דפירשנו · Daph-irshuni — תולדות (2026-11-09)

א הדף מסכת תענית ביאורי
גיליון שיב שנה ז' פרשת תולדות חודש כסלו שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג
בכורות מט – .נה:
עה.
עו.
והערות מסכת בכורות ביאורים ב
עח.
עט.
ג והערות מסכת בכורות ביאורים
ברכת מזלא טבא וגדיא יאה
שגורה בזאת
לכ''ק מרן אדונינו מורנו ורבנו
שליט''א
לרגל שמחת נישואי נכדו חביבו
הרב מאיר שלום הי''ו
בן הרה''צ רב דקהילתנו שליט''א
חתן כ''ק האדמו''ר מדזיקוב ויזניץ שליט''א
עב''ג נכדת
כ''ק האדמו''רים ממעליץ ומדעעש שליט''א
יהא רעוא מן קדם שמיא שיאריך ימים על
ממלכתו בבריות גופא ונהורא מעליא
ונשפע כולנו משמחה זו השפעות טובות
ברוחניות ובגשמיות
בברכה
מערכת דפירשנו
והערות מסכת בכורות ביאורים ד
• הא דאמר רב אשי הכל מודים לענין אבילות יום שלשים כיום
שלפניו ואמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל ,והיינו דלכו''ע
להלכה גבי אבילות יש להקל דתינוק שמת ביום ל' נחשב כיום
שלפניו וכנפל ,שאין צריך להתאבל ,צריך ביאור דהרי רב אשי
אמר דאין בזה כלל מחלוקת ,דהכל מודים בזה דכיום שלפניו
הוא ,ואילו שמואל לא אמר הכי ,אלא דהלכה כדברי המיקל,
משמע דכן איכא חולק דמחמיר בזה ,רק דההלכה אינה כמותו,
וממילא צריך ביאור במאי פליגי רב אשי ושמואל ,דמה שורש
מחלוקתן ,דלמה לרב אשי לא נחלקו בזה כלל ,ואילו לשמואל
הגם דהלכה כהמיקל מ''מ נחלקו בה? (הערה ע''ד)
• הא דאמרו במשנה מת האב בתוך שלשים בחזקת שלא נפדה עד
שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו
לו שלא נפדה ,והיינו דבמת האב קודם שעברו ל' יום מלידת בנו
החזקה הוא שלא נפדה ,דבסתם אין אדם פודה בנו קודם זמן
החיוב ,ובפרט לפי שמואל דאין בנו פדוי קודם שלשים אם ליתנהו
למעות ביום שלשים ,דודאי לא יסתכן ויפדהו לחנם קודם זמן
החיוב ,אבל מת לאחר שלשים יום מלידת בנו בחזקת פדוי הוא,
דרוב אינשי פודים מיד ביום שלשים דהוא זמן חיוב המצוה ,ורק
אם אמרו לו להדיא בני המשפחה וכדומה דלא נפדה וציוה לו
אביו לפדות את עצמו חייב בפדיון ,הקשה הרה''ג ר' גמליאל
ה והערות מסכת בכורות ביאורים
רבינוביץ שליט''א למה כאן לא נידון במשנה האופן שמת האב
ביום שלשים ,כמו שנידון לעיל גבי מת הבן ביום שלשים ,אי
כלפניו הוא ואינו פדוי עד שיביא ראיה שנפדה ,אי כלאחריו הוא
והוה פדוי עד שלא יאמרו לו שלא נפדה? (הערה ע''ה)
• מה דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך ופליגא דרב דאמר רב
אמי אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת וכו' ופליגא
דידיה אדידיה דאמר שמואל אין המים נטהרין בזוחלין אלא פרת
ביומי תשרי ,והיינו דשמואל אמר דהנהר מתרבה מעצמו ,ואילו
רב אמר דהגשמים הם שמרבים אותו ,ולכך כשיש ריבוי גשמים
בארץ ישראל המים באים עד פרת ומתרבה שם הנהר ,וזהו ראיה
לריבוי הגשמים שבארץ ישראל ,ומצד שני שמואל עצמו גם אמר
כרב דנהר שהוא זוחל אינו מטהר אלא רק פרת שנובע מעצמו
וגם זה רק ביומי תשרי שאינו מתרבה מן הגשמים ,משמע
ששמואל עצמו סבר כרב שהוא מתרבה מן הגשמים ולא מעצמו,
ובזה הוא סותר דברי עצמו ,וקשה מה המחלוקת כלל ,הרי יש
לומר דשמואל שאמר דהנהר מתרבה מעצמו לא היה כוונתו דרק
מעצמו מתרבה אלא גם מעצמו מתרבה ,דהרי דבר ברור הוא
דגם הגשמים מרבין אותו ולא שייך לחלוק בזה כלל ,וממילא
אפשר דכל דעות הללו חדא שיטתא נינהו ,דהנהר באמת מתרבה
בעצמו ולכך הוא מטהר בזוחלין ביומי תשרי ,רק שבימות
הגשמים הוא מתרבה הרבה מן הגשמים ולכך אמר רב דסהדא
רבה פרת ,ולכך בימי הגשמים אינו מטהר בזוחלין דחיישינן שרוב
מימיו מן הגשמים ,וממילא צ''ע מה היה קושיית הגמ' דשמואל
אדשמואל ,ולמה הוכרחו לומר דפליגא אדרב? (הערה פ''ב)
והערות מסכת בכורות ביאורים ו
אבל לשמואל דכן איכא בזה דף מט ע''א
מחלוקת ,למה דווקא גבי אבל
עד .בגמ' אמר רב אשי הכל מודים
הלכה כהמיקל ,הרי אם הלכה
לענין אבילות יום שלשים כיום
כמותו בכל אופן יש לומר הלכה
שלפניו ואמר שמואל הלכה
כמותו ,ולמה בשאר דינים לא
היינו באבל. המיקל כדברי
אמרו הלכה כהמיקל ,ואם משום
דלכולי עלמא להלכה גבי אבילות
ששמואל סבר דבאבילות יש
יש להקל דתינוק שמת ביום
להקל סבר הכי ,למה החולק
שלפניו כיום נחשב שלשים
שמחמיר לא סבירא ליה הכי
וכנפל ,שאין צריך להתאבל .אבל
להקל באבילות ,וצ''ע.
צריך ביאור דהרי רב אשי אמר
עה .במשנה מת האב בתוך שלשים
דאין בזה כלל מחלוקת ,דהכל
בחזקת שלא נפדה עד שיביא
מודים בזה דכיום שלפניו הוא,
ראיה שנפדה לאחר שלשים יום
ואילו שמואל לא אמר הכי ,אלא
בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו
אר דהלכה כדברי המיקל ,משמע
שלא נפדה .היינו דבמת האב
דכן איכא חולק דמחמיר בזה ,רק
קודם שעברו ל' יום מלידת בנו
דההלכה אינה כמותו והלך אחר
החזקה הוא שלא נפדה ,דבסתם
באבל ,וממילא צריך המיקל
אין אדם פודה בנו קודם זמן
ביאור במאי פליגי רב אשי
החיוב ,ובפרט לפי שמואל דאין
ושמואל ,דמה שורש מחלוקתן,
בנו פדוי קודם שלשים אם ליתנהו
דלמה לרב אשי לא נחלקו בזה
למעות ביום שלשים ,דודאי לא
כלל ,ואילו לשמואל הגם דהלכה
יסתכן ויפדהו לחנם קודם זמן
כהמיקל מ''מ נחלקו בה .ועוד
החיוב ,אבל מת לאחר שלשים
קשה דבשלמא לרב אשי ניחא
יום מלידת בנו בחזקת פדוי הוא,
דמיקל באבילות ,דהוא סובר
דרוב אינשי פודים מיד ביום
דאין בזה כל חולקים להחמיר,
שלשים דהוא זמן חיוב המצוה,
ז והערות מסכת בכורות ביאורים
דהאב כן נתן כבר ,ודווקא שם ורק אם אמרו לו להדיא בני
דספק הוא אם חייב בפדיון לכך המשפחה וכדומה דלא נפדה
לא יטול .ואולי יש לומר דלת''ק וציוה לו אביו לפדות את עצמו
דסבר דהחיוב הוא רק משלשים חייב בפדיון .שמעתי להקשות
ולמעלה כאן ודאי הוה יום מהרה''ג ר' גמליאל רבינוביץ
שלשים כלפניו ,דהרי עדיין לא שליט''א למה כאן לא נידון
בא לכלל חיוב ביום שלשים ,ואין במשנה האופן שמת האב ביום
שום חילוק בין קודם שלשים שלשים ,כמו שנידון לעיל גבי מת
לשלשים ,ועוד ,דכאן דודאי יש הבן ביום שלשים ,אי כלפניו הוא
חיוב פדיון של הבן דהרי הוא ואינו פדוי עד שיביא ראיה
המשיך לחיות אחר שלשים ,בזה שנפדה ,אי כלאחריו הוא והוה
לכו''ע יהא הדין כת''ק דהוי כיום פדוי עד שלא יאמרו לו שלא
שלפניו דחייב לפדות עד שיביא נפדה .ואין לומר דנידון הענין
ראיה שנפדה ,והטעם דהיות גבי הבן והוא הדין לגבי האב,
והחיוב הוא ודאי ,ואילו לומר וכשם ששם אמרו דלת''ק כיום
דנפדה או לא ספק הוא ,ממילא שלפניו ,ולר' עקיבא אם נתן לא
על הבן לפדות את עצמו ,דגם יטול ואם לא נתן לא יתן .דהרי
חזקת נפדה אין לו עדיין ,דהרי שם איירי לגבי עצם החיוב אם
לא עבר יום שלשים בחיי אביו, נתחייב הבן בפדיון או לא ,ולכך
ודווקא בעבר יום שלשים בחיי אמר ת''ק כיום שלפניו ,דאינו
אביו דחזקת נפדה יש לו ,לכך חייב בפדיון ,אבל לגבי רגילות
אמרו דעד שלא יאמרו לו שלא של אינשי ,הרגילות הוא לפדות
נפדה פטור מלפדות ,וגם ר' ביום שלשים ,וממילא אולי כן
עקיבא דלעיל גבי הבן סבר פדה האב ,וממילא אינו חייב
דבספק שב ואל תעשה ,כאן לפדות את עצמו ,ואינו צריך
דהחיוב הוא ודאי יש לומר דיחייב להביא ראיה שנפדה .וכן לר'
לפדות ,דהספק הוא רק גבי עקיבא אין ראיה דיאמר אם נתן
הדמים ולא גבי החיוב ,וצ''ע לא יטול ,דהרי אולי כאן אמרינן
והערות מסכת בכורות ביאורים ח
פידיון כיון דבשעה שהיו המעות לדינא .ומה דלא נכתב נידון זה
בכעולם עדיין לא היה בידו במשנה ,יש לומר דלר' עקיבא
לפדותו ,ממילא לא יחול הפידיון פשיטא לן דכאן הדין כת''ק
אחר שנתעכלו המעות .ומשמע דכיום שלפניו הוא וכנ''ל ,וכפי
מעשה או בעינן דלשמואל שאמר ת''ק גבי מת הבן ,וממילא
הפדיון ביום שלשים ,או לכל כאן הוא אינו חולק ולכך אין
הפחות שיהיו המעות בעולם לשיטתו לדון בזה ,ואילו לת''ק
ביום שלשים ,ובאחד מינייהו סגי, דיום שלשים אין בו שום חילוק
ורק כאן דשניהם ליתנהו לכך אין מקודם שלשים אין זה נידון כלל.
כאן פידיון .אבל קשה דאם לגבי
דף מט ע''ב
מעשה הפדיון אין צורך שיהא
דווקא ביום שלשים ,למה בעינן עו .בגמ' איתמר הפודה את בנו
ביום בעולם המעות שיהיו בתוך שלשים יום וכו' רב אמר
שלשים ,הרי גם גבי קידושין בנו פדוי מידי דהוה אקידושי
למעשה לא קידשה היום וכם אשה התם לאו אע''ג דנתעכלו
ליתנהו למעות היום ,וממילא המעות הוו קידושי הכא נמי לא
היום, הקידושין יחולו במה שנא ושמואל אמר לך התם בידו
ובהכרח יש לומר דמעות אלו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו
נחשבות כמלוה אצלה לחול היום לפדותו מעכשיו .היינו דרב למד
על ידיו הקידושין ,וא''כ למה כאן מקידושי אשה דאפי' בנתעכלו
לא ייחשבו מעות הפידיון כמלוה המעות הוו קידושי ,א''כ גם כאן
אצל הכהן לחול היום הפידיון על גבי פידיון על אף דליתנהו
ידיהם .ואולי באמת לגבי מלוה למעות ביום שלשים הוה פידיון,
נחלקו רב ושמואל אם יכול לחול אבל שמואל סבר דרק שם גבי
כשמעשה הפידיון היה קודם, אשה כיון דבשעה שהיו המעות
דרב סבר דמלוה יש לו חלות בעולם היה בידו לקדשה לכך
מעכשיו על אח''כ ,ונחשב החלות אחר גם הקידושין יחולו
בתמורה לההנאה שהיתה קודם, שנתעכלו המעות ,ומשא''כ גבי
ט והערות מסכת בכורות ביאורים
אם החיוב הוא על האב דווקא ואין צריך שיהא ההנאה בזמן
והבן רק חייב לשלם חוב אביו ,או שיכול לחול .ומשא''כ שמואל
ולכך החיוב הוא על שניהם סבר דמה שמלוה עושה חלות זהו
דידיה עדיף ,וממילא איך ביאר דווקא בדבר שההנאה היתה
כאן רב ירמיה דלכו''ע דידיה בזמן שבידו לעשות חלות ,דיכול
עדיף .וצריך לומר דזה ודאי אי לחול גם אח''כ על ידי מלוה ,ואילו
אפשר לומר דאין חיוב על הבן אם עכשיו אין בידו לפדות לא
עצמו לפדות ,דא''כ למה גבי בן יחול על ידי מלוה מעכשיו,
הגיורת חייב בפדיה ,והרי אביו דלמעשה ביום שלשים שיכול
אינו חייב בכך דהרי גוי הוא, לחול הפדיון אין כאן כלום.
ומ''מ אמרו לעיל (מו ).דנתגיירה עז .בגמ' אמר רב ירמיה הכל מודים
מעוברת בכור לכהן ,וזהו סתם היכא דליכא אלא חמש סלעים
משנה ולא מצינו בה חולק ,אלא הוא קודם לבנו מאי טעמא
זה ודאי דגם על הבן איכא חיוב דמצוה דידיה עדיף כי פליגי
ולא רק על האב ,ולכך ביאר רב היכא דאיכא חמש משעבדות
ירמיה דגם לר' יהודה דידיה וחמש בני חורין ר' יהודה סבר
עדיף ,ורק באיכא משועבדות מלוה הכתובה בתורה ככתובה
הוא דנחלקו אם יכול להוציא בשטר דמיא וכו' .היינו דסבר
המשועבדות לחוב אביו ומשום רב ירמיה דלכו''ע מצוה דידיה
מלוה הכתובה בתורה ,וזה היה עדיף ,וכל המחלוקת הוא לגבי
כוונתו של ר' יהודה באומרו לפדות ממשעבדי אם אפשר או
שמצותו על אביו ,והיינו דחוב לא .אבל קשה דהרי ר' יהודה
מן מוציא ולכך הוא אביו להדיא אמר דמצותו על אביו
המשועבדות. ומצות בנו עליו ,משמע דמצוה
דידיה אינה קודמת כלל למצות
בנו ,דהרי דידיה לא עליו מוטלת,
ודווקא מצות בנו מוטלת עליו,
ובפשיטות היה נראה דמחלוקתן
והערות מסכת בכורות ביאורים י
מום ,וממילא עדיין יהו בהמות פרק ט
ראויין להקרבה ולמה בשלו לא דף נג ע''ב
יטיל מום בכל העשר לפטור
עח .בגמ' וכי תימא אפשר דשדי
שקונה דמה ודחו ממעשר,
ביה מומא בכולי עדריה מהרה
מאחרים הם מיעוט ,וגם בהם
יבנה בית המקדש ובעינן בהמה
איכא הרבה שיש בהם מומין
להקרבה וליכא הכא נמי בבכור
דהרי אפי' דוקין שבעין פוסל
בהמה מהרה יבנה בית המקדש
להקרבה ,ולכך כן חוששין שלא
ובעינן בהמה להקרבה וליכא
ימצאו בהמות ראויין להקרבה
אפשר בפשוטין הכא נמי אפשר
ולכך אין לו להטיל מום בכל
בלקוחין כיון דאיהו שדי ביה
עדרו .אבל קשה מה שדחו הכא
מומא בכולי עדריה ושכיחי
נמי אפשר בלקוחין ,דמה תירוץ
מומי דפסילי בקדשים דאפי'
איכא בזה כלל ,הרי גם הלקוחין
דוקין שבעין נמי פסלי לא
בעל הבית שמוכרן כדי שהוא לא
שכיחי .היינו דאין לומר דגבי
יהא חייב במעשר מטיל בהם
מעשר יפטור עצמו ממעשר על
מום ,ומה החילוק מי הוא המטיל
ידי שיטיל מום בכל עדרו ,דיש
בהם מום ,וממילא גם הני לא יהיו
לחשוש שמהרה כשיבנה בית
ראויין להקרבה ,ומה יכול להואיל
המקדש לא יהיו בהמות ראויים
תירוץ זה ,דהרי מה שפטורי
להקרבה ,והקשו א''כ גבי בכורה
ממעשר הוא רק לגבי הקונה ולא
למה כן אמרו דיטיל בהם מום,
לגבי המוכרן .ודוחק לומר דאיירי
הרי גם שם יש לחשוש להכי,
במוכר עכו''ם ,דבארץ ישראל
ותירצו דמ''מ עדיין איכא פשוטין
רובם ישראל ,וממילא לא יהא
דאינו מטיל בהם מום וראויים
שכיח בהמה ראויה להקרבה.
להקרבה ,דנהרי רק בבכור איירי
ואולי יש לומר דאיירי בשמכרן
שם ,ודחו דא''כ גם גבי מעשר
לולדות דלא נתחייב בהם בעל
איכא לקוחין שקונה מאחרים
הבית במעשר ולכך אינו מטיל
שפטורין ממעשר ובהם לא יטיל
בהם מום ,וגם הקונה אותן לא
יא והערות מסכת בכורות ביאורים
מינה משמעות דלכל אחד איכא דהרי במעשר בהם נתחייב
ראשית שלו לבד ,אדרבה למה לקוחין נינהו ,וצריך עיון למעשה
היינו דראשיתם נאמר לא אם בכהאי גוונא באמת שניהם
ראשית של כולם יחד ,וכמו פטורים בהן ממעשר.
שאמרנו גבי צאן .דהרי ראשיתם
דף נד ע''ב
אפשר שיהא במשמע ראשית
אחד של רבים ,ולא בהכרח עט .בגמ' אי הכי כבשים ועזים נמי
משמע כמה ראשית לכל אחד וצאן משמע כל צאן אחד הכא
לבדו .ואולי יש לומר דהיות וכבר נמי לימא משמע כל דגן אחד
כתיב שם דגן קודם ראשיתם, אמר אביי ראשיתם וכן אמר ר'
ודגן אפשר לומר כל דגן אחד, אילעא ראשיתם .היינו דהקשו
ממילא גם אם נפרש דראשיתם בגמ' למה גבי כבשים ועזים לא
היינו ראשית אחד לכולם ,עדיין נאמר דלא יתעשרו זה עם זה
יהא זה כריבוי אחר ריבוי דלא מקל וחומר מחדש וישן שאינן
בא אלא למעט ,דהיינו דגן אחד כלאים זה בזה ואינם מתעשרים
וראשית אחד ,ולכך בכל גוונא יחד כ''ש כבשים ועזים שכן הוו
נלמד מכאן דבעינן לעשר כל כלאם זה בזה ,ודחו בגמ' דשאני
אחד לעצמו ולא יתעשרו זה עם התם דכתיב בהו וצאן דמשמע
זה ,ולכך מראשיתם נלמד דאינם כל המיני צאן אחד נינהו ,דשוים
משום או יחד, מתעשרים ומתעשרים יחד זה עם זה ,ועל זה
אחד לכל ראשית דמשמע הקשו א''כ למה גבי דגן לא נאמר
דמשמע משום או לעצמו, הכא דכל דגן אחד הוא ,ולמה
ראשית אחד לכולם ואינו בא אינם מתעשרים זה עם ה ,ודחו
אלא למעט. דכתיב הכא דשאני בגמ'
ליתן דיש דמשמע ראשיתם
ראשית לכל אחד ואחד .אבל
קשה דלמה גבי ראשית יש ללמוד
והערות מסכת בכורות ביאורים יב
דף נה ע''ב דף נה ע''א
פא .בגמ' זכרותא דמיא פרת דאמר בגמ' אמר ר' חייא בר אבא אמר פ.
רב יהודה אמר רב הנודר ממימי ר' יוחנן למה נקרא שמו ירדן
פרת אסור בכל מימות שבעולם שיורד מדן אמר ליה ר' אבא
וכו' והאיכא עינתא דמידליין לרב אשי אתון מהתם מתניתו
אמר רב משרשיא הנהו סולמי לה אנן מהכא מתנינן לה ויקראו
דפרת נינהו .היינו דאמרו בגמ' לו ללשם דן בשם דן אביהם
מקורם שבעלום המים דכל ואמר ר' יצחק לשם זו פמייס
מפרת ,ולכך אם נדר על עצמו ותניא יוצא ממערת פמייס.
ליהנות ממימי פרת נאסר בכך היינו דנהר הירדן יוצא ממקום
בכל המימות שבעולם .ועל זה ששמו דן ,דהרי ללם קראו דן,
הקשו והאיכא מעיינות שנובעים ולשם הוא פמייס .אבל קשה מה
בהרים שאינם באים מפרת, נתחדש במה שלמדוהו מהפסוק,
ולמה גם בהם ייאסר מי שנדר הרי לשני הביאורים נקרא ירדן
ממימי פרת ,ותירצו דכן באים על שם שיוצא מדן ,ומה באו
מפרת ,שמים של פרת מקלחים לחדש ולומר אנן מהכא מתנינן
תחת הקרקע עד שהם נובעים לה .ונראה דבאמת לגבי שמו
באותם נביעות שבהרים ,ולכך ירדן לא נתחדש כלום ,וכל
גם בהם נאסר אם נדר ממימי החילוק הוא מניין לנו דיוצא
פרת .אבל עדיין קשה דהרי איכא ממקום ששמו דן ,דלביאור א'
מי גשמים דהם ודאי אינם באים יודעין כן ממה דנקרא שמו ירדן,
מפרת ,וממילא למה ייאסר מכל ואילו לביאור השני למידים כן מן
איכא הרי שבעולם, מימות הפסוק ולא רק משמו ,אלא דשמו
המתקבצים ומקומות בארות נקרא כן בשביל זה וכפי שקראו
בהם מי גשמים ולמה ייאסר בפסוק ללשם על שם אביהם דן.
בהם .ואולי יש לומר בדוחק דמה
מימות בכל אסור שאמרו
יג והערות מסכת בכורות ביאורים
הגשמים, מן מתרבה שאינו שבעולם ,היינו המים שנמצאים
משמע ששמואל עצמו סבר כרב אבל בעולם, ומקורם בעולם
שהוא מתרבה מן הגשמים ולא באמת מי גשמים שאין מקורם
מעצמו ,ובזה הוא סותר דברי בעולם אלא מלמעלה מן הגשמים
עצמו .אבל באמת קשה מה הם באים ,אולי בהם באמת לא
המחלוקת כלל ,הרי יש לומר ייאסר ,וצ''ע לדינא.
דשמואל שאמר דהנהר מתרבה פב .בגמ' מסייע ליה לשמואל דאמר
מעצמו לא היה כוונתו דרק שמואל נהרא מכיפיה מיבריך
מעצמו מתרבה אלא גם מעצמו ופליגא דרב דאמר רב אמי אמר
מתרבה ,דהרי דבר ברור הוא רב מיטרא במערבא סהדא רבה
דגם הגשמים מרבין אותו ולא פרת וכו' ופליגא דידיה אדידיה
שייך לחלוק בזה כלל ,וממילא דאמר שמואל אין המים נטהרין
אפשר דכל דעות הללו חדא בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי.
שיטתא נינהו ,דהנהר באמת דהנהר אמר דשמואל היינו
מתרבה בעצמו ולכך הוא מטהר מתרבה מעצמו ,ואילו רב אמר
בזוחלין ביומי תשרי ,רק שבימות דהגשמים הם שמרבים אותו,
הגשמים הוא מתרבה הרבה מן ולכך כשיש ריבוי גשמים בארץ
הגשמים ולכך אמר רב דסהדא ישראל המים באים עד פרת
רבה פרת ,ולכך בימי הגשמים ומתרבה שם הנהר ,וזהו ראיה
אינו מטהר בזוחלין דחיישינן לריבוי הגשמים שבארץ ישראל,
שרוב מימיו מן הגשמים ,וממילא ומצד שני שמואל עצמו גם אמר
צ''ע מה היה קושיית הגמ' כרב דנהר שהוא זוחל אינו
ולמה אדשמואל, דשמואל מטהר אלא רק פרת שנובע
הוכרחו לומר דפליגא אדרב. מעצמו וגם זה רק ביומי תשרי
