gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת השבת‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪17:51‬‬ ‫‪17:15‬‬ ‫י‪-‬ם ‪*16:25‬‬ ‫‪17:47‬‬ ‫‪17:13‬‬ ‫ת"א ‪16:23‬‬ ‫‪17:47‬‬ ‫‪17:13‬‬ ‫חיפה ‪16:23‬‬ ‫‪17:51‬‬ ‫‪17:16‬‬ ‫ב"ש ‪16:25‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪16:05 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫פרשת תולדות תשפ”ז‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש בראשית‬ ‫‪1‬‬ ‫‪................................................................‬‬ ‫הניצוץ הפנימי שבנשמה‬ ‫פרשה למעשה‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫מטרת עשו ‪ -‬להפריע ליעקב ‪.............................................................‬‬ ‫‪11‬‬ ‫היסורים ‪..........................................................................................‬‬ ‫‪19‬‬ ‫נזיד של עדשים ‪................................................................................‬‬ ‫‪21‬‬ ‫הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים ‪.........................................‬‬ ‫הניצוץ הפנימי שבנשמה‬ ‫הניצוץ הפנימי שבנשמה‬ ‫בכל יהודי ‪ -‬ואפילו רחוק שברחוקים‬ ‫ַוַ ִּיִ ַּגַ ׁש ַוַ ִּיִ ַַּׁש�ק לֹו ַוַ ָּיָ ַַרח ֶֶאת ֵֵר ַיַח ְּבְ ָגָ ָָדיו‪...‬‬ ‫ואפילו בוגד ‪ -‬יש ריח גן עדן‪.‬‬ ‫ֹאֶמר ְְר ֵֵאה ֵֵר ַיַח ְּבְ ִנִ י ְּכְ ֵֵר ַיַח ָָׂש ֶֶדה ֲֲא ֶֶׁשר‬‫ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫ֵּבֵ ְְרכֹו ה' (בראשית כז‪ ,‬כז)‬ ‫הוא 'בוגד' רק בחיצוניותו‪ ,‬כלפי חוץ ‪-‬‬ ‫אבל בפנימיות שלו יש ריח גן עדן!‬ ‫רש"י פירש‪" :‬מלמד שנכנסה עימו‬ ‫ריח גן עדן"‪ ,‬ואילו‬ ‫נכנסה‬ ‫אחת‬ ‫"מילה‬ ‫(בראשית‬ ‫במדרש‬ ‫מביא‬ ‫המדרש‬ ‫רבה סה‪ ,‬כב) אומרים‬ ‫דוגמא לשני בוגדים‬ ‫לליבם‪ ,‬ומיד היו‬ ‫רבותינו את ההפך‬ ‫כאלו – יוסף משיתא‬ ‫המוחלט לכאורה‪:‬‬ ‫ויקום איש צרורות‪.‬‬ ‫מוכנים למות‬ ‫"וירח את ריח‬ ‫שביקשו‬ ‫בשעה‬ ‫בייסורים קשים‬ ‫בגדיו – אל תקרי‬ ‫שונאים להיכנס להר‬ ‫בגדיו אלא בוגדיו"‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬פחדו להיכנס‬ ‫מאוד‪ ,‬ובלבד שלא‬ ‫יצחק אבינו הריח‬ ‫וחששו‬ ‫בעצמם‬ ‫את ריחם של אותם‬ ‫לחייהם‪.‬‬ ‫בוראם!"‬ ‫את‬ ‫יכעיסו‬ ‫שבגדו‬ ‫יהודים‬ ‫הם חיפשו יהודי‬ ‫כביכול באביהם‬ ‫שיכנס במקומם לבית המקדש‪ ,‬ויוציא‬ ‫שבשמים ונהגו כגויים‪.‬‬ ‫עבורם את הכלים היקרים‪.‬‬ ‫לכאורה הפירושים סותרים זה את זה‬ ‫נתנו עיניהם ביוסף משיתא‪ ,‬שהיה‬ ‫– רש"י מפרש שמדובר בריח גן עדן‪,‬‬ ‫יהודי מתייוון‪ .‬הורו לו להיכנס לבית‬ ‫ואילו רבותינו במדרש מדברים על‬ ‫המקדש‪ ,‬והבטיחו לו שאת הכלי‬ ‫ריח הבוגדים‪.‬‬ ‫הראשון שיוציא יקבל הוא בעצמו‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬באו חז"ל הקדושים לומר לנו‪ ,‬כי‬ ‫‪1‬‬ ‫הניצוץ הפנימי שבנשמה‬ ‫‪ -‬שאל הרב מפוניבז' זצ"ל ‪-‬‬ ‫נכנס והוציא מנורה של זהב‪ .‬אמרו‬ ‫איך יתכן שיוסף משיתא נכנס לבית‬ ‫לו‪ :‬אין דרכו של הדיוט להשתמש‬ ‫המקדש בחוצפה‪ ,‬ורגע אחר כך‬ ‫בזו‪ .‬תיכנס פעם שניה‪ ,‬והכלי שתוציא‬ ‫כבר היה מוכן להיהרג על קדושת ה'‬ ‫יהיה שלך‪.‬‬ ‫יתברך?‬ ‫אמר‪ :‬בשום אופן לא אכנס פעם‬ ‫אלא‪ ,‬שבבית המקדש היתה קדושה‬ ‫שניה‪ .‬לא די בכך שהכעסתי לבוראי‬ ‫פעם אחת‪ ,‬אכעיסנו פעם שניה?!‬ ‫וטהרה עצומה‪ ,‬ומי שהיה שם היטהר‬ ‫עד שלא יכול היה לחטוא עוד והסכים‬ ‫הבטיחו לו שינכו לו שלוש שנים‬ ‫למות על קדושת שמו יתברך‪.‬‬ ‫מתשלום המכס‪ ,‬ולא הסכים‪.‬‬ ‫והוסיף הרב מפוניבז' ואמר‪ :‬כזו היא‬ ‫אמרו לו‪ :‬יוסף‪ ,‬תכנס‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬נייסר‬ ‫גם רוח הטהרה בישיבת פוניבז'‪ .‬אדם‬ ‫אותך בייסורים קשים! ולא הסכים‪.‬‬ ‫שנוגע בדלתות הישיבה הינו כבר אדם‬ ‫מספר המדרש ש"נתנוהו בחמור של‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫חרשים" ‪ -‬משטח מלא מסמרים‪,‬‬ ‫הקדושה הזו תלווה אותו כל ימי חייו‪,‬‬ ‫ודרכו עליו‪ ,‬והיה מצווח ואומר‪" :‬וי‪,‬‬ ‫ולא תניח לו לעולם!‬ ‫אוי לי שהכעסתי את בוראי"‪.‬‬ ‫ולא בחינם זכה לכך הגאון מפוניבז'‬ ‫זצ"ל‪ .‬דמעות רבות מספור הזיל‬ ‫איך יתכן להגיע למהפך כזה בין רגע?‬ ‫‪2‬‬ ‫הניצוץ הפנימי שבנשמה‬ ‫ולמכעיסיו‪ .‬ואם לעוברי רצונו כמוך‬ ‫בהקמת הישיבה‪ .‬כוונתו הטהורה‬ ‫נותנים כבוד כל כך גדול‪ ,‬קל וחומר‬ ‫היתה לשם שמים‪ ,‬ולכך היו מכוונות‬ ‫שלעושי רצונו מחכה כבוד עצום‪....‬‬ ‫כל פעולותיו‪.‬‬ ‫נכנסו בו הדברים כארס של עכנאי‪.‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬יכול היה לשבת ולחבר ספרים‬ ‫הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית‬ ‫עצומים שכולנו היינו נהנים מהם‪ ,‬אבל‬ ‫דין‪ ,‬סקילה‪ ,‬שריפה‪ ,‬הרג וחנק‪.‬‬ ‫הוא הקריב את עצמו – טרח ויגע ונסע‬ ‫מה עשה? הביא קורה‪ ,‬נעץ אותה‬ ‫לחו"ל לגייס כספים‪ ,‬וכל זאת למען‬ ‫בארץ וקשר בה נימא (חבל)‪ .‬ערך‬ ‫ריבוי התורה בעם ישראל‪.‬‬ ‫העצים והקיפן גדר של אבנים‪ ,‬עשה‬ ‫מדורה לפניה‪ ,‬נעץ את החרב באמצע‬ ‫ממשיך המדרש לספר אודות יקום‬ ‫והצית האור תחת העצים מתחת‬ ‫איש צרורות‪ ,‬שהיה בן אחותו של רבי‬ ‫האבנים‪ .‬נתלה בקורה ונחנק‪ ,‬קדמתו‬ ‫יוסי בן יועזר‪.‬‬ ‫האש‪ ,‬נפסקה הנימא ונפל לאש‪,‬‬ ‫בשעה שהוליכו את דודו‪ ,‬רבי יוסי‪,‬‬ ‫קדמתו חרב ונפל עליו גדר ונשרף‪.‬‬ ‫להריגה‪ ,‬היה הוא ‪ -‬יקום איש צרורות‬ ‫נתנמנם יוסי בן יועזר‪ ,‬וראה מיטתו‬ ‫‪ -‬רוכב על סוס בשבת‪ ,‬לבוש בגדי‬ ‫של יקום איש צרורות פורחת באוויר‪.‬‬ ‫פאר והדר‪.‬‬ ‫אמר‪ :‬בשעה קלה קדמני זה לגן עדן!‬ ‫כשפגש בדודו אמר לו‪ :‬דודי‪ ,‬ראה מה‬ ‫שילם לך האדון שלך – הקב"ה‪ ,‬וראה‬ ‫אלו הם הבוגדים של עם ישראל!‬ ‫איזה כבוד גדול עושים לי היוונים‬ ‫חיצונית הם נראים כבוגדים‪ ,‬אך בתוך‬ ‫שהם האדונים שלי‪.‬‬ ‫תוכם יש ריח גן עדן!‬ ‫אמר לו רבי יוסי‪ :‬אם כך נענשים‬ ‫הריח המופלא הזה חבוי בתוכם‪ ,‬וברגע‬ ‫עושי רצונו‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬ ‫שבו יסורו המחיצות‪ ,‬הוא יתפזר בכל‬ ‫שיתן הקב"ה עונש גדול לעוברי רצונו‬ ‫‪3‬‬ ‫הניצוץ הפנימי שבנשמה‬ ‫הוא מוזמן לישון בביתו‪ ,‬עד שתתחדש‬ ‫העולם כולו‪.‬‬ ‫תנועת הרכבות בבוקר‪.‬‬ ‫מילה אחת נכנסה לליבם‪ ,‬ומיד היו‬ ‫הבחור נענה להזמנה‪ ,‬ונשכב לנוח‬ ‫מוכנים למות בייסורים קשים מאוד‪,‬‬ ‫על המיטה שהציע לו ה"חפץ חיים"‪.‬‬ ‫ובלבד שלא יכעיסו את בוראם!‬ ‫הוא נרדם מיד‪ ,‬אך באמצע הלילה‬ ‫התעורר‪...‬‬ ‫ישנם רגעים שבהם רוח טהרה נדבקת‬ ‫בבית הורגש קור עז של חורף‪,‬‬ ‫באדם‪ ,‬ומני אז אינה מניחה לו‪.‬‬ ‫ובאפילה ששררה שם לא ניתן היה‬ ‫לראות דבר‪ .‬פתאום חש במישהו‬ ‫אל ישיבתו של ה"חפץ חיים" זצ"ל‬ ‫שפוסע לעברו‪ .‬עוד רגע ושמיכה‬ ‫בראדין הגיע בחור וביקש להתקבל‪.‬‬ ‫נוספת הונחה מעליו על ידי ה"חפץ‬ ‫הבחור לא התאים לישיבה מבחינה‬ ‫חיים"‪ ,‬שהקפיד להרים את שוליה‬ ‫רוחנית‪ ,‬אך כאשר הודיעו ה"חפץ‬ ‫ולעטוף אותו היטב מכל הכיוונים‬ ‫חיים" את התשובה השלילית הוסיף‬ ‫מפני הקור!‬ ‫ואמר‪ ,‬כי השעה מאוחרת כבר‪ ,‬ולכן‬ ‫‪4‬‬ ‫הניצוץ הפנימי שבנשמה‬ ‫בכל יהודי‪ .‬אין לראות את החיצוניות‬ ‫שנים חלפו‪ .‬אותו בחור שמעיקרו היה‬ ‫שלו‪ ,‬אשר לפעמים נראית פגומה‪,‬‬ ‫מקולקל‪ ,‬הוסיף להתרחק משמירת‬ ‫אלא יש לשאת עינינו לפנימיותו‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬ונעשה פרופסור גדול‪.‬‬ ‫הטהורה‪ ,‬לריח גן עדן הנודף ממנו!‬ ‫ברבות הימים העיד על עצמו‪ ,‬כי‬ ‫המהר"ל כותב על מימרת חז"ל "יצרו‬ ‫החיבוק החם של ה"חפץ חיים" באותו‬ ‫של אדם מתגבר עליו בכל יום" (סוכה‬ ‫לילה קפוא‪ ,‬הוא ששמר עליו כל הימים‬ ‫נב ע"א) – שהכוונה היא ליצר החיצוני‪,‬‬ ‫ועצר אותו מלהינשא לגויה‪.‬‬ ‫אבל פנימיות היהודי ונשמתו נשארים‬ ‫שום מעצור אחר לא עמד בפניו –‬ ‫זכים וטהורים‪.‬‬ ‫אלא אותו חיבוק שקשר אותו בקשר‬ ‫כך בכל יהודי‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה‬ ‫אמיץ שאינו יכול להינתק לעולם‪.‬‬ ‫נשמה של אדם העוסק בתורה‬ ‫זהו ריח גן עדן שיש בבוגדים‪ .‬הוא קיים‬ ‫ובמצוות‪.‬‬ ‫בכל יהודי ויהודי‪ ,‬רק שלא תמיד הוא‬ ‫אצלו לא רק מריחים ריח גן עדן – אלא‬ ‫יוצא לאור‪.‬‬ ‫אפשר למשש אותו בידיים!‬ ‫כזה צריך להיות אופן ההתבוננות שלנו‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מטרת עשו ‪ -‬להפריע ליעקב‬ ‫וקשים להבנה‪ .‬קשה להבין שעוברים‬ ‫ּאֶמר ִִאם‬ ‫ְּבִּק ְְרָּבּ ּה ַוַ ֹּת ֶ‬ ‫ַוַ ְִּיְּתֹרֲֹצֲ צּו ַַהָּבִּנִ ים ִ‬ ‫במעי אמם מתווכחים בעניינים כה‬ ‫ֵּכּ ן ָלָ ָּּמה ֶּזּ ה ָָאֹנִֹכִ י ַוַ ֵּתֶּלֶ ְך ִלִ ְְדֹרֹׁש ֶֶאת ה'‬ ‫גבוהים‪ ,‬אולם כך לימדונו רבותינו‪.‬‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫הכתוב אומר (ירמיהו א‪ ,‬ה)‪ְּ" :‬בְ ֶֶט ֶֶרם ֶֶאָּצָ ְְרָך‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב) מובא‪:‬‬ ‫ַבַ ֶּבֶ ֶֶטן ְיְ ַַד ְְע ִִּתיָך"‪ ,‬ומכאן למדו שצדקותו‬ ‫ּבֹוֵרי ֹכ ַַֹח‪,‬‬ ‫"ְוְ ָָהיּו ַַהָּבָ ִנִ ים ְּבְ תֹוְך ֵֵמ ֶֶע ָיָה ְּכְ ִגִ ֵ‬ ‫של יעקב החלה עוד במעי אמו‪ ,‬כמו‬ ‫ֶֶׁשֶּנֶ ֱֱא ַַמר‪ַ' :‬וַ ִּיִ ְְתֹרְֹצְ צּו ַַהָּבָ ִנִ ים ְּבְ ִִק ְְרָּבָ ּה"(כה‪,‬‬ ‫גם רשעותו של עשו‪ ,‬וכבר אז החל‬ ‫כב)‪ .‬הם התווכחו‪ ,‬ויכוחים סוערים‪,‬‬ ‫הוויכוח בין שניהם‪.‬‬ ‫בעניינים מהותיים העומדים ברומו‬ ‫כחלק מהוויכוח הזה‪ ,‬אומרים חז"ל‪:‬‬ ‫של עולם‪ :‬שכר ועונש‪ ,‬עולם הזה‬ ‫"כשהיתה עוברת על פתחי תורה של‬ ‫ועולם הבא‪ ,‬חובתו של אדם בעולם‬ ‫ֵֵׁשם ועבר ‪ -‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪,‬‬ ‫ותכלית חייו‪" .‬מתרוצצים זה עם זה‬ ‫עוברת על פתחי עבודה זרה ‪ -‬עשו‬ ‫ומריבים בנחלת שני עולמות"‪.‬‬ ‫מפרכס לצאת"‪.‬‬ ‫בשלב מסוים של הוויכוח‪ ,‬הסכים עשו‬ ‫נשאלת השאלה‪ :‬מדוע הם רק רצו‬ ‫לחלוק את העולמות בינו לבין יעקב‪:‬‬ ‫לצאת ולא יצאו בפועל?‬ ‫הוא יקבל את העולם הזה ויוותר על‬ ‫והנה‪ ,‬בשלמא יעקב לא יכול היה‬ ‫חלקו בעולם הבא‪ְ ,‬וְ ִִאּלּו יעקב יקבל‬ ‫לצאת משום שעשו חסם את דרכו‪.‬‬ ‫את העולם הבא‪.‬‬ ‫הוא ישב על הפתח‪ַ" ,‬לַ ֶֶּפ ַַתח ַַח ָָּטאת‬ ‫כמובן ֶֶׁש ֵֵאּלּו דברים גבוהים מאוד‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ללומדי התורה‪ ,‬לדכא אותם ולגזור‬ ‫ֹרֵֹבֵ ץ" (בראשית ד‪ ,‬ז) ולא ִִא ְְפ ֵֵׁשר ליעקב‬ ‫עליהם כל מיני גזרות‪ .‬זה נותן להם את‬ ‫לצאת לבית המדרש‪.‬‬ ‫ַַה ַַחּיּות‪.‬‬ ‫אולם מה מנע מעשו לצאת? אם כה עז‬ ‫הסיטרא אחרא‪ ,‬היצר הרע‪ ,‬לא יכול‬ ‫רצונו לעבוד עבודה זרה – ֶֶׁשֵּיֵ ֵצֵ א!‬ ‫לסבול את הטוב ‪ -‬אין טוב אלא תורה‬ ‫התשובה לכך היא‪ :‬עשו ידע שאם‬ ‫(אבות ו‪ ,‬ג) ‪ -‬ומשום כך הוא עושה את‬ ‫ֵיֵ ֵצֵ א‪ ,‬ויותיר את יעקב לבדו במעי אמו –‬ ‫כל המאמצים ְלְ ַַחֵּבֵ ל בטוב הזה‪.‬‬ ‫הוא יוכל ללמוד בניחותא עם המלאך‬ ‫אמר פעם אחד מן הצדיקים‪ :‬לעשו אין‬ ‫שמלמדו תורה‪ ,‬וכשרבקה תעבור‬ ‫טעם בחיים בלי יעקב! כשיש יעקב ‪-‬‬ ‫ליד פתחו של בית מדרש קרוב‪ ,‬הוא‬ ‫יש לו עם מי לריב ולהתווכח‪ ,‬את מי‬ ‫גם יצא‪ ...‬עשו לא היה מוכן לאפשר‬ ‫לנסות לדכא‪ ,‬על מי לגזור גזירות‪...‬‬ ‫ליעקב ללמוד תורה בניחותא‪ .‬עז היה‬ ‫בלי יעקב – איזה עניין יש לו בחיים?‪...‬‬ ‫רצונו להפריע לו מלימודו‪ .‬משום כך‬ ‫עשו מוכן לוותר על ההנאות האישיות‬ ‫העדיף לוותר על יציאתו‪ ,‬ובלבד שגם‬ ‫שלו‪ ,‬ולא לצאת ולעבוד עבודה זרה‬ ‫יעקב לא ֵיֵ ֵצֵ א‪.‬‬ ‫כאוות נפשו‪ ,‬ובלבד שיוכל להמשיך‬ ‫זו דרכם של רשעים‪ֶ" ,‬זֶ ה ַַד ְְרָּכָ ם ֵּכֵ ֶֶסל‬ ‫להפריע ליעקב‪ ,‬ולעמוד בדרכו כדי‬ ‫ָלָ מֹו" (תהלים מט‪ ,‬יד)‪ .‬מבחינתם‪ ,‬העיקר‬ ‫שלא יוכל לצאת וללמוד תורה‪" .‬רבי‬ ‫הגדול והחשוב ביותר הוא להפריע‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫נותן את ַַה ַַחּיּות‪.‬‬ ‫שמעון בר יוחאי אומר‪ :‬הלכה בידוע‬ ‫שעשו שונא ליעקב" (סיפרי בהעלותך‬ ‫ילד שהיה עונה 'סטאלין נותן את‬ ‫הלחם' – היה מקבל תלושי מזון ולחם‪,‬‬ ‫פיסקא סט)‪ ,‬ומחמת שנאה זו‪ ,‬המטרה‬ ‫ילד יהודי שהיה מעז לענות שאלוקים‬ ‫העליונה בחייו היא ְלְ ַַחֵּבֵ ל בתורתו של‬ ‫הוא הנותן – לא היה מקבל תלושי‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫מזון! 'ֵלֵ ְך תחפש את אלוקים שייתן‬ ‫לך לחם'‪ ,‬היו אומרים לו‪.‬‬ ‫מאז ומעולם זו היתה מגמתם של‬ ‫המצב כאב מאוד לגאון רבי יעקב‬ ‫שונאי ישראל‪ :‬להשבית את לימוד‬ ‫גלינסקי זצ"ל‪ .‬ההורים המסכנים‪,‬‬ ‫התורה וקיום המצוות בעם ישראל‪.‬‬ ‫שרובם היו עניים מרודים‪ ,‬משוועים‬ ‫הגדילו לעשות הקומוניסטים ברוסיה‪,‬‬ ‫לפת לחם‪ ,‬נאלצו לשלוח את ילדיהם‬ ‫שדיכאו ביד קשה כל זיק של יהדות‪.‬‬ ‫לבתי הספר הממלכתיים‪ ,‬ובלבד‬ ‫מי שרק נחשד באיזשהו קשר ליהדות‬ ‫שיזכו לקבל פת לחם‪.‬‬ ‫– היה נשלח לעבודות פרך בגלות‬ ‫בהיותו בחור בגיל עשרים‪ ,‬החליט‬ ‫סיביר‪ ,‬משם בדרך כלל לא היה שב‪...‬‬ ‫לפתוח תלמוד תורה בו יוכלו הילדים‬ ‫בבתי הספר הממשלתיים היו מחנכים‬ ‫ללמוד ולהתחנך על טהרת הקודש‪,‬‬ ‫את הילדים לכפירה מוחלטת והמורים‬ ‫ובדרכים לא דרכים היה משיג עבור‬ ‫היו משננים לילדים‪' :‬ילדים יקרים! מי‬ ‫המשפחות את התלושים הכחולים‬ ‫נותן לנו את הלחם לאכול? סטאלין!'‬ ‫ֶֶׁש ִִא ָָּתם יכלו לקבל לחם ומזון‪ .‬הוא‬ ‫‪ -‬כך החדירו להם בעצמות‪ ,‬שסטאלין‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫והינה‪ ,‬הפרקליטה הגדולה‪ ,‬הקובעת‬ ‫שכר דירה קטנה מערבי‪ ,‬ששנא את‬ ‫את מועד ההוצאה להורג של הנידונים‬ ‫הקומוניזם‪ ,‬וילדים החלו לבוא וללמוד‬ ‫לתליה‪ ,‬חלתה במחלה קשה‪ .‬בבתי‬ ‫שם‪.‬‬ ‫המרקחת לא ניתן היה להשיג את‬ ‫והינה‪ ,‬לאחר תקופה לא ארוכה‪,‬‬ ‫התרופה למחלתה‪ ,‬רק בשוק השחור‪.‬‬ ‫תפשוהו ואסרוהו בבית הכלא‬ ‫אחד היהודים העשירים התחייב‬ ‫הקומוניסטי הידוע לשמצה‪ִ ,‬וִעינו‬ ‫בפני בעלה של הפרקליטה כי ישיג‬ ‫אותו עינויי תופת כדי שיענה על‬ ‫את התרופה בתמורה לשחרורו של‬ ‫השאלה איך השיג את תלושי המזון‪,‬‬ ‫הבחור יעקב גלינסקי‪ ,‬ולאחר שהלה‬ ‫אותם היה מחלק למשפחות‪ .‬גזר דין‬ ‫קיבל את הסכמת אשתו‪ ,‬הוא אישר‬ ‫מוות ִִר ֵֵחף על ראשו‪.‬‬ ‫את העסקה‪.‬‬ ‫בהיותו ְנְ מּוְך קומה‪ ,‬נראה ממש כמו‬ ‫ֹאַמר ומה נדבר? העשיר השיג‬ ‫מה ֹנ ַ‬ ‫ילד‪ ,‬ניסה להשיב לחוקריו כי עמד‬ ‫את התרופה‪ ,‬תמורת הון עתק‪,‬‬ ‫בפתח חנות‪ ,‬ומישהו – שאינו מכיר‬ ‫הפרקליטה השתמשה בה והתרפאה‪,‬‬ ‫ואינו זוכר את מראהו – הפקיד בידו‬ ‫אך‪ ...‬מכאן ועד לקיום ההבטחה הדרך‬ ‫את תיקו‪ ,‬ואמר לו שהוא נכנס לרגע‬ ‫ארוכה‪ .‬לפתע הפרקליטה ובעלה‬ ‫אחד לחנות והוא מבקש שישמור לו‬ ‫החלו להתנער מההסכם בטענה כי אין‬ ‫על התיק עד ֶֶׁשֵּיֵ ֵצֵ א‪.‬‬ ‫זה בסמכותה ובכוחה של הפרקליטה‬ ‫"המתנתי והמתנתי‪ ,‬והאיש לא יצא‪...‬‬ ‫לשחרר נידונים למוות‪ ...‬וגזר הדין‬ ‫כעבור שעה ארוכה עזבתי את המקום‪,‬‬ ‫נותר בעינו‪.‬‬ ‫ומשפתחתי את התיק מצאתי בתוכו‬ ‫והינה‪ ,‬הפלא ופלא! לאחר מספר‬ ‫את התלושים"‪...‬‬ ‫ימים – ולאחר שכבר הבריאה‬ ‫הקומוניסטים לא קנו את הסיפור‪,‬‬ ‫לחלוטין ‪ -‬המחלה ָָׁשָבָ ה ִלִ ְבְ ָָׂש ָָרּה! וכיון‬ ‫והשליכוהו אל תא הנידונים למוות‪.‬‬ ‫שהתרופה הסתיימה בפעם הקודמת‪,‬‬ ‫ובחוץ – היהודים מחפשים דרכים איך‬ ‫לא נותרה ברירה אלא לפנות שוב‬ ‫לפדותו!‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הזה דומה לפרוזדור בפני העולם‬ ‫אל אותו יהודי עשיר‪ ,‬ולבקש ממנו‬ ‫הבא"! תפקידנו הוא‪" :‬התקן עצמך‬ ‫להשיג את התרופה בשוק השחור‪.‬‬ ‫בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין"‪.‬‬ ‫הפעם‪ ,‬נאות היהודי רק בתנאי כפול‬ ‫ומכופל של "נפש תחת נפש"‪.‬‬ ‫ובעוונותינו הרבים‪ ,‬יש כאן‪ ,‬בארץ‬ ‫הקודש‪ ,‬בתי ספר‪ ,‬שמלמדים את‬ ‫וכך אירע הלא יאומן! הפרקליטה‬ ‫כל החוכמות שבעולם‪ .‬הכל צריך‬ ‫שחררה אותו והוא ִנִ ָּצָ ל ממוות וודאי‪.‬‬ ‫ומותר ללמוד‪ .‬חוץ ִִמ ָָּדָבָ ר אחד‪:‬‬ ‫שם – בגיא צלמוות – חי הגאון הצדיק‬ ‫תורה‪ ,‬יהדות‪ .‬אסור להביא רב חרדי‬ ‫חיים של אמונה וביטחון מלא בקב"ה‪.‬‬ ‫להרצות בבתי הספר‪ ,‬מחשש לכפייה‬ ‫גם שם – במקום שחינכו את הילדים‬ ‫דתית ‪' -‬הדתה'‪ .‬שומו שמים! את הכל‬ ‫שסטאלין נותן את הלחם – הוא מסר‬ ‫מלמדים שם‪ ,‬חוץ מהתורה הקדושה‬ ‫את נפשו להציל את הילדים מציפורני‬ ‫שהיא יסוד הקיום של העם היהודי‬ ‫הכפירה‪ ,‬ולהעניק להם חינוך לאמונה‪,‬‬ ‫ובלעדיה אין לנו חיים‪.‬‬ ‫חינוך לקיום תורה ומצוות‪.‬‬ ‫הוא אשר אמרנו‪ :‬עשו יכול היה‬ ‫"כל העולם כולו גשר צר מאוד"‪ ,‬זעק‬ ‫לצאת ממעי אמו ולעבוד עבודה זרה‬ ‫רבי יעקב גלינסקי מנהמת ליבו – "ואת‬ ‫להנאתו‪ ,‬אולם יותר חשוב היה לו‬ ‫הגשר הזה אדם צריך לעבור! והכלל ‪-‬‬ ‫להפריע ליעקב‪ ,‬לחבל בתורתו‪ .‬לא‬ ‫והעיקר שלא יפחד כלל"! עליו לזכור‬ ‫לתת לו ללמוד במנוחת הדעת‪.‬‬ ‫את דברי המשנה (אבות ד‪ ,‬טז)‪" :‬העולם‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫היסורים‬ ‫חז"ל (כתובות סד ע"א) אף אומרים‪,‬‬ ‫ּאֶמר ִִאם‬ ‫ְּבִּקְרְ ָּבּ ּה ַוַ ֹּת ֶ‬ ‫ַוַ ְִּיְּתֹר ֲֲֹצצּו ַַהָּבִּנִ ים ִ‬ ‫שאישה יכולה לבוא בטענה כלפי‬ ‫ֵּכּ ן ָלָ ָּּמה ֶּזּ ה ָָאֹנִֹכִ י ַוַ ֵּתֶּלֶ ְך ִלִ ְְדֹרֹׁש ֶֶאת ה'‬ ‫בעלה‪ ,‬אם הוא אינו מסוגל להוליד‪,‬‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫ולומר לו‪" :‬בעינא חוטרא לידא ומרה‬ ‫רש"י מפרש‪ ,‬שכאשר רבקה נכחה‬ ‫לקבורה"‪ ,‬ומפרש רש"י‪" :‬רוצה אני‬ ‫להרגיש עד כמה גדול הוא צער‬ ‫שיהא לי בן שיחזיק בידי בזקנותי‬ ‫העיבור‪ ,‬היא שאלה‪ :‬למה זה אנוכי‬ ‫ואשען עליו‪ ,‬וביום מותי יקברני"‪.‬‬ ‫מתאווה ומתפללת על הריון‪.‬‬ ‫כיצד יתכן אם כן‪ ,‬שרבקה תתהה‬ ‫ה"אור החיים" הקדוש תמה על‬ ‫על הריונה בעטיו של צער העיבור?‬ ‫רש"י‪ ,‬ונבאר תמיהתו‪ :‬אישה‬ ‫זוהי שאלתו הראשונה של ה"אור‬ ‫ממתינה עשרים שנה להריון‪ .‬כמה‬ ‫החיים" הקדוש על פירושו של‬ ‫ֵֵס ֶֶבל‪ ,‬צער ועוגמת נפש עוברת‪ .‬אין‬ ‫רש"י‪.‬‬ ‫לתאר‪.‬‬ ‫ועוד תמה עליו‪ ,‬אם מה שהפריע‬ ‫והנה‪ ,‬לאחר כל כך הרבה שנים‬ ‫לרבקה היה הקושי וצער ההריון‪,‬‬ ‫היא זוכה סוף סוף להריון‪ .‬כלום‬ ‫מדוע קושי זה פסק לאחר שהקב"ה‬ ‫אפשר לתאר במילים את השמחה‬ ‫"ְׁשֵנֵ י גֹוִיִ ם ְְּב ִִב ְְטֵנֵ ְך"?‬ ‫אמר לה ְ‬ ‫הגדולה האופפת אותה? אלא מאי?‬ ‫מסתמא הצער והקושי בעטיו‬ ‫ההריון קשה‪ ,‬האישה סובלת צער‪...‬‬ ‫של ההתרוצצות נמשכו גם לאחר‬ ‫אך האם יעלה על הדעת שבעטיו‬ ‫שנאמרה לה תשובה זו!‬ ‫של קושי זה תתחרט האישה על‬ ‫שהתאוותה להריון והתפללה עליו?‬ ‫על ענין זה של צער ההריון‬ ‫פשיטא שעל אף כל הקשיים‬ ‫שהצטערה רבקה‪ ,‬אמרו חז"ל‬ ‫האישה שמחה ומאושרת ממצבה!‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לבית מדרשו של ֵֵׁשם‪ ,‬כדי לשאול‬ ‫במדרש (בראשית רבה סג‪ ,‬כב)‪" :‬מלמד‬ ‫אם יש ְְּד ַַבר מה שעליה לתקן‪ ,‬ובכך‬ ‫שהיתה אמנו רבקה מחזרת על‬ ‫תוכל להציל את הריונה‪.‬‬ ‫פתחיהן של נשים ואומרת להן‪:‬‬ ‫פשוט וברור שרבקה היתה מוכנה‬ ‫'הגיע לכם הצער הזה מימיכם?‬ ‫לסבול את צער ההריון‪" ,‬כי‬ ‫אם כן הוא צער הבנים הלוואי לא‬ ‫הצדיקים יסבלו צער גדול בעולם‬ ‫עיברתי'‪ .‬אמר רב הונא‪ :‬אם כך אני‬ ‫הזה לתכלית טוב הנצחי"‪.‬‬ ‫עתידה להעמיד שנים עשר שבטים‪,‬‬ ‫הלוואי לא עיברתי"‪.‬‬ ‫ִלִ ְזְ ּכֹות לבן הוא טוב נצחי שכדאי‬ ‫לסבול עבורו בעולם הזה‪ ,‬וכמו‬ ‫ומסיים המדרש ואומר‪'" :‬ותאמר‬ ‫שאמרו חז"ל (ברכות יז ע"א)‪" :‬נשים‬ ‫אם כן למה זה אנכי' ‪ -‬ז' שבעה‬ ‫במאי זכיין? [במה זוכות לעולם‬ ‫ה' חמישה‪ ,‬הא תריסר"‪" .‬זה"‬ ‫הבא?]‪ ,‬באקרויי בנייהו לבי כנישתא‬ ‫בגימטריא‪ :‬שתים עשרה‪ ,‬וזהו רמז‬ ‫[שדואגות ללימוד התורה של בניהן‪,‬‬ ‫לכך שרבקה חששה שעתידה היא‬ ‫ומביאות אותן למקום הלימוד בבית‬ ‫ללדת שנים עשר שבטים מתוך צער‬ ‫הכנסת]"‪ .‬מה שרבקה לא היתה‬ ‫כזה – שלא היה צער הריון טבעי‪.‬‬ ‫מוכנה לקבל הוא צער הכיליון‪ ,‬הצער‬ ‫שההריון הזה שלה הוא ללא תכלית‪.‬‬ ‫ה"אור החיים" בעצמו מפרש‬ ‫ש'ויתרוצצו' ‪ -‬מלשון ריצוץ‪ ,‬שהיה‬ ‫הייסורים שאדם מתייסר בעולם‬ ‫האחד דוחק את השני בבטנה של‬ ‫הזה‪ ,‬מביאים להתעלות הנשמה‪ .‬הם‬ ‫רבקה עד כדי ריצוץ מוחו‪ ,‬ולכן‬ ‫מכפרים ומזקקים אותה ומהווים‬ ‫"ִאם ֵּכֵ ן ָלָ ָָּמה ֶּזֶ ה ָָאֹנִֹכִ י"‪ ,‬שהרי‬ ‫טענה ִ‬ ‫מבוי ישיר לעולם הבא‪.‬‬ ‫אין כל תועלת בהריון כזה שבסופו‬ ‫הצדיקים‪ ,‬בעלי האמונה‪ ,‬מוכנים‬ ‫הוולד לא ֵיֵ ֵֵצא חי‪.‬‬ ‫לסבול בעולם הזה‪ ,‬ביודעם כי סבל‬ ‫"ַוַ ֵֵּתֶלֶ ְך ִלִ ְְדֹרֹׁש ֶֶאת ה'"‪ ,‬רבקה הולכת‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאדם שחי‬ ‫זה הוא לתכלית הטוב הנצחי בעולם‬ ‫חיי העולם הזה במלוא מובן המילה‪:‬‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫דירת פאר‪ ,‬מכונית יוקרה‪ ,‬ושאר כל‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬למרות שישנה‬ ‫התאוות וההנאות הגשמיות‪ .‬נפש‬ ‫תועלת בעצם הייסורים‪ ,‬אין זה‬ ‫בהמית‪.‬‬ ‫פוטר מהצורך לדרוש ולברר אם‬ ‫והנה‪ ,‬ביום מן הימים הערה עליו‬ ‫קיימת איזושהי סיבה שבעטיה באו‬ ‫הקב"ה רוח טהרה‪ .‬הוא החל למאוס‬ ‫הייסורים ושאפשר לתקנה‪.‬‬ ‫בצורת חיים זו‪ ,‬ושאף לשנות את‬ ‫לכן‪ ,‬כאשר רבקה מרגישה שבאו‬ ‫אורחות חייו מן הקצה אל הקצה‪,‬‬ ‫עליה ייסורים ללא תכלית‪ ,‬הריון‬ ‫לחיות חיים רוחניים‪.‬‬ ‫שאינו בר קיימא ‪ -‬היא הולכת‬ ‫אולם‪ ,‬כחלק מנטישת ֶֶה ְְרְּגְ ֵלֵ י העבר‬ ‫לדרוש את ה'‪ ,‬ולברר בבית מדרשו‬ ‫היה עליו לעבור לגור בדירת חדר‬ ‫של ֵֵׁשם מה עליה לתקן‪.‬‬ ‫קטנה‪ ,‬עם מיטה ישנה‪ ,‬והדבר‬ ‫מה שברור הוא‪ ,‬שבעלי האמונה‬ ‫הוקשה בעיניו‪.‬‬ ‫אינם בוחלים בייסורים‪ ,‬ובד בבד עם‬ ‫"אני"‪ ,‬כך התלונן באוזני חבריו‪,‬‬ ‫ההשתדלות לבטלם על ידי תפילות‬ ‫"שהייתי רגיל לישון על מיטת‬ ‫ותיקון המעשים‪ ,‬הם מייקרים אותם‪,‬‬ ‫קפיצים רחבה ונוחה‪ ,‬בחדר פרטי‬ ‫מתוך אמונה שלימה כי כדאי לסבול‬ ‫עם אמבטיה צמודה‪ֶֶ ,‬אָּכָ ֵנֵ ס לתוך‬ ‫בעולם הזה ולזכות על ידי כך לעולם‬ ‫הכוך הזה‪ ,‬ואישן על גבי מיטה‬ ‫הנצחי‪.‬‬ ‫להצלחת‬ ‫נועם בן מיכל‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫בדברים קשים וחמורים שבעתיים!"‬ ‫שכזאת?"‬ ‫הייסורים הם בגדר ניסיון‪ .‬יש כאלו‬ ‫"אין ברירה"‪ ,‬השיבו לו‪" .‬כדי להשיג‬ ‫שהניסיון הזה "כבד" עליהם‪ .‬הם‬ ‫רוחניות צריכים לוותר!"‬ ‫"מרימים ידיים" ופורשים‪ .‬אין להם‬ ‫"ידעתי גם ידעתי"‪ ,‬אמר‪" ,‬אולם‬ ‫את כוחות הנפש והתעצומות להכיל‬ ‫חשבתי שמחדר שהוא 'בית מלון'‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫יהיה עלי לעבור לאיזושהי 'מלונית'‪,‬‬ ‫בכך הם מאבדים את היקר שביקרים‪:‬‬ ‫אולם לא חשבתי על כוך שכזה‪...‬‬ ‫את כרטיס הכניסה הישיר לעולם‬ ‫אני מוכן להתפשר על תנאי החיים‪,‬‬ ‫הבא!‬ ‫אבל לא עד כדי כך"‪...‬‬ ‫אבל הטענות לא עזרו לו‪" .‬כדי‬ ‫לא כל הייסורים שווים! כל אדם‬ ‫להשיג רוחניות צריך להתאמץ!"‬ ‫מקבל אותם לפי היכולות שלו‪ .‬אף‬ ‫אמרו לו בהחלטיות‪" .‬עליך לעבור‬ ‫אחד לא יכול להתחלף עם חבילת‬ ‫ניסיונות קשים ‪ -‬ולעמוד בהם! טוב‬ ‫הייסורים שנועדה לשני! הוא לא‬ ‫שייסוריך הם‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬בסוג‬ ‫יעמוד בהם!‬ ‫המיטה עליה תישן‪ ,‬ולא‪ ,‬חלילה‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫"כל אחד"‪ ,‬אמר הרב‪" ,‬צריך לחיות‬ ‫מספרים על רב גדול בישראל‪ ,‬שהיו‬ ‫את חייו‪ ,‬מבלי להביט על רעהו! כל‬ ‫באים אליו אנשים רבים לתנות‬ ‫אחד צריך להשתדל לבחון כל דבר‬ ‫בפניו את סבלם‪ ,‬איש איש ובעיותיו‪,‬‬ ‫בפרופורציות נכונות‪ ,‬ולא ליפול‬ ‫איש איש וצרותיו‪ ,‬כאשר כל אחד‬ ‫לזרועות הייאוש‪ ,‬חלילה"‪.‬‬ ‫מהם בוכה שקשה לו ומרגיש שאינו‬ ‫מסוגל יותר להחזיק מעמד‪.‬‬ ‫משהבחין שדבריו לא התקבלו על‬ ‫לב השומעים‪ ,‬החליט הרב לעשות‬ ‫המכנה המשותף בין כולם היו‬ ‫מעשה‪:‬‬ ‫"ִאיּלּו היו לי את תנאי‬ ‫המילים‪ִ :‬‬ ‫החיים שיש לשני – היה לי קל הרבה‬ ‫הוא ביקש מכל אחד לכתוב את‬ ‫יותר‪."...‬‬ ‫צרותיו על פתק‪ .‬לאחר שערבבו את‬ ‫הפתקים‪ ,‬היה על כל אחד ליטול‬ ‫כמעט ולא היה אחד שלא היה מוכן‬ ‫לידו פתק אחד‪...‬‬ ‫להתחלף עם השני‪' .‬הדשא של‬ ‫השני – תמיד נראה ירוק יותר'‪...‬‬ ‫ובכך התברר לכל אחד כי רק היה‬ ‫נדמה לו שלשני קל יותר‪...‬‬ ‫הרב האזין ברוב קשב לכל אחד‪,‬‬ ‫וניסה להרגיעם ולומר‪ ,‬שאין אדם‬ ‫כלפי חוץ היה נראה לו שהשני‬ ‫שאין לו צרות‪ ,‬גם אם על פניו נדמה‬ ‫מסודר בחיים‪ ,‬טוב לו יותר ממנו‪,‬‬ ‫שחייו סוגים בשושנים! ובתוך‬ ‫ואילו היה הוא במצבו – הכל היה‬ ‫דבריו הוא סיפר לכל אחד שהתלונן‪,‬‬ ‫בסדר‪...‬‬ ‫על זה שישב כאן לפניו וסיפר לו על‬ ‫היה נדמה לו כי אם השני עובד‬ ‫צרות חמורות הרבה יותר‪.‬‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הדשא של השני רק נראה ירוק יותר‪.‬‬ ‫ואשתו עובדת ויש להם כסף ‪-‬‬ ‫החיים שלהם פשוטים וקלים‪.‬‬ ‫לפתע התברר לו בפני ֵֵאּלּו קשיים‬ ‫רבקה אמנו קיבלה ניסיון קשה‪:‬‬ ‫עומד אותו פלוני‪...‬‬ ‫"ַוַ ִּיִ ְְתֹר ֲֲֹצצּו ַַה ָָּבִנִ ים ְְּב ִִק ְְר ָָּבּה"(כה‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫אף אחד לא יודע מה באמת מכילה‬ ‫היא עומדת תמהה לנוכח הניגודים‬ ‫"החבילה" שפלוני צריך לשאת‬ ‫הקיצוניים ֶֶׁש ְְּמַגַ ֶֶּלה העובר שבמעיה‪.‬‬ ‫על כתפיו‪ .‬מה שברור הוא‪ ,‬שכל‬ ‫הפכפכות מן הקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫אחד קיבל משמים את ה"חבילה"‬ ‫מצד אחד הוא תאב רק לחיי עולם‬ ‫המתאימה לו! אף לא אחד יכול‬ ‫הזה‪ ,‬להנאות ולסיפוק תאוות‪ ,‬ולא‬ ‫לשאת את זו של חברו‪.‬‬ ‫מגלה כל עניין ברוחניות‪ .‬מצד שני‬ ‫הם אכן שבו בחזרה אל הרב‪ ,‬והודו‬ ‫היא רואה אותו מפרכס לצאת כל‬ ‫בפניו‪ :‬לא כל מה שנראה כלפי חוץ‬ ‫זמן שהיא עוברת על פתחו של‬ ‫הוא אכן המציאות האמיתית‪.‬‬ ‫בית מדרש ‪ -‬הוא משתוקק לתורה‬ ‫לא כל הנוצץ – זהב‪ .‬אף אחד לא‬ ‫ולרוחניות‪ .‬כל כולו קודש לה'‪.‬‬ ‫יודע בדיוק מה עובר השני‪ ,‬וכשהוא‬ ‫רבקה לא הסכימה לילד הפכפך‪,‬‬ ‫מתוודע לדברים – הוא לא מוכן‬ ‫דו פרצופי‪ ...‬לילד שקורא‪ ,‬מצד‬ ‫להתחלף איתו‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לצדיקים אחרים‪ ,‬ופונה לבקש את‬ ‫"ִהֵּנֵ ה ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ מּות ְוְ ָלָ ָָּמה‬ ‫אחד‪ִ ,‬‬ ‫עזרתו של ֵֵׁשם?‬ ‫ֶּזֶ ה ִלִ י ְְּבֹכ ָָֹרה" (בראשית כה‪ ,‬לב)‪ ,‬ובכך‬ ‫התשובה לכך היא‪ :‬אין חבוש מתיר‬ ‫הוא ְְמַגַ ֶֶּלה את היותו כופר בתחיית‬ ‫עצמו מבית האסורים (ברכות ה ע"ב)‪,‬‬ ‫"ָאֹנִֹכִ י ֵֵע ָָׂשו‬ ‫המתים‪ ,‬ומצד שני אומר‪ָ :‬‬ ‫ומשום שיצחק ורבקה היו כחד‬ ‫ְְּבֹכ ֶֶֹרָך" (שם כז‪ ,‬יט ) ומגלה בכך שהוא‬ ‫ֹלֶקיָך" (שמות כ‪,‬‬ ‫ב"ָאֹנִֹכִ י ה' ֱֱא ֶ‬ ‫מאמין ָ‬ ‫גופא (כגוף אחד)‪ ,‬נאלצה רבקה לבקש‬ ‫את עזרתו של צדיק אחר‪ֵֵׁ ,‬שם‪.‬‬ ‫ב)‪...‬‬ ‫תשובת הצדיק‪ ,‬בשם ה'‪ ,‬היתה‪:‬‬ ‫תקבל החלטה! אם אתה רוצה‬ ‫"ְׁשֵנֵ י גֹוִיִ ם ְְּב ִִב ְְטֵנֵ ְך"‪ ,‬אלו הם שני‬ ‫ְ‬ ‫להיות צדיק – תהיה צדיק עד הסוף‪,‬‬ ‫עוברים נפרדים‪ ,‬שעתידים להילחם‬ ‫ואם חלילה להיפך – תהיה רשע‬ ‫בכל עת זה בזה‪ .‬האחד יעסוק בתורה‬ ‫"ֲהָלָ נּו ַַא ָָּתה ִִאם‬ ‫עד הסוף! תחליט ֲ‬ ‫יומם ולילה‪ ,‬לא ימוש מתוך האוהל‪,‬‬ ‫ְלְ ָָצ ֵֵרינּו" (יהושע ה‪ ,‬יג)! לא חצי חצי!‬ ‫והשני ילחם בו בכל דרך אפשרית‪,‬‬ ‫ֹאֶמר ִִאם ֵּכֵ ן ָלָ ָָּמה ֶּזֶ ה ָָאֹנִֹכִ י" – איני‬ ‫"ַוַ ֹּת ֶ‬ ‫יגזור עליו כל מיני גזירות‪ ,‬יקצץ לו‬ ‫חפצה בילד הפכפך שכזה‪ ,‬בשום‬ ‫בתקציבים‪ ,‬יקרא לו לשוויון בנטל‪,‬‬ ‫פנים ואופן!‬ ‫ובלבד שיצליח לעקור אותו מתוך‬ ‫"ַוַ ֵֵּתֶלֶ ְך ִלִ ְְדֹרֹׁש ֶֶאת ה'" ‪ -‬היא הולכת‬ ‫האוהל‪...‬‬ ‫לבית מדרשו של ֵֵׁשם‪ ,‬שיורה לה ‪-‬‬ ‫כשהיא שומעת שמדובר בשני בנים‬ ‫ברוח קודשו ‪ -‬מה פשר הניגודים‬ ‫נפרדים ‪ -‬היא נרגעת!‬ ‫התהומיים הללו שיש בעובר?‬ ‫אם מדובר בשני עוברים שונים‪,‬‬ ‫ומה עליה לתקן כדי לבטל את‬ ‫והאחד יהיה כשר בתכלית‪ ,‬צדיק‬ ‫ההפכפכות הזו?‬ ‫וירא שמים – עכשיו היא רגועה!‬ ‫ונשאלת השאלה‪ :‬יש לה‪ ,‬לרבקה‪,‬‬ ‫ִִּפ ְְּט ָָמּה ַלַ ֲֲח ָָצ ִִאין ְּכְ ֵֵׁש ָָרה‪ .‬לגבי השני‪,‬‬ ‫את בעלה הצדיק‪ ,‬יצחק אבינו‪ .‬מדוע‬ ‫שעתיד להיות בן רשע – זוהי גזירת‬ ‫אין היא פונה אליו ומבקשת ממנו‬ ‫עליון‪ ,‬שעליה לקבל‪ .‬אולם מה‬ ‫שיתפלל עליה? מדוע היא הולכת‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫תינוק המוטל בעריסה כדי שייכנסו‬ ‫שחשוב הוא ‪ -‬שאין מדובר בבן אחד‬ ‫לאוזניו דברי תורה‪.‬‬ ‫הפכפך בדעותיו‪.‬‬ ‫אולם מדוע רבקה עברה על פתחי‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬והרי הכתוב אומר (משלי‬ ‫על הכתוב "ַוַ ִּיִ ְְתֹר ֲֲֹצצּו ַַה ָָּבִנִ ים ְְּב ִִק ְְר ָָּבּה"‪,‬‬ ‫"ַהְרְ ֵֵחק ֵֵמ ָָעֶלֶ ָיָה ַַדְרְ ֶּכֶ ָך ְוְ ַַאל‬ ‫ה‪ ,‬ח)‪ַ :‬‬ ‫מביא רש"י‪" :‬רבותינו דרשוהו לשון‬ ‫ִִּת ְְק ַַרב ֶֶאל ֶֶּפ ַַתח ֵֵּב ָיָתּה"!‬ ‫ריצה‪ ,‬כשהיתה עוברת על פתחי‬ ‫התשובה לכך היא‪ :‬על רבקה נאמר‬ ‫תורה של ֵֵׁשם ֵוֵע ֶֶבר ‪ -‬יעקב רץ‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬סז)‪ַ" :‬וַ ְיְ ִִב ֶֶא ָָה ִיִ ְְצ ָָחק ָָהֹא ֱֱֹהָלָ ה‬ ‫ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי‬ ‫ָָׂש ָָרה ִִאּמֹו"‪ .‬רבקה המשיכה את‬ ‫עבודה זרה ‪ -‬עשו מפרכס לצאת"‪.‬‬ ‫מורשתה של שרה‪ ,‬שהיתה מגיירת‬ ‫את הנשים‪ .‬לפיכך היתה נוהגת‬ ‫המפרשים שואלים‪ ,‬בשלמא לעבור‬ ‫ללכת על פתחי עבודה זרה כדי‬ ‫על פתחי תורה ‪ -‬היה לרבקה עניין‬ ‫להציל נפשות! לשכנע את הנשים‬ ‫גדול‪ ,‬היא רצתה לשמוע‪ ,‬לקלוט‪,‬‬ ‫הבאות לשם לעזוב את העבודה‬ ‫לספוג‪ ,‬דברי תורה‪ ,‬וכפי שנהגה אמו‬ ‫הזרה ולקבל על עצמן עול מלכות‬ ‫של רבי יהושע בן חנניא‪ ,‬שהיתה‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫מביאה אותו לבית המדרש בעודו‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫נזיד של עדשים‬ ‫בתכשיט צעצוע של ילדה קטנה‪,‬‬ ‫ַוַ ָּיָ ֶזֶ ד ַיַ ֲֲעֹקֹב ָנָ ִזִ יד ַוַ ָּיָ ֹבֹא ֵֵע ָָׂשו ִִמן ַַה ָָּׂש� ֶֶדה‬ ‫שככל הנראה נפל מאצבעה במהלך‬ ‫ְוְ הּוא ָָעֵיֵ ף (בראשית כה‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫משחק‪.‬‬ ‫לאחר שעשו אכל את נזיד העדשים‬ ‫תוך כדי כך גברה בו תאוות השתייה‪,‬‬ ‫נאמר‪ַ" :‬וַ ָּיָ ָָקם ַוַ ֵּיֵ ַלַ ְך ַוַ ִּיִ ֶבֶ ז ֵֵע ָָׂשו ֶֶאת‬ ‫ולפיכך גמר בליבו לפנות לבית‬ ‫ַַהְּבְ ֹכ ָָֹרה"‪.‬‬ ‫המרזח‪ ,‬לרמות את המוזג כי בידיו‬ ‫ויש להבין מה כוונת התורה באומרה‪:‬‬ ‫טבעת זהב יקרה‪ ,‬ולקבל תמורתה כוס‬ ‫"ַוַ ָּיָ ָָקם ַוַ ֵּיֵ ַלַ ְך" ‪ -‬וכי היינו חושבים שעשו‬ ‫שיכר הגונה‪.‬‬ ‫הרשע ישאר לשבת במחיצת יעקב‬ ‫פנה השיכור לבית המרזח‪ ,‬הציג בפני‬ ‫הצדיק לאחר שסיים להׂשביע את‬ ‫המוזג את הטבעת וביקש בתמורה‬ ‫רעבונו‪?...‬‬ ‫כוס שיכר‪.‬‬ ‫המגיד מדובנא זצ"ל מבאר את‬ ‫בעל בית המרזח‪ ,‬אשר הבחין מיד כי‬ ‫הדברים באמצעות משל נפלא‪:‬‬ ‫מדובר בתכשיט רב ערך‪ ,‬נטל לרשותו‬ ‫מעשה בשיכור שהיה להוט אחר‬ ‫את הטבעת היקרה והגיש לשיכור‬ ‫ה'טיפה המרה'‪ ,‬ובכל עת שהיו בידו‬ ‫בתמורה שתי כוסות שיכר‪ ,‬כשהוא‬ ‫מספר פרוטות‪ ,‬היה ממהר לבית‬ ‫מתנה עימו לבל יחזור בו לעולם מן‬ ‫המרזח‪ ,‬קונה משקאות חריפים ולוגם‬ ‫העסקה‪.‬‬ ‫בשקיקה‪.‬‬ ‫"בסדר גמור"‪ ,‬ענה השיכור‪" ,‬עשינו‬ ‫יום אחד הלך השיכור ברחוב ולפתע‬ ‫עסק!" ותכף גמע את שתי הכוסות‬ ‫נגלתה לעיניו טבעת נוצצת המוטלת‬ ‫ומיהר להימלט מהמקום‪ ,‬מחשש‬ ‫בתוך הבוץ‪.‬‬ ‫שבעל הבית 'יגלה את תרמיתו'‬ ‫הרים האיש את הטבעת‪ ,‬התבונן‬ ‫ויבקש ממנו החזר כספי‪...‬‬ ‫בה קצרות והגיע למסקנה כי מדובר‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫של דבר הם מתחרטים‪ ,‬אבל אז כבר‬ ‫אולם למעשה מי שיצא שכרו‬ ‫מאוחר מידי‪...‬‬ ‫בהפסדו ‪ -‬היה השיכור עצמו‪ ,‬אשר‬ ‫עשיו מכר את הבכורה במכירה גמורה‬ ‫ברוב ִִסכלותו המיר טבעת זהב יקרה‬ ‫בעד שתי כוסות שיכר פחותות ערך‪.‬‬ ‫וויתר בדין על ברכתו של יצחק אבינו‪.‬‬ ‫אך לאחר שגילה כי יעקב נטל את‬ ‫הברכות‪ ,‬הוא זעק ְצְ ָָע ָָקה ְּגְ ֹדָֹלָ ה ָּוָמ ָָרה‬ ‫והנמשל‪ :‬בעת שעשו לגם את נזיד‬ ‫ַַעד ְְמֹאֹד ואמר ְלְ ָָאִבִ יו‪ָּ" :‬בָ ֲֲרֵכֵ ִנִ י ַגַ ם ָָאִנִ י‬ ‫העדשים‪ ,‬הוא חשב בליבו כי הצליח‬ ‫ָָאִבִ י" (שם כז‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫לרמות את יעקב ולהשיג תבשיל‬ ‫ֹאֶמר ָּבָ א ָָא ִִחיָך ְּבְ ִִמ ְְר ָָמה ַוַ ִּיִ ַַּקח‬ ‫"ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫משובח בעד בכורה ערטילאית שאינה‬ ‫ִּבִ ְְרָכָ ֶֶתָך" (שם‪ ,‬לה)‪ .‬ובכך חתם יצחק‬ ‫שווה דבר‪...‬‬ ‫אבינו על הברכות שנתן לבנו יעקב‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬תכף לאחר שסיים לאכול‪ ,‬נמלט‬ ‫לפני שיעקב יחזור בו מהעסקה ויבקש‬ ‫ולא עוד אלא שעשיו עצמו פיו‬ ‫תמורה כספית בעד הנזיד‪.‬‬ ‫"ֶאת ְּבְ ֹכ ָָֹר ִִתי ָלָ ָָקח"‬ ‫הכשילו עד שאמר‪ֶ :‬‬ ‫(שם לו)‪ ,‬דהיינו לקח ע"י מקח וממכר‬ ‫אולם למעשה מי שהפסיד בעסק‬ ‫ובקניין שלם על פי דין‪ .‬וכן נרמז הדבר‬ ‫זה‪ ,‬היה עשו עצמו אשר המיר בכורה‬ ‫במילותיו של יצחק אשר העיד ואמר‪:‬‬ ‫נצחית בהנאה רגעית וחולפת‪.‬‬ ‫"ַּגַ ם ָּבָ רּוְך ִיִ ְְהֶיֶ ה" (שם לג)‪.‬‬ ‫"רשעים כל ימיהם חרטה"‪ ,‬בסופו‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים‬ ‫אלא‪ ,‬שגם כאן היתה תשובה מדויקת‬ ‫ֹלֶקיָך ְלְ ָָפָנָ י (בראשית כז‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫ִּכִ י ִִה ְְק ָָרה ה' ֱֱא ֶ‬ ‫ואמיתית‪.‬‬ ‫"ַמה ֶּזֶ ה ִִמ ַַה ְְר ָָּת ִלִ ְְמֹצֹא‬ ‫יצחק שואל‪ַ :‬‬ ‫יעקב עומד ואומר ליצחק‪ְּ :‬בְ ֵֵעיָנָ י‪ ,‬כל‬ ‫ְּבְ ִנִ י" (שם)‪ ,‬הלא ללכת לשדה‪ ,‬לצוד‬ ‫דבר שקורה הוא על פי רצון ה'‪ .‬אין‬ ‫ולשחוט לוקח הרבה זמן! ויעקב עונה‪:‬‬ ‫דבר שמתגלגל סתם‪.‬‬ ‫"ִּכִ י ִִה ְְק ָָרה ה' ֱֱאֹלקיָך ְלְ ָָפָנָ י"‪.‬‬ ‫אני לא עושה כלום‪ ,‬רק ה' עושה כל‬ ‫מקשים המפרשים‪ ,‬כיצד הוציא יעקב‬ ‫דבר‪ .‬כל המטעמים הללו שהבאתי לך‬ ‫אבינו דבר שקר מפיו? הלא האמת‬ ‫– לא אני עשיתי אותם‪ ,‬אלא כולם‬ ‫היתה שרבקה הורתה לו לקחת מן‬ ‫נעשו ברצון הבורא יתברך‪ ,‬כדי‬ ‫הצאן‪ .‬במהלך השיחה ביניהם הוא כל‬ ‫שאספיק לבוא לכאן לפני אחי‪.‬‬ ‫כך הקפיד שלא להוציא מפיו דבר‬ ‫לימוד גדול יש בדבר עבורנו – עלינו‬ ‫"ָאֹנִֹכִ י ֵֵע ָָׂשו‬ ‫שאינו נכון‪ .‬אפילו באומרו ָ‬ ‫לדעת כי כל מה שנעשה בעולם הוא‬ ‫ְּבְ ֹכ ֶֶֹרָך" הצליח לומר באופן כזה שלא‬ ‫מעשה ה'‪.‬‬ ‫יצא דבר שקר – אנכי‪ ,‬ועשיו בכורך‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הקב"ה מברך את האדם בכל מה‬ ‫ַּבּּכל נמצא חסדו יתברך‪ ,‬ויש להכיר‬ ‫שיעשה‪ ,‬ומאידך נאמר‪ְּ" :‬בְ ַַטח ֶֶאל ה'‬ ‫בנפלאותיו‪ .‬אין כוח באדם לעשות‬ ‫ְּבְ ָכָ ל ִלִ ֶּבֶ ָך ְוְ ֶֶאל ִּבִ יָנָ ְְתָך ַַאל ִִּת �ָָּׁש ֵֵען" (משלי ג‪,‬‬ ‫מאומה אלמלא חסד ה'!‬ ‫ה)‪ ,‬ופירש הגר"א‪" :‬שיהיה ליבך שלם‬ ‫אם יעלה לגדולה לא יאמר‪ :‬חכמתי‬ ‫במידת הבטחון‪ ,‬שלא תאמר אבטח‬ ‫עמדה לי‪ ,‬ולא בהשתדלות כוחי ועוצם‬ ‫בה' אך אני מחוייב להישען גם על‬ ‫ידי עשיתי את החיל הזה – אלא בורא‬ ‫שכלי ולעשות‪ ,‬ולכן אמר 'אל תשען'‪,‬‬ ‫עולם עשה הכל‪ ,‬וראיה לכך‪ ,‬שיש‬ ‫ששכלך לא יהיה אפילו בתורת‬ ‫חכמים גדולים פי כמה וכמה שלא‬ ‫משענת‪ ,‬אלא 'בטח בה' בכל ליבך'"‪.‬‬ ‫עלו ולא הצליחו‪.‬‬ ‫משמע שאל לו לאדם לעשות שום‬ ‫פעולה‪ ,‬אלא יבטח בה' בכל ליבו‪.‬‬ ‫את הדברים הללו רואים בחוש‪ .‬אדם‬ ‫פותח חנות ושוקע בחובות עצומים‪,‬‬ ‫וקשה‪ ,‬האם צריך לעשות פעולה‬ ‫ואילו רעהו פותח חנות זהה והצלחתו‬ ‫כלשהי וה' יברך את מעשה ידיו‪ ,‬או‬ ‫משגשגת‪.‬‬ ‫שישב בחיבוק ידיים וישים מבטחו‬ ‫בה'?‬ ‫מה הסיבה לכשלונו של זה ולהצלחתו‬ ‫של זה? ‪ -‬ה' יתברך‪.‬‬ ‫יבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם –‬ ‫אמר המהרי"ל‪.‬‬ ‫הוא עושה את הכל‪ .‬נראה כאילו‬ ‫האדם עושה את הדברים‪ ,‬אבל‬ ‫נאמר בתהילים (לז‪ ,‬ה)‪ּ" :‬גֹול ַַעל ה' ַַּד ְְרֶּכֶ ָך‬ ‫מאחורי הכל מסתתרת האמת ‪ִּ" -‬כִ י‬ ‫ּוְבְ ַַטח ָָעָלָ יו ְוְ הּוא ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה"‪ ,‬משמע מכאן‬ ‫שיש עשייה מסוימת שאותה צריך‬ ‫ִִה ְְק ָָרה ה' ֱֱאֹלקיָך ְלְ ָָפָנָ י"‪.‬‬ ‫האדם לעשות‪.‬‬ ‫השאלה היא מה גדר אותה עשייה?‬ ‫המהרי"ל דיסקין זצ"ל הקשה סתירה‬ ‫ביאר המהרי"ל‪ :‬חובה על האדם‬ ‫בין שני פסוקים –‬ ‫לעשות איזו השתדלות‪ ,‬אבל יסתפק‬ ‫ֹלֶקיָך‬ ‫מחד אומר הכתוב "ּוֵבֵ ַַרְכְ ָך ה' ֱֱא ֶ‬ ‫בעשיית דבר מועט‪ ,‬ולאחר שיעשה‬ ‫ְּבְ ֹכֹל ֲֲא ֶֶׁשר ַַּת ֲֲע ֶֶׂשה" (דברים טו‪ ,‬יח) –‬ ‫‪22‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫רק שוטה גמור נושא את החבית על‬ ‫זאת יסמוך על ה' שיקבל את‬ ‫כתפיו במקרה כזה ומגיר פלגי זיעה‬ ‫השתדלותו לרצון ויחנון אותו במתנת‬ ‫מרוב מאמץ!‬ ‫חינם‪.‬‬ ‫יהיו אנשים שכאשר יראו את החבית‬ ‫מהו "גֹול"?‬ ‫מתגלגלת‪ ,‬ירוצו אחריה לשים יד‬ ‫ביאר המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין‬ ‫ולדוחפה קדימה‪ .‬גם הם לשוטים‬ ‫זצ"ל‪ :‬כל מעשי האדם בעולם הזה הם‬ ‫ייחשבו‪.‬‬ ‫בבחינת 'גול' – עגול‪ .‬העולם דומה‬ ‫לשם מה כל המאמץ? החבית יורדת‬ ‫לחבית‪ ,‬כולו גילגולים – מגלגלין זכות‬ ‫גם בלעדיך!‬ ‫על ידי זכאי וחובה על ידי חייב‪ ,‬וכיוצא‬ ‫החפץ חיים זצ"ל המשיל זאת לאדם‬ ‫בזאת עוד הרבה מאמרי חז"ל‪.‬‬ ‫ההולך בדרך ונושא על גבו שק‪ .‬בדרך‬ ‫כאשר יורד אדם במעלה הר עם חבית‬ ‫העלהו גביר לכרכרה‪ .‬פתאום מסובב‬ ‫עגולה‪ ,‬אין הוא צריך לשאת אותה על‬ ‫הגביר את עיניו ולתדהמתו הוא מגלה‬ ‫כתפיו‪ .‬יכול הוא להניח אותה על‬ ‫את האיש ממשיך לשאת את השק‬ ‫השביל הסלול שם‪ ,‬והיא כבר‬ ‫עליו ולהתנשף מן המאמץ הגדול‪.‬‬ ‫מתגלגלת מאליה‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אומנם‪ ,‬צריכה להיות השתדלות‬ ‫התפלא‪" :‬מדוע אינך מוריד את השק‬ ‫מסוימת‪ ,‬אך יש הבדל עצום בין‬ ‫ומניחו למרגלותיך?" ‪ -‬ענה האיש‪:‬‬ ‫מעשיו של מי שבוטח למעשיו של מי‬ ‫"די לי בכך שאני מטריח אותך לשאת‬ ‫שאינו בוטח‪.‬‬ ‫אותי‪ ,‬איני רוצה להעמיס עליך גם את‬ ‫שקי"‪...‬‬ ‫הבוטח בה' עושה את השתדלותו‬ ‫בקלות‪ ,‬ללא בהילות‪ .‬הוא עושה מה‬ ‫גיחך הגביר‪" :‬הוי‪ ,‬שוטה‪ ,‬הלא אתה‬ ‫ושקך כבר נמצאים בעגלה ומכבידים‬ ‫שצריך לעשות‪ ,‬ובוטח בה' שיברך את‬ ‫על הסוסים‪ ,‬ואין שום תועלת‬ ‫מעשה ידיו‪ .‬ואילו השני חרד לגורלו‪,‬‬ ‫במאמצים שלך!"‪...‬‬ ‫עובד פי כמה‪ ,‬ומוותר על דברים‬ ‫חשובים בדרך‪...‬‬ ‫כך בכל דבר ועניין‪ .‬הקב"ה מגלגל כל‬ ‫דבר‪ ,‬ואתה "גול על ה'"‪ ,‬עשה את‬ ‫כמובן‪ ,‬לא דומה זיעה אחת לחברתה‪.‬‬ ‫ההשתדלות המועטת הנצרכת‪ ,‬אך‬ ‫שניהם מזיעים – אבל זה מזיע בגלל‬ ‫דע שאינך באמת עושה כאן משהו‪,‬‬ ‫עבודתו‪ ,‬וזה זוכה להזיע בגלל מאמציו‬ ‫אלא הדברים מתגלגלים מאליהם‪ ,‬אך‬ ‫להגיע למידת הביטחון האמיתית‪.‬‬ ‫ורק על פי רצון ה'‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫עופר בן ציונה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬גוטה מטילדה בת סוליקה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬