gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: תולדות (2026-11-09)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫תולדות‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫גור‪-‬אריה צור | מודיעין עילית‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫יעקב‪ ,‬והוא כנגד היסוד‪ .‬ואחר כך חסר‬ ‫ו' להורות שעשו נחסר מחשבון‬ ‫וְ ֵ֛אלֶּה ּתֹולְ ֹ֥דת‬ ‫התולדות‪.‬‬ ‫וְ ֵ֛אלֶּה ּתֹולְ ֹ֥דת יִ ְצ ָ֖חק בֶּ ן‪-‬אַ ְברהָ֑ם‬ ‫הֹוליד אֶּ ת‪-‬יִ ְצ ָֽחק (כה‪,‬יט')‬ ‫אַ ְברהָ֖ם ִ ֹ֥‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬לא היה צריך לומר‬ ‫הֹוליד אֶּ ת‪-‬יִ ְצ ָֽחק‪ ,‬שכבר נאמר‬ ‫אַ ְברהָ֖ם ִ ֹ֥‬ ‫וְ אלֶּה‪ .‬יש ליתן טעם מדוע התחיל בוו'‬ ‫יצחק בן אברהם‪.‬‬ ‫החיבור‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הסוד‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הסוד‬ ‫יש לומר כמוסיף על הראשונות‪.‬‬ ‫יש לומר שעל ידי נסיון העקידה נולדה‬ ‫לומר שיצחק אינו בפני עצמו אלא‬ ‫ביצחק הנפש המולידה‪ ,‬מסיטרא‬ ‫מוסיף על אברהם עמוד החסד‪ ,‬והוא‬ ‫דדוכרא‪ ,‬שעד עתה היה מסטרא‬ ‫כְ מַ עְ ין הַ ִמ ְתגַבר ומוסיף והולך במידת‬ ‫דנוקבא ללא יכולת להוליד‪ ,‬ועתה‬ ‫הגבורה‪ .‬ולכן נאמר אברהם הוליד את‬ ‫הפעיל בו אברהם את הנפש המולידה‪.‬‬ ‫יצחק‪ .‬שהחסד שבאברהם הוליד‬ ‫ולכן נכתב בלשון הפעיל כמפעיל את‬ ‫ביצחק את מידת הגבורה‪ .‬ומכאן ואילך‬ ‫זולתו‪ ,‬ואברהם הוליד את יצחק‪ .‬נתן‬ ‫מוסיף והולך להוליד ביעקב את מידת‬ ‫בו כח ההולדה‪.‬‬ ‫התפארת‪.‬‬ ‫וכמובא באוהב ישראל מאפטא‪,‬‬ ‫ולכן אמר וְ אֵ לֶּה ב‪-‬ו' החיבור‪ ,‬והיא‬ ‫שבאומרו בעקידה הנני בני‪ ,‬התכוון‬ ‫כנגד ה‪-‬ו' של מידת התפארת‬ ‫אברהם לומר עתה הנני בחינה שלך‪,‬‬ ‫המשתלשלת עד היסוד‪ ,‬שכן ו' היא גם‬ ‫בני‪ ,‬שהיא מידת הגבורה‪ ,‬כדי לעשות‬ ‫מידת היסוד‪ ,‬מידת יוסף הצדיק‪ .‬ואשר‬ ‫רצון אבינו שבשמים‪ ,‬ואתה עשה רצון‬ ‫יֹוסף‪.‬‬ ‫על כך ֵיאמֵ ר ֵ֣אלֶּה | ּתלְ ֵ֣דֹות ַיע ֲֹ֗קב ֵ֞‬ ‫אביך והיה אתה עתה מידת החסד ליתן‬ ‫את נפשך כרצון הבורא‪ .‬כלומר‪ :‬עתה‬ ‫ולזה רמז באומרו ּתֹולְ דת‪ .‬בתחילה‬ ‫אני בגבורה ואתה בחסד‪ .‬ועל ידי כך‬ ‫מלא ו'‪ ,‬ואחר כך חסר ו'‪ .‬בתחילה מלא‬ ‫התלבשה נשמתו של יצחק בכח החסד‬ ‫ו'‪ ,‬היא ה‪-‬ו' שֶּ ּתֹו ֶּרה על עיקר התולדה‬ ‫המוליד חסדים בתוך הגבורות‪ .‬ונהפך‬ ‫של יצחק שהיא יעקב כנגד התפארת‪,‬‬ ‫להיות מסיטרא דדוכרא‪ ,‬ולכן נאמר‬ ‫וכנגד יוסף שהוא עיקר תולדותיו של‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫שנשמתה מנשמת ל"ו שראויים להיות‬ ‫שהשפעתו זו של אברהם על יצחק‬ ‫בכל דור‪.‬‬ ‫נקראת שהוא הוליד אותו‪ .‬הפעיל בו‬ ‫את הנפש המולידה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫ַויֶּעְ ּתַַּ֨ ר יִ ְצ ִ֤חק לה' לְ ֵ֣נ ַכח ִא ְש ָּ֔תֹו ִ ֹ֥כי‬ ‫עֲק ָ֖רה ִ ָ֑הוא וַיעִ֤תֶּ ר לֹו֙ ה' ו ַ ַָּ֖תהַ ר‬ ‫וַיְ ִ ִ֤הי יִ ְצחק֙ בֶּ ן‪-‬אַ ְרב ִ ֵ֣עים ש ָ֔נה‬ ‫ִר ְב ֹ֥קה ִא ְש ָּֽתֹו‪( :‬כה‪,‬כא')‬ ‫ְבקַ ְח ֵּ֣תֹו אֶּ ת‪ִ -‬ר ְב ֹ֗קה בַ ת‪ְ -‬בתּוא ֙ל‬ ‫אֲרם אֲ ֵ֛חֹות לבֹ֥ן‬ ‫ָ֑‬ ‫אֲר ִָ֔מי ִמפַ ַ ָ֖דן‬ ‫ָֽה ַ‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו ַויֶּעְ ּתַַּ֨ ר וַיעִ֤תֶּ ר‬ ‫שה‪( .‬כה‪,‬כ')‬ ‫האֲ ַר ִ ָ֖מי לֹ֥ ֹו לְ ִא ָֽ‬ ‫באותה מלה לשני מובנים שונים‪ ,‬שכן‬ ‫ַויֶּעְ ּתַַּ֨ ר הוא במובן של הפצרה בתפילה‪,‬‬ ‫יש לשאול מדוע הקפיד הכתוב‬ ‫ואילו וַיעִ֤תֶּ ר הוא במובן של מענה‪,‬‬ ‫לחזור בפירוט יחוסה של רבקה‪ .‬ועוד‬ ‫שנענה לו הקב''ה לתפילתו‪.‬‬ ‫לציין הארמי פעמיים‪.‬‬ ‫ויש לומר כמובא בסוכה יד‪[ .‬יבמות‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שרצה הכתוב לפרסם‬ ‫סד‪ ].‬א"ר אלעזר למה נמשלה תפלתן‬ ‫צדיקותה של רבקה‪ .‬שאע"פ שֶּ בת‬ ‫של צדיקים ַכ ֲעתר לומר לך מה ֲעתר זה‬ ‫בתואל הארמי היא‪ ,‬ואחות לבן הרמאי‬ ‫מהפך את התבואה בגורן ממקום‬ ‫היא‪ ,‬לא למדה ממעשיהם‪ ,‬וראויה‬ ‫למקום אף תפילתן של צדיקים‬ ‫ליצחק‪.‬‬ ‫מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת‬ ‫אכזריות (ממידת הדין) למדת‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬על דרך הסוד‪ ,‬לכן‬ ‫הרחמים‪.‬‬ ‫נאמר לֹו לְ ִא ָֽשה‪ .‬שנרמז בתיבת לֹו‬ ‫שראויה במעשי החסד שלה להיות לו‬ ‫וכן ידויק ברמז על פי הטעמים‪ ,‬שכן‬ ‫למידת הגבורה שלו‪ ,‬ושֶּ מֵ הֵ ם עתיד‬ ‫ַויֶּעְ ּתַַּ֨ ר מוטעם בפשטא ואילו וַיעִ֤תֶּ ר‬ ‫לצאת יעקב במידת האמת של‬ ‫מוטעם במהפך‪ַ .‬ויֶּעְ ּתַַּ֨ ר מוטעם בפשטא‬ ‫התפארת‪.‬‬ ‫לומר לך שתפילותיו ובקשותיו‬ ‫ועוד י''ל‪ ,‬במה שאמר הכתוב לֹו‬ ‫התפשטו בכל העולמות עד הגיען אל‬ ‫לְ ִא ָֽשה כביכול נאמר שראויה לֹו‪,‬‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ויש לומר שדייק הכתוב וַיעִ֤תֶּ ר לֹו֙‬ ‫כסא הכבוד‪ ,‬וכן וַיעִ֤תֶּ ר מוטעם במהפך‬ ‫ולא לה‪ ,‬שהיא צדיקה בת רשע‪ ,‬שלא‬ ‫לומר לך כנ''ל מה ֲעתר זה מהפך את‬ ‫יאמרו משפחתה שבזכות ברכתם "את‬ ‫התבואה בגורן ממקום למקום אף‬ ‫היי לאלפי רבבה" [בראשית כד‪,‬ס']‬ ‫תפילתן של צדיקים מהפכת ממידת‬ ‫נתעברה‪ .‬ולכן פירש"י על רבקה צדיק‬ ‫הדין למדת הרחמים‪.‬‬ ‫בן רשע‪ .‬אלא ודאי נפקדה בזכות‬ ‫אברהם שנאמר לו ככוכבי השמים‪,‬‬ ‫ולפי דברים אלו יש לומר שבתפילתו‬ ‫[בראשית כב‪ ,‬יז'] ולזה פירש"י על יצחק‬ ‫זו של יצחק נעתר הקב"ה להפוך את‬ ‫צדיק בן צדיק‪.‬‬ ‫מידת הדין של עשו שהיתה מתוחה על‬ ‫רבקה‪ ,‬למידת הרחמים של יעקב‪ ,‬ועל‬ ‫ַוהֱוינן בּה‪ ,‬ומה בכך אם יאמרו‬ ‫ידי כך נעתר ליתן לה הריון‪ ,‬ונתברך‬ ‫שבזכות ברכתם נתעברה‪ .‬הרי בידוע‬ ‫רחמה ללדת את יעקב‪ .‬ולכן גילה‬ ‫ממדרש תנחומא שלבן הוא בלעם‪,‬‬ ‫הכתוב ורבקה אוהבת את יעקב ואומר‬ ‫ולגבי בלעם כבר פירש אוה''ח הק'‬ ‫התרגום ורבקה רחימת ית יעקב‪.‬‬ ‫לעולם ברכת בלעם כברכת ֲחמֹור‪.‬‬ ‫שנתברך רחמה ברחמים‪.‬‬ ‫ועוד שסוף כל סוף מתקיימת ברכת‬ ‫הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬וַיעִ֤תֶּ ר לֹו֙ ה'‪ ,‬פירש‬ ‫[בראשית כא‪ ,‬יב']‪.‬‬ ‫רש"י ‪ .‬וַיעִ֤תֶּ ר לו‪ ,‬לו ולא לה‪ .‬שאין‬ ‫דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת‬ ‫ויש לומר שהקפיד הכתוב על חילול‬ ‫צדיק בן רשע‪.‬‬ ‫השם בפי הבריות‪ .‬שהרי כל‬ ‫פעולותיהם של האבות הק' היו לקדש‬ ‫ולכאורה יש לשאול מדוע לא חל‬ ‫שם שמים ולפרסם מלכותו ית' בעולם‪.‬‬ ‫עליה הכלל אשר חל על ישמעאל‬ ‫ולא יתן הכתוב להכשיל הבריות‬ ‫באשר הוא שם‪[ .‬בראשית כא‪,‬יז'] שלפי‬ ‫בחילול השם‪.‬‬ ‫מעשיו הוא נידון באותה שעה‪ ,‬ורבקה‬ ‫וכגון שֶּ צר הקב''ה צורת אברהם בפניו‬ ‫הרי היא צדקת כשרה אמנו‪ ,‬כפירש"י‬ ‫של יצחק שלא יאמרו ליצני הדור‬ ‫[לעיל כ"ד ס"ז] והרי היא שרה‪ ,‬ולא רק‬ ‫מאבימלך נתעברה שרה‪.‬‬ ‫באותה שעה אלא כל חייה קדושה‬ ‫וחסד‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ולכן עמדה רבקה והתפללה על יצחק‪,‬‬ ‫וכגון גבי מכת בכורות אמר משה כך‬ ‫והועילה להפוך מידת הדין למידת‬ ‫אמר הק'ב''ה ַכחֲצֹות הַ לַיְ לה אֲנִ י יֹוצא‬ ‫הרחמים לגבי יצחק‪ ,‬שיהיה ראוי‬ ‫ְבתֹוְך ִמ ְצ ָֽריִ ם‪ ,‬ולא אמר בַ חֲצֹות‪ ,‬שמא‬ ‫להוליד‪ .‬נמצאנו למדים שהיו‬ ‫יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי‬ ‫מתפללים איש על רעהו‪ ,‬וחל עליהם‬ ‫הוא‪( .‬ברכות‪ ,‬ד‪).‬‬ ‫הכלל שנאמר באברהם בהתפללו על‬ ‫אבימלך‪ ,‬המתפלל על חבֵ רֹו וצריך‬ ‫ואשר על כן נעתר הקב''ה לתפילת‬ ‫לאותו דבר‪ ,‬הוא נענה תחילה‪ .‬ובזה‬ ‫יצחק ולא לתפילת רבקה‪ ,‬שלא יאמרו‬ ‫נענו שניהם כאחד‪.‬‬ ‫עדיפה ברכת לבן מברכת אברהם‪.‬‬ ‫ובזה אגלאי מילתא למפרע שרבקה‬ ‫וזה שפירש רש''י תפילת צדיק בן‬ ‫צדיקה היתה כיצחק אע''פ שבת רשע‬ ‫צדיק‪ ,‬ולא תפילת צדיק בן רשע‪ .‬לא‬ ‫היתה‪ ,‬שהרי הקב''ה המתאווה‬ ‫שהיה פסול ברבקה‪ ,‬ח"ו‪ .‬אלא הפסול‬ ‫לתפילתם של צדיקים התאווה‬ ‫בלבן שֶּ ב ְרכּה‪.‬‬ ‫לתפילתה של רבקה על יצחק‪ ,‬שיהיה‬ ‫ראוי להוציא מן הכח אל הפועל את כח‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מאחר ו ֶּנאמר ויֵעָ֤תֶּ ר לֹו֙ ‪,‬‬ ‫ההולדה שקבל בעקידה על ידי אברהם‬ ‫ודרשו לו ולא לה‪ ,‬מה עזרה רבקה‬ ‫אביו‪.‬‬ ‫בתפילתה‪.‬‬ ‫וכן מצינו עניין היפוך התפילה‬ ‫ויש לפתור על פי תרגום יונתן בן‬ ‫בדוד המלך [סנהדרין צה‪ ].‬שנשאל‬ ‫עוזיאל‪ ,‬דאף יצחק הווה עקר‪,‬‬ ‫משמים מה הוא מעדיף לכפרתו‪ .‬שימות‬ ‫ואתרווח‪ .‬שכשם שרבקה היתה עקרה‪,‬‬ ‫הוא או שימות זרעו‪ .‬ובקש מהקב''ה‬ ‫כך יצחק גם היה עקר‪ .‬ואע''ג שנאמר‬ ‫שימות הוא ולא זרעו‪ .‬ונקלע לסכנת‬ ‫לעיל אברהם הוליד את יצחק‪,‬‬ ‫חיים‪ ,‬אמר לו אבישי בן צרויה כנסת‬ ‫שהוליד בו את כח ההולדה‪ ,‬עדין‬ ‫ישראל בסכנה‪ ,‬אַ פִ יְך ְצלֹו ִתיְך !‬ ‫עצרֹו הקב''ה מלהוליד‪ ,‬שהקב''ה‬ ‫ופירש"י שם הפוך תפילתך ואמור‬ ‫מתאווה לתפילתם של צדיקים‪ .‬ואין‬ ‫לפניו מוטב יִ כְ ֶּלה זרעך ולא ִּתמסר ביד‬ ‫חבוש מתיר עצמו מבית האסורים‪.‬‬ ‫אויב‪ .‬ענה לו דוד אם כן סייען בהדן‪.‬‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ועל דרך הסוד עתר הוא שם קדוש‬ ‫ופירש"י שם עזור לי בתפילתך להפוך‬ ‫מע''ב שמות היוצאים מג' פסוקים‬ ‫את תפילתי‪ .‬היינו דכתיב ַו ַי ֲעזר לֹו‬ ‫בפרשת בשלח [י''ד‪ ,‬יט‪-‬כא'] ויסע ויבא‬ ‫א ִבישַ י בֶּ ן ְצרּויה‪[ .‬שמואל ב‪ ,‬כא‪,‬יז']‬ ‫ֲ‬ ‫ויט‪ ,‬שבהם ע''ב אותיות בכל פסוק‪,‬‬ ‫וכשנותנים הפסוקים זה למעלה מזה‬ ‫וגם כאן כמו אצל יצחק‪ ,‬היה צריך‬ ‫יוצאים ע''ב שלשות של שמות הקדש‬ ‫דוד לעזרתו של אבישי בן צרויה‪,‬‬ ‫ובהם השם הק' ערת‪[ :‬בשימת לב‪ ,‬יש‬ ‫שאין אסיר מתיר עצמו מבית‬ ‫בכתיבת הפסוקים ג' שיטות כמבואר‬ ‫האסורים‪.‬‬ ‫בפרשת בשלח‪ ,‬והשם ערת הוא לפי‬ ‫השיטה השלישית]‪:‬‬ ‫נמצאנו למדים שרבקה היתה‬ ‫צריכה לעזר וסיוע מיצחק להפוך‬ ‫ֵיהם ויֶֽע ֹ֖מד‬ ‫ע ָ֤מּוד ֶּ ֶֽהענן֙ מפנ ֶ֔ ֶּ‬ ‫ויס ע‬ ‫מזלה עליה בתפילתו‪ ,‬ויצחק היה צריך‬ ‫יהם [פס' יט']‬ ‫מֵ אח ֵר ֶּ ֶֽ‬ ‫לעזר וסיוע של רבקה בבחינת עזר‬ ‫ויבא ֵבֵּ֣ין | מחנֵ ֵּ֣ה מצ ַ֗רים ּובֵ ין֙‬ ‫כנגדו להועיל לו בתפילתה‪ ,‬להוציא‬ ‫מחנֵ ֵּ֣ה י ש ר‬ ‫ֶ֔ ֵא ל [פס' כ']‬ ‫לפועל את כח ההולדה שנטע בו אברהם‬ ‫ויֵּ֣ ֹולְֶּך ה' אֶּ ת ַ֠הים ב ַּ֨רּוח ק ָ֤דים עזה֙ כל‪-‬ה ֶ֔לילה‬ ‫אביו בעת העקידה‪.‬‬ ‫[פס' כא']‬ ‫ובזה ינתן טעם לאומרו‪ :‬ויֶּע ַּּ֨תר יצחָ֤ק‬ ‫וכפי שמביא ה''אוהב ישראל'' מאפטא‬ ‫לה' לְ ֵ֣נכַח ִא ְש ָּ֔תֹו‪ .‬שעזרו זה לזה‬ ‫שהם שמות של חסד ורחמים וניתנים‬ ‫בתפילתם‪ .‬וַיעִ֤תֶּ ר לֹו֙ ה'‪ ,‬נעתר‬ ‫להיקרא ולהידרש ישר ולמפרע‬ ‫לתפילתו על אשתו שתתקבל תפילתה‬ ‫ובהיפוך אותיות‪ ,‬ואשר על כן ידרש‬ ‫עליו ברצון‪ .‬ובכך תפילותיהם עזרו גם‬ ‫שם זה כאן לעניין עתר‪ .‬שהקב''ה נעתר‬ ‫לה וגם לו‪.‬‬ ‫לתפילתם על ידי מלאך החסד והרחמים‬ ‫הנקרא עתר‪.‬‬ ‫וידוייק מלשון הגמרא הנ''ל [סוכה יד‪.‬‬ ‫יבמות סד‪ ].‬למה נמשלו תפילותיהן של‬ ‫^^^^‬ ‫צדיקים ל ֲעתר‪ .‬ודייק בלשונו ואמר של‬ ‫צדיקים‪ ,‬גם של רבקה וגם של יצחק‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ו ַ ַָּ֖תהַ ר ִר ְב ֹ֥קה‪ ,‬היינו דכתיב וית ֶֽרצ ָ֤צּו‬ ‫וַיִ ְת ָֽר ְצ ִ֤צּו הַ בנִ ים֙ ְבקִ ְר ָ֔בּה [כ''ה‪ ,‬כב']‬ ‫בקרבה אותיות‬ ‫הבנים֙ ְבקִ ְר ָ֔בּה‪.‬‬ ‫ברבקה‪ .‬בסדר הפוך‪ַ ,‬כ ֲעתר הזה‬ ‫יש ליתן את הדעת מדוע אמר הכתוב‬ ‫שמהפך את התבואה בגורן‪.‬‬ ‫הַ בנִ ים֙ בה''א הידיעה‪ ,‬כלומר היכן‬ ‫נרמז קודם לכן שיש שני בנים בקרבה‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬ויעתר נוטריקון‪ :‬והנה‬ ‫היה צריך להקדים ולומר ּו ְב ִב ְטנּה‬ ‫יעקב עשו תאומי רבקה‪.‬‬ ‫ֹומם‪ ,‬ואח''כ לומר וַיִ ְת ָֽר ְצ ִ֤צּו הַ בנִ ים‬ ‫ּת ִ‬ ‫בקר ֶ֔בּה‪ .‬או שיאמר הכתוב וַיִ ְתרצ ֲִ֤צּו‬ ‫^^^^‬ ‫בנִ ים‪ ,‬ומאי הַ בנִ ים בה''א הידיעה‪.‬‬ ‫ואולי ידבר הכתוב על שם העתיד‬ ‫ו ֵַּ֣תאמֶּ ר ִאם‪ָ֔ -‬כן ֹ֥למה זֶּ ָ֖ה א ָ֑נכִ י ו ַָּ֖תלְֶּך‬ ‫לכשיתגלה הדבר בנבואה כדלקמן‪ ,‬אז‬ ‫לִ ְד ֹ֥רש אֶּ ת‪-‬יְ ה ָֽו'ה (כה‪,‬כב')‬ ‫יוודע למפרע שהיו מתרוצצים בקרבה‪,‬‬ ‫ִאם‪ָ֔ -‬כן ֹ֥למה זֶּ ָ֖ה א ָ֑נכִ י פירש רש"י‬ ‫ולכן הלכה לדרוש את ה'‪ ,‬לידע מה‬ ‫טיבה של רציצה זו‪ .‬וכפירוש רש''י‬ ‫ִאם‪ָ֔ -‬כן ֹ֥למה זֶּ ָ֖ה א ָ֑נכִ י מתאווה‬ ‫רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ ,‬כשהיתה‬ ‫ומתפללת על ההריון‪.‬‬ ‫עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‪,‬‬ ‫יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על‬ ‫ולכאורה אינו מובן‪ ,‬מדוע זה תמאס‬ ‫פתחי עכו"ם‪ ,‬עשו מפרכס לצאת‪ .‬דבר‬ ‫ח''ו בהריון אף אם הוא קשה‪ ,‬לאחר‬ ‫אחר‪ ,‬מתרוצצים זה עם זה‪ ,‬ומריבים‬ ‫עשרים שנות עקרות‪ .‬שהיה עליה‬ ‫בנחלת שני עולמות‪.‬‬ ‫להתפלל ולהתאוות שיהא ההריון‬ ‫בנקל ובשלום‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא רמזם הכתוב‬ ‫באמרו שתי פעמים ויעתר כנגד שני‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬במה נחה דעתה‬ ‫בנים‪ַ :‬ויֶּעְ ּתַַּ֨ ר יצחָ֤ק לה' ל ֵּ֣נכח אש ֶּ֔תֹו ִּ֥כי‬ ‫בתשובה שקבלה בבית המדרש של‬ ‫עק ֹ֖רה ִ֑הוא וַיעִ֤תֶּ ר לֹו֙ ה'‪.‬‬ ‫שֵ ם‪ ,‬על ידי שֵ ם בן נח‪ ,‬שֶּ הֵ שיבּה‬ ‫או כלך לדרך זו‪:‬‬ ‫ברוח הקדש‪ :‬שני גויים וגו'‪ .‬הרי‬ ‫ויעתר בגימטרי'ה קטנה ‪2‬‬ ‫צער ההריון עדיין קיים‪.‬‬ ‫כיצד‪ :‬ו=‪,6‬י=‪,1‬ע=‪,7‬ת=‪,4‬ר=‪2‬‬ ‫יחד‪ 20 :‬שהם בגי' קטנה ‪2‬‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫אנכי ה'‬ ‫שמבזה ְבלמה ֶּזה את‬ ‫אמנם‪ ,‬לפשוטו יאמר כי הידיעה‬ ‫אלקיך‪.‬‬ ‫תפחית הסבל ותמלא הכוחות‬ ‫להתמודד עמו‪.‬‬ ‫ועוד ידויק מדבריה שאמרה לִּ֥מה‬ ‫זֶּ ָ֖ה‪ ,‬לִּ֥מה זֶּ ָ֖ה לי בן שכל כולו עולם‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬יש לומר‬ ‫הזה‪ .‬שכן עתיד לומר מן האדום‬ ‫שחשבה רבקה כי בן אחד יש לה‪,‬‬ ‫האדום הזה‪.‬‬ ‫ואף כי ירצה לצאת ליד בית המדרש‬ ‫מכל מקום בועט הוא לצאת גם ליד‬ ‫ותשובת הַ שם לשֵ ם ברוח הקדש‬ ‫בית התיפלה‪ ,‬והנה נחפשו מצפוניו‬ ‫היתה‪ ,‬שטעות בידה‪ ,‬כי לא בן אחד‬ ‫של עשו ְבקִ ְרבּה עוד בטרם‬ ‫בקרבה כי אם ְשני גוים‪ .‬ו ַּ֨יאמֶּ ר‬ ‫היוולדו‪ ,‬שעתיד הוא לומר כי עיף‬ ‫יהו'ה ַ֗לּה ְשנִ֤י גֹויִ ם֙ בבט ֵֶ֔נְך‪ .‬שאם‬ ‫אנכי‪ ,‬שֶּ ֶּע ֵיף ממצות "אנכי ה'‬ ‫האֶּ חד מבזה‪ ,‬הרי הַ שנִ י מכבד‪ .‬ואם‬ ‫אלקיך‪ ,‬וכן עתיד הוא לומר הנה‬ ‫האֶּ חד כל כולו את העולם הזה‬ ‫אנכי הולך למות ולמה זה לי‬ ‫ירצה‪ ,‬הרי הַ שנִ י כל כולו לעולם‬ ‫בכורה‪ ,‬ורשעים בחייהם נקראים‬ ‫הבא יוצא‪.‬‬ ‫מתים‪ ,‬ושמא בנה הוא כאחיה‪ ,‬לבן‬ ‫הרשע‪ ,‬המתחסד כלפי חוץ‪ ,‬ובתוך‬ ‫וכאומרו‪ :‬עתיד לצאת ממך יעקב‬ ‫תוכו ישכון ה ֶּרשע‪ ,‬ורוב בנים‬ ‫שיאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי‬ ‫הולכים אחר אחי האם‪ ,‬ואשר על כן‬ ‫לא ידעתי‪ .‬כלומר לא ידעתי שמקום‬ ‫אמרה רבקה‪ִ ,‬אם‪ָ֔ -‬כן‪ ,‬שיש לי בן‬ ‫זה הוא מקום הקדושה והטהרה של‬ ‫שֶּ ֶּע ֵיף ממצות "אנכי ה' אלקיך"‪,‬‬ ‫אנכי ה' אלקיך שמשם יוצאה‬ ‫ומעיד על עצמו שרשע הוא‬ ‫הוראה לישראל‪.‬‬ ‫שהרשעים בחייהם קרויים מתים‬ ‫והוא אומר הנה אנכי הולך למות‪,‬‬ ‫ועוד אמר לה שם בן נח ברוח‬ ‫ועוד שמבזה את הבכורה באומרו‬ ‫הקדש‪ ,‬שאם עשו אומר למה ֶּזה‪,‬‬ ‫למה זה לי בכורה‪ִ ,‬אם‪ָ֔ -‬כן למה זה‬ ‫וכביכול מתכוון כלפי שמיא‪ ,‬לפרוק‬ ‫אנכי מתאווה ומתפללת לבן כזה‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫והמלה א ָ֑נכִ י הנפרדת מהן‪ ,‬תרמוז‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬יאמרו בני יעקב‬ ‫ליעקב שנתן כבוד ליוצרו באמרו אכֵן֙‬ ‫ֶּזה אלי ואנוהו‪ ,‬לקבל עליהם עול‬ ‫יֵ ֵּ֣ש ה' במ ֹ֖קֹום הזֶּ ִ֑ה וְ אנ ִ ָ֖כי ִּ֥לא י ֶֽדעּתי‪.‬‬ ‫מלכות שמים‪ .‬ועל כך ראוי‬ ‫להתאוות ולהתפלל על ההריון‪ ,‬אף‬ ‫ועוד יש לומר דהיא היא הרציצה‬ ‫שקשה הוא‪.‬‬ ‫האמורה בפסוק וַיִ ְת ָֽר ְצ ִ֤צּו הַ בנִ ים֙‬ ‫ְבקִ ְר ָ֔בּה‪ ,‬שזה מבזה וזה נותן כבוד‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שנחה דעתה גם במה שנאמר לה‪:‬‬ ‫וכתפילת ר' נחוניא בן הקנה [ברכות‬ ‫ִממ ַעָ֖יִ ְך יִ פ ָ֑רדּו‪ .‬ולא יקרב זֶּה אֶּ ל זֶּה‪,‬‬ ‫כח‪ ]:‬אני רץ והם רצים ‪ -‬אני רץ לחיי‬ ‫ועוד‪ ,‬רמז לה לדבריה שאמרה ֹ֥למה‬ ‫העולם הבא והם רצים לבאר שחת וגו'‪.‬‬ ‫זֶּ ָ֖ה‪ ,‬שעתיד לצאת ממנה יעקב שיודה לו‬ ‫המלאך ויאמר לו‪ :‬למה זה תשאל‬ ‫וכדפירש רש"י כנ''ל‪ ,‬וכאומרו‪ :‬שֶּ ֵעשו‬ ‫לשמי‪.‬‬ ‫לבית התיפלה לרוץ ירצֶּ ה‪ ,‬ויעקב לנחול‬ ‫שני עולמות לצאת ירצֶּ ה‪.‬‬ ‫ובזה ודאי נחה דעתה מהתשובה‬ ‫שקבלה בבית המדרש של שם ועבר‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הצח יאמר‪ :‬עשו‬ ‫שממנו יצא המן נאמר בו רציצה על‬ ‫שם שנתרוצץ ונתלוצץ כפי שנאמר‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬מוטעמת המלה ְשנִ֤י‬ ‫בהמן‪[ ,‬ביוצרות לשבת זכור] אץ‬ ‫בטעם מהפך‪ ,‬לרמוז לה שאין כאן בן‬ ‫קֹוצץ בֶּ ן קֹוצץ‪ ,‬קְ צּוצַ י לְ קַ צץ‪ְ ,‬ב ִדבּור‬ ‫הפכפך‪ ,‬אלא ְשנִ֤י בנים שהאחד‬ ‫ְמפֹוצץ‪ְ ,‬רצּוצַ י לְ ַרצץ‪ ,‬לץ ְבבא‬ ‫הפוך מן השני‪.‬‬ ‫לְ לֹוצץ‪ֻּ .‬פ ַלץ וְ נִ ְתלֹוצץ‪.‬‬ ‫ועל כך יֵאמֵ ר‪ :‬רֻּ צַ ץ וְ נִ ְתרֹוצץ‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הטעמים נרמזו ִאלין‬ ‫ִמלַיא באמרה אם‪ֵֶ֔ -‬כן ֹ֥למה זֶּ ָ֖ה א ָ֑נכִ י‪.‬‬ ‫ואילו ביעקב ּתֵ אמֵ ר רציצה לטובה‪,‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬יוטעמו המלים ֹ֥למה זֶּ ָ֖ה‬ ‫שהוא כנוטריקון‪ְ :‬ראה צּור ַי ֲעקב‬ ‫במירכא טיפחא‪ ,‬ובזה הן נפרדות‬ ‫צַ ִדיקֶּ ָך הַ יֹושב באהֶּ ל קדשֶּ ָך‪.‬‬ ‫מהמילה א ָ֑נכִ י‪ .‬ורומזות לְ עשו‪ ,‬שביזה‬ ‫את הבכורה כשאמר וְ למה‪-‬זֶּ ֹ֥ה ֹ֖לי‬ ‫^^^^‬ ‫בכ ֶֽרה‪.‬‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ִממ ַעָ֖יִ ְך יִ פ ָ֑רדּו‪ .‬פירש רש"י‪ :‬מן‬ ‫הוה ֹ֗לּה ְשנִ֤י (גיים) גֹויִ ם֙‬ ‫ו ַַּ֨יאמֶּ ר יְ ָ֜‬ ‫המעים הם נפרדים‪ ,‬זה לרשעו וזה‬ ‫ּושנֵ֣י לְ אֻּ ִָ֔מים ִממ ַעָ֖יִ ְך יִ פ ָ֑רדּו‬ ‫ְב ִב ְט ָ֔נְך ְ‬ ‫לתומו‪.‬‬ ‫ּולְ אם֙ ִמלְ ֵ֣אם ֶּיָֽאֱ ָ֔מץ וְ ַ ָ֖רב ַיע ֲֹ֥בד צ ִ ָֽעיר‬ ‫ועל דרך הרמז‪ ,‬ירמזון א ֵלין מליא על‬ ‫(כה‪,‬כג')‬ ‫מחלוקתם של רבי ואנטונינוס בענין‬ ‫היצר הרע‪( .‬כמובא בסנהדרין צא‪:).‬‬ ‫ְש ִ֤ני גֹויִ ם֙ ‪ .‬א''ר יהודה אמר רב אלו רבי‬ ‫אמר ליה אנטונינוס לרבי מאימתי‬ ‫ואנטונינוס שלא פסק משולחנם צנון‬ ‫יצה''ר שולט באדם משעת יצירה או‬ ‫וחזרת‪( .‬ברכות נ''ז עמ'ב')‪.‬‬ ‫משעת יציאה א''ל משעת יצירה א''ל‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬קרינן גֹויִ ם֙ וכתיב גיים‪.‬‬ ‫א''כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת‬ ‫והוא מלשון גאּות‪ .‬שהתנהגו לכאורה‬ ‫יציאה‪ .‬אמר רבי דבר זה למדני‬ ‫בגאות‪ .‬אלא שרבי הבא מיעקב התנהג‬ ‫אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר‬ ‫בגאות רוחנית‪ ,‬כעין מה שנאמר‬ ‫{בראשית ד‪-‬ז} לפתח חטאת רובץ‪.‬‬ ‫ביהושפט מלך ישראל (דברי הימים ב‬ ‫יז‪,‬ו') וַיִ גְ בַ ּה לִ בֹו ְבדַ ְרכי ה' ‪ ,‬ולעומתו‬ ‫ויש להבין מחלוקתם ומדוע חזר בו‬ ‫אנטונינוס שבא מעשו‪ ,‬התנהג בגאות‬ ‫רבי מלימודו וקיים את הלימוד של‬ ‫גשמית‪.‬‬ ‫אנטונינוס הגוי‪ .‬ועוד הביא ראייה‬ ‫לדבריו‪.‬‬ ‫ַו ֲהוינן בּה‪ ,‬מאי צנון וחזרת שלא פסק‬ ‫משולחנם‪ .‬והרי רבי כשנפטר הרים‬ ‫וביאור הדברים‪ :‬רבי וכן אנטונינוס‬ ‫עשר אצבעותיו ונשבע שלא נהנה‬ ‫לכאורה יודעים היטב כי יצר הרע‬ ‫בהם‪ .‬אם כן מהו צנון וחזרת שכביכול‬ ‫באדם משעת יצירה‪ .‬שכן עשו‪ ,‬זקֵ נֹו‬ ‫נהנה מהם‪.‬‬ ‫של אנטונינוס בבטן אמו כבר רצה‬ ‫לצאת לעבודה זרה‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הצח‪ ,‬יש‬ ‫לומר‪ ,‬צנון שצנן את תאוותיו‪ ,‬וחזרת‬ ‫וכן יעקב מבטן אמו ומשעת יצירתו‬ ‫שחזר על לימודו‪ ,‬ובזה היתה ניכרת‬ ‫כבר היתה ידו טבועה ואוחזת בעקב‬ ‫גאוותו הרוחנית‪ ,‬שגבה לבו בדרכי ה'‪.‬‬ ‫עשו‪ּ .‬ובעבר אמו ליד בית המדרש רצה‬ ‫יעקב לצאת‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ורק היה מרטט ומרקד בַ עֲבר אמו ליד‬ ‫ואם כן יש להבין מה מחלוקתם‪ .‬ויש‬ ‫בית המדרש‪.‬‬ ‫לומר שאין חולק שיצר הרע מתהווה‬ ‫באדם משעת יצירה‪ .‬רק מחלוקתם היא‬ ‫ולא נותר אלא לברר מדוע אם כן‬ ‫ממתי היצר הרע שולט באדם‪.‬‬ ‫הסכים רבי עם אנטונינוס ועוד הביא‬ ‫ראיה לדבריו מ"לפתח חטאת רובץ"‪.‬‬ ‫אנטונינוס הבין לשיטתו‪ ,‬שאם יצר‬ ‫הרע שולט באדם משעת יצירה א''כ‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬כוונתו של רבי‬ ‫בועט במעי אמו ויוצא טרם זמנו‪ .‬והרי‬ ‫בזה שלא יאמר אנטונינוס שידו של‬ ‫עשו אמנם בעט לצאת‪ ,‬אבל לא עד כדי‬ ‫יעקב אוחזת בעקב עשו בגלל יצר‬ ‫יציאה‪ .‬והיא ראייתו שיצה''ר שולט‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫באדם רק משעת יציאה‪.‬‬ ‫אדרבה‪ ,‬היה זה יצר הטוב שעמד על‬ ‫וכן לשיטתו הבין אנטונינוס כי אחיזת‬ ‫שלו ועל זכותו להיות הבכור‪ ,‬כפירוש‬ ‫יעקב בעקב עשו היתה רק משעת‬ ‫רש''י‪ .‬וגם הפסוק "לפתח חטאת רובץ"‬ ‫יציאה‪ ,‬כי רצה לעכבו מלצאת לפניו‪.‬‬ ‫מעיד שיצר האדם מתהווה בו בשעת‬ ‫יצירה‪ .‬וזו הסיבה שהוא רובץ בפתח‪.‬‬ ‫והוא אינו יודע את שגלוי לרבי‪.‬‬ ‫שאם אינו שולט בו בבטן אמו‪ ,‬ממתין‬ ‫שיצה''ר שולט באדם משעת היצירה‪.‬‬ ‫הוא לו לפחות לפתחו‪ .‬אך בודאי יאמר‬ ‫ומה שיד יעקב אוחזת בעקב עשו הוא‬ ‫רבי שיצר האדם מתהווה בו משעת‬ ‫משעת יצירה‪ .‬לא רק לעכב יציאת‬ ‫יצירה שנאמר וייצר‪ .‬בשני יו"דים‪.‬‬ ‫עשו‪ ,‬אלא אחיזתו בעקב אחיו היא‬ ‫מראשית הוויתו ועד אחרית הימים‪.‬‬ ‫ומעתה יש ליתן טעם לדברי רבי‬ ‫ומה שעשו יצא בלא בעיטה‪ ,‬משום‬ ‫שאמר "דבר זה למדני אנטונינוס"‪.‬‬ ‫שיעקב היה אוחז בעקבו כבר מבטן‬ ‫ַוהֲוינן בּה‪ ,‬מה הוא אותו דבר שלמד‬ ‫אמו‪.‬‬ ‫מאנטונינוס‪.‬‬ ‫ויעקב עצמו לא יצא בטרם הזמן כי‬ ‫ויש לומר‪ ,‬מה שלמד מאנטונינוס הוא‬ ‫היה המלאך מלמדו כל התורה כולה‪.‬‬ ‫מה שהוקשה לו‪ ,‬מדוע לא קבל עשו‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫עיבורו הוא משעת יצירה‪ ,‬שנאמר‬ ‫את הדין‪ ,‬שהבכורה מגיעה ליעקב‪.‬‬ ‫וייצר‪ ,‬בשניח יודי''ן‪.‬‬ ‫והרי ידו אוחזת בעקבו‪ .‬אלא שעשו‬ ‫ומה שיעקב‪ ,‬ידו אוחזת בעקבו‪ ,‬זה‬ ‫חשב שידו של יעקב אוחזת בו‬ ‫בעצם המהות של יעקב‪.‬‬ ‫באקראי‪ ,‬משעת יציאה‪ .‬והתגלגל‬ ‫הדבר שמכר לו את הבכורה‪ ,‬ומעת‬ ‫ועוד יש להאיר בזה‪ ,‬מה שעשו רצה‬ ‫המֶּ כֶּר שוב לא יכול לערער בדבר‪ .‬ולּו‬ ‫לצאת לבית התיפלה‪ ,‬גם זה אינו עניין‬ ‫הבין עשו מה שהבין רבי‪ ,‬שיד יעקב‬ ‫ליצר הרע‪ ,‬אלא זה טבעו של עשו‪.‬‬ ‫אחזה בו משעת יצירה‪ ,‬והאחיזה לא‬ ‫שמזמן היצירה הוא כופר בהשגחה‪.‬‬ ‫באקראי היא אלא בעצם הדבר‪ ,‬היה‬ ‫ובזה צדק אנטונינוס‪ ,‬שאם יצר הרע‬ ‫מוותר לו‪ ,‬והיתה נמנעת המכירה‪ ,‬ואם‬ ‫מזמן היצירה הרי הוא בועט‪ .‬ואין לך‬ ‫היה מתחרט לא היה פתחון פה ליעקב‪.‬‬ ‫בעיטה גדולה יותר מאשר לכפור‬ ‫והקב''ה סובב שתהיה מכירה כדי שלא‬ ‫במציאות השם כבר בבטן האם‪ .‬אך‬ ‫יוכל לחזור בו‪.‬‬ ‫בפועל לא בעט כי עקבו אחוז ביד יעקב‪.‬‬ ‫וכאומרו‪ :‬דבר זה‪ ,‬שכך חשב עשו‪,‬‬ ‫וזה שאמר הפסוק ִממ ַעָ֖יִ ְך יִ פ ָ֑רדּו‪.‬‬ ‫שלפתח חטאת רובץ‪ ,‬זה למדני‬ ‫שאין הכוונה דווקא ליעקב ועשו‬ ‫אנטונינוס‪ .‬ולא השכיל עשו להבין שֶּ מה‬ ‫שיפרדו זה מזה כבר בבטן‪ .‬אלא ודאי‬ ‫שהוא רובץ לפתח‪ ,‬זה באקראי‪ ,‬כי לא‬ ‫יש לומר לעומקו של מקרא‪ ,‬ממעיך‬ ‫יכול לו במעי אמו‪ ,‬שהרי יעקב היה‬ ‫יפרדו כל אחד ואחד בפני עצמו‪ .‬עשו‬ ‫מעכב בעדו‪ ,‬באחיזת ידו‪.‬‬ ‫יפרד מבוראו‪ ,‬ומיצר הטוב‪ .‬ויעקב‬ ‫יפרד מיצר הרע‪ ,‬כבר מבטן אמו‪.‬‬ ‫והשתא דאתית להכי‪ ,‬יש להעיר‬ ‫ולהאיר מה שאומרים שיצר הטוב נולד‬ ‫אבל הם‪ ,‬יעקב ועשו אחוזים זה בזה‬ ‫רק בגיל הבר מצוה‪ ,‬משנהיה לאיש‪.‬‬ ‫מבלי יכולת להיפרד כלל‪ .‬שנפילת‬ ‫אכן כן‪ ,‬יש לדייק שאז הוא נולד‬ ‫עמלק אחוזה בעליית יעקב‪ ,‬שכאשר‬ ‫בפועל‪ .‬אך כמו שלכל ילוד יש זמן‬ ‫הקול קול יעקב אין הידים ידי עשו‪,‬‬ ‫עיבור עד לידתו‪ ,‬כן יצר הטוב ימי‬ ‫ואינו יכול להזיקו כלל‪ .‬וזה נרמז‬ ‫עיבורו הוא י''ג שנה‪ .‬ומשנגמר‬ ‫בברכת יצחק והיה כאשר תריד‬ ‫עיבורו בהיותו בן י''ג שנה‪ ,‬אזי הוא‬ ‫ופרקת עולו מעל צוארך‪.‬‬ ‫נולד בו‪ ,‬היצר הטוב‪ .‬אך בכח הרי‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫או כלְך לדרך זו‪ ,‬שחסרון האותיות‬ ‫ועל דרך הצח מאי תריד‪ ,‬נוטריקון‪:‬‬ ‫א'י' יורו על נוטריקון יראת אלקים‪.‬‬ ‫תראהו יורד‪ .‬שאם אין הקול קול‬ ‫ומכיון שח ְסרּו האותיות א'י' הרי זה‬ ‫יעקב‪ ,‬ח''ו‪ ,‬הידים ידי עשו‪.‬‬ ‫כחסרון ביראת אלקים‪.‬‬ ‫וזה שאמרו לא חרבה צֹור אלא‬ ‫וכאומרו שהאחד חסר ביראת אלקים‪.‬‬ ‫מבניינה של ירושלים‪ ,‬תובב'א‪.‬‬ ‫תֹומם ולא תאומים‪.‬‬ ‫לכן נכתב ִ‬ ‫^^^^‬ ‫ועדין יש לשאול‪ ,‬והרי שתי אותיות‬ ‫חסרות כאן‪ .‬א'י'‪ ,‬ואולי יודיע הדבר על‬ ‫ֹומם‬ ‫דרשת ּת ִ‬ ‫חסרון בשניהם‪ .‬ומנין לומר שאחד‬ ‫צדיק‪.‬‬ ‫תֹומם‬ ‫ִ ָ֖‬ ‫וַיִ ְמלְ ֹ֥אּו י ֶּ ָ֖מיה ל ֶּ ָ֑לדֶּ ת וְ ִהנֹ֥ה‬ ‫ְב ִב ְטנָּֽה‪( .‬כה‪,‬כד')‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬מה‬ ‫שפירש רש''י שהאחד צדיק‪ ,‬לא‬ ‫מחסרון שתי האותיות‪ .‬אלא מכך‬ ‫תֹומם‪ .‬כתיב חסר‪( ,‬תאומים אין כתיב‬ ‫ִ‬ ‫שהאות ו' לא נחסרה‪ .‬שהרי לא כתוב‬ ‫כאן אלא תומם) חסר א'י'‪ ,‬ופרש"י‬ ‫לפשוטו של מקרא אחד צדיק ואחד‬ ‫ּת ִמם‪ ,‬אלא ּתֹו ִמם‪ .‬וְ ִהנֹ֥ה תֹו ִ ָ֖מם‬ ‫רשע‪.‬‬ ‫ְב ִב ְטנָּֽה‪.‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬היכן נרמז כאן בחסרון‬ ‫והאות ו' ֶּ‬ ‫ּתֹורה על האחד שהוא צדיק‪,‬‬ ‫האות א' והאות י' שאחד צדיק ואחד‬ ‫והוא יעקב‪ .‬שהרי הו' משֵ ם הוי''ה‬ ‫רשע‪.‬‬ ‫לעולם ּת ֶֹּורה על ספירת התפארת‪ ,‬היא‬ ‫ספירתו של יעקב‪ ,‬הנמשכת מן היסוד‬ ‫ועל דרך הרמז והצח יש לומר‬ ‫היא ספירתו של יוסף‪ .‬וכפי שנאמר‬ ‫שהאותיות א'י' החסרות יורו על‬ ‫בפסוק (תחילת וישב) אלה תולדות‬ ‫נוטריקון אין יִ ראה‪ .‬אין לעשו‪ ,‬יִ ראה‬ ‫יעקב יוסף‪ .‬כמובא בשערי אורה לר'‬ ‫ליצחק‪.‬‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫חי‪ ,‬היא האות א' שהיא ראשונה משם‬ ‫יוסף ג'יקטאלי‪ ,‬שה‪-‬ו' משֵ ם השֵ ם ֶּ‬ ‫ּתֹורה‬ ‫אלקים‪ ,‬והאות י' תרמוז על יעקב‪,‬‬ ‫על היסוד והתפארת‪,‬‬ ‫שהיא ראשונה בשמו‪ ,‬ודמותו חקוקה‬ ‫כזה‪:‬‬ ‫בכסא הכבוד וגם הוא בבחינת נעלם‪,‬‬ ‫ה‬ ‫בינה‬ ‫חכמה‬‫י‬ ‫והאות ו' של תֹומם מחבֶּ ֶּרת ביניהם‪,‬‬ ‫גבורה‬ ‫חסד‬ ‫ּתֹורה על שם ה'‪ ,‬ועל‬ ‫היא האות ו' אשר ֶּ‬ ‫ידה נהיה יעקב איש תם יושב אהלים‪.‬‬ ‫ו‬ ‫תפארת‪-‬יסוד‬ ‫אל תקרי אהלים אלא אלהי"ם‪ .‬שקבע‬ ‫מושבו בשכינה לקיים בזה את הפסוק‬ ‫ה‬ ‫כִ י ַיעֲקב בחַ ר לֹו יּה ישראֵ ל לסגֻלתֹו‬ ‫מלכות‬ ‫(תהלים קל"ה‪ ,‬ד')‪.‬‬ ‫ואשר על כן אמרו במדרש (מדרש‬ ‫חסרות ויתירות) שכתוב חמש פעמים‬ ‫ומובא בזה"ק פר' ויצא דף‬ ‫אליה חסר בלי וי"ו‪ ,‬וחמש פעמים‬ ‫קס"א ע"ב על הפסוק הנ''ל‪ :‬כִ י ַיעֲקב‬ ‫בחַ ר לֹו יּה ישראֵ ל לסגֻלתֹו‪ ,‬עדיין איננו‬ ‫יעקוב מלא עם וי"ו‪ ,‬שאליהו נתן את‬ ‫יודעים מי בחר את מי‪ .‬האם יעקב בחר‬ ‫ה‪-‬ו' משכֹון ליעקב שיבא ויגאל את‬ ‫לו [את] י‪-‬ה‪ ,‬או י‪-‬ה בחר לו את יעקב‪.‬‬ ‫ותורה‬ ‫ֶּ‬ ‫בניו‪ .‬לכן תשתייך ה‪-‬ו' ליעקב‪,‬‬ ‫וז"ל‪ּ :‬תא חזֵי כי יעקב בחר לֹו יּה‪ ,‬עד‬ ‫על יעקב שהוא הצדיק מן התומם‪.‬‬ ‫כאן לא ידענא מַ אן ב ִריר לְ מַ אן‪ ,‬אי‬ ‫קּודשא בריְך הּוא בריר לֵיּה ליעקב‪ ,‬אי‬ ‫או כלְך לדרך זו‪ ,‬שחסרון האותיות‬ ‫יעקב בריר לֵיּה לקּודשא בריְך הּוא‪.‬‬ ‫א'י' יורו על נוטריקון ידו אוחזת‪ .‬מי‬ ‫קּודשא‬ ‫אֶּ לא ממה דגלֵי קרא‪ ,‬ידענא ְד ְ‬ ‫שידו אוחזת‪ ,‬הוא הצדיק‪ .‬שבזה הוא‬ ‫ְב ִריְך‬ ‫ממלא את החסרון של י'א' שבמילה‬ ‫עַדביּה‪[ ,‬הוא‬ ‫הּוא נ ִטיל ליּה לְ ַיעֲקב לְ ְ‬ ‫תֹו ִמם‪.‬‬ ‫לקח לו את יעקב לחלקו]‪ ,‬דכתיב‪,‬‬ ‫(דברים לב) כי חֵ לֶּק ה' עמֹו ַיעֲקב חֶּ בֶּ ל‬ ‫ַנחֲלתֹו‪.‬‬ ‫ועוד על דרך הרמז י"ל‪ ,‬שהאותיות‬ ‫מהזוה''ק הנ''ל עולה שהשכינה הק'‬ ‫החסרות של אל"ף ויו"ד באות לרמז‪,‬‬ ‫על אלופו של עולם הנעלם מעיני כל‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ּתם יושב אהלים‪ .‬ומעתה שכתוב‬ ‫קבעה מושבה ביעקב‪ ,‬כשם שיעקב‬ ‫קבע מושבו בהשכינה הק'‪.‬‬ ‫ּתֹו ִמם עם מילויי האות ו' שמילואם‬ ‫השכינה הק' קבעה מושבה ביעקב‪,‬‬ ‫הוא כנ''ל א'ו'י'‪ ,‬רומז הדבר שיעקב‬ ‫כנאמר (תהלים כב‪,‬ד') ואּתה קדֹוש‬ ‫הוא גם עיקר התולדות‪.‬‬ ‫יֹושב ְּת ִהלֹות יִ ְשראל‪ ,‬ויעקב קבע‬ ‫מושבו בהשכינה הק'‪ ,‬שנאמר יושב‬ ‫עוד נמצא מה בין יעקב ועשו‪.‬‬ ‫אהלים‪.‬‬ ‫שביעקב נאמר וְ ַ ָֽיעֲקב֙ ִ ֵ֣איש ָּ֔תם בתרגום‬ ‫גְ בַ ר ְשלִ ים‪ .‬שמתגבר להשלים את‬ ‫וכל הנ''ל נרמז ב‪-‬ו' של המילה‬ ‫עצמו‪ ,‬וזו היא תמימותו‪ .‬ועשו לעומתו‬ ‫ּתֹו ִמם‪ .‬שה‪-‬ו' מורה על החיבור ועל‬ ‫עשה עצמו כבר שלם‪ ,‬שכן עש"ו‬ ‫הבחירה בין יעקב אבינו והקב"ה‪.‬‬ ‫מלשון עשוי‪ .‬ובמהר''ל מצאנו עש"ו‬ ‫בגי' שלו"ם‪ .‬שהגיע למידת השלום שלו‬ ‫ואינו צריך עוד להתגבר לעבוד על‬ ‫ועוד על דרך הסוד י"ל‪ ,‬שאותיות‬ ‫עצמו‪ .‬וביעקב נאמר שלים כעין ו"ו‬ ‫או"י שבמילה תאומים כשנכתבת‬ ‫קטיעא‪ ,‬שצריך תמיד לעמול להשלמת‬ ‫במלואה‪ ,‬הן ג' אופנים של מילואי‬ ‫עצמו כמו פנחס שנאמר בו ויקח רומח‬ ‫האותיות ו' שבשם ה' שבארבע עולמות‬ ‫בידו‪.‬‬ ‫אבי''ע‪ :‬א' כנגד ואו שבשם יוד הא‬ ‫ואו הא‪ ,‬שבעולם היצירה‪ ,‬וכן בשם‬ ‫ויעקב א"יש ת"ם‪ .‬נוטריקון אמ"ת‪.‬‬ ‫ככתוב תתן אמת ליעקב [מיכה ז‪,‬כ']‪.‬‬ ‫יוד הי ואו הי שבעולם הבריאה‪ ,‬ו'‬ ‫איש תם יושב אהלים‪ ,‬ת"ם אותיות‬ ‫כנגד וו שבשם יוד הה וו הה שבעולם‬ ‫מ"ת‪ ,‬מת באהלה של תורה‪.‬‬ ‫העשייה‪ ,‬והאות י' כנגד ויו שבשם יוד‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬ויעקב איש תם יושב אהלים‪,‬‬ ‫הי ויו הי שבעולם האצילות‪ .‬והן‬ ‫יש בו יראת אלקים‪ .‬וזו יראת שמים‬ ‫מופיעות בשמו‪ :‬יעקוב ישראל‪ .‬לומר‬ ‫עליה דברו חז"ל [ברכות ו‪ ]:‬בפסוק‪:‬‬ ‫לך שיעקב הוא עיקר התולדה של‬ ‫ֹלהים יְ רא֙‬ ‫ִּ֥סֹוף דבֹ֖ר ה ֵּ֣כל נש ִ֑מע אֶּ ת‪-‬הא ָ֤‬ ‫התאומים‪ .‬שהרי גם ללא אותיות אלו‬ ‫ֹותיו ש ֶ֔מֹור כִ י‪-‬זֶּ ָ֖ה כל‪-‬הא ָֽדם‬ ‫ואֶּ ת‪-‬מצ ֵּ֣‬ ‫לו היה נכתב ּת ִמם‪ ,‬ממילא היה רומז‬ ‫(קהלת‪ ,‬יב‪,‬יג') ונדרש בברכות שם על‬ ‫הכתוב על יעקב שעתיד להיות איש‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫יהֹושֻ ע ויאמר אמנה אנכי חטאתי ליהוה אֹלהֵ י‬ ‫הירא שמים בג' אופנים‪:‬‬ ‫ישראֵ ל וכזאת וכזאת עשיתי‪ :‬ואֵ ֶּרא בשלל‬ ‫א‪ .‬שכל העולם לא נברא אלא בשביל‬ ‫שנְ ער אחת טֹובה ּומאתים שקלים‬ ‫אַ דֶּ ֶּרת ִ‬ ‫זֶּה‪.‬‬ ‫כֶּסֶּ ף ּולשֹון זהב אֶּ חד חמשים שקלים משקלֹו‬ ‫ב‪ .‬שקּול זֶּה כנגד כל העולם כולו‪,‬‬ ‫ואֶּ חמדֵ ם ואֶּ קחֵ ם והנם טמּונים בא ֶּרץ בתֹוְך‬ ‫האהֳלי והכֶּסֶּ ף ּתחּתֶּ יה‪ :‬שעכן נכשל בחמדת‬ ‫ג‪ .‬לא נברא כל העולם כולו אלא לצֶּ ֶּוות‬ ‫האדרת כְ ַנ ַער‪ ,‬כמו שֶּ ַנעַר חומד בדרך‬ ‫לזֶּה‪( .‬לשון צוותא‪ ,‬יש מדייקים לנקד‬ ‫שטות‪ .‬לכן כתוב ִשנְ ער‪ .‬אבל עשו היה‬ ‫לצוֹות לזה)‪.‬‬ ‫לבוש במידותיו הרעות מלידה‪ ,‬כעשוי‬ ‫ומבאר המהרש''א שג' אופנים אלה‬ ‫שלא יכול לשנות טבעו‪ ,‬ולכן כתיב כֻּלו‪,‬‬ ‫שכל כלו היה טבוע ברשעות התאוות‪.‬‬ ‫של הירא שמים הם שליטתו בג'‬ ‫ולעומתו יעקב יושב אהלים שכל כולו‬ ‫עולמות‪ .‬עולם התחתון ועולם התכונה‬ ‫בתוך אהלים‪ ,‬אהלי שם ואהלי עבר‪.‬‬ ‫[השמש והירח והכוכבים] ועולם‬ ‫המלאכים‪ .‬ומבואר בלעומקו של‬ ‫מקרא בהקדמה לפרשת ויצא‪ ,‬שכל ג'‬ ‫^^^^‬ ‫האופנים של הירא‪-‬שמים נמצאו‬ ‫ביעקב אבינו‪ .‬וכל זה מכח תמימותו‬ ‫ודבקותו בה'‪.‬‬ ‫דרשת וְ ידֹו אחֶּ זֶּת‬ ‫ואשר על כן נרמז יעקב בתמימותו עוד‬ ‫וְ י ִ֤דֹו א ֶּ֙חזֶּת֙ בַ ע ֲֵ֣קב ע ָ֔שו‪( .‬כה‪,‬כו')‬ ‫תֹומם בבטנֶּֽה‬ ‫בטרם צאתו שנאמר והנֵ ִּ֥ה ִ ָ֖‬ ‫בשימת לב לכך שהתורה הנצחית‬ ‫והוא מלשון תמימות‪ .‬שהאחד יהיה‬ ‫מציינת אחיזה זו‪ ,‬יש לומר שאחיזה זו‬ ‫תמים ויתקיים בו תמים תהיה‪ ,‬והוא‬ ‫נצחית היא‪ ,‬ואינה באקראי‪ .‬ובודאי‬ ‫יעקב כנ''ל‪.‬‬ ‫היה זה לנס ולאות ולמופת כיצד זה ידו‬ ‫של ילוד בן יומו תקועה בעקב אחיו‬ ‫^^^^‬ ‫מבלתי יכולת כמעט להוציאה כלל‪.‬‬ ‫מֹוני כֻּלָ֖ ֹו כְ אַ ֶּ ֵ֣ד ֶּרת‬ ‫וַי ִ֤צא ָֽה ִראשֹון֙ אַ ְד ָ֔ ִ‬ ‫ואשר על כן נאמר בזה הלשון בדרך של‬ ‫שו [כה‪,‬כה']‬ ‫שעָ֑ר וַיִ קְ ְר ֹ֥אּו ְש ָ֖מֹו ע ָֽ‬ ‫הפתעה והתפעלות‪ .‬והנה‪ .‬שיזכרו‬ ‫האחיזה הזאת לדורות עולם‪.‬‬ ‫כֻּלו כאדרת שער‪ .‬ובעכן כתיב [יהושע‬ ‫שנְ ער‪ .‬ויען עכן אֶּ ת‬ ‫ז‪ ,‬כ'‪-‬כא'] אַ דֶּ ֶּרת ִ‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ועוד י"ל וְ י ִ֤דֹו א ֶּ֙חזֶּת֙ ר"ת וי"א‪.‬‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬נאמר א ֶּ֙חזֶּת֙ בלשון הווה‪.‬‬ ‫וכעין רמז יש כאן לברכה שעתיד לקבל‬ ‫א ֶּ֙חזֶּת֙ בע ֵ ֵּ֣קב ע ֵֶ֔שו לעולם‪ .‬והיא בזכות‬ ‫מיצחק אביו "ויתן לך האלקים"‪ .‬שידו‬ ‫ברכת אברהם עקֶּ ב אשר שמע אברהם‬ ‫אוחזת את הברכה המגיעה לו‪ .‬ועוד‬ ‫בקולי‪ ,‬עד עקבתא דמשיחא‪ ,‬עד אשר‬ ‫יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר‬ ‫כנ''ל‪ ,‬שהן ג' אותיות המילוי של ו'‬ ‫עשו והיתה לה' המלוכה‪.‬‬ ‫שניתנה ליעקב על ידי אליהו הנביא‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬וְ י ִ֤דֹו א ֶּ֙חזֶּת֙ בַ ע ֲֵ֣קב ע ָ֔שו‪,‬‬ ‫[רש''י ויקרא כ''ו‪,‬מב']‪ ,‬ומכאן שאב‬ ‫וגם לאחר שהוציאו את ידו נשארו‬ ‫יעקב את כוחו להיות "וְ י ָ֤דֹו א ֶּ֙חזֶּת֙ "‪,‬‬ ‫עקבות אצבעותיו בעקבו לעולמים‪,‬‬ ‫שהן מילוי ה‪-‬ו' בארבע עולמות אבי''ע‪,‬‬ ‫ככתוב ַויַעְ קְ ֙בנִ י֙ זֶּ ֵ֣ה פַ ע ָ֔ ֲַמיִ ם‪ .‬אל תקרא‬ ‫כנ''ל‪.‬‬ ‫ַפע ָ֔ ֲַמיִ ם אלא פְ ע ִמים‪ .‬מלשון צעדים‪.‬‬ ‫שעל כל צעד וצעד מרגיש עשו את ידו‬ ‫של יעקב בעקביו‪ .‬והוא כנושך עקביו‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬וי ָ֤דֹו א ֶּ֙חזֶּת֙ בע ֲֵ֣קב ע ֵֶ֔שו‪ ,‬י'‬ ‫כנאמר בברכת יעקב לדן הנשֵ ְך֙ עִ קְ בי‪-‬‬ ‫של ידו ועקב של עשו‪ ,‬הם שמו של‬ ‫ֶ֔סּוס וי ִּ֥פל ֶֽרכ ֹ֖בֹו א ֶֽחֹור‪[ .‬בראשית מט‪,‬‬ ‫יעקב‪ ,‬ואחיזה זו היא מהותו של יעקב‪,‬‬ ‫יז']‪ .‬ומכח ברכתו ערף חושים בן דן‬ ‫כאדם האוחז את הסטרא אחרא כל‬ ‫את ראשו של עשו בפתח מערת‬ ‫ימיו שלא יוכל לו‪.‬‬ ‫המכפלה כאשר עכב את קבורתו של‬ ‫יעקב‪ .‬שהיה עשו תופש אומנותו של‬ ‫וְ ַ ָֽאחֲרי‪ֵ֞ -‬כן י ֵ֣צא א ֹ֗ ִחיו‪ .‬רמז הכתוב‬ ‫נחש [כדלקמן כה‪,‬כז' בדרשת גבר‬ ‫ליציאת מצרים‪ .‬אל תקרא יצא אלא‬ ‫נחשירכן]‪ ,‬ובנחש נאמר [בראשית‬ ‫יצא‪ .‬ואחרי כן יצא א ִחיו‪ .‬אחרי‬ ‫שּופֹ֥נּו‬ ‫ג‪,‬טו'] ֚הּוא יְ ָֽשּופְ ָךֵ֣ ָ֔ראש וְ אַ ָּ֖תה ְּת ֶּ‬ ‫שֶּ ישועּו להשם ותעלה שועתם אל‬ ‫ע ָֽקב‪ ,‬ולכן תפש דן אומנותו של עשו‬ ‫האלקים‪ ,‬וירמוז למה שנאמר בברית‬ ‫וערף ראשו‪ .‬נמצא עשו מפסיד גם את‬ ‫בין הבתרים (טו‪,‬יד') וְ אַ חֲרי כן י ְצאּו‬ ‫עקבו על ידי יעקב וגם את ראשו על‬ ‫ברכֻש גדֹול‪.‬‬ ‫ידי חושים בן דן בן יעקב‪ .‬והקב''ה נהג‬ ‫בו בזה מדה כנגד מדה‪ ,‬שהיה עשו‬ ‫ועוד י"ל בַ ע ֲֵ֣קב ע ֵֶ֔שו‪ ,‬אומר הקב''ה‬ ‫מושחת מכף רגל ועד ראש‪.‬‬ ‫בזכות עקֶּ ב אשר שמע אברהם בקולי‪,‬‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬שכל זמן‬ ‫כן יאחז יעקב בעקב עשו בזכות אשר‬ ‫ההריון‪ ,‬היו יצחק ורבקה מצפים‬ ‫ישמע בקולי‪.‬‬ ‫וממתינים לקיים מצות המילה כנאמר‬ ‫וכפירוש רש''י ואחרי כן יצא אחיו‪:‬‬ ‫(תהלים קיט‪ ,‬קסב') שש אנ ִ ָֽכי עַ ל‪-‬‬ ‫ויעקב בא לעכבו כדי שיטול את‬ ‫ִא ְמרתֶּ ָך כְ מֹוצא שלל ָֽרב‪.‬‬ ‫הבכורה מן הדין‪.‬‬ ‫ומשנולדו‪ ,‬לא יכול היה יצחק לקיים‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מדוע עכבו הקב''ה ליעקב‬ ‫מצות מילה לא ביעקב ולא בעשו‪ .‬לא‬ ‫ולא הוציאו ראשונה‪ ,‬ויש לומר‬ ‫ביעקב שהרי נולד מהול‪ ,‬וגם לא בעשו‬ ‫שהקב"ה לא עשה כן‪ ,‬כדי שבני בניו‬ ‫שהיה אדום ומסוכן‪ .‬ואע"פ כן היו‬ ‫של יעקב יטלו את הבכורה בכח‬ ‫ש ִשים בבואם‪ ,‬לעשות רצון קונם‪.‬‬ ‫מעשיהם הטובים ותפילתם הזכה‪,‬‬ ‫לכן נאמר ויצחָ֛ק בֶּ ן ִש ִ ֹ֥שים שנֹ֖ה בלֶּ ִּ֥דֶּ ת‬ ‫וכמובא ברש"י על הפסוק "בני בכורי‬ ‫א ֶֽתם‪ .‬אל תקרי ִש ִ ֹ֥שים אלא ש ִשים‪.‬‬ ‫ישראל" [שמות]‪:‬‬ ‫^^^^‬ ‫כאן חתם הקב"ה על שטר המכירה‪.‬‬ ‫רק לאחר שזעקו אל ה' בצר להם ותעל‬ ‫ַ ָֽוַֽיִ גְ ְדלּו֙ הַ נְ ע ִ ָ֔רים וַיְ ִ ֵ֣הי ע ֹ֗שו ִ ֵ֛איש י ֹ֥דעַ‬ ‫שועתם אל האלקים מן העבודה‪.‬‬ ‫ַ ָ֖ציִ ד ִ ֵ֣איש ש ֶּ ָ֑דה וְ ַ ָֽיעֲקב֙ ִ ֵ֣איש ָּ֔תם‬ ‫ישב ָֽאה ִ ָֽלים [כ''ה‪,‬כז']‬ ‫ָ֖‬ ‫ולזה רמז הכתוב במלים ואחרי כן‪.‬‬ ‫אחרי כן‪ ,‬יֵצֵ א אחיו ביד רמה עת תעל‬ ‫ויהי לשון צער‪ .‬שאל מול צדיקותו של‬ ‫שועתם אל האלקים מן העבודה‪.‬‬ ‫יעקב נתגלה ביותר לעין כל רשעות‬ ‫עשיו‪ .‬לכן כתיב וַיְ ִ ֵ֣הי ע ֹ֗שו וי ֵּ֣הי ע ֵַ֗שו‬ ‫^^^^‬ ‫צער לכל‪.‬‬ ‫וְ יִ ְצחֵ֛ק בֶּ ן‪ִ -‬ש ִ ֹ֥שים שנָ֖ה ְב ֶּ ֹ֥לדֶּ ת א ָֽתם‬ ‫ובשימת לב‪ :‬בעשו כתוב פעמיים‬ ‫(כה‪,‬כו')‬ ‫ִאיש‪ֵ֛ ִ ,‬איש י ֵ ִּ֥דע צֹ֖יד ִ ֵ֣איש ש ֶּ ִ֑דה‪ ,‬וביעקב‬ ‫יש ליתן את הדעת על מה הדגישה‬ ‫ִאיש פעם אחת ויֶֽעקב֙ ִ ֵ֣איש ֶּ֔תם‪ .‬לומר‬ ‫התורה את גילו של יצחק בלדת אותם‪.‬‬ ‫לך שעשו אין תוכו כברו והוא כשני‬ ‫אנשים‪ ,‬אחד בפה ואחד בלב‪ ,‬ויעקב‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫בכל דורותיו של יעקב הנמשלים לירך‪.‬‬ ‫תוכו כברו‪ ,‬שפיו ולבו שוים‪ ,‬ולכן‬ ‫ככתוב וֶַֽֽי ַ֗הי כל‪-‬נֶּ ָ֛פֶּש י ְצ ֹ֥אי ֶּי ֶַָּֽֽרְך יע ֹ֖קב‬ ‫נכתב ִ ֵ֣איש ָּ֔תם‪.‬‬ ‫שב ֵּ֣עים ִ֑נפֶּש‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח והטעמים ירמוז על‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬כי ירמוז תרגום זה‬ ‫מידותיו של יעקב‪ ,‬שכן מוטעמות‬ ‫גְ בַ ר נ ְַח ִש ְירכן‪ ,‬לדברי רבא (בבא קמא‬ ‫המלים ִ ֵ֣איש ָּ֔תם במונח ‪ -‬זקף קטן‪.‬‬ ‫צב‪,‬עמ'ב) שדימה את עשו לדקל רע‬ ‫שמקטנותו היה מונח בתמימותו וזקוף‬ ‫שהולך אצל אילני הסרק (רש''י)‪:‬‬ ‫וישר באמונתו‪.‬‬ ‫א''ל רבא לרבה בר מרי מנא הא‬ ‫^^^^‬ ‫מילתא דאמרי אינשי מטייל ואזיל‬ ‫דיקלא בישא גבי קינא דשַ ְרכִ י‪.‬‬ ‫[שנמצא הדקל הרע שאינו נותן פירות‬ ‫גְ בַ ר נ ְַח ִש ְירכן‬ ‫הולך אצל הקנים שהם גדלים באגם‬ ‫שַ ְרכִ י ובטלים גם הם מן הפירות]‪ .‬אמר‬ ‫ִ ֵ֛איש י ֹ֥דעַ ַ ָ֖ציִ ד בתרגום גְ בַ ר נ ְַח ִש ְירכן‪.‬‬ ‫ליה דבר זה כתוב בתורה שנוי‬ ‫[כ''ה‪,‬כז']‬ ‫בנביאים ומשולש בכתובים ותנן‬ ‫במתניתין ותנינא בברייתא‪.‬‬ ‫ויש לעיין בתרגומו‪ ,‬נ ְַח ִש ְירכן‪ .‬וכיצד‬ ‫יהיה זה תרגום לאיש יודע ציד‪.‬‬ ‫דבר זה כתוב בתורה דכתיב {בראשית‬ ‫ובשימת לב יש לחלק את המילה‬ ‫כח‪-‬ט} וילך עשו אל ישמעאל‪ .‬ומן‬ ‫נ ְַח ִש ְירכן לשתי מלים‪ .‬נחש‪ַ -‬י ְרכן‪.‬‬ ‫הנביאים שנאמר ויתלקטו אל יפתח‬ ‫ואכן נמצא ב"ציוני"‪( ,‬מלוקט מספרים‬ ‫ומן‬ ‫אנשים ריקים ויהיו עמו‪.‬‬ ‫הק') לר' מנחם ציוני‪ :‬שהיה סימן נחש‬ ‫הכתובים שמצאנו {בן סירא יג שהוא‬ ‫על ירכו של עשו לרמוז כי הוא מסטרא‬ ‫"כעין כתובים" רק לא נכלל בכ''ד‬ ‫דנחש‪.‬‬ ‫ספרים} כל עוף למינו ישכון ובני אדם‬ ‫לדומה לו‪ ,‬ומן המשנה כל המחובר‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שלכן נקרא‬ ‫לטמא טמא (כלים כה‪,‬ה‪ ,‬ורע''ב שם‪,‬‬ ‫נ ְַח ִש ְירכן‪ ,‬שמציאות עשו כמציאות‬ ‫וכן טו‪ ,‬ד‪ ,‬עיקר תויו''ט)‪ ,‬ומן הברייתא‬ ‫הנחש הקדמוני המחפש לצוד ולפגוע‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫וגם בזה מצאנו הבדל ניכר בין עשו‬ ‫רבי אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר‬ ‫ליעקב שעשו עושה נחת רוח לְ יִ ְצרֹו‬ ‫אצל עורב אלא מפני שהוא מינו‪.‬‬ ‫יֹוצרֹו‪.‬‬ ‫ואילו יעקב עושה נחת רוח לְ ְ‬ ‫(חולין סה‪.).‬‬ ‫ואשר על כן על כל הנ''ל‪ ,‬שם לו עשו‬ ‫הרשע למטרה לפגוע בירכו של יעקב‬ ‫ומובא בתוספות שם ד''ה דשַ ְרכִ י‪:‬‬ ‫עד אשר עלתה לו מעט‪ ,‬שנאמר וּתֵ קע‬ ‫דשרכי‪ .‬בטלנים‪ .‬וכן בשרכא בסוף יש‬ ‫כף ירך יעקב בהאבקו עמו"‪ .‬ולכן‬ ‫נוחלין (ב''ב דף קלט‪ .‬ושם‪ ).‬כמו איש‬ ‫נקרא נחש‪-‬ירכן‪.‬‬ ‫יודע ציד (בראשית כה) ומתרגמינן‬ ‫והוא סוד וְ י ִ֤דֹו א ֶּ֙חזֶּת֙ בַ ע ֲֵ֣קב ע ָ֔שו‪.‬‬ ‫גברא נחשירכן ומפ' רבינו תם‪ַ :‬נח‬ ‫שהבא להרגך השכם להורגו ובטרם‬ ‫ובטל‪.‬‬ ‫יפגע עשו בירכו‪ ,‬יאחז יעקב בַ ֲעקבֹו‬ ‫ובערוך גורס גבר נחשידכן בדל''ת‪.‬‬ ‫וחושים בן דן יטול ראשו‪.‬‬ ‫ומפרש לשון שקט‪ ,‬ותשקוט הארץ‬ ‫תרגומו ושדוכת ארעא (שופטים ה)‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ויש לומר בזה כוונתו לעשו שהיה‬ ‫עושה כל מעשיו הרעים בשלוות‬ ‫ַויֶּאֱהַ ב יִ ְצחק אֶּ ת עשו כִ י צַ יִ ד ְבפִ יו‬ ‫הנפש‪ ,‬שכן מעשיו הרעים היו מצננים‬ ‫וְ ִר ְבקה אהֶּ בֶּ ת אֶּ ת ַיעֲקב‪( .‬כה‪,‬כח')‬ ‫את רתיחת דמו‪.‬‬ ‫וכן מצאנו במי המבול (בראשית‬ ‫יש לשאול‪ ,‬כיצד ילך יצחק שולל אחרי‬ ‫ּוח על‪-‬ה ֶ֔א ֶּרץ‬ ‫ֹלהים ר֙ ֙‬ ‫ח‪,‬א') ויע ַּ֨ ֵבר א ִּ֥‬ ‫פיו של עשו‪ ,‬ויש לומר שהמלה כִ י אינה‬ ‫וַי ָ֖שכּו ה ֶֽמים‪ ,‬תרגם יונתן וְ ִא ְשּתַ ְדכּו‬ ‫בהוראה של סיבה‪ .‬אלא בהוראה של‬ ‫מַ יא‪ .‬ופירש רש''י שם וישכו‪ .‬כמו‬ ‫אף‪-‬על‪-‬פי‪ .‬כמו שנאמר "כי מנשה‬ ‫כשוך חמת המלך (אסתר ב‪ ,‬א‪ ,).‬לשון‬ ‫הבכור" אף על פי שמנשה הבכור שם‬ ‫הנחת חמה‪.‬‬ ‫יעקב יד ימינו על אפרים‪ .‬כן כאן‪ ,‬אף על‬ ‫וכפי שאמרו במסכת שבת קה‪ :‬הקורע‬ ‫פי שיצחק יודע כי ציד בפיו של עשו‪ ,‬אף‬ ‫בחמתו [בשבת] אינו כמקלקל שפטור‬ ‫על פי כן הוא אוהבו כדי לקרבו‪.‬‬ ‫אלא כמתקן שחייב דקעביד נחת רוח‬ ‫ליצרֹו‪ ,‬ופירש רש''י‪ :‬נחת רוח לְ יִ ְצרֹו‬ ‫שמשכך את חמתו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫וכמובא בספרים הק' שיראה ואהבה‬ ‫ַויֶּאֱהַ ב יִ ְצחק אֶּ ת עשו וגו' וְ ִר ְבקה‬ ‫משולבים זה בזה‪ ,‬כאשר היראה היא‬ ‫אהֶּ בֶּ ת אֶּ ת ַיעֲקב‪.‬‬ ‫סולם להגיע אל האהבה‪ ,‬ואשר על כן‬ ‫יש להם אותיות משותפות‪ :‬אה‪ .‬ש אה‬ ‫יש ליתן טעם בשרש חילוק‬ ‫של היראה הן ה‪-‬אה של אהבה‪.‬‬ ‫אהבתם‪ .‬והנראה לומר בזה‪ ,‬על דרך‬ ‫ובשלבי הסולם של עבודת ה' יקראּו‬ ‫המוסר ועבודת ה'‪ ,‬שהם שתי דרגות‬ ‫כך‪ :‬יראהבה‪.‬‬ ‫בעבודת ה'‪ .‬יראתו ואהבתו‪.‬‬ ‫והיא עבודת יעקב‪ .‬עבודת התפילה‬ ‫רבקה היא בחינת האהבה‪ ,‬אַ ֲהבַ ת ה'‪.‬‬ ‫והתורה‪ .‬שבתפילתו השיג השגות‬ ‫(וכמובא בלעומקו של מקרא עה''פ‬ ‫היראה ככתוב מה נורא המקום הזה‪.‬‬ ‫ותתכס)‪ .‬ולכן נאמר ברבקה וְ ִר ְבקה‬ ‫ובתורתו השיג השגות האהבה‪ ,‬שנאמר‬ ‫שב אה ִ ָֽלים‪ .‬ויש בזה אותיות אהבה‪.‬‬ ‫י ָ֖‬ ‫אהֶּ בֶּ ת‪ .‬ב‪-‬ו' החיבור ובלשון הווה‪ .‬כי‬ ‫שאם תצרף שתי המלים אחת לאחת‪,‬‬ ‫אַ ֲהבַ ת ה' היא הוויה נצחית מתמשכת‪.‬‬ ‫יתקבלו אותיות אהבה‪ ,‬כזה‪:‬‬ ‫ישבאהלים‪.‬‬ ‫ויצחק הוא בחינת היראה הנצחית כפי‬ ‫שנאמר בעקידה (כב‪,‬יד') ְב ַהֹ֥ר ה' יר ֶּ ָֽאה‬ ‫וכמובא במשלי (ה‪,‬יט') א ֶּילֶּת אהבים‬ ‫ויעלת חֵ ן דַ דֶּ יה יְ ַרּוָֻּך בכל עֵת ְבאַ הֲבתּה‬ ‫והוא לשון יִ ְראה‪ .‬ובזכותו היתה רבוצה‬ ‫ִּת ְשגֶּה ת ִמיד‪ .‬וכמו שפירשוהו בעסק‬ ‫אש על המזבח בצורת אריה‪ ,‬שהוא‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫אותיות יִ ְראה‪ .‬וכן מובא בתיקוני הזהר‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬ולעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫וזה שנאמר ַו ֶּיאֱהַ ב יצחק‪ ,‬שאהבתו‬ ‫יֵראֶּ ה למעיין שבלשון יאהב חבוי‬ ‫לעשו היתה בלשון עבר‪ ,‬ואינה נצחית‪,‬‬ ‫לשון יראה‪ .‬שהן אותיות יאה בתוספת‬ ‫והיה רק אמצעי לחנכו ליראה‪ .‬ולכן‬ ‫ר או ב‪ .‬וזה שנאמר וְ ַ ָ֖רב ַיע ֲֹ֥בד צ ִ ָֽעיר‪.‬‬ ‫חשב לברכו בטל השמים תחילה‪ ,‬כדי‬ ‫שהצעיר הוא יעקב יעבד את ה'‬ ‫להחיל עליו יראת שמים‪ .‬וזכה בזה‬ ‫בדרגות של ַ ָ֖רב‪ .‬והיינו ר' וב' שהן‬ ‫יעקב‪ ,‬לש ֵלב היראה והאהבה בעבודתו‬ ‫אותיות של יראה יאהב‪.‬‬ ‫ובלימודו‪.‬‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫וההסבר בזה הוא‪ ,‬שאהבת ת"ח אינה‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שהיה יצחק אוהב‬ ‫צריכה סיבה‪ .‬ואהבת רשע צריכה‬ ‫בעשו את מצות המילה שנזדמנה לו‬ ‫סיבה‪.‬‬ ‫אצלו‪ .‬וזה שנאמר ַו ֶּיא ֱַהֹ֥ב יִ ְצחֵ֛ק אֶּ ת‪-‬‬ ‫שו כִ י‪ַ -‬צֵ֣יִ ד וגו'‪ .‬ונרמז בפסוק של‬ ‫ע ָ֖‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שודאי יצחק אוהב את‬ ‫המילה שש אנכי על אמרתך כמוצא‬ ‫יעקב גם הוא‪ ,‬אלא שנתן סיבה‬ ‫שלל רב‪ .‬אלא שהיה צריך להמתין לו‬ ‫לאהבתו לעשו‪ .‬ומה שרצה לברכו הרי‬ ‫עד שיבריא‪ .‬ויעקב נולד מהול‪ .‬וזו‬ ‫זה בגלל הבכורה‪ ,‬שיצא ראשונה וקרא‬ ‫האהבה אשר אהב אצל עשו‪ ,‬אהבת‬ ‫עליו ולא יבכר את בן האהובה על פני‬ ‫מצות המילה אשר כביכול ממתנת לו‪.‬‬ ‫בן השנוא הבכור‪ .‬וגם ידע כי יעקב‬ ‫מבורך גם מבלעדי ברכתו‪.‬‬ ‫או כלך לדרך זו‪ .‬מאי כִ י ציד בפיו‪ .‬ויש‬ ‫לפרש על דרך של זמן כמו‪ :‬כאשר‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי יעקב אע"ג שהיה אהוב על‬ ‫ויאהב יצחק את עשו לעת אשר יהיה‬ ‫שניהם אין לו משפט הבכורה כנ"ל‪ .‬כי‬ ‫מוצא שלל רב במילתו כי ממתין הוא‬ ‫את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי‬ ‫אצל המילה‪.‬‬ ‫שנים בכל אשר ימצא לו [דברים כא‪ ,‬יז']‬ ‫וקל וחומר שעשו הוא בן אהובה‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫שנאמר ַו ֶּיאֱ הבֶּ ה [בראשית כד‪,‬סז']‪ .‬והרי‬ ‫באותה לשון נאמר על עשו ויאהב‬ ‫ַויֶּאֱהַ ב יִ ְצחק אֶּ ת עשו כִ י צַ יִ ד ְבפִ יו‬ ‫יצחק את עשו‪ .‬כי יצחק לא שת לבו אל‬ ‫וְ ִר ְבקה אהֶּ בֶּ ת אֶּ ת ַיעֲקב‪( .‬כה‪,‬כח')‬ ‫המעשים החיצוניים של עשו ועל‬ ‫מראהו אלא על הפְ נִ ים‪ .‬ולכן התגלגלו‬ ‫יש ליתן טעם מדוע נחלקו יצחק‬ ‫הַ פנִ ים של עשו אל חיק יצחק במערת‬ ‫ורבקה באהבתם ליעקב ועשו‪.‬‬ ‫המכפלה ביום מותו‪.‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬ביצחק פירש טעם‬ ‫ויצחק סבר שהפנים של עשו טוב‬ ‫אהבתו‪ .‬כי ציד בפיו‪ .‬וברבקה לא פירש‬ ‫הוא‪ ,‬רק מעשיו מקולקלים‪ .‬אבל רבקה‬ ‫כל טעם לאהבתה‪.‬‬ ‫ידעה שרוב בנים הולכים אחרי אחי‬ ‫האם‪ ,‬ועשו שיצא ראשונה כשהוא‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫פירש רש''י לפשוטו של מקרא‪ :‬והוא‬ ‫עשוי‪ ,‬נקרא רוב בנים‪ ,‬והולך הוא‬ ‫עיף‪ .‬ברציחה‪ ,‬כמה דתימא כִ י עיְ פה‬ ‫אחרי אחי האם אחרי לבן‪ ,‬ומזה ידעה‬ ‫נַפְ ִשי לְ ה ְרגִ ים (ירמיה ד‪ ,‬לא‪).‬‬ ‫כי גם פנימיותו מקולקלת‪ .‬ולכן ורבקה‬ ‫אוהבת את יעקב‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שדברי‬ ‫ועוד סיבה שנקרא עשו רוב בנים כי‬ ‫ירמיהו מוסבות אל הקב''ה‪ .‬כביכול‬ ‫מרגלא בפומיה לומר יש לי רב‪.‬‬ ‫הקב''ה אומר עיְ פה נַפְ ִשי לְ ה ְרגִ ים‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שיצחק אחז את הכלל דברה‬ ‫שהקב''ה מחכה לאדם עד יום מותו‪ ,‬אבל‬ ‫תורה כלשון בני אדם‪ ,‬וכאילו אמרה‬ ‫משהגדיש את הסאה הרי האדם כביכול‬ ‫תורה באותה מטבע לגבי הבנים‪ .‬ולא‬ ‫מעיֵף את הקב''ה מלחכות לו‪.‬‬ ‫יבכר את הבן האהוב על פני הבן‬ ‫השנוא‪ .‬ולאו דוקא בן השנואה או‬ ‫וכמו שמצינו במדרש רבה פרשת בא‬ ‫האהובה‪ .‬ורבקה לית לה כלל זה‬ ‫ואמרו שם שאין יגיעה לפני הקב''ה‬ ‫והתורה אמרה בן השנואה דווקא‪ ,‬ולא‬ ‫שֶּ נֶּאמר (ישעיה מ‪ ,‬כח)‪ :‬לא ייעף ולא‬ ‫הבן השנוא‪ .‬ואדרבה הבן האהוב מצוה‬ ‫ייגע‪[ ,‬אומר הקב''ה] במֶּ ה אני יגֵע ְב ִמי‬ ‫לבכר על פני בן השנוא הבכור‪ ,‬כי לו‪,‬‬ ‫שֶּ הּוא מַ כְ עִ יס לְ פנַי בדברים בטֵ לים‪,‬‬ ‫לבֵ ן האהוב‪ ,‬משפט הבכורה‪ .‬ככתוב‬ ‫כמה דאּת אמר (מלאכי ג‪ ,‬יז)‪ :‬הֹוגַעְ ּתֶּ ם‬ ‫בתהלים פט‪ :‬אף אני בכֹור אֶּ ּתנֵהּו עֶּליֹון‬ ‫ה' ְב ִד ְבריכֶּם וק''ו בדברים אלו שהכעיס‬ ‫למלכֵי א ֶּרץ [תהלים פט‪,‬כח']‪.‬‬ ‫לפניו עשו הרשע באותו היום שעבר‬ ‫חמש עבירות חמורות‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולכן נאמר וְ ֹ֥הּוא ע ָֽיַֽף‪ .‬לכאורה המלה‬ ‫וְ ֹ֥הּוא מיותרת‪ .‬שהיה יכול לומר וַי ֹ֥בא‬ ‫שו ִמן‪-‬הַ ש ֶּ ָ֖דה וְ ֹ֥הּוא עיַָֽֽף‬ ‫וַי ֹ֥בא ע ֵ֛‬ ‫שו ִמן‪-‬הַ ש ֶּ ָ֖דה עיַָֽֽף‪ .‬מאי והוא‪.‬‬ ‫ע ֵ֛‬ ‫[כ''ה‪ ,‬כט']‬ ‫יטנִ י נא֙‬ ‫ו ַַּ֨יאמֶּ ר ע ָ֜שו ֶּ ָֽאל‪ָֽ ַ -‬יע ֲֹ֗קב הַ לְ עִ ִ֤‬ ‫אלא שכביכול עִ יף להקב''ה‪ ,‬הנקרא‬ ‫ִמן‪ָֽ -‬הא ִ֤דם ָֽהאדם֙ הַ ֶָּ֔זה ִ ֹ֥כי ע ָ֖יַֽף א ָ֑נכִ י‬ ‫הוא‪ .‬ולכן נתן לו הקב''ה מקום להכשל‬ ‫עַ ל‪-‬כֹ֥ן ָֽקרא‪ְ -‬ש ָ֖מֹו אֱ ָֽדֹום‪[ .‬כ''ה‪ ,‬ל]‬ ‫בו ולמכור את בכורתו ליעקב‪ .‬שעד עתה‬ ‫האריך לו אפו‪ ,‬ומעתה סייע הקב''ה ביד‬ ‫כד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ו ַֹ֥יַֽזֶּד ַיע ֲָ֖קב נזִ ָ֑יד (כה‪,‬כט')‬ ‫יעקב שימכור לו עשו את בכורתו וגם‬ ‫את ברכתו‪.‬‬ ‫ברש"י לשון תבשיל‪ .‬כתרגומו‬ ‫ובשיל יעקב תבשילא‪ .‬ויש להבין כפל‬ ‫והקב''ה כביכול הוא שאומר עיְ פה נַפְ ִשי‬ ‫הלשון‪ :‬ו ַֹ֥יַֽזֶּד נזִ ָ֑יד‪.‬‬ ‫מעשו‪ ,‬להורגים כעשו‪.‬‬ ‫ובפרשת יתרו נאמר במדרש רבה‬ ‫ועל דרך הרמז‪ ,‬נאמר ִּ֥כי עיֵ ַֹֽ֖ף א ָ֑נכִ י‪.‬‬ ‫ר"פ שמות על הפסוק (שמות יח‪ ,‬יא)‪:‬‬ ‫תורה על הקב''ה שנקרא‬ ‫והמלה א ָ֑נכִ י ֶּ‬ ‫כי בדבר אשֶּ ר זדּו וגו'‪ ,‬בַ קְ דרה‬ ‫א ָ֑נכִ י‪ ,‬והיא מוטעמת באתנחתא‪ ,‬כלומר‬ ‫שֶּ ִב ְשלּו‪ ,‬בּה נתבשלּו‪.‬‬ ‫שאין הקב''ה עוד מצפה לו לעשו שישוב‬ ‫מדרכו הרעה‪ ,‬אלא הוא באתנחתא‬ ‫וכן הוא בגמרא פ"ק דסוטה די"א ע"א‬ ‫כלפיו‪ .‬והוא כביכול עיף מלעזור לו‪.‬‬ ‫מאי משמע דהאי זדּו לישנא דקדירה‬ ‫הוא‪ ,‬דכתיב ו ַֹ֥יַֽזֶּד ַיע ֲָ֖קב נזִ ָ֑יד‪.‬‬ ‫וכן עשו התיאש מלהטיב את דרכיו כי‬ ‫אמר עיֵ ַֹֽ֖ף א ָ֑נכִ י שאם הקב''ה עיף מלעזור‬ ‫והרד"ק בספר השרשים מביא כי‬ ‫לי למה זה לי בכורה‪ .‬והוא אינו יודע כי‬ ‫בדבר אשֶּ ר זדּו הוא משרש זוד‪,‬‬ ‫תמיד יצפה לחוזרים בתשובה‪.‬‬ ‫ולעומתו ו ַֹ֥יַֽזֶּד ַיע ֲָ֖קב נזִ ָ֑יד שהוא לשון‬ ‫תבשיל‪ ,‬הוא משרש נזד‪.‬‬ ‫וכן יובן המשך הפסוק ַעל‪-‬כֹ֥ן ָֽקרא‪ְ -‬ש ָ֖מֹו‬ ‫א ֱָֽדֹום‪ .‬מאי על כן‪ ,‬משום דעיף אנכי קרא‬ ‫שמו אדום? אלא לומר לך‪ ,‬שהקב''ה‬ ‫יוצא איפוא שאע''פ שהם שרשים‬ ‫אומר כן‪ .‬על כן שעיפה נפשו של‬ ‫שונים הרי הם קרובים זה לזה עד‬ ‫הקב''ה כביכול מרציחותיו של עשיו‪,‬‬ ‫שהמדרשים עירבו ביניהם‪.‬‬ ‫קראו הקב''ה אדום‪ .‬אדום ולא אדם‪.‬‬ ‫ואילו ביעקב נאמר אדם אתם‪[ ,‬יחזקאל‬ ‫ואשר על כן על כל הנ''ל‪ ,‬בדרך‬ ‫לד‪,‬לא] ואּתֵ ן צאני צאן מרעיתי אדם‬ ‫הדרש אפשר לערבם יחד‪ ,‬הן מלשון‬ ‫אּתֶּ ם‪ ,‬ודרשו חז''ל אתם קרויים אדם ואין‬ ‫זוד והן מלשון נזד‪ ,‬כי כן ערבום‬ ‫אומות העולם [עובדי כוכבים] קרויים‬ ‫רבותינו במדרשים‪.‬‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫כה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ויש ליתן טעם מדוע דברה תורה‬ ‫ולכן‪ ,‬על דרך הרמז והצח‪ ,‬יש לומר‬ ‫יטנִ י‪.‬‬ ‫דוקא בלשון הזה‪ .‬הַ לְ עִ ִ֤‬ ‫שיעקב בישל את תבשיל המכירה‬ ‫ְבמ ִזיד ליקח הבכורה מעשו‪ ,‬כפי מה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהוא‬ ‫שמגיע לו‪ ,‬כמבואר ברש''י‪ .‬ולכן כתיב‬ ‫מלשון עצה‪ .‬שכן האות ט' והאות צ'‬ ‫ו ַֹ֥יַֽזֶּד ַיע ֲָ֖קב נזִ ָ֑יד‪.‬‬ ‫מתחלפות בארמית כמובא לקמן‪ ,‬וכן ט'‬ ‫ו צ' קרובות לשימוש הלשון כגון מה‬ ‫ועל דרך החידוד יוליד כפל הלשון‪,‬‬ ‫נצטדק במקום מה נתצדק‪ ,‬ועשו פנה‬ ‫לשון נופל על לשון‪ ,‬להזיד את המזיד‪.‬‬ ‫ליעקב עוד ביום אתמול‪ ,‬שיעוץ לו‬ ‫כזה‪:‬‬ ‫עצה כיצד להלחם בנמרוד‪ ,‬ובאומרו‬ ‫הַ לְ עִ יטנִ י‪ ,‬הרי הוא כאומר יעצני‪,‬‬ ‫וְ הזִיד לַמזִיד ְבהזִידֹו נ ִזיד ְבמ ִזיד‪,‬‬ ‫כלומר עוץ לי עצה‪.‬‬ ‫והַ מזִיד לַמזִיד נִ ְתנַזד לְ נזִיד‪ ,‬והּוזַד‬ ‫כאשר הזִיד‪.‬‬ ‫וכמובא בדעת זקנים מבעלי‬ ‫התוספות שאותו היום הרג את נמרוד‬ ‫ופתרונו‪:‬‬ ‫שנלחם אתו‪ .‬כי כאשר התחיל עשו‬ ‫וְ הזִיד [יעקב] לַמזִיד [למי שרצה להרגו‬ ‫לצוד ציד בשדה מצאו נמרוד שהיה‬ ‫בערמה הוא עשו]‪ְ ,‬בהזִידֹו [יעקב לתבשיל]‬ ‫גבור ציד ואמר לו שאין שום אדם‬ ‫נ ִזיד ְבמ ִזיד‪[ ,‬כדי לקבל הבכורה]‪ ,‬והַ מזִיד‬ ‫רשאי לצוד בשדות אלא הוא‪.‬‬ ‫ַלמזִיד [ליעקב‬ ‫[להרגו בערמה הוא עשו]‪,‬‬ ‫ובא עשו ונטל עצה מיעקב ואמר לו‬ ‫המבשל] נִ ְת ַנזד [נתבשל] לְ נזִיד‪ ,‬והּוזַד‬ ‫יעקב כל זמן שיהיה נמרוד לבוש בגדי‬ ‫[עשו] כאשר הזִיד [חשב לרעה]‪.‬‬ ‫החמודות לא תוכל לו אך תאמר לו‬ ‫^^^^‬ ‫שיפשיטם אז תוכל לו וכן עשה והרג‬ ‫נמרוד‪ .‬ולכך אמר כי עיף אנכי שהרג‬ ‫לנמרוד‪.‬‬ ‫יטנִ י נא֙ ִמן‪-‬הא ִ֤דם האדם֙ הַ ֶָּ֔זה‬ ‫הַ לְ עִ ִ֤‬ ‫ִ ֹ֥כי ע ָ֖יַֽף א ָ֑נכִ י עַ ל‪-‬כֹ֥ן ק ָֽרא‪ְ -‬ש ָ֖מֹו‬ ‫ועוד יש במדרש פליאה שהקב"ה‬ ‫אֱ ָֽדֹום‪( .‬כה‪,‬ל')‬ ‫הלביש לאדם הראשון כתנות אור הם‬ ‫יטנִ י‪ .‬פירש רש''י‪ ,‬אפתח פי‬ ‫הַ לְ עִ ִ֤‬ ‫הציצית‪ .‬ומצינו שנמרוד לקח הבגדי‬ ‫ושפוך הרבה לתוכה‪.‬‬ ‫כו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬הא ִ֤דם האדם֙ הַ ֶָּ֔זה‪.‬‬ ‫חמודות האלה מאברהם אבינו שקבלם‬ ‫כתיב חסר‪ .‬שאינו רואה מעבר לאדם‬ ‫בירושה מאדם הראשון‪ ,‬הם הכתנות‬ ‫כלום‪ .‬כאילו ח''ו אין מציאות עליונה‬ ‫אור הכתובות בספר התורה של ר'‬ ‫אלקית‪.‬‬ ‫מאיר‪.‬‬ ‫ולעומתו יעקב איש תם יושב אהלים‪,‬‬ ‫יוצא איפוא שבגדי החמודות הם היו‬ ‫קרי ביה‪ :‬יושב א‪-‬להים‪ .‬יושב בסתר‬ ‫כתנות אור של ציצית של אדם הראשון‬ ‫עליון בצל ש‪-‬די יתלונן‪ .‬הרבה מעבר‬ ‫שעברו בירושה לאברהם אבינו ונמרוד‬ ‫לאדם‪.‬‬ ‫לקחם ממנו‪ .‬ולכן חמד אותם יעקב‬ ‫חזרה‪.‬‬ ‫לקבלם‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬כך אומר עשו‬ ‫ונתן יעקב עצה זאת לעשו שעל ידה‬ ‫ליעקב‪ :‬כי עיף אנכי‪ .‬הרוחניות של‬ ‫גם הוא יוכל לזכות בבגדי החמודות‬ ‫אנכי ה' אלקיך‪ ,‬של העולם הבא‪ ,‬עיפתי‬ ‫ולקבל אּתם את הברכה מיצחק אביו‪.‬‬ ‫בה‪ .‬וכל מעיני הם בעולם הזה בלבד‪.‬‬ ‫זה שאמרה רבקה למה זה אנכי‪ .‬מדוע‬ ‫ובכך מצאנו מנוחה מדוע בחרה‬ ‫אני צריכה בן שכל כולו אדם של‬ ‫שיש‬ ‫יטנִ י‪.‬‬ ‫התורה במילה הַ לְ עִ ִ֤‬ ‫העולם הזה‪.‬‬ ‫במשמעותה לשון הלעטה שהיא‬ ‫האבסה‪ ,‬וגם יש במשמעותה לשון של‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬הא ִ֤דם האדם֙ שני‬ ‫עצה‪ .‬לתת עצה‪ .‬כי עצה בארמית היא‬ ‫פעמים‪ ,‬רמז למקדש שני שחרב על ידי‬ ‫עיטא‪[ .‬כגון תרגום יונתן בר' כט‪,‬כב' ‪,‬‬ ‫אדום‪.‬‬ ‫לז‪,‬יד'] שבלשון ארמית צ' וט'‬ ‫^^^^‬ ‫מתחלפות‪ .‬ועל כן אומר עשו ליעקב‪,‬‬ ‫הלעיטני‪.‬‬ ‫ִמכְ ֹ֥רה כַיֵ֛ ֹום אֶּ ת‪ְ -‬ב ָֽכר ְתָךָ֖ ִ ָֽלי‪ :‬שהיה‬ ‫יושב ומצפה‪ :‬מתי יבוא לידי ואקיימנה‪.‬‬ ‫וכאומרו‪ :‬כשם שיעצתני בענין הבגדי‬ ‫מתי תתגלגל לידי האפשרות לקבל את‬ ‫חמודות‪ ,‬ובעצתך הרגתי לנמרוד‪ ,‬ועתה‬ ‫הבכורה שמגיעה לי מן הדין‪ .‬וידע כי‬ ‫עיפה נפשי להורגים‪ ,‬ואני תאב‬ ‫היום הוא שעת הכשר‪ ,‬שהיום התגלגל‬ ‫יטנִ י נא֙ ִמן‪-‬הא ִ֤דם האדם֙ הַ ֶָּ֔זה‪.‬‬ ‫להַ לְ עִ ִ֤‬ ‫כז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫כתורת האדם עד שלא הכיר בנזיד כי‬ ‫לידי לעסוק במצות כיבוד אב להכין‬ ‫אם ִצ ְבעֹו‪ ,‬קרא שמו אֱ דֹום‪ .‬לשון צווי‬ ‫התבשיל להברות אבינו האבל‪.‬‬ ‫כלומר התאדֵ ם ֶּוה ֵיה צבּוע אדֹום‬ ‫וזה שאמר יעקב ליוסף בסוף ימיו‬ ‫בהלעטת האדֹום‪.‬‬ ‫בקברי אשר כריתי לי‪[.‬פרק נ' פס' ה]‪.‬‬ ‫ופיר"שי שם שהוא מלשון מכירה‪.‬‬ ‫הכלי יקר פירש על מה דסליק מיניה‪.‬‬ ‫כאומרו בקברי אשר קניתי לי‪ .‬שעל ידי‬ ‫שנתינת הטעם במה שאמר ִ ֹ֥כי ע ָ֖יַֽף‬ ‫מכירת הבכורה וקנייתה מעשו‪ ,‬זכיתי‬ ‫א ָ֑נכִ י כוונתו עיף מרציחה כפי שפירש‬ ‫גם במכירה אחרת והיא הזכות במערת‬ ‫רש''י שהיה שופך דמים‪ ,‬ולכן קרא לו‬ ‫המכפלה‪.‬‬ ‫ֱאדֹום על שם ששופך דם אדום‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬ועל דרך הרמז‬ ‫^^^^‬ ‫והצח‪ ,‬ובשימת לב יש לומר שאֱ דֹום‬ ‫ועוד יש ליתן את הדעת על נתינת‬ ‫ירמוז להוראה של דממה‪ .‬כמו שאמר‬ ‫ַעל‪-‬כֹ֥ן ק ָֽרא‪ְ -‬ש ָ֖מֹו א ֱָֽדֹום‬ ‫הטעם‬ ‫דוד המלך בתהלים ל‪ ,‬יג' לְ מַ עַן יְ זַמֶּ ְרָך‬ ‫(כח‪,‬ל')‪ ,‬על מה היא באה‪.‬‬ ‫כבֹוד וְ לא יִ דם‪.‬‬ ‫ואע''פ שלכאורה ישתנה הגוף המדבר‬ ‫הרמב''ן פירש שהיא נתינת טעם למה‬ ‫מ יִ דם ל אֶּ דם‪ ,‬וכגון למען יזמֶּ רָך כבֹוד‬ ‫יטנִ י נא֙ ִמן‪-‬הא ִ֤דם‬ ‫שאמר עשו הַ לְ עִ ִ֤‬ ‫ולא אֶּ דם‪ ,‬על כל פנים רמז יש כאן ועל‬ ‫האדם֙ הַ ֶָּ֔זה‪ .‬וזה לשונו‪ :‬היה התבשיל‬ ‫דרך אל תקרי‪ .‬אל תקרי אֱ דֹום אלא‬ ‫מאּודם מן העדשים שהיו אדומות או‬ ‫אֶּ דם‪.‬‬ ‫שֶּ רקחֹו בדברים אדומים ועשו לא ידע‬ ‫מה הוא וקרא שמו אדֹום על כן קרא‬ ‫ואשר על כן יִ דרש כמין חומר‪:‬‬ ‫שמו אֱ דֹום כי לעגו עליו שמכר בכורה‬ ‫נכבדת בעבור תבשיל מעט כִ י‪-‬ס ֵ֣בא‬ ‫עשו מפציר ביעקב להלעיטו מן הא ִ֤דם‬ ‫ְ֭ ְוזֹולל יִ ּו ָ֑רש (משלי כג כא)‪.‬‬ ‫האדם֙ הַ ֶָּ֔זה‪ ,‬ובהיות יעקב ממולח‪,‬‬ ‫כדרך הסוחרים‪ ,‬מסרב לו יעקב‬ ‫הספורנו פירש בדרך דומה באומרו‬ ‫בתחילה כדי לגרותו יותר ויותר‬ ‫שֶּ אֱ דֹום הוא לשון ציווי‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫להיכנס בעובי הקורה של המשא ומתן‪,‬‬ ‫על כן קרא שמו אדום‪ .‬כשראו שכל‬ ‫כך התמכר למלאכתו הנפסדת אשר לא‬ ‫כח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫לעולם‪ .‬לְ מַ עַ ן יְ זַמֶּ ְרָך כבֹוד וְ לא יִ דם‬ ‫עד שיהיה עשו מוכן למכור את כל‬ ‫י'ה'ו'ה אֹלהי לְ עֹולם אֹודֶּ ך !‬ ‫אשר לו בעבור נזיד העדשים‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וככל שיעקב מסרב‪ ,‬כן מַ ְרבה עשו‬ ‫להפציר בו עוד ועוד‪ .‬ונרמז בפסוק‬ ‫עַ ל‪-‬כֹ֥ן ק ָֽרא‪ְ -‬ש ָ֖מֹו אֱ ָֽדֹום‪.‬‬ ‫יטני נא֙ ‪ .‬ואין נא֙ אלא‬ ‫באומרו הלע ֵ ָ֤‬ ‫לשון בקשה ותחנונים‪ .‬ועוד נתן טעם‬ ‫לאור הנ''ל‪ ,‬ינתן טעם מי הוא זה‬ ‫לדבריו באומרו ִ ֹ֥כי ע ָ֖יַֽף א ָ֑נכִ י‪.‬‬ ‫שקרא לעשו אֱדֹום‪ .‬שהרי על דרך‬ ‫הפשט‪ ,‬היה צריך לומר על‪-‬כֵ ִּ֥ן ק ְראּו‬ ‫וכדרך הסוחרים אומר יעקב הפסֵ ק‬ ‫ש ֹ֖מֹו א ֶֽדֹום‪ .‬ומאי על‪-‬כֵ ִּ֥ן ק ָֽרא‪-‬ש ֹ֖מֹו‬ ‫לבקש וְ דֹום מלהפציר בי‪ .‬עד אשר‬ ‫א ֶֽדֹום‪.‬‬ ‫פתח עשו ואמר לא אֶּ דם עד‬ ‫שתלעיטני‪ .‬כי רק כשתלעיטני ‪-‬‬ ‫ואכן‪ ,‬דעת הרמב''ן שכך קראו לו‬ ‫אֶּ דם !‬ ‫המלעיגים עליו‪ ,‬שמכר את בכורתו‬ ‫עבור התבשיל האדום‪ ,‬וכאומרו‪ :‬עַ ל‪-‬‬ ‫ובראות יעקב‪ ,‬כי עתה הוכשרה‬ ‫כֹ֥ן כל הרואהו ק ָֽרא‪ְ -‬ש ָ֖מֹו א ֱָֽדֹום‪ .‬והאור‬ ‫הקרקע למכירה‪ ,‬פתח ואמר ִמכְ ֹ֥רה‬ ‫החיים הק' פירש שעשו קרא כן על‬ ‫כַיֵ֛ ֹום אֶּ ת‪ְ -‬ב ָֽכר ְתָךָ֖ ִ ָֽלי‪ .‬והשביעו על‬ ‫עצמו‪ .‬וכן דעת זקנים‪.‬‬ ‫ש ְבעה לִ י֙ כַיָ֔ ֹום וַיִ ש ַ ָ֖בע לָ֑ ֹו‬ ‫הדבר ִה ִ֤‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬שמקרא‬ ‫וַיִ ְמ ֹ֥כר אֶּ ת‪ְ -‬בכר ָ֖תֹו לְ ַיע ֲָֽקב‪.‬‬ ‫אֱדֹום נאמר על‬ ‫זה עַל‪-‬כֹ֥ן ק ָֽרא‪ְ -‬ש ָ֖מֹו ָֽ‬ ‫יעקב‪ .‬לא שיעקב כינהו כך‪ ,‬כי כן לא‬ ‫פתח יעקב ואמר‪ ,‬לְ מַ עַ ן יְ זַמֶּ ְרָך כבֹוד‬ ‫יעשה לכנות שם לחבירו‪ .‬רק לאחר‬ ‫שעשו קרא כך לעצמו‪ ,‬כל אימת‬ ‫וְ לא יִ דם י'ה'ו'ה אֹלהי לְ עֹולם אֹודֶּ ך !‬ ‫שרצה עשו לערער על המכירה הזכיר‬ ‫לו יעקב את שבועתו‪ :‬והרי נשבעת‬ ‫פתחה רבקה ואמרה ראו מה בין עשו‬ ‫לאמר כשתלעיטני ‪ -‬אֶּ דם !‬ ‫ליעקב‪ .‬עשו מוכן לידום בעבור נזיד‬ ‫עדשים‪ .‬ויעקב בני אומר שלא ידום‬ ‫כט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ִמכְ ֹ֥רה כַיֵ֛ ֹום אֶּ ת‪ְ -‬בכ ָֽר ְתָךָ֖ ִ ָֽלי [כ''ה‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬יזכיר לו יעקב בזה‬ ‫לא']‬ ‫יטני נא֙ ‪ .‬כי‬ ‫את הפצרותיו שאמר הלע ֵ ָ֤‬ ‫ִמכְ ֹ֥רה כַיֵ֛ ֹום‪ .‬כיום הזה שהוא ברור‬ ‫נא֙ בגימטרי'ה הוא אֱדֹום‪.‬‬ ‫[רש''י]‪ .‬ויש לומר כי מכירות הרבה‬ ‫מכר עשו ליעקב ובכולן חזר בהן‪ .‬לכן‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬נא֙ מוטעם בטעם‬ ‫אמר לו כיום הזה שהוא ברור‪.‬‬ ‫פשטא‪ .‬שמעתה שמו של עשו אֱ דֹום‪,‬‬ ‫הולך ומתפשט לפניו כמי ששמו הולך‬ ‫ועל דרך הרמז‪ ,‬באמרו ִמכְ ֹ֥רה רמז לו‬ ‫לפניו שהתחנן לנזיד עדשים באומרו‬ ‫כאן שבמכירה זו הוא מוכר לו את‬ ‫נא֙ ‪ ,‬ומכר בעבורו את בכורתו‪ .‬ובזה‬ ‫זכותו במערת המכפלה‪ ,‬שנאמר בה על‬ ‫נדַ ם קולו ואף הפסיד את ברכתו והיה‬ ‫יתי לִ י‬ ‫ידי יעקב לבניו‪ְ :‬בקִ ְב ִרי אשֶּ ר כ ִר ִ‬ ‫למשל ולשנינה בפי כל‪ ,‬ועל‪-‬כֵ ִּ֥ן קרא‬ ‫[בראשית נ‪,‬ה']‪ .‬וכפירוש רש''י שם‪:‬‬ ‫אֱדֹום‪.‬‬ ‫כל הרואהו בש ֹ֖מֹו ָֽ‬ ‫אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים‬ ‫היו קורין למכירה כירה‪ .‬ועוד מדרשו‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬על דרך הצח‪ ,‬במזיד הזיד‬ ‫לשון כרי‪[ ,‬ערימה]‪ ,‬שנטל יעקב כל‬ ‫מן‬ ‫ליקח‬ ‫יעקב‬ ‫כסף וזהב שהביא מבית לבן‪ ,‬ועשה‬ ‫המזיד תמורת הנזיד‪ .‬ואשר על כן‬ ‫אותו כרי‪ ,‬ואמר לעשו‪ ,‬טול זה בשביל‬ ‫נקרא אֱדֹום איש שדה‪ ,‬על שם אדמה‬ ‫חלקך במערה‪.‬‬ ‫שהיא אדומה מדם נרצחיו‪ .‬ולכן ראוי‬ ‫הוא למשמני הארץ יותר מאשר לטל‬ ‫^^^^‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫ויעקב איש תם יושב אהלים אשר‬ ‫וְ ַיע ֲֵ֞קב נ ַ ֵ֣תן לְ ע ֹ֗שו ֶּ֚לחֶּ ם ּונְ זִ ֵ֣יד‬ ‫ממית עצמו באהלה של תורה‪ ,‬ולֹו ראוי‬ ‫עֲד ָ֔ ִשים ו ֵַ֣יאכַל ו ַָ֔י ְש ְּת ו ַָ֖יַֽקם וַי ַ ָ֑לְך‬ ‫להנות מטל תחיית המתים‪ .‬ולכן‬ ‫שו אֶּ ת‪-‬הַ ְבכ ָֽרה‪( :‬כה‪,‬לד')‬ ‫ו ִַיֹ֥בֶּ ז ע ָ֖‬ ‫אותיותיו נתהפכו ממת באהלה של‬ ‫תורה לאיש תם‪ ,‬וראוי הוא להתברך‬ ‫ֶּ֚לחֶּ ם ּונְ זִ ֵ֣יד עֲד ָ֔ ִשים‪.‬‬ ‫בבכרכת מטל השמים‪ ,‬המתוחים‬ ‫כאהל על ידי המלאכים היוצאים מהבל‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬כיצד ימכור יעקב דבר‬ ‫פיהם של עמלי התורה‪ ,‬יושבי אהלים‪.‬‬ ‫שאינו שייך לו‪ .‬שהרי הלחם והנזיד היו‬ ‫בעבור סעודת הבראה לאביו יצחק‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ל‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ויש לומר ג' תשובות בדבר‪.‬‬ ‫תַ ְב ִשיל ִד ְטלֹופְ ִחין‪.‬‬ ‫הא'‪ ,‬שיעקב מכר לו את חלקו שלו [של‬ ‫ֶּ֚לחֶּ ם ּונְ זִ ֵ֣יד עֲד ָ֔ ִשים‪.‬‬ ‫יעקב] בסעודתו‪ ,‬ולכן אמר עשו מן‬ ‫ותרגם אונקלוס נזֵּ֣יד עד ֶ֔שים תַ ְב ִשיל‬ ‫האדם האדם הזה תרי זימני‪ ,‬אדם אחד‬ ‫ִד ְטלֹופְ ִחין‪.‬‬ ‫שלי‪ ,‬ואדם אחד שלך‪ .‬וכנגד ויבז עשו‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬יש לעיין מה‬ ‫את הבכורה בעבור האכילה‪ ,‬ויבז‬ ‫היא לשון ְטלֹופְ ִחין‪.‬‬ ‫יעקב את אכילתו בעבור הבכורה‪.‬‬ ‫ועל דרך הרמז והצח‪ְ ,‬טלֹופְ ִחין ‪-‬‬ ‫התירוץ הב'‪ ,‬שעשו מכר לו את‬ ‫חלקהו לשתי מלים‪ְ :‬טלֹופְ ‪ִ -‬חין‪.‬‬ ‫בכורתו בעבור טרחתו של יעקב שטרח‬ ‫ְטלפַיִ ם חינניות‪ .‬טלפים מלאות חן‪.‬‬ ‫על התבשיל‪.‬‬ ‫כטלפיים של ֶּכבֶּ ש בגוף חזיר‪.‬‬ ‫התירוץ הג'‪ ,‬שמכר לו את בכורתו‬ ‫בעבור הטרחה שהלעיטו בהאכילו‬ ‫ורמז לו בזה שהוא כחזיר שהטלפיים‬ ‫לתוך פיו‪.‬‬ ‫שלו פשוטות קדימה‪ .‬לכאורה טלפיים‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬והלא עשו לא בקש‬ ‫לבנות מלאות חן‪ ,‬וכאומרו ראו אני‬ ‫אלא נזיד‪ ,‬ואמאי נתן לו גם לחם וגם‬ ‫טהור‪ .‬שכך היה צד קרבנותיו ונלחם‬ ‫שתיה שלא בקש‪ ,‬שהרי נאמר ֶּ֚לחֶּ ם‬ ‫בהם‪ .‬כפי שנאמר לחם ותבשיל דטלופ‪-‬‬ ‫ּונְ זִ ֵ֣יד עֲד ָ֔ ִשים ו ֵַ֣יאכַל ו ַָ֔י ְש ְּת‪.‬‬ ‫חין‪.‬‬ ‫ויש לומר שנתן לו גם לחם ושתיה‬ ‫לקיים מה שנאמר (משלי כה) ִאם רעב‬ ‫ובתרגום יונתן השמיט את ה"נ"‬ ‫שֹונַאֲ ָך הַ אֲכִ ילהּו לֶּחֶּ ם וגו'‪.‬‬ ‫ואמר תבשיל ִד ְטלֹופְ ִחי‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר שתיחשב סעודה זו‬ ‫לסעודה חשובה‪ ,‬שיהיה למכירה על מה‬ ‫וקרי ביה טלופ‪-‬חַ י‪ .‬שרמז לו בזה‬ ‫לחול‪ .‬ולכן נתן לו לחם להחשיב‬ ‫מטלפיו‬ ‫שיונק את החיּות שבו‬ ‫הסעודה‪.‬‬ ‫הטמאים‪ .‬ועוד רמז לו שרק טלפיו‬ ‫חיות‪ ,‬אבל הוא חשוב כמת‪ ,‬כי רשעים‬ ‫^^^^‬ ‫בחייהם קרויים מתי‪ .‬ולמה זה לו‬ ‫בכורה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫לא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫שסתמום פלשתים‪ .‬ולכן כתוב גררה‪.‬‬ ‫שו אֶּ ת‪-‬הַ ְבכ ָֽרה ‪ -‬וסמיך ליה‬ ‫ו ִַיֹ֥בֶּ ז ע ָ֖‬ ‫והוא לשון גרר ה'‪.‬‬ ‫וַיְ ִ ִ֤הי רעב֙ ב ָ֔א ֶּרץ (כו‪,‬א')‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬כשם שהקב''ה גרר‬ ‫על דרך דורשין סמוכין‪ ,‬יש לומר‬ ‫את יצחק לגרר‪ ,‬כן כביכול גרר יצחק‬ ‫שרמז בזה למאמר חז''ל (תענית כ‪):‬‬ ‫את הגורר לגור עמו במחיצתו‪.‬‬ ‫מאכל אדם אין מאכילין לבהמה‬ ‫ויבואר בזה שיצחק גרר עמו כביכול‬ ‫ופירש רש''י שם‪ :‬משום ביזוי אוכלין‪,‬‬ ‫את השכינה הק' לכל מקום‪ .‬כמו‬ ‫ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב''ה‬ ‫שמצינו באברהם על הפסוק ַויַעְ ּתק‬ ‫בעולם‪.‬‬ ‫ִמשם ההרה (בראשית יב‪,‬ח') ופירש‬ ‫אוה"ח הק' שהעתיק את השכינה‬ ‫שו אֶּ ת‪-‬הַ ְבכ ָֽרה‪,‬‬ ‫והיינו דכתיב ו ִַיֹ֥בֶּ ז ע ָ֖‬ ‫ממקום למקום‪ .‬כן נאמר ביצחק‬ ‫ובבזותו את הבכורה ביזה בזה גם את‬ ‫בפרשתנו ַויַעְ ּתק ִמשם ַוי ְַחפר ְבאר‬ ‫האוכל שקבל תמורת מכירתה‪ ,‬ולכן‬ ‫אַ חֶּ ֶּרת וְ לא רבּו עלֶּיה וַיִ קְ רא ְשמּה‬ ‫כתיב בסמוך וַיְ ִ ִ֤הי רעב֙ ב ָ֔א ֶּרץ‪.‬‬ ‫ְרחבֹות (כו‪,‬כב')‪ .‬ואשר על כן ישתמע‬ ‫הדבר לשני פנים‪ .‬שנגרר ע"י‬ ‫^^^^‬ ‫השכינה‪ ,‬ונגררה כביכול שכינה עמו‪.‬‬ ‫ולכן לא רבו עליה‪.‬‬ ‫ו ֵַּ֧ילְֶּך יִ ְצחֵ֛ק וגו' גְ ָֽררה‪ ,‬גּור בא ֶּרץ‬ ‫הַ זאת‪ ,‬וַיֹ֥שֶּ ב יִ ְצחָ֖ק ִבגְ ָֽרר‪ ,‬ו ִַיֹ֥חַ ן‬ ‫^^^^‬ ‫ְב ַנָֽחַ ל‪-‬גְ ָ֖רר‪( .‬כו‪ ,‬א‪-‬יז')‬ ‫֚גּור ב ֵ֣א ֶּרץ הַ ָ֔זאת וְ ֶּ ָֽא ְהיֶּ ֹ֥ה עִ ְמָךָ֖‬ ‫יש לברר וליתן טעם לכל ענין גרר‬ ‫וַאֲ ב ְר ֶּכָ֑ך (כו‪,‬ג')‬ ‫הכתוב בפרשה בצורותיו השונות‪:‬‬ ‫גְ ָֽררה‪ ,‬גּור‪ִ ,‬בגְ ָֽרר‪ ,‬גְ ָ֖רר‪.‬‬ ‫על דרך הסוד‪ ,‬כאן הודיעו הקב"ה‬ ‫חיבתו המיוחדת אליו‪ .‬שכן רמז לו כי‬ ‫ועל דרך הצח יש לומר‪ :‬שיצחק‬ ‫יהיה עמו בשם המיוחד ממקור‬ ‫נגרר לגרר ע"י הגורר ית' על מנת‬ ‫הרחמים‪ ,‬והוא אהי'ה אשר אהי'ה‪.‬‬ ‫לפתוח את בארות המים של אביו‪,‬‬ ‫לב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫עי' אוה"ח הקדוש ששאל מה תלמוד‬ ‫וְ אֶּ ְהיֶּה עִ ְמָך כלומר אהי'ה שהוא השם‬ ‫לומר לי‪ .‬ודאי שליעקב נשבע‪ .‬אלא על‬ ‫המיוחד יהיה עמך‪ .‬ומתוך כך‪ַ ,‬ואֲב ְרכֶּך‪.‬‬ ‫דעתו של יעקב שלא יוכל עשו לבטלה‬ ‫להשבועה בלבו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ועדיין יש לשאול מדוע כפל הלשון‬ ‫וישבֹ֖ע לָ֑ ֹו‪ .‬מאי "לו"‪.‬‬ ‫כִ י לְ ָך ּולְ ז ְַרעֲָך אֶּ ּתן אֶּ ת כל האֲרצת‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שיעקב‬ ‫האל (כו‪,‬ג')‪ ,‬וסמיך ליה‪ :‬וְ נתַ ִּתי‬ ‫לא זז משם עד שעשו גם נשבע וגם‬ ‫לְ ז ְַרעֲָך את כל האֲ רצת האל (כו‪,‬ד')‪.‬‬ ‫שבַ ע‪ .‬שלא יהיה לו פתחון פה להישאל‬ ‫על השבועה ולומר לא שבעּתי‪.‬‬ ‫יש לדייק באמרו בפס' ג' אֶּ ּתן‪,‬‬ ‫ש ְבעה‪ .‬לשון שבועה‬ ‫לכן אמר ִה ִ֤‬ ‫ומיד סמוך לו בפס' ד' וְ נתַ ִּתי‪ .‬ובשים‬ ‫ולשון שביעה‪ ,‬לכן כפל הלשון‪ ,‬וַיִ ש ַ ָ֖בע‬ ‫לב ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬כי‬ ‫וישבַ ע לו‪ .‬שהלעיטו‬ ‫לָ֑ ֹו וכאילו כתוב ְ‬ ‫כאן טמון שבח גדול לבורא עולם‪.‬‬ ‫עד אשר שבע וקץ במאכל‪ .‬וכשם שקץ‬ ‫ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים‪.‬‬ ‫במאכל כן קץ בבכורה‪.‬‬ ‫שהרי מיד אחרי שאמר אתן בלשון‬ ‫עתיד‪ ,‬חזר ואמר נתתי‪ .‬בלשון עבר‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫שו אֶּ ת‪-‬הַ ְבכ ָֽרה (כה‪,‬לד')‬ ‫ו ִַיֹ֥בֶּ ז ע ָ֖‬ ‫וכאומרו‪ ,‬מה שהבטחתי שאֶּ ּתן לך‬ ‫ולזרעך‪ ,‬הרי הוא כבר כאילו נתתיו לך‬ ‫יש לעיין מה הוא לשון ו ִ ַֹ֥יבֶּ ז‪ .‬על‬ ‫ולזרעך עד עולם‪ ,‬וְ נתַ ִּתי לזרעָך אֵ ת כל‬ ‫דרך הפשט הוא לשון ביזוי‪.‬‬ ‫הארצת האֵ ל‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שו ִַיֹ֥בֶּ ז‬ ‫^^^^‬ ‫הוא גם על דרך של לשון ביזה‪ .‬ואע''פ‬ ‫שביזה משרש בזז‪ ,‬הרי גם לשון ביזוי‬ ‫ש ְבעה לִ י֙ כַיָ֔ ֹום‬ ‫ו ֵַ֣יאמֶּ ר ַיע ֲֹ֗קב ִה ִ֤‬ ‫מעורב בו‪ .‬כפירש''י על הפסוק‪ :‬וכל‪-‬‬ ‫וַיִ ש ַ ָ֖בע לָ֑ ֹו וַיִ ְמ ֹ֥כר אֶּ ת‪ְ -‬בכר ָ֖תֹו לְ ַיע ֲָֽקב‬ ‫הבהֵ ָ֛מה ּושלִּ֥ל ֶּ ֶֽהע ֹ֖רים בַ זֹ֥ ֹונּו ֶֽלנּו [דברים‬ ‫(כה‪,‬לג')‬ ‫ג‪,‬ז']‪ :‬תחלה אמר ב ַזזְנּו לנו [פרק ב‪ ,‬פסוק‬ ‫ש ְבעה לִ י֙ וַיִ ש ַ ָ֖בע לָ֑ ֹו‬ ‫ִה ִ֤‬ ‫לג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫והרי זו עדות שאביהם יעקב לא שלח‬ ‫לה']‪ ,‬מתחלה היתה הביזה חביבה‬ ‫את ידו בביזת אחיו עשו‪ ,‬אלא מן הדין‬ ‫בעיניהם ולבסוף היתה כ''כ הרבה עד‬ ‫אחז בעקבו‪.‬‬ ‫שהיתה בזויה בעיניהם וזהו בַ זֹ֥ ֹונּו ֶֽלנּו‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר ויבז עשו אֶּ ת‪-‬הַ ְבכ ָֽרה‪.‬‬ ‫כן בעניינינו‪ ,‬ו ִַיֹ֥בֶּ ז לשון ביזוי וביזה‪.‬‬ ‫אֶּ ת‪ ,‬מה בא לרבות‪ .‬בא לרבות תחיית‬ ‫שהרי יעקב היה ראוי להיות הבכור‬ ‫המתים‪ .‬כדאמר רבי לוי במדרש‪ ,‬תחית‬ ‫ועשו בזז אותה ממנו ביוצאו ראשונה‬ ‫המתים ִבזה עִ מּה‪.‬‬ ‫על כן היתה יד יעקב אוחזת בעקב עשו‪,‬‬ ‫כמונע ממנו לבוז את בכורתו‪.‬‬ ‫ולכן נמנעה ממנו הברכה שרצה יצחק‬ ‫לברכו ויתן לך מטל השמים‪ ,‬שזו‬ ‫ועוד שיש בזה גם לשון בזבוז‪ .‬שעשו‬ ‫הברכה לטל תחיית המתים‪ .‬ומי שיזכה‬ ‫בזבז את בכורתו זו שבזז‪ ,‬וביזה אותה‬ ‫בה יזכה לו ולדורותיו‪ .‬ומתוך שביזה‬ ‫לעיניו‪.‬‬ ‫עשו גם את תחיית המתים‪ִ ,‬בזה‬ ‫וְ נִ ְתבַ זה‪ ,‬וקבל יעקב את הברכה‪.‬‬ ‫ועוד יש להעיר בזה‪ ,‬שלכאורה שייך‬ ‫לומר ו ִַיֹ֥בֶּ ז בתחילה‪ ,‬עוד לפני המכירה‪,‬‬ ‫ועל דרך הרמז‪ ,‬ירמזון א ֵלין מליא‬ ‫בפסוק לב כעין זה‪ :‬ויבז עשו ויאמר וגו'‬ ‫לפכים הקטנים שחזר עליהם יעקב‪,‬‬ ‫ולמה זה לי בכרה‪.‬‬ ‫ומסר עליהם את נפשו‪ .‬שהיה גנוז‬ ‫אלא שאז היה לבעל הדין לחלוק‬ ‫באחד מהם מהפכים הקטנים טל תחיית‬ ‫ולומר שמשום אונס רעב מכר את‬ ‫המתים‪ .‬ועל זה נלחם עמו שרו של‬ ‫הבכורה‪ ,‬לכן אמרֹו הכתוב לבסוף‪,‬‬ ‫עשו‪ .‬ועל זה ראוי היה ליעקב למסור‬ ‫שביזה את הבכורה גם אחר שאכל‬ ‫את נפשו‪ .‬ולעומקו של מקרא יאמר כי‬ ‫ושתה‪.‬‬ ‫בפך השני היה השמן שיהיה ראוי‬ ‫להדליק בו את המנורה בימי‬ ‫ועוד יש לדייק ולומר ויבז עשו‪ .‬עשו‬ ‫החשמונאים‪ .‬ומסר על כך את נפשו‪ ,‬כי‬ ‫ולא יעקב‪ .‬על כן מצאצאיו של עשו‬ ‫הא בהא תליא‪ .‬תחיית המתים בבנין בית‬ ‫נאמר בהמן הרשע "ויבז בעיניו לשלוח‬ ‫המקדש‪ ,‬שלעשו לא יהיה כל חלק בהם‪.‬‬ ‫יד במרדכי לבדו"‪ ,‬ובצאצאיו של יעקב‬ ‫ויבואר באריכות בפרשת וישלח עה''פ‬ ‫נאמר "ואל הביזה לא שלחו את ידם"‪.‬‬ ‫לד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ֵ֕עקֶּ ב אֲשֶּ ר‪-‬ש ַ ֹ֥מע אַ ְברהָ֖ם ְבק ִ ָ֑לי‬ ‫[לב‪,‬כה'] ויּו ֵ ִּ֥תר יֶֽע ֹ֖קב לְ בַ ָ֑דֹו‪ ,‬אל תקרי‬ ‫(כו‪,‬ה')‪.‬‬ ‫לְ בַ דֹו אלא לְ ַכדֹו‪.‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מדוע תלה ברכותיו‬ ‫^^^^‬ ‫באברהם‪ .‬והרי עקב אשר שמַ עְ ּת‬ ‫וַיְ ִ ִ֤הי רעב֙ ב ָ֔א ֶּרץ ִמלְ בַ ד֙ הרעֵ֣ב‬ ‫בקולי מבעי ליה למימר‪.‬‬ ‫ימי אַ ְברהָ֑ם‬ ‫שר היָ֖ה ִב ֵ֣‬ ‫אשֹון אֲ ֶּ ֹ֥‬ ‫ה ִר ָ֔‬ ‫(כו‪,‬א')‬ ‫ועוד‪ ,‬וכי צדקותו וגבורתו ועקידתו‬ ‫אינם מספיקים כדי לקבל את הברכות‪,‬‬ ‫בשימת לב‪ ,‬לכאורה ִמלְ בַ ד֙ הרעֵ֣ב‬ ‫והלא אֵ ילֹו של יצחק מוזכר לבניו עד‬ ‫ימי אַ ְברהָ֑ם‬‫שר היָ֖ה ִב ֵ֣‬ ‫אשֹון ֲא ֶּ ֹ֥‬ ‫ה ִר ָ֔‬ ‫סוף כל הדורות בתקיעת השופר‪ ,‬ומדוע‬ ‫נראה כמיותר‪ ,‬ומה בא ללמדנו‪.‬‬ ‫תלה הכל באברהם‪.‬‬ ‫ויש לומר על דרך המוסר והאמונה‪,‬‬ ‫כי כשם שהיה הרעב הראשון בימי‬ ‫ויש לומר דהיא הנותנת‪ ,‬דבאברהם‬ ‫אברהם לו לנסיון‪ ,‬כן גם הרעב הזה‬ ‫נאמר למען יצוה את ביתו אחריו‪.‬‬ ‫הוא לנסיון‪.‬‬ ‫וכאשר יצחק עומד בצדקותו הרי הוא‬ ‫מתברך בזכות אברהם שנאמר בו‬ ‫אלא ששונה הרעב השני מן הראשון‪.‬‬ ‫למען יצוה את ביתו אחריו‪.‬‬ ‫שהראשון היה לנסיון אם יהרהר‬ ‫אברהם אחרי מידותיו של הקב''ה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫והשני הוא נסיון גם ליצחק וגם‬ ‫לאברהם ובחינה למפרע‪ ,‬אם אכן ציוה‬ ‫ֵֵ֕עקֶּ ב אשֶּ ר‪-‬ש ִּ֥מע אברהֹ֖ם ְבק ִ ָ֑לי‪.‬‬ ‫את ביתו אחריו ללכת בדרך ה' שלא‬ ‫להרהר אחר מידותיו ית'‪ .‬וזה שסיים‬ ‫בשימת לב‪ְ ,‬בק ִ ָ֑לי כתיב חסר ו'‪ .‬רמז‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקולי‪ ,‬וציוה‬ ‫לו שיצא ממנו יעקב שיאמר בו הקל‬ ‫את ביתו אחריו ולא הרהרת אחר‬ ‫קול יעקב‪ .‬חסר ו'‪.‬‬ ‫מידותי‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫לה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫קללה ומארה לעולם‪ .‬וזה לגודל‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר מאי‬ ‫האחריות שמוטלת על ביתו אחריו‪,‬‬ ‫ְבק ִ ָ֑לי‪ .‬דהוא אותו קול השם שנאמר בו‬ ‫להמשיך את ברכת אברהם עליהם ועל‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקלי‪.‬‬ ‫כל העולם כולו‪ ,‬ולכן פירש"י עניין‬ ‫הקללה להודיע גודל חשיבות ואחריות‬ ‫ויש ליתן טעם לחסרון הו'‪ .‬וכבר‬ ‫העניין של הברכה לכל הדורות‪.‬‬ ‫נתבאר לעיל [עה"פ וימל ִּ֥אּו י ֶּ ֹ֖מיה ללֶּ ִ֑דֶּ ת‬ ‫תֹומם בבטנֶּֽה‪( .‬כה‪,‬כד')]‪ ,‬כי הו'‬ ‫והנֵ ִּ֥ה ֹ֖‬ ‫^^^^‬ ‫ּתֹו ֶּרה על החיבור ועל הבחירה‪ .‬וכשם‬ ‫וַיִ ז ַ ְִ֤רע יִ ְצחק֙ ב ֵ֣א ֶּרץ הַ ִָ֔הוא וַיִ ְמ ֵ֛צא‬ ‫שאברהם עשה עצמו כמי שאינו בעל‬ ‫ע ָ֑רים ַ ָֽוַֽיְ ב ְרכָ֖הּו‬ ‫בַ שנֹ֥ה הַ ִ ָ֖הוא מ ֵ֣אה ְש ִ‬ ‫בחירה‪ ,‬כן יצחק ויעקב עשּו עצמם כמי‬ ‫יהו"ה‪( .‬כו‪,‬יב')‬ ‫שאינם בעלי בחירה‪ ,‬והיו כליל לה'‪.‬‬ ‫וימצא בשנה ההיא מאה שערים‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫שאם ח"ו היה לוקח אבימלך את רבקה‪,‬‬ ‫היה לה דין של מנחת שעורים‪.‬‬ ‫וְ ִה ְתב ְר ֵ֣כּו ְבז ְַרע ֲָָ֔ך ָ֖כל גֹויֹ֥י ה ָֽא ֶּרץ‪:‬‬ ‫ומשניצלה מכך מצא בשנה ההיא מ ֵ֣אה‬ ‫[כו‪,‬ד]‪.‬‬ ‫ְש ִע ָ֑רים של חטים‪ְ .‬ש ִע ָ֑רים תחת‬ ‫ְשעֹו ִרים‪.‬‬ ‫וְ ִה ְתב ְר ֵ֣כּו ְבז ְַרע ֲָָ֔ך פירש"י שיתלו את‬ ‫הברכה בו‪ .‬משום חשיבותו‪ .‬ועוד פירש‬ ‫ונסמכו הפסוקים זה לזה‪ ,‬הנ ֵגע‬ ‫רש"י אף בקללה כן [תולה קללתו‬ ‫יּומת ויז ָ֤רע‬ ‫ב ִּ֥איש הזֶּ ָ֛ה ּובאש ֹּ֖תֹו ִּ֥מֹות ֶֽ‬ ‫באחרים] וכן גם בשבועה‪ .‬תולה‬ ‫יצחק֙ ב ֵּ֣א ֶּרץ ה ֶ֔הוא וגו'‪ ,‬לרמוז מה‬ ‫שבועתו באחרים‪.‬‬ ‫שאמרו חז"ל דאמר להו רבא לבני‬ ‫ַו ֲהוינן בּה‪ ,‬בשלמא בברכה ובשבועה‬ ‫מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי‬ ‫יש לתלות באברהם ויצחק‪ .‬אלא מה‬ ‫דתתעתרו‪ .‬כבדו את נשותיכם כי כך‬ ‫ענין קללה לכאן‪.‬‬ ‫תתעשרו‪( .‬בבא מציעא נט‪,‬עמ'א')‪.‬‬ ‫ויש לומר בדעת רש"י‪ ,‬שהברכה‬ ‫אשר נתברך יצחק מתקיימת לשני‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬בספר שרשי השמות‬ ‫הכיוונים‪ .‬לטוב ולמוטב‪ .‬אם יעשו טוב‪,‬‬ ‫להרמ"ז‪ ,‬מביא הפסוק הזה כשם קדוש‬ ‫יתברכו‪ .‬ואם לא יעשו ח"ו שלא תבוא‬ ‫לו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫התבואה כנאמר וימצָ֛א בשנִּ֥ה ה ֹ֖הוא‬ ‫המסוגל לפרנסה‪ ,‬וביותר להמכוונו‬ ‫ע ָ֑רים‪.‬‬ ‫מֵ ֵּ֣אה ְש ִ‬ ‫בברכת השנים‪ .‬ומחולק לשלשות‪.‬‬ ‫כזה‪:‬‬ ‫^^^^‬ ‫וַיִ ְז ַ ִ֤רעְ יִ צְ חק֙ ב ֵ֣א ֶּר צְ הַ ִָ֔ה יִ ִא ַו יִ ְמ ֵ֛צ‬ ‫שם (כו‪,‬יז')‬‫ו ִַיֹ֥חַ ן ְב ַנָֽחַ ל גְ ָ֖רר וַיֹ֥שֶּ ב ָֽ‬ ‫אבַ ש נֹ֥ההַ ִ ָ֖היִ ִא מ ֵ֣אה ְש ִע ָ֑ר יִ ְם ַ ָֽו‬ ‫ו ִַיֹ֥חַ ן ‪ -‬לשון חניה ולשון חן‪ .‬שהיתה‬ ‫יְ ב ְר כָ֖הּו יהו' ְה‪.‬‬ ‫לו נשיאת חן מלמטה ומלמעלה‪.‬‬ ‫ְב ַנָֽחַ ל ‪ -‬כמובא באוהב ישראל מאפטא‪,‬‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬ניקוד שם השם בפסוק‬ ‫שיש שני סוגי נחלים‪ .‬נחל עליון ונחל‬ ‫זה הוא חֹולם קמץ צֵ ֵירי שוא‪ .‬שהם‬ ‫תחתון‪.‬‬ ‫ניקוד הספירות‪ :‬אצילות [י]‪ ,‬כתר [ה]‪,‬‬ ‫נחל תחתון הוא המבעבע מעמקי הלב‬ ‫בינה [ ֵו]‪ ,‬וגבורה [ה]‪ .‬שהם‬ ‫על פי מעשינו‪ .‬והוא נוטריקון נח''ל‪:‬‬ ‫השתלשלות ההוי''ה מלמעלה למטה‬ ‫נפשנו חכתה לה'‪.‬‬ ‫מסטרא דבינה וגבורה‪ ,‬ואע''פ שלא כלל‬ ‫ונחל עליון הוא השופע מכתר עליון‬ ‫חסד עמהם‪ ,‬כיאה ליצחק שהוא ספירת‬ ‫ומשפיע עלינו חסדים גדולים‪ ,‬וגם הוא‬ ‫הגבורה‪ ,‬הרי ההשתלשלות של שפע‬ ‫הפרנסה חסד היא לבריותיו‪ .‬ונמצאת‬ ‫נוטריקון נח''ל‪ :‬נוצר חסד לאלפים‪.‬‬ ‫הפרנסה בגבורה מלמעלה ובחסד‬ ‫ושני הנחלים הם כמים נוקבין מלתתא‬ ‫מלמטה‪ .‬כנאמר [תהלים קלו‪,‬כה']‪ :‬נותן‬ ‫המתעוררים ע"י מים דוכרין מלעילא‪,‬‬ ‫לחם לכל בשר כי לעולם חסדו‪.‬‬ ‫ויחד נוטים הם זה לזה בנטיית חן‬ ‫המקום על יושביו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ואשר על כן נקרא הנחל גְ רר‪ .‬וזה‬ ‫ע ָ֑רים‪ ,‬ע"ד הרמז והצח‪ ,‬זה‬ ‫מ ֵ֣אה ְש ִ‬ ‫שכתוב ו ִַיֹ֥חַ ן ְב ַנָֽחַ ל גְ רר‪ .‬בנחל גרר‬ ‫שרמז אברהם בהספדו לשרה גם את‬ ‫הנגרר ויורד בשפע משמים על ידי‬ ‫ההספד לרבקה‪ .‬כמובא בלעומקו של‬ ‫שעלה ונגרר ממעמקי לבו כגרה הזאת‬ ‫מקרא‪ ,‬חיי שרה‪ .‬והיינו נודע בשערים‬ ‫שעולה וחוזרת באתערותא דלתתא‪,‬‬ ‫בעלה‪ .‬מאי נודע בשערים‪ ,‬נודע בנס‬ ‫לגרור התערותא דלעילא‪ ,‬עד אשר‬ ‫הרחיב להם ויקרא שמה רחובות‪ .‬ולכן‬ ‫לז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫מאדך‪ .‬ולכך ציין הכתוב ַעֹ֥ד ִ ָֽכי‪-‬ג ַ ָ֖דל‬ ‫נכתבה זאת החנינה בחניה הזאת‪ .‬ו ִַיֹ֥חַ ן‬ ‫ְמ ָֽאד‪ .‬ומכיון שבעקידה עלה לדרגות‬ ‫ְב ַנָֽחַ ל גְ ָ֖רר וַיֹ֥שֶּ ב ָֽשם‪.‬‬ ‫גבוהות מאד של בכל לבבך ובכל‬ ‫נפשך‪ ,‬לא הפריעה אותו הגשמיות‬ ‫^^^^‬ ‫לעבודת ה' של בכל מאדך‪.‬‬ ‫וַיִ גְ ַ ָ֖דל ה ִ ָ֑איש ו ִַ֤ילְֶּך הלֹוְך֙ וְ ג ָ֔דל ַעֹ֥ד‬ ‫^^^^‬ ‫ִ ָֽכי‪-‬ג ַ ָ֖דל ְמ ָֽאד (כו‪,‬יג')‬ ‫ַוי ְַחפְ ֹ֥רּו עַ ְב ָֽדי‪-‬יִ ְצחָ֖ק בַ נָ֑חַ ל ו ַּ֨ ִַי ְמ ְצאּו‪-‬‬ ‫ָ֔שם ְב ָ֖אר ַ ֹ֥מיִ ם חַ ִ ָֽיים‪ :‬וַי ִ ָ֜ריבּו רעֵ֣י‬ ‫לכאורה המילה האיש מיותרת‪ .‬כי‬ ‫אמר ֵ֣לנּו הַ ָ֑מיִ ם‬ ‫גְ ֹ֗רר עִ ם‪-‬רעֹ֥י יִ ְצחֵ֛ק ל ָ֖‬ ‫נסמך לשלפניו‪ .‬ויזרע יצחק ויגדל הוי‬ ‫ָ֔עשֶּ ק ִ ֹ֥כי‬ ‫ָֽשם‪-‬הַ ְבאר֙‬ ‫וַיִ קְ ִ֤רא‬ ‫ליה למימר‪ .‬ומהו ויגדל האיש‪.‬‬ ‫עַש ָ֖קּו עִ ָֽמֹו‪( :‬כו‪ ,‬יט‪-‬כ')‬ ‫ִ ָֽה ְת ְ‬ ‫אלא יש לומר דנסמך למה שאמר‬ ‫לכאורה היה צריך לכתוב באות ס'‪.‬‬ ‫אבימלך הנוגע באיש הזה ובאשתו מות‬ ‫עסק כי התעסקו‪ .‬ומאי ָ֔עשֶּ ק ִ ֹ֥כי‬ ‫יומת‪ .‬והוא לשון חשיבות‪ .‬מיד ויגדל‬ ‫ִ ָֽה ְת ַע ְש ָ֖קּו‪.‬‬ ‫האיש‪.‬‬ ‫ויש לומר שהוא מלשון עושק‪ .‬ככתוב‬ ‫^^^^‬ ‫עַב ְדָך לְ טֹוב‬ ‫בתהלים (קיט‪,‬קכב)‪ :‬עֲרב ְ‬ ‫אַ ל ַי ַע ְשקֻּ נִ י ז ִדים‪ .‬ומאחר שעשקוהו‬ ‫וַיִ גְ ַ ָ֖דל ה ִ֑איש ויֵ ָ֤לְֶּך הלֹוְך֙ וְ ג ָ֔דל עִּ֥ד ֶֽכי‪-‬‬ ‫חפר עוד ְב ֵ֣אר אַ חֶָּ֔ ֶּרת‪.‬‬ ‫ג ַ ָ֖דל מ ֶֽאד‪.‬‬ ‫ו ִַי ָ֖ריבּו גַם‪-‬ע ֶּ ָ֑ליה וַיִ קְ ֹ֥רא ְש ָ֖מּה ִש ְטנָֽה‪.‬‬ ‫בשימת לב‪ ,‬שלש גדּולֹות יש כאן‪ .‬ויש‬ ‫[פס' כא']‬ ‫ליתן טעם בהן‪.‬‬ ‫יש ליתן טעם מדוע יקרא לה ִש ְטנָֽה‬ ‫ויש לומר שנתברך בג' דברים‬ ‫ולא מריבה‪ ,‬שהוא שם יותר מתאים‬ ‫שנתברך בהם אברהם אביו‪ .‬בנים ממון‬ ‫למה שרבו עליה‪.‬‬ ‫ושם‪ .‬כמבואר בפרשת לך לך‪.‬‬ ‫ועוד נראה לומר שיש בהן ג' חלקי‬ ‫עבודת ה'‪ .‬בכל לבבך ובכל נפשך ובכל‬ ‫לח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫שם ְב ֹ֥אר ָֽשבַ ע‪ .:‬ולא מצינו‬ ‫וַיַ ֹ֥ ַעל ִמ ָ֖‬ ‫אלא יש לומר‪ ,‬שקרא לה ִש ְטנָֽה על‬ ‫שנאמר לו לעלות‪ .‬אלא כפי שאמרו‬ ‫שם שמתגרה השטן בהצלחתו‪ .‬ובזה‬ ‫האבות הן הן המרכבה לשכינה‪ ,‬אם כן‬ ‫שקרא לה על שם השטן‪ ,‬נתן לו לשטן‬ ‫שם‪ ,‬ויעל משם‬ ‫יש לומר מאי וַיַ ֹ֥עַל ִמ ָ֖‬ ‫את חלקו לבל ישטיננו‪.‬‬ ‫הקב"ה לבאר שבע ואחריו נגרר יצחק‪.‬‬ ‫ַויַעְ ּתק ִמשם ַוי ְַחפר ְבאר אַ חֶּ ֶּרת וְ לא‬ ‫או כלך לדרך זו שיצחק עלה משם‬ ‫רבּו עלֶּיה וַיִ קְ רא ְשמּה ְרחבֹות‬ ‫והעתיק עמו את השכינה לבאר שבע‬ ‫וַיאמֶּ ר כִ י עַ ּתה ִה ְר ִחיב יְ הו'ה לנּו‬ ‫כדכתיב ַויַעְ ּתק משם‪ .‬והוא לשון‬ ‫ּופ ִרינּו בא ֶּרץ (כו‪,‬כב')‬ ‫ִהפְ עִ יל כמעתיק את זולתו עמו‪ .‬ואת מי‬ ‫העתיק‪ ,‬הוי אומר שהעתיק שכינה עמו‪.‬‬ ‫יש ליתן טעם מדוע לכאורה לא יקרא‬ ‫כמובא באוה"ח הק' [פר' לך לך יב‪,‬ח']‬ ‫לבאר על שם המאורע‪ .‬שלא רבו‬ ‫גבי אברהם אבינו שכל מקום שהלך‬ ‫עליה‪ .‬וכיצד הרחיב משתייך לענין‬ ‫העתיק עמו את השכינה הק' ממקום‬ ‫שלא רבו‪.‬‬ ‫למקום בקוראו בשם השם בכל מקום‪.‬‬ ‫הכי נמי שהעתיק יצחק את השכינה‬ ‫ועל דרך הלשון‪ ,‬ובשימת לב‪ ,‬יש‬ ‫עמו כביכול‪ ,‬ממקום למקום‪.‬‬ ‫לומר שאומרו רבּו סובל שתי‬ ‫^^^^‬ ‫משמעויות‪ .‬אחת מלשון ִריב והשניה‬ ‫מלשון פריה ורביה‪.‬‬ ‫ויש לשאול מאי וַיַ ֹ֥עַ ל‪ .‬הרי לא יצא‬ ‫מהארץ לחוץ לארץ לומר שעתה עלה‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬כוונתו בזה שבאין ריב‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫ומדון‪ ,‬לא פרו ורבו הזדים והמשטינים‪.‬‬ ‫שם‬‫ויש ללמוד מדסמיך ליה‪ .‬וַיַ ֹ֥עַל ִמ ָ֖‬ ‫וממילא ידע כי הרחיב ה'‪ .‬כי כאשר אין‬ ‫ְב ֹ֥אר ָֽשבַ ע‪ ,‬וַי ַּ֨רא א ִ֤ליו ה'‪ .‬לומר לך‬ ‫פריה ורביה לעושקים ולמשטינים‪ ,‬יש‬ ‫שֶּ עליה היתה לו‪ ,‬שאין עליה יותר‬ ‫פריה ורביה לצדיקים‪ .‬וכל זה היה לו‬ ‫גדולה מאשר התגלות ה' עליו‪.‬‬ ‫לסימן מתי ישוב לארצו‪ .‬ולכן מיד‬ ‫שם ְב ֹ֥אר ָֽשבַ ע‪.‬‬ ‫וַיַ ֹ֥ ַעל ִמ ָ֖‬ ‫^^^^‬ ‫לט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫בחפירת הבארות וכו' לא מוזכרים‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬שיש כאן מעין לכה‬ ‫יעקב ועשו כלל‪.‬‬ ‫שם ְב ֹ֥אר‬ ‫דודי לקראת כלה‪ .‬וַיַ ֹ֥עַל ִמ ָ֖‬ ‫ָֽשבַ ע‪ ,‬מיד וַי ַּ֨רא א ִ֤ליו ה'‪.‬‬ ‫ותגדל התמיהה מדוע לא השתתפו‬ ‫במלחמותיו‪ ,‬עשו בכוח ידיו כדכתיב‬ ‫^^^^‬ ‫הידיים ידי עשו‪ ,‬ויעקב בכח תפילתו‬ ‫ותורתו ככתוב והקול קול יעקב‪.‬‬ ‫חשבון כ''ה שנה שהיה יצחק‬ ‫בגרר והתמיהה בענין זה‪.‬‬ ‫ויצחק נלחם לבדו כנגד פלשתים וחפר‬ ‫את בארות המים ללא עזרתם של עשו‬ ‫הכתוב אומר ויצחק בן ששים שנה‬ ‫ושל יעקב‪ .‬שנאמר‪ :‬ו ַַּ֨ישב יִ ְצ ָ֜חק ַוי ְַח ֵ֣פר‬ ‫בלדת אותם‪ ,‬ואברהם באותה העת בן‬ ‫שר ָֽחפְ רּו֙ ִבימי֙‬ ‫| אֶּ ת‪ְ -‬בא ֵ֣רת הַ ֹ֗ ַמיִ ם אֲ ֶּ ִ֤‬ ‫ק"ס כי היה בן ק' בלדת יצחק ואברהם‬ ‫אַ ְברהֵ֣ם א ִָ֔ביו וַיְ סַ ְּת ֵ֣מּום פְ לִ ְש ָ֔ ִּתים וגו'‪.‬‬ ‫נפטר בן קע"ה‪ ,‬ה' שנים קודם זמנו‬ ‫(כו‪,‬יח')‪.‬‬ ‫והיא השיבה הטובה האמורה בו‬ ‫(רש"י) כדי לא לראות את עשו יוצא‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬ועל דרך‬ ‫לתרבות רעה בעת מכירת הבכורה‪,‬‬ ‫המוסר והאמונה‪ ,‬שתרמוז הפרשה‬ ‫ולכן יעקב ועשו היו בני ט"ו שנה‬ ‫ליסוד גדול הטמון בנסיונותיו של אדם‬ ‫בעת המכירה לאחר מות אברהם‪.‬‬ ‫ובמאורעות חייו‪ .‬שֶּ אל לו לאדם‬ ‫ולאחר הברית עם אבימלך נאמר‬ ‫להתנער מנסיונות חייו הקשים הבאים‬ ‫שעשו בן ארבעים שנה בקחתו את‬ ‫עליו‪ ,‬ואל לו לבקש שיעזרוהו‪ ,‬ככל‬ ‫נשיו‪.‬‬ ‫שניתן‪ .‬כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל‬ ‫יוצא איפוא שבין מכירת הבכורה‬ ‫מעשיו ולו נתכנו עלילות‪ ,‬וגלוי וידוע‬ ‫לברית אבימלך עברו כ"ה‪.‬‬ ‫לפניו מה טוב לאדם‪ ,‬ובאשר יתגבר על‬ ‫נסיונות חייו ויהיו קשים אשר יהיו‪,‬‬ ‫ולמסקנת חשבון זה מתעוררת‬ ‫בזה הוא ממלא את ייעודו שהועידו‬ ‫תמיהה גדולה‪:‬‬ ‫לו מן השמים‪.‬‬ ‫בשימת לב‪ ,‬כל אותן שנים‪ ,‬כ"ה שנים‬ ‫בכל המלחמות של יצחק עם פלשתים‬ ‫מ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ו ַּ֨ישב יצחק ויח ֵּ֣פר | אֶּ ת‪-‬באֵ ֵּ֣רת ה ַ֗מים‬ ‫וכנבואת מיכה (ו‪,‬ח') ִהגִ יד לְ ָך אדם‬ ‫א ֶּ ָ֤שר ֶֽחפרּו֙ בימֵ י֙ אברהֵּ֣ם א ֶ֔ביו ויסּת ֵּ֣מּום‬ ‫ּומה‪-‬ה' דֹורש ִמ ְמָך ופירושו‪:‬‬ ‫מַ ה‪ּ-‬טֹוב ָֽ‬ ‫פלש ֶּ֔תים ֶֽאח ֵ ֹ֖רי מֹות אברהִ֑ם וַיִקְ ִ֤רא להֶּ ן֙‬ ‫אדם‪ ,‬הגיד לך הקב''ה מה טוב‪ ,‬גם אם‬ ‫ש ָ֔מֹות כַש ֵ֕מת ֲאשֶּ ר‪-‬ק ֹ֥רא ל ֶּ ָ֖הן א ִ ָֽביו‪.‬‬ ‫ּומה‪-‬ה'‬ ‫לא נראה לך הטוב ההוא‪ָֽ .‬‬ ‫[כ''ו‪ ,‬יח']‬ ‫דֹורש ִמ ְמָך‪ ,‬כִ י ִאם‪-‬עֲשֹות ִמ ְשפט‬ ‫אֱֹלהיָך‪.‬‬ ‫וְ אַ הֲבַ ת חֶּ סֶּ ד וְ הַ ְצנ ַע ֶּלכֶּת עִ ם‪ָֽ ֶּ -‬‬ ‫כַש ֵ֕מת‪ ,‬כְ שֶּ מת כתיב‪ .‬מלמד שקרא להֶּ ן֙‬ ‫ופירושו לעומקו של מקרא‪ :‬כִ י ִאם‪-‬‬ ‫ש ָ֔מֹות כַש ֵ֕מת ֲאשֶּ ר‪-‬ק ֹ֥רא ל ֶּ ָ֖הן א ִ ָֽביו כדי‬ ‫עֲשֹות מה שמוטל עליך על פי מה‬ ‫שיהיו זכר לאביו‪ .‬זה שנאמר בפסוק‬ ‫ששופט אותך בוראך מן השמים‪ ,‬לעמוד‬ ‫ויסּת ֵּ֣מּום פלש ֶּ֔תים ַ ָֽאח ֲָ֖רי מֹות אַ ְברהָ֑ם‪.‬‬ ‫עֲשֹות ִמ ְשפט‪.‬‬ ‫בנסיונות‪ .‬והיינו‬ ‫לכן נאמר כַש ֵ֕מת בלי ו''ו‪ ,‬להעמידם זכר‬ ‫וְ אַ הֲבַ ת חֶּ סֶּ ד‪ ,‬עד שהאדם מבקש‬ ‫לאביו כְ שֶּ מת‪ .‬ועל ידי כך יהיה חי כמים‬ ‫מאחרים שישאו אתו בנטל החיים‬ ‫הללו המפכים מן הבאר‪.‬‬ ‫ויעשו עמו חסד‪ ,‬יהיה הוא גומל חסד עם‬ ‫ֹלהיָך‬ ‫אחרים‪ .‬וְ הַ ְצנ ַע ֶּלכֶּת עִ ם‪ֱ -‬א ֶּ ָֽ‬ ‫^^^^‬ ‫פירושו להיכנע בפני המציאות אשר‬ ‫מועיד לך הקב''ה‪.‬‬ ‫וַי ַּ֨רא א ִ֤ליו יְ הו'ה֙ בַ ַ ֵ֣ליְ לה הַ ָ֔הּוא‬ ‫אֱֹלהי אַ ְברהֵ֣ם א ִ ָ֑ביָך‬ ‫ָ֖‬ ‫ו ֵַ֕יאמֶּ ר אנ ֵ֕ ִכי‬ ‫ואשר על כן יובן מדוע לא בקש יצחק‬ ‫ּוב ַרכְ ִ ּ֙תיָך֙‬ ‫אַ ל‪ִּ -‬תירא֙ ִ ָֽכי‪ִ -‬א ְּתָךֵ֣ א ָ֔נכִ י ָֽ‬ ‫את עזרתם של בניו במלחמותיו‪ .‬באשר‬ ‫יתי ֶּ ָֽאת‪-‬ז ְַרע ֲָָ֔ך בַ ע ֲָ֖בּור אַ ְברהֹ֥ם‬ ‫וְ ִה ְרב ִ ֵ֣‬ ‫הבין יצחק כי זה הנסיון שמוטל עליו‬ ‫עַ ְב ִ ָֽדי‪{ :‬פרק כו‪ ,‬פסוק כד'}‬ ‫בלבד‪ ,‬לשמור דרך אביו ולקיים למען‬ ‫הו'ה‬ ‫שם יְ ָ֔‬‫שם ִמז ְֹ֗בחַ וַיִ קְ רא֙ ְב ֵ֣‬ ‫ו ִַיֵּ֧בֶּ ן ֵ֣‬ ‫יצוה את ביתו אחריו‪ .‬לחפור את‬ ‫שם עַ ְבדי‪-‬‬ ‫שם אהֳלָ֑ ֹו וַיִ כְ רּו‪ֹ֥ -‬‬ ‫ַויֶּט‪ָ֖ -‬‬ ‫הבארות אשר חפר אביו ויסתמום‬ ‫פלשתים‪ .‬ומשעמד בנסיון זה היתה לו‬ ‫יִ ְצחָ֖ק ְב ָֽאר‪{ :‬כה}‬ ‫ברכת ה' להמשיך ולהעניק את הברכות‬ ‫ימלְֶּך ה ַ ֹ֥לְך א ָ֖ליו ִמגְ ָ֑רר וַאֲ ֻּחזַת֙‬ ‫וַאֲ ִב ֵ֕ ֶּ‬ ‫לדורות אחריו‪.‬‬ ‫יכל שַ ר‪ְ -‬צב ָֽאֹו‪{ :‬כו}‬ ‫ָֽמר ָ֔עהּו ּופִ ָ֖‬ ‫^^^^‬ ‫וַי ַּ֨רא א ִ֤ליו יְ הוה֙ בַ ַ ֵ֣ליְ לה הַ ָ֔הּוא‬ ‫[כ''ו‪,‬כד']‬ ‫מא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫את ברכתי‪ ,‬וגם יקבל את ברכת אברהם‬ ‫בַ ַ ֵ֣ליְ לה הַ ָ֔הּוא‪ .‬הוא אותו הלילה שנאמר‬ ‫שהיא המעולה שבברכות‪[ .‬כדלקמן]‪.‬‬ ‫בו בַ ַ ֵ֣ליְ לה הַ ָ֔הּוא נדדה שנת המלך‪ .‬הוא‬ ‫הלילה שבו ברך יצחק את יעקב‪ .‬הוא‬ ‫ַויִ כְ רּו שם [בבאר שבע] עבדי יצחק‬ ‫ליל ט''ו בניסן המסוגל לברכות‪ ,‬לכן‬ ‫באר‪ .‬מתעוררות מספר שאלות בענין‬ ‫נאמר בו‪ :‬אל‪ּ-‬תירא֙ ֶֽכי‪-‬אּתָךֵּ֣ א ֶ֔נכי‬ ‫הבאר הזאת ושלאחריה‪ .‬מדוע לא‬ ‫ּוב ַרכְ תיָך‪.‬‬ ‫ָֽ‬ ‫נאמר כאן באר אחרת כמו שנאמר‬ ‫בגרר‪ .‬וכן מדוע לא נאמר אם מצאו מים‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬מה הוא שהדגיש‬ ‫אם לאו‪ .‬ומדוע לאחר שכרת ברית עם‬ ‫הכתוב בלילה ההוא‪ .‬כאן הודיע לנו‬ ‫אבימלך‪ ,‬הגידו לו על אדות הבאר אשר‬ ‫הקב"ה תוקף השגחתו ית'‪.‬‬ ‫חפרו ולא נאמר כאן באר אחרת‪ .‬ואם‬ ‫היא אותה הבאר שחפרו לפני‬ ‫לפי שהיה בדעת ה' לשלוח את אבימלך‬ ‫שאבימלך הגיע מדוע לא ציינו שם‬ ‫ואחזת מרעהו אליו עם בקר‪ ,‬התגלה‬ ‫שמצאו מים כפי שנאמר כאן "ויאמרו‬ ‫אליו הקב"ה בלילה ההוא לפני הגיע‬ ‫לו מצאנו מים"‪.‬‬ ‫אבימלך אליו‪ ,‬כדי לומר לו אל תירא כי‬ ‫אתך אנכי‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי סיבת הגעתם של‬ ‫אבימלך ואנשיו‪ ,‬כי ראו שפסקה אצלם‬ ‫וכה יהיה סדר הדברים‪ :‬וירא אליו ה'‬ ‫הברכה מזמן ששלחוהו‪ ,‬וביקשו לכרות‬ ‫בלילה ההוא‪ ,‬בטרם שלח הקב"ה את‬ ‫עמו ברית‪ .‬וטרם הגעתם חפרו עבדי‬ ‫אבימלך ומרעיו אליו בבקר‪.‬‬ ‫יצחק באר‪ ,‬ולא נאמר בה באר אחרת כי‬ ‫והרביתי את זרעך‪ .‬נתן ליצחק מקום‬ ‫ממילא היא היתה אחרת ממה שחפרו‬ ‫לטעות בעשו‪ .‬כי לא אמר לו והרביתי‬ ‫בגרר‪ .‬כשחפרו בגרר ג' בארות היו‬ ‫מזרעך‪ .‬אלא את זרעך‪ ,‬ובתרגום‪ :‬ית‬ ‫צריכים לומר באר אחרת‪ ,‬כי ג' בארות‬ ‫ברְך‪ .‬ולא פירש לו איזה מהם‪ .‬ובגדול‬ ‫חפרו שם‪ .‬אך משהגיעו לבאר שבע היא‬ ‫החל‪ ,‬לחזק את עשו בברכותיו‪ .‬שיהיה‬ ‫הבאר היחידה הנחפרת במקום‪ .‬ולכן‬ ‫כלי מוכן לקבל הברכה‪ .‬והקב"ה סובב‬ ‫לא שייך לומר עליה באר אחרת‪.‬‬ ‫כן כדי שיבא יעקב ויזכה בברכות‬ ‫ומשחפרו את הבאר מיד מצאו מים‪ ,‬כי‬ ‫המגיעות כיאות לבכור בין הבנים‪.‬‬ ‫היתה הברכה עם יצחק‪.‬‬ ‫וכאשר הבין יצחק כי הקב"ה סובב כן‪,‬‬ ‫אמר גם ברוך יהיה‪ .‬מהו גם‪ ,‬גם יקבל‬ ‫מב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫שהמילה אדֹות באה עם ו' בסוף‬ ‫אך לא הספיקו לומר ליצחק שמצאו‬ ‫המילה‪ ,‬יש כאן חסרון בהודאה ושבח‪.‬‬ ‫מים‪ ,‬עד אשר הגיעה הכבודה של‬ ‫לכן נכתב בה אדֹות‪ ,‬להורות על‬ ‫אבימלך ואנשיו‪ ,‬ועתה הֶּ חשּו מלספר‪,‬‬ ‫החיסרון בהודאה‪ ,‬שלא הודו מיד אלא‬ ‫שהמתינו לראות מה ירצה אבימלך‪.‬‬ ‫לאחר זמן‪.‬‬ ‫ולאחר שראו כי באו לכרות עמו ברית‬ ‫על אשר הפסיקה אצלם הברכה‪ ,‬וכל‬ ‫בארותיהם יבשו ואילנותיהם לא עשו‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שלכן‬ ‫פרי‪[ ,‬יונתן בן עוזיאל]‪ ,‬המתינו עד‬ ‫גם ַויַגִ דּו חסר יו''ד‪ ,‬שהחסרון היה‬ ‫שיחזרו למקומם‪ ,‬שלא יאמרו‬ ‫מצידם‪ .‬אך מצד יצחק מיד פתח‬ ‫שמברכתם שאמרו לו אתה עתה ברוך‬ ‫בהודאה וקרא לבאר ִש ְבעה‪{ :‬לג}‬ ‫השם התמלאה הבאר‪.‬‬ ‫וַיִ קְ רא אתּה ִש ְבעה עַ ל כן שם העִ יר‬ ‫ְבאר שֶּ בַ ע עַד הַ יֹום הַ ֶּזָֽה‪.‬‬ ‫לכן רק אחרי שהלכו לדרכם הגידו לו‬ ‫על אדֹות הבאר אשר חפרו לפני בא‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מצד אחד הכתוב מעיד‬ ‫אבימלך‪ ,‬והיא היא אותה הבאר‪ ,‬ולכן‬ ‫וַיִ קְ רא אתּה ִש ְבעה‪ ,‬ומאידך הכתוב‬ ‫לא נאמר בה באר אחרת‪ ,‬והודו ושבחו‬ ‫מעיד עַ ל כן שם העִ יר ְבאר שֶּ בַ ע‪ .‬אלא‬ ‫ואמרו לו מצאנו מים‪.‬‬ ‫כה ּתפתֵ ר‪ :‬יצחק קרא לבאר ִש ְבעה‪,‬‬ ‫והעיר נקראת על שמה ְבאר שֶּ בַ ע‪.‬‬ ‫ככתוב‪{ :‬לא} וישכימּו בבקֶּ ר וי ֶֽשבעּו‬ ‫איש לאחיו וישלחֵ ם יצחק ו ֵיֶֽלכּו ֵ ֶֽמאּתֹו‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬הרי אברהם הוא‬ ‫בשלֶֽ ֹום‪{ :‬לב} ויהי ביֹום ההּוא ויבאּו‬ ‫שקרא לעיר באר שבע‪ ,‬ומדוע הכתוב‬ ‫עבדֵ י יצחק ויגדּו לֹו על אדֹות הבאֵ ר‬ ‫מיחסו ליצחק‪ ,‬באמרו עַל כן שֵ ם העיר‬ ‫אשֶּ ר חפרּו ויאמרּו לֹו מצאנּו ֶֽמים‪:‬‬ ‫באֵ ר שֶּ בע‪ .‬אלא כך אמר רחמנא‪ :‬אוסיף‬ ‫עתה לקרוא לעיר באר שבע עַ ל מה‬ ‫ובזה מצאנו מנוחה על מה שנתבאר‬ ‫בפרשת וירא [כא‪,‬יא'] במילה אדֹות‪.‬‬ ‫שקרא כן אברהם‪ ,‬ששניהם לדבר אחד‬ ‫שכאשר המילה באה עם ו' בתחילה‬ ‫נתכוונו‪.‬‬ ‫כזה‪ :‬אֹודת‪ ,‬הכוונה שיש כאן ענין של‬ ‫הודאה ושבח על חלק הטוב‪ .‬וכל מקום‬ ‫ורש''י פירש‪ :‬ויקרא אותה ִש ְבעה על‬ ‫מג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ועוד יש להבין מהו השבח שנתן יצחק‬ ‫שם הברית‪ ,‬כלומר על שם השבועה‪.‬‬ ‫בשם ִש ְבעה‪ .‬וי"ל כמובא במשלי ל'‬ ‫ותימה‪ ,‬הרי השבועה היתה קודם לכן‪,‬‬ ‫טז‪ :‬אֶּ ֶּרץ לא ש ְבעה מַ יִ ם‪ .‬ומה ארץ‬ ‫והם הנשבעים כבר הלכו‪ ,‬ומדוע יקרא‬ ‫רגילה אֶּ ֶּרץ לא ש ְבעה מַ יִ ם‪ ,‬שאומרת‬ ‫יצחק על שם השבועה כשהנשבעים‬ ‫הב הב ואינה משמרתן‪ ,‬ארץ הנגב‬ ‫כבר הלכו להם‪.‬‬ ‫שהיא נגובה על אחת כמה וכמה‪ ,‬ואילו‬ ‫כאן היתה ברכה שהארץ ש ְבעה‪ ,‬ולא‬ ‫אלא הבין יצחק כי מלכותא דארעא‬ ‫העלימה את המים‪ ,‬ובבאר אשר חפרו‬ ‫כעין מלכותא דרקיעא‪ .‬וכשם שאבימלך‬ ‫מצאו מים‪ .‬נתן יצחק הודאה ושבח על‬ ‫בא עם כל אחוזת מרעהו ועם פיכל שר‬ ‫חלקו שבזכות הַ ְשבֻּעה‪ ,‬הארץ ש ְבעה‪.‬‬ ‫צבאו לברכו ולומר לו אתה עתה ברוך‬ ‫לכן קרא למקום ִש ְבעה‪.‬‬ ‫השם‪ ,‬הבין כי כן מבורך הוא מפמליא‬ ‫של מעלה‪.‬‬ ‫ועוד י"ל ששיבח להקב"ה שומע‬ ‫תפילה‪ .‬שעם כל חפירת באר היה‬ ‫^^^^‬ ‫מתפלל להקב"ה שימציא לו מים‪ .‬זה‬ ‫שאמרו לו עבדים ויאמרו לֹו [בחולם]‬ ‫המשל והנמשל בממשלת‬ ‫מצאנו מים‪ .‬אל תקרא לֹו בחולם אלא‬ ‫לּו‪ ,‬בשּורּוק‪ .‬והוא לשון תפילה‬ ‫ה' ובממשלת אבימלך‪.‬‬ ‫ובקשה‪.‬‬ ‫אבימלך הוא אבי מלכי המלכים‬ ‫וכאומרם‪ :‬לּו מצאנו מים‪ .‬ומשנענו‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואחוזת מרעוהי הם כל‬ ‫הודה על ששמע ה' קול תפילתו‪ ,‬וקרא‬ ‫העירין קדישין של צבא השמים ופי‪-‬‬ ‫לה ִש ְבעה‪ ,‬על שם שבעה קולות על‬ ‫כל שר צבאו הוא שרו של יצחק המביא‬ ‫המים‪( .‬תהלים כט)‪.‬‬ ‫מפיו את כל תפילותיו לפני הקב"ה‬ ‫והוא מסכים על ידו ומקבלן לכתרו‪ .‬על‬ ‫ועוד י"ל על דרך הסוד‪ ,‬ש ִש ְבעה הוא‬ ‫כן קרא לבאר שבעה‪ .‬ועל כן שם‬ ‫לשון זכר‪ ,‬והוא כנגד מים דכורין‬ ‫העיר באר שבע עד היום הזה‪ .‬כי‬ ‫המשפיעים שפע רחמים ממקור‬ ‫השבועה חלה לעולם‪.‬‬ ‫האצילות‪ .‬ושֶּ בַ ע הוא לשון נקבה כנגד‬ ‫מים נוקבין‪ ,‬אשר באים מלמטן‪ ,‬והם‬ ‫מד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫וַאֲ ֻּחזַת֙ ֵ ֶֽמ ֵר ֵֶ֔עהּו זאת ידו של יעקב‬ ‫משמשים כצינורות השפע למים דוכרין‬ ‫הא ֶּ֙חזֶּת֙ בעקבו של מרעהו לבטן‬ ‫להשפיע מלמעלה‪ .‬ולכן מה שחפרו‬ ‫שעתיד להרע לו לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫עבדי יצחק הוא בבחינת אתערותא‬ ‫ותפילותיו של יעקב יהיו נשואות בפי‬ ‫דלתתא בבחינת מים נוקבין‪ .‬ומה‬ ‫כל הדורות לומר אל תירא עבדי יעקב‪,‬‬ ‫ששיבח יצחק‪ ,‬שהמים בבאר באו‬ ‫להיות תפילותיו אשר בפיו וכל שרי‬ ‫מברכת השם באתערותא דלעילא‬ ‫צבא ל מעלה יהיו מסכימים אתו לומר‬ ‫בבחינת מים דוכרין‪ .‬לכן קרא לבאר‬ ‫בכל עת‪ :‬אַ ֹּ֥תה ַע ָּ֖תה ְב ֹ֥רּוְך יְ ה ָֽו'ה‪.‬‬ ‫בשם היותר נשגב‪ ,‬בהודאה דלעילא‬ ‫בשם זכר‪ִ ,‬ש ְבעה‪ .‬והתורה תקרא לעיר‬ ‫^^^^‬ ‫בשם באר שֶּ בַ ע כדי ליתן תוקף לשבחיו‬ ‫של יצחק‪ ,‬שיהיה לאתערותא דלעילא‬ ‫של יצחק על מה לחול‪ ,‬על הבאר‬ ‫אמ ֹ֗רּו ר ֵ֣אֹו ר ִִ֘אינּוִ֘ ֶֽכי‪-‬היֵּ֣ה יה ֵּ֣ו'ה |‬ ‫ו ַָֽי ְ‬ ‫מלתתא‪ .‬וכפי שמובא באוהב ישראל‬ ‫ינֹותינּו בֵ ינֵ ֵּ֣ינּו‬ ‫עמ ְְ֒ך ו ַ֗נאמֶּ ר ּת ַּ֨הי נִּ֥א אלָ֛ה ֵ ֶֽב ֵ ֹ֖‬ ‫מאפטא שהמים מלעילא הם בבחינת‬ ‫ּובֵ ינֶּ ִַָֽ֑ך ונכר ִּ֥תה ב ֹ֖רית ע ֶֽמְך‪:‬‬ ‫נחל עליון היוצא מן התיבות נוצר חסד‬ ‫[כ''ו‪,‬כח']‬ ‫ובתפילת חנה נאמר אם ראה תראה‪.‬‬ ‫לאלפים‪ ,‬ויורד ומשפיע לנחל תחתון‬ ‫ודרשו שם אם ראה מוטב ואם לאו תראה‬ ‫היוצא מן התיבות נפשנו חכתה לה'‪.‬‬ ‫וגו' הכי נמי אמרו לו‪ ,‬אם ראו מוטב ואם‬ ‫ואשר על כן מכוונות התיבות שבעה‬ ‫לאו אם‪ֶּֽ -‬תעשֵֵׂ֘ ה עמנּו ר ַ֗עה ֶֽכאשֶּ ר֙ ֵּ֣לא‬ ‫כנגד שבע‪ ,‬כאשר האות ה' המרמזת‬ ‫נגֶֽענֶ֔ ּוָך ו ֶֽכאשֶַּּ֨ ר ע ָ֤שינּו עמָך֙ רק‪ֶ֔ -‬טֹוב‪,‬‬ ‫להקב''ה מחברת בין שתיהן‪.‬‬ ‫וכאילו אומרים לו ואם לאו ‪ -‬נגענוך !‬ ‫ו ֶֽכאשֶַּּ֨ ר ע ָ֤שינּו עמָך֙ רק‪ֶ֔ -‬טֹוב ועשינו עמך‬ ‫ואבימלך הלך אליו מגרר וַאֲ ֻּחזַת֙‬ ‫רק רע‪ .‬וזה שאמרו ַוָֽנְ שַ ָֽלחֲָךָ֖ ְבשלָ֑ ֹום‪,‬‬ ‫ָֽמר ָ֔עהּו ופיכל שר צבאו‪ .‬ובאומרו‬ ‫דייקא ְבשלִ֑ ֹום ולא לשלום‪ .‬כדוד ששלחו‬ ‫וַאֲ ֻּחזַת֙ ֵ ֶֽמ ֵר ֵֶ֔עהּו רמז בזה הכתוב‬ ‫לאבשלום ְבשלֹום והלך ונתלה‪ .‬והם‬ ‫שאבימלך הוא מלכו של עולם הוא אביו‬ ‫אינם יודעים כי לא נזקק יצחק‬ ‫שבשמים מסכים עמו לתקן תיקוני אביו‬ ‫לברכותיהם כי לא הם המשלחים אלא‬ ‫אברהם בגרר ולקיים הברכה ביד בנו‬ ‫הקב''ה הוא המשלח‪ .‬ולכן לא חש‬ ‫יעקב שנאמר בה וי ָ֤דֹו א ֶּ֙חזֶּת֙ בע ֵ ֵּ֣קב‬ ‫לאומרם בשלום‪.‬‬ ‫ע ֵֶ֔שו‪.‬‬ ‫מה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬מה ראה יצחק לומר‬ ‫ועוד‪ ,‬מאי ר ֵ֣אֹו באות ו'ו‪ ,‬ולא ראה באות‬ ‫אתם א ָ֔ ִתי [כו‪,‬כז']‪ ,‬דוקא בזמן‬ ‫וְ אַ ּתֶּ ם֙ ְשנ ֶּ ֵ֣‬ ‫ה''א‪ .‬ויש לומר כלאה שקראה לראובן‬ ‫כריתת הברית‪ ,‬בזמן שפניהם לכאורה‬ ‫על שם ראו‪-‬בן‪ ,‬ודרשו בגמרא [ברכות‬ ‫לשלום‪.‬‬ ‫ז‪ ]:‬ראו מה בין בני לבן חמי‪ ,‬מה בין‬ ‫ויש לומר שיצחק למד זאת מאברהם‬ ‫מידותיו הטובות של ראובן לבין מידותיו‬ ‫אביו שנאמר בו והוכיח אברהם את‬ ‫המושחתות של עשו הרשע‪ .‬הכי נמי‪,‬‬ ‫אבימלך‪ .‬ואם אברהם במידת החסד כך‪,‬‬ ‫אמרו לו‪ ,‬ראֹו ראינו את ההבדל בין עשו‬ ‫הרי יצחק במידת הגבורה על אחת כמה‬ ‫בנך לבין מידותיך הטובות‪ ,‬ולכן נבקש‬ ‫וכמה‪ .‬שלא יירא להוכיח במה שצריך‬ ‫לכרות עמך ברית‪.‬‬ ‫להוכיח‪ ,‬ואדרבה זו היא אמיתת השלום‪.‬‬ ‫אַ ֹּ֥תה ַע ָּ֖תה ְב ֹ֥רּוְך יְ ה ָֽו'ה‪ .‬הלכו עמו‬ ‫ולכן ויאכלו וישתו‪ ,‬שהרי קבל על‬ ‫בגבורה וניצוח כאומרם‪ ,‬אם תכרות‬ ‫עצמו "ולא רבו עליה"‪ .‬שעל ידי כך‬ ‫ברית אתה ברוך ה'‪ .‬ואם לאו לאו‪ .‬ומכל‬ ‫תאדותשרה שכינתו על מעשיו‪.‬‬ ‫מקום אתה עתה‪ ,‬לעת עתה ברוך ה'‪.‬‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬מה הוא שאמר וְ אַ ּתֶּ ם֙‬ ‫ואשר על כן לא נענה להם מיד אלא‬ ‫אתם א ָ֔ ִתי‪ .‬והלא לא ראינו‬ ‫ְשנ ֶּ ֵ֣‬ ‫למחרת‪ .‬שהלכו עמו בגבורה וניצוח‪ ,‬לכן‬ ‫ששנאוהו‪ .‬אלא רמז רמוז כאן‪,‬‬ ‫חכה לצאת השמש בגבורתו‪ ,‬והלך עמהם‬ ‫שנאמר‪ :‬ו ַּ֨ישב יצחק ויח ֵּ֣פר | אֶּ ת‪-‬באֵ ֵּ֣רת‬ ‫בגבורת יצחק ושלחם ְבשלום לאבדון‪.‬‬ ‫ה ַ֗מים א ֶּ ָ֤שר ֶֽחפרּו֙ בימֵ י֙ אברהֵּ֣ם א ֶ֔ביו‬ ‫ויצחק נשאר ברוך ה' עד עתה‪ .‬עד העת‬ ‫וַיְ סַ ְּת ֵ֣מּום פלש ֶּ֔תים ֶֽאח ֵ ֹ֖רי מֹות אברהִ֑ם‬ ‫המיוחלת של גאולת בניו השלימה‬ ‫[כו‪ ,‬יח']‪ ,‬אל תקרי וַיְ סַ ְּת ֵ֣מּום פלשתים‬ ‫והמוחלטת‪.‬‬ ‫אלא ַויִ ְש ְטמּום פלשתים‪ .‬כמו שנאמר‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬שבאומרו אתה עתה‬ ‫בעשו וישטום עשו את יעקב על‬ ‫ברוך ה'‪ .‬בזה הודה לו שהוא ברוך ה'‬ ‫הברכה‪ .‬שרצה לסתום את מעין הברכה‬ ‫ולא אחר‪ ,‬לאפוקי מלבן שאמר לאליעזר‬ ‫של יעקב‪ .‬גם כאן ויסתמום פלשתים‪,‬‬ ‫ברוך ה' והחליף ארור בברוך‪.‬‬ ‫מתוך שוישטמום‪ .‬לכן אמר ואתם‬ ‫שנאתם אותי‪.‬‬ ‫כאן הודה לו אבימלך אתה עתה ברוך‬ ‫ה'‪ .‬ועוד‪ ,‬עתה אנו יודעים שמשהלכת‬ ‫^^^^‬ ‫הפסיקה לנו הברכה‪ ,‬כי ברוך ה' אתה‪,‬‬ ‫והתפלל עלינו להמשך הברכה‪.‬‬ ‫מו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫מערת המכפלה‪ ,‬אלא דרך ממזרות היו‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬בפרשת וירא‬ ‫ומושחתות‪.‬‬ ‫[כא‪,‬לא'] נאמר ַעל‪ֹ֗ -‬כן ק ֵ֛רא [אברהם]‬ ‫וכן ידויק לעיל‪ ,‬שבמכירת המערה‬ ‫שבַ ע‪ ,‬וכאן נאמר‬‫לַמ ֹ֥קֹום הַ ָ֖הּוא ְב ֵ֣אר ָ֑‬ ‫נאמר מאת בני חת ולא נאמר החתי‪ .‬וכן‬ ‫על כן שם העיר באר שבע עד היום‬ ‫כמצוין בתולדות כנען נאמר את חת ולא‬ ‫הזה‪ .‬ודעת הרשב"ם דתרי באר שבע‬ ‫נאמר את החתי כמו שאר אחיו האמרי‬ ‫הוו‪ .‬ודעת הרמב"ן היא אותה העיר‪.‬‬ ‫והגרגשי וכו'‪ .‬וכן כשמצווה יעקב‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫לקברו במערה מציין מאת בני חת‪ .‬ולא‬ ‫דבאברהם היתה נקראת כן לאותו הזמן‪.‬‬ ‫החתי‪ .‬וכאן נאמר החתי‪ .‬שלא הן‬ ‫וביצחק לדורות כהמשך הפסוק עד‬ ‫בעלות החסד‪.‬‬ ‫היום הזה‪ .‬ומה שאברהם אביו קרא‬ ‫ועוד טעה בכך‪ ,‬שעפרון נתן את‬ ‫לשעה‪ ,‬קרא יצחק לדורות‪.‬‬ ‫המערה לא מטוביות לבו‪ ,‬אלא אדרבה‬ ‫מבואר במדרש רבה שלא רצה עפרן‬ ‫^^^^‬ ‫למכור לאברהם ובני חת הכריחוהו‬ ‫לזה‪ .‬ולכן נחסרה ו"ו משמו‪ .‬עפרן ולא‬ ‫וַיְ ִהי עשו בֶּ ן אַ ְרבעִ ים שנה וַיִ קַ ח ִאשה‬ ‫עפרון‪.‬‬ ‫הּודית בַ ת ְבא ִרי הַ ִח ִּתי וְ אֶּ ת‬ ‫אֶּ ת יְ ִ‬ ‫ב ְשמַ ת בַ ת איֹלן הַ ִח ִּתי‪.‬‬ ‫ועל כן יש לומר שעשו אשר מראה‬ ‫כלפי חוץ את טלפיו‪ ,‬רצה להראות‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מה ראה לקחת דוקא‬ ‫לאביו כי נושא את בנות חת אשר עשו‬ ‫מבנות חת‪ .‬ואולי שראה עשו שבני חת‬ ‫חסד עם אברהם‪ ,‬והן באמת לא שייכות‬ ‫עשּו חסד עם אברהם עת מכרו לו את‬ ‫לחת אלא נקראו חּתיֹות‪ ,‬וכשם ששינה‬ ‫מערת המכפלה‪ ,‬וחשב על פי מיעוט‬ ‫את שם אשתו ליהודית כדי לישֵ ב דעת‬ ‫ערכו שימצא הדבר חן בעיני אביו‬ ‫אביו‪ .‬ולכן לקח מן החוי לשון נחש‪ ,‬כי‬ ‫לקחת מבנותיהם‪ .‬והוא לא חש לבדוק‬ ‫בעצמו היה נחש‪-‬ירכן כדלעיל‪ .‬וקראן‬ ‫ביחוסיהם ולקח מבנות החתי שהיו‬ ‫חתיות‪ .‬ועל ידי השינויים האלה שוב‬ ‫בנות החוי והחתי דרך ממזרּות‪ .‬כפי‬ ‫נבעּו מצפוניו של עשו הרשע‪ ,‬שאין‬ ‫שפירש רש''י בוישלח בתולדת עשו‪.‬‬ ‫תוכו כברו‪.‬‬ ‫ולכן הנשים אשר לקח לא הן מבני חת‬ ‫^^^^‬ ‫שעשו חסד עם אברהם למכור לו את‬ ‫מז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫מ‪ ,).‬זה הלשון שאמרתם לשון הן‪,‬‬ ‫ו ִ ַָּֽת ְהיֶּ ָ֖ין ֵ֣מ ַרת ָ֑רּוחַ לְ יִ ְצחָ֖ק ּולְ ִר ְב ָֽקה‪.‬‬ ‫כלומר נזדמנתם‪:‬‬ ‫(כו‪,‬לה') ֵ֣מ ַרת ָ֑רּוחַ פירש רש''י לשון‬ ‫ולעומקו של מקרא ֵיאמֵ ר‪ ,‬כי המזדמן‬ ‫מ ֹ֥רים‬ ‫המראת רוח כמו [דברים ט'] מַ ְ ִ‬ ‫לדבר מצוה ואומר הנני‪ ,‬כמשה רבנו‪,‬‬ ‫יתם‪ .‬כל מעשיהן היו להכעיס‬ ‫הֱיִ ֶּ ָ֖‬ ‫הרי גילה בזה מידת הענווה‪ .‬והמזדמן‬ ‫ולעצבון‪ .‬עד כאן לפשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫לדבר עבירה לעבור במזיד על דברי ה'‬ ‫ויש לשאול מדוע רש''י לא הביא את כל‬ ‫ואומר הנני‪ ,‬הרי הוא היפך הענוה והוא‬ ‫יתם עִ ם‪-‬יְ ה ָֽו'ה‪.‬‬ ‫מ ֹ֥רים הֱיִ ֶּ ָ֖‬ ‫הפסוק מַ ְ ִ‬ ‫עזות וגאווה‪ .‬וזה שהעיד הכתוב על נשות‬ ‫עשו‪ ,‬לשון ָ֔ ַוּת ִ ָ֖הינּו ֶֽלעֹלִּ֥ ת ה ֶֽהרה‪ :‬ו ִ ַָּֽת ְהיֶּ ָ֖ין‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר ששם‬ ‫ֵ֣מ ַרת ָ֑רּוחַ לְ יִ ְצ ָ֖חק ּולְ ִר ְב ָֽקה‪ .‬שהמרו את‬ ‫בחומש דברים נאמר ממרים הייתם עם‬ ‫דבריהם בעזות ובגאווה‪.‬‬ ‫השם לשבח‪ .‬שכך ניתן לדרשו שאע"פ‬ ‫שממרים הייתם‪ ,‬הייתם עם השם‪ .‬אבל‬ ‫^^^^‬ ‫כאן המורת רוח בפני עצמה היא‪ ,‬והן לא‬ ‫היו עם יצחק‪ ,‬ורבקה‪ ,‬ויצחק ורבקה לא‬ ‫ו ִַּתכְ ֶּ ֹ֥הין עינָ֖יו ָֽמ ְר ָ֑את (כז‪,‬א')‬ ‫היו עמהן‪ .‬ולכן רש"י לא הביא את‬ ‫מובא ברש"י שֶּ ב ֵעת העקידה ראו‬ ‫המשך הפסוק "עם השם"‪ .‬אלא רק‬ ‫מלאכי השרת והיו בוכים וירדו‬ ‫יתם‪.‬‬ ‫מ ֹ֥רים הֱיִ ֶּ ָ֖‬ ‫מַ ְ ִ‬ ‫דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו‬ ‫עיניו‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר מאי ו ִ ַָּֽת ְהיֶּ ָ֖ין‪ .‬בשני‬ ‫יו''דים‪ .‬שבשתיהן נהג ברמאות לאביו‬ ‫ויש ליתן טעם מה בכי יש אצל מלאכי‬ ‫ולאמו‪ .‬האחת קראה יהודית ואינה כן‪,‬‬ ‫השרת שהרי אין הם פועלים על פי רגש‬ ‫והשניה קראה בשמת על שם הבושם‬ ‫אלא על פי צו עליון ואם היו מצוווים‬ ‫הטוב‪ ,‬ואינה כן‪ .‬ורמאות זו היתה למורת‬ ‫לשחטו היו עושים זאת בשמחה‬ ‫רוח‪ .‬ואדרבה היתה בהם עזות של‬ ‫כאברהם‪.‬‬ ‫ממזרות וכפי שהוכיח משה את הממרים‬ ‫בעניין המעפילים [דברים א‪,‬מא']‬ ‫אלא יש לומר כפי שמובא בספרים‬ ‫ָ֔ ַוּת ִ ָ֖הינּו ֶֽלעֹלִּ֥ ת ה ֶֽהרה‪ .‬ופירש רש''י שם‪:‬‬ ‫הק'‪ ,‬שמכל מעשה טוב ומכל מעשה‬ ‫לשון הננו ועלינו אל המקום (במדבר יד‪,‬‬ ‫מצוה נברא מלאך‪ ,‬ממעשה חסד נבראים‬ ‫מח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫והוא לפני השם‪ .‬ועוד‪ ,‬רמז יש לכך במה‬ ‫מלאכי חסד‪ ,‬ממעשה גבורה נבראים‬ ‫שאמר יצחק וְ אכָ֑לה‪ ,‬שהוא כעין‬ ‫מלאכי גבורה וממסירות נפש נבראים‬ ‫נוטריקון ואוכל לפני ה'‪.‬‬ ‫מלאכי מסירות נפש‪ ,‬וממעשה העקידה‬ ‫נבראו מלאכי בכי‪ ,‬כדכתיב בישעיהו‬ ‫^^^^‬ ‫לג‪,‬ז'‪ :‬מַ לְ ֲאכי שלֹום מַ ר יִ ְבכיּון‪ .‬מר‬ ‫מלשון כמר מדלי‪ .‬מלאכים הזולגים‬ ‫ַ ָֽוַֽיְ ִהי֙ ִ ָֽכי‪-‬ז ֵ֣קן יִ ְצ ָ֔חק ו ִַּתכְ ֶּ ֹ֥הין עינָ֖יו‬ ‫דמעות מרוב מסירות נפש לקדש שם‬ ‫שו | ְבנֵ֣ ֹו הַ ג ֹ֗דל‬ ‫ָֽמ ְר ָ֑את וַיִ קְ ֵ֞רא אֶּ ת‪-‬ע ֵ֣‬ ‫שמים‪.‬‬ ‫ו ִַ֤יאמֶּ ר אליו֙ ְב ָ֔ ִני ו ַֹ֥יאמֶּ ר א ָ֖ליו ִהנָֽנִ י‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫יש לשאול מה ראה עשו להזדרז ולומר‬ ‫בלשון ענוה לכאורה ִהנָֽנִ י‪ .‬ויש לדייק מן‬ ‫וְ עַ ּתה֙ שא‪-‬נֵ֣א כ ֶָּ֔ליָך ּתֶּ לְ יְ ָךָ֖ וְ קַ ְש ֶּ ָּ֑תָך‬ ‫הפסוק‪ :‬ו ַֹ֥יאמֶּ ר א ָ֖ליו ִהנָֽנִ י‪ .‬א ָ֖ליו‪ ,‬אל‬ ‫וְ צא֙ הַ ש ָ֔ ֶּדה וְ ֹ֥צּודה ִ ָ֖לי (צידה) ָֽציִ ד‪:‬‬ ‫יצחק אמר בלשון ענוה וזריזות ִהנָֽנִ י‪ .‬אך‬ ‫שר א ַ ֵ֛ה ְב ִּתי‬ ‫ַ ָֽועֲשה‪ -‬לִַּ֨ י מַ ְטעַ ִָ֜מים ַ ָֽכאֲ ֶּ ֹ֥‬ ‫באמת בתוככי לבו היה מזלזל באביו‪,‬‬ ‫כאומר מה רוצה ממני עכשיו זקן זה‪.‬‬ ‫וְ ה ִ ֹ֥ביאה ִ ָ֖לי וְ אכָ֑לה ַ ָֽבע ֲֵ֛בּור ְּת ָֽב ֶּרכְ ָךֹ֥‬ ‫שי ְב ֶּ ֹ֥ט ֶּרם א ָֽמּות (כז‪,‬ג‪-‬ד')‬ ‫נַפְ ִ ָ֖‬ ‫^^^^‬ ‫וְ ַעּתה֙ שא‪-‬נֵ֣א כ ֶָּ֔ליָך ּתֶּ לְ יְ ָךָ֖ וְ קַ ְש ֶּ ָּ֑תָך וְ צא֙‬ ‫ביצחק כתיב ַ ָֽבע ֲֵ֛בּור ְּת ָֽב ֶּרכְ ָךֹ֥ נַפְ ִ ָ֖שי‪.‬‬ ‫הַ ש ָ֔ ֶּדה וְ ֹ֥צּודה ִ ָ֖לי (צידה) ָֽציִ ד‬ ‫ואילו רבקה אומרת ליעקב שכך אמר‬ ‫וְ עַ ּתה֙ לשון תשובה‪ ,‬כמובא במדרש‬ ‫אביו יצחק‪ָֽ ַ :‬וא ֲָֽב ֶּרכְ כֵ֛ה לִ פְ נֹ֥י יְ ה ָ֖ו'ה‪.‬‬ ‫רבה פר' בראשית‪ .‬צּוהּו אביו על‬ ‫ומאחר שנביאה היתה היכן רמוז בדברי‬ ‫התשובה‪ ,‬כדי שיוכל לאכול מצֵ ידו‬ ‫יצחק מה שאמרה רבקה‪ ,‬וי"ל דרבקה‬ ‫ולברכו‪ .‬כי אז תהיה לברכה על מה‬ ‫היתה יודעת נפש יצחק‪ .‬אותה הנפש‬ ‫לחול‪ .‬ומורהו לשון חרטה‪ :‬שא‪-‬נֵ֣א‪.‬‬ ‫שכמעט התקיים בה נפשי יצאה בדברו‪.‬‬ ‫שהוא לשון סלח נא‪ ,‬כאומרו‪ :‬כך תבקש‬ ‫אותה נפש שכמעט פרחה והגיעה עד‬ ‫שא נא חטאתי לפניך‪.‬‬ ‫כסא הכבוד‪ .‬אותה הנפש אשר מאז‬ ‫העקידה היא אשר לפני ה'‪ .‬ולכן כאשר‬ ‫כ ֶָּ֔ליָך מלשון נכספה וגם כלתה נפשי‬ ‫אמר יצחק תברכך נפשי‪ ,‬שמעה רבקה‬ ‫אליך‪ ,‬זו תשובה שבלב‪ּ ,‬תֶּ לְ יְ ָךָ֖ מלשון‬ ‫ברוח הקדש את הפירוש של נפשי‪,‬‬ ‫מט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ואיזיל סב לי‪ .‬ורמוז במלים ע ַלֹ֥י [שרתה‬ ‫תלוי ועומד לפני ה'‪ ,‬כעשרת ימי תשובה‬ ‫נבואה] קִ לְ ָֽל ְתָךָ֖ ‪ -‬קללה לא אותך‪,‬‬ ‫שבהם בינוניים תלויים ועומדים‪.‬‬ ‫כלומר לא תשיג אותך הקללה‪.‬‬ ‫וְ קַ ְש ֶּ ָּ֑תָך זו תהיה בקשתך‪ .‬והן התפילות‬ ‫מעומקא דלבא ואז וְ צא֙ הַ ש ָ֔ ֶּדה וְ ֹ֥צּודה‬ ‫וכן מובא בבראשית רבה תולדות פר' טו‬ ‫ִ ָ֖לי (צידה) ָֽציִ ד‪ .‬וְ צא֙ הַ ש ָ֔ ֶּדה לשוח עם‬ ‫רבי אבא בר כהנא אמר אדם שֶּ חטא לא‬ ‫הקב''ה‪ ,‬ותיענה מן השמים היא הצידה‬ ‫אמֹו נתקללה? שֶּ נֶּאמר ארּורה האדמה‬ ‫האמורה בעניין‪ .‬ואז תחול ברכתי עליך‪.‬‬ ‫בּורָך‪ ,‬אף אּתה עלי קללתָך בני ‪.‬‬ ‫בע ֶּ‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬כתיב פעמיים צוד ציד‬ ‫וְ ֹ֥לְך קַ ח‪ָֽ ִ -‬לי‪ .‬קח את הברכות בשבילי‪.‬‬ ‫ופעמיים ה יתירה‪ .‬וצודה לי צידה‪ .‬קרי‬ ‫למען תהיה לי תקומה בדורותיך‬ ‫ָֽציִ ד וכתיב ָֽציִ דה‪ .‬ויש לומר שאמר לו‬ ‫שתעמיד‪.‬‬ ‫פעמיים ה' יתירה כנגד ה' ה' שבי''ג‬ ‫מידות‪ .‬תחת אשר צדת אותי בפיך כל‬ ‫^^^^‬ ‫הימים‪ ,‬עתה הגיעה העת לצוד ציד לשם‬ ‫ַ ָֽואֲ ָֽב ֶּרכְ כֵ֛ה (כז‪,‬ז') חלקהו לשתי מלים‪:‬‬ ‫שמים לפני השם‪.‬‬ ‫ואברך כה‪ ,‬ואברכך בכה יהיה זרעך‪.‬‬ ‫לפני ה' לפני מותי ‪.‬‬ ‫ומאחר ולא שת לבו גם לזאת‪ ,‬ויצא לצוד‬ ‫ציד להביא‪ ,‬להוסיף שלותא על זדנותא‪,‬‬ ‫ותימה‪ ,‬מה ראה יעקב לקבל ברכת‬ ‫ידעה רבקה ברוח קדשה כי לא לו תהיה‬ ‫עשו‪ .‬מדוע לא חשש שיאמר לו על‬ ‫הברכה‪ ,‬ולכן אמרה ליעקב שמע בקולי‬ ‫חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד כשם‬ ‫ולך קח לי‪ .‬ולא כאחיך שאיננו שומע‬ ‫שבירך לעשו‪.‬‬ ‫בקולנו‪.‬‬ ‫אלא כיון שאמר ואברככה לפני ה'‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫בידוע שיברכו בדבר המוסכם על ידי‬ ‫ה'‪ ,‬וה' יסובב הברכה להיות מתאימה‬ ‫ו ִַּ֤תאמֶּ ר לֹו֙ ִא ָ֔מֹו ע ַ ֹ֥לי קִ לְ ָֽל ְתָךָ֖ ְב ִנָ֑י ַ ֵ֛אְך‬ ‫ליעקב כפי הראוי לפני ה'‪.‬‬ ‫ְש ַ ֹ֥מע ְבק ִ ָ֖לי וְ ֹ֥לְך קַ ח‪ָֽ ִ -‬לי‪( .‬כז‪ ,‬יג')‪.‬‬ ‫תרגם אונקלוס עלי איתמר בנבואה דלא‬ ‫^^^^‬ ‫ייתון לוטיא עלך ברי ברם קביל מני‬ ‫נ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫וְ ֹ֗את ערת֙ גְ דיֵ֣י ָֽהעִ ָ֔ ִזים ִהלְ ִ ָ֖בישה עַ ל‪-‬‬ ‫ו ִַּת ַ ֵ֣קח ִ֠ ִר ְב ִ֠קה אֶּ ת‪ִ -‬בגְ ַּ֨די ע ָ֜שו ְבנִּ֤ה‬ ‫אריו‪( .‬כז‪,‬טז')‬ ‫י ָ֑דיו וְ ַעָ֖ל חֶּ לְ ַ ֹ֥קת צַ ּו ָֽ‬ ‫שר ִא ָּ֖תּה בַ ָ֑ביִ ת‬‫הַ גד ֙ל ַ ָֽה ֲחמ ָֻּ֔דת אֲ ֶּ ֹ֥‬ ‫וַּתַ לְ ֹ֥בש ֶּ ָֽאת‪ָֽ ַ -‬יע ֲָ֖קב ְבנֹּ֥ה הַ ק ָֽטן (כז‪,‬טו')‬ ‫יש לשאול‪ ,‬צַ ּוארֹו מבעי ליה למימר‪.‬‬ ‫אריו‪.‬‬ ‫ומהו צַ ּו ָֽ‬ ‫יש להבין מה הם ִבגְ די הַ ֲחמֻּדת‪.‬‬ ‫בתרגום יונתן בן עוזיאל פירש שהם‬ ‫ויש לומר כפי שנאמר ביוסף [פר' ויגש‪,‬‬ ‫היו מאדם הראשון‪ ,‬ממנו לקחֹו נמרוד‪,‬‬ ‫ארי ִבנְ י ִָֽמן‪-‬א ִ ָ֖חיו‬ ‫מה‪,‬יד'] וַיִ ֵ֛פל ַעל‪-‬צַ ּוְ ֹ֥‬ ‫ואברהם לקחֹו מנמרוד ּונתנֹו ליצחק‬ ‫אריו‪.‬‬ ‫ּובנְ י ִָ֔מן בכָ֖ה עַ ל‪-‬צַ ּו ָֽ‬ ‫וַי ְָ֑בךְ ִַּ֨‬ ‫ויצחק לעשו ומעשו עבר ליעקב ויעקב‬ ‫נתנֹו ליוסף‪.‬‬ ‫אריו‪ ,‬על שני‬ ‫ופירש"י ‪ ,‬בכָ֖ה עַ ל‪-‬צַ ּו ָֽ‬ ‫מקדשות שעתידין להיות בחלקו של‬ ‫והוא שנאמר במדרש פליאה שהם‬ ‫בנימין וסופן ליחרב‪ .‬ובנימין בכה על‬ ‫הכתנות אור ככתוב בתורה של ר' מאיר‪,‬‬ ‫צואריו על משכן שילה שעתיד להיות‬ ‫לבוש אדם הראשון‪ ,‬הם הלבוש ציצית‬ ‫בחלקו של יוסף וסופו ליחרב‪.‬‬ ‫העולה תרי"ג‪ ,‬מהם עשה יעקב כתונת‬ ‫הכי נמי‪ ,‬יֵאמֵ ר‪ ,‬שלכן הלבישה רבקה‬ ‫פסים ליוסף‪.‬‬ ‫את יעקב ערת֙ גְ דיֵ֣י ָֽהעִ ָ֔ ִזים שמהם נעשה‬ ‫אהל על המשכן‪ ,‬עַ ל‪-‬י ָ֑דיו וְ ַעָ֖ל חֶּ לְ ַ ֹ֥קת‬ ‫ובפרקי דרבי אליעזר אמר שֶּ ֵעשו הרג‬ ‫אריו‪ ,‬שבחלקם של צוארי יוסף‬ ‫צַ ּו ָֽ‬ ‫לנמרוד ולקחו ממנו‪ .‬ולפי זה מאדם‬ ‫ובנימין‪ .‬כדי שלא במהרה יחרבו‪.‬‬ ‫הראשון עבר לשֵ ם ּומשֵ ם לאברהם‬ ‫ומאברהם לקחו נמרוד ועשו לקחֹו‬ ‫^^^^‬ ‫מנמרוד‪ .‬ועשו תלה הציצית בבית על‬ ‫הקיר כדרך הקראים הדורשים את‬ ‫וַי ֹ֥בא אֶּ ל‪-‬א ִ ָ֖ביו ו ֵַ֣יאמֶּ ר א ִ ָ֑בי ו ֵַ֣יאמֶּ ר‬ ‫הפסוקים בדרך מעוותת ללא חז"ל‪,‬‬ ‫ִה ֶָּ֔ננִ י ִ ֹ֥מי אַ ָּ֖תה ְב ִ ָֽני‪[ .‬כז‪,‬יח']‬ ‫וראיתם אותו כשהם על קיר ביתכם‪.‬‬ ‫ולכאורה יש לשאול מה ראה יצחק‬ ‫אלה בגדי החמודות אשר נתנה רבקה‬ ‫לשנות ממטבע שטבע אברהם אביו‬ ‫ליעקב שילבשם בעת הברכה‪.‬‬ ‫בעקידה באומרו ִהנֶּ ֵ֣נִ י ְב ִנָ֑י ‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫נא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫בכורך‪ .‬וכך יתפרשו דברי יעקב‪:‬‬ ‫אלא יש לפתור כפי אשר פירש‬ ‫הקב"ה שהוא אנכי‪ ,‬עשה כך במידת‬ ‫האוהב ישראל מאפטא בענין העקידה‪.‬‬ ‫הגבורה שעשו יהיה בכורך‪ .‬והנה גבר‬ ‫ו ַּ֨יאמֶּ ר יצחק אֶּ ל‪-‬אברהָ֤ם אביו֙ ו ֵַ֣יאמֶּ ר‬ ‫עלי חסדו‪ ,‬ועשה כך שעשו מכר לי את‬ ‫א ִָ֔בי ו ַָ֖יאמֶּ ר ִהנֶּ ֵ֣נִ י ְב ִנָ֑י ו ַ֗יאמֶּ ר הנֵ ָ֤ה האֵ ש֙‬ ‫בכורתו‪.‬‬ ‫שה לע ֶֽלה (כב‪,‬ז')‬ ‫ו ֵּ֣הע ֵֶ֔צים ואיֵ ִּ֥ה ה ֶּ ֹ֖‬ ‫ענה לו יצחק‪ :‬אם כן‪ ,‬אחלק ברכתי‬ ‫שואל האפטא רוב מה באו לומר כאן‪.‬‬ ‫לך לשנים‪ .‬עתה אברכך במידת‬ ‫אלא ודאי כך אומר יצחק לאברהם‬ ‫הגבורה‪ ,‬שנאמר (כז‪,‬כח') וְ ִ ָֽיּתֶּ ן‪-‬לְ ָך֙‬ ‫בעקידה‪ ,‬א ִָ֔בי‪ ,‬אתה עמוד החסד ואיככה‬ ‫ֹלהים וגו'‪ .‬ולפני צאתך לחרן‪ ,‬אוסיף‬ ‫ָֽה ֱא ָ֔ ִ‬ ‫תשחט את בנך‪ .‬עונה לו אברהם ִהנְ נִ י –‬ ‫לך את ברכת אברהם ברכת החסד‪ :‬וְ ִ֤אל‬ ‫ְבנִ י! הריני הופך את מידתי מחסד‬ ‫[שהיא מידת רחמים מי''ג מידות של‬ ‫לגבורה לעשות רצון אבי שבשמים‪,‬‬ ‫רחמים] שַ דַ י֙ יְ ב ֵ֣רְך ָֽא ְת ָָ֔ך וְ יַפְ ְרָךָ֖ וְ י ְַר ֶּ ָ֑בָך‬ ‫ומעתה ִהנְ נִ י ְבנִ י‪ .‬אני גבורה שבחסד‪,‬‬ ‫וְ ה ִיָ֖ית לִ קְ ַ ֹ֥הל ע ִ ַָֽמים‪.‬‬ ‫ואתה הפוך נא מידתך והיה חסד‬ ‫שבגבורה לתת את עצמך לרצון השם‪.‬‬ ‫וכדי לערב חסד בגבורה המשיך‬ ‫יהָ֖ם י ְַח ָֽדו‪.‬‬ ‫ומיד נאמר (כב‪,‬ח') וַיָֽלְ ֹ֥כּו ְשנ ֶּ‬ ‫ובירכו‪ :‬וְ ִ ָֽיּתֶּ ן‪-‬לְ ָך֙ אֶּ ת‪ִ -‬ב ְר ַכֵ֣ת אַ ְבר ָ֔הם‬ ‫שנתנו מידותיהם של זה בזה ושל זה‬ ‫לְ ָךָ֖ ּולְ ז ְַרעֲָךֵ֣ ִא ָּ֑תְך לְ ִר ְש ְּתָך֙ אֶּ ת‪ֵ֣ ֶּ -‬א ֶּרץ‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫ֹלהים לְ אַ ְבר ָֽהם‪.‬‬ ‫ְמג ֶָֻּּ֔ריָך אֲ שֶּ ר‪-‬נ ַ ֹ֥תן אֱ ִ ָ֖‬ ‫על פי זה יובן על נכון השיח ודברים‬ ‫ומעתה יהיה יעקב נושא שתי המידות‬ ‫בין יצחק ליעקב‪:‬‬ ‫גם יחד‪ ,‬חסד וגבורה‪ ,‬שהן מידת‬ ‫התפארת‪ ,‬היא מידת האמת‪ .‬כנאמר‪:‬‬ ‫ו ֵַ֣יאמֶּ ר א ִ ָ֑בי ו ֵַ֣יאמֶּ ר ִה ֶָּ֔ננִ י‪ ,‬וכאן יצחק‬ ‫תתן אמת ליעקב‪( .‬מיכה ז‪ ,‬כ')‪.‬‬ ‫מפסיק כי אינו יכול לומר ִהנְ נִ י – ְבנִ י‪,‬‬ ‫כי כביכול אינו יודע מי מבניו הוא זה‬ ‫שעומד לפניו‪ .‬ועל כן במקום לומר הנני‬ ‫^^^^‬ ‫בני‪ ,‬הוא אומר ִה ֶָּ֔ננִ י ‪ִּ֥ -‬מי א ֹּ֖תה ְב ִ ָֽני‪ ,‬כדי‬ ‫שאוכל ליתן לך מידתי‪ ,‬שהיא שילוב‬ ‫של חסד וגבורה‪ .‬ויאמר אנכי‪ ,‬עשו‬ ‫נב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ואע''פ שנתן לו את ברכתו במידת‬ ‫ו ִַ֤יאמֶּ ר יִ ְצחק֙ אֶּ ל‪ְ -‬בנָ֔ ֹו מַ ה‪-‬זֶּ ֵ֛ה ִמ ַה ְֹ֥רּת‬ ‫הגבורה בשם אלקים‪ ,‬באמרו וְ ִ ָֽיּתֶּ ן‪-‬לְ ָך֙‬ ‫לִ ְמ ָ֖צא ְב ִנָ֑י ו ֵַ֕יאמֶּ ר ִ ֹ֥כי ִהקְ ֵ֛רה ה'‬ ‫ֹלהים [כז‪,‬כח'] מכל מקום באומרו‬ ‫ָֽהאֱ ָ֔ ִ‬ ‫אֱ ֹלקיָך לְ פנָֽי (כז‪,‬כ')‬ ‫ויתן לך ה‪-‬אלקים‪ ,‬בה' הידיעה‪ ,‬כאילו‬ ‫אומר השם אלקים‪ ,‬ורמז רמז לו כי‬ ‫תימה‪ ,‬כיצד יזכיר יעקב איש תם שם‬ ‫עתיד לקבל גם את ברכת החסד של‬ ‫שמים על דבר שכביכול איננו נכון‪ֹ֥ ִ .‬כי‬ ‫אברהם‪ ,‬בשמות החסד ִ֤אל שַ דַ י כנאמר‬ ‫ִהקְ ֵ֛רה ה' ֱאֹלקיָך לְ פנָֽי‪.‬‬ ‫בסוף הפרשה‪ :‬וְ ִ֤אל שַ דַ י֙ יְ ב ֵ֣רְך ָֽא ְת ָָ֔ך‬ ‫ויפרָךֹ֖ ויר ֶּבִָ֑ך והיֹ֖ית לקהִּ֥ל ע ֶֽמים‪ :‬ו ֶֽיּתֶּ ן‪-‬‬ ‫ואולי על דרך הפשט יכוון למה‬ ‫לָך֙ אֶּ ת‪-‬ברכֵּ֣ת אבר ֶ֔הם‪.‬‬ ‫שהקרה ה' לפניו על ידי אמו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ :‬שהזכיר‬ ‫שם שמים לא על הצידה אלא על עשו‬ ‫הַ ק ֙ל ֵ֣קֹול ַ ָֽיע ֲָ֔קב וְ הַ י ַ ָ֖דיִ ם יְ ֹ֥די ע ָֽשו‪.‬‬ ‫שעתיד להאמר על זרעו זרע עמלק‪,‬‬ ‫(כז‪,‬כב')‪.‬‬ ‫אשר ק ְרָך בדרך‪ .‬לכן אמר ִּ֥כי ִהקְ ֵ֛רה ה'‬ ‫הַ ק ֙ל‬ ‫אֹלקיָך לפנֶֽי‪.‬‬ ‫חסר ו'‪ .‬שסימן היה בידו של יצחק‪,‬‬ ‫שיתברך יעקב בברכת הקל קול‬ ‫וכך הוא ערך דבריו‪ :‬ה' אלקיך ִהקְ ֵ֛רה‬ ‫יעקב‪ .‬שנאמר והתברכו בזרעך וגו'‬ ‫את עשו להקרא אשר קרך בדרך‪,‬‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקלי‪ .‬חסר‬ ‫והקרהו שֶּ ֵיצֵ א לְ פ ַני בלידה‪ .‬והקב"ה‬ ‫ו'‪.‬‬ ‫ִהקְ ֵ֛רה לפני שֶּ עֵשו ימכור לי את‬ ‫ויש ליתן טעם מדוע יאמר לו הקב''ה‬ ‫הבכורה‪ .‬זה הוא שאמר‪ֹ֥ ִ :‬כי ִהקְ ֵ֛רה ה'‬ ‫לברך את זרעו בחסר ו'‪.‬‬ ‫ֱאֹלקיָך לְ פנָֽי‪.‬‬ ‫ויש לומר שהאות ו' ֶּ‬ ‫תֹורה על חיבור‬ ‫ועוד יש לומר‪:‬‬ ‫בין האדם והקב''ה‪ .‬ודבר זה אינו נתון‬ ‫כי הקרה ה' אלקיך לפני‪ .‬ה' אלקיך‪.‬‬ ‫לברכה‪ ,‬אלא זו בחירתו של האדם‬ ‫כאן רמז יעקב ליצחק אביו שראוי הוא‬ ‫ועבודתו את בוראו‪.‬‬ ‫לשילוב החסד והגבורה‪ .‬כאומרו הקרה‬ ‫נא לפני את ברכתך במידת ה' אלקים‪.‬‬ ‫נג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫אפשר להסמיכה לשלפניה‪ ,‬למלה יעקב‪.‬‬ ‫ואשר על כן ברכו יצחק ליעקב בחסר‬ ‫כזה‪ :‬הַ ק ֙ל ֵ֣קֹול ַיע ֲָ֔קב וְ הַ י ַ ָ֖דיִם‪ ,‬לומר‬ ‫ו'‪ ,‬שאת ו' החיבור בינו ובין בוראו‬ ‫שברוח הקדש ראה יצחק גם את הידים‬ ‫יצטרך להשיג בכח עבודתו והשתדלותו‬ ‫כשל יעקב‪ ,‬ידים שמימיות ומבורכות‪.‬‬ ‫עם בוראו‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬ו' זו השיג יעקב אבינו בכח‬ ‫ועל דרך הצח יכוון לאומרו (ישעיהו‬ ‫תפילותיו ותורתו‪ ,‬היא ו' התפארת‬ ‫מח‪,‬יג') אף‪-‬ידי֙ יֵּ֣סדה ֶ֔ ֶּא ֶּרץ ֶֽוימינֹ֖י‬ ‫כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע‬ ‫ִטפְ חֵ֣ה ש ִ֑מים‪ ,‬שהידים המוטעמות‬ ‫השמימה‪.‬‬ ‫בטיפחא‪ ,‬של יעקב הן ולא של עשו‪,‬‬ ‫והן ידים המבורכות מן השמים‬ ‫והיה דבק בחיבורו להקב''ה‪ ,‬עד אשר‬ ‫שנאמר ֶֽוימינֹ֖י ִטפְ חֵ֣ה ש ִ֑מים‪.‬‬ ‫היה ראוי להוסיף לו גם את הו' של‬ ‫אליהו הנביא‪ ,‬שניתנה לו כמשכון עד‬ ‫ומכח טיפחא זו‪ ,‬היו ידי יעקב‬ ‫שיבוא אליה לגאול את בניו‪ ,‬ויקבל‬ ‫מבורכות‪ ,‬וכל אשר עשה‪ ,‬ה' הצליח‬ ‫חזרה את משכונו‪ .‬ככתוב הנה אנכי‬ ‫בידו‪ ,‬כפי שאמר יעקב בפרשת כי תצא‬ ‫שולח לכם את אליה הנביא וגו'‪( .‬רש''י‬ ‫מתי אעשה גם אנכי לביתי‪.‬‬ ‫ויקרא כ"ו מב' וכן בלעומקו של מקרא‬ ‫לפרשת פקודי‪ ,‬על הפסוק המשכן‬ ‫^^^^‬ ‫משכן)‪.‬‬ ‫ַ ָֽוַֽיְ ָֽברֲ כָ֑הּו ו ַֹ֗יאמֶּ ר ְראה֙ ֵ֣ריחַ ְב ָ֔ ִני כְ ֵ֣ריחַ‬ ‫אֲשר ָֽברֲ ָ֖כֹו יְ ה ָֽו'ה (כז‪,‬כו')‬‫ש ָ֔ ֶּדה ֶּ ֹ֥‬ ‫ועוד יש לשאול‪ ,‬מדוע לא חשש‬ ‫יצחק מהידים ידי עשו‪ ,‬שיטרידוהו‬ ‫מובא בזוה''ק‪( ,‬פרשת תולדות קמב)‬ ‫מלימודו‪.‬‬ ‫וַיאמֶּ ר ְראה ריחַ ְבנִ י‪ .‬ויאמֶּ ר‪ ,‬מלה‬ ‫סתים הּוא‪ .‬אית דאמ ֵרי שכינּתא הות‪,‬‬ ‫ויובן לעומקו של מקרא‪ ,‬על דרך‬ ‫ואית דאמ ֵרי יצחק הוה‪.‬‬ ‫הטעמים‪ ,‬כי ראה יצחק ברוח הקדש גם‬ ‫את הידים כידי יעקב‪ .‬שכן המילה‬ ‫הסבר דברי הזוה''ק‪ :‬וַיאמֶּ ר מלה‬ ‫וְ הַ י ַ ָ֖דיִ ם מוטעמת בטיפחא‪ .‬וטיפחא היא‬ ‫סתים הּוא‪ .‬דבר סתום ונסתר הוא מי‬ ‫כעין הפסקה קלה אשר מורה כי לא‬ ‫הוא זה שאמר ראֵ ה ֵריח בני‪.‬‬ ‫בהכרח תיסמך מילה זו לשאחריה‪ .‬ולכן‬ ‫נד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ויט בפרשת בשלח‪[ ,‬שמות י''ד יט‪-‬כ''א]‪,‬‬ ‫ִאית ְדאַ ְמרי ְשכִ ינְ ּתא ֲהוַת‪ ,‬יש אומרים‬ ‫הוא השם הס"ט‪ ,‬והוא מקביל למילה‬ ‫שהשכינה היתה אומרת‪ :‬ראֵ ה ֵריח בני‪,‬‬ ‫הס"ט שבפרשה שניה של ק"ש שהיא‬ ‫וְ ִאית ְדאַ ְמרי יִ ְצחק הֲוה שהיה זה יצחק‬ ‫שם ה'‪" .‬אשר יהו'ה נותן לכם‪ .‬ושמתם"‬ ‫שאמר לבנו יעקב‪ ,‬ראֵ ה ֵריח בני‪.‬‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫הוא המלאך ראה‪ ,‬הנשלח למלא‬ ‫ליש אומרים שיצחק אמר לבנו יעקב‪,‬‬ ‫תפקידו להאיר לתועים את דרכם‪,‬‬ ‫ראֵ ה ֵריח בני וגו' יש ליתן טעם לאומרו‬ ‫ולקים בהם את הפסוק‪ :‬פנֶּיָך האר‬ ‫ְראה‪.‬‬ ‫בעבדֶּ ָך‪ .‬האר הן אותיות ְראה‪.‬‬ ‫וכביכול אומר הקב"ה ליצחק‪ְ :‬ראה‪,‬‬ ‫ואכן‪ ,‬אוה''ח הק' מפרשו בלשון ראוי‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬שעיניך כבדו מזוקן‪ְ ,‬ראה ברוח‬ ‫וזה לשונו‪ :‬אומרו ראה לא לשון ראיה‬ ‫הקדש‪ ,‬ריח בני יעקב כריח השדה אשר‬ ‫אלא חשיבות והכוונה ראוי הוא ריח‬ ‫התפללת שם שנאמר "ויצא יצחק לשוח‬ ‫בני וחשוב לדמותו כריח שדה אשר‬ ‫בשדה"‪ .‬וכאשר ברכו ה' כן תברך אותו‬ ‫ברכו ה'‪.‬‬ ‫גם אתה‪.‬‬ ‫וליש אומרים שהשכינה הק' היא‬ ‫שאמרה ְראה֙ ֵ֣ריחַ ְב ָ֔ ִני‪ ,‬יש ליתן טעם‬ ‫או כלך לדרך זו‪ .‬שיצחק מבקש‬ ‫לאומרה ְב ָ֔ ִני‪.‬‬ ‫מהמלאך הק' בשם ראה‪ ,‬את הדרך‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שבהיות יצחק מתלבט‬ ‫הנכונה אשר ילך בה‪ ,‬וכך אומר יצחק‬ ‫ומסתפק מי הוא העומד לפניו‪ ,‬והאם‬ ‫למלאך‪ְ :‬ראה‪ ,‬אמור נא לי‪ ,‬ריח בני‪ ,‬מה‬ ‫לברכו אם לאו‪ ,‬רוח הקדש אומרת כן‬ ‫טיבו‪ .‬ועונה לו המלאך ראה‪ :‬בנך העומד‬ ‫ומצוה אותו‪ְ :‬ראה֙ ‪ ,‬יצחק‪ֵ֣ ,‬ריחַ ְב ָ֔ ִני‬ ‫לפניך כריח השדה אשר ברכו ה'‪ .‬מיד‬ ‫יעקב ‪ -‬כריח השדה אשר ברכו ה'‪ ,‬וראוי‬ ‫פתח יצחק ואמר‪ ,‬ויתן לך האלהים מטל‬ ‫הוא לברכו‪ .‬מיד פתח ואמר ויתן לך‬ ‫השמים וגו'‪.‬‬ ‫האלהים מטל השמים וכו'‪.‬‬ ‫ומדוע ברכו במידת האלקים‪ ,‬שגם מידת‬ ‫הדין תסכים עם מידת הרחמים לברכו‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר לעומקו של מקרא‬ ‫ועל פי הסוד‪ ,‬שֶּ דבר השכינה הק' נאמר‬ ‫^^^^‬ ‫בידי המלאך ששמו ְראה‪ ,‬והוא משמות‬ ‫ע''ב הק' היוצאים מהפסוקים ויסע ויבא‬ ‫נה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫תֹורה על כל טוב העולם‬ ‫שהמלה ְמאד ֶּ‬ ‫עַ ד‪ְ -‬מאד‬ ‫הזה‪ ,‬כמו שנאמר בק''ש‪ ,‬ובכל מאדך‬ ‫ַו ֶּיח ַ ֱַּ֨רד יִ ְצחֵ֣ק חֲרדה֮ גְ ד ֵ֣לה עַ ד‪ְ -‬מאד‪,‬‬ ‫[דברים ו‪,‬ה']‪ ,‬ודרשו [ברכות פרק ט משנה‬ ‫ו ַֹּ֡יאמֶּ ר ִ ָֽמי‪-‬א ֹּ֡פֹוא ֵ֣הּוא הַ ָֽצד‪-‬צַַ֩ יִ ַ֩ד‬ ‫ה']‪ :‬ובכל מאדך בכל ממונך‪.‬‬ ‫ו ַַּ֨יבא לִָ֜ י ָֽוא ַכֹ֥ל ִמ ֵ֛כל ְב ֶּ ֹ֥ט ֶּרם ּת ָ֖בֹוא‬ ‫ָֽואֲ ָֽברֲ כָ֑הּו גַם‪-‬ב ָ֖רּוְך ִ ָֽי ְה ֶּיָֽה (כז‪,‬לג)‬ ‫וביצחק נאמר עַד‪ְ -‬מאד שחשש מכך‬ ‫שיעקב יקבל ברכת השפע בעוה''ז והם‬ ‫יש ליתן טעם על מה חרד חרדה‬ ‫משמני הארץ‪ ,‬אשר יטרידוהו מלימוד‬ ‫גדולה‪ .‬פירש''י ומדרשו‪ ,‬ראה גיהנם‬ ‫התורה‪ .‬וזה שאמר חרדה גדולה עד‬ ‫פתוחה מתחתיו [של עשו] (שפתי‬ ‫מאד‪ .‬ומאד הוא הממון‪ .‬וכאשר שמע‬ ‫חכמים)‪.‬‬ ‫את עשו אומר את בכורתי לקח‪ ,‬נחה‬ ‫דעתו של יצחק בעבור יעקב המבקש‬ ‫ולעומקו של מקרא י''ל‪ ,‬שחשש ליעקב‬ ‫ענינים רוחניים נשגבים כעבודת‬ ‫מהמרמה‪ ,‬שהרי שקרנים אינם רואים‬ ‫הבכֹורים לפני ה'‪ .‬ולכן הממון יהיה לו‬ ‫פני שכינה‪ .‬וכשהודה עשו ואמר על‬ ‫רק לעזר להשיג קניינים רוחניים‪.‬‬ ‫יעקב אֶּ ת‪ָֽ ְ -‬בכר ִ ֵ֣תי ל ָ֔קח [כז‪ ,‬לו']‪ ,‬נחה‬ ‫דעתו של יצחק‪ .‬כי בדין הוא שהקרה ה'‬ ‫אלא שעתה חרד יצחק חרדה גדולה‬ ‫אלקים לפניו‪ ,‬ואין כאן מרמה אלא‬ ‫עַד‪ְ -‬מאד לאחר שהבין כי ליעקב אכן‬ ‫חכמה‪ .‬וכפי שתרגם אונקלוס בא אחיך‬ ‫נועדו גם הברכות הגשמיות ולא לעשו‪,‬‬ ‫במרמה עאל אחּוְך ְבחכְ מא וקבֵ יל‬ ‫וחרד חרדה גדולה עד מאד על מה שעלה‬ ‫ברכתְך‪ .‬וידע יצחק כי נכון ראה ברוח‬ ‫בדעתו ַל ְחשוְך מיעקב את הברכה‬ ‫הקדש‪.‬‬ ‫הגשמית אשר תאפשר לו את הברכה‬ ‫הרוחנית‪ ,‬ועל ידי כך היה מַ ְח ִשיְך את‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬יש ליתן טעם לנאמר‬ ‫עולמו הרוחני‪ ,‬שהיה נטרד לפרנסתו‬ ‫עַ ד‪ְ -‬מאד‪ ,‬גם אצל יצחק וגם אצל‬ ‫ולפרנסת אנשי ביתו‪.‬‬ ‫צעֵ֣ק [עשו] ְצע ָ֔קה‬ ‫עשו כדכתיב‪ :‬וַיִ ַ‬ ‫ובעשו נאמר עַד‪ְ -‬מאד‪ ,‬כי לעשו זו‬ ‫גְ ד ֹ֥לה ּומ ָ֖רה עַ ד‪ְ -‬מ ָ֑אד (כז‪,‬לג‪-‬לד')‬ ‫מלחמה על העוה"ז‪ .‬וליעקב זו מלחמה‬ ‫גם על העוה"ז וגם על העוה"ב‪ .‬שנאמר‬ ‫נו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫משנה ז‪ :‬רבי אֶּ לעזר איש ברּתֹותא‬ ‫ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל‬ ‫אֹומֵ ר‪ּ ,‬תֶּ ן לֹו ִמשֶּ לֹו‪ ,‬שֶּ אּתה ושֶּ לָך שֶּ לֹו‪.‬‬ ‫נפשך ובכל מאדך‪ ,‬שגם את המאד‬ ‫וכֵן בדוד הּוא אֹומֵ ר (דברי הימים א כט‬ ‫שהוא הרכוש‪ ,‬אנו מ ֻצּוים למסור בעבור‬ ‫יד) כי ממָך הכל ּומידָך נתנּו לְך‪.‬‬ ‫אהבת ה'‪ .‬יוצא איפוא שהמאד שקבל‬ ‫יעקב בברכה‪ ,‬הופך לעבודה רוחנית‬ ‫עוד יש לתת טעם לאומרו גַם‪-‬ב ָ֖רּוְך‬ ‫כאשר משעבד את היצר הרע ליצר‬ ‫ִ ָֽי ְה ֶּיָֽה‪ .‬ויש לפתור כדלקמן‪ ,‬גם ברוך‬ ‫הטוב לקיים בכל לבבך‪ ,‬בשני יצריך‪.‬‬ ‫יהיה לא רק בברכתי אלא גם בברכת‬ ‫ומה שנאמר בעשו צע ֶ֔קה גדלִּ֥ה ּומ ָ֖רה‬ ‫אברהם שהיא המעולה שבברכות‪.‬‬ ‫עַד‪ְ -‬מ ָ֑אד‪ .‬שאת כל מרירות חייו היה‬ ‫ככתוב‪[ :‬כח‪,‬ד']‪ :‬וְ ִ ָֽיּתֶּ ן‪-‬לְ ָך֙ אֶּ ת‪ִ -‬ב ְרכַ ֵ֣ת‬ ‫ממתיק עשו בגשמיות של המאד‪ ,‬ועתה‬ ‫אַ ְבר ָ֔הם לָךֹ֖ ּולזרעָךֵּ֣ א ִּ֑תְך לרשּתָך֙ אֶּ ת‪-‬‬ ‫משלא זכה גם במאד‪ ,‬נותר במרירותו‪.‬‬ ‫ֹלהים לאבר ֶֽהם‪:‬‬ ‫ֶּ ֵּ֣א ֶּרץ מג ֶּ ֶֻ֔ריָך אשֶּ ר‪-‬נ ִּ֥תן א ֹ֖‬ ‫ולכן צעק צעקה גדולה ומרה עד מאד‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומתו‪ ,‬יעקב שממתיק את‬ ‫מרירות חייו במתיקות התורה‪ ,‬זכה‬ ‫ו ֵַ֕יאמֶּ ר ֹ֥בא א ִ ָ֖חיָך ְב ִמ ְר ָ֑מה וַיִ ַ ָ֖קח‬ ‫גם למתיקות המאוד‪ ,‬ובזכות המטעמים‬ ‫ִב ְרכ ֶּ ָֽתָך‪( .‬כז‪,‬לה')‪.‬‬ ‫שהגיש לאביו‪ ,‬זכה לטעמי תורה‬ ‫המתוקים להגישם לאביו שבשמים‪.‬‬ ‫ְב ִמ ְר ָ֑מה פירש"י לפשוטו של מקרא‪,‬‬ ‫ובנוסף לטעם המן שעתיד להתברך בו‪,‬‬ ‫בחכמה‪.‬‬ ‫עוד נתברך בטל השמים ומשמני הארץ‬ ‫ויש ליתן טעם מדוע פירש לפשוטו‬ ‫ורב דגן ותירש‪ .‬שהם פרפראות לתורה‪.‬‬ ‫כביכול שלא כפשוטו‪.‬‬ ‫ויקראו פרפראות לתפארת המליצה‬ ‫בדרך של פרי פירות של עמל התורה‪.‬‬ ‫ויש לומר שהרי כתיב תתן אמת‬ ‫ליעקב‪ .‬ואמת היא חכמת התורה‪ .‬כדברי‬ ‫ולכן נאמר עַ ד מאד‪ .‬שהאותיות ע"ד‬ ‫ר' יוחנן [ברכות ה‪ ]:‬אמת זו תורה‬ ‫הן ע' גדולה של שמע וד' גדולה של‬ ‫שנאמר {משלי כג‪-‬כג} אֱמֶּ ת קְ נה וְ אַ ל‬ ‫אחד‪ .‬והמאד הוא העדות על יחוד ה'‪,‬‬ ‫ּובינה‪ ,‬ולא ישכנּו‬ ‫ִּת ְמכר חכְ מה ּומּוסר ִ‬ ‫שמשעבד את ה‪-‬עַד‪ְ -‬מאד עד ועד בכלל‬ ‫לאהבת השם שנתן לו את כל המאד‪.‬‬ ‫וכפי ששנה התנא בפרקי אבות פרק ג‬ ‫נז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫בבחינת מציאות שאינך יכול לקיימה‪.‬‬ ‫מרמה ואמת בכפיפה אחת‪ .‬לכן פירש על‬ ‫אֱמֶּ ת קנית‪ ,‬אינך יכול למכרה‪.‬‬ ‫דרך הפשט בחכמה‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬ולשון נופל על‬ ‫לשון‪ ,‬י"ל בִּ֥א א ֹ֖חיָך ְב ִמ ְר ָ֑מה לשון‬ ‫ַו ֲהוינן בּה‪ ,‬מניין שהפסוק במשלי כג כג‬ ‫מרֹום‪ִ .‬מ ְמרֹומי הנהגת השכינה‪ ,‬ובכח‬ ‫אֱמֶּ ת קְ נה וְ אַ ל ִּת ְמכר ידבר בחכמת‬ ‫הדברים העומדים ברומו של עולם‪ ,‬היא‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫התפילה‪ .‬ואין אתה‪ ,‬עשו‪ ,‬המלא מרה‬ ‫ויש לומר כי כל קניין גשמי ניתן‬ ‫מארה ומרירות יכול לעמוד כנגד‬ ‫למכירה‪ .‬כי בזמן הקנין הקונה נהיה‬ ‫הדברים המורמים והמרוממים‪.‬‬ ‫הבעלים של הדבר‪ ,‬ובידו למכור את‬ ‫רכושו למי שירצה‪.‬‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬ובשימת לב‪ ,‬זכר‬ ‫הפסוק ג' חלקי התורה‪ ,‬חכמה מוסר‬ ‫אך בקניין התורה אינו כן‪ .‬שאין אתה‬ ‫ובינה‪ :‬אֱמֶּ ת קְ נה וְ אַ ל ִּת ְמכר חכְ מה‬ ‫הבעלים היחידים על קניין התורה שלך‪.‬‬ ‫ּובינה‪,‬‬ ‫ּומּוסר ִ‬ ‫אלא הקב''ה שותף אתך בקניין‪ .‬שהוא‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שהם כנגד‬ ‫המלמד תורה לעמו ישראל‪.‬‬ ‫ג' חלקי הנשמה‪ ,‬נפש רוח נשמה‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬יש לומר אם ִּת ְמכְ ֶּרנה‪ ,‬כדרך כל‬ ‫כיצד‪:‬‬ ‫מֶּ כֶּר שאינה שלך יותר‪ ,‬הרי מוכחא‬ ‫מילתא שמעולם לא היתה קניינך‪ .‬כי‬ ‫חכמה כנגד הנפש‪ ,‬ככתוב בקהלת‬ ‫בעת קניין התורה‪ ,‬התורה נהיית חלק‬ ‫(ז‪,‬יב') החכמה ּתחיֶּה בעלֶּיה‪ ,‬והנפש‬ ‫ממך ומנשמתך‪ ,‬וכשם שאין אדם יכול‬ ‫הקשורה בגוף מקבלת חיותה מחכמת‬ ‫למכור אבר שהנשמה תלויה בו‪ ,‬כן אין‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ביכולתו למכור תורתו‪ .‬ועל דרך הצח‬ ‫מוסר כנגד הרוח ככתוב במשלי‪ ,‬כי נֵר‬ ‫על זה יֵאמֵ ר‪[ :‬דברים‪ ,‬כי תצא‪ ,‬כא‪,‬יד']‬ ‫מצוה ותֹורה אֹור וְ דֶּ ֶּרְך חַ יִ ים ּתֹוכחֹות‬ ‫ּומ ִּ֥כר ֶֽלא‪-‬תמכ ֶּ ֹ֖רנה בכִ֑סֶּ ף‪.‬‬ ‫מּוסר (ו‪ ,‬כג')‪ ,‬וכתיב ויפִּ֥ח באפֹ֖יו נש ֵּ֣מת‬ ‫ָֽ‬ ‫חיִ֑ים ַוַָֽֽיְ ִ ֹ֥הי ָֽהא ָ֖דם לְ נֶּ ֹ֥פֶּ ש חַ יָֽה‪( ,‬בראשית‬ ‫לכן יש להבין פסוק זה‪ ,‬אֱמֶּ ת קְ נה וְ אַ ל‬ ‫ב‪,‬ז') ופירש רש''י אף בהמה וחיה‬ ‫ִּת ְמכר‪ ,‬שאינו בבחינת עצה טובה‪ .‬אלא‬ ‫נקראו נפש חיה‪ ,‬אך זו של אדם חיה‬ ‫נח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫יצחק ועשו במלים ַ ָֽוַֽיַעְ קְ ֙בנִ י֙ זֶּ ֵ֣ה‬ ‫שבכולן‪ ,‬שנתוסף בו דעה ודבור‪.‬‬ ‫פַ ע ָ֔ ֲַמיִ ם‪.‬‬ ‫ותרגם אונקלוס ּונפח באפֹוהי נשמתא‬ ‫דחיֵי והות באדם לְ רּוחַ ְממַ לְ לא‪ .‬וחלק‬ ‫עשו הרשע אומר ויעקבני‪ַ ,‬ויַעַק ְבנִ י‬ ‫הרוח שבנשמה הרי הוא כנגד הדבור‪.‬‬ ‫זה פַ ע ָ֔ ֲַמיִ ם‪ .‬ויעק לשון צרה‪ .‬שהעיק לי‬ ‫ולבנַי זה ַפע ָ֔ ֲַמיִ ם‪ .‬פעם אחת שלקח‬ ‫בינה כנגד הנשמה‪ .‬וכן מובא בשל''ה‬ ‫הבכורה ופעם שניה שלקח גם הברכה‪.‬‬ ‫הק' ספר תולדות אדם שמבואר בהרבה‬ ‫מאמרים בזוהר שהנשמה היא ִמ ִבינה‪,‬‬ ‫ויצחק עונה לעשו‪ַ :‬ויַעַק ְבנִ י שומע‬ ‫וכן נתבאר בתיקונים‪ .‬הכלל העולה‪,‬‬ ‫אני שרוצה אתה עשו להעיק ליַעְ קב ְבנִ י֙‬ ‫נפש מצד מלכות‪ ,‬רוח מצד תפארת‪,‬‬ ‫זֶּ ֵ֣ה ַפע ָ֔ ֲַמיִ ם על שני מקדשים ועל שני‬ ‫נשמה מצד בינה‪ ,‬ומתהווה מיחוד‬ ‫עולמות‪ ,‬והיא לא תצלח‪ ,‬ואשר על כן‬ ‫תפארת ומלכות‪.‬‬ ‫יעקב בני יזכה ֶּזה פַ עֲמַ יִ ם‪ .‬גם בעוה"ז‬ ‫וגם בעולם הבא‪.‬‬ ‫ועוד שם‪ :‬ויפח באפיו נשמת חיים‬ ‫נשמת חיים היא מבינה‪ ,‬שנאמר (איוב‪,‬‬ ‫וכן יזכה יעקב בני זֶּ ֵ֣ה פַ ע ָ֔ ֲַמיִ ם‪ ,‬לשתי‬ ‫לב‪,‬ח') וְ נִ ְשמַ ת שַ דַ י ְּת ִבינם‪.‬‬ ‫ברכות‪ .‬לברכתי ולברכת אברהם‪,‬‬ ‫כדלקמן‪.‬‬ ‫ואשר על כן יש לומר כי התורה על ג'‬ ‫חלקיה הם חלק מהוויתו של האדם על‬ ‫גופו ועל כל חלקי נפשו‪ ,‬ולכן אין לה‬ ‫^^^^‬ ‫מציאות של מכירה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ֱשה ְב ִ ָֽני(כז‪,‬לז')‬ ‫לְ כֵ֣ה א ָ֔פֹוא ֹ֥מה ֶּ ָֽאע ֶּ ָ֖‬ ‫ֲמיִ ם (כז‪,‬לו')‬ ‫ַוַָֽֽיַעְ קְ ֙בנִ י֙ זֶּ ֵ֣ה פַ ע ָ֔ ַ‬ ‫לְ כֵ֣ה‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ָֽ ַ ,‬וַֽיַעְ קְ ֙בנִ י֙ הן אותיות‬ ‫לְ כֵ֣ה‪ ,‬מלשון לְך‪.‬‬ ‫ויעקב בני‪.‬‬ ‫מה אעשה בני‪ .‬אעשה גימטרי'ה‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬נמצא כאן‬ ‫עש"ו‪ .‬הרי נתינת טעם לשמו של עשו‪,‬‬ ‫כביכול דו‪-‬שיח סמוי כויכוח בין‬ ‫נט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫ורמז לו בזה מעשיך יקרבוך ומעשיך‬ ‫שבתחילה‪ ,‬ספק היה לו ליצחק אם‬ ‫ירחקוך‪ .‬ואם תבחר שירחקוך לְ כֵ֣ה‬ ‫העומד לפניו‪ ,‬בין אם זה עשו ובין אם זה‬ ‫א ָ֔פֹוא‪ ,‬לך לאבדון אשר בחרת‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬האם הוא ראוי לקבל את ברכת‬ ‫אברהם שברכו הקב"ה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולכן ברך בתחילה בברכה מקדימה‬ ‫ברכת יצחק וברכת אברהם‬ ‫אשר תלבן ותברר אם ראוי זה העומד‬ ‫לפניו לקבל גם את ברכת אברהם‪.‬‬ ‫ַ ָֽה ְבר ַּ֨כה אַ ַ ִ֤חת ִ ָֽהוא‪-‬לְ ָך֙ א ִָ֔בי (כז‪,‬לח')‬ ‫ומאחר וראה כי יעקב הוא זה שגלגל‬ ‫ואמנם‪ ,‬יצחק תולה את ברכת עשו‬ ‫הקב"ה לידו את ברכת יצחק ויתן לך‬ ‫ֲשר ּת ִ ָ֔ריד‬ ‫בברכת יעקב באמרו‪ :‬וְ היה֙ ַכא ֶּ ֵ֣‬ ‫מטל השמים וגו'‪ ,‬הבין כי זה הוא הראוי‬ ‫ארָך (כז‪,‬מ') ולפי‬ ‫ּופ ַרקְ ֹּ֥ת עֻּלָ֖ ֹו מ ַעֹ֥ל צַ ּו ֶּ ָֽ‬ ‫לברכת אברהם הכוללת כל הברכות‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬ברכה אחת היתה לו‬ ‫ולכן אמר "גם ברוך יהיה"‪ .‬גם ברוך‬ ‫ליצחק‪ .‬אותה ברך ליעקב ותלה ברכת‬ ‫יהיה מטל השמים וכו'‪ ,‬וגם ברוך יהיה‬ ‫עשו בברכתו של יעקב‪.‬‬ ‫בברכת אברהם שהיא המעולה‬ ‫שבברכות‪ ,‬הכוללת כל הברכות כולן‪.‬‬ ‫והרי מצינו שברכו יצחק ליעקב‬ ‫פַ עֲמַ יִ ם‪ .‬ברכה ראשונה "ויתן לך‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬לא נתן יצחק את הברכה‬ ‫מטל השמים" כבתחילה‪ ,‬וברכה שניה‬ ‫השניה לעשו‪ ,‬כי ברכת אברהם שמורה‬ ‫לבסוף לפני צאתו לחרן‪ :‬ו ֵ ָ֤אל שדי֙‬ ‫למי שראוי לברכת יצחק‪ .‬ובצדק שאל‬ ‫יב ֵ ֵּ֣רְך ֶֽאת ֶָ֔ך ויפרָךֹ֖ ויר ֶּבִָ֑ך והיֹ֖ית לקהִּ֥ל‬ ‫עשו הברכה אחת היא לך אבי‪ .‬וכל אשר‬ ‫ע ֶֽמים‪ :‬וְ ִ ָֽיּתֶּ ן‪-‬לְ ָך֙ אֶּ ת‪ִ -‬ב ְרכַ ֵ֣ת אַ ְבר ָ֔הם לְ ָךָ֖‬ ‫נותר לעשו להיות תלוי בברכת אחיו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ּולְ ז ְַרעֲָךֵ֣ ִא ָּ֑תְך לְ ִר ְש ְּתָך֙ אֶּ ת‪ֵ֣ ֶּ -‬א ֶּרץ ְמג ֶָֻּּ֔ריָך‬ ‫ֱֹלהים לְ אַ ְבר ָֽהם [כח‪ ,‬ג‪-‬ד']‬ ‫ֲאשֶּ ר‪-‬נ ַ ֹ֥תן א ִ ָ֖‬ ‫וְ עַ ל‪-‬חַ ְר ְבָךֵ֣ ִ ָֽת ְח ֶָּ֔יה‪( .‬כז‪,‬מ')‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מדוע ברכֹו ליעקב בשתי‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מדוע יברכהו שיחיה על‬ ‫ברכות נפרדות‪ ,‬של ויתן לך‪ .‬בתחילה‬ ‫כלי משחית‪.‬‬ ‫ובסוף‪ .‬ועוד שאת ברכת אברהם‬ ‫הכוללת כל הברכות כולן ‪ -‬שמר לסוף‪.‬‬ ‫ס‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ועוד יש לומר‪ָֽ ַ ,‬ה ְבר ַּ֨כה אַ ַ ִ֤חת ִ ָֽהוא‪-‬לְ ָך֙‬ ‫ויש לומר לעומקו של מקרא‪ ,‬שכוונתו‬ ‫א ִָ֔בי‪ .‬פירש רש"י ה"א זו משמשת לשון‬ ‫בזה לאו דוקא ללשון חרב ההורגת‪ ,‬אלא‬ ‫תמיה‪ .‬כמו הבמחנים [במדבר יג]‪,‬‬ ‫ללשון חורבן‪ .‬על חורבנך אשר החרבת‬ ‫השמנה [שם]‪ ,‬הכמות נבל [ש"ב‪ ,‬ג]‪.‬‬ ‫לך לעצמך במעשיך המקולקלים את‬ ‫זה לפשוטו של מקרא‪ .‬ולעומקו של‬ ‫חייך‪ ,‬על כך תחיה ואת אחיך תעבוד‪.‬‬ ‫מקרא יכוון רש''י בזה כרוצה עשו לומר‬ ‫לאביו‪ :‬אם תתן ליעקב מחנים וארץ‬ ‫וְ אֶּ ת‪-‬א ִ ָ֖חיָך ּתַ ע ֲָ֑בד ומאחר שביזית‬ ‫שמנה‪ ,‬הותרת אותי כמות נבל‪.‬‬ ‫עבודת הבורא בבית המקדש‪ ,‬לא נותר‬ ‫לך אלא לעבוד את אחיך שהוא בחר‬ ‫^^^^‬ ‫להיות עובד שם‪ ,‬עבד השם‪.‬‬ ‫שר ּת ִ ָ֔ריד ּופ ַרקְ ֹּ֥ת עֻּלָ֖ ֹו מ ַעֹ֥ל‬‫וְ היה֙ כַאֲ ֶּ ֵ֣‬ ‫או כלך לדרך זו‪:‬‬ ‫ארָך (כז‪,‬מ')‬ ‫צַ ּו ֶּ ָֽ‬ ‫וְ עַ ל‪-‬חַ ְר ְבָךֵ֣ ִ ָֽת ְח ֶָּ֔יה‪ ,‬רמז לו בזה‪ ,‬שלא‬ ‫יב ֶּנה יעקב אלא מחורבנו של עשו‪.‬‬ ‫כאן תלה יצחק את ברכת עשו בברכת‬ ‫כדדרשו חז''ל על צֹור וירושלים‬ ‫יעקב‪ .‬כאומרו‪:‬‬ ‫(פסחים מב‪ ):‬על הפסוק (יחזקאל כו‪,‬ב')‬ ‫ִאמלְ אה הח ֳָֽרבה‪ ,‬אם מלאה זו חרבה‬ ‫ּת ִ ָ֔ריד‪ .‬פירש"י לשון צער ובכי‪.‬‬ ‫זו ואם מלאה זו חרבה זו‪.‬‬ ‫כשתצטער שלקח ממך הברכות‪ .‬אז‬ ‫וכאומרו‪ :‬על חורבן אחיך תחיה‪ ,‬והוא‬ ‫ופרקת‪ .‬ורמז לו במילה תרי"ד שהיא‬ ‫יחיה על חורבנך‪.‬‬ ‫תרי"ג ועוד אחד‪ .‬שכל המוסיף גורע‪,‬‬ ‫ולכן קשרו חז''ל את בנין בית המקדש‬ ‫ואם יעברו על בל תוסיף כאילו גרעּו מן‬ ‫עם הכרתת זרעו של עמלק שבא מעשו‪.‬‬ ‫ארָך‪.‬‬ ‫התורה ואז ּופ ַרקְ ֹּ֥ת עֻּלָ֖ ֹו מ ַעֹ֥ל צַ ּו ֶּ ָֽ‬ ‫ועוד יש לומר שעתידים בני ישראל‬ ‫ועוד על דרך הצח יש לומר שתריד הוא‬ ‫הנקראים בני בכורי ישראל לעמוד על‬ ‫מלשון נוטריקון‪ :‬תראהו יורד‪.‬‬ ‫הים ולומר זה אלי ואנוהו‪ ,‬וישראל סבא‬ ‫עומד שם ומסכים על ידם שנאמר וירא‬ ‫^^^^‬ ‫ישראל את היד הגדולה וכו' ואתה‬ ‫שאמרת למה זה לי בכרה‪ ,‬למה זה לך‬ ‫ברכה‪.‬‬ ‫סא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫וַיִ ְש ִ֤טם ‪ -‬לפשוטו של מקרא הוא‬ ‫ה ֲָֽלא‪-‬א ַ ֹ֥צלְ ּת ִ ָ֖לי ְבר ָֽכה‪( .‬כז‪,‬לו')‬ ‫לשון שנאה‪ .‬ולעומקו של מקרא ועל‬ ‫א ַ ֹ֥צלְ ּת פירש''י לשון הפרשה‪ .‬האם לא‬ ‫דרך הצח הוא לשון סתימה‪.‬‬ ‫השארת והפרשת גם לי ברכה‪.‬‬ ‫וַיִ ְש ִ֤טם כמו ויסתום‪ .‬שרצה לסתום את‬ ‫ועל דרך הצח יש לומר‪ ,‬א ַ ֹ֥צלְ ּת לשון‬ ‫מעיין הברכה של יעקב על ידי שנאתו‪,‬‬ ‫צלויי‪ .‬תפילה‪ .‬האם לא התפללת גם עלי‬ ‫כעין וַיְ סַ ְּת ֵ֣מּום פְ לִ ְש ָ֔ ִּתים (לעיל כו‪,‬יח')‬ ‫בעת אשר העתרת לה'‪ .‬ויען לו יצחק‬ ‫אתם‬ ‫וכמו שאמר להם יצחק וְ אַ ּתֶּ ם֙ ְשנ ֶּ ֵ֣‬ ‫הן‪ ,‬כן התפללתי שאחד מכם יהיה גביר‬ ‫א ָ֔ ִתי (לעיל כו‪,‬כז')‪ .‬וזה שאמרו הלך‬ ‫לאחיו‪ ,‬כי נאמר ביצחק יקרא לך זרע‬ ‫זרזיר אצל העורב‪ ,‬שלמד עשו‬ ‫ביצחק ולא כל יצחק‪ ,‬ולפי מעשיו אדם‬ ‫מפלשתים את מלאכת השטמה והשנאה‬ ‫נמדד‪ .‬ועתה התברר הדבר למפרע שֶּ מה‬ ‫(וכדלעיל כה‪ ,‬כז') תחת אשר היה לו‬ ‫ששמתיו גביר ‪ -‬זה ממך‪ ,‬לפי מעשיך‪,‬‬ ‫ללמוד את מלאכת האהבה מיצחק‬ ‫וזה כוונת אומרו ֵ֣הן גְ ִֵ֞ביר שַ ְמ ִ ֹּ֥תיו לְך‪.‬‬ ‫אביו‪,‬שנאמר בו ַויֶּאֱהַ ב יִ ְצחק אֶּ ת עשו‬ ‫לְ ָך כלומר בידך היה להעביר את האצלת‬ ‫(כדלעיל כה‪ ,‬כח')‪.‬‬ ‫הברכה אליך‪ .‬וכאומרו לעשו כדברי לבן‬ ‫ליעקב [לא‪,‬כח']‪ַ :‬ע ָּ֖תה ִה ְסכַ ֹ֥לְ ּת ע ֲָֽשֹו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ַע ָּ֖תה‪ ,‬עשו‪ִ ,‬ה ְסכַ ֹ֥לְ ּת עֲשֹו‪.‬‬ ‫ַעֹ֥ד אֲ שֶּ ר ּת ָ֖שּוב ח ַ ֲֹ֥מת א ִ ָֽחיָך‪ :‬עַד‬ ‫^^^^‬ ‫ַּ֨שּוב אַ ף א ָ֜ ִחיָך ִמ ְמ ָֹ֗ך (כז‪ ,‬מד‪-‬מה)‬ ‫וַיִ ְש ִ֤טם עשו֙ אֶּ ת‪ָֽ ַ -‬יע ֲָ֔קב עַַּ֨ ל‪-‬הַ ְבר ָ֔כה‬ ‫ַעֹ֥ד אֲשֶּ ר‪ּ-‬ת ָ֖שּוב‪ ,‬עַ ד ַּ֨שּוב‬ ‫אֲשר ָֽברֲ ָ֖כֹו א ִ ָ֑ביו (כז‪ ,‬מא')‪.‬‬‫ֶּ ֹ֥‬ ‫יש ליתן טעם לכפילות הלשון‪.‬‬ ‫לעומקו של מקרא ועל דרך הרמז יש‬ ‫אשר ברכו אביו‪ .‬קאי אשניהם‪ .‬אשר‬ ‫לומר שכאן רמזה לו שישהה עשרים‬ ‫ברכו אביו ליעקב שנתן לו הכל‪ ,‬ועל‬ ‫שנה אצל לבן‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫אשר ברכו אביו לעשו שתלה ברכתו‬ ‫ביעקב‪ .‬ולכן בקש להרגו שלא יהיה‬ ‫ּת ָ֖שּוב הראשון הוא מלשון שבע שנים‬ ‫תלוי בו‪.‬‬ ‫שֶּ יעבד בלאה‪.‬‬ ‫סב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫וְ עַ ֹּ֥תה ְב ִנָ֖י ְש ַ ֵ֣מע ְבק ִ ָ֑לי וְ ֵּ֧קּום ְב ַרח לְ ָךֵ֛‬ ‫עַ ד ַּ֨שּוב שחזרה וכפלה‪ ,‬הוא גם מלשון‬ ‫אֶּ ל‪-‬ל ֹ֥בן א ִ ָ֖חי ח ָֽרנה (כז‪,‬מג')‬ ‫שבע שנים שֶּ יעבד ברחל‪ .‬ומה שאמרה‬ ‫ּת ָ֖שּוב וכן ַּ֨שּוב עם ו"ו בכתיב מלא‪,‬‬ ‫ויש לשאול מדוע תשלח הצדקת את‬ ‫בזה רמזה לו שֶּ יעבד עוד שש שנים‬ ‫יעקב מן הפח אל הפחת‪ .‬מעשו שרוצה‬ ‫בצאן לבן‪.‬‬ ‫להורגו אל לבן שרוצה לעקור את הכל‪.‬‬ ‫שהרי אמרו במדרש תנחומא לבן הוא‬ ‫ובזה ינתן טעם לפרשת ויצא מדוע‬ ‫בלעם‪ .‬אלא רמז רמזה לו שקודם לכתו‬ ‫נקט יעקב בהסכם עם לבן שבע שנים‬ ‫אל לבן ילך ויטמין עצמו י"ד שנה בבית‬ ‫שבַ ע ש ָ֔ ִנים‬ ‫מדעתו‪ .‬באומרו ֶּ ָֽאעֱב ְדָך֙ ֶּ ֵ֣‬ ‫מדרשו של שם ועבר‪ .‬ובזה ינצל מאחיה‬ ‫ְבר ֹ֥חל ִב ְּתָךָ֖ הַ קְ טַ נָֽה‪( ,‬שם‪ ,‬כט‪,‬יח')‪,‬‬ ‫ומאחיו‪ .‬והיכן רמזה לו‪ ,‬באומרה‬ ‫ומדוע לא חשש שמא תקרא לו רבקה‬ ‫(כז‪,‬מד') וישבּת עמֹו ימים אחדים עד‬ ‫אמו בתוך זה הזמן‪ .‬שהרי אמרה לו‬ ‫אשֶּ ר ּתשּוב חמת אחיָך‪.‬‬ ‫(כז‪,‬מה') עד‪ַּ֨ -‬שּוב אף‪-‬אחיָך ממ ַָ֗ך ושכח֙‬ ‫ֵ ֵּ֣את אשֶּ ר‪-‬ע ֵּ֣שית ֶ֔לֹו וְ של ְַח ִ ָּ֖תי ּולְ קַ ְח ִ ֵּ֣תיָך‬ ‫ולעומקו של מקרא ֵיאמֵ ר שבאומרה‬ ‫שם‪.‬‬ ‫ִמ ָ֑‬ ‫וְ ישַ ְבּת‪ ,‬התכוונה לישיבת בית המדרש‪.‬‬ ‫ובאומרה עִ מֹו התכוונה עמו עם‬ ‫וכן אתה מוצא במה שאמר לבן ליעקב‬ ‫הקב''ה‪ .‬וכפי שאמרו בגמרא מסכת‬ ‫מלֵ ֹ֖א ְשבֻּ ֵ֣ ַע ִ֑זאת ונּת ַּ֨נה לָך גם‪-‬אֶּ ת‪ַ֗ -‬זאת‬ ‫ברכות (ו‪ ).‬תניא אבא בנימין אומר וכו'‬ ‫בעבדה֙ א ֶּ ֵּ֣שר ּתע ֵּ֣בד עמ ֶ֔די ָ֖עֹוד ֶּ ָֽשבַ ע‪-‬‬ ‫ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה‬ ‫ש ִנֹ֥ים אֲח ָֽרֹות‪:‬‬ ‫ששכינה עמו שנאמר {שמות כ‪-‬כד}‬ ‫בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא‬ ‫ולא סוף דבר שלא התוכח עמו אלא אף‬ ‫אליך וברכתיך‪.‬‬ ‫מיד הסכים שנאמר וַיַ ִ֤עַש ַיעֲקב֙ ָ֔כן‪.‬‬ ‫ובאומרה י ִמים אֲח ִדים התכוונה‬ ‫אלא שזכר יעקב את אשר רמזה לו‬ ‫לארבע עשרה שנה‪ .‬כיצד‪:‬‬ ‫אמו‪ ,‬שיהיה עם לבן עשרים שנה‪,‬‬ ‫יה‬ ‫י ִמים הם שנה‪ .‬כדאמר ליה א ִ ֙ח ֙‬ ‫להולדת השבטים ולקבלת שכרו בצאן‪.‬‬ ‫וְ ִא ָ֔מּה [של רבקה] לאליעזר‪ּ :‬ת ַּ֨שב‬ ‫הַ ַנע ֲֹ֥ר ִא ֵּ֛תנּו י ִ ָ֖מים ֵ֣אֹו ע ָ֑שֹור אַ ַחָ֖ר ּת ָֽלְך‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫(חיי שרה‪ ,‬כד‪,‬נה') ופירש רש''י שם‬ ‫סג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫וזה שאמרה מיד ַ ֵ֣ק ְצ ִּתי ְבחַ ַָ֔יי ִמפְ נָ֖י‬ ‫י ִ ָ֖מים שנה‪ .‬כמו י ִ ָ֖מים תהיה גאולתו‬ ‫ֹלקחַ ִ֠ ַיעֲקב ִא ַּ֨שה‬ ‫ְבנֵ֣ ֹות ָ֑חת ִאם‪ֵ֣ -‬‬ ‫(ויקרא כה‪ ,‬כט‪).‬‬ ‫ִמ ְבנָֽ ֹות‪ִ֤ -‬חת כ ֙אלֶּה֙ ִמ ְבנֵ֣ ֹות ה ָ֔א ֶּרץ‬ ‫ֹ֥למה ִ ָ֖לי חַ ִ ָֽיים‪.‬‬ ‫אֲח ִדים הם ארבע עשרה‪.‬‬ ‫שכן אֲח ִדים הוא כעין נוטריקון אחרי‬ ‫ַ ֵ֣ק ְצ ִּתי ְבחַ ַָ֔יי‪ .‬נכתב במסורה בקו'ף‬ ‫י"ד שנים‪.‬‬ ‫קטנה‪ .‬ופירש בעל הטורים‪ ,‬שראתה‬ ‫ובאומרה עַד ֲאשֶּ ר ּתשּוב חֲמַ ת א ִחיָך‬ ‫ברוח הקדש שהבית שגבהו ק' אמה‬ ‫כוונתה שתורתו אשר ילמד י''ד שנה‬ ‫עתיד ליחרב‪ .‬וממשיך בעל הטורים‬ ‫בבית המדרש של שם ועבר תגן בעדו‬ ‫ואומר וקו''ף של ודרור קן לה גדולה‪,‬‬ ‫להצילו מיד אחיו מיד עשו‪ ,‬ומיד אחיו‬ ‫ברמאות הוא לבן אחי אמו‪.‬‬ ‫ּודרֹור קן‬ ‫כזה‪ :‬גַם ִצפֹור מ ְצאה בַ יִ ת ְ‬ ‫וכל זאת רמזה באומרה עד אשר‬ ‫לּה שבקש דוד על ההיכל שגבהו ק'‬ ‫ּתשּוב‪,‬‬ ‫(תהלים‬ ‫יחרב‪.‬‬ ‫שלא‬ ‫אמה‬ ‫והוא נוטריקון תורת שם ועבר‪ ,‬היא‬ ‫פד‪,‬ד')‪.‬ולומדים סמוכים‪ ,‬וסמיך ליה‬ ‫תשיב את חמת אחיך‪ .‬אחיך בפועל הוא‬ ‫יֹושבי ביתך עֹוד‬ ‫(בפסוק ה)‪ ,‬אַ ְשרי ְ‬ ‫עשו‪ ,‬ואחיך ברמאות הוא לבן‪.‬‬ ‫יְ הַ לְ לּוָך סֶּ לה‪ .‬והיינו בית המקדש‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ובשימת לב ועל דרך הצח‪ ,‬ימצאּו‬ ‫יכָ֖ם יֹ֥ ֹום אֶּ ָֽחד‬ ‫ל ֹ֥מה אֶּ ְש ַכֵ֛ל גַם‪ְ -‬שנ ֶּ‬ ‫בשני הפסוקים גם יחד אותיות יעקב‪.‬‬ ‫(כז‪,‬מה')‬ ‫בראשי תיבות‪ :‬ק' של קן‪ ,‬י' של‬ ‫יכָ֖ם‬ ‫על דרך הפשט יכוונו דבריה גַם ְשנ ֶּ‬ ‫ֹושבי‪ ,‬ע' של עֹוד‪ ,‬ב' של ביתֶּ ָך‪.‬‬ ‫י ְ‬ ‫ליעקב ועשו‪.‬‬ ‫ועל דרך הרמז לעומקו של מקרא‪,‬‬ ‫לומר לך‪ ,‬שעל ידי ישיבתו של יעקב‬ ‫רמזה כאן לחורבן שני מקדשות‪ ,‬בית‬ ‫בבית מדרש של שם ועבר‪ ,‬ניתן כח‬ ‫ראשון ובית שני יום אחד זה תשעה‬ ‫לתפילת דוד המלך שלא תשוב ריקם‪,‬‬ ‫באב‪[ .‬וכן תמצא בכלי יקר]‪.‬‬ ‫ובית שלישי יבנה בב''א לא יחרב‬ ‫הגדולה‪,‬‬ ‫והועילה הק'‬ ‫עולמית‪.‬‬ ‫סד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫שהקב"ה יתן לפי מה שמגיע בלי משוא‬ ‫להעלות תפילת יעקב ותורתו למעלה‬ ‫פנים‪.‬‬ ‫עד כסא הכבוד‪ .‬וכשם שדמותו חקוקה‬ ‫בכסא הכבוד כן תפילתו ותורתו‬ ‫עכשיו לאחר שהתברר כי ליעקב ראוי‬ ‫חקוקים שם‪.‬‬ ‫לברך וכי לו משפט הבכורה‪ ,‬ברכו פעם‬ ‫נוספת במידת הרחמים‪ .‬וחזר והזכיר‬ ‫וכן נרמז במילה עֹוד‪ .‬כאומרו עֹוד‬ ‫מידת הדין אשר נתן אלהים לאברהם‪.‬‬ ‫ועֹוד ועֹוד יְ הַ לְ לּוָך סֶּ לה‪ .‬וסֶּ לה פירושו‬ ‫לידע‪ ,‬להודיע ולהיוודע‪ ,‬שגם מידת‬ ‫לעד ולנצח נצחים‪.‬‬ ‫הדין מסכימה לברכתו‪ .‬שלא ליתן‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬קצתי בחיי מפני בנות חת‪.‬‬ ‫פתחון פה לאף בריה בעולם לחלוק על‬ ‫כאן נצנצה בה רוח הקדש שעתידה היא‬ ‫כך‪.‬‬ ‫להקבר במערת המכפלה על ידי בני‬ ‫חת‪ .‬כי כשיצתה נשמתה יצחק היה כהה‬ ‫וזה שפירש רש''י בברכה הראשונה‬ ‫עינים‪ ,‬יעקב היה בדרך מחרן‪ ,‬ועשו‬ ‫ֹלהים מט ֙ל הש ֶ֔מים ּומשמנֵ ֹ֖י‬ ‫וְ ִ ָֽיּתֶּ ן‪-‬לְ ָך֙ האֱ ָ֔ ִ‬ ‫שונא לאמו ולא רוצה לעסוק בקבורתה‪,‬‬ ‫ה ִ֑א ֶּרץ ו ִּ֥רב ד ֹ֖גַֽן ות ֶֽירש וְ ִ ָֽיּתֶּ ן‪-‬לְ ָך֙ ‪ ,‬יתן‬ ‫ובני חת הם שקברוה‪.‬‬ ‫ויחזור ויתן‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ומוסיף רש''י‪ ,‬ולפי פשוטו מוסב‬ ‫וְ ִ֤אל שַ דַ י֙ יְ ב ֵ֣רְך ָֽא ְת ָָ֔ך וְ יַפְ ְרָךָ֖ וְ י ְַר ֶּבָָ֑ך‬ ‫לענין הראשון‪ ,‬ראה ריח בני שנתן לו‬ ‫וְ ה ִיָ֖ית לִ קְ ַ ֹ֥הל עַ ִ ָֽמים‪( .‬כח‪,‬ג')‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כריח שדה וגו'‪ ,‬ועוד יתן לך‬ ‫מטל השמים וגו'‪.‬‬ ‫ויתן לך את ברכת אברהם וגו'‪ .‬כאן‬ ‫ברכו במידת הרחמים א‪-‬ל ש‪-‬די‪ ,‬ולכן‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬יֵאמֵ ר‪ :‬וְ ִ ָֽיּתֶּ ן‪-‬לְ ָך֙ ‪,‬‬ ‫אמר פעם שניה ויתן לך‪ .‬שפעם‬ ‫יתן ויחזור ויתן מוסב לענין השני‪,‬‬ ‫הראשונה היתה במידת הדין ו ֶֽיּתֶּ ן‪-‬לָך֙‬ ‫לברכת אברהם שנתן לו לבסוף‪.‬‬ ‫אֱֹלהים מט ֙ל הש ֶ֔מים ּומשמנֵ ֹ֖י ה ִ֑א ֶּרץ‬ ‫ה ִָ֔‬ ‫ו ִּ֥רב ד ֹ֖גַֽן ות ֶֽירש‪ .‬כי לא היה בבירור למי‬ ‫וכך יהיה ערך הדברים‪ :‬ויתן לך‬ ‫הוא מברך לקול קול יעקב או לידים ידי‬ ‫האלקים במידת הדין‪ ,‬ויחזור ויתן‬ ‫עשו‪ .‬לכן בירך בסתם במידת הדין‪,‬‬ ‫במידת הרחמים‪.‬‬ ‫סה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ַויֻּגַ ֵ֣ד לְ ִר ְב ָ֔קה אֶּ ת‪-‬דב ֵ ִּ֥רי ֵע ֹ֖שו ְבנֵּ֣ה‬ ‫יתן לך את ברכת יצחק‪ ,‬ויחזור ויתן‬ ‫הַ ג ָ֑דל וּתשלח וּתק ָ֤רא ליעקב֙ ְבנֵּ֣ה‬ ‫את ברכת אברהם‪.‬‬ ‫הַ ק ָ֔טן‪( .‬כז‪,‬מב')‪.‬‬ ‫וכאומרו‪ :‬כשם שחזר ונתן גם את‬ ‫ברכת אברהם‪ ,‬כן יתן ויחזור ויתן‬ ‫יש ליתן טעם למה שהדגישה התורה‬ ‫ללא גבול כלל‪.‬‬ ‫שו ְבנֵּ֣ה הַ ג ָ֑דל‪,‬‬ ‫כמה וכמה פעמים לומר ע ָ֖‬ ‫שו‬ ‫ַיעֲקב֙ ְבנֵּ֣ה הַ ק ָ֔טן‪ .‬וכי לא ידענו שע ָ֖‬ ‫ואל שדי ברש"י מי שֶּ די בברכותיו‬ ‫ְבנֵּ֣ה הַ ג ָ֑דל‪ ,‬ו ַיעֲקב֙ ְבנֵּ֣ה הַ ק ָ֔טן‪ .‬שאין‬ ‫למתברכין מפיו יברך אותך‪ .‬כאן תלה‬ ‫שו ְבנֵּ֣ה הַ ג ָ֑דל‪ ,‬ו ַיעֲקב֙‬ ‫תלמוד לומר ע ָ֖‬ ‫יצחק את הברכה במידה שיעקב ניחן‬ ‫שו ְבנֵּ֣ה‬‫ְבנֵּ֣ה הַ ק ָ֔טן‪ .‬ומה תלמוד לומר ע ָ֖‬ ‫בה‪ .‬שהרי עשו אינו מבקש להתברך מפי‬ ‫הַ ג ָ֑דל‪ ,‬ו ַיעֲקב֙ ְבנֵּ֣ה הַ ק ָ֔טן‪.‬‬ ‫עליון‪ ,‬אלא מפי אביו‪ .‬שאמר הברכה‬ ‫אחת היא לך אבי‪ ,‬ויעקב מבקש ברכה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫מפי עליון‪ ,‬שנאמר כי הקרה ה' אלקיך‬ ‫שתדגיש כן התורה פעמים רבות‪ ,‬כדי‬ ‫לפני‪ ,‬וכאומרו‪ :‬ברכני אבי כפי מה‬ ‫ליתן תוקף לנבואה של וְ ַ ָ֖רב ַיע ֲֹ֥בד‬ ‫שיקרה ה' אלקיך לפני‪.‬‬ ‫שו ְבנֵּ֣ה הַ ג ָ֑דל לעולם יעבוד‬ ‫צ ִ ָֽעיר‪ .‬כן ע ָ֖‬ ‫לצעיר‪ ,‬ל ַיעֲקב֙ ְבנֵּ֣ה הַ ק ָ֔טן‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר‪,‬‬ ‫ובזה ינתן טעם לפירוש רש''י על‬ ‫וְ ִ֤אל שַ דַ י֙ יְ ב ֵ֣רְך ָֽא ְת ָָ֔ך וְ יַפְ ְרָךָ֖ וְ י ְַר ֶּ ָ֑בָך‬ ‫הפסוק ֹ֥אם ַיע ֲָ֖קב וְ ע ָֽשו‪( .‬כח‪,‬ה')‪.‬‬ ‫[כח‪,‬ג']‬ ‫יְ ב ֵ֣רְך‪ ,‬וְ יַפְ ְרָךָ֖ ‪ ,‬וְ י ְַר ֶּ ָ֑בָך‪ .‬כולן לשון ברכה‪.‬‬ ‫יְ ב ֵ֣רְך ‪ -‬כמשמעו‪,‬‬ ‫פירש רש''י איני יודע מה מלמדנו‪.‬‬ ‫וְ ַי פ ְרָךָ֖ ‪ -‬פ ו ב מתחלפות שבתוך האות‬ ‫ומעיר כאן השפתי חכמים‪ :‬יש‬ ‫פ כתובה ב בלבן כנ''ל‪ ,‬יוצא איפוא‪,‬‬ ‫מקשים מה בא להודיענו שאינו יודע‪,‬‬ ‫כאילו כתוב ויברָך שהוא בשינוי מקום‬ ‫אם לא יודע ישתוק‪ ,‬וי"ל דרש"י ידע‬ ‫האותיות כאילו כתוב וְ י ְַר ֶּ ָ֑בָך ‪ ,‬שהוא‬ ‫שיש לישב בכמה אנפי כפירושי‬ ‫לשון ריבוי ולשון ברכה‪.‬‬ ‫המפרשים וע"ש‪ ,‬אבל לא ידע איזה‬ ‫כולן לשון תוספת ברכה‪.‬‬ ‫הוא אמיתי לישב הפשיטות של‬ ‫מקרא‪ .‬עכ''ל‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫סו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ובהיות נבואה זו נצחית‪ ,‬לא תשתנה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר טעם‬ ‫על ידי המכירה‪ .‬ולעולם ישאר יעקב‬ ‫נוסף‪:‬‬ ‫בנה הצעיר‪ ,‬ועשו לעולם יהיה בנה‬ ‫הגדול‪ .‬ולעולם יתקיים וְ ַ ָ֖רב ַיע ֲֹ֥בד צ ִ ָֽעיר‪.‬‬ ‫ובהקדים יש ליתן טעם לשתי הקדמות‬ ‫כלומר‪ :‬ועשו יעבד ליעקב‪.‬‬ ‫תמוהות בפסוק‪.‬‬ ‫ובאומרו ֹ֥אם ַיע ֲָ֖קב וְ ע ָֽשו‪ ,‬ידגיש‬ ‫האחת‪ ,‬מדוע יקדים לומר ֹ֥אם לפני‬ ‫הכתוב‪ ,‬כי אין מי שיכול להעיד מי‬ ‫ַיע ֲָ֖קב וְ ע ָֽשו‪ ,‬וכפירושו של רש''י‪ ,‬איני‬ ‫הצעיר ומי הרב יותר מאמם‪ .‬לרבקה‬ ‫יודע מה מלמדנו‪ .‬שאנו יודעים שרבקה‬ ‫יעקב הוא החשוב והאהוב‪ ,‬אע''פ שהוא‬ ‫היא ֹ֥אם ַיע ֲָ֖קב וְ ע ָֽשו‪.‬‬ ‫הצעיר ועשו רב ממנו‪ ,‬שיצא ראשון‪.‬‬ ‫ועוד שבזה היה תמיד מתרברב‪,‬‬ ‫השניה‪ ,‬מדוע יקדים הכתוב את ַיע ֲָ֖קב‬ ‫ֵשו‬ ‫וכאומרו‪[ :‬וישלח‪ ,‬לג‪,‬ט'] ו ִּ֥יאמֶּ ר ע ֹ֖‬ ‫לפני ע ָֽשו‪ ,‬והרי עשו תמיד יהיה הגדול‬ ‫יֶּש‪ֵ֣ ִ -‬לי ָ֑רב‪.‬‬ ‫לאמו‪ ,‬גם אחרי מכירת הבכורה‪ .‬שאין‬ ‫במכירת הבכורה כדי להפוך סדר‬ ‫וְ יִ זכר יעקב ליד אמו‪ .‬שהרי לפי‬ ‫לידתם‪ .‬אלא רק לענין הברכה נעשה‬ ‫פשוטו‪ ,‬כן הוא סדר העולם‪ ,‬שהצעיר‬ ‫הקנין‪ .‬ולעולם ישאר יעקב בנה הקטן‬ ‫נזקק לאמו יותר מהגדול‪.‬‬ ‫של אמו‪ ,‬ועשו בנה הגדול‪ ,‬כמבואר‬ ‫ולעומקו של מקרא בא הכתוב‬ ‫בפסוק הקודם‪ .‬ואף רבקה תקפיד תמיד‬ ‫להודיענו שיש לדבוק בסדר הזה כי מן‬ ‫לקרוא ליעקב בנה הקטן ולעשו בנה‬ ‫השמים הועידו את הרב לעבוד את‬ ‫הגדול‪ .‬ומדוע אם כן יקדים הכתוב את‬ ‫הצעיר על פי נבואה שקבלה אמו מבית‬ ‫ַיע ֲָ֖קב לפני ע ָֽשו‪ ,‬ויאמר ֹ֥אם ַיע ֲָ֖קב‬ ‫מדרשו של שם‪ .‬ולכן יזכר הצעיר‬ ‫וְ ע ָֽשו‪.‬‬ ‫בצעירותו ליד אמו והרב ברבבותו‪,‬‬ ‫יתרחק מאמו‪ ,‬שקבלה תוקף הנבואה‪:‬‬ ‫ושתי התמיהות יתורצו כאחד‪ :‬כדי‬ ‫ורב יעבוד צעיר‪.‬‬ ‫ליתן תוקף לנבואה שקבלה רבקה‬ ‫בטרם ילדתם‪ :‬וְ ַ ָ֖רב ַיע ֲֹ֥בד צ ִ ָֽעיר‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬יעקב יק ֵרא צעיר‪,‬‬ ‫מלשון סביל‪ ,‬שסובל צער מעשו‪ .‬ועשו‬ ‫סז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫שנאמר‪ :‬ל ֵַ֗כן ֶֽכה‪-‬א ָ֤מר ה' אֶּ ל‪ֵ֣ -‬בית ַ ָֽיע ֲָ֔קב‬ ‫לעולם יק ֵרא רב שמתרברב על הצעיר‪.‬‬ ‫שר פ ָ֖דה אֶּ ת‪-‬אַ ְברהָ֑ם‪ ,‬וקרי ביה‪:‬‬ ‫ֲא ֶּ ֹ֥‬ ‫ואע''פ כן וְ ַ ָ֖רב ַיע ֲֹ֥בד צ ִ ָֽעיר ‪.‬‬ ‫שר פ ָ֖דה אֶּ ת‪-‬אַ ְברהָ֑ם‪ .‬לא בזכות‬ ‫ַ ָֽיע ֲָ֔קב ֲא ֶּ ֹ֥‬ ‫עצמו נפדה אברהם שהרי יצא ממנו‬ ‫^^^^‬ ‫ישמעאל‪ .‬ולא בזכות יצחק נפדה‬ ‫אברהם‪ ,‬שהרי יצא ממנו עשו הרשע‪.‬‬ ‫שר פ ָ֖דה אֶּ ת‪-‬אַ ְבר ָ֑הם‬ ‫ַ ָֽיע ֲָ֔קב אֲ ֶּ ֹ֥‬ ‫אלא בזכות יעקב שלא היה פסול בזרעו‪.‬‬ ‫[ישעיהו כ"ט כ"ב]‬ ‫שר פ ָ֖דה אֶּ ת‪-‬‬ ‫הוי אומר‪ָֽ ַ :‬יע ֲָ֔קב אֲ ֶּ ֹ֥‬ ‫אַ ְברהָ֑ם‪.‬‬ ‫וַיִ ְש ַ ִ֤לח יִ ְצחק֙ ֶּ ָֽאת‪ַ -‬יע ֲָ֔קב ו ַָ֖ילְֶּך פַ ֶּ ֵ֣דנָֽה‬ ‫אֲ ָ֑רם אֶּ ל‪-‬לבִ֤ן וגו'‪.‬‬ ‫ובאומרו פ ָ֖דה אֶּ ת‪-‬אַ ְברהָ֑ם‪ ,‬יתכוון‬ ‫הכתוב להסביר באיזו זכות ניצל אברהם‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו פ ֶּ ֵַ֣דנָֽה א ֲָ֑רם‪.‬‬ ‫מאש הכבשן באור כשדים‪ .‬שאם תאמר‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הרמז‬ ‫בזכות עצמו‪ ,‬הרי יצא ממנו ישמעאל‪.‬‬ ‫אֲרם‬ ‫והסוד‪ ,‬ירמוז הכתוב פַ ֶּ ֵ֣דנָֽה ָ֑‬ ‫ואם תאמר בזכות יצחק הרי יצא ממנו‬ ‫לפסוק ל ֹ֗כן ָֽכה‪-‬א ַ ִ֤מר ה' אֶּ ל‪ֵ֣ -‬בית‬ ‫עשו‪ .‬אלא ודאי בזכות יעקב שהיתה‬ ‫אֲשר פ ָ֖דה אֶּ ת‪-‬אַ ְבר ָ֑הם וגו'‪.‬‬‫ַ ָֽיע ֲָ֔קב ֶּ ֹ֥‬ ‫מיטתו שלימה‪ .‬וזה כוונתו באומרו‪:‬‬ ‫[ישעיהו כ"ט כ"ב]‬ ‫אֲשר פ ָ֖דה אֶּ ת‪-‬אַ ְבר ָ֑הם‪.‬‬ ‫ַ ָֽיע ֲָ֔קב ֶּ ֹ֥‬ ‫ַוהֲוינן בּה‪ ,‬מי פדה את אברהם‪.‬‬ ‫לפשוטו של מקרא וכן פירש רש''י‪,‬‬ ‫וכמובא בזוה''ק‪( :‬דף נ''ז ע''א) רבי‬ ‫הקב''ה פדה את אברהם מאור כשדים‪.‬‬ ‫חזקיה פתח ואמר‪( ,‬ישעיה כט) לכֵן כה‬ ‫וסרסהו ופרשהו‪ :‬ל ֹ֗כן ָֽכה‪-‬א ַ ִ֤מר ה'‪,‬‬ ‫אמר יי' אֶּ ל בֵ ית יעקב אשֶּ ר פדה אֶּ ת‬ ‫שר פ ָ֖דה אֶּ ת‪-‬אַ ְברהָ֑ם‪ ,‬אֶּ ל‪ֵ֣ -‬בית ַ ָֽיע ֲָ֔קב‬‫ֲא ֶּ ֹ֥‬ ‫אברהם וגֹו'‪ .‬האי קרא קשיא‪ ,‬לכֵן כה‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫אמר יְ י' ֲאשֶּ ר פדה אֶּ ת אַ ְברהם מבעֵי‬ ‫לֵיּה‪ .‬מאי‪ ,‬כה אמר יי' אֶּ ל בֵ ית ַיעֲקב‬ ‫אך מדרשו אינו כן‪ .‬גם במדרש רבה‬ ‫ֲאשֶּ ר פדה אֶּ ת אַ ְברהם‪.‬‬ ‫וגם בזוה''ק (ויקרא נ''ז עמ' א') ידרשו‬ ‫שיעקב הוא אשר פדה את אברהם‪.‬‬ ‫אֶּ לא הא אּוקמּוה והא אּתמר‪ְ ,‬ד ַיעֲקב‬ ‫שכל מה שהקב''ה פדה את אברהם מאור‬ ‫פדה אֶּ ת אַ ְברהם וַדַ אי‪ .‬דבההיא שעתא‬ ‫כשדים הוא בשביל יעקב שלימא‪.‬‬ ‫דנפל בגֹו נּורא דכשדאֵ י‪ ,‬דנּו דינֵיּה (ס''י‬ ‫סח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫ופדנה ארם יחד עם האות ב [בלבן]‪,‬‬ ‫ואמרו קמי קודשא בריך הוא‪ ,‬בגין מאי‬ ‫יחד הן אותיות נפדה אברהם‪.‬‬ ‫ישתזיב האי‪ ,‬זכות אבהן לית ליה‪.‬‬ ‫אמר ליה‪ ,‬ישתזיב בגין בנוי‪ ,‬דהכי תניא‪,‬‬ ‫כיצד‪ :‬כאשר האות ה במילה פדנה‬ ‫ברא מזכי אבא)‪ .‬אמרּו‪ ,‬הא ישמעֵאל‬ ‫תשמש לכאן ולכאן בכפילות‪ ,‬גם לפדן‬ ‫דנפיק מנֵיּה‪ .‬אמר קּודשא בריְך הּוא‪ ,‬הא‬ ‫וגם לארם כגון‪ :‬פדנ ה ארם‪ ,‬ובתוספת‬ ‫יִ ְצחק‪ ,‬דיֹושיט קדלֵיּה על גבֵ י מדבחא‪.‬‬ ‫אמרּו‪ ,‬הא עשו ְדנפִ יק ִמניּה‪ .‬אמר‪ ,‬הא‬ ‫ב לבנה קבלנו את המלים נפדה‬ ‫ַיעֲקב‪ ,‬דאיהּו כּורסיא ְשלימתא‪ ,‬וכל‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫ימין קמַ אי‪.‬‬ ‫נֹוהי ְשל ִ‬ ‫ְב ִ‬ ‫ועוד על דרך הצח‪,‬‬ ‫זה ששלחו יצחק ורבקה את יעקב ללבן‪.‬‬ ‫אַ ְמרּו‪ ,‬הא וַדַ אי ִבזְכּותא דא יִ ְש ְּתזִיב‬ ‫אל הלבן שבפ"א‪[ ,‬אל הרקע הלבן‬ ‫אַ ְברהם הדא הּוא דכתיב‪ ,‬יעקב ֲאשֶּ ר‬ ‫שבאות פ]‪ .‬לפדות את אברהם‪ .‬ומה‬ ‫פדה אֶּ ת אַ ְברהם‪.‬‬ ‫היא פדיה זו‪ ,‬לקיים כי ביצחק יקרא לך‬ ‫זרע‪ ,‬ולמען יצוה את ביתו אחריו‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שלזה‬ ‫פַדנָֽה אֲ ָ֑רם שהם‬ ‫ירמזון א ֵלין מליא ֶּ ֵ֣‬ ‫ועוד י"ל‪ ,‬באומרה אל לבן אחי חרנה‬ ‫בהיפוך אותיות נפדה אברהם‪ .‬נפדה‬ ‫כיוונה בזה להלבין חרון אף אחיה‬ ‫אברהם על ידי יעקב בלכתו פַ ֶּ ֵ֣דנָֽה‬ ‫ואחיו‪ .‬להלבין את ה"ב" שבחרון‬ ‫אֲ ָ֑רם להקים שם שבטי י‪-‬ה שאין בהם‬ ‫הא"ף היא הפ''א‪.‬‬ ‫פסול‪.‬‬ ‫ובזאת ההלבנה הוא פודה את אברהם‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬יתקבל נפדה אברהם‬ ‫כעין ההר הטוב הזה והלבנון‪ .‬זה בית‬ ‫מ"פדנה ארם" כך‪ :‬שהרי בתוך האות‬ ‫המקדש שמלבין עוונותיהם של‬ ‫ישראל‪ .‬יבנה בב"א‪.‬‬ ‫נסתרת האות ב בלבן‪ ,‬כלומר בחלק‬ ‫פ‬ ‫^^^^‬ ‫הלבן שבתוך ה פ‬ ‫סט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫עשו שבגללו לקח את מחלת בת‬ ‫לסיום הפרשה‬ ‫ישמעאל לאשה‪.‬‬ ‫והם חמישה דברים שראה עשו‪:‬‬ ‫ולעניין המפטיר‬ ‫שלשה בפסוק ו' אחד בפסוק ז' ואחד‬ ‫בפסוק ח'‪:‬‬ ‫שביעי‬ ‫א‪ .‬וַיַ ֵ֣ ְַֽרא ע ֹ֗שו ִ ָֽכי‪-‬ב ַ ֵ֣רְך יִ ְצח ִ֘ק אֶּ ת‪ָֽ ַ -‬יעֲקב‬ ‫{ה} וַיִ ְש ַ ִ֤לח יִ ְצחק֙ ֶּ ָֽאת‪ָֽ ַ -‬יע ֲָ֔קב ו ַָ֖ילְֶּך‬ ‫{פסוק ו'}‪ ,‬והכוונה לברכה שברכו בפסוק‬ ‫אֲר ִָ֔מי‬ ‫אֲרם אֶּ ל‪-‬ל ִ֤בן בֶּ ן‪ְ -‬בתּוא ֙ל ָֽה ַ‬ ‫פ ֶּ ֵַ֣דנָֽה ָ֑‬ ‫ד'‪ :‬ו ֶֽיּתֶּ ן‪-‬לָך֙ אֶּ ת‪-‬ברכֵּ֣ת אבר ֶ֔הם‬ ‫א ִ ֲֵ֣חי ִר ְב ָ֔קה ֹ֥אם ַ ָֽיע ֲָ֖קב וְ ע ָֽשו‪:‬‬ ‫{ו} וַיַ ֵ֣ ְַֽרא ע ֹ֗שו ִ ָֽכי‪-‬ב ַ ֵ֣רְך יִ ְצח ִ֘ק אֶּ ת‪ָֽ ַ -‬יעֲקב‬ ‫ב‪ .‬וַיַ ֵ֣ ְַֽרא ע ֹ֗שו וגו' ִ ָֽכי ִש ַ ִ֤לח אתֹו֙ [את‬ ‫שם‬ ‫וְ ִש ַ ִ֤לח אתֹו֙ פ ֶּ ֵַ֣דנָֽה א ֲָ֔רם ל ַ ָֽקחַ ת‪-‬לֹ֥ ֹו ִמ ָ֖‬ ‫שם‬ ‫פַדנָֽה א ֲָ֔רם ל ַ ָֽקחַ ת‪-‬לֹ֥ ֹו ִמ ָ֖‬ ‫יעקב] ֶּ ֵ֣‬ ‫אמר ָֽלא‪-‬‬ ‫שה ְב ָֽברֲ ֵ֣כֹו א ָ֔תֹו וַיְ ַ ִ֤צו עליו֙ ל ָ֔‬ ‫ִא ָ֑‬ ‫שה‪ { .‬פסוק ו'}‬ ‫ִא ָ֑‬ ‫שה ִמ ְבנֹ֥ ֹות כְ ָֽנעַן‪:‬‬ ‫ִת ַ ֹ֥קח ִא ָ֖‬ ‫ג‪ .‬וַיַ ֵ֣ ְַֽרא ע ֹ֗שו [שיצחק אביו צוה עליו על‬ ‫אמר ָֽלא‪-‬‬ ‫יעקב ב ֶֽברכֵּ֣ ֹו א ֶ֔תֹו] וַיְ ַ ִ֤צו עליו֙ ל ָ֔‬ ‫שה ִמ ְבנֹ֥ ֹות כְ נָֽעַן‪ { :‬פסוק ו'}‬ ‫ִת ַ ֹ֥קח ִא ָ֖‬ ‫מפטיר‬ ‫ד‪ .‬וַיַ ֵ֣ ְַֽרא ע ֹ֗שו כי יעקב שמע אל אביו‬ ‫{ז} וַיִ ְש ַ ֵ֣מע ַ ָֽיע ֲָ֔קב אֶּ ל‪-‬א ִ ָ֖ביו וְ אֶּ ל‪ִ -‬א ָ֑מֹו‬ ‫ו ַָ֖ילְֶּך פ ֶּ ַֹ֥דנָֽה א ֲָֽרם‪:‬‬ ‫ואל אמו ככתוב‪ :‬וַיִ ְש ַ ֵ֣מע ַ ָֽיע ֲָ֔קב אֶּ ל‪-‬‬ ‫{ח} וַיַ ֵ֣ ְַֽרא ע ָ֔שו ִ ֹ֥כי ר ָ֖עֹות ְבנֵ֣ ֹות כְ נָ֑עַן‬ ‫אֲרם‪{ :‬פסוק‬ ‫פַדנָֽה ָֽ‬‫א ִ ָ֖ביו וְ אֶּ ל‪ִ -‬א ָ֑מֹו ו ַָ֖ילְֶּך ֶּ ֹ֥‬ ‫ְבעינָ֖י יִ ְצחֹ֥ק א ִ ָֽביו‪:‬‬ ‫ז'}‬ ‫שו אֶּ ל‪-‬יִ ְשמעָ֑אל וַיִ קַֹּ֡ ח ֶּ ָֽאת‪-‬‬ ‫{ט} ו ַֹ֥ילְֶּך ע ָ֖‬ ‫ה‪ .‬וַיַ ֵ֣ ְַֽרא ע ָ֔שו ִ ֹ֥כי ר ָ֖עֹות ְבנֵ֣ ֹות כְ ָ֑נעַן‬ ‫ָֽמח ַ ֲֵ֣לת | בַ ת‪-‬יִ ְשמ ַּ֨עאל בֶּ ן‪-‬אַ ְבר ָ֜הם א ֲֵּ֧חֹות‬ ‫ְבעינָ֖י יִ ְצחֹ֥ק א ִ ָֽביו‪ { :‬פסוק ח'} שהרי‬ ‫שיו לֹ֥ ֹו לְ ִא ָֽשה‪:‬‬ ‫נְ ביֵ֛ ֹות עַל‪-‬נ ָ֖‬ ‫שלח את יעקב לקחת לו אשה מפדן‬ ‫ארם‪.‬‬ ‫בשימת לב‪ ,‬פסוק זה וַיִ ְש ַ ֵ֣מע ַ ָֽיע ֲָ֔קב‬ ‫והנגזר מחמישה דברים אלו שלקח‬ ‫אֶּ ל‪-‬א ִ ָ֖ביו וְ אֶּ ל‪ִ -‬א ָ֑מֹו ו ַָ֖ילְֶּך פ ֶּ ַֹ֥דנָֽה א ֲָֽרם‬ ‫את מחלת בת ישמעאל לאשה‪:‬‬ ‫במפטיר‬ ‫קבעוהו‬ ‫ז')‬ ‫(פסוק‬ ‫שו אֶּ ל‪-‬יִ ְשמעָ֑אל וַיִ קַֹּ֡ ח ֶּ ָֽאת‪-‬‬ ‫{ט} ו ַֹ֥ילְֶּך ע ָ֖‬ ‫כפסוק בפני עצמו‪ ,‬ולכאורה אינו כן‪.‬‬ ‫אֲחֹות‬ ‫ָֽמח ַ ֲֵ֣לת | בַ ת‪-‬יִ ְשמ ַּ֨עאל בֶּ ן‪-‬אַ ְבר ָ֜הם ֵּ֧‬ ‫אלא בהתבונן נראה הוא כחוזר לעניין‬ ‫שיו לֹ֥ ֹו לְ ִא ָֽשה‪:‬‬ ‫נְ ביֵ֛ ֹות עַל‪-‬נ ָ֖‬ ‫שלפניו‪ ,‬שמשמעו מה הדבר שראה‬ ‫ואשר על כן יש לשאול מדוע נקבע‬ ‫ע‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫עשו ויקח עשו‪ .‬הוא עשו בראייתו‪,‬‬ ‫המפטיר כביכול באמצע העניין‪ .‬שהרי‬ ‫הוא עשו בלקחו‪ .‬והוא אינו יודע כי‬ ‫וַיִ ְש ַ ֵ֣מע ַ ָֽיע ֲָ֔קב אֶּ ל‪-‬א ִ ָ֖ביו וְ אֶּ ל‪ִ -‬א ָ֑מֹו ו ַָ֖ילְֶּך‬ ‫אמנם בת ישמעאל היא מבני בניו של‬ ‫פ ֶּ ַֹ֥דנָֽה א ֲָֽרם הוא אחד מהדברים שנזכרו‬ ‫אברהם‪ ,‬אך היא מבית השפחה‬ ‫בפסוק הקודם שבגללם לקח עשו את‬ ‫המצרית שהם מזרע חם והם בארור‬ ‫מחלת בת ישמעאל לאשה‪ :‬וַיַ ֵ֣ ְַֽרא ע ֹ֗שו‬ ‫כבנות כנען‪ .‬וזה דרך הגויים כסל למו‪,‬‬ ‫[שיצחק אביו צוה עליו על יעקב ב ֶֽברכֵּ֣ ֹו א ֶ֔תֹו]‬ ‫לעשות הנראה להם והם בחשכה לא‬ ‫שה ִמ ְבנֹ֥ ֹות‬ ‫אמר ָֽלא‪ִ -‬ת ַ ֹ֥קח ִא ָ֖‬ ‫וַיְ ַ ִ֤צו עליו֙ ל ָ֔‬ ‫יראו נכוחה‪.‬‬ ‫כְ ָֽנעַן‪ { :‬פסוק ו'} ומה ראה עשו‪ :‬שיעקב‬ ‫ולכן נאמר בהמשך העניין‪ :‬על נשיו לו‬ ‫אמו‬ ‫ואל‬ ‫אביו‬ ‫אל‬ ‫שמע‬ ‫לאשה‪ .‬וברש"י שהוסיף רשעה על‬ ‫ככתוב‪ :‬וַיִ ְש ַ ֵ֣מע ַ ָֽיע ֲָ֔קב אֶּ ל‪-‬א ִ ָ֖ביו וְ אֶּ ל‪-‬‬ ‫רשעתו שלא גרש את הראשונות‪ .‬ודרשו‬ ‫ִא ָ֑מֹו ו ַָ֖ילְֶּך פ ֶּ ַֹ֥דנָֽה א ֲָֽרם‪{ :‬פסוק ז'}‬ ‫חז"ל מדוע נקראת מחלת שהיה ראוי ‪-‬‬ ‫כחתן ‪ -‬שימחלו לו כל עוונותיו‪ .‬והוא לא‬ ‫השכיל להמשיך בדרך טובה‪ ,‬ובחר‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאמֵ ר‪ :‬אף על פי‬ ‫בסורו הרע‪ ,‬וחזרו לו כל עוונותיו‬ ‫שכביכול מה שנאמר בפסוק ז' וַיִ ְש ַ ֵ֣מע‬ ‫כבתחילה‪ .‬וכל זה נרמז בשם מחלת‪.‬‬ ‫ַ ָֽיע ֲָ֔קב אֶּ ל‪-‬א ִ ָ֖ביו וְ אֶּ ל‪ִ -‬א ָ֑מֹו ו ַָ֖ילְֶּך פ ֶּ ַֹ֥דנָֽה‬ ‫שהוא מלשון מחילה‪ ,‬וגם אותיות‬ ‫א ֶֽרם הוא מה שראה עשו‪ ,‬הרי לא‬ ‫ִּתלחם‪ .‬שאם ִּתלחם עם יצרך ִּתמחל‪.‬‬ ‫בעשו תלוי יעקב‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬ביעקב‬ ‫ואם לא ִּתלחם ‪ -‬יתקיים "למחת"‪ .‬והוא‬ ‫תלוי עשו‪ .‬שנאמר ורב יעבוד צעיר‪.‬‬ ‫בארמית לשון ירידה וזריקה ארצה‪.‬‬ ‫ועשו ירצה לעשות כמעשה יעקב ולא‬ ‫והמשיך על עצמו נפילת ישמעאל‪.‬‬ ‫להיפך‪ .‬ולכן נחשב הפסוק של יעקב‬ ‫וַיִ ְש ַ ֵ֣מע ַ ָֽיע ֲָ֔קב אֶּ ל‪-‬א ִ ָ֖ביו וְ אֶּ ל‪ִ -‬א ָ֑מֹו ו ַָ֖ילְֶּך‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬כדברי החתם סופר‪,‬‬ ‫פ ֶּ ַֹ֥דנָֽה א ֲָֽרם כפסוק בפני עצמו‪ ,‬שהוא‬ ‫שאמנם מכאן לומדים מחילת עוונות‪ ,‬אך‬ ‫מורה דרך לתועים כיצד לנהוג נכון‪.‬‬ ‫לעשו מעולם ולעולם לא נמחלו עוונותיו‬ ‫ולכן הוא הפסוק הפותח במפטיר‪.‬‬ ‫ולא היה ראוי לזה‪ .‬וזה נרמז גם בשם‬ ‫מחלת‪ .‬מחלת עשו‪ .‬לשון מַ חֲלה‪ .‬מחלה‬ ‫רק שעשו לא השכיל זאת‪ .‬ואף על פי‬ ‫חשוכת מרפא אשר מבטן אמו יפרד אל‬ ‫שעשו ראה שיעקב שומע בקול אביו‬ ‫הרשע ולא יהיה לו כלל כל אחיזה עם‬ ‫ואמו‪ ,‬הוא אינו עושה כן אלא עושה‬ ‫הטוב‪ .‬וכן נרמז ענין זה ב"ידו אוחזת"‪.‬‬ ‫על דעת עצמו מה שנראה לו‪ .‬וירא‬ ‫עא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫פני יעקב‪ .‬וכפי שנאמר בפרשה‪[ :‬כה‪,‬‬ ‫ידו של יעקב אוחזת בעקב עשו‪ .‬אך עשו‬ ‫ֵשו כי‪-‬צֵּ֣יד ב ִ֑פיו‬ ‫כח'] ו ֶּיֶֽאהִּ֥ב יצחָ֛ק אֶּ ת‪-‬ע ֹ֖‬ ‫אינו אוחז ביעקב כלל‪ .‬שאין לו בו‬ ‫וְ ִר ְב ָ֖קה א ֶּ ֹ֥הבֶּ ת אֶּ ת‪ָֽ ַ -‬יע ֲָֽקב‪ .‬כאן גילה‬ ‫אחיזה‪ .‬ואדרבה‪ ,‬כשם שיעקב נראה‬ ‫הנביא כי אהבת רבקה ליעקב היא‬ ‫אוחז את עשו‪ ,‬עשו נראה כבועט‬ ‫אהבת הקב''ה שנאמר ואהַ ב אֶּ ת ַיעֲקב‪.‬‬ ‫להשתחרר מידו ומברכתו של יעקב‪.‬‬ ‫ואע''פ שלא נאמר שנאה בעשו אלא רק‬ ‫לזה נאמר וידו אוחזת‪ ,‬באופן תמידי‬ ‫שו כִ י‪ַ -‬צֵ֣יִ ד ְב ִ ָ֑פיו‪,‬‬ ‫ו ֶּ ַָֽיא ֱַהֹ֥ב יִ ְצחֵ֛ק אֶּ ת‪-‬ע ָ֖‬ ‫ונצחי‪ .‬וזה שנאמר ט"ו שנה אחרי כן‪:‬‬ ‫גילה הנביא כי אהבה תלויה בדבר היא‪,‬‬ ‫ויבז עשו את הבכורה‪ .‬בעט בטובתו של‬ ‫ואינה אלא שנאה‪ .‬ולכן תלה את‬ ‫הקב"ה ונבעט גם מן הברכה‪ .‬וביעקב‬ ‫ברכותיו של עשו ביעקב‪ .‬זה שכתוב‬ ‫צוה ה' את הברכה חיים עד העולם‪.‬‬ ‫ּולְ אם֙ ִמלְ ֵ֣אם ֶּיָֽאֱ ָ֔מץ וְ ַ ָ֖רב ַיע ֲֹ֥בד צ ִ ָֽעיר‬ ‫(כה‪,‬כג') ופירש''י‪ :‬לא ישוו בגדולה‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫כשזה קם זה נופל‪ ,‬וכן הוא אומר‬ ‫ִאמלְ אה החֳרבה (יחזקאל כו‪ ,‬ב‪ ,).‬לא‬ ‫נתמלאה צר אלא מחורבנה של‬ ‫הפטרה לפרשת תולדות‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫בספר מלאכי‪ ,‬מפרק א פסוק א‪ ,‬עד פרק‬ ‫הכי נמי וירושלים תתמלא מחורבנה‬ ‫ב פסוק ז‬ ‫אתי‬ ‫של צר כנאמר וְ אֶּ ת עשו שנ ִ‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫וא ִשים אֶּ ת הריו ְשממה וְ אֶּ ת ַנחֲלתֹו‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫לְ תַ נֹות ִמ ְדבר‪.‬‬ ‫לכאורה קבעו חז''ל הפטרה זו לפרשת‬ ‫עד כאן בשני הפסוקים הראשונים של‬ ‫תולדות על פי פסוקים ב'‪-‬ג' שבתחילת‬ ‫ההפטרה גילוי האהבה ליעקב‪.‬‬ ‫ההפטרה‪[ :‬ב] אהַ ְב ִּתי אֶּ ְתכֶּם אמַ ר‬ ‫יהו'ה ַואֲמַ ְרּתֶּ ם בַ מה אֲהַ ְבּתנּו הֲלֹוא‬ ‫אך מכאן ואילך פונה הנביא בדברי‬ ‫אח עשו לְ ַיעֲקב נְ אֻּם יהו'ה ואהַ ב אֶּ ת‬ ‫תוכחה לעם בכלל ולכהנים בפרט‪,‬‬ ‫אתי‪.‬‬ ‫ַיעֲקב‪[ :‬ג] וְ אֶּ ת עשו שנ ִ‬ ‫דברי תוכחה נוקבים וקשים כגון‪:‬‬ ‫[ו] בן יְ כַבד אב וְ עֶּ בֶּ ד אֲדניו ואם אב‬ ‫שבהם נראה בעליל בחירת יעקב על‬ ‫בֹודי ואם אדֹונים אני אַ יה‬ ‫אני אַ יה כְ ִ‬ ‫פני עשו אחיו‪ ,‬ודחייתו של עשו מעל‬ ‫עב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫של מקום‪.‬‬ ‫מֹור ִאי אמר יהו'ה צבאֹות לכֶּם הַ כהֲנִ ים‬ ‫ישים ַעל ִמז ְְב ִחי לֶּחֶּ ם‬ ‫בֹוזי ְש ִמי [ז] מַ גִ ִ‬ ‫היוצא מכאן שיעקב בקנותו את‬ ‫ְמגאל וגו' בֶּ אֱמ ְרכֶּם שֻּ לְ חַ ן יהו'ה נִ ְבזֶּה‬ ‫הבכורה התחייב לכבד עבודתו של‬ ‫הּוא עד אשר מזהירם הנביא באזהרה‬ ‫מקום‪ .‬והנה קם הנביא בשליחותו של‬ ‫חמורה אם לא ייטיבו דרכיהם‪[ :‬ב‪,‬ב']‬ ‫מקום לתבוע את השטר מבני בניו של‬ ‫רֹותי אֶּ ת‬ ‫וְ ִשל ְַח ִּתי בכֶּם אֶּ ת הַ ְמארה וְ א ִ‬ ‫יעקב‪ ,‬שתפסו כביכול אומנותו של עשו‬ ‫ִב ְרכֹותיכֶּם‪.‬‬ ‫ובמקום לכבד את עבודת בית המקדש‬ ‫ויש ליתן את הדעת על הקשר בין‬ ‫הם אשר מבזים אותו‪[ :‬ו] בן יְ כַבד אב‬ ‫גילוי האהבה ותוכחתו של הנביא‬ ‫בֹודי‬ ‫וְ עֶּבֶּ ד אֲדניו ואם אב אני אַ יה כְ ִ‬ ‫לענייני הפרשה‪:‬‬ ‫ואם אדֹונים אני אַ יה מֹור ִאי אמר יהו'ה‬ ‫צבאֹות לכֶּם הַ כהֲנִ ים בֹוזי ְש ִמי מגישים‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאמֵ ר‪ :‬יש כאן‬ ‫על מזבחי לֶּחֶּ ם מגאל וגו' בֶּ אמרכֶּם‬ ‫בירור עמוק של הקשר בין יעקב ועשו‬ ‫שֻ לחן יהו'ה נִ ְבזֶּה הּוא‪ .‬ואשר על כן‬ ‫למשך כל הדורות‪ ,‬מלידתם דרך‬ ‫מזהיר אותם הנביא כי בזה הם עלולים‬ ‫מכירת הבכורה וקבלת הברכה ועד‬ ‫להפסיד גם את הברכה שקבל יעקב‬ ‫לעתיד לבוא‪ .‬שהרי במכירת הבכורה‬ ‫מאביו‪ .‬ובמקום ברכה מזהירם על‬ ‫התחייב יעקב לקיים את עבודת בית‬ ‫המארה‪[ :‬ב‪,‬ב'] ‪ :‬אם לא תשמעּו ואם‬ ‫המקדש בקדושה ובטהרה‪ ,‬ולכן עשו‬ ‫לא תשימּו על לֵב לתֵ ת כבֹוד לשמי אמר‬ ‫ויתר על זכותו זאת‪ ,‬כפירוש רש''י‪:‬‬ ‫יהו'ה צבאֹות וְ ִשל ְַח ִּתי בכֶּם אֶּ ת הַ ְמארה‬ ‫ִמכְ ֹ֥רה כַיֵ֛ ֹום אֶּ ת‪ְ -‬בכ ָֽר ְתָךָ֖ ִ ָֽלי לפי‬ ‫רֹותי אֶּ ת ִב ְרכֹותיכֶּם‪ .‬ועוד בא אליהם‬ ‫וְ א ִ‬ ‫שהעבודה בבכורות‪ ,‬אמר יעקב אין‬ ‫הנביא בתביעה‪ ,‬בעוד שֶּ עשו מכבד את‬ ‫רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה‪ .‬וכן‬ ‫אביו ככתוב בן יְ כַבד אב‪ ,‬הכהנים‬ ‫עונה לו עשו‪ :‬מה טיבה של עבודה זו‪,‬‬ ‫מבזים שמו‪ ,‬שכן אמרו בזוה''ק [קמו‬ ‫אמר לו יעקב כמה אזהרות ועונשין‬ ‫עמ' ב'] פתח רבי יֵיסא ואמר (מלאכי א)‬ ‫ומיתות תלוין בה‪ ,‬אמר עשו ִהנֵ֛ה ָֽאנ ִ ֹ֥כי‬ ‫בֵ ן יכבֵ ד אב ועֶּבֶּ ד אדֹוניו‪ ,‬בן‪ ,‬דא עשו‪.‬‬ ‫הֹולְך ל ָ֑מּות‪ ,‬אני הולך למות על ידה‪,‬‬ ‫ָ֖‬ ‫דלא הוה בר נש בעלמא דיֹוקיר לאבֹוי‪,‬‬ ‫אם כן מה חפץ לי בה‪ ,‬וְ ָֽלמה‪-‬זֶּ ֹ֥ה ִ ָ֖לי‬ ‫כמה דאֹוקיר עֵשו לאבֹוי‪ .‬וההּוא יקירּו‬ ‫שו‬ ‫ְבכ ָֽרה‪ .‬מייד מה כתיב ביה‪ :‬ו ִַיֹ֥בֶּ ז ע ָ֖‬ ‫דאֹוקיר לֵיּה אשליט לֵיּה בהאי עלמא‪,‬‬ ‫אֶּ ת‪-‬הבכ ֶֽרה‪ .‬ממשיך רש''י בפירושו‪:‬‬ ‫מכאן כח שליטתו בעוה''ז‪ .‬ובזה‬ ‫העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודתו‬ ‫עג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫כהנים וגוי קדוש‪[ :‬ז] כי שפתֵ י כהֵ ן‬ ‫מחייב את בניו של יעקב הכהנים‪,‬‬ ‫ישמרּו דעת ותֹורה יבקשּו מפיהּו כי‬ ‫עליהם אומר הנביא ואם אב אני אַ יה‬ ‫מלאְך יהו'ה צבאֹות הּוא‪.‬‬ ‫בֹודי ואם אדֹונים אני אַ יה מֹור ִאי‪.‬‬ ‫כְ ִ‬ ‫^^^^‬ ‫ובשימת לב עשו איבד את זכותו זאת‬ ‫כאשר התריס נגד הקב''ה ונגד אביו‬ ‫בשנים אחרות‪ ,‬כאשר שבת בערב‬ ‫באומרו‪[ :‬כז‪,‬לו'] ו ֹּ֡יאמֶּ ר הֲכִ ַ֩י ק ַּ֨רא שמֹו‬ ‫ראש חדש‪ ,‬קורין בספר שמואל א כ‪,‬‬ ‫יֶֽע ַ֗קב וֶַֽֽיעק ַּ֨ ֵבני֙ זֶּ ֵּ֣ה ֶֽפע ֶ֔מים אֶּ ת‪ֶֽ -‬בכר ֵּ֣תי‬ ‫יח' ויאמֶּ ר לֹו יהֹונתן מחר חדֶּ ש‪.‬‬ ‫ל ֶ֔קח והנֵ ִּ֥ה ע ֹּ֖תה ל ֵּ֣קח ברכ ִ֑תי‪ .‬באומרו‬ ‫הֲכִ ַ֩י ק ַּ֨רא ְש ָ֜מֹו‪ ,‬התריס נגד הקב''ה‬ ‫להפטרת מחר חדש‬ ‫שקרא שמו יעקב וכנגד אביו שקרא‬ ‫כאשר שבת בערב ראש חדש‪ ,‬קורין‬ ‫פירש''י‬ ‫וכן‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫שמו‬ ‫בספר שמואל א כ‪ ,‬יח' ויאמֶּ ר לֹו‬ ‫[כה‪,‬כו'] ו ֶֽאח ֵרי‪ֵ -‬כן יצֵּ֣א א ַ֗חיו וי ָ֤דֹו א ַּ֨ ֶּחזֶּת֙‬ ‫יהֹונתן מחר חדֶּ ש‪.‬‬ ‫ֶֽבע ֵ ֵּ֣קב ע ֵֶ֔שו וַיִ קְ ֹ֥רא ְש ָ֖מֹו ַ ָֽיע ֲָ֑קב [מי קראו‬ ‫מובא בספרו של אבודרהם‬ ‫יעקב] הקב"ה‪ .‬דבר אחר אביו קרא לו‬ ‫[אבודרהם דוד בן יוסף בן דוד תלמיד‬ ‫יעקב על שם אחיזת העקב‪ .‬אם כן‪ ,‬כך‬ ‫ר' יעקב בן הרא"ש]‪" ,‬סדֶּ ר תפילות‬ ‫או כך התריס בפניהם‪ :‬הֲכִ ַ֩י ק ַּ֨רא ְש ָ֜מֹו‬ ‫של שבת" על תקנת ההפטרות‪ ,‬מימי‬ ‫ַ ָֽיע ֲֹ֗קב ַוַָֽֽיַעְ קְ ַּ֨בנִ י֙ זֶּ ֵ֣ה ַ ָֽפע ָ֔ ֲַמיִ ם‪ ,‬בגללכם‬ ‫גזירות השמד של היוונים שלא יקראו‬ ‫הדבר שקראתם אותו יעקב‪ .‬לכן לא‬ ‫בתורה‪ .‬ואשר על כן תיקנו לישראל‬ ‫עמדה לו זכות הכיבוד אב לעתיד לבא‪.‬‬ ‫קריאה בנביא‪ ,‬כי היוונים לא החשיבום‬ ‫ובסיום התוכחה שוב חוזר הנביא על‬ ‫לנביאים כדברי תורה אלא כדברי מוסר‬ ‫הראשונות בגילוי אהבה ליעקב ולבניו‬ ‫בעלמא ולכן לא גזרו עליהם‪ .‬ויש בהן‬ ‫הכהנים בדברי פיוס נחמה וגאולה‪:‬‬ ‫בהפטרות שתיקנו מעין זכר לקריאת‬ ‫[ב‪,‬ו'] ּתֹורת אמֶּ ת היתה בפיהּו ועולה‬ ‫התורה‪ .‬ולאחר שנתבטלה גזירת‬ ‫לא נמצא בשפתיו בשלֹום ּובמישֹור הלְך‬ ‫היוונים לא בטל המנהג להיות מפטיר‬ ‫ּתֹורת אֱמֶּ ת‬ ‫ַ‬ ‫אּתי ורבים הֵ שיב מֵ עֹון‪:‬‬ ‫בנביא אחר קריאת התורה‪ .‬ויש אשר‬ ‫היְ תה ְבפִ יהּו זה יעקב אבינו שנאמר בו‬ ‫תדחה קריאת ההפטרה המיועדת‬ ‫[מיכה ז‪,‬כ']‪ִּ :‬תּתן אֱמֶּ ת לְ ַיעֲקב‪ .‬זה‬ ‫לאותה פרשה מפני פרשיות מיוחדות‬ ‫שנאמר ואהַ ב אֶּ ת ַיעֲקב‪ .‬ויתקיים בבניו‬ ‫הכהנים וכן בכל בניו הנקראים ממלכת‬ ‫עד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫אלוקית ‪ -‬לך כי ִש ַלחֲָך השם‪ .‬כי ִש ַלחֲָך‬ ‫כגון שקלים‪ ,‬זכור‪ ,‬החדש‪ ,‬פרה‪,‬‬ ‫ה' למלוך על ישראל‪.‬‬ ‫והפטרת ראש חדש ומחר חדש‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬יֵאמֵ ר‪ ,‬כי בזה‬ ‫ואשר על כן בהיות פרשת תולדות‬ ‫נקשרת הפטרת מחר חדש לפרשה‬ ‫[השנה‪ ,‬שנת ה'תשפ''ה]‪ ,‬יום לפני‬ ‫תולדות‪ .‬שכן מצינו בסיום הפרשה‪,‬‬ ‫ראש חדש כסלו‪ִּ ,‬ת ְדחֶּ ה הפטרת מחר‬ ‫שרבקה מצוה על יעקב בנה לברוח‬ ‫חדש את הפטרת תולדות‪.‬‬ ‫מפני עשו המבקש להורגו‪ ,‬ובבואה‬ ‫ואעפ''י שנקבעה קריאה זו כביכול‬ ‫לפני יצחק מטעימה את דבר שליחת‬ ‫ללא קשר לפרשה‪ ,‬עדיין ניתן למצוא‬ ‫יעקב לחרן לא מפני שנאת עשו אלא‬ ‫קשר ענייני פנימי עמוק בין הפטרת‬ ‫לשם הקמת ביתו‪:‬‬ ‫"מחר חדש" ובין פרשת תולדות‪:‬‬ ‫[פרק כז פסוק מב'] ויֻגֵּ֣ד לרב ֶ֔קה אֶּ ת‪-‬‬ ‫ֵשו בנֵּּ֣ה הג ִ֑דל וּתשלח וּתק ָ֤רא‬ ‫דב ֵ ִּ֥רי ע ֹ֖‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫ֵשו‬ ‫ליֶֽעקב֙ בנֵּּ֣ה הק ֶ֔טן ו ֵּּ֣תאמֶּ ר אֵ ֶ֔ליו הנֵה֙ ע ֵּ֣‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫א ֶ֔חיָך מתנ ֵחִּ֥ם לָךֹ֖ להר ֶּגֶַָֽֽך‪{ :‬מג} וע ִּּ֥תה‬ ‫בנֹ֖י ש ֵּ֣מע בק ִ֑לי ו ֧קּום ברח‪-‬לָךָ֛ אֶּ ל‪-‬לבִּ֥ן‬ ‫בהפטרת "מחר חדש" נותן יהונתן‬ ‫א ֹ֖חי ח ֶֽרנה‪{ :‬מו} ו ִַּ֤תאמֶּ ר ִר ְבקה֙ אֶּ ל‪-‬‬ ‫סימן לדוד שאם ירצה שאול אביו‬ ‫יִ ְצ ָ֔חק ַ ֵ֣ק ְצ ִּתי ְבחַ ַָ֔יי ִמפְ נָ֖י ְבנֵ֣ ֹות ָ֑חת ִאם‪-‬‬ ‫להורגו [לדוד]‪ ,‬ישלח יהונתן חיציו‬ ‫ֹלקחַ ִָֽ֠ ַיע ֲִ֠קב ִא ַּ֨שה ִמ ְבנֹות‪ִ֤ -‬חת כ ַּ֨אלֶּה֙‬ ‫ֵ֣‬ ‫ויקרא לנערו "החצי ממך והלאה"‪ ,‬ואז‬ ‫ִמ ְבנֵ֣ ֹות ה ָ֔א ֶּרץ ֹ֥למה ִ ָ֖לי חַ ִ ָֽיים‪:‬‬ ‫ֵידע דוד [כלשונו של יהונתן] לְך כִ י‬ ‫ִש ַלחֲָך ה'‪.‬‬ ‫ואכן יצחק שולח את יעקב להקמת‬ ‫ביתו ולא משום שנאת עשו‪:‬‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬שהרי היה לו לומר לְך‪ ,‬כי‬ ‫{פרק כח‪ ,‬פסוק א'} וַיִ קְ ֹ֥רא יִ ְצחֵ֛ק ֶּ ָֽאל‪-‬‬ ‫שאול רוצה להרגך‪ .‬ותחת זאת אמר‬ ‫ַ ָֽיע ֲָ֖קב וַיְ ב ֵֶּ֣רְך א ָ֑תֹו וַיְ צַ ַּּ֨והּו֙ ו ֵַ֣יאמֶּ ר ָ֔לֹו ָֽלא‪-‬‬ ‫לו‪ :‬לך כי ִש ַלחֲָך ה'‪.‬‬ ‫שה ִמ ְבנֹ֥ ֹות כְ נָֽעַ ן‪{ :‬ב} ֹ֥קּום לְך֙‬ ‫ִת ַ ֹ֥קח ִא ָ֖‬ ‫אֲבי ִא ֶּ ָ֑מָך‬ ‫תּואל ִ ֵ֣‬‫פַדנָֽה א ֲָ֔רם ֹ֥ביתה ְב ָ֖‬ ‫ֶּ ֵ֣‬ ‫ועל דרך המוסר והאמונה‪ ,‬מובא בשם‬ ‫אֲחי‬‫וְ קַ ח‪ -‬לְ ָךִ֤ ִמשם֙ ִא ָ֔שה ִמ ְבנֹ֥ ֹות ל ָ֖בן ִ ֹ֥‬ ‫הרב אליהו מאיר בלוך ראש ישיבת‬ ‫ִא ֶּ ָֽמָך‪:‬‬ ‫טלז‪ ,‬טעם הדבר‪ ,‬לומר לך כי "הבריחה‬ ‫שלך היא לא אילוץ‪ ,‬אלא חלק מתכנית‬ ‫עה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫תולדות‬ ‫נמצאנו למדים גם בפרשה וגם‬ ‫בהפטרה כי האילוץ והבריחה אינן‬ ‫אלא חלק מתכנית אלוקית ‪-‬‬ ‫לשליחות מאת ה' לילך ולבנות‬ ‫ולהתעצם‪.‬‬ ‫וכפי שאומר יהונתן לדוד ֵלְך כי ִש ַלחֲָך‬ ‫ה'‪ ,‬למלוך על ישראל‪ ,‬כן אומר יצחק‬ ‫ליעקב ֹ֥קּום לְך֙ פ ֶּ ֵַ֣דנָֽה א ֲָ֔רם ֹ֥ביתה‬ ‫תּואל א ִ ֲֵ֣בי ִא ֶּ ָ֑מָך וְ קַ ח‪-‬לְ ָךִ֤ ִמשם֙ ִא ָ֔שה‬ ‫ְב ָ֖‬ ‫ִמ ְבנֹ֥ ֹות לבָ֖ן א ִ ֲֹ֥חי ִא ֶּ ָֽמָך‪:‬‬ ‫וכשליחותו של יעקב להקים י''ב שבטי‬ ‫י‪-‬ה‪ ,‬מהם משיח בן יוסף ומשיח בן‪-‬דוד‪,‬‬ ‫כן שליחותו של דוד להקים המלוכה‬ ‫בישראל‪ ,‬וכעין מעשה אבות סימן‬ ‫לבנים‪.‬‬ ‫ושניהם‪ ,‬גם יעקב אבינו וגם דוד המלך‬ ‫לדבר אחד נתכוונו בשליחותם כמובא‬ ‫בנביא עובדיה [פסוק כא'] וְ עלּו‬ ‫מֹושעִ ים ְבהַ ר ִציֹון לִ ְשפט אֶּ ת הַ ר עשו‬ ‫ִ‬ ‫וְ היְ תה לַיהו'ה הַ ְמלּוכה‪ .‬וכמובא בנביא‬ ‫זכריה [יד‪,‬ט'] וְ היה יְ הו'ה לְ מֶּ לְֶּך ַעל כל‬ ‫הא ֶּרץ בַ יֹום הַ הּוא יִ ְהיֶּה יְ הו'ה אֶּ חד‬ ‫ּושמֹו אֶּ חד‪ .‬בב''א‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫^^^^‬