gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫אוצרות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪442‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ומכאן היה הכתוב מדלג להמשך הדברים ‪' -‬ויהי‬ ‫ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את‬ ‫יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה' ‪ -‬היה‬ ‫יצחק (כה‪ ,‬יט)‬ ‫נמצא חסר מן הספר פרט חשוב מאד בתולדותיו‬ ‫רבותינו הראשונים עמדו על הקושי שבפסוק‬ ‫שקדם לכל‪ ,‬הלא היא לידתו הפלאית והנסית‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬לשם מה פותחת הפרשה בכפילות דברים‪ ,‬וכי‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬פתיחת הפרשה היא ‪' -‬אלה תולדות‬ ‫אחר שנאמר 'יצחק בן אברהם'‪ ,‬כלום איני יודע‬ ‫יצחק בן אברהם'‪ .‬ומעתה אין הכתוב מוסיף לכפול‬ ‫שאברהם הוליד את יצחק‪ .‬והעלו בזה המפרשים‬ ‫כמה וכמה פנים‪.‬‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫אמנם לפי הפשט נראה‪ ,‬כי חלקו השני של‬ ‫הפסוק – 'אברהם הוליד את יצחק' ‪ -‬אינו בכלל‬ ‫פתיחת הפרשה‪ ,‬אלא דבר זה הוא כבר הפרט‬ ‫ביאורי פסוקים‬ ‫הראשון בתיאור תולדות יצחק ודברי ימי חייו‪ .‬שכן‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫עצם לידת יצחק‪ ,‬מהוה מאורע רב חשיבות בתולדות‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫חייו והיא ראויה להתייחסות מיוחדת‪ ,‬בהיותו נולד‬ ‫היכל השבת‬ ‫בדרך נס לאברהם אביו‪ ,‬בהיותו בן מאה שנים‪.‬‬ ‫אכן בדרך כלל‪ ,‬לידת האדם אינה נחשבת כפרט‬ ‫טועמיה חיים זכו‬ ‫עמוד ‪9‬‬ ‫מיוחד הראוי לציון בספר תולדותיו‪ ,‬ואינה מיוחסת‬ ‫כמאורע בדברי ימי חייו‪ ,‬שהרי כל אדם באשר‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫הוא‪ ,‬פותח את חייו ביום היוולדו‪ .‬אך שונה מכך‬ ‫הבא ליטהר מסייעין אותו‬ ‫היא לידת יצחק‪ ,‬שסיפור לידתו בפני עצמו‪ ,‬מהוה‬ ‫עמוד ‪11‬‬ ‫מאורע כביר הראוי להיכתב בספר תולדותיו‪ ,‬ואילו‬ ‫היה נאמר רק ‪' -‬אלה תולדות יצחק בן אברהם'‪,‬‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫כסלו תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גיליון זה נודב לזיכוי הרבים‬ ‫לעי"נ האשה החשובה‬ ‫מרת טעמא בת הרה"ח רבי ברוך יוסף זצ"ל‬ ‫נלב"ע ב' כסלו‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫'איש יודע ציד'‪ ,‬על פי פשוטו היינו שצד חיות‬ ‫את הדברים‪ ,‬אלא מתחיל תיכף למנות את‬ ‫ועופות‪ ,‬וכן פירשו רשב"ם ואבן עזרא‪ .‬ורש"י‬ ‫מאורעות חייו‪ ,‬שהמאורע הראשון הוא‪ ,‬כאמור‪,‬‬ ‫פירש על פי דרש ‪' -‬יודע ציד ‪ -‬לצוד ולרמות את‬ ‫סיפור לידתו‪ .‬ואמר 'אברהם הוליד את יצחק'‪,‬‬ ‫אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח‬ ‫כשעיקר ההטעמה היא על אברהם‪ ,‬כלומר ‪-‬‬ ‫ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק במצות'‪.‬‬ ‫אברהם הוא אשר הוליד יצחק‪ ,‬לשון המציין‬ ‫אמנם יש קשר פנימי בין פשוטו ומדרשו‪ ,‬כי‬ ‫בקצרה את הפלא שבעצם לידתו‪.‬‬ ‫ציד חיות קשור לרמאות‪ ,‬ועיין באבן עזרא שכתב‬ ‫ורש"י הביא מדרש אגדה ‪' -‬על ידי שכתב‬ ‫‪' -‬איש יודע ציד ‪ -‬לעולם מלא מרמות כי רוב‬ ‫הכתוב יצחק בן אברהם‪ ,‬הוזקק לומר אברהם‬ ‫החיות בדרך מרמה יתפשו'‪.‬‬ ‫הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים‬ ‫ונראה עוד‪ ,‬שעצם הדבר להיות איש העוסק‬ ‫מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬שהרי כמה שנים שהתה‬ ‫בציד בקביעות ולקבוע חיותו על זה‪ ,‬הוא דבר‬ ‫עם אברהם‪ ,‬ולא נתעברה הימנו‪ ,‬מה עשה הקב"ה‬ ‫משובש‪ ,‬ויש בזה אופי מושחת של חטיפת דבר‬ ‫צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם‪ ,‬והעידו‬ ‫שמחוץ לתחום האדם‪ .‬כי הבהמות הבייתיות שהם‬ ‫הכל אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬וזהו שכתב כאן‬ ‫יצחק בן אברהם היה שהרי עדות יש שאברהם‬ ‫תחת יד האדם מהם ראוי ליטול בשר‪ ,‬אולם מיני‬ ‫הוליד את יצחק'‪.‬‬ ‫חיות היער והמדבר‪ ,‬אף הכשרות שבהם‪ ,‬אין ראוי‬ ‫לאדם לקבוע מאכלו עליהם‪ ,‬כי הם לא נועדו‬ ‫ולפי דברינו דרשה זו היא הוספה על הפשט‪,‬‬ ‫להיות תחת יד האדם‪ .‬ורק לפרקים אם נזדמן‬ ‫שהפשט בא להדגיש הפלא בדבר שאברהם הוליד‬ ‫מין זה לאדם אפשר לאכלו‪ ,‬אולם לקבוע מאכלו‬ ‫את יצחק‪ ,‬והדרשה באה להוסיף ולספר על העדות‬ ‫עליהם יש בזה אופי של נטילה יתר על המידה‪,‬‬ ‫שהיה לעין כל על פלא זה‪.‬‬ ‫והשתלטות של האדם בכח על חלקים שלא ניתנו‬ ‫והנה גם לפי הדרש זה כבר חלק מסיפור‬ ‫לו‪ ,‬ואין ראוי לאדם לחיות על החטיפה בקביעות‪.‬‬ ‫תולדותיו‪ ,‬שהיה קלסתר פניו של יצחק דומה‬ ‫ולעומתו יעקב‪ ,‬היה 'איש תם'‪ ,‬כלומר אדם‬ ‫לשל אברהם‪ ,‬אולם אין זה מדרך התורה להתייחס‬ ‫שליו וצנוע המסתפק במה שיש לו‪ ,‬ונוטל את‬ ‫לפרטים כאלו בפירוש‪ ,‬אלא לרמז זאת [וכמו‬ ‫צרכיו במידה מתונה רק מן המוכן ומזומן לו‪ ,‬ואינו‬ ‫שמצינו ביוסף שדרשו חז"ל ‪' -‬בן זקונים‪ ,‬שהיה‬ ‫יוצא מגדרו להשיג הנאות העוה"ז‪.‬‬ ‫זיו איקונין שלו דומה ליעקב (ב"ר פד‪ ,‬ח‪ ,‬רש"י לז‪ ,‬ג)]‪,‬‬ ‫ועכ"פ גם רמז זה הוא מסיפור תולדותיו של יצחק‪.‬‬ ‫ועיין ברשב"ם ואבן עזרא שפירשו מה שנאמר‬ ‫ביעקב 'יושב אהלים'‪ ,‬דהיינו שהיה יושב אוהל‬ ‫[]‬ ‫ומקנה‪ .‬ולפי זה בא הכתוב לבטא הניגוד לעשיו‪,‬‬ ‫ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד‪ ,‬איש‬ ‫שהוא היה איש יודע ציד‪ ,‬ומתפרנס על החטיפה‬ ‫שדה‪ ,‬ויעקב איש תם‪ ,‬יושב אהלים (כה‪ ,‬כז)‬ ‫וההשתלטות‪ ,‬ואילו יעקב היה 'איש תם יושב‬ ‫פסוקים אלו הם יסודות חיים שיש בהם‬ ‫אהלים'‪ ,‬ואכילת בשר שלו היה רק מן הצאן והבקר‬ ‫ללמדנו את תפקידנו בעולם‪ ,‬שהרי כל האומות‬ ‫שהם בהמות בית ומיועדים מטבעם לאכילת אדם‪.‬‬ ‫שאינם ממשפחת אברהם‪ ,‬הם חסרי מעלות ואינם‬ ‫עוד מבואר כאן התכונה השניה של עשיו‪,‬‬ ‫ראויים כלל למלא את התפקיד הנכבד בעולם‪,‬‬ ‫'איש שדה'‪ ,‬כלומר שלעומת יעקב שהוא ספון‬ ‫להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש לה'‪ .‬ואפילו‬ ‫בבית המדרש 'יושב אהלים'‪ ,‬עשיו הוא איש היוצא‬ ‫ישמעאל ובני קטורה הם פראי אדם ו'עם הדומה‬ ‫לשדה‪ ,‬כלומר איש מעש ופעילות‪ ,‬איש בעל כח‬ ‫לחמור'‪ .‬אולם כאן בא הבירור האמיתי בתוך בני‬ ‫ועוצמה העוסק בבניין ויצירה‪ .‬וכן פירשו ברד"ק‬ ‫המשפחה החשובה‪ ,‬מה הם הרגשות והתכונות‬ ‫וספורנו שהיה יוצא השדה להתעסק במעשה‬ ‫שעבורם חיבב ה' את יעקב ושנא את עשיו‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ורש"י ותרגום אונקלוס פירשו שהוא יושב‬ ‫העולם ועבודת האדמה‪ ,‬שלא כיעקב שהיה‬ ‫באהלה של תורה בבית המדרש‪ ,‬והכל עולה בקנה‬ ‫עוסק בחכמה‪.‬‬ ‫אחד עם פשוטו של מקרא‪ ,‬שהוא אדם שאין‬ ‫אלו שני ההבדלים שבין תכונת יעקב לעשיו‪,‬‬ ‫מרכז עניינו העשייה והפעלתנות אלא החכמה‬ ‫ומחמת כן נבחרו יעקב וזרעו לתכליתו וייעודו‬ ‫וההתבוננות‪ ,‬הוגה בתורה ובחכמה‪ ,‬אדם שכל‬ ‫להיות העם הנבחר לה'‪.‬‬ ‫מעייניו בענייני רוח מוסר וצדק‪ ,‬מתבונן בתכלית‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬שאף שעצם תכונה זו של 'איש‬ ‫הדברים‪ ,‬איך נכון וראוי לחיות‪.‬‬ ‫שדה' אינה שלילית בהחלט‪ ,‬אולם צריך לדעת‬ ‫[]‬ ‫להשתמש בה במידה הנכונה ובצורה הראויה‪.‬‬ ‫ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת‬ ‫והנה זדון לבו של עשיו השיאו להתגאות ולייחס‬ ‫את יעקב (כה‪ ,‬כח)‬ ‫הכל לעצמו‪ ,‬באמרו 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את‬ ‫החיל הזה'‪ ,‬וגם ניצל כח זה להשחית ולהרע‪.‬‬ ‫סיבת אהבת יצחק את עשיו‪ ,‬מוסברת‬ ‫ומפורשת בכתוב ‪' -‬ויאהב יצחק את עשיו כי ציד‬ ‫מה שאין כן יעקב‪ ,‬כל מה שעשה‪ ,‬ידע כי ה'‬ ‫בפיו'‪ .‬ופשוטו של מקרא כמשמעו הוא‪ ,‬כי מאחר‬ ‫הוא הנותן לו כח לעשות חיל‪ ,‬וכמו שאמר ליצחק‬ ‫מצידֹו‪,‬‬ ‫שהיה עשיו נוהג תדיר להאכיל את אביו ֵ‬ ‫‪' -‬כי הקרה ה' אלוקיך לפני' (כז‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫לכן היה אוהבו ומקרבו אצלו‪ .‬אולם לגבי אהבת‬ ‫[]‬ ‫רבקה את יעקב‪ ,‬סתם הכתוב ולא פירש שום טעם‬ ‫ויעקב איש תם‪ ,‬ישב אוהלים (כה‪ ,‬כז)‬ ‫וסיבה‪ .‬ויש לעיין בזה‪ ,‬כי לכאורה היה ראוי ליתן‬ ‫טעם בדבר‪ ,‬מה ראתה רבקה לאהוב את יעקב יתר‬ ‫'איש תם'‪ ,‬כלומר אדם ישר ואוהב אמת‪ ,‬בעל‬ ‫על עשיו‪ ,‬כנגד יצחק שהיה אוהב את עשיו בזכות‬ ‫תכונות של הגינות ואצילות‪ ,‬מלא ברגשי הטבה‬ ‫הציד שבפיו‪.‬‬ ‫אחריות ורצינות‪ ,‬אשר אישיותו שלימה וקורנת‬ ‫והנראה‪ ,‬כי אכן בא הכתוב להדגיש בזה‪ ,‬את‬ ‫מצד עצם רוממותה‪ .‬וזה ניגוד ל'יודע ציד' אשר‬ ‫ההבדל היסודי שהיה קיים בין אהבה זו לאהבה‬ ‫כולו מרמה ושקר‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬ולציין כבר בראשית הדברים‪ ,‬כי אהבת יצחק‬ ‫אמנם תמותו של יעקב אינה נובעת משום‬ ‫את עשיו לא היתה אהבה שלימה ומוחלטת‪ ,‬אלא‬ ‫חולשה וחוסר הבנה שאינו חריף לרמות‪ ,‬אלא‬ ‫בבחינת 'אהבה התלויה בדבר'‪ ,‬אהבה הנובעת‬ ‫מחמת אהבת האמת ושנאת השקר והמרמה‪ ,‬וכפי‬ ‫מסיבות חיצוניות‪ ,‬ולכן לא היה סופה להתקיים‪.‬‬ ‫אשר נגלה בהמשך השתלשלות הדברים‪ ,‬שבעת‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אהבת רבקה את יעקב היתה 'אהבה‬ ‫הצורך כאשר צריך להתמודד עם המרמה‪ ,‬אף הוא‬ ‫שאינה תלויה בדבר'‪ ,‬ולכן עמדה ונתקיימה לעד‪.‬‬ ‫בכוחו להשתמש בכח זה‪.‬‬ ‫וכמו שאמרו חז"ל (אבות ה‪ ,‬טז) ‪' -‬כל אהבה שהיא‬ ‫'יושב אוהלים'‪ ,‬כלומר בעל תכונת מתינות‬ ‫תלויה בדבר‪ ,‬בטל דבר בטלה אהבה‪ ,‬ושאינה‬ ‫ושלווה‪ ,‬כדרך אנשי חכמה ורוח שמעשיהם‬ ‫תלויה בדבר‪ ,‬אינה בטלה לעולם'‪.‬‬ ‫ביישוב הדעת‪ ,‬והיינו יושב בית שאינו מתרוצץ‬ ‫והנה זה פשוט שאהבה שאינה תלויה בדבר‪,‬‬ ‫בשדה להשיג את צרכיו אלא נוטל מאשר מוכן‬ ‫אין הכוונה שאין לזה סיבה‪ ,‬אלא הכוונה שאין‬ ‫ומזומן לו בקירבת מקום‪.‬‬ ‫האהבה נובעת מאיזה דבר חיצוני או בגלל פעולה‬ ‫ולעיל הבאנו פירוש הפשטנים שהכוונה שהוא‬ ‫מסויימת‪ ,‬אלא האהבה נובעת מעצם מציאות‬ ‫יושב אוהל ומקנה‪ ,‬כלומר שלעומת עשיו שמזונו‬ ‫ומהות האדם‪ ,‬שסוג ו'טיפוס' זה חביב בעיניו‪ ,‬וזו‬ ‫מן הציד‪ ,‬להשיג את מזונו מן המקומות שאינם‬ ‫האהבה האמיתית‪.‬‬ ‫בהישג יד‪ ,‬ואינם מושגים אלא בדרכי רדיפה‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬אהבה התלויה בדבר‪ ,‬אינה רק‬ ‫וציד‪ ,‬הרי יעקב עסק בגידול צאן שהוא מן המוכן‬ ‫קלושה בדרגתה‪ ,‬אלא בעומקם של דברים אין זו‬ ‫ומיועד לאדם‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫הארצות האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ (כו‪,‬‬ ‫אהבת 'האדם' עצמו‪ ,‬כי אם אהבת 'הדבר' שבו‬ ‫ב‪-‬ד)‬ ‫תלויה האהבה‪ .‬לעומתה‪ ,‬האהבה הבלתי תלויה‬ ‫מבואר בזה שהקב"ה נגלה ליצחק ומבטיח‬ ‫בדבר‪ ,‬הינה אהבה פנימית וישירה שיסודה באדם‬ ‫לו לתת את הארץ לו ולזרעו‪ .‬אמנם הדבר צריך‬ ‫האהוב עצמו‪ ,‬ואינה נשענת על הדברים הסובבים‬ ‫ביאור מה צורך בהבטחה זו‪ ,‬אחר שכבר הבטיח‬ ‫אותו או הנעשים על ידו‪ ,‬ולכן אף אינה מושפעת‬ ‫לאברהם לתת את הארץ לו ולזרעו‪ ,‬וכרת עמו‬ ‫מכוחם ומן התמורות החלות בהם‪ .‬אהבה כזו אינה‬ ‫ברית פעמיים על נתינתה‪.‬‬ ‫זקוקה לנתינת טעם‪ ,‬משום שהיא למעלה מטעם‬ ‫ודעת‪ ,‬ואהבה זו לעולם עומדת‪.‬‬ ‫וכמו כן מצינו שחזר הקב"ה והבטיח את הארץ‬ ‫גם ליעקב אבינו במראה הסולם‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫ואכן‪ ,‬אהבת יעקב היא אשר נתבררה כאהבה‬ ‫'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך'‬ ‫הנכונה‪ ,‬השרירה והקיימת‪ ,‬ובסופו של דבר אף‬ ‫(כח‪ ,‬יג)‪ .‬ובחזרתו לבית אל אחרי היותו בבית לבן‪.‬‬ ‫יצחק הכיר בזה ועל כן ברכו‪ ,‬וזהו עומק ענין‬ ‫'ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק‪ ,‬לך‬ ‫'ההרחה' שהריח יצחק את יעקב בנו‪ ,‬בעמדו‬ ‫אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ' (לה‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫לזכות בברכות‪ ,‬וכדכתיב ‪' -‬וירח את ריח בגדיו‬ ‫והדבר צריך ביאור‪.‬‬ ‫ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר‬ ‫ברכו ה'' (כז‪ ,‬כח)‪ .‬כי הראיה והמישוש מורים על‬ ‫ובפשטות יש לומר‪ ,‬שאצל יצחק היה נצרך‬ ‫החיצוניות המוחשית‪ ,‬והריח מורה על הפנימיות‬ ‫ההבטחה כדי להודיע שהיא תתקיים אצלו ולא‬ ‫הטהורה המוסתרת מן העין‪.‬‬ ‫אצל ישמעאל‪ ,‬כי ישמעאל נדחה מלהיות זרע‬ ‫אברהם‪ ,‬וחזר הקב"ה והבטיח ליצחק כי אצלו‬ ‫ובדומה לזה מצינו כי אהב ה' את יעקב מצד‬ ‫ואצל זרעו יקים את השבועה אשר נשבע לאברהם‪.‬‬ ‫מהותו ועומק פנימיותו‪ ,‬כמו שכתוב ‪' -‬משא דבר‬ ‫וכן כתב בחזקוני ובאוה"ח‪.‬‬ ‫ה' אל ישראל ביד מלאכי‪ .‬אהבתי אתכם אמר ה'‬ ‫ואמרתם במה אהבתנו‪ ,‬הלוא אח עשיו ליעקב‬ ‫וכן אצל יעקב היה נצרך במידה רבה הבירור‬ ‫נאום ה' ואוהב את יעקב‪ .‬ואת עשיו שנאתי‪ ,‬ואשים‬ ‫שהארץ תינתן לו ולזרעו‪ ,‬ולא לעשיו אשר נדחה‬ ‫את הריו שממה' (מלאכי א‪ ,‬א‪-‬ג)‪.‬‬ ‫מנחלת ה' ובריתו עם אברהם ויצחק‪.‬‬ ‫כלומר כי זה שהעדיף את יעקב על פני שאר‬ ‫ועיין ברמב"ן כאן שכתב שלגבי יצחק לא היה‬ ‫אנשי האומות אין בזה עדיין הוכחה לאהבתו‪ ,‬כי‬ ‫צורך בזה 'אין צריך שיבטיח הקב"ה את יצחק‬ ‫שלא יעבור השבועה שנשבע לאביו‪ ,‬כי לא אדם‬ ‫הבחירה היתה משום מעלותיו‪ ,‬אשר אינם קיימים‬ ‫הוא להינחם (ש"א טו‪ ,‬כט)‪ ,‬ואברהם אין לו זרע אחר‬ ‫כלל אצל האומות‪ .‬אולם מאחר שגם עשיו שהוא‬ ‫בעל ברית לאלוקים‪ ,‬והשבועה איננה על תנאי‪ ,‬כי‬ ‫אח ליעקב‪ ,‬שעושה רושם טוב משום שיש לו‬ ‫ביעקב הוצרך מפני עשיו אחיו לומר שבו יתקיים‬ ‫מעלות וכשרונות חיצוניים‪ ,‬וגם שניהם נולדו‬ ‫הברית ובזרעו (להלן לה‪ ,‬יב)‪ ,‬לא בעשיו'‪.‬‬ ‫כצאצאי אברהם ויצחק‪ ,‬ובכל זאת 'ואוהב את יעקב‬ ‫ואת עשיו שנאתי'‪ .‬כלומר כי מה שחביב בעיני ה'‬ ‫וכתב ‪' -‬ונראה שזה המאמר 'והקמותי‬ ‫הם התכונות הפנימיות של יעקב‪ ,‬סוג האישיות‬ ‫את השבועה' יחשב שבועה וכו'‪ ,‬ורצה הקב"ה‬ ‫שלו‪ ,‬אישיות נעלה‪ ,‬בעלת חכמה אצילות וענווה‪.‬‬ ‫להישבע לכל אחד מן האבות‪ ,‬להודיע שראוי כל‬ ‫והיא אשר יאתה בעיני ה'‪' ,‬ואוהב את יעקב'‪.‬‬ ‫אחד לכרות עמו ברית‪ ,‬ושתהיה זכות כל אחד‬ ‫עומדת לפניו עם זרעם‪ ,‬כי אף על פי שהראשונה‬ ‫[]‬ ‫תספיק‪ ,‬תוספת זכות וכבוד הוא להם'‪.‬‬ ‫וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה וגו' כי לך‬ ‫ויש לשלב את שני הביאורים‪ ,‬דהיינו שאף‬ ‫ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את‬ ‫שהוצרך ה' לחזור ולהבטיח את הארץ לשלושת‬ ‫השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך‪ .‬והרביתי‬ ‫האבות כדי לברר אצל מי היא תתקיים‪ ,‬אולם‬ ‫את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל‬ ‫‪5‬‬ ‫עליה לך אתננה ולזרעך' (כח‪ ,‬יג)‪ .‬וזה אופן נוסף‬ ‫מאחר שהבטיח זאת פעם נוספת‪ ,‬יש בזה משום‬ ‫של קנין כדאיתא בגמרא 'המציע מצעות בנכסי‬ ‫תוספת חיזוק והבטחה לנתינת הארץ‪.‬‬ ‫הגר קנה' (בבא בתרא נג‪.):‬‬ ‫ואכן כך מצינו בדברי הכתובים שהבטחת‬ ‫הארץ נאמרה לכל אחד מהאבות בתוספת חיזוק‪.‬‬ ‫[]‬ ‫והיינו מה שכתוב ‪' -‬זכרו לעולם בריתו וגו' אשר‬ ‫ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההוא מאה‬ ‫כרת את אברהם‪ ,‬ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב‬ ‫שערים ויברכהו ה' (כו‪ ,‬יב)‬ ‫לחוק‪ ,‬לישראל ברית עולם‪ .‬לאמר לך אתן ארץ‬ ‫וברש"י ‪' -‬ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות‬ ‫כנען חבל נחלתכם' (דברי הימים א' טז‪ ,‬טז‪-‬יח‪ ,‬וכן‬ ‫היה' (ומקורו בב"ר סד‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫בתהילים מזמור קה)‪.‬‬ ‫מצות נתינת מעשר לה'‪ ,‬מצאנו שנתקיימה‬ ‫הרי מפורש שבכל אחד מהאבות נתחזק תוקף‬ ‫ע"י כל שלשת האבות‪ .‬באברהם נאמר (לעיל יד‪ ,‬כ)‬ ‫הנתינה‪ ,‬תחילה ‪' -‬אשר כרת את אברהם'‪ ,‬ואחר כך‬ ‫‪' -‬ויתן לו מעשר מכל'‪ .‬ביצחק נאמר כאן ‪' -‬וימצא‬ ‫נוסף 'ושבועתו ליצחק'‪ ,‬והיינו דמכיון שההבטחה‬ ‫בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה''‪ ,‬ודרשו חז"ל‬ ‫חזרה ונשנתה ליצחק נעשה הדבר כשבועה‪,‬‬ ‫שאומד זה למעשרות היה‪ .‬וביעקב ‪' -‬וכל אשר‬ ‫וכדאיתא בגמרא (שבועות לו‪ ).‬שכל דבר שנאמר על‬ ‫תתן לי עשר אעשרנו לך'‪.‬‬ ‫ידי הקב"ה שני פעמים הרי הוא כשבועה‪ .‬וכאשר‬ ‫ומצויין דבר זה במדרש ‪' -‬תעשר‪ ,‬אברהם‬ ‫חזר הדבר והובטח ליעקב פעם שלישית‪ ,‬נתחזק‬ ‫התחיל לעשר מן החולין מאמצע הכרי וכו'‪ ,‬יצחק‬ ‫הדבר בקביעות וחקיקה ‪' -‬ויעמידה ליעקב לחוק'‪,‬‬ ‫הפריש מעשר שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא‬ ‫וכדרך שמצינו ששלש פעמים הוי חזקה‪.‬‬ ‫וימצא בשנה ההיא מאה שערים וכו'‪ ,‬יעקב הפריש‬ ‫ויש להוסיף שאצל כל אחד מהאבות מצינו‬ ‫מעשר שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫גם תוספת גוון בקנין הארץ‪ ,‬כי יש להבחין בלשון‬ ‫לך וכו' (פסיקתא דרב כהנא ‪ -‬נספחים אות ד פיסקא‬ ‫שנתן הקב"ה את הארץ לאבות‪ ,‬שנשתנה אצל‬ ‫עשר תעשר)‪.‬‬ ‫כל אחד מהם‪.‬‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי שלשה סוגי מעשרות הם‪,‬‬ ‫כי הנה אצל אברהם נאמר ‪' -‬וה' אמר אל‬ ‫העומדים זה למעלה מזה‪ .‬הממון אשר ממנו‬ ‫אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה‬ ‫הפריש אברהם מעשר‪ ,‬היה ממון של נס‪ ,‬שלל‬ ‫מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה‬ ‫שהגיע לידיו אחרי הכותו את ארבעת המלכים‬ ‫וימה‪ .‬כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה‬ ‫בדרך על טבעית‪ .‬ומאחר שהנס היה גלוי וברור‪,‬‬ ‫ולזרעך עד עולם' (יג‪ ,‬יד)‪ .‬ומצינו קנין על ידי ראיה‪,‬‬ ‫על כן הפריש ממנו אברהם חלק מעשר לידי מלכי‬ ‫והיינו 'הבטה בהפקר' (בבא מציעא קיח‪ .‬עיי"ש)‬ ‫צדק שהיה כהן לה'‪ ,‬כמתנה לגבוה‪[ .‬דוגמא לסוג‬ ‫וכן נאמר לו 'קום התהלך בארץ לארכה‬ ‫מעשר זה מצאנו גם במלחמת מדין (במדבר לא)‪,‬‬ ‫ולרחבה כי לך אתננה' (שם יג‪ ,‬יז)‪ .‬וזה אופן נוסף‬ ‫שבה נצטוו ישראל להרים מכס לה' מן הביזה‪,‬‬ ‫של קנין כדאיתא בגמרא ‪' -‬ומאימת מחזיק בה‬ ‫שהגיעה לידם בדרך נס]‪.‬‬ ‫מכי דייש אמצרי' (כתובות צג‪ .).‬ועיין בבא בתרא ק‪.‬‬ ‫על המעשר שמצאנו ביצחק‪ ,‬מביא רש"י‬ ‫שיטת רבי אליעזר ד'הלך בה לארכה ולרחבה קנה‬ ‫ממדרשי חז"ל – 'בשנה ההיא ‪ -‬אף על פי שאינה‬ ‫מקום הילוכו' ויליף מהאי קרא דאברהם‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫כתקנה‪ ,‬שהיתה שנת רעבון‪ ,‬בארץ ההיא בשנה‬ ‫ואילו אצל יצחק נאמר 'שכון בארץ אשר אומר‬ ‫ההיא ‪ -‬שניהם למה‪ ,‬לומר שארץ קשה והשנה‬ ‫אליך' 'גור בארץ הזאת' (כו‪ ,‬ב‪-‬ג)‪ .‬כלומר שיש לו‬ ‫קשה‪ ,‬מאה שערים ‪ -‬שאמדוה כמה ראויה לעשות‬ ‫אחיזה בארץ באופן של שכונה ומגורים‪ ,‬וזה אופן‬ ‫ועשתה על אחת מאה שאמדוה'‪ .‬כלומר‪ ,‬הגם שלא‬ ‫נוסף של קנין שהרי דר בה‪.‬‬ ‫היה זה ממון של נס גלוי כדוגמת אברהם‪ ,‬מכל‬ ‫אולם ביעקב נאמר ‪' -‬הארץ אשר אתה שוכב‬ ‫‪6‬‬ ‫כלומר זו המוטלת על גידולי קרקע שבארץ‬ ‫מקום כשנוכח יצחק בברכה המרובה ששרתה‬ ‫ישראל ‪ -‬אשר מצוה זו מקורה במעשרותיו של‬ ‫במעשיו‪ ,‬שלמרות כל הנסיבות הקשות הניבה‬ ‫יצחק‪ ,‬ולא בשל אברהם‪.‬‬ ‫הארץ פי מאה מאשר אמדוה לעשות‪ ,‬הכיר בכך‬ ‫אמנם לדעת הראב"ד‪ ,‬מן הראוי למנות את‬ ‫כי יד ה' בדבר‪ ,‬והרי זו מתנה מיוחדת מן השמים‪,‬‬ ‫תחילתה של המצוה‪ ,‬משעה שנתקיימה בשורש‬ ‫שעליו להפריש ממנה מעשר לה'‪.‬‬ ‫עניינה‪ .‬ועל אף שהמעשר שמצאנו באברהם שונה‬ ‫המעלה הגבוהה ביותר במעשר‪ ,‬היא זו‬ ‫מן המעשר הידוע בצורתו ובמתכונתו הקבועה‬ ‫שמצאנו ביעקב ‪' -‬וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫בתורה‪ ,‬מכל מקום כיון שיסוד ענין המעשר‬ ‫לך'‪ - ,‬מעשר זה נובע מתוך הכרה כוללת כי לה'‬ ‫כבר נתקיים ע"י אברהם‪ ,‬על כן נחשב הוא‬ ‫הארץ ומלואה‪ ,‬וכל מה שתחת ידו של אדם של‬ ‫כראשון למצוה זו‪.‬‬ ‫הקב"ה הוא‪ .‬לא זו בלבד בשעה שהנס גלוי לעין‬ ‫כל‪ ,‬ולא רק כשהברכה ניכרת ויוצאת מגדרי הטבע‬ ‫[]‬ ‫וההרגל‪ ,‬אלא אף הטובה הבאה לידי אדם באופן‬ ‫ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשיו בכורך עשיתי‬ ‫טבעי כדרכו של עולם ‪ -‬מאת ה' היא‪ ,‬אשר הוא‬ ‫כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי‬ ‫זן ומפרנס אותנו משלו‪ ,‬ולו אנו חבים את כל‬ ‫בעבור תברכני נפשך (כז‪ ,‬יט)‬ ‫קיומנו ותוחלתנו‪.‬‬ ‫פירש רש"י ‪ -‬אנכי עשיו בכורך ‪ -‬אנכי המביא‬ ‫והנה מצאנו מחלוקת בין הראשונים לגבי‬ ‫לך‪ ,‬ועשיו הוא בכורך‪ .‬והוא על פי מדרש חז"ל‬ ‫מקורה הראשון של מצות מעשר‪ .‬הרמב"ם מונה‬ ‫(תנחומא תולדות י) ‪' -‬ואע"פ שאתם אומרים שיקר‬ ‫את המעשר כמצוה שתיקנה יצחק (הלכות מלכים‬ ‫יעקב‪ ,‬בלעם אמר (במדבר כג‪ ,‬כא) 'לא הביט און‬ ‫פ"ט ה"א) ‪' -‬על ששה דברים נצטווה אדם הראשון‬ ‫ביעקב'‪ ,‬לא שיקר‪ ,‬אלא אמר אנכי יעקב‪ ,‬עשיו‬ ‫וכו'‪ ...‬בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה‪,‬‬ ‫הוא בכורך וכו'‪.‬‬ ‫והוא התפלל שחרית‪ ,‬ויצחק הפריש מעשר והוסיף‬ ‫ומדרש זה צריך תלמוד רב‪ ,‬וכי יעלה על‬ ‫תפילה אחרת לפנות היום‪ ,‬ויעקב הוסיף גיד הנשה‬ ‫הדעת שצורת דברים כזו אינה נחשבת כשקר‪,‬‬ ‫והתפלל ערבית‪ ,‬ובמצרים נצטוה עמרם במצוות‬ ‫והלא כל גדרו ומהותו של השקר הוא גניבת‬ ‫יתירות‪ ,‬עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על‬ ‫דעת השומע‪ ,‬והטעיית מחשבתו להבין את‬ ‫ידו'‪ .‬אך הראב"ד השיג עליו ‪' -‬אמר אברהם כן‬ ‫הדברים שלא כהווייתם‪ .‬ואם כן מה תועלת יש‬ ‫היה ראוי לומר‪ ,‬והוא [אברהם] התפלל שחרית‬ ‫בכך שהדובר מתכוון בלבו לדברים אחרים‪ ,‬בעוד‬ ‫והפריש מעשר'‪.‬‬ ‫שמטרתו הברורה היא שהשומע יקבל את הדברים‬ ‫ויש לעיין מה טעמה של מחלוקת זו‪ ,‬והרי‬ ‫כמשמעם‪ .‬והרי פשוט שלא התכוון יעקב שאביו‬ ‫מקרא מלא הוא בתורה שאברהם הפריש מעשר‪,‬‬ ‫יחלק את דבריו לשני מובנים‪ ,‬אלא כוונתו היתה‬ ‫וכיצד זה החשיב הרמב"ם את יצחק כראשון‬ ‫בהחלט שידמה יצחק לחשוב שבנו עשיו הוא‬ ‫למצות המעשר‪ ,‬אחר שכבר קדמו אברהם‪.‬‬ ‫העומד לפניו‪ ,‬הוא ולא אחר‪ .‬וכפי שאכן אמר‬ ‫והנראה לבאר דעת הרמב"ם‪ ,‬כי הנה למרות‬ ‫יצחק לעשיו כאשר נתבררו הדברים (פסוק לה) –‬ ‫שענין המעשר כבר מצאנו אצל אברהם‪ ,‬מכל מקום‬ ‫'בא אחיך במרמה ויקח ברכתך'‪.‬‬ ‫מצות המעשר במתכונתה ובצורתה שנקבעה‬ ‫ועיין אבן עזרא בפרשת כי תשא שתמה בזה‬ ‫בתורה ‪ -‬מצאנו לראשונה אצל יצחק‪ ,‬שהפריש‬ ‫(שמות לא‪ ,‬יח ‪ -‬ד"ה אמר אברהם) ‪' -‬והמפרש אנכי‬ ‫מעשר מגידולי קרקע שבארץ ישראל‪ .‬אברהם אכן‬ ‫עשיו בכורך ‪ -‬אנכי מה שאנכי אבל עשיו הוא‬ ‫הפריש מעשר‪ ,‬אולם היה זה מעשר מסוג אחר‪,‬‬ ‫בכורך‪ ,‬אינו פשט ולא יצא מחכמת הדבור‪ .‬ואם‬ ‫מעשר של רכוש‪ .‬ולכן כשמונה הרמב"ם בפרק זה‬ ‫ישאל אדם בבית דין את חבירו‪ ,‬האתה הוא חברי‬ ‫את תחילת קיומם של תרי"ג המצוות‪ ,‬הרי הוא‬ ‫שהלויתי לך כך וכך‪ ,‬ואמר אני‪ ,‬לא יוכל לומר‬ ‫מציין את מצות המעשר הידועה האמורה בתורה‪,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מן השקר תכלית הריחוק‪ ,‬עד שלא יוכל להוציא‬ ‫מחשבתי היתה שאני חבירו ולא יותר'‪ .‬ואכן תימה‬ ‫מפיו דבר שאינו עולה בקנה אחד עם האמת‬ ‫רבתא היא‪ ,‬שהרי לעולם לא יתכן‪ ,‬שמחשבת לבו‬ ‫הצרופה ‪ -‬אפילו במקום היתר‪ .‬ואכן זהו כוונת‬ ‫של המדבר להטעים את הדברים שלא כפי שהם‬ ‫חז"ל ללמדנו‪ ,‬כי אף על פי שהיה יעקב מחוייב‬ ‫משתמעים ‪ -‬יש בה כדי להפוך את השקר לאמת‪.‬‬ ‫מצד הצדק להתחזות כעשיו לפני אביו‪ ,‬ולצורך‬ ‫והנראה בזה‪ ,‬כי הטעם שהותר ליעקב להידמות‬ ‫הענין היה צריך לשקר ולומר 'אנכי עשיו בכורך'‬ ‫לעשיו ולקבל את ברכותיו‪ ,‬היינו משום שבנסיבות‬ ‫‪ -‬מכל מקום לא נחה דעתו עד שמצא לשון שיכול‬ ‫הללו היה מותר לו לכתחילה לשקר ולהוציא את‬ ‫להשתמע בשני פנים‪ ,‬על מנת שיוכל ‪ -‬על כל‬ ‫הברכות בערמה‪ .‬כי הנה תכלית כוונתו של יצחק‬ ‫פנים במחשבת לבו ‪ -‬לכוון בדעתו אל משמעות‬ ‫לא היתה לברך את 'עשיו' בזכות עצמו‪ ,‬אלא ביקש‬ ‫אחרת‪ ,‬העולה בקנה אחד עם האמת כפשוטה‪.‬‬ ‫לברך את 'בנו הבכור'‪ ,‬שכסבור היה שהוא עשיו‪,‬‬ ‫[]‬ ‫כמפורש בפתיחת הפרשה ‪' -‬ויקרא את עשיו בנו‬ ‫הגדול'‪ .‬אך מכיוון שעשיו מכר את בכורתו ליעקב‪,‬‬ ‫ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ‬ ‫הרי מעתה יעקב הוא הראוי לברכתו של יצחק‪,‬‬ ‫ורוב דגן ותירוש‪ .‬יעבדוך עמים וישתחוו לך‬ ‫שנועדה לבן הבכור‪ .‬אולם מאחר שלא היתה לו‬ ‫לאומים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך‬ ‫ליעקב דרך להוכיח את בכורתו‪ ,‬משום שעשיו‬ ‫אורריך ארור ומברכיך ברוך (כז‪ ,‬כח‪-‬כט)‬ ‫היה מכחיש את דבר המכירה‪ ,‬על כן לא נותרה‬ ‫לכאורה העניין כולו תמוה וצריך ביאור רב‪,‬‬ ‫ליעקב ברירה אחרת‪ ,‬אלא להתחזות כעשיו ולזכות‬ ‫מפני מה רצה יצחק לברך רק את אחד מבניו‪,‬‬ ‫בצורה זו בברכות השייכות לו בדין‪ .‬נמצא שעל‬ ‫ולא את שניהם‪ .‬ומדוע סבר יצחק להדיח את אחד‬ ‫ידי 'השקר' ‪ -‬העמיד יעקב את אביו על 'האמת'‪,‬‬ ‫מהבנים ולדחותו לגמרי מברית ה' ַועמו‪ ,‬ואף כי‬ ‫והביא לידי כך שלא תצא תקלה מתחת ידו‪ ,‬מאחר‬ ‫אהב יצחק את עשיו‪ ,‬למה ידחה עבור זאת את‬ ‫שזו היתה תכלית כוונתו של יצחק ‪ -‬לברך את הבן‬ ‫יעקב מלהיות בחלק ה' ונחלתו‪.‬‬ ‫אשר לו הבכורה‪.‬‬ ‫אולם באמת לכשנעיין בתוכן הברכות‪ ,‬אין אלו‬ ‫הנה כי כן‪ְ ,‬ד ַבר שקר שמטרתו להוציא מן‬ ‫אותם הברכות מענין ההבטחה והברית שכרת ה'‬ ‫הזולת דבר במרמה ‪ -‬מגונה הוא עד מאד‪ .‬אבל‬ ‫עם אברהם‪ ,‬אלא הברכות הם על תוספת עושר‬ ‫שקר שכל מטרתו היא להוציא את משפט האמת‬ ‫וגדולה בלבד‪ ,‬וכל עניינם ותוכנם הוא‪ ,‬ברכת‬ ‫לאור‪ ,‬לא זו בלבד שהוא מותר ואין בו כל דופי‪,‬‬ ‫המלכות והנהגת העם‪ .‬כלומר שכאן בא יצחק‬ ‫אלא אדרבה‪ ,‬מידת האמת והצדק היא המחייבת‬ ‫לקבוע מי יזכה במלכות ובהנהגת העם‪.‬‬ ‫את השקר להיאמר‪ .‬לפיכך‪ ,‬מאחר שידע יעקב‬ ‫והנה שתי ברכות אמורות כאן ‪' -‬ויתן לך‬ ‫שאביו יצחק מוטעה על ידי עשיו‪ ,‬דן יעקב דינא‬ ‫האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב‬ ‫לנפשיה‪ ,‬כי חובה קדושה מוטלת עליו להוציא את‬ ‫דגן ותירוש'‪ .‬דהיינו שפע ברכה כלכלית‪ .‬ועוד‬ ‫דין הצדק‪ ,‬ולמנוע מן השקר שבעיוות הדין לצאת‬ ‫ברכו ‪' -‬יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה‬ ‫אל הפועל‪ .‬נמצא אפוא‪ ,‬שהתחכמותו של יעקב‬ ‫גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך אורריך ארור‬ ‫להעמיד פנים כאילו הוא עשיו ‪ -‬לא זו בלבד שלא‬ ‫ומברכיך ברוך'‪ .‬דהיינו ברכת המלכות והשלטון‪.‬‬ ‫היה בה שמץ של שקר ורמאות ‪ -‬אלא אדרבה‪,‬‬ ‫ונראה‪ ,‬כי עיקר הברכה היא המלכות‬ ‫זו היתה הפעולה הנכונה והראויה ביותר להשגת‬ ‫והעליונות‪ ,‬ואף ברכת הדגן והתירוש אינה אלא‬ ‫האמת והצדק‪.‬‬ ‫לצורך המלכות‪ ,‬וכדמפורש להלן בלשון הפסוק ‪-‬‬ ‫ברם‪ ,‬גם כאשר השקר מותר ורצוי‪ ,‬והוא‬ ‫'הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים‬ ‫מחוייב כאמור מצד האמת‪ ,‬מכל מקום איש צדיק‬ ‫ודגן ותירוש סמכתיו וגו' (כז‪ ,‬לז)‪ .‬הרי מפורש‬ ‫ובר לבב כיעקב ‪ -‬אינו מסוגל להוציא דבר שקר‬ ‫שעיקר הברכה היא 'הוה גביר לאחיך' ואילו דגן‬ ‫מפיו‪ .‬והוא ממידת הנקיות‪ ,‬שראוי לאדם להתרחק‬ ‫‪8‬‬ ‫אבל בוודאי שלא היתה כוונת יצחק כאן‬ ‫ותירוש הוא רק נגרר ממנו ונסמך אליו‪ .‬שכן ראוי‬ ‫מעם ה'‬‫לדחות את אחד מהבנים מלהיות חלק ַ‬ ‫שהמלך והמנהיג את העם יהיה מבורך גם ברוב‬ ‫ומבריתו‪ ,‬וכמו שנתבאר‪ .‬אלא שאחד מהם יהיה‬ ‫דגן ותירוש‪.‬‬ ‫המלך והשני יהיה ישראל סתם‪ .‬לפיכך אף אחר‬ ‫וכמו שמצינו ביעקב שבירך את יהודה‬ ‫שברך יצחק את יעקב ומסר לו את המלכות‪ ,‬עדיין‬ ‫במלכות בלשון דומה ‪' -‬יהודה אתה יודוך אחיך‪,‬‬ ‫ידך בעורף אויביך ישתחוו לך בני אביך' (להלן מט‪,‬‬ ‫היה עשיו בכלל 'ישראל'‪ ,‬כיון ששניהם היו בני‬ ‫ח)‪ .‬ופשיטא שלא בא יעקב לדחות את אחיו של‬ ‫יצחק ורבקה‪.‬‬ ‫יהודה מנחלתו של יעקב והמשך דרכו‪ ,‬אלא שבחר‬ ‫אולם מה שמצינו שנדחה עשיו לגמרי מחלק‬ ‫את יהודה למלכות‪ ,‬ועל כן יודו לו וישתחוו לו‬ ‫ה' ומברכת האבות ונחלת ארץ ישראל‪ ,‬אינו מצד‬ ‫אחיו‪ .‬וכן בירך יעקב את יהודה בשפע יין וחלב‪.‬‬ ‫הברכות של 'ויתן לך'‪ .‬אלא הוא מהמבואר בהמשך‬ ‫והיינו כמבואר שהמלך ראוי שיהא מבורך בכל‬ ‫הפרשה כאשר יצא יעקב ללכת פדנה ארם‪ ,‬שאז‬ ‫מיני שפע וברכה‪ ,‬וזו גם היתה כוונת יצחק בברכת‬ ‫כבר נתגלה שחיתותו של עשיו‪ ,‬ושם כבר מפורש‬ ‫'ויתן לך'‪.‬‬ ‫כי ברך יצחק את יעקב בברכת אברהם לו ולזרעו‬ ‫והטעם שרצה יצחק לברך את עשיו ולתת לו‬ ‫אחריו‪ .‬וזה לשון הכתוב שם ‪' -‬ויתן לך אלוקים את‬ ‫את המלכות‪ ,‬כבר ביארנו שהוא משום שעשיו היה‬ ‫ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ‬ ‫הבכור‪ ,‬ולכן ראוי לתת לו את המלוכה‪ ,‬וכמבואר‬ ‫בתחילת הפרשה ‪' -‬ויקרא את עשיו בנו הגדול'‪,‬‬ ‫מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם' (כח‪ ,‬ד)‪ .‬והיינו‬ ‫כלומר שמפני היותו הגדול רצה לברך אותו ולתת‬ ‫שהברית שכרת ה' את אברהם לתת לו את ארץ‬ ‫לו המלכות‪ ,‬כי כן ראוי ונכון‪ .‬ואכן משום כך בא‬ ‫כנען‪ ,‬לא יתקיים אלא ביעקב‪ .‬וכאן דחאו יצחק‬ ‫יעקב אבינו ועקב את אחיו לזכות את הברכות‬ ‫לעשיו לגמרי‪ ,‬דהיינו שלא יהיה לו חלק בארץ‬ ‫לעצמו‪ ,‬כלומר משום שבאמת הוא היה הבכור‬ ‫ישראל ובברכת אברהם כלל‪ ,‬ורק יעקב יזכה בם‪.‬‬ ‫ואם כן הוא הראוי לברכות‪.‬‬ ‫היכל השבת‬ ‫טועמיה חיים זכו‬ ‫יאכל בשבת' (ע"ז ג‪ .).‬כי העולם הזה הוא הפרוזדור‬ ‫הוויית החיים לעומת זמן ההכנה‬ ‫עולם ההכנה והמעשה ‪' -‬היום לעשותם'‪ .‬והעולם‬ ‫'והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו' (שמות‬ ‫הבא הוא הטרקלין‪ ,‬עולם החיים ‪' -‬מחר לקבל‬ ‫טז‪ ,‬ה)‪ .‬מפסוק זה אנו למדים מהו יסוד המנוחה‬ ‫שכרם' (עירובין כב‪.).‬‬ ‫בשבת‪ ,‬והיינו שימות החול הם 'ימי ההכנה'‪ ,‬אבל‬ ‫ועיין ברבינו חננאל שפירש מאמר הגמרא ‪-‬‬ ‫שבת הוא 'יום החיים'‪ ,‬שבו הכל מוכן ועומד‪,‬‬ ‫'נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת וכו'‬ ‫וממילא הוא יום חיים של שלימות ושלווה‪ .‬וזוהי‬ ‫שנאמר שבת וינפש‪ ,‬כיון ששבת וי אבדה נפש'‬ ‫המנוחה האמיתית ‪' -‬מנוחת אהבה ונדבה‪ ,‬מנוחת‬ ‫(ביצה טז‪ .).‬ופירש ‪' -‬שנאמר 'כי ששת ימים עשה‬ ‫אמת ואמונה‪ ,‬מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח'‪.‬‬ ‫ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי'‪ ,‬כלומר‬ ‫ובזה השבת הוא מעין העולם הבא‪ .‬וכפי‬ ‫כל שנבראו בעולם‪ ,‬להתענג מהן נשמתן ביום‬ ‫שמשלו חז"ל על עולם הבא ‪' -‬מי שטרח בערב‬ ‫השביעי נבראו‪ ,‬ומתרווחות ומתגדלות בשבת'‪.‬‬ ‫שבת יאכל בשבת‪ ,‬מי שלא טרח בערב שבת מהיכן‬ ‫‪9‬‬ ‫כדאי הוא לו‪ ,‬ומחמת כן עושה פעולתו ונוהג‬ ‫מבואר בדבריו שהשבת הוא היום שבו‬ ‫באותו אופן‪ .‬אכן יש שהאדם עושה אותם‬ ‫ניתן להתענג לנשמה‪ ,‬וכל ששת הימים הם‬ ‫הפעולות‪ ,‬מחמת חפץ וחשק ולא משום חשבון‬ ‫ימים המכינים לו‪ ,‬כלומר שאין הנפש גדולה‬ ‫והתבוננות‪ ,‬שהביאו לידי החלטה שכך נכון‬ ‫דיה ‪ -‬בימים אלו ‪ -‬להתענג ממה שנברא‪ ,‬כיוון‬ ‫וכדאי‪ .‬אלא שעולה ברצונו לעשות זאת‪ ,‬שלבו‬ ‫שתפקידם להיות ימי הכנה‪ ,‬ודעת הבריות נתונה‬ ‫חפץ בדבר‪ ,‬ונפשו מתענגת עליו‪.‬‬ ‫ליצירה והכנה‪ .‬וביום השבת שהוא יום החיים‬ ‫והעונג‪ ,‬הנשמות מתרווחות ומתגדלות‪ ,‬שיהיה‬ ‫מלאכה ‪ -‬פעולות שהם 'אמצעים'‬ ‫בידם לחיות ולהתענג מכל הבריאה‪.‬‬ ‫והנה כאשר האדם פועל מצד שיקולים של שכל‬ ‫ונימוקים שונים‪ ,‬הרי פעולה זו היא בחינת 'עבודה'‬ ‫שביתת השבת ‪ -‬חיים בעצם‬ ‫ו'מלאכה'‪ .‬כיון שאין עושה אותם מצד עצם נפשו‬ ‫כלומר שזה ממצות השבת לעשותו יום‬ ‫אשר מתעורר בו רצון וחשק לעשות כן‪ ,‬אלא משום‬ ‫שביתה ומנוחה שלימה‪ ,‬דוגמת שביתתו של‬ ‫איזה טעם וסיבה למען מטרה מסויימת‪ ,‬ולכן בעומק‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כשם שהיה אצל הקב"ה‪ ,‬שכל ששת‬ ‫הדבר הרי זה שירות ועבודה בחינת 'מלאכה'‪ .‬אכן‬ ‫הימים עסק בבריאת העולם ושיכלולו והכנתו‪,‬‬ ‫כאשר האדם עושה ופועל מחמת חשקו ורצונו‪ ,‬אין‬ ‫וביום השבת היה הכל מוכן ומושלם ומתוקן‪,‬‬ ‫בזה שום נימה של עבודה ומלאכה‪ ,‬אלא זה פעולת‬ ‫והיה לו נחת רוח מעולמו‪ ,‬ושמח במעשיו‪ .‬כך‬ ‫'חיים'‪ ,‬הוא חי עתה את החיים בעצמם‪.‬‬ ‫הוא השביתה האמיתית‪ ,‬שאין עוסקים כלל‬ ‫בהכנה‪ ,‬אלא מתענגים מכל מה שמוכן‪.‬‬ ‫וזו משמעותה העמוקה של מנוחת השבת‪ .‬לא‬ ‫רק מנוחה ממלאכה וטירחה ועמל‪ ,‬אלא גם מנוחה‬ ‫כל ימות החול האדם עוסק וטורח בהכנת‬ ‫מכל סוגי פעולות והנהגות של חשבונות ונימוקים‪,‬‬ ‫הדברים ותיקונם‪ ,‬ואין דעתו מיושבת ואין לבו‬ ‫שכל אלו בחינת מלאכה הם‪ ,‬ובחינת 'עובדין דחול'‪.‬‬ ‫פנוי לחיים עצמם‪ .‬כל הימים טרודים הבריות‬ ‫אצים ורצים‪ ,‬ואין הם חיים בהם את החיים‬ ‫המנוחה האמיתית היא להגיע אל החיים‬ ‫בעצמם‪ .‬אבל יום השבת הוא יום שאין מתעסקים‬ ‫עצמם‪ ,‬לחיות‪ ,‬זהו מהותה של השבת‪ ,‬השבת הוא‬ ‫בו בפעולות של הכנה ותיקון‪ ,‬אלא חיים בו בעצם‬ ‫'יום החיים'‪.‬‬ ‫‪' -‬תכלית מעשה שמים וארץ'‪.‬‬ ‫וכל שכן כשהפעולות הם להדיא מעשה‬ ‫של 'אמצעים'‪ ,‬פעולות של הכשר והכנה עבור‬ ‫פעולות סדר החיים בשבת ‪ -‬מעשי חיים בעצם‬ ‫החיים‪ ,‬מסדר לעצמו את העתיד‪ ,‬או עבור נוחות‪,‬‬ ‫ונראה עוד‪ ,‬שאפילו אותם הפעולות מסדר‬ ‫ופועל למען מטרות שונות‪ ,‬הרי זה כעין מלאכה‬ ‫החיים שעושה אותם האדם בכל עת‪ ,‬אולם בשבת‬ ‫ועבודה‪ .‬אבל פעולות של רצון ועונג‪ ,‬הם מעשה‬ ‫אין הם נעשים באותו אופן כמו שהם נעשים‬ ‫של החיים עצמם‪ ,‬הם המה המטרה והיעד‪.‬‬ ‫בימות החול‪ ,‬כי בששת הימים הם בבחינת הכנה‬ ‫וזהו ממצות מנוחת השבת כהלכתה‪ ,‬שאף‬ ‫ומלאכה‪ .‬אבל בשבת קודש‪ ,‬אותם הפעולות‬ ‫הדברים שאינם מלאכות ממש‪ ,‬לא יעשה אותם‬ ‫עצמם הם פעולות של חיים‪.‬‬ ‫באופן של הכנה‪ ,‬שאז הוי כעובדין דחול‪ ,‬אלא כל‬ ‫כלומר כי כל הפעולות שעושה האדם‪,‬‬ ‫פעולותיו יהיו מעשה חיים‪ .‬ואכן ישנה בשבת מתנה‬ ‫וההנהגות שמתהלך בהם‪ ,‬יש שעושה אותם‬ ‫מלמעלה‪ ,‬שמכח הנשמה היתירה יש לו לאדם רוחב‬ ‫מאיזה טעם וסיבה שהשכל מחייבו‪ ,‬דהיינו‪,‬‬ ‫לב לעשות כל מעשיו באופן זה של חיים רצון ועונג‪.‬‬ ‫שמגיע להבנה‪ ,‬שדבר זה הוא מוכרח וראוי‪ ,‬או‬ ‫‪10‬‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫הבא ליטהר מסייעין אותו‬ ‫של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות‬ ‫לא להתייאש ממעלות על פי מצבו העכשווי‬ ‫וקרוניות נכנסות בו' (שהש"ר ה‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫כאשר האדם בא להתוות דרכי עלייתו בתורה‬ ‫ועבודת ה'‪ ,‬יש שהוא סבור ומתאר לעצמו שאינו‬ ‫אחר שמתאמצים זוכים לסייעתא דשמיא‬ ‫מסוגל להתעלות למדריגות נעלות‪ ,‬משום שמכיר‬ ‫ואכן הדבר גלוי ומפורסם שגדולי ישראל‬ ‫את כוחותיו והוא מפוכח ומציאותי‪ ,‬ולפי נסיון‬ ‫הגיעו לדרגות נשגבות בידיעת התורה ובדביקות‬ ‫העבר שלו מוצא על פי חישוביו שלא יגיע מדי‬ ‫בה' בהשגות נעלות וברגשות קודש‪ ,‬וחיברו ספרים‬ ‫רחוק‪ ,‬אם בשל כשרונותיו הדלים‪ ,‬או משום כוחות‬ ‫רבי הכמות והאיכות‪ ,‬אשר לא יאומן שאדם אחד‬ ‫נפשו המוגבלים‪ ,‬ובשל כך מזניח עצמו ואפילו‬ ‫לבדו ישיג כל זאת בכח אנושי בתקופת חייו‪,‬‬ ‫אינו מנסה להתאמץ שמא בכל זאת יצליח‪.‬‬ ‫נוסף על מה שהיו טרודים לעסוק בצרכי הציבור‬ ‫והנה לאמיתו של דבר צריך האדם לפעול‬ ‫והצרכים ההכרחיים האישיים שלהם‪ .‬והכל‬ ‫לעשות כפי יכלתו ומירב כוחותיו‪ ,‬אפילו אם‬ ‫מודים ומכירים כי אך עזר ממרום וברכה אלוקית‬ ‫בוודאי לא יגיע למדריגות‪ ,‬כי הרי זה תפקידו‬ ‫שרתה עליהם‪ ,‬להצליח ולהספיק הכל‪.‬‬ ‫לעשות מה שבאפשרותו‪ ,‬ומה ממנו יהלוך אם‬ ‫וכמו כן כל אדם אף אם לפי אומדן דעתו‬ ‫יגיע לאיזה דרגה בזה‪ .‬וכדאיתא במדרש ‪' -‬אנוכי‬ ‫אין בידו להגיע כי אם להישגים דלים ונמוכים‪,‬‬ ‫מצוה אתכם היום ‪ -‬שלא תאמר איני יכול לשמוע‬ ‫צריך לדעת כי אם יקבל עליו עול תורה‪ ,‬יזכה‬ ‫את כל התורה ולשמור את כל המצות שכתוב‬ ‫לסייעתא דשמיא מרובה ויוכל להגיע למעלות‬ ‫בה ארוכה מארץ מידה‪ ,‬משל למלך שהיה לו‬ ‫רמות ודרגות נכבדות‪.‬‬ ‫בור עמוק לאין סוף אמר לבן ביתו שכור פועלים‬ ‫וכמו שכתב בספר 'חובות הלבבות' שעל‬ ‫ומלא את הבור‪ ,‬שכר פועלים ומי שהיה טיפש‬ ‫האדם לחשב דרכו – 'מה שיש ביכלתו ממעשה‬ ‫היה הולך ומביט בבור אמר אימתי אני ממלא‬ ‫העבודה‪ ,‬ולהרגיל בה ולהתמיד עליה‪ ,‬וירוץ‬ ‫אותו‪ ,‬ומי שהיה פיקח אומר מה איכפת לי שכיר‬ ‫ויחרץ לעשותה עד שתשוב לו למנהג‪ .‬ואחר‬ ‫יום אני‪ ,‬אני שמח שמצאתי לי מלאכה‪ ,‬כך הקב"ה‬ ‫כן ישתדל להוסיף על מה שיש ביכלתו‪ ,‬ויכסוף‬ ‫אומר לו מה איכפת לך שכיר יום אתה‪ ,‬עשה יומך‬ ‫לו בלבו‪ ,‬ויעלה אליו במחשבתו‪ ,‬וישאל מהא‪-‬ל‬ ‫'עד ירצה כשכיר יומו' (ילקו"ש דברים רמז תתסג)‪.‬‬ ‫לעזרו ולאמצו על יותר ממה שיש ביכלתו מן‬ ‫אמנם יש לדעת שאין האדם יכול לקבוע את‬ ‫הידיעה והמעשה בלב ומצפון נאמן‪ .‬וכשיתמיד‬ ‫סיכוייו ותכליתו לפי כוחותיו ותכונותיו שמצד‬ ‫על זה‪ ,‬ימציא לו הבורא בקשותיו‪ ,‬ויפתח לו שערי‬ ‫טבעו‪ ,‬וגם אין זה נכון למדוד את מידת הצלחתו‬ ‫ידיעתו‪ ,‬ויחזק שכלו ואבריו לעמוד במצוותיו‬ ‫על פי הקשיים והתוצאות שבאים לו בתחילת‬ ‫אשר למעלה מיכלתו‪ ,‬מדריגה אחר מדריגה‪,‬‬ ‫דרכו‪ .‬שכן דרך המקבלים עליהם עול תורה‬ ‫וכו'‪ - - .‬בעל מעשה העבודה‪ ,‬אם ישתדל וימהר‬ ‫ועבודת ה'‪ ,‬שאחר שהם נכנסים לזה הם זוכים‬ ‫ויחרץ לעשות מה שיש ביכלתו‪ ,‬יעזרהו האלוקים‬ ‫לסייעתא דשמיא מרובה‪ ,‬ומשיגים הרבה יותר‬ ‫לעשות מה שהוא למעלה מיכלתו‪ ,‬אשר הוא‬ ‫ממה שהעריכו בעצמם‪ ,‬וכל סביבתם משתאה על‬ ‫הפרי העליון והטובה הנכבדת מאת האלוקים על‬ ‫גודל המעלה ורוממות המדריגה שהגיעו אליה‪.‬‬ ‫סגולתו ואנשי אהבתו בעולם הזה‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫ואף הם עצמם גם בעיניהם יפלא איך הגיעו לכל‬ ‫רבותינו‪ ,‬זכרונם לברכה ‪ -‬כל המקיים את התורה‬ ‫זאת‪ .‬והטעם לכך הוא כפי שאמרו חז"ל שאומר‬ ‫מעוני סופו לקיימה מעושר (אבות פרק ד משנה ט)‪,‬‬ ‫הקב"ה לישראל – 'בני פתחו לי פתח כחודו‬ ‫‪11‬‬ ‫הזמן יסלקו מן השמים את מצב הנסיון‪ ,‬או‬ ‫ואמר החכם – 'כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה‬ ‫שיכניע את יצרו ולא יקשה עליו לעמוד בכך‪.‬‬ ‫ודעת ושמחה' (קהלת ב‪,‬כו)‪ .‬כי התלמיד ימצא‬ ‫וזה וודאי שאין מעמידים את האדם בפני‬ ‫בלבו‪ ,‬כשהוא משתדל בחכמה‪ ,‬כח עליוני רוחני‪,‬‬ ‫נסיון שאינו יכול לעמוד בו‪ .‬וכדאיתא בחז"ל –‬ ‫אין בכח אדם להועילו בו' (שער ח חשבון הנפש ‪ -‬פרק‬ ‫'תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא' (סוטה‬ ‫ג חשבון הכ"א)‪.‬‬ ‫יג‪' – ):‬לפי כח הגמל מרבין במשאוי' (רש"י)‪ .‬וכן‬ ‫ואמרו – 'הבא ליטהר מסייעין אותו' (יומא‬ ‫אמרו – 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם‬ ‫לח‪ .):‬ושם – 'והתקדשתם והייתם קדושים ‪-‬‬ ‫בריותיו' (עבודה זרה ג‪.).‬‬ ‫אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו‬ ‫ויש לאדם לבטוח בה' אשר יוליכנו בטח‬ ‫הרבה מלמעלה'‪.‬‬ ‫וישמרנו מכל מכשול‪ .‬וכמו שאמרו בגמרא –‬ ‫התגברות הנסיונות אינה סיבה למורך לב‬ ‫'אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים‬ ‫עוד יש מחשבה שדרכה להרפות את האדם‪,‬‬ ‫תנחם' (שבת פח‪ .):‬וברש"י – 'דסגינן בשלימותא‬ ‫והיא עלולה להחליש ולהפריע את עלייתו‬ ‫‪ -‬התהלכנו עמו בתום לב‪ ,‬כדרך העושים מאהבה‬ ‫והליכתו בדרכי ה'‪ .‬וזה כאשר ניצבים בפניו‬ ‫וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל‬ ‫נסיונות בעניינים שונים בגוף בנפש ובממון‪.‬‬ ‫לעמוד בו'‪.‬‬ ‫ותחילה סבור הוא שאם יעמוד איתן תקופה‬ ‫מסויימת על משמרתו‪ ,‬יוכל לעדות נזר הנצחון‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי‬ ‫על ראשו‪ ,‬ומעתה יתהלך חפשי ומשוחרר מכל‬ ‫מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫קושי‪ .‬אולם כאשר רואה שהקשיים מתמשכים ולא‬ ‫עוד אלא שלפעמים הנסיונות הולכים ומתגברים‪,‬‬ ‫אזי נדמה לו שלעולם יוצרך להילחם וכל ימיו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫יזדקק לאזור כוחות כבירים לעמוד כחלמיש‪,‬‬ ‫הרב בנימין זאב ברי"ד חשין שליט"א‬ ‫וגם דואג שמא יתגברו נסיונותיו עוד יותר ולא‬ ‫יוכל לעמוד בהם‪ .‬ופחד זה עצמו מחליש אותו‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫ומערער את כח עמידתו‪ ,‬ומתגנבים ללבו חששות‬ ‫והרהורים האם יהיה בכוחו להתמיד בכך‪ .‬ובאמת‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרי אפילו אם היה הדבר כן חייב האדם לעשות‬ ‫הרב נחמיה ברב"ז חשין שליט"א‬ ‫כל מה שביכלתו ואפשרותו בכל לבבו בכל נפשו‬ ‫ובכל מאודו‪ .‬ואין לו רשות כלל להרפות ידיו‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫אפילו לרגע קט‪ .‬אך כך היא עצת היצר להגדיל‬ ‫פחד הנסיון‪ ,‬אולי על ידי זה יפול האדם ברוחו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ויתייאש לגמרי מלכתחילה כאשר יסיק שממילא‬ ‫לא יהא בכוחו לעמוד בכך עד תומו‪ .‬אך צריך‬ ‫הרב פנחס סירוטה שליט"א‬ ‫לדעת שמה שהולכים ומתגברים נסיונותיו אין זה‬ ‫הוכחה שעוד נכונו לו קשיים יותר רבים‪ ,‬אלא‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫יתכן ואף מסתבר שאם יעמוד איתן‪ ,‬אזי במשך‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬