אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — תולדות (2026-11-09)

רשימת ספרי "בן מלך"
אוצרות
בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה השבועות
•דרכי החינוך •גלות וגאולה פרשת תולדות תשפ"ז
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com :
גליון מס' 442
מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
בארה"ב ניתן להשיג:
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
פרשת תולדות
ומכאן היה הכתוב מדלג להמשך הדברים ' -ויהי ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את
יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה' -היה יצחק (כה ,יט)
נמצא חסר מן הספר פרט חשוב מאד בתולדותיו רבותינו הראשונים עמדו על הקושי שבפסוק
שקדם לכל ,הלא היא לידתו הפלאית והנסית. זה ,לשם מה פותחת הפרשה בכפילות דברים ,וכי
הנה כי כן ,פתיחת הפרשה היא ' -אלה תולדות אחר שנאמר 'יצחק בן אברהם' ,כלום איני יודע
יצחק בן אברהם' .ומעתה אין הכתוב מוסיף לכפול שאברהם הוליד את יצחק .והעלו בזה המפרשים
כמה וכמה פנים.
בגליון: אמנם לפי הפשט נראה ,כי חלקו השני של
הפסוק – 'אברהם הוליד את יצחק' -אינו בכלל
פתיחת הפרשה ,אלא דבר זה הוא כבר הפרט
ביאורי פסוקים
הראשון בתיאור תולדות יצחק ודברי ימי חייו .שכן
פרשת תולדות עצם לידת יצחק ,מהוה מאורע רב חשיבות בתולדות
עמוד 1
חייו והיא ראויה להתייחסות מיוחדת ,בהיותו נולד
היכל השבת בדרך נס לאברהם אביו ,בהיותו בן מאה שנים.
אכן בדרך כלל ,לידת האדם אינה נחשבת כפרט
טועמיה חיים זכו
עמוד 9 מיוחד הראוי לציון בספר תולדותיו ,ואינה מיוחסת
כמאורע בדברי ימי חייו ,שהרי כל אדם באשר
חכמה ומוסר הוא ,פותח את חייו ביום היוולדו .אך שונה מכך
הבא ליטהר מסייעין אותו היא לידת יצחק ,שסיפור לידתו בפני עצמו ,מהוה
עמוד 11 מאורע כביר הראוי להיכתב בספר תולדותיו ,ואילו
היה נאמר רק ' -אלה תולדות יצחק בן אברהם',
פרנס השבוע
כסלו תשפ"ז
עץ חיים היא למחזיקים בה
הוצאות הדפסת גיליון זה נודב לזיכוי הרבים
לעי"נ האשה החשובה
מרת טעמא בת הרה"ח רבי ברוך יוסף זצ"ל
נלב"ע ב' כסלו
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
'איש יודע ציד' ,על פי פשוטו היינו שצד חיות את הדברים ,אלא מתחיל תיכף למנות את
ועופות ,וכן פירשו רשב"ם ואבן עזרא .ורש"י מאורעות חייו ,שהמאורע הראשון הוא ,כאמור,
פירש על פי דרש ' -יודע ציד -לצוד ולרמות את סיפור לידתו .ואמר 'אברהם הוליד את יצחק',
אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח כשעיקר ההטעמה היא על אברהם ,כלומר -
ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק במצות'. אברהם הוא אשר הוליד יצחק ,לשון המציין
אמנם יש קשר פנימי בין פשוטו ומדרשו ,כי בקצרה את הפלא שבעצם לידתו.
ציד חיות קשור לרמאות ,ועיין באבן עזרא שכתב ורש"י הביא מדרש אגדה ' -על ידי שכתב
' -איש יודע ציד -לעולם מלא מרמות כי רוב הכתוב יצחק בן אברהם ,הוזקק לומר אברהם
החיות בדרך מרמה יתפשו'. הוליד את יצחק לפי שהיו ליצני הדור אומרים
ונראה עוד ,שעצם הדבר להיות איש העוסק מאבימלך נתעברה שרה ,שהרי כמה שנים שהתה
בציד בקביעות ולקבוע חיותו על זה ,הוא דבר עם אברהם ,ולא נתעברה הימנו ,מה עשה הקב"ה
משובש ,ויש בזה אופי מושחת של חטיפת דבר צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם ,והעידו
שמחוץ לתחום האדם .כי הבהמות הבייתיות שהם הכל אברהם הוליד את יצחק ,וזהו שכתב כאן
יצחק בן אברהם היה שהרי עדות יש שאברהם
תחת יד האדם מהם ראוי ליטול בשר ,אולם מיני
הוליד את יצחק'.
חיות היער והמדבר ,אף הכשרות שבהם ,אין ראוי
לאדם לקבוע מאכלו עליהם ,כי הם לא נועדו ולפי דברינו דרשה זו היא הוספה על הפשט,
להיות תחת יד האדם .ורק לפרקים אם נזדמן שהפשט בא להדגיש הפלא בדבר שאברהם הוליד
מין זה לאדם אפשר לאכלו ,אולם לקבוע מאכלו את יצחק ,והדרשה באה להוסיף ולספר על העדות
עליהם יש בזה אופי של נטילה יתר על המידה, שהיה לעין כל על פלא זה.
והשתלטות של האדם בכח על חלקים שלא ניתנו והנה גם לפי הדרש זה כבר חלק מסיפור
לו ,ואין ראוי לאדם לחיות על החטיפה בקביעות. תולדותיו ,שהיה קלסתר פניו של יצחק דומה
ולעומתו יעקב ,היה 'איש תם' ,כלומר אדם לשל אברהם ,אולם אין זה מדרך התורה להתייחס
שליו וצנוע המסתפק במה שיש לו ,ונוטל את לפרטים כאלו בפירוש ,אלא לרמז זאת [וכמו
צרכיו במידה מתונה רק מן המוכן ומזומן לו ,ואינו שמצינו ביוסף שדרשו חז"ל ' -בן זקונים ,שהיה
יוצא מגדרו להשיג הנאות העוה"ז. זיו איקונין שלו דומה ליעקב (ב"ר פד ,ח ,רש"י לז ,ג)],
ועכ"פ גם רמז זה הוא מסיפור תולדותיו של יצחק.
ועיין ברשב"ם ואבן עזרא שפירשו מה שנאמר
ביעקב 'יושב אהלים' ,דהיינו שהיה יושב אוהל []
ומקנה .ולפי זה בא הכתוב לבטא הניגוד לעשיו, ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד ,איש
שהוא היה איש יודע ציד ,ומתפרנס על החטיפה שדה ,ויעקב איש תם ,יושב אהלים (כה ,כז)
וההשתלטות ,ואילו יעקב היה 'איש תם יושב פסוקים אלו הם יסודות חיים שיש בהם
אהלים' ,ואכילת בשר שלו היה רק מן הצאן והבקר ללמדנו את תפקידנו בעולם ,שהרי כל האומות
שהם בהמות בית ומיועדים מטבעם לאכילת אדם. שאינם ממשפחת אברהם ,הם חסרי מעלות ואינם
עוד מבואר כאן התכונה השניה של עשיו, ראויים כלל למלא את התפקיד הנכבד בעולם,
'איש שדה' ,כלומר שלעומת יעקב שהוא ספון להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש לה' .ואפילו
בבית המדרש 'יושב אהלים' ,עשיו הוא איש היוצא ישמעאל ובני קטורה הם פראי אדם ו'עם הדומה
לשדה ,כלומר איש מעש ופעילות ,איש בעל כח לחמור' .אולם כאן בא הבירור האמיתי בתוך בני
ועוצמה העוסק בבניין ויצירה .וכן פירשו ברד"ק המשפחה החשובה ,מה הם הרגשות והתכונות
וספורנו שהיה יוצא השדה להתעסק במעשה שעבורם חיבב ה' את יעקב ושנא את עשיו.
3
ורש"י ותרגום אונקלוס פירשו שהוא יושב העולם ועבודת האדמה ,שלא כיעקב שהיה
באהלה של תורה בבית המדרש ,והכל עולה בקנה עוסק בחכמה.
אחד עם פשוטו של מקרא ,שהוא אדם שאין אלו שני ההבדלים שבין תכונת יעקב לעשיו,
מרכז עניינו העשייה והפעלתנות אלא החכמה ומחמת כן נבחרו יעקב וזרעו לתכליתו וייעודו
וההתבוננות ,הוגה בתורה ובחכמה ,אדם שכל להיות העם הנבחר לה'.
מעייניו בענייני רוח מוסר וצדק ,מתבונן בתכלית
ויש להוסיף ,שאף שעצם תכונה זו של 'איש
הדברים ,איך נכון וראוי לחיות.
שדה' אינה שלילית בהחלט ,אולם צריך לדעת
[] להשתמש בה במידה הנכונה ובצורה הראויה.
ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת והנה זדון לבו של עשיו השיאו להתגאות ולייחס
את יעקב (כה ,כח) הכל לעצמו ,באמרו 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את
החיל הזה' ,וגם ניצל כח זה להשחית ולהרע.
סיבת אהבת יצחק את עשיו ,מוסברת
ומפורשת בכתוב ' -ויאהב יצחק את עשיו כי ציד מה שאין כן יעקב ,כל מה שעשה ,ידע כי ה'
בפיו' .ופשוטו של מקרא כמשמעו הוא ,כי מאחר הוא הנותן לו כח לעשות חיל ,וכמו שאמר ליצחק
מצידֹו,
שהיה עשיו נוהג תדיר להאכיל את אביו ֵ ' -כי הקרה ה' אלוקיך לפני' (כז ,כ).
לכן היה אוהבו ומקרבו אצלו .אולם לגבי אהבת []
רבקה את יעקב ,סתם הכתוב ולא פירש שום טעם
ויעקב איש תם ,ישב אוהלים (כה ,כז)
וסיבה .ויש לעיין בזה ,כי לכאורה היה ראוי ליתן
טעם בדבר ,מה ראתה רבקה לאהוב את יעקב יתר 'איש תם' ,כלומר אדם ישר ואוהב אמת ,בעל
על עשיו ,כנגד יצחק שהיה אוהב את עשיו בזכות תכונות של הגינות ואצילות ,מלא ברגשי הטבה
הציד שבפיו. אחריות ורצינות ,אשר אישיותו שלימה וקורנת
והנראה ,כי אכן בא הכתוב להדגיש בזה ,את מצד עצם רוממותה .וזה ניגוד ל'יודע ציד' אשר
ההבדל היסודי שהיה קיים בין אהבה זו לאהבה כולו מרמה ושקר.
זו ,ולציין כבר בראשית הדברים ,כי אהבת יצחק אמנם תמותו של יעקב אינה נובעת משום
את עשיו לא היתה אהבה שלימה ומוחלטת ,אלא חולשה וחוסר הבנה שאינו חריף לרמות ,אלא
בבחינת 'אהבה התלויה בדבר' ,אהבה הנובעת מחמת אהבת האמת ושנאת השקר והמרמה ,וכפי
מסיבות חיצוניות ,ולכן לא היה סופה להתקיים. אשר נגלה בהמשך השתלשלות הדברים ,שבעת
לעומת זאת ,אהבת רבקה את יעקב היתה 'אהבה הצורך כאשר צריך להתמודד עם המרמה ,אף הוא
שאינה תלויה בדבר' ,ולכן עמדה ונתקיימה לעד. בכוחו להשתמש בכח זה.
וכמו שאמרו חז"ל (אבות ה ,טז) ' -כל אהבה שהיא 'יושב אוהלים' ,כלומר בעל תכונת מתינות
תלויה בדבר ,בטל דבר בטלה אהבה ,ושאינה ושלווה ,כדרך אנשי חכמה ורוח שמעשיהם
תלויה בדבר ,אינה בטלה לעולם'. ביישוב הדעת ,והיינו יושב בית שאינו מתרוצץ
והנה זה פשוט שאהבה שאינה תלויה בדבר, בשדה להשיג את צרכיו אלא נוטל מאשר מוכן
אין הכוונה שאין לזה סיבה ,אלא הכוונה שאין ומזומן לו בקירבת מקום.
האהבה נובעת מאיזה דבר חיצוני או בגלל פעולה ולעיל הבאנו פירוש הפשטנים שהכוונה שהוא
מסויימת ,אלא האהבה נובעת מעצם מציאות יושב אוהל ומקנה ,כלומר שלעומת עשיו שמזונו
ומהות האדם ,שסוג ו'טיפוס' זה חביב בעיניו ,וזו מן הציד ,להשיג את מזונו מן המקומות שאינם
האהבה האמיתית. בהישג יד ,ואינם מושגים אלא בדרכי רדיפה
הנה כי כן ,אהבה התלויה בדבר ,אינה רק וציד ,הרי יעקב עסק בגידול צאן שהוא מן המוכן
קלושה בדרגתה ,אלא בעומקם של דברים אין זו ומיועד לאדם.
4
הארצות האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ (כו, אהבת 'האדם' עצמו ,כי אם אהבת 'הדבר' שבו
ב-ד) תלויה האהבה .לעומתה ,האהבה הבלתי תלויה
מבואר בזה שהקב"ה נגלה ליצחק ומבטיח בדבר ,הינה אהבה פנימית וישירה שיסודה באדם
לו לתת את הארץ לו ולזרעו .אמנם הדבר צריך האהוב עצמו ,ואינה נשענת על הדברים הסובבים
ביאור מה צורך בהבטחה זו ,אחר שכבר הבטיח אותו או הנעשים על ידו ,ולכן אף אינה מושפעת
לאברהם לתת את הארץ לו ולזרעו ,וכרת עמו מכוחם ומן התמורות החלות בהם .אהבה כזו אינה
ברית פעמיים על נתינתה. זקוקה לנתינת טעם ,משום שהיא למעלה מטעם
ודעת ,ואהבה זו לעולם עומדת.
וכמו כן מצינו שחזר הקב"ה והבטיח את הארץ
גם ליעקב אבינו במראה הסולם ,כמו שכתוב ואכן ,אהבת יעקב היא אשר נתבררה כאהבה
'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך' הנכונה ,השרירה והקיימת ,ובסופו של דבר אף
(כח ,יג) .ובחזרתו לבית אל אחרי היותו בבית לבן. יצחק הכיר בזה ועל כן ברכו ,וזהו עומק ענין
'ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק ,לך 'ההרחה' שהריח יצחק את יעקב בנו ,בעמדו
אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ' (לה ,יב). לזכות בברכות ,וכדכתיב ' -וירח את ריח בגדיו
והדבר צריך ביאור. ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר
ברכו ה'' (כז ,כח) .כי הראיה והמישוש מורים על
ובפשטות יש לומר ,שאצל יצחק היה נצרך
החיצוניות המוחשית ,והריח מורה על הפנימיות
ההבטחה כדי להודיע שהיא תתקיים אצלו ולא
הטהורה המוסתרת מן העין.
אצל ישמעאל ,כי ישמעאל נדחה מלהיות זרע
אברהם ,וחזר הקב"ה והבטיח ליצחק כי אצלו ובדומה לזה מצינו כי אהב ה' את יעקב מצד
ואצל זרעו יקים את השבועה אשר נשבע לאברהם. מהותו ועומק פנימיותו ,כמו שכתוב ' -משא דבר
וכן כתב בחזקוני ובאוה"ח. ה' אל ישראל ביד מלאכי .אהבתי אתכם אמר ה'
ואמרתם במה אהבתנו ,הלוא אח עשיו ליעקב
וכן אצל יעקב היה נצרך במידה רבה הבירור
נאום ה' ואוהב את יעקב .ואת עשיו שנאתי ,ואשים
שהארץ תינתן לו ולזרעו ,ולא לעשיו אשר נדחה
את הריו שממה' (מלאכי א ,א-ג).
מנחלת ה' ובריתו עם אברהם ויצחק.
כלומר כי זה שהעדיף את יעקב על פני שאר
ועיין ברמב"ן כאן שכתב שלגבי יצחק לא היה
אנשי האומות אין בזה עדיין הוכחה לאהבתו ,כי
צורך בזה 'אין צריך שיבטיח הקב"ה את יצחק
שלא יעבור השבועה שנשבע לאביו ,כי לא אדם הבחירה היתה משום מעלותיו ,אשר אינם קיימים
הוא להינחם (ש"א טו ,כט) ,ואברהם אין לו זרע אחר כלל אצל האומות .אולם מאחר שגם עשיו שהוא
בעל ברית לאלוקים ,והשבועה איננה על תנאי ,כי אח ליעקב ,שעושה רושם טוב משום שיש לו
ביעקב הוצרך מפני עשיו אחיו לומר שבו יתקיים מעלות וכשרונות חיצוניים ,וגם שניהם נולדו
הברית ובזרעו (להלן לה ,יב) ,לא בעשיו'. כצאצאי אברהם ויצחק ,ובכל זאת 'ואוהב את יעקב
ואת עשיו שנאתי' .כלומר כי מה שחביב בעיני ה'
וכתב ' -ונראה שזה המאמר 'והקמותי הם התכונות הפנימיות של יעקב ,סוג האישיות
את השבועה' יחשב שבועה וכו' ,ורצה הקב"ה שלו ,אישיות נעלה ,בעלת חכמה אצילות וענווה.
להישבע לכל אחד מן האבות ,להודיע שראוי כל והיא אשר יאתה בעיני ה'' ,ואוהב את יעקב'.
אחד לכרות עמו ברית ,ושתהיה זכות כל אחד
עומדת לפניו עם זרעם ,כי אף על פי שהראשונה []
תספיק ,תוספת זכות וכבוד הוא להם'. וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה וגו' כי לך
ויש לשלב את שני הביאורים ,דהיינו שאף ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את
שהוצרך ה' לחזור ולהבטיח את הארץ לשלושת השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך .והרביתי
האבות כדי לברר אצל מי היא תתקיים ,אולם את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל
5
עליה לך אתננה ולזרעך' (כח ,יג) .וזה אופן נוסף מאחר שהבטיח זאת פעם נוספת ,יש בזה משום
של קנין כדאיתא בגמרא 'המציע מצעות בנכסי תוספת חיזוק והבטחה לנתינת הארץ.
הגר קנה' (בבא בתרא נג.): ואכן כך מצינו בדברי הכתובים שהבטחת
הארץ נאמרה לכל אחד מהאבות בתוספת חיזוק.
[]
והיינו מה שכתוב ' -זכרו לעולם בריתו וגו' אשר
ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההוא מאה כרת את אברהם ,ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב
שערים ויברכהו ה' (כו ,יב) לחוק ,לישראל ברית עולם .לאמר לך אתן ארץ
וברש"י ' -ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות כנען חבל נחלתכם' (דברי הימים א' טז ,טז-יח ,וכן
היה' (ומקורו בב"ר סד ,ו). בתהילים מזמור קה).
מצות נתינת מעשר לה' ,מצאנו שנתקיימה הרי מפורש שבכל אחד מהאבות נתחזק תוקף
ע"י כל שלשת האבות .באברהם נאמר (לעיל יד ,כ) הנתינה ,תחילה ' -אשר כרת את אברהם' ,ואחר כך
' -ויתן לו מעשר מכל' .ביצחק נאמר כאן ' -וימצא נוסף 'ושבועתו ליצחק' ,והיינו דמכיון שההבטחה
בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'' ,ודרשו חז"ל חזרה ונשנתה ליצחק נעשה הדבר כשבועה,
שאומד זה למעשרות היה .וביעקב ' -וכל אשר וכדאיתא בגמרא (שבועות לו ).שכל דבר שנאמר על
תתן לי עשר אעשרנו לך'. ידי הקב"ה שני פעמים הרי הוא כשבועה .וכאשר
ומצויין דבר זה במדרש ' -תעשר ,אברהם חזר הדבר והובטח ליעקב פעם שלישית ,נתחזק
התחיל לעשר מן החולין מאמצע הכרי וכו' ,יצחק הדבר בקביעות וחקיקה ' -ויעמידה ליעקב לחוק',
הפריש מעשר שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וכדרך שמצינו ששלש פעמים הוי חזקה.
וימצא בשנה ההיא מאה שערים וכו' ,יעקב הפריש ויש להוסיף שאצל כל אחד מהאבות מצינו
מעשר שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו גם תוספת גוון בקנין הארץ ,כי יש להבחין בלשון
לך וכו' (פסיקתא דרב כהנא -נספחים אות ד פיסקא שנתן הקב"ה את הארץ לאבות ,שנשתנה אצל
עשר תעשר). כל אחד מהם.
ונראה לבאר ,כי שלשה סוגי מעשרות הם, כי הנה אצל אברהם נאמר ' -וה' אמר אל
העומדים זה למעלה מזה .הממון אשר ממנו אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה
הפריש אברהם מעשר ,היה ממון של נס ,שלל מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה
שהגיע לידיו אחרי הכותו את ארבעת המלכים וימה .כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה
בדרך על טבעית .ומאחר שהנס היה גלוי וברור, ולזרעך עד עולם' (יג ,יד) .ומצינו קנין על ידי ראיה,
על כן הפריש ממנו אברהם חלק מעשר לידי מלכי והיינו 'הבטה בהפקר' (בבא מציעא קיח .עיי"ש)
צדק שהיה כהן לה' ,כמתנה לגבוה[ .דוגמא לסוג וכן נאמר לו 'קום התהלך בארץ לארכה
מעשר זה מצאנו גם במלחמת מדין (במדבר לא), ולרחבה כי לך אתננה' (שם יג ,יז) .וזה אופן נוסף
שבה נצטוו ישראל להרים מכס לה' מן הביזה, של קנין כדאיתא בגמרא ' -ומאימת מחזיק בה
שהגיעה לידם בדרך נס]. מכי דייש אמצרי' (כתובות צג .).ועיין בבא בתרא ק.
על המעשר שמצאנו ביצחק ,מביא רש"י שיטת רבי אליעזר ד'הלך בה לארכה ולרחבה קנה
ממדרשי חז"ל – 'בשנה ההיא -אף על פי שאינה מקום הילוכו' ויליף מהאי קרא דאברהם ,עיי"ש.
כתקנה ,שהיתה שנת רעבון ,בארץ ההיא בשנה ואילו אצל יצחק נאמר 'שכון בארץ אשר אומר
ההיא -שניהם למה ,לומר שארץ קשה והשנה אליך' 'גור בארץ הזאת' (כו ,ב-ג) .כלומר שיש לו
קשה ,מאה שערים -שאמדוה כמה ראויה לעשות אחיזה בארץ באופן של שכונה ומגורים ,וזה אופן
ועשתה על אחת מאה שאמדוה' .כלומר ,הגם שלא נוסף של קנין שהרי דר בה.
היה זה ממון של נס גלוי כדוגמת אברהם ,מכל אולם ביעקב נאמר ' -הארץ אשר אתה שוכב
6
כלומר זו המוטלת על גידולי קרקע שבארץ מקום כשנוכח יצחק בברכה המרובה ששרתה
ישראל -אשר מצוה זו מקורה במעשרותיו של במעשיו ,שלמרות כל הנסיבות הקשות הניבה
יצחק ,ולא בשל אברהם. הארץ פי מאה מאשר אמדוה לעשות ,הכיר בכך
אמנם לדעת הראב"ד ,מן הראוי למנות את כי יד ה' בדבר ,והרי זו מתנה מיוחדת מן השמים,
תחילתה של המצוה ,משעה שנתקיימה בשורש שעליו להפריש ממנה מעשר לה'.
עניינה .ועל אף שהמעשר שמצאנו באברהם שונה המעלה הגבוהה ביותר במעשר ,היא זו
מן המעשר הידוע בצורתו ובמתכונתו הקבועה שמצאנו ביעקב ' -וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו
בתורה ,מכל מקום כיון שיסוד ענין המעשר לך' - ,מעשר זה נובע מתוך הכרה כוללת כי לה'
כבר נתקיים ע"י אברהם ,על כן נחשב הוא הארץ ומלואה ,וכל מה שתחת ידו של אדם של
כראשון למצוה זו. הקב"ה הוא .לא זו בלבד בשעה שהנס גלוי לעין
כל ,ולא רק כשהברכה ניכרת ויוצאת מגדרי הטבע
[] וההרגל ,אלא אף הטובה הבאה לידי אדם באופן
ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשיו בכורך עשיתי טבעי כדרכו של עולם -מאת ה' היא ,אשר הוא
כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי זן ומפרנס אותנו משלו ,ולו אנו חבים את כל
בעבור תברכני נפשך (כז ,יט) קיומנו ותוחלתנו.
פירש רש"י -אנכי עשיו בכורך -אנכי המביא והנה מצאנו מחלוקת בין הראשונים לגבי
לך ,ועשיו הוא בכורך .והוא על פי מדרש חז"ל מקורה הראשון של מצות מעשר .הרמב"ם מונה
(תנחומא תולדות י) ' -ואע"פ שאתם אומרים שיקר את המעשר כמצוה שתיקנה יצחק (הלכות מלכים
יעקב ,בלעם אמר (במדבר כג ,כא) 'לא הביט און פ"ט ה"א) ' -על ששה דברים נצטווה אדם הראשון
ביעקב' ,לא שיקר ,אלא אמר אנכי יעקב ,עשיו וכו' ...בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה,
הוא בכורך וכו'. והוא התפלל שחרית ,ויצחק הפריש מעשר והוסיף
ומדרש זה צריך תלמוד רב ,וכי יעלה על תפילה אחרת לפנות היום ,ויעקב הוסיף גיד הנשה
הדעת שצורת דברים כזו אינה נחשבת כשקר, והתפלל ערבית ,ובמצרים נצטוה עמרם במצוות
והלא כל גדרו ומהותו של השקר הוא גניבת יתירות ,עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על
דעת השומע ,והטעיית מחשבתו להבין את ידו' .אך הראב"ד השיג עליו ' -אמר אברהם כן
הדברים שלא כהווייתם .ואם כן מה תועלת יש היה ראוי לומר ,והוא [אברהם] התפלל שחרית
בכך שהדובר מתכוון בלבו לדברים אחרים ,בעוד והפריש מעשר'.
שמטרתו הברורה היא שהשומע יקבל את הדברים ויש לעיין מה טעמה של מחלוקת זו ,והרי
כמשמעם .והרי פשוט שלא התכוון יעקב שאביו מקרא מלא הוא בתורה שאברהם הפריש מעשר,
יחלק את דבריו לשני מובנים ,אלא כוונתו היתה וכיצד זה החשיב הרמב"ם את יצחק כראשון
בהחלט שידמה יצחק לחשוב שבנו עשיו הוא למצות המעשר ,אחר שכבר קדמו אברהם.
העומד לפניו ,הוא ולא אחר .וכפי שאכן אמר והנראה לבאר דעת הרמב"ם ,כי הנה למרות
יצחק לעשיו כאשר נתבררו הדברים (פסוק לה) – שענין המעשר כבר מצאנו אצל אברהם ,מכל מקום
'בא אחיך במרמה ויקח ברכתך'. מצות המעשר במתכונתה ובצורתה שנקבעה
ועיין אבן עזרא בפרשת כי תשא שתמה בזה בתורה -מצאנו לראשונה אצל יצחק ,שהפריש
(שמות לא ,יח -ד"ה אמר אברהם) ' -והמפרש אנכי מעשר מגידולי קרקע שבארץ ישראל .אברהם אכן
עשיו בכורך -אנכי מה שאנכי אבל עשיו הוא הפריש מעשר ,אולם היה זה מעשר מסוג אחר,
בכורך ,אינו פשט ולא יצא מחכמת הדבור .ואם מעשר של רכוש .ולכן כשמונה הרמב"ם בפרק זה
ישאל אדם בבית דין את חבירו ,האתה הוא חברי את תחילת קיומם של תרי"ג המצוות ,הרי הוא
שהלויתי לך כך וכך ,ואמר אני ,לא יוכל לומר מציין את מצות המעשר הידועה האמורה בתורה,
7
מן השקר תכלית הריחוק ,עד שלא יוכל להוציא מחשבתי היתה שאני חבירו ולא יותר' .ואכן תימה
מפיו דבר שאינו עולה בקנה אחד עם האמת רבתא היא ,שהרי לעולם לא יתכן ,שמחשבת לבו
הצרופה -אפילו במקום היתר .ואכן זהו כוונת של המדבר להטעים את הדברים שלא כפי שהם
חז"ל ללמדנו ,כי אף על פי שהיה יעקב מחוייב משתמעים -יש בה כדי להפוך את השקר לאמת.
מצד הצדק להתחזות כעשיו לפני אביו ,ולצורך והנראה בזה ,כי הטעם שהותר ליעקב להידמות
הענין היה צריך לשקר ולומר 'אנכי עשיו בכורך' לעשיו ולקבל את ברכותיו ,היינו משום שבנסיבות
-מכל מקום לא נחה דעתו עד שמצא לשון שיכול הללו היה מותר לו לכתחילה לשקר ולהוציא את
להשתמע בשני פנים ,על מנת שיוכל -על כל הברכות בערמה .כי הנה תכלית כוונתו של יצחק
פנים במחשבת לבו -לכוון בדעתו אל משמעות לא היתה לברך את 'עשיו' בזכות עצמו ,אלא ביקש
אחרת ,העולה בקנה אחד עם האמת כפשוטה. לברך את 'בנו הבכור' ,שכסבור היה שהוא עשיו,
[] כמפורש בפתיחת הפרשה ' -ויקרא את עשיו בנו
הגדול' .אך מכיוון שעשיו מכר את בכורתו ליעקב,
ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ הרי מעתה יעקב הוא הראוי לברכתו של יצחק,
ורוב דגן ותירוש .יעבדוך עמים וישתחוו לך שנועדה לבן הבכור .אולם מאחר שלא היתה לו
לאומים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ליעקב דרך להוכיח את בכורתו ,משום שעשיו
אורריך ארור ומברכיך ברוך (כז ,כח-כט) היה מכחיש את דבר המכירה ,על כן לא נותרה
לכאורה העניין כולו תמוה וצריך ביאור רב, ליעקב ברירה אחרת ,אלא להתחזות כעשיו ולזכות
מפני מה רצה יצחק לברך רק את אחד מבניו, בצורה זו בברכות השייכות לו בדין .נמצא שעל
ולא את שניהם .ומדוע סבר יצחק להדיח את אחד ידי 'השקר' -העמיד יעקב את אביו על 'האמת',
מהבנים ולדחותו לגמרי מברית ה' ַועמו ,ואף כי והביא לידי כך שלא תצא תקלה מתחת ידו ,מאחר
אהב יצחק את עשיו ,למה ידחה עבור זאת את שזו היתה תכלית כוונתו של יצחק -לברך את הבן
יעקב מלהיות בחלק ה' ונחלתו. אשר לו הבכורה.
אולם באמת לכשנעיין בתוכן הברכות ,אין אלו הנה כי כןְ ,ד ַבר שקר שמטרתו להוציא מן
אותם הברכות מענין ההבטחה והברית שכרת ה' הזולת דבר במרמה -מגונה הוא עד מאד .אבל
עם אברהם ,אלא הברכות הם על תוספת עושר שקר שכל מטרתו היא להוציא את משפט האמת
וגדולה בלבד ,וכל עניינם ותוכנם הוא ,ברכת לאור ,לא זו בלבד שהוא מותר ואין בו כל דופי,
המלכות והנהגת העם .כלומר שכאן בא יצחק אלא אדרבה ,מידת האמת והצדק היא המחייבת
לקבוע מי יזכה במלכות ובהנהגת העם. את השקר להיאמר .לפיכך ,מאחר שידע יעקב
והנה שתי ברכות אמורות כאן ' -ויתן לך שאביו יצחק מוטעה על ידי עשיו ,דן יעקב דינא
האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב לנפשיה ,כי חובה קדושה מוטלת עליו להוציא את
דגן ותירוש' .דהיינו שפע ברכה כלכלית .ועוד דין הצדק ,ולמנוע מן השקר שבעיוות הדין לצאת
ברכו ' -יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה אל הפועל .נמצא אפוא ,שהתחכמותו של יעקב
גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך אורריך ארור להעמיד פנים כאילו הוא עשיו -לא זו בלבד שלא
ומברכיך ברוך' .דהיינו ברכת המלכות והשלטון. היה בה שמץ של שקר ורמאות -אלא אדרבה,
ונראה ,כי עיקר הברכה היא המלכות זו היתה הפעולה הנכונה והראויה ביותר להשגת
והעליונות ,ואף ברכת הדגן והתירוש אינה אלא האמת והצדק.
לצורך המלכות ,וכדמפורש להלן בלשון הפסוק - ברם ,גם כאשר השקר מותר ורצוי ,והוא
'הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים מחוייב כאמור מצד האמת ,מכל מקום איש צדיק
ודגן ותירוש סמכתיו וגו' (כז ,לז) .הרי מפורש ובר לבב כיעקב -אינו מסוגל להוציא דבר שקר
שעיקר הברכה היא 'הוה גביר לאחיך' ואילו דגן מפיו .והוא ממידת הנקיות ,שראוי לאדם להתרחק
8
אבל בוודאי שלא היתה כוונת יצחק כאן ותירוש הוא רק נגרר ממנו ונסמך אליו .שכן ראוי
מעם ה'לדחות את אחד מהבנים מלהיות חלק ַ שהמלך והמנהיג את העם יהיה מבורך גם ברוב
ומבריתו ,וכמו שנתבאר .אלא שאחד מהם יהיה דגן ותירוש.
המלך והשני יהיה ישראל סתם .לפיכך אף אחר וכמו שמצינו ביעקב שבירך את יהודה
שברך יצחק את יעקב ומסר לו את המלכות ,עדיין במלכות בלשון דומה ' -יהודה אתה יודוך אחיך,
ידך בעורף אויביך ישתחוו לך בני אביך' (להלן מט,
היה עשיו בכלל 'ישראל' ,כיון ששניהם היו בני
ח) .ופשיטא שלא בא יעקב לדחות את אחיו של
יצחק ורבקה.
יהודה מנחלתו של יעקב והמשך דרכו ,אלא שבחר
אולם מה שמצינו שנדחה עשיו לגמרי מחלק את יהודה למלכות ,ועל כן יודו לו וישתחוו לו
ה' ומברכת האבות ונחלת ארץ ישראל ,אינו מצד אחיו .וכן בירך יעקב את יהודה בשפע יין וחלב.
הברכות של 'ויתן לך' .אלא הוא מהמבואר בהמשך והיינו כמבואר שהמלך ראוי שיהא מבורך בכל
הפרשה כאשר יצא יעקב ללכת פדנה ארם ,שאז מיני שפע וברכה ,וזו גם היתה כוונת יצחק בברכת
כבר נתגלה שחיתותו של עשיו ,ושם כבר מפורש 'ויתן לך'.
כי ברך יצחק את יעקב בברכת אברהם לו ולזרעו והטעם שרצה יצחק לברך את עשיו ולתת לו
אחריו .וזה לשון הכתוב שם ' -ויתן לך אלוקים את את המלכות ,כבר ביארנו שהוא משום שעשיו היה
ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ הבכור ,ולכן ראוי לתת לו את המלוכה ,וכמבואר
בתחילת הפרשה ' -ויקרא את עשיו בנו הגדול',
מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם' (כח ,ד) .והיינו
כלומר שמפני היותו הגדול רצה לברך אותו ולתת
שהברית שכרת ה' את אברהם לתת לו את ארץ לו המלכות ,כי כן ראוי ונכון .ואכן משום כך בא
כנען ,לא יתקיים אלא ביעקב .וכאן דחאו יצחק יעקב אבינו ועקב את אחיו לזכות את הברכות
לעשיו לגמרי ,דהיינו שלא יהיה לו חלק בארץ לעצמו ,כלומר משום שבאמת הוא היה הבכור
ישראל ובברכת אברהם כלל ,ורק יעקב יזכה בם. ואם כן הוא הראוי לברכות.
היכל השבת
טועמיה חיים זכו
יאכל בשבת' (ע"ז ג .).כי העולם הזה הוא הפרוזדור הוויית החיים לעומת זמן ההכנה
עולם ההכנה והמעשה ' -היום לעשותם' .והעולם 'והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו' (שמות
הבא הוא הטרקלין ,עולם החיים ' -מחר לקבל טז ,ה) .מפסוק זה אנו למדים מהו יסוד המנוחה
שכרם' (עירובין כב.). בשבת ,והיינו שימות החול הם 'ימי ההכנה' ,אבל
ועיין ברבינו חננאל שפירש מאמר הגמרא - שבת הוא 'יום החיים' ,שבו הכל מוכן ועומד,
'נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת וכו' וממילא הוא יום חיים של שלימות ושלווה .וזוהי
שנאמר שבת וינפש ,כיון ששבת וי אבדה נפש' המנוחה האמיתית ' -מנוחת אהבה ונדבה ,מנוחת
(ביצה טז .).ופירש ' -שנאמר 'כי ששת ימים עשה אמת ואמונה ,מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח'.
ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי' ,כלומר ובזה השבת הוא מעין העולם הבא .וכפי
כל שנבראו בעולם ,להתענג מהן נשמתן ביום שמשלו חז"ל על עולם הבא ' -מי שטרח בערב
השביעי נבראו ,ומתרווחות ומתגדלות בשבת'. שבת יאכל בשבת ,מי שלא טרח בערב שבת מהיכן
9
כדאי הוא לו ,ומחמת כן עושה פעולתו ונוהג מבואר בדבריו שהשבת הוא היום שבו
באותו אופן .אכן יש שהאדם עושה אותם ניתן להתענג לנשמה ,וכל ששת הימים הם
הפעולות ,מחמת חפץ וחשק ולא משום חשבון ימים המכינים לו ,כלומר שאין הנפש גדולה
והתבוננות ,שהביאו לידי החלטה שכך נכון דיה -בימים אלו -להתענג ממה שנברא ,כיוון
וכדאי .אלא שעולה ברצונו לעשות זאת ,שלבו שתפקידם להיות ימי הכנה ,ודעת הבריות נתונה
חפץ בדבר ,ונפשו מתענגת עליו. ליצירה והכנה .וביום השבת שהוא יום החיים
והעונג ,הנשמות מתרווחות ומתגדלות ,שיהיה
מלאכה -פעולות שהם 'אמצעים' בידם לחיות ולהתענג מכל הבריאה.
והנה כאשר האדם פועל מצד שיקולים של שכל
ונימוקים שונים ,הרי פעולה זו היא בחינת 'עבודה' שביתת השבת -חיים בעצם
ו'מלאכה' .כיון שאין עושה אותם מצד עצם נפשו כלומר שזה ממצות השבת לעשותו יום
אשר מתעורר בו רצון וחשק לעשות כן ,אלא משום שביתה ומנוחה שלימה ,דוגמת שביתתו של
איזה טעם וסיבה למען מטרה מסויימת ,ולכן בעומק הקב"ה ,כשם שהיה אצל הקב"ה ,שכל ששת
הדבר הרי זה שירות ועבודה בחינת 'מלאכה' .אכן הימים עסק בבריאת העולם ושיכלולו והכנתו,
כאשר האדם עושה ופועל מחמת חשקו ורצונו ,אין וביום השבת היה הכל מוכן ומושלם ומתוקן,
בזה שום נימה של עבודה ומלאכה ,אלא זה פעולת והיה לו נחת רוח מעולמו ,ושמח במעשיו .כך
'חיים' ,הוא חי עתה את החיים בעצמם. הוא השביתה האמיתית ,שאין עוסקים כלל
בהכנה ,אלא מתענגים מכל מה שמוכן.
וזו משמעותה העמוקה של מנוחת השבת .לא
רק מנוחה ממלאכה וטירחה ועמל ,אלא גם מנוחה כל ימות החול האדם עוסק וטורח בהכנת
מכל סוגי פעולות והנהגות של חשבונות ונימוקים, הדברים ותיקונם ,ואין דעתו מיושבת ואין לבו
שכל אלו בחינת מלאכה הם ,ובחינת 'עובדין דחול'. פנוי לחיים עצמם .כל הימים טרודים הבריות
אצים ורצים ,ואין הם חיים בהם את החיים
המנוחה האמיתית היא להגיע אל החיים בעצמם .אבל יום השבת הוא יום שאין מתעסקים
עצמם ,לחיות ,זהו מהותה של השבת ,השבת הוא בו בפעולות של הכנה ותיקון ,אלא חיים בו בעצם
'יום החיים'. ' -תכלית מעשה שמים וארץ'.
וכל שכן כשהפעולות הם להדיא מעשה
של 'אמצעים' ,פעולות של הכשר והכנה עבור פעולות סדר החיים בשבת -מעשי חיים בעצם
החיים ,מסדר לעצמו את העתיד ,או עבור נוחות, ונראה עוד ,שאפילו אותם הפעולות מסדר
ופועל למען מטרות שונות ,הרי זה כעין מלאכה החיים שעושה אותם האדם בכל עת ,אולם בשבת
ועבודה .אבל פעולות של רצון ועונג ,הם מעשה אין הם נעשים באותו אופן כמו שהם נעשים
של החיים עצמם ,הם המה המטרה והיעד. בימות החול ,כי בששת הימים הם בבחינת הכנה
וזהו ממצות מנוחת השבת כהלכתה ,שאף ומלאכה .אבל בשבת קודש ,אותם הפעולות
הדברים שאינם מלאכות ממש ,לא יעשה אותם עצמם הם פעולות של חיים.
באופן של הכנה ,שאז הוי כעובדין דחול ,אלא כל כלומר כי כל הפעולות שעושה האדם,
פעולותיו יהיו מעשה חיים .ואכן ישנה בשבת מתנה וההנהגות שמתהלך בהם ,יש שעושה אותם
מלמעלה ,שמכח הנשמה היתירה יש לו לאדם רוחב מאיזה טעם וסיבה שהשכל מחייבו ,דהיינו,
לב לעשות כל מעשיו באופן זה של חיים רצון ועונג. שמגיע להבנה ,שדבר זה הוא מוכרח וראוי ,או
10
חכמה ומוסר
הבא ליטהר מסייעין אותו
של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות לא להתייאש ממעלות על פי מצבו העכשווי
וקרוניות נכנסות בו' (שהש"ר ה ,ג). כאשר האדם בא להתוות דרכי עלייתו בתורה
ועבודת ה' ,יש שהוא סבור ומתאר לעצמו שאינו
אחר שמתאמצים זוכים לסייעתא דשמיא מסוגל להתעלות למדריגות נעלות ,משום שמכיר
ואכן הדבר גלוי ומפורסם שגדולי ישראל את כוחותיו והוא מפוכח ומציאותי ,ולפי נסיון
הגיעו לדרגות נשגבות בידיעת התורה ובדביקות העבר שלו מוצא על פי חישוביו שלא יגיע מדי
בה' בהשגות נעלות וברגשות קודש ,וחיברו ספרים רחוק ,אם בשל כשרונותיו הדלים ,או משום כוחות
רבי הכמות והאיכות ,אשר לא יאומן שאדם אחד נפשו המוגבלים ,ובשל כך מזניח עצמו ואפילו
לבדו ישיג כל זאת בכח אנושי בתקופת חייו, אינו מנסה להתאמץ שמא בכל זאת יצליח.
נוסף על מה שהיו טרודים לעסוק בצרכי הציבור והנה לאמיתו של דבר צריך האדם לפעול
והצרכים ההכרחיים האישיים שלהם .והכל לעשות כפי יכלתו ומירב כוחותיו ,אפילו אם
מודים ומכירים כי אך עזר ממרום וברכה אלוקית בוודאי לא יגיע למדריגות ,כי הרי זה תפקידו
שרתה עליהם ,להצליח ולהספיק הכל. לעשות מה שבאפשרותו ,ומה ממנו יהלוך אם
וכמו כן כל אדם אף אם לפי אומדן דעתו יגיע לאיזה דרגה בזה .וכדאיתא במדרש ' -אנוכי
אין בידו להגיע כי אם להישגים דלים ונמוכים, מצוה אתכם היום -שלא תאמר איני יכול לשמוע
צריך לדעת כי אם יקבל עליו עול תורה ,יזכה את כל התורה ולשמור את כל המצות שכתוב
לסייעתא דשמיא מרובה ויוכל להגיע למעלות בה ארוכה מארץ מידה ,משל למלך שהיה לו
רמות ודרגות נכבדות. בור עמוק לאין סוף אמר לבן ביתו שכור פועלים
וכמו שכתב בספר 'חובות הלבבות' שעל ומלא את הבור ,שכר פועלים ומי שהיה טיפש
האדם לחשב דרכו – 'מה שיש ביכלתו ממעשה היה הולך ומביט בבור אמר אימתי אני ממלא
העבודה ,ולהרגיל בה ולהתמיד עליה ,וירוץ אותו ,ומי שהיה פיקח אומר מה איכפת לי שכיר
ויחרץ לעשותה עד שתשוב לו למנהג .ואחר יום אני ,אני שמח שמצאתי לי מלאכה ,כך הקב"ה
כן ישתדל להוסיף על מה שיש ביכלתו ,ויכסוף אומר לו מה איכפת לך שכיר יום אתה ,עשה יומך
לו בלבו ,ויעלה אליו במחשבתו ,וישאל מהא-ל 'עד ירצה כשכיר יומו' (ילקו"ש דברים רמז תתסג).
לעזרו ולאמצו על יותר ממה שיש ביכלתו מן אמנם יש לדעת שאין האדם יכול לקבוע את
הידיעה והמעשה בלב ומצפון נאמן .וכשיתמיד סיכוייו ותכליתו לפי כוחותיו ותכונותיו שמצד
על זה ,ימציא לו הבורא בקשותיו ,ויפתח לו שערי טבעו ,וגם אין זה נכון למדוד את מידת הצלחתו
ידיעתו ,ויחזק שכלו ואבריו לעמוד במצוותיו על פי הקשיים והתוצאות שבאים לו בתחילת
אשר למעלה מיכלתו ,מדריגה אחר מדריגה, דרכו .שכן דרך המקבלים עליהם עול תורה
וכו' - - .בעל מעשה העבודה ,אם ישתדל וימהר ועבודת ה' ,שאחר שהם נכנסים לזה הם זוכים
ויחרץ לעשות מה שיש ביכלתו ,יעזרהו האלוקים לסייעתא דשמיא מרובה ,ומשיגים הרבה יותר
לעשות מה שהוא למעלה מיכלתו ,אשר הוא ממה שהעריכו בעצמם ,וכל סביבתם משתאה על
הפרי העליון והטובה הנכבדת מאת האלוקים על גודל המעלה ורוממות המדריגה שהגיעו אליה.
סגולתו ואנשי אהבתו בעולם הזה ,כמו שאמרו ואף הם עצמם גם בעיניהם יפלא איך הגיעו לכל
רבותינו ,זכרונם לברכה -כל המקיים את התורה זאת .והטעם לכך הוא כפי שאמרו חז"ל שאומר
מעוני סופו לקיימה מעושר (אבות פרק ד משנה ט), הקב"ה לישראל – 'בני פתחו לי פתח כחודו
11
הזמן יסלקו מן השמים את מצב הנסיון ,או ואמר החכם – 'כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה
שיכניע את יצרו ולא יקשה עליו לעמוד בכך. ודעת ושמחה' (קהלת ב,כו) .כי התלמיד ימצא
וזה וודאי שאין מעמידים את האדם בפני בלבו ,כשהוא משתדל בחכמה ,כח עליוני רוחני,
נסיון שאינו יכול לעמוד בו .וכדאיתא בחז"ל – אין בכח אדם להועילו בו' (שער ח חשבון הנפש -פרק
'תנא דבי רבי ישמעאל לפום גמלא שיחנא' (סוטה ג חשבון הכ"א).
יג' – ):לפי כח הגמל מרבין במשאוי' (רש"י) .וכן ואמרו – 'הבא ליטהר מסייעין אותו' (יומא
אמרו – 'אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם לח .):ושם – 'והתקדשתם והייתם קדושים -
בריותיו' (עבודה זרה ג.). אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו
ויש לאדם לבטוח בה' אשר יוליכנו בטח הרבה מלמעלה'.
וישמרנו מכל מכשול .וכמו שאמרו בגמרא – התגברות הנסיונות אינה סיבה למורך לב
'אנן דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים
עוד יש מחשבה שדרכה להרפות את האדם,
תנחם' (שבת פח .):וברש"י – 'דסגינן בשלימותא
והיא עלולה להחליש ולהפריע את עלייתו
-התהלכנו עמו בתום לב ,כדרך העושים מאהבה
והליכתו בדרכי ה' .וזה כאשר ניצבים בפניו
וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל
נסיונות בעניינים שונים בגוף בנפש ובממון.
לעמוד בו'.
ותחילה סבור הוא שאם יעמוד איתן תקופה
מסויימת על משמרתו ,יוכל לעדות נזר הנצחון
התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי על ראשו ,ומעתה יתהלך חפשי ומשוחרר מכל
מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה קושי .אולם כאשר רואה שהקשיים מתמשכים ולא
עוד אלא שלפעמים הנסיונות הולכים ומתגברים,
אזי נדמה לו שלעולם יוצרך להילחם וכל ימיו
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו יזדקק לאזור כוחות כבירים לעמוד כחלמיש,
הרב בנימין זאב ברי"ד חשין שליט"א וגם דואג שמא יתגברו נסיונותיו עוד יותר ולא
יוכל לעמוד בהם .ופחד זה עצמו מחליש אותו
לרגל הולדת הבן למזל"ט ומערער את כח עמידתו ,ומתגנבים ללבו חששות
והרהורים האם יהיה בכוחו להתמיד בכך .ובאמת
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו הרי אפילו אם היה הדבר כן חייב האדם לעשות
הרב נחמיה ברב"ז חשין שליט"א
כל מה שביכלתו ואפשרותו בכל לבבו בכל נפשו
ובכל מאודו .ואין לו רשות כלל להרפות ידיו
לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט אפילו לרגע קט .אך כך היא עצת היצר להגדיל
פחד הנסיון ,אולי על ידי זה יפול האדם ברוחו
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ויתייאש לגמרי מלכתחילה כאשר יסיק שממילא
לא יהא בכוחו לעמוד בכך עד תומו .אך צריך
הרב פנחס סירוטה שליט"א לדעת שמה שהולכים ומתגברים נסיונותיו אין זה
הוכחה שעוד נכונו לו קשיים יותר רבים ,אלא
לרגל הולדת הבת למזל"ט יתכן ואף מסתבר שאם יעמוד איתן ,אזי במשך
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
12
