gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ואלה מוסיף על הראשונים‬ ‫ואלה תולדות יצחק (כ‪ ,‬יט)‬ ‫איתא במדרש (ב”ר פ”ל‪ ,‬ג‪ .‬ועוד)‪“ ,‬בכל מקום שנאמר “אלה” פסל את הראשונים‪,‬‬ ‫“ואלה” מוסיף על הראשונים”‪ .‬דהיינו שבכל מקום שנאמר בתורה “ואלה” בוא”ו‬ ‫החיבור‪ ,‬הרי האמור כאן הוא תוספת למה שנאמר לעיל מיניה‪.‬‬ ‫ויש לבאר בענייננו‪ ,‬מהו ההמשך והתוספת ב”תולדות יצחק” שבפרשתנו‪,‬‬ ‫ביחס לתולדות ישמעאל שבסיום פרשת חיי שרה‪.‬‬ ‫הנה ידוע מ”ש בסה”ק (זרע שמשון ועוד)‪ ,‬שמזרעו של עשו הרשע באו הרבה‬ ‫גרים‪ ,‬כגון רבי מאיר ועוד גרים [וכמו כן רבי עקיבא יצא מניצוצות שבסיסרא‬ ‫שהיה גלגול עשו‪ ,‬עי’ אהבת דוד להחיד”א דרוש ח’]‪ ,‬משא”כ ישמעאל‪ ,‬לא מצינו‬ ‫כ”כ שבאו מצאצאיו להתגייר‪ .‬וטעם הדבר‪ ,‬כיון שישמעאל עצמו עשה תשובה‬ ‫(רש”י כה‪ ,‬ט) ובכך העלה את כל ניצוצות הקדושה שנפלו לחלקו‪ ,‬ושוב לא נשארו‬ ‫עוד ניצוצות לזרעו‪.‬‬ ‫וזהו “ואלה” – תחילה כתבה התורה את תולדות ישמעאל‪ ,‬שמהם לא נשאר‬ ‫מאומה בעולם הקדושה‪ ,‬ולאחר מכן “ואלה מוסיף על הראשונים”‪ ,‬שאצל יעקב‬ ‫ועשו האמורים בפרשה זו‪ ,‬בני יצחק‪ ,‬יש מה שאין אצל בני ישמעאל‪ ,‬נשמות‬ ‫הנמנות על קהל ה’ (זרע יעקב כולו; ואצל עשו – אותם גרים אשר באו מזרעו)‪.‬‬ ‫האם רבקה התפללה על בנים‬ ‫ויעתר יצחק לה' (כה‪ ,‬כא)‬ ‫כתב רש”י‪“ ,‬ויעתר לו – לו ולא לה”‪ .‬בפשטות נראה ששניהם התפלל על אותו‬ ‫הדבר‪ ,‬אלא שהקב”ה מילא את משאלת לבם בזכות בקשתו של יצחק ולא בזכות‬ ‫רבקה‪ .‬אמנם בעומק יותר אפשר לומר שתוכן התפילה היה גם כן שונה‪ ,‬וזהו “לו‬ ‫ולא לה”‪ ,‬דאכן תפילת רבקה לא התקבלה‪.‬‬ ‫וביאור הדבר‪ :‬רבקה הרגישה בנביאותה שעתיד לצאת ממנה עשו‪ ,‬ולכן נוסף‬ ‫על עצם התפילה להלדת בנים הוסיפה והתפללה שייוולדו לה בנים צדיקים‬ ‫***** ב ******‬ ‫דוקא‪ .‬מה שאין כן יצחק לא נחית לזה‪ ,‬אלא התפלל רק באופן כללי שייוולדו‬ ‫להם בנים‪ .‬וזהו “ויעתר לו” – לו ולא לה‪ :‬בקשתו של יצחק‪ ,‬שייוולדו להם‬ ‫בנים‪ ,‬נתקבלה במילואה‪ ,‬אך לא בקשתה של רבקה‪ ,‬שהתפללה שיהיו כל בניה‬ ‫צדיקים‪.‬‬ ‫[אמנם נראה דאף על פי שלא נתקבלה בקשת רבקה‪ ,‬ונולד גם עשו‪ ,‬סוף‬ ‫סוף ברכת אלקים ניתנה ליעקב דוקא‪ .‬דהנה בפרשת חיי שרה נאמר “ויהי אחרי‬ ‫מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו”‪ ,‬ופירש רש”י‪ :‬אף על פי שמסר הקדוש‬ ‫ברוך הוא את הברכות לאברהם נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו‬ ‫יוצא ממנו‪ ,‬אמר יבוא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו‪ ,‬ובא הקדוש‬ ‫ברוך הוא וברכו‪ .‬ע”כ‪ .‬ויש לומר שמטעם זה נאמר בברכה זו שם אלקים דוקא‪,‬‬ ‫המורה על הדין והצמצום‪ ,‬להורות שהברכה לא תחול על כל זרעו של יצחק כי‬ ‫אם על יעקב דוקא]‪.‬‬ ‫מהי מעלת תפילת צדיק בן צדיק‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה’ (כה‪ ,‬כא)‬ ‫בפשטות‪ ,‬התיבות “כי עקרה היא” באות כהמשך וביאור לתחילת הפסוק‬ ‫“ויעתר יצחק לה’”‪ ,‬דהיינו על מה התפלל‪ ,‬על אשתו שהיתה עקרה‪ .‬וכן מורה‬ ‫פיסוק הטעמים‪ ,‬שתיבת “היא” באתנחתא‪ .‬אמנם בדרך דרש יש לפרש גם שתיבות‬ ‫אלו שייכות להמשך הפסוק‪ ,‬והוא נתינת טעם לזה שה’ נעתר לתפילתו‪.‬‬ ‫וביאור הדבר‪ ,‬דהנה רש”י כתב בפסוק זה‪“ ,‬ויעתר לו – לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה‬ ‫תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע‪ ,‬לפיכך לו ולא לה”‪ .‬וכבר הקשו‬ ‫דלכאורה אדרבה‪ ,‬לצדיק בן רשע יש מעלה גדולה לעומת צדיק בן צדיק‪ ,‬כי מי‬ ‫שגדל בבית צדיק אזי חינוכו והרגליו מקטנותו כבר מושכים אותו לילך בדרך‬ ‫הישר‪ ,‬ואילו מי שגדל בבית רשע מתגבר בעצמו על משפחתו ועל כל הסובבים‬ ‫אותו כדי לילך בדרך ה’‪ ,‬ואביו ואמו אינם מסייעים בעדו וכו’‪ .‬ומה גם שמן‬ ‫הסתם הוא יותר בעל לב נשבר‪ .‬ואם כן מדוע עדיפה תפילת צדיק בן צדיק על‬ ‫פני תפילת צדיק בן רשע?‬ ‫ואחד הביאורים בזה הוא‪ ,‬דאכן בתפילת צדיק בן רשע יש מעלות מיוחדות‪,‬‬ ‫אלא שכאשר זקוקים לנס של שינוי הטבע אזי יש צורך בזכות אבות‪ ,‬ולכן בעינן‬ ‫תפילת צדיק בן צדיק‪ .‬ולפי זה‪ ,‬רק מחמת שהיתה רבקה עקרה נדרשה כאן‬ ‫תפילת יצחק שהיה צדיק בן צדיק [מה שאין כן אילו לא היתה עקרה ולא היה‬ ‫בזה שינוי הטבע]‪ .‬וזהו “כי עקרה היא – ויעתר לו ה'”‪ :‬כיון ש”עקרה היא”‪ ,‬לכן‬ ‫ויעתר לו ה'‪ ,‬לו ולא לה‪.‬‬ ‫[ובעומק יותר‪ ,‬אין הכוונה רק לזכות אבות באופן כללי‪ ,‬אלא דוקא כאשר אביו‬ ‫של אותו צדיק התפלל גם כן וזכה לישועה באותו ענין‪ ,‬אזי נמשכת הברכה גם‬ ‫***** ג ******‬ ‫לבנו הצדיק שייוושע אף הוא באותו ענין שעליו התפלל אביו‪ .‬וכנוסח התפילה‬ ‫“עזרת אבותינו אתה הוא מעולם”‪ ,‬שימשיך אלינו אותה העזרה והישועה שכבר‬ ‫היתה אצל אבותינו‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לפרש לשון הכתוב בתחילת הפרשה “ואלה תולדות יצחק בן‬ ‫אברהם‪ ,‬אברהם הוליד את יצחק”‪ ,‬שלכאורה הוא כפילות ויתור לשון ללא צורך?‬ ‫ולדרכנו אתי שפיר‪ ,‬דשיעור הכתוב כך הוא‪ :‬אלה תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬כפי‬ ‫שהולך ומבאר שנולדו ליצחק יעקב ועשו; ואם תאמר‪ ,‬האיך זכו יצחק ורבקה‬ ‫לבנים אע”פ שהיתה רבקה עקרה? על זה אמר הכתוב שכבר אברהם הוליד את‬ ‫יצחק אע”פ ששרה היתה עקרה‪ ,‬ומשום כך היה בנקל יותר ליצחק לפעול הדבר‬ ‫ע”י תפילתו‪ ,‬שגם אליו תימשך אותה הברכה – שיוכל להוליד אע”פ שאשתו‬ ‫עקרה – שכבר נמשכה אצל אביו אברהם]‪.‬‬ ‫בדרך נוספת יש ליישב שאלתנו – שלכאורה תפילת צדיק בן רשע מעולה‬ ‫וחשובה יותר – כי מעלת צדיק בן רשע כוחה יפה לתפילה עבור אחרים‪ ,‬אבל‬ ‫כאשר הצדיק בן רשע זקוק לאיזה דבר עבור עצמו‪ ,‬בזה יש מעלה דוקא שיתפלל‬ ‫עליו צדיק בן צדיק‪ .‬וכאן הרי רבקה היתה זקוקה לישועה עבור עצמה‪ ,‬ולכן‬ ‫נתקבלה דוקא תפילת יצחק שהיה צדיק בן צדיק‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬שאכן תפילת צדיק בן רשע יפה ומקובלת‪ ,‬אבל רק לשעתו‪.‬‬ ‫ואילו כאשר רוצים להתפלל על ענין שיש לו השפעה גם לדורות הבאים‪ ,‬הרי‬ ‫אין לצדיק בן רשע זכות נוספת שבכוחה יוכל לפעול גם ישועה לדורות‪ ,‬ודיו‬ ‫שיפקיע את עצמו [היינו שזכותו מספיקה לו לעצמו ולשעתו בלבד]‪ .‬וזו מעלת‬ ‫צדיק בן צדיק‪ ,‬אשר נוסף על זכותו בעצמו (שבכוח זה מתפלל על הישועה לאותו הזמן‬ ‫ולאותו הדור)‪ ,‬יש לו זכות אבות ועי”ז תקובל תפילתו גם על הדורות הבאים‪ .‬וכאן‬ ‫הרי היתה התפילה על הולדת יעקב‪ ,‬שממנו יצא כל עם ישראל לדורותיו‪.‬‬ ‫***‬ ‫והנה בענין תפילת צדיקים בכלל יש לבאר‪ ,‬מהו הענין שכאשר יש לאדם‬ ‫צרה מבקש מצדיק שיתפלל עבורו‪ .‬ומבואר באגרא דפרקא (אות קיד)‪ ,‬שכאשר‬ ‫נגזר ח”ו על האדם איזה צער או איזה הפסד וחולי‪ ,‬הנה לא רק האיש ההוא‬ ‫מצטער ביותר‪ ,‬כי אם גם קרוביו ומיודעיו ואוהביו ורעיו מצטערים בצערו‪ .‬והנה‬ ‫אם הוא חטא ויחוייב אליו הצער ח”ו‪ ,‬מה חטאו אוהביו וקרוביו שהגיע עליהם‬ ‫צער מצער אוהבם (ואי אפשר לומר אשר ח”ו יהיה להם עיוות הדין‪ ,‬שיצטערו אותם קרובים‬ ‫וידידים שלא חטאו רק מחמת חטא אוהבם)? אלא‪ ,‬שבעת שמגיע צער ח”ו לאיזה איש‬ ‫משונאי ישראל‪ ,‬נידונים בזה כל הקרובים ומיודעים‪ ,‬וכאשר יתחייב להם כל אחד‬ ‫הצער בפחות ויותר אז חל העונש ומקבל כל אחד הצער כפי אשר חטא‪ .‬ובאם‬ ‫יהיה אחד מהקרובים ומיודעים אשר לא יתחייב העונש‪ ,‬אזי מן ההכרח שיינצל‬ ‫האיש החוטא הקרוב מהצער והעונש‪ ,‬כי ע”י צערו יצטער גם קרובו הצדיק‪,‬‬ ‫***** ד ******‬ ‫והשי”ת לא יעוות משפט‪ .‬וזאת היא העצה הנאמנה “דאגה בלב איש ישיחנה” –‬ ‫ישיחנה לאחרים‪ ,‬אפשר ימצא איש אשר לא יחוייב אליו צער‪ ,‬ויצטער בצערו‪,‬‬ ‫ובהכרח יסיר השי”ת מאתו הצער כדי שלא יצטער הצדיק‪ .‬וסיים האגרא דפרקא‬ ‫שם‪ :‬ומעתה תבין מה טוב ויפה לאדם לספר צערו להצדיק‪ ,‬כי אפשר אפילו‬ ‫לא יתפלל בעדו‪ ,‬כאשר רק יצטער הצדיק בצערו יסיר השי”ת צערו כדי שלא‬ ‫יצטער הצדיק‪ .‬עכ”ד‪.‬‬ ‫ולפי זה נראה לבאר מעלת תפילת צדיק בן צדיק‪ ,‬דכיון שגם אביו של‬ ‫המתפלל צדיק הוא‪ ,‬הרי כאשר מצטער הבן בצערו של זה שהוא מתפלל עליו‪,‬‬ ‫מצטער עמו גם אביו הצדיק בצרת בנו‪ .‬ונמצא שיש בזה סיוע נוסף שתקובל‬ ‫התפילה‪ ,‬כדי שלא יצטער גם האב הצדיק‪.‬‬ ‫מחלוקת יעקב ועשו‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה (כה‪ ,‬כב)‬ ‫רש”י‪ :‬רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ ,‬כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם‬ ‫ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עבודת אלילים עשו מפרכס‬ ‫לצאת‪.‬‬ ‫מה שנאמר “ויתרוצצו” לשון רבים – לפי דרש זה – יש לפרש (דלכאורה לפי‬ ‫דרש זה כל אחד מהם רץ לצאת בזמן אחר‪ ,‬ולא היו שניהם רצים יחד)‪ :‬כאשר רצה עשו‬ ‫לצאת רצה גם יעקב לצאת כדי להתקוטט ולחלוק עמו‪ ,‬כפי שנאמר (תהלים‬ ‫קלט‪ ,‬כא) “הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט”‪ ,‬דהיינו שמדרך הצדיק‬ ‫להתקוטט עם הרשע‪ ,‬ולכן לא רצה יעקב להיפרד מעשו אלא להמשיך להיות‬ ‫עמו במחלוקת‪.‬‬ ‫***‬ ‫עוד כתב רש”י‪“ ,‬דבר אחר‪ ,‬מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות”‪.‬‬ ‫ויש לקשר שני הפירושים זה בזה‪ ,‬דכיון שהיה יעקב רץ ומפרכס לצאת אל‬ ‫פתחי תורה‪ ,‬לכן מגיע לו לנחול העולם הבא‪.‬‬ ‫ואף על פי שאמרו “שכר מצוה בהאי עלמא ליכא”‪ ,‬ואם כן לכאורה היה צריך‬ ‫לנחול רק את העולם הבא ולא “שני עולמות”? אלא‪ ,‬כיון שיעקב אבינו סבל‬ ‫מעשו הרשע שרצה לצאת אל פתחי עבודה זרה‪ ,‬ואף בניו של יעקב לדורותיהם‬ ‫סובלים מזרעו של עשו עובדי עבודה זרה – הרי “לפום צערא אגרא”‪ ,‬ובדין הוא‬ ‫שיקבלו את שכרם גם בעולם הזה‪.‬‬ ‫***‬ ‫לעיל הובא מ”ש בספה”ק אשר הרבה גרים באו מזרעו של עשו הרשע‪ .‬מאידך‬ ‫איתא שאותן נשמות מזרע ישראל שהמירו דתם ר”ל לאורך הדורות‪ ,‬אינן שייכות‬ ‫***** ה ******‬ ‫בעצם לאבות הקדושים‪ .‬ונראה לומר שמאחר שהיו יעקב ועשו יחד [ברחמה של‬ ‫רבקה] זמן ממושך‪“ ,‬לקח” עשו ניצוצות מיעקב‪ ,‬ואלו הם אותם גרים שנולדו‬ ‫מצאצאי עשו ולאחר מכן נתברר שהם שייכים באמת ליעקב; ועל דרך זה לאידך‪,‬‬ ‫ניצוצות טומאה מעשו נדבקו ביעקב‪ ,‬ואלו הם אותם שעזבו את דרך ה’ ונתברר‬ ‫שאכן אינם שייכים ליעקב‪.‬‬ ‫בזה יש לבאר גם מה שאמר יעקב ליצחק (להלן בהמשך הפרשה‪ ,‬כאשר בא יעקב‬ ‫במרמה ליטול את הברכות) “אנכי עשו בכורך”‪ ,‬שלא היה בזה שקר ח”ו‪ ,‬אלא כוונתו‬ ‫לאותם ניצוצות שראה יצחק בעשו – על זה אמר לו יעקב שניצוצות אלו הם‬ ‫בעצם חלק ממני ואינם שייכים לעשו‪ :‬אנכי הוא המקור והשורש לאותם גרים‬ ‫שאצל עשו בכורך‪.‬‬ ‫ביאור תמיהת רבקה‬ ‫ותאמר אם כן למה זה אנכי (כה‪ ,‬כב)‬ ‫מובא בשם הרה”ק רבי שמשון מאוסטרופוליא הי”ד זיע”א‪ ,‬על פי הא דאמרו‬ ‫רז”ל (חולין צא‪ ,‬ב) דמות אדם שבארבעת חיות המרכבה היא דיוקנו של יעקב‬ ‫אבינו‪ ,‬אשר רק על ידי מראה הסולם‪ ,‬שבו ראה יעקב אבינו את כסא כבודו‬ ‫יתברך‪ ,‬נודע לו שגם צורתו שלו (של יעקב) חקוקה בכסא הכבוד; אבל עד אז לא‬ ‫ידע שחקוקים בכסא הכבוד אלא אריה כרוב נשר‪ ,‬ראשי תיבות “אכן”‪.‬‬ ‫וזהו שאמר יעקב (בפרשת ויצא כח‪ ,‬טז) “אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי”‪:‬‬ ‫“אכ”ן”‪ ,‬דמות א'ריה כ'רוב נ'שר החקוקים בכסא‪ ,‬זה היה ידוע לו מכבר‪ ,‬אולם‬ ‫“אנכי לא ידעתי”‪“ ,‬אנכי” – ר”ת אריה נשר כרוב יעקב – זאת לא ידעתי עד עתה‪.‬‬ ‫עד כאן‪.‬‬ ‫והנה יעקב אמר (בראשית מט‪ ,‬ו) “בקהלם אל תחד כבודי”‪ ,‬שלא רצה להיות נזכר‬ ‫במקום שיש מדון ומחלוקת‪ .‬ומטעם זה לא נזכר שמו בפרשת קרח‪ ,‬שהכתוב‬ ‫שם ייחסו לקרח עד לוי ולא עד יעקב‪ .‬וענין זה נרמז גם בלשון משה‪ ,‬שכאשר‬ ‫ראה שני אנשים עברים ניצים אמר (שמות ב‪ ,‬יד) “אכן נודע הדבר” – “אכן” רומז‬ ‫כנ”ל לאריה כרוב נשר – כלומר‪ ,‬נודע לו שעתה נשארו במרכבה רק “אכן”‪ ,‬אריה‬ ‫כרוב נשר‪ ,‬וכביכול נסתלק יעקב מן המרכבה מפני המריבה שהיתה ביניהם‪.‬‬ ‫ולפי זה מובן מה שאמרה רבקה “למה זה אנכי”‪ ,‬דכיון שהרגישה “ויתרוצצו‬ ‫הבנים”‪ ,‬היינו שיש מריבה ביניהם‪ ,‬דאגה מה יהיה עם ה”אנכי”‪ ,‬שמא יסתלק‬ ‫יעקב מן המרכבה‪ .‬על כך השיב לה ה’ להניח את דעתה‪“ ,‬שני גויים בבטנך”‪,‬‬ ‫דהיינו שמריבה זו אינה בין שני יהודים‪ ,‬אלא מלחמת הצדיק כלפי הרשע‬ ‫והטומאה‪ .‬מריבה זו טובה ורצויה היא‪ ,‬ולא תגרום לפגם במרכבה העליונה ח”ו‪.‬‬ ‫***‬ ‫איתא בגמ’ (סנהדרין צא‪ ,‬ב)‪ :‬אמר ליה אנטונינוס לרבי‪ ,‬מאימתי יצר הרע שולט‬ ‫***** ו ******‬ ‫באדם‪ ,‬משעת יצירה או משעת יציאה? א”ל משעת יצירה‪ .‬א”ל א”כ בועט במעי‬ ‫אמו ויוצא‪ ,‬אלא משעת יציאה‪ .‬אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו‬ ‫שנאמר לפתח חטאת רובץ‪.‬‬ ‫דהיינו‪ :‬כל זמן שהעובר נמצא ברחם אמו אין שולט בו יצר הרע‪ ,‬ורק כאשר‬ ‫יוצא לאוויר העולם נכנס בו יצה”ר‪.‬‬ ‫וכ’ המהרש”א שם‪ :‬ויש להקשות מהא דאמרינן פ”ב דיומא ההוא עוברה‬ ‫דארחה ביום הכיפורים‪ ,‬אתאי לקמיה דר”מ א”ל לחישו לה‪ ,‬ולא אלחישא‪ ,‬קרי‬ ‫עליה זורו רשעים מרחם‪ .‬מהא מוכח ששולט יצה”ר גם במעי אמו? ובהא יש‬ ‫ליישב דע”י אמו כי התם אפשר דשולט בו יצה”ר קודם היציאה‪ ,‬אבל בולד‬ ‫עצמו אינו שולט יצר הרע דא”כ היה בועט ויוצא‪ .‬אך קשה מהא דדרשינן גבי‬ ‫“ויתרוצצו הבנים בקרבה” שהיתה עוברת על פתח עבודת כוכבים והיה עשו‬ ‫מפרכס לצאת‪ ,‬וק”ל‪.‬‬ ‫ויש לומר שאכן זה היה החשש של רבקה‪ ,‬דכיון שידעה שאין יצה”ר שולט‬ ‫באדם עד שעת יציאה‪ ,‬אם כן מוכח שהרצון לצאת אל פתחי עבודה זרה בא ח”ו‬ ‫ממנה‪ ,‬דהיינו כמו הא דאמרינן ביומא ששולט בו יצה”ר ע”י אמו‪ .‬ולכך נבהלה‬ ‫וקראה “למה זה אנכי”! מאין בא אלי יצר הרע כזה‪ ,‬להיכנס אל בית ע”ז ר”ל?‬ ‫על כך השיב לה הקב”ה שאת אכן צדקת ואין לך שייכות לתאוות כאלו‪ .‬ומה‬ ‫שהרגשת שהולד רוצה לצאת לבית ע”ז – דעי לך כי “שני גויים בבטנך”‪ ,‬וכמו‬ ‫שאמרו במדרש בראשית רבתי (על הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה) שזו היתה מחלוקת‬ ‫בין המלאך מיכאל לבין הס”מ‪ .‬דהיינו‪ ,‬אין הכי נמי שסתם עובר אין בו יצר הרע‬ ‫בהיותו במעי אמו‪ ,‬אבל כאן “בבטנך” אין אלו סתם שני ילדים‪ ,‬כי אם ענין כללי‪,‬‬ ‫מחלוקת של כוחות הטומאה מול כוחות הקדושה‪.‬‬ ‫***‬ ‫עוד יש לפרש השאלה “למה זה אנכי” בדרך אחרת‪ ,‬שהרי ידוע שהאמהות‬ ‫הקדושות‪ ,‬שרה רבקה רחל ולאה‪ ,‬תיקנו את חטא חוה‪ .‬ומפורש בקרא שצער‬ ‫העיבור והלידה הוא עונש על חטא עץ הדעת‪ .‬לכן תמהה רבקה ואמרה “למה‬ ‫זה אנכי”‪ :‬אם כך הוא‪ ,‬מדוע עדיין אני עצמי מצטערת בצער העיבור? האם אין‬ ‫זו ראיה שלא תיקנתי באמת את חטא חוה?‬ ‫דרישה זו מה היא?‬ ‫ותלך לדרוש את ה’ (כה‪ ,‬כב)‬ ‫יש לבאר בדרך הדרש‪ ,‬שהיה פלא בעיניה על כך שעשו אינו מכבד את יעקב‪,‬‬ ‫שהיה רץ אל פתחי תורה ונחשב כתלמיד חכם‪ ,‬והרי אמרו “את ה' אלקיך תירא‬ ‫לרבות תלמידי חכמים” (פסחים כב‪ ,‬ב)‪ .‬וזהו ותלך לדרוש “את ה’”‪ ,‬מדוע אינו‬ ‫***** ז ******‬ ‫מקיים את הציווי הנדרש מ”את ה’”‪ .‬ועל כך נענתה שעשו הוא אכן רשע ואינו‬ ‫חושש לקיים דברי חז”ל‪.‬‬ ‫***‬ ‫הרמב”ן פירש שהלכה להתפלל‪ ,‬דלא מצאנו דרישה אצל ה’ כי אם להתפלל‬ ‫(וראה גם תרגום יונתן כאן‪ .‬רבינו בחיי שמות יח‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫ונראה לפרש‪ :‬א) תפילתה של רבקה היתה בקשר לזרעא חייא וקיימא‪ ,‬והרי‬ ‫מקובל ששמות המסוגלים להולדת בנים הם השמות הקדושים הוי”ה ואהי”ה‪,‬‬ ‫וזה נרמז בתפילתה – כי הראשי תיבות “ו’תלך ל’דרוש א’ת י’י” (כלומר‪ ,‬אותיות‬ ‫ו’ל’א’י’) עולים בגימטריא ארבעים ושבע‪ ,‬כמנין ב’ השמות הוי”ה אהי”ה‪.‬‬ ‫ב) רבקה ראתה ברוח הקודש שעשו ירצה להרוג את יעקב ר”ל‪ ,‬כפי שאכן‬ ‫היה כמבואר בהמשך הפרשה (כז‪ ,‬מא); וכמו כן זרעו אחריו‪ ,‬יתקיים בידם “על‬ ‫חרבך תחיה” ובכל דור ודור הם עומדים עלינו לכלותנו‪ .‬לזאת הלכה לדרוש את‬ ‫ה’ ולהתפלל על יעקב ועל זרעו‪ ,‬שיינצלו מידי עשו וזרעו‪.‬‬ ‫***‬ ‫איתא בירושלמי (סוטה פ”ז ה”א)‪ :‬לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם‬ ‫שרה בלבד וכו'‪ ,‬והא כתיב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך‪ ,‬א”ר בא בר כהנא‬ ‫הדיבור נפלה לה‪ .‬דהיינו שאמר לה ע”י מלאך (פני משה)‪.‬‬ ‫ויש לעיין מה טעם השינוי‪ ,‬מדוע אל שרה דיבר הקב”ה בעצמו כביכול‪ ,‬ואילו‬ ‫לרבקה‪ ,‬שאף היא היתה צדקת‪ ,‬בא הדיבור ע”י מלאך‪ .‬וכמו כן יש לשאול על‬ ‫רבקה עצמה‪ ,‬שנאמר “ותלך לדרוש את ה’” ופירש רש”י “ותלך לדרוש לבית‬ ‫מדרשו של שם‪ ,‬את ה’ שיגיד לה מה תהא בסופה” – מדוע לא שאלה רבקה‬ ‫בעצמה את ה’‪ ,‬אלא הלכה לבית מדרשו של שם?‬ ‫ויש לבאר בפשטות‪ ,‬דהנה בפרשת לך לך נאמר “וה’ אמר אל אברם אחרי‬ ‫הפרד לוט מעמו”‪ ,‬ופירש רש”י‪ :‬כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו‪.‬‬ ‫עד כאן‪ .‬ולכן גם אצל רבקה‪ ,‬שהיה עשו הרשע בקרבה‪ ,‬לא היה הדיבור כביכול‬ ‫פונה אליה‪ .‬ומטעם זה לא פנתה רבקה עצמה אל ה’ אלא ע”י שם‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬שכיון שהיה צריך לבשר לה גם דברים לא רצויים‪“ ,‬שני גויים‬ ‫בבטנך” וכו’‪ ,‬הרי ש”מפי עליון לא תצא הרעות” ולכן לא אמר זאת הקב”ה‬ ‫בעצמו לרבקה‪.‬‬ ‫***‬ ‫בפירוש רש”י “ותלך לדרוש לבית מדרשו של שם” יש לעיין‪ ,‬מדוע הלכה‬ ‫דוקא אל שם ולא הלכה לאברהם?‬ ‫אלא שמצינו במדרש (ב”ר פס”ג‪ ,‬יב) שאברהם נפטר חמש שנים לפני זמנו כדי‬ ‫***** ח ******‬ ‫שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה‪ .‬ומסתבר שרבקה ברוח קדשה‬ ‫ידעה זאת מראש‪ ,‬ולכן לא רצתה לעורר את אברהם בענין זה‪.‬‬ ‫***‬ ‫יש לדייק בלשון רש”י על “ותלך לדרוש את ה’” – “שיגיד לה מה תהא בסופה”‪:‬‬ ‫מה כוונתו בלשון “בסופה” דוקא? ונראה לבאר בשתי דרכים‪:‬‬ ‫א) רבקה הרגישה שהבנים מתרוצצים בקרבה ורבים ביניהם‪ ,‬ולא ידעה האם‬ ‫מחלוקת זו הינה לשם שמים או לא‪ .‬וזהו שהלכה לדרוש “את ה’”‪ ,‬דהיינו לדרוש‬ ‫ולברר האם זהו לשם ה’‪ .‬והנה במשנה אמרו שמחלוקת שהיא לשם שמים סופה‬ ‫להתקיים‪ ,‬ומחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים‪ ,‬דהיינו שעל פי מה‬ ‫שיהיה “בסופה” אפשר לדעת האם המחלוקת כעת לשם שמים‪.‬‬ ‫ויש לבאר מהו “סופה להתקיים”‪ ,‬על פי מה הא דקיי”ל מצוה גוררת מצוה‬ ‫ועבירה גוררת עבירה‪ .‬לפי זה‪ ,‬אם יתברר שהעובר לא עושה עוד מצוות נמצא‬ ‫שאין זו מחלוקת לשם שמים‪ .‬וכפי שאכן היה לאחר מכן אצל עשו‪ ,‬שאע”פ‬ ‫שנזהר בכיבוד אב אבל בשאר המצוות לא נזהר כלל‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬הוא נכשל בכל‬ ‫מיני עבירות שבתורה‪ .‬ומזה יש להבין שאף מצות כיבוד אב לא קיים באמת‬ ‫ובתמים לשם שמים‪ ,‬דאילו היה מקיימה כדבעי ודאי היתה מצוה זו מביאה אותו‬ ‫לידי קיום מצוות נוספות‪.‬‬ ‫משא”כ יעקב‪ ,‬הרי עסק כל ימיו בתורה ובמצוות‪ ,‬באופן שמצוה אחת גוררת‬ ‫עוד מצוה‪ ,‬ולימוד התורה מביא לעוד לימוד תורה‪ .‬וכפי שנרמז גם בלשון “הקול‬ ‫קול יעקב”‪ ,‬שנאמר בו “קול” פעמיים‪ ,‬לרמז ש”קול” של יהודי העוסק בתורה‪,‬‬ ‫מביא להתעוררות וחיות בתורה ומצוות גם לעוד יהודי‪ .‬ומזה יש ללמוד שאף‬ ‫מחלוקתו עם עשו בהיותם “בקרבה” היתה לשם שמים‪ ,‬שהרי נתברר לנו ש”סופה‬ ‫להתקיים” – ע”י שמצוה גוררת מצוה‪.‬‬ ‫כיוצא בזה מספרים על רביה”ק מסאטמאר זיע”א‪ ,‬שפעם באו לפניו שני‬ ‫בעלי צדקה ששניהם השתתפו בענין מסויים‪ ,‬ולאחר מכן התעוררה מחלוקת‬ ‫למי שייכת זכות המצוה‪ .‬ענה להם רביה”ק‪ ,‬הרי אמרו חז”ל מצוה גוררת מצוה‪,‬‬ ‫אם כן הבה ונראה מי ישוב ויעשה עוד מצוה‪ ,‬ויתן עוד צדקה – אז יתברר לנו‬ ‫שהוא הוא בעל צדקה גם בפעם הזאת‪.‬‬ ‫ב) “בסופה” רומז על אחרית הימים‪ ,‬וכפי שמצינו בספה”ק שלעתיד לבוא‬ ‫גם קליפת עשו תבוא לתיקונה‪ ,‬ואז יהיה השם שלם‪“ ,‬ונגלה כבוד ה’ וראו כל‬ ‫בשר יחדיו כי פי ה’ דיבר”‪ .‬וזהו מה שרצתה רבקה לשמוע מאת ה’‪ ,‬אשר סוף‬ ‫סוף יתעלה הכל‪ ,‬אפילו עשו הרשע‪ ,‬בחזרה אל עולם הקדושה ואף הוא יהיה‬ ‫כדבעי‪.‬‬ ‫***** ט ******‬ ‫איזה רוב אינו גובר על המיעוט‬ ‫ושני לאומים ממעיך יפרדו (כה‪ ,‬כג)‬ ‫לכאורה יש לאומות העולם לטעון שהם הרוב ואנו המיעוט‪ ,‬וכפי שנאמר‬ ‫“כי אתם המעט מכל העמים”‪ ,‬ואם כן הרי “אחרי רבים להטות” ומדוע אין אנו‬ ‫מודים ח”ו לדתם (עי’ תמיד לב‪ ,‬א “מה דין אתריסתון לקבלי”‪ ,‬וברש”י‪ :‬מה זה שאתם עומדים‬ ‫נגדי ואינכם מחזיקים יראתנו הלא אתם יודעים כי אנחנו הרבים ואתם תחתינו‪ .‬וכן ראה שו”ת תירוש‬ ‫ויצהר סי’ קפד‪ ,‬ושם נסמן)‪.‬‬ ‫אמנם נראה שבענין זה לא שייך ביטול ברוב‪ ,‬ומכמה טעמים‪ :‬א) הרי כשהאיסור‬ ‫ניכר לא הולכים אחר הרוב‪ ,‬אלא כל התבשיל אסור עד שיפרידו האיסור ממנו‬ ‫[כפשוט‪ ,‬ראה תוס’ נזיר לו‪ ,‬א ד”ה אמר‪ .‬רמ”א יו”ד סי’ קט ס”א “שנתערב ואינו‬ ‫מכירו”‪ .‬ט”ז סק”ד סק”א]‪ .‬ואם כן לכתחילה אין מקום כלל לטענה זו‪.‬‬ ‫ויש לומר שזהו הדיוק בלישנא דקרא “ושני לאומים ממעיך יפרדו”‪ ,‬שכיון‬ ‫שעשו ויעקב נפרדו זה מזה נמצא שמעולם לא “התערבו” עשו ובניו ביעקב‬ ‫ובניו‪ ,‬ותמיד ניכר האיסור בפני עצמו‪.‬‬ ‫ב) עוד יש לומר בזה על פי מ”ש רביה”ק מסאטמאר זיע”א בכמה מקומות‬ ‫בספרו ויואל משה‪ ,‬שכל הדין דאחרי רבים להטות היינו רק במחלוקת בין חכמי‬ ‫ישראל בדין תורה‪ ,‬שכל אחד סבור שכוונת התורה היא כך וכך‪ ,‬בזה אזילנן בתר‬ ‫רוב להכריע ולפרש כך בתוה”ק‪ .‬אבל אם יבוא מישהו ויאמר ח”ו היפך התורה‪,‬‬ ‫בודאי שאין לנו לשמוע לו בשום אופן ולא יעלה על הדעת להחשיב את שיטתו‬ ‫ח”ו [וכדמצינו בגמ’ (סנהדרין כו‪ ,‬א)‪“ ,‬הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס‬ ‫ושלום נטיה דעתיה דקוב”ה בתר רובא‪ ,‬כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי‪.‬‬ ‫בא נביא ואמר לו לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר‪ ,‬כלומר קשר‬ ‫רשעים הוא‪ ,‬וקשר רשעים אינו מן המנין”]‪.‬‬ ‫וגם זה נרמז בקרא בפרשתנו‪ ,‬שכאשר הכירה רבקה ש”ויתרוצצו הבנים” מה‬ ‫עשתה? – “ותלך לדרוש את ה’”‪ ,‬הלכה לשאול מה אומר השי”ת‪ .‬כי כאשר ידוע‬ ‫לנו מה אומר השי”ת ומה אומרת התורה‪ ,‬שוב לא יהיה ספק ולא נצטרך לבדוק‬ ‫מהי דעת הרוב‪ ,‬כי אנו בשם ה’ אלקינו נלך‪.‬‬ ‫ג) כתב המרדכי (חולין רמז תשלז) גבי יבמה שרקקה דם שחליצתה כשרה לפי‬ ‫שא”א בלא צחצוחי רוק (יבמות קה‪ ,‬א) [כלומר‪ ,‬הרוק היה מעורב בדם מתחילת‬ ‫יציאתו‪ ,‬ולכן אין לומר שבטל ברוב הדם]‪ ,‬דליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר‬ ‫שהיה ניכר בפני עצמו תחילה ואחר כך נתערב‪ ,‬אבל בדבר שתחילת ביאתו‬ ‫לעולם מעורב ליכא למימר דבטיל‪ .‬והביאוהו הכרו”פ (פלתי ס”ק ח) והחוו”ד‬ ‫(ביאורים ס”ק ז) ביו”ד סי’ קב‪.‬‬ ‫ובנדון דידן‪ ,‬הרי עשו בא לעולם ע”י תערובת‪ ,‬כי כבר בהיותו ברחם אמו היה‬ ‫במחלוקת עם יעקב‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬כאשר יצא עשו אחז יעקב בעקבו‪ ,‬ונמצא שגם‬ ‫***** י ******‬ ‫ברגע יציאתם לאוויר העולם היו מעורבים כביכול‪ .‬לכן לא שייך לומר שעשו‬ ‫יגבר על ישראל ע”י רוב‪.‬‬ ‫לפי יסוד זה יש לבאר גם מה שמצינו לגבי בריאת העולם‪ ,‬שאמרו חז”ל בתחילה‬ ‫עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין‪ ,‬ראה שאין העולם מתקיים‪ ,‬הקדים‬ ‫מדת רחמים למדת הדין‪ :‬הקב”ה רצה שמדת החסד והרחמים תגבר על על מדת‬ ‫הדין ותמתיק אותה‪ .‬אלא שאילו היו הדין והרחמים באים לכתחילה יחד – לא‬ ‫היה שייך ביטול ברוב כנ”ל; לכן הקדים מדת הרחמים שתבוא בפני עצמה‪ ,‬ואזי‬ ‫גם כאשר באה אחריה מדת הרחמים תהיה בטלה ברוב‪[ .‬אכן במקומות אחרים‬ ‫הלשון הוא “שיתף” מדת רחמים למדת הדין‪ ,‬אלא שאין בזה סתירה לדברינו‪ ,‬כי‬ ‫אחר שבתחילה “הקדים” מדת רחמים למדת הדין שוב יכולים הם גם להשתתף‬ ‫ולהתערב יחד‪ ,‬והרחמים יגבר בהיותו רוב נגד הדין]‪.‬‬ ‫מדוע אהב יצחק את עשו‬ ‫ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו (כה‪ ,‬כח)‬ ‫יש לומר שיצחק אבינו צפה כבר ברוח הקודש מה שיהיה לעתיד לבוא‪ ,‬שעשו‬ ‫יתוקן ויהיה השם שלם‪ .‬ויצחק קיווה וציפה לזכות לזה כבר בימיו‪ ,‬ולכן קירב‬ ‫ואהב את עשו‪.‬‬ ‫ולהוסיף על פי מה ששמעתי ממו”ר הרה”ק רבי מנחם שלמה מקאלוב‬ ‫זיע”א בשם הרה”ק רבי שלום מבעלזא זיע”א‪ ,‬לבאר הטעם שמנתה התורה את‬ ‫שמות אלופי עשו בפרשת וישלח‪ ,‬שזהו כדי להכניע אותם‪ .‬על דרך זה יש לומר‬ ‫בענייננו‪ ,‬שיצחק אהב את עשו “כי ציד בפיו”‪ ,‬דהיינו שרצה להכניע את קליפת‬ ‫עשו ולהכניסו ולכוללו בתחום הקדושה‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש את התיבות “כי ציד בפיו” לאידך גיסא‪ ,‬שרומז לנשמות הגרים‬ ‫שהיו עתידים לצאת מזרעו והיו כלולים בו‪ ,‬וזהו ה”ציד” שהביא לפני יצחק וזה‬ ‫גרם ליצחק להתפעל ממנו ולאהוב אותו‪.‬‬ ‫***‬ ‫רמז בפרשתנו לשפע פרנסה‬ ‫ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד (כו‪ ,‬יג)‬ ‫יש לרמוז בתיבת “ויגדל”‪ :‬כאשר כל אחת מהאותיות שבתיבת “האיש” “גדלה”‬ ‫כביכול‪ ,‬היינו שעוברת אל האות הבאה אחריה בסדר הא”ב‪ ,‬הגדולה ממנה‪ ,‬הרי‬ ‫לנו האותיות ו’‪ ,‬ב’‪ ,‬כ’‪ ,‬ת’ (אחרי ה’ באה ו’‪ ,‬אחרי א’ – ב’‪ ,‬אחרי י’ – כ’‪ ,‬ואחרי ש’ – ת’)‪,‬‬ ‫שעולות בגימטריא ארבע מאות עשרים ושמונה‪ ,‬כמנין חת”ך‪ ,‬שם הפרנסה‪ .‬וזהו‬ ‫שכאשר “ויגדל האיש”‪ ,‬אזי זכה לריבוי פרנסה ועשירות‪“ ,‬וילך הלוך וגדל עד כי‬ ‫גדל מאד”‪.‬‬ ‫***** אי ******‬ ‫רמז בפרשתנו לביטחון בה’‬ ‫וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד (כו‪ ,‬יג)‬ ‫פעמיים נאמר כאן “גדל” (בפעם הראשונה “גָ ֵדל”‪ ,‬ובפעם השניה “גָ ַדל”)‪ .‬והנה “גדל”‬ ‫בגימטריא שלושים ושבע‪ ,‬ופעמיים “גדל” עולה שבעים וארבע כמנין שם‬ ‫אכדט”ם‪ ,‬שם הבטחון‪.‬‬ ‫עניינו של שם אכדט”ם‪ ,‬הוא האותיות שלפני אותיות שם אלקים‪ .‬הא כיצד‪,‬‬ ‫לפני אות א' אין שום אות ולכן נשארת אות א' במקומה‪ .‬לפני אות ל' היא אות‬ ‫כ'‪ ,‬לפני אות ה' היא אות ד'‪ ,‬ולפני אות י' היא אות ט'‪ .‬לפני ם' סתומה היא מ'‬ ‫פשוטה‪ ,‬אך להיותה בסוף התיבה היא חוזרת שוב להיות ם' סתומה‪ .‬הרי לנו שם‬ ‫אכדט”ם‪ ,‬שהוא האותיות שלפני אלהי”ם הממתיק את הדין‪.‬‬ ‫ושם זה מורה על ביטחון‪ ,‬כנרמז בקרא “בטחו בה’ עדי עד” – ע”ד בגימטריא‬ ‫אכדט”ם‪ .‬ואכדט”ם עם הכולל עולה ע”ה כמנין “בטחון”‪.‬‬ ‫בזכות השלום תבוא ההרחבה‬ ‫ולא רבו עליה ‪ . .‬ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ (כו‪ ,‬כב)‬ ‫שלוש הבארות הן כנגד שלושת בתי המקדש (עשק ושטנה – כנגד בית ראשון ושני‬ ‫שנחרבו‪ ,‬ורחובות – כנגד בית המקדש השלישי)‪ ,‬כמ”ש הרמב”ן ועוד‪ ,‬והרחיב בזה אאמו”ר‬ ‫הרה”צ ר' מאיר ב”ר מנחם זיע”א‪.‬‬ ‫והנה בית המקדש השני נחרב בעוון שנאת חינם (יומא ט‪ ,‬ב)‪ ,‬וממילא מובן‬ ‫שבית המקדש השלישי ייבנה בזכות אהבת חינם‪ .‬ובזה יש לפרש הרמז “ולא רבו‬ ‫עליה” – כאשר יחיו בשלום ובלי מריבות ומחלוקות‪ ,‬אזי יקויים “הרחיב ה' לנו‬ ‫ופרינו בארץ” בביאת גואל צדק ובבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו‪.‬‬ ‫עוד יש לפרש‪ ,‬שע”י השלום ומניעת המחלוקת זוכים להרחבה בפשטות‪ ,‬כמו‬ ‫שנאמר “השם גבולך שלום – חלב חטים ישביעך”‪ ,‬כאשר יהיה שלום בגבולך יזכו‬ ‫לשפע‪ .‬וזהו “ולא רבו עליה – עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ”‪.‬‬ ‫עוד יש לבאר בדיוק לשון הכתוב “כי עתה”‪ ,‬על פי מה שאמרו במדרש (ב”ר‬ ‫פכ”א‪ ,‬ו) “אין ועתה אלא תשובה” – כי חטאים גורמים למחלוקת (כמ”ש הכלי יקר‬ ‫והחת”ס בכמה מקומות)‪ ,‬וא”כ כאשר יעשו תשובה אזי יחיו בשלום זה עם זה בלא‬ ‫מריבות ומחלוקות‪ ,‬ובזכות זאת יבואו ל”הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ”‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬כאשר התשובה היא תשובה מאהבה אמרו שהזדונות נעשות לו‬ ‫כזכיות (יומא פו‪ ,‬ב)‪ .‬וזהו “הרחיב” ה’ לנו – כיון שאז מתווספים לחשבון המצוות‬ ‫גם כל העבירות שעשה לפני כן‪ ,‬נמצא שע”י “עתה”‪ ,‬תשובה‪“ ,‬הרחיב” כביכול‬ ‫את סך המצוות‪.‬‬ ‫***** בי ******‬ ‫יחוד השמות לעתיד לבוא‬ ‫כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ (כו‪ ,‬כב)‬ ‫בפסוק זה נרמז יחוד השמות הוי”ה ואלקי”ם‪ .‬דהנה הוי”ה בגימטריא עשרים‬ ‫ושש ואלהי”ם בגימטריא שמונים ושש‪ ,‬ומספר שניהם יחד עולה מאה ושתים‬ ‫עשרה‪ ,‬כמנין השם הקדוש יב”ק‪ .‬וכמו כן התיבות “ה’ לנו” מספרן יב”ק (שם הוי”ה‬ ‫– עשרים ושש‪ ,‬ו”לנו” – שמונים ושש‪ ,‬כמנין אלהי”ם)‪.‬‬ ‫עוד רמז בפסוק‪:‬‬ ‫ידוע שמספר שלושים רומז לשלימות שם הוי”ה לעתיד לבוא‪ ,‬על פי מ”ש‬ ‫בכתבי האריז”ל שלעת”ל יהיה השם פעמיים י”ה (כנרמז בפסוק “ביום ההוא יהיה ה’ אחד‬ ‫ושמו אחד”)‪ .‬כי היום השם המפורש הוא י'ה'ו'ה'‪ ,‬והאות וא”ו היא בחינת המשכה‬ ‫שיוכל להשתלשל למטה עד שיוכל להיות יש ודבר בפני עצמו‪ ,‬אבל אז יהיה‬ ‫הכל בחינת י”ה‪ ,‬למטה כמו למעלה [ופעמיים י”ה עולה בגימטריא שלושים] –‬ ‫ובזה מבאר הבן יהוידע מה שאמרו חז”ל (ב”ב עה‪ ,‬א) שעתיד הקדוש ברוך הוא‬ ‫להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלושים על שלושים כו’‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫[והראשי תיבות “כ’י ע’תה ה’רחיב” עולים בגימטריא צ”ה‪ ,‬רומז ליחוד שם‬ ‫הוי”ה כפי שיהיה לעת”ל (פעמיים י”ה‪ ,‬בגימטריא שלושים) עם שם אדנ”י (בגימטריא‬ ‫ששים וחמש)]‪.‬‬ ‫לפי זה נראה לפרש בפסוק דידן‪“ ,‬כי” – בגימטריא שלושים‪ ,‬היינו לעתיד לבוא‬ ‫שאז יהיה השם פעמיים י”ה (בגימטריא שלושים כנ”ל)‪ ,‬ובעת ההיא נזכה ל”הרחיב‬ ‫ה’ לנו” (וכפי שמצינו ברמב”ן‪ ,‬ש”הרחיב ה’ לנו” רומז על בית המקדש השלישי שיבנה בב”א)‪.‬‬ ‫חטא חוה ותיקונו‬ ‫ורבקה אמרה אל יעקב בנה וגו’ (כז‪ ,‬ו)‬ ‫ידוע מ”ש שהאמהות הקדושות‪ ,‬שרה רבקה רחל ולאה‪ ,‬תיקנו את חטא חוה‪.‬‬ ‫והנה כדי להבין את חטא חוה – חטא עץ הדעת – יש להקדים‪ ,‬שהקב”ה הניח‬ ‫את אדם בגן עדן “לעבדה ולשמרה” (בראשית ב‪ ,‬טו)‪ ,‬וביארו בזה ש”לעבדה” היינו‬ ‫מצוות עשה‪“ ,‬ולשמרה” מצוות לא תעשה‪ .‬והיינו להישמר מכוחות הטומאה‪,‬‬ ‫אשר בשביל זה יש לדחות את הנחש‪ ,‬הס”מ‪ ,‬מלהיכנס לגן עדן‪ .‬וחוה נכשלה‬ ‫בזה שלא מנעה מהנחש לבוא לגן עדן‪ ,‬ומזה נשתלשל שאכלה מן העץ‪ .‬ולפי זה‬ ‫נמצא שהתיקון לחטא זה צריך להיות בדחיית הרשעים והרחקתם‪.‬‬ ‫ואכן מצינו אצל כל האמהות הקדושות שעסקו בענין זה של הרחקת הרשעים‪:‬‬ ‫שרה אמנו אמרה לאברהם “גרש האמה הזאת ואת בנה”‪ .‬רבקה שלחה את יעקב‬ ‫לקחת הברכות שלא יבואו לידי עשו (וכן בהמשך הפרשה אמרה “קצתי בחיי מפני בנות‬ ‫***** גי ******‬ ‫חת”)‪ .‬וכן רחל ולאה אמרו ליעקב (לא‪ ,‬יד) “העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו”‪.‬‬ ‫וזהו התיקון שתיקנו האמהות את חטא חוה‪.‬‬ ‫במה הוחזקה רבקה לנביאה‬ ‫ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך (כז‪ ,‬ח)‬ ‫כתב האוה”ח הק’‪ :‬פירוש‪ ,‬הגם שיש בדברים אלו כגנבת הדעת‪ ,‬עם כל זה יש‬ ‫לך לשמוע בקולי‪ ,‬פירוש מלבד חיוב מצות כבוד אב ואם שהיא מצות עשה‪ ,‬גם‬ ‫היא נביאה‪ ,‬וכתיב בדברי נביא אמת “אליו תשמעון”‪ .‬לזה אמרה “שמע בקולי”‪.‬‬ ‫ע”כ‪.‬‬ ‫אמנם ההלכה היא שאין לשמוע לנביא לבטל מצוה אלא אם הוא כבר מוחזק‬ ‫לנו בנביאות‪ .‬והיכן מצינו שהיתה רבקה מוחזקת בנביאות? יש לומר שבזה‬ ‫שרבקה היתה אוהבת את יעקב (פרשתנו כה‪ ,‬כח) נתברר שידעה מראש שיהיה‬ ‫צדיק‪ ,‬אף שעדיין לא נתגלה הדבר לעיני הכל (ואפילו יצחק לא הכיר בכך)‪ ,‬ובזה‬ ‫הוחזקה לנביאה‪.‬‬ ‫כוחם של הלבושים‬ ‫ותקח רבקה את בגדי עשו וגו' ותלבש את יעקב (כז‪ ,‬טו)‬ ‫איתא במדרש (ב”ר פע”ד‪ ,‬יג)‪“ ,‬לבש אדם לבושו של אביו‪ ,‬הרי הוא כיוצא בו”‬ ‫[שלכן קרא יעקב לבניו “אחיו”‪ ,‬בבראשית לא‪ ,‬מו]‪.‬‬ ‫כיוצא בזה אירע כמה פעמים אצל צדיקי אמת‪ ,‬שכאשר בא לפניהם יהודי‬ ‫לבוש בבגדים של אחרים‪ ,‬לא הכירוהו‪ .‬והיינו מפני שע”י הלבוש אפשר להכיר‬ ‫את שורש הנשמה של בעל הלבוש‪.‬‬ ‫וכמו כן ידוע המעשה בתלמידי הבעש”ט שרצו לבחון האם ההתעוררות‬ ‫שמרגישים בשבת קודש הינה אמיתית ופנימית‪ ,‬ולצורך זאת לבשו באחד מימות‬ ‫החול את מלבושי השבת והתנהגו כמו ביום השבת בכל הפרטים‪ ,‬ואזי הרגישו‬ ‫אכן את קדושת השבת‪ .‬ונתברר שאכן הלבושים הם אלו שבכוחם להביא על‬ ‫האדם את קדושת השבת‪.‬‬ ‫לפי זה יש לבאר בענייננו‪ ,‬שעי”ז שלבש יעקב את בגדי עשו היתה נרגשת בו‬ ‫בחינת עשו‪ ,‬ולכן היה נדמה ליצחק שהוא הוא עשו‪ .‬וזהו מה שאמר יעקב (להלן‬ ‫פסוק יט) “אנכי עשו בכורך”‪ ,‬כי אכן באותה שעה שהיה מלובש בבגדי עשו נעשה‬ ‫הוא עצמו כאילו בבחינת עשו‪.‬‬ ‫מדבר שקר תרחק‬ ‫אנכי עשו בכורך (כז‪ ,‬יט)‬ ‫***** די ******‬ ‫[ראה מ”ש לבאר בזה לעיל בפס’ “ויתרוצצו הבנים בקרבה” ובפס' “ותקח‬ ‫רבקה את בגדי עשו וגו'”]‪.‬‬ ‫ביאור קושיית יצחק‬ ‫ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני‪ ,‬ויאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני‬ ‫(כז‪ ,‬כ)‬ ‫יש לבאר מה היה תוכן קושיית יצחק “מה זה מהרת”‪ ,‬והלא פשיטא שמצד‬ ‫מצות כיבוד אב יזדרז למלא מצוותו‪ ,‬ומיד כשיזדמן לפניו ציד יביא את המטעמים‬ ‫כאשר ביקש אביו? ואם כוונת שאלתו היא כיצד זה הזדמן אליו ציד במהירות‪,‬‬ ‫הרי אין זה בידו ובבחירתו של יעקב‪ ,‬ומה שייך לשאול אותו על זה?‬ ‫ונראה שהביאור בזה הוא על פי הידוע שהגדי היה כנגד קרבן פסח‪ .‬ועל זה‬ ‫הקשה יצחק “מה זה מהרת”‪ ,‬כלומר‪ :‬איך הספקת להביא את הקרבן במהירות‬ ‫כזו‪ ,‬והלא קרבן פסח צריך להקריבו בירושלים דוקא‪ ,‬והם היו בבאר שבע‪.‬‬ ‫ומעתה יש להבין‪ ,‬אם כן מהו תוכן תשובת יעקב “כי הקרה ה' אלקיך לפני”‬ ‫– סוף סוף כיצד הביא הקרבן אם לא היה בירושלים?‬ ‫אלא שבדרך רמז יש בזה תשובה לשאלת יצחק‪ ,‬כי הראשי תיבות “ו'יאמר כ'י‬ ‫ה'קרה י'י” הם אותיות השם הקדוש יהו”ך המסוגל לקפיצת הדרך (שם זה נרמז‬ ‫בסופי תיבות של הפסוק “כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך”)‪.‬‬ ‫ומספרים אשר פעם כיבדו את החוזה מלובלין זיע”א בסנדקאות בערב‬ ‫שבת קודש בעיירה פלונית‪ ,‬וכשחזר עם תלמידיו התאחרה השעה‪ ,‬ואמר אחד‬ ‫התלמידים להחוזה שאולי יפעל בקדושתו שנזכה לקפיצת הדרך‪ .‬נענה החוזה‬ ‫ואמר‪ :‬יא‪ ,‬ווער קען היינט [= כן‪ ,‬מי יכול בזמננו (היינו מי בזמננו גדול כזה שיכול לזכות‬ ‫לקפיצת הדרך)]‪ ,‬ומיד אצה להם הדרך והגיעו במהירות חזרה ללובלין‪ ,‬כי הראשי‬ ‫תיבות מהמלים שאמר הם השם הקדוש יהו”ך‪.‬‬ ‫***‬ ‫נראה להוסיף ולבאר שאלת יצחק “מה זה מהרת” בדרך אחרת‪ ,‬דהנה ידוע‬ ‫הא דאיתא בגמ’ (ב”ב טז‪ ,‬ב – יז‪ ,‬א)‪ :‬ת”ר שלשה הטעימן הקב”ה בעולם הזה מעין‬ ‫העולם הבא‪ ,‬אלו הן‪ :‬אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬אברהם דכתיב ביה “בכל”‪ ,‬יצחק‬ ‫דכתיב ביה “מכל”‪ ,‬יעקב דכתיב ביה “כל”‪.‬‬ ‫והנה כאשר נכנס יעקב אל יצחק אביו‪ ,‬הרגיש יצחק שנכנס עמו ריח גן עדן‬ ‫(רש”י כז‪ ,‬כז)‪ .‬ועל זה תמה “מה זה מהרת”‪ ,‬כלומר‪ :‬איך היה בכוחך להמשיך את‬ ‫ריח גן עדן כבר בעולם הזה‪.‬‬ ‫על זה ענה יעקב ואמר “כי הקרה ה’ אלקיך לפני”‪“ ,‬הקרה” בגימטריא ש”י‪,‬‬ ‫לרמוז על ש”י עולמות שעתיד הקב”ה להנחיל לכל צדיק (משנה סוף מס’ עוקצין)‪,‬‬ ‫***** וט ******‬ ‫אלא שהקב”ה הקדים והקרה זאת “לפני”‪ ,‬היינו כבר בעולם הזה לפני שאבוא‬ ‫לעולם הבא‪ .‬וזהו מה שאמרו שהטעימו הקב”ה בעולם הזה “מעין עולם הבא”‪.‬‬ ‫***‬ ‫עוד יש לבאר בתשובת יעקב “כי הקרה ה’ אלקיך לפני” – שמיהרתי כדי‬ ‫לקיים ציווי הקב”ה לאכול את קרבן פסח לפני חצות הלילה [משא”כ עשו הביא‬ ‫את המטעמים שהכין אחר חצות הלילה]‪.‬‬ ‫ידוע הביאור במה שנאמר במעשה העקידה “וישלח אברהם את ידו ויקח‬ ‫את המאכלת לשחוט את בנו” – שצדיק מרגיל את גופו לעשות רצון ה'‪ ,‬עד‬ ‫שנקנה הדבר כטבע בכל אחד מאבריו שיעשה כאילו מעצמו רצון ה' [ועל דרך‬ ‫“כד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה” (ירושלמי ברכות פ”ב ה”ד)]‪ ,‬ולכן כל שלב‬ ‫ושלב במעשה העקידה נעשה ע”י אבריו של אברהם בדרך ממילא‪ .‬אמנם כאשר‬ ‫בא לשחוט את יצחק‪ ,‬אף שלא רצה בכך אלא מפני שהבין שזהו חלק מהציווי‬ ‫להעלותו לעולה‪ ,‬הרי סוף סוף נזקק בזה לעשות דבר שאליבא דאמת אינו רצון‬ ‫ה' [ראה רש”י כב‪ ,‬ב‪ :‬לא אמר לו “שחטהו”‪ ,‬לפי שלא היה חפץ הקב”ה לשחטו‬ ‫אלא להעלהו להר לעשותו עולה‪ ,‬ומשהעלהו אמר לו הורידהו]‪ .‬ולכן ידו לא‬ ‫עשתה זאת מעצמה‪ ,‬ונצרך “לשלוח את ידו” כאילו בעל כרחה‪.‬‬ ‫על דרך זה יש לומר בנדון דידן‪ ,‬שכשם שאצל אברהם הורו אבריו מעצמם‬ ‫מהו רצון ה’‪ ,‬כך מזה עצמו ש”הקרה ה’ אלקיך לפני”‪ ,‬שהזמין לו הקב”ה את‬ ‫הגדי במהירות‪ ,‬הבין יעקב שרצון הקב”ה הוא שיאכלו קרבן פסח לפני חצות‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫מעלת העסק בתורה‬ ‫הקול קול יעקב (כז‪ ,‬כב)‬ ‫ידוע מה שאמרו חז”ל שכל הקורא ושונה הקב”ה קורא ושונה כנגדו‪ .‬ויתירה‬ ‫מזו מובא בגמ’‪ ,‬שהקב”ה חוזר כביכול דברי תורה מפי חכמי ישראל (חגיגה טו‪,‬‬ ‫ב‪ :‬מאי קא עביד הקב”ה‪ ,‬קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן כו'‪ .‬השתא קאמר “מאיר בני אומר‬ ‫כו’”‪ .‬גיטין ו‪ ,‬ב‪ :‬אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר)‪.‬‬ ‫וזהו הרמז “הקול קול יעקב” – קול התורה שלומדים בני יעקב‪ ,‬בזה הם‬ ‫ממשיכים כביכול בעולם את קולו של הקב”ה שיושב ושונה כנגדם‪.‬‬ ‫***‬ ‫“ה ּקֹל קול יעקב”‪“ ,‬קול” ראשון חסר וא”ו‪ .‬אות ו’ נקראת אות אמת‬ ‫הנה כתיב ַ‬ ‫(זוה”ק ח”ג ב‪ ,‬א)‪ ,‬ויש לבאר מדוע נשמטה אות ו’‪ ,‬אות אמת‪ ,‬בפסוק זה‪.‬‬ ‫ונראה לבאר עפ”י המבואר בישמח משה (בדרושים להפטרת שבת הגדול‪ ,‬נדפס‬ ‫אחר פרשת צו)‪ :‬הנה מי שלומד איזה דבר‪ ,‬וכל שכן מחדש איזה דבר‪ ,‬בודאי יש‬ ‫***** זט ******‬ ‫לו שכר‪ ,‬ונכתב שעשה מצוה שלמד או שחידש בתורה‪ .‬רק בענין כתיבת גוף‬ ‫החידוש יש חילוק‪ ,‬שאם הוא אינו אמת אף שכוונתו לשמים‪ ,‬מצוה קא עביד כיון‬ ‫שנדמה לו שהוא אמת‪ ,‬והזוהר אינו מפליג רק שמשקר במזיד וממציא הקדמות‬ ‫שקרים‪ .‬מכל מקום גוף החידוש לא נכתב בספר הזכרונות‪ ,‬שכל שאינו אמת‬ ‫איננו קיום נצחי‪.‬‬ ‫“ה ּקֹל”‬ ‫ויש לומר שעל זה ירמוז הכתוב‪ ,‬שאפילו הלומד תורה באופן שהוא ַ‬ ‫בלא וא”ו‪ ,‬דהיינו שחסר בו האמת‪ ,‬כי אין החידוש ְמכֻ ָ ּון לאמיתה של תורה – מכל‬ ‫מקום הוי בכלל “קול יעקב”‪ ,‬ויקבל שכר על עסקו בתורה‪.‬‬ ‫ברכת יצחק ליעקב‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש (כז‪ ,‬כח)‬ ‫איתא במדרש (ב”ר פס”ו‪ ,‬ג)‪“ :‬מטל השמים” זו מקרא‪“ ,‬ומשמני הארץ” זו משנה‪,‬‬ ‫“דגן” זו תלמוד‪“ ,‬תירוש” זה אגדה‪.‬‬ ‫ויש לבאר שהפשט והדרש‪ ,‬דהיינו הברכה ליבול בגשמיות (כפשט הפסוק)‬ ‫והברכה ללימוד התורה (כנ”ל מהמדרש) – עולים בקנה אחד‪ .‬דאכן עיקר ברכתו‬ ‫של יצחק ליעקב היתה בלימוד תורה‪ ,‬מקרא ומשנה וכו’‪ ,‬אלא שאמרו חז”ל “אם‬ ‫אין קמח אין תורה”‪ ,‬ולכן בשביל הצלחתו בלימוד התורה יתן לו השי”ת יחד עם‬ ‫זה גם שפע יבול גשמי‪.‬‬ ‫***‬ ‫בכמה מקומות בדברי יואל הביא רביה”ק זיע”א‪ ,‬שכל דבר הנאמר בתורה‪,‬‬ ‫אפילו ברכה על דבר שמצד עצמו נראה כהיפך הטבע‪ ,‬הרי כיון שנאמר בתורה‬ ‫נעשה זה טבע העולם‪.‬‬ ‫על פי זה יש לבאר מה שאמרו חז”ל בפסוק דידן “יתן ויחזור ויתן” – כי‬ ‫אילו היתה הברכה בדרך נס‪ ,‬היתה מוגבלת לשעתה‪ ,‬כי הנס לא משנה את גדר‬ ‫העולם עצמו וממילא אין כוח לנס להמשיך ולהתקיים גם לאחר מכן‪ .‬אבל כיון‬ ‫שיצחק קישר וכרך את ברכתו בתורה‪ ,‬מקרא משנה וכו’ כנ”ל – שוב הוי מעתה‬ ‫ואילך טבע העולם עצמו להתנהג כך‪ ,‬וממילא לא תיעצר הברכה אלא תחזור‬ ‫ותתקיים עוד ועוד‪.‬‬ ‫המקור למנהג גניבת האפיקומן‬ ‫ויהי אך יצא יצא יעקב (כז‪ ,‬לו)‬ ‫בזוה”ק על פסוק זה (דף קמד‪ ,‬א) אמרו‪ :‬כד עאל יעקב שכינתא עאלת עמיה‬ ‫[כאשר נכנס יעקב [אל יצחק]‪ ,‬נכנסה עמו שכינה]‪.‬‬ ‫והנה מעשה זה דברכת יצחק ליעקב היה בליל א’ דחג הפסח (פרקי דר”א פל”ב‪.‬‬ ‫***** זי ******‬ ‫בעה”ט פרשתנו כז‪ ,‬כז)‪ .‬וכשם שאצל יעקב נכנסה עמו שכינה‪ ,‬כך אצל כל יהודי‬ ‫בעת עריכת הסדר באה השכינה כביכול‪ ,‬כדאיתא בזוה”ק‪.‬‬ ‫עוד יש לומר בדרך צחות‪ ,‬ששורש המנהג לגנוב האפיקומן בלילי פסחים בא‬ ‫מזה שיעקב “גנב” הברכות מעשו אחיו בלילה זה‪.‬‬ ‫ברכת “כל”‬ ‫ואוכל מכל (כז‪ ,‬לג)‬ ‫איתא בגמ’ (ב”ב טז‪ ,‬ב – יז‪ ,‬א)‪ :‬ת”ר שלשה הטעימן הקב”ה בעולם הזה מעין‬ ‫העולם הבא‪ ,‬אלו הן‪ :‬אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬אברהם דכתיב ביה “בכל”‪ ,‬יצחק‬ ‫דכתיב ביה “מכל”‪ ,‬יעקב דכתיב ביה “כל”‪.‬‬ ‫והנה ברכת “כל” שנאמרה אצל כל אחד מג' האבות‪ ,‬כוללת כל הברכות‪ :‬בני‪,‬‬ ‫חיי ומזוני‪.‬‬ ‫והנה גבי ברכות התורה כתבו תוס’ (כתובות ח‪ ,‬א ד”ה שהכל)‪ :‬גרסינן [בברכות יא‪,‬‬ ‫ב] “הלכך נימרינהו לתרווייהו” ולא גרסינן “לכולהו”‪ ,‬דאם כן הוה משמע דשלש‬ ‫ברכות הן‪ .‬עכ”ל‪ .‬דהיינו שרבינו תם ס”ל שהפיסקא “והערב נא” בברכות התורה‬ ‫אינה ברכה בפני עצמה כי אם המשך וסיום הברכה הראשונה; ולפי זה נמצא‬ ‫שברכות התורה שתי ברכות הן‪ .‬ואם כן על כרחך צריך לגרוס “נימרינהו לתרווייהו”‬ ‫ולא גרסינן “נימרינהו לכולהו”‪ ,‬כי הלשון “כולהו”‪ ,‬משמע לכל הפחות שלוש‪.‬‬ ‫וממוצא דבר נמצאנו למדים‪ ,‬שכל לשון “כל” בתורה כולל לכל הפחות‬ ‫שלושה‪ .‬ולפי זה בנדון דידן‪ ,‬ברכת הקב”ה לאבות שהטעימן בעולם הזה מעין‬ ‫העולם הבא כוללת ג’ מיני ברכות והשפעות‪ :‬בני‪ ,‬חיי ומזוני‪.‬‬ ‫וכן נרמז בפסוק שנאמר גבי אברהם “ואברהם זקן בא בימים וה’ ברך את‬ ‫אברהם בכל”‪“ :‬ואברהם זקן בא בימים” – אריכות ימים‪ ,‬חיי; “וה’ ברך את אברהם‬ ‫בכל” – עשירות ופרנסה (ראה אבן עזרא‪ .‬מתנות כהונה לב”ר פנ”ט‪ ,‬ב)‪ ,‬מזוני; “בכל”‬ ‫בגימטריא בן (רש”י) – בני‪.‬‬ ‫מדוע הודיע יצחק לעשו שיעקב “ברוך יהיה”‬ ‫גם ברוך יהיה (כז‪ ,‬לג)‬ ‫“ברוך” אותיות “בכור”‪ .‬בזה רמז יצחק לעשו‪ ,‬שבאמת הבכורה שייכת ליעקב‪.‬‬ ‫ובדרך צחות אפשר לומר‪ ,‬שהרי עשו ביקש לקבל ברכה מיצחק‪ .‬אמר לו‬ ‫יצחק שהעצה לכך היא – “גם ברוך יהיה” – שתלך ותברך את יעקב‪ ,‬ועל ידי‬ ‫זה שיעקב “ברוך יהיה” מפיך תבורך גם אתה‪ .‬וכל כך למה‪ ,‬שהרי כבר הבטיח‬ ‫יצחק ליעקב בברכתו “ומברכיך ברוך”‪ ,‬ואם כן כאשר יברך עשו את יעקב יזכה‬ ‫אף הוא לברכה‪.‬‬ ‫***** חי ******‬ ‫משנים קדמוניות‬ ‫‘אברהם הוליד את יצחק’ – לאחר שיצחק הוליד את יעקב‬ ‫אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ואלה תולדות יצחק‪ .‬יעקב ועשיו האמורים בפרשה’‪.‬‬ ‫הנה על הכתוב (לעיל כד‪ ,‬א) ‘ואברהם זקן בא בימים וה’ ברך את אברהם בכל’‪,‬‬ ‫ופירש רש”י ‘ברך את אברהם בכל‪ .‬בכל עולה בגימטריא בן’‪.‬‬ ‫מקשה החתם סופר מפני מה בא פשט הכתוב בלשון רמז‪ ,‬ומדוע לא כתיב‬ ‫‘וה’ ברך את אברהם בבן’‪.‬‬ ‫וכותב‪ ,‬דלאחר העקידה‪ ,‬היה יצחק בבחינת עולה לה’‪ ,‬ואף חלו עליו דיני‬ ‫עולה שנאסר לצאת מן הארץ‪ ,‬ואז באה לו נשמת דוכרא חדשה‪ ,‬ומשום הקדושה‬ ‫והמעלה היתירה כבר לא היה נחשב כבן פשוט לאברהם‪ ,‬ולכך רק בא בדרך‬ ‫רמז בפסוק‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬כי הנה כתיב ‘כי ביצחק יקרא לך זרע’‪ ,‬ולכאורה מדוע לא אמר‬ ‫הקב”ה לאברהם‪ ,‬כי ‘יצחק יקרא לך זרע’‪ ,‬ומשמע כי יצחק עצמו אינו נקרא זרע‬ ‫לאברהם‪ .‬ויש לומר כי הוא מפני הענין המבואר בדברי החתם סופר‪ ,‬כי יצחק‪,‬‬ ‫לאחר שעלה על גבי המזבח‪ ,‬לא נחשב עוד בבחינת בן לאברהם‪ ,‬ולכך לא נאמר‬ ‫‘כי יצחק יקרא לך זרע’‪ ,‬ורק זרעו של יצחק אבינו נקרא זרע לאברהם‪.‬‬ ‫והוא רמז הפסוק ‘אלה תולדות יצחק בן אברהם הוליד את יצחק’‪ ,‬כי אלה‬ ‫תולדות יצחק הם יעקב ועשיו‪ ,‬ויעקב נקרא זרע לאברהם‪ ,‬ועל ידי יעקב נחשב‬ ‫ש’אברהם הוליד את יצחק’‪.‬‬ ‫כי כמו שנתבאר‪ ,‬שיצחק עצמו מיום שהלך להר המוריה ומסר נפשו שם‬ ‫תו לא נחשב כבן פשוט לאברהם‪ ,‬ואימתי כן נחשב ש’אברהם הוליד את יצחק’‪,‬‬ ‫על ידי שיצחק הוליד את יעקב אשר הוא נחשב כזרע אברהם‪ ,‬נחשב אף אביו‬ ‫יצחק כבן אברהם‪.‬‬ ‫***** טי ******‬ ‫יעקב אבינו עבד את השי”ת במדת התפארת‬ ‫שהיא מיזוג מדות אברהם ויצחק‬ ‫אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ואלה תולדות יצחק‪ .‬יעקב ועשיו האמורים בפרשה’‪.‬‬ ‫איתא בספה”ק ומקורו בזוה”ק כי שלשת האבות‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫עבדו את השי”ת כל אחד במדה המיוחדת לו‪ .‬אברהם אבינו נהג במדת החסד‬ ‫והרחמים‪ ,‬ועבד את השי”ת ברוב אהבה והתלהבות‪ ,‬ואילו יצחק בנו הלך בדרך‬ ‫שונה‪ ,‬ועבד את השי”ת במדת הגבורה והפחד‪ ,‬אכן ב’ האבות הק’ עבדו את‬ ‫השי”ת באהבה וביראה‪ ,‬אך אברהם לקח את מדת האהבה לעיקר‪ ,‬ויצחק לקח‬ ‫את מדת היראה לעיקר‪ .‬ויעקב הלך בדרך הממוצע‪ ,‬הוא מדת התפארת שהיא‬ ‫מיזוג ושילוב של ב’ המדות‪ ,‬חסד עם גבורה‪.‬‬ ‫והנה מדת החסד ומדת הגבורה הינם מדות הנוגדות זו את זו‪ ,‬אמנם מדת‬ ‫התפארת היא מדה ממוצעת אשר על ידה מתאחדות ב’ המדות‪.‬‬ ‫בהקדמה זו יש לפרש הפסוק‪‘ ,‬אלה תולדות יצחק בן אברהם’‪ ,‬והיינו יעקב‬ ‫האמור בפרשה‪ ,‬על ידו ‘אברהם הוליד את יצחק’‪ ,‬פירוש‪ ,‬על ידי מדתו‪ ,‬מדת‬ ‫התפארת‪ ,‬של יעקב אבינו‪ ,‬היה נחשב ש’אברהם הוליד את יצחק’ ויש ביניהם‬ ‫שייכות וקשר‪ ,‬כי עד שלא בא יעקב ומיזג את המדות‪ ,‬היו נחשבים שניהם כב’‬ ‫הפכים‪.‬‬ ‫עומק מדת הגבורה‬ ‫אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘אברהם הוליד את יצחק‪ .‬על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם‪,‬‬ ‫הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק‪ ,‬לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך‬ ‫נתעברה שרה‪ ,‬שהרי כמה שנים שהיתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו‪ ,‬מה‬ ‫עשה הקב”ה‪ ,‬צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם‪ ,‬והעידו הכל אברהם‬ ‫הוליד את יצחק‪ ,‬וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם‪ ,‬שהרי עדות יש שאברהם‬ ‫הוליד את יצחק’‪.‬‬ ‫נראה כי הענין ש’צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם’‪ ,‬מרמז על עומק‬ ‫מדתו של יצחק אבינו‪ .‬כי הנה מבואר בספה”ק שיצחק עבד את השי”ת במדת‬ ‫הגבורה‪ ,‬באופן מיוחד ומושלם‪ ,‬עד שמדה זו נקראת על שם יצחק‪‘ ,‬פחד יצחק’‪.‬‬ ‫ובא הכתוב לגלות ולומר עומק ומהות מדת הגבורה‪ ,‬שבאמת יש בה מדת‬ ‫החסד ואהבה‪ ,‬והצדיקים עובדים את השי”ת במדה זו‪ ,‬וכוונתם להמתיק הדינים‬ ‫ולגלות את עוצם האהבה והחסד‪ ,‬ובאמת‪ ,‬משום שמדה זו בחיצוניות הינה מדת‬ ‫***** כ ******‬ ‫הגבורה והיפך החסדים‪ ,‬בעומקה ובפנימיותה מסתתר חסד עצום ותקיף יותר‬ ‫מבמדת החסד עצמה‪.‬‬ ‫ולכך איתא (מד”ש אבות פ”ה מי”ט וכן ידוע מהאר”י הק’) דאף שבזמן הזה הלכה כבית‬ ‫הלל‪ ,‬לעתיד לבוא יהא הלכה כבית שמאי‪ ,‬והענין בזה‪ ,‬שבית שמאי הולכים‬ ‫בדרך מדת הגבורה‪ ,‬ולהכי אין הלכה כמותם בזמן הזה‪ ,‬שאין אנו ראויים עדיין‬ ‫להמתקת מדת הגבורה‪ ,‬ואילו תהא ההלכה כבית שמאי לא יהא קיום לבני‬ ‫ישראל‪ ,‬הלכך הלכה כבית הלל שמדתו מדת החסד‪ ,‬ובכך נמשך חסדים פשוטים‬ ‫לעם ישראל‪.‬‬ ‫אמנם לעתיד לבוא‪ ,‬כאשר יהיו בני ישראל צדיקים וראויים‪ ,‬ויבוא מלך‬ ‫המשיח אשר יגלה את כבוד מלכות שמים בכל העולמות ובכל המדרגות‪ ,‬אז‬ ‫תתגלה עומק מדת החסד הטמונה וגנוזה במדת הדין‪ ,‬ולכך תהא ההלכה כבית‬ ‫שמאי‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬ממדת הגבורה של בית שמאי יתגלו חסדים מרובים טפי‪.‬‬ ‫וזהו שקלסתר פניו של יצחק היה דומה לאברהם‪ ,‬לגלות על כך שמדתם על‬ ‫פי האמת והעומק‪ ,‬אחד הוא‪ ,‬ואף יצחק עבד את השי”ת במדת החסד‪ ,‬בדרכו‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫‘ויעתר ה’’ – בזכות תפילת צדיק בן רשע‬ ‫ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו‬ ‫(כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויעתר לו‪ .‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק‬ ‫בן צדיק‪ ,‬לפיכך לו ולא לה’‪.‬‬ ‫בפשוטו קשה מדוע צדיק תפילת בן צדיק עדיפה מתפילת צדיק בן רשע‪,‬‬ ‫והלא לב נשבר ונדכה השי”ת מעדיף יותר‪ ,‬והצדיק בן הרשע מתפלל בשברון‬ ‫לב ובהכנעה וענוה‪ ,‬והרי זה עדיף‪.‬‬ ‫ויש לומר כי הפשט בדברי רש”י הוא‪ ,‬שיצחק אבינו לא התפלל בזכות עצמו‪,‬‬ ‫אלא בזכות רבקה‪ ,‬ברוב ענוותנתו משום שידע שאין לו לב נשבר כמוה‪ ,‬ועל כן‬ ‫ביקש שיעתר ה’ לתפילת אשתו רבקה שמתפללת בענוה והכנעה‪.‬‬ ‫ואכן הקב”ה הקשיב לתפילת יצחק‪ ,‬משום שהתפילה היתה שיענה לתפילת‬ ‫רבקה‪ ,‬כי אכן תפילת צדיק בן רשע עדיפה‪.‬‬ ‫‘לו ולא לה’ – כי ביקש סתמא‬ ‫ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו‬ ‫(כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫***** אכ ******‬ ‫וברש”י ‘ויעתר לו‪ .‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק‬ ‫בן צדיק‪ ,‬לפיכך לו ולא לה’‪.‬‬ ‫ויש להבין מדוע אכן נענה ה’ לתפילת יצחק ולא לתפילת רבקה‪.‬‬ ‫כי הנה הקב”ה גזר שיצאו מהם יעקב ועשיו‪ ,‬וכך היתה גזירה שאינה יכולה‬ ‫להשתנות מלפניו‪ .‬והנה בשעה שעמדו יצחק ורבקה וביקשו בנים‪ ,‬שינוי היה‬ ‫בסדר תפילתם‪ ,‬יצחק שהיה צדיק בן צדיק‪ ,‬בטוח היה כי שלשלת הזהב לא‬ ‫תנתק‪ ,‬והקב”ה יתן לו בנים צדיקים‪ ,‬ועל כן כלל לא התפלל איזה בנים יהיו לו‪,‬‬ ‫אלא אמר בסתמא אנא תן לי בנים‪ ,‬אך רבקה שהיתה צדיק בן רשע‪ ,‬ידעה כי‬ ‫היטיב יש לה להתפלל שבניה יהיו כמוה ולא כדמות אביה ואחיה‪ ,‬ועל כן פירטה‬ ‫ופירשה את בקשתה‪ ,‬אנא ה’ תן לי בנים צדיקים‪.‬‬ ‫והשי”ת שרצה ליתן להם בן אחד צדיק ובן אחר רשע‪ ,‬לא היה יכול להענות‬ ‫כי אם לתפילת צדיק בן צדיק שלא פירט את בקשתו‪ ,‬אלא ביקש בנים סתמא‪,‬‬ ‫כי אין תפילה זו דומה לתפלתה של רבקה הצדקנית בת משפחת הרשעים‪,‬‬ ‫שצמצמה את בקשתה ואמרה כי היא רוצה בנים צדיקים בדוקא‪.‬‬ ‫‘תפילת צדיק בן צדיק’‪ -‬שאברהם אבינו עצמו נזקק לישועה זו‬ ‫ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו‬ ‫(כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויעתר לו‪ .‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק‬ ‫בן צדיק‪ ,‬לפיכך לו ולא לה’‪.‬‬ ‫הנה הכלל הוא כי הקב”ה חפץ בתפילת הענווים‪ ,‬היודעים כי אין מגיע להם‬ ‫שום טובה ושום ישועה‪ ,‬והם מתפללים ומבקשים אך בכח סייעתא דשמיא‬ ‫וקבלת טובה מאתו יתברך‪.‬‬ ‫והנה רבקה אמנו היתה צדקנית בתם של רשעים‪ ,‬ותפילתה היתה תפילה‬ ‫לעני‪ ,‬מתוך הכנעה ביטול וענוה‪ ,‬ויצחק אבינו היה צדיק בן צדיק‪ ,‬ובתפילתו‬ ‫היתה רחבות קצת‪ ,‬כי משום שהוא מיוחס ובעל מעשים טובים‪ ,‬ראוי וגם נכון‬ ‫שיענה השי”ת לתפילתו‪ .‬משום הכי‪ ,‬לכאורה תפילתה של רבקה היתה עדיפה‪,‬‬ ‫ומדוע אכן לא נענה אליה ה’‪.‬‬ ‫ויש לומר כי כלל גדול יסדו בספה”ק כי מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬וישועה‬ ‫שארעה לאבות משפיעה וממשיכה לדורות הבאים‪ ,‬ומשום זה היתה עדיפות‬ ‫וחשיבות יתירה לתפילתו של יצחק בן אברהם הצדיק‪ ,‬שכן אברהם אבינו גם‬ ‫הוא עמד בנסיון ובקושי הציפיה לבנים‪ ,‬והיו הוא ואשתו עקרים‪ ,‬ובן מאה שנים‬ ‫היה בלדת יצחק בנו‪ ,‬ואחר שהוא המשיך ברוב צדקתו ובריבוי תפילותיו ישועה‪,‬‬ ‫היה זה המשכה והשפעה לדורות‪ ,‬ויצחק אבינו עמד וביקש שיתן לו השי”ת‬ ‫בנים‪ ,‬ושימשיך לו ישועה מאותו פתח ישועה שפתח אברהם‪.‬‬ ‫***** בכ ******‬ ‫תפילה על צער אב ובנו הצדיקים‬ ‫ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו‬ ‫(כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויעתר לו‪ .‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק‬ ‫בן צדיק‪ ,‬לפיכך לו ולא לה’‪.‬‬ ‫בכל דוכתא (עי’ טור או”ח סי’ נג) אמרינן שתפילת צדיק בן רשע‪ ,‬אשר הוא עניו‬ ‫ובעל הכנעה‪ ,‬ביודעי כי אין לו זכות אביו‪ ,‬ומקורו אינו טהור וקדוש‪ ,‬וצריך להבין‬ ‫מדוע הכא תפילת צדיק צדיק היתה עדיפה‪.‬‬ ‫ויש לומר כי כאן היתה זו תפילת צדיק בן צדיק‪ ,‬היינו תפילה כפולה‪ ,‬על‬ ‫הצער שעל הצדיק הבן ועל הצער של הצדיק האב‪ ,‬ותפילה כזו‪ ,‬תפילת ב’‬ ‫צדיקים‪ ,‬עדיפה על תפילת צדיק אחד‪.‬‬ ‫‘לו ולא לה’ – משום ש’תולין לו בזכות אחרים’‬ ‫ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו‬ ‫(כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויעתר לו‪ .‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק‬ ‫בן צדיק‪ ,‬לפיכך לו ולא לה’‪.‬‬ ‫הטעם שנענה השי”ת לתפילת יצחק יבואר‪ ,‬על פי מה שאמרו בגמרא (ברכות‬ ‫י‪‘ ):‬כל התולה בזכות עצמו [שאומר בתפלתו עשה לי בזכותי (רש”י)]‪ ,‬תולין לו‬ ‫בזכות אחרים‪ ,‬וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו’‪.‬‬ ‫והנה יצחק אבינו בעת עמדו בתפילה‪ ,‬אמר אנא ה’ עשה נא לי נס בזכות אבי‬ ‫הצדיק‪ ,‬ורבקה אמנו אמרה אנא ה’ עשה לי נס בזכות מעשי הטובים‪.‬‬ ‫ויצחק שתלה בזכות אחרים‪ ,‬תולין לו בזכות עצמו‪ ,‬ורבקה אמנו שתלתה‬ ‫בזכות עצמה‪ ,‬תולין לה בזכות אחרים‪‘ .‬לפיכך לו ולא לה’‪ ,‬משום הכי תולין את‬ ‫הישועה בזכות יצחק‪.‬‬ ‫ישועה בכח שמות הקודש ‘אל”ד’ ו’אנ”י’‬ ‫ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו‬ ‫(כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויעתר לו‪ .‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק‬ ‫בן צדיק‪ ,‬לפיכך לו ולא לה’‪.‬‬ ‫הרה”ק השר שלום מבעלזא זי”ע כותב בפסוק (בראשית יח‪ ,‬יג) ‘האף אמנם אלד‬ ‫ואני זקנתי’‪ ,‬שיש ב’ שמות בסדר הע”ב שמות הקודש המסוגלות לבנים‪ ,‬השם‬ ‫אל”ד והשם אנ”י‪ ,‬והם נרמזות בדברי שרה אמנו ‘האם אמנם אלד ואני זקנתי’‪.‬‬ ‫***** גכ ******‬ ‫יצחק אבינו ורבקה אמנו‪ ,‬עמדו והתפללו לזכות לבנים‪ ,‬ותפילתם היתה תפילת‬ ‫הצדיקים‪ ,‬בהמשכת ישועה בכחות שמות הקודש‪.‬‬ ‫ועלה הדבר בידם‪ ,‬וזכו להמשיך ישועה בבני‪ ,‬בכח שמות הקדושים ‘אל”ד’‬ ‫ו’אנ”י’‪ ,‬והוא מרומז בדברי רש”י ‘לפיכך לו ולא לה’‪ ,‬כי הנה ר”ת ‘ל’פיכך ל’ו ול’א‬ ‫ל’ה’ הוא בגימטריא ‘צ”ו’ והוא מספר ב’ השמות הקדושים ‘אל”ד’ ו’אנ”י’‪.‬‬ ‫עוד זה מרומז בלשון הפסוק עצמו ‘לה’ לנוכח אשתו’‪ ,‬הר”ת הוא בגימטריא‬ ‫שם הקודש ‘אנ”י’‪.‬‬ ‫ישועה בכח שם ‘הנ”ך’‬ ‫ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו‬ ‫(כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫מסופר (אילה שלוחה וכתבי הר”ן)‪ ,‬כי הגאון רבי דוד מפדהייץ בן הגה”ק בעל‬ ‫הקצות החושן הדפיס את ספר ‘אבני מלואים’ לאביו והלך בין הערים למכור את‬ ‫הספר‪ .‬ידיד אחד פגש אותו והציע בפניו הצעה טובה‪ ,‬לאמר שהוא יתן לו ממון‪,‬‬ ‫ורבי דוד יסע אל הרה”ק העבודת ישראל מקאזניץ זי”ע ויבקש ממנו הסכמה‬ ‫על הספר‪ ,‬ובתוך הדברים יזכיר אותו על שאין לו ילדים‪ .‬הגאון רבי דוד הסכים‬ ‫להצעה‪ ,‬ובא אל העבודת ישראל‪ ,‬כאשר הזכיר את הידיד המצפה לבנים‪ ,‬אמר לו‬ ‫המגיד הק’ כי הנה המלאך הממונה על ההריון הוא בגמטריא ע”ה‪ ,‬ושאלו מנין‬ ‫מקור‪ .‬השיבו רבי דוד מן הגמרא (נדה טז‪ ):‬ד’מלאך הממונה על הריון לילה שמו’‪.‬‬ ‫אמר לו המגיד‪ ,‬יפה אמרת‪ ,‬אולם אנכי אביא לך מקור ממקום אור ולא ממקום‬ ‫חושך‪ .‬דכתיב שהמלאך אמר להגר ‘הנך הרה וילדת בן’‪‘ ,‬הנ”ך’ בגימטריא ‘ע”ה’‪,‬‬ ‫והרי זה רמז‪ .‬וסיים הרה”ק ואמר על כן יפקד האיש הנ”ל בבני‪ .‬ואכן באותה‬ ‫שנה זכה האיש לבני‪.‬‬ ‫וכן כתב הרה”ק המגיד מקאזניץ בספרו עבודת ישראל (פר’ לך ד”ה והקימותי)‬ ‫כי שם ‘הנ”ך’ היוצא מסופי תיבות הפסוק (בראשית טז‪ ,‬א) ‘הנך הרה ויולדת’‪ ,‬הוא‬ ‫מסוגל להריון‪.‬‬ ‫אף יצחק אבינו ורבקה אמנו כאשר נגשו לבקש ולהתחנן לזכות לבנים‪ ,‬ביקשו‬ ‫בכח שם זה‪ ,‬כמרומז בלשון הפסוק ‘עקרה היא’‪ ,‬הר”ת ‘ע”ה’ הוא מספר שם הק’‬ ‫‘הנ”ך’‪.‬‬ ‫רבקה המשיכה פרנסה לבני יעקב‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה‪,‬‬ ‫כב)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתרוצצו‪ .‬מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות’‪.‬‬ ‫הנה עשיו טען אין יעקב ראוי להשפעות העולם הזה‪ ,‬ואין שפע פרנסה‬ ‫***** דכ ******‬ ‫והרחבה בא לו‪ .‬אך יעקב ביקש לקבל אף פרנסה בעולם הזה‪ ,‬בכדי שיוכל‬ ‫לעסוק בתורה באין מונע ומפריע‪.‬‬ ‫והנה איתא בספה”ק כי שם הקדוש ‘נג”ד’ היוצא מתיבות ‘נא גבור דורשי’‪ ,‬הוא‬ ‫שם המסוגל לפרנסה‪.‬‬ ‫ויש לומר בזה‪ ,‬כי רבקה אמנו הצדקנית‪ ,‬כאשר ראתה כי יעקב ועשיו מריבים‬ ‫בנחלת העולם הזה‪ ,‬ומה שיעקב מבקש פרנסה בכדי שיוכל לעסוק בתורה‬ ‫בהרחבה‪ ,‬מונע זאת עשיו ממנו‪.‬‬ ‫‘ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את השם’‪ ,‬הלכה ועוררה סגולת שם‬ ‫‘נג”ד’ המסוגל לפרנסה‪ ,‬והוא מרומז בגמטריא של ר”ת ‘ות’אמר א’ם כ’ן ל’מה’‪,‬‬ ‫כי הוא מספר ‘נ”ז’‪.‬‬ ‫זריזות באכילת הפסח כנגד חפזון יציאת מצרים‬ ‫לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים‬ ‫לאביך כאשר אהב‪ .‬ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה‬ ‫ה’ אלקיך לפני (כז‪ ,‬ט‪-‬כ)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘שני גדיי עזים‪ .‬וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק‪ ,‬אלא פסח‬ ‫היה‪ ,‬האחד הקריב לפסחו‪ ,‬והאחד עשה מטעמים‪ .‬בפרקי דרבי אליעזר’‪.‬‬ ‫יש לפרש שיעקב אבינו מיהר והזדרז להביא ליצחק את העזים לאכול קודם‬ ‫חצות‪ ,‬ושאלו יצחק ‘מה זה מהרת למצוא בני’‪ ,‬ומדוע סבור אתה כי יש להזדרז‬ ‫באכילת הפסח‪.‬‬ ‫השיבו יעקב ‘כי הקרה ה’ אלקיך לפני’‪ ,‬כוונתו‪ ,‬כי ראוי להזדרז לאכול את‬ ‫הפסח בשעה מוקדמת זכר לכך שהקב”ה מיהר ונחפז להוציא את בני ישראל‬ ‫בזמן מוקדם‪ ,‬קודם לזמן שנקצב תחילה‪.‬‬ ‫ואמר יעקב לאביו ‘ה’ אלקיך’‪ ,‬היינו שהקב”ה עשה כן‪ ,‬מפניך‪ ,‬כי האיך הוציא‬ ‫הקב”ה את ישראל קודם הזמן‪ ,‬על ידי שהתחיל למנות את מספר ארבע מאות‬ ‫שנה מזמן לידת יצחק‪ .‬ובזה יש תשובה לשאלתך מדוע ראוי ל\הזדרז באכילת‬ ‫הפסח‪.‬‬ ‫‘ויאמר כי הקרה י’’ – קפיצת הדרך מירושלים‬ ‫לבאר שבע בכח שם ‘יוה”כ’‬ ‫לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים‬ ‫לאביך כאשר אהב‪ .‬ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה‬ ‫ה’ אלקיך לפני (כז‪ ,‬ט‪-‬כ)‪.‬‬ ‫***** הכ ******‬ ‫וברש”י ‘שני גדיי עזים‪ .‬וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק‪ ,‬אלא פסח‬ ‫היה‪ ,‬האחד הקריב לפסחו‪ ,‬והאחד עשה מטעמים‪ .‬בפרקי דרבי אליעזר’‪.‬‬ ‫לפי זה יש לפרש תמיהתו של יצחק ‘מה זה מהרת למצוא בני’‪ ,‬שהיה יצחק‬ ‫תמה‪ ,‬הלא אנו יושבים בבאר שבע‪ ,‬והקרבנות שהבאת אינם נקרבים אלא‬ ‫בירושלים‪ ,‬והאיך זה הלכת כה מהר והקרבת קרבנות בירושלים וכבר חזרת‬ ‫הנה‪.‬‬ ‫השיב יעקב ‘ויאמר כי הקרה י’ אלקיך לפני’’‪ ,‬והתשובה תובן על פי מה שסיפר‬ ‫הרה”ק מבעלזא זי”ע‪ ,‬פעם אחת נסע הרה”ק מלובלין זי”ע עם כמה מתלמידיו‬ ‫ביום הששי‪ ,‬והנה כבר נתאחרה השעה ועדיין היתה העגלה רחוקה מן העיר‪.‬‬ ‫פנו החסידים אל רבם הגדול ואמרו לו‪ ,‬רבינו פעל נא לנו קפיצת הדרך‪ ,‬השיבם‬ ‫הרה”ק מלובלין ‘יא‪ ,‬ווער כען היינט‪ .’...‬והנה‪ ,‬לפתע פתאום הם רואים לנגד‬ ‫עיניהם את העיר‪ ,‬מחוז חפצם‪ ,‬מקום משם היו רחוקים לפני רגע מרחק עצום‪.‬‬ ‫ואמר הרה”ק מבעלזא כי בדברי הרה”ק מלובלין ‘י’א ו’וער כ’ען ה’יינט’‪ ,‬כיוון‬ ‫לר”ת שהוא ‘יוה”כ’‪ ,‬וזהו שם המסוגל לקפיצת הדרך‪.‬‬ ‫והנה ר”ת ‘ו’יאמר כ’י ה’קרה י’’‪ ,‬הוא ‘יוה”כ’‪ ,‬ומרמז כי השיב יעקב לאביו‪,‬‬ ‫שפעל קפיצת הדרך‪ ,‬בכח שם הקדוש ‘יוה”כ’‪.‬‬ ‫השכינה באה לישראל בט”ו ניסן‬ ‫ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק‬ ‫אביו ועשיו אחיו בא מצידו (כז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫אמרו בזוה”ק (ח”א קמד‪ ).‬כי השכינה הק’ נכנסה עם יעקב אבינו אצל יצחק‪.‬‬ ‫ואיתא כי היום בו בא יעקב אל יצחק‪ ,‬היה ט”ו ניסן‪.‬‬ ‫ויש לומר שמכח מה שהשכינה הק’ באה עם יעקב אבינו‪ ,‬נמשך שבכל שנה‬ ‫ושנה‪ ,‬בליל ט”ו ניסן‪ ,‬ליל הסדר‪ ,‬קוב”ה ושכינתיה ופמליא דיליה יורדים לחזות‬ ‫בנועם זיו סדרי בני ישראל‪ .‬וכמו דאיתא בזוה”ק (ח”ב מ‪.).‬‬ ‫‘יצא יצא’ – יצאתה שכינה עמו‬ ‫ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק‬ ‫אביו ועשיו אחיו בא מצידו (כז‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫יש להבין כפל הלשון ‘יצא יצא’‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהנה יצחק אמר ‘ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה’’ (פסוק כז)‪,‬‬ ‫ופירש רש”י שנכנסה עמו ריח גן עדן’‪ ,‬ובזוה”ק איתא כי השכינה הקדושה נכנסה‬ ‫עם יעקב לבית יצחק‪.‬‬ ‫***** וכ ******‬ ‫וזהו ‘יצא יצא’‪ ,‬יעקב יצא‪ ,‬ואף השכינה הקדושה היתה צריכה לצאת‪ ,‬משום‬ ‫שעשיו בא‪ ,‬ואין עשיו והשכינה הק’ יכולים להיות תחת קורת גג אחד‪.‬‬ ‫הטעם שלא הלכה רבקה לאברהם‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה‪,‬‬ ‫כב)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתרוצצו‪ .‬על כרחך המקרה הזה אומר דורשני‪ ,‬שסתם מה היא רציצה‬ ‫זו‪ ,‬וכתב אם כן למה זה אנכי‪ .‬רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ .‬כשהיתה עוברת על‬ ‫פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עכו”ם‪,‬‬ ‫עשיו מפרכס לצאת‪ .‬ותאמר אם כן‪ .‬גדול צער העיבור‪ .‬למה זה אנוכי‪ .‬מתאוה‬ ‫ומתפללת על הריון‪ .‬ותלך לדרוש‪ .‬לבית מדרשו של שם‪ .‬לדרוש את ה’‪ .‬שיגיד‬ ‫לה מה תהא בסופה’‪.‬‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬מדוע לא הלכה רבקה לזקנה אברהם‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי מה שאמרו חז”ל כי אברהם אבינו הסתלק מן העולם לפני‬ ‫הזמן‪ ,‬בכדי שלא יראה את נכדו עשיו הולך בדרך לא טובה ויצטער‪.‬‬ ‫ובזה יש לומר כי משמים מנעו מרבקה לבוא לאברהם‪ ,‬למען לא ישמע‬ ‫כי הילדים מתרוצצים ואחד מהם רוצה לצאת לפתחי עכו”ם ורוצה את נחלת‬ ‫העולם הזה‪.‬‬ ‫יצרם של יעקב ועשיו שאני‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’‪.‬‬ ‫ויאמר ה’ לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ‬ ‫ורב יעבוד צעיר (כה‪ ,‬כב‪-‬כג)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתרוצצו‪ .‬על כרחך המקרה הזה אומר דורשני‪ ,‬שסתם מה היא‬ ‫רציצה זו‪ ,‬וכתב אם כן למה זה אנכי‪ .‬רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ .‬כשהיתה‬ ‫עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי‬ ‫עכו”ם‪ ,‬עשיו מפרכס לצאת‪ .‬דבר אחר‪ ,‬מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני‬ ‫עולמות‪ .‬ותאמר אם כן‪ .‬גדול צער העיבור‪ .‬למה זה אנוכי‪ .‬מתאוה ומתפללת על‬ ‫הריון‪ .‬ותלך לדרוש‪ .‬לבית מדרשו של שם‪ .‬לדרוש את ה’‪ .‬שיגיד לה מה תהא‬ ‫בסופה’‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (סנהדרין צא‪‘ ):‬ואמר ליה אנטונינוס לרבי‪ ,‬מאימתי יצר הרה שולט‬ ‫באדם‪ ,‬משעת יצירה או משעת יציאה‪ ,‬א”ל משעת יצירה‪ ,‬א”ל א”כ בועט במעי‬ ‫אמו ויוצא‪ ,‬אלא בשעת יציאה‪ ,‬אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו‬ ‫שנאמר לפתח חטאת רובץ’‪.‬‬ ‫במהרש”א (ח”א ד”ה לפתח) כתב ויש להקשות‪ ,‬מעובדא המובאת במסכת יומא‬ ‫***** זכ ******‬ ‫דאמרינן שכבר בשעת עיבור שולט יצר הרע על עובר ההוא‪ ,‬ומתרץ כי התם‬ ‫שאני‪ ,‬כי על ידי שהאמא נשלטת תחת יצר הרע‪ ,‬ואינה הולכת בדרכי ישרים‪ ,‬אף‬ ‫העובר נשלט תחת יצר הרע אף בסתמא אין היצר הרע שולט‪.‬‬ ‫אמנם מקשה המהרש”א‪ ,‬קושיא עליה אין לו תירוץ‪ ,‬מדברי רש”י הכא‪ ,‬שעשיו‬ ‫ביקש לצאת לפתחי עכו”ם‪ ,‬והרי שהיצר הרע שלט בו כבר משעת עיבור‪ ,‬ולא‬ ‫שייך למימר שהוא משום רבקה שהרי היתה צדקנית גדולה‪.‬‬ ‫ויש לומר לפי דבריו‪ ,‬כי רבקה הצדקנית סברה כדברי הגמרא שאין יצר הרע‬ ‫בא לאדם עד שיוולד‪ ,‬ולכך כאשר ראתה שהעובר שבתוכה מתאווה לצאת‬ ‫לפתחי עכו”ם‪ ,‬סברה כי אין זה משום היצר הרע של העובר‪ ,‬אלא משום היצר‬ ‫הרע שלה עצמה‪.‬‬ ‫ולכך הלכה לבית שם לומר ‘למה זה אנוכי’‪ ,‬הנה מתברר כי אנכי בעלת יצר‬ ‫הרע‪.‬‬ ‫אך משמים השיבו לה‪ ,‬כי אין לה ללמוד מן האמור בסתמא‪ ,‬שאין היצר הרע‬ ‫בא לאדם לפני לידתו‪ ,‬כי אין זה אמור אלא בסתם אנשים‪ ,‬אך ביעקב ועשיו‪,‬‬ ‫דאיתא במדרש שהס”מ היה עם עשיו‪ ,‬ומלאך מיכאל היה עם יעקב‪ ,‬שאני‪,‬‬ ‫שמחלוקת זו התחילה כבר משעת עיבור‪.‬‬ ‫‘למה זה אנכי’ – שכר אמונה בהאי עלמא איכא‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה‪,‬‬ ‫כב)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתרוצצו‪ .‬על כרחך המקרה הזה אומר דורשני‪ ,‬שסתם מה היא‬ ‫רציצה זו‪ ,‬וכתב אם כן למה זה אנכי‪ .‬רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ .‬כשהיתה‬ ‫עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי‬ ‫עכו”ם‪ ,‬עשיו מפרכס לצאת‪ .‬דבר אחר‪ ,‬מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני‬ ‫עולמות’‪ .‬יש לומר‪ ,‬כי רבקה אמנו ראתה את יעקב ועשיו מריבים בנחלת שני‬ ‫העולמות‪ ,‬באה לטעון‪ ,‬כי הנה אף ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ומשום הכי‬ ‫אין מגיע ליעקב אבינו אשר מקיים מצוות את העולם הזה‪.‬‬ ‫אך ‘שכר אמונה’ בהאי עלמא איכא‪ ,‬ומאחר שרואים שיעקב אבינו מבקש‬ ‫לצאת על פתחי תורה‪ ,‬והוא מאמין בה’‪ ,‬מגיע לו שכר עולם הזה על כך‪.‬‬ ‫וזהו ‘ותאמר אם כן למה זה אנוכי’‪ ,‬היינו מאחר שיעקב אבינו מאמין ב’אנכי ה’‬ ‫אלקיך’‪ ,‬מצוות האמונה שבעשרת הדברות‪ ,‬אם כן יש לו לצאת זכאי בריב מול‬ ‫עשיו‪ ,‬ולקבל חלק בעולם הזה‪.‬‬ ‫‘ושני לאומים ממעיך יפרדו’ – קיום מצוות ‘אנכי’ בהפרדות מכופרים‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’‪.‬‬ ‫***** חכ ******‬ ‫ויאמר ה’ לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ‬ ‫ורב יעבוד צעיר (כה‪ ,‬כב‪-‬כג)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתרוצצו‪ .‬על כרחך המקרה הזה אומר דורשני‪ ,‬שסתם מה היא‬ ‫רציצה זו‪ ,‬וכתב אם כן למה זה אנכי‪ .‬רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ .‬כשהיתה‬ ‫עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי‬ ‫עכו”ם‪ ,‬עשיו מפרכס לצאת‪ .‬דבר אחר‪ ,‬מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת‬ ‫שני עולמות’‪.‬‬ ‫כתב הרמב”ם כי האמונה בה’ הוא מצוה‪ .‬והקשה עליו ר’ חסדאי בספרו אור‬ ‫ה’‪ ,‬כי האמונה לא יתכן על פי מצוה‪ ,‬כי אם אינו מאמין לא יועיל לו המצוה‪,‬‬ ‫רק אם מאמין מה שהשיג בשכלו או מה שראה בעיניו ושמע באזניו‪ ,‬כמו שהיה‬ ‫במעמד הנבחר‪ ,‬אם כן הרי מאמין בהכרח‪ ,‬ולא מחמת בחירתו ורצונו‪ ,‬ודבר שאין‬ ‫נופל תחת בחירה ורצון אין נקרא בשם מצוה‪.‬‬ ‫וכתב הישמח משה בחיבורו על תהלים ‘תפלה למשה’ (קאפיטל סב פסוק יב אות‬ ‫ג) וז”ל‪‘ ,‬צריך לומר דאף שהאמונה באמת מוכרחת‪ ,‬וממש מוטבעת בלב אנושי‬ ‫ישראל מאז שעמדו על הר סיני‪ ,‬מכל מקום כיון שיש כמה וכמה מתפקרים‬ ‫דניחא להו בהפקירא‪ ,‬על כן בזדון הם מדברים על לבם להסיר האמונה‪,‬‬ ‫ומרגילים עצמם עד שעוקים שורש האמונה בלבם וכו’‪ ,‬עכ”ל‪ .‬והמשך דבריו‪,‬‬ ‫הוא שהשכר שמקבלים הוא על כך שנפרדים מאנשי פועלי און אלו‪ ,‬ועל כך‬ ‫מקבלים שכר אמונה‪.‬‬ ‫בזה יש לומר כי הנה רבקה ראתה שיש לה ב’ עוברים במעיה‪ ,‬ועובר אחד‬ ‫רוצה לצאת לפתחי האמונה והשני לפתחי עכו”ם‪.‬‬ ‫ואמרה ‘אם כן למה זה אנכי’ הרי העובר הטוב אינו מקיים מצוות ‘אנכי ה’‬ ‫אלקיך’‪ ,‬אשר כפי פירוש הישמח משה הכוונה‪ ,‬שיש לו להתרחק מעובדי עכו”ם‪,‬‬ ‫והנה הוא עומד קרוב לעובר השני שהוא נמשך לצאת לכפירה ולפתחי עכו”ם‪.‬‬ ‫השיבה הקב”ה‪ ,‬לא כן‪ ,‬אלא העובר הצדיק‪ ,‬הוא יעקב אבינו‪ ,‬נמצא במלחמה‬ ‫מול עשיו הרשע‪ ,‬והוא מבקש להיפרד ממנו לגמרי‪ ,‬ולכך ‘ויתרוצצו הבנים’‪,‬‬ ‫ואינם משלימים האחד עם השני ואין יעקב מסכים עם עשיו‪ ,‬וכבר מעתה הם‬ ‫רבים‪ ,‬וכך יהא בהמשך אשר ‘שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום‬ ‫מלאום יאמץ’‪ ,‬ויהיו במלחמה תמידית‪ ,‬ובני יעקב יפרדו מבני עשיו‪ ,‬ובכך יקיימו‬ ‫מצוות ‘אנכי ה’ אלקיך’‪.‬‬ ‫‘מה תהא בסופה’ – מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה‪,‬‬ ‫כב)‪.‬‬ ‫***** טכ ******‬ ‫וברש”י ‘ותאמר אם כן‪ .‬גדול צער העיבור‪ .‬למה זה אנוכי‪ .‬מתאוה ומתפללת‬ ‫על הריון‪ .‬לדרוש את ה’‪ .‬שיגיד לה מה תהא בסופה’‪.‬‬ ‫רבקה אמנו הצטערה ביותר בצער ההריון‪ ,‬ותמהה על גודל הצער מדוע‬ ‫נשתנתה משאר נשים שאינם מצטערים כל כך‪ .‬ותלך לדרוש את ה’‪ ,‬שיגיד לה‬ ‫מדוע צערה גדול כל כך‪ ,‬ויש לתמוה על רש”י שפירש את כונת בקשתה את ה’‪,‬‬ ‫שיגיד לה מה תהא בסופה‪ ,‬דלכאורה לא כן הייתה כוונתה‪ ,‬אלא כוונתה הייתה‬ ‫פשוטה‪ ,‬לדרוש מה טעם סובלת צער הריון משונה כזה‪.‬‬ ‫יש לומר שרבקה ראתה איך ש’ויתרוצצו הבנים בקרבה’ במריבות ומחלוקת‪,‬‬ ‫וחששה מאוד מפני חומר מידת המחלוקת‪ .‬אך זאת קיוותה‪ ,‬אולי המחלוקת‬ ‫הינה לשם שמים‪ .‬ודבר זה חקרה‪ ,‬האם יהיה למחלוקת קיום בסוף‪ ,‬שאם כן היא‬ ‫בכלל ‘מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים’ (אבות פ”ה מי”ז)‪ .‬וזאת דרשה וביקשה‪,‬‬ ‫שיגיד לה מה תהא בסופה‪ ,‬האם מחלוקת הבנים סופה להתקיים‪‘ ,‬ותלך לדרוש‬ ‫את ה’’‪ ,‬היינו את ‘שם שמים’‪ ,‬אם הוא הכוונה והמטרה כאן‪ .‬והאם המחלוקת היא‬ ‫בכלל אותה המחלוקת שאמרו חז”ל (קידושין ל‪‘ ):‬תלמידי חכמים שנעשים אוייבים‬ ‫זה לזה‪ ,‬אינם זזים משם עד שנהיים אוהבים זה את זה’‪ ,‬כנדרש מקרא (במדבר‬ ‫כא‪ ,‬יד) ‘ואת ואהב בסופה’‪.‬‬ ‫‘ותלך לדרוש’ – משום יגעתי ומצאתי‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה‪,‬‬ ‫כב)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתרוצצו‪ .‬על כרחך המקרה הזה אומר דורשני‪ ,‬שסתם מה היא‬ ‫רציצה זו‪ ,‬וכתב אם כן למה זה אנכי‪ .‬רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ .‬כשהיתה‬ ‫עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי‬ ‫עכו”ם‪ ,‬עשיו מפרכס לצאת‪ .‬דבר אחר‪ ,‬מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני‬ ‫עולמות‪ .‬ותאמר אם כן‪ .‬גדול צער העיבור‪ .‬למה זה אנוכי‪ .‬מתאוה ומתפללת על‬ ‫הריון‪ .‬ותלך לדרוש‪ .‬לבית מדרשו של שם‪ .‬לדרוש את ה’‪ .‬שיגיד לה מה תהא‬ ‫בסופה’‪.‬‬ ‫צריך להבין מאי טעמא לא הלכה לאברהם זקינה הגדול לדרוש מה תהא‬ ‫בסופה‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי מה שאמרו בגמרא (מנחות ז‪ ).‬כי אבימי שכח את לימודו‪ ,‬והלך‬ ‫אצל רב חסדא שיזכיר לו את לימודו‪ .‬ומקשה הגמרא מאי טעמא לא ביקש‬ ‫אבימי מרב חסדא שיבוא אליו‪ ,‬ומתרץ ‘סבר הכי מסתייעא מילתא טפי’‪ ,‬ופירוש‬ ‫רש”י ‘משום יגעתי ומצאתי’‪ .‬והיינו שההליכה מתוך טרחה והתאמצות‪ ,‬מסייעת‬ ‫להבנת הלימוד ולמציאה בסייעתה דשמיא‪.‬‬ ‫***** ל ******‬ ‫זה יש לומר הטעם שרבקה ‘ותלך לדרוש את ה’’‪ ,‬למקום רחוק‪ ,‬ולא לאברהם‬ ‫זקינה שדר בסמיכות אליה‪.‬‬ ‫בענין זה יש לפרש‪ ,‬מה דכתיב (דברים לא‪ ,‬א) ‘וילך משה וגו’ לא אוכל עוד‬ ‫לצאת ולבוא’‪ ,‬ופירש רש”י ‘שנסתתמו ממנו מעיינות החכמה’‪ ,‬ואיתא בתרגום כי‬ ‫להיכן הלך משה‪ ,‬לשמוע תורה מפי יהושע‪.‬‬ ‫וקשה מדוע לא הזמין את יהושע אליו‪.‬‬ ‫ויש לומר כי הוא מפני הטרחה‪ ,‬שרצה להטריח עצמו בטרחא דגופא ובטרחא‬ ‫של הכנעה ליהושע תלמידו‪ ,‬כסגולת ‘יגעתי ומצאתי’‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בסגולת ההליכה והטרחה לדברי תורה‪ ,‬כי רבקה למדה זאת‬ ‫מגוף השאלה‪ ,‬שראתה איך שהבנים מתרוצצים בקרבה‪ ,‬וכל אחד טורח לצאת‬ ‫למקום טוב או‪ ,‬למדה כי יש לטרוח ללכת לבתי כנסיות‪ ,‬כמו יעקב אבינו‪ ,‬ואף‬ ‫משום ‘מאויבי תחכמני’ יש ללמוד חשיבות ההליכה למקומות ישרים‪.‬‬ ‫‘מה תהא בסופה’ – שיעשה תשובה בסוף חייו‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה‪,‬‬ ‫כב)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתרוצצו‪ .‬על כרחך המקרה הזה אומר דורשני‪ ,‬שסתם מה היא רציצה‬ ‫זו‪ ,‬וכתב אם כן למה זה אנכי‪ .‬רבותינו דרשוהו לשון ריצה‪ .‬כשהיתה עוברת על‬ ‫פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עכו”ם‪,‬‬ ‫עשיו מפרכס לצאת‪ .‬ותאמר אם כן‪ .‬גדול צער העיבור‪ .‬למה זה אנוכי‪ .‬מתאוה‬ ‫ומתפללת על הריון‪ .‬ותלך לדרוש‪ .‬לבית מדרשו של שם‪ .‬לדרוש את ה’‪ .‬שיגיד‬ ‫לה מה תהא בסופה’‪.‬‬ ‫יש לפרש כי רבקה אמנו‪ ,‬סברה כי עובר אחד במעיה‪ ,‬ומשום שראתה אותו‬ ‫מתאוה לצאת פעם לפתחי עכו”ם ופעם לפתחי בתי שם ועבר‪ ,‬סברה כי הוא‬ ‫יהיה פעם רשע ופעם צדיק‪ ,‬ופעם יגבור היצר טוב על היצר הרע ופעם יגבור‬ ‫היצר הרע על היצר הטוב‪.‬‬ ‫ועל כן עמדה וביקשה‪ ,‬אנא ה’‪ ,‬לכל הפחות שהסוף יהא שיצר הטוב יגבור‬ ‫בפעם האחורנה על יצר הרע‪ ,‬ויהיו סוף ימיו בתשובה‪ ,‬כי בכך יוכל לתקן את‬ ‫כל חייו‪.‬‬ ‫בני יעקב אינם בטלים ברוב בני עשיו מאחר שבאו לעולם בתערובת‬ ‫ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן ששים‬ ‫שנה בלדת אותם (כה‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו‪ ,‬בדין היה אוחז בו לעכבו‪,‬‬ ‫***** אל ******‬ ‫יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשיו מן השניה‪ ,‬צא ולמד משפופרת שפיה קצרה‪,‬‬ ‫תן בה שתי אבנים זו תחת זו‪ ,‬הנכנסת ראשונה תצא אחרונה‪ ,‬והנכנסת אחרונה‬ ‫תצא ראשונה‪ ,‬נמצא עשיו הנוצר באחרונה יצא ראשון‪ ,‬ויעקב שנוצר ראשונה‬ ‫יצא אחרון‪ ,‬ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה‪ ,‬ויפטור את‬ ‫רחמה‪ ,‬ויטול את הבכורה מן הדין’‪.‬‬ ‫לכאורה תמוה‪ ,‬אם ראה יעקב שלא עולה בידו לעכב את עשיו מלצאת ראשון‪,‬‬ ‫מה טעם אחז ידו בעקבו של עשיו‪.‬‬ ‫ויש לבאר כי יעקב ביקש לצאת ראשון לעשיו בכדי שבני ישראל יהיו במעלה‬ ‫ראשונה ועדיפה מבני עשיו‪ ,‬ובכך יהיה על בני עשיו להתבטל ולהיכנע אל בני‬ ‫ישראל‪ .‬כשראה יעקב שזאת לא עולה בידו‪ ,‬ביקש לכל הפחות לבטל טענת בני‬ ‫עשיו כי הם הרוב‪ ,‬ועל פי הנפסק (יבמות יד‪ ).‬כי ‘יחיד ורבים הלכה כרבים’ על‬ ‫בני ישראל לקבל מרותם ולהתבטל אליהם בקבלת דתם‪.‬‬ ‫ויבואר האיך פעלה אחיזת עקב עשיו לבטל טענת הרוב על פי דברי המרדכי‬ ‫במסכת חולין (סימן תשלז)‪ ,‬בענין אדם העושה חליצה ויורק כדין‪ ,‬וביריקתו יצאה‬ ‫דם עם הרוק‪ ,‬שחידש המרדכי שבכהי גונא לא אמרינן שהדם מתבטל ברוב‬ ‫הרוק‪ ,‬משום ש’דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר בטיל’‪ ,‬ומאחר‬ ‫שהדם בא לעולם בעירוב עם הרוק אין הוא מתבטל‪ .‬ובכך מתבאר שכאשר יצא‬ ‫עשיו לאוויר העולם כשידו של יעקב אחוזה בו‪ ,‬הרי יעקב ועשיו הם תערובות‬ ‫שבאה לעולם כך‪ ,‬ואין בזה דין ביטול ובכך נסתתמו פיות בני עשיו‪.‬‬ ‫נצחון על עשיו בכח שם הוי”ה‬ ‫ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן ששים‬ ‫שנה בלדת אותם (כה‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫‘וידו’ בגמטריא שם ‘הוי”ה’‪.‬‬ ‫והוא רמז שיעקב אבינו הבין והשיג כי במלחמה הגדולה והכבידה של בני‬ ‫יעקב מול עשיו וכחותיו‪ ,‬הם יצר הרע וחיילותיו‪‘ ,‬אלמלא הקב”ה עוזרו אינו‬ ‫יכול לו’‪.‬‬ ‫ורק בכח ‘ידו’ היינו שם ה’‪‘ ,‬אוחזת בעקב עשיו’‪ ,‬אפשר לאחוז ולגבור על‬ ‫כחות עשיו‪.‬‬ ‫ויש להוסיף רמז להוראה זו‪ ,‬כי על העובד ה’ הלוחם מלחמת חרמה מול היצר‬ ‫הרע‪ ,‬להבין ולדעת כי יש לו לצפות לישועת ה’‪ ,‬משום שבכחו העצמי אינו יכול‬ ‫לנצח את היצר הרע‪‘ ,‬ואלמלא הקב”ה עוזרו אינו יכול לו’‪.‬‬ ‫כי הנה שם ‘עשו’ במילואו הוא ‘עי”ן שי”ן ו”ו’‪ ,‬והאותיות האמצעיות של כל‬ ‫אות הם יו”ד יו”ד וו”ו‪ ,‬והגמטריא שלהם הוא שם ‘הוי”ה’‪.‬‬ ‫***** בל ******‬ ‫והוא רמז לכך שכחו וגבורתו של עשיו תקיף וחזק כל כך‪ ,‬עד שרק שם הוי”ה‬ ‫שולט בו‪.‬‬ ‫וזה ביקש יעקב‪‘ ,‬וידו’‪ ,‬הוא בגמטריא שם ‘הוי”ה’‪‘ ,‬אוחזת בעקב עשיו’‪ ,‬ישלוט‬ ‫על עשיו‪ ,‬כי בתוך שם עשיו יש שם הוי”ה‪ ,‬ובכח שם זה אפשר לגבור עליו‪.‬‬ ‫רמז זה יש לומר בבקשה ‘קר”ע שט”ן’‪ ,‬כי האותיות האמצעיות של תיבת‬ ‫‘שט”ן’ במילואו הוא בגמטריא שם הוי”ה‪ ,‬שכן אלו האותיות במילואן ‘שי”ן’ טי”ת‬ ‫נו”ן’‪ ,‬הרי כאן ב’ אותיות אמצעיות של יו”ד ועוד אות וי”ו‪ .‬וב’ יו”ד ועוד וי”ו‪ ,‬הרי‬ ‫מספר ‘כ”ו’ שהוא מספר שם הוי”ה‪.‬‬ ‫וזה מורה שיש לקרוע את השטן‪ ,‬והיינו להעמיק בתוכו‪ ,‬עד שמשיגים את שם‬ ‫ה’ השוכן במעמקיו‪ ,‬ובכך גוברים עליו‪.‬‬ ‫מצוות שיש בידינו בעת הגלות‬ ‫ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן ששים‬ ‫שנה בלדת אותם (כה‪ ,‬כו)‪.‬‬ ‫כתב הפרי מגדים (בהקדמה לחיבורו על אורח חיים בשם השל”ה הק’ בתורה שבכתב‬ ‫הקדמה הגה”ה הב’) שבזמן הגלות אין בידינו אלא קיום קכ”ו מצוות עשה שבתורה‪,‬‬ ‫ושאר מצוות אין בידינו לקיים‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק ‘וידו אוחזת בעקב עשו’‪ ,‬יעקב אבינו ראה כי עשיו יוצא‬ ‫ראשון‪ ,‬וכי עתיד לבוא זמן שעשיו יהא השולט ומושל‪ ,‬בעת הגלות‪ ,‬אמנם‬ ‫בכך התנחם כי ‘וידו אוחזת בעקב עשו’‪ ,‬הנה ‘עשו’ במילואו הוא ‘עי”ן שי”ן ו”ו’‪,‬‬ ‫והגמטריא של ב’ האותיות האחרונות של ‘עי”ן שי”ן’ עם מספר אות ו”ו‪ ,‬הוא‬ ‫קכ”ו‪.‬‬ ‫וזהו ‘וידו אוחזת בעקב עשו’‪ ,‬יעקב אבינו ידע שאם יאחזו בני ישראל חזק‪,‬‬ ‫ב’עקב’ היינו לשון סוף‪ ,‬והכוונה לב’ האותיות האחרונות של ‘עי”ן שי”ן’ עם האות‬ ‫האחרונה של תיבת עשו‪ ,‬היא אות וי”ו‪ ,‬וזהו בגמטריא ‘קכ”ו’ ומכוון כנגד קכ”ו‬ ‫מצוות עשה‪ ,‬יוכלו בני ישראל להחזיק מעמד בעת הגלות‪.‬‬ ‫עוד רמז יש לומר בענין זה‪‘ ,‬סומך נופלים’‪‘ ,‬סומך’ הוא בגימטריא ‘קכ”ו’‪ ,‬והוא‬ ‫רמז לכך שאפילו בזמן שאנו בנפילה וחולשה‪ ,‬והיינו בעת הגלות‪‘ ,‬סומך’‪ ,‬נשאר‬ ‫לנו קכ”ו מצוות שיש בידינו לקיים‪ ,‬ולהתחזק בכך בעת הנפילה‪.‬‬ ‫ויאהב יצחק את ה’עוונות’ של יעקב‬ ‫ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו (כה‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫יש לפרש ‘כי ציד בפיו’ היינו שעשיו היה סח ומדבר לשון הרע על יעקב‪,‬‬ ‫שהיה בא אל יצחק ובפיו סיפורי עבירות שעשה יעקב‪.‬‬ ‫***** גל ******‬ ‫והנה כתב בחובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז) כי המדבר לשון הרע על‬ ‫חבירו‪ ,‬עוברים עוונות חבירו אליו‪ ,‬ונעשה חבירו זכאי מעוונות‪ ,‬והוא נהיה עמוס‬ ‫בעוונות‪ .‬ובזה נמצא שקיבל עשיו את העבירות של יעקב‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מה הן העבירות של יעקב‪ ,‬הרי פשוט שיעקב לא עבר עבירות ממש‪,‬‬ ‫אלא הן מצוות שלא עשה כראוי וכדומה‪.‬‬ ‫וזה אהב יצחק‪ ,‬כענין העובדא‪ ,‬שהרה”ק מראפשיץ זי”ע הלך אל הנהר שעשה‬ ‫שם תשליך רבו הרה”ק החוזה מלובלין זי”ע‪ ,‬ושאלו החוזה לשם מה הנך הולך‬ ‫לשם עתה אחר שסיימנו כעת תשליך שמה‪ ,‬השיבו חכימא דיהודאי‪‘ ,‬הולך אני‬ ‫ליטול את העוונות של הרבי‪ ,‬כי העבירות של הרבי נחשבות אצלי כמצות’‪.‬‬ ‫כח בגדי הקודש‬ ‫ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב (כה‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘יודע ציד‪ .‬לצוד ולרמות את אביו בפיו‪ ,‬ושואלו‪ ,‬אבא היאך מעשרין‬ ‫את המלח ואת התבן‪ ,‬כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות‪ .‬איש שדה‪ .‬כמשמעו‪,‬‬ ‫אדם בטל‪ ,‬וצודה בקשתו חיות ועופות’‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (במד”ר ד‪ ,‬ח) ובירושלמי (מגילה יד) ‘אדם הראשון היה בכורו של‬ ‫עולם‪ ,‬וכיון שקירב קרבנו שנאמר ‘ותיטב לה’ משור פר מקרין מפריס’‪ ,‬לבש בגדי‬ ‫כהונה גדולה‪ ,‬שנאמר ‘ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם’‪ ,‬בגדי‬ ‫שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם‪ .‬כיון שמת אדם מסרן לשת‪ ,‬שת מסרן‬ ‫למתושלח‪ ,‬כיון שמת מתושלח מסרן לנח‪ ,‬עמד נח והקריב קרבן‪ ,‬שנאמר ‘ויקח‬ ‫מכל הבהמה הטהורה’ וגו’‪ ,‬מת נח ומסרן לשם וכו’ מת שם ומסרה לאברהם וכו’‪,‬‬ ‫מת אברהם ומסרה ליצחק‪ ,‬עמד יצחק ומסרה ליעקב‪ ,‬וכי יעקב בכור היה אלא‬ ‫שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה אמר לו ‘מכרה כיום את בכורתך לי’’‪.‬‬ ‫בדברי המדרש יש לפרש האיך עלה בידי עשיו לצוד ולרמות את יצחק אביו‪.‬‬ ‫כי עשיו היה לובש את בגדי כהונה שהיו הבכורות משתמשמין בהם‪ ,‬ומכיון‬ ‫שלבש בגדים קדושים ונעלים‪ ,‬כאשר יצא לשדה‪ ,‬נתקבצו סביבו חיות ועופות‬ ‫טהורים שיש בהם ניצוצי קדושה רבים‪ ,‬והוא עמד וצד אותן‪ ,‬והביאן לאביו‪,‬‬ ‫וכאשר ראה אביו חיות ועופות אלה הרגיש בקדושה היתירה שיש בהם‪ ,‬ובזה‬ ‫צד עשיו את אביו‪.‬‬ ‫בזה יש להוסיף‪ ,‬כי כאשר יעקב עשה עצמו כעשיו‪ ,‬נתנה לו אמו את בגדי‬ ‫החמודות של עשיו‪ ,‬ופירשו בירושלמי (מגילה פרק יד) כי היו אלו בגדי הכהונה‪,‬‬ ‫ואז בא עם בגדים אלו יעקב אל אביו יצחק‪ ,‬ואמר לו ‘אנכי עשיו בכורך’‪,‬‬ ‫וכוונתו תבואר‪ ,‬דהנה איתא בספה”ק כי לבושו של אדם משפיעה על מהותו‪,‬‬ ‫וכאשר האדם הולך עם מלבושים קדושים הוא מתקדש בכך‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬הוא יורד‬ ‫במדרגתו‪.‬‬ ‫***** דל ******‬ ‫ובזה מובן כי כאשר עמד עשיו מול יצחק עם בגדים קדושים‪ ,‬היה נראה‬ ‫כצדיק‪ ,‬והטעם שהיה נראה כך מפני שהמלבושים אכן השפיעו עליו‪.‬‬ ‫ובא יעקב לומר לאביו ‘אנכי עשו בכורך’‪ ,‬מה שהנך סובר על עשו‪ ,‬כי הוא‬ ‫קדוש‪ ,‬אינו אלא מפני שהוא לובש בגדים שאנכי לובש כעת‪ ,‬ובאמת בגדים אלו‬ ‫הינם הקדושים ועשיו אינו קדוש‪.‬‬ ‫האיך קנה יעקב את הבכורה שלא באה לעולם‬ ‫ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי (כה‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫הקשו הראשונים (עי’ תשובות הריב”ש סי’ שכח; פירוש הטור הארוך עה”ת בראשית כה‪ ,‬לא)‬ ‫האיך מכר עשיו ליעקב את הבכורה‪ ,‬והלא הוי דבר שלא בא לעולם שאי אפשר‬ ‫למכרו‪ .‬ותרצו משום שעל ידי שבועה אפשר למכור גם דבר שלא בא לעולם‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬דהנה בפנים יפות (פר’ קרח ד”ה לכל קדשי) הקשה על מה דכתיב‬ ‫‘לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך’‪ ,‬דקשה דהא יש מהמתנות‬ ‫כהונה דלא באו לעולם‪ ,‬ואיך אפשר לתתם‪ .‬ויישב על פי מה שנפסק (עי’ חו”מ‬ ‫סי’ רג ס”י בהג”ה ובסמ”ע סקי”ט) דבנותן דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם‬ ‫נקנו שניהם‪ ,‬ולכן מאחר שניתנו שם גם מתנות כהונה שכבר בא לעולם נקנו אף‬ ‫מתנות הכהונה שעדיין לא באו לעולם‪.‬‬ ‫והנה אמרו במדרש (במ”ר ד‪ ,‬ח) שאדם הראשון היה בכורו של עולם‪ ,‬ובעת‬ ‫שהקריב את קרבנו לבד בגדי כהונה גדולה‪ ,‬ומאדם הראשון נמסרו הבגדים לכל‬ ‫הבכורות אחריו‪ ,‬ואף לעשיו‪ ,‬אלא שיעקב קנה ממנו את הבכורה ואף את בגדי‬ ‫הבכורה‪ ,‬היינו בגדי הכהונה שהלכו בירושה מדור לדור‪ ,‬לבכורות‪.‬‬ ‫ובזה יש לומר כי שפיר קנה יעקב את הבכורה מעשיו‪ ,‬כי משום שקנה אתת‬ ‫בגדי הכהונה היה יכול לקנות עם זה אף את הכהונה עצמה‪ ,‬על אף שלא באה‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫‘וימצאו שם באר מים חיים’ – ‘מציאה’ ולא מים שנובעים מנחל‬ ‫ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים‪ .‬ויריבו רועי גרר עם רועי‬ ‫יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו (כו‪ ,‬יט‪-‬כ)‪.‬‬ ‫כתב הרמב”ן כי טענת רועי גרר היה‪ ,‬שהמים נובעים מן הנחל‪ ,‬ועל כן אף הם‬ ‫יכולים ליטול מהם‪.‬‬ ‫ויש לומר כי התשובה לטענתם הנפסדת היא ‘וימצאו שם באר מים חיים’‪,‬‬ ‫היינו שהמים היו בגדר ‘מציאה’ של פעם אחת‪ ,‬והיינו שחפרו ומצאו מים‪ ,‬שעד‬ ‫עתה לא היו שם‪ ,‬ומכאן שאין הדברים נכונים‪ ,‬ואין המים נובעים מן נחל אלא מן‬ ‫הבארות‪ ,‬שאילו היו נובעים מנחל‪ ,‬לא היו נפסקים והיו נובעים תמיד‪.‬‬ ‫***** הל ******‬ ‫‘כי עתה הרחיב’ – קירוב הגאולה על ידי התמדה בתורה‬ ‫ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי‬ ‫עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ (כו‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫כתב הרמב”ן וז”ל‪ ,‬והשלישי קרא רחובות‪ ,‬הוא הבית העתיד שיבנה במהרה‬ ‫בימינו‪ ,‬והוא יעשה בלא ריב ומצה‪ ,‬והאל ירחיב את גבולנו‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫הנה כתב האור החיים הקד’ (שמות כז‪ ,‬א ובעוד מקומות) שהגאולה העתידה תבוא‬ ‫בכוח התורה הקדושה‪ ,‬שאין משיח חפץ לגאול עם שבטל מהתורה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫שבני ישראל יעסקו בתורה ויגבירו את הקול תורה יזכו לשמוע את קול שופרו‬ ‫של משיח‪.‬‬ ‫והנה בגמרא (עירובין סג‪ ):‬דרשו הפסוק (יהושע ה‪ ,‬יד) ‘עתה באתה’ שעולה על‬ ‫ביטול תורה‪.‬‬ ‫ועל דרך זו יש לדרוש הפסוק ‘כי עתה הרחיב ה’ לנו’‪ ,‬היינו על יד שנחדל‬ ‫מלבטל תורה‪ ,‬ונעסוק בתורה ברוב התמדה‪‘ ,‬הרחיב ה’ לנו’ ונזכה לבנין בית‬ ‫המקדש השלישי‪.‬‬ ‫כי אין משיח חפץ לגאול עם שבטל מלימוד התורה‪ ,‬וביד בני ישראל תלוי‬ ‫הדבר‪‘ ,‬כי עתה’ על ידי שירבו בלימוד התורה‪‘ ,‬הרחיב ה’ לנו’ בביאת המשיח‪.‬‬ ‫‘הרחיב ה’ לנו’ – הרחבת שם ה’‬ ‫ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי‬ ‫עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ (כו‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫כתב הרמב”ן וז”ל‪ ,‬והשלישי קרא רחובות‪ ,‬הוא הבית העתיד שיבנה במהרה‬ ‫בימינו‪ ,‬והוא יעשה בלא ריב ומצה‪ ,‬והאל ירחיב את גבולנו‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫לפי דבריו יש לדרוש לשון הפסוק ‘הרחיב ה’ לנו’‪ ,‬היינו שיתרחב שם ה’‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬כי עד שאין בן דוד בא‪ ,‬אין השם שלם‪ ,‬ומשבא יהא השם שלם‪ .‬וכמו‬ ‫שפירש רש”י בפסוק (שמות יז‪ ,‬טז) ‘ויאמר כי יד על כס י‪-‬ה מלחמה לה’ בעמלק‬ ‫מדור דור’‪‘ ,‬מהו כס ולא נאמר כסא‪ ,‬ואף השם נחלק לחציו‪ ,‬נשבע הקב”ה שאין‬ ‫שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו‪ ,‬וכשימחה שמו‬ ‫יהיה השם שלם והכסא שלם‪ ,‬שנאמר (תהילים ט‪ ,‬ז) ‘האויב תמו חרבות לנצח’‪,‬‬ ‫זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א‪ ,‬יא) ‘ועברתו שמרה נצח’‪ ,‬וערים נתשת אבד זכרם‬ ‫המה (תהלים שם)‪ ,‬מהו אומר אחריו‪ ,‬וה’ לעולם ישב‪ ,‬הרי השם שלם‪ ,‬כונן למשפט‬ ‫כסאו‪ ,‬הרי הכסא שלם’‪.‬‬ ‫ועתה השם הוא ‘הוי”ה’‪ ,‬ולעתיד לבוא יהא השם ‘יהיה’‪ ,‬וזהו הרחבת השם‪.‬‬ ‫***** ול ******‬ ‫‘כי הרחיב’ את שם ‘אלקים’‬ ‫ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי‬ ‫עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ (כו‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫כתב הרמב”ן וז”ל‪ ,‬והשלישי קרא רחובות‪ ,‬הוא הבית העתיד שיבנה במהרה‬ ‫בימינו‪ ,‬והוא יעשה בלא ריב ומצה‪ ,‬והאל ירחיב את גבולנו‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫איתא בספה”ק כי המתקת שם מדת הדין‪‘ ,‬אלקים’‪ ,‬הוא באמצעות שם ‘הוי”ה’‪.‬‬ ‫ו’אלקים’ במילוי יוד”ן‪ ,‬הוא בגמטריא ‘ברחמים’‪.‬‬ ‫והנה לעתיד לבוא כאשר יבוא מלך המשיח‪ ,‬תהא מדת הרחמים שולטת‬ ‫ומושלת בעולם‪ ,‬ואף מדת הדין‪ ,‬שבפנימיותה ובמהותה היא חסד ורחמים‪ ,‬ואך‬ ‫בחיצוניות היא מדת הדין‪ ,‬תתגלה ותהא לרחמים פשוטים‪.‬‬ ‫וזה יהא על ידי ההמתקה של שם ‘אלקים’ באמצעות שם ‘הו”ה’‪ .‬והוא מרומז‬ ‫בפסוק ‘כי עתה הרחיב’ היינו בביאת המשיח ובנין הבית השלישי‪‘ ,‬הרחיב ה’‬ ‫לנו’‪‘ ,‬לנו’ הוא בגמטריא שם ‘אלקים’‪ ,‬והיינו ששם זה יורחב ויומתק‪ ,‬על ידי שם‬ ‫הוי”ה ב”ה‪.‬‬ ‫ברכת יעקב מקל וחומר‬ ‫הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני ה’ לפני מותי (כז‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫יש לפרש יצחק אבינו מאי קסבר‪ ,‬ומדוע זה ביקש למסור את הברכות לעשיו‬ ‫בנו הרשע‪.‬‬ ‫ויש לומר דהנה על הפסוק (לעיל יז‪ ,‬יט) ‘וקראת את שמו יצחק וקראת את שמו‬ ‫יצחק והקמותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו’‪ ,‬פירש רש”י ‘מכאן‬ ‫למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה‪ ,‬כתיב הנה ברכתו אותו והפריתי אותו‪,‬‬ ‫והרביתי אותו זה ישמעאל‪ ,‬וקל וחומר ואת בריתי אקים את יצחק’‪.‬‬ ‫ובדרך הזו הלך יצחק‪ ,‬והוא ביקש לברך את עשיו‪ ,‬בכדי שבדרך ממילא‪,‬‬ ‫באופן של קל וחומר יתברך אף יעקב‪ ,‬שאם לעשיו יש מלא ברכות וישועות‪,‬‬ ‫בודאי שיעקב אבינו צריך להתברך‪.‬‬ ‫וסבר יצחק‪ ,‬כי אם יברך את יעקב‪ ,‬תהא ברכתו תלויה אם יעקב ראוי לכך‪ ,‬כי‬ ‫אם לא ילך יעקב בדרכי ישרים‪ ,‬לא יהא ראוי וכדאי לברכה‪.‬‬ ‫אמנם כאשר הוא מברך את עשיו‪ ,‬ועשיו הרי אין מתנהג כראוי בשום פעם‪,‬‬ ‫ואף על פי כן הוא יתברך‪ ,‬יתברך אף יעקב בקל וחומר‪ ,‬בכל מצב‪.‬‬ ‫ואמר אחר כך ‘גם ברוך יהיה’‪ ,‬הוסיף ברכה‪ ,‬שתהא ברכת יעקב באופן של‬ ‫‘גם’ וקל וחומר מעשיו‪ ,‬שאם לעשיו יש שפע‪ ,‬מוכרח להיות שגם ליעקב יהא‬ ‫שפע רב‪.‬‬ ‫***** זל ******‬ ‫מצוה לשמוע לנבואת רבקה‬ ‫ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך (כז‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫פירש האור החיים הק’ ‘שמע בקולי‪ .‬פירוש‪ ,‬הגם שיש בדברים אלו כגניבת‬ ‫הדעת‪ ,‬עם כל זה יש לך לשמוע בקולי‪ ,‬פירוש מלבד חיוב מצוות כיבוד אב‬ ‫ואם שהיא מצוות עשה‪ ,‬גם היא נביאה‪ ,‬וכתיב (דברים יח‪ ,‬טו) בדברי נביא אמת‪,‬‬ ‫‘אליו תשמעון’‪ ,‬לזה אמרה שמע בקולי‪ ,‬וכבר כתבנו (לעיל טז‪ ,‬ה‪-‬ו) שיצטדק נביא‬ ‫באומרו לעבור על מצוה ממצוות התורה לפי שעה’‪.‬‬ ‫והנה ישנם ב’ תנאים לכך שתהא מצוה לשמוע בקול דברי הנביא אף שהוא‬ ‫כנגד מצוות התורה‪ ,‬שיהא הנביא ‘נביא מוחזק’‪ ,‬ושתהא הנבואה ‘הוראת שעה’‪.‬‬ ‫ורבקה אמרה ליעקב כי מצוה עליו לשמוע אליה‪ ,‬משום שמתקיימים בדבריה‬ ‫ב’ התנאים‪‘ ,‬ועתה בני שמע בקולי’‪‘ ,‬ועתה’ היינו שרק עתה‪ ,‬כי ההוראה היא‬ ‫הוראת שעה‪‘ .‬לאשר אני מצוה אותך’‪ ,‬משום ש’אני’ שהנני נביא מוחזק מצוה‬ ‫אותך‪ ,‬אם כן מתקיימים ב’ התנאים וחלה עליך חובת השמיעה בקול הנביא אף‬ ‫שהוא אומר לעבור על מצוה ממצוות התורה לפי שעה‪.‬‬ ‫‘הקל קול יעקב’ – אין ידי עשיו שולטות בכל עידן‬ ‫ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו‬ ‫(כז‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫במדרש (בר”ר סה‪ ,‬כ) דרשו ‘אמר רבי ברכה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי‬ ‫עשיו שולטות וכו’ ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשיו‪ ,‬עין ידי‬ ‫עשיו שולטות’‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא (סוטה כא‪ ).‬שהתורה היא מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק ביה‬ ‫ובין בעידנא דלא עסיק ביה?‬ ‫והוא מרומז בפסוק ‘הקל קול יעקב’ תיבת ‘קל’ הראשונה שנכתבה חסר‪,‬‬ ‫מרמזת על ‘עידנא דלא עסיק ביה’‪ ,‬ותיבת ‘קול’ האחרונה שנכתבה מלא מרמזת‬ ‫על ‘עידנא דעסיק ביה’‪.‬‬ ‫ובב’ המצבים ‘אין ידי עשיו שולטות’‪ ,‬כי תורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק‬ ‫ביה ובין בעידנא דלא עסיק ביה‪.‬‬ ‫‘הקל קול יעקב’ – תשובה מאהבה‬ ‫ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו‬ ‫(כז‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫רש”י (ר”ה טז‪ ).‬מבאר הטעם שתוקעים בשופר פעמיים‪ ,‬כדי לערבב את השטן‪,‬‬ ‫שלא ישטין‪ ,‬שכישמע שהם מחבבים את המצוות מסתתמים דבריו‪.‬‬ ‫***** חל ******‬ ‫והצל”ח (דרושי הצל”ח דרוש ג’; חידושי הצל”ח ברכות ד) מחדש שכאשר האדם עושה‬ ‫תשובה פעמיים‪ ,‬אף אם מיראה‪ ,‬הרי זה נחשב כתשובה מאהבה‪.‬‬ ‫ולפי דרכו יש לומר הענין בתקיעת שופר פעמיים‪ ,‬שבכך נחשב לישראל‬ ‫שעושים תשובה‪ ,‬וזה הביאור בכך שנסתם פי השטן‪ ,‬משום שהתשובה נחשבת‬ ‫כתשובה מאהבה‪ ,‬ומה לו שיביא קרונות של עוונות אם הם עומדים להיות‬ ‫מצוות בכח תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫ובזה יש לפרש הכתוב ‘הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו’‪ ,‬היינו כאשר‬ ‫הקול הוא פעמיים קול‪ ,‬שמשמיעים קול שופר פעמיים‪ ,‬והיהודי עושה תשובה‬ ‫פעמיים‪ ,‬והוא נחשב כתשובה מאהבה‪ ,‬אז אין ידי עשיו שולטות‪ ,‬שכל העוונות‬ ‫שהוא מביא נהפכים לזכויות‪.‬‬ ‫ולפי פירוש רש”י הכוונה‪ ,‬שכאשר תוקעים בשופר פעמיים‪ ,‬רואה השטן את‬ ‫חיבוב המצוות ובכך אין ידיו שולטות‪.‬‬ ‫‘הקל קול יעקב’ – אף תורה שלא לשמה‬ ‫ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו‬ ‫(כז‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫במדרש (בר”ר סה‪ ,‬כ) דרשו ‘אמר רבי ברכה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי‬ ‫עשיו שולטות וכו’ ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשיו‪ ,‬עין ידי‬ ‫עשיו שולטות’‪.‬‬ ‫יש לפרש כפל הלשון ‘הקל קול יעקב’‪ ,‬ומה שתחילה כתיב ‘הקל’ בלא וי”ו‪,‬‬ ‫ואחר כך כתיב ‘קול’ עם וי”ו‪.‬‬ ‫כי הוא רמז לב’ קולות התורה‪ ,‬קל של לימוד התורה שלא לשמה‪ ,‬וקול של‬ ‫לימוד התורה לשמה‪.‬‬ ‫ואומר הכתוב כי אף אם בתחילה ה’קל’‪ ,‬היינו הלימוד הוא שלא לשמה‪ ,‬מכל‬ ‫מקום מאחר שלבסוף יהא ‘הקול’‪ ,‬והיינו שתהא הלימוד לשמה‪ ,‬שכן ‘מתוך שלא‬ ‫לשמה בא לשמה’‪ ,‬להכי אין ידי עשיו שולטות כלל‪.‬‬ ‫‘הקול קול יעקב’ – עושים רצונו של מקום כל כך‬ ‫ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו‬ ‫(כז‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫במדרש (בר”ר סה‪ ,‬כ) דרשו את הפסוק באופן כזה‪‘ ,‬אמר רבי ברכה בשעה‬ ‫שיעקב מרכין בקולו ידי עשיו שולטות וכו’ ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין‬ ‫הידים ידי עשיו‪ ,‬עין ידי עשיו שולטות’‪ .‬אך יש לתמוה קצת על פירוש זה‪ ,‬כי‬ ‫***** טל ******‬ ‫אין הוא מכוון לגמרי בלשון הפסוק‪ ,‬שאינו מפורש בפסוק ב’ האופנים‪ ,‬וכתוב‬ ‫רק ‘הקול קול יעקב והידים ידי עשיו’‪.‬‬ ‫והנה בגמרא (ברכות לה‪ ):‬אמרו שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום‪,‬‬ ‫מלאכתם נעשית על ידי אחרים‪ ,‬וכתבו התוס’ (ד”ה כאן) שאם אין ישראל עושים‬ ‫רצונו של מקום כל כך‪ ,‬אין מלאכתם נעשית על ידי אחרים‪.‬‬ ‫זה יש לדרוש בפסוק ‘הקול קול יעקב’‪ ,‬באם קולו של יעקב‪ ,‬העוסק בתורה‪,‬‬ ‫הוא ‘קול קול’ היינו קול חזק‪ ,‬והוא בשעה שישראל עושים רצונו של מקום בכל‬ ‫מאודם‪ ,‬אז ‘אין ידי עשיו שולטות’‪ ,‬ומלאכתם נעשית על ידי אחרים‪.‬‬ ‫‘הקל קול יעקב’ – משום ש’יעקב חבל נחלתו’‬ ‫ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו‬ ‫(כז‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫הרה”ק מראפשיץ זי”ע בספרו הק’ זרע קודש מפרש הפסוק ‘כי יעקב חבל‬ ‫נחלתו’‪ ,‬שכל אחד ואחד מישראל מקושר אל האבות הק’ ואל יעקב אבינו בחבל‪,‬‬ ‫וכענין החבל שכאשר מנענעים את קצהו האחד מתנועע אף קצהו השני‪ ,‬כך גם‬ ‫כאשר בן ישראל פועל ועושה איזה מעשה טוב‪ ,‬הרי יש לזה חשיבות עצומה‪,‬‬ ‫מכיון שבפעולתו הוא מנענע את החבל ופועל אף אצל יעקב אבינו‪.‬‬ ‫ויש לרמז זה בפסוק ‘הקל קול יעקב’‪ ,‬תיבת ‘קל’ הראשונה‪ ,‬נכתבה חסר‪,‬‬ ‫ותיבת ‘קול’ השניה נכתבה מלא‪ ,‬לרמז שאף עם קל יעקב בתורה ותפילה‪ ,‬אינו‬ ‫כראוי ואינו במעלה עליונה כל כך‪ ,‬משום ש’יעקב חבל נחלתו’‪ ,‬והישראל העושה‬ ‫את המצוה הינו מזרע יעקב‪ ,‬הרי זה נחשב כ’קול יעקב’‪ ,‬היינו כמעשה חשוב‬ ‫ונעלה שיש ליעקב אבינו‪ ,‬בחיר האבות‪ ,‬שהיה עושה מעשים טובים בשלימות‬ ‫היותר נעלה‪ ,‬חלק במעשים אלו‪ ,‬ועל פי האמת אין נקרא קול המעשה הטוב‬ ‫שעושה הישראל‪ ,‬כקולו שלו בלבד‪ ,‬אלא כ’קול יעקב’ עצמו‪.‬‬ ‫ביסוד הרה”ק מראפשיץ‪ ,‬יש ליישב מה שאמרו חז”ל ‘חייב אדם לומר מתי‬ ‫יגיעו מעשי למעשי אבותי’‪ ,‬והוא קשה‪ ,‬כי האיך יתכן שיגיעו מעשי אנשים‬ ‫פשוטים כמו מעשי האבות הקדושים‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬פירוש ‘יגיעו’ היינו מלשון נגיעה‪ ,‬והכוונה שחייב אדם לומר ולדעת‬ ‫כי מעשיו נוגעים עד לאבות הקדושים‪ ,‬פירוש‪ ,‬המעשים שהוא עושה יש להם‬ ‫קשר נגיעה וחיבור עם מעשי האבות הקדושים‪ ,‬ומה שמקשר בין מעשיו למעשי‬ ‫האבות‪ ,‬הוא ‘יעקב חבל נחלתו’‪ ,‬החבל שמשתלשל בין האבות הק’ לבני ישראל‬ ‫בכל הדורות‪.‬‬ ‫‘ויתן לך האלקים’ – ברכה מלמעלה‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫***** מ ******‬ ‫כתב בספה”ק זרע שמשון (שיר השירים אות ו עה”פ הנך יפה; שם אות יט) ‘כשהברכה‬ ‫באה מלמעלה אין שום חשש’‪.‬‬ ‫וכזו היתה ברכת יצחק‪‘ ,‬ויתן לך האלקים’‪ ,‬היינו שתהא זו ברכה הבאה‬ ‫מלמעלה‪ ,‬ובכך תהא זו נתינה של ממש‪ ,‬שאין בה שום חשש‪.‬‬ ‫‘ויתן לך האלקים’ – שפע גשמי ורוחני‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתן לך האלקים‪ .‬יתן ויחזור ויתן’‪.‬‬ ‫הנה שמעתי מאדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל וכן ממו”ר הרה”ק‬ ‫ר’ מנחם שלמה מקאלוב זי”ע‪ ,‬כי דרך הצדיקים היא שכאשר הם רוצים להשפיע‬ ‫רוחניות על בני ישראל‪ ,‬הם מעתירים ומבקשים מהשי”ת השפעות גשמיות על‬ ‫עמו ישראל‪ ,‬ובכך נשפע גם רוחניות‪ ,‬משום שכך הוא הסדר שכאשר נשפע שפע‬ ‫משמים‪ ,‬נשפע עמו שפע רוחני‪.‬‬ ‫ביסוד זה מהצדיקים כי השפע הגשמי גורם לשפע רוחני‪ ,‬יש לפרש ברכת‬ ‫יצחק אבינו ליעקב בנו ‘ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארך ורוב דגן‬ ‫ותירוש’ ובמדרש (בר”ר סו‪ ,‬ג) אמרו ‘מטל השמים זו מקרא‪ ,‬ומשמני הארץ זו‬ ‫משנה‪ ,‬דגן זו תלמוד‪ ,‬תרוש זה אגדה’‪ ,‬ועל פי פשוטו אינו מובן‪ ,‬שהרי הפסוק‬ ‫מדבר אודות שפע גשמי ולא רוחני‪.‬‬ ‫ולפי המתבאר‪ ,‬הרי שענין השפע הרוחני בא דרך השביל שהוא השפע הגשמי‪,‬‬ ‫ולכן כאשר ‘ויתן לך האלקים’‪ ,‬שפע גשמי‪ ,‬יש בכך גם שפע רוחני‪ ,‬ואין פשטות‬ ‫הכתוב והדרש סותרות‪ .‬וזהו ‘ויתן ויחזור ויתן’‪ ,‬ב’ מיני ההשפעות‪.‬‬ ‫ברכה מכח מדת הדין‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתן לך האלקים‪ .‬יתן ויחזור ויתן’‪.‬‬ ‫איתא בספה”ק כי ברכה והשפעה הנובעת ממדת החסד‪ ,‬אינה קיימת לעד‪ ,‬כי‬ ‫כאשר מדת הדין תקיפה היא מתנגדת ומבטלת את השפע‪ .‬אמנם‪ ,‬כאשר השפע‬ ‫והברכה באים ממדת הגבורה‪ ,‬שאף מדה זו הסכימה לברכה‪ ,‬אין לברכה ביטול‪,‬‬ ‫שאין מדת הדין יכולה להתנגד אליה עוד כלל‪.‬‬ ‫ויש לפרש כי יצחק אבינו בירך את יעקב ‘ויתן לך האלקים’‪ ,‬היינו שמדת הדין‬ ‫מדת ‘אלקים’ תסכים לברכה‪ ,‬ובזה ‘יתן ויחזור ויתן’‪ ,‬ולא תהא לברכה הפסקה‬ ‫בשום מצב‪.‬‬ ‫***** אמ ******‬ ‫ויתן בידך את מדת הדין‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫יעקב אבינו התברך בברכה חשובה ויקרה‪ ,‬כי אף מדת הדין אשר היא המקור‬ ‫לכל רעה ופגע‪ ,‬תהא מסורה בידיו‪ ,‬שיוכל להטותה לטוב‪ ,‬ולבטל את תוקפה‬ ‫וגבורתה‪.‬‬ ‫וזהו ‘ויתן לך’‪ ,‬את השליטה על מדת הדין שרמוזה בשם ‘אלקים’‪.‬‬ ‫‘יתן ויחזור ויתן’ – שכר מצוה בלי שיעור‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתן לך האלקים‪ .‬יתן ויחזור ויתן’‪.‬‬ ‫פירש אדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל מאמר המשנה ‘ששכר‬ ‫מצוה מצוה’‪ ,‬היינו ששכרה של המצוה גופא‪ ,‬הוא מצוה‪.‬‬ ‫שכן הקב”ה שש ושמח בכך שהוא נותן שכר ומיטיב לבני ישראל‪ ,‬ומה שהאדם‬ ‫זוכה להנות ולגרום נחת רוח להקב”ה הוא מצוה גדולה‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬נמצא שהוא זוכה לשכר נוסף‪ ,‬שכן שכרה של מצוה זו‪ ,‬גרימת נחת‬ ‫רוח להקב”ה‪ ,‬אף הוא מצוה‪ ,‬וכך הוא גלגל החוזר‪ ,‬עד שאין לדבר סוף‪ ,‬ושכרו‬ ‫של אדם אין לו שיעור‪.‬‬ ‫והוא פירוש ‘ויתן לך האלקים’‪‘ ,‬יתן ויחזור ויתן’‪ ,‬היינו שהקב”ה נותן שכר‬ ‫מצוה לבני ישראל‪ ,‬עוד ועוד‪ ,‬משום ש’שכר מצוה מצוה’‪.‬‬ ‫‘ויתן לך האלקים’ – תוספת ברכה משום עין הרע‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫וברש”י ‘ויתן לך האלקים‪ .‬יתן ויחזור ויתן’‪.‬‬ ‫בגמרא (ברכות כ‪ ).‬דרשו הפסוק (בראשית מט‪ ,‬כב) ‘בן פורת יוסף בן פורת עלי עין‬ ‫בנות צעדה עלי שור’ ‘אל תקרי ‘עלי עין’‪ ,‬אלא ‘עולי עין’’‪ ,‬ופירש בערוך (ערך על‬ ‫הא’) וז”ל‪‘ ,‬אל תקרי עלי עין אלא עולי עין’‪ ,‬פירוש‪ ,‬כל מה שמעיינין להן בעין‬ ‫הרע לא יזיקום‪ ,‬אלא מועיל להן ומעלין ביותר‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש ברכת יצחק אבינו את יעקב בנו‪‘ ,‬ויתן לך אלהים’‪‘ ,‬יתן ויחזור‬ ‫ויתן’‪ ,‬בהקדם מה דאיתא במדבר קדש להרה”ק רבי שלום מבעלזא זי”ע (פר’ וירא)‬ ‫שהשם כנגד עין הרע הוא ‘ית”ן’‪ ,‬ומפרש שזוהי הברכה (בראשית מט‪ ,‬כ) ‘מאשר‬ ‫שמנה לחמו – והוא יתן’‪ ,‬שהתברך אשר‪ ,‬שאף ששמנה לחמו‪ ,‬והסובבים אותו‬ ‫בקנאם את קנאתם ברוב עושרו ישימו בו עין הרע‪‘ ,‬והוא יתן’ ‪ -‬תשפיע עליו‬ ‫השם ‘ית”ן’ להינצל מעין הרע‪ .‬ובזה יתבאר שיצחק בירך את יעקב לבל ישלוט‬ ‫***** במ ******‬ ‫בו חלילה עין הרע בכוח השם הקדוש ‘יתן’‪ ,‬ומאחר שלא ישלוט בו עין הרע‪‘ ,‬יתן‬ ‫ויחזור ויתן’‪ ,‬שהעין הרע תחזור להיות ברכה ומתנה‪.‬‬ ‫‘ורוב דגן’ – המתקת הדינים בתורה שבעל פה‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (בר”ר סו‪ ,‬ג) ‘ורוב דגן ותירוש‪ ,‬דגן זה תלמוד’‪.‬‬ ‫והנה אמרו בגמרא ‘תורה‪ ,‬רוב על פה ומיעוט בכתב’‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק ‘ורוב דגן’ דגן זה תלמוד‪ ,‬והתלמוד‪ ,‬התורה שבעל פה‪,‬‬ ‫הוא הרוב‪.‬‬ ‫ועומק הענין בכך יבואר על פי מה שכתב הרה”ק בעל הייטב לב זי”ע (אבני‬ ‫צדק יו”ד סימן קב) בשם האריז”ל (עי’ בישמח משה פר’ משפטים ופר’ אמור שהביא כן בשם‬ ‫האריז”ל‪ ,‬ובהגהות הייטב לב על הזוה”ק שנדפסו בסוף ספר אוצרות ייטב לב כתב כן על דברי‬ ‫הזוהר ח”א רמ‪ ).‬כי תורה שבכתב הוא דין ותורה שבעל פה הוא חסד‪.‬‬ ‫והכלל הוא שהמיעוט בטל ברוב‪ ,‬נמצא כי משום שהתורה שבעל פה היא‬ ‫הרוב‪ ,‬יש המתקה למדת הדין שיש בתורה שבכתב‪.‬‬ ‫בא אחיך במדת המרמה כנגד מדתו של עשיו‬ ‫ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך (כז‪ ,‬לה)‪.‬‬ ‫מדתו של עשיו הרשע‪ ,‬היא מדת הרמיה‪ ,‬כמו שהכתוב מעיד ואומר עליו‬ ‫‘ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו’ (לעיל כה‪ ,‬כח)‪ ,‬ופירש רש”י שהיה ‘יודע ציד‪,‬‬ ‫לצוד ולרמות את אביו בפיו’‪.‬‬ ‫ומדה כנגד מדה באה נקמתו‪ ,‬שבעת שבא יעקב לקחת ממנו את הברכות‪,‬‬ ‫עשה זאת במדת הרמיה‪.‬‬ ‫וזה אמר יצחק לעשיו ‘בא אחיך במרמה ויקח ברכתך’‪ ,‬היינו‪ ,‬הנך בא עכשיו‬ ‫ובוכה על שנטלו ממך את הברכות‪ ,‬ראוי אתה לזה‪ ,‬שכן יעקב לקח זאת במדה‬ ‫שיש לו כנגדך‪ ,‬מה שהנך רמאי להרע ולצוד אותי‪ ,‬לקח הוא לרמות ולקחת את‬ ‫הברכות‪.‬‬ ‫‘הכי קרא שמו יעקב’ – הקב”ה קרא שמו יעקב על שם מדת האמת‬ ‫ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה‬ ‫לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה (כז‪ ,‬לו)‪.‬‬ ‫אמרו במדרש (תנחומא שמות ד) ‘יעקב‪ ,‬הקב”ה קרא לו שם’‪ ,‬היינו שהקב”ה הוא‬ ‫שקרא שמו של יעקב‪.‬‬ ‫והנה עשיו אמר ‘הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים’‪ ,‬היינו ששמו של‬ ‫***** גמ ******‬ ‫יעקב נקרא כן‪ ,‬לשון ‘ויעקבני’‪ .‬אולם הקב”ה משיבו ‘תתן אמת ליעקב’‪ ,‬אני הוא‬ ‫שנתתי את שמו של יעקב‪ ,‬ואין זה משום מדת המרמה אלא להיפך‪ ,‬כי שם זה‬ ‫מורה על אמת ותמימות‪.‬‬ ‫‘ברכת אברהם’ – הברכה שנתיירא לברך‬ ‫ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן‬ ‫אלקים לאברהם (כח‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫הנה כתיב (לעיל כה‪ ,‬יא) ‘ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו’‪,‬‬ ‫ופירש רש”י ‘אף על פי שמסר הקב”ה את הברכות לאברהם‪ ,‬נתיירא לברך את‬ ‫יצחק‪ ,‬מפני שצפה את עשיו יוצא ממנו‪ ,‬אמר‪ ,‬יבוא בעל הברכות ויברך את אשר‬ ‫ייטב בעיניו‪ ,‬ובא הקב”ה וברכו’‪.‬‬ ‫ויש לפרש כי זהו ‘ויתן לך את ברכת אברהם’‪ ,‬היינו אותה ברכה שנתייירא אבי‬ ‫אברהם מלברך אותי משום עשיו בני‪ ,‬תחול עתה עליך‪ ,‬שכן אתה ראוי לזה‪.‬‬ ‫‘ויתן לך האלקים’ – שם ‘אלקים’‬ ‫ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן‬ ‫אלקים לאברהם (כח‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫להלן כתיב (להלן כ‪ ,‬כ) ‘ויקרא לו אל אלקי ישראל’‪ .‬וברש”י ‘שהקב”ה קראו‬ ‫ליעקב אל’‪.‬‬ ‫ויש לפרש כי יצחק נתן לו את שם ‘אלקים’‪ .‬והיינו שהקב”ה עתיד לקרוא‬ ‫ליעקב ‘אל’‪ ,‬וליתן לו סגולת שם זה‪ ,‬ועתה ברכו יצחק בסגולת שם ‘אלקים’‪,‬‬ ‫‘ויתן לך האלקים’‪.‬‬ ‫שמא הרהר תשובה בלבו ונתקבלה התשובה‬ ‫וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות‬ ‫על נשיו לא לאשה (כח‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫בירושלמי (ביכורים פ”ג ה”ג) למדו מהפסוק שחתן מוחלין לו על כל עוונותיו‪,‬‬ ‫וז”ל‪ ,‬חכם‪ ,‬חתן‪ ,‬נשיא‪ ,‬גדולה מכפרת‪ ,‬חתן‪‘ ,‬וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את‬ ‫מחלת בת ישמעאל’‪ ,‬וכי ‘מחלת’ שמה‪ ,‬והלא ‘בשמת’ שמה‪ ,‬אלא שנמחלו לו על‬ ‫כל עוונותיו’‪.‬‬ ‫הנה בגמרא קידושין (מט‪ ):‬אמרו ‘המקדש על מנת שאני צדיק‪ ,‬מקודשת’‪,‬‬ ‫והטעם שמא הרהר תשובה בלבו‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬יש להבין‪ ,‬כי אף אם הרהר תשובה בלבו‪ ,‬מדוע שנאמר שהתקבלה‬ ‫התשובה ויצא מכלל רשע ונקרא צדיק‪.‬‬ ‫***** דמ ******‬ ‫ועל פי מה שאמרו בירושלמי‪ ,‬גודל העת רצון של עת החתונה‪ ,‬מובן הטעם‬ ‫שהאשה מקודשת‪ ,‬שכן אם הרהר המקדש תשובה בלבו‪ ,‬ודאי נתקבלה תשובתו‬ ‫ויצא מכלל רשע‪ ,‬כי חתן מוחלין לו על כל עוונותיו‪.‬‬ ‫***** המ ******‬ ‫ימים מקדם‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫דיבור הצדיק אינו חוזר ריקם‬ ‫סיפר לי חסיד אחד‪ ,‬ידידי מנוער‪ ,‬כי כאשר נולדה לו בתו הבכורה‪ ,‬התערבה חמותו‬ ‫בענין קריאת השם לרך הנולדה‪ ,‬ואמרה לו ליתן שם אחר אחת ממשפחתה‪.‬‬ ‫ידידי‪ ,‬אשר לא ידע מה לעשות‪ ,‬נכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬ושטח בפני רביה”ק זי”ע‬ ‫את שאלתו‪ ,‬כי הנה הוא רוצה ליתן לבתו שם אחד‪ ,‬אך חמותו אומרת לו ליתן שם‬ ‫אחר‪.‬‬ ‫השיב לו רביה”ק זי”ע‪ ,‬נו‪ ,‬הרי היא הבת הראשונה‪ ,‬יהא לך עוד בנות‪ ,‬יהא לך עוד‬ ‫בנות‪ ,‬וכך חזר ואמר כמה פעמים ‘יהא לך עוד בנות’‪.‬‬ ‫ידידי אשר שם לב כי רביה”ק זי”ע חוזר ואומר כמה פעמים ‘יהא לך עוד בנות’‪,‬‬ ‫ספר ומנה את מספר הפעמים שאמר כן רביה”ק זי”ע‪ ,‬ושמר את הדבר בלבו‪ ,‬כעבור‬ ‫שנים התברר לו כי הנה יש לו בנות כאותו מספר פעמים שאמר לו רביה”ק זי”ע ‘יהא‬ ‫לך עוד בנות’‪.‬‬ ‫והענין בזה‪ ,‬כי דיבור הצדיקים אינו שב ריקם‪ ,‬ואין נפקא מינא באיזה אופן אומר‬ ‫הצדיק את הדברים‪ ,‬אם בתורת ברכה אם בתורת אמירה בעלמא‪ ,‬דיבורי הצדיק‬ ‫פועלים ועושים רושם‪ ,‬ואינם חוזרים ריקם‪.‬‬ ‫זהב טהור‬ ‫זכיה כבירה היתה לי‪ ,‬שהייתי מקורב למלכות‪ ,‬אצל הרה”ק מטאהש זי”ע‪ ,‬עוד‬ ‫משנות מגורי בעיר מאנטריאול ובשנים לאחר מכן‪ ,‬רבות הסתופפתי בצילו הק’‬ ‫ושאבתי מהמעין הטהור תורה ויראת שמים‪.‬‬ ‫חסיד נלהב היה הרה”ק מטאהש לרביה”ק זי”ע‪ ,‬והיה מגיע אליו תדיר‪.‬‬ ‫הנה ידועה ומפורסמת עבודת הק’ של רביה”ק זי”ע בקריאת התורה‪ ,‬חשבונותיו‬ ‫הנעלים איזה פסוקים לקרוא לעולים לתורה‪ ,‬ורבות פעל בקריאת התורה‪.‬‬ ‫***** ומ ******‬ ‫זכורני שבת אחת כאשר שבת הרה”ק מטאהש בצילא דמהימנותא כיבדו רביה”ק‬ ‫לעלות לתורה‪ ,‬והיתה הקריאה בפרשיות המשכן‪ ,‬וסיים רביה”ק את הקריאה בתיבות‬ ‫‘זהב טהור’‪ .‬והיתה קורת רוח לפני רביה”ק זי”ע כי היה יכול לקרוא פסוק זה להרה”ק‬ ‫מטאהש זי”ע‪.‬‬ ‫בכל העולם זקוקים ישראל לרוב רחמי שמים‬ ‫בעת המלחמה שהתחוללה בארץ ישראל במשך ששה ימים‪ ,‬בשנת תשכ”ז‪ ,‬היה‬ ‫כל העולם היהודי שרוי בצער ודאגה‪ ,‬ובקרית מלך רב אצל רביה”ק זי”ע הרבו בתפילה‬ ‫לשלום יהודי ארץ הקודש הנותנים בצרה‪ ,‬אף רביה”ק זי”ע עצמו יצא לאמירת תהלים‬ ‫ברוב עם‪ ,‬בתחינה ותפילה לרבון העולמים שיחוס על בניו הדרים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בימים הללו‪ ,‬ניגש אל רביה”ק יהודי חסיד סטולין אחד‪ ,‬אשר מסיבה כלשהו היה‬ ‫נמצא תקופה ארוכה באמריקה והיה שוהה בחצר הקודש‪ ,‬ונפשו בשאלתו‪ ,‬האם יביא‬ ‫הנה את בני משפחתו הפחודים מהצרה‪.‬‬ ‫השיבו רביה”ק זי”ע בתשובה פלאית‪‘ ,‬וכי פה אנו כן בטוחים‪ ,‬בכל העולם נזקקים‬ ‫היהודים לרוב רחמי שמים’‪.‬‬ ‫תשובת רביה”ק ליהודי הלה הגיעה לאוזני‪ ,‬והשתוממתי לשמע דברים אלו‪ ,‬כי‬ ‫בשנים הללו היינו דרים פה בטוחים ושלווים‪ ,‬ולא היינו דואגים מגויים שונאי ישראל‪,‬‬ ‫ולא היו בני עשיו וישמעאל מציקים ליהודים פה באמריקה ואף ברחבי תבל‪.‬‬ ‫אמנם לדאבונינו ולצערינו הרב‪ ,‬בתקופה האחרונה מתבברים דברי רביה”ק כצודקים‬ ‫עד לאחת‪ ,‬לאחר התגברות שנאת הגויים‪ ,‬וריבוי ההצקות והרדיפות אחר היהודים בכל‬ ‫העולם‪ ,‬ואף פה במדינה בה היינו בטוחים בעבר‪.‬‬ ‫ורביה”ק זי”ע בעיני הבדולח שלו חזה וצפה מה יהא בשנים אלו‪ ,‬בתקופה הזו‪ ,‬בכל‬ ‫העולם‪ ,‬וכבר אז חרד לגורל בני ישראל‪ ,‬והעתיר לרוב רחמי שמים‪.‬‬ ‫צדיק הדור הראוי להיות מלך המשיח‬ ‫מו”ר הרה”ק רבי מנחם שלמה מקאלוב זי”ע היה אדוק ומקושר בכל לב ונפש‪,‬‬ ‫לרביה”ק זי”ע‪ ,‬בתקופת ה’סטראק’ שסבל רביה”ק זי”ע‪ ,‬בשנת תשכ”ח‪ ,‬לא חדל‬ ‫הרה”ק מקאלוב מלהתפלל על רביה”ק ולעורר עליו רוב רחמי שמים‪ ,‬ונוהג היה לעורר‬ ‫את הציבור להתפלל ולא להרפות מלבקש ולהתחנן על רביה”ק זי”ע‪ ,‬לרפואה שלימה‬ ‫למען יאריך ימים על ממלכתו‪ ,‬שיוכל להנהיג הלאה את כלל ישראל‪ ,‬ובכל שלי”ס‬ ‫היה נוהג לסיים את דא”ח בברכות ותפילות לטובת רביה”ק זי”ע‪ ,‬עד אשר הוטב מצב‬ ‫הבריאות של רביה”ק זי”ע‪.‬‬ ‫שבת אחת‪ ,‬בשנת תשכ”ח‪ ,‬בתקופה לפני פסח‪ ,‬נשא הרה”ק מקאלוב דברים‬ ‫נוראים‪ ,‬ואמר כי איתא בספה”ק כי בכל דור ודור ישנו צדיק‪ ,‬אשר אילו הדור ראוי‬ ‫וכדאי יתגלה ויהא למלך המשיח‪ ,‬וסיים ואמר בדורנו אנו פשוט וברור כי צדיק זה‬ ‫***** זמ ******‬ ‫הינו הרה”ק מסאטמאר אשר הוא צדיק הדור‪ ,‬ואם כן חובה כפולה ומכופלת עלינו‬ ‫להתפלל מאוד מאוד לרפואת הצדיק הראוי להיות מלך המשיח‪ ,‬למען יאריך ימים על‬ ‫ממלכתו‪ ,‬שיוכל לגאול את ישראל‪.‬‬ ‫בעת שיצא לאור ספה”ק ‘ויואל משה’‪ ,‬אמר לי הרה”ק מקאלוב כי ‘ויואל’ הוא ר”ת‬ ‫‘אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו’‪.‬‬ ‫***‬ ‫מ'דארף זיין דבוק אין צדיקים‪ .‬אין ספה”ק היכל הברכה ברענגט ער אויף רבי חיים‬ ‫חייקע מאמדורא זי”ע‪ ,‬וואס איז געווען א גרויסער צדיק‪ ,‬א גרויסער קדוש‪ ,‬און ער‬ ‫האט געפאסט טויזנטע תעניתים‪ ,‬אז ער האט נאך אלץ נישט געשפירט אז ער האט א‬ ‫שלימות הנפש‪ ,‬ווי לאנג ער איז נישט אנגעקומען צום הייליגן רבי'ן ר' בער‪ ,‬און ער איז‬ ‫געווארן זיין תלמיד‪ ,‬וואס דעמאלטס האט ער געפילט אז דאס איז געווען די שלימות‬ ‫הנפש וואס האט אים אויסגעפעלט‪.‬‬ ‫ווי ווייט עס פעלט אויס פאר א צדיק‪ ,‬כל שכן וכל שכן פאר פשוט'ע אידן‪ ,‬מיר‬ ‫בעטן דעם אייבערשטן (שמונה עשרה‪ ,‬בברכת 'על הצדיקים') 'ושים חלקנו עמהם'‪ ,‬און‬ ‫ממילא 'לעולם לא נבוש כי בך בטחנו'‪ ,‬אויף אן אמת האט מען א שלימות‪ ,‬און מען‬ ‫דארף זיך נישט שעמען‪ .‬מען קומט צו שלימות נאר מיט דעם וואס מ'איז זיך מדבק‬ ‫צו צדיקים‪.‬‬ ‫***‬ ‫ס'איז איינמאל געווען שבת ביים הייליגן ישמח משה זי”ע‪ ,‬וואס ער האט זיך נאך‬ ‫געפרעגט אינמיטן פון די מענטשן‪ ,‬אויב ס'איז דא איינער וואס ער איז א תלמיד‬ ‫פונעם חתם סופר זי”ע‪ ,‬צי ער קען דעם חתם סופר‪ .‬ווייל ער האט געזען די צורה‬ ‫פונעם חתם סופר‪ ,‬און ער בעט זיך ער זאל אים העלפן‪ ,‬ער זאל מזכיר זיין ער דארף‬ ‫א ישועה‪ .‬און ער האט געוואלט זיין זיכער אז דאס איז די צורה פונעם חתם סופר‪.‬‬ ‫איז טאקע מוצאי שבת אנגעקומען א טעלעגראמע אז דער חתם סופר בעט אז‬ ‫מ'זאל מתפלל זיין אויף זיין זון‪ ,‬דער כתב סופר זי”ע‪ .‬און מ'ווייסט דאך אז ער האט‬ ‫אויסגע'פועל'ט ביי אים‪ ,‬ווען ער איז געווען א קליין קינד‪ ,‬נאך א פופציג יאר‪ ,‬א יובל‬ ‫שנים‪ ,‬ס'איז באקאנט‪.‬‬ ‫איך האב געהערט אז דער רבי זכרונו לברכה האט געזאגט אויף דעם‪ ,‬אז דאס‬ ‫צו קענען אוועקשיקן א צורה אויף אן אנדערע זייט פון די וועלט‪ ,‬וואס דאס איז אן‬ ‫אנדער פלאץ‪ ,‬איז נאר בתלמידי בעל שם טוב הק' קען מען דאס‪ .‬ער האט געזען ממש‬ ‫דעם חתם סופר'ס געשטאלט לעבן זיך ביים דאווענען‪ ,‬און ער האט פארשטאנען אז‬ ‫מ'דארף א ישועה‪ .‬האט דער רבי זכרונו לברכה געזאגט‪ ,‬אז דאס אוועקשיקן א צורה‬ ‫פון זיך אויף אנדערע פלעצער‪ ,‬דאס איז נאר אין תלמידי בעל שם טוב‪ ,‬וואס זיי קענען‬ ‫דאס טון‪.‬‬ ‫ס'איז באקאנט די מעשה פונעם הייליגן שינאווער רב זי”ע‪ ,‬וואס ס'איז געווען אמאל‬ ‫***** חמ ******‬ ‫אן אידענע וואס איז געווען א עגונה‪ ,‬איר מאן איז אוועקגעפארן קיין אמעריקע‪ ,‬און‬ ‫מ'האט נישט געהערט פון אים יארן‪ .‬איז זי געלאפן צום שינאווער רב‪ ,‬און שינאווער‬ ‫רב האט צוגעזאגט אז פסח וועט ער זיין אינדערהיים‪ .‬איז טאקע אזוי געווען‪ ,‬א טאג‬ ‫פאר פסח קומט ער אן פון אמעריקע‪ .‬און ער האט פארציילט אז ער איז געווען דארט‬ ‫אין אמעריקע‪ ,‬און פרובירט צו מאכן געלט‪ ,‬בימים ההם זענען געווען אסאך מענטשן‬ ‫וואס זענען אוועקגעפארן קיין אמעריקע‪ ,‬און איבערגעלאזט זייער פרוייען עגונה'ס‪.‬‬ ‫און ער האט זיך אינגאנצן פארגעסן‪ ,‬און זיך אינגאנצן אפגעלאזט פון דעם וואס ער‬ ‫האט א משפחה דארטן אין איירופע‪.‬‬ ‫ס'איז געקומען אפאר חדשים פאר פסח‪ ,‬קומט אים אן א צורה פון אן עלטערן‬ ‫איד‪ ,‬און ער זאגט אים אין חלום‪ ,‬דו ווייסט אז דו האסט א שטוב מיט קינדער און א‬ ‫ווייב‪ ,‬און זיי ווארטן אויף דיר‪ ,‬און דו זאלסט אהיים פארן‪ .‬ער האט זיך נישט געמאכט‬ ‫וויסנדיג‪ ,‬ס'איז דאך א חלום‪ .‬אזוי כמה פעמים איז ער געקומען צו אים אין חלום‪.‬‬ ‫און ווען עס איז געקומען אפאר וואכן פאר פסח‪ ,‬האט ער גענומען א שטעקן און‬ ‫אים ממש געסטראשעט‪ .‬נאך איינמאל צוויי מאל‪ ,‬האט ער שוין געכאפט א שרעק‬ ‫אויכעט‪ ,‬בקיצור ער האט געזען אז ער האט נישט קיין ברירה‪ ,‬און ער האט אים‬ ‫געזאגט פאר יעצט‪ ,‬יעצט קענסטו נאך קויפן א טיקעט‪ ,‬יעצט קענסטו נאך כאפן די‬ ‫שיף וואס פארט ארויס‪ ,‬שוין מארגן זאלסטו גיין‪ .‬ער האט אים געסטראשעט‪ ,‬ער‬ ‫האט געזען אז ער האט נישט קיין ברירה‪ ,‬און ער איז אנגעקומען‪.‬‬ ‫אין שינאווא איז געווארן א גרויסער רעש‪ ,‬עס איז געווען ממש אן אפענע זאך‪.‬‬ ‫און מ'איז געלאפן צום שינאווער רב זאגן‪ ,‬אז דער רבי זאגט אז ער האלט זיך פאר‬ ‫גארנישט‪ ,‬און דערווייל זעט מען אזעלכע אפענע מופתים‪ .‬האט דער שינאווער רב‬ ‫געזאגט‪ ,‬איך האב עדות אז איך בין דא געווען‪ ,‬און איך בין קיינמאל נישט געווען‬ ‫אין אמעריקע‪ ,‬און ער ווייסט נישט וואס מ'וויל פון אים‪ .‬איז דער איד געקומען און‬ ‫געזאגט אז ער האט געזען דעם שינאווער רב‪ .‬האט דער שינאווער רב געזאגט‪ ,‬אז עס‬ ‫קען זיין אז ער האט מלביש געווען א מלאך‪ ,‬ווייל ווען א איד טוט א מצוה‪ ,‬דעמאלטס‬ ‫ווערט באשאפן א מלאך‪ ,‬און דער מלאך זעט אויס ווי דער מענטש אליינס‪ ,‬און עס‬ ‫קען זיין אז איך האב אמאל געטון א מצוה‪ ,‬און פון דעם איז באשאפן געווארן א‬ ‫מלאך‪ ,‬און דאס האט דער איד געזען‪.‬‬ ‫על כל פנים‪ ,‬ס'איז געווען א גרויסע ענוה פון אים‪ ,‬האט ער דאס געזאגט‪ .‬און דער‬ ‫אמת איז געווען ווי מ'האט פריער געשמועסט‪ ,‬אז די תלמידים פון בעל שם טוב האבן‬ ‫געהאט א כח צו שיקן זייער צורה אויף מרחקים אויף אנדערע פלעצער‪ ,‬און מ'זאל‬ ‫ממש זען די צורה פון דעם מענטש‪ ,‬און ס'איז ממש ווי ער איז דארט‪.‬‬ ‫מ'זאגט נאך אויפן שרף פון סטרעליסק זי”ע‪ ,‬אז פארוואס האט מען אים גערופן‬ ‫שרף‪ .‬ווייל א שרף האט דאך עטליכע פנים'ער‪ ,‬און האט דאך פנים אהין און אהער‪.‬‬ ‫און ווען מ'האט געזען דעם סטרעליסקער‪ ,‬האט מען אים געקענט זען ביים דאווענען‬ ‫אין בית המדרש‪ ,‬און דער תלמיד חכם אין דעם אנדערן עק שטאט‪ ,‬האט אויך געזען‬ ‫***** טמ ******‬ ‫די צורה ווי ער איז אין איין פלאץ‪ ,‬אבער ער איז געווען אין עטליכע פלעצער אויף‬ ‫איינמאל‪ .‬די תלמידי הבעל שם טוב האבן געקענט דאס מאכן‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער הייליגער ר' מיכל'ע זלאטשוב'ער זי”ע‪ ,‬האט געהאט א זון וואס האט געהייסן‬ ‫רבי יוסף יאמפאלער זי”ע‪ ,‬ער איז געווען א קדוש ונורא‪ .‬ער איז נישט געווען געזונט‬ ‫נעבעך‪ ,‬ווי מ'זאגט נישט ביי זיך א שטיק צייט‪ ,‬ער איז געווען אוועקגעפאלן‪ ,‬און‬ ‫געווען זייער מסוכן‪ .‬און אין יענע צייט ביי ר' מיכל'ע זלאטשוב'ער זכותו יגן עלינו‪ ,‬דער‬ ‫טאטע‪ ,‬האט מען מרוב קדושתו געמוזט אבאכט געבן אויף אים‪ ,‬אז ער זאל נישט‬ ‫אויסגיין פון דביקות‪ .‬מ'האט גענומען א שומר‪ ,‬איינער פון די קינדער‪ ,‬און יעדע וואך‬ ‫איינגעטיילט אז די קינדער זאלן אבאכט געבן אז ער זאל נישט אויסגיין פון דביקות‪.‬‬ ‫אזוי איז סוף ימיו געווען‪ ,‬ער איז געווען ממש אין גרויס דביקות אינעם אייבערשטן‪,‬‬ ‫און מ'האט געמוזט אבאכט געבן‪.‬‬ ‫איינמאל מנחה בשבת‪ ,‬ביי 'ואני תפלתי לך ה' עת רצון'‪ ,‬האט ער זיך זייער‬ ‫פארדביק'ט‪ ,‬און עס שטייט אין זוהר הקדוש 'בהאי רצון נסתלק משה נביאה'‪ ,‬די‬ ‫צייט ביי רעוא דרעוין איז א עת רצון‪ ,‬א גרויסע ליכטיגקייט‪ ,‬און דעמאלטס איז משה‬ ‫רבינו אוועק‪ .‬און דאס האט ער געהאלטן אין איין חזר'ן מיט גרויס דביקות‪ .‬און יענע‬ ‫פאר שעה האט די טאכטער געדארפט אבאכט געבן אויף אים‪ ,‬און זי האט געמוזט‬ ‫אוועקלויפן אויף א פאר מינוט‪ ,‬און זי האט פארגעסן‪ ,‬און זי האט געלאזט דעם טאטן‬ ‫ר' מיכל'ע זלאטשוב'ער אליינס‪ .‬און פון גרויס דביקות ווען ער האט געהאלטן אין איין‬ ‫זאגן 'בהאי שעתא נסתלק משה'‪ ,‬און טאקע משה רבינו איז אויך נסתלק געווארן דעם‬ ‫מינוט‪ ,‬איז ער פון גרויס דביקות אויסגעגאנגען‪ ,‬און ער איז נסתלק געווארן‪.‬‬ ‫און דער זון רבי יוסף יאמפאלער‪ ,‬וואס איז געלעגן נעבעך אזוי אין א קאמא‪ ,‬עס‬ ‫הייסט אז ער איז נישט ביי זיך‪ ,‬איז געווען דעמאלטס אין הימל‪ ,‬און ער האט געזען אז‬ ‫עס טוט זיך אין הימל א גרויסער רעש‪ ,‬אלע צדיקים און אלע מלאכים קומען מקבל‬ ‫פנים זיין דעם טאטן רבי מיכל'ע זלאטשוב'ער‪ .‬איז ער נאכגעלאפן זיין טאטן‪ .‬און‬ ‫איינע פון די גרויסע צדיקים וואס זענען געקומען אנטקעגן מקבל פנים זיין די נשמה‬ ‫פון רבי מיכל'ע זלאטשוב'ער‪ ,‬איז געווען דער הייליגער בעל שם טוב‪ ,‬דער הייליגער‬ ‫בעל שם טוב איז געווען דער רבי פון רבי מיכל'ע זלאטשוב'ער‪ .‬און ער גייט זעהט‬ ‫ער אז דער זון רבי יוסף יאמפאלער דרייט זיך דארט ארום‪ .‬האט ער אים געפרעגט‪,‬‬ ‫מיין קינד יוסף‪ ,‬וואס זוכסטו דא‪ ,‬דו דארפסט נאך זיין בעולם הזה‪ ,‬אויף דער וועלט‪.‬‬ ‫האט ער אים געזאגט ער איז זייער נישט געזונט‪ ,‬ער דארף א גרויסע ישועה‪ .‬האט‬ ‫ער אים געזאגט קום‪ ,‬און אים גענומען צום בית דין של מעלה‪ ,‬און ער האט געזאגט‪,‬‬ ‫וואס ווילט עטץ פון אים האבן‪ ,‬ער דארף נאך לעבן‪ ,‬ער דארף דינען דעם אייבערשטן‪,‬‬ ‫ער איז א גרויסער עובד השם‪ .‬האבן זיי געזאגט‪ ,‬יא‪ ,‬לאמיר הערן‪ ,‬זיי האבן בודק‬ ‫געווען זיינע תפילות‪ ,‬אלע זיינע עבודות‪ ,‬מ'האט אלעמאל געטראפן עפעס וואס איז‬ ‫נאכנישט הונדערט פראצענט בשלימות‪ ,‬האט ער געזאגט‪ ,‬חוץ איין אות איז געווען‬ ‫***** נ ******‬ ‫בשלימות‪ ,‬וואס דער אות האט מעלה געווען אלע זאכן‪ .‬האט דער בעל שם הקדוש‬ ‫געזאגט‪ ,‬וואס ווילט עטץ פון אים‪ ,‬ער איז אן עובד השם בשלימות‪ ,‬און מ'האט אים‬ ‫טאקע געשיקט א רפואה‪.‬‬ ‫און אין יענע צייט וואס ער האט אנגעפאנגען צו שוויצן‪ ,‬און ער איז צוריקגעקומען‬ ‫צו זיך‪ ,‬האט ער געזאגט די שטוב מענטשן‪ ,‬דער טאטע איז נסתלק געווארן‪ .‬האבן זיי‬ ‫אים געפרעגט וויאזוי ער ווייסט‪ ,‬האט ער געזאגט‪ ,‬אז ער איז געווען אויבן‪ ,‬און ער‬ ‫האט געזען ווי מ'איז מקבל די נשמה‪ .‬אזוי ווייט האבן צדיקים זיך אזוי אויסגעארבעט‪,‬‬ ‫און האבן געקענט‪.‬‬ ‫***‬ ‫הרב הקדוש מפשווארסק זאל זיין געזונט און שטארק און מאריך ימים ושנים זיין‪,‬‬ ‫האט דערציילט אז ער האט געהערט פון זיין זיידן רבי איציקל זכרונו לברכה זכותו יגן‬ ‫עלינו‪ ,‬אז דער הייליגער דברי חיים זי”ע ווען ער פלעגט צו זאגן אשר יצר איז דאס‬ ‫געווען בקולי קולות מיט גרויס דביקות‪ ,‬עס האט געקענט דויערן שעות‪ ,‬מיט גרויסע‬ ‫כוונות מיט גרויסע יחודים מיט גרויסע דביקות‪ .‬אשר יצר האט געקענט דויערן אזוי‬ ‫לאנג ווי א מוסף ראש השנה דאווענען‪ .‬ווי ווייט ער האט אינזין געהאט דעם ענין פון‬ ‫'אשר יצר את האדם בחכמה'‪ ,‬און זיך מתבונן געווען אין די גרויסקייט פון די ברכה‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער טאטע זכרונו לברכה הרב הצדיק ר' מאיר בן ר' מנחם זכותו יגן עלינו האט‬ ‫פארציילט‪ ,‬אז ווען ער איז געווען אין בודאפעסט נאכן קריג‪ ,‬איז געווען דארטן דער‬ ‫סקווירער רבי זכרונו לברכה‪ .‬איז געווען דארטן איינמאל ביים טיש פרייטאג צונאכטס‬ ‫א איד וואס האט נישט געהאט קיין קינדער יארן ל”ע‪ ,‬ווען ער האט באקומען שיריים‬ ‫האט ער באקומען א ביין‪ ,‬האבן די מענטשן זיך אנגערופן‪ ,‬אה‪ ,‬געהאלפן געווארן‬ ‫מיט א ביין‪ ,‬מיט א בן‪ .‬און דער סקווירער רבי האט זיך אנגערופן שטילערהייט כדרכו‬ ‫בקודש אזוי שטילערהייט אזוי ווי ער פלעגט צו רעדן‪ ,‬יא יא א בן א בן‪ .‬און יענער איד‬ ‫איז טאקע געהאלפן געווארן יענעם יאר‪.‬‬ ‫די זכות פון אלע צדיקים זאל מגין זיין אויף אונז‪ .‬מיר האבן פריער געשמועסט‬ ‫'ושים חלקנו עמהם'‪ .‬און אוודאי אין דעם זכות וואס מ'דערמאנט זייערע גרויסקייטן‪,‬‬ ‫דאס אליינס איז 'זכר עשה לנפלאותיו'‪ ,‬און ווען מ'דערמאנט די אלע צדיקים ברענגט‬ ‫עס ישועות‪.‬‬ ‫***** אנ ******‬ ‫מנחם משיב נפשי‬ ‫מ'זאגט ביים דאווענען יעדן טאג ביי מודים ווי מ'דאנקט דעם אייבערשטן‪' ,‬יוצרנו'‪,‬‬ ‫אז דער אייבערשטער האט אונז באשאפן‪' ,‬יוצר בראשית'‪ ,‬אז דער אייבערשטער האט‬ ‫באשאפן די גאנצע וועלט‪ ,‬און די גאנצע בריאה‪ .‬און פרייטאג צונאכטס זאגט מען‬ ‫אויך די זעלבע ווערטער ביי מודים‪ ,‬ווי מ'דאנקט דעם אייבערשטן‪ ,‬און מען ברענגט‬ ‫ארויס דאס אז דער אייבערשטר האט אונז באשאפן‪ ,‬און ער האט באשאפן די מעשה‬ ‫בראשית‪.‬‬ ‫איז זייער אינטערעסאנט וואס פארא שייכות האט דאס צו דעם וואס מ'דאנקט‬ ‫דעם אייבערשטן‪ .‬אויכעט וואס איז דער פשט פון די דאפלטן לשון‪ ,‬אז דער‬ ‫אייבערשטר האט אונז באשאפן‪ ,‬און באשאפן מעשה בראשית‪.‬‬ ‫נאר אין היכל הברכה ברענגט ער א מעשה וואס איז געווען מיט'ן בעל שם הקדוש‪.‬‬ ‫דער בעל שם הקדוש איז געפארן מיט איינע פון זיינע תלמידים ערגעץ א לאנגן וועג‪,‬‬ ‫ערגעץ זענען זיי דורכגעפארן די וועלדער‪ ,‬ס'איז געווען קפיצת הדרך וכדומה‪ ,‬ווייסט‬ ‫מען דאך כדרכו בקודש‪ ,‬און דער תלמיד איז געווען זייער דארשטיג‪ ,‬ער האט נישט‬ ‫געטרונקען קיין וואסער‪ ,‬ס'איז אדורכגעגאנגען א לאנגע צייט‪ ,‬און ס'איז געווען א‬ ‫סכנת נפשות‪ ,‬ער האט זייער געדארפט האבן וואסער צו טרינקען‪ ,‬און אינמיטן וועג‬ ‫איז נישטא קיין פלאץ וואו צו טרינקען וואסער‪.‬‬ ‫האט ער זיך אנגערופן צום בעל שם הקדוש‪ ,‬אז ס'איז א גרויסע צרה‪ ,‬ער האט‬ ‫נישט וואו צו טרינקען וואסער‪ .‬האט אים דער בעל שם הקדוש געזאגט‪ ,‬גלייב אז‬ ‫דער אייבערשטר האט באשאפן די וועלט אין זעקס טעג‪ ,‬און אלע ברואים‪ ,‬אלע‬ ‫באשעפענישן פונעם קליינע ווערעמל ביז די גרעסטע חיה‪ ,‬אלע מענטשן‪ ,‬אלע‬ ‫אידן‪ ,‬אלעס האט ער אינזין געהאט‪ ,‬אלע זייערע באדערפענישן‪ ,‬און אלעס האט ער‬ ‫באשאפן‪ ,‬אין די זעקס טעג‪ ,‬איז שוין אנגעגרייט געווען אלעס‪ ,‬בפרט פאר אידישע‬ ‫קינדער‪ ,‬אוודאי און אוודאי‪.‬‬ ‫ס'איז דאך באקאנט פונעם בעל שם טוב הקדוש‪ ,‬אז דער אייבערשטר האט‬ ‫באשאפן די גאנצע וועלט‪ ,‬און ס'איז געווען א גרויסער פריץ וואס האט געבויעט א‬ ‫גרויסן פאלאץ‪ .‬און ס'איז אדורכגעגאנגען אמאל אן איש חסיד א ערליכער איד ווען‬ ‫ס'האט גערעגנט‪ ,‬און ס'איז געווען א שטארקע שטורעם‪ ,‬ער האט נישט געהאט וואו‬ ‫זיך צו באשיצן‪ ,‬איז ער פונקט דורכגעפארן דעם פאלאץ‪ ,‬איז ער אריינגעגאנגען אין‬ ‫***** בנ ******‬ ‫דעם פאלאץ און זיך באשיצט‪ .‬און אזוי ווי ער איז ארויסגעגאנגען‪ ,‬א שטיק צייט‬ ‫שפעטער איז די גאנצער פאלאץ חרוב געווארן‪.‬‬ ‫דאס הייסט‪ ,‬דער אייבערשטר האט שוין געזען אז דער חסיד וועט דארפן דורכגיין‪,‬‬ ‫און ער וועט דארפן האבן ווי זיך צו באשיצן‪ ,‬האט דער אייבערשטר אנגעגרייט אז‬ ‫דעם פריץ זאל איינפאלן אזא זאך צו בויען דארט אזא פאלאץ‪ .‬און דער גאנצע‬ ‫פאלאץ וואס איז געווען געבויעט איז געווען וועגן דעם‪ ,‬אז דער חסיד זאל קענען‬ ‫דורכגיין און זאל קענען קומען צו זיך באשיצן‪.‬‬ ‫האט דער בעל שם טוב הקדוש געזאגט פאר דעם תלמיד‪ ,‬גלייב אמת'דיג אז‬ ‫דער אייבערשטר האט אלעס אנגעגרייט‪ ,‬וועסטטו ממשיך זיין אויף דיר די ישועה‪,‬‬ ‫און וועסטו זען אז דער אייבערשטר וועט דיר העלפן‪ .‬און דער תלמיד פון בעל שם‬ ‫הקדוש האט זיך שטארק מתאמץ געווען‪ ,‬זיך זייער געשטארקט‪ ,‬ער האט געהערט‬ ‫פון זיין רבי'ן דער הייליגער בעל שם הקדוש אז אלעס איז שוין באשערט פון הימל‬ ‫פון פאר דעם‪ ,‬און ער האט טאקע שטארק אין זינען געהאט‪ ,‬ביז ער איז געקומען צו‬ ‫אמת'דיגע אמונה‪ .‬און אזוי ווי ער האט אמת'דיג געטראכט‪ ,‬אמת'דיג מכוון געווען‬ ‫און ער האט זיך געשטארקט אין די אמונה‪ ,‬איז פלוצלונג דורכגעפארן א וואגן מיט‬ ‫א גוי‪ ,‬און דער גוי שטעלט זיך אפ ביים בעל שם טוב הקדוש‪ ,‬און זיי פרעגן ביי‬ ‫אים וואס גייט ער אזוי‪ .‬זאגט ער זיי‪ ,‬איך ווייס גארנישט‪ ,‬זיין הער‪ ,‬דער פריץ‪ ,‬האט‬ ‫אים געהייסן אנשעפן א גאנצע פעסל וואסער‪ ,‬און ער ווייסט נישט פארוואס‪ ,‬ער‬ ‫ווייסט נישט פארווען‪ .‬ס'איז אריינגעגאנגען אין זיין מחשבה אזוי‪ ,‬און ער פארט און‬ ‫ער גייט‪ ,‬ער ווייסט נישט וואס ער וויל פון אים‪ .‬און פארשטייט זיך אז זיי האבן אים‬ ‫געבעטן ער זאל געבן וואסער צו טרינקען‪ ,‬זיי האבן זיך מחיה געווען און באדאנקט‬ ‫דעם אייבערשטן דערויף‪ .‬האט ער געזען בחוש אז אלעס איז באשערט‪ ,‬א איד דארף‬ ‫זיך מתאמץ זיין און שטארקן‪ ,‬און ממשיך זיין דאס וואס דער אייבערשטן האט אונז‬ ‫שוין אנגעגרייט‪.‬‬ ‫דאס קען זיין דער פשוט'ער פשט אין דעם‪' ,‬יוצרנו'‪ ,‬דער אייבערשטר האט‬ ‫אונז באשאפן אידישע קינדער‪' ,‬יוצר בראשית'‪ ,‬ווייל ער האט אונז באשאפן‪ ,‬האט‬ ‫ער באשאפן די גאנצע מעשה בראשית‪ .‬איז טייטש‪ ,‬אז אלעס וואס מ'זעט‪ ,‬אלע‬ ‫מיליאנען מיליאנען מענטשן און גוים וואס דער אייבערשטער האט באשאפן‪ ,‬און‬ ‫געמאכט מיט אלע מיני תחבולות און כל מעשה בני אדם‪ ,‬אונז ווייסן מיר נישט‪ ,‬מיר‬ ‫האבן נישט קיין אנונג‪ ,‬מה גדלו מעשיך ה'‪ ,‬מאוד עמקו מחשבותיך‪ ,‬איז דאס אלעס‬ ‫געווען פאר עפעס א צורך פאר אידישע קינדער‪ .‬אזוי ווי ס'שטייט אין אלע ספרים‪,‬‬ ‫מעשיות וכדומה וואס איז געווען‪ ,‬וואס מ'האט ממש געזען בחוש ווי דער אייבערשטן‬ ‫האט געפירט‪.‬‬ ‫ממילא דאנקט מען דעם אייבערשטן על כל החסד אשר עשית עמדי‪ ,‬דער‬ ‫אייבערשטער האט געטון חסד מיט אונז‪ ,‬דאנקט מען דעם אייבערשטן אויכעט אז‬ ‫***** גנ ******‬ ‫ס'איז נישט קיין היינטיגע זאך‪ ,‬נאר בשעת בריאת העולם האט דער אייבערשטער‬ ‫שוין אונז אין זינען געהאט‪ ,‬די גאנצע בריאה איז געווען וועגן אידישע קינדער‪.‬‬ ‫און אויכעט האבן מיר געשמועסט פון דעם אז בפרטיות‪ ,‬אז יעדער איינער‪ ,‬יעדער‬ ‫יחיד‪ ,‬האט דער אייבערשטער שוין אין זינען געהאט בשעת ער באט באשאפן די‬ ‫וועלט‪ .‬אלע זיינע צרכים‪ ,‬אלע זיינע זאכן‪ ,‬און ס'איז נישט קיין נייע זאך‪.‬‬ ‫מיט דעם פארשטייט מען אויכעט וואס מ'פרעגט‪ ,‬דער אייבערשטן ווייסט דאך‬ ‫אלעס‪ ,‬און ער באשאפט אלעס‪ ,‬און וואס זעט מען אז ווען מ'דארף ישועות‪ ,‬דארף‬ ‫מען בעטן עקסטער אויף יעדעס‪ .‬דער אמת איז‪ ,‬ס'איז נישט דא קיין שינוי רצון חס‬ ‫ושלום‪ ,‬דער אייבערשטער כביכול ווייסט אלעס וואס איז אנגעגרייט‪ ,‬אלעס איז געווען‬ ‫פון פריער‪ ,‬נישטא קיין שינוי‪ .‬נאר וואס דען‪ ,‬אז א איד האט שכל‪ ,‬און ער דאוונט צום‬ ‫אייבערשטן‪ ,‬ער גלייבט אז אלעס ליגט אין זיין הענט‪ ,‬און ער האט אלעס באשאפן‪.‬‬ ‫דארף מען גלייבן אז ער האט שוין באשאפן פון אנפאנג מעשה בראשית‪ ,‬און ס'איז‬ ‫שוין באשערט געווען אז די ישועה זאל קומען אזוי און אזוי‪ .‬און ס'איז נישט קיין‬ ‫שינוי‪ ,‬ס'איז שוין לאנג פון אנפאנג אן‪ ,‬פון יוצר בראשית‪.‬‬ ‫און דער תכלית פון די אלע זאכן איז‪ ,‬א מענטש זאל זיך מתבונן‪ ,‬אזוי ווי די גמרא‬ ‫זאגט (סנהדרין לז‪ ,).‬אז א מענטש דארף זאגן 'בשבילי נברא העולם'‪ ,‬וועגן מיר איז‬ ‫באשאפן געווארן די וועלט‪ ,‬אלעס וואס ס'טוט זיך אין די גאנצע וועלט‪ ,‬אלעס איז‬ ‫וועגן אידישע קינדער‪ .‬און יעדער יחיד האט שוין דער אייבערשטן בשעת די בריאה‬ ‫אינזין געהאט‪.‬‬ ‫איז דאס א געוואלדיגער געוואלדיגער חיזוק פאר יעדן אידישן קינד‪ ,‬וואס טוט‬ ‫זיך אריינטראכטן‪ ,‬אז דער הייליגער גרויסער באשעפער‪ ,‬וואס האט באשאפן עולמות‬ ‫אונטן‪ ,‬מיליאנען מיליאנען עולמות‪ ,‬אויבן און אונטן‪ .‬בגשמיות‪ ,‬זעהט מען די אלע‬ ‫שטערנס‪ ,‬די גאנצע וועלטער און חכמות‪ ,‬די אלע זאכן‪ ,‬וואס איז ממש עושה נפלאות‬ ‫לבדו‪ ,‬מה גדלו מעשיך ה'‪ ,‬ווי גרויס דער אייבערשטן איז‪ ,‬די גאנצע בריאה‪ ,‬אלעס איז‬ ‫געווען עמקו מחשבותיו כביכול‪ ,‬טיף טיף‪ .‬און וואס מיינט מען אין דעם‪ ,‬מיך!‬ ‫דער טייטש איז‪ ,‬וואו דארפסטו האבן א גרעסערן כבוד‪ ,‬א גרעסערן יחוס‪ ,‬א‬ ‫גרעסערע שטארקייט וואס א מענטש האט אין זיך‪ ,‬אז דער אייבערשטן האט אים‬ ‫באשאפן‪ ,‬און האט אים שוין אינזין געהאט בשעת מעשה בראשית‪ ,‬און פאר זעקס‬ ‫טויזנט יאר צוריק האט דער אייבערשטן כביכול שוין אינזין געהאט דעם יחיד‪ ,‬און‬ ‫יעדן יחיד‪ ,‬יעדן מענטש‪ ,‬און מיך אליינס‪ ,‬יעדן איד עקסטער‪ .‬דארף ער טראכטן‪ ,‬דער‬ ‫אייבערשטער האט מיך שוין אינזין געהאט‪ .‬וואס דארפסטו מער פון דעם‪ ,‬א גרעסערן‬ ‫חיזוק פון דעם‪ .‬א משל אז דער גרויסער מלך‪ ,‬א גרויסער צדיק‪ ,‬א גרויסער מלך אדער‬ ‫א גרויסער שר וחשוב‪ ,‬יעדער גרויסער מענטש‪ ,‬האט אים אינזין‪ ,‬ווי ווייט ער פילט‬ ‫זיך שטאלץ דערמיט‪ .‬דארף זיך יעדער איד שטאלץ האלטן‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪,‬‬ ‫אלף אלפי פעמים‪ ,‬און ער דארף זיך שטארקן מיט דעם אליין‪ ,‬אז דער אייבערשטער‬ ‫***** דנ ******‬ ‫האט מיך אין זינען געהאט‪' ,‬יוצרנו'‪ ,‬דער אייבערשטן האט מיך באשאפן‪ ,‬און 'יוצר כל‬ ‫מעשה בראשית'‪ ,‬בשעת די בריאה האט ער מיך שוין אויך אין זינען געהאט‪.‬‬ ‫איז דער פשט אין די ווערטער‪ ,‬ווען איך דאנק דעם אייבערשטן‪ ,‬דאנק איך אויך‬ ‫אויף אלע חסדים פון אונזער לעבן‪ ,‬אויף די אלע נפלאותיך וטובותיך‪ ,‬אויף די אלע‬ ‫גוטע זאכן וואס דער אייבערשטער טוט מיט אונז כסדר‪ .‬אבער חוץ דעם‪ ,‬דאנק איך‬ ‫פאר דעם אייבערשטן אויף דעם וואס ער האט מיך אין זינען געהאט‪ ,‬מיך‪ ,‬א שפל‬ ‫כערכי‪ ,‬און אזוי יעדער איד‪ ,‬כאטשע ווי ער איז‪ ,‬האט אים דער אייבערשטן אין זינען‬ ‫געהאט שוין בשעת מעשה בראשית‪.‬‬ ‫'יוצרנו'‪ ,‬דער אייבערשטער האט אונז באשאפן‪ ,‬ער האט מיך באשאפן‪ ,‬די אלע‬ ‫זאכן וואס איך דארף‪ ,‬זענען שוין געווען 'יוצר כל מעשה בראשית'‪ ,‬און בשעת מעשה‬ ‫בראשית האט ער מיך שוין אין זינען געהאט‪ .‬דאס איז דער דאפלטן לשון פון 'יוצרנו‬ ‫יוצר בראשית'‪.‬‬ ‫מ'זאל זיך גוט שטארקן מיט דעם‪ ,‬מיט דעם אליין וועט מען געהאלפן ווערן מיט‬ ‫אלעם‪ ,‬און ממשיך זיין אלעס וואס דער אייבערשטער טוט פאר אונז‪ ,‬ער האט אונז‬ ‫אייביג אין זינען‪ ,‬ער האט שוין אין זינען געהאט בשעת הבריאה‪ ,‬אויף דעם אליין‬ ‫דארף מען עקסטער דאנקען דעם אייבערשטן‪.‬‬ ‫***** הנ ******‬ ‫גליון זו מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי‬ ‫הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל‬ ‫אמי מורתי‬ ‫האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל‬