אמרי מנחם · Imrei Menachem — תולדות (2026-11-09)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
פרשת תולדות
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
פרשת תולדות
ואלה מוסיף על הראשונים
ואלה תולדות יצחק (כ ,יט)
איתא במדרש (ב”ר פ”ל ,ג .ועוד)“ ,בכל מקום שנאמר “אלה” פסל את הראשונים,
“ואלה” מוסיף על הראשונים” .דהיינו שבכל מקום שנאמר בתורה “ואלה” בוא”ו
החיבור ,הרי האמור כאן הוא תוספת למה שנאמר לעיל מיניה.
ויש לבאר בענייננו ,מהו ההמשך והתוספת ב”תולדות יצחק” שבפרשתנו,
ביחס לתולדות ישמעאל שבסיום פרשת חיי שרה.
הנה ידוע מ”ש בסה”ק (זרע שמשון ועוד) ,שמזרעו של עשו הרשע באו הרבה
גרים ,כגון רבי מאיר ועוד גרים [וכמו כן רבי עקיבא יצא מניצוצות שבסיסרא
שהיה גלגול עשו ,עי’ אהבת דוד להחיד”א דרוש ח’] ,משא”כ ישמעאל ,לא מצינו
כ”כ שבאו מצאצאיו להתגייר .וטעם הדבר ,כיון שישמעאל עצמו עשה תשובה
(רש”י כה ,ט) ובכך העלה את כל ניצוצות הקדושה שנפלו לחלקו ,ושוב לא נשארו
עוד ניצוצות לזרעו.
וזהו “ואלה” – תחילה כתבה התורה את תולדות ישמעאל ,שמהם לא נשאר
מאומה בעולם הקדושה ,ולאחר מכן “ואלה מוסיף על הראשונים” ,שאצל יעקב
ועשו האמורים בפרשה זו ,בני יצחק ,יש מה שאין אצל בני ישמעאל ,נשמות
הנמנות על קהל ה’ (זרע יעקב כולו; ואצל עשו – אותם גרים אשר באו מזרעו).
האם רבקה התפללה על בנים
ויעתר יצחק לה' (כה ,כא)
כתב רש”י“ ,ויעתר לו – לו ולא לה” .בפשטות נראה ששניהם התפלל על אותו
הדבר ,אלא שהקב”ה מילא את משאלת לבם בזכות בקשתו של יצחק ולא בזכות
רבקה .אמנם בעומק יותר אפשר לומר שתוכן התפילה היה גם כן שונה ,וזהו “לו
ולא לה” ,דאכן תפילת רבקה לא התקבלה.
וביאור הדבר :רבקה הרגישה בנביאותה שעתיד לצאת ממנה עשו ,ולכן נוסף
על עצם התפילה להלדת בנים הוסיפה והתפללה שייוולדו לה בנים צדיקים
***** ב ******
דוקא .מה שאין כן יצחק לא נחית לזה ,אלא התפלל רק באופן כללי שייוולדו
להם בנים .וזהו “ויעתר לו” – לו ולא לה :בקשתו של יצחק ,שייוולדו להם
בנים ,נתקבלה במילואה ,אך לא בקשתה של רבקה ,שהתפללה שיהיו כל בניה
צדיקים.
[אמנם נראה דאף על פי שלא נתקבלה בקשת רבקה ,ונולד גם עשו ,סוף
סוף ברכת אלקים ניתנה ליעקב דוקא .דהנה בפרשת חיי שרה נאמר “ויהי אחרי
מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו” ,ופירש רש”י :אף על פי שמסר הקדוש
ברוך הוא את הברכות לאברהם נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו
יוצא ממנו ,אמר יבוא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ,ובא הקדוש
ברוך הוא וברכו .ע”כ .ויש לומר שמטעם זה נאמר בברכה זו שם אלקים דוקא,
המורה על הדין והצמצום ,להורות שהברכה לא תחול על כל זרעו של יצחק כי
אם על יעקב דוקא].
מהי מעלת תפילת צדיק בן צדיק
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה’ (כה ,כא)
בפשטות ,התיבות “כי עקרה היא” באות כהמשך וביאור לתחילת הפסוק
“ויעתר יצחק לה’” ,דהיינו על מה התפלל ,על אשתו שהיתה עקרה .וכן מורה
פיסוק הטעמים ,שתיבת “היא” באתנחתא .אמנם בדרך דרש יש לפרש גם שתיבות
אלו שייכות להמשך הפסוק ,והוא נתינת טעם לזה שה’ נעתר לתפילתו.
וביאור הדבר ,דהנה רש”י כתב בפסוק זה“ ,ויעתר לו – לו ולא לה ,שאין דומה
תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע ,לפיכך לו ולא לה” .וכבר הקשו
דלכאורה אדרבה ,לצדיק בן רשע יש מעלה גדולה לעומת צדיק בן צדיק ,כי מי
שגדל בבית צדיק אזי חינוכו והרגליו מקטנותו כבר מושכים אותו לילך בדרך
הישר ,ואילו מי שגדל בבית רשע מתגבר בעצמו על משפחתו ועל כל הסובבים
אותו כדי לילך בדרך ה’ ,ואביו ואמו אינם מסייעים בעדו וכו’ .ומה גם שמן
הסתם הוא יותר בעל לב נשבר .ואם כן מדוע עדיפה תפילת צדיק בן צדיק על
פני תפילת צדיק בן רשע?
ואחד הביאורים בזה הוא ,דאכן בתפילת צדיק בן רשע יש מעלות מיוחדות,
אלא שכאשר זקוקים לנס של שינוי הטבע אזי יש צורך בזכות אבות ,ולכן בעינן
תפילת צדיק בן צדיק .ולפי זה ,רק מחמת שהיתה רבקה עקרה נדרשה כאן
תפילת יצחק שהיה צדיק בן צדיק [מה שאין כן אילו לא היתה עקרה ולא היה
בזה שינוי הטבע] .וזהו “כי עקרה היא – ויעתר לו ה'” :כיון ש”עקרה היא” ,לכן
ויעתר לו ה' ,לו ולא לה.
[ובעומק יותר ,אין הכוונה רק לזכות אבות באופן כללי ,אלא דוקא כאשר אביו
של אותו צדיק התפלל גם כן וזכה לישועה באותו ענין ,אזי נמשכת הברכה גם
***** ג ******
לבנו הצדיק שייוושע אף הוא באותו ענין שעליו התפלל אביו .וכנוסח התפילה
“עזרת אבותינו אתה הוא מעולם” ,שימשיך אלינו אותה העזרה והישועה שכבר
היתה אצל אבותינו.
ולפי זה יש לפרש לשון הכתוב בתחילת הפרשה “ואלה תולדות יצחק בן
אברהם ,אברהם הוליד את יצחק” ,שלכאורה הוא כפילות ויתור לשון ללא צורך?
ולדרכנו אתי שפיר ,דשיעור הכתוב כך הוא :אלה תולדות יצחק בן אברהם ,כפי
שהולך ומבאר שנולדו ליצחק יעקב ועשו; ואם תאמר ,האיך זכו יצחק ורבקה
לבנים אע”פ שהיתה רבקה עקרה? על זה אמר הכתוב שכבר אברהם הוליד את
יצחק אע”פ ששרה היתה עקרה ,ומשום כך היה בנקל יותר ליצחק לפעול הדבר
ע”י תפילתו ,שגם אליו תימשך אותה הברכה – שיוכל להוליד אע”פ שאשתו
עקרה – שכבר נמשכה אצל אביו אברהם].
בדרך נוספת יש ליישב שאלתנו – שלכאורה תפילת צדיק בן רשע מעולה
וחשובה יותר – כי מעלת צדיק בן רשע כוחה יפה לתפילה עבור אחרים ,אבל
כאשר הצדיק בן רשע זקוק לאיזה דבר עבור עצמו ,בזה יש מעלה דוקא שיתפלל
עליו צדיק בן צדיק .וכאן הרי רבקה היתה זקוקה לישועה עבור עצמה ,ולכן
נתקבלה דוקא תפילת יצחק שהיה צדיק בן צדיק.
עוד יש לומר ,שאכן תפילת צדיק בן רשע יפה ומקובלת ,אבל רק לשעתו.
ואילו כאשר רוצים להתפלל על ענין שיש לו השפעה גם לדורות הבאים ,הרי
אין לצדיק בן רשע זכות נוספת שבכוחה יוכל לפעול גם ישועה לדורות ,ודיו
שיפקיע את עצמו [היינו שזכותו מספיקה לו לעצמו ולשעתו בלבד] .וזו מעלת
צדיק בן צדיק ,אשר נוסף על זכותו בעצמו (שבכוח זה מתפלל על הישועה לאותו הזמן
ולאותו הדור) ,יש לו זכות אבות ועי”ז תקובל תפילתו גם על הדורות הבאים .וכאן
הרי היתה התפילה על הולדת יעקב ,שממנו יצא כל עם ישראל לדורותיו.
***
והנה בענין תפילת צדיקים בכלל יש לבאר ,מהו הענין שכאשר יש לאדם
צרה מבקש מצדיק שיתפלל עבורו .ומבואר באגרא דפרקא (אות קיד) ,שכאשר
נגזר ח”ו על האדם איזה צער או איזה הפסד וחולי ,הנה לא רק האיש ההוא
מצטער ביותר ,כי אם גם קרוביו ומיודעיו ואוהביו ורעיו מצטערים בצערו .והנה
אם הוא חטא ויחוייב אליו הצער ח”ו ,מה חטאו אוהביו וקרוביו שהגיע עליהם
צער מצער אוהבם (ואי אפשר לומר אשר ח”ו יהיה להם עיוות הדין ,שיצטערו אותם קרובים
וידידים שלא חטאו רק מחמת חטא אוהבם)? אלא ,שבעת שמגיע צער ח”ו לאיזה איש
משונאי ישראל ,נידונים בזה כל הקרובים ומיודעים ,וכאשר יתחייב להם כל אחד
הצער בפחות ויותר אז חל העונש ומקבל כל אחד הצער כפי אשר חטא .ובאם
יהיה אחד מהקרובים ומיודעים אשר לא יתחייב העונש ,אזי מן ההכרח שיינצל
האיש החוטא הקרוב מהצער והעונש ,כי ע”י צערו יצטער גם קרובו הצדיק,
***** ד ******
והשי”ת לא יעוות משפט .וזאת היא העצה הנאמנה “דאגה בלב איש ישיחנה” –
ישיחנה לאחרים ,אפשר ימצא איש אשר לא יחוייב אליו צער ,ויצטער בצערו,
ובהכרח יסיר השי”ת מאתו הצער כדי שלא יצטער הצדיק .וסיים האגרא דפרקא
שם :ומעתה תבין מה טוב ויפה לאדם לספר צערו להצדיק ,כי אפשר אפילו
לא יתפלל בעדו ,כאשר רק יצטער הצדיק בצערו יסיר השי”ת צערו כדי שלא
יצטער הצדיק .עכ”ד.
ולפי זה נראה לבאר מעלת תפילת צדיק בן צדיק ,דכיון שגם אביו של
המתפלל צדיק הוא ,הרי כאשר מצטער הבן בצערו של זה שהוא מתפלל עליו,
מצטער עמו גם אביו הצדיק בצרת בנו .ונמצא שיש בזה סיוע נוסף שתקובל
התפילה ,כדי שלא יצטער גם האב הצדיק.
מחלוקת יעקב ועשו
ויתרוצצו הבנים בקרבה (כה ,כב)
רש”י :רבותינו דרשוהו לשון ריצה ,כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם
ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי עבודת אלילים עשו מפרכס
לצאת.
מה שנאמר “ויתרוצצו” לשון רבים – לפי דרש זה – יש לפרש (דלכאורה לפי
דרש זה כל אחד מהם רץ לצאת בזמן אחר ,ולא היו שניהם רצים יחד) :כאשר רצה עשו
לצאת רצה גם יעקב לצאת כדי להתקוטט ולחלוק עמו ,כפי שנאמר (תהלים
קלט ,כא) “הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט” ,דהיינו שמדרך הצדיק
להתקוטט עם הרשע ,ולכן לא רצה יעקב להיפרד מעשו אלא להמשיך להיות
עמו במחלוקת.
***
עוד כתב רש”י“ ,דבר אחר ,מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות”.
ויש לקשר שני הפירושים זה בזה ,דכיון שהיה יעקב רץ ומפרכס לצאת אל
פתחי תורה ,לכן מגיע לו לנחול העולם הבא.
ואף על פי שאמרו “שכר מצוה בהאי עלמא ליכא” ,ואם כן לכאורה היה צריך
לנחול רק את העולם הבא ולא “שני עולמות”? אלא ,כיון שיעקב אבינו סבל
מעשו הרשע שרצה לצאת אל פתחי עבודה זרה ,ואף בניו של יעקב לדורותיהם
סובלים מזרעו של עשו עובדי עבודה זרה – הרי “לפום צערא אגרא” ,ובדין הוא
שיקבלו את שכרם גם בעולם הזה.
***
לעיל הובא מ”ש בספה”ק אשר הרבה גרים באו מזרעו של עשו הרשע .מאידך
איתא שאותן נשמות מזרע ישראל שהמירו דתם ר”ל לאורך הדורות ,אינן שייכות
***** ה ******
בעצם לאבות הקדושים .ונראה לומר שמאחר שהיו יעקב ועשו יחד [ברחמה של
רבקה] זמן ממושך“ ,לקח” עשו ניצוצות מיעקב ,ואלו הם אותם גרים שנולדו
מצאצאי עשו ולאחר מכן נתברר שהם שייכים באמת ליעקב; ועל דרך זה לאידך,
ניצוצות טומאה מעשו נדבקו ביעקב ,ואלו הם אותם שעזבו את דרך ה’ ונתברר
שאכן אינם שייכים ליעקב.
בזה יש לבאר גם מה שאמר יעקב ליצחק (להלן בהמשך הפרשה ,כאשר בא יעקב
במרמה ליטול את הברכות) “אנכי עשו בכורך” ,שלא היה בזה שקר ח”ו ,אלא כוונתו
לאותם ניצוצות שראה יצחק בעשו – על זה אמר לו יעקב שניצוצות אלו הם
בעצם חלק ממני ואינם שייכים לעשו :אנכי הוא המקור והשורש לאותם גרים
שאצל עשו בכורך.
ביאור תמיהת רבקה
ותאמר אם כן למה זה אנכי (כה ,כב)
מובא בשם הרה”ק רבי שמשון מאוסטרופוליא הי”ד זיע”א ,על פי הא דאמרו
רז”ל (חולין צא ,ב) דמות אדם שבארבעת חיות המרכבה היא דיוקנו של יעקב
אבינו ,אשר רק על ידי מראה הסולם ,שבו ראה יעקב אבינו את כסא כבודו
יתברך ,נודע לו שגם צורתו שלו (של יעקב) חקוקה בכסא הכבוד; אבל עד אז לא
ידע שחקוקים בכסא הכבוד אלא אריה כרוב נשר ,ראשי תיבות “אכן”.
וזהו שאמר יעקב (בפרשת ויצא כח ,טז) “אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי”:
“אכ”ן” ,דמות א'ריה כ'רוב נ'שר החקוקים בכסא ,זה היה ידוע לו מכבר ,אולם
“אנכי לא ידעתי”“ ,אנכי” – ר”ת אריה נשר כרוב יעקב – זאת לא ידעתי עד עתה.
עד כאן.
והנה יעקב אמר (בראשית מט ,ו) “בקהלם אל תחד כבודי” ,שלא רצה להיות נזכר
במקום שיש מדון ומחלוקת .ומטעם זה לא נזכר שמו בפרשת קרח ,שהכתוב
שם ייחסו לקרח עד לוי ולא עד יעקב .וענין זה נרמז גם בלשון משה ,שכאשר
ראה שני אנשים עברים ניצים אמר (שמות ב ,יד) “אכן נודע הדבר” – “אכן” רומז
כנ”ל לאריה כרוב נשר – כלומר ,נודע לו שעתה נשארו במרכבה רק “אכן” ,אריה
כרוב נשר ,וכביכול נסתלק יעקב מן המרכבה מפני המריבה שהיתה ביניהם.
ולפי זה מובן מה שאמרה רבקה “למה זה אנכי” ,דכיון שהרגישה “ויתרוצצו
הבנים” ,היינו שיש מריבה ביניהם ,דאגה מה יהיה עם ה”אנכי” ,שמא יסתלק
יעקב מן המרכבה .על כך השיב לה ה’ להניח את דעתה“ ,שני גויים בבטנך”,
דהיינו שמריבה זו אינה בין שני יהודים ,אלא מלחמת הצדיק כלפי הרשע
והטומאה .מריבה זו טובה ורצויה היא ,ולא תגרום לפגם במרכבה העליונה ח”ו.
***
איתא בגמ’ (סנהדרין צא ,ב) :אמר ליה אנטונינוס לרבי ,מאימתי יצר הרע שולט
***** ו ******
באדם ,משעת יצירה או משעת יציאה? א”ל משעת יצירה .א”ל א”כ בועט במעי
אמו ויוצא ,אלא משעת יציאה .אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו
שנאמר לפתח חטאת רובץ.
דהיינו :כל זמן שהעובר נמצא ברחם אמו אין שולט בו יצר הרע ,ורק כאשר
יוצא לאוויר העולם נכנס בו יצה”ר.
וכ’ המהרש”א שם :ויש להקשות מהא דאמרינן פ”ב דיומא ההוא עוברה
דארחה ביום הכיפורים ,אתאי לקמיה דר”מ א”ל לחישו לה ,ולא אלחישא ,קרי
עליה זורו רשעים מרחם .מהא מוכח ששולט יצה”ר גם במעי אמו? ובהא יש
ליישב דע”י אמו כי התם אפשר דשולט בו יצה”ר קודם היציאה ,אבל בולד
עצמו אינו שולט יצר הרע דא”כ היה בועט ויוצא .אך קשה מהא דדרשינן גבי
“ויתרוצצו הבנים בקרבה” שהיתה עוברת על פתח עבודת כוכבים והיה עשו
מפרכס לצאת ,וק”ל.
ויש לומר שאכן זה היה החשש של רבקה ,דכיון שידעה שאין יצה”ר שולט
באדם עד שעת יציאה ,אם כן מוכח שהרצון לצאת אל פתחי עבודה זרה בא ח”ו
ממנה ,דהיינו כמו הא דאמרינן ביומא ששולט בו יצה”ר ע”י אמו .ולכך נבהלה
וקראה “למה זה אנכי”! מאין בא אלי יצר הרע כזה ,להיכנס אל בית ע”ז ר”ל?
על כך השיב לה הקב”ה שאת אכן צדקת ואין לך שייכות לתאוות כאלו .ומה
שהרגשת שהולד רוצה לצאת לבית ע”ז – דעי לך כי “שני גויים בבטנך” ,וכמו
שאמרו במדרש בראשית רבתי (על הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה) שזו היתה מחלוקת
בין המלאך מיכאל לבין הס”מ .דהיינו ,אין הכי נמי שסתם עובר אין בו יצר הרע
בהיותו במעי אמו ,אבל כאן “בבטנך” אין אלו סתם שני ילדים ,כי אם ענין כללי,
מחלוקת של כוחות הטומאה מול כוחות הקדושה.
***
עוד יש לפרש השאלה “למה זה אנכי” בדרך אחרת ,שהרי ידוע שהאמהות
הקדושות ,שרה רבקה רחל ולאה ,תיקנו את חטא חוה .ומפורש בקרא שצער
העיבור והלידה הוא עונש על חטא עץ הדעת .לכן תמהה רבקה ואמרה “למה
זה אנכי” :אם כך הוא ,מדוע עדיין אני עצמי מצטערת בצער העיבור? האם אין
זו ראיה שלא תיקנתי באמת את חטא חוה?
דרישה זו מה היא?
ותלך לדרוש את ה’ (כה ,כב)
יש לבאר בדרך הדרש ,שהיה פלא בעיניה על כך שעשו אינו מכבד את יעקב,
שהיה רץ אל פתחי תורה ונחשב כתלמיד חכם ,והרי אמרו “את ה' אלקיך תירא
לרבות תלמידי חכמים” (פסחים כב ,ב) .וזהו ותלך לדרוש “את ה’” ,מדוע אינו
***** ז ******
מקיים את הציווי הנדרש מ”את ה’” .ועל כך נענתה שעשו הוא אכן רשע ואינו
חושש לקיים דברי חז”ל.
***
הרמב”ן פירש שהלכה להתפלל ,דלא מצאנו דרישה אצל ה’ כי אם להתפלל
(וראה גם תרגום יונתן כאן .רבינו בחיי שמות יח ,טו).
ונראה לפרש :א) תפילתה של רבקה היתה בקשר לזרעא חייא וקיימא ,והרי
מקובל ששמות המסוגלים להולדת בנים הם השמות הקדושים הוי”ה ואהי”ה,
וזה נרמז בתפילתה – כי הראשי תיבות “ו’תלך ל’דרוש א’ת י’י” (כלומר ,אותיות
ו’ל’א’י’) עולים בגימטריא ארבעים ושבע ,כמנין ב’ השמות הוי”ה אהי”ה.
ב) רבקה ראתה ברוח הקודש שעשו ירצה להרוג את יעקב ר”ל ,כפי שאכן
היה כמבואר בהמשך הפרשה (כז ,מא); וכמו כן זרעו אחריו ,יתקיים בידם “על
חרבך תחיה” ובכל דור ודור הם עומדים עלינו לכלותנו .לזאת הלכה לדרוש את
ה’ ולהתפלל על יעקב ועל זרעו ,שיינצלו מידי עשו וזרעו.
***
איתא בירושלמי (סוטה פ”ז ה”א) :לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם
שרה בלבד וכו' ,והא כתיב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ,א”ר בא בר כהנא
הדיבור נפלה לה .דהיינו שאמר לה ע”י מלאך (פני משה).
ויש לעיין מה טעם השינוי ,מדוע אל שרה דיבר הקב”ה בעצמו כביכול ,ואילו
לרבקה ,שאף היא היתה צדקת ,בא הדיבור ע”י מלאך .וכמו כן יש לשאול על
רבקה עצמה ,שנאמר “ותלך לדרוש את ה’” ופירש רש”י “ותלך לדרוש לבית
מדרשו של שם ,את ה’ שיגיד לה מה תהא בסופה” – מדוע לא שאלה רבקה
בעצמה את ה’ ,אלא הלכה לבית מדרשו של שם?
ויש לבאר בפשטות ,דהנה בפרשת לך לך נאמר “וה’ אמר אל אברם אחרי
הפרד לוט מעמו” ,ופירש רש”י :כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו.
עד כאן .ולכן גם אצל רבקה ,שהיה עשו הרשע בקרבה ,לא היה הדיבור כביכול
פונה אליה .ומטעם זה לא פנתה רבקה עצמה אל ה’ אלא ע”י שם.
עוד יש לומר ,שכיון שהיה צריך לבשר לה גם דברים לא רצויים“ ,שני גויים
בבטנך” וכו’ ,הרי ש”מפי עליון לא תצא הרעות” ולכן לא אמר זאת הקב”ה
בעצמו לרבקה.
***
בפירוש רש”י “ותלך לדרוש לבית מדרשו של שם” יש לעיין ,מדוע הלכה
דוקא אל שם ולא הלכה לאברהם?
אלא שמצינו במדרש (ב”ר פס”ג ,יב) שאברהם נפטר חמש שנים לפני זמנו כדי
***** ח ******
שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה .ומסתבר שרבקה ברוח קדשה
ידעה זאת מראש ,ולכן לא רצתה לעורר את אברהם בענין זה.
***
יש לדייק בלשון רש”י על “ותלך לדרוש את ה’” – “שיגיד לה מה תהא בסופה”:
מה כוונתו בלשון “בסופה” דוקא? ונראה לבאר בשתי דרכים:
א) רבקה הרגישה שהבנים מתרוצצים בקרבה ורבים ביניהם ,ולא ידעה האם
מחלוקת זו הינה לשם שמים או לא .וזהו שהלכה לדרוש “את ה’” ,דהיינו לדרוש
ולברר האם זהו לשם ה’ .והנה במשנה אמרו שמחלוקת שהיא לשם שמים סופה
להתקיים ,ומחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים ,דהיינו שעל פי מה
שיהיה “בסופה” אפשר לדעת האם המחלוקת כעת לשם שמים.
ויש לבאר מהו “סופה להתקיים” ,על פי מה הא דקיי”ל מצוה גוררת מצוה
ועבירה גוררת עבירה .לפי זה ,אם יתברר שהעובר לא עושה עוד מצוות נמצא
שאין זו מחלוקת לשם שמים .וכפי שאכן היה לאחר מכן אצל עשו ,שאע”פ
שנזהר בכיבוד אב אבל בשאר המצוות לא נזהר כלל ,ואדרבא ,הוא נכשל בכל
מיני עבירות שבתורה .ומזה יש להבין שאף מצות כיבוד אב לא קיים באמת
ובתמים לשם שמים ,דאילו היה מקיימה כדבעי ודאי היתה מצוה זו מביאה אותו
לידי קיום מצוות נוספות.
משא”כ יעקב ,הרי עסק כל ימיו בתורה ובמצוות ,באופן שמצוה אחת גוררת
עוד מצוה ,ולימוד התורה מביא לעוד לימוד תורה .וכפי שנרמז גם בלשון “הקול
קול יעקב” ,שנאמר בו “קול” פעמיים ,לרמז ש”קול” של יהודי העוסק בתורה,
מביא להתעוררות וחיות בתורה ומצוות גם לעוד יהודי .ומזה יש ללמוד שאף
מחלוקתו עם עשו בהיותם “בקרבה” היתה לשם שמים ,שהרי נתברר לנו ש”סופה
להתקיים” – ע”י שמצוה גוררת מצוה.
כיוצא בזה מספרים על רביה”ק מסאטמאר זיע”א ,שפעם באו לפניו שני
בעלי צדקה ששניהם השתתפו בענין מסויים ,ולאחר מכן התעוררה מחלוקת
למי שייכת זכות המצוה .ענה להם רביה”ק ,הרי אמרו חז”ל מצוה גוררת מצוה,
אם כן הבה ונראה מי ישוב ויעשה עוד מצוה ,ויתן עוד צדקה – אז יתברר לנו
שהוא הוא בעל צדקה גם בפעם הזאת.
ב) “בסופה” רומז על אחרית הימים ,וכפי שמצינו בספה”ק שלעתיד לבוא
גם קליפת עשו תבוא לתיקונה ,ואז יהיה השם שלם“ ,ונגלה כבוד ה’ וראו כל
בשר יחדיו כי פי ה’ דיבר” .וזהו מה שרצתה רבקה לשמוע מאת ה’ ,אשר סוף
סוף יתעלה הכל ,אפילו עשו הרשע ,בחזרה אל עולם הקדושה ואף הוא יהיה
כדבעי.
***** ט ******
איזה רוב אינו גובר על המיעוט
ושני לאומים ממעיך יפרדו (כה ,כג)
לכאורה יש לאומות העולם לטעון שהם הרוב ואנו המיעוט ,וכפי שנאמר
“כי אתם המעט מכל העמים” ,ואם כן הרי “אחרי רבים להטות” ומדוע אין אנו
מודים ח”ו לדתם (עי’ תמיד לב ,א “מה דין אתריסתון לקבלי” ,וברש”י :מה זה שאתם עומדים
נגדי ואינכם מחזיקים יראתנו הלא אתם יודעים כי אנחנו הרבים ואתם תחתינו .וכן ראה שו”ת תירוש
ויצהר סי’ קפד ,ושם נסמן).
אמנם נראה שבענין זה לא שייך ביטול ברוב ,ומכמה טעמים :א) הרי כשהאיסור
ניכר לא הולכים אחר הרוב ,אלא כל התבשיל אסור עד שיפרידו האיסור ממנו
[כפשוט ,ראה תוס’ נזיר לו ,א ד”ה אמר .רמ”א יו”ד סי’ קט ס”א “שנתערב ואינו
מכירו” .ט”ז סק”ד סק”א] .ואם כן לכתחילה אין מקום כלל לטענה זו.
ויש לומר שזהו הדיוק בלישנא דקרא “ושני לאומים ממעיך יפרדו” ,שכיון
שעשו ויעקב נפרדו זה מזה נמצא שמעולם לא “התערבו” עשו ובניו ביעקב
ובניו ,ותמיד ניכר האיסור בפני עצמו.
ב) עוד יש לומר בזה על פי מ”ש רביה”ק מסאטמאר זיע”א בכמה מקומות
בספרו ויואל משה ,שכל הדין דאחרי רבים להטות היינו רק במחלוקת בין חכמי
ישראל בדין תורה ,שכל אחד סבור שכוונת התורה היא כך וכך ,בזה אזילנן בתר
רוב להכריע ולפרש כך בתוה”ק .אבל אם יבוא מישהו ויאמר ח”ו היפך התורה,
בודאי שאין לנו לשמוע לו בשום אופן ולא יעלה על הדעת להחשיב את שיטתו
ח”ו [וכדמצינו בגמ’ (סנהדרין כו ,א)“ ,הוה קא מסתפי חזקיה אמר דילמא חס
ושלום נטיה דעתיה דקוב”ה בתר רובא ,כיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי.
בא נביא ואמר לו לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר ,כלומר קשר
רשעים הוא ,וקשר רשעים אינו מן המנין”].
וגם זה נרמז בקרא בפרשתנו ,שכאשר הכירה רבקה ש”ויתרוצצו הבנים” מה
עשתה? – “ותלך לדרוש את ה’” ,הלכה לשאול מה אומר השי”ת .כי כאשר ידוע
לנו מה אומר השי”ת ומה אומרת התורה ,שוב לא יהיה ספק ולא נצטרך לבדוק
מהי דעת הרוב ,כי אנו בשם ה’ אלקינו נלך.
ג) כתב המרדכי (חולין רמז תשלז) גבי יבמה שרקקה דם שחליצתה כשרה לפי
שא”א בלא צחצוחי רוק (יבמות קה ,א) [כלומר ,הרוק היה מעורב בדם מתחילת
יציאתו ,ולכן אין לומר שבטל ברוב הדם] ,דליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר
שהיה ניכר בפני עצמו תחילה ואחר כך נתערב ,אבל בדבר שתחילת ביאתו
לעולם מעורב ליכא למימר דבטיל .והביאוהו הכרו”פ (פלתי ס”ק ח) והחוו”ד
(ביאורים ס”ק ז) ביו”ד סי’ קב.
ובנדון דידן ,הרי עשו בא לעולם ע”י תערובת ,כי כבר בהיותו ברחם אמו היה
במחלוקת עם יעקב .זאת ועוד ,כאשר יצא עשו אחז יעקב בעקבו ,ונמצא שגם
***** י ******
ברגע יציאתם לאוויר העולם היו מעורבים כביכול .לכן לא שייך לומר שעשו
יגבר על ישראל ע”י רוב.
לפי יסוד זה יש לבאר גם מה שמצינו לגבי בריאת העולם ,שאמרו חז”ל בתחילה
עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ,ראה שאין העולם מתקיים ,הקדים
מדת רחמים למדת הדין :הקב”ה רצה שמדת החסד והרחמים תגבר על על מדת
הדין ותמתיק אותה .אלא שאילו היו הדין והרחמים באים לכתחילה יחד – לא
היה שייך ביטול ברוב כנ”ל; לכן הקדים מדת הרחמים שתבוא בפני עצמה ,ואזי
גם כאשר באה אחריה מדת הרחמים תהיה בטלה ברוב[ .אכן במקומות אחרים
הלשון הוא “שיתף” מדת רחמים למדת הדין ,אלא שאין בזה סתירה לדברינו ,כי
אחר שבתחילה “הקדים” מדת רחמים למדת הדין שוב יכולים הם גם להשתתף
ולהתערב יחד ,והרחמים יגבר בהיותו רוב נגד הדין].
מדוע אהב יצחק את עשו
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו (כה ,כח)
יש לומר שיצחק אבינו צפה כבר ברוח הקודש מה שיהיה לעתיד לבוא ,שעשו
יתוקן ויהיה השם שלם .ויצחק קיווה וציפה לזכות לזה כבר בימיו ,ולכן קירב
ואהב את עשו.
ולהוסיף על פי מה ששמעתי ממו”ר הרה”ק רבי מנחם שלמה מקאלוב
זיע”א בשם הרה”ק רבי שלום מבעלזא זיע”א ,לבאר הטעם שמנתה התורה את
שמות אלופי עשו בפרשת וישלח ,שזהו כדי להכניע אותם .על דרך זה יש לומר
בענייננו ,שיצחק אהב את עשו “כי ציד בפיו” ,דהיינו שרצה להכניע את קליפת
עשו ולהכניסו ולכוללו בתחום הקדושה.
עוד יש לפרש את התיבות “כי ציד בפיו” לאידך גיסא ,שרומז לנשמות הגרים
שהיו עתידים לצאת מזרעו והיו כלולים בו ,וזהו ה”ציד” שהביא לפני יצחק וזה
גרם ליצחק להתפעל ממנו ולאהוב אותו.
***
רמז בפרשתנו לשפע פרנסה
ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד (כו ,יג)
יש לרמוז בתיבת “ויגדל” :כאשר כל אחת מהאותיות שבתיבת “האיש” “גדלה”
כביכול ,היינו שעוברת אל האות הבאה אחריה בסדר הא”ב ,הגדולה ממנה ,הרי
לנו האותיות ו’ ,ב’ ,כ’ ,ת’ (אחרי ה’ באה ו’ ,אחרי א’ – ב’ ,אחרי י’ – כ’ ,ואחרי ש’ – ת’),
שעולות בגימטריא ארבע מאות עשרים ושמונה ,כמנין חת”ך ,שם הפרנסה .וזהו
שכאשר “ויגדל האיש” ,אזי זכה לריבוי פרנסה ועשירות“ ,וילך הלוך וגדל עד כי
גדל מאד”.
***** אי ******
רמז בפרשתנו לביטחון בה’
וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד (כו ,יג)
פעמיים נאמר כאן “גדל” (בפעם הראשונה “גָ ֵדל” ,ובפעם השניה “גָ ַדל”) .והנה “גדל”
בגימטריא שלושים ושבע ,ופעמיים “גדל” עולה שבעים וארבע כמנין שם
אכדט”ם ,שם הבטחון.
עניינו של שם אכדט”ם ,הוא האותיות שלפני אותיות שם אלקים .הא כיצד,
לפני אות א' אין שום אות ולכן נשארת אות א' במקומה .לפני אות ל' היא אות
כ' ,לפני אות ה' היא אות ד' ,ולפני אות י' היא אות ט' .לפני ם' סתומה היא מ'
פשוטה ,אך להיותה בסוף התיבה היא חוזרת שוב להיות ם' סתומה .הרי לנו שם
אכדט”ם ,שהוא האותיות שלפני אלהי”ם הממתיק את הדין.
ושם זה מורה על ביטחון ,כנרמז בקרא “בטחו בה’ עדי עד” – ע”ד בגימטריא
אכדט”ם .ואכדט”ם עם הכולל עולה ע”ה כמנין “בטחון”.
בזכות השלום תבוא ההרחבה
ולא רבו עליה . .ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ (כו ,כב)
שלוש הבארות הן כנגד שלושת בתי המקדש (עשק ושטנה – כנגד בית ראשון ושני
שנחרבו ,ורחובות – כנגד בית המקדש השלישי) ,כמ”ש הרמב”ן ועוד ,והרחיב בזה אאמו”ר
הרה”צ ר' מאיר ב”ר מנחם זיע”א.
והנה בית המקדש השני נחרב בעוון שנאת חינם (יומא ט ,ב) ,וממילא מובן
שבית המקדש השלישי ייבנה בזכות אהבת חינם .ובזה יש לפרש הרמז “ולא רבו
עליה” – כאשר יחיו בשלום ובלי מריבות ומחלוקות ,אזי יקויים “הרחיב ה' לנו
ופרינו בארץ” בביאת גואל צדק ובבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.
עוד יש לפרש ,שע”י השלום ומניעת המחלוקת זוכים להרחבה בפשטות ,כמו
שנאמר “השם גבולך שלום – חלב חטים ישביעך” ,כאשר יהיה שלום בגבולך יזכו
לשפע .וזהו “ולא רבו עליה – עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ”.
עוד יש לבאר בדיוק לשון הכתוב “כי עתה” ,על פי מה שאמרו במדרש (ב”ר
פכ”א ,ו) “אין ועתה אלא תשובה” – כי חטאים גורמים למחלוקת (כמ”ש הכלי יקר
והחת”ס בכמה מקומות) ,וא”כ כאשר יעשו תשובה אזי יחיו בשלום זה עם זה בלא
מריבות ומחלוקות ,ובזכות זאת יבואו ל”הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ”.
זאת ועוד ,כאשר התשובה היא תשובה מאהבה אמרו שהזדונות נעשות לו
כזכיות (יומא פו ,ב) .וזהו “הרחיב” ה’ לנו – כיון שאז מתווספים לחשבון המצוות
גם כל העבירות שעשה לפני כן ,נמצא שע”י “עתה” ,תשובה“ ,הרחיב” כביכול
את סך המצוות.
***** בי ******
יחוד השמות לעתיד לבוא
כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ (כו ,כב)
בפסוק זה נרמז יחוד השמות הוי”ה ואלקי”ם .דהנה הוי”ה בגימטריא עשרים
ושש ואלהי”ם בגימטריא שמונים ושש ,ומספר שניהם יחד עולה מאה ושתים
עשרה ,כמנין השם הקדוש יב”ק .וכמו כן התיבות “ה’ לנו” מספרן יב”ק (שם הוי”ה
– עשרים ושש ,ו”לנו” – שמונים ושש ,כמנין אלהי”ם).
עוד רמז בפסוק:
ידוע שמספר שלושים רומז לשלימות שם הוי”ה לעתיד לבוא ,על פי מ”ש
בכתבי האריז”ל שלעת”ל יהיה השם פעמיים י”ה (כנרמז בפסוק “ביום ההוא יהיה ה’ אחד
ושמו אחד”) .כי היום השם המפורש הוא י'ה'ו'ה' ,והאות וא”ו היא בחינת המשכה
שיוכל להשתלשל למטה עד שיוכל להיות יש ודבר בפני עצמו ,אבל אז יהיה
הכל בחינת י”ה ,למטה כמו למעלה [ופעמיים י”ה עולה בגימטריא שלושים] –
ובזה מבאר הבן יהוידע מה שאמרו חז”ל (ב”ב עה ,א) שעתיד הקדוש ברוך הוא
להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלושים על שלושים כו’ ,עיי”ש.
[והראשי תיבות “כ’י ע’תה ה’רחיב” עולים בגימטריא צ”ה ,רומז ליחוד שם
הוי”ה כפי שיהיה לעת”ל (פעמיים י”ה ,בגימטריא שלושים) עם שם אדנ”י (בגימטריא
ששים וחמש)].
לפי זה נראה לפרש בפסוק דידן“ ,כי” – בגימטריא שלושים ,היינו לעתיד לבוא
שאז יהיה השם פעמיים י”ה (בגימטריא שלושים כנ”ל) ,ובעת ההיא נזכה ל”הרחיב
ה’ לנו” (וכפי שמצינו ברמב”ן ,ש”הרחיב ה’ לנו” רומז על בית המקדש השלישי שיבנה בב”א).
חטא חוה ותיקונו
ורבקה אמרה אל יעקב בנה וגו’ (כז ,ו)
ידוע מ”ש שהאמהות הקדושות ,שרה רבקה רחל ולאה ,תיקנו את חטא חוה.
והנה כדי להבין את חטא חוה – חטא עץ הדעת – יש להקדים ,שהקב”ה הניח
את אדם בגן עדן “לעבדה ולשמרה” (בראשית ב ,טו) ,וביארו בזה ש”לעבדה” היינו
מצוות עשה“ ,ולשמרה” מצוות לא תעשה .והיינו להישמר מכוחות הטומאה,
אשר בשביל זה יש לדחות את הנחש ,הס”מ ,מלהיכנס לגן עדן .וחוה נכשלה
בזה שלא מנעה מהנחש לבוא לגן עדן ,ומזה נשתלשל שאכלה מן העץ .ולפי זה
נמצא שהתיקון לחטא זה צריך להיות בדחיית הרשעים והרחקתם.
ואכן מצינו אצל כל האמהות הקדושות שעסקו בענין זה של הרחקת הרשעים:
שרה אמנו אמרה לאברהם “גרש האמה הזאת ואת בנה” .רבקה שלחה את יעקב
לקחת הברכות שלא יבואו לידי עשו (וכן בהמשך הפרשה אמרה “קצתי בחיי מפני בנות
***** גי ******
חת”) .וכן רחל ולאה אמרו ליעקב (לא ,יד) “העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו”.
וזהו התיקון שתיקנו האמהות את חטא חוה.
במה הוחזקה רבקה לנביאה
ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך (כז ,ח)
כתב האוה”ח הק’ :פירוש ,הגם שיש בדברים אלו כגנבת הדעת ,עם כל זה יש
לך לשמוע בקולי ,פירוש מלבד חיוב מצות כבוד אב ואם שהיא מצות עשה ,גם
היא נביאה ,וכתיב בדברי נביא אמת “אליו תשמעון” .לזה אמרה “שמע בקולי”.
ע”כ.
אמנם ההלכה היא שאין לשמוע לנביא לבטל מצוה אלא אם הוא כבר מוחזק
לנו בנביאות .והיכן מצינו שהיתה רבקה מוחזקת בנביאות? יש לומר שבזה
שרבקה היתה אוהבת את יעקב (פרשתנו כה ,כח) נתברר שידעה מראש שיהיה
צדיק ,אף שעדיין לא נתגלה הדבר לעיני הכל (ואפילו יצחק לא הכיר בכך) ,ובזה
הוחזקה לנביאה.
כוחם של הלבושים
ותקח רבקה את בגדי עשו וגו' ותלבש את יעקב (כז ,טו)
איתא במדרש (ב”ר פע”ד ,יג)“ ,לבש אדם לבושו של אביו ,הרי הוא כיוצא בו”
[שלכן קרא יעקב לבניו “אחיו” ,בבראשית לא ,מו].
כיוצא בזה אירע כמה פעמים אצל צדיקי אמת ,שכאשר בא לפניהם יהודי
לבוש בבגדים של אחרים ,לא הכירוהו .והיינו מפני שע”י הלבוש אפשר להכיר
את שורש הנשמה של בעל הלבוש.
וכמו כן ידוע המעשה בתלמידי הבעש”ט שרצו לבחון האם ההתעוררות
שמרגישים בשבת קודש הינה אמיתית ופנימית ,ולצורך זאת לבשו באחד מימות
החול את מלבושי השבת והתנהגו כמו ביום השבת בכל הפרטים ,ואזי הרגישו
אכן את קדושת השבת .ונתברר שאכן הלבושים הם אלו שבכוחם להביא על
האדם את קדושת השבת.
לפי זה יש לבאר בענייננו ,שעי”ז שלבש יעקב את בגדי עשו היתה נרגשת בו
בחינת עשו ,ולכן היה נדמה ליצחק שהוא הוא עשו .וזהו מה שאמר יעקב (להלן
פסוק יט) “אנכי עשו בכורך” ,כי אכן באותה שעה שהיה מלובש בבגדי עשו נעשה
הוא עצמו כאילו בבחינת עשו.
מדבר שקר תרחק
אנכי עשו בכורך (כז ,יט)
***** די ******
[ראה מ”ש לבאר בזה לעיל בפס’ “ויתרוצצו הבנים בקרבה” ובפס' “ותקח
רבקה את בגדי עשו וגו'”].
ביאור קושיית יצחק
ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ,ויאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני
(כז ,כ)
יש לבאר מה היה תוכן קושיית יצחק “מה זה מהרת” ,והלא פשיטא שמצד
מצות כיבוד אב יזדרז למלא מצוותו ,ומיד כשיזדמן לפניו ציד יביא את המטעמים
כאשר ביקש אביו? ואם כוונת שאלתו היא כיצד זה הזדמן אליו ציד במהירות,
הרי אין זה בידו ובבחירתו של יעקב ,ומה שייך לשאול אותו על זה?
ונראה שהביאור בזה הוא על פי הידוע שהגדי היה כנגד קרבן פסח .ועל זה
הקשה יצחק “מה זה מהרת” ,כלומר :איך הספקת להביא את הקרבן במהירות
כזו ,והלא קרבן פסח צריך להקריבו בירושלים דוקא ,והם היו בבאר שבע.
ומעתה יש להבין ,אם כן מהו תוכן תשובת יעקב “כי הקרה ה' אלקיך לפני”
– סוף סוף כיצד הביא הקרבן אם לא היה בירושלים?
אלא שבדרך רמז יש בזה תשובה לשאלת יצחק ,כי הראשי תיבות “ו'יאמר כ'י
ה'קרה י'י” הם אותיות השם הקדוש יהו”ך המסוגל לקפיצת הדרך (שם זה נרמז
בסופי תיבות של הפסוק “כ'י מלאכי'ו יצו'ה ל'ך”).
ומספרים אשר פעם כיבדו את החוזה מלובלין זיע”א בסנדקאות בערב
שבת קודש בעיירה פלונית ,וכשחזר עם תלמידיו התאחרה השעה ,ואמר אחד
התלמידים להחוזה שאולי יפעל בקדושתו שנזכה לקפיצת הדרך .נענה החוזה
ואמר :יא ,ווער קען היינט [= כן ,מי יכול בזמננו (היינו מי בזמננו גדול כזה שיכול לזכות
לקפיצת הדרך)] ,ומיד אצה להם הדרך והגיעו במהירות חזרה ללובלין ,כי הראשי
תיבות מהמלים שאמר הם השם הקדוש יהו”ך.
***
נראה להוסיף ולבאר שאלת יצחק “מה זה מהרת” בדרך אחרת ,דהנה ידוע
הא דאיתא בגמ’ (ב”ב טז ,ב – יז ,א) :ת”ר שלשה הטעימן הקב”ה בעולם הזה מעין
העולם הבא ,אלו הן :אברהם יצחק ויעקב ,אברהם דכתיב ביה “בכל” ,יצחק
דכתיב ביה “מכל” ,יעקב דכתיב ביה “כל”.
והנה כאשר נכנס יעקב אל יצחק אביו ,הרגיש יצחק שנכנס עמו ריח גן עדן
(רש”י כז ,כז) .ועל זה תמה “מה זה מהרת” ,כלומר :איך היה בכוחך להמשיך את
ריח גן עדן כבר בעולם הזה.
על זה ענה יעקב ואמר “כי הקרה ה’ אלקיך לפני”“ ,הקרה” בגימטריא ש”י,
לרמוז על ש”י עולמות שעתיד הקב”ה להנחיל לכל צדיק (משנה סוף מס’ עוקצין),
***** וט ******
אלא שהקב”ה הקדים והקרה זאת “לפני” ,היינו כבר בעולם הזה לפני שאבוא
לעולם הבא .וזהו מה שאמרו שהטעימו הקב”ה בעולם הזה “מעין עולם הבא”.
***
עוד יש לבאר בתשובת יעקב “כי הקרה ה’ אלקיך לפני” – שמיהרתי כדי
לקיים ציווי הקב”ה לאכול את קרבן פסח לפני חצות הלילה [משא”כ עשו הביא
את המטעמים שהכין אחר חצות הלילה].
ידוע הביאור במה שנאמר במעשה העקידה “וישלח אברהם את ידו ויקח
את המאכלת לשחוט את בנו” – שצדיק מרגיל את גופו לעשות רצון ה' ,עד
שנקנה הדבר כטבע בכל אחד מאבריו שיעשה כאילו מעצמו רצון ה' [ועל דרך
“כד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה” (ירושלמי ברכות פ”ב ה”ד)] ,ולכן כל שלב
ושלב במעשה העקידה נעשה ע”י אבריו של אברהם בדרך ממילא .אמנם כאשר
בא לשחוט את יצחק ,אף שלא רצה בכך אלא מפני שהבין שזהו חלק מהציווי
להעלותו לעולה ,הרי סוף סוף נזקק בזה לעשות דבר שאליבא דאמת אינו רצון
ה' [ראה רש”י כב ,ב :לא אמר לו “שחטהו” ,לפי שלא היה חפץ הקב”ה לשחטו
אלא להעלהו להר לעשותו עולה ,ומשהעלהו אמר לו הורידהו] .ולכן ידו לא
עשתה זאת מעצמה ,ונצרך “לשלוח את ידו” כאילו בעל כרחה.
על דרך זה יש לומר בנדון דידן ,שכשם שאצל אברהם הורו אבריו מעצמם
מהו רצון ה’ ,כך מזה עצמו ש”הקרה ה’ אלקיך לפני” ,שהזמין לו הקב”ה את
הגדי במהירות ,הבין יעקב שרצון הקב”ה הוא שיאכלו קרבן פסח לפני חצות
הלילה.
מעלת העסק בתורה
הקול קול יעקב (כז ,כב)
ידוע מה שאמרו חז”ל שכל הקורא ושונה הקב”ה קורא ושונה כנגדו .ויתירה
מזו מובא בגמ’ ,שהקב”ה חוזר כביכול דברי תורה מפי חכמי ישראל (חגיגה טו,
ב :מאי קא עביד הקב”ה ,קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן כו' .השתא קאמר “מאיר בני אומר
כו’” .גיטין ו ,ב :אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר).
וזהו הרמז “הקול קול יעקב” – קול התורה שלומדים בני יעקב ,בזה הם
ממשיכים כביכול בעולם את קולו של הקב”ה שיושב ושונה כנגדם.
***
“ה ּקֹל קול יעקב”“ ,קול” ראשון חסר וא”ו .אות ו’ נקראת אות אמת
הנה כתיב ַ
(זוה”ק ח”ג ב ,א) ,ויש לבאר מדוע נשמטה אות ו’ ,אות אמת ,בפסוק זה.
ונראה לבאר עפ”י המבואר בישמח משה (בדרושים להפטרת שבת הגדול ,נדפס
אחר פרשת צו) :הנה מי שלומד איזה דבר ,וכל שכן מחדש איזה דבר ,בודאי יש
***** זט ******
לו שכר ,ונכתב שעשה מצוה שלמד או שחידש בתורה .רק בענין כתיבת גוף
החידוש יש חילוק ,שאם הוא אינו אמת אף שכוונתו לשמים ,מצוה קא עביד כיון
שנדמה לו שהוא אמת ,והזוהר אינו מפליג רק שמשקר במזיד וממציא הקדמות
שקרים .מכל מקום גוף החידוש לא נכתב בספר הזכרונות ,שכל שאינו אמת
איננו קיום נצחי.
“ה ּקֹל”
ויש לומר שעל זה ירמוז הכתוב ,שאפילו הלומד תורה באופן שהוא ַ
בלא וא”ו ,דהיינו שחסר בו האמת ,כי אין החידוש ְמכֻ ָ ּון לאמיתה של תורה – מכל
מקום הוי בכלל “קול יעקב” ,ויקבל שכר על עסקו בתורה.
ברכת יצחק ליעקב
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש (כז ,כח)
איתא במדרש (ב”ר פס”ו ,ג)“ :מטל השמים” זו מקרא“ ,ומשמני הארץ” זו משנה,
“דגן” זו תלמוד“ ,תירוש” זה אגדה.
ויש לבאר שהפשט והדרש ,דהיינו הברכה ליבול בגשמיות (כפשט הפסוק)
והברכה ללימוד התורה (כנ”ל מהמדרש) – עולים בקנה אחד .דאכן עיקר ברכתו
של יצחק ליעקב היתה בלימוד תורה ,מקרא ומשנה וכו’ ,אלא שאמרו חז”ל “אם
אין קמח אין תורה” ,ולכן בשביל הצלחתו בלימוד התורה יתן לו השי”ת יחד עם
זה גם שפע יבול גשמי.
***
בכמה מקומות בדברי יואל הביא רביה”ק זיע”א ,שכל דבר הנאמר בתורה,
אפילו ברכה על דבר שמצד עצמו נראה כהיפך הטבע ,הרי כיון שנאמר בתורה
נעשה זה טבע העולם.
על פי זה יש לבאר מה שאמרו חז”ל בפסוק דידן “יתן ויחזור ויתן” – כי
אילו היתה הברכה בדרך נס ,היתה מוגבלת לשעתה ,כי הנס לא משנה את גדר
העולם עצמו וממילא אין כוח לנס להמשיך ולהתקיים גם לאחר מכן .אבל כיון
שיצחק קישר וכרך את ברכתו בתורה ,מקרא משנה וכו’ כנ”ל – שוב הוי מעתה
ואילך טבע העולם עצמו להתנהג כך ,וממילא לא תיעצר הברכה אלא תחזור
ותתקיים עוד ועוד.
המקור למנהג גניבת האפיקומן
ויהי אך יצא יצא יעקב (כז ,לו)
בזוה”ק על פסוק זה (דף קמד ,א) אמרו :כד עאל יעקב שכינתא עאלת עמיה
[כאשר נכנס יעקב [אל יצחק] ,נכנסה עמו שכינה].
והנה מעשה זה דברכת יצחק ליעקב היה בליל א’ דחג הפסח (פרקי דר”א פל”ב.
***** זי ******
בעה”ט פרשתנו כז ,כז) .וכשם שאצל יעקב נכנסה עמו שכינה ,כך אצל כל יהודי
בעת עריכת הסדר באה השכינה כביכול ,כדאיתא בזוה”ק.
עוד יש לומר בדרך צחות ,ששורש המנהג לגנוב האפיקומן בלילי פסחים בא
מזה שיעקב “גנב” הברכות מעשו אחיו בלילה זה.
ברכת “כל”
ואוכל מכל (כז ,לג)
איתא בגמ’ (ב”ב טז ,ב – יז ,א) :ת”ר שלשה הטעימן הקב”ה בעולם הזה מעין
העולם הבא ,אלו הן :אברהם יצחק ויעקב ,אברהם דכתיב ביה “בכל” ,יצחק
דכתיב ביה “מכל” ,יעקב דכתיב ביה “כל”.
והנה ברכת “כל” שנאמרה אצל כל אחד מג' האבות ,כוללת כל הברכות :בני,
חיי ומזוני.
והנה גבי ברכות התורה כתבו תוס’ (כתובות ח ,א ד”ה שהכל) :גרסינן [בברכות יא,
ב] “הלכך נימרינהו לתרווייהו” ולא גרסינן “לכולהו” ,דאם כן הוה משמע דשלש
ברכות הן .עכ”ל .דהיינו שרבינו תם ס”ל שהפיסקא “והערב נא” בברכות התורה
אינה ברכה בפני עצמה כי אם המשך וסיום הברכה הראשונה; ולפי זה נמצא
שברכות התורה שתי ברכות הן .ואם כן על כרחך צריך לגרוס “נימרינהו לתרווייהו”
ולא גרסינן “נימרינהו לכולהו” ,כי הלשון “כולהו” ,משמע לכל הפחות שלוש.
וממוצא דבר נמצאנו למדים ,שכל לשון “כל” בתורה כולל לכל הפחות
שלושה .ולפי זה בנדון דידן ,ברכת הקב”ה לאבות שהטעימן בעולם הזה מעין
העולם הבא כוללת ג’ מיני ברכות והשפעות :בני ,חיי ומזוני.
וכן נרמז בפסוק שנאמר גבי אברהם “ואברהם זקן בא בימים וה’ ברך את
אברהם בכל”“ :ואברהם זקן בא בימים” – אריכות ימים ,חיי; “וה’ ברך את אברהם
בכל” – עשירות ופרנסה (ראה אבן עזרא .מתנות כהונה לב”ר פנ”ט ,ב) ,מזוני; “בכל”
בגימטריא בן (רש”י) – בני.
מדוע הודיע יצחק לעשו שיעקב “ברוך יהיה”
גם ברוך יהיה (כז ,לג)
“ברוך” אותיות “בכור” .בזה רמז יצחק לעשו ,שבאמת הבכורה שייכת ליעקב.
ובדרך צחות אפשר לומר ,שהרי עשו ביקש לקבל ברכה מיצחק .אמר לו
יצחק שהעצה לכך היא – “גם ברוך יהיה” – שתלך ותברך את יעקב ,ועל ידי
זה שיעקב “ברוך יהיה” מפיך תבורך גם אתה .וכל כך למה ,שהרי כבר הבטיח
יצחק ליעקב בברכתו “ומברכיך ברוך” ,ואם כן כאשר יברך עשו את יעקב יזכה
אף הוא לברכה.
***** חי ******
משנים קדמוניות
‘אברהם הוליד את יצחק’ – לאחר שיצחק הוליד את יעקב
אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה ,יט).
וברש”י ‘ואלה תולדות יצחק .יעקב ועשיו האמורים בפרשה’.
הנה על הכתוב (לעיל כד ,א) ‘ואברהם זקן בא בימים וה’ ברך את אברהם בכל’,
ופירש רש”י ‘ברך את אברהם בכל .בכל עולה בגימטריא בן’.
מקשה החתם סופר מפני מה בא פשט הכתוב בלשון רמז ,ומדוע לא כתיב
‘וה’ ברך את אברהם בבן’.
וכותב ,דלאחר העקידה ,היה יצחק בבחינת עולה לה’ ,ואף חלו עליו דיני
עולה שנאסר לצאת מן הארץ ,ואז באה לו נשמת דוכרא חדשה ,ומשום הקדושה
והמעלה היתירה כבר לא היה נחשב כבן פשוט לאברהם ,ולכך רק בא בדרך
רמז בפסוק.
ונראה ,כי הנה כתיב ‘כי ביצחק יקרא לך זרע’ ,ולכאורה מדוע לא אמר
הקב”ה לאברהם ,כי ‘יצחק יקרא לך זרע’ ,ומשמע כי יצחק עצמו אינו נקרא זרע
לאברהם .ויש לומר כי הוא מפני הענין המבואר בדברי החתם סופר ,כי יצחק,
לאחר שעלה על גבי המזבח ,לא נחשב עוד בבחינת בן לאברהם ,ולכך לא נאמר
‘כי יצחק יקרא לך זרע’ ,ורק זרעו של יצחק אבינו נקרא זרע לאברהם.
והוא רמז הפסוק ‘אלה תולדות יצחק בן אברהם הוליד את יצחק’ ,כי אלה
תולדות יצחק הם יעקב ועשיו ,ויעקב נקרא זרע לאברהם ,ועל ידי יעקב נחשב
ש’אברהם הוליד את יצחק’.
כי כמו שנתבאר ,שיצחק עצמו מיום שהלך להר המוריה ומסר נפשו שם
תו לא נחשב כבן פשוט לאברהם ,ואימתי כן נחשב ש’אברהם הוליד את יצחק’,
על ידי שיצחק הוליד את יעקב אשר הוא נחשב כזרע אברהם ,נחשב אף אביו
יצחק כבן אברהם.
***** טי ******
יעקב אבינו עבד את השי”ת במדת התפארת
שהיא מיזוג מדות אברהם ויצחק
אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה ,יט).
וברש”י ‘ואלה תולדות יצחק .יעקב ועשיו האמורים בפרשה’.
איתא בספה”ק ומקורו בזוה”ק כי שלשת האבות ,אברהם יצחק ויעקב,
עבדו את השי”ת כל אחד במדה המיוחדת לו .אברהם אבינו נהג במדת החסד
והרחמים ,ועבד את השי”ת ברוב אהבה והתלהבות ,ואילו יצחק בנו הלך בדרך
שונה ,ועבד את השי”ת במדת הגבורה והפחד ,אכן ב’ האבות הק’ עבדו את
השי”ת באהבה וביראה ,אך אברהם לקח את מדת האהבה לעיקר ,ויצחק לקח
את מדת היראה לעיקר .ויעקב הלך בדרך הממוצע ,הוא מדת התפארת שהיא
מיזוג ושילוב של ב’ המדות ,חסד עם גבורה.
והנה מדת החסד ומדת הגבורה הינם מדות הנוגדות זו את זו ,אמנם מדת
התפארת היא מדה ממוצעת אשר על ידה מתאחדות ב’ המדות.
בהקדמה זו יש לפרש הפסוק‘ ,אלה תולדות יצחק בן אברהם’ ,והיינו יעקב
האמור בפרשה ,על ידו ‘אברהם הוליד את יצחק’ ,פירוש ,על ידי מדתו ,מדת
התפארת ,של יעקב אבינו ,היה נחשב ש’אברהם הוליד את יצחק’ ויש ביניהם
שייכות וקשר ,כי עד שלא בא יעקב ומיזג את המדות ,היו נחשבים שניהם כב’
הפכים.
עומק מדת הגבורה
אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה ,יט).
וברש”י ‘אברהם הוליד את יצחק .על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם,
הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק ,לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך
נתעברה שרה ,שהרי כמה שנים שהיתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו ,מה
עשה הקב”ה ,צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם ,והעידו הכל אברהם
הוליד את יצחק ,וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם ,שהרי עדות יש שאברהם
הוליד את יצחק’.
נראה כי הענין ש’צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם’ ,מרמז על עומק
מדתו של יצחק אבינו .כי הנה מבואר בספה”ק שיצחק עבד את השי”ת במדת
הגבורה ,באופן מיוחד ומושלם ,עד שמדה זו נקראת על שם יצחק‘ ,פחד יצחק’.
ובא הכתוב לגלות ולומר עומק ומהות מדת הגבורה ,שבאמת יש בה מדת
החסד ואהבה ,והצדיקים עובדים את השי”ת במדה זו ,וכוונתם להמתיק הדינים
ולגלות את עוצם האהבה והחסד ,ובאמת ,משום שמדה זו בחיצוניות הינה מדת
***** כ ******
הגבורה והיפך החסדים ,בעומקה ובפנימיותה מסתתר חסד עצום ותקיף יותר
מבמדת החסד עצמה.
ולכך איתא (מד”ש אבות פ”ה מי”ט וכן ידוע מהאר”י הק’) דאף שבזמן הזה הלכה כבית
הלל ,לעתיד לבוא יהא הלכה כבית שמאי ,והענין בזה ,שבית שמאי הולכים
בדרך מדת הגבורה ,ולהכי אין הלכה כמותם בזמן הזה ,שאין אנו ראויים עדיין
להמתקת מדת הגבורה ,ואילו תהא ההלכה כבית שמאי לא יהא קיום לבני
ישראל ,הלכך הלכה כבית הלל שמדתו מדת החסד ,ובכך נמשך חסדים פשוטים
לעם ישראל.
אמנם לעתיד לבוא ,כאשר יהיו בני ישראל צדיקים וראויים ,ויבוא מלך
המשיח אשר יגלה את כבוד מלכות שמים בכל העולמות ובכל המדרגות ,אז
תתגלה עומק מדת החסד הטמונה וגנוזה במדת הדין ,ולכך תהא ההלכה כבית
שמאי ,כי אדרבה ,ממדת הגבורה של בית שמאי יתגלו חסדים מרובים טפי.
וזהו שקלסתר פניו של יצחק היה דומה לאברהם ,לגלות על כך שמדתם על
פי האמת והעומק ,אחד הוא ,ואף יצחק עבד את השי”ת במדת החסד ,בדרכו
שלו.
‘ויעתר ה’’ – בזכות תפילת צדיק בן רשע
ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו
(כה ,כא).
וברש”י ‘ויעתר לו .לו ולא לה ,שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק
בן צדיק ,לפיכך לו ולא לה’.
בפשוטו קשה מדוע צדיק תפילת בן צדיק עדיפה מתפילת צדיק בן רשע,
והלא לב נשבר ונדכה השי”ת מעדיף יותר ,והצדיק בן הרשע מתפלל בשברון
לב ובהכנעה וענוה ,והרי זה עדיף.
ויש לומר כי הפשט בדברי רש”י הוא ,שיצחק אבינו לא התפלל בזכות עצמו,
אלא בזכות רבקה ,ברוב ענוותנתו משום שידע שאין לו לב נשבר כמוה ,ועל כן
ביקש שיעתר ה’ לתפילת אשתו רבקה שמתפללת בענוה והכנעה.
ואכן הקב”ה הקשיב לתפילת יצחק ,משום שהתפילה היתה שיענה לתפילת
רבקה ,כי אכן תפילת צדיק בן רשע עדיפה.
‘לו ולא לה’ – כי ביקש סתמא
ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו
(כה ,כא).
***** אכ ******
וברש”י ‘ויעתר לו .לו ולא לה ,שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק
בן צדיק ,לפיכך לו ולא לה’.
ויש להבין מדוע אכן נענה ה’ לתפילת יצחק ולא לתפילת רבקה.
כי הנה הקב”ה גזר שיצאו מהם יעקב ועשיו ,וכך היתה גזירה שאינה יכולה
להשתנות מלפניו .והנה בשעה שעמדו יצחק ורבקה וביקשו בנים ,שינוי היה
בסדר תפילתם ,יצחק שהיה צדיק בן צדיק ,בטוח היה כי שלשלת הזהב לא
תנתק ,והקב”ה יתן לו בנים צדיקים ,ועל כן כלל לא התפלל איזה בנים יהיו לו,
אלא אמר בסתמא אנא תן לי בנים ,אך רבקה שהיתה צדיק בן רשע ,ידעה כי
היטיב יש לה להתפלל שבניה יהיו כמוה ולא כדמות אביה ואחיה ,ועל כן פירטה
ופירשה את בקשתה ,אנא ה’ תן לי בנים צדיקים.
והשי”ת שרצה ליתן להם בן אחד צדיק ובן אחר רשע ,לא היה יכול להענות
כי אם לתפילת צדיק בן צדיק שלא פירט את בקשתו ,אלא ביקש בנים סתמא,
כי אין תפילה זו דומה לתפלתה של רבקה הצדקנית בת משפחת הרשעים,
שצמצמה את בקשתה ואמרה כי היא רוצה בנים צדיקים בדוקא.
‘תפילת צדיק בן צדיק’ -שאברהם אבינו עצמו נזקק לישועה זו
ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו
(כה ,כא).
וברש”י ‘ויעתר לו .לו ולא לה ,שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק
בן צדיק ,לפיכך לו ולא לה’.
הנה הכלל הוא כי הקב”ה חפץ בתפילת הענווים ,היודעים כי אין מגיע להם
שום טובה ושום ישועה ,והם מתפללים ומבקשים אך בכח סייעתא דשמיא
וקבלת טובה מאתו יתברך.
והנה רבקה אמנו היתה צדקנית בתם של רשעים ,ותפילתה היתה תפילה
לעני ,מתוך הכנעה ביטול וענוה ,ויצחק אבינו היה צדיק בן צדיק ,ובתפילתו
היתה רחבות קצת ,כי משום שהוא מיוחס ובעל מעשים טובים ,ראוי וגם נכון
שיענה השי”ת לתפילתו .משום הכי ,לכאורה תפילתה של רבקה היתה עדיפה,
ומדוע אכן לא נענה אליה ה’.
ויש לומר כי כלל גדול יסדו בספה”ק כי מעשה אבות סימן לבנים ,וישועה
שארעה לאבות משפיעה וממשיכה לדורות הבאים ,ומשום זה היתה עדיפות
וחשיבות יתירה לתפילתו של יצחק בן אברהם הצדיק ,שכן אברהם אבינו גם
הוא עמד בנסיון ובקושי הציפיה לבנים ,והיו הוא ואשתו עקרים ,ובן מאה שנים
היה בלדת יצחק בנו ,ואחר שהוא המשיך ברוב צדקתו ובריבוי תפילותיו ישועה,
היה זה המשכה והשפעה לדורות ,ויצחק אבינו עמד וביקש שיתן לו השי”ת
בנים ,ושימשיך לו ישועה מאותו פתח ישועה שפתח אברהם.
***** בכ ******
תפילה על צער אב ובנו הצדיקים
ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו
(כה ,כא).
וברש”י ‘ויעתר לו .לו ולא לה ,שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק
בן צדיק ,לפיכך לו ולא לה’.
בכל דוכתא (עי’ טור או”ח סי’ נג) אמרינן שתפילת צדיק בן רשע ,אשר הוא עניו
ובעל הכנעה ,ביודעי כי אין לו זכות אביו ,ומקורו אינו טהור וקדוש ,וצריך להבין
מדוע הכא תפילת צדיק צדיק היתה עדיפה.
ויש לומר כי כאן היתה זו תפילת צדיק בן צדיק ,היינו תפילה כפולה ,על
הצער שעל הצדיק הבן ועל הצער של הצדיק האב ,ותפילה כזו ,תפילת ב’
צדיקים ,עדיפה על תפילת צדיק אחד.
‘לו ולא לה’ – משום ש’תולין לו בזכות אחרים’
ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו
(כה ,כא).
וברש”י ‘ויעתר לו .לו ולא לה ,שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק
בן צדיק ,לפיכך לו ולא לה’.
הטעם שנענה השי”ת לתפילת יצחק יבואר ,על פי מה שאמרו בגמרא (ברכות
י‘ ):כל התולה בזכות עצמו [שאומר בתפלתו עשה לי בזכותי (רש”י)] ,תולין לו
בזכות אחרים ,וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו’.
והנה יצחק אבינו בעת עמדו בתפילה ,אמר אנא ה’ עשה נא לי נס בזכות אבי
הצדיק ,ורבקה אמנו אמרה אנא ה’ עשה לי נס בזכות מעשי הטובים.
ויצחק שתלה בזכות אחרים ,תולין לו בזכות עצמו ,ורבקה אמנו שתלתה
בזכות עצמה ,תולין לה בזכות אחרים‘ .לפיכך לו ולא לה’ ,משום הכי תולין את
הישועה בזכות יצחק.
ישועה בכח שמות הקודש ‘אל”ד’ ו’אנ”י’
ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו
(כה ,כא).
וברש”י ‘ויעתר לו .לו ולא לה ,שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת צדיק
בן צדיק ,לפיכך לו ולא לה’.
הרה”ק השר שלום מבעלזא זי”ע כותב בפסוק (בראשית יח ,יג) ‘האף אמנם אלד
ואני זקנתי’ ,שיש ב’ שמות בסדר הע”ב שמות הקודש המסוגלות לבנים ,השם
אל”ד והשם אנ”י ,והם נרמזות בדברי שרה אמנו ‘האם אמנם אלד ואני זקנתי’.
***** גכ ******
יצחק אבינו ורבקה אמנו ,עמדו והתפללו לזכות לבנים ,ותפילתם היתה תפילת
הצדיקים ,בהמשכת ישועה בכחות שמות הקודש.
ועלה הדבר בידם ,וזכו להמשיך ישועה בבני ,בכח שמות הקדושים ‘אל”ד’
ו’אנ”י’ ,והוא מרומז בדברי רש”י ‘לפיכך לו ולא לה’ ,כי הנה ר”ת ‘ל’פיכך ל’ו ול’א
ל’ה’ הוא בגימטריא ‘צ”ו’ והוא מספר ב’ השמות הקדושים ‘אל”ד’ ו’אנ”י’.
עוד זה מרומז בלשון הפסוק עצמו ‘לה’ לנוכח אשתו’ ,הר”ת הוא בגימטריא
שם הקודש ‘אנ”י’.
ישועה בכח שם ‘הנ”ך’
ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה אשתו
(כה ,כא).
מסופר (אילה שלוחה וכתבי הר”ן) ,כי הגאון רבי דוד מפדהייץ בן הגה”ק בעל
הקצות החושן הדפיס את ספר ‘אבני מלואים’ לאביו והלך בין הערים למכור את
הספר .ידיד אחד פגש אותו והציע בפניו הצעה טובה ,לאמר שהוא יתן לו ממון,
ורבי דוד יסע אל הרה”ק העבודת ישראל מקאזניץ זי”ע ויבקש ממנו הסכמה
על הספר ,ובתוך הדברים יזכיר אותו על שאין לו ילדים .הגאון רבי דוד הסכים
להצעה ,ובא אל העבודת ישראל ,כאשר הזכיר את הידיד המצפה לבנים ,אמר לו
המגיד הק’ כי הנה המלאך הממונה על ההריון הוא בגמטריא ע”ה ,ושאלו מנין
מקור .השיבו רבי דוד מן הגמרא (נדה טז ):ד’מלאך הממונה על הריון לילה שמו’.
אמר לו המגיד ,יפה אמרת ,אולם אנכי אביא לך מקור ממקום אור ולא ממקום
חושך .דכתיב שהמלאך אמר להגר ‘הנך הרה וילדת בן’‘ ,הנ”ך’ בגימטריא ‘ע”ה’,
והרי זה רמז .וסיים הרה”ק ואמר על כן יפקד האיש הנ”ל בבני .ואכן באותה
שנה זכה האיש לבני.
וכן כתב הרה”ק המגיד מקאזניץ בספרו עבודת ישראל (פר’ לך ד”ה והקימותי)
כי שם ‘הנ”ך’ היוצא מסופי תיבות הפסוק (בראשית טז ,א) ‘הנך הרה ויולדת’ ,הוא
מסוגל להריון.
אף יצחק אבינו ורבקה אמנו כאשר נגשו לבקש ולהתחנן לזכות לבנים ,ביקשו
בכח שם זה ,כמרומז בלשון הפסוק ‘עקרה היא’ ,הר”ת ‘ע”ה’ הוא מספר שם הק’
‘הנ”ך’.
רבקה המשיכה פרנסה לבני יעקב
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה,
כב).
וברש”י ‘ויתרוצצו .מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות’.
הנה עשיו טען אין יעקב ראוי להשפעות העולם הזה ,ואין שפע פרנסה
***** דכ ******
והרחבה בא לו .אך יעקב ביקש לקבל אף פרנסה בעולם הזה ,בכדי שיוכל
לעסוק בתורה באין מונע ומפריע.
והנה איתא בספה”ק כי שם הקדוש ‘נג”ד’ היוצא מתיבות ‘נא גבור דורשי’ ,הוא
שם המסוגל לפרנסה.
ויש לומר בזה ,כי רבקה אמנו הצדקנית ,כאשר ראתה כי יעקב ועשיו מריבים
בנחלת העולם הזה ,ומה שיעקב מבקש פרנסה בכדי שיוכל לעסוק בתורה
בהרחבה ,מונע זאת עשיו ממנו.
‘ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את השם’ ,הלכה ועוררה סגולת שם
‘נג”ד’ המסוגל לפרנסה ,והוא מרומז בגמטריא של ר”ת ‘ות’אמר א’ם כ’ן ל’מה’,
כי הוא מספר ‘נ”ז’.
זריזות באכילת הפסח כנגד חפזון יציאת מצרים
לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים
לאביך כאשר אהב .ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה
ה’ אלקיך לפני (כז ,ט-כ).
וברש”י ‘שני גדיי עזים .וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק ,אלא פסח
היה ,האחד הקריב לפסחו ,והאחד עשה מטעמים .בפרקי דרבי אליעזר’.
יש לפרש שיעקב אבינו מיהר והזדרז להביא ליצחק את העזים לאכול קודם
חצות ,ושאלו יצחק ‘מה זה מהרת למצוא בני’ ,ומדוע סבור אתה כי יש להזדרז
באכילת הפסח.
השיבו יעקב ‘כי הקרה ה’ אלקיך לפני’ ,כוונתו ,כי ראוי להזדרז לאכול את
הפסח בשעה מוקדמת זכר לכך שהקב”ה מיהר ונחפז להוציא את בני ישראל
בזמן מוקדם ,קודם לזמן שנקצב תחילה.
ואמר יעקב לאביו ‘ה’ אלקיך’ ,היינו שהקב”ה עשה כן ,מפניך ,כי האיך הוציא
הקב”ה את ישראל קודם הזמן ,על ידי שהתחיל למנות את מספר ארבע מאות
שנה מזמן לידת יצחק .ובזה יש תשובה לשאלתך מדוע ראוי ל\הזדרז באכילת
הפסח.
‘ויאמר כי הקרה י’’ – קפיצת הדרך מירושלים
לבאר שבע בכח שם ‘יוה”כ’
לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים
לאביך כאשר אהב .ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה
ה’ אלקיך לפני (כז ,ט-כ).
***** הכ ******
וברש”י ‘שני גדיי עזים .וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק ,אלא פסח
היה ,האחד הקריב לפסחו ,והאחד עשה מטעמים .בפרקי דרבי אליעזר’.
לפי זה יש לפרש תמיהתו של יצחק ‘מה זה מהרת למצוא בני’ ,שהיה יצחק
תמה ,הלא אנו יושבים בבאר שבע ,והקרבנות שהבאת אינם נקרבים אלא
בירושלים ,והאיך זה הלכת כה מהר והקרבת קרבנות בירושלים וכבר חזרת
הנה.
השיב יעקב ‘ויאמר כי הקרה י’ אלקיך לפני’’ ,והתשובה תובן על פי מה שסיפר
הרה”ק מבעלזא זי”ע ,פעם אחת נסע הרה”ק מלובלין זי”ע עם כמה מתלמידיו
ביום הששי ,והנה כבר נתאחרה השעה ועדיין היתה העגלה רחוקה מן העיר.
פנו החסידים אל רבם הגדול ואמרו לו ,רבינו פעל נא לנו קפיצת הדרך ,השיבם
הרה”ק מלובלין ‘יא ,ווער כען היינט .’...והנה ,לפתע פתאום הם רואים לנגד
עיניהם את העיר ,מחוז חפצם ,מקום משם היו רחוקים לפני רגע מרחק עצום.
ואמר הרה”ק מבעלזא כי בדברי הרה”ק מלובלין ‘י’א ו’וער כ’ען ה’יינט’ ,כיוון
לר”ת שהוא ‘יוה”כ’ ,וזהו שם המסוגל לקפיצת הדרך.
והנה ר”ת ‘ו’יאמר כ’י ה’קרה י’’ ,הוא ‘יוה”כ’ ,ומרמז כי השיב יעקב לאביו,
שפעל קפיצת הדרך ,בכח שם הקדוש ‘יוה”כ’.
השכינה באה לישראל בט”ו ניסן
ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק
אביו ועשיו אחיו בא מצידו (כז ,ל).
אמרו בזוה”ק (ח”א קמד ).כי השכינה הק’ נכנסה עם יעקב אבינו אצל יצחק.
ואיתא כי היום בו בא יעקב אל יצחק ,היה ט”ו ניסן.
ויש לומר שמכח מה שהשכינה הק’ באה עם יעקב אבינו ,נמשך שבכל שנה
ושנה ,בליל ט”ו ניסן ,ליל הסדר ,קוב”ה ושכינתיה ופמליא דיליה יורדים לחזות
בנועם זיו סדרי בני ישראל .וכמו דאיתא בזוה”ק (ח”ב מ.).
‘יצא יצא’ – יצאתה שכינה עמו
ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק
אביו ועשיו אחיו בא מצידו (כז ,ל).
יש להבין כפל הלשון ‘יצא יצא’.
ויש לומר ,דהנה יצחק אמר ‘ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה’’ (פסוק כז),
ופירש רש”י שנכנסה עמו ריח גן עדן’ ,ובזוה”ק איתא כי השכינה הקדושה נכנסה
עם יעקב לבית יצחק.
***** וכ ******
וזהו ‘יצא יצא’ ,יעקב יצא ,ואף השכינה הקדושה היתה צריכה לצאת ,משום
שעשיו בא ,ואין עשיו והשכינה הק’ יכולים להיות תחת קורת גג אחד.
הטעם שלא הלכה רבקה לאברהם
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה,
כב).
וברש”י ‘ויתרוצצו .על כרחך המקרה הזה אומר דורשני ,שסתם מה היא רציצה
זו ,וכתב אם כן למה זה אנכי .רבותינו דרשוהו לשון ריצה .כשהיתה עוברת על
פתחי תורה של שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי עכו”ם,
עשיו מפרכס לצאת .ותאמר אם כן .גדול צער העיבור .למה זה אנוכי .מתאוה
ומתפללת על הריון .ותלך לדרוש .לבית מדרשו של שם .לדרוש את ה’ .שיגיד
לה מה תהא בסופה’.
יש לתמוה ,מדוע לא הלכה רבקה לזקנה אברהם.
ויש לומר על פי מה שאמרו חז”ל כי אברהם אבינו הסתלק מן העולם לפני
הזמן ,בכדי שלא יראה את נכדו עשיו הולך בדרך לא טובה ויצטער.
ובזה יש לומר כי משמים מנעו מרבקה לבוא לאברהם ,למען לא ישמע
כי הילדים מתרוצצים ואחד מהם רוצה לצאת לפתחי עכו”ם ורוצה את נחלת
העולם הזה.
יצרם של יעקב ועשיו שאני
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’.
ויאמר ה’ לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ
ורב יעבוד צעיר (כה ,כב-כג).
וברש”י ‘ויתרוצצו .על כרחך המקרה הזה אומר דורשני ,שסתם מה היא
רציצה זו ,וכתב אם כן למה זה אנכי .רבותינו דרשוהו לשון ריצה .כשהיתה
עוברת על פתחי תורה של שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי
עכו”ם ,עשיו מפרכס לצאת .דבר אחר ,מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני
עולמות .ותאמר אם כן .גדול צער העיבור .למה זה אנוכי .מתאוה ומתפללת על
הריון .ותלך לדרוש .לבית מדרשו של שם .לדרוש את ה’ .שיגיד לה מה תהא
בסופה’.
איתא בגמרא (סנהדרין צא‘ ):ואמר ליה אנטונינוס לרבי ,מאימתי יצר הרה שולט
באדם ,משעת יצירה או משעת יציאה ,א”ל משעת יצירה ,א”ל א”כ בועט במעי
אמו ויוצא ,אלא בשעת יציאה ,אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו
שנאמר לפתח חטאת רובץ’.
במהרש”א (ח”א ד”ה לפתח) כתב ויש להקשות ,מעובדא המובאת במסכת יומא
***** זכ ******
דאמרינן שכבר בשעת עיבור שולט יצר הרע על עובר ההוא ,ומתרץ כי התם
שאני ,כי על ידי שהאמא נשלטת תחת יצר הרע ,ואינה הולכת בדרכי ישרים ,אף
העובר נשלט תחת יצר הרע אף בסתמא אין היצר הרע שולט.
אמנם מקשה המהרש”א ,קושיא עליה אין לו תירוץ ,מדברי רש”י הכא ,שעשיו
ביקש לצאת לפתחי עכו”ם ,והרי שהיצר הרע שלט בו כבר משעת עיבור ,ולא
שייך למימר שהוא משום רבקה שהרי היתה צדקנית גדולה.
ויש לומר לפי דבריו ,כי רבקה הצדקנית סברה כדברי הגמרא שאין יצר הרע
בא לאדם עד שיוולד ,ולכך כאשר ראתה שהעובר שבתוכה מתאווה לצאת
לפתחי עכו”ם ,סברה כי אין זה משום היצר הרע של העובר ,אלא משום היצר
הרע שלה עצמה.
ולכך הלכה לבית שם לומר ‘למה זה אנוכי’ ,הנה מתברר כי אנכי בעלת יצר
הרע.
אך משמים השיבו לה ,כי אין לה ללמוד מן האמור בסתמא ,שאין היצר הרע
בא לאדם לפני לידתו ,כי אין זה אמור אלא בסתם אנשים ,אך ביעקב ועשיו,
דאיתא במדרש שהס”מ היה עם עשיו ,ומלאך מיכאל היה עם יעקב ,שאני,
שמחלוקת זו התחילה כבר משעת עיבור.
‘למה זה אנכי’ – שכר אמונה בהאי עלמא איכא
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה,
כב).
וברש”י ‘ויתרוצצו .על כרחך המקרה הזה אומר דורשני ,שסתם מה היא
רציצה זו ,וכתב אם כן למה זה אנכי .רבותינו דרשוהו לשון ריצה .כשהיתה
עוברת על פתחי תורה של שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי
עכו”ם ,עשיו מפרכס לצאת .דבר אחר ,מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני
עולמות’ .יש לומר ,כי רבקה אמנו ראתה את יעקב ועשיו מריבים בנחלת שני
העולמות ,באה לטעון ,כי הנה אף ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא ,ומשום הכי
אין מגיע ליעקב אבינו אשר מקיים מצוות את העולם הזה.
אך ‘שכר אמונה’ בהאי עלמא איכא ,ומאחר שרואים שיעקב אבינו מבקש
לצאת על פתחי תורה ,והוא מאמין בה’ ,מגיע לו שכר עולם הזה על כך.
וזהו ‘ותאמר אם כן למה זה אנוכי’ ,היינו מאחר שיעקב אבינו מאמין ב’אנכי ה’
אלקיך’ ,מצוות האמונה שבעשרת הדברות ,אם כן יש לו לצאת זכאי בריב מול
עשיו ,ולקבל חלק בעולם הזה.
‘ושני לאומים ממעיך יפרדו’ – קיום מצוות ‘אנכי’ בהפרדות מכופרים
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’.
***** חכ ******
ויאמר ה’ לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ
ורב יעבוד צעיר (כה ,כב-כג).
וברש”י ‘ויתרוצצו .על כרחך המקרה הזה אומר דורשני ,שסתם מה היא
רציצה זו ,וכתב אם כן למה זה אנכי .רבותינו דרשוהו לשון ריצה .כשהיתה
עוברת על פתחי תורה של שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי
עכו”ם ,עשיו מפרכס לצאת .דבר אחר ,מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת
שני עולמות’.
כתב הרמב”ם כי האמונה בה’ הוא מצוה .והקשה עליו ר’ חסדאי בספרו אור
ה’ ,כי האמונה לא יתכן על פי מצוה ,כי אם אינו מאמין לא יועיל לו המצוה,
רק אם מאמין מה שהשיג בשכלו או מה שראה בעיניו ושמע באזניו ,כמו שהיה
במעמד הנבחר ,אם כן הרי מאמין בהכרח ,ולא מחמת בחירתו ורצונו ,ודבר שאין
נופל תחת בחירה ורצון אין נקרא בשם מצוה.
וכתב הישמח משה בחיבורו על תהלים ‘תפלה למשה’ (קאפיטל סב פסוק יב אות
ג) וז”ל‘ ,צריך לומר דאף שהאמונה באמת מוכרחת ,וממש מוטבעת בלב אנושי
ישראל מאז שעמדו על הר סיני ,מכל מקום כיון שיש כמה וכמה מתפקרים
דניחא להו בהפקירא ,על כן בזדון הם מדברים על לבם להסיר האמונה,
ומרגילים עצמם עד שעוקים שורש האמונה בלבם וכו’ ,עכ”ל .והמשך דבריו,
הוא שהשכר שמקבלים הוא על כך שנפרדים מאנשי פועלי און אלו ,ועל כך
מקבלים שכר אמונה.
בזה יש לומר כי הנה רבקה ראתה שיש לה ב’ עוברים במעיה ,ועובר אחד
רוצה לצאת לפתחי האמונה והשני לפתחי עכו”ם.
ואמרה ‘אם כן למה זה אנכי’ הרי העובר הטוב אינו מקיים מצוות ‘אנכי ה’
אלקיך’ ,אשר כפי פירוש הישמח משה הכוונה ,שיש לו להתרחק מעובדי עכו”ם,
והנה הוא עומד קרוב לעובר השני שהוא נמשך לצאת לכפירה ולפתחי עכו”ם.
השיבה הקב”ה ,לא כן ,אלא העובר הצדיק ,הוא יעקב אבינו ,נמצא במלחמה
מול עשיו הרשע ,והוא מבקש להיפרד ממנו לגמרי ,ולכך ‘ויתרוצצו הבנים’,
ואינם משלימים האחד עם השני ואין יעקב מסכים עם עשיו ,וכבר מעתה הם
רבים ,וכך יהא בהמשך אשר ‘שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום
מלאום יאמץ’ ,ויהיו במלחמה תמידית ,ובני יעקב יפרדו מבני עשיו ,ובכך יקיימו
מצוות ‘אנכי ה’ אלקיך’.
‘מה תהא בסופה’ – מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה,
כב).
***** טכ ******
וברש”י ‘ותאמר אם כן .גדול צער העיבור .למה זה אנוכי .מתאוה ומתפללת
על הריון .לדרוש את ה’ .שיגיד לה מה תהא בסופה’.
רבקה אמנו הצטערה ביותר בצער ההריון ,ותמהה על גודל הצער מדוע
נשתנתה משאר נשים שאינם מצטערים כל כך .ותלך לדרוש את ה’ ,שיגיד לה
מדוע צערה גדול כל כך ,ויש לתמוה על רש”י שפירש את כונת בקשתה את ה’,
שיגיד לה מה תהא בסופה ,דלכאורה לא כן הייתה כוונתה ,אלא כוונתה הייתה
פשוטה ,לדרוש מה טעם סובלת צער הריון משונה כזה.
יש לומר שרבקה ראתה איך ש’ויתרוצצו הבנים בקרבה’ במריבות ומחלוקת,
וחששה מאוד מפני חומר מידת המחלוקת .אך זאת קיוותה ,אולי המחלוקת
הינה לשם שמים .ודבר זה חקרה ,האם יהיה למחלוקת קיום בסוף ,שאם כן היא
בכלל ‘מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים’ (אבות פ”ה מי”ז) .וזאת דרשה וביקשה,
שיגיד לה מה תהא בסופה ,האם מחלוקת הבנים סופה להתקיים‘ ,ותלך לדרוש
את ה’’ ,היינו את ‘שם שמים’ ,אם הוא הכוונה והמטרה כאן .והאם המחלוקת היא
בכלל אותה המחלוקת שאמרו חז”ל (קידושין ל‘ ):תלמידי חכמים שנעשים אוייבים
זה לזה ,אינם זזים משם עד שנהיים אוהבים זה את זה’ ,כנדרש מקרא (במדבר
כא ,יד) ‘ואת ואהב בסופה’.
‘ותלך לדרוש’ – משום יגעתי ומצאתי
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה,
כב).
וברש”י ‘ויתרוצצו .על כרחך המקרה הזה אומר דורשני ,שסתם מה היא
רציצה זו ,וכתב אם כן למה זה אנכי .רבותינו דרשוהו לשון ריצה .כשהיתה
עוברת על פתחי תורה של שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי
עכו”ם ,עשיו מפרכס לצאת .דבר אחר ,מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני
עולמות .ותאמר אם כן .גדול צער העיבור .למה זה אנוכי .מתאוה ומתפללת על
הריון .ותלך לדרוש .לבית מדרשו של שם .לדרוש את ה’ .שיגיד לה מה תהא
בסופה’.
צריך להבין מאי טעמא לא הלכה לאברהם זקינה הגדול לדרוש מה תהא
בסופה.
ויש לומר על פי מה שאמרו בגמרא (מנחות ז ).כי אבימי שכח את לימודו ,והלך
אצל רב חסדא שיזכיר לו את לימודו .ומקשה הגמרא מאי טעמא לא ביקש
אבימי מרב חסדא שיבוא אליו ,ומתרץ ‘סבר הכי מסתייעא מילתא טפי’ ,ופירוש
רש”י ‘משום יגעתי ומצאתי’ .והיינו שההליכה מתוך טרחה והתאמצות ,מסייעת
להבנת הלימוד ולמציאה בסייעתה דשמיא.
***** ל ******
זה יש לומר הטעם שרבקה ‘ותלך לדרוש את ה’’ ,למקום רחוק ,ולא לאברהם
זקינה שדר בסמיכות אליה.
בענין זה יש לפרש ,מה דכתיב (דברים לא ,א) ‘וילך משה וגו’ לא אוכל עוד
לצאת ולבוא’ ,ופירש רש”י ‘שנסתתמו ממנו מעיינות החכמה’ ,ואיתא בתרגום כי
להיכן הלך משה ,לשמוע תורה מפי יהושע.
וקשה מדוע לא הזמין את יהושע אליו.
ויש לומר כי הוא מפני הטרחה ,שרצה להטריח עצמו בטרחא דגופא ובטרחא
של הכנעה ליהושע תלמידו ,כסגולת ‘יגעתי ומצאתי’.
ויש להוסיף בסגולת ההליכה והטרחה לדברי תורה ,כי רבקה למדה זאת
מגוף השאלה ,שראתה איך שהבנים מתרוצצים בקרבה ,וכל אחד טורח לצאת
למקום טוב או ,למדה כי יש לטרוח ללכת לבתי כנסיות ,כמו יעקב אבינו ,ואף
משום ‘מאויבי תחכמני’ יש ללמוד חשיבות ההליכה למקומות ישרים.
‘מה תהא בסופה’ – שיעשה תשובה בסוף חייו
ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה’ (כה,
כב).
וברש”י ‘ויתרוצצו .על כרחך המקרה הזה אומר דורשני ,שסתם מה היא רציצה
זו ,וכתב אם כן למה זה אנכי .רבותינו דרשוהו לשון ריצה .כשהיתה עוברת על
פתחי תורה של שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי עכו”ם,
עשיו מפרכס לצאת .ותאמר אם כן .גדול צער העיבור .למה זה אנוכי .מתאוה
ומתפללת על הריון .ותלך לדרוש .לבית מדרשו של שם .לדרוש את ה’ .שיגיד
לה מה תהא בסופה’.
יש לפרש כי רבקה אמנו ,סברה כי עובר אחד במעיה ,ומשום שראתה אותו
מתאוה לצאת פעם לפתחי עכו”ם ופעם לפתחי בתי שם ועבר ,סברה כי הוא
יהיה פעם רשע ופעם צדיק ,ופעם יגבור היצר טוב על היצר הרע ופעם יגבור
היצר הרע על היצר הטוב.
ועל כן עמדה וביקשה ,אנא ה’ ,לכל הפחות שהסוף יהא שיצר הטוב יגבור
בפעם האחורנה על יצר הרע ,ויהיו סוף ימיו בתשובה ,כי בכך יוכל לתקן את
כל חייו.
בני יעקב אינם בטלים ברוב בני עשיו מאחר שבאו לעולם בתערובת
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן ששים
שנה בלדת אותם (כה ,כו).
וברש”י ‘שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו ,בדין היה אוחז בו לעכבו,
***** אל ******
יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשיו מן השניה ,צא ולמד משפופרת שפיה קצרה,
תן בה שתי אבנים זו תחת זו ,הנכנסת ראשונה תצא אחרונה ,והנכנסת אחרונה
תצא ראשונה ,נמצא עשיו הנוצר באחרונה יצא ראשון ,ויעקב שנוצר ראשונה
יצא אחרון ,ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה ,ויפטור את
רחמה ,ויטול את הבכורה מן הדין’.
לכאורה תמוה ,אם ראה יעקב שלא עולה בידו לעכב את עשיו מלצאת ראשון,
מה טעם אחז ידו בעקבו של עשיו.
ויש לבאר כי יעקב ביקש לצאת ראשון לעשיו בכדי שבני ישראל יהיו במעלה
ראשונה ועדיפה מבני עשיו ,ובכך יהיה על בני עשיו להתבטל ולהיכנע אל בני
ישראל .כשראה יעקב שזאת לא עולה בידו ,ביקש לכל הפחות לבטל טענת בני
עשיו כי הם הרוב ,ועל פי הנפסק (יבמות יד ).כי ‘יחיד ורבים הלכה כרבים’ על
בני ישראל לקבל מרותם ולהתבטל אליהם בקבלת דתם.
ויבואר האיך פעלה אחיזת עקב עשיו לבטל טענת הרוב על פי דברי המרדכי
במסכת חולין (סימן תשלז) ,בענין אדם העושה חליצה ויורק כדין ,וביריקתו יצאה
דם עם הרוק ,שחידש המרדכי שבכהי גונא לא אמרינן שהדם מתבטל ברוב
הרוק ,משום ש’דבר שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר בטיל’ ,ומאחר
שהדם בא לעולם בעירוב עם הרוק אין הוא מתבטל .ובכך מתבאר שכאשר יצא
עשיו לאוויר העולם כשידו של יעקב אחוזה בו ,הרי יעקב ועשיו הם תערובות
שבאה לעולם כך ,ואין בזה דין ביטול ובכך נסתתמו פיות בני עשיו.
נצחון על עשיו בכח שם הוי”ה
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן ששים
שנה בלדת אותם (כה ,כו).
‘וידו’ בגמטריא שם ‘הוי”ה’.
והוא רמז שיעקב אבינו הבין והשיג כי במלחמה הגדולה והכבידה של בני
יעקב מול עשיו וכחותיו ,הם יצר הרע וחיילותיו‘ ,אלמלא הקב”ה עוזרו אינו
יכול לו’.
ורק בכח ‘ידו’ היינו שם ה’‘ ,אוחזת בעקב עשיו’ ,אפשר לאחוז ולגבור על
כחות עשיו.
ויש להוסיף רמז להוראה זו ,כי על העובד ה’ הלוחם מלחמת חרמה מול היצר
הרע ,להבין ולדעת כי יש לו לצפות לישועת ה’ ,משום שבכחו העצמי אינו יכול
לנצח את היצר הרע‘ ,ואלמלא הקב”ה עוזרו אינו יכול לו’.
כי הנה שם ‘עשו’ במילואו הוא ‘עי”ן שי”ן ו”ו’ ,והאותיות האמצעיות של כל
אות הם יו”ד יו”ד וו”ו ,והגמטריא שלהם הוא שם ‘הוי”ה’.
***** בל ******
והוא רמז לכך שכחו וגבורתו של עשיו תקיף וחזק כל כך ,עד שרק שם הוי”ה
שולט בו.
וזה ביקש יעקב‘ ,וידו’ ,הוא בגמטריא שם ‘הוי”ה’‘ ,אוחזת בעקב עשיו’ ,ישלוט
על עשיו ,כי בתוך שם עשיו יש שם הוי”ה ,ובכח שם זה אפשר לגבור עליו.
רמז זה יש לומר בבקשה ‘קר”ע שט”ן’ ,כי האותיות האמצעיות של תיבת
‘שט”ן’ במילואו הוא בגמטריא שם הוי”ה ,שכן אלו האותיות במילואן ‘שי”ן’ טי”ת
נו”ן’ ,הרי כאן ב’ אותיות אמצעיות של יו”ד ועוד אות וי”ו .וב’ יו”ד ועוד וי”ו ,הרי
מספר ‘כ”ו’ שהוא מספר שם הוי”ה.
וזה מורה שיש לקרוע את השטן ,והיינו להעמיק בתוכו ,עד שמשיגים את שם
ה’ השוכן במעמקיו ,ובכך גוברים עליו.
מצוות שיש בידינו בעת הגלות
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן ששים
שנה בלדת אותם (כה ,כו).
כתב הפרי מגדים (בהקדמה לחיבורו על אורח חיים בשם השל”ה הק’ בתורה שבכתב
הקדמה הגה”ה הב’) שבזמן הגלות אין בידינו אלא קיום קכ”ו מצוות עשה שבתורה,
ושאר מצוות אין בידינו לקיים.
והוא מרומז בפסוק ‘וידו אוחזת בעקב עשו’ ,יעקב אבינו ראה כי עשיו יוצא
ראשון ,וכי עתיד לבוא זמן שעשיו יהא השולט ומושל ,בעת הגלות ,אמנם
בכך התנחם כי ‘וידו אוחזת בעקב עשו’ ,הנה ‘עשו’ במילואו הוא ‘עי”ן שי”ן ו”ו’,
והגמטריא של ב’ האותיות האחרונות של ‘עי”ן שי”ן’ עם מספר אות ו”ו ,הוא
קכ”ו.
וזהו ‘וידו אוחזת בעקב עשו’ ,יעקב אבינו ידע שאם יאחזו בני ישראל חזק,
ב’עקב’ היינו לשון סוף ,והכוונה לב’ האותיות האחרונות של ‘עי”ן שי”ן’ עם האות
האחרונה של תיבת עשו ,היא אות וי”ו ,וזהו בגמטריא ‘קכ”ו’ ומכוון כנגד קכ”ו
מצוות עשה ,יוכלו בני ישראל להחזיק מעמד בעת הגלות.
עוד רמז יש לומר בענין זה‘ ,סומך נופלים’‘ ,סומך’ הוא בגימטריא ‘קכ”ו’ ,והוא
רמז לכך שאפילו בזמן שאנו בנפילה וחולשה ,והיינו בעת הגלות‘ ,סומך’ ,נשאר
לנו קכ”ו מצוות שיש בידינו לקיים ,ולהתחזק בכך בעת הנפילה.
ויאהב יצחק את ה’עוונות’ של יעקב
ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו (כה ,כח).
יש לפרש ‘כי ציד בפיו’ היינו שעשיו היה סח ומדבר לשון הרע על יעקב,
שהיה בא אל יצחק ובפיו סיפורי עבירות שעשה יעקב.
***** גל ******
והנה כתב בחובות הלבבות (שער הכניעה פרק ז) כי המדבר לשון הרע על
חבירו ,עוברים עוונות חבירו אליו ,ונעשה חבירו זכאי מעוונות ,והוא נהיה עמוס
בעוונות .ובזה נמצא שקיבל עשיו את העבירות של יעקב.
והנה ,מה הן העבירות של יעקב ,הרי פשוט שיעקב לא עבר עבירות ממש,
אלא הן מצוות שלא עשה כראוי וכדומה.
וזה אהב יצחק ,כענין העובדא ,שהרה”ק מראפשיץ זי”ע הלך אל הנהר שעשה
שם תשליך רבו הרה”ק החוזה מלובלין זי”ע ,ושאלו החוזה לשם מה הנך הולך
לשם עתה אחר שסיימנו כעת תשליך שמה ,השיבו חכימא דיהודאי‘ ,הולך אני
ליטול את העוונות של הרבי ,כי העבירות של הרבי נחשבות אצלי כמצות’.
כח בגדי הקודש
ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב (כה ,כח).
וברש”י ‘יודע ציד .לצוד ולרמות את אביו בפיו ,ושואלו ,אבא היאך מעשרין
את המלח ואת התבן ,כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות .איש שדה .כמשמעו,
אדם בטל ,וצודה בקשתו חיות ועופות’.
אמרו במדרש (במד”ר ד ,ח) ובירושלמי (מגילה יד) ‘אדם הראשון היה בכורו של
עולם ,וכיון שקירב קרבנו שנאמר ‘ותיטב לה’ משור פר מקרין מפריס’ ,לבש בגדי
כהונה גדולה ,שנאמר ‘ויעש ה’ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם’ ,בגדי
שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם .כיון שמת אדם מסרן לשת ,שת מסרן
למתושלח ,כיון שמת מתושלח מסרן לנח ,עמד נח והקריב קרבן ,שנאמר ‘ויקח
מכל הבהמה הטהורה’ וגו’ ,מת נח ומסרן לשם וכו’ מת שם ומסרה לאברהם וכו’,
מת אברהם ומסרה ליצחק ,עמד יצחק ומסרה ליעקב ,וכי יעקב בכור היה אלא
שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה אמר לו ‘מכרה כיום את בכורתך לי’’.
בדברי המדרש יש לפרש האיך עלה בידי עשיו לצוד ולרמות את יצחק אביו.
כי עשיו היה לובש את בגדי כהונה שהיו הבכורות משתמשמין בהם ,ומכיון
שלבש בגדים קדושים ונעלים ,כאשר יצא לשדה ,נתקבצו סביבו חיות ועופות
טהורים שיש בהם ניצוצי קדושה רבים ,והוא עמד וצד אותן ,והביאן לאביו,
וכאשר ראה אביו חיות ועופות אלה הרגיש בקדושה היתירה שיש בהם ,ובזה
צד עשיו את אביו.
בזה יש להוסיף ,כי כאשר יעקב עשה עצמו כעשיו ,נתנה לו אמו את בגדי
החמודות של עשיו ,ופירשו בירושלמי (מגילה פרק יד) כי היו אלו בגדי הכהונה,
ואז בא עם בגדים אלו יעקב אל אביו יצחק ,ואמר לו ‘אנכי עשיו בכורך’,
וכוונתו תבואר ,דהנה איתא בספה”ק כי לבושו של אדם משפיעה על מהותו,
וכאשר האדם הולך עם מלבושים קדושים הוא מתקדש בכך ,ולהיפך ,הוא יורד
במדרגתו.
***** דל ******
ובזה מובן כי כאשר עמד עשיו מול יצחק עם בגדים קדושים ,היה נראה
כצדיק ,והטעם שהיה נראה כך מפני שהמלבושים אכן השפיעו עליו.
ובא יעקב לומר לאביו ‘אנכי עשו בכורך’ ,מה שהנך סובר על עשו ,כי הוא
קדוש ,אינו אלא מפני שהוא לובש בגדים שאנכי לובש כעת ,ובאמת בגדים אלו
הינם הקדושים ועשיו אינו קדוש.
האיך קנה יעקב את הבכורה שלא באה לעולם
ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי (כה ,לא).
הקשו הראשונים (עי’ תשובות הריב”ש סי’ שכח; פירוש הטור הארוך עה”ת בראשית כה ,לא)
האיך מכר עשיו ליעקב את הבכורה ,והלא הוי דבר שלא בא לעולם שאי אפשר
למכרו .ותרצו משום שעל ידי שבועה אפשר למכור גם דבר שלא בא לעולם.
עוד יש לומר ,דהנה בפנים יפות (פר’ קרח ד”ה לכל קדשי) הקשה על מה דכתיב
‘לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך’ ,דקשה דהא יש מהמתנות
כהונה דלא באו לעולם ,ואיך אפשר לתתם .ויישב על פי מה שנפסק (עי’ חו”מ
סי’ רג ס”י בהג”ה ובסמ”ע סקי”ט) דבנותן דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם
נקנו שניהם ,ולכן מאחר שניתנו שם גם מתנות כהונה שכבר בא לעולם נקנו אף
מתנות הכהונה שעדיין לא באו לעולם.
והנה אמרו במדרש (במ”ר ד ,ח) שאדם הראשון היה בכורו של עולם ,ובעת
שהקריב את קרבנו לבד בגדי כהונה גדולה ,ומאדם הראשון נמסרו הבגדים לכל
הבכורות אחריו ,ואף לעשיו ,אלא שיעקב קנה ממנו את הבכורה ואף את בגדי
הבכורה ,היינו בגדי הכהונה שהלכו בירושה מדור לדור ,לבכורות.
ובזה יש לומר כי שפיר קנה יעקב את הבכורה מעשיו ,כי משום שקנה אתת
בגדי הכהונה היה יכול לקנות עם זה אף את הכהונה עצמה ,על אף שלא באה
לעולם.
‘וימצאו שם באר מים חיים’ – ‘מציאה’ ולא מים שנובעים מנחל
ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים .ויריבו רועי גרר עם רועי
יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו (כו ,יט-כ).
כתב הרמב”ן כי טענת רועי גרר היה ,שהמים נובעים מן הנחל ,ועל כן אף הם
יכולים ליטול מהם.
ויש לומר כי התשובה לטענתם הנפסדת היא ‘וימצאו שם באר מים חיים’,
היינו שהמים היו בגדר ‘מציאה’ של פעם אחת ,והיינו שחפרו ומצאו מים ,שעד
עתה לא היו שם ,ומכאן שאין הדברים נכונים ,ואין המים נובעים מן נחל אלא מן
הבארות ,שאילו היו נובעים מנחל ,לא היו נפסקים והיו נובעים תמיד.
***** הל ******
‘כי עתה הרחיב’ – קירוב הגאולה על ידי התמדה בתורה
ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי
עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ (כו ,כב).
כתב הרמב”ן וז”ל ,והשלישי קרא רחובות ,הוא הבית העתיד שיבנה במהרה
בימינו ,והוא יעשה בלא ריב ומצה ,והאל ירחיב את גבולנו ,עכ”ל.
הנה כתב האור החיים הקד’ (שמות כז ,א ובעוד מקומות) שהגאולה העתידה תבוא
בכוח התורה הקדושה ,שאין משיח חפץ לגאול עם שבטל מהתורה ,ועל ידי
שבני ישראל יעסקו בתורה ויגבירו את הקול תורה יזכו לשמוע את קול שופרו
של משיח.
והנה בגמרא (עירובין סג ):דרשו הפסוק (יהושע ה ,יד) ‘עתה באתה’ שעולה על
ביטול תורה.
ועל דרך זו יש לדרוש הפסוק ‘כי עתה הרחיב ה’ לנו’ ,היינו על יד שנחדל
מלבטל תורה ,ונעסוק בתורה ברוב התמדה‘ ,הרחיב ה’ לנו’ ונזכה לבנין בית
המקדש השלישי.
כי אין משיח חפץ לגאול עם שבטל מלימוד התורה ,וביד בני ישראל תלוי
הדבר‘ ,כי עתה’ על ידי שירבו בלימוד התורה‘ ,הרחיב ה’ לנו’ בביאת המשיח.
‘הרחיב ה’ לנו’ – הרחבת שם ה’
ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי
עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ (כו ,כב).
כתב הרמב”ן וז”ל ,והשלישי קרא רחובות ,הוא הבית העתיד שיבנה במהרה
בימינו ,והוא יעשה בלא ריב ומצה ,והאל ירחיב את גבולנו ,עכ”ל.
לפי דבריו יש לדרוש לשון הפסוק ‘הרחיב ה’ לנו’ ,היינו שיתרחב שם ה’
ברוך הוא ,כי עד שאין בן דוד בא ,אין השם שלם ,ומשבא יהא השם שלם .וכמו
שפירש רש”י בפסוק (שמות יז ,טז) ‘ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה’ בעמלק
מדור דור’‘ ,מהו כס ולא נאמר כסא ,ואף השם נחלק לחציו ,נשבע הקב”ה שאין
שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו ,וכשימחה שמו
יהיה השם שלם והכסא שלם ,שנאמר (תהילים ט ,ז) ‘האויב תמו חרבות לנצח’,
זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א ,יא) ‘ועברתו שמרה נצח’ ,וערים נתשת אבד זכרם
המה (תהלים שם) ,מהו אומר אחריו ,וה’ לעולם ישב ,הרי השם שלם ,כונן למשפט
כסאו ,הרי הכסא שלם’.
ועתה השם הוא ‘הוי”ה’ ,ולעתיד לבוא יהא השם ‘יהיה’ ,וזהו הרחבת השם.
***** ול ******
‘כי הרחיב’ את שם ‘אלקים’
ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי
עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ (כו ,כב).
כתב הרמב”ן וז”ל ,והשלישי קרא רחובות ,הוא הבית העתיד שיבנה במהרה
בימינו ,והוא יעשה בלא ריב ומצה ,והאל ירחיב את גבולנו ,עכ”ל.
איתא בספה”ק כי המתקת שם מדת הדין‘ ,אלקים’ ,הוא באמצעות שם ‘הוי”ה’.
ו’אלקים’ במילוי יוד”ן ,הוא בגמטריא ‘ברחמים’.
והנה לעתיד לבוא כאשר יבוא מלך המשיח ,תהא מדת הרחמים שולטת
ומושלת בעולם ,ואף מדת הדין ,שבפנימיותה ובמהותה היא חסד ורחמים ,ואך
בחיצוניות היא מדת הדין ,תתגלה ותהא לרחמים פשוטים.
וזה יהא על ידי ההמתקה של שם ‘אלקים’ באמצעות שם ‘הו”ה’ .והוא מרומז
בפסוק ‘כי עתה הרחיב’ היינו בביאת המשיח ובנין הבית השלישי‘ ,הרחיב ה’
לנו’‘ ,לנו’ הוא בגמטריא שם ‘אלקים’ ,והיינו ששם זה יורחב ויומתק ,על ידי שם
הוי”ה ב”ה.
ברכת יעקב מקל וחומר
הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני ה’ לפני מותי (כז ,ז).
יש לפרש יצחק אבינו מאי קסבר ,ומדוע זה ביקש למסור את הברכות לעשיו
בנו הרשע.
ויש לומר דהנה על הפסוק (לעיל יז ,יט) ‘וקראת את שמו יצחק וקראת את שמו
יצחק והקמותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו’ ,פירש רש”י ‘מכאן
למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה ,כתיב הנה ברכתו אותו והפריתי אותו,
והרביתי אותו זה ישמעאל ,וקל וחומר ואת בריתי אקים את יצחק’.
ובדרך הזו הלך יצחק ,והוא ביקש לברך את עשיו ,בכדי שבדרך ממילא,
באופן של קל וחומר יתברך אף יעקב ,שאם לעשיו יש מלא ברכות וישועות,
בודאי שיעקב אבינו צריך להתברך.
וסבר יצחק ,כי אם יברך את יעקב ,תהא ברכתו תלויה אם יעקב ראוי לכך ,כי
אם לא ילך יעקב בדרכי ישרים ,לא יהא ראוי וכדאי לברכה.
אמנם כאשר הוא מברך את עשיו ,ועשיו הרי אין מתנהג כראוי בשום פעם,
ואף על פי כן הוא יתברך ,יתברך אף יעקב בקל וחומר ,בכל מצב.
ואמר אחר כך ‘גם ברוך יהיה’ ,הוסיף ברכה ,שתהא ברכת יעקב באופן של
‘גם’ וקל וחומר מעשיו ,שאם לעשיו יש שפע ,מוכרח להיות שגם ליעקב יהא
שפע רב.
***** זל ******
מצוה לשמוע לנבואת רבקה
ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך (כז ,ח).
פירש האור החיים הק’ ‘שמע בקולי .פירוש ,הגם שיש בדברים אלו כגניבת
הדעת ,עם כל זה יש לך לשמוע בקולי ,פירוש מלבד חיוב מצוות כיבוד אב
ואם שהיא מצוות עשה ,גם היא נביאה ,וכתיב (דברים יח ,טו) בדברי נביא אמת,
‘אליו תשמעון’ ,לזה אמרה שמע בקולי ,וכבר כתבנו (לעיל טז ,ה-ו) שיצטדק נביא
באומרו לעבור על מצוה ממצוות התורה לפי שעה’.
והנה ישנם ב’ תנאים לכך שתהא מצוה לשמוע בקול דברי הנביא אף שהוא
כנגד מצוות התורה ,שיהא הנביא ‘נביא מוחזק’ ,ושתהא הנבואה ‘הוראת שעה’.
ורבקה אמרה ליעקב כי מצוה עליו לשמוע אליה ,משום שמתקיימים בדבריה
ב’ התנאים‘ ,ועתה בני שמע בקולי’‘ ,ועתה’ היינו שרק עתה ,כי ההוראה היא
הוראת שעה‘ .לאשר אני מצוה אותך’ ,משום ש’אני’ שהנני נביא מוחזק מצוה
אותך ,אם כן מתקיימים ב’ התנאים וחלה עליך חובת השמיעה בקול הנביא אף
שהוא אומר לעבור על מצוה ממצוות התורה לפי שעה.
‘הקל קול יעקב’ – אין ידי עשיו שולטות בכל עידן
ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו
(כז ,כב).
במדרש (בר”ר סה ,כ) דרשו ‘אמר רבי ברכה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי
עשיו שולטות וכו’ ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשיו ,עין ידי
עשיו שולטות’.
אמרו בגמרא (סוטה כא ).שהתורה היא מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק ביה
ובין בעידנא דלא עסיק ביה?
והוא מרומז בפסוק ‘הקל קול יעקב’ תיבת ‘קל’ הראשונה שנכתבה חסר,
מרמזת על ‘עידנא דלא עסיק ביה’ ,ותיבת ‘קול’ האחרונה שנכתבה מלא מרמזת
על ‘עידנא דעסיק ביה’.
ובב’ המצבים ‘אין ידי עשיו שולטות’ ,כי תורה מגנא ומצלא בין בעידנא דעסיק
ביה ובין בעידנא דלא עסיק ביה.
‘הקל קול יעקב’ – תשובה מאהבה
ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו
(כז ,כב).
רש”י (ר”ה טז ).מבאר הטעם שתוקעים בשופר פעמיים ,כדי לערבב את השטן,
שלא ישטין ,שכישמע שהם מחבבים את המצוות מסתתמים דבריו.
***** חל ******
והצל”ח (דרושי הצל”ח דרוש ג’; חידושי הצל”ח ברכות ד) מחדש שכאשר האדם עושה
תשובה פעמיים ,אף אם מיראה ,הרי זה נחשב כתשובה מאהבה.
ולפי דרכו יש לומר הענין בתקיעת שופר פעמיים ,שבכך נחשב לישראל
שעושים תשובה ,וזה הביאור בכך שנסתם פי השטן ,משום שהתשובה נחשבת
כתשובה מאהבה ,ומה לו שיביא קרונות של עוונות אם הם עומדים להיות
מצוות בכח תשובה מאהבה.
ובזה יש לפרש הכתוב ‘הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו’ ,היינו כאשר
הקול הוא פעמיים קול ,שמשמיעים קול שופר פעמיים ,והיהודי עושה תשובה
פעמיים ,והוא נחשב כתשובה מאהבה ,אז אין ידי עשיו שולטות ,שכל העוונות
שהוא מביא נהפכים לזכויות.
ולפי פירוש רש”י הכוונה ,שכאשר תוקעים בשופר פעמיים ,רואה השטן את
חיבוב המצוות ובכך אין ידיו שולטות.
‘הקל קול יעקב’ – אף תורה שלא לשמה
ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו
(כז ,כב).
במדרש (בר”ר סה ,כ) דרשו ‘אמר רבי ברכה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי
עשיו שולטות וכו’ ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשיו ,עין ידי
עשיו שולטות’.
יש לפרש כפל הלשון ‘הקל קול יעקב’ ,ומה שתחילה כתיב ‘הקל’ בלא וי”ו,
ואחר כך כתיב ‘קול’ עם וי”ו.
כי הוא רמז לב’ קולות התורה ,קל של לימוד התורה שלא לשמה ,וקול של
לימוד התורה לשמה.
ואומר הכתוב כי אף אם בתחילה ה’קל’ ,היינו הלימוד הוא שלא לשמה ,מכל
מקום מאחר שלבסוף יהא ‘הקול’ ,והיינו שתהא הלימוד לשמה ,שכן ‘מתוך שלא
לשמה בא לשמה’ ,להכי אין ידי עשיו שולטות כלל.
‘הקול קול יעקב’ – עושים רצונו של מקום כל כך
ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו
(כז ,כב).
במדרש (בר”ר סה ,כ) דרשו את הפסוק באופן כזה‘ ,אמר רבי ברכה בשעה
שיעקב מרכין בקולו ידי עשיו שולטות וכו’ ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין
הידים ידי עשיו ,עין ידי עשיו שולטות’ .אך יש לתמוה קצת על פירוש זה ,כי
***** טל ******
אין הוא מכוון לגמרי בלשון הפסוק ,שאינו מפורש בפסוק ב’ האופנים ,וכתוב
רק ‘הקול קול יעקב והידים ידי עשיו’.
והנה בגמרא (ברכות לה ):אמרו שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום,
מלאכתם נעשית על ידי אחרים ,וכתבו התוס’ (ד”ה כאן) שאם אין ישראל עושים
רצונו של מקום כל כך ,אין מלאכתם נעשית על ידי אחרים.
זה יש לדרוש בפסוק ‘הקול קול יעקב’ ,באם קולו של יעקב ,העוסק בתורה,
הוא ‘קול קול’ היינו קול חזק ,והוא בשעה שישראל עושים רצונו של מקום בכל
מאודם ,אז ‘אין ידי עשיו שולטות’ ,ומלאכתם נעשית על ידי אחרים.
‘הקל קול יעקב’ – משום ש’יעקב חבל נחלתו’
ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו
(כז ,כב).
הרה”ק מראפשיץ זי”ע בספרו הק’ זרע קודש מפרש הפסוק ‘כי יעקב חבל
נחלתו’ ,שכל אחד ואחד מישראל מקושר אל האבות הק’ ואל יעקב אבינו בחבל,
וכענין החבל שכאשר מנענעים את קצהו האחד מתנועע אף קצהו השני ,כך גם
כאשר בן ישראל פועל ועושה איזה מעשה טוב ,הרי יש לזה חשיבות עצומה,
מכיון שבפעולתו הוא מנענע את החבל ופועל אף אצל יעקב אבינו.
ויש לרמז זה בפסוק ‘הקל קול יעקב’ ,תיבת ‘קל’ הראשונה ,נכתבה חסר,
ותיבת ‘קול’ השניה נכתבה מלא ,לרמז שאף עם קל יעקב בתורה ותפילה ,אינו
כראוי ואינו במעלה עליונה כל כך ,משום ש’יעקב חבל נחלתו’ ,והישראל העושה
את המצוה הינו מזרע יעקב ,הרי זה נחשב כ’קול יעקב’ ,היינו כמעשה חשוב
ונעלה שיש ליעקב אבינו ,בחיר האבות ,שהיה עושה מעשים טובים בשלימות
היותר נעלה ,חלק במעשים אלו ,ועל פי האמת אין נקרא קול המעשה הטוב
שעושה הישראל ,כקולו שלו בלבד ,אלא כ’קול יעקב’ עצמו.
ביסוד הרה”ק מראפשיץ ,יש ליישב מה שאמרו חז”ל ‘חייב אדם לומר מתי
יגיעו מעשי למעשי אבותי’ ,והוא קשה ,כי האיך יתכן שיגיעו מעשי אנשים
פשוטים כמו מעשי האבות הקדושים.
אלא ,פירוש ‘יגיעו’ היינו מלשון נגיעה ,והכוונה שחייב אדם לומר ולדעת
כי מעשיו נוגעים עד לאבות הקדושים ,פירוש ,המעשים שהוא עושה יש להם
קשר נגיעה וחיבור עם מעשי האבות הקדושים ,ומה שמקשר בין מעשיו למעשי
האבות ,הוא ‘יעקב חבל נחלתו’ ,החבל שמשתלשל בין האבות הק’ לבני ישראל
בכל הדורות.
‘ויתן לך האלקים’ – ברכה מלמעלה
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז ,כח).
***** מ ******
כתב בספה”ק זרע שמשון (שיר השירים אות ו עה”פ הנך יפה; שם אות יט) ‘כשהברכה
באה מלמעלה אין שום חשש’.
וכזו היתה ברכת יצחק‘ ,ויתן לך האלקים’ ,היינו שתהא זו ברכה הבאה
מלמעלה ,ובכך תהא זו נתינה של ממש ,שאין בה שום חשש.
‘ויתן לך האלקים’ – שפע גשמי ורוחני
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז ,כח).
וברש”י ‘ויתן לך האלקים .יתן ויחזור ויתן’.
הנה שמעתי מאדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל וכן ממו”ר הרה”ק
ר’ מנחם שלמה מקאלוב זי”ע ,כי דרך הצדיקים היא שכאשר הם רוצים להשפיע
רוחניות על בני ישראל ,הם מעתירים ומבקשים מהשי”ת השפעות גשמיות על
עמו ישראל ,ובכך נשפע גם רוחניות ,משום שכך הוא הסדר שכאשר נשפע שפע
משמים ,נשפע עמו שפע רוחני.
ביסוד זה מהצדיקים כי השפע הגשמי גורם לשפע רוחני ,יש לפרש ברכת
יצחק אבינו ליעקב בנו ‘ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארך ורוב דגן
ותירוש’ ובמדרש (בר”ר סו ,ג) אמרו ‘מטל השמים זו מקרא ,ומשמני הארץ זו
משנה ,דגן זו תלמוד ,תרוש זה אגדה’ ,ועל פי פשוטו אינו מובן ,שהרי הפסוק
מדבר אודות שפע גשמי ולא רוחני.
ולפי המתבאר ,הרי שענין השפע הרוחני בא דרך השביל שהוא השפע הגשמי,
ולכן כאשר ‘ויתן לך האלקים’ ,שפע גשמי ,יש בכך גם שפע רוחני ,ואין פשטות
הכתוב והדרש סותרות .וזהו ‘ויתן ויחזור ויתן’ ,ב’ מיני ההשפעות.
ברכה מכח מדת הדין
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז ,כח).
וברש”י ‘ויתן לך האלקים .יתן ויחזור ויתן’.
איתא בספה”ק כי ברכה והשפעה הנובעת ממדת החסד ,אינה קיימת לעד ,כי
כאשר מדת הדין תקיפה היא מתנגדת ומבטלת את השפע .אמנם ,כאשר השפע
והברכה באים ממדת הגבורה ,שאף מדה זו הסכימה לברכה ,אין לברכה ביטול,
שאין מדת הדין יכולה להתנגד אליה עוד כלל.
ויש לפרש כי יצחק אבינו בירך את יעקב ‘ויתן לך האלקים’ ,היינו שמדת הדין
מדת ‘אלקים’ תסכים לברכה ,ובזה ‘יתן ויחזור ויתן’ ,ולא תהא לברכה הפסקה
בשום מצב.
***** אמ ******
ויתן בידך את מדת הדין
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז ,כח).
יעקב אבינו התברך בברכה חשובה ויקרה ,כי אף מדת הדין אשר היא המקור
לכל רעה ופגע ,תהא מסורה בידיו ,שיוכל להטותה לטוב ,ולבטל את תוקפה
וגבורתה.
וזהו ‘ויתן לך’ ,את השליטה על מדת הדין שרמוזה בשם ‘אלקים’.
‘יתן ויחזור ויתן’ – שכר מצוה בלי שיעור
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז ,כח).
וברש”י ‘ויתן לך האלקים .יתן ויחזור ויתן’.
פירש אדאמו”ר הרה”ג ר’ מאיר מאשקאוויטש זצ”ל מאמר המשנה ‘ששכר
מצוה מצוה’ ,היינו ששכרה של המצוה גופא ,הוא מצוה.
שכן הקב”ה שש ושמח בכך שהוא נותן שכר ומיטיב לבני ישראל ,ומה שהאדם
זוכה להנות ולגרום נחת רוח להקב”ה הוא מצוה גדולה.
ומעתה ,נמצא שהוא זוכה לשכר נוסף ,שכן שכרה של מצוה זו ,גרימת נחת
רוח להקב”ה ,אף הוא מצוה ,וכך הוא גלגל החוזר ,עד שאין לדבר סוף ,ושכרו
של אדם אין לו שיעור.
והוא פירוש ‘ויתן לך האלקים’‘ ,יתן ויחזור ויתן’ ,היינו שהקב”ה נותן שכר
מצוה לבני ישראל ,עוד ועוד ,משום ש’שכר מצוה מצוה’.
‘ויתן לך האלקים’ – תוספת ברכה משום עין הרע
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז ,כח).
וברש”י ‘ויתן לך האלקים .יתן ויחזור ויתן’.
בגמרא (ברכות כ ).דרשו הפסוק (בראשית מט ,כב) ‘בן פורת יוסף בן פורת עלי עין
בנות צעדה עלי שור’ ‘אל תקרי ‘עלי עין’ ,אלא ‘עולי עין’’ ,ופירש בערוך (ערך על
הא’) וז”ל‘ ,אל תקרי עלי עין אלא עולי עין’ ,פירוש ,כל מה שמעיינין להן בעין
הרע לא יזיקום ,אלא מועיל להן ומעלין ביותר ,עכ”ל.
בזה יש לפרש ברכת יצחק אבינו את יעקב בנו‘ ,ויתן לך אלהים’‘ ,יתן ויחזור
ויתן’ ,בהקדם מה דאיתא במדבר קדש להרה”ק רבי שלום מבעלזא זי”ע (פר’ וירא)
שהשם כנגד עין הרע הוא ‘ית”ן’ ,ומפרש שזוהי הברכה (בראשית מט ,כ) ‘מאשר
שמנה לחמו – והוא יתן’ ,שהתברך אשר ,שאף ששמנה לחמו ,והסובבים אותו
בקנאם את קנאתם ברוב עושרו ישימו בו עין הרע‘ ,והוא יתן’ -תשפיע עליו
השם ‘ית”ן’ להינצל מעין הרע .ובזה יתבאר שיצחק בירך את יעקב לבל ישלוט
***** במ ******
בו חלילה עין הרע בכוח השם הקדוש ‘יתן’ ,ומאחר שלא ישלוט בו עין הרע‘ ,יתן
ויחזור ויתן’ ,שהעין הרע תחזור להיות ברכה ומתנה.
‘ורוב דגן’ – המתקת הדינים בתורה שבעל פה
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש (כז ,כח).
אמרו במדרש (בר”ר סו ,ג) ‘ורוב דגן ותירוש ,דגן זה תלמוד’.
והנה אמרו בגמרא ‘תורה ,רוב על פה ומיעוט בכתב’.
והוא מרומז בפסוק ‘ורוב דגן’ דגן זה תלמוד ,והתלמוד ,התורה שבעל פה,
הוא הרוב.
ועומק הענין בכך יבואר על פי מה שכתב הרה”ק בעל הייטב לב זי”ע (אבני
צדק יו”ד סימן קב) בשם האריז”ל (עי’ בישמח משה פר’ משפטים ופר’ אמור שהביא כן בשם
האריז”ל ,ובהגהות הייטב לב על הזוה”ק שנדפסו בסוף ספר אוצרות ייטב לב כתב כן על דברי
הזוהר ח”א רמ ).כי תורה שבכתב הוא דין ותורה שבעל פה הוא חסד.
והכלל הוא שהמיעוט בטל ברוב ,נמצא כי משום שהתורה שבעל פה היא
הרוב ,יש המתקה למדת הדין שיש בתורה שבכתב.
בא אחיך במדת המרמה כנגד מדתו של עשיו
ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך (כז ,לה).
מדתו של עשיו הרשע ,היא מדת הרמיה ,כמו שהכתוב מעיד ואומר עליו
‘ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו’ (לעיל כה ,כח) ,ופירש רש”י שהיה ‘יודע ציד,
לצוד ולרמות את אביו בפיו’.
ומדה כנגד מדה באה נקמתו ,שבעת שבא יעקב לקחת ממנו את הברכות,
עשה זאת במדת הרמיה.
וזה אמר יצחק לעשיו ‘בא אחיך במרמה ויקח ברכתך’ ,היינו ,הנך בא עכשיו
ובוכה על שנטלו ממך את הברכות ,ראוי אתה לזה ,שכן יעקב לקח זאת במדה
שיש לו כנגדך ,מה שהנך רמאי להרע ולצוד אותי ,לקח הוא לרמות ולקחת את
הברכות.
‘הכי קרא שמו יעקב’ – הקב”ה קרא שמו יעקב על שם מדת האמת
ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה
לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה (כז ,לו).
אמרו במדרש (תנחומא שמות ד) ‘יעקב ,הקב”ה קרא לו שם’ ,היינו שהקב”ה הוא
שקרא שמו של יעקב.
והנה עשיו אמר ‘הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים’ ,היינו ששמו של
***** גמ ******
יעקב נקרא כן ,לשון ‘ויעקבני’ .אולם הקב”ה משיבו ‘תתן אמת ליעקב’ ,אני הוא
שנתתי את שמו של יעקב ,ואין זה משום מדת המרמה אלא להיפך ,כי שם זה
מורה על אמת ותמימות.
‘ברכת אברהם’ – הברכה שנתיירא לברך
ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן
אלקים לאברהם (כח ,ג).
הנה כתיב (לעיל כה ,יא) ‘ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו’,
ופירש רש”י ‘אף על פי שמסר הקב”ה את הברכות לאברהם ,נתיירא לברך את
יצחק ,מפני שצפה את עשיו יוצא ממנו ,אמר ,יבוא בעל הברכות ויברך את אשר
ייטב בעיניו ,ובא הקב”ה וברכו’.
ויש לפרש כי זהו ‘ויתן לך את ברכת אברהם’ ,היינו אותה ברכה שנתייירא אבי
אברהם מלברך אותי משום עשיו בני ,תחול עתה עליך ,שכן אתה ראוי לזה.
‘ויתן לך האלקים’ – שם ‘אלקים’
ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן
אלקים לאברהם (כח ,ג).
להלן כתיב (להלן כ ,כ) ‘ויקרא לו אל אלקי ישראל’ .וברש”י ‘שהקב”ה קראו
ליעקב אל’.
ויש לפרש כי יצחק נתן לו את שם ‘אלקים’ .והיינו שהקב”ה עתיד לקרוא
ליעקב ‘אל’ ,וליתן לו סגולת שם זה ,ועתה ברכו יצחק בסגולת שם ‘אלקים’,
‘ויתן לך האלקים’.
שמא הרהר תשובה בלבו ונתקבלה התשובה
וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות
על נשיו לא לאשה (כח ,ט).
בירושלמי (ביכורים פ”ג ה”ג) למדו מהפסוק שחתן מוחלין לו על כל עוונותיו,
וז”ל ,חכם ,חתן ,נשיא ,גדולה מכפרת ,חתן‘ ,וילך עשיו אל ישמעאל ויקח את
מחלת בת ישמעאל’ ,וכי ‘מחלת’ שמה ,והלא ‘בשמת’ שמה ,אלא שנמחלו לו על
כל עוונותיו’.
הנה בגמרא קידושין (מט ):אמרו ‘המקדש על מנת שאני צדיק ,מקודשת’,
והטעם שמא הרהר תשובה בלבו.
אמנם ,יש להבין ,כי אף אם הרהר תשובה בלבו ,מדוע שנאמר שהתקבלה
התשובה ויצא מכלל רשע ונקרא צדיק.
***** דמ ******
ועל פי מה שאמרו בירושלמי ,גודל העת רצון של עת החתונה ,מובן הטעם
שהאשה מקודשת ,שכן אם הרהר המקדש תשובה בלבו ,ודאי נתקבלה תשובתו
ויצא מכלל רשע ,כי חתן מוחלין לו על כל עוונותיו.
***** המ ******
ימים מקדם
שפתי ישנים
דיבור הצדיק אינו חוזר ריקם
סיפר לי חסיד אחד ,ידידי מנוער ,כי כאשר נולדה לו בתו הבכורה ,התערבה חמותו
בענין קריאת השם לרך הנולדה ,ואמרה לו ליתן שם אחר אחת ממשפחתה.
ידידי ,אשר לא ידע מה לעשות ,נכנס אל הקודש פנימה ,ושטח בפני רביה”ק זי”ע
את שאלתו ,כי הנה הוא רוצה ליתן לבתו שם אחד ,אך חמותו אומרת לו ליתן שם
אחר.
השיב לו רביה”ק זי”ע ,נו ,הרי היא הבת הראשונה ,יהא לך עוד בנות ,יהא לך עוד
בנות ,וכך חזר ואמר כמה פעמים ‘יהא לך עוד בנות’.
ידידי אשר שם לב כי רביה”ק זי”ע חוזר ואומר כמה פעמים ‘יהא לך עוד בנות’,
ספר ומנה את מספר הפעמים שאמר כן רביה”ק זי”ע ,ושמר את הדבר בלבו ,כעבור
שנים התברר לו כי הנה יש לו בנות כאותו מספר פעמים שאמר לו רביה”ק זי”ע ‘יהא
לך עוד בנות’.
והענין בזה ,כי דיבור הצדיקים אינו שב ריקם ,ואין נפקא מינא באיזה אופן אומר
הצדיק את הדברים ,אם בתורת ברכה אם בתורת אמירה בעלמא ,דיבורי הצדיק
פועלים ועושים רושם ,ואינם חוזרים ריקם.
זהב טהור
זכיה כבירה היתה לי ,שהייתי מקורב למלכות ,אצל הרה”ק מטאהש זי”ע ,עוד
משנות מגורי בעיר מאנטריאול ובשנים לאחר מכן ,רבות הסתופפתי בצילו הק’
ושאבתי מהמעין הטהור תורה ויראת שמים.
חסיד נלהב היה הרה”ק מטאהש לרביה”ק זי”ע ,והיה מגיע אליו תדיר.
הנה ידועה ומפורסמת עבודת הק’ של רביה”ק זי”ע בקריאת התורה ,חשבונותיו
הנעלים איזה פסוקים לקרוא לעולים לתורה ,ורבות פעל בקריאת התורה.
***** ומ ******
זכורני שבת אחת כאשר שבת הרה”ק מטאהש בצילא דמהימנותא כיבדו רביה”ק
לעלות לתורה ,והיתה הקריאה בפרשיות המשכן ,וסיים רביה”ק את הקריאה בתיבות
‘זהב טהור’ .והיתה קורת רוח לפני רביה”ק זי”ע כי היה יכול לקרוא פסוק זה להרה”ק
מטאהש זי”ע.
בכל העולם זקוקים ישראל לרוב רחמי שמים
בעת המלחמה שהתחוללה בארץ ישראל במשך ששה ימים ,בשנת תשכ”ז ,היה
כל העולם היהודי שרוי בצער ודאגה ,ובקרית מלך רב אצל רביה”ק זי”ע הרבו בתפילה
לשלום יהודי ארץ הקודש הנותנים בצרה ,אף רביה”ק זי”ע עצמו יצא לאמירת תהלים
ברוב עם ,בתחינה ותפילה לרבון העולמים שיחוס על בניו הדרים בארץ ישראל.
בימים הללו ,ניגש אל רביה”ק יהודי חסיד סטולין אחד ,אשר מסיבה כלשהו היה
נמצא תקופה ארוכה באמריקה והיה שוהה בחצר הקודש ,ונפשו בשאלתו ,האם יביא
הנה את בני משפחתו הפחודים מהצרה.
השיבו רביה”ק זי”ע בתשובה פלאית‘ ,וכי פה אנו כן בטוחים ,בכל העולם נזקקים
היהודים לרוב רחמי שמים’.
תשובת רביה”ק ליהודי הלה הגיעה לאוזני ,והשתוממתי לשמע דברים אלו ,כי
בשנים הללו היינו דרים פה בטוחים ושלווים ,ולא היינו דואגים מגויים שונאי ישראל,
ולא היו בני עשיו וישמעאל מציקים ליהודים פה באמריקה ואף ברחבי תבל.
אמנם לדאבונינו ולצערינו הרב ,בתקופה האחרונה מתבברים דברי רביה”ק כצודקים
עד לאחת ,לאחר התגברות שנאת הגויים ,וריבוי ההצקות והרדיפות אחר היהודים בכל
העולם ,ואף פה במדינה בה היינו בטוחים בעבר.
ורביה”ק זי”ע בעיני הבדולח שלו חזה וצפה מה יהא בשנים אלו ,בתקופה הזו ,בכל
העולם ,וכבר אז חרד לגורל בני ישראל ,והעתיר לרוב רחמי שמים.
צדיק הדור הראוי להיות מלך המשיח
מו”ר הרה”ק רבי מנחם שלמה מקאלוב זי”ע היה אדוק ומקושר בכל לב ונפש,
לרביה”ק זי”ע ,בתקופת ה’סטראק’ שסבל רביה”ק זי”ע ,בשנת תשכ”ח ,לא חדל
הרה”ק מקאלוב מלהתפלל על רביה”ק ולעורר עליו רוב רחמי שמים ,ונוהג היה לעורר
את הציבור להתפלל ולא להרפות מלבקש ולהתחנן על רביה”ק זי”ע ,לרפואה שלימה
למען יאריך ימים על ממלכתו ,שיוכל להנהיג הלאה את כלל ישראל ,ובכל שלי”ס
היה נוהג לסיים את דא”ח בברכות ותפילות לטובת רביה”ק זי”ע ,עד אשר הוטב מצב
הבריאות של רביה”ק זי”ע.
שבת אחת ,בשנת תשכ”ח ,בתקופה לפני פסח ,נשא הרה”ק מקאלוב דברים
נוראים ,ואמר כי איתא בספה”ק כי בכל דור ודור ישנו צדיק ,אשר אילו הדור ראוי
וכדאי יתגלה ויהא למלך המשיח ,וסיים ואמר בדורנו אנו פשוט וברור כי צדיק זה
***** זמ ******
הינו הרה”ק מסאטמאר אשר הוא צדיק הדור ,ואם כן חובה כפולה ומכופלת עלינו
להתפלל מאוד מאוד לרפואת הצדיק הראוי להיות מלך המשיח ,למען יאריך ימים על
ממלכתו ,שיוכל לגאול את ישראל.
בעת שיצא לאור ספה”ק ‘ויואל משה’ ,אמר לי הרה”ק מקאלוב כי ‘ויואל’ הוא ר”ת
‘אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו’.
***
מ'דארף זיין דבוק אין צדיקים .אין ספה”ק היכל הברכה ברענגט ער אויף רבי חיים
חייקע מאמדורא זי”ע ,וואס איז געווען א גרויסער צדיק ,א גרויסער קדוש ,און ער
האט געפאסט טויזנטע תעניתים ,אז ער האט נאך אלץ נישט געשפירט אז ער האט א
שלימות הנפש ,ווי לאנג ער איז נישט אנגעקומען צום הייליגן רבי'ן ר' בער ,און ער איז
געווארן זיין תלמיד ,וואס דעמאלטס האט ער געפילט אז דאס איז געווען די שלימות
הנפש וואס האט אים אויסגעפעלט.
ווי ווייט עס פעלט אויס פאר א צדיק ,כל שכן וכל שכן פאר פשוט'ע אידן ,מיר
בעטן דעם אייבערשטן (שמונה עשרה ,בברכת 'על הצדיקים') 'ושים חלקנו עמהם' ,און
ממילא 'לעולם לא נבוש כי בך בטחנו' ,אויף אן אמת האט מען א שלימות ,און מען
דארף זיך נישט שעמען .מען קומט צו שלימות נאר מיט דעם וואס מ'איז זיך מדבק
צו צדיקים.
***
ס'איז איינמאל געווען שבת ביים הייליגן ישמח משה זי”ע ,וואס ער האט זיך נאך
געפרעגט אינמיטן פון די מענטשן ,אויב ס'איז דא איינער וואס ער איז א תלמיד
פונעם חתם סופר זי”ע ,צי ער קען דעם חתם סופר .ווייל ער האט געזען די צורה
פונעם חתם סופר ,און ער בעט זיך ער זאל אים העלפן ,ער זאל מזכיר זיין ער דארף
א ישועה .און ער האט געוואלט זיין זיכער אז דאס איז די צורה פונעם חתם סופר.
איז טאקע מוצאי שבת אנגעקומען א טעלעגראמע אז דער חתם סופר בעט אז
מ'זאל מתפלל זיין אויף זיין זון ,דער כתב סופר זי”ע .און מ'ווייסט דאך אז ער האט
אויסגע'פועל'ט ביי אים ,ווען ער איז געווען א קליין קינד ,נאך א פופציג יאר ,א יובל
שנים ,ס'איז באקאנט.
איך האב געהערט אז דער רבי זכרונו לברכה האט געזאגט אויף דעם ,אז דאס
צו קענען אוועקשיקן א צורה אויף אן אנדערע זייט פון די וועלט ,וואס דאס איז אן
אנדער פלאץ ,איז נאר בתלמידי בעל שם טוב הק' קען מען דאס .ער האט געזען ממש
דעם חתם סופר'ס געשטאלט לעבן זיך ביים דאווענען ,און ער האט פארשטאנען אז
מ'דארף א ישועה .האט דער רבי זכרונו לברכה געזאגט ,אז דאס אוועקשיקן א צורה
פון זיך אויף אנדערע פלעצער ,דאס איז נאר אין תלמידי בעל שם טוב ,וואס זיי קענען
דאס טון.
ס'איז באקאנט די מעשה פונעם הייליגן שינאווער רב זי”ע ,וואס ס'איז געווען אמאל
***** חמ ******
אן אידענע וואס איז געווען א עגונה ,איר מאן איז אוועקגעפארן קיין אמעריקע ,און
מ'האט נישט געהערט פון אים יארן .איז זי געלאפן צום שינאווער רב ,און שינאווער
רב האט צוגעזאגט אז פסח וועט ער זיין אינדערהיים .איז טאקע אזוי געווען ,א טאג
פאר פסח קומט ער אן פון אמעריקע .און ער האט פארציילט אז ער איז געווען דארט
אין אמעריקע ,און פרובירט צו מאכן געלט ,בימים ההם זענען געווען אסאך מענטשן
וואס זענען אוועקגעפארן קיין אמעריקע ,און איבערגעלאזט זייער פרוייען עגונה'ס.
און ער האט זיך אינגאנצן פארגעסן ,און זיך אינגאנצן אפגעלאזט פון דעם וואס ער
האט א משפחה דארטן אין איירופע.
ס'איז געקומען אפאר חדשים פאר פסח ,קומט אים אן א צורה פון אן עלטערן
איד ,און ער זאגט אים אין חלום ,דו ווייסט אז דו האסט א שטוב מיט קינדער און א
ווייב ,און זיי ווארטן אויף דיר ,און דו זאלסט אהיים פארן .ער האט זיך נישט געמאכט
וויסנדיג ,ס'איז דאך א חלום .אזוי כמה פעמים איז ער געקומען צו אים אין חלום.
און ווען עס איז געקומען אפאר וואכן פאר פסח ,האט ער גענומען א שטעקן און
אים ממש געסטראשעט .נאך איינמאל צוויי מאל ,האט ער שוין געכאפט א שרעק
אויכעט ,בקיצור ער האט געזען אז ער האט נישט קיין ברירה ,און ער האט אים
געזאגט פאר יעצט ,יעצט קענסטו נאך קויפן א טיקעט ,יעצט קענסטו נאך כאפן די
שיף וואס פארט ארויס ,שוין מארגן זאלסטו גיין .ער האט אים געסטראשעט ,ער
האט געזען אז ער האט נישט קיין ברירה ,און ער איז אנגעקומען.
אין שינאווא איז געווארן א גרויסער רעש ,עס איז געווען ממש אן אפענע זאך.
און מ'איז געלאפן צום שינאווער רב זאגן ,אז דער רבי זאגט אז ער האלט זיך פאר
גארנישט ,און דערווייל זעט מען אזעלכע אפענע מופתים .האט דער שינאווער רב
געזאגט ,איך האב עדות אז איך בין דא געווען ,און איך בין קיינמאל נישט געווען
אין אמעריקע ,און ער ווייסט נישט וואס מ'וויל פון אים .איז דער איד געקומען און
געזאגט אז ער האט געזען דעם שינאווער רב .האט דער שינאווער רב געזאגט ,אז עס
קען זיין אז ער האט מלביש געווען א מלאך ,ווייל ווען א איד טוט א מצוה ,דעמאלטס
ווערט באשאפן א מלאך ,און דער מלאך זעט אויס ווי דער מענטש אליינס ,און עס
קען זיין אז איך האב אמאל געטון א מצוה ,און פון דעם איז באשאפן געווארן א
מלאך ,און דאס האט דער איד געזען.
על כל פנים ,ס'איז געווען א גרויסע ענוה פון אים ,האט ער דאס געזאגט .און דער
אמת איז געווען ווי מ'האט פריער געשמועסט ,אז די תלמידים פון בעל שם טוב האבן
געהאט א כח צו שיקן זייער צורה אויף מרחקים אויף אנדערע פלעצער ,און מ'זאל
ממש זען די צורה פון דעם מענטש ,און ס'איז ממש ווי ער איז דארט.
מ'זאגט נאך אויפן שרף פון סטרעליסק זי”ע ,אז פארוואס האט מען אים גערופן
שרף .ווייל א שרף האט דאך עטליכע פנים'ער ,און האט דאך פנים אהין און אהער.
און ווען מ'האט געזען דעם סטרעליסקער ,האט מען אים געקענט זען ביים דאווענען
אין בית המדרש ,און דער תלמיד חכם אין דעם אנדערן עק שטאט ,האט אויך געזען
***** טמ ******
די צורה ווי ער איז אין איין פלאץ ,אבער ער איז געווען אין עטליכע פלעצער אויף
איינמאל .די תלמידי הבעל שם טוב האבן געקענט דאס מאכן.
***
דער הייליגער ר' מיכל'ע זלאטשוב'ער זי”ע ,האט געהאט א זון וואס האט געהייסן
רבי יוסף יאמפאלער זי”ע ,ער איז געווען א קדוש ונורא .ער איז נישט געווען געזונט
נעבעך ,ווי מ'זאגט נישט ביי זיך א שטיק צייט ,ער איז געווען אוועקגעפאלן ,און
געווען זייער מסוכן .און אין יענע צייט ביי ר' מיכל'ע זלאטשוב'ער זכותו יגן עלינו ,דער
טאטע ,האט מען מרוב קדושתו געמוזט אבאכט געבן אויף אים ,אז ער זאל נישט
אויסגיין פון דביקות .מ'האט גענומען א שומר ,איינער פון די קינדער ,און יעדע וואך
איינגעטיילט אז די קינדער זאלן אבאכט געבן אז ער זאל נישט אויסגיין פון דביקות.
אזוי איז סוף ימיו געווען ,ער איז געווען ממש אין גרויס דביקות אינעם אייבערשטן,
און מ'האט געמוזט אבאכט געבן.
איינמאל מנחה בשבת ,ביי 'ואני תפלתי לך ה' עת רצון' ,האט ער זיך זייער
פארדביק'ט ,און עס שטייט אין זוהר הקדוש 'בהאי רצון נסתלק משה נביאה' ,די
צייט ביי רעוא דרעוין איז א עת רצון ,א גרויסע ליכטיגקייט ,און דעמאלטס איז משה
רבינו אוועק .און דאס האט ער געהאלטן אין איין חזר'ן מיט גרויס דביקות .און יענע
פאר שעה האט די טאכטער געדארפט אבאכט געבן אויף אים ,און זי האט געמוזט
אוועקלויפן אויף א פאר מינוט ,און זי האט פארגעסן ,און זי האט געלאזט דעם טאטן
ר' מיכל'ע זלאטשוב'ער אליינס .און פון גרויס דביקות ווען ער האט געהאלטן אין איין
זאגן 'בהאי שעתא נסתלק משה' ,און טאקע משה רבינו איז אויך נסתלק געווארן דעם
מינוט ,איז ער פון גרויס דביקות אויסגעגאנגען ,און ער איז נסתלק געווארן.
און דער זון רבי יוסף יאמפאלער ,וואס איז געלעגן נעבעך אזוי אין א קאמא ,עס
הייסט אז ער איז נישט ביי זיך ,איז געווען דעמאלטס אין הימל ,און ער האט געזען אז
עס טוט זיך אין הימל א גרויסער רעש ,אלע צדיקים און אלע מלאכים קומען מקבל
פנים זיין דעם טאטן רבי מיכל'ע זלאטשוב'ער .איז ער נאכגעלאפן זיין טאטן .און
איינע פון די גרויסע צדיקים וואס זענען געקומען אנטקעגן מקבל פנים זיין די נשמה
פון רבי מיכל'ע זלאטשוב'ער ,איז געווען דער הייליגער בעל שם טוב ,דער הייליגער
בעל שם טוב איז געווען דער רבי פון רבי מיכל'ע זלאטשוב'ער .און ער גייט זעהט
ער אז דער זון רבי יוסף יאמפאלער דרייט זיך דארט ארום .האט ער אים געפרעגט,
מיין קינד יוסף ,וואס זוכסטו דא ,דו דארפסט נאך זיין בעולם הזה ,אויף דער וועלט.
האט ער אים געזאגט ער איז זייער נישט געזונט ,ער דארף א גרויסע ישועה .האט
ער אים געזאגט קום ,און אים גענומען צום בית דין של מעלה ,און ער האט געזאגט,
וואס ווילט עטץ פון אים האבן ,ער דארף נאך לעבן ,ער דארף דינען דעם אייבערשטן,
ער איז א גרויסער עובד השם .האבן זיי געזאגט ,יא ,לאמיר הערן ,זיי האבן בודק
געווען זיינע תפילות ,אלע זיינע עבודות ,מ'האט אלעמאל געטראפן עפעס וואס איז
נאכנישט הונדערט פראצענט בשלימות ,האט ער געזאגט ,חוץ איין אות איז געווען
***** נ ******
בשלימות ,וואס דער אות האט מעלה געווען אלע זאכן .האט דער בעל שם הקדוש
געזאגט ,וואס ווילט עטץ פון אים ,ער איז אן עובד השם בשלימות ,און מ'האט אים
טאקע געשיקט א רפואה.
און אין יענע צייט וואס ער האט אנגעפאנגען צו שוויצן ,און ער איז צוריקגעקומען
צו זיך ,האט ער געזאגט די שטוב מענטשן ,דער טאטע איז נסתלק געווארן .האבן זיי
אים געפרעגט וויאזוי ער ווייסט ,האט ער געזאגט ,אז ער איז געווען אויבן ,און ער
האט געזען ווי מ'איז מקבל די נשמה .אזוי ווייט האבן צדיקים זיך אזוי אויסגעארבעט,
און האבן געקענט.
***
הרב הקדוש מפשווארסק זאל זיין געזונט און שטארק און מאריך ימים ושנים זיין,
האט דערציילט אז ער האט געהערט פון זיין זיידן רבי איציקל זכרונו לברכה זכותו יגן
עלינו ,אז דער הייליגער דברי חיים זי”ע ווען ער פלעגט צו זאגן אשר יצר איז דאס
געווען בקולי קולות מיט גרויס דביקות ,עס האט געקענט דויערן שעות ,מיט גרויסע
כוונות מיט גרויסע יחודים מיט גרויסע דביקות .אשר יצר האט געקענט דויערן אזוי
לאנג ווי א מוסף ראש השנה דאווענען .ווי ווייט ער האט אינזין געהאט דעם ענין פון
'אשר יצר את האדם בחכמה' ,און זיך מתבונן געווען אין די גרויסקייט פון די ברכה.
***
דער טאטע זכרונו לברכה הרב הצדיק ר' מאיר בן ר' מנחם זכותו יגן עלינו האט
פארציילט ,אז ווען ער איז געווען אין בודאפעסט נאכן קריג ,איז געווען דארטן דער
סקווירער רבי זכרונו לברכה .איז געווען דארטן איינמאל ביים טיש פרייטאג צונאכטס
א איד וואס האט נישט געהאט קיין קינדער יארן ל”ע ,ווען ער האט באקומען שיריים
האט ער באקומען א ביין ,האבן די מענטשן זיך אנגערופן ,אה ,געהאלפן געווארן
מיט א ביין ,מיט א בן .און דער סקווירער רבי האט זיך אנגערופן שטילערהייט כדרכו
בקודש אזוי שטילערהייט אזוי ווי ער פלעגט צו רעדן ,יא יא א בן א בן .און יענער איד
איז טאקע געהאלפן געווארן יענעם יאר.
די זכות פון אלע צדיקים זאל מגין זיין אויף אונז .מיר האבן פריער געשמועסט
'ושים חלקנו עמהם' .און אוודאי אין דעם זכות וואס מ'דערמאנט זייערע גרויסקייטן,
דאס אליינס איז 'זכר עשה לנפלאותיו' ,און ווען מ'דערמאנט די אלע צדיקים ברענגט
עס ישועות.
***** אנ ******
מנחם משיב נפשי
מ'זאגט ביים דאווענען יעדן טאג ביי מודים ווי מ'דאנקט דעם אייבערשטן' ,יוצרנו',
אז דער אייבערשטער האט אונז באשאפן' ,יוצר בראשית' ,אז דער אייבערשטער האט
באשאפן די גאנצע וועלט ,און די גאנצע בריאה .און פרייטאג צונאכטס זאגט מען
אויך די זעלבע ווערטער ביי מודים ,ווי מ'דאנקט דעם אייבערשטן ,און מען ברענגט
ארויס דאס אז דער אייבערשטר האט אונז באשאפן ,און ער האט באשאפן די מעשה
בראשית.
איז זייער אינטערעסאנט וואס פארא שייכות האט דאס צו דעם וואס מ'דאנקט
דעם אייבערשטן .אויכעט וואס איז דער פשט פון די דאפלטן לשון ,אז דער
אייבערשטר האט אונז באשאפן ,און באשאפן מעשה בראשית.
נאר אין היכל הברכה ברענגט ער א מעשה וואס איז געווען מיט'ן בעל שם הקדוש.
דער בעל שם הקדוש איז געפארן מיט איינע פון זיינע תלמידים ערגעץ א לאנגן וועג,
ערגעץ זענען זיי דורכגעפארן די וועלדער ,ס'איז געווען קפיצת הדרך וכדומה ,ווייסט
מען דאך כדרכו בקודש ,און דער תלמיד איז געווען זייער דארשטיג ,ער האט נישט
געטרונקען קיין וואסער ,ס'איז אדורכגעגאנגען א לאנגע צייט ,און ס'איז געווען א
סכנת נפשות ,ער האט זייער געדארפט האבן וואסער צו טרינקען ,און אינמיטן וועג
איז נישטא קיין פלאץ וואו צו טרינקען וואסער.
האט ער זיך אנגערופן צום בעל שם הקדוש ,אז ס'איז א גרויסע צרה ,ער האט
נישט וואו צו טרינקען וואסער .האט אים דער בעל שם הקדוש געזאגט ,גלייב אז
דער אייבערשטר האט באשאפן די וועלט אין זעקס טעג ,און אלע ברואים ,אלע
באשעפענישן פונעם קליינע ווערעמל ביז די גרעסטע חיה ,אלע מענטשן ,אלע
אידן ,אלעס האט ער אינזין געהאט ,אלע זייערע באדערפענישן ,און אלעס האט ער
באשאפן ,אין די זעקס טעג ,איז שוין אנגעגרייט געווען אלעס ,בפרט פאר אידישע
קינדער ,אוודאי און אוודאי.
ס'איז דאך באקאנט פונעם בעל שם טוב הקדוש ,אז דער אייבערשטר האט
באשאפן די גאנצע וועלט ,און ס'איז געווען א גרויסער פריץ וואס האט געבויעט א
גרויסן פאלאץ .און ס'איז אדורכגעגאנגען אמאל אן איש חסיד א ערליכער איד ווען
ס'האט גערעגנט ,און ס'איז געווען א שטארקע שטורעם ,ער האט נישט געהאט וואו
זיך צו באשיצן ,איז ער פונקט דורכגעפארן דעם פאלאץ ,איז ער אריינגעגאנגען אין
***** בנ ******
דעם פאלאץ און זיך באשיצט .און אזוי ווי ער איז ארויסגעגאנגען ,א שטיק צייט
שפעטער איז די גאנצער פאלאץ חרוב געווארן.
דאס הייסט ,דער אייבערשטר האט שוין געזען אז דער חסיד וועט דארפן דורכגיין,
און ער וועט דארפן האבן ווי זיך צו באשיצן ,האט דער אייבערשטר אנגעגרייט אז
דעם פריץ זאל איינפאלן אזא זאך צו בויען דארט אזא פאלאץ .און דער גאנצע
פאלאץ וואס איז געווען געבויעט איז געווען וועגן דעם ,אז דער חסיד זאל קענען
דורכגיין און זאל קענען קומען צו זיך באשיצן.
האט דער בעל שם טוב הקדוש געזאגט פאר דעם תלמיד ,גלייב אמת'דיג אז
דער אייבערשטר האט אלעס אנגעגרייט ,וועסטטו ממשיך זיין אויף דיר די ישועה,
און וועסטו זען אז דער אייבערשטר וועט דיר העלפן .און דער תלמיד פון בעל שם
הקדוש האט זיך שטארק מתאמץ געווען ,זיך זייער געשטארקט ,ער האט געהערט
פון זיין רבי'ן דער הייליגער בעל שם הקדוש אז אלעס איז שוין באשערט פון הימל
פון פאר דעם ,און ער האט טאקע שטארק אין זינען געהאט ,ביז ער איז געקומען צו
אמת'דיגע אמונה .און אזוי ווי ער האט אמת'דיג געטראכט ,אמת'דיג מכוון געווען
און ער האט זיך געשטארקט אין די אמונה ,איז פלוצלונג דורכגעפארן א וואגן מיט
א גוי ,און דער גוי שטעלט זיך אפ ביים בעל שם טוב הקדוש ,און זיי פרעגן ביי
אים וואס גייט ער אזוי .זאגט ער זיי ,איך ווייס גארנישט ,זיין הער ,דער פריץ ,האט
אים געהייסן אנשעפן א גאנצע פעסל וואסער ,און ער ווייסט נישט פארוואס ,ער
ווייסט נישט פארווען .ס'איז אריינגעגאנגען אין זיין מחשבה אזוי ,און ער פארט און
ער גייט ,ער ווייסט נישט וואס ער וויל פון אים .און פארשטייט זיך אז זיי האבן אים
געבעטן ער זאל געבן וואסער צו טרינקען ,זיי האבן זיך מחיה געווען און באדאנקט
דעם אייבערשטן דערויף .האט ער געזען בחוש אז אלעס איז באשערט ,א איד דארף
זיך מתאמץ זיין און שטארקן ,און ממשיך זיין דאס וואס דער אייבערשטן האט אונז
שוין אנגעגרייט.
דאס קען זיין דער פשוט'ער פשט אין דעם' ,יוצרנו' ,דער אייבערשטר האט
אונז באשאפן אידישע קינדער' ,יוצר בראשית' ,ווייל ער האט אונז באשאפן ,האט
ער באשאפן די גאנצע מעשה בראשית .איז טייטש ,אז אלעס וואס מ'זעט ,אלע
מיליאנען מיליאנען מענטשן און גוים וואס דער אייבערשטער האט באשאפן ,און
געמאכט מיט אלע מיני תחבולות און כל מעשה בני אדם ,אונז ווייסן מיר נישט ,מיר
האבן נישט קיין אנונג ,מה גדלו מעשיך ה' ,מאוד עמקו מחשבותיך ,איז דאס אלעס
געווען פאר עפעס א צורך פאר אידישע קינדער .אזוי ווי ס'שטייט אין אלע ספרים,
מעשיות וכדומה וואס איז געווען ,וואס מ'האט ממש געזען בחוש ווי דער אייבערשטן
האט געפירט.
ממילא דאנקט מען דעם אייבערשטן על כל החסד אשר עשית עמדי ,דער
אייבערשטער האט געטון חסד מיט אונז ,דאנקט מען דעם אייבערשטן אויכעט אז
***** גנ ******
ס'איז נישט קיין היינטיגע זאך ,נאר בשעת בריאת העולם האט דער אייבערשטער
שוין אונז אין זינען געהאט ,די גאנצע בריאה איז געווען וועגן אידישע קינדער.
און אויכעט האבן מיר געשמועסט פון דעם אז בפרטיות ,אז יעדער איינער ,יעדער
יחיד ,האט דער אייבערשטער שוין אין זינען געהאט בשעת ער באט באשאפן די
וועלט .אלע זיינע צרכים ,אלע זיינע זאכן ,און ס'איז נישט קיין נייע זאך.
מיט דעם פארשטייט מען אויכעט וואס מ'פרעגט ,דער אייבערשטן ווייסט דאך
אלעס ,און ער באשאפט אלעס ,און וואס זעט מען אז ווען מ'דארף ישועות ,דארף
מען בעטן עקסטער אויף יעדעס .דער אמת איז ,ס'איז נישט דא קיין שינוי רצון חס
ושלום ,דער אייבערשטער כביכול ווייסט אלעס וואס איז אנגעגרייט ,אלעס איז געווען
פון פריער ,נישטא קיין שינוי .נאר וואס דען ,אז א איד האט שכל ,און ער דאוונט צום
אייבערשטן ,ער גלייבט אז אלעס ליגט אין זיין הענט ,און ער האט אלעס באשאפן.
דארף מען גלייבן אז ער האט שוין באשאפן פון אנפאנג מעשה בראשית ,און ס'איז
שוין באשערט געווען אז די ישועה זאל קומען אזוי און אזוי .און ס'איז נישט קיין
שינוי ,ס'איז שוין לאנג פון אנפאנג אן ,פון יוצר בראשית.
און דער תכלית פון די אלע זאכן איז ,א מענטש זאל זיך מתבונן ,אזוי ווי די גמרא
זאגט (סנהדרין לז ,).אז א מענטש דארף זאגן 'בשבילי נברא העולם' ,וועגן מיר איז
באשאפן געווארן די וועלט ,אלעס וואס ס'טוט זיך אין די גאנצע וועלט ,אלעס איז
וועגן אידישע קינדער .און יעדער יחיד האט שוין דער אייבערשטן בשעת די בריאה
אינזין געהאט.
איז דאס א געוואלדיגער געוואלדיגער חיזוק פאר יעדן אידישן קינד ,וואס טוט
זיך אריינטראכטן ,אז דער הייליגער גרויסער באשעפער ,וואס האט באשאפן עולמות
אונטן ,מיליאנען מיליאנען עולמות ,אויבן און אונטן .בגשמיות ,זעהט מען די אלע
שטערנס ,די גאנצע וועלטער און חכמות ,די אלע זאכן ,וואס איז ממש עושה נפלאות
לבדו ,מה גדלו מעשיך ה' ,ווי גרויס דער אייבערשטן איז ,די גאנצע בריאה ,אלעס איז
געווען עמקו מחשבותיו כביכול ,טיף טיף .און וואס מיינט מען אין דעם ,מיך!
דער טייטש איז ,וואו דארפסטו האבן א גרעסערן כבוד ,א גרעסערן יחוס ,א
גרעסערע שטארקייט וואס א מענטש האט אין זיך ,אז דער אייבערשטן האט אים
באשאפן ,און האט אים שוין אינזין געהאט בשעת מעשה בראשית ,און פאר זעקס
טויזנט יאר צוריק האט דער אייבערשטן כביכול שוין אינזין געהאט דעם יחיד ,און
יעדן יחיד ,יעדן מענטש ,און מיך אליינס ,יעדן איד עקסטער .דארף ער טראכטן ,דער
אייבערשטער האט מיך שוין אינזין געהאט .וואס דארפסטו מער פון דעם ,א גרעסערן
חיזוק פון דעם .א משל אז דער גרויסער מלך ,א גרויסער צדיק ,א גרויסער מלך אדער
א גרויסער שר וחשוב ,יעדער גרויסער מענטש ,האט אים אינזין ,ווי ווייט ער פילט
זיך שטאלץ דערמיט .דארף זיך יעדער איד שטאלץ האלטן ,על אחת כמה וכמה,
אלף אלפי פעמים ,און ער דארף זיך שטארקן מיט דעם אליין ,אז דער אייבערשטער
***** דנ ******
האט מיך אין זינען געהאט' ,יוצרנו' ,דער אייבערשטן האט מיך באשאפן ,און 'יוצר כל
מעשה בראשית' ,בשעת די בריאה האט ער מיך שוין אויך אין זינען געהאט.
איז דער פשט אין די ווערטער ,ווען איך דאנק דעם אייבערשטן ,דאנק איך אויך
אויף אלע חסדים פון אונזער לעבן ,אויף די אלע נפלאותיך וטובותיך ,אויף די אלע
גוטע זאכן וואס דער אייבערשטער טוט מיט אונז כסדר .אבער חוץ דעם ,דאנק איך
פאר דעם אייבערשטן אויף דעם וואס ער האט מיך אין זינען געהאט ,מיך ,א שפל
כערכי ,און אזוי יעדער איד ,כאטשע ווי ער איז ,האט אים דער אייבערשטן אין זינען
געהאט שוין בשעת מעשה בראשית.
'יוצרנו' ,דער אייבערשטער האט אונז באשאפן ,ער האט מיך באשאפן ,די אלע
זאכן וואס איך דארף ,זענען שוין געווען 'יוצר כל מעשה בראשית' ,און בשעת מעשה
בראשית האט ער מיך שוין אין זינען געהאט .דאס איז דער דאפלטן לשון פון 'יוצרנו
יוצר בראשית'.
מ'זאל זיך גוט שטארקן מיט דעם ,מיט דעם אליין וועט מען געהאלפן ווערן מיט
אלעם ,און ממשיך זיין אלעס וואס דער אייבערשטער טוט פאר אונז ,ער האט אונז
אייביג אין זינען ,ער האט שוין אין זינען געהאט בשעת הבריאה ,אויף דעם אליין
דארף מען עקסטער דאנקען דעם אייבערשטן.
***** הנ ******
גליון זו מוקדש לעילוי נשמת
אבי מורי
הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל
אמי מורתי
האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל
