gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור הדעת · Ohr Hadaas — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אור הדעת · Ohr Hadaas

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אור הדעת · Ohr Hadaas — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫תולדות‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ב‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫וַ ֵּתלֶ ְך לִ ְדרֹש ‪3 .........................................................................................‬‬ ‫יבת ֵׁשם וְ ֵׁע ֶבר‪3 .................................................................................‬‬ ‫יְ ִׁש ַ‬ ‫ָּת ִׁמים ִׁת ְהיֶ ה‪3 .......................................................................................‬‬ ‫ַהּדֹור ֶשל ַהּיֹום ‪4 ...................................................................................‬‬ ‫ֶב ֱא ֶמת הּוא ַמלְ ַאְך‪5 ................................................................................‬‬ ‫ֵׁמ ִׁשיב כַ ֲהלָּ כָּ ה‪5 .....................................................................................‬‬ ‫מֹורד ַב ַמלְ כּות‪6 ....................................................................................‬‬ ‫ֵׁ‬ ‫וְ זָּ כַ ְר ָּת ֶאת ֲא ָּמ ֶתך ‪6 ................................................................................‬‬ ‫ישית‪6 .....................................................................................‬‬ ‫יעה ִׁא ִׁ‬ ‫נְ גִׁ ָּ‬ ‫ַעל ה' וְ ַעל ְמ ִׁשיחֹו ‪7 ...............................................................................‬‬ ‫צּומים‪8 ...................................................................................‬‬ ‫גִׁ ּלּויִׁ ים ֲע ִׁ‬ ‫ַמגִׁ ִׁידים ַה ְמ ַש ְק ִׁרים ‪8 ...............................................................................‬‬ ‫ָּהעֹולֶ ה ִׁמכָּ ל זֶ ה ‪8 ...................................................................................‬‬ ‫ַא ֲה ַבת יִ ְצ ָחק ‪9 .........................................................................................‬‬ ‫סֹוד ַא ֲה ַבת יִׁ ְצ ָּחק ‪9 ................................................................................‬‬ ‫ַעל ִׁפי ַּד ְרכֹו ‪9 ......................................................................................‬‬ ‫צּומה ‪10 ................................................................................‬‬‫ַמ ֲעלָּ תֹו ָּה ֲע ָּ‬ ‫נֶ כְ ּדֹו ֶשל ַר ִׁבי ַט ְרפֹון‪10 ............................................................................‬‬ ‫יטת ִׁחּנּוְך ‪11 ......................................................................................‬‬ ‫ִׁש ַ‬ ‫ח ֶֹסר ִׁספּוק ‪11 .......................................................................................‬‬ ‫ִׁסיגַ ְריָּ ה ְב ַש ָּבת‪11 ...................................................................................‬‬ ‫ֹלא לִׁ ְראֹות ‪12 .......................................................................................‬‬ ‫יצֹוצי ַה ְק ֻד ָּשה‪12 ..................................................................................‬‬ ‫נִׁ ֵׁ‬ ‫ָּהעֹולֶ ה ִׁמכָּ ל זֶ ה ‪12 ..................................................................................‬‬ ‫‪‬‬ ‫ג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫וַ ֵּתלֶ ְך לִ ְדר ֹש‬ ‫אוﬧ‬ ‫וַ ֵּתלֶ ְך לִ ְדרֹׁש‬ ‫ׁשּובה כֵּ נָ ה ְבלִ י נְ גִ יעֹות‬ ‫תֹורה‪ֶׁ ,‬שיִ ְהיֶ ה ְת ָ‬ ‫ׁשֹואלִ ים ַרק ַד ַעת ָ‬ ‫כְ ֶׁש ְצ ִריכִ ים לְ ִה ְתיַ ֵּעץ ֲ‬ ‫יש ציווי של 'תמימות' שהתורה הק' מצווה אותנו (דברים יח‪ ,‬יג) ' ָּת ִמים ִת ְהיֶ ה‬ ‫יך'‪ ,‬אומר רש"י (שם)‪' :‬תמים תהיה עם ה' אלקיך – התהלך עמו‬ ‫ִעם ה' ֱאל ֹ ֶק ָּ‬ ‫בתמימות ותצפה לו‪ ,‬ולא תחקור אחר העתידות‪ ,‬אלא כל מה שיבא עליך קבל‬ ‫בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו'‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע הלכה רבקה אמנו לבית‬ ‫מדרשו של שם‪' ,‬שיגיד לה מה תהא בסופה'‪ ,‬מה ְמ ַש ֶנה מה יהיה? הרי מהות‬ ‫'תמים' היא לא לדאוג‪ ,‬לא לפחד‪ ,‬לא לחקור‪ ,‬קרה משהו ר"ל‪ ,‬אל תשאל‪ ,‬אל‬ ‫תתבונן‪.‬‬ ‫ָת ִמים ִת ְהיֶ ה‬ ‫יבת ֵּשם וְ ֵּע ֶבר‬ ‫יְ ִש ַ‬ ‫יש ציווי של 'תמימות' שהתורה הק'‬ ‫(בראשית כה‪,‬‬ ‫רבקה אמנו היתה נבוכה‬ ‫מצווה אותנו (דברים יח‪ ,‬יג) ' ָּת ִׁמים ִׁת ְהיֶ ה‬ ‫ֹאמר ִׁאם‬‫כב)‪' :‬וַ ּיִׁ ְתר ֲֹצצּו ַה ָּבנִׁ ים ְב ִׁק ְר ָּבּה וַ ת ֶ‬ ‫ֹלקיך'‪ ,‬אומר רש"י (שם)‪' :‬תמים‬ ‫ִׁעם ה' ֱא ֶ‬ ‫כֵׁ ן לָּ ָּמה זֶ ה ָּאנֹכִׁ י'‪ ,‬מבאר רש"י (שם)‪:‬‬ ‫תהיה עם ה' אלקיך – התהלך עמו‬ ‫'כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם‬ ‫בתמימות ותצפה לו‪ ,‬ולא תחקור אחר‬ ‫ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת‬ ‫העתידות‪ ,‬אלא כל מה שיבא עליך קבל‬ ‫על פתחי עבודה זרה עשו מפרכס לצאת'‪.‬‬ ‫בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו'‪.‬‬ ‫מה עשתה‪' ,‬וַ ֵׁתלֶ ְך לִׁ ְדרֹש ֶאת ַה ֵׁשם'‪.‬‬ ‫ומבאר רש"י‪' :‬ותלך לדרוש – לבית‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע הלכה רבקה אמנו לבית‬ ‫מדרשו של שם‪ ,‬לדרוש את ה' – שיגיד‬ ‫מדרשו של שם‪' ,‬שיגיד לה מה תהא‬ ‫לה מה תהא בסופה'‪.‬‬ ‫בסופה'‪ ,‬מה ְמ ַשּנֶ ה מה יהיה?‬ ‫הרי מהות 'תמים' היא לא לדאוג‪ ,‬לא‬ ‫צריך להבין‪ ,‬מדוע הטריחה עצמה ללכת‬ ‫לפחד‪ ,‬לא לחקור‪ ,‬קרה משהו ר"ל‪,‬‬ ‫עד לישיבה של שם‪ ,‬כשהיתה יכולה‬ ‫אל תשאל‪ ,‬אל תתבונן‪.‬‬ ‫לשאול את יצחק שהיה צדיק הדור וישב‬ ‫בביתה?‬ ‫כשנעמיק יותר ונתבונן‪ ,‬הרי יש את‬ ‫מדתו של נחום איש גם זו‬ ‫הרי חז"ל אומרים (יומא כח‪ ,‬ב)‪' :‬מימיהן‬ ‫(תענית כא‪ ,‬א)‪' :‬דכל מילתא דהוה סלקא ליה‬ ‫של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם‪,‬‬ ‫אמר גם זו לטובה!' או מדתו של התנא‬ ‫היו במצרים – ישיבה עמהם‪ ,‬אברהם‬ ‫רבי עקיבא (ברכות ס‪ ,‬ב)‪' :‬וכן תנא משמיה‬ ‫אבינו זקן ויושב בישיבה היה‪ ,‬יצחק אבינו‬ ‫דרבי עקיבא‪ :‬לעולם יהא אדם רגיל לומר‬ ‫זקן ויושב בישיבה‪ ,‬יעקב אבינו זקן ויושב‬ ‫כל דעביד רחמנא לטב עביד'‪ ,‬מה יש‬ ‫בישיבה היה'‪ .‬מדוע לא הלכו לישיבתם‬ ‫לשאול?‬ ‫של אברהם אבינו או יצחק אבינו?‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫וַ ֵּתלֶ ְך לִ ְדר ֹש‬ ‫אוﬧ‬ ‫ד‬ ‫השטריימל היפה ביותר למשהו ישן ומוזר‬ ‫ַהּדֹור ֶשל ַהּיֹום‬ ‫מימי הבעש"ט‪.‬‬ ‫רבינו האריז"ל מגלה שהעולם שבו אנו‬ ‫סיפר לי יהודי עתיר ממון שבבעלותו‬ ‫נמצאים נקרא 'עולם העשיה'‪,‬‬ ‫חנויות לממכר 'בקיטשע'ס'‪ ,‬שבכל‬ ‫והגדרתו 'רובו רע ומיעוטו טוב'! כלשונו‬ ‫שנה הוא מוציא ארבע קולקציות חדשות‪,‬‬ ‫הק' בשער ההקדמות (דף פה‪ ,‬ב)‪' :‬והעשיה‪,‬‬ ‫כדי לאלץ את הקונים להחליף את‬ ‫רובו רע ומיעוטו טוב‪ ,‬והם מעורבים'‪,‬‬ ‫חליפתם לדוגמא חדשה ומעודכנת‪.‬‬ ‫דהיינו רוב הדברים שמסביבנו הם 'רע'!‬ ‫היינו קנאה‪ ,‬תאוות‪ ,‬עין רעה וכדומה‪,‬‬ ‫בימי חורפי‪ ,‬החליפו בקיטשע פעם בכמה‬ ‫ולכן מערכת השיקולים של האדם הנמצא‬ ‫שנים‪ ,‬וזה היה נורמלי‪ ,‬היום ירחם השם‪.‬‬ ‫בעולם של החשיבה לא נכונים ולא‬ ‫אמיתיים‪ ,‬ומייצרים בעיה של 'החלטה'‬ ‫זו תופעה של מערכת החלטה שגויה‪ ,‬של‬ ‫נכונה‪.‬‬ ‫בזבוז ממון‪ ,‬בל תשחית‪ ,‬הרגל לחיים‬ ‫מופקרים‪ ,‬ועוד‪ .‬אלו רק דוגמאות קטנות‬ ‫פעמים שאדם נמצא בצומת חיים קשה‬ ‫ויחסית לא משמעותיות בחיים‪ ,‬אך‬ ‫של קבלת החלטה‪ ,‬ואינו יודע מה‬ ‫מבטאות את שיקול הדעת הקיים בעולם‬ ‫לעשות‪ ,‬אין אופציה של 'לא להחליט'‪,‬‬ ‫העשיה‪ ,‬שרובו רע ומיעוטו טוב‪.‬‬ ‫חייבים להחליט‪ ,‬נו מה עושים? אולי‬ ‫ההחלטה תהיה שגויה או הרת אסון‪ ,‬אולי‬ ‫תוך כדי הכתיבה‪ ,‬אני נזכר בדוגמא‬ ‫ההחלטה נובעת מנגיעה אישית‪ ,‬מ'מה‬ ‫פשוטה כל כך‪ :‬פעם היו מורידים‬ ‫יאמרו' או 'מה יחשבו' הסביבה?‬ ‫זבל פעם בשבוע‪ ,‬והיום פעמיים ביום‪ ,‬אז‬ ‫אחד הדברים המשקפים כמה אדם לא‬ ‫היה הזבל נכנס בשקית קטנה‪ ,‬היום שתי‬ ‫חושב נכון ובאמת‪ ,‬הוא כשאדם‬ ‫שקיות ג'מבו מלאות ואין מקום‪ ,‬מה‬ ‫חלילה נופל‪ ,‬מה הדבר הראשון שהוא‬ ‫השתנה?‬ ‫עושה‪' :‬האם מישהו ראה?' במקום‬ ‫להתבונן בעצמו אם הכל בסדר‪.‬‬ ‫אז היו אוכלים על שעוונית‪ ,‬פסולת המזון‬ ‫שנותרה היו אוספים עם סמרטוט של‬ ‫יש שיטות מכירה הקיימות בעולם הגשמי‬ ‫פעם‪ ,‬לתוך הזבל‪ ,‬וזהו‪ .‬היום זורקים‪,‬‬ ‫והחומרי‪ ,‬לאלץ אנשים להוציא כסף‬ ‫כפות‪ ,‬כפיות‪ ,‬צלחות‪ ,‬מזלגות‪ ,‬עם‬ ‫רב מכיסם לכיסם התפוח של בעלי ההון‪,‬‬ ‫הניילון לשולחן והכל לפח‪ .‬הנס הוא שאין‬ ‫שהרי אין כל סיבה בעולם לקנות דבר‬ ‫שולחן וכיסאות חד פעמיים‪ ,‬אחרת גם‬ ‫חדש‪ ,‬אם המוצר הקודם טוב ותקין‪ ,‬אין‬ ‫את זה היו זורקים‪ .‬שאלתי את החכמים‬ ‫בכך כל הגיון‪.‬‬ ‫והסבירו לי בטוב טעם פשר הדבר‪ ,‬היות‬ ‫ו'זה נוח'‪ ,‬לא צריך לשטוף כלים!‬ ‫מצאו עצה‪ ,‬לעשות 'שינוי מראה'‪ ,‬דהיינו‬ ‫להוציא רכב בעל 'צורה חדשה'‬ ‫המשכתי לשאול‪ ,‬האם בדקתם כמה הן‬ ‫ולהפוך את הקודם למשהו ישן ולא‬ ‫העלויות של ה'חד פעמי'‪,‬‬ ‫עדכני‪ .‬בימי חורפי‪ ,‬הלכו אנשים עם‬ ‫מקום האחסון‪ ,‬הסחיבה‪ ,‬הזריקה לפח וכל‬ ‫שטריימל עשרים ושלושים שנה‪ ,‬היום‬ ‫ההתעסקות מסביב‪ ,‬הרי זה זמן וכוח שגם‬ ‫מחליפים כל חמש שנים‪ ,‬היות שהצורה‬ ‫שווים משהו?‬ ‫הישנה נמוכה‪ ,‬זה לא מעודכן‪ ,‬ואז נהפך‬ ‫ה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫וַ ֵּתלֶ ְך לִ ְדר ֹש‬ ‫אוﬧ‬ ‫לעינים כבן אדם‪ ,‬אבל באמת הוא מלאך‬ ‫איני מביע דעה‪ ,‬אך נקודה למחשבה‪.‬‬ ‫הדר עם בני תמותה‪ ,‬וחי חיי אצילות‬ ‫ומרומם על כל ברכה ותהלה'‪.‬‬ ‫ֶב ֱא ֶמת הּוא ַמלְ ַאְך‬ ‫ֵּמ ִשיב כַ ֲהלָ כָ ה‬ ‫בנוסף‪ ,‬לא די שעולם העשיה 'רובו רע'‪,‬‬ ‫מגלה רבינו האריז"ל 'שהם‬ ‫מאמר העולם 'שאלת חכם חצי תשובה'‪,‬‬ ‫מעורבים'‪ ,‬דהיינו שחלק הטוב והרע‬ ‫היינו שכאשר החכם מרצה את‬ ‫מעורבים יחד‪ ,‬קשה עד למאד להבחין מה‬ ‫שאלתו בדקדוק ומבאר את צדדי הספק‬ ‫טוב ומה רע‪ ,‬פעמים הטוב הוא רע‪ ,‬והרע‬ ‫באופן ברור ובבהירות‪ ,‬אזי בזה עצמו‬ ‫הוא טוב‪ ,‬היינו עולם העשיה יש בו שתי‬ ‫בנה יסוד נכון לתשובה שיקבל מרבו‪.‬‬ ‫מעלות‪ :‬א) רובו רע ב) הטוב והרע‬ ‫ועל פי זה כתב פירוש נוסף במאמר‬ ‫מעורבים יחד‪.‬‬ ‫התנא‪ ,‬שואל כענין – דהיינו שתהיה‬ ‫אז מה עושים?‬ ‫שאלתו באופן כזה של 'שאלת חכם'‪ ,‬ואז‬ ‫יזכה למענה נכון וברור ויהיה הרב משיב‬ ‫הולכים לבית מדרשו של שם‪ ,‬לצדיק‬ ‫כהלכה‪.‬‬ ‫שאינו נמצא בעולם העשיה‪,‬‬ ‫נשמתו גבוהה מאד‪ ,‬אמנם נראה שרגליו‬ ‫שאלת חכם חצי תשובה‪ ,‬והיינו כי החכם‬ ‫מתהלכות על אותה אדמה שכולם‬ ‫בשאלתו הוא חודר אל תוך הענין‬ ‫הולכים‪ ,‬אך ודאי שלא‪ ,‬כל צדיק לפי‬ ‫ומברר את צדדי השאלה‪ ,‬וזהו באמת‬ ‫מדרגתו‪ .‬יש צדיקים שנשמתם היא‬ ‫הדרך להגיע אל התשובה‪ ,‬כי התשובה‬ ‫ביצירה‪ ,‬ויש כאלו בבריאה‪ ,‬ויש כאלו‬ ‫היא ברור הדבר עד גמירא‪ ,‬ומכיון שאף‬ ‫באצילות‪ ,‬וביאור הדבר‪ ,‬מגלה רבינו‬ ‫השואל החכם מברר ומפרש את הדבר‬ ‫האריז"ל בשער ההקדמות (דף פה ‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫בדרך החכמה‪ ,‬אף שלא עלתה בידו לבא‬ ‫'ודע‪ ,‬כי עולם האצילות רובו טוב‪,‬‬ ‫לידי הברור הגמור עד כדי שתתישב‬ ‫ומעוטו רע‪ .‬ואינם מתערבים יחד הטוב‬ ‫שאלתו‪ ,‬מכל מקום חצי תשובה בידו‪.‬‬ ‫והרע‪ ,‬בשום אופן‪ .‬ובעולם הבריאה‪ ,‬רובו‬ ‫טוב ומיעוטו רע‪ .‬והם מעורבים‪ .‬והיצירה‬ ‫ומעלת שאלה כזו אינה דוקא בשביל‬ ‫הם שוים הטוב והרע‪ ,‬והם מעורבים‪.‬‬ ‫שבאופן כזה נקל להגיע לידי‬ ‫והעשיה‪ ,‬רובו רע ומיעוטו טוב‪ ,‬והם‬ ‫התשובה‪ ,‬אלא גם השאלה לעצמה‪ ,‬מכיון‬ ‫מעורבים'‪.‬‬ ‫שהיא מבררת את הענין באיזו מדה‬ ‫לאשורו‪ ,‬הרי היא חשובה מאד‪ .‬כי הבנת‬ ‫צדיק הנמצא בעולם האצילות‪ ,‬יש בו‬ ‫כל דבר וההתבוננות בו במדה שאפשר לו‬ ‫מעלות עצומות שהן‪ :‬א) רובו‬ ‫לאדם‪ ,‬מרוממות את נפשו‪ ,‬מישרות את‬ ‫טוב‪ .‬ב) המיעוט הרע אינו מעורב כלל‬ ‫דעתו ומקרבות אותו אל האמת‪.‬‬ ‫וכלל בחלק הטוב‪ ,‬יש לצדיק יכולת‬ ‫הבחנה מהו טוב באמת‪ ,‬עתה ולדורות‬ ‫שאלת חכם – חצי תשובה‪ ,‬טעם הדבר‪,‬‬ ‫הבאים!‬ ‫מפני ששאלת חכם מבררת בין‬ ‫העיקר והטפל‪ ,‬בין הידוע ובין שאינו‬ ‫כמו שכתב החזו"א באגרותיו (ח"א‪ ,‬יג)‬ ‫ידוע‪ ,‬במה תלוי הפתרון ובמה אינו תלוי‪.‬‬ ‫'ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה‪,‬‬ ‫שאלה כהלכה מחוורת את הענין ומורה‬ ‫הוא הולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫וַ ֵּתלֶ ְך לִ ְדר ֹש‬ ‫אוﬧ‬ ‫ו‬ ‫יע ֲאדֹנִׁ י לֹו‬ ‫הֹוש ַ‬‫לַ אדֹנִׁ י וְ לִׁ ְש ָּפְך ָּּדם ִׁחּנָּ ם ּולְ ִׁ‬ ‫את הדרך אל תכנו‪ ,‬והיא היא המפתח‬ ‫יטב ה' לַ אדֹנִׁ י וְ זָּ כַ ְר ָּת ֶאת ֲא ָּמ ֶתך'‪.‬‬ ‫וְ ֵׁה ִׁ‬ ‫להבנתו השלמה‪.‬‬ ‫מבארים חז"ל מה הכוונה 'וְ זָּ כַ ְר ָּת ֶאת‬ ‫אחד מסימני החכם הוא‬ ‫(אבות ה‪ ,‬ז)‬ ‫ֲא ָּמ ֶתך'‪ ,‬מה דוד המלך צריך‬ ‫'שואל כענין ומשיב כהלכה'‪,‬‬ ‫לזכור? (מגילה יד‪ ,‬ב) 'והטיב ה' לאדני וזכרת‬ ‫והסימן של 'הגולם' הוא ההיפך‪.‬‬ ‫את אמתך‪ ,‬אמר רב נחמן‪ :‬היינו דאמרי‬ ‫אינשי‪ :‬איתתא בהדי שותא פילכא‪ ,‬איכא‬ ‫מֹורד ַב ַמלְ כּות‬ ‫ֵּ‬ ‫דאמרי‪ :‬שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי‬ ‫מיטייפי'‪.‬‬ ‫הנביא מספר שהיה איש קשה שקראו לו‬ ‫'נבל'‪ ,‬הוא היה בעלה של‬ ‫בתרגום ללשון הקודש‪ ,‬אמר רב נחמן‪:‬‬ ‫'אביגיל'‪ ,‬אשה טובה מאד‪ ,‬דוד המלך ע"ה‬ ‫היינו דאמרי אינשי‪' :‬עם‬ ‫שלח אליו פריסת שלום וברכה מכובדת‬ ‫שהאשה מדברת – היא טווה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬עם‬ ‫(שמואל א כה‪ ,‬ה–ו)‪ :‬וַ ּיִׁ ְשלַ ח ָּּדוִׁ ד ֲע ָּש ָּרה נְ ָּע ִׁרים‬ ‫שדברה עמו על בעלה‪ ,‬הזכירה בתוך כך‬ ‫אתם‬‫ּוב ֶ‬ ‫ֹאמר ָּּדוִׁ ד לַ ּנְ ָּע ִׁרים ֲעלּו כַ ְר ֶמלָּ ה ָּ‬‫וַ ּי ֶ‬ ‫את עצמה‪ .‬שאם ימות בעלה – ישאנה‬ ‫ּוש ֶאלְ ֶתם לֹו ִׁב ְש ִׁמי לְ ָּשלֹום‪.‬‬ ‫ֶאל נָּ ָּבל ְ‬ ‫דוד! עוד פתגם‪' ,‬שפיל ואזיל בר אווזא‪,‬‬ ‫יתך ָּשלֹום‬ ‫ּוב ְ‬‫וַ ֲא ַמ ְר ֶתם כֹה לֶ ָּחי וְ ַא ָּתה ָּשלֹום ֵׁ‬ ‫ועינוהי מיטייפי' – 'צופין למרחוק'‪.‬‬ ‫וְ כֹל ֲא ֶשר לְ ך ָּשלֹום'‪.‬‬ ‫הגמרא מבארת שתוך כדי דיבור על‬ ‫נבל השיב לאנשי דוד המלך ע"ה בלעג‬ ‫בעלה ובקשת רחמים עליו‪,‬‬ ‫ובבוז (שם‪ ,‬י)‪' :‬וַ ּיַ ַען נָּ ָּבל ֶאת ַע ְב ֵׁדי ָּדוִׁ ד‬ ‫סיימה אביגיל את נאומה במשפט 'וזכרת‬ ‫ּומי ֶבן יִׁ ָּשי ַהּיֹום ַרבּו ֲע ָּב ִׁדים‬ ‫ֹאמר ִׁמי ָּדוִׁ ד ִׁ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫את אמתך'‪ ,‬כלומר אם בכל זאת בעלה‬ ‫ַה ִׁמ ְת ָּפ ְר ִׁצים ִׁאיש ִׁמ ְפנֵׁ י ֲאדֹנָּ יו'‪ ,‬נורא!‬ ‫נבל ימות‪ ,‬ישאנה דוד‪ ,‬ולכאורה איך‬ ‫אפשר להבין זאת‪ ,‬מצד אחד עומד דוד‬ ‫דינו של נבל כמורד במלכות שחייב‬ ‫המלך משיח ה'‪ ,‬ומצד שני אביגיל‪ ,‬שהיא‬ ‫ֹאמר ָּּדוִׁ ד לַ ֲאנָּ ָּשיו‬‫מיתה (שם‪ ,‬יג)‪' :‬וַ ּי ֶ‬ ‫נביאה‪ ,‬האם כך מדברת נביאה‪ ,‬הלא היא‬ ‫ִׁחגְ רּו ִׁאיש ֶאת ַח ְרבֹו וַ ּיַ ְחגְ רּו ִׁאיש ֶאת ַח ְרבֹו‬ ‫אשת איש‪.‬‬ ‫וַ ּיַ ְחגֹר גַ ם ָּּדוִׁ ד ֶאת ַח ְרבֹו וַ ּיַ ֲעלּו ַא ֲח ֵׁרי ָּדוִׁ ד‬ ‫אתיִׁ ם יָּ ְשבּו ַעל‬ ‫ּומ ַ‬ ‫כְ ַא ְר ַבע ֵׁמאֹות ִׁאיש ָּ‬ ‫ישית‬ ‫יעה ִא ִ‬ ‫נְ גִ ָ‬ ‫ַהכֵׁ לִׁ ים'‪.‬‬ ‫לרדת לעומקה של התשובה הנפלאה‬ ‫וְ זָ כַ ְר ָת ֶאת ֲא ָמ ֶתך‬ ‫ששמה 'נגיעה אישית'‪ ,‬אקדים‬ ‫מעשה שהיה עם המשגיח של ישיבת‬ ‫אשתו הצדקת אביגיל התחננה לדוד‬ ‫חברון הגה"צ מאיר חדש זצ"ל‪ ,‬אשר‬ ‫המלך שלא יפגע בבעלה נבל‪,‬‬ ‫מתוקף תפקידו היה צריך להרחיק תלמיד‬ ‫וכה אמרה (שם‪ ,‬כה)‪ַ ' :‬אל נָּ א יָּ ִׁשים ֲאדֹנִׁ י ֶאת‬ ‫אחד מהישיבה‪ .‬חבריו של אותו תלמיד‬ ‫לִׁ בֹו ֶאל ִׁאיש ַה ְבלִׁ ּיַ ַעל ַהזֶ ה ַעל נָּ ָּבל כִׁ י‬ ‫ידעו על כך‪ ,‬ואמרו לו להכין את‬ ‫כִׁ ְשמֹו כֶ ן הּוא נָּ ָּבל ְשמֹו ּונְ ָּבלָּ ה ִׁעמֹו וַ ֲאנִׁ י‬ ‫המזוודה‪ ,‬כי למחרת הוא עתיד להיפרד‬ ‫יתי ֶאת נַ ֲע ֵׁרי ֲאדֹנִׁ י ֲא ֶשר‬ ‫ֲא ָּמ ְתך ֹלא ָּר ִׁא ִׁ‬ ‫מהם‪ .‬אמר להם התלמיד שלא ידאגו‪ ,‬הוא‬ ‫ָּשלָּ ְח ָּת'‪ ,‬ומסייימת את בקשתה (שם‪ ,‬לא)‪:‬‬ ‫יֵׁ דע להסתדר עם המשגיח‪.‬‬ ‫פּוקה ּולְ ִׁמכְ שֹול לֵׁ ב‬ ‫'וְ ֹלא ִׁת ְהיֶ ה זֹאת לְ ך לְ ָּ‬ ‫ז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫וַ ֵּתלֶ ְך לִ ְדר ֹש‬ ‫אוﬧ‬ ‫תמיכה מיוחדת לבני הישיבה – ת"ת‪,‬‬ ‫למחרת קורא המשגיח לתלמיד‪ ,‬ושואל‬ ‫תומכי תורה‪ .‬למנהל הקופה היו‬ ‫אותו‪ :‬אתה יודע למה קראתי‬ ‫קריטריונים ברורים למי מגיעה תמיכה‬ ‫לך? ענה התלמיד‪ ,‬כן! הרב רוצה לסלק‬ ‫לקנות חליפה ולמי לא‪ .‬מנהל הקופה היה‬ ‫אותי מן הישיבה‪ .‬ומדוע אני רוצה לעשות‬ ‫הרב הצדיק גרשון ליברמן זצ"ל‪ ,‬לימים‬ ‫זאת? – פשוט מאד‪ ,‬ענה התלמיד‪ ,‬הרב‬ ‫מייסד וראש מוסדות נובהרדוק בצרפת‪.‬‬ ‫משועמם! והוא מחפש קרבן! ואני הוא‬ ‫הקרבן התורן! בשבוע הבא הרב ייטפל‬ ‫אם חשקה נפשך בחליפה ולא עמדת‬ ‫לתלמיד אחר‪ ,‬וימצא קרבן חדש!‬ ‫בקריטריונים‪ ,‬היתה לך אפשרות‬ ‫לסדר את האישור בנקל‪ .‬כל שהיה עליך‬ ‫סוף מעשה‪ ,‬את הבחור ההוא הרב לא‬ ‫לעשות זה ללכת אליו ולהעליב אותו‪,‬‬ ‫סילק‪ ,‬מדוע‪ ,‬כי הרב יכול להרשות‬ ‫וברגע זה רוב הסיכויים שתקבל חליפה‬ ‫לעצמו לסלק תלמיד‪ ,‬רק לאחר שהוא‬ ‫חדשה לחג‪ .‬מדוע‪ ,‬כי הוא יכול להחליט‬ ‫יודע מעל לכל ספק שהוא מרחיק אותו‬ ‫שלא מגיעה לך תמיכה כל זמן שיכול‬ ‫מהישיבה לכבוד ה'‪ ,‬ובלי כל נגיעות‬ ‫לשפוט ולשקול לפי קריטריונים ברורים‪,‬‬ ‫אישיות‪.‬‬ ‫אבל ברגע שפגעת בו אישית‪ ,‬הרי מכאן‬ ‫באותו רגע שהוא פגע בו אישית‪ ,‬יתכן‬ ‫ואילך כבר אינו יכול להרשות לעצמו‬ ‫שלהתנהגותו כלפיו ולרצונו‬ ‫לקבל החלטה שלילית נגדך‪ ,‬כי יש חשש‬ ‫שבכל שיקול דעת והחלטה כזו מעורבות‬ ‫להרחיקו מן הישיבה משתרבבות נגיעות‬ ‫נגיעות אישיות‪.‬‬ ‫אישיות‪ ,‬והחלטתו נובעת גם מהפגיעה‬ ‫האישית‪.‬‬ ‫אביגיל דיברה על לבו של דוד המלך‬ ‫ַעל ה' וְ ַעל ְמ ִשיחֹו‬ ‫שירחם על בעלה‪ .‬כשהיא לא‬ ‫בטוחה ששכנעה אותו‪ ,‬היא שולפת את‬ ‫הוסיף הגאון רבי משה שפירא זצ"ל‬ ‫הנשק הסודי שלה באומרה 'וְ זָ כַ ְר ָת ֶאת‬ ‫כששמע את הסיפור הנ"ל‪ ,‬כי‬ ‫ֲא ָמ ֶתך' – אם אהיה אלמנה‪ ,‬אני רוצה‬ ‫אביו סיפר לו סיפור דומה על הסבא‬ ‫להינשא לך‪ .‬בו ברגע גרמה לדוד להיות‬ ‫מקלם‪:‬‬ ‫נוגע בדבר‪ ,‬ומרגע זה‪ ,‬היא כבר סמוכה‬ ‫ובטוחה שלא יגע לרעה בבעלה‪.‬‬ ‫לאחר שאחד התלמידים החציף פניו נגד‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬החליט הסבא מקלם‬ ‫פלא פלאות‪ ,‬כוחה של נגיעה‪.‬‬ ‫להרחיקו מן הישיבה‪ .‬קרא לתלמיד ואמר‬ ‫לו שהוא מרחיקו כיוון שדיבר על ה' ועל‬ ‫משיחו‪ .‬שאל התלמיד בהתרסה‪ ,‬מה‬ ‫רבקה אמנו‪ ,‬כשהלכה לשאול‪ ,‬הלכה‬ ‫אכפת לרבי יותר‪ ,‬שדיברתי נגד ה' או נגד‬ ‫דווקא לבית מדרשם של שם‬ ‫משיחו? גם את הבחור הזה הסבא מקלם‬ ‫ועבר‪ ,‬ולא לישיבתו של אברהם אבינו או‬ ‫לא סילק לבסוף מחשש נגיעה‪.‬‬ ‫יצחק אבינו‪ ,‬שהם נוגעים בדבר‪.‬‬ ‫סיפר הגאון הרב יעקב גלינסקי זצ"ל‪,‬‬ ‫ללמדנו‪ ,‬כשהולכים לשאול שאלה‪ ,‬צריך‬ ‫בנובהרדוק למדו בחורים שהיו‬ ‫שיהיה באופן שאין כל נגיעה‬ ‫רעבים ללחם‪ ,‬והיו לבושים בבגדים‬ ‫אישית‪ ,‬כדי לקבל את התשובה הנכונה‪.‬‬ ‫קרועים ובלויים‪ .‬בישיבה התנהלה קופת‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫וַ ֵּתלֶ ְך לִ ְדר ֹש‬ ‫אוﬧ‬ ‫ח‬ ‫ַמגִ ִידים ַה ְמ ַש ְק ִרים‬ ‫צּומים‬ ‫גִ ּלּויִ ים ֲע ִ‬ ‫'ויש מגידים משקרים במקצת דבריהם‪,‬‬ ‫בפנימיות הדברים‪ ,‬יש בחינה נוספת‪,‬‬ ‫ויש בהם תערובת כזב ושקר‪,‬‬ ‫גילויים‬ ‫מקבל‬ ‫שצדיק‬ ‫נשגבים‪ ,‬כפי שרבינו האריז"ל מגלה (שער‬ ‫והטעם הוא כי אם האדם היה לו איזו‬ ‫בחינה רעה או דבר שקר באותה התורה‬ ‫רוח הקודש – דף א‪ ,‬עמוד א)‪' :‬כי מדבור האדם‬ ‫או באותה המצוה שעשה‪ ,‬הנה גם המלאך‬ ‫נוצרים מלאכים טובים או רעים כפי‬ ‫הנברא משם הוא כלול טוב ורע‪ ,‬ובחינת‬ ‫דבורו‪ ,‬וכמו שכתוב בתיקונין כי‬ ‫הטוב שבו אומר דברי אמת והרע שבו‬ ‫כשהאדם עוסק בתורה אותם הקולות‬ ‫אומר דברי כזב‪.‬‬ ‫וההבלים דנפקי מפומיה נעשים מרכבה‬ ‫אל נשמות הצדיקים הראשונים לרדת‬ ‫למטה ללמוד תורה לאדם ההוא'‪.‬‬ ‫גם יש מגידים שנעשים מעולם העשיה‬ ‫בלבד‪ ,‬ואלו נעשים על ידי המצות‬ ‫וממשיך ומגלה‪:‬‬ ‫מעשיות הנעשות בלי כוונה‪ ,‬ויש מגידים‬ ‫מעולם היצירה והם מעסק התורה‪ ,‬ויש‬ ‫'אמנם הכל הוא כפי מעשה האדם כי אם‬ ‫מגידים מעולם הבריאה‪ ,‬והם הנעשות‬ ‫אותה התורה שיעסוק בה קורא‬ ‫מכוונת ומחשבת האדם בעסקו בתורה או‬ ‫אותה לשמה‪ ,‬יהיה המלאך הנברא משם‬ ‫במצוה‪ ,‬ובכל עולם ועולם יש כמה וכמה‬ ‫קדוש הוא מאד ועליון מאד ונאמן בכל‬ ‫חלקים ופרטים שונים זה מזה ואין‬ ‫דבריו באמת גמור‪ ,‬וכן אם קורא אותה‬ ‫להאריך'‪.‬‬ ‫בלי שבושים וטעיות יהיה המלאך ההוא‬ ‫בלי טעות ויהיה נאמן בכל דבריו‪ ,‬וכן‬ ‫דברים נשגבים אלו‪ ,‬מלמדים מה כוחם‬ ‫המצוה שעושה האדם אם היא כתקנה‬ ‫של צדיקי אמת‪ ,‬שזכו לדרגות‬ ‫נעשה ממנה מלאך קדוש מאד'!‬ ‫גדולות מאד‪.‬‬ ‫'וזה ענין המלאכים המתגלים אל [בני]‬ ‫האדם ומודיעים אותם עתידות‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה‬ ‫וסודות ונקראים בספרים מגידים‪ ,‬כי אלו‬ ‫הם נבראים מעסק האדם בתורה ובמצות‪,‬‬ ‫מלבד הסייעתא דשמיא העצומה‪,‬‬ ‫ויש אנשים שאין המגידים הנזכרים‬ ‫והשראת הקדושה שיש לו לרב‪,‬‬ ‫מתגלים להם כלל‪ ,‬ויש מי שמתגלים להם‬ ‫יש לדעת להיות שואל כענין‪ ,‬שהיא‬ ‫והכל הוא כפי בחינת נשמותיהם‪ ,‬או כפי‬ ‫שאלת החכם המנמק את השאלה‪ ,‬לעומת‬ ‫מעשיהם‪ ,‬ואין להאריך בזה‪ ,‬ויש מגידים‬ ‫התם‪ ,‬ששואל 'מה זה?' ללא כל נימוק‬ ‫אמיתיים לגמרי‪ ,‬והם הנעשים מן התורה‬ ‫והבנה‪ ,‬ולהזהר מענין הנגיעה האישית‪.‬‬ ‫או המצות הנעשים בשלימות'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַא ֲה ַבת יִ ְצ ָּחק‬ ‫אוﬧ‬ ‫ַא ֲה ַבת יִ ְצ ָחק‬ ‫הּודי ַב ֲא ֶׁשר הּוא‬ ‫כַ ֲא ֶׁשר יָ ִמין ְמ ָק ֶר ֶבת נִ ָתן לְ ָק ֵּרב ַת ַחת כַ נְ ֵּפי ַה ְשכִ ינָ ה כָ ל יְ ִ‬ ‫כיצד יתכן שעשיו הצליח לרמות את יצחק אבינו‪ ,‬וכי הוא לא ידע מי הוא בנו?‬ ‫והלא דרך החכמים שמכירים טיבו של אדם וכל שכן את בנו שהוא אתו ביחד‪,‬‬ ‫ואם כי כתוב (שם כז‪ ,‬א) 'וַ ִתכְ ֶה ָּין ֵּעינָּ יו ֵּמ ְראֹת'‪ ,‬אבל מכל מקום ודאי שרבקה‬ ‫סיפרה לו על מעשיו הרעים‪ ,‬אם כן מדוע יצחק אהב אותו? איך היה אפשר‬ ‫לו ליצחק לטעות כל כך בעשיו למסור לו את הברכות‪ ,‬הלא גם אם טעה ולא‬ ‫חשבו לרשע‪ ,‬אבל ידע כי יעקב איש תם יושב אוהלים ושם שמים שגור בפיו‪,‬‬ ‫ואם כן יעקב הצדיק ראוי יותר לברכות אלוקים מעשיו‪ ,‬שלא היו לו כל אלו‬ ‫המעלות‪ ,‬ואיך יתכן שבידעו זאת יהיה ברצונו להקדים את עשיו בברכה וגם‬ ‫להעמידו במעלה על יעקב בכל הדורות?‬ ‫ב) יצחק שהיה עולה תמימה‪ ,‬שאין‬ ‫סֹוד ַא ֲה ַבת יִ ְצ ָחק‬ ‫השכינה נפרדת ממנו אפילו שעה אחת‪,‬‬ ‫יהיה אוהב רשע גמור כמו עשיו‪ ,‬איך‬ ‫התורה הק' מתארת את אהבת יצחק‬ ‫אפשר?‬ ‫אבינו לבנו עשיו (בראשית כה‪,‬‬ ‫המפרשים נלאו למצוא את הסיבה‬ ‫ג)‬ ‫כז–כח)‪' :‬וַ ּיִׁ גְ ְּדלּו ַהּנְ ָּע ִׁרים וַ יְ ִׁהי ֵׁע ָּשו ִׁאיש‬ ‫מפני מה אהב יצחק את עשיו‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫י ֵֹׁד ַע ַציִׁ ד ִׁאיש ָּש ֶדה וְ יַ ֲעקֹב ִׁאיש ָּתם י ֵֹׁשב‬ ‫שחשב שהוא צדיק‪ ,‬ומה עם יעקב‪ ,‬וכי‬ ‫א ָֹּהלִׁ ים‪ .‬וַ ּיֶ ֱא ַהב יִׁ ְצ ָּחק ֶאת ֵׁע ָּשו כִׁ י ַציִׁ ד ְב ִׁפיו‬ ‫לא חשב גם אותו לצדיק‪ ,‬לכל הפחות כמו‬ ‫וְ ִׁר ְב ָּקה א ֶֹה ֶבת ֶאת יַ ֲעקֹב'‪ .‬מבאר רש"י‬ ‫עשיו?!‬ ‫(שם)‪' :‬יודע ציד – לצוד ולרמות את אביו‬ ‫ד) איך היה אפשר לו ליצחק לטעות‬ ‫בפיו‪ ,‬ושואלו אבא היאך מעשרין את‬ ‫כל כך בעשיו למסור לו את הברכות‪ ,‬הלא‬ ‫המלח ואת התבן‪ ,‬כסבור אביו שהוא‬ ‫גם אם טעה ולא חשבו לרשע‪ ,‬אבל ידע‬ ‫מדקדק במצות‪ ,‬בפיו – כתרגומו בפיו של‬ ‫כי יעקב איש תם יושב אוהלים ושם‬ ‫יצחק‪ .‬ומדרשו בפיו של עשו שהיה צד‬ ‫שמים שגור בפיו‪ ,‬ואם כן יעקב הצדיק‬ ‫אותו ומרמהו בדבריו'‪.‬‬ ‫ראוי יותר לברכות אלוקים מעשיו‪ ,‬שלא‬ ‫היו לו כל אלו המעלות‪ ,‬ואיך יתכן‬ ‫ויש לשאול‪:‬‬ ‫שבידעו זאת יהיה ברצונו להקדים את‬ ‫עשיו בברכה וגם להעמידו במעלה על‬ ‫א) כיצד יתכן שעשיו הצליח לרמות‬ ‫יעקב בכל הדורות?‬ ‫את יצחק אבינו‪ ,‬וכי הוא לא ידע מי הוא‬ ‫ַעל ִפי ַּד ְרכֹו‬ ‫בנו? והלא דרך החכמים שמכירים טיבו‬ ‫של אדם וכל שכן את בנו שהוא אתו‬ ‫מספרים חז"ל (בבא מציעא פה‪ ,‬א)‪ :‬רבי‬ ‫ביחד‪ ,‬ואם כי כתוב (שם כז‪ ,‬א) 'וַ ִׁתכְ ֶהי ָּן‬ ‫אלעזר בן התנא האלוקי רבי‬ ‫ֵׁעינָּ יו ֵׁמ ְראֹת'‪ ,‬אבל מכל מקום ודאי‬ ‫שמעון בר יוחאי זיע"א הלך לעולמו‪,‬‬ ‫שרבקה סיפרה לו על מעשיו הרעים‪ ,‬אם‬ ‫ורבינו הקדוש הגיע לעירו‪ ,‬ושאל את‬ ‫כן מדוע יצחק אהב אותו?‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַא ֲה ַבת יִ ְצ ָּחק‬ ‫אוﬧ‬ ‫י‬ ‫צּומה‬ ‫ַמ ֲעלָ תֹו ָה ֲע ָ‬ ‫אנשי העיר‪ ,‬יש לו בן לאותו צדיק? האם‬ ‫רבי אלעזר ברבי שמעון השאיר אחריו‬ ‫כי נח נפשיה‪ ,‬כשנפטר אותו הבן‪ ,‬אמטוהו‬ ‫בן? אמרו לו‪ :‬יש לו בן! וכל זונה‬ ‫למערתא דאבוה‪ ,‬הביאו את מטתו‬ ‫שנשכרת בשנים שמשלמים לה בשכרה‬ ‫לפתח המערה של אביו‪ ,‬רבי אלעזר ברבי‬ ‫שני זהובים‪ ,‬שוכרתו בשמנה‪ .‬משלמת‬ ‫שמעון‪.‬‬ ‫לבנו של רבי אלעזר ברבי שמעון שמונה‬ ‫זהובים בגלל יופיו‪ ,‬נורא!‬ ‫הוה הדרא לה עכנא למערתא‪ ,‬היה שם‬ ‫נחש שהקיף את המערה‪ ,‬אמרו ליה‬ ‫מה עשה רבינו הק' להחזירו למוטב‪,‬‬ ‫לנחש‪ :‬עכנא עכנא! פתח פיך‪ ,‬ויכנס בן‬ ‫אסמכיה ב"רבי"‪ ,‬רבי הסמיך אותו‬ ‫אצל אביו! לא פתחא להו‪ ,‬לא רצה הנחש‬ ‫שיקראו לו "רבי"‪ ,‬כדי לעודדו ללימוד‬ ‫לפתוח את פיו שיוכלו ליכנס למערה‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬ואשלמיה‪ ,‬ומסר אותו לרבי‬ ‫כסבורים העם לומר שזה גדול מזה –‬ ‫שמעון בן איסי בן לקוניא‪ ,‬אחוה דאמיה‪,‬‬ ‫שרבי אלעזר ברבי שמעון היה גדול מבנו‪,‬‬ ‫אחי אמו‪ ,‬כדי שילמד עמו‪ .‬כל יומא הוה‬ ‫שהרי לרבי אלעזר ברבי שמעון פתח‬ ‫אמר‪ :‬לקרייתי אנא איזיל‪ .‬כל יום היה‬ ‫הנחש את פיו‪ ,‬ולבנו לא הסכים לפתוח‪.‬‬ ‫אומר אותו בן של רבי אלעזר ברבי‬ ‫שמעון לדודו‪ ,‬שהוא רוצה לחזור לעירו‪.‬‬ ‫יצתה בת קול ואמרה‪ :‬לא מפני שזה גדול‬ ‫אמר ליה דודו‪ :‬חכים עבדו יתך‪ .‬אם‬ ‫מזה‪ ,‬אלא שזה היה בצער מערה‪,‬‬ ‫תשאר ללמוד יעשו ממך חכם‪.‬‬ ‫רבי אלעזר ברבי שמעון התחבא עם אביו‬ ‫וגולתא דדהבא פרסו עליך‪ ,‬ויפרסו עליך‬ ‫במערה שלש עשרה שנה מפחד‬ ‫חופת זהב‪ ,‬ורבי קרו לך‪ ,‬יקראו לך 'רבי'‪,‬‬ ‫הרומאים‪ .‬וזה‪ ,‬בנו של רבי אלעזר ברבי‬ ‫ואת אמרת 'לקרייתי אנא איזיל'‪ ,‬ואתה‬ ‫שמעון‪ ,‬לא היה בצער מערה‪.‬‬ ‫רוצה לחזור לעירך? אמר ליה הבן של‬ ‫רבי אלעזר ברבי שמעון‪ :‬מומי‪ ,‬עזובה‬ ‫נֶ כְ ּדֹו ֶשל ַר ִבי ַט ְרפֹון‬ ‫דא! בשבועה‪ ,‬התחרטתי‪ ,‬ואינני רוצה‬ ‫עוד לחזור לעירי‪ .‬כי גדל‪ ,‬כשגדל בתורה‪,‬‬ ‫עוד סיפור עצום‪ ,‬איקלע רבי לאתריה‬ ‫אתא יתיב במתיבתא דרבי‪.‬‬ ‫דרבי טרפון‪ ,‬רבי נקלע לעירו של‬ ‫רבי טרפון לאחר מותו‪ ,‬אמר להו לאנשי‬ ‫הגיע לישיבתו של רבי‪ ,‬וישב בה‪ .‬שמעיה‬ ‫העיר‪ :‬יש לו בן לאותו צדיק? האם‬ ‫לקליה‪ ,‬שמע רבי את קולו‪ ,‬אמר‪:‬‬ ‫השאיר אחריו בן?‬ ‫הא קלא דמי לקליה‪ ,‬הקול הזה דומה‬ ‫לקולו דרבי אלעזר ברבי שמעון! אמרו‬ ‫אמרו לו‪ :‬בן אין לו‪ ,‬אבל בן בת יש לו‪,‬‬ ‫ליה‪ :‬בריה הוא‪ ,‬אכן זהו בנו של רבי‬ ‫שבן בתו קיים‪ ,‬וכל זונה שנשכרת‬ ‫אלעזר ברבי שמעון! קרי עליה‪ ,‬קרא רבי‬ ‫בשנים שוכרתו בשמנה‪ .‬אתיוהו לקמיה‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬את הפסוק במשלי (יא‪ ,‬ל) 'פרי צדיק‬ ‫הביאו את אותו נכד של רבי טרפון לפני‬ ‫עץ חיים ולוקח נפשות חכם'‪' .‬פרי צדיק‬ ‫רבי‪ .‬אמר ליה רבי‪ :‬אי הדרת בך‪ ,‬אם‬ ‫עץ חיים' – זה רבי יוסי ברבי אלעזר ברבי‬ ‫תחזור בתשובה‪ ,‬יהיבנא לך ברתאי‪ ,‬אתן‬ ‫שמעון‪ ,‬שהוא בנו ופריו של צדיק‪' .‬ולוקח‬ ‫לך את בתי לאשה‪ .‬הדר ביה‪ ,‬חזר‬ ‫נפשות חכם' – זה רבי שמעון בן איסי בן‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫לקוניא‪ ,‬שלימדו תורה וכאילו קנאו לבן‪.‬‬ ‫יא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַא ֲה ַבת יִ ְצ ָּחק‬ ‫אוﬧ‬ ‫רבינו הקדוש ירד לסוף דעתם ונפשם של‬ ‫איכא דאמרי‪ :‬נסבה וגירשה‪ .‬נכדו של‬ ‫אותם 'פירות הנושרים'‪ ,‬והרגיש‬ ‫רבי טרפון נשא את בתו של רבי‪,‬‬ ‫בנכדו של רבי שמעון‪ ,‬ש'כבוד' חסר לו‪,‬‬ ‫וגירש אותה לאחר מכן‪ .‬איכא דאמרי‪ :‬לא‬ ‫ואת זה הוא נתן לו‪ ,‬בנכדו של רבי טרפון‬ ‫נסבה כלל‪ ,‬לא נשא אותה כלל‪ ,‬כדי שלא‬ ‫הרגיש ש'אשה' חסרה לו‪ ,‬נתן לו את בתו‬ ‫יאמרו הבריות‪ :‬בשביל אשה זו חזר זה‬ ‫לאשה‪.‬‬ ‫בתשובה! והוינן בה‪ :‬ולמה ליה כולי האי?‬ ‫מדוע השתדל רבי כל כך והתענין על‬ ‫יצחק אבינו ניסה להחזיר את עשיו‬ ‫אחרים לדעת אם השאירו אחריהם בן?‬ ‫למוטב‪ ,‬כי ציד בפיו‪ ,‬שהיה יצחק‬ ‫צד לעשיו בפיו‪ ,‬שהיה מדבר עמו בלשון‬ ‫ומשנינן‪ :‬דאמר רב יהודה אמר רב‪.‬‬ ‫רכה כדי לצודו להביאו למוטב‪ ,‬וכן‬ ‫ואמרי לה‪ :‬אמר רבי חייא בר‬ ‫'ויאמר אליו בני ויאמר הנני'‪ ,‬שהיה קורא‬ ‫אבא אמר רבי יוחנן‪ .‬ואמרי לה‪ :‬אמר רבי‬ ‫אותו בני בלשון רכה‪ ,‬וכן כשהביא יעקב‬ ‫שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪ :‬כל‬ ‫מטעמים בחושבו שהוא עשיו אמר מי‬ ‫המלמד את בן חבירו תורה‪ ,‬זוכה ויושב‬ ‫אתה בני‪ ,‬ואהב יצחק את עשיו לא אהבה‬ ‫בישיבה של מעלה‪ .‬שנאמר (ירמיה טו‪ ,‬יט)‬ ‫גמורה אלא כדי לצודו בפיו‪.‬‬ ‫'אם תשוב ואשיבך [שאמר ירמיה לישראל‪,‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא אמר לי‪ ,‬אם תשובו למוטב על ידי‬ ‫מובא בספר דברי מאיר להרה"ק‬ ‫תוכחתי‪ ,‬אז] לפני תעמוד'‪ .‬תעמוד ותתקיים‬ ‫מפרעמישלאן זיע"א בשם‬ ‫לפני תמיד‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' פייביש מבראדשין זצ"ל בזה‬ ‫הדרך‪ ,‬כי לרבו הקדוש של רבי פייבוש‬ ‫יטת ִחּנּוְך‬ ‫ִש ַ‬ ‫ה"ה הרה"ק בעל באר מים חיים זצ"ל היה‬ ‫לו בן אחד שלא הלך בדרכי יושר כראוי‬ ‫רבינו הקדוש מגלה כיצד חודרים לליבם‬ ‫לפני בן צדיק כמוהו‪ ,‬ואף על פי כן היה‬ ‫של אותם ילדים שסרו מהדרך‪,‬‬ ‫רבי חיים מחזיק את בנו במזונות‬ ‫לתת להם כבוד וערך עצמי גבוה‪ ,‬שהרי‬ ‫ובמלבושים יקרים ודאג לו לכל‬ ‫כשמתבוננים ומתעמקים מהי הסיבה‬ ‫הצטרכויותיו‪ ,‬ובכל אשמורת הבוקר‬ ‫שילד יסור מדרך התורה‪ ,‬ויבעט באביו‬ ‫כאשר קם הבאר מים חיים זי"ע לעבודתו‬ ‫ובאמו‪ ,‬במשפחתו וברבותיו‪ ,‬יש סיבה‪,‬‬ ‫הק' פתח דבריו בתפלה ובהתנצלות קדם‬ ‫השאלה מה הסיבה‪.‬‬ ‫רבון עולמין בזה"ל‪' :‬רבונו של עולם הבט‬ ‫ח ֶֹסר ִספּוק‬ ‫נא כאשר אנכי עושה עם בני‪ ,‬אף על פי‬ ‫שאינו הולך בדרך תמים אף על פי כן אני‬ ‫הסיבה המרכזית היא שאותה נשמה‬ ‫עושה לו רב טוב וחסד‪ ,‬ואנכי רק בשר‬ ‫תועה‪ ,‬עוזבת את הדרך‬ ‫ודם‪ ,‬ומכל שכן אתה הוא אבינו אב‬ ‫הסלולה‪ ,‬היות שהנשמה מרגישה 'חסר'‬ ‫הרחמן טוב ומטיב ורב חסד‪ ,‬בוודאי ראוי‬ ‫ואינה מוצאת את מקומה‪ ,‬וכל אחד‬ ‫והגון לפניך להתנהג עם בניך כן ותלמד‬ ‫מסיבותיו הוא‪ ,‬יש שאינם מוצאים סיפוק‬ ‫ממני קל וחומר'‪.‬‬ ‫נפשי במסגרת שבה הם נמצאים‪ ,‬יש‬ ‫ִסיגַ ְריָ ה ְב ַש ָבת‬ ‫שאינם מרגישים הערכה מהחברה שבה‬ ‫הם שוהים‪ ,‬יש שחשים פגועים‪ ,‬כל אחד‬ ‫מסופר על הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל‪,‬‬ ‫מסיבותיו שלו‪ ,‬ואז מתחיל ַה ְברוְֹך ַהגָּ דֹול‪,‬‬ ‫שברוב טובו וחסדו נוהג היה‬ ‫כשהם מתחילים לחפש דברים חדשים‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַא ֲה ַבת יִ ְצ ָּחק‬ ‫אוﬧ‬ ‫יב‬ ‫התשובה לכך היא‪ ,‬משום שאם עשיו‬ ‫לבקר את האסירים היהודים שהיו‬ ‫יודע היה שיצחק מודע לכל‬ ‫אסורים בבתי הכלא של הבריטים בארץ‬ ‫מעלליו‪ ,‬היה נוצר קצר בתקשורת ונתק‬ ‫ישראל‪ .‬פעם אחת באחת השבתות ניגש‬ ‫מוחלט ביניהם‪ ,‬דבר שהיה מסכל מראש‬ ‫אליו אחד האסירים והודיעו כי קיבל על‬ ‫כל נסיון של השפעה חינוכית טובה מצדו‬ ‫עצמו לחזור בתשובה‪ ,‬שמכאן ואילך לא‬ ‫של יצחק‪.‬‬ ‫יעשן עוד בשבתות‪.‬‬ ‫יצֹוצי ַה ְק ֻד ָשה‬ ‫ֵּ‬ ‫נִ‬ ‫מששאלו רבי אריה לפשר הענין‪ ,‬השיב‪:‬‬ ‫שביקרתני‬ ‫שבת‬ ‫אותה‬ ‫בפנימיות הדברים‪ ,‬ענין אהבת יצחק‬ ‫וברכתני בברכת שבת שלום‪ ,‬כשחיוך‬ ‫אבינו לבנו עשיו‪ ,‬מגלה רבינו‬ ‫נלבב על פניך‪ ,‬וליטפת את ידי בעדנה‬ ‫האריז"ל (שער מאמרי רז"ל – מאמר פסיעותיו של‬ ‫כזאת‪ ,‬אותה שעה החזקתי בידי השניה‬ ‫אברהם אבינו)‪' :‬ועל ידו היה נתקן עשו גם‬ ‫מאחרי גבי סיגריה דולקת‪ ,‬ומה אומר לך‬ ‫הוא‪ ,‬כי עדיין היו בו נצוצי קדושה‪ ,‬וזהו‬ ‫רבי באותה שעה הרגשתי כאילו הסיגריה‬ ‫טעם ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו‪,‬‬ ‫צורבת את כל בשרי‪ ,‬כלום יתכן אמרתי‬ ‫להיות כי היה לו צד ניצוצי הקדושה‪,‬‬ ‫בליבי שהרב ילטפני בידי ומחיה את‬ ‫מחלק הגבורה של יצחק אבינו נתונים‬ ‫נשמתי‪ ,‬בעוד ידי האחרת מחזקת‬ ‫בפיו ונבלעים בתוכו‪ ,‬ולכן כל כונת יצחק‬ ‫בסיגריה דולקת בעצם יום השבת? אותו‬ ‫לתקן אותם נצוצות שהם חלקי נשמתו‬ ‫רגע החלטתי לחזור בתשובה שלא אעשן‬ ‫והיו ברישיה דעשו בלבד ולא בשאר גופו‪,‬‬ ‫בשבת לעולם!‬ ‫ולכן רישיה דעשו נתקברה במערה עם‬ ‫יצחק'‪.‬‬ ‫ֹלא לִ ְראֹות‬ ‫ָהעֹולֶ ה ִמכָ ל זֶ ה‬ ‫הגאון רבי אברהם שמואל בנימין סופר‬ ‫זצ"ל בעל הכתב סופר עונה‪ ,‬כך‬ ‫יסוד גדול לימדונו חז"ל לתת מקום של‬ ‫ודאי שיצחק ידע והכיר את פנימיותו‬ ‫הערכה וכבוד‪ ,‬לכל נשמה ונשמה‬ ‫וחביון נפשו של עשיו‪ ,‬ידע שאין פיו‬ ‫באשר היא‪ ,‬אם כדי להחזירה למוטב‪ ,‬או‬ ‫וליבו שוים‪ ,‬אך העמיד פני מתעלם‪ ,‬עשה‬ ‫בפנימיות הדברים לניצוצי הקדושה‬ ‫עצמו כאילו אינו רואה את מגרעותיו‬ ‫השרויים בתוכה‪.‬‬ ‫וחסרונותיו‪ .‬וכל כך למה?‬ ‫‪‬‬