gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer

שבוע: תולדות (2026-11-09)

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משך חכמה‬ ‫פרשת תולדות פסקא ד – יא – רבקה יצחק ואלימלך‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ט תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫להורדת כל המשך חכמה עם בינת החכמה חינם לחץ כאן‬ ‫המקום הפרוצים בעריות‪ ,‬ודרך יצחק אשר למד מאברהם שעשה‬ ‫פרשת רבקה ואבימלך‬ ‫כן‪ ,‬הוי אומדנא גלויה ומפורסמת שהענין הוא שקר רק מיראה‪,‬‬ ‫בראשית כו‪ ,‬א ‪ -‬יא‬ ‫והענין‪ ,‬כאילו אומר בעצמו פן יהרגוני לכל המתבונן ומעיין בזה‪,‬‬ ‫פסקא ד‬ ‫כי הדבר צווח ועומד פן יהרגוני‪ ,‬לכן נשמט מלת כי אמר‪ ,‬להורות‬ ‫שלא היה צריך לאמר זאת‪ ,‬ודו"ק ‪.2‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫]ד[‬ ‫פרשת יצחק ואבימלך‬ ‫ִשׁאֲ לוּ ַא ְנשֵׁ י הַ ָמּקוֹם ל ְִא ְשׁתּוֹ וַיּ ֹאמֶ ר אֲ ח ִֹתי ִהוא כִּ י י ֵָרא‬ ‫)כו‪ ,‬ז( ַויּ ְ‬ ‫לֵאמֹר ִא ְשׁ ִתּי פֶּן יַהַ ְרגֻנִי ַא ְנשֵׁ י הַ ָמּקוֹם עַ ל ִר ְב ָקה כִּ י טוֹבַ ת ַמ ְר ֶאה‬ ‫בראשית כו‪ ,‬יב ‪ -‬לג‬ ‫ִהוא‪:‬‬ ‫פסקאות‪ :‬ה ‪ -‬יא‬ ‫מדוע לא כתוב "כי אמר"‬ ‫)כו‪ ,‬ז( כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני וכו' ‪ .1‬חסר מלות כי אמר‬ ‫]ה[‬ ‫ראב"ע‪ .‬ובמכוון יש לומר‪ ,‬דהקשה הרמ"א בתשובה )סימן ב(‪,‬‬ ‫וּמ ְקנֵה בָ ָקר ַו ֲעב ָֻדּה ַרבָּ ה ַוי ְַקנְאוּ אֹתוֹ‬ ‫)כו‪ ,‬יד( ַוי ְִהי לוֹ ִמ ְקנֵה צ ֹאן ִ‬ ‫כיון שהחזיק את עצמו שלושים יום לאחותו‪ ,‬למאן דאמר בן נח‬ ‫פְּ ִל ְשׁ ִתּים‪:‬‬ ‫אסור באחותו‪ ,‬איך היה מותר להיות עמה‪ .‬והעיקר דבזה מועיל‬ ‫מדוע כתוב פעמיים מקנה‬ ‫אמתלא‪ ,‬אף על גב דבכל מקום אמרו מלקין על החזקות )קידושין‬ ‫)כו‪ ,‬יד( ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר וכו‪ .‬הנה ‪ 3‬כתוב שני פעמים‬ ‫פ‪ ,‬א(‪ ,‬כאן הוא אמתלא דמוכח‪ ,‬למי שיודע יופי רבקה ודרך אנשי‬ ‫בפני עצמו שיכולים להורגו על רבקה‪ ,‬ולכן היה יצחק מותר‬ ‫‪] 1‬ד[ )כו‪ ,‬ז( " ַויִּ ְשׁאֲלוּ אַנְשֵׁ י הַ מָּ קוֹם לְ אִ ְשׁתּ ֹו ַויֹּאמֶ ר אֲחֹ ִתי הִ וא כִּ י י ֵָרא לֵאמֹ ר‬ ‫ברבקה אע"פ שאמר שהיא אחותו‪ ,‬ובן נח אסור באחותו‪ ,‬אבל‬ ‫אִ ְשׁתִּ י פֶּ ן יַהַ ְר ֻגנִי אַנְשֵׁ י הַ מָּ קוֹם עַ ל ִרבְ קָ ה כִּ י טוֹבַ ת מַ ְראֶ ה הִ וא" ע"כ‪ .‬יש‬ ‫באמתלא מוכחת מותר‪.‬‬ ‫לדקדק‪ ,‬דפתח בלשון נסתר "כי ירא"‪ ,‬ומסיים בגוף ראשון "פן יהרגני"‪,‬‬ ‫והיה לכתוב לפני המילים "פן יהרגני" את המילים "כי אמר"‪ ,‬אז מתאים‬ ‫הלשון פן יהרגני‪ .‬והאבן עזרא כתב שהפסוק נכתב בלשון מקוצר‪ .‬ונראה‪,‬‬ ‫פרשת יצחק ואבימלך‬ ‫דבכונה לא כתוב "כי אמר"‪ .‬דהנה הקשה הרמ"א בתשובה )סימן ב( כיון‬ ‫בראשית כו‪ ,‬יב ‪ -‬לג‬ ‫שיצחק אמר על רבקה שהיא אחותו‪ ,‬והחזיק בדברים אלו שלושים יום כמו‬ ‫אָרכוּ ל ֹו שָׁ ם הַ יּ ִָמים ַויּ ְַשׁקֵ ף אֲבִ ימֶ לֶ� מֶ לֶ�‬ ‫שכתוב )בראשית כו‪ ,‬ח( " ַויְהִ י כִּ י ְ‬ ‫פסקאות‪ :‬ה ‪ -‬יא‬ ‫פְּ לִ ְשׁתִּ ים בְּ עַ ד הַ חַ לּוֹן ַויּ ְַרא וְ הִ נֵּה יִצְ חָ ק ְמצַ חֵ ק אֵ ת ִרבְ קָ ה אִ ְשׁתּ ֹו"‪ ,‬ושלושים‬ ‫]ה[‬ ‫חזקה היא‪ ,‬ובן נח אסור באחותו‪ ,‬ותירץ דכיון שהאמתלא מוכחת למי‬ ‫וּמ ְקנֵה בָ קָ ר ַו ֲעב ָֻדּה ַרבָּ ה ַויְקַ נְאוּ אֹ ת ֹו‬ ‫]ה[ )כו‪ ,‬יד( " ַויְהִ י ל ֹו ִמ ְקנֵה צֹאן ִ‬ ‫‪3‬‬ ‫שיודע יופי רבקה ודרך אנשי המקום הפרוצים בעריות‪ ,‬ודרך יצחק אשר‬ ‫פְּ לִ ְשׁתִּ ים" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ ,‬מדוע כתוב 'מקנה צאן ובקר'‪ ,‬פעמיים מקנה‪.‬‬ ‫למד מאברהם שעשה כן‪ ,‬הוי אומדנא גלויה ומפורסמת שהענין הוא שקר‬ ‫ונראה על פי מה שכתב הרמב"ם )מלכים ט‪ ,‬א(‪ ,‬שיצחק הפריש מעשר‪ .‬ועל‬ ‫רק מיראה‪ .‬ובזה מבואר מדוע לא כתוב "כי אמר"‪ ,‬ללמד שכאילו אומר‬ ‫פי זה יש לומר שגם מעשר בהמה הפריש‪ ,‬לפיכך כתיב פעמיים מקנה‪,‬‬ ‫בעצמו פן יהרגוני לכל המתבונן ומעיין בזה‪ ,‬כי הדבר צווח ועומד פן‬ ‫שהפריד בין מקנה צאן למקנה בקר‪ ,‬דאין מפרישין מעשר בהמה ממקנה‬ ‫יהרגוני‪ ,‬לכן נשמט מלת כי אמר‪ ,‬להורות שלא היה צריך לאמר זאת‪.‬‬ ‫צאן על מקנה בקר‪ ,‬אבל מעשרים הצאן זה על זה‪ ,‬דהיינו כבשים ועיזים‬ ‫‪ 2‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שלא כתוב "כי אמר" פן יהרגוני כו' –‬ ‫שנקראים צאן )בכורות נג‪ ,‬א‪ .‬רמב"ם בכורות ז‪ ,‬ד(‪ .‬ומצינו כעין זה בחז"ל‬ ‫שכך צריך להיות לפי משפט הלשון – ללמד‪ ,‬שהדבר ברור וצווח‬ ‫א‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת תולדות פסקא ד – יא – רבקה יצחק ואלימלך‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ט תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫‪‬‬ ‫מקנה‪ ,‬מפני שיצחק חידש מצות מעשר‪ ,‬כמו שכתב הרמב"ם‬ ‫]ו[‬ ‫בהלכות מלכים )ט‪ ,‬א(‪ ,‬ומעשר בהמה אינו מתעשר מצאן על בקר‪,‬‬ ‫)כו‪ ,‬כד‪-‬כה( ַויּ ֵָרא ֵאלָיו ה' בַּ ַלּ ְילָ ה הַ הוּא וַיּ ֹאמֶ ר ָאנֹכִ י אֱ �הֵ י ַאבְ ָרהָ ם‬ ‫וכבשים ועזים מתעשרים מזה על זה )בכורות נג‪ ,‬א‪ .‬רמב"ם‬ ‫יתי ֶאת ז ְַרעֲ� בַּ עֲבוּר‬ ‫ירא כִּ י ִא ְתּ� ָאנֹכִ י וּבֵ ַרכְ ִתּי� וְ ִה ְרבֵּ ִ‬ ‫ָאבִ י� ַאל ִתּ ָ‬ ‫בכורות ז‪ ,‬ד(‪ .‬ולכן היה לו מקנה צאן בפני עצמו‪ ,‬ומקנה בקר בפני‬ ‫ַאבְ ָר ָהם עַ בְ ִדּי‪ :‬וַ יִּבֶ ן שָׁ ם ִמזְ בֵּ ַח ַויּ ְִק ָרא בְּ שֵׁ ם ה' וַ יֶּט שָׁ ם ָאהֳ לוֹ ַויִּ כְ רוּ‬ ‫עצמו‪ ,‬כדי להפריש מעשר מכל אחד ואחד‪ ,‬וכבשים ועזים‬ ‫שָׁ ם עַ ְבדֵ י ִי ְצחָ ק בְּ ֵאר‪:‬‬ ‫מתעשרים זה על זה‪ .‬לכן כייל להו במקנה צאן‪ .‬ועיין ריש פרק‬ ‫א‪ .‬מדוע במראה הראשונה לא בנה יצחק מזבח ב‪ .‬מדוע לא קרא ה' לאברהם עבדי‬ ‫מעשר בהמה )בכורות נג‪ ,‬ב( דדריש כי האי גוונא קרא דכל חלב‬ ‫רק כאן‬ ‫וכו' )במדבר יח‪ ,‬יב( תן חלב לזה וחלב לזה וכו'‪ ,‬ודו"ק ‪.4‬‬ ‫)כו‪ ,‬כד( אל תירא כי אתך אנכי כו' והרביתי את זרעך בעבור‬ ‫אברהם עבדי‪ .‬הנה ‪ 5‬בחייו קראו אוהבי‪ ,‬וכן במראה ראשונה‬ ‫מעשר היה אצל אברהם והוא התחיל במעשרות‪ ,‬ואיך תולה הרמב"ם הדבר‬ ‫)בכורות נג‪ ,‬ב( שלמדו מדכתיב פעמיים חלב )במדבר יח‪ ,‬יב( "כֹּ ל ֵח ֶלב‬ ‫ביצחק‪ .‬אבל לרבינו יש לו שיטה מחודשת בשיטת הרמב"ם‪ ,‬דאין כונת‬ ‫אשׁיתָ ם אֲשֶׁ ר יִתְּ נוּ לַה' לְ � נְתַ תִּ ים"‪ ,‬שבא ללמד‪,‬‬ ‫יִצְ הָ ר וְ כָל חֵ לֶב תִּ ירוֹשׁ וְ ָדגָן ֵר ִ‬ ‫הרמב"ם למעשר דגן‪ ,‬דזה כבר עשה אברהם‪ ,‬אבל יצחק חידש מעשר בהמה‬ ‫שנותן מכל מין ומין בנפרד‪ ,‬והוא הדין יש לפרש הכא‪ ,‬דכתיב מקנה‬ ‫מדכתיב מקנה צאן ומקנה בקר‪ ,‬וזה לא מצאנו באברהם‪ ,‬ולזה נתכון‬ ‫פעמיים‪ ,‬ללמד שהפריש מכל מקנה בנפרד‪.‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ולא קשה מידי תמיהת הראב"ד‪ .‬אלא שקצת קשה לפי זה‪ ,‬מדוע‬ ‫]א‪ .‬ה‪ .‬ודע‪ ,‬דמה שכתב הרמב"ם )מלכים ט‪ ,‬א( ויצחק הפריש מעשר‪ ,‬פירשו‬ ‫לא כתב הרמב"ם שאברהם התחיל במעשרות[‬ ‫כל נושאי כליו דכונתו על מעשר דגן‪ ,‬והביאו מקור לדבריו מדכתיב )לעיל‪,‬‬ ‫‪ 4‬תמצית דבריו‪ :‬כתוב פעמיים "מקנה"‪ ,‬ללמד שהפריש מעשר‬ ‫אָרץ הַ הִ וא ַויִּ ְמצָ א בַּ שָּׁ נָה הַ הִ וא מֵ אָה ְשׁעָ ִרים ַויְבָ רֲ כֵהוּ ה'"‪,‬‬ ‫יב( " ַויִּ זְ ַרע יִצְ חָ ק בָּ ֶ‬ ‫בהמה‪ ,‬ואין מעשרין ממקנה בקר לצאן לכן הפרידן‪ .‬אבל בצאן‪,‬‬ ‫ופירשו במדרשי אגדה )מדרש רבה ‪ ,‬סד‪ ,‬ו( דהיינו למעשרות‪ ,‬וכן פרש"י‬ ‫דהיינו כבשים ועיזים‪ ,‬מעשרין מזה על זה‪.‬‬ ‫)שם( "מאה שערים – כו' רבותינו אמרו אומד זה למעשרות היה"‪ .‬ועל פי‬ ‫זה מחדש רבינו )ולא מצאתי עוד מפרש שכתב כן( שיצחק הפריש גם מעשר‬ ‫בהמה‪ .‬ולולי דמיסתפינא אמינא מלתא חדתא‪ ,‬דהנה הראב"ד )שם( הקשה‬ ‫על הרמב"ם‪ ,‬מדוע כתב שיצחק חידש המעשרות‪ ,‬והרי כבר אברהם הפריש‬ ‫]ו[‬ ‫לפני יצחק‪ ,‬כדכתיב )בראשית יד‪ ,‬כ( " ַויִּ תֶּ ן ל ֹו מַ עֲשֵׂ ר ִמכֹּ ל"‪ .‬והכסף משנה‬ ‫‪] 5‬ו[ )כו‪ ,‬כד‪-‬כה( " ַויּ ֵָרא אֵ לָיו ה' בַּ ַלּ ְילָה הַ הוּא ַויֹּאמֶ ר אָנֹ כִ י אֱ�הֵ י אַבְ ָרהָ ם‬ ‫)שם( מיישב שיטת הרמב"ם‪ ,‬וז"ל "ואפשר לומר לדעת רבינו‪ ,‬דבאברהם‬ ‫אָבִ י� אַל תִּ ָירא כִּ י אִ תְּ � אָנֹ כִ י וּבֵ ַרכְ תִּ י� וְ הִ ְרבֵּ יתִ י אֶ ת ז ְַרעֲ� בַּ עֲבוּר אַבְ ָרהָ ם‬ ‫לא אשכחן שעישר ממונו‪ ,‬והתם דוקא עישר השלל הבא לידו ולא בתורת‬ ‫עַ בְ ִדּי‪ַ :‬ויִּ בֶ ן שָׁ ם ִמזְ בֵּ חַ ַויִּ ְק ָרא בְּ שֵׁ ם ה' ַויֶּט שָׁ ם אָהֳל ֹו ַויִּ כְ רוּ שָׁ ם עַ בְ ֵדי יִצְ חָ ק‬ ‫מעשר‪ ,‬אלא לפי שכבדו מלכי צדק בהוצאת לחם ויין וברכו‪ ,‬ורצה לתת לו‬ ‫בְּ אֵ ר" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬מדוע במראה הראשונה לעיל )פסוקים ב‪-‬ה(‪ ,‬לא‬ ‫מעשר השלל‪ ,‬אבל יצחק הוא הראשון שעישר ממונו לשם מעשר‪ ,‬כפי‬ ‫בנה יצחק מזבח אחרי כן‪ ,‬וכאן בנה מזבח‪ .‬ב‪ .‬מדוע לא קרא ה' לאברהם‬ ‫דרשת חכמים ז"ל בויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים" עכ"ל‪ .‬וכן‬ ‫עבדי רק כאן‪ ,‬אבל קראו אוהבי‪ ,‬או סתם אברהם )לעיל כו‪ ,‬ה(‪ .‬ונראה‪,‬‬ ‫תירצו שאר נושאי הכלים‪ .‬אבל באמת דברי הראב"ד מפורשים בפסיקתא‬ ‫דאברהם היה מקריב קרבנות‪ ,‬ועשה כמה מזבחות‪ ,‬כדכתיב לעיל )יב‪ ,‬ז‪-‬ח(‬ ‫זוטרתא )לקח טוב‪ ,‬בראשית יד‪ ,‬כ( וז"ל "ויתן לו מעשר מכל‪ .‬בזכות ויתן‬ ‫דבנה מזבח באלוני ממרא ובבית אל‪ ,‬אבל ביצחק לא מצאנו שעשה מזבח‬ ‫לו מעשר מכל‪ ,‬וה' ברך את אברהם בכל )בראשית כד א(‪ .‬וביצחק כתיב‬ ‫עד עכשיו‪ ,‬ולא עבד את ה' בהקרבת קרבנות‪ ,‬לפיכך קרא לאברהם עבדי‪,‬‬ ‫ואוכל מכל )שם כז לג(‪ ,‬וביעקב כתיב כי חנני אלהים וכי יש לי כל )שם לג‬ ‫לרמז ליצחק שעבודת אברהם בקרבנות היא עבודה חשובה לפניו‪ ,‬ובעבור‬ ‫יא(‪ .‬אברהם התחיל במעשרות על שהורם מעשר מעשרה דורות‬ ‫זה נקרא עבדי‪ ,‬שאין עבודה אלא קרבנות‪ ,‬לפיכך מיד לאחר מראה זה שקרא‬ ‫שלפניו‪ ,‬לפיכך זכו בניו לתרומת מעשר"‪ .‬וכן הביא רש"י )שם( שנתן לו‬ ‫לאברהם עבדי‪ ,‬בנה יצחק מזבח‪.‬‬ ‫מעשר כיון שהיה כהן‪ .‬וצריך לדחוק‪ ,‬שמכל מקום אין זה מעשר ממש‪ ,‬רק‬ ‫]א‪ .‬ה‪ .‬ומה שכתב רבינו "הנה בחייו קראו אוהבי" צריך ביאור‪ ,‬מדוע דקדק‬ ‫שכיבדו במעשר והוא כעין מעשרות‪ .‬והוא דוחק‪ ,‬דמדברי חז"ל מוכח שדין‬ ‫ב‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת תולדות פסקא ד – יא – רבקה יצחק ואלימלך‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ט תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫הנבואה או הנס‪ ,‬אשר על זה בנה המזבח‪ .‬וכן קראו שם המזבח‬ ‫ליצחק אמר עקב אשר שמע אברהם בקולי )לעיל כו‪ ,‬ה(‪ ,‬וכאן‬ ‫ה' נסי )שמות יז‪ ,‬טו( ה' שלם )שופטים ו‪ ,‬כד( וכיוצא בזה‪ .‬והנה‬ ‫קראו עבדי‪ ,‬הוא להראות כי אברהם אביו עבד עבודת קרבנות‪,‬‬ ‫במחזה הראשון אשר הנבואה היתה שיירש הוא וזרעו כל‬ ‫שבנה מזבחות בבית אל )לעיל יב‪ ,‬ח(‪ ,‬באלוני ממרא )שם‪ ,‬ז(‪ ,‬והוא‬ ‫הארצות האל )פסוק ד(‪ ,‬לא פרסם אותם‪ ,‬כי היה מפחד מפני‬ ‫אינו עושה מזבח ואינו עובד להקב"ה‪ ,‬שאין עבודה אלא קרבנות‪.‬‬ ‫יושב הארץ פן יחרה קנאתם בו‪ ,‬ויצחק לא נלחם מימיו‪ .‬ועוד‪ ,‬כי‬ ‫לכן הבין יצחק מה שהעיר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ויבן שם מזבח‬ ‫היה נגד דרכי המוסר אשר אנשי הארץ‪ ,‬שלמים הם אתו‪ ,‬והוא‬ ‫)פסוק כה(‪ ,‬והבן ‪.6‬‬ ‫יביט לנחול ארצם‪ .‬לכן לא פרסם המראה הזו ולא בנה מזבח‪ .‬לא‬ ‫]ז[‬ ‫כן במראה השניה אשר לא הזכיר לו הארץ‪ ,‬רק שאמר אל תירא‬ ‫)כו‪ ,‬כה( ַויִּבֶ ן ָשׁם ִמזְ בֵּ ַח ַויּ ְִק ָרא בְּ שֵׁ ם ה' ַויֶּט ָשׁם ָאהֳ לוֹ ַויִּכְ רוּ שָׁ ם‬ ‫וברכתיך‪ ,‬בנה מזבח ופרסם המראה‪ .‬לכן אמרו הנה ראו ראינו כי‬ ‫עַ בְ דֵ י ִי ְצחָ ק בְּ ֵאר‪:‬‬ ‫היה ה' עמך )פסוק כח(‪ ,‬זה על התגלות כבוד ה אליו‪ ,‬והבן ‪.8‬‬ ‫מדוע במראה הראשון לא עשה מזבח‪ ,‬ומדוע לאחר שעשה מזבח עשו עמו ברית‬ ‫)כו‪ ,‬כה( ויבן שם מזבח‪ .‬הנה ‪ 7‬ענין בנין המזבח היה לפרסם‬ ‫לה' בלבד‪ ,‬אלא היה בזה ענין לפרסם הנבואה והמראה שראה‪ ,‬או הנס‬ ‫לפרש בחייו‪ ,‬ומאי נפקא מינא בזה בין בחייו או לאחר מותו‪ .‬ועוד‪ ,‬דלא‬ ‫שנעשה לנביא‪.‬‬ ‫מצאנו שקראו בחייו אוהבי‪ ,‬ורק במקום אחד כתיב אוהבי )ישעיהו מא‪ ,‬ח(‬ ‫ובזה מבואר מדוע קראו למזבח בשם‪ ,‬כמו שקרא משה למזבח ה' נסי‬ ‫"וְ אַ תָּ ה י ְִשׂ ָראֵ ל עַ בְ ִדּי ַיעֲקֹ ב אֲשֶׁ ר בְּ חַ ְרתִּ י� ז ֶַרע אַבְ ָרהָ ם אֹ הֲבִ י"‪ ,‬וזה לא היה‬ ‫)שמות יז‪ ,‬טו(‪ ,‬והיה זה אחר מלחמת עמלק שנעשה לישראל נס ונצחו את‬ ‫בחיי אברהם‪ .‬אבל מצאנו כעין לשון אהובי לעיל )בראשית יח‪ ,‬יט( "כִּ י‬ ‫עמלק‪ .‬וכן גדעון שראה מראה שה' ברכו בשלום‪ ,‬בנה מזבח וקראו ה' שלם‬ ‫י ְַדעְ תִּ יו לְ מַ עַ ן אֲשֶׁ ר יְצַ וֶּה אֶ ת בָּ נָיו וְ אֶ ת בֵּ ית ֹו אַח ֲָריו" ופרש"י "כי ידעתיו ‪-‬‬ ‫)שופטים ו‪ ,‬כד(‪.‬‬ ‫לשון חיבה‪ ,‬כמו )רות ב א( מודע לאישה"‪ .‬אבל מכל מקום‪ ,‬לא מובן מדוע‬ ‫כמו כן כל בניית המזבחות שעשו האבות היה על דרך פרסום הנבואה‪ ,‬או‬ ‫מדקדק לומר בחייו‪ .‬וצ"ע[‪.‬‬ ‫הנס‪ ,‬ולכן במראה הראשון שה' הבטיח לו שירש את הארץ לא רצה לפרסם‬ ‫‪ 6‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שבמראה הראשונה לא בנה יצחק מזבח‪,‬‬ ‫המראה הזה‪ ,‬כדי שלא יקנאו בו יושבי הארץ וילחמו בו‪ .‬ואף על פי‬ ‫ולא קרא ה' לאברהם עבדי רק כאן ‪ -‬מפני שאברהם היה רגיל‬ ‫שאברהם בנה מזבח על נבואה שה' יתן לו הארץ‪ ,‬כדכתיב )בראשית יב‪ ,‬ז(‬ ‫לעשות מזבח‪ ,‬ויצחק לא‪ ,‬לכן קרא לאברהם "עבדי"‪ ,‬שיבין יצחק‬ ‫אָרץ הַ זֹּאת ַויִּ בֶ ן שָׁ ם ִמזְ בֵּ חַ לַה'‬ ‫ַויּ ֵָרא ה' אֶ ל אַבְ ָרם ַויֹּאמֶ ר לְ ז ְַרעֲ� אֶ תֵּ ן אֶ ת הָ ֶ‬ ‫שעבודת הקרבנות שהיה אברהם רגיל בה חשובה לפני ה'‪ ,‬לכן‬ ‫הַ נּ ְִראֶ ה אֵ לָיו‪ ,‬יצחק לא היה רגיל במלחמות כאברהם אביו שנלחם באור‬ ‫מיד בנה מזבח‪ ,‬ולא לאחר מראה הראשונה לעיל‪.‬‬ ‫כשדים‪ ,‬ואחרי כן בסדום‪ ,‬אבל יצחק לא היה איש מלחמות‪ .‬ועוד‪ ,‬שיצחק‬ ‫נולד בארץ כנען והיה שלם עמם‪ ,‬אבל אברהם בא מאור כשדים‪ ,‬ולא דר בין‬ ‫יושבי הארץ‪ ,‬אבל יצחק היו העם שלמים עמו‪ ,‬ולא מדרך המוסר לפרסם‬ ‫]ז[‬ ‫שיירש אותם‪ .‬אבל במראה השני שה' אמר לו וברכתיך‪ ,‬ולא אמר לו על‬ ‫‪] 7‬ז[ )כו‪ ,‬כה( " ַויִּ בֶ ן שָׁ ם ִמזְ בֵּ חַ ַויִּ ְק ָרא בְּ שֵׁ ם ה' ַויֶּט שָׁ ם אָהֳל ֹו ַויִּ כְ רוּ שָׁ ם עַ בְ ֵדי‬ ‫ירושת הארץ‪ ,‬בנה מזבח ופרסם המראה‪.‬‬ ‫יִצְ חָ ק בְּ אֵ ר" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬מדוע לאחר המראה הראשון לעיל )ב‪-‬ה(‬ ‫ובזה מיושב מדוע לאחר בניית המזבח באו אבימלך ושר צבאו לעשות עמו‬ ‫לא בנה מזבח‪ ,‬וכאן בנה מזבח‪ .‬ב‪ .‬מדוע לאחר שבנה המזבח באו אליו‬ ‫ברית‪ ,‬כיון שהתפרסם הנבואה על ידי בניית המזבח‪ ,‬והתפרסם שה' ברכו‪,‬‬ ‫אבימלך ושר צבאו ורצו לעשות עמו ברית‪ ,‬כי 'ראו ראינו שה' עמך'‪ ,‬והיינו‬ ‫לכן באו לעשות ברית עמו‪ ,‬ואמרו ראו ראינו שה' עמך‪ ,‬היינו מחמת פרסום‬ ‫שראו שגדל מאוד בממון‪ ,‬אם כן מדוע לא באו רק לאחר שבנה המזבח‬ ‫בניית המזבח‪.‬‬ ‫במראה השני‪] .‬א‪ .‬ה‪ .‬ואף על פי שיש מפרשים שכשהלך מהם ראו שלא‬ ‫‪ 8‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שבמראה הראשון לא עשה מזבח‪ ,‬ולאחר‬ ‫נתברכו אלא בגללו‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מדוע הסמיכה תורה דבר זה לאחר בניית‬ ‫שעשה מזבח עשו עמו ברית – כיון שבניית מזבח היא לפרסום‬ ‫המזבח‪ ,‬ואין לו שייכות לזה[‪.‬‬ ‫הנבואה‪ ,‬ולא רצה לפרסם שאמר לו ה' שיירש את כל הארץ‬ ‫ונראה‪ ,‬שבניית המזבח לאחר מראה נבואה או נס‪ ,‬אינו הודאה של הנביא‬ ‫ג‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת תולדות פסקא ד – יא – רבקה יצחק ואלימלך‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ט תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫]ט[‬ ‫]ח[‬ ‫ֹאמרוּ ָראוֹ ָר ִאינוּ כִּ י הָ יָה ה' עִ ָמּ� וַנּ ֹאמֶ ר ְתּ ִהי נָא ָא ָלה‬ ‫)כו‪ ,‬כח( וַיּ ְ‬ ‫)כו‪ ,‬כו( וַאֲ בִ ימֶ לֶ � הָ לַ � ֵאלָיו ִמגְּ ָרר ַואֲ חֻ זַּת מֵ ֵרעֵ הוּ וּפִ יכֹל שַׂ ר ְצבָ אוֹ‪:‬‬ ‫ינוֹתינוּ בֵּ ינֵינוּ וּבֵ ינֶ� וְ נִכְ ְר ָתה ְב ִרית עִ מָּ �‪:‬‬ ‫בֵּ ֵ‬ ‫מה הפירוש "מרעהו"‬ ‫יש לדקדק‪ ,‬מה הוא אריכות הלשון תהי נא אלה בינותינו כו'‪ ,‬ועוד הא כבר כרת‬ ‫)כו‪ ,‬כו( ואחוזת מרעהו‪ .‬יתכן ‪ 9‬כי שב אל יצחק‪ ,‬שרצה לפייסו‪,‬‬ ‫ברית עם אברהם על בניו ובני בניו‬ ‫והלך עם הרועים שנתרועע יצחק עמהם‪ ,‬למען יפייסוהו ‪.10‬‬ ‫)כו‪ ,‬כח( תהי נא אלה בינותינו בינינו וביניך כו'‪ .‬הוא ‪ 11‬כמו שפסק‬ ‫כרת ברית עם אברהם על בניו ובני בניו‪ ,‬אם כן מה היא הברית הזו שכרת‬ ‫ויקנאו בו‪.‬‬ ‫שוב אבימלך עם יצחק‪ ,‬וכדי ליישב זה נקדים ביאור שיטת הרמב"ם‪.‬‬ ‫דהנה גרסינן בנדרים )ח‪ ,‬א( "מנין שנשבעין לקיים את המצוה‪ ,‬שנאמר‬ ‫נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך‪ .‬והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא‪,‬‬ ‫]ח[‬ ‫אלא הא קמ"ל דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה"‪ .‬מבואר‪ ,‬שאף על פי שאין‬ ‫‪] 9‬ח[ )כו‪ ,‬כו( " ַואֲבִ ימֶ לֶ� הָ לַ� אֵ לָיו ִמגְּ ָרר ַואֲחֻ זַּת מֵ ֵרעֵ הוּ וּפִ יכֹ ל שַׂ ר צְ בָ א ֹו"‬ ‫שבועה חלה על מצוה‪ ,‬דמושבע ועומד מהר סיני‪ ,‬מכל מקום אפשר להשבע‬ ‫ע"כ‪ .‬יש לבאר מה הוא לשון "מרעהו"‪ ,‬ומפרשי התורה נדחקו בזה‪ .‬ונראה‪,‬‬ ‫כדי לזרז נפשו‪ .‬ולא מבואר האם חלה השבועה‪ .‬ופסק הר"ן )שם( דחל‬ ‫דמרעהו פירושו מלשון רועים‪ ,‬דהיינו מהרועים‪ .‬ואחזת פירושו קבוצה‪.‬‬ ‫השבועה לענין בל יחל‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬אבימלך הלך אל יצחק מגרר‪ ,‬עם קבוצה מהרועים שיצחק היה‬ ‫והנה הרמב"ם )שבועות ה‪ ,‬יא( כתב וז"ל "אבל אם נשבע שלא יאכל נבלה‬ ‫מתרועע עמהם‪ ,‬כדי שהם יפייסוהו‪.‬‬ ‫וטרפה וכיוצא בהן‪ ,‬בין אכל בין לא אכל אין כאן חיוב שבועה כלל‪ ,‬לא‬ ‫‪ 10‬תמצית דבריו‪ :‬מרעהו לשון רועים‪ .‬אבימלך הלך אל יצחק‬ ‫שבועת ביטוי ולא שבועת שוא" ע"כ‪ .‬ובהלכה יב כתב "נשבע שיאכל נבלה‬ ‫מגרר‪ ,‬עם קבוצה מהרועים שיצחק היה מתרועע עמהם‪ ,‬כדי‬ ‫וטרפה וכיוצא בהן מאיסורי תורה‪ ,‬הרי זה לוקה משום שבועת שוא בין אכל‬ ‫שהם יפייסוהו‪.‬‬ ‫בין לא אכל" ע"כ‪ .‬והנה הלכות אלו סותרות זו לזו‪ ,‬דמדוע אם נשבע שלא‬ ‫לעבור על לאו לא הוי שבועת שוא‪ ,‬ואם נשבע שיאכל דבר האסור לוקה‬ ‫משום שבועת שוא‪ ,‬והרי בשניהם הוא מושבע ועומד מהר סיני‪ .‬ונראה‬ ‫]ט[‬ ‫בביאור שיטת הרמב"ם‪ ,‬דאם נשבע לבטל המצוה‪ ,‬דהיינו שיאכל נבלה‬ ‫ֹאמרוּ ָרא ֹו ָראִ ינוּ כִּ י הָ יָה ה' עִ מָּ � וַנֹּ אמֶ ר תְּ הִ י נָא אָלָה‬ ‫‪] 11‬ט[ )כו‪ ,‬כח( " ַויּ ְ‬ ‫וכדו'‪ ,‬הוא שבועת שוא‪ ,‬שנשבע ללא כל תועלת‪ ,‬אבל נשבע לקיים מצווה‬ ‫בֵּ ינוֹתֵ ינוּ בֵּ ינֵינוּ וּבֵ ינֶ� וְ נִכְ ְרתָ ה בְ ִרית עִ מָּ �" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬מהו אריכות‬ ‫שלא לעבור על הלאו‪ ,‬הרי נשבע לתועלת‪ ,‬שנשבע לזרז את נפשו לקיימה‪.‬‬ ‫הלשון בפסוק "תְּ הִ י נָא אָלָה בֵּ ינוֹתֵ ינוּ בֵּ ינֵינוּ וּבֵ ינֶ�"‪ ,‬והרי מספיק לכתוב‬ ‫]א‪ .‬ה‪ .‬וכן כתב רבינו באור שמח על הרמב"ם )שם( וז"ל "נ"ב תוספתא פרק‬ ‫"וְ ִנכְ ְרתָ ה בְ ִרית עִ מָּ �"‪ .‬ב‪ .‬הרי כבר כרת אברהם ברית עם אבימלך‪ ,‬והברית‬ ‫ב' )ה"ב( שלא נדר אלא לזרז הראשונות"[ וכן פסק הרמב"ם )שבועות יא‪,‬‬ ‫היה על בניו ובני ובניו כמפורש שם )כא‪ ,‬כב‪-‬כז(‪)" ,‬כב( ַויְהִ י בָּ עֵ ת הַ הִ וא‬ ‫ג( וז"ל "ומותר לאדם להשבע על המצוה לעשותה כדי לזרז את עצמו ואף‬ ‫ַויֹּאמֶ ר אֲבִ ימֶ לֶ� וּפִ יכֹ ל שַׂ ר צְ בָ א ֹו אֶ ל אַבְ ָרהָ ם לֵאמֹ ר אֱ�הִ ים עִ ְמּ� בְּ כֹ ל אֲשֶׁ ר‬ ‫על פי שהוא מושבע עליה מהר סיני שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור‬ ‫אַ תָּ ה עֹ שֶׂ ה‪) :‬כג( וְ עַ תָּ ה הִ שָּׁ בְ עָ ה לִּ י בֵ א�הִ ים הֵ נָּה אִ ם תִּ ְשׁקֹ ר לִ י וּלְ נִינִי וּלְ נֶכְ ִדּי‬ ‫משפטי צדקך" עכ"ל הרמב"ם‪ .‬הנה מבואר ברמב"ם שיש מצוה להשבע‬ ‫אָרץ אֲשֶׁ ר גּ ְַרתָּ ה בָּ הּ‪) :‬כד( ַויֹּאמֶ ר‬ ‫כַּחֶ סֶ ד אֲשֶׁ ר עָ ִשׂיתִ י עִ ְמּ� תַּ עֲשֶׂ ה עִ מָּ ִדי וְ עִ ם הָ ֶ‬ ‫לקיים לא תעשה‪ ,‬ולכן לא עובר על שבועת שוא‪.‬‬ ‫אַבְ ָרהָ ם אָנֹ כִ י אִ שָּׁ בֵ עַ ‪) :‬כה( וְ הוֹכִ חַ אַבְ ָרהָ ם אֶ ת ֲאבִ ימֶ לֶ� עַ ל אֹ דוֹת בְּ אֵ ר הַ מַּ יִם‬ ‫והנה מצאנו לרמב"ם שסובר‪ ,‬שהנשבע לזרוזי נפשיה חלה השבועה וצריכה‬ ‫אֲשֶׁ ר גָּזְ לוּ עַ בְ ֵדי אֲבִ ימֶ לֶ�‪) :‬כו( ַויֹּאמֶ ר אֲבִ ימֶ לֶ� �א י ַָדעְ תִּ י ִמי עָ שָׂ ה אֶ ת הַ ָדּבָ ר‬ ‫היתר‪ ,‬כמבואר בבית יוסף ביורה דעה )רלט‪ ,‬א(‪ ,‬וכן הביאו המחבר שם וז"ל‬ ‫הַ זֶּה וְ גַם אַ תָּ ה �א הִ גּ ְַדתָּ לִּ י וְ גַם אָנֹ כִ י �א שָׁ מַ עְ תִּ י בִּ לְ תִּ י הַ יּוֹם‪) :‬כז( וַיִּ קַּ ח‬ ‫"ומדברי הרמב"ם נראה דשבועות זירוזין אסורות"‪ ,‬ומפרש הש"ך )ס"ק י(‬ ‫אַבְ ָרהָ ם ֹצאן וּבָ קָ ר ַויִּ תֵּ ן ַלאֲבִ ימֶ לֶ� ַויִּ כְ ְרתוּ ְשׁנֵיהֶ ם בְּ ִרית"‪ .‬הנה מפורש שכבר‬ ‫דצריך התרה‪ .‬הנה מצאנו ברמב"ם‪ ,‬שאף על פי שלא חלה השבועה‪ ,‬אבל‬ ‫ד‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת תולדות פסקא ד – יא – רבקה יצחק ואלימלך‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ט תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫כי עצמת ממנו )לעיל פסוק טז(‪ ,‬היינו שלקחת שלנו ומאתנו‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬דכמו דנשבע אדם לקיים המצוות בקום ועשה לזרוזי‬ ‫נתעשרת‪ ,‬אבל כעת רואים אנחנו שאתה בעצמך ברוך ה'‪,‬‬ ‫נפשיה )שבועות יא‪ ,‬ג(‪ ,‬כן נשבע שלא לעשות דבר האסור לעשותו‬ ‫ומהשגחתו יתברך באה אליך ההצלחה והברכה הנפרצה מגבולי‬ ‫)שבועות ה‪ ,‬יא(‪ ,‬וזה שחומר הוא רק בידי שמים‪ .‬לכן כאן‪ ,‬הלא‬ ‫הטבע ‪.14‬‬ ‫הוי מושבע ועומד מאברהם שהשביעו לו ולנינו ולנכדו )בראשית‬ ‫כא‪ ,‬כג(‪ ,‬ואין שבועה חלה על שבועה‪ ,‬רק חומרו בידי שמים‪ ,‬לכן‬ ‫‪‬‬ ‫אמר לשון אלה‪ ,‬ודו"ק ‪.12‬‬ ‫]יא[‬ ‫‪‬‬ ‫)כו‪ ,‬לג( ַויּ ְִק ָרא א ָֹתהּ ִשׁבְ עָ ה עַ ל ֵכּן שֵׁ ם הָ עִ יר ְבּ ֵאר שֶׁ בַ ע עַ ד הַ יּוֹם‬ ‫הַ זֶּה‪:‬‬ ‫]י[‬ ‫יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬הרי כבר קרא אברהם שם המקום באר שבע‪ .‬ב‪ .‬מדוע לעיל לא כתוב‬ ‫)כו‪ ,‬כט( ִאם ַתּעֲשֵׂ ה עִ מָּ נוּ ָרעָ ה כַּ אֲ שֶׁ ר ל ֹא ְנ ַגעֲנוּ� וְ כַאֲ שֶׁ ר עָ ִשׂינוּ עִ ְמּ�‬ ‫שעל כן נקרא המקום באר שבע עד היום הזה‬ ‫ַרק טוֹב ַו ְנּשַׁ ֵלּחֲ � בְּ שָׁ לוֹם ַא ָתּה עַ ָתּה בְּ רוּ� ה'‪:‬‬ ‫)כו‪ ,‬לג( ויקרא אותה שבעה‪ ,‬על כן שם העיר באר שבע עד היום‬ ‫יש לבאר מהו הלשון "אתה עתה ברוך ה'"‪ ,‬דמשמע שלפני כן לא היה ברוך ה'‪.‬‬ ‫הזה‪ .‬הכוונה ‪ ,15‬שבפרשת וירא‪ ,‬כשנשבע אבימלך ואברהם וכרתו‬ ‫ועוד‪ ,‬מדוע לפני כן גירשוהו‪ ,‬ועכשיו באו לפייסו‬ ‫שניהם ברית‪ ,‬קרא למקום באר שבע )כא‪ ,‬לא(‪ .‬אבל אחר כך‬ ‫)כו‪ ,‬כט( אתה עתה ברוך ה‪ .‬פירוש ‪ ,13‬שכאשר היית עמנו אמרנו‬ ‫"אתה עתה ברוך ה'"‪ ,‬דמשמע שלפני כן לא היה ברוך ה'‪ .‬ועוד‪ ,‬מדוע לפני‬ ‫צריך היתר והוא חומר בידי שמים‪ .‬לפיכך בנשבע לבטל המצוה שמושבע‬ ‫כן גירשוהו‪ ,‬ועכשיו באו לפייסו‪ .‬ונראה‪ ,‬שכשהיה יצחק אצל אבימלך‪,‬‬ ‫ועומד‪ ,‬הרי שבועתו היא ללא תועלת‪ ,‬לכן חייב משום שבועת שוא‪ ,‬אבל‬ ‫וראה אבימלך שנתעשר מאוד‪ ,‬אמרו שמהם לקח את הכסף ונתעשר ממנו‪,‬‬ ‫בנשבע שלא לעבור על לא תעשה‪ ,‬היא שבועה לתועלת‪ ,‬שנשבע לזרוזי‬ ‫אבל כאשר ראו שהוא ברוך ה'‪ ,‬אם כן מהשגחתו יתברך הגיע לו ההצלחה‬ ‫נפשיה‪ ,‬וחלה השבועה לענין איסור‪ ,‬אפילו שכוונתו רק לזרוזי‪ ,‬ולכן אין זה‬ ‫הגדולה שלא בדרך הטבע‪ ,‬לכן עכשיו עתה אתה ברוך ה'‪.‬‬ ‫שבועת שוא‪.‬‬ ‫תמצית דבריו‪ :‬יש לבאר מהו הלשון "אתה עתה ברוך ה'"‪,‬‬ ‫‪14‬‬ ‫ועל פי זה מבואר הכל היטב‪ ,‬דאבימלך בא להשבע עם יצחק על הברית‬ ‫דמשמע שלפני כן לא היה ברוך ה'‪ .‬ועוד‪ ,‬מדוע לפני כן גירשוהו‪,‬‬ ‫שכבר כרת אברהם עמו‪ ,‬לזרוזי נפשיה לקיים הברית‪ ,‬שאף על פי שלא חלה‬ ‫ועכשיו באו לפייסו – ונראה‪ ,‬דבתחלה חשדוהו שהתעשר‬ ‫לענין מלקות‪ ,‬אבל היא חלה לענין איסור‪ ,‬ולכן האריך בלשונו ואמר "תְּ הִ י‬ ‫משלהם ואמרו עצמת ממנו ולאח"כ ראו שה' עמו לכן עכשיו –‬ ‫נָא אָלָה בֵּ ינוֹתֵ ינוּ בֵּ ינֵינוּ וּבֵ ינֶ�"‪ ,‬כלומר אין הברית לענין חיוב מלקות‬ ‫עתה ברוך ה' מברכת ה' התעשרת ולא ממנו‪.‬‬ ‫ואיסורים‪ ,‬אבל היא לענין חומר דין שמים‪ ,‬ולכן נקט לשון אלה שהיא‬ ‫קללה‪ ,‬לענין חומר הדין בידי שמים בלבד‪.‬‬ ‫‪ 12‬תמצית דבריו‪ :‬יש לדקדק‪ ,‬מה הוא אריכות הלשון תהי נא אלה‬ ‫בינותינו כו'‪ ,‬ועוד הא כבר כרת ברית עם אברהם על בניו ובני בניו‬ ‫]יא[‬ ‫– ונראה דאבימלך כרת שוב לתוספת חיוב בידי שמים‪ ,‬כשיטת‬ ‫‪] 15‬יא[ )כו‪ ,‬לג( " ַויִּ ְק ָרא אֹ תָ הּ ִשׁבְ עָ ה עַ ל כֵּן שֵׁ ם הָ עִ יר בְּ אֵ ר שֶׁ בַ ע עַ ד הַ יּוֹם‬ ‫הרמב"ם שמצוה להשבע על המצוות לזרז עצמו‪ ,‬לכן אמר 'תהי‬ ‫הַ זֶּה" ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬הרי כבר קרא אברהם שם המקום באר שבע‬ ‫נא אלה'‪ ,‬דהנשבע לקיים לאו‪ ,‬חל חומר בידי שמים‪.‬‬ ‫כדכתיב לעיל )כא‪ ,‬לא( "עַ ל כֵּן קָ ָרא לַמָּ קוֹם הַ הוּא בְּ אֵ ר שָׁ בַ ע כִּ י שָׁ ם נ ְִשׁבְּ עוּ‬ ‫ְשׁנֵיהֶ ם"‪ ,‬ומדוע קרא יצחק שוב למקום באר שבע‪ .‬ב‪ .‬מדוע לעיל לא כתוב‬ ‫שעל כן נקרא המקום באר שבע עד היום הזה‪ ,‬וביצחק כתוב שעד היום הזה‬ ‫נקרא באר שבע‪.‬‬ ‫]י[‬ ‫ונראה דהשם באר שבע הוא על שם השבועה כמפורש בקרא‪ ,‬והיינו‬ ‫‪] 13‬י[ )כו‪ ,‬כט( "אִ ם תַּ עֲשֵׂ ה עִ מָּ נוּ ָרעָ ה ַכּאֲשֶׁ ר �א ְנ ַגעֲנוּ� וְ ַכאֲשֶׁ ר עָ ִשׂינוּ עִ ְמּ�‬ ‫ההתחייבות של בני אברהם לברית עם אבימלך‪ ,‬וכשהפר אבימלך ברית‬ ‫ַרק טוֹב ַונְּשַׁ ֵלּחֲ� בְּ שָׁ לוֹם אַ תָּ ה עַ תָּ ה בְּ רוּ� ה'" ע"כ‪ .‬יש לבאר מהו הלשון‬ ‫ה‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת תולדות פסקא ד – יא – רבקה יצחק ואלימלך‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ט תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫ונשבעו זה לזה‪ ,‬שוב נתקיים השבועה ונקרא שנית שם המקום‬ ‫כשגירשו את יצחק )כו‪ ,‬טז(‪ ,‬הופר הברית בין שניהם‪ ,‬ובטלה‬ ‫באר שבע עד היום הזה‪ .‬וזה שאמר על כן שם העיר באר שבע עד‬ ‫השבועה שנשבעו‪ ,‬שכיון שאבימלך הפר בריתו‪ ,‬תו אין בני‬ ‫היום הזה‪ ,‬ונכון ‪.16‬‬ ‫אברהם בכלל השבועה‪ .‬אבל כי באו ליצחק ועשו עמו שלום‬ ‫‪‬‬ ‫‪ 16‬תמצית דבריו‪ :‬יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬הרי כבר קרא אברהם שם‬ ‫שכרת עמו אברהם כאשר גירש את יצחק כדכתיב )כו‪ ,‬טז( " ַויֹּאמֶ ר אֲבִ ימֶ לֶ�‬ ‫המקום באר שבע‪ .‬ב‪ .‬מדוע לעיל לא כתוב שעל כן נקרא המקום‬ ‫אֶ ל יִצְ חָ ק לֵ� מֵ עִ מָּ נוּ כִּ י עָ צַ ְמתָּ ִממֶּ נּוּ ְמאֹ ד"‪ ,‬בטלה השבועה‪ ,‬ולא היו בני‬ ‫באר שבע עד היום הזה – ונראה שכשכרת אברהם ברית‪ ,‬וקראה‬ ‫אברהם בכלל השבועה‪ ,‬שהרי אבימלך הפר הברית שהיה עם בני אברהם‪,‬‬ ‫באר שבע על שם השבועה‪ ,‬הופסק שם זה כשהפר אבימלך‬ ‫לפיכך כבר לא קראו למקום באר שבע כי בטלה השבועה‪ ,‬אבל כשחזר‬ ‫הברית וגירש את יצחק‪ ,‬וכשחזר וכרת ברית עם יצחק‪ ,‬חזר יצחק‬ ‫אבימלך וחידש את הברית‪ ,‬חזר יצחק וקרא למקום באר שבע על שם‬ ‫וקראה באר שבע‪ ,‬ולא היתה הפסקה בברית‪ ,‬עד היום הזה‪.‬‬ ‫השבועה‪ ,‬ולכן מפורש בכתוב שנקראת עד היום הזה‪ ,‬שלא הופסקה הברית‪,‬‬ ‫ולא כמו הפעם הראשונה שנקראת באר שבע‪ ,‬והופסק שמה להיות באר‬ ‫שבע‪.‬‬ ‫ו‬