מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — תולדות (2026-11-09)

לע''נ מרן רבי איסר זלמן בן רבי בס"ד
ברוך פרץ מלצר זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 360פרשת תולדות תשפ''ז בכורות נח-סא ערכין ב-ד
טלאים והכניסם לדיר ומנה חמשה ומת אחד מהם אם מת אחד מהמנויים ימנה וישלים דף נח ר' תנחום מבאר שמעשרים לפני הרגלים כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים
עליהם ואם מת משאינם מנויים המנויים פטורים והשאר יצטרפו לגורן אחר. ואף ששנינו שמותר למכור ולשחוט קודם הגורן אך מעדיפים לשחוט אחרי המעשר כדי
עוד אמר רבא שאם יש לו י''ד טלאים והכניסם לדיר ויצאו ששה מפתח אחד ועוד ארבעה לקיים מצוה בממונו ואח''כ יקנו לאכילה ,והמשנה קראה לזה גורן שזה עושה טבל
מפתח אחר ונשארו ארבעה אם יצאו מהפתח של הששה יטול מהם אחד והשאר יצטרפו כגורן ,ור' יוסי בר' יהודה אמר ששיעור פרס הוא ט''ו יום ,ור' אבהו מבאר שפרס זה חצי
לגורן אחר ,ואם יצאו מפתח אחר הששה פטורים והארבעה ארבעה יצטרפו לגורן אחר, מהזמן של הלכות פסח ששנינו ששואלים ודורשים ל' יום קודם הרגל בהלכותיו
ואם יצאו ארבעה בפתח זה וששה בפתח אחר ונשארו ארבעה אם הם יצאו בפתח של ולרשב''ג דורשים שתי שבתות.
הששה יטול מהם אחד למעשר והשאר פטורים ,ואם לא הארבעה והששה שיצאו ר''ע סובר שאדר הסמוך לניסן לעתים הוא מלא ולעתים הוא חסר ולכן קבע לו זמן פרוס
פטורים ,והארבעה שנשארו יצטרפו לגורן אחר ,ואם יצאו ארבעה בפתח זה וארבעה הפסח ,ובן עזאי סובר שלעולם הוא חסר ולכן הוא קבע כ''ט באדר.
בפתח אחר ונשארו הששה אם הששה יצאו מפתח אחד נוטל מהם אחד והשאר פטורים בסיון קבעו בראשון בו שכיון שעדיין לא נולדו בהמות רבות לכן קרבו את זמן הגורן
ואם לא יצאו הארבעה שיצאו פטורים והששה יצטרפו לגורן אחר ,ולכאורה אם רבא לרגל כדי שיוולדו עוד.
מחדש שמנין הראוי פוטר הרי הוא כבר אמר את זה פעם אחת ויש לומר שהיינו אומרים בן עזאי אומר שהגורן של תשרי הוא בכ''ט אב שהוא סובר שהאלוליים מתעשרים
שרק ודאי מנין הראוי פוטר ולא ספק כי הוא ראוי לאחד מהצדדים קמ''ל שגם בזה פטור. לעצמם ומה שקבעו את כ''ט ולא ל' כי לעתים מחסרים את אב וצריכים לעשות היכר בין
עוד אמר רבא שאם היו לו חמשה עשר טלאים לא יאמר אברור עשרה ואתנם בדיר וטול חדש לישן.
מהם אחד ויפטרו השאר אלא יכניס את כולם לדיר ויוציא עשרה ויטול את העשירי שיצא ר''א ור''ש קבעו את א' ניסן כרשב''ג ששואלים ודורשים שתי שבתות ובא' סיון כנ''ל
למעשר והשאר יצטרפו לגורן אחר וכן שנינו שאם היו לו חמשה עשר טלאים שיוולדו כמה שיותר ובכ''ט אלול זה לשיטתם שא' תשרי הוא ר''ה למעשר בהמה.
דף ס לא יאמר אברור עשרה ואטול מהם אחד והשאר יפטרו אלא יכניס את כולם לדיר שנינו במשנה שקבעו כ''ט אלול ולא א' תשרי שהוא יו''ט ,לכאורה המשנה יכלה לבאר
ויוציא עשרה והעשירי מהם הוא מעשר והשאר יצטרפו לגורן אחר ,אך קשה ממה כדי לעשות היכר בין חדש לישן ,ויש לומר שהמשנה מוסיפה טעם ,סיבה אחת כדי
ששנינו שאם היו לו י''ט טלאים לא יאמר אברור עשרה ואטול מהם אחד והשאר יפטרו לעשות היכר ,ועוד מפני שהוא יו''ט ואי אפשר לעשר ביו''ט כי נותנים על המעשר צבע
אלא יכניסם לדיר ויוציא עשרה ויטול מהם אחד והשאר פטורים ,ורב הונא בר סחורה אדום.
ביאר לפני רבא ברגל שמדובר בדיר שיש לו שתי פתחים ויצאו ממנו תשעה בכל פתח שנינו שבן עזאי אמר כיון שחלק אומרים א' תשרי הוא ר''ה למעשר בהמה וחלק אומרים
שהאחד הנשאר ראוי לכל צד ,ורב הונא לא תירץ שיצאו תשעה וכשהגיע לעשירי התחיל בא' אלול לכן יתעשרו האלוליים לעצמם ,יש להקשות שנראה טעמו של מי מסתבר יותר
למנות בתחילה לכל התשעה כי הוא סבר שהעשירי קדוש מעצמו ,ואין לתרץ שמדובר ואין לומר שאי אפשר לעמוד על טעמם שהרי שנינו שבן עזאי אמר שכל חכמי ישראל
שמנאם זוגות זוגות שרב הונא סובר שהעשירי למנין הבהמות קדוש ,ואמר ר''נ בר יצחק לפניו כקליפת השום חוץ מהקרח הזה דהיינו ר''ע ,ואמר ר' יוחנן שאמרו את זה מפי
שאמו של רב הונא יש לה זכות שביארו ברגל כשמועתו של בנה. השמועה מפי חגי זכריה ומלאכי.
משנה אם יצאו שתים כאחד ימנה אותם שתים ואם מנאם אחד התשיעי והעשירי שנו בברייתא באיזה מקרה אמר בן עזאי שיתעשרו האלוליים לעצמם שאם נולדו לו חמש
מקולקלים ,אם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתם באב וחמש באלול אינם מצטרפים וכן אם נולדו ה' באלול וה' בתשרי אינם מצטרפים
מקודשים התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר והאחד עשר יקרב שלמים ,ולר''מ הוא ואם נולדו חמשה בתשרי וחמשה באב שאחריו הם מצטרפים ולכאורה זה פשוט ,ויש
עושה תמורה ור' יהודה אומר וכי תמורה עושה תמורה ואמרו בשם ר''מ שהאחד עשר לומר שהחידוש הוא שלא אומרים שכמו שהשנים מפסיקות כך הגרנות שבינתיים
אינו תמורה שא''כ הוא לא היה קרב ,אם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר מפסיקות קמ''ל שלא ,וכן שנינו שחמשה לפני ר''ה וחמשה אחרי ר''ה לא מצטרפים
עשירי האחד עשר אינו קדוש והכלל הוא שאם לא נעקר השם מעשירי האחד עשר לא חמשה לפני הגורן וחמשה לאחריו מצטרפים.
קדוש .גמרא ר' יוחנן אומר שאם מנה זוגות זוגות למאות העשירי למנין קדוש ורב מארי רבא אומר שלבן עזאי אם נולדו חמשה באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי יכנסו יחד
מבאר שהכוונה שהעשירי למנין שלו קדוש כלומר שהמאה העשירית קדושה ,ורב כהנא להתעשר עמוד ב ויקח אחד מהנולדים באלול והשאר פטורים ממה נפשך שאם ר''ה הוא
אומר שהעשירי למנין הבהמות הוא קדוש ומיד אחרי חמש זוגות חל קדושה ,ויש להוכיח אחד באלול א''כ מצטרפים ילידי אלול לילידי תשרי ואם ר''ה בא' תשרי א''כ מצטרפים
ממה ששנינו שאם יצאו שנים ומנאם אחר התשיעי והעשירי מקולקלים וזה מובן אם ילידי אב עם ילידי אלול ואין צורך לצרף את האחרים לגורן אחר שהרי נאמר עשירי ודאי
נאמר שהולכים לפי מנינו ולכן יש קלקול כי הוא קורא לעשירי תשיעי ולאחד עשר ולא עשירי ספק ,והחידוש בזה שלא גוזרים שמה יבא לקחת מילידי אב או תשרי.
עשירי ,אך אם נאמר שקדוש למנין הבהמות א''כ אין קלקול שהרי הוא קורא לתשיעי משנה כיצד מעשרים :כונס עשרה לדיר ועושה פתח קטן ששנים לא יכולים לצאת ממנו
תשיעי ולעשירי עשירי ,ור' יוחנן יבאר שהוא מדבר כשהוא מתכוון להוציאם זוגות זוגות ומונה א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט' ואת העשירי הוא צובע בצבע אדום ואומר הרי זה מעשר,
אך לא כשיצאו ממילא ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאם מנה למפרע מהסוף להתחלה אם לא צבע או שלא העביר בשבט אלא מנאם רבוצים או עומדים הם מעושרים ואם היו
העשירי שבמנין הוא קדוש וזה מובן אם קדוש העשירי למנין הבהמות אך אם נאמר לו מאה ונטל עשרה מהם או שהיו עשרה ונטל מהם אחד הם לא מעושרים ,ור' יוסי בן ר'
שקדוש למנין שלו א''כ כאן הוא קרא לעשירי אחד ומבאר רבא שזה מועיל כיון שבמנין יהודה אומר שהם מעושרים ,אם אחד ממי שכבר נמנה חזר לדיר הם פטורים ואם קפץ
של פרסיים קוראים לעשרה אחד. אחד מהמעושרים לתוכם כולם ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויאכלו לבעלים במומם .גמרא
עמוד ב שנו בברייתא מנין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שנו בברייתא ששמים את המתעשרים בדיר עם פתח קטן שרק אחד עובר ואמותיהם
ששלשתם קדושים שכתוב וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה בחוץ והם בפנים והן גועות ויוצאות לקראת אמם ויש להקשות שיוציאום בידים ויש
קודש ,ואין לרבות גם שמיני ושנים עשר שהרי התרבה שהעשירי קדוש וטעותו מתקדשת לומר שכתוב אשר יעבור והיינו מעצמו ולא שיעבירוהו ,אך קשה שיזרקו להם ירק ויצאו
וכמו שהוא מקדש רק בסמוך לו את גופו ממש כך טעותו מתקדשת רק בסמוך לו ,אך לקראתו ,ואמר רב הונא שגזרו משום לקוח או משום יתום שיוציאו רק ע''י אמם.
קשה שנלמד שכמו שהוא אחד כך רק אחד מתקדש בטעות ,שנה תלמיד לפני ר' יוחנן בברייתא למדו מכל אשר יעבור למעט טריפה שאינה עוברת ומהשבט לומדים שיש מצוה
שזה כדעת ר''א בן ר''ש ששנינו שהוא סובר שהאחד עשר קדוש רק אם שתק בתשיעי למנותם בשבט ואם לא מנאם בשבט או שמנאם רבוצים או עומדים לומדים מהפסוק
וקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי והוא סובר כר' יהודה שטעות מעשר הוא תמורה העשירי קודש מכל מקום ומשמע רק כשקרא שמו עשירי ואם לא קרא את שמו עשירי
והוא סובר כאביו שאי אפשר להמיר ולחזור ולהמיר. לומדים שהוא קדוש מיהיה קודש ,ואין לומר שאם היו לו מאה ונטל עשרה מתוכם
רבא אומר שאם יצאו שנים בתשיעי וקרא להם תשיעי החולין והמעשר מעורבים שיחול המעשר כי כתוב העשירי ובאופן זה אין זה עשירי ,ור' יוסי בר' יהודה סובר שחל
שהעשירי קדוש מאליו ולתשיעי הוא קרא תשיעי ,ואם יצאו שנים בעשירי וקרא להם המעשר והוא סבר כאבא אלעזר בן גומל שלמד מהפסוק ונחשב לכם תרומתכם שמדובר
עשירי העשירי והאחד עשר מעורבים זה בזה ,ואם קראם אחד עשר המעשר והחולין בשתי תרומות תרומה גדולה ותרומת מעשר וכמו שתרומה ניטלת באומד ומחשבה,
מעורבים ,ולכאורה מה מוסיף בזה רבא יותר מקרא לשתים תשיעי ,ויש לומר שהחידוש דף נט כך תרומת מעשר ניטלת באומד ומחשבה ומעשר נקרא תרומה שכתוב כי את
הוא שכשאומר בבת אחת שניהם קדושים אפילו אם לא נעקר שם העשירי ממנו ,וכשאמר מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללויים לנחלה והוקש מעשר בהמה
רב כהנא שמועה זו הקשה לו רב אשי ששנינו בסיפא שאם לא נעקר שם עשירי ממנו לא למעשר דגן שניטל באומד ומחשבה כך מעשר בהמה.
קדוש האחד עשר אמר לו רב כהנא שהמשנה מדברת בזה אחר זה אך בבת אחת שניהם רבא אומר שהעשירי קדוש מאליו אם הוא נשאר כשיצאו תשעה גם בלי קריאת שם ,ואין
קדושים ,אך קשה שהמשנה אמרה קודם בזה אחר זה שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי לומר שרבא למד את זה ממה שלמדו בברייתא מיהיה קודש שגם אם לא קרא שמו עשירי
עשירי ולאחד עשר עשירי האחד עשר אינו קדוש וא''כ זה הכלל בא לרבות שגם בבת הוא קדוש אך ניתן לומר שהוא לא קרא לו עשירי אך הוא קרא לו קודש ,אלא יש להוכיח
אחת לא חל על האחד עשר ,ויש לדחות שזה בא לרבות כשיצא העשירי ולא דיבר שלא ממה ששנינו שאם קרא לתשיעי עשירי ויצא העשירי ולא דיבר התשיעי יאכל במומו
נעקר ממנו שם עשירי ואם לא נבאר כך קשה מהברייתא שאם יצאו שנים בעשירי ולא והעשירי מעשר ,אך יש לדחות ששם התברר העשירי או שמדובר שהראה עליו ,אלא יש
קדם אחד מהם את חבירו וקראם עשירי עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה והרי לא עקר להוכיח ממה ששנינו שאם קרא לתשיעי עשירי ומת העשירי בדיר התשיעי נאכל במומו
כאן את העשירי משמו אלא שבבת אחת שניהם קדושים ,אך יש לדחות שיתכן שמדובר והשאר פטורים בגלל שנפטרו בעשירי ,ויש לדחות ששם הם נפטרו במנין הראוי כמו
שאחד קדם והוציא את ראשו וקראו אחד עשר והם התערבו אח''כ ויצאו יחד וקראם שאמר רבא שמנין הראוי פוטר ,אלא יש להוכיח ממה ששנינו שאם קרא לתשיעי עשירי
עשירי ובאופן זה נעקר שם העשירי ממנו ,אך קשה שכתוב לא קדם ויש לבאר שהכוונה והעשירי נשאר בדיר התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר ,וישנה ברייתא שהתשיעי
שהם חזרו והתערבו ,ולכאורה זה לא כדברי רבי שהאחד עשר לא צריך עקירה ,ויש לומר חולין ושנה תלמיד לפני רב ששת שזה כדברי ר''ש בר' יהודה שאמר בשם ר''ש עמוד ב
שרבי דיבר כשהיו לו הרבה בהמות שאומרים שהוא אמר עישור אחד וכאן מדובר שאין שהתשיעי קדוש רק אם נעקר שם העשירי מהעשירי ,ויש ללמוד מק''ו שאם האחד עשר
לו יותר בהמות ,ושנינו את דברי רבי בברייתא שרבי אמר שאם קרא לעשירי אחד עשר שהוא קדוש להקרב הוא קדוש רק כשנעקר שם העשירי ממנו ודאי התשיעי שאינו קדוש
ולאחד עשר עשירי אין האחד עשר קדוש ,ור' יוסי בר' יהודה אומר שהאחד עשר קדוש להקרב חל עליו שם רק כשנעקר שם העשירי ממנו ,אך יש לדחות את הק''ו שדוקא היא
ורבי אמר כלל שאם לא נעקר שם העשירי ממנו אין האחד עשר קדוש ,ויש להקשות הרי הנותנת שהאחד עשר קדוש להקרב רק אם נעקר שם העשירי ממנו אך התשיעי שממילא
נעקר כאן שם העשירי ומבאר רבא שמדובר שיש לו בהמות רבות שאומרים שהוא אינו קדוש להקרב חל עליו שם גם כשלא נעקר שם העשירי ממנו ,ועוד י''ל שלגבי האחד
מתכוון לעישור אחד. עשר שכבר התברר העשירי חל בו קדושה רק כשנעקר השם מהעשירי אך לגבי התשיעי
בברייתא אחת נאמר שאם יצאו שנים בעשירי שניהם ירעו ובברייתא אחרת נאמר שעדיין לא הוברר שם העשירי יחול בו שם מעשר גם כשלא נעקר העשירי משמו ,ואין
שיקריבו ובברייתא נוספת נאמר שימותו ,ויש לבאר שהברייתא שאומרת ירעו היא כרבנן לדחות דבר זה.
שלא מביאים קדשים לבית הפסול למעט מזמן אכילתם, אין לומר שרבא למד שמנין הראוי פוטר ממה ששנינו שאם קפץ אחד ממי שכבר נמנה
דף סא והברייתא שאומרת יקריבו זה כדעת ר''ש שמביאים קדשים לבית הפסול לתוך הדיר כולם פטורים ולכאורה המנויים נפטרו במנין הראוי כי יתכן לפרש שמדובר
והברייתא שאומרת ימותו היא כדעת ר' יהודה שסובר שטעות מעשר היא תמורה ור' שעישר עליהם ממקום אחר אך אין לפרש כך שהרי כתוב מן המעושרים לתוכם ואין
יהודה סובר שתמורת מעשר מתה ,אך קשה שבמשנה שנינו שאמרו לר''מ שאם הוא היה לומר שהכוונה מעשר דוקא שהרי כתוב ירעו בלשון רבים ,אלא יש לומר שרבא למד
תמורה הוא לא היה קרב משמע שלר' יהודה הוא קרב ,ואין לומר שאמרו לפי סברת ר' מהפסוק אשר יעבור ולא מי שכבר עבר ואין לפרש שכבר עבר שעישר עליהם שהרי זה
יהודה שהרי שנינו שר' יהודה אמר שאין בין אחד עשר לשלמים אלא שזה עושה קדושה פשוט אלא מדובר שנפטרו במנין הראוי ,ויש ברייתא כדברי רבא שאם היו לו עשרה
וכמו שבדירה איש ואשתו כך בסוכה והכהנים שהם בני עבודה לא יתחייבו ,קמ''ל להקרב וזה לא עושה קדושה להקרב ומשמע שהוא עצמו קרב ,ועוד ששנינו על הפסוק
שאמנם הם פטורים בשעת עבודה אך הם חייבים שלא בשעת עבודה כמו ששנינו שהולכי מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים ,ואין לרבות תשיעי שהקדש מקדש לאחריו ולא
דרכים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה. לפניו וסתם ספרא הוא לדעת ר' יהודה וכתוב שהאחד עשר קרב ,אלא מבאר ר''ש בר'
הכל חייבים בציצית בא לרבות כהנים לויים וישראלים ולכאורה זה פשוט ויש לומר אבא לפני ר' יוחנן שמדובר במעשר בזמן הזה וחששו לתקלה ,אך קשה א''כ גם ביצא
שהחידוש הוא בכהנים שהיינו אומרים שהתורה הסמיכה לא תלבש שטענז גדילים תעשה אחד נאמר שימות ויש לומר שזה בדרך לא מבעיא שלא רק באחד שאין כל כך הפסד
לך שרק מי שלא הותר לו כלאיים מצווה בציצית והכהנים שלא נאסר להם כלאים בבגדי שימות אך בשנים יש הפסד גדול וישהו עד שיפול בהם מום ויאכלום ,קמ''ל שימותו.
כהונה לא יתחייבו בציצית ,קמ''ל שהם חייבים שאף שלא נאסר להם שעטנז בשעת רב פפי אמר בשם רבא שהאומר לשלוחו עשר עלי והוא קרא לתשיעי עשירי רק העשירי
עבודה אך לא הותר להם שלא בשעת עבודה. קדוש ואם קרא לאחד עשר עשירי הוא לא קדוש ,ורב פפא סובר שאפילו אם קרא
מה שכתוב הכל חייבים בתפילין כהנים לויים וישראלים לכאורה זה פשוט ויש לומר לתשיעי עשירי אינו קדוש כי הוא אומר לו שלחתיך לתקן ולא לעוות ,ואין להקשות
שהחידוש הוא בכהנים שלא נאמר שכתוב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך מהאומר לשלוחו צא תרום הוא יתרום כדעת בעה''ב ואם אינו יודע את דעתו של בעה''ב
שרק מי שהוא שייך בכל המצוה של יד שייך בשל ראש והכהנים לא שייכים בשל יד כיון יתרום בבינונית אחד מנ' ואם פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה ולא כתוב
שכתוב בבגדי כהונה ילבש על בשרו שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין בשרו א''כ הם לא שהוא אומר לו לא שלחתיך לעוות ,ויש לומר שבתרומה מצוי שיש שתורם בעין יפה ויש
יהיו חייבים במצוה של ראש ,קמ''ל שהם חייבים כמו ששנינו שתפלה של יד לא מעכבת שתורם בעין רעה והוא אומר לכך אמדתיך ,אך במעשר שקרא לתשיעי או לאחד עשר
את של ראש ושל ראש לא מעכב את של יד ,ויש להקשות שכמו שהם פטורים בזמן עשירי אומר לו המשלח לא היה לך לטעות.הבבס
עבודה בשל יד שכתוב על בשרו הם יהיו פטורים משל ראש שכתוב ושמת המצנפת על ת.ו.ש.ל.ב.ע
ראשו ,ויש לומר ששנינו ששערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין. מסכת ערכין
שנינו הכל חייבים בתקיעת שופר כהנים לויים וישראלים לכאורה זה פשוט ויש לומר פרק הכל מעריכים דף ב
שהחידוש הוא בכהנים שלא נאמר שנאמר יום תרועה יהיה לכם ורק מי ששייך בתרועה משנה הכל מעריכים ונערכים נודרים ונידרים :כהנים לויים ישראלים נשים עבדים ,אך
של יום אחד חייב בר''ה וכהנים ששייכים בתרועה כל השנה שכתוב ותקעתם בחצוצרות טומטום ואנדרוגינוס נודרים ונידרים ומעריכים ולא נערכים כי רק זכר או נקבה ודאי
על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם א''כ הם לא יתחייבו בתקיעה של ר''ה ,קמ''ל שהם נערך ,חרש שוטה וקטן נידרים ונערכים אם אינם נודרים ומעריכים כי אין בהן דעת .גמרא
חייבים ,אך קשה הרי בפסוק כתוב חצוצרות ויש לומר שכתבו חיוב בכהנים שלא נאמר הכל מעריכים בא לרבות מופלא הסמוך לאיש ,ונערכים בא לרבות מנוול ומוכה שחין
שכיון ששנינו ששוה היובל לר''ה לתקיעה לברכות ורק מי ששייך בתקיעה של יובל חייב שהיינו אומרים שרק מי שישנו בדמים ישנו בערך והם אינם בני דמים ולא יהיה להם ערך
בר'''ה והכהנים שאינם שייכים במצות היובל שהרי שנינו שכהנים ולויים מוכרים לעולם קמ''ל שיש להם ערך למנין שנותיהם שכתוב נפשות כל שהוא.
דף ד וגואלים לעולם א''כ הם לא יתחייבו במצות ר''ה ,קמ''ל שהם חייבים שאמנם הם בנודרים אין חידוש ועיקר החידוש הוא בנידרים ולכאורה אם באים לרבות טומטום
לא שייכים לשמיטת קרקע אך הם שייכים ליובל בשמיטת כספים ושילוח עבדים. ואנדרוגינוס הרי כתוב בהם להדיא וכן חרש שוטה וקטן כתוב להדיא ופחות מבן חודש
שנינו הכל חייבים במקרא מגילה כהנים לויים וישראלים לכאורה זה פשוט ויש לומר שנינו לקמן וכן שנינו עכו''ם להדיא' ויש לומר שבאים לרבות פחות מבן חודש והמשנה
שהחידוש הוא שיבטלו את עבודתם כמו שאמר רב יהודה בשם שמואל שכהנים שונה כאן ומפרשת אח''כ.
בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מה ששנינו הכל סומכים בא לרבות יורש ולא כר' יהודה שיורש אינו בסמיכה הכל
מגילה ,מה שכתוב הכל חייבים בזימון כהנים לויים וישראלים לכאורה זה פשוט ויש ממירים לרבות יורש ולא כר' יהודה ששנינו שיורש סומך ומימר ור' יהודה סובר שיורש
לומר שהחידוש הוא שגם באכילת קדשים חייבים לזמן שלא נאמר שכיון שלומדים אינו סומך ומימר ,ר' יהודה למד מהפסוק קרבנו ולא קרבן אביו ולומדים תחלת הקדש
מואכלו אותם אשר כופר בהם וזה כפרה ולא יתחייבו לברך ,קמ''ל שהם בכלל ואכלת מסוף הקדש שכמו שבסוף הקדש יורש לא סומך כך בתחלת ההקדש היורש לא ממיר
ושבעת ,וכן מה ששנינו שהכל מצטרפים לזימון כהנים לויים וישראלים לכאורה זה פשוט ורבנן למדו מהמר ימיר לרבות יורש ולמדו סוף הקדש מתחלת הקדש שכמו שיורש מימר
ויש לומר שהחידוש הוא שלא נאמר שכיון שזר לא יכול לאכול עם הכהן א''כ לא יצטרף כך יורש סומך ורבנן למדו שכתוב ג' פעמים קרבנו ,אחד למעט קרבן עכו''ם ועוד אחד
עמו קמ''ל שהוא מצטרף שאמנם הזר לא יכול לאכול מה שהכהן אוכל אך הכהן יכול ממעט קרבן חבירו וקרבנו בסמיכה בא לרבות בעלי חוברים שכל השותפים של הקרבן
לאכול מה שהזר אוכל. יסמכו עליו ור' יהודה לא ריבה בעלי חוברים לסמיכה ואם נאמר שהוא ריבה אותם עמוד
מה ששנינו הכל מעריכים כהנים לויים וישראלים לכאורה זה פשוט ואמר רבא שהחידוש ב אך ר' יהודה ממעט קרבן עכו''ם וקרבן חבירו מפסוק אחד ומקרבנו אחד ממעטים
הוא אפילו לדעת בן בוכרי ששנינו שר' יהודה אמר שבן בוכרי העיד ביבנה שכל כהן קרבן אביו ורבנן למדו מזה סמיכה לבעלי חוברים ,ור' יהודה למד מהמר ימיר לרבות
ששוקל שקלים אינו חוטא ור' יוחנן בן זכאי אמר שכהן שאינו שוקל חוטא אלא אשה כמו ששנינו שלכאורה הפרשה מדברת בלשון זכר ומואם המר ימיר לומדים לרבות
שהכהנים דרשו לעצמם את הפסוק וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל ואם העומר ושתי אשה ,ורבנן למדו את זה מהואו של ואם ור' יהודה לא דרש את הואו.
הלחם ולחם הפנים יבואו משל הכהנים א''כ איך אפשר לאכלם ,אך קשה לדעת בן בוכרי מה ששנינו הכל חייבים בסוכה בא לרבות קטן שאינו צריך לאמו שחייב בסוכה ומה
מדוע השוקל אינו חוטא הרי אם אינו חייב להביא הוא מכניס חולין לעזרה ויש לומר ששנינו הכל חייבים בלולב לרבות קטן היודע לנענע בחייב בלולב ,ומה ששנינו הכל
שהוא מביא ומוסר לציבור ,וא''כ לבן בוכרי היינו אומרים שכיון שכתוב וכל ערכך יהיה חייבים בציצית הוא לרבות קטן היודע להתעטף שחייב בציצית ,הכל חייבים בתפילין בא
בשקל הקדש וכל מי שישנו בשקלים ישנו בערכין וכיון שכהנים לא שייכים בשקלים א''כ לרבות קטן שיודע לשמור תפילין שאביו קונה לו תפילין ,הכל חייבים בראייה בא לרבות
הם לא יעריכו ,קמ''ל שהם גם מעריכים ,ואביי מקשה הרי מוכל ערכך למדו שכל ערך מי שחציו עבד וחציו בן חורין ,ולרבינא שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מראייה הכל
שאתה מעריך לא יהיה פחות מסלע אלא מבאר אביי שצריך לרבות כהנים בערכין שלא בא לרבות חיגר ביום הראשון של החג והתרפא ביום השני אך זה מובן רק למ''ד שכל ימי
נאמר שכיון שכתוב ופדויו מבן חודש תפדה בערכך שרק מי שהוא בפדיון הבן שייך החג הם תשלומין זה לזה ויש חיוב כל יום אף שלא היה חייב בראשון אך למ''ד שכולם
בערכין וכהנים שאינם בפדיון הבן לא יהיו בכלל ערכין ,קמ''ל שהם בכלל ערכין ,ורבא תשלומין של היום הראשון א''כ מי שלא היה חייב ביום הראשון פטור בכל הימים ,והכל
מקשה א''כ גם לגבי איל אשם נאמר ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן בערכך וגם בא לרבות סומא באחת מעיניו ולא כדעת ר' יוחנן בן דהבאי שאמר שסומא באחת מעיניו
כאן נאמר שרק מי שהוא בערכין הוא באיל האשם וא''כ טומטום ואנדרוגינוס שאינם פטור מראיה שכתוב י ְִראֶ ה וקוראים י ֵָראֶ ה כדרך שאתה בא להֵ ראות כך אתה בא לראות
בערכין לא יהיו בכלל איל האשם אלא מבאר רבא או רב אשי שצריך לרבות כהנים וכמו שלהראות זה בשתי עינים כך לראות רק מי שיש לו שתי עינים ,ועוד י''ל שבא
בערכין שלא נאמר שכיון שכתוב והעמידו לפני הכהן ולא כהן לפני כהן ,קמ''ל שגם לרבות חציו עבד וחציו בן חורין ורבינא שאמר שפטור זה רק למשנה ראשונה ששנינו
הכהן מעריך ,ונערכין בא לרבות מנוול ומוכה שחין ולמדו את הכל בברייתא מהפסוק שלב''ה מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד ואמרו
בערכך לרבות ערך סתום ,ועוד למדו מבערכך שנותן ערך כולו ולא ערך אברים ואין להם ב''ש שתקנתן את רבו אך הוא לא מתוקן שהרי אינו יכול לישא שפחה מפני צד בן
להוציא אבר שהנשמה תלויה בו שכתוב נפשות ,ועוד למדו מנפשות למעט מת ואין חורין שבו ואינו יוכל לישא בת חורין מצד עבדות שבו ואין לומר שיבטל שהרי העולם
למעט גם גוסס שכתוב והעמיד והעריך וכל שישנו בכלל העמדה ישנו בהערכה ומי שאינו נברא לפריה ורביה שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תיקון העולם כופין את
בהעמדה אינו בהערכה ועוד למדו מנפשות שמשמע רק אחד שהעריך אחד ומנין לרבות רבו לשחררו וכותב לעבד שטר על חצי דמיו וב''ה הודו לב''ש ולפ''ז גם הוא חייב
אחד שהעריך מאה שכתוב נפשות ,ועוד למדו מנפשות עמוד ב שמשמע רק איש שהעריך בראיה אף קודם שחרור שכבר אין רשות רבו עליו.
איש או אשה ואשה שהעריכה לומדים מנפשות ,ועוד למדו מנפשות לרבות מנוול ומוכה הכל חייבים בתקיעת שופר בא לרבות קטן שהגיע לחינוך ששנינו שלא מעכבים את הקטן
שחין שהרי נאמר נדר בערכך והיינו אומרים שרק מי שבכלל נדר הוא בכלל ערך ולמנוול מלתקוע ביו''ט ,הכל חייבים במקרא מגילה וכן מה שכתוב הכל כשרים לקרות את
ומוכה שחין אינו בדמים וא''כ היינו אומרים שאינם בערך ,קמ''ל והיה ערכך ,מהזכר המגילה
לומדים למעט טומטום ואנדרוגינוס ואין לומר שהם יהיו לפחות בערך אשה שכתוב והיה דף ג בא לרבות נשים כדברי ריב''ל שהן חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס.
ערכך הזכר ואם נקבה היא ורק זכר ודאי ונקבה ודאית נערכים ולא ספק. הכל חייבים בזימון בא לרבות נשים ועבדים ששנינו שנשים מזמנות לעצמם ועבדים
מה שכתוב בברייתא ערך סתום הוא כמו ששנינו שאם אחד אמר ערך סתום עלי נותן כמו מזמנים לעצמם ,הכל מצטרפים לזימון בא לרבות כדברי ר''נ שקטן היודע למי מברכים
הפחות שבערכין והוא שלושה שקלים ואין לומר חמישים כי כשניתן לתפוש מרובה מזמנים עליו.
ומועט תופשים את המועט ואין לומר שיתן רק שקל כמו שכתוב וכל ערכך יהיה בשקל הכל מטמאים בזיבה בא לרבות תינוק בן יומו ששנינו שר' יהודה למד מהפסוק איש איש
הקדש שזה נאמר על השג יד ולכאורה לא צריך את הפסוק בערכך שפשוט שאינו נפטר לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה ,ור' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה אומר
בלי כלום ואמר ר''נ בשם רבה בר אבוה שלמדו מהפסוק שבשיעור הקטן הוא לא נידון שלומדים את זה מהפסוק והזב את זובו לזכר ולנקבה כל שהוא זכר בין קטן בין גדול וכן
בהשג יד כי הוא כמפרש ,וללישנא בתרא ר''נ אמר שבערך סתום הוא נידון בהשג יד נקבה בין קטנה ובין גדולה ומה שכתוב איש איש שהתורה כפלה מילים כלשון בני אדם.
ולכאורה זה פשוט ויש לומר שהיינו אומרים שהוא כמפרש קמ''ל שלא ,ויש שלמדו הכל מטמאים בטמא מת בא לרבות קטן שלא נאמר שכתוב איש אשר יטמא ולא יתחטא
מבערכך לרבות שנותן את ערך כולו ולא ערך דמי אברים אך קשה הרי למדו מזה ערך שרק איש ולא קטן ,קמ''ל אפילו קטן שכתוב ועל כל הנפשות אשר היו שם ומה שכתוב
סתום ויש לומר שהיה ניתן לכתוב ערך וכתוב בערכך. איש בא למעט קטן מכרת.
יש להקשות במה שלמדו מנפשות שיש ערך באבר שהנשמה תלויה בו הרי מנפשות למדו הכל מטמאים בנגעים בא לרבות קטן שלא נאמר שממעטים מהפסוק איש צרוע קמ''ל
למעט מת ,ויש לומר שהיה ניתן לכתוב נפש וכתוב נפשות אך קשה שכמו שמיעטו גוסס שקטן מטמא שכתוב אדם כי יהיה בעור בשרו ומה שכתוב איש הוא כמו ששנינו שאחרי
מוהעמיד והעריך נמעט גם מת ,ויש לומר שאכן ממעטים מת משם ומנפשות למדו אחד שכתוב איש מנין לרבות אשה שכתוב והצרוע ומאיש מעטים רק לענין שכתוב למטה
שהעריך מאה ,ועוד למדו מנפשות לרבות אשה ,עוד למדו מנוול ומוכה שחין ולכאורה פריעה ופרימה שרק איש פורע ופורם ולא אשה ,הכל רואים את הנגעים והכל כשרים
כבר למדו מזה מעריך אבר שנשמה תלויה בו אלא כולם שקולים ולמדו יחד שהם כלולים לראות את הנגעים בא לרבות מי שאינו בקי בהם ובשמותיהם ,אך קשה ששנינו שמי
בנפש ,ועיקר הפסוק בא לרבות מנוול ומוכה שחין. שאינו בקי בהן ושמותיהם לא יראה את הנגעים אמר רבינא ששם מדובר בכהן שלא מבין
מה שריבו טומטום ואנדריגנוס לדמים לכאורה זה פשוט שזה כמו דמי דקל שאם אדם כשמסבירים לו אך אם מסבירים לו והוא מבין הוא יכול לראות את הנגעים.
יתחייב דמי דקל הוא חייב להביא ,ואמר רבא שצריך פסוק לרבות שנידון בכבודו אם נדר הכל כשרים לקדש לר' יהודה בא לרבות קטן ,ולרבנן בא לרבות אשה ששנינו הכל כשרים
אבר שכבודו תלוי בו שהיינו אומרים שרק מי ששייך בערכין נידון בכבודו ולא מי שאינו לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן ור' יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה ואנדרוגינוס.
בערכין קמ''ל שהם בכלל ,ואביי מקשה וכי מי שאינו בערכין נידון בכבודו הרי שנינו הכל כשרים להזות בא לרבות ערל כדברי ר''א שאומר שערל הזאתו כשרה.
שאם אמר ראש עבד זה הקדש הוא והקדש שותפים בו ואם אמר ראש חמור מכור לך כתוב פעמיים הכל שוחטים אחד בא לרבות כותי ואחד בא לרבות ישראל מומר.
ישומו ביניהם ואם אמר ראש פרה מכור לך לא מכר אלא את ראשה של הפרה ואם אמר הכל מעלים לא''י עמוד ב בא לרבות עבדים ולמי ששנה עבדים להדיא זה בא לרבות
ראש פרה הקדש ההקדש מקבל רק את ראשה וביאר רב פפא שניתן לקנות ראש פרה אצל שמעלים אפילו מנוה יפה לנוה רעה ,ומה שכתוב שאין הכל מוציאין בא לרבות עבד
הטבח ,וחמור ופרה אינם בערכין ולא אומרים בהם נידון בכבודו אך יש לומר שגם לאביי שברח מחו''ל לארץ.
קשה הרי עבד שייך בערכין ובכל זאת לא אומרים בו שנידון בכבודו ,אלא החילוק הוא הכל מעלים לירושלים בא לרבות אפילו מנוה יפה לנוה רעה ומה שכתוב שאין הכל
שבקדשי מזבח לא אומרים נידון בכבודו אך לגבי הקדש בדק הבית אומרים נידון מוציאין בא לרבות אפילו מנוה רעה לנוה יפה.
בכבודו ,אך לפ''ז קשה במה שכתוב כשאמר ראש פרה להקדש שבקדשי מזבח יש לומר מה שכתוב הכל חייבים בסוכה כהנים לויים וישראלים ולכאורה קשה אם אלו לא חייבים
שהקדושה מתפשטת בכולה. מי חייב ,ויש לומר שהיינו אומרים שכיון שכתוב בסוכות תשבו ונאמר תשבו כעין תדורו
