gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

ליקוטים וסיפורים נפלאים · Lekitim V'sipirim N'flaim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫המקדש‪ ,‬לכן נולד במזל מאדים‪ ,‬המורה על דם ‪ -‬דם‬ ‫זו כוונת הפסוק "ויצא הראשון"‪ :‬כיוון שהיה ראשון‪ ,‬נולד‬ ‫"אדמוני"‪ ,‬אולם לאחר שמאס בעבודה ומכרה ליעקב‬ ‫הקרבנות‪.‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫אחיו‪ ,‬לא נותר לו למלא את ידיו על פי מזלו אלא להיות‬ ‫ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו כי עקרה היא" רוצח‪ ,‬ולכן נענש על כך‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬לעשו ניתן הכוח‪ ,‬והוא יכול היה לנצלו לטובה‪,‬‬ ‫(כה‪ ,‬כ‪-‬כא)‬ ‫אלא שבחר לנצלו לרעה‪.‬‬ ‫רבקה אמנו היתה עקרה‪ ,‬מכיון שלבן אחיה ברך אותה‬ ‫כאשר משפיעים מן‬ ‫"אחותנו את היי לאלפי‬ ‫השמים כוח לידיו של‬ ‫רבבה" ‪ -‬מסביר האור‬ ‫" ִּכי עַ ָּתה ִה ְר ִחיב ה׳ לָ נוּ וּפָ ִרינוּ בָ ָא ֶרץ" (כו‪,‬כב)‬ ‫אדם‪ ,‬הוא עלול לנצלו גם‬ ‫החיים הקדוש ‪ -‬שלא‬ ‫לדברים רעים‪.‬‬ ‫א‪ֶ .‬רכֶב ָּתקוּעַ ַּב ּׁשוּל‬ ‫יראה כאילו בשל ברכת‬ ‫בעניין ניצול הכוח שלא‬ ‫לבן נפקדה בבנים‪.‬‬ ‫ישת לטובה מסופר על חסיד‬ ‫ָאתי לִ פְ גִ ַׁ‬ ‫הַ ְּכבִ ׁיש הָ יָה ֵּדי ֵריק ְּבאוֹת ֹו ב ֶֹּקר ֵקיצִ י‪ָ .‬יצ ִ‬ ‫על כן נכתב "אחות לבן‬ ‫של אַ ְרצֵנ ּו שבא לקבל ברכה מאחד‬ ‫ּ‬ ‫עֲבו ָֹדה ְּבאַ ַחת ִמן הֶ עָ ִרים הַ ְּדרו ִֹמיוֹת ֶׁ‬ ‫הארמי"‪ ,‬ומיד אחר כך‬ ‫ירה ְּבעֹז וְ נִ ְּפצָה אֶ ת ַק ְרנֶיהָ עַ ל האדמו״רים‪.‬‬ ‫ֹשה‪ ,‬הַ ֶּׁש ֶמ ׁש הֵ ִא ָ‬ ‫הַ ְּקדו ָׁ‬ ‫"ויעתר יצחק לה׳‪ ...‬כי‬ ‫אתי אֶ ת 'תְּפִ לַּת הַ ֶּד ֶר ְך' הוא קנה כרטיס הגרלה‬ ‫עקרה היא" ‪ -‬לפי שאמר‬ ‫ָּש ִ‬ ‫הָ אַ ְספַ לְ ט הַ לּ וֹהֵ ט‪ .‬לְ אַ ַחר ֶׁשנ ָׁ‬ ‫על סכום גדול מאוד‬ ‫הכתוב שעקרה היא‪,‬‬ ‫ָאתי ל ֶַּד ֶר ְך‪.‬‬ ‫ְּבכַ ָּונָה‪ָ ,‬יצ ִ‬ ‫הקדים וסיפר את הטעם‬ ‫וביקש שכרטיסו יזכה‪.‬‬ ‫ָּכ ְך‪ֶ ,‬מ ֶׁש ְ‬ ‫הרבי בירכו שיצליח‪,‬‬ ‫ּת‬‫ו‬ ‫ֹח‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫ְּ‬ ‫ָה‪,‬‬ ‫ו‬ ‫לְ‬ ‫ש‬ ‫ַׁ‬ ‫ב‬ ‫ְּ‬ ‫י‬ ‫ת‬‫ִּ‬ ‫ע‬ ‫ְ‬ ‫ָסַ‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ימ‬ ‫ָ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫ת‬ ‫ְּ‬ ‫ה‬ ‫עָ‬ ‫ש‬ ‫ָׁ‬ ‫כ‬ ‫ְּ‬ ‫ך‬ ‫לכך‪ ,‬שאחות לבן הרשע‬ ‫והאיש יצא ממנו בשמחה‬ ‫ב‬ ‫כֶ‬ ‫"ר‬ ‫ֶ‬ ‫ל‬ ‫עַ‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫ִ‬ ‫ש‬ ‫ֶׁ‬ ‫לְ‬ ‫כ‬ ‫ָּ‬ ‫ה‬ ‫עָ‬ ‫ֹד‬‫ָ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ו‬‫ֹ‬ ‫א‬ ‫יעַ‬ ‫ר‬‫ִ‬ ‫פְ‬‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫לְ‬ ‫ּת‪,‬‬ ‫ו‬ ‫יר‬ ‫ה‬‫ִ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ּב‬‫ִ‬ ‫ו‬ ‫היא‪.‬‬ ‫שלְ וָה‪ ,‬גדולה‪ ,‬אולם לבסוף לא‬ ‫ָּתקוּעַ ְּב ׁשוּל"‪ .‬אַ ך אָ ז‪ ,‬לְ אַ חַ ר ִׁש ִּׁשים ַּד ּקוֹת ֶׁשל ַׁ‬ ‫ְ‬ ‫"נפלאות‬ ‫בספר‬ ‫שלְ וַ ת הצליח ולא זכה בגורל‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫יתי לְ פֶ ַתע ֶׁשאֲ נִ י הוּא זֶה ֶׁש ִּיצְ טָ ֵרך לְ הָ פֵ ר אֶ ת ַׁ‬ ‫ִּג ִּל ִ‬ ‫על‬ ‫רמז‬ ‫מביא‬ ‫מתורתך"‬ ‫חזר החסיד אל הרבי‬ ‫כך‪ :‬ראשי התבות של‬ ‫הַ ְּנ ִסיעָ ה‪...‬‬ ‫ּח בנפילת אפיים‪ ,‬עצוב‬ ‫בתואל‬ ‫בת‬ ‫'רבקה‬ ‫לְ פֶ ַתע הֵ ֵחלּ ּו הַ ָּפנ ִָסים לְ הֵ חָ ל ֵׁש ְּב ֶקצֶב דּ וֹעֵ ְך‪ .‬לו ַ‬ ‫'רבבה'‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הנן‬ ‫הארמי'‬ ‫ושבור על שלא הצליח‪.‬‬ ‫שאלו הרבי‪ :‬מה עשית‬ ‫הַ ַּמ ְחוָ נִ ים ְמהַ בְ הֵ ב‪ַ .‬מע ֲֶרכֶ ת הַ ֵּׁש ַמע נִ כְ ֵּבית‪ .‬וְ אָ ז‪ ,‬פ ָּׁשוּט‬ ‫כמלת הברכה של לבן‬ ‫ְ‬ ‫‪ -‬הַ ָּמנוֹעַ דּ וֹעֵ ך סוֹפִ ית‪.‬‬ ‫(בראשית כד‪ ,‬ס)‪ ,‬ומיד‬ ‫לאחר שבירכתי אותך?‬ ‫ֵיתי ֶאת השיב החסיד‪ :‬מתוך‬ ‫ִה ְת ַק ַּד ְמ ִּתי אֵ יכְ ֶׁשה ּו עוֹד ַּכ ָּמה ֶמ ְט ִרים וְ הֶ חֱ נ ִ‬ ‫שיצחק‬ ‫אחר כך מבאר‪,‬‬ ‫נכנסנו‪ ,‬אני‬ ‫יתי לִ ְבדֹּק אֶ ת הַ ַּת ָּקלָה‪ .‬שמחה‬ ‫הָ ֶרכֶ ב עַ ל הַ ּׁשוּל; ִמיָּד ָּפנִ ִ‬ ‫צריך היה להתפלל אל‬ ‫למסעדה‪,‬‬ ‫ָּפ ַת ְח ִּתי אֶ ת ִמכְ סֵ ה הַ ָּמנוֹעַ ‪ ,‬עָ בַ ְר ִּתי עַ ל ָּכל ֶחלְ ֵקי הַ ָּמנוֹעַ ‪ ,‬ומשפחתי‪,‬‬ ‫ה׳‪ ,‬מאחר שרבקה היתה‬ ‫וּבַ ְּת ִחלָּה עוֹד ל ֹא ִהצְ ל ְַח ִּתי לִ ְמצֹא אֶ ת ְמקוֹר הַ ַּת ָּקלָה‪ .‬מצאנו חן בעיני בעל‬ ‫עקרה‪.‬‬ ‫המסעדה‪ ,‬והוא עשה לנו‬ ‫אַ ְך ְּכ ֶׁש ִהג ְַּע ִּתי ל ַַּמצְ ֵּבר ‪ִ -‬מיָּד הֵ בַ נְ ִּתי‪ .‬הָ ְרצוּעָ ה ֶׁשל‬ ‫הראשון‬ ‫"ויצא‬ ‫עד‬ ‫גדולה‪,‬‬ ‫הנחה‬ ‫ְ‬ ‫אדמוני" (כה‪ ,‬כה)‬ ‫הָ אַ לְ ֶט ְרנָטוֹר ְקרוּעָ ה‪ .‬ו ִּבלְ עָ ֶדיהָ ל ֹא אוּכַ ל לְ הַ ְמ ִׁשיך‪ .‬ל ֹא שהסעודה היתה כמעט‬ ‫בחינם‪.‬‬ ‫ישה‪.‬‬ ‫אוּכַ ל לְ הַ ִּגיעַ ל ְַּפגִ ָׁ‬ ‫בפירושו‬ ‫המגיד מדובנא‪,‬‬ ‫ספק הרבי על ידיו ואמר‪:‬‬ ‫על מגילת רות‪ ,‬הקשה‪:‬‬ ‫חבל! אתה בעצמך הפסדת את האוצר‪ .‬הברכה‬ ‫כיוון שעשו היה מוכרח‬ ‫וההצלחה כולה היו מוכנות לפניך‪ ,‬אלא שניצלת‬ ‫כך?‬ ‫על‬ ‫נענש‬ ‫מדוע‬ ‫להיות שופך דמים‪,‬‬ ‫אותן לדברים פעוטים‪.‬‬ ‫אלא שעשו נולד ראשון ובכור‪ ,‬והיה מוכן לעבודת‬ ‫לעי"נ הרה"צ‬ ‫ר' פנחס בן ר' בנימין בינוש רוזנבוים זצוק"ל‬ ‫כ"ו בניסן תשע"ז‬ ‫[ב]‬ ‫כעין זה מסופר בספר "טובך יביעו"‪ ,‬חלק ב‪ :‬אדם בא לפני תפקידו של יהודי לעשות‪ ,‬והקב״ה ישלח את ההצלחה‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בסופו של דבר‬ ‫רבי מרדכי בנט זצ״ל‬ ‫הצליח יעקב בפעולתו‪,‬‬ ‫וביקש שיברכו שמספרו‬ ‫ועשו מכר לו את הבכורה‬ ‫יעלה בגורל ויזכה בסכום‬ ‫ש ַמיִם‬ ‫ב‪ְּ .‬כ ַמלְ ָא ְך ִמן הַ ָּׁ‬ ‫והיא חזרה למי שהיא‬ ‫עתק‪.‬‬ ‫שא ּולַי ְמבִ ינִ ים ראויה לו"‪.‬‬ ‫ּתו ְֹך ְּכ ֵדי ֶׁש ִּטלְ ַּפנְ ִּתי לְ כָ ל הַ ִּמי ו ִּמי ֶׁ‬ ‫רבי מרדכי בירכו שאכן‬ ‫ִּב ְמנו ִֹעים‪ ,‬חָ בַ ְׁש ִּתי ֶאת אֲ פֻ ַּדת הַ ְּב ִטיחוּת הַ זּוֹהֶ ֶרת‬ ‫כך יהיה‪.‬‬ ‫"ויגדלו הנערים ויהי‬ ‫לביתו‬ ‫האיש‬ ‫כשהגיע‬ ‫ש ֵּועַ לְ עֶ זְ ָרה‪,‬‬ ‫ֶׁש ְּתאו ֵֹתת לַנַּהָ גִ ים ִּכי י ֵׁש פֹּה ֶרכֶ ב ָּתקוּעַ ‪ְ .‬מ ַׁ‬ ‫עשו איש ידע ציד איש‬ ‫שמח וטוב לב‪ ,‬הציע לבני‬ ‫ַמ ְמ ִּתין ל ְַּכבָ לִ ים ֶׁשי ְַּחלְ צ ּו אוֹתוֹ‪.‬‬ ‫משפחתו לערוך בביתם‬ ‫שדה ויעקב איש תם‬ ‫אָ כֵ ן‪ ,‬לְ אַ ַחר ִמ ְס ַּפר ַּד ּקוֹת ַּת ַחת הַ ֶּׁש ֶמ ׁש הַ ּקוֹפַ ַחת עָלַי‪,‬‬ ‫ניסיון‪ ,‬כדי להיווכח אם‬ ‫ישב אהלים" (כה‪ ,‬כז)‬ ‫ְ‬ ‫ש ַמיִ ם הָ י ּו בליל שבת‪ ,‬בלכתו לביתו‬ ‫ֶנ ֱעצַר ֶרכֶ ב סָ מוּך ֵאלַי‪ַ .‬מ ָּמ ׁש ְּכנֵס ִמן הַ ָּׁ‬ ‫ברכת הרב תתקיים‬ ‫שהֶ עֱנִ יק ּו ל ֶָרכֶ ב ְמעַ ט ַח ְמצָן אחר התפילה‪ ,‬שמע‬ ‫ִּב ְר ׁשוּת ֹו ְׁשנֵי ְּכבָ לִ ים ֶׁ‬ ‫בהגרלתם‪.‬‬ ‫אורי‬ ‫רבי‬ ‫יתי ל ֹו ִמ ֶּק ֶרב לֵב ‪ֶּ -‬באֱ ֶמת ‪ -‬עַ ל הָ עֶ זְ ָרה הרה״ק‬ ‫ימה‪ .‬הו ֵֹד ִ‬ ‫לִ נְ ִׁש ָ‬ ‫הם ערכו כעין הגרלה‪,‬‬ ‫שלוֹם מסטרליסק זיע״א ערל‬ ‫שונים‬ ‫הכניסו מספרים‬ ‫הַ כֹּה ִח ּיוּנִ ית לִ ְׁשעַ ת ל ַַחץ ָּכזוֹ‪ .‬הַ לָּה נִ פְ נֵף ְּביָד ֹו לְ ָׁ‬ ‫המשורר כנגדו‪" ,‬לגוי הגן‬ ‫האיש‪,‬‬ ‫של‬ ‫ובהם מספרו‬ ‫יך ִּבנְ ִסיעָ תוֹ‪ .‬גַּם אֲ נִ י‪.‬‬ ‫וְ ִה ְמ ִׁש ְ‬ ‫עדן‪ ,‬וליהודי הגיהנום"‪,‬‬ ‫והעמידו חפץ לזכייה‪.‬‬ ‫חלשה דעתו של רבי אורי‬ ‫המבורך‬ ‫אכן‪ ,‬המספר‬ ‫אפר ֻמ ְס ָמ ְך‪...‬‬ ‫ג‪ .‬חַ ֶּ‬ ‫ושמחתם‬ ‫עלה בגורל‪,‬‬ ‫מהדבר‪ ,‬עד שלא היה‬ ‫יתי לְ יו ִֹסי‪ ,‬הַ ּמוּסַ כְ נִ יק יכול לעשות קידוש‪.‬‬ ‫גדלה עד מאוד‪ ,‬אולם‬ ‫ירה‪ָּ ,‬פנִ ִ‬ ‫ש ְב ִּתי הָ ִע ָ‬ ‫ִמיָּד ַּכאֲ ֶׁשר ַׁ‬ ‫הֲ כִ י זוֹל ָּב ִעיר‪ .‬יו ִֹסי‪ִ ,‬אם אַ ֶּתם ל ֹא ַמ ִּכ ִירים אוֹתוֹ‪ ,‬הוּא בדעתו ניקרה השאלה‪:‬‬ ‫כשהגיע זמן ההגרלה‬ ‫מה עלי ללמוד מהדבר‪,‬‬ ‫הפכה‬ ‫האמיתית‪,‬‬ ‫ל ֹא הֲ כִ י טוֹב ָּב ִעיר‪ ,‬אַ ְך הֲ כִ י זוֹל ָּב ִעיר‪ .‬הוּא ָּבא וְ לו ֵֹק ַח‬ ‫המספר‬ ‫לתוגה‪:‬‬ ‫שמחתם‬ ‫הרי לא במקרה נזדמן לי‬ ‫לשמוע מילים אלו‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ּ‬ ‫ֹת‬ ‫ָ‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ס‬‫ֶּ‬ ‫כַ‬ ‫מ‬‫ְ‬ ‫‪,‬‬ ‫ָה‬‫י‬ ‫עָ‬‫ב‬‫ְּ‬ ‫הַ‬ ‫ת‬ ‫אֶ‬ ‫ה‬ ‫ַהֶ‬ ‫ז‬‫מ‬ ‫ְ‬ ‫‪,‬‬‫ֹח‬ ‫ַ‬ ‫ו‬ ‫ָּק‬‫ל‬ ‫הַ‬ ‫מ‬ ‫ֵ‬ ‫ב‬ ‫כֶ‬‫ר‬ ‫ֶ‬ ‫הָ‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ֶ‬ ‫בגורל‪.‬‬ ‫לא עלה‬ ‫'פל ְַס ֵטר'‪ַ ,‬מ ְד ִּביק ֶאת הַ חֲ ל ִָקים ְּבצו ָּרה ְמלָאכו ִּתית ‪ -‬לבסוף נתיישב בדעתו‬ ‫ְּב ְּ‬ ‫הלך האיש לרבי מרדכי‬ ‫שהגוי צודק‪ ,‬לגוי יש‬ ‫וְ כָ ך הוּא ְמכַ ֶּסה ֶאת ַּפ ְרנָסָ תוֹ‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫וסיפר לו את כל אשר‬ ‫ּתיו ַח ְס ֵרי הַ ִּנ ָּסיוֹן‪ ,‬בעולם הזה גן עדן‪ ,‬אך לא‬ ‫קרהו‪.‬‬ ‫ְּבכָ ל זֹאת הֶ ְחל ְַט ִּתי לְ נ ַּסוֹת ֶאת ֵׁשרו ָ‬ ‫ִּכי ַּב ֶּמה ְמ ֻד ָּבר הֲ ֵרי? ְּב ַת ָּקלָה ׁשוּלִ ית‪ ,‬ל ֹא ְרצִ ינִ ית‪ .‬נוּ‪ ,‬ליהודי‪.‬‬ ‫אמר לו רבי מרדכי‬ ‫הן כך איתא (תנא דבי‬ ‫שהברכה כבר התקיימה‬ ‫אָ ז ל ָָּמה לְ הַ ְׁש ִקיעַ כֹּה הַ ְר ֵּבה ֶּכסֶ ף וּזְ ַמן ַו ֲעצ ִַּבים ִּב ְׁשבִ יל‬ ‫בגורל שערכו בביתם‪.‬‬ ‫אליהו זוטא יט)‪ ,‬שיעקב‬ ‫ְ‬ ‫ועשו חלקו ביניהם את‬ ‫ָּכך?!‬ ‫(אוצרות התורה)‬ ‫נחלת שני העולמות‪,‬‬ ‫ה ר ִא ּתוֹ"‪ ,‬הוּא צָעַ ק לְ עֶ ְב ִרי לְ אַ חַ ר ֶׁשהֶ עֱבַ ְר ִּתי‬ ‫"סַ ע‪ִּ ,‬ת ְד ַ‬ ‫יעקב נטל את העולם‬ ‫ל ֹו אֶ ת הַ ְּסכוּם הַ זָּעוּם‪ִ .‬אם יו ִֹסי או ֵֹמר ‪ -‬אָ ז נו ְֹס ִעים‪.‬‬ ‫בעקב‬ ‫"וידו אוחזת‬ ‫הבא‪ ,‬ועשו נטל העולם‬ ‫סָ ַמכְ ִּתי עָ לָיו לְ ג ְַמ ֵרי‪.‬‬ ‫עשו" (כה‪ ,‬כו)‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫האדמו״ר מלעלוב‪ ,‬רבי‬ ‫שעָ ה ְׁשמ ֹונָה ַּבב ֶֹּקר‪ .‬אֲ נִ י ָּבא‬ ‫לְ אַ חַ ר ִמ ְס ַּפר י ִָמים‪ .‬הַ ָּׁ‬ ‫נמצא שהעולם הזה אינו‬ ‫משה מרדכי בידרמן‪,‬‬ ‫לְ הַ ְתנִ יעַ אֶ ת הָ ֶרכֶ ב ‪ -‬אֲ בָ ל ׁשוּב‪ .‬הָ ֶרכֶ ב פ ָּׁשוּט ל ֹא‬ ‫בעל 'ברכת משה'‪ ,‬ביקש‬ ‫שייך ליהודי‪ ,‬הוא אינו‬ ‫משתמש בו כי אם‬ ‫ַמ ְתנִ יעַ ‪ .‬אֵ ין‪ ,‬ל ֹא עוֹבֵ ד!‬ ‫מאיש ציבור אחד לפעול‬ ‫כפרוזדור לעולם הבא‪.‬‬ ‫ָּכל הַ ֶּד ֶר ְך ל ַּמוּסָ ְך חָ לְ פָה ֲעלֵי ְּבכַ עַ ס‪ַּ .‬ב ֲעצ ִַּבים עַ ל יו ִֹסי‬ ‫בעניין מסוים‪ ,‬והלה טען‬ ‫(ממשנתו של ר׳ גודל)‬ ‫שנֶּה מָ ה הָ יָה‪ ,‬הַ ַּפעַ ם ְּכבָ ר הָ יָה לִ י‬ ‫שהעניין כבר סגור‬ ‫הַ ּנוֹכֵ ל‪ .‬אֲ בָ ל‪ ,‬ל ֹא ְמ ַׁ‬ ‫ְ‬ ‫ְ‬ ‫אפ ִרים ל ֹא ה ֹולֵך! הַ ַּפעַ ם אֲ נִ י ה ֹולֵך ַרק‬ ‫ושאי־אפשר‬ ‫ָּברוּר‪ :‬אֲ נִ י ל ַַח ְּ‬ ‫וחתום‬ ‫"ויאהב יצחק את עשו‬ ‫ְ‬ ‫לעשות כלום בנדון‪.‬‬ ‫לְ ִמיכָ ֵאל! ַרק לְ מוּסָ ך ִר ְׁש ִמי‪ ,‬לְ עֵ סֶ ק ֻמ ְר ֶׁשה ִמ ַּטעַ ם‬ ‫כי ציד בפיו" (כה‪ ,‬כח)‬ ‫האדמו״ר‪:‬‬ ‫לו‬ ‫אמר‬ ‫הָ ָר ׁשוּיוֹת‪ .‬אָ ז נָכוֹן‪ ,‬זֶה ל ֹא זוֹל‪ .‬גַּם ל ֹא ִמ ְת ָק ֵרב לְ ָכ ְך‪,‬‬ ‫"התורה מספרת על יעקב‬ ‫עשיו היה מעמיד פנים‬ ‫שוֶ ה!‬ ‫אֲ בָ ל‪ ...‬זֶה ָׁ‬ ‫אצל אביו כאילו הוא‬ ‫שידו אוחזת בעקב עשו‪.‬‬ ‫צדיק הלומד תורה ואיש‬ ‫ולכאורה מה הטעם‬ ‫טוב העושה צדקה‪.‬‬ ‫בניסיונו של יעקב לאחוז‬ ‫עשיו היה הולך מאחורי בית המדרש מקשיב כמה דקות‬ ‫בעקב עשו‪ ,‬בשעה שהוא כבר יצא ראשון?‬ ‫להלכות הנלמדות והיה חוזר על הדברים לפני‬ ‫"אלא מכאן למדנו שיהודי נדרש לעשות ולפעול בלי‬ ‫תלות בסיכויי ההצלחה‪.‬‬ ‫לעי"נ האשה החשובה‬ ‫מרת מרים יוכבד ב"ר צבי ליבוביץ ע"ה‬ ‫כ"א מר חשון תשפ"א‬ ‫[ג]‬ ‫יצחק אביו‪ ,‬הוא היה "מחמיר" לעשר את המלח אף שהוא מחפש להיות בסדר‪ ,‬מרגיש לא נעים ומנסה להראות‬ ‫פטור ממעשרות וצד את אביו בפיו עד שנאמר‪" :‬ויאהב כצדיק‪ ,‬יש ממנו תקווה‪ ,‬כי הגם שבסתר הוא אינו נוהג‬ ‫כשורה‪ ,‬הרי לפחות בגלוי הוא עדיין שומר על גבול‬ ‫יצחק את עשו כי ציד בפיו"‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה‪ :‬כיצד הצליח עשו הרשע לרמות את מסוים של התנהגות ראויה‪.‬‬ ‫אם היה מגיע חלילה‬ ‫יצחק אביו ולהעמיד פני‬ ‫למצב שאין לו מה‬ ‫צדיק?‬ ‫אש ֹונָה ִמיָּד ַח ְׁש ִּתי ַּב ִּׁש ּנוּיִ ים‪ ,‬להפסיד‪ ,‬היה פורק עול‬ ‫ְּכבָ ר ַּב ְּנ ִסיעָ ה הָ ִר ׁ‬ ‫הרי צדיקים גדולים‬ ‫ַּבהֶ בְ ֵּדלִ ים הַ ַח ִּדים‪ֵ .‬מאָ ז‪ִ ,‬א ַּמצְ ִּתי לְ עַ צְ ִמי ֶאת הַ ְּכלָל‪ :‬אֲ נִ י בראש כל חוצות‪.‬‬ ‫רואים על פרצופו של‬ ‫יח רק כששומר האב על‬ ‫ה ֹולֵך ַרק לְ עֵ סֶ ק ֻמ ְר ֶׁשה‪ַ .‬רק ָּדבָ ר אֶ חָ ד אֲ נִ י ל ֹא ַמצְ לִ ַ‬ ‫ְ‬ ‫האדם העומד מולם אם‬ ‫יך עַ ד הַ ּיוֹם עוֹד הָ יִ יתִי ִמ ְׁש ַּת ֵּמ ׁש ְּבכָ ֵאלּ ּו כבוד בנו‪ ,‬אף על פי‬ ‫יך‪ֵ ,‬א ְ‬ ‫לְ הָ בִ ין ‪ֵ -‬א ְ‬ ‫צדיק הוא או רשע‪ ,‬ואם‬ ‫שמצבו הרוחני ידוע לו‪,‬‬ ‫כן כיצד יתכן לומר על‬ ‫אֲ נ ִָׁשים ְּכיו ִֹסי?‪...‬‬ ‫שווה לבן לכל הפחות‬ ‫יצחק אבינו שטעה‬ ‫לחבוש כפה ליד אביו‬ ‫בעשיו?‬ ‫ד‪ַּ .‬די לְ עֶ זְ ָרה ְמלָ אכו ִּתית‪ַ .‬רק עֵ סֶ ק ֻמ ְר ֶׁשה!‬ ‫ולא לפרוק עול באופן‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬יצחק‬ ‫מוחלט‪.‬‬ ‫של‪ ,‬ל ַַח ִּיים עַ צְ ָמם‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫שלִ ים‪ֵ .‬נלֵך לְ נִ ְמ ָׁ‬ ‫כָּעֵ ת‪ַּ ,‬די ל ְַּמ ָׁ‬ ‫אבינו ידע היטב מיהו‬ ‫'כ ִב ׁיש יצחק אבינו ערך לעצמו‬ ‫עשו בנו הבכור‪ ,‬ובכל‬ ‫ֻּכלָּנ ּו עוֹלִ ים עַ ל הַ ְּכ ִב ׁיש‪ֵ .‬אין אֶ חָ ד ֶׁשל ֹּא ע ֹולֶה עַ ל ְּ‬ ‫חשבון‪ ,‬הרי יודע אני‬ ‫זאת אהב אותו‪.‬‬ ‫בדיוק מיהו עשו‪ ,‬אך כל‬ ‫הַ ַח ִּיים'‪ .‬הַ ְּכבִ ׁיש נִ ְר ֶאה ֵריק וְ חָ לָק‪ ,‬נִ ְר ֶאה ֶׁשעוֹד ְמעַ ט‬ ‫אפשר להבין זאת על פי‬ ‫שעוֹת ‪ /‬י ִָמים ‪ /‬זמן שאני נותן לו את‬ ‫יעים לְ ִס ּיוּמוֹ‪ .‬וְ אָ ז‪ ,‬לְ אַ ַחר ָׁ‬ ‫וְ אָ נ ּו ַמ ִּג ִ‬ ‫מעשה שהיה‪ :‬בחצרו של‬ ‫התחושה שאני אוהב‬ ‫‪-‬‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ֵּ‬ ‫צְ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫יק‬ ‫פ‬‫ִּ‬ ‫ס‬‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫ין‬ ‫אֵ‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫ַ‬ ‫פֶ‬ ‫לְ‬ ‫ים‪,‬‬ ‫נִ‬ ‫ש‬ ‫ָׁ‬ ‫‪/‬‬ ‫ים‬ ‫ש‬‫ִׁ‬ ‫ד‬ ‫ָ‬ ‫חֳ‬ ‫‪/‬‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫ּע‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫ָׁ‬ ‫האדמו"ר ה'בית ישראל'‬ ‫אותו‪ ,‬ושהוא צדיק‪ ,‬לכל‬ ‫מוֹפִ יעַ הַ ְּכאֵ ב‪...‬‬ ‫מגור הסתובב חסיד‬ ‫ֹתן מ ֹוצָא הפחות הוא שומר‬ ‫שו ֵֹרף ו ְּמפַ לֵּחַ ֶאת הַ נֶּפֶ ׁש ִמ ִּבפְ נִ ים‪ ,‬ל ֹא נו ֵ‬ ‫הוּא ׂ‬ ‫שהיה "צבוע"‪.‬‬ ‫ִמ ְּסבַ ְך כֹּה עָ צוּם‪ .‬אֲ נ ְַחנ ּו הוֹלְ כִ ים ו ְּמ ַח ְּפ ִׂשים אֶ ת כשרות והכפה עדיין על‬ ‫כאשר היה מגיע אל הרבי‬ ‫ראשו‪.‬‬ ‫היה מתלבש כחסיד‬ ‫הַ ּמו ִֹׁשיעַ ִמן הַ ְּכ ֵאב‪ָּ .‬ת ִרים אַ ַחר חָ בֵ ר ֶׁש ּיוּכַ ל לְ סַ ֵּדר לָנ ּו‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אם לא אתן‬ ‫ומתנהג בקדושה וטהרה‪,‬‬ ‫לו את הכבוד הזה‪ ,‬ואף‬ ‫ֶאת הַ ַּת ָּקלָה‪ ,‬אֶ ת הַ ַּמ ְׁש ֵּבר‪.‬‬ ‫אבל בתוכו היה רחוק‬ ‫ּשמֹאלָה ‪ -‬הוּא נִ ְמצָא! ִהנֵּה‪ ,‬לא אראה לו שאני מחזיק‬ ‫לְ אַ ַחר ֶׁשאָ נ ּו ּפוֹנִ ים י ִָמינָה ו ְׂ‬ ‫בהתנהגותו מחסידות‬ ‫ְ‬ ‫כך לָנ ּו אֶ ת הַ ְּכ ֵא ִבים‪ .‬לְ אַ ַחר ִט ּפוּל אָ רֹך‪ ,‬אָ נ ּו ממנו‪ ,‬הוא יפרוק עול‬ ‫ְ‬ ‫ש ֵּ‬‫הוּא יְ ַׁ‬ ‫ומקדושה‪.‬‬ ‫יוֹצְ ִאים ִעם ‪ְּ -‬פל ְַס ֵּתר! הוּא ל ֹא ִׁש ֵּכ ְך ֶאת הַ ְּכאֵ ב‪ .‬א ּולַי ויעבור על כל האיסורים‬ ‫החסידים ידעו זאת‪,‬‬ ‫שבתורה‪.‬‬ ‫ִה ְׁש ִקיט אוֹת ֹו לְ ֶמ ֶׁש ְך זְ ַמן ָמה‪ ,‬אַ ְך ל ֹא יו ֵֹתר‪.‬‬ ‫וכשראו שהרבי מגלה‬ ‫כלפיו יחס של חיבה‪,‬‬ ‫אֲ בָ ל אָ ז‪ ,‬נו ֶֹח ֶתת הַ ְּפ ָצצָה‪ .‬לְ פֶ ַתע אָ נ ּו נִ ְת ָק ִעים ׁשוּב עַ ל "ויאהב יצחק את עשו‬ ‫אצלם‬ ‫עורר‬ ‫הדבר‬ ‫ְּכ ִב ׁיש הַ ַח ִּיים‪ .‬הַ ַּפעַ ם ְּכבָ ר ְמ ֻד ָּבר ִּב ְּפלוֹנְ ֶטר ַמ ְׁש ָמעו ִּתי כי ציד בפיו ורבקה‬ ‫תמיהה‪.‬‬ ‫הַ ְר ֵּבה יו ֵֹתר ִמ ּקו ְֹד ָמיו‪ׁ .‬שוּב אָ נ ּו מוֹצְ ִאים ֶאת עַ צְ ֵמנ ּו אהבת את יעקב"‬ ‫עד שפעם פנה הגבאי‬ ‫(כה‪ ,‬כח)‬ ‫חַ ְס ֵרי‪-‬אוֹנִ ים מוּל הַ ְּכאֵ ב‪.‬‬ ‫לרבי ואמר‪" :‬רבי‪ ,‬הרי‬ ‫ש ִר ָּמה מפני מה לגבי אהבת‬ ‫אפר נוֹכֵ ל ֶׁ‬ ‫שם אוֹת ֹו חַ ֶּ‬ ‫נִ פְ נֶה י ִָמינָה ‪ַ -‬מ ְמ ִּתין לָנ ּו ָׁ‬ ‫הוא צבוע!" אמר הרבי‪:‬‬ ‫שם או ֵֹרב יצחק את עשו נאמר‬ ‫או ָֹתנ ּו ַּב ַּפעַ ם הַ ּקו ֶֹד ֶמת‪ .‬נִ פְ נֶה ְׂשמֹאלָה ‪ -‬גַּם ָׁ‬ ‫"אני יודע שהוא צבוע‪,‬‬ ‫בלשון עבר ‪" -‬ויאהב‬ ‫ואני אוהב את הצבע‬ ‫לָנ ּו עוֹד אֶ חָ ד ֶׁש ְּמנ ֶַּסה אֶ ת ַמזָּל ֹו ‪ -‬עָ לֵינוּ‪.‬‬ ‫יצחק"‪ ,‬ואילו באהבת‬ ‫הזה!‪ ...‬יש בכך גם צד‬ ‫רבקה את יעקב נאמר‬ ‫שו ְּכבָ ר ל ֹא נִ ְׁשאַ ר לָנ ּו ְּב ֵר ָרה אַ ֶח ֶרת ִמ ְּלבַ ד ‪ -‬לִ פְ נוֹת‬ ‫עַ כְ ָׁ‬ ‫חיובי‪.‬‬ ‫לשון הווה ‪ -‬״ורבקה‬ ‫ים‬ ‫ֹנִ‬ ‫ו‬ ‫פ‬ ‫ּ‬ ‫ו‬ ‫ּ‬ ‫נ‬ ‫אָ‬ ‫ם‬ ‫עַ‬ ‫פ‬‫ַּ‬ ‫הַ‬ ‫‪.‬‬ ‫ֹה‬ ‫ַּ‬ ‫ו‬ ‫ָּב‬‫ג‬ ‫יר‬ ‫ח‬ ‫ִ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ב‬ ‫ִּ‬ ‫ַּם‬ ‫ג‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ש‬‫ֶׁ‬ ‫ר‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ֻ‬ ‫ק‬ ‫סֶ‬ ‫עֵ‬ ‫לְ‬ ‫בא‬ ‫שהיה‬ ‫לעצמך‬ ‫תאר‬ ‫אוהבת״?‬ ‫יְשירוֹת לַבּ ו ֵֹרא! ַרק הוּא יָכוֹל לְ הו ִֹׁשיעַ או ָֹתנוּ!‬ ‫ִׁ‬ ‫אלי ואומר לי שאינו דתי‪,‬‬ ‫עוד יש לשאול‪ :‬מדוע רק‬ ‫שרצונו לפרוק עול תורה‬ ‫באהבת יצחק את עשו‬ ‫ומצוות‪ ,‬מה יכולתי אז‬ ‫הוזכרה סיבת האהבה ‪" -‬כי ציד בפיו"‪ ,‬ובאהבת רבקה‬ ‫לעשות לו?‬ ‫את יעקב לא הוזכרה סיבה?‬ ‫דורות‪.‬‬ ‫לדורי‬ ‫משפחתו‬ ‫בני‬ ‫כל‬ ‫ואת‬ ‫אותו‬ ‫מאבד‬ ‫הרי הייתי‬ ‫אבל במצב הנוכחי‪ ,‬כל זמן שהוא מגיע אלי‪ ,‬את ילדיו אולם ‪ -‬אמר הגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל‪ ,‬בעל שו"ת‬ ‫ישלח לישיבות ותלמודי תורה וכך 'נרוויח'‪ ,‬לפחות‪ ,‬את יהודה יעלה ‪ -‬נראה כי שתי הקושיות מתרצות זו את זו‪:‬‬ ‫כי הנה אמרו חכמינו (אבות ה‪ ,‬טז) ״כל אהבה שהיא‬ ‫הילדים‪.‬‬ ‫תלויה בדבר‪ ,‬בטל דבר ‪ -‬בטלה אהבה‪ ,‬ושאינה‬ ‫לכן‪' ,‬את הצבע הזה אני אוהב'!‪ "...‬כל זמן שבחור‬ ‫חודש כסלו הבעל"ט‬ ‫כסלו = כיס ‪ +‬לב‬ ‫יה"ר שיהיה כוח ומוח לשמוח עם כיסים מלאים ומתוך רוחב לב‬ ‫[ד]‬ ‫הוא עמד בתוקף על כך וביקש מבני ביתו ומקורביו‬ ‫תלויה בדבר ־ אינה בטלה לעולם״‪.‬‬ ‫אף כאן‪ ,‬הואיל ואהבת יצחק את עשו היתה רק "כי ציד לבדוק ולהקפיד שאיש אינו מצלם באופן זה‪.‬‬ ‫בפיו״‪ ,‬לכן יצחק אהב את עשו רק כאשר היה מזמן לו אותו תלמיד חכם שאל את הרב אלישיב מדוע הוא‬ ‫ציד‪ ,‬אך כשבטל הדבר ‪ -‬בטלה האהבה‪ ,‬והרי היא נחלת מקפיד כל כך שלא יצלמו בווידאו?‬ ‫העבר‪ ,‬אולם היות ואהבת רבקה את יעקב לא היתה והשיב‪" :‬הצטרפתי לקול הקורא של גדולי ישראל שאסרו‬ ‫צילומים אלו‪.‬‬ ‫תלויה בסיבה גשמית על‬ ‫עלינו להיות אמיתיים‬ ‫כן האהבה אינה בטלה‬ ‫ִ"רבּ וֹנ ֹו ֶׁשל ע ֹולָם! 'הַ ִּצילֵנִ י ֵמר ְֹדפַ י ִּכי אָ ְמצ ּו ִמ ֶּמ ִּני'‪ְּ .‬כבָ ר‬ ‫ולנהוג בעצמנו כפי שאנו‬ ‫לעולם‪ ,‬ועל כן עד היום‬ ‫מורים לאחרים‪.‬‬ ‫ֹא‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫חָ‬ ‫אֶ‬ ‫ף‬ ‫אַ‬ ‫ין‪.‬‬ ‫אֵ‬ ‫ם‪.‬‬ ‫ש‬ ‫ָׁ‬ ‫י‬ ‫ית‬‫ִ‬ ‫נִ‬ ‫ּפָ‬ ‫ו‬ ‫ֹּה‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ִּ‬ ‫ַכְ‬‫ל‬ ‫הָ‬ ‫‪-‬‬ ‫ֹּל‬ ‫כ‬ ‫הַ‬ ‫י‬ ‫ית‬ ‫ִ‬ ‫ס‬ ‫ִּ‬ ‫נִ‬ ‫את‬ ‫אוהבת‬ ‫"רבקה‬ ‫יתי כיצד יתכן שיחתום על‬ ‫יָכוֹל ַל ֲעזֹר לִ י‪ְ .‬סלִ יחָ ה‪ִ ,‬רבּ וֹנ ֹו ֶׁשל ע ֹולָם‪ֶׁ ,‬של ֹּא ָּפנִ ִ‬ ‫יעקב״!‬ ‫שה ּו ְּבכוֹחוֹת קריאה מסויימת ואני‬ ‫שבְ ִּתי שֶׁאֶ ְס ַּת ֵּדר ֵאיכְ ֶׁ‬ ‫ֶיך ִמיָּד‪ .‬עוֹד חָ ַׁ‬ ‫ֵאל ָ‬ ‫(מתוקים מדבש)‬ ‫ָ‬ ‫עַ צְ ִמי א ֹו חֲ בֵ ִרים‪ .‬אֲ בָ ל ל ֹא‪ ,‬אֵ ינ ִֶּני יָכוֹל ִּבלְ עָ ֶדיך! אֲ נִ י עצמי לא אקפיד על‬ ‫הדבר?!" (מתוך מאמר)‬ ‫ֶיך ‪ -‬לָעֵ סֶ ק הַ ֻּמ ְר ֶׁשה!"‬ ‫ֶיך ‪ַ -‬רק אֵ ל ָ‬ ‫ּפ ֹונֶה אֵ ל ָ‬ ‫"כי ציד בפיו" (כה‪ ,‬כח)‬ ‫שו‪ ,‬לְ אַ ַחר ֶׁש ִּׁש ִּנינ ּו אֶ ת הַ ִה ְס ַּת ְּכלוּת‪ ,‬נִ ָּתן לִ נְ סֹעַ עַ ל‬ ‫עַ כְ ָׁ‬ ‫רבי זלמן יענקלוביץ היה‬ ‫בעיניו‬ ‫"והייתי‬ ‫שכנו של החזון איש‬ ‫ְּכ ִב ׁיש ְמנוּחוֹת‪ .‬גַּם ִאם עֵ ץ ְּברו ֹׁש ֲענ ִָקי יַחֲ סֹם או ָֹתנ ּו‬ ‫כמתעתע" (כז‪ ,‬יב)‬ ‫בגבעת רוקח שבבני ברק‪.‬‬ ‫ַּב ֶּד ֶר ְך ‪ -‬אָ נ ּו ל ֹא נִ ְר ָּת ִעים‪ .‬י ֵׁש לָנ ּו אֶ ת הָ עֵ סֶ ק הַ ֻּמ ְר ֶׁשה‪.‬‬ ‫פעם ראה אברך אחד‬ ‫הגאון רבי יצחק דוב‬ ‫קופלמן זצ״ל (ראש‬ ‫ּ!‬ ‫ו‬ ‫ֵינ‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ֵ‬ ‫ּד‬‫ו‬ ‫ָמ‬ ‫צ‬ ‫ּא‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫יוצא מבית החזון איש‪,‬‬ ‫ישיבת לוצרן בשווייץ)‬ ‫ולאחר מכן התבטא‬ ‫השריש בתלמידיו את‬ ‫ֹשה ְּכלָ לֵ י ָּב ִסיס‬ ‫ה‪ְׁ .‬שלו ָׁ‬ ‫בפניו החזון איש כך‪:‬‬ ‫המדה שהיתה טבועה בו‬ ‫"רואה אתה אברך זה?‬ ‫ְּבאַ חַ ת ִמן הַ ִהזְ ַּד ְּמנוּיוֹת‪ָּ ,‬פנָה הָ ַרב הַ צ ִַּּדיק ַר ִּבי אָ ֵׁשר‬ ‫הוא יודע אמנם ללמוד‪,‬‬ ‫‪ -‬מדת האמת‪.‬‬ ‫ֹח ַח ִע ָּמם‪ :‬אַ ֶּתם יו ְֹד ִעים‪ֻּ ,‬כלָּנ ּו סיפר אחד מתלמידיו על‬ ‫שו ֵ‬ ‫פְ ַריְ נְ ד זי"ע לַחֲ בֵ ִרים וְ ׂ‬ ‫אך בטוחני שסביבתו‬ ‫ְּב ִע ָּקרוֹן ְמ ַד ְּב ִרים עַ ל הַ בּ ו ֵֹרא‪ֻּ .‬כלָּנ ּו עֲסו ִּקים ְסבִ יבוֹ‪ .‬אַ ְך בחור אחד מהישיבה‪,‬‬ ‫תסבול ממנו לעתיד צרות‬ ‫ש ָּכל מחסידי גור‪ ,‬שחשקה‬ ‫ִמי אָ ַמר ֶׁשאֲ נ ְַחנ ּו אָ כֵ ן ַח ִּיים ִא ּתוֹ? ִמי אָ ַמר ֶׁ‬ ‫ותלאות רבות‪.‬‬ ‫נפשו לנסוע לרבו כ״ק‬ ‫ֲשה יַעַ ְמד ּו לְ צִ ֵּדנוּ?!‬ ‫הַ ִּדבּ ו ִּרים הַ לָּלוּ‪ִּ ,‬ב ְׁשעַ ת ַמע ֶׂ‬ ‫עמו‬ ‫התווכחתי‬ ‫שכן‬ ‫שר ְּבי ָָדם‪ִּ :‬ב ְׁשעַ ת הַ ְּכאֵ ב‪ ,‬האדמו״ר בעל הבית‬ ‫בדברי תוספות אחד‬ ‫הפְ ִקיד ר' אָ ֵׁ‬ ‫ימנִ ים ִ‬ ‫ֹשה ִס ָ‬ ‫ְׁשלו ָׁ‬ ‫ישראל להסתופף בצלו‬ ‫בגמרא‪ ,‬ואם בתחילה‬ ‫ַּכאֲ ֶׁשר הַ נֶּפֶ ׁש דּ ֹול ֶֶקת וּבוֹעֶ ֶרת ו ִּמ ְתפַ לַּחַ ת‪ִּ ,‬תבְ חֲ נ ּו אֶ ת‬ ‫נבעה טעותו מכך ששכח‬ ‫בחג השבועות‪.‬‬ ‫התלמיד ידע שראש‬ ‫‪:‬‬ ‫ם‬ ‫כֶ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫צְ‬ ‫עַ‬ ‫ידיעה חשובה בסוגיה‬ ‫ַחץ‪ִּ .‬ב ְדק ּו ַּכ ָּמה ַמ ַּדד הַ לַּחַ ץ ְּבתוֹכְ כֶ ם‪ַּ .‬כ ָּמה אַ ֶּתם הישיבה לא יתן לו לנסוע‬ ‫‪ .1‬ל ַ‬ ‫הרי‬ ‫בה‪,‬‬ ‫שעסקנו‬ ‫ש ָּפחוֹת ‪ -‬אַ ֶּתם ַח ִּיים יו ֵֹתר ִעם באמצע הזמן‪ ,‬מה עשה?‬ ‫לְ חוּצִ ים ֵמהַ ְּכאֵ ב‪ַּ .‬כ ָּמה ֶׁ‬ ‫שמתי‬ ‫הוויכוח‬ ‫שבמהלך‬ ‫הוא שכב במיטתו ימים‬ ‫הַ בּ ו ֵֹרא‪.‬‬ ‫לב כי הוא מכיר בטעותו‪,‬‬ ‫‪ . 2‬חֲ בֵ ִרים‪ִּ .‬ב ְׁשעַ ת הַ ְּכ ֵאב‪ ,‬לְ כ ּו לְ יַד חֲ בֵ ִרים‪ִּ .‬ת ְס ּתו ְֹבב ּו ספורים לפני החג כמי‬ ‫אלא שמרוב גאוותו‬ ‫שלא חש בטוב‪ ,‬וכך סבר‪,‬‬ ‫ועקשנותו‪ ,‬הוא מסרב‬ ‫שוֹחֲ חוּ‪ִ .‬אם אַ ֶּתם אָ כֵ ן יְכוֹלִ ים‬ ‫ִּב ְס ִביבָ ָתם‪ְּ ,‬ת ַד ְּברוּ‪ְּ ,‬ת ׂ‬ ‫לחזור בו מטעותו ועומד‬ ‫יהיה ניתן לו לשוב לבית‬ ‫ם‬ ‫ת‬ ‫ֶּ‬ ‫אַ‬ ‫‪-‬‬ ‫ת‬ ‫עַ‬ ‫ד‬ ‫ַּ‬ ‫הַ‬ ‫ּב‬ ‫ו‬‫יִש‬ ‫ּׁ‬ ‫שו ֵֹח ַח ִעם חֲ בֵ ִרים ִמ ּתו ְ‬ ‫ֹך‬ ‫ׂ‬ ‫ּלְ‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ֵּ‬ ‫ד‬ ‫ַ‬ ‫לְ‬ ‫הוריו שבארץ ישראל‪.‬‬ ‫על שלו‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬בדרך לא דרך‪,‬‬ ‫ָיו‪.‬‬ ‫ל‬ ‫אֵ‬ ‫ים‬ ‫ר‬‫ִ‬ ‫ב‬ ‫ָּ‬ ‫ח‬‫ֻ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫א‪.‬‬ ‫ֹר‬‫ֵ‬ ‫ו‬ ‫בּ‬ ‫הַ‬ ‫ם‬ ‫ע‬ ‫ִ‬ ‫ים‬ ‫י‬‫ִּ‬ ‫ח‬ ‫ַ‬ ‫ואדם כזה בוודאי שיהיה‬ ‫יִקח לְ גֹבַ ּה הַ לֶּהָ בוֹת התוודע ראש הישיבה‬ ‫‪ .3‬גֹּבַ ּה הַ לֶּהָ בוֹת‪ִּ .‬ת ְב ְּדק ּו ַּכ ָּמה זְ ַמן ַּ‬ ‫על‬ ‫ולמשא‬ ‫לטורח‬ ‫ֹתר ַמהֵ ר ‪ -‬הרב קופלמן ל"תרגיל"‬ ‫ְּבתוֹכְ כֶ ם לִ ְדעֹך וְ לָנו ַּח וְ לִ ְׁשקֹט‪ַּ .‬כ ָּמה ֶׁש ּיו ֵ‬ ‫ְ‬ ‫צריך‬ ‫האדם‬ ‫שכן‬ ‫סביבתו‪,‬‬ ‫של הבחור‪.‬‬ ‫אַ ֶּתם חַ ִּיים יו ֵֹתר ִעם הַ בּ ו ֵֹרא‪.‬‬ ‫להיות ירא שמים בסתר‬ ‫הוא קרא לו ואמר לו‬ ‫ובגלוי‪ ,‬מודה על האמת‬ ‫(ע"פ מציון תצא תורה ‪ -‬ספינקא)‬ ‫שיחה נוקבת‪ ,‬כאשר‬ ‫ודובר אמת בלבבו"‪.‬‬ ‫בתוך הדברים אמר לו‪:‬‬ ‫"היית צריך לומר שברצונך לנסוע לרבך‪ ,‬ואמנם אני לא‬ ‫בעיניו‬ ‫"והייתי‬ ‫הייתי מאפשר לך לנסוע‪ ,‬אך אז אם לא היית מציית‪ ,‬ונוסע‬ ‫כמתעתע" (כז‪ ,‬יב)‬ ‫סיפר תלמיד חכם‪ :‬כאשר ביקשו מהגרי״ש אלישיב זצ״ל בכל זאת לרבך‪ ,‬היה בזה חוסר ציות גרידא‪.‬‬ ‫לסדר קידושין או לשמש כסנדק בברית מילה‪ ,‬העמיד אבל לרמות זה יותר גרוע מכך‪ ,‬שכן חוסר ציות הוא 'יצר‬ ‫דרישה נחרצת שלא לצלם בשעת האירוע במצלמת הרע' מובן‪ ,‬אבל לרמות ‪ -‬זה משחית את המדות לכל‬ ‫(הלמות עמלים)‬ ‫החיים"‪...‬‬ ‫וידאו‪.‬‬