gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת תולדות‬ ‫תשפ"ז | שנה ד' | גליון קנ‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון 'אמונים נצר' קאסאן‬ ‫‪‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫‪‬‬ ‫דברות קודש‬ ‫רעווא דרעווין פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫'ותורת חסד על לשונה' שלמות העבודה ע"י קיום התורה ומידות טובות ����������������������������ג‬ ‫'תרי"ג עיטין' המצוות הם עצות לזכות לדבקות בה' ⋅ 'עץ חיים היא למחזיקים בה' ע"י קיום התורה‬ ‫נעשית היא סמא דחיי ⋅ 'דרך ארץ קדמה לתורה' מידות טובות הם ההקדמה לתורה ⋅ 'מזה ומזה אל‬ ‫תנח ידך' התורה והמידות תרי ריעין דלא מתפרשין ⋅ 'ובה אדע כי עשית חסד' אליעזר חיפש ברבקה‬ ‫מעלות אלו ⋅ 'שם שמים שגור על פיו' הלימוד מפרשתן לחיות עם השי"ת‬ ‫פניני אמונים נצר‬ ‫לימוד התורה חשוב יותר מכל הייחוסים ⋅ שלמות התורה כשיש עימה חסד ⋅ עבודת‬ ‫יעקב אבינו להעלות גם את הרוחניות���������������������������������������������������������������������������יב‬ ‫פקודיך נצרתי‬ ‫הלכות שבת (ט"ו)‬ ‫פרטי דיני איסור רחיצה בשבת‪.................................................................................‬טו‬ ‫רחיצה בחמין כשכל מטרתו רק על מנת להתחמם ולא על מנת לרחוץ ⋅ מכשיר לייבוש מים ⋅‬ ‫להעמיד עצמו בחמה לאחר שרחץ עצמו בצוננים ⋅ רובו ככולו בענין איסור רחיצת הגוף במים‬ ‫שהוחמו מער"ש ⋅ גדר רחיצת רוב הגוף ⋅ רוחץ מעט וחוזר ורוחץ מעט ⋅ מים המתחממים ע"י שעון‬ ‫שבת ⋅ טעם המקומות שלא עשו הפסק בשבת ⋅ דינים היוצאים‬ ‫דברות קודש‬ ‫רעווא דרעווין פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫'ותורת חסד על לשונה'‬ ‫שלמות העבודה ע"י קיום התורה ומידות טובות‬ ‫'תרי"ג עיטין' המצוות הם עצות לזכות לדבקות בה' ⋅ 'עץ חיים היא למחזיקים‬ ‫בה' ע"י קיום התורה נעשית היא סמא דחיי ⋅ 'דרך ארץ קדמה לתורה' מידות‬ ‫טובות הם ההקדמה לתורה ⋅ 'מזה ומזה אל תנח ידך' התורה והמידות תרי‬ ‫ריעין דלא מתפרשין ⋅ 'ובה אדע כי עשית חסד' אליעזר חיפש ברבקה מעלות‬ ‫אלו ⋅ 'שם שמים שגור על פיו' הלימוד מפרשתן לחיות עם השי"ת‬ ‫(לעיל טו ב) 'מה תיתן לי ואנכי הולך ערירי'‪,‬‬ ‫בפרשתן (כד א) 'ואברהם זקן בא בימים‬ ‫ועתה שהיה לו בן‪ ,‬היו נחשבות כל הברכות‬ ‫וה' ברך את אברהם בכל'‪,‬‬ ‫אצלו לברכות שלמות‪ .‬וגם זה צריך ביאור‪,‬‬ ‫וכתב רש"י (ד"ה ברך) 'בכל עולה בגימטריא‬ ‫שהלא כן הוא אצל כל אדם‪ ,‬שהבנים שלו‬ ‫בן‪ ,‬ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו‬ ‫נחשבים אצלו לעיקר הכל ומוסר הוא את‬ ‫אשה'‪ .‬והדבר אומר דרשני‪ ,‬שהרי בפרשת‬ ‫הכל בעבורם‪ ,‬ובפרט בבן יחיד שנולד אחר‬ ‫וירא עושה התורה עסק שלם מסיפור לידת‬ ‫מאה שנות ציפיה‪ ,‬ומה החידוש בזה‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬ומדוע נצרכים אנו כעת לגימטריא‬ ‫בהמשך הפסוקים אחר הסימן שעשה‬ ‫כדי לדעת שהיה לאברהם בן‪.‬‬ ‫אליעזר עבד אברהם והתקיים‬ ‫בגור אריה (בפסוק זה) כתב שהרמז בזה‬ ‫אצל רבקה נאמר (פסוק כא) 'והאיש משתאה‬ ‫לומר שיצחק היה נחשב אצלו‬ ‫לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא'‪,‬‬ ‫לבחינת 'כל'‪ ,‬שקודם שנולד אמר אברהם‬ ‫ג‬ ‫יברר אצל אנשי המקום היכן גרים הם‪,‬‬ ‫ופירש רש"י (ד"ה משתאה הב') שהיה משתומם‬ ‫ויפנה לביתם ויאמר להם שהגיע לכאן‬ ‫על שראה את קיום הסימן 'אבל אינו יודע‬ ‫בשליחותו של אברהם כדי להציע להם‬ ‫אם ממשפחת אברהם היא אם לא'‪ ,‬ולכן‬ ‫שידוך של בן אברהם‪ ,‬וכמו שאכן עשה‬ ‫עמד והמתין‪ .‬ובפסוק הבא (פסוק כב) נאמר‬ ‫יעקב אבינו כאשר שלחו יצחק לפדן ארם‬ ‫'ויהי כאשר כילו הגמלים לשתות ויקח‬ ‫לקחת לו אשה מבנות לבן (לקמן כח ב)‪,‬‬ ‫האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים‬ ‫שמצינו שכאשר הגיע לשם בירר אצל‬ ‫על ידיה עשרה זהב משקלם'‪ ,‬ורק אחר כך‬ ‫הרועים על לבן וכך הגיע לבתו רחל‪ .‬ולעומת‬ ‫(פסוק כג) שאלה 'בת מי את'‪ ,‬וכתב רש"י‬ ‫זאת מצינו שלא כן נהג אליעזר‪ ,‬אלא נעמד‬ ‫(ד"ה ויאמר) 'שהיה בטוח בזכותו של אברהם‬ ‫מחוץ לעיר ליד הבאר ועשה סימן שהנערה‬ ‫שהצליח הקב"ה דרכו' ולכן נתן לה עוד‬ ‫שתנהג כך וכך היא הראויה להיכנס לביתו‬ ‫קודם ששאל אותה‪ .‬והוא סתירה גמורה‬ ‫של אברהם‪ ,‬ורק אחר כך נפנה לברר האם‬ ‫לכאורה‪ ,‬שבתחילה המתין מספק שמא‬ ‫היא אכן ממשפחת אברהם‪ ,‬ומה זה הענין‪.‬‬ ‫אינה ממשפחת אברהם‪ ,‬ומיד אחר כך‬ ‫נתן לה בבטחון שהיא כן ממשפחתו‪ ,‬ומה‬ ‫רש"י (פסוק מב ד"ה ואבוא) הביא את מדרש‬ ‫נשתנה כאן‪.‬‬ ‫חז"ל (בר"ר ס ח) 'אמר רבי אחא‬ ‫יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום‬ ‫זה פירש רש"י (ד"ה ושני‪ ,‬עשרה)‬ ‫בפסוק‬ ‫מתורתן של בנים‪ ,‬שהרי פרשה של אליעזר‬ ‫שהצמידים היו רמז לשני לוחות‬ ‫כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו‬ ‫הברית שיש בהם עשרת הדברות‪ .‬ויש‬ ‫אלא ברמיזה'‪ ,‬ושם במדרש נאמרה עוד‬ ‫להבין מה עניינם של לוחות הברית דווקא‬ ‫שיטה בזה 'יפה רחיצת רגליים של עבדי‬ ‫לכאן‪ .‬כן יש לדקדק על לשון הכתוב 'ושני‬ ‫אבות לפני המקום מתורתן של בנים' וכו'‪.‬‬ ‫צמידים על ידיה'‪ ,‬שהרי פשיטא שנתן‬ ‫ויש להבין ההדגש דווקא בזה‪ ,‬ומאי שנא‬ ‫הצמידים בידיה ולא במקום אחר‪ ,‬וכמו‬ ‫מנתינת המספוא לגמלים ושאר הפעולות‬ ‫שלא נאמר שנתן את הנזם 'באפה'‪.‬‬ ‫שגם הם נכתבו במפורש בתורה‪.‬‬ ‫בכלל יש להבין את מעשיו של אליעזר‬ ‫עבד אברהם‪ ,‬שהלא אדונו‬ ‫'תרי"ג עיטין'‬ ‫אברהם אמר לו והשביעו שיקח אשה לבנו‬ ‫המצוות הם עצות לזכות לדבקות בה'‬ ‫ממשפחתו ומבית אביו‪ ,‬ואם כן הסברא‬ ‫מבואר השידוך הראשון‬ ‫בפרשתנו‬ ‫נותנת שכאשר הגיע לארם נהרים עיר‬ ‫של כלל ישראל‪ ,‬ואם כן‬ ‫מגוריהם של נחור אחי אברהם וצאצאיו‪,‬‬ ‫ד‬ ‫אמנם אין מספיק שהאדם ילמד את‬ ‫בוודאי שיש ללמוד מכאן את הדרך הנכונה‬ ‫התורה ויהיה בקיא בכל פרטיה‬ ‫והאמיתית בבחירת השידוך לצאצאים‪,‬‬ ‫ודקדוקיה‪ ,‬אלא עליו לקיים בפועל ממש‬ ‫אשר זוהי אחת מהמצוות המוטלות על‬ ‫את כל המצוות בדקדוקם ובהידורם‪ ,‬ובלי‬ ‫האב להשיא אשה לבנו ולבתו (קידושין כט‪,).‬‬ ‫זה לא עשה כלום‪ .‬ואף אם אדם יהיה בקיא‬ ‫ומכאן יש ללמוד מהם המעלות שיש לחפש‬ ‫ורגיל בכל הלכות תפילין על בורים וגם בכל‬ ‫בשידוך שאיתם יוכלו בסייעתא דשמיא‬ ‫להמשיך את מסורת הדורות ולבנות בית‬ ‫הסודות והרמזים והכוונות שיש במצות‬ ‫נאמן בישראל ולהביא דורות נאמנים לה'‬ ‫תפילין‪ ,‬מכל מקום לא עשה כלום אם לא‬ ‫ולתורתו‪ ,‬ויש להתבונן בפרשה זו ולראות‬ ‫לקח את התפילין שעשויים מעור בהמה‬ ‫את מה חיפש אברהם אבינו בשידוך‬ ‫גסה ויקשרם ויניחם בזרועו ובראשו בפועל‬ ‫ליצחק בנו שהוא הממשיך של בנין ויסוד‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫כלל ישראל‪.‬‬ ‫אכן בשכל האדם נראה שאין לזה טעם‪,‬‬ ‫מאמינים בני מאמינים אנו שהבורא‬ ‫שהלא אם הוא מייחד את כל‬ ‫ית"ש ברא את כל העולם‬ ‫מחשבותיו לפנימיות כוונת התפילין‪ ,‬ויודע‬ ‫בששת ימים‪ ,‬ותכלית הבריאה היא‬ ‫את כל עניינם וסודם‪ ,‬מה יוסיף שיקיים‬ ‫בשביל התורה ובשביל ישראל שיקיימו‬ ‫בפועל את ההנחה‪ ,‬אך כך קבעה חכמתו‬ ‫את התורה‪ ,‬וכל הבריאה היתה בתנאי‬ ‫יתברך‪ ,‬שדווקא הקיום הגשמי בזה העולם‬ ‫שיקבלו ויקיימו ישראל את התורה שהיא‬ ‫של המצוות‪ ,‬הוא זה שיביא את האדם אל‬ ‫קיום העולם (בר"ר א ד)‪ .‬ורבותינו הקדושים‬ ‫תכליתו בעולמו שהיא הדבקות בהשי"ת‬ ‫הדריכו אותנו שהדרך לזכות להתגבר על‬ ‫היצר הרע שמושך אותנו לשקוע בהבלי‬ ‫וההתגברות על החומר הגשמי‪ .‬וכפי‬ ‫העולם ולשכוח את התכלית של קיום‬ ‫שהזוהר הקדוש (ח"ב פב‪ ):‬מכנה את התרי"ג‬ ‫התורה ולימוד התורה‪ ,‬הוא על ידי התורה‪,‬‬ ‫מצוות בשם 'תרי"ג עיטין'‪ ,‬שהם תרי"ג‬ ‫כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל‪ ):‬שהתורה היא‬ ‫עצות ודרכים היאך להתקרב אל השי"ת‬ ‫התבלין כנגד היצר הרע‪ ,‬ואמרו בזוהר‬ ‫ולהדבק בו‪ .‬וכל אותם 'חכמים' בעיניהם‬ ‫הקדוש (ח"ג עא‪ ).‬שהתורה מודיעה לאדם‬ ‫שחשבו אחרת והתחכמו בזה‪ ,‬ובזו לקיום‬ ‫את חובותיו‪ ,‬ותורה מלשון הוראה (זוה"ק‬ ‫המצוות בפועל‪ ,‬כאריסטו היווני וחבריו‪,‬‬ ‫ח"ג נג‪ ):‬שמורה לו את הדרך הישרה שבה‬ ‫נפלו לנוקבא דתהומא רבא כנודע‪.‬‬ ‫ילך לבלתי יצעד בדרכי עקלתון ח"ו‪.‬‬ ‫ה‬ ‫לכן במעמד הר סיני שהוא יסוד התורה‬ ‫'עץ חיים היא למחזיקים בה'‬ ‫היו רואים את הקולות‪ ,‬לרמז‬ ‫ע"י קיום התורה נעשית היא סמא דחיי‬ ‫שהדבר הנראה בעינים שהוא בחינת‬ ‫בני יששכר (סיון מאמר ה אות כב)‬ ‫בספה"ק‬ ‫ההבנה וההשגה ‪ -‬היה גם כן בהתלבשות‬ ‫כתב לפרש בזה את מאמר‬ ‫השמיעה שהיא ענין הקבלה והשמיעה‬ ‫נעים זמירות ישראל בספר תהלותיו (קיט‬ ‫בתמימות בלא להבין‪ ,‬כי זה יסוד הכלי‪.‬‬ ‫א) 'אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה''‪,‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב שמאושרים וחזקים הם‬ ‫ותמוה וכי יש תמימי דרך שאינם הולכים‬ ‫אותם ה'תמימי דרך'‪ ,‬שתמימים ושלמים‬ ‫בתורת ה'‪ .‬ומבאר בהקדם מה שאמרו‬ ‫הם בשכלם ובהבנתם‪ ,‬אך יחד עם זאת‬ ‫חז"ל (מכילתא יתרו ט) שבמתן תורה היו רואים‬ ‫הם גם 'ההולכים בתורת ה'' ומקיימים‬ ‫את הנשמע‪ ,‬והענין בזה שמחוייבים אנו‬ ‫את המצוות בפועל ולמעשה ממש‪ ,‬כי רק‬ ‫לקיים את מצוות התורה בפועל מחמת‬ ‫בזה מובטחים הם שיהיה קיום ונצחיות‬ ‫ציווי השי"ת‪ ,‬ולא לעשות מצד הבנת‬ ‫למצוותיהם ולדרכם התמימה‪ ,‬עכתד"ק‪.‬‬ ‫השכל והשגת המחשבה‪ ,‬אלא רק כי כך‬ ‫כ"ק אאמו"ר זצוק"ל סיפר מה ששמע‬ ‫ציווני ה' אלקי‪ .‬ויש בזה סגולה נפלאה‪ ,‬כי‬ ‫מרבו הגה"צ ר' מיכאל בער‬ ‫'כל דבר הנעשה על פי יסוד שכל האנושי‪,‬‬ ‫וייסמאנדל זצוק"ל שסיפר‪ ,‬כי בצעירותו‬ ‫הנה יוכל להיות סוף וקץ‪ ,‬כיון שהוא מפאת‬ ‫היה מרבה להסתובב ולבקר בספריות‬ ‫שכל האנושי שיש לו תכלית‪ ,‬והנה הוא‬ ‫שהיו בהם כתבי ידות עתיקים והוא הוציא‬ ‫בסכנה שבאיזה זמן מן הזמנים יבוא ח"ו‬ ‫כמה ספרים מהכתבי יד האלו‪ ,‬ופעם‬ ‫לעבור את פי ה'‪ ,‬כמו שתראה אריסטו‬ ‫אחת היה בותיקן שברומא ששם הוא‬ ‫היווני שהיה החכם הגדול שבאומות‪,‬‬ ‫מקור טומאת הנצרות‪ ,‬וכידוע גנוזים שם‬ ‫וסיפרו מידותיו שגינה כל תחמודות תבל‬ ‫הרבה עתיקות וכתבי יד מדורות עברו‪,‬‬ ‫רק הכל במידה ומשקל להכרח הקיום'‪,‬‬ ‫והעיד שראה שם כמרים שהיו בקיאים‬ ‫ולבסוף נפל בתאווה מגונה ומת‪' ,‬והוא‬ ‫בכל הש"ס בעל פה על הלשון‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫לבעבור שכל מידותיו ותמימות דרכיו לא‬ ‫נשארו כמרים משוקצים ומתועבים‪ .‬שכן‬ ‫היו מצד ציווי הש"י בתורה רק מפאת שכל‬ ‫כאמור לעיל בלא קיום התורה בפועל אין‬ ‫אנושי שיש לו תכלית וסוף‪ ,‬משא"כ אנחנו‬ ‫הלימוד משפיע כלום‪ .‬ואכן כך אמרו חז"ל‬ ‫בני ישראל בנים לאל חי‪ ,‬תמימות דרכינו‬ ‫(יומא עב‪ ):‬שאם לא זכה האדם אזי התורה‬ ‫הוא מצד ַה ְמצַ וֶ ה ברוך הוא‪ ,‬ושכל אלקי‬ ‫נעשית לו סם המוות רח"ל‪ ,‬והלימוד מזה‬ ‫הוא אין סוף‪ ,‬הבן הדבר'‪.‬‬ ‫ו‬ ‫כותב הברטנורא (פ"א מ"א ד"ה משה) לבאר‬ ‫שיש להשקיע גם בקיום המצוות בפועל‪,‬‬ ‫מדוע רק במסכת זו פתחה המשנה בסדר‬ ‫להוציא ממון רב לצורך הידור במצוות‪,‬‬ ‫השתלשלות התורה ממשה ליהושע וכו'‪,‬‬ ‫ולדקדק בפרטי המצוות‪ ,‬ולא להסתפק‬ ‫וכותב‪' :‬אומר אני לפי שמסכת זו אינה‬ ‫בידיעה ובהבנה שבלימוד התורה גרידא‪,‬‬ ‫מיוסדת על פירוש מצוה ממצוות התורה‬ ‫שכל זה אינו במקום הקיום במעשה‪.‬‬ ‫כשאר מסכתות שבמשנה‪ ,‬אלא כולה‬ ‫מוסרים ומידות‪ ,‬וחכמי אומות העולם גם‬ ‫'דרך ארץ קדמה לתורה'‬ ‫מידות טובות הם ההקדמה לתורה‬ ‫כן חיברו ספרים כמו שבדו מליבם בדרכי‬ ‫המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו‪ ,‬לפיכך‬ ‫יסוד נוסף המוכר לכל יהודי הוא מה‬ ‫התחיל התנא במסכת זו משה קיבל תורה‬ ‫שכתב מהרח"ו זי"ע (שערי קדושה ח"א‬ ‫מסיני‪ ,‬לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו‬ ‫שער ב) שטעם הדבר שהמידות הטובות‬ ‫המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה‬ ‫לא נכתבו במפורש בתורה‪ ,‬כי אין פסוק‬ ‫מליבם‪ ,‬אלא אף אלו נאמרו בסיני'‪.‬‬ ‫מפורש שאסור להיות כעסן ונקמן ובעל‬ ‫היינו שיכול האדם לטעות ולתהות‬ ‫קנאה וכבוד וכו'‪ ,‬הוא כיון שדרך ארץ‬ ‫למה נצרכו חז"ל לייחד מסכת‬ ‫קדמה לתורה (ויק"ר ט ג) ובלי זה אין כל‬ ‫שלמה על ענייני המידות וההנהגות הישרות‬ ‫מקום לקיום התורה והמצוות‪ ,‬ונמצא‬ ‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬והלא גם לחכמי הגויים‬ ‫שהמידות הם נחוצות עוד לפני התורה‬ ‫יש מה לומר בענין זה‪ ,‬וגם להם יש חיבורים‬ ‫בעצמה‪ .‬לימוד התורה מביא את האדם‬ ‫המדריכים את האדם היאך יתנהג עם‬ ‫לתכלית ולשלמות הדבקות בהשי"ת‪,‬‬ ‫חבריו ומה לא יעשה וכדומה‪ ,‬ומאי אהנו לן‬ ‫כמו שכתב בספר התניא (פ"ה) שאין‬ ‫רבנן‪ .‬ועל זה מבאר הרע"ב שאין הדבר כן‪,‬‬ ‫בכל המצוות ייחוד ודבקות כה גדולה‬ ‫כי התנאים הקדושים שאמרו לנו את כל‬ ‫כמו בידיעת התורה שהיא השכל האלקי‬ ‫ההדרכות שבמסכת זו לא בדו כן מליבם‪,‬‬ ‫בעצמו‪ ,‬ולכן מוכרחים להקדים לזה את‬ ‫אלא הכל נמסר למשה בסיני מפי הגבורה‪,‬‬ ‫זיכוך המידות‪ ,‬כי בלא הפרטים המבוארים‬ ‫והטעם לזה הוא כאמור‪ ,‬שבלא המידות‬ ‫בספרי המוסר אי אפשר לו לאדם להדבק‬ ‫הטובות אי אפשר להתחיל לקיים וללמוד‬ ‫בהשי"ת‪.‬‬ ‫את התורה הקדושה‪.‬‬ ‫בתחילת מסכת אבות‪ ,‬שהיא המסכתא‬ ‫כך רואים אצל רבינו הרמב"ם זי"ע‪,‬‬ ‫שבה נתבארו כל ענייני‬ ‫שבספרו הגדול 'משנה תורה' שכולל‬ ‫ההנהגה והמידות הישרות לאיש ישראל‪,‬‬ ‫ז‬ ‫דבר באהבה‪ ,‬ועוד ריבוי עצום של לימודים‬ ‫את כל ההלכות שבכל חלקי התורה‪,‬‬ ‫בענין המידות הטובות שנלמדים מספר‬ ‫ייחד מקום נכבד להלכות דעות שהם‬ ‫בראשית‪ ,‬אשר זוהי עניינה של מסכת‬ ‫ענייני הנהגה ומידות‪ ,‬ולא כתבם בסיום‬ ‫'אבות' כנ"ל‪ ,‬ולכן נקרא בשם זה‪.‬‬ ‫הספר אלא מיד אחר הלכות יסודי התורה‬ ‫הרה"ק הרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע‬ ‫בתחילת החיבור שהם היסוד לכל‪ ,‬כיון שאי‬ ‫[שהשבוע (ל' חשון) חל יומא דהילולא‬ ‫אפשר לקיים את ההלכות ולהיות יהודי‬ ‫קדישא דיליה] בספר בארות המים (פרשת לך‬ ‫בלא השלמות במידות שבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫לך ד"ה לך) כתב לבאר שלכן נכתב בפסוק (יב‬ ‫ובפרט שייך דבר זה לרבנים ולדיינים‪ ,‬כמו‬ ‫א) 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך'‬ ‫שכותב הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות‪,‬‬ ‫אף שהסדר היה צריך להיות להיפך‪ ,‬שהרי‬ ‫שתחילת המסכתא היא מוסר לדיינים כיון‬ ‫קודם יוצא מבית אביו וממשפחתו ורק‬ ‫'שעמי הארץ ‪ -‬כשלא יהיו בעלי מוסר‪ ,‬אין‬ ‫אחר כך יוצא מעירו ומארצו‪ .‬אלא שבא‬ ‫ההיזק לכל ההמון אלא לבעליו בלבד‪ ,‬אבל‬ ‫להורות 'איך להשליך מאיתנו התאוות‬ ‫השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע‪ ,‬יזיק‬ ‫הרעות והמידות המגונות ולהתרחק מהם‪.‬‬ ‫עצמו ויזיק לבני אדם'‪ ,‬וכמו כן אצל לומדי‬ ‫ואמר 'לך לך מארצך'‪ ,‬כי התחיל בזה‬ ‫תורה‪ ,‬כמו שמבואר בסוף מסכת יומא‬ ‫אשר יותר ניקל עליו להשליך מאתו‪ ,‬והיינו‬ ‫(דף פו‪ ).‬שעל תלמיד חכם יש תביעה יותר‬ ‫המידות המגונות אשר הוטבעו בו על ידי‬ ‫גדולה כשאין מעשיו נאים ומתוקנים‪ ,‬ואף‬ ‫אנשי מדינתו‪ ,‬והמה לא הוטבעו בו על ידי‬ ‫בשעה שהוא בסך הכל אינו משלם מיד‬ ‫הרגל יתרה‪ ,‬לכן בניקל לו לעזוב אותם‪.‬‬ ‫כשקנה‪ ,‬נחשב זה כבר לחילול ה' אצלו‪.‬‬ ‫ואחר כך אמר 'וממולדתך'‪ ,‬רצה לומר‬ ‫לפי זה יש לומר שלכן נקראת מסכת‬ ‫לעזוב המידות הרעות אשר הורגל בהם‬ ‫זו בשם 'אבות'‪ ,‬כיון שרואים‬ ‫יותר מהנ"ל‪ ,‬והיינו מבני משפחתו‪ .‬ואחר‬ ‫שהתורה כתבה את כל תהלוכות ותולדות‬ ‫כך אמר 'ומבית אביך'‪ ,‬רצה לומר לעזוב‬ ‫האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב‬ ‫המידות הרעות אשר הוטבעו בו מחמת‬ ‫באריכות בספר בראשית‪ ,‬אף שבכל‬ ‫הרגל יתרה‪ ,‬והיינו מבית אביו‪ ,‬ועתה בא‬ ‫הספר כמעט ואין מצוות הנוהגות לדורות‪,‬‬ ‫סדר הפסוק בכוונה יתרה‪ ,‬מן היותר ניקל‬ ‫אלא שמזה אנו לומדים כל כך הרבה‬ ‫אל היותר חמור'‪ .‬כי זה כל האדם‪ ,‬לעקור‬ ‫מוסר היאך תהיה הנהגתו של האדם בין‬ ‫את המידות הרעות שהוטבעו בו‪ ,‬ולזכך‬ ‫הבריות‪ ,‬איך לחיות עם אמונה בהירה‬ ‫את נפשו בזיכוך אחר זיכוך‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫ולהתהלך בתמימות עם השי"ת ולקבל כל‬ ‫ח‬ ‫'ומוסיף אני שמזה יש ללמוד שאפילו עם‬ ‫מוכשר וראוי ללימוד וקיום התורה‪ ,‬ויוכל‬ ‫הארץ בעל מידות טובות שונא חכמים'‪,‬‬ ‫להיות דבוק להשי"ת בתכלית‪.‬‬ ‫עד שאמר רבי עקיבא כשהיה עם הארץ‬ ‫(פסחים מט‪' ):‬מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו‬ ‫'מזה ומזה אל תנח ידך'‬ ‫התורה והמידות תרי ריעין דלא מתפרשין‬ ‫כחמור'‪ ,‬אף שהיה עם מידות מתוקנות‬ ‫כאלו‪ .‬הרי רואים מכאן יסוד זה‪ ,‬שהמידות‬ ‫נמצא שלצורך שלמות העבודה נצרך‬ ‫בלא התורה אינם כלום כדברי החתם‬ ‫האדם הן ללמוד ולקיים את‬ ‫סופר‪ ,‬וכן התורה בלי מידות אינה נקנית‬ ‫התורה‪ ,‬ולא להסתפק בידיעת השכל בלבד‬ ‫כדברי הרמ"ע מפאנו‪ ,‬ומזה ומזה אל תנח‬ ‫אלא לקיים בפועל ממש‪ ,‬והן לזיכוך ותיקון‬ ‫ידך‪.‬‬ ‫המידות‪ ,‬שיהיה מושלם בבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫ודבר זה עולה בקנה אחד עם דברי החתם‬ ‫'ובה אדע כי עשית חסד'‬ ‫סופר (שבת קכז‪ :‬ד"ה ומעשה באדם אחד) שכתב על‬ ‫אליעזר חיפש ברבקה מעלות אלו‬ ‫הגמרא שם המספרת את המעשה בפועל‬ ‫ברוח הדברים נשוב לבאר שאליעזר‬ ‫שאחר שנשכר ועבד שלוש שנים אצל‬ ‫שהיה 'עבד משכיל' (בר"ר ס ב) ידע‬ ‫בעל הבית אחד שילחו לביתו בערב יום‬ ‫את כל זה‪ ,‬וכשיצא לחפש אשה ליצחק‬ ‫הכיפורים בלא תשלום על עבודתו‪ ,‬והפועל‬ ‫אבינו ידע שעליו לחפש במיועדת שמצד‬ ‫דן אותו לכף זכות באמתלאות שונות‬ ‫אחד תהיה מושלמת בקיום התורה בפועל‪,‬‬ ‫ומשונות מדוע אין בידו לשלם אף שראה‬ ‫ומצד שני תהיה בעלת מידות טובות‬ ‫אצלו נכסים רבים‪ ,‬יעו"ש באריכות‪ .‬ומביא‬ ‫ומתוקנות‪ .‬והנה כאשר נצטוה לקחת אשה‬ ‫מהרמ"ע מפאנו (בתשובות סי' סג) שהביא‬ ‫ממשפחתו של בתואל ולבן הארמי‪ ,‬חשש‬ ‫מהשאילתות (פרשת שמות סי' מ) שאותו פועל‬ ‫שאם יגיע לביתם וירצה את בתם‪ ,‬יתנו לו‬ ‫היה רבי עקיבא קודם שלמד תורה כשהיה‬ ‫את אחת השפחות שבבית או סתם אשה‬ ‫עדיין עם הארץ‪ ,‬והבעה"ב היה רבי אליעזר‬ ‫מהשוק ויאמרו שהיא ממשפחתם‪ ,‬כמו‬ ‫בן הורקנוס‪.‬‬ ‫שכתב האור החיים הק' (פסוק יב ד"ה וטעם)‪,‬‬ ‫ומביא החתם סופר שהרמ"ע מפאנו‬ ‫ולכן היה מוכרח לבדוק את הענין על ידי‬ ‫כתב הלימוד מזה‪ ,‬שבזכות‬ ‫סימן לראות מי היא בעלת חסד‪ ,‬שמורה‬ ‫שהיה רבי עקיבא בעל מידות טובות זכה‬ ‫על זה שהיא ממשפחתו של אברהם איש‬ ‫אחר כך ללמוד תורה עד שנעשה גדול‬ ‫החסד‪.‬‬ ‫בישראל‪ .‬ואילו החתם סופר עצמו כותב‬ ‫ט‬ ‫עניינים אלו תהיה אכן ראויה ומתאימה‬ ‫לכן נעמד ליד באר המים ועשה את הסימן‬ ‫להקים בית עם יצחק אבינו ולהמשיך את‬ ‫לבדוק מי מנערות העיר תשאב‬ ‫בנין כלל ישראל‪.‬‬ ‫לכל גמליו בלי שביקש ממנה‪ ,‬ומזה‬ ‫זה שהדגיש המדרש את ענין רחיצת‬ ‫הבין שמסתמא היא ממשפחת אברהם‬ ‫הרגליים שנאמרה אצל אליעזר עבד‬ ‫שהשפיע על כל משפחתו שיהיו גם הם‬ ‫אברהם‪ ,‬ובהקדם דברי רביה"ק הבני‬ ‫בעלי חסד‪ ,‬וכמו שהביא רש"י (יט א) מחז"ל‬ ‫שלשים זי"ע שמביא (פרשת וירא ד"ה יקח נא)‬ ‫(בר"ר נ ה) שלוט בן אחיו למד ממנו להיות‬ ‫בשם רבו הרה"ק מצאנז זי"ע על הפסוק (יח‬ ‫מחזר אחר האורחים‪ .‬ואמנם בתחילה עדיין‬ ‫ד) 'יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם'‪ ,‬וזה‬ ‫הסתפק בזה‪ ,‬כיון שלוט גר בסמיכות מקום‬ ‫לשונו‪' :‬שמעתי ממורי הקדוש זצ"ל מצאנז‬ ‫לאברהם ושפיר למד ממנו‪ ,‬אך ארם נהריים‬ ‫זי"ע אמן‪ ,‬בפסוק זה בעת סעודה שלישית‬ ‫היתה רחוקה מאוד מאברהם אבינו‪ ,‬וחשב‬ ‫בזה הלשון‪' ,‬מים' היינו תורה‪ ,‬למדו רק‬ ‫בדעתו שאין ראיה מכך שהיא גומלת‬ ‫מעט תורה‪ ,‬אך 'ורחצו רגליכם' מן הרגילות‬ ‫חסדים שהיא אכן ממשפחת אברהם‪,‬‬ ‫שלכם מן התאוות ומן הטבעיות כי הרגל‬ ‫כיון שהוא רחוק ממקום זה‪ .‬וגם אצל‬ ‫נעשה טבע‪' ,‬והישענו תחת העץ'‪ ,‬חברו‬ ‫הגויים מצינו שיש מידות מתוקנות‪ ,‬כדברי‬ ‫עצמיכם לצדיק אמת שנקרא עץ‪ ,‬ע"כ‬ ‫הברטנורא‪ .‬אך שוב שינה את דעתו והיה‬ ‫שמעתי מפה קדוש'‪ .‬וזה שרמז המדרש‬ ‫בטוח 'בזכותו של אברהם'‪ ,‬היינו שהיה‬ ‫שעבדי האבות הנחילו לנו את הלימוד‬ ‫בטוח שזכותו כל כך גדולה‪ ,‬עד שמעשיו‬ ‫להיות מושלם הן במידות ורחיצת ההרגלים‬ ‫משפיעים אף למקומות רחוקים מאוד‪ ,‬ואם‬ ‫הרעים‪ ,‬והן בלימוד וקיום התורה‪ ,‬והא בלא‬ ‫כן שפיר יש ראיה מהחסד של רבקה שהיא‬ ‫הא לא סגי‪.‬‬ ‫ממשפחת אברהם שמשפיע עד לשם‪.‬‬ ‫מיד נעמד אליעזר עבד אברהם ונתן‬ ‫'שם שמים שגור על פיו'‬ ‫לרבקה צמידים שהם רמז לעשרת‬ ‫הלימוד מפרשתן לחיות עם השי"ת‬ ‫הדברות‪ ,‬כי רצה לרמז בזה שמלבד‬ ‫אברהם אבינו כשניגש לחפש זיווג‬ ‫השלמות במידות יש בה גם שלמות‬ ‫לבנו ליצחק‪ ,‬לא עירב בזה‬ ‫בתורה‪ ,‬ולא רק בידיעת ושכל התורה‪ ,‬אלא‬ ‫פניות ונגיעות ושיקולים עצמיים של כבוד‬ ‫גם בקיום בפועל ממש‪ ,‬ולכן הדגיש הכתוב‬ ‫וכדומה‪ ,‬כדרך הרבה אנשים שכשהם‬ ‫שנתן הצמידים 'על ידיה'‪ ,‬לרמז על הקיום‬ ‫נצרכים לדאוג לשידוך לבנם או לבתם‪,‬‬ ‫בידיים ובכלי המעשה‪ .‬ורק בשילוב שתי‬ ‫י‬ ‫וכן כשהסכימו לשידוך שב והשתחוה לה'‬ ‫מתעסקים וחוזרים רבות שזה הבן 'שלהם'‬ ‫(פסוק נב)‪ ,‬ומכאן נלמד שמודים על בשורה‬ ‫ו'הם' צריכים כך וכך‪ ,‬ורק שידוך פלוני הולם‬ ‫טובה (רש"י שם ד"ה וישתחו)‪.‬‬ ‫את כבודם ומתאים למעמדם המכובד‪,‬‬ ‫אשרי האיש שחי בצורה זו‪ ,‬ואינו שוכח‬ ‫וכדומה לזה‪ .‬לא כן אבינו אברהם שכל‬ ‫מהשי"ת בהתעסקותו בכל ענייניו‪,‬‬ ‫מהלך המחשבה שלו כשניגש לשידוך של‬ ‫אלא בכל עת הוא מתפלל אליו ומודה לו‬ ‫יצחק היה רק כדי לקיים את ציווי הבורא‬ ‫על כל חסד מקטן ועד גדול‪ ,‬ובפרט בעת‬ ‫ולהמשיך את בנין הדורות‪ ,‬על ידי שחיפש‬ ‫התעסקות בענין שידוך‪ ,‬שעל ידי כך חוסך‬ ‫לו אשה שיהיו בה מעלות אלו ותהיה ראויה‬ ‫מעצמו כל מיני דאגות ולחצים ועגמת נפש‪,‬‬ ‫להמשיך את בנין כלל ישראל‪ ,‬והקשר בינו‬ ‫וזוכר שרק השי"ת מנהל הכל ומזווג זיווגים‪,‬‬ ‫לבין יצחק לענין השידוך היה צדדי וטפל‬ ‫והוא מדבר אליו בכל רגע ועל כל דבר‪.‬‬ ‫ממש‪ ,‬ולכן הביא רש"י גימטריא שמורה‬ ‫ובזכות זה בוודאי תשרה הברכה במעשי‬ ‫שיצחק היה בנו‪ ,‬לרמז שהשייכות בינו לבין‬ ‫ידיו ויהיה הבית הנבנה בית להשראת‬ ‫יצחק לגבי חיפוש השידוך היה כגימטריא‬ ‫השכינה‪ ,‬וימשיך את שלשלת הדורות‬ ‫בעלמא שהיא רק כפרפראות לחכמה (אבות‬ ‫בכרם ישראל‪ ,‬ויזכה לרוות רוב נחת‬ ‫פ"ג מי"ח) ואין זה קשר עמוק ויסודי‪.‬‬ ‫דקדושה‪.‬‬ ‫מפרשתא דא רואים אנו איך חי יהודי‬ ‫יעזור השי"ת שזכותיה דאברהם רחימא‬ ‫אמיתי‪ ,‬שאליעזר עבד‬ ‫יגן עלינו ובעדנו‪ ,‬שנזכה להתחזק‬ ‫אברהם שהיה דולה ומשקה לנו מתורתו‬ ‫ולהחדיר לנפשנו את האמונה והבטחון‬ ‫של אברהם‪ ,‬בכל שלב של ההתעסקות‬ ‫הנלמדים מפרשיות אלו‪ ,‬וכך נחיה‬ ‫בשידוך‪ ,‬שגור שם שמים על פיו והוא אינו‬ ‫במנוחת נפש הבוטח ועם שמחה ויישוב‬ ‫גומר מלהתפלל ולבקש ולהודות להשי"ת‬ ‫הדעת‪ .‬ויתעורר כבר הרצון העליון לרחם‬ ‫על כל פרט ופרט‪ ,‬הוא אינו נכנס כלל‬ ‫על שארית ישראל שה פזורה בגולה‪,‬‬ ‫לתמונה ולא פעולותיו שלו עושות משהו‪,‬‬ ‫ויתבטלו בתכלית כל שונאי ישראל רודפי‬ ‫אלא הכל רק בזכות 'ה' אלקי אדוני אברהם‬ ‫התורה מבית ומחוץ‪ .‬ומתוך שפע רב בכל‬ ‫אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני' (פסוק‬ ‫העניינים‪ ,‬חיי בני ומזוני רוויחי‪ ,‬נזכה לגאולה‬ ‫כז) ומיד השתחוה והודה לה' (פסוק כו) ואף‬ ‫השלמה במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫סיפר לבתואל ולבן (פסוק מח) שהודה לה'‪,‬‬ ‫אי‬ ‫נצר‬ ‫אמונים‬ ‫פניני‬ ‫קטעים נבחרים מתוך גליונות 'אמונים נצר'‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫לימוד התורה חשוב יותר מכל הייחוסים‬ ‫בתורה‪ .‬אך עדיין קשה למה נרמז עניין‬ ‫הפרשה נאמר (כח ט) 'וילך‬ ‫בסיום‬ ‫זה דווקא כאן‪.‬‬ ‫עשיו אל ישמעאל ויקח את‬ ‫מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות‬ ‫להוסיף על דבריו אלו‪ ,‬שלכאורה‬ ‫ויש‬ ‫נביות על נשיו לו לאשה'‪ ,‬וברש"י (ד"ה‬ ‫קשה מדוע אכן עשיו לא חיפש‬ ‫אחות) מביא חשבון‪ ,‬שמפסוק זה למדנו‬ ‫אחר יעקב בבית המדרש‪ ,‬וכי הוא‬ ‫שנטמן יעקב אבינו ולמד תורה בבית‬ ‫לא הכיר את אחיו שהוא 'איש תם‬ ‫עבר ארבע עשרה שנה‪ .‬ותמה בדברי‬ ‫יושב אוהלים' ונמצא תמיד בבית‬ ‫ישראל (פרשתן ד"ה וילך עשו) בשם זקנו‬ ‫המדרש‪[ ,‬וכמו שבזמננו רואים שהרשעים‬ ‫הרה"ק מקאז'מיר זי"ע‪ ,‬מדוע נרמז‬ ‫יודעים היטב היכן לחפש אחר הבחורים‬ ‫דבר כה קדוש בדיוק כאן בשידוך של‬ ‫והאברכים‪ .]...‬ויש לומר שעשו אכן‬ ‫עשיו הרשע ומחלת בת ישמעאל‪.‬‬ ‫חשב שבוודאי יעקב יודע שעשו יחפש‬ ‫אחריו בבית המדרש‪ ,‬ומטעם זה עצמו‬ ‫הדברי ישראל שבשלמא מה‬ ‫ומוסיף‬ ‫שלא נכתב מפורש בתורה‬ ‫אינו מתחבא שם אלא במקום אחר כדי‬ ‫שלמד יעקב אבינו תורה י"ד שנה‪ ,‬לא‬ ‫שעשו לא ימצא אותו‪ ,‬ולכן לא חיפש‬ ‫קשה‪ ,‬כמו שכתב המהר"ל (בראשית י ח‪,‬‬ ‫עשיו שם‪ .‬לעומת זאת יעקב אבינו היה‬ ‫גבורות ה' פי"ז) שכל דבר שהיה בהסתר‬ ‫איש תם‪ ,‬ולא עשה פשעטלא"ך כאלו‪,‬‬ ‫נכתב בתורה גם כן בהסתר‪ ,‬וכיון‬ ‫אלא התחבא בבית המדרש בתמימות‪,‬‬ ‫שיעקב אבינו נטמן והתחבא שם‬ ‫וקיים מצוות השתדלות בכל שהוא‪.‬‬ ‫מפני עשיו אחיו‪ ,‬לא נכתב זה בפירוש‬ ‫בי‬ ‫לימוד התורה של יעקב דווקא כאן‬ ‫כל פנים מיישב הדברי ישראל‪,‬‬ ‫על‬ ‫בנישואי עשיו עם מחלת בת ישמעאל‬ ‫שהנה יעקב ועשו היו שקולים‬ ‫נכדת אברהם‪ ,‬כי זה מה שהגביר את‬ ‫בייחוס שלהם‪ ,‬כי שניהם היו בני יצחק‬ ‫כוחו של יעקב אבינו על פני עשיו‬ ‫ונכדי אברהם אבינו‪ ,‬וכיון שעשו רצה‬ ‫אחיו‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫לגבור ולנצח את יעקב‪ ,‬הלך ונשא את‬ ‫נכדתו של אברהם‪ ,‬וכיון שאשתו כגופו‬ ‫לימוד גדול לכל אחד‪ ,‬שלימוד‬ ‫זהו‬ ‫(ברכות כד‪ ,).‬נמצא שקיבל גם את כח‬ ‫ושקיעות התורה הוא הרבה יותר‬ ‫הייחוס שלה‪ ,‬ונהיה נכד של אברהם‬ ‫במעלה מלהיות נכדו של אברהם אבינו‬ ‫אבינו שתי פעמים‪ ,‬ובזה חשב לגבור‬ ‫כמה פעמים‪ ,‬שכן כל מעלת הצדיקים‬ ‫על יעקב שהוא נכדו רק פעם אחת‪.‬‬ ‫היא על ידי התורה‪ ,‬ואין למעלה ממנה‪.‬‬ ‫וכל אברך ששקוע ומונח בלימוד‬ ‫אבינו אכן התיירא מכך‪ ,‬לכן‬ ‫יעקב‬ ‫התחכם ואמר‪' :‬הלא עיקר כחו‬ ‫התורה‪ ,‬מגביר בכך את כחו הרוחני‬ ‫של אברהם היה על ידי שלמד תורה‪,‬‬ ‫שיוכל לגבור ולנצח את כל כחות הרע‬ ‫הנני אלך ואתדבק בשורש שורשו של‬ ‫והטומאה שיכלו כעשן‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬היינו בתורה הקדושה שלמד‪,‬‬ ‫(בתחילת שיעור בהיכל הכולל –‬ ‫שהיא קדמה לעולם (זבחים קטז‪ ,).‬ועולה‬ ‫יום חמישי תולדות תשפ"ו)‬ ‫על כל הייחוסים'‪ .‬ומטעם זה נרמז ענין‬ ‫שלמות התורה כשיש עימה חסד‬ ‫ד"ה ועפרון)‪ .‬ושמעתי מנכדי שיחיה בשם‬ ‫הפסוקים (פסוק כז) 'ויהי עשיו‬ ‫בהמשך‬ ‫זקינו מחותני כ"ק אדמו"ר מצאנז‪-‬‬ ‫איש יודע ציד איש שדה‬ ‫טשאקעווא שליט"א שהרמז בזה הוא‬ ‫ויעקב איש תם יושב אוהלים'‪ .‬וכתב‬ ‫שפעמים יש שמוטל על האדם לסגור‬ ‫רש"י (ד"ה אוהלים) שנכתב 'אוהלים'‬ ‫את הגמרא ולצאת מבית המדרש כדי‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬כי היה יושב באוהלו‬ ‫לעשות חסד עם רעהו‪ ,‬ולכן היתה‬ ‫של שם ואוהלו של עבר‪ .‬ויש לדקדק‬ ‫ישיבתו של יעקב חסרה‪ ,‬כי לפעמים‬ ‫למה נכתבה תיבת 'י ֵֹשב' בכתיב חסר‬ ‫הוצרך לעזוב את בית המדרש לשם‬ ‫בלא וא"ו המורה על ישיבה חסרה‪,‬‬ ‫עשיית חסד‪ .‬ועל דרך זה יש לפרש‬ ‫כמו שכתב רש"י לעיל (יט א ד"ה ולוט‪ ,‬כג י‬ ‫גי‬ ‫חיים ואהבת חסד'‪ .‬ועוד לאלוה מילין‬ ‫שלכן אמר הכתוב שהיה יושב בשני‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫אוהלים‪ ,‬הן באוהלי תורה והן באוהלי‬ ‫(גליון פרשת ויצא תשפ"ו)‬ ‫חסד והכנסת אורחים‪ ,‬בבחינת 'תורת‬ ‫עבודת יעקב אבינו להעלות גם את הרוחניות‬ ‫כן רבקה אמנו הרומזת על השכינה‬ ‫לא‬ ‫טעמא מכוון חג הסוכות כנגד‬ ‫מהאי‬ ‫הקדושה (זוה"ק ח"ג צט‪ ,):‬שהיא ידעה‬ ‫יעקב אבינו עליו השלום‪,‬‬ ‫והבינה אל נכון שעשיו הרשע סר מדרך‬ ‫כמובא בטור (או"ח סי' תיז) בשם אחיו‬ ‫הישר ושקע בטומאת העוה"ז מכל וכל‬ ‫רבינו יהודה ז"ל‪ ,‬שכן כמבואר בכתבי‬ ‫ואינו עוסק כלל בהעלאת הגשמיות‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע‬ ‫ולכן קראה ליעקב בנה וציוותה עליו‬ ‫(עי' פרי צדיק פרשת תולדות אות ה) זה היה‬ ‫שיקח מן הצאן ויגיש מטעמים ליצחק‬ ‫תורף עניינו של יעקב אבינו שעשה‬ ‫אביו כאשר אהב‪ ,‬והוצרכה לשכנעו‬ ‫מהגשמיות רוחניות‪ .‬שאמנם בעצם‬ ‫ולהפציר בו שוב ושוב עד שהסכים‬ ‫היה יעקב אבינו 'יושב אהלים' ואיש‬ ‫לכך‪ ,‬שכן מצד טבעו ושליחותו בעולם‬ ‫תם שאין לו שום שיג ושיח עם עסקי‬ ‫לא עמד בעצם לקיום עבודה זאת של‬ ‫העולם הזה‪ ,‬ואילו אחיו עשיו היה‬ ‫התעסקות בגשמיות כרצון ה'‪ ,‬אלא היה‬ ‫'איש שדה'‪ ,‬והיינו שעבודתו היתה‬ ‫כל כולו רוחניות ואור אלקי בלי שום‬ ‫להגביה ולרומם את ענייני הארציות‪.‬‬ ‫ואכן יצחק אבינו‪ ,‬שקרא לבית המקדש‬ ‫צמצום‪ ,‬אלא שכעת הוזקק בעל כרחו‬ ‫'שדה' (פסחים פח‪ ).‬והיינו שגם הוא עסק‬ ‫לקחת על עצמו את שתי העבודות‬ ‫בהעלאת הגשמיות לגבוה וקיום רצון‬ ‫של הרוחני והגשמי גם יחד‪ .‬ולזה‬ ‫ה' גם בעסקי העולם כחפירת הבארות‬ ‫מרמזת תיבת 'יעקב' שהיא נוטריקון י'‬ ‫וכדומה‪ ,‬דימה בדעתו שבנו עשיו הוא‬ ‫עקב‪ ,‬והיינו שאת כל העקב והדברים‬ ‫עיקר המשכו‪ ,‬ושהוא אכן עוסק כראוי‬ ‫השפלים הגביה למדרגת יו"ד חכמה‬ ‫בעבודתו זאת‪ ,‬עד שבא ושואל את‬ ‫קדומה‪.‬‬ ‫אביו היאך מעשרין את המלח וכדומה‬ ‫(גליון פרשת נח תשפ"ו)‬ ‫(בר"ר סג י)‪.‬‬ ‫די‬ ‫פקודיך נצרתי‬ ‫שיעורים וחידו"ת ובירורי הלכה‬ ‫הלכות שבת (ט"ו)‬ ‫פרטי דיני איסור רחיצה בשבת‬ ‫רחיצה בחמין כשכל מטרתו רק על מנת להתחמם ולא על מנת לרחוץ ⋅ מכשיר‬ ‫לייבוש מים ⋅ להעמיד עצמו בחמה לאחר שרחץ עצמו בצוננים ⋅ רובו ככולו‬ ‫בענין איסור רחיצת הגוף במים שהוחמו מער"ש ⋅ גדר רחיצת רוב הגוף ⋅ רוחץ‬ ‫מעט וחוזר ורוחץ מעט ⋅ מים המתחממים ע"י שעון שבת ⋅ טעם המקומות‬ ‫שלא עשו הפסק בשבת ⋅ דינים היוצאים‬ ‫גופו בחמין'‪ .‬ובפשוטו כל כוונתו כאן הוא‬ ‫רחיצה בחמין כשכל מטרתו רק על‬ ‫רק להתחמם מן המדורה ללא קשר למים‬ ‫מנת להתחמם ולא על מנת לרחוץ‬ ‫שעליו ואפ"ה נאסר מצד רחיצה‪.‬‬ ‫א] יש לדון במי שרוצה להתחמם עקב‬ ‫וביותר מפורש כן בהמשך דברי השו"ע‬ ‫שנתקרר מאוד ואין לו מדורה‬ ‫שם בסעיף ה' שכתב‪' :‬יש‬ ‫להתחמם כי אם ע"י המים החמים‪ ,‬ונמצא‬ ‫אומרים שצריך ליזהר שלא לחמם ידיו אצל‬ ‫שאין כוונתו כלל לשם רחיצה כי אם לשם‬ ‫האש אחר נטילה‪ ,‬אם לא ינגבם תחילה‬ ‫חימום גרידא‪.‬‬ ‫יפה'‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומוכח שכל מטרתו לחמם ידיו‪,‬‬ ‫ולכאורה יש להביא ראיה גמורה‬ ‫ואפ"ה אסור אם נעשה כרחיצה‪.‬‬ ‫לאיסור ממש"כ בשו"ע‬ ‫וגדולה מזו מצינו בסיפא דסעיף ד'‬ ‫(סימן שכ"ו סעיף ד')‪' :‬לא ישתטף אדם בצונן‬ ‫שכתב השו"ע‪' :‬אבל מותר‬ ‫כל גופו ויתחמם כנגד המדורה‪ ,‬מפני‬ ‫להשתטף בצונן אחר שנתחמם אצל האש'‪,‬‬ ‫שמפשיר מים שעליו‪ ,‬ונמצא כרוחץ כל‬ ‫וט‬ ‫המדורה‪ ,‬מפני שמפשיר מים שעליו‪,‬‬ ‫והיינו שאם נתחמם כנגד המדורה ואח"כ‬ ‫ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין'‪ ,‬יש לחקור‬ ‫רוצה לקרר עצמו במים מותר‪ ,‬והטעם מפני‬ ‫מה הדין בהולך לעמוד כך נגד החמה‪ ,‬האם‬ ‫שאין מצוי שיבואו המים לידי הכשר‪ ,‬ומוכח‬ ‫גם בזה יש חשש של נראה כרוחץ עצמו‬ ‫דאילו היו מכשירים המים היה אסור אף‬ ‫בחמין‪.‬‬ ‫שיש לו מטרה לקרר עצמו‪.‬‬ ‫והנה למ"ד דמותר לרחוץ בחמי טבריא‬ ‫ולפי"ז ה"ה וכ"ש למי שרוצה לרחוץ‬ ‫שבכלי ודאי שרי‪ ,‬אך אנן קיי"ל‬ ‫עצמו מאיזה לכלוך ואין לו מים‬ ‫לאסור בזה‪ ,‬וכמש"כ השו"ע בסעיף‬ ‫צוננים ולכן לוקח חמים שבוודאי אסור‪.‬‬ ‫ב'‪ ,‬וא"כ יש לדון מה הדין באופן הנ"ל‪,‬‬ ‫ומיהו עדיין יש מקום להתעקש‪ ,‬כי‬ ‫ומסברא נראה יותר דכיון שכעת ניכר‬ ‫מה שאסרו אף כשאין כוונתו‬ ‫שהוא ע"י החמה הו"ל כעין חמי טבריא‬ ‫כלל לשם רחיצה‪ ,‬אולי נאמר רק כלפי‬ ‫שבקרקע ושפיר דמי‪.‬‬ ‫חמין שהוחמו בשבת דחמימי טפי‪ ,‬ועדיין‬ ‫רובו ככולו בענין איסור רחיצת הגוף‬ ‫אין לנו ראיה גמורה כלפי חמין שהוחמו‬ ‫במים שהוחמו מער"ש‬ ‫בער"ש דקיל טפי‪ ,‬ומיהו לדעת השו"ע‬ ‫ד] כתב השו"ע (סימן שכ"ו סעיף א')‪' :‬אסור‬ ‫גם נדון דסעיף ד' והיינו במשתטף בצונן‬ ‫לרחוץ כל גופו‪ ,‬אפי' כל אבר ואבר‬ ‫ועומד נגד המדורה‪ ,‬דינו כהוחמו בער"ש‬ ‫לבד'‪ .‬וכתב המגן אברהם (סק"א)‪ :‬וה"ה רוב‬ ‫ואפ"ה לא אזלינן בתר כוונתו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫גופו‪.‬‬ ‫מכשיר לייבוש מים‬ ‫ויש לציין כי כן מצינו כלפי י"ח דבר שגזרו‬ ‫ב] והנה בזמננו מצוי מכשירי ייבוש ידים‪,‬‬ ‫על הבא ראשו ורובו במים שאובים‬ ‫ויש לדון מה הדין לייבש בהם הידים‬ ‫או על טהור שנפלו עליו ג' לוגין מים‬ ‫באופן שהם דולקים ממילא‪ ,‬והנה אם‬ ‫שאובין‪ ,‬וז"ל הגמרא במסכת שבת (יד‪:).‬‬ ‫הפעולה שם היא רק בהורדת המים ממנו‬ ‫'והבא ראשו ורובו במים שאובין‪ ,‬מאי‬ ‫ע"י אויר חזק ודאי שרי‪ ,‬אבל אם נעשה‬ ‫טעמא גזרו ביה רבנן טומאה‪ ,‬אמר רב ביבי‬ ‫זה ע"י חימום המים לכאורה אסור לדעת‬ ‫אמר רב אסי‪ ,‬שבתחילה היו טובלין במי‬ ‫הרא"ש המובא בסעיף ה'‪ ,‬ועיין‪.‬‬ ‫מערות מכונסין וסרוחין‪ ,‬והיו נותנין עליהן‬ ‫מים שאובין‪ ,‬התחילו ועשאום קבע‪ ,‬גזרו‬ ‫להעמיד עצמו בחמה לאחר שרחץ‬ ‫עליהם טומאה‪ .‬מאי קבע‪ ,‬אמר אביי שהיו‬ ‫עצמו בצוננים‬ ‫אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו ואלו‬ ‫ג] והנה בעיקר הדין הנ"ל ש'לא ישתטף‬ ‫מטהרין‪ ,‬אמר ליה רבא מאי נפקא מינה?‬ ‫אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד‬ ‫זט‬ ‫ולענ"ד דין זה נכון רק בנמלך בו‪ ,‬אבל אם‬ ‫הא קא טבלי בהנך‪ ,‬אלא אמר רבא שהיו‬ ‫מעיקרא דעתו לרחוץ כל או רוב‬ ‫אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין‪.‬‬ ‫גופו‪ ,‬יתכן שאין מועיל מה שרוחץ ומנגב‬ ‫וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין‬ ‫מעט ושוב רוחץ ומנגב מעט‪ ,‬דסו"ס רחץ‬ ‫מים שאובין‪ ,‬מאי טעמא גזרו ביה רבנן‬ ‫כל גופו‪.‬‬ ‫טומאה‪ ,‬דאי לא הא לא קיימא הא'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫מים המתחממים ע"י שעון שבת‬ ‫והרי בטבילה בעינן כל הגוף ואפ"ה גזרו‬ ‫על רוב הגוף ומשמע דמיחלף‬ ‫ז] דנו פוסקי זמננו בדין מים שנתחממו‬ ‫בכולו‪ ,‬אך שם גזרו רק בצירוף ראשו‬ ‫בשבת ע"י שעון שבת‪ ,‬האם דינם‬ ‫משא"כ הכא רוב הגוף בכלל האיסור אף‬ ‫כהוחמו בשבת או כהוחמו בער"ש‪ ,‬ויש‬ ‫ללא הראש‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫מפוסקי זמננו שכתבו לדמות זה למש"כ‬ ‫רעק"א להקל במים שנתחממו מאליהם‪,‬‬ ‫גדר רחיצת רוב הגוף‬ ‫וכן משמע בשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן נ"ח‪,‬‬ ‫ה] והנה אף לפי הסכמת הפוסקים כי‬ ‫ח"ג סימן ל"ג ומ"ז‪ ,‬ח"ד סימן ל"א)‪.‬‬ ‫גם רוב הגוף בכלל איסור רחיצה‬ ‫ולענ"ד אין זה דומה כלל‪ ,‬דהתם התחיל‬ ‫בחמין שהוחמו מער"ש‪ ,‬דרובו ככולו‪,‬‬ ‫הכל מער"ש וממשיך מאליו‪,‬‬ ‫לענ"ד יש צד לומר דהנ"מ ברוב ברציפות‬ ‫משא"כ בדידן שנעשית פעולה חדשה אף‬ ‫שאז הוי רחיצה חשובה‪ ,‬משא"כ כשרוחץ‬ ‫שנעשה מאליו‪ .‬ושוב הראוני שכבר קדמני‬ ‫איברים נפרדים ויש ביניהם הפסק מקום‬ ‫בזה בתשובות והנהגות (ח"ב סימן ר"א) וז"ל‪:‬‬ ‫שאינו רוחץ‪ ,‬אף שאם נחשב האיברים‬ ‫'והאמת אגיד שלע"ד גם הגרע"א זצ"ל‬ ‫הרחוצים יש בהם רוב‪ ,‬אולי זה נחשב‬ ‫לא התיר כשפועל שעון בשבת שיש כאן‬ ‫כמקצת גופו בלבד‪ ,‬ועיין‪.‬‬ ‫בשבת גופא מעשה לחמם‪ ,‬וכה"ג נקרא‬ ‫הוחמו בשבת דאסור גם בהוחם דרך היתר‪,‬‬ ‫רוחץ מעט וחוזר ורוחץ מעט‬ ‫וכמש"כ הגרע"א שם מהמג"א בסק"ו‪,‬‬ ‫ו] כתב בפסק"ת (הערה ‪ :)1‬האיסור לרחוץ‬ ‫ודבריו רק כשהתחיל המים לצאת מע"ש‬ ‫כל גופו אפילו אבר אבר היינו כל זמן‬ ‫ויוצאת מאליו שאין כאן מעשה בשבת‪,‬‬ ‫שעוסק ברחיצה‪ ,‬אבל רחץ מקצת איבריו‬ ‫וההיתר לחמם בעצם יום השבת ע"י שעון‬ ‫והסתפג והלך לשאר ענייניו והסיח דעתו‬ ‫קלוש מאוד‪ ,‬ובמקומות שיש לבני תורה‬ ‫לגמרי מן הרחיצה‪ ,‬ושוב חזר ורחץ איברים‬ ‫השפעה עליהם למנוע הדבר‪ ,‬אבל בהרבה‬ ‫אחרים‪ ,‬הרי זה כרוחץ מקצת גופו‪ ,‬ופשוט‬ ‫מקומות נהגו להתיר ואין בידינו למונעם'‪.‬‬ ‫(עכ"ד)‪.‬‬ ‫זי‬ ‫נהגו‪ .‬והיכא דלא נהגו יש להתיר להן כמו‬ ‫טעם המקומות שלא עשו הפסק‬ ‫שכתבתי'‪.‬‬ ‫בשבת‬ ‫ח] כתב בשו"ת משאת בנימין (סימן ה')‪:‬‬ ‫והש"ך (סימן קצ"ט סקי"ב) כתב שטעם‬ ‫'אבל כמדומה לי שלא נהגו הנשים‬ ‫זה קלוש והעלה בזה טעם אחר‬ ‫לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת ויום טוב‪,‬‬ ‫יעו"ש‪ ,‬ולכאורה יש צד לומר שחששו בזה‬ ‫אפשר משום שאין כל אשה יודעת לחלוק‬ ‫לאיסור תיקון כיון שזה מכשירה לעשיית‬ ‫בין חמין שהוחמו מערב שבת ויו"ט או‬ ‫ז"נ‪ ,‬ואין בזה הסברא של נראה כמיקר‪,‬‬ ‫הוחמו בשבת ויו"ט‪ ,‬גם אינה יודעת‬ ‫ועיין‪.‬‬ ‫להזהר מדין איסור סחיטה והיכא דנהגו‬ ‫דינים היוצאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬האיסור לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מער"ש הוא לאו דוקא ברוחץ כל גופו‪ ,‬אלא הוא‬ ‫הדין ברוחץ רוב גופו‪ ,‬דרובו ככולו‪ ,‬וכעין זה מצינו לענין הבא ראשו ורובו שהחמירו ברוב‬ ‫גופו ככל גופו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬והני מילי ברוחץ רוב גוף ברצף‪ ,‬אבל ברוחץ איברים נפרדים והמקום שביניהם אינו רוחץ‬ ‫אף שאם נחשב מה שרחץ הוי רוב‪ ,‬נראה שאין זה נחשב כרחיצת רוב הגוף‪.‬‬ ‫ג‪ .‬יש לדון מה הדין ברוחץ גופו ברצף‪ ,‬אך רוחץ מעט וחוזר ורוחץ מעט ויחדיו יש רוב‪,‬‬ ‫ולכאורה זה תלוי בנמלך‪ ,‬וכל שלא נמלך נראה שהכל מצטרף‪.‬‬ ‫ד‪ .‬אף הרוחץ במים חמים אך אין לו שום מטרה ברחיצה בחמים רק להחם גופו‪ ,‬ואלא שאין‬ ‫לו אפשרות אחרת להתחמם‪ ,‬גם זה בכלל איסור רחיצה‪ .‬ולפי"ז ה"ה וכ"ש למי שרוצה‬ ‫לרחוץ עצמו מאיזה לכלוך ואין לו מים צוננים ולכן לוקח חמים שבוודאי אסור‪.‬‬ ‫ה‪ .‬מכשיר של ייבוש מים יש לדון מה הדין לייבש בהם הידים באופן שהמכשיר דולק‬ ‫ממילא‪ ,‬והנה אם הפעולה שם היא רק בהורדת המים ממנו ע"י אויר חזק ודאי שרי‪ ,‬אבל‬ ‫אם נעשה זה ע"י חימום המים לכאורה אסור‪.‬‬ ‫ו‪ .‬הרוחץ כל גופו במים צוננים אין לו להתחמם אח"כ נגד המדורה דהוי כרוחץ בחמין‪ .‬ולענין‬ ‫להתחמם נגד השמש הרי זה תלוי לכאורה במחלוקת הפוסקים האם התירו רחיצה בחמי‬ ‫טבריא שבכלי‪ ,‬ולהלכה קיי"ל לאיסור‪ ,‬אך עדיין י"ל דכיון שכעת ניכר שהוא ע"י החמה הו"ל‬ ‫כעין חמי טבריא שבקרקע ושפיר דמי להתיר‪.‬‬ ‫חי‬ ‫ז‪ .‬מה שנהגו בכמה מקומות לא לעשות הפסק טהרה בשבת יתכן שהוא גם משום חשש‬ ‫מתקן‪.‬‬ ‫ח‪ .‬דעת רעק"א שמים שהתחממו מאליהם בשבת‪ ,‬אין דינם כחמין שהוחמו בשבת לענין‬ ‫רחיצה‪ ,‬ויש מפוסקי זמננו שכתבו ללמוד מזה לענין שעון שבת הנדלק באמצע שבת‬ ‫ומחמם המים‪ ,‬ולענ"ד כיון שנעשה פעולה חדשה אינו בכלל היתר זה‪.‬‬ ‫טי‬ ‫ואלו יעמדו על הברכה ידידנו הנכבדים הע"י‬ ‫שנדבה ליבם לקחת חלק בהוצאות הגליון לזיכוי הרבים‬