אמונים נצר - קאסאן בית שמש · Eminim Noitzar - Kasan Beit Shemesh — תולדות (2026-11-09)

פרשת תולדות
תשפ"ז | שנה ד' | גליון קנ
יו"ל ע"י
מכון 'אמונים נצר' קאסאן
פרשת תולדות
דברות קודש
רעווא דרעווין פרשת חיי שרה תשפ"ז
'ותורת חסד על לשונה' שלמות העבודה ע"י קיום התורה ומידות טובות ����������������������������ג
'תרי"ג עיטין' המצוות הם עצות לזכות לדבקות בה' ⋅ 'עץ חיים היא למחזיקים בה' ע"י קיום התורה
נעשית היא סמא דחיי ⋅ 'דרך ארץ קדמה לתורה' מידות טובות הם ההקדמה לתורה ⋅ 'מזה ומזה אל
תנח ידך' התורה והמידות תרי ריעין דלא מתפרשין ⋅ 'ובה אדע כי עשית חסד' אליעזר חיפש ברבקה
מעלות אלו ⋅ 'שם שמים שגור על פיו' הלימוד מפרשתן לחיות עם השי"ת
פניני אמונים נצר
לימוד התורה חשוב יותר מכל הייחוסים ⋅ שלמות התורה כשיש עימה חסד ⋅ עבודת
יעקב אבינו להעלות גם את הרוחניות���������������������������������������������������������������������������יב
פקודיך נצרתי
הלכות שבת (ט"ו)
פרטי דיני איסור רחיצה בשבת.................................................................................טו
רחיצה בחמין כשכל מטרתו רק על מנת להתחמם ולא על מנת לרחוץ ⋅ מכשיר לייבוש מים ⋅
להעמיד עצמו בחמה לאחר שרחץ עצמו בצוננים ⋅ רובו ככולו בענין איסור רחיצת הגוף במים
שהוחמו מער"ש ⋅ גדר רחיצת רוב הגוף ⋅ רוחץ מעט וחוזר ורוחץ מעט ⋅ מים המתחממים ע"י שעון
שבת ⋅ טעם המקומות שלא עשו הפסק בשבת ⋅ דינים היוצאים
דברות קודש
רעווא דרעווין פרשת חיי שרה תשפ"ז
'ותורת חסד על לשונה'
שלמות העבודה ע"י קיום התורה ומידות טובות
'תרי"ג עיטין' המצוות הם עצות לזכות לדבקות בה' ⋅ 'עץ חיים היא למחזיקים
בה' ע"י קיום התורה נעשית היא סמא דחיי ⋅ 'דרך ארץ קדמה לתורה' מידות
טובות הם ההקדמה לתורה ⋅ 'מזה ומזה אל תנח ידך' התורה והמידות תרי
ריעין דלא מתפרשין ⋅ 'ובה אדע כי עשית חסד' אליעזר חיפש ברבקה מעלות
אלו ⋅ 'שם שמים שגור על פיו' הלימוד מפרשתן לחיות עם השי"ת
(לעיל טו ב) 'מה תיתן לי ואנכי הולך ערירי', בפרשתן (כד א) 'ואברהם זקן בא בימים
ועתה שהיה לו בן ,היו נחשבות כל הברכות וה' ברך את אברהם בכל',
אצלו לברכות שלמות .וגם זה צריך ביאור, וכתב רש"י (ד"ה ברך) 'בכל עולה בגימטריא
שהלא כן הוא אצל כל אדם ,שהבנים שלו בן ,ומאחר שהיה לו בן היה צריך להשיאו
נחשבים אצלו לעיקר הכל ומוסר הוא את אשה' .והדבר אומר דרשני ,שהרי בפרשת
הכל בעבורם ,ובפרט בבן יחיד שנולד אחר וירא עושה התורה עסק שלם מסיפור לידת
מאה שנות ציפיה ,ומה החידוש בזה. יצחק ,ומדוע נצרכים אנו כעת לגימטריא
בהמשך הפסוקים אחר הסימן שעשה כדי לדעת שהיה לאברהם בן.
אליעזר עבד אברהם והתקיים בגור אריה (בפסוק זה) כתב שהרמז בזה
אצל רבקה נאמר (פסוק כא) 'והאיש משתאה לומר שיצחק היה נחשב אצלו
לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא', לבחינת 'כל' ,שקודם שנולד אמר אברהם
ג
יברר אצל אנשי המקום היכן גרים הם, ופירש רש"י (ד"ה משתאה הב') שהיה משתומם
ויפנה לביתם ויאמר להם שהגיע לכאן על שראה את קיום הסימן 'אבל אינו יודע
בשליחותו של אברהם כדי להציע להם אם ממשפחת אברהם היא אם לא' ,ולכן
שידוך של בן אברהם ,וכמו שאכן עשה עמד והמתין .ובפסוק הבא (פסוק כב) נאמר
יעקב אבינו כאשר שלחו יצחק לפדן ארם 'ויהי כאשר כילו הגמלים לשתות ויקח
לקחת לו אשה מבנות לבן (לקמן כח ב), האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים
שמצינו שכאשר הגיע לשם בירר אצל על ידיה עשרה זהב משקלם' ,ורק אחר כך
הרועים על לבן וכך הגיע לבתו רחל .ולעומת (פסוק כג) שאלה 'בת מי את' ,וכתב רש"י
זאת מצינו שלא כן נהג אליעזר ,אלא נעמד (ד"ה ויאמר) 'שהיה בטוח בזכותו של אברהם
מחוץ לעיר ליד הבאר ועשה סימן שהנערה שהצליח הקב"ה דרכו' ולכן נתן לה עוד
שתנהג כך וכך היא הראויה להיכנס לביתו קודם ששאל אותה .והוא סתירה גמורה
של אברהם ,ורק אחר כך נפנה לברר האם לכאורה ,שבתחילה המתין מספק שמא
היא אכן ממשפחת אברהם ,ומה זה הענין. אינה ממשפחת אברהם ,ומיד אחר כך
נתן לה בבטחון שהיא כן ממשפחתו ,ומה
רש"י (פסוק מב ד"ה ואבוא) הביא את מדרש נשתנה כאן.
חז"ל (בר"ר ס ח) 'אמר רבי אחא
יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום זה פירש רש"י (ד"ה ושני ,עשרה) בפסוק
מתורתן של בנים ,שהרי פרשה של אליעזר שהצמידים היו רמז לשני לוחות
כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו הברית שיש בהם עשרת הדברות .ויש
אלא ברמיזה' ,ושם במדרש נאמרה עוד להבין מה עניינם של לוחות הברית דווקא
שיטה בזה 'יפה רחיצת רגליים של עבדי לכאן .כן יש לדקדק על לשון הכתוב 'ושני
אבות לפני המקום מתורתן של בנים' וכו'. צמידים על ידיה' ,שהרי פשיטא שנתן
ויש להבין ההדגש דווקא בזה ,ומאי שנא הצמידים בידיה ולא במקום אחר ,וכמו
מנתינת המספוא לגמלים ושאר הפעולות שלא נאמר שנתן את הנזם 'באפה'.
שגם הם נכתבו במפורש בתורה. בכלל יש להבין את מעשיו של אליעזר
עבד אברהם ,שהלא אדונו
'תרי"ג עיטין' אברהם אמר לו והשביעו שיקח אשה לבנו
המצוות הם עצות לזכות לדבקות בה'
ממשפחתו ומבית אביו ,ואם כן הסברא
מבואר השידוך הראשון בפרשתנו נותנת שכאשר הגיע לארם נהרים עיר
של כלל ישראל ,ואם כן מגוריהם של נחור אחי אברהם וצאצאיו,
ד
אמנם אין מספיק שהאדם ילמד את בוודאי שיש ללמוד מכאן את הדרך הנכונה
התורה ויהיה בקיא בכל פרטיה והאמיתית בבחירת השידוך לצאצאים,
ודקדוקיה ,אלא עליו לקיים בפועל ממש אשר זוהי אחת מהמצוות המוטלות על
את כל המצוות בדקדוקם ובהידורם ,ובלי האב להשיא אשה לבנו ולבתו (קידושין כט,).
זה לא עשה כלום .ואף אם אדם יהיה בקיא ומכאן יש ללמוד מהם המעלות שיש לחפש
ורגיל בכל הלכות תפילין על בורים וגם בכל בשידוך שאיתם יוכלו בסייעתא דשמיא
להמשיך את מסורת הדורות ולבנות בית
הסודות והרמזים והכוונות שיש במצות
נאמן בישראל ולהביא דורות נאמנים לה'
תפילין ,מכל מקום לא עשה כלום אם לא
ולתורתו ,ויש להתבונן בפרשה זו ולראות
לקח את התפילין שעשויים מעור בהמה את מה חיפש אברהם אבינו בשידוך
גסה ויקשרם ויניחם בזרועו ובראשו בפועל ליצחק בנו שהוא הממשיך של בנין ויסוד
ממש. כלל ישראל.
אכן בשכל האדם נראה שאין לזה טעם, מאמינים בני מאמינים אנו שהבורא
שהלא אם הוא מייחד את כל ית"ש ברא את כל העולם
מחשבותיו לפנימיות כוונת התפילין ,ויודע בששת ימים ,ותכלית הבריאה היא
את כל עניינם וסודם ,מה יוסיף שיקיים בשביל התורה ובשביל ישראל שיקיימו
בפועל את ההנחה ,אך כך קבעה חכמתו את התורה ,וכל הבריאה היתה בתנאי
יתברך ,שדווקא הקיום הגשמי בזה העולם שיקבלו ויקיימו ישראל את התורה שהיא
של המצוות ,הוא זה שיביא את האדם אל קיום העולם (בר"ר א ד) .ורבותינו הקדושים
תכליתו בעולמו שהיא הדבקות בהשי"ת הדריכו אותנו שהדרך לזכות להתגבר על
היצר הרע שמושך אותנו לשקוע בהבלי
וההתגברות על החומר הגשמי .וכפי
העולם ולשכוח את התכלית של קיום
שהזוהר הקדוש (ח"ב פב ):מכנה את התרי"ג
התורה ולימוד התורה ,הוא על ידי התורה,
מצוות בשם 'תרי"ג עיטין' ,שהם תרי"ג כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל ):שהתורה היא
עצות ודרכים היאך להתקרב אל השי"ת התבלין כנגד היצר הרע ,ואמרו בזוהר
ולהדבק בו .וכל אותם 'חכמים' בעיניהם הקדוש (ח"ג עא ).שהתורה מודיעה לאדם
שחשבו אחרת והתחכמו בזה ,ובזו לקיום את חובותיו ,ותורה מלשון הוראה (זוה"ק
המצוות בפועל ,כאריסטו היווני וחבריו, ח"ג נג ):שמורה לו את הדרך הישרה שבה
נפלו לנוקבא דתהומא רבא כנודע. ילך לבלתי יצעד בדרכי עקלתון ח"ו.
ה
לכן במעמד הר סיני שהוא יסוד התורה 'עץ חיים היא למחזיקים בה'
היו רואים את הקולות ,לרמז ע"י קיום התורה נעשית היא סמא דחיי
שהדבר הנראה בעינים שהוא בחינת בני יששכר (סיון מאמר ה אות כב) בספה"ק
ההבנה וההשגה -היה גם כן בהתלבשות כתב לפרש בזה את מאמר
השמיעה שהיא ענין הקבלה והשמיעה נעים זמירות ישראל בספר תהלותיו (קיט
בתמימות בלא להבין ,כי זה יסוד הכלי. א) 'אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'',
וזה שאמר הכתוב שמאושרים וחזקים הם ותמוה וכי יש תמימי דרך שאינם הולכים
אותם ה'תמימי דרך' ,שתמימים ושלמים בתורת ה' .ומבאר בהקדם מה שאמרו
הם בשכלם ובהבנתם ,אך יחד עם זאת חז"ל (מכילתא יתרו ט) שבמתן תורה היו רואים
הם גם 'ההולכים בתורת ה'' ומקיימים את הנשמע ,והענין בזה שמחוייבים אנו
את המצוות בפועל ולמעשה ממש ,כי רק לקיים את מצוות התורה בפועל מחמת
בזה מובטחים הם שיהיה קיום ונצחיות ציווי השי"ת ,ולא לעשות מצד הבנת
למצוותיהם ולדרכם התמימה ,עכתד"ק. השכל והשגת המחשבה ,אלא רק כי כך
כ"ק אאמו"ר זצוק"ל סיפר מה ששמע ציווני ה' אלקי .ויש בזה סגולה נפלאה ,כי
מרבו הגה"צ ר' מיכאל בער 'כל דבר הנעשה על פי יסוד שכל האנושי,
וייסמאנדל זצוק"ל שסיפר ,כי בצעירותו הנה יוכל להיות סוף וקץ ,כיון שהוא מפאת
היה מרבה להסתובב ולבקר בספריות שכל האנושי שיש לו תכלית ,והנה הוא
שהיו בהם כתבי ידות עתיקים והוא הוציא בסכנה שבאיזה זמן מן הזמנים יבוא ח"ו
כמה ספרים מהכתבי יד האלו ,ופעם לעבור את פי ה' ,כמו שתראה אריסטו
אחת היה בותיקן שברומא ששם הוא היווני שהיה החכם הגדול שבאומות,
מקור טומאת הנצרות ,וכידוע גנוזים שם וסיפרו מידותיו שגינה כל תחמודות תבל
הרבה עתיקות וכתבי יד מדורות עברו, רק הכל במידה ומשקל להכרח הקיום',
והעיד שראה שם כמרים שהיו בקיאים ולבסוף נפל בתאווה מגונה ומת' ,והוא
בכל הש"ס בעל פה על הלשון ,ובכל זאת לבעבור שכל מידותיו ותמימות דרכיו לא
נשארו כמרים משוקצים ומתועבים .שכן היו מצד ציווי הש"י בתורה רק מפאת שכל
כאמור לעיל בלא קיום התורה בפועל אין אנושי שיש לו תכלית וסוף ,משא"כ אנחנו
הלימוד משפיע כלום .ואכן כך אמרו חז"ל בני ישראל בנים לאל חי ,תמימות דרכינו
(יומא עב ):שאם לא זכה האדם אזי התורה הוא מצד ַה ְמצַ וֶ ה ברוך הוא ,ושכל אלקי
נעשית לו סם המוות רח"ל ,והלימוד מזה הוא אין סוף ,הבן הדבר'.
ו
כותב הברטנורא (פ"א מ"א ד"ה משה) לבאר שיש להשקיע גם בקיום המצוות בפועל,
מדוע רק במסכת זו פתחה המשנה בסדר להוציא ממון רב לצורך הידור במצוות,
השתלשלות התורה ממשה ליהושע וכו', ולדקדק בפרטי המצוות ,ולא להסתפק
וכותב' :אומר אני לפי שמסכת זו אינה בידיעה ובהבנה שבלימוד התורה גרידא,
מיוסדת על פירוש מצוה ממצוות התורה שכל זה אינו במקום הקיום במעשה.
כשאר מסכתות שבמשנה ,אלא כולה
מוסרים ומידות ,וחכמי אומות העולם גם 'דרך ארץ קדמה לתורה'
מידות טובות הם ההקדמה לתורה
כן חיברו ספרים כמו שבדו מליבם בדרכי
המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו ,לפיכך יסוד נוסף המוכר לכל יהודי הוא מה
התחיל התנא במסכת זו משה קיבל תורה שכתב מהרח"ו זי"ע (שערי קדושה ח"א
מסיני ,לומר לך שהמידות והמוסרים שבזו שער ב) שטעם הדבר שהמידות הטובות
המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה לא נכתבו במפורש בתורה ,כי אין פסוק
מליבם ,אלא אף אלו נאמרו בסיני'. מפורש שאסור להיות כעסן ונקמן ובעל
היינו שיכול האדם לטעות ולתהות קנאה וכבוד וכו' ,הוא כיון שדרך ארץ
למה נצרכו חז"ל לייחד מסכת קדמה לתורה (ויק"ר ט ג) ובלי זה אין כל
שלמה על ענייני המידות וההנהגות הישרות מקום לקיום התורה והמצוות ,ונמצא
שבין אדם לחבירו ,והלא גם לחכמי הגויים שהמידות הם נחוצות עוד לפני התורה
יש מה לומר בענין זה ,וגם להם יש חיבורים בעצמה .לימוד התורה מביא את האדם
המדריכים את האדם היאך יתנהג עם לתכלית ולשלמות הדבקות בהשי"ת,
חבריו ומה לא יעשה וכדומה ,ומאי אהנו לן כמו שכתב בספר התניא (פ"ה) שאין
רבנן .ועל זה מבאר הרע"ב שאין הדבר כן, בכל המצוות ייחוד ודבקות כה גדולה
כי התנאים הקדושים שאמרו לנו את כל כמו בידיעת התורה שהיא השכל האלקי
ההדרכות שבמסכת זו לא בדו כן מליבם, בעצמו ,ולכן מוכרחים להקדים לזה את
אלא הכל נמסר למשה בסיני מפי הגבורה, זיכוך המידות ,כי בלא הפרטים המבוארים
והטעם לזה הוא כאמור ,שבלא המידות בספרי המוסר אי אפשר לו לאדם להדבק
הטובות אי אפשר להתחיל לקיים וללמוד בהשי"ת.
את התורה הקדושה. בתחילת מסכת אבות ,שהיא המסכתא
כך רואים אצל רבינו הרמב"ם זי"ע, שבה נתבארו כל ענייני
שבספרו הגדול 'משנה תורה' שכולל ההנהגה והמידות הישרות לאיש ישראל,
ז
דבר באהבה ,ועוד ריבוי עצום של לימודים את כל ההלכות שבכל חלקי התורה,
בענין המידות הטובות שנלמדים מספר ייחד מקום נכבד להלכות דעות שהם
בראשית ,אשר זוהי עניינה של מסכת ענייני הנהגה ומידות ,ולא כתבם בסיום
'אבות' כנ"ל ,ולכן נקרא בשם זה. הספר אלא מיד אחר הלכות יסודי התורה
הרה"ק הרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע בתחילת החיבור שהם היסוד לכל ,כיון שאי
[שהשבוע (ל' חשון) חל יומא דהילולא אפשר לקיים את ההלכות ולהיות יהודי
קדישא דיליה] בספר בארות המים (פרשת לך
בלא השלמות במידות שבין אדם לחבירו.
לך ד"ה לך) כתב לבאר שלכן נכתב בפסוק (יב
ובפרט שייך דבר זה לרבנים ולדיינים ,כמו
א) 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך' שכותב הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות,
אף שהסדר היה צריך להיות להיפך ,שהרי שתחילת המסכתא היא מוסר לדיינים כיון
קודם יוצא מבית אביו וממשפחתו ורק 'שעמי הארץ -כשלא יהיו בעלי מוסר ,אין
אחר כך יוצא מעירו ומארצו .אלא שבא ההיזק לכל ההמון אלא לבעליו בלבד ,אבל
להורות 'איך להשליך מאיתנו התאוות השופט כשלא יהיה בעל מוסר וצנוע ,יזיק
הרעות והמידות המגונות ולהתרחק מהם. עצמו ויזיק לבני אדם' ,וכמו כן אצל לומדי
ואמר 'לך לך מארצך' ,כי התחיל בזה תורה ,כמו שמבואר בסוף מסכת יומא
אשר יותר ניקל עליו להשליך מאתו ,והיינו (דף פו ).שעל תלמיד חכם יש תביעה יותר
המידות המגונות אשר הוטבעו בו על ידי גדולה כשאין מעשיו נאים ומתוקנים ,ואף
אנשי מדינתו ,והמה לא הוטבעו בו על ידי בשעה שהוא בסך הכל אינו משלם מיד
הרגל יתרה ,לכן בניקל לו לעזוב אותם. כשקנה ,נחשב זה כבר לחילול ה' אצלו.
ואחר כך אמר 'וממולדתך' ,רצה לומר לפי זה יש לומר שלכן נקראת מסכת
לעזוב המידות הרעות אשר הורגל בהם זו בשם 'אבות' ,כיון שרואים
יותר מהנ"ל ,והיינו מבני משפחתו .ואחר שהתורה כתבה את כל תהלוכות ותולדות
כך אמר 'ומבית אביך' ,רצה לומר לעזוב האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב
המידות הרעות אשר הוטבעו בו מחמת באריכות בספר בראשית ,אף שבכל
הרגל יתרה ,והיינו מבית אביו ,ועתה בא הספר כמעט ואין מצוות הנוהגות לדורות,
סדר הפסוק בכוונה יתרה ,מן היותר ניקל אלא שמזה אנו לומדים כל כך הרבה
אל היותר חמור' .כי זה כל האדם ,לעקור מוסר היאך תהיה הנהגתו של האדם בין
את המידות הרעות שהוטבעו בו ,ולזכך הבריות ,איך לחיות עם אמונה בהירה
את נפשו בזיכוך אחר זיכוך ,כדי שיהיה ולהתהלך בתמימות עם השי"ת ולקבל כל
ח
'ומוסיף אני שמזה יש ללמוד שאפילו עם מוכשר וראוי ללימוד וקיום התורה ,ויוכל
הארץ בעל מידות טובות שונא חכמים', להיות דבוק להשי"ת בתכלית.
עד שאמר רבי עקיבא כשהיה עם הארץ
(פסחים מט' ):מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו 'מזה ומזה אל תנח ידך'
התורה והמידות תרי ריעין דלא מתפרשין
כחמור' ,אף שהיה עם מידות מתוקנות
כאלו .הרי רואים מכאן יסוד זה ,שהמידות נמצא שלצורך שלמות העבודה נצרך
בלא התורה אינם כלום כדברי החתם האדם הן ללמוד ולקיים את
סופר ,וכן התורה בלי מידות אינה נקנית התורה ,ולא להסתפק בידיעת השכל בלבד
כדברי הרמ"ע מפאנו ,ומזה ומזה אל תנח אלא לקיים בפועל ממש ,והן לזיכוך ותיקון
ידך. המידות ,שיהיה מושלם בבין אדם לחבירו.
ודבר זה עולה בקנה אחד עם דברי החתם
'ובה אדע כי עשית חסד' סופר (שבת קכז :ד"ה ומעשה באדם אחד) שכתב על
אליעזר חיפש ברבקה מעלות אלו הגמרא שם המספרת את המעשה בפועל
ברוח הדברים נשוב לבאר שאליעזר שאחר שנשכר ועבד שלוש שנים אצל
שהיה 'עבד משכיל' (בר"ר ס ב) ידע בעל הבית אחד שילחו לביתו בערב יום
את כל זה ,וכשיצא לחפש אשה ליצחק הכיפורים בלא תשלום על עבודתו ,והפועל
אבינו ידע שעליו לחפש במיועדת שמצד דן אותו לכף זכות באמתלאות שונות
אחד תהיה מושלמת בקיום התורה בפועל, ומשונות מדוע אין בידו לשלם אף שראה
ומצד שני תהיה בעלת מידות טובות אצלו נכסים רבים ,יעו"ש באריכות .ומביא
ומתוקנות .והנה כאשר נצטוה לקחת אשה מהרמ"ע מפאנו (בתשובות סי' סג) שהביא
ממשפחתו של בתואל ולבן הארמי ,חשש מהשאילתות (פרשת שמות סי' מ) שאותו פועל
שאם יגיע לביתם וירצה את בתם ,יתנו לו היה רבי עקיבא קודם שלמד תורה כשהיה
את אחת השפחות שבבית או סתם אשה עדיין עם הארץ ,והבעה"ב היה רבי אליעזר
מהשוק ויאמרו שהיא ממשפחתם ,כמו בן הורקנוס.
שכתב האור החיים הק' (פסוק יב ד"ה וטעם), ומביא החתם סופר שהרמ"ע מפאנו
ולכן היה מוכרח לבדוק את הענין על ידי כתב הלימוד מזה ,שבזכות
סימן לראות מי היא בעלת חסד ,שמורה שהיה רבי עקיבא בעל מידות טובות זכה
על זה שהיא ממשפחתו של אברהם איש אחר כך ללמוד תורה עד שנעשה גדול
החסד. בישראל .ואילו החתם סופר עצמו כותב
ט
עניינים אלו תהיה אכן ראויה ומתאימה לכן נעמד ליד באר המים ועשה את הסימן
להקים בית עם יצחק אבינו ולהמשיך את לבדוק מי מנערות העיר תשאב
בנין כלל ישראל. לכל גמליו בלי שביקש ממנה ,ומזה
זה שהדגיש המדרש את ענין רחיצת הבין שמסתמא היא ממשפחת אברהם
הרגליים שנאמרה אצל אליעזר עבד שהשפיע על כל משפחתו שיהיו גם הם
אברהם ,ובהקדם דברי רביה"ק הבני בעלי חסד ,וכמו שהביא רש"י (יט א) מחז"ל
שלשים זי"ע שמביא (פרשת וירא ד"ה יקח נא)
(בר"ר נ ה) שלוט בן אחיו למד ממנו להיות
בשם רבו הרה"ק מצאנז זי"ע על הפסוק (יח
מחזר אחר האורחים .ואמנם בתחילה עדיין
ד) 'יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם' ,וזה הסתפק בזה ,כיון שלוט גר בסמיכות מקום
לשונו' :שמעתי ממורי הקדוש זצ"ל מצאנז לאברהם ושפיר למד ממנו ,אך ארם נהריים
זי"ע אמן ,בפסוק זה בעת סעודה שלישית היתה רחוקה מאוד מאברהם אבינו ,וחשב
בזה הלשון' ,מים' היינו תורה ,למדו רק בדעתו שאין ראיה מכך שהיא גומלת
מעט תורה ,אך 'ורחצו רגליכם' מן הרגילות חסדים שהיא אכן ממשפחת אברהם,
שלכם מן התאוות ומן הטבעיות כי הרגל כיון שהוא רחוק ממקום זה .וגם אצל
נעשה טבע' ,והישענו תחת העץ' ,חברו הגויים מצינו שיש מידות מתוקנות ,כדברי
עצמיכם לצדיק אמת שנקרא עץ ,ע"כ הברטנורא .אך שוב שינה את דעתו והיה
שמעתי מפה קדוש' .וזה שרמז המדרש בטוח 'בזכותו של אברהם' ,היינו שהיה
שעבדי האבות הנחילו לנו את הלימוד בטוח שזכותו כל כך גדולה ,עד שמעשיו
להיות מושלם הן במידות ורחיצת ההרגלים משפיעים אף למקומות רחוקים מאוד ,ואם
הרעים ,והן בלימוד וקיום התורה ,והא בלא כן שפיר יש ראיה מהחסד של רבקה שהיא
הא לא סגי. ממשפחת אברהם שמשפיע עד לשם.
מיד נעמד אליעזר עבד אברהם ונתן
'שם שמים שגור על פיו' לרבקה צמידים שהם רמז לעשרת
הלימוד מפרשתן לחיות עם השי"ת
הדברות ,כי רצה לרמז בזה שמלבד
אברהם אבינו כשניגש לחפש זיווג השלמות במידות יש בה גם שלמות
לבנו ליצחק ,לא עירב בזה בתורה ,ולא רק בידיעת ושכל התורה ,אלא
פניות ונגיעות ושיקולים עצמיים של כבוד גם בקיום בפועל ממש ,ולכן הדגיש הכתוב
וכדומה ,כדרך הרבה אנשים שכשהם שנתן הצמידים 'על ידיה' ,לרמז על הקיום
נצרכים לדאוג לשידוך לבנם או לבתם, בידיים ובכלי המעשה .ורק בשילוב שתי
י
וכן כשהסכימו לשידוך שב והשתחוה לה' מתעסקים וחוזרים רבות שזה הבן 'שלהם'
(פסוק נב) ,ומכאן נלמד שמודים על בשורה ו'הם' צריכים כך וכך ,ורק שידוך פלוני הולם
טובה (רש"י שם ד"ה וישתחו). את כבודם ומתאים למעמדם המכובד,
אשרי האיש שחי בצורה זו ,ואינו שוכח וכדומה לזה .לא כן אבינו אברהם שכל
מהשי"ת בהתעסקותו בכל ענייניו, מהלך המחשבה שלו כשניגש לשידוך של
אלא בכל עת הוא מתפלל אליו ומודה לו יצחק היה רק כדי לקיים את ציווי הבורא
על כל חסד מקטן ועד גדול ,ובפרט בעת ולהמשיך את בנין הדורות ,על ידי שחיפש
התעסקות בענין שידוך ,שעל ידי כך חוסך לו אשה שיהיו בה מעלות אלו ותהיה ראויה
מעצמו כל מיני דאגות ולחצים ועגמת נפש, להמשיך את בנין כלל ישראל ,והקשר בינו
וזוכר שרק השי"ת מנהל הכל ומזווג זיווגים, לבין יצחק לענין השידוך היה צדדי וטפל
והוא מדבר אליו בכל רגע ועל כל דבר. ממש ,ולכן הביא רש"י גימטריא שמורה
ובזכות זה בוודאי תשרה הברכה במעשי שיצחק היה בנו ,לרמז שהשייכות בינו לבין
ידיו ויהיה הבית הנבנה בית להשראת יצחק לגבי חיפוש השידוך היה כגימטריא
השכינה ,וימשיך את שלשלת הדורות בעלמא שהיא רק כפרפראות לחכמה (אבות
בכרם ישראל ,ויזכה לרוות רוב נחת פ"ג מי"ח) ואין זה קשר עמוק ויסודי.
דקדושה. מפרשתא דא רואים אנו איך חי יהודי
יעזור השי"ת שזכותיה דאברהם רחימא אמיתי ,שאליעזר עבד
יגן עלינו ובעדנו ,שנזכה להתחזק אברהם שהיה דולה ומשקה לנו מתורתו
ולהחדיר לנפשנו את האמונה והבטחון של אברהם ,בכל שלב של ההתעסקות
הנלמדים מפרשיות אלו ,וכך נחיה בשידוך ,שגור שם שמים על פיו והוא אינו
במנוחת נפש הבוטח ועם שמחה ויישוב גומר מלהתפלל ולבקש ולהודות להשי"ת
הדעת .ויתעורר כבר הרצון העליון לרחם על כל פרט ופרט ,הוא אינו נכנס כלל
על שארית ישראל שה פזורה בגולה, לתמונה ולא פעולותיו שלו עושות משהו,
ויתבטלו בתכלית כל שונאי ישראל רודפי אלא הכל רק בזכות 'ה' אלקי אדוני אברהם
התורה מבית ומחוץ .ומתוך שפע רב בכל אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני' (פסוק
העניינים ,חיי בני ומזוני רוויחי ,נזכה לגאולה כז) ומיד השתחוה והודה לה' (פסוק כו) ואף
השלמה במהרה בימינו אמן. סיפר לבתואל ולבן (פסוק מח) שהודה לה',
אי
נצר אמונים פניני
קטעים נבחרים מתוך גליונות 'אמונים נצר'
פרשת תולדות
לימוד התורה חשוב יותר מכל הייחוסים
בתורה .אך עדיין קשה למה נרמז עניין הפרשה נאמר (כח ט) 'וילך בסיום
זה דווקא כאן. עשיו אל ישמעאל ויקח את
מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות
להוסיף על דבריו אלו ,שלכאורה ויש נביות על נשיו לו לאשה' ,וברש"י (ד"ה
קשה מדוע אכן עשיו לא חיפש
אחות) מביא חשבון ,שמפסוק זה למדנו
אחר יעקב בבית המדרש ,וכי הוא
שנטמן יעקב אבינו ולמד תורה בבית
לא הכיר את אחיו שהוא 'איש תם
עבר ארבע עשרה שנה .ותמה בדברי
יושב אוהלים' ונמצא תמיד בבית ישראל (פרשתן ד"ה וילך עשו) בשם זקנו
המדרש[ ,וכמו שבזמננו רואים שהרשעים הרה"ק מקאז'מיר זי"ע ,מדוע נרמז
יודעים היטב היכן לחפש אחר הבחורים דבר כה קדוש בדיוק כאן בשידוך של
והאברכים .]...ויש לומר שעשו אכן עשיו הרשע ומחלת בת ישמעאל.
חשב שבוודאי יעקב יודע שעשו יחפש
אחריו בבית המדרש ,ומטעם זה עצמו
הדברי ישראל שבשלמא מה ומוסיף
שלא נכתב מפורש בתורה
אינו מתחבא שם אלא במקום אחר כדי שלמד יעקב אבינו תורה י"ד שנה ,לא
שעשו לא ימצא אותו ,ולכן לא חיפש קשה ,כמו שכתב המהר"ל (בראשית י ח,
עשיו שם .לעומת זאת יעקב אבינו היה גבורות ה' פי"ז) שכל דבר שהיה בהסתר
איש תם ,ולא עשה פשעטלא"ך כאלו, נכתב בתורה גם כן בהסתר ,וכיון
אלא התחבא בבית המדרש בתמימות, שיעקב אבינו נטמן והתחבא שם
וקיים מצוות השתדלות בכל שהוא. מפני עשיו אחיו ,לא נכתב זה בפירוש
בי
לימוד התורה של יעקב דווקא כאן כל פנים מיישב הדברי ישראל, על
בנישואי עשיו עם מחלת בת ישמעאל שהנה יעקב ועשו היו שקולים
נכדת אברהם ,כי זה מה שהגביר את בייחוס שלהם ,כי שניהם היו בני יצחק
כוחו של יעקב אבינו על פני עשיו ונכדי אברהם אבינו ,וכיון שעשו רצה
אחיו ,עכת"ד. לגבור ולנצח את יעקב ,הלך ונשא את
נכדתו של אברהם ,וכיון שאשתו כגופו
לימוד גדול לכל אחד ,שלימוד זהו (ברכות כד ,).נמצא שקיבל גם את כח
ושקיעות התורה הוא הרבה יותר
הייחוס שלה ,ונהיה נכד של אברהם
במעלה מלהיות נכדו של אברהם אבינו
אבינו שתי פעמים ,ובזה חשב לגבור
כמה פעמים ,שכן כל מעלת הצדיקים על יעקב שהוא נכדו רק פעם אחת.
היא על ידי התורה ,ואין למעלה ממנה.
וכל אברך ששקוע ומונח בלימוד
אבינו אכן התיירא מכך ,לכן יעקב
התחכם ואמר' :הלא עיקר כחו
התורה ,מגביר בכך את כחו הרוחני
של אברהם היה על ידי שלמד תורה,
שיוכל לגבור ולנצח את כל כחות הרע הנני אלך ואתדבק בשורש שורשו של
והטומאה שיכלו כעשן ,אכי"ר. אברהם ,היינו בתורה הקדושה שלמד,
(בתחילת שיעור בהיכל הכולל – שהיא קדמה לעולם (זבחים קטז ,).ועולה
יום חמישי תולדות תשפ"ו) על כל הייחוסים' .ומטעם זה נרמז ענין
שלמות התורה כשיש עימה חסד
ד"ה ועפרון) .ושמעתי מנכדי שיחיה בשם הפסוקים (פסוק כז) 'ויהי עשיו בהמשך
זקינו מחותני כ"ק אדמו"ר מצאנז- איש יודע ציד איש שדה
טשאקעווא שליט"א שהרמז בזה הוא ויעקב איש תם יושב אוהלים' .וכתב
שפעמים יש שמוטל על האדם לסגור רש"י (ד"ה אוהלים) שנכתב 'אוהלים'
את הגמרא ולצאת מבית המדרש כדי בלשון רבים ,כי היה יושב באוהלו
לעשות חסד עם רעהו ,ולכן היתה של שם ואוהלו של עבר .ויש לדקדק
ישיבתו של יעקב חסרה ,כי לפעמים למה נכתבה תיבת 'י ֵֹשב' בכתיב חסר
הוצרך לעזוב את בית המדרש לשם בלא וא"ו המורה על ישיבה חסרה,
עשיית חסד .ועל דרך זה יש לפרש כמו שכתב רש"י לעיל (יט א ד"ה ולוט ,כג י
גי
חיים ואהבת חסד' .ועוד לאלוה מילין שלכן אמר הכתוב שהיה יושב בשני
בזה. אוהלים ,הן באוהלי תורה והן באוהלי
(גליון פרשת ויצא תשפ"ו) חסד והכנסת אורחים ,בבחינת 'תורת
עבודת יעקב אבינו להעלות גם את הרוחניות
כן רבקה אמנו הרומזת על השכינה לא טעמא מכוון חג הסוכות כנגד מהאי
הקדושה (זוה"ק ח"ג צט ,):שהיא ידעה יעקב אבינו עליו השלום,
והבינה אל נכון שעשיו הרשע סר מדרך כמובא בטור (או"ח סי' תיז) בשם אחיו
הישר ושקע בטומאת העוה"ז מכל וכל רבינו יהודה ז"ל ,שכן כמבואר בכתבי
ואינו עוסק כלל בהעלאת הגשמיות. הרה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זי"ע
ולכן קראה ליעקב בנה וציוותה עליו (עי' פרי צדיק פרשת תולדות אות ה) זה היה
שיקח מן הצאן ויגיש מטעמים ליצחק תורף עניינו של יעקב אבינו שעשה
אביו כאשר אהב ,והוצרכה לשכנעו מהגשמיות רוחניות .שאמנם בעצם
ולהפציר בו שוב ושוב עד שהסכים היה יעקב אבינו 'יושב אהלים' ואיש
לכך ,שכן מצד טבעו ושליחותו בעולם תם שאין לו שום שיג ושיח עם עסקי
לא עמד בעצם לקיום עבודה זאת של העולם הזה ,ואילו אחיו עשיו היה
התעסקות בגשמיות כרצון ה' ,אלא היה 'איש שדה' ,והיינו שעבודתו היתה
כל כולו רוחניות ואור אלקי בלי שום להגביה ולרומם את ענייני הארציות.
ואכן יצחק אבינו ,שקרא לבית המקדש
צמצום ,אלא שכעת הוזקק בעל כרחו
'שדה' (פסחים פח ).והיינו שגם הוא עסק
לקחת על עצמו את שתי העבודות
בהעלאת הגשמיות לגבוה וקיום רצון
של הרוחני והגשמי גם יחד .ולזה
ה' גם בעסקי העולם כחפירת הבארות
מרמזת תיבת 'יעקב' שהיא נוטריקון י'
וכדומה ,דימה בדעתו שבנו עשיו הוא
עקב ,והיינו שאת כל העקב והדברים
עיקר המשכו ,ושהוא אכן עוסק כראוי
השפלים הגביה למדרגת יו"ד חכמה
בעבודתו זאת ,עד שבא ושואל את
קדומה.
אביו היאך מעשרין את המלח וכדומה
(גליון פרשת נח תשפ"ו) (בר"ר סג י).
די
פקודיך נצרתי
שיעורים וחידו"ת ובירורי הלכה
הלכות שבת (ט"ו)
פרטי דיני איסור רחיצה בשבת
רחיצה בחמין כשכל מטרתו רק על מנת להתחמם ולא על מנת לרחוץ ⋅ מכשיר
לייבוש מים ⋅ להעמיד עצמו בחמה לאחר שרחץ עצמו בצוננים ⋅ רובו ככולו
בענין איסור רחיצת הגוף במים שהוחמו מער"ש ⋅ גדר רחיצת רוב הגוף ⋅ רוחץ
מעט וחוזר ורוחץ מעט ⋅ מים המתחממים ע"י שעון שבת ⋅ טעם המקומות
שלא עשו הפסק בשבת ⋅ דינים היוצאים
גופו בחמין' .ובפשוטו כל כוונתו כאן הוא רחיצה בחמין כשכל מטרתו רק על
רק להתחמם מן המדורה ללא קשר למים מנת להתחמם ולא על מנת לרחוץ
שעליו ואפ"ה נאסר מצד רחיצה. א] יש לדון במי שרוצה להתחמם עקב
וביותר מפורש כן בהמשך דברי השו"ע שנתקרר מאוד ואין לו מדורה
שם בסעיף ה' שכתב' :יש להתחמם כי אם ע"י המים החמים ,ונמצא
אומרים שצריך ליזהר שלא לחמם ידיו אצל שאין כוונתו כלל לשם רחיצה כי אם לשם
האש אחר נטילה ,אם לא ינגבם תחילה חימום גרידא.
יפה' ,ע"כ .ומוכח שכל מטרתו לחמם ידיו, ולכאורה יש להביא ראיה גמורה
ואפ"ה אסור אם נעשה כרחיצה. לאיסור ממש"כ בשו"ע
וגדולה מזו מצינו בסיפא דסעיף ד' (סימן שכ"ו סעיף ד')' :לא ישתטף אדם בצונן
שכתב השו"ע' :אבל מותר כל גופו ויתחמם כנגד המדורה ,מפני
להשתטף בצונן אחר שנתחמם אצל האש', שמפשיר מים שעליו ,ונמצא כרוחץ כל
וט
המדורה ,מפני שמפשיר מים שעליו, והיינו שאם נתחמם כנגד המדורה ואח"כ
ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין' ,יש לחקור רוצה לקרר עצמו במים מותר ,והטעם מפני
מה הדין בהולך לעמוד כך נגד החמה ,האם שאין מצוי שיבואו המים לידי הכשר ,ומוכח
גם בזה יש חשש של נראה כרוחץ עצמו דאילו היו מכשירים המים היה אסור אף
בחמין. שיש לו מטרה לקרר עצמו.
והנה למ"ד דמותר לרחוץ בחמי טבריא ולפי"ז ה"ה וכ"ש למי שרוצה לרחוץ
שבכלי ודאי שרי ,אך אנן קיי"ל עצמו מאיזה לכלוך ואין לו מים
לאסור בזה ,וכמש"כ השו"ע בסעיף צוננים ולכן לוקח חמים שבוודאי אסור.
ב' ,וא"כ יש לדון מה הדין באופן הנ"ל, ומיהו עדיין יש מקום להתעקש ,כי
ומסברא נראה יותר דכיון שכעת ניכר מה שאסרו אף כשאין כוונתו
שהוא ע"י החמה הו"ל כעין חמי טבריא כלל לשם רחיצה ,אולי נאמר רק כלפי
שבקרקע ושפיר דמי. חמין שהוחמו בשבת דחמימי טפי ,ועדיין
רובו ככולו בענין איסור רחיצת הגוף אין לנו ראיה גמורה כלפי חמין שהוחמו
במים שהוחמו מער"ש בער"ש דקיל טפי ,ומיהו לדעת השו"ע
ד] כתב השו"ע (סימן שכ"ו סעיף א')' :אסור גם נדון דסעיף ד' והיינו במשתטף בצונן
לרחוץ כל גופו ,אפי' כל אבר ואבר ועומד נגד המדורה ,דינו כהוחמו בער"ש
לבד' .וכתב המגן אברהם (סק"א) :וה"ה רוב ואפ"ה לא אזלינן בתר כוונתו ,ודו"ק.
גופו. מכשיר לייבוש מים
ויש לציין כי כן מצינו כלפי י"ח דבר שגזרו ב] והנה בזמננו מצוי מכשירי ייבוש ידים,
על הבא ראשו ורובו במים שאובים ויש לדון מה הדין לייבש בהם הידים
או על טהור שנפלו עליו ג' לוגין מים באופן שהם דולקים ממילא ,והנה אם
שאובין ,וז"ל הגמרא במסכת שבת (יד:). הפעולה שם היא רק בהורדת המים ממנו
'והבא ראשו ורובו במים שאובין ,מאי ע"י אויר חזק ודאי שרי ,אבל אם נעשה
טעמא גזרו ביה רבנן טומאה ,אמר רב ביבי זה ע"י חימום המים לכאורה אסור לדעת
אמר רב אסי ,שבתחילה היו טובלין במי הרא"ש המובא בסעיף ה' ,ועיין.
מערות מכונסין וסרוחין ,והיו נותנין עליהן
מים שאובין ,התחילו ועשאום קבע ,גזרו להעמיד עצמו בחמה לאחר שרחץ
עליהם טומאה .מאי קבע ,אמר אביי שהיו עצמו בצוננים
אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו ואלו ג] והנה בעיקר הדין הנ"ל ש'לא ישתטף
מטהרין ,אמר ליה רבא מאי נפקא מינה? אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד
זט
ולענ"ד דין זה נכון רק בנמלך בו ,אבל אם הא קא טבלי בהנך ,אלא אמר רבא שהיו
מעיקרא דעתו לרחוץ כל או רוב אומרים לא אלו מטהרין אלא אלו מטהרין.
גופו ,יתכן שאין מועיל מה שרוחץ ומנגב וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין
מעט ושוב רוחץ ומנגב מעט ,דסו"ס רחץ מים שאובין ,מאי טעמא גזרו ביה רבנן
כל גופו. טומאה ,דאי לא הא לא קיימא הא' ,ע"כ.
מים המתחממים ע"י שעון שבת והרי בטבילה בעינן כל הגוף ואפ"ה גזרו
על רוב הגוף ומשמע דמיחלף
ז] דנו פוסקי זמננו בדין מים שנתחממו
בכולו ,אך שם גזרו רק בצירוף ראשו
בשבת ע"י שעון שבת ,האם דינם
משא"כ הכא רוב הגוף בכלל האיסור אף
כהוחמו בשבת או כהוחמו בער"ש ,ויש
ללא הראש ,והבן.
מפוסקי זמננו שכתבו לדמות זה למש"כ
רעק"א להקל במים שנתחממו מאליהם, גדר רחיצת רוב הגוף
וכן משמע בשו"ת שבט הלוי (ח"א סימן נ"ח,
ה] והנה אף לפי הסכמת הפוסקים כי
ח"ג סימן ל"ג ומ"ז ,ח"ד סימן ל"א). גם רוב הגוף בכלל איסור רחיצה
ולענ"ד אין זה דומה כלל ,דהתם התחיל בחמין שהוחמו מער"ש ,דרובו ככולו,
הכל מער"ש וממשיך מאליו, לענ"ד יש צד לומר דהנ"מ ברוב ברציפות
משא"כ בדידן שנעשית פעולה חדשה אף שאז הוי רחיצה חשובה ,משא"כ כשרוחץ
שנעשה מאליו .ושוב הראוני שכבר קדמני איברים נפרדים ויש ביניהם הפסק מקום
בזה בתשובות והנהגות (ח"ב סימן ר"א) וז"ל: שאינו רוחץ ,אף שאם נחשב האיברים
'והאמת אגיד שלע"ד גם הגרע"א זצ"ל הרחוצים יש בהם רוב ,אולי זה נחשב
לא התיר כשפועל שעון בשבת שיש כאן כמקצת גופו בלבד ,ועיין.
בשבת גופא מעשה לחמם ,וכה"ג נקרא
הוחמו בשבת דאסור גם בהוחם דרך היתר, רוחץ מעט וחוזר ורוחץ מעט
וכמש"כ הגרע"א שם מהמג"א בסק"ו, ו] כתב בפסק"ת (הערה :)1האיסור לרחוץ
ודבריו רק כשהתחיל המים לצאת מע"ש כל גופו אפילו אבר אבר היינו כל זמן
ויוצאת מאליו שאין כאן מעשה בשבת, שעוסק ברחיצה ,אבל רחץ מקצת איבריו
וההיתר לחמם בעצם יום השבת ע"י שעון והסתפג והלך לשאר ענייניו והסיח דעתו
קלוש מאוד ,ובמקומות שיש לבני תורה לגמרי מן הרחיצה ,ושוב חזר ורחץ איברים
השפעה עליהם למנוע הדבר ,אבל בהרבה אחרים ,הרי זה כרוחץ מקצת גופו ,ופשוט
מקומות נהגו להתיר ואין בידינו למונעם'. (עכ"ד).
זי
נהגו .והיכא דלא נהגו יש להתיר להן כמו טעם המקומות שלא עשו הפסק
שכתבתי'. בשבת
ח] כתב בשו"ת משאת בנימין (סימן ה'):
והש"ך (סימן קצ"ט סקי"ב) כתב שטעם
'אבל כמדומה לי שלא נהגו הנשים
זה קלוש והעלה בזה טעם אחר
לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת ויום טוב,
יעו"ש ,ולכאורה יש צד לומר שחששו בזה אפשר משום שאין כל אשה יודעת לחלוק
לאיסור תיקון כיון שזה מכשירה לעשיית בין חמין שהוחמו מערב שבת ויו"ט או
ז"נ ,ואין בזה הסברא של נראה כמיקר, הוחמו בשבת ויו"ט ,גם אינה יודעת
ועיין. להזהר מדין איסור סחיטה והיכא דנהגו
דינים היוצאים:
א .האיסור לרחוץ כל גופו במים שהוחמו מער"ש הוא לאו דוקא ברוחץ כל גופו ,אלא הוא
הדין ברוחץ רוב גופו ,דרובו ככולו ,וכעין זה מצינו לענין הבא ראשו ורובו שהחמירו ברוב
גופו ככל גופו.
ב .והני מילי ברוחץ רוב גוף ברצף ,אבל ברוחץ איברים נפרדים והמקום שביניהם אינו רוחץ
אף שאם נחשב מה שרחץ הוי רוב ,נראה שאין זה נחשב כרחיצת רוב הגוף.
ג .יש לדון מה הדין ברוחץ גופו ברצף ,אך רוחץ מעט וחוזר ורוחץ מעט ויחדיו יש רוב,
ולכאורה זה תלוי בנמלך ,וכל שלא נמלך נראה שהכל מצטרף.
ד .אף הרוחץ במים חמים אך אין לו שום מטרה ברחיצה בחמים רק להחם גופו ,ואלא שאין
לו אפשרות אחרת להתחמם ,גם זה בכלל איסור רחיצה .ולפי"ז ה"ה וכ"ש למי שרוצה
לרחוץ עצמו מאיזה לכלוך ואין לו מים צוננים ולכן לוקח חמים שבוודאי אסור.
ה .מכשיר של ייבוש מים יש לדון מה הדין לייבש בהם הידים באופן שהמכשיר דולק
ממילא ,והנה אם הפעולה שם היא רק בהורדת המים ממנו ע"י אויר חזק ודאי שרי ,אבל
אם נעשה זה ע"י חימום המים לכאורה אסור.
ו .הרוחץ כל גופו במים צוננים אין לו להתחמם אח"כ נגד המדורה דהוי כרוחץ בחמין .ולענין
להתחמם נגד השמש הרי זה תלוי לכאורה במחלוקת הפוסקים האם התירו רחיצה בחמי
טבריא שבכלי ,ולהלכה קיי"ל לאיסור ,אך עדיין י"ל דכיון שכעת ניכר שהוא ע"י החמה הו"ל
כעין חמי טבריא שבקרקע ושפיר דמי להתיר.
חי
ז .מה שנהגו בכמה מקומות לא לעשות הפסק טהרה בשבת יתכן שהוא גם משום חשש
מתקן.
ח .דעת רעק"א שמים שהתחממו מאליהם בשבת ,אין דינם כחמין שהוחמו בשבת לענין
רחיצה ,ויש מפוסקי זמננו שכתבו ללמוד מזה לענין שעון שבת הנדלק באמצע שבת
ומחמם המים ,ולענ"ד כיון שנעשה פעולה חדשה אינו בכלל היתר זה.
טי
ואלו יעמדו על הברכה ידידנו הנכבדים הע"י
שנדבה ליבם לקחת חלק בהוצאות הגליון לזיכוי הרבים
