gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN

שבוע: תולדות (2026-11-09)

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫תולדות‬ ‫גליון רצט‬ ‫נתנדב לזכות‬ ‫חיים מרדכי בן יוכבד‬ ‫פעריל בת יוכבד‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫דע את אלקי‬ ‫של כ"ק‬ ‫מרן‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫רבינו‬ ‫שליט"א‬ ‫מהדורת זכרון ברוך‪ :‬לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה ‪ -‬וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה ‪ -‬וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה‬ ‫יעקב ‪ -‬מדת התפארת‪' ,‬והנורא'‬ ‫מאידך‪ ,‬יעקב אבינו מתייחס אחר מדרגתו של יצחק לאחר‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫העקידה‪ ,‬בהיותו נכלל כבר עם מדת חסד לאברהם‪ ,‬שאז‬ ‫יעקב ועשו ‪ -‬כנגד מדרגת יצחק לפני העקידה ולאחריה | יראת ה' טהורה מגיעה רק כאשר נכללת בה גם אהבה | מה בין אהבת האב לבנו‬ ‫היא מדת הדין טהורה‪ .‬ואכן כי כן חזינן‪ ,‬שיעקב אבינו‬ ‫לבין אהבת הקב"ה לעמו ישראל? | יצחק היה דומה וקשור לאברהם אביו רק באופן פנימי ולא בחיצוניות | למה סתמו הפלשתים את‬ ‫מכוון כנגד מדת התפארת כנודע‪ ,‬שעניינה מיזוג החסד‬ ‫הבארות של אברהם אבינו? | כל העסק עם הפלשתים לא היה אלא עד בניית בית המקדש‬ ‫והגבורה‪ ,‬הנובעת מן ההתכללות של אברהם ויצחק‪,‬‬ ‫אהבה ויראה‪ .‬עוד מצינו שיעקב אבינו שייך למדת יראת‬ ‫�‬ ‫� ֹ‬ ‫�ַַּכ ֵֵׁש ֹמ ו ת ֲֲא ֶֶׁש ר ָָק ָָר א ָָל ֶֶה ן ָָא ִִב י ו ‪:‬‬ ‫דבקות יצחק באברהם אביו ‪ -‬דוגמא להתקשרות בני‬ ‫הרוממות‪ ,‬שהיא מדרגת 'נורא'‪ ,‬כטעם אמרו 'מה נורא‬ ‫המקום הזה' (להלן כח‪ ,‬יז)‪ .‬וכן שלושת הכינויים שאומרים‬ ‫ישראל לאביהם שבשמים‬ ‫בברכת אבות 'הא‪-‬ל הגדול הגיבור והנורא' מכוונים כנגד‬ ‫שלושת האבות‪ ,‬ונמצא ש'והנורא' מכוון ליעקב אבינו‪,‬‬ ‫שהיא מדרגת יראה הטהורה‪ ,‬יראת הרוממות‪ ,‬הנמשכת‬ ‫מכח שלימות ההכרה ברוממותו יתברך (ואכמל"ב)‪.‬‬ ‫ויניקה ממש ממדה זו‪ .‬כגון בענין ההשתמשות ב'רצועה‬ ‫א‬ ‫יעקב ועשו ‪ -‬כנגד שתי‬ ‫'אברהם הוליד את יצחק'‬ ‫לאלקאה' רח"ל‪ ,‬וגם עצם מדת יראת העונש‪ ,‬וכדומה‪.‬‬ ‫מדרגות ביצחק‬ ‫ועל מדרגה זו של תולדות יצחק‪ ,‬הוא שהמשיך הכתוב‬ ‫כי כל אלו נובעים מפסולת היראה והדין‪.‬‬ ‫לומר 'אברהם הוליד את יצחק'‪ ,‬והיינו שמדת החסד של‬ ‫'יראת ה' טהורה עומדת לעד'‬ ‫אברהם גרמה ליצחק להוליד ולד כזה הנכלל מחסד‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ ֹ‬ ‫וגבורה‪ .‬כי ע"י ההתכללות שבשעת העקידה גילה אברהם‬ ‫אולם אחר העקידה‪ ,‬מכח התכללותן של הגבורות‬ ‫ְוְ ֵֵא ֶ �ֶּלה ּתּ ֹוְלְ ֹדת ִיִ ְְצ ָָחק ֶ �ֶּבן ַַא ְְב ָָר ָָהם ַַא ְְב ָָר ָָהם הֹוִלִ יד ֶֶאת ִיִ ְְצ ָָחק‬ ‫שגם מדת יצחק נכללת עמו‪ ,‬והיינו ששלימות מדת היראה‬ ‫והחסדים‪ ,‬אברהם ויצחק‪ ,‬נתבררה מדת הדין והיראה‪,‬‬ ‫(כה‪ ,‬יט)‪ .‬ופירש רש"י ז"ל‪' :‬ואלה תולדות יצחק' ‪ -‬יעקב‬ ‫היא כאשר היא ממוזגת עם מדת החסד‪ ,‬ומכח מזיגה זו‬ ‫להיותה בבחינת 'יראת ה' טהורה עומדת לעד' (תהלים‬ ‫ועשו האמורים בפרשה‪' .‬אברהם הוליד את יצחק' ‪ -‬על‬ ‫יט‪ ,‬י)‪ ,‬והיינו שבניגוד למדת הדין והגבורה של העונשים‬ ‫ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם‪ ,‬הוזקק לומר אברהם‬ ‫הוליד יצחק את יעקב בנו‪.‬‬ ‫וכדומה‪ ,‬הגורמים ביטול וחורבן‪ ,‬הנה יראת ה' טהורה ‪-‬‬ ‫הוליד את יצחק‪ .‬לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך‬ ‫ליצני הדור ‪' -‬מאבימלך נתעברה שרה'‬ ‫שהיא מדת 'יראת הרוממות' ‪ -‬קיימת לעד‪ ,‬כלומר שהיא‬ ‫נתעברה שרה וכו'‪ ,‬מה עשה הקב"ה‪ ,‬צר קלסתר פניו‬ ‫מביאה קיום לעולם‪ ,‬כענין דכתיב (קהלת ג‪ ,‬יד; ראה שבת‬ ‫של יצחק דומה לאברהם‪ ,‬והעידו הכל 'אברהם הוליד‬ ‫וביסוד זה יובן גם עומק הענין שהביא רש"י ז"ל שהיו‬ ‫לא‪' ):‬והאלקים עשה שיראו מלפניו'‪ .‬וזוהי מדרגת היראה‬ ‫את יצחק'‪ ,‬עד כאן‪.‬‬ ‫ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה‪ .‬כי אותם‬ ‫הליצנים לא היו יכולים לעמוד על הבחנה זו‪ ,‬ותמהו‬ ‫בהיותה נכללת עם מדת חסד לאברהם‪ ,‬מדתו של יצחק‬ ‫מדרגת יצחק קודם העקידה ולאחריה‬ ‫בנפשם היאך יתכן שיצחק ‪ -‬הקשור למדת הדין ‪ -‬יהא בנו‬ ‫אבינו אחר העקידה‪.‬‬ ‫יש לבאר הענין בזה‪ ,‬דהנה נודע שיצחק אבינו הוא‬ ‫של אברהם‪ ,‬מדת החסד‪ ,‬הלא שתים אלו סותרות זו את‬ ‫שתי בחינות הגבורה ‪ -‬יעקב ועשו‬ ‫מרכבה למדת הדין‪ .‬אמנם בענין שייכותו לעמוד הדין‬ ‫זו לגמרי‪ ,‬ואיך אפשר שמ'מתוק יצא עז' (ע"פ שופטים יד‪,‬‬ ‫והגבורה ישנו הפרש וחילוק בין קודם העקידה לאחריה‪.‬‬ ‫יד)‪ .‬וממילא בהכרח כי מאבימלך נתעברה שרה‪ .‬וליצנים‬ ‫והנה‪ ,‬כנגד שתי בחינות 'גבורות' הללו שנכללו ביצחק‪,‬‬ ‫כוונתנו לומר‪ ,‬שאינו דומה מדרגתו של יצחק ואחיזתו‬ ‫אלו אכן הם הפלשתים‪ ,‬כמו שפירשו בגמ' (ע"ז יט‪ ).‬בפסוק‬ ‫מדת הדין של קודם העקידה בלי התכללות עם החסד‬ ‫במדת הדין לאחר העקידה לבין דבקותו בה קודם לכן‪.‬‬ ‫(תהלים א‪ ,‬א) 'ובמושב לצים לא ישב'‪' ,‬שלא ישב במושב‬ ‫דאברהם‪ ,‬ובחינתה לאחר העקדה ‪ -‬היותה ממוזגת עם‬ ‫אנשי פלשתים‪ ,‬מפני שליצנים היו' (ויבואר יותר להלן בעז"ה)‪.‬‬ ‫חסדים‪ ,‬נולדו לו שני בנים‪ ,‬שהם 'יעקב ועשו האמורים‬ ‫העקידה ‪ -‬התכללות החסד והדין‬ ‫בפרשה';‬ ‫'צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם'‬ ‫שכן כפי הנודע מדברי הזוהר הקדוש (ח"א קיט‪ ):‬היתה‬ ‫ולפיכך צר הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם‪,‬‬ ‫עשו ‪ -‬מבחינת 'יצחק' לבדו‬ ‫תכלית מעשה העקידה ‪ -‬כדי לכלול את אברהם ואת‬ ‫ועי"ז נכנעו ליצנים אלו‪ ,‬בראותם כי יצחק הוא אכן בן‬ ‫יצחק לאחד‪ ,‬כענין דכתיב (לעיל כב‪ ,‬ו) 'וילכו שניהם יחדו'‪.‬‬ ‫כי עשו נחשב כבנו של יצחק עפ"י מדרגתו שלפני‬ ‫אברהם‪ ,‬אשר מכח התכללות זו נמשך עניינו של יעקב‪.‬‬ ‫ועניינה‪ ,‬התכללות מדת החסד עם מדת הדין‪ ,‬מיא באשא‬ ‫העקידה‪ .‬ואף שבפועל נולד הוא אחר העקידה‪ ,‬היינו מפני‬ ‫ואשא במיא‪ ,‬שהיא המתקת הגבורות ע"י ריבוי החסדים‬ ‫שסוף סוף נשארה עדיין ביצחק קצת פסולת ממדרגתו‬ ‫בירור הניצוצות מעשו ‪' -‬כי ציד בפיו'‬ ‫של אברהם אבינו‪' ,‬חסד לאברהם' (מיכה ז‪ ,‬כ)‪ ,‬כטעם‬ ‫הקודמת‪ ,‬והעקידה הועילה להפריד את פסולת זו מחלק‬ ‫'ויעקוד את יצחק בנו' (לעיל שם‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ועל הנחה זו ‪ -‬בירור מדת הגבורה של יצחק‪ ,‬לברר‬ ‫הטוב שבו‪ ,‬שלא תהא מחוברת אליו כל כך‪ ,‬עד שתוכל‬ ‫את שורש ההבדל בין יעקב לעשו ‪ -‬מוסבים גם שאר‬ ‫אחר כך להתברר ולהיפרד ממנו לגמרי‪ .‬ועל כל פנים‪,‬‬ ‫פסולת הדין קודם העקידה‬ ‫כל העניינים הנאמרים בהמשך הפרשה‪ .‬כי על אף‬ ‫מבחינת 'מדת הדין' זו של יצחק שקודם העקידה‪ ,‬נמשך‬ ‫שכבר נעשה הבדל ופירוד ביניהם בשעת לידתם כנ"ל‪,‬‬ ‫ממנו עשו הרשע‪ .‬ועל מדרגה זו התכוונה התורה באומרה‬ ‫ומעתה‪ ,‬לפני העקידה‪ ,‬כל עוד שלא נכללה מדת הדין‬ ‫מכל מקום נשארו עדיין כמה ניצוצות הקדושה אצל‬ ‫'ואלה תולדות יצחק בן אברהם'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שתולדה זו‬ ‫של יצחק עם מדת החסד‪ ,‬היתה עדיין פסולת מעורבת‬ ‫עשו‪ ,‬בהיותו בכורו של יצחק‪ ,‬אשר על כך נאמר בו‬ ‫נמשכה מבחינת 'יצחק' גרידא‪ ,‬מדת הדין לחוד‪.‬‬ ‫בתוך מדת הדין‪ ,‬והיינו שבעלי הדין היתה להם אחיזה‬ ‫א‬ ‫ג‬ ‫שבועת אברהם לאבימלך‬ ‫'כי ציד בפיו' (כה‪ ,‬כח)‪ ,‬כלומר שכמה ניצוצין קדישין‬ ‫יסוד קדושת ירושלים ‪ -‬ביטול‬ ‫ושבועה זו שנשבע אברהם לאבימלך הלא היא מה‬ ‫היו ניצודים בפיו של עשו‪ .‬ויעקב אבינו הוצרך לעבוד‬ ‫האהבה הטבעית לאהבת ה'‬ ‫שנאמר בפרשת וירא (לעיל כא‪ ,‬כב‪-‬כד) 'ויהי בעת ההוא‬ ‫קשות כדי לברר אותם ולקחתם ממנו בפועל‪ ,‬באופן‬ ‫ויאמר אבימלך ופיכול שר צבאו אל אברהם לאמר וגו'‪,‬‬ ‫שיתברר הדבר כי רק יעקב הוא בנו של יצחק כנכון‪,‬‬ ‫ועתה השבעה לי באלקים הנה אם תשקור לי ולניני‬ ‫כטעם הכתוב (לעיל כא‪ ,‬יב) 'כי ביצחק יקרא לך זרע'‪,‬‬ ‫ירושלים ‪ -‬מקום גילוי האהבה הפנימית‬ ‫ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ‬ ‫הנדרש 'ביצחק' ‪' -‬ולא כל יצחק' (נדרים לא‪ .).‬ויעקב‬ ‫והנה מקום גילוי האהבה רבה זו של הקב"ה לכנסת‬ ‫אשר גרתה בה‪ ,‬ויאמר אברהם אנכי אשבע'‪ .‬ומטעם שבועה‬ ‫אבינו בירר זאת ע"י לקיחת בכורתו של עשו‪ ,‬ולקיחת‬ ‫ישראל ‪ -‬הוא בירושלים עיר הקודש ובמקום המקדש‪ ,‬כי‬ ‫זו לא יכלו בני ישראל להוריש את הפלשתים מירושלים‪,‬‬ ‫גם את הברכות ממנו‪ ,‬וכל זה‪ ,‬כדי לברר ולטהר מדת‬ ‫שם בין שדי ילין (ע"פ שם א‪ ,‬יג) ונועד תמיד לבני ישראל‬ ‫ונמצא שמכח זה היתה להם אחיזה קצת בעיר הזאת‪.‬‬ ‫הדין והגבורה שאחז בו יצחק אביו‪.‬‬ ‫(ע"פ שמות כט‪ ,‬מג)‪.‬‬ ‫אחיזת הפלשתים ‪ -‬קליפה כנגד קדושת ירושלים‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫הצורך בביטול האהבה הטבעית‬ ‫והנה כאשר נתבונן בדבר נראה שאחיזה זו שהיתה‬ ‫שתי בחינות ביצחק‪ :‬מדת הדין קודם העקידה‪ ,‬שיש בה פסולת‬ ‫וכלפי שנתבאר שהאהבה הטבעית שבין אב לבנו יכולה‬ ‫לפלשתים בהעיר ירושלים‪ ,‬איננה עיכוב גרידא ומניעה‬ ‫‪ -‬וממנה נמשך עשו‪' ,‬יצחק בן אברהם'; ומדת היראה הטהורה‬ ‫גם לכסות ולהעלים על האהבה הגדולה להקב"ה‪ ,‬לכן‬ ‫פורתא בירושת העיר הזאת בשלימות לישראל‪ ,‬אלא‬ ‫לאחר העקידה‪ ,‬הכלולה בחסד ‪ -‬וממנה נולד יעקב‪ ,‬מדת‬ ‫כדי לייסד מקום קדוש זה שבו מתגלה קשר העמוק‬ ‫לפי האמת היתה זאת קליפה של ההיפך ממש מקדושת‬ ‫התפארת‪' ,‬אברהם הוליד את יצחק'‪ .‬ליצני הדור לא הבינו איך‬ ‫והפנימי הלזה‪ ,‬יש צורך מתחילה לבטל את כל האהבות‬ ‫ירושלים‪ ,‬והיינו‪ ,‬שאחיזתם זאת היתה סתירה חריפה לכל‬ ‫יולד דין מחסד‪ ,‬ואמרו 'מאבימלך נתעברה שרה'‪ .‬ויעקב בירר‬ ‫הטבעיות וקשרים הטבעיים שיש לאב עם בנו ‪ -‬מפני‬ ‫עצם התגלות קדושת העיר אשר בחר בה ה'‪ ,‬וכדיבואר‪.‬‬ ‫את הניצוצות שבעשו ‪ -‬בבכורה ובברכות‪.‬‬ ‫האהבה העזה שיש לבני ישראל להקב"ה שגם מים רבים‬ ‫ב‬ ‫'עד כאן רחמי האב על הבן'‬ ‫לא יוכלו לכבות אותה‪.‬‬ ‫האהבה שבלי גבול‬ ‫דהנה‪ ,‬על הפסוק הנזכר 'ועתה השבעה לי באלקים‬ ‫המתגלה בירושלים‬ ‫נסיון העקידה ‪ -‬ביטול רחמי האב על הבן‬ ‫הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי'‪ ,‬הביא רש"י ז"ל את‬ ‫דברי רבותינו ז"ל במדרש (בר"ר נד‪ ,‬ב) 'עד כאן רחמי‬ ‫ועל כן כדי לברר ולקדש את העיר הקודש ואת מקום‬ ‫האב על הבן'‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬הוצרך כביכול ב"ה לנסות את אברהם אבינו‬ ‫'ירושלים' ‪ -‬יראה שלם‬ ‫בנסיון העקידה‪ ,‬באמרו אליו (לעיל כב‪ ,‬ב) 'קח נא את‬ ‫שבועה הבנויה על הקשר הטבעי‬ ‫בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ‬ ‫נבוא להרחיב יותר את הענין בעז"ה‪ .‬הנה‪ ,‬קדושת‬ ‫ומדברים אלו ניתן ללמוד‪ ,‬כי אותה שבועה שנשבע‬ ‫העיר הקודש 'ירושלים' מקושרת ודאי לענין מדת היראה‬ ‫המוריה והעלהו שם לעולה'‪ .‬כי התנהגות אכזרית כזו‬ ‫אברהם אבינו לאבימלך היתה בנויה על רחמי האב על‬ ‫הטהורה‪ .‬כי הרי זה שמה אשר יקראו לה 'ירושלים'‪ ,‬שהוא‬ ‫של אב כלפי בנו; לעקוד אותו על גבי מזבח ולשחוט‬ ‫הבן‪ .‬כלומר‪ ,‬כי מה שביקש אבימלך מאברהם לישבע‬ ‫צירוף 'יראה שלם' (בר"ר נו‪ ,‬י)‪ ,‬המורה על שלימות היראה‪,‬‬ ‫אותו על דבר כבוד שמו‪ ,‬מבטלת ומקעקעת את כל אהבה‬ ‫לו אם תשקור לי ולניני ולנכדי וגו'‪ ,‬היה מפאת הקשר‬ ‫שהיא יראת הרוממות‪ ,‬כענין 'יראת ה' לחיים' (משלי יט‪,‬‬ ‫הטבעית של האב ורחמיו שעל הבן‪ ,‬ונחשב הדבר כמעט‬ ‫הטבעי שבין אב ובנו שהטביע הקב"ה במעשה בראשית‪,‬‬ ‫כג)‪ ,‬כטעם 'כל הכתוב לחיים בירושלים' (ישעיה ד‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫כאילו איננו עוד אביו‪ .‬ועתה‪ ,‬בביטול האהבה הטבעית‪,‬‬ ‫ובבחינה זו כרת אבימלך ברית עם אברהם‪ .‬ומטעם זה‬ ‫יש מקום לגלות ולהשרות את האהבה האמיתית והנשגבה‬ ‫שם 'ירושלים' נשלם במעשה העקידה‬ ‫לא יכלו בני יהודה לירש את העיר הקודש בשלימות כל‬ ‫של הקב"ה לכנסת ישראל‪.‬‬ ‫עוד שלא עברו דורות אלו‪.‬‬ ‫ואכן השם 'ירושלים' ניתן והושלם במעשה העקידה‪,‬‬ ‫כדברי המדרש (שם) 'אברהם קרא אותו 'יראה'‪ ,‬שנאמר‬ ‫'בהר ה' יראה'‬ ‫אהבת אב לבן ‪ -‬משל לאהבת הקב"ה לישראל‬ ‫(לעיל כב‪ ,‬יד) 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה'‪,‬‬ ‫ועל כן מיד אחר העקידה נתקדש אותו מקום בקדושה‬ ‫איברא‪ ,‬כי אהבה זו שבין אב לבן ‪ -‬הגם שבמבט‬ ‫שם קרא אותו 'שלם'‪ ,‬שנאמר (שם יד‪ ,‬יח) 'ומלכי צדק‬ ‫של מעלה‪ ,‬ונעשה הוא מקודש מקודש להשרות בו שכינה‬ ‫חיצוני היא נראית כדבר טבעי וגשמי ‪ -‬הנה לאמיתו‬ ‫מלך שלם'‪ ,‬אמר הקב"ה הריני קורא אותו 'ירושלים'‪,‬‬ ‫ולהקריב שם קרבנות‪ ,‬עד שלדורות עולם יאמרו עליו‬ ‫של דבר הרי זה משל ודוגמא לענין פנימי שבקדושה‪ ,‬כי‬ ‫כמו שקראו שניהם‪ ,‬יראה שלם‪ .‬והיינו כאמור‪ ,‬כי בשעת‬ ‫'בהר ה' יראה הקב"ה לעמו' (ע"פ רש"י שם‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫כל 'אב ובן' שבעולם הזה הינם דוגמא דלעילא; הקב"ה‬ ‫העקידה נבררה ונטהרה מדת היראה להיותה טהורה‬ ‫וזרע ישראל קודש‪ ,‬והאהבה הטבעית ביניהם אינו אלא‬ ‫ונקייה מפסולת‪ ,‬וזה ע"י ההתכללות של אברהם ויצחק‪,‬‬ ‫פגם ישיבת היבוסי בירושלים‬ ‫קצת משל ודמיון אל הקשר הנשגב והאהבה הנפלאה‬ ‫אהבה ויראה‪ ,‬ומעתה חשובה היא 'יראה שלם'‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬ביסוד זה נבין את עומק הפגם של ישיבת‬ ‫שבינינו לאבינו שבשמים‪.‬‬ ‫אמנם לפי האמת‪ ,‬אהבה רבה זו שבין ישראל לאביהם‬ ‫משם 'אלקים' לשם הוי"ה ‪' -‬ה' יראה'‬ ‫'יבוסי יושבי ירושלים'‪ ,‬עד שמפני כן לא יכלו ישראל‬ ‫לרשת את העיר ההיא בשלימות‪ .‬ועל פי דברינו יבואר‬ ‫שבשמים אין לה דוגמא ומשל כלל‪ ,‬לא מינה ולא מקצתה‪,‬‬ ‫ובמעשה העקידה גופא חזינן שמתחילה נכתב בו רק‬ ‫הדבר בטוב טעם‪.‬‬ ‫כי גם אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו‬ ‫השם 'אלקים'‪ ,‬בחינת דין‪ ,‬כגון הא דכתיב 'והאלקים‬ ‫לו (ע"פ שה"ש ח‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ניסה את אברהם' (שם כב‪ ,‬א)‪' ,‬אל המקום אשר אמר לו‬ ‫כי מאחר שכל עצם ישיבתם שמה היתה מכח השבועה‬ ‫האלקים' (פסוק ג)‪ ,‬וכדומה‪ .‬ואילו מיד אחר העלאת יצחק‬ ‫שנשבע אברהם אבינו לאבימלך מלך פלשתים‪ ,‬ואשר‬ ‫האהבה הטבעית ‪ -‬כיסוי על האהבה האמיתית‬ ‫על גבי המזבח נמתקו הדינים‪ ,‬ושוב נזכר גם שם הוי"ה‬ ‫באותה שעה נתגלה רחמי האב על הבן כנ"ל‪ ,‬שוב‬ ‫מעתה‪ ,‬אם אמנם כל ענין אהבת האב לבן מיוסד‬ ‫בפרשה‪ ,‬שם הרחמים‪ ,‬כדכתיב 'ויקרא אליו מלאך הוי"ה‬ ‫היתה זאת כסתירה ועיכוב על קדושת ירושלים‪ .‬שכן כל‬ ‫כמשל לאהבתו של הקב"ה לכנסת ישראל‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מן השמים' (פסוק יא)‪ .‬ועל כך מסיק הקרא (פסוק יד) 'ויקרא‬ ‫עוד שיש עדיין מקום לקשר הטבעי והגשמי שבין אב‬ ‫במדה מסויימת יכולה היא לשמש גם ככיסוי והעלם אל‬ ‫אברהם שם המקום ההוא הוי"ה יראה‪ ,‬אשר יאמר היום‬ ‫לבנו‪ ,‬אשר גם הפלשתים יש להם שייכות לכך‪ ,‬הרי זה‬ ‫האהבה האמיתית‪ ,‬שכן באופן שהאדם דבק אך ורק‬ ‫בהר הוי"ה יראה'‪ ,‬שכן שם מקום הנקרא 'הוי"ה יראה'‬ ‫כקליפה המכסה על קדושת העיר הזאת‪ ,‬ומונעת את‬ ‫באהבה החיצונית והטבעית‪ ,‬ואין לו הכרה שכולה לא‬ ‫מורה על ענין התכללות חסדים עם גבורות‪ ,‬אברהם עם‬ ‫ירושתה השלימה‪.‬‬ ‫ניתנה אלא לעורר את האהבה הפנימית להקב"ה‪ ,‬אז אין‬ ‫יצחק‪ ,‬שנפעלה בכח עקידת יצחק ע"י אברהם אביו‪.‬‬ ‫היא משמשת רק כהסתר וקליפה על האהבה האמיתית‪.‬‬ ‫'אהבת ציון אל תשכח לנצח' ‪ -‬קשר שאינו נפסק‬ ‫'ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם'‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬כי לפעמים דבוק האדם מאוד באהבה‬ ‫ועומק ענין התכללות זו שבין אברהם ויצחק שנפעלה‬ ‫ואכן בניגוד ל'רחמי האב על הבן' הטבעית שיש לה‬ ‫הטבעית לקרוביו עד שהיא חשובה אליו יותר מאהבתו‬ ‫במעשה העקידה‪ ,‬שגרמה לטהרת וזיכוך מדת היראה‪,‬‬ ‫גבול ואינה נמשכת אלא לשלשה דורות‪ ,‬הנה הקשר‬ ‫הפנימי שבין קוב"ה לכלל ישראל המתגלה בירושלים‬ ‫להקב"ה ח"ו‪ ,‬ואינו יכול לוותר על 'רחמי האב על הבן'‬ ‫'יראה שלם'‪ ,‬שממנה נבנה והושתתה קדושת העיר הקודש‪,‬‬ ‫הוא אהבה נצחית ותמידית שאיננה נפסקת לעולם‪ ,‬כטעם‬ ‫מפני אהבת השי"ת‪.‬‬ ‫יובן בהקדם מה שמצינו בפסוקי נ"ך שהפלשתים היתה‬ ‫'אהבת ציון אל תשכח לנצח' (סליחות)‪ ,‬כי אי אפשר‬ ‫להם איזו אחיזה בירושלים‪ ,‬והוא מה שכתוב (יהושע טו‪,‬‬ ‫לבטל את הקשר של כנסת ישראל עם דודה‪ .‬כמו כן‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫סג) 'ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה‬ ‫השראת השכינה בירושלים היא נצחית שאינה בטלה‬ ‫'ירושלים' ‪ -‬יראה שלם‪ ,‬שנשלם בעקידה ע"י התכללות אברהם‬ ‫להורישם'‪ ,‬ופירש רש"י ז"ל‪' :‬שנינו בספרי (דברים עב)‪,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬כדכתיב (תהלים קלב‪ ,‬יד) 'פה אשב כי איויתיה'‪ ,‬וכן‬ ‫ויצחק ‪' -‬ה' יראה'‪ .‬הפלשתים ישבו בירושלים מכח השבועה‬ ‫יכולין היו‪ ,‬אלא שלא היו רשאין‪ ,‬מחמת השבועה שנשבע‬ ‫אמרו חז"ל (מגילה י‪' ).‬קדושת ירושלים אין אחריה היתר'‬ ‫לאבימלך‪ ,‬שהיתה בנויה על 'רחמי האב על הבן'‪ .‬אהבה טבעית‬ ‫אברהם לאבימלך‪ .‬ויבוסי זה לא על שם האומה היה‪ ,‬אלא‬ ‫(ראה עוד ברמב"ם פ"ו מהל' בית הבחירה הל' יד‪-‬טז)‪ .‬וקדושה זו‬ ‫זו היא משל לאהבת הקב"ה לישראל‪ ,‬אך כשנדבקים בה לבדה‬ ‫מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוס‪ ,‬ובני אותו מחוז‬ ‫היא למעלה מכפי שהקשר הטבעי יכול להשיג‪ ,‬אלא‬ ‫‪ -‬היא מכסה על האהבה האמיתית‪.‬‬ ‫מפלשתים היו'‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫'ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו'‬ ‫אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם‪ ,‬ויקרא להן‬ ‫שהפלשתים בעלי הטבע מכסים ומעלימים על אהבה‬ ‫ועל כך נאמר 'וישב יצחק ויחפור את בארות המים‬ ‫שמות כשמות אשר קרא להן אביו'‪.‬‬ ‫פנימית ורבה זו‪.‬‬ ‫אשר חפרו בימי אברהם אביו‪ ,‬ויסתמום פלשתים וגו'‪,‬‬ ‫והטעם שסתמום פלשתים לאותן הבארות של אברהם‬ ‫ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו'‪ .‬כי בכך‬ ‫אבינו‪ ,‬וגם להבין מה שקרא להן יצחק שמות כשמות‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫ביקש לגלות אל הפלשתים‪ ,‬כי אע"פ שנראה לכאורה‬ ‫אשר קרא להן אביו‪ ,‬יבואר היטב על פי דברינו לעיל‪.‬‬ ‫כי הוא ואביו הם שני הפכים זה לזה‪ ,‬מכל מקום מצד‬ ‫ירושלים היא מקום גילוי האהבה הפנימית שבין הקב"ה לכנסת‬ ‫פנימיותם יש ביניהם התכללות רבה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬אותן השמות‬ ‫מצד הטבע ‪ -‬הבן כדמות האב‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכן הוצרך נסיון העקידה ‪ -‬לבטל את רחמי האב‬ ‫שנקראו בימי אביו‪ ,‬הינן נקראות גם עתה‪ ,‬על אף שיש‬ ‫כי הרי נתבאר שהפלשתים דבקו ביותר בענין האהבה‬ ‫על הבן‪ .‬ישיבת היבוסי מכח השבועה הטבעית היתה קליפה‬ ‫להם לבוש אחר והן משתנות בחיצוניותן‪.‬‬ ‫הטבעית הדבוקה בלב האב אל בנו‪ ,‬שהוא קשר הטבעי‬ ‫על קדושת העיר‪ .‬רחמי האב מוגבלים לשלשה דורות‪ ,‬ואילו‬ ‫קדושת ירושלים נצחית ‪' -‬אין אחריה היתר'‪.‬‬ ‫והגשמי שבין אב ובן‪ .‬והנה‪ ,‬מצד המשך טבעי זה הדין‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫נותן שכל טבעיות האב‪ ,‬מידותיו ותנועותיו‪ ,‬יהיו נמשכים‬ ‫בטבע לבניו אחריו‪ ,‬בלי שום הבדל והפרש ביניהם; אם‬ ‫אברהם חפר בארות ‪ -‬מימי הדעת לפלשתים‪ ,‬לפי השגתם‬ ‫האב מטבעו הוא דבוק במדת החסד‪ ,‬והוא עושה חסד‬ ‫ד‬ ‫בארות אברהם ויצחק ‪' -‬כשמות‬ ‫בחסד הטבעי‪' ,‬ויטע אשל'‪ .‬הפלשתים‪ ,‬הדבוקים בקשר הטבעי‪,‬‬ ‫לא הבינו איך יצחק ‪ -‬מדת הגבורה ‪ -‬הוא בנו של אברהם‪,‬‬ ‫לאלפים‪ ,‬הרי מצד הטבע צריכה מדה זו להימשך גם‬ ‫אשר קרא להן אביו'‬ ‫וסתמו את הבארות‪ ,‬וחסדם נעשה 'מצות אנשים מלומדה'‪.‬‬ ‫לבנו‪ ,‬שגם הוא יהיה בעל חסד גדול‪ ,‬וכדומה בשאר‬ ‫אך באמת בעקידה נתחברו אברהם ויצחק בסוד היחוד‪ ,‬ולכן‬ ‫הטבעיות והמידות‪ .‬כי לא יתכן שישתנו האב והבן זה‬ ‫'ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו'‪.‬‬ ‫מזה‪ ,‬כיון שהם אחודים בהכרח מצד הטבע‪.‬‬ ‫על פי הדברים האלה נמשיך לבאר את פרשת הבארות‬ ‫שכתבה התורה בפרשתנו‪ ,‬שהאריכו בה הכתובים רבות‪,‬‬ ‫תמיהת הפלשתים על יצחק בן אברהם‬ ‫והדברים צריכים ביאור‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ומעתה תמהו הפלשתים ‪ -‬ליצני הדור ‪ -‬בעיניהם;‬ ‫ריב הפלשתים על הבארות‬ ‫איך יתכן שיהא יצחק ‪ -‬האחוז ודבוק במדת הגבורה ‪-‬‬ ‫בארות אברהם ‪ -‬מימי הדעת לפלשתים‬ ‫‪ -‬כנגד בית המקדש‬ ‫בן אברהם‪ ,‬הרי עמוד הדין שונה לגמרי ממדת החסד‬ ‫ונאמר‪ ,‬כי הנה אברהם אבינו זה היתה דרכו תמיד‬ ‫והוא היפכו הגמור‪ ,‬ולא יתכן כלל שיולד זה מזה‪ ,‬ובעל‬ ‫ללמד דעת אלוקית לכל באי עולם‪ ,‬וגם את הפלשתים‬ ‫כרחך כי הוא אכן איננו בנו של אברהם‪ ,‬אלא מאבימלך‬ ‫השתדל הוא לקרבם ולהכניסם תחת כנפי השכינה ‪ -‬לפי‬ ‫'עשק'‪' ,‬שטנה' ו'רחובות' ‪ -‬שלשה בתי המקדש‬ ‫נתעברה שרה‪.‬‬ ‫ערכם‪ .‬וזהו ענין הבארות שמצינו בכתוב שחפר אברהם‬ ‫ובהנחה זו יבואר היטב מה שביאר כאן הרמב"ן בארוכה‬ ‫אבינו אצל הפלשתים (לעיל כא‪ ,‬כה)‪ ,‬המורה על ענין מימי‬ ‫(כו‪ ,‬כ) בסוד הבארות הללו‪ ,‬ששלושת הבארות 'עשק'‬ ‫'סתמום פלשתים וימלאום עפר'‬ ‫הדעת שהמשיך הוא לשם‪ ,‬שמכח השפעת הבאר היה בכוחו‬ ‫'שטנה' ו'רחובות' שחפרו עבדי יצחק אבינו מכוונים כנגד‬ ‫הוא הדבר אשר אמר הכתוב עליהם (שם‪ ,‬טו) 'וכל‬ ‫ללמד אלקות גם אליהם‪ .‬וגם כל עצם הברית שכרת עם‬ ‫שלשה בתי המקדש‪ .‬והענין יובן מאוד על פי דברינו‪.‬‬ ‫הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו‪ ,‬סתמום‬ ‫אבימלך היתה ביחד עם חפירת הבאר‪ ,‬עד אשר העמיד‬ ‫פלשתים וימלאום עפר'‪ .‬פירוש‪ ,‬כי הפלשתים לא הלכו‬ ‫עד והוכחה על זה‪ ,‬כמו שנאמר 'בעבור תהיה לי לעדה‬ ‫ריב הפלשתים על הבארות‬ ‫במהלך הקדושה‪ ,‬לידע כי בכל דור ודור ישנו צדיק המיוחד‬ ‫כי חפרתי את הבאר הזאת' (שם‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫כי מאחר שריב הפלשתים על בארות האלו היה‬ ‫לאותו הזמן והדור‪ ,‬אלא הם השתדלו להמשיך בדרכו של‬ ‫מיוסד על מה שהם לא עמדו על הקשר הפנימי שבין‬ ‫אברהם אבינו לחוד גם לאחר פטירתו‪ ,‬בלי שינוי כלל‪.‬‬ ‫השגת הפלשתים ‪ -‬כאהבת אב לבן‬ ‫אברהם ויצחק‪ ,‬המורה על האהבה הנפלאה והנשגבה ‪-‬‬ ‫והרי נתבאר שהשגת הפלשתים אינה עולה אלא למדת‬ ‫למעלה מהטבע ‪ -‬המתגלה בבית המקדש‪ ,‬נמצא שאין‬ ‫'מצות אנשים מלומדה'‬ ‫האהבה הטבעית של אב לבן‪ ,‬שהיא המשל לבד הנראה‬ ‫לפלשתים שייכות לענין בית המקדש‪ ,‬ואין להם שמץ‬ ‫אולם כאשר הוא כן‪ ,‬ואין העובד מעמיק בעבודתו‬ ‫בעולם הזה‪ .‬והיינו‪ ,‬שהם יכולים לבוא לידי הכרה‬ ‫השגה בקדושת הבית ההוא‪ ,‬וכל עצמם אינם אלא‬ ‫לידע את מצב הדור ואת הנהגתו‪ ,‬אזי במשך הזמן‬ ‫בהקב"ה רק מצד שהוא מתחסד עם בריותיו כדרך שהאב‬ ‫כהסתר וקליפה עליה‪ .‬ולפיכך רבו הם על הבארות הללו‬ ‫נעשית העבודה בבחינת 'מצות אנשים מלומדה' (ישעיה כט‪,‬‬ ‫הרומזים לבתי המקדש‪.‬‬ ‫מתחסד עם בנו‪ ,‬ותו לא‪ .‬וגם עצם השגה זו לא למדו‬ ‫יג)‪ .‬וכמו כן היה אצל הפלשתים‪ ,‬כי כל הבארות אשר‬ ‫אלא מאברהם אבינו‪ .‬ומכח הכרה זו אכן העלה אברהם‬ ‫חפרו בימי אברהם נתמלאו עפר‪ ,‬המרמז על חסד גשמי‬ ‫מהם הרבה ניצוצות אל הקדושה‪.‬‬ ‫מלחמות הפלשתים ‪ -‬עד בנין המקדש‬ ‫וחיצוני‪ ,‬שאינו בבחי' 'חסד לאברהם' המקורי‪ .‬עד שמכח‬ ‫והכי נמי חזינן להדיא בפסוקי נ"ך‪ ,‬כי כל המלחמות‬ ‫זה נסתמו כליל הבארות שחפר אברהם‪ .‬וכל זאת נמשך‬ ‫'ויטע אשל' ‪' -‬משל מי שאמר והיה העולם אכלתם'‬ ‫עם הפלשתים לא היו אלא עד שבאו לעסוק בבנין בית‬ ‫להם מכח מה שלא הסכימו לינק מן הבארות של יצחק‬ ‫המקדש‪ .‬ואילו אחר שהחל דוד המלך להעמיד את יסודות‬ ‫שהיו כלולים גם ממדת הגבורה‪ ,‬ולא כאותם של אברהם‬ ‫והוא מה שנאמר מיד אחרי כן 'ויטע אשל בבאר שבע‪,‬‬ ‫בית המקדש‪ ,‬וביותר בימי שלמה שבנה את הבית הקדוש‪,‬‬ ‫שהיו בבחינת חסד בלבד‪.‬‬ ‫ויקרא שם בשם ה' א‪-‬ל עולם' (פסוק לג)‪ .‬ופירש רש"י ז"ל‬ ‫שוב לא היה להם עסק עם הפלשתים כלל‪.‬‬ ‫(ע"פ סוטה י‪' :):‬על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה‬ ‫התכללות פנימית בין אברהם ליצחק‬ ‫אלוה לכל העולם‪ .‬לאחר שאוכלים ושותים אמר להם‬ ‫העלאת הניצוצות ‪ -‬עד שנתגלתה קדושת המקדש‬ ‫אמנם‪ ,‬לאמיתו של דבר היה הדבר ההיפוך ממש‬ ‫ברכו למי שאכלתם משלו‪ ,‬סבורים אתם שמשלי אכלתם‪,‬‬ ‫מסברתם‪ .‬כי אכן בבחינת חיצוניות ‪ -‬מצד קשר הגשמי‬ ‫משל מי שאמר והיה העולם אכלתם'‪ .‬והיינו כאמור‪,‬‬ ‫ועומק עניינו מבואר עפ"י האמור‪ .‬כי כל עוד שלא‬ ‫והטבעי ‪ -‬היה נראה כאילו אין שייכות וקשר בין אברהם‬ ‫שאברהם פירסם את השי"ת ע"י החסד והרחמים הנראה‬ ‫זכינו עדיין לקדושת המקדש‪ ,‬ולגודל האהבה המתגלה‬ ‫לבין יצחק בנו‪ .‬אך לפי האמת‪ ,‬אדרבה‪ ,‬היתה התכללות‬ ‫אצל הקב"ה‪ ,‬שהוא מכין מזון לכל בריותיו אשר ברא‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬אזי יש מקום לעבודת הבירור והעלאת הניצוצות‬ ‫גמורה ביניהם‪.‬‬ ‫שהוא קשר גשמי וחיצוני שיש לו להשי"ת אל נבראיו‪.‬‬ ‫מקליפת הפלשתים‪ ,‬אשר דבר זה גרם להם ללחום עם‬ ‫ישראל‪ ,‬שזה בא מכח הניצוצים הקדושים הנמצאים אצל‬ ‫'והאלקים נסה את אברהם' ‪ -‬לשון הרמה‬ ‫יתרה מכן‪ ,‬במעמד העקידה גופא‪ ,‬כאשר לבש אברהם‬ ‫העמים המבקשים להצטרף אל הקדושה כנודע‪ .‬אולם אחר‬ ‫שכבר זכו לבוא אל קדושת המקדש‪ ,‬ונתגלה האהבה‬ ‫אבינו עוז ולא התנהג כלפי בנו עם אהבה הטבעית‬ ‫[אולם על כך סמכה התורה מיד את פרשת העקידה‬ ‫והגשמית של אב לבן‪ ,‬הנה דוקא באותה שעה נתחבר‬ ‫'ויהי אחר הדברים האלה‪ ,‬והאלקים נסה את אברהם' (שם‬ ‫הפנימית והקשר הבלתי‪-‬מושג בין כנסת ישראל אל‬ ‫דודה‪ ,‬שוב אי אפשר לקרב עוד אותן הניצוצות שלא‬ ‫הוא עמו בקשר עילאה ופנימי‪ ,‬אשר מצד נקודה הרוחנית‬ ‫כב‪ ,‬א)‪ .‬כי מאחר שנתברר מהות הקשר הטבעי ‪ -‬שבו‬ ‫נתקרבו עד עתה‪ ,‬כי קדושת הבית הזה היא נעלית ביותר‬ ‫שביניהם יש לכל המידות קשר זו עם זו‪ ,‬והאחת מולידה‬ ‫יש לפלשתים השגה והכרה‪ ,‬שוב בא הקב"ה לרומם את‬ ‫ממדרגת ניצוצין אלו‪ ,‬ולפיכך פסקו לריב עם ישראל‪.‬‬ ‫את השנית‪.‬‬ ‫מידתו של אברהם‪ ,‬כנרמז ב'נסה את אברהם'‪' ,‬נס' מלשון‬ ‫הרמה וגדולה (רש"י שמות כ‪ ,‬יז)‪ .‬שכן במעשה זה נתגלה‬ ‫'סוד היחוד' ‪ -‬חיבור שני הפכים‬ ‫קשר נעלה מאוד שבין הקב"ה לעמו ישראל‪ ,‬שאין לשום‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫וחיבור זה הוא ענין 'סוד היחוד'‪ ,‬אשר בו מתאחדים שני‬ ‫נברא השגה בה כלל]‪.‬‬ ‫הפכים כאחד‪ .‬וזהו מין אחדות וקשר אחר‪ ,‬שלא מצד‬ ‫'עשק'‪' ,‬שטנה' ו'רחובות' כנגד שלשה בתי המקדש‪ ,‬כי‬ ‫'וישב יצחק ויחפור את בארות המים'‬ ‫לפלשתים אין שייכות לאהבה הנשגבה המתגלה במקדש‪ .‬ולכן‬ ‫טבע האב הנמשך אל הבן‪ ,‬אלא מצד נקודת האמת שהיא‬ ‫נמשכו מלחמות הפלשתים רק עד בנין הבית ‪ -‬כל עוד היה‬ ‫בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה‪ ,‬ולפעמים היא‬ ‫והנה גם יצחק אבינו בא לחזור ולחפור את הבארות‬ ‫מקום להעלות ניצוצות מהם‪ .‬ואחר שנתגלתה קדושת המקדש‬ ‫מופיעה בלבוש זה‪ ,‬ולפעמים בלבוש אחר‪ .‬אך לפי האמת‬ ‫שחפרו בימי אברהם אביו‪ ,‬וכמו שנאמר (כו‪ ,‬יח) 'וישב‬ ‫פסקו לריב עם ישראל‪.‬‬ ‫כולה אינה אלא אחדות אחת‪ ,‬ברזא דאחד‪.‬‬ ‫יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫ומה היה עניינו של יעקב אבינו להזכיר זאת‪ .‬ובאמת הרי גם‬ ‫אברהם אבינו הזדמנה מכירת הבכורה של עשו ליעקב‪.‬‬ ‫בפשטות היה שייכות לאכילה זו עם זיווגו של יצחק‪ ,‬שהרי‬ ‫הנה אמרו חז״ל (ברכות ו‪' ):‬אמר רבי חלבו אמר רב הונא‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫אמרו חז״ל (ב״ר סה‪ ,‬יד; מובא ברש״י כז‪ ,‬ט) כי גדיי עיזים אלו שהביא‬ ‫כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו‪ ,‬וכשמת‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫יעקב היו מתנאי הכתובה שהבטיח יצחק אבינו לרבקה‪ ,‬הרי‬ ‫אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו'‪,‬‬ ‫כי זה המאכל שמיהר יעקב להביא‪ ,‬אכן היה תלוי בזיווגו של‬ ‫ומה שמזכירים דוקא ביום הפטירה מן העולם את קביעות‬ ‫יצחק‪ ,‬וצ״ב‪.‬‬ ‫המקום לתפלה‪ .‬י״ל בזה‪ ,‬כי העולם הזה הוא מקום חיי‬ ‫הנה כל העסק של יעקב אבינו באותה שעה לזכות בברכותיו‬ ‫שעה‪ ,‬וזה הוא כל צורת החיים הגשמיים‪ ,‬אשר כל עניינם‬ ‫א‬ ‫של יצחק‪ ,‬היה כדי לברר את הבכורה שזכה בה ולהחזיקה‬ ‫הוא הנאות לשעה ודברים בעלי תועלת זמנית בלבד‪ .‬ואילו‬ ‫בידו‪ ,‬כמו שנראה אכן בדברי עשו כאשר בכה על הדבר‬ ‫העולם הבא הוא העולם הנצחי‪ ,‬אשר חיותו היא חיות נצחית‪,‬‬ ‫עבודת האבות הק' בענין המעשרות‬ ‫ואמר כי 'את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי' (כז‪ ,‬לו)‪.‬‬ ‫וכל ענייניו הם דברי אמת הקיימים ועומדים לעד‪ .‬ונמצא כי‬ ‫ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד וגו' (כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫וענין הבכורה היא בחי' ה'ראשית'‪ ,‬שהיא צריכה בירור גדול‬ ‫אפשר להגדיר את החילוק בין העולם הזה לעולם הבא‪ ,‬כהבדל‬ ‫פי' רש״י‪' :‬יודע ציד‪ ,‬לצוד ולרמות את אביו בפיו‪ ,‬ושואלו‬ ‫כמו שיתבאר‪ .‬וזה הוא ענין המהירות שעסק בה יעקב אבינו‪,‬‬ ‫בין דברים זמניים לדברים קבועים‪.‬‬ ‫אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן'‪.‬‬ ‫כי כל ענין שיש בו המשך זמן הרי הוא מתרחק מנקודת‬ ‫והנה עבודת התפלה נקרא 'חיי שעה'‪ ,‬ולכן יש ענין מיוחד‬ ‫יש לפרש כי דוקא בענין המעשרות ביקש עשו לרמות את‬ ‫הראשית‪ ,‬ואילו הזריזות והחפזון הם בחי' דבקות והתקשרות‬ ‫של קביעת מקום לתפלה‪ ,‬כדי לקשר חיי שעה בחיי נצח‪ .‬וזהו‬ ‫אביו‪ ,‬לפי שמצינו אצל כל אחד מהאבות הק' שעסקו בענין‬ ‫בענין הראשית‪ .‬ולכן מצינו ביציאת מצרים‪ ,‬אשר אז גילה‬ ‫טעם מה שמשבחים מי שקבע מקום לתפלה בעת פטירתו‬ ‫מעשר‪ ,‬שכן אצל אברהם אבינו כתוב (יד‪ ,‬כ) ויתן לו מעשר‬ ‫הקב״ה כי 'בני בכורי ישראל' (שמות ד‪ ,‬כב)‪ ,‬והיא היתה באופן‬ ‫דוקא‪ ,‬כי אז עולה נשמתו מן העולם הזה – חיי שעה‪ ,‬אל‬ ‫מכל‪ ,‬וכן על יצחק אבינו מצינו (כו‪ ,‬יב) שהיו לו 'מאה שערים'‪,‬‬ ‫של 'בחפזון יצאת מארץ מצרים' (דברים טז‪ ,‬ג)‪ ,‬ונקרא חג הפסח‬ ‫העולם העליון חיי נצח‪ ,‬ואז מאיר הקביעות מקום לתפלה‪.‬‬ ‫ופי' רש״י 'אומד זה למעשרות היה'‪ ,‬וגם ביעקב אבינו נאמר‬ ‫על שם הדילוג והפסיחה (רש״י שמות יב‪ ,‬יא)‪ ,‬וכל עניינו של חג‬ ‫ואברהם אבינו אכן קישר קשר זו‪ ,‬ולכן ביום פטירתו דייקא‬ ‫(כח‪ ,‬כב) 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך'‪ .‬ולכן כאשר רצה‬ ‫הפסח [ואיסור החמץ שבו] הוא בחי' מהירות וזריזות‪ .‬והיינו‬ ‫אבד עשו את הבכורה ולקח לחלקו את העולם הזה – חיי‬ ‫עשו לרמות את אביו שהוא עושה כמעשי האבות הק'‪ ,‬הראה‬ ‫כי בו מתקשרים לענין הראשית של כלל ישראל‪ ,‬אשר זה בא‬ ‫שעה‪ ,‬ואמר 'הנה אנכי הולך למות' (כה‪ ,‬לב) ולא רצה לקבל כל‬ ‫זאת על ידי שהתעסק גם הוא במעשרות‪.‬‬ ‫על ידי זריזות דוקא‪.‬‬ ‫שייכות עם העולם הבא – חיי נצח‪ .‬וזהו שאמר לו יעקב אבינו‬ ‫והנה ישנם ארבעה מיני מעשרות‪ ,‬א' תרומת 'מעשר מן‬ ‫ונקודת ראשית זו צריכה בירור רב‪ ,‬מה היא הראשית‬ ‫'מכרה כיום את בכורתך לי' (כה‪ ,‬לא)‪ ,‬כי אמרו חז״ל (פסחים ב‪):‬‬ ‫המעשר' שנותנים הלויים אל הכהנים‪ ,‬ב' מעשר ראשון‬ ‫האמיתית ומי יש לו שייכות נכונה עמה‪ .‬ואכן על זה היתה‬ ‫כי העולם הזה דומה ללילה והעולם הבא דומה ליום‪ ,‬ואמר לו‬ ‫שנותנים ללויים‪ ,‬ג' מעשר שני השייך לבעליו [אלא שאוכלים‬ ‫המחלוקת בין יעקב ועשו‪ ,‬מי הוא הבכור האמיתי‪ .‬וזו היא‬ ‫יעקב כי ימכור לו את כל חלקו בעולם הבא‪.‬‬ ‫אותו בירושלים]‪ ,‬ד' מעשר עני הניתן לעניים 'לגר ליתום‬ ‫המלחמה הנמשכת מדור דור‪ ,‬בין 'בני בכורי ישראל' לעומת‬ ‫ולאלמנה'‪ .‬והנה 'מעשר' הוא בחי' אות י' שבשם הוי״ה שהוא‬ ‫'ראשית גויים עמלק' (במדבר כד‪ ,‬כ) מזרעו של עשו‪ ,‬ומערכה‬ ‫זו תסתיים רק בסוף הימים כאשר יתקיים בעמלק 'אחריתו‬ ‫ג‬ ‫בגי' עשר‪ ,‬ויש לומר כי ד' מעשרות אלו הם כנגד ד' היודי״ן‬ ‫שיש בארבעת מילואי שם הוי״ה ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן‪ .‬וידוע כי ד'‬ ‫עדי אובד' (שם)‪ .‬והבירור הוא ע״י 'אחרית טוב' כמ״ש (קהלת‬ ‫ז‪ ,‬ח) 'טוב אחרית דבר מראשיתו' כי כאשר עוסקים בענין‬ ‫רמזי סופי תיבות שמות האבוה״ק‬ ‫מילויים אלו מכוונים כנגד ד' אותיות שם הוי״ה‪ ,‬שהם רומזים‬ ‫על 'חכמה בינה תפארת ומלכות'‪.‬‬ ‫הראשית וזה בא באופן של זריזות ודילוג כנ״ל‪ ,‬צריכים לברר‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי‬ ‫שיש אחרית לזה הראשית‪ ,‬ואין זה סתם מהירות בלי תכלית‬ ‫חוקותי ותורותי (כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫ולפי זה נפרש כי 'תרומת מעשר' הניתנת לכהנים היא בחי'‬ ‫כמו בעל תאוה שעושה הכל בחפזון בלי תכלית ואחרית‪ ,‬שזהו‬ ‫איתא בספה״ק כי אברהם אבינו היה כולל בו את שלשת‬ ‫המעשר של אברהם אבינו‪ ,‬כי הוא בחי' מדת החסד אשר‬ ‫הראשית של עמלק‪ ,‬וע״כ 'אחריתו עדי אובד‪.‬‬ ‫האבות‪ ,‬והנה ה'עקב' של האבות דהיינו סופי התיבות של‬ ‫הכהנים שייכים למדה זו‪ ,‬והיא בחי' מילוי ע״ב שבגי' 'חסד'‪,‬‬ ‫וזהו ענין קפיצת הדרך שהיתה לאליעזר בבואו למצוא את‬ ‫אברהם' יצחק' ויעקב' הוא אותיות בק״מ‪ ,‬שהוא חילוף שם‬ ‫וכידוע כי ספירת החכמה היא שורש מדת החסד [וראשית קו‬ ‫הזיווג ליצחק אבינו‪ ,‬כי מזיווג זה היה צריך לצאת ענין 'בני‬ ‫שד״י בא״ת ב״ש כדאיתא באריה״ק (שער הפסוקים בלק)‪ .‬וזהו‬ ‫הימין כולו]‪' .‬מעשר שני' הניתן ללויים‪ ,‬הוא בחי' המעשר של‬ ‫בכורי ישראל' שהוא בירור הראשית‪ ,‬ולכן קפצה לו הארץ‬ ‫הרמז בפסוק‪' ,‬עקב' אשר שמע אברהם 'בֹקֹלי'‪ ,‬כי העקב של‬ ‫יצחק אבינו שהוא בחי' מדת הדין אשר הלויים מכוונים אליה‪,‬‬ ‫במהירות גדולה‪ .‬אבל קפיצה זו באה יחד עם בירור כי זה‬ ‫האבוה״ק הוא בגי' 'בקלי'‪ .‬והיינו כי כח השמיעה של אברהם‬ ‫והוא כנגד מילוי ס״ג המכוון לספירת הבינה שהיא שורש מדת‬ ‫נמשך עד האחרית‪ ,‬שהרי ידוע בשם הבעש״ט זי״ע כי מה‬ ‫אבינו לקול ה'‪ ,‬הגיע וירד עד אל העקב‪ ,‬וזה הוא שורש‬ ‫הדין (זוה״ק ח״א רכ‪' .):‬מעשר שני' הנשאר ברשות ישראל‪ ,‬הוא‬ ‫שכתב רש״י על הפסוק 'ואבוא היום אל העין' (כד‪ ,‬מב) 'מכאן‬ ‫קדושת האבוה״ק‪ ,‬אשר השמיעה לקול ה' היתה כל מהותם‬ ‫בחי' המעשר של יעקב אבינו הנקרא ישראל הוא כלליות בני‬ ‫שקפצה לו הארץ'‪ ,‬היינו כי בפסוק זה עצמו ['מכאן']‪ ,‬מרומז‬ ‫עד עקבם‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬והוא בחי' מדת התפארת המכוון כנגד מילוי מ״ה‪.‬‬ ‫השם הק' שבזכותו היתה קפיצה זו‪ ,‬כי זה השם הוא היוצא‬ ‫'מעשר עני' הניתן אל העניים והאביונים הוא בחי' המעשר של‬ ‫והנה סופי התיבות של אברהם' יצחק' יעקב' ישראל'‬ ‫מראשי התיבות 'א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ' (א‪ ,‬א)‪ ,‬והוא גם נרמז‬ ‫מדת המלכות המכונה 'עניה' כי לית לה מגרמה כלום (זוה״ק ח״א‬ ‫הוא בגי' 'עקב'‪ ,‬וזהו 'עקב' אשר שמע 'בקלי'‪ ,‬שהגיע לשני‬ ‫בראשי תיבות ו'אבוא ה'יום א'ל ה'עין‪ ,‬עכדה״ק‪ .‬וענין זה השם‬ ‫קפא‪ ,).‬והיא כנגד מילוי ב״ן‪.‬‬ ‫הבחינות‪ ,‬בין לדרגא של 'אברהם יצחק יעקב'‪ ,‬וגם לדרגא‬ ‫הוא התקשרות השמים שהם בחי' הראשית‪ ,‬עם הארץ שהיא‬ ‫של 'אברהם יצחק יעקב ישראל'‪[ .‬ובמקו״א ביארנו כי סופי‬ ‫ובמקום אחר נתבאר כי תיקונו של עשו היה צריך להיות‬ ‫בחי' האחרית‪ .‬ולכן שם זה הוא בגי' 'טוב'‪ ,‬כי יחוד שמים‬ ‫התיבות של אברהם' יצחק' יעקב' הוא בגי' 'בלעם'‪ ,‬אשר הוא‬ ‫על ידי שיקבל מיעקב אבינו‪ ,‬בבחי' מדת המלכות המקבלת‬ ‫וארץ מכונה 'טוב' כמו שמצינו באיש ואשה שהם משל לזה‬ ‫היה מתנגד אל הקדושה של האבות הקדושים (רש״י במדבר כג‪,‬‬ ‫ממדת התפארת‪ ,‬וכמו שמצינו בדוד המלך שהיה 'אדמוני'‬ ‫היחוד‪ ,‬שנאמר בהם 'מצא אשה מצא טוב' (משלי יח‪ ,‬כב)‪ ,‬בחי'‬ ‫ד)‪ .‬אבל לא היתה לו שייכות אל השם 'ישראל'‪ ,‬ולכן ״ויך‬ ‫(ש״א טז‪ ,‬יב) כמו עשו‪ ,‬והוא שורש מדת המלכות‪ ,‬כי הוא בירר‬ ‫'טוב אחרית דבר'‪ .‬ולכן בא אליעזר לברר את הראשית של‬ ‫את האתון במקל״ (במדבר כב‪ ,‬כז)‪ ,‬כי 'במקל' הוא אותיות סופי‬ ‫מדה זו בתיקונה‪ .‬ולכן באמת היתה עבודת 'מעשר עני' שייכת‬ ‫הקדושה‪ ,‬ואת היחוד הנכון בין יצחק ורבקה‪ ,‬על ידי שהמשיך‬ ‫התיבות של אברהם' יצחק' יעקב' ישראל'‪ ,‬לפי שרצה לעלות‬ ‫לתיקונו של עשו‪ ,‬והיא בבחי' מילוי ב״ן כנ״ל‪ ,‬וזהו ששאל עשו‬ ‫את השם שבגי' 'טוב'‪ ,‬וכן נאמר עליו כי בא 'וכל טוב אדוניו‬ ‫ולהגיע גם לדרגא של ישראל‪ ,‬אבל הדבר לא עלה בידו]‪.‬‬ ‫ליצחק 'היאך מעשרין את התבן' דייקא‪ ,‬כי תבן הוא מאכל‬ ‫בידו' (כד‪ ,‬י)‪ ,‬שהביא עמו את בחי' הטוב‪ ,‬והוא על ידי קשר‬ ‫והנה 'עקב' עם 'בקלי' יחד הוא בגי' שם שד״י‪ ,‬כי סופי‬ ‫בהמה‪ ,‬אשר 'בהמה' הוא בגי' ב״ן‪.‬‬ ‫הראשית עד האחרית‪.‬‬ ‫התיבות של אברהם' יצחק' יעקב' הוא החילוף של שם שד״י‬ ‫אבל מאחר ועשו קילקל את עניינו‪ ,‬ולא רצה לקבל את‬ ‫ומטעם זה הבטיח יצחק לרבקה בכתובתה שני גדיי עיזים‬ ‫כנ״ל‪ ,‬אשר שם שד״י הוא השורש‪ .‬וכאשר זכה יעקב אבינו‬ ‫תיקונו מיעקב‪ ,‬לקח יעקב עליו גם את עבודתו‪ ,‬בחי' מה‬ ‫בכל יום‪ ,‬כי גדיים הם בעלי קפיצה בטבעם כמו שמצינו‬ ‫לדרגא של ישראל‪ ,‬אז נתעלו כולם לבחי' נעלית יותר‪ .‬ואז‬ ‫שאמרו חז״ל (חגיגה טו‪ ).‬כי הצדיק 'נוטל את חלקו וחלק חברו'‪,‬‬ ‫הרבה בדברי חז״ל‪ ,‬והם רומזים על הקפיצה והדילוג שיש אל‬ ‫מצרפים עוד פעם את כל סופי התיבות ביחד‪ ,‬גם הדרגא של‬ ‫לכן קיבל יעקב על עצמו לעסוק גם בעבודת מעשר עני‪ .‬וזהו‬ ‫בחי' הראשית‪ .‬אבל קפיצה זו באה על ידי 'ב' גדיים' ש'גדי'‬ ‫'אברהם יצחק ויעקב' וגם הדרגא הנוספת יחד עם 'ישראל'‪,‬‬ ‫שמצינו ביעקב שאמר 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך'‪,‬‬ ‫בגי' 'טוב' – טוב מצד הראשית וטוב מצד האחרית‪ ,‬כי היא‬ ‫וכך מגיעים אל שם שד״י שהוא השורש בלי לרדת אל חילופו‪.‬‬ ‫הרומז על שני מעשרות‪ ,‬כי היה עוסק גם בעבודת 'מעשר‬ ‫ראשית הנמשכת אל האחרית‪ .‬ואת זה היתה רבקה מקבלת‬ ‫שני' וגם בעבודת 'מעשר עני'‪ .‬ובאמת רואים כי שני עבודות‬ ‫בכל יום מיצחק מכח כתובתה‪ ,‬ובזה נמשכה התחדשות בענין‬ ‫אלו שייכות זה לזה‪ ,‬שהרי בשנה שחייבים בה בהפרשת מעשר‬ ‫זיווגם בכל יום‪ ,‬והתחדשות זו היתה על ידי קשר האחרית‬ ‫ד‬ ‫שני אין חיוב מעשר עני וכן להיפך‪ ,‬הרי ששני מעשרות אלו‬ ‫עם הראשית‪.‬‬ ‫כי הדדי אזלי‪.‬‬ ‫בירור הראשית על ידי בחי' הטוב‬ ‫ולכן בא יעקב אבינו כעת לקבל את הברכות‪ ,‬ולברר בזה‬ ‫את שייכותו האמיתית אל הראשית שבקדושה‪ .‬והביא עמו‬ ‫ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני‪ ,‬ויאמר כי‬ ‫הקרה ה' אלקיך לפני (כז‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫ב‬ ‫שני גדיי עיזים זכר לקרבן פסח‪ ,‬שהוא בחי' הדילוג והקפיצה‬ ‫באופן של 'טוב'‪ ,‬ומיהר להביא את הכל כדי להתקשר אל‬ ‫איתא במדרש (ב״ר סה‪ ,‬יט) 'רבי יוחנן וריש לקיש‪ ,‬חד אמר וכו'‬ ‫קניית הבכורה בחי' התקשרות לחיי העולם הבא‬ ‫הראשית‪ .‬ולכן הזכיר ליצחק אבינו את זיווגו‪ ,‬אשר באותה‬ ‫ואוחרנא אמר‪ :‬אם לזיווגך המציא לך דכתיב 'הקרה נא לפני‬ ‫שעה בירר אליעזר את הדילוג הנכון הממשיך את הראשית‬ ‫היום' וכתיב 'וירא והנה גמלים באים'‪ ,‬למאכלך על אחת כמה‬ ‫ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף (כה‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫האמיתית‪ ,‬כי גם בעת הזאת היה הוא עוסק לגלות את‬ ‫וכמה'‪ .‬ויש להבין מה ענין היה במהירות זיווגו של יצחק‪ ,‬אשר‬ ‫פי' רש״י (על פסוק ל) 'אותו היום מת אברהם וכו' ובישל יעקב‬ ‫הראשית באופן זה‪.‬‬ ‫הוא גם טעם מה שהביא יעאע״ה את גדיי העיזים במהירות‪,‬‬ ‫עדשים להברות את האבל'‪ ,‬ויש להבין למה דוקא ביום פטירת‬ ‫ד‬ ‫מסילת ישרים‬ ‫נכספה‬ ‫וגם כלתה נפשי‬ ‫לחצרות ה'‪:‬‬ ‫להתפלל‬ ‫פרק י"ט שיעור נח ‪ -‬ב‬ ‫פ רש ת כ י ת צ א ת ש ע " ד‬ ‫'תפילה של‬ ‫בית המקדש'‬ ‫ש י ע ו ר י השק פ ה ו מ ו ס ר ב ד ר ך ה ח ס י ד ו ת‬ ‫א‬ ‫האהבה שהתגלתה בבית המקדש‬ ‫כן בקודש חזיתך‪:‬‬ ‫קושיית הראשונים‪ :‬איך יכולים לצוות על אהבת ה' | תורה ותפילה ‪ -‬שני מעיינות של אהבת ה' | מהסתופפות אצל הצדיקים יכולים ללמוד בקל וחומר את המדרגה של מקום המקדש | עיקר משמעות התפילה היא‬ ‫'תפילה של בית המקדש' | כל התיאורים לא יועילו – מוכרחים לבוא ולראות | העוונות מסתירים את אור האהבה‬ ‫כלל אינו מבטא את מה שהתחולל שם‪ ...‬מה שאנחנו‬ ‫על הסוד של תפילה‪ .‬ככל שהוא מחובר בנפשו לענין‬ ‫וכי יכולים לצוות על 'אהבה'‬ ‫מרגישים אצל הרבי – אין לזה מילים‪ .‬מרגישים‬ ‫של בית המקדש‪ ,‬ויש לו איזו השגה מה התרחש בבית‬ ‫כאשר מדברים אודות אהבת ה' ואומרים לאדם‬ ‫השראת השכינה! ממש מעין עולם הבא! לא שייך‬ ‫המקדש‪ ,‬ואכן את זה הוא רוצה להשלים על ידי עבודת‬ ‫שעליו להגיע למדרגה‪ ,‬שהוא אוהב את השי"ת‬ ‫להסביר! אתה פשוט מוכרח להיות שם כדי להבין‪.‬‬ ‫התפילה ‪ -‬כך הוא מתפלל כדת כראוי וכנכון‪ ,‬ותפילתו‬ ‫בכל לב ונפש ובכל מאודו; וכמו שכתבה התורה‬ ‫אם היית מגיע לשם‪ ,‬היית יודע על מה אני מדבר‪."...‬‬ ‫יותר רצויה ומקובלת לפני המקום‪ .‬הוא אכן משלים‬ ‫בפירוש‪" :‬ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל‬ ‫מספרים על אחד הצדיקים מן הדורות האחרונים‪,‬‬ ‫בזה את מה שאנו חסרים עתה מחמת חורבן הבית‪.‬‬ ‫נפשך ובכל מאודך"‪ ,‬אזי השאלה שעולה תיכף ומיד‪,‬‬ ‫שפעם אחת הגיע לביתו איזה אורח‪ ,‬ונעמד מחוץ‬ ‫והראשונים כבר התחבטו בשאלה זו‪ ,‬היא‪ :‬איך יכולים‬ ‫לחדרו של הצדיק‪ ,‬ולפתע הוא רואה שהמשמש‬ ‫אצל הצדיק מרגישים בחינה‬ ‫לצוות את האדם על האהבה? כלומר‪ :‬בשלמא על‬ ‫של בית המקדש‬ ‫מעשים ופעולות‪ :‬תשמור שבת! תניח תפילין! תיטול‬ ‫בקודש – שהיה 'חסידישער איד' וירא שמים מרובים‬ ‫– יושב שם ליד השלחן ועיניו זולגות דמעות‪ .‬שאל‬ ‫יהודי בזמן הגלות‪ ,‬כלל לא יכול להבין בשום אופן‬ ‫ד' מינים! יכולים לצוות אותו‪ .‬אבל איך יכול אדם‬ ‫אותו יהודי‪" :‬וכי אירע משהו? למה אתם בוכים‬ ‫את המושג בית המקדש! לא מיניה ולא מקצתיה!‬ ‫לשלוט על הרגש מופשט כמו אהבה‪ ,‬עד שיוכלו להורות‬ ‫כך?" אמר לו הגבאי‪" :‬תאזין במטותא לקול שיוצא‬ ‫אין בידו שום כלים להשיג את גודל ותוקף האהבה‬ ‫לו לנתב את רגשי לבבו – ולהרגיש אהבה?‬ ‫מן החדר הפנימי‪ ,‬תשמע איך הרבי אומר תהלים‬ ‫לריבונו של עולם שהופיעה שם‪ .‬אמנם כל אחד‬ ‫בכזאת השתפכות הנפש – וגם אתה תוריד דמעות‬ ‫רשאי‪ ,‬ואף מוטלת עליו החובה‪ ,‬להפליג על כנפי‬ ‫להיות כלי לאהבת ה'‬ ‫כמוני‪ "...‬והיינו שאמר לו במילים אחרות‪" :‬אני לא‬ ‫כח הציור והדמיון שבו‪ ,‬ולתאר לעצמו עד כמה‬ ‫יסוד התשובה לשאלה זו הוא‪ :‬שעיקר המצווה‬ ‫יכול להסביר למה אני בוכה‪ ,‬הבכי מתפרץ ממני‬ ‫שידו מגעת‪ ,‬את המצב העילאי ששרר בבית המקדש‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬לעשות מעשים ופעולות שיביאו את האדם לידי‬ ‫מאליו‪ .‬הדמעות פשוט חונקות את גרוני‪ .‬כאשר‬ ‫הוא כלל לא צריך לפחד שהוא יפריז מידי בציור‬ ‫אהבה‪ .‬אין הכי נמי‪ ,‬לא כל אדם ליבו ברשותו ויכול‬ ‫שומעים את הצדיק אומר תהלים‪ ,‬הלב פשוט נמס!‬ ‫הדברים‪ .‬ככל שרק יעלה בידו לתאר זאת לעצמו‪,‬‬ ‫לשלוט ברגשי לבבו ולהחליט מה להרגיש‪ ,‬אבל יש‬ ‫זה כלל לא תלוי בבחירה שלי‪."...‬‬ ‫הוא לא יעמוד אפילו על אחד מיני אלפי אלפים‪,‬‬ ‫בידו להתנהג באופן שיביא אותו לידי אהבה! באופן‬ ‫על ההרגש האלוקי והאהבה והדבקות שהתגלו שם‪.‬‬ ‫שיעורר ויגלה את האהבה ששוכנת בליבו!‬ ‫כדי להבין מה היה בבית המקדש‬ ‫מי שהיה פעם אצל צדיק אמת‪ ,‬והרגיש את‬ ‫שני מעיינות ומקורות שבהם נובעים אהבת ה'‪,‬‬ ‫מוכרחים להיות שם‬ ‫הקדושה ואת האהבת ה' שמרגישים בד' אמותיו‬ ‫הנחיל הריבונו של עולם לכלל ישראל‪ :‬מעיין של‬ ‫נו‪ ,‬כאשר מדברים כלפי הבית המקדש‪ ,‬הלא‬ ‫של הצדיק – יש לו כבר איזו נקודת אחיזה מהיכן‬ ‫תורה ומעיין של תפילה‪ .‬והתפקיד של האדם הוא‬ ‫הדברים אמורים בכל שכן וקל וחומר בלי שיעור‪:‬‬ ‫להתחיל לחשוב‪ :‬אם בצל הצדיק מרגישים כזו אהבה‬ ‫רק לשאוב ולדלות את האהבה מתוך המעיינות‬ ‫כאשר יהודי עלה לירושלים ‪' -‬עולה רגל זיין' –‬ ‫וקרבת אלוקים‪ ,‬מגיעים לביטול הבחירה ממש‪ ,‬נו‪,‬‬ ‫הללו‪ .‬הוא צריך להכין כלים לקבל את שפע האהבה‬ ‫באחד משלושת הרגלים‪ ,‬או הגיע לבית המקדש‬ ‫כמה יותר מזה בלי שיעור וערך‪ ,‬הרגישו בבית‬ ‫שנשפע מתורה ותפילה‪ ,‬ולזכך את עצמו שירגיש את‬ ‫כדי להקריב את קרבנו באמצע השנה‪,‬‬ ‫המקדש?! בד' אמותיו של הריבונו‬ ‫האהבה הזאת בכל ליבו ונפשו‪ .‬ונדבר עתה אודות‬ ‫הוא ראה לפניו עולם מלא של אור‬ ‫של עולם?!‬ ‫המעיין של 'תפילה'‪.‬‬ ‫וקדושה שלא מעלמא הדין‪ .‬הוא ראה‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫כי כאשר רוצים לדבר אודות‬ ‫עין בעין את השכינה הקדושה‪ .‬האור‬ ‫אחד הדברים‬ ‫האהבה שהופיעה בבית המקדש‬ ‫להיכנס ל'בית תפילה'‬ ‫שהיה שם הפך אותו לאיש אחר לגמרי‪.‬‬ ‫העיקריים‬ ‫ולהלביש זאת בדברים‪ ,‬הרי זה ממש‬ ‫שהתרחשו בבית‬ ‫כאשר רוצים לדבר על האהבה שמתגלה בעת‬ ‫וכאשר חזר לעירו‪ ,‬תיכף ראו עליו בני‬ ‫לא שייך‪ .‬זה גבוה ונעלה מכל הגדרה‪.‬‬ ‫המקדש הוא‬ ‫התפילה‪ ,‬צריכים קודם לחזור לשורש של תפילה –'פין‬ ‫העיר שפניו אינם כתמול שלשום והם‬ ‫המדרגה של תשובה‬ ‫אין לזה מילים כלל‪ .‬והרי הדבר דומה‬ ‫ווי אלעס נעמט זיך' ‪ -‬ולמקום שהיה הגילוי הגדול‬ ‫שאלו אותו‪" :‬ר' איד‪ ,‬מה ראית בבית‬ ‫שכלל ישראל זכו‬ ‫לאדם ֶֶׁש ָָׁש ַַבת אצל הצדיק‪ ,‬ואחר שבת‬ ‫לה שם‪ .‬יהודי הגיע‬ ‫ביותר של אהבת ה'‪ .‬כל הענין של תפילה מושתת‬ ‫המקדש?! מה כל כך תפס אותך שם‬ ‫ישאלו אותו‪" :‬מה אתה יכול לספר‬ ‫למקום המקדש‬ ‫על העבודות ועל הגילויים שהיו בבית המקדש!‬ ‫וכבש את ליבך?" – הוא לא ענה דבר‪,‬‬ ‫בעיקר‬ ‫ממה שראית אצל הצדיק? היכן‬ ‫והביא קרבן לכפר‬ ‫יִתי ֵֵּבית‬ ‫מקום המקדש מכונה "בית תפילה"! "ִּכִ י ֵֵב ִ‬ ‫הוא פשוט פרץ בבכי עמוק ואמר‪" :‬מה‬ ‫על עוונותיו‪ ,‬וזכה‬ ‫ראו את האור שלו? מה מרגישים‬ ‫ְְּת ִִפָלָ ה ִיִ ָָק ֵֵרא ְלְ ָכָ ל ָָה ַַע ִִמים" אומר הנביא ישעיהו (נו‪,‬‬ ‫אומר לכם? איני יודע מהיכן להתחיל!‬ ‫לטהרה ולקדושה‬ ‫שם?" והחסיד מנסה להתחיל להסביר‬ ‫עד אין לשער! הוא‬ ‫ז)‪ .‬וחז"ל אומרים (ברכות כו‪" :):‬תפלות כנגד תמידין‬ ‫הקדושה שאופפת שם את כל אנשי‬ ‫לו‪" :‬מה אגיד לך? התפילות היו ממש‬ ‫היה ממש כתינוק‬ ‫תקנום"‪ .‬התפילות שלנו הן המשך של הקרבנות‬ ‫ירושלים! הכבוד ה' שממלא שם את‬ ‫'א שטיק פייער'‪ ,‬מלא טעם! מלא אור!‬ ‫בן יומו! יהודי‬ ‫שהקריבו בבית המקדש‪ .‬הן בשורש אותו אור‪ .‬אור‬ ‫העיר! השכינה שורה שם במלוא עוזה‬ ‫בירושלים לא עלה‬ ‫ה'טיש' היה שלא מעלמא הדין‪ ,‬והרבי‬ ‫הקרבנות ואור התפילה ‪ -‬הוא היינו הך‪.‬‬ ‫ותפארתה! העבודה והשירה! אתם לא‬ ‫על יצועו לפני שזכה‬ ‫אמר 'תורה' ‪ -‬ממש מרפסין איגרא‪.‬‬ ‫יכולים להבין אותי! תעלו לרגל וכבר‬ ‫לכפרת עוונות‬ ‫ונמצינו אומרים‪ :‬שככל שאדם מתפלל 'תפילה של‬ ‫אבל אם אתה שואל אותי?! כל זה‬ ‫גמורה‬ ‫בית המקדש' ואדעתא דבית המקדש‪ ,‬הוא עומד יותר‬ ‫ה‬ ‫הגורם הגדול לכך שיכלו להרגיש שם אהבת ה' עד‬ ‫וטהורים מכל שמץ עוון‪ .‬כבר היית מבין בעצמך‪.‬‬ ‫לא תשאלו שום שאלות‪ ...‬אתם כבר תראו ותבינו‬ ‫תכלית‪ .‬כי כדי שאדם ירגיש את האהבה הזאת‪ ,‬עליו‬ ‫היית רואה איך נכנסים למעיין של אהבה ודביקות‬ ‫מה זה בית המקדש!‬ ‫להיות זך ונקי מכל דבר חטא ועוון‪ .‬הרגשת האהבה‬ ‫וטובלים שם את כל הגוף והנשמה"‪.‬‬ ‫"אתה רק תביט ותציץ לרגע בפניהם הקדושות של‬ ‫וכפרת עוונות תלויות זו בזו‪ .‬כל זמן שאדם חוטא‬ ‫הכהנים; אתה תרגיש את טהרת הלב ששוררת בכל רחבי‬ ‫הרי נחשב לחולה נפש‪ ,‬וכאשר אדם סובל מחולי‬ ‫האהבה תלויה בתשובה‬ ‫ציון וירושלים בשעה ששירת הלווים נשמעת ומתנגנת;‬ ‫הנפש‪ ,‬הוא אינו יכול להרגיש את האהבה הטבעית‬ ‫אחד הדברים העיקריים שהתרחשו בבית המקדש‬ ‫את החרטה העמוקה שמרגישים שם בכל נימי הנפש‬ ‫שיש בינו ובין קונו‪ .‬אבל אחר שהוא ממרק ומצחצח‬ ‫הוא המדרגה של תשובה שכלל ישראל זכו לה שם‪.‬‬ ‫בשעה שמקריבים את הקרבנות‪ .‬כולם בוכים בכייה‬ ‫את נפשו – 'ער נעמט די מעדעצין פאר די נשמה' ‪-‬‬ ‫יהודי הגיע למקום המקדש והביא קרבן לכפר על‬ ‫של אהבה! הלבבות נמסים מרוב געגועים והשתוקקות‬ ‫והוא שב בתשובה שלימה‪ ,‬אזי הוא זוכה לרפואת הנפש‪.‬‬ ‫עוונותיו‪ ,‬וזכה לטהרה ולקדושה עד אין לשער! הוא‬ ‫לריבונו של עולם‪.‬‬ ‫לרפואה רוחנית! וכיון שבבית המקדש שב כל יהודי‬ ‫היה ממש כתינוק בן יומו! יהודי בירושלים לא עלה‬ ‫"לּו רק היית רואה איך אנשים יוצאים משם; עם‬ ‫בתשובה וטיהר את עצמו אפילו מהרהור עבירה‪ ,‬לכן‬ ‫על יצועו לפני שזכה לכפרת עוונות גמורה; וכמו‬ ‫איזו שמחה‪ ,‬עם איזו דביקות! הם יוצאים משם זכים‬ ‫היה יכול להרגיש שם את תכלית האהבה‪.‬‬ ‫שאמרו חז"ל (מד"ר במדבר כא‪ ,‬כא)‪ .‬ואכן זה היה‬ ‫ב‬ ‫לחפש את גילויי האהבה שמונחים בתיבות התפילה ובפסוקי התנ"ך‬ ‫עד שמצאתי את שאהבה נפשי‪:‬‬ ‫כמה עמל ויגיעה צריכים בימינו כדי להגיע לאהבת ה' | התמימות והישרות של יהודים מהדור הקודם | איך עושים הכנה טובה לתפילה | מה החידוש בספר "שפת אמת" | מה עושים זמן שהלב לא נפתח בשעת התפילה‬ ‫| איך צריכים לומר תהלים‬ ‫אלימלך"‪" ,‬קדושת לוי"‪" ,‬מאור עיניים" וכדומה‪,‬‬ ‫להשקיע כוחות בעבודת התפילה‬ ‫עיקר היתמות בדורנו היא בענין אהבת ה'‬ ‫שהם ממש 'שטיק נשמה'‪ .‬ספרים נשגבים אשר רוב‬ ‫ברם‪ ,‬כדי שאדם אכן ימצא את האהבה שהוא‬ ‫בימינו אנו‪ ,‬הנה עיקר הדרך הכבושה עבורנו על‬ ‫הבחינות והעניינים שם‪ ,‬הם דברים דקים ועילאיים‪,‬‬ ‫דורש ומבקש להשיג ‪ -‬בשעה שהוא עומד ומתפלל‪.‬‬ ‫מנת להגיע דרכה לאהבת ה' ‪ -‬היא עבודת התפילה‪.‬‬ ‫אשר צריכים ממש להיות 'איש נשמה' כדי לעמוד‬ ‫כדי שיזכה להגיע להתרוממות ולהתעלות‪ ,‬ואכן‬ ‫את הבית המקדש לקחו מאיתנו! כל עבודת הכהנים‬ ‫עליהם כדבעי‪ .‬ורובא דעלמא אינם בכלל זה‪ ,‬ואינם‬ ‫ירגיש איך האהבה הולכת ומתפשטת בקרבו ויגיע‬ ‫ושירת הלווים‪ ,‬כל האהבה והדבקות ששררו ברחובות‬ ‫יכולים להבין עניינים דקים כאלה‪.‬‬ ‫לכלות הנפש ‪ -‬עליו לקבל קצת השגה וידיעה‪:‬‬ ‫ציון וירושלים‪ ,‬הכל הכל – פס ועבר וחלף מן‬ ‫ולכן עיקר התכלית בלימוד בספרים הללו הוא‪,‬‬ ‫מהי תפילה‪ ,‬ולאלו מדרגות יכולים להגיע על ידי‬ ‫העולם! הכל חרב ונחרב! צדיקים וקדושי עליון שיש‬ ‫להוציא מהם את ההרגש של קדושה והאהבה‬ ‫עבודת התפילה‪ .‬ובעיקר‪ :‬עליו לבקש ולחפש את‬ ‫בכוחם להאיר את הנשמה‪ ,‬לכבסה ולטהרה ולמלא‬ ‫שמרגישים שם‪ .‬להתקדש על ידם! להאיר את הנשמה‬ ‫האהבה שנמצאת בתפילה! וזאת עליו לעשות על ידי‬ ‫אותה באהבת ה'‪ ,‬גם אין לנו‪ .‬וגם אותם מיעוט של‬ ‫באור האלוקי שמונח בהם! את האידישקייט שנמצאת‬ ‫הכנה ראויה לתפילה‪ ,‬על ידי שיזכך את נפשו קודם‬ ‫צדיקים שהריבונו של עולם שתלם בדורנו – כי הרי‬ ‫שם בין השורות! בספרים הללו לומדים בעיקר בפניא‬ ‫שיעמוד להתפלל‪:‬‬ ‫בכל דור ודור ישנם צדיקים‪ ,‬אין להם רשות לגלות‬ ‫דמעלי שבתא כחלק מן ההכנה לשבת קודש‪ ,‬או‬ ‫'חסידישער איד'‪ ,‬קם באשמורת הבוקר ורץ‬ ‫מדרגות ואהבת ה'‪ .‬הם מושבעים ועומדים מן השמים‬ ‫בצפרא דשבתא – כדי לעורר את רגשי הלב קודם‬ ‫לטהר את עצמו במקווה‪ ,‬הוא אומר כמה 'הייסע‬ ‫להסתיר את האור האלוקי ששוכן בקרבם! ונמצא‬ ‫שנעמדים להתפלל‪.‬‬ ‫קפיטלך תהלים'‪ ,‬הוא לומד גמרא ותוספות‪ ,‬ולומד‬ ‫שדורנו הוא דור יתום באופן נורא‪ .‬כלל ישראל‬ ‫מאמר בספר חסידות‪ ,‬וכך הוא ניגש להתפלל‪.‬‬ ‫הם ממש יתמי דיתמי! וכאשר יהודי רוצה לזכות‬ ‫מאידך ישנם ספרי חסידות אשר נועדו מראש‬ ‫אחרי שהנשמה שלו מתרוממת קמעה‪ ,‬הלב שלו‬ ‫לקורטוב של אהבת ה' – 'עפעס א שטיקל שמעק' –‬ ‫ומתחילה ללמוד אותם כמו שלומדים סוגיא; כמו‬ ‫כבר התמלא ברגשי קודש ואהבה להשי"ת‪ ,‬אחרי‬ ‫ולאיזו שייכות מעט מזעיר למדרגה הזאת‪ ,‬עליו לעבוד‬ ‫"תניא" ‪ -‬ושאר ספרי חב"ד‪" ,‬ליקוטי מוהר"ן"‪ ,‬ספרים‬ ‫הכנה כזאת‪ ,‬התפילה שלו היא תפילה – 'עס הייסט‬ ‫ולעמול עד מאד‪.‬‬ ‫מה'פולישע חיידר' כמו ספרי איזביצא‪ ,‬ספרי רבי‬ ‫צדוק‪" ,‬שם משמואל" וכדומה – אשר בכל הספרים‬ ‫גדאווענט' – והוא מרגיש שהוא עומד לפני המלך‪.‬‬ ‫מלפנים – כאשר אנו היינו בחורים צעירים –‬ ‫הללו צריכים ללמוד כמו שלומדים מסכתות וסוגיות‬ ‫וכמובן שכאשר מדברים על 'ללמוד חסידות'‪,‬‬ ‫ראינו בעיננו‪ ,‬הרבה יותר אהבת ה' ממה שיכולים‬ ‫מתכוונים ללמוד ולהתעמק בדבריהם‪ ,‬ולהבין את‬ ‫לראות בזמננו‪ .‬ראינו צדיקים שנשארו לפליטה‬ ‫בש"ס‪ .‬הספרים הללו בונים ומעמידים את השקפת‬ ‫המהלך ואת עומק הענין – ולקלוט לתוך הנשמה‬ ‫אחר ה'חורבן'‪ ,‬ראינו יהודים שעוד הסתופפו אצל‬ ‫החסיד בעולמו‪ ,‬והם מדריכים אותו איך לחשוב‬ ‫את האש ואת השלהבת קודש שהם‬ ‫'פארצייטישע צדיקים' ועוד היה להם מושג במאי‬ ‫ולהתנהג בכל ענין‪.‬‬ ‫הכניסו שם‪ .‬צדיקים נהגו לומר‬ ‫דקא אמרי רבנן‪' .‬חסידישע אידן' בעלי‬ ‫ובאמת גם בספרי מוסר ישנם ספרים שמדברים‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫יראת שמים מדורות קודמים‪ .‬ראינו‬ ‫דברי תורה ולפרש את הפסוקים‬ ‫דיבורים של מוסר ותוכחה‪ ,‬דיבורים שמחנכים את‬ ‫איך את הלב הבוער שלהם לכל דבר‬ ‫בבחינה של תפוחי זהב במשכיות‬ ‫יהודי לוקח לו פנאי‬ ‫האדם למידות טובות‪ ,‬ויש ספרים – כמו למשל‬ ‫שבקדושה‪ .‬איך הם ניגשים למצווה‪,‬‬ ‫כסף‪ ,‬אבל כל אלו הם רק לבושים‬ ‫לומר כמה פרקי תהלים‬ ‫"מכתב מאליהו" – שמסבירים את החכמה של המוסר‪,‬‬ ‫בישוב הדעת‪ .‬הוא‬ ‫איך הם הלכו עם האידישקייט שלהם‬ ‫לבחינות הקדושות ולאורות שהם‬ ‫והם מעמידים את ההשקפה הנכונה על יסודות של‬ ‫רואה את ההשתוקקות‬ ‫עד הסוף‪ ,‬ממש בלי שום וויתור!‬ ‫הורידו לעולם‪ .‬אולם כאשר לומדים‬ ‫הבנה ועומק‪ .‬ועל כל פנים‪ ,‬ספרי חסידות האמורים‪,‬‬ ‫של דוד המלך; איך‬ ‫חסידות‪ ,‬צריכים ללמוד בעיקר את‬ ‫הוא יוצא מגדרו מרוב‬ ‫ליקר‬ ‫היום המחזות הללו הפכו‬ ‫מחנכים ומלמדים את החסידישע השקפה‪ ,‬איך‬ ‫תוכן דבריהם ואת גוף המאמרים‪,‬‬ ‫אהבה וכלות הנפש!‬ ‫המציאות‪ .‬כבר לא רואים את האמת‬ ‫חסידישער איד צריך לחיות‪ .‬הם לוקחים את אותם‬ ‫איך הוא משורר לריבונו‬ ‫ולא רק ליהנות מה'ווארט' היפה שבו‬ ‫ואת התמימות ואת ה'אידישע הארץ'‬ ‫עניינים ובחינות נשגבות מבית מדרשם של המגיד‬ ‫של עולם מתוך ערגה‬ ‫הלבישו את האור‪.‬‬ ‫וכיסופים! איך הוא‬ ‫שהיה פעם‪ .‬ולכן עבודת התפילה‪ ,‬היא‬ ‫ממעזריטש‪ ,‬הרבי ר' אלימלך ושל ה'ברדיטשובער רב'‬ ‫משתפך שם בכל מילה!‬ ‫אחת מעיקרי העצות שיש לנו כדי‬ ‫– אשר כל תורת החסידות בנויה עליהם‪ ,‬והם מסבירים‬ ‫שני סוגי ספרי חסידות‬ ‫והוא מרגיש שהוא‬ ‫לזכות לאהבת ה'‪ .‬בוודאי שצריכים‬ ‫אותם לפי ערך המקבלים ‪' -‬אויף קליין געלט' – ובאופן‬ ‫אומר את דברי עצמו‪.‬‬ ‫מענין לענין‪ ,‬וכפי שאנו מדגישים‬ ‫להיות שמורים מחטאים ולהרבות‬ ‫השווה יותר לכל נפש‪ ,‬ואכן את הספרים הללו לומדים‬ ‫הוא לא רק חוזר מילה‬ ‫מידי פעם‪ :‬באופן כללי יש שני‬ ‫במילה אחרי מה שדוד‬ ‫במצוות‪ ,‬כדי שהנשמה תאיר והלב‬ ‫בשאר ימות השבוע‪.‬‬ ‫סוגי ספרים בין ספרי החסידות‪.‬‬ ‫המלך אומר ‪ -‬אלא הוא‬ ‫ירגיש את האהבה שבינו לבין קונו‪,‬‬ ‫אגב‪" :‬שפת אמת" הוא ספר יחיד במינו‪ ,‬ששני‬ ‫עצמו‬ ‫שהוא‬ ‫מרגיש‬ ‫אבל 'מעיין האהבה' עצמו ‪ -‬נמצא‬ ‫יש ספרים ‪ -‬שאולי יכולים לכנות‬ ‫החלקים כלולים בו גם יחד‪ .‬מצד אחד הוא ספר‬ ‫מדבר כעת‪ .‬הוא מתחבר‬ ‫בתפילה‪.‬‬ ‫אותם 'שבת'דיגע ספרים ‪ -‬כגון "נועם‬ ‫לכל מילה!‬ ‫עילאי ונשגב מאד ‪' -‬א ריכטיגע רבי'שע ספר' ‪ -‬ומלא‬ ‫ו‬ ‫של דוד המלך תמיד על לשונו‪ ,‬והוא מבטא בהם‬ ‫הלביש את האהבה של הבית המקדש ושל קדש‬ ‫מדרגות ואלוקות‪ .‬הוא כותב שם בחינות קדושות עד‬ ‫תדיר את אהבתו לריבונו של עולם‪.‬‬ ‫הקדשים בתיבות ומילים‪ .‬ולכן אמרו חז"ל (ידים‬ ‫מאד ומדבר עם נשמה'דיגער שפארך'‪ .‬ומאידך‪ ,‬הוא‬ ‫ובאמת כאשר אדם מרגיל את עצמו לפתוח‬ ‫פ"ג מ"ה)‪" :‬כל השירים קודש ושיר השירים קודש‬ ‫ממש מלמד את השקפת החסידות‪ .‬יכולים ללמוד‬ ‫את הלב ולהרגיש את הפסוקים הללו‪ ,‬הוא מוצא‬ ‫קדשים"‪ ,‬כי שיר השירים מבטא את הקודש קדשים‬ ‫שם איך חסידות מתייחסת לכל דבר ועניין‪.‬‬ ‫אותם גם בשאר הפסוקים בתנ"ך‪ ,‬וגם בדברי חז"ל‪.‬‬ ‫– 'דעם קודש קדשים'דיגן געפיל' – ואת הנקודה‬ ‫הוא פוגש פסוק בישעיה שהוא אומר שם (כו‪ ,‬ח‪-‬ט)‪:‬‬ ‫הפנימית שבלב איש ישראל‪.‬‬ ‫להתפלל 'תפילה של בית המקדש'‬ ‫יִתיָך ַַּבַלַ ְיְ ָלָ ה ַַאף‬ ‫"ְלְ ִִׁש ְְמָך ּוְלְ ִזִ ְכְ ְְרָך ַַּת ֲֲא ַַות ָנָ ֶֶפׁש ַנַ ְְפ ִִׁשי ִִא ִִּו ִ‬ ‫וכל בחור ואברך‪ ,‬וכל מי שהוא 'שטיקל עובד'‬ ‫ונחזור לעניינו‪ :‬כאשר לומדים חסידות קודם‬ ‫רּוִחי ְְב ִִק ְְר ִִּבי ֲֲא ַַׁש ֲֲח ֶֶרָּךָ" ‪ -‬והוא מרגיש כלות הנפש‪ .‬כל‬ ‫ִ‬ ‫– מרגיש בוודאי טעם נפלא בשיר השירים‪ .‬הוא‬ ‫התפילה עם קצת נפש ונשמה – 'מען עפענט‬ ‫הפסוקים והלשונות הללו יש בהם כוחות סגוליים‪,‬‬ ‫מרגיש את סוד האהבה שהולך ושופע מכל תיבה‬ ‫אביסל הארץ און מח' ‪ -‬ושוב רק אחר כך נעמדים‬ ‫לעורר את אהבת הנשמה לקונה וצורה‪.‬‬ ‫בשיר השירים‪ .‬שלמה המלך לא מזכיר שם את השם‬ ‫להתפלל‪ .‬כאשר מתפללים עם הקדושה וההשגות‬ ‫וכפי שכבר אמרנו בשיעור הקודם‪ :‬אחד המקומות‬ ‫הוי"ה בפירוש‪ .‬אבל הנשמה מרגישה שם את הנשמה‬ ‫שקבלו כעת מן הלימוד הזה! נעמדים לשמונה עשרה‬ ‫הנפלאים שיכולים לפגוש בו אהבת ה'‪ ,‬ולקבל משם‬ ‫של שלמה המלך‪ .‬את הקדושה שהוא הכניס שם בכל‬ ‫בזמן שנמצאים תחת רושם חזק ממה שלמדו כעת!‬ ‫מושגים באהבת ה' ‪ -‬הוא שער אהבת ה' בספר חובות‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מילה‪ ,‬ובכל הלשונות והביטויים הקדושים שיש‬ ‫אזי באים כל הדיבורים הללו ומאירים לאדם את‬ ‫הלבבות‪ .‬המחבר יוצא שם ממש מכליו! אם רק‬ ‫אדם יכול להגיע למצב שהוא הופך להיות יהודי‬ ‫התפילה‪ .‬הם מאירים את הנפש! הם מאירים את‬ ‫מתבוננים בלשון שכתב שם‪" :‬כמו שנאמר על אחד‬ ‫של שיר השירים – 'א שיר השירים איד'‪ ,‬הוא אומר‬ ‫כוונת התפילה! הם מאירים לו את כל העמידה שלו‬ ‫מן החסידים שהיה קם בלילה ואמר‪ :‬אלקי! הרעבתני‪,‬‬ ‫שיר השירים בדבקות ובנעימות‪ ,‬הוא מרגיש שם את‬ ‫לפני הריבונו של עולם‪ ,‬והוא מתחיל להרגיש נועם‬ ‫ועירום עזבתני‪ ,‬ובמחשכי הלילה הושבתני‪ ,‬ועוזך‬ ‫המים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‪ ,‬את הרשפיה‬ ‫ועריבות אלוקית ומגיע לכלות הנפש‪ .‬הוא מרגיש‬ ‫וגדלך הוריתני‪ ,‬אם תשרפני באש ‪ -‬לא אוסיף כי אם‬ ‫רשפי אש שלהבתיה‪ ,‬והוא רק פותח את פיו לומר‬ ‫איך שנשמתו נכספת להיכלל באור אין סוף ברוך‬ ‫אהבה אותך ושמחה בך"‪ .‬וכך ישנם שם לשונות על‬ ‫שיר השירים‪ ,‬ועיניו זולגות דמעות מאין הפוגות‪.‬‬ ‫הוא‪ .‬וכאשר אדם מתפלל תפילה מעין זו‪ ,‬הנה אז‬ ‫גבי לשונות שהם מלאים באהבה ובכיסופים‪ ,‬וכל מי‬ ‫כמו כן ספר התהלים‪ :‬יהודי לוקח לו פנאי לומר‬ ‫הוא אפשר לומר עליו שהוא התפלל כעת תפילה‬ ‫שיש לו קצת התעוררות ורצון לדעת‬ ‫כמה פרקי תהלים בישוב הדעת‪.‬‬ ‫עם טעם של בית המקדש‪ .‬הוא התפלל תפילה‬ ‫מהי אהבת ה'‪ ,‬רשאי וגם צריך‪ ,‬לקחת‬ ‫הוא רואה את ההשתוקקות של דוד‬ ‫שהיא במקום הקרבנות‪ .‬הוא נכנס להיכל התפילה‪,‬‬ ‫אותה משם‪.‬‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫המלך; איך הוא יוצא מגדרו מרוב‬ ‫כמו שנכנסו בבית המקדש עומק לפנים עומק‪ ,‬עד‬ ‫סוף דבר‪ :‬את האהבה לריבונו של‬ ‫משורר‬ ‫אהבה וכלות הנפש! איך הוא‬ ‫שהגיעו לקודש הקדשים – אשר זהו שמונה עשרה‪.‬‬ ‫כל הניסיונות הארורים‬ ‫ערגה‬ ‫לריבונו של עולם מתוך‬ ‫עולם האצילות ממש! ואחרי עבודה כזאת – 'נאך‬ ‫עולם יכולים למצוא בכל האופנים‬ ‫שיש בדור האחרון‪ ,‬כל‬ ‫והדרכים שמדברים עם הריבונו‬ ‫הסחי והמיאוס של‬ ‫בכל‬ ‫שם‬ ‫וכיסופים! איך הוא משתפך‬ ‫אזא איבערלעבעניש' ‪ -‬הוא מרגיש כמו אחד שחזר‬ ‫של עולם ‪ -‬גם כאשר אדם עומד‬ ‫ניסיונות הטכנולוגיה‬ ‫מילה! והוא מרגיש שהוא אומר את‬ ‫לביתו אחרי שעלה לרגל ושאב לתוכו את האויר של‬ ‫ומדבר בשפה שלו ובמילים שלו‪ .‬הוא‬ ‫בכל הצורות והאופנים‬ ‫דברי עצמו‪ .‬הוא לא רק חוזר מילה‬ ‫הבית המקדש‪ .‬הוא אדם אחר לגמרי עכשיו‪ .‬יש לו‬ ‫שהם רק מתלבשים‪ ,‬לא‬ ‫במילה אחרי מה שדוד המלך אומר‬ ‫כעת אוצרות ומעיינות של אהבת ה' שמלווים אותו‬ ‫מעורר את ליבו ואת הגעגועים שלו‬ ‫ינתקו אותנו מן הריבונו‬ ‫לריבונו של עולם‪ .‬הוא מפזם לעצמו‬ ‫של עולם‪ .‬כל אדם‬ ‫מדבר‬ ‫‪ -‬אלא הוא מרגיש שהוא עצמו‬ ‫במשך היום כולו‪.‬‬ ‫חרישית איזה שיר או נעימה –'עפעס‬ ‫נמצא‬ ‫בוודאי‬ ‫כיחיד‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫מילה!‬ ‫כעת‪ .‬הוא מתחבר לכל‬ ‫א תנועה'לה' ‪ -‬שמעוררת את הלב‬ ‫צריך‬ ‫הוא‬ ‫קשה‪.‬‬ ‫בניסיון‬ ‫שם‪.‬‬ ‫מדברת‬ ‫שומע את הנשמה שלו‬ ‫לחפש דרכים כדי לעורר את האהבה‬ ‫שמירה גדולה‪ ,‬שמירה‬ ‫עולם‬ ‫של‬ ‫הריבונו‬ ‫הוא זה שאוהב את‬ ‫ואת חושי הנשמה‪ ,‬והוא מזכיר לעצמו‬ ‫דלעילא‪ ,‬שלא ליפול‬ ‫לא אחת מוצא האדם את עצמו במצב שקשה‬ ‫שבתוך תוכו הוא אוהב את הריבונו של‬ ‫בכל הטומאות הללו‪,‬‬ ‫שמרגיש‪:‬‬ ‫זה‬ ‫הוא‬ ‫כזו!‬ ‫באהבה גדולה‬ ‫לו לעורר את אהבתו לריבונו של עולם בשעת‬ ‫עולם‪ .‬הוא שב ומשנן לעצמו שכל‬ ‫ורבים רבים נופלים‬ ‫"ָצ ְְמ ָָאה ְלְ ָך ַנַ ְְפ ִִׁשי ָּכָ ַַמּה ְלְ ָך ְְב ָָׂש ִִרי ְְּב ֶֶא ֶֶרץ‬ ‫ָ‬ ‫התפילה‪ .‬לא כל הנפשות שוות ולאו כל הזמנים‬ ‫יהודי יש לו בקרבו אהבה מסותרת‬ ‫רחמנא ליצלן לבור‬ ‫ִִצָיָ ה ְְו ָָעֵיֵ ף ְְּבִלִ י ָָמִיִ ם"‪ .‬הוא אומר עוד‬ ‫שווים‪ .‬ובמצבים כאלה צריך האדם למצוא לו דברים‬ ‫תחתיות‪ .‬אבל כלל‬ ‫קפיטל ועוד קפיטל‪ ,‬עד שהוא מוצא‬ ‫לריבונו של עולם‪ ,‬ומצד האמת שלו‬ ‫ישראל ככלל?! שום‬ ‫אחרים שיכולים לעורר את רגשי לבבו‪ ,‬וכגון‪ :‬הוא‬ ‫הוא מוכן למסור את נפשו לריבונו‬ ‫רוח שבעולם לא יעקור‬ ‫הוא‬ ‫בזה טעם קדוש ומלא מתיקות‪.‬‬ ‫יכול לקחת שיר השירים לידיו ‪ -‬ולומר קמעה‪ .‬שיר‬ ‫של עולם‪.‬‬ ‫ממקומם!‬ ‫אותם‬ ‫הדיבורים‬ ‫פשוט נהיה 'תהלים איד'!‬ ‫השירים הוא כולו שיר של אהבת ה'‪ ,‬שלמה המלך‬ ‫ג‬ ‫סוד ההתחזקות של כלל ישראל בגלות‬ ‫כל זאת באתנו ולא שכחנוך‪:‬‬ ‫דם יהודי נשפך כמים וכבודו מחולל בכל העולם | קהילות שלימות נכחדו בשואה | כל גזירה יש להם שם אחר – אבל הצד השווה הוא שאין לכלל ישראל מנוחה | אין שום הסבר אנושי להתחזקות של כלל ישראל בגלות‬ ‫| היחידים שלא שואלים את השאלה הזאת – הם כלל ישראל | כל הרוחות שבעולם לא יעקרו את האילן הקדוש של כלל ישראל‬ ‫והאוקראינים‪ .‬כולם צהלו ושמחו בהזדמנות שנקרתה‬ ‫אם רק נסקור ונעביר לפנינו במקצת את מה‬ ‫מרוטת לחי נתונה למכים‬ ‫לפניהם ‪ -‬לקרוע את היהודי כמו דג‪ .‬הם לא שבעו‬ ‫שעבר 'נעבעך' על כלל ישראל בשמונים שנה‬ ‫כלל ישראל שרויים בגלות איומה ונוראה‪ .‬הם‬ ‫מלראות איך היהודים מתענים תחת ידיהם‪ .‬ושאר‬ ‫האחרונות‪ ,‬כמה צער ומכאובים‪ ,‬כמה דם ודמעות‪,‬‬ ‫סחופים ודוויים בגלות רוחנית וגשמית זה קרוב‬ ‫כל האומות עמדו מנגד‪ .‬הם לא נקפו אצבע למעננו!‬ ‫מנת ייסורים שהיא למעלה מכל גדר אנושי‪ .‬אם נדבר‬ ‫לאלפיים שנה‪ .‬כל דברי התוכחה נתקיימו בהם עד‬ ‫כולם לעגו וצחקו עלינו‪ ,‬דברו על ה' ועל משיחו‪,‬‬ ‫על השואה שעברה על כלל ישראל‪ ,‬כאשר המיתו‬ ‫לאחת‪ .‬כל הייסורים שבעולם! הריגות ושחיטות‪,‬‬ ‫ועל כל הקדוש והיקר לנו‪ ,‬ושאלו איה אלוקיכם!‬ ‫ושחטו שש מיליון יהודים בכל המיתות הקשות‬ ‫עלילות דם וגזירת שמד‪ ,‬ורדיפות בלי סוף! לא‬ ‫החילול השם היה איום ונורא!‬ ‫והאכזריות שבעולם‪ .‬לקחו את הצדיקים הגדולים‬ ‫רק שעברנו את כל הצרות שבעולם‪ ,‬ושתינו את‬ ‫ביותר‪ .‬גדולי תורה‪ ,‬וקהילות שלימות‪ .‬ישיבות שישבו‬ ‫כוס התרעלה עד תומה‪ ,‬אלא שאומות העולם עוד‬ ‫בכל דור ודור עומדים עלינו‬ ‫ולמדו תורה בקדושה ובטהרה – לקחו אותם עדרים‬ ‫עומדים ומחרפים אותנו – 'אונז זענען נאך די וואס‬ ‫ואחרי כל החורבן הנורא הזה‪ ,‬אחרי שכבר‬ ‫עדרים כצאן לטבח יובל‪ .‬כל אומות העולם חברו‬ ‫טויגן נישט' ‪ -‬ושמים אותנו ללעג ולקלס‪ .‬היכן שרק‬ ‫נשארנו אחד מעיר ושנים ממשפחה‪ ,‬קומץ קטן‬ ‫להם יחד כדי להשמיד אותנו‪ .‬כל אומה עם הרשעות‬ ‫רואים יהודי‪ ,‬מבזים אותו ומשפילים אותו עד לעפר‪.‬‬ ‫ושבור של שארית הפליטה ‪ -‬עדיין לא הגענו אל‬ ‫והאכזריות שלה; הגרמנים והפולנים‪ ,‬ההונגרים‬ ‫כבודו של יהודי הפקר בכל העולם‪.‬‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫המנוחה ואל הנחלה‪ .‬היהודים באמריקה נתקלו בניסיונות שלהם; עם כל‬ ‫(כדאי הוא‬ ‫שטעלן דאווענען'‬ ‫הרה״ק רבי יעקב דוד‬ ‫הגשמיות העכורה‪ ,‬ורדיפת הממון הארורה‪ ,‬ועם כל המינות והאפיקורסות‪.‬‬ ‫הדבר שאברך יעמוד באמצע העסק‬ ‫מאמשינאוו זי״ע – יו״ד ד' כסלו‬ ‫ויהיה הזמן מאוחר‪ ,‬ובאמצע העסק‬ ‫כל הטומאה והתועבה שאמריקה הביאה לעולם! והיהודים בארץ ישראל‬ ‫יוציא אנחה 'אוי‪ ,‬היכן אני נמצא‬ ‫עם כל הניסיונות שלהם; הציונים עם הגזירות שמד‪ ,‬הם העבירו אלפים‬ ‫בעולם! הרי עוד לא התפללתי'!‪,‬‬ ‫ורבבות מישראל על דתם‪ .‬הכריחו אותם לכפור בכל קדשי ישראל –‬ ‫ובאופן זה יעמוד להתפלל)‪.‬‬ ‫רחמנא ליצלן‪ .‬ומנגד כל הצרות שבאו עליהם מן האויבים והישמעאלים‬ ‫הרה״ק רבי יעקב דוד מאמשינאוו זי״ע סיפר‬ ‫פעם על עצמו‪' :‬אמאל ווען איך בין געוועהן‬ ‫אשר סביבותיהם‪ .‬דם יהודי כמים‪ .‬כמה קרבנות! כמה אכזריות ושפלות‬ ‫אחד מגדולי וזקני החסידים באמשינאוו‪ ,‬היה‬ ‫א יונגערמאן‪ ,‬האב איך מיר צוטאנצט אין בית‬ ‫גילו הרשעים הללו! וכל זה הוא על קצה המזלג ממה שעבר עלינו רק‬ ‫הגאון החסיד רבי שמחה'לע הרב בסאכיניאוו‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬און דער טאטע איז געשטאנען פונקט‬ ‫בשנים האחרונות‪ .‬אבל כך מוצאים כלל ישראל את עצמם בכל דור ודור‪.‬‬ ‫שהיה איש צדיק וקדוש‪ ,‬וממש מופשט מכל‬ ‫ביים טיר‪ ,‬און ער האט געקוקט ווי איך טאנץ‪.‬‬ ‫הוויות העולם הזה‪ .‬הוא עוד הסתופף בצלו של‬ ‫האט ער געווארט ביז איך זאל ענדיגן טאנצן‪,‬‬ ‫כל פעם עם שם וכינוי אחר‪ .‬פעם קוראים לזה מסעי הצלב‪ ,‬ופעם גזירות‬ ‫הרה״ק רבי איציק'ל מווארקא זי״ע אבל בעיקר‬ ‫און דערנאך איז ער צוגעגאנגען‪ ,‬און מיר אריין‬ ‫ת"ח ות"ט‪ .‬פעם קוראים לזה עלילות דם ופעם גזירות הקנטוניסטים‪.‬‬ ‫היה חסיד של בנו הרה״ק מהרי״ד‪ ,‬וגם המשיך‬ ‫גערוימט אין אויער‪ ,‬און ער האט געזאגט‪ :‬מ'קען‬ ‫גירוש ספרד‪ ,‬גירוש ממדינה זאת וגירוש ממדינה אחרת‪ ,‬גולה אחר גולה‪,‬‬ ‫לנסוע אל נכדו הרה״ק רבי מנחם זי״ע‪.‬‬ ‫דאס אייגענע טוהן אונטער די דאכענע'! (פעם‬ ‫והצד השווה שבהם ׁשׂשה ישראל פזורה בין שבעים זאבים וחיות טורפות‪ ,‬ואין‬ ‫אביו של רבי שמחה'לע היה מחשובי‬ ‫אחת כאשר הייתי אברך‪ ,‬התחלתי לרקוד בביהמ״ד‪ ,‬ובדיוק עמד‬ ‫אבי ‪ -‬הרה״ק רבי איציק'ל מווארקא זי״ע ‪ -‬בפתח ביהמ״ד‪,‬‬ ‫להם מנוחה אף לא שעה אחת‪.‬‬ ‫החסידים בקאצק‪ ,‬ועוד זכה גם לנסוע אל‬ ‫הרה״ק הרבי ר' שמחה בונם מפרשיסחא זי״ע‪.‬‬ ‫והביט איך אני רוקד‪ .‬המתין אבי עד שסיימתי לרקוד‪ ,‬ואז ניגש‬ ‫פעם הקניטו כמה חסידים בקאצק את אביו‬ ‫אלי‪ ,‬ולחש לי באוזני‪ ,‬ואמר‪ :‬את אותו הדבר יכול אתה לעשות‬ ‫כולם שואלים‪ :‬מה הסוד של כלל ישראל‬ ‫של רבי שמחה'לע‪ ,‬על אשר הוא מניח את בנו‬ ‫תחת השמיכה!)‪ ,‬וכונת אביו ללמדו להסתיר את‬ ‫לנסוע לווארקא‪ ,‬ואינו אומר לו לבא לקאצק‪.‬‬ ‫דרכיו‪ ,‬ולעשות את מעשיו באין עין רואה‪.‬‬ ‫עומדים להם אומות העולם והם צופים ומביטים על כל זה‪ .‬הם אינם‬ ‫ענה ואמר להם‪' :‬וואס איז דען טייטש קאצק?‬ ‫מאמינים למה שמתרחש לנגד עיניהם‪ ,‬אין להם שום הסבר‪ .‬האנושות‬ ‫קאצק איז מוח! ַיַ אך ווייס וואס דרייט זיך ביי‬ ‫כולה מחפשת איזה הסבר מניח את הדעת – ושום כלום‪ .‬החוקרים ואנשי‬ ‫הרה״ק מהרי״ד היה בידידות עם הרה״ק רבי‬ ‫אים אין מוח?! אבער דארטן אין ווארקא לערנט‬ ‫אלימלך מגראדזיסק זי״ע [מגדולי אדמו״רי‬ ‫המדע חוקרים את התופעה הזאת‪ ,‬כותבים עלינו מחקרים שלמים‪ ,‬כולם‬ ‫ער‪ ,‬און ער דאוונט‪ ,‬זאל ער דארט בלייבען‪'...‬‬ ‫פולין]‪ ,‬והיה מגיע מדי פעם לאמשינאוו בראש‬ ‫מבקשים לדעת‪ :‬מה הסוד של כלל ישראל? מהיכן הם שואבים כאלה כוחות?‬ ‫(וכי מה זאת קאצק? הרי קאצק היא 'מוח'! וכי אני יודע מה‬ ‫חודש‪ ,‬והיו שני הצדיקים עורכים יחד סעודת‬ ‫מסתובב לו שם במוחו?! שם בווארקא הרי הוא לומד‪ ,‬והוא‬ ‫איך ייתכן שחרף כל הגלות הארוכה הזאת‪ ,‬עדיין ישנם אלפי אלפים שממיתים‬ ‫מתפלל‪ ,‬שישאר שם‪.)...‬‬ ‫ראש חודש‪ .‬והנה רבי אלימלך האריך מאד‬ ‫את עצמם באהלה של תורה? יהודים שמקפידים על כל קוץ ותג בשלחן ערוך?‬ ‫בתפלתו‪ ,‬כנהוג בגראדזיסק שהיתה 'פרומע ֵֵחדר'‬ ‫מגזע קאזניץ ומאגליניצא‪ ,‬ואילו מהרי״ד היה‬ ‫יהודים שכל מגמתם רק לראות דורות שהולכים בדרך ה'? וכמו שכבר חקק‬ ‫מתפלל במהירות כדרך תלמידי גזע פרשיסחא‪.‬‬ ‫כאשר היה רבי שמחה'לע מגיע לאמשינאוו‪,‬‬ ‫רבי מאיר בעל האקדמות את השאלה הזאת של אומות העולם‪" :‬מנן ומאן‬ ‫היה מתנהג שוה בשוה עם כל החסידים‪,‬‬ ‫פעם הגיע רבי אלימלך לאמשינאוו בבקר עוד‬ ‫הוא רחימך שפירא בריותא‪ ,‬ארום בגינה ספית מדור אריותא?"‪.‬‬ ‫כאחד מן החבורה ממש‪ ,‬ולא בלט במאומה‪,‬‬ ‫לפני התפילה והתחיל להתפלל תפילת שחרית‪,‬‬ ‫ובשעת עריכת השולחן של מהרי״ד היה עומד‬ ‫אבל מהרי״ד לא התחיל עמו‪ ,‬רק באמצע‬ ‫על הספסל (באנק) בין כל האברכים‪ .‬פעם אחת‬ ‫תפילתו התחיל והתפלל במהירות יותר כדרכו‬ ‫ובכל זאת שמך לא שכחנו‬ ‫בקודש‪ .‬וסיימו תפילתם יחד‪ .‬אחר התפלה שאל‬ ‫באמצע עריכת השולחן נכנס יהודי אחד מן‬ ‫אפס‪ ,‬כי לא כחלקנו חלקם ולא כצורנו צורם! לנו אין כאן שום‬ ‫העיר 'ראדום' בפולין‪ ,‬שם היה גר רבי שמחה'לע‬ ‫רבי אלימלך את מהרי״ד‪' :‬אמשינאווער רבי‪,‬‬ ‫ווען האט איר געדאוונט'? (הרבי מאמשינאוו‪ ,‬מתי‬ ‫תמיהה ושום קושיא! אנו יודעים מה מונח מעבר לכל זה‪ :‬אנו יודעים‬ ‫לפני שעקר ל'סאכיניאוו'‪ ,‬והזכיר את עצמו‬ ‫לפני הרבי להיפקד בזרע של קיימא‪ .‬פנה הרבי‬ ‫התפללתם?)‪ .‬ענה לו מהרי״ד‪' :‬ויברך דוד את ה'‪,‬‬ ‫את סוד האהבה והייחוד שיש בין כנסת ישראל לדודה‪ .‬אנו יודעים‬ ‫אל רבי שמחה'לע במעמד כולם ואמר לו‪:‬‬ ‫דוד דאוונט שטענדיג פארן רבונו של עולם‪.‬‬ ‫כי הריבונו של עולם כרת אתנו ברית אהבה! ברית עולם! לעד ולנצח‬ ‫'שמחה'לע‪ ,‬ער איז דאך דיינס א בן עיר‪ ,‬און דו‬ ‫אבער 'לעיני כל הקהל' ווען דער 'עולם' זעהט‪,‬‬ ‫איז 'ויאמר דוד'‪ ,‬געבט דוד א זאג ָָאּפ' (״ויברך דוד‬ ‫נצחים! הקשר והאהבה שיש ביננו – זר לא יבין את זאת! מובן וברור‬ ‫ביסט דאך פון די למ״ד וא״ו‪ ,‬פארוואס זעהסטו‬ ‫את ה'״‪ ,‬דוד ‪ -‬הוא שמו של הרה״ק מאמשינאוו ‪ -‬מתפלל תמיד‬ ‫מאליו‪ ,‬שהגויים לא מבינים את 'הראש היהודי'‪ ,‬הם‪ ,‬הרי אין להם חלק‬ ‫נישט א טובה טוהן דעם איד'? (שמחה'לע‪ ,‬הלא הוא‬ ‫לפני ה'‪ ,‬אבל ״לעיני כל הקהל״‪ ,‬כאשר הוא לעיני הציבור‪ ,‬אזי‬ ‫'בן עיר' שלך‪ ,‬והרי אתה הינך מן הלמ״ד וא״ו ‪ -‬צדיקים ‪ ,-‬למה‬ ‫ונחלה בברית הזאת! הם לא חלק מן האהבה הזאת! אבל אנו יודעים‬ ‫אינך רואה לעשות טובה ליהודי זה?)‪.‬‬ ‫״ויאמר דוד״‪ ,‬הרי הוא אומר את התפלה במהירות)‪.‬‬ ‫ששום ניסיון שבעולם לא יפריד ביננו‪ .‬כלל ישראל תמיד יישארו נאמנים‬ ‫העיד על כך רבי מנחם מאמשינאוו ואמר‪:‬‬ ‫לריבונו של עולם‪.‬‬ ‫'הסתכלתי בשעת מעשה היטב על רבי שמחה‪,‬‬ ‫הרה״ק רבי אברהם מטשעכנאוו זי״ע היה‬ ‫כל הניסיונות הארורים שיש בדור האחרון‪ ,‬כל הסחי והמיאוס של‬ ‫וראיתי שלא קיבל כל התפעלות כלל מן הביטוי‬ ‫נוהג במנהגי אשכנז‪ ,‬וגם אחר שהתקרב לדרכי‬ ‫המופלג של אבי הק' עליו‪ ,‬וממש מה שהיו‬ ‫החסידות והיה רבי ומנהיג לחסידים בפולין‪,‬‬ ‫ניסיונות הטכנולוגיה בכל הצורות והאופנים שהם רק מתלבשים‪ ,‬לא ינתקו‬ ‫רואים אילו היו אומרים על הכותל שהוא מן‬ ‫לא שינה את הנהגותיו למנהגי החסידים‪ ,‬אלא‬ ‫אותנו מן הריבונו של עולם‪ .‬כל אדם כיחיד‪ ,‬בוודאי נמצא בניסיון קשה‪.‬‬ ‫הל״ו צדיקים‪ ,‬אשר לא היה משתנה מאומה‪ ,‬כך‬ ‫המשיך לנהוג במנהגי אשכנז‪ ,‬והתפלל בנוסח‬ ‫הוא צריך שמירה גדולה‪ ,‬שמירה דלעילא‪ ,‬שלא ליפול בכל הטומאות הללו‪,‬‬ ‫גם לא ראו על רבי שמחה שום שינוי כאשר‬ ‫אשכנז‪ .‬וגם החסידים שהסתופפו בצילו היו‬ ‫ורבים רבים נופלים רחמנא ליצלן לבור תחתיות‪ .‬אבל כלל ישראל ככלל?!‬ ‫אמר אבי עליו את הדברים האלו'‪.‬‬ ‫מתפללים בנוסח אשכנז‪ .‬אחר פטירתו של‬ ‫רבי אברהם נסעו מספר מחסידיו לאמשינאוו‪,‬‬ ‫שום רוח שבעולם לא יעקור אותם ממקומם! שום קליפה ושום אינטרנט‪ .‬כלל‬ ‫לחסות מעתה בצלו של מהרי״ד‪ .‬ונכנסו‬ ‫ישראל יעמדו זקופים – 'מיט א שטיק גאווה דקדושה' ‪ -‬והם יבכרו למסור את‬ ‫לרבי שמחה'לע היה בן בשם אליעזר‪ ,‬פעם‬ ‫אל מהרי״ד ושאלתם בפיהם‪ :‬האם להמשיך‬ ‫עצמם למיתה‪ ,‬ולא לבגוד באלוקי ישראל חס ושלום‪.‬‬ ‫אחת פרצה שריפה בעירו ונשרף כל ביתו של‬ ‫להתפלל בנוסח אשכנז כאשר הורגלו אצל רבם‪,‬‬ ‫אליעזר‪ .‬והרי שריפה באותם שנים היתה אסון‬ ‫או שיתחילו מעתה להתפלל בנוסח ספרד כנהוג‬ ‫כי עזה כמוות אהבה! קשה כשאול קנאה! אומות העולם מקנאים בכלל‬ ‫גדול‪ ,‬כי לא היה לאנשים כמעט שום רכוש מלבד‬ ‫באמשינאוו‪ .‬ענה להם מהרי״ד‪' :‬קודם דאוונט'ס‪,‬‬ ‫ישראל על המסירות נפש שיש להם‪ .‬אבל אנו יודעים כי אחת שעמדו‬ ‫מה שהחזיקו בבית‪ ,‬ולא היה שום 'אינשורינ״ס'‬ ‫דערנאך וועט מען שוין זעהן אין וועלכע נוסח‪'...‬‬ ‫רגלינו בשערייך ירושלים! אחר שראינו את חיבתנו לפני המקום! ראינו כי‬ ‫(ביטוח) שישלם לו על זה‪ ,‬הגיע אליעזר בשברון‬ ‫(קודם כל תתפללו‪ ,‬אח״כ כבר נראה באיזה נוסח‪.)...‬‬ ‫לב לספר לאביו את אשר קרהו‪ .‬מיד כאשר‬ ‫אלוקים שוכן בתוכנו‪ ,‬וכבר טעמנו את הטעם האמיתי של השראת השכינה‬ ‫שמע רבי שמחה'לע את הדברים‪ ,‬פנה אליו‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫– לא נמיר ולא נחליף זאת תמורת כל הון דעלמא! יהיה מה שיהיה ויעבור‬ ‫ושאל אותו‪' :‬לייזער‪ ,‬האסט געמאכט א ברכה'?‬ ‫היו כמה חסידי אמשינאוו‪ ,‬אשר מחמת סיבה‬ ‫עלינו מה – לא נסור מאהבתנו ומתשוקתנו לריבונו של עולם‪ .‬וכל יהודי‪,‬‬ ‫(אליעזר‪ ,‬בירכת על כך?) ‪ -‬כנראה ברכת 'דיין האמת'‪,‬‬ ‫היו מוכרחים להתעסק באיזה דבר עסק לפני‬ ‫גם כאשר אינו מרגיש בפועל את האהבה הזאת‪ :‬הוא מרגיש כעץ יבש‪ ,‬בלי‬ ‫ענה לו בנו כי כלל לא חשב על כך‪ .‬אמר לו‬ ‫התפלה‪ ,‬ובאו להתאונן על כך אצל רבם‪ ,‬אמר‬ ‫רבי שמחה'לע‪' :‬לייזער‪ ,‬וואס איז מיט דיר?! די‬ ‫להם מהרי״ד‪' :‬עס איז כדאי אז א יונגערמאן זאל‬ ‫שום חיות ולחלוחית של קדושה‪ ,‬אין לו שום טעם ברוחניות – יודע אבל‬ ‫ערשטע זאך דארף מען נאך־קוקן וועלכע ברכה‬ ‫שטיין אין געשעפט שפעט‪ ,‬און אינמיטן זאל ער‬ ‫את האמת‪ :‬כי בתוך תוכו‪ ,‬במעמקים שלו‪ ,‬הוא אוהב את ה' עד תכלית‪.‬‬ ‫מ'דארף מאכן'! (אליעזר‪ ,‬מה אירע לך?! הדבר הראשון הוא‬ ‫געבן א קרעכץ 'אוי ווי האלט איך אויפ'ן וועלט!‬ ‫הוא מוכן למסור שם את נפשו עבור הריבונו של עולם!‬ ‫שצריכים לעיין איזה ברכה צריכים לברך!)‪.‬‬ ‫איך האב נאך נישט געדאוונט'! און אזוי זיך‬ ‫ארה”ק‪072.3323310 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יט‬ ‫סט‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪a0765993813@gmail.com | 076.5993813‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬