עומקא דפרשה · Omke Deparsha — תולדות (2026-11-09)

עומקא דפרשה
במה ללומדי התורה -מודיעין עילית
שער הציון הלכה עשו שונא ליעקב
שנאת עשו לדורות פר' תולדות -שנאת עשו ואוה"ע עשו בגימ' שלום
סתם נכרי שונא לישראל בס"ד ערב ש"ק ד' בכסלו תשפ"ז מיד אחי -מיד עשו
שנה י"ט
תגובות בידוע שעשו שונא
גליון
בגימטריאה שלום תתע"ו
עשו תור יבצ בר הלכה עשו שונא את יעקב
הרב שלמה גרדנר הרב מתתיהו אליהו הכהן זילביגר
כתב בעל הטורים בר”פ תולדות (כה כה) עשו .בגימטריא שלום .שאלמלא שמו רש”י מפרש מה שיש נקודות על התיבה ’וישקהו’ אמר רשב”י הלכה היא בידוע
שהוא שלום היה מחריב העולם .וצריך ביאור מה עניינו של עשו לשלום. שעשו שונא ליעקב ,אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.
ויש להקדים עוד ענין הצ”ב דעה”פ לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עוד איתא בגמ’ (שבת פ”ט ).מאי הר סיני הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו.
עזים (כז ט) ,כ’ רש”י פסח היה האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים .וכן דהיינו שהגוים שונאים אותנו בגלל התורה שקיבלנו .ותמהו האחרונים מדוע
מבואר בפרקי דר”א פל”ב שהיה ערב פסח .וצריך עיון אם פסח היה וצריך גדי אמרו ’הלכה’ הא אין בזה שום נפק”מ להלכה.
לפסח ,מדוע יצחק אבינו סבור היה לאכול מצידו של עשו שצד צבי בשדה ,הלא יש אחרונים הכותבים שמצינו לחז”ל שקוראים גם לאגדות וידיעות שונות
צבי אינו כשר לקרבן פסח וכן הקשה במושב זקנים[ .ובילקוט מעם לועז מובא בשם הלכה ,כגון בגמ’ (ברכות ל”א ).אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר
מחלוקת אם עשו היה מהול ,או שמחמת שדמו היה אדום לא היה אפשר למולו, הלכה ,ומביאה על זה ענין באגדה ,מאי דכתיב בארץ אשר לא עבר בה איש ולא
ומשגדל לא רצה למול את עצמו .ולפי”ז י”ל שעשו היה פסול לקרבן פסח משום ישב אדם שם וכי מאחר דלא עבר היאך ישב אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה
שהיה ערל ,ולכן לא ציוהו יצחק על כך .אולם לשי’ שהיה מהול עדיין צ”ב]. אדם הראשון לישוב נתישבה וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא
ובעל הטורים כתב לפרש שני גדיי עיזים ,אחד לפסח ואחד לחגיגה .ויש להעיר נתישבה .וכן אמרו כאן ’הלכה שעשו שונא ליעקב’ אע”פ שהוא דברי אגדה ואין
דהרי שנינו במסכת פסחים ,חגיגה אינה באה אלא במרובים ,ומה הוא נוגע בזה נ”מ להלכה למעשה.
ליצחק בעצמו. אולם מצאתי כמה וכמה נ”מ בדין זה להלכה ,כגון נפסק בשו”ע (או”ח י”ד)
והנה ידועים דברי החתם סופר לבאר מה שיצחק אבינו ביקש לברך את עשו, לענין עשיית ציצית וכן מצינו בכל דבר הצריך כוונה דלא מהני בעושהו גוי
שהיה סבור שראוי ש\יהיו יעקב ועשו כמו יששכר וזבולון ,ועשו יעסוק בענייני וישראל עומד על גביו משום דגוי אדעתא דנפשיה הוא דעביד ,וקשה מנא לן
עולם הזה ויחזיק את יעקב יושב אהלים. הא דלמא הגוי לטובת ישראל הוא מכוין ואדעתא דישראל הוא עביד ,אלא
משום שעשו שונא ליעקב א”כ ודאי דאינו עושה על דעתא דישראל רק על
ונראה לומר שעל כך מרמז מה שעשו בגימטרי’ שלום ,שאם היה מתקיים דרך דעתא דנפשו.
זו ועשו לא היה מקלקל עצמו ,ונעשה כזבולון ויששכר ,היה שלימות בעולם,
וכן מצינו גבי עשית מלאכה בשבת שהשו”ע (או”ח רמ”ד א’) כתב מתנה אדם
שיעקב ועשו היו משלימים זה לזה ,ולכן שייך לשלום.
עם האינו יהודי על המלאכה ,וקוצץ דמים ,והאינו יהודי עושה לעצמו ,ואף על
אולם כיון שעשו קלקל עצמו ולא היה ראוי לזה ,היה צריך להיות מהלך אחר, פי שהוא עושה בשבת ,מותר לישראל ליהנות ממלאכה שהגוי עשה בשבת כי
שכל עניני העולם הזה גם כן יהיה אצל יעקב ,גם יששכר גם זבולון ,וזה הביא הגוי עושהו על דעת עצמו ,וודאי לא עשה על דעת ישראל.
שכל יב שבטים מיעקב ,והיו ד’ אמהות ,ונגרם מזה הפירוד בין יוסף ואחיו ,עד עוד מצאתי בפלתי (יו”ד פ”ח א’) שכתב שמה שאסור לשני בני אדם לאכול
שנתגלגל וירדו למצרים. על שלחן אחד בלא היכר אחד בשר והשני חלב הוא דוקא בשני יהודים אבל
נמצא שהיה מהלך שעשו יהיה בכור ,יקבל ברכות ,ישא את לאה ,ויהיה משלים יהודי עם גוי מותר משום שאין שום אחוה וריעות בין יהודי לגוי וא”כ הוי ליה
עם יעקב את הכל ,ועתה שעשו יצא לתרבות רעה ,הוצרך להיות שינוי מהמהלך כאכסניא וכבני אדם שאינם מכירין זה את זה.
היסודי ,ולכן הכל הוא בדרכי רמאות ,ליקח הבכורה ממי שנראה כראוי לה ,וכן האגרות משה (חו”מ ב’ ע”ז) מפרש שהטעם שאמרו לשון הלכה הוא משום
נטילת הברכות ,ונישואי לאה ליעקב ,כל זה בא בדרך רמאות ,כי היה ראוי לא שצריך לידע שהשנאה לישראל מכל האומות היא גם ממלכיות שנוהגין
כך ,והוא שינוי מהמהלך היסודי. בטובה ,ולכן אמרו הלכה היא שעשו שונא ליעקב ,דכמו שהלכה לא נשתנית
ויש לומר לפי”ז שעל הצד שעשו לא היה מקלקל עצמו היה נושא את לאה, כך שנאת עשו ליעקב לא נשתנית דאף אלו שנוהגות באופן טוב שנאתן גדולה
ויעקב את רחל ,ולא היתה המחלוקת בין השבטים שהביאה למכירת יוסף בעצם ,ולכן ח”ו להתגרות בהם ולגרום איבה.
[שהיה לזה שייכות עם כך שהיו הבנים משני נשים לאב אחד] ,וכמבואר בגמ’ עוד נ”מ כי מצינו בכמה מקומות שמותר ליתן שוחד לגוי ,והחוות יאיר (קל”ו)
שגלות מצרים התגלגלה עקב מכירת יוסף ,וממילא לא היה צריך לקרבן פסח, מקשה למה אין בזה משום לפני עור מאחר דגם בני נח מצווים על הדינים.
שענינו משכו מע”ז וקחו ,ולכן יצחק אבינו לא ביקש קרבן פסח ,אלא אדרבה ומבאר כי ששנאת שאר האומות נגד ישראל גורם שבבוא יהודי וגוי למשפט
בקש שיהיה השלימות ,לתקן ,ולמנוע את גלות מצרים .וכעי”ז כ’ בפי’ האלשיך בלי ספק יטה לבב הדיין דעתו להתנצל בעד הגוי ולחשוד לישראל שמשקר
(דברים כו ה) דמי שגלגל גלות מצרים היה ארמי במה שהחליף לו את לאה ומערים ,לכן נתינת השוחד מועיל לישר המשפט ולשמרו מעות המשפט פן
ברחל שעל ידי כן נתגלגל בקנאתם שוירד מצרימה ,כי אם היה מיד לוקח את יצא .ויש שחולק’ על זה.
רחל מיד היה נולד יוסף במקום ראובן וסרה קנאת אחיו ,וירידת מצרים יוסף ולכאו’ הדין שמבואר בגמ’ מסכת ע”ז (דף כ”ב) ונפסק בשו”ע (יו”ד קנ”ג) לא
ואביו אחריו ,אך עתה ארמי היה אובד אבי שסיבב שירד מצרימה. יתייחד אדם עם גוי מפני שחשודין על שפיכות דמים הוא משום שהלכה הנ”ל
אולם רבקה ידעה שאין עשו ראוי להיות זבולון ,מפני שהוא רשע ,ממילא צריך שעשו שונא את יעקב.
ירידה למצרים ,וקרבן פסח .ולכן ציותה ליעקב שיביא ק”פ. ועוד נפסק בשו”ע (יו”ד קנ”ו) אין מסתפרים מגוי אלא במקום שמצויין בני
וענין החגיגה ,שבא במרובים ,הוא חיזוק השלום בעם ישראל עצמו ,כיון שנעשה אדם ,או אם אותו הגוי מדמה שאותו ישראל הוא אדם חשוב .דכיון שחשודין
ענין שתי האמהות והפירוד ,אבל אם עשיו היה זכאי היה השלום הראוי. על שפיכות דמים חוששים שמא יהרגנו ,ורק ברשות הרבים שהכל עוברים
ועיין במושב זקנים בפ’ וישלח שאמר יעקב ועתה הייתי לשני מחנות שזה ושבים שם מותר דמרתת מן העוברים ושבים .וכן כשחושב שהוא אדם חשוב
רמז לשני מלכויות בזמן ירבעם ולהנ”ל י”ל שזה מה שיעקב אומר הוא ירא לעשות לו רעה.
דעתה שעשיו נלחם איתי כי אינו בתוך כלל ישראל גרם לשני עוד נפסק בשו”ע (יו”ד קנ”ה) כל מכה וחולי שיש בהם סכנה,
מלכויות בעם ישראל. שמחללים עליהם שבת ,אין מתרפאים מגוי שאינו מומחה
המשך בעמ’ 4
לע"נ הגאון הצדיק רבי מרדכי בן מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל
נלב"ע ח' בתשרי תשפ"ז ת.נ.צ.ב.ה.
ליעקב” הציו
שונאתורה ”בידוע שער
שעשו
מלחמתה של עשו הציו
מידתורה שער
מלחמתה–של
מיד אחי
הרב אהרן חיים הופנר הרב ישראל מנחם וינגרטן
א .בפרשת וישלח (ל”ג ד’) כתיב” :וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו א .בפרשיות תולדות ויצא ווישלח תהפוכות רבות במאזני המשקל שבין
וישקהו” .ופי’ רש”י” :וישקהו ,נקוד עליו ,ויש חולקין בדבר הזה בברייתא ’עשו’ לבין ’אחיו’[ ,ולהדיא בגמ’ מגילה ו .ששמר ודאג יצחק על זיקתו לעשו
דספרי .יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל ליבו .אמר רבי שמעון בן עד שהחמיצה הרשע בחורבן הבית] :והנה תמוה בשלהי פרשת תולדות
לאחר שכבר זכה יעקב בברכות אביו ’הוי גביר לאחיך’ והודה לו אביו בזה,
יוחאי ,הלכה היא ,בידוע שעשו שונא ליעקב ,אלא שנכמרו רחמיו באותה היאך ניצח אליפז את יעקב עד שהחשיבו למת בנטילת ממונו וכמעט את
שעה ונשקו בכל ליבו”. נפשו .כמו”כ קשה בפ’ וישלח למה חשש יעקב מעשו ושלח מלאכים לפניו,
ב .ביאור דברי רש”י( ,ע”פ משיח אלמים וספר הזכרון על פי’ רש”י ,וע”ע ושם ’אל אחיך אל עשו ...מיד אחי מיד עשו’ .וקשה כנ”ל מדוע חשש יעקב
מפרשי רש”י) דהנה ענין הנקודות שבס”ת הוא לרמוז לדרוש את התיבה מפני עשו אחיו אחר שכבר הברכות ניתנו ביד יעקב ובם נאמר ’הוי גביר
שלא כפשוטה ,שהרי כידוע התורה מתפרשת בדרך פשט ,שאין מקרא יוצא לאחיך’ וגו’.
מידי פשוטו ,ויש גם את הדרש ,שחז”ל למדו מדקדוק לשונות התורה ורמזיה ועוד יש להקשות שם למה החביא יעקב את דינה בתיבה ואילו רחל רק
לדרוש דרשות לבאר את פסוקי התורה בדרך דרש ,וכלשון רש”י לקמן (פס’ נסתתרה בדוחק אחורי יוסף .ובעיקרו צ”ב טובא מאמרם שנענש יעקב
ח’) ”דברי תורה ”וכפטיש יפוצץ סלע” ,מתחלקים לכמה טעמים ,ואני ליישב בדינה על שמנעה מעשו ,ותמוה למה יפקיר בתו לרשע.
פשוטו של מקרא באתי” ,ובפ’ וארא (ו’ ט’) כ’ רש”י ”ואין המדרש מתיישב ב .ופתח לכל הנ”ל ינתן עפ”י מה ששמעתי ממו”ר הגאון רבי משה שפירא
אחר המקרא וכו’ ,לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על זצ”ל [וע’ בשפ”א ושמ”ש תולדות] שביסודם היו ראויים יעקב ועשו להשלים
זה את זה כיששכר וזבולון ומלך וכה”ג וכמו שכתב רש”י בפירוש קרא ’שני
אופניו והדרשה תדרוש ,שנאמר ”הלא כה דברי כאש נאם ה’ וכפטיש יפוצץ
גיים בבטנך’ על רבי ואנטונינוס.
סלע” ,מתחלק לכמה ניצוצות” .עכ”ל( .ואכמ”ל בענין פשט ודרש).
ויבואר שביקש יעקב לברר אם ’עשו שונא ליעקב’ ומתנגד והיפך לו ,או
ג .ובזה נחלקו ,דלדברי ת”ק פשט הכתוב הוא שנשקו בכל ליבו ,שסתם ’אחיו’ הוא לו ,ושותף וחולק עמו בכל ,כנ”ל .ולזאת קידם תחילה בדורון שמא
נשיקה היינו בכל ליבו ,ומהניקוד הבא לרמוז לפרש את הכתב בדרך דרש לפניו ’אחיו’ ,ומאידך נתכונן למלחמה שמא הוא ’עשו’.
דרשו שכאן לא נשקו בכל ליבו ,ושלא כפשוטו. ג .והנה אם שונא הוא עשו ליעקב הרי אין לעשו כח ויתרון לשלוט ביעקב
ורשב”י פליג ,וס”ל דכיון שבידוע שעשו שונא ליעקב אין שום צורך אלא בהיבטל יעקב מלימודו ,וכדאיתא [בתרגום יונתן ובפי’] שלכן ציפה
בנקודות לרמוז שיש לדרוש שלא נשקו בכל ליבו ,דאדרבה כן הוא פירוש עשו ל’יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי’ לפי שבאבלותו לא ילמד
הכתוב לפי פשוטו ,דלא מסתבר שנשקו בכל ליבו ,שחזקה עליו שהוא שונא יעקב תורה כדין האבל ,וכך יוכל עשו לגבור עליו .וכידוע עיקר כוח של
יעקב אל מול עשו הוא בעסק התורה בעיון וכמש”כ בפרקי דר”א [פרק לא]
ליעקב ,וממילא כשאומר הכתוב וישקהו היינו שלא נשקו בכל ליבו ,וע”כ
’הקול קול יעקב’ בהגיון תורה .ועיין עוד בלשון ספר הפלאה [כתובות עז]:
צ”ל שפירוש תיבת נשיקה כאן אינה דומה לפי’ תיבה זו בשאר המקומות ’’יעקב אבינו לא מת’ והוא ע”י עסק התורה כמו שהעידה עליו התורה בכמה
שבמקרא .אלא דא”כ קשה למה נצרכות הנקודות ,דא”א לפרש כת”ק שיש מקומות ויעקב איש תם יושב אהלים’ .ולעומת כן דעת יעקב שאין לעסוק
כאן רמז שלא נשקו בכל ליבו ,שהרי זהו הביאור הפשוט .ומכח הכרח זה פי’ בעיון תורה בדרך כאמרו לבניו ’אל תרגזו בדרך’ – אל תתעסקו בדבר הלכה,
רשב”י להיפך ,שכאן הדרש הוא שעל אף שנאתו נכמרו רחמיו באותה שעה ובגמ’ [תענית י’ ]:היינו לעיוני’ ,ועי’ עוד ברבינו בחיי ובט”ז שם שהזהירם
ונשקו בכל ליבו. מ’עסק התורה’ .וא”כ כצאתו מאהל שם ועבר חרנה הרי אינו עוסק בתורה
ולכן התנכל לו אליפז.
ד .ויש כאן חידוש ,דמבואר שבין לת”ק ובין לרשב”י ישנם ב’ פירושים
בתיבת וישקהו ,האם נשקו בכל ליבו או לא ,אלא דנחלקו מהו פשט הכתוב ד .ומאותה הסיבה נתעורר שוב החשש בשוב יעקב מחרן לארצו שמא עלול
עשו להתנכל לו בדרך וכנ”ל .ואולם אז הסכנה גדלה בכפליים ,לפי שלא זו
ומה הדרש ,דלת”ק הפשט הוא שנשקו בכל ליבו ומהניקוד למדנו לדרוש
בלבד שמאויים הוא מ’עשו’ שכנגדו ,הנה נסתכן עתה גם מדין ’אחיו’ ,ומצד
שלא נשקו בכל ליבו ,ורשב”י ס”ל איפכא. אחר לגמרי .ומפני שאפילו אם יכנע ’אחיו’ תחת יעקב ויאות ויעשה עשו
ה .ובמקו”א כתבתי בס”ד לבאר דברי רשב”י בשבת לג :שאמר על הרומאים, ליעקב ’גביר לאחיך’ ויקיים בו את הברכות והבכורה ,ויראה עשו עצמו
”כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן ,תיקנו שווקין להושיב בהן כ’קטן’ ,הרי מעתה מסוכן הוא מהצד השני ,דמעתה שעשו הוא ’הקטן’ עלול
זונות ,מרחצאות לעדן בהן עצמן ,גשרים ליטול מהן מכס” וכו’ ,דרשב”י אזיל הוא ליתן עיניו ברחל ’הקטנה’ .נמצא שגדול וכפול הוא חששו של יעקב
בזה לשיטתו כאן ,דר’ יהודה ששיבחם ואמר ”כמה נאים מעשיהן של אומה השב ארצה’ - ,מיד אחי’ כמו ’מיד עשו’ ,ולזאת הפציר והתפלל יעקב עתה
’הצילני נא מיד אחי מיד עשו’.
זו” וכו’ ס”ל שמחובת הכרת הטוב להכיר בטובתם ולשבח את מעשיהם,
אבל רשב”י נחלק עליו ואמר שכ”ז בסתמא ,אבל לענין מלכות רומי ,כיון ה .והנה הביא רש”י מחז”ל ששורש המחלוקת בין יעקב לעשו היה מפני
שהיה יעקב ’בכור ליצירה’ ועשו ’בכור ללידה’ .ולפי”ז מכירת הבכורה היתה
שהלכה בידוע שעשו שונא ליעקב ,יש כאן אומדנא ברורה ואנן
ע”י שנטש עשו ומיאס ב’בכורת הלידה’ וממילא נשתיירה בידי יעקב ’בכורת
סהדי שלא עשו אלא לצורך עצמן בלבד ואין שום מקום היצירה’ .וכך ביאר בפי’ הכתב והקבלה [כה לא]...’ :יעקב ועשו ,זה היה בכור
להכרת הטוב כלפיהם. ללידה וזה ליצירה הנה נסתלקה מעשו חשיבות תאר בכור ,כיון שאין זה
חשיבות אצלו כי אם פחיתות ובזיון לפי דבריו ,ומעצמה היא מסורה לאחיו
בכור היצירה שמצד מעשיו וממעלת נפשו ראוי אליה וכו’.
ו .ואולם הכרעה זו לטובת יעקב הופרה מרגע שנולד יוסף ,כי אז נתהפך
ונגלה שהבכורה היא דוקא בכורת הלידה .דהנה קראו הכתוב ליוסף בכור
המשך: ’נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל’ [דה”י א ה א] ,ולהדיא זוהי בכורה של
לידה שהרי ’בכור’ יצירתו של יוסף נהייתה במעי לאה ורק לידתו ברחל
ח .דא עקא ,שאף אם תמצי לומר השתא שיעקב גם נקרא ’בכור’ וגם שמו [תרגום יונתן ל כא] ,ובכ”ז הוא הנקרא ’בכור’ לרחל שילדתו וליעקב אביו
’קטן’ ,הרי שלכל הפחות נשתיירה מעלה בעשו הגם שאיננו ’בכור’ מיהו [דה”י א ה א].
קדימת לידתו שבפועל תקראנו ’גדול’ [אף כי אינו ’בכור’] ,וממילא שפיר ז .ותתבאר כעת כל הסוגיא ,דרק השתא יוצא יעקב לדרכו בהתגוננו ע”י
רשאי הוא לבקש את דינה בת לאה ה’גדולה’ כדין .ומכיון שאעפ”כ הסתיר ’בית יוסף להבה’ ,ועומד בספק לקראת הפגשו עם ’עשו – אחיו’ ,דאז אם
יעקב את דינה בת לאה לגמרי מחשש אותו חלק הרשע של ’עשו’ ,על כך ’עשו’ הוא העומד ברשעו ,הלא פסה ממנו בכורתו מפני ש’אין זה חשיבות
נענש לפי שסוף סוף הסתירה גם מ’אחיו’ ,ואולי היתה מחזירתו לגמרי אצלו כי אם פחיתות ובזיון לפי דבריו’ ו’אחר שגילית דעתך בשפה ברורה
ממאיסות ענין הבכורה בעיניך ,הנה מזה נשתלשלה ונסתלקה ממך’ [לשון
למוטב ,דהרי עדיין לא הופקע ממנו שם ’אחיו’ ה’גדול’ שלכאורה זכאי בה הכתב והקבלה שם].
לפי מה שנתבאר וכמשנ”ת.
אבל אם שב עשו בתשובה והעמיד עצמו כ’אחיו’ ומחמת כן הוא חושק
וזה מדוקדק בל’ הילקוט [איוב -ו תתק] ’יעקב נטל את דינה ונתנה בתיבה, ברחל ,כלפי זה מעמיד יעקב את יוסף לפני רחל להזכיר לעשו שאליבא
אמר ,ה’רשע’ הזה עינו רמה שלא יתלה עיניו וירא אותה ויקח אותה דאמת ,הבכור האמיתי הוא ל’לידה’ כדאשכחן ביוסף כנ”ל ,וא”כ
ממנו ,רב הונא בשם ר’ אבא כהן ברדלא א”ל הקב”ה למס יעקב הקטן בלידה הוא הראוי לרחל הקטנה.
מרעהו חסד את מנעת חסדא מן אחוך’. המשך
לקביעת חברותא נא להתקשר [ 24שעות] לטל' 072-23456-13
הציותורה שער
מלחמתה של הציותורה שער
מלחמתה של
חרנה .וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך .עד שוב אף אחיך
עשו שונא ליעקב
ממך ושכח את אשר עשית לו”... אי’ בספרי (בהעלותך סט) “וישקהו” נקוד עליו ,שלא נשקו בכל לבו ,רבי
שמעון בן יוחי אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפכו רחמיו
ופי’ בזה במדרש ב”ר (סז) שרבקה בצדקתה דברה כך [עד אשר תשוב חמת
באותה שעה ונשקו בכל לבו.
אחיך -על הברכה ,עד שוב אף אחיך -על הבכורה - .מדרש שכל טוב] ,אבל
עשו לא עשה כך ,אלא ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח (עמוס א,יא). ובמדרש אגדה -נקוד ,שהיה שונא ונוקם ונוטר[ .ובמד”ר (סז ,ח) אמר ר”א בר
ובפסיק”ז אי’ שכן ציוה לאליפז ואליפז לעמלק ,ועמלק ניטפל להם בדרך וכו’ יוסי סנטירו ונעשה לו שונא ונוקם ונוטר עד כדין קריין סנטרי’ דרומי].
וכן מצינו ששנאה זו נשארה לאדום ,כמ”ש במדרש פסיק”ז (פר’ חוקת) ,עה”פ וכמפורש בסוף פר’ תולדות (כז ,מא)“ ,וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר
“וימאן אדום נתן את ישראל עבור בגבולו” ,למה מאן ,לפי שהיו יראים מהם ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי” .ותרגם
אמרו ומה למצרים שהיו גרים בארצם השמידום ,אנחנו שהיה עשו אביהם אונקלוס ונטר עשו דבבו .ואי’ בתנחומא (פר’ שמות כז) ,את מוצא כל האחים
שונא את יעקב שנא’ וישטום עשו את יעקב על אחת כמה וכמה. שונאים זה לזה קין שונא להבל ...ישמעאל שונא ליצחק ...עשו שונא ליעקב
שנאמר ויאמר עשו בלבו וגו’.
ועוד דרשו עה”פ הנ”ל בעמוס( ,משנת רבי אליעזר ט) ויטרף אפו ,זה עמלק.
וכ’ הרמב”ן שכאשר באה משטמה גדולה בנפש עשו לשטום את יעקב על
ועברתו שמרה נצח ,בימי המן .אף כשגלו אבותינו מירושלם ,באו להן בני עשו,
הברכה ,עלה בלבו שיהרוג את אחיו ,והיה מתנחם בזה מרוע לבו[ .עי’ בהדר
עמדו על הדרך ,וכל מי שהיה בורח הורגין אותו...
זקנים שהיה מתנחם בכך שקרובים ימי אבל אביו ויוכל להרוג את יעקב].
ועי’ מ”ש הר”י אברבנאל בס’ משמיע ישועה( ,מבש”ט הג’ אות ז) בביאור
אמנם החזקוני הביא די”מ דמ”ש וישטם עשו על הברכה ,לא קאי על הברכה
הדימויים של יחס הרומיים וישראל כמו שהיו בין עשו ויעקב ,והחמישי שכמו שבירך יצחק את יעקב ,אלא על הברכה שקיבל עשו מאביו“ ,על חרבך תחיה”
שעשו היה שונא ליעקב ומתנחם ומבקש להרגו ,ככה היו הרומיים עם בני ובה היה בטוח .וה”ק וישטם עשו את יעקב ,על בטחון הברכה דעל חרבך
יהודה צרים ואויבים להם והם החריבו ארצם והגלו אותם. תחיה.
ועוד כ’ במשמיע ישועה (שם הט’) “ועל חורבן הבית השני והגלות הארוך הזה [ועי’ כלי יקר שתלה הדבר בימי אבל לפי שאבל אסור לעסוק בתורה ,ויצחק
שמו הרומיים בני אדום שהם כלל הנוצרים וזרעו לישראל כמה רעות אמר אמר “והיה כאשר תריד” דהיינו בזמן שלא יעסקו בתורה “ופרקת עולו” ,וא”כ
ועברתו שמרה נצח”. באבלו שלא יעסוק בתורה ,לא יהיה לו דבר המגין עליו ואז יוכל להורגו].
והחיד”א (פני דוד פר’ וישלח) הביא בשם המפרשים דעשו ברשעו ושנאתו
לזכור תמיד אשר עשה לו יעקב ,קרא לארצו ‘שעיר’ לזכור ענין הברכות
שלקח עורות גדיי העזים שיהא נראה שעיר כמוהו ויתברך מאביו .וקרא
הלכה שעשו שונא ליעקב
לשדהו ‘שדה אדום’ לזכור מהבכורה כי בא מן השדה ונתן לו מן האדום לחם בפגישת יעקב ועשו בפר’ וישלח ,כתב רש”י עפ”י הספרי ,הלכה היא בידוע
ונזיד עדשים ולקח הבכורה ,ואלה שמות אשר שם לו כי “עברתו שמרה נצח” שעשיו שונא ליעקב ,אלא באותה שעה נשקו בכל לבו.
ועי’ חיי אדם בהל’ ערב יוה”כ (קמד) שמי שאינו מוחל לחברו אחרי שביקש ועי’ באגרות משה (חו”מ ח”ב סי’ עז) ז”ל ,צריך לידע שהשנאה לישראל מכל
ממנו מחילה ,הרי”ז חוטא ואכזרי ,שאין זה ממידת ישראל אלא ממידת עשו, האומות היא גדולה גם ממלכיות שנוהגין בטובה ,וכבר אמרתי על הלשון
שעליו נאמר ועברתו שמרה נצח .וע”ע שו”ת הרדב”ז ח”א תקפו. שהביא רש”י בפי’ החומש פ’ וישלח על קרא דוישקהו ארשב”י הלכה היא
בידוע שעשו שונא ליעקב דמה שייך זה להלכה ,דהוא כמו שהלכה לא
משתנית כך שנאת עשו ליעקב לא משתנית דאף אלו שנוהגות באופן טוב
שנאתן גדולה בעצם שלכן ח”ו להתגרות בהם ולגרום איבה.
סתם נכרי שונא לישראל ובס’ כבודה של תורה ביאר עפ”י מה שכתב הפלתי (שהובא לק’) שגוי וישראל
בשו”ת חוות יאיר (סי’ קלו) הביא מה שהשיב גיסו האב”ד דמנהיים לדוכס שאוכלים ביחד ,אחד אוכל גבינה ואחד אוכל בשר ,לא בעי היכר ביניהם ,דאין
אחד על טענתו שישראל נותנים שוחד לשופט ,ואמר לו דהנה ידוע שאין שנאה כשנאת הדת ,ולא הוו מכירין זא”ז ,ואם כן שפיר מתאים הלשון “הלכה”
שנאה כשנאת הדת ומצד הטבע והמנהג בעלי דת אחד הם חבירים ואחים היא בידוע שעשיו שונא ליעקב ,שיש בזה נפק”מ להלכה ,דלא בעי היכר בין
מצד קירוב דעתם והנהגתם ודתם ובבוא יהודי וגוי למשפט בלי ספק יטה לבב זה לזה ,ואוכלין בשר וגבינה בלי הפרדה ביניהם.
הדיין דעתו להתנצל בעד הגוי ולחשוד לישראל שמשקר ומערים בכל דבריו, אמנם המהר”צ חיות (ברכות לא ).הוכיח מכאן ומסנהדרין (קד ):דגם בעניני
לכן סבר היהודי שיש לו משפט עם זה שאינו בעל דת שלו שתהיה יד שכנגדו אגדה שייך לשון הלכה.
על העליונה מצד קירוב דעת השופט לבעל דתו לכן סבר לתקן מאזני צדק
להעמיד דעת קנה מאזנים של השופט על היושר שלא ינטה אנה ואנה ע”י נשיקת עשו ליעקב
שחד שנותן לו לא לעות המשפט ,אדרבה לישר המשפט ולשמרו.
כתיב בפר’ וישלח שם“ ,וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו
וכעי”ז כ’ החת”ס (תשו’ ח”ו ליקוטים סי’ יד) דאמנם אסור לישראל לתת שוחד ויבכו” .ופירש רש”י ויחבקהו -נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל
לדיין עכו”ם שיטה הדין לטובתו ,מ”מ במקום שהישראל יודע שהצדק עימו השתחוואות הללו .וישקהו -נקוד עליו ,ויש חולקין בדבר הזה בברייתא
ויש חשש שהדיין העכו”ם יטה המשפט לטובת הנכרי כי מרחם עליו ,אזי שרי דספרי (בהעלותך סט) ,יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו .אמר
ליתן לדיין העכו”ם שוחד שיטה הדין לטובתו שיצא משפט צדק .ובזה לא רק רשב”י הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב ,אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה
שאין הישראל עובר על לפני עיור אלא אף מצוה קא עביד דלולי השוחד היה ונשקו בכל לבו.
השופט מטה משפטו של הישראל ועובר על ז’ מצוות שלו ועכשיו ניצול עי”ז
ונכמרו רחמיו ע”י ההשתחואות כמ”ש רש”י .והספורנו פי’ ע”י ההכנעה
ועי’ חלקת יעקב חו”מ סי’ ב שהאריך דלא רק שאין איסור לשחד שופט נכרי והמתנות ,וכ’ שהוא כעניננו בגלות עם בני עשו“ ,והורה שנהיה נמלטים מיד
אלא היא גם מצוה של הצלת ישראל מיד נכרי. חרב גאותו בהכנעה ומנחה” ,שהרי לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב
לגבי אכילת ישראל ונכרי בשולחן ,מותר אף שהנכרי אוכל בשר נבלה ,אבל בית מקדשנו כמו שהעיד ריב”ז ,עי”ש.
בבשר בחלב דעת הר”ן שאסור (הובא בש”ך סי’ פח סק”ב ועי”ש משה”ק). ובזוהר (משפטים) אי’ נעתרות נשיקות שונא .דא עשו ,לא נשיק ליעקב
וכתב על זה הפלתי (סי’ פח) ,באמת לא הבנתי מי שם אחוה וריעות בין יהודי ברעותא דלבא .וזה כדעה הראשונה.
לעכו”ם ,הלא הלבבות רחוקות ,ואין פירוד לבבות כפירוד הדתות ,ואפילו אמנם לשיטה אחרת בדחז”ל לבסוף לא היתה זו נשיקה כלל ,כדכ’ בתיב”ע
שימת חן אסרוהו ,וא”כ הוי ליה כאכסניא וכבני אדם שאינם מכירין זה את ואתרכין על צווריה ונשיק ליה ובכון ,עשו בכא על צערא דשינוי דאיתמזמיזו
זה ,והיש יותר איבה מבין שני בעלי דתות ,נראים כאוהבין בשעת הנאתן וכו’. ויעקב בכא על צערא דצווריה[ .שהפך לשיש].
[והמושג “חסידי אוה”ע” בטעות נשתרש כביטוי לנכרי אוהב ישראל ,אבל וכ”ה במדרש ב”ר (וישלח) שלר”ש בן אלעזר נכמרו רחמיו באותה השעה
באמת חסיד אומות העולם הוא זה המקיים ז’ מצוות ב”נ ,כמ”ש הרמב”ם בהל’ ונשקו בכל לבו ,אמר לו ר’ ינאי א”כ למה נקוד עליו ,אלא מלמד שלא בא
מלכים (פ”ח הי”א) -כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שיניו של
אומות העולם ,ויש לו חלק לעולם הבא ,והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני אותו רשע ,ומה ת”ל ויבכו אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו.
שצוה בהן הקב”ה בתורה ,והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו
בהן ,אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות
העולם ולא מחכמיהם]. שנאת עשו לדורות
בדברי רבקה ליעקב (שם מב-מה) “הנה עשו אחיך מתנחם לך
להרגך .ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי
המשך בעמ’ 4
שער
איבעיאתורה
של מלחמתה
המשך מעמ’ :1
הלכה עשו שונא את יעקב
פנינים
לרבים דחיישינן לשפיכת דמים .ואפילו הוא ספק חי
“ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה” (כה,כ) ספק מת אין מתרפאים ממנו .אבל אם הוא ודאי מת
יש להבין ,הרי האבות שמרו את כל התורה בדקדוק, מליבא דעומקא מתרפאים ממנו ,דלחיי שעה לא חיישינן בה .ואם אמר
סם פלוני יפה או רע יכול לסמוך עליו ,והוא שלא יקח
כמבואר בגמ’ יומא כח ע”ב ,ועי’ ברש”י ורמב”ן בפר’
ממנו אותו סם .הרמ”א מוסיף וי”א דכל זה אינו אסור
עה”פ (כו ,ה) עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר עברתו שמרה נצח אלא כשהגוי עושה בחנם ,אבל אם עושה בשכר בכל
משמרתי מצותי חקותי ותורתי ,שכולל גם דקדוקי ”כה אמר ה’ על שלשה פשעי אדום ענין מותר דחייש לפסידא דאגריה.
תורה וגזירות דרבנן .והלא שנינו משנה מפורשת ועל ארבעה לא אשיבנו ַַעל ָָר ְְדפֹו
(אבות פ”ה מכ”ד) בן י”ח לחופה ,ומדוע אברהם לא עוד איתא בגמ’ שם (כ”ה ):ישראל שנזדמן לו גוי בדרך
ַַב ֶֶח ֶֶרב ָָא ִִחיו ְוְ ִִׁש ֵֵחת ַַר ֲֲח ָָמיו ַוַ ִּיִ ְְטֹרֹף
הזדרז להשיא את יצחק בגיל י”ח[ .וכי תימא שעדיין לא טופלו לימינו ,דהיינו שהגוי ילך בצד ימינו של ישראל
ָָל ַַעד ַַאּפֹו ְוְ ֶֶע ְְב ָָרתֹו ְְׁש ָָמ ָָרה ֶנֶ ַַצח” שאם ירצה הגוי להורגו ישלח ישראל יד ימינו ויאחז בו.
נולדה רבקה ,הרי כ’ רש”י בס”פ וירא (כב,כ) שאברהם (עמוס א,יא) .וכבר התנבא דוד על
בעצמו הרהר שהיה לו להשיא אשה ליצחק ר’ ישמעאל בנו של ר’ יוחנן בן ברוקה אומר בסייף טופלו
הגלות הזו שאמר (תהלים קכד) לימינו במקל טופלו לשמאלו ,לפי שדרך הסייף להיות
מבנות ענר אשכול וממרא]. ”לולי ה’ שהיה לנו ,”...ואמר זה על אחוז בשמאלו של המחזיק בה לכן מעמידו לצד ימינו
הרב סיני פרלמוטר מלכות אדום הרשעה ,אזי חיים כדי שאם ישלח הגוי ידו לסייף יכול הישראלי לאחוז בה
בלעונו לפי שכתוב בהם ועברתו ביד ימינו .ואם היה הגוי חמוש במקל טופלו לשמאלו.
שמרה נצח ,ואחר שראה דוד ע”ה השו”ע (קנ”ג) פוסק כת”ק ,והרמ”א כר’ ישמעאל.
המשך מעמ’ :3 אורך הגלות הזה עובר עלינו אשר היו עולין במעלה או יורדין בירידה לא יהא ישראל
עליו הזכיר ”נחלה עבר על נפשנו”. למטה והגוי למעלה אלא ישראל למעלה והגוי למטה.
ראה הגאולה אחריו ונתן בזה ואל ישוח לפניו שמא ירוץ את גולגלתו ,אפי’ במישור
הר סיני -שירדה שנאה הודאה להקב”ה הוא שאמר ”ברוך אל ישחה ישראל לפני הגוי ליטול כלום .שאלו להיכן
אי’ בגמ’ שבת (פט ).רב חסדא ורבה בריה דרב הונא ה’ שלא נתננו טרף לשניהם”. הולך ירחיב לו את הדרך כדרך שעשה יעקב אבינו
דאמרי תרווייהו מאי הר סיני הר שירדה שנאה לאמות רבינו בחיי ,כד הקמח (פורים) לעשו הרשע ,דהיינו אם היה צריך לו לילך עד פרסה
העולם עליו .ופי’ רש”י שלא קבלו בו תורה .ובפסק”ז יאמר לו ב’ פרסאות אני צריך לילך אולי
(יתרו יט) שחולת אהבה אני ימתין הגוי מלהכותו עד פרסה שניה
אי’ שירדה ממנו שנאה לעובדי כוכבים ,שהן מקנאין מאי הר סיני שירדה שנאה לאומות וזה יפרוש ממנו קודם לכן.
את ישראל בתורתן. העולם עלינו .וכמו שאמרו (שהש”ר
ב,ה) ”אם תמצאו את דודי מה תגידו
וכ’ העקידה (שער כח ,וישב) כי סבת כל שנאתן עלינו לו שחולת אהבה אני” ,הגידו לו
הוא התורה והמצות שנתנו לנו עי”ש. שכל חלאים שאוה”ע מביאים עלי שער
תגובות
של תורה מלחמתה
והר”ן (בדרשות ,ז) ביאר שטעם שנאת אוה”ע לישראל אינם אלא בשביל שאני אוהבת
מפני שהבדילנו ה’ מהם שלא נתחתן בהם ושלא לאכול אותו .והטעם בזה ,מפני שהבדילנו
מאכלות אסורות ,והריחוק וההבדל מביא לידי כך. השי”ת מכל האומות שלא נתחתן לגליון חיי שרה -בירורי שידוכים
וכעי”ז בשו”ת הרשב”א (החדשות מכת”י סי’ שסח), בהם ושלא לאכול המאכלות על דבריו הנפלאים של הרב איתמר אביב לגבי הרגשת
וז”ל ,וכל עיקר השנאה לא יצאה אלא בחילוק הדת, האסורות ,והריחוק וההבדל מביא הלב בשידוך שהיא הקובעת ,והביא מהחזו”א שמ”ש
והוא שאחז”ל בואלה שמות רבה ,ההר שנתנה לנו עליו עכ”פ לידי כך. חז”ל ’בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני’ ,אם היא
את התורה חורב שמו ולמה נקרא שמו סיני שמשם דרשות הר”ן (הדרוש הז’) יוצאת בהכרח שגם נשמעת ,ש’בת קול’ היא ’הרגשת
יצאה לנו שנאה עם האומות .ואמרו ז”ל במדרש הלב’ של המשודכים שמרגישים שזהו השידוך .יש
שה”ש ,אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה וישטם עשו על הברכה להוסיף שכך היה מורה ומייעץ המשגיח הגר”ש וולבה
אני הגיד לו שכל חליים שאומות העולם מביאים עלינו הנה הש”ך (פח סק”ב) הביא בשם זצ”ל ,שהחתן והכלה הם השומעים את הבת קול .אמנם
אינן אלא מפני אהבה שאני אוהבת אותו .והטענה בזה, הר”ן דישראל מותר לאכול עם הדגיש שבכדי לשמוע זאת צריך אדם לפתח את הרגש
לפי שהבדילנו השי”ת מן האמות שלא להתחתן בם הנכרי בשולחן אחד והנכרי אוכל שבו[ .ולשאלת תלמידו היאך מפתחים רגש ,השיב ע”י
ושלא לאכול מן המאכלים האסורים ושלא לשתות בשר נבלה ,דלא הרחיקו חכמים רק לימוד מוסר וזמירות שבת!].
מיין נסיכם ,והרחוק וההבדל על כל פנים מביא לידי בבשר בחלב ...ובאמת לא הבנתי מי הרב י .ג.
שנאה .וכמו שאמר במדרש רבתי כי אתה עשית אלולי שם אחוה וריעות בין יהודי לעכו”ם,
שאמרת לא תתחתן בם והיינו נושאים נשים משלהן הלא הלבבות רחוקות ,ואין פירוד לגבי מה שהבאתי בשם מרן הרב מבריסק שבשידוך
ומשיאין אותם משלנו מי שהיתה בתו אצלי או בתי לבבות כפירוד הדתות ,ואפילו אין עניין להשתדלות ,הקשה לי ידידי הרב מנחם גרפל
אצלו לא היה קובל אותי הוי כי אתה עשית. שימת חן אסרוהו ,וא”כ הוי ליה א”כ עבור מה השביע אברהם את אליעזר ושלח אותו
ועי’ ב”ב (עד ).תא אחוי לך טורא דסיני ,אזלי וחזאי כאכסניא וכבני אדם שאינם מכירין לחפש אשה ליצחק ,והרי אין צריך השתדלות.
דהדרא ליה עקרבי וקיימן כי חמרי חיורתי ,שמעתי זה את זה ,והיש יותר איבה מבין ואוסיף בזה עוד מה שהקשה ידידי הרב נחום קולדצקי,
בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי וכו’ .וביאר בס’ שני בעלי דתות ,נראים כאוהבין א) .אם אליעזר הי’ שליח קידושין מה צריך שבועה ,והרי
הקדמון יד יוסף (פר’ יתרו דרוש ב’) שהראה לרבב”ח בשעת הנאתן וכו’. אם אינו מקיים את מה שבקשו השליחות מתבטלת
שע”י מתן תורה ירדה שנאה לעולם ,שאוה”ע מקנאים כרתי ופלתי (יו”ד סי’ פח) מעיקרא .ב) .איך אברהם קשור לשליחות של יצחק עד
כדי שישביע .ואולי בזה חדא מתרצתא בחברתא אה”נ
בנו ושונאים אותנו וגוזרים עלינו גזרות קשות ורעות,
אברהם לא קשור ולכן הוא הי’ צריך דווקא להשביע.
וזהו מ”ש הדרן ליה עקרבי ,שהגויים נושכין אותנו
כנחשים ועקרבים ,משום וקיימן כי חמרי ,שטוענים אבל קשה שהרי כבר הודיעו לאברהם שנולדה רבקה
(ככתוב בס”פ וירא) אז למה צריך להשביע ודי לשלוח
שאנחנו מתייחסים אליהם כחמורים ,אבל הם בעיני נושאי הגליונות הבאים אי"ה את אליעזר שיביאנה .וה’ יאיר עינינו.
עצמם חוורים לבנים זכים וטהורים .וכיון שמתן תורה
הוא הסיבה לגזרות קשות ומרות שבגלות ,אומר הרב אברהם גוטל
הקב”ה אוי לי שנשבעתי להגלות ישראל ויצא -תפילה בלשון ארמי
בין העמים ,והם דוויים סחופים וישלח -דרכי שלום עם נכרי
ומטורפים שם. וישב -חנוכה בהלכה
מקץ -חנוכה באגדה
תרומות לעומקא דפרשה
ד”ת [עד 700מילים]
לקביעת חברותא נא להתקשר יתקבלו בצירוף שם מלא בנדרים פלוס – עומקא דפרשה
בדוא”לa740700@gmail.com :
[ 24שעות] לטל' 072-23456-13 באותו שבוע ,עד יום שלישי בלילה או בנדרים פון 03-76-30-585שלוחה 74
