gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: עומקא דפרשה · Omke Deparsha

שבוע: תולדות (2026-11-09)

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עומקא דפרשה‬ ‫במה ללומדי התורה ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫שער הציון‬ ‫הלכה עשו שונא ליעקב‬ ‫שנאת עשו לדורות‬ ‫פר' תולדות ‪ -‬שנאת עשו ואוה"ע‬ ‫עשו בגימ' שלום‬ ‫סתם נכרי שונא לישראל‬ ‫בס"ד ערב ש"ק ד' בכסלו תשפ"ז‬ ‫מיד אחי ‪ -‬מיד עשו‬ ‫שנה י"ט‬ ‫תגובות‬ ‫בידוע שעשו שונא‬ ‫גליון‬ ‫בגימטריאה שלום‬ ‫תתע"ו‬ ‫עשו תור יבצ בר‬ ‫הלכה עשו שונא את יעקב‬ ‫הרב שלמה גרדנר‬ ‫הרב מתתיהו אליהו הכהן זילביגר‬ ‫כתב בעל הטורים בר”פ תולדות (כה כה) עשו‪ .‬בגימטריא שלום‪ .‬שאלמלא שמו‬ ‫רש”י מפרש מה שיש נקודות על התיבה ’וישקהו’ אמר רשב”י הלכה היא בידוע‬ ‫שהוא שלום היה מחריב העולם‪ .‬וצריך ביאור מה עניינו של עשו לשלום‪.‬‬ ‫שעשו שונא ליעקב‪ ,‬אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו‪.‬‬ ‫ויש להקדים עוד ענין הצ”ב דעה”פ לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי‬ ‫עוד איתא בגמ’ (שבת פ”ט‪ ).‬מאי הר סיני הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו‪.‬‬ ‫עזים (כז ט)‪ ,‬כ’ רש”י פסח היה האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים‪ .‬וכן‬ ‫דהיינו שהגוים שונאים אותנו בגלל התורה שקיבלנו‪ .‬ותמהו האחרונים מדוע‬ ‫מבואר בפרקי דר”א פל”ב שהיה ערב פסח‪ .‬וצריך עיון אם פסח היה וצריך גדי‬ ‫אמרו ’הלכה’ הא אין בזה שום נפק”מ להלכה‪.‬‬ ‫לפסח‪ ,‬מדוע יצחק אבינו סבור היה לאכול מצידו של עשו שצד צבי בשדה‪ ,‬הלא‬ ‫יש אחרונים הכותבים שמצינו לחז”ל שקוראים גם לאגדות וידיעות שונות‬ ‫צבי אינו כשר לקרבן פסח וכן הקשה במושב זקנים‪[ .‬ובילקוט מעם לועז מובא‬ ‫בשם הלכה‪ ,‬כגון בגמ’ (ברכות ל”א‪ ).‬אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר‬ ‫מחלוקת אם עשו היה מהול‪ ,‬או שמחמת שדמו היה אדום לא היה אפשר למולו‪,‬‬ ‫הלכה‪ ,‬ומביאה על זה ענין באגדה‪ ,‬מאי דכתיב בארץ אשר לא עבר בה איש ולא‬ ‫ומשגדל לא רצה למול את עצמו‪ .‬ולפי”ז י”ל שעשו היה פסול לקרבן פסח משום‬ ‫ישב אדם שם וכי מאחר דלא עבר היאך ישב אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה‬ ‫שהיה ערל‪ ,‬ולכן לא ציוהו יצחק על כך‪ .‬אולם לשי’ שהיה מהול עדיין צ”ב]‪.‬‬ ‫אדם הראשון לישוב נתישבה וכל ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לישוב לא‬ ‫ובעל הטורים כתב לפרש שני גדיי עיזים‪ ,‬אחד לפסח ואחד לחגיגה‪ .‬ויש להעיר‬ ‫נתישבה‪ .‬וכן אמרו כאן ’הלכה שעשו שונא ליעקב’ אע”פ שהוא דברי אגדה ואין‬ ‫דהרי שנינו במסכת פסחים‪ ,‬חגיגה אינה באה אלא במרובים‪ ,‬ומה הוא נוגע‬ ‫בזה נ”מ להלכה למעשה‪.‬‬ ‫ליצחק בעצמו‪.‬‬ ‫אולם מצאתי כמה וכמה נ”מ בדין זה להלכה‪ ,‬כגון נפסק בשו”ע (או”ח י”ד)‬ ‫והנה ידועים דברי החתם סופר לבאר מה שיצחק אבינו ביקש לברך את עשו‪,‬‬ ‫לענין עשיית ציצית וכן מצינו בכל דבר הצריך כוונה דלא מהני בעושהו גוי‬ ‫שהיה סבור שראוי ש\יהיו יעקב ועשו כמו יששכר וזבולון‪ ,‬ועשו יעסוק בענייני‬ ‫וישראל עומד על גביו משום דגוי אדעתא דנפשיה הוא דעביד‪ ,‬וקשה מנא לן‬ ‫עולם הזה ויחזיק את יעקב יושב אהלים‪.‬‬ ‫הא דלמא הגוי לטובת ישראל הוא מכוין ואדעתא דישראל הוא עביד‪ ,‬אלא‬ ‫משום שעשו שונא ליעקב א”כ ודאי דאינו עושה על דעתא דישראל רק על‬ ‫ונראה לומר שעל כך מרמז מה שעשו בגימטרי’ שלום‪ ,‬שאם היה מתקיים דרך‬ ‫דעתא דנפשו‪.‬‬ ‫זו ועשו לא היה מקלקל עצמו‪ ,‬ונעשה כזבולון ויששכר‪ ,‬היה שלימות בעולם‪,‬‬ ‫וכן מצינו גבי עשית מלאכה בשבת שהשו”ע (או”ח רמ”ד א’) כתב מתנה אדם‬ ‫שיעקב ועשו היו משלימים זה לזה‪ ,‬ולכן שייך לשלום‪.‬‬ ‫עם האינו יהודי על המלאכה‪ ,‬וקוצץ דמים‪ ,‬והאינו יהודי עושה לעצמו‪ ,‬ואף על‬ ‫אולם כיון שעשו קלקל עצמו ולא היה ראוי לזה‪ ,‬היה צריך להיות מהלך אחר‪,‬‬ ‫פי שהוא עושה בשבת‪ ,‬מותר לישראל ליהנות ממלאכה שהגוי עשה בשבת כי‬ ‫שכל עניני העולם הזה גם כן יהיה אצל יעקב‪ ,‬גם יששכר גם זבולון‪ ,‬וזה הביא‬ ‫הגוי עושהו על דעת עצמו‪ ,‬וודאי לא עשה על דעת ישראל‪.‬‬ ‫שכל יב שבטים מיעקב‪ ,‬והיו ד’ אמהות‪ ,‬ונגרם מזה הפירוד בין יוסף ואחיו‪ ,‬עד‬ ‫עוד מצאתי בפלתי (יו”ד פ”ח א’) שכתב שמה שאסור לשני בני אדם לאכול‬ ‫שנתגלגל וירדו למצרים‪.‬‬ ‫על שלחן אחד בלא היכר אחד בשר והשני חלב הוא דוקא בשני יהודים אבל‬ ‫נמצא שהיה מהלך שעשו יהיה בכור‪ ,‬יקבל ברכות‪ ,‬ישא את לאה‪ ,‬ויהיה משלים‬ ‫יהודי עם גוי מותר משום שאין שום אחוה וריעות בין יהודי לגוי וא”כ הוי ליה‬ ‫עם יעקב את הכל‪ ,‬ועתה שעשו יצא לתרבות רעה‪ ,‬הוצרך להיות שינוי מהמהלך‬ ‫כאכסניא וכבני אדם שאינם מכירין זה את זה‪.‬‬ ‫היסודי‪ ,‬ולכן הכל הוא בדרכי רמאות‪ ,‬ליקח הבכורה ממי שנראה כראוי לה‪ ,‬וכן‬ ‫האגרות משה (חו”מ ב’ ע”ז) מפרש שהטעם שאמרו לשון הלכה הוא משום‬ ‫נטילת הברכות‪ ,‬ונישואי לאה ליעקב‪ ,‬כל זה בא בדרך רמאות‪ ,‬כי היה ראוי לא‬ ‫שצריך לידע שהשנאה לישראל מכל האומות היא גם ממלכיות שנוהגין‬ ‫כך‪ ,‬והוא שינוי מהמהלך היסודי‪.‬‬ ‫בטובה‪ ,‬ולכן אמרו הלכה היא שעשו שונא ליעקב‪ ,‬דכמו שהלכה לא נשתנית‬ ‫ויש לומר לפי”ז שעל הצד שעשו לא היה מקלקל עצמו היה נושא את לאה‪,‬‬ ‫כך שנאת עשו ליעקב לא נשתנית דאף אלו שנוהגות באופן טוב שנאתן גדולה‬ ‫ויעקב את רחל‪ ,‬ולא היתה המחלוקת בין השבטים שהביאה למכירת יוסף‬ ‫בעצם‪ ,‬ולכן ח”ו להתגרות בהם ולגרום איבה‪.‬‬ ‫[שהיה לזה שייכות עם כך שהיו הבנים משני נשים לאב אחד]‪ ,‬וכמבואר בגמ’‬ ‫עוד נ”מ כי מצינו בכמה מקומות שמותר ליתן שוחד לגוי‪ ,‬והחוות יאיר (קל”ו)‬ ‫שגלות מצרים התגלגלה עקב מכירת יוסף‪ ,‬וממילא לא היה צריך לקרבן פסח‪,‬‬ ‫מקשה למה אין בזה משום לפני עור מאחר דגם בני נח מצווים על הדינים‪.‬‬ ‫שענינו משכו מע”ז וקחו‪ ,‬ולכן יצחק אבינו לא ביקש קרבן פסח‪ ,‬אלא אדרבה‬ ‫ומבאר כי ששנאת שאר האומות נגד ישראל גורם שבבוא יהודי וגוי למשפט‬ ‫בקש שיהיה השלימות‪ ,‬לתקן‪ ,‬ולמנוע את גלות מצרים‪ .‬וכעי”ז כ’ בפי’ האלשיך‬ ‫בלי ספק יטה לבב הדיין דעתו להתנצל בעד הגוי ולחשוד לישראל שמשקר‬ ‫(דברים כו ה) דמי שגלגל גלות מצרים היה ארמי במה שהחליף לו את לאה‬ ‫ומערים‪ ,‬לכן נתינת השוחד מועיל לישר המשפט ולשמרו מעות המשפט פן‬ ‫ברחל שעל ידי כן נתגלגל בקנאתם שוירד מצרימה‪ ,‬כי אם היה מיד לוקח את‬ ‫יצא‪ .‬ויש שחולק’ על זה‪.‬‬ ‫רחל מיד היה נולד יוסף במקום ראובן וסרה קנאת אחיו‪ ,‬וירידת מצרים יוסף‬ ‫ולכאו’ הדין שמבואר בגמ’ מסכת ע”ז (דף כ”ב) ונפסק בשו”ע (יו”ד קנ”ג) לא‬ ‫ואביו אחריו‪ ,‬אך עתה ארמי היה אובד אבי שסיבב שירד מצרימה‪.‬‬ ‫יתייחד אדם עם גוי מפני שחשודין על שפיכות דמים הוא משום שהלכה הנ”ל‬ ‫אולם רבקה ידעה שאין עשו ראוי להיות זבולון‪ ,‬מפני שהוא רשע‪ ,‬ממילא צריך‬ ‫שעשו שונא את יעקב‪.‬‬ ‫ירידה למצרים‪ ,‬וקרבן פסח‪ .‬ולכן ציותה ליעקב שיביא ק”פ‪.‬‬ ‫ועוד נפסק בשו”ע (יו”ד קנ”ו) אין מסתפרים מגוי אלא במקום שמצויין בני‬ ‫וענין החגיגה‪ ,‬שבא במרובים‪ ,‬הוא חיזוק השלום בעם ישראל עצמו‪ ,‬כיון שנעשה‬ ‫אדם‪ ,‬או אם אותו הגוי מדמה שאותו ישראל הוא אדם חשוב‪ .‬דכיון שחשודין‬ ‫ענין שתי האמהות והפירוד‪ ,‬אבל אם עשיו היה זכאי היה השלום הראוי‪.‬‬ ‫על שפיכות דמים חוששים שמא יהרגנו‪ ,‬ורק ברשות הרבים שהכל עוברים‬ ‫ועיין במושב זקנים בפ’ וישלח שאמר יעקב ועתה הייתי לשני מחנות שזה‬ ‫ושבים שם מותר דמרתת מן העוברים ושבים‪ .‬וכן כשחושב שהוא אדם חשוב‬ ‫רמז לשני מלכויות בזמן ירבעם ולהנ”ל י”ל שזה מה שיעקב אומר‬ ‫הוא ירא לעשות לו רעה‪.‬‬ ‫דעתה שעשיו נלחם איתי כי אינו בתוך כלל ישראל גרם לשני‬ ‫עוד נפסק בשו”ע (יו”ד קנ”ה) כל מכה וחולי שיש בהם סכנה‪,‬‬ ‫מלכויות בעם ישראל‪.‬‬ ‫שמחללים עליהם שבת‪ ,‬אין מתרפאים מגוי שאינו מומחה‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫לע"נ הגאון הצדיק רבי מרדכי בן מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל‬ ‫נלב"ע ח' בתשרי תשפ"ז ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ליעקב”‬ ‫הציו‬ ‫שונאתורה‬ ‫”בידוע שער‬ ‫שעשו‬ ‫מלחמתה של‬ ‫עשו‬ ‫הציו‬ ‫מידתורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה–של‬ ‫מיד אחי‬ ‫הרב אהרן חיים הופנר‬ ‫הרב ישראל מנחם וינגרטן‬ ‫א‪ .‬בפרשת וישלח (ל”ג ד’) כתיב‪” :‬וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו‬ ‫א‪ .‬בפרשיות תולדות ויצא ווישלח תהפוכות רבות במאזני המשקל שבין‬ ‫וישקהו”‪ .‬ופי’ רש”י‪” :‬וישקהו‪ ,‬נקוד עליו‪ ,‬ויש חולקין בדבר הזה בברייתא‬ ‫’עשו’ לבין ’אחיו’‪[ ,‬ולהדיא בגמ’ מגילה ו‪ .‬ששמר ודאג יצחק על זיקתו לעשו‬ ‫דספרי‪ .‬יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל ליבו‪ .‬אמר רבי שמעון בן‬ ‫עד שהחמיצה הרשע בחורבן הבית]‪ :‬והנה תמוה בשלהי פרשת תולדות‬ ‫לאחר שכבר זכה יעקב בברכות אביו ’הוי גביר לאחיך’ והודה לו אביו בזה‪,‬‬ ‫יוחאי‪ ,‬הלכה היא‪ ,‬בידוע שעשו שונא ליעקב‪ ,‬אלא שנכמרו רחמיו באותה‬ ‫היאך ניצח אליפז את יעקב עד שהחשיבו למת בנטילת ממונו וכמעט את‬ ‫שעה ונשקו בכל ליבו”‪.‬‬ ‫נפשו‪ .‬כמו”כ קשה בפ’ וישלח למה חשש יעקב מעשו ושלח מלאכים לפניו‪,‬‬ ‫ב‪ .‬ביאור דברי רש”י‪( ,‬ע”פ משיח אלמים וספר הזכרון על פי’ רש”י‪ ,‬וע”ע‬ ‫ושם ’אל אחיך אל עשו‪ ...‬מיד אחי מיד עשו’‪ .‬וקשה כנ”ל מדוע חשש יעקב‬ ‫מפרשי רש”י) דהנה ענין הנקודות שבס”ת הוא לרמוז לדרוש את התיבה‬ ‫מפני עשו אחיו אחר שכבר הברכות ניתנו ביד יעקב ובם נאמר ’הוי גביר‬ ‫שלא כפשוטה‪ ,‬שהרי כידוע התורה מתפרשת בדרך פשט‪ ,‬שאין מקרא יוצא‬ ‫לאחיך’ וגו’‪.‬‬ ‫מידי פשוטו‪ ,‬ויש גם את הדרש‪ ,‬שחז”ל למדו מדקדוק לשונות התורה ורמזיה‬ ‫ועוד יש להקשות שם למה החביא יעקב את דינה בתיבה ואילו רחל רק‬ ‫לדרוש דרשות לבאר את פסוקי התורה בדרך דרש‪ ,‬וכלשון רש”י לקמן (פס’‬ ‫נסתתרה בדוחק אחורי יוסף‪ .‬ובעיקרו צ”ב טובא מאמרם שנענש יעקב‬ ‫ח’) ”דברי תורה ”וכפטיש יפוצץ סלע”‪ ,‬מתחלקים לכמה טעמים‪ ,‬ואני ליישב‬ ‫בדינה על שמנעה מעשו‪ ,‬ותמוה למה יפקיר בתו לרשע‪.‬‬ ‫פשוטו של מקרא באתי”‪ ,‬ובפ’ וארא (ו’ ט’) כ’ רש”י ”ואין המדרש מתיישב‬ ‫ב‪ .‬ופתח לכל הנ”ל ינתן עפ”י מה ששמעתי ממו”ר הגאון רבי משה שפירא‬ ‫אחר המקרא וכו’‪ ,‬לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על‬ ‫זצ”ל [וע’ בשפ”א ושמ”ש תולדות] שביסודם היו ראויים יעקב ועשו להשלים‬ ‫זה את זה כיששכר וזבולון ומלך וכה”ג וכמו שכתב רש”י בפירוש קרא ’שני‬ ‫אופניו והדרשה תדרוש‪ ,‬שנאמר ”הלא כה דברי כאש נאם ה’ וכפטיש יפוצץ‬ ‫גיים בבטנך’ על רבי ואנטונינוס‪.‬‬ ‫סלע”‪ ,‬מתחלק לכמה ניצוצות”‪ .‬עכ”ל‪( .‬ואכמ”ל בענין פשט ודרש)‪.‬‬ ‫ויבואר שביקש יעקב לברר אם ’עשו שונא ליעקב’ ומתנגד והיפך לו‪ ,‬או‬ ‫ג‪ .‬ובזה נחלקו‪ ,‬דלדברי ת”ק פשט הכתוב הוא שנשקו בכל ליבו‪ ,‬שסתם‬ ‫’אחיו’ הוא לו‪ ,‬ושותף וחולק עמו בכל‪ ,‬כנ”ל‪ .‬ולזאת קידם תחילה בדורון שמא‬ ‫נשיקה היינו בכל ליבו‪ ,‬ומהניקוד הבא לרמוז לפרש את הכתב בדרך דרש‬ ‫לפניו ’אחיו’‪ ,‬ומאידך נתכונן למלחמה שמא הוא ’עשו’‪.‬‬ ‫דרשו שכאן לא נשקו בכל ליבו‪ ,‬ושלא כפשוטו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬והנה אם שונא הוא עשו ליעקב הרי אין לעשו כח ויתרון לשלוט ביעקב‬ ‫ורשב”י פליג‪ ,‬וס”ל דכיון שבידוע שעשו שונא ליעקב אין שום צורך‬ ‫אלא בהיבטל יעקב מלימודו‪ ,‬וכדאיתא [בתרגום יונתן ובפי’] שלכן ציפה‬ ‫בנקודות לרמוז שיש לדרוש שלא נשקו בכל ליבו‪ ,‬דאדרבה כן הוא פירוש‬ ‫עשו ל’יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי’ לפי שבאבלותו לא ילמד‬ ‫הכתוב לפי פשוטו‪ ,‬דלא מסתבר שנשקו בכל ליבו‪ ,‬שחזקה עליו שהוא שונא‬ ‫יעקב תורה כדין האבל‪ ,‬וכך יוכל עשו לגבור עליו‪ .‬וכידוע עיקר כוח של‬ ‫יעקב אל מול עשו הוא בעסק התורה בעיון וכמש”כ בפרקי דר”א [פרק לא]‬ ‫ליעקב‪ ,‬וממילא כשאומר הכתוב וישקהו היינו שלא נשקו בכל ליבו‪ ,‬וע”כ‬ ‫’הקול קול יעקב’ בהגיון תורה‪ .‬ועיין עוד בלשון ספר הפלאה [כתובות עז‪]:‬‬ ‫צ”ל שפירוש תיבת נשיקה כאן אינה דומה לפי’ תיבה זו בשאר המקומות‬ ‫’’יעקב אבינו לא מת’ והוא ע”י עסק התורה כמו שהעידה עליו התורה בכמה‬ ‫שבמקרא‪ .‬אלא דא”כ קשה למה נצרכות הנקודות‪ ,‬דא”א לפרש כת”ק שיש‬ ‫מקומות ויעקב איש תם יושב אהלים’‪ .‬ולעומת כן דעת יעקב שאין לעסוק‬ ‫כאן רמז שלא נשקו בכל ליבו‪ ,‬שהרי זהו הביאור הפשוט‪ .‬ומכח הכרח זה פי’‬ ‫בעיון תורה בדרך כאמרו לבניו ’אל תרגזו בדרך’ – אל תתעסקו בדבר הלכה‪,‬‬ ‫רשב”י להיפך‪ ,‬שכאן הדרש הוא שעל אף שנאתו נכמרו רחמיו באותה שעה‬ ‫ובגמ’ [תענית י‪’ ]:‬היינו לעיוני’‪ ,‬ועי’ עוד ברבינו בחיי ובט”ז שם שהזהירם‬ ‫ונשקו בכל ליבו‪.‬‬ ‫מ’עסק התורה’‪ .‬וא”כ כצאתו מאהל שם ועבר חרנה הרי אינו עוסק בתורה‬ ‫ולכן התנכל לו אליפז‪.‬‬ ‫ד‪ .‬ויש כאן חידוש‪ ,‬דמבואר שבין לת”ק ובין לרשב”י ישנם ב’ פירושים‬ ‫בתיבת וישקהו‪ ,‬האם נשקו בכל ליבו או לא‪ ,‬אלא דנחלקו מהו פשט הכתוב‬ ‫ד‪ .‬ומאותה הסיבה נתעורר שוב החשש בשוב יעקב מחרן לארצו שמא עלול‬ ‫עשו להתנכל לו בדרך וכנ”ל‪ .‬ואולם אז הסכנה גדלה בכפליים‪ ,‬לפי שלא זו‬ ‫ומה הדרש‪ ,‬דלת”ק הפשט הוא שנשקו בכל ליבו ומהניקוד למדנו לדרוש‬ ‫בלבד שמאויים הוא מ’עשו’ שכנגדו‪ ,‬הנה נסתכן עתה גם מדין ’אחיו’‪ ,‬ומצד‬ ‫שלא נשקו בכל ליבו‪ ,‬ורשב”י ס”ל איפכא‪.‬‬ ‫אחר לגמרי‪ .‬ומפני שאפילו אם יכנע ’אחיו’ תחת יעקב ויאות ויעשה עשו‬ ‫ה‪ .‬ובמקו”א כתבתי בס”ד לבאר דברי רשב”י בשבת לג‪ :‬שאמר על הרומאים‪,‬‬ ‫ליעקב ’גביר לאחיך’ ויקיים בו את הברכות והבכורה‪ ,‬ויראה עשו עצמו‬ ‫”כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן‪ ,‬תיקנו שווקין להושיב בהן‬ ‫כ’קטן’‪ ,‬הרי מעתה מסוכן הוא מהצד השני‪ ,‬דמעתה שעשו הוא ’הקטן’ עלול‬ ‫זונות‪ ,‬מרחצאות לעדן בהן עצמן‪ ,‬גשרים ליטול מהן מכס” וכו’‪ ,‬דרשב”י אזיל‬ ‫הוא ליתן עיניו ברחל ’הקטנה’‪ .‬נמצא שגדול וכפול הוא חששו של יעקב‬ ‫בזה לשיטתו כאן‪ ,‬דר’ יהודה ששיבחם ואמר ”כמה נאים מעשיהן של אומה‬ ‫השב ארצה‪’ - ,‬מיד אחי’ כמו ’מיד עשו’‪ ,‬ולזאת הפציר והתפלל יעקב עתה‬ ‫’הצילני נא מיד אחי מיד עשו’‪.‬‬ ‫זו” וכו’ ס”ל שמחובת הכרת הטוב להכיר בטובתם ולשבח את מעשיהם‪,‬‬ ‫אבל רשב”י נחלק עליו ואמר שכ”ז בסתמא‪ ,‬אבל לענין מלכות רומי‪ ,‬כיון‬ ‫ה‪ .‬והנה הביא רש”י מחז”ל ששורש המחלוקת בין יעקב לעשו היה מפני‬ ‫שהיה יעקב ’בכור ליצירה’ ועשו ’בכור ללידה’‪ .‬ולפי”ז מכירת הבכורה היתה‬ ‫שהלכה בידוע שעשו שונא ליעקב‪ ,‬יש כאן אומדנא ברורה ואנן‬ ‫ע”י שנטש עשו ומיאס ב’בכורת הלידה’ וממילא נשתיירה בידי יעקב ’בכורת‬ ‫סהדי שלא עשו אלא לצורך עצמן בלבד ואין שום מקום‬ ‫היצירה’‪ .‬וכך ביאר בפי’ הכתב והקבלה [כה לא]‪...’ :‬יעקב ועשו‪ ,‬זה היה בכור‬ ‫להכרת הטוב כלפיהם‪.‬‬ ‫ללידה וזה ליצירה הנה נסתלקה מעשו חשיבות תאר בכור‪ ,‬כיון שאין זה‬ ‫חשיבות אצלו כי אם פחיתות ובזיון לפי דבריו‪ ,‬ומעצמה היא מסורה לאחיו‬ ‫בכור היצירה שמצד מעשיו וממעלת נפשו ראוי אליה וכו’‪.‬‬ ‫ו‪ .‬ואולם הכרעה זו לטובת יעקב הופרה מרגע שנולד יוסף‪ ,‬כי אז נתהפך‬ ‫ונגלה שהבכורה היא דוקא בכורת הלידה‪ .‬דהנה קראו הכתוב ליוסף בכור‬ ‫המשך‪:‬‬ ‫’נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל’ [דה”י א ה א]‪ ,‬ולהדיא זוהי בכורה של‬ ‫לידה שהרי ’בכור’ יצירתו של יוסף נהייתה במעי לאה ורק לידתו ברחל‬ ‫ח‪ .‬דא עקא‪ ,‬שאף אם תמצי לומר השתא שיעקב גם נקרא ’בכור’ וגם שמו‬ ‫[תרגום יונתן ל כא]‪ ,‬ובכ”ז הוא הנקרא ’בכור’ לרחל שילדתו וליעקב אביו‬ ‫’קטן’‪ ,‬הרי שלכל הפחות נשתיירה מעלה בעשו הגם שאיננו ’בכור’ מיהו‬ ‫[דה”י א ה א]‪.‬‬ ‫קדימת לידתו שבפועל תקראנו ’גדול’ [אף כי אינו ’בכור’]‪ ,‬וממילא שפיר‬ ‫ז‪ .‬ותתבאר כעת כל הסוגיא‪ ,‬דרק השתא יוצא יעקב לדרכו בהתגוננו ע”י‬ ‫רשאי הוא לבקש את דינה בת לאה ה’גדולה’ כדין‪ .‬ומכיון שאעפ”כ הסתיר‬ ‫’בית יוסף להבה’‪ ,‬ועומד בספק לקראת הפגשו עם ’עשו – אחיו’‪ ,‬דאז אם‬ ‫יעקב את דינה בת לאה לגמרי מחשש אותו חלק הרשע של ’עשו’‪ ,‬על כך‬ ‫’עשו’ הוא העומד ברשעו‪ ,‬הלא פסה ממנו בכורתו מפני ש’אין זה חשיבות‬ ‫נענש לפי שסוף סוף הסתירה גם מ’אחיו’‪ ,‬ואולי היתה מחזירתו לגמרי‬ ‫אצלו כי אם פחיתות ובזיון לפי דבריו’ ו’אחר שגילית דעתך בשפה ברורה‬ ‫ממאיסות ענין הבכורה בעיניך‪ ,‬הנה מזה נשתלשלה ונסתלקה ממך’ [לשון‬ ‫למוטב‪ ,‬דהרי עדיין לא הופקע ממנו שם ’אחיו’ ה’גדול’ שלכאורה זכאי בה‬ ‫הכתב והקבלה שם]‪.‬‬ ‫לפי מה שנתבאר וכמשנ”ת‪.‬‬ ‫אבל אם שב עשו בתשובה והעמיד עצמו כ’אחיו’ ומחמת כן הוא חושק‬ ‫וזה מדוקדק בל’ הילקוט [איוב ‪ -‬ו תתק] ’יעקב נטל את דינה ונתנה בתיבה‪,‬‬ ‫ברחל‪ ,‬כלפי זה מעמיד יעקב את יוסף לפני רחל להזכיר לעשו שאליבא‬ ‫אמר‪ ,‬ה’רשע’ הזה עינו רמה שלא יתלה עיניו וירא אותה ויקח אותה‬ ‫דאמת‪ ,‬הבכור האמיתי הוא ל’לידה’ כדאשכחן ביוסף כנ”ל‪ ,‬וא”כ‬ ‫ממנו‪ ,‬רב הונא בשם ר’ אבא כהן ברדלא א”ל הקב”ה למס‬ ‫יעקב הקטן בלידה הוא הראוי לרחל הקטנה‪.‬‬ ‫מרעהו חסד את מנעת חסדא מן אחוך’‪.‬‬ ‫המשך‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר [‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫חרנה‪ .‬וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך‪ .‬עד שוב אף אחיך‬ ‫עשו שונא ליעקב‬ ‫ממך ושכח את אשר עשית לו‪”...‬‬ ‫אי’ בספרי (בהעלותך סט) “וישקהו” נקוד עליו‪ ,‬שלא נשקו בכל לבו‪ ,‬רבי‬ ‫שמעון בן יוחי אומר הלכה בידוע שעשו שונא ליעקב אלא נהפכו רחמיו‬ ‫ופי’ בזה במדרש ב”ר (סז) שרבקה בצדקתה דברה כך [עד אשר תשוב חמת‬ ‫באותה שעה ונשקו בכל לבו‪.‬‬ ‫אחיך ‪ -‬על הברכה‪ ,‬עד שוב אף אחיך ‪ -‬על הבכורה‪ - .‬מדרש שכל טוב]‪ ,‬אבל‬ ‫עשו לא עשה כך‪ ,‬אלא ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח (עמוס א‪,‬יא)‪.‬‬ ‫ובמדרש אגדה ‪ -‬נקוד‪ ,‬שהיה שונא ונוקם ונוטר‪[ .‬ובמד”ר (סז‪ ,‬ח) אמר ר”א בר‬ ‫ובפסיק”ז אי’ שכן ציוה לאליפז ואליפז לעמלק‪ ,‬ועמלק ניטפל להם בדרך וכו’‬ ‫יוסי סנטירו ונעשה לו שונא ונוקם ונוטר עד כדין קריין סנטרי’ דרומי]‪.‬‬ ‫וכן מצינו ששנאה זו נשארה לאדום‪ ,‬כמ”ש במדרש פסיק”ז (פר’ חוקת)‪ ,‬עה”פ‬ ‫וכמפורש בסוף פר’ תולדות (כז‪ ,‬מא)‪“ ,‬וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר‬ ‫“וימאן אדום נתן את ישראל עבור בגבולו”‪ ,‬למה מאן‪ ,‬לפי שהיו יראים מהם‬ ‫ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי”‪ .‬ותרגם‬ ‫אמרו ומה למצרים שהיו גרים בארצם השמידום‪ ,‬אנחנו שהיה עשו אביהם‬ ‫אונקלוס ונטר עשו דבבו‪ .‬ואי’ בתנחומא (פר’ שמות כז)‪ ,‬את מוצא כל האחים‬ ‫שונא את יעקב שנא’ וישטום עשו את יעקב על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫שונאים זה לזה קין שונא להבל‪ ...‬ישמעאל שונא ליצחק‪ ...‬עשו שונא ליעקב‬ ‫שנאמר ויאמר עשו בלבו וגו’‪.‬‬ ‫ועוד דרשו עה”פ הנ”ל בעמוס‪( ,‬משנת רבי אליעזר ט) ויטרף אפו‪ ,‬זה עמלק‪.‬‬ ‫וכ’ הרמב”ן שכאשר באה משטמה גדולה בנפש עשו לשטום את יעקב על‬ ‫ועברתו שמרה נצח‪ ,‬בימי המן‪ .‬אף כשגלו אבותינו מירושלם‪ ,‬באו להן בני עשו‪,‬‬ ‫הברכה‪ ,‬עלה בלבו שיהרוג את אחיו‪ ,‬והיה מתנחם בזה מרוע לבו‪[ .‬עי’ בהדר‬ ‫עמדו על הדרך‪ ,‬וכל מי שהיה בורח הורגין אותו‪...‬‬ ‫זקנים שהיה מתנחם בכך שקרובים ימי אבל אביו ויוכל להרוג את יעקב]‪.‬‬ ‫ועי’ מ”ש הר”י אברבנאל בס’ משמיע ישועה‪( ,‬מבש”ט הג’ אות ז) בביאור‬ ‫אמנם החזקוני הביא די”מ דמ”ש וישטם עשו על הברכה‪ ,‬לא קאי על הברכה‬ ‫הדימויים של יחס הרומיים וישראל כמו שהיו בין עשו ויעקב‪ ,‬והחמישי שכמו‬ ‫שבירך יצחק את יעקב‪ ,‬אלא על הברכה שקיבל עשו מאביו‪“ ,‬על חרבך תחיה”‬ ‫שעשו היה שונא ליעקב ומתנחם ומבקש להרגו‪ ,‬ככה היו הרומיים עם בני‬ ‫ובה היה בטוח‪ .‬וה”ק וישטם עשו את יעקב‪ ,‬על בטחון הברכה דעל חרבך‬ ‫יהודה צרים ואויבים להם והם החריבו ארצם והגלו אותם‪.‬‬ ‫תחיה‪.‬‬ ‫ועוד כ’ במשמיע ישועה (שם הט’) “ועל חורבן הבית השני והגלות הארוך הזה‬ ‫[ועי’ כלי יקר שתלה הדבר בימי אבל לפי שאבל אסור לעסוק בתורה‪ ,‬ויצחק‬ ‫שמו הרומיים בני אדום שהם כלל הנוצרים וזרעו לישראל כמה רעות אמר‬ ‫אמר “והיה כאשר תריד” דהיינו בזמן שלא יעסקו בתורה “ופרקת עולו”‪ ,‬וא”כ‬ ‫ועברתו שמרה נצח”‪.‬‬ ‫באבלו שלא יעסוק בתורה‪ ,‬לא יהיה לו דבר המגין עליו ואז יוכל להורגו]‪.‬‬ ‫והחיד”א (פני דוד פר’ וישלח) הביא בשם המפרשים דעשו ברשעו ושנאתו‬ ‫לזכור תמיד אשר עשה לו יעקב‪ ,‬קרא לארצו ‘שעיר’ לזכור ענין הברכות‬ ‫שלקח עורות גדיי העזים שיהא נראה שעיר כמוהו ויתברך מאביו‪ .‬וקרא‬ ‫הלכה שעשו שונא ליעקב‬ ‫לשדהו ‘שדה אדום’ לזכור מהבכורה כי בא מן השדה ונתן לו מן האדום לחם‬ ‫בפגישת יעקב ועשו בפר’ וישלח‪ ,‬כתב רש”י עפ”י הספרי‪ ,‬הלכה היא בידוע‬ ‫ונזיד עדשים ולקח הבכורה‪ ,‬ואלה שמות אשר שם לו כי “עברתו שמרה נצח”‬ ‫שעשיו שונא ליעקב‪ ,‬אלא באותה שעה נשקו בכל לבו‪.‬‬ ‫ועי’ חיי אדם בהל’ ערב יוה”כ (קמד) שמי שאינו מוחל לחברו אחרי שביקש‬ ‫ועי’ באגרות משה (חו”מ ח”ב סי’ עז) ז”ל‪ ,‬צריך לידע שהשנאה לישראל מכל‬ ‫ממנו מחילה‪ ,‬הרי”ז חוטא ואכזרי‪ ,‬שאין זה ממידת ישראל אלא ממידת עשו‪,‬‬ ‫האומות היא גדולה גם ממלכיות שנוהגין בטובה‪ ,‬וכבר אמרתי על הלשון‬ ‫שעליו נאמר ועברתו שמרה נצח‪ .‬וע”ע שו”ת הרדב”ז ח”א תקפו‪.‬‬ ‫שהביא רש”י בפי’ החומש פ’ וישלח על קרא דוישקהו ארשב”י הלכה היא‬ ‫בידוע שעשו שונא ליעקב דמה שייך זה להלכה‪ ,‬דהוא כמו שהלכה לא‬ ‫משתנית כך שנאת עשו ליעקב לא משתנית דאף אלו שנוהגות באופן טוב‬ ‫שנאתן גדולה בעצם שלכן ח”ו להתגרות בהם ולגרום איבה‪.‬‬ ‫סתם נכרי שונא לישראל‬ ‫ובס’ כבודה של תורה ביאר עפ”י מה שכתב הפלתי (שהובא לק’) שגוי וישראל‬ ‫בשו”ת חוות יאיר (סי’ קלו) הביא מה שהשיב גיסו האב”ד דמנהיים לדוכס‬ ‫שאוכלים ביחד‪ ,‬אחד אוכל גבינה ואחד אוכל בשר‪ ,‬לא בעי היכר ביניהם‪ ,‬דאין‬ ‫אחד על טענתו שישראל נותנים שוחד לשופט‪ ,‬ואמר לו דהנה ידוע שאין‬ ‫שנאה כשנאת הדת‪ ,‬ולא הוו מכירין זא”ז‪ ,‬ואם כן שפיר מתאים הלשון “הלכה”‬ ‫שנאה כשנאת הדת ומצד הטבע והמנהג בעלי דת אחד הם חבירים ואחים‬ ‫היא בידוע שעשיו שונא ליעקב‪ ,‬שיש בזה נפק”מ להלכה‪ ,‬דלא בעי היכר בין‬ ‫מצד קירוב דעתם והנהגתם ודתם ובבוא יהודי וגוי למשפט בלי ספק יטה לבב‬ ‫זה לזה‪ ,‬ואוכלין בשר וגבינה בלי הפרדה ביניהם‪.‬‬ ‫הדיין דעתו להתנצל בעד הגוי ולחשוד לישראל שמשקר ומערים בכל דבריו‪,‬‬ ‫אמנם המהר”צ חיות (ברכות לא‪ ).‬הוכיח מכאן ומסנהדרין (קד‪ ):‬דגם בעניני‬ ‫לכן סבר היהודי שיש לו משפט עם זה שאינו בעל דת שלו שתהיה יד שכנגדו‬ ‫אגדה שייך לשון הלכה‪.‬‬ ‫על העליונה מצד קירוב דעת השופט לבעל דתו לכן סבר לתקן מאזני צדק‬ ‫להעמיד דעת קנה מאזנים של השופט על היושר שלא ינטה אנה ואנה ע”י‬ ‫נשיקת עשו ליעקב‬ ‫שחד שנותן לו לא לעות המשפט‪ ,‬אדרבה לישר המשפט ולשמרו‪.‬‬ ‫כתיב בפר’ וישלח שם‪“ ,‬וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו‬ ‫וכעי”ז כ’ החת”ס (תשו’ ח”ו ליקוטים סי’ יד) דאמנם אסור לישראל לתת שוחד‬ ‫ויבכו”‪ .‬ופירש רש”י ויחבקהו ‪ -‬נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל‬ ‫לדיין עכו”ם שיטה הדין לטובתו‪ ,‬מ”מ במקום שהישראל יודע שהצדק עימו‬ ‫השתחוואות הללו‪ .‬וישקהו ‪ -‬נקוד עליו‪ ,‬ויש חולקין בדבר הזה בברייתא‬ ‫ויש חשש שהדיין העכו”ם יטה המשפט לטובת הנכרי כי מרחם עליו‪ ,‬אזי שרי‬ ‫דספרי (בהעלותך סט)‪ ,‬יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו‪ .‬אמר‬ ‫ליתן לדיין העכו”ם שוחד שיטה הדין לטובתו שיצא משפט צדק‪ .‬ובזה לא רק‬ ‫רשב”י הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב‪ ,‬אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה‬ ‫שאין הישראל עובר על לפני עיור אלא אף מצוה קא עביד דלולי השוחד היה‬ ‫ונשקו בכל לבו‪.‬‬ ‫השופט מטה משפטו של הישראל ועובר על ז’ מצוות שלו ועכשיו ניצול עי”ז‬ ‫ונכמרו רחמיו ע”י ההשתחואות כמ”ש רש”י‪ .‬והספורנו פי’ ע”י ההכנעה‬ ‫ועי’ חלקת יעקב חו”מ סי’ ב שהאריך דלא רק שאין איסור לשחד שופט נכרי‬ ‫והמתנות‪ ,‬וכ’ שהוא כעניננו בגלות עם בני עשו‪“ ,‬והורה שנהיה נמלטים מיד‬ ‫אלא היא גם מצוה של הצלת ישראל מיד נכרי‪.‬‬ ‫חרב גאותו בהכנעה ומנחה”‪ ,‬שהרי לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב‬ ‫לגבי אכילת ישראל ונכרי בשולחן‪ ,‬מותר אף שהנכרי אוכל בשר נבלה‪ ,‬אבל‬ ‫בית מקדשנו כמו שהעיד ריב”ז‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫בבשר בחלב דעת הר”ן שאסור (הובא בש”ך סי’ פח סק”ב ועי”ש משה”ק)‪.‬‬ ‫ובזוהר (משפטים) אי’ נעתרות נשיקות שונא‪ .‬דא עשו‪ ,‬לא נשיק ליעקב‬ ‫וכתב על זה הפלתי (סי’ פח)‪ ,‬באמת לא הבנתי מי שם אחוה וריעות בין יהודי‬ ‫ברעותא דלבא‪ .‬וזה כדעה הראשונה‪.‬‬ ‫לעכו”ם‪ ,‬הלא הלבבות רחוקות‪ ,‬ואין פירוד לבבות כפירוד הדתות‪ ,‬ואפילו‬ ‫אמנם לשיטה אחרת בדחז”ל לבסוף לא היתה זו נשיקה כלל‪ ,‬כדכ’ בתיב”ע‬ ‫שימת חן אסרוהו‪ ,‬וא”כ הוי ליה כאכסניא וכבני אדם שאינם מכירין זה את‬ ‫ואתרכין על צווריה ונשיק ליה ובכון‪ ,‬עשו בכא על צערא דשינוי דאיתמזמיזו‬ ‫זה‪ ,‬והיש יותר איבה מבין שני בעלי דתות‪ ,‬נראים כאוהבין בשעת הנאתן וכו’‪.‬‬ ‫ויעקב בכא על צערא דצווריה‪[ .‬שהפך לשיש]‪.‬‬ ‫[והמושג “חסידי אוה”ע” בטעות נשתרש כביטוי לנכרי אוהב ישראל‪ ,‬אבל‬ ‫וכ”ה במדרש ב”ר (וישלח) שלר”ש בן אלעזר נכמרו רחמיו באותה השעה‬ ‫באמת חסיד אומות העולם הוא זה המקיים ז’ מצוות ב”נ‪ ,‬כמ”ש הרמב”ם בהל’‬ ‫ונשקו בכל לבו‪ ,‬אמר לו ר’ ינאי א”כ למה נקוד עליו‪ ,‬אלא מלמד שלא בא‬ ‫מלכים (פ”ח הי”א) ‪ -‬כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי‬ ‫לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שיניו של‬ ‫אומות העולם‪ ,‬ויש לו חלק לעולם הבא‪ ,‬והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני‬ ‫אותו רשע‪ ,‬ומה ת”ל ויבכו אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו‪.‬‬ ‫שצוה בהן הקב”ה בתורה‪ ,‬והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו‬ ‫בהן‪ ,‬אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות‬ ‫העולם ולא מחכמיהם]‪.‬‬ ‫שנאת עשו לדורות‬ ‫בדברי רבקה ליעקב (שם מב‪-‬מה) “הנה עשו אחיך מתנחם לך‬ ‫להרגך‪ .‬ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫שער‬ ‫איבעיאתורה‬ ‫של‬ ‫מלחמתה‬ ‫המשך מעמ’ ‪:1‬‬ ‫הלכה עשו שונא את יעקב‬ ‫פנינים‬ ‫לרבים דחיישינן לשפיכת דמים‪ .‬ואפילו הוא ספק חי‬ ‫“ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה” (כה‪,‬כ)‬ ‫ספק מת אין מתרפאים ממנו‪ .‬אבל אם הוא ודאי מת‬ ‫יש להבין‪ ,‬הרי האבות שמרו את כל התורה בדקדוק‪,‬‬ ‫מליבא דעומקא‬ ‫מתרפאים ממנו‪ ,‬דלחיי שעה לא חיישינן בה‪ .‬ואם אמר‬ ‫סם פלוני יפה או רע יכול לסמוך עליו‪ ,‬והוא שלא יקח‬ ‫כמבואר בגמ’ יומא כח ע”ב‪ ,‬ועי’ ברש”י ורמב”ן בפר’‬ ‫ממנו אותו סם‪ .‬הרמ”א מוסיף וי”א דכל זה אינו אסור‬ ‫עה”פ (כו‪ ,‬ה) עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר‬ ‫עברתו שמרה נצח‬ ‫אלא כשהגוי עושה בחנם‪ ,‬אבל אם עושה בשכר בכל‬ ‫משמרתי מצותי חקותי ותורתי‪ ,‬שכולל גם דקדוקי‬ ‫”כה אמר ה’ על שלשה פשעי אדום‬ ‫ענין מותר דחייש לפסידא דאגריה‪.‬‬ ‫תורה וגזירות דרבנן ‪ .‬והלא שנינו משנה מפורשת‬ ‫ועל ארבעה לא אשיבנו ַַעל ָָר ְְדפֹו‬ ‫(אבות פ”ה מכ”ד) בן י”ח לחופה‪ ,‬ומדוע אברהם לא‬ ‫עוד איתא בגמ’ שם (כ”ה‪ ):‬ישראל שנזדמן לו גוי בדרך‬ ‫ַַב ֶֶח ֶֶרב ָָא ִִחיו ְוְ ִִׁש ֵֵחת ַַר ֲֲח ָָמיו ַוַ ִּיִ ְְטֹרֹף‬ ‫הזדרז להשיא את יצחק בגיל י”ח‪[ .‬וכי תימא שעדיין לא‬ ‫טופלו לימינו‪ ,‬דהיינו שהגוי ילך בצד ימינו של ישראל‬ ‫ָָל ַַעד ַַאּפֹו ְוְ ֶֶע ְְב ָָרתֹו ְְׁש ָָמ ָָרה ֶנֶ ַַצח”‬ ‫שאם ירצה הגוי להורגו ישלח ישראל יד ימינו ויאחז בו‪.‬‬ ‫נולדה רבקה‪ ,‬הרי כ’ רש”י בס”פ וירא (כב‪,‬כ) שאברהם‬ ‫(עמוס א‪,‬יא)‪ .‬וכבר התנבא דוד על‬ ‫בעצמו הרהר שהיה לו להשיא אשה ליצחק‬ ‫ר’ ישמעאל בנו של ר’ יוחנן בן ברוקה אומר בסייף טופלו‬ ‫הגלות הזו שאמר (תהלים קכד)‬ ‫לימינו במקל טופלו לשמאלו‪ ,‬לפי שדרך הסייף להיות‬ ‫מבנות ענר אשכול וממרא]‪.‬‬ ‫”לולי ה’ שהיה לנו‪ ,”...‬ואמר זה על‬ ‫אחוז בשמאלו של המחזיק בה לכן מעמידו לצד ימינו‬ ‫הרב סיני פרלמוטר‬ ‫מלכות אדום הרשעה‪ ,‬אזי חיים‬ ‫כדי שאם ישלח הגוי ידו לסייף יכול הישראלי לאחוז בה‬ ‫בלעונו לפי שכתוב בהם ועברתו‬ ‫ביד ימינו‪ .‬ואם היה הגוי חמוש במקל טופלו לשמאלו‪.‬‬ ‫שמרה נצח‪ ,‬ואחר שראה דוד ע”ה‬ ‫השו”ע (קנ”ג) פוסק כת”ק‪ ,‬והרמ”א כר’ ישמעאל‪.‬‬ ‫המשך מעמ’ ‪:3‬‬ ‫אורך הגלות הזה עובר עלינו אשר‬ ‫היו עולין במעלה או יורדין בירידה לא יהא ישראל‬ ‫עליו הזכיר ”נחלה עבר על נפשנו”‪.‬‬ ‫למטה והגוי למעלה אלא ישראל למעלה והגוי למטה‪.‬‬ ‫ראה הגאולה אחריו ונתן בזה‬ ‫ואל ישוח לפניו שמא ירוץ את גולגלתו‪ ,‬אפי’ במישור‬ ‫הר סיני ‪ -‬שירדה שנאה‬ ‫הודאה להקב”ה הוא שאמר ”ברוך‬ ‫אל ישחה ישראל לפני הגוי ליטול כלום‪ .‬שאלו להיכן‬ ‫אי’ בגמ’ שבת (פט‪ ).‬רב חסדא ורבה בריה דרב הונא‬ ‫ה’ שלא נתננו טרף לשניהם”‪.‬‬ ‫הולך ירחיב לו את הדרך כדרך שעשה יעקב אבינו‬ ‫דאמרי תרווייהו מאי הר סיני הר שירדה שנאה לאמות‬ ‫רבינו בחיי‪ ,‬כד הקמח (פורים)‬ ‫לעשו הרשע‪ ,‬דהיינו אם היה צריך לו לילך עד פרסה‬ ‫העולם עליו‪ .‬ופי’ רש”י שלא קבלו בו תורה‪ .‬ובפסק”ז‬ ‫יאמר לו ב’ פרסאות אני צריך לילך אולי‬ ‫(יתרו יט)‬ ‫שחולת אהבה אני‬ ‫ימתין הגוי מלהכותו עד פרסה שניה‬ ‫אי’ שירדה ממנו שנאה לעובדי כוכבים‪ ,‬שהן מקנאין‬ ‫מאי הר סיני שירדה שנאה לאומות‬ ‫וזה יפרוש ממנו קודם לכן‪.‬‬ ‫את ישראל בתורתן‪.‬‬ ‫העולם עלינו‪ .‬וכמו שאמרו (שהש”ר‬ ‫ב‪,‬ה) ”אם תמצאו את דודי מה תגידו‬ ‫וכ’ העקידה (שער כח‪ ,‬וישב) כי סבת כל שנאתן עלינו‬ ‫לו שחולת אהבה אני”‪ ,‬הגידו לו‬ ‫הוא התורה והמצות שנתנו לנו עי”ש‪.‬‬ ‫שכל חלאים שאוה”ע מביאים עלי‬ ‫שער‬ ‫תגובות‬ ‫של תורה‬ ‫מלחמתה‬ ‫והר”ן (בדרשות‪ ,‬ז) ביאר שטעם שנאת אוה”ע לישראל‬ ‫אינם אלא בשביל שאני אוהבת‬ ‫מפני שהבדילנו ה’ מהם שלא נתחתן בהם ושלא לאכול‬ ‫אותו‪ .‬והטעם בזה‪ ,‬מפני שהבדילנו‬ ‫מאכלות אסורות‪ ,‬והריחוק וההבדל מביא לידי כך‪.‬‬ ‫השי”ת מכל האומות שלא נתחתן‬ ‫לגליון חיי שרה ‪ -‬בירורי שידוכים‬ ‫וכעי”ז בשו”ת הרשב”א (החדשות מכת”י סי’ שסח)‪,‬‬ ‫בהם ושלא לאכול המאכלות‬ ‫על דבריו הנפלאים של הרב איתמר אביב לגבי הרגשת‬ ‫וז”ל‪ ,‬וכל עיקר השנאה לא יצאה אלא בחילוק הדת‪,‬‬ ‫האסורות‪ ,‬והריחוק וההבדל מביא‬ ‫הלב בשידוך שהיא הקובעת‪ ,‬והביא מהחזו”א שמ”ש‬ ‫והוא שאחז”ל בואלה שמות רבה‪ ,‬ההר שנתנה לנו עליו‬ ‫עכ”פ לידי כך‪.‬‬ ‫חז”ל ’בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני’‪ ,‬אם היא‬ ‫את התורה חורב שמו ולמה נקרא שמו סיני שמשם‬ ‫דרשות הר”ן (הדרוש הז’)‬ ‫יוצאת בהכרח שגם נשמעת‪ ,‬ש’בת קול’ היא ’הרגשת‬ ‫יצאה לנו שנאה עם האומות‪ .‬ואמרו ז”ל במדרש‬ ‫הלב’ של המשודכים שמרגישים שזהו השידוך‪ .‬יש‬ ‫שה”ש‪ ,‬אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה‬ ‫וישטם עשו על הברכה‬ ‫להוסיף שכך היה מורה ומייעץ המשגיח הגר”ש וולבה‬ ‫אני הגיד לו שכל חליים שאומות העולם מביאים עלינו‬ ‫הנה הש”ך (פח סק”ב) הביא בשם‬ ‫זצ”ל‪ ,‬שהחתן והכלה הם השומעים את הבת קול‪ .‬אמנם‬ ‫אינן אלא מפני אהבה שאני אוהבת אותו‪ .‬והטענה בזה‪,‬‬ ‫הר”ן דישראל מותר לאכול עם‬ ‫הדגיש שבכדי לשמוע זאת צריך אדם לפתח את הרגש‬ ‫לפי שהבדילנו השי”ת מן האמות שלא להתחתן בם‬ ‫הנכרי בשולחן אחד והנכרי אוכל‬ ‫שבו‪[ .‬ולשאלת תלמידו היאך מפתחים רגש‪ ,‬השיב ע”י‬ ‫ושלא לאכול מן המאכלים האסורים ושלא לשתות‬ ‫בשר נבלה‪ ,‬דלא הרחיקו חכמים רק‬ ‫לימוד מוסר וזמירות שבת!]‪.‬‬ ‫מיין נסיכם‪ ,‬והרחוק וההבדל על כל פנים מביא לידי‬ ‫בבשר בחלב‪ ...‬ובאמת לא הבנתי מי‬ ‫הרב י‪ .‬ג‪.‬‬ ‫שנאה‪ .‬וכמו שאמר במדרש רבתי כי אתה עשית אלולי‬ ‫שם אחוה וריעות בין יהודי לעכו”ם‪,‬‬ ‫שאמרת לא תתחתן בם והיינו נושאים נשים משלהן‬ ‫הלא הלבבות רחוקות‪ ,‬ואין פירוד‬ ‫לגבי מה שהבאתי בשם מרן הרב מבריסק שבשידוך‬ ‫ומשיאין אותם משלנו מי שהיתה בתו אצלי או בתי‬ ‫לבבות כפירוד הדתות‪ ,‬ואפילו‬ ‫אין עניין להשתדלות‪ ,‬הקשה לי ידידי הרב מנחם גרפל‬ ‫אצלו לא היה קובל אותי הוי כי אתה עשית‪.‬‬ ‫שימת חן אסרוהו‪ ,‬וא”כ הוי ליה‬ ‫א”כ עבור מה השביע אברהם את אליעזר ושלח אותו‬ ‫ועי’ ב”ב (עד‪ ).‬תא אחוי לך טורא דסיני‪ ,‬אזלי וחזאי‬ ‫כאכסניא וכבני אדם שאינם מכירין‬ ‫לחפש אשה ליצחק‪ ,‬והרי אין צריך השתדלות‪.‬‬ ‫דהדרא ליה עקרבי וקיימן כי חמרי חיורתי‪ ,‬שמעתי‬ ‫זה את זה‪ ,‬והיש יותר איבה מבין‬ ‫ואוסיף בזה עוד מה שהקשה ידידי הרב נחום קולדצקי‪,‬‬ ‫בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי וכו’‪ .‬וביאר בס’‬ ‫שני בעלי דתות‪ ,‬נראים כאוהבין‬ ‫א)‪ .‬אם אליעזר הי’ שליח קידושין מה צריך שבועה‪ ,‬והרי‬ ‫הקדמון יד יוסף (פר’ יתרו דרוש ב’) שהראה לרבב”ח‬ ‫בשעת הנאתן וכו’‪.‬‬ ‫אם אינו מקיים את מה שבקשו השליחות מתבטלת‬ ‫שע”י מתן תורה ירדה שנאה לעולם‪ ,‬שאוה”ע מקנאים‬ ‫כרתי ופלתי (יו”ד סי’ פח)‬ ‫מעיקרא‪ .‬ב)‪ .‬איך אברהם קשור לשליחות של יצחק עד‬ ‫כדי שישביע‪ .‬ואולי בזה חדא מתרצתא בחברתא אה”נ‬ ‫בנו ושונאים אותנו וגוזרים עלינו גזרות קשות ורעות‪,‬‬ ‫אברהם לא קשור ולכן הוא הי’ צריך דווקא להשביע‪.‬‬ ‫וזהו מ”ש הדרן ליה עקרבי‪ ,‬שהגויים נושכין אותנו‬ ‫כנחשים ועקרבים‪ ,‬משום וקיימן כי חמרי‪ ,‬שטוענים‬ ‫אבל קשה שהרי כבר הודיעו לאברהם שנולדה רבקה‬ ‫(ככתוב בס”פ וירא) אז למה צריך להשביע ודי לשלוח‬ ‫שאנחנו מתייחסים אליהם כחמורים‪ ,‬אבל הם בעיני‬ ‫נושאי הגליונות הבאים אי"ה‬ ‫את אליעזר שיביאנה‪ .‬וה’ יאיר עינינו‪.‬‬ ‫עצמם חוורים לבנים זכים וטהורים‪ .‬וכיון שמתן תורה‬ ‫הוא הסיבה לגזרות קשות ומרות שבגלות‪ ,‬אומר‬ ‫הרב אברהם גוטל‬ ‫הקב”ה אוי לי שנשבעתי להגלות ישראל‬ ‫ויצא ‪ -‬תפילה בלשון ארמי‬ ‫בין העמים‪ ,‬והם דוויים סחופים‬ ‫וישלח ‪ -‬דרכי שלום עם נכרי‬ ‫ומטורפים שם‪.‬‬ ‫וישב ‪ -‬חנוכה בהלכה‬ ‫מקץ ‪ -‬חנוכה באגדה‬ ‫תרומות לעומקא דפרשה‬ ‫ד”ת [עד ‪ 700‬מילים]‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר‬ ‫יתקבלו בצירוף שם מלא‬ ‫בנדרים פלוס – עומקא דפרשה‬ ‫בדוא”ל‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫[‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫באותו שבוע‪ ,‬עד יום שלישי בלילה‬ ‫או בנדרים פון ‪ 03-76-30-585‬שלוחה ‪74‬‬