gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: נועם ורצון · Noyam Verutzoin

שבוע: תולדות (2026-11-09)

נועם ורצון · Noyam Verutzoin — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ג׵יון‬ ‫נועם ורצון‬ ‫ג׵יון‬ ‫ורצון‬ ‫נועם‬ ‫גליון צג ‪ -‬תולדות‬ ‫נועם ורצון‬ ‫ג׵יון‬ ‫שיחות ומאמרים ממו"ר המשפיע‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫ממו"ר המשפיע‬ ‫שמחה‬ ‫ממו"ר המשפיע‬ ‫שיחות ומאמרים‬ ‫שיחות ומאמרים‬ ‫שליט"א‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר‬ ‫הגה"ח הרב יוסף שיינברגר שליט"א‬ ‫נועם השבת ‪ -‬כט שלום עליכם‬ ‫פתח להם נועם ורצון‬ ‫לפתוח שערי רצונך‬ ‫שערים בתורת החסידות‬ ‫בהבנה בהירה ובנפש האדם‬ ‫גליון זה נדבת ידידנו עוז‬ ‫החפץ בעילום שמו‬ ‫להצלחה ברוחניות ובגשמיות‬ ‫©‬ ‫כל הזכיות שמורות‬ ‫מכון נועם ורצון‬ ‫רחוב רבי יהושע ‪ ,12‬בית שמש‬ ‫איימיל‪w5187272@gmail.com :‬‬ ‫להצלחת ידידנו עוז‬ ‫הרה"ח המפואר‬ ‫לקבלת גליונות באיימיל‬ ‫יעקב יואל אליעזר בן שפרינצא‬ ‫‪w5187272@gmail.com‬‬ ‫פערל ובני ביתו שיחיו‬ ‫ניתן לשמוע כל שיעורי הרב‬ ‫באתר קול הלשון‬ ‫מספר ישיר‬ ‫ארץ ישראל‪073.2951207 :‬‬ ‫ארצות הברית‪646.5134509 :‬‬ ‫בקול נועם ורצון‪718.4007221 :‬‬ ‫ובאתר תורה אני טיים‬ ‫עימוד‪:‬‬ ‫ש"ס ‪053.3177225 -‬‬ ‫עיצוב‪:‬‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות לטלפון ‪0556781410‬‬ ‫אדרת ‪050.4107439 -‬‬ ‫כמו כן אפשר לתרום להוצאות הגליון בנדרים פלוס‬ ‫נועם ורצון ‪ -‬בית שמש (ע"ר)‬ ‫|א‬ ‫נועם ורצון שמחה‬ ‫נועם ורצון שמחה‬ ‫פרק א‬ ‫‪ äôéàùä‬הגדולה של האדם עלי תבל להגיע לשלימות מידת השמחה‪ ,‬כל אחד‬ ‫מחפש בכיון שונה את הדרך לשמחה אמיתית‪ ,‬אם על ידי צבירת ממון‬ ‫ועושר רב‪ ,‬בכדי שיוכל למלאות כל משאלות לבו‪ .‬אנשים רוחניים יותר חפצים להגיע‬ ‫לשמחה פנימית על ידי לימוד התורה ועבודת ה' בקיום המצוות באהבה ויראה‪ .‬אמנם‬ ‫הנעלים מכל אלו החיים בנקודת אמונה בקשר אמיץ עם הקב"ה‪ ,‬ושמחים בלי שום‬ ‫טעם וסיבה צדדית‪ ,‬על ידי החדרת ההבנה שלא חסר להם כלום‪ ,‬אינם מנסים לשאוב‬ ‫מידת השמחה על ידי דברים צדדים‪ ,‬כי אם רוצים לאחוז בעצם מהות השמחה‪ ,‬נהיר‬ ‫וברור להם שנקודת השמחה מוטבע בנפש האדם‪ ,‬רק החשבונות רבים מסתיר על‬ ‫נקודה זו להתגלות‪ ,‬ומשתדלים בכל כוחם לסלק את החשבונות רבים ויצר השליטה‬ ‫מלבם‪ ,‬ובדרך ממילא יתגלה מידת השמחה בכל יפעת תוארה ‪.à‬‬ ‫תאוות השליטה‬ ‫‪ ø÷éò‬המונע את מידת השמחה מהאדם הוא‪ ,‬ישות‪) ,‬איגו(‪ ,‬הרגש עצמו‪ ,‬טבע‬ ‫השליטה‪ ,‬שהצד השוה ביניהם יסוד קיומו של הנפש הבהמית‪ ,‬ובפרט הוא‬ ‫יצר השליטה‪ ,‬עמו רוצה למלאות משאלות לבו‪ ,‬כי כאשר שולט על הלכי חייו‬ ‫מרגיש שורש קיומו וחיותו‪ ,‬ועל כן משתדל לסדר כל דבר בכח עצמו‪ ,‬וכן בעבודה‬ ‫הרוחנית חפץ הוא לשלוט על ציור עבודתו ואופן לימודו‪ ,‬אוחז בידו במושכות‬ ‫החיים‪ ,‬וגם מצפה לישועת ה'‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫החסידות היא‪ ,‬עצם השמחה בלי סיבה‪,‬‬ ‫‪ à‬ידועים הם דברי האריז"ל שזכה לכל‬ ‫והכוונה לשמחה בנקודת האמונה בעצם‬ ‫מדרגותיו הנעלים והנשגבים על ידי‬ ‫קדושת ישראל הקשורים בהקב"ה בקשר אמיץ‬ ‫שמחה של מצוה‪ .‬והוסיפו גדולי הצדיקים‬ ‫בלתי גבולי‪.‬‬ ‫ההולכים בדרך הבעש"ט‪ ,‬שחידושה של תורת‬ ‫פרק א‬ ‫ב|‬ ‫‪ íâä‬שתאוות השליטה ממלא נפשו של האדם במידת מה‪ ,‬אבל יצא שכרה‬ ‫בהפסדה‪ ,‬האיגו ותאוות השליטה מוציאים את האדם מן העולם‪ ,‬כל דבר קטן‬ ‫שנחסר לו מעציב את רוחו‪ ,‬וחש בכל דבר היוצא מכלל שליטתו כאיבוד קיומו‪,‬‬ ‫ניהול חייו בכח ובעוצמה משביתים מעימו שמחת החיים‪ ,‬וליבו דואב עליו כל היום‪.‬‬ ‫להפסיק לרצות‬ ‫‪ ùøåù‬העצבות כאשר אינו עולה ביד האדם להשלים רצונו‪ ,‬אמנם אמור לעשות‬ ‫חשבון פשוט‪ ,‬הלא כל סיבת הרצון בכל ענין שהוא‪ ,‬כדי שעל ידי זה יתמלא‬ ‫נפשו בתענוג בהשלמת רצונו‪ ,‬אזי באם אכן מצליח למלאות כל רצונתיו‪ ,‬החרשנו‪,‬‬ ‫'כי אין הצר שוה בנזק המלך'‪ ,‬אמנם באם הלכי חייו אינם הולכים בדיוק לפי רצונו‪,‬‬ ‫הרי שאמור להפסיק לרצות‪ ,‬שהרי התענוג הוא הכח הראשון בקומת הנפש‪ ,‬ואין‬ ‫הוא נצרך לסיבה צדדית בכדי להתגלות‪ ,‬אלא שהרצון רוצה לעורר במידת מה את‬ ‫התענוג אם דבר צדדי‪ ,‬ועל כן כאשר אינו עולה בידו דבר זה אמור לחזור לסיבה‬ ‫ראשונה ולגלות את התענוג הקיים בנפשו‪.‬‬ ‫‪ ììë‬זה יפה הוא גם למידת השמחה‪ ,‬מידת השמחה המשתלשלת מאור התענוג‬ ‫חקוקה בטבע האדם‪ ,‬אלא אדם רוצה לעורר בו את השמחה במילוי חסרון‬ ‫זה או אחר‪ ,‬אמנם כאשר יודע בבהירות שקיים בנפשו שמחה טבעית‪ ,‬אזי שמח‬ ‫בלא שום סיבה וטעם‪ ,‬כי עצם קיומו וחיותו אמור למלאות את לבו בשמחה‪ ,‬ואינו‬ ‫חסר כלום‪.‬‬ ‫‪ ìòáä‬התניא )מאמרי האדמור הזקן תקס"ב ד"ה ויספו ענוים( מרחיב הדיבור שכל סיבת‬ ‫העצבות נובע מישות והרגש עצמו‪ ,‬ועל כן אדם המתנהג במידת הענוה‬ ‫זוכה בדרך ממילא לשמחה‪ ,‬כי מרגיש שאינו חסר כלום‪ ,‬הבעל גאוה מרגיש שכל‬ ‫העולם כולו אמור להיות ברשותו‪ ,‬ועל כן הוא עצב‪ ,‬אמנם אחד שטבוע בו מידת‬ ‫הענוה יודע שכל מציאותו הוא חיות האלוקי השופע בו‪ ,‬ואינו סובר שמגיע לו‬ ‫משהו מצד מעשיו‪ ,‬והוא שמח בחלקו שהוא חלק אלוק' ממעל‪ ,‬ומבאר שהאריז"ל‬ ‫היה ניצוץ משה רבינו שאחז במידת הענוה כנאמר "ונחנו מה"‪ ,‬ועל כן בדבקות‬ ‫המצוה זכה לשמחה זו הנובעת ממידת הענוה‪.‬‬ ‫ביטול‬ ‫‪' âùåî‬ביטול' המצוי רבות בספרי הבעש"ט ותלמידיו אינם נעימים בדרך כלל לאוזן‪,‬‬ ‫חש הוא שנקודת עבודה זו אמור לקחת מעימו כל מציאותו ולהשאירו מבלי‬ ‫שום נקודת הנאה וחיות‪ ,‬כי אם לשאוב חיותו מהקב"ה ותורתו ועבודתו‪ ,‬מסכים‬ ‫שזהו עבודה האמיתית והנכונה‪ ,‬אמנם מרגיש שאינו אוחז בדרגה עליונה זו‪ ,‬כי‬ ‫|ג‬ ‫נועם ורצון שמחה‬ ‫אינו חפץ לאבד כל חושיו מתענוגי עולם הזה‪ ,‬ואינו רואה את עצמו עושה משהו‬ ‫בעולם מבלי מניע של קנאה תאוה כבוד‪ ,‬ועל כן מדלג על הקטעים המדברים‬ ‫מענינים אלו‪.‬‬ ‫‪ ìë‬זה נובע מציור מוטעה על נקודת הביטול‪ ,‬והסתכלות זו שרוצים להשבית ממנו‬ ‫הנאת ושמחת חייו‪ ,‬טעות הוא בעצם יסודו‪ .‬הצדיקים לא באו לשלול חירותו‬ ‫ושמחתו של האדם‪ ,‬אדרבה‪ ,‬באו לבטל מהאדם התחושה המוטעית שהוא נפש‬ ‫בהמית בלבד‪ ,‬ולגלות לו מהותו הפנימית והעצמית כנשמה החקוקה בכסא כבודו‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬ועוז וחדוה במקומו‪ ,‬ובל יתפלש בעפר בהנאה ושמחה מדומה שאין‬ ‫בכוחם למלאות נפשו של איש הישראלי בשמחה וחיות אמיתית ופנימית‪.‬‬ ‫מסירות נפש‬ ‫‪ ïéà‬הכוונה של מסירות נפש שעל האדם לצאת מעצמו כפי שרגילים אנו לחשוב‪,‬‬ ‫אלא המשמעות של מסירות נפש הוא‪ ,‬למסור את הנפש החיצונית של הגוף‬ ‫הגשמי והנפש הבהמית‪ ,‬לטובת הנקודה האמיתית והפנימית שהיא הנשמה אשר‬ ‫בקרבו‪ ,‬הרי בשעת נסיון על קידוש שמו מוסר נפשו להריגה‪ ,‬אם כן אמור הוא‬ ‫לחיות במשך חייו בנקודת החיים הפנימית באור פני מלך חיים‪.‬‬ ‫‪ íâ‬בסדר מדרגות העבודה להידבק בא‪-‬ל חי מקבל מושג 'ביטול' משמעות אחרת‪,‬‬ ‫והוא לבטל את המדרגה התחתונה לגבי המדרגה העליונה שנתגלה אליו‪ ,‬ואין‬ ‫זה אומר שאינו אמור להתענג מאור האלוקי המתגלה בדרגה זו‪ ,‬כי אם נקודת‬ ‫הביטול הוא להשיל את המדרגה התחתונה קדם העליונה‪.‬‬ ‫אין עוד מלבדו‬ ‫‪ éà‬אפשר לדרוש מאדם להיבטל אל הקב"ה באם לא מתגלה אליו אמיתיות אורו‬ ‫יתברך‪ ,‬אפשר לתבוע מהאדם רק כאשר נותנים לו מעלה עליונה‪ ,‬ועל כן נקודת‬ ‫עבודת היהודי הוא להחדיר במוחו ונפשו האמת היחידית‪' ,‬שאין עוד מלבדו'‪ ,‬וכל‬ ‫מציאות העולם היא אין ואפס לגבי דבר ה' המחיה אותה‪ ,‬כאשר מרגיש שכל‬ ‫מציאותו אינה אלא מציאות ה' אזי בדרך ממילא נמשך הוא לחיות בנקודת אמת‬ ‫זו‪ ,‬ומבטל צורת חיים השטחיים והגשמיים לזו אמיתית‪.‬‬ ‫טבע האמת‬ ‫‪ ïéàå‬זה רק מכח הנשמה המשתוקקת להיכלל בשורשה העליון האין סוף ב"ה‪ ,‬אלא‬ ‫הקב"ה הטביע בנפש הבהמית טבע של חפץ ורצון לנקודת אמת‪ ,‬וכאשר‬ ‫פרק א‬ ‫ד|‬ ‫מתגלה לאדם האמת היחידית שהוא אור ה' וחיותו המחיה ומהווה את כל העולמות‪,‬‬ ‫אזי בממילא גם הנפש הבהמית חפצה לחיות בנקודת אמת זו ובטלה היא לגביו‪,‬‬ ‫‪ äàøé‬כן כאשר אדם עומד ודורש ברבים‪ ,‬ומוסר את דבריו בלהט ובחיות גדול‪,‬‬ ‫ולפתע נודע לו שכל אלו היושבים לפניו הם דמוית של אנשים שנעשה‬ ‫במלאכת אומן‪ ,‬ואינם אלא דמוי אדם‪ ,‬הנראים בדיוק כאנשים רגילים‪ ,‬הרי שתיכף‬ ‫יעצור שטף דיבורו וירד מהבימה בבושת פנים‪ .‬ונשאלת השאלה הרי עד רגע זה‬ ‫מסר דבריו בקול חוצב להבות‪ ,‬ומה איכפת לו שלאמיתו של דברים אינם אנשים‬ ‫אמתיים‪ .‬המענה הוא‪ ,‬כי טבע האדם וחיותו הוא רק מדבר אמת‪ .‬כן הוא הידיעה‬ ‫והכרה הברורה שכל מציאות הנבראים קיומם וחיותם וציורם הוא רק מהקב"ה‪,‬‬ ‫הרי שלא יחפוץ בגשמיות העולם כי אם לנקודת החיות האלוקי המחיה אותם‪.‬‬ ‫שחרור הנפש‬ ‫‪ úãå÷ð‬הביטול הגמור להקב"ה בחיים פנימיים מקנה לאדם מידת השמחה‪,‬‬ ‫משתחרר הוא מעצמו מאיגו שבו ומהרגש עצמו‪ ,‬אינו רואה את עצמו‬ ‫כמרכז הבריאה‪ ,‬ובדרך ממילא ישותו נחלשת ואינו עסוק למלאות רצונתיו‪ ,‬שואב‬ ‫כל חיותו מעצם הדבקות באור פני מלך חיים‪ ,‬גם יודע הוא שכל קיומו וחיותו‬ ‫וכשרונתיו וכוחות נפשו קיומם מאור ה'‪ ,‬ואינו מיחסם אליו‪ ,‬ובדרך ממילא משחרר‬ ‫את עצמו מכל הדימויים שהדביק לנפשו וכל הדברים המגבילים אותו‪.‬‬ ‫‪ áàåù‬את מידת השמחה בכך שהוא נעלה יותר ממיצר הגוף‪ ,‬והוא חלק ממערכת‬ ‫כללית כוונת הקב"ה בתכלית הבריאה להיות לו דירה בתחתונים‪ ,‬ואינו אמור‬ ‫לסחוב את טרדת חייו‪ ,‬ובהכרת האמת הפנימית מתבטל לחיים רוחניים שהוא‬ ‫הדבקות בא‪-‬ל חי בתורה ועבודת ה'‪ ,‬וכל מהות חייו סובב סביב חיים נצחיים באור‬ ‫פני מלך חיים‪.‬‬ ‫עבודה של עז‬ ‫‪ ììë‬הדבר שמחה אמיתית כאשר אין אדם רוצה כלום‪ ,‬ואינו מחוסר כלום‪ ,‬נקודת‬ ‫חייו הוא מעצם קיומו כנשמה נצחית הכלולה באור פני מלך חיים‪ ,‬רואה בכל‬ ‫דאגותיו כמיותרים‪ ,‬וכמו פתגם החסידי‪ :‬שיהודי כמו עז‪ ,‬האמור לתת חלב‪ ,‬ואינו‬ ‫דואג על מזונו וקיומו שהוא ביד האדון‪ ,‬כן יהודי אמור להדבק בהקב"ה ולקיים‬ ‫מצוותיו וללמוד תורתו‪ ,‬וכל צרכיו מוטלים על הקב"ה‪.‬‬ ‫|ה‬ ‫נועם ורצון שמחה‬ ‫פרק ב‬ ‫‪ úãå÷ð‬עבודה של מסירות נפש וביטול הגמור מבלי אחיזה כלל בכללי העולם‪,‬‬ ‫היה עבודת יצחק אבינו‪ ,‬נעקד על גבי המזבח על ידי אביו אברהם‪ ,‬והגם‬ ‫שבפועל לא נשחט‪ ,‬נשאר עולה תמימה מכח ממסירות נפשו למען שמו‪ ,‬וקיבל‬ ‫נשמה חדשה עליונה הבטילה בתכלית בהקב"ה מבלי שום אחיזה בעולם הגשמי ‪.á‬‬ ‫וה' נסה את אברהם‬ ‫‪ äàøé‬כן שאין מתבלט עבודת יצחק כמו שאר האבות‪ ,‬יתר על כן‪ ,‬עקידת יצחק‬ ‫מוזכר כנסיון של אברהם אבינו ולא על שמו‪ ,‬אין לו פרשה מיוחדת המתארת‬ ‫נקודת עבודתו‪ ,‬נכלל בעבודת אביו בפרשת לך לך חיי שרה‪ ,‬ולאחר מכן מובלע‬ ‫בפרשת תולדות בקשר לבניו יעקב ועשו‪ .‬והטעם כי כל נקודת עבודתו הוא ביטול‬ ‫שאין אפשר לאחוז כל כך בעין הרואה‪.‬‬ ‫צחוק עשה לי אלוקים‬ ‫‪ íâ‬את זיוגו אינו בוחר בעצמו כמו אביו ובנו יעקב‪ ,‬ולא זו בלבד אלא מציאת‬ ‫זיווגו נמסר על ידי עבדו של אביו‪ ,‬אליעזר‪ ,‬והוא לא בתמונה כלל וכלל‪ .‬מצפה‬ ‫לזרע של קיימא ומעתיר להקב"ה‪ ,‬גם בירור פשר סיבת של ויתרוצצו הבנים בקרבה‬ ‫של רבקה אשתו נעשה על ידי רבקה‪ ,‬ההולכת לדרוש את ה'‪ ,‬כי בשבילו הכל טוב‬ ‫ואינו רואה כלל רע‪ .‬חפץ הוא לברך את עשו בנו‪ ,‬וגם כאן אינו עולה בידו רצונו‪,‬‬ ‫יעקב בא ונטל את הברכות‪ ,‬ואינו מיצר על כך כלל ומיד מסכים על זה בשמחה‪,‬‬ ‫גם ברוך יהיה‪.‬‬ ‫‪ ìë‬אלו מורה על נקודת חייו הסובב סביב ביטול הגמור להקב"ה מבלי שום רצון‬ ‫עצמי כלל‪ ,‬נותן להקב"ה לנהל את חייו ושמח הוא בזה‪ ,‬כל מהות חייו סובב‬ ‫סביב הצחוק והשמחה ועל כן נקרא שמו יצחק‪ ,‬מלשון צחוק‪ ,‬אדם מן השורה אמור‬ ‫הערות וציונים‬ ‫צורת קרבן בבעלי חיים הוא על ידי שחיטת‬ ‫‪ á‬גם שלא נשחט בפועל מכל מקום מצדו‬ ‫הגוף כי זה עיקר מהותם‪ ,‬אמנם צורת קרבן‬ ‫מסר נפשו להקב"ה‪ ,‬ונעשה עולה תמימה‪,‬‬ ‫בדרגת האדם הוא מסירות הנפש‪.‬‬ ‫והסיבה שלא נשחט בפועל‪ ,‬כי כתיב וחי בהם‪,‬‬ ‫פרק ב‬ ‫ו|‬ ‫להיכנס לעצבות מצורת חיים כאלה‪ ,‬אבל זהו צחוקו של יצחק‪ ,‬צוחק הוא מכל‬ ‫ציורי העולם‪ ,‬באשר דבוק הוא בנקודה אחת ויחידה באורו הפשוט של הא"ס ב"ה‪.‬‬ ‫הר המוריה‬ ‫‪ äøåúä‬מדגשת שכבדו עיניו מזוקן‪ ,‬ובמדרשים מתבאר הסיבה‪ ,‬מפני דמעות‬ ‫המלאכים שנכנסו בעיניו בשעת העקידה‪ .‬אמנם המשמעות בפנימיות‬ ‫התורה היא‪ ,‬שראייתו הגשמית נחלשה‪ ,‬ובמקום זה נתחזק ראייתו הרוחנית‪ ,‬הר‬ ‫המוריה מלשון ראיה‪ ,‬בהר ה' יראה‪ ,‬רואה רק את כבוד ה' בעולם‪ ,‬ואינו נטפל‬ ‫ללבוש העולם החומרי המעלים ומסתיר את החיות אלוקי השופע בו‪ ,‬וכן רואה‬ ‫הוא את אור העצמי של הקב"ה‪ ,‬ומשם נובע מידת יראתו וביטולו להקב"ה‪.‬‬ ‫עבודת חפירת בארות‬ ‫‪ úãå÷ð‬עבודתו היחידה המוזכרת בתורה‪ ,‬הוא חפירת בארות שסתמום פלישתים‪.‬‬ ‫בתורת החסידות מבואר משמעות עבודה זו‪ ,‬כי טבע המים לילך מתחת‬ ‫לארץ כאשר אבנים ועפר מכסים עליהם‪ ,‬ועל כן צריך לחפור ולסלק את רגבי‬ ‫העפר והאבנים הגדולות והקטנות‪ ,‬ואזי בדרך ממילא מתגלה מקור מים חיים‪.‬‬ ‫‪ úãå÷ð‬עבודתו היה לקחת את מציאות הגשמית ולעלותה בשורשה העליון באור‬ ‫קדושתו יתברך‪ ,‬לסלק את העלם והסתר השורה בעולם‪ ,‬ולעשות ממנה‬ ‫צחוק‪ ,‬ולו זו בלבד אלא מגלה שורש העלם וההסתר שגם היא מקבלת קיומו‬ ‫וחיותה מהקב"ה‪ ,‬כי הוי"ה ‪ -‬מידת הגילוי‪ ,‬הוא האלוקים – מידת הצמצום‪ ,‬ואין‬ ‫שם אלוקים מסתיר על אור ה'‪.‬‬ ‫ציפור המדברת‬ ‫‪ àì‬בכדי נקרא יצחק‪" ,‬צחוק עשה לי אלוקים"‪ ,‬שורש מהות הצחוק הוא כאשר‬ ‫נראה דבר והיפוכו‪ ,‬וכדברי הרה"ק המגיד ממעזריטש המבאר שכל תכלית‬ ‫הבריאה הוא נקודת הצחוק‪ ,‬כנאמר אז ימלא שחוק פינו‪ ,‬היינו שמתגלה פנימיותה‬ ‫של היש הגשמי כמציאות אלוקית‪ ,‬וזה עיקר תענוגו של הקב"ה‪ .‬ומביא משל‬ ‫מציפור המדברת הגורמת תענוג לאדם מחמת פלא הדבר‪ ,‬וכן שורש הצחוק הוא‬ ‫כאשר מתגלה דבר והיפוכו‪ ,‬שנראה כך ובאמת אינו כן‪ ,‬וכל דבר היוצא מהשורה‬ ‫מביא לידי שחוק ‪.â‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫בצלמו‪ ,‬כדי שישרה בו‪ .‬כמשל בתי שררות‬ ‫‪ â‬ראה מגיד דבריו ליעקב )‪ :(àé÷ úåà‬אין אשה‬ ‫בבית הוועד שרושמים שזה ביתו של פלוני‪,‬‬ ‫אלא ליופי‪ ,‬הקב"ה ברא עה"ז ובתוכו האדם‬ ‫|ז‬ ‫נועם ורצון שמחה‬ ‫‪ ÷çöé‬מצחק מכל העולם ומגלה שכל מציאותה אינו אלא אור וחיות אלוקי‪ ,‬ואין‬ ‫מציאות האדם נחשב לכלום‪ ,‬ועל כן אינו שולט במאורעות חייו ומוסר נפשו‬ ‫להקב"ה האמת הפנימית והנצחית‪.‬‬ ‫צחוק דקדושה‬ ‫‪ åøîà‬חז"ל 'חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי'‪ ,‬בכל אחד מישראל‬ ‫שורה כח המסירות נפש של יצחק אבינו‪ ,‬וכדכתיב בגמרא )ברכות טז‪ (:‬אין‬ ‫קורין אבות אלא לשלשה‪ ,‬ומבאר רש"י – לאפוקי שבטים‪ ,‬ומבאר הבעל התניא‬ ‫)תורה אור וארא ד"ה וארא( כי כוחות של האבות נמצאים בהכרח בכל אחד מישראל‪ ,‬אבל‬ ‫נקודת השבטים אינו בהכרח שיאירו בכל אחד מישראל‪ .‬נקודת עבודתו של היהודי‬ ‫בעקבות יצחק אבינו הוא‪ ,‬צחוק דקדושה‪ ,‬לגלות שורש העולם הגשמי ולהפוך את‬ ‫החושך לאור על ידי קיום התורה והמצות‪.‬‬ ‫חוש הליצנות‬ ‫‪ éáø‬הלל מפאריטש היה אומר‪ :‬שאחד שחסר לו חוש הליצנות מחוסר הוא חוש‬ ‫בתורת החסידות והפנימיות‪ .‬ודבריו צריכים ביאור שהרי מצינו עד כמה‬ ‫הרחיקו חז"ל כח הליצנות‪ .‬אלא כלל גדול לנו מחז"ל כי זה לעומת זה עשה‬ ‫אלוקים‪ ,‬וכמו שיש ליצנות דקליפה‪ ,‬כך יש ליצנות דקדושה‪.‬‬ ‫‪ ùøåù‬חוש הליצונות הוא לעגל דברים‪ ,‬לראות עוד צד למטבע‪ ,‬יציאה מן הריבוע‪,‬‬ ‫היציאה מן השורה גורם לצחוק וכנ"ל‪ .‬וכן שמחה פורצת גבול‪ ,‬וכמו כן חוש‬ ‫הליצנות הוא חוש נפלא לזהות כל מיני דקיות ופרטים שאדם מן השורה אינו שם‬ ‫לב עליהם‪ ,‬אדם שנחסר בחוש זה רואה את מציאות העולם כעובדה קיימת‪ ,‬כללי‬ ‫העולם והטבע נראים חזקים ואיתנים שאי אפשר להתכחש להם‪ ,‬מאמינים הם בכל‬ ‫לבם שהקב"ה משגיח בהשגחה פרטית על כל היצורים והנבראים‪ ,‬מכל מקום חומר‬ ‫העולם הוא עובדה קיימת‪ ,‬וקיים בהם קושי נפשי לראות את אפסיות הבריאה‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫עליונים‪ ,‬נופל עליהם חיל ורעדה מיראתו של‬ ‫ולמה עשה כן‪ ,‬הלא המלאכים הם שליש עולם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ורואה אור גדול ומצוחצח‪ ,‬וכ"ז נגלה‬ ‫ואורות יפות ומצוחצחות עד מאוד‪ ,‬עכ"ז יש לו‬ ‫ע"י האדם שבעולם השפל‪ ,‬אזי נולד התפארות‬ ‫יותר תענוג מן האדם‪ .‬כמשל הציפור המדברת‬ ‫גדול בהקב"ה‪ .‬וזהו אין אשה‪ ,‬דהיינו החומר‪,‬‬ ‫לפני המלך אפילו דברי שטות‪ ,‬יש למלך יותר‬ ‫אלא ליופ"י‪ .‬ר"ל שהיופי היינו התפארת העליון‬ ‫תענוג מכל מליצות השרים המשוררים‪ ,‬כך‬ ‫נתגדל מזה מאד‪.‬‬ ‫האדם החומרי כשמעלה במחשבתו עולמות‬ ‫פרק ב‬ ‫ח|‬ ‫‪ øåîàë‬בעל חוש הליצנות יש בו כח לעגל דברים‪ ,‬מתלוצץ הוא מתוקף וחוזק‬ ‫העולם‪ ,‬מגלה פנימיותו שאינו אלא מציאותו יתברך‪ ,‬וכל שפע קיומם‬ ‫וחיותם של הנבראים הוא אור ה' המהוה ומחיה אותם‪ ,‬ועל כן אינו ירא ומתפעל‬ ‫משום דבר בעולם‪ ,‬ואינו נכנע כלל לכללי העולם‪ ,‬וחי בנקודת עבודה של הביטול‬ ‫הגמור להקב"ה מלכו של עולם‪ ,‬וירא רק מפניו בידעו שאין שום כח בעולם שיכול‬ ‫להרע ולהיטיב עימו מבלעדי ה' יתברך‪.‬‬ ‫בדחנא דמלכא‬ ‫‪ øäåæä‬הק' מתאר את דוד המלך כבדחנא דמלכא )בדחן המלך(‪ ,‬מלכו של עולם‪ ,‬דוד‬ ‫המלך אמר להקב"ה‪ :‬יכול אתה להכניס אותי לכל מצב ובעל מקום הנראה‬ ‫כרע הגמור‪ ,‬וגם שם אני יגלה אותך‪ ,‬ולא זו בלבד אלא אני יהפוך את הרע וחושך‬ ‫העולם לאור אלוקי ‪.ã‬‬ ‫‪ ïëå‬נאמר על דוד המלך ש'הקים אהלה של תשובה' )עבודה זרה ה‪ .(.‬שונה היא עבודת‬ ‫הצדיקים מעבודת בעלי תשובה‪ ,‬עבודת הצדיקים הוא להמשיך אור ה' בתוך‬ ‫הבריאה‪ ,‬וזה היה דרכם של האבות הק' שלושה הרגלים הראשונים של המרכבה‪,‬‬ ‫דוד המלך נקרא 'רגל רביעי'‪ ,‬עבודתו שונה מהאבות‪ ,‬עבודת הבעלי תשובה‪ ,‬לקחת‬ ‫את עצם הרע והחושך ולהפכם לאור‪ ,‬ועל כן 'במקום שבעלי תשובה עומדים‬ ‫צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד'‪.‬‬ ‫זכות הגאולה ביצחק‬ ‫‪ åùøåù‬של דוד המלך נעוץ בנקודת עבודת יצחק "צחוק עשה לי אלוקים"‪ ,‬דוד‬ ‫המלך נושא אור הגאולה‪ ,‬וכנאמר דוד מלך ישראל חי וקיים‪ ,‬והוא מלך‬ ‫המשיח‪ ,‬וכן נאמר שהגאולה תלויה בזכותו של יצחק ‪ .ä‬וביאור הדבר‪ ,‬כי שלימות‬ ‫הערות וציונים‬ ‫בריקניא‪ ,‬השתא דחבנא בגין דלהוי מילך‬ ‫‪ ã‬ראה זוהר הק' )‪ :(.æ÷ á"ç‬תא חזי כל אומנא‬ ‫קשוט‪ ,‬יהיבנא אתר לצדקא מילך‪ ,‬בגין כך‬ ‫כד מליל‪ ,‬באומנותיה מליל‪ ,‬דוד בדיחא‬ ‫עבידנא למען תצדק בדברך תזכה בשפטך‪.‬‬ ‫דמלכא הוה‪ ,‬ואף על גב דהוה בצערא‪ ,‬כיון‬ ‫דהוה קמי מלכא תב לבדיחותיה כמה דהוה‪,‬‬ ‫‪ ä‬ראה בגמרא )‪ :(:èô úáù‬אמר רבי שמואל‬ ‫בגין לבדחא למלכא‪ ,‬אמר‪ ,‬מארי דעלמא‪ ,‬אנא‬ ‫בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב כי‬ ‫אמינא )‪ (á åë íù‬בחנני יהו"ה ונסני‪ ,‬ואת אמרת‬ ‫אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא‬ ‫דלא איכול לקיימא בנסיונך‪ ,‬הא חבנא למען‬ ‫יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך‪,‬‬ ‫תצדק בדברך‪ ,‬ויהא מילך קשוט‪ ,‬דאלמלא לא‬ ‫לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא‬ ‫חבנא יהא מלה דילי קשוט‪ ,‬ויהא מילך‬ ‫|ט‬ ‫נועם ורצון שמחה‬ ‫הבריאה ותכליתה הוא דירה בתחתונים‪ ,‬לא רק גילוי אור ה' בעולם‪ ,‬אלא להפוך‬ ‫את חושך והרע שבעולם לטוב‪ ,‬לגלות שורש האלוקי בכל דבר ובכל אופן של‬ ‫הסתר‪ ,‬ו"אז ימלא שחוק פינו"‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫כולם עלי הא קריבית נפשי קמך‪ ,‬פתחו‬ ‫לאברהם בניך חטאו וכו'‪ .‬אמר לו ליצחק בניך‬ ‫ואמרו )‪ (éë‬אתה אבינו‪ ,‬אמר להם יצחק עד‬ ‫חטאו לי‪ ,‬אמר לפניו רבונו של עולם בני ולא‬ ‫שאתם מקלסין לי קלסו להקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע‬ ‫ומחוי להו יצחק הקדוש ברוך הוא בעינייהו‬ ‫קראת להם בני בכורי‪ ,‬עכשיו בני ולא בניך‬ ‫מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים אתה ה'‬ ‫וכו'‪ .‬אם אתה סובל את כולם מוטב ואם לאו‬ ‫אבינו גואלנו מעולם שמך‪.‬‬ ‫פלגא עלי ופלגא עליך‪ ,‬ואם תמצא לומר‬ ‫פרק א‬ ‫י|‬ ‫נועם השבת כט שלום עליכם‬ ‫פרק א‬ ‫‪ øçàì‬תפילת מעריב הולך היהודי לביתו כאשר שני מלאכים מלווים אותו‪ ,‬כל פרט‬ ‫בשבת הוא חלק מצורת יחוד חתן וכלה‪ ,‬יחוד בין היהודי לקונו‪ ,‬גם ההליכה‬ ‫שונה היא בשבת מימות החול‪ ,‬כנאמר 'הילוכך תהא בנחת'‪ .‬השראת הנשמה יתירה‬ ‫עוטפת נפשו‪ ,‬ובמוחו וליבו שורה רוממות השבת‪ ,‬גם כל הבריאה מקבלת פנים‬ ‫חדשות וניכר בה חיות האלוקי השופע בה‪ ,‬וחוש הראות פתוח לפניו להבחין שינוי‬ ‫מראה הרקיע ביום השבת‪ ,‬אינו דומה חשכות הרקיע ביום השבת כבימות החול‪,‬‬ ‫הגם שהיא חשוכה הרי אור השכינה מבצבץ בתוכה‪ ,‬גם העצים הנטועים בצידי הדרך‬ ‫שבכל ימות השבוע עומדים בתוקף ועוז‪ ,‬משנים טבעם וניכר בהם רפיון וביטול‬ ‫לחיות האלוקי השורה בהם‪ ,‬ניחוח גן עדן מכה באפו של איש הישראלי‪ ,‬ומרגיש‬ ‫עצמו בגן המלך מלכו של עולם‪ .‬בפגשו יהודי נוסף ברחוב מברך אותו בברכת שבת‬ ‫שלום‪ ,‬ורואה שינוי מראה חבירו כי פנים חדשות באו לכאן‪ ,‬כנאמר 'אינו דומה מאור‬ ‫פניו של האדם ביום השבת לזו של ימות החול'‪.‬‬ ‫שכינתא תתעטר‬ ‫‪ øùàë‬מגיע לביתו נעמד על מקומו וחש אור השכינה ואוירת בית המקדש השורה‬ ‫בביתו‪ ,‬מתבונן בנרות השבת‪ ,‬דומיה דמנורה בבית המקדש‪' ,‬להורות‬ ‫שהשכינה שורה בישראל'‪ ,‬גם החלות המונחים לפניו מכוסים בלבוש מלכות‪ ,‬רומזים‬ ‫הם על הלחם הפנים‪ ,‬אור קדושת השבת נוסך בו עוז לחוש כמו הכהן גדול בעבודת‬ ‫הקודש בבית המקדש‪ ,‬ובניו ובנותיו כפרחי כהונה הנוטלים חלק בעבודה לפי ערכם‪,‬‬ ‫עקרת הבית מסמלת מידת המלכות‪ ,‬וכולם יחדיו משמשים ככלה קרויה בנעימה‬ ‫קדם החתן הקב"ה‪.‬‬ ‫שלום עליכם‬ ‫‪ êåúî‬רוממות הנשמה פותח ומשורר בנעימה מיוחדת של שבת‪' ,‬שבת שלום ומבורך'‪,‬‬ ‫ומכין עצמו לסעודת חקל תפוחין קדישין‪ ,‬מתוך הרגשה של כלה הכלולה‬ ‫| יא‬ ‫נועם השבת כט שלום עליכם‬ ‫בנעימה הניגשת לשבת יחד עם החתן ‪-‬הקב"ה‪ ,‬אהבת רעים משוש דודים‪ .‬כהקדמה‬ ‫לכך פותח בשלום עליכם לשושבינין הגדולים 'מלאכי השרת ומלאכי עליון' המתלווים‬ ‫אליו ביום השבת‪ ,‬ומביאים עמם ברכת השבת לביתם של בני ישראל קדושים‪.‬‬ ‫‪ éúù‬כתי מלאכים מלווים אותו‪' ,‬מלאכי השרת' המלווים את האדם בכל ימות‬ ‫השבוע לשמרו מפני המזיקים‪ ,‬ועתה משנים תפקידם גם לשמש 'שושביני‬ ‫הכלה'‪ ,‬ומלבדם נתוסף בשבת עוד כת מלאכים‪' ,‬מלאכי עליון'‪' ,‬שושביני החתן'‪,‬‬ ‫להאיר לאיש הישראלי את הנשמה יתירה ולהביא לביתו ברכת השבת בשליחותו‬ ‫של מקום‪.‬‬ ‫מלאכי עליון‬ ‫‪ øçàì‬פזמון שלום עליכם שבו פורסים שלום גם למלאכי השרת‪ ,‬חוזרים ואומרים‬ ‫בואכם לשלום מלאכי עליון מבלי להזכיר את מלאכי השרת‪ ,‬והטעם כי‬ ‫מלאכי השרת הלכו להם‪ ,‬ומעתה משמשים בתפקיד השושבינין רק מלאכי עליון‪,‬‬ ‫מלאכים של שבת המביאים עמם ברכת השבת לבני ישראל‪ ,‬ועל כן אומרים ברכוני‬ ‫לשלום‪ ,‬ואין זה כתפילה ובקשה למלאכים האסורה לבני ישראל‪ ,‬אלא נחשב‬ ‫כאמירה וציווי מלאו שליחותכם של מקום להביא עלינו ברכת השבת‪.‬‬ ‫המלך במסיבו‬ ‫‪ øçàì‬שהמלאכים ממלאים את תפקידם נאמנה ומוסרים את ברכת השבת‪ ,‬אנו‬ ‫מוקירים להם טובה‪ ,‬ומברכים אותם ב'צאתכם לשלום'‪ ,‬עם כל מעלתם‬ ‫כשרפי מעלה הגיע זמן נקודת היחוד בין הקב"ה החתן וכנסת ישראל הכלה‪ ,‬בחדר‬ ‫יחוד קודש הקדשים‪ ,‬ובמקום זה אין מקום לשום נברא או מלאך ולו הנעלה ביותר‪,‬‬ ‫כי אם אנא ומלכא בלחודאי‪ ,‬המלך במסיבו עם המלכה‪ ,‬ביני ובין בני ישראל‪ ,‬בביתו‬ ‫של איש הישראל הופך להיות קודש הקדשים שעליו נאמר )ויקרא טז כז( "וכל אדם‬ ‫לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו" ובילקוט שמעוני )איוב כג רמז‬ ‫תתקח( מבואר הכוונה‪ ,‬שגם המלאכים הנעלים של עולם האצילות שלהם פני אדם‬ ‫אינם רשאים להיכנס שם‪ ,‬כי אם הכהן גדול בשם כל ישראל ‪.à‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫במעשה מרכבה‪ ,‬והיו מלאכי השרת מתקבצין‬ ‫‪ à‬ראה פרי צדיק )‪ :(æ úåà ¯ çð‬ואמרנו שיש‬ ‫ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצין ובאין‬ ‫לומר על פי מה שאמרו )‪ (:ãé äâéâç‬כשדרשו‬ ‫פרק ב‬ ‫יב |‬ ‫פרק ב‬ ‫‪ øçàì‬שביארנו בקצרה סדר אמירת שלום עליכם נרחיב את הדיבור במשמעות‬ ‫הפנימית של עבודת המלאכים בכלל‪ ,‬ובפרט ענין המלאכים המלווים את‬ ‫האדם ומשמשים כששובינים לכלה בני ישראל קדושים‪ ,‬כמו כן יבואר ההבדל בין‬ ‫מלאכי השרת למלאכי עליון‪ ,‬וכיצד אפשר להרגיש שפעם בנפש האדם‪.‬‬ ‫כבוד מלכותו‬ ‫‪ ä"á÷ä‬גילה כבוד מלכותו בסדר ומערכת של ד' עולמות אבי"ע ובכל אחד מהם‬ ‫עשר ספירות הקדושות‪ ,‬במלוכה גשמית אנו רואים שחלק מכבוד המלוכה‬ ‫הוא ריבוי שרים ומשרתים והבטלים בתכלית אל המלך‪ ,‬ומגלים בביטולם רוממות‬ ‫המלוכה‪ ,‬וכן משמשים הם כמשרתי המלך‪ ,‬כל אחד בתפקיד שנועד לו‪ .‬שורש ציור‬ ‫המלכות בעולם הגשמי נגזר מאופן גילוי כבוד מלכותו יתברך‪ ,‬וכנאמר 'מלכותא‬ ‫דארעא כעין מלכותא דרקיעא'‪ ,‬בכל עולם מד' עולמות יש רבבות מלאכים ואופנים‬ ‫וחיות הקודש העומדים בביטול הגמור למלך הקב"ה‪ ,‬כנאמר 'והאופנים וחיות‬ ‫הקודש ברעש גדול וכו' ברוך כבוד ה' ממקומו'‪.‬‬ ‫יוצר משרתים‬ ‫‪ ãáìî‬מה שהמלאכים נועדו להדרת רוממות מלכותו יתברך‪ ,‬משמשים הם גם‬ ‫כשלוחי השפע‪ ,‬ונקראים 'מלאכי השרת'‪ ,‬מלשון שירות‪ ,‬להמשיך שפע לבאי‬ ‫הערות וציונים‬ ‫מלוין לאדם בכניסת שבת‪ ,‬מימין ומשמאל‪,‬‬ ‫לראות במזמוטי חתן וכלה‪ ,‬ומעשה מרכבה‬ ‫בבחינת מיכאל וגבריאל‪ .‬ועל כן אנו אומרין‬ ‫הם דברים שכיסה עתיק יומין וכמו שאמרו‬ ‫שלום עליכם מלאכי השלום‪ ,‬ורמוז זאת‪,‬‬ ‫)‪ .(.èé÷ íéçñô‬ובשבת שיש התגלות עתיקא כמו‬ ‫בצהרי"ם עולה מיכא"ל גבריא"ל‪ .‬ואחר זה‬ ‫שכתוב בזוהר הקדוש באים מלאכי השרת‬ ‫אנו אומרים צאתכם לשלום‪ ,‬והוא כמו‬ ‫ואומרים להם שלום עליכם‪ ,‬בואכם לשלום‬ ‫שאמר יוסף הוציאו כל איש מעלי‪ .‬ועל כן‬ ‫ברכוני לשלום‪ ,‬ואחר כך להסעודה שהוא זמן‬ ‫הסופי תיבות של ויקרא' הוציאו' כל' איש'‬ ‫יחוד קודשא בריך הוא וכנסת ישראל אומרים‬ ‫מעלי' עולה מיכא"ל גבריא"ל‪ .‬ויוכל להיות‬ ‫להם צאתכם לשלום‪.‬‬ ‫אשר יוסף נתוודע אל אחיו בזמן מוסף‬ ‫שבת‪.‬‬ ‫‪ äàøå‬עוד אמרי נועם )‪ :(ùâéå‬כי שני מלאכים‬ ‫| יג‬ ‫נועם השבת כט שלום עליכם‬ ‫עולם בכלל ולבני ישראל בפרט‪ ,‬עוד תפקיד ניתן להם לשמש כשלוחי דרי מטה‪,‬‬ ‫להעלות את התפילות והתורה ומצוות של בני ישראל קדושים‪ .‬מחנות המלאכים‬ ‫נחלקים לד' מדרגות‪ ,‬ומכוון הוא לד' העולמות‪ ,‬הנעלים שבהם הם מלאכים של‬ ‫עולם האצי' שכל מהותם הוא נקודת הביטול להקב"ה‪ ,‬בעולם נעלה זה שורה‬ ‫אורו האין סוף‪ .‬למטה מהם המלאכים של עולם הבריאה‪ ,‬המשכילים בגדולת‬ ‫ורוממות הקב"ה בסדר המדרגות‪ .‬המלאכים של עולם היצירה ניכר ביטולם בגוון‬ ‫של מידות השורה בעולם היצירה‪ ,‬והוא אהבה ויראה להקב"ה‪ ,‬מלאך מיכאל מצד‬ ‫מידת החסד ומתלווים אליו רבבות אלפי מלאכים קדושים‪ ,‬ומלאך גבריאל מצד‬ ‫מידת הגבורה‪ .‬תפקיד המלאכים של עולם העשיה הוא להוריד שפע עולמות‬ ‫העליונים עד לעולם הגשמי‪ ,‬וכן להעלות עבודת הקודש בעולמות העליונים עד‬ ‫כסא הכבוד‪.‬‬ ‫הן ארלאם צעקו חוצה‬ ‫‪ íò‬כל מעלתם של המלאכים‪ ,‬שייכים הם לחיצוניות העולמות‪ ,‬ובני ישראל קדושים‬ ‫נכללים בפנימיות העולמות‪ ,‬כנאמר "הן אראלם צעקו חוצה"‪ .‬המלאכים בוכים‬ ‫על כך שהם בדרגת חוצה‪ ,‬חיצוניות המלכות‪ ,‬ובני ישראל הם אלו שזכו להכלל‬ ‫בפנימיות אור מלכותו יתברך ‪.á‬‬ ‫‪ ïáåéå‬מההבדל בין בפנימיות העולמות וחיצוניותם‪ ,‬המושג פנימיות מורה שזהו‬ ‫תכלית הכוונה היינו המטרה‪ ,‬וחיצוניות מורה על אמצעי‪ ,‬בני ישראל הם‬ ‫תכלית הכוונה וכל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל‪ ,‬שיתגלה בהם אור ה'‬ ‫גם כאשר נמצאים ומלובשים בגוף גשמי‪ ,‬והם אמורים לקבל שלימות גילוי כבוד‬ ‫מלכותו‪ ,‬והמלאכים אינם אלו כחלק מגילוי כבוד מלכותו לבני ישראל עמו‪ ,‬כאשר‬ ‫נשמתם מלובשת בגוף ונפש בהמית‪ ,‬כי שורש הנפש הבהמית הוא במלאכים‬ ‫העליונים ובכדי לעורר ביטול של הנפש הבהמית אומרים אנו בתפילת שחרית‬ ‫ברכת יוצר אופן וציור ביטול המלאכים לעורר בנפש הבהמית שורשם העליון‪ ,‬אמנם‬ ‫הנשמה עצמה נעלית היא מעולם המלאכים‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫ערך המלאכים אשר מן העולם ההוא שממנו‬ ‫‪ á‬ראה עץ חיים )‪ :(ú"î à ÷øô çë øòù‬כי כל‬ ‫חצבו הנשמות כמ"ש במקומו בע"ה‪ .‬וזהו סוד‬ ‫נשמות הצדיקים הם יותר פנימים‬ ‫הן אראלם צעקו חוצה וארז"ל אפי' מלאכי‬ ‫מהמלאכים כולם‪ ,‬חוץ מהנשמות שהם מבחי'‬ ‫שלום אינן יכולין לכנוס‪.‬‬ ‫בי"ע כנודע‪ ,‬גם נשמות אלו יהיו פנימים אל‬ ‫פרק ב‬ ‫יד |‬ ‫קריבו שושבינין‬ ‫‪ ìëá‬יום מלווים את האדם שני מלאכים לשמור את האדם מפני המזיקים‪ ,‬כנאמר‬ ‫)תהלים לד ח( "חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם"‪ ,‬וכמו כן תפקידם להעלות‬ ‫על ידם מעשיו הטובים של איש הישראלי‪ ,‬ולשמש גם כשלוחי השפע‪ ,‬ועל כן‬ ‫נקראים הם מלאכי השרת מלשון שירות וכנ"ל‪.‬‬ ‫‪ íåéá‬השבת כאשר בני ישראל קדושים מתעלים מעולם העשיה לעולם האצילות‪,‬‬ ‫אזי משמשים הם כששושביני הכלה‪ ,‬ומלבד שנועדו לשמירה מעלים הם את‬ ‫כל חלקי עבודת בני ישראל בתורה ובמצוות‪ ,‬לעטר את הכלה בעבודתה משך כל‬ ‫ימות השבוע‪ ,‬שתפקיד של מידת המלכות לרדת לעולם הגשמי ולברר בו בירורי‬ ‫וניצוצי הקודש הנמצאים שם‪ ,‬ועתה היא עולה מן המדבר מקוטרת מור ולבונה מכל‬ ‫אבקת רוכל‪ ,‬מתקשטת ומתעטרת בניצוצי אור שעלה בידה להעלות מבירורי בי"ע ‪.â‬‬ ‫עבידו תיקונין‬ ‫‪ úåòîùîå‬הענין בנפש האדם‪ ,‬כי המלאכים מעוררים רגשות קודש הטמונים באור‬ ‫תורתם ועבודתם של ימות החול‪ ,‬ומלבד זה תפקידם לשמש כשושבינין‪,‬‬ ‫המורה על נתינת כח לכלה להתעלות מדרגה לדרגה בכדי שתגיע לקומה הרוחנית‬ ‫של החתן‪ ,‬והגם שמצד הנשמה יכול היהודי להשלים יחודו עם הקב"ה‪ ,‬מכל מקום‬ ‫הנפש הבהמית מחוסרת כוח והשגה באור פני מלך חיים‪ ,‬וגם היא אמורה להשתתף‬ ‫בסעודת המלך במסיבו‪ ,‬ועל כן המלאכים של עולם היצירה שהוא עולם הרגש‬ ‫מעוררים רגשי קודש בנפש הבהמית‪ ,‬וכן המלאכים מעולם הבריאה פותחים שערי‬ ‫השגה של השכל של הנפש הבהמית‪ ,‬בכדי שיוכל איש הישראלי להשלים היחוד‬ ‫עם הקב"ה נשמה בגוף ‪.ã‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫‪ ã‬ראה שם משמואל )‪ :(á"òøú ¯ àøéå‬אך כל איש‬ ‫‪ â‬ראה שם משמואל )‪ :(ã"òøú ¯ çìùéå‬בשבת‬ ‫מישראל‪ ,‬אם אך משליך מעליו בהגיע שבת‬ ‫באים יחד המלאכים שנתהוו ממצוות‬ ‫עול חשבונות הרבים אשר חשבו בני האדם‬ ‫ומעש"ט שעושים בכל ששת ימי המעשה‬ ‫ונותן דעתו להתקדש בקדושת שבת‪ ,‬זוכה‬ ‫המתיחסים לימין ושמאל‪ ,‬והם המסייעים‬ ‫להארת אלקות בצד מה‪ .‬ובזה יש לפרש מה‬ ‫לאדם לזכות לשבת שהוא שלימות מימין‬ ‫שאנו אומרים בליל שבת קודש שלום עליכם‬ ‫ומשמאל‪ ,‬ולהם אנו אומרים שלום עליכם‬ ‫מלאכי השלום וגו'‪ ,‬כי שלום הוא ברית כידוע‬ ‫מלאכי השלום‪ ,‬וע"כ שבת היא גאולה‪ ,‬כי כל‬ ‫והוא שבת‪ ,‬ע"כ כמו שבאברהם אבינו אחר‬ ‫הגלויות הן מעשו וישמעאל שהם כלל ע'‬ ‫המילה שלשה אנשים נצבים עליו‪ ,‬כן בכל‬ ‫השרים ל"ה מימין ול"ה משמאל כידוע‪.‬‬ ‫| טו‬ ‫נועם השבת כט שלום עליכם‬ ‫‪ äæ‬סיבת השראת הקדושה הנרגשת בכל אחד מישראל בליל שבת ובפרט באמירת‬ ‫שלום עליכם הגם שאינו יודע בבירור מהן מלאכים ומה הן שושבינין‪ ,‬כי‬ ‫המלאכים מעוררים רגשי קודש בלבות בני ישראל קדושים גם בדרגת הנפש‬ ‫הבהמית‪ ,‬שמהם שורש חיותה ‪.ä‬‬ ‫למעבד נשמתין‬ ‫‪ ãáìî‬זאת יש 'מלאכי עליון'‪ ,‬מלאכים של עולם האצילות‪ ,‬אין תפקידם להעלות‬ ‫עבודת הישראל למעלה‪ ,‬אלא הם משמשים כשלוחי המקום להשפיע אור‬ ‫לנשמה המושרשת בעולם האצילות‪ ,‬בהארת הנשמה יתירה בשבת‪ ,‬בכדי שתוכל‬ ‫להרגיש שלימות אור העליון‪ ,‬וכן להביא ברכת השבת לבתי בני ישראל‪ ,‬ועל כן‬ ‫נקראים הם 'מלאכי עליון' כי הם שלוחי הקב"ה – החתן‪ ,‬והם משמשים כשושביני‬ ‫החתן לגלות אורו הנעלה לכלה במקומה כאשר נשמתה מלובשת בגוף ‪.å‬‬ ‫סולם יעקב‬ ‫‪ íâ‬רואים אנו חילוקי עבודת המלאכים בסולם יעקב ש"מלאכי אלוקים עולים‬ ‫ויורדים בו"‪ ,‬המלאכים שליוו את יעקב אבינו בארץ ישראל עולים בסולם‬ ‫העליה‪ ,‬ובמקומם יורדים מלאכי חוץ לארץ‪ .‬מלאכי ארץ ישראל הם מארץ ישראל‬ ‫הערות וציונים‬ ‫ששת ימי המעשה אין שלום בתוך גוף האדם‪,‬‬ ‫איש ישראל בצד מה באים אליו שלשה‬ ‫שהנפש מושכת למעלה והגוף והחומר למטה‪,‬‬ ‫מלאכי השלום אחד לרפאות אותו מחולי‬ ‫אך בשבת שאפי' ע"ה אימת שבת עליו‪ ,‬אין‬ ‫נפשו‪ ,‬ואחד לבשרו שמעשיו נרצים היינו‬ ‫הגוף והחומר מושכים כ"כ למטה ונעשה‬ ‫לשמח את נפשו‪ ,‬ואע"ג דאיהו לא חזי מזלי'‬ ‫שלום ביניהם‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ויש לומר שזהו הענין‬ ‫חזי רב טוב הצפון לו‪ ,‬וזוהי לידת יצחק‬ ‫שהמלאכים מברכים בשלום‪ ,‬היינו שמגביהים‬ ‫כבמדרש הנעלם שרב צחוק הי' אז בעולם‪,‬‬ ‫גם את הגוף והחומר של האדם ויהי' שלום‬ ‫ואחד להפוך את סדום היינו להפריד ממנו את‬ ‫עם הנפש‪.‬‬ ‫חלקי הרע‪.‬‬ ‫‪ å‬ראה היכל הברכה )‪ :(úéùàøá‬ולסוד זה אנו‬ ‫‪ ä‬ראה שם משמואל )‪ :(æ"òøú ¯ àøéå‬וכעין‬ ‫אומרים בליל שבת שלום עליכם מלאכי‬ ‫דברינו אלה יתפרש לנו ענין שלום עליכם‬ ‫השרת ואח"כ בואכם לשלום מלאכי השלום‪,‬‬ ‫שאנו אומרים בליל שבת‪ ,‬דבודאי לזכות לעונג‬ ‫כי סוד מלאכי השרת הם כל צבא מרום‬ ‫שבת קשה מאד לאדם הטרוד בכל ששת ימי‬ ‫שרפים וחיות הקבועים למעלה‪ ,‬ושלום‬ ‫המעשה‪ ,‬אך לזה באים המלאכים מקודם‬ ‫צריכין אנו להקדים לכולם‪ ,‬אבל כשאנו‬ ‫ומברכים בשלום‪ .‬ויובן עפ"י מה שהגיד כ"ק‬ ‫אומרים בואכם לשלום שהוא מלאכים הנהו‬ ‫אבי אדומו"ר זצללה"ה בהא דאמרו ז"ל )‪úáù‬‬ ‫עופין דפרחין עם נשמתין‪ ,‬והם באים בליל‬ ‫‪ (:âë‬נר שבת משום שלום ביתו‪ ,‬היינו דבכל‬ ‫פרק ב‬ ‫טז |‬ ‫להשראות עליו אור עולם האצילות‪ ,‬ומלאכי חוץ לארץ נועדו לשמרו בכל דרכיו‬ ‫ומפני המזיקים‪ ,‬וכן להעלות עבודת הבירורים של יעקב אבינו בחוץ לארץ בצאן‬ ‫לבן‪ ,‬ושאר עבודת הקודש של בחיר האבות ‪.æ‬‬ ‫צאתכם לשלום‬ ‫‪ íãé÷ôú‬של מלאכי השרת המלוים את האדם בכל ימות השבוע ובפרט ביום‬ ‫השבת נשלם תיכף כאשר איש הישראלי מגיע לביתו ועומד אכן לקראת‬ ‫נקודת היחוד עם החתן‪ ,‬ועל כן מוזכר מלאכי השרת רק בקטע הראשון של פזמון‬ ‫'שלום עליכם'‪ ,‬ולאחר מכן מתחיל עיקר תפקידם של מלאכי עליון‪ ,‬שלוחי המקום‬ ‫בהארת עולם האצילות בנשמה‪ ,‬וכן כשלוחי ברכת השבת‪ ,‬ולכן אנו מזכירים מזמן‬ ‫זה רק את מלאכי עליון‪.‬‬ ‫‪ øçàìå‬מכן אנו אומרים צאתכם לשלום ומסימיים כי מלאכיו יצווה לך לשמרך‬ ‫בכל דרכיך ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם‪ ,‬כי עד כאן מוקפים‬ ‫היו החתן והכלה עם שושבינין‪ ,‬ומכאן והילך נועלים את הדלת בחדר היחוד‬ ‫ונשארים רק הקב"ה עם כנסת ישראל‪ ,‬המלך במסיבו‪.‬‬ ‫הערות וציונים‬ ‫שלווהו בארץ ישראל עלו וירדו מלאכי חוץ‬ ‫שבת עם נשמה יתירה‪ ,‬אזי אנו אומרים‬ ‫לארץ כו'‪ .‬דיש לכל מקום מלאכים מיוחדים‪,‬‬ ‫מלאכי השלום כי נקראין כך מלאכי השלום‬ ‫וכן בבחי' הזמן יש מלאכי שבת ומלאכי חול‪.‬‬ ‫ולא השרת‪ ,‬כי מלאכי השרת אינן באין כלל‪,‬‬ ‫פעם א' כתיב מלאכיו יצוה לך‪ ,‬ופעם אחד‬ ‫ודלא כאותן המשנים הנוסח ואינם יודעים מה‬ ‫כתיב חונה מלאך ה' סביב‪ .‬מלאכיו יצוה‬ ‫אומרים‪.‬‬ ‫מלאכי חול‪ ,‬לכן כתיב לשמרך בכל דרכיך‪,‬‬ ‫וחונה מלאך ה' על יום המנוחה דכתיב בי' אל‬ ‫‪ æ‬ראה שפת אמת )‪ :(à"ñøú ¯ àöéå‬בפסוק מלאכי‬ ‫יצא איש ממקומו‪.‬‬ ‫אלקים עולים ויורדים‪ .‬אחז"ל מלאכים‬