gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז • גליון תקנז‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫ ט"נשת תודלות תשרפל שורד‬ ‫דרוש לפרשת תולדות‬ ‫תשנ"ט‬ ‫אם יש אם למקרא או למסורת‬ ‫במדרש פליאה (הובא בבגדי אהרן‪ ,‬סוף פרשת תולדות)‪ ,‬בא אחיך במרמה ויקח‬ ‫ברכתך (כז‪ ,‬לה)‪ ,‬בא אחיך במרמה‪ ,‬בחכמת התורה‪ ,‬הוציא אפיקומן‬ ‫והראה לו‪ .‬ותמוה (ויעויין בפרדס יוסף לעיל פסוק כה‪ ,‬בשם הרה"ק רבי וואלף מסטריקוב מה‬ ‫שכתב בזה לדרכו בדברים נפלאים)‪.‬‬ ‫ב' טעמים בסיבת הדבר שכהו עיני יצחק מראות‬ ‫א) והנראה לומר בזה‪ ,‬דהנה מצינו ב' טעמים בסיבת הדבר שעיני יצחק כהו‬ ‫מראות‪ ,‬הטעם הא' מבואר ברש"י (לעיל פסוק א)‪ ,‬כדי שיבוא יעקב‬ ‫ויטול את הברכות‪ ,‬והטעם הב' מבואר במדרש (ב״ר סה‪ ,‬ג)‪ ,‬מפני שיצחק לקח‬ ‫שוחד מעשו והצדיק מעשיו לפיכך כהו עיניו‪ ,‬שנאמר (שמות כג‪ ,‬ח) כי השוחד‬ ‫יעוור פקחים וגו'‪ ,‬עיי"ש‪ .‬נמצא שאם יתברר שלא העווה יצחק בכך שלקח‬ ‫שוחד מעשו הרשע‪ ,‬מוכחא מילתא שבדין הוא שיבוא יעקב ויטול את הברכות‪,‬‬ ‫שהרי כל כהיית עיני יצחק היתה בשביל כך‪.‬‬ ‫רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו אם הפסח נאכל בב' חבורות קמיפלגי‬ ‫אם יש אם למקרא או למסורת‬ ‫והנה על מה ששנינו (פסחים קיט‪ ,‬ב) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן‪ ,‬אמרו‬ ‫בגמ׳ שם‪ ,‬מאי אפיקומן‪ ,‬אמר רב‪ ,‬שלא יעקרו מחבורה לחבורה‪ .‬ופירש‬ ‫רשב"ם‪ ,‬שלא יעקרו מחבורה לחבורה‪ ,‬אחר שאכלו הפסח בחבורה‪ ,‬לא ילכו‬ ‫בחבורה אחרת לאכול לא פת ולא שום דבר‪ ,‬גזירה דילמא אתי למיכל את‬ ‫הפסח בשני מקומות‪ ,‬ואנן תנן סתמא כרבי יהודה בכיצד צולין (שם פו‪ ,‬א) דפסח‬ ‫נאכל בשתי חבורות‪ ,‬ואין האוכל אוכל הפסח בשני מקומות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬מבואר‬ ‫[ג]‬ ‫ ט"נשת תודלות תשרפל שורד‬ ‫מדבריו‪ ,‬דלשיטת רב דין זה דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן בשיטת רבי‬ ‫יהודה הוא דאיתמר‪ ,‬אבל לרבי שמעון שהפסח נאכל בשני מקומות‪ ,‬מותר‬ ‫לעקור מחבורה לחבורה ומפטירין אחר הפסח אפיקומן‪.‬‬ ‫ובטעם מחלוקתם של רבי יהודה ורבי שמעון אם הפסח נאכל בב' מקומות‬ ‫ולא בב' חבורות או שהוא נאכל בב' חבורות ולא בב' מקומות‪ ,‬אמרו‬ ‫בגמ' שם דקמיפלגי אם יש אם למקרא או יש אם למסורת‪ ,‬דרבי יהודה סבר‬ ‫יש אם למסורת‪ ,‬ומשום הכי דרש קרא דכתיב (שמות יב‪ ,‬מו) בבית אחד יאכל‪,‬‬ ‫יאכל בפת"ח דקאי אגברא‪ ,‬שהאוכל את הפסח יאכלנו בבית אחד ולא בב'‬ ‫בתים‪ .‬ורבי שמעון סבר יש אם למקרא ויאכל קרינן בציר"י דאפסח קאי ולא‬ ‫אגברי‪ ,‬כלומר‪ ,‬עיקר תחילת אכילתו תהא בחבורה אחת‪ ,‬ולא יתחלק לשתי‬ ‫חבורות‪ ,‬אבל גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא‪ ,‬דלא קפיד רחמנא‬ ‫אלא אעיקר תחילת אכילה‪ ,‬עיי"ש‪ .‬נמצא דלשיטת רב יש להוכיח מהא דאין‬ ‫מפטירין אחר הפסח אפיקומן דיש אם למסורת‪.‬‬ ‫אם אב מותר לקחת שוחד מבנו‬ ‫ב) ובגמ׳ (פסחים קיט‪ ,‬א)‪ ,‬אמר רבי שמעון בן לקיש משום ר׳ יהודה נשיאה מאי‬ ‫דכתיב (יחזקאל א‪ ,‬ח) וידי אדם מתחת כנפיהם‪ ,‬ידו כתיב‪ ,‬זה ידו של‬ ‫הקדוש ברוך הוא שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד מדת‬ ‫הדין‪ ,‬וברש״י‪ ,‬מיד מידת הדין‪ ,‬שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם‬ ‫בסתר‪ .‬והנה פריסת יד זו תחת כנפי החיות היא כעין מקח שוחד בסתר מאת‬ ‫בני ישראל‪ .‬ואע"פ שהתורה אמרה (דברים טז‪ ,‬יט) לא תקח שוחד‪ ,‬כבר אמרו‬ ‫במדרש (הובא בחנוכת התורה אות קע; ובאסיפת הכהן בליקוטים בסוף הספר)‪ ,‬שהשטן‬ ‫שואל להקב״ה היאך הוא מקבל תשובה הא הוה כמקבל שוחד‪ ,‬והשיב לו‬ ‫הקב״ה‪ ,‬שכשישראל עושים תשובה הם בנים למקום (עי' קידושין לו‪ ,‬א)‪ ,‬ואב‬ ‫מבנו מותר ליקח שוחד‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫נמצא שמכך שמועלת תשובה יש להוכיח שהאב מותר לקבל מבנו שוחד‪.‬‬ ‫ושוב אי אפשר לומר שעיני יצחק כהו לפי שלקח שוחד מעשו‪ ,‬שהרי‬ ‫האב מותר ליטול שוחד מבנו‪ ,‬ובהכרח שכהו עיניו כדי שיבוא יעקב ויטול את‬ ‫הברכות‪ ,‬ובדין הוא שבא יעקב ונטל את הברכות‪.‬‬ ‫[ד]‬ ‫ ט"נשת תודלות תשרפל שורד‬ ‫אמנם כל דברינו אלה‪ ,‬הם על פי מה שדרשו מדכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם‪,‬‬ ‫וידו כתיב‪ ,‬דיש אם למסורת‪ ,‬אבל אי יש אם למקרא וידי קרינן‪ ,‬לא קאי‬ ‫קרא כלל על ידו של הקב"ה‪ ,‬ואין לנו ללמוד מכאן שהאב מותר לקחת שוחד‬ ‫מבנו‪ ,‬ושוב שפיר יש לומר שכהו עיני יצחק מחמת שקיבל שוחד מעשו‪ ,‬ואין‬ ‫ראיה ממה שכהו עיניו שהברכות מיועדות ליעקב‪.‬‬ ‫ובזה יובנו דברי המדרש‪ ,‬בא אחיך במרמה‪ ,‬בחכמת התורה‪ ,‬הוציא אפיקומן‬ ‫והראה לו‪ .‬דכיון שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שלא יעקרו‬ ‫מחבורה לחבורה כשיטת רב‪ ,‬אם כן מוכח דקיי”ל כר׳ יהודה דאין האוכל אוכל‬ ‫את הפסח בשני מקומות‪ ,‬משום דיש אם למסורת ויאכל כתיב בפת"ח‪ ,‬ואם‬ ‫כן יש לדרוש גם בקרא דכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם‪ ,‬וידו כתיב‪ ,‬שידו של‬ ‫הקב״ה פשוטה לקבל שבים‪ ,‬לפי שהאב רשאי לקבל שוחד מבנו‪ ,‬ואם כן אי‬ ‫אפשר לומר שעיני יצחק כהו בשביל שקיבל שוחד מעשו‪ ,‬אלא כדי שיבוא‬ ‫יעקב ויטול את הברכות‪ ,‬ושפיר מוכח שהברכות היו מיועדות ליעקב‪ ,‬ובדין‬ ‫נטל את הברכות‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[ה]‬ ‫ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער‬ ‫בעידן רעוא דרעוין פרשת תולדות‬ ‫תשס"ה‬ ‫בתוה"ק ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני‪ ,‬ויאמר יעקב אל‬ ‫אביו אנכי עשיו בכורך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה‬ ‫מצידי בעבור תברכני נפשך‪ ,‬ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני‬ ‫ויאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני‪ ,‬ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני‬ ‫האתה זה בני עשיו אם לא‪ ,‬ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקול קול‬ ‫יעקב והידים ידי עשיו‪ ,‬ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשיו אחיו שעירות ויברכהו‬ ‫(כז‪ ,‬יח‪-‬כג)‪.‬‬ ‫ויש לדקדק באומרו הכא ויברכהו‪ ,‬והרי לפי משמעות הכתובים עדיין לא‬ ‫בירכו‪ ,‬אלא לאחר שאכל מן המטעמים אשר הביא לפניו כתיב (לקמן כז‪-‬‬ ‫כח) שבירכו ואמר לו ויתן לך האלקים וגו'‪ ,‬ומהו אומרו כאן ויברכהו‪ ,‬וראה באור‬ ‫החיים הק' (ד"ה ויברכהו) מה שכתב בזה‪.‬‬ ‫ובאומרו הקול קול יעקב והידים ידי עשיו‪ ,‬דרשו חז"ל (בראשית רבה סה‪ ,‬כ) בזמן‬ ‫שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשיו‪ ,‬וכבר עמדו‬ ‫בזה המפרשים (כלי יקר‪ ,‬ד"ה ורז"ל דרשו‪ ,‬ועוד) דלא אתי שפיר לפי פשטות הכתוב‬ ‫דמשמע שהקול קול יעקב והידים ידי עשיו בהדדי אזלי‪ ,‬והאיך דרשינן מהכא‬ ‫שבזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו‪.‬‬ ‫וברש"י‪ ,‬קול יעקב‪ ,‬שמדבר בלשון תחנונים‪ ,‬קום נא‪ ,‬אבל עשיו בלשון‬ ‫קטגוריא דיבר‪ ,‬יקום אבי‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולכאורה צ"ב‪ ,‬דלעיל מיניה בסמוך‬ ‫פירש רש"י גופיה‪ ,‬גשה נא ואמשך‪ ,‬אמר יצחק בלבו‪ ,‬אין דרך עשיו להיות‬ ‫שם שמים שגור בפיו‪ ,‬וזה אמר כי הקרה ה' אלקיך‪ ,‬ע"כ‪ .‬משמע מדברי רש"י‬ ‫אלו שסיבת הדבר שנתעורר ספק בלב יצחק שמא העומד לפניו הוא יעקב‬ ‫ולא עשיו לא היה מחמת סגנון דיבורו בלשון תחנונים‪ ,‬אלא משום שהזכיר‬ ‫שם שמים‪ ,‬ולכאורה ביאור הדברים משום שמה שדיבר בלשון תחנונים‬ ‫[ו]‬ ‫ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער‬ ‫אינה ראיה והוכחה כל כך שזה יעקב‪ ,‬ורק מה שהזכיר שם שמים עורר בלבו‬ ‫ספק‪ ,‬אם כן מאי טעמא נקט רש"י בתר הכי באומרו הקול קול יעקב‪ ,‬שמדבר‬ ‫בלשון תחנונים‪ ,‬ולא נקט שהזכיר שם שמים‪ ,‬וכאמור שזה היה הגורם להספק‬ ‫שנתעורר אצלו‪.‬‬ ‫ובעצם דברי רש"י אלו שעשיו לא היה שם שמים שגור בפיו‪ ,‬הקשה הרמב"ן‬ ‫(ד"ה גשה נא ואמשך) דהרי יצחק חשב כי עשיו הוא צדיק גמור ומדקדק‬ ‫במצות‪ ,‬ואיך הבין דבר זה שאינו מזכיר כלל שם שמים‪ .‬ומתרץ הרמב"ן שיצחק‬ ‫סבר דכיון שעשיו היה איש שדה‪ ,‬הריהו ירא שמא יזכיר שם שמים מבלי כוונה‬ ‫או במקום שאינו טהור‪ ,‬ונחשב אצל יצחק אביו כענין של יראת שמים‪.‬‬ ‫והנראה לבאר‪ ,‬דכאשר שמע יצחק את יעקב מדבר אליו בלשון רכה ותחנונים‬ ‫קום נא שבה וגו'‪ ,‬הגם שלכאורה הרי זה סימן כי יעקב הוא העומד‬ ‫לפניו‪ ,‬עדיין לא סבר כי יעקב בא במרמה ליטול הברכות‪ ,‬כי יתכן שאירע‬ ‫שעשיו דיבר כן‪ ,‬ונמצא שנוסח הדיבור אינו סימן מובהק לקבוע כי יעקב הוא‪,‬‬ ‫ולכן לא קראו למששו ולבדוק אם עשיו הוא‪ .‬אמנם כאשר הוסיף ושאלו מה‬ ‫זה מיהרת למצוא בני והשיב כי הקרה ה' אלקיך לפני‪ ,‬ושמע יצחק שהזכיר שם‬ ‫שמים‪ ,‬או אז כבר קיבל את הדברים כסימן ומעתה יש מקום לחשוש שמא‬ ‫יעקב הוא‪ ,‬ולכן אמר לו גשה נא ואמשך בני וגו'‪ .‬והוא על פי שכתב בקצות‬ ‫החושן (סימן סה‪ ,‬ס"ק יא) דצירוף ב' סימנים בינונים דינם כסימן מובהק‪ ,‬עיי"ש‬ ‫שמוכיח דבריו מסוגיית הש"ס בבבא מציעא (כז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫על פי זה יובן מה ששאל יצחק את יעקב מה זה מיהרת למצוא בני‪ ,‬אשר כבר‬ ‫עמד בזה הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל (חכמת התורה‪ ,‬ד"ה ויגש יעקב‪ ,‬שנת‬ ‫תקע"ז) שלכאורה אין לו מובן‪ ,‬כי שאלה כזו מקומה לשאול כאשר האדם צריך‬ ‫היה לעשות איזו פעולה‪ ,‬ועשאה בזריזות יתירה‪ .‬מה שאין כן כאשר אין הדבר‬ ‫תלוי במעשה האדם אלא במציאה אשר צדו עיניו‪ ,‬מה מקום יש לפליאה האיך‬ ‫מיהר למצאו‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫ויתכן לומר דאין הכי נמי לא היה פלא בעיני יצחק מה שמיהר למצוא‪ ,‬אלא‬ ‫משום ששמע אותו מדבר בלשון רכה ותחנונים כדרכו של יעקב אחיו‪,‬‬ ‫והן אמנם עדיין לא נתייחס לכך כסימן מובהק כנזכר לעיל‪ ,‬אמנם ביקש עצה‬ ‫ותחבולה ליכנס עמו בדברים ולראות סימן נוסף האם מזכיר הוא שם שמים‬ ‫[ז]‬ ‫ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער‬ ‫בדיבורו‪ ,‬ולכן שאלו מה זה מיהרת למצוא בני‪ ,‬ואכן השיבו יעקב בהזכרת שם‬ ‫שמים כי הקרה ה' אלקיך לפני‪.‬‬ ‫והנה איתא בכתב סופר (פרשתן‪ ,‬ד"ה ויאמר הקול קול יעקב) לבאר מאי דאיתא‬ ‫במדרש (דברים רבה א‪ ,‬טו) שכאשר נכנס עשיו אל יצחק ואמר לו בא אחיך‬ ‫במרמה ויקח ברכתך (להלן כז‪ ,‬לה) התחיל עשיו לצעוק ואמר ראו מה עשה לי‬ ‫התם הזה‪ ,‬שכתוב בו (לעיל כה‪ ,‬כז) ויעקב איש תם יושב אהלים‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולכאורה‬ ‫תמוה שהרי בא עשיו עתה לטעון ולהתרעם על יעקב שנטל ממנו הברכות‬ ‫בערמה‪ ,‬וטפי אתי שפיר למימר ראו מה עשה לי הרמאי הזה‪.‬‬ ‫עוד צריך להבין את התנהגותו של יעקב בעת ההיא כאשר בא לפני אביו‪ ,‬כי‬ ‫הרי עשה כל טצדקי שיצחק אביו יחשוב כי עשיו הוא‪ ,‬ואם כן למה לא‬ ‫שינה את דיבורו לדבר כעשיו אחיו בלא הזכרת שם שמים‪ ,‬אשר דבר זה יכול‬ ‫לעורר את חשדו של יצחק עליו‪.‬‬ ‫ומבאר על פי דברי האבן עזרא (כז‪ ,‬מ‪ ,‬ד"ה והיה כאשר תריד) שהקשה האיך חלה‬ ‫הברכה על יעקב‪ ,‬והרי יצחק נתכוין בברכתו על עשיו‪ .‬ותירץ דכיון‬ ‫שיצחק גופיה לא היה סמוך ובטוח בוודאות כי עשיו הוא‪ ,‬שהרי כך אמר הקול‬ ‫קול יעקב והידים ידי עשיו‪ ,‬נמצא שבשעה שבירכו היה בכוונתו על בנו יהיה‬ ‫מי שיהיה‪.‬‬ ‫ולפי זה מבאר הכת"ס שבכוונה תחילה לא רצה יעקב לדבר כעשיו אחיו‪ ,‬כי‬ ‫אילו היה עושה כן לא היה עולה בדעתו של יצחק שום צל של ספק‪,‬‬ ‫והיה מכוון בברכתו על עשיו‪ ,‬וח"ו לא היו חלין הברכות על ראש יעקב‪ ,‬ולכן‬ ‫נהג באופן שיהא סתירה בין קולו לבין ידיו‪ ,‬ובכן יברכהו יצחק על צד הספק‬ ‫מכל מקום‪.‬‬ ‫זהו שאמר עשיו הרשע כאשר נודע לו כי נתברך יעקב מאת יצחק אביו‪ ,‬ראו‬ ‫מה עשה לי התם הזה‪ ,‬כי אילו לא היה יעקב איש תם וצדיק וישר אשר‬ ‫בכל עת שם שמים שגור בפיו‪ ,‬אז לא היה לעשיו שום צער על שבירכו יצחק‪,‬‬ ‫כי ממילא לא היו חלין עליו הברכות‪ ,‬דהוי ברכה בטעות‪ .‬אבל כיון שיעקב הוא‬ ‫איש תם אשר בכל ענייניו מזכיר שם שמים‪ ,‬דין גרמא שחלה עליו הברכה‪,‬‬ ‫עכתו"ד הכת"ס‪.‬‬ ‫[ח]‬ ‫ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער‬ ‫לפי דבריו יתבאר לנכון אמרו ויברכהו אחר שמיששו ואמר הקול קול יעקב‬ ‫והידים ידי עשיו‪ ,‬כי אין הכוונה שכאן בירך אותו בפועל‪ ,‬שהרי כתיב‬ ‫בקרא שבירכו לאחר שאכל מן המטעמים ויבא לו יין וישת‪ ,‬אלא כוונת הכתוב‬ ‫לומר שמשום שהיה הקול קול יעקב והידים ידי עשיו‪ ,‬לכן ויברכהו‪ ,‬רצ"ל חלה‬ ‫עליו הברכה שבירכו לאחר מכן‪ ,‬כי זה שהיה הספק בלבו מי הוא‪ ,‬היא שגרמה‬ ‫לו להתברך‪.‬‬ ‫אמנם לפי זה נמצא שיצחק אבינו בירכו אף שלא היה בטוח כי עשיו הוא‪,‬‬ ‫ונתכוין לברכו מכל מקום‪ ,‬אם כן צריך להבין למה לו ליעקב כל הטורח‬ ‫הזה ללבוש את בגדי עשיו אחיו החמודות ולהניח את עורות גדיי העזים על‬ ‫ידיו ועל חלקת צואריו‪ ,‬כדי שיסבור יצחק כי עשיו בנו בכורו הוא‪ ,‬והרי ממילא‬ ‫לא הצליח לרמות את אביו לגמרי‪ ,‬וכאמור שבכוונה תחילה עשה כן שלא‬ ‫יסבור יצחק בוודאות שהוא עשיו‪ ,‬והיה לו ספק השקול שמא יעקב הוא מחמת‬ ‫ב' הסימנים ששמע בקולו‪ ,‬ואעפ"כ בירכו‪ .‬ואם כן היה לו לבוא לפני יצחק אביו‬ ‫בתוארו הרגיל ולהביא לפניו המטעמים אשר עשתה אמו‪ ,‬וגם באופן זה היה‬ ‫מברכו‪ ,‬ולמה נצרך לעשות שיהיו הידים ידי עשיו‪.‬‬ ‫ויתבאר בהקדם להבין מה דמתאמרא בשם הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע על‬ ‫אודות מעשיה של רבקה אמנו ששלחה את יעקב להתברך‪ ,‬כי בכל‬ ‫מקום שנתערבו הנשים לא נגמר הדבר בכי טוב‪ ,‬ולפום ריהטא לפלא גדול‬ ‫ייחשב מימרא זו‪ ,‬שהרי הוציאה הברכות מעשיו לטובתו של יעקב‪.‬‬ ‫אלא ביאור הדבר יתכן על פי מה שכתבו בספה"ק (ראה ספר דברי מאיר‪ ,‬ליקוטים‬ ‫מהרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע‪ ,‬פרשתן‪ ,‬ד"ה שמעתי‪ ,‬בשם הרה"ק רבי פייוויש‬ ‫מבראדשין זי"ע) בביאור הכתוב (לעיל כה‪ ,‬כח) ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו‪,‬‬ ‫על דרך מה שמצינו (שבת פט‪ ,‬ב) שלעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך‬ ‫חטאו לי‪ ,‬וכן ליעקב‪ ,‬ולא יהא להם פתחון פה להליץ טוב על ישראל‪ ,‬ורק יצחק‬ ‫אבינו ימליץ טוב עליהם כמבואר שם בגמ' אריכות דבריו עד שיסיים ויאמר‬ ‫פלגא עלי ופלגא עלך עיי"ש‪ .‬ובפשטות דברי הגמ' הוא לפלא‪ ,‬שהפליג יצחק‬ ‫מאוד בטענותיו בדברים שאינם מסתברים כל כך‪ .‬אך יצחק היה לו במה לטעון‬ ‫לפני רבש"ע‪ ,‬ראה והבט כי היה לי בן הנקרא בפי כל עשיו הרשע‪ ,‬ואף על פי‬ ‫כן אהבתי אותו באמת ורחמתיהו כאב לבן‪ ,‬אף אתה רבש"ע תלמוד ק"ו לרחם‬ ‫על בני שהם בניך היקרים אף על פי שחטאו‪ ,‬ובכח זה יוכל להליץ יושר על בני‬ ‫ישראל‪ .‬וזה כוונת הכתוב ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו‪ ,‬פירוש למה אהב‬ ‫[ט]‬ ‫ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער‬ ‫את עשיו‪ ,‬למען יהיה ליצחק ציד וטענה חזקה בפיו לעתיד לבא כשיאמר לו‬ ‫הקב"ה בניך חטאו‪.‬‬ ‫ולפי זה יתבאר מה שחפץ היה יצחק לברך את עשיו‪ ,‬אף שידע כי יעקב הוא‬ ‫איש תם יושב אהלים‪ ,‬ואילו עשיו רשע הוא מצאתו מרחם אמו‪ ,‬אלא‬ ‫שחפץ היה בכך לעורר זכות על בני ישראל לדורות עולם‪ ,‬כי אם יצחק בירך‬ ‫את עשיו הרשע‪ ,‬משום שבנו הוא‪ ,‬ואף שאינו מתנהג כשורה‪ ,‬אם כן קל וחומר‬ ‫בן בנו של ק"ו שהקב"ה ישפיע על בני ישראל באשר הם כל טוב סלה‪ ,‬ונמצא‬ ‫שבמעשיה של רבקה מנעה כח זה של מליצת יושר על כלל ישראל [אף שעדיין‬ ‫לא בטלה טענתו של יצחק‪ ,‬כי מכל מקום יבוא בטענה משום שאהב את עשיו‬ ‫ורצה לברכו‪ ,‬אעפ"כ אילו היה מתברך בפועל היתה גדולה טענתו שבעתיים]‪.‬‬ ‫על זה הדרך יובן מה שהלבישה רבקה את יעקב את בגדי עשיו ואת עורות‬ ‫גדיי העזים‪ ,‬כדי שיסבור יצחק כי הידים ידי עשיו‪ ,‬כי אילו היה יצחק‬ ‫מברך את יעקב ביודעו בבטחה כי יעקב הוא‪ ,‬אם כן היה חל הברכה רק כאשר‬ ‫יהיו זרעו של יעקב בתכלית השלימות מה שאין כן אם ברבות הימים יכשלו‬ ‫בחטאים‪ ,‬ח"ו תיפסק מהם הברכה‪ .‬לכן עשתה רבקה שיתברך דייקא באופן‬ ‫זה של הידים ידי עשיו‪ ,‬ובכן תחול עליהם הברכה אף אם יהיו מעשיהם ח"ו‬ ‫בבחינת ידי עשיו‪ ,‬אף על פי כן כיון שהם מזרעו של יעקב לא תיפסק מאתם‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫עוד מילין בגו לבאר אומרו הקול קול יעקב והידים ידי עשיו‪ ,‬וליתן טעם‬ ‫לדבר מה שעשתה רבקה כן להלביש ליעקב את בגדי עשיו‪ ,‬אף שיצחק‬ ‫היה מברכו גם בלאו הכי‪ ,‬ונקדים דברי הגמ' (נדרים פא‪ ,‬א) שלא ידעו החכמים‬ ‫והנביאים על מה אבדה הארץ עד שפירשה הקב"ה בעצמו (ירמיה ט‪ ,‬יב) על עזבם‬ ‫את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה‪ .‬וכן אמרו חז"ל‬ ‫(ירושלמי‪ ,‬חגיגה‪ ,‬פרק א‪ ,‬הלכה ז) שוויתר הקב"ה על עון עבודה זרה גילוי עריות‬ ‫ושפיכות דמים ולא וויתר על ביטול תורה‪ ,‬וצריך ביאור על מה יצא הקצף כל‬ ‫כך על עון ביטול תורה‪ ,‬יתר על שאר עבירות החמורות שבתורה [וכבר דיברנו‬ ‫השבוע מענין זה והזכרנו פירושו של האלשיך הק' בזה (איכה א‪ ,‬ז)]‪.‬‬ ‫ויבואר‪ ,‬דהנה מצינו (ברכות לב‪ ,‬א‪ ,‬וברש"י שם ד"ה דכתיב) שהקב"ה אומר (מיכה ד‪ ,‬ו)‬ ‫ואשר הרעותי‪ ,‬אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע‪ ,‬אמנם מאידך גיסא‬ ‫אמרו חז"ל (קידושין ל‪ ,‬ב) שאמר להם הקב"ה לישראל בראתי יצר הרע ובראתי‬ ‫[י]‬ ‫ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער‬ ‫לו תורה תבלין‪ ,‬אם אתם עוסקין בתורה אין אתם נמסרין בידו‪ ,‬ואם כן הרי יש‬ ‫לו להאדם עצה ותרופה נגד היצר הרע‪.‬‬ ‫וי"ל כי אכן הדבר תלוי בהאדם‪ ,‬כי אם לא עסק בתורה כראוי‪ ,‬אזי לא יוכל לבוא‬ ‫בשום אמתלא ותירוץ על היצר הרע הקשה כאבן שהכשילו בעבירות‬ ‫חמורות‪ ,‬כי הרי נתן לך הקב"ה את התורה אשר על ידה תוכל להתגבר עליו‪.‬‬ ‫אבל אם האדם עשה את כל אשר לאל ידו ועסק בתוה"ק כפי יכלתו‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫נתגבר עליו היצר הרע להכשילו ולהחטיאו‪ ,‬או אז אין עליו שום טענה‪ ,‬ועל זה‬ ‫יאמר הקב"ה כביכול ואשר הרעותי‪ ,‬אני גרמתי להם‪.‬‬ ‫ועל דרך זה כתב בפנים יפות (סוף פרשת כי תצא‪ ,‬ד"ה ושמעתי בזה) לבאר אומרם‬ ‫ז"ל (ברכות ה‪ ,‬א) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע‪ ,‬אם נצחו מוטב‬ ‫ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה‪ .‬והקשו המפרשים‬ ‫כי אם הזכרת יום המיתה היא העצה המועלת ביותר‪ ,‬מאי טעמא לא הזכירה‬ ‫תחילה‪ .‬וביאר הפנים יפות דמה שאמרו יזכיר לו יום המיתה היינו יום מיתתו‬ ‫ושחיטתו של היצר הרע‪ ,‬שלעתיד לבוא ישחטנו הקב"ה לעינינו (סוכה נב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ולכן נקטו ענין הזכרת יום המיתה רק בסוף הענין‪ ,‬כי כל זמן שמועיל לו לאדם‬ ‫העצה של יעסוק בתורה ועל ידה יכול להתגבר על יצרו‪ ,‬אכתי אין היצר הרע‬ ‫מחויב מיתה‪ ,‬שהרי כך אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין‪,‬‬ ‫אבל אם אף עצה זו כבר אינה מועלת לו לינצל מן היצר‪ ,‬כיון שהוא עושה‬ ‫הרבה יותר ממה שנצטווה והורשה לעשות‪ ,‬עד כדי כך שעסק התורה אינה‬ ‫מועלת להאדם לינצל ממנו‪ ,‬או אז עתיד הוא ליתן את הדין‪ ,‬ואתא הקב"ה‬ ‫ושחט למלאך המות‪ ,‬עכתוד"ק‪.‬‬ ‫בכן יתבאר מה שנחתם גזר דינם של ישראל לחורבן בית המקדש דייקא על‬ ‫עון ביטול תורה‪ ,‬הגם שחטאו גם בעבירות החמורות שבחמורות‪ ,‬כי אילו‬ ‫היו עוסקין בתורה לא היה עליהם כל כך טענה ותביעה‪ ,‬כי הם עשו השתדלותם‬ ‫ללחום עם היצר הרע בכח התוה"ק אשר הוא התבלין שנתן להם השי"ת‪ ,‬ודא‬ ‫עקא שהיצר הרע התגבר עליהם ביתר שאת עד שגם עצה זו לא עלתה בידם‬ ‫להכניעו‪ .‬אבל כיון שנתבטלו מן התורה‪ ,‬מעתה יש עליהם תביעה על כל מה‬ ‫שנכשלו בעצת יצרם‪.‬‬ ‫זהו שאמר יצחק אבינו לפני שבירך את יעקב בנו הקול קול יעקב והידים ידי‬ ‫עשיו‪ ,‬היינו שאף אם יבוא העת אשר בני ישראל יכשלו ח"ו בחטאים‬ ‫[אי]‬ ‫ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער‬ ‫וידיהם יהיו בבחינת ידי עשיו‪ ,‬אף על פי כן יהיו ראויים לברכה‪ ,‬וזאת בתנאי‬ ‫שיהא הקול קול יעקב‪ ,‬שאם קולם מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‬ ‫ועוסקים בדברי תורה‪ ,‬יענה ויאמר הקב"ה אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע‪,‬‬ ‫ולא תמנע מהם הברכה‪.‬‬ ‫בזה יש ליתן טעם לשבח למה שיש נוהגין (ראה רמ"א או"ח‪ ,‬סימן תרסט‪ ,‬סעיף א)‬ ‫לקרוא בליל שמחת תורה אלו המקראות האמורות בפרשתן בבוא יעקב‬ ‫לפני יצחק אביו ושאלו האתה זה בני עשיו וגו'‪ ,‬ולהנ"ל יומתק לנכון‪ ,‬כי באים‬ ‫לרמז ביום שמחת תורה‪ ,‬כי אם בני ישראל עוסקים בתורה הק'‪ ,‬אזי אף אם‬ ‫מעשיהם אינם ממש כמעשה יעקב אבינו‪ ,‬אלא בבחינת הידים ידי עשיו‪ ,‬אף‬ ‫על פי כן ראויים הם לברכה‪ ,‬שהרי באופן זה אין לו רשות להיצר הרע להתגבר‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫הנה ברכנו היום החודש כסלו‪ ,‬ועתה נכנסים אנו לחודש זה אשר מתחילתו‬ ‫כבר מתנוצצים אורות ימי החנוכה הרומז על אור התורה‪ ,‬וימים אלו‬ ‫מסוגלים לגאולה‪ ,‬כדאיתא (בני יששכר‪ ,‬מאמרי כסלו טבת‪ ,‬מאמר ב‪ ,‬אות ח) שחנוכה‬ ‫הוא חינוך והרגל לגאולה העתידה‪.‬‬ ‫ירחם השי"ת על כל כלל ישראל בכל מקום שהם בכל מקומות מושבותיהם‬ ‫בכל אתר ואתר‪ ,‬בכלליות ובפרטיות‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬וכל מי‬ ‫שצריך לישועה יתברך בבני חיי ומזוני רויחי‪ ,‬ובקרוב נלך לקראת משיח צדקנו‬ ‫במהרה בימינו אמן‪( .‬אהל שלמה רעד"ר‪ ,‬חלק א‪ ,‬מאמר ח)‬ ‫ד‬ ‫[בי]‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' אברהם מאסקאוויטש שליט"א‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫* * *‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' יעקב מאיר שפיטצער הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬