מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — תולדות (2026-11-09)

קונטרס
מעיינות
החיים
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר zצוקללה"ה
פרשת תולדות תשפ"ז • גליון תקנז
פה יוניאן סיטי יצ"ו
©
כל הזכויות שמורות
י"ל ע"י
מכון שלמה משנתו
להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה
שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל
להערות והארות
או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל:
201-455-7269
בארה"ק:
052-712-6945
דוא"ל:
mayunoshachaim@gmail.com
ט"נשת תודלות תשרפל שורד
דרוש לפרשת תולדות
תשנ"ט
אם יש אם למקרא או למסורת
במדרש פליאה (הובא בבגדי אהרן ,סוף פרשת תולדות) ,בא אחיך במרמה ויקח
ברכתך (כז ,לה) ,בא אחיך במרמה ,בחכמת התורה ,הוציא אפיקומן
והראה לו .ותמוה (ויעויין בפרדס יוסף לעיל פסוק כה ,בשם הרה"ק רבי וואלף מסטריקוב מה
שכתב בזה לדרכו בדברים נפלאים).
ב' טעמים בסיבת הדבר שכהו עיני יצחק מראות
א) והנראה לומר בזה ,דהנה מצינו ב' טעמים בסיבת הדבר שעיני יצחק כהו
מראות ,הטעם הא' מבואר ברש"י (לעיל פסוק א) ,כדי שיבוא יעקב
ויטול את הברכות ,והטעם הב' מבואר במדרש (ב״ר סה ,ג) ,מפני שיצחק לקח
שוחד מעשו והצדיק מעשיו לפיכך כהו עיניו ,שנאמר (שמות כג ,ח) כי השוחד
יעוור פקחים וגו' ,עיי"ש .נמצא שאם יתברר שלא העווה יצחק בכך שלקח
שוחד מעשו הרשע ,מוכחא מילתא שבדין הוא שיבוא יעקב ויטול את הברכות,
שהרי כל כהיית עיני יצחק היתה בשביל כך.
רבי יהודה ורבי שמעון שנחלקו אם הפסח נאכל בב' חבורות קמיפלגי
אם יש אם למקרא או למסורת
והנה על מה ששנינו (פסחים קיט ,ב) אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ,אמרו
בגמ׳ שם ,מאי אפיקומן ,אמר רב ,שלא יעקרו מחבורה לחבורה .ופירש
רשב"ם ,שלא יעקרו מחבורה לחבורה ,אחר שאכלו הפסח בחבורה ,לא ילכו
בחבורה אחרת לאכול לא פת ולא שום דבר ,גזירה דילמא אתי למיכל את
הפסח בשני מקומות ,ואנן תנן סתמא כרבי יהודה בכיצד צולין (שם פו ,א) דפסח
נאכל בשתי חבורות ,ואין האוכל אוכל הפסח בשני מקומות ,עכ"ל .מבואר
[ג]
ט"נשת תודלות תשרפל שורד
מדבריו ,דלשיטת רב דין זה דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן בשיטת רבי
יהודה הוא דאיתמר ,אבל לרבי שמעון שהפסח נאכל בשני מקומות ,מותר
לעקור מחבורה לחבורה ומפטירין אחר הפסח אפיקומן.
ובטעם מחלוקתם של רבי יהודה ורבי שמעון אם הפסח נאכל בב' מקומות
ולא בב' חבורות או שהוא נאכל בב' חבורות ולא בב' מקומות ,אמרו
בגמ' שם דקמיפלגי אם יש אם למקרא או יש אם למסורת ,דרבי יהודה סבר
יש אם למסורת ,ומשום הכי דרש קרא דכתיב (שמות יב ,מו) בבית אחד יאכל,
יאכל בפת"ח דקאי אגברא ,שהאוכל את הפסח יאכלנו בבית אחד ולא בב'
בתים .ורבי שמעון סבר יש אם למקרא ויאכל קרינן בציר"י דאפסח קאי ולא
אגברי ,כלומר ,עיקר תחילת אכילתו תהא בחבורה אחת ,ולא יתחלק לשתי
חבורות ,אבל גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא ,דלא קפיד רחמנא
אלא אעיקר תחילת אכילה ,עיי"ש .נמצא דלשיטת רב יש להוכיח מהא דאין
מפטירין אחר הפסח אפיקומן דיש אם למסורת.
אם אב מותר לקחת שוחד מבנו
ב) ובגמ׳ (פסחים קיט ,א) ,אמר רבי שמעון בן לקיש משום ר׳ יהודה נשיאה מאי
דכתיב (יחזקאל א ,ח) וידי אדם מתחת כנפיהם ,ידו כתיב ,זה ידו של
הקדוש ברוך הוא שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מיד מדת
הדין ,וברש״י ,מיד מידת הדין ,שמקטרגת ואומרת לא תקבלם והוא מקבלם
בסתר .והנה פריסת יד זו תחת כנפי החיות היא כעין מקח שוחד בסתר מאת
בני ישראל .ואע"פ שהתורה אמרה (דברים טז ,יט) לא תקח שוחד ,כבר אמרו
במדרש (הובא בחנוכת התורה אות קע; ובאסיפת הכהן בליקוטים בסוף הספר) ,שהשטן
שואל להקב״ה היאך הוא מקבל תשובה הא הוה כמקבל שוחד ,והשיב לו
הקב״ה ,שכשישראל עושים תשובה הם בנים למקום (עי' קידושין לו ,א) ,ואב
מבנו מותר ליקח שוחד ,עיי"ש.
נמצא שמכך שמועלת תשובה יש להוכיח שהאב מותר לקבל מבנו שוחד.
ושוב אי אפשר לומר שעיני יצחק כהו לפי שלקח שוחד מעשו ,שהרי
האב מותר ליטול שוחד מבנו ,ובהכרח שכהו עיניו כדי שיבוא יעקב ויטול את
הברכות ,ובדין הוא שבא יעקב ונטל את הברכות.
[ד]
ט"נשת תודלות תשרפל שורד
אמנם כל דברינו אלה ,הם על פי מה שדרשו מדכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם,
וידו כתיב ,דיש אם למסורת ,אבל אי יש אם למקרא וידי קרינן ,לא קאי
קרא כלל על ידו של הקב"ה ,ואין לנו ללמוד מכאן שהאב מותר לקחת שוחד
מבנו ,ושוב שפיר יש לומר שכהו עיני יצחק מחמת שקיבל שוחד מעשו ,ואין
ראיה ממה שכהו עיניו שהברכות מיועדות ליעקב.
ובזה יובנו דברי המדרש ,בא אחיך במרמה ,בחכמת התורה ,הוציא אפיקומן
והראה לו .דכיון שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שלא יעקרו
מחבורה לחבורה כשיטת רב ,אם כן מוכח דקיי”ל כר׳ יהודה דאין האוכל אוכל
את הפסח בשני מקומות ,משום דיש אם למסורת ויאכל כתיב בפת"ח ,ואם
כן יש לדרוש גם בקרא דכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם ,וידו כתיב ,שידו של
הקב״ה פשוטה לקבל שבים ,לפי שהאב רשאי לקבל שוחד מבנו ,ואם כן אי
אפשר לומר שעיני יצחק כהו בשביל שקיבל שוחד מעשו ,אלא כדי שיבוא
יעקב ויטול את הברכות ,ושפיר מוכח שהברכות היו מיועדות ליעקב ,ובדין
נטל את הברכות.
ד
[ה]
ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער
בעידן רעוא דרעוין פרשת תולדות
תשס"ה
בתוה"ק ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני ,ויאמר יעקב אל
אביו אנכי עשיו בכורך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה
מצידי בעבור תברכני נפשך ,ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני
ויאמר כי הקרה ה' אלקיך לפני ,ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני
האתה זה בני עשיו אם לא ,ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקול קול
יעקב והידים ידי עשיו ,ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשיו אחיו שעירות ויברכהו
(כז ,יח-כג).
ויש לדקדק באומרו הכא ויברכהו ,והרי לפי משמעות הכתובים עדיין לא
בירכו ,אלא לאחר שאכל מן המטעמים אשר הביא לפניו כתיב (לקמן כז-
כח) שבירכו ואמר לו ויתן לך האלקים וגו' ,ומהו אומרו כאן ויברכהו ,וראה באור
החיים הק' (ד"ה ויברכהו) מה שכתב בזה.
ובאומרו הקול קול יעקב והידים ידי עשיו ,דרשו חז"ל (בראשית רבה סה ,כ) בזמן
שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות אין הידים ידי עשיו ,וכבר עמדו
בזה המפרשים (כלי יקר ,ד"ה ורז"ל דרשו ,ועוד) דלא אתי שפיר לפי פשטות הכתוב
דמשמע שהקול קול יעקב והידים ידי עשיו בהדדי אזלי ,והאיך דרשינן מהכא
שבזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו.
וברש"י ,קול יעקב ,שמדבר בלשון תחנונים ,קום נא ,אבל עשיו בלשון
קטגוריא דיבר ,יקום אבי ,ע"כ .ולכאורה צ"ב ,דלעיל מיניה בסמוך
פירש רש"י גופיה ,גשה נא ואמשך ,אמר יצחק בלבו ,אין דרך עשיו להיות
שם שמים שגור בפיו ,וזה אמר כי הקרה ה' אלקיך ,ע"כ .משמע מדברי רש"י
אלו שסיבת הדבר שנתעורר ספק בלב יצחק שמא העומד לפניו הוא יעקב
ולא עשיו לא היה מחמת סגנון דיבורו בלשון תחנונים ,אלא משום שהזכיר
שם שמים ,ולכאורה ביאור הדברים משום שמה שדיבר בלשון תחנונים
[ו]
ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער
אינה ראיה והוכחה כל כך שזה יעקב ,ורק מה שהזכיר שם שמים עורר בלבו
ספק ,אם כן מאי טעמא נקט רש"י בתר הכי באומרו הקול קול יעקב ,שמדבר
בלשון תחנונים ,ולא נקט שהזכיר שם שמים ,וכאמור שזה היה הגורם להספק
שנתעורר אצלו.
ובעצם דברי רש"י אלו שעשיו לא היה שם שמים שגור בפיו ,הקשה הרמב"ן
(ד"ה גשה נא ואמשך) דהרי יצחק חשב כי עשיו הוא צדיק גמור ומדקדק
במצות ,ואיך הבין דבר זה שאינו מזכיר כלל שם שמים .ומתרץ הרמב"ן שיצחק
סבר דכיון שעשיו היה איש שדה ,הריהו ירא שמא יזכיר שם שמים מבלי כוונה
או במקום שאינו טהור ,ונחשב אצל יצחק אביו כענין של יראת שמים.
והנראה לבאר ,דכאשר שמע יצחק את יעקב מדבר אליו בלשון רכה ותחנונים
קום נא שבה וגו' ,הגם שלכאורה הרי זה סימן כי יעקב הוא העומד
לפניו ,עדיין לא סבר כי יעקב בא במרמה ליטול הברכות ,כי יתכן שאירע
שעשיו דיבר כן ,ונמצא שנוסח הדיבור אינו סימן מובהק לקבוע כי יעקב הוא,
ולכן לא קראו למששו ולבדוק אם עשיו הוא .אמנם כאשר הוסיף ושאלו מה
זה מיהרת למצוא בני והשיב כי הקרה ה' אלקיך לפני ,ושמע יצחק שהזכיר שם
שמים ,או אז כבר קיבל את הדברים כסימן ומעתה יש מקום לחשוש שמא
יעקב הוא ,ולכן אמר לו גשה נא ואמשך בני וגו' .והוא על פי שכתב בקצות
החושן (סימן סה ,ס"ק יא) דצירוף ב' סימנים בינונים דינם כסימן מובהק ,עיי"ש
שמוכיח דבריו מסוגיית הש"ס בבבא מציעא (כז ,א).
על פי זה יובן מה ששאל יצחק את יעקב מה זה מיהרת למצוא בני ,אשר כבר
עמד בזה הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל (חכמת התורה ,ד"ה ויגש יעקב ,שנת
תקע"ז) שלכאורה אין לו מובן ,כי שאלה כזו מקומה לשאול כאשר האדם צריך
היה לעשות איזו פעולה ,ועשאה בזריזות יתירה .מה שאין כן כאשר אין הדבר
תלוי במעשה האדם אלא במציאה אשר צדו עיניו ,מה מקום יש לפליאה האיך
מיהר למצאו ,יעו"ש.
ויתכן לומר דאין הכי נמי לא היה פלא בעיני יצחק מה שמיהר למצוא ,אלא
משום ששמע אותו מדבר בלשון רכה ותחנונים כדרכו של יעקב אחיו,
והן אמנם עדיין לא נתייחס לכך כסימן מובהק כנזכר לעיל ,אמנם ביקש עצה
ותחבולה ליכנס עמו בדברים ולראות סימן נוסף האם מזכיר הוא שם שמים
[ז]
ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער
בדיבורו ,ולכן שאלו מה זה מיהרת למצוא בני ,ואכן השיבו יעקב בהזכרת שם
שמים כי הקרה ה' אלקיך לפני.
והנה איתא בכתב סופר (פרשתן ,ד"ה ויאמר הקול קול יעקב) לבאר מאי דאיתא
במדרש (דברים רבה א ,טו) שכאשר נכנס עשיו אל יצחק ואמר לו בא אחיך
במרמה ויקח ברכתך (להלן כז ,לה) התחיל עשיו לצעוק ואמר ראו מה עשה לי
התם הזה ,שכתוב בו (לעיל כה ,כז) ויעקב איש תם יושב אהלים ,ע"כ .ולכאורה
תמוה שהרי בא עשיו עתה לטעון ולהתרעם על יעקב שנטל ממנו הברכות
בערמה ,וטפי אתי שפיר למימר ראו מה עשה לי הרמאי הזה.
עוד צריך להבין את התנהגותו של יעקב בעת ההיא כאשר בא לפני אביו ,כי
הרי עשה כל טצדקי שיצחק אביו יחשוב כי עשיו הוא ,ואם כן למה לא
שינה את דיבורו לדבר כעשיו אחיו בלא הזכרת שם שמים ,אשר דבר זה יכול
לעורר את חשדו של יצחק עליו.
ומבאר על פי דברי האבן עזרא (כז ,מ ,ד"ה והיה כאשר תריד) שהקשה האיך חלה
הברכה על יעקב ,והרי יצחק נתכוין בברכתו על עשיו .ותירץ דכיון
שיצחק גופיה לא היה סמוך ובטוח בוודאות כי עשיו הוא ,שהרי כך אמר הקול
קול יעקב והידים ידי עשיו ,נמצא שבשעה שבירכו היה בכוונתו על בנו יהיה
מי שיהיה.
ולפי זה מבאר הכת"ס שבכוונה תחילה לא רצה יעקב לדבר כעשיו אחיו ,כי
אילו היה עושה כן לא היה עולה בדעתו של יצחק שום צל של ספק,
והיה מכוון בברכתו על עשיו ,וח"ו לא היו חלין הברכות על ראש יעקב ,ולכן
נהג באופן שיהא סתירה בין קולו לבין ידיו ,ובכן יברכהו יצחק על צד הספק
מכל מקום.
זהו שאמר עשיו הרשע כאשר נודע לו כי נתברך יעקב מאת יצחק אביו ,ראו
מה עשה לי התם הזה ,כי אילו לא היה יעקב איש תם וצדיק וישר אשר
בכל עת שם שמים שגור בפיו ,אז לא היה לעשיו שום צער על שבירכו יצחק,
כי ממילא לא היו חלין עליו הברכות ,דהוי ברכה בטעות .אבל כיון שיעקב הוא
איש תם אשר בכל ענייניו מזכיר שם שמים ,דין גרמא שחלה עליו הברכה,
עכתו"ד הכת"ס.
[ח]
ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער
לפי דבריו יתבאר לנכון אמרו ויברכהו אחר שמיששו ואמר הקול קול יעקב
והידים ידי עשיו ,כי אין הכוונה שכאן בירך אותו בפועל ,שהרי כתיב
בקרא שבירכו לאחר שאכל מן המטעמים ויבא לו יין וישת ,אלא כוונת הכתוב
לומר שמשום שהיה הקול קול יעקב והידים ידי עשיו ,לכן ויברכהו ,רצ"ל חלה
עליו הברכה שבירכו לאחר מכן ,כי זה שהיה הספק בלבו מי הוא ,היא שגרמה
לו להתברך.
אמנם לפי זה נמצא שיצחק אבינו בירכו אף שלא היה בטוח כי עשיו הוא,
ונתכוין לברכו מכל מקום ,אם כן צריך להבין למה לו ליעקב כל הטורח
הזה ללבוש את בגדי עשיו אחיו החמודות ולהניח את עורות גדיי העזים על
ידיו ועל חלקת צואריו ,כדי שיסבור יצחק כי עשיו בנו בכורו הוא ,והרי ממילא
לא הצליח לרמות את אביו לגמרי ,וכאמור שבכוונה תחילה עשה כן שלא
יסבור יצחק בוודאות שהוא עשיו ,והיה לו ספק השקול שמא יעקב הוא מחמת
ב' הסימנים ששמע בקולו ,ואעפ"כ בירכו .ואם כן היה לו לבוא לפני יצחק אביו
בתוארו הרגיל ולהביא לפניו המטעמים אשר עשתה אמו ,וגם באופן זה היה
מברכו ,ולמה נצרך לעשות שיהיו הידים ידי עשיו.
ויתבאר בהקדם להבין מה דמתאמרא בשם הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע על
אודות מעשיה של רבקה אמנו ששלחה את יעקב להתברך ,כי בכל
מקום שנתערבו הנשים לא נגמר הדבר בכי טוב ,ולפום ריהטא לפלא גדול
ייחשב מימרא זו ,שהרי הוציאה הברכות מעשיו לטובתו של יעקב.
אלא ביאור הדבר יתכן על פי מה שכתבו בספה"ק (ראה ספר דברי מאיר ,ליקוטים
מהרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע ,פרשתן ,ד"ה שמעתי ,בשם הרה"ק רבי פייוויש
מבראדשין זי"ע) בביאור הכתוב (לעיל כה ,כח) ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו,
על דרך מה שמצינו (שבת פט ,ב) שלעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך
חטאו לי ,וכן ליעקב ,ולא יהא להם פתחון פה להליץ טוב על ישראל ,ורק יצחק
אבינו ימליץ טוב עליהם כמבואר שם בגמ' אריכות דבריו עד שיסיים ויאמר
פלגא עלי ופלגא עלך עיי"ש .ובפשטות דברי הגמ' הוא לפלא ,שהפליג יצחק
מאוד בטענותיו בדברים שאינם מסתברים כל כך .אך יצחק היה לו במה לטעון
לפני רבש"ע ,ראה והבט כי היה לי בן הנקרא בפי כל עשיו הרשע ,ואף על פי
כן אהבתי אותו באמת ורחמתיהו כאב לבן ,אף אתה רבש"ע תלמוד ק"ו לרחם
על בני שהם בניך היקרים אף על פי שחטאו ,ובכח זה יוכל להליץ יושר על בני
ישראל .וזה כוונת הכתוב ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ,פירוש למה אהב
[ט]
ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער
את עשיו ,למען יהיה ליצחק ציד וטענה חזקה בפיו לעתיד לבא כשיאמר לו
הקב"ה בניך חטאו.
ולפי זה יתבאר מה שחפץ היה יצחק לברך את עשיו ,אף שידע כי יעקב הוא
איש תם יושב אהלים ,ואילו עשיו רשע הוא מצאתו מרחם אמו ,אלא
שחפץ היה בכך לעורר זכות על בני ישראל לדורות עולם ,כי אם יצחק בירך
את עשיו הרשע ,משום שבנו הוא ,ואף שאינו מתנהג כשורה ,אם כן קל וחומר
בן בנו של ק"ו שהקב"ה ישפיע על בני ישראל באשר הם כל טוב סלה ,ונמצא
שבמעשיה של רבקה מנעה כח זה של מליצת יושר על כלל ישראל [אף שעדיין
לא בטלה טענתו של יצחק ,כי מכל מקום יבוא בטענה משום שאהב את עשיו
ורצה לברכו ,אעפ"כ אילו היה מתברך בפועל היתה גדולה טענתו שבעתיים].
על זה הדרך יובן מה שהלבישה רבקה את יעקב את בגדי עשיו ואת עורות
גדיי העזים ,כדי שיסבור יצחק כי הידים ידי עשיו ,כי אילו היה יצחק
מברך את יעקב ביודעו בבטחה כי יעקב הוא ,אם כן היה חל הברכה רק כאשר
יהיו זרעו של יעקב בתכלית השלימות מה שאין כן אם ברבות הימים יכשלו
בחטאים ,ח"ו תיפסק מהם הברכה .לכן עשתה רבקה שיתברך דייקא באופן
זה של הידים ידי עשיו ,ובכן תחול עליהם הברכה אף אם יהיו מעשיהם ח"ו
בבחינת ידי עשיו ,אף על פי כן כיון שהם מזרעו של יעקב לא תיפסק מאתם
הברכה.
עוד מילין בגו לבאר אומרו הקול קול יעקב והידים ידי עשיו ,וליתן טעם
לדבר מה שעשתה רבקה כן להלביש ליעקב את בגדי עשיו ,אף שיצחק
היה מברכו גם בלאו הכי ,ונקדים דברי הגמ' (נדרים פא ,א) שלא ידעו החכמים
והנביאים על מה אבדה הארץ עד שפירשה הקב"ה בעצמו (ירמיה ט ,יב) על עזבם
את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה .וכן אמרו חז"ל
(ירושלמי ,חגיגה ,פרק א ,הלכה ז) שוויתר הקב"ה על עון עבודה זרה גילוי עריות
ושפיכות דמים ולא וויתר על ביטול תורה ,וצריך ביאור על מה יצא הקצף כל
כך על עון ביטול תורה ,יתר על שאר עבירות החמורות שבתורה [וכבר דיברנו
השבוע מענין זה והזכרנו פירושו של האלשיך הק' בזה (איכה א ,ז)].
ויבואר ,דהנה מצינו (ברכות לב ,א ,וברש"י שם ד"ה דכתיב) שהקב"ה אומר (מיכה ד ,ו)
ואשר הרעותי ,אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע ,אמנם מאידך גיסא
אמרו חז"ל (קידושין ל ,ב) שאמר להם הקב"ה לישראל בראתי יצר הרע ובראתי
[י]
ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער
לו תורה תבלין ,אם אתם עוסקין בתורה אין אתם נמסרין בידו ,ואם כן הרי יש
לו להאדם עצה ותרופה נגד היצר הרע.
וי"ל כי אכן הדבר תלוי בהאדם ,כי אם לא עסק בתורה כראוי ,אזי לא יוכל לבוא
בשום אמתלא ותירוץ על היצר הרע הקשה כאבן שהכשילו בעבירות
חמורות ,כי הרי נתן לך הקב"ה את התורה אשר על ידה תוכל להתגבר עליו.
אבל אם האדם עשה את כל אשר לאל ידו ועסק בתוה"ק כפי יכלתו ,ואעפ"כ
נתגבר עליו היצר הרע להכשילו ולהחטיאו ,או אז אין עליו שום טענה ,ועל זה
יאמר הקב"ה כביכול ואשר הרעותי ,אני גרמתי להם.
ועל דרך זה כתב בפנים יפות (סוף פרשת כי תצא ,ד"ה ושמעתי בזה) לבאר אומרם
ז"ל (ברכות ה ,א) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע ,אם נצחו מוטב
ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה .והקשו המפרשים
כי אם הזכרת יום המיתה היא העצה המועלת ביותר ,מאי טעמא לא הזכירה
תחילה .וביאר הפנים יפות דמה שאמרו יזכיר לו יום המיתה היינו יום מיתתו
ושחיטתו של היצר הרע ,שלעתיד לבוא ישחטנו הקב"ה לעינינו (סוכה נב ,א).
ולכן נקטו ענין הזכרת יום המיתה רק בסוף הענין ,כי כל זמן שמועיל לו לאדם
העצה של יעסוק בתורה ועל ידה יכול להתגבר על יצרו ,אכתי אין היצר הרע
מחויב מיתה ,שהרי כך אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין,
אבל אם אף עצה זו כבר אינה מועלת לו לינצל מן היצר ,כיון שהוא עושה
הרבה יותר ממה שנצטווה והורשה לעשות ,עד כדי כך שעסק התורה אינה
מועלת להאדם לינצל ממנו ,או אז עתיד הוא ליתן את הדין ,ואתא הקב"ה
ושחט למלאך המות ,עכתוד"ק.
בכן יתבאר מה שנחתם גזר דינם של ישראל לחורבן בית המקדש דייקא על
עון ביטול תורה ,הגם שחטאו גם בעבירות החמורות שבחמורות ,כי אילו
היו עוסקין בתורה לא היה עליהם כל כך טענה ותביעה ,כי הם עשו השתדלותם
ללחום עם היצר הרע בכח התוה"ק אשר הוא התבלין שנתן להם השי"ת ,ודא
עקא שהיצר הרע התגבר עליהם ביתר שאת עד שגם עצה זו לא עלתה בידם
להכניעו .אבל כיון שנתבטלו מן התורה ,מעתה יש עליהם תביעה על כל מה
שנכשלו בעצת יצרם.
זהו שאמר יצחק אבינו לפני שבירך את יעקב בנו הקול קול יעקב והידים ידי
עשיו ,היינו שאף אם יבוא העת אשר בני ישראל יכשלו ח"ו בחטאים
[אי]
ה"סשת תודלות תשרפ ר"דער
וידיהם יהיו בבחינת ידי עשיו ,אף על פי כן יהיו ראויים לברכה ,וזאת בתנאי
שיהא הקול קול יעקב ,שאם קולם מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות
ועוסקים בדברי תורה ,יענה ויאמר הקב"ה אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע,
ולא תמנע מהם הברכה.
בזה יש ליתן טעם לשבח למה שיש נוהגין (ראה רמ"א או"ח ,סימן תרסט ,סעיף א)
לקרוא בליל שמחת תורה אלו המקראות האמורות בפרשתן בבוא יעקב
לפני יצחק אביו ושאלו האתה זה בני עשיו וגו' ,ולהנ"ל יומתק לנכון ,כי באים
לרמז ביום שמחת תורה ,כי אם בני ישראל עוסקים בתורה הק' ,אזי אף אם
מעשיהם אינם ממש כמעשה יעקב אבינו ,אלא בבחינת הידים ידי עשיו ,אף
על פי כן ראויים הם לברכה ,שהרי באופן זה אין לו רשות להיצר הרע להתגבר
עליהם.
הנה ברכנו היום החודש כסלו ,ועתה נכנסים אנו לחודש זה אשר מתחילתו
כבר מתנוצצים אורות ימי החנוכה הרומז על אור התורה ,וימים אלו
מסוגלים לגאולה ,כדאיתא (בני יששכר ,מאמרי כסלו טבת ,מאמר ב ,אות ח) שחנוכה
הוא חינוך והרגל לגאולה העתידה.
ירחם השי"ת על כל כלל ישראל בכל מקום שהם בכל מקומות מושבותיהם
בכל אתר ואתר ,בכלליות ובפרטיות ,ברוחניות ובגשמיות ,וכל מי
שצריך לישועה יתברך בבני חיי ומזוני רויחי ,ובקרוב נלך לקראת משיח צדקנו
במהרה בימינו אמן( .אהל שלמה רעד"ר ,חלק א ,מאמר ח)
ד
[בי]
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' אברהם מאסקאוויטש שליט"א
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
* * *
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' יעקב מאיר שפיטצער הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
