gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin

שבוע: תולדות (2026-11-09)

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||| שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫פרשת חיי שרה‬ ‫מדור‬ ‫שיעורי‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫הרב שמעון‬ ‫מתוך קונטרס הבינני המלא‬ ‫שפיצער‬ ‫קונטרס תמ"א‬ ‫שליט"א‬ ‫איך מפסיקים לחפש הערכה מבחוץ?‬ ‫יום שלישי פרשת חיי שרה כ"ג חשון תשפ"ז‬ ‫אמונה ובטחון‬‫שיעור שנ"ב‬ ‫מתנהג כך‪ .‬אלא מאי? הוא מרגיש שלא מסתכלים עליו‪ ,‬שאין‬ ‫חבל על דאבדין‬ ‫מעריכים אותו מספיק‪ .‬לכן נברר מה מצבו‪ .‬כשנדע‪ ,‬ניתן לו את‬ ‫למדנו בדברי רבינו המחבר שכאשר האדם עוסק במצוות‪,‬‬ ‫מה שהוא צריך‪ ,‬כדי שלא יזדקק לאמצעים פסולים לקבל את‬ ‫ובפרט מצוות הנעשות בשיתוף עם אחרים‪ ,‬עליו להיזהר שלא‬ ‫מה שנפשו מבקשת‪.‬‬ ‫לעשותן כדי ְל ַרצֹות בני אדם או כדי לקבל מהם תועלת‪ ,‬אלא‬ ‫יעשה אותן בלתי לה' לבדו‪ ,‬כדי לעשות לו נחת רוח‪ .‬ואם אין‬ ‫כך גם בענייני הצניעות‪ .‬אפשר לצעוק שהדור הוא דור נורא‬ ‫האדם נזהר בכך‪ ,‬הרי הוא בוטח באחרים‪ ,‬כי בשעת מעשה הוא‬ ‫ואיום ושמצב הצניעות בשפל המדרגה‪ .‬ואחרי הצעקה ‪ -‬מה‬ ‫חושב מי מסתכל עליו ומה ירוויח‪ ,‬והדבר יוצר חציצה בינו‬ ‫התוכנית עכשיו? אפשר לברר מדוע זה צורך כה גדול‪ ,‬מדוע זה‬ ‫לבין קונו; מאחר שהוא בוטח באחרים‪ ,‬אינו בוטח בהקב"ה‪.‬‬ ‫נושא כה קשה‪ ,‬ומדוע כל הזמן צריך להוסיף עוד סייג‪ ,‬עוד גדר‪,‬‬ ‫עוד תקנה? אם נברר בנחת ונלבן‪ ,‬כמובן על ידי תפילה וביטול‪,‬‬ ‫האדם מקיים מצוה‪ ,‬מצוה כה טהורה וחשובה‪ ,‬כגון כיבוד‬ ‫נוכל להגיע אל השורש ולהבין מה אפשר לספק לנפש כך שלא‬ ‫אב ואם או גמילות חסדים‪ ,‬שיש בה כח עצום של דביקות בה'‪,‬‬ ‫תחפש דברים שאינם רצויים‪ ,‬ובדרך זו נוכל לתקן‪.‬‬ ‫אולם המחשבות האלה גוזלות ממנו את היכולת להתדבק בה'‪.‬‬ ‫אילו היה חושב נכון‪ ,‬המצוה היתה יכולה לרומם אותו כל כך‪,‬‬ ‫לבעיית הצניעות יש שורש‬ ‫ועכשיו שהוא חושב מה אנשים רואים ומה הם חושבים‪ ,‬הדבר‬ ‫אגב‪ ,‬המשל האחרון אינו משל בלבד‪ ,‬אלא הוא ממש הנושא‬ ‫מונע ממנו את כל הקשר שהיה יכול לקבל על ידי המצוה‪.‬‬ ‫שאנו עסוקים בו‪ .‬כשאנו רואים שהאדם כה שקוע במה אחרים‬ ‫חושבים עליו‪ ,‬והדבר משתלט עליו לגמרי‪ ,‬עד שגם כשהוא‬ ‫אפשר לצעוק ואפשר לתקן‬ ‫עוסק במצווה הוא חושב רק מה חושבים עליו פלוני ואלמוני‪,‬‬ ‫בדרך כלל כשרוצים לתקן דבר מה‪ ,‬הדרך הנוחה היא לעורר‬ ‫אנו מבינים שהוא משלם על כך מחיר מאוד כבד‪ .‬מסכן‪ .‬הוא‬ ‫על כך ולצעוק כמה המצב נורא‪ ,‬אבל זו אינה הדרך האמיתית‬ ‫כבר עושה מצוות‪ ,‬הוא כבר מוציא כסף עבור עשיית מצוות‪,‬‬ ‫לתקן‪ .‬אם אומרים לאדם‪ :‬דע לך שאסור לחשוב כך; אם יש לך‬ ‫הוא כבר טורח ומתאמץ בשביל כך; למה הוא מקלקל אותן‬ ‫פניות‪ ,‬לעולם לא תוכל להגיע לדביקות; דע לך שאתה עובד‬ ‫בשעת עשייתן? מדוע הוא מונע מעצמו את המדרגה שהיה‬ ‫עבודה זרה‪ .‬כל הדברים נכונים‪ ,‬אבל האם דבר זה כשלעצמו‬ ‫יכול להשיג באמצעות עשייתו‪ ,‬בכך שהוא חושב בשעת מעשה‬ ‫יתקן את המצב? כך גם בכל הליקויים הקיימים‪ :‬תמיד צריך‬ ‫על דברים אחרים? בהכרח יש לו צורך גדול מאוד לחשוב מה‬ ‫לחפש את הסיבה שבגללה אנשים עושים כך‪ .‬אם זה באמת‬ ‫אחרים חושבים עליו‪ .‬מוכרח להיות שהדבר נותן לו משהו‪,‬‬ ‫נורא כל כך‪ ,‬מדוע אנשים עושים זאת? ואם אפשר להגיע אל‬ ‫מוכרח להיות שזה משמש אותו; שהרי כשאומרים לו שהדבר‬ ‫הסיבה ולעזור לאדם בדרך אחרת שלא יצטרך לעשות זאת כדי‬ ‫מקלקל לו את התפילה‪ ,‬הוא משיב‪" :‬אני שומע‪ ,‬אך מה אעשה‬ ‫להשיג סיפוק לנפשו – אתה יכול לבנות‪.‬‬ ‫שאין לי ברירה אחרת?"‬ ‫כך למשל‪ ,‬כשיש לך ילד שמתחצף‪ .‬אפשר לצעוק שזו‬ ‫כך גם בנושא הצניעות‪ .‬נושאים בפני הבנות דרשות על‬ ‫חוצפה‪ ,‬ואפשר לברר מה הסיפור ולמה הוא מתנהג כך‪ .‬יש‬ ‫דרשות‪ ,‬אומרים להן שהשמירה על הצניעות היא סגולה לבנים‬ ‫סיבה להתנהגותו‪ .‬אדם רגיל אינו מתנהג כך‪ ,‬גם ילד רגיל אינו‬ ‫גליון הבינני || ‪1‬‬ ‫לא רעב ללחם כי אם להערכה‬ ‫צדיקים‪ ,‬מספרים להן את מעשה קמחית שזכתה בשכר זאת‬ ‫כידוע‪ ,‬האדם נברא עם מציאות מיוחדת‪ :‬הוא זקוק כל הזמן‬ ‫לשבעה בנים כהנים גדולים‪ ,‬אך מה נעשה שרובן מוותרות‬ ‫לאישור מאחרים שהוא בעל ערך‪ .‬אם חלפו כמה שעות מאז‬ ‫על שבעה בנים כהנים גדולים בשביל הצניעות‪ ,‬שלפי דעתן‬ ‫שקיבל אישור כזה‪ ,‬הוא כבר צריך לקבלו שוב‪ .‬זה בדיוק כמו‬ ‫יתן להם את מה שהן זקוקות לו כל כך? הן כבר שמעו את‬ ‫אכילה‪ :‬האדם אכל ושבע‪ ,‬וכעבור כמה שעות הוא צריך לאכול‬ ‫כל החיזוקים‪ ,‬אך נפשן אומרת‪" :‬מאוד קשה לי‪ .‬אינני יכולה‬ ‫שוב‪ .‬כך ברא הקב"ה את האדם‪ ,‬מיום היוולדו ועד לפטירתו‬ ‫להיות שונה מכולן"‪ .‬לא משנה באיזה סגנון הדבר נאמר‪ .‬כשהיא‬ ‫מן העולם הוא נזקק למזון‪ .‬כך גם בעניין הערך‪ ,‬כמו באכילה‪,‬‬ ‫אומרת "איני יכולה להיות שונה"‪ ,‬כוונתה גם לכך שהיא זקוקה‬ ‫האדם זקוק אחת לכמה שעות ולפעמים אף בתדירות גבוהה‬ ‫לכך שהופעתה בעיני אחרים תהיה טובה‪ ,‬ואין ביכולתה לוותר‬ ‫יותר‪ ,‬לאישור שהוא בעל ערך‪ .‬בלי זה הוא נשבר‪ .‬לא אירע שום‬ ‫על כך‪.‬‬ ‫אסון‪ ,‬אך עצם העובדה שלא אכל‪ ,‬די בה כדי להמיתו‪ .‬שואלים‬ ‫את האדם‪" :‬מה קרה?" והוא משיב‪" :‬לא קרה כלום‪ ,‬אבל אני צם‬ ‫יש רוצה ואינו יכול‬ ‫כבר יומיים"‪ .‬כך גם כאן‪ ,‬אם האדם אינו מקבל מדי כמה שעות‬ ‫לפעמים האדם אומר‪" :‬האם אתה באמת חושב שאיני רוצה‬ ‫ידיעה מבחוץ שהוא בעל ערך‪ ,‬הוא נשבר‪.‬‬ ‫להיות טוב?! בוודאי שאני רוצה‪ ,‬אבל איני מסוגל"‪ .‬טענה זו‪,‬‬ ‫ברגע שהוא מקבל מילה טובה הוא מתמלא חיות‪ ,‬אך‬ ‫שהוא טוען שאינו יכול‪ ,‬מבוססת על הסוגיא שאנו עוסקים בה‬ ‫תוקפה קצר מאוד‪ .‬לפעמים היא מתפוגגת תוך דקה‪ ,‬כשאחר‬ ‫עכשיו‪ .‬כוונתו לומר‪" :‬איני יכול להיות במקום שילעגו לי בו‪ .‬אני‬ ‫כך מישהו פוגע בו בדברים בוטים‪ ,‬אבל גם אם הדבר אינו קורה‪,‬‬ ‫אומר לך שזה לא יצליח; לא אוכל לתפקד‪ .‬אני חייב להרגיש‬ ‫השפעתה של המילה הטובה פגה בתוך כמה שעות‪ .‬הסיבה‬ ‫שכאשר אני הולך בין אנשים‪ ,‬מתייחסים אלי כאל אדם רגיל"‪.‬‬ ‫שהקב"ה ברא את האדם כך‪ ,‬דומה אף היא לעניין האכילה‪ ,‬כי‬ ‫כך האדם אינו יכול לשכוח מהקב"ה‪ ,‬והוא יכול להיות דבוק‬ ‫עלינו לברר אם כן‪ ,‬מה עושים כשהאדם מאבד ערכים רבים‬ ‫בה' בכל עת‪.‬‬ ‫בחייו רק מפני שהוא מרגיש שהופעתו בעיני בני אדם חשובה‬ ‫לו מאוד‪ .‬הוא אומר‪" :‬אומר לך את האמת‪ .‬אולי יש אנשים בעלי‬ ‫שמעתי פעם בשם מחנכת אחת שדיברה בענין גיל‬ ‫מדרגה שהמראה החיצוני אינו חשוב להם‪ ,‬אבל אצלי זה נמצא‬ ‫ההתבגרות ואמרה‪ :‬אם אתה מתפלא על כך שכל פעם שנערה‬ ‫בראש הרשימה"‪ .‬ורבינו המחבר אומר‪" :‬חבל! היית יכול להגיע‬ ‫עוברת ליד המראה היא צריכה להסתכל שוב כדי לראות כיצד‬ ‫לדביקות‪ ,‬וזה היה מביא לך שפע‪ ,‬היית יכול להתפרנס מכך"‪.‬‬ ‫היא נראית ולסדר את שערה וכדומה‪ ,‬דע שבעצם היא מבקשת‬ ‫לראות מי היא וכמה היא שווה‪ .‬היא רוצה לראות לא רק מה‬ ‫התשובה שהאדם משיב היא‪ :‬אני מבין באופן תיאורטי שאילו‬ ‫מצב שערה‪ ,‬אלא גם מי היא‪ .‬היא בודקת במראה – האם אני‬ ‫הייתי מקיים את המצוות עם יותר כוונה לשמה‪ ,‬הייתי מקבל‬ ‫כזו? האם אני נראית כך? וכיצד אני נראית מזווית אחרת? היא‬ ‫– לפי החשבון – יותר פרנסה‪ .‬אני יכול לשמוע את דבריך‪ .‬אך‬ ‫מבקשת לדעת מי היא‪ ,‬היא זקוקה לאישור לעצם המציאות‬ ‫כשאתה מבקש ממני ליישם זאת‪ ,‬אני אומר לך שאיני יכול‪,‬‬ ‫שהיא שווה משהו‪.‬‬ ‫כי יש משהו בנפשי שאינו נותן לי‪ .‬אני מבטיח לך שאיני יכול‪.‬‬ ‫ניסיתי וראיתי שאיני יכול‪.‬‬ ‫האמת היא‪ ,‬שגם מבוגרים וגם גברים זקוקים לכך‪ .‬אמנם‬ ‫אצל הנשים הצורך חזק יותר‪ ,‬כי הנשים נבראו לקבל את זהותן‬ ‫ובכן‪ ,‬הבה ונבין מהי משמעותה של תשובה זו‪' ,‬איני יכול'‪,‬‬ ‫מבעליהן לאחר הנישואין; הן בבחינת מדת המלכות אשר 'לית‬ ‫ואולי כך נוכל לעזור לאדם‪ .‬הלוא תמיד כשאדם מתחמק‪ ,‬אם‬ ‫לה מגרמה כלום'‪ .‬לכן טבעי שיחפשו את זהותן‪ ,‬ולעתים אף‬ ‫נדע מה סיבת התחמקותו‪ ,‬נוכל לעזור לו‪ .‬כל עסקן מכיר את‬ ‫יעברו משבר זהות‪ .‬אך ככל שהן מתבגרות‪ ,‬הן בונות בהדרגה‬ ‫התשובה הזו‪ ,‬מבקשים מאדם טובה והוא מיד מתחמק‪" :‬לא‪-‬‬ ‫תמונה ברורה יותר של זהותן ושל ערכן‪.‬‬ ‫לא‪-‬לא‪ ,‬זה לא בא בחשבון"‪ .‬העסקן צריך להיות קצת עקשן‪,‬‬ ‫שיאמר לו‪" :‬אדרבה‪ ,‬תגיד לי מה הקושי שלך‪ ,‬אולי אוכל לפתור‬ ‫אי אפשר לאכול כסף‬ ‫אותו"‪" .‬לא! לא תוכל לפתור אותו" – עונה לו האחר – "לא‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬כל אדם‪ ,‬גם מבוגר וגם מוצלח‪ ,‬זקוק למשהו‬ ‫תצליח לפתור אותו‪ .‬כבר ניסיתי‪ .‬אין סיכוי"‪" .‬אולי דווקא כן?"‬ ‫מבחוץ שישקף לו את ערכו‪ .‬עברו של האדם יכול לעזור לו‬ ‫ואם העסקן ממשיך ללחוץ עליו די הצורך‪ ,‬בסופו של דבר הוא‬ ‫רק אם הוא נזכר בו‪ .‬הרי אתה חייב לאכול‪ .‬אם תרצה‪ ,‬תוכל‬ ‫מגלה את הסיבה‪ ,‬וכך נפתחת הדרך אל הפתרון‪.‬‬ ‫למצוא מזון במחשבתך‪ ,‬או להוציא מכתב ישן שמישהו כתב‬ ‫נבוא לברר אפוא מה עומד מאחורי התשובה 'איני יכול'‬ ‫לך ולקרוא אותו שוב‪ .‬כך או כך‪ ,‬אתה צריך להזכיר לעצמך‬ ‫שאנשים עונים בכמה אופנים בנושא זה‪ ,‬אשר הצד השווה‬ ‫כל הזמן‪" :‬אני חשוב‪ ,‬יש בי ערך‪ ,‬אני לא אפס מאופס‪ ,‬אני לא‬ ‫שבהם הוא שבמחשבותיהם השאלה כיצד אחרים מסתכלים‬ ‫'שלימזל'"‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬תופסת מקום גדול מאוד‪ ,‬ולכן הם עושים דברים‬ ‫והמציאות מוכיחה שצורך זה אינו תלוי בכמות הכסף או‬ ‫שאינם רצויים לגמרי‪ ,‬או מפסידים דברים יקרי ערך שהיו‬ ‫ההצלחה שיש לאדם‪ .‬כשם שכולם צריכים לאכול‪ ,‬כולל מי שיש‬ ‫יכולים להשיג‪.‬‬ ‫‪ || 2‬גליון הבינני‬ ‫הנורמליות נקבעת על ידי הסביבה‬ ‫לו כסף כחול אשר על שפת הים‪ ,‬כך כולם זקוקים להערכה‪ .‬זה‬ ‫אצל כל אדם וסביבתו הדבר זהה‪ .‬כיום‪ ,‬בעידן הטלפונים‪,‬‬ ‫דבר מפליא! הסברא נותנת שהכושל יזדקק לכך כל כמה דקות‪,‬‬ ‫אנשי הסביבה אינם בהכרח אלה שנמצאים בקרבה פיזית‬ ‫אך העשיר‪ ,‬מדוע יזדקק לאישור שהוא מוצלח? הרי הוא עשיר‬ ‫לאדם‪ ,‬אלא אלה שהוא משוחח עמם ושיש לו קשר עמם‪.‬‬ ‫באמת‪ ,‬ויש לו ילדים טובים! ולמעשה אין רואים הבדל בזה‪,‬‬ ‫הללו מזינים אותו בכל עת‪ ,‬שהרי מהם הוא מקבל כל העת‬ ‫ואם כבר‪ ,‬דווקא העשירים נזקקים להרבה יותר‪ .‬אם אדם פשוט‬ ‫את האישור שהוא כשורה ויש בו ערך‪ .‬לכן אומר הרמב"ם‪ :‬אם‬ ‫יכול להישאר שבע במשך כמה שעות‪ ,‬העשיר נעשה רעב תוך‬ ‫תהיה בסביבה של יראי השם‪ ,‬יראי השם יכולים להיות אברכים‬ ‫דקות ספורות‪ .‬מה שיש לאדם בחשבון הבנק‪ ,‬אינו יכול לעזור‬ ‫נחמדים ונעימי הליכות‪ .‬יש שהאדם נבהל‪ ,‬כי הוא סבור שירא‬ ‫לו בענין זה‪.‬‬ ‫השם הוא אדם מסוגף שצם כבר שנים רבות‪ .‬אך לא כך הדבר‪:‬‬ ‫כשאומרים 'יראי השם'‪ ,‬הכוונה לאנשים הדומים לך‪ .‬ובכן‪ ,‬אם‬ ‫אכן‪ ,‬כפי שהזכרנו‪ ,‬לעיתים האדם נמצא כמו במדבר‪ ,‬ואין‬ ‫תהיה עם אנשים כאלה‪ ,‬כשתעשה דברים נכונים תראה אותם‬ ‫שם מי שיתן לו הערכה‪ ,‬והוא עושה זאת בעצמו‪ .‬הוא מדבר‬ ‫מחייכים אליך ותבין שהם מעריכים אותך‪ ,‬וכשתעשה עוולה‬ ‫אל עצמו ואומר‪" :‬אל תקטין את עצמך‪ .‬אל תזלזל בהצלחותיך‪.‬‬ ‫תראה שהם מרגישים חוסר נעימות ומחפשים דרך להעיר לך‪,‬‬ ‫הרי הצלחת בכך וכך‪ ,‬והצלחת בכך וכך‪ .‬אינך כשלון"‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫ותבין שאין לחזור על כך‪.‬‬ ‫הוא נוטל כף ומאכיל את עצמו‪ .‬אין בכך פסול‪ ,‬וייתכן שמה‬ ‫שהוא אומר לעצמו‪ ,‬הם דברים אמיתיים ונכונים‪ .‬אך עצם‬ ‫לעומת כן‪ ,‬אם תהיה בין אנשים שיראת השמים שלהם‬ ‫הצורך לאכול – ברור‪ .‬מוחו שואל אותו שוב ושוב‪" :‬מי אומר?‬ ‫פחותה‪ ,‬כשתאמר בדיחה טובה על מישהו שאינו בדיוק כמותך‪,‬‬ ‫אולי אתה כשלון?"‬ ‫מישהו יאמר לך או יכתוב לך בצירוף 'סמיילי' שאתה עושה‬ ‫זאת נפלא‪ ,‬אז תבין שדבר הזה עושה אותך איש בין אנשים‪.‬‬ ‫הסביבה נותנת את ההערכה‬ ‫זה יכנס לליבך‪ :‬כיצד אקבל שוב בעוד כמה דקות את הצורך‬ ‫מטעם זה כותב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ו‪ ,‬א) שהאדם‬ ‫הבסיסי שלי? אקבל אותו באמצעות בדיחות מן הסוג הזה‪,‬‬ ‫צריך להיות בסביבה של יראים ושלמים; ואם אין הסביבה‬ ‫ובפעם הבאה אצטרך לעשות את זה עם חידוש‪ ,‬אצטרך לצחוק‬ ‫כזו‪ ,‬יעבור לסביבה אחרת‪ ,‬ואם אין לו סביבה כזו בשום מקום‪,‬‬ ‫על מישהו נוסף‪.‬‬ ‫יברח אל המדבר ויתחבא שם במערה‪ .‬בדרך כלל אנו מבינים‬ ‫שהטעם לכך הוא שעלול ללמוד מהסביבה לעבור עבירות‪ ,‬כי‬ ‫סיבת ההתרחקות מן הרשעים‬ ‫האדם נמשך מטבעו אחר סביבתו‪ .‬אך מלשון הרמב"ם שם אנו‬ ‫אומר הרמב"ם‪ :‬בעיית הסביבה אינה רק בכך משום שאם‬ ‫רואים שהאדם נמשך אחר סביבתו לא רק בהתנהגותו‪ ,‬אלא גם‬ ‫ברחוב שלך גרים רשעים‪ ,‬תמצא את עצמך יום אחד מתנהג‬ ‫בדרך חשיבתו‪ ,‬וזה כולל את הצורך של כל אדם להרגיש שהוא‬ ‫כמותם‪ .‬הבעיה היא עמוקה הרבה יותר‪ .‬אתה הרי צריך לאכול‪,‬‬ ‫כשורה ולקבל מאנשי סביבתו אישור לכך‪.‬‬ ‫מי נותן לך לאכול? הם אלה שנותנים לך לאכול‪ ,‬וכיון שכן‪,‬‬ ‫תתחיל להבין מהר מאוד מה עושה אותך איש בין אנשים ומה‬ ‫לדוגמא‪ :‬מגיד שיעור חדש בעיון בשיעור ב' ישיבה קטנה‪.‬‬ ‫מחשיב אותך‪ .‬הן גם בעוד שנתיים תזדקק להערכתם‪ ,‬ואין‬ ‫הוא אברך שזה עתה עזב את ספסלי הכולל‪ ,‬והבחורים הצעירים‬ ‫באפשרותך להתכחש לכך‪ ,‬שכן זו מציאותו של האדם‪ .‬ואם‬ ‫היושבים מולו הם שיקבעו לו אם הוא יכול להיות מגיד שיעור‬ ‫כן‪ ,‬היזהר מאוד בבחירת הסביבה‪.‬‬ ‫או לא‪ ,‬אילו היה מדבר בגילוי לב עם הבחורים‪ ,‬היה השיח‬ ‫נשמע כך‪ :‬מדוע עלינו להעמיד פנים? הבה נבהיר את העניין‪.‬‬ ‫בוודאי זו הסיבה שכל הצדיקים‪ ,‬שעמדו על המשמר שלא‬ ‫אני אברך כולל ואין לי מושג אם אצליח למלא את תפקידי‬ ‫ייפגמו האמונות והדעות‪ ,‬הזהירו מאוד שלא להתווכח עם‬ ‫כראוי‪ .‬אתם למעשה אלה שתכריעו אם אני יכול למסור שיעור‬ ‫המינים והאפיקורסים כי 'שאני מינות דמשכה'‪ .‬כן הורו להיזהר‬ ‫או לא‪ .‬חשוב לי מאוד להיחשב מגיד שיעור מוצלח‪ ,‬ומכיון‬ ‫בדברים המגיעים לאזניים‪ .‬היזהר ממי אתה שומע‪ ,‬תבחר היטב‬ ‫שאתם היחידים שיכולים לקבוע זאת‪ ,‬אני מבקש מכם ברחמים‪,‬‬ ‫עם מי להסתובב‪ .‬לא בהכרח תשמע מיד את פלוני מדבר דיבורי‬ ‫אל תשימו אותי ללעג ולקלס‪.‬‬ ‫כפירה‪ ,‬אך הכפירה מעורבבת בתוך דיבוריו‪ ,‬ומבלי לשים לב‬ ‫תיבנה אצלך ההבנה מה עושה אותך איש בין אנשים ומוערך‪.‬‬ ‫בחור אחד היה מרים אז את ידו ושואל‪ :‬מה אתה רוצה‬ ‫מאתנו? וכי עלי להוכיח לך שאתה מגיד שיעור מוצלח‪ ,‬ואם‬ ‫והנה‪ ,‬מה עושה מי שרואה שהמצב אינו פשוט‪ ,‬הוא עורך‬ ‫לא אוכיח – תשנא אותי?! לך למישהו אחר‪ .‬אל תכבול אותי‪.‬‬ ‫חשבון נפש ורואה שכל פעם שהוא נמצא ליד פלוני הוא‬ ‫והאברך היה משיב לו‪ :‬אין ברירה‪ ,‬כי אף אחד אחר אינו יכול‬ ‫מתחיל לעשות בדיחות מסוג אחר? (כמו הבדחן שלפני שהוא נכנס‬ ‫להוכיח לי זאת‪ .‬רק הסובבים אותי יכולים לומר לי אם אני‬ ‫לשמחה בודק היטב מהו הסגנון הנכון)‪ .‬אומר הרמב"ם‪ :‬החלף מעט את‬ ‫כשורה ואם אני מצליח‪ .‬מי שגר בתאילנד – אינו יכול לעזור‬ ‫החברים‪ .‬התחל להבין מי טוב לך ומי פחות‪ ,‬והתרחק מאלה‬ ‫לי‪ .‬וגם הבחור משיעור ג' – אינו יכול לעזור לי‪ .‬אתם היחידים‬ ‫שאינם מיטיבים עמך‪.‬‬ ‫שיכולים לעזור לי‪ ,‬מה לעשות? זו מצוה שאי אפשר לעשותה‬ ‫בוודאי שגם ללמוד ספרי מוסר וחסידות עוזר לאדם לזכור‬ ‫על ידי אחרים‪.‬‬ ‫גליון הבינני || ‪3‬‬ ‫לקרות הוא שהמטופל יהפוך למשפיע והמטפל יהפוך למקבל‪.‬‬ ‫מהו כשורה באמת‪ ,‬כי יש שהוא חושב שדבר מסוים יעשה‬ ‫המטפל יאמר בלבו‪ :‬יש כאן אחד שזקוק לטיפול והגיע אלי‪ ,‬אך‬ ‫אותו כשורה‪ ,‬וכשהוא לומד בספרי המוסר והחסידות‪ ,‬הוא‬ ‫הבה נאמר את האמת‪ ,‬אני עצמי זקוק למישהו שיעריך אותי‪,‬‬ ‫נזכר פתאום באמת‪.‬‬ ‫יהיה תלוי בי ויאמר לי שהצלתי את חייו – שידוך מושלם‪ .‬ועם‬ ‫הזמן הדבר יהפוך להיות הציר המרכזי של הטיפול והוא יקבע‬ ‫אותו שטריימל שתי משמעויות‬ ‫אצל המטפל מה לומר ומה לא לומר‪ ,‬וזה יהיה חורבן נורא‪.‬‬ ‫דבר זה שהאדם לומד מסביבתו ניכרת לעין בדרכים רבות‪.‬‬ ‫אפשר לראות בסביבה שמתנהגים בה כאילו יש כסף בשפע‪,‬‬ ‫בימינו הבינו זאת‪ ,‬ולכן קבעו שכל מטפל יהיה בעצמו מטופל‬ ‫הלחץ על הפרט להתנהג כך כלפי חוץ כאילו יש לו כסף – איום‬ ‫אצל מטפל אחר‪ .‬אך יהודי שמוכן להביט אל האמת בפנים‪ ,‬לא‬ ‫ונורא‪ .‬הדבר נוגע לבגדי הילדים‪ ,‬והוא נוגע גם ל'שטריימל'‪ ,‬כל‬ ‫כדי להצליח בפרנסתו אלא כדי לקיים את התפקיד שלמענו‬ ‫כמה זמן צריך לקנות חדש‪ ,‬כי האדם אומר לעצמו‪ :‬זה מה‬ ‫בא לעולם‪ ,‬אומר לעצמו כך‪ :‬הרי אני אדם הזקוק להערכה‬ ‫שמקובל‪ ,‬ואיני יכול להיכנס לבית הכנסת כעני ואביון‪ .‬אותו‬ ‫מאחרים‪ .‬כן‪ ,‬אני חי עם האמת ויודע שאני אדם חלש‪ ,‬איני‬ ‫שטריימל‪ ,‬אילו נכנס אתו למקום אחר‪ ,‬היו שואלים אותו‪ :‬מה‬ ‫מרמה את עצמי אפילו לרגע ואומר שאיני זקוק לכך‪ .‬איני מדלג‬ ‫קרה? ואילו בבית הכנסת שלו – הוא נחשב רגיל‪.‬‬ ‫בתפילת 'אלוקי נצור' על התפילה 'נצור לשוני מרע'‪ ,‬כאילו‬ ‫איני נכשל בלשון הרע‪ ,‬ואף לא על 'ותן בלבי אמונה הכנעה‬ ‫הדבר נוגע גם לשידוכים‪ .‬אותו שידוך שבמקום אחר היו‬ ‫וענוה'‪ ,‬כאילו אני כבר שלם בהן‪ .‬ממש לא‪ .‬אני מבין שאני מלא‬ ‫יוצאים מן הכלים – כיצד זכית לכך? בלי עין הרע‪ ,‬היראת‬ ‫חולשות‪ ,‬ושעלי להתפלל שלוש פעמים ביום שלא אכעס ושלא‬ ‫שמים שלו והמדות שלו‪ – ...‬כאן האדם דוחה אותו על הסף‪.‬‬ ‫אתפתה מפיתויי היצר הרע‪ .‬ומכיוון שאני יודע כל זאת‪ ,‬עלי‬ ‫מדוע? כי אין להם כסף‪ .‬הרי ראית כיצד האב מסתובב‪...‬‬ ‫לבדוק כיצד אני נוהג בתורה ובמצוות‪ .‬לא ארמה את עצמי‪:‬‬ ‫הוי אומר‪ :‬מדובר בתוך הקהילה החרדית עצמה‪ ,‬ואף כאן‬ ‫אני מחפש הערכה‪ .‬חשוב לי מאוד שאנשים ישבחו אותי תמיד‬ ‫אנו רואים כיצד הסביבה קובעת בעניינים חשובים לכאן או‬ ‫ויגרמו לי להרגיש טוב‪ .‬לא רק לפעמים אני מחפש זאת‪ ,‬אלא‬ ‫לכאן‪ .‬אם הסביבה אומרת דבר אחד‪ ,‬האדם אינו יכול לנהוג‬ ‫מדי יום ביומו‪ ,‬משעה שאני קם משנתי אני מחפש זאת‪ .‬כן‪ ,‬כל‬ ‫אחרת‪ ,‬כי אם הוא יעשה כן הוא ירגיש כמי שאינו שפוי בדעתו‪.‬‬ ‫עוד אני נמצא בעולם הזה‪ ,‬ברגע שאני פוקח את עיני בבוקר‬ ‫הוא אינו יכול‪ .‬זו המציאות‪ .‬הסביבה משפיעה מאוד על תפיסת‬ ‫אני מחפש את הדבר הזה מיד‪ .‬אף על פי שאני אדם מוצלח‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬ואלו הם דברי הרמב"ם‪.‬‬ ‫מבוגר וחכם‪ ,‬אני מחפש הערכה כל היום‪ .‬ואם כך‪ ,‬יש לי בעיה‪:‬‬ ‫אם הדבר הבא שאעשה יהיה ללמד תורה‪ ,‬להתקשר למישהו‬ ‫ולהתעניין בשלומו‪ ,‬או לקיים שאר מצוות חשובות דאורייתא‬ ‫בלי תחליף קשה לוותר‬ ‫שאחרים משותפים בהן‪ ,‬הדבר יהפוך למקור לאותו דבר שאני‬ ‫זהו בעצם שורש כל הנושא שרבינו המחבר מדבר עליו‪.‬‬ ‫זקוק לו כל כך‪.‬‬ ‫כשהאדם עוסק בדבר שנעשה בשיתוף עם אחרים‪ ,‬כגון‬ ‫תוכחה‪ ,‬לימוד‪ ,‬כיבוד אב ואם‪ ,‬הלוואה‪ ,‬חסד או צדקה‪ ,‬הוא‬ ‫חושב מיד‪ :‬כיצד מסתכלים עלי? כיצד פלוני מסתכל עלי? איזו‬ ‫השלב הראשון ‪ -‬להכיר בצורך הבסיסי‬ ‫תועלת תצמח לי מכך? כל זה נובע מכך שהוא רעב כל היום‪,‬‬ ‫יושב האדם ואומר‪ :‬אכן! מעולם לא הבנתי שזו בעיה כה‬ ‫וכל היום הוא חושב כיצד לשאוב הערכה מבחוץ‪ ,‬כי לכן הוא‬ ‫גדולה‪ ,‬מעולם לא הסתכלתי על זה כך‪ .‬ובכן‪ ,‬מה עושים?‬ ‫מנצל כל הזדמנות לכך‪.‬‬ ‫על כך בדיוק מדבר רבינו המחבר‪ .‬הוא מסייע לנו לחשוב‬ ‫תארו לכם אדם שלא שתה יומיים‪ ,‬ואומרים לו שאם יכבד‬ ‫במקום שלא חשבנו‪ .‬הוא אומר‪ :‬יש עצות נפלאות בשבילך‪ ,‬אך‬ ‫את אביו יקבל מים‪ .‬ואז בא מישהו ואומר לו‪ :‬דע לך שהמים‬ ‫תחילה אני רוצה שתבין שבלי התבוננות‪ ,‬המצב ימשיך כפי‬ ‫יקלקלו לך את הכיבוד אב‪ .‬מותר לך אמנם לשתות‪ ,‬אך דע‬ ‫שהוא‪ .‬אם תרצה‪ ,‬תוכל אף להרגיע את עצמך ולומר שאינך‬ ‫שזה נחשב כמעט לכפירה‪ .‬קשה לו מאוד לוותר על המים‪ ,‬כי‬ ‫אשם‪ ,‬כי כך נבראת‪ ,‬אבל אם אתה רוצה לחיות חיים מאושרים‪,‬‬ ‫הוא אומר‪ :‬אני זקוק להם נואשות‪ ,‬וכיבוד האב נותן לי אותם‪.‬‬ ‫עליך לדעת שיש סיבה לזה שנבראת כך‪ ,‬ושאם תכוון את‬ ‫כך גם כאן‪ ,‬האדם אומר‪ :‬אני זקוק לתשומת לב ולהערכה‪,‬‬ ‫הצורך למקום הנכון – הכל יסתדר‪ .‬הבעיה היחידה היא שאתה‬ ‫והמצוה זו שאני עוסק בה עכשיו יכולה לתת לי אותן‪ ,‬כיצד‬ ‫מדלג על שלב מסוים‪ .‬כלומר‪ ,‬יש דבר שעליך לעשות כדי לקבל‬ ‫תצפה ממני לוותר עליה?‬ ‫את המזון הבסיסי הזה‪ ,‬ואז‪ ,‬כשתשב ללמוד עם אחרים‪ ,‬לא‬ ‫תצטרך לקחת אותו מהם‪ ,‬וממילא תוכל ללמד כדי להתדבק‬ ‫בקונך בלבד‪.‬‬ ‫כשהציר המרכזי הוא קבלת ערך‬ ‫בימינו ידוע אפילו אצל הגויים‪ ,‬להבדיל‪ ,‬שלמטפלים‬ ‫זהו המהלך הנדרש‪ .‬עליך להכיר בצורך הטבעי שנולדת אתו‬ ‫רגשיים יש בעיה גדולה‪ ,‬כי לכל אחד יש חולשות וכל אחד‬ ‫ולא להאשים את עצמך או להתייחס אל זה כבעיה‪ .‬אין זו‬ ‫זקוק למישהו שיעריך אותו‪ .‬כשהאדם מטפל בזולתו‪ ,‬יש בכך‬ ‫בעיה שאתה מחפש הרגשת ערך‪ ,‬כשם שאין זו בעיה שאתה‬ ‫כדי לתת למטפל בדיוק את מה שהוא זקוק לו‪ ,‬ומה שעלול‬ ‫‪ || 4‬גליון הבינני‬ ‫הדרך הנכונה לקבל מתנה‬ ‫מחפש אוכל‪ .‬כאן אנשים טועים‪ ,‬וחשוב להדגיש זאת‪ .‬האדם‬ ‫ובכן‪ ,‬כיצד מקבלים הרגשת ערך? הבה נחזור אל היסוד‬ ‫אומר לעצמו‪ :‬אני מתבייש‪ .‬אני מתבייש שבמרומי גילי אני‬ ‫הגדול שכבר דיברנו עליו הרבה לאחרונה‪ ,‬ונלמד ממנו נקודה‬ ‫עדיין זקוק להערכה מאחרים‪ .‬לא‪ ,‬לא יכול להיות! מה פתאום?‬ ‫חדשה‪ .‬מה מרגיש אדם כשהוא מקבל מתנה? התשובה היא‬ ‫אינני זקוק להערכה‪ .‬כך הוא מנסה להכחיש את המציאות‬ ‫שהדבר תלוי‪ .‬יש שהנותן אינו מתכוון לדבר ואינו נותן אלא‬ ‫שהוא זקוק להערכה‪ ,‬כי ההכחשה נראית לו הדרך היחידה‬ ‫מחמת נימוס‪ ,‬כפי שנהוג מדי פורים‪ ,‬ואז אין הדבר מעורר‬ ‫להתמודד עם הבושה‪.‬‬ ‫התפעלות אצל המקבל‪ .‬ויש שהנותן מתכוון באמת להכרת‬ ‫הטוב ומצרף מכתב מרגש הנוגע ללבו של המקבל ומביא אותו‬ ‫אך לא‪ .‬אל תתבייש בכך שאתה זקוק להערכה‪ ,‬ואל תאשים‬ ‫לידי התפעלות‪ .‬אם מתבוננים‪ ,‬מתנה כזו נותנת למקבל‪ ,‬מלבד‬ ‫את עצמך‪ ,‬כי זו אינה בעיה‪ .‬אין זה דומה לגאוה ולתאוה שהן‬ ‫הרגשת קרבה‪ ,‬גם הרגשת ערך‪ ,‬כי הוא אומר לעצמו‪ :‬ראה כיצד‬ ‫מידות פחותות‪ .‬חיפוש הרגשת ערך אינו דבר פחות‪ .‬אפשר‬ ‫פלוני מכיר בי ומחזיק ממני‪ ,‬שהרי טרח אפילו לקנות לי מתנה‬ ‫לומר בגלוי‪ :‬כן‪ ,‬בכל יום כשאני קם בבוקר‪ ,‬אני מבקש להרגיש‬ ‫ולכתוב לי מכתב יפה‪ .‬למשל‪ ,‬אברך שהשקיע שעות רבות כדי‬ ‫מוערך‪ .‬הענין הוא שעליך לקבל זאת מהמקום הנכון‪ .‬לקחת זאת‬ ‫לעזור לבחור‪ ,‬ועכשיו הוא מקבל מכתב מההורים שכותבים לו‪:‬‬ ‫ממקום לא נכון‪ ,‬זהו דבר פחות‪ .‬ובכן‪ ,‬אם אתה רוצה להציל את‬ ‫הצלת את בננו‪ .‬הוא מתמלא הרגשת ערך מכך‪.‬‬ ‫התורה והמצוות שלך‪ ,‬יש לך עצה פשוטה‪ :‬למד כיצד לקבל‬ ‫הרגשת ערך באופן בריא ונעים עד שתרגיש שבע‪ ,‬וכשתהיה‬ ‫אך דבר מפליא מאוד יש כאן‪ ,‬וצריך לעמוד עליו‪ .‬יש שתי‬ ‫במצב של שובע‪ ,‬תוכל לעשות את מה שעליך לעשות ללא‬ ‫דרכים לקבל מתנות או מילה טובה‪ .‬יש לפעמים מי שלוקח‬ ‫פניות‪.‬‬ ‫את המתנה‪ ,‬פולט 'שכויח' קר וממשיך הלאה בעיסוקיו‪ ...‬ויש‬ ‫מי שלוקח את המתנה‪ ,‬חושב עליה ומשתעשע בה‪ .‬מי מהם‬ ‫חזק יותר? הנה נדמה לנו לפעמים שהראשון חזק יותר‪ .‬הוא‬ ‫השלב השני ‪ -‬להגיע שבע‬ ‫אינו מושפע כל כך מהר‪ ,‬והוא אינו רגשן עד שיתחיל לבכות‬ ‫מהתרגשות בכל פעם שנותנים לו מתנה‪ ...‬ואילו השני נראה‬ ‫אדם צריך להגיע לשמחת הבר מצוה של אחיינו‪ .‬הוא כבר‬ ‫חלש יותר‪ ,‬כי הוא מתפעל כל כך‪ ,‬וכאילו צריך להראות לכולם‬ ‫יודע שכשגיסו עורך שמחת בר מצוה‪ ,‬הוא מכין אוכל לאלף‬ ‫שקיבל מתנה‪.‬‬ ‫משתתפים‪ ,‬למרות שמגיעים רק כמה עשרות‪ .‬מדוע הוא‬ ‫מכין כל כך הרבה אוכל? משום שהוא לא למד כיצד לקחת‬ ‫להסתכל מעבר למתנה‬ ‫הרגשת ערך‪ .‬אך לא ניכנס לזה עכשיו‪ .‬למעשה‪ ,‬יש שם אוכל‬ ‫אך יש בכך הסתכלות הפוכה‪ ,‬והיא חשובה מאוד ליהודי‪ .‬אם‬ ‫רב‪ ,‬והאדם יודע שאם ייכנס כשהוא רעב‪ ,‬הוא ייקלע לקושי‪.‬‬ ‫האדם מוכן לחשוב‪ :‬ראה‪ ,‬פלוני טרח ונתן לי מתנה‪ .‬מהיכן היה‬ ‫הוא יקבל על עצמו שוב ושוב שלא יקח מנה נוספת‪ ,‬אך לא‬ ‫לו כסף לכך? הרי אינו אדם שיש לו כסף מיותר‪ .‬התשובה היא‬ ‫יעמוד בכך‪ ,‬ואחר כך הוא יסבול כתוצאה מכמות האוכל שאכל‪.‬‬ ‫שבשביל הדברים החשובים ביותר יש כסף לכל אדם‪ .‬ועוד טרח‬ ‫על כן מה הוא עושה? – לפני שהוא הולך אל השמחה‪ ,‬הוא‬ ‫וכתב מכתב‪ ,‬ואחר כך היה צריך מישהו שיוביל את המתנה‪.‬‬ ‫מתיישב בביתו ואוכל‪ ,‬ולא מעט אלא הרבה‪ .‬הוא אוכל מזון‬ ‫ומדוע טרח כל כך והוציא על כך כסף? בגלל הטובה שעשיתי‬ ‫בריא‪ ,‬בצורה מסודרת ובישיבה רגועה‪ ,‬ורק אז הוא הולך אל‬ ‫לו‪ .‬אין זה אלא שהוא מכיר בי וסבור שיש בי מעלה זו ושאני‬ ‫השמחה‪ ,‬נכנס אל האולם‪ ,‬מושיט את ידו לברכת 'מזל טוב'‪,‬‬ ‫יכול לעזור לבחורים‪ .‬הבחור הזה הוא הראשון שעבדתי עמו‪.‬‬ ‫ניגש אל הסבים עם כל אחד מהילדים‪ ,‬ומתיישב ומנסה להפיח‬ ‫אם הוא טרח כל כך בשביל מתנה‪ ,‬איני יודע מה בדיוק‪ ,‬אך‬ ‫רוח שמחה אצל היושבים סביב השולחן‪ .‬אין לו נסיון גדול‬ ‫משהו טוב עשיתי‪.‬‬ ‫לפטם את עצמו‪ .‬מישהו מנסה להציע לו מנה‪ ,‬והוא מסרב‪:‬‬ ‫לא‪ ,‬תודה‪ ,‬כבר אכלתי‪.‬‬ ‫הוא חושב על כך עוד ועוד‪ ,‬ואז מתקשר אל הנותן ואומר‬ ‫לו‪ :‬ברצוני לומר לך – שימחת אותי‪ .‬המתנה ריגשה אותי‪ ,‬ויש‬ ‫לה משמעות גדולה אצלי‪ .‬ולא רק מיד לאחר קבלת המתנה‪,‬‬ ‫כך הדבר גם לגבי ערך‪ .‬אין זה ראוי שכשאני מדבר עם‬ ‫אלא גם כעבור שבוע הוא שב וחושב על כך‪ :‬אברך פשוט אני‪,‬‬ ‫אנשים‪ ,‬לומד תורה או עוסק בחסד‪ ,‬אבוא אליהם כשאני רעב‬ ‫ולא ידעתי היכן אני עומד‪ ,‬והנה אני רואה שאני יכול לעזור‬ ‫להרגשת הערך‪ .‬זו בעיה קשה‪ .‬ומהי העצה? בעזרת השם‪,‬‬ ‫לבחורים‪ .‬מישהו מעיד שעזרתי לבנו‪.‬‬ ‫אנסה להשביע את עצמי קודם לכן‪ .‬כשאני בא אל אנשים‪ ,‬אני‬ ‫נמצא שם בשבילם‪ .‬אחר כך אוכל לומר‪ :‬באמת לא הייתי זקוק‬ ‫אם הוא מוכן לחשוב כך‪ ,‬הוא החזק יותר‪ ,‬אתם יודעים למה?‬ ‫להערכה מכם! מדוע? כי הייתי שבע‪ .‬אינני מלאך‪ .‬אני זקוק‬ ‫כי הוא מסתובב עכשיו עם הרגשת ערך‪ ,‬והוא פחות רעב‪ .‬זו‬ ‫מאוד להרגשת ערך‪ ,‬אבל הייתי שבע‪ ...‬ואם עברו שלוש ארבע‬ ‫הנקודה‪ .‬הוא מסודר עכשיו‪ .‬כי הוא מרגיש מוערך‪ .‬הוא שבע‪.‬‬ ‫שעות והוא רואה שהוא שוב רעב‪ ,‬הוא עוצר והולך‪ ,‬ומודיע‬ ‫אין זה שייך לגאוה‪ ,‬וכפי שכבר הסביר הרה"ק מבעלזא זי"ע‪,‬‬ ‫שיחזור בעוד זמן קצר‪ ,‬ובינתיים הוא ממלא את עצמו שוב‬ ‫אם האדם מכיר בכשרון או בכח שנולד בו‪ ,‬הוא מבין שאין‬ ‫בהרגשת ערך‪.‬‬ ‫גליון הבינני || ‪5‬‬ ‫מתי קיבלת מתנה לאחרונה?‬ ‫זה מעצמו אלא מהקב"ה‪ ,‬ואינו מתגאה‪ ,‬אלא מכיר בחשיבות‬ ‫נתקדם עוד בענין‪ .‬לאחר שאנו מבינים שהאדם‪ ,‬כשהוא‬ ‫המתנה שקיבל מהקב"ה‪.‬‬ ‫מקבל מתנה ויודע לטעום אותה וליהנות ממנה כיהודי‪ ,‬נעשה‬ ‫שבע‪ ,‬עולה השאלה הבאה‪ :‬כיצד מקבל האדם מתנה? שואלים‬ ‫לעומתו‪ ,‬מי שדחה את המתנה ויצר רושם שהדבר אינו‬ ‫אותו‪ :‬מתי בפעם האחרונה קיבלת מתנה? הוא מהרהר קמעה‬ ‫מעניין אותו נשאר רעב‪ ,‬כי הצורך בכך הוא מציאות‪ .‬האם יש‬ ‫ומנסה להיזכר – בפורים בוודאי קיבלתי‪ ,‬אחר כך לא נראה לי‪.‬‬ ‫לו את זה? – לא‪ .‬כמעט היה בידו‪ ,‬אך הוא לא לקח אותו‪.‬‬ ‫ובעצם גם בפורים לא קיבלתי‪ ,‬אני נזכר‪...‬‬ ‫אך כל יהודי קיבל מתנה בפעם האחרונה בעודו עומד ומדבר‪,‬‬ ‫יהיה שבע ולא יהיה ליצן חצר‬ ‫והפעם הקודמת הייתה רגע אחד קודם לכן‪ .‬סדר הבריאה נקבע‬ ‫מישהו מוסר לך הזמנה לנישואיו‪ .‬אתה פותח אותו – גם‬ ‫כך שהאדם יהיה זקוק לדברים ושישיג את צרכיו‪ ,‬והסיבה לכך‬ ‫זה מחמת הנימוס – ורואה מכתב שלם באותיות קטנות‪" ,‬אולי‬ ‫היא שירגיש את המתנה‪.‬‬ ‫אינך זוכר‪ ,‬אך לפני כמה שנים עזרת לי כל כך‪ ...‬אשמח אם‬ ‫תתפלל עלי ביום חתונתי‪ ...‬אתה מסיים לקרוא במהירות‪ ,‬מקפל‬ ‫הברכות מחלקות מתנות‬ ‫את ההזמנה‪ ,‬מכניס אותה לכיסך וממשיך הלאה‪.‬‬ ‫דבר זה מופיע באופן הברור ביותר בספר הכוזרי (מאמר ג' אות‬ ‫יג‪-‬טו)‪ .‬הוא כותב שם תחילה‪" :‬אמר החבר‪ :‬ומה שיחזיק עריבותו‬ ‫למעשה‪ ,‬מי החזק ומי החלש? – מי שמוכן‪ ,‬כשהוא מקבל‬ ‫ויקבענו ויוסיף לו עריבות על עריבות‪ ,‬שיברך תמיד על כל מה‬ ‫מתנה‪ ,‬להתבונן במה שקרה‪ ,‬לתת לדבר להתיישב בלבו ולשבוע‬ ‫שהוא מוצא מן העולם ומה שמוצאו ממנו"‪ .‬הברכות הן אלה‬ ‫ממנו‪ ,‬הוא אדם שמסתובב שבע‪ .‬ומי שבכל פעם שמגיעה אליו‬ ‫שנותנות לאדם חמימות והרגשת ערך וכל מה שנפשו צריכה‪.‬‬ ‫מתנה או מילה טובה דוחה אותה ואומר‪" :‬לא צריך‪ "...‬הרי אתם‬ ‫מכירים את זה שתמיד אומר‪ :‬לא צריך‪ ,‬לא צריך את העמוד‪,‬‬ ‫לאחר מכן הוא כותב שהמלך שאל אותו‪ :‬כיצד יתכן? הרי‬ ‫לא צריך עלייה‪ ...‬הוא זה שמתרעם על זה שהגבאי אף פעם‬ ‫הברכות הן טרחה גדולה! בכל פעם שהאדם רוצה לאכול או‬ ‫אינו נותן לו עלייה ואינו מכבד אותו ב'עמוד'‪ .‬זה תמיד אותו‬ ‫לשתות‪ ,‬עליו לברך‪ ,‬ולעיתים מתעוררים לו ספיקות‪ .‬איזה עונג‬ ‫אדם‪ .‬מי שבריא ולוקח את הרגשת הערך בדרך הנכונה באמת‬ ‫יש בכך? אפשר לומר שזו דרך טובה לעבוד בה את ה'‪ ,‬אבל‬ ‫אינו צריך‪ .‬הוא אינו צריך לומר שאינו צריך‪ ,‬כי הוא מגיע שבע‪.‬‬ ‫מה לזה ולעונג?‬ ‫זה בדיוק כמו הסיפור עם שמחת הבר מצוה‪ .‬הוא מכיר את‬ ‫והשיב לו החבר‪ :‬הרי אתה מסכים שהאדם נהנה מאכילתו‬ ‫חולשתו ואוכל קודם לכן‪ ,‬וכעת הוא נכנס לאולם כשהוא שמח‬ ‫ושתייתו יותר מהתינוק‪ ,‬ובוודאי יותר מהבהמה‪ .‬כולם אוכלים‪,‬‬ ‫וטוב לו‪ .‬יש מישהו אחר שלפני לכתו אל שמחת הבר מצוה‪,‬‬ ‫אף התינוק והבהמה‪ ,‬ובכל זאת האדם נהנה יותר מכולם‪ .‬הלוא‬ ‫כשמציעים לו ארוחה בריאה‪ ,‬אומר‪ :‬לא‪ ,‬איני צריך‪ ,‬איני רעב‪.‬‬ ‫תראה גם שהבהמה נהנית מהצמח יותר ממה שהצמח נהנה‪,‬‬ ‫אומרים לו‪ :‬חבל! אם עכשיו לא תאכל‪ ,‬תאכל אחר כך מאכלים‬ ‫אף על פי שגם הצמח ניזון מן האדמה ומן המים‪ .‬הרי שכולם‬ ‫שאינם בריאים ותפגע בקיבתך‪ ,‬והוא עונה‪ :‬לא‪ ,‬מה פתאום? לא‬ ‫אוכלים ושותים‪ ,‬אך ככל שיש לנברא יותר שכל‪ ,‬הוא נהנה‬ ‫אוכל שם‪ .‬אחר כך כבר נדע מה באמת היה‪.‬‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫אמר לו המלך‪ :‬ברור שכך‪ ,‬כי כשהאדם אינו מתבונן במה‬ ‫נמצא שמי שילמד כיצד לקבל מתנה יקבל הרגשת ערך‬ ‫שקורה לו עכשיו‪ ,‬הוא דומה לשיכור‪ ,‬ותאר לך שהשיכור‬ ‫בדרך בריאה‪ ,‬יהיה שבע‪ ,‬ולא יצטרך להיות כמו מי שאומר‬ ‫ישמע‪ ,‬לאחר שיתפכח מיינו‪ ,‬שאכל מאכלים ערבים‪ ,‬שתה‬ ‫בדיחות ומתחנן לאחרים שיצחקו‪ .‬זהו דרך אגב‪ ,‬המצב המוזר‬ ‫ושמע ניגונים‪ ,‬בוודאי יתמרמר על כך‪ ,‬כי יאמר‪ :‬מדוע לא הייתי‬ ‫שקיים כשמישהו נותן לשני מחמאה‪ .‬הוא ניגש אליו אומר לו‪:‬‬ ‫מפוכח כדי ליהנות מכל הדברים הנעימים האלה? והוא ירגיש‬ ‫דע לך שנהניתי ממך מאוד‪ .‬והלה איני יודע כיצד להגיב‪ .‬פניו‬ ‫שמדובר בהפסד ולא ברווח‪ ,‬כי ההנאה הייתה בהישג ידו ולא‬ ‫משתנות והוא הולך‪ ,‬או‪ ,‬וזה מצוי יותר‪ ,‬הוא מנסה לדחות את‬ ‫טעם אותה‪.‬‬ ‫המחמאה‪.‬‬ ‫הסביר לו החבר‪ ,‬שמשום כך הברכות מביאות עונג לאדם‪.‬‬ ‫מה פשר הדבר? פשרו הוא זה‪ :‬איני מכיר בכך שאני זקוק‬ ‫הקב"ה קבע שצרכי האדם‪ ,‬כגון האוכל והמשקה‪ ,‬יהיו רחוקים‬ ‫להערכה‪ ,‬וכשאני מקבל הערכה‪ ,‬אינני יודע מי עוד מסתכל‪,‬‬ ‫ממנו והוא יצטרך להשיגם‪ ,‬כדי שיבין בדעתו שהוא נצרך להם‪.‬‬ ‫ולכן אני בורח ונבוך לגמרי‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬אם ישתמש בדעתו ויתבונן לשאול‪ :‬מי הוא הנותן לי את‬ ‫המתנה? ולמה הוא נותן לי אותה? – תוכפל הנאתו מעצם‬ ‫לא!!! הקב"ה שלח לי עכשיו חיוך‪ ,‬ואני מודה לו על כך‪ .‬אברך‬ ‫המתנה שקיבל‪ .‬דרך חשיבה זו תגרום לו לחיות עם הנאה‬ ‫ברכה אחרונה על השובע שקיבלתי‪ .‬אמנם כדי לברך ברכה‬ ‫והרגשת ערך ותענוג בכל עת‪ ,‬כי בכל פעם שיזדקק למשהו‪,‬‬ ‫אחרונה צריך לאכול מזון גשמי ממש‪ ,‬ולכן אלך לאכול דבר‬ ‫ירגיש שיש כאן מעמד שלם של קבלת מתנה‪ .‬לא היה לי‬ ‫מה‪ ,‬וכשאברך ברכה אחרונה‪ ,‬אכוון גם על המחמאה שקיבלתי‪.‬‬ ‫‪ || 6‬גליון הבינני‬ ‫שדוחה את המתנה שנותנים לו‪ ,‬או שאינו מייחס לה חשיבות‪,‬‬ ‫את הצורך הזה‪ ,‬ואתה יודע למה קיבלתי אותו? כי יש כאן מי‬ ‫וכעבור דקה אחת בלבד הוא יוצא לחפש הערכה‪ .‬תכניע את‬ ‫שמסתכל עלי‪ ,‬אוהב אותי‪ ,‬מעריך אותי ודואג לי‪ ,‬והוא נתן לי‪.‬‬ ‫עצמך ותבין שהמתנות שאתה מקבל אינן מגיעות לך‪.‬‬ ‫הקב”ה הזריח את השמש בשבילי‬ ‫הכנעה מביאה הרגשת ערך‪ .‬חשוב להבין זאת‪ ,‬שכן אנשים‬ ‫אמרו חז"ל (ברכות נח‪ ,‬א) שהאדם צריך לחשוב שכל מה שבעל‬ ‫סבורים שהדבר הפוך‪ .‬כשאתה מבין שהמתנה לא הגיעה לך‪,‬‬ ‫הבית טרח‪ ,‬לא טרח אלא בשבילו‪ .‬מצוי מאוד שאדם חי את‬ ‫מתעוררת אצלך השאלה‪ :‬אם כך‪ ,‬מדוע הקב"ה נתן לי? ואז אתה‬ ‫כל חייו ואף פעם אינו עוצר להתבונן בכך שהקב"ה ברא את‬ ‫עונה‪ :‬כי הוא אוהב אותי ומעריך אותי‪ .‬הוא יודע מה ערכו של‬ ‫השמש בשבילו‪ .‬האדם שומע ומתנגד‪ :‬זה לא נכון‪ .‬הוא ברא‬ ‫יהודי‪ ,‬אף על פי שאני איני יודע‪ ,‬ולכן הוא משפיע עלי מתנות‪.‬‬ ‫אותה בשביל הבריאה‪ .‬אבל מי היא הבריאה? הבריאה היא‬ ‫זהו הכלל‪ .‬אם יש לך הכנעה – תרגיש מוערך‪ ,‬אם אין‬ ‫אתה‪ .‬העובדה שיש עוד אנשים אינה עניינך‪ .‬אמנם אנו קרוצי‬ ‫לך הכנעה – תהיה שבור‪ ,‬וכל היום תצפה מהסובבים אותך‬ ‫חומר‪ ,‬וקשה לנו להבין כיצד נבראה הבריאה בשביל אדם אחד‬ ‫שירחמו עליך ויעזרו ליהודי שבור‪.‬‬ ‫כשיש עוד מיליארדי בני אדם בעולם‪ ,‬אך האמת האמיתית היא‬ ‫שהיום הקב"ה הזריח את החמה בשבילך‪ ,‬כי אתה תצטרך ללכת‬ ‫הקרוב ביותר אל המלך‬ ‫ברחוב ולך יהיה נעים כשיהיה מואר‪ ,‬והצמחים יצמחו והפירות‬ ‫המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב העבודה פ”י) עוסק בטעם הכריעה‬ ‫יבשילו‪ .‬אם האדם אינו מתבונן‪ ,‬הוא נשאר בלי הדעת‪ ,‬ואינו‬ ‫במודים ונותן הסבר מפליא‪ .‬הוא מבאר שהכריעה מקומה‬ ‫יודע כלל שקיבל מתנה‪ .‬הוא אינו מרגיש את ערכו‪ ,‬וממילא‬ ‫כשמגיעים קרוב אל המלך‪ ,‬ואף כאן כשהאדם מגיע לברכה זו‪,‬‬ ‫הוא נשאר רעב‪.‬‬ ‫הוא מגיע קרוב מאוד אל ה'‪ ,‬ולכן הוא כורע‪ .‬בלשונו‪" :‬הכריעה‬ ‫מדובר בוודאי בעבודה לכל החיים‪ ,‬אך דבר מפליא הוא‪ :‬אם‬ ‫מצד הקירוב הגמור שיש אל האדם אל השם יתברך ומצד‬ ‫האדם לומד כיצד לעשותה‪ ,‬משעה שהוא קם בבוקר ומתחיל‬ ‫אותו הקירוב יש כאן כריעה"‪.‬‬ ‫להתבונן במתנות שהוא קיבל ושהוא מקבל עתה‪ ,‬ומברך‬ ‫עליהן את ברכות השחר‪ ,‬ומתבונן בכל אחת מהן‪ ,‬אני מודה לך‬ ‫והנה בספר הכוזרי שם בהמשך דבריו‪ ,‬אנו כבר מוצאים‬ ‫על השכל ועל הכשרון‪ .‬הייתי יכול להיות מחוסר דעת‪ ,‬ואתה‬ ‫טעם אחד לכך שבברכה זו מגיע האדם קרוב כל כך אל ה'‪.‬‬ ‫נותן לי שכל כדי שלא אהיה כך‪ .‬למה? רק משום שאתה מעריך‬ ‫הוא מסביר שמכיון שהתפלל אל ה' שיבנה את בית המקדש‪,‬‬ ‫אותי ודואג לי‪ .‬הדבר ממלא אותו בהרגשת ערך‪ .‬לכן לא יהיה לו‬ ‫וביקש 'ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'‪ ,‬וחתם 'ברוך אתה‬ ‫צורך כשייכנס לבית הכנסת להיות אדם הזקוק למילים טובות‬ ‫ה' המחזיר שכינתו לציון'‪ ,‬הוא המשיך אל עצמו בחינת בית‬ ‫מאחרים‪ .‬הוא לא יזדקק לכך כי כבר קיבל את הרגשת הערך‬ ‫המקדש‪ ,‬ומשום כך הוא עומד לפני ה' ועליו לכרוע‪.‬‬ ‫עוד בהיותו בביתו‪ .‬כל אחד יכול לבדוק זאת בעצמו‪.‬‬ ‫אך המהר"ל כתב שהאדם נמצא אז קרוב כל כך משום‬ ‫שכשהוא מודה‪ ,‬הוא קרוב ביותר‪ .‬כשהאדם מודה‪ ,‬הוא אומר‪:‬‬ ‫לספר חדשות לשם מה?‬ ‫אני מאמין ומכיר שהקב"ה נמצא כאן‪ ,‬שהרי הוא נותן לי ללא‬ ‫אחת מהסיבות שאנו טועים בזה היא חוסר הודאה על‬ ‫הרף ומחייה אותי‪ .‬וכיון שהוא אומר כן ומרגיש כך‪ ,‬הקב"ה‬ ‫האמת‪ ,‬כפי שדיברנו לעיל‪ .‬האדם אינו מוכן להודות שהוא קם‬ ‫באמת נמצא כאן‪ ,‬כי בעצם לית אתר פנוי מיניה‪ ,‬אלא מאי?‬ ‫רעב‪ .‬אני בסדר גמור – הוא אומר‪ .‬איני צריך כלום‪ .‬טוב לי‪ .‬אל‬ ‫יש דברים המסתירים‪ ,‬ועכשיו שגילה את ההסתר‪ ,‬הוא רואה‬ ‫תעזרו לי‪.‬‬ ‫אותו לפניו‪ ,‬ואם כן הוא כורע מחמת גודל הקרבה‪.‬‬ ‫זה אינו נכון‪ .‬לא טוב לך‪ .‬והראיה שעכשיו שבע בבוקר‪ ,‬ישנת‬ ‫כשהאדם קם בבוקר ואינו במצב רוח טוב‪ ,‬אומרים לו‪ :‬אל‬ ‫די הצורך‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬כשאתה נכנס לבית הכנסת‪ ,‬אתה ניגש‬ ‫תעשה דבר עכשיו‪ ,‬אל תדבר עם אנשים כשאתה במצב רוח זה‪.‬‬ ‫מיד לחברך כדי לספר לו קצת חדשות‪ .‬מה הצורך שלך בכך?‬ ‫אתה בור ברשות הרבים‪ .‬תתחיל להתבונן בכך שהקב"ה נתן לך‬ ‫זו אינה עבירה‪ .‬קמת בבוקר‪ ,‬הכל חדש‪ ,‬אתה יכול ללכת ללמוד‬ ‫שוב פעם רשימה ארוכה של מתנות‪ ,‬דבר על כך‪ ,‬תודה על כך‪,‬‬ ‫במוח צלול ורענן‪ ,‬ומה נחוץ לך ללכת ולמכור חדשות? אין זה‬ ‫עד שתתמלא בהרגשת ערך‪ ,‬ואז‪ ,‬כשתתפלל בבית הכנסת‪ ,‬לא‬ ‫אלא שאתה קם רעב‪ .‬ובכן‪ ,‬אם אתה קם רעב‪ ,‬עליך למלא את‬ ‫יעלה בדעתך לחשוב מה חושבים עליך אנשים אחרים‪.‬‬ ‫רעבונך עוד לפני שאתה בא לבית הכנסת ופוגש אנשים‪ ,‬כך‬ ‫שכשתגיע לבית הכנסת‪ ,‬כבר תהיה מלא סיפוק ושמחה‪.‬‬ ‫שאיבת הערכה באירועי השמחה‬ ‫אחד מהמצבים שבהם מציאות זו בולטת במיוחד הוא בעת‬ ‫הרגשת ערך על ידי הודאה‬ ‫עריכת שמחה מכל סוג‪ ,‬ברית‪ ,‬בר מצווה‪ ,‬אירוסין‪ ,‬נישואין‬ ‫נחדד את הנקודה‪ .‬ההודאה היא היכולת לקחת מתנה ולהפיק‬ ‫וכדומה‪ .‬אם מתבוננים בכך‪ ,‬נתקפים בחרדה‪ .‬כשהאדם עורך‬ ‫ממנה את מה שהיא יכולה לתת‪ .‬אם אינך מפתח את היכולת‬ ‫שמחה‪ ,‬הוא מזמין אנשים‪ .‬רבינו המחבר מלמד אותנו כיצד‬ ‫לקחת אפילו את המתנה הקטנה ביותר‪ ,‬לשמוח בה‪ ,‬ליהנות‬ ‫נראה היהודי כשהוא מקיים מצוה עם אחרים‪ .‬הוא אומר שמצוי‬ ‫ממנה ולקבל ממנה מה שאתה צריך‪ ,‬אתה דומה לאותו אחד‬ ‫גליון הבינני || ‪7‬‬ ‫אכן‪ ,‬אם אין לאדם מושגים נעלים מזה‪ ,‬הוא אומר‪ :‬אני שמח‬ ‫מאוד שמחמת שיש שם עוד אנשים‪ ,‬כל מחשבתו תהיה בהם‪.‬‬ ‫עם מה שמשמח אותי‪ .‬רוב בני אדם מבקשים מהקב"ה ככה‪:‬‬ ‫וכשמדובר בעריכת שמחה‪ ,‬שיש בה ריבוי אנשים‪ ,‬והוא צריך‬ ‫רבונו של עולם! תן לי חתן משובח‪ ,‬אחרת יהיו לי בזיונות‪ .‬ואם‬ ‫לקבל כל אחד ולחייך לכל אחד‪ ,‬הקושי כפול ומכופל‪.‬‬ ‫יהיו לי בזיונות‪ ,‬לא אקבל הערכה מאנשים‪ .‬הצל אותי כי אני‬ ‫אם האדם אינו לומד כיצד להתבונן בינו לבין קונו‪ ,‬באופן‬ ‫זקוק להערכה מאחרים‪ .‬איני יכול לעשות שידוך זה כי זה יהיה‬ ‫טבעי הופכות שמחותיו למקום המתאים ביותר לשאיבת‬ ‫בושה וכלימה‪.‬‬ ‫הערכה מאחרים‪ ,‬כי יש שם את כל התנאים‪ .‬ראשית‪ ,‬יש‬ ‫ואחר כך‪ ,‬כשהקב"ה עוזר לו לאדם והוא מקבל חתן כזה‪ ,‬במה‬ ‫שם הרבה אנשים‪ ,‬שנית‪ ,‬זה מקום שבו הוא יכול להראות‬ ‫מתבטאת ישועתו? – בכך שעכשיו כולם יידעו שברוך ה' הוא‬ ‫את הצלחתו‪ .‬הוא אומר לעצמו‪ :‬אם אני עורך שמחה‪ ,‬סימן‬ ‫כל כך מוצלח‪ .‬ולכן‪ ,‬כשמישהו בא להשתתף בשמחת החתונה‬ ‫שאני מוצלח‪ .‬אני יכול להזמין אפוא את כל העולם באופן‬ ‫ואומר לו‪" :‬אין לך מושג לאיזה חתן זכית"‪ ,‬הוא מרים את עיניו‬ ‫רשמי לראות בהצלחתי ולדבר עליה‪ .‬אוכל אף לצלם תמונות‬ ‫ואומר‪ :‬רבונו של עולם! תודה שנתת לבני אדם להעריך אותי‪.‬‬ ‫ולפרסמן‪ ,‬כדי שכולם יראו מי ומי השתתפו בשמחתי‪.‬‬ ‫הפלא ופלא‪.‬‬ ‫ויש מי שכל מטרתו בעריכת השמחה היא זו‪ ,‬ורק בשבילה‬ ‫אך אותו יהודי אמר‪ :‬אינך מבין מה אני מרגיש‪ .‬יש לי‬ ‫הוא מזמין את כל האנשים‪ .‬הוא כאילו אומר‪ :‬אין לי הזדמנות‬ ‫אלוקים‪ .‬ואת השובע אני מקבל ממנו‪ ,‬ולא מבני אדם‪ .‬למה‬ ‫אחרת לתמונה זו‪ ,‬מה לעשות? כשאומרים לו‪ :‬אתה יכול לנצל‬ ‫אתה בא לדבר אתי בשפה הנמוכה הזאת? אני מכיר אותה‪ ,‬ואני‬ ‫את ההזדמנות גם להודאה לה' על שהטיב עמך – הוא מגיב‬ ‫חושש שהיא תוריד אותי‪ .‬אל תחשוב שלא הבנתי את דבריך‪.‬‬ ‫בחוסר נוחות‪ :‬בשביל זה יהיו לי עוד הזדמנויות‪.‬‬ ‫הבנתי היטב‪ ,‬ואני מבקש ממך שתעצור‪ ,‬כי זה מוריד אותי‪.‬‬ ‫הוא בוכה מהתרגשות‪ :‬אתה יודע היכן הייתי? אתה יודע כמה‬ ‫אם האדם אינו לומד‪ ,‬כפי שדיברנו‪ ,‬כיצד להתבונן בברכות‬ ‫הקב"ה הטיב עמדי? אף אחד לא נמצא כאן‪ .‬רק אני והקב"ה‪.‬‬ ‫השחר וכיצד להודות לה' על הלחם – זה מה שיקרה‪ ,‬כפי‬ ‫שרבינו המחבר מלמדנו‪ .‬ואם האדם מבין זאת‪ ,‬הוא נבהל ואומר‪:‬‬ ‫הטוב כי לא כלו רחמיך‬ ‫הקב"ה הרי מטיב עמי בלי סוף‪ ,‬ואני ניצלתי את ההזדמנות‬ ‫רבינו המחבר אומר לנו כך‪ :‬אם לא תלמד כיצד עושים זאת‪,‬‬ ‫לשאוב הערכה מאחרים?! איזו שטות! הרי ראיתי כי אכן שמע‬ ‫לא תבין אפילו על מה אני מדבר‪ .‬למד כיצד האדם יכול להיות‬ ‫ה' לקול תפילתי‪ ,‬הייתי יכול להרגיש קרוב אליו כל כך‪...‬‬ ‫שבע מהרגשת ערך‪ .‬הוא זקוק להרגשת ערך‪ .‬אין ספק בכך‪ ,‬אבל‬ ‫תאר לך שמישהו עוזר לך ומגיע לשמחתך ואתה אומר לו‪:‬‬ ‫יש לו אותה‪ .‬וכשמישהו אומר לו מילה טובה‪ ,‬אין הוא דוחה‬ ‫דע לך שפלוני עזר לי באופן יוצא מן הכלל‪ .‬הלה מסתכל בפליאה‬ ‫אותה‪ .‬אתה יודע למה? כי הוא מבין שהקב"ה שלחה לו אותה‪,‬‬ ‫– הן אני זה שעזרתי לך‪ .‬ואתה מיד משתיק אותו‪ :‬על זה נדבר‬ ‫והוא מודה לה' על כך ואומר‪ :‬רבונו של עולם! אני מלא רגשי‬ ‫בהזדמנות אחרת‪ .‬פלוני כל כך נפלא‪ ,‬פלוני כל כך עוזר‪...‬‬ ‫הודיה על רוב הטובות שאתה מרעיף עלי‪.‬‬ ‫וההבדל הוא לגבי סוג האדם שאומר לי "זכית לחתן כה‬ ‫הקב"ה הרי נמצא כאן ועוזר לך בכל רגע ורגע‪ .‬נורא‪...‬‬ ‫נפלא"‪ .‬אם הוא אדם פשוט‪ ,‬הדבר אינו מוסיף לי כלום‪ .‬ואיני‬ ‫זקוק לו בכלל‪ .‬אבל אם הוא אחד כזה שממנו יש לי כל הזמן‬ ‫אל תהרוס לי את השמחה‬ ‫את הלחץ והפחד‪ ,‬כי הוא זה שמתחרה אתי כל הזמן על‬ ‫סיפר לי יהודי שגיסו הוא יהודי הדבוק ברבונו של עולם‪,‬‬ ‫ההצלחה – אז יש לזה משמעות אחרת‪ .‬אך כאמור‪ ,‬מי ששבע‬ ‫ומלא תמיד בהודיה וחי חיים נעלים ורוממים‪ .‬הוא חיתן את‬ ‫מהרגשת ערך‪ ,‬אומר‪ :‬אין לי כלום עם הנושא הזה‪ .‬מה ששייך‬ ‫בתו‪ ,‬והנה באמצע הסעודה ניגש אליו אחד ואמר לו‪" :‬אני רוצה‬ ‫לרבש"ע – אני מדבר עם הרבש"ע‪ .‬לא אקפוץ על המציאה‬ ‫לומר לך‪ ,‬אין לך מושג באיזה חתן זכית!" (וועלכע חתן דו האסט אריין‬ ‫כשאתה בא לומר לי זאת בסגנונך כשהמשמעות היא‪ :‬דע לך‬ ‫געכאפט)‪ .‬בעל השמחה התרעם עליו‪" :‬נראה לך שאין לי מה‬ ‫שהשידוך שעשית נחשב בעיני בני אדם כהצלחה מרהיבה‪ .‬אל‬ ‫לעשות בשעת שמחתי כי אם לחשוב מחשבות כאלה?!"‬ ‫תוביל אותי לשם‪.‬‬ ‫אנשים אינם מתחילים להבין מה הוא אמר‪ .‬הדברים שאמר‬ ‫סוף דבר‪ ,‬צריך הרבה להתלמד כיצד לחיות נכון‪ ,‬אמיתי‪ ,‬בריא‪,‬‬ ‫בעל השמחה היו נכונים כל כך‪ ,‬ויהודיים כל כך‪ .‬הוא ראה את‬ ‫כפי שהקב"ה ברא‬ ‫העניין כך‪ :‬העובדה שזכיתי לחתן כל כך נפלא‪ ,‬שייכת לעניין‬ ‫את בריאתו‪ ,‬ואז‬ ‫של להיות מוצלח בעיני בני אדם‪ .‬בוודאי‪ ,‬אתה מדבר על‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫קול הבינני‬ ‫ארה"ב‬ ‫א"י‬ ‫מתחילים לחיות‬ ‫מעלתו הרוחנית‪ .‬אך בסופו של דבר הדבר מביא את האדם‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫א"י‬ ‫ארה"ב‬ ‫מאירים‬ ‫חיים‬ ‫לחשוב – מי הוא זה שקיבל חתן זה? כיצד נראה זה שאני‬ ‫ונעימים‪.‬‬ ‫קבלתי את החתן הזה?‬ ‫‪0204.586.2115‬‬ ‫בריטניה‬ ‫‪0480.20.1618‬‬ ‫בלגיה‬ ‫לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא‪ ,‬או לקבלת השיעורים‪ ,‬שלחו מייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני‪ ,‬צרו קשר עם 'מכון הבינני'‪ 718.387.1122 :‬או במייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫‪ || 8‬גליון הבינני‬