gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להחיות · Lehachyois — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: להחיות · Lehachyois

שבוע: תולדות (2026-11-09)

להחיות · Lehachyois — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון‬ ‫מ‬ ‫בס״ד‬ ‫תולדות‪-‬ויצא‬ ‫תשפ"ז‬ ‫דיבורים מחיים לשולחן השבת לאור רבינו הקדוש זי"ע‬ ‫‪+‬א חיו‪++++‬ת אין ‪+‬פרשה‬ ‫הגחלת הלוחשת‬ ‫מדוע עבירה גוררת עבירה‪ ,‬ומצווה גוררת מצווה? | איך תלויה מלכות צור בחורבנה‬ ‫של ירושלים? | סוד הניצוץ הפנימי שכבה‪ ,‬אך מתעורר מחדש מצעד קטן‬ ‫העבירה אינה רק פגם המעשה‪ ,‬אלא עיקרה הוא ההתרחקות‬ ‫שאת ‘גחלת המלך’ אי אפשר לכבות לעולם‪ .‬היא יכולה‬ ‫המסע אל ישימון הקרח‬ ‫שהיא יוצרת בין היהודי להשי”ת‪ .‬רצון ה’ נמצא בתורתו‬ ‫להתכסות בהררי אפר ‪ -‬אך בנקודתה הפנימית‪ ,‬פועם ניצוץ‬ ‫בקצה הממלכה‪ ,‬הרחק מהארמון החמים‪ ,‬השתרע עמק עשוי‬ ‫הקדושה‪ ,‬וכאשר אדם עובר על התורה‪ ,‬הוא מתרחק מרצון‬ ‫נצחי‪.‬‬ ‫קרח נצחי‪ .‬אל המקום הנורא הזה נשלח בן המלך‪.‬‬ ‫ה’‪ .‬כשאור הרצון נסתר ממנו‪ ,‬הקור הרוחני חודר פנימה‪ ,‬והוא‬ ‫רגע לפני שהתרדמה השתלטה עליו‪ ,‬הבזיקו במוח בן המלך‬ ‫מאבד את ה’רצון’ לעשות מצוות‪.‬‬ ‫טרם צאתו‪ ,‬חיבק אותו אביו‪ ,‬ובדמעות של אהבה הפקיד בידיו‬ ‫דבריו של אביו‪:‬‬ ‫פקדון יקר מכל‪:‬‬ ‫הקיפאון הזה הוא עומק דברי חז”ל ‘עבירה גוררת עבירה’‪.‬‬ ‫“בני אהובי‪ .‬יבוא יום ותיפול‪ .‬הקור יקפיא את ליבך עד שלא‬ ‫העבירה מכבה את הרצון‪ ,‬כשהרצון כבה‪ ,‬האדם מוצא את עצמו‬ ‫תרצה אותי‪ .‬באותו רגע של ייאוש‪ ,‬אל תחכה שיתעורר בך‬ ‫עששית זהב קטנה‪ ,‬ובתוכה פועמת גחלת לוחשת‪.‬‬ ‫נופל שוב ושוב‪.‬‬ ‫חשק לקום‪ ,‬כי החשק לא יתעורר‪ .‬באותו רגע ‪ -‬עשה צעד אחד‬ ‫“הגחלת הזו”‪ ,‬לחש לאוזנו של בנו‪“ ,‬הובערה מאש התמיד‬ ‫‘ולאום מלאום יאמץ’‪ .‬העוצמה של הסט”א נבנית רק מהנפילה‬ ‫קטן‪ .‬בלי רגש‪ ,‬בלי רצון‪ .‬תנועה אחת לעברי‪ .‬התנועה הזו תציל‬ ‫שבחדרי הפנימי‪ .‬כל עוד היא תבער‪ ,‬לא תשכח אותי ותשתוקק‬ ‫הראשונה של העבירה‪ .‬אחר כך מגיעה נפילת‬ ‫את חייך”‪.‬‬ ‫לשוב‪ .‬החום שלה הוא הרצון‪ ,‬והאור שלה הוא חייך”‪.‬‬ ‫הרצון‪ ,‬ואחריה נגררות עבירות נוספות‪.‬‬ ‫בן המלך שכב שם בשלג‪ .‬חסר כל רגש‪ ,‬לא‬ ‫בן המלך יצא לדרך‪ ,‬והעששית התלויה על צווארו הפיצה חום‬ ‫צער ולא געגוע‪ .‬אך בהתקשרות עיוורת בכוחות על‬ ‫וחיות‪ .‬אך בין צוקי הקרח המשוננים ארבו לו שודדי הקרח‪.‬‬ ‫הרצון שלא כבה לעולם‬ ‫אנושיים‪,‬‬ ‫לאביו‪ ,‬החליט לעשות פעולה אחת‪.‬‬ ‫הם לא יכלו להתקרב אל בן המלך כל עוד הגחלת בערה בעוז‪,‬‬ ‫אך כאן מגלה מוהרנ”ת את סוד התיקון‪,‬‬ ‫הקפואה‪,‬‬ ‫בכוחות על אנושיים‪ ,‬הניע את ידו‬ ‫והמתינו לשעת כושר‪.‬‬ ‫הניע את ידו‬ ‫התקווה שלעולם אינה אובדת‪.‬‬ ‫וגרר את גופו קדימה‪ .‬צעד אחד קטן‪.‬‬ ‫באחד מימי הסופה‪ ,‬נשבה רוח פרצים‪ .‬בן המלך‪ ,‬שעייפות‬ ‫גם כשנדמה שהגחלת כבתה לחלוטין‪ ,‬גם‬ ‫התנועה הזו יצרה משב רוח שחדר אל הקפואה‪,‬‬ ‫המסע נתנה בו את אותותיה‪ ,‬מעד‪ .‬רגלו החליקה על הקרח‬ ‫כשהקור משתק כל איבר עד שכביכול לא‬ ‫העששית‪ ,‬נשב על אפר הגחלת‪ ,‬וחשף את וגרר את‬ ‫החלקלק‪ ,‬והוא צלל אל תוך בור שלג רך וטובעני‪.‬‬ ‫נותר קמצוץ של חיות ‪ -‬הגחלת הפנימית‪,‬‬ ‫גופו קדימה‬ ‫הניצוץ הבוער‪.‬‬ ‫תוך כדי הנפילה‪ ,‬חדרה הרוח בעוצמה אל תוך העששית‪.‬‬ ‫הרצון האלוקי שחקוק בעצם הנשמה‪ ,‬לעולם‬ ‫בבת אחת‪ ,‬הבזיקה להבה חיה‪ .‬אש חמימה‬ ‫הגחלת‪ ,‬שהייתה עד כה בוערת ומלאת חיים‪ ,‬התכסתה באפר‬ ‫אינו כבה‪ .‬הוא רק מכוסה באפר דק‪.‬‬ ‫פרצה מהגחלת‪ ,‬והחייתה את בן המלך‪ .‬הרצון‬ ‫ונראתה כנקודה אפורה ודוממת‪.‬‬ ‫בן המלך‪ ,‬בתוך עומק הקיפאון והייאוש‪ ,‬נזכר בדברים שקיבל‬ ‫חזר אליו‪ .‬הוא שוב נזכר באביו‪.‬‬ ‫קור איום חילחל אל גופו של בן המלך‪ .‬שודדי הקרח זיהו את‬ ‫כשנעמד על רגליו‪ ,‬מואר בחום הרצון‪ ,‬נסוגו שודדי הקרח‪ .‬הם מאביו בטרם יצא לדרך‪“ :‬כשתקפא‪ ,‬אל תחכה שיהיה לך חם‬ ‫ההזדמנות והתקרבו אליו‪ .‬הקור חדר עמוק אל תוך תודעתו‬ ‫איבדו את זכות קיומם‪ ,‬התנפצו לרסיסי קרח ונמסו אל האדמה‪ ,‬כדי לקום ולהמשיך‪ .‬תקום ותעשה צעד אחד‪ ,‬ואז יהיה לך‬ ‫ולבו‪ ,‬והוא איבד את הדבר היקר ביותר‪ ,‬את הרצון‪ .‬הוא לא‬ ‫חם‪.”...‬‬ ‫מותירים את בן המלך צועד בבטחה‪ ,‬חזרה אל בית המלך‪.‬‬ ‫רצה לקום‪ .‬שכח את חום הארמון‪ ,‬שכח את פניו האוהבות של‬ ‫גם כשהיהודי מרגיש כבוי‪ ,‬נדמה לו שאין לו שום רצון וחשק‬ ‫אביו‪ .‬עיניו נעצמו לאיטן‪ .‬המחשבה היחידה שניקרה במוחו‬ ‫לעשות טוב ‪ -‬אם רק יתגבר לעשות מצווה אחת‪ ,‬אפילו בלי‬ ‫עבירה גוררת עבירה‬ ‫הייתה‪‘ ,‬אין לי כוח‪ .‬אין לי שום חשק להמשיך‪ .‬עדיף לשכב‬ ‫סוד נפלא זה מגלה מוהרנ”ת זיע”א (ליקו”ה ברכת הריח ה‪ ,‬ה)‪ ,‬שום חיות‪ .‬הצעד הקטן יפיח רוח באפר‪ ,‬יצית מחדש את אש‬ ‫כאן ולוותר’‪.‬‬ ‫על דברי רש”י על הפסוק ‘ולאום מלאום יאמץ’‪‘ ,‬כשזה קם זה הרצון הפנימית‪ ,‬ומרגע שהרצון חזר ‪ -‬מתעורר הכל‪.‬‬ ‫השודדים עמדו מעליו‪ ,‬מצפים לרגע שבו תכבה נשימת הרצון‬ ‫מצווה גוררת מצווה‪ ,‬היהודי מתרומם ועולה‪ ,‬כל כוחות‬ ‫נופל‪ ,‬לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים’‪:‬‬ ‫האחרונה‪.‬‬ ‫לסט”א אין שום כוח עצמי‪ .‬צור נבנית מחורבנה של ירושלים ‪ -‬ההסתרה והייאוש שהתעצמו מנפילתו‪ ,‬קורסים‪ ,‬נופלים‬ ‫ומתבטלים מאליהם‪.‬‬ ‫מחולשתו ומירידתו של יהודי‪.‬‬ ‫אש תמיד תוקד‬ ‫כשזה קם ‪ -‬זה נופל‪ .‬האור מגרש את החושך מאליו‪.‬‬ ‫מדוע גורמת העבירה לניתוק כה חד?‬ ‫אך השודדים לא ידעו‬ ‫יו"ל ע"י לחיותנו | לתרומות הערות והארות וכן לקבלת הגליון אפשר לפנות בקו מערכת ברסלב ‪ 025.808.321‬שלוחה ‪( - 5>9‬מענה אנושי)‬ ‫‪+++‬א‬ ‫מצוה‬ ‫מיט‬ ‫הכנות לשבת‬ ‫חיו‪+‬ת‬ ‫קודש‪ ,‬באור התורה‬ ‫שביבי אור‬ ‫דעתיקא סתימאה‬ ‫מספרי רביה"ק‬ ‫לעובדא ולמעשה‪,‬‬ ‫מאמר שני בסדרה‬ ‫בקצרה ובפשטות‬ ‫טבילת מקווה‬ ‫צדקה בערב‬ ‫עבודת ההכנות‬ ‫ערב שבת‬ ‫שבת‬ ‫הקדושות‬ ‫לגלות רחמים גדולים‬ ‫גילוי האמונה ע”י‬ ‫הכנת מאכלי שבת‬ ‫להיכנס למים הקרים הללו‪ ,‬באמרו‬ ‫הצדקה‬ ‫בחיוניות‪“ ,‬לחייל המשרת את‬ ‫בשבת נגלית ההארה של עולם לבוא‪ ,‬שאז‬ ‫הבריאה כולה תלויה ברחמי ה’‪,‬‬ ‫המלך אין תירוצים‪( ”...‬שם‪ ,‬תעח)‪.‬‬ ‫הצדקה נותנת שלימות ואור‬ ‫לא תהיה שום שליטה לחיצונים ולמזיקים‬ ‫כאשר הוא מרחם על הנבראים‪,‬‬ ‫ליהודי‪ ,‬אך עיקר מצוות הצדקה‬ ‫(ליקו”מ פו)‪ .‬ולכן אכילת שבת כולה‬ ‫הוא משפיע להם טובה וברכה‪.‬‬ ‫אני נהר המטהר‬ ‫היא זו הניתנת בערב שבת‪ .‬כאשר‬ ‫אלוקות‪ ,‬שהרי אין בה אחיזה לסטרא אחרא‪,‬‬ ‫אולם‪ ,‬ישנם שני סוגי ‘רחמים’‪ :‬יש‬ ‫אדם נותן צדקה‪ ,‬הוא מראה‬ ‫לעומת אכילת ימי החול שצריך להתייגע‬ ‫רחמים רגילים‪ ,‬המכונים הארת‬ ‫ידועה השיחה של רבינו הקדוש‬ ‫כדי לברר בירורים (ליקו”מ נז)‪.‬‬ ‫‘זעיר אנפין’‪ ,‬השולטים בימות‬ ‫את גודל אמונתו בה’‪ ,‬שהוא הזן‬ ‫על עצמו‪‘ :‬אני נהר המטהר מכל‬ ‫כדי לזכות להארה זו‪ ,‬צריך לעסוק בהכנת‬ ‫החול‪ ,‬והם מוגבלים‪.‬‬ ‫ומפרנס והוא שנתן לו את ממונו‪,‬‬ ‫הכתמים’ (חיי”מ שלב)‪ .‬ועל כך‬ ‫המאכלים לשבת קודש‪ .‬כפי שלמדו חז”ל‬ ‫ואילו בשבת נמשכים רחמים‬ ‫ולכן עיקר הצדקה היא צדקה‬ ‫אמרו‪ ,‬שכדי להטהר בנהר קדוש‬ ‫מהפסוק ‘והכינו את אשר יביאו’ (שבת‬ ‫גדולים מאוד‪ ,‬המכונים הארת‬ ‫לכבוד שבת‪ ,‬ששבת מורה על‬ ‫זה‪ ,‬צריך היהודי להיכנס כולו אל‬ ‫קיז‪ ,):‬שמוטל על כל אחד מישראל לעסוק‬ ‫‘אריך אנפין’‪ .‬כאשר מתגלים‬ ‫ייחוד ה’ בעולם (ליקו”מ לא‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫תוך הנהר‪ ,‬לפשוט מעליו את כל‬ ‫בעבודה קדושה זו‪ ,‬ורק על ידי ההכנה יזכה‬ ‫הרגליו וגשמיותו‪ ,‬ולקפוץ אל הנהר‬ ‫רחמים אלו‪ ,‬הקב”ה משפיע שפע‬ ‫הצדקה בערב שבת‪ ,‬היא כאשר‬ ‫היהודי נותן לעני כסף שיוכל לקנות‬ ‫להשגה זו (ליקו”ה מתנה ה‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫המטהר (שיש”ק ה‪ ,‬תלב)‪.‬‬ ‫לכל אחד ואחד‪ ,‬בלי כל קשר‬ ‫למצבו הרוחני‪.‬‬ ‫לעצמו צרכי שבת‪ ,‬או שהוא מזמין‬ ‫השיחה הזו נאמרה על רקע סיפור‪:‬‬ ‫עני שיתארח על שולחנו‪ .‬בכך הוא‬ ‫מי שטרח בערב שבת‬ ‫פעם אחת ישבו שניים מתלמידי‬ ‫על ידי הטבילה במקווה בערב‬ ‫שבת‪ ,‬אפשר לגלות את הרחמים‬ ‫נותן כוח לקדושה להתגבר על‬ ‫ישנה מצווה גדולה להשכים בבוקר יום‬ ‫רבינו ביום שישי תחת ביתו‪,‬‬ ‫הללו‪ .‬על ידי הטבילה לכבוד שבת‬ ‫כל הקליפות‪ ,‬ומחזק את הליכתו‬ ‫שישי כדי להכין צרכי שבת‪ ,‬ועל כך נאמר‬ ‫ושוחחו בנפלאות כוחו הגדול‪.‬‬ ‫מתעוררים רחמים גדולים משכל‬ ‫בדרכי ה’ (ליקו”מ פו)‪.‬‬ ‫‘מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת’‪ ,‬כי על‬ ‫השיחה ביניהם התארכה עד ממש‬ ‫סמוך לשבת‪ ,‬ולפתע הבחינו‬ ‫עליון‪ ,‬ומתגלים הרחמים לכל‬ ‫ידי הכנת המאכלים הוא מתדבק לאור עולם‬ ‫ישראל (יקרא דשבתא נו)‪.‬‬ ‫פתיחת שערי ישועות‬ ‫הבא המאיר בשבת‪ .‬את ההכנה הזו צריך‬ ‫שהשעה מאוחרת‪ ,‬המקווה כבר‬ ‫ע”י הצדקה‬ ‫נסגר ולא יוכלו לטבול לכבוד שבת‪.‬‬ ‫האדם לעשות בעצמו ולא על ידי שליח‪,‬‬ ‫רבינו שמע את שיחתם ויצא מביתו‬ ‫לחייל אין תירוצים‬ ‫על הצדקה נאמר בתורה ‘פתוח‬ ‫כדי להמשיך עליו את קדושת השבת‪ .‬וככל‬ ‫תפתח את ידך’ (דברים טו)‪,‬‬ ‫שירבה לטרוח להכין את מאכלי השבת‪ ,‬כך‬ ‫ואמר להם‪‘ :‬אני נהר המטהר מכל‬ ‫רבי מיכל נכדו של מוהרנ”ת‪ ,‬היה‬ ‫ומכאן למדים שהצדקה פותחת‬ ‫יזכה לקדושה יתירה (נחת השולחן רנ)‪.‬‬ ‫הכתמים’‪ .‬כלומר‪ ,‬הדיבורים על‬ ‫אומר שהטבילה במקווה מצילה‬ ‫כוחו הגדול מטהרים ממש כטבילת‬ ‫לאדם את כל שערי שמים‪ ,‬ובפרט‬ ‫ולכן‪ ,‬כאשר יהודי יושב במטבח ועוסק‬ ‫מהתגברות היצה”ר‪ .‬והיה נזהר‬ ‫מקווה (חיי”מ השמטות)‪.‬‬ ‫צדקה לכבוד הוצאות שבת‪ ,‬שכל‬ ‫בטרדות של הכנת מאכלי שבת‪ ,‬הנדמות‬ ‫שלא לוותר על הטבילה בערב‬ ‫הישועות טמונות בה (יקרא‬ ‫בעיניו כעניינים גשמיים בעלמא‪ ,‬שומה‬ ‫סוד השייכות בין כוחו של רבינו‬ ‫שבת‪ ,‬אפילו שהיא נמשכה‬ ‫דשבתא ח”ב ד)‪.‬‬ ‫עליו לדעת שזוהי עבודה שרק על ידה יקבל‬ ‫למקווה טמון במילה ‘מקווה’‪,‬‬ ‫כשעתיים תמימות מחמת זקנותו‪.‬‬ ‫כל אחד יעשה כפי יכולתו במתן‬ ‫בשבת את הארת עולם הבא‪ .‬ואל יעלה על‬ ‫שהיא רומזת גם לתקווה‪ .‬שכן זהו‬ ‫כאשר ניסו לשכנע אותו שהטבילה‬ ‫צדקה בערב שבת‪ ,‬בין אם ייתן‬ ‫דעתו להשתמט מעבודת ההכנה‪ ,‬אדרבה‬ ‫עיקר כוחו הגדול לעורר תקווה‬ ‫אינה לפי כוחותיו‪ ,‬היה עונה בדרך‬ ‫לעניים‪ ,‬ובין אם יזמין אליו אורחים‪,‬‬ ‫יבקש לעשותה בעצמו‪ ,‬ולקדש את גופו‬ ‫והתחזקות בלב כל יהודי‪ ,‬יהיה מה‬ ‫צחות‪“ ,‬כאשר איני טובל במקווה‬ ‫ובכך יזכה שגם ה’ יתן לו צדקה‬ ‫בהארה זו‪.‬‬ ‫שיהיה‪ .‬ועל ידי כוחו יתוקן הכל‬ ‫לכבוד שבת‪ ,‬הכובע אינו עומד לי‬ ‫ממש כמו בטבילת מקווה (כו”א‬ ‫טוב על הראש‪( ”...‬שם‪ ,‬תכח)‪.‬‬ ‫ויאיר אליו את פניו‪ .‬ומי שאין‬ ‫בידו לתת צדקה‪ ,‬יכול לחזר על‬ ‫טועמיה חיים זכו‬ ‫אנשי מוהר”ן לז)‪.‬‬ ‫כך גם מסופר על הרה”ח ר’ אברהם‬ ‫שטרנהארץ זצ”ל‪ ,‬שאף שהיה זקן‬ ‫הפתחים עבור העניים‪ ,‬כפי שהיה‬ ‫עיקר האור שיש באכילת שבת הוא בשבת‬ ‫ולכן‪ ,‬כאשר נמנע מהאדם לטבול‬ ‫מאוד‪ ,‬לא ויתר על הטבילה בערב‬ ‫נוהג הרה”ח ר’ אברהם שטרנהארץ‬ ‫עצמה‪ ,‬אולם אפשר להמשיך את האור הזה‬ ‫במקווה מחמת אונס‪ ,‬עדיין יש‬ ‫שבת‪ .‬עד כדי כך שבהיותו בשבת‬ ‫זצ”ל‪ ,‬שבכל ערב שבת היה מכתת‬ ‫גם בערב שבת‪ ,‬על ידי טעימת מאכלי שבת‪.‬‬ ‫לו תיקון‪ ,‬להתבונן בגדולת רבינו‬ ‫חנוכה במירון‪ ,‬טבל בערב שבת‬ ‫את רגליו לקבץ עבור הוצאות שבת‬ ‫כפי שציוו חז”ל לטעום את המאכלים בערב‬ ‫הקדוש‪ ,‬ולהתחזק בתקווה הנפלאה‬ ‫במקווה הקפוא שעל יד הציון‪,‬‬ ‫של ה’יושבים’ באומן‪ ,‬שפרשו מכל‬ ‫שבת‪ ,‬שעל ידי זה מאירה הארת עולם הבא‬ ‫שהאיר לכל העולם‪ ,‬ובכך יזכה‬ ‫כשאפילו הצעירים לא העזו‬ ‫הבלי העולם (הגדול בענקים פ”ב)‪.‬‬ ‫כבר ביום שישי (שם)‪.‬‬ ‫לאור קדושת השבת‪.‬‬ ‫להחיות נפשות שוקקות לעבודתו יתברך שמו ‪ //‬ברוך לב‬ ‫ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ֹ‬ ‫ּ‬ ‫ה ְר ִגיעו ש‪+‬א‪++‬לה‪“ :‬נגרמה לי עגמת נפש נוראה על ידי אחד – שלאחר מכן הוסיף עוול‬ ‫“הלוך ְל ַ ׂ‬ ‫ָ‬ ‫אל” שהלה מצליח מאד בענין חשוב בחייו‪ ,‬ואגלה את האמת הכואבת – שנצבט לבי מכך‬ ‫יִ ְש ָר ֵ‬ ‫ומשמיצני על לא עוול בכפי‪ ,‬בדברים העלולים לגרום נזק של ממש‪ .‬לאחרונה נודע לי‬ ‫ְ‬ ‫שמזלו משחק לו למרות מה שעולל‪ .‬נפשי בשאלתי‪“ַ :‬מדּ ו ַּע דֶּ ֶרך ְר ׁ ָש ִעים ָצ ֵל ָחה”‪ .‬רוחי‬ ‫עצתו־אמונה של א’ המחנכים מאנ”ש‬ ‫הנשברה מביאה אותי לעצבות המסוכנת לי ולמשפחתי ואין לנו במה להאחז”‪.‬‬ ‫במענה למכתב תלמידו | עריכה‪ :‬ברוך לב‬ ‫ֶאל לִ ִּבי‪ַ ,‬על ֵּכן אוֹ ִחיל‪ .‬טוֹ ב ה’ לְ קֹוָ ו‪ .‬וְ דו ָּמם ‪ -‬לִ ְת ׁשו ַּעת ה’‪.‬‬ ‫אבל בצר לנו‪ ,‬באים אנו להתווכח עמך ה’‪ ,‬לנצחך‪ ,‬לא בגלל‬ ‫נסיונות החיים העוברים עליך‪ ,‬עכשיו ובעבר‪ ,‬מטלטלים‬ ‫[תרגום יונתן‪‘ :‬טוב לשתוק עד שיבוא פורקן מהשם’] ֵּיִתן‬ ‫חוסר אמונה בך‪ ,‬אלא כדי שעל ידי שיח הלב איתך תודיעני‬ ‫רק מלהתוודע אליהם‪.‬‬ ‫יִש ַּבע ְּב ֶח ְר ּ ָפה”‪.‬‬ ‫לְ ַמ ֵּכה ּו לֶ ִחי‪ׂ ְ ,‬‬ ‫דרכך‪ ,‬תקרבני אליך ותעודד את רוחי הנכאה‪.‬‬ ‫מי מסוגל לשרוד כאבים ומרירויות צודקות כאלה?‬ ‫[אם] ה’ לֹא צִ ָ ּוה‪.‬‬ ‫ִּכי לֹא יִזְנַח לְ עוֹ לָ ם ה’‪ִ .‬מי זֶה ָא ַמר וַ ֶּת ִהי ִ‬ ‫ִּ“כי ְּכ ׁ ֶש ְּמ ַד ֵּבר לִ פְ נֵי ה’ ו ְּמפָ ֵר ׁש ִֹש ָיחתוֹ ִּב ְט ָענוֹ ת ּובַ ָ ּק ׁשוֹ ת‪,‬‬ ‫אם אולי יש שהיו מסוגלים בעבר להתחזק במאורעות‬ ‫יַש ִקיף וְ ֶיֵרא ה’‬ ‫נִשא לְ בָ בֵ נ ּו ֶאל ַּכ ּ ָפיִם‪ֶ ,‬אל ֵא’ל ַּב ּׁ ָש ָמיִם‪ַ .‬עד ׁ ְ‬ ‫ָּׂ‬ ‫רוֹ צֶ ה לְ ֵ ּנַצ ַח את הקב”ה ִּכבְ יָכוֹ ל‪ ,‬וְ ַהשי”ת ׁיֵש לוֹ ַּת ֲענוּג ִמ ּזֶה‪.‬‬ ‫שבאו מידך ה’ ‪ -‬אך מנין הכוחות להתמודד מול בני אדם‬ ‫אתי ׁ ִש ְמ ָך ה’ ִמ ּבוֹ ר ַּת ְח ִּת ּיוֹ ת‪ .‬קוֹ לִ י ׁ ָש ָמ ְע ָּת‪ַ ,‬אל‬ ‫ִמ ּׁ ָש ָמיִם‪ָ .‬ק ָר ִ‬ ‫ַעל ֵּכן ׁשוֹ לֵ ַח לוֹ ִדּ ּבו ִּרים ׁ ֶש ּי ּוכַ ל לְ ֵ ּנַצ ַח אוֹ תוֹ ִּכבְ יָכוֹ ל” (ליקו”מ‬ ‫שבראת?‬ ‫ַּת ְעלֵ ם ָא ָ‬ ‫זְנְך‪ ,‬לְ ַרוְ ָח ִתי לְ ׁ ַשוְ ָע ִתי‪ָ .‬ק ַרבְ ָּת ְּביוֹ ם ֶא ְק ָר ֶא ָּך‪ָ ,‬א ַמ ְר ָּת‬ ‫קכד)‪.‬‬ ‫ֹאמר ָדּ וִ ד‪ ,‬צַ ר לִ י ְמאֹד‪ְ ּ ,‬נִפלָ ה ּנָא בְ יַד ה’ ִּכי ַר ִּבים‬ ‫“וַ ּי ֶ‬ ‫ַאל ִּת ָירא‪ַ .‬רבְ ָּת ה’ ִריבֵ י נַפְ ׁ ִשי‪ּ ָ ,‬ג ַאלְ ָּת ַח ּיָי”‪.‬‬ ‫ַר ֲח ָמיו ּובְ יַד ָא ָדם ַאל ֶא ּפֹלָ ה”‪.‬‬ ‫זה מה שיש לעשות‪ .‬רק זה‪ .‬ולחפש היכן ה’ מרחיב לנו‬ ‫ב) נחזור אפוא להלן על כמה דברים ידועים‪ .‬אין‬ ‫נכון‪ ,‬זו שליחות הניתנת ליחידי סגולה בעם ה’‪ .‬להם נראה‬ ‫בתוך הצר‪ ,‬ונותן לנו קצת חרוסת בתוך כל המרור‪.‬‬ ‫חידושים‪ .‬כמה פסוקים‪ ,‬זה הכל‪ .‬אולי יבואו לקריאה‬ ‫כי חלה פה איזו טעות (ח”ו)‪ ,‬לדעתם הם לגמרי רחוקים מן‬ ‫חלושה ברגעים של הפוגה קלה מהצער הצובט והמייסר‪.‬‬ ‫היכולת לעמוד בזה‪ .‬שה’ יחפש לו גיבורים אחרים ויעזוב‬ ‫ד) לקראת סיום‪ .‬בעקבות הפסוק שהבאת‪,‬‬ ‫מה לעשות שהאמת שלנו מתעמעמת בנו‬ ‫אותנו לנפשנו‪ ,‬כי בקושי אנו נושמים‪.‬‬ ‫“דרך רשעים צלחה”‪ ,‬נפתח ספר ירמיה (פי”ב)‬ ‫מרוב מצוקה‪ ,‬ולכן לפעמים אין ברירה כי‬ ‫אבל יודע ה’ שיחד עם המשברים האיומים‪ ,‬הם־הם אלה‬ ‫“מדּ ו ַּע ֶדּ ֶר ְך‬ ‫והרי לקט רסיסים מהפסוקים שם‪ַ :‬‬ ‫אין‬ ‫אם לעורר אותה‪ .‬ומי יכול לעשות את זה‬ ‫שבסוף עוד ידליקו לו שם נר קטן של אמונה בלילות‬ ‫ְר ׁ ָש ִעים צָ לֵ ָחה‪ּ ַ ,‬גם ָעשׂ ּו פֶ ִרי‪ָּ .‬בגְ ד ּו בָ ְך‪ַ ,‬אל ַּת ֲא ֵמן‬ ‫השמצה‬ ‫טוב יותר מהשם יתברך בעצמו‪ ,‬בקולו הנצחי‬ ‫‪ -‬ושכרם על כך שמור להם לנצח נצחים‪.‬‬ ‫ָּבם ִּכי ַיְד ְּבר ּו ֵאלֶ ָיך טוֹ בוֹ ת‪ִ ׁ .‬ש ֲחת ּו כַ ְר ִמי‪ְ ,‬נָתנ ּו ֶאת‬ ‫שיש‬ ‫המדבר בפי נביאיו‪.‬‬ ‫הוי‪ ,‬באמת‪ ,‬איזה נר? איזו אמונה? הלב מפוייח לגמרי‪.‬‬ ‫ֶחלְ ַקת ֶח ְמ ָדּ ִתי לְ ִמ ְד ַּבר ׁ ְש ָמ ָמה‪ .‬וְ ַא ָּתה ה’ ַיְד ְע ָּתנִי‪,‬‬ ‫לה כח‬ ‫אכול וזועם‪  .‬‬ ‫ִּת ְר ֵאנִי ּובָ ַח ָּנְת לִ ִּבי ִא ָּת ְך‪ .‬כּ ֹה ָא ַמר ה’‪ַ ,‬א ֲח ֵרי ְנָת ׁ ִשי‬ ‫לקלקל‬ ‫מלבד פסוקים ודברי חז”ל אין בידינו מאומה‪.‬‬ ‫אבל חלקיקי נר ‪ -‬יש כאן‪ .‬שברירי ניצוצות עוממים‪.‬‬ ‫אוֹ ָתם‪ָ ,‬א ׁשוּב וְ ִר ַח ְמ ִּתים‪ ,‬וַ ֲה ׁ ִשב ִֹתים ִא ׁיש לְ ֲנַחלָ תוֹ‬ ‫התרחשויות החיים והעוולות שבהן‪ ,‬הן נעלם‬ ‫מחשבה של אמונה פה‪ ,‬מילה של תפילה שברירית‬ ‫וְ ִא ׁיש לְ ַא ְרצוֹ ”‪.‬‬ ‫גדול‪ .‬סודות ורזים הידועים רק לבורא חושך‪ ,‬מעריב‬ ‫שם‪ ,‬אלה גורמים לי נחת ושעשועים בעליונים שאין‬ ‫‫כי יום יבוא‪ ,‬אומר ה’ – והישועה קוֹ ם תקוּם‪ .‬כמה מפוארת‬ ‫ערבים‪ .‬לא לבני אנוש קצה־הבנה בפשר כל זה‪ .‬אין לנו‬ ‫מלאך ובריה יכולים לשער‪.‬‬ ‫תהיה‪ ,‬כמה שמחה תשכון בה‪ .‬שמחת לבב בוא תבוא‬ ‫מושג למי משחק המזל‪ ,‬מתי ולמה‪ ,‬ובכלל ‪ -‬מי לנו יודע‬ ‫מלאכים לא חסר לי‪ ,‬גם צדיקים לא‪ .‬יהודים פשוטים‬ ‫לעולם‪ִּ ,‬כי לֹא יִזְנַח לְ עוֹ לָ ם ה’‪.‬‬ ‫‘משחק’ ומהו ‘מזל’‪ .‬אנו מהלכים בעולם שכולו‬ ‫ֵ‬ ‫מה נקרא‬ ‫כאלה‪ ,‬בהם חפצתי‪.‬‬ ‫השותק כרגע בעליבותו‪ ,‬על לא עוול בכפו‪ ,‬נכונו לו ימי‬ ‫חידה בלתי פתורה‪.‬‬ ‫אושר וחדוה‪ .‬ואז יכריז קבל עולם ומלואו‪“ַ :‬דּ חֹה ְד ִח ַיתנִי‬ ‫גם התנהגויות בני האדם‪ ,‬סתומות ועלומות הן‪ .‬אנו לא‬ ‫א) ראשית‪ ,‬מפעים לראות בדבריך את יופי הלב היהודי‬ ‫יָ’ה‪ּ .‬יַסֹר‬ ‫לִ ּנְפֹל וה’ ֲע ָזָרנִי‪ .‬לֹא ָאמוּת ִּכי ֶא ְחיֶה וַ ֲא ַס ּ ֵפר ַמ ֲע ֵ ׂשי ּ‬ ‫יודעים כלום לא על הנעשה ולא על העושים‪ .‬לא על מה‬ ‫בהתגלות האמת שבו‪ .‬איזו גבורה עמוקה‪ ,‬להכיר בשברון‬ ‫ְּיִס ַר ּנִי ּי ָּ’ה וְ לַ ָּמוֶ ת לֹא ָנְתנָנִי‪ֶ .‬אבֶ ן ָמ ֲאס ּו ַה ּבוֹ נִים ָה ָיְתה לְ ר ֹׁאש‬ ‫שעובר על נפשות בהווה‪ ,‬בעבר‪ ,‬בגלגול זה או בקודם לו‪,‬‬ ‫הנפש ולקראו בשמו‪ ,‬לבטא בפשטות את חוסר האונים‬ ‫ּ ִפ ּנָה‪ֵ .‬מ ֵאת ה’ ָה ָיְתה ּזֹאת ִהיא נִפְ לָ את ְּב ֵעינֵינוּ”‪.‬‬ ‫ובעתיד‪ .‬אין לנו מושג מה מנהל אותם וגורם להם להתנהג‬ ‫ואזלת היד‪.‬‬ ‫כפי שהם‪.‬‬ ‫ד) ואם כבר דפדפנו אל ספר ירמיה הקדוש‪ ,‬בל נסגור אותו‬ ‫לעמוד מול ההכרה הברורה לאן עלולה העצבות להביא‪,‬‬ ‫לארון לפני שניטול קצת מן הרטייה הידועה שכתב לכל‬ ‫חבל אכן על כל רגע של התעסקות ומחשבה הנוגעת‬ ‫יחד עם הידיעה כי חלשים אנו מכדי להינצל ממנה‪ ,‬לולי‬ ‫לב נשבר‪ ,‬הפותחת במילים ָ“הלוֹ ְך לְ ַה ְר ִ ּגיעוֹ ְ ׂ‬ ‫יִש ָר ֵאל”‪:‬‬ ‫לגביהם‪ .‬זה שלהם‪ .‬אין לה שום משמעות לגבינו ‪ -‬חוץ‬ ‫רחמיך ה’‪.‬‬ ‫מן הכוח היחיד שיש בה‪ :‬לחסל את מה שעוד נשאר בנו‪.‬‬ ‫“מ ָרחוֹ ק ה’ ְנִר ָאה לִ י‪ ,‬וְ ַא ֲהבַ ת עוֹ לָ ם ֲא ַהבְ ִּת ְיך‪ַ ,‬על ֵּכן ְמ ׁ ַשכְ ִּת ְיך‬ ‫ֵ‬ ‫מה יקר לבטא בלי מסכות כי פליאה גדולה אוכלת את הלב‬ ‫ָח ֶסד‪ .‬עוֹ ד ֶאבְ ְנֵך וְ נִבְ נֵית‪ ,‬עוֹ ד ִּת ְּט ִעי כְ ָר ִמים‪ ,‬עוֹ ד ַּת ְע ִדּ י‬ ‫מה אנו כן יודעים? אולי לקרוא קצת תהילים‪ ,‬קצת‬ ‫שלנו וזועקת לשמים‪ :‬למה צלחה דרכו של עושה עוול?‬ ‫ֻת ּ ַפ ְיִך וְ יָצָ את ְּב ָמחוֹ ל‪ִּ ,‬כי פָ ָדה ה’ ֶאת ֲיַעקֹב ּוגְ ָאלוֹ ִמ ּיַד ָחזָק‬ ‫פסוקים‪:‬‬ ‫וכדברי ירמיהו הנביא להשי”ת (פי”ב)‪“ :‬צַ ִדּ יק ַא ָּתה ה’‪ִּ .‬כי‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ָ‬ ‫“יוֹ ם ִא ָירא‪ֲ ,‬אנִי ֵאלֶ יך ֶאבְ ָטח‪ֵ .‬באל ִֹקים ָב ַט ְח ִּתי‪ ,‬לֹא ִא ָירא‪,‬‬ ‫ִמ ֶּמ ּנוּ‪ּ .‬ובָ א ּו וְ ִר ּנְנוּ‪ ,‬וְ ֲנָהר ּו ֶאל טוּב ה’‪ ,‬וְ ָה ָיְתה נַפְ ׁ ָשם ְּכגַ ן ָרוֶ ה‬ ‫ָא ִריב ֵאלֶ ָיך‪ִ ,‬מ ׁ ְש ּ ָפ ִטים ֲא ַד ֵּבר אוֹ ָת ְך”‪ .‬רש”י‪“ :‬כשאתווכח‬ ‫וְ לֹא יוֹ ִסיפ ּו לְ ַד ֲאבָ ה עוֹ ד‪ .‬וְ ָהפַ כְ ִּתי ֶאבְ לָ ם לְ ָ ׂששׂוֹ ן וְ ַנִח ְמ ִּתים‬ ‫ַמה ּי ֲַע ֶ ׂשה בָ ָ ׂשר לִ י‪ָּ .‬כל ַה ּיוֹ ם ַיְע ֵ ּצב ּו ָעלַ י‪ָּ ,‬כל ַמ ְח ׁ ְשב ָֹתם לָ ָרע‪.‬‬ ‫עמך‪ ,‬ידעתי כי תצדק בדבריך ‪ -‬אך חפץ אני לדבר‬ ‫וְ ִ ׂש ַּמ ְח ִּתים ִמיגוֹ נָם”‪.‬‬ ‫ֵּבאל ִֹקים ָּב ַט ְח ִּתי לֹא ִא ָירא ַמה ּי ֲַע ֶ ׂשה ָא ָדם לִ י” (פרק נו)‬ ‫משפטים אותך‪ ,‬להודיעני דרכך”‪.‬‬ ‫“מ ָרחוֹ ק ה’ ְנִר ָאה לִ י” ‪ -‬מבין ענני הבושות‬ ‫בימים קשים של ֵ‬ ‫אין השמצה שיש לה כח לקלקל שידוך או פרנסה‬ ‫כלומר‪ ,‬כולנו חכמים‪ ,‬כולנו נבונים‪ .‬הכל בסדר‪ .‬התשובות‬ ‫והעלבונות‪ ,‬הכלימות והכעסים‪ ,‬התמיהות והכאבים‬ ‫המוכרזים משמים‪ .‬אין המלצה שיש בה כח לקדם שידוך‬ ‫על כל השאלות שלנו‪ ,‬מוכנות וסדורות כבר בלבנו‪ .‬אנו‬ ‫כי‪“  ‬א ֲהבַ ת עוֹ לָ ם‬ ‫ַ‬ ‫‪ -‬מתנוצצת אליכם ידיעה חרישית‬ ‫או פרנסה שלא נגזרו משמים‪.‬‬ ‫יכולים לאמרן בדרשות ולכתבן במילים שיאירו עולם‪.‬‬ ‫ֲא ַהבְ ִּת ְיך” עם שאר ההבטחות האמורות כאן‪“ִּ :‬כי ׁיֵש ָ ׂשכָ ר‬ ‫לא נולדנו היום ואנו לא זקוקים לאף אחד שיבוא להטיף‬ ‫לִ פְ ֻע ָ ּל ֵת ְך ֻנְאם ה’ וְ ׁיֵש ִּת ְקוָ ה לְ ַא ֲח ִר ֵית ְך”‪ .‬כן יהי רצון‪ ,‬בקרוב‬ ‫ג) מה נעשה? נייחל ונשתוק אליך ה’‪ .‬וכמו שאנו אומרים‬ ‫ולעודד אותנו‪ .‬ברור לנו שיש צדק בעולם שאינו מתנהל‬ ‫ובשמחה‪.‬‬ ‫באפלולית המרירה של ליל החורבן (איכה ג)‪“ :‬זֹאת ָא ׁ ִשיב‬ ‫לבד‪ ,‬א’ל אמונה ואין עוול‪“ .‬ידעתי כי תצדק בדבריך”‪.‬‬ ‫מהנעשה והנשמע בקרב המסתופפים בצילא קדישא‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל זיע"א‬ ‫המעמד הנשגב‬ ‫· ח' כסליו תרל"ב לפ"ק ·‬ ‫"שלהבת האש"‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל זי"ע נולד לאביו‬ ‫טשערנאביל‪ .‬שנת תקע"ט לפ"ק‪.‬‬ ‫בארה"ב‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי המגיד מטשערנאביל זי"ע בשנת‬ ‫רחובות העיירה לבשו חג‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה‬ ‫תקמ"ז‪ ,‬ונקרא שמו בישראל על שם זקינו אבי אמו‬ ‫לבושים בבגדי שבת נחפזים לצד שאר יהודי העיירה‬ ‫איה הסופר ואיה הקולמוס אשר יוכלו לשרטט ולו‬ ‫הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע‪.‬‬ ‫התמימים ‪ -‬הלבושים אף הם בבגדי כבוד‪ ,‬רגשי שמחה‬ ‫מעט מזעיר את רגשי הלב ההומים וגודשים את‬ ‫בנערותו זכה להתגדל בצל זקינו הרה"ק ה'מאור עיניים'‬ ‫דקדושה ממלא את ליבם בצעדם על שבילי העפר אל‬ ‫בני חבורתנו בארצות הברית מאז המעמד הנשגב‬ ‫זי"ע‪ ,‬ובהגיעו לפרקו נשא את בתו של אחד מבני‬ ‫עבר מקום השמחה הגדולה‪.‬‬ ‫והנעלה שהתקיימה ברוב פאר והדר במוצאי שב”ק‬ ‫היכלא קדישא של הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬ה"ה הרה"ק‬ ‫ואכן‪ ,‬אל יהיה זה קטן בעיניכם ‪ -‬הן היום מתקיימת‬ ‫פרשת וירא העעל”ט‪ ,‬מעמד עליו ציפו מאות‬ ‫רבי גדליה מליניץ זי"ע‪ ,‬אשר נחשב מזקני צדיקי דורו‪,‬‬ ‫בעיירה שמחת בית צדיקים‪ ,‬נישואי נכדת רבם ומאורם‬ ‫מבקשי ה’ בכליון עיניים ותלו בו את תקוות נפשם‪.‬‬ ‫ובשנת תקס"ב אף שלח אגרת לחזק את רביה"ק תוקף‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי המגיד מטשערנאביל זי"ע‪ ,‬בת בנו‬ ‫המעמד המרומם “שלהבת האש” כינס ואיחד‬ ‫המחלוקת שעליו‪.‬‬ ‫הגדול הרה"ק רבי אהרן זי"ע‪ ,‬עם החתן המופלג רבי‬ ‫לראשונה בארה”ב תחת קורת גג אחת חסידים ואנשי‬ ‫בזיוו"ש נשא את בת הרה"ק רבי צבי מקארסטשוב זי"ע‬ ‫ישראל נכד רביה"ק זי"ע‪ ,‬בן בתו מרת שרה ע"ה‪.‬‬ ‫מעשה זקנים עם נערים מסלתה ומשמנה של חצרות‬ ‫נכד הרה"ק ה'מאור עיניים' מטשערנאביל זי"ע‬ ‫שידוך זה שיצא לפועל בהשתדלות אבי הכלה הרה"ק‬ ‫החסידים המקורבים לרביה”ק‪ ,‬כאשר נתקבצו מאות‬ ‫וחתנו של הרה"ק רבי אהרן מטיטאיוב‬ ‫רבי אהרן משטערנאביל זי"ע‪ ,‬ביטא יותר מכל‬ ‫מקורבים ממקומות מושבותיהם בגולת אמריקה‪,‬‬ ‫זי"ע נכד הבעש"ט הק' זי"ע‪.‬‬ ‫את האהדה הגדולה ששררה בין צדיקי‬ ‫בטירחא דגופא וטלטולי דאורחא‪ ,‬כל אחד ודרכי‬ ‫עפ"י צוויו אביו הק' הנהיג עדה‬ ‫עליון אלו‪ ,‬כאשר ירושה היא להם‬ ‫הקדושה אשר קיבל מאבותיו‪ ,‬מאוחדים כאיש אחד‬ ‫עוד בחייו‪ ,‬ולאחר פטירתו‬ ‫מראש השושלת הרה"ק בעל 'מאור‬ ‫בלב אחד‪ ,‬לבבות דורשי ה’ וחפצים בקרבתו‪ ,‬נפשות‬ ‫ביום ב' אייר תקצ"ז מילא את‬ ‫עיניים' זי"ע‪ ,‬שכבר בשנות נעוריו‬ ‫שהאש יוקדת בקרבם לדעת את ה’! לחזק את‬ ‫מקומו בעיר טשערנאביל‪ .‬מכתב‬ ‫של רביה"ק התבטא עליו לאמר‪" :‬מה‬ ‫ההתקשרות לצדיק האמת ולאנשיו!‬ ‫מיוחד שלח אז לחסידיו בענין‬ ‫שנאמר (שמות כ‪ ,‬יז) 'וּבַ ֲעבוּר ּ ִתהְ יֶה‬ ‫כמובן שביריעה קצרה זו לא נוכל לתאר אפילו‬ ‫שקידת התורה והתקשרות לצדיקים‪,‬‬ ‫ְיִר ָאתוֹ ַעל ּ ְפנֵיכֶ ם לְ בִ לְ ּ ִתי ֶת ֱח ָטאוּ'‪ ,‬זה רואין‬ ‫כטיפה מן הים ממה שהיה שם בפועל‪ ,‬וק”ו מרגשי‬ ‫מכתב מועט המחזיק את המרובה ביסודות‬ ‫בחוש אצלו!"‪ .‬ואכן זכות גדולה היתה בשבילו‬ ‫הלב שהוא כל חד כפום מה דמשער בליביה‪ ,‬ולכן‬ ‫החסידות‪ .‬בין הדברים כתב‪" :‬טוב לגבר שיחנך דרכו‬ ‫לקחת לבתו את נכד רביה"ק‪ ,‬הנקרא על שם זקנו אור‬ ‫נסתפק בראשי פרקים ונקודות יבשות ממש ממה‬ ‫בפשטות התורה להגות בה יומם ולילה ולשומרה כסדר‬ ‫שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע‪.‬‬ ‫שהתרחש שם‪.‬‬ ‫השו"ע אחת לאחת"‪ ,‬ובהמשך הוא מזהיר על גודל‬ ‫לאזני החסידים נשמע גם עובדא מעניינת‪ ,‬שבראש‬ ‫בהתרגשות גדולה נשמעו דברי ברכה מהרה”צ רבי‬ ‫החיוב של התקשרות לצדיק אמת‪ ,‬וכותב בלשונו הזהב‪:‬‬ ‫השנה האחרון לחיי רביה"ק‪ ,‬כאשר התגבר עליו חליו‬ ‫אברהם כ”ץ שליט”א אב”ד טאהש מאנסי‪ ,‬אשר‬ ‫"והעיקר – אמונה‪ .‬מאז בא חבקוק והעמידן על אחת‬ ‫הקשה פנה אל נכדו ‪ -‬חתן דנן ‪ -‬שהיה כבן חמש‬ ‫חיזק ועידד את המקורבים להחזיק מעמד בדרכי‬ ‫'וצדיק באמונתו יחיה'‪ ,‬יסוד ושורש העבודה להאמין‬ ‫שנים ואמר‪" :‬ישראל‪ ,‬התפלל עלי להשי"ת שאשוב‬ ‫הקדושה לטוב להם כל הימים‪ .‬כאשר לאחריו נשא‬ ‫בה' ובמשה עבדו אשר אתפשטותא בכל דרא ודרא‬ ‫לבריאותי"‪ ,‬והשיב הנכד הקטן‪" :‬תן לי הזייגער'ל שלך‬ ‫האורח הכבוד מארה”ק המשפיע הגה”ח רבי שמעון‬ ‫וכו'‪ ,‬אשר מבלעדי צדיק ונושע לו חיה יחיה אלף שנים‬ ‫ואתפלל עליך"‪ ,‬ענה רביה"ק ואמר‪" :‬הראיתם שכבר‬ ‫אליהו ברוין שליט”א את משאו הנלהב‪ ,‬דברים‬ ‫לא ידבק בידם מאומה כי אם כמצות אנשים מלומדה‬ ‫הוא צדיק שקורין 'גוטער יוד'‪ ,‬כי הוא מצוה שאתן לו‬ ‫מפכים כמים קרים על נפש עיפה לחזק ולאמץ‬ ‫יחשב להם‪ ,‬אשר לא כן עמדם כהיום אשר באו כולם‬ ‫חפץ בשביל שיתפלל"‪ .‬ואכן רביה"ק נתן לו את מבוקשו‬ ‫את החפצים להתקרב לאורו הבהיר והזך של צדיק‬ ‫להתקשר לצדיק הדור‪ ,‬אשריהם מה טוב חלקיהם"‪.‬‬ ‫והנכד הקטן לקח את הזייגער'ל ואמר בזה הלשון‪" :‬גאט‬ ‫הדורות‪ ,‬בדבריו העלה על נס מה שרביה”ק פועל‬ ‫גאט‪ ,‬לאז דער זיידע זיין געזונט"‪ .‬וכאשר העומדים‬ ‫אלפי חסידים ואנשי מעשה הסתופפו בצל קדשו‪ ,‬והיה‬ ‫ועושה עם כל אחד בעבודת השי”ת‪ ,‬ממש למעלה‬ ‫מסביב שחקו נענה רביה"ק ואמר‪" :‬כך צריכין לבקש‬ ‫נערץ ומקודש ביותר בין צדיקי דורו‪ ,‬כאשר גם אחיו‬ ‫מדרך הטבע‪.‬‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬וכי איך מתפללין להשי"ת בענין אחר"‪ ,‬כי כך‬ ‫הקדושים נהגו בו בכבוד גדול‪ ,‬וכמו שאמרו צדיקים‬ ‫הוא עיקר התפילה בפשיטות גמור כתינוק לפני אביו‪.‬‬ ‫לאחר מכן נערך “פאנעל” מיוחד בהשתתפות כמה‬ ‫שאביו הק' השאיר אחריו ח' בנים‪ ,‬שבעה המה כנגד‬ ‫מחברי החבורות הבאים מקהילות שונות‪ ,‬וכל‬ ‫שבעת קני המנורה‪ ,‬והגדול שבהם הוא בחינת אהר"ן‬ ‫[כבר אז רמז רביה"ק על נכדו זה שעתיד לנהוג‬ ‫אחד הבהיר את הנקודות ואת ההתלבטויות בענין‬ ‫שעומד ומטיב את הנרות‪.‬‬ ‫באדמורו"ת‪ ,‬כאשר עד ימינו נמשכת שושלת מפוארה‬ ‫ההתקרבות‪ .‬ולאחריה השמיע דברים חמים כגחלי‬ ‫מצאצאיו המכהנים בראשי קהילות קודש‪].‬‬ ‫כמנהג צדיקי בית טשערנאביל היה נוסע אל העיירות‬ ‫אש המשפיע הרה”ח ר’ יעקב נתן אנשין שליט”א‪,‬‬ ‫לחזק ולאמץ את בני ישראל‪ ,‬וכמו כן שימש כנשיא‬ ‫לקראת החתונה הגדולה אתו ואתכנשו לטשערנאביל‬ ‫אשר הפליא לדבר דברי חיזוק עצומים למקורבים‬ ‫מעות ארץ ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס‬ ‫מרחבי ארץ גדולי צדיקי הדור ומאורי החסידות‪,‬‬ ‫החדשים‪ ,‬הצופים ומייחלים לשתות ולהרוות מצאון‬ ‫באוקריינא ועשה רבות לחיזוק הישוב בארץ ישראל‪,‬‬ ‫וביניהם כמובן אנשי שלומנו ובראשם גאון עוזנו‬ ‫נפשם ממימי הנחל נובע מקור חכמה זי”ע‪.‬‬ ‫ועפ"י ציוויו הוקם 'קלויז' דחסידי טשערנאביל בעיה"ק‬ ‫הרה"ק רבי נתן זי"ע‪ ,‬אשר נתקבל בהערצה ובכבוד גדול‬ ‫רושם אדיר השאיר מעמד מרומם זה על כל‬ ‫צפת הקיים עד היום‪.‬‬ ‫ע"י המגיד מטשערנאביל זי"ע ובנו המחותן הרה"ק רבי‬ ‫הנאספים‪ ,‬להחזיק במעוז דרך הקודש בהתקשרות‬ ‫אהרן זי"ע‪.‬‬ ‫ביום ח' כסליו תרל"ב לקו המאורות בעלות נשמתו‬ ‫לצדיק האמת‪ ,‬להיאסף כאיש אחד בלב אחד‬ ‫הטהורה בסערה השמימה למגינת לב כל ישראל‪,‬‬ ‫גודל השמחה והשראת השכינה אשר שרתה בעידן‬ ‫בחבורות חיזוק והתעלות ושלל פעולות הקודש של‬ ‫חדוותא הדין‪ ,‬הרימו את החסידים מעל קרקע‬ ‫כאשר העומדים מסביב העידו שפניו היו מאירים כמו‬ ‫ארגון “לחיותנו”‪ ,‬לקיים בתמימות ובפשיטות רצון‬ ‫המציאות‪ ,‬כאשר לאחר החופה אחזו אנשי שלומנו‬ ‫בליל שב"ק בעת הקידוש‪ ,‬ונטמן לצד אבותיו הקדושים‬ ‫רביה”ק זי”ע‪“ :‬רק אתם תחזיקו עצמכם ביחד אז‬ ‫יד ביד ויצאו בריקודין עילאין בהתעוררות רבה‪,‬‬ ‫בעיירת טשערנאביל‪.‬‬ ‫תהיו אנשים כשרים‪ ,‬ואפילו צדיקים וטובים” (חיי‬ ‫והשמחה היתה מרוממת ועילאית כל כך‪ ,‬עד שהמגיד‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪.‬‬ ‫מטשערנאביל זי"ע הפליג ואמר‪" :‬איך האב געמיינט אז‬ ‫מוהר”ן‪ ,‬רי”ח)‪.‬‬ ‫חסידים טאנצן‪ ,‬יעצט זעה איך אז צדיקים טאנצן"‪.‬‬ ‫מקורות‪ :‬מנורת אהרן‪ .‬שיחות הר"ן קס"ח‪.‬‬ ‫חיי מוהר"ן תל"ט‪ .‬ימי מוהרנ"ת ח"ב ו'‪.‬‬