מעיינות הים · Maynois Hayum — תולדות (2026-11-09)

בעזרת השם יתברך
פרשת תולדות תשפ"ז
שנה ו׳ · גליון רכ"ט
מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
מעיין הבהירות
דברי אלוקים חיים
שנאמרו בעידן רעוא דרעוין מעיינות החכמה
שאלות ותשובות ביסודות העבודה
ְְר ֵֵאה ֵֵר ַיַח ְ �ְּבִנִ י:
האם התענוג אינו סתירה _לביטו_ל לראות וללמוד את הדבקות העתידה – בעולם הזה
השי"ת שולח לכל אחד שליח מיוחד להשלים אותו בהשגת השלימות | הברכה החדשה היורדת אחרי מות
⋅ שאלה ⋅ ההשגה הישנה | כל צדיק הוא בתחילה 'בן רשע' ולבסוף 'בן צדיק' | מקום העבודה האמיתי הוא בסתר ליבנו
כולנו יודעים שהתכלית היא לבטל את כל רצונותינו, ולא בחיצוניותו
לרצות אך ורק את ה' ולהתבטל אליו; דא עקא יש
כאן לכאו' פגם ,כי בדרגת דבקות זו יש תענוג במרכבה (אפילו) ביחיד ,אלא אם כן היה חכם ומבין בדעתו',
עצום ,ושוב לכאורה אינה ביטול גמור ,כי הרי האדם כי העיקר הוא בחי' דבקות הייחוד.
א
מתענג בה.
כי עצם דברי הקבלה עצמם ,יכול כל אחד ללמדם בספר. סוד הדבקות שאי אפשר
⋅ תשובה ⋅ אך בחי' המסירה והנתינה של סודות התורה והשגת עצמות
אלקותו ית' ,אין יכולים להעתיקם ,כי אם למוסרם על פה
ללמוד לבד
הנה בפשטות טענה זה היא טענה צודקת ,שהרי הכח
בבחי' 'פה אל פה אדבר בו' (במדבר י"ב ,ח') ,ובבחי' 'ויתן לך
הגבוה ביותר בנפש הוא תענוג ,וכל מה שהאדם ללמוד את ריח הגן עדן
עושה הוא כתוצאה מזה הכח – ואפילו כל הכחות של האלקים' (בראשית כ"ז ,כ"ח) – שהצדיק צריך למסור עצם
מסירות נפש באים מכח התענוג .נמצא שלעולם כל ההשגה שלו באלקות ולא רק את הלימוד החיצוני לבד. ֹאֶמר ְְרֵאֵ ה ֵרֵ ַיַח ְְּבִנִ י ְּכְ ֵרֵ ַיַח ָָׂש ֶֶדה ֲֲא ֶֶׁשר �ֵּֽֽב ֲֲרכֹו הוי"ה:
ַוַ ֹּי ֶ
מה שיתבטל ,עוד ישאר לו התענוג.
וברש"י הק' – נכנסה עימו ריח גן עדן.
אמנם יש לדעת שאליבא דאמת דברים הללו ,אפילו
השלימות שהשי"ת שולח למבקש אותו
אחר כל ההסברים ,לא מבינים .כי באמת הם למעלה ולכאורה קשה ,מנין ידע יצחק מהו ריח גן עדן אשר ברכו ה'.
זה כמו שהיה הבעל ה'סולם' זי"ע אומר ,שכאשר האדם
מהבנה ,ובירור סוגיות אלו עמוק הוא מאד ,וזוהי מבאר רבינו האר"י הק' (לקוטי תורה תולדות) ,שאברהם אבינו
מתייגע בכל נפשו ובכל מאודו יום ולילה לא ישבותו
באמת כל הקבלה ,ויש בזה הרבה דרגות עמוקות. כאשר רץ אחר הבקר ובא למערת המכפלה – הפתח והמעבר
בעבודת הבורא ית' ובלימוד תורתו הק' – שולח לו השי"ת
ואף על פי כן יש לבאר בזה קצת ,כי מצד אחד באמת לגן עדן כנודע – הריח ריח הגן ולימדו את יצחק בנו.
רב הדומה למלאך ה' צבאו"ת ,או שזוכה לגילוי אליהו ,שמלמדו
ההתענגות על ה' הוא המדרגה הגבוהה ביותר שיש. ומאלפו סתרי תורה וממשיך עליו גילוי אלקותו ית'. ולכאורה הא גופא צריך להבין מהי תמיהת רבינו האר"י
ולא זו אף זו ,אלא לא שייך שום דבקות בלי תענוג.
הק' ,הרי וודאי הוא שיצחק נהירין לו כל שבילין דרקיעא
ובאמת השי"ת רצונו להיטיב ולהתגלות לנבראיו ומה שהשכיל אברהם אבינו ללמד את יצחק בנו ,הוא עניין
והוא מתגלה על ידי תענוג ,והתענוג עליו הוא הקשר
ואין דבר נסתר ממנו .ולבד מזה צריך גם להבין את ביאורו
ה'דבקות היחוד' .ויצחק אבינו ,גם הוא וודאי שהיו נהירין
הגבוה ביותר לבורא ית' .ע"כ האדם המחפש את שאברהם אבינו לימדו את יצחק בנו ,וכי ריח הוא דבר שכלי
לו שבילין דרקיעא ולימדם ליעקב אבינו ,כמאמר הכתוב
הקשר לבורא ,הרי התענוג הוא לו סיבה להתדבקות שיכולים להשכילו ולאלפו בינה ,הא ריח הוא דבר המורגש
'ויתן לך האלקים וכו'.
בבורא. בנפש ,ומה שייך לומר שלימדה את יצחק בנו.
אבל מצד שני המחשבה שהתענוג באלקות היא
התכלית עצמה ולא האמצעי לתכלית ,בה נמצא כל ב ההשגה האמיתית עוברת רק מפה אל פה ולא
מספרים
החסרון ,כי התענוג צריך רק להיות ממוצע להגיע על
ידו לדביקות הבורא ולא התכלית עצמו. מקום העבודה האמיתי – למעלה ונבוא אל הבאר בהקדם יסודו של הכהן הגדול מאחיו רבינו
אמנם בעומק הדברים הרי שבאמת ,בכח היהודי
שיהיה התענגותו ,בלי פירוד ורק לשמה – למען
מההרגשות והחזיונות צדוק הכהן מלובלין ,שבעת חיי חיותו של רבינו האר"י הק',
היו תלמידיו יכולים לייחד כל הייחודים שלמד עמהם .אך
כבודו יתברך ,וכמו שכתוב בתניא (פמ"א)
שבפנימיות מכוון כל יהודי 'לשם יחוד קודשא בריך
הייחוד מתחיל בעומק ובסתר לאחר הסתלקותו ,כבר לא היו יכולים כולם לייחד הייחודים,
לבד מרבינו ר' חיים ויטאל ז"ל.
הוא ושכינתיה' .נמצא שבעצם אף שהיהודי מתענג אך עבודת האדם את בוראו ,אינה תלויה ועומדת במה שזוכה
ומחפש את התענוג ,אין הנאתו אלא שהשי"ת משלים שימסרו לו סתרי תורה והשגת אלקות ,אלא היא מתוך הכרה והביאור בזה הוא ,כי מסירת סתרי תורה אינה כמי שמנחיל
את רצונו להיטיב לו ולתת לו תענוג .וע"כ התענוג לתלמידים לימוד חיצוני גופא .כי לימוד הקבלה אין הוא
ברורה שההשגות וההבנות הם בבחי' 'ויתן לך האלקים מטל
מקשר אותנו עמו עצמו ,והוא גם כן עצמותו .וכנ"ל
השמים' .ורק אחר שיום ולילה מבקש הוא ומשתוקק לעבוד בגדר לימוד שכלי גרידא ,דאלמלי כן היה אסור ללמוד
שיש בזה עוד עמקות ויש להתעמל בה הרבה.
את בוראו ולהתקרב אליו ,לבסוף זוכה למסירת התורה פה קבלה ברבים ,ולא כמו שמצינו בזמן הזה שרבים הם
(יום ב' פרשת כי תבוא תשפ"ו)
אל פה מרבו. הלומדים – שהרי אמרו במשנה (חגיגה פרק ב' א') ש'אין דורשין
המשך בעמ' ב'
א
המשך מעמ' א'
אם מתבוננים בפנימיות נפשם נראה אותם דבוקים בכל עת בשורש השורשים .כך עולה למקום שאין הנאצל בד"כ כך רומז הכתוב (בראשית כ"ה ,י"א)" ,ויהי אחרי מות אברהם,
בבוראם ,כי כל איש יהודי בפנימיותו נפשו מאירה באור מייחד שם את בוראו ,ועולה אז למעלה למעלה להשתחוות ויברך אלקים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי רואי"
הפשוט ודבוק הוא בה' אלקיו ,ומחפש לייחד קוב"ה לה' להשיג השגות מחדש מימים ימימה חדשים לבקרים, – כי כל אחד מישראל לפעמים הוא בבחי' חיים ולפעמים
ושכינתיה. ולא כשאר בני עלמא שבעת שאין נרגש בליבם ובמוחם הוא בא לבחי' מוות ,ועיקר הבחינה שבוחנים את האדם
והנה כל תוקף הקלי' נמשך מכך שמגבירים ומקדימים אור הוי"ה ,ומתייאשים בעצמם ואין באים לעלות ולראות היא ,אי גם כאשר הוא שרוי בתוך בחי' של מיתה והסתר
הגבורות על החסדים ,אשר מזה נמשך שאפי' שעוסקים בהר ה'. פנים ,עודנו עומד הוא דבוק בנקודת האמונה והדבקות
באלקיו אם לאו.
בעבודת ה' ,הכל הוא בבחי' כעס – מ'קוצר רוח ועבודה מיגיעת 'בן רשע' למתנת 'בן צדיק'
קשה' ,שע"ז נתפס השטן לקטרג עליהם. כי עיקר הייחוד מתחיל במקום עמוק מני עמוק ולא בבחי'
וע"ז אמר הכתוב (בראשית כ"ה ,כ"א) "ויעתר יצחק לה' לנוכח החיצוניות הנגלה והנראה ,כי נשמת איש הישראלי נחצבה
כי עצם זה שהם נמצאם בתוך בחינות ה'קוצר רוח' זהו אשתו כי עקרה היא" – כאן נרמז סוד אין דומה תפילת
שקר ותרמית של הס"א ,כי באמת כל איש היהודי הוא משרשה ברום העולמות ,מכסא הכבוד אשר שם הייתה
צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע .כי הצדיק בן צדיק מכיר דבוקה במאצילה בבחי' אחור באחור ,ולאחר מכן ירדה
רחוק מן הכעס ,כי בפנימיות נפשו הוא דבוק במקום ויודע שיש עולמות גבוהים ורמים אשר אביו עלה ונתעלה
אשר שם החסדים קודמים אל הגבורות והיצר טוב קודם לגור בארץ מדבר וישימון בהאי עלמא שפלה.
בהם ,וקבל מאביו זאת ההשגה פה אל פה ע"י שנתייגע
ליצר הרע ,וכל עבודתם היא בבחי' שמן זית זך בלתי והתאמץ בעבודת ה' ,ומימים ימימה עלה ונתעלה בדבקות הצדיק בורח מהנחש והשכינה הקד' עולה – כדי
לה' לבדו. הבורא עד שזכה לבחי' (במדבר י"ח ,ז') 'עבודת מתנה אתן שיתפוס אותה מעל הצמצומים
את כהנתכם' ולבחי' 'ויתן לך האלקים' ,שהשיג אור
והצדיק נזכר תמיד שמימים מקדם היה דבוק ומקושר בחד
עיקר הגאולה הוא גאולת שורשנו הפנימי אלקותו ית' כנ"ל.
קטירא בשכינה הק' ,ועתה הוא נפרד ונבדל ממנה בבחי'
הפועם ומאיר
כי בתחילה הכל תלוי בזכות עצמו ובכח עבודתו כאילו 'וימת אברהם' – שאין הוא רואה השכינה הק' עין בעין
והנה עיקר הגאולה אינה תלויה ועומדת בעבודות היה צדיק בן רשע ,רק אחר שמתייגע במלאכתו ועובד מחמת שננסר ונפרד הימנה ,אך הוא עודנו 'יושב בבאר
המעשיות הנראות ונגלות לעין כל בעסק התורה ובעבודת את בוראו במסירות נפש ,זוכה להיות כצדיק בן צדיק לחי רואי' ,שאפי' אחר שנסרו אותו מן הדבקות עודנו
התפילה ,כי סוד הגאולה – מליבא לפומא לא גליא ,דהיינו שנשפע לו השגות אלקות כדרך שהשיגו הצדיקים .וככל מיוחד הוא עם השכינה הק'.
שהגאולה תלויה בייחוד הפנימי והעליון שהוא בסוד הלב, שעולה במחשבתו לישב ב'באר לחי רואי' ,כן יוכל להוריד
והנה העולם סוברים כי עיקר עבודת הייחודים היא
שנעשה ע"י עבודת הצדיקים המייחדים את בוראם ולהמשיך גילוי אלקות יותר בחיצוניות.
רק כאשר האדם מרגיש בדבקות הייחוד ,דהיינו בבחי'
בשורש הרצון ובעצמות הנפש גם כאשר האור נסתר
ואל לו לאדם לחשוב בעת שלומד ומתפלל או בעת ההרגש שבמידות .אמנם באמת אי אפשר לייחד לבחי'
מבחי' גופם ונפשם ,שהוא מין דבקות שאין מי שיוכל
שמקיים איזו מצווה וכשמרגיש קרבת אלקים ודבקות זעיר אנפין ונוק' שהם בבחי' בהרגשה ,אם לא עשו הייחוד
להשיגו ,רק יעקב אבינו קיבלּה מיצחק שברכו בברכת
הבורא ית' ,שהוא מחמת הפעולה והמעשה אשר יעשה הפנימי ,דהיינו להתייחד עם הבורא ית' למעלה למעלה
'ויתן לך האלקים' כנ"ל – וכן כל אחד יכול לקבל זאת
בעת ההיא ,כי הכל תלוי בעבודה שקדם לכך ובדברים בשורש .כי זה הייחוד אינו תלוי כלל בהמידות ואפי'
רק מפי רבו.
הנעלמים מעין כל בשר ,כי כל הזכויות וההארות אינן באים לא במוחין ,אלא הוא ייחוד נעלה ביותר שהצדיק מייחד
ראשית הדבר תלויה בעבודת הצדיק שעולה להתקשר בזכות המצווה שעושה בגלוי לעין כל ,אלא הן רק בבחי' עצמו עם בוראו גם כאשר הוא בבחי' 'וימת אברהם' .וככל
בפנימיות נפשו עם בוראו ,עדי שיזכה שגברא רבה ימסור הלידה ובחי' השלמה של הייחוד שקדם לכך ושל המצוות שהנחש מבקש לנשכו ולהכישו ונעשה כרוך אחריו ,כן עולה
לו פנימיות ההשגה ,וכמו שאמר הרמ"ע מפאנו שהצדיק שעשה בהצנע לכת עם ה' אלקיו בשעה שנסתר ונעלם הצדיק למקום יותר גבוה ונישא ושם מייחד את קונו.
שמייחד ייחודים עליונים סובב אותו ריח גן עדן וכל מי ממנו האור כי טוב ,שאז נדבק בבוראו בפנימי פנימיות
שנכנס אליו קולט הריח בנפשו. והוא ע"ד שאמרו רבותינו ז"ל ,שבשעת חורבן בית
בחי' צדיק בן צדיק כנ"ל.
המקדש ,עלתה ונתעלתה השכינה הק' למעלה למעלה ,כך
שמכח זה הייחוד נעשות עיקר העבודות למעשה ,שהן רק שתמיד יש לאדם מקום אשר שם יוכל להתעלות מעל ההסתר
בגדר השלמה לעיקר הייחוד שיהא יכול לעבוד את קונו ג והמניעה שיש לו בגופו ונפשו ,להתייחד יותר בפנימיות עם
בתורה ותפילה כיאות ,ואפי' כשנראה שיש פגם ודופי
בעבודתו אין זה אלא בחיצוניות ,אמנם באמת בפנימיות 'ויאכלו וישתו' – לטעום בערב בוראו .ואף שבמידות אין הוא מרגיש אז בדבקות הבורא,
אולם יכול שוב לחוש במוחין דיליה המשכת אור אלקי
נפש הישראלי הוא דבוק בעץ החיים לעולם. שבת מתענוגי השבת ממקום גבוה יותר ,אשר שם יכול לייחד את בוראו.
'ויחזו את האלקים' – הטעימה שמצילה תיקון חטא עץ הדעת בהקדמת החסדים לגבורות 'לבוש ְְשַנַ ִיִם' – סוד ההתחדשות התמידית בייחוד
מהעולם הזה אמנם דע כי כאשר האור נמשך אל המידות אזי מיד הוא
והנה איתא בכתבים שחטא עץ הדעת גרם שיבואו הגבורות
ולהשגת השלימות צריכים כבר עתה לטעום מהסעודה נסתם ,וצריך להתחיל מחדש להמשיך השגת אלקות ,והוא
וימשכו לפני החסדים ,אך קודם החטא היו באים החסדים
הערוכה לעתיד לבוא ,וכדאיתא בזוה"ק דאיך הוא שבני כמשל שהמשילו בספרים הק' ,שכאשר האדם מחדש
לפנים מן הגבורות .והביאור בזה הוא ,שבעת שאיש יהודי
ישראל יכולים להחזיק מעמד בגלות המר הזה ,זהו ע"י איזה דבר חידוש וכולו מלא שמחה והתפעלות מהחידוש
עובד את קונו והוגה בתורתו היה צריך לכאורה להישרף
שמספרים להם בגודל שבח הסעודה שיהנו בה לעתיד שחידש ,הנה מיד אחר שיאמר דבר חידושו לחבירו
מרוב קדושת אש התורה ,וכן בעת עיסוקו בתורת הנסתר
לבוא .וזו הסעודה הוא בבחי' שנהנים מזיו השכינה, מתחיל לפוג ממנו השמחה וההתפעלות.
היה צריך שיפתחו לפניו שערי העולמות לחזות בנועם
כמאמר הכתוב (שמות כ"ד ,י"א) 'ויחזו את האלקים ויאכלו הוי"ה ולבקר בהיכלו – אבל אמאי לא זוכה לכך ,אין זה והנמשל הוא שבעת שהייחוד היה עדיין בבחי' המוחין
וישתו'. אלא מחמת שיש בו אחיזה דבחי' היש דחטא עץ הדעת .ואכן והזריח לו האור הגדול בנשמתו ,אבל כאשר הוא נשפע
וגם בגלות המר הזה יכולים לקבל חיות גדול ע"י שיכירו הצדיקים בעת שלומדים התורה הק' ,הם כן רואים פני להרגשות נסתם האור ,שלכן צריך להתחיל העבודה כל יום
וידעו שיכולים לייחד את השי"ת וליהנות מזיו שכינתו יותר השכינה ונפתחים בפניהם כל העולמות העליונים. מחדש ,להשיג השגות אלקות ומוחין חדשים.
מאכילה ושתיה ,וכדוגמת משה רבינו שארבעים יום לא ע"כ בשעה שהאדם הוא בבחינה שטעם מעץ הדעת וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (זוהר ח"א רל"ח ע"ב) עה"כ 'כי כל
אכל ולא שתה אלא הייתה שביעתו מהתענגות על קרבת ומרגיש בישות דיליה ואינו סובל לזולתו ,ומונח בקנאה ביתה לבוש שנים' – אל תקרי שנים אלא ְְשַנַ ִיִ ם ,שהתורה
הבורא ית' ועל 'כי תמונת הוי"ה יביט' .כי גם בתוקף תאווה וכבוד – צריך הוא תחילה להמשיך דייקא הגבורות, כופלת דבריה בכל המצוות ,כמו שכתוב' ,השב תשיב',
הגלות יכולים להתקשר אל הגאולה העתידה ,לייחד כלומר שצריך לעבוד בגבורות קדושות נגד נטיית ליבו 'העניק תעניק'' ,נתן תתן'' ,פתח תפתח' – שכל עבודה
את הבורא ית' במקום 'עץ החיים' ,שם החסדים קודמים ולמסור נפשו לעבודת הבורא .ובעת שמרגיש שנסתר שפועלים צריך לשוב ולעשותה ,ואף שחשב בתחילה
לגבורות ,בבחי' הזכר שקודם אל הנקבה ,ובסוד הגאולה ממנו אור ה' ונמצא בצר ובמצוק שממילא כבר אין אצלו שהשיג כבר השגות והבנות ,יראה לדעת שאין די בזה
העתידה שהיא בבחי' דוכרא ,בבחי' (ישעיה מ"ב ,י') 'שירו אחיזת היש ,צריך אז להתקשר בבוראו במקום שאף אדם לא וששוב נסתם הימנו בחי' האור והמוחין והשגות שהשיג,
לה' שיר חדש' – שלא כשאר הגאולות ,שהם בבחי' הנוק', רואה ומרגיש בו ,ואזי יוכל להקדים החסדים לפני הגבורות להיות בבחי' 'וימת אברהם' .לפיכך צריך לשוב בכל פעם
בבחי' שירה בה"א. כי הרי שם אין שום אחיזה של היש. ולעשות העבודה מחדש להתייחד עם קונו ,בסוד 'ויצחק
והשי"ת יעזרנו שנחפור ונגלה את באר רחובות והרחיב יושב בבאר לחי רואי'.
ה' לנו ופרינו בארץ ,ונייחד את שמו ית' בפנימיות נפשנו
גילוי שרשנו הפנימי מציל מה'קוצר רוח'
ושתהיה שביעתנו מהתענוגים האמיתיים כדרך הצדיקי אמת
ומה'עבודה קשה' הצדיק משכיל להשקיע בשורש ולא בתוצאה
ולא מתענוגים החיצוניים ,עדי נזכה לביאת הגואל .וכבר ע"כ מאחר שכל הטעם שצריכין להקדים הגבורות לחסדים כי הצדיק מייחד את בוראו במקום טמיר ונעלם בשורש
בתחילת זה החודש להסתכל ולהביט באורות החנוכה, הוא פן יתאחז בו נקודת היש ,כל זה הוא רק אם יש לבני הרצון ,גם כשהאור נסתם מהרגשותיו וממוחו ,היות והוא
ולעשות הייחוד במקום טמיר ונעלם אשר אין מגיע שם יד ישראל שייכות וחיבור אל החטא ,אמנם באמת לעולם הם מתחיל וחי מחדש בכל פעם ואינו שם דעתו על כך שכבר
השטן ופגע רע ,ובזכות כן זוכים לעין בעין יראו בשוב ה' רחוקים כמטחווי קשת מעצם החטא. אין מרגיש בגופו השגות אלקות.
ציון ,בביאת הגואל במהרה בימינו אמן.
וגם אם הם בבחי' (דברים ט' ,ז') 'ממרים הייתם עם ה'' – ואף אם גם בבחי' נשמתו נסתלק ממנו הארת פני מלך חיים,
(פרשת תולדות תשס"ז) שבחיצוניות נראה שהם חוטאים ח"ו וממרים אותו ,מ"מ הרי הוא עולה ומתעלה לייחד את בוראו למעלה למעלה
ב
ענינים בדרכי עבודת השי"ת
מתוך שיעורים בספרי החסידות מעינות העבודה
לימוד חסידות בצורה הנכונה
עיבור נשמת הצדיק שייך לכל אחד | הצדיקים נותנים לנו עצות בכל מקום וזמן | דבריהם מרפים את הגוף ואת הנפש
ה .הלימוד בהתקשרות לצדיקים מביא ג .ההתקשרות לפי ערך ולפי א' .תהי צדיק' – ע"י הצדיק
עצות חדשות השקעת המקבל רבינו בעל ה'תניא' מביא בריש ליקוטי אמרים (תניא א-ב),
ורואים לפעמים שאפילו אם לומד האדם בספרי הצדיק כי ע"י הלימוד בספרי הצדיק מקבלים את קדושת אותו שמשביעים את כל יהודי לפני הלידה שיהיה צדיק ,ומדריגת
תורות שחידשו לפני זמן רב ,בכל זאת יוכל לראות את עניינו הצדיק לפי ערך אותו אדם; ואפי' שא"א להגיע מיד צדיק היא רק כשהכניע את הרע וכבר אין לו אפילו מלחמה
ומצבו באותה שעה; כנודע למי שלומד בספר ראשית חכמה לשלימות ,מ"מ אף בחינה אחת מאותו הצדיק היא עצומה מאד. עם היצה"ר .ולכאורה כולי האי שיגיע למדריגת בינוני ,שאף
או בספר ליקוטי מוהר"ן ,שבכל מקום שילמד יראה את מצבו וכן נראה בחוש אצל אנשים רבים ,ואף הרה"ק מקאמארנא מדריגה זו קשה היא ,אך מדריגת צדיק כ"כ רחוקה היא ,ואם
באותה השעה. ובעל הסולם מביאים זאת ,שהרבה צדיקים בתחילה למדו כן איך יכול להיות שמשביעים כל אדם להיות צדיק.
והענין כמו שמצינו בדברי תלמידו של בעל התניא ,וכן מרומז את כתבי האר"י בלי להבין ובלי שום הרגשה פנימית ,אך וכבר כתב הרמב"ם (הלכות תשובה ה ,ב) "כל אדם ראוי לו
בדברי בעל התניא עצמו (אגרת הקודש ,כ"ו) ,שמה שרואין ע"י שהמשיכו להתייגע בהתמדה עצומה באותם הספרים להיות צדיק כמשה רבינו" ,אמנם לכאורה הרי נראה לכל
שכל פעם שאדם לומד בספרים של צדיקי אמת יש לו בזה באמונה גדולה באותם הצדיקים ,בסוף האיר השי"ת את אחד ואחד ,שלהשיג מדריגה זו קשה עד מאוד ,לכאורה.
השגות חדשות – הביאור בזה הוא ,שמי שזוכה ולומד תורה עיניהם וזכו לפנימיות ,כי ע"י ריבוי העסק זכו לקבל סיוע אמנם הבעל התניא עצמו מתרץ את התירוץ (עי' תניא סוף
לשמה ובהתקשרות לצדיקים ,הרי בכל פעם שלומד באותו מנשמת הצדיקים. פרק י"ד) ,שבאמת כל יהודי יכול להגיע לכל המדריגות ע"י
ספר ,יש לו גילוי מנשמת אותו צדיק ,וכאילו הצדיק חוזר לחיי וכשזוכה ומתעבר בו ניצוץ מנשמת הצדיקים אזי ודאי הם עיבורי נשמות הצדיקים ,כי נשמת הצדיקים מתעברת בכל
חיותו בעוה"ז ומגלה לו תורה חדשה הנוגעת לו עכשיו. מסייעים לו ביותר והצדיקים נותנים רפואה לכל מכאובינו אחד מישראל שעוסק בתורה ועבודת השי"ת .ועיבור זה
כי מי שמרבה לעיין בזה ומבקש מהקב"ה שיפתח את עיניו, – לחולי הגוף ובעיקר לחולי הנפש ,אשר כל אחד מאיתנו מסייע מאוד לאדם בעבודת ה' להדריכו בדרך אמת ,כמבואר
ומאמין שאלו התורות אינן תורות 'מתות' שאינן יכולות כמעט וטובע במבול המים הזידונים ,אשר אין עצה ואין בדברי רבינו האר"י (שער הגלגולים הקדמה א) ובתפילתו
להתחדש ,אלא שבכל פעם יכולות להתחדש לו השגות תבונה אלא לברוח לתוך התיבה ,והיא היא ספרי צדיקי קודם לימוד הקבלה.
חדשות – הרי לבסוף מתגלים לו אורות נעלמים עד מאוד, האמת.
ומגלה את הרוה"ק שיש בתורתם של הצדיקים ,וכמו בחיי ב .ללמוד להתקשר ולא רק לדעת
חיותם ממש ,כנזכר. ויש לדעת שענין עיבור נשמת הצדיקים ,אף שנראה לכאורה
ד .הזכייה במדרגות ובהשגות כמדרגה גבוהה ששייכת לבעלי השגה וכדומה ,שזוכים
ולכל זה לא זוכים כשלומדים ספרי חסידות ביבשות ,אלא כמו
שמובא במקומות רבים בספרי חב"ד (כמובא בדברי הרש"ב
של הצדיק לעיבור נשמת הצדיקים ,אמנם יש לדעת מה שמצינו בדברי
המשך תרס"ו ,שפח) ,שאין ענין לימוד החסידות שיהיה וכל המדרגות הגבוהות שרואין בספה"ק שנראות מדרגות רבינו בעל ה'סולם' (עי' הקדמת ספר הזוהר ,פה) ,שכשלומדים
האדם בקי בספרי חסידות ומוסר – שיוכל לדרוש בכל מקום גבוהות ,הרי אף שלכאורה אנו אין לנו מעשים טובים בקביעות בספרי הצדיקים מתעבר באדם ניצוץ מנשמת אותם
אימרות של הצדיקים ,אלא הלימוד צריך להיות 'אדעתא כמו הצדיקים כדי לזכות להגיע לדרגות אלו ,שצריך הצדיקים ,והם עוזרים ומסייעים לאדם בעבודת ה'.
דנפשיה' ,היינו שהלימוד צריך להיות באופן של חיפוש דרך לזה הרבה עבדות ה' וחסידות בלי סוף; מ"מ הצדיקים כי בדרך כלל אנשים חושבים כשלומדים איזה ספר שיהיה,
תשובה בעבודת השי"ת ,ובהתקשרות לצדיקים. הקדמונים כבר הכניסו את כל המדרגות של עבודת ה' שהתכלית היא להגיע ולהשיג את אותו עניין המבואר בספר
בתוך הספרים שלהם ,וצריך להאמין שע"י שלומדים את שלומד בה ,או את הדעת שאותו הספר מביא.
ו .העיקר שיהיו דברי הצדיקים 'על הלב' ספריהם הקדושים ,ומתחברים אליהם בלימוד בהתמדה
אולם צריך לדעת ,שבאמת התכלית בלימוד ספרי הצדיקים
עצומה בדבריהם הקדושים ,בזה האדם מתאחד עם אותם
אמנם כמו כל מדרגה אין זוכים לה ,אלא על ידי תפילה ,וע"כ היא לא רק לדעת את מה שכתבו ולהשיג את אותו השכל,
הצדיקים ,עד שזוכה ומקבל את הקדושה של אותו צדיק ,כי
צריך להתפלל על זה .וכבר תיקן רבינו האר"י ז"ל תפילה, אלא כפי שאומרת הגמרא (שבת ק"ה א') 'אנכי – נוטריקון
כנ"ל הלימוד בספה"ק ,מקשר את האדם בפנימיות עבודתם,
שיתנוצצו בנו הנשמות של הצדיקים שגילו את התורה א'נא נ'פשי כ'תיבת י'הבית' ,שע"י שלומדים בספר של
שנמצא בספה"ק.
(תפילה קודם לימוד הקבלה שבתחילת פע"ח). הצדיק מתחברים עם נשמתו .והיינו שבשעת הלימוד מתלבש
ואם מנסה האדם ללכת בזה הדרך ועדיין לא זכה לקנות כי אפי' שאין ביד האדם כ"כ חסידות ומעשים טובים, בתוך האדם ניצוץ מנשמת אותו צדיק ,ואותו הניצוץ לא מניח
בנפשו דרך זה ,יש לו לדעת ,שכשלומדים בספרי הצדיקים, מ"מ עצם ההתמדה בתורת הצדיקים ,היא עצמה מביאה לאדם להישאר במדריגתו ,ומעורר אותו לשוב בתשובה.
בודאי זה פועל באדם ואפילו שאין רואים זאת מיד ,כי התקשרות למחבר הספה"ק ,ונכנס בו ניצוצין מנשמתו של וזהו שפירש רבינו האר"י את מימרת חז"ל 'הבא ליטהר מסייעין
תורת הצדיקים לפעמים שהיא משפיעה על האדם ועושה את אותו צדיק בעל הספר. אותו' – שנשמות הצדיקים מתעברות באדם ומעלים אותו בעבודת
פעולה רק לאחר זמן ארוך. וכל מה שיהודי זוכה ללמוד ולדעת זה רק בזכות אותן נשמות ה' ,וכשמתעבר באדם ניצוץ מנשמת הצדיק הרי הוא מקבל
וכן מובא מהרה"ק מקאצק זי"ע (רמתים צופים כ"ו) שביאר הצדיקים שמתעברות בו ,ומזה הטעם רואים שפעמים אדם מאותה תשוקה גדולה ומאותה דביקות שהיתה לאותו הצדיק.
את הפסוק "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על מקבל תשוקה גדולה ללמוד איזה ספר או ללכת לציון איזה וזה נקרא התקשרות לצדיקים ,שמתקשרים עם נשמות
לבבך" ,מדוע לא נאמר 'בתוך לבבך' ,אלא שפעמים דברי צדיק ,ויש שחושבים שהוא ענין של מה בכך ,אבל באמת הצדיקים שהייתה להם קדושה עצומה ועבדו את ה' שנים
הצדיק אינם נכנסים לתוך הלב ,אלא עומדים רק על הלב ,עד ענינה ,כי נדלקו בו ניצוצין מקדושת הצדיקים הנוגעים רבות ביגיעות אין סוף ,והכניסו את קדושתם בספריהם,
שיבוא הזמן ונפתח הלב ונכנסים בו דברי הצדיק. להתעוררות. בבחי' 'אנא נפשי כתבית יהבית'.
ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו יש לדקדק ,מאי שנא אברהם ויעקב שהאריכה
יש לדבוק במנהגי אבות (כו ,יח) בהם התורה פרשיות הרבה ,ויצחק אבינו לא נזכר
טעם הקיצור בסיפורי
– וגם לבקש את שורשו כתב רבינו בחיי בשם רס"ג :לכבוד אביו עיקר מעשהו אלא בפרשה אחת. יצחק אבינו
נפשו בפנימיות העבודה עשה כן ,והודיעתנו התורה ללמד ק"ו, ונראה על פי הכוונות דתקיעת שופר ,כמבואר
בזוה"ק פרשת אמור ,והובא בספרי הכוונות ,שתקיעה כנגד אברהם ,שברים כנגד יצחק ,תרועה
ומה שמות הבארות לא שינה ,ק"ו לדרכי
כנגד יעקב .וי"ל ,מה טעם בתקיעה ותרועה מאריך כחפצו ,ובשברים אם האריך פסל (או"ח
האבות ,מנהגותיהם ומוסר שלהם.
ולכאורה הלא אברהם מידתו חסד והכנסת אורחים ,ויצחק לא הלך בדרכו אלא בקו היראה,
תק"צ ס"ג) .אלא שיצחק אבינו מדתו מדת גבורה ,וגבורה אין לה קיום לעצמה ,אלא לשמש
את החסד ולהתבטל אליו ,ועל ידי זה עולים החסדים ל"תגבורת החסדים" ,כזהב העולה על מעינות
"פחד יצחק" .ואם כן הלא שינה ושינה מדרכי אביו אברהם.
ונראה ,שבדברים שהם שייכים יותר לחיצוניות ,וכדוגמת מנהגים ושמות -בזה אל ישנה אדם
הכסף .והמאריך בגבורה כאילו היא עיקר -פסל ,שהרי חפץ חסד הוא .ומשום הכי קיצרה
התורה ביצחק .ודו"ק.
הפרשה
מדרך אבותיו כמלוא נימה .אבל בפנימיות העבודה ,בעצם ויסוד הנפש ,כל אחד ואחד הולך ומ"מ לעתיד לבוא יצחק דוקא ימתיק הגבורות (שבת פט ע"ב) .והוא על דרך דתנן (ר"ה פ"ג מ"ח)
לפי שורש נשמתו. כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא ,והיינו ,שרק יצחק שיודע את מדת הגבורה על כל נבכיה
ומעתה יומתק ,שאת שמות הבארות שמר יצחק והחזיר את השמות אשר קרא להן אביו ,ואילו ונדבחיה -הוא ירומם את הגבורה לתכליתה ,וימתיקנה .וכשיתגלה שכל הגבורות לא היו אלא
בדרך עבודתו הלך לפי שורשו ובחינתו. לחסד ,אז 'ימלא שחוק פינו' .והיינו "יצחק" על שם השחוק ,ו"שחוק" בגימטריא "אור אין סוף".
ג
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה מעינות הסוגיות
מצוות לאו ליהנות ניתנו -בקידושין
ההנאה שבה ,ושוב אין שייך לדון בו גדר הנאה כלפי הגברא[ .ושוב מצוות לאו ליהנות ניתנו בעירוב תחומין
מצאנו כן להדיא בשו"ת בית הלוי ח"א סי' א' ס"ק ה' ,אמנם בדברי ויסוד לדבריהם ,מדברי הגמרא בעירובין (לא ).לענין עירובי תחומין
• הקדמה •
האחרונים מצינו עוד סברות בזה ,ואכ"מ]. דאם מערב לצורך הילוך לדבר הרשות ,אין מערבין באיסורי הנאה.
הנה בגליון הקודם הבאנו מדברי מרן שליט"א בביאור גדריה של
והנה ,אף שיש בזה קיום מצוה של עירוב תחומין ,לא אמרינן
מצוה חיובית -מחמת העול באה ,מצוה קיומית שיהא מותר לערב מטעם מצוות לאו ליהנות ניתנו ,וע"כ מבואר, מצוות קידושין ,אם ענינה הוא הכשר למצות פו"ר ,או שמא מצוה
והכשר -מחמת רצונו באה דכל מצוה שעיקרה אינה אלא הכשר ,לא אמרינן בה מצוות לאו ליהנות שלימה בפני עצמה היא .ועתה נמשיך להביא מענין המסתעף מזה,
ומינה יתבאר עומק דעת הפוסקים דס"ל דבמצוות שענינן הכשר, ניתנו( .ובגליון הבא יתבאר בס"ד מה שיש לישב בשיטת הפלתי). והוא בדין מצוות לאו ליהנות ניתנו ,אם שייך בקידושין בכלל ובהכשר
או בהכשר מצוה ,אין שייך האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו, מצוה בפרט ,וכאשר יבואר.
דהוא משום דס"ל דלא נאמר הך כלל אלא במצוות שחיובן מוטל קידושין -מצוה גמורה או הכשר בעלמא
עליו באופן מוחלט ,שאז שייך סברא זו ד'העול' שבה דוחה את ומעתה לענין קידושין ,הרי שהדבר תלוי באשר נתבאר בדברינו
ההנאה .ומשא"כ כל מצוה שאי בעי אינו מחויב בעשייתה ,שוב אין
שייך בה האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,כיון שבבחירת עצמו
מכבר ,אם יש בהם גדר מעשה מצוה גמור ,וכדברי הרמב"ם (אישות
פ"א ה"ב) ,אשר לפי"ז אף בהם הרי מצוות לאו ליהנות ניתנו ,ויהא
א
בא לידי מעשה זה ,והרי הוא כעושה בשלו ולצורך עצמו ,ואף שצרכו שרי לקדש בדמי איסורי הנאה .והנה לפי"ז לכאורה יהא מותר אף קידושין באיסוה"נ -ואם שייך בזה
עתה הוא קיום מצוה ,סו"ס הרי צרכו ורצונו הוא.
ואף בהכשר מצוה ,אף שהוא עוסק להכשיר המצוה ,הרי מכל מקום
לכתחילה לקדש בדמי איסורי הנאה.
אך לשיטת שאר הראשונים (שנבארו בגליון הקודם) ,דאין הקידושין
מצוות לאו ליהנות ניתנו
אינו מחויב בפעולה זו ,ופעולה זו מחמת רצון עצמו באה לו ,שהוא בגדר מעשה מצוה בעצמותן ,ואין בזה אלא הכשר מצוה ,שוב לא המקדש באיסוה"נ -אינה מקודשת -והמקדש בדמי
יעשה באופן זה המצוה המוטלת עליו ,אבל בעצם הפעולה אינו אמרינן בזה מצוות לאו ליהנות ניתנו ,ולדבריהם יתיישב היטב, איסוה"נ -מקודשת
כעושה בשל גבוה ,אלא כעושה בשלו. דאסור לקדש בדמי איסורי הנאה לכתחילה ,כיון שיש בזה גדר
ומעתה מתבארים היטב דברי המהרש"ם דכן הוא לענין מצוה הנאה גמורה ,שהרי לצרכו הוא עושה ,ואין בזה גדר מעשה מצוה
בעצמותו. הנה כלל גדול נקוט בידינו ,המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת,
קיומית ,דאף שאחר שמקיימה יש בעצם המעשה גדר קיום מצוה,
וכאשר שנינו בקידושין (נו ,):המקדש בערלה וכו' -אינה מקודשת,
אך לא אכפת לן בזה ,דכל עוד שאין חיובה מוטל עליו באופן מוחלט,
ואינו עושה מחמת העול המוטל עליו -אין זה בגדר עושה בשל גבוה, ב וכן נפסק לדינא בשו"ע (אה"ע כח כא).
והנה בהמשך המשנה (שם) שנינו ,מכרן וקידש בדמיהם מקודשת,
אלא עושה בשלו לצורך רצונו.
מצוות לאו ליהנות ניתנו במצוה קיומית וכתב רש"י (חולין ד :ד"ה מפני) הטעם ,דאין איסור הנאה מוטל על ממון
מצוות שענינן הכשר -כיון שרוצה לאכול ,השחיטה זה ,ואין עובר באיסור אלא המקדש שהחליפן ונהנה בהחלפה זו,
מוטל עליו מצוות לאו ליהנות ניתנו בציצית ובשאר מצוות אבל האשה אינה עוברת באיסור ,וע"כ כלפי האשה יש כאן שויות
קיומיות ממון שלימה ,ולפיכך הרי היא מקודשת.
ואף שיטת הפלתי והפוסקים דעימיה ,דס"ל דאף במצוות שענינן
אמנם מכמה אנפי יש לדון בכל זה ,ולעמוד על שרשו של ענין יש
הכשר שייך בהם גדר מצוות לאו ליהנות ניתנו ,יתבארו היטב לפי
לנו להקדים מה שדנו הפוסקים בדין מצוות לאו ליהנות ניתנו לגבי לכתחילה אסור לקדש בדמי איסוה"נ
יסוד זה ,דאינהו ס"ל ,דאף שמצד עצם מצוות אלו אינו מחויב בהם,
מצוה קיומית ,ומשם נבוא לבאר עומק הנידון הנזכר לגבי מצוות
אך סו"ס כיון שרוצה להכשיר עצמו ,הוא מוכרח לקיימן .ולדוגמא והנה מדיוק לשון המשנה ששנו בזה לשון דיעבד ,דייקו (משנה למלך
שענינן רק הכשר .דהנה ,הפרמ"ג (או"ח יא א"א סקי"ב) כתב על פי
במצות שחיטה ,דאף שהתורה לא הטילה מצות שחיטה באופן בפ"ה מאישות ה"א ע"פ שיטת רש"י) דמשמע דרק בדיעבד מקודשת ,אבל
דברי הכסף משנה (ציצית פי"א הי"א) שכתב דמצוות ציצית לאו ליהנות
מוחלט על כל איש ישראל ,אך מהיות שסוף סוף הוא רוצה לאכול, לכתחילה אסור לקדש בדמיהן ,שהרי בקידושין אלו נהנה המקדש
ניתנה ,וכתב הפמ"ג ,דמבואר בזה דשפיר שייך הכלל דמצוות לאו
הרי התורה הטילה עליו במוחלט שלא יאכל אלא אם כן ישחוט ,ושוב מאיסורי הנאה ,שעל ידן מקודשת האשה ,וכן דייקו האחרונים
ליהנות ניתנו -גם במצוה קיומית.
הרי בעצם מעשה השחיטה הוא עושה בשל גבוה ,כי לא מחמת רצונו בשיטת השו"ע להלכה (שם סעיף כ"ב).
בפעולה זו באה פעולתו ,ושוב הרי עצם השחיטה לעול על צווארו ניתנה.
דברי המהרש"ם שמצות ת"ת ליהנות ניתנה
מפני מה ייאסר -הרי מצוות לאו ליהנות ניתנו
ג אמנם המהרש"ם (שו"ת שבסוף דע"ת סימן צ"ט) כתב ,דלא שייך בתלמוד
תורה גדר מצות לאו ליהנות ניתנו( ,ויתבאר בפרטות יותר בס"ד בגליונות
אבל כמה מהפוסקים הקשו לדבריהם ,שהרי כלל גדול הוא בידינו,
דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,וכאמרינן בר"ה (כח ).דהתוקע בשופר של
מצוה קיומית -הקיום נכלל בעצם הבאים) .ושורש שיטתו מבואר בדבריו ,דס"ל דמאחר שקרא פרק
אחד שחרית ופרק אחד ערבית שוב שאר הלימוד אין בו חיוב ,ואינו ע"ז יצא ,דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,ושוב לכאורה הרי כן הוא לענין
הציווי אלא בגדר מצוה קיומית ,ולפיכך אין שייך בזה סברת מצוות לאו ליהנות מצות קידושין ,דמאחר שיש בה קיום מצוה ,הרי לא ניתנה ליהנות,
ושוב מפני מה ייאסר לקדש בדמי איסורי הנאה -( ,שיש בהם שויות
ניתנו( .ובעצם דבריו כבר הארכנו הרבה במאמרינו בהלכות ת"ת ,דשאר הפוסקים
לענין מצוה קיומית -אין שייך כלל עול וחובה לא ס"ל כותיה ).וכמקור לדבריו הביא מה שכתבו הפוסקים בדין הכשר ממון לגבי האשה ,וכל האיסור לכתחילה אינו אלא מפני הנאת המקדש) ,והרי
ואולם מעתה יש לעורר קושיא הפוכה ,דאף את"ל דלענין הכשר מצוה ,שאין שייך בו מצוות לאו ליהנות ניתנו ,וכתב שכן הוא גם קיום המצוה אינה נחשבת כהנאה לענין איסור הנאה.
מצוה שייכא סברת מצוות לאו ליהנות ניתנו ,אך עדיין לענין מצוה במצוה קיומית[ .וכ"כ בחכמת שלמה או"ח סימן תקפח ס"ה ,ואף
קיומית אין מקום כלל להבין בזה סברת מצוות לאו ליהנות ניתנו ,כי הפרמ"ג עצמו כתב כן בתיבת גומא פרשת בחקתי]. מצוות לאו ליהנות ניתנו -דוקא במצוה חיובית ,או
הרי סוף סוף מכל צד אין כלל חובה לקיימה ,ושוב לא שייכא בה כלל גם בהכשר
הסברא שהיא מוטלת כעול על צוואריהן .ובמצוה קיומית הרי הוא מצוה קיומית היא בגדר 'מעשה מצוה' -ומשא"כ והנה כמה אחרונים כתבו לדון בזה על פי מה שדנו הפוסקים
עושה מחמת רצון עצמו ,ואין שייך לומר בזה גדר מצות לאו ליהנות הכשר בעלמא בהאי כלל דמצוות לאו ליהנות נתנו ,אם זהו רק במצוה חיובית,
ניתנו .וקשה על שיטת הני אחרונים דס"ל דשייך בזה מצוות לאו והנה לכאורה מסברא הרי יש לדון לחלק ,דאף אם נימא דלענין שמאחר שהוא מצווה ועומד מפי הגבורה לעשות פעולה זו ,לא
ליהנות ניתנו ,וכנ"ל. הכשר מצוה אין לומר מצוות לאו ליהנות ניתנו ,אכתי לא שמעינן נמסר לו ליהנות מפעולה זו .אבל במצוות שענינם הכשר בעלמא,
שכן הוא לענין מצוה קיומית ג"כ ,שהרי בהכשר מצוה -סו"ס עצם הרי אינו מצווה בהם ,ולפיכך מצוות אלו ניתנו ליהנות בהם .או
מצוה קיומית -ביד האדם להרחיב או לצמצם קיום המעשה אינו בגדר מעשה קיום מצוה כלל ,ובזה חידשו הפוסקים שכלל זה הוא גם במצוות שאינם אלא הכשר ,שמאחר וסו"ס
החיוב ,אבל שורש המצוה מחויבת דלא נאמר בזה האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו .ומאידך מצוה פעולה זו היא פעולת מצוה ,לא ניתנה פעולה זו ליהנות ,ולהלן יבואר
אמנם להבין הענין ,יש לעמוד בהקדם בעיקר גדרה של מצוה קיומית ,הרי אף שאינו מחויב לקיימה ,סוף סוף אחר שמקיימה יש עוד בעומק נידון זה.
קיומית ,כי הנה נראה ברור שאין הכוונה שיש מצוה שרשות ביד בעצם המעשה גדר מעשה קיום של גוף המצוה ,ושוב מסתבר דשפיר
האדם אם לקיימה או לא .אלא גדר הדברים הוא שעצם המצוה ודאי שייך בזה גדר מצות לאו ליהנות ניתנו. נידון הפוסקים אם שייך כלל זה בשחיטה
מוטל חיובה באופן גמור ומוחלט על האדם ,אלא שבידו לצמצם או ויסוד לנידון זה יש במה שדנו הפוסקים לגבי שחיטה ,דהנה בגמ'
להרחיב הקיום. מצוות לא ניתנו ליהנות -אלא לעול על צווארינו (חולין ח ).אמרו ,סכין של ע"ז לא ישחוט בה ,אבל הרי"ף לא הביא
וביאור הדבר כפי מה שכבר הארכנו במקו"א (עי' גליונינו בר"ה דהאי אמנם להבין סברת המהרש"ם ,יש להקדים מה שפירש"י (ר"ה כח .ד"ה דברי הגמרא להלכה .וכתב הפלתי (יו"ד י סק"ג) לבאר השמטת
שתא לגבי מצות תקיעת שופר) ע"פ דברי התוספות (סוכה ל"ט ע"א ד"ה שהרי) לא ליהנות) בביאור האי סברא דמצוות לאו ליהנות ניתנו ,ולשונו כך הרי"ף ,דמאחר שפעולת השחיטה יש בה קיום מצוה מן התורה ,אין
לענין נטילת לולב ,שבמה שאמרה תורה לקחת לולב ,לא נתנה היא ,מצוות לא ליהנות ניתנו להם לישראל ,להיות קיומם להם הנאה, לחוש בה משום איסור הנאה ,שהרי מצוות לאו ליהנות ניתנו ,ולפיכך
שיעור כמה הוא חיוב הלקיחה ,ולפיכך ,כל שלקחה אפילו לרגעא אלא לעול על צואריהם ניתנו ,עכ"ל. מותר לשחוט בסכין של ע"ז ,וכ"כ בשו"ת עונג יו"ט (סימן סא) .אמנם
חדא ,שוב קיים מצות התורה ,אמנם כל עוד שממשיך לקחתה גם זה ומעתה יתבאר ,דס"ל להני פוסקים ,דעומק הסברא בהאי דינא כמה אחרונים (יעוי' בדברי הגרעק"א יו"ד שם) השיגו על דבריו ,ויסוד
נכלל בעיקר חיובו .כי לא נתנה בה תורה קצבה כלל ,לא למעלה היינו ,דעול המצוות עצמו הוא הוא הדוחה לגדר ההנאה שבמצוה, דבריהם ,דעיקרו של כלל זה דמצוות לאו ליהנות ניתנו לא נאמר
ולא למטה .ובספר שמחת ירושלים (על תלמוד ירושלמי ברכות פ"א אות דמתוך עול שיש על צוואריהן הרי אין מעשה זה בגדר מעשה שיש אלא במצוה שיש בה חיוב עצמי ,אבל במצוות שאין ענינם אלא
נ"ב) כתב כן גם בגדר מצות תפילה לשיטת הרמב"ם ,דאין לה קצבה בו הנאה ,אלא מעשה מוכרח ומחויב ,וכח העול הזה לדחות את הכשר ,לא אמרינן בהם מצוות לאו ליהנות ניתנו.
ד
מעינות הענינים
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת
מן התורה ,ולפיכך כל מה שמתפלל ע"פ תקנת חכמים ,יש בידו קיום
מצות תפילה מן התורה.
נוסח האריז"_ל -שער הכו_ל_ל ונוסח ת_למידי הבעש"ט ומעתה כן הוא לענין לימוד התורה בשיטת המהרש"ם הנזכר,
דמאחר שיש חיוב ללמוד ביום ובלילה ,הרי אף שיוצא ידי חובתו
האר"י ז"ל .ואף שמדברי המגיד משמע שיש להתפלל לגמרי
בנוסח האריז"ל ,מ"מ כל סידורי תלמידי הבעש"ט מסייעים א. בכל דהו ,אך זה ודאי שכל מה שלומד ביום ובלילה ,נכללת ב'חיוב'
התורה שאין לו קצבה .וע"כ נקראת מצוה קיומית ,כי אין לה חיוב
לדבריו ,שבחרו להישאר כמה דיוכלו בנוסח אשכנז. י"ב שערים כנגד י"ב שבטים מסוים מצד עצמה ,ורשות הוא בידו האיך לקיימה .אבל לעולם כל
מה שמקיים נכלל בקיום חיובו מן התורה.
ב. איתא בשער הכוונות (דף ג ע"ב) ,וזה לשונו" :בנוסח הברכות
והתפילות עצמם יש שינויים רבים בין סידורי התפילות וכו', ומעתה מובן לעניננו ,דאף שנתבאר דלא שייך סברת לא ליהנות
ביאור דעת תלמידי הבעש"ט אמר לי מורי ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, ניתנו אלא בחיוב ,כי העול שבמצוה הוא מסלק גדר ההנאה .הרי
ויש לבאר דעת תלמידי הבעש"ט ,שאף שגילו את מעלת וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער אחד מיוחד לו שייך זה גם במצוה קיומית ,כי הגם שקודם מעשה אינו מחויב
נוסח האריז"ל שהוא שער הכולל ,לא התפללו למעשה וכו' .ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק במנהג סוד תפילתו בפעולה זו עצמה ,אבל מאחר שכל גדר הקיום היינו שנכלל בחיוב
בנוסח האריז"ל בשלימות .ויתכן שסברו שעיקר ההקפדה במנהג אבותיו וכו' ,וכיון שאבותיו החזיקו במנהג הוא ,אולי
התורה עוד קיום ,הרי אחרי שכבר עושה פעולה זו - ,הרי היא פעולה
היא בדברים שגילה בהם האריז"ל את הכוונה והסוד ,וכגון הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג" ,עכ"ל.
בשל גבוה ,ומחמת חובת התורה עשאה ולא מחמת עצמו .וכך היא
בקדימת "הודו" ל"ברוך שאמר" (שעה"ג דרושי תפלת השחר א') וכדו'. האריז"ל עצמו נהג במנהג הספרדים המידה ,שכל מה שנכלל בגדר דבר המחויב התורה ,הרי הוא בגדר
אולם בשאר נוסחאות האריז"ל ,שלא גילה את סודן ,יתכן והנה מפשטות דברי קדשו נראה ,שבני אשכנז יתפללו בעול על צואריהן ,ושוב שייך בזה סברת מצות לאו ליהנות ניתנו.
שאינן משער הכולל ,אלא שייכות למי ששורש נשמתו בנוסח אשכנז כמנהג אבותיהם .ואף שרבינו האריז"ל עצמו (אמנם שאר הפוסקים ס"ל דעיקר ההבחנה בזה אינה מצד גדר המעשה אחר שנעשה,
משבטו של האריז"ל .שהרי האריז"ל ידע ברוח קדשו את התפלל במנהג הספרדים ,כבר כתב מרנא החתם סופר (שו"ת אלא מצד חיוב הגברא בפעולה ,וכיון שאינו מחויב במעשה זה ,לא שייך בו גדר
שבטו והתפלל בנוסחו ,ולפי דברי המגיד רק מי שאינו יודע חת"ס ,או"ח סי' מו) שהוא משום שהיה ספרדי .ואף לדברי לאו ליהנות ניתנו).
את שבטו צריך לשער הכולל .ולכן אין ללמוד הכל מנוסח האומרים שהיה אשכנזי (שו"ת יוסף אומץ להחיד"א ,סי' ב) ,יש
האריז"ל ,ותלמידי הבעש"ט לא קיבלו ממנו אלא ענינים לומר שהיות שנתייתם בקטנותו ונתגדל אצל אחי אמו קידושין -הכשר מצוה או מצוה גמורה
השייכים לכל יהודי. שהיה ספרדי ,נהג במנהגם. והנה בתחילת דברינו בארנו כי ענין מצות לאו ליהנות ניתנו
ואמנם עדיין יש מקום לעיין בזה ,שהרי יש דברים שגילה גבי קידושין תלוי הוא בגדר המצוה שבקידושין ,שאם הוא בגדר
כשאין המנהג ברור נוהגים כסדר האריז"ל
בהם האריז"ל את הכוונות ,ואף על פי כן לא נהגו בהם מעשה מצוה גמור ,וכשיטת הרמב"ם ,הרי יש בזה גם כן טעם מצוות
אולם המהר"י צמח (זר זהב ,ס"א) כתב ,שמאחר שאין לנו
הבעש"ט ותלמידיו ,וכגון אמירת "ברכו" לאחר התפילה, לאו ליהנות ניתנו .ואילו לשיטת הראשונים שאין זה אלא בגדר
בירור איזה מנהג מספרד ואיזה מקטלוגיא ,יכול כל אדם
שיש בה כוונות מהאריז"ל ,כמו שכתב הרה"ק מקאמרנא הכשר למצות פו"ר ,הרי אין זה בגדר מעשה מצוה בעצמותו ,ואין שייך
לאחוז בסדר הרב זלה"ה ,שהוא היותר ברור ומסודר .וכעין
זי"ע (שולחן הטהור ,סי' קלג).
זה כתב במשנת חסידים (מסכת הבריאה דערבית ,פ"א ,אות ג), בזה מצוות לאו ליהנות ניתנו .ובזה ביארנו שיטת הפוסקים שאסור
יש להתפלל בנוסח תלמידי הבעש"ט שמי שאינו יודע אם מנהג אבותיו שייך לנפשו ,ינהג במנהג לקדש בדמי איסוה"נ ,ואף שלגבי האשה יש בהם שויות ממון ,כיון
ולכן אין לנו לשנות ממנהג תלמידי הבעש"ט הק' ולהתפלל המובחר ,שעליו קיבל הרח"ו את הכוונות מהאריז"ל ,ורובו שלגבי המקדש הרי יש כאן הנאה.
בנוסח הספרדים כפשטות דברי האריז"ל ,שכן אין להפריד הוא על סדר תפילת הספרדים .והביאו הרה"ק מלובלין זי"ע
בין האריז"ל להבעש"ט .שהרי את אור האריז"ל אנו (זכרון זאת פרשת פנחס). בין כך ובין כך -קידושין חובה גמורה הם על
מקבלים דרך תלמידי הבעש"ט הק'.
דברי המגיד הגדול שיש להתפלל בנוסח צווארם של ישראל
ובעומק העניין הוא ,דגילוי האריז"ל ,שהוא בבחינת משיח האריז"ל שהוא שער הכולל אמנם לדברינו עד עתה ,הרי ריהטת הפוסקים אינה כן ,ונחזי אנן,
בן יוסף ,הוא בבחינת גילוי ספירת ה"חכמה" ,בבחינת רזי דהנה לא מבעיא אם נאמר שקידושין היא בגדר מצוה גמורה ,אלא
והנה בדברי שניהם לא מצינו הוראה שכל אחד יתפלל
התורה .וגילוי הבעש"ט ,שהוא בבחינת משיח בן דוד ,הוא שענינה הכשר לפו"ר ,וכשחיטה וחברותיה ,הרי ודאי שמכל צד יש
בנוסח האריז"ל .אמנם המגיד הק' ממעזריטש זי"ע (מגיד דבריו
בבחינת גילוי ה"כתר" ,בבחינת רזין דרזין .והחכמה והכתר בה טעם מצוות לאו ליהנות ניתנו ,הן מצד עצם המצוה ,והן מצד מה
ליעקב ,סי' קלג) מחדש ,שהיות שאין אנו יודעים מאיזה שבט
מאוחדים בהקוץ והגוף דאות י' ,דשם הוי"ה ,ואין להפריד שהיא מוכרחת לצורך הפו"ר ,וכהכשר מצוה דעלמא.
אנו ,יש להתפלל בנוסח האר"י ,שהוא שער הכולל את כל
ביניהם ח"ו.
י"ב השבטים .וכן כתב אחריו רבינו בעל התניא זי"ע (מאמרי אלא אפילו אם נימא שאינה אלא הכשר מצוה בעלמא ,ובקידושין
הנוסח מקשר את ההמון לבעש"ט אדמו"ר הזקן הקצרים ,עמ' תקפא) ,וכן והרה"ק מראפשיץ זי"ע (זרע מצד עצמם אין בהם גדר מעשה מצוה כלל( ,וכמו שנתבאר בגליון
ועוד ,שענין זה מקשר את ההמון לבעש"ט הק' ,ויש בזה קודש ,ט"ו באב) .וכך גם כתב הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע הקודם שאף ברכת המצוות לא שייכא בה לשיטת הני פוסקים) ,מכל מקום
מבחינת דברי המשיח לבעש"ט הק' ,שהגאולה תלויה (שו"ת דברי חיים ,ח"ב ,או"ח סי' ח). הרי היא הכשר מוכרח למצות פו"ר -שהיא מצוה מחויבת ,והכשר
בהפצת מעיינותיו הק' חוצה (סוף ספר פורת יוסף) .ואין לנו מוכרח הרי הוא בגדר חובה המוטלת על הגברא ,ומעשה הבא
מנהג תלמידי הבעש"ט
הרבה דברים שנתפשטו כ"כ חוצה בהנהגה קבועה כענין כחובה גמורה המוטלת על הגברא ,הרי יש בו הטעם שכתב רש"י
הנ"ל דנוסח התפילה ,והמתפלל בנוסח זה מגלה ומוכיח את והנה מדברי המשנת חסידים משמע ,שהכוונה לנוסח
הספרדי ממש .וכן משמע מאגרות הקודש של הרה"ק הרבי שהוא כעול על צווארו של האדם ,ואינו בגדר עושה בשלו כלל.
אמונת חכמים בצדיקים ,קדושים אשר בארץ המה ,שתיקון
רבי אלימלך מליזענסק זי"ע שבסוף ספר נועם אלימלך. ושוב תקשי במה שכתבו הפוסקים שאסור לאדם לקדש אשה בדמי
העולם תלוי בזה.
איסוה"נ ,ואמאי ,הרי מצוות לאו ליהנות ניתנו.
ועל דרך רמז ,זה גופא הוי בחינת שער הכולל .שכן הגילוי וכן הרה"ק המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע (חמשה מאמרות,
שגילה הבעש"ט בגודל כח אמונת צדיקים הגבוהים מחזירי מאמר נוסח התפילה ,אות א) ,אף שהוא עצמו סובר שאין לשנות
לנוסח הספרדים ממש ,מעיד שצדיקים וחסידים הרבה,
מצוות לאו ליהנות ניתנו -בהנאה שבעצם המצוה,
הדורות ,ובחשיבות ההתקשרות אליהם ,הוא בבחינת תיקון ולא בהנאה נפרדת
השער הכולל ,שבזה זוכים להארת אור הכולל והצדיקים, ומהם רבותיו וזקניו הקודמים זי"ע ,הוסיפו הרבה בשמו"ע
מנוסח הספרדים ולא דייקו במנין התיבות .כגון ההוספה אמנם הנה לענין קידושין היה מקום לדון בזה שיהא שייך דין
שהוא בבחינת התנוצצות אורו של משיח.
הארוכה ב"ברכנו" שבחורף ,והתיבות "תחפוץ בנו ותרצנו" מצוות לאו ליהנות ניתנו מטעם אחר ,והוא ע"פ דברי הרשב"א
ג. בברכת "רצה" ,וכהנה וכהנה. והר"ן בנדרים (טו ):שכתבו דלא נאמר האי כללא דמצוות לאו
ליהנות ניתנו אלא לענין ההנאה שבקיום המצוה ,אך בהנאות
איזה נוסח מנוסחאות תלמידי הבעש"ט ראוי להעדיף ואף על פי כן ,כל סידורי החסידים הקדומים שנדפסו עם
כוונות האריז"ל( ,כגון סידור קול יעקב (קארעץ תקנ"ד) ,סידור רבי המסתעפות מקיום המצוה ,לא נאמרה האי סברא .כי לגבי הנאה זו
וראוי להעדיף אחד מהנוסחאות שידוע איזה צדיק מתלמידי הנמשכת הרי הוא כעושה בשל עצמו ורצונו ,ואינו מצווה בזה כלל.
שבתי (קארעץ תקנ"ד) ,וכן סידור תפילה ישרה (ראדוויל תק"פ),
הבעש"ט הק' תיקנו ,וכגון נוסח רבינו בעל התניא זי"ע ,או
סידור עבודה ומורה דרך (סלאוויטא תקפ"א) וסידור חמדת
נוסח סידור ברדיטשוב ,שהוא מסידור ראדוויל שנוסחו בקידושין ישנה הנאה בעצם האישות -לבד
ישראל (מונקאטש תרס"ה)) ,כולם נכתבו על נוסח אשכנז,
מהרה"ק ר' יצחק מראדוויל זי"ע ,או נוסח הרה"ק המנחת מהמצוה
היינו שהכניסו לתוך נוסח אשכנז את שינויי האריז"ל.
אלעזר ממונקאטש זי"ע ,שהורה בענין זה לברר את הנוסח
וכן מצינו בנוסחתו של רבינו בעל התניא זי"ע ,שאף שכתב ומעתה לענין מצות קידושין ,הנה הרי אף את"ל דכלפי מצות
גם על פי מנין התיבות שבכל ברכה משמו"ע הכתוב בפרי
שנוסח האריז"ל הוא שער הכולל ויש להתפלל בנוסח זה, הקידושין עצמה ,שהיא חלות הקידושין ,שפיר שייכא סברת
עץ חיים ,או נוסח הרה"ק מקאמרנא זי"ע.
והעיד שבירר בסידורו את נוסח האריז"ל ,מכל מקום לא מצות לאו ליהנות ניתנו ,אבל על ההנאה שנשאת לו אשה ,אשר
ויש מעלה בנוסח הרה"ק מקאמרנא זי"ע משלשה טעמים:
הביא את נוסח "ברכנו" לקיץ ,אף שבפרי עץ חיים (שער הנאה גדולה יש לו בזה כלפי עצמו ,הרי בהנאה זו לא שייכא סברת
ראשית ,שהוא היחיד שביאר שמנהגנו הוא ע"פ מנהג
העמידה פרק יח) איתא שיש לומר בחורף "ברך עלינו" ובקיץ מצות לאו ליהנות ניתנו ,שהרי הנאה זו היא נפרדת מתוכן מצות
הבעש"ט ,שהתפלל בנוסח אשכנז וקיבל רק חלק מתיקוני
"ברכנו" .וכן בברכת "ולירושלים עירך" לא הביא את נוסח הקידושין .וביותר יתיישב אם הוא בגדר הכשר מצוה ,שמאחר שיש
האריז"ל .שנית ,שהוא גם היחיד שמעיד (שולחן הטהור ,סי'
הספרדים "תשכון בתוך ירושלים עירך" וכו'. כאן תכלית שיש בה הנאה לבד מעצם המצוה ,דודאי שיש טעם גדול
קטו) שקבלה בידו שכן היה נוסח הבעש"ט הק' .ושלישית,
שבנוסחתו אין ריבוי שינויים מנוסח ספרד הרגיל ,שרוב לומר שמחמת ההנאה הנפרדת הרי אין שייך כאן הכלל דמצוות לאו
דברי הרה"ק מקאמרנא בענין נוסח הבעש"ט
הציבור רגיל בו ,ולכן אין קשה כ"כ לעבור אליו מן ליהנות ניתנו( .ועי' קרוב לזה בדברי האבני מילואים שם).
וכתב הרה"ק מקאמרנא זי"ע (עיין זר זהב אות א') ,שהבעש"ט
הסידורים הנפוצים. הק' לא שינה את סדר אשכנז ,שאף הוא מיוסד על פי רזין ובגליון הבא נמשיך בס"ד ,בגדרי מצות לאו ליהנות ניתנו
(מתוך נשמתין חדתין ,בראשית ,תשע"ג ,פרשת ויגש) עילאין ,אף על פי שסידר תפילתו בכמה דברים על פי לענין טבילה עירוב ת"ת ,ועוד והמסתעף.
ה
ענינים בדרכי החסידות
והעבודה שנאמרו לאחרונה מעינות האורה פניני אורה
רק ה'חולי אהבה' מוצאים את השכינה דאגת הצדיקים על
ומדבר עם אנשים ,אין זה מפריע לעיקר מחשבתו שהוא חושב
איבוד שכרם
אין כפייה ברוחניות
על החולי שלו ,וכל שאר הענינים נופלים לאחור. כבר נודע בשערים שמעיקרי תכלית עבודת ה' היא ,החיפוש ידוע שיסוד העבודה האמיתית היא ככתוב במשנה (אבות
וכן הוא לענין זה וכמו שאומר הרמב"ם ,שהצדיקים ,אף על פי אחר השכינה הק' .וכמו שהארכנו בזה הרבה מאוד ,כי פ"א מ"ג)' :אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת
שמדברים עם אנשים ,אבל 'לבם בל עמם' ,כי הם בדביקות התכלית הגבוהה ביותר אינה רק לימוד התורה – אף שבודאי לקבל פרס ,אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת
גם בעת עסקו עם האנשים .וע"כ רואים שהצדיקים הם תמיד ללמוד תורה כפשוטו הוא דבר גדול – אך העיקר הוא שירגיש לקבל פרס'.
בבחינת יוקד אש ,כי הם תמיד בהשתוקקות ובכלות הנפש, את עצם אלקות בלימוד הגמרא. ובכל זאת מצינו הרבה בדברי חז"ל שכן יש לאדם לדאוג
והצדיקים אף פעם אינם כועסים על שום בן אדם ,אלא הדרך להגיע לזה סתום מכל צד ,ורק מי שבוער לבו בקרבו עד למתן שכרו משמים ,וכדברי רש"י (פרשת לך לך) שדאג
משתמשים עם הכח הזה להשתוקק אל השכינה הקדושה. הסוף ,והוא מלא דאגה וחיפוש על השכינה מראים לו את הפתח. אברהם אבינו שמא לא יקבל שכרו.
החולה טועם יין במים והטעם הוא ,כי השכינה מתגלית רק למי שיש לו צמאון גדול
וכן מצינו בדברי הגמ' (ריש פ"ד דברכות) לענין תפילה שלא
ועומק הענין הוא ,כי עיקר האור הוא 'להתענג על הוי"ה', והשתוקקות חזקה לאלקות ,עד למצב של חולת אהבה .ואין
בזמנה ,ששכר תפילה בזמנה לא יהבינן ליה .וכן ידועים דברי
וכמו מי שאינו צמא אינו נהנה כל כך מהמים ,כן מי שאינו מחפש היא מתגלית בלי החיפוש ,כי אין כפייה ברוחניות ,ואם אינו
מחפשו אזי לא נותנים לו המדריגה הזאת. רש"י (קידושין דף מא ע"א) על מאמר הגמ' שם 'מצוה בו
את האור לא יהנה מזה .לכן זוהי בעצם הסיבה שאינו יכול
יותר מבשלוחו' ,וכותב רש"י וזל"ק' :דכי עסיק גופו במצות
לקבלו ,כי כל עיקר האור הוא תענוג ,ובלי החיפוש ממילא וכדאי' בגמ' (חגיגה דף יג ).ש'אין מוסרין סתרי תורה רק למי
שלבו דואג בקרבו' .וכוונת הדאגה הזאת היא הדאגה של מקבל שכר טפי' ,ע"כ.
אין לו תענוג.
ואדם כזה אף על פי שהוא שותה מן המים ומתעסק בספרי 'חולת אהבה' ,שהוא מחפש ומשתוקק בכל כחות נפשו את והמהלך הידוע ע"פ פשט בזה הוא ,שהשכר לצדיקים
קבלה ,הוא רק כמו שותה מים פשוטים .לעומת האדם שיש השכינה. הוא רק בתורת סימן שעשו והשלימו את רצונו ית' .כי
לו חולת אהבה ,כשהוא שותה את המים הוא מרגיש בו טעם יין להכיר בחוליינו ולדאוג על רפואתנו יודעים הצדיקים שכל דבר שרוצה בו ה' – נותן עליו
וכל שאר משקים משובחים שבעולם .בקיצור ,הוא שותה מים ע"כ הקשר ושייכות אל השכינה ,לא נמצא אלא באדם שיודע שכר ,ודבר שאין רוצה בו – אין משלם עליו שכר ,לכן
אחרים לגמרי. ומכיר את חסרונו ,כי מי שחושב שהכל הולך לו כסדר ,והוא ביררו ודאגו ע"י קבלת השכר ,לדעת שאכן קיימו את
ע"כ מי שכבר מרגיש בשלימות ,הרי אין לו הרצון לקבל את מרגיש שאין חסר לו כלום ,הוא אינו יכול לקבל כלום ,ואין רצונו.
האור .ורק מי שאינו מרגיש שלוה בעבודתו ,הוא משתוקק לו השתייכות עם השכינה ,כי צמאון והשתוקקת זה לא ימצא אמנם את עומקן של דברים יש לבאר ע"פ תכלית וכוונת
באש קודש אל הדביקות ,עד שכל מאווייתו הוא רק אל אלא במי שמרגיש חסרונו ,ולא במי שמרגיש בשלימות בכל. הבריאה ,שהיא רצונו ותאוותו להטיב לנבראיו .א"כ ,כל מה
השכינה .וזהו התנאי הראשון שנוכל ליכנס לדרגות בדביקות ו'חולת אהבה' היינו ,עד שיהיה בבחינת חולה כדי להיות דבוק שיכול הש"י להטיב לנו יותר הוי לו יותר נחת רוח ,ועיקר מה
אל השכינה. באלקות .והמשל בזה הוא מאדם שיש לו חולי לא עלינו ,הרי שהוא מקבל נחת רוח מהמצוות בני ישראל ,הוא מה שיכול
(מתוך שיעור יום ג' פרשת וירא תשפ"ז) כל מחשבותיו הן רק על חוליו ,ואף על פי שהוא אוכל ושותה
לתת לנו שכר עליהן .וזהו הטעם שהצדיקים הולכים בדרך
הש"י וחפצים לקבל שכר יותר ויותר ,כדי להרבות בזה נחת
שלש תקופות בחיים -שלשה עבודות שונות רוח להש"י שכל רצונו להטיב.
על כן גם ,מרוב אהבתם לבוראם דואגים הצדיקים על איבוד
וכמו כן מתעורר ענין הכעס ,וצד הקדושה שבו הוא האש שמות התקופות וטעמי השינויים שכרם ,כי בכך ימנע מהשי"ת השלמת רצונו ותאוותו – לתת
והתלהבות דקדושה לכל עניני עבודת ה' ,וללמוד תורה אחד מהיסודות הגדולים שמצינו בספרי החסידות הוא ,ענין להם שכר.
בפלפול ובריתחא דאורייתא ,וכן לקנאות ולמחות על פושעי 'העלאת המדות' .דהיינו דכל מדה שיש באדם ,אין עיקר
ישראל וכדומה במלחמת אש קודש בלי שום פחד ומורא ,אלא התכלית לברוח ממנה ,אלא עיקר התכלית הוא שיהפוך את (שב"ק פרשת לך לך תשפ"ז)
בעזות דקדושה שהוא בחי' כלב דקדושה ,שעליהם כתיב המדות הללו ,לתכליתה שיגלה דייקא בזה את אלקותו ית'.
(ישעיה נ"ו י"א) והכלבים עזי נפש וכו'. והנה ידוע מדברי רבינו הגר"א (בביאור אגדות מסכת ברכות דף
וימי ירידה ,שמצד הקליפה מתגבר בהם יצרא דליצנות .הרי ג' ע"א) שיש שלש זמנים בחייו של האדם והם נקראים 'ימי
שמצד הקדושה יש בזה שתי בחינות – האחת היא שאז עיקר עליה' ו'ימי עמידה' ו'ימי ירידה' ,והם כנגד כללות כל המדות שינויים בדרכי עבודת הדור -שינויים
התפקיד הוא להוסיף תלמידים וללמדם את הדרך הישרה
בעבודת ה' ובלימוד התורה וכדומה ,ועיקר דרך ההשפעה הוא
הרעות שהם תאווה ,וכעס ,וליצנות שנכללת בזה גם פריקת
עול תורה ויראת שמים.
בין צדיקי הדור
על ידי 'דיבור' ,וההיפך של קלי' ליצנות הוא דיבורים מצד ומבאר שבתחילת ימי חייו של האדם שהם 'ימי עליה' הרי הנה מובא בכתבי מהר"י מפאריטש זי"ע (מאמר ד"ה ענין
הקדושה ,היות שעיקר קלי' ליצנות הוא על ידי דיבור ,ולכן אז מתגבר עליו בעיקר יצר התאווה רח"ל ,והוא בעל תאוה. התפילה וההבוננות) ,שיש שני דרכים בהתבוננות בתפילה:
ההיפך מזה הוא גם בדיבורים של קדושה. וב'ימי עמידה' ,רודף אחר הכבוד ועשירות והבלי העולם. א' ,מה שהנהיג האדמו"ר האמצעי זי"ע ,שקודם התפילה יש
ועל ידי זה גופא זוכה שגם הרב יתעלה בעבודת ה' וכמבואר ו'בימי הירידה' מתגבר בעיקר מידת הליצנות ,שהרי בדרך להתבונן בכל סדר השתלשלות מריש כל דרגין עד סוף כל
במסכת תענית (דף ז' ע"א) אמר רבי חנינא הרבה למדתי כלל אנשים זקנים – שאינם תלמידי חכמים ,מתבטלת מהם דרגין ,ובשעת התפילה לבטל כל הפרטים באלקות.
מרבותי ,ומחבירי יותר מרבותי' ,ומתלמידי יותר מכולן'. הרדיפה אחרי ממון ועשירות ,ומהיות שאין להם כח וישוב
וזהו ענין 'אשה מספרת עם בעלה' – שאשה היא בחי' מקבל הדעת לעסוק בתורה ,מבלים את הזמן בפטפוטים וליצנות אמנם בזמנו של הצמח צדק לא יכלו החסידים לילך
ותלמיד ,שהוא בחי' רבו. ומשחק עם ילדים קטנים שכל הדברים הללו הם בגדר ליצנות בדרך זה ,וע"כ דרכו של הצמח צדק הייתה להתבונן בשעת
ופריקות עול מלכות שמים. התפילה ב'מאמר' חסידות שאחזו שם אז ,ולילך בזה בשעת
שינויי התקופות – לאו דווקא לפי שנים אלא לפי התפילה.
מצב הנפש העלאת התקופה לקדושה – 'שינויי העבודה'
ור' הלל מבאר שאע"פ שנתן דרך זו כי היו במדריגה פחותה,
ובאמת גם בתחילת שנות ימי חייו כאשר עומד 'בימי אמנם בזה יש לדעת שעיקר עבודת האדם בזמנים אלו הוא
'להפוך' את היצר שגובר עליו באותו זמן שהוא עומד בו,
אבל באמת דרכו של הצמח צדק יש בה מעליתא( ,והארכנו
עליה' יכול להתעורר בו גם היצר של רדיפה אחר ממון
ועשירות ,אלא שאז עיקר כח הגובר על כולם הוא יצרו להשתמש בו לצד הקדושה: בזה במקו"א ואכ"מ).
של התאווה ,אפילו שיש בו גם שאר יצרים ,וגם בימי בימי עליה יש לו הכח להצליח ביותר בעבודת ה' מצד הקדושה והנה אף שלכאורה נראה מחודש האיך מדור לדור נשתנו
עמידה עיקר כח הגובר הוא יצר של עשירות ,אפילו שיתכן כאשר יכניע אש התאווה של הקליפה וישתמש בה לצורך הדורות כ"כ ,מקצה אל קצה .אמנם באמת עומק הענין
שגם יהיה בו יצר של תאוות וליצנות ,אלא עיקר הגובר עבודת ה' ,דהיינו לכסוף ולהשתוקק להשי"ת בתשוקה עזה. ע"פ הידוע מהרה"ק מקצק זי"ע שמה שרואין שבכל
הוא תאוות ממון. ואפילו שבמשך כל ימי חייו של האדם צריך להשתוקק דור משתנה דרך העבודה ,היינו שבכל דור ודור פותחים
אמנם יש לדעת שאף שבדרך כלל ימי עליה הם עד שנת ולכסוף להתדבק בה' ,אבל עיקר הזמן שיכול להצליח בזה ביותר גדולי הדור דרך חדשה בעבודת השם ,כפי צורך הדור וכפי
עשרים ועד אז הולך אחר התאוות ,ומשם מתגבר בעיקר הוא בימי עליה.
תלמידיו.
היצר של ממון ועשירות משנת עשרים עד שנת ארבעים וברור שאין זה רק עד שנת עשרים ,אלא זה תלוי אצל כל
שהם ימי העמידה .אבל כל זה היה בימים ההם שהמוחין אדם עד מתי שמתגבר בו יצר של התאווה יותר על יצר של כי יפתח בדורו כשמואל בדורו ,ודרכי העבודה בכל דור
החדשים של ימי עמידה כבר נכנסו בשנת עשרים ,אבל כהיום תאוות ממון ועשירות ,ועל ידי השתוקקות ותאווה דקדושה ודור נשפעות כפי צדיקי אותו דור ,וכן הוא לעניינינו,
המוחין הם חלשים מאוד ויכול להיות שאפילו עד שנת מכניע הקליפה. שעיקר השינוי היתה בין דרך האדמו"ר האמצעי לבין
ארבעים וחמשים עדיין מתגבר עליו יצרו של תאווה ,ורק אז ובימי העמידה יש לו הכח להצליח ביותר בעשירות דקדושה דרך הצמח צדק ,ומשם נשפע לכל החסידים ,שנשתנו דרך
מתחיל להתעורר בו היצר של רדיפת הממון ועשירות ,וגם שאז עיקר הזמן לחטוף ריבוי עצום של לימוד התורה בכמות עבודתם.
זה יכול להימשך אצלו לזמן רב ,עד שמצליח להתגבר על ובאיכות (עיון ובקיאות) ולהוסיף מאוד בקיום מצות בפועל
יצר זה ,ואז שוב מתעוררת בו קליפת הליצנות שהיא הקליפה ממש ,וכן להוסיף זכויות לזכות את הרבים (הן זיכוי הרבים בלימוד (שמיני עצרת תשפ"ז)
היותר קשה מכולם. התורה והן על ידי צדקה וחסד ועסקנות).
ו
מעינות הפנימיות
יסודות וענינים בקבלה וחסידות
כוונת ההויו"ת המנוקדות
המשכת פנימיות אורות הנרנח"י במוחין ובכל העולמות כולם
ולבררן ,שאין בה מענין כח הבירור ,הנמצא דייקא לז"א דאצילות .הלא ידעת ,שבכוונת הויו"ת אלו נמשך במאמר הקודם הבאנו את עיקרי ההנחות בסוגיא
בבחינת אור הביטול. אור האין סוף ממש ,והרי הוא מאיר בתוך המוחין ד"הוויו"ת מנוקדות" ,ונתבאר שעניינם הוא המשכת
שבפרצופי האצילות כפי שהוא בעצמו ,בבחינת אין סוף. ה"אור" שמקורו באלוקות ממש ,בבחינת אור האין סוף
ולכן רק על ידי התלבשותו באור החכמה יש בו כח ,על – להאיר בהמוחין דז"א ,הנמשכים אל תוך הלבושים
ידי האותיות ,לירד ולהתלבש בדרגת הספירות ולבררן. ואם כן ,על כרחך שאין זה בסדר ההמשכה הרגיל ,של
והצלמים אל הכלים שלו.
וזהו עומק דברי הרש"ש ,דכל עוד שאין אור החכמה השתלשלות מפרצוף לפרצוף.
ות"ן לחכ"ם ויחכ"ם עו"ד :הנה האור שנבחן בהויו"ת
מתפשט למטה במוחין ,אי אפשר לאור הכתר להתפשט ,כי אכן לעיל (דף ה ע"א ד"ה באופן) הבליע מרן הרש"ש בתוך המנוקדות נקרא "נרנח"י" ,שהוא שם כולל לחיות
"כלם בחכמה עשית". דבריו את ביאור הענין ,ועליו הוא רומז כאן ,והוא כח האלוקית הנמשכת לתוך הגוף .וכמו שבאדם ,הכולל גוף
"התכללות והתקשרות". ובו רמ"ח אברים זכים יותר וגסים יותר – והנפש רוח
החכמה היא כלי לאור הדבקות והדבקות נשמה חיה יחידה שלו מחיין אותו ,כן ההויו"ת המנוקדות
וביאורו :דהנה בסוד "תורת ההתכללות" למדנו ,שכל
היא תנאי לחכמה בחינה ובחינה כלולה מכל הבחינות .ולפי זה ,החכמה העומדות בראש כל כוונה וכוונה בסידורי הרש"ש -
ולהבין הענין בהבחנה נוספת ,בבחינת עבודה ,נאמר: מכוונות להמשיך אור של חיות אלוקות מעצמות הבורא
דא"ק ,שהיא בחינת חכמה ביחס לעולם א"ק ,הרי היא
ית"ש אל תוך המוחין הנמשכים לזו"ן ,אשר אף הם כמובן,
דהנה ודאי עיקר העבודה ותכליתה הוא הדבקות באור בעצמה בחינת א"ק ,הוא הכתר ,ביחס לעולם החכמה,
קדושתם למעלה מהשגתינו ,ואולם לפי ערך – נקראים
אין סוף ,ואמיתות אור הדבקות הוא בחינת "גילוי הוא עולם האצילות .ונמצא שנעשית החכמה דא"ק ,א"ק יותר בעלי גבול לעומת ההויו"ת הללו הממשיכים בהם
השראת הכתר" ,שהיא בחינת הדבקות הפשוטה באורו דחכמה. אור חיות עליון.
ית"ש .ואמנם עצם הדבקות הוא ענין מופשט ונעלם ,ואי
ומאחר שהיא היא הכתר של האצילות ,אין האור דהויו"ת ובשפה ברורה ונעימה הוסיף מרן הרש"ש באר היטב,
אפשר לאחוז בו כי אם על ידי התורה הקדושה .דבלא
המנוקדות ,הנמשך ממנה ,צריך לירד מפרצוף לפרצוף שההויו"ת המנוקדות אמנם משוייכות לבחינת ה"חכמה".
התורה ,איך ובמה יאחוז בדבקות? אכן על ידי הדבקות
בסדר ההשתלשלות ,אלא מאיר בתוך המוחין דאצילות כי בסדר טנת"א האמור בעץ חיים (שער טנת"א) ,שהם
בתורה יוכל להמשיך גם את עצם הדבקות בתוך התורה טעמים ,נקודות ,תגין ואותיות ,נבחנים הנקודות לחכמה,
בלא אמצעי ,כפי שהוא בעצמו ,בבחינת אין סוף .וזהו
ואותיותיה ,ובפנימיותן. והטעמים שלמעלה מהן לכתר .ואולם ,כל זאת באתנו
יישוב הקושיא ,וזהו יסוד כל ענין ההמשכה שבכוונת
וזהו ענין החכמה ,ד"אורייתא מחכמה עלאה נפקת" (זוה"ק ההויו"ת המנוקדות. מאחר ובאור הטעמים ,שהוא נשגב וגבוה מעל גבוה,
ח"ב סב ע"א)" ,ובה ברא קוב"ה עלמא" (שם קסא ע"ב) ,שדייקא אין לנו שום אחיזה באיזו כוונה .וגלל זאת ,בעת שנכוון
ובדבריו שם למדנו דבר חידוש עצום :שעיקר תכלית כראוי בהויו"ת המנוקדות ,ברעותא דליבא ובחן של אמת,
על ידי התורה ישנו הגילוי והאחיזה לכל בחינות האור
תיקון הבירורים הוא על ידי הע"ב דא"ק ,המאיר באצילות נמשיך עליהן גם את האור של ה"טעמים" ,שהוא אור האין
והדבקות .והוא סוד "כלם בחכמה עשית" ,דהחכמה היא
מדין "התכללות והתקשרות" ,בכך ש"ע"ב דא"ק" נעשה סוף המתאחד ומתגלה בכתר דא"ק.
ראשית בחינת הגילוי.
"א"ק דע"ב" ,כמבואר. ולזאת התבטא מרן הרש"ש לב חכם ישכיל פיהו בלשון
וכמו שאמר הגה"ק בעל השם משמואל מסאכטשוב זי"ע, חכמים מרפא" :באופן כי העשר הויו"ת המנוקדות הם עיקר
שבימי זקנו האדמו"ר הרה"ק מקאצק זי"ע היו מן החסידים
שזכו לדרגות נפלאות ונוראות מכח קדושתו של הרבי
ב. המשכת המוחין".
מקאצק .אכן לאחר פטירתו לא נשארו ולא החזיקו
במדריגותיהם הנעלות אלא אותם שהיו דבוקים לגמרי
בתורה הק' ,שמכח התורה יכלו להחזיק גם במדרגות
ההסבר ע"ד החסידות למה רק על ידי אור
החכמה יש אחיזה במה שאין יכול להתלבש
א.
הדבקות .ומי שלא היה כן ,לא יכול היה להחזיק ולעמוד אף באצילות אור הכתר מתפשט באור החכמה
בזה. ונבוא בלט להוסיף תוספת ביאור בחילוק שבין הכתר וזה לשון רבינו האריז"ל (עץ חיים שער ג פרק ג)" :אמנם אחרי
אמנם ללא המשכת אור הכתר ,שהוא בחינת הדבקות, לחכמה ,ובזה יתקרבו גם דברי רבינו האריז"ל להבנה התלבשות אין סוף עליון בא"ק ,בחכמה שבו ,שאז מאיר
גם המכוון בשמות ,אם אין בכוונתו אור הדבקות ,שהוא בהירה יותר. על ידו בי"ס דאצילות ,וזה אמרו 'כלם בחכמה עשית'
הדבקות בעצם האלוקות ,מה יתן ומה יוסיף לו כוונת והוא מה שכתב רבינו בעל התניא זי"ע (ליקוטי אמרים פרק (תהלים קד ,כד)" וכו' ,עכ"ל.
השמות לבדם? ולכך צריך לכוון גם בהויו"ת המנוקדות, לה) ,ממה ששמע ביאור הענין מרבו ,רבינו הקדוש המגיד ומדברי קדשו עולה ,שאור הכתר ,מחמת היותו עליון
ולהדבק על ידי כן בפנימיותן ,שהיא בחינת הטעמים, הגדול ממעזריטש זי"ע .וזה לשונו שם בהגהה" :וכאשר ובבחינת אין סוף ,אין בו מציאות מצד עצמו שיהיה נאחז
שהם אור האין סוף המתאחד ומתגלה בכתר דא"ק .ובזה שמעתי ממורי ע"ה פי' וטעם למ"ש בעץ חיים שאור א"ס ונמשך בתוך י' ספירות דאצילות ,ורק בחינת החכמה
יש כאן תיקון וחיים אמיתיים. ב"ה אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות ,אלא על ידי יכולה להכיל את ענין ההתלבשות בעולמות שלמטה
ואולם אי אפשר לומר לאדם שיעבוד על הדבקות התלבשותו תחלה בספירת חכמה .והיינו משום שא"ס הימנה.
לבדה ,שהרי הדבקות לבדה היא כבחינת כתר ,שהוא ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו ,וזו היא
ומכלל הדברים למדנו ,כדלעיל ,שרק בחכמה ישנן
אור בלא כלי ,ואין לו במה לאחוז בה .ולכך עיקר מדרגת החכמה" וכו'.
"אותיות" שנוכל לכוון בהן ,ולהשיג על ידן איזו בחינה
העבודה היא בנקודה המביאה את כל הדבקות ,והיינו, עוד כתב שם (פרק יט) ,וזה לשון קדשו" :וזהו כלל בכל מועטת.
כביכול ,לברר בכל עת את שלמות החכמה ,על ידי סטרא דקדושה שאינו אלא מה שנמשך מחכמה שנק'
שלומד בכל עת את התורה ,ולהמשיך על ידי כן את ולכן ,לצורך המשכת בחינת הכתר דא"ק עם אור
קודש העליון הבטל במציאות באור א"ס ב"ה המלובש בו האין סוף שבתוכו ,אין דרך אחרת אלא על ידי הארתו
אור הטעמים ,שהוא כל בחינת הדבקות וההתקשרות ואינו דבר בפני עצמו כנ"ל ולכן נקרא כ"ח מ"ה והוא הפך
באלוקות. והתלבשותו בבחינת החכמה ,שהרי כח החכמה יכול
ממש מבחי' הקליפה וס"א שממנה נפשות אומות העולם להתפשט ולפעול בתוך הספירות דאצילות .וזה הטעם
ונמצא שיש לנו בזה הדרכה מעשית :איך צריך לכוון דעבדין לגרמייהו ואמרין הב הב והלעיטני להיות יש ודבר שהכוונה היא בחכמה דא"ק ,ובמחשבה ,להמשיך על ידי
בהויו"ת המנוקדות ,ואיך צריכה נפשנו להרגיש בעת בפני עצמו כנ"ל הפך בחי' החכמה". כן את הארת הכתר דא"ק והארת אור האין סוף שבו; ואף גם
שאנו מכוונים אותן ,ולא בדרך הכרח וטורח .לפי והנה כלל נודע הוא בתורת החסידות ,שענין החכמה זאת ,להמשיך איזו בחינה מאור האין סוף הסובב ,המאוחד
שהרגשת הדבקות בעת הכוונה היא היא הממלאת את הוא בחינת ה"ביטול" ,ונודע גם כן שאור אין סוף אינו בעצמותו.
תפקידן ,וממשיכה את אור הכתר והטעמים בעצם הכוונה. שורה אלא במקום שיש בו בחינת ביטול .ולכן דווקא
ומשם יתפשטו אל תוך גבולי עולם האצילות ולבושיו ,עד בחינת החכמה היא הכלי לקבל בתוכה את אור האין סוף, ההמשכה בדרך של התכללות והתקשרות
עולם העשיה. ולהאירו למה שלמטה ממנה. והנה מכלל דברי מרן הרש"ש נראה ,שמכוון ורומז גם
להשלמת ביאור ענין עיקרי בהמשכה זו .ואף שאינו
⋅ ואילו ה"כתר" עצמו הוא בחינה עליונה ביותר,
שהוא כבר בדרגת "אני" ,כנודע בסוד "אני ראשון מפרשו להדיא ,בודאי סומך על מה שכתב בזה לעיל (דף
ואני אחרון" (ישעיה מד ,ו) .דהכתר הוא גילוי שלמות ה ע"א).
במאמר הבא נבאר בעזה"י את סדר הכוונה למי שמתקשה
לכוון בכל פרט ופרט את ההויו"ת המנוקדות ומקיפיהן, התאחדות ה"אני" וה"אין" כחדא ,והוא התגלות בחינת והיינו ,דאף לאור המבואר כאן בסדר הכוונה דהויו"ת
ואולי אף את סדר הכוונה לכתחילה ,אליבא דתורת רועי ה"אני" האמיתי .ובחינה זו היא כל כך עליונה ,עד המנוקדות ,עדיין לא נתבאר בדבריו באיזה אופן נמשכות
החסידות זי"ע. שאין היא יכולה בעצמה לירד ולהתלבש בספירות הויו"ת הללו מחכמה דא"ק עד לפרצופי האצילות ,ועד
ז
ענינים ועובדות
מעבודת הצדיקים מעינות הצדיקים
האדמו"ר הרה"ק רבי צבי הירש ב"ר יהודה לייב הכהן זי"ע מרימנוב
נלב"ע ל' חשון תר"ז
א
השגה באלקות ,אלא אדרבה ,מתוך השגתו באלקות היה מכיר גודל התמדתם של גדולי החסידים בתורה הק' .אלא כוונתו,
את השמות שבהם מתגלה האור. שכל לימודם לא היה אלא כדי להגיע לידי ביטול באלקות.
והנה שמעתי ממורי ורבי ,הרה"ק רבי יענקל'ע מפשעווארסק
שתי דרכים בעבודת ה' – מלמטה למעלה "וחיתה נפשי בגללך" -חיות התורה אף בשעת
זי"ע ,שמאמר חז"ל (מגילה לב ע"א) "הגולל נוטל שכר כולם"
ומלמעלה למטה הגלילה
נאמר על מי שיודע לסגור את הגמרא בשעה שהגיע זמנו
ושורש העניין הוא ,שתכלית העבודה היא לבוא אל רזין דרזין, לכך .ופירוש הדבר ,כי רק מי שלומד תורה הק' מתוך ביטול הרה"ק רבי איציק'ל מפשעווארסק זי"ע סיפר ,כי כשבועיים
להשגת האין העליון ,ולהיות דבוק בהשי"ת בדבקות אמיתית. לאלקות יכול לסגור את הגמרא בשעה שצריך .שהמהלך בדרך קודם הסתלקותו של הרה"ק רבי הירש מרימנוב זי"ע נסע
אלא שיש בזה שני אופנים :הדרך האחת היא "מלמטה למעלה", הביטול הולך ומתבטל עד שנעשה בטל לגמרי להשי"ת ,וזוכה הוא לעיר דזיקוב ,לחסות בצל קדשו של הרה"ק רבי אליעזר
שמתחיל בידיעת סודות התורה ,שמות הקודש והכוונות ,ומתוך להיות מרכבה לשכינה .ואזי באמת אינו ירא לסגור את הגמרא, מדזיקוב זי"ע על שבת קודש פרשת לך לך .ואת טעמו ונימוקו
ההתעסקות וההתקשרות בהם מתעלה ממדרגה למדרגה ,עד שהרי יכול להמשיך קדושת התורה גם בעידנא דלא עסיק בה. גילה ,כי חפץ להראות בזה הכרת הטוב להרה"ק מדזיקוב ,על
שבא להשיג את פנימיותם ,שהיא ההכרה באחדות ה' ,שאין אשר קירבו בעבותות אהבה ובחיבה יתירה בעת שהסתופף
כי מי שזכה לביטול ולדבקות ,אין אצלו חילוק בין שעת
עוד מלבדו וכל המציאות בטלה ונכללת באחדותו יתברך. בצל אביו הרה"ק מראפשיץ זי"ע.
הלימוד לאחריה ,והכתוב 'וחיתה נפשי' מתקיים אצלו גם
אמנם יש דרך נעלית יותר "מלמעלה למטה" ,שאין האדם ב'בגללך' ,כלומר גם כשאינו עוסק בה ממש ,שכן חיותו תלויה ויהי בליל שבת קודש ,נתכבד הרבי ר' הירש לומר דברי
מתחיל מן הפרטים כדי להגיע מהם אל הביטול ,אלא מתחיל בהשי"ת בלבד .לכן גם בשעת הגלילה ,כשהספר סגור ,נמשכת תורה על שולחנו הטהור .והנה דרכו בקודש היתה מיוחדת,
מן הביטול עצמו ,מתוך הכרה ודבקות באחדות ה' ,שכל חיותו ודבקותו בהשי"ת. שבכל פעם שפתח לומר דברי תורה ,לא פתח בדברי התורה
המציאות כולה אינה אלא אלקות ואין עוד מלבדו .ועל ידי שעל הפרשה ,אלא היה מתחיל מ"בראשית ברא אלקים"
דבקות זו ,נמשכים ומתגלים אצלו ממילא גם פרטי ההשגה, ומתאר את כל מעשה בראשית .משם המשיך והשתלשל
השמות והכוונות ,שהרי אינו בא אל האלקות על ידי השמות,
אלא מתוך דבקותו באלקות נמשכת אצלו השגת השמות
ב בסדר הדורות :דור המבול ודור הפלגה ,האבות הקדושים,
וירידת יעקב ובניו מצרימה .ותיאר איך הכה השי"ת את
והכוונות .וכמו אצל הרבי ר' הירש ,שהיה תחילה נכנס "ער איז געגאנגען מיט העק אין הימעל אריין" מצרים באותות ובמופתים ,והוציא את עמו ישראל ביד חזקה
לדבקות באלקות ,ורק לאחר מכן היו מתגלים לפניו כוונות הרה"ק מצאנז זי"ע נענה ואמר פעם באחד השיחים ,כי אי ובזרוע נטויה ,עד שהגיע לתאר מעמד קריעת ים סוף .או
השמות. אפשר להיות רבי אם אין יודעים כל ארבעה חלקי שולחן אז התחיל לומר את "שירת הים" בלהט קודש ובהתלהבות
ערוך .שהרי אנשים באים ובפיהם שאלות שונות ובקשת עצומה ,פסוק בפסוק .אחר כך המשיך לתאר איך באו בני
שתי הדרכים גם בלימוד הנגלה עצות ,ואם הרבי אינו בקי בכל חלקי השולחן ערוך ,יתכן ישראל אל המדבר ,ואיך שהשי"ת נתן להם את המן ,ואת
ושתי דרכים אלו מצינו גם בלימוד התורה .יש שמתחילים שישיב שלא כהלכה ,ונמצא עובר על "ולפני עור לא תתן כל מעמד קבלת התורה ,עד שהגיע לפסוק שעליו רצה לומר
בעמל ויגיעה בדברי התורה ,מעמיקים בכל פרט ופרט ,ומתוך מכשול" (ויקרא יט ,יד)). דברי תורה.
כך מתעלים ממדרגה למדרגה עד שזוכים להגיע לפנימיות והוסיף ואמר" :ואם תשאלו אותי מה עם הרבי ר' הירש ,עליו ובאותו מעמד נורא ,בליל שבת קודש פרשת לך לך ,כשהגיע
התורה ולדבקות בנותן התורה ,שהרי התורה כולה היא שמותיו אין קושיות' ,ער איז געגאנגען מיט העק אין הימעל אריין' (הוא אל דברי התורה שעל הפרשה ,אמר כך:
של הקב"ה ,ועל ידי העמל בה מתקשרים באור האלקי שבה. הלך עם קרדומות לשמים). 'אמרי נא אחותי את' (בראשית יב ,יג) -איך בעט דיר ,זאג אז
אמנם יש שהולכים בדרך של מלמעלה למטה ,שמתוך דבקותם איך בין דיין שוועסטער[ .כלומר :אני מבקש ממך ,אמרי שאני
התורה -הדרך אל תכלית הדבקות
בהשי"ת ,שהוא שורש התורה ופנימיותה ,משיגים בדרך ממילא אחותך].
כל התורה כולה בכל פרטיה. וביאור הדברים ,הנה יש לידע את האמת לאמיתה ,כי כמעט
שאין בימינו שום דרך לעלות במעלות ובמדרגות ולהתקרב 'למען ייטב לי בעבורך' -וועט מיר גוט זיין ,ווען איך וועל
וזה היה מעלת הרבי ר' הירש ,שהיה דבוק באלקות ,ומתוך מעבר זיין די סדרה[ .כלומר :יהיה לי טוב כשאעביר את
באמת אל השי"ת ,אלא על ידי ההתמדה בתורה .וכדברי חז"ל
כך השיג את התורה כולה על כל פרטיה ,וכמו שהעיד עליו הסדרה].
(קידושין ל ע"ב)" :בראתי יצר הרע ,בראתי לו תורה תבלין".
רבו הק' הרבי ר' מענדל'ע ,שלימדוהו להרבי ר' הירש את כל
וכדבריו הידועים של בעל מסילת ישרים (פרק ה) ,ובדברי 'וחיתה נפשי בגללך' -איך וועל האבן א חיות און אויפלעבן
התורה מן השמים.
התנא רבי פנחס בן יאיר (עבודה זרה כ ע"ב)" :תורה מביאה לידי מיט די גלילה[ .כלומר :יהיה לי חיות והתעוררות על ידי
וכעין זה איתא במדרש (דברים רבה יא ,ו)" :כל התורה דבר זהירות" ,שממנה ואילך הולך האדם ומתעלה במעלות העבודה, הגלילה].
קטן הוא למי שירא ממני"; והיינו ,שמי שזוכה ליראת שמים זו אחר זו -זהירות ,זריזות ,נקיות ,פרישות ושאר המעלות, וכוונתו לפרש את המקרא כך :כנסת ישראל אומרת אל התורה
אמיתית ,מאיר לו הקב"ה את אור התורה ,עד שמה שדורש עד שמגיע למדרגות העליונות של הקדושה ,ואף לרוח הקודש. הק' ,המכונה בשם 'אחות' ,כמו שנאמר (משלי ז ,ד)" :אמור
מאחרים עמל ויגיעה רבה ,נמשך אצלו בסייעתא דשמיא
הדבקות שמביאה השגת כל התורה לחכמה אחותי את"' .אמרי נא אחותי את' -רצוני לומר,
ובדרך מתנה מלמעלה.
מדובק אני בך בכל נימי נפשי' .למען ייטב לי בעבורך' -בעת
ואמנם דרכו המיוחדת של הרבי ר' הירש ,יובן בהקדם מעשה שאני עוסק בך' .וחיתה נפשי בגללך' -ואף בעת שאני 'גולל'
דרך "מלמעלה למטה" -נחלתם של יחידי סגולה שהיה בליל פסח ,בעת ששימש את רבו ,הרה"ק רבי מענדל את התורה ,ולא עוסק בה ממש ,יהא לי חיות ממך .וכמאמרם
ושתי הדרכים כאחת הן דרכים בעבודת השי"ת ,כי סוף סוף, מרימנוב זי"ע .במהלך עריכת הסדר היה הרבי ר' הירש יוצא ז"ל (סוטה כא ע"א)" :תורה ,בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא
שתי הדרכים מכוונות אל נקודה אחת -להיות דבוק בהשי"ת. לפרקים מן החדר ונכנס לחדר אחר .הרגיש בכך הרה"ק רבי דלא עסיק בה ,מגנא ומצלא".
אמנם ,דרך זו של "מלמעלה למטה" קשה היא עד מאוד ,ואינה מענדל ושאלו לפשר הדבר ולהיכן הוא הולך .השיב לו הרבי
שווה לכל נפש ,אלא היא נחלתם של יחידי סגולה ,אשר זוכים ר' הירש ,כי בשעת אמירת ההגדה נגלים לעיניו כל מיני כוחו של הגולל להמשיך את קדושת התורה אף
לדבקות עליונה כל כך ,עד שמתוך התקשרותם בהשי"ת זוכים שמות הק' ,והוא חפץ לדעת מה הם ,על כן הוא יוצא לחדר בעידנא דלא עסיק בה
להשגת התורה. האחר ,פותח את הסידורים ומעיין בהם ,ורואה כי כל אותם
שמות שהוא רואה כתובים שם בסידורים שלפניו .שאותם וביאור דבריו מבואר עפ"י המובא בספה"ק דגל מחנה אפרים
וזהו שרמז הרה"ק מצאנז על הרבי ר' הירש" :ער איז געגאנגען (פרשת ויקרא) ,וזל"ק:
מיט העק אין הימעל אריין" .היינו ,שכביכול חצב לעצמו דרך שמות שנתגלו לו מלמעלה ,מצא לאחר מכן כתובים בסידור.
והיינו ,שהרבי ר' הירש הלך בדרך של מלמעלה למטה .דהנה על דרך ששמעתי אומרים בשם רבי יוסף מגיד מישרים דק"ק
לשמים ,בכוח דבקותו ובהתגברות עצומה ,בדרך שאינה שווה
שמות הק' הם אופנים שונים שבהם מתגלה האור האלקי ,וכל פולנאה זללה"ה ,שאמר על מה שאומרים העולם שהלומדים
לכל נפש.
שם מורה על גילוי מיוחד השייך לזמן ולעבודה מסוימת .והנה, לערנן יוא והחסידים לערנין ניט -שהאמת היא ,שהלומדים
מה שאין כן הדרך של "מלמטה למעלה" ,שהיא על ידי כל מה שלומדים יותר הם גדולים בעיניהם ,ויחשב בעיניהם
ההתמדה והיגיעה בתורה הק' ,בקדושה ובטהרה ,עד שעל ידי דרך העבודה הרגילה היא מלמטה למעלה ,שעל ידי לימוד
השמות והכוונות והשגתם ,בא האדם לידי הכרה באור האלקי שכבר למדו הרבה כל הצורך .והחסידים כל מה שלומדים יותר
כך נפתחים לפני האדם שערי ההשגה והדבקות ,והוא הולך הם יותר קטנים בעצמם ,וזהו כל מגמתם ,שלומדים את עצמם
ומתעלה ממדרגה למדרגה .דרך זו היא השווה לכל נפש ,שכל המאיר אז .אבל הרבי ר' הירש הלך בדרך נעלית יותר ,שמצד
שהיה דבוק באלקות ,היה משיג תחילה את האור האלקי עצמו, להיות קטנים ושפלים בעצמם .עכ"ל.
אחד ואחד יכול לילך בה ,כפי כוחו וכפי מדרגתו.
וממילא היה רואה כיצד הוא מתגלה בשמות הקודש השייכים ואין כוונתו לומר שהחסידים למעשה מיעטו בלימוד התורה מן
זכותו יגן ועלינו על כל ישראל לאותה שעה ולעבודה זו .שלא השמות היו מביאים אותו לידי המתנגדים ,כאשר ליקטו בזה מלקטי דורנו הרבה מקורות על
מערכת
073-383-14-45 שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים
מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות
למוקדי הפצה שותפות ותרומות
