gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות הים · Maynois Hayum — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מעיינות הים · Maynois Hayum

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מעיינות הים · Maynois Hayum — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזרת השם יתברך‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫שנה ו׳ · גליון רכ"ט‬ ‫מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מעיין הבהירות‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫שנאמרו בעידן רעוא דרעוין‬ ‫מעיינות החכמה‬ ‫שאלות ותשובות ביסודות העבודה‬ ‫ְְר ֵֵאה ֵֵר ַיַח ְ �ְּבִנִ י‪:‬‬ ‫האם התענוג אינו סתירה _לביטו_ל‬ ‫לראות וללמוד את הדבקות העתידה – בעולם הזה‬ ‫השי"ת שולח לכל אחד שליח מיוחד להשלים אותו בהשגת השלימות | הברכה החדשה היורדת אחרי מות‬ ‫⋅ שאלה ⋅‬ ‫ההשגה הישנה | כל צדיק הוא בתחילה 'בן רשע' ולבסוף 'בן צדיק' | מקום העבודה האמיתי הוא בסתר ליבנו‬ ‫כולנו יודעים שהתכלית היא לבטל את כל רצונותינו‪,‬‬ ‫ולא בחיצוניותו‬ ‫לרצות אך ורק את ה' ולהתבטל אליו; דא עקא יש‬ ‫כאן לכאו' פגם‪ ,‬כי בדרגת דבקות זו יש תענוג‬ ‫במרכבה (אפילו) ביחיד‪ ,‬אלא אם כן היה חכם ומבין בדעתו'‪,‬‬ ‫עצום‪ ,‬ושוב לכאורה אינה ביטול גמור‪ ,‬כי הרי האדם‬ ‫כי העיקר הוא בחי' דבקות הייחוד‪.‬‬ ‫א‬ ‫מתענג בה‪.‬‬ ‫כי עצם דברי הקבלה עצמם‪ ,‬יכול כל אחד ללמדם בספר‪.‬‬ ‫סוד הדבקות שאי אפשר‬ ‫⋅ תשובה ⋅‬ ‫אך בחי' המסירה והנתינה של סודות התורה והשגת עצמות‬ ‫אלקותו ית'‪ ,‬אין יכולים להעתיקם‪ ,‬כי אם למוסרם על פה‬ ‫ללמוד לבד‬ ‫הנה בפשטות טענה זה היא טענה צודקת‪ ,‬שהרי הכח‬ ‫בבחי' 'פה אל פה אדבר בו' (במדבר י"ב‪ ,‬ח')‪ ,‬ובבחי' 'ויתן לך‬ ‫הגבוה ביותר בנפש הוא תענוג‪ ,‬וכל מה שהאדם‬ ‫ללמוד את ריח הגן עדן‬ ‫עושה הוא כתוצאה מזה הכח – ואפילו כל הכחות של‬ ‫האלקים' (בראשית כ"ז‪ ,‬כ"ח) – שהצדיק צריך למסור עצם‬ ‫מסירות נפש באים מכח התענוג‪ .‬נמצא שלעולם כל‬ ‫ההשגה שלו באלקות ולא רק את הלימוד החיצוני לבד‪.‬‬ ‫ֹאֶמר ְְרֵאֵ ה ֵרֵ ַיַח ְְּבִנִ י ְּכְ ֵרֵ ַיַח ָָׂש ֶֶדה ֲֲא ֶֶׁשר �ֵּֽֽב ֲֲרכֹו הוי"ה‪:‬‬ ‫ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫מה שיתבטל‪ ,‬עוד ישאר לו התענוג‪.‬‬ ‫וברש"י הק' – נכנסה עימו ריח גן עדן‪.‬‬ ‫אמנם יש לדעת שאליבא דאמת דברים הללו‪ ,‬אפילו‬ ‫השלימות שהשי"ת שולח למבקש אותו‬ ‫אחר כל ההסברים‪ ,‬לא מבינים‪ .‬כי באמת הם למעלה‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬מנין ידע יצחק מהו ריח גן עדן אשר ברכו ה'‪.‬‬ ‫זה כמו שהיה הבעל ה'סולם' זי"ע אומר‪ ,‬שכאשר האדם‬ ‫מהבנה‪ ,‬ובירור סוגיות אלו עמוק הוא מאד‪ ,‬וזוהי‬ ‫מבאר רבינו האר"י הק' (לקוטי תורה תולדות)‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫מתייגע בכל נפשו ובכל מאודו יום ולילה לא ישבותו‬ ‫באמת כל הקבלה‪ ,‬ויש בזה הרבה דרגות עמוקות‪.‬‬ ‫כאשר רץ אחר הבקר ובא למערת המכפלה – הפתח והמעבר‬ ‫בעבודת הבורא ית' ובלימוד תורתו הק' – שולח לו השי"ת‬ ‫ואף על פי כן יש לבאר בזה קצת‪ ,‬כי מצד אחד באמת‬ ‫לגן עדן כנודע – הריח ריח הגן ולימדו את יצחק בנו‪.‬‬ ‫רב הדומה למלאך ה' צבאו"ת‪ ,‬או שזוכה לגילוי אליהו‪ ,‬שמלמדו‬ ‫ההתענגות על ה' הוא המדרגה הגבוהה ביותר שיש‪.‬‬ ‫ומאלפו סתרי תורה וממשיך עליו גילוי אלקותו ית'‪.‬‬ ‫ולכאורה הא גופא צריך להבין מהי תמיהת רבינו האר"י‬ ‫ולא זו אף זו‪ ,‬אלא לא שייך שום דבקות בלי תענוג‪.‬‬ ‫הק'‪ ,‬הרי וודאי הוא שיצחק נהירין לו כל שבילין דרקיעא‬ ‫ובאמת השי"ת רצונו להיטיב ולהתגלות לנבראיו‬ ‫ומה שהשכיל אברהם אבינו ללמד את יצחק בנו‪ ,‬הוא עניין‬ ‫והוא מתגלה על ידי תענוג‪ ,‬והתענוג עליו הוא הקשר‬ ‫ואין דבר נסתר ממנו‪ .‬ולבד מזה צריך גם להבין את ביאורו‬ ‫ה'דבקות היחוד'‪ .‬ויצחק אבינו‪ ,‬גם הוא וודאי שהיו נהירין‬ ‫הגבוה ביותר לבורא ית'‪ .‬ע"כ האדם המחפש את‬ ‫שאברהם אבינו לימדו את יצחק בנו‪ ,‬וכי ריח הוא דבר שכלי‬ ‫לו שבילין דרקיעא ולימדם ליעקב אבינו‪ ,‬כמאמר הכתוב‬ ‫הקשר לבורא‪ ,‬הרי התענוג הוא לו סיבה להתדבקות‬ ‫שיכולים להשכילו ולאלפו בינה‪ ,‬הא ריח הוא דבר המורגש‬ ‫'ויתן לך האלקים וכו'‪.‬‬ ‫בבורא‪.‬‬ ‫בנפש‪ ,‬ומה שייך לומר שלימדה את יצחק בנו‪.‬‬ ‫אבל מצד שני המחשבה שהתענוג באלקות היא‬ ‫התכלית עצמה ולא האמצעי לתכלית‪ ,‬בה נמצא כל‬ ‫ב‬ ‫ההשגה האמיתית עוברת רק מפה אל פה ולא‬ ‫מספרים‬ ‫החסרון‪ ,‬כי התענוג צריך רק להיות ממוצע להגיע על‬ ‫ידו לדביקות הבורא ולא התכלית עצמו‪.‬‬ ‫מקום העבודה האמיתי – למעלה‬ ‫ונבוא אל הבאר בהקדם יסודו של הכהן הגדול מאחיו רבינו‬ ‫אמנם בעומק הדברים הרי שבאמת‪ ,‬בכח היהודי‬ ‫שיהיה התענגותו‪ ,‬בלי פירוד ורק לשמה – למען‬ ‫מההרגשות והחזיונות‬ ‫צדוק הכהן מלובלין‪ ,‬שבעת חיי חיותו של רבינו האר"י הק'‪,‬‬ ‫היו תלמידיו יכולים לייחד כל הייחודים שלמד עמהם‪ .‬אך‬ ‫כבודו יתברך‪ ,‬וכמו שכתוב בתניא (פמ"א)‬ ‫שבפנימיות מכוון כל יהודי 'לשם יחוד קודשא בריך‬ ‫הייחוד מתחיל בעומק ובסתר‬ ‫לאחר הסתלקותו‪ ,‬כבר לא היו יכולים כולם לייחד הייחודים‪,‬‬ ‫לבד מרבינו ר' חיים ויטאל ז"ל‪.‬‬ ‫הוא ושכינתיה'‪ .‬נמצא שבעצם אף שהיהודי מתענג‬ ‫אך עבודת האדם את בוראו‪ ,‬אינה תלויה ועומדת במה שזוכה‬ ‫ומחפש את התענוג‪ ,‬אין הנאתו אלא שהשי"ת משלים‬ ‫שימסרו לו סתרי תורה והשגת אלקות‪ ,‬אלא היא מתוך הכרה‬ ‫והביאור בזה הוא‪ ,‬כי מסירת סתרי תורה אינה כמי שמנחיל‬ ‫את רצונו להיטיב לו ולתת לו תענוג‪ .‬וע"כ התענוג‬ ‫לתלמידים לימוד חיצוני גופא‪ .‬כי לימוד הקבלה אין הוא‬ ‫ברורה שההשגות וההבנות הם בבחי' 'ויתן לך האלקים מטל‬ ‫מקשר אותנו עמו עצמו‪ ,‬והוא גם כן עצמותו‪ .‬וכנ"ל‬ ‫השמים'‪ .‬ורק אחר שיום ולילה מבקש הוא ומשתוקק לעבוד‬ ‫בגדר לימוד שכלי גרידא‪ ,‬דאלמלי כן היה אסור ללמוד‬ ‫שיש בזה עוד עמקות ויש להתעמל בה הרבה‪.‬‬ ‫את בוראו ולהתקרב אליו‪ ,‬לבסוף זוכה למסירת התורה פה‬ ‫קבלה ברבים‪ ,‬ולא כמו שמצינו בזמן הזה שרבים הם‬ ‫(יום ב' פרשת כי תבוא תשפ"ו)‬ ‫אל פה מרבו‪.‬‬ ‫הלומדים – שהרי אמרו במשנה (חגיגה פרק ב' א') ש'אין דורשין‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫אם מתבוננים בפנימיות נפשם נראה אותם דבוקים בכל עת‬ ‫בשורש השורשים‪ .‬כך עולה למקום שאין הנאצל בד"כ‬ ‫כך רומז הכתוב (בראשית כ"ה‪ ,‬י"א)‪" ,‬ויהי אחרי מות אברהם‪,‬‬ ‫בבוראם‪ ,‬כי כל איש יהודי בפנימיותו נפשו מאירה באור‬ ‫מייחד שם את בוראו‪ ,‬ועולה אז למעלה למעלה להשתחוות‬ ‫ויברך אלקים את יצחק בנו וישב יצחק עם באר לחי רואי"‬ ‫הפשוט ודבוק הוא בה' אלקיו‪ ,‬ומחפש לייחד קוב"ה‬ ‫לה' להשיג השגות מחדש מימים ימימה חדשים לבקרים‪,‬‬ ‫– כי כל אחד מישראל לפעמים הוא בבחי' חיים ולפעמים‬ ‫ושכינתיה‪.‬‬ ‫ולא כשאר בני עלמא שבעת שאין נרגש בליבם ובמוחם‬ ‫הוא בא לבחי' מוות‪ ,‬ועיקר הבחינה שבוחנים את האדם‬ ‫והנה כל תוקף הקלי' נמשך מכך שמגבירים ומקדימים‬ ‫אור הוי"ה‪ ,‬ומתייאשים בעצמם ואין באים לעלות ולראות‬ ‫היא‪ ,‬אי גם כאשר הוא שרוי בתוך בחי' של מיתה והסתר‬ ‫הגבורות על החסדים‪ ,‬אשר מזה נמשך שאפי' שעוסקים‬ ‫בהר ה'‪.‬‬ ‫פנים‪ ,‬עודנו עומד הוא דבוק בנקודת האמונה והדבקות‬ ‫באלקיו אם לאו‪.‬‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬הכל הוא בבחי' כעס – מ'קוצר רוח ועבודה‬ ‫מיגיעת 'בן רשע' למתנת 'בן צדיק'‬ ‫קשה'‪ ,‬שע"ז נתפס השטן לקטרג עליהם‪.‬‬ ‫כי עיקר הייחוד מתחיל במקום עמוק מני עמוק ולא בבחי'‬ ‫וע"ז אמר הכתוב (בראשית כ"ה‪ ,‬כ"א) "ויעתר יצחק לה' לנוכח‬ ‫החיצוניות הנגלה והנראה‪ ,‬כי נשמת איש הישראלי נחצבה‬ ‫כי עצם זה שהם נמצאם בתוך בחינות ה'קוצר רוח' זהו‬ ‫אשתו כי עקרה היא" – כאן נרמז סוד אין דומה תפילת‬ ‫שקר ותרמית של הס"א‪ ,‬כי באמת כל איש היהודי הוא‬ ‫משרשה ברום העולמות‪ ,‬מכסא הכבוד אשר שם הייתה‬ ‫צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע‪ .‬כי הצדיק בן צדיק מכיר‬ ‫דבוקה במאצילה בבחי' אחור באחור‪ ,‬ולאחר מכן ירדה‬ ‫רחוק מן הכעס‪ ,‬כי בפנימיות נפשו הוא דבוק במקום‬ ‫ויודע שיש עולמות גבוהים ורמים אשר אביו עלה ונתעלה‬ ‫אשר שם החסדים קודמים אל הגבורות והיצר טוב קודם‬ ‫לגור בארץ מדבר וישימון בהאי עלמא שפלה‪.‬‬ ‫בהם‪ ,‬וקבל מאביו זאת ההשגה פה אל פה ע"י שנתייגע‬ ‫ליצר הרע‪ ,‬וכל עבודתם היא בבחי' שמן זית זך בלתי‬ ‫והתאמץ בעבודת ה'‪ ,‬ומימים ימימה עלה ונתעלה בדבקות‬ ‫הצדיק בורח מהנחש והשכינה הקד' עולה – כדי‬ ‫לה' לבדו‪.‬‬ ‫הבורא עד שזכה לבחי' (במדבר י"ח‪ ,‬ז') 'עבודת מתנה אתן‬ ‫שיתפוס אותה מעל הצמצומים‬ ‫את כהנתכם' ולבחי' 'ויתן לך האלקים'‪ ,‬שהשיג אור‬ ‫והצדיק נזכר תמיד שמימים מקדם היה דבוק ומקושר בחד‬ ‫עיקר הגאולה הוא גאולת שורשנו הפנימי‬ ‫אלקותו ית' כנ"ל‪.‬‬ ‫קטירא בשכינה הק'‪ ,‬ועתה הוא נפרד ונבדל ממנה בבחי'‬ ‫הפועם ומאיר‬ ‫כי בתחילה הכל תלוי בזכות עצמו ובכח עבודתו כאילו‬ ‫'וימת אברהם' – שאין הוא רואה השכינה הק' עין בעין‬ ‫והנה עיקר הגאולה אינה תלויה ועומדת בעבודות‬ ‫היה צדיק בן רשע‪ ,‬רק אחר שמתייגע במלאכתו ועובד‬ ‫מחמת שננסר ונפרד הימנה‪ ,‬אך הוא עודנו 'יושב בבאר‬ ‫המעשיות הנראות ונגלות לעין כל בעסק התורה ובעבודת‬ ‫את בוראו במסירות נפש‪ ,‬זוכה להיות כצדיק בן צדיק‬ ‫לחי רואי'‪ ,‬שאפי' אחר שנסרו אותו מן הדבקות עודנו‬ ‫התפילה‪ ,‬כי סוד הגאולה – מליבא לפומא לא גליא‪ ,‬דהיינו‬ ‫שנשפע לו השגות אלקות כדרך שהשיגו הצדיקים‪ .‬וככל‬ ‫מיוחד הוא עם השכינה הק'‪.‬‬ ‫שהגאולה תלויה בייחוד הפנימי והעליון שהוא בסוד הלב‪,‬‬ ‫שעולה במחשבתו לישב ב'באר לחי רואי'‪ ,‬כן יוכל להוריד‬ ‫והנה העולם סוברים כי עיקר עבודת הייחודים היא‬ ‫שנעשה ע"י עבודת הצדיקים המייחדים את בוראם‬ ‫ולהמשיך גילוי אלקות יותר בחיצוניות‪.‬‬ ‫רק כאשר האדם מרגיש בדבקות הייחוד‪ ,‬דהיינו בבחי'‬ ‫בשורש הרצון ובעצמות הנפש גם כאשר האור נסתר‬ ‫ואל לו לאדם לחשוב בעת שלומד ומתפלל או בעת‬ ‫ההרגש שבמידות‪ .‬אמנם באמת אי אפשר לייחד לבחי'‬ ‫מבחי' גופם ונפשם‪ ,‬שהוא מין דבקות שאין מי שיוכל‬ ‫שמקיים איזו מצווה וכשמרגיש קרבת אלקים ודבקות‬ ‫זעיר אנפין ונוק' שהם בבחי' בהרגשה‪ ,‬אם לא עשו הייחוד‬ ‫להשיגו‪ ,‬רק יעקב אבינו קיבלּה מיצחק שברכו בברכת‬ ‫הבורא ית'‪ ,‬שהוא מחמת הפעולה והמעשה אשר יעשה‬ ‫הפנימי‪ ,‬דהיינו להתייחד עם הבורא ית' למעלה למעלה‬ ‫'ויתן לך האלקים' כנ"ל – וכן כל אחד יכול לקבל זאת‬ ‫בעת ההיא‪ ,‬כי הכל תלוי בעבודה שקדם לכך ובדברים‬ ‫בשורש‪ .‬כי זה הייחוד אינו תלוי כלל בהמידות ואפי'‬ ‫רק מפי רבו‪.‬‬ ‫הנעלמים מעין כל בשר‪ ,‬כי כל הזכויות וההארות אינן באים‬ ‫לא במוחין‪ ,‬אלא הוא ייחוד נעלה ביותר שהצדיק מייחד‬ ‫ראשית הדבר תלויה בעבודת הצדיק שעולה להתקשר‬ ‫בזכות המצווה שעושה בגלוי לעין כל‪ ,‬אלא הן רק בבחי'‬ ‫עצמו עם בוראו גם כאשר הוא בבחי' 'וימת אברהם'‪ .‬וככל‬ ‫בפנימיות נפשו עם בוראו‪ ,‬עדי שיזכה שגברא רבה ימסור‬ ‫הלידה ובחי' השלמה של הייחוד שקדם לכך ושל המצוות‬ ‫שהנחש מבקש לנשכו ולהכישו ונעשה כרוך אחריו‪ ,‬כן עולה‬ ‫לו פנימיות ההשגה‪ ,‬וכמו שאמר הרמ"ע מפאנו שהצדיק‬ ‫שעשה בהצנע לכת עם ה' אלקיו בשעה שנסתר ונעלם‬ ‫הצדיק למקום יותר גבוה ונישא ושם מייחד את קונו‪.‬‬ ‫שמייחד ייחודים עליונים סובב אותו ריח גן עדן וכל מי‬ ‫ממנו האור כי טוב‪ ,‬שאז נדבק בבוראו בפנימי פנימיות‬ ‫שנכנס אליו קולט הריח בנפשו‪.‬‬ ‫והוא ע"ד שאמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬שבשעת חורבן בית‬ ‫בחי' צדיק בן צדיק כנ"ל‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬עלתה ונתעלתה השכינה הק' למעלה למעלה‪ ,‬כך‬ ‫שמכח זה הייחוד נעשות עיקר העבודות למעשה‪ ,‬שהן רק‬ ‫שתמיד יש לאדם מקום אשר שם יוכל להתעלות מעל ההסתר‬ ‫בגדר השלמה לעיקר הייחוד שיהא יכול לעבוד את קונו‬ ‫ג‬ ‫והמניעה שיש לו בגופו ונפשו‪ ,‬להתייחד יותר בפנימיות עם‬ ‫בתורה ותפילה כיאות‪ ,‬ואפי' כשנראה שיש פגם ודופי‬ ‫בעבודתו אין זה אלא בחיצוניות‪ ,‬אמנם באמת בפנימיות‬ ‫'ויאכלו וישתו' – לטעום בערב‬ ‫בוראו‪ .‬ואף שבמידות אין הוא מרגיש אז בדבקות הבורא‪,‬‬ ‫אולם יכול שוב לחוש במוחין דיליה המשכת אור אלקי‬ ‫נפש הישראלי הוא דבוק בעץ החיים לעולם‪.‬‬ ‫שבת מתענוגי השבת‬ ‫ממקום גבוה יותר‪ ,‬אשר שם יכול לייחד את בוראו‪.‬‬ ‫'ויחזו את האלקים' – הטעימה שמצילה‬ ‫תיקון חטא עץ הדעת בהקדמת החסדים לגבורות‬ ‫'לבוש ְְשַנַ ִיִם' – סוד ההתחדשות התמידית בייחוד‬ ‫מהעולם הזה‬ ‫אמנם דע כי כאשר האור נמשך אל המידות אזי מיד הוא‬ ‫והנה איתא בכתבים שחטא עץ הדעת גרם שיבואו הגבורות‬ ‫ולהשגת השלימות צריכים כבר עתה לטעום מהסעודה‬ ‫נסתם‪ ,‬וצריך להתחיל מחדש להמשיך השגת אלקות‪ ,‬והוא‬ ‫וימשכו לפני החסדים‪ ,‬אך קודם החטא היו באים החסדים‬ ‫הערוכה לעתיד לבוא‪ ,‬וכדאיתא בזוה"ק דאיך הוא שבני‬ ‫כמשל שהמשילו בספרים הק'‪ ,‬שכאשר האדם מחדש‬ ‫לפנים מן הגבורות‪ .‬והביאור בזה הוא‪ ,‬שבעת שאיש יהודי‬ ‫ישראל יכולים להחזיק מעמד בגלות המר הזה‪ ,‬זהו ע"י‬ ‫איזה דבר חידוש וכולו מלא שמחה והתפעלות מהחידוש‬ ‫עובד את קונו והוגה בתורתו היה צריך לכאורה להישרף‬ ‫שמספרים להם בגודל שבח הסעודה שיהנו בה לעתיד‬ ‫שחידש‪ ,‬הנה מיד אחר שיאמר דבר חידושו לחבירו‬ ‫מרוב קדושת אש התורה‪ ,‬וכן בעת עיסוקו בתורת הנסתר‬ ‫לבוא‪ .‬וזו הסעודה הוא בבחי' שנהנים מזיו השכינה‪,‬‬ ‫מתחיל לפוג ממנו השמחה וההתפעלות‪.‬‬ ‫היה צריך שיפתחו לפניו שערי העולמות לחזות בנועם‬ ‫כמאמר הכתוב (שמות כ"ד‪ ,‬י"א) 'ויחזו את האלקים ויאכלו‬ ‫הוי"ה ולבקר בהיכלו – אבל אמאי לא זוכה לכך‪ ,‬אין זה‬ ‫והנמשל הוא שבעת שהייחוד היה עדיין בבחי' המוחין‬ ‫וישתו'‪.‬‬ ‫אלא מחמת שיש בו אחיזה דבחי' היש דחטא עץ הדעת‪ .‬ואכן‬ ‫והזריח לו האור הגדול בנשמתו‪ ,‬אבל כאשר הוא נשפע‬ ‫וגם בגלות המר הזה יכולים לקבל חיות גדול ע"י שיכירו‬ ‫הצדיקים בעת שלומדים התורה הק'‪ ,‬הם כן רואים פני‬ ‫להרגשות נסתם האור‪ ,‬שלכן צריך להתחיל העבודה כל יום‬ ‫וידעו שיכולים לייחד את השי"ת וליהנות מזיו שכינתו יותר‬ ‫השכינה ונפתחים בפניהם כל העולמות העליונים‪.‬‬ ‫מחדש‪ ,‬להשיג השגות אלקות ומוחין חדשים‪.‬‬ ‫מאכילה ושתיה‪ ,‬וכדוגמת משה רבינו שארבעים יום לא‬ ‫ע"כ בשעה שהאדם הוא בבחינה שטעם מעץ הדעת‬ ‫וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (זוהר ח"א רל"ח ע"ב) עה"כ 'כי כל‬ ‫אכל ולא שתה אלא הייתה שביעתו מהתענגות על קרבת‬ ‫ומרגיש בישות דיליה ואינו סובל לזולתו‪ ,‬ומונח בקנאה‬ ‫ביתה לבוש שנים' – אל תקרי שנים אלא ְְשַנַ ִיִ ם‪ ,‬שהתורה‬ ‫הבורא ית' ועל 'כי תמונת הוי"ה יביט'‪ .‬כי גם בתוקף‬ ‫תאווה וכבוד – צריך הוא תחילה להמשיך דייקא הגבורות‪,‬‬ ‫כופלת דבריה בכל המצוות‪ ,‬כמו שכתוב‪' ,‬השב תשיב'‪,‬‬ ‫הגלות יכולים להתקשר אל הגאולה העתידה‪ ,‬לייחד‬ ‫כלומר שצריך לעבוד בגבורות קדושות נגד נטיית ליבו‬ ‫'העניק תעניק'‪' ,‬נתן תתן'‪' ,‬פתח תפתח' – שכל עבודה‬ ‫את הבורא ית' במקום 'עץ החיים'‪ ,‬שם החסדים קודמים‬ ‫ולמסור נפשו לעבודת הבורא‪ .‬ובעת שמרגיש שנסתר‬ ‫שפועלים צריך לשוב ולעשותה‪ ,‬ואף שחשב בתחילה‬ ‫לגבורות‪ ,‬בבחי' הזכר שקודם אל הנקבה‪ ,‬ובסוד הגאולה‬ ‫ממנו אור ה' ונמצא בצר ובמצוק שממילא כבר אין אצלו‬ ‫שהשיג כבר השגות והבנות‪ ,‬יראה לדעת שאין די בזה‬ ‫העתידה שהיא בבחי' דוכרא‪ ,‬בבחי' (ישעיה מ"ב‪ ,‬י') 'שירו‬ ‫אחיזת היש‪ ,‬צריך אז להתקשר בבוראו במקום שאף אדם לא‬ ‫וששוב נסתם הימנו בחי' האור והמוחין והשגות שהשיג‪,‬‬ ‫לה' שיר חדש' – שלא כשאר הגאולות‪ ,‬שהם בבחי' הנוק'‪,‬‬ ‫רואה ומרגיש בו‪ ,‬ואזי יוכל להקדים החסדים לפני הגבורות‬ ‫להיות בבחי' 'וימת אברהם'‪ .‬לפיכך צריך לשוב בכל פעם‬ ‫בבחי' שירה בה"א‪.‬‬ ‫כי הרי שם אין שום אחיזה של היש‪.‬‬ ‫ולעשות העבודה מחדש להתייחד עם קונו‪ ,‬בסוד 'ויצחק‬ ‫והשי"ת יעזרנו שנחפור ונגלה את באר רחובות והרחיב‬ ‫יושב בבאר לחי רואי'‪.‬‬ ‫ה' לנו ופרינו בארץ‪ ,‬ונייחד את שמו ית' בפנימיות נפשנו‬ ‫גילוי שרשנו הפנימי מציל מה'קוצר רוח'‬ ‫ושתהיה שביעתנו מהתענוגים האמיתיים כדרך הצדיקי אמת‬ ‫ומה'עבודה קשה'‬ ‫הצדיק משכיל להשקיע בשורש ולא בתוצאה‬ ‫ולא מתענוגים החיצוניים‪ ,‬עדי נזכה לביאת הגואל‪ .‬וכבר‬ ‫ע"כ מאחר שכל הטעם שצריכין להקדים הגבורות לחסדים‬ ‫כי הצדיק מייחד את בוראו במקום טמיר ונעלם בשורש‬ ‫בתחילת זה החודש להסתכל ולהביט באורות החנוכה‪,‬‬ ‫הוא פן יתאחז בו נקודת היש‪ ,‬כל זה הוא רק אם יש לבני‬ ‫הרצון‪ ,‬גם כשהאור נסתם מהרגשותיו וממוחו‪ ,‬היות והוא‬ ‫ולעשות הייחוד במקום טמיר ונעלם אשר אין מגיע שם יד‬ ‫ישראל שייכות וחיבור אל החטא‪ ,‬אמנם באמת לעולם הם‬ ‫מתחיל וחי מחדש בכל פעם ואינו שם דעתו על כך שכבר‬ ‫השטן ופגע רע‪ ,‬ובזכות כן זוכים לעין בעין יראו בשוב ה'‬ ‫רחוקים כמטחווי קשת מעצם החטא‪.‬‬ ‫אין מרגיש בגופו השגות אלקות‪.‬‬ ‫ציון‪ ,‬בביאת הגואל במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫וגם אם הם בבחי' (דברים ט'‪ ,‬ז') 'ממרים הייתם עם ה'' –‬ ‫ואף אם גם בבחי' נשמתו נסתלק ממנו הארת פני מלך חיים‪,‬‬ ‫(פרשת תולדות תשס"ז)‬ ‫שבחיצוניות נראה שהם חוטאים ח"ו וממרים אותו‪ ,‬מ"מ‬ ‫הרי הוא עולה ומתעלה לייחד את בוראו למעלה למעלה‬ ‫ב‬ ‫ענינים בדרכי עבודת השי"ת‬ ‫מתוך שיעורים בספרי החסידות‬ ‫מעינות העבודה‬ ‫לימוד חסידות בצורה הנכונה‬ ‫עיבור נשמת הצדיק שייך לכל אחד | הצדיקים נותנים לנו עצות בכל מקום וזמן | דבריהם מרפים את הגוף ואת הנפש‬ ‫ה‪ .‬הלימוד בהתקשרות לצדיקים מביא‬ ‫ג‪ .‬ההתקשרות לפי ערך ולפי‬ ‫א‪' .‬תהי צדיק' – ע"י הצדיק‬ ‫עצות חדשות‬ ‫השקעת המקבל‬ ‫רבינו בעל ה'תניא' מביא בריש ליקוטי אמרים (תניא א‪-‬ב)‪,‬‬ ‫ורואים לפעמים שאפילו אם לומד האדם בספרי הצדיק‬ ‫כי ע"י הלימוד בספרי הצדיק מקבלים את קדושת אותו‬ ‫שמשביעים את כל יהודי לפני הלידה שיהיה צדיק‪ ,‬ומדריגת‬ ‫תורות שחידשו לפני זמן רב‪ ,‬בכל זאת יוכל לראות את עניינו‬ ‫הצדיק לפי ערך אותו אדם; ואפי' שא"א להגיע מיד‬ ‫צדיק היא רק כשהכניע את הרע וכבר אין לו אפילו מלחמה‬ ‫ומצבו באותה שעה; כנודע למי שלומד בספר ראשית חכמה‬ ‫לשלימות‪ ,‬מ"מ אף בחינה אחת מאותו הצדיק היא עצומה מאד‪.‬‬ ‫עם היצה"ר‪ .‬ולכאורה כולי האי שיגיע למדריגת בינוני‪ ,‬שאף‬ ‫או בספר ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬שבכל מקום שילמד יראה את מצבו‬ ‫וכן נראה בחוש אצל אנשים רבים‪ ,‬ואף הרה"ק מקאמארנא‬ ‫מדריגה זו קשה היא‪ ,‬אך מדריגת צדיק כ"כ רחוקה היא‪ ,‬ואם‬ ‫באותה השעה‪.‬‬ ‫ובעל הסולם מביאים זאת‪ ,‬שהרבה צדיקים בתחילה למדו‬ ‫כן איך יכול להיות שמשביעים כל אדם להיות צדיק‪.‬‬ ‫והענין כמו שמצינו בדברי תלמידו של בעל התניא‪ ,‬וכן מרומז‬ ‫את כתבי האר"י בלי להבין ובלי שום הרגשה פנימית‪ ,‬אך‬ ‫וכבר כתב הרמב"ם (הלכות תשובה ה‪ ,‬ב) "כל אדם ראוי לו‬ ‫בדברי בעל התניא עצמו (אגרת הקודש‪ ,‬כ"ו)‪ ,‬שמה שרואין‬ ‫ע"י שהמשיכו להתייגע בהתמדה עצומה באותם הספרים‬ ‫להיות צדיק כמשה רבינו"‪ ,‬אמנם לכאורה הרי נראה לכל‬ ‫שכל פעם שאדם לומד בספרים של צדיקי אמת יש לו בזה‬ ‫באמונה גדולה באותם הצדיקים‪ ,‬בסוף האיר השי"ת את‬ ‫אחד ואחד‪ ,‬שלהשיג מדריגה זו קשה עד מאוד‪ ,‬לכאורה‪.‬‬ ‫השגות חדשות – הביאור בזה הוא‪ ,‬שמי שזוכה ולומד תורה‬ ‫עיניהם וזכו לפנימיות‪ ,‬כי ע"י ריבוי העסק זכו לקבל סיוע‬ ‫אמנם הבעל התניא עצמו מתרץ את התירוץ (עי' תניא סוף‬ ‫לשמה ובהתקשרות לצדיקים‪ ,‬הרי בכל פעם שלומד באותו‬ ‫מנשמת הצדיקים‪.‬‬ ‫פרק י"ד)‪ ,‬שבאמת כל יהודי יכול להגיע לכל המדריגות ע"י‬ ‫ספר‪ ,‬יש לו גילוי מנשמת אותו צדיק‪ ,‬וכאילו הצדיק חוזר לחיי‬ ‫וכשזוכה ומתעבר בו ניצוץ מנשמת הצדיקים אזי ודאי הם‬ ‫עיבורי נשמות הצדיקים‪ ,‬כי נשמת הצדיקים מתעברת בכל‬ ‫חיותו בעוה"ז ומגלה לו תורה חדשה הנוגעת לו עכשיו‪.‬‬ ‫מסייעים לו ביותר והצדיקים נותנים רפואה לכל מכאובינו‬ ‫אחד מישראל שעוסק בתורה ועבודת השי"ת‪ .‬ועיבור זה‬ ‫כי מי שמרבה לעיין בזה ומבקש מהקב"ה שיפתח את עיניו‪,‬‬ ‫– לחולי הגוף ובעיקר לחולי הנפש‪ ,‬אשר כל אחד מאיתנו‬ ‫מסייע מאוד לאדם בעבודת ה' להדריכו בדרך אמת‪ ,‬כמבואר‬ ‫ומאמין שאלו התורות אינן תורות 'מתות' שאינן יכולות‬ ‫כמעט וטובע במבול המים הזידונים‪ ,‬אשר אין עצה ואין‬ ‫בדברי רבינו האר"י (שער הגלגולים הקדמה א) ובתפילתו‬ ‫להתחדש‪ ,‬אלא שבכל פעם יכולות להתחדש לו השגות‬ ‫תבונה אלא לברוח לתוך התיבה‪ ,‬והיא היא ספרי צדיקי‬ ‫קודם לימוד הקבלה‪.‬‬ ‫חדשות – הרי לבסוף מתגלים לו אורות נעלמים עד מאוד‪,‬‬ ‫האמת‪.‬‬ ‫ומגלה את הרוה"ק שיש בתורתם של הצדיקים‪ ,‬וכמו בחיי‬ ‫ב‪ .‬ללמוד להתקשר ולא רק לדעת‬ ‫חיותם ממש‪ ,‬כנזכר‪.‬‬ ‫ויש לדעת שענין עיבור נשמת הצדיקים‪ ,‬אף שנראה לכאורה‬ ‫ד‪ .‬הזכייה במדרגות ובהשגות‬ ‫כמדרגה גבוהה ששייכת לבעלי השגה וכדומה‪ ,‬שזוכים‬ ‫ולכל זה לא זוכים כשלומדים ספרי חסידות ביבשות‪ ,‬אלא כמו‬ ‫שמובא במקומות רבים בספרי חב"ד (כמובא בדברי הרש"ב‬ ‫של הצדיק‬ ‫לעיבור נשמת הצדיקים‪ ,‬אמנם יש לדעת מה שמצינו בדברי‬ ‫המשך תרס"ו‪ ,‬שפח)‪ ,‬שאין ענין לימוד החסידות שיהיה‬ ‫וכל המדרגות הגבוהות שרואין בספה"ק שנראות מדרגות‬ ‫רבינו בעל ה'סולם' (עי' הקדמת ספר הזוהר‪ ,‬פה)‪ ,‬שכשלומדים‬ ‫האדם בקי בספרי חסידות ומוסר – שיוכל לדרוש בכל מקום‬ ‫גבוהות‪ ,‬הרי אף שלכאורה אנו אין לנו מעשים טובים‬ ‫בקביעות בספרי הצדיקים מתעבר באדם ניצוץ מנשמת אותם‬ ‫אימרות של הצדיקים‪ ,‬אלא הלימוד צריך להיות 'אדעתא‬ ‫כמו הצדיקים כדי לזכות להגיע לדרגות אלו‪ ,‬שצריך‬ ‫הצדיקים‪ ,‬והם עוזרים ומסייעים לאדם בעבודת ה'‪.‬‬ ‫דנפשיה'‪ ,‬היינו שהלימוד צריך להיות באופן של חיפוש דרך‬ ‫לזה הרבה עבדות ה' וחסידות בלי סוף; מ"מ הצדיקים‬ ‫כי בדרך כלל אנשים חושבים כשלומדים איזה ספר שיהיה‪,‬‬ ‫תשובה בעבודת השי"ת‪ ,‬ובהתקשרות לצדיקים‪.‬‬ ‫הקדמונים כבר הכניסו את כל המדרגות של עבודת ה'‬ ‫שהתכלית היא להגיע ולהשיג את אותו עניין המבואר בספר‬ ‫בתוך הספרים שלהם‪ ,‬וצריך להאמין שע"י שלומדים את‬ ‫שלומד בה‪ ,‬או את הדעת שאותו הספר מביא‪.‬‬ ‫ו‪ .‬העיקר שיהיו דברי הצדיקים 'על הלב'‬ ‫ספריהם הקדושים‪ ,‬ומתחברים אליהם בלימוד בהתמדה‬ ‫אולם צריך לדעת‪ ,‬שבאמת התכלית בלימוד ספרי הצדיקים‬ ‫עצומה בדבריהם הקדושים‪ ,‬בזה האדם מתאחד עם אותם‬ ‫אמנם כמו כל מדרגה אין זוכים לה‪ ,‬אלא על ידי תפילה‪ ,‬וע"כ‬ ‫היא לא רק לדעת את מה שכתבו ולהשיג את אותו השכל‪,‬‬ ‫הצדיקים‪ ,‬עד שזוכה ומקבל את הקדושה של אותו צדיק‪ ,‬כי‬ ‫צריך להתפלל על זה‪ .‬וכבר תיקן רבינו האר"י ז"ל תפילה‪,‬‬ ‫אלא כפי שאומרת הגמרא (שבת ק"ה א') 'אנכי – נוטריקון‬ ‫כנ"ל הלימוד בספה"ק‪ ,‬מקשר את האדם בפנימיות עבודתם‪,‬‬ ‫שיתנוצצו בנו הנשמות של הצדיקים שגילו את התורה‬ ‫א'נא נ'פשי כ'תיבת י'הבית'‪ ,‬שע"י שלומדים בספר של‬ ‫שנמצא בספה"ק‪.‬‬ ‫(תפילה קודם לימוד הקבלה שבתחילת פע"ח)‪.‬‬ ‫הצדיק מתחברים עם נשמתו‪ .‬והיינו שבשעת הלימוד מתלבש‬ ‫ואם מנסה האדם ללכת בזה הדרך ועדיין לא זכה לקנות‬ ‫כי אפי' שאין ביד האדם כ"כ חסידות ומעשים טובים‪,‬‬ ‫בתוך האדם ניצוץ מנשמת אותו צדיק‪ ,‬ואותו הניצוץ לא מניח‬ ‫בנפשו דרך זה‪ ,‬יש לו לדעת‪ ,‬שכשלומדים בספרי הצדיקים‪,‬‬ ‫מ"מ עצם ההתמדה בתורת הצדיקים‪ ,‬היא עצמה מביאה‬ ‫לאדם להישאר במדריגתו‪ ,‬ומעורר אותו לשוב בתשובה‪.‬‬ ‫בודאי זה פועל באדם ואפילו שאין רואים זאת מיד‪ ,‬כי‬ ‫התקשרות למחבר הספה"ק‪ ,‬ונכנס בו ניצוצין מנשמתו של‬ ‫וזהו שפירש רבינו האר"י את מימרת חז"ל 'הבא ליטהר מסייעין‬ ‫תורת הצדיקים לפעמים שהיא משפיעה על האדם ועושה את‬ ‫אותו צדיק בעל הספר‪.‬‬ ‫אותו' – שנשמות הצדיקים מתעברות באדם ומעלים אותו בעבודת‬ ‫פעולה רק לאחר זמן ארוך‪.‬‬ ‫וכל מה שיהודי זוכה ללמוד ולדעת זה רק בזכות אותן נשמות‬ ‫ה'‪ ,‬וכשמתעבר באדם ניצוץ מנשמת הצדיק הרי הוא מקבל‬ ‫וכן מובא מהרה"ק מקאצק זי"ע (רמתים צופים כ"ו) שביאר‬ ‫הצדיקים שמתעברות בו‪ ,‬ומזה הטעם רואים שפעמים אדם‬ ‫מאותה תשוקה גדולה ומאותה דביקות שהיתה לאותו הצדיק‪.‬‬ ‫את הפסוק "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על‬ ‫מקבל תשוקה גדולה ללמוד איזה ספר או ללכת לציון איזה‬ ‫וזה נקרא התקשרות לצדיקים‪ ,‬שמתקשרים עם נשמות‬ ‫לבבך"‪ ,‬מדוע לא נאמר 'בתוך לבבך'‪ ,‬אלא שפעמים דברי‬ ‫צדיק‪ ,‬ויש שחושבים שהוא ענין של מה בכך‪ ,‬אבל באמת‬ ‫הצדיקים שהייתה להם קדושה עצומה ועבדו את ה' שנים‬ ‫הצדיק אינם נכנסים לתוך הלב‪ ,‬אלא עומדים רק על הלב‪ ,‬עד‬ ‫ענינה‪ ,‬כי נדלקו בו ניצוצין מקדושת הצדיקים הנוגעים‬ ‫רבות ביגיעות אין סוף‪ ,‬והכניסו את קדושתם בספריהם‪,‬‬ ‫שיבוא הזמן ונפתח הלב ונכנסים בו דברי הצדיק‪.‬‬ ‫להתעוררות‪.‬‬ ‫בבחי' 'אנא נפשי כתבית יהבית'‪.‬‬ ‫ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו‬ ‫יש לדקדק‪ ,‬מאי שנא אברהם ויעקב שהאריכה‬ ‫יש לדבוק במנהגי אבות‬ ‫(כו‪ ,‬יח)‬ ‫בהם התורה פרשיות הרבה‪ ,‬ויצחק אבינו לא נזכר‬ ‫טעם הקיצור בסיפורי‬ ‫– וגם לבקש את שורשו‬ ‫כתב רבינו בחיי בשם רס"ג‪ :‬לכבוד אביו‬ ‫עיקר מעשהו אלא בפרשה אחת‪.‬‬ ‫יצחק אבינו‬ ‫נפשו בפנימיות העבודה‬ ‫עשה כן‪ ,‬והודיעתנו התורה ללמד ק"ו‪,‬‬ ‫ונראה על פי הכוונות דתקיעת שופר‪ ,‬כמבואר‬ ‫בזוה"ק פרשת אמור‪ ,‬והובא בספרי הכוונות‪ ,‬שתקיעה כנגד אברהם‪ ,‬שברים כנגד יצחק‪ ,‬תרועה‬ ‫ומה שמות הבארות לא שינה‪ ,‬ק"ו לדרכי‬ ‫כנגד יעקב‪ .‬וי"ל‪ ,‬מה טעם בתקיעה ותרועה מאריך כחפצו‪ ,‬ובשברים אם האריך פסל (או"ח‬ ‫האבות‪ ,‬מנהגותיהם ומוסר שלהם‪.‬‬ ‫ולכאורה הלא אברהם מידתו חסד והכנסת אורחים‪ ,‬ויצחק לא הלך בדרכו אלא בקו היראה‪,‬‬ ‫תק"צ ס"ג)‪ .‬אלא שיצחק אבינו מדתו מדת גבורה‪ ,‬וגבורה אין לה קיום לעצמה‪ ,‬אלא לשמש‬ ‫את החסד ולהתבטל אליו‪ ,‬ועל ידי זה עולים החסדים ל"תגבורת החסדים"‪ ,‬כזהב העולה על‬ ‫מעינות‬ ‫"פחד יצחק"‪ .‬ואם כן הלא שינה ושינה מדרכי אביו אברהם‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬שבדברים שהם שייכים יותר לחיצוניות‪ ,‬וכדוגמת מנהגים ושמות ‪ -‬בזה אל ישנה אדם‬ ‫הכסף‪ .‬והמאריך בגבורה כאילו היא עיקר ‪ -‬פסל‪ ,‬שהרי חפץ חסד הוא‪ .‬ומשום הכי קיצרה‬ ‫התורה ביצחק‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫הפרשה‬ ‫מדרך אבותיו כמלוא נימה‪ .‬אבל בפנימיות העבודה‪ ,‬בעצם ויסוד הנפש‪ ,‬כל אחד ואחד הולך‬ ‫ומ"מ לעתיד לבוא יצחק דוקא ימתיק הגבורות (שבת פט ע"ב)‪ .‬והוא על דרך דתנן (ר"ה פ"ג מ"ח)‬ ‫לפי שורש נשמתו‪.‬‬ ‫כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא‪ ,‬והיינו‪ ,‬שרק יצחק שיודע את מדת הגבורה על כל נבכיה‬ ‫ומעתה יומתק‪ ,‬שאת שמות הבארות שמר יצחק והחזיר את השמות אשר קרא להן אביו‪ ,‬ואילו‬ ‫ונדבחיה ‪ -‬הוא ירומם את הגבורה לתכליתה‪ ,‬וימתיקנה‪ .‬וכשיתגלה שכל הגבורות לא היו אלא‬ ‫בדרך עבודתו הלך לפי שורשו ובחינתו‪.‬‬ ‫לחסד‪ ,‬אז 'ימלא שחוק פינו'‪ .‬והיינו "יצחק" על שם השחוק‪ ,‬ו"שחוק" בגימטריא "אור אין סוף"‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה‬ ‫מעינות הסוגיות‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו ‪ -‬בקידושין‬ ‫ההנאה שבה‪ ,‬ושוב אין שייך לדון בו גדר הנאה כלפי הגברא‪[ .‬ושוב‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו בעירוב תחומין‬ ‫מצאנו כן להדיא בשו"ת בית הלוי ח"א סי' א' ס"ק ה'‪ ,‬אמנם בדברי‬ ‫ויסוד לדבריהם‪ ,‬מדברי הגמרא בעירובין (לא‪ ).‬לענין עירובי תחומין‬ ‫• הקדמה •‬ ‫האחרונים מצינו עוד סברות בזה‪ ,‬ואכ"מ]‪.‬‬ ‫דאם מערב לצורך הילוך לדבר הרשות‪ ,‬אין מערבין באיסורי הנאה‪.‬‬ ‫הנה בגליון הקודם הבאנו מדברי מרן שליט"א בביאור גדריה של‬ ‫והנה‪ ,‬אף שיש בזה קיום מצוה של עירוב תחומין‪ ,‬לא אמרינן‬ ‫מצוה חיובית ‪ -‬מחמת העול באה‪ ,‬מצוה קיומית‬ ‫שיהא מותר לערב מטעם מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬וע"כ מבואר‪,‬‬ ‫מצוות קידושין‪ ,‬אם ענינה הוא הכשר למצות פו"ר‪ ,‬או שמא מצוה‬ ‫והכשר ‪ -‬מחמת רצונו באה‬ ‫דכל מצוה שעיקרה אינה אלא הכשר‪ ,‬לא אמרינן בה מצוות לאו ליהנות‬ ‫שלימה בפני עצמה היא‪ .‬ועתה נמשיך להביא מענין המסתעף מזה‪,‬‬ ‫ומינה יתבאר עומק דעת הפוסקים דס"ל דבמצוות שענינן הכשר‪,‬‬ ‫ניתנו‪( .‬ובגליון הבא יתבאר בס"ד מה שיש לישב בשיטת הפלתי‪).‬‬ ‫והוא בדין מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אם שייך בקידושין בכלל ובהכשר‬ ‫או בהכשר מצוה‪ ,‬אין שייך האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪,‬‬ ‫מצוה בפרט‪ ,‬וכאשר יבואר‪.‬‬ ‫דהוא משום דס"ל דלא נאמר הך כלל אלא במצוות שחיובן מוטל‬ ‫קידושין ‪ -‬מצוה גמורה או הכשר בעלמא‬ ‫עליו באופן מוחלט‪ ,‬שאז שייך סברא זו ד'העול' שבה דוחה את‬ ‫ומעתה לענין קידושין‪ ,‬הרי שהדבר תלוי באשר נתבאר בדברינו‬ ‫ההנאה‪ .‬ומשא"כ כל מצוה שאי בעי אינו מחויב בעשייתה‪ ,‬שוב אין‬ ‫שייך בה האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬כיון שבבחירת עצמו‬ ‫מכבר‪ ,‬אם יש בהם גדר מעשה מצוה גמור‪ ,‬וכדברי הרמב"ם (אישות‬ ‫פ"א ה"ב)‪ ,‬אשר לפי"ז אף בהם הרי מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ויהא‬ ‫א‬ ‫בא לידי מעשה זה‪ ,‬והרי הוא כעושה בשלו ולצורך עצמו‪ ,‬ואף שצרכו‬ ‫שרי לקדש בדמי איסורי הנאה‪ .‬והנה לפי"ז לכאורה יהא מותר אף‬ ‫קידושין באיסוה"נ ‪ -‬ואם שייך בזה‬ ‫עתה הוא קיום מצוה‪ ,‬סו"ס הרי צרכו ורצונו הוא‪.‬‬ ‫ואף בהכשר מצוה‪ ,‬אף שהוא עוסק להכשיר המצוה‪ ,‬הרי מכל מקום‬ ‫לכתחילה לקדש בדמי איסורי הנאה‪.‬‬ ‫אך לשיטת שאר הראשונים (שנבארו בגליון הקודם)‪ ,‬דאין הקידושין‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו‬ ‫אינו מחויב בפעולה זו‪ ,‬ופעולה זו מחמת רצון עצמו באה לו‪ ,‬שהוא‬ ‫בגדר מעשה מצוה בעצמותן‪ ,‬ואין בזה אלא הכשר מצוה‪ ,‬שוב לא‬ ‫המקדש באיסוה"נ ‪ -‬אינה מקודשת ‪ -‬והמקדש בדמי‬ ‫יעשה באופן זה המצוה המוטלת עליו‪ ,‬אבל בעצם הפעולה אינו‬ ‫אמרינן בזה מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ולדבריהם יתיישב היטב‪,‬‬ ‫איסוה"נ ‪ -‬מקודשת‬ ‫כעושה בשל גבוה‪ ,‬אלא כעושה בשלו‪.‬‬ ‫דאסור לקדש בדמי איסורי הנאה לכתחילה‪ ,‬כיון שיש בזה גדר‬ ‫ומעתה מתבארים היטב דברי המהרש"ם דכן הוא לענין מצוה‬ ‫הנאה גמורה‪ ,‬שהרי לצרכו הוא עושה‪ ,‬ואין בזה גדר מעשה מצוה‬ ‫בעצמותו‪.‬‬ ‫הנה כלל גדול נקוט בידינו‪ ,‬המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת‪,‬‬ ‫קיומית‪ ,‬דאף שאחר שמקיימה יש בעצם המעשה גדר קיום מצוה‪,‬‬ ‫וכאשר שנינו בקידושין (נו‪ ,):‬המקדש בערלה וכו' ‪ -‬אינה מקודשת‪,‬‬ ‫אך לא אכפת לן בזה‪ ,‬דכל עוד שאין חיובה מוטל עליו באופן מוחלט‪,‬‬ ‫ואינו עושה מחמת העול המוטל עליו ‪ -‬אין זה בגדר עושה בשל גבוה‪,‬‬ ‫ב‬ ‫וכן נפסק לדינא בשו"ע (אה"ע כח כא)‪.‬‬ ‫והנה בהמשך המשנה (שם) שנינו‪ ,‬מכרן וקידש בדמיהם מקודשת‪,‬‬ ‫אלא עושה בשלו לצורך רצונו‪.‬‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו במצוה קיומית‬ ‫וכתב רש"י (חולין ד‪ :‬ד"ה מפני) הטעם‪ ,‬דאין איסור הנאה מוטל על ממון‬ ‫מצוות שענינן הכשר ‪ -‬כיון שרוצה לאכול‪ ,‬השחיטה‬ ‫זה‪ ,‬ואין עובר באיסור אלא המקדש שהחליפן ונהנה בהחלפה זו‪,‬‬ ‫מוטל עליו‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו בציצית ובשאר מצוות‬ ‫אבל האשה אינה עוברת באיסור‪ ,‬וע"כ כלפי האשה יש כאן שויות‬ ‫קיומיות‬ ‫ממון שלימה‪ ,‬ולפיכך הרי היא מקודשת‪.‬‬ ‫ואף שיטת הפלתי והפוסקים דעימיה‪ ,‬דס"ל דאף במצוות שענינן‬ ‫אמנם מכמה אנפי יש לדון בכל זה‪ ,‬ולעמוד על שרשו של ענין יש‬ ‫הכשר שייך בהם גדר מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬יתבארו היטב לפי‬ ‫לנו להקדים מה שדנו הפוסקים בדין מצוות לאו ליהנות ניתנו לגבי‬ ‫לכתחילה אסור לקדש בדמי איסוה"נ‬ ‫יסוד זה‪ ,‬דאינהו ס"ל‪ ,‬דאף שמצד עצם מצוות אלו אינו מחויב בהם‪,‬‬ ‫מצוה קיומית‪ ,‬ומשם נבוא לבאר עומק הנידון הנזכר לגבי מצוות‬ ‫אך סו"ס כיון שרוצה להכשיר עצמו‪ ,‬הוא מוכרח לקיימן‪ .‬ולדוגמא‬ ‫והנה מדיוק לשון המשנה ששנו בזה לשון דיעבד‪ ,‬דייקו (משנה למלך‬ ‫שענינן רק הכשר‪ .‬דהנה‪ ,‬הפרמ"ג (או"ח יא א"א סקי"ב) כתב על פי‬ ‫במצות שחיטה‪ ,‬דאף שהתורה לא הטילה מצות שחיטה באופן‬ ‫בפ"ה מאישות ה"א ע"פ שיטת רש"י) דמשמע דרק בדיעבד מקודשת‪ ,‬אבל‬ ‫דברי הכסף משנה (ציצית פי"א הי"א) שכתב דמצוות ציצית לאו ליהנות‬ ‫מוחלט על כל איש ישראל‪ ,‬אך מהיות שסוף סוף הוא רוצה לאכול‪,‬‬ ‫לכתחילה אסור לקדש בדמיהן‪ ,‬שהרי בקידושין אלו נהנה המקדש‬ ‫ניתנה‪ ,‬וכתב הפמ"ג‪ ,‬דמבואר בזה דשפיר שייך הכלל דמצוות לאו‬ ‫הרי התורה הטילה עליו במוחלט שלא יאכל אלא אם כן ישחוט‪ ,‬ושוב‬ ‫מאיסורי הנאה‪ ,‬שעל ידן מקודשת האשה‪ ,‬וכן דייקו האחרונים‬ ‫ליהנות ניתנו ‪ -‬גם במצוה קיומית‪.‬‬ ‫הרי בעצם מעשה השחיטה הוא עושה בשל גבוה‪ ,‬כי לא מחמת רצונו‬ ‫בשיטת השו"ע להלכה (שם סעיף כ"ב)‪.‬‬ ‫בפעולה זו באה פעולתו‪ ,‬ושוב הרי עצם השחיטה לעול על צווארו ניתנה‪.‬‬ ‫דברי המהרש"ם שמצות ת"ת ליהנות ניתנה‬ ‫מפני מה ייאסר ‪ -‬הרי מצוות לאו ליהנות ניתנו‬ ‫ג‬ ‫אמנם המהרש"ם (שו"ת שבסוף דע"ת סימן צ"ט) כתב‪ ,‬דלא שייך בתלמוד‬ ‫תורה גדר מצות לאו ליהנות ניתנו‪( ,‬ויתבאר בפרטות יותר בס"ד בגליונות‬ ‫אבל כמה מהפוסקים הקשו לדבריהם‪ ,‬שהרי כלל גדול הוא בידינו‪,‬‬ ‫דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬וכאמרינן בר"ה (כח‪ ).‬דהתוקע בשופר של‬ ‫מצוה קיומית ‪ -‬הקיום נכלל בעצם‬ ‫הבאים)‪ .‬ושורש שיטתו מבואר בדבריו‪ ,‬דס"ל דמאחר שקרא פרק‬ ‫אחד שחרית ופרק אחד ערבית שוב שאר הלימוד אין בו חיוב‪ ,‬ואינו‬ ‫ע"ז יצא‪ ,‬דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ושוב לכאורה הרי כן הוא לענין‬ ‫הציווי‬ ‫אלא בגדר מצוה קיומית‪ ,‬ולפיכך אין שייך בזה סברת מצוות לאו ליהנות‬ ‫מצות קידושין‪ ,‬דמאחר שיש בה קיום מצוה‪ ,‬הרי לא ניתנה ליהנות‪,‬‬ ‫ושוב מפני מה ייאסר לקדש בדמי איסורי הנאה‪ -( ,‬שיש בהם שויות‬ ‫ניתנו‪( .‬ובעצם דבריו כבר הארכנו הרבה במאמרינו בהלכות ת"ת‪ ,‬דשאר הפוסקים‬ ‫לענין מצוה קיומית ‪ -‬אין שייך כלל עול וחובה‬ ‫לא ס"ל כותיה‪ ).‬וכמקור לדבריו הביא מה שכתבו הפוסקים בדין הכשר‬ ‫ממון לגבי האשה‪ ,‬וכל האיסור לכתחילה אינו אלא מפני הנאת המקדש)‪ ,‬והרי‬ ‫ואולם מעתה יש לעורר קושיא הפוכה‪ ,‬דאף את"ל דלענין הכשר‬ ‫מצוה‪ ,‬שאין שייך בו מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬וכתב שכן הוא גם‬ ‫קיום המצוה אינה נחשבת כהנאה לענין איסור הנאה‪.‬‬ ‫מצוה שייכא סברת מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אך עדיין לענין מצוה‬ ‫במצוה קיומית‪[ .‬וכ"כ בחכמת שלמה או"ח סימן תקפח ס"ה‪ ,‬ואף‬ ‫קיומית אין מקום כלל להבין בזה סברת מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬כי‬ ‫הפרמ"ג עצמו כתב כן בתיבת גומא פרשת בחקתי]‪.‬‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו ‪ -‬דוקא במצוה חיובית‪ ,‬או‬ ‫הרי סוף סוף מכל צד אין כלל חובה לקיימה‪ ,‬ושוב לא שייכא בה כלל‬ ‫גם בהכשר‬ ‫הסברא שהיא מוטלת כעול על צוואריהן‪ .‬ובמצוה קיומית הרי הוא‬ ‫מצוה קיומית היא בגדר 'מעשה מצוה' ‪ -‬ומשא"כ‬ ‫והנה כמה אחרונים כתבו לדון בזה על פי מה שדנו הפוסקים‬ ‫עושה מחמת רצון עצמו‪ ,‬ואין שייך לומר בזה גדר מצות לאו ליהנות‬ ‫הכשר בעלמא‬ ‫בהאי כלל דמצוות לאו ליהנות נתנו‪ ,‬אם זהו רק במצוה חיובית‪,‬‬ ‫ניתנו‪ .‬וקשה על שיטת הני אחרונים דס"ל דשייך בזה מצוות לאו‬ ‫והנה לכאורה מסברא הרי יש לדון לחלק‪ ,‬דאף אם נימא דלענין‬ ‫שמאחר שהוא מצווה ועומד מפי הגבורה לעשות פעולה זו‪ ,‬לא‬ ‫ליהנות ניתנו‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫הכשר מצוה אין לומר מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אכתי לא שמעינן‬ ‫נמסר לו ליהנות מפעולה זו‪ .‬אבל במצוות שענינם הכשר בעלמא‪,‬‬ ‫שכן הוא לענין מצוה קיומית ג"כ‪ ,‬שהרי בהכשר מצוה ‪-‬סו"ס עצם‬ ‫הרי אינו מצווה בהם‪ ,‬ולפיכך מצוות אלו ניתנו ליהנות בהם‪ .‬או‬ ‫מצוה קיומית ‪ -‬ביד האדם להרחיב או לצמצם קיום‬ ‫המעשה אינו בגדר מעשה קיום מצוה כלל‪ ,‬ובזה חידשו הפוסקים‬ ‫שכלל זה הוא גם במצוות שאינם אלא הכשר‪ ,‬שמאחר וסו"ס‬ ‫החיוב‪ ,‬אבל שורש המצוה מחויבת‬ ‫דלא נאמר בזה האי כללא דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬ומאידך מצוה‬ ‫פעולה זו היא פעולת מצוה‪ ,‬לא ניתנה פעולה זו ליהנות‪ ,‬ולהלן יבואר‬ ‫אמנם להבין הענין‪ ,‬יש לעמוד בהקדם בעיקר גדרה של מצוה‬ ‫קיומית‪ ,‬הרי אף שאינו מחויב לקיימה‪ ,‬סוף סוף אחר שמקיימה יש‬ ‫עוד בעומק נידון זה‪.‬‬ ‫קיומית‪ ,‬כי הנה נראה ברור שאין הכוונה שיש מצוה שרשות ביד‬ ‫בעצם המעשה גדר מעשה קיום של גוף המצוה‪ ,‬ושוב מסתבר דשפיר‬ ‫האדם אם לקיימה או לא‪ .‬אלא גדר הדברים הוא שעצם המצוה ודאי‬ ‫שייך בזה גדר מצות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫נידון הפוסקים אם שייך כלל זה בשחיטה‬ ‫מוטל חיובה באופן גמור ומוחלט על האדם‪ ,‬אלא שבידו לצמצם או‬ ‫ויסוד לנידון זה יש במה שדנו הפוסקים לגבי שחיטה‪ ,‬דהנה בגמ'‬ ‫להרחיב הקיום‪.‬‬ ‫מצוות לא ניתנו ליהנות ‪ -‬אלא לעול על צווארינו‬ ‫(חולין ח‪ ).‬אמרו‪ ,‬סכין של ע"ז לא ישחוט בה‪ ,‬אבל הרי"ף לא הביא‬ ‫וביאור הדבר כפי מה שכבר הארכנו במקו"א (עי' גליונינו בר"ה דהאי‬ ‫אמנם להבין סברת המהרש"ם‪ ,‬יש להקדים מה שפירש"י (ר"ה כח‪ .‬ד"ה‬ ‫דברי הגמרא להלכה‪ .‬וכתב הפלתי (יו"ד י סק"ג) לבאר השמטת‬ ‫שתא לגבי מצות תקיעת שופר) ע"פ דברי התוספות (סוכה ל"ט ע"א ד"ה שהרי)‬ ‫לא ליהנות) בביאור האי סברא דמצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ולשונו כך‬ ‫הרי"ף‪ ,‬דמאחר שפעולת השחיטה יש בה קיום מצוה מן התורה‪ ,‬אין‬ ‫לענין נטילת לולב‪ ,‬שבמה שאמרה תורה לקחת לולב‪ ,‬לא נתנה‬ ‫היא‪ ,‬מצוות לא ליהנות ניתנו להם לישראל‪ ,‬להיות קיומם להם הנאה‪,‬‬ ‫לחוש בה משום איסור הנאה‪ ,‬שהרי מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬ולפיכך‬ ‫שיעור כמה הוא חיוב הלקיחה‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬כל שלקחה אפילו לרגעא‬ ‫אלא לעול על צואריהם ניתנו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מותר לשחוט בסכין של ע"ז‪ ,‬וכ"כ בשו"ת עונג יו"ט (סימן סא)‪ .‬אמנם‬ ‫חדא‪ ,‬שוב קיים מצות התורה‪ ,‬אמנם כל עוד שממשיך לקחתה גם זה‬ ‫ומעתה יתבאר‪ ,‬דס"ל להני פוסקים‪ ,‬דעומק הסברא בהאי דינא‬ ‫כמה אחרונים (יעוי' בדברי הגרעק"א יו"ד שם) השיגו על דבריו‪ ,‬ויסוד‬ ‫נכלל בעיקר חיובו‪ .‬כי לא נתנה בה תורה קצבה כלל‪ ,‬לא למעלה‬ ‫היינו‪ ,‬דעול המצוות עצמו הוא הוא הדוחה לגדר ההנאה שבמצוה‪,‬‬ ‫דבריהם‪ ,‬דעיקרו של כלל זה דמצוות לאו ליהנות ניתנו לא נאמר‬ ‫ולא למטה‪ .‬ובספר שמחת ירושלים (על תלמוד ירושלמי ברכות פ"א אות‬ ‫דמתוך עול שיש על צוואריהן הרי אין מעשה זה בגדר מעשה שיש‬ ‫אלא במצוה שיש בה חיוב עצמי‪ ,‬אבל במצוות שאין ענינם אלא‬ ‫נ"ב) כתב כן גם בגדר מצות תפילה לשיטת הרמב"ם‪ ,‬דאין לה קצבה‬ ‫בו הנאה‪ ,‬אלא מעשה מוכרח ומחויב‪ ,‬וכח העול הזה לדחות את‬ ‫הכשר‪ ,‬לא אמרינן בהם מצוות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫ד‬ ‫מעינות הענינים‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת‬ ‫מן התורה‪ ,‬ולפיכך כל מה שמתפלל ע"פ תקנת חכמים‪ ,‬יש בידו קיום‬ ‫מצות תפילה מן התורה‪.‬‬ ‫נוסח האריז"_ל ‪ -‬שער הכו_ל_ל ונוסח ת_למידי הבעש"ט‬ ‫ומעתה כן הוא לענין לימוד התורה בשיטת המהרש"ם הנזכר‪,‬‬ ‫דמאחר שיש חיוב ללמוד ביום ובלילה‪ ,‬הרי אף שיוצא ידי חובתו‬ ‫האר"י ז"ל‪ .‬ואף שמדברי המגיד משמע שיש להתפלל לגמרי‬ ‫בנוסח האריז"ל‪ ,‬מ"מ כל סידורי תלמידי הבעש"ט מסייעים‬ ‫א‪.‬‬ ‫בכל דהו‪ ,‬אך זה ודאי שכל מה שלומד ביום ובלילה‪ ,‬נכללת ב'חיוב'‬ ‫התורה שאין לו קצבה‪ .‬וע"כ נקראת מצוה קיומית‪ ,‬כי אין לה חיוב‬ ‫לדבריו‪ ,‬שבחרו להישאר כמה דיוכלו בנוסח אשכנז‪.‬‬ ‫י"ב שערים כנגד י"ב שבטים‬ ‫מסוים מצד עצמה‪ ,‬ורשות הוא בידו האיך לקיימה‪ .‬אבל לעולם כל‬ ‫מה שמקיים נכלל בקיום חיובו מן התורה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫איתא בשער הכוונות (דף ג ע"ב)‪ ,‬וזה לשונו‪" :‬בנוסח הברכות‬ ‫והתפילות עצמם יש שינויים רבים בין סידורי התפילות וכו'‪,‬‬ ‫ומעתה מובן לעניננו‪ ,‬דאף שנתבאר דלא שייך סברת לא ליהנות‬ ‫ביאור דעת תלמידי הבעש"ט‬ ‫אמר לי מורי ז"ל שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים‪,‬‬ ‫ניתנו אלא בחיוב‪ ,‬כי העול שבמצוה הוא מסלק גדר ההנאה‪ .‬הרי‬ ‫ויש לבאר דעת תלמידי הבעש"ט‪ ,‬שאף שגילו את מעלת‬ ‫וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער אחד מיוחד לו‬ ‫שייך זה גם במצוה קיומית‪ ,‬כי הגם שקודם מעשה אינו מחויב‬ ‫נוסח האריז"ל שהוא שער הכולל‪ ,‬לא התפללו למעשה‬ ‫וכו'‪ .‬ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק במנהג סוד תפילתו‬ ‫בפעולה זו עצמה‪ ,‬אבל מאחר שכל גדר הקיום היינו שנכלל בחיוב‬ ‫בנוסח האריז"ל בשלימות‪ .‬ויתכן שסברו שעיקר ההקפדה‬ ‫במנהג אבותיו וכו'‪ ,‬וכיון שאבותיו החזיקו במנהג הוא‪ ,‬אולי‬ ‫התורה עוד קיום‪ ,‬הרי אחרי שכבר עושה פעולה זו‪ - ,‬הרי היא פעולה‬ ‫היא בדברים שגילה בהם האריז"ל את הכוונה והסוד‪ ,‬וכגון‬ ‫הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בשל גבוה‪ ,‬ומחמת חובת התורה עשאה ולא מחמת עצמו‪ .‬וכך היא‬ ‫בקדימת "הודו" ל"ברוך שאמר" (שעה"ג דרושי תפלת השחר א') וכדו'‪.‬‬ ‫האריז"ל עצמו נהג במנהג הספרדים‬ ‫המידה‪ ,‬שכל מה שנכלל בגדר דבר המחויב התורה‪ ,‬הרי הוא בגדר‬ ‫אולם בשאר נוסחאות האריז"ל‪ ,‬שלא גילה את סודן‪ ,‬יתכן‬ ‫והנה מפשטות דברי קדשו נראה‪ ,‬שבני אשכנז יתפללו‬ ‫בעול על צואריהן‪ ,‬ושוב שייך בזה סברת מצות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫שאינן משער הכולל‪ ,‬אלא שייכות למי ששורש נשמתו‬ ‫בנוסח אשכנז כמנהג אבותיהם‪ .‬ואף שרבינו האריז"ל עצמו‬ ‫(אמנם שאר הפוסקים ס"ל דעיקר ההבחנה בזה אינה מצד גדר המעשה אחר שנעשה‪,‬‬ ‫משבטו של האריז"ל‪ .‬שהרי האריז"ל ידע ברוח קדשו את‬ ‫התפלל במנהג הספרדים‪ ,‬כבר כתב מרנא החתם סופר (שו"ת‬ ‫אלא מצד חיוב הגברא בפעולה‪ ,‬וכיון שאינו מחויב במעשה זה‪ ,‬לא שייך בו גדר‬ ‫שבטו והתפלל בנוסחו‪ ,‬ולפי דברי המגיד רק מי שאינו יודע‬ ‫חת"ס‪ ,‬או"ח סי' מו) שהוא משום שהיה ספרדי‪ .‬ואף לדברי‬ ‫לאו ליהנות ניתנו)‪.‬‬ ‫את שבטו צריך לשער הכולל‪ .‬ולכן אין ללמוד הכל מנוסח‬ ‫האומרים שהיה אשכנזי (שו"ת יוסף אומץ להחיד"א‪ ,‬סי' ב)‪ ,‬יש‬ ‫האריז"ל‪ ,‬ותלמידי הבעש"ט לא קיבלו ממנו אלא ענינים‬ ‫לומר שהיות שנתייתם בקטנותו ונתגדל אצל אחי אמו‬ ‫קידושין ‪ -‬הכשר מצוה או מצוה גמורה‬ ‫השייכים לכל יהודי‪.‬‬ ‫שהיה ספרדי‪ ,‬נהג במנהגם‪.‬‬ ‫והנה בתחילת דברינו בארנו כי ענין מצות לאו ליהנות ניתנו‬ ‫ואמנם עדיין יש מקום לעיין בזה‪ ,‬שהרי יש דברים שגילה‬ ‫גבי קידושין תלוי הוא בגדר המצוה שבקידושין‪ ,‬שאם הוא בגדר‬ ‫כשאין המנהג ברור נוהגים כסדר האריז"ל‬ ‫בהם האריז"ל את הכוונות‪ ,‬ואף על פי כן לא נהגו בהם‬ ‫מעשה מצוה גמור‪ ,‬וכשיטת הרמב"ם‪ ,‬הרי יש בזה גם כן טעם מצוות‬ ‫אולם המהר"י צמח (זר זהב‪ ,‬ס"א) כתב‪ ,‬שמאחר שאין לנו‬ ‫הבעש"ט ותלמידיו‪ ,‬וכגון אמירת "ברכו" לאחר התפילה‪,‬‬ ‫לאו ליהנות ניתנו‪ .‬ואילו לשיטת הראשונים שאין זה אלא בגדר‬ ‫בירור איזה מנהג מספרד ואיזה מקטלוגיא‪ ,‬יכול כל אדם‬ ‫שיש בה כוונות מהאריז"ל‪ ,‬כמו שכתב הרה"ק מקאמרנא‬ ‫הכשר למצות פו"ר‪ ,‬הרי אין זה בגדר מעשה מצוה בעצמותו‪ ,‬ואין שייך‬ ‫לאחוז בסדר הרב זלה"ה‪ ,‬שהוא היותר ברור ומסודר‪ .‬וכעין‬ ‫זי"ע (שולחן הטהור‪ ,‬סי' קלג)‪.‬‬ ‫זה כתב במשנת חסידים (מסכת הבריאה דערבית‪ ,‬פ"א‪ ,‬אות ג)‪,‬‬ ‫בזה מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ .‬ובזה ביארנו שיטת הפוסקים שאסור‬ ‫יש להתפלל בנוסח תלמידי הבעש"ט‬ ‫שמי שאינו יודע אם מנהג אבותיו שייך לנפשו‪ ,‬ינהג במנהג‬ ‫לקדש בדמי איסוה"נ‪ ,‬ואף שלגבי האשה יש בהם שויות ממון‪ ,‬כיון‬ ‫ולכן אין לנו לשנות ממנהג תלמידי הבעש"ט הק' ולהתפלל‬ ‫המובחר‪ ,‬שעליו קיבל הרח"ו את הכוונות מהאריז"ל‪ ,‬ורובו‬ ‫שלגבי המקדש הרי יש כאן הנאה‪.‬‬ ‫בנוסח הספרדים כפשטות דברי האריז"ל‪ ,‬שכן אין להפריד‬ ‫הוא על סדר תפילת הספרדים‪ .‬והביאו הרה"ק מלובלין זי"ע‬ ‫בין האריז"ל להבעש"ט‪ .‬שהרי את אור האריז"ל אנו‬ ‫(זכרון זאת פרשת פנחס)‪.‬‬ ‫בין כך ובין כך ‪ -‬קידושין חובה גמורה הם על‬ ‫מקבלים דרך תלמידי הבעש"ט הק'‪.‬‬ ‫דברי המגיד הגדול שיש להתפלל בנוסח‬ ‫צווארם של ישראל‬ ‫ובעומק העניין הוא‪ ,‬דגילוי האריז"ל‪ ,‬שהוא בבחינת משיח‬ ‫האריז"ל שהוא שער הכולל‬ ‫אמנם לדברינו עד עתה‪ ,‬הרי ריהטת הפוסקים אינה כן‪ ,‬ונחזי אנן‪,‬‬ ‫בן יוסף‪ ,‬הוא בבחינת גילוי ספירת ה"חכמה"‪ ,‬בבחינת רזי‬ ‫דהנה לא מבעיא אם נאמר שקידושין היא בגדר מצוה גמורה‪ ,‬אלא‬ ‫והנה בדברי שניהם לא מצינו הוראה שכל אחד יתפלל‬ ‫התורה‪ .‬וגילוי הבעש"ט‪ ,‬שהוא בבחינת משיח בן דוד‪ ,‬הוא‬ ‫שענינה הכשר לפו"ר‪ ,‬וכשחיטה וחברותיה‪ ,‬הרי ודאי שמכל צד יש‬ ‫בנוסח האריז"ל‪ .‬אמנם המגיד הק' ממעזריטש זי"ע (מגיד דבריו‬ ‫בבחינת גילוי ה"כתר"‪ ,‬בבחינת רזין דרזין‪ .‬והחכמה והכתר‬ ‫בה טעם מצוות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬הן מצד עצם המצוה‪ ,‬והן מצד מה‬ ‫ליעקב‪ ,‬סי' קלג) מחדש‪ ,‬שהיות שאין אנו יודעים מאיזה שבט‬ ‫מאוחדים בהקוץ והגוף דאות י'‪ ,‬דשם הוי"ה‪ ,‬ואין להפריד‬ ‫שהיא מוכרחת לצורך הפו"ר‪ ,‬וכהכשר מצוה דעלמא‪.‬‬ ‫אנו‪ ,‬יש להתפלל בנוסח האר"י‪ ,‬שהוא שער הכולל את כל‬ ‫ביניהם ח"ו‪.‬‬ ‫י"ב השבטים‪ .‬וכן כתב אחריו רבינו בעל התניא זי"ע (מאמרי‬ ‫אלא אפילו אם נימא שאינה אלא הכשר מצוה בעלמא‪ ,‬ובקידושין‬ ‫הנוסח מקשר את ההמון לבעש"ט‬ ‫אדמו"ר הזקן הקצרים‪ ,‬עמ' תקפא)‪ ,‬וכן והרה"ק מראפשיץ זי"ע (זרע‬ ‫מצד עצמם אין בהם גדר מעשה מצוה כלל‪( ,‬וכמו שנתבאר בגליון‬ ‫ועוד‪ ,‬שענין זה מקשר את ההמון לבעש"ט הק'‪ ,‬ויש בזה‬ ‫קודש‪ ,‬ט"ו באב)‪ .‬וכך גם כתב הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע‬ ‫הקודם שאף ברכת המצוות לא שייכא בה לשיטת הני פוסקים)‪ ,‬מכל מקום‬ ‫מבחינת דברי המשיח לבעש"ט הק'‪ ,‬שהגאולה תלויה‬ ‫(שו"ת דברי חיים‪ ,‬ח"ב‪ ,‬או"ח סי' ח)‪.‬‬ ‫הרי היא הכשר מוכרח למצות פו"ר ‪ -‬שהיא מצוה מחויבת‪ ,‬והכשר‬ ‫בהפצת מעיינותיו הק' חוצה (סוף ספר פורת יוסף)‪ .‬ואין לנו‬ ‫מוכרח הרי הוא בגדר חובה המוטלת על הגברא‪ ,‬ומעשה הבא‬ ‫מנהג תלמידי הבעש"ט‬ ‫הרבה דברים שנתפשטו כ"כ חוצה בהנהגה קבועה כענין‬ ‫כחובה גמורה המוטלת על הגברא‪ ,‬הרי יש בו הטעם שכתב רש"י‬ ‫הנ"ל דנוסח התפילה‪ ,‬והמתפלל בנוסח זה מגלה ומוכיח את‬ ‫והנה מדברי המשנת חסידים משמע‪ ,‬שהכוונה לנוסח‬ ‫הספרדי ממש‪ .‬וכן משמע מאגרות הקודש של הרה"ק הרבי‬ ‫שהוא כעול על צווארו של האדם‪ ,‬ואינו בגדר עושה בשלו כלל‪.‬‬ ‫אמונת חכמים בצדיקים‪ ,‬קדושים אשר בארץ המה‪ ,‬שתיקון‬ ‫רבי אלימלך מליזענסק זי"ע שבסוף ספר נועם אלימלך‪.‬‬ ‫ושוב תקשי במה שכתבו הפוסקים שאסור לאדם לקדש אשה בדמי‬ ‫העולם תלוי בזה‪.‬‬ ‫איסוה"נ‪ ,‬ואמאי‪ ,‬הרי מצוות לאו ליהנות ניתנו‪.‬‬ ‫ועל דרך רמז‪ ,‬זה גופא הוי בחינת שער הכולל‪ .‬שכן הגילוי‬ ‫וכן הרה"ק המנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע (חמשה מאמרות‪,‬‬ ‫שגילה הבעש"ט בגודל כח אמונת צדיקים הגבוהים מחזירי‬ ‫מאמר נוסח התפילה‪ ,‬אות א)‪ ,‬אף שהוא עצמו סובר שאין לשנות‬ ‫לנוסח הספרדים ממש‪ ,‬מעיד שצדיקים וחסידים הרבה‪,‬‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו ‪ -‬בהנאה שבעצם המצוה‪,‬‬ ‫הדורות‪ ,‬ובחשיבות ההתקשרות אליהם‪ ,‬הוא בבחינת תיקון‬ ‫ולא בהנאה נפרדת‬ ‫השער הכולל‪ ,‬שבזה זוכים להארת אור הכולל והצדיקים‪,‬‬ ‫ומהם רבותיו וזקניו הקודמים זי"ע‪ ,‬הוסיפו הרבה בשמו"ע‬ ‫מנוסח הספרדים ולא דייקו במנין התיבות‪ .‬כגון ההוספה‬ ‫אמנם הנה לענין קידושין היה מקום לדון בזה שיהא שייך דין‬ ‫שהוא בבחינת התנוצצות אורו של משיח‪.‬‬ ‫הארוכה ב"ברכנו" שבחורף‪ ,‬והתיבות "תחפוץ בנו ותרצנו"‬ ‫מצוות לאו ליהנות ניתנו מטעם אחר‪ ,‬והוא ע"פ דברי הרשב"א‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בברכת "רצה"‪ ,‬וכהנה וכהנה‪.‬‬ ‫והר"ן בנדרים (טו‪ ):‬שכתבו דלא נאמר האי כללא דמצוות לאו‬ ‫ליהנות ניתנו אלא לענין ההנאה שבקיום המצוה‪ ,‬אך בהנאות‬ ‫איזה נוסח מנוסחאות תלמידי הבעש"ט ראוי להעדיף‬ ‫ואף על פי כן‪ ,‬כל סידורי החסידים הקדומים שנדפסו עם‬ ‫כוונות האריז"ל‪( ,‬כגון סידור קול יעקב (קארעץ תקנ"ד)‪ ,‬סידור רבי‬ ‫המסתעפות מקיום המצוה‪ ,‬לא נאמרה האי סברא‪ .‬כי לגבי הנאה זו‬ ‫וראוי להעדיף אחד מהנוסחאות שידוע איזה צדיק מתלמידי‬ ‫הנמשכת הרי הוא כעושה בשל עצמו ורצונו‪ ,‬ואינו מצווה בזה כלל‪.‬‬ ‫שבתי (קארעץ תקנ"ד)‪ ,‬וכן סידור תפילה ישרה (ראדוויל תק"פ)‪,‬‬ ‫הבעש"ט הק' תיקנו‪ ,‬וכגון נוסח רבינו בעל התניא זי"ע‪ ,‬או‬ ‫סידור עבודה ומורה דרך (סלאוויטא תקפ"א) וסידור חמדת‬ ‫נוסח סידור ברדיטשוב‪ ,‬שהוא מסידור ראדוויל שנוסחו‬ ‫בקידושין ישנה הנאה בעצם האישות ‪ -‬לבד‬ ‫ישראל (מונקאטש תרס"ה))‪ ,‬כולם נכתבו על נוסח אשכנז‪,‬‬ ‫מהרה"ק ר' יצחק מראדוויל זי"ע‪ ,‬או נוסח הרה"ק המנחת‬ ‫מהמצוה‬ ‫היינו שהכניסו לתוך נוסח אשכנז את שינויי האריז"ל‪.‬‬ ‫אלעזר ממונקאטש זי"ע‪ ,‬שהורה בענין זה לברר את הנוסח‬ ‫וכן מצינו בנוסחתו של רבינו בעל התניא זי"ע‪ ,‬שאף שכתב‬ ‫ומעתה לענין מצות קידושין‪ ,‬הנה הרי אף את"ל דכלפי מצות‬ ‫גם על פי מנין התיבות שבכל ברכה משמו"ע הכתוב בפרי‬ ‫שנוסח האריז"ל הוא שער הכולל ויש להתפלל בנוסח זה‪,‬‬ ‫הקידושין עצמה‪ ,‬שהיא חלות הקידושין‪ ,‬שפיר שייכא סברת‬ ‫עץ חיים‪ ,‬או נוסח הרה"ק מקאמרנא זי"ע‪.‬‬ ‫והעיד שבירר בסידורו את נוסח האריז"ל‪ ,‬מכל מקום לא‬ ‫מצות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬אבל על ההנאה שנשאת לו אשה‪ ,‬אשר‬ ‫ויש מעלה בנוסח הרה"ק מקאמרנא זי"ע משלשה טעמים‪:‬‬ ‫הביא את נוסח "ברכנו" לקיץ‪ ,‬אף שבפרי עץ חיים (שער‬ ‫הנאה גדולה יש לו בזה כלפי עצמו‪ ,‬הרי בהנאה זו לא שייכא סברת‬ ‫ראשית‪ ,‬שהוא היחיד שביאר שמנהגנו הוא ע"פ מנהג‬ ‫העמידה פרק יח) איתא שיש לומר בחורף "ברך עלינו" ובקיץ‬ ‫מצות לאו ליהנות ניתנו‪ ,‬שהרי הנאה זו היא נפרדת מתוכן מצות‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬שהתפלל בנוסח אשכנז וקיבל רק חלק מתיקוני‬ ‫"ברכנו"‪ .‬וכן בברכת "ולירושלים עירך" לא הביא את נוסח‬ ‫הקידושין‪ .‬וביותר יתיישב אם הוא בגדר הכשר מצוה‪ ,‬שמאחר שיש‬ ‫האריז"ל‪ .‬שנית‪ ,‬שהוא גם היחיד שמעיד (שולחן הטהור‪ ,‬סי'‬ ‫הספרדים "תשכון בתוך ירושלים עירך" וכו'‪.‬‬ ‫כאן תכלית שיש בה הנאה לבד מעצם המצוה‪ ,‬דודאי שיש טעם גדול‬ ‫קטו) שקבלה בידו שכן היה נוסח הבעש"ט הק'‪ .‬ושלישית‪,‬‬ ‫שבנוסחתו אין ריבוי שינויים מנוסח ספרד הרגיל‪ ,‬שרוב‬ ‫לומר שמחמת ההנאה הנפרדת הרי אין שייך כאן הכלל דמצוות לאו‬ ‫דברי הרה"ק מקאמרנא בענין נוסח הבעש"ט‬ ‫הציבור רגיל בו‪ ,‬ולכן אין קשה כ"כ לעבור אליו מן‬ ‫ליהנות ניתנו‪( .‬ועי' קרוב לזה בדברי האבני מילואים שם)‪.‬‬ ‫וכתב הרה"ק מקאמרנא זי"ע (עיין זר זהב אות א')‪ ,‬שהבעש"ט‬ ‫הסידורים הנפוצים‪.‬‬ ‫הק' לא שינה את סדר אשכנז‪ ,‬שאף הוא מיוסד על פי רזין‬ ‫ובגליון הבא נמשיך בס"ד‪ ,‬בגדרי מצות לאו ליהנות ניתנו‬ ‫(מתוך נשמתין חדתין‪ ,‬בראשית‪ ,‬תשע"ג‪ ,‬פרשת ויגש)‬ ‫עילאין‪ ,‬אף על פי שסידר תפילתו בכמה דברים על פי‬ ‫לענין טבילה עירוב ת"ת‪ ,‬ועוד והמסתעף‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ענינים בדרכי החסידות‬ ‫והעבודה שנאמרו לאחרונה‬ ‫מעינות האורה‬ ‫פניני אורה‬ ‫רק ה'חולי אהבה' מוצאים את השכינה‬ ‫דאגת הצדיקים על‬ ‫ומדבר עם אנשים‪ ,‬אין זה מפריע לעיקר מחשבתו שהוא חושב‬ ‫איבוד שכרם‬ ‫אין כפייה ברוחניות‬ ‫על החולי שלו‪ ,‬וכל שאר הענינים נופלים לאחור‪.‬‬ ‫כבר נודע בשערים שמעיקרי תכלית עבודת ה' היא‪ ,‬החיפוש‬ ‫ידוע שיסוד העבודה האמיתית היא ככתוב במשנה (אבות‬ ‫וכן הוא לענין זה וכמו שאומר הרמב"ם‪ ,‬שהצדיקים‪ ,‬אף על פי‬ ‫אחר השכינה הק'‪ .‬וכמו שהארכנו בזה הרבה מאוד‪ ,‬כי‬ ‫פ"א מ"ג)‪' :‬אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת‬ ‫שמדברים עם אנשים‪ ,‬אבל 'לבם בל עמם'‪ ,‬כי הם בדביקות‬ ‫התכלית הגבוהה ביותר אינה רק לימוד התורה – אף שבודאי‬ ‫לקבל פרס‪ ,‬אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת‬ ‫גם בעת עסקו עם האנשים‪ .‬וע"כ רואים שהצדיקים הם תמיד‬ ‫ללמוד תורה כפשוטו הוא דבר גדול – אך העיקר הוא שירגיש‬ ‫לקבל פרס'‪.‬‬ ‫בבחינת יוקד אש‪ ,‬כי הם תמיד בהשתוקקות ובכלות הנפש‪,‬‬ ‫את עצם אלקות בלימוד הגמרא‪.‬‬ ‫ובכל זאת מצינו הרבה בדברי חז"ל שכן יש לאדם לדאוג‬ ‫והצדיקים אף פעם אינם כועסים על שום בן אדם‪ ,‬אלא‬ ‫הדרך להגיע לזה סתום מכל צד‪ ,‬ורק מי שבוער לבו בקרבו עד‬ ‫למתן שכרו משמים‪ ,‬וכדברי רש"י (פרשת לך לך) שדאג‬ ‫משתמשים עם הכח הזה להשתוקק אל השכינה הקדושה‪.‬‬ ‫הסוף‪ ,‬והוא מלא דאגה וחיפוש על השכינה מראים לו את הפתח‪.‬‬ ‫אברהם אבינו שמא לא יקבל שכרו‪.‬‬ ‫החולה טועם יין במים‬ ‫והטעם הוא‪ ,‬כי השכינה מתגלית רק למי שיש לו צמאון גדול‬ ‫וכן מצינו בדברי הגמ' (ריש פ"ד דברכות) לענין תפילה שלא‬ ‫ועומק הענין הוא‪ ,‬כי עיקר האור הוא 'להתענג על הוי"ה'‪,‬‬ ‫והשתוקקות חזקה לאלקות‪ ,‬עד למצב של חולת אהבה‪ .‬ואין‬ ‫בזמנה‪ ,‬ששכר תפילה בזמנה לא יהבינן ליה‪ .‬וכן ידועים דברי‬ ‫וכמו מי שאינו צמא אינו נהנה כל כך מהמים‪ ,‬כן מי שאינו מחפש‬ ‫היא מתגלית בלי החיפוש‪ ,‬כי אין כפייה ברוחניות‪ ,‬ואם אינו‬ ‫מחפשו אזי לא נותנים לו המדריגה הזאת‪.‬‬ ‫רש"י (קידושין דף מא ע"א) על מאמר הגמ' שם 'מצוה בו‬ ‫את האור לא יהנה מזה‪ .‬לכן זוהי בעצם הסיבה שאינו יכול‬ ‫יותר מבשלוחו'‪ ,‬וכותב רש"י וזל"ק‪' :‬דכי עסיק גופו במצות‬ ‫לקבלו‪ ,‬כי כל עיקר האור הוא תענוג‪ ,‬ובלי החיפוש ממילא‬ ‫וכדאי' בגמ' (חגיגה דף יג‪ ).‬ש'אין מוסרין סתרי תורה רק למי‬ ‫שלבו דואג בקרבו'‪ .‬וכוונת הדאגה הזאת היא הדאגה של‬ ‫מקבל שכר טפי'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אין לו תענוג‪.‬‬ ‫ואדם כזה אף על פי שהוא שותה מן המים ומתעסק בספרי‬ ‫'חולת אהבה'‪ ,‬שהוא מחפש ומשתוקק בכל כחות נפשו את‬ ‫והמהלך הידוע ע"פ פשט בזה הוא‪ ,‬שהשכר לצדיקים‬ ‫קבלה‪ ,‬הוא רק כמו שותה מים פשוטים‪ .‬לעומת האדם שיש‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫הוא רק בתורת סימן שעשו והשלימו את רצונו ית'‪ .‬כי‬ ‫לו חולת אהבה‪ ,‬כשהוא שותה את המים הוא מרגיש בו טעם יין‬ ‫להכיר בחוליינו ולדאוג על רפואתנו‬ ‫יודעים הצדיקים שכל דבר שרוצה בו ה' – נותן עליו‬ ‫וכל שאר משקים משובחים שבעולם‪ .‬בקיצור‪ ,‬הוא שותה מים‬ ‫ע"כ הקשר ושייכות אל השכינה‪ ,‬לא נמצא אלא באדם שיודע‬ ‫שכר‪ ,‬ודבר שאין רוצה בו – אין משלם עליו שכר‪ ,‬לכן‬ ‫אחרים לגמרי‪.‬‬ ‫ומכיר את חסרונו‪ ,‬כי מי שחושב שהכל הולך לו כסדר‪ ,‬והוא‬ ‫ביררו ודאגו ע"י קבלת השכר‪ ,‬לדעת שאכן קיימו את‬ ‫ע"כ מי שכבר מרגיש בשלימות‪ ,‬הרי אין לו הרצון לקבל את‬ ‫מרגיש שאין חסר לו כלום‪ ,‬הוא אינו יכול לקבל כלום‪ ,‬ואין‬ ‫רצונו‪.‬‬ ‫האור‪ .‬ורק מי שאינו מרגיש שלוה בעבודתו‪ ,‬הוא משתוקק‬ ‫לו השתייכות עם השכינה‪ ,‬כי צמאון והשתוקקת זה לא ימצא‬ ‫אמנם את עומקן של דברים יש לבאר ע"פ תכלית וכוונת‬ ‫באש קודש אל הדביקות‪ ,‬עד שכל מאווייתו הוא רק אל‬ ‫אלא במי שמרגיש חסרונו‪ ,‬ולא במי שמרגיש בשלימות בכל‪.‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬שהיא רצונו ותאוותו להטיב לנבראיו‪ .‬א"כ‪ ,‬כל מה‬ ‫השכינה‪ .‬וזהו התנאי הראשון שנוכל ליכנס לדרגות בדביקות‬ ‫ו'חולת אהבה' היינו‪ ,‬עד שיהיה בבחינת חולה כדי להיות דבוק‬ ‫שיכול הש"י להטיב לנו יותר הוי לו יותר נחת רוח‪ ,‬ועיקר מה‬ ‫אל השכינה‪.‬‬ ‫באלקות‪ .‬והמשל בזה הוא מאדם שיש לו חולי לא עלינו‪ ,‬הרי‬ ‫שהוא מקבל נחת רוח מהמצוות בני ישראל‪ ,‬הוא מה שיכול‬ ‫(מתוך שיעור יום ג' פרשת וירא תשפ"ז)‬ ‫כל מחשבותיו הן רק על חוליו‪ ,‬ואף על פי שהוא אוכל ושותה‬ ‫לתת לנו שכר עליהן‪ .‬וזהו הטעם שהצדיקים הולכים בדרך‬ ‫הש"י וחפצים לקבל שכר יותר ויותר‪ ,‬כדי להרבות בזה נחת‬ ‫שלש תקופות בחיים ‪ -‬שלשה עבודות שונות‬ ‫רוח להש"י שכל רצונו להטיב‪.‬‬ ‫על כן גם‪ ,‬מרוב אהבתם לבוראם דואגים הצדיקים על איבוד‬ ‫וכמו כן מתעורר ענין הכעס‪ ,‬וצד הקדושה שבו הוא האש‬ ‫שמות התקופות וטעמי השינויים‬ ‫שכרם‪ ,‬כי בכך ימנע מהשי"ת השלמת רצונו ותאוותו – לתת‬ ‫והתלהבות דקדושה לכל עניני עבודת ה'‪ ,‬וללמוד תורה‬ ‫אחד מהיסודות הגדולים שמצינו בספרי החסידות הוא‪ ,‬ענין‬ ‫להם שכר‪.‬‬ ‫בפלפול ובריתחא דאורייתא‪ ,‬וכן לקנאות ולמחות על פושעי‬ ‫'העלאת המדות'‪ .‬דהיינו דכל מדה שיש באדם‪ ,‬אין עיקר‬ ‫ישראל וכדומה במלחמת אש קודש בלי שום פחד ומורא‪ ,‬אלא‬ ‫התכלית לברוח ממנה‪ ,‬אלא עיקר התכלית הוא שיהפוך את‬ ‫(שב"ק פרשת לך לך תשפ"ז)‬ ‫בעזות דקדושה שהוא בחי' כלב דקדושה‪ ,‬שעליהם כתיב‬ ‫המדות הללו‪ ,‬לתכליתה שיגלה דייקא בזה את אלקותו ית'‪.‬‬ ‫(ישעיה נ"ו י"א) והכלבים עזי נפש וכו'‪.‬‬ ‫והנה ידוע מדברי רבינו הגר"א (בביאור אגדות מסכת ברכות דף‬ ‫וימי ירידה‪ ,‬שמצד הקליפה מתגבר בהם יצרא דליצנות‪ .‬הרי‬ ‫ג' ע"א) שיש שלש זמנים בחייו של האדם והם נקראים 'ימי‬ ‫שמצד הקדושה יש בזה שתי בחינות – האחת היא שאז עיקר‬ ‫עליה' ו'ימי עמידה' ו'ימי ירידה'‪ ,‬והם כנגד כללות כל המדות‬ ‫שינויים בדרכי עבודת הדור ‪ -‬שינויים‬ ‫התפקיד הוא להוסיף תלמידים וללמדם את הדרך הישרה‬ ‫בעבודת ה' ובלימוד התורה וכדומה‪ ,‬ועיקר דרך ההשפעה הוא‬ ‫הרעות שהם תאווה‪ ,‬וכעס‪ ,‬וליצנות שנכללת בזה גם פריקת‬ ‫עול תורה ויראת שמים‪.‬‬ ‫בין צדיקי הדור‬ ‫על ידי 'דיבור'‪ ,‬וההיפך של קלי' ליצנות הוא דיבורים מצד‬ ‫ומבאר שבתחילת ימי חייו של האדם שהם 'ימי עליה' הרי‬ ‫הנה מובא בכתבי מהר"י מפאריטש זי"ע (מאמר ד"ה ענין‬ ‫הקדושה‪ ,‬היות שעיקר קלי' ליצנות הוא על ידי דיבור‪ ,‬ולכן‬ ‫אז מתגבר עליו בעיקר יצר התאווה רח"ל‪ ,‬והוא בעל תאוה‪.‬‬ ‫התפילה וההבוננות)‪ ,‬שיש שני דרכים בהתבוננות בתפילה‪:‬‬ ‫ההיפך מזה הוא גם בדיבורים של קדושה‪.‬‬ ‫וב'ימי עמידה'‪ ,‬רודף אחר הכבוד ועשירות והבלי העולם‪.‬‬ ‫א'‪ ,‬מה שהנהיג האדמו"ר האמצעי זי"ע‪ ,‬שקודם התפילה יש‬ ‫ועל ידי זה גופא זוכה שגם הרב יתעלה בעבודת ה' וכמבואר‬ ‫ו'בימי הירידה' מתגבר בעיקר מידת הליצנות‪ ,‬שהרי בדרך‬ ‫להתבונן בכל סדר השתלשלות מריש כל דרגין עד סוף כל‬ ‫במסכת תענית (דף ז' ע"א) אמר רבי חנינא הרבה למדתי‬ ‫כלל אנשים זקנים – שאינם תלמידי חכמים‪ ,‬מתבטלת מהם‬ ‫דרגין‪ ,‬ובשעת התפילה לבטל כל הפרטים באלקות‪.‬‬ ‫מרבותי‪ ,‬ומחבירי יותר מרבותי‪' ,‬ומתלמידי יותר מכולן'‪.‬‬ ‫הרדיפה אחרי ממון ועשירות‪ ,‬ומהיות שאין להם כח וישוב‬ ‫וזהו ענין 'אשה מספרת עם בעלה' – שאשה היא בחי' מקבל‬ ‫הדעת לעסוק בתורה‪ ,‬מבלים את הזמן בפטפוטים וליצנות‬ ‫אמנם בזמנו של הצמח צדק לא יכלו החסידים לילך‬ ‫ותלמיד‪ ,‬שהוא בחי' רבו‪.‬‬ ‫ומשחק עם ילדים קטנים שכל הדברים הללו הם בגדר ליצנות‬ ‫בדרך זה‪ ,‬וע"כ דרכו של הצמח צדק הייתה להתבונן בשעת‬ ‫ופריקות עול מלכות שמים‪.‬‬ ‫התפילה ב'מאמר' חסידות שאחזו שם אז‪ ,‬ולילך בזה בשעת‬ ‫שינויי התקופות – לאו דווקא לפי שנים אלא לפי‬ ‫התפילה‪.‬‬ ‫מצב הנפש‬ ‫העלאת התקופה לקדושה – 'שינויי העבודה'‬ ‫ור' הלל מבאר שאע"פ שנתן דרך זו כי היו במדריגה פחותה‪,‬‬ ‫ובאמת גם בתחילת שנות ימי חייו כאשר עומד 'בימי‬ ‫אמנם בזה יש לדעת שעיקר עבודת האדם בזמנים אלו הוא‬ ‫'להפוך' את היצר שגובר עליו באותו זמן שהוא עומד בו‪,‬‬ ‫אבל באמת דרכו של הצמח צדק יש בה מעליתא‪( ,‬והארכנו‬ ‫עליה' יכול להתעורר בו גם היצר של רדיפה אחר ממון‬ ‫ועשירות‪ ,‬אלא שאז עיקר כח הגובר על כולם הוא יצרו‬ ‫להשתמש בו לצד הקדושה‪:‬‬ ‫בזה במקו"א ואכ"מ)‪.‬‬ ‫של התאווה‪ ,‬אפילו שיש בו גם שאר יצרים‪ ,‬וגם בימי‬ ‫בימי עליה יש לו הכח להצליח ביותר בעבודת ה' מצד הקדושה‬ ‫והנה אף שלכאורה נראה מחודש האיך מדור לדור נשתנו‬ ‫עמידה עיקר כח הגובר הוא יצר של עשירות‪ ,‬אפילו שיתכן‬ ‫כאשר יכניע אש התאווה של הקליפה וישתמש בה לצורך‬ ‫הדורות כ"כ‪ ,‬מקצה אל קצה‪ .‬אמנם באמת עומק הענין‬ ‫שגם יהיה בו יצר של תאוות וליצנות‪ ,‬אלא עיקר הגובר‬ ‫עבודת ה'‪ ,‬דהיינו לכסוף ולהשתוקק להשי"ת בתשוקה עזה‪.‬‬ ‫ע"פ הידוע מהרה"ק מקצק זי"ע שמה שרואין שבכל‬ ‫הוא תאוות ממון‪.‬‬ ‫ואפילו שבמשך כל ימי חייו של האדם צריך להשתוקק‬ ‫דור משתנה דרך העבודה‪ ,‬היינו שבכל דור ודור פותחים‬ ‫אמנם יש לדעת שאף שבדרך כלל ימי עליה הם עד שנת‬ ‫ולכסוף להתדבק בה'‪ ,‬אבל עיקר הזמן שיכול להצליח בזה ביותר‬ ‫גדולי הדור דרך חדשה בעבודת השם‪ ,‬כפי צורך הדור וכפי‬ ‫עשרים ועד אז הולך אחר התאוות‪ ,‬ומשם מתגבר בעיקר‬ ‫הוא בימי עליה‪.‬‬ ‫תלמידיו‪.‬‬ ‫היצר של ממון ועשירות משנת עשרים עד שנת ארבעים‬ ‫וברור שאין זה רק עד שנת עשרים‪ ,‬אלא זה תלוי אצל כל‬ ‫שהם ימי העמידה‪ .‬אבל כל זה היה בימים ההם שהמוחין‬ ‫אדם עד מתי שמתגבר בו יצר של התאווה יותר על יצר של‬ ‫כי יפתח בדורו כשמואל בדורו‪ ,‬ודרכי העבודה בכל דור‬ ‫החדשים של ימי עמידה כבר נכנסו בשנת עשרים‪ ,‬אבל כהיום‬ ‫תאוות ממון ועשירות‪ ,‬ועל ידי השתוקקות ותאווה דקדושה‬ ‫ודור נשפעות כפי צדיקי אותו דור‪ ,‬וכן הוא לעניינינו‪,‬‬ ‫המוחין הם חלשים מאוד ויכול להיות שאפילו עד שנת‬ ‫מכניע הקליפה‪.‬‬ ‫שעיקר השינוי היתה בין דרך האדמו"ר האמצעי לבין‬ ‫ארבעים וחמשים עדיין מתגבר עליו יצרו של תאווה‪ ,‬ורק אז‬ ‫ובימי העמידה יש לו הכח להצליח ביותר בעשירות דקדושה‬ ‫דרך הצמח צדק‪ ,‬ומשם נשפע לכל החסידים‪ ,‬שנשתנו דרך‬ ‫מתחיל להתעורר בו היצר של רדיפת הממון ועשירות‪ ,‬וגם‬ ‫שאז עיקר הזמן לחטוף ריבוי עצום של לימוד התורה בכמות‬ ‫עבודתם‪.‬‬ ‫זה יכול להימשך אצלו לזמן רב‪ ,‬עד שמצליח להתגבר על‬ ‫ובאיכות (עיון ובקיאות) ולהוסיף מאוד בקיום מצות בפועל‬ ‫יצר זה‪ ,‬ואז שוב מתעוררת בו קליפת הליצנות שהיא הקליפה‬ ‫ממש‪ ,‬וכן להוסיף זכויות לזכות את הרבים (הן זיכוי הרבים בלימוד‬ ‫(שמיני עצרת תשפ"ז)‬ ‫היותר קשה מכולם‪.‬‬ ‫התורה והן על ידי צדקה וחסד ועסקנות)‪.‬‬ ‫ו‬ ‫מעינות הפנימיות‬ ‫יסודות וענינים בקבלה וחסידות‬ ‫כוונת ההויו"ת המנוקדות‬ ‫המשכת פנימיות אורות הנרנח"י במוחין ובכל העולמות כולם‬ ‫ולבררן‪ ,‬שאין בה מענין כח הבירור‪ ,‬הנמצא דייקא‬ ‫לז"א דאצילות‪ .‬הלא ידעת‪ ,‬שבכוונת הויו"ת אלו נמשך‬ ‫במאמר הקודם הבאנו את עיקרי ההנחות בסוגיא‬ ‫בבחינת אור הביטול‪.‬‬ ‫אור האין סוף ממש‪ ,‬והרי הוא מאיר בתוך המוחין‬ ‫ד"הוויו"ת מנוקדות"‪ ,‬ונתבאר שעניינם הוא המשכת‬ ‫שבפרצופי האצילות כפי שהוא בעצמו‪ ,‬בבחינת אין סוף‪.‬‬ ‫ה"אור" שמקורו באלוקות ממש‪ ,‬בבחינת אור האין סוף‬ ‫ולכן רק על ידי התלבשותו באור החכמה יש בו כח‪ ,‬על‬ ‫– להאיר בהמוחין דז"א‪ ,‬הנמשכים אל תוך הלבושים‬ ‫ידי האותיות‪ ,‬לירד ולהתלבש בדרגת הספירות ולבררן‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬על כרחך שאין זה בסדר ההמשכה הרגיל‪ ,‬של‬ ‫והצלמים אל הכלים שלו‪.‬‬ ‫וזהו עומק דברי הרש"ש‪ ,‬דכל עוד שאין אור החכמה‬ ‫השתלשלות מפרצוף לפרצוף‪.‬‬ ‫ות"ן לחכ"ם ויחכ"ם עו"ד‪ :‬הנה האור שנבחן בהויו"ת‬ ‫מתפשט למטה במוחין‪ ,‬אי אפשר לאור הכתר להתפשט‪ ,‬כי‬ ‫אכן לעיל (דף ה ע"א ד"ה באופן) הבליע מרן הרש"ש בתוך‬ ‫המנוקדות נקרא "נרנח"י"‪ ,‬שהוא שם כולל לחיות‬ ‫"כלם בחכמה עשית"‪.‬‬ ‫דבריו את ביאור הענין‪ ,‬ועליו הוא רומז כאן‪ ,‬והוא כח‬ ‫האלוקית הנמשכת לתוך הגוף‪ .‬וכמו שבאדם‪ ,‬הכולל גוף‬ ‫"התכללות והתקשרות"‪.‬‬ ‫ובו רמ"ח אברים זכים יותר וגסים יותר – והנפש רוח‬ ‫החכמה היא כלי לאור הדבקות והדבקות‬ ‫נשמה חיה יחידה שלו מחיין אותו‪ ,‬כן ההויו"ת המנוקדות‬ ‫וביאורו‪ :‬דהנה בסוד "תורת ההתכללות" למדנו‪ ,‬שכל‬ ‫היא תנאי לחכמה‬ ‫בחינה ובחינה כלולה מכל הבחינות‪ .‬ולפי זה‪ ,‬החכמה‬ ‫העומדות בראש כל כוונה וכוונה בסידורי הרש"ש ‪-‬‬ ‫ולהבין הענין בהבחנה נוספת‪ ,‬בבחינת עבודה‪ ,‬נאמר‪:‬‬ ‫מכוונות להמשיך אור של חיות אלוקות מעצמות הבורא‬ ‫דא"ק‪ ,‬שהיא בחינת חכמה ביחס לעולם א"ק‪ ,‬הרי היא‬ ‫ית"ש אל תוך המוחין הנמשכים לזו"ן‪ ,‬אשר אף הם כמובן‪,‬‬ ‫דהנה ודאי עיקר העבודה ותכליתה הוא הדבקות באור‬ ‫בעצמה בחינת א"ק‪ ,‬הוא הכתר‪ ,‬ביחס לעולם החכמה‪,‬‬ ‫קדושתם למעלה מהשגתינו‪ ,‬ואולם לפי ערך – נקראים‬ ‫אין סוף‪ ,‬ואמיתות אור הדבקות הוא בחינת "גילוי‬ ‫הוא עולם האצילות‪ .‬ונמצא שנעשית החכמה דא"ק‪ ,‬א"ק‬ ‫יותר בעלי גבול לעומת ההויו"ת הללו הממשיכים בהם‬ ‫השראת הכתר"‪ ,‬שהיא בחינת הדבקות הפשוטה באורו‬ ‫דחכמה‪.‬‬ ‫אור חיות עליון‪.‬‬ ‫ית"ש‪ .‬ואמנם עצם הדבקות הוא ענין מופשט ונעלם‪ ,‬ואי‬ ‫ומאחר שהיא היא הכתר של האצילות‪ ,‬אין האור דהויו"ת‬ ‫ובשפה ברורה ונעימה הוסיף מרן הרש"ש באר היטב‪,‬‬ ‫אפשר לאחוז בו כי אם על ידי התורה הקדושה‪ .‬דבלא‬ ‫המנוקדות‪ ,‬הנמשך ממנה‪ ,‬צריך לירד מפרצוף לפרצוף‬ ‫שההויו"ת המנוקדות אמנם משוייכות לבחינת ה"חכמה"‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬איך ובמה יאחוז בדבקות? אכן על ידי הדבקות‬ ‫בסדר ההשתלשלות‪ ,‬אלא מאיר בתוך המוחין דאצילות‬ ‫כי בסדר טנת"א האמור בעץ חיים (שער טנת"א)‪ ,‬שהם‬ ‫בתורה יוכל להמשיך גם את עצם הדבקות בתוך התורה‬ ‫טעמים‪ ,‬נקודות‪ ,‬תגין ואותיות‪ ,‬נבחנים הנקודות לחכמה‪,‬‬ ‫בלא אמצעי‪ ,‬כפי שהוא בעצמו‪ ,‬בבחינת אין סוף‪ .‬וזהו‬ ‫ואותיותיה‪ ,‬ובפנימיותן‪.‬‬ ‫והטעמים שלמעלה מהן לכתר‪ .‬ואולם‪ ,‬כל זאת באתנו‬ ‫יישוב הקושיא‪ ,‬וזהו יסוד כל ענין ההמשכה שבכוונת‬ ‫וזהו ענין החכמה‪ ,‬ד"אורייתא מחכמה עלאה נפקת" (זוה"ק‬ ‫ההויו"ת המנוקדות‪.‬‬ ‫מאחר ובאור הטעמים‪ ,‬שהוא נשגב וגבוה מעל גבוה‪,‬‬ ‫ח"ב סב ע"א)‪" ,‬ובה ברא קוב"ה עלמא" (שם קסא ע"ב)‪ ,‬שדייקא‬ ‫אין לנו שום אחיזה באיזו כוונה‪ .‬וגלל זאת‪ ,‬בעת שנכוון‬ ‫ובדבריו שם למדנו דבר חידוש עצום‪ :‬שעיקר תכלית‬ ‫כראוי בהויו"ת המנוקדות‪ ,‬ברעותא דליבא ובחן של אמת‪,‬‬ ‫על ידי התורה ישנו הגילוי והאחיזה לכל בחינות האור‬ ‫תיקון הבירורים הוא על ידי הע"ב דא"ק‪ ,‬המאיר באצילות‬ ‫נמשיך עליהן גם את האור של ה"טעמים"‪ ,‬שהוא אור האין‬ ‫והדבקות‪ .‬והוא סוד "כלם בחכמה עשית"‪ ,‬דהחכמה היא‬ ‫מדין "התכללות והתקשרות"‪ ,‬בכך ש"ע"ב דא"ק" נעשה‬ ‫סוף המתאחד ומתגלה בכתר דא"ק‪.‬‬ ‫ראשית בחינת הגילוי‪.‬‬ ‫"א"ק דע"ב"‪ ,‬כמבואר‪.‬‬ ‫ולזאת התבטא מרן הרש"ש לב חכם ישכיל פיהו בלשון‬ ‫וכמו שאמר הגה"ק בעל השם משמואל מסאכטשוב זי"ע‪,‬‬ ‫חכמים מרפא‪" :‬באופן כי העשר הויו"ת המנוקדות הם עיקר‬ ‫שבימי זקנו האדמו"ר הרה"ק מקאצק זי"ע היו מן החסידים‬ ‫שזכו לדרגות נפלאות ונוראות מכח קדושתו של הרבי‬ ‫ב‪.‬‬ ‫המשכת המוחין"‪.‬‬ ‫מקאצק‪ .‬אכן לאחר פטירתו לא נשארו ולא החזיקו‬ ‫במדריגותיהם הנעלות אלא אותם שהיו דבוקים לגמרי‬ ‫בתורה הק'‪ ,‬שמכח התורה יכלו להחזיק גם במדרגות‬ ‫ההסבר ע"ד החסידות למה רק על ידי אור‬ ‫החכמה יש אחיזה במה שאין יכול להתלבש‬ ‫א‪.‬‬ ‫הדבקות‪ .‬ומי שלא היה כן‪ ,‬לא יכול היה להחזיק ולעמוד‬ ‫אף באצילות‬ ‫אור הכתר מתפשט באור החכמה‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫ונבוא בלט להוסיף תוספת ביאור בחילוק שבין הכתר‬ ‫וזה לשון רבינו האריז"ל (עץ חיים שער ג פרק ג)‪" :‬אמנם אחרי‬ ‫אמנם ללא המשכת אור הכתר‪ ,‬שהוא בחינת הדבקות‪,‬‬ ‫לחכמה‪ ,‬ובזה יתקרבו גם דברי רבינו האריז"ל להבנה‬ ‫התלבשות אין סוף עליון בא"ק‪ ,‬בחכמה שבו‪ ,‬שאז מאיר‬ ‫גם המכוון בשמות‪ ,‬אם אין בכוונתו אור הדבקות‪ ,‬שהוא‬ ‫בהירה יותר‪.‬‬ ‫על ידו בי"ס דאצילות‪ ,‬וזה אמרו 'כלם בחכמה עשית'‬ ‫הדבקות בעצם האלוקות‪ ,‬מה יתן ומה יוסיף לו כוונת‬ ‫והוא מה שכתב רבינו בעל התניא זי"ע (ליקוטי אמרים פרק‬ ‫(תהלים קד‪ ,‬כד)" וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫השמות לבדם? ולכך צריך לכוון גם בהויו"ת המנוקדות‪,‬‬ ‫לה)‪ ,‬ממה ששמע ביאור הענין מרבו‪ ,‬רבינו הקדוש המגיד‬ ‫ומדברי קדשו עולה‪ ,‬שאור הכתר‪ ,‬מחמת היותו עליון‬ ‫ולהדבק על ידי כן בפנימיותן‪ ,‬שהיא בחינת הטעמים‪,‬‬ ‫הגדול ממעזריטש זי"ע‪ .‬וזה לשונו שם בהגהה‪" :‬וכאשר‬ ‫ובבחינת אין סוף‪ ,‬אין בו מציאות מצד עצמו שיהיה נאחז‬ ‫שהם אור האין סוף המתאחד ומתגלה בכתר דא"ק‪ .‬ובזה‬ ‫שמעתי ממורי ע"ה פי' וטעם למ"ש בעץ חיים שאור א"ס‬ ‫ונמשך בתוך י' ספירות דאצילות‪ ,‬ורק בחינת החכמה‬ ‫יש כאן תיקון וחיים אמיתיים‪.‬‬ ‫ב"ה אינו מתייחד אפילו בעולם האצילות‪ ,‬אלא על ידי‬ ‫יכולה להכיל את ענין ההתלבשות בעולמות שלמטה‬ ‫ואולם אי אפשר לומר לאדם שיעבוד על הדבקות‬ ‫התלבשותו תחלה בספירת חכמה‪ .‬והיינו משום שא"ס‬ ‫הימנה‪.‬‬ ‫לבדה‪ ,‬שהרי הדבקות לבדה היא כבחינת כתר‪ ,‬שהוא‬ ‫ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו‪ ,‬וזו היא‬ ‫ומכלל הדברים למדנו‪ ,‬כדלעיל‪ ,‬שרק בחכמה ישנן‬ ‫אור בלא כלי‪ ,‬ואין לו במה לאחוז בה‪ .‬ולכך עיקר‬ ‫מדרגת החכמה" וכו'‪.‬‬ ‫"אותיות" שנוכל לכוון בהן‪ ,‬ולהשיג על ידן איזו בחינה‬ ‫העבודה היא בנקודה המביאה את כל הדבקות‪ ,‬והיינו‪,‬‬ ‫עוד כתב שם (פרק יט)‪ ,‬וזה לשון קדשו‪" :‬וזהו כלל בכל‬ ‫מועטת‪.‬‬ ‫כביכול‪ ,‬לברר בכל עת את שלמות החכמה‪ ,‬על ידי‬ ‫סטרא דקדושה שאינו אלא מה שנמשך מחכמה שנק'‬ ‫שלומד בכל עת את התורה‪ ,‬ולהמשיך על ידי כן את‬ ‫ולכן‪ ,‬לצורך המשכת בחינת הכתר דא"ק עם אור‬ ‫קודש העליון הבטל במציאות באור א"ס ב"ה המלובש בו‬ ‫האין סוף שבתוכו‪ ,‬אין דרך אחרת אלא על ידי הארתו‬ ‫אור הטעמים‪ ,‬שהוא כל בחינת הדבקות וההתקשרות‬ ‫ואינו דבר בפני עצמו כנ"ל ולכן נקרא כ"ח מ"ה והוא הפך‬ ‫באלוקות‪.‬‬ ‫והתלבשותו בבחינת החכמה‪ ,‬שהרי כח החכמה יכול‬ ‫ממש מבחי' הקליפה וס"א שממנה נפשות אומות העולם‬ ‫להתפשט ולפעול בתוך הספירות דאצילות‪ .‬וזה הטעם‬ ‫ונמצא שיש לנו בזה הדרכה מעשית‪ :‬איך צריך לכוון‬ ‫דעבדין לגרמייהו ואמרין הב הב והלעיטני להיות יש ודבר‬ ‫שהכוונה היא בחכמה דא"ק‪ ,‬ובמחשבה‪ ,‬להמשיך על ידי‬ ‫בהויו"ת המנוקדות‪ ,‬ואיך צריכה נפשנו להרגיש בעת‬ ‫בפני עצמו כנ"ל הפך בחי' החכמה"‪.‬‬ ‫כן את הארת הכתר דא"ק והארת אור האין סוף שבו; ואף גם‬ ‫שאנו מכוונים אותן‪ ,‬ולא בדרך הכרח וטורח‪ .‬לפי‬ ‫והנה כלל נודע הוא בתורת החסידות‪ ,‬שענין החכמה‬ ‫זאת‪ ,‬להמשיך איזו בחינה מאור האין סוף הסובב‪ ,‬המאוחד‬ ‫שהרגשת הדבקות בעת הכוונה היא היא הממלאת את‬ ‫הוא בחינת ה"ביטול"‪ ,‬ונודע גם כן שאור אין סוף אינו‬ ‫בעצמותו‪.‬‬ ‫תפקידן‪ ,‬וממשיכה את אור הכתר והטעמים בעצם הכוונה‪.‬‬ ‫שורה אלא במקום שיש בו בחינת ביטול‪ .‬ולכן דווקא‬ ‫ומשם יתפשטו אל תוך גבולי עולם האצילות ולבושיו‪ ,‬עד‬ ‫בחינת החכמה היא הכלי לקבל בתוכה את אור האין סוף‪,‬‬ ‫ההמשכה בדרך של התכללות והתקשרות‬ ‫עולם העשיה‪.‬‬ ‫ולהאירו למה שלמטה ממנה‪.‬‬ ‫והנה מכלל דברי מרן הרש"ש נראה‪ ,‬שמכוון ורומז גם‬ ‫להשלמת ביאור ענין עיקרי בהמשכה זו‪ .‬ואף שאינו‬ ‫⋅‬ ‫ואילו ה"כתר" עצמו הוא בחינה עליונה ביותר‪,‬‬ ‫שהוא כבר בדרגת "אני"‪ ,‬כנודע בסוד "אני ראשון‬ ‫מפרשו להדיא‪ ,‬בודאי סומך על מה שכתב בזה לעיל (דף‬ ‫ואני אחרון" (ישעיה מד‪ ,‬ו)‪ .‬דהכתר הוא גילוי שלמות‬ ‫ה ע"א)‪.‬‬ ‫במאמר הבא נבאר בעזה"י את סדר הכוונה למי שמתקשה‬ ‫לכוון בכל פרט ופרט את ההויו"ת המנוקדות ומקיפיהן‪,‬‬ ‫התאחדות ה"אני" וה"אין" כחדא‪ ,‬והוא התגלות בחינת‬ ‫והיינו‪ ,‬דאף לאור המבואר כאן בסדר הכוונה דהויו"ת‬ ‫ואולי אף את סדר הכוונה לכתחילה‪ ,‬אליבא דתורת רועי‬ ‫ה"אני" האמיתי‪ .‬ובחינה זו היא כל כך עליונה‪ ,‬עד‬ ‫המנוקדות‪ ,‬עדיין לא נתבאר בדבריו באיזה אופן נמשכות‬ ‫החסידות זי"ע‪.‬‬ ‫שאין היא יכולה בעצמה לירד ולהתלבש בספירות‬ ‫הויו"ת הללו מחכמה דא"ק עד לפרצופי האצילות‪ ,‬ועד‬ ‫ז‬ ‫ענינים ועובדות‬ ‫מעבודת הצדיקים‬ ‫מעינות הצדיקים‬ ‫האדמו"ר הרה"ק רבי צבי הירש ב"ר יהודה לייב הכהן זי"ע מרימנוב‬ ‫נלב"ע ל' חשון תר"ז‬ ‫א‬ ‫השגה באלקות‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬מתוך השגתו באלקות היה מכיר‬ ‫גודל התמדתם של גדולי החסידים בתורה הק'‪ .‬אלא כוונתו‪,‬‬ ‫את השמות שבהם מתגלה האור‪.‬‬ ‫שכל לימודם לא היה אלא כדי להגיע לידי ביטול באלקות‪.‬‬ ‫והנה שמעתי ממורי ורבי‪ ,‬הרה"ק רבי יענקל'ע מפשעווארסק‬ ‫שתי דרכים בעבודת ה' – מלמטה למעלה‬ ‫"וחיתה נפשי בגללך" ‪ -‬חיות התורה אף בשעת‬ ‫זי"ע‪ ,‬שמאמר חז"ל (מגילה לב ע"א) "הגולל נוטל שכר כולם"‬ ‫ומלמעלה למטה‬ ‫הגלילה‬ ‫נאמר על מי שיודע לסגור את הגמרא בשעה שהגיע זמנו‬ ‫ושורש העניין הוא‪ ,‬שתכלית העבודה היא לבוא אל רזין דרזין‪,‬‬ ‫לכך‪ .‬ופירוש הדבר‪ ,‬כי רק מי שלומד תורה הק' מתוך ביטול‬ ‫הרה"ק רבי איציק'ל מפשעווארסק זי"ע סיפר‪ ,‬כי כשבועיים‬ ‫להשגת האין העליון‪ ,‬ולהיות דבוק בהשי"ת בדבקות אמיתית‪.‬‬ ‫לאלקות יכול לסגור את הגמרא בשעה שצריך‪ .‬שהמהלך בדרך‬ ‫קודם הסתלקותו של הרה"ק רבי הירש מרימנוב זי"ע נסע‬ ‫אלא שיש בזה שני אופנים‪ :‬הדרך האחת היא "מלמטה למעלה"‪,‬‬ ‫הביטול הולך ומתבטל עד שנעשה בטל לגמרי להשי"ת‪ ,‬וזוכה‬ ‫הוא לעיר דזיקוב‪ ,‬לחסות בצל קדשו של הרה"ק רבי אליעזר‬ ‫שמתחיל בידיעת סודות התורה‪ ,‬שמות הקודש והכוונות‪ ,‬ומתוך‬ ‫להיות מרכבה לשכינה‪ .‬ואזי באמת אינו ירא לסגור את הגמרא‪,‬‬ ‫מדזיקוב זי"ע על שבת קודש פרשת לך לך‪ .‬ואת טעמו ונימוקו‬ ‫ההתעסקות וההתקשרות בהם מתעלה ממדרגה למדרגה‪ ,‬עד‬ ‫שהרי יכול להמשיך קדושת התורה גם בעידנא דלא עסיק בה‪.‬‬ ‫גילה‪ ,‬כי חפץ להראות בזה הכרת הטוב להרה"ק מדזיקוב‪ ,‬על‬ ‫שבא להשיג את פנימיותם‪ ,‬שהיא ההכרה באחדות ה'‪ ,‬שאין‬ ‫אשר קירבו בעבותות אהבה ובחיבה יתירה בעת שהסתופף‬ ‫כי מי שזכה לביטול ולדבקות‪ ,‬אין אצלו חילוק בין שעת‬ ‫עוד מלבדו וכל המציאות בטלה ונכללת באחדותו יתברך‪.‬‬ ‫בצל אביו הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪.‬‬ ‫הלימוד לאחריה‪ ,‬והכתוב 'וחיתה נפשי' מתקיים אצלו גם‬ ‫אמנם יש דרך נעלית יותר "מלמעלה למטה"‪ ,‬שאין האדם‬ ‫ב'בגללך'‪ ,‬כלומר גם כשאינו עוסק בה ממש‪ ,‬שכן חיותו תלויה‬ ‫ויהי בליל שבת קודש‪ ,‬נתכבד הרבי ר' הירש לומר דברי‬ ‫מתחיל מן הפרטים כדי להגיע מהם אל הביטול‪ ,‬אלא מתחיל‬ ‫בהשי"ת בלבד‪ .‬לכן גם בשעת הגלילה‪ ,‬כשהספר סגור‪ ,‬נמשכת‬ ‫תורה על שולחנו הטהור‪ .‬והנה דרכו בקודש היתה מיוחדת‪,‬‬ ‫מן הביטול עצמו‪ ,‬מתוך הכרה ודבקות באחדות ה'‪ ,‬שכל‬ ‫חיותו ודבקותו בהשי"ת‪.‬‬ ‫שבכל פעם שפתח לומר דברי תורה‪ ,‬לא פתח בדברי התורה‬ ‫המציאות כולה אינה אלא אלקות ואין עוד מלבדו‪ .‬ועל ידי‬ ‫שעל הפרשה‪ ,‬אלא היה מתחיל מ"בראשית ברא אלקים"‬ ‫דבקות זו‪ ,‬נמשכים ומתגלים אצלו ממילא גם פרטי ההשגה‪,‬‬ ‫ומתאר את כל מעשה בראשית‪ .‬משם המשיך והשתלשל‬ ‫השמות והכוונות‪ ,‬שהרי אינו בא אל האלקות על ידי השמות‪,‬‬ ‫אלא מתוך דבקותו באלקות נמשכת אצלו השגת השמות‬ ‫ב‬ ‫בסדר הדורות‪ :‬דור המבול ודור הפלגה‪ ,‬האבות הקדושים‪,‬‬ ‫וירידת יעקב ובניו מצרימה‪ .‬ותיאר איך הכה השי"ת את‬ ‫והכוונות‪ .‬וכמו אצל הרבי ר' הירש‪ ,‬שהיה תחילה נכנס‬ ‫"ער איז געגאנגען מיט העק אין הימעל אריין"‬ ‫מצרים באותות ובמופתים‪ ,‬והוציא את עמו ישראל ביד חזקה‬ ‫לדבקות באלקות‪ ,‬ורק לאחר מכן היו מתגלים לפניו כוונות‬ ‫הרה"ק מצאנז זי"ע נענה ואמר פעם באחד השיחים‪ ,‬כי אי‬ ‫ובזרוע נטויה‪ ,‬עד שהגיע לתאר מעמד קריעת ים סוף‪ .‬או‬ ‫השמות‪.‬‬ ‫אפשר להיות רבי אם אין יודעים כל ארבעה חלקי שולחן‬ ‫אז התחיל לומר את "שירת הים" בלהט קודש ובהתלהבות‬ ‫ערוך‪ .‬שהרי אנשים באים ובפיהם שאלות שונות ובקשת‬ ‫עצומה‪ ,‬פסוק בפסוק‪ .‬אחר כך המשיך לתאר איך באו בני‬ ‫שתי הדרכים גם בלימוד הנגלה‬ ‫עצות‪ ,‬ואם הרבי אינו בקי בכל חלקי השולחן ערוך‪ ,‬יתכן‬ ‫ישראל אל המדבר‪ ,‬ואיך שהשי"ת נתן להם את המן‪ ,‬ואת‬ ‫ושתי דרכים אלו מצינו גם בלימוד התורה‪ .‬יש שמתחילים‬ ‫שישיב שלא כהלכה‪ ,‬ונמצא עובר על "ולפני עור לא תתן‬ ‫כל מעמד קבלת התורה‪ ,‬עד שהגיע לפסוק שעליו רצה לומר‬ ‫בעמל ויגיעה בדברי התורה‪ ,‬מעמיקים בכל פרט ופרט‪ ,‬ומתוך‬ ‫מכשול" (ויקרא יט‪ ,‬יד))‪.‬‬ ‫דברי תורה‪.‬‬ ‫כך מתעלים ממדרגה למדרגה עד שזוכים להגיע לפנימיות‬ ‫והוסיף ואמר‪" :‬ואם תשאלו אותי מה עם הרבי ר' הירש‪ ,‬עליו‬ ‫ובאותו מעמד נורא‪ ,‬בליל שבת קודש פרשת לך לך‪ ,‬כשהגיע‬ ‫התורה ולדבקות בנותן התורה‪ ,‬שהרי התורה כולה היא שמותיו‬ ‫אין קושיות‪' ,‬ער איז געגאנגען מיט העק אין הימעל אריין' (הוא‬ ‫אל דברי התורה שעל הפרשה‪ ,‬אמר כך‪:‬‬ ‫של הקב"ה‪ ,‬ועל ידי העמל בה מתקשרים באור האלקי שבה‪.‬‬ ‫הלך עם קרדומות לשמים)‪.‬‬ ‫'אמרי נא אחותי את' (בראשית יב‪ ,‬יג) ‪ -‬איך בעט דיר‪ ,‬זאג אז‬ ‫אמנם יש שהולכים בדרך של מלמעלה למטה‪ ,‬שמתוך דבקותם‬ ‫איך בין דיין שוועסטער‪[ .‬כלומר‪ :‬אני מבקש ממך‪ ,‬אמרי שאני‬ ‫התורה ‪ -‬הדרך אל תכלית הדבקות‬ ‫בהשי"ת‪ ,‬שהוא שורש התורה ופנימיותה‪ ,‬משיגים בדרך ממילא‬ ‫אחותך]‪.‬‬ ‫כל התורה כולה בכל פרטיה‪.‬‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬הנה יש לידע את האמת לאמיתה‪ ,‬כי כמעט‬ ‫שאין בימינו שום דרך לעלות במעלות ובמדרגות ולהתקרב‬ ‫'למען ייטב לי בעבורך' ‪ -‬וועט מיר גוט זיין‪ ,‬ווען איך וועל‬ ‫וזה היה מעלת הרבי ר' הירש‪ ,‬שהיה דבוק באלקות‪ ,‬ומתוך‬ ‫מעבר זיין די סדרה‪[ .‬כלומר‪ :‬יהיה לי טוב כשאעביר את‬ ‫באמת אל השי"ת‪ ,‬אלא על ידי ההתמדה בתורה‪ .‬וכדברי חז"ל‬ ‫כך השיג את התורה כולה על כל פרטיה‪ ,‬וכמו שהעיד עליו‬ ‫הסדרה]‪.‬‬ ‫(קידושין ל ע"ב)‪" :‬בראתי יצר הרע‪ ,‬בראתי לו תורה תבלין"‪.‬‬ ‫רבו הק' הרבי ר' מענדל'ע‪ ,‬שלימדוהו להרבי ר' הירש את כל‬ ‫וכדבריו הידועים של בעל מסילת ישרים (פרק ה)‪ ,‬ובדברי‬ ‫'וחיתה נפשי בגללך' ‪ -‬איך וועל האבן א חיות און אויפלעבן‬ ‫התורה מן השמים‪.‬‬ ‫התנא רבי פנחס בן יאיר (עבודה זרה כ ע"ב)‪" :‬תורה מביאה לידי‬ ‫מיט די גלילה‪[ .‬כלומר‪ :‬יהיה לי חיות והתעוררות על ידי‬ ‫וכעין זה איתא במדרש (דברים רבה יא‪ ,‬ו)‪" :‬כל התורה דבר‬ ‫זהירות"‪ ,‬שממנה ואילך הולך האדם ומתעלה במעלות העבודה‪,‬‬ ‫הגלילה]‪.‬‬ ‫קטן הוא למי שירא ממני"; והיינו‪ ,‬שמי שזוכה ליראת שמים‬ ‫זו אחר זו ‪ -‬זהירות‪ ,‬זריזות‪ ,‬נקיות‪ ,‬פרישות ושאר המעלות‪,‬‬ ‫וכוונתו לפרש את המקרא כך‪ :‬כנסת ישראל אומרת אל התורה‬ ‫אמיתית‪ ,‬מאיר לו הקב"ה את אור התורה‪ ,‬עד שמה שדורש‬ ‫עד שמגיע למדרגות העליונות של הקדושה‪ ,‬ואף לרוח הקודש‪.‬‬ ‫הק'‪ ,‬המכונה בשם 'אחות'‪ ,‬כמו שנאמר (משלי ז‪ ,‬ד)‪" :‬אמור‬ ‫מאחרים עמל ויגיעה רבה‪ ,‬נמשך אצלו בסייעתא דשמיא‬ ‫הדבקות שמביאה השגת כל התורה‬ ‫לחכמה אחותי את"‪' .‬אמרי נא אחותי את' ‪ -‬רצוני לומר‪,‬‬ ‫ובדרך מתנה מלמעלה‪.‬‬ ‫מדובק אני בך בכל נימי נפשי‪' .‬למען ייטב לי בעבורך' ‪ -‬בעת‬ ‫ואמנם דרכו המיוחדת של הרבי ר' הירש‪ ,‬יובן בהקדם מעשה‬ ‫שאני עוסק בך‪' .‬וחיתה נפשי בגללך' ‪ -‬ואף בעת שאני 'גולל'‬ ‫דרך "מלמעלה למטה" ‪ -‬נחלתם של יחידי סגולה‬ ‫שהיה בליל פסח‪ ,‬בעת ששימש את רבו‪ ,‬הרה"ק רבי מענדל‬ ‫את התורה‪ ,‬ולא עוסק בה ממש‪ ,‬יהא לי חיות ממך‪ .‬וכמאמרם‬ ‫ושתי הדרכים כאחת הן דרכים בעבודת השי"ת‪ ,‬כי סוף סוף‪,‬‬ ‫מרימנוב זי"ע‪ .‬במהלך עריכת הסדר היה הרבי ר' הירש יוצא‬ ‫ז"ל (סוטה כא ע"א)‪" :‬תורה‪ ,‬בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא‬ ‫שתי הדרכים מכוונות אל נקודה אחת ‪ -‬להיות דבוק בהשי"ת‪.‬‬ ‫לפרקים מן החדר ונכנס לחדר אחר‪ .‬הרגיש בכך הרה"ק רבי‬ ‫דלא עסיק בה‪ ,‬מגנא ומצלא"‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬דרך זו של "מלמעלה למטה" קשה היא עד מאוד‪ ,‬ואינה‬ ‫מענדל ושאלו לפשר הדבר ולהיכן הוא הולך‪ .‬השיב לו הרבי‬ ‫שווה לכל נפש‪ ,‬אלא היא נחלתם של יחידי סגולה‪ ,‬אשר זוכים‬ ‫ר' הירש‪ ,‬כי בשעת אמירת ההגדה נגלים לעיניו כל מיני‬ ‫כוחו של הגולל להמשיך את קדושת התורה אף‬ ‫לדבקות עליונה כל כך‪ ,‬עד שמתוך התקשרותם בהשי"ת זוכים‬ ‫שמות הק'‪ ,‬והוא חפץ לדעת מה הם‪ ,‬על כן הוא יוצא לחדר‬ ‫בעידנא דלא עסיק בה‬ ‫להשגת התורה‪.‬‬ ‫האחר‪ ,‬פותח את הסידורים ומעיין בהם‪ ,‬ורואה כי כל אותם‬ ‫שמות שהוא רואה כתובים שם בסידורים שלפניו‪ .‬שאותם‬ ‫וביאור דבריו מבואר עפ"י המובא בספה"ק דגל מחנה אפרים‬ ‫וזהו שרמז הרה"ק מצאנז על הרבי ר' הירש‪" :‬ער איז געגאנגען‬ ‫(פרשת ויקרא)‪ ,‬וזל"ק‪:‬‬ ‫מיט העק אין הימעל אריין"‪ .‬היינו‪ ,‬שכביכול חצב לעצמו דרך‬ ‫שמות שנתגלו לו מלמעלה‪ ,‬מצא לאחר מכן כתובים בסידור‪.‬‬ ‫והיינו‪ ,‬שהרבי ר' הירש הלך בדרך של מלמעלה למטה‪ .‬דהנה‬ ‫על דרך ששמעתי אומרים בשם רבי יוסף מגיד מישרים דק"ק‬ ‫לשמים‪ ,‬בכוח דבקותו ובהתגברות עצומה‪ ,‬בדרך שאינה שווה‬ ‫שמות הק' הם אופנים שונים שבהם מתגלה האור האלקי‪ ,‬וכל‬ ‫פולנאה זללה"ה‪ ,‬שאמר על מה שאומרים העולם שהלומדים‬ ‫לכל נפש‪.‬‬ ‫שם מורה על גילוי מיוחד השייך לזמן ולעבודה מסוימת‪ .‬והנה‪,‬‬ ‫לערנן יוא והחסידים לערנין ניט ‪ -‬שהאמת היא‪ ,‬שהלומדים‬ ‫מה שאין כן הדרך של "מלמטה למעלה"‪ ,‬שהיא על ידי‬ ‫כל מה שלומדים יותר הם גדולים בעיניהם‪ ,‬ויחשב בעיניהם‬ ‫ההתמדה והיגיעה בתורה הק'‪ ,‬בקדושה ובטהרה‪ ,‬עד שעל ידי‬ ‫דרך העבודה הרגילה היא מלמטה למעלה‪ ,‬שעל ידי לימוד‬ ‫השמות והכוונות והשגתם‪ ,‬בא האדם לידי הכרה באור האלקי‬ ‫שכבר למדו הרבה כל הצורך‪ .‬והחסידים כל מה שלומדים יותר‬ ‫כך נפתחים לפני האדם שערי ההשגה והדבקות‪ ,‬והוא הולך‬ ‫הם יותר קטנים בעצמם‪ ,‬וזהו כל מגמתם‪ ,‬שלומדים את עצמם‬ ‫ומתעלה ממדרגה למדרגה‪ .‬דרך זו היא השווה לכל נפש‪ ,‬שכל‬ ‫המאיר אז‪ .‬אבל הרבי ר' הירש הלך בדרך נעלית יותר‪ ,‬שמצד‬ ‫שהיה דבוק באלקות‪ ,‬היה משיג תחילה את האור האלקי עצמו‪,‬‬ ‫להיות קטנים ושפלים בעצמם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אחד ואחד יכול לילך בה‪ ,‬כפי כוחו וכפי מדרגתו‪.‬‬ ‫וממילא היה רואה כיצד הוא מתגלה בשמות הקודש השייכים‬ ‫ואין כוונתו לומר שהחסידים למעשה מיעטו בלימוד התורה מן‬ ‫זכותו יגן ועלינו על כל ישראל‬ ‫לאותה שעה ולעבודה זו‪ .‬שלא השמות היו מביאים אותו לידי‬ ‫המתנגדים‪ ,‬כאשר ליקטו בזה מלקטי דורנו הרבה מקורות על‬ ‫מערכת‬ ‫‪073-383-14-45‬‬ ‫שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים‬ ‫מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות‬ ‫למוקדי הפצה שותפות ותרומות‬