gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם התורה · Noam Hatorah — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: נועם התורה · Noam Hatorah

שבוע: תולדות (2026-11-09)

נועם התורה · Noam Hatorah — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫נועם התורה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫לפתוח ולהלהיב הלבבות‬ ‫לאהבה וליראה את ה'‬ ‫מתוך שיחותיו של‬ ‫מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א‬ ‫‪ -‬גליון רנה ‪-‬‬ ‫ברוקלין ניו יארק יצ"ו ‪ -‬תשפ"ז לפ"ק‬ ‫תוכן‬ ‫מחלוקת יעקב ועשיו בדרכי העבודה בסור מרע ועשה טוב ‪. . . . . . . . . . .‬א‬ ‫נחלת יעקב נחלה בלי מיצרים ‪ -‬עוה"ז וגם עוה"ב ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫יעקב ועשיו האמורים בפרשה – יעדער מיט זיין אייגינע פרשה ‪. . . . . .‬ז‬ ‫סיבת אהבת יצחק אע"ה לעשיו הרשע ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫סגולת פרשת תולדות – שלשת האבות רואים אלו את אלו ‪. . . . . . . . .‬יא‬ ‫ויתן לך ויחזור ויתן – ביאור הברכה בכמה אנפין ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫להערות והארות‪718-259-5435 :‬‬ ‫נערך ונסדר ע"י‪:‬‬ ‫ישר‬ ‫‪Publishing & Production‬‬ ‫‪718.484.2189‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מחלוקת יעקב ועשיו בדרכי העבודה בסור מרע ועשה טוב‬ ‫'‪ åööåøúéå‬הבנים בקרבה וגו' )בראשית כה‪ ,‬כב( כק"ז מרן אדמו"ר רמ"ם‬ ‫זיע"א מלעלוב דיבר בקדשוא במה שדרשו רז"ל‪ ,‬כשהיתה‬ ‫עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת‬ ‫על פתחי עבודת אלילים עשיו מפרכס לצאת‪ .‬וקשה טובא‪ ,‬דהלא נאמר‬ ‫)איוב כט‪ ,‬ב( 'מי יתנני כירחי קדם וגו'‪ ,‬בהלו נרו עלי ראשי‪ ,‬לאורו אלך‬ ‫חשך‪ ,‬ודרשו חז"ל‪) ,‬נדה ל‪ ,‬ב( איזהו ירחים שאין בהם שנים‪ ,‬הוי אומר‬ ‫אלו ירחי לידה‪ ,‬שנר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד‬ ‫סופו‪ ,‬ומלמדים אותו כל התורה כולה‪ ,‬והאיך אפשר שפרכס לצאת לע"ז‪.‬‬ ‫תו קשה‪ ,‬מה עם הבחירה שלו‪ ,‬הרי אחז"ל )סנהדרין צא‪ ,‬ב( מאימתי יצה"ר‬ ‫שולט באדם‪ ,‬משעת יצירה או משעת יציאה‪ ,‬א"ל משעת יצירה‪ ,‬א"ל‪,‬‬ ‫א"כ בועט במעי אמו ויוצא‪ ,‬אלא משעת יציאה וכו'‪ ,‬שנא' )בראשית ד‪ ,‬ז(‬ ‫'לפתח חטאת רובץ'‪ .‬וביותר תמוה‪ ,‬דהא מזרעא דיצחק אבינו ע"ה קאתי‪,‬‬ ‫והיה במעי רבקה אמנו ע"ה‪ ,‬וא"כ עבודה זרה גבי' מאי עבידתיה‪.‬‬ ‫‪ äàøðå‬בזה על פי מ"ש זקה"ק הרבי מלובלין זי"ע לבאר אמרם ז"ל‬ ‫)תענית כט‪ ,‬ב( כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה‪ ,‬כך משנכנס אדר‬ ‫מרבין בשמחה‪ .‬ופי' שמרבין את כח הקדושה ע"י השמחה‪ ,‬וכן משנכנס‬ ‫אב ממעטין כח הקלי'‪ ,‬והכל ע"י השמחה‪ ,‬ע"כ תודה"ק‪ .‬והביאור בזה‪,‬‬ ‫דיש ב' דרכים בעבודת השי"ת‪ ,‬הא' להרבות כוחות הטוב ולהרחיב גבולי‬ ‫הקדושה בתורה ותפלה ומעש"ט‪ ,‬וזהו בחי' לתקן עולם במלכות שדי‪,‬‬ ‫א‪ .‬נאמר בשולה"ט ליל ש"ק פ' ויצא תשמ"ה‪ ,‬וצוה רבינו זיע"א בפ"ק לנכדו מורינו‬ ‫הגה"צ שליט"א להעלות הד"ת על הגליון ולקובעם בדפוס )בקו' אור יה"ל שי"ל אז(‬ ‫ודבריו חיים וקיימים‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ב‬ ‫שעי"ז ממילא מתבטל הקלי'‪ .‬ועוד יש עובד ה' ית' להעביר גילולים מן‬ ‫הארץ‪ ,‬ולמעט בכוחות הרע והטומאה‪ ,‬ולהכרית כל מריע מן העולם‪.‬‬ ‫‪ é"ôòå‬אמז"ל )שבת קיח‪ ,‬ב( א"ל ר"י לרב יוסף ברי' דרבה‪ ,‬אבוך במאי‬ ‫זהיר טפי‪ ,‬א"ל ציצית וכו'‪ ,‬ואחז"ל )ב"מ נח‪ ,‬ב( א"ל אביי לר' דימי‬ ‫במערבא במאי זהירי‪ ,‬א"ל באחוורי אפי‪ ,‬עי"ש‪ .‬והיינו דלכל א' מישראל‬ ‫יש מצוה מיוחד ודרך עבודה מיוחדת‪ ,‬אליה נמשך ובשבילה הי' כל‬ ‫ירידת נשמתו לעוה"ז‪ ,‬אשר על כן יעקב פירכס לצאת ולהרבות בגבולי‬ ‫הקדושה להגדיל תורה ולהאדירה‪ ,‬ועשיו פרכס לצאת בכדי לשבר‬ ‫מלתעות רשע ולהכניעם‪ ,‬אלא שלבסוף נכשל ונפל בע"ז‪ ,‬ותורת אמת‬ ‫היא‪ ,‬דבלא"ה אינו מובן‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫‪ íéðôå‬חדשות באו לכאן‪ ,‬דבאמת עשיו בשורשו היה טוב‪ ,‬והלך בגדולות‬ ‫ובנפלאות לעבוד עבודה רמה ונשגבה‪ ,‬עבודה של מלחמה כנגד‬ ‫הרע פנים בפנים‪ ,‬ורצה לשבור ולהכניע את הע"ז והסט"א לגמרי‪ ,‬אבל‬ ‫דרך זו מסוכנת עד מאוד‪ ,‬כי מי שנלחם פנים בפנים כנגד הרע ומתגרה‬ ‫בהם‪ ,‬עלול מאוד להיכשל וליפול אל תוך הרע ח"ו‪ ,‬וע"ד הא דאי' בגמ'‬ ‫)סוכה לח‪ ,‬א וקדושין פא‪ ,‬א( שאין נכון לומר גירא בעיניה דשטן‪ ,‬ועשיו סבר‬ ‫שיש להתגרות בשטן‪ ,‬ומשום כך נכשל‪.‬‬ ‫‪ é"ôòå‬הדברים האלה יש ליישב מש"נ 'ויאהב יצחק את עשיו כי ציד‬ ‫בפיו'‪ ,‬ותמוה האיך יתכן שאהב אותו‪ ,‬ואיך יתכן לומר שהצליח‬ ‫לרמאות את אביו יצחק‪ .‬אלא האמת היא שאהב אותו מפני שהיו בשורש‬ ‫א'‪ ,‬כי גם עשיו היה במידת הגבורה כאביו‪ ,‬ועבודת ה' שלו היה בעוז‬ ‫ובגבורה ]מיט א רציחה[ הוא לא ויתר על שום ענין במלחמות ה'‪ .‬אבל‬ ‫רבקה אוהבת את יעקב‪ ,‬כי רבקה היתה כולה חסד‪ ,‬ויעקב היה איש תם‬ ‫יושב אהלים‪ ,‬וכל מעשיו היה להרבות בטוב‪ ,‬זקן ויושב בישיבה‪ ,‬ולא‬ ‫הלך לחפש אחר הרע לכלותם‪ ,‬ואילו היה עשיו מצליח בעבודתו ולא‬ ‫היה נכשל‪ ,‬היה מתעלה למדרגה יותר רמה וגבוהה ממה שזכה יעקב‪,‬‬ ‫אבל לא עלתה בידו‪ ,‬ונפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא‪ ,‬והשתמש במידת‬ ‫הגבורה לרציחה כפשוטו ושפיכות דמים רח"ל‪.‬‬ ‫ג‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫‪ äæáå‬מובן עוד‪ ,‬מה דאחז"ל )עי' סוטה יג‪ ,‬א ותרגום יונתן בראשית נ‪ ,‬נג( שראשו‬ ‫של עשיו קבור בחיקו של אביו במערת המכפלה‪ ,‬כי לענין הראש‪,‬‬ ‫דהיינו מהלך המחשבה במוחו היה טוב‪ .‬וגם לענין רגליו של עשיו‬ ‫מצאנו שהיה בהם צד קדושה‪ ,‬כמש"נ )עובדי' א‪ ,‬ו( 'איך נחפשו עשיו‬ ‫נבעו מצפוניו'‪ ,‬ואי' בגמ' )ב"ק ג‪ ,‬ב( דמהא ילפי' דמבעה הוא השן‬ ‫מארבעה אבות נזיקין‪ ,‬אבל לא רגלו‪ ,‬כי היו הרבה ניצו"ק ברגליו‪ ,‬וידו‬ ‫של יעקב אוחזת בעקב עשיו‪ ,‬שמשם יצאו עובדיה הנביא ור"מ ור"ע‬ ‫שהיו בני גרים מזרעו של עשיו‪ ,‬ויצאו מעקביו של עשיו‪ ,‬והם המשיכו‬ ‫תורה וקדושה בעולם‪] .‬אך מ"מ הרגלים לא נקברו במערת המכפלה‪,‬‬ ‫מפני שהרגלים נשארו בעוה"ז‪ ,‬כי היה המשך לרגליו שמזרעו יצאו‬ ‫מאורי התורה‪ ,‬אבל הראש נשאר טמון במערת המכפלה[‪ .‬ועכ"פ הרגלים‬ ‫והראש של עשיו היו טובים‪ ,‬ורק כלי המעשה היו מושחתים בתאוות‬ ‫ורציחות וכו'ב‪.‬‬ ‫‪ ïëáå‬אמנם כן הוא שמתחילה סבר עשיו שזו הדרך הישרה בעבודת ה'‪,‬‬ ‫וגם יצחק ע"ה אהבו‪ ,‬אבל להלכה למעשה יש לנהוג כיעקב אבינו‬ ‫ע"ה‪ ,‬בסור מרע ע"י עשה טוב‪ ,‬ללכת בדרך הבטוחה והסלולה‪ ,‬ולעבוד‬ ‫עבודת השי"ת בלא התגרות ביצה"ר‪ ,‬ולהרבות בטוב בתורה ומצוות‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך‪ ,‬וכדאמרי אינשי‬ ‫שאין מגרשים את החושך במקלות‪ .‬וידוע בשם הרה"ק מקאצק זי"ע‬ ‫שכאשר אדם שובר תאוה נשאר בידו ב' ]חצאי[ תאוות‪ ,‬וכמש"נ )דברים‬ ‫ז‪ ,‬כב( 'לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חיית השדה וגו'‪ ,‬ונאמר‬ ‫)שמות כג‪ ,‬ל( 'מעט מעט אגרשנו וגו'‪] ,‬וע"ע משנ"ת בענין זה בארוכה‬ ‫*ואי' בשם כמה צדיקים‪ ,‬וכן אי' בשם משמואל )פ' תולדות תרע"ד ד"ה ויש להבין(‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק הרבי ר' בונם זצללה"ה שאמר‪ ,‬אל תחשבו שעשו הי' נראה כאיכר‬ ‫מגושם אלא הי' לבוש לבנים ואומר תורה בשלש סעודות‪ ,‬ואיתא במדרשות‬ ‫שלעתיד יבוא עשו וישב בראש כולם ואין מוחה בידו עד שיבוא הקב"ה ובעצמו‬ ‫ישליכהו לחוץ‪ .‬הרי שאף משומרי החומות ומלאכי השרת תהי' נסתרת רשעתו‪,‬‬ ‫ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת כך‪ ,‬בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים עאכו"כ‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫ואמנם לפי"ד אי"צ לומר שהיה הכל שקר‪ ,‬אלא שבאמת היה בו צד טוב ובתחילה‬ ‫היה בעל מעלה‪ ,‬אלא שלבסוף נכשל ונאבד מן העולם‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ד‬ ‫במאמרי חנוכה )מאמר בית יעקב לאש ובית יוסף להבה( שהמחלוקת בין יעקב‬ ‫ויוסף לגבי מנשה ואפרים‪ ,‬שיעקב אבינו ע"ה לשיטתו‪ ,‬ויוסף סבר‬ ‫בשיטה האחרת‪ ,‬וע"כ כ' רש"י בפ' ויצא )ל‪ ,‬כח( שכאשר ילדה רחל את‬ ‫יוסף‪ ,‬משנולד שטנו של עשו‪ ,‬שנאמר 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף‬ ‫להבה ובית עשו לקש'‪ ,‬בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב מבית לבן‪,‬‬ ‫עי"ש‪ .‬והטעם שדוקא יוסף הוא שטנו של עשיו‪ ,‬מפני שהוא בעצם הלך‬ ‫בדרך העבודה של עשיו‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬כי נפל לתוך מצרים בהיותו בן‬ ‫טו"ב שנים‪ ,‬ונצרך להתגבר בגבורה ולהלחם כנגד הרע פנים אל פנים‪,‬‬ ‫ואכן הצליח דרכו ועלה בידו‪ ,‬ונתעלה למדרגות רמות ונפלאות‪ ,‬וע"כ‬ ‫הוא הצד שכנגד להכניע את עשיו וגונדא דיליה‪ .‬והקב"ה בעצמו פסק‬ ‫שהלכה כיעקב‪ ,‬שבחנוכת המזבח ע"י הנשיאים הוקדמו קרבנותיו של‬ ‫אפרים קודם לקרבנותיו של מנשה‪ ,‬עי"ש באריכות[‪.‬‬ ‫נחלת יעקב נחלה בלי מיצרים ‪ -‬עוה"ז וגם עוה"ב‬ ‫‪ åööåøúéå‬הבנים בקרבה וגו'‪ ,‬וברש"י ד"א מתרוצצים זה עם זה ומריבים‬ ‫בנחלת שני עולמות‪ .‬ואחז"ל )תנדב"ז פי"ט וילקו"ש פ' תולדות סי' קיא(‬ ‫שיעקב ועשיו חלקו ביניהם את נחלת שני העולמות‪ ,‬עשיו נטל את‬ ‫העוה"ז ויעקב נטל את העוה"ב‪ ,‬עי"ש‪ .‬ויש להבין דאם העוה"ז הוא‬ ‫חלקו של עשיו‪ ,‬האיך מותר לנו ליהנות מהעוה"ז כלל‪ .‬דבשלמא כדי‬ ‫חיותינו לחם לאכול ובגד ללבוש‪ ,‬מובן שזה כדי חיותו‪ ,‬וזה אינו בגדר‬ ‫'הנאת עוה"ז'‪ ,‬אבל הקו' היא על אודות שאר הנאות ותענוגות בני אדם‪,‬‬ ‫וכאשר השי"ת משפיע עשירות והרחבה‪ ,‬האיך מותר לנו ליהנות מן‬ ‫העוה"ז‪ ,‬ולכאו' היה לנו לבקש רשות מעשיו בכל פעם שרוצים ליהנות‬ ‫מחלקו‪ .‬והקו' היא על יעקב אבינו בעצמו‪ ,‬שנאמר בו )בראשית ל‪ ,‬מג( 'ויפרץ‬ ‫האיש מאוד מאוד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים'‪,‬‬ ‫שנתברך בעשירות גדולה‪ ,‬נחלה בלי מצרים‪.‬‬ ‫הקשה כן החיד"א )ראש דוד פרשת צו ו שמחת הרגל בהמ"ז ד"ה ארץ חמדה(‬ ‫‪øáëå‬‬ ‫והביא לתרץ בשם מהר"ש פרימו‪ ,‬דהנה אחז"ל )שבת פח‪ ,‬ב( תנאי‬ ‫התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שאם ישראל מקבלים את התורה מוטב‬ ‫ואם לאו אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו‪ ,‬וא"כ אף דיעקב אבינו‬ ‫ה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫נתרצה שהעוה"ז יהיה חלקו של עשיו‪ ,‬מ"מ אילו לא היו בנ"י מקבלים‬ ‫את התורה היה העולם חרב‪ ,‬ונמצא שהעולם קיים רק מחמת בנ"י‬ ‫שקיבלו את התורה‪ ,‬והו"ל כדין מציל מזוטו של ים משלוליתו של נהר‬ ‫דהרי אלו שלו‪.‬‬ ‫‪ ùéå‬להביא מקור לזה מהגמ' )ב"ק לח‪ ,‬א( עה"פ 'עמד וימודד ארץ ראה‬ ‫ויתר גוים' שבזמן מתן תורה כאשר אומות העולם לא קיבלו התורה‬ ‫ולא קיימו ז' מצוות בני נח‪ ,‬עמד והתיר ממונן לישראל‪ .‬ובזה יל"פ‬ ‫הפסוק )בראשית כז‪ ,‬כח( 'ויתן לך מטל השמים ומשמני הארץ וגו'‪ ,‬ולכאו'‬ ‫איך ברכו בעוה"ז שהוא חלקו של עשיו‪ ,‬לזה הביא המדרש )פס"ו‪ ,‬ג( מטל‬ ‫השמים זו מקרא‪ ,‬ומשמני הארץ זו משנה‪ ,‬דגן זה תלמוד‪ ,‬תירוש זה‬ ‫אגדה‪ ,‬דהיינו כי בכח תורתו של יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬שייך אליו הכל‪ .‬ולזה‬ ‫אמר לו‪ ,‬ויתן 'לך' משלך‪ ,‬דבאמת מקבלת התורה ואילך העוה"ז שייך‬ ‫ליעקב‪ .‬וכן י"ל בפרשת וזאת הברכה‪ ,‬שמרע"ה בירך את בנ"י לפני‬ ‫מותו‪ ,‬ובירכם ברכות של עוה"ז‪ ,‬ממגד שמים מטל וגו' וממגד ארץ‬ ‫ומלואה וגו'‪ ,‬ועוד הרבה‪ ,‬והלא עוה"ז הוא חלקו של עשיו ואיך בירך‬ ‫משה את בנ"י‪ ,‬לזה הקדים משה ואמר 'ה' מסיני בא וזרח משעיר למו‬ ‫הופיע מהר פארן וגו' )דברים לג‪ ,‬א( כלומר שעי"ז שבנ"י קיבלו את התורה‬ ‫ואומות העולם סירבו‪ ,‬לכן נחשבים בנ"י כמציל מזוטו של ים‪ ,‬וה' עמד‬ ‫והתיר ממונם לישראל‪.‬‬ ‫‪ ãåòå‬תירץ החיד"א דבנ"י נהנין בעוה"ז מכח השבת‪ ,‬והיינו דהנה אי'‬ ‫בזוה"ק )ח"ב סג‪ ,‬ב ושם פח‪ ,‬א וח"ג קמד‪ ,‬ב( ששבת קודש מקור הברכה‪,‬‬ ‫ומיניה מתברכין כל שיתא יומין‪ ,‬וכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא‬ ‫שביעאה תליין‪] .‬ובאוה"ח הק' )בראשית ב‪ ,‬ג( כתב יתר על כן‪ ,‬שהשבת‬ ‫הוא המקיים העולם כל ששת ימים‪ ,‬ואחר עבור ששת ימים יבא שבת‬ ‫אחרת ויחייהו ויקיימהו עוד ששת ימים אחרים וכו'‪ ,‬עיי"ש[‪ ,‬והרי שבת‬ ‫הוא מעין עוה"ב‪ ,‬נמצא כל השבוע אוכלים ונהנין מהעוה"ב‪ ,‬ואי"ז חלקו‬ ‫של עשיו‪ ,‬ואיתא בספר נגיד ומצוה להאריז"ל וכ"ה במשנת חסידים‪,‬‬ ‫שאע"פ שיאכל בשבת יותר מהצורך‪ ,‬אינו הולך לחיצונים כמו בימות‬ ‫החול‪ ,‬אלא כולו נבלע באיברים‪ ,‬הרי שגם אכילת השבת הוא כולו‬ ‫רוחני‪ ,‬ובליקו"מ )פ' קכה( כתב על מאכלי שבת‪ ,‬שהיא כולה אלוקות‬ ‫נועם התורה‬ ‫ו‬ ‫וכולה קודש‪ ,‬הרי שגם הגשמי של שבת כולו רוחני‪ ,‬וה"ה כח השפעתה‬ ‫לששת ימי המעשה כולו רוחני ועולם‪-‬הבא'דיג‪ .‬ובזה יל"פ הפסוק )ישעי'‬ ‫נח‪ ,‬יד( 'אז תתענג על ה' וגו'‪ ,‬והאכלתיך נחלת יעקב אביך'‪ ,‬דהיינו שע"י‬ ‫שמירת שבת ועונג שבת האדם נהנה גם בימות החול מנחלתו של יעקב‬ ‫שהוא העוה"בג‪.‬‬ ‫‪ î"÷ôðäå‬בין ב' התירוצים הללו הוא‪ ,‬אם אומות העולם מותרים ליהנות‬ ‫מהעוה"ז או שצריכים לבקש רשות מאתנו‪ ,‬דלפי התי'‬ ‫הראשון‪ ,‬שבמתן תורה קיבלו בנ"י את חלקו של עשיו‪ ,‬בודאי צריכים‬ ‫הם לקבל רשות מאתנו‪ .‬אמנם להתי' השני שבנ"י ניזונין ממקור הברכה‬ ‫של שבת קודש‪ ,‬נמצא שכל הנאת בנ"י הוא מחלקם מעוה"ב‪ ,‬אבל בני‬ ‫עשיו יש להם עדיין חלקם בעוה"ז‪.‬‬ ‫‪ ãåòå‬תירוץ שלישי י"ל בענין זה‪ ,‬דהנה בזוה"ק )ח"ב קנז‪ ,‬א( מקשה‪ ,‬איך‬ ‫אדם מישראל שאינו בארה"ק יכול לברך ברהמ"ז‪ ,‬שהרי אינו יכול‬ ‫לברך ולומר 'על הארץ הטובה אשר נתן לך'‪ ,‬ומת' שארץ ישראל הוא‬ ‫נקודה אמצעית שהוא מרכז העולם‪ ,‬וכל שפע טוב וכל המזון וההספקה‬ ‫שבעולם נשפע וניזון מאר"י‪ ,‬עי"ש‪ .‬ועד"מ אמרו דהנה ארץ ישראל גבוה‬ ‫מכל הארצות )קדושין סט‪ ,‬ב( וכדוגמת כלי מלא ברכת ה'‪ ,‬אשר עולה על‬ ‫גדותיו ונשפך לצדדים‪ ,‬כך כל השפע מושפע ויורד משם לכל הארצות‪,‬‬ ‫וע"ד דאי' בגמ' )תענית י‪ ,‬א( אר"י שותה תחילה ואח"כ כל העולם‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ובזה יל"פ הטעם שאסור לאכול ולשתות קודם קידוש‪ ,‬ואפי' מעט מים אסור‬ ‫לכתחי'‪ ,‬ולכאו' צריך להבין מ"ש משאר מצוות שאין איסור בשתיית מים קודם‬ ‫קיום המצוה‪ ,‬ואפי' מ"ע דאו' מותר באכילת ארעי פחות מכביצה וכדו'‪ .‬ומה‬ ‫החומרא כ"כ באכילה ושתיה קודם קידוש‪ .‬ובשו"ע הרב )סי' רעא סעי' ט( ביאר‬ ‫שהוא משום שעיקר מצוות קידוש הוא בתחילת זמנו סמוך לכניסת השבת‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫ועדיין צריך להבין דבשתיית מעט מים אין עיכוב כ"כ‪ .‬אמנם להנ"ל מובן שכיון‬ ‫שקודם קידוש כל העוה"ז הוא חלקו של עשיו‪ ,‬כי ההשפעה של השבת שעברה‬ ‫לכל שתא יומין כבר נסתיים בסיום ימות החול‪ ,‬ומאידך עדיין לא קידש את‬ ‫השבת‪ ,‬והוא במצב בנתיים‪ ,‬ורק אחר שקידש על היין וקיים 'זכור את יום השבת‬ ‫לקדשו'‪ ,‬אז מגלה דעת שאין לו חלק בחלקו של עשיו‪ ,‬וממילא מקבל את חלק‬ ‫יעקב שהוא מעין עוה"ב‪.‬‬ ‫ז‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ואין לך אדם מישראל שאין לו ד' אמות בארץ ישראל‪) ,‬עי' תוס' ב"ב מד‪,‬‬ ‫ב ד"ה אלא(‪] ,‬וי"ל בדרך צחות שכאשר משולחים נוסעים מאר"י לחו"ל‬ ‫לקבץ מעות עבור הכנסת כלה וכדו'‪ ,‬הם באים להחזיר אבידה לבעליה‪,‬‬ ‫כי באמת הכל שייך לבני אר"י‪ ,‬אלא שהשפע נתפשט לבני חו"ל[‪ .‬והנה‬ ‫ארץ ישראל בודאי שייכת לבנ"י )עי' במאמרינו לפ' לך לך ה' טעמים לכך( ונמצא‬ ‫שבנ"י נהנים מחלקם מארץ ישראל‪.‬‬ ‫בגמ' )שבת קיט‪ ,‬א(‬‫‪ ùéå‬להוסיף בדרך רמז שג' תירוצים הללו מרומזים‬ ‫עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין‪ ,‬בשביל שמעשרין וכו'‪,‬‬ ‫עשירים שבבבל במה הן זוכין‪ ,‬בשביל שמכבדין את התורה‪ ,‬ושבשאר‬ ‫ארצות במה הן זוכין‪ ,‬בשביל שמכבדין את השבת‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו דקו'‬ ‫הגמ' שהאיך עשירים זוכים לעשירות‪ ,‬הלא כל העוה"ז הוא חלקו של‬ ‫עשיו‪ ,‬ולזה אמר עשירים שבארץ ישראל ומכח זה בודאי יש להם‬ ‫חלק בעוה"ז‪ ,‬וכאשר הם מעשרין עי"ז נתהוה להם קנין חזק בקדושת‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬ומתרבה להם השפע ביותר‪ .‬ועשירים שבחו"ל שאינם‬ ‫באר"י במה זוכין‪ ,‬וע"ז התי' בשביל שמכבדין את התורה‪ ,‬היינו מפני‬ ‫שהם כמצילים בזוטו של ים כנ"ל‪ .‬ועשירים שבשאר ארצות‪ ,‬שמכבדין‬ ‫את השבת‪ ,‬ונמצא שהם נהנים בעוה"ז כל השבוע מחלק השבת שהוא‬ ‫מעין עוה"ב‪.‬‬ ‫יעקב ועשיו האמורים בפרשה – יעדער מיט זיין אייגינע פרשה‬ ‫‪ àîåéñìå‬דמילתא יל"ע למה היו יעקב ועשיו מריבין בנחלת שני‬ ‫עולמות‪ ,‬וכי אין די מקום בעולם לשניהם‪ .‬ויתכן לומר דפליגי‬ ‫בדרכי קנין העולמות‪ ,‬שעשיו סבר שאי אפשר לזכות לשני עולמות‪ ,‬או‬ ‫שאדם יהיה שקוע בכל התאוות והבלי עוה"ז‪ ,‬או שיזכה לחיי העוה"ב‪,‬‬ ‫כי אי אפשר לשניהם‪ ,‬ולפי דעתו מי שרוצה לזכות לעוה"ב צריך להיות‬ ‫פרוש מהעוה"ז לגמרי ולא יהיה לו שום חלק בו‪ ,‬ואשר ע"כ בחר‬ ‫בעוה"ז לחלקו‪ .‬אבל יעקב אבינו ע"ה ידע האמת שאפשר לקיים שניהם‪,‬‬ ‫שאפשר לבחור בעוה"ב‪ ,‬ועכ"ז לחיות חיי העוה"ב בזה העולם בבחי'‬ ‫עולמך תראה בחייך‪ ,‬ותורה וגדולה יתאחדו על שולחנך‪ ,‬שלוקח את כל‬ ‫עניני גשמיות ועוה"ז ומקדשו‪ ,‬בכל דרכיך דעהו ובאכילה ושתיה וכו'‪,‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ח‬ ‫שהכל יהיה קודש לה'‪ .‬והראיה לזה הוא מהשבת קודש‪ ,‬שהוא מעין‬ ‫עוה"ב‪ ,‬ועכ"ז יש מצוה לענג את השבת באכילה ושתיה וכו'‪ ,‬וסבר יעקב‬ ‫שאפשר לשלב את שניהם‪ ,‬בבחי' 'לבי ובשרי ירננו אל קל חי'‪ ,‬ועל‬ ‫הדבר הזה היה עשיו מריב עמו‪ .‬ואמנם עשיו נשאר רק עם העוה"ז‪,‬‬ ‫ויעקב בחר לו לחלקו את העוה"ב ואולם בד בבד עם העוה"ז‪ ,‬בבחי'‬ ‫אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב בחיי העוה"ז כנ"ל‪.‬‬ ‫‪ øúéáå‬ביאור‪ ,‬יבואר הענין בנפש האדם עצמו‪ ,‬כי אצל כל נפש מישראל‪,‬‬ ‫טמון בתוכו נפש יעקב ועשיו‪ ,‬יעקב שהוא העיקר נמצא בחלל‬ ‫ימין שבלב‪ ,‬ועשיו בחללו השמאלי‪' ,‬ויתרוצצו הבנים בקרבו'‪ ,‬מלחמה‬ ‫תמידית‪ ,‬זה מפרכס להעלותו לענינים רוחניים ולתורה ומצוות‪ ,‬וזה‬ ‫מפרכס להורידו לע"ז ולעניני גשמיות וכו'‪ ,‬אבל יד יעקב שהוא חלק‬ ‫אלוק ממעל אוחזת בעקב עשיו‪ ,‬ואינו מניחו ללכת אחרי שרירות לבו‬ ‫ותאוות הגשמיות‪ ,‬ומנסה להתגבר עליו ולנצחו‪.‬‬ ‫‪ äãå÷ðäå‬הפנימית שבלב כל נפש מישראל‪ ,‬היא נחלת יעקב שבקרבו‪,‬‬ ‫שלעולם לא תכבה ולא תפסק‪ ,‬בכל מצב שאדם נמצא בו‪,‬‬ ‫וכמו שדרשו רז"ל )סנהדרין לז‪ ,‬א( עה"פ 'וירח את ריח בגדיו' )כז‪ ,‬כז( אל‬ ‫תקרי בגדיו אלא בוגדיו‪ ,‬שאפי' הבוגדים בישראל מעלים ריח טוב‪,‬‬ ‫עיי"ש דברים מבהילים‪ ,‬שזה אמור אפי' על אלו הבוגדים כיוסף‬ ‫משיתא ויקים איש צרורות‪ .‬הרי שגם חלק עשיו הנמצא באדם‪ ,‬מעלה‬ ‫ריח טוב לפני הקב"ה‪) ,‬ועי' משנ"ת בענין זה באריכות בפרשת וישלח‪ ,‬שכח השבת‬ ‫קודש לעורר ענין זה(‪.‬‬ ‫‪ åäæå‬שאמרו במדרש )ב"ר סו‪ ,‬ג( עה"פ 'ויתן לך אלקים'‪ ,‬ויתן לך אלוקותו‬ ‫עמו‪ ,‬ר"ל שכיון שבירכו מטל השמים ומשמני הארץ‪ ,‬בירכו ג"כ‬ ‫שגם בהשפעות הגשמיות יהיה בו אלוקות ויוכל לקדשם ולהעלותם‪ ,‬ועוד‬ ‫בירכו שיזכה להשתמש גם בהשפעות הגשמיות רק לצורך גבוה‪.‬‬ ‫סיבת אהבת יצחק אע"ה לעשיו הרשע‬ ‫'‪ áäàéå‬יצחק את עשיו כי ציד בפיו' )כה‪ ,‬כח( וכבר תמהו רבים‪ ,‬איך‬ ‫אהב יצחק את עשיו הרשע‪ ,‬ומדוע חפץ ליתן את הברכות‬ ‫ט‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫לעשיו ולא ליעקב‪ .‬וברש"י הביא מדרשו‪ ,‬כי ציד בפיו של עשו‬ ‫שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו‪ .‬ומשמע שעשיו הצליח להוליך שולל‬ ‫את יצחק שלא ידע שהוא רשע‪ .‬וגם ברש"י עה"פ 'ויחרד יצחק‬ ‫חרדה גדולה'‪) ,‬כז‪ ,‬לג( שראה גיהנום פתוחה מתחתיו‪ ,‬משמע שעד‬ ‫עתה לא ידע שהוא רשע‪ ,‬והוא תמוה איך יתכן שהצליח להטעות‬ ‫אותו כ"כ‪.‬‬ ‫‪ áúëå‬האוה"ח הק' עה"פ 'ויהי כי זקן יצחק וגו' )כז‪ ,‬א( שהטעם שיצחק‬ ‫היה חפץ לברך עשיו הרשע‪ ,‬כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך‬ ‫למידת הטוב ויטיב דרכיו‪ ,‬כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע‪ ,‬והיה‬ ‫משתדל עמו להטיב‪ ,‬עי"ש‪ .‬ולפי"ז נמצא שבאמת יצחק לא טעה‪ ,‬וכבר‬ ‫מתחילה ידע שעשיו הוא רשע‪ ,‬אלא שבכל זאת רצה לקרבו כדי‬ ‫להחזירו למוטב‪ ,‬וכמשחז"ל )סוטה יז‪ ,‬א( לעולם תהא שמאל דוחה וימין‬ ‫מקרבת‪ .‬ומשום כך אהב אותו‪ ,‬כי היה מקוה שכשיאהב אותו יעורר‬ ‫את אהבתו של עשיו אליו כמש"נ )משלי כז‪ ,‬יט( 'כמים הפנים לפנים כן‬ ‫לב האדם לאדם'‪ ,‬ועי"ז יחזירנו למוטב שייטיב עשיו את דרכיו מפני‬ ‫אהבתו את אביו‪.‬‬ ‫‪ åäæå‬סימן לבנים ולימוד גדול לדורות‪ ,‬שכל התפקיד המוטל על האב‬ ‫לחנך את בנו‪ ,‬הוא רק כל זמן שעדיין יש בכוח האב לחנכו‬ ‫ולהשפיע עליו‪ ,‬כאשר הבן עדיין בגדר מקבל‪ ,‬אבל כאשר גדל הנער‬ ‫וכבר אינו מקבל מרות של חינוך‪ ,‬אזי מכאן ואילך צריך רק לקרב את‬ ‫הבן ולאהבו ללא תנאי‪ ,‬ואז אולי יש תקוה שבכח ימין מקרבת ובאהבה‬ ‫אמיתית יעורר לבו לשוב למוטב‪.‬‬ ‫‪ ïéðòå‬זה נלמד מהפסוק 'ויגדלו הנערים וגו' ויאהב יצחק את עשיו וגו'‬ ‫)שם כה‪ ,‬כז(‪ ,‬שבודאי יצחק אבינו עשה כל מה שבכוחו לחנך גם‬ ‫את עשיו הרשע‪ ,‬אולם כל זה היה רק עד שגדל הנער‪' ,‬ויגדלו הנערים'‬ ‫ומאז ואילך כשכבר אין בידו לחנכו‪ ,‬התחיל לאהוב אותו אהבה ללא‬ ‫תנאי‪ ,‬ותקותו היתה שעי"ז יחזור למוטב‪] .‬ואמנם יש להדגיש שכלל זה‬ ‫הוא באופן שהוא רגוע ואינו מזיק לאחרים‪ ,‬אבל אם הוא מזיק ומדבר‬ ‫נועם התורה‬ ‫י‬ ‫דברי הבל ועושה מעשים שעלולים לגרום קרירות לאחרים רח"ל‪ ,‬אז‬ ‫צריך להקהות את שיניו ולהשקיטו[ד‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪ ïôåàáå‬אחר כתב בספר החיים להגה"ק רבי חיים אחי המהר"ל זצ"ל‪,‬‬ ‫שאף שידע יצחק שעשיו הוא רשע‪ ,‬בכל זאת רצה לברכו‪ ,‬כי‬ ‫רצה שהברכות לבניו יחולו גם אם יתנהגו ח"ו בדרכו של עשיו ויעשו‬ ‫כמעשיו‪ .‬ולכן סיבב הקב"ה שיהיה יצחק מברך את יעקב ויהא מכוין‬ ‫בברכותיו אל עשיו‪ ,‬דהנה מידת הדין מקטרג ואומר מה נשתנו אלו‬ ‫מאלו‪ ,‬ולמה יזכו אלו לברכת יעקב אביהם‪ ,‬והם אינם עושים רק מעשה‬ ‫עשיו‪ .‬ואשר על כן אם היה מכוין אל יעקב לא היתה הברכה מתקיימת‬ ‫בזרעו אלא א"כ יעשו כמעשה יעקב שנתכוין אליו יצחק‪ .‬אבל עכשיו‬ ‫שנתכוין לעשיו‪ ,‬עכ"פ אין מעשיהם גרועות יותר ממעשה עשיו הרשע‬ ‫שנתכוין אליו יצחק בברכתותיו‪ ,‬והיה ג"כ סיבה שעיקר אותה ברכה לא‬ ‫תבוא ליעקב רק ע"י תחבולה ומרמה‪ ,‬להורות שברכה זו יתקיים בזרעו‬ ‫אפי' אם ילכו בדרך עקבה ומרמה‪) .‬וע"ע בספה"ק בארות המים ד"ה ויעתר לו(‪.‬‬ ‫דלכן תהיה הגאולה לעת"ל בזכות יצחק אבינו כדאי' בגמ' )שבת‬ ‫‪ì"éå‬‬ ‫פט‪ ,‬ב( שכאשר יאמר הקב"ה לאבות 'בניכם חטאו' ישיב יצחק‬ ‫ויאמר אם אתה סובל את כולם מוטב‪ ,‬ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך‬ ‫וכו'‪ .‬וי"ל שרק יצחק יש בכוחו להמליץ כך על בנ"י‪ ,‬כי אף הוא ריחם‬ ‫על בנו עשיו הרשע‪ ,‬וכן אי' בספה"ק באר מים חיים‪ ,‬שיצחק אהב את‬ ‫ד‪ .‬ולדאבון לב ענין זה מצוי בדורינו השפל‪ ,‬ה' ירחם‪ ,‬וצריך להתאמץ לקרב גם את‬ ‫הבנים הנחשלים באהבה ללא שום תנאי‪] .‬כנ"ל באופן שאינו מזיק לאחרים[‪.‬‬ ‫אמנם יש להבהיר שהרבה עשו כנ"ל וביניהם גדולי עולם‪ ,‬ואעפ"כ לא הצליחו‬ ‫רח"ל‪ ,‬וע"ז נאמר בהדי כבשי דרחמנא למה לך‪ .‬וצריך לדעת שיש בזה חשבונות‬ ‫שמים‪ .‬וכן מבואר בספה"ק הסיבה שישמעאל ועשיו יצאו מהאבות הק'‪ ,‬כי היו‬ ‫הפסולת והזוהמא שיצאו מהם מכח תרח אביהם וגונדא דילי'‪ ,‬כדי שיעקב יהיה‬ ‫מטתו שלמה ובניו יהיו נקיים וזכים‪ ,‬כזהב שאין בו סיגים‪ .‬וגם בדורינו ראינו‬ ‫אנשים יראים ושלמים שעשו כל מה שבידם‪ ,‬ועכ"ז יצאו מהם בנים שאינם‬ ‫מהוגנים רח"ל‪ ,‬ובודאי יש בזה חשבונות שמים ואין אתנו יודע עד מה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫עשיו כי ציד בפיו‪ ,‬ר"ל בפיו של יצחק כלפי מעלה‪ ,‬כדי לעורר אהבת‬ ‫ה' על כלל ישראל‪ ,‬וגילה בזה כי אב אוהב את בנו אהבת עולם שאינה‬ ‫תלויה בדבר וללא שום תנאי‪ ,‬ומה גם אחר שבירך את יעקב על דעת‬ ‫עשיו‪ ,‬בודאי שבנ"י המה ראויים לברכה בכל מצב שהוא וללא שום‬ ‫תנאי‪ ,‬ואין לעשיו שום שליטה על יעקב ובניו כי ברוך הוא‪.‬‬ ‫‪ ì"éåòå‬שיצחק באמת ידע בעשיו שהוא רשע‪ ,‬אך בכל זאת אהב אותו‪,‬‬ ‫כי היה לו מידה טובה א' בשלימות‪ ,‬והיא מצות כיבוד אב‪,‬‬ ‫וקיוה יצחק שבכח הנקודה טובה הזאת שבו יוכל לחזור למוטב‪ .‬וכמ"ש‬ ‫בנוע"א )פ' וישב ד"ה א"י וישב ב'( עה"פ 'אך טוב וחסד ירדפוני וגו' וזל"ק‪,‬‬ ‫לכאו' אינו מובן מלת 'ירדפוני' שלשון רדיפה שייך כמי שבורח ורודפים‬ ‫אותו‪ .‬אך הענין הוא דהנה יש בנ"א שמעשיהם מקולקלים‪ ,‬רק מחמת‬ ‫שיש בהם איזה מדה טובה מצד הטבע‪ ,‬דהיינו שהוא לב טוב גומל חסד‬ ‫ועושה טובות עם בנ"א‪ ,‬זה מועיל להם שחוזרים למוטב‪ .‬וז"ש דוד 'אך'‬ ‫הוא לשון מיעוט‪ ,‬ר"ל המעט הטוב והחסד שבי‪ ,‬זה 'ירדפוני כל ימי‬ ‫חיי ושבתי כו'‪ ,‬שאשב בבית ד' לאורך ימים‪ ,‬ע"כ‪ .‬וז"ש 'ויאהב יצחק‬ ‫את עשיו'‪ ,‬שאהב אותו 'כי ציד בפיו' מחמת הנקודה הטובה שבו‪ ,‬שקיוה‬ ‫שעי"ז יחזור למוטב‪ .‬ובאמת פעל יצחק אבינו ע"ה שבזכות שהיה לעשיו‬ ‫מידה טובה א'‪ ,‬יצאו ממנו כמה פירות טובים‪ ,‬הנביא עובדיה ובני בניו‬ ‫של המן שלמדו תורה בבני ברק‪ ,‬שמעיה ואבטליון ור"ע ור"מ וכו'‪.‬‬ ‫סגולת פרשת תולדות – שלשת האבות רואים אלו את אלו‬ ‫‪ äðä‬פרשה זו כחה גדול ורב כי נתייחד פרשתא דא אשר כל שלשת‬ ‫האבות נמצאים כאן בחיי חיותם בבת א'‪ ,‬ובשאר פרשיות לא‬ ‫מצאנו כל הג' אבות יחד בפרשה אחת‪ ,‬וכמו שפירש"י עה"פ 'מן האדום‬ ‫האדום הזה' )בראשית כה‪ ,‬ל( שבאותו היום מת אברהם‪ ,‬שלא יראה את עשו‬ ‫בן בנו יוצא לתרבות רעה‪ ,‬ואז היה יעקב אבינו ע"ה בן י"ג שנים‪ ,‬כמ"ש‬ ‫רש"י עה"פ 'ויגדלו הנערים' )שם כה‪ ,‬כז( שכ"ז שהיו קטנים לא היו נכרים‬ ‫במעשיהם‪ ,‬ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם‪ ,‬כיון שנעשו בני שלש‬ ‫עשרה שנה‪ ,‬זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לע"ז‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫יב‬ ‫‪ øàåáîå‬שבפרשה זו 'אלה תולדות יצחק בן אברהם'‪ ,‬כל הג' אבות היו‬ ‫בחיים‪ ,‬וממילא כחם גדול ביותר‪ ,‬כדאי' בגמ' )ב"מ פה‪ ,‬א( אר"פ‬ ‫אר"י כל שהוא תלמיד חכם ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח‪ ,‬שוב אין תורה‬ ‫פוסקת מזרעו לעולם‪ ,‬שנאמר ואני זאת בריתי וגו'‪ ,‬לא ימושו מפיך ומפי‬ ‫זרעך וגו'‪ ,‬ובתוס' )כתובות סב‪ ,‬ב וב"ב נט‪ ,‬א ד"ה החוט( כתבו‪ ,‬דדייקא כששלשתן‬ ‫ראו זה את זה‪ ,‬ועליהם נאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק‪ ,‬ע"כ‪,‬‬ ‫נמצא שעיקר כח האבות שהכינו הדרך לזרעם אחריהם לדורות עולם‪,‬‬ ‫מונח בפרשה זו‪ ,‬שכאן המקום לההבטחה שלא תמוש התורה מזרענו‪.‬‬ ‫‪ ãåòå‬איתא בגמ' )שם ע"ב( אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי‪ ,‬יומא חד‬ ‫ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא‪ ,‬אמר ליה מאי טעמא נגה ליה‬ ‫למר‪ ,‬אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידיה ומצלי ומגנינא ליה‪,‬‬ ‫וכן ליצחק וכן ליעקב‪ ,‬ולוקמינהו בהדי הדדי‪ ,‬פי' מדוע אין מעמידם‬ ‫להתפלל כולם יחד‪ ,‬סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה‬ ‫ע"כ‪ ,‬הרי שאין מניחים להם להתחבר יחדיו‪ ,‬דאילו כן היו מרבים‬ ‫בתפילה ובכח גדול זה יבקשו על ביאת המשיח קודם זמנו‪ ,‬ובשבת זו‬ ‫אשר כוחות ג' האבות מתחברים יחדיו‪ ,‬ממילא הוא זמן מסוגל להחיש‬ ‫את הגאולה ולכל ההשפעות טובות‪ .‬ועל כגון דא יש להמליץ דברי הגמ'‬ ‫)ברכות טז‪ ,‬ב( אין קורין אבות אלא שלשה‪ ,‬דהיינו שהכח של האבות לדורות‬ ‫הוא בעיקר בהצטרף הכוחות של כל השלשה יחדיו‪) .‬ועי' משנ"ת במאמרי ל"ג‬ ‫בעומר מאמר ותגזר אומר ויקם לך(‪.‬‬ ‫‪ úòìå‬כזאת הזמן מוכשר ביותר להתחבר לאבוה"ק ולהתקשר בשורשם‪,‬‬ ‫שהרי האבות הם השורש והמקור של כאו"א מישראל‪ ,‬והקירבה‬ ‫שבינינו הוא כמו אב לבן‪ ,‬וכבר ביארנו שהדרך הקרוב והקל וגם התמידי‬ ‫ביותר להתקשר אל האבות הוא באמצעות ג' תפלות שבכל יום‪ ,‬שהרי‬ ‫תפלות אבות תקנום‪ ,‬והוא כח גדול ונפלא )עי' משנ"ת בזה במאמרינו בפ' וירא‬ ‫עי"ש(‪ .‬וזהו יסוד גדול שמי שמקשר א"ע לשורש‪ ,‬הרי הוא בטל לגמרי‬ ‫אל שורשו ומקורו‪ ,‬ומקבל את כל הכוחות והמהות של השורש‪.‬‬ ‫‪ ùéå‬להביא ראי' לזה עפ"י הלכה‪ ,‬דהנה כתב הטור )או"ח סי' תנה( שהרבה‬ ‫נוהגין שלא ליתן מלח באפיית המצות‪ ,‬וכן נוהגין בכל אשכנז‪ ,‬וכתב‬ ‫יג‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫הטור דאין טעם ברור לאוסרו ומ"מ אין לשנות משום ואל תיטוש תורת‬ ‫אמך‪ .‬ובחדושי הגהות מהרל"ח שעל גליון הטור‪ ,‬הקשה דהלא הטור‬ ‫עצמו כתב )סי' תסב( דמי מלח הוי בכלל מי פירות‪ ,‬ומי פירות אסור ללוש‬ ‫בהם מצות‪ ,‬וא"כ יש לאסור מדינא ליתן מלח במצות‪ ,‬וא"כ למה כתב‬ ‫הטור דאין טעם ברור לאוסרו‪ .‬ותי' דמי מלח הוי בכלל מי פירות ולא‬ ‫מי פירות ממש‪ ,‬כלומר דכל שאין המלח עם מים הוי בכלל מי פירות‪,‬‬ ‫אבל כשהמלח עם מים‪ ,‬הרי הוא חוזר להיות מים ממש‪ ,‬כי היות ששורש‬ ‫המלח הוא במים‪ ,‬לכן אם מערבים אותו במים הוא מאבד את הכח‬ ‫העצמי וחוזר להיות מינו כמים ממש ולא כמי פירות‪.‬‬ ‫‪ æ"éòëå‬מצאנו במשנה )תרומות פ"ט מ"ז( שתילי תרומה שנטמאו אם חזר‬ ‫ושתלן טהרו‪ ,‬והיינו שכיון שהוא חוזר לשורשו הוא חוזר להיות‬ ‫כאדמתו והוא טהור‪ .‬וכן כשאדם מישראל מתקשר לאבות הק' הוא חוזר‬ ‫לשורשו‪ ,‬וזוכה לקבל את הכוחות והקדושה של השורש‪ ,‬וזכותם יעמוד‬ ‫לו להרבות בטוב ולעזוב את כל הבלי עוה"ז ויהפך להיות כולו טהור‪.‬‬ ‫‪ äîëå‬קילורין הם לעינים דברי הרמב"ן בפרשת שמות‪ ,‬עה"פ 'זה שמי‬ ‫לעולם וזה זכרי לדור דור' )שמות ג‪ ,‬טו( וזל"ק‪ ,‬יחזור אל אלקי‬ ‫אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב‪ ,‬כי לא לעולם ישכח ברית אבות‪ ,‬וכל‬ ‫הדורות כאשר יזכירו 'אלקי אברהם יצחק ויעקב' ישמע קל ויענם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ואם המזכיר שמותם כך‪ ,‬כ"ש מי שמתדבק בהם‪ ,‬ובפרט באמצעות הג'‬ ‫תפלות‪ ,‬בודאי ישמע קל ויענהו‪ ,‬ויביא גואל לבני בניהם בב"אה‪.‬‬ ‫ויתן לך ויחזור ויתן – ביאור הברכה בכמה אנפין‬ ‫‪ ïúéå‬לך האלקים וגו'‪ ,‬וברש"י הביא מהמדרש )ב"ר סו‪ ,‬ג( יתן ויחזור ויתן‪.‬‬ ‫ולכאו' צ"ב איזה צורך יש בנתינת שתי פעמים‪ ,‬הרי השי"ת הטוב‬ ‫ה‪ .‬כק"ז הרה"ק הרמ"ם זי"ע מלעלוב היה אומר כמ"פ בקול רם קודם תפלתו מתוך‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬דאווינען דאווינען דאווינען‪ - ,‬ועי' בספר מגיד תעלומה‬ ‫מהרה"ק בעל בני יששכר זי"ע )עמ"ס ברכות כו‪ ,‬ב( וז"ל‪ ,‬תפלות אבות תקנום‪,‬‬ ‫קיבלתי שזהו מה שהתפלה נקראת בלשוננו דאוונין‪ ,‬הוא לשון דאבינו‪ ,‬היינו מן‬ ‫תקנת אבותינו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫יד‬ ‫והמטיב ביכולתו ליתן הכל במידה גדושה בפעם אחת ומדוע יחזור ויתן‪.‬‬ ‫וי"ל בזה בכמה אופנים‪.‬‬ ‫א‪ úåèùôá .‬הכוונה של 'יתן ויחזור ויתן' מורה על השפעה וברכה בלא‬ ‫שיעור וקיצבה‪ ,‬שכסדר מוסיף ליתן ותמיד מתחדש והולך‬ ‫יותר ויותר‪ .‬כמעיין המתגבר שמלבד שההשפעה אינה פוסקת לעולם‪ ,‬גם‬ ‫ניתוסף בו כח יותר ויותר בהורקת ברכה עד בלי דיו‪] .‬ואכן כן הוא‬ ‫ברכת השבת שהיא נחלת יעקב שקיבל ברכת 'ויתן לך'‪ ,‬הוא נחלה בלי‬ ‫מצרים ובלי גבול[‪.‬‬ ‫ב‪ ã"éôò .‬הרה"ק הנועם אלימלך בשם אחיו הרבי ר' זושא )פ' בהר( עה"פ‬ ‫'וצויתי את ברכתי וגו'‪ ,‬שהשי"ת משפיע תמיד שפע מטובו‬ ‫לצרכי בנ"א‪ ,‬ודרך השפע הוא שלא להפסיק כלל‪ ,‬אלא כשהאדם נופל‬ ‫ממדריגתו ואין לו בטחון בהשי"ת הזן ומפרנס בלי הפסק‪ .‬אז עושה‬ ‫האדם ע"י מחשבתו פגם‪ ,‬ואז נפסק השפע מלירד חלילה‪ ,‬וצריך השי"ת‬ ‫לצוות מחדש את השפע שישפיע‪ ,‬עי"ש דב"ק‪ .‬וזהו 'יתן'‪ ,‬ואפי' אם‬ ‫יהי' זמן של חוסר בטחון בהשי"ת‪ ,‬ויתעורר אצל האדם ספקות ושאלות‬ ‫בהנהגת השי"ת‪ ,‬ועי"ז יופסק השפע‪ ,‬אעפ"כ 'ויחזור ויתן'‪ ,‬ויצוה ברכה‬ ‫חדשה כדי לחדש ההשפעה ולהמשיך ביתר שאת ועוז‪ ,‬וכל זאת מרוב‬ ‫רחמיו וחסדיו להיטיב עם ברואיו ולהשפיע עליהם שפע תמידי‪ ,‬אפי'‬ ‫בזמנים קשים אשר בלבול הדעת והספקות רבים רח"ל‪.‬‬ ‫ג‪ øåæçé .‬ויתן כדי שיוכל האדם לתת גם לאחרים‪ ,‬כי כלל ברזל יהא‬ ‫בידך‪ ,‬שהאדם נברא רק כדי להיות משפיע ולא מקבל‪ ,‬אמנם‬ ‫כי במציאות א"א להיות משפיע בלא לקבל תחילה‪ ,‬אבל כל כוונת‬ ‫*וגם המשמעות של 'ויתן ויחזור ויתן'‪ ,‬הוא במציאות שפע גדול ורב עד אין סוף‪,‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫והמשל לזה ידוע עפ"י חכמת החכם בעל השאח‪-‬מט‪ ,‬שרצה המלך לתת לו אות‬ ‫הוקרה על המצאת המשחק‪ ,‬ושאלוהו לאמר מה תבקש‪ ,‬וא"ל החכם הלז כי‬ ‫בקשה קטנה היא לו רק גרגיר זהב קטן א'‪ ,‬ויכפיל לו המלך בכל פעם ממה‬ ‫שיש לו בכפילות‪ ,‬סך מספר פעמים כמנין המשבצות שיש במשחק השאח‪-‬מט‬ ‫בלבד ולא יותר‪ ,‬וכפל לו כן עד"מ‪ ,‬על גרגיר זהב א'‪ ,‬וכשיש בידו שנים‪ ,‬כפל ב'‬ ‫פעמים ב'‪ ,‬ואח"כ כפל לו ג' פעמים ג'‪ ,‬ד' פעמים ד'‪ ,‬וכן הלאה‪ ,‬ולפי החשבון‬ ‫הרי בזמן מועט הגיע למלייאנע"ן עפרות גרגירי זהב‪ ,‬וזהו 'יתן ויחזור ויתן'‬ ‫טו‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫הקבלה היא רק ע"מ להשפיע‪ ,‬ונמצא שאם אין לו לתת ולהשפיע‬ ‫לאחרים‪ ,‬הרי גם לעצמו אין לו שעדיין העיקר חסר לו בחי' המשפיע‪,‬‬ ‫ואימתי יש לו לעצמו רק אם יש לו ג"כ לאחרים‪ ,‬ולכן אם יתן השי"ת‬ ‫השפעות טובות‪ ,‬הרי בהכרח שיחזור ויתן‪ ,‬לתת לאחרים‪ ,‬ואז הנתינה‬ ‫הראשונה הוי נתינה‪ ,‬זה הכלל‪' ,‬א אידישע ברכה' נקרא שיהיה ליהודי‬ ‫'גענוג און איבעריג'‪ ,‬דים ויותר‪ ,‬כי רק עי"ז נק' שיש לו דים‪ ,‬וכן 'א‬ ‫אידישע שמחה' הוא רק באופן של שמחתי ושימחתי אחרים‪ ,‬ובלא"ה‬ ‫ל"ה שמחה של מצוה אלא שמחת כריסו‪ ,‬כמבואר ברמב"ם )פ"ו מהל'‬ ‫יו"ט הי"ח(‪.‬‬ ‫ד‪ ïúé .‬ויחזור ויתן לאותם אנשים בעלי מדריגה הצדיקים אשר אינם‬ ‫מחזיקים לעצמם השפע שנשפע להם‪ ,‬רק נותנים הכל לצדקה‬ ‫ולשאר דברים שבקדושה‪ ,‬ואינם מחזיקים השפע מיום זה ליום המחרת‪ ,‬כי‬ ‫בכל יום ויום הוא עבודה מיוחדת בפנ"ע‪ ,‬כידוע מהרה"ק מצאנז זי"ע ועוד‪.‬‬ ‫ה‪ ù"îéôò .‬הרמב"ם בפיה"מ )אבות פ"ג מט"ו( על דברי המשנה‪' ,‬והכל‬ ‫לפי רוב המעשה'‪ ,‬ופי' עניינם דעדיף טפי לתת צדקה‬ ‫לאלף עניים לכל א' רק זהוב א'‪ ,‬מאשר לתת לעני א' אלף זהובים בפעם‬ ‫אחת‪ .‬כי עי"ז יגיע לו קנין חזק במידת הנדיבות‪ ,‬וזהו הכל לפי רוב‬ ‫המעשה‪ ,‬עי"ש‪ .‬ולפי"ז י"ל יתן השי"ת ויחזור ויתן‪ ,‬כדי שעי"ז יתרגלו‬ ‫לתת פעמים רבות בנדיבות לב‪ ,‬ולא להסתפק בתרומה גדולה בפעם אחת‬ ‫או שתים לתקופה‪.‬‬ ‫ו‪ íéîòôì .‬לא טוב הוא להאדם שיקבל כל הברכה וההשפעה בב"א‪,‬‬ ‫אי משום שלא נגזר עליו מן השמים שמירה על הברכה‪,‬‬ ‫שיחזיק אצלו ולא יאבד לריק ח"ו‪ ,‬אי משום שאין לו שכל ודעת לשמור‬ ‫על ברכתו‪ ,‬גם לפעמים יש עושר שמור לבעליו לרעתו )קהלת ה‪ ,‬יב(‬ ‫ומחסדי השי"ת לחלק ההשפעה לב' פעמים או יותר‪ ,‬ויחזור ויתן לטובתו‬ ‫של האדם‪.‬‬ ‫בכפלות על מה שכבר קיבל וחוזר ונותן עוד‪ ,‬והוא השפעה מרובה אשר לא‬ ‫יספר מרוב‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫טז‬ ‫ז‪ ïúé .‬ויחזור ויתן מורה ע"כ שההשפעה והברכה תבוא תיכף ומיד‪,‬‬ ‫וכמש"נ )בראשית מא‪ ,‬לב( 'ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי‬ ‫נכון הדבר מעם האלו' וממהר האלו' לעשותו'‪ ,‬וכמו"כ יש לומר על‬ ‫הישנות הנתינה פעמיים כי ממהר האלו' להשפיע כט"ס בגו"ר‪ .‬וכ"ה‬ ‫ענין השבת קודש כמבואר במדרש )שוח"ט פרק צב( שכל מעשה שבת‬ ‫כפולים וכו'‪ ,‬והיינו משום שכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה‬ ‫תליין‪ ,‬וכשבא בכפילות סימן הוא שברכת שבת באה תיכף בו ביום‪,‬‬ ‫ו'ביומו תתן שכרו' ר"ת שבת‪ ,‬ואשרי כל חוכה לתשלומי כפל ומוסיף‬ ‫והולך ויחזור ויתן עד א"ס נחלה בלי מצרים‪.‬‬ ‫ח‪ øåæçé .‬ויתן רומז על ההשפעה של שב"ק גופא‪ ,‬כי הנה אחז"ל כל‬ ‫מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה עד ר"ה וכו'‪,‬‬ ‫ומאידך אי' בזוה"ק שכל ברכאן דלעילא ותתא בא מכח השבת‪ ,‬וא"כ‬ ‫מהיכן באה ההשפעה הקצובה לכל אדם מר"ה או מהשב"ק‪ ,‬וי"ל דאה"נ‬ ‫מזונותיהם של כל באי עולם וגם אומות העולם וחיות ובהמות וכל בע"ח‬ ‫בתוכם קצובים מר"ה ועד ר"ה‪ ,‬אבל ישראל עם קודש יש להם עוד‬ ‫צינור השפעה נוסף על הצינור של ר"ה‪ ,‬וזהו רק עבור שומרי שבת‪,‬‬ ‫שבכוח השבת להוציא השפעות חדשות לכל ימי השבוע‪ ,‬הוספה על‬ ‫הקיצבה שנגזר עליו בר"ה‪] .‬שו"ר שכיוונתי לדברי ספה"ק תפארת שלמה‬ ‫לר"ה ד"ה ותקם בעוד לילה וגו'‪ [,‬וזהו יתן הקיצבה של ר"ה ויחזור‬ ‫ויתן השפעה של שב"ק‪ ,‬וכל המענג את השבת נותנים לו כל משאלות‬ ‫לבו )שבת קיח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫ט‪ äðä .‬אחז"ל עוד )ר"ה טז‪ ,‬א( בארבעה פרקים העולם נידון‪ ,‬בפסח על‬ ‫התבואה וכו'‪ ,‬ועוד יש מ"ד דס"ל אדם נידון בכל יום וחד ס"ל‬ ‫שנידון בכל שעה‪ ,‬עי"ש‪ ,‬הרי שההשפעה לאדם נקבע בכמה זמנים בשנה‪,‬‬ ‫ובפרט בפסח על התבואה‪,‬ומהו היחוד זה שמזונותיו של אדם קצובין‬ ‫לו מר"ה‪ .‬וי"ל בזה דבעצם כל צרכי האדם ומזונותיו נקצב בר"ה‪ .‬אמנם‬ ‫השי"ת נותן להאדם עוד הזדמנויות שיוכל לערער ולחזור עוד פעמים‬ ‫על הפסק דין שנגזר עליו בר"ה‪ ,‬שאפי' אם הרע מעשיו וקיפח פרנסתו‬ ‫הקצובה לו‪ ,‬הנה חוזרים לדון אותו בכל יום ובכל שעה ובד' פרקים‬ ‫וכו'‪ ,‬וע"י תשובה ומעש"ט יוכל לחדש השפעתו לטובה ולברכה‪ ,‬וכ"ה‬ ‫יז‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ברכת השב"ק שבכל שבת יוכלו לדון אותו מחדש ולקבל השפעה חדשה‬ ‫ויתן ויחזור ויתן כל ברכאן דלעילא ותתא‪) .‬ועד"ז איתא בספה"ק מאור ושמש‬ ‫פרשתן עה"פ ויגש יעקב וגו'(‪.‬‬ ‫י‪ åà .‬כלך לדרך זו‪ ,‬דהנה אחז"ל )פסחים קיח‪ ,‬א( קשין מזונותיו של אדם‬ ‫כקריעת י"ס‪ ,‬ולכאו' צ"ב מה הקושי בזה‪ ,‬והרי כל מזונותיו‬ ‫קצובים לו מר"ה‪ ,‬אלא שביום ר"ה כשעומד בביהמ"ד ומקבל ע"ע‬ ‫להתנהג בדרך הישרה במצוות ומעש"ט ושב בתשובה על העבר וכו'‪,‬‬ ‫אזי השי"ת מקבל תפלתו ותשובתו וגוזר עליו שנה טובה ומבורכת‬ ‫והשפעת פרנסה בריווח ומראה למלאך הממונה על הפרנסה שיקציב‬ ‫ליהודי הזה השפעתו‪ ,‬אמנם כעבור ימים הנוראים ושב לאיוולתו ומשנה‬ ‫האדם צורתו שהי' לו בר"ה‪ ,‬אז המלאך הממונה עליו משוטט ומחפש‬ ‫אחריו כדי להספיק פרנסתו ואינו מוצאו ואינו מכירו‪ ,‬ולכן צריך להכריח‬ ‫את המלאך בקושי כדי שיפרנסו‪ .‬אמנם אם האדם שב בתשובה ומתעורר‬ ‫לחדש פניו וצורתו כבראשונה‪ ,‬אז יחזור ויתן כנתינה הראשונה בלא‬ ‫קושי‪ ,‬ובפרט בשב"ק שכ"א זוכה לקבל פנים חדשות כמבואר בשו"ע‬ ‫ונפסק להלכה )אעה"ז סי' סב סעי' ח( וברם אנפין חדתין יתן ויחזור ויתן‪.‬‬ ‫יא‪ éøä .‬עשרה דרכים בקודש כנגד עשרה ברכות שנתן יצחק ליעקב‪,‬‬ ‫בברכת ויתן לך וגו' כמפורט בפסוקים‪ ,‬ויחזור ויתן עוד דרך‬ ‫א'‪ ,‬דהנה צ"ב מדוע נזכר כאן שם 'אלקים' שהוא מידת הדין אצל‬ ‫הברכות )ועי' רש"י כאן עה"פ מטל השמים(‪ .‬וי"ל דהנה אחז"ל )יבמות סד‪ ,‬א( למה‬ ‫נמשלה תפלת צדיקים לעתר‪ ,‬מה עתר מהפך את התבואה כך צדיקים‬ ‫מהפכים את מידת הדין למידת הרחמים‪ .‬ולכאו' יל"ע מאי נפק"מ אם‬ ‫הברכה היא במידת הרחמים גרידא‪ ,‬או דהברכה היא ע"י היפוך מידת‬ ‫הדין למידת הרחמים‪.‬‬ ‫‪ íðîàå‬נראה דבודאי כל ברכה היא טובה‪ ,‬אך כאשר הברכה באה במידת‬ ‫רחמים הברכה תלויה ועומדת‪ ,‬כי ישנם מקטרגים החפצים לסלק‬ ‫הטובה מישראל ח"ו‪ ,‬וצריך להתאמץ ולבטל את הקטרוגים‪ ,‬אבל אם‬ ‫הברכה היא עפ"י דין‪ ,‬כלומר שיש פסק דין על הרחמים‪ ,‬אז אין שום‬ ‫מקטרג שיוכל לערער ע"ז‪ .‬וע"ד הכתוב 'צוה ישועות יעקב' )תהלים מד‪ ,‬ה(‬ ‫נועם התורה‬ ‫יח‬ ‫כי השי"ת יצוה בפקודה ישועות לבנ"י‪ ,‬כמ"ש 'ופקדנו בפקודת ישועה‬ ‫ורחמים'‪ ,‬כי אף שיש בחי' שהשי"ת ממלא משאלותינו 'במידה טובה‬ ‫ישועה ורחמים'‪ ,‬שהישועה והרחמים באים במידה טובה‪ ,‬אך הבחי'‬ ‫הנעלה יותר מזה היא 'פקודת ישועה ורחמים'‪ ,‬כמו 'ויפקד המלך‬ ‫פקידים' שהשי"ת פוקד ומצוה שאדם פלוני יקבל ישועה ורחמים עפ"י‬ ‫דין‪ ,‬ואין לך דבר גדול מזה‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬אנו מוצאים בתפלת שמונ"ע שהברכה השניה נקראת 'גבורות'‪,‬‬ ‫ובעצם היא כוללת הרבה טובות וחסדים‪' ,‬מכלכל חיים בחסד'‪,‬‬ ‫הרומז לפרנסתו של אדם‪' ,‬סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים‬ ‫וכו'‪ ,‬ומצמיח ישועה'‪ ,‬ואין עוד ברכה בשמונ"ע שמנויים בה כ"כ הרבה‬ ‫חסדים וטובות כמו ברכת גבורות‪ .‬אמנם האמת היא שהשי"ת חפץ ליתן‬ ‫לבנ"י את כל הברכות בגבורה‪ ,‬ואחז"ל )ברכות לג‪ ,‬א( מזכירין גבורות‬ ‫גשמים‪ ,‬ואיתא בגמ' )תענית ב‪ ,‬א( מאי גבורות גשמים‪ ,‬מפני שיורדין‬ ‫בגבורה‪ ,‬ועוד איתא )שם ב‪ ,‬ב( גשמים היינו פרנסה‪ ,‬והיינו שפרנסת בנ"י‬ ‫יורדין מן השמים בגבורה 'מיט א פעסטקייט'‪ ,‬ולא ברחמנות‪ ,‬כעני‬ ‫העומד בפתח‪.‬‬ ‫‪ ïëìå‬אומרים שם 'מי כמוך בעל גבורות'‪ ,‬ולכאו' יל"ע מהו פשר השבח‬ ‫'בעל גבורות'‪ ,‬אלא הכוונה שהשי"ת הוא הבעל והשליט על‬ ‫הגבורות‪ ,‬וכל הטובות והחסדים המנויים בברכה זו הוא נותן בגבורה‬ ‫ובתוקף של פסק דין‪ .‬וכ"כ האלשיך הק' בביאור מש"נ )תהלים סז‪ ,‬ב(‬ ‫'אלקים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה'‪ ,‬שאם גם מידת אלקים מסכמת‬ ‫לכך שיחננו ויברכנו‪ ,‬אזי הארת פנים תהיה אתנו 'סלה'‪ ,‬ויהיה לברכה‬ ‫קיום לעולם ועד‪.‬‬ ‫‪ äúòîå‬י"ל דזאת הברכה אשר בירך יצחק אבינו את יעקב אבינו‪ ,‬שכל‬ ‫בנ"י יהיו ראויים לרחמים וחסדים והשפעות טובות בגו"ר עפ"י‬ ‫דין‪ ,‬ולזאת אמר לו 'ויתן לך האלקים'‪ ,‬שהוא מידת הדין‪ ,‬ואז ממילא‬ ‫יתמשכו החסדים תמיד בלא הפסק 'ויתן ויחזור ויתן'‪ ,‬כי אין שום חולק‬ ‫ואין שום מערער‪ ,‬כי בלא"ה יתכן שנותנים לאדם מתנת חינם‪ ,‬אבל‬ ‫כשרוצים לתת לו טובה וברכה פעם נוספת אזי באים המקטרגים‬ ‫יט‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ומעכבים‪ ,‬אבל אם גם מידת דין מסכמת לברכה אז אפשר ליתן ולחזור‬ ‫וליתן ואין מי שיוכל לעכב‪ ,‬וממילא לא תפסק הברכה ממנו עד עולם‪.‬‬ ‫‪ äàøðå‬דזהו טעם למנהג ישראל תורה לומר פסוקי 'ויתן לך' במוצאי‬ ‫שבת קודש‪ ,‬כי השומר שבת זכאי להשפעות טובות עפ"י דין‪,‬‬ ‫לא כמו 'עני בפתח' שמבקש שירחמו עליו‪ ,‬כי השבת היא מקור הברכה‪,‬‬ ‫וכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין ומיניה מתברכין כל‬ ‫שיתא יומין‪ ,‬והוא עצה עמוקה לבטל את כל הקטרוגים והמתקת הדינים‪,‬‬ ‫כי בשבת כל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה‪,‬‬ ‫ואין מי שיקטרג על השפע הטוב הנשפע בשבת קודש‪ ,‬וגם לפי מה‬ ‫שביארנו לעיל )אות ז‪ ,‬ח‪ ,‬ט‪ ,‬י( שמכח השבת קודש לחזור וליתן‪ ,‬לכן אומרים‬ ‫'ויתן לך' תיכף במוצאי שבת‪ ,‬לרמוז כנ"ל‪.‬‬ ‫‪ äúòîå‬כל השומר שבת כהלכתו ובפרט המענג את השבת בסעודות‬ ‫שבת‪ ,‬נותנים לו כל משאלות לבו‪ ,‬שבסעודות שבת הוא הזמן‬ ‫הראוי שבו נשפע ברכת ויתן ויחזור ויתן‪ .‬ואפשר שלזה רמז יצחק‬ ‫כשבירך את יעקב ג"פ כנגד ג' סעודות השבת‪ ,‬שהם כנגד אברהם יצחק‬ ‫ויעקב‪ ,‬פ"א ויתן לך האלוקים וגו'‪ ,‬ופעם שניה כשבא עשיו ויצחק נחרד‬ ‫ושאל מי אפוא הצד ציד וגו'‪ ,‬אמר 'גם ברוך יהיה' )כז‪ ,‬לג( ופעם שלישית‬ ‫קודם שהלך לדרכו 'ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו וגו' )כח‪ ,‬א(ז‪ .‬וכתיב‬ ‫'ויתן לך את ברכת אברהם וגו' )כח‪ ,‬ד(‪ ,‬הרי שנצטרפה ברכה משולשת‬ ‫בכח אברהם יצחק ויעקב ע"ה‪ ,‬ובגלל אבות תושיע בנים ותביא גאולה‬ ‫לב"ב אכי"ר‪.‬‬ ‫ולהסוברים שיצחק בירך את יעקב כבר קודם שאכל‪ ,‬כמ"ש בפסוק 'ויברכהו' )כז‪,‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫כג‪ ,‬עי"ש בספורנו ובאוה"ח הק'( נמצא שקודם שהלך לדרכו‪ ,‬בירכו בפעם הרביעית‪,‬‬ ‫וזה מרמז כנגד סעודת מלוה מלכה‪ ,‬שזה ללוות את השבת‪ ,‬ולהכין הדרך לימות‬ ‫החול הבעל"ט‪.‬‬