בארה של תורה · Be'ara Shel Torah — תולדות (2026-11-09)

פרשת
תולדות
דוא"ל להערות
בארה של תורה
מאוצרותיו של הרב ראובן גולן שליט"א
ורשימת תפוצה: מח"ס "בארה של תורה"" ,רביד הזהב" על הל' שבת ,ו"לפלגות ראובן" על הל' פסח ויו"ט
rg5740@gmail.com
054-8410805 העלון יו"ל ע"י מוסדות "דרכי תורה" -רחובות
לע"נ יחיאל בן סעדיה שעירי ז"ל | גליה בת עובדיה אהרוני ע"ה
גליון 960 אריאלה חיה בת אהובה רוזנפלד ע"ה | אביבה בת שושנה ישראלי ע"ה
ובמסכת יבמות (סד ,א) דרשו חז"ל "מפני מה היו אבותינו עקורים? מפני שהקב"ה
מתאוה לתפילתן של צדיקים".
זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ:
הסוד שמאחורי תפילה מעל הטבע
ולכאורה יש להקשות ,כיצד מניח הקדוש ברוך הוא ,שהוא מקור הרחמים והחסד,
שיהיה לצדיקים צער כה עמוק וממושך בשנות עקרותם. על הפסוק "ַוַ �ֶּי ְְּע �ַּּתר ִיִ ְצְ ָָחק ַַלה' וגו'ַ ,וַ ּ �ֵּי ָָע ֶֶתר לֹוֹ ה'" מביא המדרש (ב"ר פס"ג) משל
בספר מליץ יושר ,מאת הגאון רבי ראובן מלמד זצ"ל ,שהרביץ תורה בישיבת פוניבז' מופלא בשם רבי לוי" :משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב
לצעירים ,מבאר יסוד נפלא: – והיה זה חותר מבפנים ,וזה חותר מבחוץ".
משל למה הדבר דומה ,לאישה היולדת בצער ובחבלי לידה קשים .ברגע שבו היא בספר "שם משמואל" (תרע"ג) מבאר האדמו"ר מסוכטשוב את עומק המשל :כאשר
חובקת את פרי בטנה ,כל הצער והכאב שחוותה מתבטלים לחלוטין ואינם נחשבים אדם מתפלל מתוך הרגל ולפי כוחו הטבעי ,תפילתו נבחנת בצינורות הרגילים ובשערי
מאומה לעומת עונג הלידה והשמחה בוולד. המשפט – האם הוא ראוי להיענות אם לאו .אולם כאשר אדם מתאמץ בתפילתו
על דרך זו ממש ניתן להבין את צערם של האבות והאימהות הקדושים .כל הצער למעלה מטבעו הרגיל ,מידה כנגד מידה פותחים לו מן השמים שפע וישועה למעלה
שחוו במשך השנים שבהן לא היו להם בנים ,בטל ומבוטל כלא היה לעומת העונג מדרך הטבע ,ואפילו אם מצד שורת הדין אינו ראוי לכך!
העילאי שהשיגו בעת תפילתם .כי התפילה איננה רק כלי לבקשת צרכים ,אלא היא פעולה זו קרויה בלשון חז"ל "חתירה" – כניסה אל אוצר המלך דרך מנהרה עוקפת,
מעמד של התקשרות נצחית עם הבורא ,עונג רוחני שאין לו סוף וקץ ,ששווה כל שלא דרך הפתח הרגיל שבו ניצבים השומרים והקטגורים.
ייסורים שבעולם.
ה"שם משמואל" מוסיף ומדייק בלשון המדרש האומר תחילה" :זה חותר מבפנים"
[חשוב לציין שלא כל אדם יכול לכתוב דברים כאלה ,אולם הרב ראובן מלמד (המלך הנמצא בתוך הארמון) ,ורק לאחר מכן "וזה חותר מבחוץ" (הבן העומד מחוץ
שנפטר ללא שהניח אחריו זרע של קיימא ,היה סמל ודוגמא לדביקות בה' ולעבודת לחומה) .לכאורה היה ראוי להקדים את חתירתו של הבן ,שהרי הוא המבקש ליטול
התפילה ,כך שראויים הדברים למי שאמרן וזכה להגיע לפסגה רמה כל כך של עונג את האוצר!
רוחני בתפילה].
אלא שכאן טמון יסוד אדיר בעבודת התפילה :באמת ,להתאמץ בתפילה מעבר
למדנו מכאן התבוננות עמוקה על מושג התפילה בכלל ועל שעות קושי בפרט. לכוחות הטבעיים אינו דבר קל לכל אדם .לכן מגלה לנו המדרש ,שברגע שהאדם רק
פעמים רבות מוצא האדם את עצמו במצוקה או בעיכוב מסוים ,ולבו נשבר בקרבו. נותן את דעתו ומקבל החלטה פנימית להתאמץ בתפילה – עוד בטרם הוציא מילה
עליו לדעת שהחיסרון לא בא במקרה ,אלא הוא הזמנה מיוחדת מריבונו של עולם אחת מפיו – מיד הקדוש ברוך הוא מקדים ו"חותר מבפנים" לקראתו!
להתקרב אליו.
אותה חתירה של המלך מבפנים היא זו שמעניקה לאדם את הכוח ,ההתעוררות
כשאנו עומדים בתפילה מתוך הלב ,איננו רק ממתינים לישועה שתבוא בעתיד ,אלא
והסייעתא דשמיא להצליח להתאמץ בתפילתו מבחוץ.
אנו זוכים כבר עכשיו לעצם המעלה הגדולה ביותר בעולם :קרבת אלוקים .הצער
בעולם הזה הוא זמני וחולף ,אך הדבקות שקונה האדם באותם רגעי תפילה וזעקה וזהו העומק בבקשה שאנו אומרים בפתח תפילת שמונה עשרה" :ה' �ְׂשָׂפָ ַַתי ִּת�ְּפְ ָּת�ּח ּוִּפִ י
נשארת איתו לנצח נצחים. ַיַ ּ �ִּגיד ְּת ִ�ִּה ּ �ָּל ֶֶת ָָך" – אנו מרגישים ששפתותינו סגורות וחתומות מלהתפלל כראוי ,אך
עצם הרצון והנכונות שלנו לעמוד ולהתאמץ בתפילה מעוררים את הקב"ה לפתוח
לנכח אשתו :שתי זכויות האב שנחרתו בשם האם לנו את השפתיים מבפנים ,ולהזרים בנו כוח להתפלל מעומק הלב.
פעמים רבות אנו ניגשים לתפילה – או לכל אתגר רוחני אחר – בתחושה שהלב
רבינו יוסף חיים זיע"א בספרו 'בן איש חי' (דרוש) ביאר רמז נפלא במילים "לנכח אטום ,שהשגרה שוחקת ושאין בנו את הלהט והכוחות לפרוץ את המחסומים
אשתו": שעומדים מולנו .המחשבה שלפנינו "חומה בצורה" עלולה לרפות את ידינו עוד לפני
בבוא יצחק אבינו להתפלל ולשפוך שיח לפני בורא עולם על הריון אשתו ,ביקש שהתחלנו.
להישען ולצרף לתפילתו שתי זכויות עצומות של אביו אברהם אבינו .שתי זכויות אלו דבריו של ה"שם משמואל" מעניקים לנו מבט מעצים ומלא תקווה :הקב"ה אינו
רמוזות ומכוונות ממש כנגד שמה של אשתו רבקה: מצפה מאיתנו לנפץ את החומה בכוחות עצמנו .כל מה שנדרש מאיתנו הוא "ניצוץ
הזכות הראשונה היא זכות בן הבקר ,כאשר אברהם אבינו רץ במסירות נפש ובזריזות של רצון" – החלטה כנה אחת לצאת מאזור הנוחות ,להתנער מההרגל ולהתאמץ
מופלאה להכין סעודה לכבוד האורחים ,שנאמר "ואל הבקר רץ אברהם" .ואמרו מעט יותר מהרגיל שלנו .ברגע שאנו מקבלים את ההחלטה הזו בלב ,אבינו שבשמים
חז"ל ששכר מצווה זו שמרו הקדוש ברוך הוא לבניו אחריו לדורות. כבר מתחיל לחתור לקראתנו מהצד השני של הקיר ,מרכך את המחיצות ומעניק לנו
הזכות השנייה היא זריזותו העצומה של אברהם להשכים בבוקר כדי לקיים את ציווי בעצמו את הכוחות להגיע עד לאוצר המלך.
העקידה ,שנאמר "וישכם אברהם בבוקר" .ולימדונו חז"ל שבזכות אותה השכמה של
מסירות נפש ניצולו זרעו של אברהם מקללת בלעם הרשע.
ושתי זכויות כבירות אלו רמוזות באותיות שמה של רבקה .שכן רבקה בהיפוך אותיות צער שנבלע באור גדול
הוא "הבקר" ,וכן רבקה אותיות "הבקר" .וזהו שמדייק הכתוב" :ויעתר יצחק לה' לנכח
אשתו" ,כלומר שביקש והעתיר להשם יתברך על ידי אותן זכויות נשגבות העומדות על תקופת ההמתנה של יצחק ורבקה לזרע של קיימא נאמר בתורה "ויעתר יצחק לה'
ממש לנכח אותיות שמה של אשתו. לנוכח אשתו כי עקרה היא".
ורדה בת סאלם אברהם ע"ה שמחה בת חונצה עזרי ע"ה שמעון בן שלום הלוי יעקב בן ליזה חלפון ז"ל אלברט בן אסתר חזן ז"ל
ליזה בת גאולה ע"ה אילן בן מזל וזכריה נוה ז"ל צנעני ז"ל רחל בת מרדכי אריה ברזל ז"ל אליהו בן אסתר ומרדכי ז"ל
להצלחת ת הגון
לזיווג מ
מוקדש ש
נ י ו ל טאוס
שלמה בןע י טלעת ש
יחיאל קבן ד בנימין בן סלחה מוקדש
נאזהל בת תאג’ה מ ו
סרח בת רחמה לעילוי נשמת
בארה של תורה
(לעיל כ"ז ,ט' בשם פרקי דרבי אליעזר) ,שלפיהם אותו מועד שבו ציוותה רבקה על קרבן פסח של יצחק אבינו:
יעקב לקחת �"ְׁשֵׁנֵ י ְּג ָ�ָּדֵיֵ י ִִע �ִּּזים" היה ליל חג הפסח – גדי אחד הוקרב לקרבן פסח והשני
נעשה מטעמים.
הקרבן? מדוע מילת עשיו לא עיכבה את
לאור זאת מתבארים שלושת הפרטים שהוסיף יעקב כחלק ממצוות ליל הסדר: יצחק אבינו מצווה את עשוְ :
"ֵלְֵך ָנָ א ֶֶאל ַַה �ֹּצּאן ְוְ ַַקח ִִלי ִִמ � � ָּׁׁשם �ְׁשֵׁנֵ י ְּג ָ�ָּדֵיֵ י ִִע �ִּּזים טֹוֹ ִבִ ים".
הלחם שהביא יעקב היה מצה ("לחם עוני") :והדברים קל וחומר – אם אצל לוט נאמר
"ּוַּמּצּ ֹוֹ ת ָָאָפָ ה ַוַ ּ �ֹּיאֵכֵ לּוּ" (בראשית י"ט ,ג') ופירש רש"י שפסח היה וביקש לקיים מצוות ַ ולכאורה מדוע נזקק יצחק לשני גדיי עיזים ,והרי די היה בגדי אחד לסעודתו? רש"י
מצה ,על אחת כמה וכמה שיעקב אבינו יביא לאביו יצחק מצה בליל הפסח. על הפסוק (בעקבות פרקי דרבי אליעזר) מבאר שאותו היום ליל חג הפסח היה :גדי
היין שהגיש יעקב היה יין של ארבע כוסות[ .ובספר משלחן רבי אליהו ברוך לרבי אחד נועד להקרבת קרבן פסח ,והגדי השני נועד לקרבן חגיגה שממנו עשו מטעמים
להערות
דוא"להאכילה, אליהו ברוך פינקל הוסיף לבאר לפי זה ,שבמקרא מוזכרת שתיית היין לאחר
ומדובר בשתי הכוסות האחרונות של ליל הסדר – כוס שלישית ורביעית .והדבר
מאוצרותיו של הרב ראובן גולן שליט"א
על דברי רש"י אלו מתעוררת קושיה הלכתית מרתקת ,המבוססת על דברי המדרש
ליצחק.
תפוצה:
ורשימתהנדיר המקרא על המילים "ַוַ �ָּיֵּבֵ א לֹוֹ ַיַ ִיִ ן ַוַ ֵּּי �ְׁש �ְּּׁת" המוטעמות בטעם ויו"ט מרומזפסח
בטעמי ראובן" על הל'
ו"לפלגות ערל ולא שלפיהם עשיו נותר כ"ה) שבת, על הל' הזהב"כ"ה, התוספות לעיל בעלי"רביד תורה", (המובאיםשל
בפירוש מח"ס "בארה
rg5740@gmail.com
"מירכא כפולה" ,שעל פי ה"משך חכמה" רומז לכך ששתה פעמיים – כנגד כוס נימול .המדרש מתאר כי כאשר נולד עשיו אדמוני כולו ,סבר יצחק אבינו שעדיין לא
שלישית וכוס רביעית]. נבלע בו דמו מחמת חולשה ,ולכן נמנע מלמול אותו ביום השמיני מחשש לפיקוח
הבקשה �"ְׁשָׁבָ ה" מכוונת לדין הסיבה :כפי שמבאר רש"י על אתר ש"שבה" היינו לשון נפש .לאחר שחלפו שנה או שנתיים ויצחק ראה שמראהו האדמוני של עשיו אינו
"ִא ְְסַּת ַ�ַּחר") ,לקיים מצוות הסיבה בליל הסדר. מיסב על השולחן (ומתורגם באונקלוס ִ משתנה ,הבין כי זהו טבעו מלידה ואין בכך סכנה ,אך למרות זאת החליט שלא למולו
ְּב�ֶּט ֶֶרם �ָּּתבֹוֹ א".
מתוך הבנה זו מוארת באור חדש תגובתו של יצחק לעשיוָ" :וָ ֹאַֹכַ ל ִִמ � ֹּּכל ֶ מיד .סברתו של יצחק הייתה" :הואיל ולא מלתי אותו לשמונה ימים כמוני ,אמתין עד
לכאורה הדבר תמוה :מדוע סירב יצחק לטעום ולו מעט מתבשיליו של עשיו כדי שיהא בן י"ג שנה כמו ישמעאל אחי ,ואמול אותו" .אולם ,כאשר הגיע עשיו לגיל
להפיס את דעתו? שלוש עשרה ,מרד וסירב למול את עצמו.
אלא שעל פי ההלכה ידיו של יצחק היו כבולות :יעקב כבר האכיל את אביו את מכאן עולה תמיהה גדולה :הלכה פסוקה היא ש"מילת זכריו" (מילת בניו של אדם)
ה"אפיקומן" (בשר קרבן הפסח הנאכל על השובע בסוף הסעודה) ,והלכה פסוקה מעכבת אותו מעשיית קרבן פסח .אם עשיו לא נימול מעולם ,כיצד רשאי היה יצחק
היא ש"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" – נאסר על יצחק לטעום כל מאכל נוסף
באותו הלילה! אבינו להקריב קרבן פסח?
ִּב�ְּרָכָ ֶֶתָך" .אונקלוס מתרגם ָ ְּב�ִּמ ְְר ָָמה ַוַ �ִּיַּּק�ּח ְ ָ
"ָּבא ָָא ִִחיָך ִ
זהו העומק בדברי יצחק לעשיו�ּ : אדם כבר עשיו היה הברכות שבמעמד אמת', 'שומר בספר ותירץ הרב מאיר שצ'יגל
"ְּב ָָחְכְ ְְמ ָָתא" ,ורש"י מפרש" :במרמה – בחכמה" – וחלק מאותה חכמה הלכתית ּ� בוגר .וב"מנחת חינוך" (מצוה שצ"ב) נידונה השאלה האם מצות האב למול את בנו
של יעקב היה להאכיל את יצחק גם את האפיקומן ,ובכך לנעול בפניו את האפשרות נמשכת גם לאחר שהבן הגדיל :דעת הרשב"א היא שחיוב האב נמשך גם בגדלות
ההלכתית לאכול מצידו של עשיו. הבן ,אך בספר החינוך מבואר שמצוות האב חלה רק כל עוד הבן קטן .וכן מבואר
ועל כך הוסיף הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד ,שהמילה "במרמה" עולה בגימטריה 287 בפירוש המשניות לרמב"ם (סוף פרק י"ט דשבת) ובשו"ת הריב"ש (וכפי שצוין
(רפ"ז) – בדיוק כמנין "אפיקומן"! בהגהות שב"מנחת חינוך" החדש) .לפי שיטות אלו ,משעה שבגר עשיו פקעה מצותו
לאור הדברים הנ"ל מתיישב היטב מדוע אצל עשיו נעדרו לחלוטין הלחם ,היין של יצחק למולו ,ולכן הערלות של עשיו לא עיכבה את יצחק מהקרבת הפסח.
"ָמה ָָה ֲֲעֹבֹ ָָדה ַַה �ֹּּזאת ָָלֶכֶ ם" – וההסיבה .עשיו ,בהיותו "הבן הרשע" של ההגדה האומר ָ עוד תירץ על פי הגמ' במסכת יבמות (ע"א ע"ב) ,שם מבואר כי אב החבוש בבית
לכם ולא לו – התנכר למצוות ליל הסדר ולא הביא לאביו לא מצה ,לא יין של ארבע האסורים אינו מעוכב מעשיית הפסח מחמת בנו שאינו מהול ,שכן האב מוגדר
כוסות ולא הצעה להסיבה ,אלא הסתפק אך ורק בהבאת הציד שנצטווה עליו ישירות כ"אנוס" שאינו יכול לקיים את המצווה בפועל .בדומה לכך ,כיוון שעשיו כבר עמד
על ידי אביו מכוח מצוות כיבוד אב שבה הקפיד. ברשות עצמו והתנגד למילה ,נחשב יצחק אבינו לאנוס במילת בנו ,ולכן אין בכך כדי
לעכבו מאכילת הפסח.
סוד ריח הבגדים וההשפעה על הסביבה על שני התירוצים הללו עדיין מתבקשת שאלה :הלא יצחק אבינו הקריב קרבן פסח
מדי שנה בשנה .גם אם נבין מדוע לא עיכב עשיו את אביו בבגרותו ,כיצד הקריב יצחק
על הפסוק "וירח את ריח בגדיו ויברכהו ,ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו קרבן פסח בכל אותן שנים שבהן היה עשיו קטן (מגיל שנה או שנתיים ועד גיל י"ג)?
ה'" ,מביא רש"י את תמיהת חז"ל" :והלא אין ריח רע יותר משטף עזים? אלא מלמד
התשובה לכך טמונה בעצם שיטתו של יצחק אבינו במצוות מילה .עצם העובדה
שנכנס עמו ריח גן עדן".
שיצחק בחר להמתין עם מילת עשיו עד גיל שלוש עשרה מוכיחה שהוא סבר כי
בספר 'קול יהודה' להגאון רבי יהודה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף דקדק מדוע זמנה של מצוות מילה (לפני מתן תורה) הוא אך ורק בשני מועדים קבועים – או ביום
הדגיש הפסוק דווקא את ריח המלבושים ,ולא ציין את ריחו של יעקב עצמו .הרי אם השמיני כפי שנימול הוא עצמו ,או בגיל שלוש עשרה כפי שנימול ישמעאל – אך לא
נכנס עמו ריח גן עדן ,בוודאי שקדושה זו אפפה את כולו ונספגה גם בגופו .מדוע אם בשנים שביניהם .שהרי אילו סבר יצחק שמוטלת עליו חובת מילה בכל יום גם לאחר
כן ייחסה התורה את הריח הטוב לבגדים. שחלף היום השמיני ,ודאי לא היה משהה את המצווה וממתין עד גיל י"ג .ממילא,
וביאר רעיון נפלא :כל עוד אדם שומר את מעלותיו וזכויותיו לעצמו בלבד ,ואינו דואג לשיטתו של יצחק ,בכל אותן שנות ביניים שבהן עשיו היה קטן לא חל עליו כל חיוב
לסביבתו ולרומם את הזולת ,עדיין אין השלמות הזו ראויה לברכה שלמה .תפקידו למולו ,וממילא לא היה בכך כדי לעכבו מהקרבת קרבן פסח.
של עובד השם הוא להקרין ממעלותיו הלאה ולהביא רוח של טהרה ויראת שמים
לכל מקום שאליו הוא מגיע. מצה ,ארבע כוסות והסיבה:
הבגדים המקיפים את האדם רומזים לסביבה החיצונית העוטפת אותו .כאשר נוכח שלושת ההבדלים המופלאים בין סעודת יעקב לסעודת עשיו
יצחק אבינו לראות שריח גן עדן של יעקב מתפשט ואינו נשאר רק בקרבו פנימה,
אלא ניכר היטב גם בבגדיו המייצגים את הסביבה כולה ,ידע שהשפעתו הגיעה לכל
התבוננות מדוקדקת בפסוקי הפרשה המתארים את הגשת המטעמים ליצחק אבינו
סביבתו ,ועל כן בירכו בלב שלם" :ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'".
מעלה שלושה הבדלים בולטים בין הסעודה שהגיש יעקב לבין זו שהביא עשיו:
יסוד זה מהווה מורה דרך בעבודת הכלל והפרט .מעלתו האמיתית של בן תורה איננה ֶּל�ֶּחם ֲֲא � ֶׁׁשר ָָע �ָׂש ָָׂתה") ,ואילו אצל לחם :אצל יעקב נאמר שהביא לאביו גם לחם ("ְוְ ֶֶאת ַַה ֶ
נמדדת רק בדלתו הסגורה ,אלא ביכולתו להקרין מנועם מידותיו ,מאור תורתו ומחום עשיו לא מוזכר לחם כלל.
לבו אל כל סובביו.
יין :אצל יעקב נאמר "ַוַ �ָּיֵּבֵ א לֹוֹ ַיַ ִיִ ן ַוַ ֵּּי �ְׁש �ְּּׁת" ,בעוד שאצל עשיו הבאת יין אינה נזכרת.
כאשר יהודי משפיע לטובה על שכניו ,על מכריו ועל כל מי שבא עמו במגע ,הוא ישיבה :יעקב מבקש מאביו "קּוּם ָנָ א �ְׁשָׁבָ ה ְוְ ָָאְכְ ָָלה ִִמ ּ �ֵּצ ִיִדי" ,ואילו עשיו אומר "ָיָ ֻֻקם ָָאִבִ י
מעלה את כל סביבתו עמו ,ובכך הוא זוכה לפתוח את מעיינות הברכה וההשפעה ְוְ ֹיֹ אַכַ ל ִִמ ּ �ֵּציד ּ�ְּבנֹוֹ " בלא להזכיר ישיבה.
ממרום. וכתב המהרי"ל דיסקין שפשר ההבדלים הללו מתבאר להפליא על פי דברי רש"י
רשימת השיעורים של הרב ראובן גולן שליט"א בביהמ"ד "דרכי תורה"
נושאים
במגווןנושאים
גולןבמגוון
ראובןגולן
הרבראובן
שיעוריהרב
שיעורי
ימים א – ה | הלכות שבת – בין מנחה לערבית 0733-71-81-56
בטל'0733-71-81-56 הלשוןבטל'
ב"קולהלשון
ב"קול
יוםראשון | מוסר ספר פלא יועץ 12:15
יום שלישי | שלום בית וחינוך הילדים 12:15 תורה"!
שלתורה"!
"בארהשל
של"בארה
הרביםשל
בזיכויהרבים
שותפותבזיכוי
שותפות
יום שלישי | סמיכת חבר הלכות מצות התלויות בארץ 20:30 לברכה,
כולולברכה,
הגיליוןכולו
הקדשתהגיליון
בלעדית:הקדשת
שבועיתבלעדית:
חסותשבועית
חסות
יום רביעי | טור בית יוסף מלאכות שבת 20:30 ש"ח.
250ש"ח.נשמה250
עילוינשמה
לרפואהאואועילוי
לרפואה
יום חמישי | שיחה לפרשת השבוע 17:20
ש"ח.
ייעודית)5050:ש"ח.
(במסגרתייעודית):
אישית(במסגרת
הקדשהאישית
הקדשה
שבת קודש |גמרא מסכת מגילה | 14:45חזון עובדיה הלכות
שבת | 15:15אור החיים הקדוש כרבע שעה לפני צאת הכוכבים
054-2637798
053-4514677
לטל054-2637798--- לטלהודעהלטל
הודעה
לשלוחהודעה
לשלוח
אולשלוחלהתקשראואו
להתקשר
ניתןלהתקשר
ניתן
לפרטיםניתן
לפרטים
לפרטים
להצלחת מוקדש לזיווג הגון שלמה בן טאוס יחיאל בן טלעת בנימין בן סלחה מוקדש
נאזה בת תאג’ה סרח בת רחמה לעילוי נשמת
