gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

על הצדיקים · Al Hatzadikim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: על הצדיקים · Al Hatzadikim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

על הצדיקים · Al Hatzadikim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ַעַל ַַהַּצּ �ִּד�ּיִקִים‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫אהבת השי"ת‬ ‫מידות טובות‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫אלומות אור‬ ‫מרבותינו צדיקי עולם‬ ‫פרשת תולדות | תשפ"ז‬ ‫ועל החסידים‬ ‫כאשר הבן מדבר לשון הרע או לוקח‬ ‫ממתקים בלי רשות‪ ,‬אמנם אבא כועס עליו‪,‬‬ ‫אבל הוא לא שומע את החרדה בקולו‬ ‫הגאון הגדול רבי שלמה קנייבסקי שליט"א על דרכי החינוך‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫זה כוח עצום‬ ‫שנתן לנו הקב"ה‬ ‫הגאון רבי עמנואל טולידאנו שליט"א‬ ‫ְוְ ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִאיׁש ָָּתם ֹי ֵֵֹׁשב ֹא ָָֹהִלִ ים (כה)‬ ‫הריכוז זה כוח עצום שנתן לנו הקב"ה‬ ‫איזה דבר נפלא זה ללמוד להתרכז‪ ,‬זה‬ ‫כוח עצום שנתן לנו הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫השם ברא במוח את כוח המחשבה‪,‬‬ ‫אבל השאיר לבני אדם לאמן את המוח‪,‬‬ ‫לרצפה‪ ,‬וכמובן‪ ,‬הילד שנהנה "מהמשחק"‬ ‫ַוַ ִּיִ ְגְ ְְּדלּו ַַהְּנְ ָעָ ִִרים (כה)‬ ‫ולפתח את החשיבה‪ ,‬וכפי איך שהאדם‬ ‫עובד ומשקיע לפתח את המוח‪ ,‬ככה הוא‬ ‫המשיך לעשות את אותו הסיבוב שוב‬ ‫מספרים שפעם נערכה אסיפה של‬ ‫מוציא פירות‪ ,‬אם תלמד את המוח לחשוב‬ ‫ושוב‪ .‬אביו של הילד שהבחין לפתע‬ ‫כמה תלמידי חכמים בהשתתפות מרן‬ ‫טוב‪ ,‬אז הוא חושב יפה‪ ,‬אם לא תלמד‬ ‫במתרחש‪ ,‬היה בהלם ורצה לצעוק על‬ ‫הרב מבריסק‪ ,‬וישבו ושוחחו בדברים‬ ‫אותו לחשוב כראוי‪ ,‬הוא יחשוב לא יפה‪.‬‬ ‫בנו‪ ,‬על "החוצפה הגדולה‪ ,‬וביזוי כבוד‬ ‫העומדים ברומו של עולם‪ .‬אחד מהנוכחים‬ ‫כל החידושים הטובים מתחדשים ברחוב‪.‬‬ ‫התורה"‪.‬‬ ‫הביא לאסיפה את בנו שהיה ילד קטן‬ ‫כמה צריך להגיד תודה רבה לקדוש ברוך‬ ‫אך הרב מבריסק שהבחין בכך עצר‬ ‫בן שנתיים ‪ -‬שלוש‪ ,‬במהלך האסיפה‬ ‫הוא שנתן לנו את התורה שמוחנו תפוס‬ ‫אותו מלצעוק על הילד‪ ,‬וכשהאבא ניסה‬ ‫הילד ישב בצד והיה עסוק בעניניו‪ ,‬אך‬ ‫בתורה‪ ,‬כמה פעמים קרה לי תוספות‬ ‫לטעון כי הוא מחוייב לגעור בבנו על‬ ‫לפתע הילד ניגש לשולחן סביבו ישבו‬ ‫שאמרתי על שיעור אתמול‪ ,‬אני חוזר‬ ‫מנת לחנכו‪ ,‬השיב לו הרב מבריסק כי‬ ‫גדולי התורה והחל לטפס על השולחן‪,‬‬ ‫עליו שוב ברחוב והנה אני מקבל הערות‪,‬‬ ‫אין כאן ענין של חינוך כלל‪ ,‬והסביר‬ ‫כשהגיע לרב מבריסק הוא הרים את‬ ‫ועוד הערות חדשות יפות‪ ,‬איך זה קרה‬ ‫את דבריו‪:‬‬ ‫הילד והורידו לרצפה‪ ,‬הילד כמובן היה‬ ‫שאתמול לא הרגשתי בהערות האלו‬ ‫המושג של חינוך משמעותו הוא להרגיל‬ ‫מרוצה מכך‪ ,‬ומיד עשה סיבוב ועלה שוב‬ ‫את הילד לעשות דברים כדי שיעשה‬ ‫לשולחן מצד אחר‪ ,‬ושוב‪ ,‬כאשר הגיע‬ ‫לרב מבריסק הוא לקח אותו והוריד אותו‬ ‫המאמר המלא בעמוד ‪>>> 10‬‬ ‫המשך בעמוד ‪>>> 2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫אותם כשיהיה מבוגר‪ ,‬וכן למנוע ממנו לעשות דברים כדי‬ ‫שלא יעשה אותם כשיהיה מבוגר‪ .‬זה הרעיון של חינוך‪ ,‬שהרי‬ ‫המהות של חינוך היא הרגל‪ .‬וא"כ כאשר מדובר כאן על ילד‬ ‫קטן בן שנתיים ‪ -‬שלוש שמטפס על השולחן‪ ,‬הרי ברור‬ ‫שאין חשש שהוא יעשה את הפעולה הזאת כשיתבגר‪ ,‬ואם‬ ‫תצעק עליו כעת שלא יעשה את זה‪ ,‬זה לא בגלל שאתה‬ ‫חושש שימשיך לעשות את זה גם כשהיה בגיל עשר‪ .‬אלא‬ ‫הסיבה לכך היא שהוא משתולל כעת וזה מפריע לך באופן‬ ‫אישי שהילד מתנהג בצורה כזאת‪ ,‬ובעצם זאת כבר בעיה‬ ‫שלך‪ ,‬ולא של הילד‪.‬‬ ‫כאשר ילד פעוט שומע את הצעקה של אביו‬ ‫הרב מבריסק העמיד לנו בכך יסוד בעניני חינוך‬ ‫באופן טבעי אדם יכול לחנך את ילדיו גם אם אינו מבין כלל‬ ‫הרב מבריסק העמיד לנו בכך יסוד בעניני חינוך‪ ,‬היסוד‬ ‫בחינוך‪ ,‬יסוד ושורש חינוך הילדים הוא להנחיל להם מה הם‬ ‫של חינוך זה לא שהילדים עושים דברים שמפריעים לנו‪.‬‬ ‫הערכים החשובים בחיים‪ ,‬בשביל זה לא צריך ידע מיוחד‪,‬‬ ‫ואין זה סוד שאחת הבעיות הגדולות והרציניות בחינוך זה‬ ‫ואין צורך בשיטות חינוכיות מדופלמות‪ .‬כשם שכאשר ילד‬ ‫שאנחנו רוצים לחנך את הילדים הרבה פעמים בגלל דברים‬ ‫פעוט שומע את הצעקה של אביו כשהוא רץ לכביש והוא‬ ‫שמפריעים לנו‪ .‬מה יגידו‪ ,‬הילד שלך משתולל‪ ,‬הילד שלך‬ ‫מבין היטב שאת זה אסור בשום אופן לעשות‪ .‬וכשהוא רואה‬ ‫לא מחונך כמו שצריך וכו'‪ ,‬וזה מה שמפריע לנו באמת‪,‬‬ ‫את תגובת ההורים על נסיון לגעת בחשמל או לטפס על‬ ‫ולפי זה אנחנו מחנכים את הילדים (כביכול)‪ ,‬אך לעצמנו‬ ‫הסורגים‪ ,‬הוא מפנים שזה נורא ואיום‪ ,‬לא בגלל עוצמת‬ ‫אנו מתרצים ומסבירים שמה שמניע אותנו זו דאגה אמיתית‬ ‫הקול של אבא‪ ,‬אלא משום שהוא מרגיש וחש‪ ,‬גם בלי כל‬ ‫לחינוך של הילד‪.‬‬ ‫הסבר‪ ,‬עד כמה זה חמור‪ .‬הוא רואה איך זה איכפת להורים‪,‬‬ ‫אך האמת היא שהמניע האמיתי שלנו אינו חינוכו של הילד‪,‬‬ ‫הוא שומע את החרדה הנוראה שלהם מהחשש שמא ייגע‬ ‫אלא דאגה לצרכים ורצונות אישיים שלנו‪ ,‬וזה לא חינוך‪.‬‬ ‫בחשמל חלילה‪ ,‬ומבין את חומר הענין‪.‬‬ ‫המשמעות של חינוך‪ ,‬זה מה הדבר הנכון ביותר לצורך‬ ‫שהוא כמעט נגע בחשמל‬ ‫כך שהילד יתרגל לעשות מה שצריך כאשר הוא יגדל‪ ,‬וכן‬ ‫מבחינת 'סור מרע' ‪ -‬להרגיל את הילד ולמנוע ממנו דברים‬ ‫מצד שני‪ ,‬כאשר הוא מדבר לשון הרע או מכה את אחיו‪ ,‬או‬ ‫שיש חשש שיעשה אותם כשיגדל אך חוסר נעימות של‬ ‫לוקח ממתקים מהארון בלי רשות‪ ,‬אמנם אבא כועס עליו‪,‬‬ ‫ההורים אינה מניע חינוכי‪.‬‬ ‫אבל הוא לא שומע את החרדה הנוראה הזאת בקולו של‬ ‫אביו על הדבר האסור שעשה‪ .‬הוא בסך הכל אמר לשון הרע‪,‬‬ ‫זה לא שהוא כמעט נגע בחשמל‪ ,‬והמסר שהילד מקבל מכך‬ ‫הוא שאם הוא יעשה זאת שוב‪ ,‬זה לא יהיה אסון כזה גדול‪.‬‬ ‫עלינו לדעת שהילדים מבינים וקולטים היטב גם בלי‬ ‫מילים‪ ,‬מה הם הדברים החשובים להורים‪ ,‬ומה הם הדברים‬ ‫שפחות חשובים בעיניהם‪ .‬בשביל ללמד את הילדים מה‬ ‫הם הערכים החשובים בחיים אין צורך במומחיות חינוכית‪,‬‬ ‫מספיק שההורים יבינו בעצמם מה הם הדברים החשובים‬ ‫בחיים ומה פחות חשוב‪ ,‬והילדים כבר יתחנכו לכך באופן‬ ‫טבעי ובלי מאמץ מיוחד‪.‬‬ ‫(נערך מתוך גליונות 'דרך ישרה' מתוך סדרת ועדים לאברכים)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪2‬‬ ‫אע"פ שיעקב רצה ללמוד תורה מפי המלאך‪ ,‬אבל כל זה אינו‬ ‫שווה לו לשבת יחד עם עשיו הרשע במחיצה אחת‬ ‫פוסק הדור מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט''א‬ ‫ַוַ ִּיִ ְְתֹרֲֹצֲ צּו ַַה ָָּבִנִ ים ְְּב ִִק ְְר ָָּבּה (כ"ה)‬ ‫'כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס‬ ‫לצאת' (רש"י)‬ ‫מרן הגר"ח מבריסק זצ"ל שאל בנערותו את אביו‪ ,‬מדוע‬ ‫השתוקק יעקב אבינו לצאת לבית מדרש‪ ,‬והרי בהיותו במעי‬ ‫אמו הוא למד תורה מפי המלאך וכמבואר בגמ'‪ ,‬שעובר במעי‬ ‫אמו לומד את כל התורה מפי מלאך‪ ,‬וא"כ למה השתוקק‬ ‫לצאת ולעזוב את לימוד התורה מפי המלאך‪.‬‬ ‫והשיב לו הבית הלוי‪ ,‬שאע"פ שיעקב רצה ללמוד תורה מפי‬ ‫המלאך‪ ,‬אבל כל זה אינו שווה לו כדי שישב יחד עם עשיו‬ ‫"הרחקה"‪ ,‬והתפילה השנייה על "הצלה" וביאור העניין ששני‬ ‫הרשע במחיצה אחת‪ ,‬ולכן היה עדיף לו לצאת מבטן אמו‬ ‫תפילות אלו‪ ,‬הם על שני מיני חבר רע‪ ,‬שיש חבר שניכר‬ ‫ולהפסיד את לימוד התורה מפי המלאך‪ ,‬והעיקר שלא ישהה‬ ‫עליו מבחוץ שהוא חבר רע‪ ,‬ועליו אנו מתפללים בתפילה‬ ‫יחד עם עשיו הרשע במחיצה אחת‪.‬‬ ‫הראשונה "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע" בלשון הרחקה‪,‬‬ ‫וזהו מוסר השכל‪ ,‬שלא רק ההתחברות לרשע מסוכנת‪,‬‬ ‫כיוון שניכר עליו מבחוץ שהוא רע‪ ,‬וממילא שייך להתרחק‬ ‫אלא גם עצם הדבר לשהות יחד עם רשע במקום אחד הוא‬ ‫ממנו‪ ,‬אבל יש עוד חבר רע שאין ניכר עליו כלל מבחוץ‬ ‫מסוכן מאוד‪ .‬ומכאן לימוד להורים‪ ,‬שצריכים לבדוק היטב‬ ‫שהוא רע‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הוא בא ממשפחה טובה ונראה מבחוץ‬ ‫מי נמצא בחברת וסביבת בניהם ובנותיהם‪ ,‬ולא להסתפק‬ ‫כבחור רגיל‪ ,‬אלא שנתקלקל מבפנים [ע"י הסתכלות בדברים‬ ‫בעצם הדבר ששולחים את הבנים והבנות למוסדות חינוך‬ ‫טמאים וכעיתונים הטמאים והאינטרנט הטמא בימינו]‪ ,‬ועליו‬ ‫טובים‪ ,‬אלא גם לבדוק בכל עת מי הם החברים והחברות‪.‬‬ ‫אנו מתפללים בתפילה השנייה בלשון הצלה ‪ -‬ו"הצילני"‬ ‫שמעתי מידידי הרה"ח רבי אלימלך רומפלער‬ ‫מחבר רע‪ ,‬ומשום שאין אנו מכירים אותו ואיננו יכולים‬ ‫להתרחק ממנו‪ ,‬אבל הקב"ה יכול להציל אותנו מאדם כזה‬ ‫שמעתי מידידי הרה"ח רבי אלימלך רומפלער ששמע‬ ‫ולצערינו הרבה צעירים מתקלקלים מחמת שמתחברים‬ ‫מהרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע ששאל‪ ,‬מדוע תיקנו לומר‬ ‫לחברים רעים שלא תמיד אפשר מתחילה להכיר עליהם‬ ‫בכל יום לאחר ברכת מעביר שינה‪" ,‬יהי רצון וכו' שתצילני‬ ‫מבחוץ שהם רעים‪ ,‬ובעוונותינו הרבים הדבר מצוי אף אם‬ ‫היום ובכל יום וכו' מאדם רע ומחבר רע"‪ ,‬והרי תפילה זו‬ ‫מתחבר לבחור ממשפחה חשובה וטובה‪ ,‬שמתחילה ההורים‬ ‫להינצל על אדם רע וחבר רע כבר נכללה בברכת מעביר‬ ‫שמחים על שבנם מצא חבר טוב ממשפחה טובה‪ ,‬אבל לאחר‬ ‫שינה‪ ,‬וכמו שנתקן שם במטבע הברכה‪" :‬והרחיקנו מאדם‬ ‫זמן ההורים מרגישים פתאום על בניהם שכבר איננו כתמול‬ ‫רע ומחבר רע"‪ ,‬וא"כ מדוע אנו מוסיפים אחר כך תפילה‬ ‫שלשום‪ ,‬עד שמתברר להם שהחבר החדש של בניהם הוא‬ ‫נוספת "ותצילני מאדם רע ומחבר רע"‪.‬‬ ‫מקולקל מבפנים ומשפיע לרעה על בניהם רח"ל‪.‬‬ ‫ואמר המהר"א מבעלזא לבאר בזה‪ ,‬דהנה באמת יש להתבונן‬ ‫ולכן כל אבא מחויב להתפלל לקב"ה שיציל את בניו ובנותיו‬ ‫בחילוק הלשון בין התפילות הללו‪ ,‬דבתפילה הראשונה אנו‬ ‫מחברים רעים נסתרים‪ ,‬וגם כמובן לברר מי הם החברים‬ ‫מתפללים "והרחיקנו מאדם רע ומחבר רע" ואילו בפעם‬ ‫של בניו ובנותיו‪ ,‬ולשמור את בניו ובנותיו מחברים שניכר‬ ‫השנייה אנו מתפללים "ותצילני מאדם רע ומחבר רע"‬ ‫(מתוך הספר 'ביאורים והנהגות')‬ ‫עליהם שהם רעים‪.‬‬ ‫ומשמע דתפילות נפרדות שנו כאן‪ ,‬התפילה הראשונה על‬ ‫‪3‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫מספרים על יהודי שישב בבית מלון בחדרו ולמד גמרא‪.‬‬ ‫פתאום מישהו דופק ופותח את הדלת‪ ,‬מתנצל ואומר 'סליחה'‪...‬‬ ‫הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצוק"ל על קנאה ויצר הרע‬ ‫ַוַ ְיְ ַַקְנְ אּו ֹאֹתֹו ְְּפִלִ ְְׁש ִִּתים (כו)‬ ‫השכן הוא כזה‪ ...‬למה השותף שלי הוא כזה‪ ...‬למה על החבר‬ ‫בישיבה מסתכלים בעין טובה ועלי מסתכלים בעין רעה‪...‬‬ ‫יש מושג כזה שאדם מקנא ‪ -‬הוא מקנא למה השני כך ואני‬ ‫דבר ראשון הוא אומר ליצה"ר‪ ,‬אני יודע מי אתה‪ ,‬אני מכיר‬ ‫כך‪ .‬אצל השכן זה כך ואצל פלוני זה כך‪ .‬המחשבות שלו‬ ‫אותך‪ ,‬אני מבין טוב מי שולח לי את המחשבות האלו‪.‬‬ ‫עסוקות במה שקורה שמה‪ ...‬שמה‪ ...‬זה לא עוזב אותו‪ ,‬לא‬ ‫בעצם הדבר שהאדם מכיר מי הוא זה השולח את המחשבות‪,‬‬ ‫נותן לו לישון‪ ,‬לא נותן לו לחיות‪ ...‬למה הוא כן ואני לא?‬ ‫הוא כבר עשה חצי מהדרך‪ ,‬זה דבר גדול‪.‬‬ ‫מה קורה פה? פשוט מאוד‪ ,‬אחד מהשלוחים שיש ליצה"ר‬ ‫מספרים על יהודי אורח שישב בבית מלון בחדרו ולמד‬ ‫הוא ה"קנאה"‪...‬‬ ‫גמרא‪ .‬הוא היה לבד בחדרו במלון‪ ,‬היתה שם מיטה אחת‪ ,‬בני‬ ‫ואם תאמרו 'מי שמך לאיש' לתת חותמת על הדבר ולהחליט‬ ‫משפחתו נשארו בבית‪ ,‬מה עושה סתם בן אדם כשאף אחד‬ ‫שהקנאה הוא מהיצר הרע? התשובה לכך היא כי לא אני זה‬ ‫לא מפריע לו? יושב ולומד‪ .‬פתאום מישהו דופק על הדלת‪,‬‬ ‫נותן את ה'חותם' על הדבר‪ ,‬זה כבר כתוב בקדמונים ה"ה‬ ‫פותח את הדלת‪ ,‬מתנצל ואומר 'סליחה' על כך שפתח בטעות‬ ‫בספה"ק "שערי קדושה" מרבינו חיים ויטאל זי"ע‪ ,‬והדבר‬ ‫את הדלת‪ ,‬משום שהוא חשב שזה החדר שלו‪ .‬האורח הזה‬ ‫ידוע שכל הדברים הכתובים בשערי קדושה אינם משל עצמו‪,‬‬ ‫תופס אותו מיד בחזקה‪ ,‬מכניס אותו פנימה לחדרו וסוגר‬ ‫אלא כולם הם ממה שקיבל מרבו‪ ,‬רבינו הגדול האר"י ז"ל‬ ‫עליו את הדלת‪ ,‬יורד לדלפק ומזמין את הנהלת המלון לבדוק‬ ‫לא יאומן מה שרבי חיים ויטאל עושה ב"שערי קדושה"‪,‬‬ ‫אותו‪ .‬תוך שתי דקות אכן מתברר שהוא אכן גנב ישן ומוכר‪,‬‬ ‫הוא לוקח את היצר הרע ומחלק אותו לארבעה חלקים‪ ,‬כל‬ ‫והם מודים לו על כך שהוא תפס את הגנב‪.‬‬ ‫חלק הוא מחלק לחלקים קטנים‪ ,‬כך הוא מצייר על הקיר‬ ‫צריכים לקלוט מי דופק על הדלת‬ ‫תמונה של היצר הרע‪ ,‬ממה הוא בנוי וממה הוא מורכב‪,‬‬ ‫ממש נורא נוראות‪ .‬הדוקטורים הכי טובים בעולם לא יכולים‬ ‫שאלו את האורח איך היה לך כזה חוש לדעת בבירור שהוא‬ ‫לצייר תמונה מדויקת מגוף האדם על כל חלקיה‪ :‬המעים‪,‬‬ ‫גנב‪ ,‬אולי הוא טעה לתומו וחשב שזה החדר שלו? ענה‬ ‫הריאה‪ ,‬העין‪ ,‬האוזן‪ ,‬שאר כל האיברים כציור המדויק שהוא‬ ‫האורח‪ :‬תסתכלו בחדר ותראו שיש כאן מיטה אחת לאדם‬ ‫מצייר מהיצר הרע‪ ,‬על כל חלקיו ואיבריו‪ .‬הוא פשוט עושה‬ ‫אחד בלבד‪ ,‬א"כ למה הוא דפק על הדלת לפני שהוא נכנס‬ ‫"תמונה" ליצר הרע ומציגו לפנינו בצורה מדויקת‪.‬‬ ‫אם הוא אכן חשב שזה החדר שלו‪ ,‬וכי אין לו מפתח‪ ,‬אלא‬ ‫לצייר כזה ציור מדויק מהיצר הרע‬ ‫מאי? הוא דפק כדי לבדוק אם יש שם אנשים‪...‬‬ ‫זהו מעשה נפלא‪ ,‬ואנו לומדים מזה שדבר ראשון צריכים‬ ‫מי יכול לעשות כדבר הזה לצייר כזה ציור מדויק מהיצר‬ ‫לקלוט מי דופק על הדלת‪ ,‬האם אדם טוב שזה החדר שלו‪,‬‬ ‫הרע‪ ,‬רק הרב הגדול האר"י הק' שהוא למד מאליהו הנביא‪,‬‬ ‫או גנב ישן ומוכר‪ ...‬יש הרבה סוגי דפיקות‪ ,‬יש דפיקות של‬ ‫ותלמידו הגדול רבי חיים ויטאל לימד זאת אותנו‪ .‬א שרעק‬ ‫'קול דודי דופק' ויש דפיקות כמו שהיה בסדום כשניגשו‬ ‫און די וועלט‪ .‬גם אם היינו מדברים מזה שלושה ימים ושלושה‬ ‫לשבור הדלת‪ .‬פעמים ה'דודי' הוא זה שדופק‪ ,‬ויש גם את‬ ‫לילות לא היינו גומרים‪ .‬ניתן לראות את הציור בספר‪.‬‬ ‫ה‪ ...‬שדופק‪ .‬דבר ראשון אתה חייב לדעת מי הוא זה שדופק‬ ‫שם ב"ציור" של היצה"ר אנו רואים שיש משבצת אחת של‬ ‫אצלך‪ .‬כשאתה יודע מי דופק בדלת‪ ,‬זה כבר דבר אחר לגמרי‪.‬‬ ‫"קנאה" שמשתלב כחלק מארבעת חלקי היצה"ר‪ .‬נמצא‬ ‫אבל גם אחרי כן עדיין צריך לדעת מה לעשות איתו‪ ,‬איך‬ ‫שכשאדם מקנא בחברו זה "יצר הרע"! ה"שערי קדושה"‬ ‫תופסים אותו בכח כדי שלא יגנוב אותך‪ ...‬הידיעה מי דופק‬ ‫נותן על זה את החותם!‬ ‫לא מספיקה‪ ,‬צריך לדעת מה עושים הלאה למעשה‪.‬‬ ‫כשאדם יודע שקנאה זה יצה"ר‪ ,‬הוא כבר עשה חצי מהדרך‪.‬‬ ‫עי"ז אומר לנו התנא (דרך ארץ זוטא פרק ד) עצות פרקטיות‬ ‫כשעולות לו מחשבות של קנאה על פלוני ועל פלוני‪ :‬למה‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪4‬‬ ‫מה עושים עם הקנאה?‬ ‫ה'הוא' בא אליך ואומר לך תראה מה עושים איתך‪ .‬דופקים‬ ‫אותך ודופקים אותך‪ ,‬מה אתה יותר גרוע מפלוני? למה עליך‬ ‫מסתכלים כך? למה עבורו דאגו לחדר נוח ואותך דפקו בחדר‬ ‫בקומה למטה ששם קר יותר? הוא שומע ממנו טענות ע"ג‬ ‫טענות‪ ,‬ומתמלא בקרבו בטענות כרימון‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬הדבר ראשון הוא לדעת מי שולח את המחשבות‬ ‫הללו‪ .‬אחר הבירור אתה קולט שזה אותו גנב ישן ומוכר‪.‬‬ ‫נסיים את העניין עם מעשה נפלא‪:‬‬ ‫היה מלך שהיה לו מצב רוח רע‪ ,‬היתה חסרה לו שמחת‬ ‫חיים‪ .‬לא פלא‪ ,‬את הסוגיא של 'יד לקידושין' הוא לא למד‪,‬‬ ‫הוא לא התקשה איך יש את הענין של 'יד' בדבר שלא צריך‬ ‫לך שמחת חיים? והוא עונה‪ :‬לא! יש לו בנות בבית שהוא‬ ‫דיבור בכלל‪ ,‬הוא לא עמל בתירוצים של הקרן אורה‪ ,‬תורת‬ ‫צריך לעשות להם שידוכים‪ ,‬ואין לו מה לתת נדוניא עבורם‪.‬‬ ‫גיטין‪ ,‬אבני נזר‪ ,‬הגרש"ש שקאפ‪ ,‬חזון איש וקהילות יעקב‪,‬‬ ‫כשהמלך פוגש את הבינוני‪ ,‬לא עשיר ולא עני‪ ,‬יש לו כדי‬ ‫א"כ למה שהוא יהיה שמח?‬ ‫לתת נדוניא ומאידך אין לו את הדאגות בבורסה בטוקיו ובניו‬ ‫עכ"פ הוא היה במצב רוח רע‪ ,‬והביא את חכמיו לראות מה‬ ‫יורק‪ ,‬הוא שואל אותו‪ :‬יש לך שמחת חיים ? והוא עונה‪ :‬לא!‬ ‫עושים‪ .‬אמרו החכמים מה הבעיה‪ ,‬נביא תזמורת שינגנו לפני‬ ‫הוא מקנא שלחברו יש יותר‪ ,‬ואיך יהיה שמח‪.‬‬ ‫המלך עד שיתמלא בשמחה‪ .‬עצה טובה‪ .‬הביאו את התזמורת‬ ‫אני אתן לך מיליון דולר‬ ‫והם מנגנים ומנגנים אך לא הועילו כלום‪ ,‬המלך נשאר עם‬ ‫מצב הרוח הרע‪ .‬חכמים אחרים אמרו להביא תמונות יפות‬ ‫המלך חושב שכבר לא ימצא את מבוקשו‪ ,‬ופתאום רואה‬ ‫על הקירות‪ ,‬תמונות של פרחים‪ ,‬הרים‪ ,‬נהרות ונופים יפים‪,‬‬ ‫לפניו איש שהוא לא רק עני מרוד אלא לבוש עם סמרטוטים‪,‬‬ ‫עשו כעצתם והביאו את התמונות‪ ,‬המלך מסתכל בהם ונשאר‬ ‫מלא בכל מיני פצעים‪ ,‬איום ונורא‪ ,‬אין לו אפילו מה לשאול‬ ‫עם אותו מצב רוח‪ .‬הביאו חכמים נוספים והם אמרו למלך‪:‬‬ ‫אותו‪ .‬אך מרוב יאוש הוא שואל אותו יש לך שמחת חיים?‬ ‫אין לך עצה אחרת רק למצוא בן אדם שיש לו מצב רוח טוב‬ ‫והוא עונה‪ :‬ודאי שיש לי‪ ,‬אני ב"ה קם בבוקר ומודה לה'‪,‬‬ ‫ושהמלך ילבש את הכתונת שלו‪ ,‬והמצב רוח הטוב יעבור‬ ‫אומר מודה אני על כך שאני חי‪ ,‬לומד ומתפלל משהו‪,‬‬ ‫אל המלך (ענין זה שלמלבוש יש השפעה על הלובשו הוא‬ ‫אוכל משהו‪ ,‬יש לי שמחת חיים בלי שיעור וגבול‪ ...‬אומר‬ ‫דבר נכון‪ ,‬ויש לו מקור בדרשות הר"ן)‪.‬‬ ‫לו המלך‪ :‬אותך אני מחפש! אני אתן לך מיליון דולר‪ ,‬הבא‬ ‫המלך לא סומך על אף אחד ויוצא לחפש את האדם שיש‬ ‫לי את הכתונת שלך‪ ,‬הוא עונה למלך‪ :‬לא אתן לך‪ ,‬ולמה‪,‬‬ ‫לו מצב רוח טוב לקחת ממנו את בגדו‪ .‬הוא יוצא מהארמון‬ ‫כי אין לי כתונת‪...‬‬ ‫בלי בגדי המלכות‪ ,‬והנה הוא פוגש איש עשיר עם בגדים‬ ‫הסיפור הוא עמוק מאוד‪ .‬שמחת חיים איננה קשורה לא‬ ‫יפים‪ .‬שואל אותו‪ :‬יש לך שמחת חיים? והוא עונה‪ :‬לא! כל‬ ‫בעשירות‪ ,‬לא בעניות‪ ,‬לא בבינונית ולא בשום דבר אחר‪.‬‬ ‫היום הוא במסחר‪ ,‬יש לו בבורסה בטוקיו‪ ,‬ויש לו בבורסה‬ ‫זה קשור לבן אדם בעצמו אם הוא שמח‪' . .‬פקודי ה' ישרים‬ ‫בניו יורק‪ ,‬אין לו רגע לנשום‪ .‬לפעמים הוא מצליח ולפעמים‬ ‫משמחי לב'‪ .‬יהי רצון שנהיה שמחים‪ ,‬אנו וכל ישראל‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬לא תמיד הולך לעשירים‪.‬‬ ‫(נערך מתוך הספר 'ילמדנו רבינו')‬ ‫המלך ממשיך לחפש והנה הוא פוגש איש עני ושואלו‪ :‬יש‬ ‫‪5‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫בתקופות של פרשיות ציבוריות‪ ,‬יש יצר הרע מיוחד להתעדכן‬ ‫במה שקורה‪ .‬וברוב הפעמים הדבר כרוך בלשון הרע ובביזיון‬ ‫תלמידי‪-‬חכמים‪ ,‬שמי שחוטא באלו אין לו חלק לעולם הבא‬ ‫הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א על תוצאות המכירה שמשפיעות אלפי שנים קדימה‬ ‫ְוְ ָיָ דֹו ֹא ֶֶֹחֶזֶ ת ַַּבֲעֲ ֵֵקב ֵעֵ ָָׂשו (כה)‬ ‫"ֶאת ְְּבֹכ ָָֹר ִִתי ָלָ ָָקח ְוְ ִִהֵּנֵ ה ַַע ָָּתה ָלָ ַַקח‬ ‫הגדולה‪ .‬הוא התאונן‪ֶ :‬‬ ‫ִִּב ְְרָכָ ִִתי"‪.‬‬ ‫הפרשה מספרת על אחיזת יעקב בעקב עשו בלידתם ועל‬ ‫מה קרה? מה השתנה? הרי אז בשעת המכירה הוא בז‬ ‫מכירת הבכורה ליעקב מאוחר יותר‪ .‬בעת ביצוע ה'עסקה'‬ ‫לבכורה? לגלג על העסקה שערך עם יעקב? אמר המשגיח‬ ‫עשו ויעקב היו נערים בני חמש‪-‬עשרה בלבד והתוצאות של‬ ‫רבי יחזקאל זצ"ל‪ :‬כשהצלחת היתה מלאה במרק הוא היה‬ ‫אותה מכירה משפיעות על עם ישראל אלפי שנים קדימה‪.‬‬ ‫מסונוור ונשלט על‪-‬ידי תאוותיו‪ ,‬והעולם הרוחני נראה היה‬ ‫עשו לא נתן לבכורה שום ערך; "ויבז עשו את הבכורה"‪.‬‬ ‫בעיניו קטן ורחוק לעומת המרק‪ ...‬אבל כשהצלחת התרוקנה‪,‬‬ ‫וכותב רש"י‪" :‬העיד הכתוב על רשעו שביזה עבודתו של‬ ‫היא הופכת להיות צעקה גדולה ומרה עד מאד‪.‬‬ ‫מקום"‪ .‬ולא הסתפק בלבזות ולגחך בליבו‪ ,‬אלא עשה זאת‬ ‫עשו חקוק לדראון‪-‬עולם כמי שעשה את העסקה הראשונה‬ ‫בקול רעש גדול‪ .‬הביא עמו כת של פריצים וכולם גיחכו על‬ ‫הלא‪-‬מוצלחת‪ .‬עד היום כשבאים להגדיר מישהו שעשה‬ ‫ה'עסקה' שנעשתה כאן‪ .‬כדברי המדרש (בב"ר סג)‪" :‬התחיל‬ ‫עסקה מטופשת שהפסד גדול בצידה‪ ,‬משתמשים בביטוי‬ ‫מקהיל קהילות על יעקב‪ ,‬ואמר להן יודעין אתם מה עשיתי‬ ‫'מכר את הבכורה בעד נזיד עדשים'‪.‬‬ ‫לזה? אכלתי עדשיו ושתיתי יינו ושחקתי בו ומכרתי לו את‬ ‫מכירת הבכורה של עשו תמורת נזיד עדשים אינה סיפור‬ ‫בכורתי"‪...‬‬ ‫היסטורי רחוק על אדם רשע שכולנו אוהבים לשנוא‪ .‬סיפורי‬ ‫יש שהסבירו שה"ויקם וילך" בתום המכירה הוא חלק מהפגנת‬ ‫התורה מיועדים עבורנו‪ ,‬מדריכים אותנו מה לקרב ומה‬ ‫הבוז מצד עשו‪ .‬דרך העולם כשאחד מצליח לעשות עסקה‬ ‫לרחק‪ .‬ולכל אחד מאיתנו יש את נזיד‪-‬העדשים שלו; את‬ ‫מצוינת שנוטה באופן מובהק לטובתו ממהר הוא להסתלק‬ ‫הדבר שהוא מחשיב יותר מכפי הראוי‪.‬‬ ‫ולא מתעכב לרגע‪ ,‬שמא יחזור בו הקונה‪ ...‬בעיני עשו קנה‬ ‫כוס גזוז ו"פס חם"‬ ‫ממנו יעקב בכורה ושילם בדבר ששוויו הרבה יותר; והוא‬ ‫נחפז לדרכו כדי שחלילה יעקב יחזור בו‪.‬‬ ‫רבי חיים שמואלביץ זצ"ל היה אומר 'חשבון' חריף ונוקב‪.‬‬ ‫הרים המוכר את קולו בזעקה מחרידה‬ ‫כאשר בחור לומד 'תוספות' אחד ועל ה'תוספות' הבא הוא‬ ‫מוותר וסוגר את הגמרא באמצע הסדר כדי לקנות כוס גזוז‬ ‫רק כעבור ארבעים ושמונה שנים הרים המוכר את קולו‬ ‫ו"פס חם" [בשעות קבועות ביום היה יוצא מתנור המאפייה‬ ‫ּוָמ ָָרה ַַעד ְְמֹאֹד" (להלן‬ ‫בזעקה מחרידה‪ַ" .‬וַ ִּיִ ְְצ ַַעק ְְצ ָָע ָָקה ְּגְ ֹדָֹלָ ה ָ‬ ‫'פס' של עוגות שמרים חמות] – השכר שיקבל על התוספות‬ ‫כז)‪ .‬על מה הוא צעק? על מה הוא התמרמר? על טיפשותו‬ ‫שכן למד יהיה‪ ...‬כוס גזוז ו'פס חם'‪ .‬כי הרי הוא עצמו הציב‬ ‫את ה'פס' בשורה אחת עם לימוד התוספות‪ .‬ה' ירחם‪.‬‬ ‫רבי אברהם דוב אויערבאך זצ"ל‪ ,‬גאב"ד טבריה‪ ,‬ציטט את‬ ‫המשגיח ב'עץ חיים' הסבא הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל‬ ‫בנוסח משלו‪" :‬אדם יבוא לשמים וירצה שכר על לימוד‬ ‫תורתו – אך יקבל בתמורה חפיסת סיגריות‪ ...‬מפני שהיה‬ ‫מפסיק את לימודו לחמש דקות והולך לרכוש סיגריות"‪...‬‬ ‫כך גם לענייננו כאן; כאשר לומדים את פרשת מכירת‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪6‬‬ ‫הבכורה תמורת נזיד העדשים‪ ,‬ומביטים בלעג על סכלותו‬ ‫ותאוותיו של עשו‪ ,‬נזכיר לעצמנו שלא נהיה כאותו גנב‬ ‫מתוחכם שמלסטם את הבריות ולבסוף מעמיד עצמו כאחד‬ ‫הרודפים אחר הגנב‪ ...‬נשמור על עצמנו שלא נעצור בעשו‬ ‫הרשע בלי להבין שלעתים מדובר בנו‪.‬‬ ‫לִהמשך אחר "עצת הנפש"‪ ,‬כיעקב‪,‬‬ ‫גם לנו יש התמודדות בין ִ‬ ‫או אחר "תענוגי הגוף"‪ ,‬כעשו הרשע‪ .‬ואדם עלול‪ ,‬חס‪-‬ושלום‪,‬‬ ‫לאבד את עולמו בעד נזיד עדשים‪.‬‬ ‫'נזידי עדשים' יש סביבנו למכביר‪ .‬וכל אחד יודע את טבעו‬ ‫ולאלו דברים הצד הגשמי שלו מושך אותו‪.‬‬ ‫גארנישט מיט נישט‬ ‫ולהתעדכן במה שקורה‪ .‬וברוב הפעמים הדבר כרוך בלשון‬ ‫ראש הישיבה רבי אהרן ליב שטיינמן זצ"ל אמר בחריפות‪:‬‬ ‫הרע ובביזיון תלמידי‪-‬חכמים‪ ,‬שמי שחוטא באלו אין לו חלק‬ ‫"עשו מכר את הבכורה בעד נזיד עדשים ואנחנו מוכרים‬ ‫לעולם הבא‪ .‬ועל כולם‪ :‬אווירת בטלה וביטול תורה‪ ,‬מפני‬ ‫עולם הבא בעד כלום ["גארנישט"]; אפילו פחות מנזיד‬ ‫שהראש כבר לא מונח איפה שצריך‪.‬‬ ‫עדשים‪ ,‬ה' ישמרנו"‪ .‬והוסיף‪" :‬הרי ברגע שהאדם עוצם את‬ ‫לפתע הוא פרץ בבכי וזרם דמעותיו החמות‬ ‫עיניו הכל הופך להיות נצח‪ .‬ומה הוא עושה עם הזמן שלו‬ ‫והטהורות נשרו על השולחן‬ ‫גארנישט מיט נישט" ["כלום וכלום"]‪.‬‬ ‫ביטול הזמן חרה לו מאד‪ .‬כשהיו מדברים על 'פגעי הטכנולוגיה'‪,‬‬ ‫עדיין אוחזת הצמרמורת בגופי כשנזכר אני בשיחתי עם ראש‬ ‫היה אומר תמיד שהרבה לפני ה'פגעים' – הדבר החמור‬ ‫הישיבה רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל אודות הנושא של‬ ‫לא‪-‬פחות הוא שהזמן מתכלה בהבלים‪ .‬משך שעות וימים‬ ‫'קווי הנייעס' שפרץ למחוזותינו בשנים האחרונות‪ ,‬הוא דיבר‬ ‫לא עושים שום דבר ממשי‪ .‬זה 'ויבז' של הכלי הכי חשוב‬ ‫מדם ליבו על הנזק הרוחני הכביר של הצעירים שמתמכרים‬ ‫שניתן לאדם כדי לעבוד את הבורא‪.‬‬ ‫לזה‪ ,‬הן מבחינת ביטול הזמן והן מבחינת קלקול המידות‪.‬‬ ‫בשביל דברי שטות מפסידים דקות ושעות יקרות‪ .‬מחמיצים‬ ‫לפתע הוא פרץ בבכי וזרם דמעותיו החמות והטהורות נשרו על‬ ‫הזדמנויות שלא ישובו‪ .‬מוותרים על רצף של לימוד תורה‪.‬‬ ‫השולחן‪ .‬הוא אמר‪" :‬הרי הם גורמים לקנאה‪ ,‬שנאה מחלוקת‪,‬‬ ‫בעד מה? בעד נזיד עדשים‪ .‬בעד פטפוט על דא והא‪...‬‬ ‫לשון‪-‬הרע‪ ,‬ביטול תורה‪ .‬זה מוציא את הראש מהלימוד"‪...‬‬ ‫שקיעות בתורה ותפילה רצינית הם‪-‬הם ה"בכורה" שלנו‪.‬‬ ‫זו מכירת בכורה בעבור נזיד עדשים‪ .‬בשביל הנאת דיבור‪,‬‬ ‫בשביל קצת תאוות וקצת הנאה מבטלה אנו מוותרים על‬ ‫בשביל לספק סקרנות‪ ,‬מאבדים את החיים האמיתיים‪ .‬מה‬ ‫ההווה ועל העתיד שלנו‪.‬‬ ‫היה חסר לעשו? היכולת להתאפק! גם מאיתנו נדרש ללכת‬ ‫רבינו ה'חפץ חיים' זצ"ל היה אומר‪ :‬אדם צועד לבית הכנסת‪,‬‬ ‫אחרי "עצת הנפש" ולהתאפק‪.‬‬ ‫בדרכו ללמוד‪ ,‬להתפלל‪ ,‬לעבוד את השם יתברך‪ .‬בדרך עוצר‬ ‫סקרנות יחד עם התכונה של 'הולך רכיל' הם סכנה קיומית‬ ‫אותו משהו‪ ,‬מתחיל לספר לו מה חדש‪ ,‬מה קורה‪ .‬לא חבל?‬ ‫לאדם‪ .‬מי שמונע את עצמו מאלו‪ ,‬בוחר להיות 'יושב אוהלים'‬ ‫בשביל 'חדשות'‪ ,‬להפסיד 'קדיש' ו'ברכו'‪ .‬יהודי מוכר מצוות‬ ‫כיעקב אבינו‪.‬‬ ‫בעד שטויות שכאלה?!"‪...‬‬ ‫(מתוך הספר 'לעשות רצונך')‬ ‫בתקופות של פרשיות ציבוריות‪ ,‬יש יצר הרע מיוחד לשמוע‬ ‫‪7‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫'יש ילדים שמתנהגים כמו מבוגרים ממש‪ ,‬ויש שבגיל עשרים‬ ‫עוד מתנהגים כמו ילדים‪ .‬לפעמים זה לא טוב שהילד מתבגר מידי‬ ‫מוקדם‪ ,‬ילד הוא ילד וצריך להשתולל'‬ ‫הגאון רבי גדליה הוניגסברג שליט"א על פרקי חינוך במשנתו של שר התורה מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל‬ ‫ַוַ ִּיִ ְגְ ְְּדלּו ַַהְּנְ ָעָ ִִרים (כה)‬ ‫דרך שחץ וגאוה‪ ,‬אמר לו רבינו‪' :‬את זה הילד לא היה מבין'‬ ‫אמר רבינו‪ :‬יש ילדים שמתנהגים כמו מבוגרים ממש‪ ,‬ויש‬ ‫סיפר רבינו‪ :‬לאחר‬ ‫שבגיל עשרים עוד מתנהגים כמו ילדים‪ .‬לפעמים זה לא טוב‬ ‫שעלינו ארצה לא היה‬ ‫שהילד מתבגר מידי מוקדם‪ ,‬ילד הוא ילד וצריך להשתולל‪.‬‬ ‫לנו היכן לגור‪ ,‬ודרנו‬ ‫השבוע היה כאן אחד ואמר שיש לו בעיה‪ ,‬הבן שלו בגיל‬ ‫עם אחד שמחיצת עץ‬ ‫עשר והוא נראה כמו בגיל עשרים‪ ,‬שמן וגבוה וגדול והוא‬ ‫הפסיקה בינינו‪ ,‬וכנראה‬ ‫מתבייש בזה ולא רצה שימשיך ככה‪ ,‬הוא בא לשאול אם‬ ‫שמע מה מדברים אצלנו‬ ‫יכול לקחת תרופות בשביל שיפסיק לגדול ולצמוח‪ ,‬אמרתי‬ ‫במשך היום‪ ,‬וההוא‬ ‫לו אני לא רואה שום חיסרון בילד שנראה מבוגר‪ ,‬ולענין‬ ‫נעשה כזה מעריץ שלנו‬ ‫לקחת תרופות אני חושב שאין בזה בעיה‪.‬‬ ‫שעד סוף ימיו מידי פעם שלח לנו כסף ובגדים‪ ,‬אי אפשר‬ ‫והוסיף רבינו מעשה נורא‪ ,‬בנובהרדוק היה בחור שפשוט‬ ‫לתאר איזה חסיד שלנו הוא היה‪ .‬כך הדבר כשמתנהגים טוב‬ ‫במקום לצמוח לגובה‪ ,‬צמח לרוחב‪ ,‬הוא היה הולך ומשמין‬ ‫ומשפיעים על אחרים‪.‬‬ ‫לרוחב כל הזמן והוא לא נהי' גבוה‪ ,‬הגיעו מכל העולם רופאים‬ ‫והוסיף רבינו‪ ,‬שהגר"א אמר לדובנער מגיד‪ ,‬לאחר ששאלו‬ ‫לראות אותו אף אחד לא ידע מה להגיד‪ ,‬כל הבחורים בישיבה‬ ‫כיצד יצליח להשפיע על אחרים? על פי משל שאחד מוזג‬ ‫היו הולכים להסתכל עליו‪ ,‬עד כדי כך שאחרי איזה זמן הוא‬ ‫יין לכוס ויש גביעים קטנים מסביב ממילא נשפך גם לגביעים‬ ‫כל כך השמין שהוא לא יכל לעמוד ולשבת רק שכב במיטה‬ ‫הקטנים‪ ,‬כך שיהיה הוא עצמו כל כך מלא ביראת שמים‬ ‫כל היום! הוא היה במצב פשוט נורא! בפורים כל שנה היו‬ ‫שמשפיע ממילא על אחרים‪.‬‬ ‫אוספים כסף עבור הבחור הנ"ל שיהי' לו לרפואה ולהוצאות‬ ‫אמר רבינו שאבא צריך מידי פעם לברר אצל מלמד בנו מה‬ ‫הרבות שהיו לו‪ ,‬אבא זצ"ל הכיר אותו ואח"כ עלינו לארץ‬ ‫עם בנו‪ ,‬ואם אינו מתענין זה לא טוב‪ ,‬וסיפר שפעם אמר לו‬ ‫וכבר לא שמענו ממנו שום דבר‪ ,‬אבל אחרי שהגענו פה‬ ‫מלמד אחד‪ ,‬שאבא שלא אכפת לו מבנו‪ ,‬גם לי לא אכפת מבנו‪.‬‬ ‫עוד היו אוספים בא"י כסף עבורו עד שיום אחד בא מישהו‬ ‫'את זה הילד לא היה מבין'‬ ‫לאבא וסיפר לו מה עלה בגורל הבחור ההוא‪ ,‬שאח"כ היה‬ ‫מלחמה וכל הבחורים של אותה תקופה נהרגו ע"י הגרמנים‬ ‫אברך בא לרבינו ובכה על בעיה ברוחניות של אחד מילדיו‬ ‫חוץ מאחד‪ .‬הבחור השמן ההוא‪ ,‬לגרמנים ימ"ש לא היה מה‬ ‫אמר לו רבינו דע לך עם ילדים אין שום עצה שבעולם אלא‬ ‫לעשות איתו אז השאירו אותו שם שיחיה‪ ,‬אח"כ נגמרה‬ ‫תפילה‪ .‬ושאל הלה הרי תפילה עושה רק מחצה אמר לו‬ ‫המלחמה‪ ,‬ובנס הוא נהיה בריא לגמרי! עלה לארץ התחתן‬ ‫רבינו בדורינו מחצה זה גם הרבה‪.‬‬ ‫עם אשה נולדו לו ילדים והוא חי בכפר סבא‪.‬‬ ‫ילד אחד עמד ליד רבינו בתפילת מנחה‪ ,‬ונענע ראשו‬ ‫אבא שמע את זה‪ ,‬הוא לא האמין הוא אמר שזה נס גלוי!!‬ ‫לצדדים במשך תפילתו‪ ,‬לאחר התפילה קרא לו רבינו ואמר‬ ‫רבינו כל כך התרגש מסיפור זה וחזר ואמר‪ :‬זה היה נס!‬ ‫לו כשמנענע הראש קדימה ואחור זה נקרא שאומר כן‪,‬‬ ‫אני זוכר שדיברו שהוא כל כך שמן אספו לו כסף‪ ,‬כולם‬ ‫וכשמנענע הראש לצדדים זה נקרא שאומר לא‪ ,‬האם אתה‬ ‫באו להסתכל עליו‪ ,‬והנה‪ ,‬רק הוא נשאר לחיות‪ ,‬לפעמים‬ ‫רוצה לומר להקב"ה כן או לומר לא‪.‬‬ ‫הקב"ה עושה לאדם מום כדי להצילו‪.‬‬ ‫אח"כ אמר לו בנו הגאון ר' שאול שליט"א שבמ"ב כתוב שזה‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪8‬‬ ‫ואין שום היתר לבזות או להעליב ילד‬ ‫אחד שמרצה להורים בעניני חינוך אמר לו רבינו תגיד‬ ‫להורים דברים פשוטים‪ ,‬שגם ביחס לילדים יש "בין אדם‬ ‫לחבירו" ושאין מחילה על זה‪ ,‬ואין שום היתר לבזות או‬ ‫להעליב ילד‪ ,‬וההרגשה שכביכול ילד שלו מותר לפגוע בו‪,‬‬ ‫אינה נכונה‪ .‬וזה דברים פשוטים שאין צריך אפילו לומר זאת‬ ‫והוסיף רבינו שכמו שאדם שהולך להוכיח את חבירו כמה‬ ‫מהסס קודם אם יאמר ואיך יאמר‪ ,‬כך צריך להרגיש כלפי‬ ‫ילדו‪ ,‬אין דבר כזה שמותר הכל אצל ילד שלו אז מותר לו‬ ‫לפגוע בו ולהעליבו סתם כך‪.‬‬ ‫ונשאל רבינו דא"כ 'לא שבקת חיי לכל בריה' שכל הורה‬ ‫יחשוש כלל מלהעיר לבניו שמא יפגע או יעליב במקום‬ ‫שאסור‪ ,‬וענה רבינו‪ ,‬שבשמים יש הרבה רחמים על מי‬ ‫שיודע למה זה קרה בגלל שעברתי על דברי הגמ' קידושין‬ ‫שיודע שיש כאן ענין של בין אדם לחבירו ומשתדל בזה‪.‬‬ ‫(מ"ה) לא חציף איניש לשוויי לאבוה שליח‪ ,‬שאלתי לרבינו‬ ‫ועיקר הקפידא הוא על מי שעובר בזה בשאט נפש משא"כ‬ ‫הרי לא אמרתם לו שיקח‪ ,‬השיב רבינו אבל לא הייתי צריך‬ ‫מי ששם על לבו‪ ,‬אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו‪ .‬ועוד‬ ‫לספר לו‪.‬‬ ‫הוסיף שעיקר התשובה על בין אדם לחבירו זה ההתפייסות‬ ‫עכשיו תתנו לי סוכריה‬ ‫שמתפייסים אחד עם השני‪ .‬וא"כ בילדים שהיחסים שלהם‬ ‫עם ההורים הם יחסים טובים וחמים אין צריך לבקש מחילה‬ ‫סיפר לי רבינו זצ"ל שאביו מרן הסטייפלער זיע"א‪ ,‬היה‬ ‫על כל דבר שפגעו בילד‪.‬‬ ‫שר לו מקטנותו שיר מיוחד‪ ,‬את שמות מסכתות הש"ס וכן‬ ‫סיפרתי לרבינו שסיפר מלמד אחד שלפני בערך עשרים שנה‬ ‫החומשים והתנ"ך‪ .‬באחת הפעמים רבינו זצ"ל הוסיף ואמר‬ ‫ויותר‪ ,‬ביקש מרבינו שרוצה להביא חמשה ילדים להיבחן‪,‬‬ ‫לי בערגה‪" :‬זה הכניס בי הרבה אהבת התורה"‪.‬‬ ‫רבינו הסכים‪ ,‬ולבסוף ברגע האחרון אבא אחד הפעיל לחץ‬ ‫קרוב משפחה של הגה"צ רבי וועלווע'ל איידלמן זצוק"ל‪,‬‬ ‫על המלמד שגם בנו יבא למבחן‪ ,‬ולבסוף באו ששה ילדים‪,‬‬ ‫סיפר לי מעשה ששמע מפיו ושמעתי שגם הובא בספר‬ ‫אמר רבינו הרי אמרת חמשה [כידוע שרבינו מקפיד מאד‬ ‫שיצא לזכרו‪ .‬וכך אמר רבי וועלווע'ל‪:‬‬ ‫שישמרו על הדיבור‪ ,‬לא פעם ביקשו להיבחן ואמרו לו‬ ‫מהסטייפלער למדתי איך מחנכים ילדים מקטנות למתיקות‬ ‫שיאמר רק שאלה אחת‪ ,‬ואח"כ ביקשו עוד‪ ,‬אמר הרי דיברנו‬ ‫התורה‪ .‬אני זוכר עוד מחוצה לארץ‪ ,‬כשרבי חיים היה בן‬ ‫על שאלה אחת] התנצל המלמד שאבא אחד לחץ ברגע‬ ‫שנתיים‪ ,‬היו אומרים לרבי חיים תקפוץ על הספסל ותאמר‬ ‫האחרון‪ .‬רבינו בחן את כולם וידעו יפה‪ ,‬היה אחד שלא ידע‪,‬‬ ‫את שמות מסכתות הש"ס‪ .‬רבינו זצ"ל שהיה אז בן שנתיים‬ ‫שאל רבינו האם הוא זה שהצטרף בסוף? ענה שכן‪ ,‬אמר‬ ‫בלבד‪ ,‬נענה בשמחה‪ ,‬עלה על הספסל והחל לקפוץ תוך כדי‬ ‫רבינו דע שאם לא חוזרים לא יודעים‪.‬‬ ‫שמנגן את שמות כל מסכתות הש"ס בניגון מיוחד‪ .‬עם השיר‬ ‫סיפר המלמד שלפני חודש נסע באוטובוס וניגש אליו אברך‬ ‫הזה היה מרן הסטייפלער מרדים אותו כל לילה‪.‬‬ ‫ושאלו‪ ,‬אתה מכיר אותי? אתה זוכר שהייתי במבחן‪ ,‬לי היה‬ ‫וכשהיה רבינו זצ"ל מסיים את הניגון‪ ,‬היה אומר בנשימה אחת‪:‬‬ ‫הכי תועלת‪ ,‬למה? אלה שידעו ידעו אבל אני כל הזמן זוכר‬ ‫"טבול יום‪ ,‬ידיים‪ ,‬עוקצין‪ ,‬גיב מיר דעם צוקערל (‪'-‬עכשיו‬ ‫ועושה על פי הדברים שרבינו אמר 'אם לא חוזרים לא‬ ‫תתנו לי סוכריה')"‪ ...‬הסטייפלער היה רואה זאת‪ ,‬מחייך‬ ‫יודעים'‪ .‬אמר לו רבינו ב"ה שהיה תועלת‪.‬‬ ‫וזורק לו סוכריה קטנה‪ .‬הוסיף רבי וועלוועל אידלמן ואמר‬ ‫שמעתי מרבינו שהיה פעם שאביו היה אצלו בביתו וסיפר‬ ‫שהתפעל מחכמתו של רבינו זצ"ל שכבר מקטנותו ראה מה‬ ‫לו שהולך לדפוס להביא דפים להדפסה‪ ,‬אז סיפרתי לו שגם‬ ‫משמח את אביו‪ ,‬וכפעוט בן שנתיים לקח על עצמו כמשימה‬ ‫לי יש דפים להדפיס‪ ,‬ולקח עמו הדפים להדפיס‪ ,‬בסוף זה‬ ‫לומר את שמות כל המסכתות‪( .‬קטעים מלוקטים מתוך הספר 'להידבק')‬ ‫לא נדפס‪ ,‬והדבר הזה נסחב ונמשך יותר משנה‪ ,‬אמר לי אבי‬ ‫‪9‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫בצעירותי כשהייתי חוזר מהבית של הסבתא‪ ,‬הייתי הולך ברחוב‬ ‫רבי עקיבא להתפלל ערבית באיצקוביץ‪ ,‬יש שמה כל החנויות‪...‬‬ ‫הגאון רבי עמנואל טולידאנו שליט"א ‪ -‬צריך להגיד תודה רבה להקב"ה שמוחנו תפוס בתורה‬ ‫ְוְ ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִאיׁש ָָּתם ֹי ֵֵֹׁשב ֹא ָָֹהִלִ ים (כה)‬ ‫הריכוז זה כוח עצום שנתן לנו הקב"ה איזה דבר נפלא‬ ‫זה ללמוד להתרכז‪ ,‬זה כוח עצום שנתן לנו הקדוש ברוך‬ ‫הוא‪ ,‬נתן לנו מוח‪ ,‬אבל כמו שאומר בעל המסילת ישרים‬ ‫בהקדמה ל'ספר ההגיון' שכמו שבכל הבריאה שהשם ברא‪,‬‬ ‫השם ברא את הבסיס והשאיר לבני אדם לגמור‪ ,‬כמו אדמה‪,‬‬ ‫השם ברא אדמה שמצמיחה פירות אבל השאיר לבני אדם‬ ‫לחרוש ולזרוע‪ ,‬אם יעבוד יהיה לו פירות ואם לא יעבוד לא‬ ‫יהיה לו פירות‪ ,‬וכן הלאה בכל הדברים‪ ,‬השם ברא לאדם כח‬ ‫הדיבור אבל אם לא ילמד עצמו לדבר לא ידע לדבר‪ ,‬שכך‬ ‫גזרה חוכמתו יתברך‪ ,‬שבני אדם ישלימו את הדברים שיש‬ ‫אמרתי פעם אם רק בשביל זה נתן לנו הקדוש ברוך הוא‬ ‫בבריאה‪ ,‬ויוציאו את כל הבריאה מן הכוח אל הפועל‪ .‬אומר‬ ‫את התורה ‪ -‬שהראש שלנו‪ ,‬במקום שיהיה תפוס בשטויות‬ ‫הרמח"ל שגם בבריאה של המוח כן‪ ,‬השם ברא במוח את כוח‬ ‫ודברים בטלים‪ ,‬יהיה תפוס בתורה‪ ,‬רק בשביל זה לבד צריך‬ ‫המחשבה‪ ,‬אבל השאיר לבני אדם לאמן את המוח‪ ,‬ולפתח‬ ‫להודות להשם שנתן לנו את התורה! כמה זה שווה שהראש‬ ‫את החשיבה‪ ,‬וכפי איך שהאדם עובד ומשקיע לפתח את‬ ‫של הבן אדם תפוס בתורה‪ ,‬אדם שהראש שלו תפוס בתורה‬ ‫המוח‪ ,‬ככה הוא מוציא פירות‪ ,‬אם תלמד את המוח לחשוב‬ ‫השכינה עליו! איפה נמצאת השכינה בעולם הזה ‪ -‬אצל‬ ‫טוב‪ ,‬אז הוא חושב יפה‪ ,‬אם לא תלמד אותו לחשוב כראוי‪,‬‬ ‫התלמידי חכמים שראשם ומוחם תפוס בתורה‪ ,‬שם השכינה‬ ‫הוא יחשוב לא יפה לא ישר‪.‬‬ ‫נמצאת‪ ,‬אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד‪.‬‬ ‫בצעירותי כשהייתי חוזר מהבית של הסבתא‬ ‫כל החידושים הטובים מתחדשים ברחוב‬ ‫בצעירותי כשהייתי חוזר מהבית של הסבתא ברמת אהרון‪,‬‬ ‫כל החידושים הטובים מתחדשים ברחוב‪ .‬כמה צריך להגיד‬ ‫הייתי הולך ברחוב רבי עקיבא להתפלל ערבית באיצקוביץ‪,‬‬ ‫תודה רבה לקדוש ברוך הוא שנתן לנו את התורה שמוחנו‬ ‫יש שמה כל החנויות‪ ..‬איך אפשר לעבור ברחוב הזה בלי‬ ‫תפוס בתורה‪ ,‬כמה פעמים קרה לי תוספות שאמרתי על‬ ‫לעבור על הסתכלות? אז מה העצה? אני אומר לכם היתה‬ ‫שיעור אתמול‪ ,‬אני חוזר עליו שוב ברחוב והנה אני מקבל‬ ‫לי איזה קושיה אני חושב עליה ככה עובר את הדרך‪ ,‬לא‬ ‫הערות‪ ,‬ועוד הערות חדשות יפות‪ ,‬איך זה קרה שאתמול לא‬ ‫מרגיש כלום לא מזיזים אצלי כלום‪ ,‬לא שם לב לאף אחד‪,‬‬ ‫הרגשתי בהערות האלו? יתכן שהסיבה לכך היא שברחוב‬ ‫כי הלב שלי תפוס במחשבה של הלימוד הזה‪ ,‬אתם מבינים‬ ‫אתה הולך‪ ,‬ואז הדם זורם וזה מביא יותר חמצן למוח‪ ,‬ויש‬ ‫מה זה כוח ריכוז? וכמו אם קורה למשל בליל שבת נכבה‬ ‫יותר יישוב הדעת‪ ,‬ויתכן עוד יש סייעתא דשמיא‪ ,‬אם אתה‬ ‫האור‪ ,‬אין אור‪ ,‬ואי אפשר להדליק בשבת‪ ,‬והוא יש לו נדודי‬ ‫חושב ברחוב יש סייעתא דשמיא מיוחדת לחדש חידושים‬ ‫שינה‪ ,‬אז מה עושה עם הארץ? משתעמם‪ ,‬ואז מה קורה?‬ ‫נפלאים‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא נותן חכמה מפיו דעת ותבונה‪,‬‬ ‫כל הדברים הלא טובים באים לו בשעמום‪ ..‬אבל אם הוא‬ ‫החכמה מקבלים מהקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫אדם תלמיד שיש לו כוח ריכוז‪ ,‬יושב חוזר על סוגיא‪ ,‬על‬ ‫גמרא‪ ,‬גם בלי חידושים למדת דף גמרא מיד הראש עובד‪,‬‬ ‫(נערך מתוך גליון דעת אמונה ‪ 204‬תולדות תשפ"ו)‬ ‫חוזר על מה שלמד‪ ,‬הולך לישון והראש עובד‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪10‬‬ ‫אמי מורתי ע"ה הרבה פעמים היתה מנסה לעשות דברים והיינו‬ ‫אומרים לה "אמא‪ ,‬זה לא יעזור‪ ,‬למה לנסות?"‪ ,‬והיא היתה עונה‬ ‫'לאחר מאה ועשרים כשישאלו אותי‪ ,‬אענה שניסיתי לעשות'‬ ‫הגאון רבי יהודה אריה הלוי דינר שליט"א על השתדלות ותוצאות‬ ‫''ְוְ ַַא ֲֲח ֵֵרי ֵכֵ ן ָיָ ָצָ א ָָא ִִחיו ְוְ ָיָ דֹו ֹא ֶֶֹחֶזֶ ת ַַּבֲעֲ ֵֵקב ֵעֵ ָָׂשו'' (כ"ה)‬ ‫שואלים‪ ,‬מה יעזור ליעקב שהוא תופס את עשיו בעקב‪,‬‬ ‫הרי הראש של עשיו כבר יצא ובכך הוא בכור [כפי שמבואר‬ ‫במסכת בכורות פרק ט']‪ ,‬וא"כ אפילו אם יעקב היה מצליח‬ ‫להכניס את עשיו בחזרה‪ ,‬עשיו יהיה בכור כי ראשו כבר‬ ‫יצא‪ ,‬אז מה יעקב הרוויח בתפיסת העקב? פעם שאלתי‬ ‫את מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל‪ ,‬וענה שיעקב לא תפס את‬ ‫העקב בעת היציאה‪ ,‬אלא כבר לפני זה‪ ,‬והיות שיעקב תפס‬ ‫את העקב אז גם כשעשיו יצא הוא לא עזב אותו‪.‬‬ ‫עוד שמעתי להסביר‪ ,‬שיכול להיות שיעקב תפס את העקב‬ ‫פרשת תולדות תשע"ב)‪ ,‬ששמע מרבי יוסף צבי דושינסקי‬ ‫בעת שעשיו כבר התחיל לצאת‪ ,‬ויעקב עשה את מה שהיה‬ ‫זצ"ל מירושלים שכשהשווער שלו [בעל הלבוש מרדכי] הלך‬ ‫יכול לעשות‪ ,‬אפילו שנראה שלא יצא מזה שום דבר‪ ,‬כי‬ ‫שבועיים ברגל כדי להגיע ללמוד בישיבה‪ .‬שאלו אותו למה‬ ‫הרגיש שהיה עליו לעשות ההשתדלות‪ ,‬בזה שיעקב תפס‬ ‫הוא לא רוצה לנסוע אלא ללכת דווקא ברגל? ענה שיש עניין‬ ‫את העקב הוא מחה והראה שאינו מסכים שעשיו יהיה‬ ‫להיות עמלים בתורה‪ ,‬דהיינו שעל האדם להשתדל עבור‬ ‫הבכור‪ ,‬ולבסוף ה' עשה את השאר‪ ,‬כפי שכתוב (כ"ה ‪ -‬ל"ג)‬ ‫לימוד התורה וכך אפשר לקבל סייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫"וימכור את בכורתו ליעקב"‪ .‬יעקב מחה ולא הסכים שעשיו‬ ‫אמי מורתי ע"ה הרבה פעמים היתה מנסה לעשות דברים‬ ‫יהא הבכור‪ ,‬והשאלה מה יש לו מזה שהוא מוחה? התשובה‬ ‫והיינו אומרים לה "אמא‪ ,‬זה לא יעזור‪ ,‬למה לנסות?"‪ ,‬והיא‬ ‫היא‪ :‬כל פעולה עוזרת‪ ,‬וזה גרם שאח"כ זכה בבכורה‪.‬‬ ‫היתה עונה "עדיף לי לנסות‪ ,‬ולאחר מאה ועשרים כשישאלו‬ ‫שמעתי מבעל שבט הלוי זצ"ל‬ ‫אותי אענה להם שניסיתי לעשות"‪.‬‬ ‫רואים מכל זה‪ ,‬שאדם לא יאמר מה אני יכול לעשות‪ ,‬מי אמר‬ ‫לפעמים אנו חושבים שאין לנו מה לעשות במצב בו אנו‬ ‫שיקבלו את דברי‪ ,‬כי אי אפשר לדעת מה יהיו התוצאות‪,‬‬ ‫נמצאים‪ ,‬שאין לנו דרך איך לפעול‪ ,‬כי לא תהיה תוצאה‬ ‫על כל אחד לעשות את ההשתדלות שלו והתוצאה תגיעה‬ ‫מאותה פעולה‪ ,‬אבל המציאות היא אחרת‪ ,‬כל פעולה עוזרת‬ ‫מאיזה שהוא דרך‪.‬‬ ‫וגורמת שהתוצאה תהיה בהתאם‪ ,‬יכול להיות שהתוצאה לא‬ ‫(גליון 'דברי השירה' ‪ | 311‬כסלו תשפ"ג)‬ ‫תבוא מפעולה מסוימת שנעשה‪ ,‬אבל בסוף הקב"ה יסדר‬ ‫שהיא תבוא ממקום אחר והכל יסתדר‪ .‬ולכן עלינו לעשות‬ ‫בלי לחשוב על התוצאות ולסמוך על הרבונו של עולם‪.‬‬ ‫וידוע שרבי ישראל סלנטר זצ"ל היה אומר "אדם צריך‬ ‫לעשות‪ ,‬לא לפעול"‪ ,‬זאת אומרת שהעבודה שלנו זה לעשות‬ ‫ולא להסתכל מה יהיו התוצאות‪ .‬בכל פעולה שאנו עושים‪,‬‬ ‫זה רק בגדר השתדלות‪ ,‬אבל התוצאות תלויות רק ברבונו‬ ‫של עולם‪ .‬שמעתי מבעל שבט הלוי זצ"ל (בשיעור ליל שישי‬ ‫‪11‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫שאלתי פעם את אבי מורי‪ ,‬כיצד החזיק מעמד לגדול בתורה‬ ‫אחר שהתייתם מאביו ומאמו עוד בהיותו ילד רך בשנים‬ ‫הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א על מידות טובות ו'סיפורי מעשיות' מצדיקי הדורות‬ ‫ְוְ ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִאיׁש ָָּתם ֹי ֵֵֹׁשב ֹא ָָֹהִלִ ים (כה)‬ ‫‪ -‬הוא העיד שהיה זקני זצוק"ל בקי מופלא מלשון הש"ך‬ ‫שבשולחן ערוך עד כדי קריאת התיבות למפרע בעל פה‪.‬‬ ‫שמענו מהגאון הצדיק רבי מענדל אטיק זצוק"ל‪ ,‬שהעיד‬ ‫[כמו כן‪ ,‬היה כהן מיוחס‪ ,‬בן אחר בן‪ ,‬דור שמיני לרבינו‬ ‫מרן הגאון רבי יצחק זאב מבריסק זצוק"ל‪ ,‬שבבית אביו מרן‬ ‫הש"ך זצוק"ל‪ ,‬זכותו יגן עלינו]‪ .‬כה התבטא ר' משה ברוב‬ ‫הגאון רבי חיים זצוק"ל‪ ,‬קיבלו וינקו עיקר החינוך למידות‬ ‫ענותנותו‪ :‬הנה אני אינני יודע אפילו לומר 'אשרי' למפרע‬ ‫טובות ויראת שמים על ידי 'סיפורי מעשיות' מצדיקי הדורות;‬ ‫‪ -‬ואילו הוא היה בקי בחיבור גדול ועצום כהש"ך לאומרו‬ ‫זאת‪ ,‬לפי שכוח הסיפור יש בו כלי נפלא להנחיל על ידו‬ ‫בעל פה בסדר הפוך מלה במלה‪ ,‬מסופו אל תחילתו‪.‬‬ ‫לימוד מוסר השכל‪ ,‬משום שיש בו המחשה טובה ובהירה‪,‬‬ ‫סיפר אבי זצ"ל‪ ,‬שקודם שהיה אביו רבי גמליאל פותח‬ ‫לראות בחוש כיצד מתקיימים הדברים בפועל‪ ,‬הלכה למעשה‪.‬‬ ‫בשיעורים העמוקים שהגיד בישיבתו הקדושה תמידין‬ ‫זכור אני מימי בחורותי‪ ,‬בעודני נער צעיר לימים‪ ,‬זכיתי‬ ‫כסדרן‪ .‬היה תדיר פותח בסיפורי הצדיקים‪ ,‬כדי לפתוח את‬ ‫להימנות עם תלמידי הרב הצדיק רבי נטע פריינד זצ"ל‬ ‫הלב לתורה‪" .‬כי הא דרבה‪ ,‬מקמי דפתח להו לרבנן‪ ,‬אמר‬ ‫בישיבת 'עץ חיים'‪ .‬דרכו בקודש היתה לספר הרבה סיפורי‬ ‫מלתא דבדיחותא ובדחי רבנן‪ ,‬לסוף יתיב באימתא פתח‬ ‫צדיקים שהיו מעוררים את הלב ומחיים את הנפש‪ .‬מטיבן‪,‬‬ ‫בשמעתא" (שבת ל‪ ,):‬שפרשו בספרים ענינו‪ ,‬כדי לפתוח‬ ‫כל אלו המעשיות נחקקו לטובה במוח ובלב התלמידים‬ ‫הלב ולהכינו לתורה‪.‬‬ ‫לשנים רבות יותר משאר הלמודים‪.‬‬ ‫סיפור אחד כמה פעמים‬ ‫זו היתה מלאה מתיקות‬ ‫הוא היה יכול לחזור לחזור ולשנן סיפור אחד כמה פעמים‪,‬‬ ‫גם אבי מורי הצדיק זצ"ל‪ ,‬שהיה מרביץ תורה לעדרים במשך‬ ‫ובכל פעם בהתעוררות מחודשת‪ ,‬להדגיש ולהבהיר את לימוד‬ ‫יותר משלושים שנה‪ ,‬היה מרבה בסיפורי הצדיקים‪ ,‬ובכך היה‬ ‫מוסר ההשכל היוצא מן המעשיות‪ .‬היו בחורים שבקוצר‬ ‫בונה את נפש התלמידים‪ .‬מהאי טעמא היה משתתף בדרשתו‬ ‫דעתם העירו לו לפעמים‪ ,‬שכבר שנה ושילש לפניהם אלו‬ ‫השבועית המפורסמת של מגיד המישרים‪ ,‬הגאון רבי שלום‬ ‫הסיפורים‪ ,‬אך הוא היה תמה לעומתם‪ :‬האם גם בלימוד‬ ‫שבדרון זצ"ל‪ ,‬בבית המדרש הגדול ד'זכרון משה'‪ .‬זו היתה‬ ‫הגמרא תאמרו שכבר למדנו זאת? כשם שעלינו לשנן דברי‬ ‫מלאה מתיקות ומתובלת בהרבה סיפורי צדיקים‪ ,‬שקלחו‬ ‫תורה הרבה פעמים‪ ,‬כן יש לשנן אלו הספורים‪ ,‬שהנם ממש‬ ‫מפיו של ר' שלום בשופי; מאותן דרשות היה מלקט פנינים‬ ‫כגופי תורה‪ .‬מובן מאליו‪ ,‬שבכל סיפור שהיה מספר לפני‬ ‫מובחרות וספורים טובים‪ ,‬כדי שתהא אמתחתו מלאה ב'טיב‬ ‫התלמידים הוציא מוסר השכל בלימוד הנצרך לעבודת השם‬ ‫המעשיות'‪ ,‬כשיצטרך להן בכל עת מצוא לחינוך התלמידים‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬שלכן היה חשוב אצלו הדבר כתורה ממש‪.‬‬ ‫תדיר היה אומר‪ ,‬כי כשם שצריך ללמד לתלמידים את פרקי‬ ‫מעשה נפלא שמעתי מפי מורי ורבי הגאון הצדיק‬ ‫תלמודם בגפ"ת ובפוסקים‪ ,‬כן עלינו ללמדם סדרי קדושה‬ ‫רבי בנימין רבינוביץ זצוק"ל‬ ‫וטהרת המידות וזיכוך הנפש‪.‬‬ ‫שמעתי מפי כבוד אבי מורי הגאון הצדיק זצוק"ל‪ ,‬מה שסיפר‬ ‫מעשה נפלא שמעתי מפי מורי ורבי הגאון הצדיק רבי‬ ‫על אביו‪ ,‬זקני הגאון הצדיק רבי גמליאל הכהן זצוק"ל‪ ,‬ראש‬ ‫בנימין רבינוביץ זצוק"ל‪ ,‬דיין דהעדה החרדית בעיר הקודש‬ ‫הישיבה המפורסמת שבעיר קישענוב‪:‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬תבנה ותכונן‪ .‬בילדותו היה יונק מאנשי ירושלים‬ ‫הוא היה גאון עצום‪ ,‬בקי בכל חדרי תורה‪ ,‬וכל שיחו וכל‬ ‫של מעלה שבעיר העתיקה; היה דרכו להתפלל 'שחרית'‬ ‫שיגו תמיד בעמלה של תורה‪ .‬שמעתי מהחסיד הנודע רבי‬ ‫בקלויז הישן והמפואר דחסידי רוז'ין הראשונים‪ ,‬הנקרא‬ ‫משה בטלן זצ"ל‪ ,‬שהיה תלמידו בישיבתו הרמה ביקשענוב‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪12‬‬ ‫'בית הכנסת של רבי ניסן בק' [ר' ניסן בעק'ס שוהל]‪ ,‬לפי‬ ‫שהלה הרים בנינו ברב פאר והדר‪ ,‬כידוע‪ .‬בקלויז הגדול‬ ‫היו כמה חדרים ושטיבלאך; באחד החדרים היו מתיישבים‬ ‫החסידים לאחר התפילה לשתית 'לחיים'‪ ,‬להחיות את נפשם‬ ‫במיני תרגימא ומשקה לאחר כמה שעות של לימוד ותפילה‬ ‫ביגיעה רבה‪ .‬באותו מושב היו מתכנסים מזקני החסידים‬ ‫שעוד זכו לחסות בצל קדשו של האדמו"ר הזקן‪ ,‬רבי אברהם‬ ‫מסדיגורא זצוק"ל‪ ,‬בן קדוש ישראל מרוז'ין‪ ,‬זכותו יגן עלינו‪,‬‬ ‫והיו מספרים ספורי קדש מהצדיקים הגדולים דשושילתא‬ ‫דדהבא‪ ,‬שזכו להיות במחיצתן‪.‬‬ ‫סיפר לי רבי בנימין זצוק"ל שראה את זקני החסידים‬ ‫בעת שסיפרו את 'טיב המעשיות' הללו‪ ,‬שהיו מעבירים‬ ‫ונפשו נמשכה אחריו בכל דבר‪ .‬בצעירותו היה ה'חפץ חיים'‬ ‫את הסיפור בחרדת קדש‪ ,‬והיו הדברים נצורים בלבם חיים‬ ‫חי עדיין‪ ,‬והגם שלא זכה להיפגש עמו‪ ,‬הרי שמצודתו‬ ‫וקיימים‪ ,‬כאלו התרחשו זה עתה לנגד עיניהם‪ .‬אף צורת‬ ‫והשפעתו היו פרוסות על כל העולם‪ ,‬כידוע‪ .‬כה קשור היה‬ ‫מסירת המעשה היתה ברגשי לב הומים ‪ -‬הם היו מחזיקים‬ ‫אליו בנפשו עד שהיה מתבונן בכל דבר ודבר מה היתה‬ ‫מטפחות בידיהם ומנגבים הדמעות הנושרות מעיניהם מרב‬ ‫דעת ה'חפץ חיים' בזה‪ ,‬אם היה מרוצה מדרכו ומהנהגתו‬ ‫התרגשות והתפעלות ממעשי הצדיקים!‬ ‫או לא‪ .‬דבקות זו היא שחזקה ועודדה אותו תמיד והביאתו‬ ‫למדתי ממה ששאלתי פעם את אבי מורי‬ ‫עד הלום ללכת בדרכי ישרים‪.‬‬ ‫כמה פעמים ראה אבי מורי‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬את מרן ה'חפץ‬ ‫עד כמה מגיע כח ההתקשרות בצדיק אמת‪ ,‬למדתי ממה‬ ‫חיים'‪ ,‬זכותו יגן עלינו‪ ,‬בחלום הלילה‪ ,‬ואין כאן המקום לזה‪.‬‬ ‫ששאלתי פעם את אבי מורי זצוק"ל‪ ,‬כיצד החזיק מעמד‬ ‫כאשר שמע אבי מורי כי מרן ה'חפץ חיים' היה מצטער על‬ ‫כל השנים להתגדל בתורה וביראת שמים טהורה‪ ,‬אחר‬ ‫שלא עשה חבור ה'משנה ברורה' על שולחן ערוך יורה דעה‪,‬‬ ‫שהתייתם מאביו ומאמו עוד בהיותו ילד רך בשנים; באותם‬ ‫השתוקקה נפשו והעיר ד' את רוחו להשלים אתה מלאכה‪,‬‬ ‫זמנים היו רוחות זרות נושבות הין בני הישוב הישן‪ ,‬ומחמת‬ ‫לחבר את חבורו הגדול "מעדני השלחן" על שלחן ערוך יורה‬ ‫צוק העתים פרקו רבים מבני הנעורים את עול היהדות‬ ‫דעה‪ ,‬שחיברו כמתכונת ה'משנה ברורה' על 'אורח חיים'‪.‬‬ ‫מעליהם‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬ובפרט היתומים העזובים‪ ,‬שלא היה‬ ‫חזינן מכל זאת כמה יכולה התקשרות לצדיק לחולל פלאות‬ ‫מי שישגיח עליהם‪ ,‬ומטבע הדברים נמשכו אחר הפוקרים‪.‬‬ ‫‪ -‬שחיבור שלם‪ ,‬השמור לנצח ומזכה את הרבים לדורות‪,‬‬ ‫לעומתם ‪ -‬הוא‪ ,‬למרות היותו יתום נעזב ולמרות כל הקשיים‬ ‫נוצר בכח התקשרות לצדיק והליכה בדרכיו‪ .‬כל ימי חייו‬ ‫שעברו עליו בימי הילדות‪ ,‬נשאר אדוק ביהדותו‪ ,‬מלבד מה‬ ‫היה אבי זצ"ל הוגה תמיד בספרי ה'חפץ חיים'‪ ,‬ובפרט בספר‬ ‫שזכה להתעלות למעלת הצדיקים‪ .‬שאלנוהו‪ ,‬כיצד החזיק‬ ‫'שמירת הלשון'‪ ,‬ותמיד היה שוקל כל דבר על פי דעתו ועל‬ ‫מעמד ולא שת אל לבו מכל הנעשה סביבותיו‪.‬‬ ‫פי דרכו של ה'חפץ חיים'‪.‬‬ ‫נענה אבי ואמר‪ ,‬שמיום עמדו על דעתו נקשר מאוד במרן‬ ‫(מתוך הספר טיב המעשיות – ההקדמה)‬ ‫ה'חפץ חיים' זצוק"ל‬ ‫‪13‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫הציפייה הגיעה לשיאי טירוף והמניה שוב נסקה אל על‪ .‬כולם‬ ‫המתינו למועד הרשמי שבו תציג החברה את הממצאים המלאים‬ ‫ואז‪ ,‬ברגע אחד‪ ,‬התרחשה הדלפה‬ ‫משוק ההון לחיי יום יום ‪ -‬מוות וחיים ביד הלשון‬ ‫בודדים נתפס כ"אכזבה"‪ .‬בתוך שעות ספורות הפכה שמועה‬ ‫מאת‪ :‬אלחנן נתן ליכטיג‬ ‫מודלפת להתרסקות מהדהדת‪ :‬המניה צנחה ביותר מ‪20%-‬‬ ‫במסחר‪ ,‬ומיליארדי דולרים ירדו לטמיון‪.‬‬ ‫לפני מספר שנים‪ ,‬כאשר העולם כולו עמד משותק מול‬ ‫במקום שהחברה תציג את ההישג המפואר – הרי הפחתה של‬ ‫מגפת הקורונה‪ ,‬פרצה לתודעה העולמית חברת 'מודרנה'‬ ‫‪ 42%‬בחזרת מחלה סופנית היא בשורה עצומה ונס רפואי‬ ‫חברה צעירה‪ ,‬שבמשך שנים רבות איש לא ספר אותה‪,‬‬ ‫שמציל רבבות – הוצאת הדברים שלא במקומם הפכה ברגע‬ ‫עבדה בסבלנות אין‪-‬קץ על פיתוח טכנולוגיה חלוצית בשם‬ ‫אחד הצלחה כבירה ל"כישלון" בעיני ההמון‪.‬‬ ‫‪ – MRNA‬שליח גנטי המלמד את תאי הגוף לייצר בעצמם‬ ‫משל מוחשי זה מאיר באור חד ונוקב את דברי חז"ל על‬ ‫את ההגנה הדרושה מול נגיפים ומחלות‪ .‬כשהמגפה התפרצה‪,‬‬ ‫כוחו ההרסני של הדיבור‪ ,‬ועל עוון לשון הרע ומוציא דיבה‪.‬‬ ‫הציגה מודרנה לעולם את החיסון המהפכני ששינה את פני‬ ‫הגמרא במסכת ערכין (דף טו ע"ב) אומרת‪ :‬א"ר חמא בר‬ ‫המפה הרפואית‪ .‬מניית החברה זינקה אז במאות אחוזים‪,‬‬ ‫חנינא מאי דכתיב מוות וחיים ביד לשון מאי דכתיב (משלי‬ ‫שוויה נסק לעשרות מיליארדי דולרים‪ ,‬ושמה נישא בפי כל‬ ‫יח) מות וחיים ביד לשון וכי יש יד ללשון לומר לך מה יד‬ ‫כסמל להצלחה מזהירה‪.‬‬ ‫ממיתה אף לשון ממיתה‪..‬‬ ‫אך הקורונה כבר כמעט חלפה מהעולם ומודרנה לא עצרה‬ ‫לעיתים קרובות אדם אומר לעצמו‪" :‬וכי מה כבר עשיתי? הרי‬ ‫שם‪ .‬היעד האמיתי והגדול של החברה לא היה רק נגיף חולף‪,‬‬ ‫לא שיקרתי‪ ,‬רק סיפרתי עובדה שקרתה!"‪ .‬אך זוהי בדיוק‬ ‫אלא המלחמה במחלה הארורה המאיימת מכולן (ובאידיש‪:‬‬ ‫הגדרתו ההלכתית של לשון הרע – אמירת אמת שאינה‬ ‫'יענע מחלה'‪ -‬המחלה ההיא) חוקרי החברה‪ ,‬בשיתוף ענקית‬ ‫במקומה‪ ,‬המוצגת בצורה חלקית ומעוותת‪ ,‬וגורמת נזק וצער‪.‬‬ ‫התרופות 'מרק'‪ ,‬פיתחו חיסון מותאם אישית שנועד לחסל‬ ‫דיבור אחד שנפלט ללא שיקול דעת‪ ,‬ללא ההקשר הנכון‬ ‫גרורות של המחלה בעור ולמנוע את חזרתן‪.‬‬ ‫ולפני זמנו‪ ,‬מחריב עולמות‪.‬‬ ‫הציפייה בבורסות ובוול סטריט הגיעה לשיאי טירוף‪ .‬השמועות‬ ‫וכבר המשילו את המדבר לשון הרע למי שנוטל כרית נוצות‬ ‫דיברו על פריצת דרך פנומנלית של כ‪ 50%-‬מניעה ויותר‪.‬‬ ‫וקורע אותה בראש ההר מול הרוח – הנוצות מתפזרות‬ ‫השוק תמחר הצלחה פלאית‪ ,‬והמניה שוב נסקה אל על‬ ‫לארבע כנפות תבל‪ ,‬ואי אפשר עוד לאוספן לעולם‪ .‬כך‬ ‫על גבי גלי האופטימיות‪ .‬כולם המתינו למועד הרשמי שבו‬ ‫בדיוק‪ ,‬ברגע שהודלף אותו נתון יבש מוול סטריט‪ ,‬כבר לא‬ ‫תציג החברה את הממצאים המלאים בכנס רפואי בינלאומי‪.‬‬ ‫עזרו כל ההסברים והמצגות המדעיות של מודרנה‪ .‬הנזק‬ ‫ואז‪ ,‬ברגע אחד‪ ,‬לפני כשבוע‪ ,‬התרחשה הדלפה‪.‬‬ ‫נעשה‪ ,‬והאמון התרסק בשנייה אחת‪.‬‬ ‫מיליארדי דולרים ירדו לטמיון‪.‬‬ ‫החיים התורניים דורשים מאיתנו שמירה מעולה על כוח‬ ‫אתר רפואי פרסם בטרם עת שבריר מידע מתוך המחקר‪,‬‬ ‫הדיבור‪ .‬נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה‪ .‬לפני‬ ‫לפני שהוסר האמברגו הרשמי‪ .‬המספר שנזרק לחלל האוויר‬ ‫שפולטים מילה‪ ,‬לפני שמעבירים הלאה "ידיעה חמה" או‬ ‫היה ‪.42%‬‬ ‫שמועה‪ ,‬עלינו לזכור‪ :‬בדיבור שאינו במקומו אפשר להפוך‬ ‫ללא הקשר‪ ,‬ללא הסבר רפואי מסודר‪ ,‬ולפני שהחברה‬ ‫הישג אדיר לחרפה‪ ,‬ולמחוק חיים של אדם בהינף קולמוס‬ ‫הספיקה לעלות לשידור ולהציג את התמונה השלימה –‬ ‫או בהבל פה‪ .‬עלינו ללמוד לדון לכף זכות‪ ,‬ולשמור על פינו‬ ‫נשברה הכוס‪ .‬המשקיעים והסוחרים לא המתינו לשמוע‬ ‫ועל לשוננו – שכן מוות וחיים‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬ביד לשון‪.‬‬ ‫פרטים‪ .‬מבחינתם‪ ,‬פער הציפיות של אותם שמונה אחוזים‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫והמוצלח מכולם –‬ ‫ַחִַּי �ִים‬ ‫שיטת "האדם הבלתי נראה"‬ ‫ֵחֵן ָוֶָחֶֶסֶד‬ ‫מאת‪ :‬חיים סויפר‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫לפני כמה שבועות היתה אסיפת הורים אצל הבן שלי בחיידר‪ .‬ביום הזה‬ ‫הלימודים מסתיימים מוקדם‪ ,‬וידעתי שיהיה בלאגן גדול כי כל החיידר משתחרר‬ ‫באותה שעה בדיוק‪ .‬תכננתי את הלו"ז שלי בדייקנות‪ :‬הקדמתי באיזה ‪ 20‬דקות‬ ‫כדי להתמקם בחנייה בשקט וניצלתי את הזמן כדי לנסוע קודם למתקן הגניזה‬ ‫להכניס שקיות שכבר מחכות שבועיים בבית‪.‬‬ ‫עוד אני עומד שם בגניזה ומבית כנסת סמוך מתחילים לגייס עשירי למניין‪.‬‬ ‫זה ממש לא היה הזמן המתאים לי‪ .‬אמנם היו בידי איזה ‪ 10‬דקות פנויות‪ ,‬אבל‬ ‫יש לי מניין קבוע משל עצמי מאוחר יותר‪ ,‬וממש לא התאים לי להיכנס עכשיו‪.‬‬ ‫והם ממשיכים לצעוק ה'צענטר' עשירי עשירי‪...‬‬ ‫התחלתי לשכנע את עצמי בכל השיכנועים האפשריים שאני פשוט לא האדם‬ ‫המתאים‪ .‬אבל כמובן‪ ,‬מיד התחילו נקיפות המצפון – לחשוב על תשעה אנשים‬ ‫שעומדים שם ומחכים‪ .‬מתוך חוסר ברירה שאלתי אותם‪ :‬זה עשירי עשירי‪ ,‬או‬ ‫עשירי שביעי? אמרו לי‪ :‬רק אתה‪.‬‬ ‫טוב‪ ,‬אין ברירה‪ .‬נכנסתי להתפלל‪.‬‬ ‫שבועיים אחר כך‪ .‬היה לי יארצייט של סבתא ועמדתי במשימה המאתגרת של‬ ‫ארגון מנין למעריב‪ ,‬כשפתאום חסרים לי שלושה אנשים‪ .‬באותו רגע ראיתי בדיוק‬ ‫איך זה נראה מהצד השני‪ .‬האמת? אפשר להגדיר את זה ממש כ'עני בפתח'‬ ‫אתה עומד בפתח‪ ,‬ואתה פשוט לא מאמין למראה עיניך ולתירוצים הנשפכים‪.‬‬ ‫כל אחד שאתה מזהה מרחוק אתה בטוח שהנה הגיעה הישועה‪ ,‬ואז אתה זוכה‬ ‫לשמוע תירוצים "מדהימים בחכמתם וברגישותם"‪.‬‬ ‫תראו בעצמכם את האוסף המפואר‪:‬‬ ‫‪" .1‬אני בדרך לבית כנסת‪ – "...‬נו‪ ,‬הבנתם? הוא בדרך לבית כנסת‪ ,‬ולכן אין שום‬ ‫סיכוי בעולם שהוא יכנס לבית הכנסת שבו הוא עומד כרגע כדי לעזור ליהודי‬ ‫דרך אגב‪...‬‬ ‫שמתחנן לעשירי‪ .‬טוב‪ ...‬הוא בדרך‪...‬‬ ‫‪" .2‬זה ממש לא אפשרי עכשיו" – נאמר בטון נחרץ שאינו משתמע לשתי פנים‪,‬‬ ‫כאילו ביקשת ממנו לתרום כליה במקום‪ .‬נו שוין‪.‬‬ ‫תבחן את עצמך‪:‬‬ ‫‪" .3‬אני לא בטוח ש‪ – "...‬הגימגום הקלאסי שנועד להרוויח זמן עד שתעבור‬ ‫לקרבן הבא‪.‬‬ ‫אם קוראים לך למניין‪ ,‬אתה‬ ‫‪ .4‬והמוצלח מכולם – שיטת "האדם הבלתי נראה"‪ :‬הוא פשוט לא מתייחס‪ .‬הוא‬ ‫מתחיל להפעיל את הראש‬ ‫והאינסטינקט הראשוני הוא‪,‬‬ ‫עומד שם‪ ,‬שומע בבירור‪ ,‬אבל בוחר להתנהג כאילו הוא הולך בתוך וואקום‬ ‫'איך אני בורח מכאן'‬ ‫מוחלט‪ .‬אתה מגביר את הקול‪" :‬סליחה רבינו! סליחה!"‪ ,‬והוא ממשיך לצעוד‬ ‫‪ -‬אז כנראה יש מה לשפר‪...‬‬ ‫קדימה כאילו היה ענן אדים באוויר‪ .‬וכך הלאה והלאה‪.‬‬ ‫בסוף‪ ,‬כמובן‪ ,‬המניין מתמלא בדרך לא דרך‪ .‬אבל הכאב נשאר צורב‪.‬‬ ‫אבל אם קוראים לך למניין‪,‬‬ ‫אז מה קורה לנו? אנחנו מתפעלים גמ"חים עצומים‪ ,‬מקימים ארגוני חסד‬ ‫והאינסטינקט הראשוני הוא‬ ‫מדהימים‪ ,‬רצים לעזור בכל מבצע התרמה ארצי‪ ,‬ומכתירים לפעמים כל יוזמה‬ ‫'איזה זכות שהקב"ה בחר דוקא‬ ‫קטנה כ"גבורה ענקית"‪ .‬אבל כשמגיעה מצווה פשוטה‪ ,‬של להשלים מניין ליהודי‬ ‫בי לעשות את המצוה‪ ,‬רק מה‬ ‫שעומד מולך בפתח – פתאום אנחנו מפתחים מומחיות להתחמקות‪ ,‬ממציאים‬ ‫אעשה עם המטפלת שמחכה‪'...‬‬ ‫תירוצים "מדהימים בחכמתם וברגישותם"‪.‬‬ ‫‪ -‬אשריך‪...‬‬ ‫לפעמים‪ ,‬החסד הגדול ביותר והגבורה האמיתית לא דורשים לנסוע קילומטרים‬ ‫או לפתוח פרויקטים גרנדיוזיים – אלא פשוט לעצור רגע‪ ,‬להגיד "בטח‪ ,‬אני נכנס‬ ‫איתך"‪ ,‬ולהיות העשירי שמסייע ליהודי‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪16‬‬ ‫תוך כדי אמירת "אזמין סעודתי" מציץ האב מתחת למפית החלות‬ ‫שהיתה נמוכה מהרגיל וגילה למרבה אכזבתו שאין תחתיה כלום‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬אין חלות השבת‬ ‫בעצה עם איש חינוך‪ ,‬החליטו להטיל עליו תפקיד אחד קטן‬ ‫ההורים התעקשו על כך שהבן יעשה את מה שהוא צריך‬ ‫מאת‪ :‬הרב דוד משי‬ ‫לעשות‪ ,‬אם לא בשבילם‪ ,‬אז בשביל עצמו‪ ,‬כי הרי עוד יבוא‬ ‫יום והוא יצטרך להקים בית ולשאת בעול‪ ,‬ואם לא יתכונן‬ ‫ַוַ ִּיִ ְגְ ְְּדלּו ַַהְּנְ ָעָ ִִרים ַוַ ְיְ ִִהי ֵעֵ ָָׂשו ִִאיׁש ֹי ֵֵֹדַעַ‬ ‫ַצַ ִיִ ד ִִאיׁש ָָׂש ֶֶדה ְוְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹב ִִאיׁש ָָּתם‬ ‫לכך מראש‪ ,‬איך ייראה עתידו?!‬ ‫ֹי ֵֵֹׁשב ֹא ָָֹהִלִ ים (כה)‬ ‫והוא יהיה חייב למלא את התפקיד המיועד‬ ‫בעצה עם איש חינוך‪ ,‬החליטו להטיל עליו תפקיד אחד קטן‪,‬‬ ‫שאלה‪ :‬איך לא מאבדים את‬ ‫עליו לא יוותרו בשום אופן‪ .‬עוד באותו שבוע הם ניגשו אל‬ ‫התקווה אם הילד לא מושיט‬ ‫הבן והודיעו לו חגיגית‪ ,‬כי מהיום והלאה‪ ,‬עול קניית החלות‬ ‫עזרה בבית?‬ ‫לשבת קודש מוטל עליו‪ ,‬וכי כולם בטוחים כי יעשה את‬ ‫תשובה‪ :‬מדי פעם יש פאנלים‬ ‫תפקידו נאמנה‪.‬‬ ‫חינוכיים בהם נוטלים חלק‬ ‫הבן סירב! התמיד בסירובו ובהתחמקויותיו‪ ,‬אבל ההורים‬ ‫מיטב המרצים והמחנכים‪.‬‬ ‫חוזרים ומדגישים בפניו כי אין לו ברירה והוא יהיה חייב‬ ‫במהלך אחד מהפאנלים החינוכיים שהתקיים אי‪-‬שם בצפון‬ ‫למלא את התפקיד המיועד הזה מהיום והלאה‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬שיתף המרצה במעשה שהיה‪ ,‬אולי בתוך ביתו שלו‪ ,‬כדי‬ ‫מגיע ליל שבת קודש‪ .‬האבא והבנים חוזרים הביתה‬ ‫ללמד את קהל המאזינים שצריך שיהיו לנו אמונה וביטחון גם‬ ‫בילדים שלנו ואסור לנו אף פעם לאבד תקווה‪ ,‬כי עם קצת‬ ‫מגיע ליל שבת קודש‪ .‬האבא והבנים חוזרים הביתה מבית‬ ‫עקשנות ודבקות במטרה‪ ,‬אפשר להגיע לתוצאות חיוביות‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬ומתחילים ב"שלום עליכם" עם כל הברען‪ .‬תוך כדי‬ ‫"הוא מעולם לא הסכים לשאת בעול"‪ ,‬סיפר המרצה‪" .‬בעוד‬ ‫אמירת "אזמין סעודתי" מציץ האב מתחת למפית החלות‬ ‫שכל שאר בני‪-‬הבית הבינו מזמן שהבית הוא לא בית מלון‪,‬‬ ‫שהיתה נמוכה מהרגיל וגילה למרבה אכזבתו שאין תחתיה‬ ‫ולכל אחד תפקידים אותם עליו למלא‪ ,‬הוא התנער משיטתיות‬ ‫כלום‪ .‬ובכן‪ ,‬אין חלות השבת‪ .‬האבא פונה בשתיקה אל‬ ‫מכל הושטת יד‪ .‬לא השלמת קניות ביום שישי‪ ,‬לא סידור‬ ‫הארון‪ ,‬מוציא משם חבילת מצות‪ ,‬מניח אותה מתחת למפית‬ ‫החדר‪ ,‬ואפילו לא להוריד מהשולחן את הצלחת ממנה אכל‪.‬‬ ‫ונעמד לעשות קידוש‪.‬‬ ‫וזה לא באמת שההורים היו צריכים את העזרה הזו‪ .‬היו‬ ‫אחרי הקידוש נוטלים ידים ומתיישבים אל השולחן‪ ,‬מברכים‬ ‫באותה משפחה עוד ילדים‪ ,‬ממשמעים יותר‪ ,‬שלא רק‬ ‫המוציא על המצות‪ ,‬וכל אחד מקבל לידיו מצה מרובעת‪,‬‬ ‫שמילאו את תפקידיהם בשמחה‪ ,‬אלא אף נטלו על עצמם‬ ‫אותה הוא מנסה לטבול ב'פיש יאך' או בערבישע סלט‪...‬‬ ‫לעשות את תפקידיו של אחיהם המשתמט ממטלות‪ ,‬אולם‬ ‫וכמעשהו בערב כך מעשהו בשבת בצהריים‪.‬‬ ‫סביב השולחן שוררת שתיקה שרק קולות פצפוצי המצה‬ ‫קורעים אותה‪ ,‬אין צורך להאשים אף אחד במצב‪ ,‬אבל נראה‬ ‫כי דווקא אותו שקט רועם‪ ,‬גרם לסרבנותו של מיודעינו‬ ‫להיסדק ומן השבת הבאה קנה חלות‪ ,‬ובשבת שלאחריה‪,‬‬ ‫בה נעדר מהבית‪ ,‬התקשר במיוחד לאחיו לבקש ממנו לקנות‬ ‫(עלון 'התקרבות' נח תשפ"ו)‬ ‫במקומו חלות‪...‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫ַַּׁשַעַר ַלַד'‬ ‫ֶז ֶה ַה � � ׁ‬ ‫בּוַע‬ ‫ַַה ַַּׁש ַַער ְלְ ָָפ ָָר ַַׁשת ַַה ָָּׁש ַ‬ ‫ַצִַּד�ִיִקִים‬ ‫ָיָֹבֹאּוּ בֹו ֹ‬ ‫פעם מסר הסבא מקלם זצ"ל‬ ‫ומקפידים על כיסוי הראש יותר‬ ‫שיחה בת שש שעות‬ ‫משאר מצוות‬ ‫הגאון רבי גואל אלקריף שליט"א‬ ‫מרן הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל‬ ‫ַּתַּהר ִִר ְְב ָָקה‬ ‫ַוַ ֶּיְּעְ ַּתּר ִיִ ְצְ ָָחק ַלַ ה' ְלְ ֹנַֹכַ ח ִִאְׁשּׁתֹו ִּכּ י ֲֲע ָָק ָָרה ִִהוא ַוַ ֵּיּ ָָע ֶֶתר לֹו ה' ַוַ ַ‬ ‫ּקֹוַתי ְוְ תֹוֹר ָָֹתי (כו)‬ ‫ַוַ ִּיִ ְְׁשֹמֹר ִִמ ְְׁש ַַמ ְְר ִִּתי ִִמְצְ ַֹוַתי ֻֻח ַ‬ ‫ִִאְׁשּׁתֹו (כה)‬ ‫דרשו חז"ל (יומא סז) וישמור משמרתי – גזרות להרחקה‬ ‫יצחק ורבקה מתפללים על ילדים‪ ,‬ורק תפילתו של יצחק נענית‪,‬‬ ‫על אזהרות שבתורה‬ ‫ככתוב ויעתר לו ה' – לו ולא לה‪ .‬מהי הסיבה לכך? רש"י מפרש‪,‬‬ ‫שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדקת בת רשע‪.‬‬ ‫‪..‬דרכם של צדיקים בעבודת בוראם החל מאברהם‬ ‫במפרשים מובא לכך פירוש נוסף – כדי לומר שה' קיבל את‬ ‫אבינו ואח"כ בכל צדיקי הדורות‪ ,‬היתה בראש‬ ‫תפילתו של יצחק‪ ,‬משתמשת התורה בלשון "ויעתר"‪ .‬מהי‬ ‫וראשונה הזהירות בגדרים‪ ,‬כי הם השומרים שלא‬ ‫משמעות הלשון הזו? במדרש ובזוהר הקדוש מובא‪ :‬ויעתר לו‬ ‫לפגוע בעיקרי תורה‪ ,‬וע"ד משל לגנב שברצונו‬ ‫ה' – מלשון עשירות‪ ,‬בזכות תפילתו של יצחק שאשתו תזכה‬ ‫ליכנס לפרדס ולגנוב פירות‪ ,‬שבתחילה פורץ הגדר‬ ‫לילדים‪ ,‬העשיר אותו ה'‪ .‬זהו מה שנאמר בהמשך הפרשה‪ ,‬שזבל‬ ‫ואז נכנס וגונב‪ .‬והדבר ידוע שבמשך הדורות כל‬ ‫פרדותיו של יצחק היה שווה לאנשים יותר מכספו וזהבו של‬ ‫פורצי גדרות עולם שגדרו ראשונים פרצו תחילה‬ ‫אבימלך‪ ,‬כלומר – היה לו עושר אגדי‪ .‬כל זאת הגיע לו בזכות‬ ‫גדר כל דהו‪ ,‬ושוב פקרו עוד עד שלבסוף יצאו מן‬ ‫דבר אחד – התפילה שהתפלל‪.‬‬ ‫הדת‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫מה היה בתפילה זו שגרם לו עושר גדול?‬ ‫כתב ה"משך חכמה"‪ :‬הקב"ה הבטיח לאברהם "כי ביצחק יקרא‬ ‫שאסור לילך בגילוי הראש‬ ‫לך זרע" (בראשית כא‪ ,‬יב)‪ ,‬כשה' מבטיח הבטחה כזו‪ ,‬הוא יודע‬ ‫וכבר אמרו אינשי‪ ,‬כי אף שלא מצינו בש"ס מקור‬ ‫בוודאות שיהיו לו ילדים‪ .‬אם כן‪ ,‬לשם מה הוא מתפלל וצועק?‬ ‫שאסור לילך בגילוי הראש‪ ,‬ובחז"ל משמע שהיא רק‬ ‫מתרץ ה"משך חכמה"‪ ,‬שיצחק התפלל "לנוכח אשתו"‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫מידת חסידות (שבת קיח‪ :):‬כסי רישיך כי היכי דתהוי‬ ‫הוא התפלל שהילדים שלו יהיו מרבקה אמנו‪ .‬הוא רצה שאם‬ ‫עליך אימתא דשמיא‪ ,‬אעפ"כ נתקבל בעם ישראל‬ ‫ילדיו תהיה אשה צדקת כל כך‪ ,‬שבגיל שלוש עזבה את בית‬ ‫כמצוה חמורה ביותר‪ ,‬ומקפידים על זה יותר משאר‬ ‫הוריה ואת עמה‪ ,‬משום שרצתה להתרחק מרשעים‪ ,‬ובמסירות‬ ‫מצוות שבתורה‪ ,‬ואף אם ח"ו יזלזל אדם באיסורים‬ ‫נפש הלכה אל יצחק אבינו‪.‬‬ ‫דאורייתא דדשו בה רבים כגון לשון הרע וכיו"ב‪ ,‬אך‬ ‫רבי גדליה אייזמן זצ"ל סיפר‪ ,‬כי פעם מסר הסבא מקלם זצ"ל‬ ‫יקפיד בכיסוי הראש‪ .‬והטעם‪ ,‬כי ישראל אם אינם‬ ‫שיחה בת שש שעות שבה עמד על צדקותה של רבקה אמנו‪ .‬בת‬ ‫נביאים בני נביאים הם‪ ,‬מרגישים בנפשם כי גדר קטן‬ ‫שלוש היתה כשהּובאה אל אוהל יצחק‪ ,‬וכבר בגיל הזה הצליחה‬ ‫של כיסוי הראש‪ ,‬שמירה וסייג הוא על כל התורה‪.‬‬ ‫להחזיר את הנסים של שרה אמנו כפי שעשתה אותם בגיל מאה‬ ‫ובזה משבח קוב"ה באברהם אבינו‪ ,‬שלא בלבד‬ ‫עשרים ושבע‪ :‬נר דולק מערב שבת לערב שבת‪ ,‬ברכה בעיסה‬ ‫שהוא יודע כל התורה כולה‪ ,‬אלא ששם דגש מיוחד‬ ‫וענן קשור על האוהל‪ ,‬והנה היא יושבת שנים ארוכות ואין לה‬ ‫והקדים בראש את הגדרים והגזירות‪ ,‬כי הגדרים‬ ‫ילדים‪ .‬נמצא‪ ,‬שבעוד רבקה התפללה על עצמה שתזכה לילדים‪,‬‬ ‫קודמים להכול‪ – .‬והיינו דכתיב ברישא 'וישמר‬ ‫התפלל יצחק עליה שתזכה לילדים‪ .‬הוא עצמו כבר היה מסודר‪,‬‬ ‫משמרתי' ולאחמ"כ כששמירתו מעולה בא עיקר‬ ‫ומאחר שדאג לכבוד אשתו התברך בעשירות‪ ,‬כפי שאומרת הגמרא‬ ‫המצוות 'מצוותי חוקותי ותורותי'‪.‬‬ ‫(בבא מציעא נט) "אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו" – כבדו‬ ‫וממנו ירושה לדורות בתכונת הנפש של כל בר‬ ‫את נשותיכם כדי שתתעשרו‪ .‬זהו ויעתר לו ה' – הקב"ה לא‬ ‫ישראל השומר תורה ומצוות ועובד ה'‪ ,‬להיות שומר‬ ‫רק קיבל את תפילת יצחק‪ ,‬אלא גם נתן לו מתנה מן הצד של‬ ‫משמרת הקודש בגדרים וסייגים‪.‬‬ ‫עשירות‪ ,‬וכל זאת משום שדאג לכבודה של אשתו‪.‬‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫('שבט הלוי' ‪ -‬עה"ת)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪18‬‬ ‫שרבקה היתה בת ‪86‬‬ ‫אמרו לו החיות‪:‬‬ ‫כשיצחק איבד את הראיה‬ ‫מילה של אריה זו מילה‬ ‫הגאון רבי יהודה אריה דינר‬ ‫הגאון רבי ברוך רוזנבלום שליט"א‬ ‫שליט"א‬ ‫יש להבין‪ ,‬מה פשר טענתו של‬ ‫אבימלך כאשר לא נגענוך וכאשר‬ ‫עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום‪.‬‬ ‫וכי יצחק נדרש להודות לאבימלך‬ ‫על שלא נגע בו והניח לו לעזוב‬ ‫את גרר בשלום?‬ ‫חז"ל מבארים זאת במדרש (בראשית‬ ‫רבה סד) על פי מעשה שהיה‬ ‫בימי רבי יהושע בן חנניה‪ ,‬כאשר‬ ‫ַוַ ְיְ ִִהי ִּכִ י ָזָ ֵֵקן ִיִ ְצְ ָָחק ַוַ ִִּתְכְ ֶֶהיָןָ ֵֵעיָנָ יו ֵֵמ ְְרֹאֹת (כ"ז)‬ ‫המלכות התירה לעם ישראל לבנות‬ ‫את בית המקדש ובעקבות עצתם‬ ‫כותב רש"י‪ :‬בעשנן של אלו שהיו מעשנות‬ ‫הזדונית של הכותים נמנעה בניית‬ ‫ומקטירות לע"ז‪.‬‬ ‫בית המקדש‪ .‬המעשה עורר זעם‬ ‫רב בקרב עם ישראל והיו שרצו למרוד במלכות‪ .‬בא רבי יהושע בן חנניה‬ ‫החזקוני כותב‪' ,‬עיניו' ולא עיני רבקה‪,‬‬ ‫ושיכך את כעסם באמצעות המשל הבא‪:‬‬ ‫לפי שהיתה למודה בבית אביה בעשן‬ ‫מעשה באריה שנתקעה עצם בגרונו‪ ,‬עמד מלך החיות באמצע היער ושאג‬ ‫עבודת כוכבים‪ .‬שמעתי פעם שרבקה‬ ‫בקול‪ :‬מי יכול להושיע אותי?! אולם לא נמצאה חיה המסוגלת לשלוף את‬ ‫היתה בת שלש כשיצאה מבית אביה‬ ‫העצם מגרונו של הארי‪ .‬לאחר שאף בעל חיים לא הצליח במשימה‪ ,‬פרסם‬ ‫[לבן]‪ ,‬עבר עשרים שנה עד לידת יעקב‬ ‫האריה שמי שיצליח לחלץ את העצם מגרונו יזכה לשכר רב‪ .‬פנו החיות‬ ‫ועשיו‪ ,‬ובשעה שיצחק בירך אותם היו‬ ‫לאריה ואמרו לו כי ישנו עוף הנקרא 'קורא מצרי' שניחן במקור ארוך‪,‬‬ ‫בני ששים ושלש‪ .‬זאת אומרת שרבקה‬ ‫בעזרתו הוא יוכל לחלץ את העצם מגרונו של מלך החיות‪ .‬האריה קיבל את‬ ‫היתה בת שמונים ושש כשיצחק איבד‬ ‫ההצעה וביקש מחיות היער לזמן מיד את הקורא המצרי בתקווה שיושיע‬ ‫את הראיה‪ .‬רואים כאן שההרגל שהיה‬ ‫אותו מצרתו‪ .‬פנו החיות לקורא המצרי וסיפרו לו את בקשתו של המלך‪.‬‬ ‫לפני שמונים שנה זה נקרא עדיין‬ ‫אבל הקורא המצרי סירב להיענות לבקשה ונימוקו עמו‪ :‬מדוע אכניס את‬ ‫מורגלת מבית אביה [מה שהיא ראתה‬ ‫מקורי ללוע הארי? הרי ברגע שאכניס את מקורי בין שיניו החדות הוא‬ ‫בגיל שלש]‪ ,‬אפילו שהיא יצאה בגיל‬ ‫יטרוף אותי מיד! מה אכפת לי שיחנק האריה מהעצם שבגרונו‪ .‬אמרו לו‬ ‫שלש זה עדיין משפיע עליה‪ ,‬ואפילו‬ ‫החיות‪ :‬מילה של אריה זו מילה‪ .‬אם הוא הבטיח שלא יעשה לך כלום‪ ,‬הוא‬ ‫שהיתה צדקת והיתה חיה בבית של‬ ‫לא יעשה לך כלום‪ .‬ומה גם שאתה אמור לקבל שכר עצום בעד טרחתך‪.‬‬ ‫יצחק אבינו!‬ ‫הכניס הקורא המצרי את מקורו לגרונו של מלך החיות והצליח לשלוף את‬ ‫העצם מלועו הפעור‪ .‬לאחר מכן נעמד מול הארי ותבע את שלו‪ :‬הנה העצם!‬ ‫יש כאלו שאומרים "ילדים קטנים זה‬ ‫עכשיו תן את השכר המובטח! אבל במקום לשלם לקורא המצרי את שכרו‪,‬‬ ‫לא נורא‪ ,‬הם יכולים ללכת פה ושם‪,‬‬ ‫נהם האריה לעברו‪ :‬שכר אתה רוצה?! די לך בכך שאתה יכול לספר לכולם‬ ‫זה שום דבר‪.‬‬ ‫שנכנסת ללוע הארי בשלום ויצאת ממנו בשלום!‬ ‫מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל תמיד אומר‬ ‫אמר רבי יהושע בן חנניה לעם ישראל‪ :‬כשם שהקורא המצרי די לו בכך‬ ‫שהכל משאיר רושם אפילו מגיל קטן‪.‬‬ ‫שנכנס ללוע הארי בשלום ויצא ממנו בשלום‪ ,‬כך אנו‪ ,‬דיינו שנכנסנו ללועה‬ ‫ויש להיזהר מה שהעיניים שלהם רואות!‬ ‫חייבים לדעת שהכל משפיע‪ .‬הלימוד‬ ‫של אומה זו בשלום ויצאנו בשלום‪.‬‬ ‫בשבילנו הוא שמה שילד רואה בקטנותו‪,‬‬ ‫על פי זאת ניתן לבאר את דברי אבימלך‪ .‬אשר בא לכרות ברית עם יצחק‬ ‫זה משפיע עליו לאורך כל חייו‪.‬‬ ‫ואמר לו‪ :‬וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום‪ .‬כאשר הגוי שיחרר‬ ‫את היהודי והניח לו ללכת בשלום בלי לתת לו מכות‪ ,‬זו כבר סיבה להודות‬ ‫לו על שהתגבר על טבעו‪ .‬די לך בכך שאתה יכול לספר לכולם שנכנסת‬ ‫לארצנו בשלום ויצאת בשלום‪ ,‬זהו השכר הגדול ביותר שאנחנו יכולים לתת‬ ‫לך! ללמדנו כמה שווים חסדי השווא של אומות העולם!‬ ‫(גליון 'דברי השירה' מס' ‪ 311‬כסלו תשפ"ג)‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫‪19‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫ַצִַּד�ִיק‬ ‫ַּכ ַ� �ָָּתָמָר ִיְפְָרָח‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫צּוִפים ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫ֹנ ֶֶֹפת ִ‬ ‫שהראש ישיבה יתן לו את‬ ‫התלמידים יש להם נפש רגישה‬ ‫המסילת ישרים שלו‬ ‫וקולטים שהרב אינו אוהב אותם‬ ‫הגה"צ רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א‪:‬‬ ‫אספר לכם סיפור ממרן רה"י הגרב"ד פוברסקי‬ ‫שליט"א‪ .‬שסיפר לי נאמן ביתו הרה"ג יוסף‬ ‫שטראוס שליט"א‪ .‬הוא סיפר לי כך‪ :‬בא איזה‬ ‫בחור להגרב"ד ואמר לו שהוא מרגיש שהוא צריך‬ ‫להתחזק‪ ,‬ומסילת ישרים מאוד מחזק אותו‪ ,‬ואם‬ ‫יהיה לו את המסילת ישרים שהראש ישיבה למד‬ ‫בו‪ ,‬זה מאוד יעזור לו‪ .‬אז נפשו בבקשתו שהרה"י‬ ‫יתן לו את המסילת ישרים שלו‪.‬‬ ‫אומר לו הגרב"ד‪ ,‬איך אני יכול לתת לך‪ ,‬אני גם‬ ‫צריך ללמוד מסילת ישרים‪ !...‬אמר לו הבחור‪,‬‬ ‫אני רוצה את זה רק לשבוע‪ .‬אמר לו הרה"י ‪-‬‬ ‫בסדר גמור‪ ,‬אתה יכול גם ליותר משבוע‪ ,‬אבל‬ ‫ַוַ ִּיִ ְגְ ְְּדלּו ַַהְּנְ ָעָ ִִרים (כה)‬ ‫אצלי בבית‪ .‬תבוא אלי הביתה ותלמד פה‪ .‬הוסיף‬ ‫הגרב"ד והסביר‪ ,‬יתכן שאני לא אצטרך את הספר‬ ‫שו''ת בענייני חינוך‬ ‫הזה בשבוע הקרוב ואלמד ספר מוסר אחר‪ ,‬אבל‬ ‫ממרן הגאון רבי משה הלל הירש שליט''א‬ ‫בית יהודי צריך שיהיה בו מסילת ישרים‪ !...‬זה כמו‬ ‫שבכל בית יהודי יש חומש‪ ,‬אי אפשר אחרת‪ ...‬יכול‬ ‫שואל‪ :‬כיצד צריך המחנך להתנהל עם התלמידים‪ ,‬הרי מצד‬ ‫להיות שכל השבוע אני לא אסתכל בחומש‪ ,‬אבל‬ ‫אחד הוא רוצה שלא יהיו בעיות משמעת‪ ,‬ולצורך כך הוא‬ ‫בית יהודי בלי חומש?!‪...‬‬ ‫צריך להיות קצת קשה‪ ,‬ומצד שני הוא רוצה שתהיה אווירה‬ ‫המסילת ישרים שלנו זה ללמוד מהאבות הקדושים‪.‬‬ ‫של חום ואהבה וקירבה בינו לתלמידים‪ ,‬כיצד ניתן לשלב‬ ‫ולזה צריך לשאול מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי‬ ‫את שני הדברים ביחד?‬ ‫שהוא בשיא השלימות‪ ,‬ובלי סטייה מהישרות כל‬ ‫שהוא שהאבות שנקראו 'ישרים'‪ .‬גם כשלפעמים‬ ‫רבינו שליט"א‪ :‬הכלל הראשון הוא‪ ,‬אף פעם לא בכעס! לא‬ ‫דורשים מאתנו מעלה עליונה‪ ,‬וההרגשה זה 'לא‬ ‫אומרים דבר מתוך כעס‪ ,‬שכן באופן כזה הילד סבור שהמחנך‬ ‫כל מוחא סביל דא' ‪ -‬ומה רוצים מאיתנו?‪...‬‬ ‫עושה זאת בתורת 'נקמה'‪.‬‬ ‫אבל נבין מה יהיה‪ ,‬לו יצויר אם ניתן למישהו‬ ‫הכלל השני‪ ,‬וזה דבר יותר קשה‪ ,‬הרב צריך לנסות להכניס‬ ‫מיליארד דולר להשקעה ובסוף אבקש ממנו שיתן‬ ‫בליבו אהבת אמת לתלמידיו! ובאופן כזה התלמידים יבינו‬ ‫לי רווחים והוא יביא לי מאה אלף דולר‪ ,‬אני‬ ‫שמה שהוא עושה זה מתוך אהבה‪ .‬אמנם הבעיה היא‪ ,‬שישנם‬ ‫אגיד לו‪ ,‬לכל הפחות תביא לי שני מיליון דולר!‬ ‫פעמים שהרב אינו מכניס בליבו אהבה לתלמידיו באמת‪ ,‬אלא‬ ‫הוא יגיד לי מה‪ ...‬אתה יודע כמה זה שני מיליון‬ ‫עושה פעולות 'כאילו' מתוך אהבה‪ ,‬אך התלמידים יש להם‬ ‫דולר?!‪ ...‬אני אגיד לו‪ ,‬נכון‪ ,‬שני מיליון דולר זה‬ ‫נפש רגישה מאוד‪ ,‬והם קולטים שהרב אינו אוהב אותם באמת‪.‬‬ ‫הרבה כסף‪ ,‬אבל לא כשאתה מקבל מיליארד‪...‬‬ ‫ואופן העבודה בזה‪ ,‬שהרב צריך לשבת עם עצמו ולחשוב על‬ ‫אם יש לך מיליארד אז להרוויח שני מיליון דולר‬ ‫כל תלמיד‪ ,‬מה הם הדברים הטובים של אותו תלמיד‪ ,‬וכך‬ ‫זה לא הרבה‪.‬‬ ‫אם בן אדם היה יודע איזה כוחות נתנו בו‪ ,‬מה‬ ‫יוכל להכניס בליבו אהבה לתלמידיו‪ .‬וכשיש אהבה ביניהם‬ ‫אצור בו‪ ,‬כמה הוא יכול להעפיל ולהגיע גבוה הוא‬ ‫ממילא הכל מסתדר‪ ,‬שכן התלמיד מבין שמה שהרב מוכיחו‬ ‫לא היה מתפלא‪...‬‬ ‫אינו מחמת כעס ונקמה‪ ,‬אלא מאהבה‪.‬‬ ‫(גליון משנת רמ"ה תולדות תשפ"ו ‪-‬‬ ‫(ארחות חיים גיליון ‪ ,338‬תשפ"ו)‬ ‫מתוך מסע החיזוק בצרפת)‬ ‫(יקותיאל יהודה גנזל – המבשר כ"ב חשון תשפ"ז)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪20‬‬ ‫נסו להעביר אצבע על‬ ‫ה' ישמור עלינו‬ ‫הבה נתערב על גובהו‬ ‫שולחן חלק שעליו מונח‬ ‫מעסקים כאלה‪...‬‬ ‫של העשב הזה‬ ‫גרגר חול קטן‬ ‫ַוַ ְיְ ִִהי ֵֵע ָָׂשו ִִאיׁש ֹי ֵֵֹדַעַ ַצַ ִיִ ד ִִאיׁש ָָׂש ֶֶדה ְוְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹב‬ ‫ְוְ ִיִ ֶֶּתן ְלְ ָך ֶֶאת ִִּב ְְרַּכַ ת ַַא ְְב ָָר ָָהם (כח)‬ ‫ִִאיׁש ָָּתם ֹי ֵֵֹׁשב ֹא ָָֹהִלִ ים (כה)‬ ‫(כז)‬ ‫אּוַלַ י ְיְ ֻֻמ ֵֵּׁשִנִ י ָָא ִִבי‬ ‫בעיר אחת חי תלמיד חכם‬ ‫הבן איש חי זצ"ל המשיל‪ :‬שני אנשים‬ ‫חשבתם פעם מה מבדל את חוש המישוש‬ ‫גדול ממשפחה מיוחסת‪ .‬לימים‬ ‫התערבו ביניהם בעניינו של גובהו של‬ ‫משאר החושים? כדי לראות אנחנו‬ ‫הוכרח לעזוב את עירו‪ ,‬להרחיק‬ ‫עץ‪ .‬אחד טען שגובה העץ הוא עשרה‬ ‫זקוקים לעיניים‪ ,‬כדי לשמוע ‪ -‬לאוזניים‬ ‫נדוד ולחזור בעיירות על פתחי‬ ‫מטרים‪ ,‬והשני התעקש שגובהו שנים‪-‬עשר‬ ‫וכדי להריח ‪ -‬לאף‪ .‬ואילו חוש המישוש‬ ‫נדיבים לפרנסת ביתו‪ .‬באמתחתו‬ ‫מטרים‪ .‬הביאו כלי מדידה ובדקו‪ .‬מצאו‬ ‫שונה‪ :‬הקב"ה הטביע בנו חוש שאינו‬ ‫היו צרור מכתבים אותם קיבל‬ ‫שגובהו עשרה מטרים‪ .‬שמח הראשון‪,‬‬ ‫מרוכז באיבר אחד‪ ,‬אלא על פני כל גופנו!‬ ‫מרבני עירו ודייניה‪ ,‬בהם הם‬ ‫אך השני לא מיהר להביא לו את הכסף‪.‬‬ ‫כך למשל‪ ,‬כפות הרגליים מרגישות את‬ ‫מעידים כי הוא ממשפחה חשובה‬ ‫הוא נטל את ומעדר וחתר סביב העץ‪,‬‬ ‫המרקם של הקרקע שעליה אנו דורכים‪,‬‬ ‫ויש לסעדו ולתומכו‪.‬‬ ‫עד שהתגלו ששרשים באורך שני מטרים‬ ‫הזרוע חשה במגע קל של בגד‪ ,‬והגב‬ ‫כעבור זמן כאשר צבר כסף די‬ ‫בתוך האדמה‪ .‬שמר המפסיד את הדברים‬ ‫מרגיש את הלחץ של משענת הכיסא‪.‬‬ ‫הצורך שב האיש לעירו‪.‬‬ ‫בלבו‪ .‬לימים הלך בדרך וראה עשב צומח‬ ‫קצות האצבעות שלנו מסוגלים להבחין‬ ‫לימים הצליח ה' את דרכו והתעשר‬ ‫על פני האדמה‪ .‬פנה ואמר לאדם שעמו‪:‬‬ ‫בבליטות זעירות‪ ,‬שאפילו העין מתקשה‬ ‫עושר רב עד מאוד‪ .‬כאשר הזדקן‬ ‫"הבה נתערב על גובהו של העשב הזה"‪.‬‬ ‫לראות! נסו להעביר אצבע על שולחן‬ ‫קרא לבניו וביקש להנחילם את‬ ‫הסכים הלה והכריז‪" :‬גובהו הוא עשרים‬ ‫חלק שעליו מונח גרגר חול קטן‪ .‬מיד‬ ‫כל רכושו‪ .‬לזה נתן בתים ולזה‬ ‫סנטימטר"‪" .‬לא נכון!" – הכריז בביטחון‬ ‫תרגישו שמשהו מפריע למשטח החלק‪.‬‬ ‫שדות וכרמים‪ ,‬לזה תכשיטים‬ ‫– "יש כאן ארבעים סנטימטר"‪ .‬הביאו כלי‬ ‫אבל איך האצבע מצליחה לזהות פרט‬ ‫ולאחר ממון וזהב‪ .‬לבסוף הוציא‬ ‫מדידה ומדדו‪" .‬רואה אתה שצדקתי!" –‬ ‫זעיר כל כך?‬ ‫האיש את צרור מכתבי המלצותיו‬ ‫הכריז החבר – "עשרים סנטימטר בדיוק‪.‬‬ ‫בקצות אצבעותינו נמצאים אלפי‬ ‫הישנים ושאל‪ :‬מי מכם מעוניין‬ ‫תן את הכסף!" "חכה רגע!" – עצר את‬ ‫קולטני תחושה זעירים‪ ,‬המזהים לחץ‪,‬‬ ‫באלה?‪...‬‬ ‫התלהבותו‪ ,‬והחל לחפור סביב העשב‬ ‫מגע ורעידות‪ .‬כאשר האצבע עוברת‬ ‫גיחכו בניו ואמרו‪ :‬ה' ישמור ויגן‬ ‫כדי להוציאו עם שרשו‪ .‬כשעקר אותו‬ ‫על משטח מחוספס‪ ,‬נוצרים שינויים‬ ‫עלינו מעסקים כאלה‪...‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬גילה כי השרשים הם רק בגובה‬ ‫זעירים בלחץ וברעידות העור‪ .‬הקולטנים‬ ‫'תנה לי אותם' – אמר אחד‬ ‫שני סנטימטר‪ .‬רשעים ‪ -‬כוחם כמו עשב‪,‬‬ ‫מעבירים אותות עצביים למוח‪ ,‬וכך אנו‬ ‫הבנים – אמנם אקווה לה' כי לא‬ ‫אין להם שרשים‪ .‬עליהם אומר הכתוב‪:‬‬ ‫מזהים את המרקם‪.‬‬ ‫יעזוב חסדו מאיתי ולא אזדקק‬ ‫"בפרוח רשעים כמו עשב"‪ .‬מה שקל להם‬ ‫מדהים לגלות שבמחקר מדעי הצליחו‬ ‫להם לעולם‪ ,‬אולם מי יודע מה‬ ‫לעשות ‪ -‬הם עושים‪ ,‬אך אין להם כוח‬ ‫אנשים להבחין בין משטחים בעלי הבדלי‬ ‫ילד יום‪ .‬על כן‪ ,‬יהיו נא שמורים‬ ‫לחפירֹות עמוקות באדמה‪ ,‬לעמל וליזע‪.‬‬ ‫מרקם בגובה של כ־‪ 10‬ננומטרים בלבד‬ ‫עמי‪ ...‬כן הוא גם הנמשל‪ .‬אברהם‬ ‫לא פלא שכשיש להם קושי וניסיון‪ ,‬הם‬ ‫— כלומר‪ ,‬מאית של מיליונית המילימטר!‬ ‫אבינו עליו השלום‪ ,‬התגורר בימי‬ ‫מאבדים את הכל‪ .‬לעומת זאת "צדיק כתמר‬ ‫אפילו טביעות האצבעות שלנו‪ ,‬אותם‬ ‫עלומיו בארצות זרות והקב"ה‬ ‫יפרח כארז בלבנון ישגה" – צדיק דומה‬ ‫פסים זעירים שעל העור‪ ,‬מסייעות לנו‬ ‫עשה עמו ניסים ונפלאות ולעת‬ ‫לעץ גבוה‪ .‬כיצד גדל עץ גבוה? בזכות שני‬ ‫לחוש מרקמים באמצעות הרעידות‬ ‫זקנה התברך בכל‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫המטרים של השורשים שיֹורדים לעומק‬ ‫הנוצרות בזמן המגע‪.‬‬ ‫בו‪" :‬וה' ברך את אברהם בכל"‪,‬‬ ‫האדמה‪ ,‬ונלחמים שם יותר עמוק ויותר‬ ‫איזו חכמה מופלאה טמן הבורא יתב'‬ ‫ולא היה לו צורך עוד בניסים‪.‬‬ ‫עמוק‪ ...‬מכאן שואב הצדיק את כוחו! זהו‬ ‫בגופנו! מערכת תחושה מורכבת‪ ,‬הפועלת‬ ‫ברכה זו הנחיל אברהם אבינו‬ ‫יעקב למול עשו‪ .‬יעקב יודע שאם הוא‬ ‫בכל רגע מבלי שנקדיש לה מחשבה‪– .‬‬ ‫ליצחק והוא הנחילה ליעקב‪,‬‬ ‫רוצה לצמוח‪ ,‬כוחו טמון בהיותו איש תם‬ ‫מה רבו מעשיך ד'‪.‬‬ ‫אולם בעת שיעקב אבינו הוכרח‬ ‫יושב אהלים‪ .‬ידו של יעקב 'אוחזת' – הוא‬ ‫בפעם הבאה שתרגישו מגע טיפות הגשם‬ ‫לברוח מארצו וממולדתו שוב‬ ‫תופס בכל הכוח ואינו מרפה את האחיזה‬ ‫על פניכם‪ ,‬או את חמימותה של כוס תה‬ ‫נזקק לאותה הנהגת נס שהיתה‬ ‫שלו‪ .‬עשו‪ ,‬לעומתו‪ ,‬רוצה הכל בקלות‪.‬‬ ‫בידכם‪ ,‬עצרו לרגע להעריך את המתנה‬ ‫לאברהם אבינו‪ ,‬וזה מה שאמר‬ ‫ברגע שבו הוא נתקל בקושי‪ ,‬הוא מיד‬ ‫המופלאה שהקב"ה העניק לנו — היכולת‬ ‫הכתוב‪" :‬ויתן לך את ברכת אברהם‬ ‫שובר את הכלים‪ ,‬ובכך מאבד את עולמו‪.‬‬ ‫לחוש עולם שלם באמצעות חוש המישוש!‬ ‫לך ולזרעך אתך"‪.‬‬ ‫(הגאון רבי גואל אלקריף שליט"א‪.‬‬ ‫(ש‪.‬ק)‬ ‫(משלי המגיד מדובנא)‬ ‫מתוך הספר 'שש באמרתך' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫‪21‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫ַהַַּצ�ִַּד�ִיִקִים‬ ‫ַהְַּצְ �ִעִי ִִרים‬ ‫המדור שבו תזכו בעוה"ז והשכר הגדול שמור לעתיד לבוא‬ ‫ֹוֵׁשב ִּבּ ְְפָָראּות ְלְ ַיַד ֻׁׁשְלְ ָָחן‪,‬‬‫ַּבּ ִּצּ ּיּור ְִנְִר ָָאה ָָא ָָדם ְּגַּבַ ְְר ָּּתן‪ָׂ ,‬שִׂעִ יר ְוְ ַַא ְְדמֹוִנִי‪ַַ ,‬הּי ׁ‬ ‫ּוִבְִמִהִ ירּות ָָמָָרק ָָאֹדֹם ִמִּתֹוְך ְְק ָָעָָרה ְּגּ דֹוָלָ ה‬ ‫ֹוֵלֵַע ִּבּ ְְת ָָאבֹון ְ‬ ‫ּוב ַ‬ ‫'ִׁשְׁמעֹון ַַהַּצּ ִּּדיק' ְוְ סֹוד ַַה ֵּׁׁשמֹות ְוְ ַַהִּכּ ּנּוִיִ ים‬ ‫ַַחִּיּ ים ְוְ ַיַ ֲֲעְנְ ִקִ י ְְמ ַַסְּפִּרִ ים ַַעל ָָהֶרֶֶּבּ ה ְ‬ ‫ַׁמִיִ ם ָָהיּו‬ ‫ְּבַּה ְְפ ָָס ַַקת ַַהָּצ ֳֳּה ַַרִיִ ם‪ַַ .‬הָּׁש ַ‬ ‫יִׁשי‪ַ ,‬‬ ‫ַַהֹּכּל ִִה ְְת ִִחיל ְּבּ יֹום ְׁשִׁלִ ׁ‬ ‫ֶּבָּח ֵֵצר ֶׁשׁ ל ַַהַּתְּלְ מּוד‬ ‫ְּבִּה ִיִרים‪ְ ,‬וְ ִכִ ְְמ ַַעט ָּכּ ל ַיַ ְלְ ֵֵדי ַַהִּכָּּתּ ה ָָהיּו ַּבּ חּוץ‪ָ ,‬‬ ‫ִ‬ ‫ָׂחק‬ ‫ִׂשַׂח ְְקנּו ְּבַּכַ ּדּור ֶׁשּׁמֹוְיְ ִׁׁשי ֵֵה ִִביא ְּבּ אֹותֹו יֹום‪ַַ .‬ה ִּּמְׂש ָ‬ ‫ּתֹוָרה‪ֲֲ .‬אַנַ ְְחנּו ַ‬ ‫ָ‬ ‫ּוִפ ְְתאֹום ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת‬ ‫סֹוֵער ְְמֹאֹד‪ֲֲ .‬אִנִ י ָָע ַַמ ְְדִּתּ י ַּבַּּצּ ד‪ִ ,‬‬ ‫תּוַח ְוְ ֵ‬ ‫ָָהָיָ ה ָָמ ַ‬ ‫יֹוֵצא ִִמֶּפ ַַּתח ַַהִּבְּנְ ָיָ ן‪ .‬הּוא ָָהַלַ ְך ְלְ ַַאט‪,‬‬ ‫ְׁמעֹון ַַהַּצִּּדּ יק' ֵ‬ ‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה 'ִׁש ְ‬ ‫ָנָ ַׁשׁ ם ֶֶאת ָָה ֲֲאִוִ יר ַַהַּצּ ח‪ְ ,‬וְ ֶֶה ֱֱחִזִ יק ְּבָּיָ דֹו ַַמ ֲֲע ָָט ָָפה ְּגּ דֹוָלָ ה‪.‬‬ ‫ְׁשְׁמעּו ְְצ ָָעקֹות ָָרמֹות ִִמּתֹוְך‬ ‫ָׂח ִִקים‪ִ ,‬נִ ְ‬ ‫ְּכֶּׁשִׁה ְְת ָָק ֵֵרב ְלְ ִִמְגְ ַַרׁש ַַה ִּּמְׂש ָ‬ ‫ִ‬ ‫ַּכּּמּוָבן ֵׁשׁ מֹות ְּבּ דּוִיִ ים‪ַַ ,‬רק ְלְ ֹצ ֶֶֹרְך‬ ‫ָ‬ ‫ּוֶבְנְ ִִצי (ֶזֶ ה‬ ‫לֹוִמי ֶ‬ ‫ָׂחק‪ְׁ .‬שׁ ִ‬ ‫ַַה ִּּמְׂש ָ‬ ‫"ַאָּתּ ה ַַרַּמּ אי!" ָָצ ַַעק‬ ‫ַַהִּסּּפּור) ִִה ְְתַוַ ְּכּ חּו ְּבַּלַ ַַהט ַַעל ַַהַּכּ ּדּור‪ַ .‬‬ ‫"ַהַּכּ ּדּור ָּפַּגַ ע ְּבּ ָך‪ָָ ,‬ר ִִא ִיִתי ַַמָּמּׁש! ַַאָּתּ ה‬ ‫ְּבָּפִנִ ים ֲֲא ֻֻדּמֹות‪ַ .‬‬ ‫לֹוִמי ָ‬ ‫ְׁשׁ ִ‬ ‫"ַאֶּתּ ם‬ ‫ִּבְּס ָָע ָָרה‪ַ .‬‬‫ִּפְּתאֹום?!" ֵֵה ִׁׁשיב לֹו ֶּבְּנְ ִִצי ְ‬ ‫"ָמה ְ‬ ‫ְְס ָָתם ַַרַּמּ אי!" ָ‬ ‫ַּבֵּח ֶיֶדר! ַַהִּנּ ּקּוד ֶׁשׁ ָּלּ נּו‪ְ ,‬וְ ַַאָּתּ ה ְְמַנַ ֶּסּ ה ִלִ ְגְ ֹנֹב‬ ‫ַּגָּּנִּבים ֲֲהִכִ י ְּגּ דֹוִלִ ים ֵ‬ ‫ַַה ִ‬ ‫ָלָ נּו ֶֶאת ַַהִּנּ ָּּצחֹון!"‬ ‫ְׁמעֹון‪ַַ .‬ה ִִחּיּוְך ַַה ַַחם ֶׁשּׁלֹו ֶנֶ ֱֱעַלַ ם‬ ‫ָָר ִִא ִיִתי ֶֶאת ָּפָּנָ יו ֶׁשׁ ל ָָה ֶֶרֶּבּ ה ִׁש ְ‬ ‫ְּבַּסְך ַַהֹּכּל ֶׁשׁ הּוא‬ ‫ַּבּּתֹוָרה ָּכּ תּוב ַ‬‫ָ‬ ‫ָלָ ִִאיׁש ַַהֶּזּ ה ֵ'ֵעָׂשׂ ו ָָה ָָרָׁשׁ ע'? ֲֲה ֵֵרי‬ ‫ְּכִּאּלּו הּוא ַַמ ְְמ ִׁׁשיְך ְלְ ַַטֵּיּ ל‪ֲֲ ,‬א ָָבל‬ ‫ְּבַּבת ַַא ַַחת‪ .‬הּוא ֶֶה ֱֱע ִִמיד ָּפִּנִ ים ִ‬ ‫ַ‬ ‫כֹוָרה‪ָ .‬לָ ָּמּ ה ָּכֶּזֶ ה‬‫ּוָמַכַ ר ֶֶאת ַַהְּבּ ָ‬ ‫ָָהָיָ ה ָָר ֵֵעב‪ְ ,‬וְ ָָר ָָצה ֶלֶ ֱֱאֹכֹל ֲֲע ָָד ִׁׁשים‪ָ ,‬‬ ‫ֶׁשָׁהָיָ ה ָָקֶׁשׁ ה‬ ‫זּוַע ָ‬ ‫ּוְבַזַ ֲֲע ַ‬ ‫ִּבְּד ָָאָגָ ה ֲֲע ֻֻמָּקּ ה ְ‬ ‫ֵֵעיָנָ יו ַַהּטֹובֹות ִִהִּבּ יטּו ָּבּ נּו ְ‬ ‫ִּכּּנּוי ָָקֶׁשׁ ה ְלְ דֹורֹות?"‬ ‫סֹוֵער‬‫ָּדָּבר ַּבּ חּוץ‪ֲֲ ,‬א ָָבל ָיָ ַַד ְְעִּתּ י ֶׁשַּׁמֶּּׁשׁ הּו ֵ‬ ‫ְלְ ַַה ְְסִּתּ יר‪ .‬הּוא ֹלא ָָא ַַמר ָ‬ ‫כֹוָרה‪ְ ,‬וְ ָָחַׁשׁ ב‬ ‫יַע ִִמָּיּ ד‪ִּ" :‬כּ י הּוא ִזִ ְלְ ֵזֵ ל ַּבְּּבּ ָ‬‫הֹוֻׁשַׁע ָָה ִ'ִעּלּוי' ִִה ְְצִּבּ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ְיְ‬ ‫ְּבּ תֹוכֹו‪.‬‬ ‫"ֲא ָָבל ֲֲחַזַ "ל ְְמַגַ ִּלּ ים ָלָ נּו‬ ‫ַַרק ַַעל ָָהֹאֶֹכֶ ל!" "ָנָ כֹון‪ָָ ",‬א ַַמר ָָה ֶֶרֶּבּ ה‪ֲ ,‬‬ ‫ְּכֶּׁשִּׁנְּכְ ַנַ ְְסנּו ַלַ ִּכָּּתּ ה ַַא ֲֲח ֵֵרי ַַהִּצְּלְ צּול‪ַַ ,‬ה ֲֲה ֻֻמָּלּ ה ָָהְיְ ָָתה ְּגּ דֹוָלָ ה‪ֲֲ ,‬א ָָבל‬ ‫ּתֹוָרה ְְמ ַַסֶּפ ֶֶּרת‬ ‫ֶׁשַׁה ָ‬ ‫נֹוָרא ִִמָּמּ ה ַ‬ ‫יֹוֵתר ָּגּ דֹול ְוְ ָ‬ ‫ֶׁשֵׁעָׂשׂ ו ָָהָיָ ה ַַה ְְרֵּבּ ה ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫ָּפַּתח ֶֶאת‬ ‫ְּכֶּׁשָׁה ֶֶרֶּבּ ה ֶנֶ ֱֱע ַַמד מּוֵלֵ נּו‪ַַ ,‬הֹּכּל ִִהְׁשַּׁתֵּּתּ ק‪ָָ .‬ה ֶֶרֶּבּ ה ֹלא ַ‬ ‫ָ‬ ‫ִִמָּיּ ד‬ ‫אֹוָתּה ְְק ָָע ַַרת ָָמ ָָרק‪ .‬הּוא ָָעָׂשׂ ה ֲֲע ֵֵברֹות ֲֲחמּורֹות ְְמֹאֹד ְּבּ אֹותֹו‬ ‫ַַעל ָ‬ ‫ַּמֲּע ָָט ָָפה ִִצּיּור ְְמ ַַרֵּתּ ק ְוְ ִִצ ְְבעֹוִנִ י‬ ‫הֹוִציא ֵֵמ ַַה ֲ‬ ‫ְּכִּמְנְ ָָהגֹו‪ֶֶ ,‬אָּלּ א ִ‬‫ְּגָּמ ָָרא ִ‬ ‫ַַה ָ‬ ‫ּוֶב ֱֱא ֶֶמת ָָהָיָ ה ָָרָׁשׁ ע ְְמ ֻֻר ָּׁׁשע‪ְ .‬וְ ָלָ ֵכֵ ן – ְוְ ַַרק ִּבְּגְ ַלַ ל ֶזֶ ה – ִּכּּנּוי‬‫ַַהּיֹום‪ֶ ,‬‬ ‫ּלּוַח‪.‬‬ ‫ְוְ ָָתָלָ ה אֹותֹו ַַעל ַַה ַ‬ ‫ָּכֶּזֶ ה ִנִ ְְדַּבּ ק ּבֹו ָלָ ֶנֶ ַַצח‪.‬‬ ‫היושב בפראות ליד שולחן‪ ,‬ובולע בתאבון‬ ‫"ָּתִּבינּו‪ְ ,‬יְ ָלָ ִִדים‪ֵׁ ,‬שׁ ם ֶׁשׁ ל ָָא ָָדם הּוא ַַמהּותֹו‪ֲֲ .‬אַנַ ְְחנּו ַַמ ְְקִּפּ ִיִדים‬ ‫ִ‬ ‫ְלְ ַכַ ּנֹות ֲֲאָנָ ִׁׁשים ְּבֵּׁשׁ ם ֶׁשׁ ל ְְק ֻֻד ָּׁׁשה אֹו ֶֶרַׁשׁ ע ַַרק ְלְ ִִפי ַַמ ֲֲעֵׂשׂ ֶיֶהם‬ ‫ִּבְּפ ָָראּות ְלְ ַיַ ד‬ ‫ָׂשִׂעיר ְוְ ַַא ְְדמֹוִנִ י‪ַַ ,‬הּיֹוֵׁשׁ ב ְ‬ ‫ְּגַּב ְְרָּתּ ן‪ִ ,‬‬ ‫ַּבִּּצּּיּור ִנִ ְְר ָָאה ָָא ָָדם ַ‬ ‫'יֹוֵסף ַַהַּצִּּדּ יק' אֹו‬ ‫אֹוְמ ִִרים ֵ‬ ‫ְּבֶּה ְְחֵלֵ ט‪ָ .‬לָ ֵכֵ ן ֲֲאַנַ ְְחנּו ְ‬ ‫ָָה ֲֲא ִִמִּתִּּיּ ים ֶ‬ ‫ּוִב ְְמ ִִהירּות ָָמ ָָרק ָָאֹדֹם ִִמּתֹוְך ְְק ָָע ָָרה ְּגּ דֹוָלָ ה‪.‬‬ ‫ִּבְּת ָָאבֹון ִ‬ ‫ֻׁשְׁלְ ָָחן‪ּ ,‬ובֹוֵלֵ ַַע ְ‬ ‫ָ'ָמ ְְרֳּדַּכַ י ַַהַּצִּּדּ יק'‪ּ ,‬וְלְ ֻֻעַּמּ ת ֹזֹאת ֵ'ֵעָׂשׂ ו ָָה ָָרָׁשׁ ע'‪".‬‬ ‫"ְּבָּפ ָָרַׁשׁ ת‬ ‫ָ‬ ‫ָּפַּתח ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְּבּ קֹולֹו ֶֶה ָָעֹמֹק‪,‬‬‫"ַּתְּלְ ִִמ ִיִדים ְיְ ָָק ִִרים‪ַ ",‬‬ ‫ְׁמעֹון ָָע ַַצר ְלְ ֶֶרַגַ ע‪ִִ ,‬הִּבּ יט ָּבּ נּו ַ‬ ‫ְּבַּמָּבּ ט ְְר ִִציִנִ י ְוְ ָָא ַַמר ְּבּ קֹול‬ ‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה ִׁש ְ‬ ‫דּוַע‬ ‫ַּמֲּעֶׂשׂ ה ַַהָּיּ ַ‬ ‫ָּפָּרַׁשׁ ת ּתֹוְלְ דֹות‪ֲֲ ,‬אַנַ ְְחנּו ּפֹוְגְ ִׁׁשים ֶֶאת ַַה ֲ‬ ‫בּוַע‪ָ ,‬‬ ‫ַַה ָּׁׁש ַ‬ ‫ָׂח ִִקים‪.‬‬ ‫ַּבַּה ְְפ ָָס ָָקה‪ָָ ...‬ע ַַמ ְְדִּתּ י ְלְ ַיַ ד ִִמְגְ ַַרׁש ַַה ִּּמְׂש ָ‬ ‫"ַהּיֹום ַ‬ ‫ִנִ ְְר ָָעד‪ַ :‬‬ ‫קֹוְר ִִאים‬ ‫ִּבְּמ ַַרק ָָה ֲֲע ָָד ִׁׁשים‪ִִ .‬מי ָיָ כֹול ְלְ ַַה ְְסִּבּ יר ִלִ י‪ָ ,‬לָ ָּמּ ה ֻּכּ ָּלּ נּו ְ‬ ‫ְ‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪22‬‬ ‫ָׁשַׁמ ְְעִּתּ י ְיְ ָלָ ִִדים‬ ‫ְׁשָׁמ ִִתי‪ַ .‬‬ ‫אֹוִתי ַַעד ֹע ֶֶֹמק ִנִ ָ‬ ‫ֶׁשִּׁזְּעְזְ עּו ִ‬ ‫ְּדָּב ִִרים ְ‬ ‫ּוְׁשַׁמ ְְעִּתּ י ָ‬ ‫ַ‬ ‫ּוִמָּיּ ד ׁשֹוְלְ ִִפים ִּכּּנּוִיִ ים ְנְ ֹו ָָֹר ִִאים‪:‬‬ ‫ָׂחק ִ‬ ‫ְּכִּחים ַַעל ִִמְׂש ָ‬ ‫ַַצִּדּ ִיִקים‪ִִ ,‬מ ְְתַוַ ִ‬ ‫ַּגָּּנִּבים!'‪"...‬‬ ‫ַ'ַאָּתּ ה ַַרַּמּ אי!'‪ַ'ַ ,‬אֶּתּ ם ִ‬ ‫יש לנו גמרא מפורשת שאומרת דבר נורא ואיום‬ ‫נֹוָרא ְוְ ָָאיֹום‪ִִ ",‬ה ְְמ ִׁׁשיְך‬ ‫ָּדָּבר ָ‬ ‫אֹוֶמ ֶֶרת ָ‬‫ְּגָּמ ָָרא ְְמֹפ ֶֶֹרֶׁשׁ ת ֶׁשׁ ֶ‬ ‫"ֵיֵ ׁש ָלָ נּו ָ‬ ‫יִהָּנּ ם עֹוִלִ ין‪ ,‬חּוץ‬ ‫ּיֹוְר ִִדין ְלְ ֵגֵ ִ‬ ‫"ָא ַַמר ַַרִּבּ י ֲֲחִנִ יָנָ א‪ָּ' :‬כּ ל ַַה ְ‬ ‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה‪ָ ,‬‬ ‫ֶׁשֵׁאּלּו ֲֲע ֵֵברֹות ֵֵהן‬ ‫אֹוֶמ ֶֶרת‪ֵ ,‬‬‫ֶׁשּׁיֹוְר ִִדין ְוְ ֵֵאין עֹוִלִ ין‪ֹ '.‬זֹאת ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ִִמְּׁשׁ ֹלָׁשׁ ה‬ ‫יֹוֵתר‪ְ .‬וְ ֵֵאּלּו‬ ‫ֶׁשָׁהֹעֶֹנֶ ׁש ֲֲעֵלֵ ֶיֶהן הּוא ָָחמּור ְּבּ ֵ‬ ‫ָּכּ ל ָּכּ ְך ֲֲחמּורֹות ַַעד ָ‬ ‫ָּבַּרִּבּ ים‪ְ ,‬וְ ַַהְּמַּכַ ֶּנּ ה ֵׁשׁ ם ַַרע ַלַ ֲֲח ֵֵברֹו'‪.‬‬ ‫'‪ַ...‬הַּמְּלְ ִּבּ ין ְּפֵּנֵ י ֲֲח ֵֵברֹו ַ‬ ‫ֵֵהן? ַ‬ ‫ְּבֶּע ֶֶצם סּוג‬ ‫ׁשֹוֶאֶלֶ ת ָׁשׁ ם‪ֲֲ :‬ה ֵֵרי ְ'ְמַכַ ֶּנּ ה ֵׁשׁ ם ַַרע' ֶזֶ ה ֶ‬ ‫ְּגָּמ ָָרא ִִמָּיּ ד ֶ‬ ‫"ְוְ ַַה ָ‬ ‫ֶׁשׁ ל ַַהְלְ ָּבַּנַ ת ָּפִּנִ ים‪ִּ ,‬כּ י ֶזֶ ה ֲֲה ֵֵרי ְלְ ַַבֵּיּׁש ָָא ָָדם‪ָָ ,‬אז ָלָ ָּמּ ה ֲֲחַזַ "ל ָָמנּו‬ ‫ְּתּׁשּוָבה ֶׁשׁ ל‬ ‫ָ‬ ‫ַּכֲּע ֵֵב ָָרה ִנִ ְְפ ֶֶר ֶֶדת ְלְ ַגַ ְְמ ֵֵרי? ְוְ ַַת ְְק ִׁׁשיבּו טֹוב ַלַ‬ ‫ֶֶאת ֶזֶ ה ֲ‬ ‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה ִִחֵּיּ ְך ְוְ ָָעָנָ ה‪:‬‬ ‫לֹוַמר‪ָָ ,‬ה ֲֲע ֵֵב ָָרה ֶׁשׁ ל‬ ‫ִּבְּׁשֵׁמיּה'‪ְּ .‬כּ ַ‬ ‫ֵ‬ ‫ְּדָּדׁש ֵּבּ יּה‬ ‫ְּגָּמ ָָרא‪ַ'ַ :‬אף ַַעל ַּגּ ב ָ‬ ‫ַַה ָ‬ ‫ָׂחק‬ ‫קּוִעים ַּבּ ִּּמְׂש ָ‬‫ֶׁשֲׁאַנַ ְְחנּו ְׁשׁ ִ‬‫צֹוֵדק? ַַרק ֵֵמֹרֹב ֲ‬ ‫ֶּבֱּא ֶֶמת ֵ‬ ‫"אּוַלַ י הּוא ֱ‬ ‫ְּכָּבר ִִה ְְת ַַרֵּגּ ל ַלַ ִּכּּנּוי‬ ‫ֶּיֶּמת ֲֲא ִִפּלּו ִִאם ֶֶה ָָח ֵֵבר ֶׁשׁ ָּלֶּכֶ ם ָ‬ ‫ַַהְּמַּכַ ֶּנּ ה ֵׁשׁ ם ַַק ֶ‬ ‫טּוִחים ֶׁשׁ ֶּזּ ה ֹלא ָנָ כֹון‪ְ .‬וְ ַגַ ם ִִאם הּוא‬ ‫ֵּצַּח‪ֲֲ ,‬אַנַ ְְחנּו ְּבּ ִ‬ ‫רֹוִצים ְלְ ַנַ ַ‬ ‫ְוְ ִ‬ ‫ְּכָּבר ֹלא ַַמ ְְס ִִמיק אֹו ַַמ ְְר ֶֶאה ֶׁשׁ הּוא ִִמ ְְתַּבֵּּיּׁש‬ ‫ַַהֶּזּ ה‪ְ ,‬וְ הּוא ֲֲא ִִפּלּו ָ‬ ‫ֶׁשַׁהַּכּ ּדּור ֹלא ָּפַּגַ ע‪ָָ ,‬אז‬ ‫אֹוֵמר ַ‬ ‫ְּבָּעָיָ ה ְלְ ַַהִּגּ יד‪' :‬הּוא ֵ‬ ‫טֹוֶעה? ָָמה ַַה ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶׁשֻׁה ְְצ ַַמד ָלָ ָָא ָָדם – הּוא ֵֵח ְְטא‬ ‫ְּבָּגָ לּוי‪ֶֶ .‬ע ֶֶצם ַַהִּׁשּׁמּוׁש ְּבִּכִ ּנּוי ְּגַּנַ אי ֻ‬ ‫ּוָמ ָָחר‬ ‫ָׂחק‪ָ ,‬‬ ‫ְּבַּסְך ַַהֹּכּל ִִמְׂש ָ‬ ‫ָָצ ִִריְך ְלְ ַוַ ֵּתּ ר‪ְ ,‬וְ ַנַ ְְמ ִׁׁשיְך ָָהְלְ ָָאה'? ֶזֶ ה ֲֲה ֵֵרי ַ‬ ‫ִּבְּפֵנֵ י ַַע ְְצמֹו!‬ ‫ָָחמּור ְ‬ ‫ָּכֵּאֶּלּ ה‬ ‫ְּכַּדאי ַלַ ֲֲעׂשֹות ֵ‬ ‫ִּבְּׁשִׁביל ֶזֶ ה ַ‬ ‫ִ‬ ‫ָׂחק ַַא ֵֵחר‪.‬‬ ‫ְּתַּׂשֲׂחקּו ִִמְׂש ָ‬ ‫ֲ‬ ‫ְּכָּבר‬ ‫ָ‬ ‫הכיתה היתה בדממה מוחלטת‬ ‫ְּדָּב ִִרים ָָר ִִעים?"‬ ‫ָ‬ ‫יהּוִדי ֵׁשִׁנִ י 'ַּגָּּנּ ב' אֹו ַ'ַרַּמּ אי'?" ָָח ַַתם‬ ‫הּוִדי ָיָ כֹול ִלִ ְְקֹרֹא ִלִ ִ‬ ‫"ֵאיְך ְיְ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫ּקֹוְר ִִאים‬ ‫"ַאֶּתּ ם ְְמ ִִביִנִ ים‪ְ ,‬יְ ָלָ ִִדים?" ָָא ַַמר ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְּבּ קֹול ַַרְך‪ְּ" .‬כֶּׁשׁ ְ‬ ‫ַ‬ ‫"ָח ֵֵבר ֶׁשׁ ָּלֶּכֶ ם הּוא ַַצִּדּ יק‪ ,‬הּוא ָָאח ֶׁשׁ ָּלֶּכֶ ם‪ַּ .‬גּ ם‬ ‫ְׁמעֹון‪ָ .‬‬ ‫ָָה ֶֶרֶּבּ ה ִׁש ְ‬ ‫ְלְ ֶיֶ ֶלֶ ד ִ'ִטֵּפּׁש'‪ַ'ַ ,‬רַּמּ אי'‪ ,‬אֹו ַ'ַע ְְצָלָ ן' – ַַהִּכּּנּוי ַַהֶּזּ ה ָָעלּול ִלִ ְְדֹּבּק‬ ‫ַּפַּעם‪,‬‬ ‫ָׂחק – הּוא ַַאף ַ‬ ‫ְּבִּמְׂש ָ‬ ‫ֵּכַּח ַַעל ָּפּ אּול ִ‬ ‫ִִאם הּוא ָָט ָָעה‪ ,‬אֹו ִִה ְְתַוַ ַ‬ ‫ְּנָּׁשָׁמה‪ַּ .‬גּ ם ִִאם ֶֶה ָָח ֵֵבר‬ ‫ֶּכֶּתם ֶׁשְּׁמַּלַ ְכְ ֵלֵ ְך ֶֶאת ַַה ָ‬ ‫ּבֹו ְלְ עֹוָלָ ם! ְּכּ מֹו ֶ‬ ‫ַּפַּעם‪ֹ ,‬לא ִיִ ְְהֶיֶ ה ַַרַּמּ אי ְוְ ֹלא ַּגָּּנּ ב‪ֶֶ .‬את ַַהִּכּּנּוִיִ ים ָָה ָָר ִִעים‬ ‫ֲֲא ָָבל ַַאף ַ‬ ‫צֹוֵחק ַיַ ַַחד ִִאְּתֶּכֶ ם‪ַַ ,‬הְּפִּגִ ָ‬ ‫יָעה ַּבְּיְ ִִצ ָיָרה ֶׁשׁ ל ַַהֵּׁשׁ ם‬ ‫ִ'ִה ְְת ַַרֵּגּ ל' ַלַ ִּכּּנּוי ְוְ ֵ‬ ‫ֶׁשֵּׁיַּדע ַַרק ְלְ ָָב ֵֵרְך‬ ‫ִּתְּׁשְׁמרּו ַַעל ַַה ֶּּפה ֶׁשׁ ָּלֶּכֶ ם ָָטהֹור‪ַ ,‬‬ ‫ְ‬ ‫ַּתְּׁשִׁאירּו ְלְ ֵֵעָׂשׂ ו‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫נֹוָר ָָאה‪".‬‬ ‫ִִהיא ָ‬ ‫ֶׁשַׁה ֶּּפה ֶׁשׁ ָּלֶּכֶ ם ָָקדֹוׁש‪ְ .‬לְ ַַחּיֹות‬ ‫ָּתִּמיד ַ‬‫לֹוַמר ִִמִּלּ ים טֹובֹות‪ִּ .‬תְּזְ ְּכּ רּו ִ‬ ‫ְוְ ַ‬ ‫ְּבֶּד ָָמ ָָמה ֻֻמ ְְחֶלֶ ֶֶטת‪ֶֶ .‬א ְְפָׁשׁ ר ָָהָיָ ה ִלִ ְׁשֹׁמ ַַֹע ֶֶאת ַַמ ֲֲחָׁשׁ בֹות‬ ‫ַַהִּכָּּתּ ה ָָהְיְ ָָתה ֶ‬ ‫ַַהָּׂש ֶֶׂדה ֵֵאין ֶּּפה ְלְ ַַדֵּבּ ר‪ְ ,‬וְ ַַהָּקּ דֹוׁש ָּבּ רּוְך הּוא ָנָ ַַתן ָלָ נּו ֶּּפה ְְמֻיֻ ָָחד‬ ‫אּוִרי ִִה ְְת ָָע ֵֵרב‬ ‫ַּבֲּאִוִ יר‪ְ .‬וְ ָָאז ִ‬‫ְּבֶּׁשֶׁקט ֲ‬ ‫ֶ‬ ‫ַַה ֲֲח ָָר ָָטה ֶׁשׁ ל ֻּכּ ָּלּ נּו ְּפּ עֹומֹות‬ ‫רֹוֵמם ֶֶאת ַַהָּקּ דֹוׁש‬ ‫ַׁשֵּׁבַּח‪ְ ,‬לְ ָָפ ֵֵאר ּוְלְ ֵ‬ ‫ֶׁשּׁנּוַכַ ל ְלְ הֹודֹות ּוְלְ ַַהֵּלּ ל‪ְ ,‬לְ ַ‬ ‫אֹוְמ ִִרים‪.‬‬‫"ֲא ָָבל‪ֶֶ ,‬רֶּבּ ה‪ֲֲ ,‬אַנַ ְְחנּו ֹלא ַַמָּמּׁש ִִמ ְְתַּכְּּוִּנִ ים ְלְ ָָמה ֶׁשׁ ְ‬ ‫ְוְ ָָא ַַמר‪ֲ :‬‬ ‫ּתֹוָרה‪ְ ,‬לְ ִִה ְְתַּפֵּּלּ ל‪,‬‬‫טֹוִבים‪ִ ,‬לִ ְלְ ֹמֹד ָ‬ ‫ְּדָּב ִִרים ִ‬ ‫ָּבּ רּוְך הּוא ְוְ ַלַ ֲֲעׂשֹות ָ‬ ‫אֹוְמ ִִרים ֶֶא ָָחד ַלַ ֵּׁשִׁנִ י ַ'ַאֶּתּ ם ַַמָּמּׁש ָּגַּנַ ְְבֶּתּ ם ֶֶאת‬‫ְּפָּע ִִמים ְ‬ ‫ִּכּ י ַַה ְְרֵּבּ ה ָ‬ ‫ְּדָּב ִִרים ד'‬ ‫ֶׁשְּׁמַּדֵּבּ ר ָ‬ ‫ַ‬ ‫ּוְלְ ַַהִּגּ יד ִִמִּלּ ים טֹובֹות ִִעם ַַה ֶּּפה‪ֲֲ .‬א ָָבל ֶּּפה‬ ‫ַּצְּחנּו' ְוְ ָכָ ֵֵאֶּלּ ה ִִמִּלּ ים‪ֲֲ .‬א ָָבל ֲֲאַנַ ְְחנּו ֹלא ַַמָּמּׁש‬ ‫ָׂחק‪ַ ,‬וַ ֲֲאַנַ ְְחנּו ִנִ ְ‬‫ַַה ִּּמְׂש ָ‬ ‫ְּדָּב ִִרים ֹלא‬ ‫ְּבֶּפה ָּכֶּזֶ ה ָָקדֹוׁש ְלְ ַַדֵּבּ ר ָ‬ ‫אֹוָתנּו‪ֵֵ ...‬איְך ִנִ ָּתּ ן ֶ‬ ‫ִיִ ְׁשֹׁמֹר ָ‬ ‫ֲׁארּו ְלְ עֹוָלָ ם‪ִּ ,‬כּ י ָָמ ָָחר ַּגּ ם‬ ‫ִִמ ְְתַּכְּּוִּנִ ים ְלְ ַַהִּגּ יד ִִמִּלּ ים ָָרעֹות ֶׁשִּׁיּ ָּׁש ֲ‬ ‫טֹוִבים? ָָצ ִִריְך ִלִ ְׁשֹׁמֹר ַַעל ַַה ֶּּפה ְּכּ מֹו ַַעל ָזָ ָָהב ָָטהֹור‪".‬‬ ‫ִ‬ ‫אֹוָתן ִִמִּלּ ים ָָעֵלֵ ינּו‪"...‬‬ ‫אֹוֶמ ֶֶרת ֶֶאת ָ‬ ‫בּוָצה ַַהְּׁשִׁנִ ָּיּ ה ֶ‬ ‫ַַהְּקּ ָ‬ ‫אֹוְתָך‪ ",‬הּוא ִִה ְְמ ִׁׁשיְך‪...‬‬ ‫רֹוֶצה ִלִ ְׁשֹׁאֹל ְ‬ ‫"ֲאִנִ י ֶ‬ ‫ֲֲא ָָבל ָָה ֶֶרֶּבּ ה ֹלא ִוִ ֵּתּ ר‪ֲ .‬‬ ‫ַׁמע ַַא ֶֶח ֶֶרת ְְלַגַ ְְמ ֵֵרי‪.‬‬ ‫ֵֵמאֹותֹו ַַהּיֹום‪ַַ ,‬הִּמְּגְ ָָרׁש ֶׁשׁ ָּּלנּו ִנִ ְְר ָָאה ְוְ ִנִ ְׁש ַ‬ ‫ֶׁשֲׁא ַַמ ְְרֶּתּ ם?‬ ‫ֶׁשִּׁנְּק ָָרא לֹו ֶֶאת ַַהִּכּּנּוִיִ ים ָָה ֵֵאֶּלּ ה ֲ‬ ‫"ַה ִִאם ִִמיֶׁשׁ הּו ַַמ ְְסִּכּ ים ְ‬ ‫ַ‬ ‫ָּכַּעס ְְמֹאֹד ַַעל ֵֵאיֶזֶ ה ַּכּ ּדּור ֶׁשׁ ָּב ַַּרח אֹו ֲֲע ֵֵב ָָרה‬ ‫ַּגּ ם ְּכֶּׁשׁ ִּּמיֶׁשׁ הּו ַ‬ ‫ָּכֵּאֶּלּ ה‬ ‫אֹוְמ ִִרים לֹו ֵ‬ ‫טֹוָבה ְּכֶּׁשׁ ְ‬ ‫ַַה ִִאם ְלְ ִִמיֶׁשׁ הּו ֶזֶ ה עֹוֶׂשׂ ה ַַה ְְרָּגָּׁשׁ ה ָ‬ ‫ְׂשָׂתה – ִִמָּיּ ד ָָק ַַפץ ָָלנּו ָָלֹרֹאׁש ַַה ִּּצּיּור ֶׁשׁ ל ֵֵע ָׂׂשו‪ְ ,‬וְ ִנִ ְזְ ַּכ ְְּרנּו‬ ‫ֶׁשׁ ֶּנ ֶֶּע ָ‬ ‫ִּכּּנּוִיִ ים?‬ ‫ַּבְּּגָּמ ָָרא ַַהַּמְּזְ ִִה ָיָרה ִִמ ַ'ַהְּמַּכַ ֶּנּ ה ֵׁשׁ ם ַַל ֲֲח ֵֵברֹו'‪ַַ .‬הִּמִּּלּ ים ַַה ְּּפגּומֹות‬ ‫ָ‬ ‫ְּבַּוַ ַּדּ אי ֶׁשׁ ֹּלא‪ָָ .‬אז ָָצ ִִריְך ִלִ ְזְ ֹּכּר ֶֶאת ַַהְּכָּלָ ל‪ָָ :‬מה ֶׁשׁ ָּׂׂשנאּוי ָָעֶלֶ יָך –‬ ‫ְּכָּלל‪,‬‬ ‫ְּבֶּד ֶֶרְך ָ‬ ‫ִּוּּכּוַח ָָהָיָ ה ִִמ ְְסַּתֵּּיּ ם‪ֶ ,‬‬ ‫ָָהיּו ֶנֶ ֱֱע ָָצרֹות ַַעל ְְק ֵֵצה ַַהָּלּׁשֹון‪ְ ,‬וְ ַַה ַ‬ ‫ַּתֲּעֶׂשׂ ה ַלַ ֲֲח ֵֵב ֶֶריָך‪".‬‬ ‫ַַאל ֲ‬ ‫ֶּבֱּא ֶֶמת‪.‬‬ ‫ְּבִּוִ ּתּור ְּוְב ִִחּיּוְך ֶׁשׁ ל ְיְ ָָל ִִדים ַַצִּדּ ִיִקים ֱ‬ ‫ֶׁשַׁהַּכּ ּדּור‬ ‫"ָאז ָָמה ַנַ ִּגּ יד ְלְ ָָח ֵֵבר ַ‬ ‫ָׁשַׁאל‪ָ :‬‬ ‫יַע ְוְ ַ‬ ‫לֹוִמי ִִה ְְצִּבּ ַ‬ ‫ְוְ ָָאז ַּגּ ם ְׁשׁ ִ‬ ‫אֹוֵמר ֶׁשׁ ֹּלא?"‬ ‫ָּפַּגַ ע ּבֹו‪ְ ,‬וְ הּוא ֵ‬ ‫‪23‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת תודלות פ''ז‬ ‫‪24‬‬