gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫מאורות השבת‬ ‫להערות והארות‪:‬‬ ‫•מן הפרשה‬ ‫‪0527615936b@gmail.com‬‬ ‫מתקבלות‬ ‫•מן המדרש‬ ‫עבודות הקלדה ועימוד‬ ‫•זכרון לצדיקים‬ ‫ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪.‬‬ ‫•הלכה‬ ‫שע"י המכון התורני ירושלים‬ ‫טל‪0533194867 :‬‬ ‫תולדות ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 238‬הפקה ועריכה‪ :‬הרב נעם יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫העלון יוצא לאור‬ ‫"ַוַ ִ �ִּיְגְ ְּד�ְ לּוּ ַַה ְ�ְּנ ָָע ִִרים ַוַ ְיְ ִִהי ֵֵעָׂש�ָ ו ִִא ׁיׁש ֹי ֵֵֹד ַַע ַצַ ִיִ ד ִִא ׁיׁש ָׂש�ָ ֶֶדה‬ ‫ְוְ ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִא ׁיׁש �ָָּתם ֹֹיֵׁש� ֵ ב ֹא ָָֹהִלִ ים" (בראשית כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫לרפואה השלמה והמהירה של‬ ‫ר' משה בן קיטנה שליט"א‬ ‫מן הפרשה‬ ‫"יודע ציד" אינו טענה בכלל; הטיעון עליו כי הוא‬ ‫אמן‬ ‫׳איש׳ יודע ציד‪ ,‬שהגם שהיו בו דברים טובים‬ ‫ככיבוד אב ואם‪ ,‬אבל היה נבדל ל׳איש שדה'‪,‬‬ ‫שם שמים שגור בפיו‬ ‫בורגנין לשם בורגניות‪ ,‬והוא חותמו‪.‬‬ ‫ובצד השני‪ ,‬מעלת יעקב אינו שהיה תם אלא‬ ‫אבל לא היה יכול להתנהג בצורה אחרת‪ ,‬מכיון‬ ‫ֹאֶמר ִ�ִּכי‬ ‫ֹאֶמר ִיִ ְְצ ָָחק ֶֶאל ְ �ְּבנֹוֹ ַַמה ֶ �ֶּזה ִִמ ַַה ְְר �ָָּת ִלִ ְְמֹצֹא ְ �ְּבִנִ י ַוַ �ֹּי ֶ‬ ‫"ַוַ �ֹּי ֶ‬ ‫ָ‬ ‫שהיה ׳איש׳ תם ועל כן היה יושב אוהלים‪ ,‬וזה‬ ‫"ִׁש ִ �ִּו ִיִתי ה' ְלְ ֶנֶ ְגְ ִּד�ִ י ָָת ִִמיד"‬ ‫שהצדיקים חיים במציאות של � ִ‬ ‫ִִה ְְק ָָרה ה' ֱֱאֹל ֶֶֹהיָך ְלְ ָָפָנָ י" (בראשית כז‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫היה חותמו‪ ,‬וכל עסקו רק בתורה‪ ,‬וזה היה כל‬ ‫(תהילים טז‪ ,‬ח) ואינם מפסיקים להזכיר שם שמים על פיהם‬ ‫התורה מספרת סדר השתלשלות הענינים איך שקיבל‬ ‫מציאותו‪ ,‬בורגנין לשם בורגניות‪.‬‬ ‫אפילו לרגע אחד‪ ,‬גם אם בשביל זה יהיו להם ניסיונות‬ ‫יעקב אבינו את הברכות מיצחק אביו במקום ֵֵע ָָׂש� ו אחיו‬ ‫זכורני עוד מדור שלפנינו כי סתם טיול היה להם‬ ‫והסתרות‪ .‬ועל דרך שאמר החידושי הרי״ם זצ״ל בשם‬ ‫הגדול‪ ,‬ומתארת בפרוטרוט איך שהלביש על עצמו‬ ‫גרוע ופחות מאשר היום ׳קינא׳‪ .‬מספרים על‬ ‫הרבי רבי בונם מפשיסחא זצ״ל על מה דאיתא בגמרא‬ ‫בגדי רמיה ועשה כל מיני פעולות שיחשוב אביו עליו‬ ‫ה"ערוך השולחן" ז״ל‪ ,‬שמעולם לא הלך לטייל‪,‬‬ ‫(ברכות טז‪ ,‬א) שאמר רבן גמליאל לתלמידיו איני שומע‬ ‫שהוא הוא ֵֵע ָָׂש� ו הבן הגדול‪ ,‬כדכתיב "ַוַ �ִִּת �ַַּקח ִִר ְְב ָָקה ֶֶאת‬ ‫אי אפשר לנו לקבל מושג איך הביטו על הבטלה‪,‬‬ ‫לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת‪ .‬ואף‬ ‫ִ �ִּבְגְ ֵֵדי ֵֵע ָָׂש� ו ְ �ְּבָנָ ּהּ ַַה ָ �ָּגֹדֹל ַַה ֲֲח ֻֻמֹדֹת ֲֲאֶׁש� ֶ ר ִִא �ָָּתּהּ ַ �ַּב ָ �ָּבִיִ ת ַוַ �ַַּתְלְ ֵ �ֵּב ׁׁש‬ ‫הם היו יושבי אוהלים בבחינת ׳איש'‪ ,‬ומה נענה‬ ‫דאמרינן התם (טז‪ ,‬ב) שרשב״ג אוסר על החתן לקרוא‬ ‫ֶֶאת ַיַ ֲֲעֹקֹב ְ �ְּבָנָ ּהּ ַַה �ָָּק ָָטן וגו׳ ְוְ ֵֵאת ֹעֹֹרֹת ְ �ְּג ָָדֵיֵ י ָָה ִִע ִ �ִּזים ִִהְלְ ִ �ִּביָׁש� ָ ה‬ ‫אבתרייהו‪( .‬׳דעת תודה׳ פרשת אחרי מות ‪ -‬רבי ירוחם ממיר)‬ ‫קריאת שמע לילה ראשונה‪ ,‬מטעם שלא כל הרוצה‬ ‫אָריו" (בראשית כז‪ ,‬טו‪-‬טז)‪.‬‬ ‫ַַעל ָיָ ָָדיו ְוְ ַַעל ֶֶחְלְ ַַקת ַַצ ָ �ָּו ָ‬ ‫*‬ ‫ליטול את השם יטול‪ ,‬אולם מי שאינו יכול להיות אפילו‬ ‫והנה לכאורה יש לתמוה‪ ,‬אם היה רוצה כל כך שלא‬ ‫מאמר חכמי המוסר‪ ,‬שאמר אחד מהם‬ ‫שעה אחת בלי עול מלכות שמים אינו נכלל בחשבון זה‪.‬‬ ‫יכירהו אביו‪ ,‬למה זה כשנשאל "מה זה מהרת למצוא‬ ‫לתלמידיו‪ :‬מי יתן והיו חייכם יקרים בעיניכם‬ ‫והמשמעות המעשית בדבריו היא ללמוד כלל גדול‬ ‫בני" ענה "כי הקרה ה׳ אלוקיך לפני"‪ ,‬הרי היה לו לדעת‬ ‫שוה כסף אחד! וכאשר היה בעיניהם כמתעתע‪,‬‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬שכמו שיעקב אבינו הכניס עצמו לסכנת‬ ‫שכשיזכיר שם ה׳ בוודאי יחשוד יצחק אביו שאין זה‬ ‫ביאר להם חידתו ואמר‪ :‬כי תחמלו על כסף אחד‬ ‫קללה ולא חישב שום חשבונות על חשבון האמונה‬ ‫עשו‪ ,‬שהרי אין דרכו של עשו להיות שם שמים שגור‬ ‫שלא להוציאו לבטלה‪ ,‬ולא תחמלו על הוציאכם‬ ‫הטהורה‪ ,‬ולא התחכם להוציא מפיו אפילו דיבור‬ ‫בפיו‪ ,‬ומה ָָד ֳֳחקֹוֹ לדבר כן ולהזכיר שם ה׳ אחרי כל‬ ‫רוב ימיכם לבטלה‪ ,‬ובישיבת קרנות בשווקים‬ ‫אחד שיהא נשמע כאומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את‬ ‫המאמצים שעשה להטעותו‪ .‬ובפרט שהיה בזה חשש‬ ‫וברחובות‪...‬‬ ‫החיל הזה‪ ,‬כן צריך כל איש ישראל לידע ולהבין בכל‬ ‫אִתי‬ ‫סכנה כמו שאמר לרבקה "אּוַּלַ י ְיְ ֻֻמֵּׁש� � ֵ ִנִ י ָָא ִִבי וגו׳ ְוְ ֵֵה ֵֵב ִ‬ ‫(מאירי‪ ,‬משלי ב‪ ,‬ד)‬ ‫‬ ‫תוקף שישנם מוסכמות שעליהם אי אפשר לוותר או‬ ‫ָָעַלַ י ְְקָלָ ָלָ ה ְוְ ֹל ֹא ְְב ָָרָכָ ה" (בראשית כז‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫*‬ ‫להתחכם‪ ,‬והיינו שכאשר בא לידו ניסיון קל של פריקת‬ ‫וה"חתם סופר" פירש שאדרבא היא הנותנת‪ ,‬שיעקב‬ ‫"ַוַ ִ �ִּיְגְ ְּד�ְ לּוּ ַַה ְ�ְּנ ָָע ִִרים ַוַ ְיְ ִִהי ֵֵעָׂש�ָ ו ִִא ׁיׁש ֹי ֵֵֹד ַַע ַצַ ִיִ ד ִִא ׁיׁש‬ ‫עול מלכות שמים‪ ,‬או ניסיון של איזה פעולה שממנה‬ ‫רצה לרמז ליצחק שאינו ֵֵע ָָׂש� ו‪ ,‬כדי שלא יאמרו‬ ‫ָׂש�ָ ֶֶדה" (בראשית כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫ִיִ ָּׁש� � ָ ַַמע כאילו אינו שלם באמונתו ח"ו‪ ,‬אזי שומה עליו‬ ‫שהברכות באו אליו במקח טעות‪ ,‬לכן נתן לו מקום‬ ‫מיהו בטלן‬ ‫להניח כל חשבונותיו ולמסור נפשו על אמונה הטהורה‬ ‫להסתפק ואעפ״כ בירך אותו‪.‬‬ ‫ובאונקלוס ׳גבר נחשירכן' ור״ל אדם בטל וכן‬ ‫וה"אמרי אמת" מגור זצ״ל (תרע״ב) כתב שבוודאי ידע‬ ‫ולא להפסיק לרגע אחד מדביקות הבורא‪.‬‬ ‫פירש רש״י ׳כמשמעו אדם בטל וצודה בקשת‬ ‫(משחת שמן)‬ ‫יעקב שאם יזכיר שם ה׳ יחשוד בו יצחק ויגלה תרמיתו‪,‬‬ ‫חיות ועופות׳‪ ,‬וקשה הרי לכאורה הוא היה היפך‬ ‫קנינים בדברים רוחני‬ ‫של אדם בטל‪ ,‬הוא היה צד ציד ורץ ועובד כל היום‬ ‫ֹאֶמר ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִמְכְ ָָרה ַכַ ּיּ ֹוֹ ם ֶֶאת ְ �ְּבֹכ ָָֹר ְְת ָָך ִלִ י וכו׳ ַוַ ִ �ִּי � � ָָּׁשַבַ ע לֹוֹ במערבא משמיה דרבא בר מרי‪ ,‬בא וראה שלא כמדת‬ ‫כולו‪ .‬אלא רואים מפה‪ ,‬שאדם יכול לרוץ ולפעול "ַוַ �ֹּי ֶ‬ ‫הקב״ה מדת בשר ודם‪ ,‬מדת בשר ודם אדם מוכר חפץ‬ ‫כל היום וכל הלילה‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬כיון שאינו ממלא ַוַ ִ �ִּי ְְמ �ֹּכֹר ֶֶאת ְ �ְּבֹכ ָָֹרתֹוֹ ְלְ ַיַ ֲֲעֹקֹב (בראשית כה‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫את תפקידו שבגינה נשלח לזה העולם‪ ,‬הוא אדם המפרשים חקרו באיזה קנין קנה יעקב את הבכורה לחבירו מוכר עצב ולוקח שמח‪ ,‬אבל הקב״ה אינו כן נתן‬ ‫"ְקֵנֵ ה תורה לישראל ושמח שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם‬ ‫ֵֵמ ֵֵעָׂש�ָ ו‪ ,‬דאיזה קנין שייך על זה‪ ,‬וכן ממה דכתיב ְ‬ ‫בטל בתכלית!‬ ‫(רבי משה הלוי סאלאוויציק מציריך) ָָחְכְ ָָמה ְְקֵנֵ ה ִִביָנָ ה" (משלי ד‪ ,‬ה) מוכח שחכמה הוא דבר הנקנה‪ .‬תורתי על תעזובו" (ילקוט שמעוני משלי תתקלה)‪ .‬המדרש מדמה‬ ‫‬ ‫נתינת התורה למקח ומכר הרגיל בין בני אדם‪ ,‬כמו‬ ‫צריכים לבאר באיזה קנין קונים את החכמה‪.‬‬ ‫*‬ ‫"ְוְ ַיַ ֲֲעֹקֹב ִִא ׁיׁש �ָָּתם ֹיֵֹׁש� ֵ ב ֹא ָָֹהִלִ ים" (בראשית כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫מורגלא בפומיה דמשגיח‪ ,‬כמו בדברים גשמיים איכא בדברים גשמיים איכא דרכי קנינים‪ ,‬כמו כן בדברים‬ ‫העולם סוברים ש׳תם׳ הוא 'תאמעלע׳‪ ,‬אבל‬ ‫דרכי קנינים‪ ,‬יש דברים הנקנים בכסף ויש דברים רוחניים איכא דרכי קנינים‪ .‬גילו חז״ל שהקב״ה אינו‬ ‫באמת אינו כן‪ ,‬ותם הוא המעלה הגדולה ביותר‪.‬‬ ‫שרוב בני האדם משנים את דרכיהם והליכותיהם; הנקנים בשטר ובחזקה‪ ,‬וכן דברים הנקנים בשאר נהג כדרך הסוחרים שהמוכר עצב והלוקח שמח‪.‬‬ ‫בפני אשתו משונה‪ ,‬ובפני רבים בדרך אחרת‪ ,‬קנינים‪ ,‬כל דבר נקנה בקנין השייך לאותו דבר‪ ,‬כמו הביאור הוא‪ ,‬אע״ג דבתורה שייך קנינים מכל מקום‬ ‫ואלף פעמים ביום משנה את הנהגותיו‪ .‬ועל פי כן בדברים רוחניים איכא קנינים וצריך לקנות כל דבר הקב״ה מתנהג במדה אחרת‪ ,‬יש לו שמחה ונחת רוח‬ ‫מזה שקונים התורה ממנו‪.‬‬ ‫התורה אדם צריך להיות בהנהגה אחת בכל עת בקנין הראוי לו‪.‬‬ ‫איתא באבות‪' ,‬גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן איתא במדרש‪' ,‬תני ר׳ שמעון בן יוחאי שלשה כתרים‬ ‫ובכל שעה‪ ,‬וזה נקרא ׳תם׳‪.‬‬ ‫ואצל מו״ח החפץ חיים‪ ,‬הנהגתו ביום הכיפורים המלכות שהמלכות נקנית בשלשים מעלות והכהונה הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות‪ ,‬כתר כהונה‬ ‫בנעילה היתה כמו הנהגתו כשהלך ברחוב‪ ,‬וכל בעשרים וארבע והתורה נקנית בארבעים ושמונה זכה בו אהרן ונטלו‪ ,‬כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו‪ ,‬כתר‬ ‫פעם שהלביש מנעליו אמר לשם ה'‪ ,‬וכן כשהלך דברים' (אבות פ״ו מ״ו)‪ .‬המ״ח דברים המנויים במשנה המה תורה הרי מונח לדורות כל מי שזוכה לתורה כאילו זכה‬ ‫לשלשתן וכל שלא זכה לתורה כאלו לא זכה לאחת‬ ‫לראש הממשלה בפולין היו הנהגותיו שוות‪ ,‬דרכי הקנינים אשר על ידיהם קונים את התורה‪.‬‬ ‫ש"שויתי ה׳ לנגדי תמיד"!‬ ‫"ִּכי ֶלֶ ַַקח טֹוֹ ב ָנָ ַַת �ִִּתי ָלָ ֶכֶ ם" (משלי מהן' (קהלת רבה ז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫איתא במדרש‪ ,‬כתיב ִ�‬ ‫(רבי מענדיל זאקס)‬ ‫ד‪ ,‬ב)‪ ,‬אמר רבי ואיתימא ר׳ חנינא בר פפא ואמרי ליה צריכים לדעת כשם שהתורה נקנית במ״ח דברים שהם‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬תודלותלותת [עמ' ‪]1‬‬ ‫התורה עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם'‬ ‫(ירושלמי ברכות פ״ט‬ ‫מחיר התורה‪ ,‬כמו כן כהונה יש לה מחיר‪ ,‬ואהרן זכה לכהונה מפני‬ ‫"ְוְ ִיִ �ֶֶּתן ְלְ ָָך ָָה ֱֱאֹל ִִֹהים ִִמ �ַַּטל‬ ‫ה״ה)‪ .‬כמו כל דבר סחורה יש עתים שנמכר ביוקר ויש עתים שנמכר‬ ‫שנתן מחירו‪ ,‬ומחירו מבואר בקרא‪ַ" ,‬וַ ִ �ִּי ַַחר ַַאף ה' ְ �ְּבֹמ � ֶֶֹׁשה ַוַ �ֹּי ֶ‬ ‫ֹאֶמר‬ ‫ַַהָּׁש� � ָ ַַמִיִ ם ִ‬ ‫ּוִּמְׁש� ְ ַַמ ֵ�ֵּני ָָה ָָא ֶֶרץ‬ ‫בזול‪ ,‬כן הוא בתורה יש זמנים שצריכים ליתן מחיר רב לקנותה‬ ‫ֲֲהֹלֹא ַַא ֲֲהֹרֹן ָָא ִִח ָיָך ַַה ֵ�ֵּלִוִ י ָיָ ַַד ְְע �ִִּתי ִ�ִּכי ַַד ֵ �ֵּבר ְיְ ַַד ֵ �ֵּבר הּוּא ְוְ ַגַ ם ִִה ֵ �ֵּנה הּוּא ֹי ֵֵֹצא‬ ‫ְוְ ֹרֹב ָּד�ָ ָגָ ן ְוְ ִִתיֹר ֹׁׁש" (בראשית‬ ‫ויש זמנים שאפשר לקנותה בזול‪ ,‬בזמן שהבריות מתייאשים מן‬ ‫אֶת ָָך ְוְ ָָר ֲֲא ָָך ְוְ ָׂש�ָ ַַמח ְ �ְּבִלִ ּבֹּוֹ " (שמות ד‪ ,‬יד)‪ ,‬פירש רש״י‪ ,‬לא כשאתה‬ ‫ִלִ ְְק ָָר ֶ‬ ‫כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫התורה אפשר לקנות התורה בזול‪.‬‬ ‫סבור שיהיה מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה אלא ראה ושמח‬ ‫שיהיה קצת עולם הזה‬ ‫בלבו‪ ,‬ומשם זכה אהרן לעדי החושן הנתון על הלב‪ ,‬ע״כ‪ .‬משה‬ ‫בעולם הזה‪...‬‬ ‫תקנו לאמר 'ישמח משה במתנת חלקו' (תפילת שחרית של שבת)‪ .‬שבת‬ ‫רבינו סירב לקבל שליחות ה׳ לגאול בני ישראל מפני שחשש‬ ‫בברכותיו של יצחק הדבר‬ ‫הוא חלקו של משה רבינו‪ ,‬בטח נתן מחירו‪[ .‬יעויין במדרש (ש״ר א‪,‬‬ ‫שיפגע בכבוד אחיו הגדול ואי אפשר � ֶֶׁש ִ �ִּי ָ �ָּג ֲֲאלּוּ גאולה שלימה ע״י‬ ‫פלא‪ ,‬דאף כיום כשאב‬ ‫כח)‪ַ" :‬וַ ַ �ַּי ְְרא ְ �ְּב ִִס ְְבֹל ָָֹתם" (שמות ב‪ ,‬יא)‪ ,‬ראה שאין להם מנוחה‪ ,‬הלך ואמר‬ ‫שליחות כזה‪ ,‬עד שגילה הקב״ה שטועה‪ ,‬אהרן לא יקפיד עליו‬ ‫מברך את בנו‪ ,‬הוא מזכיר‬ ‫לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת‪,‬‬ ‫ואדרבה שמח ישמח על גדולת אחיו‪ ,‬כמו ששים שנה היה אהרן‬ ‫שיהיה עובד ה' ותלמיד‬ ‫ואילו עבדך אם אינך מניח להם לנוח יום אחד בשבוע הם מתים‪,‬‬ ‫חכם‪ ,‬וכאן בברכותיו‬ ‫מנהיג בני ישראל וכשראה שנבחר משה אחיו הקטן להיות מנהיג‬ ‫אמר לו לך ועשה להם כמו שתאמר‪ ,‬הלך משה ותיקן להם יום‬ ‫של יצחק לא נזכר מכל‬ ‫במקומו לא עלה קנאה בלבו אלא אדרבה שמח בגדולת אחיו‪,‬‬ ‫השבת לנוח]‪.‬‬ ‫זה [ואף שחז"ל רמזו‬ ‫כמה עמל ויגיעה השקיע לזכך עצמו לזכות למדה הקדושה הלזה‬ ‫וכן בני ישראל קנו קדושת שבת‪ ,‬כמו שאנו אומרים 'ולא נתת‬ ‫שהיא כנגד טבע האדם‪ ,‬העמל והיגיעה לקנות לעצמו המדה של‬ ‫"מטל השמים" זו מקרא‬ ‫"ומשמני הארץ" זו משנה‪,‬‬ ‫לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים וגם במנוחתו‬ ‫'לב שמח בגדלות אחיו' הוא המחיר אשר נתן בעד הכהונה‪.‬‬ ‫זהו רק רמז] רק שתהיה‬ ‫לא ישכנו ערלים כי לישראל עמך נתתו באהבה לזרע יעקב אשר‬ ‫יש לבכורה קנין‪ ,‬והוא סבלנות‪ .‬ראובן ע״י שהיה פחז כמים‬ ‫לו פרנסה‪ ,‬ומה לכל שאר‬ ‫בם בחרת עם מקדשי שבת כלם ישבעו ויתענגו מטובך'‪ .‬בני‬ ‫"ַאל ּתֹּוֹ ַַתר ִ�ִּכי ָָעִלִ ָיָת ִִמ � ְְׁש ְ�ְּכ ֵֵבי ָָא ִִב ָיָך ָָאז‬ ‫מכר בכורתו‪ ,‬כמו דכתיב ַ‬ ‫הדברים העיקריים?‬ ‫ישראל קנו השבת ע״י שהם "עם מקדשי שביעי"‪ ,‬הם מקדשים‬ ‫צּוִּעי ָָעָלָ ה" (בראשית מט‪ ,‬ד)‪ ,‬פירש רש״י‪ ,‬הפחז והבהלה אשר‬ ‫ִִח ַ�ַּלְלְ �ָָּת ְיְ ִ‬ ‫אולם בודאי שהיתה‬ ‫את יום השבת ע״י ששובתים מלעשות מלאכה‪ ,‬וסוגרים כל בתי‬ ‫מהרת להראות כעסך‪ ,‬כמים הללו הממהרים למרוצתם‪ ,‬לכך‬ ‫בכוונתו של יצחק העולה‬ ‫סחורות‪ ,‬ומסיחים דעתם מכל דבר מסחר‪ ,‬ומכוונים דעתם על‬ ‫"אל תותר" אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך‪,‬‬ ‫תמימה לברכו ברוחניות‪,‬‬ ‫קדושת השבת‪ ,‬זהו המחיר לקנות שבת‪ .‬ואח״כ אנו מתפללים‬ ‫ע״כ‪ .‬גם בכורה היא בר מקח וממכר‪ ,‬יש לה קנין איך לקנותו ואיך‬ ‫להרביץ תורה ויראת‬ ‫בתפלת מוסף 'יהי רצון מלפניך וכו׳ שתעלנו בשמחה לארצנו‬ ‫למוכרו‪ ,‬מדרכי המכירה הוא פחז כמים‪ ,‬ע״י שהיה ראובן פחז‬ ‫שמים בישראל; אבל‬ ‫ותטענו בגבולנו'‪ ,‬פי׳ שיקבע קדושת שבת בלבנו עד שיהיה‬ ‫כמים מכר את בכורתו‪.‬‬ ‫כאשר יעקב בא‪ ,‬וריח של‬ ‫עצמיות‪.‬‬ ‫הרשב״א האריך בדין הזורק מרשות לרשות‪ ,‬לאחר פלפולו סיים‬ ‫גן עדן הביא עמו ‪ְ"ְ -‬ר ֵֵאה‬ ‫'והזהירו בפירוש זה כי בטורח גדול נגלה לנו' (שבת צו‪ ,‬א)‪ .‬דבריו‬ ‫ֵֵר ַיַח ְ �ְּבִנִ י ְ�ְּכ ֵֵר ַיַח ָ �‬ ‫ָׂש ֶֶדה ֲֲא � ֶֶׁשר‬ ‫ֹאַמ ְְרָנָ ה לֹוֹ ַַהעֹוֹ ד‬ ‫ובזה יבואר מאמר האמהות‪ַ" ,‬וַ �ַַּת ַַען ָָר ֵֵחל ְוְ ֵלֵ ָָאה ַוַ �ֹּת ַ‬ ‫ֵ �ֵּב ְְרכ�ֹו ה'" (בראשית כז‪ ,‬כז)‬ ‫הֲהלֹוֹ א ָנָ ְכְ ִִרּיֹּוֹ ת ֶנֶ ְְח � ַַׁש ְְבנּוּ לֹוֹ ִ�ִּכי ְְמָכָ ָָרנּוּ‬ ‫ָלָ נּוּ ֵֵחֶלֶ ק ְוְ ַנַ ֲֲחָלָ ה ְ �ְּב ֵֵבית ָָא ִִבינּוּ ֲ‬ ‫סותרים עצמם מינה וביה‪ ,‬אי נתגלה לו מן השמים אין כאן טורח‬ ‫‪ -‬אם כן הרי יש לבנו די‬ ‫ַוַ �ֹּיֹאַכַ ל ַ �ַּגם ָָאכֹוֹ ל ֶֶאת ַ�ַּכ ְְס � ֵֵּפנּוּ" (בראשית לא‪ :‬טו)‪ .‬יש להעיר וכי באמת מכר‬ ‫גודל שהרי מן השמים גילו לו ואינו צריך שום טירחה‪ .‬הביאור‬ ‫והותר רוחניות‪ ,‬יש לו גן‬ ‫אותן שאמרו כי מכרנו‪ .‬הביאור הוא‪ ,‬גם בנים הם בני מקח וממכר‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬באמת מן השמים גילו לו ביאור הסוגיא‪ ,‬אבל בחנם אין‬ ‫עדן בעולם הזה‪ ,‬ורק מה‬ ‫לבן בהנהגתו עם יעקב ועם בנותיו מכר אותם ותו לית ליה קנין‬ ‫נותנים כלום‪ ,‬וכדי לזכות לגילוי שמים צריכים ליתן המחיר‪ ,‬והוא‬ ‫אני יכול להוסיף לו ‪ -‬ועל‬ ‫בהם‪ ,‬גם דברים הללו הם בני מקח וממכר ושייך בהם קנינים‪ ,‬לבן‬ ‫מה שטרח עצמו ועמל ויגע להבין הסוגיא‪ ,‬כיון שנתן המחיר גילו‬ ‫כן אמר "ויתן לך האלהים"‬ ‫מכר בנותיו‪ ,‬וכן אפשר לקנות בנים כמו שאמרו 'המלמד בן חבירו‬ ‫לו סוד הדבר מן השמים‪ ,‬הרגיש הרשב״א כי נתגלה לו חידוש זה‬ ‫[בוא"ו החיבור‪ ,‬תוספת]‬ ‫תורה מעלה עליו כאילו ילדו' (סנהדרין יט‪ ,‬ב)‪ ,‬ע״י שלימד בן חבירו‬ ‫מפני שנתן מחירו שהוא העמל והטורח להבין הסוגיא‪ ,‬כי כן היא‬ ‫"מטל השמים" ‪ ]-‬קצת‬ ‫תורה‪ ,‬קונה אותו עד שמעלה עליו כאילו ילדו‪ ,‬כי הלימוד הוא‬ ‫המדה‪ ,‬כל דבר צריך קנין‪.‬‬ ‫עולם הזה גם כן!‬ ‫(קובץ שיחות – רבי נתן מאיר ווכטפויגל)‬ ‫מעשה קנין‪.‬‬ ‫איתא בירושלמי‪' ,‬אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן‬ ‫(רבי יוסף שלום אלישיב)‬ ‫‬ ‫מן המדרש‬ ‫מדרש רבה תולדות סד‪ ,‬ו‬ ‫ערים"‪ .‬לכאורה קשה‪ ,‬מדוע‬‫מאה ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫ההוא ‪ ‬‬ ‫‪‬נה ‪ ‬‬ ‫מצא ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫ההוא ‪‬ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫ארץ ‪ ‬‬ ‫יצחק ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫זרע ‪  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ההוא" )בראשית כו‪ ,‬יב(‪  .‬‬ ‫אמר‬ ‫ארץ ‪ ‬‬ ‫יצחק ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫זרע ‪  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫היה צריך הכתוב לומר "בארץ ההיא"‪" ,‬בשנה ההיא"‪ ,‬הרי ידענו שהיה יצחק בארץ‬ ‫ההיא"‪,‬‬‫‪‬נה ‪ ‬‬ ‫"ב ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫ההיא"‪,‬‬ ‫ארץ ‪ ‬‬ ‫"ב ‪ ‬‬ ‫ּ‪‬‬ ‫רבי ‪ּ  ‬‬ ‫חלבוֹ ‪,‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫פלשתים‪ ,‬וכן מה שאמר "בשנה ההיא" מיותר‪ ,‬שהרי איננו יודעים מהי השנה אשר‬ ‫יפה ‪‬על‬‫היתה ‪ ‬‬ ‫ואל ּו ‪  ‬‬ ‫קשה‪ּ   ,‬‬ ‫וה‪‬נה ‪ׁ ‬‬ ‫קשה ‪   ‬‬ ‫הארץ ‪ׁ ‬‬‫‪ ‬‬ ‫עליה מדבר הכתוב‪ .‬מבאר המדרש‪ ,‬אמר רבי חלבו‪ ,‬כפל הכתוב לשונו "בארץ‬ ‫ההיא"‪" ,‬בשנה ההיא"‪ ,‬ללמוד שהצליחה מאד תבואתו של יצחק בדרך פלא אף על‬ ‫אחת ּ‪‬כ ּ‪‬מה ‪ּ  ‬‬ ‫וכמה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫פי שזרעה בארץ ההיא‪ ,‬דהיינו הארץ שהיא קשה ויבשה ואין בה מים‪ ,‬וכן השנה בה‬ ‫מאה‬‫ערים" )שם(‪  .‬‬ ‫מאה ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬‫ההוא ‪ ‬‬ ‫‪‬נה ‪ ‬‬ ‫מצא ּ‪‬ב ‪ ‬‬‫"ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫זרע היתה קשה‪ ,‬שהיתה שנת רעב‪ ,‬ואלו היתה הארץ יפה והשנה היתה שנה טובה‪,‬‬ ‫מנינים‪  .‬‬ ‫"מאה‬ ‫מאה ‪   ‬‬ ‫ערים"‪  ,‬‬ ‫"מאה ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫ּכוֹ ‪‬רים‪  .‬‬ ‫על אחת כמה וכמה שהיתה מצליחה תבואתו‪.‬‬ ‫מאה‬‫ועשת ‪ ‬‬ ‫תה ‪ׂ  ‬‬ ‫האמידו אוֹ ‪ּ ‬‬ ‫ש‪ּ   ‬‬ ‫מלמד ׁ‪‬‬ ‫ערים"‪ּ   ,‬‬ ‫ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫ערים"‪ .‬המדרש מבאר בג' אופנים מה הביאור "מאה‬ ‫מאה ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫ההוא ‪ ‬‬ ‫‪‬נה ‪ ‬‬ ‫מצא ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫"‪‬ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫רכה ׁשוֹ ‪‬רה ‪‬על‬ ‫הב‪ ‬‬ ‫והלוֹ א ‪‬אין ‪ּ ‬‬ ‫האמידו ‪‬ה‪  .‬‬ ‫ש‪ּ   ‬‬ ‫ּ‪‬כ ּ‪‬מה ׁ‪‬‬ ‫שערים"‪ :‬א‪ .‬יתפרש מלשון שער שבשוק‪ ,‬דהיינו מידה מקובלת שנמכרת בשוק לפי‬ ‫שער‪ ,‬ומן הסתם הכוונה למידה הגדולה ביותר‪ ,‬ויתפרש שהצמיחה האדמה מאה‬ ‫מפ ‪‬ני ‪‬מה‬ ‫במנין‪ ּ  .‬‬‫במדּ ה ּו ‪   ‬‬ ‫מש ‪‬קל ּו ‪  ‬‬ ‫הוא ּ‪‬ב ‪ ׁ ‬‬ ‫‪‬דּ ‪‬בר ׁ‪‬‬ ‫ש ּ‬ ‫כורים‪ .‬ב‪ .‬באופן נוסף יש לפרש כוונת "מאה שערים"‪ ,‬ש"שער" הוא מלשון שיעור‬ ‫עשרוֹ ת‪.‬‬ ‫המ ‪ׂ  ‬‬ ‫מפ ‪‬ני ‪ּ ‬‬ ‫תה‪ ּ  ,‬‬ ‫מדד אוֹ ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומנין‪ ,‬ואמר הכתוב שיצחק מצא בשנה ההיא‪ ,‬שהצמיחה תבואתו מאה מנינים ]מאה‬ ‫פעמים כמנין הזרעים שזרע[‪ .‬ג‪ .‬באופן נוסף יתפרשו תיבות "מאה שערים" מלמד‬ ‫שהאמידו אותה ]העריכו את השדה[ קודם שהצמיחה ושיערו כמה תבואה היא ראויה לגדל‪ ,‬ועשת ]וגידלה הארץ[ לבסוף פי מאה כמה‬ ‫שהאמידוה ]מן האומדן ששיערו אותה[‪ .‬מקשה המדרש‪ ,‬והלוא ידוע שאין הברכה שורה על דבר שהוא נמדד במשקל ]כמה הוא משקלו[‪,‬‬ ‫ובמדה ]כמה הן מידות ארכו ורחבו[ ובמנין ]כמה יש בו[‪ ,‬אלא על דבר הסמוי מן העין‪ .‬ואם כן מפני מה מדד ]אמד והעריך[ אותה יצחק‪ .‬ויש‬ ‫לפרש‪ ,‬שאמדו את תבואת השדה מפני המעשרות שהיה עליו לתת מן התבואה‪ ,‬ולכן היה מוכרח לאמוד כמה יש בה‪ ,‬כדי לדעת כמה עליו להפריש‬ ‫למעשר‪.‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬תודלותלותת [עמ' ‪]2‬‬ ‫זכרון לצדיקים‬ ‫הגאון רבי ברוך בער ב״ר שמואל דוד ליבוביץ זצוק"ל מקמניץ‪ ,‬בעל "ברכת שמואל"‬ ‫מימינו ומשמאלו‪ ,‬הוא נד בלבו לכל הסובב‪.‬‬ ‫בשנים‪ ,‬באותו דור דעה‪" ,‬הגאון האמיתי הצדיק רבן‬ ‫מרן רב״ב ליבוביץ זצ״ל השתתף פעם באסיפה‬ ‫האדם נמצא יום יום בשאיפות גדולות‪ ,‬ובפרט‬ ‫ומאורן של ישראל"‪ ,‬נורא מאד! (פניני רבינו הגרי"ז)‬ ‫חשובה בפולין‪ ,‬ועמד אחד הדרשנים ואמר בלהט‬ ‫מי שנמצא במקום תורה‪ ,‬השאיפות להיות ׳גדול‬ ‫*‬ ‫שהתורה היא החמצן של החיים‪ .‬מיד קם רב״ב‬ ‫בתורה׳‪ .‬ומה המפריע הכי גדול? ‪...‬הוא מסתכל‬ ‫רבי ברוך בער הקדוש זצ״ל היה אומר התעוררות‬ ‫ממקומו וזעק באש קודש‪ :‬אני מוחה! התורה היא‬ ‫ימינה‪ ,‬הוא מביט שמאלה‪ ,‬ואז הוא מצטנן‪ ,‬טוב לו‬ ‫לבחורים בישיבה בקמניץ‪ ,‬והוא אמר בהאי לישנא‪:‬‬ ‫לא החמצן של החיים‪ ,‬התורה היא היא החיים‬ ‫(׳חשקת התורה׳‪ ,‬אהל משה)‪.‬‬ ‫גם ככה‪...‬‬ ‫אתם חושבים שה׳קצות החושן׳ ‪ -‬רבן של ישראל‬ ‫בעצמם‪ .‬אם אמרת שהתורה היא החמצן של החיים‪,‬‬ ‫*‬ ‫‪ -‬לא היה פעם בגיל שלכם? ‪ -‬הוא היה בחור עם‬ ‫הרי שאלו ענינים נפרדים‪ :‬יש חיים‪ ,‬ויש חמצן‬ ‫ה׳חפץ חיים׳ היה אומר משל לאדם שפתח חנות‬ ‫כשרונות נשגבים ביותר‪ ,‬ועם הכשרונות הגדולים‬ ‫שמנשים את החיים האלה‪ .‬אין דבר כזה‪ .‬אין שום‬ ‫ענקית של מוצרי חשמל‪ ,‬ועל החנות תלוי היה שלט‬ ‫שלו הוא יכול יום אחד להחליט‪ ,‬מה אני צריך‬ ‫חיים זולתי התורה‪ .‬אתה לומד תורה — אתה חי‪.‬‬ ‫גדול‪ ,‬׳מוצרי חשמל׳‪ .‬באחד הימים היתה החנות‬ ‫להתאמץ כל כך‪ ,‬הרי אפילו אם אני אלמד רק שעה‬ ‫(פניני רבינו האבי עזרי)‬ ‫‬ ‫סגורה‪ .‬העוברים ושבים שיערו שנגמרה הסחורה‪,‬‬ ‫שעתיים ביום גם כן אהיה בכל מקום במרכז‪ ,‬הוא‬ ‫*‬ ‫או שהמוכר חולה‪ .‬אך הזמן התארך והחנות עדיין‬ ‫יוכל להסתובב בישיבה ולהרקיח כמרחקה וכו'‪,‬‬ ‫רבנו ברוך בער אמר שאדם יתאר לעצמו שהוא‬ ‫היתה סגורה‪ ,‬העוברים ושבים שיערו שהמוכר יצא‬ ‫ואם כך הוא היה מחליט מה היה נהיה ממנו? אמר‬ ‫נכנס לחנות ורואה שם עיתון‪ ,‬שכל העיתון מלא‬ ‫לנופש או נסע ליריד‪ ,‬אך כשהגיעה חברת הובלות‬ ‫רבי ברוך בער‪ ,‬הוא היה נהיה אברך‪ ,‬והיה נהיה‬ ‫בהשמצות על אבא שלו‪ ,‬מה היה עושה‪ ,‬האם היה‬ ‫והסירה את השלט‪ ,‬הבינו כולם שהחנות נסגרה‬ ‫בעלעב׳ס‪ ,‬והיה נהיה סוחר‪ ,‬וכמובן קובע עתים‬ ‫קונה כמה טפסים ומחלקם לבני ביתו לקרוא‪ ,‬או‬ ‫לצמיתות‪ .‬הבעלים אינו קשור לחנות‪ ,‬בהסרת‬ ‫לתורה‪ ,‬אבל הוא לא צריך ללמוד כל היום‪ ,‬אם הוא‬ ‫שהיה קורעם בחמת זעם‪ ,‬ועושה את כל המאמצים‬ ‫השלט הסתיימה הבעלות על החנות‪ .‬כן הדבר‪,‬‬ ‫לומד שעה שעתיים ביום הוא משיג הישגים יותר‬ ‫שאף אחד לא יראה את העיתון הזה‪ .‬והרי כל‬ ‫שיהודי שומר שבת הוא נושא על מצחו שלט‪ :‬אני‬ ‫ממה שאחר משיג בלימוד של שבוע שלם‪.‬‬ ‫העיתונים מדברים נגד הרבוש״ע‪ ,‬נגד האבא שלך‪,‬‬ ‫יהודי! בהסרת השלט‪ ,‬חלילה‪ ,‬נפסקת גם השייכות‪.‬‬ ‫תיאר רבי ברוך בער‪ ,‬שהוא היה יושב בשיעור של‬ ‫נגד היהדות‪ ,‬נגד התורה‪ ,‬וא״כ איך אפשר להחזיק‬ ‫מסופר על רבי ברוך בער שראה חנות סגורה בשבת‪.‬‬ ‫בעלי בתים‪ ,‬והוא לא היה המגיד שיעור‪ ,‬המגיד‬ ‫כזה עיתון‪ .‬כל מי שנמנע מלקרוא את העיתונים‬ ‫הוא ניגש אל המנעולים‪ ,‬נישק אותם ואמר‪ :‬׳יש כאן‬ ‫שיעור היה בן אדם פחות ממנו‪ .‬והיה לו השם שהוא‬ ‫(פניני רבינו האבי עזרי)‬ ‫האלו הוא מציל את חייו‪.‬‬ ‫(אדברה בעדתיך)‬ ‫הוכחה שיש בורא לעולם'!‬ ‫הבלעב׳ס הכי חריף בכל העיר‪ ,‬וכשהמגיד שיעור‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫היה מתחיל להגיד את הגמרא‪ ,‬הוא היה ממטיר‬ ‫הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ מקמניץ כתב‪" :‬ידוע‬ ‫בכסלו ת״ש בוילנא‪ ,‬כשרבי ברוך בער ה״ברכת‬ ‫עליו מטר של קושיות‪ ...‬וכל הבית מדרש היה נהיה‬ ‫מה שאמר רבנו הגאון האמיתי‪ ,‬החסיד רבשכבה״ג‪,‬‬ ‫שמואל" יצאה נשמתו בטהרה‪ ,‬והרב מבריסק‬ ‫כמרקחה‪ ,‬וכולם היו אומרים‪ :‬הא‪ ,‬שם בגליציה יש‬ ‫כקש״ת רבנו חיים זצוקלה״ה מוולאז׳ין‪ ,‬שבכוחו של‬ ‫היה אז בוילנא‪ ,‬ובא המבשר לבשר לו שזה עתה‬ ‫בלעב׳ס אחד גאון עולם וכו׳‪ .‬אמר רבי ברוך בער‪:‬‬ ‫היצר הרע להעלות עיר שלימה על מוקד השריפה‪,‬‬ ‫נסתלק ר׳ ברוך בער‪ ,‬אמר הבריסקר רב‪ :‬הוא היה‬ ‫הבן אדם הזה היה מסתובב עם תביעה עצומה‬ ‫בשביל לבטל אחד מן המצוינים מן התורה״ ‪( .‬אבי הישיבות)‬ ‫צדיק מכמה דורות קדמונים‪ .‬אח״כ סיפר המספר‪,‬‬ ‫בשמים‪ ,‬שהוא היה יכול להיות ׳רבן של ישראל׳‪ ,‬היה‬ ‫*‬ ‫שלפני יציאת נשמתו אמר ר׳ ברוך בער‪ :‬דער רבי‬ ‫יכול להיות ׳קצות החושן'‪ ,‬והוא בזבז את הכוחות‬ ‫פעם דיבר מרן זצ״ל‪ ,‬אודות רב"ב זצ״ל‪ ,‬פתח ואמר‪:‬‬ ‫קומט‪ ,‬הרבי בא‪ ,‬הרבי זה ר׳ חיים‪ ,‬רבנו חיים הלוי‪,‬‬ ‫ונשאר בן אדם פשוט עם קצת כבוד מדומה‪- !...‬‬ ‫לפי מושגי זמננו הרי היה רב"ב יותר גאון מאשר‬ ‫והבריסקר רב היה חוזר ומספר את זה‪ ,‬היה ניחא‬ ‫היתה לו סייעתא דשמיא שבצעירותו הוא החליט‬ ‫אחרים‪ ,‬או יותר צדיק‪ ,‬כמה אי הבנה יש בזה‪ ,‬הרי‬ ‫ליה מהסיפור הזה‪ .‬ואח״כ אמר הגרב״ד את הפסוק‬ ‫שהוא לא רוצה להיות כמו הסובבים אותו‪ ,‬הוא‬ ‫הוא היה סוג אחר לגמרי‪ ,‬ואין זה נמדד כלל עם‬ ‫מפרשת אותו שבוע‪ ,‬פרשת ויצא‪" :‬ושבתי בשלום‬ ‫רוצה להיות אדם גדול עם כל מה שכרוך בזה‪,‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ויהיו אפילו חשובים‪ .‬ועתה בואו חשבון‪:‬‬ ‫אל בית אבי"‪ ,‬ויצאה נשמתו בטהרה‪( .‬פניני רבינו האבי עזרי)‬ ‫ועם כל המאמצים הנצרכים לכך‪ ,‬הוא לא התפעל‬ ‫אותו ר' ב"ב מכנה את רבנו [הגרי"ז] מלפני עשרות‬ ‫אדם גדול ניכר בהתייחסותו לאנשים הקטנים‬ ‫ואנה תלך? אותו בחור נבהל קצת‪ ,‬אך לאחר כמה רגעים ענה לו שהוא‬ ‫סיפורים רבים מסופרים על רבי ברוך בער ליבוביץ ראש ישיבת קמניץ‪,‬‬ ‫צריך להגיע לבנין של רבי לייבוביץ‪ .‬אותו גוי ענה לו בהתהלבות‪ :‬רבי‬ ‫מחבר ספר ׳ברכת שמואל׳‪ ,‬אשר היה ידוע בגדלותו ודביקותו בתורה‬ ‫לייבוביץ? בא עמי‪ ,‬על העגלה‪ ,‬ואסיע אותך להיכל הישיבה‪ .‬הבחור יצחק‬ ‫הקדושה‪ ,‬ובקדושתו וצדקתו‪ .‬מספר בנו של תלמיד אשר למד אצלו‬ ‫גלבך עלה על העגלה‪ ,‬כשכולו אחוז תמיהה‪ ,‬מה לגוי זה ולראביי לייבוביץ‪.‬‬ ‫בישיבה מספר שנים‪ ,‬כי שמע מאביו על זווית נוספת באישיותו הנשגבת‪:‬‬ ‫אולם הגוי לא השאיר אותו בתמיהותיו זמן רב‪ ,‬והחל לספר לו‪ :‬אני אספר‬ ‫פעמים רבות הסתובב רבי ברוך בער בחדרי הפנימיה באמצע הלילה בין‬ ‫לך את הסיפור שלי‪ .‬הרי אתה רואה אותי כעשיר‪ .‬ובכן‪ ,‬הנני מתפרנס זה‬ ‫הבחורים אשר כבר נמו את שנתם‪ .‬כאשר הבחין בבחור שהוא נושם קשה‪,‬‬ ‫שנים רבות מעדרי צאן‪ ,‬אני מגדל עזים וכבשים‪ ,‬ומהם יש לי הון רב‪ ,‬כיום‬ ‫הבין כי הוא הצטנן קצת‪ ,‬העיר אותו בעדינות‪ ,‬והגיש לו תה חם להחיות‬ ‫יש לי כמה וכמה רועים העובדים תחתי‪ ,‬ואני מתפרנס ברווח גדול‪ ,‬הן‬ ‫את נפשו‪ .‬כך דאג לכל בחור במה שהיה צריך‪.‬‬ ‫מחלבם‪ ,‬והן מהגיזות שלהן‪ .‬בכל שנה ושנה מתווספות עוד ועוד עדרי צאן‬ ‫מנהג יפה היה בישיבתו‪ :‬מבנה הישיבה שכן על הר בעיירה שקטה‪.‬‬ ‫לעשרות ומאות ואלפים‪ .‬כך עשירותי מתפתחת משנה לשנה‪.‬‬ ‫בפאתי העיירה‪ ,‬הרחק מבנין הישיבה‪ ,‬היה שם חדר ששימש ׳להבראה‬ ‫שנה אחת‪ ,‬התפשטה מגיפה בעדרי הצאן‪ ,‬מגפת משכלה היתה בהן‪ ,‬ונפלו‬ ‫ונופש׳‪ .‬וכשראה הרב בחור שהיה לו צורך בהבראה שלחו לשם לשבוע או‬ ‫בזה אחר זה‪ .‬רצתי לרופא המומחה לבהמות‪ ,‬בדק אותם‪ ,‬וניסה בזריקות‬ ‫שבועיים‪ .‬הבחור היה נח וצובר כוחות להמשך התמדה בעסק התורה‪ .‬הוא‬ ‫וטיפולים שונים‪ ,‬אבל לא נראה שום שינוי‪ ,‬המשיכו ליפול בזה אחר זה‪.‬‬ ‫היה מקבל שם שלוש פרוסות לחם ביום‪ ,‬במקום שניים המחולקים בישיבה‬ ‫רצתי שוב לרופא‪ ,‬עד שהרים ידיו ואמר לי‪ :‬זהו משהו שמיימי‪ ,‬ואיני יכול‬ ‫[הסטדנרט‪ ,‬לפי מושגי העניות שבימים ההם]‪.‬‬ ‫לעזור לך‪ ...‬נו‪ ,‬מה צריך לעשות? שאלתי אותו‪ .‬וענה לי‪ :‬שמע נא לדבריי‪,‬‬ ‫פעם שלח ראש הישיבה לשם את הבחור יצחק גלבך‪ ,‬וקצב לו מספר‬ ‫בענייני שמים איני מבין‪ ,‬ואיני יכול לעזור לך‪.‬‬ ‫ימים להבראה‪ .‬כשנגמרו ימי ההבראה‪ ,‬היה לו קשה לחזור את כל הדרך‬ ‫הלכתי לכומר‪ ,‬ונתתי לו סכום כסף הגון‪ ,‬אך בהמותיי המשיכו ליפול פגרים‬ ‫לישיבה‪ .‬אותו החדר היה ממוקם במקום כעין בקעה‪ ,‬והישיבה עצמה היתה‬ ‫בזה אחר זה‪ .‬כשראיתי שלא עזר כלום ניגשתי אליו שוב‪ ,‬חשבתי אולי‬ ‫על ההר‪ ,‬והיה עליו לעלות עד להיכל הישיבה‪ ,‬דרך קשה וארוכה‪ .‬האזור‬ ‫להגדיל את הסכום‪ ,‬עד שבפעם השלישית‪ ,‬מלאך רע ענה אמן בעל כרחו‪,‬‬ ‫שמסביב היה מקום שקט מאוד‪ ,‬נדיר היה למצוא שם נפש חיה‪ ,‬ובפרט ליד‬ ‫ואמר לי בסוד גמור‪ :‬בוא ותשמע מה שאומר לך‪ ,‬כשמקודם הוא בודק אם‬ ‫החדר הזה שהיה מחוץ למקום הישוב‪ .‬והנה ביציאתו משם פגש בגוי גדול‬ ‫דלת חדרו סגורה היטב‪.‬‬ ‫ומגושם‪ ,‬אשר היה לבוש כאחד מן הפריצים‪ ,‬רוכב בעגלה רתומה לשני‬ ‫פתח ואמר‪ :‬אני מגלה לך סוד‪ ,‬אבל אל תגלה זאת לשום אדם‪ ...‬לא הרחק‬ ‫סוסים אבירים‪.‬‬ ‫מכאן‪ ,‬יש רבי קדוש‪ ,‬קוראים לו ׳רבי לייבוביץ'‪ ,‬הוא איש קדוש‪ ,‬לך אליו‪,‬‬ ‫למרבה הפלא עצר הגוי את עגלתו ושאלו‪ :‬להיכן פניך מועדות? למי אתה?‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬תודלותלותת [עמ' ‪]3‬‬ ‫העזים והכבשים שמתו בזה אחר זה‪ ,‬ועל כך שאין רפואה למכתם‪ .‬הוסיף‬ ‫הוא יוכל לעזור לך׳‪ .‬הלכתי מיד להיכל הישיבה‪ ,‬בחורים נבהלו מפניי‪,‬‬ ‫וסיפר כי הכומר גילה לו‪ ,‬שרבי לייבוביץ יכול לעזור‪ .‬לכן אני פה! אמר הגוי‪.‬‬ ‫גוי גדול ומגושם עומד בפתח הישיבה‪ ,‬לידו עגלה וסוסים‪ ,‬והוא מבקש‬ ‫הרב נענה ואמר לו‪ :‬תנאי אחד יש לי אליך‪ .‬מה התנאי? שאל הגוי‪ .‬תן לי‬ ‫להיכנס לישיבה‪ ...‬הוא רוצה להיכנס אל ׳הרבי׳ (כך כינו אותו התלמידים)‪ ,‬אל‬ ‫את ידך‪ ,‬ותבטיח לי‪ ,‬שלא תעשה רע ליהודי כל ימי חייך‪ .‬כמה זה עולה?‬ ‫הראש ישיבה‪ ,‬אולי הוא רוצה להתקבל בישיבה‪ ,‬או לדבר בלימוד? תמהו‬ ‫שאל הגוי‪ .‬זה לא עולה כלום! השיב הרב בנחת‪ ,‬רק תבטיח לי! הגוי הבטיח‬ ‫הבחורים‪.‬‬ ‫וחזר לביתו‪ .‬המגפה נעצרה‪ ,‬לא נשמע עוד ׳שוד ושבר׳ בעדרי הצאן‪ .‬לאחר‬ ‫התלמידים הלכו לבשר לרבי ברוך בער כי הגיע גוי לישיבה והוא רוצה‬ ‫מעשה זה‪ ,‬האם לא אקח אותך לרבי לייבוביץ?! ‪ -‬סיים הגוי את סיפורו‬ ‫לדבר עמו‪ .‬שייכנס! הורה הרב‪ .‬הגוי נכנס לחדר‪ ,‬התיישב מול הרב והחל‬ ‫(אדברה בעדתיך)‬ ‫לבחור יצחק גלבך (אור לישרים)‪.‬‬ ‫לבכות לפניו בדמעות שליש‪ ,‬התחיל להתוודות‪ ,‬וסיפר את כל סיפורו על‬ ‫הלכה‬ ‫דין מי הים לנטילת ידים‬ ‫מי ים ‪ -‬מי הים המלוחים פסולים לנטילת ידים שאין ראויין לשתייה‪ ,‬אבל מותר לטבול ידיו בתוכן ואם בישלם או הרתיחם‬ ‫מותר ליטול בהן ‪ .‬ויש פוסלים אף ע"י הרתחה הואיל ולא היה להם שעת הכושר וכן נראה דעת החזו"א‪ ,‬אך דעת כל‬ ‫הפוסקים להקל בנט"י דרבנן ‪.‬‬ ‫התפלת מי הים ‪ -‬מי הים שהתפילום ונעשו ראויין לשתייה מותר ליטול בהם ‪ ,‬אבל שופכין ומי ביוב שהתפילום ונעשו ראויין‬ ‫)הלכות יום ביום ‪ ‬הגאון רבי משה מרדכי קארפ שליט"א(‬ ‫אסור ליטול בהן ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫כדין מידי דמנקי‪ .‬עיש"ב‪.‬‬ ‫‪ ‬מגן אברהם סי' קס סקי"ב כ' "מי הים ראוין לשתות הכלב אם‬ ‫ובאמת שכדברי הרדב"ז דמי הים פסולים לנטילה רק לטבילה מפורש‬ ‫מרתיחין אותן )רדב"ז ח"א רצ"ד(" ע"כ‪ .‬ולשון זה משמע דכיון שראויין‬ ‫בתשו' פאר הדור להרמב"ם סי' קא שכתב‪" ,‬שההולך בים יטביל ידיו בים‪,‬‬ ‫לשתייה ע"י הרתחה ממילא יכולים ליטול בהם אף ללא הרתחה‪ ,‬וכן‬ ‫או יטול במים הראויין לשתיית הבהמה" ע"כ‪.‬‬ ‫בדין דאל"כ אף ע"י הרתחה פסול לרש"י והרי"ף דכל שלא היה לו שעת‬ ‫ולדינא במ"ב קס סקל"ח כתב "מי הים אם הרתיחו אותן חזרו להיות ראויין‬ ‫הכושר לא מהני‪ .‬והנה במג"א סי' קנ"ט סק"י הביא מהשל"ג דמי שבא‬ ‫לשתיית כלב וכשרין לנטילה ]מ"א וש"א בשם רדב"ז[ ולטבול בתוכו‬ ‫בספינה ואינו יכול להטביל ידיו בים ]דטבילה מועילה אף במים מרים‬ ‫לעולם מותר וכמו בכל מים מלוחין" הרי שלא התיר אלא בטבילה או אחר‬ ‫ומלוחים[ יקח כלי מנוקב ודולה מהים ומטביל ידיו בכלי שמי הכלי‬ ‫הרתחה‪ .‬ולפי"ז לא קשה כלל קו' המחה"ש ופמ"ג מדברי המג"א בסי' קנט‬ ‫מחוברים למי הים בניצוק דרך הנקב דכונס משקה ע"ש‪ .‬והק' שם‬ ‫שלא התיר ליטול במי הים רק ע"י כלי מנוקב בדרך טבילה‪ ,‬וא"צ להעמיד‬ ‫המחצית השקל‪ ,‬דמשמע מהמג"א שאין מי הים ראויים ליטול בהם רק‬ ‫כפמ"ג דמיירי שאין לו כלי שלם ליטול בו‪ .‬וצע"ג מדברי המ"ב אהדדי‬ ‫להטביל בתוכם‪ ,‬והרי כאן כ' המג"א בשם הרדב"ז ]ח"ד סי' אלף שסו[‬ ‫דבסי' קנט סקמ"ה העמיד כהפמ"ג דאין לו כלי שלם‪ ,‬דהרי גם בכלי שלם‬ ‫דמותר ליטול ידיו ממי הים כיון שע"י רתיחה ראויים לשתיית הכלב‪,‬‬ ‫לא התיר כאן המ"ב רק אחר הרתחה וכנ"ל‪] .‬ומש"כ במהדו' דרשו בשם‬ ‫וא"כ לא צריך להאי תקנתא שיקח כלי נקוב" ע"ש‪ ,‬ואף הפמ"ג שם‬ ‫מנ"י ח"י סי' יד' לבאר דאם יש לו כלי שלם ידלה בו וירתיחם תמוה‪ ,‬דא"כ‬ ‫בא"א סק"י עמד בזה וכי "משמע דמי הים אין ראוין לשתית כלב‪ .‬ובסי'‬ ‫מה תלה בכלי שלם דהלא אין תלוי כלל בכלי דהעיקר תלוי בהרתחה‪ ,‬ומה‬ ‫ק"ס אות י"ב דראוין אם מרתיחין‪ ,‬ושואב בכלי ונוטל ידיו‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ומיהו‬ ‫צריך לדחוק כ"כ כערטילאי דאין לו כלי שלם והרי יכול לומר בפשיטות‬ ‫גם זה אמת‪ ,‬דאם אין לו כלי שלם יכול להטביל בו" ע"כ והיינו דצ"ל‬ ‫דאין יכול להרתיחם דאין לו אש או שיש רוחות ואין יכול להרתיח או שאין‬ ‫דמיירי דאין לו כלי שלם שיוכל ליטול בו‪ .‬וכן מבואר מהמ"ב שם סקמ"ה‬ ‫יכול להמתין‪ ,‬והוא גם מצוי מאד בספינה ולא לדחוק בכלי שלם‪ ,‬דמה‬ ‫כהפמ"ג שב' דמיירי "שאין לו כלי שלם רק מנוקב"‪ .‬ומבואר בדבריהם‬ ‫יושיע הכלי שלם בלא הרתחה ופשוט[‪.‬‬ ‫כנ"ל דלמג"א כשרים מי הים ליטול בו אף בלא הרתחה כיון דראויין ע"י‬ ‫‪ ‬ישועות יעקב קט סק"ז וטעמו מבואר הואיל ולא היה לו שעת הכושר‬ ‫רתיחה‪.‬‬ ‫ונפסל שוב לא מהני‪] ,‬והב"י נסתפק לרש"י ופסול חמי טבריא משום‬ ‫ואמנם כבר תמה המו"ק סי' ק"ס על המג"א ‪‬למה דמשמע מדבריו דכשרים‬ ‫תמימותם ולא דמי לחמי האור שלא היה שעת הכושר אם מהני צינון[ וכ"כ‬ ‫אף בלא הרתחה הואיל וראויים ע"י הרתחה דמנליה הא ועוד דאין להם‬ ‫בחזו"א סי' כב' סקי"ב‪ .‬וכ"מ בתשו' הרמב"ם שבהע' דלעיל דלא מצא‬ ‫שעת הכושר וכ' שגם הרדב"ז לא נתכוין לכך‪ .‬אלא תקנתא אתי‬ ‫עצה בנטילה בים רק ע"י טבילה או מים אחרים‪ .‬ועי' במו"ק שדן באמת‬ ‫לאשמועינן‪ ,‬דמי שאין לו מים אחרים יוכל לבשלם ויהיו ראוים לשתיה‬ ‫בזה דהב"י נסתפק דבעי' בהכשרן בתחילתן וסופן לרש"י שתלה בשעת‬ ‫וכשרים לנט"י אחר שתקנם‪ .‬ותמה שם על מנהג ההולנדים שנוטלים ידיהם‬ ‫הכושר ואפשר דלא מהני תיקון ומ"מ מסיק דנקטי' לקולא כל שכשרין‬ ‫במי הים ע"ש‪.‬‬ ‫בסופן ואף אם יש ספק בדבר בנט"י דרבנן אזלי' בספיקו להקל‪.‬‬ ‫וכן מצינו בהרבה אחרונים שביארו כן דברי המג"א דלא הותר אלא אחר‬ ‫‪ ‬כדין מי הים שהרתיחום דנקטו הפו' להקל כדעת הרדב"ז ומג"א‪.‬‬ ‫ההרתחה וכמ"ש־ בחיי אדם חלק א כלל לט ס"ז "מי הים כשרים לנטילת‬ ‫ובשבט הלוי ח"ט סי' רמא מיקל בזה אפי' אם ע"י הטיהור עבר הסירחון‬ ‫ידים‪ .‬דכשמרתיחן ראויין לכלב‪ .‬ונראה לי דרצה לומר לאחר שירתיח‪.‬‬ ‫ומ"מ אינן ראויים רק לבהמה ולא לאדם דמהני כדין מים שהרתיחום‪.‬‬ ‫וכן משמע להדיא ברדב"ז‪ .‬וכ"ה גם בהגר"ז סי"ב‪ .‬ובא"ר סקכ"ג הביא כל‬ ‫ולענ"ד זה צ"ע דכיון דכבר חל עליהם דין שופכין כל זמן שלא טהרו‬ ‫לשון הרדב"ז ]ולא העתיק מהמג"א[ דמבואר כן להדיא חו א' מהתקנות‬ ‫מסרחונן לגמרי עדין לא פקע מהם שם שופכים וכל נידון הפו' בראוי‬ ‫שמצא הררב"ז לנטילה במי הים להכשירם ולא בא להתירם‪ .‬וז"ל הרדב"ז‬ ‫לבהמה ולא לאדם הוא קודם שנפסלו‪.‬‬ ‫ח"ד סי' רצד "אם אפשר לו ע"י שיטבול ידיו בים הגדול ודאי לא קא‬ ‫‪ ‬מי ביוב הם מים שנעשה בהם מלאכה בהדחת האסלות וברחיצת כלים‬ ‫מיבעיא לך אלא ודאי כגון שדופני הספינה גבוהות ואי אפשר אלא בכלי‪.‬‬ ‫וכביסה וכדו' ולא שייך לדון בזה דין הרתיחום שזה לא מצינו דמהני‬ ‫וגם בזו מצאתי אני תקנה שיקח כלי מנוקב בכונס משקה ויעמוד על דופני‬ ‫לשופכין רק למים שאין ראויים לשתייה אבל מה שחל עליו שם שופכין‬ ‫הספינה ויטביל ידיו בתוך הכלי שנמצאו המים שבתוך הכלי והמים שבים‬ ‫הוא חסרון חשיבות ולא מהני המתקה והתפלה לזה ולכן פשוט דמי הביוב‬ ‫מחוברים ועולה לו טבילה במקום נטילה‪ .‬עוד שמעתי שאם ירתיחו מי הים‬ ‫אף אם ברובם לא נעשית מלאכה מ"מ עצם מה דהוי ביוב אין לך שופכין‬ ‫על האש יתמעט מרירותם עד שיהיו ראויים לשתיית הכלב‪ .‬ואם אי אפשר‬ ‫גדול מזה ולא מהני לזה התפלה והמתקה וכנ"ל‪ .‬וכ"כ בתשו' להורות נתן‬ ‫לא זה ולא זה מסתברא לי דמי הים עדיפי דמים דמנקי טפי בעינן כו' עכ"ד‪.‬‬ ‫ח"י סי' כג'‪ .‬ועי' בפסקי תשובות קס או' סו'‪.‬‬ ‫ולהדיא שלא התיר מי הים רק בהרתחה‪ ,‬ומי שא"א לו בהרתחה התירו רק‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬תודלותלותת [עמ' ‪]4‬‬