זהר הקדוש · Zohar Hakkadosh — תולדות (2026-11-09)

ִעם ֵּביאוּר
ַה ּ ֶכ ֶתר וְ ַה ּ ָכבוֹד
פרשת תולדות · השתוקקות יצחק ללידת יעקב וחיבורו לעשו
וֹתהוֹן בשעה שמבקשים דבעאן ק מּיהּ צל
בּשׁעתּא
יבואר כי ענין תפילת יצחק היה לעורר המזל העליון .וטעם תפילתו היה כדי שיזכו בתפילתם של הצדיקים
דּאצטריכוּ ,ולכן מנע מיצחק פרי בטן כדי שיתפלל. הוא ורבקה להוליד את יעקב שיצא ממנו י"ב שבטים .ויבואר עוד טעם אהבת ממנו בתפילתם על מה
בּגין
טעמא מה הטעם שהקב"ה רוצה בתפילת הצדיקים , יצחק לעשו .ומלחמת יעקב ועשו שהיא מלחמת הקדושה והטומאה ,איך נלחם יעקב ומפרש מאי
עם עשו ואיך הכניעו והפרידו מן הקדושה.
דּאצטרי כדי
לכל מאן קדשׁא
ויתּוֹסף רבוּת דּיתרבּי
הקדמה :לעיל )קלה (:.מובא שרבי יהודה
שיתרבה ויתוסף שפע קודש לכל מי שצריך הלך בחצות הלילה עם בנו הנער רבי חזקיה
דּצדּיקיּיא על ידי תפילתוֹתהוֹן בּצל
הצדיקים.
לעסוק בתורה אצל רבי יצחק ,וישבו ועסקו
בפרשתו של יצחק אבינו ,ופתח רבי יהודה
מעתה יבאר מדוע התפלל יצחק על בנים 'ויּע תּר
לבאר את הפסוק )בראשית כה כא(
ויּעתר
עקרה הוא
לנכח א שׁתּוֹ כּי
יצחק לה'
צלּי
מאחר ואברהם לא התפלל.
אברהם לא חזי בא וראה , תּא
רבקה א שׁתּוֹ' ,וזה המשך דבריו: ותּהר
לוֹ ה'
אחר מפרש רבי יהודה בפירוש דּבר
דּיתּן ליהּ
ברי הוּא קדשׁא
ק מּי יצחק לה'
לנכח 'ויּעתּר
הפסוק
בּנין לא התפלל לפני הקב"ה שיתן לו
הות עקרה דּשׂרה בנים ,אף על גּב
ותּהר
ויּעתר לוֹ ה' עקרה הוא
אשׁתּוֹ' .ומפרש למה השתמש הכתוב
א שׁתּוֹ כּי
רבקה
ואי
היתה ,ובגלל עקרותה לא היו לו בנים . וֹתיהּ דּצלּי צל
בלשון 'ויעתר' כדי לומר
כתיב תימא ואם תשאל ותאמר הא
שהרי נאמר )שם טו ג( שאמר אברהם
שהתפלל תפילתו ,ולא נאמר לשון אחר של
תפילה ,וטעם הדבר הוא כי תפילתו של
זרע' ,ומשמע 'הן לי לא
נת תּ להקב"ה חתירה
חתר יצחק היתה באופן שהוא
שבזה התפלל על בנים ,ומשיב כי ההוּא מזּלא למעלה אצל המזל לג בּי
לעילּא
הוה שאמירה זו לא וֹתא בּגין צל לאו
בּנין כדי להמשיך משם את העליון על
כּמאןאלּא רק היתה בעבור תפילה , הבנים .ולכן נאמר על תפילתו דווקא לשון
מריהּ כמי שמדבר שׁתּעי ק מּי דּמ
ומשיח צערו בפני ריבונו בדרך סיפור
'ויעתר' שמתחלף בלשון 'ויחתר' ]כי האות
ע' והאות ח' מתחלפות[.
דברים ,אבל לא היתה בדרך תפילה ובקשה
ומבאר מדוע חתר יצחק בתפילתו להגיע
להפקד.
למזל העליון.
צלּי על יצחק לא נהג כן אלא אבל והטעם שהוצרך יצחק להתפלל באופן
אתּתיהּ התפלל על אשתו כמו שיחתור חתירה להמשיך את
שכתוב 'לנוכח אשתו' ,והטעם שהתפלל
בההוּא דּהא הבנים מן המזל העליון ,
הוה
דּהא איהוּ דווקא על אשתו בּ גין בּנין כי במקום ההוא תּליין
אתר
דלאו איהוּ מפני שידע שהוא ידע ]מזל העליון[ תלויה פקידת הבנים ,והוא
אלּא רק עקר ויכול להוליד , אינו
למעלה מן הנהגת העולם התמידית שהיא
אתּתיהּ אשתו עקרה ,ולכן התפלל בזכות ,שהיא ההנהגה שבשם הוי"ה,
עליה. ובתפילה בסתם אפשר לפעול רק בעולם
ומבאר מדוע לא נהג יצחק כאברהם אלא
הוה
דּיצחק התפלל על בנים
שההנהגה שם היא בזכות .וכיון שהבנים
תלויים במזל העליון שהוא למעלה מן
דחכמתא כי יצחק ידע בסוד בּרזא ידע
ההנהגה בזכות שהיא ההנהגה שבשם הוי"ה,
מנּיהּ
למיפּק זמּין דּיעקב החכמה , לכן הוצרך יצחק לחתור על ידי תפילתו
שׁבטין שעתיד לצאת ממנו בּתריסר דכתיב
להגיע ולפעול במזל העליון .כמו
ידע אי יזכה אבל לא יעקב עם י"ב שבטים , אצל חנה כאשר התפללה על בנים )שמואל
באחרא על ידי אתּתא אי בּהאי להולידו 'ותּתפּלּל על ה'' ,וממה שנאמר א' א י(
ועל
אשה זו ]רבקה[ או על ידי אשה אחרת , 'על ה'' ולא 'אל ה'' ,כיון שהתכוונה
אשׁתּוֹ' כאמור 'לנכח דּא ולכן התפלל בתפילתה למזל העליון שהוא למעלה מן
בפסוק ,כלומר מפני שהיא אשתו שהתפלל
שבניו יהיו ממנה ולא מאחרת ,ולכן לא נאמר
ההנהגה שעל ידי שם הוי"ה.
וּכדין ואחר שהתכוון בתפילתו להמשיך
רבקה' שמשמע שהתפלל נכח 'ל
שהתפלל 'ויּעתר
בנים מן המזל העליון ,אז
על רבקה שהיא עקרה ,ויתכן שתבנה על ידי
לוֹ ה'' שנתקבלה תפילתו ,ונאמר לשון
אשׁתּוֹ' להורות 'לנכח אחר ,אלא נאמר 'ויעתר' על קבלת התפילה ,כדי לדרוש אל
שתפילתו היה שיפקד מאשתו זו. 'ויּחתר לוֹ',
אלּא
'ויּעתר לוֹ'
תּקרי
אחר שביאר שעיקר תפילת יצחק היה בשביל יעקב ,יבאר למה אהב יצחק את עשו. וק בּיל ליהּ וקיבל
בּרי הוּא ,
קדשׁא
חתר ליהּ לו
חתירה
כלומר שאכן
וּדה אמר אותו נער רבי חזקיה בנו דּרבּי יה בריהּ רביא
אמר ההוּא 'ותּהר
וּכדין ואז
את תפילתו והמשיך לו את שפע הבנים מן המזל העליון ,
הכי אם כן שיצחק ידע ברוח של רבי יהודה ,שהיה עמהם ,אי אשׁתּוֹ' ונפקדה רבקה.רבקה
הקודש שיעקב עתיד לצאת ממנו ,ועיקר תפילתו היה בשביל יעקב ,קשה ומבאר מדוע המתין הקב"ה עד שהתפלל יצחק.
ליעקב כּל כּ כּמוֹ שאהביצחק
רחים ליהּ מדוע לא אהבו אמּאי לא ולא
אתּתיהּ
יצחק עם
אשׁתּהי
שׁנין
עשׂרין
חזי בא וראה , תּא
שׁבטין
תּריסר
לקיימא מ נּיהּ
דּזמּין איהוּ ידע הוה
הוֹאיל והרי לעשׂו , עשרים שנה שהה יצחק עם אשתו ולא אוֹלידת
היה יודע שעתיד להעמיד ממנו י"ב שבטים ,ואם ראה ברוח קדשו את מעלת וֹתיהּ עד שהתפלל תפילתו על בנים ,ורק אז נפקדה דּצלּי צל
ילדה ,עד
ליהּ לו רבי יהודה, אמר יעקב כי הוא השלם מדוע אהב יותר את עשו . בּגין
רבקה .ומפרש מדוע המתין הקב"ה ולא נתן בנים ליצחק עד שהתפלל ,
אלּא הטעם שאהב את קאמרתּ טוב אמרת שכן ראוי להיות , שׁפּיר אכן דּצדּיקיּא בגלל שהקב"ה חפץבּצלוֹתהוֹן
אתרעי
בּרי הוּא דּקדשׁא
סטרא
ודא ויעקב לעומת זה הוא נחשׁ שהיא לילי"ת נוקבא דקליפה , דרוֹכב על לזיניהּ שכל מין אוהב את מינו , רחים ליהּ זינא עשו הוא משום ד כל
כּוּרסיא
דרוֹכב על זיניהּ ונמשך והולך מין את מינו ,כמו מצד הקב"ה ]זעיר אנפין ,מידת התפארת דקדושה[ בתר זינא ואזיל ואתמ שׁי
שׁא שרוכב על הכסא השלם הקדוש שהוא מידת המלכות קדּי
שׁלימתא שמבאר והולך.
בּסיהרא מצד השמש הרומז שׁמּשׁא דשׁמ שׁא ל
בסטרא
דקדושה ,והוא ומבאר שעשו היה מצד מידת הדין שהוא המין של יצחק ולכן אהבו יותר מיעקב.
להקב"ה המתייחד בלבנה הרומזת לשכינה, סוּמק
נפק עשׂו חזי בא וראה , תּא
ולכן נלחמים יעקב ועשו זה עם זה.
)שם דכתיב
כּמה , אדמוני יצא עשו
אחרי שביאר טעם מחלוקת יעקב ועשו, אדמ וֹני כּלּוֹ הראשׁוֹן 'ויּצא כה כה(
ממשיך לבאר איך היתה המלחמה ,ובא שׂער' וגוֹ' ,האדמימות מורה על כּאדּרת
לבאר מה טעם נהג יעקב איש תם עם עשו
בדרך רמאות בקניית הבכורה וגניבת
זינא
ואיהוּ ועשו הוא
דּלעילּא
שׁיא דינא ק
מידת הדין ,
דּאיהוּ דיצחק
הברכות ,מה שנוגד את מידת תמימותו.
דּאתמ שׁ
בּגין חזי ובא וראה , ותא מינו של יצחק שהוא מידת הגבורה והדין
נחשׁ דּההוּא אבּתריהּ עשׂו
ונפק הקשה שלמעלה בצד הקדושה ,
בגלל שעשו נמשך אחרי צד הטומאה, דינא
מנּיהּ ולכן יצא ממנו ע שׂו שהוא
שהוא מידת הנחש ,לכן כדי לנצחו לת תּא מידת הגבורה והדין שׁיא ק
בּעקימא
יעקב עמּיהּ אזיל ולהכניעו
דדמיא הקשה שלמטה בצד הטומאה ,
הלך עמו יעקב בעקמימות והתחכמות,
בכך לזיניהּ שדומה למינו של יצחק
דּאיהוּ ח כּים, נּחשׁ והתנהג בזה כּמו ה וכל
ששניהם הוא מצד הגבורה והדין .
בּעקימוּ שהוא ]הנחש[ אזיל ואיהוּ לזיניהּ וכל מין הולך למינו , אזיל זינא
אמר
דאתּ כּמה חכם והולך בעקמימות ,
לעשׂו י תּיר ולכן רחים ליהּ ועל דּא
היה ערוֹם' 'והנּחשׁ
כאמור )שם ג א( כּמה אהב יצחק את עשו יותר
מיּעקב ,
וגוֹ' ,ופירוש 'ערום' תרגם אונקלוס ח כּים
יצחק את 'ויּאהב דכתיב )שם פסוק כח(
חכם ,והיה חכם להרע להכשיל את אדם בּפיו' .ופירושו ,כי יצחק ציד עשׂו כּי
הראשון בחטא עץ הדעת על ידי פתויו אהב את עשו כיון שהיה ממידת הגבורה.
בעקמימותו .וכן יעקב התנהג עם עשו ומביא ראיה כי 'ציד' מורה על מידת
בדרך שהתנהג הנחש בערמה ותחבולות, הכא נאמר כאן 'כּי
כּתיב
הגבורה
תּתפּתּל'.
עקּשׁ כאמור )תהלים יח כז(
'ועם
התם )שם י ט( 'עלוּכתיב
בּפיו' ,
ציד
ליהּ לג בּיהּ הווֹ ועוֹבדוֹי
דיעקב לפני ה'',
ציד יאמר
כּנמרד גּבּוֹר כּן
ומעשי יעקב כלפי עשו היו
וממה שנאמר 'ציד' אצל 'גיבור' מוכח כי
והכי
כּנחשׁ ,כלומר בערמה ועקמימיות ,
ציד הוא ענין גבורה.
ליהּ וכך צריך לנהוג עמו אצטרי
בערמה כדי שיוכל להפרידו לגמרי מחלק
אחרי שביאר רבי יהודה שעשו הוא מצד
הגבורה דקליפה ,מבאר רבי יצחק כי
הקדושה ,כי התנהגותו בעקמימות עם עשו
מחלוקת יעקב ועשו היא מחלוקת צד
לעשׂו
שׁכא ליהּ לאמ
בּגין היתה הקדושה עם צד הטומאה ,ואגב מפרש את
נחשׁ כדי להמשיך את דּההוּא בתריהּ
כל הפסוק.
עשו אחרי הנחש ההוא ]צד הטומאה[ כּתיב )שם כה כב( יצחק ,
רבּי
אמר
פּרשׁ מ נּיהּ ובזה יפרד וית
לגמרי , בּקר בּהּ ,
ותּאמר הבּנים
'ויּתרצצוּ
יהא ולא
ויפרוש מיעקב ]צד הקדושה[ , לדרשׁ את ותּל אם כּן ל מּה זּה
אנכי
עמּיהּ ולא יהיה לו חלק וּלקא ליהּ ח
ה'' .תחילה מפרש את סוף הפסוק ,כי לשון
דאתי לא וּבעלמא
בּעלמא דין עמו הפסוק 'ותלך לדרוש' מיותר ,שהיה די לומר
בעולם הזה ולא בעולם הבא.
'ותדרוש' ,ובודאי שיש כוונה לרמז על ענין
וכיון שעשו הוא מסטרא דנחש ערום ,ורצה
אזלת לאיזה אתר לאן
הליכתה ,ושואל
לעקור את יעקב ובניו ,היה יעקב צריך
לבי
מקום הלכה לדרוש את ה' ,ועונה
להזהר ממנו בכל תוקף פן ישלוט עשו עליו,
ועבר שהם דּשׁם מדרשׁא לבית מדרשם
לכן מיד שנוצר היה נלחם עמו כדי לדחותו
מצד הקדושה. ידרשו את ה' לדעת מה יהיה עם צער הריונה.
להרג
ותנינן ולמדנו )סנהדרין עב (.בּא
וחוזר לענין יעקב ועשו ,ומפרש הטעם במה
וקטליהּ הבא אנ תּ אק דּים
בּקרבּהּ',
הבּנים שנאמר
'ויּתרצצוּ
להרגך הקדם והשכם אתה להרגו .ולכן
אגּח
דּעשׂו
הוה ההוּא ר שׁע דּתמּן
'בּבּטן
כּתיב נאמר על יעקב שכבר קרבא בּיהּ כי שם ]במעי רבקה[ היה
אחיו' )הושע יב ד( ,ופירושו עקב את עשו הרשע עורך קרב ונלחם
בּיעקב .ולכן
לתתּא שהשרה ודחה דּאשׁרי ליהּ
אתבּרוּ 'ויּתרצצוּ' שפירשו נאמר
בּההוּא צד הטומאה הנקרא אותו למטה
דאמרינן כמו שאמר רשב"י
כּמה נשברו ,
עקב מפני שהוא בעקב וסוף הקדושה. )ירושלמי קידושין פ"ד הי"א( 'טוב שבנחשים
רצץ את מוֹחוֹ' ופירוש 'רצוץ' הוא
'שׁבוֹר'.
הדאואחר שהורידו אל הקליפות הכניעם
בּעקב
אוֹחזת
'וידוֹ דכתיב וזה הכוונה במה שנאמר )בראשית כה כו(
הוּא פּלגוּ נשברו זה עם זה
ואת
את בּרוּ דא עם דּא
וכן כאן 'ויתרוצצו' פירושו
עשׂו' ,ומפשטות הפסוק נראה שיעקב אחוז ומחובר לצד הטומאה הנקרא עקב, שכל אחד היה חפץ לשבור ולרצוץ את השני ,עד שנחלקו זה מזה ונטל יעקב
לאכּפיא
עקב דּשׁוּי ידוֹי על ההוּא אך זה אינו ,אלא פירוש הפסוק הוא את צד הקדושה ,ועשו את צד הטומאה.
ליהּ שיעקב אחז בידו את העקב ]צד הטומאה[ להכניעו תחת יד הקדושה. סטרא עשו הוא מצד הס"מ
חזי בא וראה מדוע התקוטטו יעקב ועשו ,דּא תּא
זוהר הקדוש המבואר > עם פירוש "הכתר והכבוד"
ביאור בשפה ברורה הפותח את לב הלומד ,עם מקורות וביאורים על פי גדולי המפרשים
