gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: עדן הנפשות · Eiden Hanifashois

שבוע: תולדות (2026-11-09)

עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש‬ ‫גליון כ"ח | פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫עדן השבוע‪ :‬להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם‬ ‫תלמיד‪ :‬אכן‪ ,‬אבל עדיין איני מבין‪ :‬הרי האור‬ ‫משפיע‪ :‬תלמידי היקר! כבר נכנסנו לחודש‬ ‫דשבת קודש אור נעלה הוא ביותר‪ ,‬וקדושתו‬ ‫כסלו‪ ,‬עוד מעט וימי האורה דחנוכה יבואו‬ ‫עולה על כל הזמנים; והיאך ייתכן שאור השבת‬ ‫לקראתנו לטובה; כיצד אתה מתכונן לימי אורה‬ ‫אינו יכול להדליק נפשות אלו‪ ,‬ולעומתו אור‬ ‫אלו?‬ ‫החנוכה מאיר ומדליק אותן? אתמהא!‬ ‫תלמיד‪ :‬אכן‪ ,‬התחלתי ללמוד בספרי חסידות‬ ‫משפיע‪ :‬באמת‪ ,‬אם תעיין בדברי ה"מאור‬ ‫מאמרים המכינים אותי לימי האורה‪ ,‬וראיתי‬ ‫עינים" תראה שאכן הן הן הדברים‪ :‬אמת הדבר‬ ‫בספה"ק "מאור עינים" (פרשת מקץ ד"ה ויהי‬ ‫שאור השבת נעלה יותר מאור חנוכה‪ ,‬אלא שאור‬ ‫מקץ – בעה"י בסוף השיחה נביא את דבריו‬ ‫זה שרוי בעולמות העליונים‪ ,‬וצריכים העולמות‬ ‫במלואן עם ביאור משולב)‪ ,‬כי לימי חנוכה יש‬ ‫להתעלות למקור הקדושה כדי לקבלו; ומשום כך‬ ‫מעלה יתרה משבת קודש; שאף על פי שפתילות‬ ‫קשה לנפשות החלושות להשיג את האור הגדול‬ ‫ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת – בחנוכה‬ ‫והקדוש דשבת קודש‪ .‬לעומת זה בחנוכה – אף‬ ‫מדליקין בהם‪ .‬והרמז בזה‪ :‬שאפילו נפשות שאין‬ ‫שאין האור גדול כבשל שבת – מכל מקום יורד‬ ‫אור השבת מאיר בהן‪ ,‬מכל מקום אור החנוכה‬ ‫הוא עד למקומות הנמוכים ביותר‪ ,‬ונקל לאדם‬ ‫מאיר בהן! ורמז עוד בזה‪" :‬אין השכינה יורדת‬ ‫להתקשר אל האור היורד אליו‪ .‬על כן כל אדם‪,‬‬ ‫למטה מעשרה"‪ ,‬אבל בחנוכה המצוה להדליק‬ ‫אף אם אינו מתלהב באור השבת‪ ,‬יכול להתקשר‬ ‫דווקא למטה מעשרה‪ ,‬להורות שאור החנוכה‬ ‫ולהתעורר באור החנוכה‪.‬‬ ‫מאיר אף במדור הקליפות למטה מעשרה‪ ,‬וזו‬ ‫וזה לשון קדשו‪:‬‬ ‫הארה גדולה יותר מבשבת קודש!‬ ‫"כי הנה מתנה טובה שבבית גנזי השם‬ ‫משפיע‪ :‬פירוש קדוש הוא זה‪ ,‬המעורר את‬ ‫נתנה לנו את השבת לקרב האדם אל בוראו‪,‬‬ ‫הלבבות! הפלא ופלא!‬ ‫א‬ ‫בחינת השמן‪ ,‬ולכן היו מוסרים נפשם על‬ ‫כי שומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה‬ ‫קדושת השם‪ ,‬רק שלא היה להם כח להתגבר‬ ‫זרה כדור אנוש מוחלין לו‪ ,‬כדכתיב‪' :‬שומר‬ ‫על ימי רע הקמים עליהם והיו נחבאים‬ ‫שבת מחללו' – אל תקרי מחללו אלא מחול‬ ‫במערות ויערות כידוע‪ .‬וכשגברו וכו' לא היה‬ ‫לו; רק שקשה עליו על האדם ליכנס בתוך‬ ‫להם שמן טהור‪ ,‬דהיינו שלא היה בכחם‬ ‫קדושת שבת‪ ,‬כי רם ונשא הוא השבת‪ ,‬כי הוא‬ ‫להמשיך שמן הנ"ל עד ה' אחרונה על ידי ה"ו‬ ‫שמא דקוב"ה‪ ,‬ואיך יכול לקרב אל מקום‬ ‫כנ"ל‪ .‬ומצאו פך אחד בחותמו של כהן גדול‪,‬‬ ‫גבוה ורם כזה? אך בחנוכה כביכול השם‬ ‫שהוא אור אבא שבז"א‪ ,‬ולא היה ראוי‬ ‫מוריד את עצמו למטה מעשרה אל אדם‬ ‫להדליק בו רק יום אחד‪ ,‬שהוא בחינת הבינה‬ ‫לקרבו"‪.‬‬ ‫דמלכות‪ ,‬ה' ראשונה דברי ה'‪ ,‬ולא בחינת‬ ‫ובדברי האריז"ל מבואר‪ ,‬שבחנוכה מדליקין‬ ‫המדות ומלכות‪ ,‬שהוא על דרך ענין מחשבה‬ ‫במקום נה"י וממשיכין לשם את הארת חב"ד;‬ ‫טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה‬ ‫לעומת זאת בהדלקת שב"ק מעלין את הנה"י עד‬ ‫כנודע‪ ...‬ונעשה נס שהדליק כל השמונה ימים‬ ‫החב"ד‪ .‬ועל דרך זו פירש ב"בני יששכר" את‬ ‫כאילו לא היה שום פגם כלל‪ ...‬ולא עוד אלא‬ ‫שנאמר‪" :‬והדליקו נרות בחצרות קדשך" –‬ ‫שהוא נמשך למטה שלא לירא מימי רע גם‬ ‫ש"חצר" רומזת לנה"י‪ ,‬והדלקת נר חנוכה היא‬ ‫במקום העקב‪ ,‬ולדחות עוון העקב הנזכר‬ ‫בנה"י ומדליקין אותה באור הנמשך מחב"ד‪.‬‬ ‫לעיל‪ ,‬לפי שבא האור מחותמו של כהן גדול‬ ‫ועתה נתבונן מעט‪ :‬מהי הארת חנוכה המאירה‬ ‫הנ"ל; וזהו‪' :‬וה' יגיה חשכי' – שהוָ א"ו ד'וה'‬ ‫למטה? הנה מבואר בספרי קודש‪ ,‬שאם המוחין‬ ‫רומזת על מקור המשכת שם הוי' דז"א‪ ,‬שהוא‬ ‫מאירים לבדם ואינם מאירים בתוך המידות‪ ,‬קשה‬ ‫בחינת או"א‪ ,‬יגיה ויאיר גם במקום החושך‬ ‫מאוד לעבוד את השי"ת; כי במוחו בלבד מבין‬ ‫דעוון עקבי הנזכר לעיל"‪.‬‬ ‫האדם שצריך לקיים רצון ה'‪ ,‬אך עדיין אין הדבר‬ ‫אך לא יאמר האדם‪" :‬הואיל ובחנוכה מאיר‬ ‫פועל על מידותיו ועל כלי המעשה שיתעוררו אף‬ ‫הקב"ה אורו הבהיר אף בנפשות הנמוכות‪ ,‬שוב‬ ‫הם לקיימו בפועל ממש‪ .‬אך כאשר המוחין יורדים‬ ‫אין עליי לעשות מאומה‪ ,‬שהרי מאליו יורד‬ ‫ומשפיעים על המידות‪ ,‬והמידות מתעוררות –‬ ‫השי"ת באורו להאיר נשמתי!" לא כן הדבר; אלא‬ ‫מקיים האדם את רצון ה' במסירות נפש ממש‪.‬‬ ‫כשם שבנס חנוכה באה הישועה על ידי עבודת‬ ‫ובעצם‪ ,‬זוהי קליפת עמלק המפרדת בין אות ו'‬ ‫חשמונאי ובניו‪ ,‬שלמדו תורה ב"שכל גדול" (כפי‬ ‫לאות ה' אחרונה שבשם הוי"ה; ועניינו בעבודה‬ ‫שכתב ה"מאור עינים")‪ ,‬כך צריכים אנו לקיים‬ ‫הוא שמפרידים בין המוחין למידות‪ ,‬שלא תבוא‬ ‫מצוות הדלקת נר חנוכה בשכל גדול ובהכנה‬ ‫ההתעוררות לידי גמר במעשה בפועל‪.‬‬ ‫הראויה‪ ,‬כדי שפעולת הנרות תעורר את ההארה‬ ‫ומציאת השמן עניינה מציאת מוחין חדשים‪,‬‬ ‫הנפלאה הזו‪ .‬ובאמת‪ ,‬עיקר ההארה יורדת על ידי‬ ‫שהשמן רומז לחכמה‪ .‬אלא שלא היה בשמן‬ ‫מעשה הדלקת הנרות בפועל ממש‪ ,‬ובכוח האדם‬ ‫להדליק אלא יום אחד – דהיינו מידה אחת‪ ,‬שהיא‬ ‫לקבל הארה זו ולקנותה לקניין עולם‪ ,‬ולא תהא‬ ‫הבינה; ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים‪,‬‬ ‫"ה ָת ִעיף ֵעינֶ יָך ּבֹו ְו ֵאינֶ ּנּו"‪.‬‬ ‫בבחינת ֲ‬ ‫דהיינו שכל שמונה המידות עד המלכות נדלקו‬ ‫האם הדברים נהירים ומחוורים לפניך כשלמה‬ ‫ונתעוררו מן המוחין‪ ,‬וזכו לקיים המצוות‬ ‫חדשה?‬ ‫במעשה‪ ,‬כי נתעורר הכל‪.‬‬ ‫תלמיד‪ :‬ביארת את הדברים בטוב טעם ודעת‪,‬‬ ‫וכמו שאיתא בספר "חנה אריאל"‪:‬‬ ‫ומעתה מובן לי הדבר שבעתיים! אולם חפץ אני‬ ‫"אמנם ענין נר חנוכה‪ ,‬שכשנכנסו יוונים‬ ‫להבין‪ :‬מהו ביאור דברי הספרים הקדושים‪,‬‬ ‫להיכל בבית המקדש טמאו כל השמנים‬ ‫שבחנוכה האיר הקב"ה "שכל גדול" על ידי‬ ‫שבהיכל‪ ,‬פירוש‪ :‬כח בחינת המסירת נפש‬ ‫התורה שלמד מתתיהו בשכל גדול? מהו גדר‬ ‫המאיר באותיות הו"ה כנ"ל‪ ,‬רק ביו"ד נשאר‬ ‫ב‬ ‫מקום להיכנס למלחמה מעטים מול רבים‪ ,‬אך‬ ‫"שכל גדול" – האם עניינו התבוננות עצומה‪ ,‬או‬ ‫לחשמונאים האיר אותו שכל גדול; ובמקום‬ ‫שמא עיון ועומק החקירה?‬ ‫שמאיר אור החכמה‪ ,‬אין האדם שוקל חשבונות‬ ‫משפיע‪ :‬עניין ה"שכל גדול" הוא חכמה ושכל‬ ‫אם תואם הדבר לטבע אם לאו‪ ,‬אלא קינאו קנאת‬ ‫שלמעלה מן ההשגה‪ ,‬והוא היפך דרך החקירה‪.‬‬ ‫ה' צבאות ונלחמו במסירות נפש ממש‪.‬‬ ‫ואבאר לך הדבר באופן השווה לכל נפש‪ :‬כאשר‬ ‫וזהו האור המאיר בחנוכה‪ :‬עומד האדם להדליק‬ ‫לומד אדם בספרי קודש ומבקש להבין כוונות‬ ‫את הנרות‪ ,‬ומתחיל לילך בשכלו הקטן – "הרי לא‬ ‫המצוות וטעמיהן‪ ,‬פעמים רבות אין זה מביאו‬ ‫הכנתי את עצמי כראוי‪ ,‬ומי אני כי אמשיך אורות‬ ‫לידי תכלית‪ ,‬לפי שאינו אלא עיונים ומחקרים‪.‬‬ ‫עליונים למטה בעולם השפל? והלוא איני חש‬ ‫והנה גילה האריז"ל‪ ,‬שכל המדרגות הרמות שזכה‬ ‫מאומה בנפשי!" כל אלו אינם אלא טענות ה"שכל‬ ‫להן לא באו לו אלא בשכר השמחה ששמח‬ ‫הקטן"‪ .‬או אז צריך האדם ללבוש מסירות נפש‬ ‫במצוות‪ .‬וביאר כ"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע‪,‬‬ ‫ושכל גדול‪ ,‬לגשת אל הנרות מתוך ביטול גמור‬ ‫שקודם שהשיג האריז"ל את השגותיו הנשגבות‪,‬‬ ‫כנגד כל שקלא וטריא שבשכלו‪ ,‬ולומר בנפשו‪:‬‬ ‫איש פשוט היה ולא ידע עדיין מסודות התורה;‬ ‫"אף על פי שמלובש אני בגשמיות וקליפות‪ ,‬ואף‬ ‫ובמה איפוא שמח? על כורחך ששמח בעצם‬ ‫שאני נפש שפלה – אני עומד בעזות דקדושה‬ ‫הדבר שמקיים מצוות ה'‪ ,‬אף בלי להבין‬ ‫ובביטול לרצון קוני‪ ,‬ויודע אני באמת שאינני‬ ‫סודותיהן‪ ,‬מתוך ביטול לכך שכך ציווה המקום‪.‬‬ ‫נפרד מאורו יתברך‪ ,‬אלא דבוק באור א"ס ממש!"‬ ‫וכן כתב בעל התניא זי"ע‪ ,‬שאילו ציוונו הבורא‬ ‫וזהו אור ה"שכל גדול" של חכמה עילאה שמאיר‬ ‫לחטוב עצים – היינו ששים ושמחים בעשייתם‬ ‫האדם בנפשו בהדלקת הנרות‪.‬‬ ‫בשווה; וזהו עניין קבלת עול‪ ,‬ועל כן נקראות‬ ‫וכפי שכתב בעל התניא בספרו "תורה אור"‪:‬‬ ‫"מצוות המלך"‪ ,‬שמקיים בהן גזירת מלכו‪ ,‬וזו‬ ‫"וכך היה ענין הנרות דחנוכה בימי‬ ‫עיקר הכוונה‪ .‬מה שאין כן המקיים את המצוות‬ ‫חשמונאי‪ ,‬שהיונים לא בקשו לשלוח ידם רק‬ ‫ושמח בהן רק מחמת שהבין טעמן – אינו עושה‬ ‫להשכיחם תורתך ולהעבירם כו'‪ ,‬וכמאמר‬ ‫רצון הבורא לבדו‪ ,‬אלא עושה מפני הטעם‬ ‫רז"ל שאמרו‪' :‬כתבו לכם על קרן השור כו''‪.‬‬ ‫שהתקבל בשכלו‪ ,‬ונמצא פועל מעט מתוך רצונו‬ ‫ופירוש‪ ,‬לפי שכל העובדי כוכבים יש להם‬ ‫העצמי‪.‬‬ ‫נפש הבהמית מפני שור‪ ,‬אלא שמקבלים‬ ‫והנה חילוק גדול יש בין ישראל לעמים‪:‬‬ ‫מבחינת הפסולת והשמרים‪ ,‬בחינת קרנים‬ ‫שנשמות ישראל מקורן ושורשן מבחינת "אדם‬ ‫וטלפים‪ ,‬שמרים ופסולת שאין עולים‬ ‫שעל הכסא"‪ ,‬ואילו האומות שורשן מבחינת פני‬ ‫ונכללים בקדושת פני שור שבמרכבה‬ ‫שור שבכסא הכבוד‪ .‬על כן יש לנשמות ישראל‬ ‫שנושאות את הכסא‪ ,‬ודמות אדם שעליו‬ ‫דבקות באור אין סוף ברוך הוא‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫מלמעלה; שכח זה רק בהנפש אלקית שהוא‬ ‫האומות שהן נפרדות‪ .‬והיוונים נתקנאו בישראל‬ ‫מבחינת אדם שעל הכסא‪ ...‬והיונים נתקנאו‬ ‫על דבקותם זו בקונו‪ ,‬ולכן גזרו רח"ל לכתוב על‬ ‫בישראל‪ ,‬ורצו שגם ישראל יכתבו על קרן‬ ‫קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל; כי רצו‬ ‫השור שיקבלו מבחינת קרנים וטלפים כנ"ל‪,‬‬ ‫להגביר את כוח השור ולהפסיק את הקשר‬ ‫שלא ליכלל בקדושת אדם העליון‪ ,‬וזהו‪:‬‬ ‫האלוקי של ישראל עם אביהם שבשמים‪ ,‬שהם‬ ‫'שאין לכם חלק כו''‪ .‬והישראל היו חלשים‬ ‫חלק אלוקה ממעל‪ .‬והנה פרצו י"ג פרצות‬ ‫ומעטים בזמן ההוא‪ ,‬ואף על פי כן מסרו‬ ‫והחלישו כוח הקדושה‪ ,‬ולא האיר אור החכמה –‬ ‫נפשם על קדוש השם‪ ,‬ובכח מסירות נפש היה‬ ‫שהוא אור הביטול שעל ידו מאיר אור א"ס ב"ה‬ ‫להם כח להמשיך אור התורה מחדש; והמשכה‬ ‫בנשמות ישראל‪.‬‬ ‫זו היא בבחינת חנוכה‪ ...‬וזהו ענין הלל‬ ‫ועניין אור החכמה והביטול הוא "שכל גדול" –‬ ‫והודאה‪ ,‬כי הלל הוא לשון שבח וגם לשון‬ ‫לעמוד בלא חשבונות וספקות‪ ,‬ולחיות למעלה‬ ‫'בהלו נרו'"‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫מדרך הטבע‪ .‬שהרי על פי שכל אנושי לא היה‬ ‫ג‬ ‫‪ .1‬מהות ירידת האור למטה מעשרה לעומת‬ ‫וכן כתב ב"אוהב ישראל"‪:‬‬ ‫שבת‪:‬‬ ‫"אכן מלכות הרשעה עשו י"ג פרצות‬ ‫בשבת צריך האדם להתעלות מתוך כליו אל‬ ‫בהיכל‪ ,‬כמאמר חז"ל שפרצו י"ג פרצות‬ ‫קדושת השבת העליונה‪ ,‬ובשכל אנושי קשה‬ ‫בחומת העזרה‪ ,‬ובזה טמאו השמנים כולם וכל‬ ‫לנפש השפלה להגיע לשם‪ .‬אולם בחנוכה‪ ,‬כוח‬ ‫ההשפעות הקדושות‪ .‬וכשראה והבין זה‬ ‫מסירות הנפש – שלמעלה מחשבונות הטבע –‬ ‫מתתיהו הכהן‪ ,‬נתקנא מאוד קנאת ה' צבאות‪,‬‬ ‫ממשיך את האור העליון עצמו שיבקע ויירד עד‬ ‫ותיקן כביכול ההוד לבוש מלכות על ידי‬ ‫למטה מעשרה טפחים‪ ,‬למקום שבו האדם עומד‬ ‫שתיקן הי"ג מידות והנהרות המושכים שמן‬ ‫בשפלותו‪.‬‬ ‫אפרסמון עד מידה השמינית‪ ,‬שהוא 'נוצר‬ ‫‪ .2‬עבודת ה"פתילה הלא טובה"‪:‬‬ ‫חסד'‪ ,‬סוד מזלא עילאה קדישא‪ ,‬שמשם נמשך‬ ‫הבנו עתה מיהי אותה "פתילה שאינה טובה" –‬ ‫כל השפעות קדושות וברכות וכל טיבו וחדו‬ ‫זהו האדם שנלכד בחשבונות של "שכל קטן"‪:‬‬ ‫לכל העולמות‪ .‬ולכך עושים ח' ימי חנוכה‪,‬‬ ‫"האם ראוי אני?"‪" ,‬האם מרגיש אני דבר?"‪" ,‬הרי‬ ‫לרמז תיקון הגדול שנתקן על ידי כהני‬ ‫מלוכלך אני בעוונותיי"‪ .‬ועבודתו בחנוכה היא‬ ‫חשמונאי הקדושים עד מידה השמינית וכנ"ל‪.‬‬ ‫שלא להישאר בחשבונות הללו‪ ,‬אלא לפשוט את‬ ‫ולהבין על ידי מה בא התיקון הגדול הזה‪ ,‬יש‬ ‫בגדי המניעות‪ ,‬להשליך מעליו את ספקות הטבע‪,‬‬ ‫לומר‪ :‬דהנה אמרו חז"ל דיהודה מכבי בנו של‬ ‫ולגשת אל ההדלקה בעזות דקדושה ובביטול‬ ‫מתתיהו הכהן לבש קנאת ה' צבאות בסוד‬ ‫גמור‪ ,‬מתוך ידיעה שאינו נפרד מבוראו יתברך‪.‬‬ ‫מכב"י – נוטריקון 'מי כמוכה באלים ה''‪,‬‬ ‫ועל ידי תנועת ביטול זו‪ ,‬מאחיז בו השי"ת את‬ ‫וקפץ לתוך המחנה הרב של האומה הזאת‬ ‫האור העליון‪.‬‬ ‫שהיו לאלפים ולרבבות במסירות נפש‪ ,‬וצווח‬ ‫ואמר 'חרב לה'' ונצחם והרגם‪ .‬והיינו על ידי‬ ‫‪ .3‬קניין עולם והמשכת ההארה לכל ימות‬ ‫מסירות נפש לה' באמת ובדביקות גדולה על‬ ‫השנה‪:‬‬ ‫כבוד התורה וקדושת שמו יתברך‪ ,‬ולגודל‬ ‫כאשר שורש קיום המצוות הוא שמחה פשוטה‬ ‫מסירות נפשם לה' באמת – כאפס ואין‬ ‫של קבלת עול מלכות שמים ("כך גזר המלך")‬ ‫נחשבו בעיני עצמם‪ ,‬ועל ידי זה באו למדרגת‬ ‫ומסירות נפש בלא תלות בטעם המושג בשכל –‬ ‫ובחינת אי"ן"‪.‬‬ ‫אין קניין זה תלוי ברגשות משתנים ובהארות‬ ‫האם נהירים לך הדברים עתה‪ ,‬או שמא יש עוד‬ ‫שבאות והולכות‪ .‬כוח זה נחרת בעצם הנפש‪,‬‬ ‫עניינים הדורשים ביאור?‬ ‫וממשיך להאיר באדם בכל ימות החול‪ :‬לעבוד את‬ ‫השי"ת בתמימות ובפשטות גם כאשר ההארה‬ ‫תלמיד‪ :‬הדברים מתחברים כעת בעמקות‬ ‫הניסית מסתלקת‪.‬‬ ‫נפלאה! היסוד שביארת – ש"שכל גדול" איננו‬ ‫ריבוי חקירות שכליות‪ ,‬אלא אדרבה‪ :‬כוח הביטול‪,‬‬ ‫נמצא שהמהלך כולו התבאר בבהירות‪ ,‬ומיוסד‬ ‫האמונה התמימה‪ ,‬קבלת עול ומסירות נפש‬ ‫על אדני האמת מראשו ועד סופו‪ .‬יישר כוחך על‬ ‫שלמעלה מכל טעם וחשבון – מאיר את כל דברי‬ ‫הלימוד המאיר והמרומם!‬ ‫ה"מאור עינים" באור בהיר‪.‬‬ ‫על פי היסודות הקדושים הללו‪ ,‬מתיישבות‬ ‫היטב כל השאלות‪:‬‬ ‫ד‬ ‫מאור עינים עם ביאור משולב‬ ‫והשליך הלבוש כדי להינצל‪ ,‬כי תלמיד חכם‬ ‫ויהי מקץ שנתים ימים וגו'‪ ,‬לבאר עניין קץ הימים‬ ‫שעבר ביום אל תהרהר כו' כי אדם אין צדיק בארץ‬ ‫וההתעוררות מן השינה לקראת ימי האורה‪ ,‬הנה‬ ‫גו' (קהלת ז'‪ ,‬כ')‪ ,‬רק שהוא מתבונן תיכף ומחרט‬ ‫התורה שנתנה לנו הוא כי האדם הוא חלק אלקי‬ ‫ופושט הלבוש בכדי לא יוכל להתפשט בבגדו‬ ‫ממעל‪ ,‬ונשמתו שרשה קדוש וטהור מאדם‬ ‫ולגרור לו עבירה אחרת‪ ,‬שאינו נותן מקום ליצר‬ ‫העליון‪ ,‬ועל ידי אמצעות התורה יוכל האדם לקרב‬ ‫להפילו בייאוש‪ ,‬וכמו כן מצוה גוררת מצוה‬ ‫את עצמו אל השם‪ ,‬שדביקות זו היא החיבור‬ ‫שנעשה חלוקא דרבנן‪ ,‬לכן בירבעם תפסו בבגדו‬ ‫הפנימי לקוב"ה‪ ,‬ולכן כתיב (ירמיה ט'‪ ,‬י"א) על מה‬ ‫כו' ובזה תופסו השם לו מצוה אחרת‪ ,‬שהלבוש‬ ‫אבדה הארץ גו' עד שפירשה הקב"ה בעצמו על‬ ‫הטוב מושך השפעות טובות‪.‬‬ ‫עזבם את תורתי‪ ,‬ושבעה בתי דינין שעבדו עבודה‬ ‫זרה‪ ,‬כלומר אותם דורות שנכשלו בעוונות‬ ‫וזהו בכל עת יהיו בגדיך‪ ,‬היינו הלבושים שלך‪,‬‬ ‫חמורים‪ ,‬כל זמן שלא עזבו את התורה ועל ידי‬ ‫לבנים‪ ,‬שתתלבש בלבושים נאים של מצות ולא‬ ‫המאור שבה יוכלו לחזור למוטב לא נענשו עדיין‪,‬‬ ‫מלוכלכים חלילה‪ ,‬ושמן על ראשך לא יחסר‪ ,‬כי‬ ‫שהתורה שמרה על נקודת החיבור והקירוב‪,‬‬ ‫שמן מורה אל חכמה כי שמן זית מחכים‪ ,‬והשמן‬ ‫ובעזבם את התורה נענשו על עבירות הנ"ל שלא‬ ‫הוא שורש הביטול והמוחין העליונים‪ ,‬ועל ידי‬ ‫היה בהם דבר שיוכלו לחזור ולשוב אל השם‪ ,‬כי‬ ‫שלבושים שלך יהיו נאים השם ימשיך עליך חכמה‬ ‫נותק הצינור המקרב‪.‬‬ ‫ודעת כדכתיב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה‪,‬‬ ‫כי הגם שאדם עושה מצוות כי רקנים שבך מלאים‬ ‫וכתיב (קהלת ט'‪ ,‬ח') בכל עת יהיו בגדיך לבנים‬ ‫מצוות כרימון‪ ,‬פעמים רבות המעשים הם בגד‬ ‫ושמן על ראשך אל יחסר‪ ,‬כי מהמצוה נעשה לבוש‬ ‫בלבד‪ ,‬רק שהם בלא דעת ותבונה להמשיך על‬ ‫והוא חלוקא דרבנן‪ ,‬לבוש של קדושה המגן על‬ ‫האדם חכמה ודעת‪ ,‬וחסרה בהם פנימיות המוחין‬ ‫האדם ומעוררו לדבקות‪ ,‬ומן העבירה ח"ו נעשה‬ ‫וההתקשרות האמיתית‪.‬‬ ‫בגדים צואים‪ ,‬המקיפים את הנפש ולוכדים אותה‬ ‫בקליפות‪ ,‬ולזה עבירה גוררת עבירה‪ ,‬כי הכתוב‬ ‫לזה נתן לנו השם מצות הדלקת נר חנוכה‪ ,‬שיורדת‬ ‫מתמיה (ויקרא ה'‪ ,‬א') ונפש כי תחטא‪ ,‬כי מהראוי‬ ‫עד המקומות הנמוכים להאירם‪ ,‬כי כל המצוות‬ ‫הוא לנפש הקדוש להשתוקק אל עבודת השם ולא‬ ‫שנצטוונו בבוא עת וזמן של כל מצוה ומצוה‬ ‫לעשות עבירה חלילה‪ ,‬מצד טבעה האלוקי‬ ‫נתעורר הדבר שהיה בעת זמן המצוה כמאז ומקדם‪,‬‬ ‫הנעלה‪ ,‬רק שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח‬ ‫שהזמן עצמו פועל את עניינו בנפש‪ :‬כי בחג‬ ‫שטות‪ ,‬ומזה הלבוש שהוא בגדים צואים אוחזו‬ ‫הפסח יצאו ממצרים שהיו במ"ט שערי טומאה וגם‬ ‫היצר הרע בלבושו ומוליכו לעשות עוד עבירה‪,‬‬ ‫בגשמיות יצאו ממצרים וכעת בבוא הזמן יוצא כל‬ ‫שמתאחז באותו לבוש המלכלך ומפילו‬ ‫אדם מקליפיות שלו ולכן מבערין חמץ שהוא‬ ‫לחשבונות ובלבולים‪.‬‬ ‫סטרא אחרא‪ ,‬ובשבועות הוא קבלת התורה ללכת‬ ‫בה כל השנה לעבוד את השם‪ ,‬ובסוכות הוא ענני‬ ‫לכן ביוסף הצדיק כתיב ותתפשהו בבגדו‪ ,‬כי היה‬ ‫כבוד שמקיפין אותו בחסד אל כי חסד יסובבנו‪,‬‬ ‫מסלסל בשערו מחמת שראה עצמו שנעשה שררה‪,‬‬ ‫והנה בפורים הוא מתעורר מפלת המן הוא מפלת‬ ‫ונוצר בזה פתח לאחיזת הלבוש‪ ,‬ואחזתו בלבוש‬ ‫הרשעים שבאומות העולם בכדי שנוכל להיות‬ ‫הזה והיה מתבונן בזה שמחמת זה היה ביכולת‬ ‫קיימים בגלות המר‪ ,‬ובחנוכה הוא עת לקרב האדם‬ ‫בידה לתפשו‪ ,‬והבין שזהו עיקר כוח הפיתוי לאחוז‬ ‫אל השם על ידי התורה‪ ,‬שהיא עבודת החכמה‬ ‫בלבושיו החיצוניים‪ ,‬ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא‬ ‫והביטול שנמסרה לנו‪ ,‬כמו מאז מקדם בימי‬ ‫החוצה ודבק עצמו בהשם ופשט הלבוש הנ"ל‪,‬‬ ‫מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיוונים טמאו כל‬ ‫שעקר את עצמו מכל אחיזה ומחשבה של שררה‬ ‫ה‬ ‫מלוכלכים וגסים‪ ,‬אך בחנוכה כביכול השם מוריד‬ ‫השמנים הם כל החכמות‪ ,‬שביקשו להשכיח תורת‬ ‫את עצמו למטה מעשרה אל אדם לקרבו‪ ,‬שבחנוכה‬ ‫ה' ולהכניס שכל אנושי‪ ,‬חקירות חיצוניות‬ ‫האור עצמו בוקע ויורד מטה‪ ,‬וזהו פתילות וכו'‬ ‫וטומאת הטבע לנתק את ישראל מדבקותם‪ ,‬ולא‬ ‫שאין מדליקין בשבת וכו'‪ ,‬כי כמו בנר נותנין‬ ‫נשאר כי אם פך אחד של שמן היא התורה ולא‬ ‫לתוכו פתילה וממלאין אותה בשמן ומדליקו כמו‬ ‫נשאר כי אם מעט מזעיר‪ ,‬שהחזיקו בנקודת‬ ‫כן האדם הוא פתילה ושמן הוא החכמה שהשם‬ ‫הביטול ומסירות הנפש‪ ,‬ונעשה נס שלא היה כי‬ ‫ממלא בו ומדליקו להיות מאיר במעשיו ובעבודתו‬ ‫אם מעט על יום אחד ודלקו שמונה ימים‪ ,‬כי העולם‬ ‫את השם‪ ,‬והנה הפתילות הם בני אדם שאין נדלקין‬ ‫הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות השבעה‬ ‫בשבת שהאור אין נאחז בו מחמת שהפתילות לא‬ ‫מתחילין עוד ז' ימים אחרים וזהו הנקרא שבעת ימי‬ ‫טובים והאור מסוכסכת בהם ואי אפשר לעלות‬ ‫הבנין‪ ,‬שהם גדרי הטבע והמידות‪ ,‬ומתתיהו בן‬ ‫כנ"ל‪ ,‬שהם אלו התקועים בחשבונות "שכל קטן"‬ ‫יוחנן היה עובד את השם בשכל גדול‪ ,‬בשכל‬ ‫של חולשה‪ ,‬מניעות וקושי לעלות‪ ,‬ושיאחז בהם‬ ‫שלמעלה מן הטבע וההשגה‪ ,‬בקבלת עול‬ ‫האור מדליקין בפתילות אשר לא טובים כנ"ל‬ ‫ומסירות נפש בלי שום חשבון‪ ,‬וזהו כהן גדול‬ ‫בחנוכה‪ ,‬כי השם כביכול בעצמו מוריד את עצמו‬ ‫והמשיך בעבודתו להאיר שמנה ימים היינו מעולם‬ ‫אל האדם ומאחיז בו את האור להדליקו ולשוב‬ ‫הבינה להאיר שמנה הנרות‪ ,‬להמשיך מן המוחין‬ ‫ולחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול‬ ‫העליונים אל תוך כל שמונת המדריגות והמידות‬ ‫כנ"ל‪ ,‬שעל ידי ביטול ועזות דקדושה אוחז בו‬ ‫עד כלי המעשה ממש‪.‬‬ ‫האור ונעשה בו כלי‪ ,‬וזה נעשה בכל שנה בבוא‬ ‫ולכן נר חנוכה הוא למעלה מג' שלא תהא כארעא‬ ‫הזמן של מצות נר חנוכה‪.‬‬ ‫סמיכתא‪ ,‬להורות שיש צורך בהפרשה מן הגסות‬ ‫ובודאי קודם מתתיהו לא היה צריך למצוה זה‪ ,‬כי‬ ‫והקליפה‪ ,‬ולמטה מעשרה כי מעולם לא ירדה‬ ‫הייתה הקדושה כסדרה‪ ,‬רק שבימיו טמאו כל‬ ‫שכינה למטה מעשרה‪ ,‬שבכל השנה האורות‬ ‫השמנים ולא נשאר כי אם פך אחד הוא התורה והיו‬ ‫שרויים למעלה‪ ,‬רק שהשם חושב מחשבות לבלתי‬ ‫מעט שלמדו בשכל קטן‪ ,‬שלמדו מתוך חולשה‬ ‫ידח ממנו נדח היה על ידי נס שהשם כביכול מוריד‬ ‫וייאוש מדרך הטבע‪ ,‬והוא היה כהן עובד השם‬ ‫למטה מעשרה ומתקרב אל האדם להשיבו‬ ‫בשכל גדול‪ ,‬במסירות נפש אמיתית ולמעלה מן‬ ‫ולהחזירו אליו‪ ,‬שיורד עד למקום החושך והירידה‬ ‫החשבון וההשגה‪ ,‬והמשיך והדליק את שמנה‬ ‫של האדם לעוררו‪ ,‬היינו שהשמן מרמז על חכמה‬ ‫הנרות כנ"ל ונעשה נס והיתה מפלת היוונים‪ ,‬כי‬ ‫כנ"ל וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ומלמד את‬ ‫השם הוא סתום וגליא וכמו כן התורה נגלה ונסתר‪,‬‬ ‫האדם שכל איך לעבוד את השם יתברך בשכל‬ ‫והנה הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו‬ ‫ותשובה‪ ,‬לפעול במידות ובמעשה‪ ,‬וכל זה הוא על‬ ‫(דברים כ"ט‪ ,‬כ"ח)‪ ,‬כי יש הרבה נסים שעושה השם‬ ‫ידי מצות הדלקת נרות חנוכה וכאז כן עתה בכל‬ ‫בנסתר אין עוד מלבדו כתיב ויש נסים נגלים לנו‪,‬‬ ‫דור בבוא עת וזמן מצוה זו‪.‬‬ ‫וזה נעשה על ידי לימודינו התורה בדרך נסתר‬ ‫ולכן אמרו חז"ל פתילות ושמנים שאין מדליקין‬ ‫נעשה נס נסתר ועל ידי נגלה נעשה נס נגלה‪ ,‬והנה‬ ‫בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה‪ ,‬כי הנה מתנה‬ ‫פך אחד של שמן היינו התורה שלמדו בימי‬ ‫טובה שבבית גנזי השם נתנה לנו את השבת לקרב‬ ‫חשמונאי היה מעט כי למדו בשכל קטן‪ ,‬ולא היה‬ ‫האדם אל בוראו‪ ,‬כי שומר שבת כהלכתו אפילו‬ ‫בכוחם לפעול שינוי בטבע הגלוי‪ ,‬והוא היה כהן‬ ‫עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כדכתיב‬ ‫גדול שעבד השם בשכל גדול לכן נעשה נס גדול‬ ‫שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחל לו‪,‬‬ ‫על ידו‪ ,‬שנמשך האור הנסתר ונפעל נס נגלה‬ ‫אלא שהשבת היא עליית העולמות למעלה‪ ,‬רק‬ ‫ומפורסם‪.‬‬ ‫שקשה עליו על האדם ליכנוס בתוך קדושת שבת‬ ‫ואיתא בכתבים כי פרעה לשון התגלות‪ ,‬פריעת‬ ‫כי רם ונשא הוא השבת כי הוא שמא דקב"ה ואיך‬ ‫וגילוי האורות‪ ,‬כמו יום הולדת את פרעה שנולד‬ ‫יכול לקרב אל מקום גבוה ורם כזה‪ ,‬אם כליו‬ ‫ו‬ ‫והנה שבעה מדות הם‪ ,‬שכולן נצרכות לקבל את‬ ‫ההתגלות‪ ,‬וכתיב (משלי ו'‪ ,‬ט') עד מתי עצל תשכב‬ ‫אור המוחין ולעבוד בהן את הבורא‪:‬אהבה לאהוב‬ ‫מתי תקום משנתך‪ ,‬כי שינה הוא מחמת הסתלקות‬ ‫את השם‪ ,‬מתוך התלהבות וקרבת אלוקים‪,‬ויראה‬ ‫המוחין מן האדם מחמת טרדתן‪ ,‬ששקוע בענייני‬ ‫לירא מלפניו‪ ,‬מרוממותו וגדולתו יתברך‪,‬ותפארת‬ ‫העולם ובקטנות המוחין‪ ,‬ואדם הגם שעושה‬ ‫לפאר את השם‪ ,‬ביופי המצוות ובשמחתן‪,‬נצח‬ ‫מצוות ולומד תורה בלא מוח הוא כמו ישן דמי‪,‬‬ ‫לנצח את היצר הרע לעולם ירגיז אדם יצר טוב על‬ ‫שעושה מתוך הרגל ובלא חיות של מסירות נפש‪,‬‬ ‫יצר הרע‪ ,‬להתגבר על כל המניעות של הגוף‪,‬והוד‬ ‫ואז אין כח בתורתו לעשות נס נגלה רק אחר‬ ‫להודות את השם‪ ,‬בהודיה ובהודאה על כל הטוב‪,‬‬ ‫שלומד במוח ושכל‪ ,‬היינו באותו שכל עליון של‬ ‫ובתמימות הלב‪,‬ויסוד שיהא מקושר אל כל המדות‬ ‫ביטול והתקשרות לאין סוף‪ ,‬יכול לגרום שיתגלה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬לחבר את כל כוחות הנפש לאלוקות בקשר‬ ‫נס כנ"ל‪.‬‬ ‫אמיץ‪,‬ומלכות הוא ליתן ממשלה ושררות להשם‬ ‫וזהו ויהי מקץ שנתים ימים‪ ,‬שנתים לשון שינה‪,‬‬ ‫להמליכו על כל העולם‪ ,‬להוריד את קבלת העול‬ ‫ויהי מסוף כלות ימי השינה שנתעורר האדם‬ ‫לתוך כלי המעשה ממש‪ ,‬שיהא ה' מלך עליו בכל‬ ‫משינת הזמן ולומד במוחו שכל‪ ,‬שמתעורר משנת‬ ‫פרט ופרט‪.‬‬ ‫ההרגל והקטנות לעבודת ה' ערה‪ ,‬ופרעה הוא‬ ‫לכן נקראו המדות בשם פרות שצריך האדם‬ ‫התגלות חולם הוא לשון בריאות הדר חלים‪ ,‬מלשון‬ ‫להשים עצמו כבהמה‪ ,‬בביטול גמור וקבלת מרות‪,‬‬ ‫חוזק ורפואה‪ ,‬שנתחזק התגלות הנסים‪ ,‬שהאור‬ ‫ותרעינה באחו ומתרגם באחווא‪ ,‬לשון אחוה‬ ‫העליון בוקע בחוזק ונגלה במציאות‪ ,‬והנה עומד‬ ‫ושלום‪ ,‬כי מה שאדם שונא את חבירו הוא מחמת‬ ‫על היאור היא התורה‪ ,‬שכל החיות וההשפעות‬ ‫גדלות ודומה לו שלו ראוי הכבוד והגדולה ומקנא‬ ‫יונקות ממימי התורה הקדושה‪.‬‬ ‫לחבירו‪ ,‬שמחמת שכלו הקטן והישות העצמית‬ ‫והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות וטובות‪,‬‬ ‫רואה עצמו נפרד ומחפש כבודו‪ ,‬אבל אם משים‬ ‫להורות על תיקון המידות היונקות מן התורה‪ ,‬כי‬ ‫עצמו כבהמה אז הוא אוהב את כל העולם ואין לו‬ ‫אדם ובהמה תושיע ה' הם בני אדם שערומים‬ ‫שום שנאה על חבירו‪ ,‬כי בביטול של "שכל גדול"‬ ‫בדעת ומשימין עצמם כבהמה‪ ,‬שעם כל חכמתם‬ ‫מתבטלת הישות‪ ,‬ומתחבר באהבה ובאחדות‬ ‫מתבטלים בתכלית לקבלת עול מלכות שמים‬ ‫גמורה עם כל ישראל הדבוקים באור אין סוף‬ ‫בלא שום טענות וחקירות‪ ,‬כי האדם מגרמיה לית‬ ‫ברוך הוא‪.‬‬ ‫ליה כלום‪ ,‬אין לו מעצמו שום ממשות‪ ,‬ומה שיש‬ ‫בו איזה דבר טוב ומעלה הוא מן השם הוא זה כי ה'‬ ‫יתן חכמה מפיו וגו'‪ ,‬ואינו מחזיק טובה לעצמו‪.‬‬ ‫הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למייל‪aidenbesht@gmail.com :‬‬ ‫קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות‪ .‬אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים שבספרי חסידות‪ ,‬ואתה רוצה לקבל בהירות בענין‪ ,‬פנה נא‬ ‫למערכת‪ ,‬ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים‪.‬‬ ‫ז‬