עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — תולדות (2026-11-09)

מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש
גליון כ"ח | פרשת תולדות תשפ"ז
עדן השבוע :להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם
תלמיד :אכן ,אבל עדיין איני מבין :הרי האור משפיע :תלמידי היקר! כבר נכנסנו לחודש
דשבת קודש אור נעלה הוא ביותר ,וקדושתו כסלו ,עוד מעט וימי האורה דחנוכה יבואו
עולה על כל הזמנים; והיאך ייתכן שאור השבת לקראתנו לטובה; כיצד אתה מתכונן לימי אורה
אינו יכול להדליק נפשות אלו ,ולעומתו אור אלו?
החנוכה מאיר ומדליק אותן? אתמהא! תלמיד :אכן ,התחלתי ללמוד בספרי חסידות
משפיע :באמת ,אם תעיין בדברי ה"מאור מאמרים המכינים אותי לימי האורה ,וראיתי
עינים" תראה שאכן הן הן הדברים :אמת הדבר בספה"ק "מאור עינים" (פרשת מקץ ד"ה ויהי
שאור השבת נעלה יותר מאור חנוכה ,אלא שאור מקץ – בעה"י בסוף השיחה נביא את דבריו
זה שרוי בעולמות העליונים ,וצריכים העולמות במלואן עם ביאור משולב) ,כי לימי חנוכה יש
להתעלות למקור הקדושה כדי לקבלו; ומשום כך מעלה יתרה משבת קודש; שאף על פי שפתילות
קשה לנפשות החלושות להשיג את האור הגדול ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת – בחנוכה
והקדוש דשבת קודש .לעומת זה בחנוכה – אף מדליקין בהם .והרמז בזה :שאפילו נפשות שאין
שאין האור גדול כבשל שבת – מכל מקום יורד אור השבת מאיר בהן ,מכל מקום אור החנוכה
הוא עד למקומות הנמוכים ביותר ,ונקל לאדם מאיר בהן! ורמז עוד בזה" :אין השכינה יורדת
להתקשר אל האור היורד אליו .על כן כל אדם, למטה מעשרה" ,אבל בחנוכה המצוה להדליק
אף אם אינו מתלהב באור השבת ,יכול להתקשר דווקא למטה מעשרה ,להורות שאור החנוכה
ולהתעורר באור החנוכה. מאיר אף במדור הקליפות למטה מעשרה ,וזו
וזה לשון קדשו: הארה גדולה יותר מבשבת קודש!
"כי הנה מתנה טובה שבבית גנזי השם משפיע :פירוש קדוש הוא זה ,המעורר את
נתנה לנו את השבת לקרב האדם אל בוראו, הלבבות! הפלא ופלא!
א
בחינת השמן ,ולכן היו מוסרים נפשם על כי שומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה
קדושת השם ,רק שלא היה להם כח להתגבר זרה כדור אנוש מוחלין לו ,כדכתיב' :שומר
על ימי רע הקמים עליהם והיו נחבאים שבת מחללו' – אל תקרי מחללו אלא מחול
במערות ויערות כידוע .וכשגברו וכו' לא היה לו; רק שקשה עליו על האדם ליכנס בתוך
להם שמן טהור ,דהיינו שלא היה בכחם קדושת שבת ,כי רם ונשא הוא השבת ,כי הוא
להמשיך שמן הנ"ל עד ה' אחרונה על ידי ה"ו שמא דקוב"ה ,ואיך יכול לקרב אל מקום
כנ"ל .ומצאו פך אחד בחותמו של כהן גדול, גבוה ורם כזה? אך בחנוכה כביכול השם
שהוא אור אבא שבז"א ,ולא היה ראוי מוריד את עצמו למטה מעשרה אל אדם
להדליק בו רק יום אחד ,שהוא בחינת הבינה לקרבו".
דמלכות ,ה' ראשונה דברי ה' ,ולא בחינת ובדברי האריז"ל מבואר ,שבחנוכה מדליקין
המדות ומלכות ,שהוא על דרך ענין מחשבה במקום נה"י וממשיכין לשם את הארת חב"ד;
טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה לעומת זאת בהדלקת שב"ק מעלין את הנה"י עד
כנודע ...ונעשה נס שהדליק כל השמונה ימים החב"ד .ועל דרך זו פירש ב"בני יששכר" את
כאילו לא היה שום פגם כלל ...ולא עוד אלא שנאמר" :והדליקו נרות בחצרות קדשך" –
שהוא נמשך למטה שלא לירא מימי רע גם ש"חצר" רומזת לנה"י ,והדלקת נר חנוכה היא
במקום העקב ,ולדחות עוון העקב הנזכר בנה"י ומדליקין אותה באור הנמשך מחב"ד.
לעיל ,לפי שבא האור מחותמו של כהן גדול ועתה נתבונן מעט :מהי הארת חנוכה המאירה
הנ"ל; וזהו' :וה' יגיה חשכי' – שהוָ א"ו ד'וה' למטה? הנה מבואר בספרי קודש ,שאם המוחין
רומזת על מקור המשכת שם הוי' דז"א ,שהוא מאירים לבדם ואינם מאירים בתוך המידות ,קשה
בחינת או"א ,יגיה ויאיר גם במקום החושך מאוד לעבוד את השי"ת; כי במוחו בלבד מבין
דעוון עקבי הנזכר לעיל". האדם שצריך לקיים רצון ה' ,אך עדיין אין הדבר
אך לא יאמר האדם" :הואיל ובחנוכה מאיר פועל על מידותיו ועל כלי המעשה שיתעוררו אף
הקב"ה אורו הבהיר אף בנפשות הנמוכות ,שוב הם לקיימו בפועל ממש .אך כאשר המוחין יורדים
אין עליי לעשות מאומה ,שהרי מאליו יורד ומשפיעים על המידות ,והמידות מתעוררות –
השי"ת באורו להאיר נשמתי!" לא כן הדבר; אלא מקיים האדם את רצון ה' במסירות נפש ממש.
כשם שבנס חנוכה באה הישועה על ידי עבודת ובעצם ,זוהי קליפת עמלק המפרדת בין אות ו'
חשמונאי ובניו ,שלמדו תורה ב"שכל גדול" (כפי לאות ה' אחרונה שבשם הוי"ה; ועניינו בעבודה
שכתב ה"מאור עינים") ,כך צריכים אנו לקיים הוא שמפרידים בין המוחין למידות ,שלא תבוא
מצוות הדלקת נר חנוכה בשכל גדול ובהכנה ההתעוררות לידי גמר במעשה בפועל.
הראויה ,כדי שפעולת הנרות תעורר את ההארה ומציאת השמן עניינה מציאת מוחין חדשים,
הנפלאה הזו .ובאמת ,עיקר ההארה יורדת על ידי שהשמן רומז לחכמה .אלא שלא היה בשמן
מעשה הדלקת הנרות בפועל ממש ,ובכוח האדם להדליק אלא יום אחד – דהיינו מידה אחת ,שהיא
לקבל הארה זו ולקנותה לקניין עולם ,ולא תהא הבינה; ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים,
"ה ָת ִעיף ֵעינֶ יָך ּבֹו ְו ֵאינֶ ּנּו".
בבחינת ֲ דהיינו שכל שמונה המידות עד המלכות נדלקו
האם הדברים נהירים ומחוורים לפניך כשלמה ונתעוררו מן המוחין ,וזכו לקיים המצוות
חדשה? במעשה ,כי נתעורר הכל.
תלמיד :ביארת את הדברים בטוב טעם ודעת, וכמו שאיתא בספר "חנה אריאל":
ומעתה מובן לי הדבר שבעתיים! אולם חפץ אני "אמנם ענין נר חנוכה ,שכשנכנסו יוונים
להבין :מהו ביאור דברי הספרים הקדושים, להיכל בבית המקדש טמאו כל השמנים
שבחנוכה האיר הקב"ה "שכל גדול" על ידי שבהיכל ,פירוש :כח בחינת המסירת נפש
התורה שלמד מתתיהו בשכל גדול? מהו גדר המאיר באותיות הו"ה כנ"ל ,רק ביו"ד נשאר
ב
מקום להיכנס למלחמה מעטים מול רבים ,אך "שכל גדול" – האם עניינו התבוננות עצומה ,או
לחשמונאים האיר אותו שכל גדול; ובמקום שמא עיון ועומק החקירה?
שמאיר אור החכמה ,אין האדם שוקל חשבונות משפיע :עניין ה"שכל גדול" הוא חכמה ושכל
אם תואם הדבר לטבע אם לאו ,אלא קינאו קנאת שלמעלה מן ההשגה ,והוא היפך דרך החקירה.
ה' צבאות ונלחמו במסירות נפש ממש. ואבאר לך הדבר באופן השווה לכל נפש :כאשר
וזהו האור המאיר בחנוכה :עומד האדם להדליק לומד אדם בספרי קודש ומבקש להבין כוונות
את הנרות ,ומתחיל לילך בשכלו הקטן – "הרי לא המצוות וטעמיהן ,פעמים רבות אין זה מביאו
הכנתי את עצמי כראוי ,ומי אני כי אמשיך אורות לידי תכלית ,לפי שאינו אלא עיונים ומחקרים.
עליונים למטה בעולם השפל? והלוא איני חש והנה גילה האריז"ל ,שכל המדרגות הרמות שזכה
מאומה בנפשי!" כל אלו אינם אלא טענות ה"שכל להן לא באו לו אלא בשכר השמחה ששמח
הקטן" .או אז צריך האדם ללבוש מסירות נפש במצוות .וביאר כ"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע,
ושכל גדול ,לגשת אל הנרות מתוך ביטול גמור שקודם שהשיג האריז"ל את השגותיו הנשגבות,
כנגד כל שקלא וטריא שבשכלו ,ולומר בנפשו: איש פשוט היה ולא ידע עדיין מסודות התורה;
"אף על פי שמלובש אני בגשמיות וקליפות ,ואף ובמה איפוא שמח? על כורחך ששמח בעצם
שאני נפש שפלה – אני עומד בעזות דקדושה הדבר שמקיים מצוות ה' ,אף בלי להבין
ובביטול לרצון קוני ,ויודע אני באמת שאינני סודותיהן ,מתוך ביטול לכך שכך ציווה המקום.
נפרד מאורו יתברך ,אלא דבוק באור א"ס ממש!" וכן כתב בעל התניא זי"ע ,שאילו ציוונו הבורא
וזהו אור ה"שכל גדול" של חכמה עילאה שמאיר לחטוב עצים – היינו ששים ושמחים בעשייתם
האדם בנפשו בהדלקת הנרות. בשווה; וזהו עניין קבלת עול ,ועל כן נקראות
וכפי שכתב בעל התניא בספרו "תורה אור": "מצוות המלך" ,שמקיים בהן גזירת מלכו ,וזו
"וכך היה ענין הנרות דחנוכה בימי עיקר הכוונה .מה שאין כן המקיים את המצוות
חשמונאי ,שהיונים לא בקשו לשלוח ידם רק ושמח בהן רק מחמת שהבין טעמן – אינו עושה
להשכיחם תורתך ולהעבירם כו' ,וכמאמר רצון הבורא לבדו ,אלא עושה מפני הטעם
רז"ל שאמרו' :כתבו לכם על קרן השור כו''. שהתקבל בשכלו ,ונמצא פועל מעט מתוך רצונו
ופירוש ,לפי שכל העובדי כוכבים יש להם העצמי.
נפש הבהמית מפני שור ,אלא שמקבלים והנה חילוק גדול יש בין ישראל לעמים:
מבחינת הפסולת והשמרים ,בחינת קרנים שנשמות ישראל מקורן ושורשן מבחינת "אדם
וטלפים ,שמרים ופסולת שאין עולים שעל הכסא" ,ואילו האומות שורשן מבחינת פני
ונכללים בקדושת פני שור שבמרכבה שור שבכסא הכבוד .על כן יש לנשמות ישראל
שנושאות את הכסא ,ודמות אדם שעליו דבקות באור אין סוף ברוך הוא ,מה שאין כן
מלמעלה; שכח זה רק בהנפש אלקית שהוא האומות שהן נפרדות .והיוונים נתקנאו בישראל
מבחינת אדם שעל הכסא ...והיונים נתקנאו על דבקותם זו בקונו ,ולכן גזרו רח"ל לכתוב על
בישראל ,ורצו שגם ישראל יכתבו על קרן קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל; כי רצו
השור שיקבלו מבחינת קרנים וטלפים כנ"ל, להגביר את כוח השור ולהפסיק את הקשר
שלא ליכלל בקדושת אדם העליון ,וזהו: האלוקי של ישראל עם אביהם שבשמים ,שהם
'שאין לכם חלק כו'' .והישראל היו חלשים חלק אלוקה ממעל .והנה פרצו י"ג פרצות
ומעטים בזמן ההוא ,ואף על פי כן מסרו והחלישו כוח הקדושה ,ולא האיר אור החכמה –
נפשם על קדוש השם ,ובכח מסירות נפש היה שהוא אור הביטול שעל ידו מאיר אור א"ס ב"ה
להם כח להמשיך אור התורה מחדש; והמשכה בנשמות ישראל.
זו היא בבחינת חנוכה ...וזהו ענין הלל ועניין אור החכמה והביטול הוא "שכל גדול" –
והודאה ,כי הלל הוא לשון שבח וגם לשון לעמוד בלא חשבונות וספקות ,ולחיות למעלה
'בהלו נרו'".
ִ מדרך הטבע .שהרי על פי שכל אנושי לא היה
ג
.1מהות ירידת האור למטה מעשרה לעומת וכן כתב ב"אוהב ישראל":
שבת: "אכן מלכות הרשעה עשו י"ג פרצות
בשבת צריך האדם להתעלות מתוך כליו אל בהיכל ,כמאמר חז"ל שפרצו י"ג פרצות
קדושת השבת העליונה ,ובשכל אנושי קשה בחומת העזרה ,ובזה טמאו השמנים כולם וכל
לנפש השפלה להגיע לשם .אולם בחנוכה ,כוח ההשפעות הקדושות .וכשראה והבין זה
מסירות הנפש – שלמעלה מחשבונות הטבע – מתתיהו הכהן ,נתקנא מאוד קנאת ה' צבאות,
ממשיך את האור העליון עצמו שיבקע ויירד עד ותיקן כביכול ההוד לבוש מלכות על ידי
למטה מעשרה טפחים ,למקום שבו האדם עומד שתיקן הי"ג מידות והנהרות המושכים שמן
בשפלותו. אפרסמון עד מידה השמינית ,שהוא 'נוצר
.2עבודת ה"פתילה הלא טובה": חסד' ,סוד מזלא עילאה קדישא ,שמשם נמשך
הבנו עתה מיהי אותה "פתילה שאינה טובה" – כל השפעות קדושות וברכות וכל טיבו וחדו
זהו האדם שנלכד בחשבונות של "שכל קטן": לכל העולמות .ולכך עושים ח' ימי חנוכה,
"האם ראוי אני?"" ,האם מרגיש אני דבר?"" ,הרי לרמז תיקון הגדול שנתקן על ידי כהני
מלוכלך אני בעוונותיי" .ועבודתו בחנוכה היא חשמונאי הקדושים עד מידה השמינית וכנ"ל.
שלא להישאר בחשבונות הללו ,אלא לפשוט את ולהבין על ידי מה בא התיקון הגדול הזה ,יש
בגדי המניעות ,להשליך מעליו את ספקות הטבע, לומר :דהנה אמרו חז"ל דיהודה מכבי בנו של
ולגשת אל ההדלקה בעזות דקדושה ובביטול מתתיהו הכהן לבש קנאת ה' צבאות בסוד
גמור ,מתוך ידיעה שאינו נפרד מבוראו יתברך. מכב"י – נוטריקון 'מי כמוכה באלים ה'',
ועל ידי תנועת ביטול זו ,מאחיז בו השי"ת את וקפץ לתוך המחנה הרב של האומה הזאת
האור העליון. שהיו לאלפים ולרבבות במסירות נפש ,וצווח
ואמר 'חרב לה'' ונצחם והרגם .והיינו על ידי
.3קניין עולם והמשכת ההארה לכל ימות מסירות נפש לה' באמת ובדביקות גדולה על
השנה: כבוד התורה וקדושת שמו יתברך ,ולגודל
כאשר שורש קיום המצוות הוא שמחה פשוטה מסירות נפשם לה' באמת – כאפס ואין
של קבלת עול מלכות שמים ("כך גזר המלך") נחשבו בעיני עצמם ,ועל ידי זה באו למדרגת
ומסירות נפש בלא תלות בטעם המושג בשכל – ובחינת אי"ן".
אין קניין זה תלוי ברגשות משתנים ובהארות האם נהירים לך הדברים עתה ,או שמא יש עוד
שבאות והולכות .כוח זה נחרת בעצם הנפש, עניינים הדורשים ביאור?
וממשיך להאיר באדם בכל ימות החול :לעבוד את
השי"ת בתמימות ובפשטות גם כאשר ההארה תלמיד :הדברים מתחברים כעת בעמקות
הניסית מסתלקת. נפלאה! היסוד שביארת – ש"שכל גדול" איננו
ריבוי חקירות שכליות ,אלא אדרבה :כוח הביטול,
נמצא שהמהלך כולו התבאר בבהירות ,ומיוסד האמונה התמימה ,קבלת עול ומסירות נפש
על אדני האמת מראשו ועד סופו .יישר כוחך על שלמעלה מכל טעם וחשבון – מאיר את כל דברי
הלימוד המאיר והמרומם! ה"מאור עינים" באור בהיר.
על פי היסודות הקדושים הללו ,מתיישבות
היטב כל השאלות:
ד
מאור עינים עם ביאור משולב
והשליך הלבוש כדי להינצל ,כי תלמיד חכם ויהי מקץ שנתים ימים וגו' ,לבאר עניין קץ הימים
שעבר ביום אל תהרהר כו' כי אדם אין צדיק בארץ וההתעוררות מן השינה לקראת ימי האורה ,הנה
גו' (קהלת ז' ,כ') ,רק שהוא מתבונן תיכף ומחרט התורה שנתנה לנו הוא כי האדם הוא חלק אלקי
ופושט הלבוש בכדי לא יוכל להתפשט בבגדו ממעל ,ונשמתו שרשה קדוש וטהור מאדם
ולגרור לו עבירה אחרת ,שאינו נותן מקום ליצר העליון ,ועל ידי אמצעות התורה יוכל האדם לקרב
להפילו בייאוש ,וכמו כן מצוה גוררת מצוה את עצמו אל השם ,שדביקות זו היא החיבור
שנעשה חלוקא דרבנן ,לכן בירבעם תפסו בבגדו הפנימי לקוב"ה ,ולכן כתיב (ירמיה ט' ,י"א) על מה
כו' ובזה תופסו השם לו מצוה אחרת ,שהלבוש אבדה הארץ גו' עד שפירשה הקב"ה בעצמו על
הטוב מושך השפעות טובות. עזבם את תורתי ,ושבעה בתי דינין שעבדו עבודה
זרה ,כלומר אותם דורות שנכשלו בעוונות
וזהו בכל עת יהיו בגדיך ,היינו הלבושים שלך,
חמורים ,כל זמן שלא עזבו את התורה ועל ידי
לבנים ,שתתלבש בלבושים נאים של מצות ולא
המאור שבה יוכלו לחזור למוטב לא נענשו עדיין,
מלוכלכים חלילה ,ושמן על ראשך לא יחסר ,כי
שהתורה שמרה על נקודת החיבור והקירוב,
שמן מורה אל חכמה כי שמן זית מחכים ,והשמן
ובעזבם את התורה נענשו על עבירות הנ"ל שלא
הוא שורש הביטול והמוחין העליונים ,ועל ידי
היה בהם דבר שיוכלו לחזור ולשוב אל השם ,כי
שלבושים שלך יהיו נאים השם ימשיך עליך חכמה
נותק הצינור המקרב.
ודעת כדכתיב כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה,
כי הגם שאדם עושה מצוות כי רקנים שבך מלאים וכתיב (קהלת ט' ,ח') בכל עת יהיו בגדיך לבנים
מצוות כרימון ,פעמים רבות המעשים הם בגד ושמן על ראשך אל יחסר ,כי מהמצוה נעשה לבוש
בלבד ,רק שהם בלא דעת ותבונה להמשיך על והוא חלוקא דרבנן ,לבוש של קדושה המגן על
האדם חכמה ודעת ,וחסרה בהם פנימיות המוחין האדם ומעוררו לדבקות ,ומן העבירה ח"ו נעשה
וההתקשרות האמיתית. בגדים צואים ,המקיפים את הנפש ולוכדים אותה
בקליפות ,ולזה עבירה גוררת עבירה ,כי הכתוב
לזה נתן לנו השם מצות הדלקת נר חנוכה ,שיורדת
מתמיה (ויקרא ה' ,א') ונפש כי תחטא ,כי מהראוי
עד המקומות הנמוכים להאירם ,כי כל המצוות
הוא לנפש הקדוש להשתוקק אל עבודת השם ולא
שנצטוונו בבוא עת וזמן של כל מצוה ומצוה
לעשות עבירה חלילה ,מצד טבעה האלוקי
נתעורר הדבר שהיה בעת זמן המצוה כמאז ומקדם,
הנעלה ,רק שאין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח
שהזמן עצמו פועל את עניינו בנפש :כי בחג
שטות ,ומזה הלבוש שהוא בגדים צואים אוחזו
הפסח יצאו ממצרים שהיו במ"ט שערי טומאה וגם
היצר הרע בלבושו ומוליכו לעשות עוד עבירה,
בגשמיות יצאו ממצרים וכעת בבוא הזמן יוצא כל
שמתאחז באותו לבוש המלכלך ומפילו
אדם מקליפיות שלו ולכן מבערין חמץ שהוא
לחשבונות ובלבולים.
סטרא אחרא ,ובשבועות הוא קבלת התורה ללכת
בה כל השנה לעבוד את השם ,ובסוכות הוא ענני לכן ביוסף הצדיק כתיב ותתפשהו בבגדו ,כי היה
כבוד שמקיפין אותו בחסד אל כי חסד יסובבנו, מסלסל בשערו מחמת שראה עצמו שנעשה שררה,
והנה בפורים הוא מתעורר מפלת המן הוא מפלת ונוצר בזה פתח לאחיזת הלבוש ,ואחזתו בלבוש
הרשעים שבאומות העולם בכדי שנוכל להיות הזה והיה מתבונן בזה שמחמת זה היה ביכולת
קיימים בגלות המר ,ובחנוכה הוא עת לקרב האדם בידה לתפשו ,והבין שזהו עיקר כוח הפיתוי לאחוז
אל השם על ידי התורה ,שהיא עבודת החכמה בלבושיו החיצוניים ,ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא
והביטול שנמסרה לנו ,כמו מאז מקדם בימי החוצה ודבק עצמו בהשם ופשט הלבוש הנ"ל,
מתתיהו בן יוחנן כהן גדול שהיוונים טמאו כל שעקר את עצמו מכל אחיזה ומחשבה של שררה
ה
מלוכלכים וגסים ,אך בחנוכה כביכול השם מוריד השמנים הם כל החכמות ,שביקשו להשכיח תורת
את עצמו למטה מעשרה אל אדם לקרבו ,שבחנוכה ה' ולהכניס שכל אנושי ,חקירות חיצוניות
האור עצמו בוקע ויורד מטה ,וזהו פתילות וכו' וטומאת הטבע לנתק את ישראל מדבקותם ,ולא
שאין מדליקין בשבת וכו' ,כי כמו בנר נותנין נשאר כי אם פך אחד של שמן היא התורה ולא
לתוכו פתילה וממלאין אותה בשמן ומדליקו כמו נשאר כי אם מעט מזעיר ,שהחזיקו בנקודת
כן האדם הוא פתילה ושמן הוא החכמה שהשם הביטול ומסירות הנפש ,ונעשה נס שלא היה כי
ממלא בו ומדליקו להיות מאיר במעשיו ובעבודתו אם מעט על יום אחד ודלקו שמונה ימים ,כי העולם
את השם ,והנה הפתילות הם בני אדם שאין נדלקין הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות השבעה
בשבת שהאור אין נאחז בו מחמת שהפתילות לא מתחילין עוד ז' ימים אחרים וזהו הנקרא שבעת ימי
טובים והאור מסוכסכת בהם ואי אפשר לעלות הבנין ,שהם גדרי הטבע והמידות ,ומתתיהו בן
כנ"ל ,שהם אלו התקועים בחשבונות "שכל קטן" יוחנן היה עובד את השם בשכל גדול ,בשכל
של חולשה ,מניעות וקושי לעלות ,ושיאחז בהם שלמעלה מן הטבע וההשגה ,בקבלת עול
האור מדליקין בפתילות אשר לא טובים כנ"ל ומסירות נפש בלי שום חשבון ,וזהו כהן גדול
בחנוכה ,כי השם כביכול בעצמו מוריד את עצמו והמשיך בעבודתו להאיר שמנה ימים היינו מעולם
אל האדם ומאחיז בו את האור להדליקו ולשוב הבינה להאיר שמנה הנרות ,להמשיך מן המוחין
ולחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול העליונים אל תוך כל שמונת המדריגות והמידות
כנ"ל ,שעל ידי ביטול ועזות דקדושה אוחז בו עד כלי המעשה ממש.
האור ונעשה בו כלי ,וזה נעשה בכל שנה בבוא
ולכן נר חנוכה הוא למעלה מג' שלא תהא כארעא
הזמן של מצות נר חנוכה.
סמיכתא ,להורות שיש צורך בהפרשה מן הגסות
ובודאי קודם מתתיהו לא היה צריך למצוה זה ,כי והקליפה ,ולמטה מעשרה כי מעולם לא ירדה
הייתה הקדושה כסדרה ,רק שבימיו טמאו כל שכינה למטה מעשרה ,שבכל השנה האורות
השמנים ולא נשאר כי אם פך אחד הוא התורה והיו שרויים למעלה ,רק שהשם חושב מחשבות לבלתי
מעט שלמדו בשכל קטן ,שלמדו מתוך חולשה ידח ממנו נדח היה על ידי נס שהשם כביכול מוריד
וייאוש מדרך הטבע ,והוא היה כהן עובד השם למטה מעשרה ומתקרב אל האדם להשיבו
בשכל גדול ,במסירות נפש אמיתית ולמעלה מן ולהחזירו אליו ,שיורד עד למקום החושך והירידה
החשבון וההשגה ,והמשיך והדליק את שמנה של האדם לעוררו ,היינו שהשמן מרמז על חכמה
הנרות כנ"ל ונעשה נס והיתה מפלת היוונים ,כי כנ"ל וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ומלמד את
השם הוא סתום וגליא וכמו כן התורה נגלה ונסתר, האדם שכל איך לעבוד את השם יתברך בשכל
והנה הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו ותשובה ,לפעול במידות ובמעשה ,וכל זה הוא על
(דברים כ"ט ,כ"ח) ,כי יש הרבה נסים שעושה השם ידי מצות הדלקת נרות חנוכה וכאז כן עתה בכל
בנסתר אין עוד מלבדו כתיב ויש נסים נגלים לנו, דור בבוא עת וזמן מצוה זו.
וזה נעשה על ידי לימודינו התורה בדרך נסתר
ולכן אמרו חז"ל פתילות ושמנים שאין מדליקין
נעשה נס נסתר ועל ידי נגלה נעשה נס נגלה ,והנה
בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה ,כי הנה מתנה
פך אחד של שמן היינו התורה שלמדו בימי
טובה שבבית גנזי השם נתנה לנו את השבת לקרב
חשמונאי היה מעט כי למדו בשכל קטן ,ולא היה
האדם אל בוראו ,כי שומר שבת כהלכתו אפילו
בכוחם לפעול שינוי בטבע הגלוי ,והוא היה כהן
עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כדכתיב
גדול שעבד השם בשכל גדול לכן נעשה נס גדול
שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחל לו,
על ידו ,שנמשך האור הנסתר ונפעל נס נגלה
אלא שהשבת היא עליית העולמות למעלה ,רק
ומפורסם.
שקשה עליו על האדם ליכנוס בתוך קדושת שבת
ואיתא בכתבים כי פרעה לשון התגלות ,פריעת כי רם ונשא הוא השבת כי הוא שמא דקב"ה ואיך
וגילוי האורות ,כמו יום הולדת את פרעה שנולד יכול לקרב אל מקום גבוה ורם כזה ,אם כליו
ו
והנה שבעה מדות הם ,שכולן נצרכות לקבל את ההתגלות ,וכתיב (משלי ו' ,ט') עד מתי עצל תשכב
אור המוחין ולעבוד בהן את הבורא:אהבה לאהוב מתי תקום משנתך ,כי שינה הוא מחמת הסתלקות
את השם ,מתוך התלהבות וקרבת אלוקים,ויראה המוחין מן האדם מחמת טרדתן ,ששקוע בענייני
לירא מלפניו ,מרוממותו וגדולתו יתברך,ותפארת העולם ובקטנות המוחין ,ואדם הגם שעושה
לפאר את השם ,ביופי המצוות ובשמחתן,נצח מצוות ולומד תורה בלא מוח הוא כמו ישן דמי,
לנצח את היצר הרע לעולם ירגיז אדם יצר טוב על שעושה מתוך הרגל ובלא חיות של מסירות נפש,
יצר הרע ,להתגבר על כל המניעות של הגוף,והוד ואז אין כח בתורתו לעשות נס נגלה רק אחר
להודות את השם ,בהודיה ובהודאה על כל הטוב, שלומד במוח ושכל ,היינו באותו שכל עליון של
ובתמימות הלב,ויסוד שיהא מקושר אל כל המדות ביטול והתקשרות לאין סוף ,יכול לגרום שיתגלה
הנ"ל ,לחבר את כל כוחות הנפש לאלוקות בקשר נס כנ"ל.
אמיץ,ומלכות הוא ליתן ממשלה ושררות להשם
וזהו ויהי מקץ שנתים ימים ,שנתים לשון שינה,
להמליכו על כל העולם ,להוריד את קבלת העול
ויהי מסוף כלות ימי השינה שנתעורר האדם
לתוך כלי המעשה ממש ,שיהא ה' מלך עליו בכל
משינת הזמן ולומד במוחו שכל ,שמתעורר משנת
פרט ופרט.
ההרגל והקטנות לעבודת ה' ערה ,ופרעה הוא
לכן נקראו המדות בשם פרות שצריך האדם התגלות חולם הוא לשון בריאות הדר חלים ,מלשון
להשים עצמו כבהמה ,בביטול גמור וקבלת מרות, חוזק ורפואה ,שנתחזק התגלות הנסים ,שהאור
ותרעינה באחו ומתרגם באחווא ,לשון אחוה העליון בוקע בחוזק ונגלה במציאות ,והנה עומד
ושלום ,כי מה שאדם שונא את חבירו הוא מחמת על היאור היא התורה ,שכל החיות וההשפעות
גדלות ודומה לו שלו ראוי הכבוד והגדולה ומקנא יונקות ממימי התורה הקדושה.
לחבירו ,שמחמת שכלו הקטן והישות העצמית
והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות וטובות,
רואה עצמו נפרד ומחפש כבודו ,אבל אם משים
להורות על תיקון המידות היונקות מן התורה ,כי
עצמו כבהמה אז הוא אוהב את כל העולם ואין לו
אדם ובהמה תושיע ה' הם בני אדם שערומים
שום שנאה על חבירו ,כי בביטול של "שכל גדול"
בדעת ומשימין עצמם כבהמה ,שעם כל חכמתם
מתבטלת הישות ,ומתחבר באהבה ובאחדות
מתבטלים בתכלית לקבלת עול מלכות שמים
גמורה עם כל ישראל הדבוקים באור אין סוף
בלא שום טענות וחקירות ,כי האדם מגרמיה לית
ברוך הוא.
ליה כלום ,אין לו מעצמו שום ממשות ,ומה שיש
בו איזה דבר טוב ומעלה הוא מן השם הוא זה כי ה'
יתן חכמה מפיו וגו' ,ואינו מחזיק טובה לעצמו.
הערות בענין הגליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למיילaidenbesht@gmail.com :
קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות .אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים שבספרי חסידות ,ואתה רוצה לקבל בהירות בענין ,פנה נא
למערכת ,ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים.
ז
