gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom

שבוע: תולדות (2026-11-09)

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫תהילים‬ ‫על התורה‬ ‫אבני חן ונטפי שיח‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בפרקי נעים זמירות ישראל‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫במבט פשוט‪ ,‬נראה כי חזקיהו המלך‬ ‫אשור’‪.‬‬ ‫כח לעשות חיל‬ ‫יגיד עליו רעו‬ ‫בעת חדווה ושמחה‪ ,‬סיפר הרב הקדוש‬ ‫הרחק משכן רע‬ ‫ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד‬ ‫ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה‬ ‫היה גדול יותר מכל המלכים שמלכו‬ ‫כלותם (תהלים יח לח)‪.‬‬ ‫רבי חיים מאיר מויז’ניץ זי”ע בעל ה’אמרי‬ ‫זה אנכי ותלך לדרש את ה’ (בראשית כה כב)‪.‬‬ ‫לפניו‪ ,‬עד כדי כך שהוא לא היה זקוק‬ ‫במדרש איכה (פתיחתא ל ד טו) תיארו‬ ‫חיים’‪ ,‬כי הרב הקדוש רבי אריה לייב‬ ‫הגאון רבי שמעון סופר זצ”ל‪ ,‬בנו של רבנו‬ ‫לעשות מאומה בעצמו‪ ,‬ואפילו תפילה‬ ‫חכמינו ז”ל ארבעה מלכים ממלכי‬ ‫‘הסבא’ משפולי זי”ע‪ ,‬היה נזהר מאוד‬ ‫הגאון רבי משה סופר זצ”ל בעל ה’חתם‬ ‫ושירה לא אמר‪ ,‬אלא היה ישן על מיטתו‬ ‫בית דוד‪ ,‬שהתפללו לפני הבורא‬ ‫בבחירת חבריו‪ ,‬והעיד על עצמו שאינו‬ ‫סופר’ ורבה של קראקא‪ ,‬נהג להזהיר את‬ ‫ורואה ניסים גלויים מאת ה’ יתברך‪.‬‬ ‫יתברך שיצילם מאויביהם ויסייע להם‬ ‫חפץ להתחבר אלא עם אנשים יראי שמים‬ ‫בני קהילתו לעמוד על המשמר ולהקפיד‬ ‫מעלה יתרה יש בכך‪ ,‬משום שכאשר‬ ‫במלחמתם כנגדם‪ ,‬אלא שכל אחד ביקש‬ ‫ושלמים במעשיהם‪.‬‬ ‫שבניהם ילמדו אך ורק בחברת חברים‬ ‫אדם משתתף בפעולה‪ ,‬עלולה להיכנס‬ ‫באופן אחר‪ ,‬ולכל אחד מהם נענה ה’‬ ‫וכשנשאל על טעם הדבר‪ ,‬הסביר‪ :‬בשעה‬ ‫ישרים ויראי שמים‪.‬‬ ‫בליבו מחשבה‪ ,‬כי הוא אשר פעל את‬ ‫יתברך כפי בקשתו‪.‬‬ ‫שאעלה לבית דין של מעלה לאחר אריכות‬ ‫הוא הדגיש שוב ושוב כי אין די בכך‬ ‫התוצאה בכוחו‪ ,‬והיו ישראל עלולים‬ ‫ארבעת המלכים הם‪ :‬דוד‪ ,‬אסא‪,‬‬ ‫ימי ושנותי‪ ,‬בוודאי יציגו לפני רשימה של‬ ‫שהמלמד עצמו יהיה אדם הגון וראוי‪,‬‬ ‫להיכשל במחשבת ‘כחי ועצם ידי’‪.‬‬ ‫יהושפט‪ ,‬חזקיהו‪ :‬דוד המלך עליו‬ ‫אנשים וישאלוני מי מתוכם היו חברי וידידי‬ ‫אלא חובה לבחון היטב גם את מהותם של‬ ‫ואכן אמרו חכמינו ז”ל (סנהדרין צד‪).‬‬ ‫השלום ביקש בתפילתו‪‘ :‬ארדוף אויבי‬ ‫בעולם הזה‪ .‬לאחר שאשיב‪ ,‬יבחנו בבית‬ ‫שביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את‬ ‫התלמידים בכיתה‪ ,‬ולוודא שאין בהתנהגותם‬ ‫ואשיגם ולא אשוב עד כלותם’‪ ,‬והשיב‬ ‫הדין את מעשיהם של אותם אנשים‪ ,‬ועל פי‬ ‫חזקיהו משיח‪ ,‬ולכאורה נראה כי הוא‬ ‫כדי להשפיע לרעה על חבריהם‪.‬‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא שיעשה כפי‬ ‫זה יבואו לדון גם אותי‪.‬‬ ‫בא אל התכלית ואל השלמות‪.‬‬ ‫עוד היה אומר‪ ,‬כי חברים רעים עלולים‬ ‫בקשתו‪ ,‬וזה האמור (שמואל א’ ל יז) ‘ויכם‬ ‫לפיכך‪ ,‬אם אתחבר בעולם הזה עם חברים‬ ‫אולם כבר אמרו המפרשים כי לא‬ ‫להשפיע לרעה אף על ילד ישר דרך‬ ‫דוד מהנשף ועד הערב למחרתם’‪.‬‬ ‫כשרים וטובים‪ ,‬אוכל להצביע עליהם שם‪,‬‬ ‫יתכן לומר על דוד המלך – רגל‬ ‫ולהדיחו מן המסילה‪ ,‬על כן מוטל על‬ ‫במקרא זה דרש רבי יהושע בן לוי את‬ ‫ויאמרו עלי בשמים ‘יגיד עליו רעו’ (איוב לו‬ ‫רביעי במרכבה העליונה‪ ,‬שדרגתו‬ ‫לג) – מכיוון שחבריו היו טובים‪ ,‬מסתבר‬ ‫ההורים לעמוד על המשמר ולעקוב בדקדוק‬ ‫המילה ‘למחרתם’ כשני לילות ויום‬ ‫אחר חברתו של הבן‪ ,‬שכן כוחה של הסביבה‬ ‫היא הפחותה מכל ארבעת המלכים‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬שהיה הקדוש ברוך הוא מאיר‬ ‫שגם הוא נהג כמותם‪ ,‬ובזכות זה לא יבואו‬ ‫עד שהוצרך לרדוף ולהשמיד בעצמו‬ ‫לפשפש במעשי ולדקדק עמי כחוט השערה‪.‬‬ ‫הוא עצום‪ ,‬וביכולתה להוריד לטמיון את כל‬ ‫לדוד המלך באותם לילות שרדף אחרי‬ ‫החינוך והעמל שהשקיעו בו הוריו ומוריו‪.‬‬ ‫ולהרוג בכלי נשק‪ ,‬ולא יכול היה לישון‬ ‫אויביו בברקים‪ ,‬וזהו שנאמר (תהלים יח‬ ‫אך אם אתרועע עם חברים שאינם הגונים‪,‬‬ ‫על מיטתו ויעשה ה’ חפצו‪ .‬אין מסתבר‬ ‫יתעורר בשמים חשש שמא הושפעתי‬ ‫בדרשותיו בענין זה‪ ,‬נהג להביא את הפסוק‬ ‫כט) ‘כי אתה תאיר נרי’‪.‬‬ ‫‘ויתרצצו הבנים בקרבה‪ ...‬ותלך לדרש את‬ ‫כלל כי אמונתו היתה פחותה חלילה‬ ‫כעבור חמישה דורות עמד נכד‪-‬נכדו‬ ‫ממעשיהם הרעים‪ ,‬ויבואו לבדוק את כל‬ ‫מהמלכים אשר אחריו‪ ,‬ועל כן היה‬ ‫מעשי שלי בבחינה מדוקדקת‪ ,‬ומי יודע מה‬ ‫ה’’‪ ,‬ופרש רש”י שהמילה ‘ויתרצצו’ היא‬ ‫אסא מלך יהודה‪ ,‬ואמר לקדוש ברוך‬ ‫רודף את אויביו ונלחם בהם ולא מאמין‬ ‫יימצאו בהם‪...‬‬ ‫מלשון ריצה‪ :‬כשהיתה רבקה עוברת על‬ ‫הוא‪ :‬אני אין בי כוח להרוג את אויבי‪,‬‬ ‫ובוטח בה’ יתברך שיילחם עבורו‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬סיים‪ ,‬החכם עיניו בראשו ועליו‬ ‫פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬היה יעקב רץ‬ ‫אלא מבקש אני שארדפם ואתה תשלים‬ ‫אלא הביאור הוא להפך – כפי שכתבו‬ ‫את המלאכה ותהרגם‪ .‬נענה לו הקדוש‬ ‫לבחור את חבריו בקפידה מרובה‪ ,‬כדי‬ ‫ומפרכס לצאת‪ ,‬וכשהיתה עוברת על פתחי‬ ‫בספרים הקדושים – כי דווקא העובדה‬ ‫ברוך הוא ומילא בקשתו‪ ,‬שנאמר (דברי‬ ‫שיוכל להתהדר בהם בבית דין של מעלה‪.‬‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬היה עשו מפרכס לצאת‪.‬‬ ‫שהיה יוצא למלחמה מעידה על גודל‬ ‫הימים ב’ יד יב) ‘וירדפם אסא והעם אשר‬ ‫בהקשר לכך‪ ,‬נהג בנו‪ ,‬הרב הקדוש רבי משה‬ ‫והנה‪ ,‬השאלה מתבקשת מאליה‪ :‬ניתן להבין‬ ‫האמונה שהיתה חדורה בו‪ .‬וכה נשגבה‬ ‫עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם‬ ‫יהושע מויז’ניץ זי”ע בעל ה’ישועות משה’‪,‬‬ ‫שעשו ביקש לצאת כשרבקה עברה ליד‬ ‫היתה אמונתו‪ ,‬עד אשר אפילו בשעה‬ ‫מחיה כי נשברו לפני ה’ ולפני מחנהו’‪.‬‬ ‫להזהיר על כך ביותר‪ ,‬והיה מספר כי ראה‬ ‫פתחי עבודה זרה‪ ,‬שהרי הוא נמשך לרע‬ ‫שהיה יוצא בעצמו למלחמה ורואה‬ ‫מדוע לא נאמר כי הם נשברו ‘לפני‬ ‫בעיניו כיצד חבר רע עלול להשפיע לרעה‬ ‫ולטומאה‪ .‬אך יעקב אבינו‪ ,‬לשם מה ביקש‬ ‫ניצחונות על ידי כוחו כביכול‪ ,‬לא‬ ‫אסא’ אלא ‘לפני ה’ ולפני מחנהו’? כי‬ ‫ולהוריד לטמיון עמל והשקעה של שנים‪.‬‬ ‫לצאת לבית מדרשם של שם ועבר?‬ ‫עלתה על דעתו כלל לומר כי בכוחו‬ ‫הבורא יתברך שברם והרגם‪.‬‬ ‫וכה סיפר‪“ :‬לפני מלחמת העולם השניה‪,‬‬ ‫הלוא חז”ל מגלים לנו במסכת נדה (ל‪):‬‬ ‫עשה וניצח‪ ,‬וברור היה לו ולכל העם‬ ‫עמד אחריו בנו יהושפט ואמר‪ :‬אני‬ ‫בעודי בעיר גרוסוורדיין‪ ,‬למד בישיבתי‬ ‫שקודם לידת האדם‪ ,‬בעודו במעי אימו‪ ,‬נר‬ ‫הנלווים אליו כי יד ה’ עשתה זאת‪ ,‬כי ה’‬ ‫אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף‪ ,‬אלא‬ ‫תלמיד מצוין‪ ,‬מתמיד עצום שהיה לשם‬ ‫דלוק על ראשו והוא צופה ומביט מסוף‬ ‫הוא איש מלחמות וא‪-‬ל נקמות‪.‬‬ ‫אני אומר שירה ואתה עושה עבורי את‬ ‫ולתפארת‪ ,‬והכל ניבאו לו עתיד מזהיר כגאון‬ ‫העולם ועד סופו‪ ,‬ומלמדים אותו את כל‬ ‫אולם בימי חזקיהו המלך‪ ,‬שנחלש כוח‬ ‫השאר‪.‬‬ ‫בישראל‪ .‬במהלך שנות המלחמה לא ידעתי‬ ‫התורה כולה‪ ,‬עד שהפליגו שם ואמרו שאין‬ ‫האמונה ביותר‪ ,‬חשש חזקיהו כי אם‬ ‫נענה לו הבורא יתברך‪ ,‬שנאמר (שם כ‬ ‫מה עלה בגורלו‪ ,‬אך לאחריה פגשתיו כאן‬ ‫לך ימים שהאדם שרוי בהם בטובה יותר‬ ‫יצאו ישראל למלחמה בעצמם ויגברו‬ ‫כב) ‘ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה’‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬לתדהמתי ולאכזבתי הרבה‪,‬‬ ‫מאותם הימים‪ .‬ואם כן‪ ,‬מה ראה יעקב‬ ‫על אויביהם בכוחם‪ ,‬עלולה להיכנס‬ ‫מארבים על בני עמון מואב והר שעיר‬ ‫נוכחתי לראות כי שינה את דרכו לחלוטין‪.‬‬ ‫אבינו לפרכס ולבקש לצאת החוצה‪ ,‬בשעה‬ ‫בליבם המחשבה כביכול היה זה על ידי‬ ‫הבאים ליהודה וינגפו’‪ .‬הרי שעל ידי‬ ‫לא נותר בו זכר לאותו בחור של פעם; הוא‬ ‫שהוא יושב במעי אימו ולומד את התורה‬ ‫כוחם ועלולים הם לשכוח כי ה’ אלקיך‬ ‫הרינה והתהילה השלים ה’ את המלאכה‬ ‫שינה את לבושו וגילח את זקנו‪ ,‬והכרת פניו‬ ‫מפי מלאך?‬ ‫הוא הנותן לך כח לעשות חיל‪ .‬על כן‬ ‫ואויבי ישראל נגפו לפניהם‪.‬‬ ‫ענתה בו כי השתנה לגמרי‪.‬‬ ‫אלא שבכך בא יעקב אבינו ללמדנו יסוד‬ ‫ביקש חזקיהו שיוכו חיילי אשור בעוד‬ ‫תשעה דורות לאחר מכן‪ ,‬עמד חזקיהו‬ ‫פניתי אליו ואמרתי לו‪“ :‬ברור לי שהגורם‬ ‫גדול אודות כוחם הרע והשפעתם המזיקה‬ ‫הוא ישן על מיטתו‪ ,‬ואפילו שירה לא‬ ‫המלך ואמר לפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬אני‬ ‫לירידתך הרוחנית היה אחד משני דברים‬ ‫של חברים רעים‪ .‬אף על פי שזכה ללמוד‬ ‫אמר‪ ,‬כדי שיבינו העם שאפילו התפילה‬ ‫אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא‬ ‫– או שהתחברת לחברים רעים‪ ,‬או שקראת‬ ‫את התורה כולה מפי המלאך‪ ,‬כיוון שהיה‬ ‫והשירה אינן פועלות ללא רצון ה’‪.‬‬ ‫לומר שירה‪ ,‬אלא אני ישן על מיטתי‬ ‫בספרים פסולים”‪.‬‬ ‫שרוי במחיצתו של עשו הרשע‪ ,‬העדיף‬ ‫חזקיהו הינו המלך המאוחר מבין אותם‬ ‫ואתה עושה‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪:‬‬ ‫השיב לי הלה בצער‪‘ :‬רבי‪ ,‬שניהם התקיימו‬ ‫יעקב לוותר על כך ולצאת לבית מדרשם‬ ‫ארבעה מלכים‪ ,‬והאמונה בדורו נחלשה‬ ‫אני עושה‪ ,‬שנאמר (מלכים ב’ יט לה) ‘ויהי‬ ‫בי – גם התחברתי לחברים רעים וגם קראתי‬ ‫של שם ועבר – ובלבד שלא לשהות בצוותא‬ ‫יותר מן הדורות הקודמים‪.‬‬ ‫בלילה ההוא ויצא מלאך ה’ ויך במחנה‬ ‫בספרים פסולים’”‪.‬‬ ‫עם חבר רע!‬ ‫המשך בעמוד ג’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫איש לא ידע באותה שעה להיכן מועדות‬ ‫לא קלה היתה הדרך בימים ההם מטבריה‬ ‫ברוך הוא ודרך לעשות לו נחת רוח‪.‬‬ ‫פנה ה’ישועות משה’ לתלמידיו וסיים‪:‬‬ ‫פניהן של רכבות המשא בהן נדחסו אלפי‬ ‫שבגליל לירושלים‪.‬‬ ‫הגדרים והסייגים שהאדם מוסיף על‬ ‫“אם כן‪ ,‬הכל מובן‪ .‬חברים רעים הם סכנה‬ ‫יהודים כבהמות‪ ,‬אך אף אחד מהיהודים‬ ‫הדרכים משובשות היו‪ ,‬המכוניות ישנות‬ ‫עצמו‪ ,‬הם המדד שבו נבחן האדם אם‬ ‫עצומה לנפש האדם‪ ,‬ומספרים קלוקלים‬ ‫שבעיירה לא השלה את עצמו שהנאצים‬ ‫ומקרטעות‪ ,‬והשמש קפחה על ראשי‬ ‫הוא מקיים את התורה מחוסר ברירה‪ ,‬או‬ ‫יש לברוח כמו מפני אש בוערת!”‬ ‫דורשים את טובתו‪.‬‬ ‫הנוסעים במשך כל הדרך הארוכה‪.‬‬ ‫מרצונו הטוב‪.‬‬ ‫פחות משעה ניתנה ליהודי העיירה‬ ‫לאחר נסיעה מייגעת הגיע ה’ברכת‬ ‫וכך כותב הגאון הקדוש רבי צבי אלימלך‬ ‫משמרת למשמרתי‬ ‫להתארגן לקראת שילוחם אל הבלתי‬ ‫אברהם’ לירושלים ומיהר לבית ר’ יוסל‬ ‫מדינוב זי”ע בספרו ‘בני יששכר’ (תשרי‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר‬ ‫נודע‪.‬‬ ‫וינברג לבקר את אביו‪.‬‬ ‫מאמר י)‪ ,‬כי הנהגת היהודי שונה מהנהגת‬ ‫משמרתי מצותי חקותי ותורתי (בראשית‬ ‫היה עליהם לארוז את כל חייהם בפרק‬ ‫והנה‪ ,‬מיד כשדרכו רגליו על מפתן הבית‪,‬‬ ‫הגוי ביחסו למצוות‪:‬‬ ‫כו ה)‪.‬‬ ‫זמן קצר ובלתי אפשרי שכזה‪ ,‬ולצאת‬ ‫עוד טרם שהספיק לנשום מהדרך‪ ,‬נשמע‬ ‫גם כאשר היהודי פטור ממצווה‪ ,‬רצונו‬ ‫רש”י עומד על המילים ‘וישמר משמרתי’‪,‬‬ ‫ליעד עלום‪.‬‬ ‫קולו של האב‪ ,‬רבי נח‪ ,‬המבקש מבנו‬ ‫וחפצו הוא לקיים את מצוות השם‬ ‫ומפרש שמדובר בגזרות להרחקה על‬ ‫הבהלה היתה עצומה‪ ,‬בכל בית התרוצצו‬ ‫להביא לו קערת מים לנטילת ידיים‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ועל כן בכל מצווה שהוא מקיים‪,‬‬ ‫אזהרות שבתורה‪ ,‬כגון שניות לעריות‬ ‫כולם‪ ,‬וניסו לארוז את החפצים הנחוצים‬ ‫הזדרז ה’ברכת אברהם’ לעשות רצון‬ ‫הוא מחמיר על עצמו חומרות יתרות‬ ‫ושבות לשבת‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬איש לא ידע מה ילד יום‪.‬‬ ‫אביו והגיש לו את מבוקשו‪ ,‬אך למראה‬ ‫שלא נצטווה עליהן‪ .‬לעומת זאת הגוי‬ ‫נמצא לפי זה‪ ,‬שכאשר הקדוש ברוך הוא‬ ‫אנשים לקחו את הטלית והתפילין‪ ,‬מזון‬ ‫הקערה הניד האב בראשו לשלילה‪ ,‬והורה‬ ‫גם כאשר הוא מקיים מצווה‪ ,‬היא עליו‬ ‫מסביר ליצחק שהוא מברך אותו בעבור‬ ‫לדרך‪ ,‬בגדים חמים‪ ,‬מזכרות אישיות‬ ‫להביא מים אחרים‪.‬‬ ‫למשא‪ ,‬והוא עושה רק את המוטל עליו‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬הוא אומר לו שמעלתו הגדולה‬ ‫ותרופות‪ .‬היו שלא יכלו לצאת לדרך‬ ‫לא התעצל הבן‪ ,‬ומבלי להוציא מילה‬ ‫ובוודאי לא מחמיר על עצמו לעשות יותר‬ ‫של אברהם אינה מתמצה בקיום המצוות‬ ‫ללא גמרא או משניות‪ ,‬ומי שהיו ברשותו‬ ‫מפיו מיהר והחליף את המים שלא מצאו‬ ‫מכך‪ ,‬ובהזדמנות הראשונה שבה הוא‬ ‫עצמן‪ ,‬אלא מגיעה לשיאה בבניית גבולות‬ ‫חפצי ערך וכסף מזומן הטמין אותם‬ ‫חן בעיני אביו‪.‬‬ ‫יכול לפטור את עצמו מן המצווה – הוא‬ ‫והרחקות סביבן‪ .‬לפיכך נאמר תחילה‬ ‫באמתחתו‪ .‬כל אחד נפרד מביתו‪ ,‬מחפציו‬ ‫שוב ביקש רבי נח מבנו כוס מים‪ ,‬וכאשר‬ ‫בורח ממנה כאדם הבורח מעבודה קשה‪.‬‬ ‫‘וישמר משמרתי’‪ ,‬שעשה גדרים וסייגים‬ ‫ומחלק גדול מאישיותו‪.‬‬ ‫הגיש את הכוס לפניו‪ ,‬דחה אותה וציווה‬ ‫לפי זה יובן‪ ,‬שלא יימצא בכל אומות‬ ‫למצווה‪ ,‬ורק לאחר מכן נאמר ‘מצותי‬ ‫בבית אחד בעיירה התנהלו הדברים‬ ‫עליו להביא כוס אחרת‪.‬‬ ‫העולם מי שיעשה מצווה כלשהי בדקדוק‬ ‫חקותי ותורתי’‪ ,‬שקיים את המצוות‪.‬‬ ‫בצורה שונה לחלוטין‪.‬‬ ‫כך נמשך הדבר במשך זמן מה‪ ,‬כאשר‬ ‫ובחומרות יתרות‪ ,‬וגם אם יהיה אחד‬ ‫והסיבה לכך היא פשוטה‪ :‬כשאדם מקיים‬ ‫בבית משפחת אפטרגוט‪ ,‬קורא האב לבנו‬ ‫רבי נח מבקש מבנו בקשות מוזרות שהיו‬ ‫מרבבות גויים שישמור את שבע מצוות‬ ‫תורה ושומר מצוות‪ ,‬אין בכך ראיה שהוא‬ ‫ואומר לו‪“ :‬מוישל’ה תביא לי חולצה של‬ ‫נראות חסרות תכלית‪ ,‬אך את פקודת‬ ‫בני נח‪ ,‬הוא ישמור רק את מה שהוא‬ ‫עושה זאת מאהבת השם יתברך‪ ,‬ויתכן‬ ‫שבת”‪ .‬הילד מציית לאביו ורץ במהירות‬ ‫אביו שמרה רוחו‪ ,‬ובמלוא יראת הכבוד‬ ‫מוכרח לעשות‪ ,‬אך לא יחמיר על עצמו‬ ‫שכל רצונו הוא לקבל על כך שכר או‬ ‫להביא את החולצה‪.‬‬ ‫קיים את כל הוראותיו במלואן בסבר‬ ‫בשום אופן‪.‬‬ ‫לחלופין לא להענש אם לא יעשה את‬ ‫הזמן דוחק‪ ,‬הילדים של שנות ה’ת”ש‬ ‫פנים יפות‪.‬‬ ‫רק יהודים שמחים בתורה ובמצוות‪,‬‬ ‫המוטל עליו‪.‬‬ ‫התבגרו טרם זמנם‪ ,‬ומוישל’ה הקטן חש‬ ‫לתומו חשב ה’ברכת אברהם’‪ ,‬שמחלת‬ ‫ומתחברים עם הקדוש ברוך הוא נותן‬ ‫אך אם אדם עושה דברים שהוא אינו‬ ‫בסכנה הממשמשת ובזמן הקצר שעומד‬ ‫הסוכר ממנה סבל אביו מטרידה את‬ ‫התורה!‬ ‫חייב לעשות‪ ,‬ומציב לעצמו גדרים רק כדי‬ ‫לרשותם‪.‬‬ ‫דעתו ובשל כך מבקש הוא את הבקשות‬ ‫לא להיכשל בעבירה‪ ,‬זו ההוכחה שהוא‬ ‫מבעד לחלון נשמעו היטב נביחות‬ ‫הכלבים וצרחות חיילי האס‪-‬אס ימ”ש‪.‬‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫טעם הגדי‬ ‫לא מקיים את התורה מתוך כפייה אלא‬ ‫אך אז פנה אליו אביו ואמר לו‪“ :‬בני‪ ,‬ודאי‬ ‫לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי‬ ‫ברצון‪ ,‬ושהוא שמח עם התורה ורוצה‬ ‫“מוישל’ה‪ ,‬תכניס גחלים למגהץ ותחמם‬ ‫נראו לך הדברים שציוויתי עליך כעת‪,‬‬ ‫לעשות לקדוש ברוך הוא נחת רוח‪.‬‬ ‫אותו”‪ .‬הילד תולה באביו מבט תמה;‬ ‫עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך‬ ‫והבקשות שביקשתי ממך מיד בבואך מן‬ ‫כאשר אהב (בראשית כז ט)‪.‬‬ ‫זו היתה דרכו של אברהם אבינו‪ ,‬וממנו‬ ‫חימום מגהץ בתקופה ההיא לא היה‬ ‫הדרך עוד בטרם הספקת לנוח‪ ,‬כבלתי‬ ‫ירשנו את הכוח לנהוג כך‪ .‬יהודי מקבל‬ ‫ענין פשוט‪ ,‬היה עליו להדליק אש‪ ,‬לחמם‬ ‫שני גדיי עיזים עשתה רבקה ליצחק‬ ‫הגיוניים‪.‬‬ ‫באותו לילה שבו רצה לברך את עשו‪.‬‬ ‫על עצמו לעשות גם דברים שהוא אינו‬ ‫גחלים‪ ,‬וכשרתחו ‪ -‬להכניסן למגהץ‪ ,‬אבל‬ ‫דע לך‪ ,‬בני‪ ,‬שחש אני כי שעתי האחרונה‬ ‫את פשרם של שני הגדיים מגלה לנו רש”י‬ ‫מחויב בהם!‬ ‫ילד טוב אינו שואל שאלות על אביו‪ ,‬הוא‬ ‫עושה מה שאומרים לו‪.‬‬ ‫קרבה‪ .‬רציתי ללמדך‪ ,‬שלאחר פטירתי‬ ‫הקדוש‪“ :‬וכי שני גדיי עיזים היה מאכלו‬ ‫שישו ושמחו בשמחת תורה‬ ‫מהעולם‪ ,‬כאשר תהיה לך איזו שאלה או‬ ‫של יצחק? אלא פסח היה‪ ,‬האחד הקריב‬ ‫לפני מספר שנים‪ ,‬הוזמנה אשת ממשל‬ ‫בזה לא תמה סדרת ההוראות המוזרות‪.‬‬ ‫התלבטות‪ ,‬תחשוב לפני כן‪ :‬מה היה אבי‬ ‫צחצוח נעליים‪ ,‬חימום מים‪ ,‬וכהנה וכהנה‬ ‫לפסחו‪ ,‬והאחד עשה מטעמים”‪.‬‬ ‫בכירה בארצות הברית לבית הכנסת ביום‬ ‫אומר על כך? מה היתה דעתו בשאלה‬ ‫טעם הגדי ‪ -‬מסביר רש”י בשם ‘פרקי‬ ‫שמחת תורה‪ .‬ממקומה בעזרת הנשים‬ ‫בקשות מוזרות בשעה היקרה מפז‪.‬‬ ‫כזו? ובדרך זו תנהג‪.‬‬ ‫הדקות נוקפות‪ ,‬עוד רגע כבר מסתיימת‬ ‫דרבי אליעזר’ ‪ -‬דומה הוא מאוד לטעם‬ ‫היא נחשפה למחזה שלא ראתה מימיה‪:‬‬ ‫ואבקשך בני‪ ,‬גם אם דעתי נראית בעיניך‬ ‫הצבי‪ ,‬אותו ביקש יצחק מעשו לצוד‬ ‫אנשים רוקדים ומחבקים אל ליבם חפצים‬ ‫השעה‪ ,‬ואבוי למי שלא יתייצב בשעה‬ ‫בלתי נכונה והפוכה מההיגיון‪ ,‬עשה בכל‬ ‫היעודה‪.‬‬ ‫בעבורו בשדה‪.‬‬ ‫גדולים עטופים בדי קטיפה מרהיבים‬ ‫אופן כפי שהיתה דעתי ורצוני בעולם‬ ‫כעת‪ ,‬כאשר יאכל יצחק מהגדי‪ ,‬לא יחוש‬ ‫ומעוטרים בכתרי כסף נוצצים‪.‬‬ ‫כמה רגעים לפני שמוכרחים לצאת‪ ,‬פונה‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫האב לבנו ואומר לו‪:‬‬ ‫בטעמו השונה מהצבי אותו הלך עשו‬ ‫משתאה כולה‪ ,‬פנתה למארחיה ושאלה‪:‬‬ ‫כנראה‪ ,‬שואל אתה את עצמך‪ ,‬לשם מה‬ ‫לצוד‪ ,‬ולא יחשוד ביעקב המחופש לעשו‬ ‫“מהם החפצים המפוארים האלה שכולם‬ ‫“בני יקירי‪ ,‬נראה שאנו עומדים להיפרד‬ ‫פקדתי עליך את כל הפקודות המשונות‬ ‫זה מזה‪ ,‬מי יודע מתי אני ואמך נזכה‬ ‫בבואו לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫רוקדים עמם?”‬ ‫הללו?! הן יכולתי לומר לך זאת מיד!‬ ‫אלא שפרט אחד נותר עדיין מוקשה‬ ‫“אלו ספרי התורה שלנו”‪ ,‬ענו‪“ .‬זהו ספר‬ ‫לראותך שוב‪ ,‬אם נזכה לכך‪ ,‬איש אינו‬ ‫תשובתי היא‪ ,‬כי אם הייתי אומר לך זאת‪,‬‬ ‫מאוד בדברי רש”י‪ :‬האם ביקש יצחק‬ ‫החוקים של העם היהודי”‪.‬‬ ‫יודע להיכן מוליכים אותנו ואם נצא מזה‬ ‫היית שומע ואכן מבטיח לי שכך תעשה‪,‬‬ ‫מעשו לצוד לו צבי בעבור קרבן פסח?!‬ ‫אשת הממשל הביטה בהם בפליאה‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫אולם בפועל אינני יודע אם כך אכן היית‬ ‫הלוא אין הצבי כשר להקרבה כלל‪ ,‬וכיצד‬ ‫עצומה‪“ .‬איזו אומה מוזרה”‪ ,‬אמרה‬ ‫הרוצחים עומדים מוכנים בכיכר העיר‪,‬‬ ‫עושה‪.‬‬ ‫יכול היה להקריבו לשם פסח?!‬ ‫בתמיהה‪“ .‬אני מכירה אינספור אמריקאים‬ ‫ודבר טוב לא עתיד לצאת מהם‪.‬‬ ‫רציתי להעניק לך צידה לדרך‪ .‬מה יכולתי‬ ‫אך כעת‪ ,‬שבפועל עשית מעשים תמוהים‬ ‫קושיא זו הקשה החסיד ר’ עזריאל זעליג‬ ‫פטריוטים‪ ,‬ואני עצמי פטריוטית של‬ ‫לתת לך‪ ,‬שילווה אותך לכל החיים?‬ ‫בעיניך רק משום שכך ביקשתי ממך‪,‬‬ ‫וינברג ז”ל בספרו ‘זכרון עז’‪ ,‬והסביר על‬ ‫ארצות הברית‪ ,‬אך מימי לא ראיתי אדם‬ ‫כסף מזומן? יהלומים? הרי הם יחרימו‬ ‫בטוח אני שנחקקו הדברים בעצמותיך‬ ‫פי מעשה‪:‬‬ ‫שרוקד עם ספר החוקה האמריקאית‪.‬‬ ‫הכל! מזון? כעבור זמן קצר ביותר לא‬ ‫וכן תנהג‪”...‬‬ ‫כיסופיהם העזים של חסידי סלאנים‬ ‫מדוע אתם רוקדים עם ספר החוקים בכזו‬ ‫יישאר ממנו כלום!‬ ‫בהנהגתו זו של רבי נח וינברג יש להסביר‬ ‫שבטבריה לרבותיהם שבגולה היו לשם‬ ‫שמחה? הלוא חוקים הם דבר שמגביל‬ ‫בני היקר‪ ,‬נתתי לך את הדבר החשוב‬ ‫גם את כוונתו של יצחק אבינו שביקש‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫את האדם!”‬ ‫ביותר‪ :‬את מצוות כיבוד אב ואם‪ ,‬שעל‬ ‫מעשו להביא לו צבי בעבור קרבן פסח‪,‬‬ ‫אחד מראשי העדה היה החסיד המופלג‬ ‫ואכן‪ ,‬לא נמצא אזרח המוסיף לעצמו‬ ‫קיומה זוכים לאריכות ימים‪.‬‬ ‫אף שחיה אינה כשרה להקרבה‪.‬‬ ‫רבי נח וינברג‪ ,‬נכדו של בעל ה’יסוד‬ ‫סייגים וגדרים מעבר לחוקי המדינה‪ ,‬או‬ ‫זכית לקיים את המצווה בזמן קשה כל‬ ‫מכיוון שלפני מותו ביקש ללמדו לקח זה‪:‬‬ ‫העבודה’ מסלאנים‪.‬‬ ‫בן נח המוסיף חומרות והרחקות מיוזמתו‬ ‫כך ומתוך חוסר הבנה מוחלט‪ ,‬אך ורק‬ ‫עשה את רצונו של אביך‪ ,‬אף כאשר‬ ‫בשנת תרפ”ז איוותה נפשו של רבי נח‬ ‫על שבע המצוות שבהן הוא מחויב‪.‬‬ ‫כדי לקיים את רצון ה’‪ .‬בזכות זה תזכה‬ ‫נראים הדברים בעיניך תמוהים ובלתי‬ ‫לנסוע לרבו בעל ‘בית אברהם’ מסלאנים‪,‬‬ ‫עבור אומות העולם‪ ,‬החוקים נועדו‬ ‫להאריך ימים ותשרוד את המלחמה‬ ‫הגיוניים!‬ ‫לשם כך נסע ירושלימה במטרה להצטייד‬ ‫אך ורק כדי לשמור על הסדר הציבורי‬ ‫הארורה הזאת‪”...‬‬ ‫למען יארכון ימיך‬ ‫בדרכון לנסיעה לאירופה‪.‬‬ ‫ולמנוע אנרכיה‪ .‬הם מתקבלים כהכרח‬ ‫וכשר’ משה אפטרגוט היה מספר את‬ ‫העיירה צאנז‪ ,‬גליציה‪ ,‬שנת תש”ב‪.‬‬ ‫אלא שבירושלים נפל רבי נח למשכב‪,‬‬ ‫בל יגונה – עושים אותם רק כי חייבים‪,‬‬ ‫הסיפור הזה‪ ,‬הוא היה אומר‪:‬‬ ‫מחוץ תשכל חרב‪ ,‬ומחדרים אימה‪.‬‬ ‫ושכב על מיטת חוליו בבית קרוב‬ ‫אך בעומק הלב‪ ,‬השאיפה הטבעית היא‬ ‫“והנה רואים אתם בעיניכם‪ ,‬זכות המצווה‬ ‫בחוץ נערכת אקציה רצחנית‪ :‬יהודי‬ ‫משפחתו ר’ יוסל וינברג‪.‬‬ ‫שניתן יהיה לחיות בלעדיהם‪.‬‬ ‫עמדה לי!‬ ‫העיירה מצטווים להתאסף בכיכר העיר‬ ‫כאשר אך קיבל בנו‪ ,‬הוא אדמו”ר רבי‬ ‫אצלנו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התורה היא מהות‬ ‫מכל בני עירי ומשפחתי ‪ -‬נשארתי אני‬ ‫עם צרורותיהם‪ ,‬משם יצאו למסע עלום ‪-‬‬ ‫אברהם בעל ה’ברכת אברהם’‪ ,‬את הידיעה‬ ‫אחרת לחלוטין‪ .‬המצוות אינן אוסף של‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫מסע שהסתיים בכבשני המוות באושוויץ‪.‬‬ ‫על מחלתו של אביו‪ ,‬יצא לדרכו ירושלימה‪.‬‬ ‫חוקים אלא אמצעי לקשר עם הקדוש‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫תהילים‬ ‫את הגורל שלכם‪ ,‬אלא לכו לכל‬ ‫אמר להם הרבי‪“ :‬אם כן‪ ,‬מה אתם‬ ‫ראיתי את מלאך המוות מול העיניים‬ ‫וכך פחתה האמונה והלכה במקביל‬ ‫מקום שיוליכו אתכם מהשמים‪ .‬קיימו‬ ‫תמהים? כשיהודי מקיים מצווה‪ ,‬נשמתו‬ ‫פעמים רבות מאוד‪ ,‬עברתי צרות‬ ‫לירידת הדורות‪ .‬אם בזמן דוד המלך‪,‬‬ ‫בעצמכם את שנאמר בתחנון ‘נפלה נא‬ ‫מאירה בכל העולמות באור כה גדול‪,‬‬ ‫נוראות וייסורים מרים ‪ -‬ושרדתי‪.‬‬ ‫יכול היה לצאת למלחמה ולפעול‬ ‫ביד ה’ כי רבים רחמו’‪ ,‬אבל אתם – אל‬ ‫שבאותה שעה פשוט אי אפשר לראות‬ ‫בזכות מסירות נפש למצוות ‘כבד את‬ ‫בגבורתו בלא חשש שיהרהרו שזרועו היא‬ ‫תבחרו דבר!”‬ ‫בו שום רע”‪.‬‬ ‫אביך ואת אמך’‪ ,‬זכיתי ל’למען יארכון‬ ‫שהושיעה להם‪ ,‬בימי אסא היתה אמונתם‬ ‫לאחר אותו לילה שבו נחטפו כל‬ ‫לפי זה אפשר לתרץ את השאלה‪ ,‬כיצד‬ ‫ימיך’!”‬ ‫פחותה‪ ,‬אך ברדיפתו אחרי אויביו עדיין‬ ‫הגברים לעבודות כפייה‪ ,‬ניסו תושבי‬ ‫רק עתה יצחק ראה את הגיהינום‬ ‫לא היו ישראל נכשלים בביטחון בכוח‬ ‫הזרוע‪ ,‬ובדור הבא בימי יהושפט‪ ,‬כבר‬ ‫העירה שנותרו למצוא מקלט ומסתור‬ ‫הפתוחה מתחת עשו‪.‬‬ ‫כי נר מצווה‬ ‫אצל איכרים גויים מהסביבה‪ ,‬שהסכימו‬ ‫בכל השנים‪ ,‬היה עשו מסור בכל ליבו‬ ‫ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר‬ ‫עלה החשש כי רדיפה אחר האויבים‬ ‫להעסיק יהודים בחוותיהם ובכך להגן‬ ‫למצוות כיבוד אב‪ .‬הוא זה שדאג‬ ‫מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל‬ ‫תגרום להחלשות האמונה‪ ,‬וביקש לומר‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫במסירות לכל מחסורו של יצחק‪ ,‬ובכל‬ ‫שירה בלבד‪.‬‬ ‫מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה‬ ‫“אני‪ ,‬אימי וששת אחי פנינו אל מרכז‬ ‫פעם שנכנס אל אביו – עסק במצווה‬ ‫(בראשית כז לג)‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬בימי חזקיהו המלך‪ ,‬חשש שאף אם‬ ‫העירה‪ ,‬המקום שבו התקבצו כל‬ ‫הגדולה הזו‪ .‬לכן‪ ,‬יצחק פשוט לא יכול‬ ‫יאמר שירה בלבד‪ ,‬עלולים ישראל לחשוב‬ ‫רש”י מפרש כי החרדה העצומה שאחזה‬ ‫המשפחות היהודיות בניסיון למצוא‬ ‫היה לראות בו שום רע; בזמן שיהודי‬ ‫ביצחק באותו רגע היתה מפני שהוא‬ ‫שיכולים הצדיקים לחולל פלאות בכוחם‬ ‫מעסיק גוי שייקח אותן אליו‪ .‬זכרנו‬ ‫מקיים מצווה‪ ,‬נשמתו מאירה באור כה‬ ‫הרוחני בלבד‪ ,‬ועל כן ביקש שהישועה‬ ‫ראה גיהינום פתוחה מתחת עשו‪.‬‬ ‫היטב את מילותיו האחרונות של‬ ‫גדול שמכסה על כל חטאיו‪.‬‬ ‫הקשה רבי אריה צבי פרומר הי”ד‬ ‫תעשה בשעה שהוא ישן על מיטתו‪.‬‬ ‫אבל הפעם הזו היתה שונה לחלוטין‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬והחלטנו שלא לפנות מיוזמתנו‬ ‫ה’גאון מקוז’יגלוב’ בספרו ‘ארץ צבי’‬ ‫מכך נלמד‪ ,‬כי אמירת שירה אינה דבר‬ ‫לאף אחד‪ ,‬אלא פשוט להמתין בשקט‬ ‫עשו נכנס אל אביו כשיעקב כבר הקדים‬ ‫(פרשת תולדות)‪ :‬הרי לא היתה זו הפעם‬ ‫הנתון ביד כל אדם‪ ,‬ואפילו ביד מלכי‬ ‫שמישהו יפנה אלינו‪.‬‬ ‫אותו והביא ליצחק את המטעמים‪ ,‬כך‬ ‫הראשונה שבה עשו נכנס אל אביו‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וזקוקים לזכות מיוחדת כדי‬ ‫לאמרה‪ .‬ובשעת סכנה רוחנית ממחשבת‬ ‫לפתע הבחנו בתוך ההמון באזרח‬ ‫שלמעשה אביו כבר קיבל את מבוקשו‪.‬‬ ‫מדוע ראה יצחק את הגיהינום פתוחה‬ ‫עצמיות‪ ,‬מחשבה של כחי ועצם ידי‬ ‫אוסטרי שהיה נראה אדם הגון ומכובד‬ ‫הפעם עשו לא בא במטרה לשרת‬ ‫מתחתיו דווקא כעת‪ ,‬ולא באף אחת‬ ‫המחלישה את האמונה בה’ – אין אומרים‬ ‫מאוד‪ ,‬בעל חזות של איש דת רחום‬ ‫ולכבד את אביו‪ ,‬אלא מתוך רצון לקבל‬ ‫מהפעמים הקודמות שבהן עשו הגיע‬ ‫אפילו שירה‪.‬‬ ‫ומיטיב‪ .‬יהודים רבים פנו אליו בתחינה‬ ‫את הברכות‪ ,‬בנוסף‪ ,‬הוא כלל לא מלא‬ ‫אליו?‬ ‫שיסכים לקחת אותם איתו‪ .‬גם אימי‬ ‫את מבוקשו של אביו‪ ,‬שכן יצחק ביקש‬ ‫מעבר לכך‪ ,‬קשה להבין‪ :‬ישנם סיפורים‬ ‫שם אלקי יעקב‬ ‫החלה לצעוד לכיוונו‪ ,‬אך באותו רגע‬ ‫תפסתי בידה בבהלה גדולה וזעקתי‬ ‫ממנו להביא לו בשר כשר‪ ,‬והנה מובא‬ ‫בתרגום יונתן (כז לא)‪ ,‬שעשו הביא‬ ‫רבים על גדולי ישראל שידעו להבחין‬ ‫מיד בטיבו של האדם שעומד מולם‪,‬‬ ‫יענך ה’ ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב‬ ‫ליצחק בשר כלב‪.‬‬ ‫(תהלים כ ב)‪.‬‬ ‫בבכי‪“ :‬אמא‪ ,‬אבא אמר לא לבחור כלום!”‬ ‫האם הוא צדיק או חלילה להפך‪ .‬כיצד‬ ‫אימי השתכנעה מדברי ונעצרה על‬ ‫בעת הזו‪ ,‬ללא אור המצווה שהסתיר את‬ ‫ייתכן שיצחק אבינו טעה לגבי עשו‬ ‫בשעת צרה מבקש דוד המלך עליו‬ ‫עמדה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬אדם אחר פנה‬ ‫מעשיו הרעים של עשו‪ ,‬נחשפה האמת‬ ‫במשך זמן רב כל כך‪ ,‬ורק כעת התגלה‬ ‫השלום‪‘ :‬ישגבך שם אלקי יעקב’‪ .‬לא‬ ‫אלינו מיוזמתו‪ ,‬וכולנו – שבעת האחים –‬ ‫המרה לנגד עיניו של יצחק‪ ,‬והוא נחרד‬ ‫לו שהוא רשע מרושע?!‬ ‫בשמו של אברהם ולא בשמו של יצחק‬ ‫נתלה המזמור‪ ,‬אלא דווקא בשמו של‬ ‫הלכנו עימו‪ ,‬מלבד אימי שמצאה מקום‬ ‫חרדה גדולה כשראה גיהינום פתוחה‬ ‫הדבר יובן על פי מעשה שהיה‪:‬‬ ‫יעקב אבינו‪ .‬סודו של שם זה טמון בדרכו‬ ‫מסתור נפרד‪.‬‬ ‫מתחתיו‪.‬‬ ‫הרב הקדוש רבי יעקב יצחק מלובלין‬ ‫של יעקב לדבוק במידותיו של הבורא‬ ‫כעבור מספר חדשים נכנעה גרמניה‬ ‫‘רצה באשר ירצה יוצרך’‬ ‫זי”ע‪ ,‬היה ידוע בכוח ראייתו הרוחנית‬ ‫ולהמשיך רחמים וחנינה לעולם‪.‬‬ ‫הנאצית והמלחמה הנוראה הגיעה‬ ‫לאחר שהבין יצחק כי יעקב הוא זה‬ ‫וברוח קדשו‪ ,‬עד שבעבורם זכה לכינוי‬ ‫ביאור לדבר נמצא בדברי רבנו משה‬ ‫לקיצה‪ .‬מיהרנו לברר מה עלה בגורלם‬ ‫שקיבל את הברכות בפועל‪ ,‬אמר‪‘ :‬מי‬ ‫‘החוזה מלובלין’‪ .‬באחד הימים הגיעו‬ ‫אלשיך‪ ,‬שכתב בספרו ‘תורת משה’ על‬ ‫של חברינו ומכרינו שהלכו עם אותו‬ ‫אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל‬ ‫אליו שליחים מעירה שבה פעל ‘מוסר’‬ ‫התורה (במדבר יד כ) בשם הספר הקדמון‬ ‫אוסטרי בעל המראה האצילי‪ ,‬שהתגורר‬ ‫בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה’‪.‬‬ ‫– יהודי שהידרדר והלשין לשלטונות‬ ‫‘לבנת הספיר’ (פר’ וירא)‪ ,‬שקיבל ממורו‬ ‫בסמוך למקום שבו שהינו‪ .‬כשהגענו‬ ‫רש”י מבאר את פשר המילים ‘גם ברוך‬ ‫על בני קהילתו‪ ,‬הלשנות שהעמידו את‬ ‫שדקדק בלשון חכמינו שאמרו‪“ :‬כל זמן‬ ‫לשם‪ ,‬נגלה לנגד עינינו מחזה מחריד‪:‬‬ ‫יהיה’ כי יצחק ביקש למנוע טענה‬ ‫חייהם בסכנת מוות ממשית‪.‬‬ ‫שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה”‪,‬‬ ‫כל היהודים שבחרו ללכת עם אותו אדם‬ ‫עתידית‪ ,‬שאלמלא התרמית של יעקב‪,‬‬ ‫פרנסי העיירה‪ ,‬שלא מצאו מוצא אחר‬ ‫ולא אמרו ‘יאמרו לפני כסדר הזה’‪.‬‬ ‫‘הגון’ היו שרועים על הארץ ללא רוח‬ ‫הוא לא היה זוכה לקבל את הברכות‬ ‫מול האיום‪ ,‬שלחו את נציגיהם אל‬ ‫והכוונה היא‪ ,‬שלא די שיאמרו בני ישראל‬ ‫חיים‪ ,‬לאחר שזה רצח אותם במו ידיו‪.‬‬ ‫כלל‪ .‬לכן‪ ,‬ברגע שהבין את האמת‪,‬‬ ‫ה’חוזה’ כדי שיעתיר בתפילה שהמלשין‬ ‫את שלוש‪-‬עשרה המידות בלבד ובכך‬ ‫התברר שברגע ששמע אותו אזרח‬ ‫הסכים יצחק עם המעשה מרצונו‬ ‫יסתלק מן העולם‪ .‬השליחים רשמו את‬ ‫יסולח להם עוונם‪ ,‬אלא שעליהם ‘לעשות‬ ‫אוסטרי על השחרור הקרוב‪ ,‬הוא פקד‬ ‫ומדעתו‪.‬‬ ‫שמו של אותו מוסר על פתק והגישו‬ ‫כסדר הזה’‪ .‬כלומר‪ ,‬לדבוק בשלוש‪-‬‬ ‫על כל היהודים שהיו עמו לשכב על‬ ‫אך כאן מתעוררת תמיהה עצומה‪ :‬הרי‬ ‫אותו לרבי‪ .‬ה’חוזה’ הביט בפתק‪ ,‬ואז‬ ‫עשרה המידות של הבורא‪ ,‬שהוא ‘א‪-‬ל‬ ‫הרצפה‪ ,‬שלף את אקדחו ורצח את כולם‬ ‫יצחק חפץ בכל ליבו לברך את עשו‪.‬‬ ‫פנה אליהם בתמיהה‪“ :‬מה אתם רוצים‬ ‫רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת’‬ ‫אחד אחרי השני – השם יקם דמם‪.‬‬ ‫מה ארע באותו רגע שבו גילה כי בירך‬ ‫מהאדם הזה? נשמתו מאירה בכל‬ ‫וכל המידות הנאמרות שם‪ .‬וכדרך שאמר‬ ‫לאחר המלחמה התאחדנו מחדש‬ ‫את יעקב בטעות‪ ,‬שגרם לו לשנות את‬ ‫העולמות!”‬ ‫התנא הקדוש אבא שאול (שבת קלג‪“ :):‬הווי‬ ‫ומצאנו הן את אימי והן את אבי;‬ ‫דעתו ולהחליט שהברכות אכן ראויות‬ ‫השליחים נדהמו‪ .‬הם הכירו היטב את‬ ‫דומה לו‪ .‬מה הוא חנון ורחום – אף אתה‬ ‫המשפחה כולה שרדה בנס”‪.‬‬ ‫ליעקב? מדוע בחר יצחק להסכים עם‬ ‫פשעיו של אותו אדם‪ ,‬ולא הצליחו להבין‬ ‫היה חנון ורחום”‪.‬‬ ‫“מאז אותו יום”‪ ,‬סיכם ר’ בנימין אריה‬ ‫הברכות‪ ,‬ובניגוד לפעם הראשונה בה‬ ‫כיצד הרבי אינו מבחין ברשעותו ואף‬ ‫ובדומה לזה מצאנו בדברי חכמינו (ספרי‬ ‫גולדשטיין‪“ ,‬אינני בוחר לעצמי דבר‪.‬‬ ‫בירך אותו במחשבה שהוא עשו‪ ,‬כעת‬ ‫טוען שנשמתו מאירה בכל העולמות‪.‬‬ ‫עקב מט) שדרשו על הכתוב (דברים יא כב)‬ ‫אני מתמסר לחלוטין לתכניותיו של‬ ‫בירך אותו בידיעה גמורה שהוא יעקב‪,‬‬ ‫הם החליטו להמתין להזדמנות אחרת‪,‬‬ ‫‘ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו’‪“ :‬ואלו הן‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הולך רק לאן שהוא‬ ‫ואמר ‘גם ברוך יהיה’? היה עליו לכעוס‬ ‫וכעבור זמן מה הגישו את שמו של‬ ‫דרכי המקום‪‘ :‬ה’ ה’ א‪-‬ל רחום וחנון ארך‬ ‫מוביל אותי‪ ,‬ומשתדל בכל רגע רק‬ ‫על יעקב ואף לקלל אותו על כך שנטל‬ ‫המלשין לרבי פעם נוספת‪.‬‬ ‫אפים ורב חסד ואמת’”‪ .‬ואמרו שעל האדם‬ ‫לראות להיכן הקדוש ברוך הוא מוביל‬ ‫את הברכות במרמה!‬ ‫הפעם‪ ,‬כשהביט ה’חוזה’ בפתק‪ ,‬אחז‬ ‫לדבוק במידותיו‪ ,‬מה הוא נקרא רחום‪ ,‬אף‬ ‫אותי”‪.‬‬ ‫סיפור מצמרר מימי השואה יכול לשפוך‬ ‫בו זעזוע עמוק‪ .‬הוא אמר בכאב‪“ :‬אדם‬ ‫האדם יהיה רחום‪ ,‬ומה הוא נקרא חנון אף‬ ‫למעשה הנהגה רוחנית זו כבר נכתבה‬ ‫אור על הענין‪:‬‬ ‫שפל כזה‪ ,‬המוכן להסגיר יהודים אחרים‬ ‫האדם ידבק במידת החנינה‪.‬‬ ‫על ידי רבנו הרא”ש בספרו ‘ארחות‬ ‫ר’ בנימין אריה גולדשטיין‪ ,‬מהעיירה‬ ‫ולסכן את חייהם עבור בצע כסף‪...‬‬ ‫וכאשר ינהגו כן ויזכו לדבוק במידותיו‪,‬‬ ‫חיים’ (ליום רביעי‪ ,‬אות סט)‪‘ :‬רצה באשר‬ ‫הודאהז שבהונגריה‪ ,‬סיפר על הלילה‬ ‫בעזרת השם הוא יסתלק בקרוב מן‬ ‫ימחל להם הבורא יתברך על כל‬ ‫עוונותיהם‪.‬‬ ‫ירצה יוצרך’‪ .‬על האדם להתבונן ברצונו‬ ‫הנורא שבו פרצו הנאצים ועוזריהם‬ ‫העולם‪ ,‬ולא יוכל עוד להרע לאיש”‪.‬‬ ‫וכאן המקום להביא את ביאורו הנפלא‬ ‫של הבורא‪ ,‬לקבל את המציאות כפי‬ ‫לבית משפחתו ולקחו בכפייה את אביו‪,‬‬ ‫השליחים המופתעים פנו לרבי ושאלו‪:‬‬ ‫של הגאון הקדוש רבי פינחס הורויץ‬ ‫שהיא ולהתאים את עצמו אליה‪ ,‬מבלי‬ ‫ר’ פישל גולדשטיין‪ ,‬לעבודת כפייה‪.‬‬ ‫“מדוע בפעם הקודמת שהבאנו את‬ ‫מפרנקפורט זי”ע בעל ה’הפלאה’ בספרו‬ ‫לנסות להאבק במה שהועידו לו השמים‪.‬‬ ‫בתוך הבהלה והחטיפה המהירה‪ ,‬האב‬ ‫הפתק אמר הרבי שהוא מאיר בכל‬ ‫‘פנים יפות’ (ויקרא ז כא)‪ ,‬שם הסביר שיעקב‬ ‫כך בדיוק נהג גם יצחק אבינו‪ .‬כאשר‬ ‫לא הספיק להיפרד מבני משפחתו כראוי‬ ‫העולמות‪ ,‬ואילו כעת התגלתה האמת‬ ‫אבינו‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬דבק במידותיו של‬ ‫ראה שלמרות כל תכניותיו ורצונו העז‬ ‫או לומר להם מילות פרדה ארוכות‪ .‬אך‬ ‫על מעשיו הרעים?”‬ ‫הבורא יתברך במידה כזו‪ ,‬עד שאמרו‬ ‫לברך את עשו‪ ,‬יעקב הוא שקיבל את‬ ‫ממש ברגע האחרון‪ ,‬תוך כדי שהנאצים‬ ‫השיב להם ה’חוזה’‪“ :‬צאו ובדקו מה‬ ‫חכמינו (מגילה יח‪ ):‬על הפסוק (בראשית לג‬ ‫הברכות‪ ,‬הוא לא ניסה להילחם בכך או‬ ‫גוררים אותו החוצה אל הבלתי נודע‪,‬‬ ‫עשה אותו אדם בשעה שהגשתם לי את‬ ‫כ) ‘ויקרא לו אל אלהי ישראל’‪ ,‬שהקדוש‬ ‫להתנגד‪ .‬הוא הבין מיד שזהו רצונו של‬ ‫הצליח לצעוק לעברם‪:‬‬ ‫הפתק בפעם הראשונה”‪.‬‬ ‫ברוך הוא קראו ליעקב ‘אל’‪ ,‬ועל כן זכה‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והסכים עם הברכות‬ ‫“בימים האלה‪ ,‬כשכולם נתונים בסכנה‪,‬‬ ‫והנה התברר שבאותם רגעים שבהם‬ ‫מדעתו‪ ,‬בבחינת ‘רצה באשר ירצה‬ ‫אף אדם אינו יכול לדעת מה באמת טוב‬ ‫באו אל ה’חוזה’ בפעם הראשונה‪ ,‬עסק‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫יוצרך’‪.‬‬ ‫עבורו‪ .‬לכן‪ ,‬אל תנסו לבחור בעצמכם‬ ‫המלשין בהדלקת נרות חנוכה‪.‬‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫תהילים‬ ‫השלום ואומר‪‘ :‬לה׳ הארץ ומלואה’‪.‬‬ ‫(בראשית כה כא) ‘ויעתר יצחק’ שכל ימיו‬ ‫ומיישב את התמיהה שבה פתחנו‪.‬‬ ‫לשנים‪-‬עשר שבטים‪ ,‬כנגד שתים‪-‬עשרה‬ ‫אולם במקום אחר נאמר‪‘ :‬והארץ נתן‬ ‫היה מתפלל יצחק לה’‪ ,‬ומה היתה‬ ‫כל זמן שזעקתו של האדם באה מתוך‬ ‫המידות הנותרות שדבק בהן‪.‬‬ ‫לבני אדם’‪ .‬אם הארץ לה׳ היא – כיצד‬ ‫תפילתו? ‘לה’ לנכח אשתו’‪‘ ,‬אשתו’ היא‬ ‫תרעומת‪ ,‬מפני שאינו מוכן לקבל את‬ ‫וזה פרושו של הכתוב שלפנינו‪‘ :‬יענך ה’‬ ‫ניתנה לבני אדם?‬ ‫כנסת ישראל‪ ,‬ועל דבר זה ביקש יצחק‬ ‫הדרך שבה בחר הקדוש ברוך הוא‬ ‫ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב’‪ ,‬שבעת‬ ‫על כן צריך האדם להיות בבחינת‬ ‫אבינו‪ ,‬שיהיה ה’ תמיד לנוכח עיני כנסת‬ ‫להנהיגו באותה שעה‪ ,‬מתקיים בו ‘אלקי‬ ‫צרה ידבקו ישראל במידותיו של הקדוש‬ ‫״מאמין בחי עולמים וזורע״‪ ,‬ולזכור בכל‬ ‫ישראל‪ ,‬שבכל עת ובכל זמן יפנו כנסת‬ ‫אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬כשם שדבק יעקב אבינו שזכה‬ ‫שלב שהכול מאת הבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫ישראל לנוכח ה’ יתברך‪ ,‬לדעת שהכל בא‬ ‫לי’‪ .‬הבורא יתברך כביכול ‘יושב’ – ממתין‬ ‫לכינוי ‘אל’‪ ,‬ואזי מובטחים הם שיענו‪.‬‬ ‫לשם כך ניתנו התרומות‪ ,‬המעשרות‬ ‫ממנו יתברך שמו לעד‪.‬‬ ‫ומצפה ל’תהלות ישראל’‪ :‬שהיהודי יצרף‬ ‫והביכורים‪ ,‬כדי שבכל מלאכת השדה‬ ‫אמונה זו אינה רק בשעה שהדרך נוחה‬ ‫אל תפילתו גם שבח והודאה‪ ,‬ויקבל‬ ‫מזעקה לתהילה‬ ‫יכיר כי לא כוחו ועוצם ידו עושים לו‬ ‫ומאירה‪ .‬עיקר מבחנו של האדם הוא‬ ‫באמונה ובשמחה את הנהגתו יתברך‪.‬‬ ‫אלי אלי למה עזבתני‪ ...‬אלהי אקרא יומם‬ ‫חיל; יש מנהיג לבירה והכול מאתו‬ ‫כאשר הרועה מוליכו בנתיב שאינו מבין‪,‬‬ ‫כאשר הזעקה נעשית לתפילה של‬ ‫ולא תענה‪ ...‬ואתה קדוש יושב תהלות‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫בתוך ‘גיא צלמות’‪ ,‬גם שם עליו לזכור‬ ‫אמונה ולא לטענה‪ ,‬נפתחים לפניו שערי‬ ‫ישראל (תהלים כב ב–ד)‪.‬‬ ‫כל עוד הוא ממתין לגשמים‪ ,‬הרי הוא‬ ‫‘כי אתה עמדי’‪.‬‬ ‫ישועה‪.‬‬ ‫יש שעות שבהן זעקתו של היהודי‬ ‫חש היטב כי תלוי הוא בחסדי שמים‪.‬‬ ‫וגדול הוא כוח האמונה בשעת הצרה‪,‬‬ ‫אסתר המלכה עצמה היא דוגמה לכך‪.‬‬ ‫בוקעת מעומק לבו‪ ,‬אך נדמה לו כי‬ ‫אבל לאחר שצמחה התבואה והוא‬ ‫שכפי מה שמאמינים שתכלית הדין‬ ‫היא לא חדלה מלזעוק ולהתפלל‪ ,‬אך‬ ‫שערי שמים ננעלו בפניו‪‘ :‬אלי אלי למה‬ ‫קוצר‪ ,‬טוחן ולש‪ ,‬עלולה להתגנב ללבו‬ ‫היא רחמים‪ ,‬כך זוכים להתגלות הטוב‬ ‫לצד תפילתה פעלה מתוך אמונה וקבלת‬ ‫עזבתני‪ ...‬אלקי אקרא יומם ולא תענה‬ ‫המחשבה שהדבר תלוי בחריצותו‪ .‬דווקא‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫הנהגת הבורא‪ .‬במשתה שעשתה ביטאה‪,‬‬ ‫ולילה ולא דומיה לי’‪ .‬והנה‪ ,‬בתוך אותה‬ ‫בסוף המלאכות‪ ,‬כשהבצק עומד להיכנס‬ ‫וזהו שביקש דוד המלך ‘גם כי אלך בגיא‬ ‫לפי ביאור ה׳חתם סופר׳‪ ,‬קבלת עול‬ ‫זעקה עצמה‪ ,‬עובר דוד המלך עליו‬ ‫לתנור‪ ,‬נצטווה להפריש חלה מראשית‬ ‫צלמות לא אירא רע’‪ ,‬גם בעת צרה שאין‬ ‫הגלות בשמחה ובהכנעה; ובכך החלה‬ ‫השלום ואומר‪‘ :‬ואתה קדוש יושב תהלות‬ ‫העיסה‪ .‬אף שכבר הפריש תרומות‬ ‫רחמי ה’ נגלים לעין גם כן לא אירא רע‪,‬‬ ‫הישועה עוד קודם שביקשה מאחשורוש‬ ‫ישראל’‪ .‬כיצד משתלבת כאן התהילה‪,‬‬ ‫ומעשרות בשדה‪ ,‬חוזרת מצוות חלה‬ ‫והוסיף לבקש ‘אך טוב וחסד ירדפוני’‪,‬‬ ‫על אחיה היהודים‪.‬‬ ‫בשעה שהלב מלא כאב והתפילה עדיין‬ ‫ומזכירה לו שהקדוש ברוך הוא לבדו‬ ‫שירדפהו חסד‪ ,‬הן חסד נגלה והן חסד‬ ‫ואם כך‪ ,‬שמא מוטב לאדם לשתוק ולא‬ ‫לא נענתה?‬ ‫עשה ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬והוא‬ ‫נסתר‪ ,‬הן טוב שהוא חס”ד במספר קטן‪,‬‬ ‫להתפלל על צרתו?‬ ‫את התמיהה הזאת מעמיד הגאון רבינו‬ ‫הקוצב לכל בריה די מחסורה‪.‬‬ ‫והן חסד נגלה‪ ,‬ובכוח האמונה נזכה‬ ‫בוודאי שלא‪ .‬הבורא יתברך חפץ‬ ‫משה סופר זי״ע‪ ,‬בעל ה׳חתם סופר׳‪,‬‬ ‫זו היא עקירת שורשה של עבודה זרה‪:‬‬ ‫שיתהפך ה’טוב’ ל’חסד’ ויתגלו רחמיו‬ ‫בתפילתם של ישראל‪ ,‬ואף אסתר עצמה‬ ‫בדרשותיו (פר’ זכור תקנ״ד)‪ ,‬ותשובתו אינה‬ ‫שלא לייחס כוח לשום דבר מלבד‬ ‫יתברך עלינו בשלמות‪.‬‬ ‫ביקשה והתחננה‪ .‬אלא שתפילה שלמה‬ ‫אמורה רק לאותה שעה שעמדה אסתר‬ ‫אלוקותו יתברך‪ .‬האדם ממתין ואינו‬ ‫וכאשר האדם נאחז בידיעה שהבורא‬ ‫אינה באה מתוך תרעומת על הנהגת‬ ‫בחצר הפנימית של המלך אחשורוש‪,‬‬ ‫אוכל מיגיעו עד שייתן חלק למקום‪,‬‬ ‫עמו גם בתוך הגיא‪ ,‬הוא יודע שהירידה‬ ‫הבורא‪ ,‬אלא מתוך אמונה שגם מה שאין‬ ‫אליו לא הורשתה להכנס; היא מגלה‬ ‫ובכך הוא מבטל מלבו גאווה וישות‬ ‫אינה סוף הדרך‪ .‬שבטו של הרועה אינו‬ ‫האדם מבין בא מאתו יתברך ולתכלית‬ ‫דרך בעבודת הבורא לכל יהודי העומד‬ ‫ומכיר שהוא וכל קניינו שייכים לאדונו‬ ‫בא לדחותו‪ ,‬אלא להוליכו אל המשענת‬ ‫טובה‪ .‬תחילה מקבל היהודי את רצון‬ ‫בעת צרה‪.‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫ואל העלייה שתבוא אחריה‪.‬‬ ‫קונו באמונה ובשמחה‪ ,‬ומתוך כך הוא‬ ‫את תשובתו מבאר ה’חתם סופר’ על פי‬ ‫האדם עשוי לחשוב שככל שירבה‬ ‫על כל אדם עוברים בחייו זמני עלייה‬ ‫שופך לפניו את לבו ומייחל לישועתו‪.‬‬ ‫מאמר חכמינו ז”ל במסכת אבות (פ”ד‬ ‫בחריצות ובהשתדלות‪ ,‬כך תרבה‬ ‫וזמני ירידה‪ ,‬והעצה להתחזק בזמני‬ ‫אפשר לבכות‪ ,‬לזעוק ולהתחנן‪ ,‬ועם כל‬ ‫מט”ו)‪“ :‬אין בידינו לא משלוות הרשעים‬ ‫הצלחתו‪ .‬אולם ביחס למצוות חלה אומר‬ ‫הירידה היא לדעת שהקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫זאת להוסיף ולומר‪‘ :‬ואתה קדוש יושב‬ ‫ולא מייסורי הצדיקים”‪ ,‬כלומר‪ ,‬אין‬ ‫הנביא יחזקאל‪‘ :‬וראשית עריסותיכם‬ ‫הוא העומד מאחרי כל הקשיים העוברים‬ ‫תהילות ישראל’‪ .‬הזעקה אינה סותרת‬ ‫אנחנו מבינים מדוע מתנהל העולם‬ ‫תתנו לכהן‪ ,‬להניח ברכה אל ביתך’‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬ואין שום צרה הנמשכת לעולם‬ ‫את ההודאה; אדרבה‪ ,‬כשהיא כרוכה‬ ‫באופן שישנו רשע וטוב לו‪ ,‬ולעומתו‪,‬‬ ‫וחכמינו ז״ל אמרו כי המפריש חלה זוכה‬ ‫אלא ישוב הגלגל ויתהפך עליו למוטב‪.‬‬ ‫באמונה ובקבלת הנהגתו יתברך‪ ,‬נעשית‬ ‫צדיק הנאלץ לסבול ורע לו‪ ,‬אבל זו‬ ‫לברכה (שבת לב‪ .):‬נמצא שלא היגיעה‬ ‫וכן מצינו בדוד המלך עליו השלום‬ ‫גם היא עצמה פתח לישועה‪.‬‬ ‫מציאות קיימת שאי אפשר בעולם‬ ‫לבדה היא המביאה את השפע; דווקא‬ ‫שעברו עליו זמנים קשים בימי חייו‪ ,‬והיה‬ ‫הזה להגיע לזיכוך ולתיקון האמיתי‬ ‫כשהאדם נותן מראשית עמלו לשמים‪,‬‬ ‫מחזק עצמו באמרו ‘שבטך ומשענתך‬ ‫הרועה המלווה‬ ‫בלא קושי‪ ,‬צער ומשיכה אל החומריות‬ ‫מונחת הברכה בביתו‪.‬‬ ‫המה ינחמני’‪ ,‬ופרש רבנו עובדיה ספורנו‬ ‫ה׳ רעי לא אחסר‪ ...‬גם כי אלך בגיא‬ ‫הגשמית‪.‬‬ ‫הפרשת החלה מקשרת אפוא את האדם‬ ‫שדוד נתן אל לבו שכבר היה כן בעבר‪,‬‬ ‫צלמות‪ ...‬אך טוב וחסד ירדפוני (תהלים‬ ‫כי רק על ידי שהאדם מצטער בכל‬ ‫עם בורא העולם‪ ,‬ומשרישה בו כי הלחם‬ ‫שהכה אותו ה’ בשבט חובלים‪ ,‬ואחר כך‬ ‫כג א–ו)‪.‬‬ ‫הניסיונות העוברים עליו ועומד מול‬ ‫וכל אשר לו מאת ה׳ הם‪ .‬אך גם לאחר‬ ‫תמך אותו לעזרו במשענתו‪ ,‬וכמו שהיה‬ ‫רועה נאמן אינו עוזב את צאנו בשעה‬ ‫יצרו המושכו לגשמיות ומתרחק ממנה‪,‬‬ ‫שהפריש חלה והפת מותרת באכילה‪,‬‬ ‫כן בעבר שאחר המכה באה הסמיכה‪ ,‬זו‬ ‫שהדרך נעשית קשה‪ .‬הוא מוליך אותו‬ ‫הוא מתקרב אל הבורא יתברך‪ ,‬ועל כן‬ ‫עדיין לא הושלם סדר העבודה; קודם‬ ‫היא נחמתו שגם להבא ישוב ה’ לסמכו‬ ‫בנאות דשא‪ ,‬יורד עימו אל הגיא החשוך‪,‬‬ ‫שיבח דוד המלך בתהלים (קיח כא) וייקר‬ ‫שייהנה ממנה עליו לברך‪.‬‬ ‫במשענתו אחר שהכה אותו בשבטו‪ ,‬וזהו‬ ‫ובשבטו ובמשענתו מחזירו אל הדרך‬ ‫את הקושי שזימן לו השם יתברך ‪‘ -‬אודך‬ ‫כך אמרו חכמינו ז״ל (ברכות לה‪ :).‬״כל‬ ‫החיזוק לכל אדם בשעת קושי וסבל‪,‬‬ ‫העולה‪.‬‬ ‫כי עניתני’ מלשון עינוי‪ ,‬כפרושו של‬ ‫הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה –‬ ‫לדעת שכל קושי הוא זמני ואחריו תבוא‬ ‫כך ראה דוד המלך עליו השלום את‬ ‫המלבי”ם‪ ,‬כי ידע שדווקא על ידי העינוי‬ ‫כאילו נהנה מקדשי שמים‪ ,‬שנאמר ‘לה׳‬ ‫הרווחה‪.‬‬ ‫הנהגת הבורא עמו‪‘ :‬ה׳ רעי לא אחסר’‬ ‫והצער תצמח הישועה וההתקרבות –‬ ‫הארץ ומלואה’״‪ .‬רבי לוי הקשה‪ :‬מצד‬ ‫זהו חוט האמונה השזור לאורך המזמור‪:‬‬ ‫– וממילא ‘גם כי אלך בגיא צלמות לא‬ ‫‘ותהי לי לישועה’‪.‬‬ ‫אחד נאמר ‘לה׳ הארץ ומלואה״’‪ ,‬ומצד‬ ‫‘ה׳ רעי’ – שלא תחסר מליבנו הידיעה‬ ‫אירא רע‪ ,‬כי אתה עמדי’‪.‬‬ ‫על פי יסוד זה מוכח שרצון ה’ האמיתי‬ ‫שני ‘והארץ נתן לבני אדם’‪ .‬ותירצו‪ :‬״כאן‬ ‫שהוא מנהיגנו; ‘כי אתה עמדי’ – גם‬ ‫על מנת לזכות למידת האמונה זקוק‬ ‫הוא שיתעצם האדם כנגד כל הקשיים‬ ‫קודם ברכה‪ ,‬כאן לאחר ברכה״‪.‬‬ ‫במקום החשוך ביותר‪‘ ,‬שבטך ומשענתך‬ ‫כל אדם לסיוע מן השמים‪ ,‬ותמיד עליו‬ ‫ודווקא מתוכם ידבק בו‪ ,‬וכשאין האדם‬ ‫קודם שבירך האדם‪ ,‬המזון אינו שלו‬ ‫המה ינחמני’ – מפני שגם הירידה עצמה‬ ‫להתפלל על כך‪ ,‬שיעזרהו ה’ יתברך לתת‬ ‫מסוגל לעמוד בכך‪ ,‬לעיתים אכן נעשה‬ ‫כלל; הוא עומד עדיין ברשותו של אדון‬ ‫נתונה ביד הרועה‪ ,‬והוא המוליך ממנה‬ ‫בו מבטחו בכל תהלוכותיו בעולם‪ ,‬כמו‬ ‫לו נס‪ ,‬אבל אין זה רצון הבורא שיעבדו‬ ‫הכול‪ .‬בברכה נוטל האדם רשות‪ :‬הוא‬ ‫אל הטוב והחסד‪ .‬היודע זאת אינו נשאר‬ ‫שאמר דוד המלך עליו השלום ה’ רעי‬ ‫אותו כך‪ ,‬אלא מתוך הקושי דייקא‪.‬‬ ‫מודה לבורא על מזונו ומכיר כי אין הוא‬ ‫בגיא‪ ,‬אלא הולך בו בלב בטוח עד שישוב‬ ‫לא אחסר‪ ,‬ופרש הרב הקדוש רבי מנחם‬ ‫כיוצא בזה מסופר בגמרא (שבת נג‪ ):‬על‬ ‫בעל הבית אלא מקבל מתנה‪ .‬רק מתוך‬ ‫וישב בבית ה׳ לאורך ימים‪.‬‬ ‫מנדל מלינסק זי”ע שהיה דוד המלך‬ ‫אדם אחד שנעשה לו נס בשינוי סדרי‬ ‫הכרה זו נעשית הארץ ‘נתונה לבני אדם’‪.‬‬ ‫מתפלל שאף פעם לא תחסר לו אמונה‬ ‫הטבע‪ ,‬ואמרו עליו חכמים‪“ :‬כמה‬ ‫נמצא שמצוות חלה והברכה משלימות‬ ‫לה׳ הארץ – לאחר הברכה‬ ‫זו שה’ הוא הרועה אותו מעודו‪.‬‬ ‫גרוע הוא אדם זה שבגללו נשתנו סדרי‬ ‫זו את זו‪ .‬לאחר כל העמל מפריש האדם‬ ‫לה׳ הארץ ומלואה תבל וישבי בה (תהלים‬ ‫זו הכוונה ‘ה’ רעי’‪ ,‬שהידיעה הזאת‬ ‫בראשית”‪.‬‬ ‫מראשית עיסתו לשמים‪ ,‬וברגע האכילה‬ ‫כד א)‪.‬‬ ‫לעולם לא אחסר‪ ,‬שלא תחסר ממנו‬ ‫ללא ספק היה אותו אדם ראוי לנס‬ ‫הוא מברך על הפת‪ .‬כך נשמרת בלבו‬ ‫האדם יוצא אל שדהו‪ ,‬זורע וקוצר‪ ,‬טוחן‬ ‫האמונה בה’ יתברך הרועה ומנהיג את‬ ‫שנעשה לו‪ ,‬אבל אם היה עובד את‬ ‫הידיעה כי גם הארץ שניתנה לבני אדם‬ ‫ולש‪ ,‬ולבסוף עומדת לפניו פת הראויה‬ ‫האדם בכל דבריו‪.‬‬ ‫הבורא יתברך מתוך הקושי והצער‬ ‫לא יצאה מרשותו של הבורא‪ :‬לעולם‬ ‫לאכילה‪ .‬בשעה זו עלול הוא להרגיש‬ ‫ועל דרך זו פירש בנו הרב הקדוש רבי‬ ‫ללא צורך בניסים‪ ,‬היה זה חשוב יותר‬ ‫‘לה׳ הארץ ומלואה’‪.‬‬ ‫כי עמל כפיו הוא שהביא לו את לחמו‪.‬‬ ‫נפתלי מרופשיץ זי”ע בספרו ‘זרע קדש’‬ ‫בשמים‪.‬‬ ‫כנגד מחשבה זו פותח דוד המלך עליו‬ ‫(תולדות ד”ה ועוד י”ל ויעתר הד’) את הפסוק‬ ‫שב ה׳חתם סופר׳ אל לשון המזמור‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬