gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עינים מאירות · Eniyim Meherot — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: עינים מאירות · Eniyim Meherot

שבוע: תולדות (2026-11-09)

עינים מאירות · Eniyim Meherot — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון נ"ה‬ ‫(פר' תולדות‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ע‪ ú‬התורה והמועדים‬ ‫תשפ"ה ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל)‬ ‫תשפ"ז‬ ‫ראה ריח בני‬ ‫שדה תפוחים • ריח העקידה • ריח בית המקדש • מסירות נפש בכיבוד אב ואם • דרור קן לה‬ ‫יוסף זיע"א‪ ,‬תלמידו של רבינו הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫ואנעל מבפנים את כל שערי הגיהנום‪ .‬ומכאן ואילך‬ ‫ראה ריח בני‬ ‫ומנחיל תורתו בספר הראשון שיצא מדברי קדשו‪.‬‬ ‫שוב לא יוכלו להכניס שום רשע לגיהנום‪ ,‬וזה יהיה הגן‬ ‫עדן שלי‪.‬‬ ‫בפרשתנו ‪ -‬פרשת תולדות‪ ,‬מאריכה התורה הקדושה‬ ‫והנה‪ ,‬על קבר הרה"ק בעל ה'תולדות' הוקם אוהל‬ ‫בענין ברכות יצחק ליעקב אבינו‪ .‬כאשר נכנס יעקב אל‬ ‫לכבודו‪ ,‬ובאוהל זה קבורים עמו גם הצדיק רבי לייב‬ ‫מוכיח מפולנאה‪ ,‬ועוד יהודי אחד אשר לא נודע שמו‪.‬‬ ‫בחייהם ובמותם לא נפרדו‬ ‫יצחק והביא לו מן המטעמים אשר הכינה אמו‪ ,‬הסתפק‬ ‫יצחק תחילה מיהו זה הבא אליו‪ .‬אולם לאחר מכן נאמר‬ ‫ועל יהודי זה נסוב סיפורנו‪.‬‬ ‫עד כאן דבריו המופלאים של הרה”ק מראפשיץ‪ ,‬אשר‬ ‫בפסוק (בראשית כז כז) ‘ו ַּי ִּגׁ ַש ו ַּיׁ ִּשַק לוֹ ו ַּיָר ַח אֶת ר ֵיחַ ּב ְגָד ָיו‬ ‫ידוע כי נוהג היה לבדח את קהל מרעיתו בדברים‬ ‫לאן אתה הולך‬ ‫עמוקים מאוד‪ ,‬וגם בדברים אלו נוכל למצוא עומק‬ ‫שׂד ֶה אֲׁשֶר ּבֵרֲכוֹ ה’’‪.‬‬ ‫ו ַיְב ָ ֲרכ ֵהוּ‪ ,‬וַיֹּאמֶר רְאֵה ר ֵיחַ ּב ְנ ִי ּכְר ֵיחַ ָ‬ ‫לפנים מעומק‪.‬‬ ‫מדברים אלו נראה‪ ,‬כי ריח בגדיו של יעקב הוא שהכריע‬ ‫פעם אחת עבר המוכיח רבי לייב מפולנאה בבית‬ ‫את הכף‪ ,‬ומיד לאחר מכן בירך יצחק את יעקב‪.‬‬ ‫החיים דשם‪ ,‬ובדרך הילוכו עבר בסמוך לאוהל קבורה‬ ‫מסורת עתיקה היא‪ ,‬כי את צדיקי הדור מעבירים‬ ‫אחד‪ ,‬והרגיש לפליאתו ריח גן עדן עולה ממנו‪ .‬הלך רבי‬ ‫בגיהנום בדרכם לגן עדן‪ ,‬והרשות בידם להוציא‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מהו אותו ‘ריח שדה אשר ברכו ה’’ שדיבר‬ ‫לייב אצל אנשי החברא קדישא לברר את פשר הדבר‪,‬‬ ‫עימם את נפשותיהם של אלו שהיו מקושרים בהם‬ ‫עליו יצחק‪ .‬וביותר כבר עמד רש"י על כך‪ ,‬כי מאחר‬ ‫ואמרו לו כי באוהל זה אין קבור איש‪ ,‬אלא שאדם אחד‬ ‫שנתנה רבקה על ידיו את עורות גדיי העיזים‪ ,‬לכאורה‬ ‫בעולם הזה ולהעלותם למקום עליון‪ .‬וגם דברי הרה”ק‬ ‫מן העיר רכש מקום זה לקבורה בעבורו‪ ,‬והקים שם‬ ‫ריח רע היה בו‪ ,‬כי אין ריח רע יותר משטף העיזים‪.‬‬ ‫מראפשיץ עוסקים בענין זה‪ ,‬כי כח הצדיקים אינו רק‬ ‫אוהל על גביו‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬מלמד שנכנס עמו ריח גן עדן‪.‬‬ ‫לתקן את הרשעים שקדמו להם‪ ,‬אלא אף להצילם‬ ‫איש פשוט היה אותו יהודי‪ ,‬ולא נודע בשערים‪ ,‬אך‬ ‫מכאן ולהבא‪ ,‬שלא ייכנסו אל הגיהנום כלל‪ .‬וזהו ענין‬ ‫ולענין אותו שדה‪ ,‬פירש רש"י כי ניתן בו ריח טוב‪ ,‬והוא‬ ‫לשמע הדברים פנה רבי לייב מוכיח לביתו‪ ,‬לתהות על‬ ‫נעילת דלתות הגיהנום‪ ,‬היינו שיש בכוחו לתקן גם‬ ‫שדה תפוחים‪ ,‬ומקורו מדברי הגמרא (תענית כט‪ .):‬וגם‬ ‫קנקנו ולהבין במה זכה שיעלה ריח גן עדן מן המקום‬ ‫את הבאים אחריו‪ ,‬כי חלילה לא היו בדבריו מליצות‬ ‫בעומק דבר זה יש להתבונן‪.‬‬ ‫המיועד לקברו‪.‬‬ ‫בעלמא‪ .‬כי אכן‪ ,‬הדבקים בצדיק זוכים שלא לראות פני‬ ‫שערי גן עדן‬ ‫קיבל היהודי את פני רבי לייב בסבר פנים יפות‪ ,‬ואכן‬ ‫גיהנום כלל‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כמה וכמה מתולדותיהם של צדיקים ‪ -‬אלו‬ ‫אימת את דברי אנשי החברא קדישא‪ ,‬כי אכן רכש‬ ‫לעצמו חלקת קבר זו‪ ,‬כידוע שדבר זה יש בו סגולה‬ ‫מעלת הריח‬ ‫מעשים טובים ‪ -‬יש בידינו מענין ריח גן עדן‪.‬‬ ‫גדולה‪ ,‬ולאחר אריכות ימיו ושנותיו מבקש הוא‬ ‫מעתה יתחדדו הדברים אשר צריכים לנו ביאור בענין‬ ‫על אודות הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זיע"א מסופר‬ ‫להיקבר שם‪.‬‬ ‫ריח גן עדן שהריח יצחק אבינו בכניסת יעקב אליו‪,‬‬ ‫סיפור מופלא‪ .‬מסורת בידינו כי אמר על עצמו‬ ‫ומהו ענין ריח שדה תפוחים‪ .‬כי מן המעשה האמור‪,‬‬ ‫בענוותנותו‪ ,‬כי כאשר יעלה לשמים‪ ,‬מן הסתם יפסקו‬ ‫השתומם רבי לייב‪“ :‬ובמה זכית כי יעלה ריח גן עדן‬ ‫בבית דין של מעלה כי ראוי הוא הרבי מראפשיץ‬ ‫ממקום קבורתך‪ .‬מה עשית עד שמובטח לך כי תיכנס‬ ‫אשר עוסק אמנם בריח הרשעים בגיהנום ‪ -‬נוכל להבין‬ ‫כי ענין הריח קובע לו מקום וחשיבות גדולה בעולם‬ ‫להיכנס לגן עדן‪ .‬אולם כאשר יבקשו לקיים את‬ ‫לגן עדן”‪.‬‬ ‫פסק הדין בפועל‪ ,‬עלולים שם בעולם האמת לעמוד‬ ‫השיב האיש‪“ :‬יהודי פשוט אני‪ ,‬ומעשים גדולים לא‬ ‫העליון‪.‬‬ ‫בפני קושי‪ .‬כי כמה מיני גן עדן יש‪ ,‬לכל סוג וסוג מן‬ ‫עשיתי‪ .‬מנהג אחד יש בידי‪ ,‬כי בכל ערב חודש לוקח‬ ‫עוד ידוע מה שמספרים מכמה צדיקים‪ ,‬ובהם הרה"ק‬ ‫הצדיקים שבעולם‪ .‬ואם יבקשו להכניסו אל גן עדן‬ ‫אני סכום כסף ופונה אל בית החיים‪ .‬אוחז אני בידי את‬ ‫רבי מנדל מויטבסק זיע"א‪ ,‬כי לפעמים היו יוצאים‬ ‫של המתפללים‪ ,‬הרי אינו מן המצטיינים בתפילה ‪ -‬כך‬ ‫צרור הכסף‪ ,‬וכך אני עומד ומסובב את חלקת הקבר‬ ‫לרחובה של עיר וקוראים כי אין הם מריחים בריחו של‬ ‫אמר על עצמו בענווה‪ .‬ואם לגן עדן של בעלי צדקה‬ ‫שקניתי לי‪ .‬בזה מזכיר אני לעצמי את סוף כל האדם‪,‬‬ ‫משיח‪ .‬הרי שהיו יכולים להבחין בריחו של משיח‪ ,‬והיו‬ ‫ירצו להכניסו‪ ,‬הלא גם בצדקה לא הרבה‪ .‬ואפילו אם‬ ‫ואת חוסר הטעם בעסק בעניני גשמיות‪ ,‬לאסוף הון‬ ‫להם השגות גדולות בענין הריח‪.‬‬ ‫ירצו להביאו אל גן עדן של טובלי מקוואות‪ ,‬הן גם‬ ‫ולאגור כסף וזהב‪ ,‬כי סוף כל סוף ד’ אמות אלו הן כל‬ ‫ואם כן מבקשים אנו להבין‪ ,‬הרי ספקות גדולים עמדו‬ ‫מן המרבים בטבילות בכל יום אינו‪ .‬וכך יעברו על כל‬ ‫קנין האדם בעולמו‪ .‬ובזוכרי לאן אני הולך‪ ,‬משתדל אני‬ ‫בדרכו של יצחק אבינו קודם שברך את יעקב‪ ,‬ולא היה‬ ‫שערי גן עדן‪ ,‬ועדיין לא ימצאו מקום בעבור הרבי‬ ‫לצבור זכויות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫בטוח מיהו העומד לפניו‪ ,‬ואם ראוי הוא לברכה‪ .‬אולם‬ ‫מראפשיץ‪ .‬ומאידך‪ ,‬הן מוכרחים להביאו לגן עדן‪ ,‬ומה‬ ‫לאחר שמסיים אני את הקפותי סביב הקבר‪ ,‬מקדש‬ ‫מיד כשהריח בריח בנו‪ ,‬עמד ומסר בידו הכל‪ ,‬את טל‬ ‫יעשו‪.‬‬ ‫אני את הקרקע לקבורתי‪ ,‬והולך אני לביתי”‪.‬‬ ‫השמים ומשמני הארץ‪ ,‬להיות גביר לאחיו וכל העמים‬ ‫יעבדוהו‪ ,‬הלא דבר הוא‪.‬‬ ‫נעילת פתחי גיהנום‬ ‫טובים השנים מן האחד‪...‬‬ ‫שמע רבי לייב מוכיח את דברי האיש שנאמרו‬ ‫נפשות לצדיקים‬ ‫אמר רבי נפתלי כך‪ :‬אומר להם‪ ,‬כי מאחר שאין מוצאים‬ ‫מקום בעבורי בגן עדן‪ ,‬הרי שעליהם להובילני אל‬ ‫בתמימות‪ ,‬והתפעל מאוד‪“ .‬שמע נא” ‪ -‬אמר לו ‪“ -‬הן‬ ‫רגיל היה המגיד הירושלמי הגה"צ רבי שלום שבדרון‬ ‫הגיהנום‪ ,‬כי בלא מקום כלל אי אפשר‪ .‬וכאשר אכנס‬ ‫באוהל זה ישנו מקום לשני קברים; מבקש אני ממך‪ ,‬כי‬ ‫זצ"ל לומר‪ ,‬כי בשנים עברו היו אנשים שהרגישו‬ ‫לשם‪ ,‬לא אוכל לסבול את ריחם הנורא של הרשעים‪,‬‬ ‫את הקבר השני תניח בעבורי‪ ,‬כי גם אני מבקש להיטמן‬ ‫בעצמם בכל עת מאין באו ולאן הם הולכים‪ ,‬ולפני מי‬ ‫ואומר לממונים כי עונש כזה אינו ראוי שייגזר עלי‬ ‫באוהל הזה”‪.‬‬ ‫עתידים הם ליתן דין וחשבון‪ ,‬ובזה לא באו לידי עבירה‪.‬‬ ‫להריח בריח הקשה‪ ,‬על כן אבקש כי יוציאו כל איש‬ ‫הסכים היהודי לבקשה‪ ,‬ואכן ערכו הסכם וכתבו שטר‬ ‫על ענין זה‪ ,‬היה המגיד מספר מעשה ששמע מפי חמיו‪,‬‬ ‫מעלי‪ ,‬וישלחו את כל הרשעים מן הגיהנום‪.‬‬ ‫בהתחייבות גמורה‪ ,‬כדי שגם אם יקבר שם רבי לייב‬ ‫הגאון רבי חיים לייב אויערבאך זצ"ל‪ ,‬על אודות זקנו‬ ‫ישמעו הדיינים את טענתי בכובד ראש‪ ,‬ויקבלו את‬ ‫ראשון‪ ,‬לא יוכלו אחר כך לטעון כי אותו יהודי פשוט‬ ‫הגאון רבי אברהם דב אויערבאך זצ"ל‪ ,‬רבה של פולנאה‬ ‫דברי‪ ,‬ואכן יכניסו אותי אל הגיהנום לבדי‪ .‬כאשר‬ ‫אינו ראוי להיטמן לצידו‪.‬‬ ‫שבאוקראינה‪ ,‬עירו של הרה"ק בעל התולדות יעקב‬ ‫אעמוד שם‪ ,‬אנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכי‪,‬‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫עצמה תחתיו (ראה ב”ר סג יג‪ ,‬אוצר המדרשים מדרש ‘עשרת‬ ‫דבר זה בתפוח שלנו‪ ,‬אלא כוונת הגמרא לאתרוג‪ ,‬שכן‬ ‫עברו כמה וכמה שנים‪ ,‬ונפטר רבי לייב מן העולם‬ ‫המלכים’‪ ,‬רש”י פסחים נד‪ :‬ד”ה בגדו)‪ .‬ואחר שאכן פשט נמרוד‬ ‫את הפסוק (שיה"ש ז ט) 'וְר ֵיחַ א ַּפֵך ְ ּכ ַּת ַּפוּ חִים' מתרגמים‬ ‫לעולם שכולו טוב‪ ,‬וכפי צוואתו ‪ -‬נטמן באוהל המדובר‪.‬‬ ‫את בגדו כדי להראות את גבורתו ‪ -‬יכול היה עשו לגבור‬ ‫אנו "כריחא דאתרוגא"‪ .‬ועל האתרוג אמרו חז"ל (סוכה‬ ‫עליו‪ ,‬ונצחו וירש את בגד החמודות‪.‬‬ ‫לה‪ ).‬שהוא פרי הדר באילנו משנה לשנה‪ ,‬וממילא קודם‬ ‫‪...‬והחוט המשולש לא במהרה ינתק‬ ‫מעתה נוכל לומר‪ ,‬כי מאת ה’ הייתה זאת שמסרה רבקה‬ ‫פריו של השנה שעברה לעלים של השנה החדשה‪.‬‬ ‫ידידו של רבי לייב מוכיח‪ ,‬היה הרה”ק רבי יעקב יוסף‬ ‫ביד יעקב את הבגד השייך לעשו‪ ,‬אף שהיה סומך עליה‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬כי ריחו של האתרוג ‪ -‬הוא הוא ריח שדה‬ ‫בעל ה’תולדות’‪ ,‬וגם הוא חשקה נפשו להיקבר בבוא‬ ‫ומאמין בה‪ .‬וכפי שהייתה הנביאה הצדקת ע”ה עושה‬ ‫תפוחים אשר ברכו ה'‪ ,‬והוא ריח גן עדן ‪ -‬חקל תפוחין‬ ‫יומו בסמוך לידידו הגדול‪ .‬וכאשר נודע לו כי המקום‬ ‫כל זאת ממה שהוגד לה ברוח הקודש‪.‬‬ ‫קדישין‪.‬‬ ‫הסמוך לקברו של רבי לייב מצוי בחזקת אותו יהודי‪,‬‬ ‫זהו סוד המעשים המופלאים על אודות הצדיקים אשר‬ ‫פנה אליו והפציר בו כי רוצה גם הוא להיקבר שם‪.‬‬ ‫אל תתן ה' מאויי רשע‬ ‫הריחו ביראת ה' בריח גן עדן‪ ,‬כי ריח מיוחד נודף מקיום‬ ‫הוציא האיש את השטר‪ ,‬והראה לרבינו כי מפורש כתוב‬ ‫עוד יש לשאול‪ ,‬מפני מה השאיר עשו בגד מיוחד זה‬ ‫המצוות בשלימות‪ ,‬ועל אודות ריח זה אמר יצחק אבינו‬ ‫שם שמקום זה ‪ -‬בעבורו נועד‪ ,‬על דעתו של רבי לייב‪.‬‬ ‫ברשות אמו כאשר יצא לצוד ציד בעבור יצחק אביו‪.‬‬ ‫כי נודף הוא מיעקב אבינו‪ ,‬ריח שדה תפוחים של כל‬ ‫אולם רבינו המשיך לבקש‪ ,‬והבטיחו נאמנה כי לא‬ ‫הרי לכאורה אין לך נאה מבגדים אלו לצוד על ידם‬ ‫המעשים הטובים שהיה עושה‪.‬‬ ‫יפסיד מן הויתור‪ .‬ואף שרק שני מקומות קבורה יש‬ ‫בקלות‪.‬‬ ‫מעתה לא יפלא כי הכיר יצחק אבינו בריח גן עדן‬ ‫באוהל‪ ,‬יזכה גם הוא להיקבר שם‪.‬‬ ‫ואכן אמרו חז”ל (תנחומא תולדות יא) כי לא הצליח עשו‬ ‫העולה מיעקב אבינו‪ .‬שכן מן האבות הקדושים שהיו‬ ‫ביקש האיש מבעל ה’תולדות’ שיכתוב לו את הבטחתו‬ ‫במעשיו‪ ,‬ועד שצד צבי אחד וקשרו לעץ והלך לצוד‬ ‫מרכבה לשכינה הקדושה ועסקו כל ימיהם במצוות‬ ‫בשטר‪ ,‬ואכן חתם רבינו על נוסח ההתחייבות‪,‬‬ ‫אחר ‪ -‬בא מלאך והתיר את הראשון‪ ,‬וכך כמה פעמים‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬ודאי עלה בכל עת ובכל זמן ריח גן עדן‪.‬‬ ‫ולכשנסתלק מן העולם‪ ,‬קברו אותו לצד המוכיח‪.‬‬ ‫קשר עשו והמלאך התיר עד שרגז עשו והלך ושחט‬ ‫כלב להביאו אל אביו (ראה תרגום יונתן בראשית כז לא)‪.‬‬ ‫מה יום מיומיים‬ ‫שומר הבטחתו‬ ‫אכן מה שיש להבין‪ ,‬הוא מה שהטעים יצחק אבינו כי‬ ‫חלפו שנים‪ ,‬וגם אותו יהודי פשוט נסתלק לבית עולמו‪,‬‬ ‫ה' יתירה‬ ‫הריח הטוב העולה מבנו בזאת הפעם‪ ,‬היה ריח שדה‬ ‫ומצאו בצוואתו כי מבקש הוא לקוברו באוהל הצדיקים‪,‬‬ ‫עוד יש להתבונן כאן‪ ,‬כי הנה כאמור ציווה יצחק‬ ‫אשר ברכו ה’‪ ,‬שדה תפוחים ללקוט בו מרקחים‪ .‬הרי‬ ‫ואת חתימות קדשם של רבי לייב מוכיח וה’תולדות‬ ‫בפירוש לעשו מה יעשה‪ ,‬ואמר לו (בראשית כז ג) ‘וְע ַּתָה‬ ‫כאמור‪ ,‬בוודאי בכל זמן היה עולה מיעקב ריח גן עדן‪,‬‬ ‫יעקב יוסף’‪ .‬הלכו אנשי החברא קדישא לשם להכין‬ ‫ַשד ֶה ו ְצוּ ד ָה ּל ִי צ ָי ִדה’‪.‬‬ ‫שָׂא נ ָא כֵל ֶיך ָ ּתֶל ְיְך ָ וְקַׁש ְּתֶך ָ וְצ ֵא ה ּ ָׂ‬ ‫שהרי שקוד על דלתי תורה ויושב אהלים היה‪ ,‬ולא היה‬ ‫לו את קברו‪ ,‬והנה אין מקום כלל לקוברו שם‪ ,‬ותהום‬ ‫וכבר עמדו חז”ל (ב”ר סה יג) ופירשו מקרא זה דבר דבור‬ ‫יגע בתורה כמותו‪ ,‬וסיגל מצוות ומעשים טובים לאין‬ ‫כל העיר‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הן אי אפשר להפר מה שהבטיחו‬ ‫על אופניו‪ ,‬כי כל תיבה ותיבה שבו יש לדורשה כמה‬ ‫שיעור‪ .‬ומשמע שבזאת הפעם עלה ממנו ריח מיוחד‬ ‫הצדיקים מפורש בכתב ידם‪ ,‬ומאידך מה יוכלו לעשות‬ ‫אופנים‪ ,‬וכאן רמז לו על הגלויות שעתידים בני יעקב‬ ‫במינו‪ ,‬שלא כרגיל‪ .‬ויש לנו לעמוד ולבאר מה אירע‬ ‫ואין כאן מקום‪.‬‬ ‫לגלות אצל בניו‪.‬‬ ‫ברגע זה שהגיש בו יעקב את המטעמים לפני יצחק‬ ‫מכיון שכך‪ ,‬הובא הדבר לפתחו של רב העיר‪ ,‬רבי אברהם‬ ‫והנה בתיבת ‘ציד’ שבפסוק נוספת אות ה’ הנעלמת‬ ‫אביו‪ ,‬עד שדווקא בשעה זו עלה ממנו אותו ריח מיוחד‪.‬‬ ‫דב אויערבאך‪ ,‬זקנו של רבי חיים לייב אויערבאך‪ ,‬חמיו‬ ‫בקריאה‪ .‬וכתב בעל הטורים‪ ,‬כי כאן רמז יצחק לעשו‬ ‫וכן יש להבין את המכוון בריח שדה תפוחים‪ ,‬אשר‬ ‫של המגיד רבי שלום שבדרון שסיפר את המעשה‪.‬‬ ‫ולימדו חמש הלכות שחיטה‪ ,‬וציווהו להיזהר בהן‪ ,‬וכן‬ ‫בוודאי רומז לסודות עליונים‪ ,‬אולם מה נוכל אנו‬ ‫יצא המרא דאתרא אל בית החיים‪ ,‬והניח את שני‬ ‫רמז לו על כמה מעניני כשרות המאכלים‪ ,‬כפי שפירט‬ ‫הכתבים ובהם ההבטחות על קברי שני הצדיקים‪,‬‬ ‫בעל הטורים שם‪.‬‬ ‫זהו לענין אות ה' הנוספת‪.‬‬ ‫ספקות גדולים עמדו בדרכו של יצחק אבינו‬ ‫ואמר‪“ :‬קיימו נא מה שהבטחתם”‪.‬‬ ‫קודם שברך את יעקב‪ ,‬ולא היה בטוח מיהו‬ ‫יצאו הכל מן המקום‪ ,‬ואחר שעה קלה חזרו‪ ,‬והנה‬ ‫קצתי בחיי‬ ‫העומד לפניו‪ ,‬ואם ראוי הוא לברכה‪ .‬אולם‬ ‫נעו הקירות ממקומם מעט כלפי חוץ‪ ,‬ונתרחקו שני‬ ‫הקברים זה מזה‪ ,‬ונעשה מקום בעבור אותו יהודי יחד‬ ‫אכן‪ ,‬גם בסוף הפרשה מצינו שינוי באות אחת‪ .‬כי אחר‬ ‫שנטל יעקב את הברכות‪ ,‬כעס עשו מאוד והתנכל אליו‬ ‫מיד כשהריח בריח בנו‪ ,‬עמד ומסר בידו‬ ‫עימם‪ ,‬ונקבר שם‪.‬‬ ‫להורגו אחר שיעברו ימי אבל אביו‪ .‬וכאשר שמעה‬ ‫הכל‪ ,‬את טל השמים ומשמני הארץ‪ ,‬להיות‬ ‫כך זכה יהודי זה כי חלקת הקבר שקנה בעבורו‪ ,‬הריחה‬ ‫כבר בעולם הזה בריח גן עדן‪ ,‬משום שזכר לאן הוא‬ ‫רבקה מזה‪ ,‬ביקשה להציל את יעקב‪ ,‬ופנתה אל יצחק‬ ‫גביר לאחיו וכל העמים יעבדוהו‬ ‫הולך ולפני מי עתיד הוא ליתן דין וחשבון‪.‬‬ ‫ואמרה לו כי לא תוכל לסבול עוד את בנות חת אשר‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬היה בכוחם של גדולי עולם להכיר בריחו של‬ ‫לקח מהן עשו לנשים‪ ,‬ומבקשת היא שישלח את יעקב‬ ‫גן עדן‪ ,‬ולהשיג היכן הוא מצוי בזה העולם‪.‬‬ ‫חרנה אל בית אחיה לבן‪ ,‬ויקח משם אשה מבנותיו‪ .‬ואכן‬ ‫להוציא מן הדברים לחלק עבודתנו‪.‬‬ ‫קרא יצחק ליעקב וברכו ושלחו לחרן‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי לכאורה מה מאוד יש להתבונן ביצחק אבינו‪ ,‬כי‬ ‫ריח טוב בפירות‬ ‫ולשון הכתוב בזה (בראשית כז מו) ‘ו ַּתֹאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק‬ ‫בוודאי מיום לידת שני בניו יכול היה להריח ביראת ה’‬ ‫בריח גן עדן העולה ממעשיו הטובים של יעקב אבינו‪,‬‬ ‫באותו ענין‪ ,‬ידוע המעשה אשר נעשה אצל הרה"ק הרבי‬ ‫קַצ ְּתִי בְחַ ּיַי מ ִּפ ְנ ֵי ּב ְנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ י ַ ֲעקֹב אׁ ִּשָה מ ִּב ְנוֹת‬ ‫ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א‪ ,‬כי באחת השנים בשעת‬ ‫חֵת ּכָא ֵּל ֶה מ ִּב ְנוֹת הָאָר ֶץ ל ָּמָה ּל ִי חַ ּיִים’‪.‬‬ ‫ובגיהנום הפתוחה תחת עשו‪ ,‬אם כן כיצד זה עלתה על‬ ‫דעתו כלל לברך את עשו ולהניח את יעקב‪ ,‬ומפני מה‬ ‫אמירת הלל ביום טוב ראשון של חג‪ ,‬הרגיש בבית‬ ‫ק' קטנה‬ ‫שלח את עשו הרשע לצוד ציד להביא‪ ,‬והרי כבר בני‬ ‫מדרשו כי מאתרוגו של אחד המתפללים עולה ריח‬ ‫גן עדן‪ ,‬עד שמצאו ביד אברך צעיר‪ ,‬אשר נודע לימים‬ ‫והנה אות ק’ של תיבת ‘קצתי’‪ ,‬מן האותיות הקטנות‬ ‫שישים ושלוש שנים היו באותו היום‪ ,‬וכבר ניכר כל‬ ‫אחד מהם במעשיו מאז ומקדם‪.‬‬ ‫כהשרף הרה"ק רבי אורי מסטרליסק זיע"א‪ .‬ולאחר‬ ‫היא‪ .‬וגם בזה עמד בעל הטורים שם‪ ,‬ופירש שראתה‬ ‫דרישה וחקירה שמע מפיו כי את המעות אשר ייחד‬ ‫רבקה כי עתיד עשו להחריב את הבית שגובהו ק' אמה‬ ‫(ראה מדות פ"ד מ"ו)‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬אות ק' בפסוק (תהלים‬ ‫בגדי החמודות‬ ‫לקניית אתרוג מהודר נתן ביד עגלון עני אשר סוסו מת‬ ‫כדי לעמוד על פשר הדבר‪ ,‬יש לנו להביא עוד נקודה‬ ‫בענין רע‪ ,‬ומשום כך הסתפק באתרוג פשוט‪.‬‬ ‫פד ד) 'ודרור קן לה' היא גדולה‪ ,‬שבקש דוד על ההיכל‬ ‫התבייש רבי אורי לשוב לביתו בידים ריקות‪ ,‬וכך נקלע‬ ‫שגובהו ק' אמה שלא יחרב‪.‬‬ ‫אחת‪ .‬הנה הזכרנו עד עתה את עורות גדיי העיזים‬ ‫שהניחה רבקה על ידי יעקב ועל חלקת צוואריו‪ .‬אולם‬ ‫לבסוף לבית הכנסת בליז'ענסק‪ ,‬ובידו אתרוג כשר‪ ,‬אך‬ ‫ויש להבין דבר זה‪ ,‬מה ענין בית המקדש לכאן‪ ,‬ומה‬ ‫פשוט ביותר‪ .‬אולם‪ ,‬דווקא מאתרוג זה הריח הרבי ר'‬ ‫קודם לכן מדובר בפסוק על לבוש אחר שהלבישתו‬ ‫טעם נרמז הדבר דווקא בפסוק זה‪.‬‬ ‫אלימלך ריח גן עדן‪ ,‬כי אתרוג של מסירות נפש למצוות‬ ‫(בראשית כז טו) ‘ו ַּת ִּקַח רִבְקָה אֶת ּב ִגְד ֵי עֵשָׂו ּב ְנ ָּה ה ַּגָדֹל‬ ‫עוד יש להביא כאן את לשון המדרש בזה הפסוק (ב"ר סז‬ ‫הַ ֲחמֻדֹת אֲׁשֶר א ִּת ָּה ּב ַּב ָי ִת ו ַּתַל ְּבֵׁש אֶת י ַ ֲעקֹב ּב ְנ ָּה ה ַּקָטָן’‪.‬‬ ‫היה‪.‬‬ ‫יא)‪" :‬ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי‪ ,‬אמר רב הונא‪,‬‬ ‫ופירש רש"י שם‪" :‬החמודות ‪ -‬הנקיות‪ ,‬כתרגומו‬ ‫הרי לנו גם כאן גודל כוחם של הצדיקים להכיר בריחו‬ ‫התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת"‪ .‬ופירש ביפה תואר‬ ‫'דכייתא'‪ .‬דבר אחר שחמד אותן מן נמרוד‪ :‬אשר אתה‬ ‫של גן עדן‪.‬‬ ‫כי ביקשה רבקה לבטא במעשיה עד כמה מואסת היא‬ ‫בבנות הארץ‪ ,‬כצואת החוטם‪.‬‬ ‫בבית ‪ -‬והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו‪,‬‬ ‫אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן"‪.‬‬ ‫ריח שדה תפוחים‬ ‫ענין אותיות ה' וק'‬ ‫בגדי אדם הראשון‬ ‫ביותר יומתקו הדברים‪ ,‬לפי מה שמצינו בדברי חז”ל‬ ‫(ב”ר טו ז) כי לפי אחת הדעות עץ הדעת אתרוג היה‪,‬‬ ‫הרי לנו שני רמזים בשני פסוקים‪ ,‬אחד באות ה’ ואחד‬ ‫ואמרו חז”ל (הובא בהדר זקנים בראשית כה כט) כי את הבגדים‬ ‫שנאמר בו (בראשית ג ו) ‘ו ַּתֵר ֶא הָאׁ ִּשָה ּכ ִי טוֹב הָעֵץ‬ ‫באות ק’‪ ,‬אשר בשניהם עמד בעל הטורים‪.‬‬ ‫האלו לקח עשו מנמרוד אחר ששמע לעצתו של יעקב‬ ‫לְמַ ֲאכ ָל’‪ ,‬ובאתרוג שווה טעם העץ לטעם הפרי‪ .‬וקיום‬ ‫וכבר נודע הקשר בין שתי אותיות אלו‪ ,‬כי נתייחדו הה’‬ ‫אבינו‪ .‬כי כמה פעמים יצא עשו למלחמה על נמרוד‪,‬‬ ‫מצות אתרוג יש בו משום תיקון לחטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫והק’ בכך שנכתבות משני חלקים‪ ,‬החלק העליון הדומה‬ ‫ובכל פעם ניצח נמרוד את עשו‪ .‬עד שיעץ לו יעקב‪,‬‬ ‫והנה איתא בגמרא (שבת פח‪“ :).‬אמר רבי חמא ברבי‬ ‫לאות ד’‪ ,‬והרגל התחתונה‪ .‬אלא שבה’ נמצאת הרגל‬ ‫כי יאמר לו לנמרוד שאין זה מן הגבורה לנצח בעוד‬ ‫חנינא‪ ,‬מאי דכתיב (שיה”ש ב ג) ‘כתפוח בעצי היער’ וגו’‪,‬‬ ‫בתוך צורת האות‪ ,‬ובק’ יורדת היא כלפי מטה‪.‬‬ ‫הוא לבוש בבגדו המיוחד של אדם הראשון‪ ,‬בגד אשר‬ ‫למה נמשלו ישראל לתפוח ‪ -‬לומר לך‪ ,‬מה תפוח זה‬ ‫ואכן עמדו בדבר חז”ל במסכת שבת (קד‪ ).‬בסוגיא‬ ‫היו מצויירים עליו כל בעלי החיים שבעולם‪ ,‬וכל חיה‬ ‫פריו קודם לעליו‪ ,‬אף ישראל ‪ -‬הקדימו נעשה לנשמע”‪.‬‬ ‫העוסקת בעניני האותיות וצורתן‪ ,‬שם אתו דרדקי לבית‬ ‫שהיתה רואה אותו לבוש בבגד זה מיד היתה מכניעה‬ ‫וכתבו שם רבותינו בעלי התוספות (ד"ה פריו) כי לא מצינו‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫ולאום מלאום יאמץ‬ ‫זבחו ישראל במצרים את טלה הכבשים שהוא עבודה‬ ‫המדרש ולימדו דברים שלא נאמרו אפילו בזמן יהושע‬ ‫זרה שלהם‪ ,‬ומדוע לא עשו יצחק ורבקה כפסח מצרים‪.‬‬ ‫בן נון‪ ,‬ופירשו הדברים לענין האות ק'‪ ,‬ובמסכת מנחות‬ ‫אם כן‪ ,‬מלחמה גדולה היה יעקב צריך לערוך כנגד‬ ‫(כט‪ ):‬לענין הה'‪.‬‬ ‫וכנראה‪ ,‬כדי ליישב דבר זה כבר כתב רש"י (שמות יב‬ ‫עשו‪ ,‬ולא מן הקלות היתה‪ ,‬כי משורש חטאי בני יעקב‬ ‫נתגדל כוחו של עשו‪ ,‬וכמו שדרשו חז”ל (מגילה ו‪“ :).‬קסרי‬ ‫ה) שעז בכלל שה‪ ,‬ומקורו מן המכילתא (בא מסכתא‬ ‫דפסחא ד) ומן הגמרא (ראה חולין עח‪ .):‬אך בזה עדיין לא‬ ‫פתח לדופקי בתשובה‬ ‫וירושלים‪ ,‬אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן ‪ -‬אל תאמן‪,‬‬ ‫במנחות אמרו‪“ :‬ומפני מה נברא העולם הזה בה”י‪,‬‬ ‫העלנו רפואה שלימה למכאובינו‪ ,‬שכן עוד זאת מצינו‬ ‫ישבו שתיהן ‪ -‬אל תאמן‪ .‬חרבה קסרי וישבה ירושלים‪,‬‬ ‫מפני שדומה לאכסדרה‪ ,‬שכל הרוצה לצאת יצא; ומאי‬ ‫בראשונים שהמצרים היו עובדים למזל טלה‪ ,‬ואם כן‬ ‫חרבה ירושלים וישבה קסרי ‪ -‬תאמן‪ .‬שנאמר (יחזקאל כו‬ ‫עיקר עבודתם היה דוקא למין שה כבשים‪ ,‬ומה ענין גדי‬ ‫טעמא תליא כרעיה‪ ,‬דאי הדר בתשובה מעיילי ליה”‪.‬‬ ‫ב) ‘אמלאה החרבה’‪ ,‬אם מליאה זו ‪ -‬חרבה זו‪ .‬אם מליאה‬ ‫עזים לכאן‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬האות ה’ רומזת היא לתשובה‪ ,‬כי גם אחר‬ ‫זו חרבה זו‪ .‬רב נחמן בר יצחק אמר מהכא (בראשית כה‬ ‫והרי בכתובתה של רבקה נתחייב לה יצחק ליתן לה‬ ‫שהוציא אדם עצמו מן העולם בחטאיו‪ ,‬יוכל לשוב אל‬ ‫כג) ‘ולאם מלאם יאמץ’”‪ .‬זהו הפסוק בפרשתנו שנאמר‬ ‫שני גדיי עזים בכל יום (ב"ר סה יד‪ ,‬הובא ברש"י בראשית כז ט)‪.‬‬ ‫ה’ בשערי תשובה‪ .‬והוסיפו וביארו שם‪ ,‬כי מה שהוצרך‬ ‫בנבואה לרבקה אימנו על יעקב ועשו המתרוצצים‬ ‫מעתה יש להבין גם את טעם ההתחייבות הזאת‪ :‬מדוע‬ ‫בעל התשובה שיחתרו לו חתירה ויפתחו לו פתח חדש‬ ‫בקרבה‪ ,‬כי כשזה קם ‪ -‬זה נופל‪.‬‬ ‫נבחרו דווקא גדיי עזים?‬ ‫מלמעלה‪ ,‬ולא די לו בפתח שלמטה שיצא משם‪ ,‬זהו‬ ‫מערכה גדולה זו‪ ,‬החלה במעשי אבות ‪ -‬סימן לבנים‪,‬‬ ‫כדברי ריש לקיש שהבא ליטמא ‪ -‬פותחין לו‪ ,‬אולם‬ ‫בברכותיו של יצחק‪.‬‬ ‫גער חית קנה‬ ‫הבא ליטהר ‪ -‬מסייעין בידו‪ ,‬כי צריך הוא לסיוע מפני‬ ‫דורון לאיש שעיר‬ ‫אך נוכל לבאר את הדבר‪ ,‬על פי רעיון נפלא מספר‬ ‫היצר הרע‪ ,‬לכן הוסיפו לו עוד פתח אחד לתשובתו‪.‬‬ ‫הזוהר הקדוש (ח"ג רנא‪ ):‬שם נתפרש כי מלבד מה‬ ‫בדומה לזה מתבאר בגמרא בשבת לענין האות ק’‪.‬‬ ‫ומעתה יובן היטב מפני מה הביא יעקב גדיי עיזים‬ ‫שביציאת מצרים גברו ישראל על טומאת מצרים‬ ‫ואמרו שם כי ק’ רומזת לקדוש‪ ,‬ורגלה תלויה כדי ליתן‬ ‫דווקא‪ .‬כי אמנם אליל מצרים כבש היה‪ ,‬אולם עשו‬ ‫הנמשלת לשה‪ ,‬עוד השלימו שם את מלחמתם כנגד‬ ‫פתח לרשע לשוב‪ ,‬ולא די לו בתחתון אלא צריך לעליון‬ ‫נרמז בשעיר עיזים‪ ,‬וזהו ‘איש שעיר’‪ ,‬ועל כן משלחים‬ ‫עשו הנמשל לשעיר‪.‬‬ ‫כדברי ריש לקיש האמורים‪.‬‬ ‫ישראל ביום הכפורים את השעיר לעזאזל‪ ,‬הוא מתנת‬ ‫דברי הזוהר נסובים על הפסוק (תהלים סח לא) ּ‘גְעַר חַ ּי ַת‬ ‫מכאן נפתח בפנינו הפתח להבין את קשר הדברים‪ ,‬בין‬ ‫השטן שלא יפריע לעבודת הקודש‪ .‬וכך איתא ברעיא‬ ‫קָנ ֶה ֲעד ַת א ַּב ִיר ִים ּבְעֶגְל ֵי ע ַּמִים’‪ .‬ופירשו שם כי ‘חית’‬ ‫אות הה’ שנוספה בציוויו של יצחק לעשו ‪ -‬לאות הק’‬ ‫מהימנא (זוהר ח"ג סג‪ ).‬כי השעיר לעזאזל הוא מנחה לעשו‬ ‫היא החיה שנאחז בה עשו‪ ,‬ו’קנה’ הוא הקנה שנעץ‬ ‫הקטנה במאמרה של רבקה ליצחק כי קצה בחייה מפני‬ ‫וכת דיליה‪.‬‬ ‫גבריאל בים ביום שנשא שלמה את בת פרעה‪ ,‬ונעשה‬ ‫בנות חת‪ ,‬מפחד חורבן בית המקדש‪.‬‬ ‫ומעשה אבות סימן לבנים לזה הוא הדורון ששלח יעקב‬ ‫שרטון ועליו נבנתה העיר הגדולה רומי (ראה סנהדרין כא‪.):‬‬ ‫אבינו מנחה לעשו אחיו‪ ,‬ואמר (בראשית לב כא) ' ֲאכ ַּפְר ָה‬ ‫הקנה הוא הזכר של אותה חיה רעה שיש לה אחיזה‬ ‫ויאהב יצחק את עשו‬ ‫פ ָנ ָיו ּב ַּמִנְחָה הַהֹלֶכ ֶת לְפ ָנ ָי'‪ ,‬וגם שם באו העיזים בראש‬ ‫כמו כן מבקשים אנו לדעת‪ ,‬האם שייך קשר זה למה‬ ‫מועטת באחדות הקדושה‪ ,‬ובזה הקנה שולטת מלכות‬ ‫המנחה מתנה לעשו הוא שעיר‪.‬‬ ‫שנמלך יצחק בדעתו והחליט לברך את יעקב‪ ,‬אף כי‬ ‫אדום ‪ -‬היא עשו ‪ -‬בעולם‪.‬‬ ‫משום כך בחרו רבקה ויעקב דווקא בגדיי העיזים‬ ‫והנה אין בין חמץ למצה אלא כחוט השערה‪ ,‬כי בשתיהן‬ ‫מתחילה היה סבור לברך את עשו‪ ,‬והרי כאמור‪ ,‬לא‬ ‫לקרבן פסח וחגיגה‪ ,‬אף שגם הכבשים כשרים לפסח‪ ,‬כי‬ ‫יש אותיות מ”צ‪ ,‬אלא שבחמץ נוספה להן חי”ת ובמצה‬ ‫יעלה על הדעת כלל לומר כי לא הכיר יצחק במעשיו‬ ‫ביקשו שיטול יעקב את הברכות בדרך הנצחון כביום‬ ‫ה”א‪ ,‬ואם תינקב הח’ כחוט השערה תיעשה ה’‪ ,‬ויהיה‬ ‫של עשו‪ ,‬ובוודאי טעם גדול וחזק היה לו ליצחק אבינו‬ ‫הכפורים‪ .‬ושני גדיים אלו באו כנגד שני השעירים אשר‬ ‫ברצונו לברך את עשו במצבו‪.‬‬ ‫אחד לה' ואחד לעזאזל‪.‬‬ ‫והנה מצינו בכמה מקומות בדברי חז”ל כי גדול היה‬ ‫וכבר נתפרש הדבר בדברי חז"ל במדרש (ב"ר סה יד) על‬ ‫ריח מיוחד נודף מקיום המצוות בשלימות‪,‬‬ ‫עשו במצות כיבוד אב‪.‬‬ ‫הפסוק (בראשית כז ט) ׁ'שְנ ֵי ּגְד ָיֵי עִזּ ִים טֹב ִים'‪" :‬ר' חלבו‬ ‫אמר‪ ,‬טובים לך שעל ידן את נוטל את הברכות‪ ,‬וטובים‬ ‫ועל אודות ריח זה אמר יצחק אבינו כי נודף‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה באמת היה מונח בהנהגתו זו של עשו‪,‬‬ ‫לבניך שעל ידן הוא מתכפר להם ביום הכפורים‪ ,‬דכתיב‬ ‫הוא מיעקב אבינו‪ ,‬ריח שדה תפוחים של כל‬ ‫ועל שום מה כיבד את אביו כל כך‪ .‬וכן לאידך גיסא‪ ,‬מה‬ ‫מצא יצחק בעשו‪ ,‬עד שנאמר בו (בראשית כה כח) ‘ו ַּיֶאֱהַב‬ ‫(ויקרא טז ל) 'כי ביום הזה יכפר' וגו'"‪ .‬כי שני זמנים אלו‬ ‫המעשים הטובים שהיה עושה‬ ‫יִצְחָק אֶת עֵשָׂו ּכ ִי צ ַי ִד ּבְפ ִיו’‪ ,‬אף כי כאמור אין ספק בכך‬ ‫‪ -‬ליל הסדר ויום הכפורים ‪ -‬הם הזמנים הראויים‬ ‫שהכיר בו מראשיתו‪.‬‬ ‫לנצחונו של יעקב על עשו‪.‬‬ ‫ויש לפרש בדרך הדרוש‪ ,‬כי אהב יצחק את עשו בכל‬ ‫כאן עמד יעקב אבינו בראשית מלחמתו כנגד עשו‪,‬‬ ‫החמץ למצה‪.‬‬ ‫כח אהבתו‪ ,‬כדי שעל ידי זה ישוב בתשובה‪ .‬ודבר זה‬ ‫אותה מלחמה אשר לא יבוא סופה עד שיתקיים מה‬ ‫וזהו ‘גער חית קנה’‪ ,‬היא האות ח’ שיש בה סתימה‬ ‫נרמז באות ה’ הנוספת בפסוק ‘וצודה לי ציד’‪ ,‬היא אות‬ ‫שאמר לו לימים (בראשית לג יד) 'וַאֲנ ִי אֶתְנ ָ ֲהל ָה לְא ִּטִי לְר ֶג ֶל‬ ‫המביאה לידי חימוץ‪ ,‬על כן נמשל עשו לחמץ התופח‬ ‫ה’ הרומזת אל התשובה‪ .‬ועל ידי שהאמין בו באמת‪,‬‬ ‫ה ַּמְל ָאכ ָה אֲׁשֶר לְפ ָנ ַי וּ לְר ֶג ֶל הַיְלָד ִים עַד אֲׁשֶר אָבֹא אֶל‬ ‫בגאוותו‪ ,‬ועל ידי שיגער הקדוש ברוך הוא באות ח’‬ ‫ומסר בידו את הכנת מאכלו עם כל דיני הכשרות שנהג‬ ‫שׂעִיר ָה'‪ ,‬בביאת גואל צדק במהרה בימינו‪.‬‬ ‫ֲאדֹנ ִי ֵ‬ ‫ויפרוץ בה פרצה מועטת‪ ,‬תהפוך למצה הרומזת ליעקב‪.‬‬ ‫בהם [ככל אשר דיבר בזה בעל הטורים]‪ ,‬הראה לעשו‬ ‫אם כן‪ ,‬שעיר העיזים הוא עשו‪ ,‬והכבש הוא מצרים‪,‬‬ ‫בדומה לזה עתיד הקדוש ברוך הוא לשבור את רגלה‬ ‫כי סומך הוא עליו ומאמין בכשרותו‪ .‬ועל דבר זה כיבד‬ ‫אשר עליו גברו ישראל בגאולת מצרים‪.‬‬ ‫של הק’ שבתיבת ‘קנה’ שלא תהא עודפת הק’ כלפי‬ ‫עשו את יצחק‪ ,‬כי היתה אהבתו אליו אמיתית‪.‬‬ ‫מטה‪ ,‬ובזה תיעשה ה’ וייקרא כאן ‘הנה’‪ .‬ובא הרמז לזה‬ ‫בית המקדש כנגד מלכות רומי‬ ‫בפסוקים (ישעיה מ י) ‘ה ִּנ ֵה ה’ אלקים ּבְחָז ָק י ָבוֹא וּזְרֹעוֹ‬ ‫ומעתה יתפרש‪ ,‬כי בדווקא ציווהו יצחק לעשו (בראשית‬ ‫ַשד ֶה ו ְצוּ ד ָה‬ ‫כז ג) ‘וְע ַּתָה שָׂא נ ָא כֵל ֶיך ָ ּתֶל ְיְך ָ וְקַׁש ְּתֶך ָ וְצ ֵא ה ּ ָׂ‬ ‫מעתה נוכל לבאר באר היטב את ענין אות ה’ שנוספה‬ ‫שׂכ ָרוֹ א ִּתוֹ וּ פְע ֻּל ָתוֹ לְפ ָנ ָיו’‪ ,‬ופעולתו תהא‬ ‫ֹשל ָה לוֹ ה ִּנ ֵה ְ‬ ‫מׁ ְ‬ ‫ּל ִי צ ָי ִדה’‪ ,‬כי ביקש יצחק שיתאמץ עשו בעבורו ולא יצא‬ ‫בדברי יצחק לעשו לצוד לו ציד‪ ,‬ואות ק’ הקטנה‬ ‫לשבור את הקנה ולעשותו ‘הנה’‪ ,‬וכן הוא אומר (שם מא‬ ‫עם בגדי החמודות‪ ,‬אלא יצוד כרגיל בכלי זינו‪ ,‬ויעשה כן‬ ‫בדברי רבקה ‘קצתי בחיי’‪ ,‬וכדברי המדרש שהיתה‬ ‫ַשֵר א ֶּתֵן’‪ ,‬כי הנה‬ ‫ִירוּשל ִַם מְב ּ ׂ‬ ‫כז) ‘ר ִׁאשוֹן לְצ ִ ּיוֹן ה ִּנ ֵה ה ִּנ ָם וְל ׁ ָ‬ ‫לשם מצות כיבוד אב‪ .‬ובעבור זה יברכנו יצחק‪ ,‬כי בזה‬ ‫משליכה מחוטמה‪ ,‬ודברי בעל הטורים שרמזה כאן‬ ‫שנת גאולי באה כשנעשה ה’קנה’ ל’הנה’‪.‬‬ ‫ירומם את עשו בכח האמון הניתן בו‪.‬‬ ‫לבית המקדש‪ .‬כי בתחילה ביקש יצחק לקרב את עשו‬ ‫אלו דברי הזוהר הקדוש הנפלאים מאוד‪.‬‬ ‫אכן עתה יקשה ביותר‪ ,‬כי אם כן מה נשתנה בשעה שבא‬ ‫לתשובה על ידי האות ה’‪ ,‬אולם לבסוף ראתה רבקה‬ ‫יעקב לפני יצחק‪ ,‬ומדוע נמלך בדעתו לברך את יעקב‬ ‫כי יש להרחיק את עשו‪ ,‬וזה נרמז במה שנעשתה הק’‬ ‫בנין וחורבן בלילה אחד‬ ‫תחת עשו‪.‬‬ ‫קטנה‪.‬‬ ‫למדנו כאן כי סוד אכילת המצה אינו רק בשבירת‬ ‫וזה מה שהתפלל דוד המלך בתהלים ‘גער חית קנה’‪,‬‬ ‫קליפת מצרים‪ ,‬אלא הוא גם בשבירת קליפת רומי‬ ‫פסח וחגיגה‬ ‫וביקש כי בזכות בית המקדש שגובהו מאה אמה‪,‬‬ ‫הנקראת ‘חיה’‪ ,‬ושורשה באות ח’ ובחמץ‪ ,‬כי הח’ היא‬ ‫והנה‪ ,‬כשביקש יצחק לברך את עשו בנו‪ ,‬ציווה עליו‬ ‫יתבטל כוחה של רומי העומדת כנגדו ונאחזת בקנה‬ ‫מענין חטא‪ ,‬והיא גם ראש תיבות ‘חמץ’ ו’חיה’‪ .‬וממש‬ ‫להביא לו מטעמים כאשר אהב‪ ,‬וכאשר יאכל יברכנו‬ ‫שבים‪ ,‬הוא הקנה שראשו אות ק’ העולה מאה‪.‬‬ ‫מעין זה‪ ,‬יתקיים התיקון בשבירת אות הק’ אשר בה‬ ‫ברצון‪ .‬ואמרו חז”ל (פרקי דר”א פל”ב‪ ,‬הובא ברש”י בראשית כז‬ ‫נאחזת הקליפה‪ ,‬והוא הקנה‪ .‬ומאין נוצר קנה זה ‪-‬‬ ‫ט) כי ערב פסח היה‪ ,‬וכל מה שהביאו לפני יצחק היה‬ ‫יצחק קראו שדה‬ ‫מנישואי שלמה המלך לבת פרעה‪ ,‬וכפי שהובא לעיל‬ ‫ממצוות הלילה‪ .‬וכן מה שציוותה רבקה ליעקב להביא‬ ‫ויתחבר האוהל להיות אחד לפי דברי הגמרא הידועים‬ ‫(סנהדרין כא‪ .):‬ובמדרש מתואר גם שהאריך בשינה ביום‬ ‫לה שני גדיי עיזים‪ ,‬אמרו כי היה אחד לפסח ואחד‬ ‫במסכת פסחים (פח‪" :).‬ואמר רבי אלעזר‪ ,‬מאי דכתיב‬ ‫חנוכת בית המקדש (ראה מדרש משלי לא ד)‪ .‬וביותר‪ ,‬לפי‬ ‫לחגיגה‪.‬‬ ‫(ישעיה ב ג) 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'‬ ‫מה שכתבו המקובלים (ספר גלגולי נשמות לרמ”ע מפאנו זיע”א‬ ‫אל בית אלקי יעקב' וגו'‪ ,‬אלקי יעקב ולא אלקי אברהם‬ ‫אות נ סעיף ג) כי נבוכדנצר הרשע נולד משלמה המלך‬ ‫מדוע נבחרו העיזים‬ ‫ויצחק‪ ,‬אלא לא כאברהם שכתוב בו הר‪ ,‬שנאמר (בראשית‬ ‫ומלכת שבא‪.‬‬ ‫ובאמת יש כאן מקום שאלה‪ ,‬מפני מה בחרה רבקה‬ ‫כב יד) 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה'‪ ,‬ולא כיצחק שכתוב‬ ‫הרי כאן שורש החורבן בבנין והכל אחד‪ ,‬כי אות ק’‬ ‫דווקא בגדיי עיזים‪ ,‬ולא ביקשה כבשים‪ .‬הן אמנם‪,‬‬ ‫בו שדה‪ ,‬שנאמר (שם כד סג) 'ויצא יצחק לשוח בשדה'‪.‬‬ ‫הרומזת בקדושה לבנין בית המקדש‪ ,‬היא עצמה‬ ‫קרבן פסח כשר בין מן הכבשים ובין מן העיזים (שמות‬ ‫אלא כיעקב שקראו בית‪ ,‬שנאמר (שם כח יט) 'ויקרא את‬ ‫כשבאה מצד הקליפה מתנגדת לבנין בית המקדש‪,‬‬ ‫יב ה)‪ ,‬אולם דבר זה גופא צריך טעם‪ ,‬כי כבר אמרו בזוהר‬ ‫שם המקום ההוא בית אל'"‪.‬‬ ‫והיא השורש לחורבנו‪.‬‬ ‫הקדוש (ח"ב יח‪ ).‬שהיו המצרים עובדים לשה‪ ,‬ומשום כך‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫כיעקב אבינו‪ ,‬אשר ממנו יצא כלל ישראל‪ .‬והנה חלפו‬ ‫מבעל הטורים‪ ,‬שבית המקדש נרמז בפסוק 'ודרור קן‬ ‫ריח העקידה‬ ‫שנים הרבה‪ ,‬ועתה עומד יעקב אבינו להיכנס אל יצחק‬ ‫לה'‪ .‬ולכן יש בו סגולה לקירוב הגאולה‪ .‬ובזה מבואר‬ ‫לפי זה יש לומר‪ ,‬כי כשאמר יצחק ליעקב (בראשית כז‬ ‫אביו‪ .‬וריחה של תפילה זו עלה באפו של יצחק‪ ,‬והזכירו‬ ‫הקשר בין שתי המצוות‪ ,‬שכן כאמור‪ ,‬כל מה שזכה‬ ‫יעקב אבינו לכל מה שזכה‪ ,‬לקבלת הברכות ולבנין בית‬ ‫שׂד ֶה אֲׁשֶר ּבֵרֲכוֹ ה’’‪ ,‬והוא שדה‬ ‫כז) ‘רְאֵה ר ֵיחַ ּב ְנ ִי ּכְר ֵיחַ ָ‬ ‫את אותה התפילה אשר בעבורה יצא לשוח בשדה‪ .‬על‬ ‫המקדש‪ ,‬היה על ידי שנלחם כנגד הק' דטומאה שהיא‬ ‫תפוחים‪ ,‬כיוון בזה לבית המקדש שקראו שדה‪ ,‬וכשיצא‬ ‫כך אמר יצחק לעצמו‪" :‬לא יכולתי לבקש לעצמי בן‬ ‫מלכות רומי וגדי העיזים‪ ,‬ובזכות זה זכה לבית המקדש‬ ‫לשוח בשדה‪ ,‬הלך להתפלל במקום העקידה ‪ -‬הוא בית‬ ‫יותר טוב מזה"‪.‬‬ ‫שגובהו ק' אמה‪ ,‬מכח הק' דקדושה שיש בה כפרה על‬ ‫המקדש‪ .‬כי כאשר הריח יצחק ריח גן עדן העולה ובא‬ ‫הרי דברים אלו עולים בקנה אחד עם דברינו‪ .‬כי אנו‬ ‫מיעקב בנו‪ ,‬לא היה זה רק ריח מעשיו הטובים שהיה‬ ‫ביארנו שהריח יצחק את ריח העקידה אשר היתה‬ ‫פושעי ישראל‪ ,‬הנדבקים בקדושה ושבים בתשובה‪,‬‬ ‫ואינם כפושעי אומות העולם אשר נדחו מדרך‬ ‫רגיל בו‪ ,‬אלא אמרו חז”ל (אגדת בראשית פרק מג) שחזר‬ ‫במקום המקדש‪ ,‬והנה גם בדברי הרבי מאוז'רוב מתבאר‬ ‫והריח את אותו הריח המופלא אשר עלה באפו כבר‬ ‫כי הריח יצחק את ריח מקום המקדש‪ ,‬הוא השדה אשר‬ ‫התשובה מחמת שמצרים לישראל‪ .‬ומלחמה זו החל‬ ‫בה יעקב בכח מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬שמסר נפשו עליה‬ ‫בזמן העקידה‪.‬‬ ‫אליו יצא להשיח תפילתו לפני ה'‪.‬‬ ‫העולה מן הדברים‪ ,‬כי שלוש פעמים זכה יצחק‬ ‫כיצחק אביו‪ ,‬ובזה זכה לבגדי החמודות אשר קיבל אדם‬ ‫מסירות נפשו של יצחק על כיבוד אב‬ ‫להריח את אותו הריח המופלא; פעם ראשונה במעמד‬ ‫הראשון מגן עדן‪ ,‬ולריח שדה אשר ברכו ה'‪ ,‬הוא ריח‬ ‫בית המקדש שהריח יצחק בשעת העקידה‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫והנה אמרו חז”ל עוד (תנד”א רבה פכ”ד‪ ,‬ילקוט רמז רעו)‪ ,‬כי‬ ‫העקידה‪ ,‬פעם שניה כשבאה רבקה ויצא לשוח בשדה‬ ‫קיימו האבות את כל התורה כולה‪ ,‬ויצחק קיים מה‬ ‫בתפילת המנחה‪ ,‬ופעם שלישית כאשר בא לפניו יעקב‬ ‫הכיר בו ביעקב שהוא לבדו הראוי לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫שכתוב בתורה‪ ,‬וכאשר עקד אותו אברהם אביו על גבי‬ ‫לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫ובזה מבואר באר היטב הקשר בין 'ריח בגדיו' וריח‬ ‫המזבח לא בא וטען כי אביו הוא שנצטוה מפי ה’ ולא‬ ‫העקידה‪ ,‬אשר שניהם מענין בנין בית המקדש‪.‬‬ ‫מקור הברכות‬ ‫הוא‪ ,‬אלא קיים מצות כיבוד אב במסירות נפש‪ ,‬ומאחר‬ ‫להשלמת הדברים‪ ,‬נביא את דברי הספה”ק שפת אמת‬ ‫יצחק אבינו‬ ‫וכך אמר לו אביו ‪ -‬השליך עצמו כשה זבוח וקיבל עליו‬ ‫את הדין‪ .‬וכלשון המדרש‪“ :‬כבד‪ ,‬קיימו יצחק‪ ,‬שהיה‬ ‫בפרשתנו (תרס"ב)‪ ,‬כי ריח גן עדן שעלה מבגדיו של יעקב‬ ‫והנה כבר הבאנו למעלה את דברי הגמרא בשבת (פח‪,).‬‬ ‫מושלך לפני אביו כשה לטבח וכרחל לפני גוזזיה”‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬הוא משום שמגן עדן יוצאת הברכה לכל העולם‪,‬‬ ‫כי נמשלו ישראל לתפוח שפריו קודם לעליו במה‬ ‫שהקדימו נעשה לנשמע‪.‬‬ ‫ומעתה יתפרש‪ ,‬כי בזכות זה הריח יצחק ריח גן עדן‬ ‫כי שם ציוה ה' את הברכה‪ ,‬וזה סוד הנהר היוצא מעדן‬ ‫באותה שעה‪ ,‬כי מקום המקדש הוא שער השמים‬ ‫להשקות את הגן ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים‪,‬‬ ‫ובהמשך הדברים שם בסוגיא דמתן תורה (פט‪ ):‬מובא‬ ‫ומכוון כנגד גן עדן‪ ,‬ואז נפתחו השערים וזכה להריח‬ ‫כי ממקור הברכה יוצאת הברכה לארבע קצוות הארץ‪,‬‬ ‫בגמרא מאמר נורא‪.‬‬ ‫בריח הניחוח‪.‬‬ ‫והוא שורש כל הברכות‪ .‬ובדומה לזה היה גם בית‬ ‫שם דרשו חז"ל את הפסוק (ישעיה סג טז) ּ'כ ִי א ַּתָה אָב ִינוּ‬ ‫המקדש מקור ברכות כל העולם‪ ,‬וכן אדם הראשון היה‬ ‫שׂרָאֵל לֹא י ַּכ ִיר ָנוּ א ַּתָה ה' אָב ִינוּ‬ ‫ּכ ִי אַבְרָה ָם לֹא יְדָעָנוּ ו ְי ִ ְ‬ ‫מעלת יעקב בכיבוד אב ואם‬ ‫כלי לקבל ברכה זו לכל הנפשות‪ .‬ויעקב אבינו שזכה‬ ‫שמֶךָ'‪ .‬וביארו שם כי פסוק זה על יצחק‬ ‫גֹּ ֲאל ֵנוּ מֵעוֹל ָם ׁ ְ‬ ‫כפי שבעקידתו על גבי המזבח הביא יצחק לידי ביטוי‬ ‫לבגדיו של אדם הראשון זכה על ידם לברכות‪ .‬וכן בכל‬ ‫אבינו הוא אמור‪ ,‬אשר הוא היחידי שעמד להם לישראל‬ ‫את מסירות נפשו על מצות כיבוד אב‪ ,‬כך מעין זה ביקש‬ ‫יום שבת קודש זוכים לאותו הריח‪ ,‬כי מעין עולם הבא‬ ‫בשעת קטרוג‪ ,‬והצילם מגזר דין קשה‪.‬‬ ‫יצחק גם מאת עשו כששלחו לצוד בלא בגדי החמודות‬ ‫היא‪ .‬זהו שאמר הכתוב (בראשית ב ג) 'ו ַיְבָרֶך ְ אֱלֹקִים אֶת‬ ‫כי לעתיד לבוא יאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו‬ ‫ולהשביעו מטעמים בעבור תברכו נפשו‪.‬‬ ‫ַשב ִיעִי'‪ ,‬כי שבת קודש מקור הברכה היא‪.‬‬ ‫יוֹם הׁ ּ ְ‬ ‫אך באמת‪ ,‬מיהו שכיבד את אביו כל ימיו ‪ -‬הלא ודאי‬ ‫והנה‪ ,‬כשם שנאמר כאן 'ראה ריח בני כריח שדה'‪ ,‬כך‬ ‫מה שהתפלל דוד המלך בתהלים 'גער חית‬ ‫היה זה יעקב אבינו‪ ,‬שעשה כמעשי אביו והלך בדרכיו‪.‬‬ ‫מצינו גם בעבודת הקרבנות שעולה מהם ריח ניחוח‬ ‫לה'‪ .‬וריח הקרבנות הוא ריח גן עדן‪ .‬וזו היא הברכה‬ ‫קנה'‪ ,‬וביקש כי בזכות בית המקדש שגובהו‬ ‫ומלבד מה שכיבד יעקב את אביו יצחק‪ ,‬כיבד גם את‬ ‫שברך יצחק את יעקב‪ ,‬שיעלה מנפשות בני ישראל‬ ‫מאה אמה‪ ,‬יתבטל כוחה של רומי העומדת‬ ‫רבקה אמו במסירות נפש‪ ,‬וגם עם כל חששו פן יקללנו‬ ‫אביו‪ ,‬כאשר אמרה לו אמו ‘עלי קללתך בני’ הלך ולבש‬ ‫אותו הריח כדוגמת הקרבנות‪ ,‬וזאת בשעה שמתפללים‪,‬‬ ‫כנגדו ונאחזת בקנה שבים‪ ,‬הוא הקנה שראשו‬ ‫את בגדי החמודות ונכנס אצל אביו‪ ,‬ולא חש לסכנה‬ ‫כי תפילות כנגד הקרבנות הן‪ ,‬ועל ידי הריח העולה מן‬ ‫התפילות ממשיכים ישראל את השפע לעולם‪.‬‬ ‫אות ק' העולה מאה‬ ‫הגדולה שבדבר‪ ,‬כי בדרך הטבע היה יצחק מכירנו‬ ‫בקולו קול יעקב‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬גם על משיח צדקנו נזכר חוש הריח‪ ,‬כפי שדרשו‬ ‫הנה כאן כיבד יעקב את רבקה במסירות נפש ושמע‬ ‫עליו חז"ל (סנהדרין צג‪ ):‬את הפסוק (ישעיה יא ג) 'ו ַ ֲהר ִיחוֹ‬ ‫שחטאו בניו‪ ,‬ויאמר אברהם כי אין לו במה להצטדק‪,‬‬ ‫לדבריה‪ ,‬כפי ששמע יצחק אבינו במסירות נפש למצות‬ ‫ּב ְיִרְאַת ה''‪ .‬ובחוש הריח יכיר מיהו הצודק בדין‪ .‬על‬ ‫וראויים הם להימחות על קדושת השם‪ ,‬וכן יאמר יעקב‬ ‫אברהם בעקידה‪.‬‬ ‫כן יכל גם יצחק אבינו להכיר בכח הריח מיהו הראוי‬ ‫אבינו‪ .‬אולם יצחק אבינו עתיד לעמוד מנגד‪ ,‬וקודם כל‬ ‫בכח מסירות נפש זו‪ ,‬הכיר יצחק ביעקב את ריח מעשה‬ ‫לברכות‪.‬‬ ‫יטען כי בני הקדוש ברוך הוא הם ולא רק בניו‪ ,‬שנקראו‬ ‫העקידה‪ ,‬ריח מקום המקדש‪.‬‬ ‫חוש הריח ‪ -‬מתענוגות הנשמה הוא‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫(שמות ד כב) 'בני בכורי ישראל' כשהקדימו נעשה לנשמע‪,‬‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬כי ראתה רבקה בעיני רוחה את בית‬ ‫ָ‪-‬ה'‪ ,‬ואמרו חז"ל (ברכות‬ ‫(תהלים קנ ו) ּ'כֹל ה ַּנׁ ְָשמָה ּתְה ַּל ֵל י ּ‬ ‫ועוד יוסיף ויערוך חשבון‪ ,‬כי שנותיו של אדם שבעים‬ ‫המקדש עומד‪ ,‬ובכח זה שלחה את יעקב להתברך מפי‬ ‫מג‪" :):‬אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב‪ ,‬מנין שמברכין‬ ‫שנה‪ ,‬ועד עשרים אין מענישים בדיני שמים‪ ,‬נותרו‬ ‫יצחק‪ .‬וכאשר ראתה את אותה חית קנה‪ ,‬את עשו אחי‬ ‫על הריח ‪ -‬שנאמר 'כל הנשמה תהלל י‪-‬ה'‪ ,‬איזהו דבר‬ ‫חמישים אשר חציים לילות שאין חוטאים בהם‪ ,‬ומן‬ ‫יעקב ‪ -‬מתנכל לו להורגו‪ ,‬ולאבד את כל מה שנפעל‬ ‫שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו ‪ -‬הוי אומר‬ ‫העשרים וחמש חציים לתפילה וקיום צרכי הגוף‪ ,‬הרי‬ ‫כאן לבנין הבית הגדול והקדוש‪ ,‬אז‪ ,‬כדי לגעור בחית‬ ‫זה הריח"‪.‬‬ ‫כאן שתים עשרה ומחצה‪ .‬וחלק זה‪ ,‬או שיתחלק בינו‬ ‫הקנה‪ ,‬אמרה לפני יצחק ‘קצתי בחיי’‪ ,‬באות ק’ קטנה‪,‬‬ ‫אלו הם דבריו הנפלאים של הרה"ק השפת אמת זיע"א‪,‬‬ ‫ובין הקדוש ברוך הוא‪ ,‬או שיקחנו כולו עליו‪ ,‬כי מסר‬ ‫כדי להקטין את כח הק’ של רומי‪ ,‬ולהעמיד כנגדה את‬ ‫אשר דברינו כאן מכוונים מעין דברי קדשו‪.‬‬ ‫נפשו בעקידה לקרבן‪.‬‬ ‫בנין בית המקדש שגובהו ק’ אמות‪.‬‬ ‫כאשר ישמעו ישראל דברים אלו‪ ,‬יעמדו ויקלסו ליצחק‬ ‫תפילות במקום קרבנות‬ ‫'אתה אבינו'‪ ,‬והוא יאמר להם כי לה' נאה לשבח‪ ,‬ויאמרו‬ ‫סוד מצות שילוח הקן‬ ‫והנה עתה בעוונותינו הרבים חסרנו כל אלה ואין בידינו‬ ‫יחד 'אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך'‪.‬‬ ‫על פי הדברים האלה נוכל לומר ביאור נפלא בקשר‬ ‫להקריב קרבנות בהר המוריה‪ ,‬ואין אנו זוכים להריח‬ ‫ולפי דרכנו יש לבאר גם כאן‪ ,‬כי כוחו של יצחק אבינו‬ ‫שנמצא בין מצות שילוח הקן למצות כיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫במור הטוב שישנו שם‪ .‬אך עדיין נותר לנו כח התפילה‬ ‫להגן על ישראל‪ ,‬היה על ידי ריח גן עדן שעלה בעקידה‪.‬‬ ‫אשר על שתיהן גזרה תורה שכר אחד ‪ -‬טובה ואריכות‬ ‫העומד במקום תמידין‪ ,‬כפי שהתפלל יצחק אבינו‬ ‫ימים‪ ,‬וכבר עמדו חז”ל בזה ואמרו (ירושלמי פאה פ”א‬ ‫כשיצא לשוח בשדה לפנות ערב‪ .‬וכאמור‪ ,‬בזמן מיוחד‬ ‫ריח התפילה‬ ‫ה”א)‪“ :‬אמר ר’ אבא בר כהנה‪ ,‬השוה הכתוב מצוה‬ ‫זה שבו התעורר בתפילה על צאצאיו‪ ,‬אז נתעורר ריח גן‬ ‫ומובא על הרה"ק מאוז'רוב זיע"א (בלבת אש ח”ב פ”ט עמ’‬ ‫קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות‪ ,‬מצוה קלה‬ ‫עדן שעלה במסירות נפשו על כבודו של אברהם אביו‬ ‫ט‪ ,‬הערה ‪ ,)4‬כי פעם אחת עמד והתבונן בדברי רש”י‬ ‫שבקלות זה שלוח הקן‪ ,‬ומצוה חמורה שבחמורות זה‬ ‫במעמד העקידה‪ ,‬ונתעוררה שוב בחינת השדה‪ .‬ואימתי‬ ‫בפרשתנו‪ ,‬כי ריח שדה אשר ברכו ה’ הוא שדה תפוחים‪.‬‬ ‫כיבוד אב ואם‪ ,‬ובשתיהן כתיב ‘והארכת ימים’”‪.‬‬ ‫שב הריח הטוב ‪ -‬כאשר עמד יעקב בנו ומסר את נפשו‬ ‫והקשה‪ ,‬אם כן למה אמר יצחק בסתם ‘ריח שדה’‪ ,‬ולא‬ ‫אך באמת סוד גדול נרמז בה במצות שילוח הקן‪,‬‬ ‫על כיבוד אמו‪ ,‬אז עלה גם ממנו ריח גן עדן‪.‬‬ ‫אמר ‘ריח תפוחים’ וכדומה‪.‬‬ ‫כמו שאמרו בזוהר הקדוש (זוהר חדש רות כט‪ ).‬כי בשעה‬ ‫מכל זה נלמד על כוחה של תפילה וכוחה של מסירות‬ ‫ופירש‪ ,‬כי רמז כאן הכתוב לזה שיצא יצחק לשוח בשדה‬ ‫שמשלחים את היונה היא בוכה וצועקת‪ ,‬וקול זה מעורר‬ ‫נפש‪.‬‬ ‫קודם שנשא את רבקה‪ ,‬ופירש רש"י שם על פי הגמרא‬ ‫את מידת הרחמים וכנסת ישראל בוכה ומבקשת על‬ ‫ויהי רצון שנזכה כולנו שיתקיים בנו בקרוב בימינו‬ ‫(ברכות כו‪ ):‬כי 'שיחה' זו תפילה היא‪ .‬ועתה נשער בנפשנו‪,‬‬ ‫בניה‪ ,‬ודבר זה מקרב את הגאולה‪.‬‬ ‫היעוד ‘והריחו ביראת ה’’ האמור על מלך המשיח‪,‬‬ ‫על מה היתה תפילתו של יצחק קודם שנשא אשה‪ ,‬מן‬ ‫ונראה לפרש לפי זה ענין שילוח ה'קן'‪ ,‬כי הוא הק' שמצד‬ ‫שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הסתם ביקש מלפני ה' כי יעלה הזיווג יפה ויזכה לבן‬ ‫השכינה ובנין בית המקדש‪ ,‬וכפי שהבאנו למעלה‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬