דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — תולדות (2026-11-09)

שנה ב גליון נב שנת תשפ״ז תודלות תשרפ בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
ונראה לי על פי המעשה באבא חלקיה ,בר בריה דחוני המעגל (תענית מתקנת אברהם שחרית תחילה למדנו שתפילת
כג ע"א – ע"ב) .כשהיה העולם צריך לגשמים ,היו חכמים שולחים אליו,
והיה מבקש רחמים ובאים גשמים .פעם אחת שלחו אליו לבקש
ערבית רשות
רחמים על הגשמים .עלה הוא ואשתו לגג ,עמד הוא בזוית אחת איתא במדרשְ" :וְ ֵֵאֶּלּ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ִיִ ְְצ ָָחק" (בראשית כה ,יט) – ילמדינו רבינו:
והיא בזוית אחרת ,ועלו העננים תחילה מן הזוית שעמדה בה אשתו. כמה תפילות חייב אדם להתפלל ביום? כך שנו רבותינו :אברהם
שאלוהו חכמים :מאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו? תיקן תפילת שחרית; יצחק תיקן תפילת מנחה ,שנאמר "ַוַ ֵּי ֵֵּצא ִיִ ְְצ ָָחק
אמר להם :משום דאיתתא שכיחא בביתא ,ויהבא ריפתא לעניי, ׂשּוַח ַּּבָּׂשֶׂדֶ ה" (שם כד ,סג); ויעקב תיקן תפילת ערבית.
ָלָ ַ
ומקרבא הנייתה .כלומר ,האשה מצויה בבית ונותנת לחם לעניים, והדבר תמוה .השאלה היתה כמה תפילות חייב אדם להתפלל ,ואיך
והנאתם קרובה; ואני נותן להם מעות ,ואין הנאתם קרובה. מתורצת במה שאמרו מי תיקן כל תפילה?
והנה ודאי קים להו לרבנן שאבא חלקיה היה צדיק יותר מאשתו, ונראה לתרץ בטוב טעם .דהנה ידוע שיש בזה ב' דעות (ברכות כו
שהרי אליו שלחו לבקש רחמים .ואף על פי כן נענתה תפילת אשתו ע"ב) :יש אומרים תפילות אבות תקנום ,ויש אומרים תפילות כנגד
תחילה ,משום שצדקתה מקרבת הנאה. תמידין תקנום.
וכך עשו יצחק ורבקה ,כמעשה אבא חלקיה ואשתו ,כמו שפירש ונפקא מינה ביניהם לענין תפילת ערבית .אם אבות תקנום – הרי
רש"י "ְלְ ֹנַֹכַ ח ִִא ְׁׁשּתֹו" :זה עומד בזוית זו ומתפלל ,וזו עומדת בזוית תפילת ערבית חובה ככל התפילות .אבל אם כנגד תמידין תקנום –
זו ומתפללת. הרי תפילת ערבית רשות .שהרי ערבית כנגד אברים ופדרים שלא
וקשה :למה התפלל יצחק בבית ,ולא בשדה כדרכו ,כדכתיב "ַוַ ֵּי ֵֵּצא נתעכלו מבעוד יום ,ודבר זה אינו קבוע ,כידוע.
ׂשּוַח ַּּבָּׂשֶׂדֶ ה" (שם כד ,סג)? אלא שנתכוון שתצטרף עמו תפילת
ִיִ ְְצ ָָחק ָלָ ַ והנה רבים מקשים :הלא קיימא לן דהיום הולך אחר הלילה,
רבקה ,שמקרבת הנאה. שהלילה קודם ליום .ואם כן אברהם ,שהיה הראשון לתקן תפילה,
ולפי זה ,כמו שאצל אבא חלקיה נענתה אשתו תחילה ,כך היה ראוי למה תיקן דוקא שחרית? הוי ליה לתקן ערבית ,שהיא הראשונה.
שיקבל הקב"ה את תפילת רבקה תחילה .ולכן הקשה רש"י "לו ולא ויש לומר ,דאיתא בזוהר שאף האבות תקנו את התפילות כנגד
לה" .ולא היה יכול לתרץ שיצחק היה צדיק יותר ,שהרי גם אבא התמידין .ואיתא במסכת מנחות :אין מחנכין אלא בתמיד של שחר,
חלקיה היה צדיק יותר מאשתו ,ואף על פי כן נענתה היא תחילה. ואם לא קרב תמיד של שחר – לא יקרב תמיד של בין הערבים.
ועל כרחך הטעם הוא שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת ואם כן לא היה אפשר לאברהם לתקן תפילת ערבית תחילה ,קודם
צדיק בן צדיק .ודוק. תפילת שחרית.
דרוש שמואל – להג"ר שמואל פייווש בן הג"ר יוסף יוזפא הכהן ,בן הסמ"ע – נדפס ולפי זה כך היא שאלת המדרש" :כמה תפילות חייב אדם להתפלל"
ב'וויניציאה' שנת תנ"ד ,יחד עם ספרו לקט שמואל – האם כל שלש התפילות חובה ,או שתפילת ערבית רשות? ועל זה
השיב בצחות לשונו" :אברהם תיקן שחרית" .כלומר ,מזה שתיקן
על ידי תפילת רבקה יצא עשו ראשון ,ויעקב אברהם דוקא שחרית ולא ערבית ,מוכח שאף האבות תקנו כנגד
הוא הבכור התמידין ,כתירוץ הנ"ל .וממילא תפילת ערבית רשות .ודוק היטב.
אסיפת יהודא – להג"ר יוסף יהודה ליב בן הג"ר ישראל איסרל – נדפס ב'פרנקפורט-דאודר'
הנה יש לדקדק בלשון שהשיב הקב"ה לרבקהּ" :וְׁשֵׁנֵ י ְלְ ֻֻא ִּּמים שנת תקכ"ג
ֵּמַּעִיִ ְך ִיִ ָּפ ֵֵּרדּו" (בראשית כה ,כג) .דלכאורה הוי ליה למימר בפשיטות
ִִמ ַ
"ושני לאומים תלדי" .ומחמת קושיא זו דרשו חז"ל" :ממעיך יפרדו
– זה לרשעו וזה לתומו" (רש"י שם).
תפילת רבקה ראויה היתה להיענות תחילה,
ונראה ליישב על פי מה שאמרו בגמרא (נדה לא ע"א) :שלשה חדשים
כאשת אבא חלקיה
הראשונים הולד דר במדור התחתון ,אמצעיים – במדור האמצעי, "ַוַ ֶּיּ ְְעַּתּ ר ִיִ ְְצ ָָחק ַלַ ה' ְלְ ֹנַֹכַ ח ִִא ְׁׁשּתֹו ִּכּ י ֲֲע ָָק ָָרה ִִהוא ַוַ ֵּי ָָּעֶתֶ ר לֹו ה'" (בראשית
אחרונים – במדור העליון .וכיון שהגיע זמנו לצאת ,מתהפך ויוצא, כה ,כא) .ופירש רש"י" :ויעתר לו – לו ולא לה ,שאין דומה תפילת
וזהו חבלי אשה .הרי לן שעיקר צער הלידה בא מחמת שהולד צדיק בן רשע לתפילת צדיק בן צדיק".
מתהפך. ויש לדקדק :למה הוצרך רש"י לטעם זה? דלמא בפשטות ,יצחק
המשך בעמוד ב היה בעצמו צדיק יותר מרבקה ,ולכן נענה הוא ולא היא.
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
תודלות תשרפ א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
אלא מטיפה מרה המטפטפת מסכינו של מלאך המות. ומעתה יבואר מה שהלכה רבקה לדרוש את ה' .שהיתה מתייראה
"ּוְר ַַקב
והתוספות (שם) הביאו מה שאמרו (שבת קנב ע"ב) על הפסוק ְ מאד לנפשה :אם בימי העיבור יש לה צער גדול כל כך ,מה יהיה לה
ֲֲע ָָצמֹות ִִקְנְ ָָאה" (משלי יד ,ל) :כל מי שיש לו קנאה בלבו – עצמותיו עוד בשעת הלידה .ורצתה לידע מה יהא בסופה.
מרקיבות ,ושאין לו קנאה בלבו – אין עצמותיו מרקיבות. ְּבִּב ְְטֵנֵ ְך
ועל זה השיב לה הקב"ה ,והבטיחה שלא תדאגְׁ" :שֵׁנֵ י ֹגִֹיִ ים ִ
נמצא שיש כאן שני טעמים .לדעת רש"י לא שלטה בהם רימה ֵּמַּעִיִ ְך ִיִ ָּפ ֵֵּרדּו" .כלומר ,כמו שהם מונחים עתה בבטנך, ּוְׁשֵׁנֵ י ְלְ ֻֻא ִּּמים ִִמ ַ
משום שמתו בנשיקה ,ולדעת התוספות משום שלא היתה בהם כך ממש יפרדו ממך בשעת הלידה .ולא יתהפכו כלל ,שלא כדרך
קנאה. שאר יולדות ,וממילא לא יהיה לך צער לידה.
ונפקא מינה בין הטעמים לענין דוד .דהנה איתא במסכת שבת (ל
ובזה מתיישבת קושיא גדולה שמקשים העולם .דהנה על "ְוְ ָיָ דֹו
ע"ב) שביקש דוד לידע יום מותו ,ונאמר לו שימות בשבת .וכל יום ֹאֶֹחֶֶזֶ ת ַּב ֲֲּע ֵֵקב ֵֵעָׂשׂ ו" (שם כו) כתב רש"י" :בדין היה אוחז בו לעכבו...
השבת היה יושב ולומד ,ולא פסק פומיה מגירסא ,ולא היה מלאך עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון ,ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון,
המות יכול לשלוט בו ,עד שעשה לו תחבולה והפסיק מלימודו ,ונח ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה ...ויטול את
נפשיה .הרי להדיא שדוד מת על ידי מלאך המות ,ולא בנשיקה. הבכורה מן הדין".
ואם כן קשה :לפי זה בכל תאומים שבעולם יהא השני ללידה הוא
ואם כן לפי טעמו של רש"י ,שהוא משום נשיקה ,הדין עם תנא הבכור ,שהרי הוא שנוצר ראשון .והתורה תלתה את הבכורה ב"פטר
קמא ,שלא מנה את דוד בכלל השבעה .אבל לפי טעם התוספות, רחם" דוקא ,דהיינו ביוצא ראשון.
שהוא משום שלא היתה בהם קנאה ,הדין עם ה"יש אומרים" ,שמנו
גם את דוד ,אף שמת על ידי מלאך המות. אבל לפי הנ"ל אין כאן קושיא כלל .דבשאר כל תאומים ,הנכנס
ראשון יוצא נמי ראשון .דנהי שהנכנס ראשון ראוי היה לצאת
ִׁשְׁמָך עֹוד ַיַ ֲֲעֹקֹב
ומעתה נבוא לשמו של יעקב .דהנה על "ֹלא ִיִ ָּק ֵֵּרא ְ באחרונה ,הני מילי אילו היו יוצאים ממעי אמם כמו שהם מונחים
ְׂשָׂר ֵֵאל" (בראשית לה ,י) פירש רש"י" :יעקב" – לשון אדם הבא ִּכּ י ִִאם ִיִ ָ בתוכו .אבל באמת אינו כן ,אלא בשעת הלידה הם מתהפכים
במארב ועקבה; "ישראל" – לשון שר ונגיד. והעליון נעשה תחתון ,וממילא הנכנס ראשון הוא היוצא ראשון.
ואם נאמר שעיקר שמו הוא "יעקב" ,לשון עקבה ורמיה ,ובעקבה אבל יעקב ועשו לא נתהפכו ,על ידי תפילת רבקה ,כדי שלא יבוא
ורמיה יש גם קנאה ,אז ודאי אין לומר שהטעם שלא שלטה בהם לה צער לידה .ונשאר הסדר כמות שהוא ,והנכנס ראשון יצא אחרון.
רימה הוא משום שלא היתה בהם קנאה ,שהרי ביעקב היתה קנאה. ועל כן כאן דוקא "בדין היה אוחז בו לעכבו" ,ולכך אחז יעקב בעקב
ועל כרחך הטעם הוא משום נשיקה ,כפירוש רש"י .ואם כן הדין עם עשו .שיעקב היה הבכור ביצירה ,וראוי היה שיהא הבכור גם בלידה.
תנא קמא ,ואין דוד בכלל.
ומעתה מובן גם סוף הפסוקְ" :וְ ַַרב ַיַ ֲֲעֹבֹד ָָצ ִִעיר" – שהנראה כגדול,
אבל אם נאמר שעיקר שמו הוא "ישראל" ,לשון שררה ולא לשון הוא עשו שיצא ראשון ,יעבוד את הנראה כצעיר ,הוא יעקב ,כי
קנאה ,אז יש לומר שהטעם הוא משום שלא היתה בהם קנאה, באמת יעקב הוא הבכור.
כפירוש התוספות .ואם כן הדין עם ה"יש אומרים" ,וגם דוד בכלל.
ובזה תבין טוב טעם ודעת למה "ְוְ ִִר ְְב ָָקה ֹאֶֹהֶֶבֶ ת ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב" (שם כח).
וזו כוונת רש"י" :משום כבודו של דוד קראו ישראל" .שכשקראו שרבקה ידעה שבאמת יעקב הוא הבכור ,ורק על ידי תפילתה עשה
הכתוב "ישראל" ,מוכח שהברכות באו לו בשררה ולא בעקבה ה' שיצא עשו ראשון .והראיה – שלא סבלה צער לידה ,כנ"ל .ולכן
וקנאה .ואם כן הטעם שלא שלטה בהם רימה הוא משום שלא אהבה את יעקב ,הבכור שלה.
היתה בהם קנאה ,והדין עם ה"יש אומרים" שגם בדוד לא שלטה
אבל יצחק ,שלא ידע מכל זה מאומה ,סבר שהיה כמו בשאר כל
רימה .וזהו כבודו של דוד .וק"ל.
לידות תאומים ,שהיוצא ראשון הוא גם הבכור ביצירה .ולכן "ַוַ ֶּיּ ֱֱא ַַהב
זרע קודש – להג"ר שמואל בן הג"ר חיים הלוי – נדפס ב'זאלקוויא' שנת תק"ה ִיִ ְְצ ָָחק ֶאֶ ת ֵֵעָׂשׂ ו" – בנו הבכור.
ומטעם זה נכנסה רבקה בעובי הקורה ,ועשתה כל טצדקי שיקבל
ברכת יצחק הכריעה שכיבוד משל אב ,ולכן יעקב את הברכות ולא עשו .שהואיל והיא שגרמה ליעקב שלא יצא
אין חיוב לקיים צוואתו אחר מותו ראשון ,השתדלה בכל כחה שיקבל הוא את הברכות ,כי הוא הבכור.
ֵּבֲּרכֹו ָָא ִִביו ַוַ ֹּיּאֶמֶ ר ֵֵעָׂשׂ ו ְּבִּלִ ּבֹו
ְּבָּרָכָ ה ֲֲאֶׁשׁ ר ֲ
"ַוַ ִּיְּׂשֹׂטֹם ֵֵעָׂשׂ ו ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ַַעל ַַה ָ והנה אין אדם יודע מה שאירע לו במעי אמו ובשעת לידתו .ואם
ִיִ ְְק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ֵֵאֶבֶ ל ָָא ִִבי ְוְ ַַא ַַה ְְרָגָ ה ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ָָא ִִחי" (בראשית כז ,מא). כן יעקב עצמו לא ידע שרבקה גרמה לכל זה ,ולא מדעת עצמו בא
ליקח את הבכורה ,שעל ידה יקבל את הברכות .אלא מתוך שקראו
יש לדקדק :למה דוקא לאחר מיתת אביו רצה להרוג אותו? ועוד, לו "יעקב" על שם אחיזת העקב ,מזה הבין שראוי הוא להיות הבכור,
מה הוסיף הכתוב במלים "אשר ברכו אביו"? הוי ליה לקצר ולומר ומחמת זה עשה כל מה שעשה.
"על הברכה".
ַּיְּע ְְק ֵֵבִנִ י
"ֲהִכִ י ָָק ָָרא ְׁׁשמֹו ַיַ ֲֲעֹקֹב ַוַ ְ
ולכן היה עשו מתרעם על אביו ואמרֲ :
ונראה על פי מה שכתב הריב"ש (סימן שלה ,הובא ברמ"א חו"מ סימן רט ֶזֶ ה ַַפ ֲֲע ַַמִיִ ם" (שם כז ,לו) .כלומר :השם שקראת לו ,הוא שגרם שעקבני
סעיף ד) ,שמי שנשבע ליתן לחבירו דבר ומת ,אין בניו חייבים לקיים זה פעמים.
שבועת אביהם .ואם תאמר שיתחייבו בזה משום כבוד אביהם לאחר
צנצנת מנחם – להג"ר מנחם מענדל בן הג"ר צבי הירש ,אב"ד דק"ק העלשויא וק"ק
מיתה – יש לומר ,הלא כיבוד משל אב (קידושין לב ע"א) ,ואין הבנים
ווענגראב – נדפס ב'בערלין' שנת ת"פ
חייבים להוציא משלהם בשביל כבודו.
והנה בזה נחלקו יעקב ועשו .יעקב סבר שכיבוד משל אב ,ולכן אמר
ָׁבה ְוְ ָָאְכְ ָלָ ה ִִמ ֵּּצ ִיִדי" (שם יט) ,אף שלקח את הגדיים משל "קּום ָנָ א ְׁש ָ
מן השם ישראל למדנו שאף בדוד לא שלטה
אביו .ועשו אמר "ָיָ ֻֻקם ָָא ִִבי ְוְ ֹיֹאַכַ ל ִִמ ֵּּציד ְּבּ נֹו" (שם לא) – דייק "בנו", רימה
שסבר שכיבוד משל בן. ִּיְּק ָָרא ְׁׁשמֹו ַיַ ֲֲעֹקֹב" (בראשית כה ,כו) "ַוַ ְ
וזהו שאמר הכתוב "וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו ְׂשָׂר ֵֵאל" (דברי הימים א א ,לד) פירש רש"י:
בפסוק "ְּבֵּנֵ י ִיִ ְְצ ָָחק ֵֵעָׂשׂ ו ְוְ ִיִ ָ
אביו" .דייק "אשר ברכו אביו" – שגם על אביו היה כועס .שעשו סבר משום כבודו של דוד קראו "ישראל" ולא "יעקב".
שכיבוד משל בן ,ואילו אביו ,במה שבירך את יעקב על מאכל שבא והדבר תמוה :איזה כבוד בא לדוד מזה שקרא ליעקב בשם ישראל?
משלו ,הרי הסכים לשיטת יעקב שכיבוד משל אב.
ונראה לי על פי מה שאמרו בגמרא (בבא בתרא יז ע"א) :שבעה לא
ולפיכך "ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב". שלטה בהן רימה ותולעה ,ואלו הן :אברהם יצחק ויעקב ,משה
שהואיל ולדעת אביו כיבוד משל אב ,הרי לאחר מיתתו ,כדברי "ַאף
אהרן ומרים ,ובנימין בן יעקב .ויש אומרים :אף דוד ,שנאמר ַ
הריב"ש הנ"ל ,אינו מחויב לקיים את צוואת אביו .וק"ל. ֶבֶַטח" (תהלים טז ,ט). ְּבָּׂשִׂרי ִיִ ְׁשֹּׁכּן ָלָ ַ
ִ
כרם שלמה – להג"ר שלמה זלמן בן הג"ר אברהם גייגר – נדפס ב'הומבורג' שנת תצ"ח ונחלקו בטעם הדבר .רש"י פירש :לפי שמתו בנשיקה ,ואין רשות
לתולעה לשלוט במי שמת בנשיקת השכינה .שהרי אין הרימה באה
תודלות תשרפ ב דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר כ חלק ה בדיני קריאת
התורה והמסתעף
הרי מבואר שכן נמצא הרבה בתורה שהמ"ם והנו"ן גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות גמור" בספר
מתחלפות ,אף על פי שהענין משתנה מלשון זכר תורה ,על פי פסק הרמ"א – חלק ה
ללשון נקבה או אפכא – ליכא קפידא בכך ,ואורחא
דקרא הוא. פתיחה
תמיהת הפרי מגדים בחלק הקודם ראינו את המגן אברהם (סימן קמג סק"ז) מקבל
את פסקו של המהר"ם לובלין ברחבה/רחבו ודוחה את
וכבר תמה הפרי מגדים (אשל אברהם שם) על הסתירה דרכו – "לא היה צריך לכל זה" – ונתבאר שהמגן אברהם
שבדברי המגן אברהם ,וזה לשונו: דן מצד שכיחות הטעות :תיבת רחבו לעולם אינה נכתבת
ומה שכתב בשם הצמח צדק ...צריך עיון ,דברחבה בה"א ,ואין הטעות מצויה ,וטעות גמור היא .ועתה נראה
ורחבו כתב בפשיטות להוציא אחרת ,ואף שאין שהמגן אברהם עשה כן פעם שנית ,באותו ס"ק עצמו:
משתנה ,שהקורא יכול לקרות בחולם ,שהם נחים קיבל את פסקו של הצמח צדק במגרשיהן ,ולא חלק עליו.
נסתרים; ובמגרשיהן ,שהענין והלשון משתנה בין זכר ומתוך שני הפסקים יחד – פסול ברחבה והכשר במגרשיהן
לנקבה ,ונחים נראים – למה הכשיר .ומה בכך דאורחא – יתברר גדרו ביתר שאת ,ותתיישב תמיהה ישנה של הפרי
דקרא להחליף ,אולי יש איזה דרש. מגדים.
ואף שכתב המגן אברהם "ולא היה צריך לכל זה", לשון המגן אברהם
וכאילו אמר שאין זה טעם כי אם טעם אחר – מכל המשך דברי המגן אברהם ,מיד אחר דבריו על המהר"ם
מקום צריך עיון. לובלין:
ועוד ,דאם כן כל שהם ממוצא אחד נכשיר ,כמו נשכה כתוב בצמח צדק (סימן קיט) :אם טעה וכתב מגרשיהן
לשכה וכדומה. יֶהם (במדבר לה ,ג) – אין צריכין להוציא במקום ּו ִִּמ ְְג ְְר �ֵׁׁש ֶ
ואף שנראה שם מצמח צדק דמ"ם ונו"ן דרכם להחליף אחרת ,כיון דאשכחן לפעמים כך ,כמו שמצינו ברות.
בכמה מקומות ,ולפי זה הוא הדין מלת להם ולהן נמי תשובת הצמח צדק – שני טעמים
כשר כהאי גוונא – מכל מקום צריך עיון.
והנה הצמח צדק (הקדמון) הלך בדרך ארוכה ,ושני טעמים
וכן תמה במעיל צדקה (סימן ס) : בפיו .תחילה כתב:
"ותמהני על המגן אברהם שהביא פסק הר"ם מלובלין פעם אחת קראו בשבת לשחרית בספר תורה (בפרשת
ופסק בעל צמח צדק ,ולא כתב שהם חולקים". יֶהם ִיִ ְְהי ּּו
ָלָָׁש ֶֶב ת ּו ִִּמ ְְג ְְר �ֵׁׁש ֶ
ָלֶָהם �ׁ אלה מסעי) ְ :וְ ָהָ י ּּו ֶֶהָע ִִָרים ֶ
ותירץ בשערי אפרים (שער ו ,פתחי שערים אות מ) : ִִל ְְב ֶֶה ְְמָּת�ּ ם ,והיה צריך להיות "ומגרשיהם" במ"ם בסוף
דברחבה "מחמת שינוי הה"א משתנה קריאת הבי"ת – ונמצא שהיה כתוב "ומגרשיהן" בנו"ן בסוף .והוריתי
מחולם לקמץ ,שכן הוא ברוב המקומות ,ותיבת אהלה שלא להוציא ספר תורה אחרת ,אלא יגמרו הקריאה
באמת יוצאת מן הרוב"; מה שאין כן במגרשיהן, בספר תורה זו .ואמרתי הטעם :שימצא נמי כך בתורה
"שעל כל פנים אין שינוי בניקוד ,ושינוי המבטא לית "מגרשיהן" בנו"ן בסוף ,בהך פרשה גופא כתיבָּ :כ�ּ ל
לן בה בכיוצא בזה שדרכן להתחלף". ָּב�ִּעים ּו �ְּׁשֹׁמֶֹנֶ ה ִִעיר ֶֶא ְְת ֶֶה ן ֶֶהָע ִִָרים ֲֲא �ֶׁׁשר ִּת�ְּּת�ּ נ ּּו ַַל ְְלִוִ ִּי�ּ ם ַַא ְְר ִ
יֶה ן (שם ,ז) ,וכן נמי בספר יהושע הרבה. ְוְ ֶֶא ת ִִמ ְְג ְְר �ֵׁׁש ֶ
ותירוצו דחוק ,דמסברא שינוי במבטא חמיר יותר משינוי
בניקוד .וכן כתב עליו הגאון ר' שלמה קלוגר שהוא "ישוב ושוב נשא ונתן ,שאין להביא ראיה מן הפסוק השני:
דחוק". ש"ומגרשיהם" במ"ם קאי על הלוים עצמם ,לשון זכר,
ו"מגרשיהן" בנו"ן קאי על הערים ,לשון נקבה – ואם כן
ביאור דברי הצמח צדק כל אחד מוכרח במקומו .ומכל מקום הכשיר מטעם שני:
וכדי לבוא אל היישוב נחזור לדברי הצמח צדק .דלפום מכל מקום לא היה נראה לי להוציא ספר תורה אחרת
ריהטא נראה שחזר בו הצמח צדק מן הטעם הראשון בשביל שינוי זה ,מפני שמצינו כיוצא בזה במגילת
לגמרי .אמנם אען ואומר שאינו כן .שהנה פירושו בפסוקים ֵּׂב�ְּרָנָ הֲֲ ,הָלֵָהֵ ן ֵּת�ּ ָעֵָגֵָנָ ה – דהיה צריך לכתוב ְּת�ַּׂש ְ
רותֲֲ :הָלֵָהֵ ן �
– ש'ומגרשיהם' קאי על הלוים ו'מגרשיהן' על הערים – הלהם במ"ם בסוף ,שהוא לשון זכר ,וכתב הלהן בנו"ן,
דחוק הוא; דכשנתבונן בפסוקים נראה שאכן 'מגרשיהם' שהוא לשון נקבה – אלמא דאורחא דקרא הוא.
מוסב על הערים ולא על הלוים :שמסדר הכתוב 'והיו
הערים להם לשבת ,ומגרשיהם יהיו לבהמתם' – הערים והנה אחר סעודת שחרית שמתי אל לבי לעיין בדבר,
נושא המשפט הראשון ,ומגרשיהם נושא המשפט השני, אולי שגיתי בהוראה ,ומצאתי מבואר דשפיר הוריתי,
והמגרשים טפלים לערים; ועוד ,שעדיין לא ניתנו הערים ובדרך אמת הנחני ה' .כי הנה שם במגילת רות כתב
ללוים ,והכתוב מדבר במה ייעודן .וכן ביהושע (יד ,ד) האבן עזרא' :הלהן תשברנה – הנו”ן תחת המ"ם,
ובדברי הימים (א ו ,מט) ,שמדברים בשעת נתינה ,ועדיין והפך :כי מר לי מאד מכם ,והמה באו בית לחם'.
אינן שלהם[ .והארכתי בזה במקום אחר]. הרי מבואר דאורחא דקרא דהחליף מ"ם בנו"ן מזכר
לנקבה ,וכן להפך נו"ן במ"ם מנקבה לזכר.
והא דכתב הצמח צדק ש'ומגרשיהם' קאי על הלוים – לא
כתב כן אלא בהוה אמינא ,שהניח שהמ"ם והנו"ן קובעים וכן מצאתי נמי בספר שיח יצחק (שער א פרק ב סוף
לחלוטין בין לשון זכר ללשון נקבה ,ומשום כך הוכרח סימן ב) ומייתי טעם למילתא מפני מה שהמ"ם והנו"ן
מתחלפות ,והיינו משום שהם ממוצא אחד מן האף...
המשך בעמוד ד
תודלות תשרפ ג דרושים קדמונים
המשך מעמוד ג
ואל תשיבני :אם כן למה הוצרך הצמח צדק להתחלפות לפרש כן בדוחק ,ולחזור בו מן הראיה שבאותה פרשה.
מ"ם ונו"ן שברות? שצריכין אנו לשניהם .אילו היה אבל למסקנתו ,שאורחא דקרא להחליף מ"ם בנו"ן אף
בחילוף זה פגם בדקדוק הלשון ושינוי משמעות – לא בלשון נקבה – שוב אין צורך בדוחק זה ,ונמצא שהתורה
היה מועיל היתר הרמ"א ,שאינו אלא בחסירות ויתירות עצמה כתבה מ"ם אף במקום שמורה על הערים; ושני
שאין הענין משתנה בהן; ולאידך גיסא ,אף שאין בו פגם – הכתיבים נכונים ,ושניהם באותה פרשה.
היתר הרמ"א אינו אלא בטעות המצויה .ורק מכח שניהם והיוצא מזה – וכאן עיקר החידוש :שאחר שהביא הראיה
מכשירין :הראיה מרות מלמדת שאין כאן פגם בלשון, מרות ,שוב קמה וגם נצבה הוראתו הראשונה ,מפני שנמצא
והמציאות שבאותה פרשה מלמדת שהטעות מצויה. כן באותה פרשה .ואם כן ,אפשר שאין כוונת הצמח צדק
דרך אחת בשני המקומות לפסוק שחילוף מ"ם בנו"ן כשר בכל התורה ,אלא כאן בלבד
ונמצא שהמגן אברהם נהג בצמח צדק כמו שנהג במהר"ם הכשיר ,מפני שנמצא כן באותה פרשה; והראיה מרות לא
לובלין :קיבל את הפסק ,ולא הלך בדרכו .את המהר"ם באה אלא כדי שלא נצטרך לדחוק בפירוש הפסוק.
דחה בפירוש – "לא היה צריך לכל זה"; ואת הצמח וזהו מה שנוגע לענייננו :שעיקר טעמו של הצמח צדק
צדק הביא בקיצור ,כדרכו ,רק מסקנתו – "כיון דאשכחן הוא "נמצא כן באותה פרשה" .ואף שמקיצור לשון המגן
לפעמים כך ,כמו שמצינו ברות" – ולא את משאו ומתנו. אברהם – "כיון דאשכחן לפעמים כך ,כמו שמצינו ברות"
ומן הקיצור נראה כאילו ההיתר כללי הוא ,לכל חילוף מ"ם – נראה לכאורה כאילו הדבר שייך בכל התורה ,על כרחנו
בנו"ן; אבל הצמח צדק עצמו ,כמו שנתבאר ,תלה את שאף המגן אברהם נחית לביאור זה ,וכמו שיתבאר.
ההיתר במה שנמצא כן באותה פרשה – והיא היא דרכנו. ויש להביא ראיה לזה ,שלא עזב הצמח צדק את טעמו
ועל כרחנו שכך הבין גם המגן אברהם ,שאם לא כן אין הראשון ,מדברי אא"ז החכם צבי (סימן נד) ,שהשיג על
מענה לקושיית הפרי מגדים השניה. שני טעמי הצמח צדק כל אחד בפני עצמו .על הטעם
ושני הפסקים יחד – פסול ברחבה והכשר במגרשיהן – הראשון כתב' :כי מה שנתן טעם לדבר ,משום שנמצא
אינם מתיישבים לא על פי הקריאה ,כתמיהת הפרי מגדים, מגרשיהן בהך פרשה גופה וגם בספר יהושע הרבה – אינו
ולא על פי הניקוד ,כתירוץ השערי אפרים שנקרא "ישוב כלום; והנה בפרשת אליעזר כמה מלות ושינויים יש בין
דחוק"; אלא על פי השכיחות בלבד .וזו ראיה שלישית סדר תפלתו לסיפורו בבית אחי אדוניו ,וכי תיסק אדעתין
לדרך המחודשת :אחר הקושיות שבחלק השלישי ,ואחר שאם החליף האחת בחברתה שתהא כשרה' .ועל הטעם
הויכוח עם המהר"ם שבחלק הרביעי – הנה פסק למעשה, השני כתב' :ומה שהביא ממגילת רות… גם זה הבל ,דאי
שאינו מובן אלא אם המגן אברהם הולך בדרך הרמ"א הכי בכל מקום שכתוב אחד במקום אחת… תהא כשרה
בדרכי משה. לפי דבריו ,ישתקע הדבר ולא יאמר' .ולמה לו להחכם צבי
קיצור פסקי הדינים היוצאים מדברי המגן אברהם לפי להשיג על סברת הוה אמינא שלא קיימא למסקנא? אלא
ביאורנו ודאי שגם החכם צבי הבין בדברי הצמח צדק שלא עזב
את טעמו הראשון ,ושניהם עומדים.
– אבותנו חסר וי”ו – כשר :אין כאן שינוי משמעות ולא
שינוי בקריאה ,והטעות שכיחה. יישוב לפי דרכנו
– רחבה /רחבו – פסול :אף שאין בו שינוי משמעות ,ואף ומעתה נבוא ליישב את קושיות הפרי מגדים .לפי מה
לא שינוי קריאה לדעת השואל במהר"ם – מכל מקום אינו שנתבאר בחלק הקודם הדברים מתיישבים בפשיטות:
מן הטעויות המצויות ,שתיבת רחבו לעולם אינה בה"א. המגן אברהם אינו דן לא מצד הקריאה ולא מצד הלשון,
אלא מצד שכיחות הטעות – 'טעות השכיח בשאר ספרים'
– מגרשיהן /מגרשיהם – כשר :אין כאן שינוי משמעות של הרמ"א בדרכי משה:
לדעת הצמח צדק ,והשינוי הוא בשימוש ולא בשורש,
והטעות מצויה – שנמצאו שניהם באותה פרשה. – ברחבה – תיבת רחבו לעולם אינה נכתבת בה"א .הסופר
מסתכל בתיקון סופרים ורואה וי"ו; ואם מוציא התיבות
ובזה הולכים שלשת הדינים בקו אחד :שכיחות הטעות. בפיו – אומר "רחבו"; ואין סופר טועה בה .טעות שאינה
סיום מצויה – טעות גמור ,ומוציאין אחרת.
העולה מדברינו :המגן אברהם ,בשני המקומות שדן בטעות – במגרשיהן – כיון שבאותה פרשה גופא נמצאו שניהם,
מסוימת ,לא שאל אם המשמעות או הקריאה נשתנו ,אלא "ומגרשיהם" ו"מגרשיהן" ,ושניהם נכונים במקומם ,כמו
אם נמצאת אותה תיבה כן במקום אחר – ברחבה לא, שנתבאר .ואף אם הסופר ראה בתיקון סופרים מ"ם ואמר
ופסל; במגרשיהן כן ,והכשיר .וזהו "שכיח בשאר ספרים" בפיו מ"ם – כיון שבפסוקים הסמוכים נמצאת אותה תיבה
של הרמ"א בדרכי משה ,ונתיישבו תמיהת הפרי מגדים בנו"ן ,מצוי שיטעה בה .טעות מצויה – ובכלל היתר
והמעיל צדקה. הרמ"א ,ואין מוציאין.
ובזה מיושבות שתי קושיות הפרי מגדים .הראשונה – "ומה
בכך דאורחא דקרא להחליף ,אולי יש איזה דרש" – אכן
אותיות החוטם – דבר נאה מהכלי יקר אין ההיתר משום אורחא דקרא לבדו ,אלא משום שבתיבה
ולא אוכל להתאפק מלהעתיק דבר נאה שמביא אא"ז בכלי זו עצמה ,באותה פרשה ,נמצאו שניהם; ולא איכפת לן אם
יקר על 'ויאמרו איש אל אחיו מן הוא' (שמות טז ,טו) : יש דרש ,שגם במקום שיש דרש – הסופר ,שאינו יודע את
יש אומרים לפי שאותיות 'מן' הן אותיות החוטם ,כי כל הדרשות ,טועה.
כשיסגור האדם החוטם אינו יכול לדבר מ"ם ונו"ן והשניה – "אם כן כל שממוצא אחד נכשיר ,כמו נשכה
בשפה ברורה; והמן היה בו ריח של כל מאכלים לשכה" – לא ,שבשאר מקומות אין הטעות מצויה; רק
שבעולם ,אבל בעיניהם לא ראו כי אם זה המן. כאן ,מחמת דמיון התיבות שבאותה פרשה גופא.
וקראוהו מן ,לומר שכשם ששתי אותיות אלו אין וזהו גדרו של אא"ז הדרך החיים – 'דוקא תיבה שנמצא
הברתן ניכרת על ידי סגירת החוטם ,כך המן ,שאין פעם אחד בתנ"ך חסר או מלא' – שמצאנו לו מקור בחלק
בו כי אם הריח מכל מאכלים ,בטל שלימותו על ידי הקודם; והפרי מגדים עצמו ,שחשש מהרחבת ההיתר
סגירת החוטם – .והוא הוא טעמו של השיח יצחק, לכל חילוף ממוצא אחד ,מורה שהגדר הנכון צריך להיות
שמ"ם ונו"ן מוצאן מן האף ,ולכך מתחלפות. בתיבה זו עצמה.
תודלות תשרפ ד דרושים קדמונים
תודלות תשרפ
נראה לפרש ,דהנה אמרו בגמרא (בבא בתרא טז ע"ב) :אמר רבי מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד
יוחנן ,חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום ,ואחת מהן פיורדא – זקינו של הברוך טעם
עבירת נערה המאורסה .ולמדו זאת בגזרה שוה :נאמר כאן
"ַוַ ָּיֹּבֹא ֵֵעָׂשׂ ו ִִמן ַַהָּׂשֶׂדֶ ה" (שם כט) ,ונאמר שם "ִּכּ י ַַבָּׂשֶׂדֶ ה ְְמ ָָצ ָָאּה" "לו ול א לה " אינו מטעם ההפצרה ,אלא שאין ד ומה צד י ק בן
(דברים כב ,כז). צד י ק ל צד י ק בן רשע
וגזרה שוה זו מופנה היא .דבשלמא "ְוְ הּוא ָָעֵיֵ ף" שייך לגופו "ַוַ ֶּיּ ְְעַּתּ ר ִיִ ְְצ ָָחק ַלַ ה' ְלְ ֹנַֹכַ ח ִִא ְׁׁשּתֹו ִּכּ י ֲֲע ָָק ָָרה ִִהואַ ,וַ ֵּי ָָּעֶתֶ ר לֹו ה'"
של מעשה ,שמחמת שהיה עיף התאוה למאכל ,כדרך היגעים. (בראשית כה ,כא).
אבל "מן השדה" ודאי מיותר ,דמה לי אם התייגע בשדה או ופירש רש"י" :ויעתר – הרבה והפציר בתפלה .לנכח אשתו – זה
במלאכה אחרת? והיה ראוי לומר "ויבא עשו והוא עיף" .אלא עומד בזוית זו ומתפלל ,וזו עומדת בזוית זו ומתפללת .ויעתר
ודאי בא להורות על הגזרה שוה ,להודיע שעבר עשו על נערה לו – לו ולא לה ,שאין דומה תפלת צדיק בן רשע לתפלת צדיק
המאורסה. בן צדיק ,לפיכך לו ולא לה".
ויש להבין :מה שייכות יש לעבירה זו עם מכירת הבכורה, וקשה :למה האריך רש"י בלשון כפולה ,וממה שפתח בו סיים
שרמזה התורה אותה כאן דוקא? – פתח "לו ולא לה" ,וסיים "לפיכך לו ולא לה"? ומה בא להוסיף
ונראה לי ,דהנה מכירת הבכורה אין לה מקום על פי דין תורה, בתיבת "לפיכך"?
דהוי כאומר "מה שאירש מאבא מכור לך" .אלא שדין זה אינו ויש לומר .דהנה יש להקשות על רש"י :מנלן שמשום כך נענה
אלא בישראל ,ולא בבן נח .שאף שבן נח נצטווה על הדינים הוא ולא היא ,משום שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת
(סנהדרין נו ע"ב) ,אין זה אלא בדינים של נימוס ואומד הדעת, צדיק בן רשע? דילמא משום שהוא הרבה והפציר בתפלה ,כמו
ִּטים ַּּבל ְיְ ָָדעּום" (תהלים קמז ,כ). "ּוִמ ְׁׁשָּפ ִ
ולא בדיני התורה ,שנאמר ִ שפירש לעיל "ויעתר – הרבה והפציר".
ואצלם ,בכל ענין חלה המכירה.
ועל כרחך צריך לומר שמן הכתוב מוכח כן .דאי משום שהרבה
והנה אמרו בגמרא (סנהדרין נז ע"ב) שבני נח מוזהרים על בעולת והפציר בתפלה – "לו" למה לי? הא בלאו הכי ידעינן שהוא
בעל ,ולא על נערה המאורסה. נענה ,מחמת שהרבה והפציר בתפלה ,דפשיטא שהמפציר הוא
ולפי זה ,קודם שעבר עשו על נערה המאורסה היה מוחזק הנענה .אלא ודאי בא הכתוב להורות לנו סברא חדשה ,שלא
כישראל ,ואם כן לא היתה מכירת הבכורה חלה .אבל מאחר נודעה מן ההפצרה :שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת
שעבר עליה ,הרי החזיק עצמו כבן נח ,שאינו מוזהר עליה, צדיק בן רשע.
ושוב יכול היה למכור את הבכורה. אבל לכאורה קשה" :לנכח אשתו" למה לי ,ללמדנו שגם רבקה
וזהו שאמר לו יעקב "מכרה כיום" .כלומר ,כהיום הזה ,שכבר היתה מתפללת? הלא ממילא ידעינן זאת מדכתיב "ויעתר לו"
החזקת עצמך כבן נח ,מכור לי את בכורתך. – למעט רבקה; ואי רבקה לא התפללה ,פשיטא שלא נענתה,
"ִהֵּנּ ה ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ מּות" (בראשית כה, ועשו הסכים לדבריו ואמר ִ ומאי רבותא שהוא נענה ולא היא.
לב) .כלומר ,אם אחזיק עצמי כישראל ,הרי אני הולך למות על ויש לומר ,דאי לא הוה כתיב "לנכח אשתו" ,לא הוה ידעינן
חטא נערה המאורסה .ועל כרחי אחזיק עצמי כבן נח ,ואם כן שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע .ואם
יכול אני למכור את הבכורהְ" .וְ ָלָ ָּמּ ה ֶּזּ ה ִלִ י ְּבֹּכ ָָֹרה" – כיון שיכול תאמר ,הא כתיב "לו" – דילמא "לו" צריך ללמדנו שגם היא
אני למכרה. התפללה ,והוא נענה משום שהרבה והפציר בתפלה ,כמו
ולכן ,כששמע יצחק שמכר עשו את הבכורה ,הבין שכבר שכתוב "ויעתר"; וממילא אין מוכח מידי שאין דומה .ולכן כתיב
החזיק עשו עצמו כבן נח ,ויצא מתורת האבות ונחשב כבן נכר. "לנכח אשתו" ,שממנו ידעינן שגם היא התפללה .ואם כן "לו"
ולכן הסכים לברכתו של יעקב .והבן זה ,כי נכון הוא בס"ד. למה לי? אלא להורות שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת
צדיק בן רשע ,ומטעם זה נאמר "לו ולא לה" – אף שגם היא
הרבתה בתפלה כמותו.
מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו וזהו שאמר רש"י "לפיכך לו ולא לה" :כלומר ,מפני שכתוב
של הברוך טעם "לנכח אשתו" – מוכח שאין דומה .דאי לא הוה כתיב "לנכח
מכי רת הב כ ורה בט ו חה לעש ו מכ ח "אבו ה ד א בא " ,ולכ ן פח ד אשתו" ,לא הוה מוכח מידי ,ואיכא למימר ד"לו" צריך ללמדנו
י עקב להרג ו בחיי יצ ח ק שגם היא התפללה .אבל השתא דכתיב "לנכח אשתו" – "לו"
למה לי? אלא ללמדנו שאין דומה .ודו"ק.
"ּוְבֵזֵ י
"ַוַ ִּיֶּבֶ ז ֵֵעָׂשׂ ו ֶאֶ ת ַַהְּבֹּכ ָָֹרה" (בראשית כה ,לד) – בתרגום ירושלמיְ :
ִּבְּת ִִחַיַ ית
ְּבַּעְלְ ָָמא ְְד ָָא ֵֵתי ְוְ ָכָ ַַפר ְ
כֹורֹוָתא ְוְ ִִא ַַפס חּוְלְ ֵֵקיּה ַ
ָ ֵֵעָׂשׂ ו ַיַ ת ְּבּ מכת"י תלמידו (הספרייה הלאומית ;686ספריית רמב"ם ,)141ונדפס בלא שם ב'דברי חכמים
ֵֵמ ַַתָיָ א" .והוא תמוה :מנלן לפרש כך? וחידותם' ,יעסניץ תפ"ו
"ִהֵּנּ ה ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ מּות" (שם, ונראה על פי מה שפירש הרשב"םִ : מאא"ז הישמח משה
לב) – בכל יום אני הולך במקום סכנה ,ולמה לי להמתין על חלק
הבכורה עד לאחר מיתת אבינו? ולכאורה יש לדקדק :אכתי ב חט או החז י ק ע שו ע צמ ו כב ן נח ,ול כן חלה מ כירת ה בכורה
היה לו לחוש לטובת בניו ,שיירשו אחריו את חלק הבכורה. "ִמְכְ ָָרה ַכַ ּיֹום ֶאֶ ת ְּבֹּכ ָָֹר ְְתָך ִלִ י" (בראשית כה ,לא).
ִ
המשך בעמוד ו
תודלות תשרפ ה דרושים קדמונים
המשך מעמוד ה
אלא שבאמת ידע יצחק שיעקב הוא צדיק גמור ,וממוצע בינו
לבין אברהם אבינו ע"ה .ורצה להכניס גם את בנו עשו אל ונראה על פי מה דאיתא בבבא בתרא (קנט ע"א) :איתמר ,בן
הקדושה ,והכין אז את עצמו בעבודה כראוי עבור עשו ,לקרבו שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת – בנו מוציא מיד הלקוחות,
אל הקדושה. וזו היא שקשה בדיני ממונות :ולימרו ליה ,אבוך מזבין ואת
מפיק? ומאי קושיא ,דילמא מצי אמר :מכח אבוה דאבא
וכשבא יעקב עם המטעמים ,ראה יצחק שכבר הוא בקדושה, "ַּתַּחת ֲֲא ֹֹבֶתֶ יָך ִיִ ְְהיּו ָָבֶנֶ יָך" (תהלים מה ,יז). קאתינא; תדע ,דכתיב ַ
והעבודה הולכת לו בנקל מאד; ולא ידע מה זה – אולי באמת אלא אי קשיא הא קשיא :בן בכור שמכר חלק בכורה בחיי אביו
הוא גם כן צדיק .לזה אמר אליו" :גשה נא ואמשך ,האתה זה ומת בחיי אביו – בנו מוציא מיד הלקוחות ,וזו היא שקשה בדיני
בני עשו". ממונות :אבוה מזבין ואיהו מפיק? וכי תימא הכא נמי אמר
וכשראהו מלובש בבגדי עשו ,אמר" :הקול קול יעקב והידים מכח אבוה דאבא קאתינא – אי מכח אבוה דאבא קא אתיא,
ידי עשו" .כלומר :אף שהקול הוא קולו של יעקב ,מכל מקום, בחלק בכורה מאי עבידתיה? ומאי קושיא ,דילמא מצי אמר:
כיון שהלבוש הוא לבושו של עשו – וזהו "ידים ידי עשו" – לזה מכח אבוה דאבא קאתינא ,ובמקום אב קאימנא .ומסקינן (שם
צריך אני עבודה גדולה לקרבך אל הקדושה. ע"ב) :דכי כתיב "תחת אבותיך יהיו בניך" – בברכה כתיב .ופירשו
התוספות (שם ,ד"ה ההוא בברכה) :דאשמועינן קרא שיזכה הצדיק
לבנים כמותו.
מאא"ז הכלי יקר
וזהו שאמר עשו" :הנה אנכי הולך למות ,ולמה זה לי בכורה"
בימי האב ל ,שאי ן י עקב ע וס ק בת ורה ,י כו ל ע שו לפרו ק א ת – כלומר ,הואיל ואני עתיד למות בחיי אבי ,אף אם אמכור
ע ול ו את בכורתי לא יפסידו בני; שהרי יאמרו "מכח אבוה דאבא
"ַוַ ֹּיּאֶמֶ ר ֵֵעָׂשׂ ו ְּבִּלִ ּבֹו ִיִ ְְק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ֵֵאֶבֶ ל ָָא ִִבי ְוְ ַַא ַַה ְְרָגָ ה ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ָָא ִִחי" קאתינא ,ובמקום אבונא קאימנא" ,כדכתיב "תחת אבותיך יהיו
(בראשית כז ,מא) .למה תלה עשו את הדבר דוקא בימי האבל? בניך" .ולא חשש לומר דהאי קרא בברכה כתיב ,שיהיו בניו
צדיקים כמותו.
ָׁשִׁרים"ִּפּּקּוֵדי ה' ְיְ ִ
ֵ לפי שאבל אסור לעסוק בתורה ,שנאמר
ַׂשְּׂמֵּחי ֵלֵ ב" (תהלים יט ,ט). ְְמ ֵ ולזה מפרש התרגום ,שבאמת מינות נזרקה בעשו" ,ואפס
חולקיה בעלמא דאתי ,וכפר בתחיית מתיא"; ומשום הכי
ּוָפ ַַר ְְקָּתּ ֻֻעּלֹו ֵֵמ ַַעל ַַצָּוּ אֶרֶ ָך" ָּתִּריד ָ
ַּכֲּאֶׁשׁ ר ִ
ויצחק אמר לעשוְ" :וְ ָָהָיָ ה ֲ לא דרש בקרא ברכה ,שיהיו לצדיק בנים כמותו ,אלא דרשו
(בראשית כז ,מ) .לא שיהא לו רשות לרדות ביעקב ,אלא לפרוק כפשוטו – שהבנים במקום אבותיהם קיימי; ולכן באמת מכר
את עולו מעל צוארו ,ודוקא בזמן שלא יעסקו בתורה. את בכורתו בלב קל ,כנזכר.
ואם כן ,בימי אבלו ודאי לא יעסוק יעקב בתורה ,ולא יהיה לו *
דבר המגין עליו .ואז "ואהרגה את יעקב אחי". ובזה יש לומר ,דמה שאמר עשו "ִיִ ְְק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ֵֵאֶבֶ ל ָָא ִִבי ְוְ ַַא ַַה ְְרָגָ ה
ומטעם זה אמרו חז"ל (ברכות נד ע"ב) שהאבל צריך שמירה ,לפי ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ָָא ִִחי" (בראשית כז ,מא) ,ולא רצה להורגו בחיי אביו – לא
"ְּבִּה ְְת ַַהֶּלּ ְכְ ָך ַּתְּנְ ֶחֶ ה ֹא ָָֹתְך
שאין עמו התורה המגינה עליו ,שנאמר ִ מחמת צדקות ,רק מטעם דסבר :אולי כאשר דימה כן יהיה,
ְּבָּׁשְׁכְ ְּבּ ָך ִּתּ ְׁשֹׁמֹר ָָעֶלֶ יָך" (משלי ו ,כב). שימות הוא בחיי אביו ,וממילא לא יהיה במכירה כלום ,כנזכר;
ולמה ימיתנו בחנם? אבל אם יקרבו ימי אבל אביו בחייו ,וירצה
מאא"ז השל"ה הקדוש יעקב להחזיק במכירה – יהרגנו.
ומעתה יובן מה שפירש רש"י בפרשת וישלחַ" :וַ ִּיּ ָיָרא ַיַ ֲֲעֹקֹב ְְמֹאֹד
ב שע ת עס ק הת ו רה אי ן למלאך המו ת ש ל י טה ,ו לכ ן המתין ע שו ַוַ ֵּיֶּצֶ ר לֹו" (בראשית לב ,ח) – ויירא שמא ייהרג ,ויצר לו אם יהרוג
ל ימי האבל הוא את אחרים .ובמדרש רבה (בראשית רבה פע"ו ס"ב) אמרו :ויצר
"ַוַ ֹּיּאֶמֶ ר ֵֵעָׂשׂ ו ְּבִּלִ ּבֹו ִיִ ְְק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ֵֵאֶבֶ ל ָָא ִִבי ְוְ ַַא ַַה ְְרָגָ ה ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ָָא ִִחי" לו – שמא יהרוג את עשו .ומקשים המפרשים :אמאי היה ירא
(בראשית כז ,מא) .ויש לדקדק :למה המתין עשו דוקא לימי אבל שמא יהרוג את עשו ,הלא קיימא לן "אם בא להורגך השכם
אביו? להורגו" (סנהדרין עב ע"א; ברכות נח ע"א)?
ונקדים מה שאמרו בגמרא (שבת ל ע"ב) במעשה דדוד המלך, ועל פי האמור ניחא .וזהו שאמר הכתוב ביעקב" :ויירא" – שלא
שכל יום השבת לא פסק פומיה מגירסא ,ולא היה מלאך המות יהרוג אותו עשו ,היינו שמא כבר מת אביו ,ונתקיימה המכירה,
יכול לשלוט בו עד שהפסיק מלימודו .וכן במעשה דרב חסדא ועכשיו יהרגנו" .ויצר לו" – שלא יהרוג הוא את עשו ,היינו פן
(מכות י ע"א) ,שהיה יושב ושונה בבית רב ,ולא היה שליח מלאך עודנו אביו חי; וכיון שיהרוג את עשו בחיי אביו ,תהיה לריק
המות יכול לקרב אליו ,דלא שתיק פומיה מגירסא ,עד שנפסק יגיעתו בקניית הבכורה ,שבניו של עשו יוציאוה ממנו מטעם
מלימודו ,ונח נפשיה .הרי שאין למלאך המות שליטה באדם "מכח אבוה דאבא קאתינא" ,כנזכר ,דכן הלכה.
בשעה שהוא עוסק בתורה.
ועוד אמרו (מועד קטן טו ע"א) :אבל אסור בדברי תורה. מאא"ז הגה"ק מצאנז
ובזה מיושב .עשו ביקש לבטל את העמוד שהעולם עומד עליו, א ף כ שהקול קול י עק ב ,לבוש נכר י מ כבי ד על הקירוב ל קדושה
"ִאיׁש ָּתּ ם ֹיֵֹׁשׁ ב ֹא ָָֹהִלִ ים" הוא עמוד התורה ,על ידי הריגת יעקבִ , "ַוַ ֹּיּאֶמֶ ר ִיִ ְְצ ָָחק ֶאֶ ל ַיַ ֲֲעֹקֹב ְּגָּׁשׁ ה ָּנּ א ַוַ ֲֲא ֻֻמ ְׁׁשָך ְּבִּנִ י ַַה ַַאָּתּ ה ֶזֶ ה ְּבִּנִ י ֵֵעָׂשׂ ו
(שם כה ,כז) .אלא שידע שכל זמן שיעקב יושב ועוסק בתורה, ִִאם ֹלא" (בראשית כז ,כא).
אין למלאך המות ,שהוא שרו של עשו ,שליטה בו .ולכן המתין
לשעה שיפסיק יעקב מן התורה .וזהו "יקרבו ימי אבל אבי": יש להקשות :למה רצה יצחק לברך את עשו דוקא?
בימי האבל יהא יעקב אסור בדברי תורה ,ואז "ואהרגה את וגם מה שנאמר "ְּגָּׁשׁ ה ָּנּ א ַוַ ֲֲא ֻֻמ ְׁׁשָך ְּבִּנִ י ַַה ַַאָּתּ ה ֶזֶ ה ְּבִּנִ י ֵֵעָׂשׂ ו" – מה
יעקב אחי". כל החרדה הזאת ,ומה היה אם הוא יעקב?
[וכן כתבו גם האלשיך הקדוש והג"ר שלמה קלוגר בספרו ועוד קשה אומרו "ְוְ ַַה ַָּיַּדִיִ ם ְיְ ֵֵדי ֵֵעָׂשׂ ו" (שם ,כב) – מה תירוץ הוא זה,
חכמת התורה ,ועוד]. "ַהֹּקּל קֹול ַיַ ֲֲעֹקֹב"? הרי על כל פנים ַ
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
תודלות תשרפ ו דרושים קדמונים
