gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שנה ב‬ ‫גליון נב‬ ‫שנת תשפ״ז‬ ‫תודלות תשרפ‬ ‫בעזהשי״ת‬ ‫דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים‬ ‫ונראה לי על פי המעשה באבא חלקיה‪ ,‬בר בריה דחוני המעגל (תענית‬ ‫מתקנת אברהם שחרית תחילה למדנו שתפילת ‬ ‫כג ע"א – ע"ב)‪ .‬כשהיה העולם צריך לגשמים‪ ,‬היו חכמים שולחים אליו‪,‬‬ ‫והיה מבקש רחמים ובאים גשמים‪ .‬פעם אחת שלחו אליו לבקש‬ ‫ערבית רשות‬ ‫רחמים על הגשמים‪ .‬עלה הוא ואשתו לגג‪ ,‬עמד הוא בזוית אחת‬ ‫איתא במדרש‪ְ" :‬וְ ֵֵאֶּלּ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ִיִ ְְצ ָָחק" (בראשית כה‪ ,‬יט) – ילמדינו רבינו‪:‬‬ ‫והיא בזוית אחרת‪ ,‬ועלו העננים תחילה מן הזוית שעמדה בה אשתו‪.‬‬ ‫כמה תפילות חייב אדם להתפלל ביום? כך שנו רבותינו‪ :‬אברהם‬ ‫שאלוהו חכמים‪ :‬מאי טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דדביתהו?‬ ‫תיקן תפילת שחרית; יצחק תיקן תפילת מנחה‪ ,‬שנאמר "ַוַ ֵּי ֵֵּצא ִיִ ְְצ ָָחק‬ ‫אמר להם‪ :‬משום דאיתתא שכיחא בביתא‪ ,‬ויהבא ריפתא לעניי‪,‬‬ ‫ׂשּוַח ַּּבָּׂשֶׂדֶ ה" (שם כד‪ ,‬סג); ויעקב תיקן תפילת ערבית‪.‬‬ ‫ָלָ ַ‬ ‫ומקרבא הנייתה‪ .‬כלומר‪ ,‬האשה מצויה בבית ונותנת לחם לעניים‪,‬‬ ‫והדבר תמוה‪ .‬השאלה היתה כמה תפילות חייב אדם להתפלל‪ ,‬ואיך‬ ‫והנאתם קרובה; ואני נותן להם מעות‪ ,‬ואין הנאתם קרובה‪.‬‬ ‫מתורצת במה שאמרו מי תיקן כל תפילה?‬ ‫והנה ודאי קים להו לרבנן שאבא חלקיה היה צדיק יותר מאשתו‪,‬‬ ‫ונראה לתרץ בטוב טעם‪ .‬דהנה ידוע שיש בזה ב' דעות (ברכות כו‬ ‫שהרי אליו שלחו לבקש רחמים‪ .‬ואף על פי כן נענתה תפילת אשתו‬ ‫ע"ב)‪ :‬יש אומרים תפילות אבות תקנום‪ ,‬ויש אומרים תפילות כנגד‬ ‫תחילה‪ ,‬משום שצדקתה מקרבת הנאה‪.‬‬ ‫תמידין תקנום‪.‬‬ ‫וכך עשו יצחק ורבקה‪ ,‬כמעשה אבא חלקיה ואשתו‪ ,‬כמו שפירש‬ ‫ונפקא מינה ביניהם לענין תפילת ערבית‪ .‬אם אבות תקנום – הרי‬ ‫רש"י "ְלְ ֹנַֹכַ ח ִִא ְׁׁשּתֹו"‪ :‬זה עומד בזוית זו ומתפלל‪ ,‬וזו עומדת בזוית‬ ‫תפילת ערבית חובה ככל התפילות‪ .‬אבל אם כנגד תמידין תקנום –‬ ‫זו ומתפללת‪.‬‬ ‫הרי תפילת ערבית רשות‪ .‬שהרי ערבית כנגד אברים ופדרים שלא‬ ‫וקשה‪ :‬למה התפלל יצחק בבית‪ ,‬ולא בשדה כדרכו‪ ,‬כדכתיב "ַוַ ֵּי ֵֵּצא‬ ‫נתעכלו מבעוד יום‪ ,‬ודבר זה אינו קבוע‪ ,‬כידוע‪.‬‬ ‫ׂשּוַח ַּּבָּׂשֶׂדֶ ה" (שם כד‪ ,‬סג)? אלא שנתכוון שתצטרף עמו תפילת‬ ‫ִיִ ְְצ ָָחק ָלָ ַ‬ ‫והנה רבים מקשים‪ :‬הלא קיימא לן דהיום הולך אחר הלילה‪,‬‬ ‫רבקה‪ ,‬שמקרבת הנאה‪.‬‬ ‫שהלילה קודם ליום‪ .‬ואם כן אברהם‪ ,‬שהיה הראשון לתקן תפילה‪,‬‬ ‫ולפי זה‪ ,‬כמו שאצל אבא חלקיה נענתה אשתו תחילה‪ ,‬כך היה ראוי‬ ‫למה תיקן דוקא שחרית? הוי ליה לתקן ערבית‪ ,‬שהיא הראשונה‪.‬‬ ‫שיקבל הקב"ה את תפילת רבקה תחילה‪ .‬ולכן הקשה רש"י "לו ולא‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דאיתא בזוהר שאף האבות תקנו את התפילות כנגד‬ ‫לה"‪ .‬ולא היה יכול לתרץ שיצחק היה צדיק יותר‪ ,‬שהרי גם אבא‬ ‫התמידין‪ .‬ואיתא במסכת מנחות‪ :‬אין מחנכין אלא בתמיד של שחר‪,‬‬ ‫חלקיה היה צדיק יותר מאשתו‪ ,‬ואף על פי כן נענתה היא תחילה‪.‬‬ ‫ואם לא קרב תמיד של שחר – לא יקרב תמיד של בין הערבים‪.‬‬ ‫ועל כרחך הטעם הוא שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת‬ ‫ואם כן לא היה אפשר לאברהם לתקן תפילת ערבית תחילה‪ ,‬קודם‬ ‫צדיק בן צדיק‪ .‬ודוק‪.‬‬ ‫תפילת שחרית‪.‬‬ ‫דרוש שמואל – להג"ר שמואל פייווש בן הג"ר יוסף יוזפא הכהן‪ ,‬בן הסמ"ע – נדפס‬ ‫ולפי זה כך היא שאלת המדרש‪" :‬כמה תפילות חייב אדם להתפלל"‬ ‫ב'וויניציאה' שנת תנ"ד‪ ,‬יחד עם ספרו לקט שמואל‬ ‫– האם כל שלש התפילות חובה‪ ,‬או שתפילת ערבית רשות? ועל זה‬ ‫השיב בצחות לשונו‪" :‬אברהם תיקן שחרית"‪ .‬כלומר‪ ,‬מזה שתיקן‬ ‫על ידי תפילת רבקה יצא עשו ראשון‪ ,‬ויעקב‬ ‫אברהם דוקא שחרית ולא ערבית‪ ,‬מוכח שאף האבות תקנו כנגד‬ ‫הוא הבכור‬ ‫התמידין‪ ,‬כתירוץ הנ"ל‪ .‬וממילא תפילת ערבית רשות‪ .‬ודוק היטב‪.‬‬ ‫אסיפת יהודא – להג"ר יוסף יהודה ליב בן הג"ר ישראל איסרל – נדפס ב'פרנקפורט‪-‬דאודר'‬ ‫הנה יש לדקדק בלשון שהשיב הקב"ה לרבקה‪ּ" :‬וְׁשֵׁנֵ י ְלְ ֻֻא ִּּמים‬ ‫שנת תקכ"ג‬ ‫ֵּמַּעִיִ ְך ִיִ ָּפ ֵֵּרדּו" (בראשית כה‪ ,‬כג)‪ .‬דלכאורה הוי ליה למימר בפשיטות‬ ‫ִִמ ַ‬ ‫"ושני לאומים תלדי"‪ .‬ומחמת קושיא זו דרשו חז"ל‪" :‬ממעיך יפרדו‬ ‫– זה לרשעו וזה לתומו" (רש"י שם)‪.‬‬ ‫תפילת רבקה ראויה היתה להיענות תחילה‪,‬‬ ‫ונראה ליישב על פי מה שאמרו בגמרא (נדה לא ע"א)‪ :‬שלשה חדשים‬ ‫כאשת אבא חלקיה‬ ‫הראשונים הולד דר במדור התחתון‪ ,‬אמצעיים – במדור האמצעי‪,‬‬ ‫"ַוַ ֶּיּ ְְעַּתּ ר ִיִ ְְצ ָָחק ַלַ ה' ְלְ ֹנַֹכַ ח ִִא ְׁׁשּתֹו ִּכּ י ֲֲע ָָק ָָרה ִִהוא ַוַ ֵּי ָָּעֶתֶ ר לֹו ה'" (בראשית‬ ‫אחרונים – במדור העליון‪ .‬וכיון שהגיע זמנו לצאת‪ ,‬מתהפך ויוצא‪,‬‬ ‫כה‪ ,‬כא)‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬ויעתר לו – לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת‬ ‫וזהו חבלי אשה‪ .‬הרי לן שעיקר צער הלידה בא מחמת שהולד‬ ‫צדיק בן רשע לתפילת צדיק בן צדיק"‪.‬‬ ‫מתהפך‪.‬‬ ‫ויש לדקדק‪ :‬למה הוצרך רש"י לטעם זה? דלמא בפשטות‪ ,‬יצחק‬ ‫המשך בעמוד ב‬ ‫היה בעצמו צדיק יותר מרבקה‪ ,‬ולכן נענה הוא ולא היא‪.‬‬ ‫ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף‬ ‫אוצר דרוש וחידוד משנות ש'‪-‬תקצ"ט‬ ‫עמוד ג‬ ‫עמוד א‬ ‫תודלות תשרפ‬ ‫א‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד א‬ ‫אלא מטיפה מרה המטפטפת מסכינו של מלאך המות‪.‬‬ ‫ומעתה יבואר מה שהלכה רבקה לדרוש את ה'‪ .‬שהיתה מתייראה‬ ‫"ּוְר ַַקב‬ ‫והתוספות (שם) הביאו מה שאמרו (שבת קנב ע"ב) על הפסוק ְ‬ ‫מאד לנפשה‪ :‬אם בימי העיבור יש לה צער גדול כל כך‪ ,‬מה יהיה לה‬ ‫ֲֲע ָָצמֹות ִִקְנְ ָָאה" (משלי יד‪ ,‬ל)‪ :‬כל מי שיש לו קנאה בלבו – עצמותיו‬ ‫עוד בשעת הלידה‪ .‬ורצתה לידע מה יהא בסופה‪.‬‬ ‫מרקיבות‪ ,‬ושאין לו קנאה בלבו – אין עצמותיו מרקיבות‪.‬‬ ‫ְּבִּב ְְטֵנֵ ְך‬ ‫ועל זה השיב לה הקב"ה‪ ,‬והבטיחה שלא תדאג‪ְׁ" :‬שֵׁנֵ י ֹגִֹיִ ים ִ‬ ‫נמצא שיש כאן שני טעמים‪ .‬לדעת רש"י לא שלטה בהם רימה‬ ‫ֵּמַּעִיִ ְך ִיִ ָּפ ֵֵּרדּו"‪ .‬כלומר‪ ,‬כמו שהם מונחים עתה בבטנך‪,‬‬ ‫ּוְׁשֵׁנֵ י ְלְ ֻֻא ִּּמים ִִמ ַ‬ ‫משום שמתו בנשיקה‪ ,‬ולדעת התוספות משום שלא היתה בהם‬ ‫כך ממש יפרדו ממך בשעת הלידה‪ .‬ולא יתהפכו כלל‪ ,‬שלא כדרך‬ ‫קנאה‪.‬‬ ‫שאר יולדות‪ ,‬וממילא לא יהיה לך צער לידה‪.‬‬ ‫ונפקא מינה בין הטעמים לענין דוד‪ .‬דהנה איתא במסכת שבת (ל‬ ‫ובזה מתיישבת קושיא גדולה שמקשים העולם‪ .‬דהנה על "ְוְ ָיָ דֹו‬ ‫ע"ב) שביקש דוד לידע יום מותו‪ ,‬ונאמר לו שימות בשבת‪ .‬וכל יום‬ ‫ֹאֶֹחֶֶזֶ ת ַּב ֲֲּע ֵֵקב ֵֵעָׂשׂ ו" (שם כו) כתב רש"י‪" :‬בדין היה אוחז בו לעכבו‪...‬‬ ‫השבת היה יושב ולומד‪ ,‬ולא פסק פומיה מגירסא‪ ,‬ולא היה מלאך‬ ‫עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון‪ ,‬ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון‪,‬‬ ‫המות יכול לשלוט בו‪ ,‬עד שעשה לו תחבולה והפסיק מלימודו‪ ,‬ונח‬ ‫ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה‪ ...‬ויטול את‬ ‫נפשיה‪ .‬הרי להדיא שדוד מת על ידי מלאך המות‪ ,‬ולא בנשיקה‪.‬‬ ‫הבכורה מן הדין"‪.‬‬ ‫ואם כן קשה‪ :‬לפי זה בכל תאומים שבעולם יהא השני ללידה הוא‬ ‫ואם כן לפי טעמו של רש"י‪ ,‬שהוא משום נשיקה‪ ,‬הדין עם תנא‬ ‫הבכור‪ ,‬שהרי הוא שנוצר ראשון‪ .‬והתורה תלתה את הבכורה ב"פטר‬ ‫קמא‪ ,‬שלא מנה את דוד בכלל השבעה‪ .‬אבל לפי טעם התוספות‪,‬‬ ‫רחם" דוקא‪ ,‬דהיינו ביוצא ראשון‪.‬‬ ‫שהוא משום שלא היתה בהם קנאה‪ ,‬הדין עם ה"יש אומרים"‪ ,‬שמנו‬ ‫גם את דוד‪ ,‬אף שמת על ידי מלאך המות‪.‬‬ ‫אבל לפי הנ"ל אין כאן קושיא כלל‪ .‬דבשאר כל תאומים‪ ,‬הנכנס‬ ‫ראשון יוצא נמי ראשון‪ .‬דנהי שהנכנס ראשון ראוי היה לצאת‬ ‫ִׁשְׁמָך עֹוד ַיַ ֲֲעֹקֹב‬ ‫ומעתה נבוא לשמו של יעקב‪ .‬דהנה על "ֹלא ִיִ ָּק ֵֵּרא ְ‬ ‫באחרונה‪ ,‬הני מילי אילו היו יוצאים ממעי אמם כמו שהם מונחים‬ ‫ְׂשָׂר ֵֵאל" (בראשית לה‪ ,‬י) פירש רש"י‪" :‬יעקב" – לשון אדם הבא‬ ‫ִּכּ י ִִאם ִיִ ָ‬ ‫בתוכו‪ .‬אבל באמת אינו כן‪ ,‬אלא בשעת הלידה הם מתהפכים‬ ‫במארב ועקבה; "ישראל" – לשון שר ונגיד‪.‬‬ ‫והעליון נעשה תחתון‪ ,‬וממילא הנכנס ראשון הוא היוצא ראשון‪.‬‬ ‫ואם נאמר שעיקר שמו הוא "יעקב"‪ ,‬לשון עקבה ורמיה‪ ,‬ובעקבה‬ ‫אבל יעקב ועשו לא נתהפכו‪ ,‬על ידי תפילת רבקה‪ ,‬כדי שלא יבוא‬ ‫ורמיה יש גם קנאה‪ ,‬אז ודאי אין לומר שהטעם שלא שלטה בהם‬ ‫לה צער לידה‪ .‬ונשאר הסדר כמות שהוא‪ ,‬והנכנס ראשון יצא אחרון‪.‬‬ ‫רימה הוא משום שלא היתה בהם קנאה‪ ,‬שהרי ביעקב היתה קנאה‪.‬‬ ‫ועל כן כאן דוקא "בדין היה אוחז בו לעכבו"‪ ,‬ולכך אחז יעקב בעקב‬ ‫ועל כרחך הטעם הוא משום נשיקה‪ ,‬כפירוש רש"י‪ .‬ואם כן הדין עם‬ ‫עשו‪ .‬שיעקב היה הבכור ביצירה‪ ,‬וראוי היה שיהא הבכור גם בלידה‪.‬‬ ‫תנא קמא‪ ,‬ואין דוד בכלל‪.‬‬ ‫ומעתה מובן גם סוף הפסוק‪ְ" :‬וְ ַַרב ַיַ ֲֲעֹבֹד ָָצ ִִעיר" – שהנראה כגדול‪,‬‬ ‫אבל אם נאמר שעיקר שמו הוא "ישראל"‪ ,‬לשון שררה ולא לשון‬ ‫הוא עשו שיצא ראשון‪ ,‬יעבוד את הנראה כצעיר‪ ,‬הוא יעקב‪ ,‬כי‬ ‫קנאה‪ ,‬אז יש לומר שהטעם הוא משום שלא היתה בהם קנאה‪,‬‬ ‫באמת יעקב הוא הבכור‪.‬‬ ‫כפירוש התוספות‪ .‬ואם כן הדין עם ה"יש אומרים"‪ ,‬וגם דוד בכלל‪.‬‬ ‫ובזה תבין טוב טעם ודעת למה "ְוְ ִִר ְְב ָָקה ֹאֶֹהֶֶבֶ ת ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב" (שם כח)‪.‬‬ ‫וזו כוונת רש"י‪" :‬משום כבודו של דוד קראו ישראל"‪ .‬שכשקראו‬ ‫שרבקה ידעה שבאמת יעקב הוא הבכור‪ ,‬ורק על ידי תפילתה עשה‬ ‫הכתוב "ישראל"‪ ,‬מוכח שהברכות באו לו בשררה ולא בעקבה‬ ‫ה' שיצא עשו ראשון‪ .‬והראיה – שלא סבלה צער לידה‪ ,‬כנ"ל‪ .‬ולכן‬ ‫וקנאה‪ .‬ואם כן הטעם שלא שלטה בהם רימה הוא משום שלא‬ ‫אהבה את יעקב‪ ,‬הבכור שלה‪.‬‬ ‫היתה בהם קנאה‪ ,‬והדין עם ה"יש אומרים" שגם בדוד לא שלטה‬ ‫אבל יצחק‪ ,‬שלא ידע מכל זה מאומה‪ ,‬סבר שהיה כמו בשאר כל‬ ‫רימה‪ .‬וזהו כבודו של דוד‪ .‬וק"ל‪.‬‬ ‫לידות תאומים‪ ,‬שהיוצא ראשון הוא גם הבכור ביצירה‪ .‬ולכן "ַוַ ֶּיּ ֱֱא ַַהב‬ ‫זרע קודש – להג"ר שמואל בן הג"ר חיים הלוי – נדפס ב'זאלקוויא' שנת תק"ה‬ ‫ִיִ ְְצ ָָחק ֶאֶ ת ֵֵעָׂשׂ ו" – בנו הבכור‪.‬‬ ‫ומטעם זה נכנסה רבקה בעובי הקורה‪ ,‬ועשתה כל טצדקי שיקבל‬ ‫ברכת יצחק הכריעה שכיבוד משל אב‪ ,‬ולכן‬ ‫יעקב את הברכות ולא עשו‪ .‬שהואיל והיא שגרמה ליעקב שלא יצא‬ ‫אין חיוב לקיים צוואתו אחר מותו‬ ‫ראשון‪ ,‬השתדלה בכל כחה שיקבל הוא את הברכות‪ ,‬כי הוא הבכור‪.‬‬ ‫ֵּבֲּרכֹו ָָא ִִביו ַוַ ֹּיּאֶמֶ ר ֵֵעָׂשׂ ו ְּבִּלִ ּבֹו‬ ‫ְּבָּרָכָ ה ֲֲאֶׁשׁ ר ֲ‬ ‫"ַוַ ִּיְּׂשֹׂטֹם ֵֵעָׂשׂ ו ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ַַעל ַַה ָ‬ ‫והנה אין אדם יודע מה שאירע לו במעי אמו ובשעת לידתו‪ .‬ואם‬ ‫ִיִ ְְק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ֵֵאֶבֶ ל ָָא ִִבי ְוְ ַַא ַַה ְְרָגָ ה ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ָָא ִִחי" (בראשית כז‪ ,‬מא)‪.‬‬ ‫כן יעקב עצמו לא ידע שרבקה גרמה לכל זה‪ ,‬ולא מדעת עצמו בא‬ ‫ליקח את הבכורה‪ ,‬שעל ידה יקבל את הברכות‪ .‬אלא מתוך שקראו‬ ‫יש לדקדק‪ :‬למה דוקא לאחר מיתת אביו רצה להרוג אותו? ועוד‪,‬‬ ‫לו "יעקב" על שם אחיזת העקב‪ ,‬מזה הבין שראוי הוא להיות הבכור‪,‬‬ ‫מה הוסיף הכתוב במלים "אשר ברכו אביו"? הוי ליה לקצר ולומר‬ ‫ומחמת זה עשה כל מה שעשה‪.‬‬ ‫"על הברכה"‪.‬‬ ‫ַּיְּע ְְק ֵֵבִנִ י‬ ‫"ֲהִכִ י ָָק ָָרא ְׁׁשמֹו ַיַ ֲֲעֹקֹב ַוַ ְ‬ ‫ולכן היה עשו מתרעם על אביו ואמר‪ֲ :‬‬ ‫ונראה על פי מה שכתב הריב"ש (סימן שלה‪ ,‬הובא ברמ"א חו"מ סימן רט‬ ‫ֶזֶ ה ַַפ ֲֲע ַַמִיִ ם" (שם כז‪ ,‬לו)‪ .‬כלומר‪ :‬השם שקראת לו‪ ,‬הוא שגרם שעקבני‬ ‫סעיף ד)‪ ,‬שמי שנשבע ליתן לחבירו דבר ומת‪ ,‬אין בניו חייבים לקיים‬ ‫זה פעמים‪.‬‬ ‫שבועת אביהם‪ .‬ואם תאמר שיתחייבו בזה משום כבוד אביהם לאחר‬ ‫צנצנת מנחם – להג"ר מנחם מענדל בן הג"ר צבי הירש‪ ,‬אב"ד דק"ק העלשויא וק"ק‬ ‫מיתה – יש לומר‪ ,‬הלא כיבוד משל אב (קידושין לב ע"א)‪ ,‬ואין הבנים‬ ‫ווענגראב – נדפס ב'בערלין' שנת ת"פ‬ ‫חייבים להוציא משלהם בשביל כבודו‪.‬‬ ‫והנה בזה נחלקו יעקב ועשו‪ .‬יעקב סבר שכיבוד משל אב‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫ָׁבה ְוְ ָָאְכְ ָלָ ה ִִמ ֵּּצ ִיִדי" (שם יט)‪ ,‬אף שלקח את הגדיים משל‬ ‫"קּום ָנָ א ְׁש ָ‬ ‫מן השם ישראל למדנו שאף בדוד לא שלטה‬ ‫אביו‪ .‬ועשו אמר "ָיָ ֻֻקם ָָא ִִבי ְוְ ֹיֹאַכַ ל ִִמ ֵּּציד ְּבּ נֹו" (שם לא) – דייק "בנו"‪,‬‬ ‫רימה‬ ‫שסבר שכיבוד משל בן‪.‬‬ ‫ִּיְּק ָָרא ְׁׁשמֹו ַיַ ֲֲעֹקֹב" (בראשית כה‪ ,‬כו)‬ ‫"ַוַ ְ‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו‬ ‫ְׂשָׂר ֵֵאל" (דברי הימים א א‪ ,‬לד) פירש רש"י‪:‬‬ ‫בפסוק "ְּבֵּנֵ י ִיִ ְְצ ָָחק ֵֵעָׂשׂ ו ְוְ ִיִ ָ‬ ‫אביו"‪ .‬דייק "אשר ברכו אביו" – שגם על אביו היה כועס‪ .‬שעשו סבר‬ ‫משום כבודו של דוד קראו "ישראל" ולא "יעקב"‪.‬‬ ‫שכיבוד משל בן‪ ,‬ואילו אביו‪ ,‬במה שבירך את יעקב על מאכל שבא‬ ‫והדבר תמוה‪ :‬איזה כבוד בא לדוד מזה שקרא ליעקב בשם ישראל?‬ ‫משלו‪ ,‬הרי הסכים לשיטת יעקב שכיבוד משל אב‪.‬‬ ‫ונראה לי על פי מה שאמרו בגמרא (בבא בתרא יז ע"א)‪ :‬שבעה לא‬ ‫ולפיכך "ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב"‪.‬‬ ‫שלטה בהן רימה ותולעה‪ ,‬ואלו הן‪ :‬אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬משה‬ ‫שהואיל ולדעת אביו כיבוד משל אב‪ ,‬הרי לאחר מיתתו‪ ,‬כדברי‬ ‫"ַאף‬ ‫אהרן ומרים‪ ,‬ובנימין בן יעקב‪ .‬ויש אומרים‪ :‬אף דוד‪ ,‬שנאמר ַ‬ ‫הריב"ש הנ"ל‪ ,‬אינו מחויב לקיים את צוואת אביו‪ .‬וק"ל‪.‬‬ ‫ֶבֶַטח" (תהלים טז‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ְּבָּׂשִׂרי ִיִ ְׁשֹּׁכּן ָלָ ַ‬ ‫ִ‬ ‫כרם שלמה – להג"ר שלמה זלמן בן הג"ר אברהם גייגר – נדפס ב'הומבורג' שנת תצ"ח‬ ‫ונחלקו בטעם הדבר‪ .‬רש"י פירש‪ :‬לפי שמתו בנשיקה‪ ,‬ואין רשות‬ ‫לתולעה לשלוט במי שמת בנשיקת השכינה‪ .‬שהרי אין הרימה באה‬ ‫תודלות תשרפ‬ ‫ב‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫הרב צב"י הירש מייזליש‬ ‫ענינים שונים‬ ‫מאמר כ חלק ה‬ ‫בדיני קריאת‬ ‫התורה והמסתעף‬ ‫הרי מבואר שכן נמצא הרבה בתורה שהמ"ם והנו"ן‬ ‫גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות גמור" בספר ‬ ‫מתחלפות‪ ,‬אף על פי שהענין משתנה מלשון זכר‬ ‫תורה‪ ,‬על פי פסק הרמ"א – חלק ה‬ ‫ללשון נקבה או אפכא – ליכא קפידא בכך‪ ,‬ואורחא‬ ‫דקרא הוא‪.‬‬ ‫פתיחה‬ ‫תמיהת הפרי מגדים‬ ‫בחלק הקודם ראינו את המגן אברהם (סימן קמג סק"ז) מקבל‬ ‫את פסקו של המהר"ם לובלין ברחבה‪/‬רחבו ודוחה את‬ ‫וכבר תמה הפרי מגדים (אשל אברהם שם) על הסתירה‬ ‫דרכו – "לא היה צריך לכל זה" – ונתבאר שהמגן אברהם‬ ‫שבדברי המגן אברהם‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫דן מצד שכיחות הטעות‪ :‬תיבת רחבו לעולם אינה נכתבת‬ ‫ומה שכתב בשם הצמח צדק‪ ...‬צריך עיון‪ ,‬דברחבה‬ ‫בה"א‪ ,‬ואין הטעות מצויה‪ ,‬וטעות גמור היא‪ .‬ועתה נראה‬ ‫ורחבו כתב בפשיטות להוציא אחרת‪ ,‬ואף שאין‬ ‫שהמגן אברהם עשה כן פעם שנית‪ ,‬באותו ס"ק עצמו‪:‬‬ ‫משתנה‪ ,‬שהקורא יכול לקרות בחולם‪ ,‬שהם נחים‬ ‫קיבל את פסקו של הצמח צדק במגרשיהן‪ ,‬ולא חלק עליו‪.‬‬ ‫נסתרים; ובמגרשיהן‪ ,‬שהענין והלשון משתנה בין זכר‬ ‫ומתוך שני הפסקים יחד – פסול ברחבה והכשר במגרשיהן‬ ‫לנקבה‪ ,‬ונחים נראים – למה הכשיר‪ .‬ומה בכך דאורחא‬ ‫– יתברר גדרו ביתר שאת‪ ,‬ותתיישב תמיהה ישנה של הפרי‬ ‫דקרא להחליף‪ ,‬אולי יש איזה דרש‪.‬‬ ‫מגדים‪.‬‬ ‫ואף שכתב המגן אברהם "ולא היה צריך לכל זה"‪,‬‬ ‫לשון המגן אברהם‬ ‫וכאילו אמר שאין זה טעם כי אם טעם אחר – מכל‬ ‫המשך דברי המגן אברהם‪ ,‬מיד אחר דבריו על המהר"ם‬ ‫מקום צריך עיון‪.‬‬ ‫לובלין‪:‬‬ ‫ועוד‪ ,‬דאם כן כל שהם ממוצא אחד נכשיר‪ ,‬כמו נשכה‬ ‫כתוב בצמח צדק (סימן קיט) ‪ :‬אם טעה וכתב מגרשיהן‬ ‫לשכה וכדומה‪.‬‬ ‫יֶהם (במדבר לה‪ ,‬ג) – אין צריכין להוציא‬ ‫במקום ּו ִִּמ ְְג ְְר �ֵׁׁש ֶ‬ ‫ואף שנראה שם מצמח צדק דמ"ם ונו"ן דרכם להחליף‬ ‫אחרת‪ ,‬כיון דאשכחן לפעמים כך‪ ,‬כמו שמצינו ברות‪.‬‬ ‫בכמה מקומות‪ ,‬ולפי זה הוא הדין מלת להם ולהן נמי‬ ‫תשובת הצמח צדק – שני טעמים‬ ‫כשר כהאי גוונא – מכל מקום צריך עיון‪.‬‬ ‫והנה הצמח צדק (הקדמון) הלך בדרך ארוכה‪ ,‬ושני טעמים‬ ‫וכן תמה במעיל צדקה (סימן ס) ‪:‬‬ ‫בפיו‪ .‬תחילה כתב‪:‬‬ ‫"ותמהני על המגן אברהם שהביא פסק הר"ם מלובלין‬ ‫פעם אחת קראו בשבת לשחרית בספר תורה (בפרשת‬ ‫ופסק בעל צמח צדק‪ ,‬ולא כתב שהם חולקים"‪.‬‬ ‫יֶהם ִיִ ְְהי ּּו‬ ‫ָלָָׁש ֶֶב ת ּו ִִּמ ְְג ְְר �ֵׁׁש ֶ‬ ‫ָלֶָהם �ׁ‬ ‫אלה מסעי) ‪ְ :‬וְ ָהָ י ּּו ֶֶהָע ִִָרים ֶ‬ ‫ותירץ בשערי אפרים (שער ו‪ ,‬פתחי שערים אות מ) ‪:‬‬ ‫ִִל ְְב ֶֶה ְְמָּת�ּ ם‪ ,‬והיה צריך להיות "ומגרשיהם" במ"ם בסוף‬ ‫דברחבה "מחמת שינוי הה"א משתנה קריאת הבי"ת‬ ‫– ונמצא שהיה כתוב "ומגרשיהן" בנו"ן בסוף‪ .‬והוריתי‬ ‫מחולם לקמץ‪ ,‬שכן הוא ברוב המקומות‪ ,‬ותיבת אהלה‬ ‫שלא להוציא ספר תורה אחרת‪ ,‬אלא יגמרו הקריאה‬ ‫באמת יוצאת מן הרוב"; מה שאין כן במגרשיהן‪,‬‬ ‫בספר תורה זו‪ .‬ואמרתי הטעם‪ :‬שימצא נמי כך בתורה‬ ‫"שעל כל פנים אין שינוי בניקוד‪ ,‬ושינוי המבטא לית‬ ‫"מגרשיהן" בנו"ן בסוף‪ ,‬בהך פרשה גופא כתיב‪ָּ :‬כ�ּ ל‬ ‫לן בה בכיוצא בזה שדרכן להתחלף"‪.‬‬ ‫ָּב�ִּעים ּו �ְּׁשֹׁמֶֹנֶ ה ִִעיר ֶֶא ְְת ֶֶה ן‬ ‫ֶֶהָע ִִָרים ֲֲא �ֶׁׁשר ִּת�ְּּת�ּ נ ּּו ַַל ְְלִוִ ִּי�ּ ם ַַא ְְר ִ‬ ‫יֶה ן (שם‪ ,‬ז) ‪ ,‬וכן נמי בספר יהושע הרבה‪.‬‬ ‫ְוְ ֶֶא ת ִִמ ְְג ְְר �ֵׁׁש ֶ‬ ‫ותירוצו דחוק‪ ,‬דמסברא שינוי במבטא חמיר יותר משינוי‬ ‫בניקוד‪ .‬וכן כתב עליו הגאון ר' שלמה קלוגר שהוא "ישוב‬ ‫ושוב נשא ונתן‪ ,‬שאין להביא ראיה מן הפסוק השני‪:‬‬ ‫דחוק"‪.‬‬ ‫ש"ומגרשיהם" במ"ם קאי על הלוים עצמם‪ ,‬לשון זכר‪,‬‬ ‫ו"מגרשיהן" בנו"ן קאי על הערים‪ ,‬לשון נקבה – ואם כן‬ ‫ביאור דברי הצמח צדק‬ ‫כל אחד מוכרח במקומו‪ .‬ומכל מקום הכשיר מטעם שני‪:‬‬ ‫וכדי לבוא אל היישוב נחזור לדברי הצמח צדק‪ .‬דלפום‬ ‫מכל מקום לא היה נראה לי להוציא ספר תורה אחרת‬ ‫ריהטא נראה שחזר בו הצמח צדק מן הטעם הראשון‬ ‫בשביל שינוי זה‪ ,‬מפני שמצינו כיוצא בזה במגילת‬ ‫לגמרי‪ .‬אמנם אען ואומר שאינו כן‪ .‬שהנה פירושו בפסוקים‬ ‫ֵּׂב�ְּרָנָ ה‪ֲֲ ,‬הָלֵָהֵ ן ֵּת�ּ ָעֵָגֵָנָ ה – דהיה צריך לכתוב‬ ‫ְּת�ַּׂש ְ‬ ‫רות‪ֲֲ :‬הָלֵָהֵ ן �‬ ‫– ש'ומגרשיהם' קאי על הלוים ו'מגרשיהן' על הערים –‬ ‫הלהם במ"ם בסוף‪ ,‬שהוא לשון זכר‪ ,‬וכתב הלהן בנו"ן‪,‬‬ ‫דחוק הוא; דכשנתבונן בפסוקים נראה שאכן 'מגרשיהם'‬ ‫שהוא לשון נקבה – אלמא דאורחא דקרא הוא‪.‬‬ ‫מוסב על הערים ולא על הלוים‪ :‬שמסדר הכתוב 'והיו‬ ‫הערים להם לשבת‪ ,‬ומגרשיהם יהיו לבהמתם' – הערים‬ ‫והנה אחר סעודת שחרית שמתי אל לבי לעיין בדבר‪,‬‬ ‫נושא המשפט הראשון‪ ,‬ומגרשיהם נושא המשפט השני‪,‬‬ ‫אולי שגיתי בהוראה‪ ,‬ומצאתי מבואר דשפיר הוריתי‪,‬‬ ‫והמגרשים טפלים לערים; ועוד‪ ,‬שעדיין לא ניתנו הערים‬ ‫ובדרך אמת הנחני ה'‪ .‬כי הנה שם במגילת רות כתב‬ ‫ללוים‪ ,‬והכתוב מדבר במה ייעודן‪ .‬וכן ביהושע (יד‪ ,‬ד)‬ ‫האבן עזרא‪' :‬הלהן תשברנה – הנו”ן תחת המ"ם‪,‬‬ ‫ובדברי הימים (א ו‪ ,‬מט) ‪ ,‬שמדברים בשעת נתינה‪ ,‬ועדיין‬ ‫והפך‪ :‬כי מר לי מאד מכם‪ ,‬והמה באו בית לחם'‪.‬‬ ‫אינן שלהם‪[ .‬והארכתי בזה במקום אחר‪].‬‬ ‫הרי מבואר דאורחא דקרא דהחליף מ"ם בנו"ן מזכר‬ ‫לנקבה‪ ,‬וכן להפך נו"ן במ"ם מנקבה לזכר‪.‬‬ ‫והא דכתב הצמח צדק ש'ומגרשיהם' קאי על הלוים – לא‬ ‫כתב כן אלא בהוה אמינא‪ ,‬שהניח שהמ"ם והנו"ן קובעים‬ ‫וכן מצאתי נמי בספר שיח יצחק (שער א פרק ב סוף‬ ‫לחלוטין בין לשון זכר ללשון נקבה‪ ,‬ומשום כך הוכרח‬ ‫סימן ב) ומייתי טעם למילתא מפני מה שהמ"ם והנו"ן‬ ‫מתחלפות‪ ,‬והיינו משום שהם ממוצא אחד מן האף‪...‬‬ ‫המשך בעמוד ד‬ ‫תודלות תשרפ‬ ‫ג‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ג‬ ‫ואל תשיבני‪ :‬אם כן למה הוצרך הצמח צדק להתחלפות‬ ‫לפרש כן בדוחק‪ ,‬ולחזור בו מן הראיה שבאותה פרשה‪.‬‬ ‫מ"ם ונו"ן שברות? שצריכין אנו לשניהם‪ .‬אילו היה‬ ‫אבל למסקנתו‪ ,‬שאורחא דקרא להחליף מ"ם בנו"ן אף‬ ‫בחילוף זה פגם בדקדוק הלשון ושינוי משמעות – לא‬ ‫בלשון נקבה – שוב אין צורך בדוחק זה‪ ,‬ונמצא שהתורה‬ ‫היה מועיל היתר הרמ"א‪ ,‬שאינו אלא בחסירות ויתירות‬ ‫עצמה כתבה מ"ם אף במקום שמורה על הערים; ושני‬ ‫שאין הענין משתנה בהן; ולאידך גיסא‪ ,‬אף שאין בו פגם –‬ ‫הכתיבים נכונים‪ ,‬ושניהם באותה פרשה‪.‬‬ ‫היתר הרמ"א אינו אלא בטעות המצויה‪ .‬ורק מכח שניהם‬ ‫והיוצא מזה – וכאן עיקר החידוש‪ :‬שאחר שהביא הראיה‬ ‫מכשירין‪ :‬הראיה מרות מלמדת שאין כאן פגם בלשון‪,‬‬ ‫מרות‪ ,‬שוב קמה וגם נצבה הוראתו הראשונה‪ ,‬מפני שנמצא‬ ‫והמציאות שבאותה פרשה מלמדת שהטעות מצויה‪.‬‬ ‫כן באותה פרשה‪ .‬ואם כן‪ ,‬אפשר שאין כוונת הצמח צדק‬ ‫דרך אחת בשני המקומות‬ ‫לפסוק שחילוף מ"ם בנו"ן כשר בכל התורה‪ ,‬אלא כאן בלבד‬ ‫ונמצא שהמגן אברהם נהג בצמח צדק כמו שנהג במהר"ם‬ ‫הכשיר‪ ,‬מפני שנמצא כן באותה פרשה; והראיה מרות לא‬ ‫לובלין‪ :‬קיבל את הפסק‪ ,‬ולא הלך בדרכו‪ .‬את המהר"ם‬ ‫באה אלא כדי שלא נצטרך לדחוק בפירוש הפסוק‪.‬‬ ‫דחה בפירוש – "לא היה צריך לכל זה"; ואת הצמח‬ ‫וזהו מה שנוגע לענייננו‪ :‬שעיקר טעמו של הצמח צדק‬ ‫צדק הביא בקיצור‪ ,‬כדרכו‪ ,‬רק מסקנתו – "כיון דאשכחן‬ ‫הוא "נמצא כן באותה פרשה"‪ .‬ואף שמקיצור לשון המגן‬ ‫לפעמים כך‪ ,‬כמו שמצינו ברות" – ולא את משאו ומתנו‪.‬‬ ‫אברהם – "כיון דאשכחן לפעמים כך‪ ,‬כמו שמצינו ברות"‬ ‫ומן הקיצור נראה כאילו ההיתר כללי הוא‪ ,‬לכל חילוף מ"ם‬ ‫– נראה לכאורה כאילו הדבר שייך בכל התורה‪ ,‬על כרחנו‬ ‫בנו"ן; אבל הצמח צדק עצמו‪ ,‬כמו שנתבאר‪ ,‬תלה את‬ ‫שאף המגן אברהם נחית לביאור זה‪ ,‬וכמו שיתבאר‪.‬‬ ‫ההיתר במה שנמצא כן באותה פרשה – והיא היא דרכנו‪.‬‬ ‫ויש להביא ראיה לזה‪ ,‬שלא עזב הצמח צדק את טעמו‬ ‫ועל כרחנו שכך הבין גם המגן אברהם‪ ,‬שאם לא כן אין‬ ‫הראשון‪ ,‬מדברי אא"ז החכם צבי (סימן נד) ‪ ,‬שהשיג על‬ ‫מענה לקושיית הפרי מגדים השניה‪.‬‬ ‫שני טעמי הצמח צדק כל אחד בפני עצמו‪ .‬על הטעם‬ ‫ושני הפסקים יחד – פסול ברחבה והכשר במגרשיהן –‬ ‫הראשון כתב‪' :‬כי מה שנתן טעם לדבר‪ ,‬משום שנמצא‬ ‫אינם מתיישבים לא על פי הקריאה‪ ,‬כתמיהת הפרי מגדים‪,‬‬ ‫מגרשיהן בהך פרשה גופה וגם בספר יהושע הרבה – אינו‬ ‫ולא על פי הניקוד‪ ,‬כתירוץ השערי אפרים שנקרא "ישוב‬ ‫כלום; והנה בפרשת אליעזר כמה מלות ושינויים יש בין‬ ‫דחוק"; אלא על פי השכיחות בלבד‪ .‬וזו ראיה שלישית‬ ‫סדר תפלתו לסיפורו בבית אחי אדוניו‪ ,‬וכי תיסק אדעתין‬ ‫לדרך המחודשת‪ :‬אחר הקושיות שבחלק השלישי‪ ,‬ואחר‬ ‫שאם החליף האחת בחברתה שתהא כשרה'‪ .‬ועל הטעם‬ ‫הויכוח עם המהר"ם שבחלק הרביעי – הנה פסק למעשה‪,‬‬ ‫השני כתב‪' :‬ומה שהביא ממגילת רות… גם זה הבל‪ ,‬דאי‬ ‫שאינו מובן אלא אם המגן אברהם הולך בדרך הרמ"א‬ ‫הכי בכל מקום שכתוב אחד במקום אחת… תהא כשרה‬ ‫בדרכי משה‪.‬‬ ‫לפי דבריו‪ ,‬ישתקע הדבר ולא יאמר'‪ .‬ולמה לו להחכם צבי‬ ‫קיצור פסקי הדינים היוצאים מדברי המגן אברהם לפי‬ ‫להשיג על סברת הוה אמינא שלא קיימא למסקנא? אלא‬ ‫ביאורנו‬ ‫ודאי שגם החכם צבי הבין בדברי הצמח צדק שלא עזב‬ ‫את טעמו הראשון‪ ,‬ושניהם עומדים‪.‬‬ ‫– אבותנו חסר וי”ו – כשר‪ :‬אין כאן שינוי משמעות ולא‬ ‫שינוי בקריאה‪ ,‬והטעות שכיחה‪.‬‬ ‫יישוב לפי דרכנו‬ ‫– רחבה ‪ /‬רחבו – פסול‪ :‬אף שאין בו שינוי משמעות‪ ,‬ואף‬ ‫ומעתה נבוא ליישב את קושיות הפרי מגדים‪ .‬לפי מה‬ ‫לא שינוי קריאה לדעת השואל במהר"ם – מכל מקום אינו‬ ‫שנתבאר בחלק הקודם הדברים מתיישבים בפשיטות‪:‬‬ ‫מן הטעויות המצויות‪ ,‬שתיבת רחבו לעולם אינה בה"א‪.‬‬ ‫המגן אברהם אינו דן לא מצד הקריאה ולא מצד הלשון‪,‬‬ ‫אלא מצד שכיחות הטעות – 'טעות השכיח בשאר ספרים'‬ ‫– מגרשיהן ‪ /‬מגרשיהם – כשר‪ :‬אין כאן שינוי משמעות‬ ‫של הרמ"א בדרכי משה‪:‬‬ ‫לדעת הצמח צדק‪ ,‬והשינוי הוא בשימוש ולא בשורש‪,‬‬ ‫והטעות מצויה – שנמצאו שניהם באותה פרשה‪.‬‬ ‫– ברחבה – תיבת רחבו לעולם אינה נכתבת בה"א‪ .‬הסופר‬ ‫מסתכל בתיקון סופרים ורואה וי"ו; ואם מוציא התיבות‬ ‫ובזה הולכים שלשת הדינים בקו אחד‪ :‬שכיחות הטעות‪.‬‬ ‫בפיו – אומר "רחבו"; ואין סופר טועה בה‪ .‬טעות שאינה‬ ‫סיום‬ ‫מצויה – טעות גמור‪ ,‬ומוציאין אחרת‪.‬‬ ‫העולה מדברינו‪ :‬המגן אברהם‪ ,‬בשני המקומות שדן בטעות‬ ‫– במגרשיהן – כיון שבאותה פרשה גופא נמצאו שניהם‪,‬‬ ‫מסוימת‪ ,‬לא שאל אם המשמעות או הקריאה נשתנו‪ ,‬אלא‬ ‫"ומגרשיהם" ו"מגרשיהן"‪ ,‬ושניהם נכונים במקומם‪ ,‬כמו‬ ‫אם נמצאת אותה תיבה כן במקום אחר – ברחבה לא‪,‬‬ ‫שנתבאר‪ .‬ואף אם הסופר ראה בתיקון סופרים מ"ם ואמר‬ ‫ופסל; במגרשיהן כן‪ ,‬והכשיר‪ .‬וזהו "שכיח בשאר ספרים"‬ ‫בפיו מ"ם – כיון שבפסוקים הסמוכים נמצאת אותה תיבה‬ ‫של הרמ"א בדרכי משה‪ ,‬ונתיישבו תמיהת הפרי מגדים‬ ‫בנו"ן‪ ,‬מצוי שיטעה בה‪ .‬טעות מצויה – ובכלל היתר‬ ‫והמעיל צדקה‪.‬‬ ‫הרמ"א‪ ,‬ואין מוציאין‪.‬‬ ‫ובזה מיושבות שתי קושיות הפרי מגדים‪ .‬הראשונה – "ומה‬ ‫בכך דאורחא דקרא להחליף‪ ,‬אולי יש איזה דרש" – אכן‬ ‫אותיות החוטם – דבר נאה מהכלי יקר‬ ‫אין ההיתר משום אורחא דקרא לבדו‪ ,‬אלא משום שבתיבה‬ ‫ולא אוכל להתאפק מלהעתיק דבר נאה שמביא אא"ז בכלי‬ ‫זו עצמה‪ ,‬באותה פרשה‪ ,‬נמצאו שניהם; ולא איכפת לן אם‬ ‫יקר על 'ויאמרו איש אל אחיו מן הוא' (שמות טז‪ ,‬טו) ‪:‬‬ ‫יש דרש‪ ,‬שגם במקום שיש דרש – הסופר‪ ,‬שאינו יודע את‬ ‫יש אומרים לפי שאותיות 'מן' הן אותיות החוטם‪ ,‬כי‬ ‫כל הדרשות‪ ,‬טועה‪.‬‬ ‫כשיסגור האדם החוטם אינו יכול לדבר מ"ם ונו"ן‬ ‫והשניה – "אם כן כל שממוצא אחד נכשיר‪ ,‬כמו נשכה‬ ‫בשפה ברורה; והמן היה בו ריח של כל מאכלים‬ ‫לשכה" – לא‪ ,‬שבשאר מקומות אין הטעות מצויה; רק‬ ‫שבעולם‪ ,‬אבל בעיניהם לא ראו כי אם זה המן‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬מחמת דמיון התיבות שבאותה פרשה גופא‪.‬‬ ‫וקראוהו מן‪ ,‬לומר שכשם ששתי אותיות אלו אין‬ ‫וזהו גדרו של אא"ז הדרך החיים – 'דוקא תיבה שנמצא‬ ‫הברתן ניכרת על ידי סגירת החוטם‪ ,‬כך המן‪ ,‬שאין‬ ‫פעם אחד בתנ"ך חסר או מלא' – שמצאנו לו מקור בחלק‬ ‫בו כי אם הריח מכל מאכלים‪ ,‬בטל שלימותו על ידי‬ ‫הקודם; והפרי מגדים עצמו‪ ,‬שחשש מהרחבת ההיתר‬ ‫סגירת החוטם‪ – .‬והוא הוא טעמו של השיח יצחק‪,‬‬ ‫לכל חילוף ממוצא אחד‪ ,‬מורה שהגדר הנכון צריך להיות‬ ‫שמ"ם ונו"ן מוצאן מן האף‪ ,‬ולכך מתחלפות‪.‬‬ ‫בתיבה זו עצמה‪.‬‬ ‫תודלות תשרפ‬ ‫ד‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫תודלות תשרפ‬ ‫נראה לפרש‪ ,‬דהנה אמרו בגמרא (בבא בתרא טז ע"ב)‪ :‬אמר רבי‬ ‫מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד ‬ ‫יוחנן‪ ,‬חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום‪ ,‬ואחת מהן‬ ‫פיורדא – זקינו של הברוך טעם‬ ‫עבירת נערה המאורסה‪ .‬ולמדו זאת בגזרה שוה‪ :‬נאמר כאן‬ ‫"ַוַ ָּיֹּבֹא ֵֵעָׂשׂ ו ִִמן ַַהָּׂשֶׂדֶ ה" (שם כט)‪ ,‬ונאמר שם "ִּכּ י ַַבָּׂשֶׂדֶ ה ְְמ ָָצ ָָאּה"‬ ‫"לו ול א לה " אינו מטעם ההפצרה ‪ ,‬אלא שאין ד ומה צד י ק בן‬ ‫(דברים כב‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫צד י ק ל צד י ק בן רשע‬ ‫וגזרה שוה זו מופנה היא‪ .‬דבשלמא "ְוְ הּוא ָָעֵיֵ ף" שייך לגופו‬ ‫"ַוַ ֶּיּ ְְעַּתּ ר ִיִ ְְצ ָָחק ַלַ ה' ְלְ ֹנַֹכַ ח ִִא ְׁׁשּתֹו ִּכּ י ֲֲע ָָק ָָרה ִִהוא‪ַ ,‬וַ ֵּי ָָּעֶתֶ ר לֹו ה'"‬ ‫של מעשה‪ ,‬שמחמת שהיה עיף התאוה למאכל‪ ,‬כדרך היגעים‪.‬‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫אבל "מן השדה" ודאי מיותר‪ ,‬דמה לי אם התייגע בשדה או‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬ויעתר – הרבה והפציר בתפלה‪ .‬לנכח אשתו – זה‬ ‫במלאכה אחרת? והיה ראוי לומר "ויבא עשו והוא עיף"‪ .‬אלא‬ ‫עומד בזוית זו ומתפלל‪ ,‬וזו עומדת בזוית זו ומתפללת‪ .‬ויעתר‬ ‫ודאי בא להורות על הגזרה שוה‪ ,‬להודיע שעבר עשו על נערה‬ ‫לו – לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפלת צדיק בן רשע לתפלת צדיק‬ ‫המאורסה‪.‬‬ ‫בן צדיק‪ ,‬לפיכך לו ולא לה"‪.‬‬ ‫ויש להבין‪ :‬מה שייכות יש לעבירה זו עם מכירת הבכורה‪,‬‬ ‫וקשה‪ :‬למה האריך רש"י בלשון כפולה‪ ,‬וממה שפתח בו סיים‬ ‫שרמזה התורה אותה כאן דוקא?‬ ‫– פתח "לו ולא לה"‪ ,‬וסיים "לפיכך לו ולא לה"? ומה בא להוסיף‬ ‫ונראה לי‪ ,‬דהנה מכירת הבכורה אין לה מקום על פי דין תורה‪,‬‬ ‫בתיבת "לפיכך"?‬ ‫דהוי כאומר "מה שאירש מאבא מכור לך"‪ .‬אלא שדין זה אינו‬ ‫ויש לומר‪ .‬דהנה יש להקשות על רש"י‪ :‬מנלן שמשום כך נענה‬ ‫אלא בישראל‪ ,‬ולא בבן נח‪ .‬שאף שבן נח נצטווה על הדינים‬ ‫הוא ולא היא‪ ,‬משום שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת‬ ‫(סנהדרין נו ע"ב)‪ ,‬אין זה אלא בדינים של נימוס ואומד הדעת‪,‬‬ ‫צדיק בן רשע? דילמא משום שהוא הרבה והפציר בתפלה‪ ,‬כמו‬ ‫ִּטים ַּּבל ְיְ ָָדעּום" (תהלים קמז‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫"ּוִמ ְׁׁשָּפ ִ‬ ‫ולא בדיני התורה‪ ,‬שנאמר ִ‬ ‫שפירש לעיל "ויעתר – הרבה והפציר"‪.‬‬ ‫ואצלם‪ ,‬בכל ענין חלה המכירה‪.‬‬ ‫ועל כרחך צריך לומר שמן הכתוב מוכח כן‪ .‬דאי משום שהרבה‬ ‫והנה אמרו בגמרא (סנהדרין נז ע"ב) שבני נח מוזהרים על בעולת‬ ‫והפציר בתפלה – "לו" למה לי? הא בלאו הכי ידעינן שהוא‬ ‫בעל‪ ,‬ולא על נערה המאורסה‪.‬‬ ‫נענה‪ ,‬מחמת שהרבה והפציר בתפלה‪ ,‬דפשיטא שהמפציר הוא‬ ‫ולפי זה‪ ,‬קודם שעבר עשו על נערה המאורסה היה מוחזק‬ ‫הנענה‪ .‬אלא ודאי בא הכתוב להורות לנו סברא חדשה‪ ,‬שלא‬ ‫כישראל‪ ,‬ואם כן לא היתה מכירת הבכורה חלה‪ .‬אבל מאחר‬ ‫נודעה מן ההפצרה‪ :‬שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת‬ ‫שעבר עליה‪ ,‬הרי החזיק עצמו כבן נח‪ ,‬שאינו מוזהר עליה‪,‬‬ ‫צדיק בן רשע‪.‬‬ ‫ושוב יכול היה למכור את הבכורה‪.‬‬ ‫אבל לכאורה קשה‪" :‬לנכח אשתו" למה לי‪ ,‬ללמדנו שגם רבקה‬ ‫וזהו שאמר לו יעקב "מכרה כיום"‪ .‬כלומר‪ ,‬כהיום הזה‪ ,‬שכבר‬ ‫היתה מתפללת? הלא ממילא ידעינן זאת מדכתיב "ויעתר לו"‬ ‫החזקת עצמך כבן נח‪ ,‬מכור לי את בכורתך‪.‬‬ ‫– למעט רבקה; ואי רבקה לא התפללה‪ ,‬פשיטא שלא נענתה‪,‬‬ ‫"ִהֵּנּ ה ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ מּות" (בראשית כה‪,‬‬ ‫ועשו הסכים לדבריו ואמר ִ‬ ‫ומאי רבותא שהוא נענה ולא היא‪.‬‬ ‫לב)‪ .‬כלומר‪ ,‬אם אחזיק עצמי כישראל‪ ,‬הרי אני הולך למות על‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דאי לא הוה כתיב "לנכח אשתו"‪ ,‬לא הוה ידעינן‬ ‫חטא נערה המאורסה‪ .‬ועל כרחי אחזיק עצמי כבן נח‪ ,‬ואם כן‬ ‫שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע‪ .‬ואם‬ ‫יכול אני למכור את הבכורה‪ְ" .‬וְ ָלָ ָּמּ ה ֶּזּ ה ִלִ י ְּבֹּכ ָָֹרה" – כיון שיכול‬ ‫תאמר‪ ,‬הא כתיב "לו" – דילמא "לו" צריך ללמדנו שגם היא‬ ‫אני למכרה‪.‬‬ ‫התפללה‪ ,‬והוא נענה משום שהרבה והפציר בתפלה‪ ,‬כמו‬ ‫ולכן‪ ,‬כששמע יצחק שמכר עשו את הבכורה‪ ,‬הבין שכבר‬ ‫שכתוב "ויעתר"; וממילא אין מוכח מידי שאין דומה‪ .‬ולכן כתיב‬ ‫החזיק עשו עצמו כבן נח‪ ,‬ויצא מתורת האבות ונחשב כבן נכר‪.‬‬ ‫"לנכח אשתו"‪ ,‬שממנו ידעינן שגם היא התפללה‪ .‬ואם כן "לו"‬ ‫ולכן הסכים לברכתו של יעקב‪ .‬והבן זה‪ ,‬כי נכון הוא בס"ד‪.‬‬ ‫למה לי? אלא להורות שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת‬ ‫צדיק בן רשע‪ ,‬ומטעם זה נאמר "לו ולא לה" – אף שגם היא‬ ‫הרבתה בתפלה כמותו‪.‬‬ ‫מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו ‬ ‫וזהו שאמר רש"י "לפיכך לו ולא לה"‪ :‬כלומר‪ ,‬מפני שכתוב‬ ‫של הברוך טעם‬ ‫"לנכח אשתו" – מוכח שאין דומה‪ .‬דאי לא הוה כתיב "לנכח‬ ‫מכי רת הב כ ורה בט ו חה לעש ו מכ ח "אבו ה ד א בא " ‪ ,‬ולכ ן פח ד‬ ‫אשתו"‪ ,‬לא הוה מוכח מידי‪ ,‬ואיכא למימר ד"לו" צריך ללמדנו‬ ‫י עקב להרג ו בחיי יצ ח ק‬ ‫שגם היא התפללה‪ .‬אבל השתא דכתיב "לנכח אשתו" – "לו"‬ ‫למה לי? אלא ללמדנו שאין דומה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫"ּוְבֵזֵ י‬ ‫"ַוַ ִּיֶּבֶ ז ֵֵעָׂשׂ ו ֶאֶ ת ַַהְּבֹּכ ָָֹרה" (בראשית כה‪ ,‬לד) – בתרגום ירושלמי‪ְ :‬‬ ‫ִּבְּת ִִחַיַ ית‬ ‫ְּבַּעְלְ ָָמא ְְד ָָא ֵֵתי ְוְ ָכָ ַַפר ְ‬ ‫כֹורֹוָתא ְוְ ִִא ַַפס חּוְלְ ֵֵקיּה ַ‬ ‫ָ‬ ‫ֵֵעָׂשׂ ו ַיַ ת ְּבּ‬ ‫מכת"י תלמידו (הספרייה הלאומית ‪ ;686‬ספריית רמב"ם ‪ ,)141‬ונדפס בלא שם ב'דברי חכמים‬ ‫ֵֵמ ַַתָיָ א"‪ .‬והוא תמוה‪ :‬מנלן לפרש כך?‬ ‫וחידותם'‪ ,‬יעסניץ תפ"ו‬ ‫"ִהֵּנּ ה ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ מּות" (שם‪,‬‬ ‫ונראה על פי מה שפירש הרשב"ם‪ִ :‬‬ ‫מאא"ז הישמח משה‬ ‫לב) – בכל יום אני הולך במקום סכנה‪ ,‬ולמה לי להמתין על חלק‬ ‫הבכורה עד לאחר מיתת אבינו? ולכאורה יש לדקדק‪ :‬אכתי‬ ‫ב חט או החז י ק ע שו ע צמ ו כב ן נח‪ ,‬ול כן חלה מ כירת ה בכורה‬ ‫היה לו לחוש לטובת בניו‪ ,‬שיירשו אחריו את חלק הבכורה‪.‬‬ ‫"ִמְכְ ָָרה ַכַ ּיֹום ֶאֶ ת ְּבֹּכ ָָֹר ְְתָך ִלִ י" (בראשית כה‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫המשך בעמוד ו‬ ‫תודלות תשרפ‬ ‫ה‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ה‬ ‫אלא שבאמת ידע יצחק שיעקב הוא צדיק גמור‪ ,‬וממוצע בינו‬ ‫לבין אברהם אבינו ע"ה‪ .‬ורצה להכניס גם את בנו עשו אל‬ ‫ונראה על פי מה דאיתא בבבא בתרא (קנט ע"א)‪ :‬איתמר‪ ,‬בן‬ ‫הקדושה‪ ,‬והכין אז את עצמו בעבודה כראוי עבור עשו‪ ,‬לקרבו‬ ‫שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת – בנו מוציא מיד הלקוחות‪,‬‬ ‫אל הקדושה‪.‬‬ ‫וזו היא שקשה בדיני ממונות‪ :‬ולימרו ליה‪ ,‬אבוך מזבין ואת‬ ‫מפיק? ומאי קושיא‪ ,‬דילמא מצי אמר‪ :‬מכח אבוה דאבא‬ ‫וכשבא יעקב עם המטעמים‪ ,‬ראה יצחק שכבר הוא בקדושה‪,‬‬ ‫"ַּתַּחת ֲֲא ֹֹבֶתֶ יָך ִיִ ְְהיּו ָָבֶנֶ יָך" (תהלים מה‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫קאתינא; תדע‪ ,‬דכתיב ַ‬ ‫והעבודה הולכת לו בנקל מאד; ולא ידע מה זה – אולי באמת‬ ‫אלא אי קשיא הא קשיא‪ :‬בן בכור שמכר חלק בכורה בחיי אביו‬ ‫הוא גם כן צדיק‪ .‬לזה אמר אליו‪" :‬גשה נא ואמשך‪ ,‬האתה זה‬ ‫ומת בחיי אביו – בנו מוציא מיד הלקוחות‪ ,‬וזו היא שקשה בדיני‬ ‫בני עשו"‪.‬‬ ‫ממונות‪ :‬אבוה מזבין ואיהו מפיק? וכי תימא הכא נמי אמר‬ ‫וכשראהו מלובש בבגדי עשו‪ ,‬אמר‪" :‬הקול קול יעקב והידים‬ ‫מכח אבוה דאבא קאתינא – אי מכח אבוה דאבא קא אתיא‪,‬‬ ‫ידי עשו"‪ .‬כלומר‪ :‬אף שהקול הוא קולו של יעקב‪ ,‬מכל מקום‪,‬‬ ‫בחלק בכורה מאי עבידתיה? ומאי קושיא‪ ,‬דילמא מצי אמר‪:‬‬ ‫כיון שהלבוש הוא לבושו של עשו – וזהו "ידים ידי עשו" – לזה‬ ‫מכח אבוה דאבא קאתינא‪ ,‬ובמקום אב קאימנא‪ .‬ומסקינן (שם‬ ‫צריך אני עבודה גדולה לקרבך אל הקדושה‪.‬‬ ‫ע"ב)‪ :‬דכי כתיב "תחת אבותיך יהיו בניך" – בברכה כתיב‪ .‬ופירשו‬ ‫התוספות (שם‪ ,‬ד"ה ההוא בברכה)‪ :‬דאשמועינן קרא שיזכה הצדיק‬ ‫לבנים כמותו‪.‬‬ ‫מאא"ז הכלי יקר‬ ‫וזהו שאמר עשו‪" :‬הנה אנכי הולך למות‪ ,‬ולמה זה לי בכורה"‬ ‫בימי האב ל‪ ,‬שאי ן י עקב ע וס ק בת ורה‪ ,‬י כו ל ע שו לפרו ק א ת‬ ‫– כלומר‪ ,‬הואיל ואני עתיד למות בחיי אבי‪ ,‬אף אם אמכור‬ ‫ע ול ו‬ ‫את בכורתי לא יפסידו בני; שהרי יאמרו "מכח אבוה דאבא‬ ‫"ַוַ ֹּיּאֶמֶ ר ֵֵעָׂשׂ ו ְּבִּלִ ּבֹו ִיִ ְְק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ֵֵאֶבֶ ל ָָא ִִבי ְוְ ַַא ַַה ְְרָגָ ה ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ָָא ִִחי"‬ ‫קאתינא‪ ,‬ובמקום אבונא קאימנא"‪ ,‬כדכתיב "תחת אבותיך יהיו‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬מא)‪ .‬למה תלה עשו את הדבר דוקא בימי האבל?‬ ‫בניך"‪ .‬ולא חשש לומר דהאי קרא בברכה כתיב‪ ,‬שיהיו בניו‬ ‫צדיקים כמותו‪.‬‬ ‫ָׁשִׁרים‬‫"ִּפּּקּוֵדי ה' ְיְ ִ‬ ‫ֵ‬ ‫לפי שאבל אסור לעסוק בתורה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ַׂשְּׂמֵּחי ֵלֵ ב" (תהלים יט‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ְְמ ֵ‬ ‫ולזה מפרש התרגום‪ ,‬שבאמת מינות נזרקה בעשו‪" ,‬ואפס‬ ‫חולקיה בעלמא דאתי‪ ,‬וכפר בתחיית מתיא"; ומשום הכי‬ ‫ּוָפ ַַר ְְקָּתּ ֻֻעּלֹו ֵֵמ ַַעל ַַצָּוּ אֶרֶ ָך"‬ ‫ָּתִּריד ָ‬ ‫ַּכֲּאֶׁשׁ ר ִ‬ ‫ויצחק אמר לעשו‪ְ" :‬וְ ָָהָיָ ה ֲ‬ ‫לא דרש בקרא ברכה‪ ,‬שיהיו לצדיק בנים כמותו‪ ,‬אלא דרשו‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬מ)‪ .‬לא שיהא לו רשות לרדות ביעקב‪ ,‬אלא לפרוק‬ ‫כפשוטו – שהבנים במקום אבותיהם קיימי; ולכן באמת מכר‬ ‫את עולו מעל צוארו‪ ,‬ודוקא בזמן שלא יעסקו בתורה‪.‬‬ ‫את בכורתו בלב קל‪ ,‬כנזכר‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬בימי אבלו ודאי לא יעסוק יעקב בתורה‪ ,‬ולא יהיה לו‬ ‫*‬ ‫דבר המגין עליו‪ .‬ואז "ואהרגה את יעקב אחי"‪.‬‬ ‫ובזה יש לומר‪ ,‬דמה שאמר עשו "ִיִ ְְק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ֵֵאֶבֶ ל ָָא ִִבי ְוְ ַַא ַַה ְְרָגָ ה‬ ‫ומטעם זה אמרו חז"ל (ברכות נד ע"ב) שהאבל צריך שמירה‪ ,‬לפי‬ ‫ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ָָא ִִחי" (בראשית כז‪ ,‬מא)‪ ,‬ולא רצה להורגו בחיי אביו – לא‬ ‫"ְּבִּה ְְת ַַהֶּלּ ְכְ ָך ַּתְּנְ ֶחֶ ה ֹא ָָֹתְך‬ ‫שאין עמו התורה המגינה עליו‪ ,‬שנאמר ִ‬ ‫מחמת צדקות‪ ,‬רק מטעם דסבר‪ :‬אולי כאשר דימה כן יהיה‪,‬‬ ‫ְּבָּׁשְׁכְ ְּבּ ָך ִּתּ ְׁשֹׁמֹר ָָעֶלֶ יָך" (משלי ו‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫שימות הוא בחיי אביו‪ ,‬וממילא לא יהיה במכירה כלום‪ ,‬כנזכר;‬ ‫ולמה ימיתנו בחנם? אבל אם יקרבו ימי אבל אביו בחייו‪ ,‬וירצה‬ ‫מאא"ז השל"ה הקדוש‬ ‫יעקב להחזיק במכירה – יהרגנו‪.‬‬ ‫ומעתה יובן מה שפירש רש"י בפרשת וישלח‪ַ" :‬וַ ִּיּ ָיָרא ַיַ ֲֲעֹקֹב ְְמֹאֹד‬ ‫ב שע ת עס ק הת ו רה אי ן למלאך המו ת ש ל י טה ‪ ,‬ו לכ ן המתין ע שו‬ ‫ַוַ ֵּיֶּצֶ ר לֹו" (בראשית לב‪ ,‬ח) – ויירא שמא ייהרג‪ ,‬ויצר לו אם יהרוג‬ ‫ל ימי האבל‬ ‫הוא את אחרים‪ .‬ובמדרש רבה (בראשית רבה פע"ו ס"ב) אמרו‪ :‬ויצר‬ ‫"ַוַ ֹּיּאֶמֶ ר ֵֵעָׂשׂ ו ְּבִּלִ ּבֹו ִיִ ְְק ְְרבּו ְיְ ֵֵמי ֵֵאֶבֶ ל ָָא ִִבי ְוְ ַַא ַַה ְְרָגָ ה ֶאֶ ת ַיַ ֲֲעֹקֹב ָָא ִִחי"‬ ‫לו – שמא יהרוג את עשו‪ .‬ומקשים המפרשים‪ :‬אמאי היה ירא‬ ‫(בראשית כז‪ ,‬מא)‪ .‬ויש לדקדק‪ :‬למה המתין עשו דוקא לימי אבל‬ ‫שמא יהרוג את עשו‪ ,‬הלא קיימא לן "אם בא להורגך השכם‬ ‫אביו?‬ ‫להורגו" (סנהדרין עב ע"א; ברכות נח ע"א)?‬ ‫ונקדים מה שאמרו בגמרא (שבת ל ע"ב) במעשה דדוד המלך‪,‬‬ ‫ועל פי האמור ניחא‪ .‬וזהו שאמר הכתוב ביעקב‪" :‬ויירא" – שלא‬ ‫שכל יום השבת לא פסק פומיה מגירסא‪ ,‬ולא היה מלאך המות‬ ‫יהרוג אותו עשו‪ ,‬היינו שמא כבר מת אביו‪ ,‬ונתקיימה המכירה‪,‬‬ ‫יכול לשלוט בו עד שהפסיק מלימודו‪ .‬וכן במעשה דרב חסדא‬ ‫ועכשיו יהרגנו‪" .‬ויצר לו" – שלא יהרוג הוא את עשו‪ ,‬היינו פן‬ ‫(מכות י ע"א)‪ ,‬שהיה יושב ושונה בבית רב‪ ,‬ולא היה שליח מלאך‬ ‫עודנו אביו חי; וכיון שיהרוג את עשו בחיי אביו‪ ,‬תהיה לריק‬ ‫המות יכול לקרב אליו‪ ,‬דלא שתיק פומיה מגירסא‪ ,‬עד שנפסק‬ ‫יגיעתו בקניית הבכורה‪ ,‬שבניו של עשו יוציאוה ממנו מטעם‬ ‫מלימודו‪ ,‬ונח נפשיה‪ .‬הרי שאין למלאך המות שליטה באדם‬ ‫"מכח אבוה דאבא קאתינא"‪ ,‬כנזכר‪ ,‬דכן הלכה‪.‬‬ ‫בשעה שהוא עוסק בתורה‪.‬‬ ‫ועוד אמרו (מועד קטן טו ע"א)‪ :‬אבל אסור בדברי תורה‪.‬‬ ‫מאא"ז הגה"ק מצאנז‬ ‫ובזה מיושב‪ .‬עשו ביקש לבטל את העמוד שהעולם עומד עליו‪,‬‬ ‫א ף כ שהקול קול י עק ב ‪ ,‬לבוש נכר י מ כבי ד על הקירוב ל קדושה‬ ‫"ִאיׁש ָּתּ ם ֹיֵֹׁשׁ ב ֹא ָָֹהִלִ ים"‬ ‫הוא עמוד התורה‪ ,‬על ידי הריגת יעקב‪ִ ,‬‬ ‫"ַוַ ֹּיּאֶמֶ ר ִיִ ְְצ ָָחק ֶאֶ ל ַיַ ֲֲעֹקֹב ְּגָּׁשׁ ה ָּנּ א ַוַ ֲֲא ֻֻמ ְׁׁשָך ְּבִּנִ י ַַה ַַאָּתּ ה ֶזֶ ה ְּבִּנִ י ֵֵעָׂשׂ ו‬ ‫(שם כה‪ ,‬כז)‪ .‬אלא שידע שכל זמן שיעקב יושב ועוסק בתורה‪,‬‬ ‫ִִאם ֹלא" (בראשית כז‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫אין למלאך המות‪ ,‬שהוא שרו של עשו‪ ,‬שליטה בו‪ .‬ולכן המתין‬ ‫לשעה שיפסיק יעקב מן התורה‪ .‬וזהו "יקרבו ימי אבל אבי"‪:‬‬ ‫יש להקשות‪ :‬למה רצה יצחק לברך את עשו דוקא?‬ ‫בימי האבל יהא יעקב אסור בדברי תורה‪ ,‬ואז "ואהרגה את‬ ‫וגם מה שנאמר "ְּגָּׁשׁ ה ָּנּ א ַוַ ֲֲא ֻֻמ ְׁׁשָך ְּבִּנִ י ַַה ַַאָּתּ ה ֶזֶ ה ְּבִּנִ י ֵֵעָׂשׂ ו" – מה‬ ‫יעקב אחי"‪.‬‬ ‫כל החרדה הזאת‪ ,‬ומה היה אם הוא יעקב?‬ ‫[וכן כתבו גם האלשיך הקדוש והג"ר שלמה קלוגר בספרו‬ ‫ועוד קשה אומרו "ְוְ ַַה ַָּיַּדִיִ ם ְיְ ֵֵדי ֵֵעָׂשׂ ו" (שם‪ ,‬כב) – מה תירוץ הוא זה‪,‬‬ ‫חכמת התורה‪ ,‬ועוד‪].‬‬ ‫"ַהֹּקּל קֹול ַיַ ֲֲעֹקֹב"?‬ ‫הרי על כל פנים ַ‬ ‫לקבלת הגליון והארות והערות‪arichimishemirim@gmail.com :‬‬ ‫מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א‬ ‫יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים‬ ‫תודלות תשרפ‬ ‫ו‬ ‫דרושים קדמונים‬