gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מציון תצא תורה · Metzion Teitzei Torah — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מציון תצא תורה · Metzion Teitzei Torah

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מציון תצא תורה · Metzion Teitzei Torah — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ת‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ש‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫‪+‬פרש‪+‬ת תו‪+++‬לדות‬ ‫ִִמ ִִצי ֹֹון‬ ‫‪++‬ת ‪+‬צ ‪+‬א ת ו ‪+‬ר‪+‬ה‬ ‫‪77‬‬ ‫• מה‪+++‬לך דברי כ"ק ר‪++‬בינו שליט"‪+‬א •‬ ‫מ‪++‬תוך השיעורים ש‪+‬נאמרו ‪++‬במשך השבוע האחרון‬ ‫ִִמ י ָ �ָּכאן ַַה �ֹּג ֹ ֶֶלם?‬ ‫רבות המחשבות על החיים‪ ,‬על מטרתם ועל עצם קיומם • אך עצה אחת ויחידה היא שתעזור לנו‬ ‫לעמוד מול כל המשברים שהן מביאות עימן‪ ,‬המחשבות • וגם‪ :‬לשם מה אנו כאן?‬ ‫האם אני יכול לסמן לעצמי ‪ V‬על הפרויקט שנקרא‬ ‫א • ַַמ ְְח � ָָׁשבֹוֹת ַַמ ְטְ ִִרידֹוֹת‬ ‫'חיים'?‬ ‫הוא משקיע חיים שלמים בפרויקט חייו‪.‬‬ ‫האם החיים שלמים מלאים‪ ,‬ממוששים ומנוצלים‬ ‫פרויקט חייו הוא קורא לזה‪ .‬לא פחות‪.‬‬ ‫כראוי?‬ ‫משאבים‪ ,‬כספים‪ ,‬קשרים ומה לא כדי שזה ייצא לפועל‪.‬‬ ‫אנו יכולים לפעמים להשקיע ולראות פירות מלבלבים‬ ‫מפרויקטים מסוימים שקידמנו‪ ,‬מקרדיטים שקטפנו‪,‬‬ ‫וזה לא חייב להיות דווקא בפרויקט הזה‪ .‬ככה זה גם בעוד‬ ‫מכספים שאגרנו‪ ,‬מכבוד שרכשנו‪ ,‬מתהילה שעליה‬ ‫עשרות‪-‬עשרות משימות קטנות שהוא הגדיר לעצמו‪.‬‬ ‫עמלנו‪ ,‬אך לבסוף‪ ,‬בסופו של יום עבודה‪ ,‬אתה מוצא את‬ ‫ואז מגיע הרגע‪ .‬אי־שם‪ ,‬באמצע החיים‪.‬‬ ‫עצמך לבד‪ ,‬בודד‪ ,‬ושואל‪ :‬מה יש לי מזה? האם בשביל‬ ‫הוא מתיישב עם עצמו‪ ,‬על כוס קפה מהבילה‪ ,‬ושואל את‬ ‫כך נשלחתי לעולם?‬ ‫עצמו‪" :‬למען השם‪ ,‬מה עשיתי פה?! מה כבר הספקתי‬ ‫ואז‪ ,‬כמו ענף חדש שנולד בתוך עץ המחשבות הפורח לך‬ ‫בחיים?"‬ ‫בראש‪ ,‬צצה לה המחשבה הבאה‪:‬‬ ‫ריקנות ממלאה את ליבו‪ .‬משהו חסר שם‪ ,‬לא שלם‪.‬‬ ‫בעצם‪ ,‬לשם מה אני כאן?‬ ‫לא‪ .‬זה לא רק הוא‪ .‬זה אני‪ ,‬ואתה‪ ,‬והוא‪ .‬זה כולנו יחד‪.‬‬ ‫בשביל מה נשלחתי לעולם?‬ ‫כל אחד שואל את עצמו את השאלה הזו‪.‬‬ ‫האם ישנה מטרה כלשהי‪ ,‬שאם אסמן אותה ב־‪V‬‬ ‫גדול וירוק‪ ,‬אולי היא תביא לי את הסיפוק בחיים‪ ,‬את‬ ‫כל אחד מתחבט בתוך חגווי נפשו‪.‬‬ ‫השמחה והמנוחה?‬ ‫האם באמת מימשתי את היעדים אותם היצבתי לעצמי?‬ ‫‪11‬‬ ‫לע"נ הרבנית מרת חנה פעשא בת יבדלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר רבי ישראל חיים שליט"א‬ ‫מה‪ ,‬מה נחזיר לו?‬ ‫•‬ ‫‪+‬ב • עֹוֹד �ִִּכ � � ָָּׁשלֹוֹן‪ ,‬עֹוֹד ְנְִפִ ָ‬ ‫הרי כל מה שרק אנסה להחזיר לו‪ ,‬מתגמד לעומת מה‬ ‫שהוא נותן‪ .‬האם יש כאן בכלל פרופורציות בין הנתינה‬ ‫יָלה‬ ‫שלי – לשלו?‬ ‫כל המחשבות הללו עוד טובות לעומת הבאות‪:‬‬ ‫ובכלל‪ ,‬מה ששלי‪ ,‬שלו‪ .‬אז האם אפשר לקרוא לזה מתנה‬ ‫בואו ונפתח כאן טפח נוסף‪ .‬בואו נדבר על הפרויקטים‬ ‫ממני אליו?‬ ‫שלא סומנו ב־‪ ,V‬אלא ב־‪ X‬אדום וגדול‪.‬‬ ‫•‬ ‫אתה יושב ומתבונן בחיים‪ ,‬ואם לא די בכך שאינך מוצא‬ ‫‪+‬ד • ְְל � ַ‬ ‫ַׁש ֵ �ֵּקר ַַעל ַַעְצְ ִִמ י?!‬ ‫סיפוק מהפרויקטים המוצלחים‪ ,‬לפתע הם צפים‪ :‬אלו‬ ‫שכשלו‪...‬‬ ‫בלית ברירה‪ ,‬וכשזה המצב‪ ,‬כנראה שלא נותר לנו הרבה‬ ‫מה להחזיר לו‪ .‬הדבר היחיד שאנו מסוגלים עוד איכשהו‬ ‫כל הכישלונות‪ ,‬הרגעים הקשים שמזמן היינו מוחקים‬ ‫להעניק לו‪ ,‬זו ההכרה הזאת‪:‬‬ ‫מקורות החיים שלנו‪ ,‬הנפילות‪ ,‬המעידות‪.‬‬ ‫להכיר בכך שאני לא יכול‪...‬‬ ‫והם שוברים אותך‪ .‬ובצדק‪ .‬איך אפשר שלא להישבר‬ ‫ממחשבות שכאלו?‬ ‫"נכון‪ ,‬אין לי מה להביא לך‪ ,‬אבא"‪.‬‬ ‫והשאלה‪ ,‬היא עדיין ממשיכה לקנן‪ ,‬לחבוט‪ :‬אז מה אני‬ ‫זו הברירה היחידה שאנו מסוגלים‪ .‬להכיר בכך שאין לנו‪.‬‬ ‫מחפש כאן? בשביל מה אני כאן?!‬ ‫אם לא מתנות‪ ,‬לפחות ההכרה בכך שאין לנו מתנות‬ ‫אנו מגששים ומחזרים אחר אותה מטרה שתמלא אותנו‪.‬‬ ‫להביא לו‪.‬‬ ‫אך ללא מוצא‪.‬‬ ‫תכיר בכך שאתה לא יכול‪ .‬זה מה שהוא דורש מאתנו‪.‬‬ ‫•‬ ‫הוא לא מחפש שנעניק לו משהו שאנו לא יכולים‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫‪+++‬ג • ָָמה ָָא � ִ‬ ‫ִׁשיב ָָלְך?‬ ‫הוא כן מחפש שנכיר בכך שאנו לא יכולים‪.‬‬ ‫אז כן‪ .‬היא נמצאת‪ ,‬המטרה‪ .‬בהחלט יש לנו כאן יעד‬ ‫רגע‪ .‬אבל אני כן יכול‪ .‬הרי כן יש לי נכסים‪ ,‬ודעת‪ ,‬והשגות‪.‬‬ ‫לכבוש‪.‬‬ ‫אני לא ריק‪ .‬אני לא יכול להתכחש למציאות הזו‪ .‬אני לא‬ ‫יכול לשקר על עצמי שאני לא יכול לעשות מאומה‪.‬‬ ‫אנו נשלחנו לכאן כדי להחזיר לבורא את מה ששייך לו‪.‬‬ ‫והרי אני כן יכול!‬ ‫הוא דואג ונותן לנו מעל ומעבר‪ .‬אין גבול לעזרה שלו‪ ,‬אין‬ ‫•‬ ‫חשבון כלשהו למספרים שלו‪.‬‬ ‫‪+‬ה • ֲ‬ ‫הוא אין‪-‬סוף‪ .‬אין יעד‪ ,‬אין תאריך תפוגה‪ .‬הוא נותן ונותן‪.‬‬ ‫ָּבר ִִמ ֶֶּז �ה!‬ ‫ֲאִנִי ִנ � ְ‬ ‫ְִׁש ָ �‬ ‫כל מה שהוא מבקש‪ ,‬זה אחד‪ :‬תחזירו לי‪ ,‬קצת‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬נסתכל לרגע על החיים במבט מן הצד‪:‬‬ ‫הגיע הזמן שגם אנחנו נעניק לו משהו מעצמנו‪.‬‬ ‫אנו חיים בעולם של טבע‪.‬‬ ‫ברגע שנחזיר לו – מילאנו את המשבצת שלנו‪.‬‬ ‫אנחנו נוסעים ודוהרים בתוך הקופסה הזו‪ .‬פעם פונים‬ ‫ימינה‪ ,‬פעם שמאלה‪ ,‬אך תמיד אנו נשארים בתוך הכוורת‬ ‫אבל האמת‪ ,‬זה נשמע קצת מגוחך‪...‬‬ ‫הזו‪ .‬לא יוצאים ממנה‪ .‬טבע‪ ,‬טבע‪ ,‬טבע‪.‬‬ ‫'להחזיר לבורא'? זה נשמע כמו עני‪ ,‬דל ומרושש‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬באחת הפניות‪ ,‬קורה הכישלון‪ ,‬הנפילה‪ ,‬המעידה‪.‬‬ ‫שמחליט לפנק את הנגיד‪ ,‬המתרווח לו בביתו המפואר‪...‬‬ ‫אלו מצבים של תוהו ובוהו‪ .‬מצב של חוסר‪-‬אונים מוחלט‪.‬‬ ‫מה הוא יכול לתת לו? כמה פרוטות שקיבץ במשך היום?‬ ‫אין לי מה לעשות שם‪ ,‬אין לי תשובה הולמת למצבים‬ ‫נו‪ ,‬באמת‪ .‬זה צחוק!‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫ככה זה נשמע כשאומרים לך שאתה צריך להחזיר לבורא‬ ‫אני נמצא שם‪ ,‬כמו בבור עמוק‪ .‬אין לי מושג כיצד איחלץ‬ ‫משהו משל עצמך‪.‬‬ ‫מהבור‪ ,‬אין לי איך לעזור לעצמי‪...‬‬ ‫וכי אני יכול להחזיר לו משהו?‬ ‫הבהרה‪ :‬כל הדברים נכתבו על פי הבנת כותבם‪ ,‬לשמיעת השיעור המלא ניתן ל‬ ‫‪2‬‬ ‫להחזיר לבורא‪.‬‬ ‫וכתוצאה מה'אסון' הזה שנקרא תוהו ובוהו – אני נשבר‬ ‫מה אנו מחזירים לו?‬ ‫ברוחי‪.‬‬ ‫•‬ ‫כן‪ ,‬התוהו ובוהו שובר אותי‪.‬‬ ‫ז • ַַמ ְְת ִִח ִ‬ ‫כי‪ ...‬כשא' לא מצליח‪ ,‬וב' תקוע‪ ,‬וג' לא מתקדם‪ ,‬וד' נפל‪,‬‬ ‫יִלים ָָלׁשּׁוּב ַַה ַ�‬ ‫ַּבְי ְָָתה‬ ‫וה' נכשל‪ ,‬וו' מבאס‪ ,‬וז' מאכזב‪ ,‬וח' זורם נגד כל התוכניות‬ ‫ובכן‪ ,‬לכך יש חיבור‪ .‬אנו מחוברים לבורא‪ .‬כן‪ ,‬גם בריחוק‬ ‫– אין סיכוי שלא אישבר מכך‪.‬‬ ‫שאנו נמצאים – עדיין קיימת נקודת חיבור בינינו לבורא‪.‬‬ ‫הנה‪ ,‬תנו הצצה לטבע המשמח‪ .‬אה‪ ,‬כמה עונג יש שם!‬ ‫כדי לחזור אל הבורא‪ ,‬עלינו פשוט להתחיל לצעוד לפי‬ ‫הדרך אליה באנו הנה‪.‬‬ ‫הכול נוסע וזורם כמתוכנן‪.‬‬ ‫שזאת אומרת‪ :‬התחנה הראשונה אחרי עולם הטבע‪ ,‬היא‪...‬‬ ‫אם לסכם‪ ,‬הרי שנגדיר זאת כך‪ :‬אנו מתחילים עם הטבע‪.‬‬ ‫בתוהו ובוהו!‬ ‫מתכננים את צעדנו‪ ,‬הכול לפי חשבון‪ .‬ואז‪ ,‬באמצע‬ ‫החיים‪ ,‬מגיע התוהו ובוהו ומשבש את כ‪-‬ל הסדר‪...‬‬ ‫הגענו לתוהו ובוהו בחיים – סימן שהנה‪ ,‬התחלנו להתקדם‬ ‫לכיוון הבורא‪ .‬התקרבנו אליו בעוד פסיעה‪ ,‬עוד צעד‪.‬‬ ‫והתוהו ובוהו הזה – שובר ומייאש‪.‬‬ ‫יותר מזה‪ :‬המציאות שלנו‪ ,‬האמת שלנו היא התוהו ובוהו‪.‬‬ ‫אבל זהו‪ ,‬שאנו חיים בטעות‪.‬‬ ‫אנו לא באמת קיימים כאן בעולם‪ .‬הכול דמיון של טבע‪.‬‬ ‫אם כך חשבנו עד היום על החיים שלנו‪ ,‬הרי שהם מנוהלים‬ ‫ומתי אנו זוכים לצאת מהטבע אל האמת שלנו?‬ ‫בצורה שונה לגמרי!‬ ‫רק שם‪ ,‬ברגעים של תוהו ובוהו‪.‬‬ ‫•‬ ‫הטבע‪ ,‬הוא ממש שברירי‪ .‬כל רגע עלול להתרסק ולקרוס‬ ‫ו • ֵֵהיָכָ ן ִִהיא ְנ ְֻֻק ַ �‬ ‫ַּדת ַַה ַַה ְְת ָָח ָָלה?‬ ‫לתוך רצפת התוהו ובוהו שממתינה לנו מעבר לפינה‪.‬‬ ‫החיים שלנו לא מתחילים בטבע‪ .‬ממש לא‪.‬‬ ‫הרי לא חסר לנו כישלונות ורגעים קשים‪ .‬כל אלו הם‬ ‫הם מתחילים עוד הרבה לפני כן‪.‬‬ ‫זמנים בהם אנו נחשפים לאמת שלנו‪.‬‬ ‫בתוהו ובוהו‪...‬‬ ‫האמת הכי אמיתית‪ :‬אני כלום‪ .‬כמו תוהו ובוהו‪.‬‬ ‫כן‪ ,‬שמעתם טוב!‬ ‫•‬ ‫הבורא‪ ,‬הוא אין‪-‬סוף‪ .‬אי אפשר להגיע אליו‪ .‬גם אם מאוד‬ ‫ח • ֹלֹא‪ֵֵ ,‬אין ָָמקֹוֹם ִִל ְְד ָָאהָגה!‬ ‫נרצה‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬הטבע מתנפץ‪ ,‬ואנשים נשברים מכך‪ .‬ובצדק!‬ ‫כדי שבכל זאת כן נוכל לראותו‪ ,‬הוא היה מוכרח להעביר‬ ‫הם עבדו על מוצר מסוים‪ ,‬השקיעו את כל מרצם בתוך‬ ‫אותנו את התהליך הבא‪:‬‬ ‫כוורת הטבע – ולפתע‪ ,‬כשזה נתקע‪ ,‬הם מגלים את עצמם‬ ‫הוא יוריד אותנו עוד ועוד‪ ,‬עד לעולם הטבע בו אנו חיים‪.‬‬ ‫חשופים וחסרי‪-‬כול למול המצב שנוצר‪.‬‬ ‫בדרך‪ ,‬אנו עוברים בתוהו ובוהו‪.‬‬ ‫מצב של תוהו ובוהו‪ .‬שיממון‪ .‬אינם יודעים מה עליהם‬ ‫רק שבתוהו ובוהו לא יכולנו להתקיים‪ .‬לכן‪ ,‬הוא לא‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫השאיר אותנו שם‪ ,‬קרוב אליו‪ .‬הוא היה מוכרח להוריד‬ ‫ולכן‪ ,‬נשברים‪.‬‬ ‫אותנו יותר‪ ,‬עד לטבע‪.‬‬ ‫הכול משום ש‪ :‬הם התרגלו לחיות בטבע‪ .‬הם התרגלו רק‬ ‫כאן‪ ,‬כשאנו ממש רחוקים ממנו‪ ,‬כעת היא מתחילה‪,‬‬ ‫לרשום הצלחות וחיוכים‪.‬‬ ‫עבודת החיים שלנו‪ .‬עבודה שאורכת חיים שלמים עד‬ ‫ופתאום‪ ,‬כשהתוהו ובוהו פוגש אותם – הם מאבדים את‬ ‫לסיומה‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬ ‫זה‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬מסתובב לו היהודי‪ ,‬חלק אלוק ממעל‪ ,‬בעולם הטבע‬ ‫לכן‪ ,‬בא ר' אשר ואומר‪ :‬דע לך‪ ,‬בזמנים כאלו‪ ,‬של אי‬ ‫הזה‪ ,‬וכובש פסגות‪ ,‬נוחל הצלחות‪.‬‬ ‫וודאות וספקות‪ ,‬אין מקום לדאגה – יש מקום לתפילה‪.‬‬ ‫אבל המטרה שהייתה‪ ,‬עודנה ולעולם לא תיטשטש‪ ,‬היא‪:‬‬ ‫‪3‬‬ ‫ניתן לשמוע במספר הישיר לשיעורי רבינו שליט"א ב'קול הלשון'‪073-295-12-84 :‬‬ ‫רק‪ ,‬מה לעשות שנשלחתי כאן לעולם הטבע‪ ,‬ובאופן‬ ‫הרי כל הדאגה היא תוצאה של הטבע; אני מתכנן מה יהיה‬ ‫טבעי הדמיון כביכול אני משהו – מתפתח ומתעצם אל‬ ‫כאן‪ ,‬ומה אעשה אז‪ ,‬ולהיכן אלך מחר‪ ,‬ולפתע‪ ,‬כשיש אי‬ ‫מול כל העולם המשגשג הזה‪.‬‬ ‫וודאות‪ ,‬אני דואג‪ .‬דואג על המהלכים‪ ,‬דואג על התדמית‬ ‫אז בבקשה‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬תן לי רק לראות שאני גולם"‬ ‫שבניתי לעצמי‪.‬‬ ‫דוד המלך לא ביקש שהבורא יפתור לו את הבעיה‪ ,‬שישלח‬ ‫הכול כתוצאה מהאגו שנבנה בתוך הטבע‪.‬‬ ‫את הישועה‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬המקום היחיד שנותר הוא רק לתפילה‪.‬‬ ‫דבר אחד‪ :‬גלמי ראו עיניך‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪+‬ט • ֵיֵׁשׁ ָָמקֹוֹם ַַל � � ְ‬ ‫לא תפילה‪ ,‬לא בכיות‪ .‬רק לשתוק מול המצב‪ ,‬ולשתוק‬ ‫ולשתוק‪ .‬גולם‪.‬‬ ‫יָקה‬ ‫ְּׁש ִִת ָ‬ ‫תפילה‪ ,‬אינה פירושה תחינה ובכיות‪ .‬ממש לא‪.‬‬ ‫•‬ ‫כי אם נבכה ונתחנן בשעה שהסערה של התוהו ובוהו‬ ‫י • ֵיֵׁשׁ ַַמ ָ�ָּט ָָרה ְְל ַַחִּי�ִים!‬ ‫שולטת בתוכנו – נהרוס ונחריב גם את התפילה עצמה‪...‬‬ ‫אכן‪ ,‬לא נוכל להשיב לו כלום‪ .‬כלום!‬ ‫כי מה שווה תפילה כזו‪ ,‬כשאנו לא באמת מסוגלים לעמוד‬ ‫הכול יש לו‪.‬‬ ‫ולהתבונן בה?‬ ‫הדבר היחיד שהוא רוצה מאתנו‪ :‬תחזרו אליי‪.‬‬ ‫לכן‪ ,‬ר' אשר היה מגדיר זאת בצורה שנונה כזו‪:‬‬ ‫איך?‬ ‫‪ #‬אתה גולם ‪ -‬רק משום שאינך מבין שאתה גולם‪...‬‬ ‫תבין שאתה גולם‪.‬‬ ‫שוב‪ :‬אני חושב שגולם הוא זה שחסר דעת‪ ,‬לא עושה‬ ‫ואת זה לעולם לא נצליח להבין‪ ,‬רק מתוך התוהו ובוהו‪.‬‬ ‫כלום עם עצמו‪.‬‬ ‫סליחה‪ ,‬טעות‪ :‬רק מתוך השתיקה בתוהו ובוהו‪.‬‬ ‫אך לא‪ .‬גולם הוא אני‪ .‬אני שמתחמק מאותם רגעים של‬ ‫לשתוק ולתת לו לסדר את העניינים‪.‬‬ ‫שפל‪ ,‬אותם רגעים שפלים של תוהו ובוהו‪ ,‬לא מוכן לעמוד‬ ‫חשוף מולם‪ ,‬לא רוצה להודות שאני גולם – אז אני גולם!‬ ‫או כפי שר' אשר עצמו תמיד היה אומר‪" :‬הבורא לא צריך‬ ‫מאתנו כלום‪ .‬הוא רק עומד ומבקש מאתנו 'תעשו לי‬ ‫גולם‪ ,‬צא מהגולמיות שלך! תבין שאתה גולם‪...‬‬ ‫מקום ותנו לי להיכנס בתוככם'‪ .‬תו – לא!"‬ ‫זו התחינה שמבקש דוד המלך מהבורא‪ :‬גלמי ראו עיניך‪.‬‬ ‫וכן‪ ,‬זו המטרה לשמה נשלחנו לכאן‪...‬‬ ‫"ריבונו של עולם‪ ,‬אני לא יותר מגולם כאן בעולם‪ .‬צורת‬ ‫עפר‪ .‬לא מעבר‪.‬‬ ‫יוצא לאור ע"י‬ ‫מ‪+++‬ת ‪++‬אוֹר | געדאנק מ‪++‬תוך השי‪+‬עור •‬ ‫• אֲ ֻל ּ ַ‬ ‫הדק ‪ -‬כבר קישר זאת לבורא‪ .‬כבר נתן‬ ‫משה רבינו‪ ,‬לא היה צריך לעבור את‬ ‫הכנעה‪ ,‬שתק והבליג‪.‬‬ ‫כל התהליך של הנפילה עד למטה‪,‬‬ ‫הוא היה זה לעומת זה של בלעם‪.‬‬ ‫ודווקא משם להתחבר לבורא‪ .‬ממש‬ ‫רק שזה לא תפס זאת‪ .‬ואילו הוא‪,‬‬ ‫לא‪.‬‬ ‫תפס זאת כבר במחשבה‪...‬‬ ‫הוא‪ ,‬כבר כשעלתה לו מחשבה‪ ,‬דק מן‬ ‫להצטרפות לרשימת התפוצה‪sh035702728@gmail.com :‬‬ ‫‪4‬‬