ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — תולדות (2026-11-09)

ללמוד -ולקיים
בס"ד
הערות מעשיות להלכה -על סדר הדף היומי
"וכאשר תקום מן הספר :תחפש באשר למדת ,אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" -אגרת הרמב"ן
בכורות דף נא -נז תולדות ⚫ מרחשון – כסלו תשפ"ז גליון שנד
גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה
דף נא
דנדרים סעודתו מוכחת עליו ,דמשו"ה לא חשיבא מתנה הואיל
ואין בידו להקדישו ,וכאן נמי אומדנא דמוכח הוא שהכהן מכרן
לו לפדות אצלו דוקא ,ולא נקרא ממונו של האב לכל דבר ואולי וכך היה מנהגו של רבי טרפון שהיה נוטל ומחזיר
אינו מועיל.
לכן אמרתי לאב לפני הפדיון שיקנה בשוק מטבעות כסף ויפדה פדיון הבן במתנה ע"מ להחזיר
בהם ולא יקנה אצל הכהן ואם אינו מוצא בשוק יאמר לכהן
דברים ברורים שאחר שמשלם לו עבור מטבעות הכסף שלו הם מה שנהגו בפדיון הבן שהאב קונה מטבעות
לכל דבר גם לפדות אצל כהן אחר או למוכרו ולהשתמש בו כרצונו הכסף בזול מהכהן ופודה אצלו אי שפיר למיעבד
ואז בודאי מועיל גם לפדיון עכ"ד.
[ומסתבר שאם הכהן בן תורה ומבין משמעות קנינים בודאי מקנה הכי
המטבעות בלב שלם ,ובפרט כשהאב משלם עליהם דמים מלאים].
יש הנוהגין בפדיון הבן שהאב קונה מטבעות הכסף מהכהן בזול,
לפדות אצל כמה כהנים במתנה ע"מ להחזיר ופודה אצלו ,ויש לעיין אי שפיר למיעבד ,או דילמא הוה דמי
למתנה ע"מ להחזיר ויש איסור כהן המסייע בבית הגרנות.
והנה באוצר הגאונים סוף סוכה כתב שבחוה"מ סוכות בימי רבינו וכתב בס' אוצר פדיון הבן (פי"ב סע' ט בשם לקוטי פנחס על הל'
האי גאון הסתובבו בהר הזיתים מאות כהנים ואליהו הנביא גילה פדיון הבן ושו"ת דובב מישרים ח"ג ס' קמו) שיכול הכהן למכור
שרק זקן אחד היה כהן מיוחס ,ולכן כדאי לפדות אצל כמה כהנים לאב חמשה סלעים שלו בדמים מועטים בכדי שיהא יכול לפדות
רק להם אין טענת ממון מאחר שכבר פדה אצל אחד ומועיל בהם הבכור (ע' אוצר פדיון הבן פי"ב סע' ט בשם ליקוטי פנחס),
למצות פדיון לכתחילה גם במתנה ע"מ להחזיר כדאיתא ויש לו לאב לפדות אצל כהן זה דוקא (שו"ת דובב מישרים (ח"ג
בקידושין ז ובשו"ע יו"ד סי' ש"ה ס"ח ,וכתב הגר"מ שטרנבוך ס' קמו) שאף שמעיקר הדין יכול לפדות אצל כהן אחר ,אך כדי
שליט"א שכן העיר לי על כך מרן הגריז"ס זצ"ל הגאב"ד לצאת ידי שמים יעשה כן (שם)) .ויש חוששין בדבר ,וכן נוטה
דבריסק בשעה שפדיתי בני בכורי אצל כהן מיוחס להוסיף עוד להחמיר בזה אבד"ק דעברעצין (הו"ד באוצר פדיון הבן שם)
להידור לפדות אצל עוד כמה כהנים אף במתנה ע"מ להחזיר שאין ומשום דמה חילוק יש בין תרומה לפדיון הבן שגבי תרומה נקטינן
בזה אסור משום כהן המסייע בבית הגרנות ,אף לשיטת התוס' סברא דמסייע בבית הגרנות ולא גבי פדיון הבן ולא פירשו
בקידושין שם שאסור לכתחילה לעשות כן בפדיון מפני דהוי ככהן הפוסקים טעם הדבר ,ולכן יש להחמיר .ומביא שהוא נוהג למכור
המסייע בבית הגרנות ,הכא שאני כיון שדין ממון יצא כבר בכהן לעשירים בכסף מלא ,ולעניים אינו מוכר אלא נותן לאחד מקרובי
הראשון ,ולשיטת רש"י והרמב"ם שרי כזה תמיד אף לכתחילה, העני במתנה גמורה שאם ירצה יתן גם הוא במתנה גמורה לאב
ועי' בשאלת יעב"ץ (ח"א סי' קנה) שיש לעשות כן לצאת מידי העני ,ובאופן הזה אין שום חשש ,וכן העלה שם מו"ה יוסף
ספק ,אך בחת"ס סוס"י רצ"א כתב שמעיקר הדין אין חייבין בזה, אלימלך הכהן כהנא אבד"ק אועוואר זצ"ל דפשיטא דגם בפדיון
אך עכ"פ הוא הידור מצוה וכמ"ש והנה קבלה בידינו שסגולה הבן יש חשש מסייע בבית הגרנות ולכן בודאי דאין למכור אפילו
לפדות הבן ולתת לכהן החמש סלעים ולא לקבל ממנו בחזרה לעניים בזול וכן העלה להחמיר בשו"ת שבט הלוי חלק ג' יורה
הכסף וזהו סגולה נפלאה למחלת הילדים ,ולכן אף שהכהן מפציר דעה סימן קנ"ג [שהביא השואל בשם רב אחד שהברכה בכה"ג
לקבל ממנו שחושש שאינו כהן וגזל הוא בידו וכדעת היעב"ץ היא לבטלה וצריך לפדות עוד פעם יען שמתחילה שנתן הכהן
מובא בפ"ת ס' ש"ה ס"ק י"ד ,או שהכהן עשיר ולכן רוצה להחזיר לישראל הכסף לא היתה נתינה בלב שלם אלא הערמה בעלמא,
(עיין חולין קל"ג ע"א) יאמר לו שרוצה לתת לו במתנה גמורה ועוד דהישראל אסור לעשות כלום בהכסף רק ליתנו לכהן בפדיון
דוקא ולא יקבל ממנו בחזרה ,ונראה דכהן שרגיל לתת מתנות הבן ,הו"ל כמתנה ע"מ להחזיר וכתב על זה השבט הלוי ,כיון
יותר מחמש סלעים כשפודים אצלו אם אבי הבן הוא נצרך לא שע"פ חו"מ (שו"ע ס' רנג סע ה) מעיקר הדין מכירה לדבר אחד
נאסר ככהן המסייע שאינו מרויח אלא מפסיד ,אבל מצוה מן הוה מכירה ,מעיקר הדין הבן פדוי ,אך אין לעשות כן משום כהן
המובחר לתת לכהן ת"ח ועני וכדכתיב לתת מנת הכהנים הלוים המסייע בבית הגרנות ע"ש.
למען יחזקו בתורת ד' ע"ש עוד.
עדיף לקנות מטבעות בשוק
אין פודין לא בשטרות אודות מה שנוהגין לקנות מטבעות מכהן (אפילו לשלם מחיר
מלא) :כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' תרנח) אין דעתי
פדיון הבן בכסף מזומן -שטרות של זמננו נוחה מהנהגה זאת וראוי לאב לקנות בשוק דוקא מפני שבקונה
מכהן אפשר שאינו שלו לכל דבר גם לקדש בו אשה שהכהן נותנו
מטבעות שבזמנינו וכן שטרי הכסף החוקיים של המדינות לו רק כדי לפדות אצלו דוקא ואם ירצה לפדותו אצל כהן אחר אנן
היוצאים בהוצאה יש סוברים דדינם כדין כסף גמור ,ולכן מותר סהדי שעל דעת זה לא מכר לו ,והוה כעין הא דאמרינן בסוף פ"ה
וכן הוא בשו"ת חסד לאברהם יורה דעה סימן רצ"ה ומטעם לפדות במטבעות ושטרות אשר בכל מדינה ומדינה כדין כסף
שהוא כשטר לכל המוציאו ,וכל שיש לו דין מטבע מדין המלכות גמור ,ויש הרבה פוסקים דסבירא להו דאין פודין במטבעות
ודאי דהוה כמטבע גמור וראה בנחל יצחק סימן ס"ו סעיף ל"ח ושטרות אלו יא וכן הוא המנהג ,ובדיעבד אם פדה בהם בנו פדוי
ס"ק י' ענף א' ב' וג' מה שחולק עליו בסברא זו דהוה שטר לכל וכדלהלן.
המוציאו אמנם גם הוא מסיק להלכה דאין לשטרות אלו דין כתב בס' אוצר פדיון הבן (פי"ד סע' ה בהערה) כהקדמה לסעיף זה
שטרות ומשום דיוצא בהוצאה. יש לציין דהנה בזמן הקדמונים כמו בימי הגמרא והראשונים היו
וכן הוא בשאילת יעב"ץ חלק א' סימן פ"ה מובא בספר ליקוטי מטבעות המדינה נמדדים כפי משקל הזהב או הכסף אשר מהן
שלמה סימן ש"ה ומצויין בליקוטי פנחס ס"ק י"ב וכן העלה הוטבעה המטבע ,נמצא שכל מטבע היתה בעלת ערך עצמי לפי
בשו"ת שואל ומשיב תליתאה חלק ג' סימן נ"ה דמסיק דפודין משקל החומר שבה ,אמנם ברבות העתים נשתנו סדרי הכלכלה
בבאנקאנאטי"ן ומשום דקונין בו כל דבר ואין צריכים להחליפם והלכו ונתרבו מיני מטבעות שונות אשר ערכם לא נמדד כפי שיעור
וכן הוא בשו"ת מהרי"א הלוי חלק א' סימן מ"א. הכסף והזהב שבהם ,אלא המלכות מוציאה מיני מטבעות שהיו
אמורים להחליף את המטבעות היקרות והוטבעו המטבעות
י"א שאין פודין בהם לצורך המסחר לפי ערך אשר קבעו הממשלה או המלוכה ללא שום
ראה באוצר פדיון הבן (שם) ודעת הני פוסקים הוא משום דהני קשר לערך של החומר המרכיב את המטבע.
שטרות אין גופם ממון והרי הם כשטרות לכל דבר ואימעיטו נמצא דלפי חוקי המדינה אף שלא היה למטבעות החדשות ערך
מקרא כדלעיל דאין פודין בהם וע' בשו"ת עונג יום טוב סימן קב כל שהוא מחמת עצמן ביחס למטבעות הישנות החשובות עם כל
שו"ת בית שלמה סימנים ל"ד ע' ע"א ע"ז ומביא כן בשם סידור זה לצורך המסחר ומשא ומתן העמידו אלו במקום אלו.
דרך החיים מהגאון מליסא דאין פודין בבאנקנאטי"ן דאין פודין לכן השאלה היא ,מכיון שאינם שווים כלום ,אם יש לאלו
בשטרות וכן מציין זאת בשו"ת אבני צדק שבהערה הקודמת שם המטבעות דין כסף שיהא נחשב גופו ממון מכיון שיוצא בהוצאה
אכן בדפוסים של הדרך החיים אשר לפנינו לא נזכר כלום מדין ואפשר לקנות בתמורתן דברי צריכים ,כמו שהיה בעת שהיו
הבאנקנאטי"ן ורק בדרך החיים הנדפס בזאלקווא שם נמצא כן המטבעות מכסף וזהב או דילמא שכיון שאין ערכן מחמת עצמן
וכבר העיר בליקוטי פנחס שם אשר לא טוב עשו המדפיסים אלא מחמת הערך שהמדינה נותנת להם אין גופן ממון ואין פודין
החדשים שהשמיטו זאת וכן הוא בשו"ת חיי אריה סימן א' וכן בהן ,וכמו כן יש לדון בכל מיני שטרות הכסף שנתחדשו במשך
מציין בספר ברית יהודה להגר"י בלוי פרק י"ח סעיף ג' בשם הזמן ,שבהם חתום המושל ככתב הראוי לשימוש במקום הכסף
הגאון מרגאצוב מובא בספר אשל אברהם פירות נימסר סימן י' להוצאה ומסחר ,ומטעם חוקי המדינה הרי הוא ככסף גמור ,לענין
שדעתו ששטרות נייר שאין שוה כלום ואין בו דין מטבע ,וכן הוא התשלומין בהם בשוק ועוברים בין הסוחרים ,ואין מי שלא
בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' סימן ת"ד שו"ת באר חיים מרדכי יתחייב כנגדם מחמת פחיתת ערכם כנייר וכחספא בעלמא ובדבר
סימן מ"ה שו"ת בית אב חמישאי סימן של"א וכ"פ הגרצ"פ פרנק זה נתחבטו בו הפוסקים לרוב בכמה דינים הנוגעים בזה ,כגון
ירחון הפרדס שבט תש"ך וכן הגרש"ז אוירבאך במנחת שלמה מדיני ריבית שצריך דין מטבע שגופו ממון ,וכן לענין קידושי כסף
סימן ע"א ס"ק כ"ג פסק שלא לפדות הן בשטרות הן במטבעות. באשה ופדיון מעשר שני ודיני שומרים שנאמר בהם כסף ולא
שטרות ,וכמו כן לעניננו בדין פדיון הבן בשטר דאימעוט מקרא
המנהג למעשה שאין פודין אלא במטבעות של דאין גופן ממון וכמבואר לעיל.
כסף ספק החתם סופר בענין פדיון הבן
וכתב באוצר פדיון הבן (שם) שכן הוא המנהג למעשה בזמננו הראש וראשון שדן בשאלה זו בשו"ת חתם סופר (יורה דעה סימן
שהכל פודים רק במטבעות שיש בהם שיעור כסף הפדיון ,והגם קלד) שכותב בין השאר בגדר המטבעות אבל גדר מטבע הוא שגזר
שמשני הצדדים של הלכה זו עומדים גאוני הדור ומי יכניס ראשו המלך עליו שתצא ומי שממאן מלמכור וליקח באותו המטבע
בין ההרים הגדולים לאסוקי הלכתא ,מכל מקום מצאנו בשו"ת יחייב ראשו למלכות ודינא דמלכותא דין אמת ומשפט צדק הוא
מנחת אלעזר שם שנאמנת עלינו עדותו שהעיד בכותבו ולא שמענו וכו' ואין חילוק אם יהיה זהב או כסף או נייר עד כאן דבריו ,וכן
מעולם לפדות בבאנקנאטי"ן וכן הוא בסוף דבריו שם בהתייחסו הגדיר בזה החזון איש (יורה דעה סימן עב) שכתב וענין מטבע כל
לדברי החתם סופר שנהגו כוותיה שאין לפדות בהם הרי דנקט דבר שהסכימו עליו בני המדינה למכור ולקנות בו ולהעריך בו את
דגם דעת החתם סופר שהוא מאריה דהאי הלכתא שאין פודין כל השוק וכו' ואפשר שאם אין מטבע בעולם כסף צרוף הוא
בהם ,וכן משמע מלשון הפתחי תשובה כאן שמביא דברי החתם המטבע לכל דיני התורה כדין פדיון הבן וכו' אלא בזמן שיש מטבע
סופר למישמע מינה דאין פודין בהם ,וכן משמע מדברי שו"ת במדינה חשיבא מטבעות המדינה יותר מכסף צרוף עד כאן.
חסד לאברהם יורה דעה סימז צ"ו שבא לחלוק על החתם סופר ובחתם סופר שם לאחר דין ודברים בענין הבאנקנאטי"ן [שטרות
והעלה דאין גופן ממון וכן כתב בזוכר הברית סימן ל"ב סעיף י' הכסף] המצויין בזמנינו המונפקים על ידי הבנק המלכותי מטעם
אמנם בשו"ת אמרי יושר חלק ב' סימן קנ"א מסיק בלשונו דדעת אוצר המדינה העלה שודאי לענין קידושי אשה ולפדות בהם
כל הפוסקים כשיטת החתם סופר שדין השטרות כדין המטבע הקדשות ומעשר שני הרי הם ככסף גמור ,אמנם לענין פדיון הבן
וכתב שכן דעת הגר"מ בנעט מובא בשו"ת חתם סופר חשן משפט מסתפק כיון שפדיון בכור פודין מהקב"ה שאמר כי לי כל בכור
סימן ס"ה וראה בברית יהודה שם שכבר הרגיש בזה בסתירת אלא שהקב"ה נתן פדיונו לכהן והוא קצב פדיונו ה' סלעים שיהא
דברי הפוסקים לענין דעת החתם סופר וכן בחילוף דברי החתם בהם כסף מזוקק ואין בשווי הבאנקנאטי"ן שום חשיבות אף
סופר עצמו מתשובה זו למשנה. שבפקודת המלכות שוים הם ככסף ,כיון דלגבי השי"ת לא נחשבת
הצורה וחוק המלך לכלום.
ומכל מקום נשאר החתם סופר בזה אכתי בצריך עיון וכן מובאים
איך לחשב ערך הכסף במטבעות פדיון הבן דבריו בפתחי תשובה ס"ק ז' וכן הוא בדבריו בקצרה בחשן משפט
כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א ס' תרנט) נהגו לדקדק לפדות סימן קפ"ז מובא בפתחי תשובה לחשן משפט סימן צ"ה ס"ק א',
במטבעות של כסף ממש ולכן לוקחים דולארים ישנים עם כסף ומציין עוד לדבריו בחשן משפט סימן ה' ובחלק אבן העזר נחית
טהור או כסף מצרי ישן שיש בהם משקל מאה ואחד גראם כסף החתם סופר בפשיטות דהני שטרות דינם כמטבע גמור וראה עוד
טהור אבל היום שאין במטבעות הללו מאה אחוז כסף טהור רק בשו"ת חתם סופר חלק ו' סימן ל'.
לערך תשעים אחוז כסף טהור או יש מהם רק בשמונים אחוז כסף
טהור מוסיפים עשרה או עשרים אחוז משקל למטבעות שיהיה י"א שזה כסף גמור גם לענין פדיון הבן
בהם כסף טהור בשיעור הנ"ל .יסוד הדבר הוא בשו"ת חתם סופר כן העלו להלכה בשו"ת השיב משה (יורה דעה סימן נד – נה)
יו"ד קל"ד שפירש שבפדיון הבן אי אפשר לפדות במטבעות בתורת שהעלה בבירור שאפשר לפדות בהם כיון שאפשר לקנות בהם כמו
שוה כסף כיון ששויו רק מפני צווי המלך על הקונים והמוכרים בכסף גמור ,ובשו"ת אבני צדק (יורה דעה סימן קכ"ה) סמך ידיו
לא מהני לענין פדיון הבן שפודין מהקב"ה כי לי כל בכור אלא על דברי זקינו (ההשיב משה) לישב מה שהקשה והשיג עליו
שהקב"ה נתן פדיונו לכהן אבל עיקר הפדיון מהקב"ה בזה צריך במנחת יהודה סימן נ"ד וכן פלפלו בדברי ההשיב משה בשו"ת
שיהא השווי בגופו דוקא כשיעור ע"ש ,ולפי זה אני נבוך לשיטתו מנחת אלעזר חלק ב' סימן קט"ו ובספר דובר שלום קונטרס אהל
שצריכים בגופו כסף טהור הלוא גם במטבע עם תשעים אחוז כסף יהושע אות מ"ז תשובה מהגה"ק רבי ישכר דוב מבעלז זצ"ל.
הגר"א ומנהגיו סימן ר"ה והבו דלא הוסיף עלה .ולפי דברינו אינו ראוי לשימוש בשויו כמות שהוא אלא מפני צווי המלך ,וכאן
נראה שבמטבעות ישנות המצויות היום כיון ששוין צריך שומא עבר זמנו ואינו בשימוש אפילו במדינה ההיא וכ"ש במדינה אחרת
ואין מחוייבין לקבלם כמו מטבע היוצא אין עלה דין כסף אלא רק אפשר להתיך הכסף טהור בתוכו ואז להשתמש בו ככסף ,וא"כ
שוה כסף ואם כן צ"ב מה מועיל מטבעות ישנות עם כסף דעדיפי צריך לחשב גם את הוצאת הדמים לאומן שיתיכנו לכסף טהור
כיון שבלאו הכי מועיל היום רק כשוה כסף וכמ"ש ועיין בסימן ורק אח"כ להעריכנו כמתכת כסף ומה שהוא מעורב בנחושת צריך
שלאח"ז תר"ס שלפי דברינו אף דע"פ שווי הכסף מספיק ק"א לגרע מהחשבון.
גראם אם מוסיף עוד מעט כסף עבור ההיתוך עדיף ,ויש נוהגין וכתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א (שם) שנהגו להחמיר כדברי
בק"כ גראם כסף מטעם זה ,ומיהו הורה רבינו החזו"א זצ"ל החתם סופר וכ"כ בערוך השלחן רס"י ש"ה ואולי ראוי להחמיר
שמספיק כפי הכסף שבתוכו ולא משלמין עבור היתוך .עכ"ד להוסיף עוד קצת מהטעם שביארנו אבל לא נהגו כן שדברי החתם
הגר"מ שטרנבוך שליט"א. סופר גופא חומרא ומדינא מטבע מועיל בפדיון הבן כשוה כסף
עיין בביאור הגר"א ר"ס ש"ה ,ועיין עוד מש"כ בזה בס' הלכות
דף נג
בהקדש מטלטלין אבל קרקע יש לו פדיון וכן הביא בתשובת ר"א אין מקדישין וכו' בזמן הזה ואם הקדיש מעות וכלי
מזרחי סימן נג דברי הא"ז וכתב עוד שם דדעת הרי"ף והרמב"ם
דאפי' מטלטלים יש להם פדיון בדבר מועט עכ"ד וא"כ לדעת מתכות יוליך לים המלח
הרמ"א אין לשטרות הללו תקנה וצריך להשמידם כדאמרינן לעיל
דף יג ע"א אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה הקדישה שטרות כסף להקדש מה יעשו מהם
ואם הקדיש והחרים והעריך בהמה תיעקר פירות כסות וכלים
ירקבו מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח שאלה :מעשה באשה עשירה שהיה לה שטרות כסף רבים והביאה
וכתב בחשוקי חמד ע"ז דף סג ע"ב בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל אותם לבית הכנסת ואמרה שהיא מפקידה את הכסף למשמרת
שיעץ לגבאים ללכת לבנק המרכזי ויתנו להם את השטרות הללו ביד הגבאים עבור בית המקדש האם יש עצה איך להשתמש עם
וישרפו אותם לעיני הממונים ולבקשם שיתנו להם שטרות חדשים השטרות והאם מותר לעשות כן.
במקום השטרות האלו והשטרות החדשים אינם פדיון של תשובה :כתב הרמ"א (יו"ד סימן רנח ס"א) המקדיש ואמר
השטרות האלו אלא הם במקומם. שכוונתו להקדש ממש אין לו תקנה ליהנות ממנו וכתב הש"ך
סק"ג שאין תקנה בפדיון ונאסר על כל העולם מיהו היינו דוקא
דף נד -נה
עד ט"ז מיל והיום ליכא מציאות כזו .ואם כן אפשר נמי לענין פסול מעשה בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה וכמה היא
חסר כיון שנחלשה ראייתנו לכן אינו נראה אלא ע"י זכוכית ומסיק
דלענין דינים דאורייתא יש להחמיר בזה.1 רגל בהמה רועה ט"ז מיל
וכתב על זה הגרי"ד פריד שליט"א (מעדני שלמה עמ' דש) לענ"ד יש
לדון הרבה בזה ,דיש לחלק בין ג' כוכבים שאינו קובע בעצם את שם האם נחלשו הראיה בזמננו -נפק"מ לענין זמן
הלילה אלא זהו סימן שהלילה הגיע ,ועיקר הזמן תלוי בשיעור הזמן,
וכ"כ מרן הג"ר אלחנן וסרמן בקובץ שיעורים ריש פסחים ובזה צאת הכוכבים
אפש"ל כדברי מרן הגרא"ז דנחלשה ראייתנו ואין אנו רואים הג' ע' באבן האזל (פ"א הל' קריאת שמע דף יד ע"ב) שהקשה היאך
כוכבים בשיעור שהיו פעם רואים ומכל מקום לילה הוא מכיון שהגיע
שיעור הזמן ,משא"כ בדבר שתלוי בעצם בראייתנו בזה אין צריך סוברים הגאונים דג' רבעי מיל לאחר השקיעה הראשונה כבר הוי
לחשוש שנחלשה ראייתנו די"ל שהתורה ניתנה לכל דור ודור לפי צאת הכוכבים הרי במציאות איננו רואים כוכבים בזמן כ"כ קצר
אותו הדור ,ואם בדור זה לא נראה החסר אע"ג שבדורות הקודמים לאחר השקיעה תירץ ע"ז האבן האזל במכתב להגרימ"ט בשם
היו רואים אותו אפשר דאין להתחשב בזה דאם נצטרך לחשוש למה הג"ר דוד בהר"ן זצ"ל שהוא משום שנחלשה ראייתינו מראייתם
שראו הדורות הקודמים שוב איכא טענה דלא ניתנה תורה למלאכי של הדורות הקודמים לכן איננו רואים כוכבים בזמן זה והוכיח
השרת וכדמות מליצה יש להזכיר מה שאמרו 'אם ראשונים כן מהמשנה וגמ' בכורות נד דקתני דרועה צאן יכול לרעות את
כמלאכים'. צאנו ולשומרם עד מרחק של ט"ז מיל והוא יותר מ 15קילומטר
בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"ב סי' קמ"ו עמ' רמ"ח) הביא מה שכתב לו נכדו להגר"ח נאה ויותר מ 18קילומטר להחזו"א ,ואנו ודאי לא יכולים
של הגאון ר' שמחה זעליג זצ"ל מבריסק בשם הגר"ח זצ"ל לענין לראות היטב למרחק כ"כ גדול אלמא נחלשה ראייתינו.
תולעים שרק נראים ע"י מיקרוסקופ שמותרים הם ,דהתורה אסרה [וכתב האבן האזל (שם במוסגר) ומשערים שזוהי בשביל
רק מה שנראה לעיניים ,והוסיף האג"מ דדבר זה פשוט הוא ואין שמשתמשים במנורות גדולות בלילה ובימי חז"ל היו משתמשים
צריך עדות של גדולים על כך והוא הדין לענין מראות דמים ,ריבוע במנרות קטנות ושמעתי שהבדואים שמשכנם בשדות רואים גם
של תפילין פגימת סכין של שחיטה וכדו' עי"ש הרי דהאג"מ ס"ל דאף עכשיו מרחוק מאוד ,אך אם כן כבר אין ראיה מראייתינו עכ"ד.
לענין מראות דמים אין להתחשב אלא במה שנראה לעין ואין צריך
לחשוש שמא נחלשה ראייתנו ,וכעין זה כתב בשו"ת טוב טעם ודעת האם נחלשה ראייתנו – פסול חסר באתרוג
מהדורא תנינא קונטרס אחרון סי' נג לענין סכין של שחיטה ותולעים בספר מועדים וזמנים (ח"ב סי' קכד) כתב לדון לענין פסול חסר
שאין צריך לבדוק חסה בזכוכית מגדלת וע"ע באג"מ יו"ד ח"ד ב. באתרוג שאינו ניכר לעין ,וניכר בזכוכית דבשלמא לענין שינוי מראה
וכ"כ בשיעורי שבט הלוי סי' קפ"ג ש"ך סק"ג ובחוט שני עמוד פט. דהוא משום הדר אם אינו ניכר שפיר הדר הוא כמ"ש המבי"ט,
משא"כ חסר דהוא משום לקיחה תמה י"ל דאם ע"י זכוכית ניכר
עוד בענין זמן צאת הכוכבים דחסר הוא שוב לא הוי לקיחה תמה ,והכריע להקל בזה בכלל מה
כמו"כ כתב בשו"ת אור לציון ח"ד פמ"ג הערה א (עמ' רמד) שיש לנו שלא ניתנה תורה למלאכי השרת ,אולם נסתפק שם מצד אחר דכיון
לדון אימתי הוא זמן צאת הכוכבים והנה ידועה המחלוקת בין רבי שהראיה בדורות הקודמים היתה טובה יותר כמ"ש מרן הגרא"ז
יהודה ורבי יוסי בשבת דף ל"ד ע"ב בענין בין השמשות שלרבי יהודה מלצר זצ"ל באבן האזל בקונטרס ביה"ש פ"א מהל' ק"ש ה"א אות ג'
משקיעת החמה הוי בין השמשות בשיעור מהלך ג' רבעי מיל דהיינו ס"ק ח הו"ד לעיל) לענין שאין רואים ג' כוכבים אחרי ג' רבעי מיל
כשלש עשרה וחצי דקות זמניות וכו' ולאחר מכן הוי לילה דהיינו מהשקיעה בשם הגאון ר' דוד בהר"ן דהוכיח שהיום ראייתנו נחלשה
מהך דדורות הקודמים ע"פ הא דאיתא בבכורות נד דהרועה רואה
אכן בבדיקת לולבים באופן שיש חשש נקטם ,שהוא חסרון הדר יתכן 1יש הנוהגים לבדוק שאלות של 'חסר' באתרוגים ע"י זכוכית מגדלת,
שגם בשנה זו שניתן להיעזר ע"י זכוכית מגדלת . וזאת באופן שרואים איזה חשש באתרוג ,וע"י בדיקת זכוכית המגדלת
העיד הגר"י קנר שליט"א שמעולם לא ראה את רבו הגר"נ קרליץ זצ"ל ניתן לברר בקלות את השאלה.
מעיין בד' מינים [וכן שאר עניני יו"ד] ע"י זכוכית מגדלת [ואף בין שאר אכן בשנה שיום א' דסוכות חל בשבת ,ואין פסול חסר ,רק באופן
תלמידי הגר"נ קרליץ זצ"ל שמענו שזה היה זה דבר נדיר מאד]. שהחסר משנה את מראה האתרוג שאינו 'הדר' ,אך במקום קטן באתרוג,
אין חשש כזו ,ולכן בשנה כזו אין צריך להקפיד בזה.
כתוב ע"ג הגמ' שם "אם נאמר שבמטר יש שתי אמות הרי הרועה צאת הכוכבים ולרבי יוסי זמן בין השמשות דרבי יהודה נחשב עדיין
בזמן חז"ל יכול לשלוט ולראות שש עשרה ק"מ" ע"כ( .ומשמע שהיה יום ודאי ובין השמשות דידיה הרי הוא במשך כהרף עין והוא לאחר
שינוי מזמן חז"ל). שנשלם בין השמשות דרבי יהודה ומיד לאחר כהרף עין הוי לילה
וע' דברי הגר"י זילברשטיין שליט"א בספר חשוקי חמד (בכורות והוא זמן צאת הכוכבים ,אלא שבמציאות הדבר קשה שלפ"ז היה
נד) שבאמת חקר בדין צירוף הבהמות ע"י הרועה בזמנינו שאין לנו לראות שלשה כוכבים לאחר י"ג וחצי דקות מהשקיעה,
רואים ט"ז מיל כמה שיעור להצטרף למעשר בהמה וכתב :שאלה ובמציאות לאחר מדידות רבות אין אנו רואים ג' כוכבים בינונים אלא
הנה בימינו הרי המציאות היא שאין רואים למרחק רב כל כך של שש לאחר כעשרים וארבע עשרים וחמש דקות לאחר השקיעה ,ובאמצע
עשרה מיל ויש להסתפק האם יש צירוף לחיוב מעשר בהמה במרחק הקיץ לאחר כעשרים ושבע עשרים ושמונה דקות לאחר השקיעה ,וג'
כזה ,עוד יש להסתפק מה יהיה הדין ברועה ששומר על שני עדריו כוכבים בינונים יש לדעת שאין הכוונה לממוצע בין הכוכב הגדול ביותר לכוכב הקטן
ביותר ,שלפ"ז כשיש כוכבים קטנים יותר מאשר גדולים הבינונים קטנים יותר אלא כמו
ממרחק רב על ידי התבוננות במשקפת ובידיו רובים וכדו' על מנת שנתבאר בספר אור לציון תשובות ח"ג במבוא הספר ענף ג' אות י' לענין שיעור הביצה
להגן על עדרו האם החמישה שבכל עדר מצטרפים למעשר בהמה שבינוני אין פירושו ממוצע אלא מצוי ע"ש והוא הדין בנידון דידן ג' כוכבים בינונים היינו
תשובה ,שאלתי שאלה זו את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) המצויים יותר ועל כורחנו לומר או שחישוב השקיעה שלנו אינו נכון
זצ"ל ואמר לי שפשוט שאם בימינו הרועה אינו רואה את הבהמות שאין לחשב משעה שגלגל חמה שוקע ונעלם מעינינו אלא משעה
אינו מצטרף כי השיעור אינו רק סימן אלא מציאות וכשאין מציאות שהאדמומית מחמת השמש תיעלם מהמערב ותעלה למעלה ,וראה
זו אי אפשר לצרפם כמו כן אמר הגרי"ש אלישיב שגם אם הרועה בספר אור היום ובדברי הגאון רבי איסר זלמן מלצר בקונטרס בין
יראה במשקפת אינו מצטרף כיון שאינו רואה בעיניו ואין זה נחשב השמשות או שהראיה שלנו נחלשה ואין אנו רואים את הכוכבים
לצירוף עכ"ד.2 בזמנם אלא מאוחר יותר ואילו היתה ראייתנו טובה היינו רואים את
הכוכבים כבר לאחר י"ג דקות וחצי וכבר נתבאר בספר אור לציון
קריאת המגילה במודיעין עילית ואלעד ש'נראה' תשובות ח"א חיו"ד סימן י' שהמנהג למעשה לחוש מהשקיעה ועד
ללוד כעשרים וחמש עשרים ושבע דקות לאחר מכן ולדונו כספק יום ספק
לילה ורק לאחר מכן הוי לילה ודאי ע"ש.
במס' מגילה דף ב ע"ב אמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו [והשיב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מעדני שלמה עמ' שו) והוסיף עוד
וכל הנראה עמו נידון ככרך [וקורין בט"ו ,הסמוך אע"ג שאינו שסברת מרן הגרא"ז זצ"ל דנחלשה ראייתנו הוא חידוש גדול ואין
נראה ,נראה אע"פ שאינו סמוך רש"י] עד כמה אמר רבי ירמיה צריך לחוש לזה (לענין בדיקת ד' מינים וכו' ע"ש) ,ולכן אין לומר
ואיתימא רבי חייא בר אבא כמחמתן לטבריא מיל וכו'. שאם היתה לנו ראייה חזקה כמו של דורות הקודמים היינו מבחינים
מחל' ראשונים י"א 'נראה' יותר ממיל :והנה בדין כפרים בראית העין רגילה שאדום הוא דהלא גם זה נכלל במה שלא ניתנה
הנראות לעיר המוקפת חומה ואינם סמוכים אליה עיין בב"י והנה תורה למלאכי השרת דהתורה ניתנה לכל דור ודור כפי מה שהוא לפי
בדין כפרים הנראות לעיר המוקפת חומה ואינם סמוכים אליה החושים שלנו ולא לפי חושי דורות הקודמים
עיין בב"י דדעת הרמב"ם והטור וכן י"א בר"ן דבנראה בעינן דוקא וגם לענין אתרוג אמר הגרש"ז אויערבך זצ"ל שפשיטא שאם נראית
סמוך מיל אמנם דעת רש"י ור"ח הריטב"א רי"ו והמ"מ ועוד איזו נקודה באתרוג ומפני קטנותה של נקודה זו אינה נראית חסר
דשיעור מיל נאמר רק על סמוך לעיר המוקפת חומה ,ודן בחוט בעין רגילה אבל ע"י זכוכית מגדלת מבחינים שהוא אמנם חסר דאין
שני (שבת ח"ד עמ' שס) מה הגבול של 'נראה' לראשונים אלו ע"ש להתחשב בזה כלל והרי הוא אתרוג כשר ומהודר וזה אמור אפילו
אם היתה נראית איזו נקודה כנ"ל וכל שכן אם לא היה נראה כלל
[והביא שלריטב"א 'נראה' אין גבול אם שותף לעיר בענייניו]. לעין רגילה ורק ע"י זכוכית מבחינים שיש איזה חסרון באתרוג דאין
והביא דברי החזו"א או"ח סי' קנ"ג ס"ק ג' ד"ה מגילה כתב וז"ל זה כלום דהלא אם יסתכל אדם באתרוג דרך זכוכית חזקה מאד.
קים ליה דעד מיל נראה וכו' עכ"ל.
ור"ל ראיה ברורה במרחק בערך מיל ,ואף דאמרינן במס' בכורות דברי הסטייפלר זצ"ל
נ"ד ע"ב לענין צירוף למעשר בהמה דעד ט"ז מיל רואה אדם את וראה נמי בדברי הגרי"י קניבסקי זצ"ל בספרו איפת צדק (סוף ענף
הכבש משום דעינו של רועה שולטת עד ט"ז מיל ,היינו דלענין כ עמ' כט) שכתב הנה הבאתי ההיא דמעשר בהמה שמצטרף עד ט"ז
מגילה לא סגי בראיה בעלמא אלא בעינן שתראה העיר הקטנה מיל דשלטה ביה עינא דרועה וכי כשיחלש כח הראות ישתנה הדין
כחלק מן הכרך וכאילו היא מפרברי הכרך ,ובזה קים להו דעד ע"פ חכם מזמננו? והשיב השיעורי ציון (להגר"ח נאה) דאינו מודה
מיל חשיב נראה ומבואר כנ"ל דכשהמרחק רב אין סברא לחייב שנשתנו בנ"א בכח הראות אלא בכחות הנפשיים ,והקשה עליו
בקריאת ט"ו משום נראה ,ולפי"ז נראה דמעיקר הדין אין מקום הסטייפלר זצ"ל אבל המציאות כן הוא דאטו היום ימצא שאדם
לחוש לנראה מופלג וכנ"ל ,ולכן עיירות הסמוכות ללוד כמו יראה גדי רועה ברחוק ט"ז ק"מ בערך ע"ב.
מודיעין עילית ואלעד אין להם דין 'נראה' ללוד וקורין שם מגילה
רק בי"ד אדר ואינם צריכים לחוש לקרוא גם בט"ו עכ"ד החוט עוד בענין צירוף ט"ז מיל בזמננו
שני. וע' דברי הגרי"ש אלישיב זצ"ל בספר הערות במסכת בכורות' שם
ביום חמישי ט' כסלו דף היומי מתחילים מסכת ערכין
ניתן לקבל הגיליון במייל g089285647@gmail.comלתרומות ,הערות והארות 0533163916
ונמצא בא לידי איסור כרת שהוא שחיטת קדשים בחוץ כמבואר 2וכתב הג"ר הרב שמואל כהן (הו"ד בגם אני אודך קובץ יא עמ' צד)
ברמב''ם הלכות בכורות פרק ו הלכה ב ומקורו בסוגיא ערוכה במס' לכאורה יש לציין כי שאלה זאת אינה שייכת לימינו אלא הוי הלכתא
בכורות נג ,וראה שם בספר חשוקי חמד גופיה מ"ש בזה ועיין בספר למשיחא ,כי אע"ג שמעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני
הר המוריה על הרמב"ם שם מ"ש בשיטת רש"י). הבית ושלא בפני הבית מ"מ חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה
ותקנו שאין מעשרין אלא בפני הבית גזירה שמא יאכלהו תמים
