gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אורות הפרשה · Oros Haparsha — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אורות הפרשה · Oros Haparsha

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אורות הפרשה · Oros Haparsha — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫אורות‬ ‫הפרשה‬ ‫****‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק‬ ‫והתעוררות שנאמרו מפי‬ ‫פמ"מ המשפיע‬ ‫האדמו"ר מדינוב שליט"א‬ ‫****‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫ע"י שעובד את השי"ת בכל מצב‬ ‫ואף כשנכשל – מעלה ריח ניחוח‬ ‫כקטורת‬ ‫להזמנת שיחות ושיעורים‬ ‫ניתן ליצור קשר בטל‪054-842-4856 :‬‬ ‫****‬ ‫לשמיעת השיחות והשיעורים ניתן לשמוע‪:‬‬ ‫דרך 'קו הקהילה' ‪02-6205851‬‬ ‫או דרך מס' של 'קול הלשון' (מס' ישיר) ‪073-2951365‬‬ ‫****‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון 'אורות הפרשה ‪ -‬דינוב'‬ ‫המגיד ממעזריטש ‪ 75‬ביתר‬ ‫****‬ ‫לתגובות והערות לתרומות ולהנצחות‬ ‫ולקבלת הגליון‬ ‫ניתן ליצור קשר בפלאפון‪054-8426821 :‬‬ ‫****‬ ‫עקב עלויות מרובות בהוצאות הגליון‪,‬‬ ‫הרוצה לעזור ולסייע בתרומה ונדבה להמשך‬ ‫הוצאת הגליונות‪ ,‬נא לפנות להנ"ל‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬טוּרנאה ‪050.416.8317‬‬ ‫לקבלת הגליון באימייל‪:‬‬ ‫‪5803862@gmail.com‬‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ע"י שעובד את השי"ת בכל מצב‬ ‫ואף כשנכשל – מעלה ריח ניחוח כקטורת‬ ‫רעווא דרעווין פרשת תולדות תשפ"ו‬ ‫נכנס עם יעקב ריח גן עדן וריח הקטורת ‪ /‬על כל אחד יש לעבור הנסיונות של ע'שיו ל'בן‬ ‫וי'וסף ‪ /‬היצר מחליש האדם בהזכירו עוונותיו ומייאשו שלא יתעלה יותר ‪ /‬יש להתחזק‬ ‫ולהמשיך בעבודתו אף אם מלובש עדיין בבגדי עשיו ועי"ז יקבל הברכות ‪ /‬בשעת תורה‬ ‫ותפילה לא יעלה על לבו את עוונותיו ‪ /‬אף אם לבו אטום עדיין ימשיך להתפלל וללמוד‬ ‫בפיו ולסוף שיפתח לבו ‪ /‬אחר המצווה מחליש היצר שכל עבודתו לא שווה כלום ‪ /‬יש‬ ‫להתגבר כנגדו 'ויגבה לבו בדרכי ה'' בשמחה גדולה ועצומה ‪ /‬תמיד עליו ללחום מלחמת‬ ‫ה' להשמר בקדושה וטהרה ‪ /‬החלבנה שבקטורת שריחו רע התעלה והתהפך לריח טוב‬ ‫‪ /‬אף כשפשע מחכה לו הקב"ה ויכול להעלות ריח טוב ‪ /‬כוחו של הקטורת לעצור את‬ ‫המגיפה וההתרשלות בידעו שאהוב ומרוצה הוא תמיד ‪ /‬ע"י שעובד את השי"ת בזמני‬ ‫חשכות יזכה לכתרה של תורה ‪ /‬ע"י שמתחזק גם בזמני החושך והחלבנה הרי שמאיר‬ ‫ומעלה את כל הבריאה ‪ /‬ע"י התאמצותו לעבוד את השי"ת בזמני קושי ממתיק את הדינים‬ ‫וממשיך ישועות גדולות ‪ /‬ע"י שהגר שבה בתשובה היו נאים מעשיה כקטורת ‪ /‬לזכור‬ ‫לעבוד את השי"ת בכל מצב וזמן בשמחה ובקדושה ‪ /‬בזמני תורה ותפילה לא יחשוב‬ ‫מעוונותיו – רק יתחזק בעבודתו ועי"ז ימתיק ויתקן הכל‬ ‫ברכו ה''; וברש"י מביא מחז"ל הק'‪ ,‬שאף‬ ‫נכנס עם יעקב ריח גן עדן וריח הקטורת‬ ‫ש'אין לך ריח רע כריח שטף של עיזים‪,‬‬ ‫פרשת‬ ‫קודש‬ ‫בשבת‬ ‫עומדים אנו‬ ‫אך מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן' וזה‬ ‫תולדות‪ ,‬שמצינו בו את הענין של‬ ‫'ריח השדה שברכו ה'' שהרגיש יצחק‬ ‫ברכות יעקב אבינו‪ .‬והנה כאשר ציוותה‬ ‫אבינו‪ .‬ובתרגום יונתן כותב ע"ז‪ ,‬שהריח‬ ‫רבקה ליעקב לקחת את הברכות במרמה‪,‬‬ ‫אז יצחק 'ריח הקטורת' שעתידים ישראל‬ ‫השיב לה יעקב‪' :‬אולי ימושני אבי והייתי‬ ‫להקטיר בבית המקדש; וזה מה שאמר‬ ‫בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא‬ ‫'ראה ריח בני כריח 'שדה' אשר ברכו‬ ‫ברכה'‪ ,‬אך רבקה ענתה ואמרה לו 'עלי‬ ‫ה'' שמרמז לבית המקדש‪ ,‬ש'יצחק קראו‬ ‫קללתך בני'‪.‬‬ ‫שדה'‪ ,‬וכן כתוב 'ציון – 'שדה' תחרש'‪.‬‬ ‫וכן מצינו אח"כ כאשר לבש יעקב את‬ ‫ויש להתבונן בעומק הענין במה שהרגיש‬ ‫בגדי עשיו החמודות‪ ,‬וׂשם את עורות‬ ‫יצחק אז את 'ריח הקטורת' דוקא‪.‬‬ ‫גדיי העזים על זרועותיו‪ ,‬אמר עליו‬ ‫***‬ ‫יצחק‪' :‬ראה ריח בני כריח שדה אשר‬ ‫ג‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫הגדול; ולכן אין לו לנסות להתעלות‬ ‫על כל אחד יש לעבור הנסיונות של ע'שיו‬ ‫ולהתרומם יותר ויותר‪ ,‬אלא ישאר בקטנותו‬ ‫ל'בן וי'וסף‬ ‫כמסתפק במועט‪.‬‬ ‫אך הנה איתא בשם הגר"א זי"ע שתיבת‬ ‫וידוע שהאדם הוא תמיד במצב של‬ ‫'על"י' קללתך בני' הוא ר"ת ע'שיו ל'בן‬ ‫'הולך'‪ ,‬ולכן או שהוא 'עולה' או שהוא‬ ‫י'וסף‪ ,‬שהם ג' הנסיונות וההתמודדויות‬ ‫'יורד'‪ ,‬וכאשר אין 'מתעלים' ומוסיפים‬ ‫שהיו עתידים ומוכרחים לעבור על יעקב‬ ‫בעבודה ובקרבת אלקים – הרי ש'נופלים'‬ ‫אבינו במשך חייו‪.‬‬ ‫ומתרחקים יותר ויותר; וכמאמר הבעש"ט‬ ‫ויש לרמז בזה‪ ,‬עפ"י המבואר בספה"ק‬ ‫הק' שמיד כאשר 'וסרתם' – שהוא סר מהשי"ת‬ ‫שבאמת כל איש ישראל יורד לעולם הזה‬ ‫ואינו מתקרב אליו‪ ,‬הרי מיד 'ועבדתם אלהים‬ ‫כדי לזכות ו'לקבל את הברכות' וההשפעות‬ ‫אחרים' – הרי שנופל ומתרחק עד שנחשב‬ ‫הטובות בזה ובבא‪ ,‬אורך ימים בימינו‪,‬‬ ‫כעובד ע"ז! ואף גם מזכיר ומעלה לפניו את‬ ‫בשמאלו עושר וכבוד; אך השכינה‬ ‫כל עוונותיו ופגמיו באמרו 'עמנו הייתם‬ ‫הקדושה – 'אימא עילאה' המרומזת‬ ‫במקום פלוני ובעבירה פלונית'‪ ,‬ואיך זה‬ ‫ב'רבקה' – אומרת לפני האדם שכדי ל'קבל‬ ‫נשא אותך לבך כעת לעמוד לשרת לפני‬ ‫את הברכות'‪ ,‬הרי שמוכרח לעבור עליו 'על"י‬ ‫ה'‪ ,‬הרי 'מלוכלך בחטא' אתה‪ ,‬ואינך יכול‬ ‫קללתך בני'‪ ,‬דהיינו הנסיונות וההסתרות‬ ‫וראוי לגשת אל הקודש!‬ ‫המרומזים ב'על"י' שהם – ע'שיו ל'בן י'וסף‬ ‫וכן בזמן כזה שכבר עברו עלינו‬ ‫וכדלהלן; וכאשר יתאמץ ויתגבר לעמוד‬ ‫כ'שלושה חדשים' מהימים הנוראים של‬ ‫בהם בתוקף ובעוז‪ ,‬אכן יזכה לכל הברכות‬ ‫אלול ותשרי [וכמו שכתב בבת עין לרמז‬ ‫וההשפעות הטובות!‬ ‫בפסוק 'ויהי 'כמשלוש חדשים' ויוגד‬ ‫ליהודה לאמר וגו' עיי"ש] הרי שבא היצר‬ ‫היצר מחליש האדם בהזכירו עוונותיו‬ ‫לייאש ולדכאות באמרו שהנה כבר אינך‬ ‫ומייאשו שלא יתעלה יותר‬ ‫מחזיק בקבלותיך‪ ,‬והכל כעורבא פרח‪,‬‬ ‫שהנסיון הראשון המרומז בשם 'עשיו'‬ ‫וכבר אין 'קולך קול יעקב'‪ ,‬ורק ידיך‬ ‫הוא‪ ,‬שכאשר האדם נעמד להתפלל לפני‬ ‫ומעשיך הם 'ידי עשיו'!‬ ‫קונו‪ ,‬או להתייגע ולעסוק בדברי תורה‪,‬‬ ‫וכן כאשר רוצה להתרומם ב'קדושת שבת'‬ ‫יש להתחזק ולהמשיך בעבודתו אף אם‬ ‫וב'מידות טובות'‪ ,‬ב'שמירת עינים' או בכל‬ ‫מלובש עדיין בבגדי עשיו ועי"ז יקבל‬ ‫ענין; הרי שיצרו של אדם מתחדש ומתגבר‬ ‫הברכות‬ ‫עליו בכל יום ומבקש המיתו – וכמו‬ ‫וכנגד פיתוי היצר זה‪ ,‬עלינו להתחזק‬ ‫שאמר 'עשיו' המרמז לה'יצר הרע' 'יקרבו‬ ‫ולהתאמץ ולדעת שאף אם אנו מלוכלכים‬ ‫ימי וגו' ואהרגה את יעקב אחי'; שמנסה‬ ‫בחטא ונשמתינו מלובשת עם בגדים צואים‬ ‫לייאשו ולהטיל מורך בלבבו‪ ,‬לומר לו‬ ‫– בגדי עשיו‪ ,‬מ"מ לפעמים הברכות מגיעים‬ ‫ש'חבל על זמנו' משום שהוא כבר ממילא‬ ‫דוקא באופן כזה‪ ,‬כאשר מתחזק ומתאמץ‬ ‫לא יגדל להיות ה'רב' או ה'ראש ישיבה'‬ ‫ד‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫כי כלל גדול זה יש לו לאדם לדעת ולזכור‬ ‫לעבוד את השי"ת ולא להישבר וליסוג אחור‬ ‫תמיד‪ ,‬שאף אם 'מעשיו' עדיין אינם כדבעי‪,‬‬ ‫אף כשהיצר מייאשו בגודל חטאיו; ודוקא‬ ‫ועדיין לא שב בתשובה כראוי לתקן ולהעלות‬ ‫עי"ז זוכה להעלות נחת רוח גדול לריח ניחוח‬ ‫את עוונותיו ופועל ידיו‪ ,‬ואף שמרגיש‬ ‫להשי"ת!‬ ‫ש'הידים ידי עשיו'‪ ,‬מ"מ יעסוק וירבה ב'הקול‬ ‫כי כך הוא דרכו של יצר הרע‪ ,‬שתחת‬ ‫'קול' יעקב' להתחזק להתפלל וללמוד כפי‬ ‫שהאדם יזכור מעוונותיו ויתעורר לשוב‬ ‫כוחו באיזה מצב שהוא רק נמצא‪ ,‬ועי"ז יזכה‬ ‫בתשובה כאשר הוא עוסק בעניני 'גשמיות'‬ ‫במשך הזמן לתקן הכל‪ ,‬ויזכה ש'אין הידים‬ ‫כ'אכילה' ו'שינה'‪ ,‬ובזכרו את גודל‬ ‫ידי עשיו שולטות בו'!‬ ‫חטאיו ויתמרמר עליהם –ימעט ע"ז קצת‬ ‫אף אם לבו אטום עדיין ימשיך להתפלל‬ ‫מתאוותיו; ויזהר לאכול יותר בקדושה‬ ‫וללמוד בפיו ולסוף שיפתח לבו‬ ‫וטהרה‪ ,‬ולהשכים קום לעבודת הבורא‬ ‫וכמו ששמעתי לפני כשלושים שנה‬ ‫בחשק ובתלהבות; ואף שבוודאי צריך‬ ‫מאת הגה"צ ר' יעקב מאיר שעכטער שליט"א‬ ‫האדם לאכול לשובע נפשו‪ ,‬ולישן כדי‬ ‫לרמז בפסוק‪' :‬פי ידבר חכמות‪ ,‬והגות לבי‬ ‫צרכו‪ ,‬כדי להחליף כח ולחדש את המח‬ ‫תבונות'; כי לפעמים מרגיש האדם שלבו‬ ‫לעבודת השי"ת – אך מ"מ לא יהיה שקוע‬ ‫בל עמו‪ ,‬ואינו נמצא עכשיו ב'מצב' שיונעם‬ ‫בהם כ"כ‪ ,‬ולא ירבה בהם יותר מכדי צרכו‪.‬‬ ‫לו ללמוד או להתפלל‪ ,‬וע"כ ברצונו לצאת‬ ‫אך בפועל הרי בזמנים כאלו היצר‬ ‫החוצה ולבטל את זמנו היקר בהבל‬ ‫משכיח ממנו את עוונותיו‪ ,‬ורק כאשר בא‬ ‫וריק ח"ו‪.‬‬ ‫'ללמוד' 'ולהתפלל'‪ ,‬להתרומם ולעבוד‬ ‫וע"ז מדריכנו דוד המלך ע"ה 'פי ידבר‬ ‫את השי"ת בהתלהבות ואש קודש – הרי‬ ‫חכמות' – שאל תחכה ל'אורות'‪ ,‬אלא תעסוק‬ ‫שאז 'ויבוא גם השטן בתוכם' להחלישו‬ ‫ב'פיך' ל'דבר' דברי תורה וקדושה ולהתפלל‬ ‫ולהרפות את ידיו ע"י שמזכירו ומעלה‬ ‫וללמוד כפי יכלתך‪ ,‬ועי"ז בוודאי אח"כ‬ ‫לפניו את כל עוונותיו ופגמיו; אך באמת‬ ‫'והגות ליבי תבונות' – יפתח 'לבך' כאולם‪,‬‬ ‫אז צריך לדחותו מעליו‪ ,‬וימשיך בעבודתו‬ ‫לאהבתו ויראתו ולעבדו ב'לבב' שלם מתוך‬ ‫בהתחזקות והתלהבות!‬ ‫רגשות קודש וקרבת אלקים; וכפי עבודתך‬ ‫בשעת תורה ותפילה לא יעלה על לבו את‬ ‫בשעה שאינו מאיר לך‪ ,‬עי"ז תזכה לאור גדול‬ ‫עוונותיו‬ ‫וקירבת אלוקים וכמ"ש 'האמנתי – שהוא‬ ‫וכמ"ש התפארת שלמה לפרש במאמר‬ ‫האמונה וההרגשה בלב‪ ,‬הרי זה מגיע ע"י –‬ ‫חז"ל ש'אין מעבירים על המצוות'‪ ,‬שבשעת‬ ‫כי אדבר' ואעסוק ב'דיבורי' תורה ותפילה‬ ‫עשיית ה'מצוות' לא יעלו על לב האדם את‬ ‫ב'פי' בכל מצב וזמן שנמצאא !‬ ‫ה'עבירות' וכל הרע שעשה‪ ,‬רק יתחזק מעתה‬ ‫***‬ ‫לעבוד את השי"ת בשמחה ובטוב לבב!‬ ‫א‪   .‬וכעי"ז מרגלא בפומיה של הגה"צ ר' יעקב מאיר שליט"א את מאמרו של הרבי מלובלין זי"ע‪,‬‬ ‫שהנה יש לו לאדם העובד את ה' ב' מחנות של קדושה‪ ,‬האחד הוא 'הלב' וה'מח'‪ ,‬לחשוב מחשבות‬ ‫ה‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ובפרט בדורותינו יש להיזהר מ'ענווה‬ ‫אחר המצווה מחליש היצר שכל עבודתו‬ ‫פסולה' שמביאו היצר שלא יחשיב את‬ ‫לא שווה כלום‬ ‫עצמו ועבודתו; אך אדרבא יש לו לקיים את‬ ‫והנה אחר הדברים האלה‪ ,‬כאשר כבר‬ ‫הפסוק‪' :‬ויגבה לבו בדרכי ה''‪ ,‬ולשמוח בכל‬ ‫התגבר האדם ועבד את השי"ת‪ ,‬בעסקו‬ ‫מצווה ומצוה שמחה גדולה לאין תכלית‪,‬‬ ‫בתורה ובתפילה‪ ,‬במצוות ובמעשים‬ ‫יותר מכפי מה שהיה שמח כאשר הצליח‬ ‫טובים‪ ,‬הרי אז בא השטן בלבוש אחר‬ ‫לעשות עסקה טובה ולהרוויח הון רב‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫ומתלבש בקליפת 'לבן' לבוא ולומר‬ ‫'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'‪ ,‬ו'שש‬ ‫'הבנים בני‪ ,‬והבנות בנותי‪ ,‬וכל אשר לך‬ ‫אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב'ב !‬ ‫שלי הם'; שעדיין אינו מניח להאדם לשוש‬ ‫***‬ ‫ולשמוח ולהתענג מעבודתו‪ ,‬אלא מעלה‬ ‫בלבו לחשוב שכל מעשיו הטובים אינם‬ ‫תמיד עליו ללחום מלחמת ה' להשמר‬ ‫חשובים לכלום‪ ,‬והולכים לסטרא אחרא‬ ‫בקדושה וטהרה‬ ‫ח"ו וכדו'; ועי"ז מונע מהאיש הישראל‬ ‫והנה אף אחר שניצל האדם מקליפת‬ ‫את ה'תענוג' וה'חיות' מהמצוות‪ ,‬ואת‬ ‫'עשיו' ו'לבן' ומבקש לישב בשלוה‪,‬‬ ‫ה'חדוותא דשמעתתא' וה'שמחה של‬ ‫הרי שקופץ עליו רוגזו של 'יוסף'‪ ,‬שהם‬ ‫מצווה' שיש לו לאדם לשמוח ולהתענג‬ ‫הנסיונות בעניני 'קדושה וטהרה'; כי במשך‬ ‫על השם‪.‬‬ ‫כל ימי חיי האדם ועד לזיבולא בתרייתא יש‬ ‫לו ללחום את מלחמת היצר בתוקף ועוז‬ ‫יש להתגבר כנגדו 'ויגבה לבו בדרכי ה''‬ ‫בענין זה‪ ,‬ותמיד עליו לעמוד על המשמר‬ ‫בשמחה גדולה ועצומה‬ ‫שלא ליפול ברשת היצר שטומן לו; וידע‬ ‫אך באמת יש לו לאדם להתגבר על זה‪,‬‬ ‫שבענין זה תלוי כל בנין קומתו השלימה‬ ‫ולשוש ולשמוח ולהתענג בעבודתו‪ ,‬וידע גודל‬ ‫של האדם‪ ,‬וכמו שאמרו צדיקים לפרש את‬ ‫יקר חשיבות וחביבות של כל משהו מתורה‬ ‫מאמר חז"ל‪' :‬האונאה עד שתות'; שאפשר‬ ‫ומצוות שעוסק בו שהכל עולה לתענוג גדול‬ ‫לו לאדם לאונות את עצמו בשאר עניני‬ ‫לפני כסא הכבוד!‬ ‫קדושות‪ ,‬ולהתעורר לעבודתו מתוך אהבה ויראה ורגשי קודש‪ ,‬והשני הוא ה'פה' וה'לשון'‪ ,‬דהיינו לדבר‬ ‫בפיו דברי תורה ותפילה ודיבורי אהבה ותחנונים לפני בורא כל עולמים; והנה המחנה של הלב והמח‬ ‫אינו בשליטת האדם כ"כ‪ ,‬משום שלפעמים אכן מתעורר האדם ברגשי קודש לעבודתו ויראתו‪ ,‬אך‬ ‫לפעמים לבו סתום ואטום כאבן דומם‪ ,‬ומוחו טרוד ומבולבל מכל צד; אך מחנה הפה הרי הוא תמיד‬ ‫ביד וברשות האדם‪ ,‬שאף שמוחו ולבו בל עמו‪ ,‬הרי יכול תמיד לומר דברי תורה ותפילה; ועל כן זהו‬ ‫תקוותינו תמיד‪ ,‬שבכל מצב וזמן הרי הפה והלשון בידינו‪ ,‬ו'כאשר יבוא עשיו [הוא השטן הוא היצר הרע]‬ ‫אל המחנה האחת והכהו' [שיסלק מאתו התעוררות לבו והרגשותיו להשי"ת] אך תמיד 'והיה המחנה‬ ‫הנשאר לפליטה'! שהפה והלשון הם תמיד ברשותינו‪ ,‬וע"י שנעבוד את השי"ת בזה‪ ,‬נזכה להתקרב לפניו‬ ‫ולהעלות הכל‪ ,‬להחיות להם לפליטה גדולה!‬ ‫ב‪   .‬כידוע שגילה האריז"ל שזכה לכל מדריגותיו בשכר שהיה שמח בכל מצוה שמחה גדולה‬ ‫לאין תכלית!‬ ‫ו‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫לטוב והוא מתהוה חלק מהריח הנפלא‬ ‫תורה ועבודה‪ ,‬אך עד שתות – עד המדה‬ ‫העולה מהקטורת!‬ ‫השישית – שהוא מידת 'יסוד צדיק' שאז‬ ‫צריך לעמוד על המשמר בכל תוקף‪ ,‬משום‬ ‫אף כשפשע מחכה לו הקב"ה ויכול‬ ‫שבענין זה ניכר ותלוי כל האדם וכל מדריגתו‬ ‫להעלות ריח טוב‬ ‫בעבודת השי"ת!‬ ‫וכמו שלמדו חז"ל מזה ש'כל תענית‬ ‫וגם בענין זה התגבר יעקב אבינו בתוקף‬ ‫שאין בה מפושעי ישראל‪ ,‬אינה תענית'‪,‬‬ ‫ועוז‪ ,‬וזכה שהיתה 'מיטתו שלימה'‪,‬‬ ‫שכמו שהיה אצל הקטורת‪ ,‬כך הוא בכל‬ ‫והעמיד 'י"ב שבטי קה'‪ ,‬כולם אהובים‬ ‫כינוס לצדיקים‪ ,‬שרוצה הקב"ה שגם מי‬ ‫וברורים בקדושה של מעלה‪.‬‬ ‫שריחו רע ועדיין אינו ראוי‪ ,‬אף הוא יצטרף‬ ‫עם הציבור לעבוד את השי"ת‪ ,‬ועי"ז ישוב‬ ‫***‬ ‫בתשובה ויתהפך גם הוא לטוב‪ ,‬להעלות‬ ‫החלבנה שבקטורת שריחו רע התעלה‬ ‫ריח טוב כלבנון!‬ ‫והתהפך לריח טוב‬ ‫וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק 'וירח‬ ‫ואכן ע"י שלחם את מלחמת היצר‬ ‫את ריח בגדיו' – אל תקרי בגדיו אלא‬ ‫בענינים אלו המרומזים ב'על"י קללתך‬ ‫בוגדיו; שע"י שהבוגדים מתחזקים לשוב‬ ‫בני'‪ ,‬שהם הנסיונות של ע'ישו ל'בן‬ ‫ולהצטרף עם הכלל‪ ,‬הרי הם מתהפכים‬ ‫וי'וסף‪ ,‬עי"ז זכה להתקדש בקדושה‬ ‫לטוב‪ ,‬ומעלים ריח טוב כקטורת! וכן‬ ‫גדולה‪ ,‬ונקרא 'בחיר שבאבות'‪ ,‬וגם זכה‬ ‫דרשוהו חז"ל על 'יוסף משיתא' ו'יקים‬ ‫ש'דמותו חקוקה תחת כסא הכבוד'; וכן‬ ‫איש צרורות'‪ ,‬שאף שהיו בוגדים מ"מ‬ ‫הוא אצל כל אחד ואחד‪ ,‬שע"י שיתחזק‬ ‫מסרו נפשם לה' ולתורתו‪ ,‬וכן מצינו שאף‬ ‫כנגד פיתויי היצר‪ ,‬ויתגבר ויתאמץ לעבוד‬ ‫מעשיו בעצמו יצאו נשמות קדושות כמו‬ ‫את השי"ת בקדושה וטהרה‪ ,‬בכל זמן‬ ‫ר' עקיבא ועוד!‬ ‫ומצב‪ ,‬ולשוש ולשמוח ולהתענג מעבודתו‪,‬‬ ‫והנה אין הכוונה דוקא ל'פושעים'‬ ‫הרי יזכה האדם להתקדש קודש קדשים‪,‬‬ ‫מפורסמים מהרחוב החיצון‪ ,‬אלא כל‬ ‫להתקרב לפני השי"ת ולהעלות לפניו נחת‬ ‫אחד יש בו הענין שהוא צריך לתקן ולעבוד‬ ‫רוח וריח ניחוח‪ ,‬כקרבן כליל ועולות‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬והענינים שבהם נכשל ונפל; ובזה‬ ‫וכעשן וריח הקטורת!‬ ‫צריך לדעת שאל יתרשל מעבודתו בחושבו‬ ‫וזהו ענין ה'קטורת' שהרגיש יצחק‬ ‫שחוטא ו'פושע' הוא‪ ,‬משום שה'נחת רוח'‬ ‫אבינו‪ ,‬ריח בני – כריח הקטורת‪ ,‬כי ענין‬ ‫וה'ריח הטוב' העולה להשי"ת הוא דוקא‬ ‫הקטורת מצינו בחז"ל שהיה צריך להיות‬ ‫מצירוף עניני החטא והפיכתם לטוב‪ ,‬בעבדו‬ ‫מדוקדק בחשבונו‪ ,‬ו'אם חסר אחת מכל‬ ‫את השי"ת בכל מצב וזמן בשמחה וטוב‬ ‫סמניה חייב מיתה'; והנה אחת מסממני‬ ‫לבב; ועי"ז נשלמים כל סממני הקטורת עם‬ ‫הקטורת הרי הוא ה'חלבנה'‪ ,‬והוא דבר‬ ‫ה'חלבנה'‪ ,‬ועולים כולם כאחד לריח טוב‬ ‫שבפני עצמו ריחו רע‪ ,‬אך כשמצטרף‬ ‫לפניו כריח שדה אשר ברכו ה'!‬ ‫עם שאר סממני הקטורת הרי הוא נהפך‬ ‫ז‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫הולך לו כרצונו‪ ,‬והוא טרוד ביצרו או עם‬ ‫כוחו של הקטורת לעצור את המגיפה‬ ‫חובות וצער ועגמ"נ; אז ישכיל לידע שהוא‬ ‫וההתרשלות בידעו שאהוב ומרוצה‬ ‫נמצא בזמנים היקרים של 'לילה'‪ ,‬וכאשר‬ ‫הוא תמיד‬ ‫יזהר בהם שלא לאבדם לבטלה והתרשלות‬ ‫והנה מצינו בתורה שסוד הקטורת ניתן‬ ‫ח"ו‪ ,‬רק יתחזק בהם לעבוד את השי"ת כפי‬ ‫לאהרן הכהן מאת מלאך המוות כסגולה‬ ‫יכלתו ומצבו‪ ,‬הרי דוקא עי"ז יזכה לכתרה‬ ‫לעצור מגיפה ומיתה‪ ,‬וכן אכן מצינו שלקח‬ ‫של תורה‪ ,‬ולתענוג גדול של קרבת אלקים‪,‬‬ ‫אהרן את המחתה של הקטורת‪ ,‬ויעמוד בין‬ ‫והרי זה יעלה לפניו יתב"ש כקטורת שמתמר‬ ‫המתים ובין החיים 'ותעצר המגיפה'‪.‬‬ ‫ועולה למעלה למעלה!‬ ‫ויש לרמז בזה שכנ"ל כח הקטורת הוא‬ ‫ע"י שמתחזק גם בזמני החושך והחלבנה‬ ‫ל'עצור מגיפה' ו'להחיות מתים'; שהרי‬ ‫הרי שמאיר ומעלה את כל הבריאה‬ ‫'רשעים בחייהם קרוים מתים'‪ ,‬וכאשר איש‬ ‫ישראל מעד ונפל ומחזיק את עצמו כ'רשע'‬ ‫והנה איתא בגמ' (יומא לט‪ ):‬בענין‬ ‫ו'מת'‪ ,‬ואינו מאמין שביכלתו לשוב‬ ‫הקטורת 'עיזים שביריחו [שהיה רחוק‬ ‫ולהשתנות לטוב‪ ,‬ואינו מכיר ביקר תפארת‬ ‫י' פרסאות מירושלים] היו מתעטשות‬ ‫חשיבות מעלתו ועבודתו בכל זמן ומצב;‬ ‫– מריח הקטורת‪ ,‬נשים שביריחו אינם‬ ‫הרי בזה באה הקטורת 'לעצור את המגיפה'‬ ‫צריכות להתבשם – מריח הקטורת‪ ,‬כלה‬ ‫ולהחיות את המתים‪ ,‬שילמוד מענין הקטורת‬ ‫שבירושלים אינה צריכה להתקשט – מריח‬ ‫שהקב"ה תמיד משתוקק אליו ומחכה לו‪,‬‬ ‫הקטורת‪ ,‬וכו'‪ ,‬אמר ר' חייא בר אבין אמר‬ ‫ואף אם יש בו בחינת 'חלבנה' – שזה שייך‬ ‫ר' יהושע בן קרחה‪ ,‬סח לי זקן אחד‪ ,‬פעם‬ ‫ב'עולם'‪ ,‬אך גם ב'שנה' וב'נפש האדם'‬ ‫אחת הלכתי ל'שילה' והרחתי ריח קטורת‬ ‫– בזמן ובמצב כאשר קשה לו בעבודתו‪,‬‬ ‫מבין כותליה' – והיינו שהיה בלוע בדפנות‬ ‫והוא מוקף עם נסיונות וחבילי טרדין;‬ ‫הבתים שם הריח הנפלא מאז עמדה המשכן‬ ‫מ"מ ע"י שיתחזק לשוב ולהמשיך לעבוד‬ ‫בשילה והקטירו שם את הקטורת!‬ ‫את השי"ת בהתרוממות וכפי כוחותיו‪ ,‬הרי‬ ‫ובא לרמז שענין זה של ה'קטורת' –‬ ‫יעלה מזה ריח ניחוח אשה לה'‪ ,‬כקטורת‬ ‫המורה ובא על עבודת ה' גם בזמני ומצבי‬ ‫'שמתמר ועולה כמקל' כלשון חז"ל –‬ ‫ה'חלבנה' – והקושי‪ ,‬וגם כאשר מרגיש‬ ‫למעלה למעלה עד לכסא הכבוד!‬ ‫ש'ידיו ידי עשיו' ומלובש הוא עם שטף‬ ‫העיזים שריחו רע; עי"ז הרי הוא מרומם‬ ‫ע"י שעובד את השי"ת בזמני חשכות יזכה‬ ‫ומשפיע‪ ,‬ומעלה ומתקן מאוד את כל‬ ‫לכתרה של תורה‬ ‫הבריאה‪ ,‬דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר; ולכך גם‬ ‫וכבר הבאנו לבאר בדברי הרמב"ם שכתב‬ ‫ה'דפנות' וה'עיזים' וה'אנשים' שב'מקומות‬ ‫ש'הרוצה לזכות לכתרה של תורה יזהר בכל‬ ‫הרחוקים' נשפעו מריח זה שעולה לתענוג‬ ‫לילותיו‪ ,‬ואל יאבד אחת מהם לבטלה'‪,‬‬ ‫עצום למעלה – כריח הקטורת וכריח‬ ‫שמורה ובא על זמני ה'חשכות' וה'קושי'‬ ‫השדה אשר ברכו ה'!‬ ‫הדומים ל'לילה'‪ ,‬כאשר מרגיש האדם שאינו‬ ‫ח‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫הנסיונות ששיחרו לפתחו; כגון כאשר היה‬ ‫ויש לרמז בזה ג"כ עפ"י הגמ' ש'מאי‬ ‫נמצא ב'קטנות המוחין'‪ ,‬והיו לו נסיונות‬ ‫טעמא העיזים – השחורים – מסגי ברישא'?‬ ‫ב'שמירת עינים'‪ ,‬אך הוא התאמץ לסגור את‬ ‫דהיינו שהם הולכים תמיד בראש כל העדר‬ ‫עיניו לכבוד צורו וקונו‪ ,‬או כאשר קשה לו‬ ‫ואחריהם באים הבהמות הלבנות‪ ,‬ומבארת‬ ‫ללמוד ולהתפלל אך הוא מתגבר ומתאמץ‬ ‫הגמ' שהוא 'כברייתו של עולם‪ ,‬ברישא‬ ‫לעשותם כאשר ציווה ה'‪ ,‬ובכל מצב וזמן‬ ‫חשוכא והדר נהורא'‪ ,‬שכמו בבריאת‬ ‫הרי הוא משתדל לעבוד את ה' כפי יכלתו‬ ‫העולם שנברא קודם החושך ואח"כ האור‪,‬‬ ‫וכוחותיו‪ ,‬להתרומם ולהתעלות; עי"ז הרי‬ ‫כמ"ש 'ויהי ערב‪ ,‬ויהי בוקר'‪ ,‬כך גם נראה‬ ‫הוא 'עוצר את המגיפה' וממתיק את‬ ‫אצל הבהמות‪.‬‬ ‫הדינים להפכן לרחמים‪ ,‬ועי"ז מונע הרבה‬ ‫וי"ל שלכך מצינו בה'עיזים' דוקא‬ ‫אסונות וטרגדיות‪ ,‬אלמנות ויתומים; וכל‬ ‫שהתעטשו מריח הקטורת; כי כנ"ל‬ ‫זכיותיהם שעושים אח"כ הרי הם נזקפים‬ ‫גם העזים מורים על דבר זה‪ ,‬שאף‬ ‫עי"ז גם לזכותו!‬ ‫ש'ברישא חשוכא'‪ ,‬ונראה הזמן והמצב‬ ‫וכן איתא בתרגום יונתן בתחילת פרשתן‪,‬‬ ‫כשפל וירוד וכ'חלבנה' שבקטורת‪ ,‬מ"מ‬ ‫שמפרש שהתפילה של 'ויעתר יצחק לה'‬ ‫'הדר נהורא'‪ ,‬שע"י שמתאמץ לעבוד‬ ‫לנוכח אשתו' היה 'במקום המקדש' 'אתר‬ ‫את השי"ת גם אז‪ ,‬הרי הוא מתקנו‬ ‫דכפתיה אבוה' – מקום שעקדו אביו בנסיון‬ ‫ומעלהו ומהפכו לאור גדול ולריח ניחוח‬ ‫הגדול של העקידה; כי יצחק השכיל לדעת‬ ‫שמתפשט ובא עד ליריחו; וגם נכנס ובא‬ ‫שדוקא במקום שהיה לו את הנסיון והזמן‬ ‫בדופני ה'בתים' – שמאיר ובא בבתי בני‬ ‫הקשה ביותר בחייו‪ ,‬הרי כיוון שהתגבר אז‬ ‫ישראל הכשרים‪ ,‬ועולה עד ל'נשים'‬ ‫ומסר עצמו לשחיטה למען ציווי השי"ת‪ ,‬אז‬ ‫ול'כלות שבירושלים' המרמזות לשכינה‬ ‫דוקא מקום זה מסוגל ומקודש הוא ביותר‬ ‫הק' שנקראת 'כלה' ו'אחותי רעיתי'‪,‬‬ ‫שיתקבלו תפילותיו; ואכן ' ַויֵעָ תֵ ר לו ה'' –‬ ‫שמתענגת מאוד עי"ז ומתעלה על ידו‬ ‫וכמו שמפרש שם בתרגום יונתן ש'אפיך‬ ‫למעלה למעלה!‬ ‫דעתיה דקוב"ה' שנתהפכה דעתו של‬ ‫ע"י התאמצותו לעבוד את השי"ת בזמני‬ ‫השי"ת כביכול‪ ,‬שאף ששניהם היו עקרים‬ ‫קושי ממתיק את הדינים וממשיך ישועות‬ ‫כבר הרבה שנים זכה שם להמתיק את הדין‬ ‫גדולות‬ ‫ולזכות לישועה גדולה!‬ ‫וכאשר יעלה האדם למעלה לאחר‬ ‫וכן הוא אצל כל אחד ואחד שדוקא‬ ‫אריכות ימיו ושנותיו‪ ,‬יכול להיות שימצא‬ ‫ברגעיו ובזמניו הקשים‪ ,‬כאשר מר לו‬ ‫שם על חשבונו המוני מצוות ומעשים‬ ‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬ומרגיש כ'ידי עשיו'‬ ‫טובים של כמה מאות שנים‪ ,‬ואף אם חי‬ ‫ו'חלבנה' שבקטורת‪ ,‬הרי אז הזמן רצוי‬ ‫רק שמונים או תשעים שנה‪ ,‬הרי שיגידו‬ ‫ומסוגל להתחזק ולהתעלות‪ ,‬ועי"ז להמתיק‬ ‫לו ש'כולו שלו'‪ ,‬משום שע"י שהתגבר‬ ‫את הדינים ולהמשיך חסדים ורחמים רבים‪,‬‬ ‫לעבוד את השי"ת תמיד – גם בזמני חשכות‬ ‫ועבודתו אז מתמר ועולה עד לרום המעלות!‬ ‫וקושי‪ ,‬והתאמץ לעמוד בתוקף בכל‬ ‫ט‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ויה"ר שנזכה להתחזק ולא לאבד‬ ‫ע"י שהגר שבה בתשובה היו נאים‬ ‫'לילה' אחד מ'לילותינו'‪ ,‬ולדעת ש'אין‬ ‫מעשיה כקטורת‬ ‫מעבירים על המצוות'‪ ,‬וגם כאשר‬ ‫מרגיש ש'נחש כרוך על עקיבו' דהיינו‬ ‫וכן מצינו בפרשת חיי שרה אצל‬ ‫שהוא מוקף ושקוע בעומק הקליפ'‬ ‫'קטורה'‪ ,‬שלשיטת רש"י הרי היא‬ ‫המכונה 'נחש'‪ ,‬והוא מרגיש אצל את‬ ‫'הגר' בעצמה; שאף שמצינו בה‬ ‫קללת ה'נחש' – ש'עפר לחמו' – וגם‬ ‫ש'ותלך ותתע' וכמו שמפרש רש"י –‬ ‫הוא אינו מרגיש טעם ונועם בעבודתו‬ ‫ש'חזרה לגילולי בית אביה'‪ ,‬אך מ"מ‬ ‫ותורתו‪ ,‬וגם כאשר הוא במצב של‬ ‫כיוון ששבה בתשובה‪ ,‬ואף גם בזמני‬ ‫'מלך שואל בשלומו' – שמרגיש מרומם‬ ‫הריחוק וכשתעתה בגילולי בית אביה‬ ‫כיעקב ומכיר את חשיבות עבודתו‬ ‫הרי ש'קשרה פתחה שלא להזדווג עם‬ ‫וש'מלך מלכי המלכים' שואל בשלומו‬ ‫אחר' ולא התנתקה לגמרי מאברהם‬ ‫ומתענג מתורתו ומצוותיו – בכל מצב‬ ‫אבינו [שלכך נקרא שמה 'קטורה'‬ ‫ואופן 'לא יפסיק' מעבודתו ותפילתו‪,‬‬ ‫מלשון 'קשר' – לפי' אחד ברש"י]‪,‬‬ ‫רק תמיד יתאמץ לעבוד את השי"ת כפי‬ ‫הרי שאח"כ זכתה לחזור לאברהם‬ ‫כוחותיו וכפי מצבו!‬ ‫אבינו ולהיות 'נאים מעשיה כקטורת'‪,‬‬ ‫שגם הוא מורה על עליית ה'חלבנה'‬ ‫ויזכור וידע שהוא כ'איש מלחמה'‬ ‫והפיכתו לריח טוב ונעלה!‬ ‫בצבא של הקב"ה‪ ,‬ועליו ללחום‬ ‫ולעבדו בכל מצב וזמן‪ ,‬כמו"ש חז"ל‬ ‫לזכור לעבוד את השי"ת בכל מצב‬ ‫'לעולם יהא אדם כשור לעול וכחמור‬ ‫וזמן בשמחה ובקדושה‬ ‫למשא'; והיינו שכמו השור והחמור‬ ‫חורשים ועובדים בשדה ואינם רואים‬ ‫ללמוד‬ ‫יעזור השי"ת שנזכה‬ ‫את התוצאות הכבירות היוצאות‬ ‫מדרכי אבותינו הק'‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ן‬ ‫מעבודתם‪ ,‬אך באמת הם פועלים‬ ‫ש'מעשה אבות סימן לבנים'‪ ,‬ונזכור‬ ‫גדולות ונצורות לקיום העולם‪ ,‬כך‬ ‫ונדע תמיד שכדי לקבל את הברכות‬ ‫גם על האדם להאמין ולידע בחשיבות‬ ‫מוטל עלינו להתגבר ולהתאמץ‬ ‫עבודתו‪ ,‬ולילך לבטח דרכו בעבודת‬ ‫לעבוד את השי"ת בקדושה וטהרה‬ ‫השי"ת בשמחה ובחוזק הנפש – בלי‬ ‫ובשמחה בכל מצב וזמן‪ ,‬ואף כאשר‬ ‫להסתכל על עוונותיו ופשעיו!‬ ‫באים ועוברים עלינו את הנסיונות של‬ ‫על"י – ע'שיו ל'בן וי'וסף; וכאשר‬ ‫בזמני תורה ותפילה לא יחשוב‬ ‫נפל האדם וירד ומרגיש שידיו כ'ידי‬ ‫מעוונותיו – רק יתחזק בעבודתו ועי"ז‬ ‫עשיו'‪ ,‬אך בכל זאת מתחזק לשוב‬ ‫ימתיק ויתקן הכל‬ ‫ולהתפלל וללמוד בחשק ושמחה‪,‬‬ ‫ואף ש'חטאתי נגדי תמיד' כתיב‪,‬‬ ‫הרי שבזה עולה ריחו הטוב כקטורת‬ ‫ו'כל האומר הקב"ה ותרן הוא יוותרו‬ ‫וכריח השדה שברכו ה'‪ ,‬ויזכה לקבל‬ ‫מעיהו'‪ ,‬ובוודאי שיש לשוב ולתקן‬ ‫את כל הברכות מאת השי"ת!‬ ‫י‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫להשפיע ולרומם את כל הדומם צומח‬ ‫את העבר‪ ,‬אך כבר הוכיח הרב בעל‬ ‫חי ומדבר שבעולם‪ ,‬ומאיר עי"ז מאוד‬ ‫התניא שאף דבר הבא מזמן לזמן נקרא‬ ‫את ביתו ובתי כל ישראל!‬ ‫'תמיד'‪ ,‬כקרבן ה'תמיד' בבית המקדש‬ ‫ועוד; וע"כ יראה לשוב ולהמרמר על‬ ‫והרי נכנסנו כבר לחודש כסליו‪,‬‬ ‫עוונותיו בשעה קבועה‪ ,‬או כאשר יכול‬ ‫ויה"ר שנזכה כבר לאור גדול לכל‬ ‫לשקוע בעניני גשמיות והבלי העולם‪,‬‬ ‫ישראל במושבותם‪ ,‬ונזכה ל'ערכתי‬ ‫ובזמני התורה והתפילה יתגבר כארי‬ ‫נר למשיחי' שנשפע ע"י 'נר חנוכה'‪,‬‬ ‫לעבדו יתברך בכל ענין ומצב שנמצא!‬ ‫ונזכה שיקוים במהרה הצירוף של‬ ‫החודש 'ו'ירא י'ושב ה'ארץ ה'כנעני'‬ ‫ועל ידי שעובד את השי"ת גם במצב‬ ‫– שגם הגוים יראו וידעו מהקב"ה‪,‬‬ ‫של 'ידי עשיו'‪ ,‬ותמיד לומד ומתפלל‬ ‫כמו שמתפללים 'יכירו וידעו כל יושבי‬ ‫ונשמר בקדושה וטהרה במחשבה‬ ‫תבל'; ונזכה ללמוד ולהתפלל בישוב‬ ‫דיבור ומעשה‪ ,‬הרי עי"ז עולה ריחו‬ ‫הדעת ובשמחה‪ ,‬וננצל מהאויבים‬ ‫כריח גן עדן‪ ,‬וכריח הקטורת המבטל‬ ‫והשונאים מבית ומבחוץ‪' ,‬כי תעביר‬ ‫את כל המגיפות והרע‪ ,‬והוא משפיע‬ ‫ממשלת זדון מן הארץ‪ ,‬ותמלוך אתה‬ ‫שמירה וחסדים גדולים על כל העולם!‬ ‫הוא ה' אלקינו לבדך על כל מעשיך'‪,‬‬ ‫וכמו שאמרו חז"ל שע"י שעשה מצוה‬ ‫בשמחה הגדולה בישועתן של ישראל‬ ‫אחת מכריע את עצמו ואת כל העולם‬ ‫בביאת גוא"צ מתוך רחמים וחסדים‪,‬‬ ‫לכף זכות'‪ ,‬והריח הטוב מתמר ועולה‬ ‫במהרה בימינו אמן!‬ ‫ישר למעלה עד לכסא הכבוד‪ ,‬וגם נכנס‬ ‫****‬ ‫אי‬