gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א איחוד בחידוד · A Ichud B'chidud — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: א איחוד בחידוד · A Ichud B'chidud

שבוע: תולדות (2026-11-09)

א איחוד בחידוד · A Ichud B'chidud — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לעילוי נשמת‬ ‫ַא איחוד בחידוד‬ ‫האשה הצדקנית‬ ‫מרת רבקה ליאון ע״ה‬ ‫אשת יבלחט״א רבי יוסף שליט״א‪ ,‬ובת הרב אבא חייא פישר זצ״ל‬ ‫נלב״ע ה׳ מנ״א תשפ״ו‪ ,‬תנצב״ה‬ ‫גליון‬ ‫לע"נ ה רב יוסף זצ"ל קולמן‬ ‫לע" נ ר ' שמעון י ה ודה זצ "ל עפשט י י ן‬ ‫שנה כ"א‬ ‫תתכ״א‬ ‫‪                ‬‬ ‫בן החבר ה רב אה רן דוד זצ"ל‬ ‫ב ן הגה " צ ר ' אב רה ם י עקב )ז י י דל( זצ וקלה " ה‬ ‫נקראתי כשם שכל אחד מהאבות לבנם נתנו‪,‬‬ ‫מוֹשׁ ֶב ָך‬ ‫פלאות מתורתך‬ ‫ֹאמ ר ֵא לָ יו ִה נֵּ ה ִמ ְשׁ ַמ נֵּ י ָה ָא ֶר ץ יִ ְה יֶ ה ָ‬ ‫נ‬ ‫"וַ יַּ ַﬠ ן יִ ְצ ָח ק ָא ִב יו וַ יּ ֶ‬ ‫משני בני הדודים הבכורים שביורדים נמנו‪.‬‬ ‫וּמ ַטּ ל ַה ָשּׁ ַמ יִ ם ֵמ ָﬠ ל‪ .‬וְ ַﬠ ל ַח ְר ְבּ ָך ִת ְח יֶ ה וְ ֶא ת ָא ִח יָך ַתּ ֲﬠ בֹד וְ ָה יָ ה‬ ‫ִ‬ ‫את שררת גדול משפחתי מאבי ירשתי‪,‬‬ ‫אר ָך"‪ .‬בראשית כ"ז ל"ט ‪ -‬מ'‪.‬‬ ‫וּפ ַר ְק ָתּ ֻﬠ לּוֹ ֵמ ַﬠ ל ַצ וָּ ֶ‬ ‫ַכּ ֲא ֶשׁ ר ָתּ ִר יד ָ‬ ‫אך אותה לבני ואף לנכדי לא הורשתי‪.‬‬ ‫כשמתבוננים בברכות יצחק לעשו‪ ,‬כל אחד מתפלא על הברכה ׳וְ ַעל ַח ְר ְבּ‪ִ ‬ת ְחיֶה׳‪ ,‬מה‬ ‫ראה יצחק על ככה לברכו בברכה נוראה זו שחייו יהיו על החרב‪ ,‬וכי רצה יצחק שעשו‬ ‫בנו יהא רוצח‪.‬‬ ‫הגדולה שעברה לקרובי עם הסתלקותי‪,‬‬ ‫זאת ועוד צריך להבין‪ ,‬הרי עשו מחוייב בשבע מצוות בני נח‪ ,‬שאחת מהן היא איסור‬ ‫לאחר דורות שבה לצאצאי בכח נחלתי‪.‬‬ ‫רציחה‪ ,‬אם כן היתכן ויצחק אביו יברכו בברכה שהיא איסור גמור וחמוּר עבורו‪.‬‬ ‫א נ י ?‬ ‫מ י‬ ‫ושלישית יש להבין‪ ,‬שהלכה פסוקה היא כי בן נח נהרג על מצוותיו‪ ,‬והכיצד ברך יצחק‬ ‫את עשו בנו בברכה‪ ,‬שבקיומה יבוא אובדנו ומיתתו‪ ,‬שכאשר עשו יקיים את הברכה‬ ‫רמז‪ :‬דמות מבין ׳רועי ישראל ומנהיגיו׳!‬ ‫ויהרוג בחרבו‪ ,‬הרי שיהרג על ידי הדיינים כדינו‪.‬‬ ‫ויש שהוסיפו והקשו‪ ,‬אחר שיצחק ברכו שפרנסתו תהיה משמני הארץ ומטל השמים‪,‬‬ ‫ד ר ב נ ן‬ ‫ח י ל ו ק א‬ ‫הרי שזה סותר את ברכת על חרבך תחיה‪ ,‬שמשמעותה שפרנסתו תהיה מהחרב‪.‬‬ ‫ַתּ ֶל‪ִ ‬ל ְדרֹשׁ ֶאת ה׳״‪.‬‬ ‫ֹאמר ִאם ֵכּן ָל ָמּה זֶּה ָאנ ִֹכי ו ֵ‬ ‫כתיב )בראשית כ״ה כ״ב(‪ :‬״ ַו ִיּ ְתרֹצֲצוּ ַה ָבּנִ ים ְבּ ִק ְר ָבּהּ ַותּ ֶ‬ ‫*‬ ‫כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים – מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‬ ‫ַתּ ֶל‪ִ ‬ל ְדרֹשׁ‪ .‬לבית מדרשו של ֵשם; ִל ְדרֹשׁ ֶאת ה׳‪ .‬שיגיד לה מה תהא בסופה״‪ .‬ומבואר‪ ,‬כי‬ ‫ופירש״י‪ :‬״ו ֵ‬ ‫האמת שכבר רבותינו הראשונים התקשו בשאלות אלו‪ ,‬כפי שהובאו דבריהם בפירושי‬ ‫רבקה הלכה לשאול בבית מדרשו של ֵשם‪ ,‬מה יהא בסופה‪.‬‬ ‫התורה לבעלי התוספות עה״פ‪ ,‬שכתבו‪ :‬״וקשה‪ ,‬וכי רצה שיעסוק ברציחות״‪ ,‬״תימה‪,‬‬ ‫יטנִ י נָא ִמן ָה ָאדֹם ָה ָאדֹם ַהזֶּה ִכּי ָעיֵף ָאנ ִֹכי ַעל ֵכּן ָק ָרא‬ ‫ֹאמר ֵע ָשׂו ֶאל ַי ֲעקֹב ַה ְל ִע ֵ‬ ‫עיין בפסוק )שם ל׳(‪ :‬״ ַויּ ֶ‬ ‫״מן ָה ָאדֹם ָה ָאדֹם‪ .‬עדשים אדומות‪ ,‬ואותו היום מת אברהם שלא יראה‬ ‫ְשׁמוֹ ֱאדוֹם״‪ ,‬ופירש״י שם‪ִ :‬‬ ‫וכי אמר לו להיות רוצח״‪ ,‬וכן משמעות דברי חז״ל ורבים מרבותינו הראשונים שביארו‬ ‫את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה‪...‬״‪ ,‬ומבואר‪ ,‬כי באותה שעה שנתרוצצו הבנים בקרבה עדיין היה‬ ‫ברכה זו‪ ,‬שבביאורם מיושבים שאלותינו אלו‪.‬‬ ‫אברהם חי בעולם‪ ,‬דמת רק אחר לידת עשו הרשע‪ ,‬ומדוע לא הלכה רבקה לשאול את אברהם או את‬ ‫וּמ ְר ִכי‪ ‬וְ ָת ִאי״‪ ,‬וביאר‬‫ְיפ‪ְ ‬תּ ֵהי ָר ִחיץ ָע ִליל ְל ָכל ָא ַתר ַ‬ ‫התרגום יונתן כתב‪ :‬״וְ ַעל ַסי ָ‬ ‫בעלה יצחק‪ ,‬מה יהא בסופה‪ ,‬והלכה דוקא לבית מדרשו של ֵשם‪.‬‬ ‫בפירוש יונתן‪ ,‬דהיינו שיהא מובטח על חרבו‪ ,‬שיוכל להכות כל שער אויביו ויכבשם‪,‬‬ ‫וצריך ביאור!!!‬ ‫ויש מפרשים שהוא מלשון מלכות‪ ,‬שבכח חרבו ימשול וימלוך בכל המקומות‪.‬‬ ‫מדור זה נתרם לע"נ איסר יעקב בן מנחם מנדל וחנה בּנֶה בת שמאי ז"ל‬ ‫ובדרך דומה ביאר הרמב״ן‪ ,‬שכתב‪ :‬״אבל הענין לומר שיחיה במלחמותיו‪ ,‬כי ינצח ולא‬ ‫מענינא דסדרא‬ ‫יפול בחרב אויב‪ ,‬ועל כן אמר וְ ֶאת ָא ִחי‪ַ ‬תּ ֲעבֹד‪ ,‬שלא תתגבר עליו‪ ,‬והוא יגבר עליך״‪.‬‬ ‫וכעי״ז כתב הרד״ק‪ ,‬שייראו מעשו בעבור חרבו‪ ,‬שיהיה בעל מלחמות‪ ,‬וכעי״ז הובא‬ ‫״מצות פריה ורביה‪ ...‬משרשי מצוה זו‪ ,‬כדי שיהיה העולם מיושב‪ ,‬שהשם ברוך הוא‬ ‫חפץ בישובו‪ ...‬והיא מצוה גדולה שבסיבתה מתקיימות כל המצות בעולם‪ ,‬כי לבני‬ ‫בשם בעלי התוספות )אות ד׳(‪ ,‬שכאשר יצטרך להלחם‪ ,‬אזי על חרבו יחיה‪ ,‬ולא יקחו‬ ‫אדם ניתנו ולא למלאכי השרת״ )ספר החינוך‪ ,‬מצוה א׳(‪.‬‬ ‫ממנו האויבים את משמני הארץ וטל השמים שקיבל בחלקו‪.‬‬ ‫היכן בפרשתינו‪ ,‬מצינו מעשה או הנהגה בענין ׳פריה ורביה׳ או ׳נישואין׳‪ ,‬או שניתן ללמוד על דבר מענייני‬ ‫יש מרבותינו הראשונים שביארו )שם אות ב׳ וג׳‪ ,‬וכעי״ז במושב זקנים(‪ ,‬כי היות‬ ‫׳פריה ורביה׳ או ׳נישואין׳‪ ,‬מעלתה וכוחה והלכותיה‪ ,‬או על הדרכים והצורות הראויות אל עשייתה?‬ ‫ותפקידו של עשו הוא לשמור את יעקב שיוכל לעסוק בתורה‪ ,‬על כן קיבל את ברכת‬ ‫מדור זה נתרם לזכות חוה בת חיה שרה‬ ‫החרב שיהא כח בחרבו שעל ידו יהא באפשרותו לשמור את יעקב וזרעו ואת כרכיו‬ ‫ארן וְ ָא ָתה ֵמ ִר ְבבֹת ק ֶֹדשׁ‪...‬״‪ ,‬שכמותם דרשו בב״ק ל״ח‬ ‫יע ֵמ ַהר ָפּ ָ‬ ‫הוֹפ ַ‬ ‫המשך‪ִ :‬מ ֵשּׂ ִעיר ָלמוֹ ִ‬ ‫ועיירותיו‪.‬‬ ‫א׳‪ ,‬והקשו המפרשים שם‪ ,‬אם פסוק זה בא ללמדינו שסיבב וחיזר הקב״ה על כל‬ ‫ובדרך נוספת ביאר הרשב״ם‪ ,‬שאומנותו תהיה בחרב בצידת חיות‪ ,‬וכעי״ז כתב רבינו‬ ‫האומות שיקבלו את התורה‪ ,‬מדוע נזכרו רק ׳שעיר׳ ו׳פארן׳‪ ,‬דהיינו עשו וישמעאל‪,‬‬ ‫חיים פלטיאל‪ ,‬ורבינו בחיי הרחיב בזה‪ ,‬וכתב‪ :‬״לפי אומנותו שהיה איש שדה לצוד‬ ‫בזמן שה׳ סיבב על כל האומות‪.‬‬ ‫במדברות ובמקומות החורבן והשממון‪ ,‬היה ראוי לברכת החרב״‪.‬‬ ‫ותירצו שכאשר בא הקב״ה לכל האומות שיקבלו עליהם את התורה‪ ,‬עמדו והביטו‬ ‫*‬ ‫מה היתה תשובתם של בני ישמעאל ועשו‪ ,‬שהם מזרע אברהם ויצחק‪ ,‬וחשבו בליבם‪,‬‬ ‫איתא במכילתא דר״י )יתרו‪ ,‬מס׳ דבחדש פ״ה‪ ,‬וכעי״ז בפס״ר כ״א‪ ,‬פ׳ קמייתא‪ ,‬ובקיצור‬ ‫אם בני ישמעאל ועשו יקבלו עליהם את התורה‪ ,‬הרי אנו צריכים לשקול את הדבר‬ ‫ֹאמר ה׳ ִמ ִסּינַי ָבּא‬ ‫בע״ז ב׳ ב׳‪ ,‬הובא בילקוט יתרו רפ״ו(‪ :‬״‪...‬שנאמר )דברים ל״ג ב׳(‪ַ ,‬ויּ ַ‬ ‫ולחשוב אם גם אנו רוצים לקבל את התורה‪ ,‬אבל אם בני ישמעאל ועשו לא יקבלו‬ ‫וגו׳‪ .‬נגלה על בני עשו הרשע ואמר להם‪ ,‬מקבלים אתם עליכם את התורה‪ ,‬אמרו לו‪,‬‬ ‫את התורה‪ ,‬אזי קל וחומר שאין לנו לקבל את התורה‪ .‬נמצא שמניעת קבלת התורה‬ ‫מה כתיב בה‪ .‬אמר להם‪ ,‬א ִתּ ְר ָצח‪ .‬אמרו לו‪ ,‬זו היא ירושה שהורישנו אבינו‪ ,‬שנאמר‬ ‫על ידי כל האומות היתה תלויה באי קבלתה על ידי בני ישמעאל ועשו‪ ,‬ועל כן הזכיר‬ ‫וְ ַעל ַח ְר ְבּ‪ִ ‬ת ְחיֶה‪ .‬נגלה על בני עמון ומואב‪ ,‬אמר להם‪ ,‬מקבלים אתם את התורה‪ .‬אמרו‬ ‫הכתוב רק את שעיר ופארן‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬מה כתוב בה‪ ,‬אמר להם‪ ,‬א ִתּנְ ָאף‪ .‬אמרו לו‪ ,‬כֻלנו מניאוף‪ ...‬והיאך נקבלה‪ .‬נגלה‬ ‫*‬ ‫על בני ישמעאל‪ ,‬אמר להם‪ ,‬מקבלים אתם עליכם את התורה‪ .‬אמרו לו‪ ,‬מה כתוב בה‪,‬‬ ‫לפי כל הדברים הללו‪ ,‬כתב בספר ׳עונג נפש׳‪ ,‬אפשר לבאר על דרך הדרש פרשה זו‬ ‫אמר להם‪) ,‬אל( ]‪‬א[ ִתּגְ נֹב‪ .‬אמרו לו‪ ,‬בזו הברכה נתברך אבינו‪ ...‬וכשבא אצל ישראל‬ ‫וכל שאלותינו יתיישבו בטוב טעם ודעת‪ ,‬שכאשר יצחק ברך את עשו והוסיף לו את‬ ‫ֲשׁר‬ ‫ימינוֹ ֵאשׁ ָדּת ָלמוֹ‪ ,‬פתחו כֻלם פיהם ואמרו )שמות כ״ד ז׳(‪ ,‬כֹּל א ֶ‬ ‫)דברים ל״ג ב׳(‪ִ ,‬מ ִ‬ ‫הברכה של ׳וְ ַעל ַח ְר ְבּ‪ִ ‬ת ְחיֶה׳‪ ,‬הרי שנתן לו תפקיד חשוב להיות הדיין של בני נח‪,‬‬ ‫ֲשׂה וְ נִ ְשׁ ָמע‪...‬״‪.‬‬ ‫ִדּ ֶבּר ה׳ ַנע ֶ‬ ‫שעליו לשמור כי כל בני נח יקיימו מצוותיהם‪ ,‬ואם יראה בני נח העובדים ע״ז או שאר‬ ‫עבירות‪ ,‬עליו להרגם‪ ,‬וזה יהיה הזכות שלו לחיים‪ ,‬השימוש שלו בחרב כדי להרוג‬ ‫ודברי תשובתם של בני עשו בסרבם לקבל את התורה‪ ,‬תמוהים עד מאוד‪ ,‬וכי ברכתם‬ ‫ולכלות עוברי עבירה‪.‬‬ ‫של אביהם פוטרתם מקיום שבע מצות בני נח שהמה מחוייבים בהם‪ ,‬הרי עוד קודם‬ ‫על כן‪ ,‬כשה׳ בא לבני עשו והציע בפניהם לקבל את התורה‪ ,‬אמרו בני עשו לה׳‪ ,‬אם‬ ‫ברכת אביהם כבר התחייבו במצוותיהם‪ .‬זאת ועוד צריך להבין‪ ,‬מדוע ה׳ משיבם‬ ‫אנו לא נקבל את התורה‪ ,‬הרי גם העמים האחרים לא יקבלוה‪ ,‬וישאר לנו התפקיד‬ ‫לשאלתם ׳מה כתיב בה׳‪ ,‬את הלאו של ׳לא תרצח׳‪ ,‬בזמן שאיסור רציחה הוא משבע‬ ‫שהועיד לנו אבינו להרוג ולכלות את כל עוברי העבירה‪ ,‬ובזכות זה נזכה לכל השפע‬ ‫המצוות שהם כבר מחויבים בהם‪ ,‬ונמצא שאין בתורה תוספת וחידוש על המצוות‬ ‫הנוסף שבברכה‪ ,‬את משמני הארץ וטל השמים‪ ,‬אך אם נקבל את התורה‪ ,‬ישנו סיכוי‬ ‫שכבר נתחייבו בהם‪ .‬ויתרה מזאת שלכאורה התורה תגרע את חיובם‪ ,‬שבן נח נהרג‬ ‫רב שבעקבותינו ילכו שאר האומות ואף הם יקבלוה‪ ,‬ושוב יפסק התפקיד שלנו בחרב‪,‬‬ ‫על מצוותיו אף בלא התראה ובעד אחד‪ ,‬ואילו בדיני התורה נהרגים רק על ידי שני‬ ‫שהיחיד כבר לא יוכל להרוג את עוברי העבירה‪ ,‬רק בית דין עם עדים והתראה‪ ,‬ומחמת‬ ‫עדים כשרים ולאחר התראה‪.‬‬ ‫כן נפסיד את ברכת אבינו‪ ,‬על כן אין אנו יכולים לקבל את התורה‪.‬‬ ‫*‬ ‫מדור זה נתרם לזכות מאיר דוב בן מנחם מנדל וחיה שרה‪ ,‬לברכה והצלחה מרובה‬ ‫ָרח‬ ‫ֹאמר ה׳ ִמ ִסּינַי ָבּא וְ ז ַ‬ ‫ענין נוסף יש להבין בדברי חז״ל אלו‪ ,‬הנדרשים מהפסוק‪ :‬״ ַויּ ַ‬ ‫תשובות לשאלות שהתפרסמו בעלון זה בגליון קודם‬ ‫ה‪ .‬אברהם אבינו לא רצה להשיא את בתו‪ 6‬ליצחק‪,‬‬ ‫אחר שפירטה התורה את מנין שנותיה‪ ,‬ומזה‬ ‫או מחמת שהיתה קטנה‪ ,‬או מחמת שנולדה מהגר‪,‬‬ ‫שכתבה התורה תיבות אלו אחר המנין‪ ,‬דרשנו שכל‬ ‫תשובה ל״חילוקא דרבנן״‬ ‫וכמו שביארו התוס׳ )ב״ב קמ״א א׳ ד״ה בת(‪ :‬״ואם‬ ‫ימי שנותיה שוין לטובה‪.‬‬ ‫בתשובה לשאלה‪ ,‬בדברי רש״י )בראשית כ״ג א׳(‪,‬‬ ‫תאמר‪ ,‬ולמה לא השיאה ליצחק‪ ,‬למ״ד בפרק ארבע‬ ‫״שׁנֵי ַחיֵּי ָשׂ ָרה״‪,‬‬ ‫כי ממה שנכתב בתורה תיבות‪ְ :‬‬ ‫מיתות )סנהדרין נ״ח ב׳(‪ ,‬דבן נח מותר באחותו‪ .‬ויש‬ ‫אחרי שכבר פירטה התורה את שנותיה‪ ,‬למדנו‪,‬‬ ‫לומר‪ ,‬דשמא קטנה היתה‪ 7‬ולא רצה עדיין להשיאה‬ ‫תשובה ל״מענינא דסדרא״‬ ‫כי כל ימי שנותיה של שרה שוין לטובה‪ ,‬כיצד יש‬ ‫ליצחק‪ .‬אי נמי‪ ,‬מהגר היתה לו ולא משרה‪ ,8‬ולכך לא‬ ‫ליישב דבריו עם מה שנאמר גבי שנות חיי ישמעאל‬ ‫רצה להשיאה ליצחק״‪.‬‬ ‫בתשובה לשאלה‪ ,‬היכן בפרשת ח י י ש ר ה ‪,‬‬ ‫מצינו מעשה או הנהגה בענין ׳פריה ורביה׳ או‬ ‫ִשׁ ָמ ֵעאל ְמ ַאת ָשׁנָה‬ ‫ְא ֶלּה ְשׁנֵי ַחיֵּי י ְ‬ ‫)שם כ״ה י״ז(‪ :‬״ו ֵ‬ ‫ו׳רבי חיים פלטיאל׳ )בראשית שם( ביאר‪ :‬״‪...‬‬ ‫ְשׁ ַבע ָשׁנִ ים״‪ ,‬ושם לא דרשנו כי כל‬ ‫‪‬שׁים ָשׁנָה ו ֶ‬‫וּשׁ ִ‬ ‫ְ‬ ‫׳נישואין׳‪ ,‬או שניתן ללמוד על דבר מענייני ׳פריה‬ ‫ותירץ מורי הרב‪ ,‬דיצחק בכור היה‪ ,‬והיה בימיהם‬ ‫שנותיו שוין לטובה‪ ,‬שהרי בתחילתו ודאי היה‬ ‫ורביה׳ או ׳נישואין׳‪ ,‬מעלתה וכוחה והלכותיה‪ ,‬או‬ ‫עבודה בבכורות‪ ,‬והיו נוהגין בו כל דין קדושת‬ ‫רשע‪ ,‬וא״כ מנלן גבי שרה לדרוש מתיבות אלו‪ ,‬שכל‬ ‫על הדרכים והצורות הראויות אל עשייתה‪.‬‬ ‫כהונה כדפירש רש״י בפרשת תולדות )שם כ״ה‬ ‫שנותיה שוין לטובה‪.1‬‬ ‫ל״ב(‪ ...‬וזאת הבת היתה בת הגר‪ ,‬וולד שפחה‬ ‫הנה מצינו כמה לימודים והנהגות בענייני ׳פריה‬ ‫ורביה ו׳נישואין׳ הרמוזים בפרשתינו‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫בשאלה זו עמדו כמה ממפרשי התורה‪ ,‬ומחמת‬ ‫שהרי הוא כמוה‪ ...‬ואפילו היתה משוחררת מ״מ‬ ‫קושיא זו כתב הרמב״ן )שם כ״ג א׳( על דברי רש״י‪:‬‬ ‫משוחררת אסורה לכהן‪ ,‬וה״ה לבכור״‪.‬‬ ‫א‪ .‬התורה כותבת‪ ,‬כי מאחר שהיה לאברהם‬ ‫״ואין מדרשו זה נכון‪ ,‬שהרי בשני חיי ישמעאל נאמר‬ ‫ו‪ .‬אברהם אבינו השביע את אליעזר כי לא יקח‬ ‫אבינו בן היה עליו להשיאו אשה‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫כשני חיי אברהם בשוה‪ ,‬ולא היו שוים בטובה‪ ,‬אבל‬ ‫אשה ליצחק מבנות כנען אלא ממשפחתו של‬ ‫ָמים וַה׳‬ ‫ָקן ָבּא ַבּיּ ִ‬‫)בראשית כ״ד א׳(‪ :‬״וְ ַא ְב ָר ָהם ז ֵ‬ ‫היה מתחלה רשע ועשה תשובה בסוף״‪.‬‬ ‫״בּכֹּל‪ .‬עולה‬ ‫ֵבּ ַר‪ֶ ‬את ַא ְב ָר ָהם ַבּכֹּל״‪ ,‬ופירש״י שם‪ַ :‬‬ ‫ֹאמר‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬וכמו שנאמר )שם‪ ,‬ב׳‪-‬ה׳(‪ :‬״ ַויּ ֶ‬ ‫אמנם כמה ממפרשי התורה תירצו קושיא זו‪,‬‬ ‫בגימטריא ׳בן׳‪ ,‬ומאחר שהיה לו בן‪ ,‬היה צריך‬ ‫ֲשׁר לוֹ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ֶאל ַע ְבדּוֹ זְ ַקן ֵבּיתוֹ ַהמּ ֵֹשׁל ְבּ ָכל א ֶ‬ ‫ונביא מקצת דבריהן כדלהלן‪.‬‬ ‫להשיאו אשה״‪.‬‬ ‫‪‬קי ַה ָשּׁ ַמיִם‬ ‫ִשׂים נָא י ְָד‪ַ ‬תּ ַחת י ְֵר ִכי‪ .‬וְ ַא ְשׁ ִבּיעֲ‪ַ ‬בּה׳ ֱא ֵ‬ ‫ב‪ .‬אברהם אבינו נמנע מלישא אשה עד שדאג‬ ‫ב׳דעת זקנים מבעלי התוספות׳ )שם( ביארו‪:‬‬ ‫ֲשׁר ‪‬א ִת ַקּח ִא ָשּׁה ִל ְבנִ י ִמ ְבּנוֹת‬ ‫ֵא‪‬קי ָה ָא ֶרץ א ֶ‬ ‫ו ֵ‬ ‫להשיא את בנו‪ ,‬וכמו שביאר ה׳דברי דוד׳‪) 3‬שם(‪:‬‬ ‫״ואף על גב דגבי ישמעאל כתיב‪ ,‬וְ ֵא ֶלּה ְשׁנֵי ַחיֵּי‬ ‫יוֹשׁב ְבּ ִק ְרבּוֹ‪ִ .‬כּי ֶאל ַא ְר ִצי וְ ֶאל‬ ‫ֲשׁר ָאנ ִֹכי ֵ‬ ‫ַה ְכּ ַנעֲנִ י א ֶ‬ ‫״ונראה דבא )‪-‬רש״י( לתרץ‪ ,‬מה שקשה על מה‬ ‫ִשׁ ָמ ֵעאל‪ ,‬איכא למימר שעשה תשובה‪ ,‬כדפירש״י‬ ‫יְ‬ ‫מוֹל ְד ִתּי ֵתּ ֵל‪ ‬וְ ָל ַק ְח ָתּ ִא ָשּׁה ִל ְבנִ י ְלי ְִצ ָחק‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫שנאמר וַה׳ ֵבּ ַר‪ֶ ‬את ַא ְב ָר ָהם ַבּכֹּל‪ ,‬דאין מקרא יוצא‬ ‫ִשׁ ָמ ֵעאל ָבּנָיו‬ ‫גבי )שם כ״ה ט׳( ַויּ ְִק ְבּרוּ אֹתוֹ י ְִצ ָחק וְ י ְ‬ ‫ז‪ .‬אברהם אבינו הוצרך להשביע את אליעזר‪ ,‬כדי‬ ‫)‪-‬דמזה שהקדים ישמעאל את יצחק לילך לפניו‪,‬‬ ‫מידי פשוטו שהיו לו כל הברכות‪ ,‬ואם כן קשה למה‬ ‫שלא יציע לו שוחד אדם שאינו הגון על מנת שיבחר‬ ‫לא נשא אשה‪ ,‬דהא אמרינן )יבמות ס״ב ב׳(‪ ,‬כל‬ ‫למדנו שעשה ישמעאל תשובה(‪ ,‬וגר שנתגייר‬ ‫בבתו‪ ,‬וכמו שביאר ה׳ספורנו׳ )שם א׳(‪ :‬״ומפני‬ ‫השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה‪ .‬לזה אמר‪ ,‬מאחר‬ ‫כקטן שנולד דמי‪ .‬וכל השנים שהיו קודם לכן‪ ,‬כל‬ ‫עשרו דאג )‪-‬אברהם(‪ ,‬שמא איזה אדם בלתי הגון‬ ‫שהיה לו בן והיה צריך להשיאו אשה‪ ,‬וקי״ל‪ ,4‬הוא‬ ‫הרע שעשה לא נחשב לכלום‪ ,‬והיה כמי שעשה‬ ‫ירבה שוחד לעבדו‪ ,‬כדי שיבחר בבתו‪ ,‬ולא ישתדל‬ ‫צריך לישא ובנו צריך‪ ,‬בנו קודם‪ .‬וא״כ‪ ,‬כאן היה‬ ‫תשובה כל ימיו״‪ .‬והיינו‪ ,‬כי באמת גם גבי ישמעאל‬ ‫להשיג אשה הגונה לבנו‪ ,‬ולכן הוצרך להשביע את‬ ‫צריך להשיא לבנו‪ ,‬על כן התעכב הוא מלישא אשה‬ ‫ניתן לדרוש כן שכל ימי שנותיו שוין לטובה‪ ,‬מחמת‬ ‫עבדו על כל אלה״‪.‬‬ ‫עד אחר כך״‪.‬‬ ‫שעשה תשובה וכיפר על כל שנות ימי חייו‪.‬‬ ‫ח‪ .‬אליעזר לקח עשרה אנשים עמו כדי שיצטרפו‬ ‫ג‪ .‬אברהם אבינו שלח את אליעזר לחפש אשה‬ ‫וכעי״ז ביאר גם הריב״א )שם( בשם הר״ר‬ ‫למנין לברך ברכת אירוסין‪ ,‬וכמו שנאמר )שם י׳(‪:‬‬ ‫ליצחק מחמת שרצה אשה ממשפחתו בלבד‪ ,‬אפילו‬ ‫אליקים‪ :‬״דגבי ישמעאל נמי איכא למדרש‪ ,‬שהרי‬ ‫ֵל‪ ‬וְ ָכל‬‫ֲשׂ ָרה גְ ַמ ִלּים ִמגְּ ַמ ֵלּי ֲאדֹנָיו ַויּ ֶ‬ ‫ִקּח ָה ֶע ֶבד ע ָ‬ ‫״ ַויּ ַ‬ ‫שהיו נשים רבות מארץ כנען שרצו לשאתו לאשה‪,‬‬ ‫עשה תשובה לסוף ימיו‪ ...‬ואמרינן ביומא בפרק‬ ‫ֲריִם ֶאל ִעיר‬ ‫ֲרם ַנה ַ‬ ‫ֵל‪ֶ ‬אל א ַ‬ ‫ָקם ַויּ ֶ‬ ‫טוּב ֲאדֹנָיו ְבּיָדוֹ ַויּ ָ‬ ‫״בּ ַר‪ֶ ‬את ַא ְב ָר ָהם ַבּכֹּל‪.‬‬ ‫וכמו שביאר הרשב״ם )שם(‪ֵ :‬‬ ‫בתרא )יומא פ״ו ב׳(‪ ,‬העושה תשובה מאהבה‪,‬‬ ‫נָחוֹר״‪ ,‬וביארו ב׳הדר זקנים׳ שם‪ :‬״לקח עשרה‬ ‫להודיע האמור לפנינו‪ ,‬שלא שלח עבדיו לקחת‬ ‫זדונותיו נעשו לו כזכיות״‪.2‬‬ ‫אנשים מילדי אברהם‪ ,9‬רוכבים על עשרה גמלים‪,‬‬ ‫אשה ממשפחתו‪ ,‬מחמת חוסר נשים בארץ כנען‬ ‫ועוד ביארו ב׳דעת זקנים מבעלי התוספות׳ )שם(‪:‬‬ ‫לברך ברכת אירוסין״‪.10‬‬ ‫שלא יהו רוצין להזדווג לו‪ ,‬שהרי נתברך ַבּכֹּל‪ ,‬וכל‬ ‫׳שׁנֵי׳ דגבי ישמעאל לא ניתנו לידרש‪ ,‬שהרי‬ ‫״אי נמי‪ְ ,‬‬ ‫ט‪ .‬אליעזר התפלל לקב״ה שיזמן לו אשה ליצחק‪,‬‬ ‫העולם מתאוים להזדווג לו‪ ,‬אבל הוא לא רצה כי‬ ‫עדיין לא פירש מנין שנותיו‪ .‬אבל הכא‪ ,‬כבר פירש‬ ‫‪‬קי ֲאדֹנִ י‬ ‫ֹאמר ה׳ ֱא ֵ‬ ‫וכמו שנאמר )שם‪ ,‬י״ב‪-‬י״ד(‪ :‬״ ַויּ ַ‬ ‫אם ממשפחתו״‪.‬‬ ‫׳שׁנֵי ַחיֵּי ָשׂ ָרה׳ למה לי‪ ,‬שמע‬ ‫בכתוב מנין שנותיה‪ְ ,‬‬ ‫ֲשׂה ֶח ֶסד ִעם ֲאדֹנִ י‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ַה ְק ֵרה נָא ְל ָפנַי ַהיּוֹם ַוע ֵ‬ ‫ד‪ .‬נחלקו הדעות אם היתה בת לאברהם אבינו‪,‬‬ ‫מינה לדרשא״‪ .‬והיינו‪ ,‬כי אצל ישמעאל באמת לא‬ ‫וּבנוֹת ַאנְ ֵשׁי‬ ‫ַא ְב ָר ָהם‪ִ .‬הנֵּה ָאנ ִֹכי נִ ָצּב ַעל ֵעין ַה ָמּיִם ְ‬ ‫וכמו דאיתא בגמ׳ )ב״ב ט״ז ב׳(‪ :‬״כתנאי; וַה׳ ֵבּ ַר‪‬‬ ‫ִשׁ ָמ ֵעאל׳ שכולן שוין‬ ‫׳שׁנֵי ַחיֵּי י ְ‬‫דרשנו מתיבות ְ‬ ‫יה‬ ‫ֲשׁר א ַֹמר ֵא ֶל ָ‬ ‫ֲר א ֶ‬ ‫ָה ִעיר י ְֹצאֹת ִל ְשׁאֹב ָמיִם‪ .‬וְ ָהיָה ַה ַנּע ָ‬ ‫׳בּכֹּל׳‪ ,‬רבי מאיר אומר‪,‬‬ ‫ֶאת ַא ְב ָר ָהם ַבּכֹּל‪ .‬מאי ַ‬ ‫לטובה‪ ,‬דבפסוק נאמרו תיבות אלו קודם שנכתב‬ ‫ַה ִטּי נָא ַכ ֵדּ‪ ‬וְ ֶא ְשׁ ֶתּה וְ ָא ְמ ָרה ְשׁ ֵתה וְ גַם גְּ ַמ ֶלּי‪ַ ‬א ְשׁ ֶקה‬ ‫שלא היתה לו בת‪ .‬רבי יהודה אומר‪ ,‬שהיתה לו‬ ‫מנין שנותיו‪ ,‬ולכן נראה כי תיבות אלו הם רק‬ ‫ית ֶח ֶסד‬ ‫וּבהּ ֵא ַדע ִכּי ָע ִשׂ ָ‬ ‫א ָֹתהּ ה ַֹכ ְח ָתּ ְל ַע ְב ְדּ‪ְ ‬לי ְִצ ָחק ָ‬ ‫ו׳בּכֹּל׳‬ ‫בת‪ .‬אחרים אומרים‪ ,‬בת היתה לו לאברהם ַ‬ ‫הקדמה למנין שנותיו ולא נכתבו לדרשה‪ .‬אך גבי‬ ‫ִעם ֲאדֹנִ י״‪.‬‬ ‫ְשמה״‪.5‬‬ ‫׳שׁנֵי ַחיֵּי ָשׂ ָרה׳ נכתבו‬ ‫שנות חיי שרה‪ ,‬הרי שתיבות ְ‬ ‫שוב ראיתי‪ ,‬שכעי״ז כבר ביאר ה׳רבינו בחיי׳ )עה״ת שם(‪ ,‬וכתב‪:‬‬ ‫התורה גבי אברהם אבינו‪ ,‬כי יש לאדם להשיא בניו הגדולים‬ ‫‪ .1‬ובענין ההבדל בין דרשת חז״ל על מנין שנותיה של שרה‪ ,‬לבין‬ ‫״כיוון ר׳ מאיר לומר‪ ,‬כי הברכה היא שלא היתה לו בת‪ ,‬מפני שלא‬ ‫ואח״כ לישא אשה‪ ,‬והבאנו זה להלן באות כ״ג‪ .‬ועיין בדברי ה׳תורה‬ ‫דרשתם על מנין שנותיו של אברהם )שם כ״ג א׳(‪ ,‬עיין מה שכתבנו‬ ‫היה יכול להשיאה כי אם לבני כנען הזרע המקולל‪ .‬ואף אם יתחתן‬ ‫תמימה׳ )בראשית כ״ה א׳(‪ ,‬כי דברי ה׳תוספתא׳ איירי שעדיין‬ ‫בזה בתשובה ל׳חילוקא דרבנן׳ מגליון תקצ״ט‪ ,‬פרשת חיי שרה‬ ‫עם אנשי ארץ מולדתו‪ ,‬גם שם היתה עובדת עבודה זרה בכללם‪ ,‬כי‬ ‫לא קיים מצות פריה ורביה‪ ,‬וכגון שאין לו אלא בן אחד או בת‬ ‫תשפ״ב‪.‬‬ ‫האשה ברשות בעלה‪ .‬וכיוון ר׳ יהודה לומר‪ ,‬כי בת היתה לו‪ ,‬ואפילו‬ ‫אחת‪ ,‬ולכן הוא קודם לבנו‪ ,‬אך הב״ר איירי כשכבר קיים מצות‬ ‫‪ .2‬ובגמ׳ שם מבואר‪ ,‬דזה דוקא בעושה תשובה מאהבה‪ .‬ואולי יתכן‬ ‫׳בּכֹּל׳‪ ,‬כי היה לו כל מה שיש‬ ‫בת לא חסריה רחמנא‪ ,‬והיא הברכה ַ‬ ‫פריה ורביה‪ ,‬ולכן עליו להשיא את בניו הגדולים ואח״כ לישא אשה‬ ‫לבאר‪ ,‬דלכן מוכח ממה שישמעאל הקדים את יצחק לפניו שעשה‬ ‫בטבע בני אדם להתאוות להם בנים ובנות״‪.‬‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫תשובה מאהבה‪ ,‬דפעולה כזו שמכבד את יצחק שהוא כמו ׳כבוד‬ ‫‪ .6‬היינו הבת הנזכרת באות הקודמת‪ ,‬אשר לדעת אחרים שמה היה‬ ‫‪ .5‬וב׳חידושי אגדות למהר״ל׳ )על הגמ׳ שם(‪ ,‬ביאר מחלוקת זו‪,‬‬ ‫תלמידי חכמים׳‪ ,‬ואינה נובעת דוקא מחמת יראה‪ ,‬מוכיחה על כך‬ ‫׳בּכֹּל׳‪ ,‬ולשיטת רבי יהודה לא נודעה בשמה‪.‬‬‫ַ‬ ‫דנחלקו הדעות בביאור הברכה האמורה בתורה‪ ,‬שהיה לאברהם‬ ‫שעשה תשובה מאהבה‪.‬‬ ‫אכן יש לציין‪ ,‬כי היות ואף לדעת אחרים היתה לאברהם בת‪,‬‬ ‫אבינו הכל בשלימות ולא חסר לו כלום; דלדעת ר׳ יהודה השלימות‬ ‫‪ .3‬אכן עצם יסוד זה כבר נזכר במדרש )ב״ר ס׳ ט״ז(‪ ,‬וכפי שיובא‬ ‫רק לא נודעה בשמה וכדלעיל‪ ,‬ואילו לרבי יהודה נודעה בשמה‪,‬‬ ‫היא שיהא לו גם בת‪ ,‬ולכן מפסוק זה למדנו שהיתה לו בת‪ .‬אך ר׳‬ ‫להלן אות כ״ו‪ ,‬וע״ע בהערה הבאה‪.‬‬ ‫משום שיגרא דלישנא נקטו רבים לאחוז בזה כשיטת רבי יהודה‬ ‫מאיר סובר‪ ,‬כי השלימות היא להיפך שלא תהיה לו בת‪ ,‬כיון שאם‬ ‫אמנם המדרש למד זאת מפסוק אחר‪ ,‬וכפי שנתבאר במקומו‪ ,‬אך‬ ‫׳בּכֹּל׳‪ ,‬הגם שלא מוכרח כי באו להכריע‬ ‫וכתבו דברים אודות ַ‬ ‫היתה לו בת הרי שהיה אברהם אבינו צריך להשיאה למי שעובד‬ ‫הדברי דוד למד זאת מפסוק דידן‪.‬‬ ‫במחלוקת זו‪.‬‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬ודבר זה לא היה ברכה כלל‪ .‬ויותר עדיף שיהיה חסר‬ ‫‪ .4‬צ״ב מקורו דהוא קודם לבנו‪ ,‬דלפנינו ב׳תוספתא׳ )בכורות פ״ו‬ ‫ועל כן הלכנו גם אנו בדרכם הטובה ובמקומות בהם כתבנו אודות‬ ‫לאברהם אבינו דבר אחד‪ ,‬מאשר שיהיה לו את אותו הדבר ויהיה‬ ‫ה״י( איתא להיפך‪ :‬״הוא לישא אשה ובנו לישא אשה‪ ,‬הוא קודם‬ ‫׳בּכֹּל׳‪ ,‬וזאת כדי שירוץ הקורא‬‫בתו של אברהם‪ ,‬השתמשנו בשם ַ‬ ‫בו חסרון‪ .‬ולדעת ר׳ יהודה הוא להיפך‪ ,‬דעדיף שיהיה לו הכל ולא‬ ‫את בנו‪ .‬רבי יהודה אומר‪ ,‬אם היה בנו זריז ותורה מתקיימת בידו‬ ‫בדברים‪.‬‬ ‫יחסר לו דבר‪ ,‬אף אם יהיה נמשך מזה חסרון אח״כ‪.‬‬ ‫בנו קודמו״‪ .‬אמנם מצינו במדרש )ב״ר ס׳ ט״ז(‪ ,‬דלימדה אותנו‬ ‫ֹאמר ָה ֶע ֶבד הוּא ֲאדֹנִ י‪ .‬עד עתה אמר )שם‬ ‫שם‪ :‬״ ַויּ ֶ‬ ‫טז‪ .‬נותנים לבתולה זמן י״ב חודש קודם הנישואין‪,‬‬ ‫י‪ .‬אליעזר הרים קולו בתפילה לקב״ה‪ ,‬שישלים‬ ‫׳בן ֲאדֹנִ י׳‪ ,‬לפי שהאדם שאינו נשוי לא‬ ‫מ״ד ועוד(‪ֶ ,‬‬ ‫כדי שתפרנס את עצמה‪ ,‬וכמו שנאמר )שם נ״ה(‪:‬‬ ‫ויגמור הקב״ה את חסדו לאברהם במציאת אשה‬ ‫ָכר וּנְ ֵק ָבה ְבּ ָר ָאם‪...‬‬ ‫נקרא ׳אדם׳‪ .‬שנאמר )שם ה׳ ב׳(‪ ,‬ז ָ‬ ‫ָמים אוֹ ָעשׂוֹר‬ ‫ֲר ִא ָתּנוּ י ִ‬ ‫יה וְ ִא ָמּהּ ֵתּ ֵשׁב ַה ַנּע ָ‬ ‫ֹאמר ָא ִח ָ‬ ‫״ ַויּ ֶ‬ ‫ֹאמר‪.‬‬‫ליצחק‪ ,‬וכמו דאיתא ב׳שכל טוב׳ )שם י״ב(‪ :‬״ ַויּ ַ‬ ‫ַויּ ְִק ָרא ֶאת ְשׁ ָמם ָא ָדם״‪.‬‬ ‫ַא ַחר ֵתּ ֵל‪‬״‪ ,‬ואיתא בגמ׳ )כתובות נ״ז‪ ,‬א׳‪-‬ב׳(‪ :‬״נותנין‬ ‫זו אחד מן שבעה דברים הנטעמין בשלשלת‪ ,‬וכולן‬ ‫כג‪ .‬הברכות שהיו באהל שרה אמנו מחמת מצוות‬ ‫לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס‬ ‫לדורשה‪ .‬וזה‪ ,‬לפי שהרים קולו ואמר‪ ,‬כיון שהתחלת‬ ‫האשה‪ ,‬חזרו להיות אחר נישואי רבקה ליצחק‪ ,‬וכמו‬ ‫את עצמה‪ ...‬מנא הני מילי‪ ,‬אמר רב חסדא‪ ,‬דאמר‬ ‫גמור״‪.‬‬ ‫ֱלה ָשׂ ָרה ִאמּוֹ‬ ‫שנאמר )שם ס״ז(‪ :‬״ ַוי ְִב ֶא ָה י ְִצ ָחק ָהאֹה ָ‬ ‫ָמים אוֹ‬ ‫ֲר ִא ָתּנוּ י ִ‬ ‫יה וְ ִא ָמּהּ ֵתּ ֵשׁב ַה ַנּע ָ‬ ‫ֹאמר ָא ִח ָ‬ ‫קרא‪ַ ,‬ויּ ֶ‬ ‫יא‪ .‬אליעזר היה בטוח בתפילתו שיזמן הקב״ה‬ ‫ָחם י ְִצ ָחק‬ ‫ֱה ֶב ָה ַו ִיּנּ ֵ‬ ‫ַתּ ִהי לוֹ ְל ִא ָשּׁה ַו ֶיּא ָ‬ ‫ִקּח ֶאת ִר ְב ָקה ו ְ‬ ‫ַויּ ַ‬ ‫ָמים׳‪ ,‬שנה; דכתיב )ויקרא כ״ה‬ ‫ָעשׂוֹר‪ ...‬אלא מאי ׳י ִ‬ ‫אשה ליצחק‪ ,‬אך התפלל לקב״ה שיזכה הוא להיות‬ ‫ַא ֲח ֵרי ִאמּוֹ״‪ ,‬ואיתא בב״ר )ס׳ ט״ז‪ ,‬ובקיצור דברים‬ ‫ָמים ִתּ ְהיֶה גְ ֻא ָלּתוֹ״‪.‬‬ ‫כ״ט(‪ ,‬י ִ‬ ‫השליח לכך‪ ,‬וכמו שביאר ה׳אור החיים׳ )שם(‪:‬‬ ‫ברש״י שם(‪ :‬״כל ימים שהיתה שרה קיימת‪ ,‬היה‬ ‫יז‪ֵ .‬אם רבקה ולבן אחיה ברכו את רבקה בריבוי‬ ‫״בטוח היה אליעזר באדונו‪ ,‬שתפילתו מקובלת‪...‬‬ ‫ענן קשור על פתח אהלה‪ .‬כיון שמתה‪ ,‬פסק אותו‬ ‫זרעה‪ ,‬וכמו שנאמר )שם ס׳(‪ :‬״ ַוי ְָברֲכוּ ֶאת ִר ְב ָקה‬ ‫והוסיף הוא להתפלל‪ ,‬שיהיה הוא ראוי ליעשות‬ ‫ענן‪ .‬וכיון שבאת רבקה‪ ,‬חזר אותו ענן‪ .‬כל ימים‬ ‫ִירשׁ ז ְַר ֵע‪‬‬ ‫ֹאמרוּ ָלהּ ֲאח ֵֹתנוּ ַא ְתּ ֲהיִי ְל ַא ְל ֵפי ְר ָב ָבה וְ י ַ‬ ‫ַויּ ְ‬ ‫הדבר על ידו‪ ,‬כי ימצא לפעמים שתהיה מניעה‬ ‫שהיתה שרה קיימת‪ ,‬היו דלתות פתוחות לרוחה‪.‬‬ ‫ֵאת ַשׁ ַער שֹׂנְ ָאיו״‪.‬‬ ‫לקיים דברי התפילה מצד האמצעי‪ ,‬לזה התפלל‬ ‫וכיון שמתה שרה‪ ,‬פסקה אותה הרוחה‪ .‬וכיון שבאת‬ ‫יח‪ .‬ברכת ֵאם רבקה ולבן אחיה על ריבוי זרעה‪,‬‬ ‫לאלקי אדונו‪ ,‬שיקרה לפניו״‪.‬‬ ‫רבקה‪ ,‬חזרה אותה הרוחה‪ .‬וכל ימים שהיתה שרה‬ ‫הייתה ברכה דוויה ושפופה‪ ,12‬וכמו דאיתא במדרש‬ ‫יב‪ .‬אליעזר שאל בתפילתו שלא כהוגן‪ ,‬מחמת‬ ‫קיימת‪ ,‬היה ברכה משולחת בעיסה‪ .‬וכיון שמתה‬ ‫)‪-‬אם‬ ‫)ב״ר ס׳ י״ג(‪ :‬״א״ר אייבו‪ ,‬דווין ושפופין היו ֵ‬ ‫שלא ביקש ביתר פירוט‪ ,‬על שלימות האשה‬ ‫שרה‪ ,‬פסקה אותה הברכה‪ .‬כיון שבאת רבקה‪ ,‬חזרה‪.‬‬ ‫רבקה ולבן אחיה(‪ ,‬ולא היו מפרינין )מפייסין אותה‬ ‫המיועדת ליצחק‪ ,‬וכמו דאיתא בגמ׳ )תענית ד׳ א׳(‪:‬‬ ‫כל ימים שהיתה שרה קיימת‪ ,‬היה נר דולק מלילי‬ ‫– ע״פ ׳עץ יוסף׳ שם( אלא בפה‪...‬״‪.‬‬ ‫״אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪ ,‬שלשה‬ ‫שבת ועד לילי שבת‪ .‬וכיון שמתה‪ ,‬פסק אותו הנר‪.‬‬ ‫שאלו שלא כהוגן‪ ...‬אליעזר עבד אברהם‪ ,‬דכתיב‪,‬‬ ‫יט‪ .‬ברכת ֵאם רבקה ולבן אחיה‪ ,‬הייתה כדוגמת‬ ‫וכיון שבאת רבקה‪ ,‬חזר‪ .‬וכיון שראה אותה שהיא‬ ‫יה ַה ִטּי נָא ַכ ֵדּ‪ ‬וגו׳‪ ,‬יכול‬ ‫ֲשׁר א ַֹמר ֵא ֶל ָ‬ ‫ֲר א ֶ‬‫וְ ָהיָה ַה ַנּע ָ‬ ‫ברכת החזן העומד ומברך את הכלה בחופתה‪,‬‬ ‫עושה כמעשה אמו‪ ,‬קוצה חלתה בטהרה‪ ,‬וקוצה‬ ‫אפילו חיגרת אפילו סומא‪ ,‬השיבו כהוגן ונזדמנה לו‬ ‫וכדאיתא בפרדר״א ט״ז‪ :‬״וכחזן שהוא עומד ומברך‬ ‫ֱלה״‪.‬‬ ‫עיסתה בטהרה‪ ,‬מיד ַוי ְִב ֶא ָה י ְִצ ָחק ָהאֹה ָ‬ ‫רבקה״‪.‬‬ ‫את הכלה בחפתה‪ ,13‬כך עמדו וברכו את רבקה‪,‬‬ ‫כד‪ .‬אדם מתנחם באשתו על פטירת אמו‪ ,‬וכמו‬ ‫ֹאמרוּ ָלהּ וגו׳״‪.‬‬ ‫שנאמר‪ַ ,‬וי ְָברֲכוּ ֶאת ִר ְב ָקה ַויּ ְ‬ ‫יג‪ .‬אליעזר נתן לרבקה מתנות הנקראות ׳סבלונות׳‪,‬‬ ‫״א ֲח ֵרי ִאמּוֹ‪ .‬דרך ארץ‪ ,‬כל זמן‬ ‫שפירש רש״י )שם(‪ַ :‬‬ ‫לצורך הנישואין‪ ,‬וכמו שנאמר )שם כ״ב(‪ :‬״ ַוי ְִהי‬ ‫כ‪ .‬מברכת ֵאם רבקה ולבן אחיה למדנו כי ברכת‬ ‫שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה‪ .‬ומשמתה‪,‬‬ ‫ָהב‬‫ִקּח ָה ִאישׁ ֶנזֶם ז ָ‬ ‫ֲשׁר ִכּלּוּ ַהגְּ ַמ ִלּים ִל ְשׁתּוֹת ַויּ ַ‬ ‫ַכּא ֶ‬ ‫חתנים היא מהתורה‪ ,‬וכמו דאיתא במסכת ׳כלה׳‬ ‫הוא מתנחם באשתו״‪ .‬ומקור הדברים איתא ב׳מדרש‬ ‫ָהב‬‫ֲשׂ ָרה ז ָ‬ ‫יה ע ָ‬ ‫ָד ָ‬‫ידים ַעל י ֶ‬ ‫וּשׁנֵי ְצ ִמ ִ‬ ‫ֶבּ ַקע ִמ ְשׁ ָקלוֹ ְ‬ ‫)פ״א ה״א(‪ :‬״ומניין לברכת חתנים מן התורה‪,‬‬ ‫אגדה׳ שם‪ :‬״כל זמן שאמו של אדם בחייה‪ ,‬אהבתו‬ ‫ִמ ְשׁ ָק ָלם״‪ ,‬וביאר ה׳חזקוני׳ )שם נ״ג(‪... :‬והראשונים‬ ‫ֹאמרוּ ָלהּ ֲאח ֵֹתנוּ ַא ְתּ ֲהיִי‬ ‫שנאמר‪ַ ,‬וי ְָברֲכוּ ֶאת ִר ְב ָקה ַויּ ְ‬ ‫הולכת עם אמו‪ .‬מתה אמו‪ ,‬אהבתו הולכת לאשתו״‪.‬‬ ‫)‪-‬המתנות שנתן לרבקה ליד הבאר(‪ ,‬לשם מתנה‬ ‫ִירשׁ ז ְַר ֵע‪ֵ ‬את ַשׁ ַער שֹׂנְ ָאיו״‪.‬‬ ‫ְל ַא ְל ֵפי ְר ָב ָבה וְ י ַ‬ ‫כה‪ .‬יצחק נשא את רבקה בחופה ובמשתה‪ ,‬וכמו‬ ‫ושידוכים‪ ,‬דמסבלי והדר מקדשי )‪-‬קידושין נ׳ ב׳‪,‬‬ ‫ובתוס׳ )כתובות ז׳ ב׳ ד״ה שנאמר( כתבו‪:‬‬ ‫ִקּח ֶאת ִר ְב ָקה‪ .‬לקחה‬ ‫שביאר הרד״ק )שם(‪ :‬״ ַויּ ַ‬ ‫דקודם נותנים מתנות לכלה הנקראות ׳סבלונות׳‪,‬‬ ‫״ובמסכת כלה דמייתי קרא ד׳ ַוי ְָברֲכוּ ֶאת ִר ְב ָקה׳‬ ‫בנשואין‪ ,‬כדרך בני אדם בחופה ובמשתה‪ ,‬ואחר כן‪,‬‬ ‫ואח״כ מקדשים(״‪.‬‬ ‫)ולא את הפסוק מבועז המובא בכתובות שם(‪,‬‬ ‫ַתּ ִהי לוֹ ְל ִא ָשּׁה״‪.‬‬ ‫וְ‬ ‫יד‪ .‬אליעזר סירב לאכול קודם סיפור הדברים על‬ ‫איכא למימר‪ ,‬דהתם )‪-‬גבי רבקה( ברכת אירוסין‪,‬‬ ‫כו‪ .‬אברהם אבינו נשא את קטורה אחרי שיצחק‬ ‫והכא )‪-‬גבי בועז( ברכת נישואין‪ .‬ויש ללמוד משם‪,‬‬ ‫מציאת רבקה‪ ,‬משום שהיה שליח לקדשה‪ ,‬וכמו‬ ‫נשא את רבקה‪ ,‬וכמו שנאמר )שם כ״ה א׳(‪ :‬״ ַויּ ֶֹסף‬ ‫שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת על ידי‬ ‫ֹאמר ‪‬א‬ ‫ַיּוּשׂם ְל ָפנָיו ֶל ֱאכֹל ַויּ ֶ‬ ‫שנאמר )שם ל״ג(‪ :‬״ו ַ‬ ‫טוּרה״‪ ,‬ואיתא בגמ׳‬ ‫וּשׁ ָמהּ ְק ָ‬ ‫ִקּח ִא ָשּׁה ְ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ַויּ ַ‬ ‫שליח‪ ,‬שהרי אליעזר שליח היה‪ .‬ונראה‪ ,‬דאסמכתא‬ ‫ֹאמר ַדּ ֵבּר״‪,‬‬ ‫א ַֹכל ַעד ִאם ִדּ ַבּ ְר ִתּי ְדּ ָב ָרי ַויּ ֶ‬ ‫)ב״ק צ״ב ב׳(‪ :‬״אמר ליה רבא לרבה בר מרי‪ ,‬מנא הא‬ ‫בעלמא היא‪ ,‬דעשרה לא מישתמע מהתם‪ ,‬ולא‬ ‫ואיתא ב׳קדושת לוי׳ )פרשת חיי שרה(‪ :‬״‪‬א א ַֹכל‬ ‫מילתא דאמרי אינשי )‪-‬מהו המקור למאמר העולם(‪,‬‬ ‫איירי פשטיה דקרא בברכת אירוסין״‪.14‬‬ ‫ַעד ִאם ִדּ ַבּ ְר ִתּי ְדּ ָב ָרי‪ .‬כי אליעזר קידש את רבקה‬ ‫שיתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע ולא אכל‬ ‫בשליחות יצחק‪ ,‬והחתן ביום קידושין אסור לו‬ ‫כא‪ .‬רבקה היתה עקרה עד שהתפלל עליה יצחק‪,‬‬ ‫)‪-‬שישים מכאובים באים לאדם ששומע את חבירו‬ ‫לאכול עד אחר קידושין )עיין בזה ברמ״א אבהע״ז‬ ‫מחמת הברכה שברכוה ֵאם רבקה ולבן אחיה‪ ,‬וכמו‬ ‫כשהוא אוכל‪ ,‬והוא עצמו אינו אוכל(‪ַ ...‬וי ְִב ֶא ָה י ְִצ ָחק‬ ‫סי׳ ס״א ס״א ובנו״כ שם(‪ ,‬וזהו ‪‬א א ַֹכל ַעד ִאם‬ ‫דאיתא במדרש )ב״ר ס׳ י״ג(‪ :‬״ ֲאח ֵֹתנוּ ַא ְתּ ֲהיִי ְל ַא ְל ֵפי‬ ‫ַתּ ִהי לוֹ ְל ִא ָשּׁה‬ ‫ִקּח ֶאת ִר ְב ָקה ו ְ‬ ‫ֱלה ָשׂ ָרה ִאמּוֹ ַויּ ַ‬ ‫ָהאֹה ָ‬ ‫ִדּ ַבּ ְר ִתּי ְדּ ָב ָרי‪ ,‬וזהו הקידושין״‪.11‬‬ ‫ְר ָב ָבה‪ .‬רבי ברכיה ור׳ לוי בשם ר׳ חמא בר חנינה‪,‬‬ ‫ָחם י ְִצ ָחק ַא ֲח ֵרי ִאמּוֹ‪ ,‬וכתיב בתריה‪ַ ,‬ויּ ֶֹסף‬ ‫ֱה ֶב ָה ַו ִיּנּ ֵ‬ ‫ַו ֶיּא ָ‬ ‫מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק‪,‬‬ ‫טו‪ .‬אליעזר קידש את רבקה ליצחק בכלי כסף‬ ‫טוּרה )‪-‬שמחמת כי‬ ‫וּשׁ ָמהּ ְק ָ‬ ‫ִקּח ִא ָשּׁה ְ‬ ‫ַא ְב ָר ָהם ַויּ ַ‬ ‫שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפילתנו עשתה‬ ‫ַיּוֹצא ָה ֶע ֶבד‬ ‫שנתן לה‪ ,‬וכמו שנאמר )שם נ״ג(‪ :‬״ו ֵ‬ ‫נתקנא אברהם ביצחק נשא אשה גם הוא(״‪.‬‬ ‫ֶע ַתּר י ְִצ ָחק ַלה׳‬ ‫פירות‪ ,‬אלא )בראשית כ״ה כ״א( ַויּ ְ‬ ‫ָתן‬ ‫וּמגְ ָדּנֹת נ ַ‬‫ִתּן ְל ִר ְב ָקה ִ‬‫ָדים ַויּ ֵ‬‫וּבג ִ‬ ‫ָהב ְ‬ ‫וּכ ֵלי ז ָ‬ ‫ְכּ ֵלי ֶכ ֶסף ְ‬ ‫ועוד איתא במדרש )ב״ר ס׳ ט״ז(‪ :‬״אמר רבי יודן‪,‬‬ ‫ְלנ ַֹכח ִא ְשׁתּוֹ״‪.‬‬ ‫וּל ִא ָמּהּ״‪,‬‬ ‫יה ְ‬ ‫ְל ָא ִח ָ‬ ‫למדתך תורה‪ ,‬שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה‬ ‫כב‪ .‬מי שאינו נשוי אינו נקרא ׳אדם׳‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫ַיּוֹצא ָה ֶע ֶבד ְכּ ֵלי‬ ‫וביאר ה׳חזקוני׳ שם‪ :‬״ו ֵ‬ ‫משיאן מתחילה‪ ,‬ואח״כ הוא נושא לו אשה‪ .‬ממי‬ ‫ֹאמר ֶאל ָה ֶע ֶבד ִמי ָה ִאישׁ ַה ָלּזֶה‬ ‫)שם ס״ה(‪ :‬״ ַותּ ֶ‬ ‫ֶכ ֶסף‪ .‬הללו לשם קידושין נתנן‪ ,‬והראשונים‬ ‫ֱלה‬‫אתה למד‪ ,‬מאברהם; בתחלה ַוי ְִב ֶא ָה י ְִצ ָחק ָהאֹה ָ‬ ‫ֹאמר ָה ֶע ֶבד הוּא ֲאדֹנִ י‬ ‫אתנוּ ַויּ ֶ‬ ‫ַהה ֵֹל‪ַ ‬בּ ָשּׂ ֶדה ִל ְק ָר ֵ‬ ‫)‪-‬המתנות שנתן לרבקה ליד הבאר( לשם מתנה‬ ‫ִקּח ִא ָשּׁה״‪.‬‬ ‫ָשׂ ָרה ִאמּוֹ‪ ,‬ואח״כ‪ַ ,‬ויּ ֶֹסף ַא ְב ָר ָהם ַויּ ַ‬ ‫ַתּ ְת ָכּס״‪ ,‬ואיתא ב׳תולדות יצחק׳‬ ‫ַתּ ַקּח ַה ָצּ ִעיף ו ִ‬ ‫וִ‬ ‫ושידוכים‪...‬״‪.‬‬ ‫הסעודה‪ ,‬שמא יוקדם קנה לושט ויבוא לידי סכנה״‪.‬‬ ‫אסור לו לאכול‪ ,‬משא״כ במצוה שעושה אותה בשביל אחרים‪,‬‬ ‫ש׳בּכֹּל׳ היתה פחותה אף מבת שלש שנים‬ ‫‪ .7‬ולפי״ז יוצא ַ‬ ‫‪ .12‬אמנם יעויין בתרגום יונתן על הפסוק‪ ,‬הלומד כי אכן בירכוה‬ ‫ודלא כשיטת ה׳נחלת צבי׳ )יו״ד סי׳ רס״ב( שכתב‪ ,‬דאסור למוהל‬ ‫באותה העת‪ ,‬שהרי רבקה היתה בת שלש שנים כשנשאה יצחק‪,‬‬ ‫״וּב ִריכוּ יַת ִר ְב ָקה וְ ָא ָמרוּ ָלהּ ַעד ְכּדוּן‬ ‫בברכה מרובה‪ ,‬ופי שכתב‪ָ :‬‬ ‫לאכול קודם המצוה אף שאין זה בנו‪ .‬ועוד כתב שם ׳בצל החכמה׳‪,‬‬ ‫וכמבואר ברש״י עה״ת )בראשית כ״ה כ׳(‪ .‬אמנם להאומרים כי‬ ‫ְהי ַר ֲעוָא ְד ִמינִ י‪‬‬ ‫יקא י ֵ‬‫ַס ָבא ְל ַצ ִד ָ‬ ‫וּמ ְתנ ְ‬ ‫וּכדוֹן ַא ְתּ ָאזְ ָלא ִ‬ ‫ֲהוֵית ַא ְח ַתן ְ‬ ‫דאם נאסור על השליח לאכול חיישינן דלמא ימנע ולא ירצה לקיים‬ ‫רבקה היתה בת י״ד שנה )עיין בזה יבמות ס״א ב׳‪ ,‬וראה עוד‬ ‫קוּריֵי ַסנְ ֵאיהוֹם )ויברכו את‬ ‫ְיכי יַת ְ‬ ‫ֵירתוּן ְבּ ַני ִ‬ ‫יבוָון וְ י ְ‬ ‫י ְִפקוּן ַא ְל ִפין ְד ִר ְ‬ ‫המצוה‪ ,‬ורק באב שמקבל קידושין לבתו אמרינן דאסור לו לאכול‪,‬‬ ‫׳בּכֹּל׳‪ ,‬לא היתה קטנה מאד‪ ,‬אך‬ ‫ברא״ם על רש״י שם(‪ ,‬נמצא כי ַ‬ ‫רבקה ויאמרו לה‪ ,‬עד עתה היית אחותנו‪ ,‬ועתה את הולכת ונישאת‬ ‫אך לא ילפינן מזה לשליח אחר‪.‬‬ ‫עדיין היתה קטנה יותר מרבקה‪ ,‬ולכן נמנע אברהם מלהשיא‬ ‫שׁממך יצאו אלפי רבבות ויירשו בניך את ערי‬ ‫לצדיק‪ ,‬יהי רצון ִ‬ ‫ומ״מ כתב במקום אחר )שם ח״ה קנ״ג(‪ ,‬דאליעזר עצמו היה אסור‬ ‫אותה ליצחק‪.‬‬ ‫שונאיהם – כתר יונתן(״‪.‬‬ ‫לו לאכול קודם הקידושין‪ ,‬כיון שהוא עבד ומחוייב לקיים שליחות‬ ‫ש׳בּכֹּל׳ נולדה‬ ‫‪ .8‬ולפי תירוץ זה נראה‪ ,‬כי התירוץ הראשון למד‪ַ ,‬‬ ‫‪ .13‬ובספרי המנהגים כתבו‪ ,‬כי נהגו ישראל לברך את הכלה קודם‬ ‫אדונו‪ ,‬ולא שייכת לגביו סברא זו דלמא ממנע ולא עבד‪.‬‬ ‫לאברהם משרה ולא מהגר‪ .‬והוא צ״ב טובא‪ ,‬דגם למ״ד כי בן נח‬ ‫חופתה בתיבות ברכה הכתובות בפסוק דידן‪.‬‬ ‫ועוד ביאר שם טעם נוסף‪ ,‬דאליעזר נמנע מלאכול קודם הקידושין‬ ‫מותר באחותו‪ ,‬היינו דוקא באחותו מהאב ולא מהאם‪ ,‬וא״כ‬ ‫וראה עוד בקיצור שולחן ערוך )סי׳ קמ״ז ס״ג(‪ :‬״המנהג‬ ‫משום דנשבע לאברהם אבינו על כך שידאג למצוא אשה ליצחק‪,‬‬ ‫׳בּכֹּל׳ אם היא נולדה‬‫בלאו הכי היה אסור ליצחק לישא את ַ‬ ‫במדינות אלו בנשואי בתולה‪ ,‬שחשובי העיר פורסין סודר על‬ ‫והיה מוטל עליו חובה לאמת שבועתו באותו המעמד שנמצא אצל‬ ‫משרה אמו‪.‬‬ ‫ראש הכלה ומברכים אותה‪ ,‬ואומרים לה‪ֲ ,‬אח ֵֹתנוּ ַא ְתּ ֲה ִיי ְל ַא ְל ֵפי‬ ‫לבן ובתואל‪ ,‬ולכן היה אסור לו לאכול משהגיע זמן קיום השבועה‬ ‫‪ .9‬אמנם צ״ב‪ ,‬כיון דבפשטות היו גם הם מעבדי אברהם‪ ,‬הרי לא‬ ‫ְר ָב ָבה״‪.‬‬ ‫וכדין איסור אכילה קודם המצוה‪ .‬ויסוד הדברים כתבו ג״כ ב׳מושב‬ ‫ראויים להצטרף למנין עשרה הנדרשים להשראת השכינה‪.‬‬ ‫‪ .14‬אמנם לעיל אות ח׳‪ ,‬הבאנו דברי ה׳חזקוני׳‪ ,‬כי אליעזר לקח‬ ‫זקנים׳ עה״ת וב׳מהרי״ל דיסקין׳‪.‬‬ ‫‪ .10‬וע״ע לקמן אות י״ז‪.‬‬ ‫עשרה גמלים כדי שיבואו עמו עשרה בני אדם לצורך ברכת‬ ‫ויעויין עוד במדרש )׳לקח טוב׳ שם(‪ ,‬טעם אחר למניעת אליעזר‬ ‫‪ .11‬אכן בשו״ת ׳בצל החכמה׳ )ח״ד סי׳ ס״א( כתב‪ ,‬דאין שליח‬ ‫האירוסין‪.‬‬ ‫לאכול‪ :‬״‪‬א א ַֹכל ַעד ִאם ִדּ ַבּ ְר ִתּי ְדּ ָב ָרי‪ .‬מכאן שאין משיחין בתוך‬ ‫קידושין צריך להתענות כלל‪ ,‬דרק במצוה דקאי על האדם עצמו‬ ‫וכנער‪ ,‬כיצד עבר ממחנה למחנה יחד עם אביו האלמן‪ ,‬ובעקבות כל מה שעבר עליו‪ ,‬לא הצליח להשתלב‬ ‫ובעידנא דפגרא אף בקשו לשמוע ממנו דברים כהווייתן ממה שראו עיניו בשהותו בקודש פנימה בביתו‬ ‫שהעמל בה עשרות שנים וקונה אותה בכל‬ ‫ֵ‬ ‫כח התורה הוא אחד מהכוחות החזקים שה׳ ברא בעולמו‪,‬‬ ‫במוסדות הלימוד ונפלט מהם אל עבר השקצים ברחובות העיר‪ ,‬ומשם והלאה היתה דרכו קצרה להגיע‬ ‫של רבינו החפץ חיים זיע״א‪ ,‬ומה שמע מפה קדשו‪.‬‬ ‫ארבעים ושמונה קניניה‪ ,‬זוכה לדברים הרבה‪ ,‬ומחמת כן שהתורה נהיית שלו‪ ,‬כדברי רבא )קידושין ל״ב‬ ‫לעברי פי פחת‪ ,‬עד שבאישון ליל נמלט מבית אביו והגר למדינה אחרת‪ ,‬וכפי שנודע לו לאחר מכן‪ ,‬שאביו‬ ‫תקופת זו היתה לר׳ יודל כ׳ירחי קדם׳‪ ,‬בהם זכה להתענג ולהתעלות בתורה כשסביבו תלמידי חכמים‬ ‫ָלי ְָלה״‪ ,‬ועל ידי כך זוכה לקבל את כח התורה‪,‬‬ ‫יוֹמם ו ָ‬ ‫ֶהגֶּה ָ‬‫תוֹרתוֹ י ְ‬ ‫״וּב ָ‬ ‫ב׳(‪ ,‬כפי שדרש בפסוק )תהלים א׳ ב׳(‪ְ :‬‬ ‫לא עמד בצערו ותוך זמן קצר עבר לעולם שכולו טוב‪...‬‬ ‫מופלגים יחד עם למעלה ממאה בחורי ישיבה העמלים בתורה במסירות נפשם‪ .‬הוא הרגיש כאותם ימי‬ ‫שהוא כח רב עד אין שיעור‪ ,‬שמחמתה מביא שפע רב לכל העולם‪ ,‬ועל ידו ניזונים הכל‪ ,‬גם אם לו די בקב‬ ‫הצעיר שסיפר את הדברים מרוב יגונו‪ ,‬הבחין לפתע שהיהודי היושב בסמוך אליו מחויר עד מאוד‪ ,‬ופנה‬ ‫בחרותו כשלמד בישיבה וקיבל תורה מגדולי עולם‪ ,‬בלא כל טרדה והפרעה‪ ,‬והצליח ללמוד ולהתעלות‪.‬‬ ‫חרובים משבת לשבת‪ ,‬ומציל את כל בני דורו מכל צרה וצוקה נגע ומחלה‪.‬‬ ‫אליו ושאלו מדוע כה נבהל מהדברים‪ .‬ר׳ יודל שכבר הבין מיהו אותו צעיר‪ ,‬הצליח בקושי רב לומר‬ ‫באותם ימים שהיו ׳ימי צנע׳ ואוכל היה במשורה ובדחק גדול‪ ,‬בכל זאת למדו הבחורים בהתמדה גדולה‬ ‫כה גדול ועצום כח התורה עד שהזוכה לכח זה‪ ,‬יכול לברך לישועה‪ ,‬וישועה קרובה לבא‪ .‬לרפואה‪,‬‬ ‫שכמדומה לו שהוא מכיר את אביו‪ ,‬ואביו לא עבר לעולם שכולו טוב‪ ,‬אלא עבר ללמוד בארץ ישראל‬ ‫כימיו בישיבה שגם היו בדחק ובצמצום עוד יותר‪.‬‬ ‫שמשת ובאה‪ ,‬לזיווג הגון ולהפקד בדבר ישועה ורחמים בזרע של קיימא‪ ,‬והברכה מתקיימת‬ ‫והרפואה ְמ ַמ ֶ‬ ‫במקום שכולו טוב‪ ,‬אין טוב אלא תורה‪ .‬כששמע הצעיר את דבריו‪ ,‬השיבו בסערת נפש‪ ,‬אתה בטוח שיש‬ ‫*‬ ‫במלואה‪ .‬בדורות עברו גם זכו לראות כיצד הזוכה לכח התורה יכול לחלוק נהר איתן כ׳גִ ינַאי׳‪ ,‬להאריך‬ ‫לי אבא חי? אילו ידעתי שיש לי אבא חי‪ ,‬הייתי עוזב הכל והולך ממדינה למדינה ומארץ לארץ לחפש‬ ‫לימים כשראה ראש הישיבה את התועלת הגדולה שמוסיף ר׳ יודל לבני הישיבה‪ ,‬פנה להנהלת הישיבה‬ ‫ולהגדיל קורות בתים‪ ,‬לשוחח עם עכברים ולצוות עליהם שיסתלקו ולא יזיקו‪ ,‬ואף להחיות מתים‪.‬‬ ‫אחריו‪ ,‬ומבקש ממנו מחילה על מה שעשיתי לו‪ ,‬ושב מהרה לדרכו‪.‬‬ ‫שיַקצו עבורו חדר למגורים וכאשר עבר להתגורר בו דאגו אף לכל צרכיו‪ ,‬וכך יכל לישב בישיבה לעמול‬ ‫באותם ימים גם ראו מה סופו של פוגע או מלגלג בחכמי התורה‪ ,‬כשלעין כל נהפך להיות ׳גל עצמות׳‪,‬‬ ‫עדיין לא אפסה התקוה שתפגוש באביך‪ ,‬אמר לו ר׳ יודל כשהוא מודד כל תיבה ותיבה‪ .‬אני יודע היכן‬ ‫בתורה בכל שעות היום‪ ,‬כשהוא משמש דוגמא לבני הישיבה לצורה של בן תורה השקוע בכל עת בתורה‬ ‫ומיתתו במיתה משונה שאין כדוגמתא‪ .‬היו גם שראו את קורת הגג המרכזית שנופלת ומנפצת את ראשו‬ ‫מקומו‪ ,‬ולמרות כל הצער שגרמת לו‪ ,‬הוא אוהב אותך אהבת נפש ודואג עליך כל הימים‪ ,‬וכמדומה שאביך‬ ‫הקדושה וכיצד ניתן לנצל את שעות היממה להתמדה עצומה‪ ,‬ויחד עם זאת להאיר פנים לכל אחד‪,‬‬ ‫של אותו אחד שדיבר אחר מר שמואל )ברכות י״ט א׳(‪ ,‬או הקצב שנהרג מפגיעת עצם הבהמה אחר‬ ‫לא הפסיק יום אחד להתפלל בעדך שתשוב אליו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬שכל יהודי ויהודי יש לו אבא חי וקיים לעד‪,‬‬ ‫להקשיב לשני ולשמוע את סברותיו גם כשהוא חושב אחרת‪ ,‬להיות מוכן לתפילה זמן מה לפני שהתפילה‬ ‫שהחציף פנים לרב )יומא פ״ז א׳(‪ ,‬וכהנה רבות‪.‬‬ ‫הלא הוא מלך מלכי המלכים‪ ,‬שכל יהודי חשוב לפניו כבן יחיד‪ ,‬ועונה לקוראיו באמת‪.‬‬ ‫מתחילה ולעמוד בתפילה כאילו עומד בפני המלך‪ ,‬וכפי שסיפרו הבחורים שנים רבות לאחר מכן‪ ,‬שעצם‬ ‫גם באותו דור ירוד שבין שתי המלחמות העולמיות‪ ,‬היו שזכו לראות את כח התורה‪ .‬מאות הסיפורים‬ ‫אם אני חשוב לפני ה׳ כבן יחיד והוא עונה לקוראיו‪ ,‬הכריז הצעיר‪ ,‬הריני פונה כעת לה׳ ומבקש ממנו‬ ‫ההסתכלות על ר׳ יודל ומעשיו‪ ,‬השפיע עליהם לטובה ולברכה‪ ,‬פעמים רבות יותר מאשר שיחות ששמעו‪.‬‬ ‫שנתפרסמו בכל ישראל על כח תורתו של רבינו החפץ חיים זיע״א‪ ,‬יחד עם גדולי דורו‪ ,‬שריפאו חולים‬ ‫שיפגיש אותי עם אבי‪ ,‬כדי שאוכל ליפול לפני רגליו ולבקש ממנו את מחילתו‪ ,‬ולשוב אליו ולתורתו‬ ‫ענין נוסף בו למדו תלמידי הישיבה מאורחותיו של ר׳ יודל‪ ,‬היה בהתבטלותו המוחלטת לגדולי ישראל‬ ‫והחישו ישועה לרבים מישראל‪ ,‬חיזקו בלבבות את האמונה בה׳ ובכח התורה‪ .‬לצערינו הרב מול קומתם‬ ‫ולמצוותיו‪ .‬ר׳ יודל השיבו שאכן הוא חשוב בעיני ה׳ עד מאוד‪ ,‬ותפילתו שבקעה מעומק ליבו לא תשוב‬ ‫ואמונת החכמים שהיתה מושרשת בליבו‪ .‬המראה שנחרט בליבות בחורי הישיבות היה מאותם ימים בהם‬ ‫התמירה והטהורה של גדולי עולם אלו‪ִ ,‬הרבה היצר הרע את כוחו וחילותיו עשרת מונים‪ ,‬כאשר בקרב‬ ‫ריקם‪ ,‬ומיד עם הגיעם למחוז חפצם הוא יבדוק כיצד ניתן להשיג את אביו ולפגוש בו‪.‬‬ ‫בא לפני ראש הישיבה ומבקש לשאול את דעתו אודות דרכי הנהגתו ומסלול המשך עלייתו בתורה ויראה‪,‬‬ ‫הציבור הצליח להשפיל את קרן התורה עד עפר‪ ,‬ומשנאי ה׳ הרימו יד בה׳ ותורתו‪ ,‬והכריזו מלחמה על‬ ‫שעצם עמידתו היה כעבד לפני רבו‪ ,‬והאזין בקשב רב לדבריו כאילו באותה שעה קיבל תורה מסיני‪ ,‬וככל‬ ‫שומרי המצוות‪ ,‬במטרה להעבירם על דתם‪ ,‬ולמנוע תורה ויראת ה׳ מישראל‪ ,‬כשמשתמשים בכך בכל דרך‬ ‫כשסיימו את נסיעתם הארוכה‪ ,‬נכנס ר׳ יודל לאחד הרבנים שהתגורר במקום‪ ,‬סיפר לו את הדברים‪,‬‬ ‫אפשרית‪ ,‬כשבכל מדינה ומדינה ישנם את פורצי הגדרות ורודפי היהדות‪ ,‬כשעיקר המלחמה היא על נפש‬ ‫וביקש ממנו שיפגיש בינו לבין בנו‪ ,‬ולאחר מכן הביא ר׳ יודל את בנו לאותו רב‪ ,‬ויצא לחדר אחר‪ ,‬כאשר‬ ‫היוצא מפי ראש הישיבה‪ ,‬עשה ר׳ יודל בלא להסיר או להוסיף דבר‪.‬‬ ‫הילדים והנערים להשכיחם את התורה ולעקור אותם מחיק הוריהם‪ ,‬אל עברי פי פחת‪ ,‬להופכם לאנשי‬ ‫הרב עושה את חלקו על הצד היותר טוב‪ ,‬עד לפגישתם המשותפת בה התגלה ר׳ יודל לבנו שהוא אביו‪,‬‬ ‫לשאלת הבחורים מה ראה על ככה לעמוד בפני ראש הישיבה בצורה זו של התבטלות מוחלטת‪ ,‬כאשר‬ ‫דמים ומרמה שלא יחצו ימיהם‪.‬‬ ‫כשהוא קורהו בקול גדול ׳ליזר ליזר יקירי׳‪ ,‬והשנים נפלו אחד בזרועות רעהו ובכו בכי רב של הודיה לה׳‬ ‫ראש הישיבה אינו מבוגר ממנו בשנים רבות‪ ,‬השיב להם בתימה גדולה על דבריהם‪ ,‬שממתי הגיל הוא‬ ‫והתרגשות עצומה על שזכו לכך‪.‬‬ ‫הקובע לגבי גדלות בתורה‪ ,‬שהרי נפסק בשולחן ערוך בהלכות כבוד רבו )יור״ד סי׳ רמ״ד ס״א(‪ ,‬כי אם‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫יש תלמיד חכם שהוא ׳יניק וחכים׳‪ ,‬וכמו שכתב שם הבית יוסף‪ ,‬שמדובר בקטן ממש שעדיין לא הגיע‬ ‫בתקופה קשה זו של בלבול הדעת נולד וגדל יודל נחתאינענדגעקומען*‪ .‬אביו ר׳ שמערל שהיה מתלמידי‬ ‫למצוות‪ ,‬בכל זאת יש מצות עשה לקום בפניו ולכבדו‪ ,‬הרי שאין בעצם הגיל שום משמעות‪ ,‬מלבד מה‬ ‫החכמים בעיר‪ ,‬לימד את בנו את התורה הקדושה והחדיר בלבבו יראת ה׳ טהורה ואמונת חכמים‪ ,‬וכמה‬ ‫לאחר הפגישה המרגשת שוב נפרדו השניים‪ ,‬כשר׳ יודל מפליג לדרכו לארץ הקודש‪ ,‬וליזר בנו מתכנן‬ ‫חודשים לפני הכנסו לעול תורה ומצוות לקחו עמו בדרך ארוכה שנמשכה ימים רבים‪ ,‬כדי שיזכה לראות‬ ‫לעשות זאת תוך זמן קצר‪ ,‬לאחר שיסדר את עסקיו וימכור את מוניתו ושאר נכסיו‪ ,‬וכחודש לאחר האב‪,‬‬ ‫שאדם מבוגר בדרך כלל הספיק ללמוד יותר מאדם צעיר‪ .‬ולהיפך‪ ,‬מי שאינו מנצל את זמנו‪ ,‬אזי אדם מבוגר‬ ‫הספיק לעוות ולקלקל יותר מאדם צעיר‪.‬‬ ‫ולחזות באור פני מלך של רבינו החפץ חיים זיע״א‪ ,‬שמפאת זקנותו המופלגת כמעט ולא קיבל קהל‪,‬‬ ‫יצא ליזר בהפלגה בעקבות אביו‪ ,‬כשמנצל את תקופת ההפלגה הארוכה ללמוד יחד עם שכנו היהודי‬ ‫ובזכות אבות‪ ,‬שאביו היה תלמיד חכם מופלג‪ ,‬זכה להיכנס אל הקודש פנימה‪ ,‬ואף להתברך מפי ָקדשו‬ ‫למסע‪ ,‬שלימדו את יסודות היהדות שאבדו לו במהלך השנים‪ ,‬כך שעם הגיעו לארץ ישראל‪ ,‬כבר ידע‬ ‫זאת ועוד טען להם ר׳ יודל‪ ,‬גם בגיל‪ ,‬ראש הישיבה מבוגר ממני בהרבה‪ ,‬ורק מראה פני כאדם זקן מחמת‬ ‫הצרות הנוראות שעברתי במהלך המלחמה‪ ,‬בה איבדתי את כל משפחתי‪ ,‬שעלו בסערה השמיימה ועמדו‬ ‫שיזכה ללמוד תורה בטהרתה בארץ הקודש‪.‬‬ ‫מעט אודות יהדותו וקיום המצוות‪.‬‬ ‫בקדושתם ומעלתם‪ ,‬ונשארתי בודד וגלמוד‪ ,‬וממה שעברתי בשנים שלאחריהם בהם איבדתי את בני יחידי‬ ‫הברכה שנתברך לא היתה מובנת באותם ימים‪ ,‬למרות שכבר החלו להשמע הזמירות על עליה לארץ‬ ‫השמחה שהיתה בישיבה שר׳ יודל מצא את בנו האובד‪ ,‬היתה גדולה ועצומה‪ ,‬וראש הישיבה נתן לר׳‬ ‫הקודש‪ ,‬היות והם באו מאותם חלוצים שחלצו מעליהם כל עול‪ ,‬ובמיוחד את עול התורה והמצוות‪ ,‬וכל‬ ‫יודל רשות לצרף את בנו עמו לגור בדירת הישיבה‪ ,‬ולאכול ממטבח הישיבה והישיבה תדאג לכל צרכיו‪,‬‬ ‫שגורלו נוראי הרבה יותר מכל המשפחה‪ ,‬שנטמא בחטאיו ומי יודע מה עלה בגורלו‪.‬‬ ‫*‬ ‫מי שבנו או בתו הצטרפו אליהם ר״ל‪ ,‬היה ׳יושב שבעה׳‪ ,‬כי ידע שלא ישאר מהם ומיהדותם שריד ופליט‪.‬‬ ‫כפי שהיא דואגת לכל משפחות רבני הישיבה‪ .‬אלא הוסיף ראש הישיבה וביקש מר׳ יודל‪ ,‬שיתן את ליבו‬ ‫ובהוראתם של רבים מגדולי ישראל‪ ,‬נשמרו שומרי התורה והמצוות מהחלוצים והתרחקו מחברתם‪,‬‬ ‫ועינו לראות שעד שלא ברור לו לחלוטין שבנו שב לה׳ בכל מאודו‪ ,‬שלא יצור קשר עם הבחורים‪ ,‬למרות‬ ‫היה גם פעם שר׳ יודל חשב כי זו עת רצון ללמד את בני הישיבה פרק קצר באופן בו ניגשים לאדם גדול‬ ‫וכמעט שלא היו שעלו לארץ הקודש באותם ימים‪.‬‬ ‫שכוונת הבחורים תהיה לטובה בכדי לקרבו לה׳ ותורתו‪ ,‬אך המציאות המרה היא‪ ,‬שרבים חללים הפילו‬ ‫ושואלים בדעתו דעת תורה‪ ,‬ועל כן השיב לשאלת הבחורים בדברי המדרש )שמו״ר ג׳ ח׳ ותנחומא שמות‬ ‫פעולות קירוב אלו‪ ,‬וכבר קיבלנו מרבותינו שרק אברכים יעסקו בקירוב ולא בחורים‪.‬‬ ‫כ״ט(‪ :‬״לעולם זקנים מעמידים את ישראל‪ ...‬אימתי ישראל עומדים‪ ,‬כשיש להם זקנים‪ ,‬למה כשהיה בית‬ ‫היו עסקנים חשובים שניסו את כחם בארגון קבוצה שתעלה לארץ הקודש בלא שייכות לחלוצים‪ ,‬אלא‬ ‫שכל התארגנות שכזו כשלה תוך זמן קצר‪ .‬לאחר ביקורו של האדמו״ר מגור זצ״ל בעל ה׳אמרי אמת׳‪ ,‬החלה‬ ‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬ ‫לאחר שליזר התאושש מהנסיעה‪ ,‬הלך עם ר׳ יודל אביו לבית ראש הישיבה‪ ,‬כשראש הישיבה מקבלו בסבר‬ ‫ֹאמרוּ ָל‪ ,‬שכל מי‬ ‫ֵד‪ ‬זְ ֵקנֶי‪ ‬וְ י ְ‬ ‫המקדש קיים היו שואלים בזקנים‪ ,‬שנאמר )דברים ל״ב ז׳(‪ְ ,‬שׁ ַאל ָא ִבי‪ ‬וְ ַיגּ ְ‬ ‫שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל‪...‬״‪ .‬הרי שהמדרש מלמדנו אורחות חיים‪ ,‬כי אם נשאל בזקנים וניטול‬ ‫ההתארגנות החרדית הראשונה שהצליחה להקים מקום ישוב לשומרי התורה‪ ,‬שעד היום נשמע בו קול‬ ‫פנים יפות‪ ,‬ועודדו על הקשיים שעובר בימים אלו‪ ,‬שככל שיוסיף להתקרב עוד עוד ואף להתמיד בתורה‬ ‫התורה ברמה‪ ,‬הלה היא המושבה בני ברק שזה עידן ועידנים שהיא כבר עיר ואם בישראל‪.‬‬ ‫ועמלה‪ ,‬הקשיים הללו יופחתו וילכו‪ .‬ובסיום פגישתם ברכו בברכה מרובה‪.‬‬ ‫מהם עצה‪ ,‬בודאי שלא נכשל‪.‬‬ ‫והוסיף ואמר‪ ,‬כי צורך נטילת העצה מהם אינה כשאני דואג ליידע אותם מה אחפוץ שישיבו לי‪ ,‬אלא‬ ‫מתוך דברי הברכה הבין ר׳ שמערל שכוונת רבינו היתה שיודל בנו ימשיך לחיות ברוסיא ולעסוק בתורה‪,‬‬ ‫במהלך השנה הראשונה עבר ליזר נסיונות קשים ומרים‪ ,‬אך בחסד ה׳ עמו עמד בכולם בעוז וגבורה ולא‬ ‫ובבא הזמן‪ ,‬לאחר שימלא את כריסו בש״ס ובפוסקים ואולי אף יקים את ביתו בישראל‪ ,‬יעלה לארץ‬ ‫נשבר‪ .‬וכל אותה עת ישב בהיכל הישיבה ועסק בתורה‪ ,‬כאשר סידרו לו חברותות לשעות שונות בהם‬ ‫כתלמיד בפני רבו שמעלה את השאלה עם צדדיה וממתין להכרעת הרב וככל היוצא מפיו יעשה‪ .‬אבל אם‬ ‫הוא רק שומע לרב כשמשיב לו כפי מחשבותיו‪ ,‬וכאשר משיב אחרת הריהו חושב שככל הנראה הרב לא‬ ‫הקודש לעסוק בה בתורה הקדושה‪ .‬ברירה אחרת לא היתה לר׳ שמערל‪ ,‬היות וקשה היה לו להיכנס שוב‬ ‫יוכל להספיק וללמוד את כל מה שהפסיד בכל שנותיו‪ .‬בכח רצונו הכביר הוכיח ליזר שיש קונה עולמו‬ ‫לבית רבינו זיע״א ולברר את דעתו‪ .‬בחודש אלול תרצ״ג‪ ,‬זמן קצר אחרי שיודל נכנס לעול תורה ומצוות‪,‬‬ ‫בשנה אחת‪ ,‬באותה שנה בה הפך מנהג מונית שאינו שומר מאומה‪ ,‬לבחור ישיבה עמל בתורה בכל עת‬ ‫השכיל לענות כדת וכראוי‪ ,‬הרי בהנהגתו זו מתברר שמעולם לא שמע לדברי הרב‪ ,‬אלא הכריע לעצמו על‬ ‫פי עיוות דעתו‪ ,‬רק חיפש אחר רב בתורת ׳תנא דמסייע ליה׳‪.‬‬ ‫הגיעה אליהם השמועה הקשה‪ ,‬שחשכו המאורות ובא השמש בצהרים‪ ,‬שלאחר קרוב למאה שנות תורה‪,‬‬ ‫ושעה ומדקדק בקלה כחמורה‪.‬‬ ‫עלה רבינו זיע״א לישיבה של מעלה‪.‬‬ ‫*‬ ‫לטענתם של הבחורים שחשבו כי בימינו שכל אחד לומד מהספרים ואין עיקר תלמודו מרבו‪ ,‬הרי שאין דין‬ ‫כבוד רבו‪ ,‬השיבם ר׳ יודל בארוכה‪ ,‬כפי שקיבל מרבותיו גדולי ישראל שהעמידו לגיונות של בני תורה בדור‬ ‫הסתלקותו של רבם של ישראל לשמי מעלה‪ִ ,‬ה ְכּתה את כל שומרי התורה והמצוות‪ ,‬שבכו על עצמם ועל‬ ‫אחד הדברים שליזר התקשה להבין בהנהגת אביו ולא הצליח להשיגו‪ ,‬היא התבטלותו המוחלטת לראש‬ ‫הקודם‪ ,‬שכל המציאות של קיום המצוות הוא רק על ידי העברת התורה מרב לתלמידו והתלמיד לתלמידו‪,‬‬ ‫דורם היאך ימצאו את דרכם בדור כה קשה ונוראי‪ .‬במיוחד ביכוהו הרבנים ובני הישיבות‪ ,‬שהיה כאביהם‬ ‫הישיבה‪ ,‬למרות שחשב כי יתכן וראש הישיבה הוא קצת תלמיד חכם יותר מאביו‪ ,‬אבל מדוע אביו מתבטל‬ ‫שכך עברה התורה מסיני עד אלינו‪ ,‬ואלו שאינם חפצים להאמין לחכמי התורה‪ ,‬גם את התורה שבכתב‬ ‫שהכה על קודקודם ובמילותיו המתוקות ובדברי העידוד והדירבון אמר להם ׳גדל גדל׳‪ .‬השבר הקשה היה‬ ‫אליו באופן כה מוחלט‪ .‬מה גם שלא הבין היאך יתכן ואביו שואל את ראש הישיבה אורחות חיים דברים‬ ‫אין להם כל אפשרות לקיים‪ ,‬כדוגמת מצוות תפילין‪ ,‬שבתורה כתוב רק אלו פרשיות צריכים להיות בה‪,‬‬ ‫הקדמה לאסונות הנוספים שהתרגשו על ישראל במיוחד במדינות אירופה‪ ,‬כאשר רוב גדול מהדור השני‬ ‫שאינם קשורים לתורה‪ ,‬שבשכל הישר צריך להיות שאדם שכולו תורה יבין בהם פחות מאחד שאינו כולו‬ ‫ומלבד זאת כל הלכותיהם המה הלכות למשה מסיני שנמסרו מרב לתלמיד‪ ,‬וכפי שהלל אמר לאותו אחד‬ ‫הפנה עורף לאמונת אבותינו‪ ,‬והלכו לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬וכאן הוא רואה דברים הפוכים‪.‬‬ ‫שרצה ללמוד רק את התורה שבכתב‪ ,‬כי אין כל בסיס והתחלה לתורה אלא בידיעה שאל״ף זו אל״ף ובי״ת‬ ‫*‬ ‫כששאל זאת את אביו‪ ,‬ענה לו‪ :‬היטבת לשאול בני‪ ,‬שאלה זו שאלתי לרבותי בשנות בחרותי‪ ,‬כשראיתי‬ ‫זו בי״ת‪ ,‬שבלעדיה לא ניתן לקרוא את התורה ולהבינה‪ ,‬ואם על דבר כה בסיסי של אותיות התורה הוא‬ ‫יודל היה מהיחידים במקומו שלא שת ליבו לכל רוחות הסערה שעברו עליו‪ ,‬אלא המשיך בעמלה של‬ ‫שבכל דבר הם נועצו עם גדולי עולם שלא היתה להם כל שייכות לעניני העולם‪ ,‬שחוץ מלימוד התורה‬ ‫דבר שבלתי ניתן לקבלו אלא במסורת החכמים ובאמונה בהם‪ ,‬על אחת כמה וכמה שאר חלקי התורה‬ ‫תורה כל הימים‪ ,‬ואף גלה למקום תורה‪ ,‬ולאחר שש שנות תורה‪ ,‬כאשר החלו לנשב גם רוחות מלחמה‪ ,‬שב‬ ‫ועמלה אינם יודעים דבר‪ ,‬ועל כך השיבוני רבותי‪ ,‬שהיות וגדולי ישראל שקועים לגמרי בלימוד התורה‪,‬‬ ‫ודבריה‪ ,‬ובפרט בדברים המתחדשים בכל דור ודור בהלכה ובהנהגה‪ ,‬שידיעת ההוראה בדברים אלו‪ ,‬היא‬ ‫לבית אביו‪ ,‬ובימים בהם נכבשה פולין כרוח סערה בידי גייסות המרצחים‪ ,‬בנה הוא את ביתו‪ ,‬עם כלתו‪,‬‬ ‫הרי המושכל ראשון שלהם הוא דעת תורה‪ ,‬וכל דבריהם המה תורה עצמה‪ ,‬וכאשר יכריעו בכל ענין‬ ‫רק על ידי מסירת התורה מדור לדור בידי אלו שזכו להיות תלמידיהם של חכמי הדור הקודם‪ ,‬והם אלו‬ ‫אשת חיל ויראת ה׳‪ ,‬בת תלמיד חכם‪ ,‬וכולם קיוו שהחרב תעצור בפולניה ולא תעבור בארצם‪ ,‬והבית‬ ‫ונושא‪ ,‬הרי הכרעתם היא הכרעת התורה הקדושה‪ ,‬ועל כך וכיוצא בזה נאמר‪ ,‬שכל הנוטל עצה מן הזקנים‬ ‫שמעבירים את התורה לדור שאחריו‪.‬‬ ‫שנבנה היה בית נאמן בישראל‪ ,‬ויזכו לדורות ישרים מבורכים‪.‬‬ ‫אינו נכשל‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬הוסיף ר׳ יודל לבאר לבחורים את יסוד היסודות של מסירת התורה מדור לדור‪ ,‬בכדי לחזק‬ ‫הברכות הרבות שקיבלו הזוג הצעיר‪ ,‬התקבלו לחצאין‪ ,‬הבית שנבנה אכן היה בית נאמן בישראל‪ ,‬ובמלאות‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬הוסיף ר׳ יודל וסיפר לבנו‪ ,‬שהיו רבים מגדולי ישראל שהתפרסם עליהם‪ ,‬כי אם היה איזה‬ ‫אצלם את הידיעה הברורה כי לא ניתן לגדול ולצמוח בתורה בלעדי אם יקבלו עליהם רב מובהק שככל‬ ‫לר׳ יודל עשרים שנה‪ ,‬זכה ללידת בנו שנקרא שמו בישראל ׳ליזר׳ על שם הסבא הדגול שהיה ירא שמים עד‬ ‫שהוא יום שמסיבות אונס גמור וחולי וכדומה לא למדו כפי שדרשו מעצמם‪ ,‬הרי שלא היו משיבים באותו‬ ‫היוצא מפיו יעשו‪ ,‬ועיקר העיקרים שיקבלו ממנו תורה ואורחות חיים‪ ,‬ותוך כדי הדברים הוציא‬ ‫מאוד‪ ,‬וכל בני המשפחה קיוו כי הודו של הסב המנוח ישפיע לטובה ולברכה על התינוק שנכנס בבריתו של‬ ‫יום‪ ,‬ושלחו את השואלים לגדולי ישראל אחרים‪ ,‬באומרם שביום זה אינם זוכים לכוֵין לגמרי לדעת תורה‪,‬‬ ‫מאמתחתו העתק ממכתבו של רבנו החזון איש זצ״ל )שליָמים נדפס בספר קובץ אגרות ח״א קפ״ב(‪ ,‬בו‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬מחציתה השניה של הברכה בדבר החרב שלא תעבור בארצם‪ ,‬לצערינו הרב לא נתקיימה‪,‬‬ ‫ועל כן אינם חפצים לקחת על עצמם את האחריות להכריע בענינים הטעונים הכרע‪.‬‬ ‫לת איך הדרך לאמונת חכמים‪ .‬תשובה‪ ,‬אמונת חכמים תלויה באמונת החכמה בכלל‪ ,‬אין‬ ‫״שׁ ַא ָּ‬ ‫הוא כותב‪ָ :‬‬ ‫ובני ישראל הדרים באותו המקום‪ ,‬רובם נהרגו על ידי הצוררים ימ״ש‪ ,‬ה׳ יקום דמם‪.‬‬ ‫אלו שאינם מודעים לכל זה‪ ,‬הסביר ר׳ יודל‪ ,‬לא פלא שלפעמים מסתובבים מבולבלים ומתוסבכים‪ ,‬אך‬ ‫חכמה בעולמינו בלתי אם עברה לנו דרך נשמת חכם חי״‪ .‬הרי שגם רבינו החזו״א זיע״א אשר רוב שנותיו‬ ‫בשנים שאחריהם שהחרב עברה ונדדה ממדינה למדינה‪ ,‬ברחו יודל ורעייתו עם בנם יחידם אל מזרח‬ ‫כשיודעים את היסודות הללו‪ ,‬הכל ברור ונהיר‪ .‬הנה בימים אלו התפרסמה ברבים תשובתו של גאון‬ ‫עברו עליו בלימוד בבתי מדרש צדדיים‪ ,‬ומתוך עיון ועמל בגמרא ובספרי הראשונים וגדולי האחרונים‪,‬‬ ‫אירופה‪ ,‬מקומות שהיו בטוחים יותר עבור היהודים‪ ,‬אך חרב הנוקמת רדפה אחריהם‪ ,‬ובאחד הימים‬ ‫ישראל שבגולה‪ ,‬מרן רבי משה פיינשטיין ]זצ״ל‪ ,‬שלימים הודפסה בספרו שו״ת אג״מ ח״ב סי׳ י״א[‪ ,‬בה‬ ‫שהיה מקום לומר כי לשיטתו אין צורך לקבל מרב אלא יש לכל אחד ללמוד בעצמו מתוך הגמרא ודברי‬ ‫לצערו ויגונו הרב‪ ,‬תפסו הצוררים את רעייתו‪ ,‬ותוך זמן קצר זיכוה לעלות במעלות קדושים וטהורים‬ ‫הוא מעיד על עצמו מהיכן הוא מוציא את דעתו דעת תורה‪ :‬״ואני ב״ה שאיני לא מהם ולא מהמונם‪,‬‬ ‫הראשונים‪ ,‬הוא זה שכותב לנו דברים כאלו שהם כדרבונות על הדרך הנכונה להגיע לחכמת התורה‪ ,‬שהיא‬ ‫כזוהר הרקיע מזהירים‪ ,‬ולהיות בין אלו שהעפילו לדרגה העצומה של ׳ההרוגים על שם קדשך וטבוחים‬ ‫וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות‪ ,‬שמשפטיה אמת בין שהוא‬ ‫אך ורק כשעוברת דרך נשמת חכם חי‪.‬‬ ‫על יחודיך׳‪ ,‬שה׳ ינקום נקמתם‪ .‬באותם ימים נשאר ר׳ יודל בגפו עם בנו הקטן‪ ,‬ובניסי ניסים זכו לעבור‬ ‫להחמיר בין שהוא להקל‪ .‬ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר‬ ‫זכיה גדולה זכה ר׳ יודל‪ ,‬ליישב בשבת תחכמוני באהלה של תורה‪ ,‬ובמיוחד שבמשך הזמן אף נתמנה‬ ‫את המלחמה‪ ,‬שלמים בגופם ושבורים ורצוצים בנפשם‪.‬‬ ‫ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה‪...‬״‪.‬‬ ‫למסור לבחורים ׳חבורות׳ ודברי חיזוק בלילי שבתות ובזמנים אחרים‪ ,‬וכך השיב לישיבה עשרת מונים‬ ‫השנים‬‫כשנסתיימה המלחמה היה ליזר אך בן חמש שנים‪ ,‬רק מלומד מלחמות כבן חמשים שנה‪ .‬בשלושת ָ‬ ‫וכל הדברים הללו המה בהקשר להכרעות פרטיות שבאים בפני גדולי ישראל דבר יום ביומו‪ ,‬שעם כל‬ ‫כנגד המגורים ואשל שקיבל מהם‪ ,‬כאשר מלבד כל מעלותיו אלו‪ ,‬עצם מהותו שימשה עבור בני הישיבה‬ ‫הש ַניִם על אדמת אירופה שבערה תחתם‪ ,‬במחנות אלו ואחרים‪ ,‬ובכל עת שמר ונזהר‬ ‫לאחר מכן התגוררו ְ‬ ‫זאת יתכן אולי שסיפרו לו דבר מה ובעקבות כך כתב מכתב המלצה לצדקה או כל בדומה לו‪ ,‬אשר ודאי‬ ‫להראות בן תורה‪ ,‬שכל הרואה אותו יאמר כמה נאים מעשיו‪ ,‬ואשרי רבו שלמדו‬ ‫כדוגמא חיה היאך צריך ֵ‬ ‫יודל שלא להפרד מבנו אפילו לשעה קלה‪ .‬חששו ופחדו הגדול היה‪ ,‬כי היות ואין לו עליו כל ניירות‬ ‫שהוא עני ונצרך‪ ,‬גם אם זה לא ׳הכצעקתה׳‪ ,‬שאינו אביון כה מהודר כפי שחשב‪ .‬אך בעניני ציבור והכרעות‬ ‫תורה ואשרי אביו שלימדו תורה‪.‬‬ ‫ואישורים‪ ,‬מסוגלים רשעי ישראל שתרו אחרי ילדי ישראל בכדי להעבירם על דעתם ודתם‪ ,‬לחטפו‬ ‫הקשורות לכלל ישראל‪ ,‬בהם לא יתכן שהטעו או רימו את הצדיק ומחמת כן יצאה תקלה מתחת ידו‪ ,‬כי‬ ‫בכל אותם ימים כשהיו מהבחורים שפנו אל ר׳ יודל בשאלה אם יוכלו לעזור ולסייע לו בדבר מה‪ ,‬להשיב‬ ‫ולקחתו ממנו‪ ,‬ומי יודע מה יעלה בגורלו‪ .‬גם כשלא חש בטוב‪ ,‬התאמץ עד מאוד להיות עם בנו בכל עת‬ ‫מה שיצא מתחת ידו‪ ,‬גם אם שורשה היה מכח טעות או הטעיה‪ ,‬באמת אין כאן כל טעות ותקלה‪ ,‬אלא‬ ‫לו כגמולו הטוב‪ ,‬היה מבקש מהם להתפלל על בנו שאבד בין האומות‪ ,‬שה׳ ישיבנו בתשובה שלימה לפניו‪.‬‬ ‫ושעה‪ .‬למרות רוב חשקו ורצונו של ר׳ יודל לעלות לארץ הקודש לקיים מצוותיה וכפי שבירכו רבינו החפץ‬ ‫ְאנֶּה‬ ‫היא הדרך הנכונה והברורה‪ ,‬שהרי ישנה תוספת של הבטחה כלשון הפסוק )משלי י״ב כ״א(‪ :‬״‪‬א י ֻ‬ ‫גם ר׳ יודל לא הסיח את דעתו מבנו יחידו‪ ,‬ובכל תפילה ותפילה‪ ,‬ובכל עת רצון אחר‪ ,‬היה בוכה לפני ה׳‬ ‫חיים זיע״א‪ ,‬בכל זאת לא שת ליבו לכל פניות אנשי העליה שהציעו לו שישלח בידם את בנו יקירו‪ ,‬והם‬ ‫ַל ַצּ ִדּיק ָכּל ָאוֶן״‪ ,‬וכמעשה הידוע )יבמות קכ״א א׳( אודות אותו אדם שטבע באגם ׳סמקי׳‪ ,‬והתיר רב שילא‬ ‫שיערה עליו רוח טהרה וישיבנו לה׳ ותורתו ושמירת מצוותיו‪.‬‬ ‫כבר יעלוהו לארץ הקודש‪ ,‬כאשר האמת המרה היתה עמו‪ ,‬שכמעט כל אלו ששלחו את ילדים ב׳עליות‬ ‫את אשתו‪ ,‬ואמר רב לשמואל כי צריך לעשות ׳שמתא׳ לרב שילא מחמת הוראתו זו אשר לדעתו היתה‬ ‫*‬ ‫הנוער׳‪ ,‬לא נשאר להם מהם דבר‪ ,‬לא רוחני ולא גשמי‪.‬‬ ‫שלא כדת‪ ,‬ובסופו של דבר נמנע רב מלשמט אותו‪ ,‬וקרא שמואל על רב את הפסוק הזה‪ ,‬שה׳ שומר את‬ ‫גם כשחלפו ימי הצנע ונראה היה שהשפע בא לארץ ולדרים בה‪ ,‬נראה שהוא ָפּסח על עמלי התורה‪ ,‬שחיי‬ ‫*‬ ‫הצדיק לבל יאונה לו כל און‪ ,‬ולא תצא תקלה ומכשול מתחת ידו‪.‬‬ ‫צער היו מנת חלקם‪ ,‬שאמנם זו הדרך לאשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא‪ ,‬אלא שיחד עם זאת הדחק‬ ‫כשיצאו ר׳ יודל וליזר בנו משערי המחנות שהקימו עבורם לאחר המלחמה‪ ,‬אינה ה׳ שילכו יחדיו וירחיקו‬ ‫*‬ ‫שהתרבה והתחזק גרם שהנהלת הישיבה כבר לא מצאה מהיכן להחזיק את באר מים החיים‪ ,‬אין חיים‬ ‫עד למדינת הולנד‪ ,‬בה היתה קהילה יהודית מסודרת‪ ,‬והשתקעו בה‪ .‬מחמת כל מה שעבר על ליזר‪ ,‬שמיום‬ ‫והפנים אל ליבו כי הדבר הטוב ביותר שיכול להיות לאדם‪ ,‬שהוא נשען על גדולי‬ ‫ליזר קיבל את דברי אביו‪ִ ,‬‬ ‫אלא תורה‪ ,‬והיה חשש גדול להמשך קיומה‪.‬‬ ‫לידתו לא חווה חיים נורמליים‪ ,‬ומה גם שהשפה ההולנדית כלל לא היתה ידועה לו‪ ,‬על כן ההשתלבות‬ ‫ישראל ונסמך עליהם‪ ,‬ואינו צריך להכריע בדעתו הקצרה בכל הדברים הטעונים הכרע‪ .‬די לו בקשייו‬ ‫כשנודע הדבר לר׳ יודל‪ ,‬פנה אל ראש הישיבה והציע בפניו שיגלה לארץ טומאת העמים‪ ,‬למדינת אמריקה‪,‬‬ ‫בחברת בני גילו בקהילה ההולנדית היתה קשה‪ ,‬ולמרות מאמצי אנשי הצוות בבית הספר‪ ,‬כעבור כשנתיים‬ ‫להכריע בין היצר הטוב ליצר הרע בכל עת‪ ,‬שלא חסרים לו הכרעות נוספות‪ .‬באותם ימים נזכר כיצד לפני‬ ‫בה ידוע שיש יהודים רבים אוהבי תורה וחפצים לתמוך בכספם בתורה ועמליה‪ ,‬וינסה לעזור ולסייע‬ ‫כשאך היה בן עשר שנים‪ ,‬נפלט מהמסגרת‪ .‬מאמצי האב ובני הקהילה הצליחו לדחות את מועד פליטתו‬ ‫כמה חודשים אביו היה צריך להגיע לידי הכרעה מהירה האם לעבור ניתוח בלבבו שיש בו סיכון רב‪ ,‬או‬ ‫לישיבה בזיכוי אותם יהודים שיתמכו בהחזקת התורה‪ ,‬ויזכו גם לברכות התורה והמחזיקים בה‪ .‬לאחר‬ ‫לעוד כשנתיים‪ ,‬אך בהיותו כבן שתים עשרה שנה נפלט סופית ללא יכולת חזרה‪ .‬אביו ניסה את כוחו‬ ‫להשאיר את המצב על קדמותו‪ ,‬שגם בו יש סיכון עצום‪ ,‬ולעומת שכנו בבית החולים שלא הצליח לעצום‬ ‫שקיבל את ברכת הדרך‪ ,‬הפליג אל עבר חופה המזרחי של ארצות הברית‪ ,‬והגיע אל אחד מידידי הישיבה‬ ‫ללמדו תורה ולהחדיר בליבו יראת ה׳ טהורה‪ ,‬אך לדאבון לב כל ישראל‪ ,‬התאבן ליבו של ליזר והוא לא‬ ‫עין כל הלילה מהלחץ העצום של ההכרעה שקובעת להמשך חייו‪ ,‬אביו ישן ברוגע רב ביודעו שהכרעתו‬ ‫שהתגורר בניו יורק‪ ,‬ועמו יחדיו הלכו ועברו על פתחי נדיבים לעוררם לזכות במצוה גדולה זו של החזקת‬ ‫רצה כלל לשמוע על ה׳ ותורתו‪ .‬שנתיים נוספות של בטלה עברו עליו‪ ,‬שבהם לא למד כמעט דבר‪ ,‬ואט‬ ‫של ראש הישיבה היא ההכרעה האמיתית והנכונה‪ ,‬וזה דעת תורה הצרופה והברורה‪ ,‬ואכן בחסד ה׳‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫אט השיל והשיר מעליו עול תורה ומצוות‪ ,‬ובכל עת נמשך אחר השקצים המצויים ברחובה של עיר‪.‬‬ ‫עליהם הניתוח הצליח ומאז מצבו של אביו טוב יותר‪.‬‬ ‫בחסד ה׳ על ר׳ יודל‪ ,‬הצליח לעורר את הלבבות לסייע ללומדי התורה ועמליה‪ ,‬ועלה בידו לאסוף סכום‬ ‫כשהיה בן ארבע עשרה שנה החל לעבוד כשוליה בסנדלריה‪ ,‬כשאת כל הפרוטות שהביא בשכרו עבור‬ ‫שנתיים מאושרות עברו על ליזר יחד עם אביו‪ ,‬בהם שקד על התורה בעמל רב‪ ,‬כשאביו עומד עליו ועוזר‬ ‫מכובד עבור הישיבה הקדושה‪ ,‬ומשכך חשש מאוד מנסיעותיו עם נהגים שאינם בני ברית‪ ,‬שמא חלילה‬ ‫עבודתו‪ ,‬בזבז עם חבריו הערלים והשקצים‪ ,‬ובכדי להתאים עצמו אליהם‪ ,‬החל ללכת כגויי הארצות ושינה‬ ‫לו לגדול ולצמוח‪ ,‬שלאחריהם הקים את ביתו‪ ,‬בית נאמן לה׳ ותורתו‪ ,‬כשקיוה שאביו יוכל לרוות ממנו‬ ‫יקומו עליו לשודדו ואף לרוצחו נפש‪ ,‬ועל כן‪ ,‬בכל פעם שהיה תר אחרי מונית לנסיעה‪ ,‬היה פונה לנהג‬ ‫את שמו לצליל גויי‪ ,‬ונקרא בפיהם ׳לאזי׳‪ ,‬ולאחר מכן כל הנהגתו היתה כחבריו הערלים והתחיל להיות‬ ‫רוב שמחה ונחת לאורך ימים ושנים‪ .‬לצערו הרב‪ ,‬זמן קצר אחר נישואיו‪ ,‬בימי הרחמים והסליחות של‬ ‫ופותח בתיבות הקדושות‪ :‬׳שמע ישראל ה׳ אלקינו׳‪ .‬אם מדובר היה בנהג ערל‪ ,‬הרי שלא מבין מה חפץ‬ ‫ממבלי העולם‪ ,‬החיים בלא כל מטרה ותכלית‪ ,‬וכל ימיהם באופל ובמחשך‪ ,‬וגרועים מחיות השדה‪ ,‬וכל‬ ‫סוף שנת תשכ״ה‪ ,‬שבק אביו חיים לכל ישראל‪ ,‬לא לפני שנפרד ממנו ואומר לו שהוא מוחל לו על כל‬ ‫ממנו‪ ,‬עוזבו וממשיך בדרכו כשר׳ יודל תר אחר מונית אחרת‪ .‬אך אם הנהג היה יהודי‪ ,‬גם אם מראה פניו‬ ‫חייהם סבים סביב אוכל ועבודה‪ ,‬אוכלים כדי שיהיה להם כח לעבוד‪ ,‬ועובדים כדי שיהיה להם כסף לקנות‬ ‫מה שהיה‪ ,‬שהוא כלא היה‪ ,‬ועיניו וליבו על העתיד‪ ,‬שימשיך כל ימיו לעמול בתורה ולגדל את בניו בדרך‬ ‫היה כגויי הארץ‪ ,‬הרי שהיה משיב לו ׳ה׳ אחד! מה רצונך ר׳ איד׳‪ ,‬וכך היה ליבו סמוך ובטוח שהנהג אכן‬ ‫אוכל‪ ,‬ואוכלים כדי שיהיה להם כח לעבוד וחוזר חלילה‪ ,‬וכך עברו עליו עוד כמה שנים‪ ,‬בהם התגורר עם‬ ‫התורה והיראה‪ ,‬כפי שהנחיל לו וכמסורת הדורות הקודמים עד משה שקיבלה מסיני‪.‬‬ ‫יהודי‪ .‬פעמים גם השיבו הנהג‪ ,‬׳מלך העולם׳‪ ,‬אזי היה מבין שגם נהג זה הינו יהודי‪ ,‬אלא שלצערינו אפילו‬ ‫אביו והוריד את ימיו ברעה שאולה‪.‬‬ ‫פטירתו של האבא נפלה על ליזר ביום בהיר‪ ,‬ובתקופה הראשונה עמד בפני שבר גדול‪ ,‬כאשר לולי ראש‬ ‫׳שמע ישראל׳ אינו יודע‪.‬‬ ‫כל אותה עת ִהרבה ר׳ יודל להתפלל עבור בנו שיעלה וישוב לדרך המלך‪ ,‬אלא שנראה היה כי הרקיע‬ ‫הישיבה שעמד לימינו‪ ,‬מי יודע מה היה באחריתו‪ .‬ראש הישיבה עודדו ודיבר על ליבו דברי נחמה‪ ,‬כי‬ ‫במהלך אותם נסיעות היה ר׳ יודל מדבר עם אותם נהגים ומחזק את ליבם ביראת ה׳ טהורה‪ ,‬שיש מנהיג‬ ‫סתום בפני תפילותיו‪ .‬לא ניכר עליו כל שינוי לטובה‪ ,‬ויתרה מזאת‪ ,‬ניכר עליו כל הזמן עוד ועוד שינויים‬ ‫כעת יוכל להשיב לאביו כגמולו הטוב‪ ,‬שכל מעשה טוב שעושה‪ ,‬כל דקת לימוד שלומד‪ ,‬הריהו מנחיל‬ ‫לבריאה‪ ,‬ואדם נברא למטרה של עבודת ה׳ וקיום המצוות‪ ,‬וה׳ ׳גומל לאיש חסד כמפעלו נותן לרשע רע‬ ‫לרעה‪ .‬כשבאחד הימים לא שב ליזר לבית אביו‪ ,‬ולאחר יום שלם של דאגה וחשש לגורלו‪ ,‬גילה את מכתבו‬ ‫לו נצח נצחים‪ ,‬ובאפשרותו לשלוח לו ׳חבילות׳ בכל עת ושעה‪ .‬ורוחו של אביו תחפוף עליו‪ ,‬שבכל עת‬ ‫כרשעתו׳‪ ,‬יש שכר ויש עונש‪ ,‬ומעוררם עוד שהנה הם עוד ידעו והכירו את הסיסמה היהודית ׳שמע‬ ‫שהשאיר באחד מפינות הבית‪ ,‬בו הוא כותב שנקראתה לפניו הזדמנות פז להגר עם חבריו לארץ אחרת‬ ‫מצוא ידמיין לעצמו דמות דיוקנו‪ ,‬וכך מול דמות זאת‪ ,‬יצליח להתגבר על הקשיים והנסיונות ולהמשיך‬ ‫ישראל׳‪ ,‬אבל מהי הערבות שילדיהם ידעו זאת‪ ,‬ולא יתבוללו חלילה בין הגויים‪ .‬דבריו שיצאו מהלב נכנסו‬ ‫בה יוכלו להתפרנס בכבוד‪ ,‬ועל כן הוא מיהר לנצל את ההזדמנות ונסע מיידית ובקושי היה שהות בידו‬ ‫להתעלות‪.‬‬ ‫ללבבות‪ ,‬ורבים מהנהגים קבלו על עצמם שמירת שבת‪ ,‬כשרות ועוד‪.‬‬ ‫לכתוב את מכתבו זה‪.‬‬ ‫שנים רבות עברו על ליזר בעמלה של תורה‪ ,‬עד שנקרא בפה הכל ׳ר׳ ליזר׳‪ ,‬וכמעט שלא היה מי שזכר לו‬ ‫*‬ ‫עם סיום קריאת המכתב הבין ר׳ יודל שכעת כמעט ואבד כל סיכוי שבנו ישוב לעמו ואלקיו‪ ,‬כאשר היגר‬ ‫ימים קדמוניות‪ ,‬בהם היה רחוק מהתורה והמצוות‪ .‬במהלך אותם שנים זכה ללידת בניו ובנותיו‪ ,‬שאותם‬ ‫ביומו האחרון לפני הפלגתו חזרה‪ ,‬ניסה ר׳ יודל לעצור מונית לנסיעה ארוכה‪ ,‬אך כל אלו שפנה אליהם‬ ‫לאחת ממדינות העולם‪ ,‬בה אף אחד לא יודע על יהדותו ואף לא יראה לפניו דמות של יהודי שומר תורה‬ ‫גידל בדרך התורה וקיום מצוותיה‪ .‬בכל שנה בהגיע ימי הרחמים והסליחות‪ ,‬ביום היארצייט של אביו‪,‬‬ ‫ואמר להם כהרגלו ׳שמע ישראל ה׳ אלקינו׳‪ ,‬השיבוהו ריקם‪ ,‬חלק בלא סבלנות כלל ואחרים ניסו להבין‬ ‫ומצוות‪ ,‬ומי יודע אם בכלל ישא בת ישראל וילדיו יהיו בכרם בית ישראל או חלילה ערלים טמאים‪.‬‬ ‫היה ר׳ ליזר יורד לפני התיבה בהיכל הישיבה‪ ,‬כאשר לאחר התפילה היה ראש הישיבה הקשיש אומר לו‪,‬‬ ‫את בקשתו והתייאשו מהרה‪ ,‬ככל הנראה אחד מהם לא היה יהודי‪ .‬למרות שהשעון המשיך במהלכו בלא‬ ‫השבר היה קשה מנשוא‪ ,‬ור׳ יודל החליט בליבו שכעת אין לו כל סיבה להשאר בטומאת ארץ העמים‪ ,‬ועל‬ ‫שבחסד ה׳ ובעבודתו הגדולה זוכה הוא לעשות נחת רוח לאביו זצ״ל‪.‬‬ ‫שהתחשב בו‪ ,‬לא חשב ר׳ יודל להפסיק מהנהגתו זו‪ ,‬ובמיוחד שכעת היה לו בתיקו סכום עצום‪ ,‬פירות‬ ‫כן הזדרז לצאת מאירופה‪ ,‬המקום בו נשפך דם ישראל כמים‪ ,‬ולעלות לארץ ישראל‪ ,‬לא לפני שסיכם עם‬ ‫בתחילת זמן אלול של שנת תש״מ‪ ,‬שלח ראש הישיבה לקרוא לר׳ ליזר‪ .‬ר׳ ליזר מיהר להיכנס לחדרו של‬ ‫עמלו בחודשים האחרונים במדינה זו‪ .‬ר׳ יודל נשא תפילה לה׳ שישלח לו נהג יהודי שאף יוכל להשפיע‬ ‫אחד מידידיו שאם יגיע לידיו איזה שהוא מידע על בנו‪ ,‬שימהר להודיעו‪ .‬עלייתו זו היתה במטרה אחת‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬שבאותה עת כבר היה קשיש עד מאוד‪ ,‬ופתח ואמר לו שזכרונו של אביו הטהור עומד‬ ‫עליו לטובה ולברכה‪ ,‬וכשאך הושיט את ידו לעבר מונית שעברה‪ ,‬עצר נהגה ושאלו להיכן פניו מועדות‪ .‬ר׳‬ ‫שהיא לישב בארץ הקודש ולעסוק בתורה הקדושה ולקיים מצוותיה הקדושות ובפרט אלו התלויות בארץ‬ ‫לפניו בכל עת‪ ,‬כמה שהוסיף לישיבה הקדושה ולבחורי הישיבה‪ ,‬שבזכותו רבים הם התלמידים אשר כל‬ ‫יודל פנה אליו כהרגלו ואמר לו ׳שמע ישראל ה׳ אלוקינו׳‪.‬‬ ‫שעד עתה לא זכה לקיימם‪ ,‬ולעסוק בעבודת התפילה שהיא כנגד הקרבנות והמקום הראוי לה יותר גם‬ ‫ימיהם המה אך ורק בעסק התורה ועמלה‪ ,‬ומחובת הכרת הטוב לאביו‪ ,‬מבקש הוא לעזור ולסייע בעדו‬ ‫כשמוע הנהג את התיבות הקדושות‪ ,‬נבהל עד מאוד ולא יכל להשיב דבר‪ .‬מתגובתו של הנהג הבין ר׳ יודל‬ ‫הוא בארץ הקודש‪ .‬בכל אריכות ימי הנסיעה וההפלגה לארץ הקודש‪ ,‬ואף לאחר ביאתו והשתקעותו בה‪,‬‬ ‫שיזכה לאריכות ימים ושנים‪ ,‬וזאת על ידי שישכים ויעריב לבית הכנסת ובית המדרש‪ ,‬שיגיע מוקדם‬ ‫כי הנהג אכן יהודי‪ ,‬אלא שהרחיק ונטמא כל כך‪ ,‬עד שאינו יודע להשלים את הדברים‪ .‬ר׳ יודל ניסה שוב‬ ‫לא הפסיק להתפלל ולבכות על בנו יחידו שאבדו עקבותיו אי שם באחת ממדינות העולם‪ ,‬שה׳ יערה עליו‬ ‫לתפילה וללימוד‪ ,‬ואף ישאר בבית הכנסת זמן מה אחר התפילה והלימוד ולא ימהר לצאת‪ ,‬ובזכות זאת‬ ‫את סגולתו ופנה אליו שוב עם משפטו הקבוע ׳שמע ישראל ה׳ אלקינו׳‪ ,‬והנהג החל להכות על מוחו‬ ‫וישיבנו בתשובה שלימה לפניו‪.‬‬ ‫ֶ‬ ‫רוח טהרה‬ ‫יאריך ימים‪.‬‬ ‫בנסיון להזכר דבר מה‪ ,‬ולפתע נזכר ואמר בקול שקט‪ :‬׳ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד׳‪ ,‬תוך כדי פעולה‬ ‫*‬ ‫ר׳ ליזר קיבל את דברי ראש הישיבה הקשיש והודה לו עליהם‪ ,‬אלא שהתפלא מאוד מה ראה ראש הישיבה‬ ‫אינסטקטיבית הזכורה לו מימי ילדותו השכוחים‪ ,‬כשאצבע יד ימינו עמדה על שפתותיו‪ .‬כעת ידע ר׳ יודל‬ ‫ביאתו של ר׳ יודל והשתקעותו בארץ הקודש בעיר הקודש והמקדש‪ ,‬באחת משכונותיה בה קול התורה‬ ‫על ככה ומה הגיע אליו שהוא מחפש עבורו סגולות לאריכות ימים‪ ,‬כאשר הינו צעיר לימים ובקושי הגיע‬ ‫שלא לחינם התעכב עד כעת‪ ,‬אלא בשביל לקרב נשמה רחוקה זו לה׳ ותורתו‪.‬‬ ‫נשמע בכל עת‪ ,‬הטיבה עמו עד מאוד‪ .‬במיוחד שקבע את מקום מגוריו סמוך ונראה לישיבה הקדושה‪,‬‬ ‫לשנת הבינה‪ .‬באותה עת התעוררה לפניו מחשבה‪ ,‬כי בודאי לא שב דיו בתשובה על עוונותיו באותם‬ ‫הנסיעה הארוכה עברה עליהם תוך כדי שר׳ יודל מרעיף על הנהג אהבה רבה לקרבו ולפתוח את ליבו‬ ‫מפארי הישיבות שהיו באותם ימים‪ ,‬ודבק בראש הישיבה שקיבלו כרבו לכל דבר‪ ,‬ואף קבע את מקום‬ ‫שנים בהם היה רחוק מה׳ ותורתו‪ ,‬למרות שעשה את כל דרכי התשובה שראש הישיבה נתן לו באותם‬ ‫לשמירת התורה והמצוות‪ ,‬וכשהנסיעה הגיעה לקראת סיומה‪ ,‬פנה הנהג לר׳ יודל והחל לספר לו את סיפור‬ ‫תפילתו ותלמודו בהיכל הישיבה‪ ,‬כאשר התפרנס בצמצום ממלאכה קלה שבה עסק בשעות הערב‪.‬‬ ‫ימים‪ ,‬ובעקבות כך ליבו נפל בקרבו הכיצד ישוב בתשובה שלימה על הימים הללו‪.‬‬ ‫חייו‪ ,‬היאך הוא כערער במדבר‪ ,‬תלוש בלא כל קרוב בעולם‪ ,‬כאשר הדבר היחידי שידוע לו הוא‪ ,‬שאמו‬ ‫תלמידי הישיבה באותם ימים שהורגלו לראות מבוגרי המחנות הבאים לישיבות וקובעים בה את מקום‬ ‫ברירה רבה לא היתה לר׳ ליזר‪ ,‬ועל כן פנה אל בנו הגדול של ראש הישיבה וביקש ממנו שישאל את‬ ‫מתה במלחמה הנוראה ואביו הצטרף אליה כעבור כמה שנים‪ .‬ומאז הוא נע ונד ברחבי העולם‪ ,‬כשמחפש‬ ‫תפילתם ותלמודם‪ ,‬לא התרגשו יתר על המידה מבואו של עוד יהודי מסגנון זה לישיבתם‪ ,‬ויחד עם זאת‬ ‫אביו הגדול מדוע מואס הוא בכל דרכי התשובה ששב לפני שנים‪ ,‬וראש הישיבה חושש שיתקצרו ימיו‪.‬‬ ‫אחר מציאת עוגן בו יוכל לנוח ולהקים את ביתו ולהגיע למנוחה ולנחלה‪ ,‬אלא שהמנוחה ממנו והלאה‪,‬‬ ‫כבדוהו כפי שנזהרו בכבודם של כל יהודי ובמיוחד של שאר שרידי החרבות‪ ,‬שברבים מהמקרים היו גם‬ ‫תשובתו של ראש הישיבה מיהרה להגיע‪ ,‬שחלילה וחס אינו מואס חלילה בכל דרכי התשובה שעשה‪,‬‬ ‫כאשר למרות שפעמים רבות הצליח מבחינה כלכלית‪ ,‬בכל מקום בו עמד להתבסס ולהקים בית‪ ,‬תמיד‬ ‫שבורי לב‪ ,‬וחלקם‪ ,‬דעתם לא היתה כה יציבה‪ .‬למרות שר׳ יודל עדיין לא הגיע לימי הבינה‪ ,‬בכל זאת‬ ‫וכעת הוא צדיק גמור‪ ,‬אלא כל הצעתו היתה בכדי להטיב עמו עוד וזאת על פי מה שלמד בפרש״י על‬ ‫ברגע האחרון הכל התפרק ונהרס והיה עליו להמלט מהמדינה בה היה למדינה אחרת‪ ,‬וכך נדד במדינות‬ ‫בצוק העתים והנסיונות שניסהו ה׳‪ ,‬מראה פניו היתה כשל בעל ימי זקנה ואולי אפילו כבר בימי השיבה‪.‬‬ ‫התורה בפרשת תולדֹת‪.‬‬ ‫רבות באירופה ועד הגיעו לארצות הברית של אמריקה‪ ,‬וגם כאן אינו מצליח למצוא מזור לנפשו‪ ,‬וחייו‬ ‫במשך הזמן כשהתגלה לבחורי הישיבה שר׳ יודל הינו תלמיד חכם ואף היה בן ישיבה בשנים שקדמו‬ ‫אינם חיים‪ ,‬ומרגיש בכל עת ככלב חוצות הזרוק ברחובה של עיר‪.‬‬ ‫מה מצא ראש הישיבה בפרשתינו עפרש״י‬ ‫ליבו של ר׳ יודל נשבר למשמע סיפור חייו של אותו צעיר‪ ,‬וכשניסה לעודדו להאמין בה׳ שהוא מנחה את‬ ‫למלחמה הנוראה‪ ,‬החלו הבחורים לדבר עמו בלימוד‪ ,‬לדון עמו על שאלותיהם והערותיהם בסוגיא‪ ,‬ותוך‬ ‫זמן קצר הפך להיות ל׳משיב׳ בלתי רשמי בישיבה‪ ,‬כאשר הבחורים מבקשים ממנו בכל עת שיאמר בפניהם‬ ‫שבעקבות כך הציע את הצעתו?‬ ‫האדם בדרכיו‪ ,‬וכל מה שה׳ עושה הכל לטובתו‪ ,‬נזכר לפתע אותו צעיר והחל לספר לר׳ יודל על חייו כילד‬ ‫מדברי התורה בסוגיא אותם זכה לשמוע מגדולי ראשי הישיבות וכן ממה שיצק מים על ידי גדולי ישראל‪,‬‬ ‫מהגליון הקודם‬ ‫תשובה ל"סיפור ושאלה בצידו"‬ ‫בתשובה לשאלה ‪ ,‬מנין בפרשתינו עפרש״י מצא רבי שמשון מנוח לנפשו‪ ,‬לאחר שהוצר ך להכריע לשאלת נ פשות בעיצומה ניתן לקבל כל שבוע את העלון באימייל )ללא תשלום(‪ ,‬גם את המהדורה המורחבת‬ ‫בתוספת ה'סיפור ושאלה בצידו' בגודל‪‬כפול‪ ,‬על שני עמודים‪.‬‬ ‫של ה שבת‪ ,‬בשעה שלא יכל לשאול את פי מרן שליט״א ‪ ,‬כאשר מרן שליט״א אמר לו ‪ ,‬שכאשר השעה תהיה דחוקה ולא יוכל‬ ‫המעונינים לקבלו‪ ,‬ישלחו את שמם וכתובתם בכתב ברור‪ ,‬בתוספת מס' טלפון לבירורים‪,‬‬ ‫לשאול אותו ‪ ,‬יוכל להכריע ולהורות כדעתו דעת תורה‪ ,‬והוסיף ואמר ‪ ,‬שמובטח הוא שלא תצא תקלה מתחת ידו‪.‬‬ ‫לפקס המערכת או למייל‪] ichudbchidud@gmail.com :‬המיילים נשלחים ממשרדינו ב'ליקווד' שב'ניו ג'רסי[‬ ‫~ ~ ~ ~ ~ ~‬ ‫ֹאמ ר‬ ‫יד י נָא ִל י ֲה יֵשׁ ֵבּ ית ָא ִב י‪ָ ‬מ קוֹם ָל נוּ ָל ִל ין״‪ ,‬וביאר רש״י‪ :‬״ ַו יּ ֶ‬ ‫ֹאמ ר ַבּ ת ִמ י ַא ְתּ ַה גִּ ִ‬ ‫רבי שמשון מצא מנוח וזאת מדברי רש״י כ״ד כ״ג‪ ,‬עה״פ‪ :‬״ ַו יּ ֶ‬ ‫תשובות לשאלות המתפרסמות בעלון זה‪ ,‬או הערות הארות ותגובות‪,‬‬ ‫ַבּ ת ִמ י ַא ְתּ ‪ .‬לאחר שנתן לה )‪-‬את הנזם והצמידים( שאלה )‪-‬בת מי היא(‪ ,‬לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב״ה דרכו״‪ .‬מבואר‬ ‫ניתן לשלוח בכתב ברור וקריא‪ ,‬בצירוף שם‪ ,‬כתובת וטלפון‪,‬‬ ‫בדברי רש״י‪ ,‬כי כאשר אדם עושה את המוטל עליו לפי המציאות שלפניו‪ ,‬ניתן להיות סמוך ובטוח בזכותו של צדיק‪ ,‬שה׳ יצליח דרכו ולא‬ ‫לפקס' ‪] (08) - 9741115‬מחו"ל‪ :‬בקידומת ‪ 24) [+ 972 - 8‬שעות( או למייל ‪ichudbchidud@gmail.com‬‬ ‫תצא תקלה מתחת ידו‪.‬‬ ‫י ש ר א ל‬ ‫א ר ץ‬ ‫‪-‬‬ ‫ע י ל י ת‬ ‫מ ו ד י ע י ן‬ ‫–‬ ‫ה כ ו ת ב י ם‬ ‫ו ל ר ב נ י ם‬ ‫ב ח י ד ו ד "‬ ‫ל " א י ח ו ד‬ ‫ש מ ו ר ו ת‬ ‫ה ז כ ו י ו ת‬ ‫כ ל‬ ‫©‬