gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫וקדש‬ ‫ועה‬ ‫ןהשב‬ ‫ו‬‫י‬ ‫יל‬‫ג‬ ‫ה‬ ‫הז‬ ‫"ל‬ ‫נ‬‫י‬ ‫ןט‬‫וסףב‬ ‫י‬‫נ‬‫"‬ ‫לע‬ ‫‪2‬‬ ‫זמני ‪+‬השבת‬ ‫הזמני>ם ע"פ >לוח או>ר ה>חיים‬ ‫הילו‪+‬לא‬ ‫ר״ת‬ ‫יציאה‬ ‫שקיעה‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫דצ‪+‬דיקיא‬ ‫‪17:50‬‬ ‫‪17:16‬‬ ‫‪16:45‬‬ ‫‪16:05‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪17:47‬‬ ‫‪17:13‬‬ ‫‪16:43‬‬ ‫‪16:23‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪17:51‬‬ ‫‪17:16‬‬ ‫‪16:46‬‬ ‫‪16:26‬‬ ‫באר שבע‬ ‫'וא‬ ‫‪17:47‬‬ ‫‪17:13‬‬ ‫‪16:43‬‬ ‫‪16:23‬‬ ‫תל אביב‬ ‫יצח‬ ‫'א‬ ‫וה‬ ‫יום ראשון ‪ -‬ה' כסלו‬ ‫*כמנהג ירושלים הדלקת נרות ‪ 40‬דקות לפני השקיעה‬ ‫ה‪ .‬רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס‪ ,‬המהרש"א‪ ,‬שצ"ב |‬ ‫יש‬ ‫רבי דוד לוריא‪ ,‬הרד"ל‪ ,‬תרט"ז | רבי אשר אנשיל יונגרייז‪,‬‬ ‫הח‬ ‫בעל מנוחת אשר‪ ,‬תרל"ד | רבי ברוך בער ליבוביץ‪ ,‬בעל‬ ‫ברכת שמואל‪ ,‬ת"ש‬ ‫קל‬ ‫לה‬ ‫מב‬ ‫יום שני ‪ -‬ו' כסלו‬ ‫הי‬ ‫עק‬ ‫ו‪ .‬רבי ישעיה קרלינסקי‪ ,‬מראשי אגודת הרבנים בארה"ב‪,‬‬ ‫תש"ה | רבי חיים מיכאל דב ויסמנדל‪ ,‬תשי"ח | רבי דב‬ ‫מאיר רובמן‪ ,‬ראש ישיבת תפארת ישראל בחיפה‪ ,‬תשכ"ח‬ ‫אך‬ ‫| רבי יחזקאל שרגא ליפשיץ הלברשטאם‪ ,‬האדמו"ר‬ ‫עק‬ ‫מסטרופקוב‪ ,‬תשנ"ה‬ ‫ו'‪,‬‬ ‫בזמ‬ ‫יום שלישי ‪ -‬ז' כסלו‬ ‫בח‬ ‫ז‪ .‬רבי יוסף דוד זינצהיים‪ ,‬בעל יד דוד‪ ,‬תקע"ג | רבי יעקב‬ ‫משה חרל"פ‪ ,‬ראש ישיבת מרכז הרב‪ ,‬תשי"ב | רבי שלמה‬ ‫בנימין הלוי אשלג‪ ,‬האדמו"ר מאשלג‪ ,‬תשמ"ד‬ ‫רב‬ ‫יום רביעי ‪ -‬ח' כסלו‬ ‫(פ‬ ‫חמ‬ ‫ח‪ .‬רבי נפתלי הירש קצנלנבוגן‪ ,‬תקפ"ד | רבי אשר לעמיל‬ ‫או‬ ‫הלוי‪ ,‬אב"ד גאלין ודיין בירושלים‪ ,‬תרי"א | רבי אהרן‬ ‫של‬ ‫טברסקי‪ ,‬האדמו"ר מצ'רנוביל‪ ,‬תרל"ב | רבי דוד בורנשטיין‪,‬‬ ‫בעל חסדי דוד‪ ,‬תש"ג‬ ‫מש‬ ‫'הו‬ ‫יום חמישי ‪ -‬ט' כסלו‬ ‫ביצ‬ ‫רב‬ ‫ט‪ .‬רבי דובער שניאורי‪ ,‬האדמו"ר האמצעי מחב"ד‪ ,‬תקפ"ח‬ ‫| רבי משה שפירא מסלאוויטא‪ ,‬בנו של רבי פנחס מקוריץ‪,‬‬ ‫ת"ר‬ ‫ספ‬ ‫'א‬ ‫יח‬ ‫יום שישי ‪ -‬י' כסלו‬ ‫מֵת‬ ‫אב‬ ‫י‪ .‬רבי יעקב ברוכין‪ ,‬בעל משכנות יעקב‪ ,‬תר"ה | רבי אברהם‬ ‫וה‬ ‫הכהן יצחקי‪ ,‬רבה של תוניס‪ ,‬בעל משמרות כהונה‪ ,‬תרכ"ה‬ ‫| רבי רפאל דאבוש‪ ,‬מגדולי רבני לוב‪ ,‬תרפ"ז | רבי משה‬ ‫את‬ ‫מרדכי אפשטיין‪ ,‬ראש ישיבת חברון‪ ,‬תרצ"ד | רבי איסר‬ ‫זלמן מלצר‪ ,‬בעל אבן האזל‪ ,‬תשי"ד‬ ‫יום שבת ‪ -‬י"א כסלו‬ ‫יא‪ .‬רבי יצחק סג"ל‪ ,‬בעל אמרי רברבי‪ ,‬תקכ"ג | רבי צבי‬ ‫הירש יאנוב‪ ,‬אב"ד פוזנא‪ ,‬תקמ"ו | רבי שמחה מדעסוי‪,‬‬ ‫תקמ"ו | רבי יחיאל הלר‪ ,‬בעל עמודי אור‪ ,‬תרכ"ב‬ ‫‪3‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫פנינים מוסרים ומעשיות השווים לכל נפש‬ ‫הנערכים משולחן המלך מתוך‬ ‫שיעור הדף היומי שנמסר ע"י מרן שליט"א‬ ‫עורך‪ :‬הרב מרדכי ג'נודי הי"ו‬ ‫אף יום'!‪ ,‬לאחר שבבטן הפריע לו עשיו עם השערות‬ ‫והציפורניים שלו‪ .‬וכך ישבו ולמדו יחד חמש עשרה‬ ‫הסיבה שלא היו לאבותינו‬ ‫שנים‪ .‬כידוע‪ ,‬גם משה רבנו‪ ,‬מיום שנולד‪ ,‬היה מדבר‬ ‫והולך וכבר באותו יום נתנבא‪.‬‬ ‫ילדים‬ ‫'ואלה תולדת יצחק בן אברהם‪ ,‬אברהם הוליד את‬ ‫המכתבים המחזקים של‬ ‫פגישת יעקב ואברהם אבינו‬ ‫יצחק' (בראשית כה‪ ,‬יט) לכאורה מספיק לומר‬ ‫אברהם‬ ‫'אלה תולדת יצחק בן אברהם'‪ ,‬ומדוע חזרה התורה‬ ‫והדגישה 'אברהם הוליד את יצחק'? על כך יש‬ ‫כפי שאומר הגאון חיד"א בספרו 'מדבר קדמות'‬ ‫"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא"‬ ‫תירוצים רבים‪,‬‬ ‫בשם תלמידי רבי יהודה החסיד‪ ,‬אבות העולם‪,‬‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬כא)‪ .‬יצחק מתפלל לבורא עולם‬ ‫אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬ראו זה את זה‪ .‬יעקב אבינו ראה‬ ‫ישנו תירוץ נפלא שאומר רבנו חיים בן עטר‪ ,‬ה'אור‬ ‫ומבקש ילדים‪ .‬הוא כבר כבן שישים‪ ,‬לאחר‬ ‫את אברהם אבינו ולמדו יחד חמש עשרה שנים‪,‬‬ ‫החיים' הקדוש‪ ,‬על פי הזוהר הקדוש (חלק א‪,‬‬ ‫שהמתין עשר שנים ועוד עשר שנים‪ ,‬שהרי נשא‬ ‫שהרי יעקב נולד כשיצחק היה בן שישים‪ ,‬ויצחק‬ ‫קלז‪ ,‬ב)‪ .‬יצחק‪ ,‬מיום שנולד היה עקר ולא היה יכול‬ ‫אותה כשהיה בן ארבעים והיא הייתה כבת שלוש‪,‬‬ ‫נולד כשאברהם היה בן מאה‪ .‬נמצא שכשיעקב נולד‬ ‫להוליד‪ ,‬מפני שרבותינו אמרו שהייתה לו נשמה‬ ‫ועתה היא כבת עשרים ושלוש‪ ,‬ועליו להמשיך את‬ ‫מבחינת נקבה‪ .‬גם רבקה הייתה עקרה‪ ,‬מפני שהיא‬ ‫שרשרת הדורות‪.‬‬ ‫הייתה בת בתואל הארמי‪ ,‬ומשמיים עשו שתהיה‬ ‫מה פירוש 'לנכח אשתו'? המפרשים מסבירים‬ ‫עקרה כדי שלא יהיה כוח של המשכיות לבתואל‪,‬‬ ‫שכאשר אדם מתפלל על חברו בפניו‪ ,‬אין צורך‬ ‫אלא יתחדש היחוס מחדש‪.‬‬ ‫להזכיר את שמו‪ ,‬ולכן כשיצחק התפלל ליד רבקה‪,‬‬ ‫לא הוצרך להזכיר את שמה ואת שם אביה בתואל‬ ‫אך כיצד כתוב‪' :‬ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי‬ ‫הארמי כדי שלא לעורר קטרוג‪ ,‬כפי שמצינו אצל‬ ‫עקרה הוא' (בראשית כה‪ ,‬כא)? כתיב 'הוא' עם אות‬ ‫משה רבנו שהתפלל על מרים ואמר‪ֵ'ֵ :‬אל ָנָ א ְְר ָָפא ָנָ א‬ ‫ו'‪ ,‬וקרינן 'היא'‪ ,‬ללמד שגם הוא וגם היא היו עקרים‪.‬‬ ‫ָלָ ּה' (במדבר יב‪ ,‬יג) ולא הזכיר את שמה‪.‬‬ ‫בזמן העקידה הפך יצחק להיות מוליד‪ .‬אברהם הוא‬ ‫יש מפרשים ש'לֹנֹכח' פירושו שיצחק אמר‬ ‫עונג שב‪+‬ת‬ ‫בחינת חסדים ובחינת זכר‪ ,‬וכאשר התחבר עם יצחק‪,‬‬ ‫שהוא בחינת גבורות‪ ,‬נוצר המזג המוליד‪.‬‬ ‫שבזכותה הוא ייוושע‪ ,‬שהרי היא צדקת שגדלה‬ ‫בבית רשעים‪ .‬אברהם אבינו היה כותב מכתבים‬ ‫לבתואל בן אחיו כדי לקרבו לאמונה‪ .‬בתואל‪ -‬היה‬ ‫בודק אם יש במכתב מתנה‪ ,‬זהב או אבן טובה‪ ,‬ואם‬ ‫הנימוק בכפל הלשון‬ ‫לא‪ ,‬היה נותן את המכתב לרבקה‪ .‬רבקה הייתה‬ ‫רבנו האר"י ז"ל מסביר בספר 'שער הליקוטים'‬ ‫קוראת את מכתביו של אברהם ומקבלת התלהבות‬ ‫(פרשת וירא) שתכלית העניין בעקידה הייתה לקחת‬ ‫בעבודת השם‪.‬‬ ‫חמישה חסדים של אברהם‪ ,‬שהם בחינת זכר‪ ,‬ולמזג‬ ‫אותם בתוך יצחק‪ ,‬וכך המתיק אברהם את הגבורות‬ ‫הקשר בין יצחק ל'נשמת'‬ ‫היה אברהם בן מאה ושישים‪ ,‬ואברהם נפטר בן מאה‬ ‫של יצחק‪ .‬ולכן‪ ,‬מאז העקידה נהפך יצחק להיות‬ ‫ושבעים וחמש‪ ,‬הרי שחי חמש עשרה שנים עם‬ ‫מוליד‪ ,‬אף על פי שלפני כן היה עקר‪.‬‬ ‫הבן איש חי והגאון חיד"א מביאים סגולה מרבי‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫משום כך נכתב 'אברהם הוליד את יצחק'‪ .‬מה פירוש‬ ‫יהודה החסיד‪ ,‬שאדם הנמצא בצרה יקבל על עצמו‬ ‫בעל 'הטורים' כותב שראו זה את זה חמש עשרה‬ ‫'הוליד'?‪ -‬לומר שאברהם הכניס את כוח ההולדה‬ ‫שאם יינצל‪ ,‬יאמר 'נשמת כל חי' בפני קהל ועדה‬ ‫שנים‪ ,‬והגאון חיד"א מוסיף שראה בספר כתב יד‬ ‫ביצחק‪ .‬מיד לאחר העקידה התגלתה נשמתה של‬ ‫ויערוך סעודה‪ .‬לפיכך‪ ,‬הלך יצחק ל'הר המוריה'‪,‬‬ ‫רבקה ונאמר 'הנה ילדה מלכה גם הוא' (בראשית‬ ‫ישן‪ ,‬מיסודם של חסידי אשכנז‪ ,‬שיעקב אבינו‪ ,‬מיום‬ ‫אל המזבח שבו נעקד‪ ,‬לקח עמו את רבקה ואמר‪:‬‬ ‫כב‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫"ריבונו של עולם‪ ,‬אני מבקש ילדים מאישה זו‪ ,‬ואם‬ ‫שיצא מרחם אמו‪ ,‬כבר רץ לאברהם אבינו ואמר‬ ‫תיתן לי‪ ,‬אומר 'נשמת כל חי' ואערוך סעודה"‪.‬‬ ‫שהוא רוצה ללמוד עם סבו‪.‬‬ ‫ספר 'שפתי כהן' מסביר מדוע כפלה התורה ואמרה‬ ‫עשיו‪ ,‬גם כן כשיצא מבטן אימו‪ ,‬יצא עם שיניים‬ ‫'אברהם הוליד את יצחק'‪ :‬התורה באה לייחס את‬ ‫רמז לכך נמצא בתיבת 'ְלְ ֹנַֹכַ ח'‪ :‬ל'ומר נ'שמת כ'ל‬ ‫יחוסו של יצחק‪ ,‬להגיד לך שייחוסו אינו מתחיל‬ ‫גדולות‪ ,‬ציפורניים גדולות ושיער רב‪ .‬יעקב יצא‬ ‫ח'י‪ .‬וכן תיבת 'אשתו' רמז‪ :‬תברך את שמך ה'‬ ‫מֵתרח‪ ,‬שאינו נחשב לכלום‪ ,‬אלא מתחיל מאברהם‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫שלם ובעדינות גדולה‪ ,‬וכבר ביום שנולד הלך ללמוד‬ ‫אלהינו ורוח(בשינוי סדר האותיות)‪ .‬כמו כן‪ ,‬בתוך‬ ‫תורה‪ .‬הוא הכין את עצמו עוד בבטן‪ ,‬כשאימו הייתה‬ ‫אברהם כבר היה כבן מאה שנה ולא היה יכול להוליד‪,‬‬ ‫נוסח 'נשמת כל חי' רמוזים שמותיהם של יצחק‬ ‫עומדת ליד בית המדרש‪ ,‬והיה רוצה לצאת ללמוד‬ ‫והקדוש ברוך הוא חידש לו את כוח הולדה ושינה‬ ‫ורבקה‪ ,‬כי יצחק הוא שסידר את זה והא הראשון‬ ‫עם אברהם אבינו‪ .‬ביום שנולד כבר דיבר עם אביו‬ ‫את שמו מאברם לאברהם‪ .‬לכן יצחק אינו מיוחס‬ ‫להביא‬ ‫שאמר 'נשמת כל חי' בשביל‬ ‫יצחק ואמר לו ש'הוא רוצה ללמוד עם סבו ולא לאבד‬ ‫לתרח‪ ,‬אלא 'אברהם הוליד את יצחק'‪.‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪4‬‬ ‫הבחירה בגילאים הייתה‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫פר‬ ‫מכוונת‪.‬‬ ‫בפ‬ ‫הקדוש ברוך הוא המתין עם זיווגם של יצחק ורבקה‬ ‫רב‬ ‫עד שרבקה תהיה כבת עשרים ושלוש‪ ,‬כתוב‬ ‫ְּתרֹו ָָֹמם‪ּ ,‬וְבְ ִׂׂש ְְפ ֵֵתי‬ ‫ילדים לעולם‪ְּ' :‬בִּפִ י ְיְ שִרִ ים ִּת ְ‬ ‫"כחיצים ביד גיבור‪ ,‬כן בני הנעורים"‪ ,‬הכוח חזק יותר‬ ‫ְּת ַַק ָּּדׁש‪ּ ,‬וְבְ ֶֶק ֶֶרב‬ ‫ְּתָּבּ ַַרְך‪ּ ,‬וִבְִלְ ׁשֹון ֲֲחִסִ יִדִ ים ִּת ְ‬ ‫ַצַ ִּדּ יִקִ ים ִּת ְ‬ ‫אומ‬ ‫בצעירּות של האדם‪ ,‬ואם תלד את עשיו אז אוי ואבוי‬ ‫ְּת ַַהָּלּ ל' – האותיות השלישיות של מילים‬ ‫ְְקדֹוִׁשׁ ים ִּת ְ‬ ‫מה יכול להיות איתו (יהיה לו יותר כח)‪ .‬לכן חיכו‬ ‫אלו מצטרפות לשם 'רבקה' (תתרומם‪ ,‬תתברך‪,‬‬ ‫קצת כדי שתחלש‪ .‬ואז ילדה תאומים‪.‬‬ ‫תתקדש‪ ,‬תתהלל)‪ ,‬והאותיות הראשונות של תיבות‬ ‫היה‬ ‫ידוע שתאומים הם חלשים מטבעם‪ ,‬וגם היו לעשיו‬ ‫אלו (ישרים‪ ,‬צדיקים‪ ,‬חסידים‪ ,‬קדושים) מצטרפות‬ ‫"ת‬ ‫נוי‪ ,‬שיהיו בעלי כוח‪ ,‬שיהיו בעלי חוכמה‪.‬‬ ‫לשם 'יצחק'‪.‬‬ ‫לה‬ ‫הרבה שערות שזה גם מוריד את הכח‪ ,‬ולכן גם‬ ‫בתפילין של יד שהוא כנגד הלב יוצאות שערות‬ ‫שני השמות יחד‪ ,‬יצחק (‪ )208‬ורבקה (‪ ,)307‬עולים‬ ‫בח‬ ‫אמ‬ ‫מהתפילין כדי להתיש כוחו של הס"מ‪ .‬ולכן 'יצחק‬ ‫מטוס שלם מחכה למתפללת‬ ‫בגימטריה ‪ ,515‬כנגד 'תקטו' תפילות שהתפללו‪,‬‬ ‫כזה‬ ‫בן שישים שנה בלדת אותם'‪ ,‬ורבקה בת ‪ .23‬כי אם‬ ‫והתפילות הללו עומדות לכל עם ישראל המצריכים‬ ‫לא‪ ,‬איזה בלגן היה בעולם‪...‬‬ ‫אדם צריך לדעת שתפילה בזמנה פועלת ישועות‪.‬‬ ‫לזרע של קיימא‪.‬‬ ‫רוא‬ ‫מעשה שהיה ברב קהילה מ'בני ברק' שהוצרך‬ ‫לכן רבותינו באמת אמרו שיצחק ורבקה התפללו‬ ‫ווא‬ ‫יעקב בורח משיעור עם‬ ‫לטוס לחוץ לארץ‪ .‬בעודו במטוס‪ ,‬הודיעו על עיכוב‬ ‫תקט"ו תפילות‪ ,‬כמניין 'יצחק' ו'רבקה' (‪.) 515‬‬ ‫קר‬ ‫נגזר‬ ‫מלאך‬ ‫בהמראה‪ .‬הנוסעים ירדו להתפלל מנחה‪ ,‬ובהם‬ ‫התפילות האלה זה לכל עם ישראל שצריכים ילודה‪,‬‬ ‫שיהיה להם‪ .‬אדם צריך לדעת שהתפילה בונה והיא‬ ‫בחורה אחת שירדה להתפלל אך טרם סיימה‪.‬‬ ‫עושה שתחול הברכה‪ ,‬רק צריך להתפלל‪.‬‬ ‫הזי‬ ‫כשהגיע זמן ההמראה‪ ,‬היא עדיין לא סיימה את 'ויתרצצו הבנים בקרבה' (בראשית כה‪ ,‬כב)‪ .‬אמרו‬ ‫איש‬ ‫חכמינו‪ ,‬למה התרוצצו? כי יעקב היה איש חלק‪,‬‬ ‫מכ‬ ‫ולא היה יכול לסבול את הדקירות מהציפורניים‬ ‫התפילה‪ .‬אמרו לטייס להמתין עוד ‪ 5‬דקות!‪.‬‬ ‫איזה תאריך עדיף ללדת?‬ ‫את‬ ‫אך הטייס התחיל את ההכנות כדי להמריא והניע והשערות של עשיו‪ .‬במדרש (בראשית רבה סג‪ ,‬ו)‬ ‫נחז‬ ‫את המטוס‪ ,‬אך פתאום יצא עשן מהמטוס והיה מובא שכאשר רבקה הייתה עוברת על פתח בית‬ ‫יש עוד פירוש ל'לנוכח אשתו' (בראשית כה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫צורך בבדיקה טכנית‪ .‬כעבור דקות ספורות‪ ,‬לאחר המדרש של 'שם ועבר'‪ ,‬היה יעקב מפרכס לצאת‪,‬‬ ‫יצחק לקח אותה למקום המזבח‪ ,‬איפה שנעקד‪ ,‬כמו‬ ‫שהטכנאים אישרו שהכל תקין‪ ,‬סיימה הבחורה את וכשהייתה עוברת על פתח בית עבודה זרה‪ ,‬היה‬ ‫שאמרתי לכם‪ ,‬ואמר‪' :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני עולה‬ ‫עשיו מפרכס לצאת‪.‬‬ ‫תפילתה‪ .‬הרב ראה בכך השגחה פרטית‪ ,‬ניגש אליה‬ ‫תמימה‪ ,‬לא רוצה לקחת שפחה‪ ,‬אלא רק מזאת אני‬ ‫ושאל למעשיה‪ .‬היא סיפרה שהיא כבת שלושים‪ ,‬רבקה השתגעה מהדבר הזה כי לא ידעה שיש לה‬ ‫רוצה‪ .‬הנה היא פה‪ ,‬אני רוצה להביא את יעקב שהוא‬ ‫חוזרת בתשובה‪ ,‬ובשל כך לא מתאפשר לה לגור תאומים בבטנּה‪ .‬בנוגע לעשו‪ ,‬מובן למה הוא רוצה‬ ‫יביא שנים עשר שבטים'‪ .‬בנוסף‪ ,‬האחים שלה ברכו‬ ‫עם ההורים‪ .‬היא קיבלה על עצמה שלא לוותר על לצאת כשעברה ליד בית עבודה זרה‪ ,‬כי רצה לרדת‬ ‫אותה‪' :‬אחותנו את היי לאלפי רבבה' (בראשית כד‪,‬‬ ‫פע‬ ‫ס)‪' .‬רבבה'‪ -‬רבקה בת בתואל הארמי‪.‬‬ ‫תפילה בזמנה‪ .‬היא התפללה מקירות ליבּה שתזכה ב'מחנה יהודה' למזללות‪ ,‬ואילו יעקב רצה לצאת‬ ‫בא‬ ‫ל'נהר שלום'‪.‬‬ ‫להקים בית ולהביא ילדים טובים לעולם‪ ,‬לגור בבית‬ ‫יש אומרים ש'לֹנֹכח' משמעותו שהילד יוולד במזל‬ ‫זה‬ ‫שלה ולעשות שם שבתות וחגים‪ ,‬לבשל לבעלה אך בכל זאת‪ ,‬יעקב אבינו הרי היה לו מלאך שמלמדו‬ ‫טוב‪ .‬ישנם שבעה כוכבי לכת‪ ,‬הסימן שלהם הוא‬ ‫ולדאוג לו‪ .‬הרב התפעל מאוד‪ ,‬וכשפגש את הדייל תורה במעי אמו‪ ,‬ובכל זאת היה מעדיף לצאת משם‬ ‫שצ"מ חנכ"ל‪ .‬שצ"מ זה לא כל כך טוב ללדת בהם‪,‬‬ ‫אמ‬ ‫אבל חנכ"ל זה טוב‪ .‬שצ"מ זה‪ -‬שבתאי‪ ,‬צדק‪ ,‬מאדים‬ ‫רק כדי להתפטר מהפרעותיו וממעשיו הרעים של‬ ‫במטוס שהיה יהודי‪ ,‬סיפר לו הרב את הדברים‪.‬‬ ‫‪ -‬לא כדאי‪ .‬אבל חנכ"ל זה‪ -‬חמה‪ ,‬נוגה‪ ,‬כוכב‪ ,‬לבנה‪.‬‬ ‫עשיו שהיה עמו והיה שר שירים של עגבים ועושה‬ ‫אז‬ ‫הדייל אמר שגם הוא רוצה להתקרב ליהדות ולחזור עבודה זרה‪ ,‬וכל הזמן משחק ב'אייפון'‪ .‬כל זה בבטן‬ ‫לכן אומר יצחק‪' :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני רוצה ללדת‬ ‫לה‬ ‫בשובה‪ .‬שלח אותו הרב ל'סמינר'‪ ,‬וסוף דבר היה של אמא‪ .‬איך הוא השיג שם 'אייפון'‪ ...‬זה פלא‪...‬‬ ‫את הילדים בזמן שליטת הכוכבים של חנכ"ל'‪ .‬לכן‬ ‫אח‬ ‫שנפגש עם הבחורה‪ ,‬ראה את מעלותיה‪ ,‬ובסופו של ויעקב לעומת זאת מוכן לוותר על הלימוד מהמלאך‬ ‫'לֹנֹכח' זה אותיות חנכ"ל‪ :‬לבנה‪ ,‬נוגה‪ ,‬כוכב‪ ,‬חמה‪.‬‬ ‫אב‬ ‫רק כדי להיפטר מהשטן הזה‪.‬‬ ‫דבר הם התחתנו‪.‬‬ ‫וגם 'ֹנֹכח' זה‪ -‬נוי‪ ,‬כוח‪ ,‬חוכמה ‪ -‬שיהיו הילדים בעלי‬ ‫‪5‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫לא לדחות שידוכים!‬ ‫פרשת יצחק ורבקה וסגולת השידוכים‪ -‬אז ראינו‬ ‫בפרשה‪" :‬ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את‬ ‫עבירות קשות עשה עשו ביום הזה‪ ,‬אוי ואבוי‪ ,‬איזה‬ ‫רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם" (בראשית כ"ה‪,‬‬ ‫עבירות‪.‬‬ ‫כ')‪ .‬זה היה שידוך מהשמיים‪.‬‬ ‫כתוב‪" :‬ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש‬ ‫אומרים כמה זה דבר גדול לא לדחות את השידוך‪.‬‬ ‫תם ישב אהלים" (בראשית כ"ה‪ ,‬כ"ז)‪ .‬יעקב זכה‬ ‫לפעמים בא לאדם שידוך‪ ,‬לא לדחות אותו!‪.‬‬ ‫לשבת באוהלים של תורה‪ ,‬של יראת שמיים‪ ,‬אצל‬ ‫שם ועבר‪ .‬אבל זה‪ -‬רבותינו אמרו עליו "והוא עייף"‬ ‫היה מספר הרב חיים קנייבסקי אומרים על בעל‬ ‫– זה מה שכתוב‪" :‬עייפה נפשי להורגים"‪ .‬במסכת‬ ‫אמרה לו הבחורה‪" :‬אני הבחורה שהצלת‪ ,‬ולכן אני‬ ‫"תוספות יום טוב" היה בחור לא כל כך יפה (לא יפה‬ ‫בבא בתרא הגמרא מוסיפה חמש עבירות עבר עשו‬ ‫מתחתנת איתך!"‪.‬‬ ‫להגיד מכוער‪ ,‬אבל לא יפה‪ -‬תואר)‪ .‬נפגש עם איזו‬ ‫הרשע באותו יום‪ :‬בא על נערה המאורסה‪ .‬הרג את‬ ‫תראו איך אמר לו הרב חיים קנייבסקי‪" :‬הבחורה‬ ‫בחורה‪ .‬כשהכלה החשובה הזאת ראתה אותו‪ ,‬היא‬ ‫הנפש‪ ,‬כפר בעיקר‪ ,‬כפר בתחיית המתים‪ ,‬ביזה את‬ ‫הראשונה שתיפגש‪ ,‬ספר לה את המעשה"‪ .‬איך‬ ‫אמרה שהיא לא רוצה!‪ ,‬היא לא יכולה לחיות עם‬ ‫הבכורה ("ויבז עשו את הבכורה")‪ .‬חמש עבירות‬ ‫מהשמיים נותנים לרב בפה מה לדבר‪ .‬זה פלא‬ ‫כזה פרצוף‪ .‬אמר‪' :‬בסדר‪ ,‬אין בעיה'‪ .‬עמד בצד‪ ,‬עשה‬ ‫קשות‪ ,‬לא פשוטות!‬ ‫פלאות‪ ,‬והכל זה עילת העילות וסיבת הסיבות‬ ‫איזה תפילה – ונהפך להיות יפה תואר!‬ ‫שאנחנו לא מבינים‪.‬‬ ‫רואים אותו‪ ,‬מה זה יפה? והנה‪ ,‬היא נהייתה מכוערת!‬ ‫למה מאשימים רק את עשו?‬ ‫וואו‪ ,‬איזה בכיות התחילו שם‪ .‬אומרים לו‪" :‬מה‬ ‫התפילה שהקדימה את‬ ‫קרה?"‪ ,‬אמר‪" :‬תראו‪ ,‬כבר הייתי בעולם הנשמות‪,‬‬ ‫היה מלך אחד גוי שהיה מבין בתנ"ך ואוהב את‬ ‫ישראל‪ .‬היה לו רב אחד שתמיד היה מתייעץ איתו‪,‬‬ ‫פטירת אברהם בחמש שנים‬ ‫נגזר עלינו להתחתן‪ .‬אבל היא הייתה מכוערת ואני‬ ‫הזיווג שלה‪ ,‬ואני אמרתי לריבונו של עולם‪' :‬תראה‪,‬‬ ‫המלך היה מתייעץ איתו בעניין ממלכה ומחליפים‬ ‫אישה צריכה להיות יפה‪ ,‬לא נורא אם אני אהיה‬ ‫"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" (בראשית כ"ה‪ ,‬כא)‪.‬‬ ‫מכוער'‪ .‬אז לקחתי את הכיעור בשבילי ונתתי לה‬ ‫דעות‪ .‬היה לו למלך מטבח טוב גם בשביל יהודים‪.‬‬ ‫עכשיו הוא רוצה ממנה ילדים‪ .‬עבר ‪ 20‬שנה‪.‬‬ ‫כשהיה בא הרב או מישהו אחר‪ ,‬יש לו טבח יהודי‬ ‫את היופי‪ .‬אבל אם היא עכשיו לא רוצה אותי‪...‬‬ ‫אמר‪ :‬אבא חיכה ‪ 10‬שנים ואחר כך התפלל‪ .‬ועכשיו‬ ‫נחזיר‪ ,‬נחליף! בבקשה'‪ .‬אמרה לו‪" :‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬אני‬ ‫ואומר לו‪ :‬תכין אוכל‪ ,‬היום אנחנו נאכל מאכלים‬ ‫עבר ‪ 20‬שנה‪ ,‬והוא כבר בן ‪( 60‬הוא לקח אותה בגיל‬ ‫מוכנה!"‪.‬‬ ‫כשרים למהדרין מהבד"ץ‪ ,‬והיו יושבים ומדברים‪...‬‬ ‫‪ .)40‬לכן‪" ,‬ויעתר"! אומר 'תפארת שמשון'‪ ,‬מה זה‬ ‫יום אחד שישבו אמר לו המלך‪" :‬תשמע‪ ,‬יש לי‬ ‫"ויעתר לו השם"? לא כתוב 'הקשיב לו השם' אלא‬ ‫שאלה קשה על דוד המלך כתוב שהוא לקח את‬ ‫'ויעתר לו השם'‪ .‬למה? הקדוש ברוך הוא נענה‬ ‫תספר לבחורה הראשונה את‬ ‫בת שבע מיד אוריה החיתי‪ .‬וכתוב‪' :‬כל האומר דוד‬ ‫חטא אינו אלא טועה'‪ ,‬אבל אנחנו יודעים שהוא‬ ‫לתפילותיו בקושי‪ ,‬כלומר‪ :‬ביקש בקשות כל כך‬ ‫האמת‪...‬‬ ‫הרבה‪ ,‬אז הקדוש ברוך הוא נענה לו‪.‬‬ ‫לקח אותה‪ .‬ובכל זאת אומרים שלא חטא‪ .‬אבל על‬ ‫פעם סיפרתי לכם‪ ,‬זה היה עם הרב חיים קנייבסקי‪:‬‬ ‫עשו כתוב 'ויבוא עשו מן השדה והוא עייף'‪ ,‬חמישה‬ ‫למה כך בקושי? הקדוש ברוך הוא רצה שעוד חמש‬ ‫שנים שהיא תתעכב מלדת‪ ,‬בגלל אברהם אבינו שלא‬ ‫בא אליו איזה בחור ויש לו איזה כתם בפנים‪ ,‬אבל מה‬ ‫עבירות‪ :‬רצח‪ ,‬נאף‪ ,‬נערה מאורסה‪ ,‬כפר בעיקר‪...‬‬ ‫יראה את עשו יוצא לתרבות רעה‪ .‬אבל היא לא יכלה‬ ‫זה כתם? לא כל כך יפה‪ .‬ועם כל בחורה שהוא נפגש‪,‬‬ ‫איך ידעו זאת? מי אמר את זה לרבותינו? הרי בסך‬ ‫להתאפק‪ ,‬הם לא יכלו‪ ,‬וִהִ רבה כל כך בבקשות‪.‬‬ ‫לא רוצים אותו‪.‬‬ ‫הכל כתוב 'עייף'‪ ,‬ושמתם עליו את כל הרע‪ ,‬מאיפה‬ ‫לקחתם את זה? אני רוצה שתביא לי תשובה!"‪.‬‬ ‫אמר השם‪ :‬אין מה לעשות‪ ,‬ניתן לו עכשיו ילדים‪.‬‬ ‫אמר לו הרב‪ :‬הבחורה הראשונה שתיפגש איתה‪,‬‬ ‫אמר לו הרב‪" :‬לאט לאט‪ ,‬אני עוד אסביר לך‪ ,‬אל‬ ‫ואז מאברהם אבינו נוריד חמש שנים‪ .‬הוא היה צריך‬ ‫תספר לה איך זה נהיה לך‪...‬‬ ‫תדאג‪ .‬באחד הימים אני אסביר לך‪ ,‬אני אמצא‬ ‫להיפטר בגיל ‪( 180‬נפטר בגיל ‪ )175‬בגלל שלא יראה‬ ‫אז הוא נפגש איתה והתחיל לספר לה‪ .‬הוא אומר‬ ‫תשובה‪ ,‬אני אבוא אליך"‪ .‬אמר "אין בעיה‪ ,‬אני יש לי‬ ‫את עשו יוצא לתרבות רעה‪.‬‬ ‫לה‪ :‬ש'הוא הציל איזה בחורה אחת שבא ערבי רדף‬ ‫סבלנות‪ ,‬עוד שבוע‪ ,‬עוד חודש‪ ,‬עוד חודשיים‪ ,‬אבל‬ ‫וכשנפטר אברהם אבינו‪ ,‬בדיוק באותו יום יצא‬ ‫אחריה עם מקל ברזל לתת עליה‪ ,‬והוא הציל אותה‪,‬‬ ‫מעניין אותי הדבר הזה"‪ .‬הם אכלו ביחד‪.‬‬ ‫עשו לתרבות רעה‪ ,‬חזר מן השדה והוא עייף‪ .‬חמש‬ ‫אבל הוא קיבל את המכה ונהיה לו הפס הזה בפנים‪...‬‬ ‫באפשרותך להיות משותפיו של מו״ר הרב בניהו שליט״א‪ ,‬בתרומת ‪ ₪ 500‬חד פעמי‪ ,‬ואברכי‬ ‫המוסדות ילמדו להצלחתכם‪ ,‬שלט זה מודבק בפתחים של כל בתי המדרש של המוסדות הקדושים‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪6‬‬ ‫או‬ ‫רשעים אוהבים תשלום בעולם‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫או‬ ‫הזה‬ ‫אמ‬ ‫הוא הלך פעם לצוד חיות‪ ,‬מצא אותו נמרוד‪ .‬אמר‪" :‬מה‬ ‫צדיק באמונתו יחיה‬ ‫אתה צד ביער שלי?"‪ ,‬קבעו להילחם אחד עם השני‪.‬‬ ‫דיבורים קדושים בענייני "אמונה"‬ ‫אמ‬ ‫הוא בא להתייעץ עם יעקב‪ ,‬ויעקב אמר לו‪" :‬שמעתי‬ ‫מאת הרב יוסף עבדלחק שליט"א‬ ‫הר‬ ‫שלנמרוד יש לו לבוש של אדם הראשון‪ .‬אם אתה‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫הר‬ ‫רוצה לנצח אותו‪ ,‬תגיד לו שיוציא את הלבוש של‬ ‫חל‬ ‫אדם הראשון‪ ,‬ואז תנצח אותו‪ .‬ומה תעשה? איך תנצח‬ ‫אותו?‪ ,‬תלבש את זה אתה ותהרוג אותו‪ ,‬כי אם לא‪,‬‬ ‫'רו‬ ‫אתה תצליח עליו"‪ .‬וככה עשה כמו שאמר לו יעקב‪,‬‬ ‫"עליי לא האמנת – ועליו כבר‬ ‫קפץ עליו‪ ,‬לקח לו את הלבוש‪ ,‬לבש את זה והרג אותו‪.‬‬ ‫חרצת דין"‬ ‫אומר לו הרב‪" :‬אתה רואה שמה שאמרו רבותינו‪ ,‬הם‬ ‫"אלה תולדות יצחק‪ ...‬אברהם הוליד את‬ ‫יודעים מה הם אומרים‪ .‬הם יודעים ולא סתם יגידו‪.‬‬ ‫היה שמה איזה עבד כושי מגיש למלך‪ .‬הרב עושה‬ ‫יצחק" (פ' כה‪ ,‬פסו' יט)‪.‬‬ ‫רבותינו סתם לא יגידו‪ .‬יש לכל דבר ראיות 'ויבוא עשו‬ ‫נטילת ידיים‪ ,‬גם המלך עשה נטילה‪ ,‬ואז הוא מוציא‬ ‫נשאלת השאלה‪ :‬איך זה ייתכן שהתורה מייחסת את‬ ‫מן השדה והוא עייף' – כל 'עייף'‪ ,‬דרשו רבותינו מה‬ ‫את הטבעת ועושה נטילה‪ .‬בינתיים הרב משך אותו‬ ‫לידת יצחק לאברהם?! הרי שרה היא זו שסחבה אותו‬ ‫תשעה חודשים וילדה אותו!‬ ‫הר‬ ‫המשמעות של זה‪.‬‬ ‫במילים‪ ,‬והמלך שכח לשים בחזרה על האצבע את‬ ‫לא יכל עשו להתגבר‪ .‬אחז אותו רעב כזה‪ ,‬אומרים‪:‬‬ ‫לשאלה הזאת יש תשובה‪ .‬לא סתם תשובה‪ ,‬תשובה‬ ‫הטבעת‪.‬‬ ‫שהיא מסר שאנחנו אמורים לחרוט אצלנו בלב‪ :‬רשום‬ ‫עב‬ ‫'שאם זה היה ביום רגיל‪ ,‬מה שהיית עושה‪ ,‬ועבור כל‬ ‫במדרש שעל יצחק אבינו נגזר לחיות שנים מועטות –‬ ‫"א‬ ‫הון שבעולם לא היה מוכר את הבכורה שלו'‪ .‬ועכשיו‬ ‫ניצל הרב את ההזדמנות‪ ,‬לקח את הטבעת‪ ,‬שם אותה‬ ‫שלושים ושבע שנים‪ ,‬שזהו הגיל שבו הוא הלך לעקדה‬ ‫[כן כן הוא לא היה ילד קטן כמו שתמיד חשבנו]‪.‬‬ ‫את‬ ‫הכל הזדמן ככה מהשמיים‪ .‬היה רעב מאוד‪ ,‬והריח של‬ ‫בכיסו‪.‬‬ ‫ישנה גמרא מפורסמת שאומרת‪" :‬חשב אדם לעשות‬ ‫המאכל‪ ,‬הנזיד עדשים הזה‪ ,‬ריח גן עדן נכנס בזה‪ ,‬והוא‬ ‫ממשיכים ואוכלים‪ ,‬מדבר איתו ומדבר איתו‪ .‬המלך‬ ‫מצווה ונאנס [לא הצליח] ולא עשה מעלה עליו הכתוב‬ ‫או‬ ‫לא יכל‪ .‬אמר לו יעקב‪" :‬אם לא תמכור את הבכורה‪ ,‬לא‬ ‫מאוד נהנה‪ .‬סיפר לו משלים‪ ,‬מעשיות‪ ,‬המלך 'מבסוט'‪.‬‬ ‫כאילו עשה"! (קידושין מ‪ – ).‬זאת אומרת שאם רצינו‬ ‫לעשות דבר טוב או מצווה מסוימת ובסוף היה גורם‬ ‫פט‬ ‫תקבל את זה"‪ ,‬והיה חייב‪ ,‬ואז "ויבז את הבכורה"‪ ,‬ומכר‬ ‫שמנע מאיתנו לעשות את אותה מצווה – נחשב לנו‬ ‫בינתיים העוזרים של המלך הביאו כמו מכתבים‬ ‫ונס‬ ‫לו את זה‪ .‬פלא פלאות!‬ ‫כאילו קיימנו את המצווה‪ ,‬כי באמת הרצון שלנו היה‬ ‫וטפסים שצריך המלך לאשר‪ ,‬וצריך את החותמת של‬ ‫לקיים וביטול הקיום לא היה תלוי בנו‪.‬‬ ‫הכ‬ ‫עשו מכר את הבכורה ב'לחם ונזיד עדשים'‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫טבעת המלך‪ .‬מחפש את הטבעת‪ ,‬ולא מוצא‪.‬‬ ‫ליצחק אבינו היה ניסיון קשה‪ ,‬הוא בא לעקידה בגיל‬ ‫לרשעים אפשר לשלם שכרם בעולם הזה‪ ,‬כי הרי‬ ‫שלושים ושבע‪ ,‬וצריך להתבטל אל אביו ופשוט לתת לו‬ ‫או‬ ‫הם רוצים תענוגות וזה בשבילם שיא האושר‪ .‬אצל‬ ‫אמר המלך לעצמו‪" :‬מי היה פה? רק הכושי הזה"‪...‬‬ ‫לעקוד אותו – הוא רצה לקיים את רצון השם כי ידע‬ ‫הצדיקים לא שייך לשלם להם שכר בעולם הזה‪ ,‬וכל‬ ‫שזהו ציווי אלוקי! ולבסוף מה קרה? בא המלאך והורה‬ ‫אנ‬ ‫"בוא הנה‪ ,‬איפה הטבעת?"‪ ,‬אמר לו "לא לקחתי"!‪.‬‬ ‫לאברהם לא לעקוד כי כבר הוכיח שהוא ירא שמים וזה‬ ‫הנאות העולם הזה לא שווים כלום בשבילם‪ ,‬לכן זה לא‬ ‫אומר שיצחק לא נעקד‪.‬‬ ‫אמר "מה זה לא לקחת? אתה גנב‪ ,‬תביא את הטבעת!"‪.‬‬ ‫אמ‬ ‫שייך‪.‬‬ ‫אמר "לא‪ ,‬לא לקחתי‪ ,‬לא לקחתי‪ ."...‬קרא לשני חיילים‬ ‫מה יוצא לנו מכאן? ליצחק ניתנו בתחילה שלושים‬ ‫לק‬ ‫ושבע שנות חיים ולאחר מכן – ייפטר‪ ,‬אך כאשר בא‬ ‫בס‬ ‫הרופא הנדיב‪...‬‬ ‫שלושה‪ ,‬עכבו אותו עד שיגיד איפה זה‪ .‬עינו אותו‪,‬‬ ‫מכים אותו‪ ,‬מכים אותו‪ ,‬ועוד מעט יוצאת נפשו‪.‬‬ ‫לעקדה הוא בא "למות" על קידוש השם‪ ,‬ובגלל שרצונו‬ ‫היה להיעקד וגורם חיצוני מנע ממנו בעת ביטול הציווי‬ ‫ע"י המלאך – מיד נחשב לו כאילו נפטר‪ ,‬ובאותו רגע‬ ‫שה‬ ‫בדיוק הוסיפו לו שנים רבות והגיע יצחק עד לגיל מאה‬ ‫אל‬ ‫היה גם כן מעשה בסלוצק‪ .‬היה שמה רופא אחד פורק‬ ‫אומר לו הרב "מי אמר שזה הוא?‪ ,‬אולי זה אני"?‪.‬‬ ‫ושמונים שנה!‬ ‫כל‬ ‫עול‪ ,‬שהיה קצת מסתובב‪ .‬הוא היה כבר זקן והיה יוצא‬ ‫"אתה? חס ושלום שאתה תעשה דבר כזה‪ ,‬אפילו אם‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬ששרה ילדה את יצחק עד לגיל שלושים‬ ‫קצת לעשות סיבוב ולנשום אוויר‪ ,‬שהדם בגוף יזרום‪.‬‬ ‫אראה שלקחת‪ ,‬אתה לא תעשה!"‪.‬‬ ‫ושבע – השנים שבהן חי את מה שנקצב לו מראש‪,‬‬ ‫אך אברהם היה זה "שהוליד" את יצחק לשנים‬ ‫אמ‬ ‫ביום חמישי עבר ליד האטליז‪ ,‬ורואה את הקצב‬ ‫הרב הכניס יד לכיס והוציא את הטבעת‪ .‬אמר לו‪" :‬איך‬ ‫המשמעותיות בחייו‪ ,‬ונתן לו את רוב שנותיו‪ ,‬כי בזכות‬ ‫לא‬ ‫שמפציר בקהל שייצאו מהחנות ואומר‪" :‬עוד שעה אני‬ ‫שעמד בניסיון והלך לעקוד אותו הוא העמיד את יצחק‬ ‫עשית?"‪ ,‬אמר "זו התשובה! זו התשובה בשבילך‪...‬‬ ‫גם בניסיון ושניהם יחדיו התגברו על הקושי ועשו רצון‬ ‫'רו‬ ‫חוזר‪ ,‬אני לא יכול עכשיו"‪.‬‬ ‫השם והתוצאה? במקום מוות בגיל צעיר‪ ,‬יצחק מקבל‬ ‫אומר לו הפרופסור "מה אתה עושה? אתה לא יודע‬ ‫הכושי הזה‪ ,‬אמרת שהוא גנב‪ .‬למה? כי חשבת שהוא‬ ‫שנים רבות והופך לאחד מהדמויות הכי חזקות בתולדות‬ ‫עם ישראל‪ ,‬יצחק אבינו!‬ ‫או‬ ‫שעכשיו זה 'יום השוק' שלך‪ ,‬ערב שבת‪ ,‬כולם רוצים‬ ‫'רשע מרושע' 'נבל מנובל' ואמרת שהוא לקח את‬ ‫בח‬ ‫הטבעת‪ .‬עליי לא האמנת‪ .‬והאמת שאני לא אקח לך‪.‬‬ ‫כמה אמונה אפשר לשאוב מהסיפור הזה‪ ,‬רואים אנחנו‬ ‫בשר‪ ,‬ואתה עוזב את החנות? למה אתה הולך?"‪ ,‬אומר‬ ‫בפירוש שמה שנראה לנו לפעמים כ"מוות" בעיני בורא‬ ‫אל‬ ‫"הולך להתפלל וללמוד שיעור תורה"‪.‬‬ ‫אך רק רציתי להראות לך את הקבלה שביד חז"ל‪.‬‬ ‫עולם הוא "לידה"‪ .‬גם אברהם חשב שהוא הולך לשחוט‬ ‫את בנו ולהיפרד ממנו‪ ,‬אך בפועל הוא נתן לו חיים‬ ‫במתנה! הוא הוליד אותו בשעה שחשב שהוא הורג אותו‪,‬‬ ‫וזה נותן לנו דרך חיים איך לא להירתע מהקושי אלא‬ ‫לדעת שהסיבה לחיים שיש לי בעולם הם הקשיים שאני‬ ‫עובר בשביל זה השם יתברך שם אותנו בעולם‪ .‬והגלולה‬ ‫הרפואית שתעזור לי להתמודד עם הקשיים היא האמונה‬ ‫בהשם ֱי ֱתברך אשר הוא ממלא את כל העולם כולו‪ ,‬וכל‬ ‫הקורות אותנו זה אך ורק בניהולו היחיד ובלעדי אישורו‬ ‫שום דבר בעולם לא יכול להתבצע‪ ,‬אם כך אז איך אדם‬ ‫יכול להישבר שבא לו ניסיון ולהקפיד על מצבו הרי‬ ‫השם שלח לו מצב זה לטובתו האישית כדי להצילו‪ ,‬כך‬ ‫דוד המלך כותב בתהילים "יסור יסרני יה ולמוות לא‬ ‫נתנני" דוד המלך אומר להשם יתברך תודה לך השם‬ ‫שנתת לי יסורים קשים אבל בזכות הייסורים לא גמרתי‬ ‫את תפקידי בעולם‪ ,‬כך אנו צריכים להרגיש שכל ניסיון‬ ‫שבא לנו ולא חסרים קשיים שעוברים עלינו לעבור‬ ‫אותם במחשבה של אמונה וכך נצליח בתפקידנו בעולם‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫אומר לו "בשביל זה אתה עוזב את כל הקונים?"‪ ,‬אמר‬ ‫"כן‪ ,‬אני רוצה עולם הבא‪ ,‬זה לא מעניין אותי"‪.‬‬ ‫אומר לו "אתה כזה טיפש! אתה עוזב את הפרנסה?"‪,‬‬ ‫כל נתיבותיה שלום‬ ‫אמר "פרנסה זה מהשמיים‪ ,‬ושנית‪ ,‬יהודי צריך לדאוג‬ ‫מה‬ ‫לימוד מידות התנהגות ורחמים בדרכי‬ ‫לעולם הבא שלו!"‪.‬‬ ‫שני‪.‬‬ ‫התעלות "במידות טובות" והנהגות דרך‬ ‫עתי‬ ‫אמר "אין דבר כזה שנקרא עולם הבא!" לגלג עליו‬ ‫ארץ מאת הרב משה אהרון זוארץ‬ ‫תה‬ ‫הרופא‪ .‬אמר לו "אולי לך אין‪ ,‬אבל לי יש!"‪ ,‬נפגע מזה‬ ‫שליט"א‬ ‫של‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫הרופא וקרא לו ואמר "תשמע‪ ,‬אולי תרצה להגדיל‬ ‫חלקך בעולם הבא? אני אמכור לך את זה תמורת‬ ‫נצח‬ ‫לרב!" מי היה הרב? הרידב"ז‪.‬‬ ‫'רובל' אחד את העולם הבא שלי"‪ .‬אמר "למה לא?!‪.‬‬ ‫לא‪,‬‬ ‫קב‪,‬‬ ‫עשה איתו שטר וגמר את העניין‪.‬‬ ‫תו‪.‬‬ ‫הפסק המחריד של הרידב"ז‬ ‫הם‬ ‫כסף! כסף! כסף! תיזהר‪...‬‬ ‫רובל אחד בעולם הזה –‬ ‫ידו‪.‬‬ ‫מחיר כבד בעולם הבא!‬ ‫כאשר הבחין יצחק שיתכן שהולך וקרב יום מותו‪ ,‬קרא‬ ‫הרב יצא מוקף בנכבדי העיר והאלמנה עקבה אותו‬ ‫לבנו אהובו עשיו ובקשו שיכין לו סעודה מפוארת –‬ ‫עשו‬ ‫יצוד לו צייד‪ ,‬יכין לו ממנו בשר טוב ואז הוא יברך אותו‬ ‫וסיפרה לו את הסיפור‪ .‬שמע את תשובת הקצב‪,‬‬ ‫בשמחה טרם מותו‪.‬‬ ‫מה‬ ‫ואיך שהנפטר בוכה‪ .‬הרב ראה שזה לא פשוט‪ .‬אמר‬ ‫רבקה יודעת מי צדיק ומי רשע ולמי מגיעות יותר‬ ‫"תשמעי‪ ,‬נעשה דין תורה‪ ,‬יבואו הקהל‪ ,‬נעשה דין‬ ‫הרופא הזה התנהג בזלזול כזה‪ ,‬והשני חזר לחנות והכל‬ ‫הברכות ולכן 'עושה מהלך מבריק' שהברכות יגיעו‬ ‫לבנה אהובה הצדיק האמיתי – יעקב‪ ,‬ואכן לבסוף קיבל‬ ‫תורה בתוך הבית הכנסת הגדול‪ .‬נעשה דין תורה‪,‬‬ ‫בסדר‪...‬‬ ‫ים‪:‬‬ ‫יעקב את ה'ברכות השמנות' של אביו‪.‬‬ ‫כאשר מבקש יצחק מעשיו שיצוד לו הוא מבקש ממנו‪:‬‬ ‫את תבואי תתבעי מה שאמר לך בעלך‪ ,‬ויבוא‪ ,‬הקצב‪,‬‬ ‫עברו שנים‪ .‬יום אחד באה איזו אישה אחת‪ ,‬אומרת לו‪:‬‬ ‫כל‬ ‫"וצודה לי ציד" (כז‪ ,‬ג) יצחק מדגיש תביא לי גדיים‬ ‫ונשמע מה לעשות"‪ .‬וככה היה‪.‬‬ ‫"אתה אולי מכיר את בעלי המנוח?"‪ ,‬לאחר שהציגה‬ ‫שיו‬ ‫מההפקר שלא יהיה בהם חשש גזל (כן מבואר ברש"י‬ ‫את עצמה כאלמנת הרופא‪ ,‬נזכר הקצב במי מדובר‪,‬‬ ‫במקום)‪.‬‬ ‫באו קהל אדיר כדי לעשות קידוש השם‪ .‬היא טוענת‬ ‫של‬ ‫ואילו עשיו כשהלך להביא‪ ,‬מציינת התורה‪" :‬וילך‬ ‫את הטענות שלה‪ ,‬והיא מספרת לו חלום ועוד חלום‬ ‫אמר "כן‪ ,‬ראיתי אותו פעם אחת ברחוב"‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫עשיו השדה לצוד ציד להביא" (כז‪ ,‬ה) וביאר‬ ‫לא‬ ‫רש"י לשון להביא‪ :‬מהו להביא? אם לא ימצא ציד‬ ‫ועוד חלום‪ .‬והקצב טוען שהוא לא מוכן לוותר על‬ ‫אומרת ‪" -‬תשמע‪ ,‬הוא נפטר לפני זמן קצר‪ .‬אחרי‬ ‫[מההפקר] יביא מן הגזל [להביא הכוונה בכל מחיר‪,‬‬ ‫המקח‪.‬‬ ‫פטירתו אני רואה אותו בחלום‪ ,‬הוא נראה נרגש‬ ‫מכר‬ ‫המטרה מקדשת את האמצעים אצל עשיו]‪.1‬‬ ‫דרך ישראל היא לדקדק שהממון והכסף יהיה נקי מגזל‬ ‫אומר הרב את הפסק דין‪:‬‬ ‫ונסער‪ ,‬הוא סיפר לי שהוא בא למשפט לפני כיסא‬ ‫וחמס ולהתרחק מהם‪ ,‬על אף שעלולים וישנם לאדם‬ ‫הכבוד‪ ,‬ויש לו הרבה עוונות‪ ,‬גיהני גיהנם‪ ,‬והכל עבירות‬ ‫לכן‪,‬‬ ‫נסיונות בכך וכבר אמרו רבותינו‪ :‬גזל ועריות נפשו‬ ‫דבר ראשון‪ :‬המכירה היא לא תקפה!‪ ,‬עולם הבא זה‬ ‫ואין לו מצוות‪.‬‬ ‫הרי‬ ‫של אדם מחמדתן‪ ,‬עם זאת על האדם לעשות מאמץ‬ ‫לא רכוש שיכול לעבור מיד ליד‪ ,‬אין דבר כזה‪ .‬זה דבר‬ ‫להתרחק מגזל ומאבק ממון שאינו שלו‪.‬‬ ‫ראשון‪ .‬והאלמנה צריכה להחזיר לנתבע את ה'רובל'‪,‬‬ ‫אומר להם‪' :‬אבל תשמעו‪ ,‬אני עשיתי מצוות‪ ,‬הצלתי‬ ‫אצל‬ ‫סיפר הרב יצחק קוליץ זצ"ל רבה של ירושלים כך‪ :‬דין‬ ‫וכל‬ ‫תורה מעניין התרחש בירושלים באותם ימים‪:‬‬ ‫והמקח בטל!‪.‬‬ ‫אנשים‪ ,‬ריפאתי אנשים‪ ,‬מה זה? זה עולם האמת או‬ ‫איש צדיק היה בירושלים – ר' בצלאל גרוסמן זצ"ל‬ ‫עולם השקר?'‪,‬‬ ‫לא‬ ‫אשר כונה ה"חלבן הירושלמי" מתוקף עיסוקו‬ ‫דבר שני‪ :‬למרות שהמכירה בטלה‪ ,‬איבד הרופא את‬ ‫למלאכתו כחלבן‪.‬‬ ‫כל חלקו בגן עדן! כי הוא כופר בעולם הבא‪ ,‬לכן אין לו‬ ‫אמרו לו 'חביבי‪ ,‬אתה מכרת את העולם הבא שלך‬ ‫ויהי היום ותקפה אותו מחלה וכמה חודשים נאלץ‬ ‫עולם הבא‪ .‬היות שכפר והסכים למכור‪ ,‬אין לו עולם‬ ‫לקצב ב'רובל' אחד וזלזלת'‪ ,‬אמר 'רחמו עליי‪,'...‬‬ ‫להישאר בביתו‪ ,‬בזמן זה ילדיו החליפו אותו בעבודה‬ ‫ויצאו מידי בוקר לקו חלוקה של חלב בבתים כדרך‬ ‫הבא‪ ,‬המכר הוא לא ֵֵמכר‪ ,‬אבל עולם הבא אין‪.‬‬ ‫בסוף ריחמו עליו ונתנו לו להופיע בחלום לאשתו‬ ‫אביהם‪.‬‬ ‫שהיא תלך להציל את זה מיד הקצב‪' .‬לכן אני באתי‬ ‫הבדל אחד היה – אביהם היה מספיק בקו שלו הרבה‬ ‫דבר שלישי‪ :‬כיוון שעל ידי המאורע נגרם קידוש‬ ‫בתים‪ ,‬והם‪ ..‬ילדים לא הספיקו הכל‪ ,‬כך שהקו הקבוע‬ ‫השם‪ ,‬ויהודים רבים עכשיו מתחזקים שיש דין ויש‬ ‫אליך‪ ,‬וזה לא פעם ראשונה שאני חולמת אותו‪ ,‬אלא‬ ‫ורק‬ ‫התקצר‪.‬‬ ‫דיין על כל מעשה‪ ,‬קובעים אנחנו על דעת המקום‪,‬‬ ‫כל לילה הוא בא אליי‪ ,‬וכבר ארבע‪-‬חמש פעמים‪,‬‬ ‫וצא‬ ‫לבינתיים שאר התושבים שהיו מקבלים חלב מר'‬ ‫שזיכוי הרבים הזה נזקף לזכותו של הרופא‪ .‬ומי‬ ‫והוא בוכה‪ .‬והחלטתי לבוא'‪.‬‬ ‫ום‪.‬‬ ‫בצלאל קבלו חלב מחלבן אחר שמידי יום היה מביא‬ ‫להם חלב‪.‬‬ ‫שמזכה את הרבים שעכשיו שכולם עשו תשובה‪ ,‬לא‬ ‫אמר לה 'נכון‪ ,‬זה היה‪ .‬אמת ויציב‪ ,‬אבל תשמעי‪ ,‬אני‬ ‫קצב‬ ‫ויהי היום ור' בצלאל הבריא ושב למלאכתו‪ ,‬אז בא‬ ‫לא מוכן למכור את זה בחזרה! מה זה שתביא לי‬ ‫אליו החלבן השני ובקשתו בפיו‪" :‬אינני רוצה או‬ ‫נופל בגיהינום!‪ ,‬ולכן אנחנו קובעים שיינצל‪.‬‬ ‫אני‬ ‫תכננתי לקחת לך לקוחות‪ ,‬מעכשיו תשוב ותביא להם‬ ‫הקצב אמר "אני לא מגיע לי?‪ ,‬גם בגללי נעשה הדבר"‪.‬‬ ‫'רובל' ואני אתן לך את זה?‪ .‬לא עולה על הדעת‪ .‬זכיתי‬ ‫חלב כהרגלך‪ ,‬פשוט שלא היית הבאתי להם חלב‪ ,‬ואני‬ ‫במצוות‪ ,‬למה שאני אוותר?"‪.‬‬ ‫רוצה לשלם לך אחוזים מהרווחים על כל הימים הללו‬ ‫אמרו לו‪" :‬אתה צודק‪ ,‬גם אתה תקבל עולם הבא גדול‬ ‫ודע‬ ‫שהרי זה לא קו ולקוחות שלי"‪...‬‬ ‫על הקידוש השם הזה'‪ .‬וככה פסקו לו בשמיים‪ .‬תראו‬ ‫אומרת לו "טוב‪ ,‬מה אני אעשה?‪ ,‬כשהוא יבוא אלי‬ ‫צים‬ ‫ר' בצלאל סירב בתוקף להחזרת הלקוחות ובטח‬ ‫לתשלום האחוזים על אותם הימים בטענה שזה כמו‬ ‫כמה אדם סובל שלא יודע שיש דין ויש דיין בשמיים‬ ‫בחלום‪ ,‬אני אמסור את התשובה שלך"‪ .‬והוא בא‬ ‫ומר‬ ‫"זוטו של ים" – כמו אדם שמצא מציאה בים שרשאי‬ ‫על כל דבר‪.‬‬ ‫אליה בחלום‪ ,‬אמרה לו את התשובה‪ .‬אמר לה "תלכי‬ ‫להשאיר אותה אצלו שודאי בעליה התייאש ממנה‪ ,‬אף‬ ‫כאן אני שחררתי והתייאשתי מלקוחות אלו כי ילדיי‬ ‫לא יכלו להספיק להגיע אליהם‪ ,‬ולכן כל הכסף ודאי‬ ‫מגיע לך‪.‬‬ ‫הלימוד שלך יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב‪.....‬‬ ‫שיעור הדף היומי‬ ‫לכך הם החליטו ללכת לדין תורה עם מי הצדק‪ ,‬שבדין‬ ‫כל אחד רוצה שהכסף והלקוחות ילכו לחברו (המעשה‬ ‫הובא בספר "ומתוק האור")‪.‬‬ ‫אכן דרגות גבוהות בדקויות של גזל בממון‪ ,‬וכמה חובה‬ ‫מפי הרה"ג דן גבאי שליט"א‬ ‫על האדם לפלס ולשקול צעדיו ולראות שלא עובר‬ ‫בקלות ועל אוטומט על גזלות ואבקי גזלות באורחותיו‬ ‫ביום יום‪.‬‬ ‫דף היומי במתיקות ובהירות‪ ,‬משניות‬ ‫ה' יזכנו שכספינו יהיה נקי מגזל וכתפלה בברכת‬ ‫המזון‪" :‬בכבוד ולא בביזוי‪ ,‬בהתר ולא באיסור‪ ,‬בנחת‬ ‫יומיות‪ ,‬נ"ך‪ ,‬מוסר‪ ,‬מעשיות והלכות‬ ‫ולא בצער‪ ,‬ברווח ולא בצמצום‪ ,"2‬אמן‪.‬‬ ‫בימים‪ :‬א‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬בישיבת המייש"ר רח' אורט ישראל ‪ ,4‬בת ים‬ ‫‪1‬‬ ‫המובא בסוגריים המרובעות אינו מדברי רש"י והוא ביאור‬ ‫‪ 17:40‬תפילת ערבית > ‪ 18:00‬תחילת השיעור‬ ‫‪.‬להבנתי הדלה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.‬ברווח ולא בצמצום‪ ,‬יש המוסיפים וכך גורסים‬ ‫בוא ותגלה שגם אתה יכול לסיים מסכתות בהבנה ובהנאה‬ ‫שתיה קלה וחמה‬ ‫לרווחת הלומדים‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫‪8‬‬ ‫בגין דא יפקון מן גל‬ ‫ובכ‬ ‫יַסר � ִִׁש ְְב ִִטין כיון שהיה יודע‬ ‫ְלְ ַַקְיְ ָיָמא ִִמ ֵ�ֵּניּהּ ְ�ְּת ֵֵר ַ‬ ‫לס‬ ‫שעתיד הוא להעמיד ממנו שנים עשר שבטים‪ָָ .‬א ַַמר‬ ‫לת‬ ‫ֵלֵ יּהּ � ַַׁש � ִִּפיר ָָק ֲֲא ַַמ ְְר ְ�ְּת‪ֶֶ ,‬א ָ�ָּלא �ָָּכל ִזִ יָנָ א ָָר ִִחים ֵלֵ יּהּ‬ ‫לת‬ ‫ְלְ ִזִ יֵנֵ יּהּ ְְו ִִא ְְת ְְמ � ִִׁש ְ‬ ‫יְך ְְו ָָאִזִ יל ִזִ יָנָ א �ָָּב ַַתר ִזִ יֵנֵ יּהּ אמר לו‬ ‫מת‬ ‫יפה אמרת‪ ,‬אלא לכך אהב יצחק את עשו כי כל מין אוהב‬ ‫תפילתו של יצחק עלתה עד הכתר‬ ‫העליון‬ ‫ֵֵמִע‬ ‫את מינו ונמשך והולך מין אחר מינו‪ .‬כי נטיית האדם‬ ‫שי‬ ‫לאהוב לזולתו נקבעת מצד השרשים העליונים שלו כי‬ ‫�ְְּבַא‬ ‫שם מקום האהבה האמיתית‪.‬‬ ‫(ח"א קל"ז ע"א) ָָדָבָ ר ַַא ֵֵחר‪ַַ ,‬ו ֶ �ֶּיְעְ ַ�ַּתר ִיִ ְְצ ָָחק מפרש‬ ‫סּוָּמק � ְְּכ ָָמה ִִדְכְ ִִתיב בא וראה‬ ‫ָ�ָּתא ֲֲחֵזֵ י‪ֵ ,‬עֵ ָׂש�ָ ו ָנָ ַפַ ק ָ‬ ‫הר‬ ‫שלשון ויעתר פי' חתירה‪ ,‬והענין הוא שהזכות שיש לו‬ ‫בא‬ ‫עשו יצא אדום מצד הגבורות כמו שכתוב (בראשית‬ ‫מגעת עד היכל הזכות ויצחק חתר חתירה להגיע עד המזל‬ ‫�ְְּכִת‬ ‫כה)‪ַ ,‬וַ ֵ �ֵּי ֵֵצא ָָה ִִראׁשֹׁוֹ ן ַַא ְְדמֹוֹ ִנִ י �ֻֻּכּלֹּוֹ ְְוגו'‪ְְ ,‬ו ִִאיהּוּ‬ ‫העליון שהוא בכתר‪ְּ .‬ד�ְ ַַצ ֵ�ֵּלי ְְצלֹוֹ ֵֵתיּהּ ‪ְְ ,‬ו ָָח ַַתר ֲֲח ִִת ָיָרה‬ ‫הית‬ ‫ִזִ יָנָ א ְְדִיִ ְְצ ָָחק ְּד�ְ ִִאיהּוּ ִִדיָנָ א ַַק � ְְׁשָיָ א ִִדְלְ ֵעֵ יָלָ א והוא‬ ‫ְלְ ֵעֵ יָלָ א ְלְ ַגַ �ֵֵּבי ַַמ �ָָּזָלָ א ַעַ ל �ְְּבִנִ ין ע"י שהתפלל תפילתו‬ ‫שע‬ ‫מינו של יצחק שהוא דין קשה שלמעלה בקדושה כלומר‬ ‫יצחק התפלל לנכח אשתו‬ ‫ועי"ז חתר חתירה למעלה עד הכתר אל המזל העליון‬ ‫� ַַׁש‬ ‫להתפלל על הבנים‪ְּ ,‬ד�ְ ָָהא �ְְּב ַַההּוּ א ֲֲא ַַתר ַ�ַּתְלְ ָיָ ין �ְְּבִנִ ין‬ ‫מצד הגבורות הקדושות ולכן‪ְְ ,‬וָנָ ַפַ ק ִִמ ֵ�ֵּניּהּ ֵעֵ ָׂש�ָ ו‪,‬‬ ‫יעק‬ ‫ִּד�ִ יָנָ א ַַק � ְְׁשָיָ א ְלְ ַַת ָ�ָּתא ְּד�ְ ַַד ְְמָיָ א ְלְ ִזִ יֵנֵ יּהּ ‪ְְ ,‬וָכָ ל ִזִ יָנָ א‬ ‫שהרי בזה המקום שהוא מזל העליון תלוי לידת הבנים‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ָ�ָּתא ֲֲחֵזֵ י‪ַַ ,‬א ְְב ָָר ָָהם ָלָ א ַַצ ֵ�ֵּלי ַַק �ֵֵּמי ֻֻק ְְד � ָָׁשא ְְב ִִריְך הּוּ א ָָאִזִ יל ְלְ ִזִ יֵנֵ יּהּ יצא ממנו עשו שהוא דין קשה שלמטה‬ ‫ִּד�ִ ְכְ ִִתיב כפי שנאמר בחנה (שמואל א א)‪ַַ ,‬ו ִ�ִּת ְְת � ַַּפ ֵ�ֵּלל ַעַ ל‬ ‫(בר‬ ‫ְּד�ְ ִיִ ֵ�ֵּתן ֵלֵ יּהּ �ְְּבִנִ ין‪ַַ ,‬אף ַעַ ל ַ �ַּגב ְּד�ְ ָׂש�ָ ָָרה ֲעֲ ָָק ָָרה ֲֲהַוַ ת בס"א שהם כוחות החיצונים והקליפות מצד בגבורות‬ ‫ה' דהיינו על מידת י"ה שהוא הכתר המזל העליון‪ּ ,‬וְּכְ ֵֵדין‬ ‫החיצוניות שדומה למינו של יצחק וכל מין הולך למינו‪,‬‬ ‫בא וראה אברהם לא התפלל לפני הקב"ה שיתן לו בנים‬ ‫ַוַ ֵ �ֵּיָעָ ֶֶתר לֹוֹ ְיְ ֹהֹ ָָוה‪ַַ ,‬אל ִ�ִּת ְְק ֵֵרי ַוַ ֵ �ֵּיָעָ ֶֶתר לֹוֹ ֶֶא ָ�ָּלא ַוַ ֵ �ֵּי ָָח ֶֶתר‬ ‫ְוְ ַעַ ל ָּד�ָ א ָָר ִִחים ֵלֵ יּהּ ְלְ ֵעֵ ָׂש�ָ ו ַיַ ִ�ִּתיר ִִמ ַ �ַּיֲעֲ ֹקֹ ב �ְְּכ ָָמה‬ ‫אפילו ששרה היתה עקרה היות והבטיח לו הקב"ה שעם‬ ‫לֹוֹ ואז נתקיים ביצחק ויעתר לו ה' אל תקרי ויעתר אלא‬ ‫ִִדְכְ ִִתיב‪ ,‬ולכן אהב את עשו יותר מיעקב כמו שכתוב‬ ‫ישראל יצא ממנו‪ְ .‬וְ ִִאי ֵֵת ָיָמא‪ָָ ,‬הא �ְְּכ ִִתיב‪ֵֵ ,‬הן ִלִ י ֹלֹא‬ ‫ויחתר‪ ,‬תחליף הע' בח' שכן אותיות אחה"ע מתחלפות‪,‬‬ ‫(בראשית כה) ַַו ֶ �ֶּי ֱֱא ַַהב ִיִ ְְצ ָָחק ֶֶאת ֵעֵ ָׂש�ָ ו �ִִּכי ַַצִיִ ד �ְְּבִפִ יו‪.‬‬ ‫ָנָ ַַת ָ�ָּת ָזָ ַַרע ואם תאמר הרי כתוב באברהם (בראשית טו)‬ ‫קּוְּד � ָָׁשא �ְְּב ִִר ְיְך הּוּ א‪ְְ ,‬ו ַַק �ִִּביל‬ ‫ֲֲח ִִת ָיָרה ָָח ַַתר ֵלֵ יּהּ ְ‬ ‫�ְְּכ ִִתיב ָָהָכָ א �ִִּכי ַַצִיִ ד �ְְּבִפִ יו‪ּ ,‬וְּכְ ִִתיב ָָה ָָתם (בראשית‬ ‫הן לי לא נתת זרע בזה שנראה שהוא מתפלל‪ַַ ,‬ההּוּ א‬ ‫ֵלֵ יּהּ ‪ּ ,‬וְּכְ ֵֵדין חתירה חתר לו הקב"ה וקבל את תפילתו‬ ‫י) ַעַ ל �ֵֵּכן ֵיֵ ָָא ַַמר �ְְּכִנִ ְְמֹרֹ ד ִ �ִּגּבֹּוֹ ר ַַצִיִ ד ִלִ ְפְ ֵנֵ י ְיְ ֹהֹ ָָוה‬ ‫ָלָ או �ְְּבִגִ ין ְְצלֹוֹ ָָתא ֲֲה ָָוה (נ"א ַַההּוּ א ָלָ א �ָָּבֵעֵ י �ְְּבִנִ ין)‬ ‫ואז ַוַ ַ�ַּת ַַהר ִִר ְְב ָָקה ִִא � ְְׁשּתֹּוֹ שע"י תפילה כזו אפשר‬ ‫ְְוַעַ‬ ‫ֶֶא ָ�ָּלא � ְְּכ ַַמאן ְּד�ְ ִִמ � ְְׁש ָ�ָּתֵעֵ י ַַק �ֵֵּמי ָָמ ֵֵריּהּ הדיבור הזה לא‬ ‫לפקוד עקרות‪.‬‬ ‫�ְְּבַה‬ ‫כי עשו היה גבור מצד הגבורה והראיה כי היה צד חיות‬ ‫היה בשביל תפילה אלא כמי שמדבר דברים לפני אדונו‬ ‫היה‬ ‫כתוב כאן בעשו כי ציד בפיו וכתוב בנמרוד כנמרוד גבור‬ ‫כי לא נתכוין לעשות יחודים בתפילה אלא דרך דבורו‬ ‫ֵֵסי‬ ‫ציד לפני ה'‪ ,‬והפירוש כמו שנמרוד היה מצד הדין קשה‪-‬‬ ‫הזכיר צרתו והשליך על ה' יהבו‪ֲֲ .‬א ָָבל ִיִ ְְצ ָָחק ַַצ ֵ�ֵּלי ַעַ ל‬ ‫מס"א‪ ,‬כך עשו‪.‬‬ ‫הקב"ה חפץ בתפילתם של הצדיקים‬ ‫היצ‬ ‫ִִא ְ�ְּת ֵֵתיּהּ ‪ְְּ� ,‬בִגִ ין ְּד�ְ ָָהא ִִאיהּוּ ֲֲה ָָוה ָיָ ַַדע ְְדָלָ או ִִאיהּוּ‬ ‫כדי להוסיף כח בשכינה‬ ‫ע"‬ ‫ָעָ ָָקר ֶֶא ָ�ָּלא ִִא ְ�ְּת ֵֵתיּהּ אבל יצחק התפלל על אשתו‬ ‫הא‬ ‫שממנה יצאו אותם הנשמות‪ ,‬ולא על עצמו היות שידע‬ ‫יעקב היו כל מעשיו לשם שמים ולכן‬ ‫המ‬ ‫לא זזה ממנו השכינה‬ ‫שלא הוא העקר שהרי בעקדה נתעברה נשמתו ונתוסף‬ ‫ָ�ָּתא ֲֲחֵזֵ י‪ֶ ,‬עֶ ְׂש�ְ ִִרין � ְְׁשִנִ ין ִִא � ְְׁש ָ�ָּת ֵֵהי ִיִ ְְצ ָָחק ִעִ ם ִִא ְ�ְּת ֵֵתיּהּ‬ ‫ַ�ַּתְב‬ ‫בו בחינת הזכר‪ ,‬ולכן לא התפלל על עצמו‪ְּ ,‬ד�ְ ִיִ ְְצ ָָחק ֲֲה ָָוה‬ ‫ְוְ ָלָ א אֹוֹ ִלִ ַיַדת‪ַ ,‬עַ ד ְּד�ְ ַַצ ֵ�ֵּלי ְְצלֹוֹ ֵֵתיּהּ בא ראה עשרים‬ ‫קר‬ ‫ָיָ ַַדע �ְְּב ָָרָזָ א ְְד ָָחְכְ ְְמ ָָתא‪ְּ ,‬ד�ְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ַזַ �ִִּמין ְלְ ֵֵמ � ַיַּפק ִִמ ֵ�ֵּניּהּ‬ ‫שנים נשתהה יצחק עם אשתו ועדיין לא הולידה עד‬ ‫יַסר � ִִׁש ְְב ִִטין והיה יודע יצחק בסוד החכמה‪-‬ברוח‬ ‫�ִִּב ְְת ֵֵר ַ‬ ‫(ח"א קמ"ב ע"א) ָ�ָּתא ֲֲחֵזֵ י בא וראה‪ַ ,‬יַ ֲעֲ ֹקֹ ב �ָָּכל עֹוֹ ָבָ דֹוֹ י‬ ‫שהתפלל תפילתו עליה כי לפי הפשט רבקה היתה בת‬ ‫ִִרִּב‬ ‫יְך הּוּ א יעקב אבינו‬ ‫קּוְּד � ָָׁשא �ְְּב ִִר ְ‬ ‫ֲֲהו�ּו ִלִ � ְְׁש ָָמא ְְד ְ‬ ‫הקודש שיעקב מזומן לזאת ממנו בשנים עשר שבטים‪,‬‬ ‫שלש ואינה ראויה לילד עד גיל שלש עשרה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ְ‬ ‫ֲֲא ָָבל ָלָ א ָיָ ַַדע ִִאי �ְְּב ַַהאי ִִא ְ�ְּת ָָתא ִִאי �ְְּב ָָא ֳֳח ָָרא‪ְ ,‬וְ ַעַ ל‬ ‫שהה עוד עשר שנים מן הדין לדעת אם ראויה לילד הרי‬ ‫זה‬ ‫כל מעשיו היו לשמו של הקב"ה‪ּ ,‬וְּבְ ִגִ ין �ָָּכְך ֻֻק ְְד � ָָׁשא‬ ‫�ְְּבנֹו‬ ‫יְך הּוּ א ֲֲהָוָ ה ִעִ �ֵֵּמיּהּ ָ�ָּת ִִדיר ובשביל זה הקב"ה‬ ‫�ְְּב ִִר ְ‬ ‫ָּד�ָ א ְלְ ֹנֹ ַכַ ח ִִא � ְְׁשּתֹּוֹ ְְוָלָ א ְלְ ֹנֹ ַכַ ח ִִרְבְ ָָקה אבל לא היה‬ ‫עשרים שנה‪ ,‬והזהר מסביר‪ְְּ� .‬בִגִ ין ְּד�ְ ֻֻק ְְד � ָָׁשא ְבְ ִִר ְיְך הּוּ א‬ ‫הת‬ ‫יודע אם מזאת האשה או מאשה אחרת‪ ,‬ולכן התפלל‬ ‫ִִא ְְת ָָרֵעֵ י �ִִּב ְְצלֹוֹ ְְתהֹוֹ ן ְּד�ְ ַַצִּד�ִ ַיַקָיָ א‪ְְּ� ,‬ב � ַַׁשְעְ ָ�ָּתא ְּד�ְ ָָבָעָ אן‬ ‫היה עמו תמיד כמ"ש והנה אנכי עמך‪ְּ ,‬ד�ְ ָלָ א ַַאֲעֲ ֵֵדי‬ ‫לנכח אשתו היות והיא רעיתו והבנים שלו יהיו ממנה ולא‬ ‫ַַק �ֵֵּמיּהּ ְְצלֹוֹ ְְתהֹוֹ ן ַעַ ל ַַמה ְּד�ְ ִִא ְְצ ְְט ִִריכּוּ היות והקב"ה‬ ‫שנ‬ ‫ִִמ ֵ�ֵּניּהּ � ְְׁשִכִ יְנְ ָ�ָּתא שלא סילק ממנו את השכינה כלל‬ ‫�ְְּבי‬ ‫כתוב לנכח רבקה‪.‬‬ ‫רוצה בתפילתם של הצדיקים בשעה שהם מבקשים‬ ‫ּוְּבְ‬ ‫ועיקר‪ְּ .‬ד�ְ ָָהא �ְְּב � ַַׁשְעְ ָ�ָּתא ְּד�ְ ָָק ָָרא ֵלֵ יּהּ ִיִ ְְצ ָָחק ְלְ ֵעֵ ָׂש�ָ ו‬ ‫לפניו בתפילתם על מה שהם צריכים‪ ,‬לפי שע"י תפילתם‬ ‫�ְְּב ֵֵריּהּ ‪ַ ,‬יַ ֲעֲ ֹקֹ ב ָלָ א ֲֲה ָָוה ַַת �ָָּמן שהרי בשעה שקרא יצחק‬ ‫ִִדְל‬ ‫מתוסף כח למלעלה וע"י תפילת יצחק יצאו כמה נשמות‬ ‫ליצ‬ ‫ּוְּׁשִכִ יְנְ ָ�ָּתא אֹוֹ ָָדַעַ ת ָלָ ּהּ‬ ‫לעשו בנו‪ ,‬יעקב לא היה שם‪ְ � ,‬‬ ‫אהבת יצחק לעשיו מחמת שהוא מינו‬ ‫ונפקדו כמה עקרות‪ַַ .‬מאי ַַטְעְ ָָמא‪ְְּ� ,‬בִגִ ין ְּד�ְ ִיִ ְְת ַַר �ֵֵּבי‬ ‫ְלְ ִִר ְְב ָָקה והשכינה הודיעה זאת לרבקה ברוח הקודש‪,‬‬ ‫קּוְּד � ָָׁשא ְלְ ָכָ ל ַַמאן ְּד�ְ ִִא ְְצ ְְט ִִר ְיְך‬ ‫ְוְ ִיִ ּתֹּוֹ ַַסף ְְרבּוּ ת ְ‬ ‫הג‬ ‫�ְְּבִגִ‬ ‫ְְו ִִרְבְ ָָקה אֹוֹ ָָדַעַ ת ֵלֵ יּהּ ְלְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ורבקה הודיעה ליעקב‬ ‫יַק ָָּייא ומה הטעם בזה היות שע"י‬ ‫�‬ ‫�ִִּב ְְצלֹוֹ ְְתהֹוֹ ן ְּד�ְ ַַצִּד�ִ ַ‬ ‫ְּד�ְ ַיַ‬ ‫כי רצון השכינה היה לברך את יעקב‪.‬‬ ‫הּוָּדה‪ִִ ,‬אי ָָהִכִ י‬ ‫ָָא ַַמר ַַההּוּ א ַַר ְְבָיָ א �ְְּב ֵֵריּהּ ְּד�ְ ִִר �ִִּבי ְיְ ָ‬ ‫תפילתם יתרבה ויתוסף שפע רב של קדושה בסוד שמן‬ ‫מד‬ ‫ַַא �ַַּמאי ָלָ א ָָר ִִחים ֵלֵ יּהּ ִיִ ְְצ ָָחק ְלְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב �ָָּכל �ָָּכ ְְך �ְְּכמֹוֹ ִִר �ִִּבי יֹוֹ ֵֵסי ָָא ַַמר‪ָּ�ָ ,‬תא ֲֲחֵזֵ י‪ִִ ,‬אי ַַחס ְְו � ָָׁשלֹוֹ ם �ְְּב ַַההּוּ א‬ ‫משחת קודש לכל מי שצריך דהיינו לשכינה כי היא אין‬ ‫ְוְ ַעַ‬ ‫ְלְ ֵעֵ ָׂש�ָ ו אמר אותו תינוק בנו של רבי יהודה אם כן מדוע ִזִ ְְמָנָ א ִיִ ְְת �ָָּב ַַר ְְך ֵעֵ ָׂש�ָ ו בא וראה‪ ,‬אם חלילה באותו זמן‬ ‫לה מעצמה כלום וע"י ששואלים ממנה היא עולה למעלה‬ ‫ְוְ ָָא‬ ‫לא אהב יצחק את יעקב כל כך כמו שאהב את עשו‪ ,‬היה מתברך עשו הרשע‪ָ ,‬לָ א ִיִ � ְְׁשלֹוֹ ט ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ְלְ ָעָ ְלְ ִִמין‬ ‫ושואלת ומבקשת ועי"ז מתייחדת עם דודה ונוטלת שפע‬ ‫טע‬ ‫ָיָ ַַדע ְּד�ְ ַזַ �ִִּמין ִִאיהּוּ ח"ו לא היה שולט יעקב‪ ,‬והעולם היה תחת שלטון הקלי'‪,‬‬ ‫הֹוֹ ִִאיל ְוְ ֲֲה ָָוה‬ ‫וברכה ע"י תפילתם של הצדיקים‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫ון מן גלותא ברחמי‬ ‫ובכל יום ויום היתה תגבורת הקלי'‪ ,‬עד שהכל היה נהפך‬ ‫לס"א‪ .‬כי יעקב בא לתקן את חטא אדה"ר‪ ,‬ורבקה באה‬ ‫לתקן את חוה‪ .‬ועשו הוא גלגול של הנחש‪ ,‬וכולם באו‬ ‫ִיִ ְְצ ָָחק‪ְְ ,‬ו ָָח ָָמא ְלְ ַגַ ן ֵעֵ ֶֶדן �ַַּב ֲֲה ֵֵדיּהּ ְּד�ְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב‪ּ ,‬וָּבָ ְְרֵכֵ יּהּ‬ ‫לתקן מה שקלקלו קודם‪ ,‬ואם הנחש שהוא עשו היה‬ ‫ַַק �ֵֵּמיּהּ וידע יצחק שהמלאך מיכאל נכנס‪ ,‬וגם ראה את‬ ‫מתברך לא היתה תקומה ותיקון לעולם ח"ו‪ֶֶ .‬א ָ�ָּלא‬ ‫גן עדן עם יעקב‪ ,‬וברכו לפני השכינה אך עדיין חשב‬ ‫יְך הּוּ א ֲֲה ָָוה ולכן מאת הקב"ה היה‬ ‫ֵֵמִעִ ם ֻֻק ְְד � ָָׁשא �ְְּב ִִר ְ‬ ‫שעשו טוב‪ְ .‬וְ ַכַ ד ָעָ אל ֵעֵ ָׂש�ָ ו‪ָ ,‬עָ אל �ַַּב ֲֲה ֵֵדיּהּ ֵ �ֵּג ִיִה ֹ�ֹּנם‬ ‫שיתברך יעקב‪ ,‬כדי לתקן כל התיקונים שצריך‪ְ ,‬וְ ֹכֹ ָ�ָּלא‬ ‫אמנם כאשר נכנס עשו‪ ,‬נכנס עמו הגיהנם‪ ,‬ועמו פלונית‬ ‫�ְְּב ַַא ְְת ֵֵריּהּ ֲֲא ָָתא � ִִּכ ְְד ָָקא ָָחֵזֵ י והכל בא במקומו כפי‬ ‫היא הנחש נוק' דס"מ‪ְ .‬וְ ַעַ ל ָּד�ָ א ועל זה נאמר (בראשית‬ ‫הראוי להיות באותו זמן‪ ,‬ונתקן חטא אדה"ר‪ָּ�ָ .‬תא ֲֲחֵזֵ י‪,‬‬ ‫כז) ַוַ ֶ �ֶּי ֱֱח ַַרד ִיִ ְְצ ָָחק ֲֲח ָָר ָָדה ְ �ְּגדֹוֹ ָלָ ה ַעַ ד ְְמֹאֹ ד‪ְּ ,‬ד�ְ ָָח � ַַׁשב‬ ‫בא וראה (בראשית כה) ְְו ִִרְבְ ָָקה אֹוֹ ֶֶהֶבֶ ת ֶֶאת ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב‬ ‫ְּד�ְ ָלָ א ֲֲה ָָוה ֵעֵ ָׂש�ָ ו �ְְּב ַַההּוּ א ִִס ְְט ָָרא שעד עכשיו חשב‬ ‫� ְְּכ ִִתיב כתוב‪ְְ ,‬ו ָָהא ִִא ְְת ָָמר והרי כבר נתפרש זה‪ ,‬כי רבקה‬ ‫יצחק שלא היה עשו באותו צד של הס"א‪ ,‬ונצטער שהיה‬ ‫היתה בגלגול חוה ויעקב גלגול אדה"ר‪ ,‬ובאה לתקן מה‬ ‫אוהבו עד עתה וטעה לחשוב שהוא צדיק‪ָָּ � ,‬פ ַַתח ְוְ ָָא ַַמר‪,‬‬ ‫האכילה‪ ,‬לפי שיצחק ממדת הגבורה שבקדושה‪ ,‬ולכן‬ ‫שעשתה בגלגול הקודם שהחטיאה את בעלה‪ּ .‬וְּבְ ִגִ ין �ָָּכ ְְך‬ ‫ָוָ ֲֲא ָָב ֲֲרֵכֵ הּוּ ‪ַּ� ַ ,‬גם �ָָּברּוּ ְְך ִיִ ְְהֶיֶ ה (בראשית כז)‪.‬‬ ‫אכל גם מהשעיר של החיצונים כדי לתת להם התמצית‬ ‫� ַַׁשַּד�ַ ַַרת �ְְּבִגִ יֵנֵ יּהּ ְּד�ְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב‪ ,‬ובשביל כך שלחה עתה עבור‬ ‫של הגבורות‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬שקודם היה בעלה‪ ,‬כדי שעתה יקבל את הברכות‬ ‫(בראשית כז) ואמרה לו ִִה ֵ�ֵּנה � ָָׁש ַַמְעְ ִ�ִּתי ֶֶאת ָָא ִִב ָיָך‬ ‫מימיו של אדם הראשון היה יעקב‬ ‫ְְמ ַַד �ֵֵּבר ֶֶאל ֵעֵ ָׂש�ָ ו ָָא ִִח ָיָך ֵלֵ אֹמֹ ר‪.‬‬ ‫מזומן לקבל את הברכות‬ ‫בשעה שאמר יצחק לעשו ואברככה‬ ‫לפני ה' נזדעזע כסא הכבוד‬ ‫ברכת יצחק ליעקב היה בפסח או‬ ‫ּוַּבֲעֲ ִִקימּוּ משום‬ ‫�ְְּבִגִ ין �ָָּכ ְְך‪ִִ ,‬אְזְ ַּד�ַ �ַַּמן ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב �ְְּב ָָחְכְ ְְמ ָָתא ַ‬ ‫ביוה"כ‬ ‫(ח"א קמ"ג ע"א) ָ�ָּתא ֲֲחֵזֵ י בא וראה‪ְְּ� ,‬ב � ַַׁשְעְ ָ�ָּתא ְּד�ְ ָָא ַַמר כך נזדמן יעקב בחכמה ובעקמימות נגד עשו ְּד�ְ ַַאְיְ ֵיֵתי‬ ‫ִיִ ְְצ ָָחק ְלְ ֵעֵ ָׂש�ָ ו‪ ,‬בשעה שאמר יצחק לעשו (בראשית �ִִּב ְְרָכָ אן ֲעֲ ֵלֵ יּהּ ְּד�ְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ְּד�ְ ִִאיה�ּו �ְְּכַגַ ְוְ וָנָ א ְְד ָָא ָָדם‬ ‫ְְוַעַ ָ�ָּתה �ְְּבִנִ י � ְְׁש ַַמע �ְְּבקֹוֹ ִלִ י וגו' ולך ותקבל את הברכות‪.‬‬ ‫צּוָּדה ִלִ י ָָצִיִ דה‪ְְּ� ,‬בה"א ה' ָָה ִִראׁשֹׁוֹ ן שהביא את הברכות על יעקב שהוא כדוגמת‬ ‫כז) ְוְ ֵֵצא ַַה � ָָּׂש� ֶֶדה ְוְ ָ‬ ‫�ְְּב ַַההּוּ א ִזִ ְְמָנָ א‪ֶ ,‬עֶ ֶֶרב � ֶֶּפ ַַסח ֲֲה ָָוה באותו זמן ערב פסח‬ ‫היתרה של ציד‪-‬ה‪ ,‬בסוד ה' של הוי"ה‪-‬רמז לשכינה‪ ,‬אדה"ר‪ְְ ,‬ו ִִא ְְתְנְ ָָטלּוּ ֵֵמ ַַההּוּ א ִִח ְְוָיָ א ְְד ִִאיהּוּ ְׂש�ְ ַפַ ת‬ ‫אמר לו שיצא לשדה של השכינה שהיא חקל תפוחין‬ ‫היה‪ָּ ,‬וָּבֵעֵ י ֵיֵ ֶֶצר ָָה ָָרע ְלְ ִִא ְְת �ַַּבֲעֲ ָָרא‪ּ ,‬וְּלְ � ַַׁשְלְ ָָט ָָאה‬ ‫� ָָׁש ֶֶקר ונלקחו הברכות מאותו נחש שהוא שפת שקר‪.‬‬ ‫קדישין‪ ,‬היה אומר עשו שהולך שם להתפלל‪ ,‬ותצוד את‬ ‫נּוָּתא שאז צריך‬ ‫ֵֵס ֲיֲה ָָרא‪ָָ ,‬רָזָ א (דף קמב ע"ב) ִּד�ִ ְְמ ֵֵה ְיְמ ָ‬ ‫ְּד�ְ ַכַ �ָָּמה � ִִׁש ְְק ָָרא ָָא ַַמר‪ְ ,‬וְ ַכַ �ָָּמה ִִמ ֵ�ֵּלי ְְד � ִִׁש ְְק ָָרא ֲעֲ ַבַ ד‬ ‫אּוְּק ָ‬ ‫מּוָּה‬ ‫השכינה ותביא אותה‪ ,‬כדי שנתברך מפיה‪ְְ ,‬ו ְ‬ ‫היצר הרע שהוא שרו של עשו ס"מ‪ ,‬להתבער מן העולם‬ ‫שכמה שקרים אמר לחוה וכמה דברי שקר עשה‪ ,‬שדחף‬ ‫ופרשוה רבותינו‪ְ .‬וְ ָנָ ַפַ ק ֵעֵ ָׂש�ָ ו �ְְּבִגִ ין ְּד�ְ ִיִ ְְת �ָָּב ֵֵר ְְך ִִמ ִ �ִּי ְְצ ָָחק‪,‬‬ ‫ע"י שריפת החמץ‪ ,‬ולהשליט את השכינה שהיא סוד‬ ‫ְּד�ְ ָָק ֲֲא ַַמר ֵלֵ יּהּ ‪ ,‬ויצא עשו כדי שיתברך מיצחק שאמר לו אותה על האילן וכו'‪ְְּ� ,‬בִגִ ין ְלְ ַַא ְְטָעָ ָָאה ּוְּלְ ַַאְיְ ָיָת ָָאה‬ ‫האמונה‪ ,‬והוא זמן שהלבנה מלאה ורבקה שהיא בחינת‬ ‫וִטין ַעַ ל ָעָ ְלְ ָָמא כדי להטעותה ולהביא קללות‬ ‫(בראשית כז) ַוַ ֲֲא ָָב ֶֶרְכְ ָכָ ה ִלִ ְפְ ֵנֵ י ְיְ ֹהֹ ָָוה‪ְּ ,‬ד�ְ ִִאּלּּוּ ָָא ַַמר ְלְ ָָו ִ‬ ‫המלכות יש בידה כח לפעול‪ְְ .‬וַעַ ל ָּד�ָ א ָעָ ְְב ַַדת ְ�ְּת ֵֵרי‬ ‫ְ‬ ‫ַַו ֲֲא ָָב ֶֶרְכְ ָכָ ה ְוְ ָלָ א ַיַ ִ�ִּתיר‪ָ ,‬יָ אּוּ ת שאילו אמר יצחק לעשו על העולם‪ְְּ� .‬בִגִ ין �ָָּכְך‪ֲֲ ,‬א ָָתא ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב �ְְּב ָָחְכְ ָָמה ְְו ַַא ְְטֵעֵ י‬ ‫ַ�ַּתְבְ � ִִׁשיִלִ ין ועל זה עשתה רבקה שני תבשילין‪ ,‬אחד לזכר‬ ‫יָת ָָאה �ִִּב ְְרָכָ אן ַעַ ל ָעָ ְלְ ָָמא משום‬ ‫ואברככה ולא יותר מכך‪ ,‬טוב הוא‪ ,‬שהרי יברך אותו רק ְלְ ֲֲאבּוּ י‪ְְּ� ,‬בִגִ ין ְלְ ַַאְיְ ָ‬ ‫קרבן פסח‪-‬לבער את הס"מ ע"י שחיטתו וצלייתו‪ ,‬ואחד‬ ‫כפי מדרגתו הראויה לו‪ֵֵּ � .‬כיָוָ ן ְּד�ְ ָָא ַַמר ִלִ ְפְ ֵנֵ י ְיְ ֹהֹ ָָוה אבל כך בא יעקב בחכמה‪ ,‬והטעה את אביו כדי להביא ברכות‬ ‫לקרבן חגיגה לחגוג עם השכינה כדי שיתברך יעקב‪.‬‬ ‫כיון שאמר לפני ה'‪ְְּ� ,‬ב ַַה ִִהיא � ַַׁשְעְ ָ�ָּתא ִִאְזְ ַּד�ַ ְעְ ַזַ ע �ֻֻּכ ְְר ֵֵסי על העולם‪ּ ,‬וְּלְ ָנָ ְְטָלָ א ִִמ ֵ�ֵּניּהּ ַַמה ְּד�ְ ָָמַנַ ע ֵֵמַעַ ְלְ ָָמא‬ ‫הּוָּדה ָָא ַַמר רבי יהודה חולק ואומר לא היה‬ ‫ִִר �ִִּבי ְיְ ָ‬ ‫ְיְ ָָק ָָרא ְּד�ְ ֻֻק ְְד � ָָׁשא �ְְּב ִִר ְיְך הּוּ א באותה שעה שעה נזדעזע וליטול מהנחש מה שמנע מהעולם בחטא אדה"ר‪ִּ ,‬וִּמָּד�ָ ה‬ ‫זה בפסח‪ ,‬אלא ביום הכיפורים‪ָָ ,‬ר ַַמז ָָהָכָ א ִּד�ִ ְזְ ִִמיִנִ ין‬ ‫כסא הכבוד של הקב"ה‪ָָ ,‬א ְְמ ָָרה‪ַּ ,‬וַּמה ְּד�ְ ִיִ ּפּּוּ ק ִִח ְְוָיָ א ָלָ ֳֳק ֵֵבל ִִמָּד�ָ ה ֲֲה ָָוה ומדה כנגד מדה היתה כאן‪ְ .‬וְ ַעַ ל‬ ‫�ְְּבנֹוֹ י ְּד�ְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ְלְ ָָק ְְרָבָ א � ְְׁשֵנֵ י ְׂש�ְ ִעִ ִיִרים ורמז כאן בשני‬ ‫ֵֵמ ִִאּנּּוּ ן ְלְ ָָו ִוִטין‪ְְ ,‬וִיִ � ְְׁש ָ�ָּת ַַאר ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב �ְְּבהּוּ ואמרה וכי ָּד�ָ א �ְְּכ ִִתיב‪ ,‬ועל זה כתוב (תהלים קט) ַוַ ֶ �ֶּי ֱֱא ַַהב ְְקָלָ ָלָ ה‬ ‫התבשילין שני גדיי עזים‪ ,‬שעתידים בני יעקב להקריב‬ ‫ע"י הברכות יצא אותו נחש‪-‬הס"מ מאותן הקללות‪ ,‬וח"ו ַַו ְ�ְּתבֹוֹ ֵֵאהּוּ ְְוֹלֹא ָָחֵפֵ ץ �ִִּבְבְ ָָרָכָ ה ַוַ ִ�ִּת ְְר ַַחק ִִמ �ֶֶּמּנּּוּ ‪ֲ .‬עֲ ֵלֵ יּהּ‬ ‫שני שעירים ולא כבשים‪ַַ ,‬חד ַלַ יֹהֹ ָָוה‪ְְ ,‬ו ַַחד ַלַ ֲעֲ ָזָ אֵזֵ ל‪,‬‬ ‫�ְְּכ ִִתיב‪ ,‬ועל הנחש כתוב (בראשית ג) ָָארּוּ ר ַַא ָ�ָּתה‬ ‫ישאר יעקב בהם ויהיה מקולל לעולם‪.‬‬ ‫ּפּּוֵּרי אחד לה' ואחד לעזאזל‪ ,‬ביום הכיפורים‪.‬‬ ‫�ְְּביֹוֹ ָָמא ְְדִכִ ֵ‬ ‫ִִמ �ָָּכל ַַה �ְְּב ֵֵה ָָמה ִּוִּמ �ָָּכל ַַח ַ �ַּית ַַה � ָָּׂש� ֶֶדה‪ְְ .‬ו ִִא � ְְׁש ָ�ָּת ַַאר �ֵֵּביּהּ‬ ‫ּוְּבְ ִגִ ין �ָָּכ ְְך‪ָָ ,‬ק ִִר ַיַבת � ְְׁשֵנֵ י ְ �ְּג ָָדֵיֵ י ִעִ �ִִּזים‪ַַ ,‬חד �ְְּבִגִ ין ַּד�ַ ְְר ָ �ָּגא‬ ‫ְלְ ָָד ֵֵרי ָָד ִִרין ונשארה בו הקללה לדורי דורות‪ְ ,‬וְ ָָא ָָתא‬ ‫יָּלא ולכן הכינה רבקה שני גדיי עזים לעשות אותם‬ ‫ִִדְלְ ֵעֵ ָ�‬ ‫ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ְְוָנָ ִִטיל ִִמ ֵ�ֵּניּהּ �ִִּב ְְרָכָ אן ובא יעקב ולקח ממנו את‬ ‫כשיעקב נכנס ליצחק נכנס עימו גן עדן‪,‬‬ ‫ליצחק‪ ,‬אחד כנגד הגורל לה'‪ ,‬בשביל מדרגה העליונה‪-‬‬ ‫וכשעשיו נכנס‪ ,‬נכנס עימו גהינם‬ ‫הגבורה העליונה שהיא שורש יצחק שבקדושה‪ְְ ,‬ו ַַחד‬ ‫הברכות‪.‬‬ ‫�ְְּבִגִ ין ְלְ ַכַ ְפְ ָיָ יא ַּד�ַ ְְר ֵ �ֵּגיּהּ ְּד�ְ ֵעֵ ָׂש�ָ ו‪ְּ ,‬ד�ְ ָלָ א ִיִ � ְְׁשלֹוֹ ט ֲעֲ ֵלֵ יּהּ‬ ‫ִּוִּמן יֹוֹ מֹוֹ י ְּד�ְ ָָא ָָדם וכבר מימיו של אדה"ר‪ִִ ,‬אְזְ ַּד�ַ �ַַּמן‬ ‫ְּד�ְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ואחד שהוא הגורל לעזאזל‪ ,‬כדי לכפות ולהכניע‬ ‫מדרגת עשו שהוא הס"מ‪ ,‬שלא תשלוט על יעקב אבינו‪ְְּ� ,‬ב ַַה ִִהיא � ַַׁשְעְ ָ�ָּתא באותה שעה‪ִִ ,‬אְזְ ַּד�ַ �ַַּמן ִִמיָכָ ֵֵאל ְוְ ֲֲא ָָתא ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב ְלְ ַנַ ְְטָלָ א ֵֵמ ַַההּוּ א ִִחיְוְ ָיָ א‪ָָּ� ,‬כל ַַה ֵ�ֵּני �ִִּב ְְרָכָ אן‬ ‫ּוְּׁשִכִ יְנְ ָ�ָּתא �ַַּב ֲֲה ֵֵדיּהּ נזדמן המלאך היה מזומן יעקב ליטול מאותו הנחש את כל אלו הברכות‪,‬‬ ‫ְוְ ַעַ ל ָּד�ָ א � ְְׁשֵנֵ י ְ �ְּג ָָדֵיֵ י ִעִ �ִִּזים‪ִּ ,‬וִּמ ַ�ַּת ְְר ַַוְיְ יהּוּ ְְטִעִ ים ִיִ ְְצ ָָחק ַַק �ֵֵּמיּהּ ְּד�ְ ַיַ ֲעֲ ֹקֹ ב‪ְ � ,‬‬ ‫וִטין ְוְ ָלָ א ָנָ ַפַ ק ִִמ ַ�ַּנְיְ יהּוּ ונשאר‬‫ְוְ ָָאִכִ יל ועל זה אמרה רבקה להביא שני גדיים‪ ,‬ומשניהם מיכאל שר החסד והברכות‪ ,‬ובא לפני יעקב כשנכנס ְוְ ִִא � ְְׁש ָ�ָּת ַַאר ִִאיהּוּ �ִִּבְלְ ָָו ִ‬ ‫הנחש עם הקללות ולא יצא מהם‪.‬‬ ‫והשכינה עמו‪ִ ,‬וִ ַיַדע‬ ‫טעם יצחק ואכל‪ ,‬כי שניהם היו צריכים להתקן ע"י אצל יצחק אביו‬ ‫‪10‬‬ ‫מעשיות והנהגות מכלי ראשון שנשמעו מפי קודשו‬ ‫של מרן הגאון המקובל‬ ‫חכם בני‪+‬הו שמוא‪+‬לי שליט"א‬ ‫על רבותיו חכמי ישראל 'שרפי הקודש'‬ ‫ומה ששמע מפי קודשם על רבותיהם זיע"א‬ ‫רבי יהודה צדקה זצוק"ל‬ ‫בנוסף‪ ,‬האדם המתפרסם מעורר על עצמו קנאה‬ ‫וקטרוגים‪ ,‬ולשם מה הוא צריך את כל זה??‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬הרב יהודה צדקה זצ"ל‪ ,‬תמיד היה‬ ‫גדול ונשגב היה רבינו יהודה צדקה‬ ‫מקפיד לברוח מן הפרסומת‪ .‬לפעמים הוא היה רואה‬ ‫זלה"ה‪ .‬ענק היה הן בחריפות הן‬ ‫אנשים שהולכים בבוקר למקווה כאשר המגבת על‬ ‫בבקיאות‪ .‬משחר ימיו ניחן בתפיסה‬ ‫כתפם‪ ,‬ואפילו על זה היה אומר הרב שהיות וטבילת‬ ‫מהירה כעין הבזק‪ ,‬והיו נהירין לו כל‬ ‫המקווה היא תוספת מצווה שאדם עושה אינו צריך‬ ‫חדרי התורה‪ ,‬כאילו הם פרושים לפניו‬ ‫רבי יהודה צדקה זצוק"ל‬ ‫לפרסם את מעשיו‪ .‬האם צריך לפרסם לכל העולם‬ ‫על כף‪-‬ידו‪ .‬עיניו כיונים על אפיקי ש"ס‬ ‫חופשת עשרת ימי תשובה‪ .‬במהלך השנה אם היה‬ ‫שהוא הולך למקווה?‪..‬‬ ‫ומפרשים‪ ,‬וידיו רב לו בפלפול ובסברא‪,‬‬ ‫לאיזה מי מהתלמידים צורך לצאת ולהתאוורר‪ ,‬ראש‬ ‫אלא שמרוב ענווה וצניעות היה מחזיק את‬ ‫ים התורה והתלמוד‬ ‫חידושיו והארותיו כמוסים בליבו‪ ,‬שלא יבוא ח"ו‬ ‫הישיבה היה משלם כסף לפי הצורך ושולח אותו‬ ‫לנפוש כדי צרכו‪ .‬פעם בט"ו באב ראש הישיבה לקח‬ ‫סיפר מורנו הרב שליט"א‪ ,‬שבישיבת "פורת יוסף"‬ ‫לידי שמץ יוהרה והתנשאות‪ ,‬כדבר שכתוב‪" :‬בליבי‬ ‫את התלמידים לנפוש מעט‪ ,‬ותוך כדי הטיול שאל‬ ‫לא היה להם חופש‪ ,‬אלא רק בחג הפסח ובחג‬ ‫צפנתי אמרתך ‪ -‬למען לא אחטא לך"‪ .‬ואמנם‪,‬‬ ‫ראש הישיבה זצ"ל את מורנו הרב שליט"א אם ירצה‬ ‫הסוכות‪ .‬החופשה של סוכות החלה‪ ,‬החל מראש‬ ‫נתקיימו בו דברי חז"ל (מועד קטן ט"ז‬ ‫ללכת איתו לים‪ .‬ענה לו מורנו הרב‪ ,‬שהוא אף פעם‬ ‫השנה‪ ,‬לפי שראש הישיבה סבר ש"בעשרת ימי‬ ‫ע"ב) "כל העוסק בתורה מבפנים‪ ,‬תורתו‬ ‫לא היה בים‪ .‬ראש הישיבה שאל אותו‪" ,‬איך יתכן‬ ‫תשובה כולם הולכים ללמוד‪ ,‬ואין חשש שהבחורים‬ ‫מכרזת עליו מבחוץ"‪ ,‬ולפעמים שלא‬ ‫הדבר שלא היית עד כה בים?" וענה מורנו הרב‪ ,‬שלא‬ ‫יתבטלו ‪ -‬ובכך יחשב להם עוד כמה ימי פגרה"‪ .‬ואכן‪,‬‬ ‫בטובתו נודע לאנשים שסבבוהו מעט‬ ‫היה ניחא ליה לאביו‪ ,‬רבינו שלום שליט"א‪ ,‬בהליכה‬ ‫בהשראת ימי הדין כולם היו יושבים ולומדים בריכוז‬ ‫מגדולתו‪ .‬וכבר העיד בו רבו הגדול‪,‬‬ ‫לים או לבריכה‪ ,‬ולכן אף פעם לא הלכו‪ .‬וכל זה‪ ,‬כדי‬ ‫רב‪ ,‬ועסוקים בתשובה ומעשים טובים שהם כתריס‬ ‫הגר"ע עטייה זלה"ה‪ ,‬אשר בעצם‬ ‫לעשות נחת רוח לאביו שליט"א‪ .‬וכאשר כל החברים‬ ‫בפני הפורענות‪.‬‬ ‫ענוותנותו הוא מאפיל ומסתיר כמה גדול‬ ‫של רבינו היו הולכים לים‪ ,‬הוא לא היה הולך וממלא‬ ‫בשנים מאוחרות יותר‪ ,‬התחיל ראש הישיבה חושש‬ ‫ורב חילו באורייתא‪ ,‬שכן שביליו במים רבים‬ ‫רצון אביו‪.‬‬ ‫שמא יהיה קצת רפיון אצל הבחורים‪ ,‬ולכן ביטל את‬ ‫אך עקבותיו לא נודעו‪.‬‬ ‫בורח מן הפרסום‬ ‫ראש הישיבה‪ ,‬הרב יהודה צדקה זצ"ל‪,‬‬ ‫היה אומר‪ ,‬ראו עד כמה גדולה הצניעות‬ ‫ומזיקה הפרסומת‪ .‬אפילו בנרות‬ ‫חנוכה‪ ,‬שיש מצווה לעשות 'פרסומי‬ ‫ניסא'‪ ,‬בכל זאת מניחים את החנוכייה‬ ‫בצד שמאל של הכניסה ומחוץ לבית‪.‬‬ ‫מה הסיבה לכך? בגלל הפרסום‪ .‬צריך‬ ‫לדעת‪ ,‬שתמיד פרסום זה בשמאל ובחוץ‪,‬‬ ‫כי זה לא טוב‪ .‬מי שצנוע‪ ,‬רק זוכה ומתעלה‪.‬‬ ‫וכן‪ ,‬כתוב 'ויחי למך שתים עשרה שנה ומאת שנה‪,‬‬ ‫ויולד בן'‪ .‬למה לא כתוב 'ויולד את נח'‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫אצל אחרים? אומרים רבותינו 'בעלי‬ ‫התוספות'‪" ,‬מתושלח הצדיק נתן לו עצה‪,‬‬ ‫שלא ימהר לקרוא לו שם‪ ,‬כי אנשי אותו‬ ‫הדור היו מכשפים‪ ,‬ואם היו יודעים את‬ ‫השם שלו‪ ,‬היו עושים לו כישופים"‪.‬‬ ‫מכאן למדנו‪ ,‬שאם אדם רוצה להצליח‪,‬‬ ‫רבי יהודה צדקה זצוק"ל עם יבלחט"א רבינו בניהו שליט"א בישיבת 'נהר שלום'‬ ‫שלא יתבלט ולא יבקש להתפרסם‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מכובדות‪ .‬סיפר מורנו הרב שליט"א‪ ,‬שכשהיו‬ ‫נבחנים אצל ראש הישיבה‪ ,‬היה אומר לתלמידים‪,‬‬ ‫"מי שיצליח בבחינה‪ ,‬אתן לו ַ'ַמן' שנקרא‬ ‫ׂשַמע'‪ַַ ,‬מן ִמִ ן השמיים‪."..‬‬ ‫בערבית ַ'ַמן ֵֵאְלְ ַ‬ ‫והוא ַַמ ְְט ַַעם מאותו סוג מטעמים שאביו‬ ‫היה שולח אליו‪.‬‬ ‫מטבע ברכה‬ ‫הרב יהודה צדקה זצ"ל סיפר‪ ,‬שכשהגיע‬ ‫האדמו"ר מגור לביקור בארץ בשנת‬ ‫רבני 'נהר שלום' בתפילה על ציונו‬ ‫תרפ"א‪ ,‬הוא היה ילד בגיל תשע‪ .‬כמו רבים מבני‬ ‫ירושלים‪ ,‬הוא הלך לאדמו"ר מגור להתברך‪ ,‬ועמד‬ ‫ומדוע לא רצה אביו בכך? כיון שאם יש את ים התורה‬ ‫בתור עד חצות לילה‪.‬‬ ‫הטלפון לביתו‪ .‬והתקשר לאותו אחד לבקש ממנו‬ ‫וים התלמוד‪ ,‬מה העניין והצורך בים?‪..‬‬ ‫כשנכנס‪ ,‬אמר לו האדמו"ר מגור‪" ,‬אתה‬ ‫מחילה‪ .‬רק לאחר שעשה תשובה ווידוי‪ ,‬חזר הביתה‪.‬‬ ‫פעם אחרת‪ ,‬בט"ו באב‪ ,‬אמר ראש הישיבה למורנו‬ ‫רוצה ברכה? אין ברכות חינם‪ .‬תגיד‬ ‫כי איך יוכל לישון כשהחטא הזה בידו?‪..‬‬ ‫הרב שליט"א‪ ,‬שילכו יחד לעיר החדשה עמנואל‪,‬‬ ‫שנבנתה באותם ימים‪ .‬הרב שם לב שראש הישיבה‬ ‫לי‪ ,‬כמה פרקים יש במשניות מסכת‬ ‫מן ‪ -‬דבר יום ביומו‬ ‫צועד לכיוון ה'תחנה מרכזית'‪ ,‬אך התחבט בעצמו מה‬ ‫שבת?"‬ ‫פעם‪ ,‬סיפר ראש הישיבה‪ ,‬הרב יהודה צדקה זצ"ל‪,‬‬ ‫הדרך שאלך בה‪ ,‬מאחר והוא לא עלה על אוטובוסים‬ ‫"עשרים וארבעה פרקים"‪ ,‬ענה יהודה‬ ‫שלא היה לו בבית שום דבר ְלְ שבת‪ .‬ואמר לאשתו‪,‬‬ ‫מעודו‪ ,‬כיון שקיבל הנהגה זו מרבי מאיר אבוחצירא‬ ‫הקטן‪.‬‬ ‫"מה יש להיום?"‬ ‫זי"ע‪ .‬מן השמיים סייעו בידו ופנה לרבי יהודה צדקה‬ ‫"וזאת למה?" שאל הרבי‪.‬‬ ‫"יש לי קצת אורז‪ ,‬אבל השארתי אותו לילדים ליום‬ ‫ואמר "כבודו‪ ,‬יש לי כאן חבר עם מונית‪ .‬אלך לבקש‬ ‫"לא יודע למה‪ ."..‬השיב הילד‪.‬‬ ‫ראשון‪ ",‬ענתה הרבנית‪.‬‬ ‫ממנו‪ ,‬וייקח אותנו"‪ .‬וכן ניגש לבעל מונית אחד וביקש‬ ‫"לך תשאל‪ ,‬ואז תבוא ואתן לך ברכה"‪ .‬אמר לו הרבי‪.‬‬ ‫" נבטח בשם ה'‪ ,‬ונכין התבשיל לכבוד שבת כמאמר‬ ‫ממנו שיאמר שהוא חבר שלו‪ ,‬ויהיה איתם כל היום‪,‬‬ ‫חז"ל ברוך ה' יום יום" אמר הרב‪.‬‬ ‫ובסוף היום יתן לו את התמורה לעבודתו‪ .‬וכך היה‪.‬‬ ‫הלך הילד לביתו של ה"כף החיים" שנהג לקום‬ ‫'בחצות'‪ ,‬ודפק על דלתו‪ .‬שאל אותו ה"כף‬ ‫"ומה נעשה ביום ראשון?" היא שאלה‪.‬‬ ‫אבק שלא נותן לישון‬ ‫החיים"‪" ,‬מה רוצה כבודו?"‬ ‫"ישלח ה' עזרו ממעל בזכות כבוד השבת"‪.‬‬ ‫סיפר מורנו הרב שליט"א על ראש הישיבה‪ ,‬הרב‬ ‫"כבוד הרב‪ ,‬למה יש עשרים וארבעה‬ ‫בישלה הרבנית את האורז לכבוד שבת‪ ,‬וביום ראשון‬ ‫יהודה צדקה זצ"ל‪ ,‬שסיפר להם‪ ,‬שיום אחד‪ ,‬כשהלך‬ ‫פרקים במסכת שבת?" שאלו יהודה‬ ‫בבוקר בא יהודי אחד מבגדד אל הרב ואמר לו‪,‬‬ ‫לישון‪ ,‬נזכר שאותו יום הוא שוחח עם מישהו‪ ,‬וחשב‬ ‫הקטן‪.‬‬ ‫"שלחו איתי חבילה בשבילך"‪.‬‬ ‫שאולי היה בדבריו 'אבק לשון הרע' על איזה יהודי‪.‬‬ ‫"כנגד כ"ד קישוטי כּלה‪ ",‬השיב לו ה"כף‬ ‫הרב סיפר‪ ,‬שלמרות שכבר היה במיטה‪ ,‬הוא לא‬ ‫בתוך השק היו כל מעדני עולם‪ :‬חיטה‪ ,‬אורז‪ ,‬שעועית‬ ‫הצליח להירדם בלי לחזור בתשובה על כך‪ .‬הוא לבש‬ ‫החיים"‪ .‬הודה לו הרב יהודה‪ ,‬ומיד חזר‬ ‫וכו'‪ .‬ששלח אביו של ראש הישיבה שהיה סוחר בעיר‬ ‫לבית האכסנייה של האדמו"ר מגור‪.‬‬ ‫חזרה את בגדיו‪ ,‬יצא לטלפון הציבורי ברחוב‪ ,‬לפי‬ ‫בגדד שבעירק‪ ,‬ומידי תקופה היה שולח לו חבילות‬ ‫שבאותה תקופה לא הכניס ראש הישיבה את מכשיר‬ ‫"כבר הבאת תשובה? כל כך מהר?" התפלא הרבי‪.‬‬ ‫"כן‪ .‬כ"ד פרקי משניות שבת הן כנגד כ"ד קישוטי‬ ‫כלה"‪ .‬הרצה הרב יהודה את תשובתו‪.‬‬ ‫"בוא‪ ,‬ואתן לך מתנה‪ ",‬אמר האדמו"ר‪.‬‬ ‫הוא ברכו בחום‪ ,‬הניח מטבע בידו‪ ,‬ואמר‬ ‫לו‪" ,‬זה יהיה לך לברכה ממני‪ ,‬ואתה‬ ‫תצליח"‪.‬‬ ‫סיפר ראש הישיבה‪ ,‬שבאותו הלילה‬ ‫לא הצליח לישון מרוב התרגשות‪,‬‬ ‫ובבוקר‪ ,‬כשהלך לישיבה ('פורת יוסף')‬ ‫ללמוד‪ ,‬התנמנם בשיעור‪.‬‬ ‫"איפה היית אתמול? למה לא ישנת?" שאלו‬ ‫המלמד‪ ,‬רבי עזרא עדס זצ"ל‪.‬‬ ‫"הייתי אצל הרבי מגור‪ ",‬הוא ענה‪.‬‬ ‫"ומה הביא לך?" שאל הרב עדס‪.‬‬ ‫"מטבע‪ ",‬הוא ענה‪.‬‬ ‫"הוא מוחרם‪ ",‬אמר רבי עזרא‪ .‬הוא‬ ‫לקח ממנו את המטבע‪ ,‬ולא החזירה לו‪.‬‬ ‫"תלמד בלילה לישון‪ ,‬בכדי שתוכל‬ ‫חכמי ורבני ישיבת 'פורת יוסף'‬ ‫ללמוד ביום‪ ",‬הוא אמר לו‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫מעש‪+‬ה בי‪+‬הודי‬ ‫"וי‬ ‫צביעה באוכלין ‪ /‬משקים – סי' שכ‬ ‫שאלות אקטואליות מבית הדין‬ ‫לד‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫הגם שאין צביעה במשקים גם כשמתכוין לצביעה‪,‬‬ ‫האם מותר לצבוע מאכל ‪ /‬משקה ע"י תבלין וכדו'‬ ‫ממ‬ ‫בעריכת הרה"ג רבי יעקב כהן‬ ‫(בר‬ ‫אמנם כאן שכל כוונתו רק לצבע ואין כוונתו כלל‬ ‫?‬ ‫שליט"א‬ ‫להשביח את המשקה‪ ,‬אוסר בזה‪ ,‬אמנם דעת החזו"ע‬ ‫מבואר בשו"ע (סי' שכ סעי' יט) שמותר ליתן כורכום‬ ‫עוב‬ ‫(שבת ח"ה עמ' לו) שמותר ואין בזה צביעה משום שאין‬ ‫מאברכי מוסדותינו‬ ‫לצ‬ ‫בתבשיל‪ ,‬משום שאין צביעה באוכלין‪.‬‬ ‫צביעה במשקים כלל‪ ,‬וכן דעת ההלכה ברורה (שם)‪.‬‬ ‫בנח‬ ‫אמנם דעת הבא"ח (ש"ב פרשת פקודי ס"ג) שבאוכלים‬ ‫גוי‬ ‫ולכן המקל יש לו על מי שיסמוך‪ ,‬אמנם העצה הטובה‬ ‫אם אין כוונתו לצבע אין איסור צביעה‪ ,‬אבל אם כוונתו‬ ‫ביותר לשים את היין האדום ועליו לשפוך את היין‬ ‫לצבע אסור‪ ,‬ובמשקים יש איסור צביעה גם אם אין‬ ‫הלבן‪ ,‬שבאופן כזה הוא לא צובע את המשקים אלא‬ ‫יש‬ ‫כוונתו לצבע‪.‬‬ ‫נצבע המשקה ממילא‪ ,‬ומותר גם לסוברים שיש צביעה‬ ‫העקיצה של הדולרים‬ ‫הזה‬ ‫במשקים [וכן יש לעשות בתמצית תה פטל וכדו']‪.‬‬ ‫אמנם דעת השו"ע (שם)‪ ,‬שאין צביעה בין באוכלים ובין‬ ‫יעק‬ ‫במשקים‪[ ,‬כיון שעיקר כוונתו לענין הטעמת המאכל או‬ ‫שאלה‪ :‬ראובן הראה לחבירו שמעון שטרות‬ ‫ועדיין צ"ב אם כל כוונתו לצביעה מה יועיל שיתן קודם‬ ‫דולרים‪ ,‬וסיפר לו כי תייר שבא עתה מחו"ל‬ ‫את היין האדום ולאחר מכן את היין הלבן‪.‬‬ ‫המשקה ולא לצבע] וכ"כ בחזו"ע (שבת ח"ה ע"מ לב)‪.‬‬ ‫מחפש מי שיקנה ממנו את הדולרים כדי שיהיה‬ ‫הע‬ ‫ולכאורה כוונת מרן שאע"פ שמתכוון לצבע מותר כיון‬ ‫לתייר איך להתנייד בארץ‪ ,‬וסיפר לו כי התייר‬ ‫ט'‬ ‫האם מותר לנגב ידיו המלוכלכות בדם או בתותים‬ ‫שס"ס גם משביח את המאכל‪[ ,‬וכן נראה מדברי היבי"א‬ ‫הציע לקנות את הדולרים בזול מהנסחר בשוק‪,‬‬ ‫שנ‬ ‫וכדו' במפה ?‬ ‫(ח"ב סי' כ' אות א ‪ -‬ו ע"ש)‪ ,‬וכן מבואר בדברי המנוח"א‬ ‫זה העיר קצת את חשדו של ראובן שמא אין זה‬ ‫היצ‬ ‫כתב בשו"ע (סי' שכ סעי' כ) יש מי שאומר שהאוכל‬ ‫(ח"ג עמ' טו) בכוונת דברי השו"ע‪ ,‬כיון שבשו"ע שהתיר‬ ‫אלא דולרים מזוייפים‪ ,‬אך שמעון התבונן בהם‬ ‫קיי‬ ‫תותים וכו' צריך ליזהר שלא יגע בידיו [כשהם] צבועות‪,‬‬ ‫כתב כורכום‪ ,‬וכורכום הוא דבר שעשוי לצבע‪ ,‬וכן דעת‬ ‫היטב ואמר לראובן כי הוא מכיר את הסימנים‬ ‫עול‬ ‫בבגדיו או במפה‪.‬‬ ‫הגרשז"א (מובא בשש"כ פי"א הע' קנח ע"ש)]‪ ,‬אמנם‬ ‫של הדולרים שאינם מזוייפים‪ ,‬והם נמצאים גם‬ ‫עצ‬ ‫ועוד כתב בשו"ע (סי' שכח סעי' מח) אסור להניח בגד‬ ‫באופן שהוא רק צובע את המאכל ללא תוספת בטעם‪,‬‬ ‫בשטרות אלו‪ .‬ראובן סמך מאוד על דבריו של‬ ‫מע‬ ‫על מכה שיוצא ממנה דם‪.‬‬ ‫יתכן ויש מקום להחמיר ע"פ דברי הדרכי משה (סי' שכ‬ ‫שמעון ורכש את הדולרים‪ ,‬ולמחרת התברר‬ ‫ירח‬ ‫ס"ק ב) בשם המהר"י מינץ‪ ,‬והשש"כ (פי"א הל' לט)‬ ‫לראובן כי התייר וסיפורו אינו אלא 'עקיצה' וכל‬ ‫בפשטות כוונתו שבשני אופנים אלו אסור משום צובע‪,‬‬ ‫מק‬ ‫והבא"ח (הנ"ל) והמנוח"א (לקמן)‪.‬‬ ‫הדולרים מזוייפים‪ ,‬כעת תובע ראובן את שמעון‬ ‫אלא שבאחד נקט לשון יש ליזהר‪ ,‬ובשני נקט לשון‬ ‫שעל סמך דיבורו הוא קנה את הדולרים ועליו‬ ‫אסור‪.‬‬ ‫האם יכול לערב ביין הלבן מעט יין אדום כדי‬ ‫לשלם לו את ההפסד‪.‬‬ ‫אמנם כתב בחזו"ע (ח"ה עמ' טו ‪ -‬כב) שבשני אופנים‬ ‫שיוכל לקדש ביין אדום ?‬ ‫תשובה‪ :‬אם היה נראה בבירור שראובן קונה את‬ ‫מי‬ ‫אלו הם רק משום חומרא ומעיקר הדין מותר‪ ,‬כיון‬ ‫ועצם השאלה מתחלקת לב' חלקים‪.‬‬ ‫השטרות רק בגלל העצה של שמעון‪ ,‬על שמעון‬ ‫מה‬ ‫שכל דבר שאינו מתכוון אע"ג שהוא פסיק רישיה‪,‬‬ ‫לשלם לו את ההפסד‪.‬‬ ‫א‪ .‬יש לדון מדין קידוש‪ ,‬האם מועיל הצביעה של היין‪ ,‬או‬ ‫נהנ‬ ‫אם לא ניחא ליה והוא איסור דרבנן מותר‪ ,‬כלומר אם‬ ‫שצריך בדווקא את היין האדום ולא יועיל הערוב‪.‬‬ ‫הנימוק‪ :‬הגמרא (ב"ק צט‪ ):‬הביאה מעשה באשה‬ ‫מש‬ ‫עושה פעולה א' כגון ניגוב ידיו המלוכלכות במפה‪,‬‬ ‫ואינו מתכוון ללכלך אותה אלא רצונו רק לנקות את‬ ‫ב‪ .‬מדין צביעה במשקים‪.‬‬ ‫אחת שהראתה דינר לרבי חייא לבדוק את טיבו‬ ‫לה‬ ‫ואמר לה רבי חייא שהוא טוב‪ ,‬למחרת התברר‬ ‫שה‬ ‫ידיו‪ ,‬וצביעת המגבת הוי דבר שאינו מתכוון‪ ,‬ואע"פ‬ ‫א‪ .‬נחלקו האחרונים האם מועיל שיערב ביין הלבן מעט‬ ‫לה שהוא מזוייף ובאה לפני רבי חייא‪ ,‬אמר רבי‬ ‫הש‬ ‫שהתוצאה ודאית שהמפה נצבעת‪ ,‬וזהו הנקרא פסיק‬ ‫יין אדום כדי לקדש על יין אדום‪ ,‬לצאת ידי חובת דעת‬ ‫חייא לרב לך תיקח ממנה את הדינר ותן לה‬ ‫שה‬ ‫רישיה‪ ,‬אם הוא באיסור דרבנן מותר‪.‬‬ ‫הרמב"ן המובא בשו"ע (סי' ערב ס"ד)‪ ,‬דעת המנוח"א‬ ‫תמורתו דינר טוב ותרשום בפנקס שלי שדינר‬ ‫ולכ‬ ‫אמנם דעת המשנ"ב (ס"ק כה')‪ ,‬שפסיק רישיה דלא‬ ‫(ח"ג עמ' יז) שמועיל לערב כדי שיחשב שקידש על יין‬ ‫זה הוצאתי על עסק ביש‪ .‬אמנם הגמרא שם‬ ‫והי‬ ‫ניחא ליה אף בדרבנן אסור‪ ,‬וכן סוברים הכה"ח (סי'‬ ‫אדום‪ ,‬וכן דעת שבט הלוי (ח"י סי' נו) וכן דעת השש"כ‬ ‫מבארת כי רבי חייא היה פטור מלשלם לה אך‬ ‫ואמ‬ ‫שיד' אות טו')‪ ,‬והאורל"צ (ח"א סי' כה')‪ ,‬והבא"ח‬ ‫(פמ"ז הע' פט)‪ ,‬אמנם דעת השולחן שלמה (ריש סי'‬ ‫לפנים משורת הדין הוא שילם לה‪ .‬ועוד איתא‬ ‫והנ‬ ‫(ש"ש פרשת וארא ס"ו)‪ ,‬וכן סובר ההליכות שבת (ח"ב‬ ‫ערב בהע') שאליבא דהרמב"ן שהביא השו"ע שלא‬ ‫שם על ריש לקיש שהראה דינר לרבי אלעזר‬ ‫הזה‬ ‫עמ' רנה' הע' מב')‪ ,‬ולדעתו אף לגר"ע אין להקל בכך‬ ‫מקדשים על יין לבן‪ ,‬לא יועיל שיצבע ע"י מעט יין אדום‪,‬‬ ‫ואמר לו רבי אלעזר שהוא דינר טוב אמר לו ריש‬ ‫של‬ ‫לכתחילה‪ ,‬אלא המיקל יש לו על מי שיסמוך‪.‬‬ ‫דהוי כמו אתרוג שיש עליו מראה שחור ויצבע אותו‬ ‫לקיש "ראה שעליך אני סומך" היינו על אחריותך‬ ‫ועכ"פ דין זה של פס"ר דלא נח"ל בדרבנן אם הוא מותר‬ ‫כמראה אתרוג‪ ,‬שפסול‪ ,‬וכ"כ בהלכה ברורה (חט"ז עמ'‬ ‫אני לוקח את הדינר רק אם תאמר שהוא טוב‪.‬‬ ‫או לאו‪ ,‬הוא נידון ארוך שיש בו ראיות מוצקות לכאן‬ ‫שצד)‪.‬‬ ‫ולמעשה פסק הש"ע (סי' ש"ו ו) שיש בזה חילוק‬ ‫ולכאן‪ ,‬וי"א שבאופנים מסוימים חז"ל התירוהו‪ ,‬ובשאר‬ ‫ב‪ .‬ומדין צביעה כבר ביארנו דעת הבא"ח (שם) שסובר‬ ‫שאם הראה לחלפן דולרים שזה עבודתו והוא‬ ‫כש‬ ‫אופנים לא התירוהו‪ ,‬ויש חולקים‪.‬‬ ‫בקי בזה את הדולרים והחלפן הסתכל ואמר לו‬ ‫שיש צביעה במשקים‪ ,‬ועוד שלפי דעת המנוח"א (שם)‬ ‫מפ‬ ‫שהם טובים ולאחר מכן התברר שהם מזוייפים‪,‬‬ ‫אם החלפן נתן לו עצה בחינם וטעה הרי הוא‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ה'‬ ‫פטור ואם לקח שכר על כך הרי החלפן חייב‪.‬‬ ‫אבל אם הראה לסתם אדם שאינו בקי אפילו אם‬ ‫היה זה בחינם הרי הוא חייב ובתנאי שאמר לו‬ ‫"ראה שעליך אני סומך" או שהדברים מוכיחים‬ ‫רות‬ ‫מרדכי‬ ‫גבריאל‬ ‫ר' שלום אהרון‬ ‫שעליו הוא סומך‪.‬‬ ‫בת שרה‬ ‫בן חביבה‬ ‫בן מסעודה‬ ‫בן רחל‬ ‫להנצחת יקירך ‪03-5520004 -‬‬ ‫‪13‬‬ ‫גמור‪.‬‬ ‫איגרת‬ ‫לבני הנעורים‬ ‫העולם הזה הבל ורעות‬ ‫איתא בסנהדרין (צט‪" ,):‬אמר ר' אלעזר‪ ,‬כל האדם לעמל‬ ‫נברא‪ ,‬שנאמר‪' :‬כי האדם לעמל יולד'" (איוב ה'‪ ,‬ב')‪.‬‬ ‫מתכלית האדם לטרוח ולעמול‪ ,‬כלומר‪ :‬מהותו ‪ -‬בחינה‬ ‫רוח‬ ‫של "עבד"‪ ,‬אך יכול לבחור את עבדותו‪ .‬ולכן‪ ,‬אם זכה‪ ,‬עמל‬ ‫בדברי תורה ונעשה עבד לקב"ה (כדברי רש"י שם)‪ .‬ואם‬ ‫לא זכה ‪ -‬עמל ונעשה עבד בדברים בטלים‪ .‬והוא שאמרו‪,‬‬ ‫עולם הזה ועולם הבא‬ ‫"כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות‬ ‫"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך‬ ‫ועול דרך ארץ‪ ,‬וכל הפורק ממנו עול תורה‪ ,‬נותנים עליו‬ ‫לדרוש את ה'‪ .‬ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאמים‬ ‫עול מלכות ועול דרך ארץ" (אבות ג'‪ ,‬ה')‪ .‬האדם לעמל‬ ‫ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר"‪.‬‬ ‫יולד‪ ,‬ומחויב לעמול באחת מן השתיים‪ :‬אם עול תורה‪,‬‬ ‫(בראשית כה‪ ,‬כב ‪ -‬כג) רבותינו דרשו לשון ריצה כשהיתה‬ ‫אם עול דרך ארץ‪ .‬אבל המושג "חופש" אינה שייכת‬ ‫עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס‬ ‫באדם בחיי חיותו‪ ,‬אלא רק ב'מתים חופשי'‪.‬‬ ‫והודיעוהו לבוא ולקבלו‪ .‬שש ושמח‪ ,‬רץ לשם‪ ,‬כל הדרך‬ ‫לצאת‪ .‬דבר אחר‪ ,‬מתרוצצים זה עם עם זה‪ ,‬ומריבים‬ ‫אין לברוח מעול‪ ,‬כי זהו מהותו בעולם הזה‪ .‬אם תברח‬ ‫חייך‪ .‬גם אם נפל או מעד – 'לא נורא‪ ,‬שטויות‪ ,‬ממשיכים'‬ ‫בנחלת שני עולמות‪( .‬רש"י)‪" .‬שני גויים בבטנך" ‪ -‬שני‬ ‫‪ -‬שום דבר לא מפריע‪ .‬אף אחד כבר אינו מציק או מעכב‪.‬‬ ‫גויים נבדלים בדעות ונבדלים במלכות‪ .‬יעקב זכה בעולם‬ ‫מעול פרנסה‪ ,‬תפגוש בעול בריאות‪ .‬תברח מעול בריאות‬ ‫וכל זה‪ ,‬משום שהוא בדרך לזכות בזכיה הגדולה‪ .‬וכך גם‬ ‫הבא ועשיו ‪ -‬בעולם הזה (עיין ספורנו)‪.‬‬ ‫‪ -‬תפגוש בעול חינוך הבנים או עול שידוכים או עול שלום‬ ‫כשנמצאים בדרך לזכות לחיי הנצח‪ ,‬שום דבר אינו כואב‬ ‫יש עולם הזה ויש עולם הבא‪ ,‬יש אדם שתכליתו ‪ -‬העולם‬ ‫בית‪ .‬כי העולם הזה נקרא עולם המעשה‪.‬‬ ‫ומפריע כל כך‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬ויש שתכליתו ‪ -‬העולם הבא‪ .‬על זה נאבקו והתרוצצו‬ ‫חירות אמיתית‬ ‫כשיש לאדם עולם הבא יש לו גם נחמה מכל ייסורי‬ ‫יעקב ועשיו עוד במעי אימן (ועד עצם היום הזה ועד ביאת‬ ‫החירות האמיתית הוא עצם עול ההדבקות בהקב"ה‪ ,‬ולאו‬ ‫העולם הזה‪ .‬אבל מי שיש לו רק העולם הזה‪ ,‬אין לו כל‬ ‫גואל צדק)‪.‬‬ ‫דוקא חיי עונג ונוחיות גשמית‪ .‬שנו חז"ל‪" :‬כך דרכה של‬ ‫נחמה‪ .‬כי כל יום שעובר – מת‪ .‬דהינו שקובר כביכול עוד‬ ‫העובר‪ ,‬כשהוא במעי אימו שהוא מקום הימצאות העובר‬ ‫תורה‪ ,‬פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה"‪( .‬אבות ו'‪,‬‬ ‫יום‪ .‬ואילו כשחיים את הנצח‪ ,‬כל יום חיים ומתקרבים‬ ‫ט' חודשים‪ ,‬נמצא בחוויה שדומה לחיי עולם הזה‪ .‬שהרי‬ ‫ז') ועל זה אמרו‪" :‬אשריך וטוב לך" ‪ -‬אשריך בעולם הזה‬ ‫לתכלית שאליה כוספים‪ .‬ויתר על כן‪ ,‬כי היום שחי חיים‬ ‫שני מקומות אלו זמניים‪ ,‬ובהם מכינים עצמם קודם‬ ‫וטוב לך בעולם הבא‪ .‬ועוד אמרו (שם ו'‪ ,‬ג')‪" ,‬אל תקרא‬ ‫אמיתיים מתלווה אליו במסעו הנצחי‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל המצוות‬ ‫היציאה‪ .‬אם כן‪ ,‬אותה שאלה על תכלית העולם לכאורה‬ ‫חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק‬ ‫והמעשים טובים שעשה ‪ -‬באים ומלווים אותו לנצח‪,‬‬ ‫קיימת גם אצל עוברים‪ ,‬אלו אשר נמצאים בתוך מעי אמן‪,‬‬ ‫בתורה"‪ .‬עצם זה שהוא עוסק בתורה כאשר נמצא במצב‬ ‫אותו יום לגביו אינו מת בכלל‪.‬‬ ‫עולם זמני של ט' חודשים‪ .‬גם הם יכולים לשאול את‬ ‫של חסר גשמי – זו ההוכחה שאינו משועבד לגשמיות‪.‬‬ ‫עבד מול בן חורין‬ ‫עצמם‪ ,‬קודם היציאה לאויר העולם‪ :‬לאן? האם יש חיים‬ ‫כי אם הוא לומד תורה מרוב כל‪ ,‬עדין איננו יודעים אם‬ ‫מעבר למוכר ולידוע כאן? אכן‪ ,‬העולם הזה דומה לתשעה‬ ‫כתוב בתהילים (קט"ז) "כי אני עבדך‪ ,‬אני עבדך בן אמתך‪,‬‬ ‫הוא בן חורין‪ .‬אדרבה‪ ,‬פעמים רבות הוא עדין עבד נרצע‬ ‫ירחי לידה‪ ,‬שגם הוא‪ ,‬כמוהו‪ ,‬הוא מקום זמני ולא תכליתי‪,‬‬ ‫פתחת למוסרי"‪ .‬והנה‪ ,‬יש שני סוגי עבדים‪ .‬אחד ‪ -‬שהיה‬ ‫לצרכיו הגשמיים‪.‬‬ ‫מקום אמצעי בלבד‪ ,‬שבו מכין עצמו אל חיי העולם הבא‪.‬‬ ‫בן חורין ונמכר להיות לעבד‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש גם עבד שמעולם‬ ‫גורמים משוללי‪-‬חירות‬ ‫לא היה בן חורין‪ .‬והוא‪ ,‬שאמו היתה שפחה והוא נולד‬ ‫(עיין גשר החיים)‪.‬‬ ‫אדם במהותו חסר ונזקק‪ ,‬כלומר ‪ -‬עבד לצרכיו ההכרחיים‪.‬‬ ‫בבית אדוניו‪ .‬ויש הבדל בין שני סוגי עבדים אלו‪ .‬כי אותו‬ ‫העולם הזה הוא ללא ערך עצמי‬ ‫שהרי הוא נשלט על ידם ותלוי בהם‪ ,‬כגון אכילה‪ ,‬שתיה‪,‬‬ ‫אחד שהיה פעם בן חורין ונעשה עבד אחר כך‪ ,‬הרי טעם‬ ‫מי שיתבונן היטב‪ ,‬יבחין ויודה שאין כבר מה להתלהב‬ ‫שינה‪ ,‬וכו'‪ .‬שבלעדיהם אינו יכול לחיות‪ ,‬וחייו אינם חיים‪.‬‬ ‫פעם טעם חרות בחייו‪ ,‬ובהכרח שנשאר לו ניצוץ של בן‬ ‫מהעולם הזה שהכל בו יחסי‪ .‬לעומת עולם הנצח‪ ,‬שבו‬ ‫במהותו האדם אינו יכול להיות בן חורין ‪ -‬חופשי אמיתי‪,‬‬ ‫חורין‪ ,‬שאי אפשר לבטלו כליל‪ .‬מה שאין כן בזה שנולד‬ ‫נהנים מזיו השכינה‪ .‬כשאדם עדין צעיר‪ ,‬הוא רץ‪ ,‬קופץ‪,‬‬ ‫וככל שנזקק ותלוי יותר לדברים שמשפיעים על הרגשתו‪,‬‬ ‫עבד‪ ,‬ולא טעם טעם חירות מימיו‪ ,‬הרי הוא עבד גמור‬ ‫משתולל‪ ,‬חי את החיים במלואם כל רגע‪ .‬אין לו זמן או ענין‬ ‫כך הוא עבד נרצע ומוגבל לצרכיו ההכרחיים‪ .‬לדוגמא‪ ,‬מי‬ ‫שאין בו כל זיק וניצוץ של חרות‪ .‬וזהו שאמר דוד המלך‬ ‫להתבונן‪ .‬אבל כשגדלים קצת יותר‪ ,‬מתחילים להרגיש‬ ‫שחייב לעשן ‪ -‬הרי בנקודה זו הוא עבד‪ .‬שבלעדי הסגריה‬ ‫ע"ה‪" :‬אני עבדך בן אמתך" ‪ -‬שעבדותו לקב"ה הוא כמו‬ ‫שהעולם הזה אינו תכלית החיים‪ .‬ולא בכדי נקרא 'עולם‬ ‫נמצא חסר ונשלט בדבר‪ .‬הצורך הזה שולט עליו‪ .‬כל‬ ‫עבד שנולד לשפחה בבית אדונו‪ ,‬שאין בו שום ניצוץ של‬ ‫השקר' ‪ -‬אלא מפני שהוא למעשה עולמו של עשיו‪ .‬ככל‬ ‫הרגל שמתרגלים אליו‪ ,‬הרי אנחנו נעשים עבדים לאותו‬ ‫הרגשה ורצון חירות עצמית כלפי הקב"ה‪ .‬וממשיך דוד‬ ‫שהזמן והעולם הזה עוברים‪ ,‬כך גם אנו עוברים מן העולם‪.‬‬ ‫הרגל‪ .‬כל אהבה לעולם הזה שאנחנו מוסיפים ‪ -‬הרי אנחנו‬ ‫המלך ע"ה‪ :‬ושמא תאמר‪ ,‬הרי מצד רצונו וטבעו של‬ ‫ולכן יש לדעת‪ ,‬כשאוחזים בעולם האמת‪ ,‬גם כל הצרות‬ ‫משתעבדים להבל של העולם הזה‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬רוצה הוא להיות בן חורין‪ ,‬ולא משועבד לזולתו‪,‬‬ ‫והיסורים מתגמדים‪ ,‬כי חיים בידיעה שזהו עולם חולף‬ ‫שבאופן טבעי אי אפשר לאדם לסבול עול עבדות‪ .‬על‬ ‫הרמב"ם (בהלכות סנהדרין פ"י ה"י) כותב שאין ממנים‬ ‫ואמצעי בלבד‪ .‬כשאוחזים באור האורות של הנצח‪ ,‬האמת‪,‬‬ ‫זה אמר‪" :‬פתחת למוסרי"‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬העבדות להקב"ה‬ ‫דיינים שהם נבהלים על הכסף שלהם‪ ,‬אלא דיינים שגם‬ ‫והנשמה‪ ,‬כבר לא מתלהבים מאור הניצוצות של העולם‬ ‫פותח את המוסרות והכבלים‪ ,‬שבהם הוא קשור לרצונות‬ ‫אם פגעו ברכושם‪ ,‬אינם נבהלים‪ .‬לפי שהעולם הזה אינו‬ ‫הזה‪ .‬כל העושר וההצלחה בטלים ליד אורו המבהיק‬ ‫ולתאוות גופו‪ .‬שככל שמדרגת השעבוד והעבדות לקב"ה‬ ‫כל חייהם‪ ,‬כי העיקר אצלם הוא העולם הבא‪( .‬ואכן‪ ,‬רבים‬ ‫של הנצח‪ ,‬של התורה והאמת‪ .‬אין כבר טעם להתייחס‬ ‫רבה יותר‪ ,‬כך הוא מדת ההשתחררות ממוסרות השעבוד‬ ‫הסיפורים על דיינים צדיקים‪ ,‬אשר לא היו בהולים על‬ ‫לעניינים אלו‪ ,‬כי הוא כל כך קטן ליד הנצח‪.‬‬ ‫הכובלים את האדם להיות עבד לתאוותיו ולרצונות‬ ‫ממונם כלל‪ ,‬והממון לא ניהל אותם כהוא זה‪ .‬כגון הרב‬ ‫העולם הזה‪ .‬וזה שאמר‪" :‬אני עבדך בן אמתך פתחת‬ ‫התקוה לחיי עולם מגמדת את צער עולם הזה‬ ‫ניסים קרליץ זצ"ל‪ ,‬ועוד‪).‬‬ ‫למוסרי"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אחרי שאני עבד גמור לקב"ה ומשעובד‬ ‫כשבוחרים בעולם הבא‪ ,‬העולם הזה כבר לא ניכר ולא‬ ‫(מעובד מספר אור ההר)‬ ‫אליו בתכלית‪ ,‬נפתחו לי כל המוסרות‪ ,‬ונעשיתי בן חורין‬ ‫מפריע‪ .‬למה הדבר דומה? לאחד שזכה בפרס הגדול‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫שילה בן נטלי חיה‬ ‫איל בן יסמין‬ ‫ורד בת יסמין‬ ‫אליהו בן סאלמה‬ ‫טל בן מדי‬ ‫גיל בן אסנת‬ ‫עידו בן רחל‬ ‫יניב בן משה‬ ‫מרדכי בן נטלי חיה‬ ‫‪03-5520004‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫רות בת נעמי‬ ‫מאיר בן מדי‬ ‫ירמיהו בן ויקטוריה‬ ‫‪14‬‬ ‫תא חז‬ ‫חזי‬ ‫‪he na‬‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫ותתאי‬ ‫‪an‬‬ ‫מאשרין‬ ‫‪d path‬‬ ‫‪s in He‬‬ ‫‪brew‬‬ ‫לחם‪ ,‬כאי‬ ‫אלא‬ ‫פריטים טמונים – פרשת תולדות‬ ‫לחם מדא‬ ‫ביה‬ ‫ברכת יצחק ליעקב – טל השמים‪ ,‬שפע הארץ‪ ,‬דגן ותירוש ‪ -‬מצאו‬ ‫לח״ם ו‬ ‫הננ‬ ‫ד)‬ ‫בתמונה ‪ 15‬פריטים מהפרשה!‬ ‫מניהדאא‬ ‫ועל‬ ‫נקיט‪ ,‬גו‬ ‫(שיר‬ ‫דא כנס‬ ‫הפריטים שעליכם לחפש‪:‬‬ ‫‪ .1‬טיפות טל – “ִמִ ַּטּ ל ַַה ָּׁׁש ַַמִיִם”‪.‬‬ ‫‪ .2‬שדה תבואה – “ְוְֹרֹב ָּּדָגָ ן”‪.‬‬ ‫‪ .3‬שיבולת חיטה – ברכת השפע בארץ‪.‬‬ ‫‪ .4‬כרם ענבים – “ְוְִתִ יֹרֹׁש”‪.‬‬ ‫‪ .5‬אשכול ענבים – ברכת היין‪.‬‬ ‫ָהָָאֶָרץ”‪.‬‬ ‫‪ .6‬עץ זית – “ִמְִׁשׁ ַַמֵּנּ י ֶ‬ ‫‪ .7‬זיתים – פירות הארץ‪.‬‬ ‫‪ .8‬מעיין מים – ברכה וחיים בארץ‪.‬‬ ‫‪ .9‬באר – הבארות שחפר יצחק‪.‬‬ ‫‪ .10‬עפר – הפלשתים סתמו את הבארות בעפר‪.‬‬ ‫‪ .11‬אוהל – “יעקב איש תם יושב אוהלים”‪.‬‬ ‫‪ .12‬סיר נזיד – נזיד העדשים‪.‬‬ ‫‪1/1‬‬ ‫‪ .13‬כיכר לחם – “לחם ונזיד עדשים”‪.‬‬ ‫‪ .14‬קשת – עשו איש יודע ציד‪.‬‬ ‫‪ .15‬גדי עזים – רבקה מכינה מטעמים‪.‬‬ ‫האם תצליחו לגלות את כולם? בהצלחה!‬ ‫מצא את ההבדלים‬ ‫״ ַַוָּי ֵֵּבא לֹו ַַמ ְְט ַַע ִּּמים ַַוֹּיּאַכַ ל״‬ ‫יעקב אבינו מגיש ליצחק אביו את המטעמים כדי לקבל את הברכות‪ ,‬בזמן שעשו נמצא בשדה‪.‬‬ ‫התבוננו היטב ומצאו את ‪ 15‬ההבדלים בין התמונות!‬ ‫יש לכם פתרון? הזדמנות לזכות בפרסים מפתיעים! ‪ -‬שלחו את התשובות הנכונות למייל ‪Office@mrbs.co.il‬‬ ‫או לפקס ‪ 077-4701119‬והיכנסו להגרלה‪-‬בהצלחה!‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫‪15‬‬ ‫ר‬ ‫‪17:40‬‬ ‫‪,28.1.‬‬ ‫‪2025‬‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫ותתאי‬ ‫עלמא עלמא‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫איהו‪ ,‬איהו‪,‬‬ ‫ומאי ומאי‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫לחמו‪,‬דאדאהואהואאתראתרדכלאדכלא‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫שמנהלחמו‪,‬‬ ‫מאשרשמנה‬ ‫תא חזי‪ ,‬מאשר‬ ‫ב‬ ‫‪Kabb‬‬ ‫‪alistic‬‬ ‫ב‬ ‫‪Tree‬‬ ‫‪of Lif‬‬ ‫‪e with‬‬ ‫‪the na‬‬ ‫י״‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫פריש אלאמאןאיתהואלחםאתר‪,‬‬ ‫כאןהואלא אתר‪,‬‬‫עד מאן‬ ‫מאן‪,‬פריש‬ ‫לחמו‪,‬כאן לא‬ ‫לחמו‪,‬שמנה‬‫שמנה ליה‪.‬‬ ‫ומכספין‬‫ומכספליהין ליה‪.‬‬ ‫מאשרין‬ ‫ותתאי‬ ‫‪and pa‬‬ ‫ואית‬ ‫מאן‪ ,‬עד‬ ‫מאשרין ליה‬ ‫‪th‬‬ ‫לחםדתלייא‬ ‫ואית‬ ‫תורה‬ ‫אילנא‬ ‫דברי‬‫ואית אית‬ ‫אילנאביהדחיי‪,‬מותא ‪,‬‬ ‫אילנא ‪,‬אילנאאיתדתלייא‬ ‫אית אילנא ואית‬ ‫דחיי‪ ,‬ואית‬ ‫אילנא ‪,‬דאית‬ ‫ואיתכמה‬ ‫דאיתואיתאילנאלחם‪,‬‬ ‫כמהלחם‬‫לחם‪ ,‬אית‬ ‫אלא‬ ‫לחמ״והרשב״י‬ ‫שלטז‬‫(שמות‬‫הוא‬ ‫(לחם)ועלדאדאו'‪,‬דרךודא‬ ‫כתיבאורו‬ ‫לחמ״ואיהולח״ם ו'‪,‬‬ ‫פנג‪,‬הואומאן‬ ‫לחם ודא‬ ‫דאקרידא ו'‪,‬‬ ‫ואיתאיהולחם(לחם)‬ ‫דאקרי ‪,‬לחםאיתפנג‪,‬לחםומאן‬ ‫לחם מותא‬ ‫ביה‬ ‫השמיםו'‪,‬ודאי‪.‬‬ ‫דהא‬ ‫הקדוש‬ ‫השמים‪ ,‬מן‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫בזוהר‬ ‫מאשר שמנה‬‫לחם מן‬ ‫ועל דא‬‫ודאי‪.‬לכם‬ ‫ממטיר‬‫השמים‬ ‫השמים‪,‬ד)מןהנני‬ ‫(שמות טז‬‫כתיבלחם מן‬ ‫ממטירדא לכם‬ ‫לח״םהנניו'‪ ,‬ועל‬ ‫ד)‬ ‫כדכתיב‬ ‫איהו‬ ‫מעטרא ליה‪,‬‬ ‫אמו‪ ,‬וכד‬ ‫בעטרהוהואשעטרה לו‬‫(שיר גהאייא)אילנא ‪,‬‬ ‫כדכתיבאתזן‬ ‫מעטראו'‪,‬ליה‪,‬דהא מניה‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫שמנה‪ ,‬והוא‬ ‫מניהדאאתזןמאשר‬ ‫האי אילנא‬ ‫ועל‬ ‫מלך‬ ‫ומאן לה על‬ ‫אתזנת‪,‬מלך‪,‬‬ ‫והוא יהיב‬ ‫מניהמעדני‬ ‫דהא יתן‬ ‫ודאי הוא‬ ‫נקיט‪,‬ישראל‪,‬‬ ‫וכד דאאיהוכנסת‬‫אמו‪ ,‬מלך‬ ‫מלך‪,‬לו ומאן‬ ‫שעטרה‬ ‫בעטרהמעדני‬‫נקיט‪ ,‬גודאייא)הוא יתן‬ ‫(שיר‬ ‫תולדות‬ ‫פרש>תקיימא ‪,‬‬ ‫דצדיק‪ ,‬דרגא קדישא את‬ ‫קדישאעלאתידאקיימא ‪,‬‬‫דצדיק‪,‬והואדרגאיהיב לה‬ ‫אתזנת‪,‬‬ ‫דא כנסת ישראל‪ ,‬דהא מניה ידא‬ ‫חוקי ה' כיצד להרבות שלום בעולם‪ ,‬ולהטיב לכל‬ ‫שאינם יודעים שגם הם עצמם צריכים לתקן כבר‬ ‫תיקון המידות בטרם יהיו ניכרים‬ ‫סביבתו וללמוד את התורה באופן שהתורה עם‬ ‫מעכשיו את אותם מידות (ואת שאר המידות)‬ ‫נאמר בפסוק "ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה‬ ‫טעמיה ומידותיה הנעלות‪ ,‬והרגש הפנימי שבכל‬ ‫אצלם כי אם לא יעבדו מאוד קשה ובמסירות על‬ ‫ויעקב איש תם יושב אוהלים" (בראשית כה‪:‬כז)‪.‬‬ ‫מצווה ישפיע על האדם ויחקק בדמו וכמו שכתוב‬ ‫מידותיהם‪ ,‬ויעשו זאת בשמחה ואמונה ונחישות‪,‬‬ ‫ויש להבין מדוע כל הגנאי שמגנה התורה את עשיו‬ ‫באבות דרבי נתן 'כל הלומד תורה בשמחה התורה‬ ‫הרי שגם מידותיהם שלהם אמורות להיות כאותם‬ ‫הרשע הוא רק בזה שהוא איש שדה‪ ,‬הרי הוא עבר‬ ‫נחקקת בדמו'‪ ,‬וזו הסיבה שיעקב ישב אהלים ללמוד‬ ‫מידות של הוריהם לפי שאין הילדים דומים רק‬ ‫על חמש עברות וכל ימיו שיקר את אביו‪ ,‬ולמה‬ ‫את חוקי התורה מאהבתו לאמת וליושר ולחוקי‬ ‫בצורתם להוריהם אלא גם בתכונותיהם‪ .‬וכל תכונה‬ ‫כתוב עליו רק 'איש שדה' היינו איש שנהנה לצוד‬ ‫התורה הגה בחוקיה ונחקקה בדמו‪.‬‬ ‫בעולם יש לה צד חיובי וצד שלילי ויש לדעת כיצד‬ ‫חיות ותו לא מידי‪ ,‬וכי זה רק מה שיש לספר על עשיו‬ ‫‪file:///C‬‬ ‫‪:/Use‬‬ ‫מעשה ביהודי שהיה צריך קבלים להתניע את‬ ‫לקחתה רק לצד החיובי‪.‬‬ ‫טדגי‪rs/‬‬ ‫‪/Dow‬‬ ‫הרשע הרי ישנם עברות חמורות שהתורה צריכה‬ ‫‪nload‬‬ ‫‪s/Tre‬‬ ‫‪e_of_li‬‬ ‫‪fe_b‬‬‫_‪ahir‬‬ ‫‪Hebr‬‬ ‫‪ew (1‬‬ ‫‪).svg‬‬ ‫רכבו ועצר לו יהודי אחד לעזור לו אמר היהודי‬ ‫ובכלל יש להיזהר מאוד שלא לדון לכף חובה כל‬ ‫להדגיש את רשעותו בהם לכאורה‪ ,‬וכמו"כ צריך‬ ‫לבעל הקבלים אתה לא ממהר? ענה לו כל החיים‬ ‫יהודי באשר הוא לפי שאם היה לך את אותם טבעים‬ ‫להבין מדוע אצל יעקב אבינו לא נאמר אלא איש תם‬ ‫ממהרים‪ .‬אמר אחד מהצד אני שלושים שנה אוסף‬ ‫גנטיים שישנם לחברך יכול להיות שגם אם היית‬ ‫יושב אהלים ותו לא מידי‪ ,‬אולם אומר רבי יחזקאל‬ ‫‪1/1‬‬ ‫כסף עבור נצרכים אמיתיים‪ ,‬ואלו שלא נותנים‬ ‫עובד על מידותך לא היית מצליח להיחלץ מאותם‬ ‫לוינשטיין שצריך לדעת שהתכונות הרעות הקטנות‬ ‫ממשיכים לא לתת שלושים שנה‪ ,‬לפי שכל יום יש‬ ‫מידות רעות‪ ,‬אחר שהמידות מוטבעים בנפש של‬ ‫שיש לאדם‪ ,‬הם הם אשר מביאים אותו למעשים‬ ‫להם תירוץ אחר או חתונה לבן או בר מצווה לילד‬ ‫האדם‪ ,‬ואם לא יתקנם הרי הם עוברים לבניו אחריו‬ ‫הרעים ביותר‪ ,‬וכדי להגיע למעשים הרעים ביותר‪,‬‬ ‫וכו' וכו' אבל מי שנותן שלושים שנה הוא נותן‪........‬‬ ‫ג"כ ואין אשמה על האדם שכך הם מידותיו‪ ,‬כלומר‬ ‫לא צריך כי אם לא לשבור את התכונות הרעות‬ ‫וכן על דרך זה בגמילות חסדים‪ ,‬וידוע שהעולם‬ ‫יתכן שיהיה אדם שבגילגול זה הרי הוא עושה‬ ‫בתחילתן‪ ,‬ואז אפשר להגיע חלילה לדברים גרועים‬ ‫אומרים שכשצריך לבקש עזרה מאנשים‪ ,‬דוקא‬ ‫את כל יכולתו ונקרא צדיק שלם‪ ,‬ואף שלא הגיע‬ ‫ביותר‪ ,‬אם בצעירותו הוא לא מוותר על תענוגות‬ ‫האנשים העמוסים הם האכפתיים‪ ,‬והם יועילו‬ ‫ליעדים גבוהים‪ ,‬מ"מ אין הם נדרשים ממנו מחמת‬ ‫מסויימים או מידת ילדות מסויימת אינו יכול לדעת‬ ‫ויוסיפו על עצמם עומס לטובת הזולת‪ ,‬משא"כ‬ ‫שלפי המידות והטבעים שקיבל בלידתו ומהותו‬ ‫היכן תסתיים לו מידה זו בהתבגרותו‪.‬‬ ‫הפנויים שיש להם זמן‪ ,‬לפעמים לעולם אין להם‬ ‫לא שייך לתקנם ולשנותם עד הקצה הטוב‪( ,‬על אף‬ ‫ועל זה נאמר 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין‬ ‫זמן בשביל אחרים‪.‬‬ ‫שהוא כן צריך לשאוף ולהילחם להגיע עד לקצה‬ ‫לא יסור ממנה' (משלי כב‪ ,‬ו)‪ .‬ונאמר 'כחיצים ביד‬ ‫וכל החיים עלי אדמות הרי הם נסיון אחד שלם ועל‬ ‫הטוב) ולעומתו יש אדם שמתנהג הרבה יותר טוב‬ ‫גיבור כן בני הנעורים' (תהילים קכז‪:‬ד)‪ .‬והיינו אם‬ ‫האדם לבחור בטוב ולזכות את נפשו בכדי שתזכה‬ ‫הימנו והגיע להישגים גבוהים אולם במה שצריך‬ ‫יש סטייה קלה לחץ כאשר יוצא מיד היורה בקשת‪,‬‬ ‫לעתיד לבא לקרבת ה' לי טוב‪ ,‬וזה שנאמר בפסוק‬ ‫לעבוד על עצמו ולתקן את נפשו ומלבושיה‪ ,‬לא‬ ‫אזי ככל שיותר מתרחק גודל הסטייה לצד ולא‬ ‫'ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה‬ ‫עבד די צרכו והרי זה פחות מן אותו אדם שיש לו‬ ‫למטרה‪ ,‬כן הם בני הנעורים אם לא מיישרים את‬ ‫אנכי' והיינו בחינה זו של ההתרוצצות שיש לאדם‬ ‫המידות הרעות והתקדם לפי יכולתו‪.‬‬ ‫המידות לדרך העולה בית אל‪ ,‬הרי שבהתבגרותו‬ ‫כאשר נמצא במקום אחד שזה העולם הזה‪ ,‬ויש לו‬ ‫והוא מה שדרשו רבותינו על הפסוק 'הוא משה‬ ‫נעשית המידה גרועה יותר ויותר לפי שכבר אין‬ ‫מלחמות ביחד עם היצר הרע ביחד עם עשיו הרשע‪,‬‬ ‫ואהרן' 'הוא אהרן ומשה' שאף שאהרן אינו‬ ‫ואהרן‬ ‫את כח הצעירות לעבוד בתוקף על מידותיו‪ ,‬ורק מי‬ ‫כפי שידוע שזה בחינת גלות אדום והיינו שהאדם‬ ‫בדרגתו של משה רעיא מהימנא‪ ,‬עכ"ז אהרן הגיע‬ ‫שהרגיל עצמו תמיד לשעבד את מידותיו ולהעביר‬ ‫בתוך עצמו יש לו בתוך תוכו גם צדיק גדול וגם רשע‬ ‫לקצה היכולת של התיקון שהיה נצרך בעולם הזה‬ ‫עליהם הרי שמידותיו משתבחים מיום ליום‪.‬‬ ‫גדול וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עימו‬ ‫כמשה כל אחד לפי מהותו שלו‪ ,‬ואף שנכון הדבר‬ ‫לפי שידוע שתמיד ישנם נערים צעירים שיש להם‬ ‫שיגביר היצר הטוב על היצר הרע וישתמש בתכונות‬ ‫שיש מעלה למי שיש לו מידות טובות מהבחינה‬ ‫כביכול 'השגות' על המידות של ההורים שלהם‬ ‫הרעות לדברים הטובים‪ .‬וידועה שאלת האדמור‬ ‫הזאת שיש עניינים מסויימים שיש לו סימן שכבר‬ ‫וסבורים שהוריהם לקויים במידה מסויימת או‬ ‫מקומרנא על הפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה וכו'‬ ‫מידותיו נעשו מתוקנים בגילגולים קודמים‪ ,‬מ"מ‬ ‫מידות מסויימות (ואף שאסור לחשוב כן‪ ,‬אלא כל‬ ‫ודרשו חז"ל שהיה עשיו מפרכס לעבוד עבודה זרה‬ ‫כל אדם נבחן לפי מה שזוכה לתקן בגילגול זה וזה‬ ‫דבר שההורים עושים מצווה לכבדם ולומר בליבו‬ ‫עוד מרחם אימו‪ ,‬ושאל א"כ מדוע יענש עשיו אחר‬ ‫בחינת חלקו לעולם הבא בכל גילגול בפני עצמו ג"כ‬ ‫שגם העבירה מצווה היא‪ ,‬וכן שמעתי ממרן הגרע"י‬ ‫שמתחילה לא היה לו אלא רצון לרע והתשובה‬ ‫ויעויין בענין בחינה של קליפת הפרי מה שנתבאר‬ ‫פעם בשיעורו לגבי בנים בעלי תשובה להורים לא‬ ‫לזה שעם כל הרצונות לרעה ניתנו לו גם היכולות‬ ‫בזה‪.‬‬ ‫שומרי תורה שכל עבירה שאביו עושה יחשוב שזה‬ ‫לצאת מהם ולקבל שכר כפל כפליים‪ ,‬אלא שלא‬ ‫ולכן כתוב בספר שערי קדושה שהמידות של האדם‬ ‫מצווה‪ )...‬ולפעמים יש צדק בדבריהם שהוריהם‬ ‫הבין את מהותו בעולם הזה והלך אחר יצרו ועל כן‬ ‫הם השורש של המצוות לפי שאם המידות והרצונות‬ ‫צריכים לתקן עניינים מסוימים מ"מ הם צריכים‬ ‫נקרא עשיו הרשע שעליו נאמר (עובדיה פרק א יח)‬ ‫והנטיות של האדם מתוקנים‪ ,‬הרי הוא שואף לטוב‬ ‫לדון את הוריהם לכף זכות שזה טבע שנולדו עימו‬ ‫שלעתיד לבא והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה‬ ‫ולקיום המצוות‪ .‬וזה עיקר מהות האדם שבא לתקן‬ ‫וקשה להתגבר עליו‪ ,‬או לחשוב שמהלך חייהם‬ ‫ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד‬ ‫בעולם הזה שהמידות והטבעים שלו מעצמם ירצו‬ ‫הביאם לזה‪ .‬ועוד שעם התבגרות הגיל נעשה יותר‬ ‫לבית עשו כי ה' דבר‪.‬‬ ‫את הטוב‪ ,‬שרגליו יריצוהו לבית המדרש ללמוד‬ ‫קושי בעבודת המידות‪ ,‬וביותר הם צריכים להבין‬ 16