gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשתתולדות ‪-‬תשפ"ז‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שלפניו העוסק בישמעאל ובניו בסוף הפרשה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫הקודמת‪ .‬וכי מה ענין תולדות יצחק אצל תולדות‬ ‫ישמעאל‪ .‬לכן ביאר רש"י מיד כי בין תולדות יצחק נמנה‬ ‫ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את‬ ‫גם עשיו‪ ,‬והוא שפיר מחובר לתולדות ישמעאל‪ ,‬כי גבי‬ ‫יצחק‪( :‬כה יט)‬ ‫עשיו ודאי 'תולדותיהם כיוצא בהם'‪ ,‬ואף מוסיף על ענין‬ ‫הרבי הזקן מאלכסנדר זי"ע אמר‪ :‬יצחק סבור היה תמיד‬ ‫ראשון‪...‬‬ ‫שהוא עצמו אינו כלום‪ ,‬אלא "בן אברהם"‪ ,‬תלה הכל‬ ‫בזכות אביו‪ .‬ואברהם שוב היה חושב שלא עשה ולא‬ ‫ברש"י‪ :‬לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך‬ ‫פעל כלום בעבודת הבורא‪ ,‬ואין לו זכות בפני עצמו אלא‬ ‫נתעברה שרה וכו'‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬שהעמיד בן הגון‪" :‬אברהם הוליד את יצחק"‪ .‬זה‬ ‫שואל הגרי"ז מבריסק זצ"ל‪ :‬מה הועילו הליצנים‬ ‫היה דרכם בקודש‪ ,‬שהם לא ראו עצמם כדאים‬ ‫בליצנותם‪ ,‬הרי מכל מקום היה פה נס‪ ,‬שרה אמנו‬ ‫בעיניהם‪ ,‬אלא או זכות אבותם בידם‪ ,‬או זכות בניהם‪.‬‬ ‫שהיתה עקרה כבת תשעים ילדה בן? – אלא ליצני‬ ‫הדור רצו להכניס רוח כפירה במקורו של הנס שהוא‬ ‫הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זי"ע אמר עפ"י דברי‬ ‫מאברהם‪ ,‬כלומר מסיטרא דקדושה‪ ,‬אלא אמרו‪,‬‬ ‫רש"י לעיל בפ' נח‪ :‬תולדותיהם של צדיקים מעשים‬ ‫מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬והנס הוא מסיטרא אחרא‪.‬‬ ‫טובים‪ ,‬וזה המכוון‪" :‬ואלה תולדות יצחק בן אברהם"‪,‬‬ ‫אלה הם הגורמים למעשים טובים של יצחק –‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שאל‪ :‬מהו הכינוי הצנוע הזה‬ ‫"אברהם הוליד את יצחק"‪ ,‬תמיד היה יצחק זוכר את‬ ‫"ליצני הדור"? כאלה מעלילי עלילות ראוי לכנותם‬ ‫מוצאו‪ ,‬את אביו‪ ,‬כי בן הוא לאברהם‪.‬‬ ‫"רשעי הדור"?‬ ‫אלא רש"י בלשונו הזהב התכוון לומר‪ ,‬שהאנשים כולם‬ ‫במדרש‪ :‬אלה תולדות וכו' "גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם‬ ‫ידעו והבינו שיצחק הוא בן אברהם‪ ,‬אף לא עלה על‬ ‫ישמח בו" [משלי כא כב]‪ ,‬גילה אחר גילה בזמן‬ ‫דעת מי שהוא ח"ו שמאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬אלא היו‬ ‫שהצדיק נולד‪.‬‬ ‫שאמרו בתורת ליצנות בלבד – הבל פיהם של "ליצני‬ ‫בשם הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬על דרך שהביא‬ ‫הדור"‪.‬‬ ‫האליה רבה בשם ספר חסידים במה דקיי"ל כשנולד לו‬ ‫בן מברך הטוב והמטיב‪ ,‬שגם כאשר נולד בן לצדיק הכל‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל היה דורש‪ :‬למה קראם "ליצני‬ ‫מברכים הטוב והמטיב‪.‬‬ ‫הדור" הרי שקרנים מוציאי דיבה היו? – אלא שהם‬ ‫ואמר‪ :‬כמו שרש"י כותב עה"פ 'כל השומע יצחק לי'‪ ,‬כי‬ ‫התכוונו למה שאמרו חז"ל שהמתפלל בעד חבירו והוא‬ ‫הרבה תפילות נענו‪ ,‬הרבה עקרות נפקדו‪ ,‬הרבה חולים‬ ‫צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה‪ ,‬ומכיון שאברהם‬ ‫נתרפאו‪ ,‬ורב שחוק היה בעולם‪ ,‬כי שער הישועה‬ ‫התפלל על אבימלך – גם הוא נענה והוליד בן‪ .‬אלא‬ ‫נפתח אז‪ ,‬ושפיר נאה לברך הטוב והמטיב‪ ,‬ודבר זה אנו‬ ‫שהם אמרו את הדבר בצורה של ליצנות‪" :‬מאבימלך" –‬ ‫לומדים מהשם יצחק‪.‬‬ ‫מסיבת ענין אבימלך "נתעברה שרה"‪ ,‬ולכן קראם‬ ‫וז"ש 'גיל יגיל אבי צדיק'‪ ,‬שיגיל גם אחרים כמו שהיה‬ ‫ליצנים ולא שקרנים‪[ .‬וכן אי' בשם "החידושי הרי"ם"]‪.‬‬ ‫בעת אשר אברהם הוליד את יצחק‪ .‬וזהו גילה אחר‬ ‫ויהי יצחק בקחתו את רבקה בן ארבעים שנה‪( :‬כה כ)‬ ‫גילה‪.‬‬ ‫כותב הרבי ר' יהונתן בספרו "תפארת יהונתן"‪ :‬התורה‬ ‫מלמדת אותנו כאן את גודל צדקתו של יצחק אבינו‬ ‫ברש"י‪ :‬יעקב ועשו האמורים בפרשה‪.‬‬ ‫ע"ה‪ ,‬שהגם שכבר היה בן ארבעים שנה‪ ,‬בכל זאת‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא מהרה"ק ה"אור פני משה" זי"ע‬ ‫לגמרי סמך על אביו בנוגע לשידוך‪ ,‬שלא מצינו בכל‬ ‫ששואל‪ :‬מה ראה רש"י לבאר כן‪ ,‬מה שלא ביאר בכל‬ ‫פרשת חיי שרה שיצחק יגיד משהו לאליעזר כשהלך‬ ‫המקומות שבתורה דכתיב בהו 'ואלה תולדות'‪.‬‬ ‫לחפש עבורו שידוך‪ ,‬רק אאע"ה היה זה שאמר והדריך‬ ‫ומבאר‪ :‬כי הוקשה לרש"י דהרי קיימ"ל ד'וי"ו מוסיף על‬ ‫אותו מה לחפש‪.‬‬ ‫ענין ראשון [פסחים ה‪ ].‬ומה שייך כאן להשוותו לענין‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כדכתיב 'ויעתר יצחק' – והוא התפלל ג"כ תקט"ו‬ ‫ברש"י‪ :‬שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר‬ ‫תפילות‪ ,‬והרמז לזה יצח"ק ורבק"ה בגימטרי' תקט"ו‪.‬‬ ‫שנולדה רבקה‪ ,‬ויצחק היה בן ל"ז שנה‪ ,‬שהרי בו בפרק‬ ‫ולכאורה מתעורר הקושיא‪ ,‬מדוע משרע"ה לא נענה‬ ‫מתה שרה‪ ,‬וכשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה‬ ‫בתפילתו כדרך שנענה הקב"ה לתפילתו של יצחק ?‬ ‫ל"ז שנה‪ ,‬דבת צ' היתה שמשנולד יצחק‪ ,‬ובת קכ"ז‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬כי יצחק אבינו לא התפלל על עצמו‬ ‫כשמתה שנאמר ויהיו חיי שרה וגו'‪ ,‬הרי ליצחק ל"ז‬ ‫לבדו‪ ,‬אלא על כל העקרות של כל הדורות‪ ,‬וגם אשתו‬ ‫שנים‪ ,‬ובו בפרק נולדה רבקה‪ ,‬המתין לה עד שתהא‬ ‫היתה בכלל‪ ,‬ורמז יש לדבר‪ :‬לנכ"ח ר"ת‪ :‬ל נ פש כ ל‬ ‫ראויה לביאה ג' שנים ונשאה‪.‬‬ ‫ח י‪ .‬לזאת שמע ה' תפילתו‪ ,‬אבל משרע"ה ידע שכל‬ ‫הרה"ק הרמ"מ מליובאוויטש זי"ע מדייק‪ :‬שמפירוש‬ ‫ישראל יכנסו לארץ‪ ,‬וביקש רק על עצמו‪ ,‬לכן לא נענה‪.‬‬ ‫רש"י זה נמצא שיצחק נשא את רבקה ג' שנים אחרי‬ ‫פטירת אמו‪ ,‬והנה בפרשת חיי שרה כתוב 'ויקח את‬ ‫שואל ה"פנים יפות"‪ :‬למה בהתחלה אמר "לנוכח‬ ‫רבקה וגו' וינחם יצחק אחרי אמו'‪ ,‬דעד נשואיו לרבקה‬ ‫אשתו" סתם‪ ,‬והדר אמר "ותהר רבקה אשתו"?‬ ‫עדיין התאבל יצחק על פטירת שרה אמו‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דאמרו ז"ל [ברכות לד‪ :].‬שהמתפלל בעד חבירו‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬הרי הדין הוא שאפילו על אביו ואמו‬ ‫צריך להזכיר שמו‪ ,‬אבל אם מתפלל בפניו אין צריך‬ ‫אסור להתאבל יותר מי"ב חודש [ראה מו"ק כז‪]:‬‬ ‫להזכיר שמו דכתיב‪' :‬ויצעק משה לאמר א‪-‬ל נא רפא‬ ‫והאבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה [ב"ר צה ג‬ ‫נא לה'‪.‬‬ ‫ועוד]‪ ,‬וא"כ איך התאבל יצחק על פטירת שרה ג'‬ ‫לפי זה י"ל דסבר יצחק‪ ,‬אולי יצטרך השי"ת לשנות‬ ‫שנים?‬ ‫שמה כמו באברהם ושרה ששינה את שמם ואמר‬ ‫ויש ליישב עפ"י פירוש החזקוני [חיי שרה כד סג]‬ ‫'שרי' לא תלד 'שרה תלד'‪ ,‬ולכך לא הזכיר את שמה‪,‬‬ ‫והובא גם בריב"א בפרשתינו בשם מדרש‪ :‬עה"פ 'ויצא‬ ‫ובעבור כן אמר 'לנוכח אשתו' – שהיתה צריכה לעמוד‬ ‫יצחק'‪ ,‬מהיכן יצא מגן עדן‪ ,‬שהיה שם משעת העקידה‬ ‫בפניו שלא יצטרך להזכיר את שמה‪ ,‬אבל באמת נעתר‬ ‫עד עכשיו שלש שנים‪ .‬ועפי"ז נמצא שלא שמע יצחק‬ ‫בתפילתו בלי שינוי שמה וז"ש 'ותהר רבקה אשתו'‪.‬‬ ‫מפטירת אמו משעת העקידה עד ג' שנים לאחרי זה‪ ,‬כי‬ ‫היה בג"ע‪ .‬וכששמע נהג אבלות זמן קצר כדין שמועה‬ ‫בספר "אזור אליהו" מהגה"ק מויסקיט זי"ע מתלמידי‬ ‫רחוקה‪ ,‬ומיד 'וינחם יצחק אחרי אמו'‪.‬‬ ‫קאצק‪ :‬י"ל עפ"י מאמר חז"ל [ברכות לב‪ ]:‬אע"פ‬ ‫ששערי דמעות ננעלו – שערי דמעה לא ננעלו‪ ,‬והנה‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו‬ ‫'לנכח' אותיות 'כנחל'‪ ,‬ע"ד הכתוב [איכה ב יח] 'הורידי‬ ‫ה' ותהר רבקה אשתו‪( :‬כה כא)‬ ‫כנחל דמעה'‪.‬‬ ‫מבאר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬יצחק שפל היה‬ ‫בעיני עצמו וסבור היה‪ ,‬כי בזכות עצמו אינו כדאי‬ ‫במדרש‪ :‬מפני מה היו אמותיהן עקרות מפני שהקב"ה‬ ‫שתפילתו תתקבל לפני ה' יתברך‪ ,‬לפיכך התפלל רק‬ ‫מתאווה לתפילתם של צדיקים‪.‬‬ ‫'לנוכח אשתו' – כדי שיוושע בזכותה‪ ,‬ומעתה‪ ,‬כאשר‬ ‫כותב הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע בדרך הלצה‪:‬‬ ‫אמרה התורה‪' :‬ויעתר לו ה'' – הרי יש מקום לחשוב‬ ‫דהנה מדרך העולם שהבנים מבטלים אבותם מת"ת‬ ‫שהשי"ת אמנם קיבל את תפילתו רק בזכות רבקה כפי‬ ‫ותפילה במקריהם אשר לא טוב‪ .‬ולכך אנו מבקשים‬ ‫רצונו‪ ,‬לפיכך ציין רש"י‪' :‬לו ולא לה' – שהתפילה‬ ‫שיתן לנו זרעא חייא וקיימא די לא יפסוק ודי לא יבטול‬ ‫נתקבלה דוקא בזכותו הוא‪ ,‬משום 'שאינו דומה תפילת‬ ‫מפתגמי אורייתא‪ ,‬שנוכל להגות בתורה ובמצות עכ"ז‬ ‫צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע'‪.‬‬ ‫שיהיו בריאים ושלמים כל הימים ולא יבטלו אותנו‬ ‫בדאגותיהם עליהם כמ"ש 'לא תגרעו מלבניכ"ם דבר‬ ‫בספר "מגן אברהם" להרה"ק המגיד מטריסק זי"ע‬ ‫יום ביומו'‪ .‬ר"ל שלא תגרעו מעבודתכם ע"י בניכם דבר‬ ‫מביא‪ :‬דאיתא במדרש שמשרע"ה הרבה והפציר‬ ‫יום ביומו‪ .‬וזהו שהיו עקרות כדי שיוכלו להתפלל בדיעה‬ ‫תקט"ו תפילות כמנין "ואתחנן" שיכנס לארץ ישראל‬ ‫מיושבת כי הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים‪.‬‬ ‫ולא נענה‪ ,‬וכן יצחק אבינו הרבה והפציר בתפילה‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לרש"י דמשמע מדברי חז"ל אלו שצדיק בן רשע אין לו‬ ‫במדרש מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה‬ ‫הכח לפעול ישועה בתפלתו‪ ,‬ובאמת גם תפלת צדיק בן‬ ‫יצחק‪ ,‬שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה‬ ‫רשע חשוב מאד למעלה בשמים וגם הוא יכול לפעול‬ ‫פירות‪.‬‬ ‫ישועה‪.‬‬ ‫מסביר בספר "זכרון יוסף יהושע"‪ :‬כי בטרם עזבה‬ ‫אכן האמת הוא כן דודאי גם תפלת צדיק בן רשע‬ ‫רבקה את בית אביה בירכו אותה 'אחותנו את היי‬ ‫שומעין בשמים ויכול לפעול ישועה‪ ,‬אלא הטעם שבחר‬ ‫לאלפי רבבה' ויירש זרעך את שער שונאיו' – וכדי לבטל‬ ‫כאן השי"ת דוקא בתפלת יצחק הוא‪ ,‬היות שהיו כאן‬ ‫ולהחליש ברכת לבן הוצרך יצחק להרבות בתפילה‪,‬‬ ‫שני סוגי צדיקים שהתפללו יחד‪ ,‬הן צדיק בן צדיק והן‬ ‫והיינו דכתיב 'ויעתר יצחק לה'' – וכדאי' ברש"י שהרבה‬ ‫צדיק בן רשע‪ ,‬וע"כ כיון שצדיק בן צדיק חשוב יותר לכל‬ ‫והפציר בתפילה‪ .‬והיינו טעמא 'לנוכח אשתו' – שיהיו‬ ‫נעשה הישועה ע"י הצדיק בן צדיק‪ ,‬אבל אילו היה‬ ‫תפילותיו יתירין מן הברכה שקיבלה רבקה אשתו‬ ‫מתפלל רק צדיק בן רשע ודאי שהיה נענה גם כן‬ ‫מאחיה לבן הרשע‪ ,‬ואכן כאשר נתמלאה המדה‬ ‫בתפלתו‪.‬‬ ‫שהוצרך להתפלל והיו בהן כדי לבטל ברכתו‪ ,‬מיד‬ ‫וז"ש 'ויעתר לו ה'' – לו ולא לה‪ ,‬אך שלא תחשוב‬ ‫'ותהר רבקה אשתו'‪.‬‬ ‫שהטעם הוא כי היא אינה יכולה כלל להמשיך ישועה‪,‬‬ ‫לכך מפרש רש"י‪ :‬לפי שאינו דומה וכו' כששניהם‬ ‫ברש"י‪ :‬זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו‬ ‫מתפללים‪ ,‬אלא הצדיק בן צדיק חשוב יותר‪' ,‬לפיכך'‬ ‫ומתפללת‪.‬‬ ‫נבחר יותר תפלתו של יצחק שהוא צדיק בן צדיק‪ ,‬ולא‬ ‫בספר "דרש משה" שואל למה עמדו דווקא בזוית ?‬ ‫לה שהיא צדיקת בת רשע‪ ,‬אבל ודאי שגם תפלת צדיק‬ ‫וי"ל עפי"מ דאיתא בגמרא [ב"ב כה‪ :].‬בואו נחזיק טובה‬ ‫בן רשע חשוב מאד ויכול לפעול ישועות‪.‬‬ ‫לאבותינו אנשי כנה"ג שהודיעו מקום תפילה דכתיב‬ ‫'וצבא השמים לך משתחוים'‪ ,‬ופירש"י שהשמש והירח‬ ‫מקשים המפרשים‪ :‬הלא רש"י בעצמו הביא לעיל‬ ‫עומדים במזרח משתחווים למערב‪ ,‬לכן יצחק ורבקה‬ ‫עה"פ 'ובת בתואל' – להגיד שבחה שהיתה בת רשע‬ ‫שלא ידעו מקום התפילה היכן היא לכן עמדו יצחק‬ ‫ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם‪,‬‬ ‫בזוית מערבית צפונית ורבקה עמדה בזוית מזרחית‬ ‫הרי דאדרבה צדיק בן רשע עדיף טפי‪.‬‬ ‫דרומית ממילא יצא שלאיזה רוח שצריך להתפלל הם‬ ‫מתרץ הרה"ק המהר"ש מבאבוב זי"ע‪ :‬אמנם י"ל דאין‬ ‫עמדו‪.‬‬ ‫הכי נמי דצדיק בן רשע עדיף טפי‪ ,‬אולם לענין תפילה‬ ‫שאני‪ ,‬דהרי אחז"ל [סוטה ה‪ ]:‬אריב"ל בא וראה כמה‬ ‫ברש"י‪ :‬לו ולא לה שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק‬ ‫גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה וכו' שאין תפלתו‬ ‫לתפילת צדיק בן רשע‪.‬‬ ‫נמאסת שנא' 'לב נשבר ונדכא אלקים אל תבזה'‪ .‬וידוע‬ ‫ותמוה‪ ,‬שהרי שניהם נפקדו? ואומר הרה"ק רבי דוד‬ ‫מה שאמר הרה"ק מראפשיץ זי"ע‪ :‬דצדיק בן צדיק‬ ‫מקאצק זי"ע‪ :‬יצחק ורבקה ידעו שאם תתקבל תפילתם‬ ‫תמיד לבו נשבר בקרבו‪ ,‬כי בהעלות על זכרונו מעשה‬ ‫יהיה להם שני גוים‪ ,‬אחד צדיק ואחד רשע‪ ,‬ע"כ רבקה‬ ‫אבותיו אז נחשב בעיניו כאפס וכאין‪ ,‬לא כן צדיק בן‬ ‫התפילה שלה היתה שהבן הרשע לא יהיה רשע גמור‬ ‫רשע אין לבו נשבר כל כך‪ ,‬שהרי בהעריך מעשיו נגד‬ ‫אף אם בגלל כן הבן הצדיק לא יהיה צדיק גמור‪ ,‬אבל‬ ‫מעשה אבותיו אדרבה יגבה לבו‪.‬‬ ‫יצחק התפלל להיפך‪ ,‬שהבן הצדיק יהיה צדיק גמור אף‬ ‫ומעתה שפיר יובנו דברי רש"י‪ ,‬דרק לענין תפילה עדיף‬ ‫אם בגלל כן הבן הרשע יהיה רשע גמור‪.‬‬ ‫תפילת צדיק בן צדיק מטעם הנ"ל‪.‬‬ ‫'ויעתר לו ה'' – שיעקב יצא צדיק גמור ועשו יצא רשע‬ ‫גמור – שאין דומה תפילת צדיק – על הבן צדיק שיהיה‬ ‫הרה"ק ה"בית אהרן" זי"ע אמר‪ :‬בנערותי סבור הייתי‪,‬‬ ‫צדיק גמור – לתפילת צדיק על הבן רשע שלא יהיה‬ ‫כי דבר קל הוא להתפלל ולבקש רחמים בעד חבירו‪,‬‬ ‫רשע גמור‪.‬‬ ‫אבל באמת התפילה היא עבודה קשה מכל העבודות‪.‬‬ ‫ראיה לדבר‪ ,‬שביצחק נאמר 'ויצחק בן ששים שנה‬ ‫הרה"ק ה"אוהב ישראל" זי"ע מבאר מדוע סיים רש"י‬ ‫בלדת אותם'‪ ,‬ואומר רש"י‪ :‬בעשר שנים הללו צפה‬ ‫"לפיכך לו ולא לה" דנראה כשפת יתר‪ ,‬שהיה קשה‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע אומר‪ :‬שיצחק‬ ‫והמתין לה כפי שעשה אביו לשרה‪ .‬כיון שלא נתעברה‬ ‫אבינו היה שפל רוח וגרוע בעיניו מכל‪ ,‬ומתחנן לה' כי‬ ‫ידע שהיא עקרה והתפלל עליה‪ .‬ושפחה לא רצה‬ ‫יושיעו בזכות אשתו הטובה ממנו – "לנוכח אשתו"‪ ,‬לכן‬ ‫לישא‪ ,‬לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה‪.‬‬ ‫נעתר לו ה'‪ ,‬בזכות שפלותו הוא‪ ,‬ככתוב "ויעתר לו ה'"‪,‬‬ ‫משמע שאילולא טעם זה היה עושה כל מה שאפשר‬ ‫ורש"י מפרש‪ :‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן‬ ‫בכדי שלא יצטרך לבוא לידי עבודת התפילה‪.‬‬ ‫צדיק לתפילת צדיק בן רשע‪ ,‬היינו‪ :‬שאם אמנם גם‬ ‫רבקה אשתו חשבה כמותו‪ ,‬שאין היא הגרועה מכל‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"נועם מגדים" שואל‪ :‬לכאורה יש להבין‪,‬‬ ‫ראויה לחסד והתפללה שתיוושע בזכות יצחק‪ - ,‬אין זו‬ ‫דמתחלה היה לו להקדים שרבקה היתה עקרה‪ ,‬ואחר‬ ‫גדלות נפשית מצדה‪ ,‬שכן ידעה בנפשה שהיא בת‬ ‫כך יאמר שעל זה התפללו להשי"ת להפקד בבנים‪,‬‬ ‫רשעים‪ ,‬ואינה דומה שפלות רוחו של צדיק בן רשע‬ ‫שהרי כך היה סדר הדברים דמקודם ראו שהיא עקרה‪,‬‬ ‫לשפלות רוחו של צדיק בן צדיק‪.‬‬ ‫ואחר כך התפללו להשי"ת על זה?‬ ‫ומבאר‪ :‬דהנה כל הטעם שהיו אמותינו עקרות הוא‬ ‫בספה"ק "פני מנחם" מביא‪ :‬כ"ק אאז"ל בהיותו בארץ‬ ‫מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים‪ ,‬נמצא‬ ‫ישראל בפעם הראשונה‪ ,‬בחן תינוקות של בית רבן‬ ‫שמחשבתו של הקב"ה והסיבה שעשאה עקרה היה‬ ‫בירושלים בפרשת תולדות‪ ,‬ושאל על הלשון ברש"י‪:‬‬ ‫רק למען התפלה‪ ,‬לפיכך שפיר הקדים הכתוב לומר‬ ‫'ויעתר לו' – נתפצר ונתפייס ונתפתה לו‪ .‬וכי לשם מה‬ ‫'ויעתר יצחק לה'' וגו'‪ ,‬שהרי זה היה תחלת מחשבת‬ ‫נגזר מן השמים שיהיה צריך יצחק אבינו לבקש כל כך‬ ‫הקב"ה כדי שיתפללו לה'‪ ,‬ורק אחר כך סיפר הכתוב‬ ‫הרבה ?‬ ‫האופן שנסתבב התפלה 'כי עקרה היא'‪.‬‬ ‫וביאר בדרך משל‪ :‬לילד שמבקש מאביו מיני מתיקה‬ ‫למאכל‪ ,‬ואביו מסרב ליתן לו לפי שיודע שיזיק לו ואינו‬ ‫במדרש‪ :‬אמר ר' יוחנן ששפך תפילות בעושר‪ .‬וביארו‬ ‫טוב עבורו‪ ,‬אולם כשהילד מפציר מאוד‪ ,‬מתגוללים‬ ‫המפרשים שיצחק התפלל שיהיה גם עשיר‪.‬‬ ‫רחמיו ונתן לו מבוקשו אף על פי שיודע שיזיק לו‪ .‬וכאן‬ ‫ויש לתמוה שואל הרה"ק ה"אור פני משה" מפשוורסק‬ ‫גם היה כך‪ ,‬דאיתא שאברהם אבינו היה צריך לחיות‬ ‫זי"ע‪ :‬יצחק זה שפשט את צווארו על גבי המזבח והיה‬ ‫ק"פ שנה אלא שנתקצרו שנותיו ה' שנים כדי שלא‬ ‫מוכן למסור נפשו‪ ,‬למה התפלל כל כך על עשירות?‬ ‫יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה‪ ,‬וכשיצחק‬ ‫ויש לומר בדרך צחות‪ :‬חז"ל אמרו‪ :‬צדיק וטוב לו צדיק‬ ‫אבינו ביקש שיהיו לו בנים ידעו בשמים שעל ידי זה‬ ‫בן צדיק‪ ,‬צדיק ורע לו צדיק בן רשע‪ .‬ובתחילת הפרשת‬ ‫יתקצרו ה' שנים משנותיו של אברהם אבינו‪ ,‬ולכן לא‬ ‫אומר רש"י‪ :‬שהיו ליצני הדור אומרים וכו'‪ ,‬משום זה‬ ‫נתקבלה בקשתו מתחילה‪ ,‬אולם אעפ"כ כאשר בקע‬ ‫התפלל יצחק שיהיה עשיר‪ ,‬כדי שידעו ויודו הכל שהוא‬ ‫רקיעים בתפילתו נתפצר ונתפייס ונתפתה הקב"ה‪.‬‬ ‫בן אברהם‪ ,‬צדיק בן צדיק‪ ,‬כי אלמלי היה בן אבימלך‪,‬‬ ‫הלא היה מוכרח להיות עני‪ ,‬שכן צדיק ורע לו הוא צדיק‬ ‫בן רשע‪...‬‬ ‫בספר "שמועות יצחק" מביא בשם הרה"ק מווארקא‬ ‫זי"ע שאמר בדרך צחות‪ :‬כי מדרך הנשים שבשעת‬ ‫עו"א‪ :‬הטעם שנתקבל דוקא תפלת יצחק‪ ,‬כיון שיצחק‬ ‫התפילה דמעתן מצויה‪ ,‬ועומדות להתפלל מתוך בכיות‬ ‫לא התפלל לתועלת עצמו רק עבור רבקה‪ .‬וזה שאמר‬ ‫ותחנונים‪ ,‬ואילו יראי ה' מתפללים אל ה' בהתלהבות‬ ‫הכתוב 'ויעתר יצחק לה' נוכח אשתו כי עקרה היא'‪,‬‬ ‫וחמימות מתוך שמחה וטוב לבב‪ ,‬והגם שתפילה בעי‬ ‫שכל כוונתו בתפלתו היה רק מחמת צערה שהיא‬ ‫הכנעה צריך לשלב בה גם את מדת השמחה‪ ,‬וכבר‬ ‫עקרה ולא כיוון על צער עצמו כלל‪ .‬והנה אמרו חז"ל כל‬ ‫נאמר 'וגילו ברעדה' – ודרשו חז"ל [ברכות ל‪ ]:‬במקום‬ ‫המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה‬ ‫גילה שם תהא רעדה‪ ,‬ולכן שעה ה' אל תפילת יצחק‬ ‫תחלה‪ ,‬ועל כן כיון שיצחק התפלל רק עבורה ולא‬ ‫שהיתה בשמחה ולא לתפילת רבקה שהתפללה כדרך‬ ‫לתועלת עצמו לכך הוא נענה תחלה כמ"ש 'ויעתר לו‬ ‫הנשים‪.‬‬ ‫ה''‪ ,‬שתפלת יצחק הועילה להפקד בבנים‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בשם הגר"א אומרים‪ :‬בראות רבקה שכאשר היא‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי‬ ‫עוברת על פתחי ביהמ"ד מפרכס הולד לצאת‪ ,‬וכשהיא‬ ‫ותלך לדרש את ה'‪( :‬כה כב)‬ ‫עוברת על פתחי ע"ז מפרכס הולד לצאת‪ ,‬חשבה שזה‬ ‫ברש"י‪ :‬כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר‬ ‫ילד אחד הרוצה לצאת גם כאן וגם כאן – "ותאמר אם‬ ‫יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי ע"ז‪ ,‬עשו‬ ‫כן למה זה אנכי" – למה כתיב "אנכי ה' אלקיך"‬ ‫מפרכס לצאת‪ .‬דבר אחר‪ ,‬מתרוצצים זה עם זה‬ ‫שמשמע שיש רק אלקים אחד? 'ותלך לדרוש את ה'' –‬ ‫ומריבים בנחלת שני עולמות‪.‬‬ ‫היינו שהלכה לדרוש את המלה "את" הכתובה ב"את‬ ‫שואל הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬למה רצה יעקב‬ ‫ה' אלקיך תירא" לרבות שיש עוד משהו ח"ו‪ ,‬שצריך‬ ‫לצאת כשהיתה עוברת על פתחי תורה‪ ,‬הרי ילד במעי‬ ‫לירא ממנו‪ .‬השיבו לה‪' :‬שני גויים בבטנך' – אין שתי‬ ‫אמו "מלמדין אותו כל התורה כולה"‪ ,‬ומדוע העדיף את‬ ‫רשויות ואין כאן ילד אחד הרוצה גם ביהמ"ד וגם ע"ז‪,‬‬ ‫בית מדרשו של שם ועבר?‬ ‫אלא 'שני גויים בבטנך'‪ ,‬שני ילדים אשר 'ממעיך יפרדו'‬ ‫כנראה‪ ,‬שקשה לצדיק להיות בכפיפה אחת עם עשו‪,‬‬ ‫– זה לתורה וזה לע"ז‪.‬‬ ‫אפילו כשהוא לומד תורה מפי מלאך‪...‬‬ ‫אומר היה ה"אוהב ישראל" זי"ע‪ :‬בראותה שיש לה‬ ‫בשם הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע ששאל‪:‬‬ ‫צער הריון גדול‪ ,‬חשבה שזהו משום שהוולד עתיד‬ ‫בשלמא יעקב לא יכל לצאת כשעברה על פתחי תורה‬ ‫להיות רשע גדול‪ ,‬הואיל ורוב בנים הולכין אחרי אחי‬ ‫מפני שעשו היה הראשון ועכבו‪ ,‬אבל עשו‪ ,‬אם רצה‬ ‫האם‪ ,‬ואחיה הרי היה לבן‪ ,‬אבל התפלאה "למה זה‬ ‫ופרכס לצאת בעת שעברה על פתחי ע"ז‪ ,‬מי עיכב‬ ‫אנכי"‪ ,‬למה יהא הוולד דומה לגמרי לאנכי‪ ,‬למשפחתי‪,‬‬ ‫בעדו?‬ ‫ולא יהא דומה במקצת גם למשפחת אביו יצחק והלא‬ ‫אלא שעשו מוכן לוותר על עבודה זרה שלו‪ ,‬ובלבד‬ ‫לא נפקדתי אלא בזכות יצחק? והשיבו לה‪' :‬שני גויים‬ ‫שיעקב לא יכנס לאהלי תורה‪....‬‬ ‫בבטנך' – אחד יהיה דומה ליצחק‪ ,‬ואחד למשפחתך‪.‬‬ ‫עוד מתרצים‪ :‬התענוג הכי גדול של עשו הוא‪ ,‬שיכול‬ ‫למרר את חייו של יעקב‪ ,‬כי בלי יעקב שיוכל להתעלל‬ ‫בספה"ק "ישמח משה" כותב‪ :‬ששמע בחלום‪ ,‬שאע"פ‬ ‫בו חייו אינם חיים‪...‬‬ ‫שיעקב נולד בטבע הנוטה לטוב‪ ,‬שמבטן אמו היה‬ ‫משתוקק לבתיכ"נ ובתימ"ד‪ ,‬ועשיו נולד בטבע הנוטה‬ ‫בספר "דביר המוצנע" שואל‪ :‬מה לרבקה אמנו הצדקת‬ ‫לרע‪ ,‬שהיה מפרכס לצאת לבתי ע"ז‪ ,‬וא"כ היו לכאורה‬ ‫לעבור לפני פתחי עבודה זרה‪ ,‬הרי נאמר‪" :‬הרחק‬ ‫משוללי בחירה‪ .‬אמנם לפי שהיו תאומים בבטן אמם‪,‬‬ ‫מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה"?‬ ‫עי"ז יש להם התערבות‪ ,‬ועשיו בנטייתו הרע‪ ,‬מושך את‬ ‫אלא ידוע‪ ,‬שאם באה לו לאדם כשר מחשבת עבודה‬ ‫יעקב עמו‪ ,‬ויעקב בנטייתו הטוב מושך את עשיו‪ ,‬נמצא‬ ‫זרה יתלה הדבר במה שפוגם בכבוד תלמיד חכם‪ .‬והנה‬ ‫שיש לכאו"א מהם בחירה‪ ,‬ע"כ שמע בחלום‪ .‬ועיין‬ ‫מובא בגמ' שמעון העמסוני היה דורש כל אתין‬ ‫במה שהאריך שם‪.‬‬ ‫שבתורה‪ ,‬כיון שבא ל'את ה' אלקיך תירא' פירש‪ ,‬עד‬ ‫שבא רבי עקיבא ודרש 'את ה' אלקיך תירא' ‪ -‬לרבות‬ ‫הרה"ק משומרי אמונים ה"חוקי חיים" זי"ע סיפר‬ ‫תלמידי חכמים‪.‬‬ ‫שהרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע בהיותו בירושלים‬ ‫והנה רבקה באמת לא הלכה לפני בתי עבודה זרה‪ ,‬כי‬ ‫בשנת תשט"ו וסבל אז מהקנאים שאל‪ :‬דלכאורה עשו‬ ‫'כל כבודה בת מלך פנימה'‪' ,‬ומנשים באהל תבורך'‪,‬‬ ‫הרי היה מראה עצמו כירא ושלם ששאל את אביו האיך‬ ‫אלא שאותו רשע – עשו‪ ,‬כשהיה בבטן אמו היה מכניס‬ ‫מעשרין את התבן וכו'‪ ,‬והאיך גילה כאן את פרצופו‬ ‫בלב אותה הצדקת מחשבות עבודה זרה‪ ,‬הבינה רבקה‬ ‫האמיתי שבורח לצאת לפתחי ע"ז? ותירץ בקדשו‪:‬‬ ‫שבוודאי פגמה בכבוד תלמידי חכמים‪ ,‬על כן‪' :‬ותלך‬ ‫דעשו הראה את עצמו שהוא קנאי‪ ,‬וכיון שעברה על‬ ‫לדרוש את ה''‪ ,‬היינו לדרוש 'את ה' אלקיך תירא' ‪-‬‬ ‫פתחי ע"ז רצה לצאת ולמחות ולשבור הע"ז‪ ,‬וזהו‬ ‫לרבות תלמידי חכמים‪ ,‬והלכה לבית שם ועבר לתקן‬ ‫פרצופו של עשו שאינו מתכוין לאמת‪...‬‬ ‫מה שפגמה בעוון זה‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'ותלך לדרש את ה'' – ברש"י‪ :‬מה תהא בסופה‪.‬‬ ‫המגיד מדובנא היה פעם במצב דחוק‪ ,‬החליט לצאת‬ ‫אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬הנה כל ימי חיי‬ ‫לכמה ערים ולאסוף קצת כסף בשכר דרשותיו‪ .‬ביקורו‬ ‫האדם‪ ,‬היצר נלחם בתוכו‪ ,‬ורבקה סברה כי בריה אחת‬ ‫הראשון היה בברדיטשוב‪ ,‬שם פנה אל מכריו וסיפר‬ ‫היא בבטנה אלא שהיא נלחמת ביצר‪ ,‬לכן פעם היא כך‬ ‫להם על מצבו המעציב‪ ,‬וביקש מהם לסדר אסיפה‬ ‫ופעם היא כך‪ .‬והלכה לדרוש "מה תהא בסופה"‪ ,‬מי‬ ‫לכבודו בבית המדרש הגדול‪ ,‬אשר שם ידרוש את‬ ‫יגבור על מי בסוף המאבק‪ ,‬מי יהיה האחרון המנצח‬ ‫דרשתו ויקבל את שכרו‪ .‬תמה אחד מחבריו‪ ,‬ואמר לו‪:‬‬ ‫ככתוב‪" :‬והיה עקב תשמעון" – הכל הולך אחר העקב‪,‬‬ ‫אתה שפיקח אתה‪ ,‬כיצד עזבת את ביתך ואת עירך‪,‬‬ ‫הסוף‪ .‬אולם נאמר לה‪' :‬שני גוים בבטנך'‪ ,‬אחד צדיק‬ ‫שבוודאי יש לך אוהבים וידידים‪ ,‬ובאת הנה על מנת‬ ‫מתחילתו ועד סופו והשני רשע מעיקרו‪.‬‬ ‫לדרוש ולדפוק על פתחי נדיבים‪ ,‬הלא טוב היה לך ולבני‬ ‫ביתך אלמלי ישבת בעירך‪ ,‬ושם היו הם משתדלים‬ ‫שואל ה"חסד לאברהם"‪ :‬מה דחק את רש"י לפירוש‬ ‫לעזור לך‪ ,‬ומה ראית להיות נע ונד?‬ ‫זה‪ ,‬מדוע לא פשוטו כמשמעו שה' דבר אליה?‬ ‫החזיר לו רבי יעקב‪ :‬תורתנו מספרת כי צער הריונה של‬ ‫ומבאר‪ :‬כי חז"ל מנו במסכת מגילה שבע נביאות‬ ‫רבקה אמנו היה גדול מאד‪ ,‬התאומים שבבטנה היו‬ ‫שעמדו לישראל‪ ,‬ולו דיבר ה' אל רבקה היתה נחשבת‬ ‫מתרוצצים‪ ,‬ופירש רש"י בשם רבותינו‪ ,‬משום שבשעה‬ ‫בין הנביאות‪.‬‬ ‫שהיתה עוברת וכו'‪ ,‬ולכאורה יש מקום לשאול‪ ,‬למה‬ ‫צריכה היתה רבקה לשוטט ברחובות ולעבור על פתחי‬ ‫שואל ה"אמרי שפר"‪ :‬מדוע על ידי שליח‪ ,‬ולמה לא ה'‬ ‫ביהמ"ד או על פתחי ע"ז ולסבול צער והתרוצצות?‬ ‫בעצמו?‬ ‫הלא טוב היה לה לשבת בבית?‪...‬‬ ‫רק למען שלא יצא מאת ה' שעשו יהיה רשע‪ ,‬כי אז‬ ‫אבל התשובה היא פשוטה‪ :‬לא מרצונה הטוב יצאה‬ ‫תמנע ממנו הבחירה ולא תהיה לו ברירה אלא להיות‬ ‫רבקה לשוטט ולנדוד ממקום למקום‪ ,‬היא ידעה‬ ‫רשע‪ ,‬כל זמן שלא יצא הדיבור מפי ה' עדיין נשאר בעל‬ ‫והרגישה‪ ,‬כי בשבתה בבית יגדל הצער והכאב‬ ‫בחירה‪.‬‬ ‫שבעתיים ‪...‬‬ ‫הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע אמר בדרך צחות‪:‬‬ ‫ה"עברא דדשא" מביא שמקשין העולם מה היה חסר‬ ‫ששם ועבר היו ב' ישיבות‪ ,‬אחת ללימוד בעמקות‬ ‫לו שרצה לצאת לביהמ"ד‪ ,‬הרי אמרו חז"ל שנר דלוק‬ ‫ובעיון‪ ,‬ואחת לבקיאות‪ ,‬ויעקב אבינו למד בשתיהן כדי‬ ‫על ראשו ומביט מסוף העולם עד סופו ומלאך מלמדו‬ ‫להיות סיני ועוקר הרים‪.‬‬ ‫כל התורה כולה? וי"ל ע"ד צחות‪ ,‬שכדי להספיק ללמוד‬ ‫כל התורה כולה במשך תקופה קצרה‪ ,‬אי אפשר ללמוד‬ ‫במדרש‪ :‬וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן‬ ‫בעיון והעמקה‪ ,‬ובלימוד התורה כזה אי אפשר להלחם‬ ‫הימים‪ ,‬והלא לא הלכה אלא למדרש שם ועבר‪ ,‬אלא‬ ‫עם עשו הרשע‪ ,‬ועל כן היה מפרכס לצאת לבית‬ ‫ללמדך שכל מי שהוא מקבל פני זקן כמקביל פני‬ ‫המדרש‪ ,‬ללמוד ביגיעה ובהעמקה‪ .‬ואם נפטר יאע"ה‬ ‫שכינה‪.‬‬ ‫מחברתו של עשו בהוולדו‪ ,‬אבל מחלק של עשו הרשע‬ ‫שואל הרה"ק המהר"א מבעלזא זי"ע‪ :‬דלכאורה תמוהין‬ ‫בתוך לבו של כל או"א אין נפטרים עד זיבולא בתריתא‪,‬‬ ‫דברי המדרש‪ ,‬דפריך וכי בתי מדרשות היו‪ ,‬וסיים לא‬ ‫והדרך היחידה לנצחו היא בהתמסרות כל החושים‬ ‫הלכה אלא למדרש של שם ועבר?‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫ותירץ האדמו"ר מנארול זצ"ל בשמו‪ :‬עפ"י הגמ' ההולך‬ ‫מבתי כנסיות לבתי מדרשות זוכה ומקבל פני השכינה‪.‬‬ ‫בפירוש הטור על התורה כתב הטעם שויתרוצצו‬ ‫וכאן כתיב 'ותלך לדרוש את ה''‪ ,‬שהוא קבלת פני‬ ‫הבנים‪ :‬לפי שעשו היה איש שעיר‪ ,‬ויעקב היה עורו‬ ‫השכינה כדמסיק‪ ,‬ע"ז פריך שפיר וכי בתי כנסיות ובתי‬ ‫חלק בלא שערות ושערותיו של עשו היו עוקצים את‬ ‫מדרשות היו שנאמר דהוי כמקבל פני השכינה‪ ,‬והלא‬ ‫יעקב‪ ,‬ולכן ברח יעקב והתרחק מלנגוע בגופו של עשו‬ ‫לא היה רק מדרש לחוד‪ ,‬א"כ מאי "את ה' "? אלא‬ ‫כדי שלא יעקוץ אותו‪ .‬וכתב שטעם זה הוא לפי הפשט‬ ‫ללמדך שכל מי שהוא מקבל פני זקן כמקבל פני‬ ‫הפשוט‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שהדברים לא נאמרו לה כנבואה בלבד‪ ,‬אלא גם‬ ‫שכינה‪.‬‬ ‫כתרופה להקל על מכאוביה‪ .‬כי לפי חז"ל‪ :‬היו עולין‬ ‫ויורדין במעיה כגלי הים‪ ,‬זה אומר אני יוצא תחילה וזה‬ ‫בספר "טיב לבב" להרה"ק מסאטמר זי"ע‪ ,‬מדקדק‬ ‫אומר אני יוצא תחילה‪ ,‬כיון ששמעו "ורב יעבד צעיר"‪,‬‬ ‫לשאול למה הוצרכה לילך לבית מדרשו של שם ועבר‪,‬‬ ‫לא רצה איש מהם לצאת תחילה‪ ,‬ונחו‪ .‬ועל ידי כך הוקל‬ ‫בשעה שבביתה היו צדיקים גדולים אאע"ה ויצחק‬ ‫לרבקה‪.‬‬ ‫אע"ה ? וי"ל‪ ,‬דהנה מדרך הצדיקים שמצדיקים עליהם‬ ‫את הדין‪ ,‬וכאשר תבוא עליהם איזה צרה יתלו‬ ‫שואל בספר "בית אהרן" [ספרד]‪ :‬רבקה היתה מודאגת‬ ‫בענוותנותם הכל בחטאיהם‪ .‬ולכן י"ל שכשספרה‬ ‫פן תסתכן מהתרוצצות העובר‪ ,‬אז במה הרגיעו אותה‪,‬‬ ‫רבקה אמנו לאברהם וליצחק גודל צערה‪ ,‬תלו הם את‬ ‫בכך שמתרוצצים במעיה שני עוברים? הלא עליה‬ ‫צערה בסיבת חטאתם ואשמתם‪ ,‬שהם הגורמים לזה‪,‬‬ ‫להיות מודאגת בכפלים?!‬ ‫ולא באשמת רבקה‪ .‬אמנם רבקה אמנו שידעה כי הם‬ ‫אלא‪ ,‬הגמרא במסכת שבת [לב‪ ].‬אומרת‪ :‬ששמואל לא‬ ‫צדיקים גמורים‪ ,‬ולא בשביל הצדיקים הללו בא לה‬ ‫הפליג בספינה עד שלא נסע עמו גוי‪ .‬מדוע‪ ,‬משום‬ ‫הצער‪ ,‬לכן תלתה הכל בחטאיה‪ ,‬שהם גרמו לה את‬ ‫שהשטן מקטרג בשעת סכנה‪ ,‬אבל אין השטן שולט‬ ‫היסורים הללו‪ ,‬וע"כ הוצרכה לילך לבית מדרשו של שם‬ ‫בשתי אומות‪ ,‬וזהו שהרגיעה‪' :‬שני גויים בבטנך' – ואם‬ ‫ועבר‪ ,‬והם יאמרו לה כדת מה לעשות לתקן את מעשיה‬ ‫כן את בטוחה‪ ,‬משום שהשטן אינו מקטרג על שתי‬ ‫כדי להקל מעליה צער העיבור‪.‬‬ ‫אומות‪.‬‬ ‫ולדבריו כתב ה"בן איש חי"‪ :‬מובן מדוע יעקב אחז‬ ‫שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ורב יעבד‬ ‫בעקב עשו בלידתו‪ .‬מכיון שהלידה היא שעת סכנה‪ ,‬לא‬ ‫צעיר‪( :‬כה כג)‬ ‫רצה להוולד לבדו פן תפגענו הרעה‪ ,‬לכן המשיך להיות‬ ‫בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע שפירש הפסוק‬ ‫בחברת אחיו‪ ,‬וכך היה מוגן‪...‬‬ ‫בג' אופנים‪:‬‬ ‫'ורב יעבד' – זה שמחזיק מעצמו – 'יעבד צעיר' – הוא‬ ‫הרה"ק מזוטשקא זי"ע אמר בשם ספה"ק‪ ,‬דההבדל בין‬ ‫באמת קטן‪.‬‬ ‫יהודי לגוי ניכר באכילתו‪ ,‬וזהו 'ממעיך יפרדו'‪ .‬כי אצל‬ ‫'ורב' – זה שרוצה להיות גדול – 'יעבד צעיר' – שיחזיק‬ ‫היהודי כתוב 'ותורתך בתוך מעי'‪ ,‬כי יש תורה שלימה‬ ‫עצמו בשפלות ובענוה‪.‬‬ ‫מה מותר לו לאכול וכיצד עליו לאכול‪ ,‬אבל הגוי 'בטן‬ ‫'ורב יעבד' – שצריך הרבה לעבוד על זה – 'צעיר' – כדי‬ ‫רשעים תחסר' [משלי יג כה]‪.‬‬ ‫להחזיק עצמו בקטנות‪.‬‬ ‫וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה‪( :‬כה כד)‬ ‫הרה"ק רבי מרדכי'לה מנדבורנה זי"ע אמר‪ :‬שרימז‬ ‫הריטב"א בפירושו להגדה של פסח כותב‪' :‬ואתן ליצחק‬ ‫הפסוק שבשביל לצמוח בתורה להיות גדול בתורה‬ ‫את יעקב ואת עשו' [יהושע כד ד]‪" ,‬ודע באמת כי לכך‬ ‫ובמעש"ט‪ ,‬צריך האדם להתחיל לעבוד את ה' משחר‬ ‫יצא עשו הרשע תאום עם יעקב‪ ,‬כדי שיבינו כל העולם‬ ‫ילדותו בהיותו צעיר לימים‪ ,‬ואז תהיה דרכו צליחה‪.‬‬ ‫שצדקתו של יעקב באה לו – לא במערכת מזל‪ ,‬ולא‬ ‫בטבע אב ואם‪ ,‬ולא מכריח אחר‪ ,‬שהרי בבטן אחד נולדו‬ ‫עו"א‪ :‬שיש לפרש ע"ד הכתוב 'ודוד מכרכר בכל עוז'‬ ‫הוא ועשו‪ ,‬ועשו יצא לתרבות רעה‪ ,‬ויעקב הלך בדרך‬ ‫וגו' ואמר 'נקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני' וגו'‪,‬‬ ‫טובים"‪.‬‬ ‫דאם שאין זאת מדרך המלך‪ ,‬עכ"ז בעת עבדות‬ ‫והתלהבות להשי"ת היה שפל בעיניו‪ .‬וזהו שמרמז‬ ‫הכתוב‪' :‬ורב' – אפילו הוא גדול הדור‪ ,‬כי מאן מלכי‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪' :‬תומים' – תמימים‪ .‬שניהם‬ ‫רבנן‪ ,‬עכ"ז 'יעבוד צעיר' – בעת העבודה להשי"ת‬ ‫היו תמימים ושלמים במעשיהם‪ .‬זה צדיק תמים וזה‬ ‫יעשה עצמו כמו צעיר‪ ,‬לבל יחוש על כבודו‪.‬‬ ‫רשע גמור‪ .‬הצדיק תמים בצדקתו והרשע תמים‬ ‫ברשעתו‪.‬‬ ‫הגרי"ח זוננפלד רבה של ירושלים זצ"ל אמר‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שלא השיג עדיין כלום‪ ,‬ובכל פעם צריך הוא לחפש‪,‬‬ ‫הגה"צ ר"א בידרמן שליט"א מביא את דברי הריטב"א‬ ‫לחתור‪ ,‬להתחיל מחדש – כמ"ש היהודי הקדוש זי"ע‪:‬‬ ‫בסוף פסחים שכתב לבאר‪ :‬מדוע נולדו יעקב ועשו‬ ‫שבכל יום לעומת אתמול הוא כמו יהודי לעומת גוי‪ ,‬וכל‬ ‫תאומים‪ ,‬כי רבים יענו ויאמרו – אין ביכולתי לעסוק‬ ‫יום הוא רואה את אפסותו וכי עליו עדיין להשיג הרבה‪.‬‬ ‫בתורה ועבודה‪ ,‬כי מה אעשה ולא נולדתי לאב ואם‬ ‫צדיקים כפלוני הצדיק‪ ,‬או יאמרו מה אעשה ולא נולדתי‬ ‫ברש"י‪ :‬ויקראו שמו עשו – הכל קראו לו כן‪ ,‬לפי שהיה‬ ‫בעת ששלט מזל טוב כזמן לידתו של פלוני‪ ,‬או במקום‬ ‫נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה‪.‬‬ ‫שנולד צדיק פלוני‪ ,‬לזה עשה הקב"ה שיהיו יעקב ועשו‬ ‫שואל הגרח"ק זצ"ל‪ :‬איך זה ששמו של התינוק 'עשיו'‬ ‫תאומים שנולדו לאותו אב ואם באותו המזל ובאותו‬ ‫נקרא על ידי כולם‪ ,‬ולא ניתן לו על ידי אביו בברית‬ ‫המקום‪ ,‬ואעפ"כ זה פירש לרשעו וזה פירש לתומו‬ ‫המילה?‬ ‫ולצדקתו‪ .‬ללמדך שלא הטבע גורם ולא המקום גורם‪ ,‬כי‬ ‫ומתרץ‪ :‬עפ"י דברי המדרש – שמאחר שעשיו נולד‬ ‫אם רצונו ועבודתו של האדם הוא הקובע האם יהא‬ ‫אדמוני‪ ,‬חששו למול אותו ביום השמיני‪ ,‬שמא לא נבלע‬ ‫כיעקב אבינו או כעשו אחיו‪.‬‬ ‫עדיין הדם באברים‪ ,‬ויפרוץ הדם החוצה בעת המילה‪,‬‬ ‫ולא יעצר‪ ,‬וימות התינוק‪ .‬כאשר גדל עשיו‪ ,‬ביקשו יצחק‬ ‫ברש"י‪ :‬שתומם חסר כתיב לפי שהאחד היה רשע‪.‬‬ ‫שימול‪ ,‬אך עשיו לא הסכים ולא נימול‪ .‬על כן נותר שמו‬ ‫אמר מ' רה"י שליט"א‪ :‬שמקשים שהרי השני היה צדיק‬ ‫של עשיו‪ ,‬כפי שקראו לו 'הכל' – כל אנשי המקום בעת‬ ‫וחסרון האל"ף מחסר משניהם יחד‪ ,‬ומתרצים‪ ,‬כי צדיק‬ ‫הולדו‪ ,‬ולא ניתן לו שם ע"י אביו‪.‬‬ ‫השכן לרשע נפגם ממנו‪.‬‬ ‫וי"ל בע"א‪ :‬כי מוכח בכ"מ שתאומים חלשים יותר‬ ‫ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו‪( :‬כה כו)‬ ‫מנולד יחידי‪ ,‬ועי' ברמב"ן [ב"ב קמא‪ ].‬האומר ילדה‬ ‫ברש"י‪ :‬שהיה אוחז בו לעכבו עיי"ש‪.‬‬ ‫אשתי זכר יטול מנה‪ ,‬שאם נולדו תאומים אין זה שמחה‬ ‫שואל הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע‪ :‬ולכאורה‬ ‫כ"כ כי כוחם חש‪ ,‬וכן כתב בש"ך עה"ת‪ ,‬אכן לעומת זה‬ ‫הוא תימה‪ ,‬על הראשונים אנו מצטערין‪ ,‬והוא בא‬ ‫בהמשך חייהם ע"י שהם שנים 'איש את רעהו יעזורו‬ ‫להוסיף עליהן‪ ,‬המעט הצער שסבל יע"א ממנו עד כה‬ ‫ולאחיו יאמר חזק'‪ ,‬וזה מפצה על חולשתם‪ .‬אך‬ ‫שישב אצלו וראה שעבד ע"ז‪ ,‬עוד בא להוסיף עליהן‬ ‫כשהאחד רשע ולא יעזור את אחיו הצדיק א"כ ודאי יש‬ ‫ולעכבו עוד אצלו‪ ,‬אדרבה צא טמא תאמר לו כמובן‪,‬‬ ‫חסרון עי"ז בצדיק שנחלש כוחו בלידתו ואין מי‬ ‫ופירוש רש"י ידוע‪.‬‬ ‫שישלימנו‪ ,‬ושפיר קאי תמים חסר גם עליו‪.‬‬ ‫אלא י"ל ע"ד שאמר זקיני הרה"ק רבי יחזקאל‬ ‫מקאזמיר זי"ע [מובא לעיל] בדרך צחות על פירש"י‬ ‫ויקראו שמו עשו‪( :‬כה כה)‬ ‫דלעיל‪ :‬עוברת על פתחי תורה יעקב רץ ומפרכס לצאת‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע היה לו מעט‬ ‫עוברת על פתח ע"ז עשו מפרכס לצאת‪ ,‬והקשה‪:‬‬ ‫חסידים‪ .‬פעם התארח בלבוב באכסניה שהיה שם‬ ‫בשלמא יעקב רצה לצאת לתורה ולא יצא‪ ,‬משום כי‬ ‫איזה סופר משכיל‪ ,‬ואמר לו בדרך קינטור‪ :‬אתה מתנהג‬ ‫עשו שהיה ראשון מעכבו ולא יכול לצאת‪ ,‬אבל עשו כיון‬ ‫כרבי ואין לך חסידים‪ ,‬לי יש יותר מעריצים מאשר לך‪.‬‬ ‫שפרכס לצאת אמאי לא יצא‪ ,‬מי מעכבו‪ ,‬אלא י"ל‬ ‫אמר לו ה"דגל"‪ :‬אצל עשו נאמר "ויקראו שמו עשו"‬ ‫שעשו ישב על הפתח ולא רצה לצאת‪ ,‬כדי שיעקב לא‬ ‫בלשון רבים‪ ,‬ואומר על זה רש"י "הכל קראו לו כן"‪,‬‬ ‫יוכל לצאת לתורה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ואולם אצל יעקב נאמר בלשון יחיד "ויקרא שמו יעקב"‪,‬‬ ‫ועד"ז י"ל כאן לאידך גיסא‪ ,‬כיון שראה יעקב שעשו‬ ‫ואומר רש"י‪ :‬הקב"ה קרא לו יעקב‪ .‬כי את יעקב ידע‬ ‫מפרכס לצאת לע"ז‪ ,‬היה אוחז בו לעכבו שלא יצא מן‬ ‫והכיר רק הקב"ה‪ ,‬אבל ה"עולם" העדיף את עשו ‪...‬‬ ‫הדת‪ ,‬ואף שעי"ז היה ליעקב ביטול תורה‪ ,‬כי כיון‬ ‫שעכבו מלצאת גם הוא לא יוכל לצאת לתורה‪ ,‬אמנם‬ ‫'עשו' – אומר הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע – לשון‬ ‫'עת לעשות לה' הפרו תורתך' – וביטל את עצמו ואת‬ ‫עשוי וגמור‪ ,‬תם ונשלם‪ ,‬לדעתו אין לו צורך כבר‬ ‫תורתו כדי לעכבו שלא יצא מן הדת‪ ,‬ואולי יוכל להחזירו‬ ‫להתאמץ יותר לעלות במדריגה ולהתעלות‪ .‬זו תכונת‬ ‫למוטב‪.‬‬ ‫עשו‪ .‬אבל יעקב מלשון עקב‪ ,‬עניו‪ ,‬קטן בעיני עצמו‪ ,‬כמי‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שואל הרה"ק משינאווא זי"ע‪ ,‬והרי יעקב ידע שפיר‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מפני מה אחז בעקב עשו‪ ,‬הרי לכאורה אין‬ ‫לרמות את עשו בהבכורה ובברכות‪ ,‬ורימה את לבן‬ ‫שום תועלת בדבר‪ ,‬כיון שכבר יצא עשו ראשון‪ ,‬ולו‬ ‫בצאן‪ .‬עוד יש להבין כפל מלת 'איש' – שני איש 'איש‬ ‫משפט הבכורה?‬ ‫יודע ציד איש שדה'‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע‪ :‬דהנה‬ ‫ומתרץ‪ ,‬דהנה איש נקרא מי שמושל על דבר‪ ,‬כמו איש‬ ‫כאשר אדם חפץ לפעול לעצמו דבר מה בכל ענין‬ ‫מלחמה‪ .‬ויעקב נקרא 'איש תם' – שהיה מושל על‬ ‫שהוא‪ ,‬אזי גם אם לפי ראות עיניו לא יצלח ולא יהיה‬ ‫התמימות להשתמש בו בעתה ובזמנה הראויה‪.‬‬ ‫שכר לפעולתו – מ"מ חלילה לו מלהרפות ידיו‪ ,‬כי לא‬ ‫אבל כשהוצרך להניח את התמימות ולהשתמש‬ ‫עליך המלאכה לגמור‪ ,‬ויש לעשות עד כמה שידו מגעת‪,‬‬ ‫ברמאות כמו שאמר הכתוב 'עם עקש תתפתל' – אז‬ ‫וה' יגמור בעדו‪.‬‬ ‫שפיר ידע לרמות בחכמה גדולה‪.‬‬ ‫ולזה אחז יעקב בעקב עשו‪ ,‬הגם שלפי ראות העין לא‬ ‫וזה שכתב רש"י מי שאינו חריף לרמות קרוי 'תם'‬ ‫היה בכוחו לשנות כבר את סדרי הבריאה מכל מקום‬ ‫בלבד‪ ,‬אבל יעקב נקרא 'איש תם' – שהיה בעל ומושל‬ ‫יש לו עשות עד כמה שידו מגעת‪ ,‬ללא חשבונות אם‬ ‫על התמימות‬ ‫יפעל דבר מה בפעולתו זו אם לאו‪ ,‬ואכן לבסוף עשתה‬ ‫פעולתו פרי ועשו מכר בכורתו ליעקב‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי פינחס מאוסטילא זי"ע – הי"ד פירש‪ :‬עפ"י‬ ‫דאי' בגמ' תענית [ח‪ ]:‬איתא יעק"א לא מת‪ .‬פירוש –‬ ‫ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה‬ ‫דבזכות התורה לא מת‪[ ,‬יעקב הוא כנגד התורה]‪,‬‬ ‫ויעקב איש תם ישב אהלים‪( :‬כה כז)‬ ‫ופירש בזה הפסוק‪' :‬ויעקב איש תם יושב אהלים‪ ,‬שע"י‬ ‫יש לדקדק על כפילות הלשון‪' ,‬איש יודע ציד – איש‬ ‫שישב באהלי תורה על כן לא מת‪ ,‬והפך תיבת 'מת'‬ ‫שדה' ?‬ ‫לתיבת 'תם'‪ .‬וזה 'ויעקב איש תם'‪ ,‬לא מת‪ ,‬מפני‬ ‫ומבאר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬דהנה בפסוק שלאחריו‬ ‫ש'יושב אהלים'‪.‬‬ ‫מצאנו שאהב יצחק את עשו 'כי ציד בפיו'‪ ,‬ופירש"י‬ ‫שהיה מראה עצמו כצדיק ושואל האיך מעשרין את‬ ‫הגריד"א שליט"א אמר על התרגום אונקלוס שמתרגם‪:‬‬ ‫המלח וכו'‪ ,‬וי"ל באופן אחר‪:‬‬ ‫'נחשירכן' – וכבר נשאל לרשב"א [ח"א סי' קס"ד] פי'‬ ‫שנמצא בתורה שיש מין כישוף שקרוי "ידעוני"‪ ,‬וביארו‬ ‫תרגום זה‪ .‬וי"ל שהוא שני תיבות 'נחש' – ירכן' – והוא‬ ‫המפרשים שנוטלין עצם מחיה ששמה "ידוע"‪,‬‬ ‫עולה כמנין "אברהם יצחק יעקב"‪ ,‬דקליפה נגד האבות‬ ‫ומשימים אותה בבית השחי ועי"כ מדברים עתידות‪.‬‬ ‫הוא עשו‪.‬‬ ‫וחיה זו נזכרה במסכת כלאים [פ"ח] בשם 'אדני‬ ‫ובערוך [מובא בתוס' ב"ק צב‪ :‬ד"ה דשרכי ובתוס' ב"ב‬ ‫השדה'‪ ,‬ושם נתבאר במפרשים שהוא חיה שצורתה‬ ‫קלט‪ ].‬גרס עם ד' נחשדכן‪ .‬וי"ל "נחשדכן" עם האותית‬ ‫כאיש ומחוברת בחבל אל האדמה ויונקת משם חיותה‪,‬‬ ‫עולה כמנין "רחל לאה זלפה בלהה" – דהאמהות‬ ‫וכשרוצים לצודה‪ ,‬אי אפשר להורגה אלא ע"י שיורים‬ ‫מבטלות קליפה זו‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫חץ בחבל והיא ניתקת ממקור חיותה ומתה‪.‬‬ ‫וזה כוונת הפסוק‪ :‬שעשו היה יודע לצוד את ה'איש‬ ‫ב"בנאות דשא" על דברי התרגום הנ"ל שרבו‬ ‫שדה'‪ ,‬החיה שצורתה כאיש וגדלה בשדה‪ ,‬ועל ידה ידע‬ ‫הפירושים בזה [עיין מפרשי התורה כאן ותוס' ב"ק‬ ‫את העתיד להיות‪ ,‬ורימה את יצחק אבינו בחשבו שהוא‬ ‫צב‪ ,]:‬זה אומר בכה וזה אומר בכה‪ ,‬והרי התרגום בא‬ ‫בעל רוה"ק‪ ,‬והנה בפסוק בפרשת שופטים אחר‬ ‫לפרש יותר מהמובן בפשט הכתוב‪.‬‬ ‫שפירש הכתוב את סוגי הכישוף והניחוש האסורים‪,‬‬ ‫אלא שבאמת אין פירוש ברור על נחשירכן‪ ,‬ובא להודיע‬ ‫סיים הכתוב‪' :‬תמים תהיה עם ה' אלקיך'‪ ,‬שזהו היפך‬ ‫שאכן היצר הרע הוא דבר המשתנה‪ ,‬ואצל כל אחד‪,‬‬ ‫הדרשה בענינים האלו‪ ,‬אם כן מה נאה המשך הפסוק‬ ‫בכל דור ובכל תקופה‪ ,‬יש לו שם אחר‪ ,‬בנסיונות של‬ ‫שאם כי עשו היה דורש בידעוני – אבל 'ויעקב איש תם‬ ‫אותו הזמן‪ .‬וזה גם מה שהמלאך של עשו אמר 'מה זה‬ ‫ויושב אהלים'‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫סעודה עם בשר ויין! אף אני רוצה בכך! עדיף לי לשבת‬ ‫תשאל לשמי' – כי בכל דור הוא משתנה‪ ,‬בדורות עברו‬ ‫וללמוד תורה כל היום ויהיה גם לי עולם הזה וגם עולם‬ ‫היו מכשולות אחרים‪ ,‬והיום יש את המכשול הקשה של‬ ‫הבא!‬ ‫הטכנולוגיה ועוד נסיונות‪.‬‬ ‫כאשר אמר כן עשה‪ .‬הוא התיישב בבית המדרש‬ ‫עוד י"ל כי אכן הוא דבר שאינו מבורר‪ ,‬בחוץ נראה‬ ‫והתחיל ללמוד תורה‪ .‬הוא התחיל ללמוד מסכת בבא‬ ‫כצדיק ובפנים שבע תועבות בלבו‪ ,‬ולא נודע מהותו‪.‬‬ ‫קמא ועל אף שלא בא בניקל‪ ,‬התעקש עשו והמשיך‬ ‫ועוד רמז יש כאן‪ ,‬כי העצה להתגבר על היצר‪ ,‬הוא‬ ‫בלימודו‪ ,‬עד שהגיע לדף ע"ז ע"א ששם יש דף רק עם‬ ‫להתרחק ממנו ולא לדעת ממנו את מהותו כלל‪.‬‬ ‫שתי שורות גמרא ורש"י‪ ,‬ותוס' גדול המתפשט כמעט‬ ‫על כל העמוד‪ ,‬וכשראה את התוס' הגדול נבהל מאד‬ ‫בשם הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬פירש"י כל זמן‬ ‫וחשכו עיניו‪ ,‬וסגר מיד את הגמרא‪ ,‬באמרו‪ :‬שיקח לו‬ ‫שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם וכו'‪ ,‬כיון שנעשו‬ ‫יעקב את העולם הזה והעולם הבא ואני חוזר לשדה‬ ‫בני י"ג שנה זה פירש לבתי כנסיות ובתי מדרשות וזה‬ ‫ולצוד חיות ועופות‪...‬‬ ‫פירש לע"ז‪.‬‬ ‫והקשה‪ ,‬בשלמא יע"א כשנעשה בר מצוה בגיל י"ג‬ ‫ברש"י‪' :‬יודע ציד' – לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו‪,‬‬ ‫שנה‪ ,‬ניתוספה לו קדושה על קדושתו וע"כ פירש לבתי‬ ‫אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו‬ ‫מדרשות‪ ,‬אמנם עשו שפירש לע"ז מדוע פירש דוקא‬ ‫שהוא מדקדק במצות‪.‬‬ ‫כשנעשה בן י"ג שנה?‬ ‫שואל הגאון מרוגצ'וב זצ"ל ב"צפנת פענח"‪ :‬יש להבין‬ ‫ותירץ‪ ,‬שזה לעומת זה‪ ,‬כשניתוספה קדושה ליעקב‬ ‫מדוע שאל את אביו דוקא כיצד מעשרין את התבן ולא‬ ‫ע"ה נתגברה לעומת זה הטומאה אצל עשו‪.‬‬ ‫כיצד תורמין את התבן הלא תרומה קודמת למעשר?‬ ‫ונראה בזה‪ ,‬בחז"ל מצינו ששייך אופנים של תרומה‬ ‫פעם אחת עשה הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע סיום‬ ‫בתבן כגון הא דאיתא במשניות תרומות {פ"ה מ"ד] לא‬ ‫על מסכת בבא קמא ובא אביו הרה"ק המוהר"י זי"ע‬ ‫ימכור אדם תבנו וכו' למי שאינו נאמן על המעשרות‬ ‫להשתתף בסעודת המצוה שערך‪ .‬בעת מסיבת הסיום‬ ‫להוציא מהן משקין ואם הוציא חייב במעשרות ופטור‬ ‫אמר אביו זי"ע‪:‬‬ ‫מתרומה‪ .‬ונפסק ברמב"ם [פ"ה ממ"ש ה"ו] לא ימכור‬ ‫כתיב‪' :‬ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש‬ ‫אדם תבן לע"ה מפני שהתבואה שמעורבת בתבן‬ ‫תם יושב אהלים'‪ .‬פירש‪ ,‬שעשו היה עובד בשדה כל‬ ‫ומלקט אותה חייב במעשר‪ ,‬ומאידך בה' תרומות [פ"ד‬ ‫היום בעת שיעקב ישב כל היום באהלה של תורה‪.‬‬ ‫הכ"א] כתב הרמב"ם שאינה חייבת בתרומה עיי"ש‪.‬‬ ‫פעם אחת עשה יעקב אבינו סיום על איזה מסכת‪,‬‬ ‫הרי שיש אופנים שהתבן חייב במעשר ואין אופנים‬ ‫ובעת שמסיימים מסכת הרי הוא יומא טבא לרבנים‪,‬‬ ‫שחייב בתרומה‪ ,‬ולזה שאל עשו היאך מעשרין את‬ ‫וערכו סעודה מפוארת לכבודה של תורה‪ ,‬ונתנו בשר‬ ‫התבן כי יש אופן שייך מעשר בתבן ולא שאל כיצד‬ ‫ודגים ויין משובח וכיסו את השולחן במפה לבנה‬ ‫תורמים בתבן‪ ,‬שזה אין היכי תמצי כלל ולא היה מאמין‬ ‫והדליקו נרות‪ .‬והנה באמצע הסיום חזר עשו מן השדה‬ ‫לו‪.‬‬ ‫וראה השולחן הערוך עם המטעמים והנרות דולקים‬ ‫ושאל בתמיה‪ :‬מה זה? הלא היום לא חודש ולא שבת‪,‬‬ ‫שואל הרבי ה"שפע חיים" זי"ע‪ :‬אתמהה‪ ,‬דהלא אין‬ ‫ולמה יושבים ליד שולחן ערוך כמו בשבת ויו"ט‪ ,‬סיפרו‬ ‫אלו אלא דברי שטות ובורות‪ ,‬ומה נתפעל יצחק מזה?‬ ‫לו שיעקב עשה סיום מסכת על כן שמחים ועושים‬ ‫אלא‪ ,‬דהנה מצינו בחמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא‬ ‫אותו היום משתה ושמחה ויום טוב‪ .‬ענה להם עשו‪ :‬הן‬ ‫אכל שלא מן המעושר‪ ,‬ובזה בא עשו לרמות שאף הוא‬ ‫אני מסתובב כל היום בשדה ועובד עבודת פרך‪ ,‬ואף‬ ‫במדרגה זו‪ ,‬שבהמותיו אינן רוצות לאכול מן התבן‬ ‫מסכן אני את חיי לצוד ציד‪ ,‬הכל כדי לזכות בעולם הזה‬ ‫ששם לפניהם שאיננו מעושר‪ ...‬וכן איתא שיש עוף‬ ‫שהוא מנת חלקי‪ ,‬ולעומתי יושב יעקב ולומד תורה כל‬ ‫שמאכלו מלוח‪ ,‬וזה היתה שאלתו שאיך מעשרים את‬ ‫היום בבית המדרש‪ ,‬כדי לזכות בחלקו בעולם הבא‪.‬‬ ‫התבן ואת המלח‪...‬‬ ‫והנה אני רואה אותו כעת יושב ועורך בימות החול‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יעקב 'איש תם' – כפיו כן לבו‪ ,‬ע"כ הוא רק איש אחד‬ ‫בשו"ת "נודע ביהודה" [מהדו"ת יו"ד סי' י] שואל‬ ‫לאמיתו כמובן‪.‬‬ ‫האלוף התורני וכו'‪ :‬איש אחד אשר זכהו ה' בנחלה‬ ‫רחבה ויש לו כפרים ויערות‪ ,‬אשר בהיערות תרמוש כל‬ ‫הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע אמר‪ :‬אל תחשבו שעשו‬ ‫חיתו יער‪ ,‬אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שריפה‬ ‫היה נראה כאיכר מגושם אלא היה לבוש בגדים לבנים‬ ‫לצוד ציד‪ ,‬או אם אסור לישראל לעשות דבר זה‪ ,‬אם‬ ‫ואומר תורה בג' סעודות‪ ,‬ואיתא במדרשות [ירושלמי‬ ‫משום צער בעלי חיים או משום בל תשחית‪.‬‬ ‫נדרים פ"ג ה"ח] שלעתיד יבוא עשו וישב בראש כולם‬ ‫ועונה לו ה"נודע ביהודה"‪ :‬כי מצד הדין אין שום איסור‬ ‫ואין מוחה בידו עד שיבא הקב"ה ובעצמו ישליכהו‬ ‫בדבר‪ ,‬אבל הוא מוסיף‪ :‬מאד אני תמה על גוף הדבר‬ ‫לחוץ‪ ,‬ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת נסתר רשעתו‬ ‫ולא מצינו ציד רק בנמרוד ועשו‪ .‬ואין זה דרכי בני‬ ‫מכש"כ בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים על אחת כמה‬ ‫אברהם יצחק ויעקב‪ .‬ומסיים‪ :‬יש בדבר זה מידה מגונה‪,‬‬ ‫וכמה‪.‬‬ ‫היינו אכזריות וגם איסור וסכנתא‪ ...‬ולכן השומע לי‬ ‫ישכון לבטח השקט ושאנן בביתו ולא יאבד זמנו‬ ‫הרה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל כותב במכתב‬ ‫בדברים כאלה‪ .‬ולולא אהבתי להגביר המפורסם‬ ‫ששמע מאת האדמו"ר מסאטמאר זי"ע שאמר‬ ‫במידות טובות‪ ,‬לא הייתי מזדקק להשיב על שאלה זו‪.‬‬ ‫בבדיחותא‪ :‬שיש בחורים שלימודם הוא בהעברה‬ ‫בעלמא‪ ,‬רק לצאת ידי חובה בעמדם לבחינה לפני רבם‬ ‫הרה"ק רבי שלמה'ניו מסדיגורה [ת"א] זצוק"ל שאל‪:‬‬ ‫בסוף השבוע‪ ,‬ובכל השבוע מבלים הזמן בדברים‬ ‫שלכאורה היה צ"ל כתוב 'יושב אהל'‪ ,‬ולא 'אהלים'‬ ‫בטלים‪ ,‬ומה גם שיש להם מח טוב‪ ,‬סומכים ע"ז שיוכלו‬ ‫לשון רבים? אלא כי הוא רצה באמת להנחיל לעם‬ ‫לרמות בעת המבחן‪ ,‬שקודם לומדים בהסברה לעצמם‬ ‫ישראל להכניס לאהלי ישראל את התמימות ויראת‬ ‫השעור בחפזון ובמרוצה‪ ,‬והוא לימוד רק האמירה ואינו‬ ‫שמים בסתר ובגלוי לדורות הבאים עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫שווה כלום‪ ,‬ולא בזה חלק יעקב‪ ,‬שמחמת לימודו באמת‬ ‫ולזה מרמז "יושב אהלים" יוש"ב הוא ר"ת‪ :‬י רא ש‬ ‫ובאמונה ולא לרמאות‪ ,‬הוא מייגע עצמו כל השבוע‪ ,‬ולא‬ ‫מים ב סתר ו בגלוי‪ ,‬ואם כי בתורה כתוב כאן חסר ו'‪,‬‬ ‫מבלה זמן אף רגע‪ ,‬ולא מש מאהלה של תורה‪.‬‬ ‫אבל רק בכתיב‪ ,‬ובקרי אנו קוראים עם ו'‪ ,‬והו' היא אות‬ ‫וזה 'ויהי עשו איש ציד'‪ ,‬שידע לרמאות ולצוד‪ ,‬שתורתו‬ ‫נסתר‪ ,‬ומה שחסרה מרמז שהמעשים יעשו עד כמה‬ ‫היתה מהשפה ולחוץ כדי לרמות את אביו בעת‬ ‫שאפשר בתמימות עם המחשבה דיבור ומעשה שכולם‬ ‫הבחינה‪ ,‬ע"כ היה לו פנאי להיות איש שדה‪ ,‬ולילך‬ ‫לטובה בסתר ולא להתפאר‪ .‬וזה רצה יעקב אבינו‬ ‫בחוץ ובשדה‪ ,‬אבל יעקב 'היה איש תם' שהיתה תורתו‬ ‫להשריש באהלים‪ ,‬כלומר באהלי ישראל לדורות‬ ‫לשמה ללמוד באמת ובאמונה‪ ,‬ע"כ היה מוכרח לייגע‬ ‫הבאים‪ ,‬את יראת שמים בסתר ובגלוי‪ .‬וזה ראה בלעם‬ ‫א"ע והיה 'יושב אהלים'‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הרשע באומרו‪' :‬מה טובו אהליך יעקב'‪ ,‬האהלים‬ ‫שיעקב נטע בהם את היראת שמים ונעשו למשכנותיך‬ ‫שואל הגרח"ק זצ"ל‪ :‬ב"טעמא דקרא"‪ :‬לכאורה‪ ,‬איך‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫עלה בדעתו לשאול שאלה כה שטותית‪ ,‬איך מעשרים‬ ‫את המלח?‬ ‫כותב הרה"ק ממונקטש זי"ע‪ :‬נשאלתי‪ ,‬מדוע בעשו‬ ‫ומביא את הפרקי דרבי אליעזר [פכ"ה] על אשת לוט‬ ‫נאמר פעמיים 'איש' – 'איש יודע ציד איש שדה'‪,‬‬ ‫שנהפכה לנציב מלח‪" ,‬שכל היום לוחכים אותה‬ ‫וביעקב רק פעם אחת 'איש תם'‪.‬‬ ‫השוורים עד אצבעות רגליה ובבוקר היא צומחת‬ ‫והשבתי בפשיטות‪ ,‬כי עשו היה צד בפיו את אביו‪,‬‬ ‫מחדש"‪ .‬כלומר השוורים היוא וכלים את המלח ממנו‬ ‫ועושה עצמו כאיש צדיק ומדקדק במצוות כדברי חז"ל‪,‬‬ ‫היתה עשויה אשת לוט‪ ,‬וכל יום היתה צומחת פעם‬ ‫ופירש"י על כן נאמר 'איש ציד בפיו' לרמות כנ"ל‪,‬‬ ‫נוספת מהאדמה"‪ ,‬אמר אם כן עשיו ליצחק אביו‪ :‬יודע‬ ‫משא"כ 'איש שדה' – בשדה היה איש אחר‪ ,‬רשע גמור‬ ‫אני שלא מעשרים את המלח כי הוא בא ממים‪,‬‬ ‫בגלוי ומופלג לכל‪ ,‬ע"כ נאמר ב' פעמים 'איש' שהיה‬ ‫השאלה היא לגבי נציב המלח של אשת לוט‪ ,‬אשר‬ ‫עושה את עצמו כל פעם לאיש אחר כנזכר‪ ,‬משא"כ‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אומר השל"ה הק'‪ :‬האהבה של יצחק הרי היתה אהבה‬ ‫צומחת מהאדמה כל לילה מחדש‪ ,‬האם אותו צריך‬ ‫התלויה בדבר‪" ,‬כי ציד בפיו"‪ ,‬ממילא בטל דבר בטלה‬ ‫לעשר!‬ ‫אהבה‪ ,‬כשמתבטלת סיבת האהבה מתבטלת האהבה‪,‬‬ ‫והיא נעשית לדבר שבעבר‪ ,‬שהיה פעם‪ .‬ולכן כתיב‬ ‫ברש"י‪ :‬מי שאינו חריף לרמאות קרוי תם‪.‬‬ ‫"ויאהב" לשון עבר כשהיה "ציד בפיו"‪.‬‬ ‫שואל ה"חוזה מלובלין" זי"ע‪ :‬הרי רש"י מביא בעצמו‬ ‫אבל אהבת רבקה ליעקב היתה אהבה שאינה תלויה‬ ‫בפ' ויצא על הפסוק "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה‬ ‫בדבר‪ ,‬שלעולם לא בטלה‪ .‬ולכן כתוב אצלה "ורבקה‬ ‫הוא" את דברי חז"ל‪ :‬אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו‬ ‫אוהבת" – תמיד‪ ,‬בכל עת ובכל הזדמנות היא אוהבת‬ ‫ברמאות?‬ ‫אותו‪ ,‬אהבה שאינה פוסקת לעולם‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬אמרו חז"ל‪ :‬כל מי שנעשה רחמן במקום אכזר‪ ,‬כי‬ ‫האדם צריך לדעת האיך להתנהג במידה‪ ,‬פעם כך לשם‬ ‫בגמ' שבת [פט]‪ :‬לעתיד לבא יאמר הקב"ה לאברהם‬ ‫שמים ופעם בהיפוכה לשם אותה תכלית‪ .‬וזה "ויעקב‬ ‫בניך חטאו‪ ,‬אמר לפניו‪ :‬רבש"ע ימחו על קדושת שמך‪,‬‬ ‫איש תם"‪ ,‬היינו‪ ,‬איש – בעלים‪ ,‬על מידת התמימות‪,‬‬ ‫וכן יעקב‪ .‬ויצחק לבדו הוא סניגורם של ישראל וממליץ‬ ‫ולא שהתמימות תשלוט עליו‪ ,‬יעקב ידע אימתי להיות‬ ‫טוב עליהם‪.‬‬ ‫תם‪.‬‬ ‫שואל הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע‪ :‬ולכאורה‬ ‫תמוה‪ ,‬שדווקא יצחק שהוא ממידת הגבורה והיראה ‪-‬‬ ‫הרמ"ע מפאנו כותב‪ :‬מכל זכויותיו של יעקב אבינו‬ ‫"פחד יצחק" ‪ -‬מוצא זכות על ישראל‪ ,‬ואברהם איש‬ ‫תורותיו ומעשיו כי רבו‪ ,‬לא פירש הכתוב כי אם "יושב‬ ‫החסד ו"יעקב רחימתא" נסתתמו טענותיהם?‬ ‫אהלים"‪ ,‬כי גדולה "ישיבת" בתי כנסיות ובתי מדרשות‬ ‫נראה לומר‪ ,‬שיצחק היה במצב מיוחד‪ ,‬היה לו בן רשע‪,‬‬ ‫אפילו בלא תורה ובלא תפילה‪.‬‬ ‫ולכן בא בטענה‪ ,‬אני‪ ,‬בשר ודם‪ ,‬אהבתי את בני הרשע‬ ‫– ואתה קל רחום וחנון‪ ,‬בוודאי שהינך צריך למחול על‬ ‫שואל הגרא"ב פינקל זצ"ל‪ :‬הדברים מפליאים‪ ,‬וכי זהו‬ ‫עוונות בניך‪.‬‬ ‫כל ההבדל בין עשו ליעקב‪ ,‬והלא ההבדל הוא שמים‬ ‫וזה 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו' – יצחק אהב‬ ‫וארץ‪ ,‬יעקב היה הלא בחיר שבאבות‪ ,‬עמוד התורה‬ ‫אותו כדי שיהיה לעתיד לבוא מצויד בפיו‪ ,‬בסניגוריה על‬ ‫והאמת‪ ,‬רגל שלישי למרכבה‪ ,‬ואילו עשו היה היפך‬ ‫ישראל‪ ,‬שאף על פי שבני ישראל חטאו ירחם עליהם‬ ‫הגמור מכל צורת האדם‪ ,‬הרשע הכי גדול‪ ,‬רוצח נתעב‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬כרחם אב על בנים‪.‬‬ ‫ומומר בפרהסיא‪ ,‬ומדוע התורה לא הזכירה מכל זה‬ ‫כלום ?‬ ‫הרה"ק המגיד מטריסק זי"ע אמר‪ :‬הכתוב מספר‬ ‫וביאר‪ :‬כי בתורה נכתב השורש שממנו נובע הכל‪ ,‬כל‬ ‫בשבחו של עשו‪ ,‬אף שיצחק עשיר היה לא נהנה משל‬ ‫הרשעות של עשו נובעת מכך שהיה 'איש יודע ציד‬ ‫אביו‪ ,‬אלא חי על יגיע כפיו "כי ציד בפיו"‪ ,‬כלכל את‬ ‫איש שדה' – ואילו אצל יעקב כל המדרגות הגבוהות‬ ‫עצמו‪ ,‬הרויח את מחייתו‪ .‬וכך אמרו חז"ל על רבי פנחס‬ ‫השתלשלו ובאו מזה שהיה 'איש תם יושב אהלים'‪.‬‬ ‫בן יאיר‪" ,‬שמיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת‬ ‫והנה‪ ,‬פירש רש"י ז"ל 'איש שדה' – אדם בטל‪ ,‬והיינו‪,‬‬ ‫אביו"‪.‬‬ ‫שזה השורש והסיבה מדוע ירד עד הדיוטא התחתונה‪,‬‬ ‫וכמ"ש במסכת כתובות הבטלה מביאה לידי וכו'‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע אמר‪ :‬יצחק שגדל‬ ‫וכדברי הרמב"ם הנודעים אין מחשבת של עריות‬ ‫בביתו של אברהם בסביבה של צדיקים ותמימים‪ ,‬לא‬ ‫מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה‪ ,‬אבל יעקב שהיה‬ ‫ידע את דרכי הרמאים ולכן האמין לעשו‪ .‬אולם רבקה‬ ‫'איש תם יושב אהלים' – ודבוק בתורה‪ ,‬וכדברי התרגום‬ ‫שגדלה בבית בתואל ולבן הכירה בערמת הרשעים‬ ‫'תבע אולפן'‪ ,‬שהיה מבקש‪ ,‬מזה זכה להיות עמוד‬ ‫ושקריהם‪ ,‬הכירה ברשעתו של עשו‪.‬‬ ‫התורה והאמת ורגל רביעי למרכבה‪.‬‬ ‫וזה מ"ש חז"ל [יומא ט]‪ :‬מאן דמשתעי ריש לקיש‬ ‫בהדיה בשוקא יהבי ליה עסקא בלא סהדי‪ ,‬דווקא עליו‬ ‫ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את‬ ‫נאמרו הדברים הללו‪ ,‬שהרי התנאים בדורו‪ ,‬ר' יוחנן‬ ‫יעקב‪( :‬כה כח)‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אומר ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬יש לפרש שמן השמים‬ ‫וחביריו‪ ,‬שהתחנכו בין צדיקים ולא ידעו ממזימת‬ ‫סיבבו את הדבר‪ ,‬שהרי ליעקב לא היה שום נכסים אז‪.‬‬ ‫הרשעים נתנו אמונם בכל אדם‪ .‬אבל ריש לקיש שהיה‬ ‫הוא היה סמוך על שולחן אביו ולא היה לו כל רכוש‪ ,‬ולא‬ ‫בנעוריו רבן של לסטים‪ ,‬הכיר זממם של הרמאים‪ ,‬ואם‬ ‫היה יכול לקנות את הבכורה‪ ,‬מיהו סעודת הבראה‬ ‫הוא היה מדבר עם מי שהוא בשוק – סימן מובהק היה‬ ‫צריכה להיות משל אחרים‪ ,‬לפיכך הקנה יצחק ליעקב‬ ‫שהוא אדם מהימן‪.‬‬ ‫את העדשים שתהיינה שלו ויוכל להברות את האבל‪,‬‬ ‫וכך ניתנה ליעקב האפשרות גם לקנות את הבכורה‬ ‫בספר "תורת מנוחת אשר" מביא‪ :‬בשם אאמו"ר הרב‬ ‫מעשו‪.‬‬ ‫הגאון מוה"ר שמואל הלוי אב"ד דק"ק סעטשע‬ ‫שמעתי‪ ,‬שיצחק אף שהיה מכיר ומרגיש במעשיו של‬ ‫הגאון ה"בית הלוי" זצ"ל אומר‪ :‬כיון שבאותו יום נפטר‬ ‫עשיו‪ ,‬בכל זאת לא עצבו אביו להראות לו שמרגיש בו‪,‬‬ ‫אאע"ה‪ ,‬והיו הכל שרויין באבילות‪ ,‬נתבייש עשו לומר‬ ‫כיון דהיה מתיירא שלא יניחנו וידבק בעבודת אלילים‬ ‫כי תאב הוא לאכול מן העדשים‪ ,‬שהוא מאכל אבלים‪,‬‬ ‫ממש‪ ,‬ולזה אהבו‪ ,‬אך בפיו ולבו בל עמו‪.‬‬ ‫לבל יאמרו‪ :‬הכל מתאבלים אחרי הסבא והוא להוט‬ ‫וזשה"כ 'ויאהב יצחק את עשו כי' – ר"ל אהבתו היתה‪,‬‬ ‫אחר האכילה‪ ,‬לפיכך העמיד פנים כאילו אינו יודע כלל‬ ‫ציד אותו רק בפיו‪ ,‬כמו שהיה באמת עשו צד אביו בפיו‬ ‫שאלו הן עדשים וכי יום של אבילות הוא היום‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫להטעותו שיאהבנו כמו כן היתה אהבתו של יצחק אל‬ ‫תן נא לי מן האדום הזה‪ ,‬אך מיד נמלך בדעתו והרהר‪,‬‬ ‫עשו רק בפיו‪ ,‬ורבקה אוהבת את יעקב‪ ,‬ר"ל אהבה‬ ‫הלא עם טעימת הכף הראשונה יהא מוכרח להכיר‬ ‫אמיתית כמו שראוי‪ ,‬ודפח"ח שפתים ישק‪.‬‬ ‫בעדשים ותהיה זו בושה‪ ,‬שאינו עוסק באבילות ככל‬ ‫השאר‪ ,‬לפיכך אמר‪' :‬הלעיטני' – שפוך את הנזיד לתוך‬ ‫ברש"י‪ :‬שהיה צד אותו ומרמהו בדברים‪:‬‬ ‫פי‪ ,‬כדי שלא אראה ולא אדע מה המאכל שאוכל‪ ,‬מתוך‬ ‫בספר "בעש"ט – זוהר חי"‪ ... :‬ואמר הקדוש רבי מיכל‬ ‫נימוק 'כי עיף אנכי' – ואיני עוצר כח להגיש את הכף‬ ‫מזלוטשוב בשם רבו מרן הקדוש הבעש"ט זצלה"ה‪:‬‬ ‫במו ידיו אל פיו‪.‬‬ ‫שמיום שרימה עשו את יצחק‪ ,‬גרם שאין שום צדיק‬ ‫יוכל לראות על בנו שום דבר רע‪.‬‬ ‫ב"ארי במסתרים" להגה"צ רבי אריה אלתר זצ"ל‬ ‫פירש‪ :‬כי לעולם אכן היו העדשים ירוקים‪ ,‬רק אדמוני‬ ‫ויבא עשו מן השדה והוא עיף‪( :‬כה כט)‬ ‫זה‪ ,‬שבא מהשדה עייף מרציחה‪ ,‬איפה שרק פנה‬ ‫ברש"י‪ :‬והוא עיף – רציחה כמה דתימא [ירמיהו ד] כי‬ ‫והביט ראה הכל וכינה הכל 'אדום'‪' ,‬על כן קרא שמו‬ ‫עיפה נפשי להורגים‪.‬‬ ‫אדום'‪...‬‬ ‫הקשה הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זי"ע דלמה‬ ‫נחשב כרוצח על שהרג את נמרוד‪ ,‬מי שהפסוק מעיר‬ ‫מכרה כיום את בכרתך לי‪( :‬כה לא)‬ ‫עליו "יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו"‪ ,‬והלא אם יעקב‬ ‫הקושיא ידועה‪ ,‬כיצד היה יעקב יכול לקנות את הבכורה‬ ‫היה הורגו היו עושין לו 'מי שברך' בכל בתי המדרש?‬ ‫מעשו‪ ,‬הרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם? רבים‬ ‫ותירץ‪ ,‬דבאמת מעשה ההריגה היה דבר טוב – אבל‬ ‫מן האחרונים מביאים את תירוצו של הריב"ש‪ ,‬שקודם‬ ‫"עהר האט דאס געטועהן ווי עשו"‪.‬‬ ‫מתן תורה היה דבר שלא בא לעולם בר קנין‪.‬‬ ‫והוסיף ע"ז הרה"ק רבי יוסף מאמשינוב זי"ע‪ :‬זוהי‬ ‫הגאון מקוטנא זצ"ל מביא בשם אביו‪ :‬יש להסביר‬ ‫כוונת הפייטן "שפרו מעשיכם" – כי גם מעשה טוב‬ ‫הדבר‪ :‬חז"ל דרשו על המקרא 'ויהי ערב ויהי בוקר יום‬ ‫צריך לעשותו בצורה טובה ולא כדרך עשו‪.‬‬ ‫הששי'‪ ,‬ה"א יתירה‪ ,‬מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה‬ ‫בראשית ואמר להם‪ :‬אם ישראל מקבלין את התורה –‬ ‫ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה‬ ‫אתם מתקיימין‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬אני מחזיר אתכם לתוהו‬ ‫על כן קרא שמו אדום‪( :‬כה ל)‬ ‫ובוהו‪ .‬היינו‪ :‬שכל הבריאה היתה תלויה עד יום הששי‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬שהיתה סעודת הבראה בגלל פטירת אברהם‬ ‫יום מתן תורה‪.‬‬ ‫שמת בו ביום‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם‬ ‫נמצא שקודם מתן תורה היתה כל הבריאה בחינת דבר‬ ‫וילך ויבז עשו את הבכורה‪( :‬כה לד)‬ ‫שלא בא לעולם‪ ,‬ודבר קבוע עדיין לא היה קיים‪ .‬לכן‬ ‫אומר האלשיך הק' זי"ע‪ :‬וישת? מה שתה‪ ,‬הרי לא‬ ‫היה אז דבר שלא בא לעולם בר קנין‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫כתוב שיעקב נתן לו שתיה?! אלא‪ ,‬שיעקב אבינו ע"ה‬ ‫אמנם לא נתן לו יין – רק זה היה חסר שעשו גם‬ ‫בספר "בנין אריאל" הביא בשם האברבנאל זצ"ל‪,‬‬ ‫ישתכר‪ ...‬אבל עשו הוציא מאמתחתו יין – שכן לא זז‬ ‫שאחד מהשערים בביהמ"ק היה שער הבכורות כדאי'‬ ‫מבלי הבקבוק הזה‪...‬‬ ‫במשניות‪ ,‬ונקרא כן ע"ש שבמקום ההוא עמדו יעקב‬ ‫ועשו בשעה שמכר את הבכורה בשביל נזיד עדשים‪,‬‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא בשם ה"שפתי צדיק"‬ ‫ולזכר זה הקדישו שער ההוא להכניס דרך שם את‬ ‫זי"ע שדקדק הלא עשו ביקש רק נזיד ולמה הוסיף לו‬ ‫הבכורות‪.‬‬ ‫יעקב גם לחם‪ ,‬ולא חשש על 'לא תחנם'‪ ,‬הרי קיים‬ ‫יעקב אבינו ע"ה כל התורה?‬ ‫ה"קצות החושן" בסי' רע"ח מתרץ את קושית‬ ‫אולי י"ל כמ"ש המפרשים שיעקב אבינו ע"ה חשש‬ ‫הריב"ש‪ :‬לפי המבואר בגמ' כתובות‪ :‬אמר רב כהנא‬ ‫שמא אחזו לעשו בולמוס‪ ,‬ויאמר אח"כ כי באונס מכר‪,‬‬ ‫נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר‪ ,‬מתנה עליו אדם‬ ‫ע"כ נתן לו מקודם לאכול לחם לשובע‪ ,‬א"כ גם לאו‬ ‫שלא יירשנה‪ ,‬כדרבא דאמר האומר אי אפשי בתקנת‬ ‫דלא תחנם לא שייך כאן‪.‬‬ ‫חכמים כגון זו שומעין לו‪ .‬וכשיטת הר"ן [שם בכתובות]‬ ‫שגם בדאורייתא מהני סילוק‪ ,‬א"כ בזה שאמר עשו‬ ‫עו"א ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ :‬למה נאמר 'ויאכל וישת' –‬ ‫"למה זה לי בכורה" נחשב לסילוק‪ ,‬ועברה הבכורה‬ ‫והלא לא נזכר שנתן לו יעקב משקה לשתות‪ ,‬ואם‬ ‫ליעקב‪.‬‬ ‫הכוונה שהיה שותה ממשקה שלו מה משמיענו בזה‬ ‫משתייתו‪.‬‬ ‫ויאמר עשו וגו' הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי‬ ‫ואולי דעל נזיד עדשים שייך לשון שתיה כיון שאמר‬ ‫בכורה‪( :‬כה לב)‬ ‫'הלעיטני' עשה אותו מידי דשתיה‪.‬‬ ‫אומר היה הגאון הרוגטשובי זצ"ל‪ :‬הכתוב אומר "לא‬ ‫יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר"‬ ‫מסביר המגיד מדובנא זצ"ל‪ :‬לכאורה אפשר היה לדון‬ ‫וכתב הרמב"ן‪ :‬וממה שאמר הכתוב "על פני" יראה לי‬ ‫את עשו לכף זכות‪ ,‬שבאמת לא זלזל בבכורה אלא‬ ‫שאין הדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור‪ ,‬אבל אם מת‬ ‫שמכיון שהיה רעב מאד באותו זמן‪ ,‬עד כדי פיקוח נפש‪,‬‬ ‫הבכור בחיי אביו‪ ,‬אע"פ שהוא יורש חלק בכורתו בקבר‬ ‫נתן את היקר לו מכל להחיות את נפשו? אבל אילו‬ ‫ומורישו מן הדין לבניו‪ ,‬אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כך‬ ‫באמת היה כך‪ ,‬כי אז‪ ,‬אחרי שאכל ושתה היה מתבונן‬ ‫וכך בנכסי‪ ,‬דבריו קיימים‪ ,‬כי לא מצאתי "על פני" רק‬ ‫ואומר לנפשו מה עשיתי למכור בעד נזיד עדשים את‬ ‫בחייו עכ"ל‪.‬‬ ‫הבכורה? והיה צועק מיד חמס על יעקב למה רימהו?‬ ‫לפי דבריו יש לפרש שכך אמר עשו‪' :‬הנה אנכי הולך‬ ‫אבל לא כן עשה‪ ,‬אלא "ויאכל וישת ויקם וילך" בלא‬ ‫למות ולמה זה לי בכורה' – הרי אחרי מותי ממילא יוכל‬ ‫לומר אף מילה אחת‪ ,‬מכאן הוכחה כי "ויבז עשו את‬ ‫אבא לא לתת ליורשי חלק בבכורה ודו"ק‪.‬‬ ‫הבכורה"‪.‬‬ ‫ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את‬ ‫שואל הגאון רבי אברהם ברוידא זצ"ל‪ ,‬צ"ב מה‬ ‫בכרתו ליעקב‪( :‬כה לג)‬ ‫משמיענו הכתוב בזה שאמר 'ויקם וילך'‪ ,‬דמאי נפקא‬ ‫הרא"ש כתב‪ :‬מכאן שמי שמוכר לחבירו דבר שאין‬ ‫מינה בזה?‬ ‫הקנין חל עליו‪ ,‬כגון מה שיירש מאביו‪ ,‬או מי שמוכר‬ ‫ותירץ‪ ,‬עפ"י מה שאמרו במס' עירובין [סח‪ ]:‬שיכור‬ ‫מלוה על פה שיש לו על אחרים שאינה נמכרת‪ ,‬ונשבע‬ ‫שמכר אין מכירתו מכירה‪ ,‬והנפקא מינה אם הגיע‬ ‫עליו – שהמכר חל מכוח השבועה‪ .‬ולא רק שכופין אותו‬ ‫לשכרות של לוט‪ ,‬שאין יכול ללכת ברגליו‪ ,‬אבל אם יכול‬ ‫לקיימו בגלל שבועתו‪ ,‬אלא אפילו שם מכר עליו‪,‬‬ ‫ללכת מכירתו מכירה‪.‬‬ ‫והראיה מכאן – שקרא לזה מכר בשביל השבועה‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עולה יוצאת מחוץ לקלעים נפסלת‪ ,‬אף אתה אסור‬ ‫וז"ש 'ויאכל וישת' וא"כ בוודאי שתה לשכרה ויהיה‬ ‫לצאת לחוץ לארץ‪ .‬ואפשר לו להעלות בדעתו שאסור‬ ‫חשש על המכירה‪ ,‬לכך אמר "ויקם וילך" שזה סימן‬ ‫הוא גם בעבודה‪ ,‬כשם שאסור לעבוד בקדשים‪ ,‬לכך‬ ‫שלא הגיע לשכרותו של לוט והוי המכירה מכירה‪.‬‬ ‫נאמר לו שלענין זה אין עליו איסור‪ ,‬אדרבה מוטלת עליו‬ ‫חובה להיות עוסק בישובו של עולם‪ .‬ולכן הוי נוטע‪ ,‬הוי‬ ‫הפרי מגדים הל' פסח [תע"ו משב"ז סק"ג] כתב‬ ‫זורע‪.‬‬ ‫דמשום שמת אאע"ה בליל פסח אוכלים ביצים‬ ‫כדאיתא בירושלמי [הובא בכל בו סימן נ' ובב"י תע"ג‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי‬ ‫ולפנינו בירושלמי ליתא] שהוא מאכל אבלים‪ ,‬ובזה‬ ‫חקותי ותורתי‪( :‬כו ה)‬ ‫עושים זכר לאבילות שמת אאע"ה בע"פ‪.‬‬ ‫בגמ' [יומא כח]‪ :‬אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה‬ ‫וכתב שם [א"א סק"ד] דאמנם לפי"ז היה לנו לאכול גם‬ ‫וכו'‪.‬‬ ‫נזיד עדשים וקטניות‪ ,‬כמו שבישל יעקב לאבילות זקנו‬ ‫מקשים כיצד שמר אברהם אבינו את השבת‪ ,‬הרי אמרו‬ ‫אברהם‪ ,‬אלא שאין אנו אוכלים קטניות בפסח כמ"ש‬ ‫חז"ל בן נח ששבת חייב מיתה‪ ,‬ולפי שאברהם עדיין לא‬ ‫הרמ"א בהל' פסח [תנג סעיף א']‪.‬‬ ‫נצטוה על מצות שבת‪ ,‬הרי היה חייב לעשות בה‬ ‫מלאכה כבן נח‪ ,‬וכיצד איפוא קיים כל התורה כולה עד‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא מהרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‬ ‫שלא ניתנה?‬ ‫ששאל‪ :‬מפני מה בכולם אמר סתם 'ויאכל'‪' ,‬וישת'‪,‬‬ ‫כמה תירוצים יש לשאלה זו‪:‬‬ ‫'ויקם'‪' ,‬וילך‪ ,‬ורק באחרונה גבי 'ויבז' פירש מי ביזה?‬ ‫ה"פנים יפות" מתרץ‪ :‬שאברהם היה שובת כל יום‬ ‫ופירש‪ :‬כי אמנם בכל אלו עשה כמו עשיו‪ ,‬אכל‪ ,‬זלל‬ ‫השבת ובמוצאי שבת עשה מלאכה‪ ,‬בכך קיים שני‬ ‫וסבא בבהמיות וגסות‪ ,‬אך בכל אלו לא נגלה 'עשיו' כמו‬ ‫הדברים‪ :‬אצל בני נח הלילה הולך אחר היום‪ ,‬ובעשייתו‬ ‫בעת שהיה בז לכל דבר שבקדושה‪ ,‬שכן בזה היתה‬ ‫מלאכה במוצאי שבת לא עבר על מה שאמרו בן נח‬ ‫התנהגותו הבהמית עולה על כולנה‪ ,‬כאשר בז לבכורה‪,‬‬ ‫ששבת חייב מיתה‪ .‬כיון שבלילה – במוצאי שבת‬ ‫נתגלית מהותו האמיתית‪' .‬נחפשו עשיו נבעו מצפוניו'‬ ‫שלגבי בן נח שבת היא‪ ,‬עשה מלאכה‪ .‬ואילו מפני שלא‬ ‫[עובדיה א ו]‪ .‬אינו עוד סתם זללן מצוי‪ ,‬אלא 'עשיו'‪,‬‬ ‫עבד בלילה שלפני זה וביום – קיים גם מצות שבת כבן‬ ‫רשע מרושע המזלזל בכל הקדוש והיקר‪.‬‬ ‫ישראל גמור‪.‬‬ ‫ויקרא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל מתרץ‪ :‬שהיה לובש ומתעטף‬ ‫אמר אליך‪( :‬כו ב)‬ ‫בטלית מצויצת‪ .‬והנה אם היה לאאע"ה דין כבן נח ‪ -‬לא‬ ‫ברש"י‪ :‬שאתה עולה תמימה ואין חו"ל כדאי לך‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬כי בן נח פטור מציצית והיו הטלית והציצית‬ ‫הקשה הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע בשם ה"חידושי‬ ‫משא‪ ,‬שאינם מלבוש ואינם מחוייבים בו‪ ,‬והרי זה‬ ‫הרי"ם זי"ע‪ :‬וכי היכן מצינו איסור במי שהקדיש בהמה‬ ‫מלאכת הוצאה בשבת‪.‬‬ ‫לעולה‪ ,‬שאסור לו להוציאה לחוץ – הלא איסור‬ ‫הוצאתה לחוץ הוא רק לאחר שחיטה‪ ,‬ולא מחיים‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע מביא תירוץ מאביו זי"ע‬ ‫אלא‪ ,‬תירץ‪ ,‬כי עקידתו של יצחק נחשבה לו כאילו‬ ‫שאמר זאת להגאב"ד קוטנא ה"ישועות מלכו" וקילסו‪:‬‬ ‫נשחט ממש [עי' בר"ר]‪ ,‬וא"כ ודאי היה ליצחק דין של‬ ‫עפי"ד הרדב"ז שכתב‪ ,‬שהאיסור לבן נח לשבות הוא‬ ‫עולה שכבר נשחטה על גבי המזבח‪ ,‬וממילא אכן נאסר‬ ‫רק כשקיבל אותו היום למנוחה‪ ,‬אבל אם בטל במקרה‬ ‫בהוצאה החוצה‪.‬‬ ‫לא מתחייב‪.‬‬ ‫והנה אי' בשם הרבי ר' ברוך זי"ע‪ :‬שהאבות הקדושים‬ ‫במדרש‪ :‬עשה שכונה בארץ ישראל‪ .‬הוי נוטע‪ ,‬הוי זורע‪,‬‬ ‫שהיו מרכבה להשכינה‪ ,‬היינו שהם תיקנו את‬ ‫הוי נציב‪.‬‬ ‫איבריהם שלא היה ביכלתם לעשות שום תנועות שהם‬ ‫אומר ה"ילקוט יהודה"‪ :‬אפשר נאמר לו זה לפי שהיה‬ ‫נגד רצון השי"ת‪.‬‬ ‫עלול לחשוב שאסור הוא בעבודה‪ ,‬כמו שאמרו במדרש‬ ‫ולפי זה אמר‪ :‬נהי דקיי"ל דבן נח ששבת חייב מיתה‪,‬‬ ‫על הפסוק 'גור בארץ הזאת' – אתה עולה תמימה‪ ,‬מה‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שבת חמורה מיום טוב‪ .‬אלא יש ביום טוב מעלה יתירה‬ ‫זהו רק כששבת בכוונה‪ ,‬אבל בכפות וקשורות ידיו‬ ‫משיש לשבת‪ ,‬כי שבת "קביעא וקיימא"‪ ,‬קדושתה‬ ‫בחבלים שאינם יכולים לעשות מלאכה הכי נחייב אותו‬ ‫קבועה בידי שמים‪ ,‬ואילו יו"ט "בית דין מקדשין אותו"‪,‬‬ ‫בזה? הרי זה בכלל דברי הרדב"ז הנ"ל‪ ,‬כי השובת‬ ‫ולכן בני ישראל קובעים קדושתו‪ .‬ועל ידי זה עולה‬ ‫במקרה פטור‪.‬‬ ‫קדושת יום טוב על קדושת שבת‪ .‬ולכן יש צורך בעירוב‬ ‫א"כ‪ ,‬כיון שאיבריו של אאע"ה לא היה ביכולתם לעשות‬ ‫תבשילין‪.‬‬ ‫דבר כנגד רצון השי"ת‪ ,‬והשי"ת רוצה במנוחת השבת‬ ‫במה דברים אמורים‪ ,‬אחרי שנצטוו בני ישראל על‬ ‫כמו שכתוב בתורה‪ ,‬א"כ ממילא לא היה ביכולת‬ ‫השבת‪ .‬אולם אברהם שקיים כל התורה מעצמו בלי‬ ‫אאע"ה לעשות שום מלאכה בשבת‪ ,‬והיה פטור גם‬ ‫ציווי‪ ,‬הרי גם קדושת שבת היתה לגביו קדושת בני‬ ‫מדין בן נח‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬וממילא לא היתה ליום טוב מעלה יתירה על‬ ‫שבת‪ ,‬והיה מותר לו להכין מיו"ט לשבת בלי עירוב‬ ‫ה"ביכורי דוד" מתרץ‪ :‬אמרינן בגמ' [שבת עה] המוציא‬ ‫תבשילין‪ .‬ובכל זאת קיים אברהם אבינו גם מצוות‬ ‫עצי אשרה בשבת פטור והוא הדין לכל איסורי הנאה‬ ‫עירוב תבשילין‪ ,‬שישראל היו עתידים לקיימה אחר כך‪,‬‬ ‫שהוציאם בשבת פטור – משום שמאיסים ומותר‬ ‫וזו היא הרבותא‪.‬‬ ‫לאבדם‪ .‬אברהם היה נוהג להוציא איסורי הנאה‬ ‫בשבת‪ ,‬וממה נפשך‪ ,‬אם יש לו דין ישראל – הרי‬ ‫וישב יצחק בגרר‪( :‬כו ו)‬ ‫באיסורי הנאה לא חילל שבת‪ .‬ואם יש לו דין של בן נח‬ ‫אמר ה"חוזה מלובלין" זי"ע‪ :‬יצחק ישב בעולם הזה אגב‬ ‫– הדבר מותר לו ואין זה אצלו איסור הנאה ועשה‬ ‫גררא‪ ,‬שלא בישיבת קבע‪.‬‬ ‫הוצאה ומלאכה בשבת‪.‬‬ ‫מסופר‪ ,‬שהרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע‪ ,‬היה תחילה‬ ‫שם בגמ'‪ :‬אמר רבא ואי תימא רב אשי קיים אברהם‬ ‫מתנגד לחסידות והיה נוסע ממקום למקום כדרשן‪.‬‬ ‫אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר 'תורתי'‪ ,‬אחת‬ ‫פעם אחת בא ללובלין‪ ,‬בליל שבת קודש‪ ,‬וזה היה‬ ‫תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה‪.‬‬ ‫בפרשת תולדות‪ ,‬הלך אצל ה"חוזה"‪ ,‬החוזה אמר תורה‬ ‫מדוע נקט התנא דווקא עירובי תבשילין? תירוצים‬ ‫עה"פ 'וישב יצחק בגרר'‪ ,‬ואמר כי בישיבה של יצחק‬ ‫הרבה נאמרו על זה ונביא כמה מהם‪:‬‬ ‫נאמרה הלכה כר' שמעון בגרירה‪ :‬גורר אדם מטה‬ ‫וספסל ובלבד שלא יתכוון לעשות חריץ‪ .‬כי דבר שאינו‬ ‫א) הרד"ק אומר‪ :‬מפני שנאמר "משמרתי" ועירוב‬ ‫מתכוון מותר‪ .‬הדברים היו בעיניו לשחוק והלך‬ ‫תבשילין הוא משמרת למלאכת יום טוב‪.‬‬ ‫לאכסניא שלו‪ .‬בדרך הרגיש שהוא נושא עמו את‬ ‫ב) נקט עירובי תבשילין אומר הריטב"א – שאינו אלא‬ ‫מפתחות חדרו‪ ,‬ובעיר לא היה עירוב‪ .‬והרגיש שדברי‬ ‫לזכר בעלמא‪ ,‬שיבחר מנה יפה לשבת‪.‬‬ ‫החוזה היו מכוונים אליו‪.‬‬ ‫ג) הגר"א אומר‪ :‬וכן הט"ז בשם חותנו הב"ח‪ :‬היה כתוב‬ ‫למחרת הלך לבית המדרש ולא אמר את דרשתו‪ ,‬אלא‬ ‫בראשי תיבות ע"ת או ע"ח והיינו תחומין או עירובי‬ ‫סיפר לקהל משל‪ :‬סוחר אבנים טובות בא לעיר וראה‬ ‫חצירות והדיוק הוא מלשון "עקב"‪ ,‬מה שהאדם דש‬ ‫בחלון ראוה אבנים טובות גדולות מאד‪ .‬נסע משם ולא‬ ‫בעקביו והמדפיס טעה והדפיס עירובי תבשילין‪.‬‬ ‫רצה להראות את סחורתו‪ ,‬כי אמר כי יש בעיר אבנים‬ ‫ד) הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אומר‪ :‬אברהם אבינו הרי‬ ‫יותר גדולות ויותר יקרות משלי‪ .‬אמר לו מבין אחד‪ ,‬אבן‬ ‫היה מהדר מאד בהכנסת אורחים‪ ,‬וביתו היה פתוח‬ ‫קטנה שלך יותר חשובה ויקרה יותר מאשר כל האבנים‬ ‫לרווחה לעוברים ושבים‪ ,‬ואצלו ודאי היה מותר לבשל‬ ‫הגדולות האלו שהם "כמו" אבנים טובות‪ ,‬ולא‬ ‫מיום טוב לשבת‪ ,‬כי בוודאי יבואו אורחים‪ .‬ושייך לגביו‬ ‫אמיתיות‪.‬‬ ‫"הואיל ואי מקלעי אורחים חזי ליה"‪ ,‬אלא שיש לחוש‬ ‫וגמר את דרשתו‪ :‬בלובלין יש אבן קטנה והיא יקרה יותר‬ ‫שמא יבשל מיום טוב לחול‪ ,‬לכן קיים "עירובי‬ ‫מכל האבנים הטובות שלי‪ .‬דבר תורה אחד של החוזה‬ ‫תבשילין"‪.‬‬ ‫עולה על כל הדרשות שלי‪,‬‬ ‫ה) ה"אבני נזר" זי"ע מתרץ‪ :‬לכאורה היה מקום להתיר‬ ‫ולא זז משם עד שנעשה חסיד נלהב‪.‬‬ ‫להכין מיום טוב לשבת אפילו בלי עירוב תבשילין‪ ,‬כי‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫נפתחים בכל יום בכח מאה ברכות‪.‬‬ ‫אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא‪( :‬כו ט)‬ ‫מסביר ה"אגרא דכלה"‪ :‬ידוע שצדיקים שומרים פיהם‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬יצחק ידע‬ ‫לבל יוציאו דבר שקר אף כאשר יצטרכו לשנות בדיבורם‬ ‫שכל מה שמצא והצליח ונתעשר‪ ,‬הכל הוא ויברכהו ה'‪,‬‬ ‫לצורך גדול‪ ,‬כגון במקום סכנה אמרו תמיד בלשון‬ ‫ברכת ה' היא תעשיר‪ ,‬ולא אמר ח"ו כוחי ועוצם ידי‪.‬‬ ‫המשתמעת לשני פנים‪ ,‬כמו יעקב שאמר 'אנכי עשו‬ ‫בכורך'‪ ,‬ואברהם שאמר 'וגם אמנה אחותי בת אבי‬ ‫עוד אמר‪ :‬שיצחק אבינו ע"ה מצא מאה שערים ודרכים‬ ‫היא'‪ .‬אבל כאן שאמר יצחק שהיא אחותו‪ ,‬שזה לגמרי‬ ‫– בענין 'ויברכהו ה''‪ ,‬איך להודות לה'‪.‬‬ ‫לא נכון‪ ,‬התפלא אבימלך ושאל‪' :‬אך הנה אשתך היא'‬ ‫– הרי היא רק אשתך ולא אחותך‪' ,‬ואיך אמרת אחותי‬ ‫ברש"י‪ :‬אומד זה למעשרות היה‪.‬‬ ‫היא' – איך אפשר לצדיק כמוך לאמור דברים שאינם‬ ‫שואל הרבי ה"אמרי אמת"‪ :‬ולמי נתן יצחק את‬ ‫אמיתיים? ויצחק השיב לו‪' :‬כי אמרתי פן אמות עליה' –‬ ‫המעשרות? הרי אברהם ושם היו כהנים [עי' נדרים‬ ‫וג"כ לא שיקרתי‪ ,‬כי מי שמציל את חברו מצער ויסורים‬ ‫לב‪ ]:‬אבל לויים לא היו אז כלל‪ ,‬וקודם גזירת עזרא לא‬ ‫וכל שכן ממות‪ ,‬יקרא "אח ואחות"‪ .‬ולכן הואיל וחשבתי‬ ‫היה דין נתינת מעשרות אלא ללויים בלבד‪ ,‬ולא‬ ‫להינצל אם אומר עליה שהיא אחותי‪ ,‬מותר היה לי‬ ‫לכהנים‪ .‬ואולי נתן לעניים‪.‬‬ ‫לקרוא לה "אחות"‪.‬‬ ‫אך קשה איך עישר באומד‪ ,‬הלא תנן "ואל תרבה לעשר‬ ‫אומדות"‪ .‬ונראה לומר שיצחק אבינו לא היה מספיק‬ ‫ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא יצחק וגו' בשנה ההיא‬ ‫למדוד‪ ,‬כי בכל רגע נתעשר יותר‪ ,‬כמו שכתוב בסמוך‬ ‫מאה שערים ויברכהו ה'‪( :‬כו יב)‬ ‫'וילך הלוך וגדל' – על כן היה מוכרח לעשר על פי‬ ‫בשם הרה"ק מהר"י מווארקה זי"ע שהקשה‪ ,‬דלכאורה‬ ‫אומד‪.‬‬ ‫היה צריך להיות כתוב‪' :‬ויזרע יצחק בארץ ההיא‪,‬‬ ‫ויברכהו ה' וימצא בשנה ההיא מאה שערים'‪ ,‬שהרי‬ ‫ויגדל האיש הלוך וגדל עד כי גדל מאד‪( :‬כו יג)‬ ‫הברכה שברכו ה' היא שהביאה המאה שערים?‬ ‫אומר המגיד ממעזריטש זי"ע‪ :‬בכל הפרשה נקרא יצחק‬ ‫ותירץ‪ ,‬דלאחר שהבטיח הקב"ה ליצחק "גור בארץ‬ ‫בשמו‪ ,‬וכאן "האיש"‪ ,‬לפי שמיד שנעשה יצחק איש –‬ ‫הזאת ואהיה עמך ואברכך" – לא היה יצחק בכלל צריך‬ ‫היינו בן שלש עשרה‪" ,‬ויגדל" היה בגדלות‪" .‬וילך הלוך‬ ‫לטרוח ולזרוע בכלל‪ ,‬שכבר הרי הובטח שינצל מהרעב‪,‬‬ ‫וגדל"‪ ,‬לא היה עומד במדריגה אחת‪ ,‬אלא הלך תמיד‬ ‫ומאחר שזרע וקיבל השפע בדרך הטבע ולא על ידי נס‬ ‫הליכה אחרי הליכה‪" ,‬עד כי גדל מאד"‪ ,‬עד שהגיע‬ ‫מיוחד – לכך "ויברכהו ה'"‪ ,‬בירכו בברכה נוספת‬ ‫לגדלות גמורה‪.‬‬ ‫מיוחדת על כך שכביכול לא הטריחו לשנות בעבורו‬ ‫סדרי בראשית‪.‬‬ ‫ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אותו‬ ‫פלשתים‪( :‬כו יד)‬ ‫שואל הרה"ק ה"קדושת יו"ט" זי"ע‪ :‬לכאורה צ"ב‪,‬‬ ‫אומר ה"משך חכמה"‪ :‬הנה כתיב פעמיים מקנה‪ ,‬כי‬ ‫ד'ויזרע' – הכוונה שהתייגע בעבודת הארץ‪ ,‬א"כ מה‬ ‫יצחק חידש ותיקן מצוות מעשר כמבואר ברמב"ם [הל'‬ ‫שייך 'וימצא'‪ ,‬הרי מציאה באה בלא עמל ויגיעה ?‬ ‫מלכים פ"ט]‪ ,‬והדין במעשר בהמה הוא שאין מעשרין‬ ‫ומבאר‪ :‬שאכן‪ ,‬בפועל היה יצחק זורע‪ ,‬אך מ"מ כשבא‬ ‫צאן על בקר‪ ,‬וכבשים ועזים מעשרים מזה על זה‪ .‬לכן‬ ‫למעשה וראה כי נבטו השבולים וגדלה התבואה‬ ‫היה לו מקנה צאן בפני עצמו ומקנה בקר בפני עצמו‪,‬‬ ‫החשיב את כל יבולו כ'מציאה' גרידא‪ ,‬וכמתנת שמים‬ ‫כדי להפריש מכל אחד ואחד לעצמו‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫שבירכו ה'‪ ,‬כי 'ברכת ה' היא תעשיר'‪ ,‬וכל ענין‬ ‫ההשתדלות אינו אלא גזירת עליון‪' ,‬בזעת אפך תאכל‬ ‫בספה"ק "אמת ליעקב"‪' :‬ויהי לו מקנה צאן ומקנה‬ ‫לחם'‪ ,‬אבל הפרנסה גופא 'מאה שערים' – בא לו‬ ‫בקר' – רכוש גדול ועושר‪' .‬ועבודה רבה' – עבודת‬ ‫כמציאה – מתנה מן השמים‪.‬‬ ‫השם‪ .‬זכה לשני שולחנות‪ ,‬הון רב ויראת שמים‪ .‬עושרו‬ ‫לא פגם את צדקתו וצדקתו לא מוטטה את רכושו‪.‬‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אומר‪ :‬אלה המאה שערים‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וכמו כן כשראה עשו את ההכנסת אורחים שהיה‬ ‫'ויקנאו אותו פלשתים' – זה כבר למעלה מהשגתם של‬ ‫אברהם אבינו מקיים‪ ,‬שעי"ז משכם אחר הנהגת‬ ‫עכו"ם ובניגוד להנהגתם ולמשטרם עלי אדמות‪.‬‬ ‫הקב"ה והכניסם תחת כנפי השכינה‪ ,‬היה גם הוא‬ ‫עושה כן‪ ,‬אולם כיון שלא היה בזה חיות פנימית‪ ,‬סתם‬ ‫וכל הבארות אשר חפרו וגו' בימי אברהם אביו סתמום‬ ‫כל האור‪ ,‬ולא די שלא הועיל‪ ,‬עוד הכניס בהם דעות‬ ‫פלשתים וימלאום עפר‪( :‬כו טו)‬ ‫כוזבות וזרות‪ ,‬וזהו הפירוש שליסטם אותם הורגם‪.‬‬ ‫כותב רבינו בחיי‪ :‬וממה שהתורה הודיע זה‪ ,‬נראה‬ ‫שנחשב לו לזכות‪ ,‬ויש בזה התעוררות וק"ו שאל ישנה‬ ‫ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו‬ ‫מדרך אבותיו‪ ,‬שהרי יצחק אפילו שמות הבארות שקרא‬ ‫מאד‪( :‬כו טז)‬ ‫אותן אביו ולא רצה לשנותן‪ ,‬וזה ק"ו לדרכי האבות‬ ‫בספר "בנסוע הארון" מביא בשם הרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫ומנהגותיהם ומוסר שלהם‪ ,‬ואולי מפני זה לא נשתנה‬ ‫זי"ע שאמר‪ :‬בשם 'אבימלך' נכללין כל הגלויות‪ :‬א דום‬ ‫שמו כמו שאר האבות‪ ,‬וזו מדה כנגד מדה‪.‬‬ ‫ב בל י ון מ צרים‪ .‬והנה כשגזרה הגלות אמר הקב"ה‬ ‫לאברהם 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו‬ ‫אמר הרה"ק מלומאז זי"ע‪ :‬כל היגיעות שיגעו עבדי ה'‪,‬‬ ‫אותם ארבע מאות שנה' – והיה זה משנולד יצחק עד‬ ‫הם תלמידיו של אברהם אבינו‪ ,‬להכרת ה' ולהשגת‬ ‫שיצאו ישראל ממצרים‪ ,‬אם כן היו צריכים להיות‬ ‫מדריגות בתורה ומצוות‪ ,‬בקדושה ובטהרה עד שיהיו‬ ‫שנותיו של יצחק בבחינת גלות‪ ,‬ולפיכך עתה שהתנהג‬ ‫לבארות מים חיים – 'סתמום פלשתים' עשאום לדבר‬ ‫בהרחבה גדולה‪ ,‬שהיה עשיר גדול‪ ,‬אמר לו אבימלך 'לך‬ ‫סתמי‪ ,‬חומרי‪ ,‬בלי ניצוץ של רוחניות – 'וימלאום עפר' –‬ ‫מעמנו' – צריך אתה כבר לילך לגלות 'כי עצמת ממנו‬ ‫בארציות ובגשמיות‪.‬‬ ‫מאד'‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק‪ ,‬למה סתמום‪ ,‬הלא‬ ‫וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי‬ ‫אח"כ כשחפרם יצחק רבו על עשק ושטנה‪ ,‬הרי מוכח‬ ‫אברהם אביו וגו' ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא‬ ‫שהבארות כן יקרו בעיניהם?‬ ‫להן אביו‪( :‬כו יח)‬ ‫ואמר‪ :‬שהתרגום על 'סתמום פלשתים' מתרגם‬ ‫אחרי פטירתו של האדמו"ר רמ"מ מווארקה זי"ע‬ ‫"טמונון פלישתאי"‪ .‬פי' שהסתירו את הבארות רק‬ ‫הכתירו חסידיו את בנו ר' בונם – האדמו"ר מאוטבוצק‬ ‫מלמעלה שלא יראו אותם‪' ,‬ויכסום עפר' ‪ -‬שלא יכירו‬ ‫(נפטר בארץ ישראל)‪ .‬הקדים הרה"ק ר' בונם ונסע‬ ‫אותם‪ ,‬אבל מלמטה נשארו הבארות‪.‬‬ ‫להרה"ק מראדזמין זי"ע שיסמוך ידו עליו‪ .‬ברדזמין לא‬ ‫וז"ש להלן 'וישב יצחק ויחפור' וגו'‪ ,‬ולמה לא חפר‬ ‫הסבירו לו פנים‪ .‬העמיד עצמו בתור הבאים וחיכה‬ ‫מתחילה בארות חדשות‪ ,‬אלא לפי שהבארות האלו לא‬ ‫לתורו לקבל שלום‪ .‬כשנכנס לחדרו של הרה"ק ר' יעקב‬ ‫היה צריך לחפור הרבה‪ ,‬רק מעט מלמעלה‪.‬‬ ‫מרדזמין זי"ע קבלו בזה הלשון‪ :‬את הסבא הכרנו‪,‬‬ ‫מהאבא שמענו‪ ,‬ואתה מה? – ענה לו הרה"ק ר' בונם‬ ‫בספר "בנסוע הארון" מביא בשם הרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫בחריפות‪ :‬אצל אברהם מצינו חפירת בארות‪ ,‬אצל‬ ‫זי"ע שאמר‪ :‬איתא במדרש "אגדת בראשית" [פרק נט‬ ‫יצחק גם כן‪ ,‬אולם אצל יעקב לא מצינו חפירת בארות‪.‬‬ ‫מהדורת 'בובר' במבוא]‪ ,‬שעשו היה עומד אחורי פתחו‬ ‫כי מאחר שאברהם ויצחק חפרו בארות מים חיים‪ ,‬כבר‬ ‫של אאע"ה‪ ,‬וכשיצאו משם האורחים שנתן להם‬ ‫יכול הנכד לשאוב בקלות ישר מן המעיין! מיד הושיט לו‬ ‫אברהם אבינו כל טוב‪ ,‬ליסטם אותם ונטל כל אשר‬ ‫הרבי מרדזמין את ידו ואמר‪ :‬שלום עליכם הרבי‬ ‫להם‪ ,‬והרגם‪ .‬ונראה כוונה בזה‪ ,‬עפי"מ דאי' בספר "קול‬ ‫מווארקה ‪...‬‬ ‫שמחה" בפרשתין בענין הבארות שסתמום פלשתים‪,‬‬ ‫דהנה כל דרך שעושין לה' צריך להיות בו חיות פנימי‪,‬‬ ‫הרבינו בחיי כותב כאן וז"ל‪' :‬קרא להן שמות כשמות‬ ‫ואם אין בו חיות פנימי אינו עולה למעלה‪ ,‬והפלשתים‬ ‫אשר קרא להן אביו'‪ ,‬ועשה כן לכבוד אביו‪ ,‬וממה‬ ‫רצו ללכת בדרכי אברהם אבינו‪ ,‬והיו עושין כמו שהיה‬ ‫שהתורה הודיעה זה נראה שנחשב לו לזכות‪ ,‬ויש בזה‬ ‫אברהם עושה‪ ,‬רק שלא היה בו חיות פנימי‪ ,‬וזה הכוונה‬ ‫התעוררות וק"ו שלא ישנה אדם מדרך אבותיו‪ ,‬שהרי‬ ‫'סתמום פלשתים'‪ .‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫נגדו לשטן ומכשילו במכשולים‪ ,‬כדי להכניס בו רפיון‬ ‫יצחק אפילו שמות הבארות שקרא אותן אביו לא רצה‬ ‫ידים לעבודתו ית'‪ .‬והוא שטנה‪ .‬ואם גם אז הוא מתגבר‬ ‫לשנותן‪ ,‬וזה ק"ו לדרכי האבות ומנהגותיהם ומוסר‬ ‫עליו‪ ,‬אז הקב"ה מאיר לו‪ ,‬ומקויים בו 'כי עתה הרחיב ה'‬ ‫שלהם‪ ,‬ואולי מפני זה לא נשתנה שמו כמו שאר‬ ‫לנו ופרינו בארץ'‪.‬‬ ‫האבות‪ ,‬וזו מדה כנגד מדה‪ .‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫ולכן אע"פ שהבארות שחפר אברהם סתמום פלשתים‬ ‫וימלאום עפר‪ ,‬הבאר של יצחק נשאר קיים‪ ,‬כי יצחק‬ ‫ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה‪:‬‬ ‫מצד הגבורה‪ ,‬וכל מה שאיש יהודי משיג מתוך עבודה‬ ‫(כו כא)‬ ‫ויגיעה קשה – זה נשאר קיים לעולם כקיר ברזל‪.‬‬ ‫ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא‬ ‫ע' שק ש טנה ר חובות ר"ת רש"ע וגם שע"ר‪ ,‬ע"י‬ ‫שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו‬ ‫ההתגברות על היצה"ר מהפכים מרש"ע לשע"ר‪' ,‬זה‬ ‫בארץ‪( :‬כו כב)‬ ‫השער לה' צדיקים יבואו בו'‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע‪ :‬לעולם אל‬ ‫יחשוב אדם את עצמו זקן‪ ,‬לא צדיק זקן ולא חסיד זקן‪,‬‬ ‫ויעל משם באר שבע‪( :‬כו כג)‬ ‫הזקנה מידה מגונה היא‪ ,‬חייב אדם להתחדש תמיד‪,‬‬ ‫כותב ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬שהיות ובשנה ההיא הצליח‬ ‫לנסות ולנסות‪ ,‬מתחיל וחוזר ומתחיל‪.‬‬ ‫יצחק מאד במעשיו‪ ,‬שמצא מאה שערים בתבואה‬ ‫שזרע‪ ,‬וכן חפר באר מים חיים ולא רבו עליה‪ ,‬על כן‬ ‫הרה"ק רבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה זי"ע אומר‪ :‬שלש‬ ‫עלה מורא וחשש בלבבו שמא ישולם שכרו בעוה"ז‪,‬‬ ‫בארות חפרו עבדי יצחק‪ ,‬המסמלות‪ :‬חסד‪ ,‬גבורה‪,‬‬ ‫"כי מדרך הצדיקים שמתיראים כי הרחיב ה' להם‪ ,‬אולי‬ ‫ותפארת‪.‬‬ ‫מקבלים שכרם בעוה"ז ח"ו‪ ,‬ועל כן כאשר ראה‬ ‫במידת החסד חלק לכל‪ ,‬אפילו לאומות העולם‪ ,‬ולכן‬ ‫שנתקיים בו 'ופרינו בארץ' – בעולם הזה‪ ,‬מיד נטל‬ ‫כשעבדי יצחק חפרו באר – באו רועי גרר ורבו עליה‪ .‬כי‬ ‫מקלו וגלה לבאר שבע‪ ,‬כדי לקבל על עצמו עולם גלות‪.‬‬ ‫גם להם יש חלק במידה זו‪ .‬כשחפרו עבדי יצחק באר‬ ‫אמנם אמר לו הקב"ה בלילה ההוא 'אנכי אלקי אברהם‬ ‫אחרת‪ ,‬זו הבאר שמסמלת גבורה‪ ,‬רבו גם עליה‪,‬‬ ‫אביך‪ ,‬אל תירא כי אתך אנכי‪ ,‬וכדכתיב והרביתי את‬ ‫בהתכוונם לומר‪ ,‬כי במידת הגבורה אין גם אתם יוצאים‬ ‫זרעך בעבור אברהם עבדי' – כלומר שאין מקום‬ ‫זכאים מאת הקב"ה‪ .‬ורק כשחפרו עבדי יצחק את‬ ‫לחשוש שמא הוא אוכל שכר מצוותיו בעולם הזה‪,‬‬ ‫הבאר השלישית במידת תפארת‪ ,‬קראו לה רחובות‪.‬‬ ‫מפני שהוא צדיק בן צדיק‪ ,‬ולכן אוכל שכר פירותיהן של‬ ‫מידה זו חנן הקב"ה רק לישראל ואין לשום אומה ולשון‬ ‫אבותיו הקדושים‪ ,‬ולכן 'אקים השבועה אשר נשבעתי‬ ‫חלק בה‪.‬‬ ‫לאברהם אביך‪ ,‬אבל שכרך שמור לך לעולם הבא"‪.‬‬ ‫כ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א אמר בשם זקינו הרה"ק‬ ‫ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר‬ ‫המוהרי"ד זי"ע‪ :‬שיש סגולה מהרה"ק רבי משה‬ ‫צבאו‪( :‬כו כו)‬ ‫מסווראן זי"ע להפקד בזש"ק – ללמוד חומש דברים‪.‬‬ ‫שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬למה נאמר "הלך"‬ ‫והסביר המהרי"ד זי"ע שבפרשתינו אנו מוצאים‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬הלא היו רבים – אבימלך ופיכל ואחוזת‬ ‫שיצחק חפר חמש בארות‪ ,‬ובמדרש מבאר‪ ,‬שכל באר‬ ‫מרעהו?‬ ‫הוא נגד חומש אחר‪ ,‬והבאר החמישי הוא כנגד ספר‬ ‫ואמר‪ :‬שמזה גופא ניכר שה' עם יצחק‪ ,‬שכיון שעלה‬ ‫דברים‪ ,‬ואצל הבאר החמישי כתוב "ויקרא שמה‬ ‫ברעיונו של אחד שילך ויפייס ליצחק אבינו ע"ה‪ ,‬הלך‬ ‫רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ"‪ ,‬רמז‬ ‫ופגע בדרך את חבירו שג"כ עלה ברעיונו‪ ,‬וכן כולם‪.‬‬ ‫שחומש דברים מסוגל להוושע בזש"ק‪.‬‬ ‫ה"משך חכמה" מפרש‪ :‬שיתכן שאבימלך בא לפייס‬ ‫בספה"ק "בית אברהם"‪ :‬זהו דרך בעבודת ה'‪ ,‬מתחילה‬ ‫את יצחק והלך עם הרועים שנתרועעו עם יצחק למען‬ ‫מתגבר היצה"ר ומפתהו בכל מיני תחבולות לבטלו‬ ‫יפייסוהו‪.‬‬ ‫מעבודתו‪ ,‬והוא עשק‪ .‬אחר כך כשמתגבר עליו‪ ,‬מתיצב‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עו"א יש להבין כוונת תשובתם‪' ,‬ראו ראינו' וגו'‪ ,‬כי הרי‬ ‫ויאמר אליהם מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי‬ ‫הטענה היתה למה באו אליו אחר ששונאים אותו‪ ,‬ומה‬ ‫וגו'‪( :‬כו כז)‪.‬‬ ‫תירצו על כך?‬ ‫ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך וגו'‪( :‬כו כח)‬ ‫ואמר בשם זקינו הרה"ק המהר"ש זי"ע‪ :‬בהקדם ביאור‬ ‫מבאר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א‪ :‬ישנם שני סוגי‬ ‫הפסוק‪' :‬רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד‬ ‫אנשים שבאים לצדיק‪ :‬א‪ .‬אנשים שיש להם צרות‬ ‫יסובבנו'‪ .‬וקשה בפסוק זה‪ ,‬על שהאתנחתא נמצא‬ ‫רח"ל והם באים אליו כדי לבקש ממנו לפעול עבורם‬ ‫תחת המילה 'בה'‪ ,‬כי לפי פשטות הכוונה בפסוק היתה‬ ‫ישועה‪ .‬ב‪ .‬אנשים שבאים לצדיק כדי להתקשר אליו‬ ‫צריכה לבוא תחת המילה "לרשע"‪ ,‬אלא הכוונה כך‪:‬‬ ‫ולקבל את מרותו ולהתבטל ולהכנע אליו כעבדא קמיה‬ ‫'רבים מכאובים לרשע'‪ - ,‬ומה הם המכאובים 'והבוטח‬ ‫מריה‪.‬‬ ‫בה'' – שיש מי שבוטח בה'‪ ,‬ועוד יותר יכאב לו כשהוא‬ ‫והנפ"מ בינייהו‪ :‬א‪ .‬אנשים שבאים מחמת צרותיהם‪,‬‬ ‫רואה 'חסד יסובבנו'‪ ,‬שהבוטח בה' מצליח דרכו‪.‬‬ ‫אינם צריכים לבוא בעצמם אל הצדיק‪ ,‬אלא הם יכולים‬ ‫וזהו שהשיבו ליצחק על סיבת השנואה ששנאו אותו‪,‬‬ ‫גם לשלוח שליח שיזכירם אצלו לטובה‪ .‬ואולם‪ ,‬אנשים‬ ‫'כי ראו ראינו כי היה ה' עמך'‪ ,‬כי הינך בוטח בה'‪ ,‬ועוד‬ ‫שבאים כדי לקבל מרותו‪ ,‬לא סגי להם בשליחת שליח‪,‬‬ ‫זאת כי גם הצליח דרכך‪ ,‬ועל כך שנאו אותו‪.‬‬ ‫אלא הם עצמם צריכים לבוא ולהכנע אליו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אנשים שבאמת באים מחמת צרותיהם אין להם‬ ‫הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע אמר בשם הרה"ק‬ ‫ענין להסתכל בעבודת הצדיק כדי לשאוב ממנו יר"ש‪,‬‬ ‫המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬כי יצחק אבינו היה קפדן ולא‬ ‫אלא הם שחים בפניו את הצרה ומקבלים את ברכתו‪,‬‬ ‫היה יכול לסבול את הרשעים ולא רצה שום קשר ושום‬ ‫אולם‪ ,‬אנשים שבאים כדי לקבל מרותו‪ ,‬משתוקקים‬ ‫שייכות עמם‪ ,‬ואף לא להשיבם למוטב‪ ,‬וסבר שצריך‬ ‫להסתכל בעבודת קודשו כדי לינוק מקדושתו‪ ,‬וביחוד‬ ‫להענישם ולאבדם מן העולם ולכלותם מעל פני‬ ‫בשעת אכילה ושתיה שאז ניתן לינוק ממנו קדושה‬ ‫האדמה‪ ,‬להיפך מאברהם אביו‪ ,‬דכשראה את שלשת‬ ‫יתירה‪.‬‬ ‫המלאכים‪ ,‬אף אשר נדמו לו כערביים המשתחוים‬ ‫ומעתה יתבאר כמין חומר‪ :‬כי אנשי פלשתים ריחקו את‬ ‫לאבק רגליהם‪ ,‬מ"מ קירבם ביותר ואירחם וכיבדם ביד‬ ‫יצחק אבינו מאתם‪ ,‬ותיכף כשהלך מהם‪ ,‬התייבשו‬ ‫רחבה והאכילם ג' לשונות של פרים בחרדל‪ ,‬ואת‬ ‫הבארות‪ ,‬והאילנות הפסיקו לגדל פירות [עי' תרגו"י‬ ‫החלק המעולה שבחלב‪ ,‬ומסתמא עשה כן לכל‬ ‫כאן]‪ ,‬ולכן הגיעו ליצחק כדי להתפייס עמו‪.‬‬ ‫האורחים‪ ,‬וכך קירבם לאבינו שבשמים והכניסם תחת‬ ‫והנה יצחק אבינו הבין שסיבת ביאתם אליו היא אך ורק‬ ‫כנפי השכינה‪.‬‬ ‫כדי להיפטר מצרותיהם‪ ,‬ולכן שאלם‪' :‬מדוע באתם אלי'‬ ‫– בעצמכם‪ ,‬הרי 'ואתם שנאתם אותי ותשלחוני‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע מדקדק על כפל הלשון 'ראו‬ ‫מאתכם' – ובגין כך באו עליכם צרות‪ ,‬ולכן אתם באים‬ ‫ראינו'‪ .‬ומבאר דבעת שרואים פני איש קדוש‪ ,‬אז‬ ‫אלי כדי להיפטר מהצרות‪ ,‬ואי משום הא לא הייתם‬ ‫בראיית העין בלבד מביא השגה בהרואה‪ .‬וזהו שאמרו‬ ‫צריכים לבוא בעצמכם‪ ,‬אלא היה די שתשלחו אלי‬ ‫לאברהם אבינו‪' :‬ראו'‪ ,‬שרק ראינו אותך‪ ,‬ועי"ז 'ראינו'‪,‬‬ ‫שליחים ?!‬ ‫כלומר שהגענו עי"ז להשגה גדולה‪ ,‬ומזה ידענו כי 'היה‬ ‫על כך השיב אבימלך בחכמה‪' :‬ראו ראינו כי היה ה'‬ ‫ה' עמך'‪.‬‬ ‫עמך' – ולכך הבנו שאתה אדם גדול‪ ,‬ולא באנו רק כדי‬ ‫להיפטר מצרותינו אלא באנו כדי להכניע את עצמנו‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב‪ :‬י"ל שמתחילה‬ ‫לפניך ולקבל מרותך‪.‬‬ ‫שראו שאינו מתנהג כמו אביו חשבו שאינו צדיק יסוד‬ ‫ולכן 'ויעש להם משתה ויאכלו וישתו' – כי מאחר‬ ‫עולם‪ ,‬כי לא ראו רק צדיק אחד אאע"ה‪ ,‬חשבו שאין‬ ‫שכוונתם היא כדי לקבל מרותו‪ ,‬הזמן המסוגל לכך הוא‬ ‫דרך אחר‪ ,‬רק כשראו ראיה חדשה הרגישו שיצחק הוא‬ ‫בשעת אכילה ושתיה‪ ,‬כדי ללמוד מהליכותיו ולינוק‬ ‫עתה הצדיק יסוד עולם אף שההתנהגות שלו דרך אחר‬ ‫ממנו קדושה במנה גדושה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"קדושת ציון" זי"ע הי"ד אמר‪ :‬כי באמת אמרו‬ ‫מאביו‪ .‬כן אין לנו להרהר בצדיקים שלפעמים הנהגה‬ ‫חז"ל כי טובתן של רשעים רעה אצל הצדיקים‪ ,‬אך יש‬ ‫שלהם משונה‪ ,‬חיוב לדון לכף זכות שהכרח גדול‬ ‫איזה טובה מהם שזה רק טוב‪ ,‬והוא הפירוד מהם‪ ,‬היינו‬ ‫משיאם לזה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫'עשינו עמך רק טוב'‪ ,‬בלי תערובת רע זה אשר 'ונשלחך‬ ‫בשלום' שלא יהיה לך התחברות אתנו‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"שארית מנחם" מווישאווא זי"ע [וכן אי'‬ ‫מהרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע] שואלים שיצחק‬ ‫ה"משך חכמה" מפרש‪ :‬שאבימלך אמר ליצחק‬ ‫שואל אותם שתי שאלות‪ :‬א‪' .‬מדוע באתם אלי'‪ .‬ב‪.‬‬ ‫שכאשר היית עמנו אמרנו 'כי עצמת ממנו' – היינו‬ ‫'מדוע שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם'‪ .‬ואילו הם‬ ‫שלקחת את שלנו ומאתנו התעשרת‪ ,‬אבל כעת רואים‬ ‫השיבו רק על השאלה הראשונה ולא על השאלה‬ ‫אנחנו שאתה בעצמך 'ברוך ה'' – ומהשגחתו יתברך‬ ‫השניה‪.‬‬ ‫באה אליך ההצלחה והברכה הנפרצה מגבולי הטבע‪.‬‬ ‫ונראה לבאר‪ :‬לפי מה שאמרה האשה השונמית‬ ‫לאליהו [מלכים א יז יח]‪' :‬כי באת אלי להזכיר עוני'?!‬ ‫ויעש להם משתה ויאכלו וישתו‪( :‬כו ל)‬ ‫ופירש רש"י‪ :‬עד שלא באת אלי‪ ,‬היו שוקלין מעשי‬ ‫בספה"ק "אור לשמים" כתב וז"ל‪ :‬דהנה שמעתי‬ ‫ומעשה עירי‪ ,‬והייתי ראויה לנס‪ ,‬משבאת לכאן‪ ,‬לא‬ ‫מכבוד אדמו"ר הרב ממעזבוש‪ ,‬כאשר האדם עושה‬ ‫נחשבתי לכלום‪ ,‬ואין צדקתי ניכרת‪.‬‬ ‫איזה נשואין לבניו‪ ,‬משם באה לו פרנסה‪ .‬ומצאתי רמז‬ ‫בזה יבואר הדין ודברים בין יצחק לאנשי פלשתים‪ ,‬כי‬ ‫לזה בזה הפרשה‪' :‬ויעש להם משתה' – דהיינו שעושה‬ ‫אבימלך ואנשיו ראו את הצלחתו הגדולה של יצחק‪,‬‬ ‫חתונה לבניו‪' ,‬ויאכלו וישתו' – באה לו פרנסה וכל טוב‪.‬‬ ‫ותלו את ההצלחה בכך שהוא מתגורר ביניהם‪,‬‬ ‫ולעומתם הרי הוא נחשב לצדיק‪ .‬ולכן אמרו ליצחק 'לך‬ ‫וישכימו בבוקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו‬ ‫מעמנו כי עצמת ממנו מאד' – הסיבת ש'עצמת' – היא‬ ‫מאתו בשלום‪( :‬כו לא)‬ ‫'ממנו' – כי הקב"ה מעמיד אותך כלפינו‪ ,‬ולכן הינך‬ ‫במדרש‪ :‬למה ליצחק תחילה‪ ,‬אלא דרכה של אשה‬ ‫נחשב לצדיק‪ ,‬וזוכה להשפעה והצלחה רבה‪ ,‬ומשום כך‬ ‫להיות יושבת בתוך ביתה ושדרכו של איש להיות יוצא‬ ‫הננו רוצים שתלך מעמנו‪ ,‬כי אז כבר לא תחשב לצדיק‪,‬‬ ‫לדרך ולומד בינה מבני אדם‪ .‬וזה ע"י שכהו עיניו והוא‬ ‫ולא ילך כל השפע אליך‪.‬‬ ‫יושב בתוך הבית‪ ,‬לפיכך ליצחק תחילה עיי"ש‪.‬‬ ‫עתה כשחזרו אליו טען להם יצחק‪' :‬מדוע באתם אלי‬ ‫פירש הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬היינו כיון שיצחק היה‬ ‫ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם' – הרי שלחתם‬ ‫יושב בתוך הבית ממילא היתה רבקה יוצאת וסוחרת‬ ‫אותי מחמת שנאה – כי לא רציתם שאקבל ההשפעה‬ ‫ע"כ ליצחק תחילה‪.‬‬ ‫על ידכם‪ ,‬וא"כ 'מדוע באתם אלי' – הרי בבואכם אלי‬ ‫אקבל שוב את השפע על ידכם‪.‬‬ ‫אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬כזאת יכול לעשות‬ ‫על כך השיבו ליצחק‪' :‬ראו ראינו כי היה ה' עמך' – כי‬ ‫רק גוי כאבימלך‪ .‬היה אצל יצחק‪ ,‬גם סעד אתו‪ ,‬והלך‬ ‫עתה לאחר שהלכת מעמנו‪ ,‬והמשכת להצליח באופן‬ ‫ממנו "בשלום"‪ ,‬שבע רצון עם עצמו‪ ...‬יהודי כשבא‬ ‫עצום‪ ,‬נתגלה לנו שהצלחתך אינה תלויה בנו‪ ,‬אלא 'כי‬ ‫לצדיק לבו נשבר בקרבו ואינו מוצא לו מקום‪.‬‬ ‫היה ה' עמך' – לבד‪ ,‬בזכות עצמך‪ .‬וממילא הראייה היא‬ ‫בכפלים‪' :‬ראו' – שאתה מצליח גם כשאינך עמנו‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה‪:‬‬ ‫'וראינו' – למפרע גם כשהיית עמנו היתה הצלחתך‬ ‫(כו לב)‬ ‫בזכות עצמך ולא בזכותנו‪ ,‬וממילא אנו מתחרטים על‬ ‫ברש"י‪ :‬אמר עשו‪ ,‬מה טיבה של עבודה זו? אמר לו‪,‬‬ ‫שילוחך‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬עדיף לנו ש'נכרות ברית עמך' – כדי‬ ‫כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה וכו'‪ ,‬אמר 'אני‬ ‫שההשפעה וההצלחה שלך יושפעו וימשכו גם עלינו‪.‬‬ ‫הולך למות' – על ידה אם כן מה חפץ לי בה‪.‬‬ ‫שואל הגה"ק ה"זרע שמשון"‪ :‬הרי היה לעשו להקשות‬ ‫וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה‬ ‫ליעקב ולומר ואתה – יעקב – למה חפצת בה‪ ,‬ואם‬ ‫ברוך ה'‪( :‬כו כט)‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ברש"י‪ :‬כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו‪,‬‬ ‫אתה חפץ בה שמע מינה שאין אתה מגיד לי מה טיבה‬ ‫באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו‬ ‫לפי האמת‪.‬‬ ‫בוכים‪ ,‬וירדו דמעותיהם ונפלו על פניו‪ ,‬לפיכך כהו עיניו‪.‬‬ ‫וצריך לומר‪ ,‬שיעקב היה אומר אני יודע שיש בה מיתות‬ ‫שאל הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל ראש ישיבת מיר‬ ‫ועונשים ואעפ"כ אני אקבלם בלב שמח ויהיה דומה‬ ‫בארה"ב‪ :‬וכי בשמים מסתירים מהמלאכים לדעת את‬ ‫עלי כאילו הקרבתי קרבן‪ ,‬אבל עשו לא היה רוצה‬ ‫אשר נעשה בתחתונים‪ ,‬ולכך רק כשנפתחו השמים‬ ‫למות‪.‬‬ ‫ראו ובכו?‬ ‫ומתרץ‪ ,‬כי בשמים המלאכים רואים כמו מלאכים‪,‬‬ ‫ויאמר השבעה לי וישבע לו‪( :‬כו לג)‬ ‫וממילא אין סיבה לבכי‪ ,‬שהרי יודעים שזה לטובה‪ .‬לא‬ ‫יעויין בקצוה"ח [סימן רסד סק"ד] שכתב‪" :‬אם נשבע‬ ‫כן כאשר נפתחו השמים וראו את העקידה כמו שבני‬ ‫או בתקיעת כף ליתן לו‪ ,‬נראה שצריך ליתן לו כל שכרו‬ ‫אדם רואים ומבינים – לכך דוקא אז הם בכו‪.‬‬ ‫כיון שנשבע‪ ,‬דעיקר הטעם דאינו אלא משטה אני בך‪,‬‬ ‫ושבועה מסלק השטאה"‪.‬‬ ‫ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב‪ :‬פי' הספורנו כדרך שקרה‬ ‫והגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל [בגליון הש"ס ב"ק קטז‪].‬‬ ‫לעלי הכהן ע"י שלא מיחה בבניו וכו' קמו עיניו‪ .‬פליאה‬ ‫ציין לבעל ה"כתנות אור" [עה"ת בפרשת תולדות]‬ ‫איך לא ירא לדבר על יצחק אע"ה‪ ,‬ובלי ספק החזיקו‬ ‫שפירש על מכירת הבכורה של עשו ליעקב בעד נזיד‬ ‫(יצחק לעשו) לצדיק‪ ,‬כי אם היה מכירו איך רצה לברכו‬ ‫עדשים‪ ,‬שביקש יעקב השבעה לי‪ ,‬והטעם דפחד יעקב‪,‬‬ ‫שיהיה גביר על יעקב‪.‬‬ ‫דיאמר לו עשו משטה אני בך לשלם לך בכורה בעד נזיד‬ ‫ושמעתי מפ"ק זקני מו"ר (החידושי הרי"ם) זי"ע‪ :‬דע"י‬ ‫עדשים‪ ,‬ולכן השביעו יעק"א ע"ה‪.‬‬ ‫שהיה זהיר בכיבוד אב מאד‪ ,‬לא הכירו אביו‪ ,‬כי המצוה‬ ‫הגינה שלא יצטער אביו ממעשיו‪ .‬וחז"ל אמרו המעמיד‬ ‫ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות וגו'‪( :‬כז א)‬ ‫בן רשע עיניו כהות‪ ,‬אך לא מטעם שלא הוכיחו‪ ,‬כי‬ ‫הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע מביא בשם אביו הרה"ק‬ ‫מסתמא עשה יצחק אע"ה המוטל עליו לחנכו וללמדו‪,‬‬ ‫ה"אבני נזר" זי"ע שאמר‪ :‬דהלא לא סיפר הכתוב‬ ‫ובעמדו לפני אביו היה טוב ומתחרט על דעתו ורעתו‪,‬‬ ‫בגנותו של יצחק ח"ו‪ ,‬ואדרבה חז"ל דרשו‪ :‬זקן יצחק‬ ‫ובצאתו חזר לסורו וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫שהיה זקן ויושב בישיבה א"כ למה ותכהינה עיניו‬ ‫מראות‪.‬‬ ‫אומרים בשם חכמי המוסר‪ :‬אברהם גירש את ישמעאל‬ ‫אך הענין דכתיב בתהלים‪' :‬ישת חושך סתרו'‪ ,‬דמחמת‬ ‫וטיהר את ביתו מכל פגע ונגע‪ ,‬ולכן היתה לו בזקנותו‬ ‫רוב האור אי אפשר להביט בו ולהשיג בו כלל ולכך‬ ‫מנוחה והכניס את רבקה לתוך ביתו‪ .‬יצחק לא גירש‬ ‫נקרא חושך‪ .‬ויצחק היתה מדתו גבורות עליה מעלה‬ ‫את עשו ולעת זקנתו קמה מבוכה בביתו‪ ,‬ויעקב היה‬ ‫מעלה‪ ,‬ובשביל זה שהיה יושב בישיבה והלך ממעלה‬ ‫אנוס לברוח‪ .‬אם אי אתה מגרש את עשו מביתך‪ ,‬סופך‬ ‫למעלה עד שתכהינה עיניו מראות כנ"ל‪ .‬עכתדה"ק‪.‬‬ ‫שיברח ממנו יעקב‪.‬‬ ‫[חנוכה תרע"א ע' קפ"ד]‪.‬‬ ‫ה"מי השילוח" זי"ע אומר‪ :‬עניין יצחק אבינו היה‬ ‫ברש"י‪ :‬בעשנן של אלו שהיו מעשנות ומקטירות‬ ‫ההיפך משל משה רבנו‪ .‬יצחק לא הותר לו לצאת את‬ ‫לעבודה זרה‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬אך כח הראיה ניטל ממנו‪ .‬אולם משה‪ ,‬לא‬ ‫שואל ה"שפתי חכמים" בשם המהרש"ל‪ :‬מאחר‬ ‫הורשה לו להיכנס לארץ ישראל‪ ,‬אבל נאמר לו‪" :‬וראה‬ ‫שהעלו עשן בבית יצחק ורבקה‪ ,‬למה זה רק עיני יצחק‬ ‫בעיניך" ו"לא כהתה עינו"‪.‬‬ ‫כהו‪ ,‬איך לא ניזוקה רבקה מכך ששהתה עמו בבית‬ ‫אחד‪ ,‬ובוודאי הגיע העשן אף אל עיניה‪.‬‬ ‫'ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי'‪ :‬חז"ל אמרו‬ ‫אלא‪ ,‬שהיא כבר הורגלה מקטנותה לכך מבית אביה‪,‬‬ ‫במסכת ברכות‪ :‬אם נצחו ליצר הרע – מוטב ואם לאו‬ ‫ולכן שוב לא הזיק לה הדבר‪ .‬רק יצחק‪ ,‬שהיה כל ימיו‬ ‫יזכיר לו יום המיתה‪ .‬אומר הרה"ק המהר"ש מבעלזא‬ ‫עולה תמימה‪ ,‬מעולם לא נחשף לעשן ע"ז‪ ,‬לכן הזיק לו‬ ‫זי"ע‪ :‬ליצחק לא היה צורך להעלות על דעתו את יום‬ ‫הדבר ביותר‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יצחק נביא היה והיה לו להקב"ה לומר ליצחק שיברך‬ ‫המיתה‪ - ,‬וזה 'לא ידעתי יום מותי'‪.‬‬ ‫את יעקב ולא את עשו?‬ ‫יש להסביר לפי מאמר חז"ל‪ :‬אין השכינה שורה לא‬ ‫הרבי ה"אמרי חיים" זי"ע מויז'ניץ אמר‪ :‬כאשר ראה‬ ‫מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה‪ .‬והנה יצחק‬ ‫יצחק כי זקן הוא בעיני בניו‪ ,‬ותכהין עיניו מראות‪" ,‬איז‬ ‫היה סבור שעשו הוא צדיק‪ ,‬והיה שמח שזכה לברך את‬ ‫עהם פינסטער געווארען פאר די אויגען" ‪...‬‬ ‫בנו בכורו‪ .‬ולו היה אומר לו ה' שיברך את יעקב ולא את‬ ‫עשו‪ ,‬היה חוקר אחרי מעשיו של עשו ומתגלים לו –‬ ‫עתה שא נא כליך‪( :‬כז ג)‬ ‫רוחו היתה מדכדכת ועצבות היה שורה עליו‪ ,‬והיה‬ ‫ה"חתם סופר" בתשובה [יו"ד טו] מסביר‪ ,‬כי בענין‬ ‫מברך את יעקב מתוך צער ועצבות בלי השראת‬ ‫כשרות לא היה עשו נחשד אצל אביו‪ ,‬שהרי כתוב "כי‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫ציד בפיו"‪ ,‬ומתרגם אונקלוס "ארי מצדיה הוא אכיל"‪,‬‬ ‫לכן הסב הקב"ה שיצחק יחשוב בתום לב שהוא מברך‬ ‫אבל נשי עשו היו למורת רוח ליצחק ורבקה שהיו‬ ‫את עשו ומתוך שמחה שלימה היה מברכו‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫מקטרות לע"ז‪ ,‬וממילא היה סכינו אסור משום‬ ‫בירך את יעקב‪ ,‬והשיג יעקב ברכה מיצחק מתוך‬ ‫שמנונית דע"ז‪ .‬לכן כל השנה‪ ,‬שאכל יצחק אוכל‬ ‫שמחה והשראת השכינה‪.‬‬ ‫מבושל‪ ,‬שמדיחין אותו לפני הבישול‪ ,‬אין כאן איסור‪,‬‬ ‫דאורחיה בהדחה כדאי' ביו"ד צ"א‪ ,‬אך עכשיו שביקש‬ ‫בשם הרה"ק ר' יעקב אריה מרדזמין זי"ע‪ :‬בטעם‬ ‫יצחק מטעמים אשר אהב‪ ,‬שני גדיי עזים ופירש"י פסח‬ ‫שיצחק אבינו חפץ לברך את עשו ולבסוף ברך את‬ ‫היה והקריב לקרבן פסח‪ ,‬ופסח אינו נאכל אלא צלי‪,‬‬ ‫יעקב‪ ,‬שאף כאשר יעקב יראה כעשו ג"כ יוכל להיות לו‬ ‫ולא צריך הדחה‪ ,‬והיה חשש איסור שמנונית‪ ,‬לכן ביקש‬ ‫הברכה‪ .‬כתי' 'ברוך תהיה מכל העמים'‪ ,‬אף כאשר‬ ‫יצחק "שא נא כליך" כאותה ששנינו משיאה על גבי‬ ‫תראה ככל העמים גם ברוך תהיה‪ ,‬עשו ביקש 'הברכה‬ ‫חבירתה‪ ,‬להסיר השמנונית מן הסכין‪ ,‬שלא להכשילו‬ ‫אחת הוא לך אבי ברכני גם אני אבי'‪ ,‬אפילו כזה עשו‬ ‫באיסור‪.‬‬ ‫היה יכול לבקש‪' ,‬ברכני גם אני אבי'‪ ,‬יהודי בודאי‪ ,‬ומן‬ ‫הנראה שאף שנראים כעשו יכולים לבקש‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שואל‪ :‬הרי איתא בפרקי דרבי‬ ‫אליעזר [פכ"ד] שלעשו היה ירושה מאדם הראשון את‬ ‫ורבקה אמרה אל יעקב וגו' הנה שמעתי את אביך‬ ‫הבגדים הללו‪ ,‬והייתה בהם סגולה שמי שהיה לבוש‬ ‫מדבר אל עשו אחיך לאמר‪( :‬כז ו)‬ ‫בהם "היו כל בהמה חיה ועוף באין ונופלין לפניו"‪ .‬וא"כ‬ ‫אומר ה"אור החיים" הק'‪' :‬אחיך לאמר' – לא ממש‬ ‫קשה מ"ט כשהלך לצוד ציד ליצחק אבינו לא לקח‬ ‫אחיך בדומה לך‪ ,‬אלא אחיך – לאמר‪ ,‬המכונה אחיך‪,‬‬ ‫אותם עמו – אלא השאירם אצל רבקה אמו‪ ,‬עד‬ ‫מייחסים לו אחוה‪ ,‬אבל לא ידמה חושך לאור‪.‬‬ ‫שנתגלגל הדבר שעל ידם קיבל יעקב אבינו את‬ ‫הברכות‪.‬‬ ‫שואל ה"נודע ביהודה" זצ"ל למה אמר פעמיים‬ ‫אכן‪ ,‬מפני שהיה עשו מופלג בכיבוד אביו‪ ,‬לכן כיון‬ ‫'לאמר'? ותירץ‪ ,‬דהנה יצחק היה חושש שיבוא יעקב‬ ‫שאמר לו יצחק 'ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא‬ ‫ברמאות כדמות עשו לרמות אותו‪ ,‬ועל כן אמר יצחק‬ ‫השדה וצודה לי ציד'‪ ,‬לא רצה לשנות מאומה מדברי‬ ‫לעשו בנו כך‪ ,‬אתה תדבר בלשון רכה כיעקב‪ ,‬ואם יבא‬ ‫אביו ולצוד ע"י הבגדים‪ ,‬אלא לקח כליו‪ ,‬תליו וקשתו‬ ‫יעקב וידבר כדמותך וידבר בלשון קשה כמוך‪ ,‬נמצא‬ ‫דייקא‪ ,‬ועמם יצא לצוד‪.‬‬ ‫מכח זה אני ידע מי הוא ולא יוכל לרמות אותי‪ .‬ורבקה‬ ‫שמעה את זה ולכן אמרה ליעקב‪' :‬לאמר'‪ ,‬תדבר כמו‬ ‫ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וגו' בעבור תברכך‬ ‫שאתה רגיל תמיד לדבר‪ ,‬שהנה שמעתי את אביך‬ ‫נפשי בטרם אמות‪( :‬כז ד)‬ ‫מדבר אל עשו אחיך – 'לאמר'‪ ,‬דהיינו שידבר כמוך‪ ,‬ואם‬ ‫כתוב ב"דרשות הר"ן"‪ :‬בענין הברכות שבירך יצחק את‬ ‫כן אל תשנה את דיבורך ואז לא יבחין ברמאות‪[ .‬וכן‬ ‫יעקב‪ ,‬גלגוליהן ומסיבותיהן‪ ,‬מקשים העולם ותמהים‪:‬‬ ‫איתא בספר "עץ הדעת טוב" עה"ת וכן ב"אוהב‬ ‫אם הקב"ה רצה שיצחק יברך את יעקב‪ ,‬למה היה צריך‬ ‫ישראל" בשם הרה"ק רבי נחמן קאסיווער זי"ע]‪.‬‬ ‫יעקב לקבל את הברכות בדרך משונה כזאת‪ ,‬הלא‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫נמצא שאין עשו שליח לדבר מצוה‪ ,‬וציותה היא ליעקב‬ ‫הרה"ק המהר"ש מבאבוב זי"ע השתתף פעם בשמחה‬ ‫'ועתה בני שמע בקולי לאשר "אני" מצוה אותך'‪ ,‬ובכן‬ ‫ואמר שם ווארט זה בשם ה"אוהב ישראל" זי"ע‪ .‬ונגש‬ ‫תהיה אתה שליח לדבר מצוה בכיבוד אם‪ ,‬ותציל‬ ‫אליו ילד ושאל אותו‪ :‬שהרי מקרא מפורש דכשבא עשו‬ ‫בשליחותך לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫אחר כך לפני יצחק אביו‪ ,‬אכן דיבר אתו קשות כדרכו‬ ‫מאז ואמר 'יקום אבי'‪ ,‬וכמ"ש שם רש"י‪ ,‬ולפי"ד הרה"ק‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא מ"הפנים יפות" ששואל‪ :‬לשם מה‬ ‫הנ"ל‪ ,‬הרי הוסכם ביניהם שעשו ידבר אז בלשון רכה?‬ ‫הוצרכה רבקה לאריכות זו 'לאשר אני מצוה אותך'‪,‬‬ ‫נהנה הרבי וענה לו בהקדם דבר צחות מאביו הרה"ק‬ ‫והרי לקמן [פסוק מג] אמרה לו רק 'שמע בקולי'‪.‬‬ ‫ה"קדושת ציון" זי"ע‪ :‬שדקדק פעם על הפסוק במשלי‪:‬‬ ‫ומבאר‪ :‬לפי שמדובר כאן בשליחות מסוכנת‪ ,‬והיטב‬ ‫'גם אויל מחריש חכם יחשב'‪ ,‬ולכאורה יש לתמוה על‬ ‫חשש יעקב 'אולי ימושני אבי' ואז אביא על עצמי קללה‪.‬‬ ‫המלך שלמה‪ ,‬שגילה כאן סוד כמוס לכל הכסילים‪,‬‬ ‫אכן יכול היה לסמוך על כך ששלוחי מצוה אינן ניזוקין‪.‬‬ ‫שמעתה יהיה היכולת בידם לרמות את כל העולם שלא‬ ‫אבל הרי אחז"ל [פסחים ה‪ ].‬כי אם תוך כדי שהוא תר‬ ‫יתודע טפשותם‪ .‬כי הטפשים ישימו מחסום לפיהם ולא‬ ‫אחרי חמץ יחשוב למצוא גם מחט אשר אבדה לו‪ ,‬ואתי‬ ‫ידברו כלל ועי"ז יחשבו גם הם לחכמים ממש‪ ,‬ושוב לא‬ ‫לעיוני בתרה‪ ,‬שוב אינו יכול לסמוך על השמירה‬ ‫יהיה היכר בין החכם האמיתי ובין האויל שרק מראה‬ ‫הנלווית לכל המקיים מצוות התורה‪ .‬כי עירב בזה מעט‬ ‫פנים כחכם‪...‬‬ ‫טובת עצמו‪ .‬לכן גם כאן היה עליו להיזהר כל העת‬ ‫והמשיך ה"קדושת ציון" זי"ע ואמר‪ :‬שבאמת אין שום‬ ‫בדעתו בידיעה כי אינו בא אלא לקיים מצות הבורא‪ ,‬בלי‬ ‫פליאה על המלך שלמה החכם מכל האדם‪ .‬שכך הוא‬ ‫שום מחשבת רווח שיקבל ברכות לרוב‪ .‬על כן הזהירה‬ ‫דרכו של פתי‪ ,‬שאפילו אם ינסה לעצור בעד עצמו‬ ‫אותו רבקה 'שמע בקולי' ועשה זאת 'לאשר אני מצוה‬ ‫ולשתוק כדי להסתיר טפשותו ויתראה כחכם‪ ,‬הרי‬ ‫אותך' גרידא‪ ,‬אל תחשוב על שום דבר נוסף‪ ,‬כך תהיה‬ ‫בסופו של דבר לא יוכל להתאפק‪ ,‬ובודאי יבצבץ סכלותו‬ ‫לך שמירה הגונה בעקבות מצות כיבוד אם‪.‬‬ ‫מתוכו וידבר הבליו‪ ,‬וממילא יוודע לכל מהותו האמיתי‪,‬‬ ‫ווייל – "נאר בלייבט נאר"‪...‬‬ ‫ומביא שם ביאור נוסף מספרים‪ :‬כי מפני מה אהב‬ ‫וסיים הרבי מבאבוב זי"ע‪ :‬שעל דרך זה היה בעשו‬ ‫יצחק את המטעמים שהכין לו עשיו‪ ,‬לפי שהיה עושה‬ ‫הרשע‪ ,‬שאע"פ שהוסכם מראש שידבר בלשון רכה‪,‬‬ ‫אותם מחמת מצות כיבוד אב‪ .‬טעם המצוה היה ערב‬ ‫אבל לא יכל לעצור בעדו ונצנץ ממנו פנימיותו‬ ‫ביותר לחיכו של יצחק‪ .‬אמרה רבקה‪ ,‬א"כ נוכל גם אנו‬ ‫האמיתית‪ ,‬כדרך הרשע לדבר בלשון מדברת גדולות‪.‬‬ ‫ליצור טעם ערב זה‪ ,‬על ידי שתכין גם אתה מטעמים‬ ‫והנה כי כן‪ ,‬עם כל השתדלותו להסתיר רשעתו‪ ,‬סופו‬ ‫'לאשר אני מצוה אותך'‪ ,‬מחמת מצות כיבוד אם‪ .‬או אז‬ ‫של דבר הוא – אז "עשו בלייבט עשו" ‪...‬‬ ‫יטעם יצחק אף בהם את טעם המצוה הנפלא‪.‬‬ ‫ורבקה אמרה אל יעקב בנה הנה נא שמעתי וגו' ועתה‬ ‫אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי‬ ‫בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך‪( :‬כז ו‪-‬ח)‬ ‫קללה ולא ברכה‪( :‬כז יב)‬ ‫שואל המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל‪ :‬איך שלחה רבקה את‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל בשם הגר"א‪ :‬מה‬ ‫יעקב לקבל הברכות‪ ,‬והלא עשו היה שליח לקיים מצות‬ ‫הלשון "אולי"‪ ,‬ומדוע לא כתיב "פן"?‬ ‫אביו‪ ,‬ושלוחי מצוה אינם ניזוקין‪ .‬ונראה כי רש"י פירש‬ ‫אלא דהלשון "פן" מורה בבירור שהוא לשון ספק‪ ,‬ואילו‬ ‫עה"פ 'וילך עשו השדה לצוד ציד להביא'‪' ,‬אם לא ימצא‬ ‫לגבי הלשון "אולי" מצינו בפרשה הקודמת שאליעזר‬ ‫ציד יביא מן הגזל'‪ ,‬וכיוון שהולך להביא אפילו מן הנגזל‪,‬‬ ‫אמר‪' :‬אולי לא תאבה האשה'‪ ,‬ואי' שאליעזר התכוין‬ ‫נמצא שאינו מקיים מצות אביו‪ ,‬דהלא יצחק אמר לו‬ ‫לומר בזה "הלואי" שלא תאבה ואוכל לקחת את יצחק‬ ‫'וצודה לי ציד' ופירש"י 'מן ההפקר ולא מן הגזל'‪ .,‬וזהו‬ ‫לבתי‪.‬‬ ‫'ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את‬ ‫ולפי"ז אפשר דכן הוא גם כאן‪ ,‬שהרי יע"א היה איש‬ ‫אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד'‪ ,‬ר"ל מן‬ ‫אמת‪ ,‬ולא רצה לשקר‪ ,‬אלא שהכריחוהו‪ ,‬ולכן רצה‬ ‫ההפקר‪ ,‬ועשו עצמו הלך להביא אף מן הגזל‪ ,‬וא"כ‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שואל הגריד"א שליט"א‪ :‬דבר פלא הוא‪ ,‬למה חשב‬ ‫שיצחק יתפוס אותו כדי שלא יצטרך לשקר‪ .‬ולכן אמר‬ ‫יעקב שאביו יקללו אם יתפוס אותו בקלקלתו‪ ,‬וכי אב‬ ‫בלשון "אולי" דמשמעו הוא גם מלשון "הלואי"‪ ,‬דהיינו‬ ‫מקלל בנו?‬ ‫הלואי שימושני ולא אצטרך לשקר‪.‬‬ ‫ואולי יש לפרש בדרך דרש‪ :‬כי יעקב אע"ה היה איש‬ ‫תם ויושב אהלים ולא רצה בשום קשר בעניני העוה"ז‪,‬‬ ‫שואל הרבי ר' העשיל זי"ע בספרו "חנוכת התורה"‪:‬‬ ‫ואף יצחק ידע מזה וע"כ לא חשב לברכו מטל השמים‬ ‫התינח שלא יזכה לברכות אם יכירהו אביו‪ ,‬אבל מהיכי‬ ‫ומשמני הארץ‪ ,‬שהרי יעקב אינו חפץ בכך‪ .‬ולכן אמר‬ ‫תיתי שיקללהו‪ ,‬והרי גדולים רחמי האב על הבן ובפרט‬ ‫יעקב לרבקה‪' :‬אולי ימושני אבי' – ויבחין שאני יעקב‪,‬‬ ‫צדיק ונשגב כיצחק אבינו‪.‬‬ ‫וממילא – 'והייתי בעיניו כמתעתע'‪ ,‬היינו שיחשוב‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה בפרשת נצבים כתיב 'ארור משגה עור‬ ‫שאני כמו עשו שעם התורה רוצה גם ליהנות מעוה"ז‪,‬‬ ‫בדרך' – והיה יעקב סובר שפירוש הפסוק הוא כפשוטו‪,‬‬ ‫ואין לך תעתוע גדול מזה‪ ,‬וא"כ 'והבאתי עלי קללה ולא‬ ‫שהמרמה את העור הוא מקולל‪ ,‬וכיון שיצחק היה‬ ‫ברכה'‪ ,‬כי יברכני בברכות גשמיות וזו קללה גדולה‬ ‫סומא ויעקב מרמהו בלקיחת הברכות‪ ,‬א"כ יקויים בו‬ ‫עבורי‪ .‬אמנם רבקה השיבה ואמרה‪' :‬עלי קללתך בני' –‬ ‫ח"ו 'ארור משגה עור' – וז"ש 'והבאתי עלי קללה'‪.‬‬ ‫דמה שנחשב אצלך קללה זה יהיה עלי‪ ,‬כי חפצה אני‬ ‫אבל רבקה סברה דהפירוש ב'משגה עור בדרך' – הוא‬ ‫שיהיה לך שפע עם גשמיות‪.‬‬ ‫כדרשת חז"ל המשיא עצה רעה למי שהוא סומא‬ ‫בדבר‪ ,‬וכיון שכאן היתה עצה טובה שיזכה יעקב‬ ‫ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח‬ ‫להברכות‪ ,‬לכן אין כאן ארור‪ .‬לכן אמרה 'עלי קללתך'‪,‬‬ ‫לי‪( :‬כז יג)‬ ‫שקללה כזו אני מקבלת עלי מכיון שיודעת אני שאין‬ ‫אומר הגר"א‪ :‬רבקה אמרה ליעקב‪ :‬יודעת אני כל‬ ‫כאן ארור כלל‪.‬‬ ‫הקללות והצרות שיבואו עליך‪ ,‬והן מרומזות באותיות‬ ‫של "עלי" – ע שו ל בן‪ ,‬י וסף – רק אלה ותו לא‪,‬‬ ‫בספה"ק "זרע קודש" להרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ‬ ‫וממילא אין לפחד אולי תכשל הפעם‪.‬‬ ‫זי"ע כתב‪ :‬לרמז במה שאמר יעקב 'אולי ימושני אבי‬ ‫ולכן אחר כך כשבני יעקב רצו לקחת את בנימין אתם‬ ‫והייתי בעיניו כמתעתע' דרמז הכתוב שילמוד אדם‬ ‫למצרים אמר להם יעקב‪" :‬עלי היו כלנה"‪ ,‬כל הצרות‬ ‫תורה אפילו שלא לשמה כמאחז"ל [פסחים נ‪ .].‬כי‬ ‫המרומזות ב"עלי" שאמי מסרה לי‪ ,‬כולן נתקיימו‪ ,‬ועל‬ ‫התורה והמצוות הם מטעמים כביכול לאבינו שבשמים‪.‬‬ ‫בנימין לא נרמז לי כל צער‪ ,‬ולמה אתם רוצים לקחת‬ ‫וזהו שבקשה רבקה‪' ,‬ועשה מטעמים לאביך כאשר‬ ‫ממני את בנימין‪.‬‬ ‫אהב וגו'‪ ,‬בעבור יברכך וגו'‪ ,‬אף שיהיה דבר בשקר‪ ,‬כמו‬ ‫שהיה כאן הענין בשקר‪ ,‬שלקח יעקב הברכות בערמה‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"מעגלי צדק" מדעעש זי"ע מפרש‪ :‬שלא‬ ‫כן ילמוד תורה אפילו שליבו עדיין מלא ערמימות‪ ,‬ולא‬ ‫יעשה בשביל עצמו רק לשם שמים לעשות ציווי אמו‪,‬‬ ‫בא עדיין אל האמת הברורה‪ ,‬וא"ל יעקב אע"ה 'אולי‬ ‫אז ודאי שלוחי מצוה אינם ניזוקין‪ .‬וזהו "אך" באופן‬ ‫ימושני אבי'‪ ,‬ע"ד שפירש הרה"ק מלובלין זי"ע מה‬ ‫שרק 'ישמע בקולי'‪ ,‬ויקח 'לי' בשבילי‪ ,‬וכן עשה בשביל‬ ‫שארז"ל [עירובין יג‪ ,]:‬ימשמש במעשיו‪ ,‬ואמרי לה‬ ‫אמו לבד‪ ,‬ואז תצליח‪.‬‬ ‫יפשפש במעשיו‪ ,‬דפירוש ימשמש – היינו אף במעשים‬ ‫הטובים שימשמש בהם אם נעשו בלא פניות‪ ,‬ואם‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל‪ :‬וכי רבקה בטוחה‬ ‫נעשו עצהיו"ט‪ ,‬כדרך שהאדם ממשמש בבגד משי אם‬ ‫היתה שאכן לא יקרה ליעקב כלום‪ ,‬ואילו היה אמנם‬ ‫הוא טוב מאד או לא‪ .‬וז"ש‪' :‬אולי ימושני אבי' שבשמים‪,‬‬ ‫נתפס‪ ,‬וכי היתה מוכנה לקבל את הקללה על ראשה?‬ ‫וראה שהלימוד והמצוות בשקר‪' ,‬והבאתי עלי' ח"ו‬ ‫אלא‪ ,‬איתא בתוס' הרא"ש‪ ,‬שרבקה טענה ליעקב כך‪:‬‬ ‫'קללה ולא ברכה'‪ .‬והשיבה רבקה אמנו ע"ה 'עלי‬ ‫בנידון הכיבוד אב של אביך אתה הרי מסופק – 'אולי‬ ‫קללתך בני רק שמע בקולי ולך קח לי'‪ ,‬פירוש שילמד‬ ‫ימושני אבי'‪ ,‬ואילו לגבי דידי – כיבוד אם‪ ,‬מגיע לך כבר‬ ‫אפילו שלא לשמה‪ ,‬וקוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא‪,‬‬ ‫קללה באם לא תשמע אלי משום שכבר אינך מקיים‬ ‫ולוקח בגדי עשו החמודות‪ ,‬שלומד בחדוה ותאוה‬ ‫מצות כיבוד אם‪.‬‬ ‫שיקרא רב‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ונדכא שאין כמוהו‪ ,‬כי החשיב את עצמו לגרוע מעשו‪,‬‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע מדקדק‪ :‬מדוע ציוותה עליו‬ ‫וכדאיתא במדרש [בר"ר סה יא‪-‬טו] שבאותה שעה היה‬ ‫רבקה להסתכן ולהתחפש בפני יצחק‪ ,‬הלא צדקה‬ ‫'אנוס וכפוף ובוכה‪ ,‬והיה לבו נמס כשעווה'‪ ,‬ולא היתה‬ ‫שאלתו של יעקב אע"ה 'אולי ימושני אבי וגו' והבאתי‬ ‫לו אז שום יישות ומציאות‪ ,‬וזו שעת הכושר שאין כמוה‬ ‫עלי קללה'?‬ ‫לקבל הברכות‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬שרבקה רצתה לבטל עי"ז את כל כחותיו וזכיותיו‬ ‫וכותב וז"ל‪" :‬ומזה לימוד לכל אדם‪ ,‬לפי מה שהוא נכנע‬ ‫של עשו‪ ,‬כי הלא זכותו של עשו היתה בקיום מצות‬ ‫ושפל בעיניו כך הוא כלי ראוי ומוכשר לקבל את‬ ‫כיבוד אב‪ ,‬אשר בגלל זה לא רצו מהשמים לגלות‬ ‫הברכות של יעקב כי 'מעשה אבות סימן לבנים'‪.‬‬ ‫ליצחק שעשו הוא רשע‪ ,‬כדי שלא לגרום לו צער‪.‬‬ ‫וממילא לא יכול היה יעקב אבינו ע"ה לקבל את‬ ‫אומר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע‪ :‬ידעה רבקה‬ ‫הברכות‪ .‬לפיכך יעצה עכשו רבקה ליעקב כי יקיים גם‬ ‫שקשה יהיה ליעקב להגיד דברי שקר‪ ,‬כי בחינת יעקב‬ ‫הוא מצוות כיבוד אב מתוך מסירות נפש‪ ,‬ובכך יחליש‬ ‫היא אמת‪" ,‬תתן אמת ליעקב"‪ ,‬ולכן הלבישה אותו בגדי‬ ‫כוחו של עשו‪ .‬וכך אמרה לו‪' :‬עלי קללתך בני'‪ ,‬אפילו‬ ‫עשו‪ ,‬ואם מתלבשים כמו עשו נדבק שמץ מה מדת‬ ‫אם בגללי צפויה לך קללה חלילה‪ ,‬בכל זאת 'שמע‬ ‫עשו‪.‬‬ ‫בקולי ולך קח לי'‪ ,‬עשה כפי שאמרתי לך מתוך מסירת‬ ‫נפש‪ ,‬ועל ידי כך תנצח את עשו ותוכל להיות ראוי‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אומר‪ :‬באמת לא היה יעקב‬ ‫לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫צריך לברכת יצחק‪ ,‬כי היה ראוי מעצמו‪ .‬אך רבקה‬ ‫ראתה שיהיו בני ישראל בגלות ואז ילבישו את בגדי‬ ‫ותקח רבקה וגו' עשו בנה הגדול החמדות וגו' ותלבש‬ ‫עשו ח"ו‪ ,‬ואז צריכים לברכת יצחק‪.‬‬ ‫את יעקב בנה הקטן‪( :‬כז טו)‬ ‫בדרשות הר"ן מביא את קושית העולם [וכן איתא‬ ‫שואל החיד"א זצ"ל ב"נחל קדומים"‪ :‬מאי נפקא מינה‬ ‫בדרשות חת"ס]‪ ,‬אם הקב"ה רצה שיברך יצחק את‬ ‫לנו בזה ממי היו הבגדים ?‬ ‫יעקב‪ ,‬מדוע נתקיים הדבר על ידי מרמה‪ ,‬הלא יצחק‬ ‫אלא הנה אחז"ל שנמרוד לקח הבגדים מאדם הראשון‬ ‫נביא היה והיה הקב"ה יכול לומר לו לברך את יעקב ולא‬ ‫שעשה לו הקב"ה כתנות עור‪ .‬ומבואר במדרש שבגדי‬ ‫את עשו‪.‬‬ ‫אדה"ר היו מעור הלויתן‪ .‬וקיי"ל עור דג אינו מקבל‬ ‫וי"ל דהנה אחז"ל במסכת שבת [ל‪ ]:‬אין השכינה שורה‬ ‫טומאה‪ .‬והנה לכאורה קשה היתכן שרבקה הלבישה‬ ‫לא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה‪ ,‬והנה‬ ‫את יעקב בגדי עשו‪ ,‬הא קיי"ל בגדי ע"ה מטמאין‪ ,‬ולזה‬ ‫יצחק חשב שעשו הוא צדיק‪ ,‬ובשמחה רצה לברך‬ ‫אמר הכתוב 'החמודות' – שחמדם מן נמרוד‪ ,‬והם‬ ‫אותו‪ ,‬אבל אם היה הקב"ה אומר לו לברך את יעקב ולא‬ ‫הכותנות עור מאדה"ר שנעשו מעור הלויתן‪ ,‬ועור דג‬ ‫את עשו‪ ,‬היה חוקר ודורש בסיבת הדבר עד שהיה‬ ‫אינו מטמא‪.‬‬ ‫מתגלה לו שעשו רשע‪ ,‬והיה מצטער כל כך על זה עד‬ ‫שהיה נופל בעצבות‪ ,‬ואז כאשר היה מברך את יעקב‬ ‫יש לציין את המסופר בספר "כרם בית ישראל" מכי"ק‬ ‫היתה ברכתו מתוך עצבות ובלי השראת השכינה‪ .‬ולכן‬ ‫של הרה"ק ה"אהלי יעקב" מהוסיאטין זי"ע בשם הרב‬ ‫עשה הקב"ה שיצחק יחשוב שהוא מברך את עשו‬ ‫דון יחיא מת"א ע"ה‪ :‬שבזמן שהיה גזירת המלבושים‬ ‫והברכה תהיה מתוך שמחה ומתוך השראת השכינה –‬ ‫ברוסיא – היה אסיפה של גדולי הדור‪ ,‬והרה"ק ה"צמח‬ ‫ועי"ז תחול ברכה זו יפה על יעקב‪.‬‬ ‫צדק" מליובאוויטש זי"ע דרש שהאסיפה תקבל‬ ‫החלטה שמוכרחים ללכת נגד הגזירה במסירות נפש‬ ‫הגה"ק מקוז'יגלוב זי"ע בספרו "ארץ צבי" מבאר‪ :‬דידוע‬ ‫ממש כמו הנאמר בגמרא על ערקתא דמסאני בשעת‬ ‫דאין מעלה כענווה ושפלות הרוח‪ ,‬ואיתא 'אני את דכא'‬ ‫השמד כשמתכוונים להעביר על הדת רח"ל‪ .‬ושלח‬ ‫– אתי דכא [סוטה ה‪ ,].‬ע"כ אין לך זמן מסוגל לברכות‬ ‫לקבל הסכמת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ ,‬והשיב‬ ‫כאותה שעה שיעקב ראה שיצחק אוהב את עשו יותר‬ ‫הרוז'ינער ע"ז‪ :‬יע"א ע"ה קיבל את הברכות כשהיה‬ ‫ממנו‪ ,‬והוא עומד לברך את עשו ולא אותו‪ ,‬ואף ראה‬ ‫מלובש בבגדי עשו – מי יתן שיתקיימו בבגדים האלה‪.‬‬ ‫שמן השמים אין מונעים זאת מיצחק‪ ,‬נעשה לבו נשבר‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בזה שאינו מכירו‪ ,‬אז ראה בזה יעקב שזה רצון ה'‬ ‫"זאלין די ברכות אזוי מקויים ווערען"‪.‬‬ ‫שהוא יקבל את הברכות ואמר‪' :‬אנכי עשו בכורך'‪.‬‬ ‫שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬והלא כבר קנה יעקב‬ ‫אנכי עשו בכורך וגו' קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור‬ ‫אבינו את הבכורה מעשו‪ ,‬ולמה קראתו 'בנה הקטן'‪.‬‬ ‫תברכני נפשך‪( :‬כז יט)‬ ‫ואפשר הפירוש הוא שיעקב אבינו היה קטן בקומה‪,‬‬ ‫כותב ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬דכידוע איתא בספרים שיש‬ ‫ועשו ונמרוד היו גדולים בקומה‪ ,‬כי 'עשו' – הוא מלשון‬ ‫בלבוש צדיקים קדושה ללבוש אותם‪ ,‬א"כ גם בהיפך‬ ‫עשוי‪ ,‬שמיד שכשנולד היה כבן ג' שנים‪ ,‬והכתוב‬ ‫כך‪ ,‬בלבושם של רשעים מביא היפך הקדושה‪ ,‬וע"י‬ ‫משמיענו שעם כל זה היו בגדי עשו בנה הגדול בקומה‪,‬‬ ‫שהיה ליעקב עכשיו בגדי עשו היה נכון להוציא לשון‬ ‫מותאמים למידת יעקב הקטן בקומה‪ ,‬אז ראתה שהוא‬ ‫דמשתמע לתרי אנפין‪ ,‬אע"פ שלעולם יעקב איש‬ ‫מן השמים‪ ,‬וכמו שאחז"ל [יבמות עו‪ ]:‬לענין בגדי‬ ‫האמת ולא יוציא מפיו אפילו לשון דמתפרש לתרי‬ ‫שאול המלך שהיו מותאמים לדוד‪.‬‬ ‫אנפין‪ ,‬ומכאן י"ל רמז למ"ש המג"א סי' תע"ב בשם‬ ‫גם י"ל‪ ,‬שתואר "גדול" ו"קטן" פירושו כמאמרם ז"ל‬ ‫מהרי"ל להשתמש בליל פסח במשכונות של עכו"ם‪ ,‬כי‬ ‫[ב"מ יב‪ ]:‬גדול וסמוך על שולחן אביו זהו קטן‪ ,‬קטן ואינו‬ ‫היה אז ליל פסח כמ"ש רש"י‪ ,‬ושאלה הבגדים של עשו‬ ‫סמוך על שולחן אביו זהו גדול‪ .‬וכיון שהיה יעקב סמוך‬ ‫ליעקב שלא מדעתו‪.‬‬ ‫אז על שולחן הוריו‪ ,‬נקרא על ידם "קטן"‪.‬‬ ‫מדייק המהרי"ל דיסקין זצוק"ל‪ :‬ואילו עשו אמר‪' :‬יקום‬ ‫הרה"ק הרמ"ח מסלונים זי"ע מביא בשם הזווילער רבי‬ ‫אבי ויאכל מציד בנו'‪ .‬כי חז"ל אמרו [גיטין ע]‪ :‬שלושה‬ ‫זי"ע‪ :‬וכי יעקב שיצא בכמה רגעים אחרי עשו תמיד‬ ‫דברים מתישין גופו של אדם ואלו הן‪ :‬אכל מעומד‬ ‫נקרא "קטן" ולעשו נתנו את השם "גדול"?‬ ‫ושתה מעומד וכו'‪ ,‬ולכן אמר יעקב "קום נא שבה‬ ‫אלא הענין הוא‪ ,‬שאדם גדול ומבוגר אם שוכב במיטה‬ ‫ואכלה מצידי" כפי הדין‪.‬‬ ‫זה סימן שהוא כבר לא בקו הבריאות‪ ,‬אם הליכתו‬ ‫כושלת – הינו מעורר חששות‪ ,‬וכשניטל ממנו הלשון –‬ ‫ה"אבני נזר" זי"ע אמר‪ :‬רש"י משתדל לפרש כל דברי‬ ‫כבר נחשב הוא למת‪.‬‬ ‫יעקב שלא יהיו נראים כשקר‪ ,‬ואיך אמר "ואכלת‬ ‫משא"כ בילד קטן השוכב במיטה‪ ,‬אינו מעורר שום‬ ‫מצידי"‪ ,‬הרי לא צד?‬ ‫דאגה – יגדל וילך‪ ,‬הולך ונופל – יגדל ויצעד בטוחות‪,‬‬ ‫ויש לפרש "מצידי" מה שצד ורימה את אביו‪ .‬וכן "כי‬ ‫אינו מדבר – יגדל ויפתח פיו‪ .‬יעקב הינו קטן‪ ,‬אשר אם‬ ‫ציד בפיו"‪ ,‬וכן מצאנו בגבעונים [יהושע ט יד]‪" :‬ויקחו‬ ‫נראים בו חסרונות איננו מודאגים כי הוא יגדל ויתרפא‬ ‫האנשים מצידם" ומפרש רש"י שרמוהו‪.‬‬ ‫מהם‪ ,‬משא"כ אצל עשו הגדול ניכרים סימני מחלה אין‬ ‫שום תקוה שיתרפא מהם‪ ,‬אדרבה מחלתו תגבר‬ ‫בספה"ק "ישמח ישראל"‪ :‬כ"ק אאמו"ר [הרבי ר' יחיאל‬ ‫ותגדל‪.‬‬ ‫מאלכסנדר] זי"ע הכ"מ‪ ,‬אמר בשם כ"ק האדמו"ר איש‬ ‫אלקים הרה"ק מוה"ר יצחק מווארקא זצללה"ה זי"ע‪,‬‬ ‫ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני‪( :‬כז‬ ‫על הקושיא המפורסמת למה היו הברכות בדרך זה‬ ‫יח)‬ ‫שבירך ליעקב אע"ה בבחינת עשו ולא בבחינת יעקב‪,‬‬ ‫מסביר האלשיך הק'‪ :‬דצ"ל שהתחיל יעקב לאמר "אבי"‬ ‫דיבר בקדשו כ"ק אדמו"ר מווארקא‪ :‬שכל הברכות‬ ‫והפסיק ולא דיבר עוד‪ .‬רק על שאלת יצחק "מי אתה"‬ ‫ומעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬והברכות היו עד סוף כל‬ ‫ענה‪ :‬עשיתי כאשר דברת אלי‪.‬‬ ‫הדורות‪ ,‬ממילא אם היה יצחק אע"ה מברך ליעקב‬ ‫אלא חכמה גדולה הראה בזה יעקב‪ .‬כי באמת יכול היה‬ ‫בבחינת יעקב‪ ,‬אז לא היו ראויים הברכות אלינו רק‬ ‫לומר רק משפט אחד‪ :‬אבי עשיתי כאשר דברת אלי‪.‬‬ ‫כשהיינו בבחינת יעקב‪ ,‬ולזה היתה סיבה מהקב"ה‬ ‫אבל היה חשש‪ ,‬אולי יכיר יצחק בקולו שזה יעקב‪ ,‬ויגער‬ ‫החפץ בטובת בניו ורב חסד – לברך את יעקב בבחינת‬ ‫בו בנזיפה‪ .‬לכן רק אמר בתחילה "אבי" והמתין אם יכיר‬ ‫עשו‪ ,‬ואין לך אדם מישראל הגרוע מעשו‪.‬‬ ‫מי המדבר‪ .‬וכאשר שאל יצחק "מי אתה בני" והראה‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אם כן מיהר להתברך תיכף‪ ,‬היה עליו להמתין כדי‬ ‫וכ"ק מורי הרה"ק מראדזמין זי"ע‪ ,‬כאשר היה כ"ק‬ ‫שיאריך ימים‪...‬‬ ‫אאמו"ר אצלו והגיד לו הדברים האלה‪ ,‬הקשה לו‬ ‫שמפורש ברש"י ז"ל וכן הוא בזוה"ק‪' :‬ויתן לך האלקים'‬ ‫ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קל יעקב‬ ‫– בדין‪ ,‬אם יהיה ראוי לכך וכו'‪ ,‬ע"ש‪ .‬והשיב לו כ"ק‬ ‫והידים ידי עשו‪( :‬כז כב)‬ ‫אאמו"ר זצללה"ה‪ :‬שבאמת בתחילה בירך יצחק אע"ה‬ ‫אומר הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע‪ :‬הרמב"ם‬ ‫על אופן זה [שדווקא בדין]‪ ,‬אולם אחר כך כאשר בא‬ ‫פוסק שתקיעת שופר צריכה כוונה‪ ,‬ואילו במצה הדין‬ ‫עשו לקבל הברכות‪ ,‬כתיב בתורה 'ויחרד יצחק חרדה‬ ‫הוא כפאו ואכל מצה יצא‪ .‬והסביר הרב המגיד [בהלכ'‬ ‫גדולה עד מאוד' ותרגומו – ותוה יצחק תוהא רבא עד‬ ‫שופר פ"ג ה"ד] כי בשופר אין שום מעשה אלא‬ ‫לחדא‪ ,‬היינו שהיה כמתמיה‪ :‬מה זאת שהסתיר הקב"ה‬ ‫השמיעה ולכן צריך כוונה‪ .‬אבל באכילת מצה נעשה‬ ‫ממני כוונתו כו'‪ ,‬למה זה סתם הקב"ה בעדי לבל להגיד‬ ‫מעשה‪ ,‬לכן אפילו בלי כוונה יצא‪.‬‬ ‫לי בפירוש שאברך את יעקב‪ ,‬רק בהסתר בבחינת עשו‬ ‫לפי זה אפשר לומר שיש לזה רמז בתורה בפרשתנו‪:‬‬ ‫כו'‪ ,‬ואלא הוכיח מזה יצחק אע"ה‪ ,‬שכן הוא רצון‬ ‫ה'קול קול יעקב'‪ ,‬כל מצוה שעושים בקול – בשמיעת‬ ‫הקב"ה שיברך את יעקב בבחינת עשו למען לא יהיה‬ ‫קול‪ ,‬כגון שופר‪ ,‬צריך להיות קול יעקב‪ ,‬כוונה‪ ,‬והידים –‬ ‫אח"כ מקום לבעל דין לשטן לחלוק שבניו אינם ראויים‬ ‫שעושים מצוה בידים‪ ,‬כלומר שיש בה מעשה‪ ,‬אף אם‬ ‫להברכות‪ ,‬וכאשר הבין כך ברוח קדשו אז אמר בפיו 'גם‬ ‫היא יד עשו – היינו שלא בכוונה – יצא‪.‬‬ ‫ברוך יהיה'‪ ,‬והסכים לרצון הקב"ה שגם בזה האופן‬ ‫ברוך יהיה‪ .‬עכלה"'ק ודפח"ח‪.‬‬ ‫כותב הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע‪ :‬שיש לפרש‬ ‫עפימ"ש בגמרא כשישראל עושין רצונו של מקום אז‬ ‫ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני וגו'‪( :‬כז‬ ‫מלאכתן נעשית על ידי אחרים כדכתיב [ישעיה סא ה]‪:‬‬ ‫כ)‬ ‫'ועמדו זרים ורעו צאנכם' – היינו שהאומות מתעסקים‬ ‫הרה"ק ה"בת עין" זי"ע מבאר‪ :‬כי יצחק אמר לעשו 'צא‬ ‫בצרכי ישראל ומכינים להם צרכיהם כעבדים אל‬ ‫השדה וצודה לי ציד' – ו'שדה' רומז לתפילה‪ ,‬כדכתיב‬ ‫אדוניהם‪.‬‬ ‫'ויצא יצחק לשוח בשדה'‪ ,‬וכלומר שביקש מעשו‬ ‫וזהו הרמז‪' ,‬הקול קול יעקב' – כשקולו של יעקב בתורה‬ ‫שיעמוד להתפלל שיעזרהו הקב"ה למצוא הגדיים ובזה‬ ‫ומשתדלים בה – אז 'והידים ידי עשו' – היינו שהאומות‬ ‫יקדש את הגדיים ויהיו ראויים לאכילתו בקודש 'כאשר‬ ‫עוסקים בצורכי ישראל ומכינים להם כל צרכיהם כעבד‬ ‫אהבתי' – לאכול בקדושה‪ .‬ולכן שאל את יעקב כיצד‬ ‫אל אדוניו‪.‬‬ ‫מיהר והספיק להתפלל ולהביא את הגדיים‪.‬‬ ‫לזה ענה יעקב‪ :‬מכיון שהנני מאמין ש'ה' הקרה לפני' –‬ ‫אמר הרה"ק מווישוא זי"ע‪ :‬י"ל 'הקול קול יעקב' שטוען‬ ‫והקב"ה הוא זה שהמציא את הגדיים לידי אינני נצרך‬ ‫שכל העבירות נגרמים ע"י 'הידים ידי עשו'‪ ,‬היינו‬ ‫לתפילה על זה‪ ,‬וממילא תיכנס הקדושה למאכלך ע"י‬ ‫הצרות שאוה"ע עושים לישראל‪.‬‬ ‫זאת האמונה‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬הקול קול יעקב‪ ,‬בזמן שקולם של תינוקות‬ ‫אומר הגריד"א שליט"א‪ :‬אולי כי יעקב הביא לפניו גם‬ ‫מצפצפין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי‬ ‫לחם‪ ,‬ולא היה מספיק זמן לאדם אחד לשחוט ולהכין‬ ‫עשו שולטות‪.‬‬ ‫בשר וגם לאפות לחם יחד‪ .‬ואכן כתיב [פ' יז]‪' :‬ותתן‬ ‫הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע פירש הטעם‪ :‬כי לעשו‬ ‫את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה'‪,‬‬ ‫יש זכות מצות כיבוד אב‪ ,‬אבל לפי מוני המצות‬ ‫דמשמע שהיא אפתה את הלחם ויעקב הביא ושחט‬ ‫המחשבין מצות כיבוד אב ואם למצוה אחת‪ ,‬אם כן גם‬ ‫הגדיים‪ ,‬וע"ז שפיר שאל‪" :‬מה זה מהרת" כי לא היה‬ ‫מצוה זו לא שמר כראוי כי הרי את אמו לא כיבד‪ .‬אבל‬ ‫בכדי שיעשה‪.‬‬ ‫לכאורה מי יאמר שמקצת המצוה אינה חשובה‪ ,‬כן הוא‬ ‫עוד י"ל‪ :‬כי תמה יצחק על עשו למה הגיע כל כך מהר‪,‬‬ ‫נמי במצות לימוד התורה שמוני המצות חושבין מצות‬ ‫שהרי אם אמר לו יצחק 'ואברככה לפני ה' לפני מותי' –‬ ‫"ולמדתם את בניכם" מצוה אחת עם מצות לימוד‬ ‫היה יכול להיות בטוח שלא ימות בטרם יברכו‪ ,‬ולמה‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יהיו ראויים – שאין לך יהודי גרוע כ"כ שדומה לגמרי‬ ‫התורה‪ ,‬כי לימוד לבד בלי הבנים חשובה מצוה שלא‬ ‫לעשו‪...‬‬ ‫בשלימות‪ .‬זהו שאמרו כי אם תינוקות לומדים‪ ,‬והאבות‬ ‫לומדים עם בניהם אז מקיימים המצוה בשלימות‪ ,‬אם‬ ‫ב"מפי ספרים וסופרים" מביא מספר "דרכי חיים"‬ ‫כן אין לעשו זכות‪ ,‬כי הרי לא קיים המצוה שעשה‬ ‫ממשמשו הנאמן של הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע‪ ,‬כי‬ ‫בשלימות‪ ,‬כי הרי את אמו לא כיבד‪ ,‬אבל אם ח"ו בנינו‬ ‫בשנה אחת בפרשת תולדות הרחיב הרה"ק מצאנז את‬ ‫אינם לומדים‪ ,‬גם אנו כמותו‪.‬‬ ‫הדיבור בענין חובת ההתרחקות מחוקות ובגדי אומות‬ ‫העולם‪ ,‬ודיבר בקדשו להוכיח מפרשת השבוע‪,‬‬ ‫מקשים איך דבר זה משתמע מן הכתוב‪ ,‬הרי הפשט‬ ‫דבתחילה צריך להבין מדוע רצה יצחק לברך את עשו‬ ‫הפשוט הוא שהידים ידי עשו אף שהקול קול יעקב?‬ ‫דוקא‪ ,‬וביותר קשיא מה שציוה ליעקב 'גשה נא ואמושך‬ ‫ומתרץ ה"אבני האזל"‪ :‬אפשר לומר בכוונת המדרש‪:‬‬ ‫בני‪ ,‬האתה זה בני עשו אם לא' – דמשמע שרצה לברך‬ ‫שיצחק אמר את הדברים האלה בתמיה‪ ,‬בסימן שאלה‪,‬‬ ‫רק את עשו ולא את יעקב‪ ,‬ועוד יש להבין‪ ,‬מה שהפטיר‬ ‫הקול קול יעקב והידים ידי עשו? יעקב יתפלל תורה‬ ‫אחר שמישש את ידיו 'הקול קול יעקב והידים ידי עשו'‬ ‫ועשו יכה? זה לא יתכן!‪...‬‬ ‫– מדוע נרגעה רוחו אחרי שראה שהידים ידי עשו‪,‬‬ ‫והלא לאידך גיסא הקול קול יעקב‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים‬ ‫הוא מותיב לה והוא מפרק לה‪ ,‬כי בודאי היו עיני יצחק‬ ‫שגור בפיו וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫פקוחות וידע היטב בגדלותו של יעקב שלימתא‪ ,‬ורק‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬וכי יעקב לא היה יודע‬ ‫רצה לברך את עשו כדי להכניסו ולקרבו אל הקדושה‪,‬‬ ‫מזה שאין שם שמים שגור בפיו של עשו‪ ,‬אלא אף על‬ ‫וכאשר נכנס אליו יעקב עם המטעמים התחיל יצחק‬ ‫פי כן לא היה רוצה לבטל ממנו מלכות שמים אפילו‬ ‫להשפיע עליו שפע קדושה בסברו שהוא עשו הרשע‪,‬‬ ‫שעה אחת‪.‬‬ ‫ולפליאתו הבחין שהוא כלי מוכן לקבל השלימות ובקל‬ ‫נשפע מאור מופלא רום מעלה‪ ,‬לפיכך היה תמה על‬ ‫במדרש‪ :‬בשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו‬ ‫הדבר הזה‪ ,‬שהרי הכיר ברשעותו של עשו ואיך נשפעה‬ ‫– אין ידי עשו שולטות בו‪.‬‬ ‫עליו הקדושה בקלות וללא קושי‪ ,‬ועל כן ביקש 'גשה נא‬ ‫ויש לדקדק‪ ,‬למה נקט לשון צפצוף הנאמר בעופות‪ ,‬ולא‬ ‫ואמושך האתה זה בני עשו' – וכאשר הבחין שהוא‬ ‫נקט לשון קריאה או לימוד?‬ ‫מלובש במלבושי עכו"ם אמר לו 'הקול קול יעקב והידים‬ ‫ומתרץ ה"בן יהוידע"‪ :‬כי בא לרמוז על חלק הסוד‪,‬‬ ‫ידי עשו' – דאע"פ שצדיק הוא וקולו כקול יעקב‪ ,‬מיהו‬ ‫שהוא מסוגל ביותר לבטל שליטת ידים של עשו‪ ,‬דהנה‬ ‫מאחר שמתלבש בבגדי גויים עדיין זקוק הוא לעבודה‬ ‫בקריאת הסוד להמון עם חשוב כמו צפצוף של עופות‪,‬‬ ‫ויגיעה גדולה כדי לקרבו אל הקדושה‪ ,‬ולכן 'ויברכהו'‪.‬‬ ‫שהעוף מצפצף והאדם אינו מבין הצפצוף שלו‪ ,‬וכן‬ ‫האדם קורא בזוהר ותיקונים ואידרות ואינו מבין‬ ‫ויבא לו יין וישת‪( :‬כז כה)‬ ‫הדברים‪ ,‬ועם כל זה יש בהם כח גדול לבטל כוחו של‬ ‫ה"מגלה עמוקות" זי"ע אומר‪ :‬לא נמצא בכל שיר‬ ‫עשו‪.‬‬ ‫השירים פסוק המתחיל בוא"ו אלא הפסוק הזה‪" :‬וחכך‬ ‫כיין הטוב"‪ .‬וכן בתהילים ק"ד הפסוק היחידי שמתחיל‬ ‫ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו ויברכהו‪( :‬כז כג)‬ ‫בוא"ו הוא "ויין ישמח לבב אנוש"‪ .‬לרמז על ששה‬ ‫שואל הרה"ק רבי יצחק מוורקא זי"ע‪ :‬למה ברך יצחק‬ ‫זמנים שצריך לקדש על היין ואלו הם‪ :‬שבת‪ ,‬פסח‪.‬‬ ‫אבינו את יעקב בבחינת "עשו" ולא בבחינת "יעקב"?‬ ‫שבועות‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬סוכות‪ ,‬ושמיני עצרת‪.‬‬ ‫ומסביר‪ ,‬מפני שאילו ברכו בבחינת "יעקב" היה זוכה‬ ‫בברכות אך ורק אם היה ראוי להם‪ ,‬אבל כשברכו‬ ‫שואל ה"פרדס יוסף"‪ :‬למה הביא לו יעקב ליצחק יין‪,‬‬ ‫בבחינת "עשו" תחולנה עליו הברכות גם כשאינו ראוי‪.‬‬ ‫הרי יצחק ביקש רק לעשות לו מטעמים‪ ,‬וכן אמרה‬ ‫ויצחק אבינו‪ ,‬שראה שעתידים להיות בבני ישראל‬ ‫רבקה‪' :‬והבאת לאביך ואכל'?‬ ‫כאלה שיהיו בבחינת "עשו" במעשיהם‪ ,‬לפיכך ברכו‬ ‫בדעת זקנים מבעלי התוס' מובא‪ ,‬שמיכאל הביא לו יין‬ ‫בבחינה זו‪ ,‬למען תחולנה עליהם הברכות גם כשלא‬ ‫‪31‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ואמר‪ :‬ווען נישט די אידן וואלטען געטועהן עבירות‪ ,‬ווי‬ ‫מגן עדן‪ ,‬וכן בתרגום יהונתן‪ ,‬שלא היה לו יין והביא לו‬ ‫וואלסטו דען געהערט אזא גוטן ונסלח ‪...‬‬ ‫מלאך מיין המשומר‪ ,‬ולמה היה צורך לשדד את‬ ‫ועפי"ז מבאר אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו‪ ,‬כי אחר‬ ‫המערכות? לשם מה כל התכונה הזאת עם יין?‬ ‫שישראל עושים תשובה‪ ,‬הלא יש תענוג גדול להקב"ה‬ ‫אלא‪ ,‬ברש"י מביא בשם פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬שפסח‬ ‫מן העבירות שנהפכו לזכיות‪ ,‬וזהו מה שמריח הקב"ה‬ ‫היה ושני גדיי עזים היו אחד לפסח ואחד למטעמים‬ ‫ריח טוב מתשובת העבירות שעושים הבוגדים‪.‬‬ ‫והיה איפה צורך ביין לארבע כוסות‪ .‬וזה שנאמר‪' :‬ויגש‬ ‫לו ויאכל'‪ ,‬ואחר כך‪' ,‬ויבא לו יין וישת'‪ ,‬ואחר השתיה לא‬ ‫בפשטות יש לומר אומר ה"שם משמואל" זי"ע‪:‬‬ ‫טעם כלום‪ ,‬כי אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן‪ ,‬ואחר‬ ‫שהרגיש שהם בגדי עשו החמודות‪ ,‬וזה הוציא מלבו‬ ‫אכילת קרבן פסח אסור לאכול‪ ,‬אכן שתי כוסות‬ ‫החשד שעורר בו קולו של יעקב‪.‬‬ ‫האחרונות מותר לשתות‪.‬‬ ‫ואפשר לומר עוד‪ ,‬הנה ידוע שחוש הריח לא נפגם‬ ‫ויש לזה רמז להלן בכתוב‪' :‬בא אחיך במרמה'‪ ,‬ופרש"י‬ ‫באכילת עץ הדעת‪ ,‬שכל החושים נזכרו שמה‪ ,‬ובכולם‬ ‫בחכמה‪ .‬ואמר ע"ז הרה"ק ר' זאב מסטריקוב זי"ע‪ :‬הרי‬ ‫השתמשו בחטאם‪' ,‬ותרא האשה' – חוש הראיה‪,‬‬ ‫זה היה בפסח וגימטריא של מרמה הוא רפ"ז‪,‬‬ ‫'ותקח מפריו' – חוש המישוש‪' ,‬ותאכל' – חוש הטעם‪,‬‬ ‫בגימטריא של אפיקומן‪ .‬ויעקב עשה זאת בחכמה‪,‬‬ ‫'וישמעו' – חוש השמיעה‪ .‬אולם חוש הריח לא נזכר‬ ‫שהאכילהו אפיקומן שלא יהיה רשאי לאכול עוד‪ ,‬וזאת‬ ‫שם‪ .‬ובכל החושים שנפגמו יש לעשו אחיזה בהם‪ ,‬לכן‬ ‫היתה החכמה‪.‬‬ ‫נתברך יעקב על חוש הריח שאין לעשו אחיזה בו‪.‬‬ ‫וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח‬ ‫הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע מפרש הפסוק עפ"י‬ ‫שדה אשר ברכו ה'‪( :‬כז כז)‬ ‫דברות קדשו של אביו הרבי הזקן מאלכסנדר זי"ע‬ ‫ב"לקוטי תורה" מהאריז"ל‪ :‬אמרו רז"ל [ב"ר סה‪ ,‬כב]‬ ‫בהיותם במארינבאד לרפואה‪ ,‬וכאשר נהנה מאד‬ ‫שגן עדן נכנס עמו‪ .‬וקשה מנין ידע יצחק שזהו ריח גן‬ ‫מהאויר הצח והריח הטוב שמה‪ ,‬אמר‪ ,‬כי אע"פ‬ ‫עדן‪ .‬והענין כי כאשר רץ אברהם אחר הבקר כשהגיעו‬ ‫שנמצאים שם אנשים רעים וחטאים אעפ"כ אינם‬ ‫אליו המלאכים‪ ,‬נכנס למערת המכפילה ונכנס בג"ע‬ ‫מקלקלים האויר והריח‪ ,‬וכמו שמזבלים שדה בזבל‬ ‫כמחז"ל [פרקי דר"א פל"ה] וסיפר אברהם זה ליצחק‪,‬‬ ‫ואשפות שיש להם ריח רע אעפ"כ הריח מהשדה לא‬ ‫וזהו כריח – שסיפר לי אבי‪ ,‬ולכן ר"ת א שר ב רכו ה' –‬ ‫מתקלקל בעצם‪ ,‬וכאשר יעבור ויכלה הריח רע אז הריח‬ ‫הוא אבי‪.‬‬ ‫הטוב שבשדה יחזור ויריח‪ .‬כך הוא הענין החלק יעקב‬ ‫שבכח איש ישראל‪ ,‬אע"פ שיחטא ויטנף א"ע בזבל‬ ‫מבאר הרה"ק ה"תורת אמת" מלובלין זי"ע‪ :‬כי מה‬ ‫ובאשפה הסרוחים‪ ,‬אעפ"כ ריח הקדושה היא הנקודה‬ ‫מאד נשבר לב יעקב אבינו כשנכנס אל יצחק אביו‬ ‫הפנימית שבקרבו לא יתקלקל ולא יגע בה שום שמץ‬ ‫כשהוא לבוש בגדי עשו החמודות‪ ,‬ולכן הרגיש יצחק‬ ‫ופגם‪ ,‬וממנה תוצאות חיים שיוכל לחזור בתשובה‬ ‫'ריח טוב' העולה ובא משברון לבו‪ .‬וע"ז אמר 'ראה ריח‬ ‫להריח כבשמים‪ .‬וזה פי' ישראל אע"פ שחטא ישראל‬ ‫בני כריח השדה אשר ברכו ה'' – כי כמו שמצינו בעשב‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫הבשמים קוטמו ומריח בו – היינו כי אף כי כל שעה יש‬ ‫וזה פירוש הכתוב "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו‬ ‫לו ריח טוב‪ ,‬מ"מ בשעה שקוטמים ומוללים אותו ריחו‬ ‫ה' "‪ ,‬למה לא נתקלקל ריח השדה – יען כי ברכו ה'‪,‬‬ ‫נודף יותר‪ ,‬כן הוא בכל יהודי‪ ,‬בשעה שנשבר לבו‬ ‫וברכתו הקדושה לעולם תעמוד כן ריח בני‪ .‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫בקרבו‪ ,‬עולה ממנו ריח טוב ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬שנתן בו ריח טוב וזה שדה תפוחים‪.‬‬ ‫בגמרא‪ :‬אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו‪.‬‬ ‫שואל ה"ראשי בשמים"‪ :‬האם אין פירות אחרים ומיני‬ ‫הרה"ק רבי ישראל משפיקאוו זי"ע בנו של הרה"ק‬ ‫בשמים הנותנים ריח טוב? ומדוע דווקא שדה תפוחים?‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע בספר לקוטי מהרי"ן מבאר עפ"י‬ ‫אולי יש כאן כוונה עמוקה‪ ,‬לרמז על קבלת התורה‪ .‬לפי‬ ‫מעשה שהיה בחזן אחד שניגן פעם תנועה עריבה בליל‬ ‫מה דאי' [שבת פח]‪ :‬מה תפוח זה פריו קודם לעליו‪ ,‬אף‬ ‫כל נדרי על "ונסלח"‪ ,‬נענה הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע‬ ‫‪32‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ה"ספורנו" מפרש‪ :‬שהיתה הברכה שהטל לבדו ירווה‬ ‫ישראל הקדימו נעשה לנשמע – והריח הזה של‬ ‫את הצמחים עד שלא תצטרך השדה למטר‪ ,‬ובכך לא‬ ‫"נעשה ונשמע" עלה לפני יצחק בשעה שיעקב ניגש‬ ‫יופרעו עוברי הדרכים‪ ,‬וכבר סיפרו חז"ל [ב"מ פה‪].‬‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫שבשנות ייסוריו של רבינו הקדוש היו השדות רווים‪,‬‬ ‫וכשעקרו צנון מהגינה היה הגומא מתמלאת מים‬ ‫פירש הרה"ק ה"אש דת" מאוזרוב זי"ע‪ :‬לכאורה מדוע‬ ‫מרוויית הטל ומי התהום‪ ,‬ולא הוצרך העולם לגשמים‪.‬‬ ‫לא אמר יצחק במפורש "כריח תפוחים" כי אם "כריח‬ ‫שדה" סתם ויש הרבה שדות?‬ ‫הרה"ק רבי דוד'ל מטולנא זי"ע היה אומר‪ :‬כשבירך‬ ‫אלא שלפני נישואיו עם רבקה כ' 'וילך יצחק לשוח‬ ‫יצחק את יעקב ברכו בבטחון‪" :‬ויתן לך האלקים מטל‬ ‫בשדה' ורש"י מבאר לשון תפילה‪ ,‬על מה התפלל אז‬ ‫השמים"‪ ,‬שהשי"ת יתן לך‪ ,‬אולם עשו לא הסתפק‬ ‫צדיק כמותו לפני החופה? מן הסתם העתיר לה' – בין‬ ‫בבטחון‪ ,‬עד שבירך אותו יצחק‪' :‬הנה משמני הארץ‬ ‫השאר – שיזכה לבן דוגמת יע"א הראוי להבנות ממנו‬ ‫יהיה מושבך ומטל השמים מעל'‪ ,‬עשו אינו סומך על‬ ‫בית ישראל‪.‬‬ ‫הבטחון‪ ,‬הוא צריך למזומן‪...‬‬ ‫והנה עכשיו שחלפו יותר משבעים או שמונים שנה‬ ‫ונכנס אצלו יעקב‪ ,‬התעורר ביצחק הרגש והריח של‬ ‫בספר "קול מבשר" מביא בשם הרה"ק מאמשינוב‬ ‫"אותה שדה"‪ ,‬של אותה תפילה לפני החופה ואמר‬ ‫זי"ע‪ ,‬דקשה מהי הברכה הזאת? ותירץ עפ"י דבריו‬ ‫לעצמו‪" :‬כ'האב נישט געקענט בעסער ווינטשען" [לא‬ ‫הנודעים של הרבי ר' בונם פשיסחא זי"ע‪ ,‬שהקשה‬ ‫יכולתי לאחל לעצמי בן יותר טוב מזה]‪.‬‬ ‫בקללת הנחש ש'עפר תאכל כל ימי חייך' – דלכאורה‬ ‫איזה קללה היא זו ? והלא מזונותיו יהיו מזומנים לו‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן‬ ‫בכל מקום ובכל זמן? אלא דהקב"ה לא היה רוצה‬ ‫ותירש‪( :‬כז כח)‬ ‫להתעסק עמו יותר‪ ,‬ונתן לו שיהא כל מחסורו מוכן‬ ‫ברש"י‪ :‬יתן ויחזור ויתן‪.‬‬ ‫תמיד בכל עת ושעה‪ ,‬ולא יצטרך לשמוע את קולו‬ ‫אומר ה"כתב סופר" זצ"ל‪ :‬עשירות היא נסיון גדול‬ ‫בכלל‪ ,‬ואמר לו‪ :‬דא האסטו‪ ,‬שטאפ דיך אן‪ ,‬איך וויל‬ ‫לאדם‪ .‬וכבר נאמר‪' :‬עושר שמור לבעליו לרעתו'‪ .‬וכן‪:‬‬ ‫נישט מעהר הערען דיין קול יעדען שני וחמישי ‪...‬‬ ‫'ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי'‪ .‬נסיון עוד‬ ‫[=הנה שלך לפניך‪ ,‬קח ותפטם את עצמך‪ ,‬ואיני רוצה‬ ‫יותר גדול בעושר הנרכש באופן פתאומי‪ ,‬זה עלול‬ ‫לשמוע קולך כל שני וחמישי]‪...‬‬ ‫לקלקל ולהשחית את האדם‪ ,‬משום זה היתה הברכה‪:‬‬ ‫ובזה מובן מה שבירך יצחק ליעקב 'ויתן ויחזור ויתן' –‬ ‫ויתן ויחזור ויתן‪ ,‬שהשפע יבוא קמעא קמעא‪ ,‬בהדרגה‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬שכל עת וכל שעה יהיה לך עסק עם הקב"ה‪ ,‬כי‬ ‫הקב"ה לא יתן לך בפעם אחת כל מחסורך אלא תמיד‬ ‫בספר "זרע שמשון" מבאר כוונת רש"י ז"ל‪ :‬ויש לדקדק‬ ‫תצטרך לחזור ולבקש מאתו‪.‬‬ ‫הלא הקב"ה יכול ליתן בפעם אחת הכל? וי"ל שאם‬ ‫היה אומר רק 'יתן' דהיינו הכל בנתינה אחת‪ ,‬הייתי‬ ‫כ"ק אדמו"ר שליט"א מבויאן אמר בשם זקנו הרה"ק‬ ‫אומר שאם יחטאו ישראל ח"ו ויכפרו בה' ובטובתו‬ ‫זי"ע‪ :‬לא רק בשעה של "מטל השמים" כשעוסקים‬ ‫יאבדו לגמרי את הברכות‪ ,‬ושוב לא יחזור לנו אף אם‬ ‫בעניני שמים – טל תורה‪ ,‬אפשר לקחת אלוקות –‬ ‫נעשה תשובה‪ ,‬וכמו שאבד עשו לגמרי את הבכורה‬ ‫רוחניות‪ ,‬כי אם גם "משמני הארץ" בשעה שעוסקים‬ ‫בשביל שביזה אותה‪ ,‬משום הכי אמר 'ויתן' שנרמז בזה‬ ‫בדברים ארציים – גשמיים‪ ,‬כי בכל דבר יש אלוקותו‬ ‫'ויתן ויחזור ויתן' – לומר שאף שיחטאו ואז ימשול עשו‬ ‫יתברך‪' ,‬ויתן לך האלקים' ‪ -‬אפשר לקחת אלוקות ‪ -‬בין‬ ‫בנו‪ ,‬אם נשוב בתשובה‪ ,‬יחזור ויתן לנו את הברכות‪.‬‬ ‫מטל השמים ובין משמני הארץ‪.‬‬ ‫שואל הרמב"ן‪ :‬מה ברכה היא זו‪ ,‬והלא הטל אינו פוסק‬ ‫ה"אזנים לתורה" כתב‪ :‬דגן‪ ,‬לחם הוא מן הדברים‬ ‫לעולם‪ ,‬אך זו באמת כוונת הברכה‪ ,‬שתהיה ברכת ה'‬ ‫ההכרחיים לכל אדם‪ ,‬אבל תירוש הוא מותרות שרק‬ ‫רצופה ותמידית כאותו טל היורד בקביעות ואינו פוסק‪.‬‬ ‫‪33‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫דקדק הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע‪ :‬כי לא אמר לו‬ ‫עשירים משתמשים בו‪ .‬ורמז יצחק בברכתו‪ ,‬אימתי‬ ‫ליעקב 'הוה גביר על אחיך'‪ ,‬אלא 'הוה גביר לאחיך'‪.‬‬ ‫מותרים העשירים ב"תירוש" – בשעה שיש רוב דגן‪ ,‬בין‬ ‫ובזה נמצאת הברכה לכל בני יעקב כאחד‪ ,‬כי גם אם‬ ‫לעניים ובין לעשירים‪ ,‬שאין רעבים בארץ‪ ,‬אבל כשאין‬ ‫יהיה גביר ויהיו נכסיו מרובים ומוצלחים‪ ,‬בל יתרברב‬ ‫"רוב דגן" בארץ‪ ,‬כשיש מחסור בלחם‪ ,‬אין לעשירים‬ ‫להתנשא על אחיו‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬ישתמש בנכסיו כדי‬ ‫לשתות יין‪ ,‬מוטב שיקדישו את כספי המותרות בשביל‬ ‫לעזור להם ולהקל מעליהם‪ .‬ז"ש יצחק 'הוה גביר‬ ‫לחם לעניים‪.‬‬ ‫לאחיך' – השתמש בעושרך למען אחיך‪ ,‬ולא להשתרר‬ ‫'על אחיך'‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"נחל יצחק" מזוטשקא זי"ע מבאר‪ :‬מה‬ ‫הטעם שקיבל יעקב את הברכות באופן של רמיה‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬הצדיקים‪ ,‬אורריהם ומצעריהם קודמים‬ ‫אע"פ שהברכות בודאי היו ראויות ליעקב ולא לעשיו‪ ,‬כי‬ ‫למברכיהם‪.‬‬ ‫מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬והיה צריך לייסד היסוד‬ ‫שואל הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע‪ :‬כיון‬ ‫ולסלול הדרך‪ ,‬להמשיך ברכות לישראל בדרך עקיפה‪,‬‬ ‫שצדיקים הם מדוע יש להם מקללים ומצערים? ומבאר‬ ‫גם כשאינם ראויים לברכה עפ"י מראית עין‪ .‬ולכן היה‬ ‫בהקדם דברי אביו הרה"ק מזוואלין זי"ע עה"כ [תהלים‬ ‫יעקב לבוש בבגדי עשיו בשעת קבלת הברכות‪ ,‬לייסד‬ ‫קט כח] 'יקללו המה ואתה תברך' – דלכאורה יש לבאר‬ ‫הדרך‪ ,‬שגם אם יעקב נראה ח"ו בחיצוניותו כעשיו‪,‬‬ ‫מדוע ביקש ששונאיו יקללוהו‪ ,‬היל"ל 'אם יקללו המה‬ ‫יהיה לו דרך ומבוא לקבל הברכות‪ ,‬כיון שאינו אלא‬ ‫תברך'‪.‬‬ ‫כלבוש חיצוני‪ ,‬והקול היוצא מפנימיות נשמתו‪ ,‬הוא קול‬ ‫ומתרץ את ב' הקושיות עפ"י מאמר נוסף של אביו‬ ‫יעקב‪ ,‬גם כשהידים נראים ידי עשיו‪.‬‬ ‫זי"ע‪ :‬עה"פ 'אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי' –‬ ‫שהרדיפות שיש לצדיקים הוא 'אך טוב וחסד' עבורם‪,‬‬ ‫הוה גביר לאחיך וגו' אורריך ארור ומברכיך ברוך‪( :‬כז‬ ‫כי עי"ז עולים ומתעלים לטובה‪ .‬ובזה יתבאר ש'יקללו‬ ‫כט)‬ ‫המה' – מביא את ה'אתה תברך' – ולכן לא אמר 'אם'‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע פנה אל הגביר‬ ‫יקללו‪ ,‬אלא דווקא כאשר יקללו וזה גורם ברכה‪.‬‬ ‫החסיד ר' לייבל שרשבסקי‪ ,‬ובירכו‪ :‬שתהיה גביר ושוע‪,‬‬ ‫אבל יחד עם זה אח 'לאחיך' שוה בין שווים‪ ,‬ולא ירום‬ ‫ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא‬ ‫לבבך בגלל העושר‪.‬‬ ‫יעקב מאת פני יצחק ועשו אחיו בא מצידו‪( :‬כז ל)‬ ‫הרבי מגוסטנין זי"ע אמר בשם הרבי מקאצק זי"ע‬ ‫הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע כותב כאן דבר‬ ‫שהיה אומר‪ :‬כי במוצאי ש"ק צריך האדם שמירה‬ ‫סגולי‪" :‬כי תורתנו הקדושה עצה טובה קמ"ל איך‬ ‫יתירה‪ .‬שבשעה שקדושת שבת מסתלקת ומתחילים‬ ‫להיוושע בזמן שהאדם נצרך לישועה‪ ,‬שיאהב את‬ ‫ימי החול‪ ,‬משתדלים כוחות החיצונים לתפוס את‬ ‫חבירו ישראל בכל לבו וישמח בראותו שהוא מצליח‬ ‫מקומם‪.‬‬ ‫ויברכהו‪ .‬כי אז יתברך גם הוא בכל הברכות‪ ,‬וכל זה‬ ‫וזה נרמז בכתוב‪' ,‬כאשר אך יצא יעקב בא עשו'‪ ,‬כי‬ ‫נרמז בכלל 'ומברכיך ברוך' – שכל אלו שיברכו אותך‬ ‫יעקב הוא בחינת הקדושה ועשו היפוכה‪ ,‬ולכן תקנו‬ ‫יתברכו גם הם בכל מילי דמיטב‪.‬‬ ‫לומר פסוקי "ויתן לך"‪ ,‬במוצאי שבת קודש כי צריכים‬ ‫אולם לצערנו הרב מצליח היצה"ר לעורר באדם קנאה‬ ‫אז לברכה מיוחדת להתברך בברכות שמים מעל‪ ,‬כדי‬ ‫ושנאה כלפי חבירו‪ ,‬בראותו האיך שחבירו מצליח‬ ‫לעצור בעד התדבקות הרוחות כנ"ל‪.‬‬ ‫בפרנסתו או בדבר אחר‪ ,‬וטעם הדבר שהיצה"ר רוצה‬ ‫להטיל קנאה ושנאה ביניהם‪ ,‬כדי שעי"ז גם ימנע את‬ ‫ב"מגיד דבריו ליעקב" בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל‬ ‫הישועה מעצמו‪ ,‬כי השמח בהצלחת חבירו גם הוא‬ ‫מסטריקוב זי"ע‪ ,‬שאמר על דברי המדרש [ב"ר סו ה]‬ ‫מצליח‪ .‬לפיכך – מסיים ה"דברי שמואל" – צריך האדם‬ ‫אל תקרי מציודו [לשון ציד] אלא מצידו [לשון צד]‪ ,‬זה‬ ‫להילחם נגד מדה זו ולהתאמץ לשמוח בשמחת חבירו‬ ‫נכנס וזה יוצא‪ .‬וע"ד הרמז נוכל לומר‪ ,‬דהנה יעקב‬ ‫ולברכו תמיד‪ ,‬כי אז ימשיך גם על עצמו ישועה גדולה‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ה"אזנים לתורה" מתרץ כנ"ל‪ ,‬ומוסיף שרמז לכך‪:‬‬ ‫מרמז על חלק הקדושה והמצוות שבאדם‪ ,‬ועשו הוא‬ ‫"מכל‪ ",‬ראשי תיבות"‪ :‬כ זית מ צה לאחרונה‪.‬‬ ‫להיפך מזה מרמז על הקליפה וכוחות הטומאה‪ ,‬ובא‬ ‫ללמד שבל יחשוב האדם בנפשו להסתפק במועט‬ ‫ברש"י‪' :‬ואוכל מכל' – מהמדרש – מכל טעמים‬ ‫בעבודת השי"ת‪ ,‬ויחשוב שסגי במה שישמר מעשות‬ ‫שביקשתי לטעום טעמתי בו עיי"ש‪.‬‬ ‫רע‪ ,‬אבל לא יתחזק כראוי בעבודתו יתברך‪ ,‬דעל זה בא‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪" :‬מכל" בגימטר' "מן"‪.‬‬ ‫הכתוב ללמד 'אך יצא יצא יעקב' – שתיכף שמסיח‬ ‫והוסיף ואמר‪ :‬כי עשו נתן לו מכל המינים‪ ,‬ואצל יעקב‬ ‫דעתו מתורה ומצוות‪ ,‬מיד 'ועשו אחיו בא' מיד נכנס בו‬ ‫אבינו ע"ה היה מרגיש וטועם מכל הטעמים‪.‬‬ ‫היצר הרע‪ ,‬כמאמר הכתוב 'לפתח חטאת רובץ'‪ .‬דאין‬ ‫מצב שהאדם עומד באמצע‪ ,‬אלא או בבחינת יעקב או‬ ‫כשמע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה‬ ‫בבחינת עשו‪ ,‬וזה נרמז כאן במדרש שקליפת עשו‬ ‫וגו' ברכני גם אני אבי‪( :‬כז לד)‬ ‫עומדת מצדו ממש ואינה צריכה אפילו לרדוף אחריו‪,‬‬ ‫בשם הרה"ק ר' זאב קיציס (מתלמידי הבעש"ט הק')‬ ‫אלא תיכף שיוצא בחינת יעקב‪ ,‬מיד נמצאת הקליפה‪.‬‬ ‫וכן איתא בשם הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע‪:‬‬ ‫בילקוט שמעוני אי' שג' דמעות הוריד עשו הרשע – והן‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק‪ :‬למה לא גילה יעקב‬ ‫הסבו לנו לחם דמעה ודמעות שליש‪ .‬וקשה‪ ,‬הלא‬ ‫אע"ה ליצחק אע"ה‪ ,‬תיכף אחר שבירכו שהוא יעקב‬ ‫הרבה דמעות שפכו ישראל ולמה אינן מכריעות את‬ ‫ונטל הברכות‪ ,‬ושהוא עשה כן מפני שאמו ציוותה עליו‬ ‫דמעות עשו?‬ ‫לעשות כן‪ ,‬כדי שלא יהיה ליצחק אחר כך צער כשיוודע‬ ‫התירוץ הוא‪ ,‬שרוב דמעות אלו‪ ,‬הן מעין דמעות עשו‪.‬‬ ‫לו סתם באופן פתאומי? ואמר‪' :‬אך' הוא לשון מיעוט‪,‬‬ ‫היינו‪ ,‬אינן לשם שמים‪ ,‬אלא לצרכי עולם הזה ובפניות‬ ‫שלא הספיק לומר לו ותיכף בא עשו‪.‬‬ ‫זרות ואנוכיות‪ .‬וההלכה היא שמין במינו אפילו באלף‬ ‫אינו בטל‪.‬‬ ‫ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא וגו'‬ ‫ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה‪:‬‬ ‫אך בספה"ק "אור יצחק" כתב‪ :‬שלדעתי אין הסברא‬ ‫(כז לג)‬ ‫נוטה כדבריו‪ ,‬כי אף אמנם דמין במינו אינו בטל‪ ,‬מ"מ‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל מבאר‪ :‬שמה שלא רצה יצחק‬ ‫הלא בכיותינו אינו נקרא דבר איסור‪ ,‬ומה שאין כן‬ ‫אפילו לטעום מצידו של עשו‪ ,‬הוא משום ששני גדיי‬ ‫בכיית עשו הוא דבר איסור‪ ,‬וא"כ זה מין בשאינו מינו‪,‬‬ ‫העיזים שהכינה רבקה היו א' לקרבן פסח וא' לקרבן‬ ‫כלומר‪ ,‬מכיוון שהתוצאה של בכיותיו של עשו היא‬ ‫חגיגה כדאי' בפרדר"א‪ ,‬והקריב יעאע"ה את הכוונות‬ ‫חילול ה' גדול שנגרם עד היום בחורבן ביהמ"ק ובגלות‬ ‫בכוונת עבודת הקרבנות‪ ,‬שהרי אז נעשתה העבודה רק‬ ‫הנוראה שכבודו של ה' מחולל ומבוזה לעיני העמים‪,‬‬ ‫על ידי בכורים‪ ,‬ויעקב כבר קנה את הבכורה מאחיו‪ ,‬ועל‬ ‫ומאידך גיסא התוצאה שתהיה מבכיותינו – קידוש ה'‬ ‫כן אחרי שאכל יצחק אבינו את הקרבן פסח על השובע‬ ‫גדול ונורא בו תיווכח לעין כל כי ה' הוא המלך ויתגדל‬ ‫אסור היה לו לאכול כלום‪ ,‬כדאמרינן אין מפטירין אחר‬ ‫ויתקדש שמיה‪ ,‬אז וודאי שהבכיות שלנו והבכיות של‬ ‫הפסח אפיקומן‪.‬‬ ‫עשו הרשע זה מין בשאינו מינו ולכך ראוי שבכיותינו‬ ‫וכן כתב בספה"ק "מנחם ציון" להרה"ק מרימנוב זי"ע‪,‬‬ ‫יבטלו את בכיית הרשע ויוושעו עם ישראל במהרה‬ ‫בנוסף עוד דבר פלא שכתב שם‪ :‬שיעקב אבינו ע"ה‬ ‫כשיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה‬ ‫פתח את הדלת בשעה שהגיע יצחק לאמירת "שפוך‬ ‫לה' המלוכה‪.‬‬ ‫חמתך"‪ ,‬ואז ראה כי הנה עשו אחיו בא לקראתו‪.‬‬ ‫בספה"ק "אגרא דכלה" כתב ששמע מהרבי מלובלין‬ ‫שואל ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬למה לא הזכיר גם את‬ ‫זי"ע שדקדק‪ :‬למה לא נאמר בתחילת הפסוק 'ויהי' –‬ ‫שתיית היין שנתן לו ? נראה‪ ,‬שנשמר לדבר מיין עם‬ ‫כי כן היה לו לומר‪' ,‬ויהי כשמוע' וגו'‪ ,‬כדרך כל‬ ‫עכו"ם‪ ,‬כי עתה שנכנס וראה גיהנום פתוחה לפניו כבר‬ ‫הכתובים‪ .‬ותירץ‪ :‬כי נודע שתיבת 'ויהי' – מורה על‬ ‫הכירו לעשו מה שהוא‪.‬‬ ‫‪35‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫להבין האמת היכן היא‪.‬‬ ‫צער‪ ,‬ובכאן היה שמחה לכל באי עולם שלקחו מידו של‬ ‫עשו את הברכות‪ ,‬לכן לא נאמר 'ויהי'‪.‬‬ ‫ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים‪( :‬כז לו)‬ ‫וכותב ע"ז ה"אגרא דכלה" דנראה לו לפרש באופן אחר‬ ‫בספר "שפתי כהן" מרבי מרדכי הכהן מצפת זצלה"ה‬ ‫בדרך רמז‪ :‬דהנה כתבו חז"ל [תנדא"ר פכ"ב] דכל‬ ‫תלמיד גורי האריז"ל‪ ,‬עומד על לשון הכתוב‪ ,‬מהי כוונת‬ ‫הגדולה שיש לעשו עד היום הזה הוא בשכר שכיבד את‬ ‫הכתוב באומרו "זה"?‬ ‫אביו‪ ,‬ובשכר הצעקה שצעק במר נפש בעת שנתוודע‬ ‫ומיישב‪ :‬שמעתי על שאמר 'ויעקבני "זה" פעמים' מהו‬ ‫לו שלקח יעקב מידו את הברכות‪ ,‬כמבואר כאן‬ ‫"זה"‪ ,‬אלא מפחדו של יעקב שלא יבוא עשו – שכח‬ ‫בפסוקים 'ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד'‪.‬‬ ‫יעקב את הקערה [שהביא בה את המאכלים ליצחק‬ ‫וזה שנרמז בכאן‪' :‬כשמוע עשו את דברי אביו' – ר"ל‬ ‫אבינו בחדרו של יצחק]‪ ,‬וכשראה אותה עשו נזכר ואמר‬ ‫בשביל שתמיד שמע עשו לדברי אביו‪' ,‬ויצעק צעקה' –‬ ‫'ויעקבני "זה" בזה הקערה – עקבני פעמיים‪ .‬פעם‬ ‫וגם בשכר שצעק צעקה‪ ,‬כעת הדבר הזה הוא 'גדולה‬ ‫אחת בעת שלקח את בכורתי בעד נזיד עדשים שהיו‬ ‫ומרה עד מאד' – ונוגע עד נפש‪ ,‬עד שיבוטל כל זכויותיו‬ ‫בקערה זו‪ ,‬ופעם שניה עתה שלקח את ברכתי ע"י‬ ‫של עשו ונזכה שישוב ה' שבות עמו‪ ,‬וירחם עלינו‬ ‫קערה‪.‬‬ ‫להסיר מעלינו עול שעבוד גלויות‪.‬‬ ‫כשנסע פעם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע ברכבת‪ ,‬ניגש‬ ‫שואל הרמ"ע מפאנו זצ"ל‪ :‬מדוע לא אמר עשו בפרטות‬ ‫אליו אדם אחד והתאונן לפניו שיש לו ל"ע כאב עיניים‪.‬‬ ‫'ברך גם אותי'? ותירץ‪ :‬שעשו נולד אדמוני [בר"ר כה‬ ‫והוסיף ואמר הנה יש סגולה שבכור ירוק בעינים של‬ ‫כה] והדין הוא‪ ,‬שילד שנולד אדום הרי זה לאות שדמו‬ ‫החולה ויתרפא‪( .‬כוונתו היתה על אדמו"ר זי"ע)‪.‬‬ ‫לא נבלע וסכנה למולו [שבת קלד‪ ,].‬המתינו עד שגדל‬ ‫ואמר לו הרבי‪ :‬אין זה מוכרח שאני בעצמי אעשה זאת‪.‬‬ ‫וראו שכן הוא טבעו‪ ,‬כיוון שרצו למולו כשגדל – סירב‪,‬‬ ‫והוסיף ואמר בדרך צחות‪ :‬שבזה מתורץ לו המדרש‬ ‫ולא הניח למולו‪[ ,‬וכ"כ בשו"ת חת"ס יו"ד רמה]‪.‬‬ ‫בפרשת תולדות‪ ,‬שאי' שם שעשו התחיל מחכך בגרונו‬ ‫עכשיו‪ ,‬כאשר ביקש את הברכה‪ ,‬התבייש לומר 'ברך‬ ‫כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו 'ויאמר הכי קרא שמו‬ ‫גם אותי' – שכן לא רצה להזכיר את המילה "אות"‬ ‫יעקב ויעקבני וגו' את בכורתי לקח' וגו' עיי"ש‪.‬‬ ‫לאחר שמאס במילה שהיא אות בין אברהם וזרעו‬ ‫ואינו מובן למה חכך בגרונו‪ ,‬ולפי זה מובן‪ ,‬שעשו לא‬ ‫להקב"ה‪.‬‬ ‫הרגיש עד עתה שחסרה לו הבכורה רק עתה שליצחק‬ ‫כהו עיניו‪ ,‬ורצה לרוק בעיניו‪ ,‬כיון שהוא חשב שהוא‬ ‫ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך‪( :‬כז לה)‬ ‫בכור‪ ,‬וכשראה שעיני יצחק לא נתרפאו על ידו‪ ,‬ראה‬ ‫בתרגום‪ :‬בחכמתא‪.‬‬ ‫שאיננו בכור‪ ,‬ע"כ צעק 'את בכורתי לקח' וכו'‪.‬‬ ‫בעיר אפטא פרצה מחלוקת בין שתי משפחות נכבדות‪.‬‬ ‫הציעו טענותיהם לפני הרב ה"אוהב ישראל" זי"ע‪,‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר‪ :‬העולם מקשה‪ ,‬מדוע‬ ‫הוציא הרב פסק דין לטובת צד אחד‪ .‬הצד השני –‬ ‫לא דאג יצחק אבינו עד כעת לחתן את יעקב‪ ,‬והרי‬ ‫שחשב שהצדק אתו‪ ,‬רינן על הרב ומי שהוא אמר‪:‬‬ ‫יעקב כבר היה בחור מבוגר – בן ס"ג שנה? ונראה‬ ‫חשבתי שכאן מקום הצדק והאמת‪ ,‬אולם טעיתי‪.‬‬ ‫דיצחק ידע שזיווגו של יעקב הוא בבית לבן‪ ,‬כי פחד‬ ‫אמר לו הרב מאפטא‪ :‬אמנם יש כאן מקום לטעות‪ ,‬אבל‬ ‫מאחר ויעקב הוא איש תם‪ ,‬הוא עלול ליפול בביתו של‬ ‫הבחינה האמיתית אינה ההשקפה השטחית‪ ,‬האדם‬ ‫לבן‪ ,‬אבל כעת מששמע מעשיו‪" :‬ויעקבני זה פעמים‬ ‫יראה לעינים‪ ,‬והראיה מהאבות הקדושים‪ ,‬לא אברהם‬ ‫את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי"‪ ,‬וא"כ נוכח‬ ‫ראש המאמינים‪ ,‬לא יצחק שמסר את נפשו על קידוש‬ ‫כאן לדעת שיעקב הוא בכלל לא כזה תם כפי שחשב‪,‬‬ ‫השם בעקידה‪ ,‬מעוטרים בעטרת האמת‪ ,‬דווקא יעקב‬ ‫ובעת הצורך הוא כבר יודע די טוב איך להסתדר‪ ,‬וכפי‬ ‫שלקח את הבכורה מעשו בנזיד עדשים‪ ,‬נטל ממנו את‬ ‫שרואים איך שיעקב סידר אחר כך את לבן עם הצאן‪,‬‬ ‫הברכות והתחכם על לבן‪ ,‬דווקא עליו נאמר‪' :‬תתן אמת‬ ‫לכן כבר לא פחד לשלחו ללבן‪ ,‬ולכן רק עכשיו הוא‬ ‫ליעקב'‪ .‬אם כן‪ ,‬צריכים להיות מחונן בהבחנה דקה‬ ‫‪36‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וכי הינך יודע לברך רק מין ברכה אחת‪' ,‬ברכני גם אני‬ ‫ציוה עליו ללכת לישא אשה‪.‬‬ ‫אבי' – בברכה גשמיית שבה לא בירכת את יעקב‪.‬‬ ‫וסיים ואמר‪ :‬ואולם באמת נתברך יעקב הן בפשט והן‬ ‫ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל‬ ‫בדרש‪ ,‬הן בגשמיות והן ברוחניות‪ ,‬וזה שרמז יצחק‬ ‫אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא‬ ‫ואמר 'ואברכהו גם ברוך יהיה' – 'ואברכהו' – ברוחניות‪,‬‬ ‫מה אעשה בני‪( :‬כז לז)‬ ‫'גם ברוך יהיה' – בגשמיות‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬ברכה זו שביעית היא‪ ,‬והוא עושה אותה‬ ‫ראשונה? אלא אמר לו‪ ,‬מה תועלת לך בברכה אם‬ ‫משמני הארץ יהיה מושבך‪( :‬כז לט)‪:‬‬ ‫תקנה נכסים – שלו הם‪ ,‬שהרי גביר שמתיו לך‪ ,‬ומה‬ ‫ברש"י‪ :‬זו איטליה של יוון‪.‬‬ ‫שקנה עבד קנה רבו‪.‬‬ ‫מה רוצה רש"י להדגיש בזה‪ - ,‬שואל הרבי ר' העשיל‬ ‫שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬לכאורה קשה‪ ,‬אחרי‬ ‫ב"חנוכת התורה"?‬ ‫שיצחק אמר לו לעשו 'הן גביר שמתיו ואת כל אחיו‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬שהיה קשה לרש"י‪ ,‬הרי הכל ניתן ליעקב‬ ‫נתתי לו לעבדים'‪ ,‬ומה שתקנה שלו הם‪ ,‬אם כן מדוע‬ ‫ולא נשאר בשביל עשו כלום‪ ,‬ואיה איפה המקום של‬ ‫חזר והוסיף 'ודגן ותירוש סמכתיו'‪ ,‬הלא כבר אין נפק"מ‬ ‫"משמני הארץ" שנתן לעשו‪ ,‬הלא כבר נאמר ליעקב‬ ‫בזה‪ ,‬הלא אף אם יקבל עשו הדגן והתירוש – הם יהיו‬ ‫"ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ"?‬ ‫שייכים ליעקב‪ ,‬מכח מה שקנה עבד קנה רבו?‬ ‫לכך פירש רש"י‪ ,‬זו איטליה של יוון‪ ,‬שכן שנינו [שבת‬ ‫ותירץ‪ ,‬י"ל עפ"י דברי הגמרא בגיטין יב‪ :.‬שבשני בצורת‬ ‫נו] בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל‬ ‫יכול העבד לומר לרבו או פרנסני או הוציאני לחירות‪.‬‬ ‫ונעץ קנה בים ועלה בו שרטון ועליו נבנה כרך גדול‬ ‫ואם כן לפי"ז עדיין יכול היה עשו להתעקש ולקבל‬ ‫שברומי‪ ,‬וזו איטליה של יוון‪ .‬אם כן‪ ,‬לא היתה איטליה‬ ‫ברכה למרות היותו עבדו של יעקב‪ ,‬והתועלת בברכה זו‬ ‫ארץ בעת ההיא‪ ,‬בשעה שבירך יצחק ולא היתה בכלל‬ ‫תהיה כאשר תגיע שנת בצורת‪ ,‬ואז יוכל עשו לתבוע‬ ‫ברכת יעקב‪.‬‬ ‫גט שחרור מיעקב‪ ,‬ואז כבר לא יהיו קנייניו שייכים‬ ‫ליעקב‪ .‬לכן הוסיף יצחק ואמר‪' :‬ודגן ותירוש סמכתיו'‬ ‫והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך‪( :‬כז מ)‬ ‫וא"כ לא תהיה בצורת‪' ,‬ולך אפוא מה אעשה בני' !‬ ‫שואל הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע‪ :‬כיצד הכניס יצחק‬ ‫תנאי לאחר מעשה ולאחר שבירך את יעקב הכניס‬ ‫ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני‬ ‫תנאי לברכה זו בברכתו לעשו?‬ ‫גם אני אבי‪( :‬כז לח)‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שלכאורה הלא היתה הברכה ליעקב‬ ‫לכאורה למה לא אמר ברך גם אותי?‬ ‫בטעות‪ ,‬כי הכוונה הרי היתה לעשו? אלא יעקב זכה‬ ‫ותירץ הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע‪ :‬הנה ידוע כי‬ ‫בברכות ממה נפשך‪ :‬אם מעשה הטעות קיים‪ ,‬הרי‬ ‫הצדיק הוא הצינור אשר דרכו מושפעות הברכות‪ ,‬והנה‬ ‫נתברך יעקב‪ ,‬ואם ברכה בטעות אינה ברכה‪ ,‬הרי מה‬ ‫המשפיע הוא בבחינת אב‪ ,‬כי האב הוא המשפיע ברכה‬ ‫שבירך את עשו היא גם כן בטעות‪ ,‬שחשבו לצדיק‬ ‫לבניו‪ ,‬ועשו היה מתאוה שיהא הוא המשפיע והברכות‬ ‫והטעה אותו ולכן ברכו‪ ,‬ואלמלי היה יודע מרשעתו של‬ ‫יהיו מסורות בידו להשפיע לכל מי שירצה‪.‬‬ ‫עשו ומצדקתו של יעקב‪ ,‬בודאי לא היה מברך את עשו‪,‬‬ ‫וזה הפירוש‪" :‬ברכני גם אני אבי"‪ ,‬היינו שגם אני אהיה‬ ‫אבל כל זה ניחא אם יעקב צדיק‪ ,‬אבל אם גם יעקב‬ ‫בבחינת אב‪.‬‬ ‫יפרוק עול‪ ,‬הרי הם שניהם שווים ואז מה שהיה בדעתו‬ ‫לברך את עשו אינו בטעות‪ ,‬לכך "ופרקת עולו" – מן‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר שהפירוש הוא‪ :‬כי יצחק‬ ‫הדין הוא‪.‬‬ ‫אבינו בירך את יעקב ברכות רוחניות‪ ,‬כדאיתא במדרש‪:‬‬ ‫'מטל השמים' – זה מקרא‪' ,‬ומשמני הארץ' – זו משנה‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע אומר‪ :‬תרי"ג מצוות‬ ‫'דגן' – זה תלמוד‪' ,‬תירוש' – זו אגדה כו'‪ .‬וחשב שגם‬ ‫הן בתורה ואסור להוסיף עליהם אפילו מצוה אחת‪.‬‬ ‫עשו רוצה ברכה כזאת‪ ,‬ולכן אמר לו שכבר בירך בה את‬ ‫"והיה כאשר תריד" כשתוסיף עד תרי"ד – "ופרקת‬ ‫יעקב‪ .‬ואמר לו עשו‪ :‬וכי 'הברכה אחת היא לך אבי' –‬ ‫‪37‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ולכאורה הענין מוקשה‪ ,‬כלום חסר מה ללמוד בימי‬ ‫עולו"‪ ,‬זוהי פריקת עול‪' ,‬לא תוסיפו ולא תגרעו'‪.‬‬ ‫האבלות מדברים המותרים? מכאן משמע‪ ,‬שכאשר‬ ‫לומדים בלא שמחה‪ ,‬חסר מה ב"חפצא" של תורה‪ ,‬אין‬ ‫במדרש [בר"ר סז ו]‪ :‬אמר רבי יוסי בר חלפתא (כך אמר‬ ‫בכל לימוד זה להגן ולהציל‪.‬‬ ‫יצחק לעשו) אם ראית אחיך פורק עולה של תורה‬ ‫מעליו גזור עליו שמדים ואתה שולט בו‪.‬‬ ‫אמר המאסף‪ :‬ואולי י"ל עפ"י מה ששמעתי מידידי‬ ‫שואל הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬דפליאה עצומה היא שיצחק‬ ‫הרה"ג ר' יוסף דונט שליט"א‪ ,‬שהרה"ק ה"ברכת‬ ‫אבינו ע"ה יתן עצה כזו לעשו הרשע שיגזור עליו‬ ‫אברהם" מסלונים זי"ע היה מתמיד עצום ובמשך‬ ‫שמדים?‬ ‫השנה סיים את הש"ס בבלי וירושלמי וכן שו"ע ועוד‪,‬‬ ‫אלא האמת היא שכוונה עמוקה טמונה בדברי יצחק‬ ‫וכשישב שבעה הביאו לו רשימה מה מותר לו ללמוד‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬ורצונו בזה לברך כלל ישראל ולבוא לעזרתם‪,‬‬ ‫ואחרי קצת זמן שלח לשאול את חתנו הרה"ק‬ ‫ביודעו שעשו הרשע הוא המסית ומדיח ומפתה אותם‬ ‫ה"נתיבות שלום" זי"ע מה לעשות והוא כבר גמר את‬ ‫בתמידות לעבור על רצונו ית' כי כן דרכו ברשעות‪ ,‬ידע‬ ‫זה ? וענה‪ :‬עהר מייג לערנען אלץ וואס עהר וויל‪...‬‬ ‫נמי יצחק שלטובתם הוא שעשו לא ילביש את‬ ‫משום שלא יוכל להתקיים בל"ז‪.‬‬ ‫מחשבתו הרעה בדברי ריצוי ובשפתים חלקלקות‪ ,‬כי‬ ‫וא"כ יכול להיות גם כאן‪ ,‬שעשו חשב שיעקב ילמד את‬ ‫זה מהווה סכנה גדולה להכלל‪ ,‬דאינם יודעים איך‬ ‫מה שמותר בתוך זמן קצר ובשאר הזמן לא ילמד ואז‬ ‫להזהר ממנו ומסוגלים להתפתות‪ ,‬ויותר טוב שיגזור‬ ‫יוכל להרע לו‪ ,‬אבל לא ידע שליעקב יהיה מותר ללמוד‬ ‫עליהם שמדים בפירוש‪ ,‬ועל כגון דא בוודאי יתקוממו‬ ‫הכל כהנ"ל‪.‬‬ ‫נגדו בעוז ובתוקף במסי"נ‪.‬‬ ‫ויש להבין‪ ,‬כיון שעשו האמין בברכות שברך יצחק את‬ ‫ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב‬ ‫יעקב אחיו‪ ,‬א"כ היאך מלאו לבו לומר 'יקרבו ימי אבל‬ ‫אחי‪( :‬כז מא)‬ ‫אבי ואהרגה את יעקב אחי'‪ ,‬הלא ידע שעדיין לא‬ ‫האלשיך הק' מפרש‪ :‬שעשו ידע שהתורה מגנא‬ ‫נתקיימו ברכותיו‪ ,‬וצריכים להתקיים?‬ ‫ומצלא‪ ,‬וכשיעקב לומד תורה – לא יוכל לו! לכן אמר‬ ‫ומתרץ בספר "באר מנחם"‪ :‬כי עשו סבר שיעקב רמאי‬ ‫'יקרבו ימי אבל אבי' – ואבל אסור בת"ת‪ ,‬ואז אוכל‬ ‫הוא‪ ,‬כמו שאמר 'הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה‬ ‫חלילה לגבור על יעקב‪.‬‬ ‫פעמים'‪ .‬היינו שכל מה שהוא מתנהג עתה בדרך הישר‬ ‫זה רק למראית עין כדי לרמות את אביו‪ ,‬כי כך דרך‬ ‫ה"פרדס יוסף" אומר בדרך צחות‪ :‬עשו אמר בלבו שאם‬ ‫הרמאים שאין מאמינים לאחרים‪.‬‬ ‫יהרוג את אחיו תהיה צעקה גדולה‪ ,‬היתכן שאח יהרוג‬ ‫וע"כ 'יקרבו ימי אבל אבי'‪ ,‬שאז כבר יעקב יחדל‬ ‫את אחיו על לא עול בכפיו‪ ,‬וכמו מעשה קין שנשאר‬ ‫להתנהג בדרך הישר‪ ,‬ויראו כולם שהוא איש רמאי‪,‬‬ ‫לדראון עולם‪.‬‬ ‫וממילא אינו ראוי שיחולו הברכות עליו‪ ,‬ויוכל להורגו‬ ‫לכן אמר‪ ,‬כשימות אביו ויצטרך להתפלל לפני העמוד‬ ‫כפי אשר אמר לו אביו "והיה כאשר תריד ופרקת עלו‬ ‫ולומר קדיש‪ ,‬יעקב ירצה לעבור לפני התיבה ועשו ירצה‬ ‫מעל צוארך"‪.‬‬ ‫ויהיה מקום לתגרה‪ ,‬לצעקות‪ ,‬להרמת ידים ויווצרו‬ ‫צדדים‪ ,‬במבוכה הזאת יהרג יעקב‪ ,‬ויהיו עוד כאלה‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב‪ :‬וברש"י מחז"ל ברוח‬ ‫שיצדיקו את עשו‪ ,‬שרצה לזכות את אביו בעולם הבא‬ ‫הקודש הוגד לה‪ .‬ומה היתה צריכה לרוה"ק וכי לא היה‬ ‫ורדף אחרי מצוה ‪...‬‬ ‫לה מקום לחשוש שעשו מבקש להרוג את יעקב?‬ ‫רק הפירוש כדאי' במד' פ' וישלח‪' :‬ויאמר עשו בלבו'‪,‬‬ ‫הרה"ג ר' שילה רפאל זצ"ל אמר בשם הרבי ה"בית‬ ‫אמר קין הרג את אחיו ולא עשה כלום בסוף שהוליד‬ ‫ישראל" זי"ע שאמר בשם ה"כלי יקר"‪ :‬שעשו תלה את‬ ‫בנים אחרים וירשו עמו את העולם‪ ,‬אבל אני אהרוג את‬ ‫הדבר בימי אבלו – לפי שהאבל אסור לעסוק בתורה‪,‬‬ ‫יצחק אבי תחילה ואח"כ אהרוג את יעקב אחי ואירש‬ ‫כשיעקב לא יעסוק בתורה‪ ,‬לא יהיה לו דבר המגן עליו‬ ‫את העולם לבדי וכו'‪ .‬ומחשבתו זאת לא היתה רבקה‬ ‫ויוכל להורגו‪.‬‬ ‫‪38‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫את יעקב אל לבן אחר שראה שמצא עצה עם עשו‪,‬‬ ‫יכולה לדעת מעצמה‪ ,‬ולכך הוגד לה ברוח הקודש מה‬ ‫א"כ יכול כבר לשלחו אצל לבן הארמי‪ ,‬וגם נתן לו‬ ‫שעשו מהרהר בלבו‪.‬‬ ‫ברכה‪' ,‬ויתן לך את ברכת אברהם'‪.‬‬ ‫ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ותשלח ותקרא‬ ‫ברש"י‪ :‬איני יודע מה מלמדנו‪.‬‬ ‫ליעקב בנה הקטן וגו'‪( :‬כז מב)‬ ‫בפי' "נתינה לגר" לרבי נתן אדלר זצ"ל‪ :‬אפשר שביקש‬ ‫ברש"י‪ :‬ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו‪.‬‬ ‫לסלק את התמיהה על ששלחו ללבן הרשע‪ ,‬ולא חשש‬ ‫כתב ב"צל העדה"‪ :‬בגימטריא‪" :‬ברוח נבואה הגידו לה‬ ‫שמא ילמד ממעשיו‪ ,‬ולפיכך הטעים "אחי רבקה אם‬ ‫זה"‪ .‬וזה שנאמר‪ :‬כי אני חשפתי את עשו גליתי את‬ ‫יעקב ועשו"‪ ,‬לומר שעדיין היה כשר‪ ,‬וכדברי חז"ל‬ ‫מסתריו‪.‬‬ ‫"הרוצה לישא אשה יבדוק באחיה"‪ .‬ולכן הקדים שם‬ ‫יעקב‪ ,‬שעדיין היה דומה ליעקב‪.‬‬ ‫בספר "גנזי המלך" מביא את דברי הגמרא במסכת‬ ‫מגילה‪ :‬ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע כותב לתרץ קושית רש"י‪ :‬נראה‬ ‫נתנבאו לישראל וכו' וכותב שהקשו לו מדוע לא מנו את‬ ‫לומר דהנה ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר שלא יכל יעקב‬ ‫רבקה בין הנביאות דהא כתיב "ויוגד לה את דברי עשו"‬ ‫לקבל הברכות עד שיקיים מצות כיבוד אב ואם‬ ‫ודרשו חז"ל במדרש שהוגד לה ברוח הקודש? וכמו‬ ‫במסירות נפש‪ ,‬אף שפחד יעקב "אולי ימשני אבי וגו'‬ ‫דחשיב אסתר 'הואיל שלבשה רוח הקודש'?‬ ‫והבאתי עלי קללה" בכל זאת שמע בקול אמו במסירות‬ ‫והשיב‪ :‬דהא קשה לשון שהוגד לרבקה‪ ,‬דהול"ל‬ ‫נפש‪ ,‬וממילא ירד כח עשו‪ ,‬שהלך להביא מן הגזל‬ ‫שהגידה ברוה"ק‪ ,‬אלא י"ל דהכוונה דהוגד לה על ידי‬ ‫כפירש"י שם‪ ,‬ולכן קיבל יעקב הברכות ששמע בקולה‬ ‫שם ועבר‪ ,‬וכמ"ש בתחילת הפרשה גבי 'ותלך לדרוש‬ ‫על ידי מסירות נפש‪.‬‬ ‫את ה'' ע"י שם ועבר‪.‬‬ ‫וזו ההדגשה 'אם יעקב ועשו'‪ .‬וזה הענין‪ ,‬שרצה יעקב‬ ‫לחזור מבית לבן אחרי שנולד יוסף שטנו של עשו‪,‬‬ ‫ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת וגו'‪:‬‬ ‫כלשונו של רש"י‪ ,‬כי כל כחו של עשו לפי המדרשים‪,‬‬ ‫(כז מו)‬ ‫שקיים מצות כיבוד‪ ,‬והנה על יוסף מובא בתנא דבי‬ ‫אומר הגריד"א שליט"א‪ :‬ה"ק" ב'קצתי' זעירא היא‪ .‬י"ל‬ ‫אליהו פ' כ"ו‪ :‬כשאמר לו אביו 'הלא אחיך רועים בשכם‬ ‫שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה‪ ,‬ולכך מתה‬ ‫לך ואשלחך'‪ ,‬ידע יוסף שיש סכנה בהליכה זו‪ ,‬אלא‬ ‫רבקה קודם שמלאו ליעקב ק' שנה‪ ,‬דכיון שהוציאה‬ ‫שקיים מצות כיבוד‪ ,‬ולכן הוא שטנו של עשו‪.‬‬ ‫מפיה ע"כ לא מלאה שנותיה בשנות הק'‪.‬‬ ‫וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת אחות נביות‪:‬‬ ‫ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו וגו' לא תקח‬ ‫(כח ט)‬ ‫אשה מבנות כנען‪( :‬כח א)‬ ‫ברש"י‪ :‬ולמדנו שהיה יעקב באותו הפרק ס"ג שנים‬ ‫אומר היה ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ :‬התורה מדגימה לנו בכך‬ ‫וכו'‪ ,‬ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר י"ד שנים ואחר כך‬ ‫דוגמא‪ ,‬שהרוצה להשפיע על ילדיו למנעם מללכת‬ ‫הלך לחרן‪.‬‬ ‫בדרך חטאים‪ ,‬אל יעשה זאת ברוגזה בכעס‪ ,‬אלא כמו‬ ‫הרי כל השנים שיעקב היה בבית לא היה הולך בטל‪,‬‬ ‫שנהג יצחק אבינו‪ ,‬שבתחילה "ויברך אותו" כלומר‪:‬‬ ‫אלא ישב באהלה של תורה‪ ,‬כנאמר‪" :‬ויעקב איש תם‬ ‫דיבר אליו רכות וברכו‪ ,‬ורק לאחר הברכה פנה אליו‬ ‫יושב אהלים"‪ ,‬ולמה לא הלך ישר לפדן ארם כמצוות‬ ‫בבקשה עשה עמדי חסד בני "לא תקח אשה מבנות‬ ‫אביו‪ .‬למה היה צריך באופן מיוחד‪ ,‬דווקא עכשיו‪ ,‬ללכת‬ ‫כנען" !‬ ‫לבית מדרשו של עבר ללמוד תורה?‬ ‫אלא‪ ,‬עד עכשיו למד יעקב איך להתנהג כיהודי בבית‪,‬‬ ‫אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו‪:‬‬ ‫בין יהודים‪ ,‬ועכשיו שהיה צריך ללכת לחרן‪ ,‬ישב ללמוד‬ ‫(כח ה)‬ ‫איך להתנהג בנכר בין הגוים‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע בשם ספרים‪ :‬שיצחק שלח‬ ‫‪39‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו‬ ‫הקשה הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע‪ :‬למה את‬ ‫ושלחתי ולקחתיך משם וגו'‪( :‬כח מה)‬ ‫ענין הכבשים והמקלות נאמר מפורש בתורה הק'‪,‬‬ ‫ה"פנים יפות" מדייק על כפל הלשון‪' :‬עד אשר תשוב‬ ‫ודבר זה שלמד בבית עבר לא נזכר בתורה רק נלמד‬ ‫חמת אחיך' 'עד שוב אף אחיך ממך'‪ .‬ומבאר עפ"י מה‬ ‫כאן?‬ ‫שאמרו רז"ל מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך‬ ‫ותירץ‪ ,‬עפ"י המבואר בספרי המהר"ל זי"ע‪ :‬שכל דבר‬ ‫[ספרי דברים פיסקא כד]‪ ,‬וכן כתוב 'כמים הפנים‬ ‫שהיה המעשה בהסתר צריך להיות בתורה ג"כ‬ ‫לפנים כן לב האדם לאדם'‪.‬‬ ‫בהסתר‪ ,‬וע"כ כיון שדבר זה שלמד בבית עבר היה‬ ‫ולפי זה כל אדם יוכל לדעת מה שהוא בלב חבירו עליו‬ ‫בהסתר‪ ,‬כמ"ש "נטמן" בבית עבר‪ ,‬לכן לא נכתב‬ ‫ע"י מה שהוא מרגיש בלבו על חבירו‪ .‬וכיון דכל זמן‬ ‫בפרוש רק ברמז‪.‬‬ ‫שיעקב יהיה עומד בפני עשו יעלה חמת עשו על יעקב‪,‬‬ ‫לכן צוה יצחק ליעקב שילך ויתרחק מעשו‪ ,‬וכשתרצה‬ ‫איתא בירושלמי‪ :‬חכם חתן נשיא גדולה מכפרת וכו'‬ ‫לדעת ממקום שתהיה שם אם כבר 'שב אף אחיך'‪,‬‬ ‫חתן – 'וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת‬ ‫זאת תוכל לדעת 'ממך' – דבעת שתרגיש שאין אתה‬ ‫ישמעאל'‪ .‬וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה‪ ,‬אלא‬ ‫שונא אותו כל כך‪ ,‬זה יהיה הבחנה והוכחה שגם עשו‬ ‫שנמחלו לו כל עונותיו וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫שכח את שנאתו 'ושב חמת אחיך' ואז תוכל לחזור‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם הרה"ק המוהר"י‬ ‫הביתה‪.‬‬ ‫מווארקא זי"ע שדקדק‪ ,‬למה כתבה התורה את הרמז‬ ‫שמוחלין לחתן עונותיו גבי עשו? ותירץ‪ ,‬מפני ששרו‬ ‫של עשו מקטרג על ישראל‪ ,‬וכשרואה שגם לעשו‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫מוחלין עונותיו‪ ,‬אינו יכול לקטרג כל כך‪.‬‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע חקר‪ ,‬האם המחילה לחתן‪,‬‬ ‫היא גם על עבירות חמורות? והאם המחילה מותנית‬ ‫מסופר על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל‪ ,‬אשר בערוב‬ ‫בחזרה בתשובה‪ ,‬כביום הכפורים? וכן אם נמחלים גם‬ ‫ימיו נזקק לסיוע סעודי מאת שלטונות המדינה‪,‬‬ ‫עוונות הכלה? ואמר‪ :‬שמחילת עוונתיו של החתן נלמד‬ ‫וממשלת ניו יורק היתה מוכנה לממן הוצאה זו‪ ,‬אבל‬ ‫מנישואיו של עשו‪' ,‬ויקח את מחלת'‪ ,‬והרי לעשו היו גם‬ ‫היה צורך למלא טופס ולפרט בו עד כמה שנים‬ ‫עבירות חמורות‪ ,‬והוא לא חזר בתשובה‪ ,‬והן הלימוד של‬ ‫מעריכים ימשך החולי ויצטרכו לעזרה הזאת‪ .‬הגר"מ‬ ‫מחילת העוונות נלמד משמה של הכלה 'מחלת' –‬ ‫זצ"ל היה אז בן תשעים שנה‪ ,‬והיו יכולים לכתוב שהוא‬ ‫משמע שמוחלין גם לה‪.‬‬ ‫יצטרך את העזרה לא יותר מעוד שלושים שנה אך‬ ‫הגר"מ סירב למלא את הטופס הזה‪ ,‬ואף שסירוב זה‬ ‫המהר"י באסאן זצ"ל [שהיה רבו של הרמח"ל] כתב‬ ‫היה כרוך באיבוד עצום של ממון‪ ,‬מ"מ הגר"מ לא היה‬ ‫חידוש גדול‪ ,‬דגר שנתגייר אין מענישין אותו מן השמים‬ ‫מוכן בשום אופן לכתוב זמן שירמוז על סופו‪ ,‬ואף בגיל‬ ‫עד עשרים שנה אחר גירותו‪ ,‬מטעמא דגר שנתגייר‬ ‫מופלג כגילו‪.‬‬ ‫כקטן שנולד דמי‪" ,‬והוא הדין לאותם שמוחלים להם‬ ‫עונותיהם כמו חכם נשיא וחתן‪ ,‬עבידו להו הרווחא מן‬ ‫שמיא שלא להענישם עד עשרים שנה מיום שנתמנו‬ ‫***‬ ‫החכם והנשיא‪ ,‬או מיום שנשא החתן לאשתו"‪[ .‬עי'‬ ‫ב"נעימים אמריה" מהגה"ח רמ"א ראנד שליט"א‪:‬‬ ‫בגליוני הש"ס להג"ר יוסף ענגיל זצ"ל במסכת שבת‬ ‫פט‪ :‬שהביא דבריו]‪.‬‬ ‫כתבו הראשונים‪ :‬כי מעשה אירע בימי רבינו אליעזר‬ ‫ממיץ זלה"ה בעל ה"יראים"‪ ,‬שהוצרך ראובן לקנות‬ ‫וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך‪:‬‬ ‫חבית מלאה "בדיל" בכדי לכסות את גגו‪ ,‬ואמנם לבסוף‬ ‫(כח מד)‬ ‫‪40‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אמר כ"ק האדמו"ר שליט"א מויז'ניץ‪ :‬שמעתי פעם‬ ‫לא פתח את החבית‪ ,‬ומכרה לשמעון בחזקת בדיל‪ ,‬ויהי‬ ‫מהג"ר ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל מטשעבין שאלה‬ ‫כאשר פתח שמעון את החבית‪ ,‬ומכרה לשמעון בחזקת‬ ‫יפה‪ ,‬בשלמא "פארעכטן דאס אלטע" הרי זה דבר‬ ‫בדיל‪ .‬ויהי כאשר פתח שמעון את החבית – מצא שהיא‬ ‫חידוש הטעון לימוד‪ ,‬אבל "נישט קאליע אמכען דאס‬ ‫מלאה "כסף טהור"‪ .‬כששמע ראובן מכך תבע את‬ ‫נייע" איזה חידוש יש בדבר‪ ,‬ומה צריך אומנות בדבר‪,‬‬ ‫החבית משמעון בטענת‪ :‬מקח טעות‪ ,‬אמנם רבינו‬ ‫הרי רק שוטה שבעולם יקלקל את החדש?‬ ‫אליעזר ממיץ פסק שה"כסף" שייך לשמעון ולא‬ ‫לראובן‪ ,‬כי כיוון שקנה ראובן את החבית בחזקת בדיל‪,‬‬ ‫ותירץ הגרב"ש זצ"ל ברעיון נפלא‪ ,‬כי באמת לעולם‬ ‫והחזיקה בחזקת בדיל‪ ,‬ומכרה בחזקת בדיל‪ ,‬לא זכה‬ ‫נשאר ביד החייט מעט בד אחרי שתפר את הבגד‪,‬‬ ‫בה אלא כשיעור בדיל בלבד‪" .‬והודה לו רבינו תם"‬ ‫שהרי אי אפשר לצמצם‪ ,‬והנה חייט שאינו אומן זורק‬ ‫[הגהות אשר"י ב"מ פ"ב סי' ט]‪ .‬ונפסק כן הלכה‬ ‫את השאריות הללו לאשפה‪ ,‬ונמצא שהוא באמת‬ ‫למעשה בשו"ע [חו"מ סי' רל"ב ברמ"א סעיף יח]‪.‬‬ ‫מקלקל את החדש‪ ,‬אבל חייט אומן יודע לנצל כל פיסת‬ ‫בד‪ ,‬ע"י שעושה מהבד עוד "כיס" או "מכפלת" וכיו"ב‪,‬‬ ‫מהלכה פסוקה זו למדו צדיקי הדורות‪ ,‬שאין איש‬ ‫עד ששום דבר אינו נזרק‪.‬‬ ‫ישראל "זוכה" במתנות היקרות שהעניק לנו הבורא‬ ‫יתברך‪ ,‬רק כאשר יודע ומשיג שהם זהב טהור‪ ,‬אבל אם‬ ‫והתכוון הרבי ר' הערש זי"ע לרמוז בזה לעבודת הבורא‪,‬‬ ‫סבור הוא בדעתו שאין מצות תפילין חשובה אלא כערך‬ ‫כי מי שלא למד אומנות העבודה‪ ,‬נמצאים אצלו הרבה‬ ‫בדיל – חלילה‪ ,‬אזי באמת אין לו בה אלא כבדיל‪ .‬וכן‬ ‫זמנים קטנים הנזרקים לאשפה‪ ,‬וגם מהמאורעות‬ ‫הוא בכל המצוות‪ ,‬ובכל תיבה ותיבה מהתוה"ק‪ ,‬שצריך‬ ‫שעברו עליו בחייו אינו לומד מהם כלל לעבודת הבורא‪,‬‬ ‫איש ישראל לידע שכל נקודה בעבודת הבורא חשובה‬ ‫וא"כ הרי הוא באמת 'מקלקל את החדש'‪ ,‬אך הוא למד‬ ‫יותר מעולם ומלואו‪ ,‬והגם שאינו מרגיש זאת בנפשו‪,‬‬ ‫מאביו איך לנצל את כל חלקי החיים ממש‪ ,‬עד ששום‬ ‫עם כל זאת כיון שיודע ומאמין שכן הוא האמת‪ ,‬ממילא‬ ‫ענין משום רגע לא ילך לריק חלילה‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫זוכה הוא בכל ה"יקרות" שבה‪ ,‬אם באם אינו מאמין‬ ‫שיש במצוותיו יתברך "יקרות" נפלאה ועצומה‪ ,‬אזי לא‬ ‫ושיבח כ"ק אד"ש מויז'ניץ רעיון זה מאוד‪ ,‬ואמר‪ :‬שעל‬ ‫יזכה אלא בערך שמשיג בהם ותו לא‪[ .‬בספה"ק "בית‬ ‫כל אדם לידע ענין זה‪ ,‬ולראות ללמוד אומנות זו כיצד‬ ‫יעקב" ראדזין‪ ,‬וב"סוד ישרים" ראדזין] וכמה גדולים‬ ‫"נישט קאליע מאכען דאס נייע"‪...‬‬ ‫דברי חכמים!‬ ‫***‬ ‫***‬ ‫עוד שם‪:‬‬ ‫עוד שם‪:‬‬ ‫סיפר לי אחד מבאי ביתו של מרן רה"י הגאון ריא"ל‬ ‫הרבי מויז'ניץ שליט"א [רבי ישראל בן לאה לרפו"ש]‬ ‫שטיינמן זצ"ל‪ ,‬שנכנס פעם לחדרו וראהו מהורהר‬ ‫סיפר את המעשה הידוע בעת שנשתדך הרה"ק רבי‬ ‫מאוד‪ ,‬והעיז ושאל‪ :‬האם אוכל לברר על מה חושב‬ ‫ישראל מרוז'ין זי"ע עם הרה"ק רבי הערש מרימנוב‬ ‫הראש ישיבה כעת?‬ ‫זי"ע [יו"ד ער"ח כסלו]‪ ,‬שקודם גמר השידוך מנה‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע את ייחוסו הרם למעלה בקודש‪,‬‬ ‫ענהו הגריא"ל זצ"ל‪ :‬אני מהרהר בשאלה‪ ,‬מפני מה יש‬ ‫ופנה אל המחותן הרבי ר' הערש זי"ע שגם הוא ימנה‬ ‫היום "תוחלת חיים" ארוכה יותר‪ ,‬עד שאנשים‬ ‫את ייחוסו‪ .‬נענה הרבי ר' הערש זי"ע ואמר‪ :‬אבי היה‬ ‫מאריכים ימים הרבה יותר מהדורות הקודמים‪...‬‬ ‫חייט פשוט‪ ,‬אך ממנו למדתי "פארעכטן דאס אלטע‪,‬‬ ‫ה"שוטים" בודאי יאמרו שזה בגלל הרפואה‬ ‫און נישט קאליע מאכען דאס נייע"! והפליג הרה"ק‬ ‫שהתפתחה מאוד במאה השנים האחרונות‪ ,‬אבל‬ ‫מרוז'ין מאוד את עומק הדברים‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ביקש עשו לצאת‪ .‬פנה הילד אל המלמד ושאל‪" :‬אם‬ ‫האמת היא שהשאלה עדיין במקומה‪ :‬מה גרם לשינוי‬ ‫את יעקב אפשר להבין למה לא יצא אל בית המדרש‪,‬‬ ‫ברצונו יתברך שעלה בדעתו לפתח את הרפואה דוקא‬ ‫משום שעשו מנע זאת ממנו‪ .‬אולם על עשו אני תמה‪,‬‬ ‫במאה השנים האחרונות ולגרום בכך לאריכות ימים‪,‬‬ ‫מי היה מעכבו לצאת לעבודה זרה"? נהנה המלמד‬ ‫ולא עשה כן לפני אלף שנים?‬ ‫מהשאלה המחוכמת‪ ,‬ובהכירו את הילד החריף‪ ,‬אמר‬ ‫לו‪" :‬אולי יש לך גם תשובה לשאלתך הטובה"‪ .‬והילד‬ ‫"נו‪ ,‬ומה אומר ראש הישיבה"? שאל המקורב‪.‬‬ ‫השיב לאחר שהרהר מעט בדבר‪" :‬חושבני‪ ,‬שעשו לא‬ ‫רצה לצאת בלי יעקב‪ ,‬שכן ידע שלא תהיה לו כל מטרה‬ ‫אני חושב‪ ,‬ענה רבי אהרן לייב‪ ,‬שההסבר הוא כך‪:‬‬ ‫בחייו‪ ,‬שהרי את מי יצער ואת מי ירדוף? על מי יעליל‬ ‫עלילות שפלות ועל מי יגזור גזירות קשות אם יעקב לא‬ ‫הרי ידוע שכל כוחו של עשו בהאי עלמא הוא משום‬ ‫יהיה עמו? הוא היה באמת מתרוצץ ומפרכס לצאת‪,‬‬ ‫שהיה זהיר ביותר במצות כיבוד אב [ת' קדושים טו‪:‬‬ ‫אבל לא בגפו‪ ,‬אלא רק עם יעקב אחיו"‪...‬‬ ‫זוה"ק תולדות קמו‪ ,]:‬וא"כ בודאי לא נוכל להגאל מידו‬ ‫עד שיגברו ישראל עליו במצוה זו‪ .‬והנה עברו כבר קרוב‬ ‫לאלפיים שנה מחורבן הבית‪ ,‬ועדיין לא זכינו לגבור על‬ ‫***‬ ‫כוחו של עשו בכיבוד אב‪.‬‬ ‫בספר "חוט המשולש" [ייש"כ לבני הרה"ח ר' ישראל‬ ‫מאנטוורפן הי"ו]‬ ‫וכיון שרוצה השי"ת למהר את גאולתינו‪ ,‬לפיכך עלה‬ ‫בדעתו יתברך לפתח את הרפואה בשנים האחרונות‬ ‫כאשר כבדו לזקיני זצ"ל [החת"ס] את הנשיאות מארץ‬ ‫ועי"ז לגרום לאריכות ימים ושנים‪ ,‬ומעתה ואילך – יש‬ ‫הקדושה‪ ,‬שלחו לו משם חתיכת עץ מן העץ אשר‬ ‫לבנ"י הרבה מאד שנים לקיים מצוה זו עם אביהם‬ ‫נשענו תחתיו המלאכים אצל אאע"ה‪ ,‬והוא לקח‬ ‫ואמם‪ ,‬שלעומת מה שבדורות הקודמים היה נצרך‬ ‫האיזמל אשר מל בו רבו הגאה"ק רבי נתן אדלער זצ"ל‪,‬‬ ‫לטפל בזקנים רק מעט שנים עד פטירתם‪ ,‬הנה כיון‬ ‫ונתנו לאומן שיעשה מן העץ בית יד להאיזמל של מילה‬ ‫שמאריכים ההורים ימיהם‪ ,‬יש לכל משפחה הרבה‬ ‫הזה משובץ בכסף טהור וחקוק עליו‪" :‬והנה שלשה‬ ‫שנים לקיים מצוה זו‪ .‬ואחרי שכך היא המציאות‪ ,‬הנה‬ ‫אנשים נצבים עליו"‪ .‬ושמעתי שאמר זקיני זצ"ל‪ :‬מעת‬ ‫בזה יש כח לבנ"י לגבור על עשו‪ ,‬שכן בנ"י מקיימים‬ ‫אשר שימש באיזמל זה לא אירע לו שום תקלה‬ ‫בהידור מצות כיבוד אב ואם בזקני המשפחה שנים‬ ‫בהימולו את בנ"י‪.‬‬ ‫רבות‪ ,‬ואילו בני עשו לעומתם מזניחים את הוריהם‬ ‫שנים רבות [שמניחים אותם לבדם‪ ,‬או שולחים אותם‬ ‫ודבר פלא שמעתי‪ :‬לפני כמה שנים קנו ממלכת‬ ‫ל"מושב זקנים"] ונמצא שע"י אריכות ימים שנגזרה‬ ‫ענגלאנד עבור המוזיאון את האילנא רברבא הזה‬ ‫בדור האחרון‪ ,‬מתברר ביותר כוחם של בני ישראל‬ ‫בדמים הרבה מאד‪ ,‬וכאשר חפרו אותו להוליכו‬ ‫במצוה זו יותר מעשו‪ ,‬ובזה נעשים אנו ראויים להיגאל‬ ‫למדינתם פתאום נתהווה אש סביבו ונשרף כל האשל‬ ‫בגאולה שלימה בב"א‪.‬‬ ‫ונשתקע במקומו‪.‬‬ ‫***‬ ‫***‬ ‫פעם ראה הרה"ק מרוז'ין זי"ע אחד היושב בביהמ"ד‬ ‫עוד בילדותו התבלט המהר"ל מפראג זי"ע בחוכמתו‬ ‫והוגה בתורה באישון ליל ובעיפותו הגדולה היה‬ ‫היתרה‪ ,‬יחד עם אהבת ישראל שבו‪ .‬בהיותו כבן חמש‪,‬‬ ‫מתנמנם מעת לעת‪ ,‬ותיכף היה מתחזק ומעורר עצמו‬ ‫ישב עם חבריו אצל המלמד‪ ,‬וכשהגיעו בפרשת תולדות‬ ‫באומרו לנפשו 'הרי תיכף אמות ומחובתי לנצל את‬ ‫אל הפסוק 'ויתרוצצו הבנים בקרבה'‪ ,‬הסביר להם רבם‬ ‫הזמן בעודי עלי אדמות‪ ...‬אמר לו הרה"ק‪ :‬אל תאמר‬ ‫את דברי רש"י כי חז"ל דרשו את 'ויתרוצצו' מלשון‬ ‫כזאת‪ ,‬כי כך היא דרכו של עשו‪ ,‬שאמר 'הנה אנכי הולך‬ ‫ריצה‪ ,‬שכאשר עברה רבקה על פתחי תורה‪ ,‬היה יעקב‬ ‫למות'‪ ,‬אלא כך תעורר עצמך – הרי אני חי‪ ,‬וכי לזאת‬ ‫רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬וכשעברה על פתחי עבודה זרה‬ ‫‪42‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ולעמול כדי לתרץ אותו‪...‬‬ ‫יקרא חיים‪...‬‬ ‫והוסיף‪ :‬שזקנו הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע אהב את‬ ‫הפלפול‪ ,‬ובעת שיצאו לאור ספרי ה"חידושי הרי"ם"‬ ‫***‬ ‫זי"ע ציווה לכל נכדיו שיקנו את הספרים‪ .‬ואמר שלכך‬ ‫כותב הגה"צ רבי יצחק מאיר אלטר זצ"ל – הי"ד‪:‬‬ ‫אהב זקנו את דרך הפלפול‪ ,‬כי לפעמים צריך ללמד‬ ‫זכות על יהודי‪ ,‬ואי אפשר לעשות זאת כי אם ע"י‬ ‫‪...‬זכורני כי בחורף האחרון אחר השולחן בליל שבת‬ ‫פלפול‪.‬‬ ‫קודש אמר כ"ק זקננו רבינו הקדוש [השפת אמת]‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬דברי המדרש [ת' קדושים טו‪ .‬שוח"ט תהלים‬ ‫פ] על הפסוק 'ותשקמו בדמעות שליש'‪ ,‬שעשו בכה‬ ‫***‬ ‫בג' דמעות‪ ,‬ואמר בזה הלשון‪" :‬וויא לאנג איז דער‬ ‫סיפר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪:‬‬ ‫שיעור יודען זאלען זיין אין גלות איבער זיינע דריי‬ ‫טרערען‪ ,‬יודען האבין דאך שוין פארגעסין טייכען‬ ‫לפני הבר מצוה היה לי מלמד ‪ -‬תלמידו של הגה"ק‬ ‫טרערין" [כמה היא השיעור שיהודים יהיו בגלות מחמת‬ ‫ה"אבני נזר" זי"ע‪ – .‬הרה"ג רבי לייביש ליטווין‬ ‫ג' דמעותיו הרי יהודים שפכו נחלי דמעות]‪.‬‬ ‫מקינצק זצ"ל‪ ,‬ואחר הלימוד סיפר לפעמים מעשיות‪.‬‬ ‫פעם סיפר שהגיע לאב"נ גביר מחסידי סוכצ'וב‪ ,‬ולפני‬ ‫***‬ ‫שנכנס לקודש פנימה הסיר את מנעליו‪ ,‬והיה ניכר‬ ‫סיפר הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע‪:‬‬ ‫שרוצה לבקש מחילה‪ .‬אחר כך כשיצא סיפר‪ :‬שפעם‬ ‫היה צריך לנסוע בשביל עסקיו‪ ,‬וזה היה ביום ה' ועבר‬ ‫פעם אחת בר"ח כסליו בעת שהתעורר הרה"ק המגיד‬ ‫דרך העיירה 'גור' ושם היה לו כאב ראש חזק‪ ,‬ונשאר‬ ‫מטשערנוביל זי"ע משנתו נענה ואמר‪ :‬כי ראה בשמים‬ ‫לנוח ערב ש"ק‪ ,‬ובליל ש"ק היה לו חום גבוה ונכנס‬ ‫שישנו רעש גדול לרגל ר"ח כסליו‪ ,‬ושאל הסיבה מדוע‪,‬‬ ‫לה"שפת אמת" זי"ע להזכיר את עצמו‪ ,‬וביקש‬ ‫ונענה כי ר"ח כסליו הוא יום סליחה ומחילה וכפרה‬ ‫מהאב"נ פיוס ומחילה על אשר נסע לרבי אחר‪ ...‬שאל‬ ‫לבנ"י כמו ביום הכיפורים‪ ,‬וזאת מכיוון שבחנוכה הוא‬ ‫אותו האב"נ‪" :‬ביזט געזינט גיווארען"? [האם חזרת‬ ‫גמר החתימה‪ ,‬ולכך מתחיל הארה לכך בר"ח‪ ,‬והסמיך‬ ‫לבריאותך]‪ ,‬והשיב כן‪ .‬א"ל האב"נ‪" :‬אויב אזוי וואס‬ ‫לכך שיש רש"י ישן בירמיה [לו ט]‪ ,‬בחודש התשיעי‬ ‫ווילסטו" [וא"כ מה אתה רוצה]? וסיפר לאב"נ‬ ‫קראו צום לפני ה'‪ ,‬ורש"י מביא שם ש'כביכול' השי"ת‬ ‫שכשנכנס לשפ"א בליל ש"ק אחר תפילת ערבית לפני‬ ‫ממתין כל השנה לבנ"י עם יום הק' כדי שישובו‬ ‫קידוש‪ ,‬היה השפ"א שקוע בלימוד ש"ך בהל' טוען‬ ‫בתשובה‪ ,‬ואם לא חזרו הרי שהוא מחכה להם עד‬ ‫ונטען חו"מ סי' פ"ו‪ ,‬ואמר האב"נ בהתפעלות‪" :‬אויף‬ ‫הושענא רבא‪ ,‬ואם עדיין לא חזרו בתשובה מחכה להם‬ ‫וואהר" [האם ככה היה באמת]‪" ,‬צו אזא רבי'ן וואלט‬ ‫ארבעים יום עד ר"ח כסליו שבנ"י ישובו ואז ימחול להם‬ ‫איך ג'פורען [לרבי כזה גם אני הייתי נוסע‪..].‬‬ ‫מחילה גמורה‪ .‬כי הרי השי"ת הוא חנון המרבה לסלוח‪,‬‬ ‫והוא טוב וסלח ורב חסד‪.‬‬ ‫***‬ ‫מובא בספר "אחת שאלתי" מעשה שהיה באבי הבן‬ ‫***‬ ‫שכיבד את אחד מגדולי התורה בסנדקאות בברית‬ ‫פעם בשיחה עם רבנים אמר הרה"ק המהר"א‬ ‫מילה לבנו‪ ,‬ובכיבוד ה'קוואטר' כיבד יהודי פשוט‪.‬‬ ‫מבעלזא זי"ע‪:‬‬ ‫הקוואטר נכנס עם התינוק‪ ,‬ולתדהמת כל הנוכחים‪,‬‬ ‫אם יש לכם רמב"ם קשה [א הארבן רמב"ם] מה אתם‬ ‫המשיך לצעוד עד לכסא הסנדקאות‪ ,‬ועלה להתיישב‬ ‫עושים? אתם יגעים ועמלים לתרץ אותו‪ .‬כמו כן אם יש‬ ‫על הכסא‪ ,‬כשהתינוק עדיין אחוז בידיו‪.‬‬ ‫יהודי שיש לתמוה עליו [א הארבן יוד] צריך לייגע‬ ‫‪43‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫במלחמת יום הכיפורים גויסתי והוטל עלי התפקיד‬ ‫אבי הבן הביט מתוך אי‪-‬נעימות בעינו של אותו גדול‬ ‫לדאוג לספק תשמישי קדושה‪ ,‬למערך הגדול שגוייס‬ ‫שהוזמן לסנדקאות‪ ,‬והלה סימן לו בעיניו‪ ,‬בשפת רמזים‬ ‫למלחמה‪ .‬היה עלי לדאוג לספק ארונות קודש וספרי‬ ‫אצילית ללא הוצאת הגה מהפה – 'אל תעורר שום‬ ‫תורה והקמת בתי כנסת – ארעיים בכל היחידות‪ .‬כמו‬ ‫מהומות‪ ,‬תניח לאיש להיות סנדק'‪.‬‬ ‫כן לספק להם סידורים ומחזורים‪ ,‬תפילין וטליתות‪,‬‬ ‫לחיילים שאיבדו אותם בזמן הקרבות‪ .‬במיוחד היתה‬ ‫אבי הבן ציית להוראת הגאון‪ ,‬והניח לאיש להיות סנדק‪.‬‬ ‫דרישה גדולה מצד החיילים לספרי התהילים הקטנים‪,‬‬ ‫שיוכלו לשפוך שיח לפני בורא עולם בעתות הסכנה‪.‬‬ ‫לאחר הברית‪ ,‬אבי הבן ניגש לאותו גדול ושאל‪" :‬ילמדנו‬ ‫לשם כך ביקרתי בכל חזיתות המלחמה ובחטיבות‬ ‫רבינו – וכי טובת התינוק לא היתה שדווקא כבוד תורתו‬ ‫הלוחמות‪.‬‬ ‫יהיה הסנדק שלו על פניו?!"‬ ‫באחד הימים החלטתי לצאת לצפון ולעלות לרמת‬ ‫"התינוק לא יפסיד כלל וכלל" – אמר לו הגאון – "וזאת‬ ‫הגולן‪ .‬לבקר את היחידות הלוחמות ולספק להם‬ ‫משום שזכות המצוה שלא לבייש יהודי‪ ,‬תעמוד לו כל‬ ‫תשמישי קדושה לבתיכ"נ ולחלק לחיילים ספרי תהלים‬ ‫ימי חייו‪ ,‬ובעזרת ה' יהפוך לגדול בישראל"‪...‬‬ ‫קטנים שבהם יוכלו להתפלל ולבקש רחמים בעת צר‬ ‫להם‪ .‬את ספרי התהלים חטפו החיילים ונישקו אותם‪.‬‬ ‫הפרט המרגש ביותר בסיפור הוא‪ ,‬ששמו בישראל של‬ ‫ושמו אותם בתור סגולה בכיס חולצתם על יד הלב‪.‬‬ ‫הרך הנימול נקרא "אריה לייב"‪ ,‬וכבר משחר ילדותו‬ ‫והאמינו שבזכות ספרי התהלים יינצלו מכדורי האויב‪.‬‬ ‫הוא בלט בשקידתו המופלאה בתורה‪ ,‬ובמשך השנים‬ ‫היו חיילים שסיפרו לאחר המלחמה כי ספרי התהלים‬ ‫עלה והתעלה בתורה‪ ,‬יראת שמים ומידות נעלות‪,‬‬ ‫הצילו אותם ממות‪ .‬וכדורי האויב פגעו בספר התהלים‬ ‫וצמח לאחד מגידולי הפאר של עולם התורה – ה"ה‬ ‫ולא חדרו לגופם וכך ניצלו‪.‬‬ ‫הגאון רבי אריה לייב פינקל זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבת מיר‬ ‫ברכפלד! (אבי הבן היה הגאון רבי חיים זאב פינקל‬ ‫יום לפני שהייתי צריך לעלות לרמה נסעתי לירושלים‬ ‫זצ"ל‪ ,‬בנו של ראש ישיבת מיר הגאון רבי אליעזר יהודה‬ ‫להרבי מגור ה"בית ישראל" זי"ע וסיפרתי לו כי מחר‬ ‫פינקל זצ"ל)‪.‬‬ ‫אי"ה אני עולה לסיור לרמת הגולן כדי לבקר את‬ ‫היחידות הלוחמות‪ .‬הרבי בירך אותי שאסע לשלום‬ ‫ושאחזור לשלום ושיהיה בהצלחה‪ .‬ושחיילי ישראל‬ ‫***‬ ‫יצליחו בעזהי"ת להתגבר על אויביהם‪.‬‬ ‫בספר "שם משמואל" [ויקהל תרע"ז]‪:‬‬ ‫יחד אתי היה הנהג שלי החייל סמל משה פסקר‪.‬‬ ‫ראיתי כד הוינא טליא מכתב הרה"ק רבי אהרן‬ ‫וכשראה שאני נכנס להרבי ביקש גם הוא להצטרף אלי‬ ‫מטשערנוביל זי"ע‪ ,‬שנתן ביד שלוחו לחזור בערי ישראל‬ ‫ולהיכנס לרבי ולקבל ברכתו‪ .‬הכנסתי אותו אל הרבי‬ ‫לקבץ ממון‪ .‬וכך כתב‪ :‬לא ממון אני צריך כי הכסף‬ ‫ואמרתי שהחייל הוא הנהג שלי והוא עולה אתי מחר‬ ‫בביתי מצוי כאבנים‪ ,‬אלא שאני צריך להעלות תפילת‬ ‫ל"רמת הגולן" והוא מבקש ברכה מהרבי‪ .‬וכאן קרה‬ ‫ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬ולהדבר הזה נצרך לו כסף‬ ‫דבר שהפתיע אותי כי אף פעם לא ראיתי דבר כזה אצל‬ ‫מקובץ מכל ישראל‪...‬‬ ‫הרבי‪ ,‬הרבי שאל את החייל לשמו ולקח את ידו של‬ ‫החייל בשתי ידיו הקדושות ואמר בקול רם כמה פעמים‬ ‫ה' ישמור עליך‪ ...‬וחזר ואמר ה' ישמור עליך‪ ...‬ותחזור‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫הביתה בריא ושלם‪ .‬ואני בראותי את המחזה הזה איך‬ ‫שהרבי מחזיק את ידו של החייל שהוא לא הכירו בשתי‬ ‫מספר הרב יצחק מאיר ז"ל בספרו "לא בחיל ולא‬ ‫ידיו ומברך בקול רם פעם ופעמיים התחלתי לחשוב מה‬ ‫בכח"‪[ :‬תשו"ח לנכדו הרה"ח ר' יוסף דוד ידוואב‬ ‫הולך פה? כשיצאתי הייתי מאד נרגש ולא ידעתי לפרש‬ ‫הי"ו]‬ ‫‪44‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שהוא לא נפגע והוא בריא ושלם‪ .‬המשכנו והוצאנו את‬ ‫ולהסביר מה שראיתי בקודש פנימה אצל הרבי‪ .‬החייל‬ ‫הקצין השני והשלישי וגם הם לא נפגעו והם בריאים‬ ‫לא הרגיש בשום דבר כי הוא חשב שכך הוא הנוהג‬ ‫ושלמים‪ .‬ורק בסוף הגענו לנהג ולאט לאט משכנו אותו‬ ‫אצל הרבי‪ ,‬אבל אני שהייתי בן בית אצל הרבי לא הייתי‬ ‫החוצה כי הוא היה בחור גבוה מאד וכשהוצאנו את‬ ‫רגוע ולא ידעתי פירושו של דבר‪.‬‬ ‫ראשו ראינו שראשו בסדר‪ .‬המשכנו למשוך אותו‬ ‫החוצה‪ ,‬וראינו שהגוף שלו בסדר ולבסוף ראינו שגם‬ ‫בבוקר יצאנו לדרך עם רכב מסחרי גדול מלא תשמישי‬ ‫הרגלים בסדר‪ .‬הם לא נפגעו כלל אפילו באצבע קטנה‬ ‫קדושה ואתנו נסעו גם כמה קצינים צעירים שנסעו‬ ‫וכולם בריאים ושלמים‪ .‬כשגמרנו להוציא אותם‬ ‫להצטרף ליחידות הלוחמות ברמת הגולן‪.‬‬ ‫העמדנו את הנהג על רגליו והוא פרץ בצחוק‪ ,‬ואמר לי‪:‬‬ ‫המפקד‪ ,‬ברגעים שהתהפכתי נזכרתי בדברים שהרבי‬ ‫יחד אתנו יצא הרה"ח ר' שמואל דסקל [ז"ל] עם‬ ‫מגור אמר לי ה' ישמור עליך‪ ...‬ה' ישמור עליך‪ ...‬ותחזור‬ ‫מכוניתו שהייתה עמוסה בספרי תהלים קטנים שנדב‬ ‫הביתה בריא ושלם‪ .‬והנה נתקיימה ברכתו של הרבי‬ ‫עבור החיילים‪ .‬והוא רצה להיות נוכח בזמן חלוקתם‬ ‫ואני אחזור הביתה בעזהשי"ת בריא ושלם‪...‬‬ ‫לחיילים‪.‬‬ ‫ורק אז הבנתי מה שהרבי ראה בזמן שבקרנו אותו‪.‬‬ ‫לפני שהמשכנו בנסיעתנו פנה אלי ר' שמואל דסקל‬ ‫ובברכתו הציל את הנהג והקצינים שהיו יחד אתו‪ .‬כל‬ ‫ואמר לי‪ ,‬למה לך לנסוע במשאית הגדולה‪ ,‬תיכנס‬ ‫החיילים שעברו וראו את המשאית ההפוכה שגלגליה‬ ‫לרכב שלי וניסע יחד‪ .‬כי ברכב שלי יהיה לך הרבה יותר‬ ‫למעלה עצרו על ידה ושאלו האם היו הרוגים או‬ ‫נוח ונוכל גם לשבת ולשוחח ולתכנן יחד את חלוקת‬ ‫פצועים? וכששמעו כי ב"ה אף אחד מהחיילים לא‬ ‫תשמישי הקדושה וספרי התהלים‪ .‬הלא אנו כולנו‬ ‫נפגע‪ ,‬הביעו את שמחתם באמרם עכשיו אנו יודעים כי‬ ‫נוסעים בשיירה צמודה ומה איכפת לך שתיסע ברכב‬ ‫יש אלקים בישראל והוא שומר עלינו‪.‬‬ ‫שלי‪ .‬הסכמתי להצעתו ונכנסתי למכוניתו‪.‬‬ ‫הגענו בשעה טובה לרמה‪ .‬הימים היו גשומים והדרכים‬ ‫***‬ ‫מלאים בוץ ורפש וחלקלקים‪ .‬בדרך פגשנו שיירות של‬ ‫מקונטרס "משמיע שלום" – סלונים‪ ,‬ת"ח להגה"ח ר'‬ ‫משאיות מליאות חיילים שנעו בכבישים‪ .‬אנו נסענו‬ ‫יוסף דונט שליט"א‪:‬‬ ‫והתקדמנו בסדר שקבענו לנו דהיינו המכונית של הרב‬ ‫הפקודי בראש ואחריו המכונית המסחרית הגדולה‬ ‫עננים קודרים מכסים את שמי אירופה‪ .‬מלחמת‬ ‫עמוסה בתשמישי קדושה ועליה שלשת הקצינים‬ ‫העולם הראשונה הסתיימה‪ ,‬ובכל זאת היא הותירה‬ ‫הצעירים‪ ,‬והמכונית של ר' שמואל דסקל האחרונה‪.‬‬ ‫אחריה אדמה חרוכה‪ ,‬מדינות שסועות וקבוצות שונות‬ ‫פתאום אנו רואים שהמכונית המסחרית שנוסעת‬ ‫הממשיכות לנהל מלחמות מקומיות על שליטה וכוח‪.‬‬ ‫לפנינו על הכביש החלקלק מתחילה להחליק מצד לצד‬ ‫פחד וחששות מנקרים בלב היהודים‪ .‬בימי מלחמה הם‬ ‫וכעבור כמה רגעים איבד הנהג את השליטה על‬ ‫תמיד ראשונים לסבל ומחסור‪ .‬כל צד הנלחם חושד‬ ‫המכונית והיא התהפכה בצורה כזאת שנשכבה על‬ ‫בהם בנאמנות לאויב‪ .‬כולם בוזזים את רכושם‬ ‫הגג והגלגלים למעלה‪ .‬כל תשמישי הקדושה הספרים‬ ‫באכזריות ומתוך שנאת ישראל‪.‬‬ ‫וארונות הקודש הכל נזרק החוצה‪.‬‬ ‫שקט מתוח שורר בין בתי השכונה היהודית בעיירה‬ ‫נבהלנו מאד‪ ,‬עצרנו את המכונית שלנו וקפצנו החוצה‬ ‫ברנוביץ'‪ ,‬הנמצאת בסמוך לחזית הלחימה בין הפולנים‬ ‫והתחלנו בעבודות ההצלה‪ .‬עצרנו כמה משאיות של‬ ‫לרוסים‪ .‬הרחובות ריקים מאדם‪ ,‬העיר כולה שרויה‬ ‫חיילים ויחד עשינו את המלאכה‪ .‬חששנו מאד לגורלם‬ ‫בחרדה עמוקה‪ .‬גדוד חיילים פולנים נכנסו הבוקר אל‬ ‫של שלשת הקצינים שהיו במשאית ולגורלו של הנהג‪,‬‬ ‫העיר‪ ,‬משוטטים בחוסר מעש ומטילים את אימתם על‬ ‫סמל משה פסקר‪ .‬אבל כשעסקנו בעבודת ההצלה‬ ‫כולם‪ ,‬בחפשם אחרי מזון‪ ,‬בוזזים הם מכל הבא ליד‪,‬‬ ‫ראינו ממש ניסים‪ .‬הוצאנו את הקצין הראשון וראינו‬ ‫‪45‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לא הרהר וולויל אחר מצוות האב‪ ,‬ונחפז לגשת ולמזוג‬ ‫לעיתים אף פוצעים והורגים את מי שנקרה בדרכם‪,‬‬ ‫לאביו מים מלוא הכוס‪ .‬התישב רבי משה אברהם‬ ‫ולסיום מחריבים את הבית ומעלים אותו באש‪.‬‬ ‫בניחותא‪ ,‬נטל בימינו את כוס המים עצם את עיניו וברך‬ ‫בקול ובמתינות‪" :‬ברוך אתה ה'‪ ,‬אלקינו מלך העולם‪,‬‬ ‫בית משפחת ברז'ובסקי [משפחת הרה"ק ה"נתיבות‬ ‫שהכל נהיה בדברו"‪.‬‬ ‫שלום" מסלונים זי"ע]‪ ,‬אבי המשפחה‪ ,‬רבי משה‬ ‫אברהם‪ ,‬יושב ושוקד על תלמודו‪ .‬נראה שאין המצב‬ ‫והנה‪ ,‬לאחר רגע ממש‪ ,‬קולות ירי ופיצוצים נשמעו‬ ‫מטריד את מנוחתו‪ .‬בשלווה ובנחת ממשיך הוא‬ ‫ממרחק‪ ,‬ומבט החיילים התהפך בבת אחת לאימה‬ ‫בשגרת חייו הרגילה‪ .‬אין הוא שת ליבו לנעשה בחוץ‪,‬‬ ‫בהבינם כי הרוסים יצאו להתקפה ופרצו את קו החזית‪.‬‬ ‫וכולו מרוכז בספר אשר לפניו‪ .‬בקול רעש גדול נפרצת‬ ‫החיילים חשו בסכנה המרחפת על ראשם‪ ,‬קפצו‬ ‫פתאום דלת הבית‪ ,‬וקבוצת חיילים ניצבת בפתח‬ ‫כנשוכי נחש ונסו מן הבית כל עוד רוחם בקרבם‪.‬‬ ‫כשעיניהם רושפות שנאה וזעם‪ .‬בני הבית מתאבנים‬ ‫מהלם מביטים נכחם במתח‪ ,‬ונשמתם כמעט פורחת‬ ‫"אבא"‪ ,‬בני הבית התרגשו מן הנס שקרה ברגע‪" ,‬מה‬ ‫מהם מרוב אימה‪.‬‬ ‫עשית? כיצד הם ברחו?" רבי משה אברהם חייך‬ ‫לעברם בנחת‪ ,‬כאילו לא עמד לפני רגע בסכנת חיים‪,‬‬ ‫הרבי ה"נתיבות שלום" זי"ע היה אז ילד כבן תשע‪,‬‬ ‫והסביר‪" :‬מקובלני משמו של הסבא קדישא מלכוביץ'‬ ‫הצליח להימלט על נפשו דרך דלת אחורית וברח עד‬ ‫זי"ע‪ ,‬שברכת שהכל נהיה בדברו בכוונה מסוגלת‬ ‫לקצה העיירה‪ ,‬לביתם של ידידים ותיקים שנעתרו‬ ‫להמתקת הדינים‪ ,‬על ידי חיזוק האמונה שכל מה‬ ‫לארחו בביתם‪ .‬ביתם של יהודים אלו היה מוסתר‬ ‫שנעשה בכל רגע הוא רק בדברו של השי"ת"‪.‬‬ ‫משהו‪ ,‬והכניסה אליו היתה דרך חצר של משפחה‬ ‫פולנית‪ ,‬ולכן היה נחשב בטוח מעט יותר משאר בתי‬ ‫לאחר שעות ארוכות של פחד ומתח‪ ,‬ורק לאחר שירד‬ ‫היהודים שהיו מועדים יותר לפורענות חלילה‪.‬‬ ‫הלילה והחשיכה השתררה בעיר‪ ,‬אזר הרבי הנת"ש‬ ‫אומץ לשוב אל בית הוריו‪ ,‬כשכל הדרך ליבו הולם‬ ‫בינתיים בביתו של רבי משה אברהם‪ ,‬הפורעים הורו‬ ‫בחשש ובספק מייסר‪ :‬האם עוד נותרו לו הורים וקרובי‬ ‫לכולם להתייצב בשורה כשפניהם אל הקיר‪ ,‬ראש‬ ‫משפחה‪ ,‬או שחלילה אירע הגרוע מכל?!‬ ‫הכנופיה דרש מרבי משה אברהם את כספו‪ ,‬אחרת‬ ‫איים עליו ברובהו‪ ,‬יומתו אשתו וילדיו במיתת ירייה‪ .‬רבי‬ ‫להפתעתו מצא את בני המשפחה כולם בריאים‬ ‫משה אברהם הסביר בפני המפקד שירפה ממנו‪ ,‬כי‬ ‫ושלמים‪ ,‬הבית עומד על תילו‪ ,‬והם עסוקים בחיפושים‬ ‫כבר שדדו ממנו את כל כספו ורכושו והוא חסר כל‬ ‫ובבירורים אחר מקום הימצאו של בנם הצעיר‪ .‬או אז‬ ‫ממש‪ .‬ומהיכן ייקח עתה כסף נוסף?!‬ ‫שמע הרבי מאחיו ר' וולויל את סיפור נס ההצלה‪,‬‬ ‫ונפעמו שניהם מגודל האמונה הבהירה והמוחשית של‬ ‫אך דבריו נפלו על אוזנים ערלות‪ .‬ראש הכנופיה הורה‬ ‫אביהם החסיד‪.‬‬ ‫לאנשיו לדרוך את הרובים‪ ,‬והלועים הופנו לעבר‬ ‫השורה שליד הקיר‪ ,‬וברוב חסדו נתן הקצין אורכה של‬ ‫לימים‪ ,‬כשסיפר הרבי סיפור זה‪ ,‬סיים ואמר‪" :‬נתקיים‬ ‫חמש דקות תמימות לגייס את סכום הכסף הנדרש‪,‬‬ ‫בו באבי כמאמר הכתוב 'וצדיק באמונתו יחיה'‪ ,‬הוא‬ ‫והזהיר נחרצות כי אם לא יימסר הכסף בתוך חמש‬ ‫נשאר לחיות בזכות אמונתו"‪.‬‬ ‫דקות‪ ,‬יפתח באש‪ .‬היחיד מבני הבית שלא איבד‬ ‫עשתונותיו ונשאר מיושב בדעתו ברגעים נוראים אלו‪,‬‬ ‫היה רבי משה אברהם החסיד‪.‬‬ ‫***‬ ‫מסופר כי הרה"ק המגיד מזלוטשוב זי"ע היה לו בן‪ ,‬זאב‬ ‫"וולויל"‪ ,‬פנה ברוגע ובקור רוח רבי משה אברהם לבנו‬ ‫שמו‪ .‬היה הילד זאב ככל הילדים בני גילו‪ ,‬כמותם למד‪,‬‬ ‫נחום זאב‪" ,‬הגש לי בבקשה כוס מים"‪ .‬אף שאימות‬ ‫וכמותם השתובב ושיחק‪ .‬כאשר התקרב לגיל ‪ ,13‬פנה‬ ‫הרובים עליו‪ ,‬ולמרות שההוראה היתה תמוהה בעיניו‪,‬‬ ‫‪46‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כסנדקו בשעה שנכנס לברית‪ ,‬ומעשה שהיה כך היה‪:‬‬ ‫אביו הצדיק לסופר סת"ם מומחה‪ ,‬בבקשה כי יכתוב‬ ‫להוריו של אותו זקן‪ ,‬נולדו שני ילדים בטרם נולד הוא‪,‬‬ ‫תפילין עבור בנו יקירו‪ .‬ניגש הסופר למלאכה בקדושה‬ ‫אולם למרבה הצער לא האריכו השניים ימים‪ ,‬ונפטרו‬ ‫ובטהרה וברוב רגש‪ ,‬לא בכל יום מזדמן לו לסופר‬ ‫בעודם תינוקות רכים‪ .‬התאבלו ההורים מאד‪ ,‬וכאשר‬ ‫לכתוב תפילין לבנו של צדיק הדור‪.‬‬ ‫נולד ילדם השלישי‪ ,‬למחרת יום הכפורים של שנת‬ ‫תקנ"ח‪ ,‬היו חרדים מאד לגורלו ושפכו שיח לפני קונם‪,‬‬ ‫כאשר סיים‪ ,‬בא הסופר להרה"ק המגיד זי"ע והראה לו‬ ‫שינצור את בנם יקירם ויאריך את ימיו בטוב ובנעימים‪.‬‬ ‫את הפרשיות‪ .‬שמח רבי יחיאל מיכל בפרשיות‬ ‫יום מילתו של הילד חל ביום שני של חול המועד סוכות‪,‬‬ ‫המהודרות‪ ,‬אולם בקשה אחת הייתה בפיו – לפני‬ ‫שאז היה היום השמיני ללידתו‪ ,‬והיה זה יום אחד לפני‬ ‫שמכניס את הפרשיות לבתים‪ ,‬הבא אותם אלי שוב‪.‬‬ ‫יום פטירתו של הגר"א‪ ,‬שנפטר בי"ט תשרי תקנ"ח‪..‬‬ ‫באותה שעה כבר היה הגר"א מוטל במיטתו באפיסת‬ ‫כעבור זמן מה בא הסופר ובידיו הבתים והפרשיות‪ .‬נטל‬ ‫הכוחות‪ ,‬נר אלקים טרם יכבה‪ ,‬אולם האב המאושר‬ ‫רבי יחיאל מיכל את הפרשיות בידו והחל בוכה‪ ,‬בכי‬ ‫השתוקק בכל מאודו‪ ,‬כי הגר"א ישמש כסנדק לבן‬ ‫חרישי מעומק הלב‪ ,‬והדמעות‪ ,‬דמעות קודש‪ ,‬גולשות‬ ‫הנולד‪ .‬החל האיש להפציר בבני ביתו של הגר"א‬ ‫לתוך בתי התפילין‪ ,‬והסופר רואה ומשתומם‪ ,‬כאשר‬ ‫להסכים לכך‪ ,‬אולם הללו ביטלו את הדבר מכל וכל‪ ,‬עד‬ ‫נרגע הרבי מבכיו‪ ,‬היו בתי התפילין מלאות מדמעותיו‪.‬‬ ‫שלבסוף פנה האב אל רבי אברהם וילנר‪ ,‬בנו של‬ ‫רוקן הרבי את הבתים‪ ,‬ייבש אותם פנה ואמר לסופר‪:‬‬ ‫הגר"א‪ ,‬והלה פנה לשאול את אביו על כך‪ .‬נכנס הבן‬ ‫עתה רשאי אתה להכניס את הפרשיות אל תוך‬ ‫אל אביו‪ ,‬ומצאו שוכב במיטתו כשהוא אוחז בידו את‬ ‫הבתים‪.‬‬ ‫ארבעת המינים כמנהג אנשי ירושלים הותיקים‪ ,‬וסיפר‬ ‫לו על המצוה שהזדמנה לידו‪ .‬לשמע הדבר‪ ,‬נענה‬ ‫בהגיע היום והנער זאב החל להניח תפילין‪ ,‬חל שינוי‬ ‫הגר"א ואמר‪" :‬מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה‪ ,‬כי רק‬ ‫בנער ללא היכר‪ ,‬ליבו התמלא באהבת תורה ויר"ש‪,‬‬ ‫בעולם המעשה הזה אפשר לקיים מצוות כאלו‪ ,‬ולא‬ ‫ומאז עלה ונתעלה עד שהיה לאחד מצדיקי הדור‪ ,‬ה"ה‬ ‫בעולם הנשמות"‪ ,‬ומיד הביע את הסכמתו לשמש‬ ‫הרה"ק רבי זאב מז'אבריז' זי"ע‪ ,‬בעל ה"יושר דברי‬ ‫כסנדק בברית‪ ,‬ובשעה שוילנא כולה היתה חרדה‬ ‫אמת"‪.‬‬ ‫לשלומו של מאור ישראל‪ ,‬הובא התינוק בבריתו של‬ ‫אברהם אבינו בביתו של הגר"א‪ ,‬והיה התינוק האחרון‬ ‫שזכה להיות נימול על ברכיו‪ .‬לאחר הברית‪ ,‬פנה האב‬ ‫***‬ ‫אל הגר"א וביקש להתברך מפיו‪ ,‬והוא אמר לו כך‪" :‬הרי‬ ‫בבית מדרשו של הגר"א‪ ,‬שהיה נקרא 'הקלויז של‬ ‫חז"ל במדרש תנחומא דרשו את הפסוק 'ועתה ישראל‬ ‫החסיד'‪ ,‬ישבו זקנים וישישים שאבותיהם ואבות‬ ‫מה'‪ ,‬אל תקרי מה אלא מאה‪ ,‬ובכן יהי רצון‪ ,‬שבנך זה‬ ‫אבותיהם הסתופפו בצלו של הגר"א וזכו להיות מרואי‬ ‫יאריך ימים עד מאה שנה"‪ .‬ואכן התקיימה באותו‬ ‫פניו‪ ,‬והם העבירו לדורות פירושים נפלאים ויקרים‬ ‫תינוק ברכתו של הגר"א‪ ,‬והוא האריך ימים בטוב‬ ‫שנשמעו מפיו מפעם לפעם‪.‬‬ ‫ובנעימים עד מאה שנה‪ ,‬בלי לדעת מחלה וחולשה מה‬ ‫הן‪ ,‬והיה בריא אולם וחזק בכוחותיו כנער עול ימים‪.‬‬ ‫הסיפור ארע בשנת תרנ"ב‪ ,‬לפני למעלה ממאה‬ ‫כאמור היה אותו זקן מתפאר כל ימיו בזכייתו הגדולה‪,‬‬ ‫ועשרים שנה‪ ,‬כאשר מאז פטירתו של הגר"א בשנת‬ ‫והוא היה אף דולה ומשקה מתורת הגר"א ממה ששמע‬ ‫תקנ"ח‪ ,‬עברו תשעים וארבע שנים‪ .‬באותם ימים‪ ,‬נותר‬ ‫מאבותיו ורבותיו‪ ,‬והיה מנחילם לדורות הבאים‪ .‬פעם‪,‬‬ ‫רק שריד אחד לאותו דור נפילים שזכו לראות את‬ ‫ישב הזקן וסיפר מחידושיו של הגר"א על פרשת‬ ‫הגר"א בחיים חיותו‪ .‬היה זה איש זקן וישיש מופלג‪,‬‬ ‫תולדות‪ ,‬וכה סיפר‪:‬‬ ‫שלמרות שהפליג בשנים‪ ,‬היה בריא בגופו ואיתן‬ ‫בשעה שהגר"א ישב פעם ולמד בפרשת תולדות את‬ ‫בכוחותיו כעלם צעיר‪ .‬והיה אותו זקן משתבח כל ימיו‪,‬‬ ‫הסיפור על הבכורה שמכר עשו ליעקב בנזיד עדשים‪,‬‬ ‫על כך שזכה לראות את הגר"א בחייו‪ ,‬והוא אף שימש‬ ‫‪47‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫דרך את הידיעה שאותו בחור מתכוון לעזוב את‬ ‫עמד אחד מהלומדים ושאל‪" :‬כיצד נוכל להצדיק את‬ ‫הישיבה ולהתגייס לצה"ל‪ .‬הוא נקרא בבהילות אל‬ ‫יעקב איש תם‪ ,‬שהשתמש ברעבונו של עשו כדי לקחת‬ ‫הקודש פנימה ושם החל הרבי לשוחח עמו בחביבות‬ ‫ממנו את הבכורה‪ ,‬במחיר כה זעום ופשוט של נזיד‬ ‫שיחת חולין‪ .‬מתעניין בשלומו‪ ,‬חוקר אותו מעט על חיי‬ ‫עדשים"? שמע הגר"א את הדבר‪ ,‬ומיד השיב‪" :‬חלילה‬ ‫הישיבה ושואל על טיבם של חבריו – הכל בנינוחות‬ ‫לנו לומר‪ ,‬כי יעקב אבינו‪ ,‬שהיה איש תם יושב אהלים‪,‬‬ ‫ואוירה קלילה‪ .‬לפתע הרצינו פניו של הרבי והוא הרים‬ ‫ועליו נאמר 'תתן אמת ליעקב'‪ ,‬רימה את עשו ולקח‬ ‫את קולו‪" :‬ואני שמעתי שאתה מתכוון להתגייס‪ .‬היזהר‬ ‫ממנו את הבכורה במחיר של נזיד עדשים‪ ,‬והרי כבר‬ ‫על נפשך! דע לך‪ ,‬שאם תלך לצבא‪ ,‬סופך שלא להניח‬ ‫אמרו חז"ל במדרש שיעקב חמד את הבכורה ולקחה‬ ‫תפילין‪."...‬‬ ‫מעשו בדמים‪ ,‬וכן אמרו במדרש לקח טוב ש'האדם‬ ‫הבחור הזדעזע‪ ,‬והשיב בקול שבור‪" :‬אבל כבר כיום אני‬ ‫האדם הזה'‪ ,‬מרמז גם על זהובים אדומים שנתן יעקב‬ ‫לא מניח תפילין"‪ .‬כשה"בית ישראל" שמע את דבריו‪,‬‬ ‫לעשו במחיר הבכורה‪ ,‬כי הרי בתבשיל לבד שמחירה‬ ‫השתנו פניו מיד ושבו להביע חמלה והבנה‪ .‬הוא ניסה‬ ‫מועט‪ ,‬לא היה עשו נותן לו אותה‪ .‬ודברי חז"ל אלו‪,‬‬ ‫לרכך את הדברים הקשים והגיב‪" :‬אני מבין את כוונתך‪.‬‬ ‫מדוייקים גם בפסוק עצמו‪ .‬שהרי בתורה נאמר 'ויאמר‬ ‫רצית לומר‪ ,‬שהנחת התפילין שלך כיום נעשית כמצוות‬ ‫יעקב השבעה לי כיום‪ ,‬וישבע לו‪ ,‬וימכור את בכורתו‬ ‫אנשים מלומדה ואתה מרגיש כאילו אתה מניח סתם‬ ‫ליעקב'‪ .‬והרי לפי דקדוק לשון הקודש‪ ,‬היה צריך לומר‬ ‫קוביות‪ ...‬הישאר פה‪ ,‬אני אמצא לך חברותא מתאים‪,‬‬ ‫'ומכר את בכורתו ליעקב' בלשון סיפור דברים שהיה‬ ‫אדאג לכל צרכיך ודלתי תהיה פתוחה בפניך תמיד רק‬ ‫בעבר‪ ,‬ולא בלשון 'וימכור' שמורה בדרך כלל על סיפור‬ ‫הישאר‪ ."...‬סופו של מעשה‪ ,‬שאותו בחור אכן נותר בין‬ ‫ענין חדש‪ ,‬כמו 'ויאמר'‪' ,‬וידבר'‪ ,‬ומכאן הבינו חז"ל‬ ‫כותלי הישיבה ונעשה מקורב לרבי‪ .‬כיום הוא יהודי ירא‬ ‫שהמכירה לא היתה מיד בשעת מעשה‪ ,‬אלא לאחר‬ ‫שמים ובעל משפחה נכבדה"‪.‬‬ ‫זמן‪ ,‬ואז שילם יעקב לעשו ממון הרבה בעד הבכורה‪,‬‬ ‫זכותם תגן עלינו‬ ‫ואז 'וימכור את בכורתו ליעקב'‪.‬‬ ‫וסיים הגר"א את דבריו ואמר‪:‬‬ ‫"ואף דברי חז"ל שיעקב חמד את הבכורה מובנים על‬ ‫פי זאת‪ .‬מפני שבאותם ימים שימשה הבכורה במקום‬ ‫ידידי חביבי !‬ ‫הכהונה‪ ,‬והבן הבכור היה ממונה על בית אביו ודואג‬ ‫לכל צרכיו‪ .‬והרי יצחק היה עשיר מופלג‪ ,‬שכן אמרו‬ ‫חז"ל 'זבל פרדותיו של יצחק‪ ,‬ולא כספו וזהבו של‬ ‫נחת ושמחה ביחד עם בריאות יהיה חלקנו כל‬ ‫אבימלך'‪ ,‬ומדוע אפוא היה יעקב צריך לבשל בעצמו‬ ‫הימים‬ ‫את הנזיד ולא ביקש מהעבדים שיבשלו בעבורו? אלא‬ ‫ולגשמים בעתם ורפואת כל החולים‬ ‫מפני שעשו היה הבכור‪ ,‬והוא הזניח את עניני הבית‬ ‫שיתמלאו משאלות לבנו בכל הנושאים‬ ‫והיה יודע ציד איש שדה‪ ,‬וכל הבית התנהל באופן‬ ‫הבה ונתחזק בתפלות ובתחנונים לבקש מאת‬ ‫קלוקל ומעוות עד שאיש הישר בעיניו יעשה‪ ,‬לכן הציע‬ ‫השוכן במרומים‬ ‫לו יעקב שהוא יהיה הבכור והוא יתמנה על הבית‪,‬‬ ‫וביקש ממנו 'השבעה לי כיום'‪ ,‬שבמשך הימים הבאים‬ ‫לישועת עמו ישראל ולרחמים גדולים‬ ‫תמכור לי את בכורתך‪' ,‬וישבע לו'‪ ,‬ואחר כן 'וימכור את‬ ‫ועינינו תחזינה בשובך לציון ותשועת עולמים‬ ‫בכורתו ליעקב'‪ ,‬במחיר מלא של זהובים אדומים‪...‬‬ ‫א גיטען שבת און א גיטען חודש‬ ‫***‬ ‫מעשה בבחור מבני היישוב הישן שהתקשה מאד‬ ‫בישיבה ונקלע למצוקה נפשית‪ .‬בליל ערב ראש השנה‪,‬‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫שעות ספורות לפני סליחות "זכור ברית"‪ ,‬רשת‬ ‫המודיעין של הרבי ה"בית ישראל" זי"ע קלטה בדרך לא‬ ‫‪48‬‬