אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — תולדות (2026-11-09)

פרשתתולדות -תשפ"ז
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
קונטרס זה
נערך ונאסף ע"י
אחד מבני החבורה
למען זיכוי הרבים
בכל עניני קונטרס זה
להערות והארות
ניתן לפנות למייל
R5708580@gmail
kolmenachem12@gmail.com
2
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
שלפניו העוסק בישמעאל ובניו בסוף הפרשה פרשת תולדות
הקודמת .וכי מה ענין תולדות יצחק אצל תולדות
ישמעאל .לכן ביאר רש"י מיד כי בין תולדות יצחק נמנה
ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את
גם עשיו ,והוא שפיר מחובר לתולדות ישמעאל ,כי גבי
יצחק( :כה יט)
עשיו ודאי 'תולדותיהם כיוצא בהם' ,ואף מוסיף על ענין
הרבי הזקן מאלכסנדר זי"ע אמר :יצחק סבור היה תמיד
ראשון...
שהוא עצמו אינו כלום ,אלא "בן אברהם" ,תלה הכל
בזכות אביו .ואברהם שוב היה חושב שלא עשה ולא
ברש"י :לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך
פעל כלום בעבודת הבורא ,ואין לו זכות בפני עצמו אלא
נתעברה שרה וכו'.
זאת ,שהעמיד בן הגון" :אברהם הוליד את יצחק" .זה
שואל הגרי"ז מבריסק זצ"ל :מה הועילו הליצנים
היה דרכם בקודש ,שהם לא ראו עצמם כדאים
בליצנותם ,הרי מכל מקום היה פה נס ,שרה אמנו
בעיניהם ,אלא או זכות אבותם בידם ,או זכות בניהם.
שהיתה עקרה כבת תשעים ילדה בן? – אלא ליצני
הדור רצו להכניס רוח כפירה במקורו של הנס שהוא
הרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זי"ע אמר עפ"י דברי
מאברהם ,כלומר מסיטרא דקדושה ,אלא אמרו,
רש"י לעיל בפ' נח :תולדותיהם של צדיקים מעשים
מאבימלך נתעברה שרה ,והנס הוא מסיטרא אחרא.
טובים ,וזה המכוון" :ואלה תולדות יצחק בן אברהם",
אלה הם הגורמים למעשים טובים של יצחק –
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע שאל :מהו הכינוי הצנוע הזה
"אברהם הוליד את יצחק" ,תמיד היה יצחק זוכר את
"ליצני הדור"? כאלה מעלילי עלילות ראוי לכנותם
מוצאו ,את אביו ,כי בן הוא לאברהם.
"רשעי הדור"?
אלא רש"י בלשונו הזהב התכוון לומר ,שהאנשים כולם
במדרש :אלה תולדות וכו' "גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם
ידעו והבינו שיצחק הוא בן אברהם ,אף לא עלה על
ישמח בו" [משלי כא כב] ,גילה אחר גילה בזמן
דעת מי שהוא ח"ו שמאבימלך נתעברה שרה ,אלא היו
שהצדיק נולד.
שאמרו בתורת ליצנות בלבד – הבל פיהם של "ליצני
בשם הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :על דרך שהביא
הדור".
האליה רבה בשם ספר חסידים במה דקיי"ל כשנולד לו
בן מברך הטוב והמטיב ,שגם כאשר נולד בן לצדיק הכל
ה"חתם סופר" זצ"ל היה דורש :למה קראם "ליצני
מברכים הטוב והמטיב.
הדור" הרי שקרנים מוציאי דיבה היו? – אלא שהם
ואמר :כמו שרש"י כותב עה"פ 'כל השומע יצחק לי' ,כי
התכוונו למה שאמרו חז"ל שהמתפלל בעד חבירו והוא
הרבה תפילות נענו ,הרבה עקרות נפקדו ,הרבה חולים
צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה ,ומכיון שאברהם
נתרפאו ,ורב שחוק היה בעולם ,כי שער הישועה
התפלל על אבימלך – גם הוא נענה והוליד בן .אלא
נפתח אז ,ושפיר נאה לברך הטוב והמטיב ,ודבר זה אנו
שהם אמרו את הדבר בצורה של ליצנות" :מאבימלך" –
לומדים מהשם יצחק.
מסיבת ענין אבימלך "נתעברה שרה" ,ולכן קראם
וז"ש 'גיל יגיל אבי צדיק' ,שיגיל גם אחרים כמו שהיה
ליצנים ולא שקרנים[ .וכן אי' בשם "החידושי הרי"ם"].
בעת אשר אברהם הוליד את יצחק .וזהו גילה אחר
ויהי יצחק בקחתו את רבקה בן ארבעים שנה( :כה כ) גילה.
כותב הרבי ר' יהונתן בספרו "תפארת יהונתן" :התורה
מלמדת אותנו כאן את גודל צדקתו של יצחק אבינו ברש"י :יעקב ועשו האמורים בפרשה.
ע"ה ,שהגם שכבר היה בן ארבעים שנה ,בכל זאת ב"ניצוץ אחד" מביא מהרה"ק ה"אור פני משה" זי"ע
לגמרי סמך על אביו בנוגע לשידוך ,שלא מצינו בכל ששואל :מה ראה רש"י לבאר כן ,מה שלא ביאר בכל
פרשת חיי שרה שיצחק יגיד משהו לאליעזר כשהלך המקומות שבתורה דכתיב בהו 'ואלה תולדות'.
לחפש עבורו שידוך ,רק אאע"ה היה זה שאמר והדריך ומבאר :כי הוקשה לרש"י דהרי קיימ"ל ד'וי"ו מוסיף על
אותו מה לחפש. ענין ראשון [פסחים ה ].ומה שייך כאן להשוותו לענין
3
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
כדכתיב 'ויעתר יצחק' – והוא התפלל ג"כ תקט"ו ברש"י :שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר
תפילות ,והרמז לזה יצח"ק ורבק"ה בגימטרי' תקט"ו. שנולדה רבקה ,ויצחק היה בן ל"ז שנה ,שהרי בו בפרק
ולכאורה מתעורר הקושיא ,מדוע משרע"ה לא נענה מתה שרה ,וכשנולד יצחק עד העקידה שמתה שרה
בתפילתו כדרך שנענה הקב"ה לתפילתו של יצחק ? ל"ז שנה ,דבת צ' היתה שמשנולד יצחק ,ובת קכ"ז
והתשובה היא ,כי יצחק אבינו לא התפלל על עצמו כשמתה שנאמר ויהיו חיי שרה וגו' ,הרי ליצחק ל"ז
לבדו ,אלא על כל העקרות של כל הדורות ,וגם אשתו שנים ,ובו בפרק נולדה רבקה ,המתין לה עד שתהא
היתה בכלל ,ורמז יש לדבר :לנכ"ח ר"ת :ל נ פש כ ל ראויה לביאה ג' שנים ונשאה.
ח י .לזאת שמע ה' תפילתו ,אבל משרע"ה ידע שכל הרה"ק הרמ"מ מליובאוויטש זי"ע מדייק :שמפירוש
ישראל יכנסו לארץ ,וביקש רק על עצמו ,לכן לא נענה. רש"י זה נמצא שיצחק נשא את רבקה ג' שנים אחרי
פטירת אמו ,והנה בפרשת חיי שרה כתוב 'ויקח את
שואל ה"פנים יפות" :למה בהתחלה אמר "לנוכח רבקה וגו' וינחם יצחק אחרי אמו' ,דעד נשואיו לרבקה
אשתו" סתם ,והדר אמר "ותהר רבקה אשתו"? עדיין התאבל יצחק על פטירת שרה אמו.
ונראה ,דאמרו ז"ל [ברכות לד :].שהמתפלל בעד חבירו ולכאורה קשה ,הרי הדין הוא שאפילו על אביו ואמו
צריך להזכיר שמו ,אבל אם מתפלל בפניו אין צריך אסור להתאבל יותר מי"ב חודש [ראה מו"ק כז]:
להזכיר שמו דכתיב' :ויצעק משה לאמר א-ל נא רפא והאבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה [ב"ר צה ג
נא לה'. ועוד] ,וא"כ איך התאבל יצחק על פטירת שרה ג'
לפי זה י"ל דסבר יצחק ,אולי יצטרך השי"ת לשנות שנים?
שמה כמו באברהם ושרה ששינה את שמם ואמר ויש ליישב עפ"י פירוש החזקוני [חיי שרה כד סג]
'שרי' לא תלד 'שרה תלד' ,ולכך לא הזכיר את שמה, והובא גם בריב"א בפרשתינו בשם מדרש :עה"פ 'ויצא
ובעבור כן אמר 'לנוכח אשתו' – שהיתה צריכה לעמוד יצחק' ,מהיכן יצא מגן עדן ,שהיה שם משעת העקידה
בפניו שלא יצטרך להזכיר את שמה ,אבל באמת נעתר עד עכשיו שלש שנים .ועפי"ז נמצא שלא שמע יצחק
בתפילתו בלי שינוי שמה וז"ש 'ותהר רבקה אשתו'. מפטירת אמו משעת העקידה עד ג' שנים לאחרי זה ,כי
היה בג"ע .וכששמע נהג אבלות זמן קצר כדין שמועה
בספר "אזור אליהו" מהגה"ק מויסקיט זי"ע מתלמידי רחוקה ,ומיד 'וינחם יצחק אחרי אמו'.
קאצק :י"ל עפ"י מאמר חז"ל [ברכות לב ]:אע"פ
ששערי דמעות ננעלו – שערי דמעה לא ננעלו ,והנה ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו
'לנכח' אותיות 'כנחל' ,ע"ד הכתוב [איכה ב יח] 'הורידי ה' ותהר רבקה אשתו( :כה כא)
כנחל דמעה'. מבאר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע :יצחק שפל היה
בעיני עצמו וסבור היה ,כי בזכות עצמו אינו כדאי
במדרש :מפני מה היו אמותיהן עקרות מפני שהקב"ה שתפילתו תתקבל לפני ה' יתברך ,לפיכך התפלל רק
מתאווה לתפילתם של צדיקים. 'לנוכח אשתו' – כדי שיוושע בזכותה ,ומעתה ,כאשר
כותב הרה"ק ה"תפארת שלמה" זי"ע בדרך הלצה: אמרה התורה' :ויעתר לו ה'' – הרי יש מקום לחשוב
דהנה מדרך העולם שהבנים מבטלים אבותם מת"ת שהשי"ת אמנם קיבל את תפילתו רק בזכות רבקה כפי
ותפילה במקריהם אשר לא טוב .ולכך אנו מבקשים רצונו ,לפיכך ציין רש"י' :לו ולא לה' – שהתפילה
שיתן לנו זרעא חייא וקיימא די לא יפסוק ודי לא יבטול נתקבלה דוקא בזכותו הוא ,משום 'שאינו דומה תפילת
מפתגמי אורייתא ,שנוכל להגות בתורה ובמצות עכ"ז צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע'.
שיהיו בריאים ושלמים כל הימים ולא יבטלו אותנו
בדאגותיהם עליהם כמ"ש 'לא תגרעו מלבניכ"ם דבר בספר "מגן אברהם" להרה"ק המגיד מטריסק זי"ע
יום ביומו' .ר"ל שלא תגרעו מעבודתכם ע"י בניכם דבר מביא :דאיתא במדרש שמשרע"ה הרבה והפציר
יום ביומו .וזהו שהיו עקרות כדי שיוכלו להתפלל בדיעה תקט"ו תפילות כמנין "ואתחנן" שיכנס לארץ ישראל
מיושבת כי הקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים. ולא נענה ,וכן יצחק אבינו הרבה והפציר בתפילה
4
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
לרש"י דמשמע מדברי חז"ל אלו שצדיק בן רשע אין לו במדרש מפני מה לא נפקדה רבקה עד שהתפלל עליה
הכח לפעול ישועה בתפלתו ,ובאמת גם תפלת צדיק בן יצחק ,שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים תפלתנו עשתה
רשע חשוב מאד למעלה בשמים וגם הוא יכול לפעול פירות.
ישועה. מסביר בספר "זכרון יוסף יהושע" :כי בטרם עזבה
אכן האמת הוא כן דודאי גם תפלת צדיק בן רשע רבקה את בית אביה בירכו אותה 'אחותנו את היי
שומעין בשמים ויכול לפעול ישועה ,אלא הטעם שבחר לאלפי רבבה' ויירש זרעך את שער שונאיו' – וכדי לבטל
כאן השי"ת דוקא בתפלת יצחק הוא ,היות שהיו כאן ולהחליש ברכת לבן הוצרך יצחק להרבות בתפילה,
שני סוגי צדיקים שהתפללו יחד ,הן צדיק בן צדיק והן והיינו דכתיב 'ויעתר יצחק לה'' – וכדאי' ברש"י שהרבה
צדיק בן רשע ,וע"כ כיון שצדיק בן צדיק חשוב יותר לכל והפציר בתפילה .והיינו טעמא 'לנוכח אשתו' – שיהיו
נעשה הישועה ע"י הצדיק בן צדיק ,אבל אילו היה תפילותיו יתירין מן הברכה שקיבלה רבקה אשתו
מתפלל רק צדיק בן רשע ודאי שהיה נענה גם כן מאחיה לבן הרשע ,ואכן כאשר נתמלאה המדה
בתפלתו. שהוצרך להתפלל והיו בהן כדי לבטל ברכתו ,מיד
וז"ש 'ויעתר לו ה'' – לו ולא לה ,אך שלא תחשוב 'ותהר רבקה אשתו'.
שהטעם הוא כי היא אינה יכולה כלל להמשיך ישועה,
לכך מפרש רש"י :לפי שאינו דומה וכו' כששניהם ברש"י :זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו
מתפללים ,אלא הצדיק בן צדיק חשוב יותר' ,לפיכך' ומתפללת.
נבחר יותר תפלתו של יצחק שהוא צדיק בן צדיק ,ולא בספר "דרש משה" שואל למה עמדו דווקא בזוית ?
לה שהיא צדיקת בת רשע ,אבל ודאי שגם תפלת צדיק וי"ל עפי"מ דאיתא בגמרא [ב"ב כה :].בואו נחזיק טובה
בן רשע חשוב מאד ויכול לפעול ישועות. לאבותינו אנשי כנה"ג שהודיעו מקום תפילה דכתיב
'וצבא השמים לך משתחוים' ,ופירש"י שהשמש והירח
מקשים המפרשים :הלא רש"י בעצמו הביא לעיל עומדים במזרח משתחווים למערב ,לכן יצחק ורבקה
עה"פ 'ובת בתואל' – להגיד שבחה שהיתה בת רשע שלא ידעו מקום התפילה היכן היא לכן עמדו יצחק
ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם, בזוית מערבית צפונית ורבקה עמדה בזוית מזרחית
הרי דאדרבה צדיק בן רשע עדיף טפי. דרומית ממילא יצא שלאיזה רוח שצריך להתפלל הם
מתרץ הרה"ק המהר"ש מבאבוב זי"ע :אמנם י"ל דאין עמדו.
הכי נמי דצדיק בן רשע עדיף טפי ,אולם לענין תפילה
שאני ,דהרי אחז"ל [סוטה ה ]:אריב"ל בא וראה כמה ברש"י :לו ולא לה שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק
גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה וכו' שאין תפלתו לתפילת צדיק בן רשע.
נמאסת שנא' 'לב נשבר ונדכא אלקים אל תבזה' .וידוע ותמוה ,שהרי שניהם נפקדו? ואומר הרה"ק רבי דוד
מה שאמר הרה"ק מראפשיץ זי"ע :דצדיק בן צדיק מקאצק זי"ע :יצחק ורבקה ידעו שאם תתקבל תפילתם
תמיד לבו נשבר בקרבו ,כי בהעלות על זכרונו מעשה יהיה להם שני גוים ,אחד צדיק ואחד רשע ,ע"כ רבקה
אבותיו אז נחשב בעיניו כאפס וכאין ,לא כן צדיק בן התפילה שלה היתה שהבן הרשע לא יהיה רשע גמור
רשע אין לבו נשבר כל כך ,שהרי בהעריך מעשיו נגד אף אם בגלל כן הבן הצדיק לא יהיה צדיק גמור ,אבל
מעשה אבותיו אדרבה יגבה לבו. יצחק התפלל להיפך ,שהבן הצדיק יהיה צדיק גמור אף
ומעתה שפיר יובנו דברי רש"י ,דרק לענין תפילה עדיף אם בגלל כן הבן הרשע יהיה רשע גמור.
תפילת צדיק בן צדיק מטעם הנ"ל. 'ויעתר לו ה'' – שיעקב יצא צדיק גמור ועשו יצא רשע
גמור – שאין דומה תפילת צדיק – על הבן צדיק שיהיה
הרה"ק ה"בית אהרן" זי"ע אמר :בנערותי סבור הייתי, צדיק גמור – לתפילת צדיק על הבן רשע שלא יהיה
כי דבר קל הוא להתפלל ולבקש רחמים בעד חבירו, רשע גמור.
אבל באמת התפילה היא עבודה קשה מכל העבודות.
ראיה לדבר ,שביצחק נאמר 'ויצחק בן ששים שנה הרה"ק ה"אוהב ישראל" זי"ע מבאר מדוע סיים רש"י
בלדת אותם' ,ואומר רש"י :בעשר שנים הללו צפה "לפיכך לו ולא לה" דנראה כשפת יתר ,שהיה קשה
5
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע אומר :שיצחק והמתין לה כפי שעשה אביו לשרה .כיון שלא נתעברה
אבינו היה שפל רוח וגרוע בעיניו מכל ,ומתחנן לה' כי ידע שהיא עקרה והתפלל עליה .ושפחה לא רצה
יושיעו בזכות אשתו הטובה ממנו – "לנוכח אשתו" ,לכן לישא ,לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה.
נעתר לו ה' ,בזכות שפלותו הוא ,ככתוב "ויעתר לו ה'", משמע שאילולא טעם זה היה עושה כל מה שאפשר
ורש"י מפרש :לו ולא לה ,שאין דומה תפילת צדיק בן בכדי שלא יצטרך לבוא לידי עבודת התפילה.
צדיק לתפילת צדיק בן רשע ,היינו :שאם אמנם גם
רבקה אשתו חשבה כמותו ,שאין היא הגרועה מכל, הרה"ק ה"נועם מגדים" שואל :לכאורה יש להבין,
ראויה לחסד והתפללה שתיוושע בזכות יצחק - ,אין זו דמתחלה היה לו להקדים שרבקה היתה עקרה ,ואחר
גדלות נפשית מצדה ,שכן ידעה בנפשה שהיא בת כך יאמר שעל זה התפללו להשי"ת להפקד בבנים,
רשעים ,ואינה דומה שפלות רוחו של צדיק בן רשע שהרי כך היה סדר הדברים דמקודם ראו שהיא עקרה,
לשפלות רוחו של צדיק בן צדיק. ואחר כך התפללו להשי"ת על זה?
ומבאר :דהנה כל הטעם שהיו אמותינו עקרות הוא
בספה"ק "פני מנחם" מביא :כ"ק אאז"ל בהיותו בארץ מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ,נמצא
ישראל בפעם הראשונה ,בחן תינוקות של בית רבן שמחשבתו של הקב"ה והסיבה שעשאה עקרה היה
בירושלים בפרשת תולדות ,ושאל על הלשון ברש"י: רק למען התפלה ,לפיכך שפיר הקדים הכתוב לומר
'ויעתר לו' – נתפצר ונתפייס ונתפתה לו .וכי לשם מה 'ויעתר יצחק לה'' וגו' ,שהרי זה היה תחלת מחשבת
נגזר מן השמים שיהיה צריך יצחק אבינו לבקש כל כך הקב"ה כדי שיתפללו לה' ,ורק אחר כך סיפר הכתוב
הרבה ? האופן שנסתבב התפלה 'כי עקרה היא'.
וביאר בדרך משל :לילד שמבקש מאביו מיני מתיקה
למאכל ,ואביו מסרב ליתן לו לפי שיודע שיזיק לו ואינו במדרש :אמר ר' יוחנן ששפך תפילות בעושר .וביארו
טוב עבורו ,אולם כשהילד מפציר מאוד ,מתגוללים המפרשים שיצחק התפלל שיהיה גם עשיר.
רחמיו ונתן לו מבוקשו אף על פי שיודע שיזיק לו .וכאן ויש לתמוה שואל הרה"ק ה"אור פני משה" מפשוורסק
גם היה כך ,דאיתא שאברהם אבינו היה צריך לחיות זי"ע :יצחק זה שפשט את צווארו על גבי המזבח והיה
ק"פ שנה אלא שנתקצרו שנותיו ה' שנים כדי שלא מוכן למסור נפשו ,למה התפלל כל כך על עשירות?
יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה ,וכשיצחק ויש לומר בדרך צחות :חז"ל אמרו :צדיק וטוב לו צדיק
אבינו ביקש שיהיו לו בנים ידעו בשמים שעל ידי זה בן צדיק ,צדיק ורע לו צדיק בן רשע .ובתחילת הפרשת
יתקצרו ה' שנים משנותיו של אברהם אבינו ,ולכן לא אומר רש"י :שהיו ליצני הדור אומרים וכו' ,משום זה
נתקבלה בקשתו מתחילה ,אולם אעפ"כ כאשר בקע התפלל יצחק שיהיה עשיר ,כדי שידעו ויודו הכל שהוא
רקיעים בתפילתו נתפצר ונתפייס ונתפתה הקב"ה. בן אברהם ,צדיק בן צדיק ,כי אלמלי היה בן אבימלך,
הלא היה מוכרח להיות עני ,שכן צדיק ורע לו הוא צדיק
בן רשע...
בספר "שמועות יצחק" מביא בשם הרה"ק מווארקא
זי"ע שאמר בדרך צחות :כי מדרך הנשים שבשעת עו"א :הטעם שנתקבל דוקא תפלת יצחק ,כיון שיצחק
התפילה דמעתן מצויה ,ועומדות להתפלל מתוך בכיות לא התפלל לתועלת עצמו רק עבור רבקה .וזה שאמר
ותחנונים ,ואילו יראי ה' מתפללים אל ה' בהתלהבות הכתוב 'ויעתר יצחק לה' נוכח אשתו כי עקרה היא',
וחמימות מתוך שמחה וטוב לבב ,והגם שתפילה בעי שכל כוונתו בתפלתו היה רק מחמת צערה שהיא
הכנעה צריך לשלב בה גם את מדת השמחה ,וכבר עקרה ולא כיוון על צער עצמו כלל .והנה אמרו חז"ל כל
נאמר 'וגילו ברעדה' – ודרשו חז"ל [ברכות ל ]:במקום המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה
גילה שם תהא רעדה ,ולכן שעה ה' אל תפילת יצחק תחלה ,ועל כן כיון שיצחק התפלל רק עבורה ולא
שהיתה בשמחה ולא לתפילת רבקה שהתפללה כדרך לתועלת עצמו לכך הוא נענה תחלה כמ"ש 'ויעתר לו
הנשים. ה'' ,שתפלת יצחק הועילה להפקד בבנים.
6
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
בשם הגר"א אומרים :בראות רבקה שכאשר היא ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי
עוברת על פתחי ביהמ"ד מפרכס הולד לצאת ,וכשהיא ותלך לדרש את ה'( :כה כב)
עוברת על פתחי ע"ז מפרכס הולד לצאת ,חשבה שזה ברש"י :כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר
ילד אחד הרוצה לצאת גם כאן וגם כאן – "ותאמר אם יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי ע"ז ,עשו
כן למה זה אנכי" – למה כתיב "אנכי ה' אלקיך" מפרכס לצאת .דבר אחר ,מתרוצצים זה עם זה
שמשמע שיש רק אלקים אחד? 'ותלך לדרוש את ה'' – ומריבים בנחלת שני עולמות.
היינו שהלכה לדרוש את המלה "את" הכתובה ב"את שואל הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :למה רצה יעקב
ה' אלקיך תירא" לרבות שיש עוד משהו ח"ו ,שצריך לצאת כשהיתה עוברת על פתחי תורה ,הרי ילד במעי
לירא ממנו .השיבו לה' :שני גויים בבטנך' – אין שתי אמו "מלמדין אותו כל התורה כולה" ,ומדוע העדיף את
רשויות ואין כאן ילד אחד הרוצה גם ביהמ"ד וגם ע"ז, בית מדרשו של שם ועבר?
אלא 'שני גויים בבטנך' ,שני ילדים אשר 'ממעיך יפרדו' כנראה ,שקשה לצדיק להיות בכפיפה אחת עם עשו,
– זה לתורה וזה לע"ז. אפילו כשהוא לומד תורה מפי מלאך...
אומר היה ה"אוהב ישראל" זי"ע :בראותה שיש לה בשם הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע ששאל:
צער הריון גדול ,חשבה שזהו משום שהוולד עתיד בשלמא יעקב לא יכל לצאת כשעברה על פתחי תורה
להיות רשע גדול ,הואיל ורוב בנים הולכין אחרי אחי מפני שעשו היה הראשון ועכבו ,אבל עשו ,אם רצה
האם ,ואחיה הרי היה לבן ,אבל התפלאה "למה זה ופרכס לצאת בעת שעברה על פתחי ע"ז ,מי עיכב
אנכי" ,למה יהא הוולד דומה לגמרי לאנכי ,למשפחתי, בעדו?
ולא יהא דומה במקצת גם למשפחת אביו יצחק והלא אלא שעשו מוכן לוותר על עבודה זרה שלו ,ובלבד
לא נפקדתי אלא בזכות יצחק? והשיבו לה' :שני גויים שיעקב לא יכנס לאהלי תורה....
בבטנך' – אחד יהיה דומה ליצחק ,ואחד למשפחתך. עוד מתרצים :התענוג הכי גדול של עשו הוא ,שיכול
למרר את חייו של יעקב ,כי בלי יעקב שיוכל להתעלל
בספה"ק "ישמח משה" כותב :ששמע בחלום ,שאע"פ בו חייו אינם חיים...
שיעקב נולד בטבע הנוטה לטוב ,שמבטן אמו היה
משתוקק לבתיכ"נ ובתימ"ד ,ועשיו נולד בטבע הנוטה בספר "דביר המוצנע" שואל :מה לרבקה אמנו הצדקת
לרע ,שהיה מפרכס לצאת לבתי ע"ז ,וא"כ היו לכאורה לעבור לפני פתחי עבודה זרה ,הרי נאמר" :הרחק
משוללי בחירה .אמנם לפי שהיו תאומים בבטן אמם, מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה"?
עי"ז יש להם התערבות ,ועשיו בנטייתו הרע ,מושך את אלא ידוע ,שאם באה לו לאדם כשר מחשבת עבודה
יעקב עמו ,ויעקב בנטייתו הטוב מושך את עשיו ,נמצא זרה יתלה הדבר במה שפוגם בכבוד תלמיד חכם .והנה
שיש לכאו"א מהם בחירה ,ע"כ שמע בחלום .ועיין מובא בגמ' שמעון העמסוני היה דורש כל אתין
במה שהאריך שם. שבתורה ,כיון שבא ל'את ה' אלקיך תירא' פירש ,עד
שבא רבי עקיבא ודרש 'את ה' אלקיך תירא' -לרבות
הרה"ק משומרי אמונים ה"חוקי חיים" זי"ע סיפר תלמידי חכמים.
שהרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע בהיותו בירושלים והנה רבקה באמת לא הלכה לפני בתי עבודה זרה ,כי
בשנת תשט"ו וסבל אז מהקנאים שאל :דלכאורה עשו 'כל כבודה בת מלך פנימה'' ,ומנשים באהל תבורך',
הרי היה מראה עצמו כירא ושלם ששאל את אביו האיך אלא שאותו רשע – עשו ,כשהיה בבטן אמו היה מכניס
מעשרין את התבן וכו' ,והאיך גילה כאן את פרצופו בלב אותה הצדקת מחשבות עבודה זרה ,הבינה רבקה
האמיתי שבורח לצאת לפתחי ע"ז? ותירץ בקדשו: שבוודאי פגמה בכבוד תלמידי חכמים ,על כן' :ותלך
דעשו הראה את עצמו שהוא קנאי ,וכיון שעברה על לדרוש את ה'' ,היינו לדרוש 'את ה' אלקיך תירא' -
פתחי ע"ז רצה לצאת ולמחות ולשבור הע"ז ,וזהו לרבות תלמידי חכמים ,והלכה לבית שם ועבר לתקן
פרצופו של עשו שאינו מתכוין לאמת... מה שפגמה בעוון זה.
7
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
'ותלך לדרש את ה'' – ברש"י :מה תהא בסופה. המגיד מדובנא היה פעם במצב דחוק ,החליט לצאת
אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :הנה כל ימי חיי לכמה ערים ולאסוף קצת כסף בשכר דרשותיו .ביקורו
האדם ,היצר נלחם בתוכו ,ורבקה סברה כי בריה אחת הראשון היה בברדיטשוב ,שם פנה אל מכריו וסיפר
היא בבטנה אלא שהיא נלחמת ביצר ,לכן פעם היא כך להם על מצבו המעציב ,וביקש מהם לסדר אסיפה
ופעם היא כך .והלכה לדרוש "מה תהא בסופה" ,מי לכבודו בבית המדרש הגדול ,אשר שם ידרוש את
יגבור על מי בסוף המאבק ,מי יהיה האחרון המנצח דרשתו ויקבל את שכרו .תמה אחד מחבריו ,ואמר לו:
ככתוב" :והיה עקב תשמעון" – הכל הולך אחר העקב, אתה שפיקח אתה ,כיצד עזבת את ביתך ואת עירך,
הסוף .אולם נאמר לה' :שני גוים בבטנך' ,אחד צדיק שבוודאי יש לך אוהבים וידידים ,ובאת הנה על מנת
מתחילתו ועד סופו והשני רשע מעיקרו. לדרוש ולדפוק על פתחי נדיבים ,הלא טוב היה לך ולבני
ביתך אלמלי ישבת בעירך ,ושם היו הם משתדלים
שואל ה"חסד לאברהם" :מה דחק את רש"י לפירוש לעזור לך ,ומה ראית להיות נע ונד?
זה ,מדוע לא פשוטו כמשמעו שה' דבר אליה? החזיר לו רבי יעקב :תורתנו מספרת כי צער הריונה של
ומבאר :כי חז"ל מנו במסכת מגילה שבע נביאות רבקה אמנו היה גדול מאד ,התאומים שבבטנה היו
שעמדו לישראל ,ולו דיבר ה' אל רבקה היתה נחשבת מתרוצצים ,ופירש רש"י בשם רבותינו ,משום שבשעה
בין הנביאות. שהיתה עוברת וכו' ,ולכאורה יש מקום לשאול ,למה
צריכה היתה רבקה לשוטט ברחובות ולעבור על פתחי
שואל ה"אמרי שפר" :מדוע על ידי שליח ,ולמה לא ה' ביהמ"ד או על פתחי ע"ז ולסבול צער והתרוצצות?
בעצמו? הלא טוב היה לה לשבת בבית?...
רק למען שלא יצא מאת ה' שעשו יהיה רשע ,כי אז אבל התשובה היא פשוטה :לא מרצונה הטוב יצאה
תמנע ממנו הבחירה ולא תהיה לו ברירה אלא להיות רבקה לשוטט ולנדוד ממקום למקום ,היא ידעה
רשע ,כל זמן שלא יצא הדיבור מפי ה' עדיין נשאר בעל והרגישה ,כי בשבתה בבית יגדל הצער והכאב
בחירה. שבעתיים ...
הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע אמר בדרך צחות: ה"עברא דדשא" מביא שמקשין העולם מה היה חסר
ששם ועבר היו ב' ישיבות ,אחת ללימוד בעמקות לו שרצה לצאת לביהמ"ד ,הרי אמרו חז"ל שנר דלוק
ובעיון ,ואחת לבקיאות ,ויעקב אבינו למד בשתיהן כדי על ראשו ומביט מסוף העולם עד סופו ומלאך מלמדו
להיות סיני ועוקר הרים. כל התורה כולה? וי"ל ע"ד צחות ,שכדי להספיק ללמוד
כל התורה כולה במשך תקופה קצרה ,אי אפשר ללמוד
במדרש :וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן בעיון והעמקה ,ובלימוד התורה כזה אי אפשר להלחם
הימים ,והלא לא הלכה אלא למדרש שם ועבר ,אלא עם עשו הרשע ,ועל כן היה מפרכס לצאת לבית
ללמדך שכל מי שהוא מקבל פני זקן כמקביל פני המדרש ,ללמוד ביגיעה ובהעמקה .ואם נפטר יאע"ה
שכינה. מחברתו של עשו בהוולדו ,אבל מחלק של עשו הרשע
שואל הרה"ק המהר"א מבעלזא זי"ע :דלכאורה תמוהין בתוך לבו של כל או"א אין נפטרים עד זיבולא בתריתא,
דברי המדרש ,דפריך וכי בתי מדרשות היו ,וסיים לא והדרך היחידה לנצחו היא בהתמסרות כל החושים
הלכה אלא למדרש של שם ועבר? לתורה.
ותירץ האדמו"ר מנארול זצ"ל בשמו :עפ"י הגמ' ההולך
מבתי כנסיות לבתי מדרשות זוכה ומקבל פני השכינה. בפירוש הטור על התורה כתב הטעם שויתרוצצו
וכאן כתיב 'ותלך לדרוש את ה'' ,שהוא קבלת פני הבנים :לפי שעשו היה איש שעיר ,ויעקב היה עורו
השכינה כדמסיק ,ע"ז פריך שפיר וכי בתי כנסיות ובתי חלק בלא שערות ושערותיו של עשו היו עוקצים את
מדרשות היו שנאמר דהוי כמקבל פני השכינה ,והלא יעקב ,ולכן ברח יעקב והתרחק מלנגוע בגופו של עשו
לא היה רק מדרש לחוד ,א"כ מאי "את ה' "? אלא כדי שלא יעקוץ אותו .וכתב שטעם זה הוא לפי הפשט
ללמדך שכל מי שהוא מקבל פני זקן כמקבל פני הפשוט.
8
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
שהדברים לא נאמרו לה כנבואה בלבד ,אלא גם שכינה.
כתרופה להקל על מכאוביה .כי לפי חז"ל :היו עולין
ויורדין במעיה כגלי הים ,זה אומר אני יוצא תחילה וזה בספר "טיב לבב" להרה"ק מסאטמר זי"ע ,מדקדק
אומר אני יוצא תחילה ,כיון ששמעו "ורב יעבד צעיר", לשאול למה הוצרכה לילך לבית מדרשו של שם ועבר,
לא רצה איש מהם לצאת תחילה ,ונחו .ועל ידי כך הוקל בשעה שבביתה היו צדיקים גדולים אאע"ה ויצחק
לרבקה. אע"ה ? וי"ל ,דהנה מדרך הצדיקים שמצדיקים עליהם
את הדין ,וכאשר תבוא עליהם איזה צרה יתלו
שואל בספר "בית אהרן" [ספרד] :רבקה היתה מודאגת בענוותנותם הכל בחטאיהם .ולכן י"ל שכשספרה
פן תסתכן מהתרוצצות העובר ,אז במה הרגיעו אותה, רבקה אמנו לאברהם וליצחק גודל צערה ,תלו הם את
בכך שמתרוצצים במעיה שני עוברים? הלא עליה צערה בסיבת חטאתם ואשמתם ,שהם הגורמים לזה,
להיות מודאגת בכפלים?! ולא באשמת רבקה .אמנם רבקה אמנו שידעה כי הם
אלא ,הגמרא במסכת שבת [לב ].אומרת :ששמואל לא צדיקים גמורים ,ולא בשביל הצדיקים הללו בא לה
הפליג בספינה עד שלא נסע עמו גוי .מדוע ,משום הצער ,לכן תלתה הכל בחטאיה ,שהם גרמו לה את
שהשטן מקטרג בשעת סכנה ,אבל אין השטן שולט היסורים הללו ,וע"כ הוצרכה לילך לבית מדרשו של שם
בשתי אומות ,וזהו שהרגיעה' :שני גויים בבטנך' – ואם ועבר ,והם יאמרו לה כדת מה לעשות לתקן את מעשיה
כן את בטוחה ,משום שהשטן אינו מקטרג על שתי כדי להקל מעליה צער העיבור.
אומות.
ולדבריו כתב ה"בן איש חי" :מובן מדוע יעקב אחז שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ורב יעבד
בעקב עשו בלידתו .מכיון שהלידה היא שעת סכנה ,לא צעיר( :כה כג)
רצה להוולד לבדו פן תפגענו הרעה ,לכן המשיך להיות בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע שפירש הפסוק
בחברת אחיו ,וכך היה מוגן... בג' אופנים:
'ורב יעבד' – זה שמחזיק מעצמו – 'יעבד צעיר' – הוא
הרה"ק מזוטשקא זי"ע אמר בשם ספה"ק ,דההבדל בין באמת קטן.
יהודי לגוי ניכר באכילתו ,וזהו 'ממעיך יפרדו' .כי אצל 'ורב' – זה שרוצה להיות גדול – 'יעבד צעיר' – שיחזיק
היהודי כתוב 'ותורתך בתוך מעי' ,כי יש תורה שלימה עצמו בשפלות ובענוה.
מה מותר לו לאכול וכיצד עליו לאכול ,אבל הגוי 'בטן 'ורב יעבד' – שצריך הרבה לעבוד על זה – 'צעיר' – כדי
רשעים תחסר' [משלי יג כה]. להחזיק עצמו בקטנות.
וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה( :כה כד) הרה"ק רבי מרדכי'לה מנדבורנה זי"ע אמר :שרימז
הריטב"א בפירושו להגדה של פסח כותב' :ואתן ליצחק הפסוק שבשביל לצמוח בתורה להיות גדול בתורה
את יעקב ואת עשו' [יהושע כד ד]" ,ודע באמת כי לכך ובמעש"ט ,צריך האדם להתחיל לעבוד את ה' משחר
יצא עשו הרשע תאום עם יעקב ,כדי שיבינו כל העולם ילדותו בהיותו צעיר לימים ,ואז תהיה דרכו צליחה.
שצדקתו של יעקב באה לו – לא במערכת מזל ,ולא
בטבע אב ואם ,ולא מכריח אחר ,שהרי בבטן אחד נולדו עו"א :שיש לפרש ע"ד הכתוב 'ודוד מכרכר בכל עוז'
הוא ועשו ,ועשו יצא לתרבות רעה ,ויעקב הלך בדרך וגו' ואמר 'נקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני' וגו',
טובים". דאם שאין זאת מדרך המלך ,עכ"ז בעת עבדות
והתלהבות להשי"ת היה שפל בעיניו .וזהו שמרמז
הכתוב' :ורב' – אפילו הוא גדול הדור ,כי מאן מלכי
אומר ה"חתם סופר" זצ"ל' :תומים' – תמימים .שניהם רבנן ,עכ"ז 'יעבוד צעיר' – בעת העבודה להשי"ת
היו תמימים ושלמים במעשיהם .זה צדיק תמים וזה יעשה עצמו כמו צעיר ,לבל יחוש על כבודו.
רשע גמור .הצדיק תמים בצדקתו והרשע תמים
ברשעתו. הגרי"ח זוננפלד רבה של ירושלים זצ"ל אמר:
9
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
שלא השיג עדיין כלום ,ובכל פעם צריך הוא לחפש, הגה"צ ר"א בידרמן שליט"א מביא את דברי הריטב"א
לחתור ,להתחיל מחדש – כמ"ש היהודי הקדוש זי"ע: בסוף פסחים שכתב לבאר :מדוע נולדו יעקב ועשו
שבכל יום לעומת אתמול הוא כמו יהודי לעומת גוי ,וכל תאומים ,כי רבים יענו ויאמרו – אין ביכולתי לעסוק
יום הוא רואה את אפסותו וכי עליו עדיין להשיג הרבה. בתורה ועבודה ,כי מה אעשה ולא נולדתי לאב ואם
צדיקים כפלוני הצדיק ,או יאמרו מה אעשה ולא נולדתי
ברש"י :ויקראו שמו עשו – הכל קראו לו כן ,לפי שהיה בעת ששלט מזל טוב כזמן לידתו של פלוני ,או במקום
נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה. שנולד צדיק פלוני ,לזה עשה הקב"ה שיהיו יעקב ועשו
שואל הגרח"ק זצ"ל :איך זה ששמו של התינוק 'עשיו' תאומים שנולדו לאותו אב ואם באותו המזל ובאותו
נקרא על ידי כולם ,ולא ניתן לו על ידי אביו בברית המקום ,ואעפ"כ זה פירש לרשעו וזה פירש לתומו
המילה? ולצדקתו .ללמדך שלא הטבע גורם ולא המקום גורם ,כי
ומתרץ :עפ"י דברי המדרש – שמאחר שעשיו נולד אם רצונו ועבודתו של האדם הוא הקובע האם יהא
אדמוני ,חששו למול אותו ביום השמיני ,שמא לא נבלע כיעקב אבינו או כעשו אחיו.
עדיין הדם באברים ,ויפרוץ הדם החוצה בעת המילה,
ולא יעצר ,וימות התינוק .כאשר גדל עשיו ,ביקשו יצחק ברש"י :שתומם חסר כתיב לפי שהאחד היה רשע.
שימול ,אך עשיו לא הסכים ולא נימול .על כן נותר שמו אמר מ' רה"י שליט"א :שמקשים שהרי השני היה צדיק
של עשיו ,כפי שקראו לו 'הכל' – כל אנשי המקום בעת וחסרון האל"ף מחסר משניהם יחד ,ומתרצים ,כי צדיק
הולדו ,ולא ניתן לו שם ע"י אביו. השכן לרשע נפגם ממנו.
וי"ל בע"א :כי מוכח בכ"מ שתאומים חלשים יותר
ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו( :כה כו) מנולד יחידי ,ועי' ברמב"ן [ב"ב קמא ].האומר ילדה
ברש"י :שהיה אוחז בו לעכבו עיי"ש. אשתי זכר יטול מנה ,שאם נולדו תאומים אין זה שמחה
שואל הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע :ולכאורה כ"כ כי כוחם חש ,וכן כתב בש"ך עה"ת ,אכן לעומת זה
הוא תימה ,על הראשונים אנו מצטערין ,והוא בא בהמשך חייהם ע"י שהם שנים 'איש את רעהו יעזורו
להוסיף עליהן ,המעט הצער שסבל יע"א ממנו עד כה ולאחיו יאמר חזק' ,וזה מפצה על חולשתם .אך
שישב אצלו וראה שעבד ע"ז ,עוד בא להוסיף עליהן כשהאחד רשע ולא יעזור את אחיו הצדיק א"כ ודאי יש
ולעכבו עוד אצלו ,אדרבה צא טמא תאמר לו כמובן, חסרון עי"ז בצדיק שנחלש כוחו בלידתו ואין מי
ופירוש רש"י ידוע. שישלימנו ,ושפיר קאי תמים חסר גם עליו.
אלא י"ל ע"ד שאמר זקיני הרה"ק רבי יחזקאל
מקאזמיר זי"ע [מובא לעיל] בדרך צחות על פירש"י ויקראו שמו עשו( :כה כה)
דלעיל :עוברת על פתחי תורה יעקב רץ ומפרכס לצאת, הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע היה לו מעט
עוברת על פתח ע"ז עשו מפרכס לצאת ,והקשה: חסידים .פעם התארח בלבוב באכסניה שהיה שם
בשלמא יעקב רצה לצאת לתורה ולא יצא ,משום כי איזה סופר משכיל ,ואמר לו בדרך קינטור :אתה מתנהג
עשו שהיה ראשון מעכבו ולא יכול לצאת ,אבל עשו כיון כרבי ואין לך חסידים ,לי יש יותר מעריצים מאשר לך.
שפרכס לצאת אמאי לא יצא ,מי מעכבו ,אלא י"ל אמר לו ה"דגל" :אצל עשו נאמר "ויקראו שמו עשו"
שעשו ישב על הפתח ולא רצה לצאת ,כדי שיעקב לא בלשון רבים ,ואומר על זה רש"י "הכל קראו לו כן",
יוכל לצאת לתורה ,עכ"ל. ואולם אצל יעקב נאמר בלשון יחיד "ויקרא שמו יעקב",
ועד"ז י"ל כאן לאידך גיסא ,כיון שראה יעקב שעשו ואומר רש"י :הקב"ה קרא לו יעקב .כי את יעקב ידע
מפרכס לצאת לע"ז ,היה אוחז בו לעכבו שלא יצא מן והכיר רק הקב"ה ,אבל ה"עולם" העדיף את עשו ...
הדת ,ואף שעי"ז היה ליעקב ביטול תורה ,כי כיון
שעכבו מלצאת גם הוא לא יוכל לצאת לתורה ,אמנם 'עשו' – אומר הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע – לשון
'עת לעשות לה' הפרו תורתך' – וביטל את עצמו ואת עשוי וגמור ,תם ונשלם ,לדעתו אין לו צורך כבר
תורתו כדי לעכבו שלא יצא מן הדת ,ואולי יוכל להחזירו להתאמץ יותר לעלות במדריגה ולהתעלות .זו תכונת
למוטב. עשו .אבל יעקב מלשון עקב ,עניו ,קטן בעיני עצמו ,כמי
10
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
שואל הרה"ק משינאווא זי"ע ,והרי יעקב ידע שפיר ויש להבין ,מפני מה אחז בעקב עשו ,הרי לכאורה אין
לרמות את עשו בהבכורה ובברכות ,ורימה את לבן שום תועלת בדבר ,כיון שכבר יצא עשו ראשון ,ולו
בצאן .עוד יש להבין כפל מלת 'איש' – שני איש 'איש משפט הבכורה?
יודע ציד איש שדה'. אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע :דהנה
ומתרץ ,דהנה איש נקרא מי שמושל על דבר ,כמו איש כאשר אדם חפץ לפעול לעצמו דבר מה בכל ענין
מלחמה .ויעקב נקרא 'איש תם' – שהיה מושל על שהוא ,אזי גם אם לפי ראות עיניו לא יצלח ולא יהיה
התמימות להשתמש בו בעתה ובזמנה הראויה. שכר לפעולתו – מ"מ חלילה לו מלהרפות ידיו ,כי לא
אבל כשהוצרך להניח את התמימות ולהשתמש עליך המלאכה לגמור ,ויש לעשות עד כמה שידו מגעת,
ברמאות כמו שאמר הכתוב 'עם עקש תתפתל' – אז וה' יגמור בעדו.
שפיר ידע לרמות בחכמה גדולה. ולזה אחז יעקב בעקב עשו ,הגם שלפי ראות העין לא
וזה שכתב רש"י מי שאינו חריף לרמות קרוי 'תם' היה בכוחו לשנות כבר את סדרי הבריאה מכל מקום
בלבד ,אבל יעקב נקרא 'איש תם' – שהיה בעל ומושל יש לו עשות עד כמה שידו מגעת ,ללא חשבונות אם
על התמימות יפעל דבר מה בפעולתו זו אם לאו ,ואכן לבסוף עשתה
פעולתו פרי ועשו מכר בכורתו ליעקב.
הרה"ק רבי פינחס מאוסטילא זי"ע – הי"ד פירש :עפ"י
דאי' בגמ' תענית [ח ]:איתא יעק"א לא מת .פירוש – ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה
דבזכות התורה לא מת[ ,יעקב הוא כנגד התורה], ויעקב איש תם ישב אהלים( :כה כז)
ופירש בזה הפסוק' :ויעקב איש תם יושב אהלים ,שע"י יש לדקדק על כפילות הלשון' ,איש יודע ציד – איש
שישב באהלי תורה על כן לא מת ,והפך תיבת 'מת' שדה' ?
לתיבת 'תם' .וזה 'ויעקב איש תם' ,לא מת ,מפני ומבאר ה"חתם סופר" זצ"ל :דהנה בפסוק שלאחריו
ש'יושב אהלים'. מצאנו שאהב יצחק את עשו 'כי ציד בפיו' ,ופירש"י
שהיה מראה עצמו כצדיק ושואל האיך מעשרין את
הגריד"א שליט"א אמר על התרגום אונקלוס שמתרגם: המלח וכו' ,וי"ל באופן אחר:
'נחשירכן' – וכבר נשאל לרשב"א [ח"א סי' קס"ד] פי' שנמצא בתורה שיש מין כישוף שקרוי "ידעוני" ,וביארו
תרגום זה .וי"ל שהוא שני תיבות 'נחש' – ירכן' – והוא המפרשים שנוטלין עצם מחיה ששמה "ידוע",
עולה כמנין "אברהם יצחק יעקב" ,דקליפה נגד האבות ומשימים אותה בבית השחי ועי"כ מדברים עתידות.
הוא עשו. וחיה זו נזכרה במסכת כלאים [פ"ח] בשם 'אדני
ובערוך [מובא בתוס' ב"ק צב :ד"ה דשרכי ובתוס' ב"ב השדה' ,ושם נתבאר במפרשים שהוא חיה שצורתה
קלט ].גרס עם ד' נחשדכן .וי"ל "נחשדכן" עם האותית כאיש ומחוברת בחבל אל האדמה ויונקת משם חיותה,
עולה כמנין "רחל לאה זלפה בלהה" – דהאמהות וכשרוצים לצודה ,אי אפשר להורגה אלא ע"י שיורים
מבטלות קליפה זו .ודפח"ח. חץ בחבל והיא ניתקת ממקור חיותה ומתה.
וזה כוונת הפסוק :שעשו היה יודע לצוד את ה'איש
ב"בנאות דשא" על דברי התרגום הנ"ל שרבו שדה' ,החיה שצורתה כאיש וגדלה בשדה ,ועל ידה ידע
הפירושים בזה [עיין מפרשי התורה כאן ותוס' ב"ק את העתיד להיות ,ורימה את יצחק אבינו בחשבו שהוא
צב ,]:זה אומר בכה וזה אומר בכה ,והרי התרגום בא בעל רוה"ק ,והנה בפסוק בפרשת שופטים אחר
לפרש יותר מהמובן בפשט הכתוב. שפירש הכתוב את סוגי הכישוף והניחוש האסורים,
אלא שבאמת אין פירוש ברור על נחשירכן ,ובא להודיע סיים הכתוב' :תמים תהיה עם ה' אלקיך' ,שזהו היפך
שאכן היצר הרע הוא דבר המשתנה ,ואצל כל אחד, הדרשה בענינים האלו ,אם כן מה נאה המשך הפסוק
בכל דור ובכל תקופה ,יש לו שם אחר ,בנסיונות של שאם כי עשו היה דורש בידעוני – אבל 'ויעקב איש תם
אותו הזמן .וזה גם מה שהמלאך של עשו אמר 'מה זה ויושב אהלים'.
11
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
סעודה עם בשר ויין! אף אני רוצה בכך! עדיף לי לשבת תשאל לשמי' – כי בכל דור הוא משתנה ,בדורות עברו
וללמוד תורה כל היום ויהיה גם לי עולם הזה וגם עולם היו מכשולות אחרים ,והיום יש את המכשול הקשה של
הבא! הטכנולוגיה ועוד נסיונות.
כאשר אמר כן עשה .הוא התיישב בבית המדרש עוד י"ל כי אכן הוא דבר שאינו מבורר ,בחוץ נראה
והתחיל ללמוד תורה .הוא התחיל ללמוד מסכת בבא כצדיק ובפנים שבע תועבות בלבו ,ולא נודע מהותו.
קמא ועל אף שלא בא בניקל ,התעקש עשו והמשיך ועוד רמז יש כאן ,כי העצה להתגבר על היצר ,הוא
בלימודו ,עד שהגיע לדף ע"ז ע"א ששם יש דף רק עם להתרחק ממנו ולא לדעת ממנו את מהותו כלל.
שתי שורות גמרא ורש"י ,ותוס' גדול המתפשט כמעט
על כל העמוד ,וכשראה את התוס' הגדול נבהל מאד בשם הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :פירש"י כל זמן
וחשכו עיניו ,וסגר מיד את הגמרא ,באמרו :שיקח לו שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם וכו' ,כיון שנעשו
יעקב את העולם הזה והעולם הבא ואני חוזר לשדה בני י"ג שנה זה פירש לבתי כנסיות ובתי מדרשות וזה
ולצוד חיות ועופות... פירש לע"ז.
והקשה ,בשלמא יע"א כשנעשה בר מצוה בגיל י"ג
ברש"י' :יודע ציד' – לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו, שנה ,ניתוספה לו קדושה על קדושתו וע"כ פירש לבתי
אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו מדרשות ,אמנם עשו שפירש לע"ז מדוע פירש דוקא
שהוא מדקדק במצות. כשנעשה בן י"ג שנה?
שואל הגאון מרוגצ'וב זצ"ל ב"צפנת פענח" :יש להבין ותירץ ,שזה לעומת זה ,כשניתוספה קדושה ליעקב
מדוע שאל את אביו דוקא כיצד מעשרין את התבן ולא ע"ה נתגברה לעומת זה הטומאה אצל עשו.
כיצד תורמין את התבן הלא תרומה קודמת למעשר?
ונראה בזה ,בחז"ל מצינו ששייך אופנים של תרומה פעם אחת עשה הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע סיום
בתבן כגון הא דאיתא במשניות תרומות {פ"ה מ"ד] לא על מסכת בבא קמא ובא אביו הרה"ק המוהר"י זי"ע
ימכור אדם תבנו וכו' למי שאינו נאמן על המעשרות להשתתף בסעודת המצוה שערך .בעת מסיבת הסיום
להוציא מהן משקין ואם הוציא חייב במעשרות ופטור אמר אביו זי"ע:
מתרומה .ונפסק ברמב"ם [פ"ה ממ"ש ה"ו] לא ימכור כתיב' :ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש
אדם תבן לע"ה מפני שהתבואה שמעורבת בתבן תם יושב אהלים' .פירש ,שעשו היה עובד בשדה כל
ומלקט אותה חייב במעשר ,ומאידך בה' תרומות [פ"ד היום בעת שיעקב ישב כל היום באהלה של תורה.
הכ"א] כתב הרמב"ם שאינה חייבת בתרומה עיי"ש. פעם אחת עשה יעקב אבינו סיום על איזה מסכת,
הרי שיש אופנים שהתבן חייב במעשר ואין אופנים ובעת שמסיימים מסכת הרי הוא יומא טבא לרבנים,
שחייב בתרומה ,ולזה שאל עשו היאך מעשרין את וערכו סעודה מפוארת לכבודה של תורה ,ונתנו בשר
התבן כי יש אופן שייך מעשר בתבן ולא שאל כיצד ודגים ויין משובח וכיסו את השולחן במפה לבנה
תורמים בתבן ,שזה אין היכי תמצי כלל ולא היה מאמין והדליקו נרות .והנה באמצע הסיום חזר עשו מן השדה
לו. וראה השולחן הערוך עם המטעמים והנרות דולקים
ושאל בתמיה :מה זה? הלא היום לא חודש ולא שבת,
שואל הרבי ה"שפע חיים" זי"ע :אתמהה ,דהלא אין ולמה יושבים ליד שולחן ערוך כמו בשבת ויו"ט ,סיפרו
אלו אלא דברי שטות ובורות ,ומה נתפעל יצחק מזה? לו שיעקב עשה סיום מסכת על כן שמחים ועושים
אלא ,דהנה מצינו בחמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא אותו היום משתה ושמחה ויום טוב .ענה להם עשו :הן
אכל שלא מן המעושר ,ובזה בא עשו לרמות שאף הוא אני מסתובב כל היום בשדה ועובד עבודת פרך ,ואף
במדרגה זו ,שבהמותיו אינן רוצות לאכול מן התבן מסכן אני את חיי לצוד ציד ,הכל כדי לזכות בעולם הזה
ששם לפניהם שאיננו מעושר ...וכן איתא שיש עוף שהוא מנת חלקי ,ולעומתי יושב יעקב ולומד תורה כל
שמאכלו מלוח ,וזה היתה שאלתו שאיך מעשרים את היום בבית המדרש ,כדי לזכות בחלקו בעולם הבא.
התבן ואת המלח... והנה אני רואה אותו כעת יושב ועורך בימות החול
12
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
יעקב 'איש תם' – כפיו כן לבו ,ע"כ הוא רק איש אחד בשו"ת "נודע ביהודה" [מהדו"ת יו"ד סי' י] שואל
לאמיתו כמובן. האלוף התורני וכו' :איש אחד אשר זכהו ה' בנחלה
רחבה ויש לו כפרים ויערות ,אשר בהיערות תרמוש כל
הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע אמר :אל תחשבו שעשו חיתו יער ,אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שריפה
היה נראה כאיכר מגושם אלא היה לבוש בגדים לבנים לצוד ציד ,או אם אסור לישראל לעשות דבר זה ,אם
ואומר תורה בג' סעודות ,ואיתא במדרשות [ירושלמי משום צער בעלי חיים או משום בל תשחית.
נדרים פ"ג ה"ח] שלעתיד יבוא עשו וישב בראש כולם ועונה לו ה"נודע ביהודה" :כי מצד הדין אין שום איסור
ואין מוחה בידו עד שיבא הקב"ה ובעצמו ישליכהו בדבר ,אבל הוא מוסיף :מאד אני תמה על גוף הדבר
לחוץ ,ואם בעוה"ב שהוא כולו אמת נסתר רשעתו ולא מצינו ציד רק בנמרוד ועשו .ואין זה דרכי בני
מכש"כ בעוה"ז שהוא כולו מלא שקרים על אחת כמה אברהם יצחק ויעקב .ומסיים :יש בדבר זה מידה מגונה,
וכמה. היינו אכזריות וגם איסור וסכנתא ...ולכן השומע לי
ישכון לבטח השקט ושאנן בביתו ולא יאבד זמנו
הרה"צ רבי משה אריה פריינד זצ"ל כותב במכתב בדברים כאלה .ולולא אהבתי להגביר המפורסם
ששמע מאת האדמו"ר מסאטמאר זי"ע שאמר במידות טובות ,לא הייתי מזדקק להשיב על שאלה זו.
בבדיחותא :שיש בחורים שלימודם הוא בהעברה
בעלמא ,רק לצאת ידי חובה בעמדם לבחינה לפני רבם הרה"ק רבי שלמה'ניו מסדיגורה [ת"א] זצוק"ל שאל:
בסוף השבוע ,ובכל השבוע מבלים הזמן בדברים שלכאורה היה צ"ל כתוב 'יושב אהל' ,ולא 'אהלים'
בטלים ,ומה גם שיש להם מח טוב ,סומכים ע"ז שיוכלו לשון רבים? אלא כי הוא רצה באמת להנחיל לעם
לרמות בעת המבחן ,שקודם לומדים בהסברה לעצמם ישראל להכניס לאהלי ישראל את התמימות ויראת
השעור בחפזון ובמרוצה ,והוא לימוד רק האמירה ואינו שמים בסתר ובגלוי לדורות הבאים עד סוף כל הדורות.
שווה כלום ,ולא בזה חלק יעקב ,שמחמת לימודו באמת ולזה מרמז "יושב אהלים" יוש"ב הוא ר"ת :י רא ש
ובאמונה ולא לרמאות ,הוא מייגע עצמו כל השבוע ,ולא מים ב סתר ו בגלוי ,ואם כי בתורה כתוב כאן חסר ו',
מבלה זמן אף רגע ,ולא מש מאהלה של תורה. אבל רק בכתיב ,ובקרי אנו קוראים עם ו' ,והו' היא אות
וזה 'ויהי עשו איש ציד' ,שידע לרמאות ולצוד ,שתורתו נסתר ,ומה שחסרה מרמז שהמעשים יעשו עד כמה
היתה מהשפה ולחוץ כדי לרמות את אביו בעת שאפשר בתמימות עם המחשבה דיבור ומעשה שכולם
הבחינה ,ע"כ היה לו פנאי להיות איש שדה ,ולילך לטובה בסתר ולא להתפאר .וזה רצה יעקב אבינו
בחוץ ובשדה ,אבל יעקב 'היה איש תם' שהיתה תורתו להשריש באהלים ,כלומר באהלי ישראל לדורות
לשמה ללמוד באמת ובאמונה ,ע"כ היה מוכרח לייגע הבאים ,את יראת שמים בסתר ובגלוי .וזה ראה בלעם
א"ע והיה 'יושב אהלים' .עכ"ד. הרשע באומרו' :מה טובו אהליך יעקב' ,האהלים
שיעקב נטע בהם את היראת שמים ונעשו למשכנותיך
שואל הגרח"ק זצ"ל :ב"טעמא דקרא" :לכאורה ,איך ישראל.
עלה בדעתו לשאול שאלה כה שטותית ,איך מעשרים
את המלח? כותב הרה"ק ממונקטש זי"ע :נשאלתי ,מדוע בעשו
ומביא את הפרקי דרבי אליעזר [פכ"ה] על אשת לוט נאמר פעמיים 'איש' – 'איש יודע ציד איש שדה',
שנהפכה לנציב מלח" ,שכל היום לוחכים אותה וביעקב רק פעם אחת 'איש תם'.
השוורים עד אצבעות רגליה ובבוקר היא צומחת והשבתי בפשיטות ,כי עשו היה צד בפיו את אביו,
מחדש" .כלומר השוורים היוא וכלים את המלח ממנו ועושה עצמו כאיש צדיק ומדקדק במצוות כדברי חז"ל,
היתה עשויה אשת לוט ,וכל יום היתה צומחת פעם ופירש"י על כן נאמר 'איש ציד בפיו' לרמות כנ"ל,
נוספת מהאדמה" ,אמר אם כן עשיו ליצחק אביו :יודע משא"כ 'איש שדה' – בשדה היה איש אחר ,רשע גמור
אני שלא מעשרים את המלח כי הוא בא ממים, בגלוי ומופלג לכל ,ע"כ נאמר ב' פעמים 'איש' שהיה
השאלה היא לגבי נציב המלח של אשת לוט ,אשר עושה את עצמו כל פעם לאיש אחר כנזכר ,משא"כ
13
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
אומר השל"ה הק' :האהבה של יצחק הרי היתה אהבה צומחת מהאדמה כל לילה מחדש ,האם אותו צריך
התלויה בדבר" ,כי ציד בפיו" ,ממילא בטל דבר בטלה לעשר!
אהבה ,כשמתבטלת סיבת האהבה מתבטלת האהבה,
והיא נעשית לדבר שבעבר ,שהיה פעם .ולכן כתיב ברש"י :מי שאינו חריף לרמאות קרוי תם.
"ויאהב" לשון עבר כשהיה "ציד בפיו". שואל ה"חוזה מלובלין" זי"ע :הרי רש"י מביא בעצמו
אבל אהבת רבקה ליעקב היתה אהבה שאינה תלויה בפ' ויצא על הפסוק "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה
בדבר ,שלעולם לא בטלה .ולכן כתוב אצלה "ורבקה הוא" את דברי חז"ל :אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו
אוהבת" – תמיד ,בכל עת ובכל הזדמנות היא אוהבת ברמאות?
אותו ,אהבה שאינה פוסקת לעולם. אלא ,אמרו חז"ל :כל מי שנעשה רחמן במקום אכזר ,כי
האדם צריך לדעת האיך להתנהג במידה ,פעם כך לשם
בגמ' שבת [פט] :לעתיד לבא יאמר הקב"ה לאברהם שמים ופעם בהיפוכה לשם אותה תכלית .וזה "ויעקב
בניך חטאו ,אמר לפניו :רבש"ע ימחו על קדושת שמך, איש תם" ,היינו ,איש – בעלים ,על מידת התמימות,
וכן יעקב .ויצחק לבדו הוא סניגורם של ישראל וממליץ ולא שהתמימות תשלוט עליו ,יעקב ידע אימתי להיות
טוב עליהם. תם.
שואל הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע :ולכאורה
תמוה ,שדווקא יצחק שהוא ממידת הגבורה והיראה - הרמ"ע מפאנו כותב :מכל זכויותיו של יעקב אבינו
"פחד יצחק" -מוצא זכות על ישראל ,ואברהם איש תורותיו ומעשיו כי רבו ,לא פירש הכתוב כי אם "יושב
החסד ו"יעקב רחימתא" נסתתמו טענותיהם? אהלים" ,כי גדולה "ישיבת" בתי כנסיות ובתי מדרשות
נראה לומר ,שיצחק היה במצב מיוחד ,היה לו בן רשע, אפילו בלא תורה ובלא תפילה.
ולכן בא בטענה ,אני ,בשר ודם ,אהבתי את בני הרשע
– ואתה קל רחום וחנון ,בוודאי שהינך צריך למחול על שואל הגרא"ב פינקל זצ"ל :הדברים מפליאים ,וכי זהו
עוונות בניך. כל ההבדל בין עשו ליעקב ,והלא ההבדל הוא שמים
וזה 'ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו' – יצחק אהב וארץ ,יעקב היה הלא בחיר שבאבות ,עמוד התורה
אותו כדי שיהיה לעתיד לבוא מצויד בפיו ,בסניגוריה על והאמת ,רגל שלישי למרכבה ,ואילו עשו היה היפך
ישראל ,שאף על פי שבני ישראל חטאו ירחם עליהם הגמור מכל צורת האדם ,הרשע הכי גדול ,רוצח נתעב,
ה' ,כרחם אב על בנים. ומומר בפרהסיא ,ומדוע התורה לא הזכירה מכל זה
כלום ?
הרה"ק המגיד מטריסק זי"ע אמר :הכתוב מספר וביאר :כי בתורה נכתב השורש שממנו נובע הכל ,כל
בשבחו של עשו ,אף שיצחק עשיר היה לא נהנה משל הרשעות של עשו נובעת מכך שהיה 'איש יודע ציד
אביו ,אלא חי על יגיע כפיו "כי ציד בפיו" ,כלכל את איש שדה' – ואילו אצל יעקב כל המדרגות הגבוהות
עצמו ,הרויח את מחייתו .וכך אמרו חז"ל על רבי פנחס השתלשלו ובאו מזה שהיה 'איש תם יושב אהלים'.
בן יאיר" ,שמיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת והנה ,פירש רש"י ז"ל 'איש שדה' – אדם בטל ,והיינו,
אביו". שזה השורש והסיבה מדוע ירד עד הדיוטא התחתונה,
וכמ"ש במסכת כתובות הבטלה מביאה לידי וכו',
הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע אמר :יצחק שגדל וכדברי הרמב"ם הנודעים אין מחשבת של עריות
בביתו של אברהם בסביבה של צדיקים ותמימים ,לא מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה ,אבל יעקב שהיה
ידע את דרכי הרמאים ולכן האמין לעשו .אולם רבקה 'איש תם יושב אהלים' – ודבוק בתורה ,וכדברי התרגום
שגדלה בבית בתואל ולבן הכירה בערמת הרשעים 'תבע אולפן' ,שהיה מבקש ,מזה זכה להיות עמוד
ושקריהם ,הכירה ברשעתו של עשו. התורה והאמת ורגל רביעי למרכבה.
וזה מ"ש חז"ל [יומא ט] :מאן דמשתעי ריש לקיש
בהדיה בשוקא יהבי ליה עסקא בלא סהדי ,דווקא עליו ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את
נאמרו הדברים הללו ,שהרי התנאים בדורו ,ר' יוחנן יעקב( :כה כח)
14
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
אומר ה"חתם סופר" זצ"ל :יש לפרש שמן השמים וחביריו ,שהתחנכו בין צדיקים ולא ידעו ממזימת
סיבבו את הדבר ,שהרי ליעקב לא היה שום נכסים אז. הרשעים נתנו אמונם בכל אדם .אבל ריש לקיש שהיה
הוא היה סמוך על שולחן אביו ולא היה לו כל רכוש ,ולא בנעוריו רבן של לסטים ,הכיר זממם של הרמאים ,ואם
היה יכול לקנות את הבכורה ,מיהו סעודת הבראה הוא היה מדבר עם מי שהוא בשוק – סימן מובהק היה
צריכה להיות משל אחרים ,לפיכך הקנה יצחק ליעקב שהוא אדם מהימן.
את העדשים שתהיינה שלו ויוכל להברות את האבל,
וכך ניתנה ליעקב האפשרות גם לקנות את הבכורה בספר "תורת מנוחת אשר" מביא :בשם אאמו"ר הרב
מעשו. הגאון מוה"ר שמואל הלוי אב"ד דק"ק סעטשע
שמעתי ,שיצחק אף שהיה מכיר ומרגיש במעשיו של
הגאון ה"בית הלוי" זצ"ל אומר :כיון שבאותו יום נפטר עשיו ,בכל זאת לא עצבו אביו להראות לו שמרגיש בו,
אאע"ה ,והיו הכל שרויין באבילות ,נתבייש עשו לומר כיון דהיה מתיירא שלא יניחנו וידבק בעבודת אלילים
כי תאב הוא לאכול מן העדשים ,שהוא מאכל אבלים, ממש ,ולזה אהבו ,אך בפיו ולבו בל עמו.
לבל יאמרו :הכל מתאבלים אחרי הסבא והוא להוט וזשה"כ 'ויאהב יצחק את עשו כי' – ר"ל אהבתו היתה,
אחר האכילה ,לפיכך העמיד פנים כאילו אינו יודע כלל ציד אותו רק בפיו ,כמו שהיה באמת עשו צד אביו בפיו
שאלו הן עדשים וכי יום של אבילות הוא היום ,ואמר: להטעותו שיאהבנו כמו כן היתה אהבתו של יצחק אל
תן נא לי מן האדום הזה ,אך מיד נמלך בדעתו והרהר, עשו רק בפיו ,ורבקה אוהבת את יעקב ,ר"ל אהבה
הלא עם טעימת הכף הראשונה יהא מוכרח להכיר אמיתית כמו שראוי ,ודפח"ח שפתים ישק.
בעדשים ותהיה זו בושה ,שאינו עוסק באבילות ככל
השאר ,לפיכך אמר' :הלעיטני' – שפוך את הנזיד לתוך ברש"י :שהיה צד אותו ומרמהו בדברים:
פי ,כדי שלא אראה ולא אדע מה המאכל שאוכל ,מתוך בספר "בעש"ט – זוהר חי" ... :ואמר הקדוש רבי מיכל
נימוק 'כי עיף אנכי' – ואיני עוצר כח להגיש את הכף מזלוטשוב בשם רבו מרן הקדוש הבעש"ט זצלה"ה:
במו ידיו אל פיו. שמיום שרימה עשו את יצחק ,גרם שאין שום צדיק
יוכל לראות על בנו שום דבר רע.
ב"ארי במסתרים" להגה"צ רבי אריה אלתר זצ"ל
פירש :כי לעולם אכן היו העדשים ירוקים ,רק אדמוני ויבא עשו מן השדה והוא עיף( :כה כט)
זה ,שבא מהשדה עייף מרציחה ,איפה שרק פנה ברש"י :והוא עיף – רציחה כמה דתימא [ירמיהו ד] כי
והביט ראה הכל וכינה הכל 'אדום'' ,על כן קרא שמו עיפה נפשי להורגים.
אדום'... הקשה הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זי"ע דלמה
נחשב כרוצח על שהרג את נמרוד ,מי שהפסוק מעיר
מכרה כיום את בכרתך לי( :כה לא) עליו "יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו" ,והלא אם יעקב
הקושיא ידועה ,כיצד היה יעקב יכול לקנות את הבכורה היה הורגו היו עושין לו 'מי שברך' בכל בתי המדרש?
מעשו ,הרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם? רבים ותירץ ,דבאמת מעשה ההריגה היה דבר טוב – אבל
מן האחרונים מביאים את תירוצו של הריב"ש ,שקודם "עהר האט דאס געטועהן ווי עשו".
מתן תורה היה דבר שלא בא לעולם בר קנין. והוסיף ע"ז הרה"ק רבי יוסף מאמשינוב זי"ע :זוהי
הגאון מקוטנא זצ"ל מביא בשם אביו :יש להסביר כוונת הפייטן "שפרו מעשיכם" – כי גם מעשה טוב
הדבר :חז"ל דרשו על המקרא 'ויהי ערב ויהי בוקר יום צריך לעשותו בצורה טובה ולא כדרך עשו.
הששי' ,ה"א יתירה ,מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה
בראשית ואמר להם :אם ישראל מקבלין את התורה – ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה
אתם מתקיימין ,ואם לאו ,אני מחזיר אתכם לתוהו על כן קרא שמו אדום( :כה ל)
ובוהו .היינו :שכל הבריאה היתה תלויה עד יום הששי, ברש"י :שהיתה סעודת הבראה בגלל פטירת אברהם
יום מתן תורה. שמת בו ביום.
15
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם נמצא שקודם מתן תורה היתה כל הבריאה בחינת דבר
וילך ויבז עשו את הבכורה( :כה לד) שלא בא לעולם ,ודבר קבוע עדיין לא היה קיים .לכן
אומר האלשיך הק' זי"ע :וישת? מה שתה ,הרי לא היה אז דבר שלא בא לעולם בר קנין .ודפח"ח.
כתוב שיעקב נתן לו שתיה?! אלא ,שיעקב אבינו ע"ה
אמנם לא נתן לו יין – רק זה היה חסר שעשו גם בספר "בנין אריאל" הביא בשם האברבנאל זצ"ל,
ישתכר ...אבל עשו הוציא מאמתחתו יין – שכן לא זז שאחד מהשערים בביהמ"ק היה שער הבכורות כדאי'
מבלי הבקבוק הזה... במשניות ,ונקרא כן ע"ש שבמקום ההוא עמדו יעקב
ועשו בשעה שמכר את הבכורה בשביל נזיד עדשים,
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מביא בשם ה"שפתי צדיק" ולזכר זה הקדישו שער ההוא להכניס דרך שם את
זי"ע שדקדק הלא עשו ביקש רק נזיד ולמה הוסיף לו הבכורות.
יעקב גם לחם ,ולא חשש על 'לא תחנם' ,הרי קיים
יעקב אבינו ע"ה כל התורה? ה"קצות החושן" בסי' רע"ח מתרץ את קושית
אולי י"ל כמ"ש המפרשים שיעקב אבינו ע"ה חשש הריב"ש :לפי המבואר בגמ' כתובות :אמר רב כהנא
שמא אחזו לעשו בולמוס ,ויאמר אח"כ כי באונס מכר, נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר ,מתנה עליו אדם
ע"כ נתן לו מקודם לאכול לחם לשובע ,א"כ גם לאו שלא יירשנה ,כדרבא דאמר האומר אי אפשי בתקנת
דלא תחנם לא שייך כאן. חכמים כגון זו שומעין לו .וכשיטת הר"ן [שם בכתובות]
שגם בדאורייתא מהני סילוק ,א"כ בזה שאמר עשו
עו"א ה"שפתי צדיק" זי"ע :למה נאמר 'ויאכל וישת' – "למה זה לי בכורה" נחשב לסילוק ,ועברה הבכורה
והלא לא נזכר שנתן לו יעקב משקה לשתות ,ואם ליעקב.
הכוונה שהיה שותה ממשקה שלו מה משמיענו בזה
משתייתו. ויאמר עשו וגו' הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי
ואולי דעל נזיד עדשים שייך לשון שתיה כיון שאמר בכורה( :כה לב)
'הלעיטני' עשה אותו מידי דשתיה. אומר היה הגאון הרוגטשובי זצ"ל :הכתוב אומר "לא
יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר"
מסביר המגיד מדובנא זצ"ל :לכאורה אפשר היה לדון וכתב הרמב"ן :וממה שאמר הכתוב "על פני" יראה לי
את עשו לכף זכות ,שבאמת לא זלזל בבכורה אלא שאין הדין הזה נוהג אלא בחיי הבכור ,אבל אם מת
שמכיון שהיה רעב מאד באותו זמן ,עד כדי פיקוח נפש, הבכור בחיי אביו ,אע"פ שהוא יורש חלק בכורתו בקבר
נתן את היקר לו מכל להחיות את נפשו? אבל אילו ומורישו מן הדין לבניו ,אם רצה הזקן ואמר יירשו בני כך
באמת היה כך ,כי אז ,אחרי שאכל ושתה היה מתבונן וכך בנכסי ,דבריו קיימים ,כי לא מצאתי "על פני" רק
ואומר לנפשו מה עשיתי למכור בעד נזיד עדשים את בחייו עכ"ל.
הבכורה? והיה צועק מיד חמס על יעקב למה רימהו? לפי דבריו יש לפרש שכך אמר עשו' :הנה אנכי הולך
אבל לא כן עשה ,אלא "ויאכל וישת ויקם וילך" בלא למות ולמה זה לי בכורה' – הרי אחרי מותי ממילא יוכל
לומר אף מילה אחת ,מכאן הוכחה כי "ויבז עשו את אבא לא לתת ליורשי חלק בבכורה ודו"ק.
הבכורה".
ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את
שואל הגאון רבי אברהם ברוידא זצ"ל ,צ"ב מה בכרתו ליעקב( :כה לג)
משמיענו הכתוב בזה שאמר 'ויקם וילך' ,דמאי נפקא הרא"ש כתב :מכאן שמי שמוכר לחבירו דבר שאין
מינה בזה? הקנין חל עליו ,כגון מה שיירש מאביו ,או מי שמוכר
ותירץ ,עפ"י מה שאמרו במס' עירובין [סח ]:שיכור מלוה על פה שיש לו על אחרים שאינה נמכרת ,ונשבע
שמכר אין מכירתו מכירה ,והנפקא מינה אם הגיע עליו – שהמכר חל מכוח השבועה .ולא רק שכופין אותו
לשכרות של לוט ,שאין יכול ללכת ברגליו ,אבל אם יכול לקיימו בגלל שבועתו ,אלא אפילו שם מכר עליו,
ללכת מכירתו מכירה. והראיה מכאן – שקרא לזה מכר בשביל השבועה.
16
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
עולה יוצאת מחוץ לקלעים נפסלת ,אף אתה אסור וז"ש 'ויאכל וישת' וא"כ בוודאי שתה לשכרה ויהיה
לצאת לחוץ לארץ .ואפשר לו להעלות בדעתו שאסור חשש על המכירה ,לכך אמר "ויקם וילך" שזה סימן
הוא גם בעבודה ,כשם שאסור לעבוד בקדשים ,לכך שלא הגיע לשכרותו של לוט והוי המכירה מכירה.
נאמר לו שלענין זה אין עליו איסור ,אדרבה מוטלת עליו
חובה להיות עוסק בישובו של עולם .ולכן הוי נוטע ,הוי הפרי מגדים הל' פסח [תע"ו משב"ז סק"ג] כתב
זורע. דמשום שמת אאע"ה בליל פסח אוכלים ביצים
כדאיתא בירושלמי [הובא בכל בו סימן נ' ובב"י תע"ג
עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי ולפנינו בירושלמי ליתא] שהוא מאכל אבלים ,ובזה
חקותי ותורתי( :כו ה) עושים זכר לאבילות שמת אאע"ה בע"פ.
בגמ' [יומא כח] :אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה וכתב שם [א"א סק"ד] דאמנם לפי"ז היה לנו לאכול גם
וכו'. נזיד עדשים וקטניות ,כמו שבישל יעקב לאבילות זקנו
מקשים כיצד שמר אברהם אבינו את השבת ,הרי אמרו אברהם ,אלא שאין אנו אוכלים קטניות בפסח כמ"ש
חז"ל בן נח ששבת חייב מיתה ,ולפי שאברהם עדיין לא הרמ"א בהל' פסח [תנג סעיף א'].
נצטוה על מצות שבת ,הרי היה חייב לעשות בה
מלאכה כבן נח ,וכיצד איפוא קיים כל התורה כולה עד ב"ניצוץ אחד" מביא מהרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע
שלא ניתנה? ששאל :מפני מה בכולם אמר סתם 'ויאכל'' ,וישת',
כמה תירוצים יש לשאלה זו: 'ויקם'' ,וילך ,ורק באחרונה גבי 'ויבז' פירש מי ביזה?
ה"פנים יפות" מתרץ :שאברהם היה שובת כל יום ופירש :כי אמנם בכל אלו עשה כמו עשיו ,אכל ,זלל
השבת ובמוצאי שבת עשה מלאכה ,בכך קיים שני וסבא בבהמיות וגסות ,אך בכל אלו לא נגלה 'עשיו' כמו
הדברים :אצל בני נח הלילה הולך אחר היום ,ובעשייתו בעת שהיה בז לכל דבר שבקדושה ,שכן בזה היתה
מלאכה במוצאי שבת לא עבר על מה שאמרו בן נח התנהגותו הבהמית עולה על כולנה ,כאשר בז לבכורה,
ששבת חייב מיתה .כיון שבלילה – במוצאי שבת נתגלית מהותו האמיתית' .נחפשו עשיו נבעו מצפוניו'
שלגבי בן נח שבת היא ,עשה מלאכה .ואילו מפני שלא [עובדיה א ו] .אינו עוד סתם זללן מצוי ,אלא 'עשיו',
עבד בלילה שלפני זה וביום – קיים גם מצות שבת כבן רשע מרושע המזלזל בכל הקדוש והיקר.
ישראל גמור.
ויקרא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר
ה"חתם סופר" זצ"ל מתרץ :שהיה לובש ומתעטף אמר אליך( :כו ב)
בטלית מצויצת .והנה אם היה לאאע"ה דין כבן נח -לא ברש"י :שאתה עולה תמימה ואין חו"ל כדאי לך.
שבת ,כי בן נח פטור מציצית והיו הטלית והציצית הקשה הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע בשם ה"חידושי
משא ,שאינם מלבוש ואינם מחוייבים בו ,והרי זה הרי"ם זי"ע :וכי היכן מצינו איסור במי שהקדיש בהמה
מלאכת הוצאה בשבת. לעולה ,שאסור לו להוציאה לחוץ – הלא איסור
הוצאתה לחוץ הוא רק לאחר שחיטה ,ולא מחיים.
הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע מביא תירוץ מאביו זי"ע אלא ,תירץ ,כי עקידתו של יצחק נחשבה לו כאילו
שאמר זאת להגאב"ד קוטנא ה"ישועות מלכו" וקילסו: נשחט ממש [עי' בר"ר] ,וא"כ ודאי היה ליצחק דין של
עפי"ד הרדב"ז שכתב ,שהאיסור לבן נח לשבות הוא עולה שכבר נשחטה על גבי המזבח ,וממילא אכן נאסר
רק כשקיבל אותו היום למנוחה ,אבל אם בטל במקרה בהוצאה החוצה.
לא מתחייב.
והנה אי' בשם הרבי ר' ברוך זי"ע :שהאבות הקדושים במדרש :עשה שכונה בארץ ישראל .הוי נוטע ,הוי זורע,
שהיו מרכבה להשכינה ,היינו שהם תיקנו את הוי נציב.
איבריהם שלא היה ביכלתם לעשות שום תנועות שהם אומר ה"ילקוט יהודה" :אפשר נאמר לו זה לפי שהיה
נגד רצון השי"ת. עלול לחשוב שאסור הוא בעבודה ,כמו שאמרו במדרש
ולפי זה אמר :נהי דקיי"ל דבן נח ששבת חייב מיתה, על הפסוק 'גור בארץ הזאת' – אתה עולה תמימה ,מה
17
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
שבת חמורה מיום טוב .אלא יש ביום טוב מעלה יתירה זהו רק כששבת בכוונה ,אבל בכפות וקשורות ידיו
משיש לשבת ,כי שבת "קביעא וקיימא" ,קדושתה בחבלים שאינם יכולים לעשות מלאכה הכי נחייב אותו
קבועה בידי שמים ,ואילו יו"ט "בית דין מקדשין אותו", בזה? הרי זה בכלל דברי הרדב"ז הנ"ל ,כי השובת
ולכן בני ישראל קובעים קדושתו .ועל ידי זה עולה במקרה פטור.
קדושת יום טוב על קדושת שבת .ולכן יש צורך בעירוב א"כ ,כיון שאיבריו של אאע"ה לא היה ביכולתם לעשות
תבשילין. דבר כנגד רצון השי"ת ,והשי"ת רוצה במנוחת השבת
במה דברים אמורים ,אחרי שנצטוו בני ישראל על כמו שכתוב בתורה ,א"כ ממילא לא היה ביכולת
השבת .אולם אברהם שקיים כל התורה מעצמו בלי אאע"ה לעשות שום מלאכה בשבת ,והיה פטור גם
ציווי ,הרי גם קדושת שבת היתה לגביו קדושת בני מדין בן נח .ודפח"ח.
אדם ,וממילא לא היתה ליום טוב מעלה יתירה על
שבת ,והיה מותר לו להכין מיו"ט לשבת בלי עירוב ה"ביכורי דוד" מתרץ :אמרינן בגמ' [שבת עה] המוציא
תבשילין .ובכל זאת קיים אברהם אבינו גם מצוות עצי אשרה בשבת פטור והוא הדין לכל איסורי הנאה
עירוב תבשילין ,שישראל היו עתידים לקיימה אחר כך, שהוציאם בשבת פטור – משום שמאיסים ומותר
וזו היא הרבותא. לאבדם .אברהם היה נוהג להוציא איסורי הנאה
בשבת ,וממה נפשך ,אם יש לו דין ישראל – הרי
וישב יצחק בגרר( :כו ו) באיסורי הנאה לא חילל שבת .ואם יש לו דין של בן נח
אמר ה"חוזה מלובלין" זי"ע :יצחק ישב בעולם הזה אגב – הדבר מותר לו ואין זה אצלו איסור הנאה ועשה
גררא ,שלא בישיבת קבע. הוצאה ומלאכה בשבת.
מסופר ,שהרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע ,היה תחילה שם בגמ' :אמר רבא ואי תימא רב אשי קיים אברהם
מתנגד לחסידות והיה נוסע ממקום למקום כדרשן. אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר 'תורתי' ,אחת
פעם אחת בא ללובלין ,בליל שבת קודש ,וזה היה תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.
בפרשת תולדות ,הלך אצל ה"חוזה" ,החוזה אמר תורה מדוע נקט התנא דווקא עירובי תבשילין? תירוצים
עה"פ 'וישב יצחק בגרר' ,ואמר כי בישיבה של יצחק הרבה נאמרו על זה ונביא כמה מהם:
נאמרה הלכה כר' שמעון בגרירה :גורר אדם מטה
וספסל ובלבד שלא יתכוון לעשות חריץ .כי דבר שאינו א) הרד"ק אומר :מפני שנאמר "משמרתי" ועירוב
מתכוון מותר .הדברים היו בעיניו לשחוק והלך תבשילין הוא משמרת למלאכת יום טוב.
לאכסניא שלו .בדרך הרגיש שהוא נושא עמו את ב) נקט עירובי תבשילין אומר הריטב"א – שאינו אלא
מפתחות חדרו ,ובעיר לא היה עירוב .והרגיש שדברי לזכר בעלמא ,שיבחר מנה יפה לשבת.
החוזה היו מכוונים אליו. ג) הגר"א אומר :וכן הט"ז בשם חותנו הב"ח :היה כתוב
למחרת הלך לבית המדרש ולא אמר את דרשתו ,אלא בראשי תיבות ע"ת או ע"ח והיינו תחומין או עירובי
סיפר לקהל משל :סוחר אבנים טובות בא לעיר וראה חצירות והדיוק הוא מלשון "עקב" ,מה שהאדם דש
בחלון ראוה אבנים טובות גדולות מאד .נסע משם ולא בעקביו והמדפיס טעה והדפיס עירובי תבשילין.
רצה להראות את סחורתו ,כי אמר כי יש בעיר אבנים ד) הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אומר :אברהם אבינו הרי
יותר גדולות ויותר יקרות משלי .אמר לו מבין אחד ,אבן היה מהדר מאד בהכנסת אורחים ,וביתו היה פתוח
קטנה שלך יותר חשובה ויקרה יותר מאשר כל האבנים לרווחה לעוברים ושבים ,ואצלו ודאי היה מותר לבשל
הגדולות האלו שהם "כמו" אבנים טובות ,ולא מיום טוב לשבת ,כי בוודאי יבואו אורחים .ושייך לגביו
אמיתיות. "הואיל ואי מקלעי אורחים חזי ליה" ,אלא שיש לחוש
וגמר את דרשתו :בלובלין יש אבן קטנה והיא יקרה יותר שמא יבשל מיום טוב לחול ,לכן קיים "עירובי
מכל האבנים הטובות שלי .דבר תורה אחד של החוזה תבשילין".
עולה על כל הדרשות שלי, ה) ה"אבני נזר" זי"ע מתרץ :לכאורה היה מקום להתיר
ולא זז משם עד שנעשה חסיד נלהב. להכין מיום טוב לשבת אפילו בלי עירוב תבשילין ,כי
18
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
נפתחים בכל יום בכח מאה ברכות. אך הנה אשתך היא ואיך אמרת אחותי היא( :כו ט)
מסביר ה"אגרא דכלה" :ידוע שצדיקים שומרים פיהם
אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע :יצחק ידע לבל יוציאו דבר שקר אף כאשר יצטרכו לשנות בדיבורם
שכל מה שמצא והצליח ונתעשר ,הכל הוא ויברכהו ה', לצורך גדול ,כגון במקום סכנה אמרו תמיד בלשון
ברכת ה' היא תעשיר ,ולא אמר ח"ו כוחי ועוצם ידי. המשתמעת לשני פנים ,כמו יעקב שאמר 'אנכי עשו
בכורך' ,ואברהם שאמר 'וגם אמנה אחותי בת אבי
עוד אמר :שיצחק אבינו ע"ה מצא מאה שערים ודרכים היא' .אבל כאן שאמר יצחק שהיא אחותו ,שזה לגמרי
– בענין 'ויברכהו ה'' ,איך להודות לה'. לא נכון ,התפלא אבימלך ושאל' :אך הנה אשתך היא'
– הרי היא רק אשתך ולא אחותך' ,ואיך אמרת אחותי
ברש"י :אומד זה למעשרות היה. היא' – איך אפשר לצדיק כמוך לאמור דברים שאינם
שואל הרבי ה"אמרי אמת" :ולמי נתן יצחק את אמיתיים? ויצחק השיב לו' :כי אמרתי פן אמות עליה' –
המעשרות? הרי אברהם ושם היו כהנים [עי' נדרים וג"כ לא שיקרתי ,כי מי שמציל את חברו מצער ויסורים
לב ]:אבל לויים לא היו אז כלל ,וקודם גזירת עזרא לא וכל שכן ממות ,יקרא "אח ואחות" .ולכן הואיל וחשבתי
היה דין נתינת מעשרות אלא ללויים בלבד ,ולא להינצל אם אומר עליה שהיא אחותי ,מותר היה לי
לכהנים .ואולי נתן לעניים. לקרוא לה "אחות".
אך קשה איך עישר באומד ,הלא תנן "ואל תרבה לעשר
אומדות" .ונראה לומר שיצחק אבינו לא היה מספיק ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא יצחק וגו' בשנה ההיא
למדוד ,כי בכל רגע נתעשר יותר ,כמו שכתוב בסמוך מאה שערים ויברכהו ה'( :כו יב)
'וילך הלוך וגדל' – על כן היה מוכרח לעשר על פי בשם הרה"ק מהר"י מווארקה זי"ע שהקשה ,דלכאורה
אומד. היה צריך להיות כתוב' :ויזרע יצחק בארץ ההיא,
ויברכהו ה' וימצא בשנה ההיא מאה שערים' ,שהרי
ויגדל האיש הלוך וגדל עד כי גדל מאד( :כו יג) הברכה שברכו ה' היא שהביאה המאה שערים?
אומר המגיד ממעזריטש זי"ע :בכל הפרשה נקרא יצחק ותירץ ,דלאחר שהבטיח הקב"ה ליצחק "גור בארץ
בשמו ,וכאן "האיש" ,לפי שמיד שנעשה יצחק איש – הזאת ואהיה עמך ואברכך" – לא היה יצחק בכלל צריך
היינו בן שלש עשרה" ,ויגדל" היה בגדלות" .וילך הלוך לטרוח ולזרוע בכלל ,שכבר הרי הובטח שינצל מהרעב,
וגדל" ,לא היה עומד במדריגה אחת ,אלא הלך תמיד ומאחר שזרע וקיבל השפע בדרך הטבע ולא על ידי נס
הליכה אחרי הליכה" ,עד כי גדל מאד" ,עד שהגיע מיוחד – לכך "ויברכהו ה'" ,בירכו בברכה נוספת
לגדלות גמורה. מיוחדת על כך שכביכול לא הטריחו לשנות בעבורו
סדרי בראשית.
ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אותו
פלשתים( :כו יד) שואל הרה"ק ה"קדושת יו"ט" זי"ע :לכאורה צ"ב,
אומר ה"משך חכמה" :הנה כתיב פעמיים מקנה ,כי ד'ויזרע' – הכוונה שהתייגע בעבודת הארץ ,א"כ מה
יצחק חידש ותיקן מצוות מעשר כמבואר ברמב"ם [הל' שייך 'וימצא' ,הרי מציאה באה בלא עמל ויגיעה ?
מלכים פ"ט] ,והדין במעשר בהמה הוא שאין מעשרין ומבאר :שאכן ,בפועל היה יצחק זורע ,אך מ"מ כשבא
צאן על בקר ,וכבשים ועזים מעשרים מזה על זה .לכן למעשה וראה כי נבטו השבולים וגדלה התבואה
היה לו מקנה צאן בפני עצמו ומקנה בקר בפני עצמו, החשיב את כל יבולו כ'מציאה' גרידא ,וכמתנת שמים
כדי להפריש מכל אחד ואחד לעצמו .ודפח"ח. שבירכו ה' ,כי 'ברכת ה' היא תעשיר' ,וכל ענין
ההשתדלות אינו אלא גזירת עליון' ,בזעת אפך תאכל
בספה"ק "אמת ליעקב"' :ויהי לו מקנה צאן ומקנה לחם' ,אבל הפרנסה גופא 'מאה שערים' – בא לו
בקר' – רכוש גדול ועושר' .ועבודה רבה' – עבודת כמציאה – מתנה מן השמים.
השם .זכה לשני שולחנות ,הון רב ויראת שמים .עושרו
לא פגם את צדקתו וצדקתו לא מוטטה את רכושו. ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אומר :אלה המאה שערים
19
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
וכמו כן כשראה עשו את ההכנסת אורחים שהיה 'ויקנאו אותו פלשתים' – זה כבר למעלה מהשגתם של
אברהם אבינו מקיים ,שעי"ז משכם אחר הנהגת עכו"ם ובניגוד להנהגתם ולמשטרם עלי אדמות.
הקב"ה והכניסם תחת כנפי השכינה ,היה גם הוא
עושה כן ,אולם כיון שלא היה בזה חיות פנימית ,סתם וכל הבארות אשר חפרו וגו' בימי אברהם אביו סתמום
כל האור ,ולא די שלא הועיל ,עוד הכניס בהם דעות פלשתים וימלאום עפר( :כו טו)
כוזבות וזרות ,וזהו הפירוש שליסטם אותם הורגם. כותב רבינו בחיי :וממה שהתורה הודיע זה ,נראה
שנחשב לו לזכות ,ויש בזה התעוררות וק"ו שאל ישנה
ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מדרך אבותיו ,שהרי יצחק אפילו שמות הבארות שקרא
מאד( :כו טז) אותן אביו ולא רצה לשנותן ,וזה ק"ו לדרכי האבות
בספר "בנסוע הארון" מביא בשם הרבי ה"אמרי אמת" ומנהגותיהם ומוסר שלהם ,ואולי מפני זה לא נשתנה
זי"ע שאמר :בשם 'אבימלך' נכללין כל הגלויות :א דום שמו כמו שאר האבות ,וזו מדה כנגד מדה.
ב בל י ון מ צרים .והנה כשגזרה הגלות אמר הקב"ה
לאברהם 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אמר הרה"ק מלומאז זי"ע :כל היגיעות שיגעו עבדי ה',
אותם ארבע מאות שנה' – והיה זה משנולד יצחק עד הם תלמידיו של אברהם אבינו ,להכרת ה' ולהשגת
שיצאו ישראל ממצרים ,אם כן היו צריכים להיות מדריגות בתורה ומצוות ,בקדושה ובטהרה עד שיהיו
שנותיו של יצחק בבחינת גלות ,ולפיכך עתה שהתנהג לבארות מים חיים – 'סתמום פלשתים' עשאום לדבר
בהרחבה גדולה ,שהיה עשיר גדול ,אמר לו אבימלך 'לך סתמי ,חומרי ,בלי ניצוץ של רוחניות – 'וימלאום עפר' –
מעמנו' – צריך אתה כבר לילך לגלות 'כי עצמת ממנו בארציות ובגשמיות.
מאד'.
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק ,למה סתמום ,הלא
וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אח"כ כשחפרם יצחק רבו על עשק ושטנה ,הרי מוכח
אברהם אביו וגו' ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא שהבארות כן יקרו בעיניהם?
להן אביו( :כו יח) ואמר :שהתרגום על 'סתמום פלשתים' מתרגם
אחרי פטירתו של האדמו"ר רמ"מ מווארקה זי"ע "טמונון פלישתאי" .פי' שהסתירו את הבארות רק
הכתירו חסידיו את בנו ר' בונם – האדמו"ר מאוטבוצק מלמעלה שלא יראו אותם' ,ויכסום עפר' -שלא יכירו
(נפטר בארץ ישראל) .הקדים הרה"ק ר' בונם ונסע אותם ,אבל מלמטה נשארו הבארות.
להרה"ק מראדזמין זי"ע שיסמוך ידו עליו .ברדזמין לא וז"ש להלן 'וישב יצחק ויחפור' וגו' ,ולמה לא חפר
הסבירו לו פנים .העמיד עצמו בתור הבאים וחיכה מתחילה בארות חדשות ,אלא לפי שהבארות האלו לא
לתורו לקבל שלום .כשנכנס לחדרו של הרה"ק ר' יעקב היה צריך לחפור הרבה ,רק מעט מלמעלה.
מרדזמין זי"ע קבלו בזה הלשון :את הסבא הכרנו,
מהאבא שמענו ,ואתה מה? – ענה לו הרה"ק ר' בונם בספר "בנסוע הארון" מביא בשם הרבי ה"אמרי אמת"
בחריפות :אצל אברהם מצינו חפירת בארות ,אצל זי"ע שאמר :איתא במדרש "אגדת בראשית" [פרק נט
יצחק גם כן ,אולם אצל יעקב לא מצינו חפירת בארות. מהדורת 'בובר' במבוא] ,שעשו היה עומד אחורי פתחו
כי מאחר שאברהם ויצחק חפרו בארות מים חיים ,כבר של אאע"ה ,וכשיצאו משם האורחים שנתן להם
יכול הנכד לשאוב בקלות ישר מן המעיין! מיד הושיט לו אברהם אבינו כל טוב ,ליסטם אותם ונטל כל אשר
הרבי מרדזמין את ידו ואמר :שלום עליכם הרבי להם ,והרגם .ונראה כוונה בזה ,עפי"מ דאי' בספר "קול
מווארקה ... שמחה" בפרשתין בענין הבארות שסתמום פלשתים,
דהנה כל דרך שעושין לה' צריך להיות בו חיות פנימי,
הרבינו בחיי כותב כאן וז"ל' :קרא להן שמות כשמות ואם אין בו חיות פנימי אינו עולה למעלה ,והפלשתים
אשר קרא להן אביו' ,ועשה כן לכבוד אביו ,וממה רצו ללכת בדרכי אברהם אבינו ,והיו עושין כמו שהיה
שהתורה הודיעה זה נראה שנחשב לו לזכות ,ויש בזה אברהם עושה ,רק שלא היה בו חיות פנימי ,וזה הכוונה
התעוררות וק"ו שלא ישנה אדם מדרך אבותיו ,שהרי 'סתמום פלשתים' .עכדה"ק.
20
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
נגדו לשטן ומכשילו במכשולים ,כדי להכניס בו רפיון יצחק אפילו שמות הבארות שקרא אותן אביו לא רצה
ידים לעבודתו ית' .והוא שטנה .ואם גם אז הוא מתגבר לשנותן ,וזה ק"ו לדרכי האבות ומנהגותיהם ומוסר
עליו ,אז הקב"ה מאיר לו ,ומקויים בו 'כי עתה הרחיב ה' שלהם ,ואולי מפני זה לא נשתנה שמו כמו שאר
לנו ופרינו בארץ'. האבות ,וזו מדה כנגד מדה .עכלה"ק.
ולכן אע"פ שהבארות שחפר אברהם סתמום פלשתים
וימלאום עפר ,הבאר של יצחק נשאר קיים ,כי יצחק ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה:
מצד הגבורה ,וכל מה שאיש יהודי משיג מתוך עבודה (כו כא)
ויגיעה קשה – זה נשאר קיים לעולם כקיר ברזל. ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא
ע' שק ש טנה ר חובות ר"ת רש"ע וגם שע"ר ,ע"י שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו
ההתגברות על היצה"ר מהפכים מרש"ע לשע"ר' ,זה בארץ( :כו כב)
השער לה' צדיקים יבואו בו'. אומר הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע :לעולם אל
יחשוב אדם את עצמו זקן ,לא צדיק זקן ולא חסיד זקן,
ויעל משם באר שבע( :כו כג) הזקנה מידה מגונה היא ,חייב אדם להתחדש תמיד,
כותב ה"חתם סופר" זצ"ל :שהיות ובשנה ההיא הצליח לנסות ולנסות ,מתחיל וחוזר ומתחיל.
יצחק מאד במעשיו ,שמצא מאה שערים בתבואה
שזרע ,וכן חפר באר מים חיים ולא רבו עליה ,על כן הרה"ק רבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה זי"ע אומר :שלש
עלה מורא וחשש בלבבו שמא ישולם שכרו בעוה"ז, בארות חפרו עבדי יצחק ,המסמלות :חסד ,גבורה,
"כי מדרך הצדיקים שמתיראים כי הרחיב ה' להם ,אולי ותפארת.
מקבלים שכרם בעוה"ז ח"ו ,ועל כן כאשר ראה במידת החסד חלק לכל ,אפילו לאומות העולם ,ולכן
שנתקיים בו 'ופרינו בארץ' – בעולם הזה ,מיד נטל כשעבדי יצחק חפרו באר – באו רועי גרר ורבו עליה .כי
מקלו וגלה לבאר שבע ,כדי לקבל על עצמו עולם גלות. גם להם יש חלק במידה זו .כשחפרו עבדי יצחק באר
אמנם אמר לו הקב"ה בלילה ההוא 'אנכי אלקי אברהם אחרת ,זו הבאר שמסמלת גבורה ,רבו גם עליה,
אביך ,אל תירא כי אתך אנכי ,וכדכתיב והרביתי את בהתכוונם לומר ,כי במידת הגבורה אין גם אתם יוצאים
זרעך בעבור אברהם עבדי' – כלומר שאין מקום זכאים מאת הקב"ה .ורק כשחפרו עבדי יצחק את
לחשוש שמא הוא אוכל שכר מצוותיו בעולם הזה, הבאר השלישית במידת תפארת ,קראו לה רחובות.
מפני שהוא צדיק בן צדיק ,ולכן אוכל שכר פירותיהן של מידה זו חנן הקב"ה רק לישראל ואין לשום אומה ולשון
אבותיו הקדושים ,ולכן 'אקים השבועה אשר נשבעתי חלק בה.
לאברהם אביך ,אבל שכרך שמור לך לעולם הבא".
כ"ק אדמו"ר מבעלזא שליט"א אמר בשם זקינו הרה"ק
ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר המוהרי"ד זי"ע :שיש סגולה מהרה"ק רבי משה
צבאו( :כו כו) מסווראן זי"ע להפקד בזש"ק – ללמוד חומש דברים.
שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :למה נאמר "הלך" והסביר המהרי"ד זי"ע שבפרשתינו אנו מוצאים
בלשון יחיד ,הלא היו רבים – אבימלך ופיכל ואחוזת שיצחק חפר חמש בארות ,ובמדרש מבאר ,שכל באר
מרעהו? הוא נגד חומש אחר ,והבאר החמישי הוא כנגד ספר
ואמר :שמזה גופא ניכר שה' עם יצחק ,שכיון שעלה דברים ,ואצל הבאר החמישי כתוב "ויקרא שמה
ברעיונו של אחד שילך ויפייס ליצחק אבינו ע"ה ,הלך רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" ,רמז
ופגע בדרך את חבירו שג"כ עלה ברעיונו ,וכן כולם. שחומש דברים מסוגל להוושע בזש"ק.
ה"משך חכמה" מפרש :שיתכן שאבימלך בא לפייס בספה"ק "בית אברהם" :זהו דרך בעבודת ה' ,מתחילה
את יצחק והלך עם הרועים שנתרועעו עם יצחק למען מתגבר היצה"ר ומפתהו בכל מיני תחבולות לבטלו
יפייסוהו. מעבודתו ,והוא עשק .אחר כך כשמתגבר עליו ,מתיצב
21
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
עו"א יש להבין כוונת תשובתם' ,ראו ראינו' וגו' ,כי הרי ויאמר אליהם מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי
הטענה היתה למה באו אליו אחר ששונאים אותו ,ומה וגו'( :כו כז).
תירצו על כך? ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך וגו'( :כו כח)
ואמר בשם זקינו הרה"ק המהר"ש זי"ע :בהקדם ביאור מבאר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א :ישנם שני סוגי
הפסוק' :רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד אנשים שבאים לצדיק :א .אנשים שיש להם צרות
יסובבנו' .וקשה בפסוק זה ,על שהאתנחתא נמצא רח"ל והם באים אליו כדי לבקש ממנו לפעול עבורם
תחת המילה 'בה' ,כי לפי פשטות הכוונה בפסוק היתה ישועה .ב .אנשים שבאים לצדיק כדי להתקשר אליו
צריכה לבוא תחת המילה "לרשע" ,אלא הכוונה כך: ולקבל את מרותו ולהתבטל ולהכנע אליו כעבדא קמיה
'רבים מכאובים לרשע' - ,ומה הם המכאובים 'והבוטח מריה.
בה'' – שיש מי שבוטח בה' ,ועוד יותר יכאב לו כשהוא והנפ"מ בינייהו :א .אנשים שבאים מחמת צרותיהם,
רואה 'חסד יסובבנו' ,שהבוטח בה' מצליח דרכו. אינם צריכים לבוא בעצמם אל הצדיק ,אלא הם יכולים
וזהו שהשיבו ליצחק על סיבת השנואה ששנאו אותו, גם לשלוח שליח שיזכירם אצלו לטובה .ואולם ,אנשים
'כי ראו ראינו כי היה ה' עמך' ,כי הינך בוטח בה' ,ועוד שבאים כדי לקבל מרותו ,לא סגי להם בשליחת שליח,
זאת כי גם הצליח דרכך ,ועל כך שנאו אותו. אלא הם עצמם צריכים לבוא ולהכנע אליו.
ב .אנשים שבאמת באים מחמת צרותיהם אין להם
הרה"ק ה"שפע חיים" מצאנז זי"ע אמר בשם הרה"ק ענין להסתכל בעבודת הצדיק כדי לשאוב ממנו יר"ש,
המוהרי"ד מבעלזא זי"ע :כי יצחק אבינו היה קפדן ולא אלא הם שחים בפניו את הצרה ומקבלים את ברכתו,
היה יכול לסבול את הרשעים ולא רצה שום קשר ושום אולם ,אנשים שבאים כדי לקבל מרותו ,משתוקקים
שייכות עמם ,ואף לא להשיבם למוטב ,וסבר שצריך להסתכל בעבודת קודשו כדי לינוק מקדושתו ,וביחוד
להענישם ולאבדם מן העולם ולכלותם מעל פני בשעת אכילה ושתיה שאז ניתן לינוק ממנו קדושה
האדמה ,להיפך מאברהם אביו ,דכשראה את שלשת יתירה.
המלאכים ,אף אשר נדמו לו כערביים המשתחוים ומעתה יתבאר כמין חומר :כי אנשי פלשתים ריחקו את
לאבק רגליהם ,מ"מ קירבם ביותר ואירחם וכיבדם ביד יצחק אבינו מאתם ,ותיכף כשהלך מהם ,התייבשו
רחבה והאכילם ג' לשונות של פרים בחרדל ,ואת הבארות ,והאילנות הפסיקו לגדל פירות [עי' תרגו"י
החלק המעולה שבחלב ,ומסתמא עשה כן לכל כאן] ,ולכן הגיעו ליצחק כדי להתפייס עמו.
האורחים ,וכך קירבם לאבינו שבשמים והכניסם תחת והנה יצחק אבינו הבין שסיבת ביאתם אליו היא אך ורק
כנפי השכינה. כדי להיפטר מצרותיהם ,ולכן שאלם' :מדוע באתם אלי'
– בעצמכם ,הרי 'ואתם שנאתם אותי ותשלחוני
הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע מדקדק על כפל הלשון 'ראו מאתכם' – ובגין כך באו עליכם צרות ,ולכן אתם באים
ראינו' .ומבאר דבעת שרואים פני איש קדוש ,אז אלי כדי להיפטר מהצרות ,ואי משום הא לא הייתם
בראיית העין בלבד מביא השגה בהרואה .וזהו שאמרו צריכים לבוא בעצמכם ,אלא היה די שתשלחו אלי
לאברהם אבינו' :ראו' ,שרק ראינו אותך ,ועי"ז 'ראינו', שליחים ?!
כלומר שהגענו עי"ז להשגה גדולה ,ומזה ידענו כי 'היה על כך השיב אבימלך בחכמה' :ראו ראינו כי היה ה'
ה' עמך'. עמך' – ולכך הבנו שאתה אדם גדול ,ולא באנו רק כדי
להיפטר מצרותינו אלא באנו כדי להכניע את עצמנו
הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב :י"ל שמתחילה לפניך ולקבל מרותך.
שראו שאינו מתנהג כמו אביו חשבו שאינו צדיק יסוד ולכן 'ויעש להם משתה ויאכלו וישתו' – כי מאחר
עולם ,כי לא ראו רק צדיק אחד אאע"ה ,חשבו שאין שכוונתם היא כדי לקבל מרותו ,הזמן המסוגל לכך הוא
דרך אחר ,רק כשראו ראיה חדשה הרגישו שיצחק הוא בשעת אכילה ושתיה ,כדי ללמוד מהליכותיו ולינוק
עתה הצדיק יסוד עולם אף שההתנהגות שלו דרך אחר ממנו קדושה במנה גדושה .ודפח"ח.
22
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
הרה"ק ה"קדושת ציון" זי"ע הי"ד אמר :כי באמת אמרו מאביו .כן אין לנו להרהר בצדיקים שלפעמים הנהגה
חז"ל כי טובתן של רשעים רעה אצל הצדיקים ,אך יש שלהם משונה ,חיוב לדון לכף זכות שהכרח גדול
איזה טובה מהם שזה רק טוב ,והוא הפירוד מהם ,היינו משיאם לזה .עכ"ל.
'עשינו עמך רק טוב' ,בלי תערובת רע זה אשר 'ונשלחך
בשלום' שלא יהיה לך התחברות אתנו .ודפח"ח. הרה"ק ה"שארית מנחם" מווישאווא זי"ע [וכן אי'
מהרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע] שואלים שיצחק
ה"משך חכמה" מפרש :שאבימלך אמר ליצחק שואל אותם שתי שאלות :א' .מדוע באתם אלי' .ב.
שכאשר היית עמנו אמרנו 'כי עצמת ממנו' – היינו 'מדוע שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם' .ואילו הם
שלקחת את שלנו ומאתנו התעשרת ,אבל כעת רואים השיבו רק על השאלה הראשונה ולא על השאלה
אנחנו שאתה בעצמך 'ברוך ה'' – ומהשגחתו יתברך השניה.
באה אליך ההצלחה והברכה הנפרצה מגבולי הטבע. ונראה לבאר :לפי מה שאמרה האשה השונמית
לאליהו [מלכים א יז יח]' :כי באת אלי להזכיר עוני'?!
ויעש להם משתה ויאכלו וישתו( :כו ל) ופירש רש"י :עד שלא באת אלי ,היו שוקלין מעשי
בספה"ק "אור לשמים" כתב וז"ל :דהנה שמעתי ומעשה עירי ,והייתי ראויה לנס ,משבאת לכאן ,לא
מכבוד אדמו"ר הרב ממעזבוש ,כאשר האדם עושה נחשבתי לכלום ,ואין צדקתי ניכרת.
איזה נשואין לבניו ,משם באה לו פרנסה .ומצאתי רמז בזה יבואר הדין ודברים בין יצחק לאנשי פלשתים ,כי
לזה בזה הפרשה' :ויעש להם משתה' – דהיינו שעושה אבימלך ואנשיו ראו את הצלחתו הגדולה של יצחק,
חתונה לבניו' ,ויאכלו וישתו' – באה לו פרנסה וכל טוב. ותלו את ההצלחה בכך שהוא מתגורר ביניהם,
ולעומתם הרי הוא נחשב לצדיק .ולכן אמרו ליצחק 'לך
וישכימו בבוקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מעמנו כי עצמת ממנו מאד' – הסיבת ש'עצמת' – היא
מאתו בשלום( :כו לא) 'ממנו' – כי הקב"ה מעמיד אותך כלפינו ,ולכן הינך
במדרש :למה ליצחק תחילה ,אלא דרכה של אשה נחשב לצדיק ,וזוכה להשפעה והצלחה רבה ,ומשום כך
להיות יושבת בתוך ביתה ושדרכו של איש להיות יוצא הננו רוצים שתלך מעמנו ,כי אז כבר לא תחשב לצדיק,
לדרך ולומד בינה מבני אדם .וזה ע"י שכהו עיניו והוא ולא ילך כל השפע אליך.
יושב בתוך הבית ,לפיכך ליצחק תחילה עיי"ש. עתה כשחזרו אליו טען להם יצחק' :מדוע באתם אלי
פירש הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :היינו כיון שיצחק היה ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם' – הרי שלחתם
יושב בתוך הבית ממילא היתה רבקה יוצאת וסוחרת אותי מחמת שנאה – כי לא רציתם שאקבל ההשפעה
ע"כ ליצחק תחילה. על ידכם ,וא"כ 'מדוע באתם אלי' – הרי בבואכם אלי
אקבל שוב את השפע על ידכם.
אומר הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע :כזאת יכול לעשות על כך השיבו ליצחק' :ראו ראינו כי היה ה' עמך' – כי
רק גוי כאבימלך .היה אצל יצחק ,גם סעד אתו ,והלך עתה לאחר שהלכת מעמנו ,והמשכת להצליח באופן
ממנו "בשלום" ,שבע רצון עם עצמו ...יהודי כשבא עצום ,נתגלה לנו שהצלחתך אינה תלויה בנו ,אלא 'כי
לצדיק לבו נשבר בקרבו ואינו מוצא לו מקום. היה ה' עמך' – לבד ,בזכות עצמך .וממילא הראייה היא
בכפלים' :ראו' – שאתה מצליח גם כשאינך עמנו ,ועי"ז
ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה: 'וראינו' – למפרע גם כשהיית עמנו היתה הצלחתך
(כו לב) בזכות עצמך ולא בזכותנו ,וממילא אנו מתחרטים על
ברש"י :אמר עשו ,מה טיבה של עבודה זו? אמר לו, שילוחך ,ואדרבה ,עדיף לנו ש'נכרות ברית עמך' – כדי
כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה וכו' ,אמר 'אני שההשפעה וההצלחה שלך יושפעו וימשכו גם עלינו.
הולך למות' – על ידה אם כן מה חפץ לי בה.
שואל הגה"ק ה"זרע שמשון" :הרי היה לעשו להקשות וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה
ליעקב ולומר ואתה – יעקב – למה חפצת בה ,ואם ברוך ה'( :כו כט)
23
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
ברש"י :כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, אתה חפץ בה שמע מינה שאין אתה מגיד לי מה טיבה
באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו לפי האמת.
בוכים ,וירדו דמעותיהם ונפלו על פניו ,לפיכך כהו עיניו. וצריך לומר ,שיעקב היה אומר אני יודע שיש בה מיתות
שאל הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל ראש ישיבת מיר ועונשים ואעפ"כ אני אקבלם בלב שמח ויהיה דומה
בארה"ב :וכי בשמים מסתירים מהמלאכים לדעת את עלי כאילו הקרבתי קרבן ,אבל עשו לא היה רוצה
אשר נעשה בתחתונים ,ולכך רק כשנפתחו השמים למות.
ראו ובכו?
ומתרץ ,כי בשמים המלאכים רואים כמו מלאכים, ויאמר השבעה לי וישבע לו( :כו לג)
וממילא אין סיבה לבכי ,שהרי יודעים שזה לטובה .לא יעויין בקצוה"ח [סימן רסד סק"ד] שכתב" :אם נשבע
כן כאשר נפתחו השמים וראו את העקידה כמו שבני או בתקיעת כף ליתן לו ,נראה שצריך ליתן לו כל שכרו
אדם רואים ומבינים – לכך דוקא אז הם בכו. כיון שנשבע ,דעיקר הטעם דאינו אלא משטה אני בך,
ושבועה מסלק השטאה".
ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב :פי' הספורנו כדרך שקרה והגאון רבי עקיבא אייגר זצ"ל [בגליון הש"ס ב"ק קטז].
לעלי הכהן ע"י שלא מיחה בבניו וכו' קמו עיניו .פליאה ציין לבעל ה"כתנות אור" [עה"ת בפרשת תולדות]
איך לא ירא לדבר על יצחק אע"ה ,ובלי ספק החזיקו שפירש על מכירת הבכורה של עשו ליעקב בעד נזיד
(יצחק לעשו) לצדיק ,כי אם היה מכירו איך רצה לברכו עדשים ,שביקש יעקב השבעה לי ,והטעם דפחד יעקב,
שיהיה גביר על יעקב. דיאמר לו עשו משטה אני בך לשלם לך בכורה בעד נזיד
ושמעתי מפ"ק זקני מו"ר (החידושי הרי"ם) זי"ע :דע"י עדשים ,ולכן השביעו יעק"א ע"ה.
שהיה זהיר בכיבוד אב מאד ,לא הכירו אביו ,כי המצוה
הגינה שלא יצטער אביו ממעשיו .וחז"ל אמרו המעמיד ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות וגו'( :כז א)
בן רשע עיניו כהות ,אך לא מטעם שלא הוכיחו ,כי הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע מביא בשם אביו הרה"ק
מסתמא עשה יצחק אע"ה המוטל עליו לחנכו וללמדו, ה"אבני נזר" זי"ע שאמר :דהלא לא סיפר הכתוב
ובעמדו לפני אביו היה טוב ומתחרט על דעתו ורעתו, בגנותו של יצחק ח"ו ,ואדרבה חז"ל דרשו :זקן יצחק
ובצאתו חזר לסורו וכו' עיי"ש. שהיה זקן ויושב בישיבה א"כ למה ותכהינה עיניו
מראות.
אומרים בשם חכמי המוסר :אברהם גירש את ישמעאל אך הענין דכתיב בתהלים' :ישת חושך סתרו' ,דמחמת
וטיהר את ביתו מכל פגע ונגע ,ולכן היתה לו בזקנותו רוב האור אי אפשר להביט בו ולהשיג בו כלל ולכך
מנוחה והכניס את רבקה לתוך ביתו .יצחק לא גירש נקרא חושך .ויצחק היתה מדתו גבורות עליה מעלה
את עשו ולעת זקנתו קמה מבוכה בביתו ,ויעקב היה מעלה ,ובשביל זה שהיה יושב בישיבה והלך ממעלה
אנוס לברוח .אם אי אתה מגרש את עשו מביתך ,סופך למעלה עד שתכהינה עיניו מראות כנ"ל .עכתדה"ק.
שיברח ממנו יעקב. [חנוכה תרע"א ע' קפ"ד].
ה"מי השילוח" זי"ע אומר :עניין יצחק אבינו היה ברש"י :בעשנן של אלו שהיו מעשנות ומקטירות
ההיפך משל משה רבנו .יצחק לא הותר לו לצאת את לעבודה זרה.
הארץ ,אך כח הראיה ניטל ממנו .אולם משה ,לא שואל ה"שפתי חכמים" בשם המהרש"ל :מאחר
הורשה לו להיכנס לארץ ישראל ,אבל נאמר לו" :וראה שהעלו עשן בבית יצחק ורבקה ,למה זה רק עיני יצחק
בעיניך" ו"לא כהתה עינו". כהו ,איך לא ניזוקה רבקה מכך ששהתה עמו בבית
אחד ,ובוודאי הגיע העשן אף אל עיניה.
'ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי' :חז"ל אמרו אלא ,שהיא כבר הורגלה מקטנותה לכך מבית אביה,
במסכת ברכות :אם נצחו ליצר הרע – מוטב ואם לאו ולכן שוב לא הזיק לה הדבר .רק יצחק ,שהיה כל ימיו
יזכיר לו יום המיתה .אומר הרה"ק המהר"ש מבעלזא עולה תמימה ,מעולם לא נחשף לעשן ע"ז ,לכן הזיק לו
זי"ע :ליצחק לא היה צורך להעלות על דעתו את יום הדבר ביותר.
24
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
יצחק נביא היה והיה לו להקב"ה לומר ליצחק שיברך המיתה - ,וזה 'לא ידעתי יום מותי'.
את יעקב ולא את עשו?
יש להסביר לפי מאמר חז"ל :אין השכינה שורה לא הרבי ה"אמרי חיים" זי"ע מויז'ניץ אמר :כאשר ראה
מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה .והנה יצחק יצחק כי זקן הוא בעיני בניו ,ותכהין עיניו מראות" ,איז
היה סבור שעשו הוא צדיק ,והיה שמח שזכה לברך את עהם פינסטער געווארען פאר די אויגען" ...
בנו בכורו .ולו היה אומר לו ה' שיברך את יעקב ולא את
עשו ,היה חוקר אחרי מעשיו של עשו ומתגלים לו – עתה שא נא כליך( :כז ג)
רוחו היתה מדכדכת ועצבות היה שורה עליו ,והיה ה"חתם סופר" בתשובה [יו"ד טו] מסביר ,כי בענין
מברך את יעקב מתוך צער ועצבות בלי השראת כשרות לא היה עשו נחשד אצל אביו ,שהרי כתוב "כי
השכינה. ציד בפיו" ,ומתרגם אונקלוס "ארי מצדיה הוא אכיל",
לכן הסב הקב"ה שיצחק יחשוב בתום לב שהוא מברך אבל נשי עשו היו למורת רוח ליצחק ורבקה שהיו
את עשו ומתוך שמחה שלימה היה מברכו ,ובכל זאת מקטרות לע"ז ,וממילא היה סכינו אסור משום
בירך את יעקב ,והשיג יעקב ברכה מיצחק מתוך שמנונית דע"ז .לכן כל השנה ,שאכל יצחק אוכל
שמחה והשראת השכינה. מבושל ,שמדיחין אותו לפני הבישול ,אין כאן איסור,
דאורחיה בהדחה כדאי' ביו"ד צ"א ,אך עכשיו שביקש
בשם הרה"ק ר' יעקב אריה מרדזמין זי"ע :בטעם יצחק מטעמים אשר אהב ,שני גדיי עזים ופירש"י פסח
שיצחק אבינו חפץ לברך את עשו ולבסוף ברך את היה והקריב לקרבן פסח ,ופסח אינו נאכל אלא צלי,
יעקב ,שאף כאשר יעקב יראה כעשו ג"כ יוכל להיות לו ולא צריך הדחה ,והיה חשש איסור שמנונית ,לכן ביקש
הברכה .כתי' 'ברוך תהיה מכל העמים' ,אף כאשר יצחק "שא נא כליך" כאותה ששנינו משיאה על גבי
תראה ככל העמים גם ברוך תהיה ,עשו ביקש 'הברכה חבירתה ,להסיר השמנונית מן הסכין ,שלא להכשילו
אחת הוא לך אבי ברכני גם אני אבי' ,אפילו כזה עשו באיסור.
היה יכול לבקש' ,ברכני גם אני אבי' ,יהודי בודאי ,ומן
הנראה שאף שנראים כעשו יכולים לבקש. הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שואל :הרי איתא בפרקי דרבי
אליעזר [פכ"ד] שלעשו היה ירושה מאדם הראשון את
ורבקה אמרה אל יעקב וגו' הנה שמעתי את אביך הבגדים הללו ,והייתה בהם סגולה שמי שהיה לבוש
מדבר אל עשו אחיך לאמר( :כז ו) בהם "היו כל בהמה חיה ועוף באין ונופלין לפניו" .וא"כ
אומר ה"אור החיים" הק'' :אחיך לאמר' – לא ממש קשה מ"ט כשהלך לצוד ציד ליצחק אבינו לא לקח
אחיך בדומה לך ,אלא אחיך – לאמר ,המכונה אחיך, אותם עמו – אלא השאירם אצל רבקה אמו ,עד
מייחסים לו אחוה ,אבל לא ידמה חושך לאור. שנתגלגל הדבר שעל ידם קיבל יעקב אבינו את
הברכות.
שואל ה"נודע ביהודה" זצ"ל למה אמר פעמיים אכן ,מפני שהיה עשו מופלג בכיבוד אביו ,לכן כיון
'לאמר'? ותירץ ,דהנה יצחק היה חושש שיבוא יעקב שאמר לו יצחק 'ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא
ברמאות כדמות עשו לרמות אותו ,ועל כן אמר יצחק השדה וצודה לי ציד' ,לא רצה לשנות מאומה מדברי
לעשו בנו כך ,אתה תדבר בלשון רכה כיעקב ,ואם יבא אביו ולצוד ע"י הבגדים ,אלא לקח כליו ,תליו וקשתו
יעקב וידבר כדמותך וידבר בלשון קשה כמוך ,נמצא דייקא ,ועמם יצא לצוד.
מכח זה אני ידע מי הוא ולא יוכל לרמות אותי .ורבקה
שמעה את זה ולכן אמרה ליעקב' :לאמר' ,תדבר כמו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וגו' בעבור תברכך
שאתה רגיל תמיד לדבר ,שהנה שמעתי את אביך נפשי בטרם אמות( :כז ד)
מדבר אל עשו אחיך – 'לאמר' ,דהיינו שידבר כמוך ,ואם כתוב ב"דרשות הר"ן" :בענין הברכות שבירך יצחק את
כן אל תשנה את דיבורך ואז לא יבחין ברמאות[ .וכן יעקב ,גלגוליהן ומסיבותיהן ,מקשים העולם ותמהים:
איתא בספר "עץ הדעת טוב" עה"ת וכן ב"אוהב אם הקב"ה רצה שיצחק יברך את יעקב ,למה היה צריך
ישראל" בשם הרה"ק רבי נחמן קאסיווער זי"ע]. יעקב לקבל את הברכות בדרך משונה כזאת ,הלא
25
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
נמצא שאין עשו שליח לדבר מצוה ,וציותה היא ליעקב הרה"ק המהר"ש מבאבוב זי"ע השתתף פעם בשמחה
'ועתה בני שמע בקולי לאשר "אני" מצוה אותך' ,ובכן ואמר שם ווארט זה בשם ה"אוהב ישראל" זי"ע .ונגש
תהיה אתה שליח לדבר מצוה בכיבוד אם ,ותציל אליו ילד ושאל אותו :שהרי מקרא מפורש דכשבא עשו
בשליחותך לקבל את הברכות. אחר כך לפני יצחק אביו ,אכן דיבר אתו קשות כדרכו
מאז ואמר 'יקום אבי' ,וכמ"ש שם רש"י ,ולפי"ד הרה"ק
ב"ניצוץ אחד" מביא מ"הפנים יפות" ששואל :לשם מה הנ"ל ,הרי הוסכם ביניהם שעשו ידבר אז בלשון רכה?
הוצרכה רבקה לאריכות זו 'לאשר אני מצוה אותך', נהנה הרבי וענה לו בהקדם דבר צחות מאביו הרה"ק
והרי לקמן [פסוק מג] אמרה לו רק 'שמע בקולי'. ה"קדושת ציון" זי"ע :שדקדק פעם על הפסוק במשלי:
ומבאר :לפי שמדובר כאן בשליחות מסוכנת ,והיטב 'גם אויל מחריש חכם יחשב' ,ולכאורה יש לתמוה על
חשש יעקב 'אולי ימושני אבי' ואז אביא על עצמי קללה. המלך שלמה ,שגילה כאן סוד כמוס לכל הכסילים,
אכן יכול היה לסמוך על כך ששלוחי מצוה אינן ניזוקין. שמעתה יהיה היכולת בידם לרמות את כל העולם שלא
אבל הרי אחז"ל [פסחים ה ].כי אם תוך כדי שהוא תר יתודע טפשותם .כי הטפשים ישימו מחסום לפיהם ולא
אחרי חמץ יחשוב למצוא גם מחט אשר אבדה לו ,ואתי ידברו כלל ועי"ז יחשבו גם הם לחכמים ממש ,ושוב לא
לעיוני בתרה ,שוב אינו יכול לסמוך על השמירה יהיה היכר בין החכם האמיתי ובין האויל שרק מראה
הנלווית לכל המקיים מצוות התורה .כי עירב בזה מעט פנים כחכם...
טובת עצמו .לכן גם כאן היה עליו להיזהר כל העת והמשיך ה"קדושת ציון" זי"ע ואמר :שבאמת אין שום
בדעתו בידיעה כי אינו בא אלא לקיים מצות הבורא ,בלי פליאה על המלך שלמה החכם מכל האדם .שכך הוא
שום מחשבת רווח שיקבל ברכות לרוב .על כן הזהירה דרכו של פתי ,שאפילו אם ינסה לעצור בעד עצמו
אותו רבקה 'שמע בקולי' ועשה זאת 'לאשר אני מצוה ולשתוק כדי להסתיר טפשותו ויתראה כחכם ,הרי
אותך' גרידא ,אל תחשוב על שום דבר נוסף ,כך תהיה בסופו של דבר לא יוכל להתאפק ,ובודאי יבצבץ סכלותו
לך שמירה הגונה בעקבות מצות כיבוד אם. מתוכו וידבר הבליו ,וממילא יוודע לכל מהותו האמיתי,
ווייל – "נאר בלייבט נאר"...
ומביא שם ביאור נוסף מספרים :כי מפני מה אהב וסיים הרבי מבאבוב זי"ע :שעל דרך זה היה בעשו
יצחק את המטעמים שהכין לו עשיו ,לפי שהיה עושה הרשע ,שאע"פ שהוסכם מראש שידבר בלשון רכה,
אותם מחמת מצות כיבוד אב .טעם המצוה היה ערב אבל לא יכל לעצור בעדו ונצנץ ממנו פנימיותו
ביותר לחיכו של יצחק .אמרה רבקה ,א"כ נוכל גם אנו האמיתית ,כדרך הרשע לדבר בלשון מדברת גדולות.
ליצור טעם ערב זה ,על ידי שתכין גם אתה מטעמים והנה כי כן ,עם כל השתדלותו להסתיר רשעתו ,סופו
'לאשר אני מצוה אותך' ,מחמת מצות כיבוד אם .או אז של דבר הוא – אז "עשו בלייבט עשו" ...
יטעם יצחק אף בהם את טעם המצוה הנפלא.
ורבקה אמרה אל יעקב בנה הנה נא שמעתי וגו' ועתה
אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך( :כז ו-ח)
קללה ולא ברכה( :כז יב) שואל המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל :איך שלחה רבקה את
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל בשם הגר"א :מה יעקב לקבל הברכות ,והלא עשו היה שליח לקיים מצות
הלשון "אולי" ,ומדוע לא כתיב "פן"? אביו ,ושלוחי מצוה אינם ניזוקין .ונראה כי רש"י פירש
אלא דהלשון "פן" מורה בבירור שהוא לשון ספק ,ואילו עה"פ 'וילך עשו השדה לצוד ציד להביא'' ,אם לא ימצא
לגבי הלשון "אולי" מצינו בפרשה הקודמת שאליעזר ציד יביא מן הגזל' ,וכיוון שהולך להביא אפילו מן הנגזל,
אמר' :אולי לא תאבה האשה' ,ואי' שאליעזר התכוין נמצא שאינו מקיים מצות אביו ,דהלא יצחק אמר לו
לומר בזה "הלואי" שלא תאבה ואוכל לקחת את יצחק 'וצודה לי ציד' ופירש"י 'מן ההפקר ולא מן הגזל' .,וזהו
לבתי. 'ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את
ולפי"ז אפשר דכן הוא גם כאן ,שהרי יע"א היה איש אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד' ,ר"ל מן
אמת ,ולא רצה לשקר ,אלא שהכריחוהו ,ולכן רצה ההפקר ,ועשו עצמו הלך להביא אף מן הגזל ,וא"כ
26
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
שואל הגריד"א שליט"א :דבר פלא הוא ,למה חשב שיצחק יתפוס אותו כדי שלא יצטרך לשקר .ולכן אמר
יעקב שאביו יקללו אם יתפוס אותו בקלקלתו ,וכי אב בלשון "אולי" דמשמעו הוא גם מלשון "הלואי" ,דהיינו
מקלל בנו? הלואי שימושני ולא אצטרך לשקר.
ואולי יש לפרש בדרך דרש :כי יעקב אע"ה היה איש
תם ויושב אהלים ולא רצה בשום קשר בעניני העוה"ז, שואל הרבי ר' העשיל זי"ע בספרו "חנוכת התורה":
ואף יצחק ידע מזה וע"כ לא חשב לברכו מטל השמים התינח שלא יזכה לברכות אם יכירהו אביו ,אבל מהיכי
ומשמני הארץ ,שהרי יעקב אינו חפץ בכך .ולכן אמר תיתי שיקללהו ,והרי גדולים רחמי האב על הבן ובפרט
יעקב לרבקה' :אולי ימושני אבי' – ויבחין שאני יעקב, צדיק ונשגב כיצחק אבינו.
וממילא – 'והייתי בעיניו כמתעתע' ,היינו שיחשוב ונראה ,דהנה בפרשת נצבים כתיב 'ארור משגה עור
שאני כמו עשו שעם התורה רוצה גם ליהנות מעוה"ז, בדרך' – והיה יעקב סובר שפירוש הפסוק הוא כפשוטו,
ואין לך תעתוע גדול מזה ,וא"כ 'והבאתי עלי קללה ולא שהמרמה את העור הוא מקולל ,וכיון שיצחק היה
ברכה' ,כי יברכני בברכות גשמיות וזו קללה גדולה סומא ויעקב מרמהו בלקיחת הברכות ,א"כ יקויים בו
עבורי .אמנם רבקה השיבה ואמרה' :עלי קללתך בני' – ח"ו 'ארור משגה עור' – וז"ש 'והבאתי עלי קללה'.
דמה שנחשב אצלך קללה זה יהיה עלי ,כי חפצה אני אבל רבקה סברה דהפירוש ב'משגה עור בדרך' – הוא
שיהיה לך שפע עם גשמיות. כדרשת חז"ל המשיא עצה רעה למי שהוא סומא
בדבר ,וכיון שכאן היתה עצה טובה שיזכה יעקב
ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח להברכות ,לכן אין כאן ארור .לכן אמרה 'עלי קללתך',
לי( :כז יג) שקללה כזו אני מקבלת עלי מכיון שיודעת אני שאין
אומר הגר"א :רבקה אמרה ליעקב :יודעת אני כל כאן ארור כלל.
הקללות והצרות שיבואו עליך ,והן מרומזות באותיות
של "עלי" – ע שו ל בן ,י וסף – רק אלה ותו לא, בספה"ק "זרע קודש" להרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ
וממילא אין לפחד אולי תכשל הפעם. זי"ע כתב :לרמז במה שאמר יעקב 'אולי ימושני אבי
ולכן אחר כך כשבני יעקב רצו לקחת את בנימין אתם והייתי בעיניו כמתעתע' דרמז הכתוב שילמוד אדם
למצרים אמר להם יעקב" :עלי היו כלנה" ,כל הצרות תורה אפילו שלא לשמה כמאחז"ל [פסחים נ .].כי
המרומזות ב"עלי" שאמי מסרה לי ,כולן נתקיימו ,ועל התורה והמצוות הם מטעמים כביכול לאבינו שבשמים.
בנימין לא נרמז לי כל צער ,ולמה אתם רוצים לקחת וזהו שבקשה רבקה' ,ועשה מטעמים לאביך כאשר
ממני את בנימין. אהב וגו' ,בעבור יברכך וגו' ,אף שיהיה דבר בשקר ,כמו
שהיה כאן הענין בשקר ,שלקח יעקב הברכות בערמה,
הרה"ק ה"מעגלי צדק" מדעעש זי"ע מפרש :שלא כן ילמוד תורה אפילו שליבו עדיין מלא ערמימות ,ולא
יעשה בשביל עצמו רק לשם שמים לעשות ציווי אמו, בא עדיין אל האמת הברורה ,וא"ל יעקב אע"ה 'אולי
אז ודאי שלוחי מצוה אינם ניזוקין .וזהו "אך" באופן ימושני אבי' ,ע"ד שפירש הרה"ק מלובלין זי"ע מה
שרק 'ישמע בקולי' ,ויקח 'לי' בשבילי ,וכן עשה בשביל שארז"ל [עירובין יג ,]:ימשמש במעשיו ,ואמרי לה
אמו לבד ,ואז תצליח. יפשפש במעשיו ,דפירוש ימשמש – היינו אף במעשים
הטובים שימשמש בהם אם נעשו בלא פניות ,ואם
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל :וכי רבקה בטוחה נעשו עצהיו"ט ,כדרך שהאדם ממשמש בבגד משי אם
היתה שאכן לא יקרה ליעקב כלום ,ואילו היה אמנם הוא טוב מאד או לא .וז"ש' :אולי ימושני אבי' שבשמים,
נתפס ,וכי היתה מוכנה לקבל את הקללה על ראשה? וראה שהלימוד והמצוות בשקר' ,והבאתי עלי' ח"ו
אלא ,איתא בתוס' הרא"ש ,שרבקה טענה ליעקב כך: 'קללה ולא ברכה' .והשיבה רבקה אמנו ע"ה 'עלי
בנידון הכיבוד אב של אביך אתה הרי מסופק – 'אולי קללתך בני רק שמע בקולי ולך קח לי' ,פירוש שילמד
ימושני אבי' ,ואילו לגבי דידי – כיבוד אם ,מגיע לך כבר אפילו שלא לשמה ,וקוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא,
קללה באם לא תשמע אלי משום שכבר אינך מקיים ולוקח בגדי עשו החמודות ,שלומד בחדוה ותאוה
מצות כיבוד אם. שיקרא רב ,עכדה"ק.
27
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
ונדכא שאין כמוהו ,כי החשיב את עצמו לגרוע מעשו, ה"חידושי הרי"ם" זי"ע מדקדק :מדוע ציוותה עליו
וכדאיתא במדרש [בר"ר סה יא-טו] שבאותה שעה היה רבקה להסתכן ולהתחפש בפני יצחק ,הלא צדקה
'אנוס וכפוף ובוכה ,והיה לבו נמס כשעווה' ,ולא היתה שאלתו של יעקב אע"ה 'אולי ימושני אבי וגו' והבאתי
לו אז שום יישות ומציאות ,וזו שעת הכושר שאין כמוה עלי קללה'?
לקבל הברכות. ואמר :שרבקה רצתה לבטל עי"ז את כל כחותיו וזכיותיו
וכותב וז"ל" :ומזה לימוד לכל אדם ,לפי מה שהוא נכנע של עשו ,כי הלא זכותו של עשו היתה בקיום מצות
ושפל בעיניו כך הוא כלי ראוי ומוכשר לקבל את כיבוד אב ,אשר בגלל זה לא רצו מהשמים לגלות
הברכות של יעקב כי 'מעשה אבות סימן לבנים'. ליצחק שעשו הוא רשע ,כדי שלא לגרום לו צער.
וממילא לא יכול היה יעקב אבינו ע"ה לקבל את
אומר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זי"ע :ידעה רבקה הברכות .לפיכך יעצה עכשו רבקה ליעקב כי יקיים גם
שקשה יהיה ליעקב להגיד דברי שקר ,כי בחינת יעקב הוא מצוות כיבוד אב מתוך מסירות נפש ,ובכך יחליש
היא אמת" ,תתן אמת ליעקב" ,ולכן הלבישה אותו בגדי כוחו של עשו .וכך אמרה לו' :עלי קללתך בני' ,אפילו
עשו ,ואם מתלבשים כמו עשו נדבק שמץ מה מדת אם בגללי צפויה לך קללה חלילה ,בכל זאת 'שמע
עשו. בקולי ולך קח לי' ,עשה כפי שאמרתי לך מתוך מסירת
נפש ,ועל ידי כך תנצח את עשו ותוכל להיות ראוי
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אומר :באמת לא היה יעקב לקבל את הברכות.
צריך לברכת יצחק ,כי היה ראוי מעצמו .אך רבקה
ראתה שיהיו בני ישראל בגלות ואז ילבישו את בגדי ותקח רבקה וגו' עשו בנה הגדול החמדות וגו' ותלבש
עשו ח"ו ,ואז צריכים לברכת יצחק. את יעקב בנה הקטן( :כז טו)
בדרשות הר"ן מביא את קושית העולם [וכן איתא
שואל החיד"א זצ"ל ב"נחל קדומים" :מאי נפקא מינה בדרשות חת"ס] ,אם הקב"ה רצה שיברך יצחק את
לנו בזה ממי היו הבגדים ? יעקב ,מדוע נתקיים הדבר על ידי מרמה ,הלא יצחק
אלא הנה אחז"ל שנמרוד לקח הבגדים מאדם הראשון נביא היה והיה הקב"ה יכול לומר לו לברך את יעקב ולא
שעשה לו הקב"ה כתנות עור .ומבואר במדרש שבגדי את עשו.
אדה"ר היו מעור הלויתן .וקיי"ל עור דג אינו מקבל וי"ל דהנה אחז"ל במסכת שבת [ל ]:אין השכינה שורה
טומאה .והנה לכאורה קשה היתכן שרבקה הלבישה לא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה ,והנה
את יעקב בגדי עשו ,הא קיי"ל בגדי ע"ה מטמאין ,ולזה יצחק חשב שעשו הוא צדיק ,ובשמחה רצה לברך
אמר הכתוב 'החמודות' – שחמדם מן נמרוד ,והם אותו ,אבל אם היה הקב"ה אומר לו לברך את יעקב ולא
הכותנות עור מאדה"ר שנעשו מעור הלויתן ,ועור דג את עשו ,היה חוקר ודורש בסיבת הדבר עד שהיה
אינו מטמא. מתגלה לו שעשו רשע ,והיה מצטער כל כך על זה עד
שהיה נופל בעצבות ,ואז כאשר היה מברך את יעקב
יש לציין את המסופר בספר "כרם בית ישראל" מכי"ק היתה ברכתו מתוך עצבות ובלי השראת השכינה .ולכן
של הרה"ק ה"אהלי יעקב" מהוסיאטין זי"ע בשם הרב עשה הקב"ה שיצחק יחשוב שהוא מברך את עשו
דון יחיא מת"א ע"ה :שבזמן שהיה גזירת המלבושים והברכה תהיה מתוך שמחה ומתוך השראת השכינה –
ברוסיא – היה אסיפה של גדולי הדור ,והרה"ק ה"צמח ועי"ז תחול ברכה זו יפה על יעקב.
צדק" מליובאוויטש זי"ע דרש שהאסיפה תקבל
החלטה שמוכרחים ללכת נגד הגזירה במסירות נפש הגה"ק מקוז'יגלוב זי"ע בספרו "ארץ צבי" מבאר :דידוע
ממש כמו הנאמר בגמרא על ערקתא דמסאני בשעת דאין מעלה כענווה ושפלות הרוח ,ואיתא 'אני את דכא'
השמד כשמתכוונים להעביר על הדת רח"ל .ושלח – אתי דכא [סוטה ה ,].ע"כ אין לך זמן מסוגל לברכות
לקבל הסכמת הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע ,והשיב כאותה שעה שיעקב ראה שיצחק אוהב את עשו יותר
הרוז'ינער ע"ז :יע"א ע"ה קיבל את הברכות כשהיה ממנו ,והוא עומד לברך את עשו ולא אותו ,ואף ראה
מלובש בבגדי עשו – מי יתן שיתקיימו בבגדים האלה. שמן השמים אין מונעים זאת מיצחק ,נעשה לבו נשבר
28
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
בזה שאינו מכירו ,אז ראה בזה יעקב שזה רצון ה' "זאלין די ברכות אזוי מקויים ווערען".
שהוא יקבל את הברכות ואמר' :אנכי עשו בכורך'.
שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :והלא כבר קנה יעקב
אנכי עשו בכורך וגו' קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור אבינו את הבכורה מעשו ,ולמה קראתו 'בנה הקטן'.
תברכני נפשך( :כז יט) ואפשר הפירוש הוא שיעקב אבינו היה קטן בקומה,
כותב ה"חתם סופר" זצ"ל :דכידוע איתא בספרים שיש ועשו ונמרוד היו גדולים בקומה ,כי 'עשו' – הוא מלשון
בלבוש צדיקים קדושה ללבוש אותם ,א"כ גם בהיפך עשוי ,שמיד שכשנולד היה כבן ג' שנים ,והכתוב
כך ,בלבושם של רשעים מביא היפך הקדושה ,וע"י משמיענו שעם כל זה היו בגדי עשו בנה הגדול בקומה,
שהיה ליעקב עכשיו בגדי עשו היה נכון להוציא לשון מותאמים למידת יעקב הקטן בקומה ,אז ראתה שהוא
דמשתמע לתרי אנפין ,אע"פ שלעולם יעקב איש מן השמים ,וכמו שאחז"ל [יבמות עו ]:לענין בגדי
האמת ולא יוציא מפיו אפילו לשון דמתפרש לתרי שאול המלך שהיו מותאמים לדוד.
אנפין ,ומכאן י"ל רמז למ"ש המג"א סי' תע"ב בשם גם י"ל ,שתואר "גדול" ו"קטן" פירושו כמאמרם ז"ל
מהרי"ל להשתמש בליל פסח במשכונות של עכו"ם ,כי [ב"מ יב ]:גדול וסמוך על שולחן אביו זהו קטן ,קטן ואינו
היה אז ליל פסח כמ"ש רש"י ,ושאלה הבגדים של עשו סמוך על שולחן אביו זהו גדול .וכיון שהיה יעקב סמוך
ליעקב שלא מדעתו. אז על שולחן הוריו ,נקרא על ידם "קטן".
מדייק המהרי"ל דיסקין זצוק"ל :ואילו עשו אמר' :יקום הרה"ק הרמ"ח מסלונים זי"ע מביא בשם הזווילער רבי
אבי ויאכל מציד בנו' .כי חז"ל אמרו [גיטין ע] :שלושה זי"ע :וכי יעקב שיצא בכמה רגעים אחרי עשו תמיד
דברים מתישין גופו של אדם ואלו הן :אכל מעומד נקרא "קטן" ולעשו נתנו את השם "גדול"?
ושתה מעומד וכו' ,ולכן אמר יעקב "קום נא שבה אלא הענין הוא ,שאדם גדול ומבוגר אם שוכב במיטה
ואכלה מצידי" כפי הדין. זה סימן שהוא כבר לא בקו הבריאות ,אם הליכתו
כושלת – הינו מעורר חששות ,וכשניטל ממנו הלשון –
ה"אבני נזר" זי"ע אמר :רש"י משתדל לפרש כל דברי כבר נחשב הוא למת.
יעקב שלא יהיו נראים כשקר ,ואיך אמר "ואכלת משא"כ בילד קטן השוכב במיטה ,אינו מעורר שום
מצידי" ,הרי לא צד? דאגה – יגדל וילך ,הולך ונופל – יגדל ויצעד בטוחות,
ויש לפרש "מצידי" מה שצד ורימה את אביו .וכן "כי אינו מדבר – יגדל ויפתח פיו .יעקב הינו קטן ,אשר אם
ציד בפיו" ,וכן מצאנו בגבעונים [יהושע ט יד]" :ויקחו נראים בו חסרונות איננו מודאגים כי הוא יגדל ויתרפא
האנשים מצידם" ומפרש רש"י שרמוהו. מהם ,משא"כ אצל עשו הגדול ניכרים סימני מחלה אין
שום תקוה שיתרפא מהם ,אדרבה מחלתו תגבר
בספה"ק "ישמח ישראל" :כ"ק אאמו"ר [הרבי ר' יחיאל ותגדל.
מאלכסנדר] זי"ע הכ"מ ,אמר בשם כ"ק האדמו"ר איש
אלקים הרה"ק מוה"ר יצחק מווארקא זצללה"ה זי"ע, ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני( :כז
על הקושיא המפורסמת למה היו הברכות בדרך זה יח)
שבירך ליעקב אע"ה בבחינת עשו ולא בבחינת יעקב, מסביר האלשיך הק' :דצ"ל שהתחיל יעקב לאמר "אבי"
דיבר בקדשו כ"ק אדמו"ר מווארקא :שכל הברכות והפסיק ולא דיבר עוד .רק על שאלת יצחק "מי אתה"
ומעשה אבות סימן לבנים ,והברכות היו עד סוף כל ענה :עשיתי כאשר דברת אלי.
הדורות ,ממילא אם היה יצחק אע"ה מברך ליעקב אלא חכמה גדולה הראה בזה יעקב .כי באמת יכול היה
בבחינת יעקב ,אז לא היו ראויים הברכות אלינו רק לומר רק משפט אחד :אבי עשיתי כאשר דברת אלי.
כשהיינו בבחינת יעקב ,ולזה היתה סיבה מהקב"ה אבל היה חשש ,אולי יכיר יצחק בקולו שזה יעקב ,ויגער
החפץ בטובת בניו ורב חסד – לברך את יעקב בבחינת בו בנזיפה .לכן רק אמר בתחילה "אבי" והמתין אם יכיר
עשו ,ואין לך אדם מישראל הגרוע מעשו. מי המדבר .וכאשר שאל יצחק "מי אתה בני" והראה
29
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
אם כן מיהר להתברך תיכף ,היה עליו להמתין כדי וכ"ק מורי הרה"ק מראדזמין זי"ע ,כאשר היה כ"ק
שיאריך ימים... אאמו"ר אצלו והגיד לו הדברים האלה ,הקשה לו
שמפורש ברש"י ז"ל וכן הוא בזוה"ק' :ויתן לך האלקים'
ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קל יעקב – בדין ,אם יהיה ראוי לכך וכו' ,ע"ש .והשיב לו כ"ק
והידים ידי עשו( :כז כב) אאמו"ר זצללה"ה :שבאמת בתחילה בירך יצחק אע"ה
אומר הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע :הרמב"ם על אופן זה [שדווקא בדין] ,אולם אחר כך כאשר בא
פוסק שתקיעת שופר צריכה כוונה ,ואילו במצה הדין עשו לקבל הברכות ,כתיב בתורה 'ויחרד יצחק חרדה
הוא כפאו ואכל מצה יצא .והסביר הרב המגיד [בהלכ' גדולה עד מאוד' ותרגומו – ותוה יצחק תוהא רבא עד
שופר פ"ג ה"ד] כי בשופר אין שום מעשה אלא לחדא ,היינו שהיה כמתמיה :מה זאת שהסתיר הקב"ה
השמיעה ולכן צריך כוונה .אבל באכילת מצה נעשה ממני כוונתו כו' ,למה זה סתם הקב"ה בעדי לבל להגיד
מעשה ,לכן אפילו בלי כוונה יצא. לי בפירוש שאברך את יעקב ,רק בהסתר בבחינת עשו
לפי זה אפשר לומר שיש לזה רמז בתורה בפרשתנו: כו' ,ואלא הוכיח מזה יצחק אע"ה ,שכן הוא רצון
ה'קול קול יעקב' ,כל מצוה שעושים בקול – בשמיעת הקב"ה שיברך את יעקב בבחינת עשו למען לא יהיה
קול ,כגון שופר ,צריך להיות קול יעקב ,כוונה ,והידים – אח"כ מקום לבעל דין לשטן לחלוק שבניו אינם ראויים
שעושים מצוה בידים ,כלומר שיש בה מעשה ,אף אם להברכות ,וכאשר הבין כך ברוח קדשו אז אמר בפיו 'גם
היא יד עשו – היינו שלא בכוונה – יצא. ברוך יהיה' ,והסכים לרצון הקב"ה שגם בזה האופן
ברוך יהיה .עכלה"'ק ודפח"ח.
כותב הרה"ק ה"דגל מחנה אפרים" זי"ע :שיש לפרש
עפימ"ש בגמרא כשישראל עושין רצונו של מקום אז ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני וגו'( :כז
מלאכתן נעשית על ידי אחרים כדכתיב [ישעיה סא ה]: כ)
'ועמדו זרים ורעו צאנכם' – היינו שהאומות מתעסקים הרה"ק ה"בת עין" זי"ע מבאר :כי יצחק אמר לעשו 'צא
בצרכי ישראל ומכינים להם צרכיהם כעבדים אל השדה וצודה לי ציד' – ו'שדה' רומז לתפילה ,כדכתיב
אדוניהם. 'ויצא יצחק לשוח בשדה' ,וכלומר שביקש מעשו
וזהו הרמז' ,הקול קול יעקב' – כשקולו של יעקב בתורה שיעמוד להתפלל שיעזרהו הקב"ה למצוא הגדיים ובזה
ומשתדלים בה – אז 'והידים ידי עשו' – היינו שהאומות יקדש את הגדיים ויהיו ראויים לאכילתו בקודש 'כאשר
עוסקים בצורכי ישראל ומכינים להם כל צרכיהם כעבד אהבתי' – לאכול בקדושה .ולכן שאל את יעקב כיצד
אל אדוניו. מיהר והספיק להתפלל ולהביא את הגדיים.
לזה ענה יעקב :מכיון שהנני מאמין ש'ה' הקרה לפני' –
אמר הרה"ק מווישוא זי"ע :י"ל 'הקול קול יעקב' שטוען והקב"ה הוא זה שהמציא את הגדיים לידי אינני נצרך
שכל העבירות נגרמים ע"י 'הידים ידי עשו' ,היינו לתפילה על זה ,וממילא תיכנס הקדושה למאכלך ע"י
הצרות שאוה"ע עושים לישראל. זאת האמונה.
במדרש :הקול קול יעקב ,בזמן שקולם של תינוקות אומר הגריד"א שליט"א :אולי כי יעקב הביא לפניו גם
מצפצפין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי לחם ,ולא היה מספיק זמן לאדם אחד לשחוט ולהכין
עשו שולטות. בשר וגם לאפות לחם יחד .ואכן כתיב [פ' יז]' :ותתן
הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע פירש הטעם :כי לעשו את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה',
יש זכות מצות כיבוד אב ,אבל לפי מוני המצות דמשמע שהיא אפתה את הלחם ויעקב הביא ושחט
המחשבין מצות כיבוד אב ואם למצוה אחת ,אם כן גם הגדיים ,וע"ז שפיר שאל" :מה זה מהרת" כי לא היה
מצוה זו לא שמר כראוי כי הרי את אמו לא כיבד .אבל בכדי שיעשה.
לכאורה מי יאמר שמקצת המצוה אינה חשובה ,כן הוא עוד י"ל :כי תמה יצחק על עשו למה הגיע כל כך מהר,
נמי במצות לימוד התורה שמוני המצות חושבין מצות שהרי אם אמר לו יצחק 'ואברככה לפני ה' לפני מותי' –
"ולמדתם את בניכם" מצוה אחת עם מצות לימוד היה יכול להיות בטוח שלא ימות בטרם יברכו ,ולמה
30
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
יהיו ראויים – שאין לך יהודי גרוע כ"כ שדומה לגמרי התורה ,כי לימוד לבד בלי הבנים חשובה מצוה שלא
לעשו... בשלימות .זהו שאמרו כי אם תינוקות לומדים ,והאבות
לומדים עם בניהם אז מקיימים המצוה בשלימות ,אם
ב"מפי ספרים וסופרים" מביא מספר "דרכי חיים" כן אין לעשו זכות ,כי הרי לא קיים המצוה שעשה
ממשמשו הנאמן של הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע ,כי בשלימות ,כי הרי את אמו לא כיבד ,אבל אם ח"ו בנינו
בשנה אחת בפרשת תולדות הרחיב הרה"ק מצאנז את אינם לומדים ,גם אנו כמותו.
הדיבור בענין חובת ההתרחקות מחוקות ובגדי אומות
העולם ,ודיבר בקדשו להוכיח מפרשת השבוע, מקשים איך דבר זה משתמע מן הכתוב ,הרי הפשט
דבתחילה צריך להבין מדוע רצה יצחק לברך את עשו הפשוט הוא שהידים ידי עשו אף שהקול קול יעקב?
דוקא ,וביותר קשיא מה שציוה ליעקב 'גשה נא ואמושך ומתרץ ה"אבני האזל" :אפשר לומר בכוונת המדרש:
בני ,האתה זה בני עשו אם לא' – דמשמע שרצה לברך שיצחק אמר את הדברים האלה בתמיה ,בסימן שאלה,
רק את עשו ולא את יעקב ,ועוד יש להבין ,מה שהפטיר הקול קול יעקב והידים ידי עשו? יעקב יתפלל תורה
אחר שמישש את ידיו 'הקול קול יעקב והידים ידי עשו' ועשו יכה? זה לא יתכן!...
– מדוע נרגעה רוחו אחרי שראה שהידים ידי עשו,
והלא לאידך גיסא הקול קול יעקב. ברש"י :אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים
הוא מותיב לה והוא מפרק לה ,כי בודאי היו עיני יצחק שגור בפיו וכו' עיי"ש.
פקוחות וידע היטב בגדלותו של יעקב שלימתא ,ורק הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :וכי יעקב לא היה יודע
רצה לברך את עשו כדי להכניסו ולקרבו אל הקדושה, מזה שאין שם שמים שגור בפיו של עשו ,אלא אף על
וכאשר נכנס אליו יעקב עם המטעמים התחיל יצחק פי כן לא היה רוצה לבטל ממנו מלכות שמים אפילו
להשפיע עליו שפע קדושה בסברו שהוא עשו הרשע, שעה אחת.
ולפליאתו הבחין שהוא כלי מוכן לקבל השלימות ובקל
נשפע מאור מופלא רום מעלה ,לפיכך היה תמה על במדרש :בשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו
הדבר הזה ,שהרי הכיר ברשעותו של עשו ואיך נשפעה – אין ידי עשו שולטות בו.
עליו הקדושה בקלות וללא קושי ,ועל כן ביקש 'גשה נא ויש לדקדק ,למה נקט לשון צפצוף הנאמר בעופות ,ולא
ואמושך האתה זה בני עשו' – וכאשר הבחין שהוא נקט לשון קריאה או לימוד?
מלובש במלבושי עכו"ם אמר לו 'הקול קול יעקב והידים ומתרץ ה"בן יהוידע" :כי בא לרמוז על חלק הסוד,
ידי עשו' – דאע"פ שצדיק הוא וקולו כקול יעקב ,מיהו שהוא מסוגל ביותר לבטל שליטת ידים של עשו ,דהנה
מאחר שמתלבש בבגדי גויים עדיין זקוק הוא לעבודה בקריאת הסוד להמון עם חשוב כמו צפצוף של עופות,
ויגיעה גדולה כדי לקרבו אל הקדושה ,ולכן 'ויברכהו'. שהעוף מצפצף והאדם אינו מבין הצפצוף שלו ,וכן
האדם קורא בזוהר ותיקונים ואידרות ואינו מבין
ויבא לו יין וישת( :כז כה) הדברים ,ועם כל זה יש בהם כח גדול לבטל כוחו של
ה"מגלה עמוקות" זי"ע אומר :לא נמצא בכל שיר עשו.
השירים פסוק המתחיל בוא"ו אלא הפסוק הזה" :וחכך
כיין הטוב" .וכן בתהילים ק"ד הפסוק היחידי שמתחיל ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו ויברכהו( :כז כג)
בוא"ו הוא "ויין ישמח לבב אנוש" .לרמז על ששה שואל הרה"ק רבי יצחק מוורקא זי"ע :למה ברך יצחק
זמנים שצריך לקדש על היין ואלו הם :שבת ,פסח. אבינו את יעקב בבחינת "עשו" ולא בבחינת "יעקב"?
שבועות ,ראש השנה ,סוכות ,ושמיני עצרת. ומסביר ,מפני שאילו ברכו בבחינת "יעקב" היה זוכה
בברכות אך ורק אם היה ראוי להם ,אבל כשברכו
שואל ה"פרדס יוסף" :למה הביא לו יעקב ליצחק יין, בבחינת "עשו" תחולנה עליו הברכות גם כשאינו ראוי.
הרי יצחק ביקש רק לעשות לו מטעמים ,וכן אמרה ויצחק אבינו ,שראה שעתידים להיות בבני ישראל
רבקה' :והבאת לאביך ואכל'? כאלה שיהיו בבחינת "עשו" במעשיהם ,לפיכך ברכו
בדעת זקנים מבעלי התוס' מובא ,שמיכאל הביא לו יין בבחינה זו ,למען תחולנה עליהם הברכות גם כשלא
31
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
ואמר :ווען נישט די אידן וואלטען געטועהן עבירות ,ווי מגן עדן ,וכן בתרגום יהונתן ,שלא היה לו יין והביא לו
וואלסטו דען געהערט אזא גוטן ונסלח ... מלאך מיין המשומר ,ולמה היה צורך לשדד את
ועפי"ז מבאר אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו ,כי אחר המערכות? לשם מה כל התכונה הזאת עם יין?
שישראל עושים תשובה ,הלא יש תענוג גדול להקב"ה אלא ,ברש"י מביא בשם פרקי דרבי אליעזר ,שפסח
מן העבירות שנהפכו לזכיות ,וזהו מה שמריח הקב"ה היה ושני גדיי עזים היו אחד לפסח ואחד למטעמים
ריח טוב מתשובת העבירות שעושים הבוגדים. והיה איפה צורך ביין לארבע כוסות .וזה שנאמר' :ויגש
לו ויאכל' ,ואחר כך' ,ויבא לו יין וישת' ,ואחר השתיה לא
בפשטות יש לומר אומר ה"שם משמואל" זי"ע: טעם כלום ,כי אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ,ואחר
שהרגיש שהם בגדי עשו החמודות ,וזה הוציא מלבו אכילת קרבן פסח אסור לאכול ,אכן שתי כוסות
החשד שעורר בו קולו של יעקב. האחרונות מותר לשתות.
ואפשר לומר עוד ,הנה ידוע שחוש הריח לא נפגם ויש לזה רמז להלן בכתוב' :בא אחיך במרמה' ,ופרש"י
באכילת עץ הדעת ,שכל החושים נזכרו שמה ,ובכולם בחכמה .ואמר ע"ז הרה"ק ר' זאב מסטריקוב זי"ע :הרי
השתמשו בחטאם' ,ותרא האשה' – חוש הראיה, זה היה בפסח וגימטריא של מרמה הוא רפ"ז,
'ותקח מפריו' – חוש המישוש' ,ותאכל' – חוש הטעם, בגימטריא של אפיקומן .ויעקב עשה זאת בחכמה,
'וישמעו' – חוש השמיעה .אולם חוש הריח לא נזכר שהאכילהו אפיקומן שלא יהיה רשאי לאכול עוד ,וזאת
שם .ובכל החושים שנפגמו יש לעשו אחיזה בהם ,לכן היתה החכמה.
נתברך יעקב על חוש הריח שאין לעשו אחיזה בו.
וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח
הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע מפרש הפסוק עפ"י שדה אשר ברכו ה'( :כז כז)
דברות קדשו של אביו הרבי הזקן מאלכסנדר זי"ע ב"לקוטי תורה" מהאריז"ל :אמרו רז"ל [ב"ר סה ,כב]
בהיותם במארינבאד לרפואה ,וכאשר נהנה מאד שגן עדן נכנס עמו .וקשה מנין ידע יצחק שזהו ריח גן
מהאויר הצח והריח הטוב שמה ,אמר ,כי אע"פ עדן .והענין כי כאשר רץ אברהם אחר הבקר כשהגיעו
שנמצאים שם אנשים רעים וחטאים אעפ"כ אינם אליו המלאכים ,נכנס למערת המכפילה ונכנס בג"ע
מקלקלים האויר והריח ,וכמו שמזבלים שדה בזבל כמחז"ל [פרקי דר"א פל"ה] וסיפר אברהם זה ליצחק,
ואשפות שיש להם ריח רע אעפ"כ הריח מהשדה לא וזהו כריח – שסיפר לי אבי ,ולכן ר"ת א שר ב רכו ה' –
מתקלקל בעצם ,וכאשר יעבור ויכלה הריח רע אז הריח הוא אבי.
הטוב שבשדה יחזור ויריח .כך הוא הענין החלק יעקב
שבכח איש ישראל ,אע"פ שיחטא ויטנף א"ע בזבל מבאר הרה"ק ה"תורת אמת" מלובלין זי"ע :כי מה
ובאשפה הסרוחים ,אעפ"כ ריח הקדושה היא הנקודה מאד נשבר לב יעקב אבינו כשנכנס אל יצחק אביו
הפנימית שבקרבו לא יתקלקל ולא יגע בה שום שמץ כשהוא לבוש בגדי עשו החמודות ,ולכן הרגיש יצחק
ופגם ,וממנה תוצאות חיים שיוכל לחזור בתשובה 'ריח טוב' העולה ובא משברון לבו .וע"ז אמר 'ראה ריח
להריח כבשמים .וזה פי' ישראל אע"פ שחטא ישראל בני כריח השדה אשר ברכו ה'' – כי כמו שמצינו בעשב
הוא. הבשמים קוטמו ומריח בו – היינו כי אף כי כל שעה יש
וזה פירוש הכתוב "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו לו ריח טוב ,מ"מ בשעה שקוטמים ומוללים אותו ריחו
ה' " ,למה לא נתקלקל ריח השדה – יען כי ברכו ה', נודף יותר ,כן הוא בכל יהודי ,בשעה שנשבר לבו
וברכתו הקדושה לעולם תעמוד כן ריח בני .עכלה"ק. בקרבו ,עולה ממנו ריח טוב ביתר שאת וביתר עוז.
ברש"י :שנתן בו ריח טוב וזה שדה תפוחים. בגמרא :אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו.
שואל ה"ראשי בשמים" :האם אין פירות אחרים ומיני הרה"ק רבי ישראל משפיקאוו זי"ע בנו של הרה"ק
בשמים הנותנים ריח טוב? ומדוע דווקא שדה תפוחים? מבארדיטשוב זי"ע בספר לקוטי מהרי"ן מבאר עפ"י
אולי יש כאן כוונה עמוקה ,לרמז על קבלת התורה .לפי מעשה שהיה בחזן אחד שניגן פעם תנועה עריבה בליל
מה דאי' [שבת פח] :מה תפוח זה פריו קודם לעליו ,אף כל נדרי על "ונסלח" ,נענה הרה"ק הרבי ר' זושא זי"ע
32
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
ה"ספורנו" מפרש :שהיתה הברכה שהטל לבדו ירווה ישראל הקדימו נעשה לנשמע – והריח הזה של
את הצמחים עד שלא תצטרך השדה למטר ,ובכך לא "נעשה ונשמע" עלה לפני יצחק בשעה שיעקב ניגש
יופרעו עוברי הדרכים ,וכבר סיפרו חז"ל [ב"מ פה]. אליו.
שבשנות ייסוריו של רבינו הקדוש היו השדות רווים,
וכשעקרו צנון מהגינה היה הגומא מתמלאת מים פירש הרה"ק ה"אש דת" מאוזרוב זי"ע :לכאורה מדוע
מרוויית הטל ומי התהום ,ולא הוצרך העולם לגשמים. לא אמר יצחק במפורש "כריח תפוחים" כי אם "כריח
שדה" סתם ויש הרבה שדות?
הרה"ק רבי דוד'ל מטולנא זי"ע היה אומר :כשבירך אלא שלפני נישואיו עם רבקה כ' 'וילך יצחק לשוח
יצחק את יעקב ברכו בבטחון" :ויתן לך האלקים מטל בשדה' ורש"י מבאר לשון תפילה ,על מה התפלל אז
השמים" ,שהשי"ת יתן לך ,אולם עשו לא הסתפק צדיק כמותו לפני החופה? מן הסתם העתיר לה' – בין
בבטחון ,עד שבירך אותו יצחק' :הנה משמני הארץ השאר – שיזכה לבן דוגמת יע"א הראוי להבנות ממנו
יהיה מושבך ומטל השמים מעל' ,עשו אינו סומך על בית ישראל.
הבטחון ,הוא צריך למזומן... והנה עכשיו שחלפו יותר משבעים או שמונים שנה
ונכנס אצלו יעקב ,התעורר ביצחק הרגש והריח של
בספר "קול מבשר" מביא בשם הרה"ק מאמשינוב "אותה שדה" ,של אותה תפילה לפני החופה ואמר
זי"ע ,דקשה מהי הברכה הזאת? ותירץ עפ"י דבריו לעצמו" :כ'האב נישט געקענט בעסער ווינטשען" [לא
הנודעים של הרבי ר' בונם פשיסחא זי"ע ,שהקשה יכולתי לאחל לעצמי בן יותר טוב מזה].
בקללת הנחש ש'עפר תאכל כל ימי חייך' – דלכאורה
איזה קללה היא זו ? והלא מזונותיו יהיו מזומנים לו ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן
בכל מקום ובכל זמן? אלא דהקב"ה לא היה רוצה ותירש( :כז כח)
להתעסק עמו יותר ,ונתן לו שיהא כל מחסורו מוכן ברש"י :יתן ויחזור ויתן.
תמיד בכל עת ושעה ,ולא יצטרך לשמוע את קולו אומר ה"כתב סופר" זצ"ל :עשירות היא נסיון גדול
בכלל ,ואמר לו :דא האסטו ,שטאפ דיך אן ,איך וויל לאדם .וכבר נאמר' :עושר שמור לבעליו לרעתו' .וכן:
נישט מעהר הערען דיין קול יעדען שני וחמישי ... 'ריש ועושר אל תתן לי פן אשבע וכחשתי' .נסיון עוד
[=הנה שלך לפניך ,קח ותפטם את עצמך ,ואיני רוצה יותר גדול בעושר הנרכש באופן פתאומי ,זה עלול
לשמוע קולך כל שני וחמישי]... לקלקל ולהשחית את האדם ,משום זה היתה הברכה:
ובזה מובן מה שבירך יצחק ליעקב 'ויתן ויחזור ויתן' – ויתן ויחזור ויתן ,שהשפע יבוא קמעא קמעא ,בהדרגה.
פירוש ,שכל עת וכל שעה יהיה לך עסק עם הקב"ה ,כי
הקב"ה לא יתן לך בפעם אחת כל מחסורך אלא תמיד בספר "זרע שמשון" מבאר כוונת רש"י ז"ל :ויש לדקדק
תצטרך לחזור ולבקש מאתו. הלא הקב"ה יכול ליתן בפעם אחת הכל? וי"ל שאם
היה אומר רק 'יתן' דהיינו הכל בנתינה אחת ,הייתי
כ"ק אדמו"ר שליט"א מבויאן אמר בשם זקנו הרה"ק אומר שאם יחטאו ישראל ח"ו ויכפרו בה' ובטובתו
זי"ע :לא רק בשעה של "מטל השמים" כשעוסקים יאבדו לגמרי את הברכות ,ושוב לא יחזור לנו אף אם
בעניני שמים – טל תורה ,אפשר לקחת אלוקות – נעשה תשובה ,וכמו שאבד עשו לגמרי את הבכורה
רוחניות ,כי אם גם "משמני הארץ" בשעה שעוסקים בשביל שביזה אותה ,משום הכי אמר 'ויתן' שנרמז בזה
בדברים ארציים – גשמיים ,כי בכל דבר יש אלוקותו 'ויתן ויחזור ויתן' – לומר שאף שיחטאו ואז ימשול עשו
יתברך' ,ויתן לך האלקים' -אפשר לקחת אלוקות -בין בנו ,אם נשוב בתשובה ,יחזור ויתן לנו את הברכות.
מטל השמים ובין משמני הארץ.
שואל הרמב"ן :מה ברכה היא זו ,והלא הטל אינו פוסק
ה"אזנים לתורה" כתב :דגן ,לחם הוא מן הדברים לעולם ,אך זו באמת כוונת הברכה ,שתהיה ברכת ה'
ההכרחיים לכל אדם ,אבל תירוש הוא מותרות שרק רצופה ותמידית כאותו טל היורד בקביעות ואינו פוסק.
33
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
דקדק הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע :כי לא אמר לו עשירים משתמשים בו .ורמז יצחק בברכתו ,אימתי
ליעקב 'הוה גביר על אחיך' ,אלא 'הוה גביר לאחיך'. מותרים העשירים ב"תירוש" – בשעה שיש רוב דגן ,בין
ובזה נמצאת הברכה לכל בני יעקב כאחד ,כי גם אם לעניים ובין לעשירים ,שאין רעבים בארץ ,אבל כשאין
יהיה גביר ויהיו נכסיו מרובים ומוצלחים ,בל יתרברב "רוב דגן" בארץ ,כשיש מחסור בלחם ,אין לעשירים
להתנשא על אחיו ,אלא אדרבה ,ישתמש בנכסיו כדי לשתות יין ,מוטב שיקדישו את כספי המותרות בשביל
לעזור להם ולהקל מעליהם .ז"ש יצחק 'הוה גביר לחם לעניים.
לאחיך' – השתמש בעושרך למען אחיך ,ולא להשתרר
'על אחיך'. הרה"ק ה"נחל יצחק" מזוטשקא זי"ע מבאר :מה
הטעם שקיבל יעקב את הברכות באופן של רמיה,
ברש"י :הצדיקים ,אורריהם ומצעריהם קודמים אע"פ שהברכות בודאי היו ראויות ליעקב ולא לעשיו ,כי
למברכיהם. מעשה אבות סימן לבנים ,והיה צריך לייסד היסוד
שואל הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע :כיון ולסלול הדרך ,להמשיך ברכות לישראל בדרך עקיפה,
שצדיקים הם מדוע יש להם מקללים ומצערים? ומבאר גם כשאינם ראויים לברכה עפ"י מראית עין .ולכן היה
בהקדם דברי אביו הרה"ק מזוואלין זי"ע עה"כ [תהלים יעקב לבוש בבגדי עשיו בשעת קבלת הברכות ,לייסד
קט כח] 'יקללו המה ואתה תברך' – דלכאורה יש לבאר הדרך ,שגם אם יעקב נראה ח"ו בחיצוניותו כעשיו,
מדוע ביקש ששונאיו יקללוהו ,היל"ל 'אם יקללו המה יהיה לו דרך ומבוא לקבל הברכות ,כיון שאינו אלא
תברך'. כלבוש חיצוני ,והקול היוצא מפנימיות נשמתו ,הוא קול
ומתרץ את ב' הקושיות עפ"י מאמר נוסף של אביו יעקב ,גם כשהידים נראים ידי עשיו.
זי"ע :עה"פ 'אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי' –
שהרדיפות שיש לצדיקים הוא 'אך טוב וחסד' עבורם, הוה גביר לאחיך וגו' אורריך ארור ומברכיך ברוך( :כז
כי עי"ז עולים ומתעלים לטובה .ובזה יתבאר ש'יקללו כט)
המה' – מביא את ה'אתה תברך' – ולכן לא אמר 'אם' הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע פנה אל הגביר
יקללו ,אלא דווקא כאשר יקללו וזה גורם ברכה. החסיד ר' לייבל שרשבסקי ,ובירכו :שתהיה גביר ושוע,
אבל יחד עם זה אח 'לאחיך' שוה בין שווים ,ולא ירום
ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא לבבך בגלל העושר.
יעקב מאת פני יצחק ועשו אחיו בא מצידו( :כז ל)
הרבי מגוסטנין זי"ע אמר בשם הרבי מקאצק זי"ע הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע כותב כאן דבר
שהיה אומר :כי במוצאי ש"ק צריך האדם שמירה סגולי" :כי תורתנו הקדושה עצה טובה קמ"ל איך
יתירה .שבשעה שקדושת שבת מסתלקת ומתחילים להיוושע בזמן שהאדם נצרך לישועה ,שיאהב את
ימי החול ,משתדלים כוחות החיצונים לתפוס את חבירו ישראל בכל לבו וישמח בראותו שהוא מצליח
מקומם. ויברכהו .כי אז יתברך גם הוא בכל הברכות ,וכל זה
וזה נרמז בכתוב' ,כאשר אך יצא יעקב בא עשו' ,כי נרמז בכלל 'ומברכיך ברוך' – שכל אלו שיברכו אותך
יעקב הוא בחינת הקדושה ועשו היפוכה ,ולכן תקנו יתברכו גם הם בכל מילי דמיטב.
לומר פסוקי "ויתן לך" ,במוצאי שבת קודש כי צריכים אולם לצערנו הרב מצליח היצה"ר לעורר באדם קנאה
אז לברכה מיוחדת להתברך בברכות שמים מעל ,כדי ושנאה כלפי חבירו ,בראותו האיך שחבירו מצליח
לעצור בעד התדבקות הרוחות כנ"ל. בפרנסתו או בדבר אחר ,וטעם הדבר שהיצה"ר רוצה
להטיל קנאה ושנאה ביניהם ,כדי שעי"ז גם ימנע את
ב"מגיד דבריו ליעקב" בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל הישועה מעצמו ,כי השמח בהצלחת חבירו גם הוא
מסטריקוב זי"ע ,שאמר על דברי המדרש [ב"ר סו ה] מצליח .לפיכך – מסיים ה"דברי שמואל" – צריך האדם
אל תקרי מציודו [לשון ציד] אלא מצידו [לשון צד] ,זה להילחם נגד מדה זו ולהתאמץ לשמוח בשמחת חבירו
נכנס וזה יוצא .וע"ד הרמז נוכל לומר ,דהנה יעקב ולברכו תמיד ,כי אז ימשיך גם על עצמו ישועה גדולה.
34
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
ה"אזנים לתורה" מתרץ כנ"ל ,ומוסיף שרמז לכך: מרמז על חלק הקדושה והמצוות שבאדם ,ועשו הוא
"מכל ",ראשי תיבות" :כ זית מ צה לאחרונה. להיפך מזה מרמז על הקליפה וכוחות הטומאה ,ובא
ללמד שבל יחשוב האדם בנפשו להסתפק במועט
ברש"י' :ואוכל מכל' – מהמדרש – מכל טעמים בעבודת השי"ת ,ויחשוב שסגי במה שישמר מעשות
שביקשתי לטעום טעמתי בו עיי"ש. רע ,אבל לא יתחזק כראוי בעבודתו יתברך ,דעל זה בא
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר" :מכל" בגימטר' "מן". הכתוב ללמד 'אך יצא יצא יעקב' – שתיכף שמסיח
והוסיף ואמר :כי עשו נתן לו מכל המינים ,ואצל יעקב דעתו מתורה ומצוות ,מיד 'ועשו אחיו בא' מיד נכנס בו
אבינו ע"ה היה מרגיש וטועם מכל הטעמים. היצר הרע ,כמאמר הכתוב 'לפתח חטאת רובץ' .דאין
מצב שהאדם עומד באמצע ,אלא או בבחינת יעקב או
כשמע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה בבחינת עשו ,וזה נרמז כאן במדרש שקליפת עשו
וגו' ברכני גם אני אבי( :כז לד) עומדת מצדו ממש ואינה צריכה אפילו לרדוף אחריו,
בשם הרה"ק ר' זאב קיציס (מתלמידי הבעש"ט הק') אלא תיכף שיוצא בחינת יעקב ,מיד נמצאת הקליפה.
וכן איתא בשם הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע:
בילקוט שמעוני אי' שג' דמעות הוריד עשו הרשע – והן הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק :למה לא גילה יעקב
הסבו לנו לחם דמעה ודמעות שליש .וקשה ,הלא אע"ה ליצחק אע"ה ,תיכף אחר שבירכו שהוא יעקב
הרבה דמעות שפכו ישראל ולמה אינן מכריעות את ונטל הברכות ,ושהוא עשה כן מפני שאמו ציוותה עליו
דמעות עשו? לעשות כן ,כדי שלא יהיה ליצחק אחר כך צער כשיוודע
התירוץ הוא ,שרוב דמעות אלו ,הן מעין דמעות עשו. לו סתם באופן פתאומי? ואמר' :אך' הוא לשון מיעוט,
היינו ,אינן לשם שמים ,אלא לצרכי עולם הזה ובפניות שלא הספיק לומר לו ותיכף בא עשו.
זרות ואנוכיות .וההלכה היא שמין במינו אפילו באלף
אינו בטל. ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא וגו'
ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה:
אך בספה"ק "אור יצחק" כתב :שלדעתי אין הסברא (כז לג)
נוטה כדבריו ,כי אף אמנם דמין במינו אינו בטל ,מ"מ ה"חתם סופר" זצ"ל מבאר :שמה שלא רצה יצחק
הלא בכיותינו אינו נקרא דבר איסור ,ומה שאין כן אפילו לטעום מצידו של עשו ,הוא משום ששני גדיי
בכיית עשו הוא דבר איסור ,וא"כ זה מין בשאינו מינו, העיזים שהכינה רבקה היו א' לקרבן פסח וא' לקרבן
כלומר ,מכיוון שהתוצאה של בכיותיו של עשו היא חגיגה כדאי' בפרדר"א ,והקריב יעאע"ה את הכוונות
חילול ה' גדול שנגרם עד היום בחורבן ביהמ"ק ובגלות בכוונת עבודת הקרבנות ,שהרי אז נעשתה העבודה רק
הנוראה שכבודו של ה' מחולל ומבוזה לעיני העמים, על ידי בכורים ,ויעקב כבר קנה את הבכורה מאחיו ,ועל
ומאידך גיסא התוצאה שתהיה מבכיותינו – קידוש ה' כן אחרי שאכל יצחק אבינו את הקרבן פסח על השובע
גדול ונורא בו תיווכח לעין כל כי ה' הוא המלך ויתגדל אסור היה לו לאכול כלום ,כדאמרינן אין מפטירין אחר
ויתקדש שמיה ,אז וודאי שהבכיות שלנו והבכיות של הפסח אפיקומן.
עשו הרשע זה מין בשאינו מינו ולכך ראוי שבכיותינו וכן כתב בספה"ק "מנחם ציון" להרה"ק מרימנוב זי"ע,
יבטלו את בכיית הרשע ויוושעו עם ישראל במהרה בנוסף עוד דבר פלא שכתב שם :שיעקב אבינו ע"ה
כשיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה פתח את הדלת בשעה שהגיע יצחק לאמירת "שפוך
לה' המלוכה. חמתך" ,ואז ראה כי הנה עשו אחיו בא לקראתו.
בספה"ק "אגרא דכלה" כתב ששמע מהרבי מלובלין שואל ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :למה לא הזכיר גם את
זי"ע שדקדק :למה לא נאמר בתחילת הפסוק 'ויהי' – שתיית היין שנתן לו ? נראה ,שנשמר לדבר מיין עם
כי כן היה לו לומר' ,ויהי כשמוע' וגו' ,כדרך כל עכו"ם ,כי עתה שנכנס וראה גיהנום פתוחה לפניו כבר
הכתובים .ותירץ :כי נודע שתיבת 'ויהי' – מורה על הכירו לעשו מה שהוא.
35
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
להבין האמת היכן היא. צער ,ובכאן היה שמחה לכל באי עולם שלקחו מידו של
עשו את הברכות ,לכן לא נאמר 'ויהי'.
ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים( :כז לו) וכותב ע"ז ה"אגרא דכלה" דנראה לו לפרש באופן אחר
בספר "שפתי כהן" מרבי מרדכי הכהן מצפת זצלה"ה בדרך רמז :דהנה כתבו חז"ל [תנדא"ר פכ"ב] דכל
תלמיד גורי האריז"ל ,עומד על לשון הכתוב ,מהי כוונת הגדולה שיש לעשו עד היום הזה הוא בשכר שכיבד את
הכתוב באומרו "זה"? אביו ,ובשכר הצעקה שצעק במר נפש בעת שנתוודע
ומיישב :שמעתי על שאמר 'ויעקבני "זה" פעמים' מהו לו שלקח יעקב מידו את הברכות ,כמבואר כאן
"זה" ,אלא מפחדו של יעקב שלא יבוא עשו – שכח בפסוקים 'ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד'.
יעקב את הקערה [שהביא בה את המאכלים ליצחק וזה שנרמז בכאן' :כשמוע עשו את דברי אביו' – ר"ל
אבינו בחדרו של יצחק] ,וכשראה אותה עשו נזכר ואמר בשביל שתמיד שמע עשו לדברי אביו' ,ויצעק צעקה' –
'ויעקבני "זה" בזה הקערה – עקבני פעמיים .פעם וגם בשכר שצעק צעקה ,כעת הדבר הזה הוא 'גדולה
אחת בעת שלקח את בכורתי בעד נזיד עדשים שהיו ומרה עד מאד' – ונוגע עד נפש ,עד שיבוטל כל זכויותיו
בקערה זו ,ופעם שניה עתה שלקח את ברכתי ע"י של עשו ונזכה שישוב ה' שבות עמו ,וירחם עלינו
קערה. להסיר מעלינו עול שעבוד גלויות.
כשנסע פעם הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע ברכבת ,ניגש שואל הרמ"ע מפאנו זצ"ל :מדוע לא אמר עשו בפרטות
אליו אדם אחד והתאונן לפניו שיש לו ל"ע כאב עיניים. 'ברך גם אותי'? ותירץ :שעשו נולד אדמוני [בר"ר כה
והוסיף ואמר הנה יש סגולה שבכור ירוק בעינים של כה] והדין הוא ,שילד שנולד אדום הרי זה לאות שדמו
החולה ויתרפא( .כוונתו היתה על אדמו"ר זי"ע). לא נבלע וסכנה למולו [שבת קלד ,].המתינו עד שגדל
ואמר לו הרבי :אין זה מוכרח שאני בעצמי אעשה זאת. וראו שכן הוא טבעו ,כיוון שרצו למולו כשגדל – סירב,
והוסיף ואמר בדרך צחות :שבזה מתורץ לו המדרש ולא הניח למולו[ ,וכ"כ בשו"ת חת"ס יו"ד רמה].
בפרשת תולדות ,שאי' שם שעשו התחיל מחכך בגרונו עכשיו ,כאשר ביקש את הברכה ,התבייש לומר 'ברך
כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו 'ויאמר הכי קרא שמו גם אותי' – שכן לא רצה להזכיר את המילה "אות"
יעקב ויעקבני וגו' את בכורתי לקח' וגו' עיי"ש. לאחר שמאס במילה שהיא אות בין אברהם וזרעו
ואינו מובן למה חכך בגרונו ,ולפי זה מובן ,שעשו לא להקב"ה.
הרגיש עד עתה שחסרה לו הבכורה רק עתה שליצחק
כהו עיניו ,ורצה לרוק בעיניו ,כיון שהוא חשב שהוא ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך( :כז לה)
בכור ,וכשראה שעיני יצחק לא נתרפאו על ידו ,ראה בתרגום :בחכמתא.
שאיננו בכור ,ע"כ צעק 'את בכורתי לקח' וכו'. בעיר אפטא פרצה מחלוקת בין שתי משפחות נכבדות.
הציעו טענותיהם לפני הרב ה"אוהב ישראל" זי"ע,
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר :העולם מקשה ,מדוע הוציא הרב פסק דין לטובת צד אחד .הצד השני –
לא דאג יצחק אבינו עד כעת לחתן את יעקב ,והרי שחשב שהצדק אתו ,רינן על הרב ומי שהוא אמר:
יעקב כבר היה בחור מבוגר – בן ס"ג שנה? ונראה חשבתי שכאן מקום הצדק והאמת ,אולם טעיתי.
דיצחק ידע שזיווגו של יעקב הוא בבית לבן ,כי פחד אמר לו הרב מאפטא :אמנם יש כאן מקום לטעות ,אבל
מאחר ויעקב הוא איש תם ,הוא עלול ליפול בביתו של הבחינה האמיתית אינה ההשקפה השטחית ,האדם
לבן ,אבל כעת מששמע מעשיו" :ויעקבני זה פעמים יראה לעינים ,והראיה מהאבות הקדושים ,לא אברהם
את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" ,וא"כ נוכח ראש המאמינים ,לא יצחק שמסר את נפשו על קידוש
כאן לדעת שיעקב הוא בכלל לא כזה תם כפי שחשב, השם בעקידה ,מעוטרים בעטרת האמת ,דווקא יעקב
ובעת הצורך הוא כבר יודע די טוב איך להסתדר ,וכפי שלקח את הבכורה מעשו בנזיד עדשים ,נטל ממנו את
שרואים איך שיעקב סידר אחר כך את לבן עם הצאן, הברכות והתחכם על לבן ,דווקא עליו נאמר' :תתן אמת
לכן כבר לא פחד לשלחו ללבן ,ולכן רק עכשיו הוא ליעקב' .אם כן ,צריכים להיות מחונן בהבחנה דקה
36
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
וכי הינך יודע לברך רק מין ברכה אחת' ,ברכני גם אני ציוה עליו ללכת לישא אשה.
אבי' – בברכה גשמיית שבה לא בירכת את יעקב.
וסיים ואמר :ואולם באמת נתברך יעקב הן בפשט והן ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל
בדרש ,הן בגשמיות והן ברוחניות ,וזה שרמז יצחק אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא
ואמר 'ואברכהו גם ברוך יהיה' – 'ואברכהו' – ברוחניות, מה אעשה בני( :כז לז)
'גם ברוך יהיה' – בגשמיות. ברש"י :ברכה זו שביעית היא ,והוא עושה אותה
ראשונה? אלא אמר לו ,מה תועלת לך בברכה אם
משמני הארץ יהיה מושבך( :כז לט): תקנה נכסים – שלו הם ,שהרי גביר שמתיו לך ,ומה
ברש"י :זו איטליה של יוון. שקנה עבד קנה רבו.
מה רוצה רש"י להדגיש בזה - ,שואל הרבי ר' העשיל שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :לכאורה קשה ,אחרי
ב"חנוכת התורה"? שיצחק אמר לו לעשו 'הן גביר שמתיו ואת כל אחיו
ואפשר לומר ,שהיה קשה לרש"י ,הרי הכל ניתן ליעקב נתתי לו לעבדים' ,ומה שתקנה שלו הם ,אם כן מדוע
ולא נשאר בשביל עשו כלום ,ואיה איפה המקום של חזר והוסיף 'ודגן ותירוש סמכתיו' ,הלא כבר אין נפק"מ
"משמני הארץ" שנתן לעשו ,הלא כבר נאמר ליעקב בזה ,הלא אף אם יקבל עשו הדגן והתירוש – הם יהיו
"ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ"? שייכים ליעקב ,מכח מה שקנה עבד קנה רבו?
לכך פירש רש"י ,זו איטליה של יוון ,שכן שנינו [שבת ותירץ ,י"ל עפ"י דברי הגמרא בגיטין יב :.שבשני בצורת
נו] בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל יכול העבד לומר לרבו או פרנסני או הוציאני לחירות.
ונעץ קנה בים ועלה בו שרטון ועליו נבנה כרך גדול ואם כן לפי"ז עדיין יכול היה עשו להתעקש ולקבל
שברומי ,וזו איטליה של יוון .אם כן ,לא היתה איטליה ברכה למרות היותו עבדו של יעקב ,והתועלת בברכה זו
ארץ בעת ההיא ,בשעה שבירך יצחק ולא היתה בכלל תהיה כאשר תגיע שנת בצורת ,ואז יוכל עשו לתבוע
ברכת יעקב. גט שחרור מיעקב ,ואז כבר לא יהיו קנייניו שייכים
ליעקב .לכן הוסיף יצחק ואמר' :ודגן ותירוש סמכתיו'
והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך( :כז מ) וא"כ לא תהיה בצורת' ,ולך אפוא מה אעשה בני' !
שואל הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע :כיצד הכניס יצחק
תנאי לאחר מעשה ולאחר שבירך את יעקב הכניס ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת היא לך אבי ברכני
תנאי לברכה זו בברכתו לעשו? גם אני אבי( :כז לח)
ונראה לומר ,שלכאורה הלא היתה הברכה ליעקב לכאורה למה לא אמר ברך גם אותי?
בטעות ,כי הכוונה הרי היתה לעשו? אלא יעקב זכה ותירץ הרה"ק המהר"ש מבעלזא זי"ע :הנה ידוע כי
בברכות ממה נפשך :אם מעשה הטעות קיים ,הרי הצדיק הוא הצינור אשר דרכו מושפעות הברכות ,והנה
נתברך יעקב ,ואם ברכה בטעות אינה ברכה ,הרי מה המשפיע הוא בבחינת אב ,כי האב הוא המשפיע ברכה
שבירך את עשו היא גם כן בטעות ,שחשבו לצדיק לבניו ,ועשו היה מתאוה שיהא הוא המשפיע והברכות
והטעה אותו ולכן ברכו ,ואלמלי היה יודע מרשעתו של יהיו מסורות בידו להשפיע לכל מי שירצה.
עשו ומצדקתו של יעקב ,בודאי לא היה מברך את עשו, וזה הפירוש" :ברכני גם אני אבי" ,היינו שגם אני אהיה
אבל כל זה ניחא אם יעקב צדיק ,אבל אם גם יעקב בבחינת אב.
יפרוק עול ,הרי הם שניהם שווים ואז מה שהיה בדעתו
לברך את עשו אינו בטעות ,לכך "ופרקת עולו" – מן הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר שהפירוש הוא :כי יצחק
הדין הוא. אבינו בירך את יעקב ברכות רוחניות ,כדאיתא במדרש:
'מטל השמים' – זה מקרא' ,ומשמני הארץ' – זו משנה,
הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע אומר :תרי"ג מצוות 'דגן' – זה תלמוד' ,תירוש' – זו אגדה כו' .וחשב שגם
הן בתורה ואסור להוסיף עליהם אפילו מצוה אחת. עשו רוצה ברכה כזאת ,ולכן אמר לו שכבר בירך בה את
"והיה כאשר תריד" כשתוסיף עד תרי"ד – "ופרקת יעקב .ואמר לו עשו :וכי 'הברכה אחת היא לך אבי' –
37
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
ולכאורה הענין מוקשה ,כלום חסר מה ללמוד בימי עולו" ,זוהי פריקת עול' ,לא תוסיפו ולא תגרעו'.
האבלות מדברים המותרים? מכאן משמע ,שכאשר
לומדים בלא שמחה ,חסר מה ב"חפצא" של תורה ,אין במדרש [בר"ר סז ו] :אמר רבי יוסי בר חלפתא (כך אמר
בכל לימוד זה להגן ולהציל. יצחק לעשו) אם ראית אחיך פורק עולה של תורה
מעליו גזור עליו שמדים ואתה שולט בו.
אמר המאסף :ואולי י"ל עפ"י מה ששמעתי מידידי שואל הרה"ק מרוז'ין זי"ע :דפליאה עצומה היא שיצחק
הרה"ג ר' יוסף דונט שליט"א ,שהרה"ק ה"ברכת אבינו ע"ה יתן עצה כזו לעשו הרשע שיגזור עליו
אברהם" מסלונים זי"ע היה מתמיד עצום ובמשך שמדים?
השנה סיים את הש"ס בבלי וירושלמי וכן שו"ע ועוד, אלא האמת היא שכוונה עמוקה טמונה בדברי יצחק
וכשישב שבעה הביאו לו רשימה מה מותר לו ללמוד, אבינו ,ורצונו בזה לברך כלל ישראל ולבוא לעזרתם,
ואחרי קצת זמן שלח לשאול את חתנו הרה"ק ביודעו שעשו הרשע הוא המסית ומדיח ומפתה אותם
ה"נתיבות שלום" זי"ע מה לעשות והוא כבר גמר את בתמידות לעבור על רצונו ית' כי כן דרכו ברשעות ,ידע
זה ? וענה :עהר מייג לערנען אלץ וואס עהר וויל... נמי יצחק שלטובתם הוא שעשו לא ילביש את
משום שלא יוכל להתקיים בל"ז. מחשבתו הרעה בדברי ריצוי ובשפתים חלקלקות ,כי
וא"כ יכול להיות גם כאן ,שעשו חשב שיעקב ילמד את זה מהווה סכנה גדולה להכלל ,דאינם יודעים איך
מה שמותר בתוך זמן קצר ובשאר הזמן לא ילמד ואז להזהר ממנו ומסוגלים להתפתות ,ויותר טוב שיגזור
יוכל להרע לו ,אבל לא ידע שליעקב יהיה מותר ללמוד עליהם שמדים בפירוש ,ועל כגון דא בוודאי יתקוממו
הכל כהנ"ל. נגדו בעוז ובתוקף במסי"נ.
ויש להבין ,כיון שעשו האמין בברכות שברך יצחק את ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב
יעקב אחיו ,א"כ היאך מלאו לבו לומר 'יקרבו ימי אבל אחי( :כז מא)
אבי ואהרגה את יעקב אחי' ,הלא ידע שעדיין לא האלשיך הק' מפרש :שעשו ידע שהתורה מגנא
נתקיימו ברכותיו ,וצריכים להתקיים? ומצלא ,וכשיעקב לומד תורה – לא יוכל לו! לכן אמר
ומתרץ בספר "באר מנחם" :כי עשו סבר שיעקב רמאי 'יקרבו ימי אבל אבי' – ואבל אסור בת"ת ,ואז אוכל
הוא ,כמו שאמר 'הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה חלילה לגבור על יעקב.
פעמים' .היינו שכל מה שהוא מתנהג עתה בדרך הישר
זה רק למראית עין כדי לרמות את אביו ,כי כך דרך ה"פרדס יוסף" אומר בדרך צחות :עשו אמר בלבו שאם
הרמאים שאין מאמינים לאחרים. יהרוג את אחיו תהיה צעקה גדולה ,היתכן שאח יהרוג
וע"כ 'יקרבו ימי אבל אבי' ,שאז כבר יעקב יחדל את אחיו על לא עול בכפיו ,וכמו מעשה קין שנשאר
להתנהג בדרך הישר ,ויראו כולם שהוא איש רמאי, לדראון עולם.
וממילא אינו ראוי שיחולו הברכות עליו ,ויוכל להורגו לכן אמר ,כשימות אביו ויצטרך להתפלל לפני העמוד
כפי אשר אמר לו אביו "והיה כאשר תריד ופרקת עלו ולומר קדיש ,יעקב ירצה לעבור לפני התיבה ועשו ירצה
מעל צוארך". ויהיה מקום לתגרה ,לצעקות ,להרמת ידים ויווצרו
צדדים ,במבוכה הזאת יהרג יעקב ,ויהיו עוד כאלה
הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב :וברש"י מחז"ל ברוח שיצדיקו את עשו ,שרצה לזכות את אביו בעולם הבא
הקודש הוגד לה .ומה היתה צריכה לרוה"ק וכי לא היה ורדף אחרי מצוה ...
לה מקום לחשוש שעשו מבקש להרוג את יעקב?
רק הפירוש כדאי' במד' פ' וישלח' :ויאמר עשו בלבו', הרה"ג ר' שילה רפאל זצ"ל אמר בשם הרבי ה"בית
אמר קין הרג את אחיו ולא עשה כלום בסוף שהוליד ישראל" זי"ע שאמר בשם ה"כלי יקר" :שעשו תלה את
בנים אחרים וירשו עמו את העולם ,אבל אני אהרוג את הדבר בימי אבלו – לפי שהאבל אסור לעסוק בתורה,
יצחק אבי תחילה ואח"כ אהרוג את יעקב אחי ואירש כשיעקב לא יעסוק בתורה ,לא יהיה לו דבר המגן עליו
את העולם לבדי וכו' .ומחשבתו זאת לא היתה רבקה ויוכל להורגו.
38
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
את יעקב אל לבן אחר שראה שמצא עצה עם עשו, יכולה לדעת מעצמה ,ולכך הוגד לה ברוח הקודש מה
א"כ יכול כבר לשלחו אצל לבן הארמי ,וגם נתן לו שעשו מהרהר בלבו.
ברכה' ,ויתן לך את ברכת אברהם'.
ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול ותשלח ותקרא
ברש"י :איני יודע מה מלמדנו. ליעקב בנה הקטן וגו'( :כז מב)
בפי' "נתינה לגר" לרבי נתן אדלר זצ"ל :אפשר שביקש ברש"י :ברוח הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו.
לסלק את התמיהה על ששלחו ללבן הרשע ,ולא חשש כתב ב"צל העדה" :בגימטריא" :ברוח נבואה הגידו לה
שמא ילמד ממעשיו ,ולפיכך הטעים "אחי רבקה אם זה" .וזה שנאמר :כי אני חשפתי את עשו גליתי את
יעקב ועשו" ,לומר שעדיין היה כשר ,וכדברי חז"ל מסתריו.
"הרוצה לישא אשה יבדוק באחיה" .ולכן הקדים שם
יעקב ,שעדיין היה דומה ליעקב. בספר "גנזי המלך" מביא את דברי הגמרא במסכת
מגילה :ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות
ה"שפת אמת" זי"ע כותב לתרץ קושית רש"י :נראה נתנבאו לישראל וכו' וכותב שהקשו לו מדוע לא מנו את
לומר דהנה ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר שלא יכל יעקב רבקה בין הנביאות דהא כתיב "ויוגד לה את דברי עשו"
לקבל הברכות עד שיקיים מצות כיבוד אב ואם ודרשו חז"ל במדרש שהוגד לה ברוח הקודש? וכמו
במסירות נפש ,אף שפחד יעקב "אולי ימשני אבי וגו' דחשיב אסתר 'הואיל שלבשה רוח הקודש'?
והבאתי עלי קללה" בכל זאת שמע בקול אמו במסירות והשיב :דהא קשה לשון שהוגד לרבקה ,דהול"ל
נפש ,וממילא ירד כח עשו ,שהלך להביא מן הגזל שהגידה ברוה"ק ,אלא י"ל דהכוונה דהוגד לה על ידי
כפירש"י שם ,ולכן קיבל יעקב הברכות ששמע בקולה שם ועבר ,וכמ"ש בתחילת הפרשה גבי 'ותלך לדרוש
על ידי מסירות נפש. את ה'' ע"י שם ועבר.
וזו ההדגשה 'אם יעקב ועשו' .וזה הענין ,שרצה יעקב
לחזור מבית לבן אחרי שנולד יוסף שטנו של עשו, ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת וגו':
כלשונו של רש"י ,כי כל כחו של עשו לפי המדרשים, (כז מו)
שקיים מצות כיבוד ,והנה על יוסף מובא בתנא דבי אומר הגריד"א שליט"א :ה"ק" ב'קצתי' זעירא היא .י"ל
אליהו פ' כ"ו :כשאמר לו אביו 'הלא אחיך רועים בשכם שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה ,ולכך מתה
לך ואשלחך' ,ידע יוסף שיש סכנה בהליכה זו ,אלא רבקה קודם שמלאו ליעקב ק' שנה ,דכיון שהוציאה
שקיים מצות כיבוד ,ולכן הוא שטנו של עשו. מפיה ע"כ לא מלאה שנותיה בשנות הק'.
וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת אחות נביות: ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויצוהו וגו' לא תקח
(כח ט) אשה מבנות כנען( :כח א)
ברש"י :ולמדנו שהיה יעקב באותו הפרק ס"ג שנים אומר היה ה"חפץ חיים" זצ"ל :התורה מדגימה לנו בכך
וכו' ,ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר י"ד שנים ואחר כך דוגמא ,שהרוצה להשפיע על ילדיו למנעם מללכת
הלך לחרן. בדרך חטאים ,אל יעשה זאת ברוגזה בכעס ,אלא כמו
הרי כל השנים שיעקב היה בבית לא היה הולך בטל, שנהג יצחק אבינו ,שבתחילה "ויברך אותו" כלומר:
אלא ישב באהלה של תורה ,כנאמר" :ויעקב איש תם דיבר אליו רכות וברכו ,ורק לאחר הברכה פנה אליו
יושב אהלים" ,ולמה לא הלך ישר לפדן ארם כמצוות בבקשה עשה עמדי חסד בני "לא תקח אשה מבנות
אביו .למה היה צריך באופן מיוחד ,דווקא עכשיו ,ללכת כנען" !
לבית מדרשו של עבר ללמוד תורה?
אלא ,עד עכשיו למד יעקב איך להתנהג כיהודי בבית, אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו:
בין יהודים ,ועכשיו שהיה צריך ללכת לחרן ,ישב ללמוד (כח ה)
איך להתנהג בנכר בין הגוים. הרבי ה"בית ישראל" זי"ע בשם ספרים :שיצחק שלח
39
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו הקשה הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע :למה את
ושלחתי ולקחתיך משם וגו'( :כח מה) ענין הכבשים והמקלות נאמר מפורש בתורה הק',
ה"פנים יפות" מדייק על כפל הלשון' :עד אשר תשוב ודבר זה שלמד בבית עבר לא נזכר בתורה רק נלמד
חמת אחיך' 'עד שוב אף אחיך ממך' .ומבאר עפ"י מה כאן?
שאמרו רז"ל מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך ותירץ ,עפ"י המבואר בספרי המהר"ל זי"ע :שכל דבר
[ספרי דברים פיסקא כד] ,וכן כתוב 'כמים הפנים שהיה המעשה בהסתר צריך להיות בתורה ג"כ
לפנים כן לב האדם לאדם'. בהסתר ,וע"כ כיון שדבר זה שלמד בבית עבר היה
ולפי זה כל אדם יוכל לדעת מה שהוא בלב חבירו עליו בהסתר ,כמ"ש "נטמן" בבית עבר ,לכן לא נכתב
ע"י מה שהוא מרגיש בלבו על חבירו .וכיון דכל זמן בפרוש רק ברמז.
שיעקב יהיה עומד בפני עשו יעלה חמת עשו על יעקב,
לכן צוה יצחק ליעקב שילך ויתרחק מעשו ,וכשתרצה איתא בירושלמי :חכם חתן נשיא גדולה מכפרת וכו'
לדעת ממקום שתהיה שם אם כבר 'שב אף אחיך', חתן – 'וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת
זאת תוכל לדעת 'ממך' – דבעת שתרגיש שאין אתה ישמעאל' .וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה ,אלא
שונא אותו כל כך ,זה יהיה הבחנה והוכחה שגם עשו שנמחלו לו כל עונותיו וכו' עיי"ש.
שכח את שנאתו 'ושב חמת אחיך' ואז תוכל לחזור הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם הרה"ק המוהר"י
הביתה. מווארקא זי"ע שדקדק ,למה כתבה התורה את הרמז
שמוחלין לחתן עונותיו גבי עשו? ותירץ ,מפני ששרו
של עשו מקטרג על ישראל ,וכשרואה שגם לעשו
אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע מוחלין עונותיו ,אינו יכול לקטרג כל כך.
בענינים שונים:
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע חקר ,האם המחילה לחתן,
היא גם על עבירות חמורות? והאם המחילה מותנית
מסופר על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל ,אשר בערוב בחזרה בתשובה ,כביום הכפורים? וכן אם נמחלים גם
ימיו נזקק לסיוע סעודי מאת שלטונות המדינה, עוונות הכלה? ואמר :שמחילת עוונתיו של החתן נלמד
וממשלת ניו יורק היתה מוכנה לממן הוצאה זו ,אבל מנישואיו של עשו' ,ויקח את מחלת' ,והרי לעשו היו גם
היה צורך למלא טופס ולפרט בו עד כמה שנים עבירות חמורות ,והוא לא חזר בתשובה ,והן הלימוד של
מעריכים ימשך החולי ויצטרכו לעזרה הזאת .הגר"מ מחילת העוונות נלמד משמה של הכלה 'מחלת' –
זצ"ל היה אז בן תשעים שנה ,והיו יכולים לכתוב שהוא משמע שמוחלין גם לה.
יצטרך את העזרה לא יותר מעוד שלושים שנה אך
הגר"מ סירב למלא את הטופס הזה ,ואף שסירוב זה המהר"י באסאן זצ"ל [שהיה רבו של הרמח"ל] כתב
היה כרוך באיבוד עצום של ממון ,מ"מ הגר"מ לא היה חידוש גדול ,דגר שנתגייר אין מענישין אותו מן השמים
מוכן בשום אופן לכתוב זמן שירמוז על סופו ,ואף בגיל עד עשרים שנה אחר גירותו ,מטעמא דגר שנתגייר
מופלג כגילו. כקטן שנולד דמי" ,והוא הדין לאותם שמוחלים להם
עונותיהם כמו חכם נשיא וחתן ,עבידו להו הרווחא מן
שמיא שלא להענישם עד עשרים שנה מיום שנתמנו
*** החכם והנשיא ,או מיום שנשא החתן לאשתו"[ .עי'
ב"נעימים אמריה" מהגה"ח רמ"א ראנד שליט"א: בגליוני הש"ס להג"ר יוסף ענגיל זצ"ל במסכת שבת
פט :שהביא דבריו].
כתבו הראשונים :כי מעשה אירע בימי רבינו אליעזר
ממיץ זלה"ה בעל ה"יראים" ,שהוצרך ראובן לקנות וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך:
חבית מלאה "בדיל" בכדי לכסות את גגו ,ואמנם לבסוף (כח מד)
40
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
אמר כ"ק האדמו"ר שליט"א מויז'ניץ :שמעתי פעם לא פתח את החבית ,ומכרה לשמעון בחזקת בדיל ,ויהי
מהג"ר ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל מטשעבין שאלה כאשר פתח שמעון את החבית ,ומכרה לשמעון בחזקת
יפה ,בשלמא "פארעכטן דאס אלטע" הרי זה דבר בדיל .ויהי כאשר פתח שמעון את החבית – מצא שהיא
חידוש הטעון לימוד ,אבל "נישט קאליע אמכען דאס מלאה "כסף טהור" .כששמע ראובן מכך תבע את
נייע" איזה חידוש יש בדבר ,ומה צריך אומנות בדבר, החבית משמעון בטענת :מקח טעות ,אמנם רבינו
הרי רק שוטה שבעולם יקלקל את החדש? אליעזר ממיץ פסק שה"כסף" שייך לשמעון ולא
לראובן ,כי כיוון שקנה ראובן את החבית בחזקת בדיל,
ותירץ הגרב"ש זצ"ל ברעיון נפלא ,כי באמת לעולם והחזיקה בחזקת בדיל ,ומכרה בחזקת בדיל ,לא זכה
נשאר ביד החייט מעט בד אחרי שתפר את הבגד, בה אלא כשיעור בדיל בלבד" .והודה לו רבינו תם"
שהרי אי אפשר לצמצם ,והנה חייט שאינו אומן זורק [הגהות אשר"י ב"מ פ"ב סי' ט] .ונפסק כן הלכה
את השאריות הללו לאשפה ,ונמצא שהוא באמת למעשה בשו"ע [חו"מ סי' רל"ב ברמ"א סעיף יח].
מקלקל את החדש ,אבל חייט אומן יודע לנצל כל פיסת
בד ,ע"י שעושה מהבד עוד "כיס" או "מכפלת" וכיו"ב, מהלכה פסוקה זו למדו צדיקי הדורות ,שאין איש
עד ששום דבר אינו נזרק. ישראל "זוכה" במתנות היקרות שהעניק לנו הבורא
יתברך ,רק כאשר יודע ומשיג שהם זהב טהור ,אבל אם
והתכוון הרבי ר' הערש זי"ע לרמוז בזה לעבודת הבורא, סבור הוא בדעתו שאין מצות תפילין חשובה אלא כערך
כי מי שלא למד אומנות העבודה ,נמצאים אצלו הרבה בדיל – חלילה ,אזי באמת אין לו בה אלא כבדיל .וכן
זמנים קטנים הנזרקים לאשפה ,וגם מהמאורעות הוא בכל המצוות ,ובכל תיבה ותיבה מהתוה"ק ,שצריך
שעברו עליו בחייו אינו לומד מהם כלל לעבודת הבורא, איש ישראל לידע שכל נקודה בעבודת הבורא חשובה
וא"כ הרי הוא באמת 'מקלקל את החדש' ,אך הוא למד יותר מעולם ומלואו ,והגם שאינו מרגיש זאת בנפשו,
מאביו איך לנצל את כל חלקי החיים ממש ,עד ששום עם כל זאת כיון שיודע ומאמין שכן הוא האמת ,ממילא
ענין משום רגע לא ילך לריק חלילה ,ודפח"ח. זוכה הוא בכל ה"יקרות" שבה ,אם באם אינו מאמין
שיש במצוותיו יתברך "יקרות" נפלאה ועצומה ,אזי לא
ושיבח כ"ק אד"ש מויז'ניץ רעיון זה מאוד ,ואמר :שעל יזכה אלא בערך שמשיג בהם ותו לא[ .בספה"ק "בית
כל אדם לידע ענין זה ,ולראות ללמוד אומנות זו כיצד יעקב" ראדזין ,וב"סוד ישרים" ראדזין] וכמה גדולים
"נישט קאליע מאכען דאס נייע"... דברי חכמים!
*** ***
עוד שם: עוד שם:
סיפר לי אחד מבאי ביתו של מרן רה"י הגאון ריא"ל הרבי מויז'ניץ שליט"א [רבי ישראל בן לאה לרפו"ש]
שטיינמן זצ"ל ,שנכנס פעם לחדרו וראהו מהורהר סיפר את המעשה הידוע בעת שנשתדך הרה"ק רבי
מאוד ,והעיז ושאל :האם אוכל לברר על מה חושב ישראל מרוז'ין זי"ע עם הרה"ק רבי הערש מרימנוב
הראש ישיבה כעת? זי"ע [יו"ד ער"ח כסלו] ,שקודם גמר השידוך מנה
הרה"ק מרוז'ין זי"ע את ייחוסו הרם למעלה בקודש,
ענהו הגריא"ל זצ"ל :אני מהרהר בשאלה ,מפני מה יש ופנה אל המחותן הרבי ר' הערש זי"ע שגם הוא ימנה
היום "תוחלת חיים" ארוכה יותר ,עד שאנשים את ייחוסו .נענה הרבי ר' הערש זי"ע ואמר :אבי היה
מאריכים ימים הרבה יותר מהדורות הקודמים... חייט פשוט ,אך ממנו למדתי "פארעכטן דאס אלטע,
ה"שוטים" בודאי יאמרו שזה בגלל הרפואה און נישט קאליע מאכען דאס נייע"! והפליג הרה"ק
שהתפתחה מאוד במאה השנים האחרונות ,אבל מרוז'ין מאוד את עומק הדברים.
41
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
ביקש עשו לצאת .פנה הילד אל המלמד ושאל" :אם האמת היא שהשאלה עדיין במקומה :מה גרם לשינוי
את יעקב אפשר להבין למה לא יצא אל בית המדרש, ברצונו יתברך שעלה בדעתו לפתח את הרפואה דוקא
משום שעשו מנע זאת ממנו .אולם על עשו אני תמה, במאה השנים האחרונות ולגרום בכך לאריכות ימים,
מי היה מעכבו לצאת לעבודה זרה"? נהנה המלמד ולא עשה כן לפני אלף שנים?
מהשאלה המחוכמת ,ובהכירו את הילד החריף ,אמר
לו" :אולי יש לך גם תשובה לשאלתך הטובה" .והילד "נו ,ומה אומר ראש הישיבה"? שאל המקורב.
השיב לאחר שהרהר מעט בדבר" :חושבני ,שעשו לא
רצה לצאת בלי יעקב ,שכן ידע שלא תהיה לו כל מטרה אני חושב ,ענה רבי אהרן לייב ,שההסבר הוא כך:
בחייו ,שהרי את מי יצער ואת מי ירדוף? על מי יעליל
עלילות שפלות ועל מי יגזור גזירות קשות אם יעקב לא הרי ידוע שכל כוחו של עשו בהאי עלמא הוא משום
יהיה עמו? הוא היה באמת מתרוצץ ומפרכס לצאת, שהיה זהיר ביותר במצות כיבוד אב [ת' קדושים טו:
אבל לא בגפו ,אלא רק עם יעקב אחיו"... זוה"ק תולדות קמו ,]:וא"כ בודאי לא נוכל להגאל מידו
עד שיגברו ישראל עליו במצוה זו .והנה עברו כבר קרוב
לאלפיים שנה מחורבן הבית ,ועדיין לא זכינו לגבור על
*** כוחו של עשו בכיבוד אב.
בספר "חוט המשולש" [ייש"כ לבני הרה"ח ר' ישראל
מאנטוורפן הי"ו] וכיון שרוצה השי"ת למהר את גאולתינו ,לפיכך עלה
בדעתו יתברך לפתח את הרפואה בשנים האחרונות
כאשר כבדו לזקיני זצ"ל [החת"ס] את הנשיאות מארץ ועי"ז לגרום לאריכות ימים ושנים ,ומעתה ואילך – יש
הקדושה ,שלחו לו משם חתיכת עץ מן העץ אשר לבנ"י הרבה מאד שנים לקיים מצוה זו עם אביהם
נשענו תחתיו המלאכים אצל אאע"ה ,והוא לקח ואמם ,שלעומת מה שבדורות הקודמים היה נצרך
האיזמל אשר מל בו רבו הגאה"ק רבי נתן אדלער זצ"ל, לטפל בזקנים רק מעט שנים עד פטירתם ,הנה כיון
ונתנו לאומן שיעשה מן העץ בית יד להאיזמל של מילה שמאריכים ההורים ימיהם ,יש לכל משפחה הרבה
הזה משובץ בכסף טהור וחקוק עליו" :והנה שלשה שנים לקיים מצוה זו .ואחרי שכך היא המציאות ,הנה
אנשים נצבים עליו" .ושמעתי שאמר זקיני זצ"ל :מעת בזה יש כח לבנ"י לגבור על עשו ,שכן בנ"י מקיימים
אשר שימש באיזמל זה לא אירע לו שום תקלה בהידור מצות כיבוד אב ואם בזקני המשפחה שנים
בהימולו את בנ"י. רבות ,ואילו בני עשו לעומתם מזניחים את הוריהם
שנים רבות [שמניחים אותם לבדם ,או שולחים אותם
ודבר פלא שמעתי :לפני כמה שנים קנו ממלכת ל"מושב זקנים"] ונמצא שע"י אריכות ימים שנגזרה
ענגלאנד עבור המוזיאון את האילנא רברבא הזה בדור האחרון ,מתברר ביותר כוחם של בני ישראל
בדמים הרבה מאד ,וכאשר חפרו אותו להוליכו במצוה זו יותר מעשו ,ובזה נעשים אנו ראויים להיגאל
למדינתם פתאום נתהווה אש סביבו ונשרף כל האשל בגאולה שלימה בב"א.
ונשתקע במקומו.
*** ***
פעם ראה הרה"ק מרוז'ין זי"ע אחד היושב בביהמ"ד עוד בילדותו התבלט המהר"ל מפראג זי"ע בחוכמתו
והוגה בתורה באישון ליל ובעיפותו הגדולה היה היתרה ,יחד עם אהבת ישראל שבו .בהיותו כבן חמש,
מתנמנם מעת לעת ,ותיכף היה מתחזק ומעורר עצמו ישב עם חבריו אצל המלמד ,וכשהגיעו בפרשת תולדות
באומרו לנפשו 'הרי תיכף אמות ומחובתי לנצל את אל הפסוק 'ויתרוצצו הבנים בקרבה' ,הסביר להם רבם
הזמן בעודי עלי אדמות ...אמר לו הרה"ק :אל תאמר את דברי רש"י כי חז"ל דרשו את 'ויתרוצצו' מלשון
כזאת ,כי כך היא דרכו של עשו ,שאמר 'הנה אנכי הולך ריצה ,שכאשר עברה רבקה על פתחי תורה ,היה יעקב
למות' ,אלא כך תעורר עצמך – הרי אני חי ,וכי לזאת רץ ומפרכס לצאת ,וכשעברה על פתחי עבודה זרה
42
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
ולעמול כדי לתרץ אותו... יקרא חיים...
והוסיף :שזקנו הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע אהב את
הפלפול ,ובעת שיצאו לאור ספרי ה"חידושי הרי"ם"
***
זי"ע ציווה לכל נכדיו שיקנו את הספרים .ואמר שלכך כותב הגה"צ רבי יצחק מאיר אלטר זצ"ל – הי"ד:
אהב זקנו את דרך הפלפול ,כי לפעמים צריך ללמד
זכות על יהודי ,ואי אפשר לעשות זאת כי אם ע"י ...זכורני כי בחורף האחרון אחר השולחן בליל שבת
פלפול. קודש אמר כ"ק זקננו רבינו הקדוש [השפת אמת]
זצוק"ל ,דברי המדרש [ת' קדושים טו .שוח"ט תהלים
פ] על הפסוק 'ותשקמו בדמעות שליש' ,שעשו בכה
*** בג' דמעות ,ואמר בזה הלשון" :וויא לאנג איז דער
סיפר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע: שיעור יודען זאלען זיין אין גלות איבער זיינע דריי
טרערען ,יודען האבין דאך שוין פארגעסין טייכען
לפני הבר מצוה היה לי מלמד -תלמידו של הגה"ק טרערין" [כמה היא השיעור שיהודים יהיו בגלות מחמת
ה"אבני נזר" זי"ע – .הרה"ג רבי לייביש ליטווין ג' דמעותיו הרי יהודים שפכו נחלי דמעות].
מקינצק זצ"ל ,ואחר הלימוד סיפר לפעמים מעשיות.
פעם סיפר שהגיע לאב"נ גביר מחסידי סוכצ'וב ,ולפני
***
שנכנס לקודש פנימה הסיר את מנעליו ,והיה ניכר סיפר הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב זי"ע:
שרוצה לבקש מחילה .אחר כך כשיצא סיפר :שפעם
היה צריך לנסוע בשביל עסקיו ,וזה היה ביום ה' ועבר פעם אחת בר"ח כסליו בעת שהתעורר הרה"ק המגיד
דרך העיירה 'גור' ושם היה לו כאב ראש חזק ,ונשאר מטשערנוביל זי"ע משנתו נענה ואמר :כי ראה בשמים
לנוח ערב ש"ק ,ובליל ש"ק היה לו חום גבוה ונכנס שישנו רעש גדול לרגל ר"ח כסליו ,ושאל הסיבה מדוע,
לה"שפת אמת" זי"ע להזכיר את עצמו ,וביקש ונענה כי ר"ח כסליו הוא יום סליחה ומחילה וכפרה
מהאב"נ פיוס ומחילה על אשר נסע לרבי אחר ...שאל לבנ"י כמו ביום הכיפורים ,וזאת מכיוון שבחנוכה הוא
אותו האב"נ" :ביזט געזינט גיווארען"? [האם חזרת גמר החתימה ,ולכך מתחיל הארה לכך בר"ח ,והסמיך
לבריאותך] ,והשיב כן .א"ל האב"נ" :אויב אזוי וואס לכך שיש רש"י ישן בירמיה [לו ט] ,בחודש התשיעי
ווילסטו" [וא"כ מה אתה רוצה]? וסיפר לאב"נ קראו צום לפני ה' ,ורש"י מביא שם ש'כביכול' השי"ת
שכשנכנס לשפ"א בליל ש"ק אחר תפילת ערבית לפני ממתין כל השנה לבנ"י עם יום הק' כדי שישובו
קידוש ,היה השפ"א שקוע בלימוד ש"ך בהל' טוען בתשובה ,ואם לא חזרו הרי שהוא מחכה להם עד
ונטען חו"מ סי' פ"ו ,ואמר האב"נ בהתפעלות" :אויף הושענא רבא ,ואם עדיין לא חזרו בתשובה מחכה להם
וואהר" [האם ככה היה באמת]" ,צו אזא רבי'ן וואלט ארבעים יום עד ר"ח כסליו שבנ"י ישובו ואז ימחול להם
איך ג'פורען [לרבי כזה גם אני הייתי נוסע..]. מחילה גמורה .כי הרי השי"ת הוא חנון המרבה לסלוח,
והוא טוב וסלח ורב חסד.
***
מובא בספר "אחת שאלתי" מעשה שהיה באבי הבן ***
שכיבד את אחד מגדולי התורה בסנדקאות בברית פעם בשיחה עם רבנים אמר הרה"ק המהר"א
מילה לבנו ,ובכיבוד ה'קוואטר' כיבד יהודי פשוט. מבעלזא זי"ע:
הקוואטר נכנס עם התינוק ,ולתדהמת כל הנוכחים, אם יש לכם רמב"ם קשה [א הארבן רמב"ם] מה אתם
המשיך לצעוד עד לכסא הסנדקאות ,ועלה להתיישב עושים? אתם יגעים ועמלים לתרץ אותו .כמו כן אם יש
על הכסא ,כשהתינוק עדיין אחוז בידיו. יהודי שיש לתמוה עליו [א הארבן יוד] צריך לייגע
43
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
במלחמת יום הכיפורים גויסתי והוטל עלי התפקיד אבי הבן הביט מתוך אי-נעימות בעינו של אותו גדול
לדאוג לספק תשמישי קדושה ,למערך הגדול שגוייס שהוזמן לסנדקאות ,והלה סימן לו בעיניו ,בשפת רמזים
למלחמה .היה עלי לדאוג לספק ארונות קודש וספרי אצילית ללא הוצאת הגה מהפה – 'אל תעורר שום
תורה והקמת בתי כנסת – ארעיים בכל היחידות .כמו מהומות ,תניח לאיש להיות סנדק'.
כן לספק להם סידורים ומחזורים ,תפילין וטליתות,
לחיילים שאיבדו אותם בזמן הקרבות .במיוחד היתה אבי הבן ציית להוראת הגאון ,והניח לאיש להיות סנדק.
דרישה גדולה מצד החיילים לספרי התהילים הקטנים,
שיוכלו לשפוך שיח לפני בורא עולם בעתות הסכנה. לאחר הברית ,אבי הבן ניגש לאותו גדול ושאל" :ילמדנו
לשם כך ביקרתי בכל חזיתות המלחמה ובחטיבות רבינו – וכי טובת התינוק לא היתה שדווקא כבוד תורתו
הלוחמות. יהיה הסנדק שלו על פניו?!"
באחד הימים החלטתי לצאת לצפון ולעלות לרמת "התינוק לא יפסיד כלל וכלל" – אמר לו הגאון – "וזאת
הגולן .לבקר את היחידות הלוחמות ולספק להם משום שזכות המצוה שלא לבייש יהודי ,תעמוד לו כל
תשמישי קדושה לבתיכ"נ ולחלק לחיילים ספרי תהלים ימי חייו ,ובעזרת ה' יהפוך לגדול בישראל"...
קטנים שבהם יוכלו להתפלל ולבקש רחמים בעת צר
להם .את ספרי התהלים חטפו החיילים ונישקו אותם. הפרט המרגש ביותר בסיפור הוא ,ששמו בישראל של
ושמו אותם בתור סגולה בכיס חולצתם על יד הלב. הרך הנימול נקרא "אריה לייב" ,וכבר משחר ילדותו
והאמינו שבזכות ספרי התהלים יינצלו מכדורי האויב. הוא בלט בשקידתו המופלאה בתורה ,ובמשך השנים
היו חיילים שסיפרו לאחר המלחמה כי ספרי התהלים עלה והתעלה בתורה ,יראת שמים ומידות נעלות,
הצילו אותם ממות .וכדורי האויב פגעו בספר התהלים וצמח לאחד מגידולי הפאר של עולם התורה – ה"ה
ולא חדרו לגופם וכך ניצלו. הגאון רבי אריה לייב פינקל זצ"ל ,ראש ישיבת מיר
ברכפלד! (אבי הבן היה הגאון רבי חיים זאב פינקל
יום לפני שהייתי צריך לעלות לרמה נסעתי לירושלים זצ"ל ,בנו של ראש ישיבת מיר הגאון רבי אליעזר יהודה
להרבי מגור ה"בית ישראל" זי"ע וסיפרתי לו כי מחר פינקל זצ"ל).
אי"ה אני עולה לסיור לרמת הגולן כדי לבקר את
היחידות הלוחמות .הרבי בירך אותי שאסע לשלום
ושאחזור לשלום ושיהיה בהצלחה .ושחיילי ישראל
***
יצליחו בעזהי"ת להתגבר על אויביהם. בספר "שם משמואל" [ויקהל תרע"ז]:
יחד אתי היה הנהג שלי החייל סמל משה פסקר. ראיתי כד הוינא טליא מכתב הרה"ק רבי אהרן
וכשראה שאני נכנס להרבי ביקש גם הוא להצטרף אלי מטשערנוביל זי"ע ,שנתן ביד שלוחו לחזור בערי ישראל
ולהיכנס לרבי ולקבל ברכתו .הכנסתי אותו אל הרבי לקבץ ממון .וכך כתב :לא ממון אני צריך כי הכסף
ואמרתי שהחייל הוא הנהג שלי והוא עולה אתי מחר בביתי מצוי כאבנים ,אלא שאני צריך להעלות תפילת
ל"רמת הגולן" והוא מבקש ברכה מהרבי .וכאן קרה ישראל לאביהם שבשמים ,ולהדבר הזה נצרך לו כסף
דבר שהפתיע אותי כי אף פעם לא ראיתי דבר כזה אצל מקובץ מכל ישראל...
הרבי ,הרבי שאל את החייל לשמו ולקח את ידו של
החייל בשתי ידיו הקדושות ואמר בקול רם כמה פעמים
ה' ישמור עליך ...וחזר ואמר ה' ישמור עליך ...ותחזור סיפורי השבוע
הביתה בריא ושלם .ואני בראותי את המחזה הזה איך
שהרבי מחזיק את ידו של החייל שהוא לא הכירו בשתי מספר הרב יצחק מאיר ז"ל בספרו "לא בחיל ולא
ידיו ומברך בקול רם פעם ופעמיים התחלתי לחשוב מה בכח"[ :תשו"ח לנכדו הרה"ח ר' יוסף דוד ידוואב
הולך פה? כשיצאתי הייתי מאד נרגש ולא ידעתי לפרש הי"ו]
44
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
שהוא לא נפגע והוא בריא ושלם .המשכנו והוצאנו את ולהסביר מה שראיתי בקודש פנימה אצל הרבי .החייל
הקצין השני והשלישי וגם הם לא נפגעו והם בריאים לא הרגיש בשום דבר כי הוא חשב שכך הוא הנוהג
ושלמים .ורק בסוף הגענו לנהג ולאט לאט משכנו אותו אצל הרבי ,אבל אני שהייתי בן בית אצל הרבי לא הייתי
החוצה כי הוא היה בחור גבוה מאד וכשהוצאנו את רגוע ולא ידעתי פירושו של דבר.
ראשו ראינו שראשו בסדר .המשכנו למשוך אותו
החוצה ,וראינו שהגוף שלו בסדר ולבסוף ראינו שגם בבוקר יצאנו לדרך עם רכב מסחרי גדול מלא תשמישי
הרגלים בסדר .הם לא נפגעו כלל אפילו באצבע קטנה קדושה ואתנו נסעו גם כמה קצינים צעירים שנסעו
וכולם בריאים ושלמים .כשגמרנו להוציא אותם להצטרף ליחידות הלוחמות ברמת הגולן.
העמדנו את הנהג על רגליו והוא פרץ בצחוק ,ואמר לי:
המפקד ,ברגעים שהתהפכתי נזכרתי בדברים שהרבי יחד אתנו יצא הרה"ח ר' שמואל דסקל [ז"ל] עם
מגור אמר לי ה' ישמור עליך ...ה' ישמור עליך ...ותחזור מכוניתו שהייתה עמוסה בספרי תהלים קטנים שנדב
הביתה בריא ושלם .והנה נתקיימה ברכתו של הרבי עבור החיילים .והוא רצה להיות נוכח בזמן חלוקתם
ואני אחזור הביתה בעזהשי"ת בריא ושלם... לחיילים.
ורק אז הבנתי מה שהרבי ראה בזמן שבקרנו אותו. לפני שהמשכנו בנסיעתנו פנה אלי ר' שמואל דסקל
ובברכתו הציל את הנהג והקצינים שהיו יחד אתו .כל ואמר לי ,למה לך לנסוע במשאית הגדולה ,תיכנס
החיילים שעברו וראו את המשאית ההפוכה שגלגליה לרכב שלי וניסע יחד .כי ברכב שלי יהיה לך הרבה יותר
למעלה עצרו על ידה ושאלו האם היו הרוגים או נוח ונוכל גם לשבת ולשוחח ולתכנן יחד את חלוקת
פצועים? וכששמעו כי ב"ה אף אחד מהחיילים לא תשמישי הקדושה וספרי התהלים .הלא אנו כולנו
נפגע ,הביעו את שמחתם באמרם עכשיו אנו יודעים כי נוסעים בשיירה צמודה ומה איכפת לך שתיסע ברכב
יש אלקים בישראל והוא שומר עלינו. שלי .הסכמתי להצעתו ונכנסתי למכוניתו.
הגענו בשעה טובה לרמה .הימים היו גשומים והדרכים
*** מלאים בוץ ורפש וחלקלקים .בדרך פגשנו שיירות של
מקונטרס "משמיע שלום" – סלונים ,ת"ח להגה"ח ר' משאיות מליאות חיילים שנעו בכבישים .אנו נסענו
יוסף דונט שליט"א: והתקדמנו בסדר שקבענו לנו דהיינו המכונית של הרב
הפקודי בראש ואחריו המכונית המסחרית הגדולה
עננים קודרים מכסים את שמי אירופה .מלחמת עמוסה בתשמישי קדושה ועליה שלשת הקצינים
העולם הראשונה הסתיימה ,ובכל זאת היא הותירה הצעירים ,והמכונית של ר' שמואל דסקל האחרונה.
אחריה אדמה חרוכה ,מדינות שסועות וקבוצות שונות פתאום אנו רואים שהמכונית המסחרית שנוסעת
הממשיכות לנהל מלחמות מקומיות על שליטה וכוח. לפנינו על הכביש החלקלק מתחילה להחליק מצד לצד
פחד וחששות מנקרים בלב היהודים .בימי מלחמה הם וכעבור כמה רגעים איבד הנהג את השליטה על
תמיד ראשונים לסבל ומחסור .כל צד הנלחם חושד המכונית והיא התהפכה בצורה כזאת שנשכבה על
בהם בנאמנות לאויב .כולם בוזזים את רכושם הגג והגלגלים למעלה .כל תשמישי הקדושה הספרים
באכזריות ומתוך שנאת ישראל. וארונות הקודש הכל נזרק החוצה.
שקט מתוח שורר בין בתי השכונה היהודית בעיירה נבהלנו מאד ,עצרנו את המכונית שלנו וקפצנו החוצה
ברנוביץ' ,הנמצאת בסמוך לחזית הלחימה בין הפולנים והתחלנו בעבודות ההצלה .עצרנו כמה משאיות של
לרוסים .הרחובות ריקים מאדם ,העיר כולה שרויה חיילים ויחד עשינו את המלאכה .חששנו מאד לגורלם
בחרדה עמוקה .גדוד חיילים פולנים נכנסו הבוקר אל של שלשת הקצינים שהיו במשאית ולגורלו של הנהג,
העיר ,משוטטים בחוסר מעש ומטילים את אימתם על סמל משה פסקר .אבל כשעסקנו בעבודת ההצלה
כולם ,בחפשם אחרי מזון ,בוזזים הם מכל הבא ליד, ראינו ממש ניסים .הוצאנו את הקצין הראשון וראינו
45
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
לא הרהר וולויל אחר מצוות האב ,ונחפז לגשת ולמזוג לעיתים אף פוצעים והורגים את מי שנקרה בדרכם,
לאביו מים מלוא הכוס .התישב רבי משה אברהם ולסיום מחריבים את הבית ומעלים אותו באש.
בניחותא ,נטל בימינו את כוס המים עצם את עיניו וברך
בקול ובמתינות" :ברוך אתה ה' ,אלקינו מלך העולם, בית משפחת ברז'ובסקי [משפחת הרה"ק ה"נתיבות
שהכל נהיה בדברו". שלום" מסלונים זי"ע] ,אבי המשפחה ,רבי משה
אברהם ,יושב ושוקד על תלמודו .נראה שאין המצב
והנה ,לאחר רגע ממש ,קולות ירי ופיצוצים נשמעו מטריד את מנוחתו .בשלווה ובנחת ממשיך הוא
ממרחק ,ומבט החיילים התהפך בבת אחת לאימה בשגרת חייו הרגילה .אין הוא שת ליבו לנעשה בחוץ,
בהבינם כי הרוסים יצאו להתקפה ופרצו את קו החזית. וכולו מרוכז בספר אשר לפניו .בקול רעש גדול נפרצת
החיילים חשו בסכנה המרחפת על ראשם ,קפצו פתאום דלת הבית ,וקבוצת חיילים ניצבת בפתח
כנשוכי נחש ונסו מן הבית כל עוד רוחם בקרבם. כשעיניהם רושפות שנאה וזעם .בני הבית מתאבנים
מהלם מביטים נכחם במתח ,ונשמתם כמעט פורחת
"אבא" ,בני הבית התרגשו מן הנס שקרה ברגע" ,מה מהם מרוב אימה.
עשית? כיצד הם ברחו?" רבי משה אברהם חייך
לעברם בנחת ,כאילו לא עמד לפני רגע בסכנת חיים, הרבי ה"נתיבות שלום" זי"ע היה אז ילד כבן תשע,
והסביר" :מקובלני משמו של הסבא קדישא מלכוביץ' הצליח להימלט על נפשו דרך דלת אחורית וברח עד
זי"ע ,שברכת שהכל נהיה בדברו בכוונה מסוגלת לקצה העיירה ,לביתם של ידידים ותיקים שנעתרו
להמתקת הדינים ,על ידי חיזוק האמונה שכל מה לארחו בביתם .ביתם של יהודים אלו היה מוסתר
שנעשה בכל רגע הוא רק בדברו של השי"ת". משהו ,והכניסה אליו היתה דרך חצר של משפחה
פולנית ,ולכן היה נחשב בטוח מעט יותר משאר בתי
לאחר שעות ארוכות של פחד ומתח ,ורק לאחר שירד היהודים שהיו מועדים יותר לפורענות חלילה.
הלילה והחשיכה השתררה בעיר ,אזר הרבי הנת"ש
אומץ לשוב אל בית הוריו ,כשכל הדרך ליבו הולם בינתיים בביתו של רבי משה אברהם ,הפורעים הורו
בחשש ובספק מייסר :האם עוד נותרו לו הורים וקרובי לכולם להתייצב בשורה כשפניהם אל הקיר ,ראש
משפחה ,או שחלילה אירע הגרוע מכל?! הכנופיה דרש מרבי משה אברהם את כספו ,אחרת
איים עליו ברובהו ,יומתו אשתו וילדיו במיתת ירייה .רבי
להפתעתו מצא את בני המשפחה כולם בריאים משה אברהם הסביר בפני המפקד שירפה ממנו ,כי
ושלמים ,הבית עומד על תילו ,והם עסוקים בחיפושים כבר שדדו ממנו את כל כספו ורכושו והוא חסר כל
ובבירורים אחר מקום הימצאו של בנם הצעיר .או אז ממש .ומהיכן ייקח עתה כסף נוסף?!
שמע הרבי מאחיו ר' וולויל את סיפור נס ההצלה,
ונפעמו שניהם מגודל האמונה הבהירה והמוחשית של אך דבריו נפלו על אוזנים ערלות .ראש הכנופיה הורה
אביהם החסיד. לאנשיו לדרוך את הרובים ,והלועים הופנו לעבר
השורה שליד הקיר ,וברוב חסדו נתן הקצין אורכה של
לימים ,כשסיפר הרבי סיפור זה ,סיים ואמר" :נתקיים חמש דקות תמימות לגייס את סכום הכסף הנדרש,
בו באבי כמאמר הכתוב 'וצדיק באמונתו יחיה' ,הוא והזהיר נחרצות כי אם לא יימסר הכסף בתוך חמש
נשאר לחיות בזכות אמונתו". דקות ,יפתח באש .היחיד מבני הבית שלא איבד
עשתונותיו ונשאר מיושב בדעתו ברגעים נוראים אלו,
היה רבי משה אברהם החסיד.
***
מסופר כי הרה"ק המגיד מזלוטשוב זי"ע היה לו בן ,זאב "וולויל" ,פנה ברוגע ובקור רוח רבי משה אברהם לבנו
שמו .היה הילד זאב ככל הילדים בני גילו ,כמותם למד, נחום זאב" ,הגש לי בבקשה כוס מים" .אף שאימות
וכמותם השתובב ושיחק .כאשר התקרב לגיל ,13פנה הרובים עליו ,ולמרות שההוראה היתה תמוהה בעיניו,
46
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
כסנדקו בשעה שנכנס לברית ,ומעשה שהיה כך היה: אביו הצדיק לסופר סת"ם מומחה ,בבקשה כי יכתוב
להוריו של אותו זקן ,נולדו שני ילדים בטרם נולד הוא, תפילין עבור בנו יקירו .ניגש הסופר למלאכה בקדושה
אולם למרבה הצער לא האריכו השניים ימים ,ונפטרו ובטהרה וברוב רגש ,לא בכל יום מזדמן לו לסופר
בעודם תינוקות רכים .התאבלו ההורים מאד ,וכאשר לכתוב תפילין לבנו של צדיק הדור.
נולד ילדם השלישי ,למחרת יום הכפורים של שנת
תקנ"ח ,היו חרדים מאד לגורלו ושפכו שיח לפני קונם, כאשר סיים ,בא הסופר להרה"ק המגיד זי"ע והראה לו
שינצור את בנם יקירם ויאריך את ימיו בטוב ובנעימים. את הפרשיות .שמח רבי יחיאל מיכל בפרשיות
יום מילתו של הילד חל ביום שני של חול המועד סוכות, המהודרות ,אולם בקשה אחת הייתה בפיו – לפני
שאז היה היום השמיני ללידתו ,והיה זה יום אחד לפני שמכניס את הפרשיות לבתים ,הבא אותם אלי שוב.
יום פטירתו של הגר"א ,שנפטר בי"ט תשרי תקנ"ח..
באותה שעה כבר היה הגר"א מוטל במיטתו באפיסת כעבור זמן מה בא הסופר ובידיו הבתים והפרשיות .נטל
הכוחות ,נר אלקים טרם יכבה ,אולם האב המאושר רבי יחיאל מיכל את הפרשיות בידו והחל בוכה ,בכי
השתוקק בכל מאודו ,כי הגר"א ישמש כסנדק לבן חרישי מעומק הלב ,והדמעות ,דמעות קודש ,גולשות
הנולד .החל האיש להפציר בבני ביתו של הגר"א לתוך בתי התפילין ,והסופר רואה ומשתומם ,כאשר
להסכים לכך ,אולם הללו ביטלו את הדבר מכל וכל ,עד נרגע הרבי מבכיו ,היו בתי התפילין מלאות מדמעותיו.
שלבסוף פנה האב אל רבי אברהם וילנר ,בנו של רוקן הרבי את הבתים ,ייבש אותם פנה ואמר לסופר:
הגר"א ,והלה פנה לשאול את אביו על כך .נכנס הבן עתה רשאי אתה להכניס את הפרשיות אל תוך
אל אביו ,ומצאו שוכב במיטתו כשהוא אוחז בידו את הבתים.
ארבעת המינים כמנהג אנשי ירושלים הותיקים ,וסיפר
לו על המצוה שהזדמנה לידו .לשמע הדבר ,נענה בהגיע היום והנער זאב החל להניח תפילין ,חל שינוי
הגר"א ואמר" :מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה ,כי רק בנער ללא היכר ,ליבו התמלא באהבת תורה ויר"ש,
בעולם המעשה הזה אפשר לקיים מצוות כאלו ,ולא ומאז עלה ונתעלה עד שהיה לאחד מצדיקי הדור ,ה"ה
בעולם הנשמות" ,ומיד הביע את הסכמתו לשמש הרה"ק רבי זאב מז'אבריז' זי"ע ,בעל ה"יושר דברי
כסנדק בברית ,ובשעה שוילנא כולה היתה חרדה אמת".
לשלומו של מאור ישראל ,הובא התינוק בבריתו של
אברהם אבינו בביתו של הגר"א ,והיה התינוק האחרון
שזכה להיות נימול על ברכיו .לאחר הברית ,פנה האב
***
אל הגר"א וביקש להתברך מפיו ,והוא אמר לו כך" :הרי בבית מדרשו של הגר"א ,שהיה נקרא 'הקלויז של
חז"ל במדרש תנחומא דרשו את הפסוק 'ועתה ישראל החסיד' ,ישבו זקנים וישישים שאבותיהם ואבות
מה' ,אל תקרי מה אלא מאה ,ובכן יהי רצון ,שבנך זה אבותיהם הסתופפו בצלו של הגר"א וזכו להיות מרואי
יאריך ימים עד מאה שנה" .ואכן התקיימה באותו פניו ,והם העבירו לדורות פירושים נפלאים ויקרים
תינוק ברכתו של הגר"א ,והוא האריך ימים בטוב שנשמעו מפיו מפעם לפעם.
ובנעימים עד מאה שנה ,בלי לדעת מחלה וחולשה מה
הן ,והיה בריא אולם וחזק בכוחותיו כנער עול ימים. הסיפור ארע בשנת תרנ"ב ,לפני למעלה ממאה
כאמור היה אותו זקן מתפאר כל ימיו בזכייתו הגדולה, ועשרים שנה ,כאשר מאז פטירתו של הגר"א בשנת
והוא היה אף דולה ומשקה מתורת הגר"א ממה ששמע תקנ"ח ,עברו תשעים וארבע שנים .באותם ימים ,נותר
מאבותיו ורבותיו ,והיה מנחילם לדורות הבאים .פעם, רק שריד אחד לאותו דור נפילים שזכו לראות את
ישב הזקן וסיפר מחידושיו של הגר"א על פרשת הגר"א בחיים חיותו .היה זה איש זקן וישיש מופלג,
תולדות ,וכה סיפר: שלמרות שהפליג בשנים ,היה בריא בגופו ואיתן
בשעה שהגר"א ישב פעם ולמד בפרשת תולדות את בכוחותיו כעלם צעיר .והיה אותו זקן משתבח כל ימיו,
הסיפור על הבכורה שמכר עשו ליעקב בנזיד עדשים, על כך שזכה לראות את הגר"א בחייו ,והוא אף שימש
47
אסיפת אמרי"ם – פרשת תולדות תשפ"ז בה"י
דרך את הידיעה שאותו בחור מתכוון לעזוב את עמד אחד מהלומדים ושאל" :כיצד נוכל להצדיק את
הישיבה ולהתגייס לצה"ל .הוא נקרא בבהילות אל יעקב איש תם ,שהשתמש ברעבונו של עשו כדי לקחת
הקודש פנימה ושם החל הרבי לשוחח עמו בחביבות ממנו את הבכורה ,במחיר כה זעום ופשוט של נזיד
שיחת חולין .מתעניין בשלומו ,חוקר אותו מעט על חיי עדשים"? שמע הגר"א את הדבר ,ומיד השיב" :חלילה
הישיבה ושואל על טיבם של חבריו – הכל בנינוחות לנו לומר ,כי יעקב אבינו ,שהיה איש תם יושב אהלים,
ואוירה קלילה .לפתע הרצינו פניו של הרבי והוא הרים ועליו נאמר 'תתן אמת ליעקב' ,רימה את עשו ולקח
את קולו" :ואני שמעתי שאתה מתכוון להתגייס .היזהר ממנו את הבכורה במחיר של נזיד עדשים ,והרי כבר
על נפשך! דע לך ,שאם תלך לצבא ,סופך שלא להניח אמרו חז"ל במדרש שיעקב חמד את הבכורה ולקחה
תפילין."... מעשו בדמים ,וכן אמרו במדרש לקח טוב ש'האדם
הבחור הזדעזע ,והשיב בקול שבור" :אבל כבר כיום אני האדם הזה' ,מרמז גם על זהובים אדומים שנתן יעקב
לא מניח תפילין" .כשה"בית ישראל" שמע את דבריו, לעשו במחיר הבכורה ,כי הרי בתבשיל לבד שמחירה
השתנו פניו מיד ושבו להביע חמלה והבנה .הוא ניסה מועט ,לא היה עשו נותן לו אותה .ודברי חז"ל אלו,
לרכך את הדברים הקשים והגיב" :אני מבין את כוונתך. מדוייקים גם בפסוק עצמו .שהרי בתורה נאמר 'ויאמר
רצית לומר ,שהנחת התפילין שלך כיום נעשית כמצוות יעקב השבעה לי כיום ,וישבע לו ,וימכור את בכורתו
אנשים מלומדה ואתה מרגיש כאילו אתה מניח סתם ליעקב' .והרי לפי דקדוק לשון הקודש ,היה צריך לומר
קוביות ...הישאר פה ,אני אמצא לך חברותא מתאים, 'ומכר את בכורתו ליעקב' בלשון סיפור דברים שהיה
אדאג לכל צרכיך ודלתי תהיה פתוחה בפניך תמיד רק בעבר ,ולא בלשון 'וימכור' שמורה בדרך כלל על סיפור
הישאר ."...סופו של מעשה ,שאותו בחור אכן נותר בין ענין חדש ,כמו 'ויאמר'' ,וידבר' ,ומכאן הבינו חז"ל
כותלי הישיבה ונעשה מקורב לרבי .כיום הוא יהודי ירא שהמכירה לא היתה מיד בשעת מעשה ,אלא לאחר
שמים ובעל משפחה נכבדה". זמן ,ואז שילם יעקב לעשו ממון הרבה בעד הבכורה,
זכותם תגן עלינו ואז 'וימכור את בכורתו ליעקב'.
וסיים הגר"א את דבריו ואמר:
"ואף דברי חז"ל שיעקב חמד את הבכורה מובנים על
פי זאת .מפני שבאותם ימים שימשה הבכורה במקום
ידידי חביבי ! הכהונה ,והבן הבכור היה ממונה על בית אביו ודואג
לכל צרכיו .והרי יצחק היה עשיר מופלג ,שכן אמרו
חז"ל 'זבל פרדותיו של יצחק ,ולא כספו וזהבו של
נחת ושמחה ביחד עם בריאות יהיה חלקנו כל
אבימלך' ,ומדוע אפוא היה יעקב צריך לבשל בעצמו
הימים את הנזיד ולא ביקש מהעבדים שיבשלו בעבורו? אלא
ולגשמים בעתם ורפואת כל החולים מפני שעשו היה הבכור ,והוא הזניח את עניני הבית
שיתמלאו משאלות לבנו בכל הנושאים והיה יודע ציד איש שדה ,וכל הבית התנהל באופן
הבה ונתחזק בתפלות ובתחנונים לבקש מאת קלוקל ומעוות עד שאיש הישר בעיניו יעשה ,לכן הציע
השוכן במרומים לו יעקב שהוא יהיה הבכור והוא יתמנה על הבית,
וביקש ממנו 'השבעה לי כיום' ,שבמשך הימים הבאים
לישועת עמו ישראל ולרחמים גדולים
תמכור לי את בכורתך' ,וישבע לו' ,ואחר כן 'וימכור את
ועינינו תחזינה בשובך לציון ותשועת עולמים בכורתו ליעקב' ,במחיר מלא של זהובים אדומים...
א גיטען שבת און א גיטען חודש
***
מעשה בבחור מבני היישוב הישן שהתקשה מאד
בישיבה ונקלע למצוקה נפשית .בליל ערב ראש השנה,
ידידכם אוהבכם
שעות ספורות לפני סליחות "זכור ברית" ,רשת
המודיעין של הרבי ה"בית ישראל" זי"ע קלטה בדרך לא
48
