gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת החסידות · mishnas hachsidus — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: משנת החסידות · mishnas hachsidus

שבוע: תולדות (2026-11-09)

משנת החסידות · mishnas hachsidus — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי”ת‬ ‫משנת‬ ‫החסידות‬ ‫מאסופת תורתו של המשפיע‬ ‫הגה”ח רבי‬ ‫אשר זעליג‬ ‫לוסטיגמן‬ ‫שליט”א‬ ‫המאמר השבועי‪:‬‬ ‫השקפה נכונה על מהמורות‬ ‫החיים ומאורעותיה‬ ‫פרשת תולדות שנת תשפ”ז‬ ‫שנה א’ גליון ט”ז‬ ‫‪1‬‬ ‫יו”ל ע”י‬ ‫מכון משנת החסידות‬ ‫להערות והארות בכל ענייני הגליון‬ ‫או לנדב הוצאות ההפצה‬ ‫ניתן לפנות במספר טלפון‪:‬‬ ‫‪079-494-6307‬‬ ‫או בכתובת דוא”ל‪:‬‬ ‫‪MishnasHachasidus@gmail.com‬‬ ‫ב‬ ‫היצר מבלבל ומייאש‬ ‫בפרשתנו "פרשת תולדות" אנו‬ ‫לומדים מאורע נפלא‪ ,‬ששייך לכל‬ ‫לצערנו חסר לנו ההשקפה הנכונה‪,‬‬ ‫האומה הישראלית‪ ,‬והוא ‪-‬ברכת יצחק‬ ‫האיך להתייחס למצבים אלה‪ ,‬ומה‬ ‫אבינו לבנו יעקב אבינו‪ .‬שברכה זאת‬ ‫היא עבודת הבחירה במצב זה‪ .‬ומחמת‬ ‫מלווה אותנו משך כל הדורות‪ .‬ואנו‬ ‫בלבול המוח וחוסר ידיעה מה עלינו‬ ‫לומדים שיצחק רצה לברך את עשיו‪,‬‬ ‫לעשות‪ ,‬מנצל היצר זמנים אלו‪ ,‬ומכניס‬ ‫ורבקה אמרה ליעקב‪ ,‬שילבש בגדי‬ ‫באדם מחשבות של יאוש ומרה שחורה‪,‬‬ ‫עשיו‪ ,‬ויכנס לאביו וישנה הקול‪ ,‬וכך‬ ‫שאין מעשיו רצויים אצל הבורא‪ ,‬ולכן‬ ‫עשה‪ ,‬ואכן יצחק ברך אותו‪.‬‬ ‫עוברים עליו דברים אלו‪ .‬והוא עושה לו‬ ‫רע על הלב‪ ,‬ומכניס אותו בלחץ שירצה‬ ‫ומקשה רבנו ניסים ז"ל בדרשותיו‪,‬‬ ‫להפטר ממצבים אלו‪ ,‬מה ששייך יותר‬ ‫(דרוש החמישי)‪ ,‬למה לא היה ציווי‬ ‫מהר‪ .‬כמו כן הוא מפתה את האדם‪,‬‬ ‫מפורש ליצחק אבינו‪ ,‬לברך את יעקב‪,‬‬ ‫שבמצב זה אין הוא מסוגל‪ ,‬ואין עליו‬ ‫והברכה נתקיימה דייקא באופן זה?‬ ‫חיוב לעבוד את השי"ת כראוי‪ ,‬ללמוד‬ ‫(עיין שם מה שתירץ)‪ .‬והגאון ר' אריה צבי‬ ‫בהבנה והתמדה‪ ,‬ולהתפלל תפלה‬ ‫פרומר אבד"ק קוז'יגלוב זצוק"ל‪ ,‬מבאר‬ ‫בכונה הרצויה ובבר לבב‪.‬‬ ‫הדבר באופן נפלא‪ ,‬כמו שיובא לקמן‪.‬‬ ‫והאמת הוא בדיוק ההיפך ‪ -‬שזמנים‬ ‫ונקדים יסוד גדול בעבודת הבורא‬ ‫אלו הם הרבה יותר חשובים מזמנים‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬השייך לכל אחד מאתנו‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ואפשר להתקרב אל השי"ת‬ ‫והוא ‪ -‬מידי יום ביומו אנו נתקלים‬ ‫קירוב גדול‪ .‬והקב"ה מסבב ונותן לנו‬ ‫בדברים המביאים צער ושברון לב‪,‬‬ ‫מצבים ונסיונות אלו לטובתנו‪ ,‬והכל‬ ‫הבאים מסיבות שונות‪ ,‬כגון – אני‬ ‫בחשבון מדוקדק‪ ,‬כדי לקרב אותנו‬ ‫לא תופס מקום מכובד בחברה בבית‬ ‫אליו ית"ש‪ ,‬או כדי לתקן העבר‪ ,‬וכפי‬ ‫המדרש או בכולל‪ ,‬לא מכבדים אותי‬ ‫שיבואר להלן בעזרת השי"ת‪.‬‬ ‫ולא עושים ממני עסק‪ ,‬או שפוגעים בי‬ ‫ומתייחסים אלי בזלזול‪.‬‬ ‫הנה בעבודת הבורא יתברך ויתעלה‪,‬‬ ‫העבודה היא – ב"עשה טוב" ‪ -‬קיום‬ ‫כמו כן בלבולי המוח מקושי וטרדות‬ ‫ועשית רצון הבורא‪ ,‬ע"י לימוד התורה‬ ‫הפרנסה‪ ,‬צער מעניני שלום בית‪ ,‬צער‬ ‫הק' וקיום המצות‪ ,‬להרבות במעשים‬ ‫גידול בנים‪ ,‬עניני שידוכים‪ ,‬עניני‬ ‫טובים‪ .‬וב"סור מרע" ‪ -‬להמנע מעשית‬ ‫בריאות‪ ,‬או שעוברים עלינו זמנים‬ ‫דברים שהתורה אסרה‪ .‬שעי"ז מתעלה‬ ‫קשים‪ ,‬של טמטום המוח ולב סתום‪,‬‬ ‫ומתקדש האדם‪ ,‬ומתקרב אל הבורא‬ ‫או מרגישים ירידה בעבודת הבורא‪,‬‬ ‫ב"ה‪ .‬ושלימות העשיה‪ ,‬היא דייקא‬ ‫וכדומה כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫זכה לקבל הברכות‬ ‫בשיתוף המעשים עם הכונה והלב‪,‬‬ ‫שמעשיו יהיו בכונה‪ ,‬דע לפני מי אתה‬ ‫וממשיך‪ :‬מובא במדרש רבה (תולדות‬ ‫עומד ‪ -‬שידע את מי הוא עובד‪ ,‬ומה‬ ‫פרשה סה‪ ,‬סימן טו‪ ,‬וסימן יט)‪ :‬שבשעה‬ ‫הוא הולך לעשות‪ .‬וכן שיהיו נובעים‬ ‫שנכנס יעקב אבינו‪ ,‬לקבל הברכות‬ ‫מעומק הלב‪ ,‬שיקיים המצות ברצון‬ ‫מאביו יצחק אבינו‪ ,‬מחמת הציווי‬ ‫בחשק ובשמחה‪ .‬ולא באופן של מצות‬ ‫שצותה עליו אמו רבקה אמנו‪ .‬נכנס‬ ‫אנשים מלומדה כגוף בלא נשמה ‪-‬‬ ‫בפחד גדול ונורא ‪ -‬שצריך להכנס‬ ‫בקרירות וכפיה שירצה לגמור ולהפטר‬ ‫לפני ולפנים ל"פחד יצחק"‪ ,‬באופן‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫זה שהוא מחופש כאילו שהוא עשיו‪,‬‬ ‫והיה לבוש בבגדיו‪ ,‬והיה הולך ובוכה‪,‬‬ ‫שפלות הרוח של יעקב אבינו‬ ‫ונכנס כפוף‪ ,‬ולבו היה רפה כשעוה‪.‬‬ ‫וזימן לו השי"ת שני מלאכים ‪ -‬אחד‬ ‫אחר דברינו‪ ,‬נביא תירוץ הגאון‬ ‫מימינו ואחד משמאלו‪ ,‬והיו אוחזין‬ ‫ר' אריה צבי פרומר אבד"ק קוז'יגלוב‬ ‫אותו במרפקו כדי שלא יפול‪ ,‬ולא‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬בספרו "ארץ צבי" על התורה‬ ‫היה לו שום ישות ומציאות‪ .‬ודייקא‬ ‫(פ' תולדות) לתרץ קושית רבנו ניסים‬ ‫ע"י שפלות הרוח ושברון לב וביטול‬ ‫ז"ל הנ"ל‪.‬‬ ‫מציאות זה‪ ,‬נעשה שעת הכושר שאין‬ ‫דהנה ידוע שהמעלה החשובה‬ ‫כמוהו לקבל הברכות‪ .‬ואחר הברכות‬ ‫ביותר שהאדם צריך להגיע אליה‪ ,‬היא‬ ‫באמת הגיע למדרגה‪ ,‬שהיה אפשר לו‬ ‫מדת הענוה ושפלות הרוח‪ .‬וכדברי‬ ‫להיות נשבר ונדכא בתכלית‪ ,‬אף בידעו‬ ‫חז"ל (סוטה ה‪ ,‬א)‪ :‬ואני את דכא ואתי‬ ‫רום מעלתו וערכו הגבוה‪ ,‬על ידי כוח‬ ‫דכא‪ .‬והזמן המסוגל ביותר לקבל‬ ‫וסיוע של הברכות‪ .‬אבל קודם הברכות‬ ‫הברכות של אביו יצחק אבינו‪ ,‬היה‬ ‫לא היה מסוגל לזה‪ ,‬כל כך כמו אחר‬ ‫דייקא בשעה שליעקב אבינו‪ ,‬היה לב‬ ‫הברכות‪ ,‬על כן היה ההכרח‪ ,‬שהברכות‬ ‫נשבר ונדכה ושפלות הרוח‪ .‬וכדי שיגיע‬ ‫יבואו בזמן שלא ידע ממעלתו הגדולה‪.‬‬ ‫לזה‪ ,‬סיבב הקב"ה את הדבר שלא ציוה‬ ‫ומסיים הגאון מקוז'יגלוב‪ :‬מזה לימוד‬ ‫לברכו‪ ,‬וגם ראה יעקב שיצחק אביו‬ ‫לכל אדם‪ ,‬לפי מה שהוא נכנע ושפל‬ ‫אוהב את עשו יותר ממנו‪ ,‬ורוצה לברך‬ ‫בעיניו‪ ,‬הוא כלי מוכשר לקבל הברכות‬ ‫את עשו ולא אותו‪ ,‬וגם מן השמים לא‬ ‫של יעקב‪ ,‬כי מעשה אבות סימן לבנים‪.‬‬ ‫מנעו את יצחק מזה‪ .‬ועי"ז היה לו לב‬ ‫נשבר ונדכא שאין כמוהו‪ ,‬כי חשב את‬ ‫שפלות הרוח של משה רבינו‬ ‫עצמו יותר גרוע מעשו‪ .‬ודייקא ע"י‬ ‫זאת ועוד ‪ -‬כשהתורה הק'‪ ,‬רוצה‬ ‫לב נשבר ונדכה זה‪ ,‬היה מוכשר לקבל‬ ‫לציין מעלת וחשיבות משה רבינו‪,‬‬ ‫הארת הקודש של הברכות‪.‬‬ ‫ד‬ ‫מן הקצה האחד עד הקצה האחר‪ ,‬והוא‬ ‫נאמר (במדבר יב‪ ,‬ג)‪" :‬והאיש משה ענו‬ ‫‪ -‬גובה הלב‪ ,‬שאין דרך הטובה שיהיה‬ ‫מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"‪.‬‬ ‫האדם עניו בלבד‪ ,‬אלא ‪ -‬שיהיה שפל‬ ‫אע"פ שהיה שלם בכל‪ ,‬מציינים דייקא‬ ‫רוח‪ ,‬ותהיה רוחו נמוכה למאד‪ .‬ולפיכך‬ ‫דבר זה‪.‬‬ ‫נאמר במשה רבנו ענו מאד‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫וגם חכמינו ז"ל‪ ,‬מגלים לנו שגדולת‬ ‫ענו בלבד‪ ,‬ולפיכך ציוו חכמים "מאד‬ ‫ומעלת אדון כל הנביאים שזכה‬ ‫מאד הוי שפל רוח"‪ ,‬ועוד אמרו שכל‬ ‫למדריגה הגבוהה ביותר – "שפה אל‬ ‫המגביה לבו כפר בעיקר שנאמר ורם‬ ‫פה אדבר בו ‪ -‬בכל ביתי נאמן הוא"‪.‬‬ ‫לבבך ושכחת את ה' אלקיך‪ .‬ועוד אמרו‬ ‫הוא דייקא‪ ,‬כי היה בשפלות הרוח‬ ‫בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח‪,‬‬ ‫שאין דוגמתה‪ .‬וכמובא באבות דרבי‬ ‫ואפילו מקצתה‪.‬‬ ‫נתן (פרק תשיעי‪ ,‬ב)‪" :‬ג' מיני מוכי שחין‬ ‫בא וראה דבריו הק' של הרה"ק ר'‬ ‫נבראו בעולם‪ ,‬לח‪ ,‬יבש‪ ,‬בעל פוליפוס‪,‬‬ ‫יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע (מובא בספר‬ ‫והיתה נפשו של משה‪ ,‬נמוכה מכולם"‪.‬‬ ‫"מאור ושמש" פ' ואתחנן ופ' ראה) האומר‬ ‫[ובמסכת כתובות עז‪ ,‬ב‪ ,‬יש גירסא‬ ‫שבשעה שהאדם מתגאה‪ ,‬ומחזיק עצמו‬ ‫שיש כ"ד מיני מוכי שחין‪ ,‬ומבואר‬ ‫שהוא יש וגדול בתורה או בשאר ענינים‬ ‫במפרשים שהם כלולים בג' אלו]‪.‬‬ ‫בעבודת הבורא ב"ה‪ .‬הרי שהוא עושה‬ ‫עי"ז ח"ו מסך המבדיל בינו לבין קונו‪.‬‬ ‫הגאוה עושה מסך המבדיל‬ ‫ואמר שזה מרומז בפסוק (דברים ה‪ ,‬ה)‪:‬‬ ‫ויש מלחמה תמידית ‪ -‬בין הקדושה‬ ‫"אנכי עומד בין ה' וביניכם"‪ ,‬אנכי ‪ -‬זה‬ ‫לצד שכנגד‪ ,‬בין היצר טוב ליצר הרע‪,‬‬ ‫שהוא מחזיק עצמו ליש‪ ,‬דבר זה עומד‬ ‫שכל אחד רוצה למשוך האדם לצדו‪.‬‬ ‫‪ -‬בין ה' וביניכם‪ ,‬עושה ח"ו מחיצה‬ ‫וידוע מספרים הק'‪ ,‬ששורש כל הרע ‪-‬‬ ‫ומסך המבדיל‪ ,‬בינו לבין קונו‪( .‬ועיין‬ ‫וכל המדות הרעות היא הגאוה‪ ,‬שע"י‬ ‫במאור ושמש פ' ראה ד"ה עוד בפסוק הנ"ל‪,‬‬ ‫מתרחק מהבורא ב"ה‪ ,‬והצד שכנגד‬ ‫המבאר מתי ובאיזה אופן‪ ,‬צריך להשתמש עם‬ ‫משתלט עליו‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬שורש כל‬ ‫הבחינה של ויגבה לבו בדרכי ה')‪.‬‬ ‫הטוב ושורש כל המדות טובות‪ ,‬היא‬ ‫הענוה ושפלות הרוח‪ ,‬שעי"ז הוא זוכה‬ ‫השכינה מראשותיו של החולה‬ ‫להשראת השכינה‪ ,‬וכמבואר בחז"ל‬ ‫כי הוא שפל רוח‬ ‫(סוטה ה‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ובמעלה הגדולה והחשיבות של לב‬ ‫וכן מבואר ברמב"ם (הלכות דעות פרק‬ ‫נשבר ורוח שפלה‪ ,‬אנו לומדים במשנת‬ ‫ב' הלכה ג)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ויש דעות שאסור לו‬ ‫רבנו המהר"ל‪ ,‬בספרו גור אריה על‬ ‫לאדם לנהוג בהן בבינונית‪ ,‬אלא יתרחק‬ ‫התורה (פרשת ויחי ד"ה שהשכינה)‪,‬‬ ‫ה‬ ‫התשובה פרק ז')‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואולם דרך האמת‬ ‫על דברי חז"ל במסכת שבת (יב‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫והישר‪ ,‬לבחינת תשובה תתאה ה"א‬ ‫שהשכינה למעלה מראשותיו של‬ ‫תתאה הנ"ל‪ ,‬הם ב' דברים דרך כלל‪.‬‬ ‫חולה‪ .‬ולכן אינו צריך שיזדקקו לו‬ ‫הא'‪ - :‬הוא לעורר רחמים העליונים‬ ‫מלאכי השרת להכניס תפלתו לפנים מן‬ ‫ממקור הרחמים‪ ,‬על נשמתו ונפשו‬ ‫הפרגוד (רש"י שם)‪ .‬ומבאר טעם הדבר‪,‬‬ ‫האלקית‪ ,‬שנפלה מאיגרא רמה חיי‬ ‫כי כתיב (ישעיה נז‪ ,‬טו)‪ :‬כי כה אמר רם‬ ‫החיים ב"ה‪ ,‬לבירא עמיקתא‪ ,‬הן‬ ‫ונשא‪" ...‬אשכון ואת דכא ושפל רוח"‪,‬‬ ‫היכלות הטומאה והס"א‪ ,‬ועל מקורה‬ ‫ואין לך דכא ושפל רוח כמו החולה‪,‬‬ ‫במקור החיים הוא שם הוי"ה ב"ה‪,‬‬ ‫ולכן השכינה אצלו‪ ,‬ואינו צריך לסיוע‬ ‫וכמ"ש‪" :‬וישוב אל הוי"ה וירחמהו"‪.‬‬ ‫של מלאכי השרת‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫פירוש ‪ -‬לעורר רחמים על השפעת שם‬ ‫וידוע שהגאוה והענוה עיקרם בלב‪,‬‬ ‫הוי"ה‪ ,‬שנשתלשלה וירדה תוך היכלות‬ ‫ולכן עיקר המלחמה בין הטוב לרע הוא‬ ‫הסט"א הטמאים להחיותם וכו'‪ .‬והב'‪:‬‬ ‫להשתלט על לב האדם‪ .‬וכדברי חז"ל‬ ‫‪ -‬לבטש ולהכניע הקליפה וסט"א‪,‬‬ ‫במסכת אבות (פרק ב' משנה ט)‪ :‬אמר‬ ‫אשר כל חיותה‪ ,‬היא רק בחינת גסות‬ ‫להם {רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו]‪:‬‬ ‫והגבה‪ ,‬כמ"ש‪" :‬אם תגביה כנשר" וכו'‪,‬‬ ‫צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה‬ ‫והביטוש וההכנעה עד עפר ממש‪ ,‬זוהי‬ ‫האדם? רבי אלעזר אומר‪" :‬לב טוב"‪.‬‬ ‫מיתתה וביטולה‪ .‬והיינו ‪ -‬ע"י לב נשבר‬ ‫אמר להם רואה אני את דברי רבי‬ ‫ונדכה‪ ,‬ולהיות נבזה בעיניו נמאס‪,‬‬ ‫אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם‪.‬‬ ‫וכמ"ש בזוה"ק על פסוק‪" :‬זבחי אלקים‬ ‫רוח נשברה לב נשבר ונדכה" כו'‪ .‬כי כל‬ ‫הבעש"ט‪,‬‬ ‫תלמידי‬ ‫ורבותינו‬ ‫קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי"ה היא‬ ‫ותלמידי תלמידיהם לדורותיהם זי"ע‪,‬‬ ‫מדת הרחמים‪ ,‬אבל לשם אלוקים‪ ,‬היא‬ ‫בגודל עבודתם זכו להגיע למדריגה‬ ‫מדת הדין אין מקריבים קרבן בהמה‪,‬‬ ‫זאת של לב נשבר ושפלות הרוח‪.‬‬ ‫כי אם לשבר ולהעביר רוח הטומאה‬ ‫ותבעו והדריכו ההולכים בדרכם‬ ‫והס"א‪ ,‬וזהו רוח נשברה‪( ,‬עיי"ש בהמשך‬ ‫הקדושה‪ ,‬להתרחק מהגאוה עד קצה‬ ‫דבריו הנעימים)‪.‬‬ ‫האחרון‪ ,‬ולהשתדל להתנהג בענוה‪,‬‬ ‫ולהגיע לשפלות רוח‪.‬‬ ‫על ידי ענוה מתעלה‬ ‫שלא בהדרגה‬ ‫הכנעה עד עפר‬ ‫ובמעלת הענוה ושפלות הרוח‪,‬‬ ‫ודבר זה מפורש בדבריו הקדושים‪,‬‬ ‫ובחומר הדבר של גאוה וגסות הרוח‪,‬‬ ‫של הרה"ק ר' שניאור זלמן מלאדי‬ ‫מלמדנו נכדו הרה"ק הצמח צדק‬ ‫זי"ע‪ ,‬בספרו "ליקוטי אמרים" (אגרת‬ ‫ו‬ ‫גדולת יוסף הצדיק‬ ‫זי"ע‪ ,‬חידוש גדול‪( ,‬מובא בקונטרס מאה‬ ‫שערים)‪ :‬לכאורה יפלא מאד מה שאמרו‬ ‫הבה נתבונן בעוד ענין נפלא‪,‬‬ ‫רז"ל בירבעם בן נבט‪ ,‬שע"י גסות הרוח‬ ‫ידוע לכל מעלת וגדולת יוסף הצדיק‪,‬‬ ‫הגיע לשפל המדרגה לעשות עגלי זהב‪.‬‬ ‫שעליו כתוב בזוהר הק' "צדיק יסוד‬ ‫העולם ‪ -‬צדיק דאחיד שמיא וארעא"‪.‬‬ ‫וצריך להבין וכי בשביל גסות הרוח‪,‬‬ ‫וההשגחה העליונה סיבבה שהוא ירד‬ ‫יפול צדקת הצדיק ותלמיד חכם גדול‪,‬‬ ‫ראשון למצרים‪ ,‬כדי להכין ולהכשיר‬ ‫כמו שהיה ירבעם קודם שחטא‪ .‬שנאמר‬ ‫את הקרקע שבני ישראל יוכלו לירד‬ ‫עליו ועל אחיה השילוני‪ ,‬ושניהם לבדם‬ ‫למצרים‪ ,‬ולהיות שם מאתים ועשר‬ ‫בשדה‪ ,‬שכל התלמידי חכמים דומים‬ ‫שנים‪ ,‬ולא להתערב בין המצרים‬ ‫לפניהם כעשבי השדה‪ ,‬והיה דורש‬ ‫ולשמור על קדושתן‪ .‬וכדברי חז"ל‬ ‫התורה בק"ג פנים?‬ ‫(ילקוט שמעוני רמז תשע"ג‪ ,‬וברש"י במדבר‬ ‫וכן צריך להבין דהרי רבי פנחס‬ ‫כו‪ ,‬ה)‪ ,‬לפי שהיו האומות מבזין אותן‬ ‫בן יאיר אומר‪ ,‬שיש עשרה מדרגות‬ ‫כו'‪ ,‬לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם‬ ‫עד שיגיע האדם לרוח הקודש‪ ,‬כי‬ ‫ה"א מצד זה‪ ,‬ויו"ד מצד זה לומר‪ :‬מעיד‬ ‫עולים רק בהדרגה‪ .‬וידוע שזה לעומת‬ ‫אני עליהם שהם בני אבותיהם‪ ,‬וזה‬ ‫זה עשה אלוקים‪ ,‬ואם כן גם בקליפה‬ ‫הוא שמפורש על ידי דוד (תהלים קכב‪,‬‬ ‫צריך להיות כן‪ ,‬שלא יפול ממדרגתו‬ ‫ד) שבטי י‪-‬ה עדות לישראל‪ .‬היינו ‪-‬‬ ‫רק בהדרגה‪ ,‬והאיך נפל ירבעם שלא‬ ‫שהקב"ה העיד עליהם שהם קדושים‪.‬‬ ‫בהדרגה?‬ ‫ובזכותו נבקע הים‪ ,‬כמבואר במדרש‬ ‫תהלים (מזמור קיד)‪ ,‬שבזכות ארונו‬ ‫אלא ביאור הענין הוא ‪ -‬שרבי‬ ‫של יוסף נבקע הים‪ .‬והוא הכין ונתן‬ ‫פנחס בן יאיר מדבר רק במתנהג באופן‬ ‫לכל הדורות‪ ,‬את הכח להתגבר על‬ ‫ממצוע בין גאוה ושפלות‪ ,‬שאז עולה‬ ‫הנסיונות ‪ -‬ולהתקדש בקדושה זאת‪,‬‬ ‫או יורד בהדרגה‪.‬‬ ‫שלכך נקראת הקדושה קדושת יוסף‬ ‫הצדיק‪.‬‬ ‫אבל הלקוי בגסות רוח שהיא‬ ‫קליפה גדולה‪ ,‬נופל שלא בהדרגה‪ ,‬כי‬ ‫היצר נסה ליאשו‬ ‫היא גורמת דילוג המדריגות‪ ,‬ומגיע‬ ‫לשפל המדריגה‪ .‬וכן בקדושה זה‬ ‫הבה נתבונן ונראה‪ ,‬האיך ולמה‬ ‫ההיפך‪ ,‬שע"י מדת הענוה ושפלות‬ ‫זכה להגיע למה שהגיע‪ ,‬בחור צעיר בן‬ ‫הרוח‪ ,‬מתעלה שלא בהדרגה ומדלג‬ ‫י"ז שנה‪ ,‬נמצא במצרים במקום הטמא‬ ‫המדריגות‪ ,‬ומגיע למדרגה הגבוהה‬ ‫ביותר‪ ,‬הנקרא ערות הארץ‪ ,‬מקום שהיו‬ ‫בקדושה‪.‬‬ ‫שטופי זימה‪ ,‬אין לו שום קשר עם בית‬ ‫ז‬ ‫שבאמת בלילה האחרון‪ ,‬לפני שהוציאו‬ ‫אביו‪ ,‬ואין שם במצרים שום יהודי חוץ‬ ‫אותו מבית האסורים‪ ,‬בא אליו היצר‬ ‫ממנו‪ .‬והסט"א וכל חייליה לחמו עמו‬ ‫ולחם עמו מלחמה גדולה מאד‪ ,‬להכניס‬ ‫מלחמת חרמה בכל כוחם‪ ,‬וכמבואר‬ ‫בו יאוש‪ .‬ואילו היה שומע בקולו‪ ,‬והיה‬ ‫בזוה"ק ובספרים הק'‪ ,‬איזה נסיונות‬ ‫נכנס ביאוש‪ ,‬לא היה זוכה להגיע למה‬ ‫קשים ונוראים הוא עבר שם‪( .‬בר"ר‬ ‫שהגיע‪ .‬אבל יוסף הצדיק לא נתפעל‬ ‫צח‪ ,‬יח‪ ,‬ילקוט שמעוני וישב קמה‪ ,‬מדרש‬ ‫ממנו‪ ,‬וחיזק עצמו ועמד בנסיון‪ ,‬ומיד‬ ‫תנחומא וישב ח) והוא לא נתפעל מכל‬ ‫הריצוהו מן הבור ועלה לגדולה‪ ,‬וזכה‬ ‫הנסיונות וההסתרות‪ ,‬ולחם מלחמת ה'‬ ‫באמת למה שזכה‪ .‬וכל ענין הנסיון היה‬ ‫במסירות נפש‪ ,‬וזכה לקדש שם שמים‬ ‫לטובתו‪ ,‬כי מהשמים רצו להביא אותו‬ ‫ולהכניע הסט"א‪ ,‬ולהגביר כח הקדושה‬ ‫לידי ביטול ושברון לב‪ ,‬כדי שיהיה ראוי‬ ‫באופן נורא שאין כמוהו‪ ,‬ולהתעלות‬ ‫להיות מרכבה למדת המלכות‪.‬‬ ‫ולהתקדש בקדושה נוראה בל ישוער‪,‬‬ ‫(סוטה יג‪ ,‬א בר"ר צ‪ ,‬ג)‪ .‬ולכאורה אחר כל‬ ‫שפלות הרוח של אהרן‬ ‫זאת‪ ,‬היה מהראוי שיזכה מיד לגילויים‬ ‫כעין זה אנו רואים‪ ,‬במעשה הדלקת‬ ‫גדולים‪ ,‬ולשינוי ולהארה עליונה‬ ‫המנורה על ידי אהרן הכהן‪ ,‬כמובא‬ ‫בכל היחס אליו‪ ,‬בין ברוחניות ובין‬ ‫מהרה"ק ר' ישראל יצחק מאלכסנדר‬ ‫בגשמיות‪ ,‬ולצאת מבית הסוהר ולעלות‬ ‫זי"ע‪ ,‬בספרו "ישמח ישראל" (פ'‬ ‫לגדולה‪ ,‬כמו שהיה באמת לבסוף‪.‬‬ ‫בהעלותך אות ב') בשם אביו הרה"ק ר'‬ ‫והנה אנו רואים שההשגחה‬ ‫יחיאל זי"ע‪ .‬דאיתא במדרש (במדבר‬ ‫סיבבה את הענינים‪ ,‬באופן אחר ‪-‬‬ ‫טו‪ ,‬ה)‪ :‬את מוצא למעלה י"א שבטים‬ ‫בכיון ההפוך‪ ,‬שלאחר הנצחון הגדול‪,‬‬ ‫הקריבו ושבט אפרים הקריב כו' ואהרן‬ ‫שאתכפייא הסט"א וכל חייליה‪,‬‬ ‫לא הקריב‪ ,‬אמר אוי לי שמא בשבילי‪,‬‬ ‫והקדושה עלתה למעלה מעלה‪ ,‬הורידו‬ ‫פירוש ‪ -‬שאין אני זכאי‪ ,‬לכך אין‬ ‫אותו בבזיון ובשפלות לבית הסוהר‬ ‫הקב"ה מקבל שבטו של לוי‪ ,‬אמר לו‬ ‫לי"ב שנה‪ .‬ולכאורה היה צריך להכנס‬ ‫הקב"ה כו'‪ ,‬לגדולה מזו אתה מתוקן‬ ‫ליאוש‪ ,‬בראותו שאחר התגברות גדולה‬ ‫וכו'‪ ,‬הקרבנות כל זמן שבית המקדש‬ ‫זאת‪ ,‬במקום שיזכה למנוחה ולהערכה‪,‬‬ ‫קיים הם נוהגים‪ ,‬אבל הנרות לעולם‪.‬‬ ‫מכניסים אותו לבית האסורים לזמן כה‬ ‫ומבאר ‪ -‬שכדי להיות ראוי לעבוד‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫עבודה גדולה וקדושה זאת‪ ,‬של הדלקת‬ ‫המנורה‪ ,‬שזה מרמז גם לסוד המנורה‬ ‫נסיון ליל האחרון‬ ‫העליונה‪ ,‬כמבואר בחכמי האמת‪ .‬היה‬ ‫ואומר הרה"ק ר' צדוק הכהן‬ ‫צריך אהרן להגיע למדרגה גבוהה‬ ‫מלובלין זי"ע‪"( ,‬ונכתב בספר" דף קסא)‬ ‫ח‬ ‫"שבחו של אהרן שלא שינה"‪ ,‬שנשאר‬ ‫עד למאד‪ ,‬כדי שיהיה ראוי לעשות‬ ‫באותו מצב של הכנעה ושבירת לב‪.‬‬ ‫עבודה נוראה זאת‪ .‬ולהגיע למצב וזמן‬ ‫וזה הוא פירוש הפסוק‪" :‬ויעש כן‬ ‫מיוחד זה‪ ,‬היה יכול להיות דייקא בזמן‬ ‫אהרן"‪ ,‬היינו ‪ -‬שעשה כן מצות הדלקת‬ ‫ובשעה שאהרן היה במצב של ביטול‬ ‫המנורה‪" ,‬כאשר צוה ה' את משה"‪ ,‬כמו‬ ‫והכנעה ושברון לב‪ .‬וכידוע שהקב"ה‬ ‫שהיה בשעה שצוה ה' את משה‪ ,‬בטרם‬ ‫שוכן את דכא (סוטה ה‪ ,‬א)‪ ,‬והקב"ה‬ ‫שמע אהרן דברי הקב"ה‪ ,‬שהיה לבו‬ ‫משתמש בכלים שבורים (עיין זוה"ק ח"ב‬ ‫נשבר ונכנע‪ ,‬כדברי המדרש הנ"ל‪ .‬כן‬ ‫פו‪ ,‬ב)‪ .‬וכדמצינו לעיל בפסוק‪" :‬קרב אל‬ ‫היה בשעת מעשה המנורה בההכנעה‬ ‫המזבח" (ויקרא ט‪ ,‬ז)‪ ,‬ופירש שם רש"י‬ ‫הזאת‪ ,‬ולא נתפאר כלום אפילו כחוט‬ ‫ז"ל‪ :‬שהיה אהרן בוש וירא לגשת‪.‬‬ ‫השערה‪ ,‬לאחר ששמע הדברים האלה‬ ‫אמר לו משה‪" :‬למה אתה בוש לכך‬ ‫מפי הקב"ה‪ ,‬ובזה נעשה מצות הדלקת‬ ‫נבחרת"‪ .‬היינו ‪ -‬שבשביל כך שיש בך‬ ‫המנורה‪ ,‬על צד היותר טוב‪.‬‬ ‫מדת הבושה וההכנעה ‪ -‬אתה נבחרת‪.‬‬ ‫ולכן סיבב הקב"ה שכל השבטים‬ ‫הקב"ה התאוה לתפלתן‬ ‫הקריבו‪ ,‬ורק שבט לוי לא הקריבו‪,‬‬ ‫ולראות עד היכן הדברים מגיעים‪,‬‬ ‫וחשב אהרן שהוא הגורם לזאת‪ ,‬ועי"ז‬ ‫נצטט עוד מדברי ה"ישמח ישראל"‬ ‫נשבר לבו עד למאד‪ ,‬והיה בשברון לב‬ ‫זי"ע‪( ,‬שביעי של פסח אות קמב)‪ ,‬שמביא‬ ‫והכנעה גדולה‪ .‬וכיון שראה הקב"ה‬ ‫מאביו הרה"ק ר' יחיאל זי"ע‪ ,‬בהמעלה‬ ‫גודל הכנעת ושבירת לבו‪ ,‬הוטב בעיניו‬ ‫הגדולה והנפלאה של האדם ‪ -‬הזוכה‬ ‫שידליק אז בעת הזאת את המנורה‪,‬‬ ‫להיות ברוח שפלה ולב נשבר‪ .‬ומבאר‬ ‫וצוה למשה שירד ויצוה אותו מיד על‬ ‫ביאור נפלא את דברי המדרש רבה‬ ‫מעשה ההדלקה‪.‬‬ ‫(שמות כא‪ ,‬ה)‪ :‬כיון שראו ישראל שהיו‬ ‫מוקפין משלש רוחות‪ ,‬הים סוגר‬ ‫לבו נשאר נכנע ונשבר‬ ‫והשונא רודף והחיות מן המדבר‪ ,‬תלו‬ ‫ואמר הקב"ה למשה לאמר לו‪" :‬חייך‬ ‫עיניהם לאביהם שבשמים‪ ,‬וצעקו‬ ‫שלך גדולה משלהם"‪ ,‬וכיון ששמע‬ ‫להקב"ה כו'‪ .‬ולמה עשה הקב"ה להם‬ ‫אהרן דברים אלה מפי הקב"ה ביד‬ ‫כך? אלא ‪ -‬שהיה הקב"ה מתאוה‬ ‫משה‪ ,‬היה לו על כל פנים‪ ,‬להפיג מעט‬ ‫לתפלתן‪ .‬אמר רבי יהושע בן לוי למה‬ ‫צערו ושבירת לבו והכנעתו‪ ,‬ולהגיע‬ ‫הדבר דומה‪ ,‬למלך שהיה בא בדרך‪,‬‬ ‫להתפארות‪ ,‬כי זכה לעבודה גדולה‬ ‫והיתה בת מלכים צועקת לו‪ ,‬בבקשה‬ ‫זאת‪ ,‬הנמשכת כל הדורות‪ .‬ואעפ"כ‬ ‫ממך הצילני מיד הלסטים‪ ,‬שמע המלך‬ ‫לא נשתנה ולא נתפעל כלום‪ ,‬מכאשר‬ ‫והצילה‪ .‬לאחר ימים ביקש לישא‬ ‫היה קודם ששמע דברי הקב"ה‪ .‬וזהו ‪-‬‬ ‫ט‬ ‫תפלה העומדת לפני הקב"ה‪ ,‬ושוברת‬ ‫אותה לאשה‪ ,‬היה מתאוה שתדבר עמו‬ ‫שערים ופתחים‪ ,‬ונכנסת להתקבל לפניו‪,‬‬ ‫ולא היתה רוצה‪ .‬מה עשה? גירה בה‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫הלסטים‪ ,‬כדי שתצעוק וישמע המלך‪,‬‬ ‫כיון שבאו עליה הלסטים‪ ,‬התחילה‬ ‫הקב"ה רצה לשמוע אותו קול‬ ‫צועקת למלך‪ ,‬אמר לה המלך‪ :‬לכך הייתי‬ ‫ששמע במצרים‬ ‫מתאוה לשמוע קולך‪ .‬כך ישראל כשהיו‬ ‫והנה במצרים היו יודעים שפלותם‪,‬‬ ‫במצרים‪ ,‬והיו משעבדים בהם התחילו‬ ‫שמשוקעים בטומאות ובתאוות ר"ל‪,‬‬ ‫צועקים‪ ,‬ותולין עיניהם להקב"ה כו'‪.‬‬ ‫ותלאו עיניהם לאביהם שבשמים‪,‬‬ ‫התחיל הקב"ה מוציאן משם ביד חזקה‬ ‫וצעקו אל ה' בגודל בושה והכנעה‪:‬‬ ‫ובזרוע נטויה‪ .‬והיה הקב"ה מבקש‬ ‫"הצילנו נא" ‪ -‬כמו המשל המובא‬ ‫לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו‬ ‫במדרש‪ ,‬שצעקה אל המלך הושעני‪.‬‬ ‫רוצין‪ .‬מה עשה? גירה לפרעה לרדוף‬ ‫ובליל התקדש החג בליל שביעי של‬ ‫אחריהם‪ ,‬שנאמר "ופרעה הקריב"‪ .‬מיד‪:‬‬ ‫פסח‪ ,‬זכו לראות ולהרגיש אור גדול‬ ‫"ויצעקו בני ישראל אל ה'"‪ ,‬באותה‬ ‫ובהירות גדולה‪ .‬ואז לא היה באפשרותם‬ ‫שעה אמר הקב"ה‪ :‬לכך הייתי מבקש‬ ‫להתפלל בקול שועה ורוח נשברה כמו‬ ‫לשמוע קולכם‪.‬‬ ‫במצרים‪ .‬והקב"ה היה חפץ לשמוע קולם‬ ‫פעם נוספת ‪ -‬אותו הקול ששמע מהם‬ ‫תפלת העני מקדמת להתקבל‬ ‫במצרים‪ ,‬שהיה מעומק ומשברון הלב‪.‬‬ ‫וביאר דברי המדרש‪ ,‬דהנה כתיב‬ ‫מה עשה? גירה לפרעה שיסע אחריהם‪,‬‬ ‫(תהלים לד‪ ,‬יט)‪" :‬קרוב ה' לנשברי לב"‪.‬‬ ‫כמו שכתב במדרש (שם) שראו שרן של‬ ‫מי שצועק מקרב הלב ברוח שפלה ובלב‬ ‫מצרים פורח באויר‪ .‬היינו ‪ -‬שראו אשר‬ ‫נשבר‪ ,‬כעני העומד בפתח‪ ,‬נשמע קולו‬ ‫גם מן השמים נחלמים עמהם‪ ,‬וגם שערי‬ ‫בבואו אל הקודש‪ ,‬על דרך "תפלה לעני‬ ‫שמים נסתמו‪ .‬אז יראו מאוד‪ ,‬כי במצרים‬ ‫כי יעטוף" (שם קב‪ ,‬א)‪ .‬וכמו שמובא בזוהר‬ ‫עכ"פ היה להם עוד מקום לזעוק‪ .‬ובזה‬ ‫הק' (ח"א קסח‪ ,‬ב)‪ :‬רבי יוסי פתח ואמר‪:‬‬ ‫נשבר לבם מאוד ויצעקו אל ה'‪ :‬רבונו‬ ‫"תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך‬ ‫של עולם אעפ"י שאין אנו כדאים‬ ‫שיחו"‪ ...‬זו היא תפלה שהעני מתפלל‬ ‫וראויים להישועה‪ ,‬עשה למענך למען‬ ‫לפני הקב"ה‪ .‬ותפלה זו מקדמת לעלות‬ ‫שמך הגדול‪ ,‬שלא יהיה ח"ו חילול השם‪.‬‬ ‫ולהתקבל‪ ,‬לפני כל תפלות שבעולם‪.‬‬ ‫באותו שעה אמר הקב"ה‪ :‬לכך הייתי‬ ‫ולכן תפלת עני מקדמת להתקבל לפני‬ ‫מבקש ‪ -‬לשמוע קולם עוד פעם אחרת‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬יותר מכל תפלות העולם‪ ,‬כי‬ ‫היינו ‪ -‬באותו הכנעה ושפלות שהיה‬ ‫כתיב (תהלים כב‪ ,‬כה)‪" :‬כי לא בזה ולא‬ ‫אז במצרים‪ ,‬שצעקו אל מי נפנה אם לא‬ ‫שקץ ענות עני"‪ ...‬תפלת העני היא‬ ‫י‬ ‫אלא על לב נשבר‪ .‬ובין בחלק השני‪,‬‬ ‫אליך אבינו שבשמים‪ ,‬עכתו"ד‪.‬‬ ‫שאם נכשל ח"ו האדם בעבירות‪ ,‬הרי‬ ‫שע"י הצער וחלישות דעת העובר‬ ‫יסורי הנפש עולים בהרבה‬ ‫עליו‪ ,‬הוא מתקן כל הפגמים‪ ,‬ומתקרב‬ ‫על יסורי הגוף‬ ‫אל מלך עולם ב"ה‪.‬‬ ‫כמבואר לעיל הרי שהעבודה‬ ‫העיקרית היא שבירת ופתיחת הלב‪,‬‬ ‫וידועים דברי הרה"ק ר' ישראל‬ ‫להיות בבחינת "לב ונשבר אלקים לא‬ ‫מרוזין זי"ע‪ :‬לקבל באהבה יום אחד‬ ‫תבזה"‪" ,‬זבחי אלקים רוח נשברה"‪ .‬הרי‬ ‫של יסורי הנפש‪ ,‬מזככים יותר מכמה‬ ‫שמחסד השי"ת הוא‪ ,‬מסבב כל הסיבות‪,‬‬ ‫שבועות של יסורי הגוף‪ .‬אבל כדי‬ ‫לסבב בכל מיני סיבות‪ ,‬לאפשר להאדם‬ ‫שיהיה בחירה בדבר נשגב חשוב ויסודי‬ ‫להגיע למצב של שבירת הלב ושפלות‬ ‫זה‪ ,‬יש גם מציאות הפוכה‪ ,‬שבזמנים‬ ‫הרוח‪ .‬וכמה עלינו לשמוח לגיל ולרנן‬ ‫אלו‪,‬יש ביד היצר הרשות והאפשרות‪,‬‬ ‫ולקבל באהבה‪ ,‬כל דבר הגורם ומביא‬ ‫לבלבל את האדם ולהכניס בו מחשבות‬ ‫אותנו לשבירת הלב ושפלות הרוח‪.‬‬ ‫של יאוש ומרה שחורה רח"ל‪ ,‬ואז נופל‬ ‫האדם ברשתו‪ ,‬ובמקום לנצל המצב‬ ‫וזה מועיל לב' הדברים שהבאנו לעיל‪,‬‬ ‫להתקרב אל השי"ת‪ ,‬הרי שיצר גרם לו‬ ‫בבין בחלק ההתעלות וההתקרבות אל‬ ‫להתרחק‪.‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬שאין הקב"ה משרה שכינתו‬ ‫אי‬