שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha — תולדות (2026-11-09)

שו״+ת בה++++לכה לשולחן שבת
מאת הרב משה חיים חנונו שליט"א
גיליון מס' 155
דיני שהייה על גבי אש גלויה ,תנאי ההיתר לכתחילה ודין סירים שהושהו באופנים האסורים
כפי שנתבאר לעיל ,מעיקר הדין ,מותר לאדם להתחיל מלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נמשכת מאליה בשבת ,שכן אין אדם מצווה על
שביתת כליו .אולם ,חכמים החמירו במיוחד לגבי הכנת תבשילים לסעודות שבת ,ואסרו להשהות קדירה מערב שבת על גבי אש גלויה ,שמא
מתוך שהאדם בהול על תבשילו יבוא לחתות בגחלים כדי להגביר את החום ,ויעבור על איסור הבערה או בישול.
בגדרה של גזירה זו נחלקו התנאים :לשיטת חכמים אסור להשהות תבשיל על אש גלויה אלא אם כן התבשל “כל צרכו” והוא “מצטמק ורע לו”
(שהמשך החימום מזיק לו) ,שאז אין לו עניין לחתות באש .אולם ,לשיטת חנניה הקלו ,שכל שהגיע המאכל לשיעור “מאכל בן דרוסאי” (מאכל
המבושל במקצת ,כחצי בישול) – מותר להשהותו ,שכן שוב אין האדם בהול עליו .בנוסף ,לכל הדעות מותר להשהות “קדירה חייתא” (תבשיל
חי לגמרי שהונח סמוך לחשכה ,שמכיוון שאינו ראוי כלל ללילה האדם מסיח דעתו ממנו) .כמו כן ,כאשר מקור האש הינה “כירה גרופה
וקטומה” (שגרף או כיסה את הגחלים באפר) ,פעולה המוכיחה שאין ברצונו להגביר את החום ומסירה את חשש החיתוי.
להלכה ,מרן השולחן ערוך סתם כשיטת חכמים המחמירה ,בעוד שהרמ”א הכריע שהמנהג להקל כשיטת חנניה .מכל מקום ,כתבו האחרונים
שראוי ונכון לכתחילה לצאת ידי חובת כל השיטות ולא להשהות תבשיל על גבי אש גלויה ,בפרט בזמננו שניתן לעשות זאת בקלות על ידי
כיסוי האש או שימוש באמצעי חימום המותרים על פי ההלכה לכתחילה.
לשהות על האש מאותו רגע ועד שיהיה הפחות לשיעור חצי בישול (ובשעת הדחק גדר שיעור “מאכל בן דורסאי”
מבושל כל צורכו .כלומר :אם המאכל זקוק שליש בישול – )2מותר להשהותו על גבי
לשעה שלמה מרגע שהיד סולדת בו ,אזי האש ,ואין בזה איסור.3 נקלעו למקום ללא פלטה של שבת או
כעבור חצי שעה נחשב כחצי בישול ,ובשעת ‘בלעך’ ,והזמן דוחק :האם מותר להשהות
דין תבשיל שלא הגיע לשליש בישול קודם
הדחק כעבור שליש שעה ( 20דקות) נחשב השקיעה :אם לא הגיע התבשיל לשליש
מערב שבת קדירה על גבי אש גלויה כל
כאיכות שליש בישול.7 בישולו קודם השקיעה ,אסור להשהותו על שהגיעה לשיעור ‘מאכל בן דרוסאי’? אם
למעשה ,קשה לסמוך על חישוב הזמן גבי האש ,וחובה להסירו מיד מחשש שמא בזמן הדלקת הנרות (או קבלת שבת)
בלבד ,מפני שלא תמיד יש אומדן מדויק, יבוא לחתות ולסובב את כפתור הגז כדי התבשיל עדיין לא הגיע לשיעור זה ,ורק
ובמאכלים רבים עיקר הריכוך נעשה דווקא לזרז את בישולו .4ואף שהקדירה והתבשיל בזמן שקיעת החמה הוא יהיה מבושל
בסוף תהליך הבישול .לפיכך הכריעו 5
מוקצים שהרי נאסרו באכילה אף לאחרים כמאכל בן דרוסאי – האם מותר להשהותו?
הפוסקים לשער לפי איכות הבישול בפועל. – יסיר את הקדרה ,משום שגזירת חז”ל שמא כירות הגז שבימינו דינן ככירה שאינה
כל שרואים שהמאכל הגיע לרמת ריכוך יחתה חמורה מאיסור מוקצה ,וכל רגע ורגע גרופה ואינה קטומה ,הואיל והאש שבהן
כזו שבני אדם המוכרחים לכך היו מוכנים שהקדירה מונחת על האש באופן האסור, גלויה ,שייך בהן חשש חיתוי – שמא יבוא
לאוכלו מדוחק – הרי הוא נחשב כ”מאכל בן עוברים עליה באיסור של חשש חיתוי.6 לסובב את הכפתור להגדלת הלהבה ,כדרך
דרוסאי” ומותר להשהותו.8 שרגילים לעשות בחול .1משום כך ,כדי
כיצד משערים בפועל האם התבשיל הגיע שיהיה מותר להשהות תבשיל על גבי אש
גדר “מצטמק ויפה לו” או “ורע לו” למחצית או לשליש בישולו? האם יש גלויה מערב שבת ,יש להקפיד שהמאכל
למדוד את דקות הבישול מרגע שהקדירה יהיה מבושל כל צורכו קודם השבת,
התחממה ,או שהדבר תלוי ברמת הריכוך מהו הגדר המדויק בין תבשיל שהמשך ובדיעבד מספיק שיהיה מבושל כמאכל בן
שהייתו על האש “יפה לו” ,לבין תבשיל והאיכות של המאכל בפועל? דרוסאי – שהוא חצי בישול (ובשעת הדחק
נחלקו הפוסקים איך ניתן לדעת מתי שתוספת הבישול “רעה לו”? והאם מאכל ניתן להקל גם בשליש בישול).
התבשיל נחשב כחצי בישול או שליש ,יש מן שטעמו אמנם משתבח בבישול ממושך ,אך זמן שיעור “מאכל בן דרוסאי” נקבע לפי
האחרונים שחידשו לשער לפי זמן הבישול ,בעל הבית חושש שמא יתמעט או יתפורר מצב התבשיל קודם שקיעת החמה .לפיכך,
החל מהרגע שבו הגיע חום התבשיל – האם יחשב כעת כמאכל ש”מצטמק ורע אפילו אם בשעת קבלת שבת והדלקת הנרות
לשיעור “יד סולדת בו” (כ 45–40-מעלות) .לו”? התבשיל עדיין רחוק מלהיות מבושל ,כל
כאמור ,לדעת השו”ע האפשרות להשהות מחשבים כמה זמן כולל זקוק התבשיל שידוע שבזמן השקיעה יגיע המאכל לכל
5כפי שנתבאר בשו"ע סעיף א ,בדין עבר ושהה שאינו אלא מדרבנן ,שהרי מדאורייתא די בזמן 3הגרש"ז אויערבך מנחת שלמה ח"ב סימן לד 1ואין זה דומה לכירה שהוסקה בקש ובגבבא
או שכח ושהה ,שאסור לאכול את התבשיל עד מועט ,כמבואר במג"א ס"ק כו ובמחצית השקל אות ט ,וכן מוכח במשנ"ב סק"י ,ובבה"ל ד"ה שאין חוששים בה לחיתוי ,כיון ששם צריך להביא
מוצאי שבת בכדי שיעשו ,ויבואר עוד לקמן. שם ,וסיים הגרש"ז שם שיתכן ויש להתחשב ונהגו להקל ,וכן בסימן רנד ס"ק נא ,ובסיכום מבחוץ ,וכשילך להביא יזכר שהיום שבת ,שו"ת
6חזו"א או"ח סימן לז ס"ק כא ,כו. בזמן שכל הציבור רגילים לקבל שבת כאילו הדינים סוף סימן רנט ,וכן משמע בחזו"א סימן לז פנים מאירות ח"א סוף סימן פד ,שו"ת מהרש"ם
7חזו"א סימן לז סק"ו. זה השקיעה ,אולם יש חולקים וסוברים שהכל סק"ו ,וס"ק כב ,וכן מוכח במג"א ס"ק כו ,והביאור ח"ג סימן קסה ,הגרש"ז אויערבך והגרי"ש
8מהרש"ג ח"ב סימן קעח ,כה"ח ס"ק כח ,פסקי תלוי בקבלת שבת שלו בין לקולא בין לחומרא, בזה שכיון שבזמן השקיעה שהוא תחילת השבת אלישיב שבות יצחק שהיה וחזרה תחילת פ"ז,
תשובות הלכה א ,אורחות שבת ח"א פ"ב הערה תולדות שמואל מצווה לב סימן לג אות ג ,חוט ראוי המאכל לאכילה לכל הפחות על ידי הדחק, חוט שני ח"ב פכ"ו שעה"צ ס"ק נא.
ז ,הלכה ברורה הלכה ה. שני ח"ב פכ"ו סק"ד. שוב אינו בהול לחתות בגחלים להגביה חום 2הגר"ז סעיף יג ,משנ"ב ס"ק לח ומג וכמו
4מג"א סק"ב ,משנ"ב סק"ה ,וסק"י. האש ,אך אין חוששים לחיתוי בזמן תוספת שבת שנתבאר לעיל.
או ששגג בדין וחשב לתומו שהדבר מותר. תבשיל על גבי אש גלויה (כירה שאינה השהייה על האש מיטיב עמו או מזיק לו?
חכמים קנסו גם בשוגג ,כדי שלא יבואו גרופה וקטומה ,ללא “בלעך”) ,מותנת בכך וכיצד דנים קדירה המכילה סוגי מאכלים
אנשים להשהות לכתחילה במזיד ויטענו שהמאכל יהיה מבושל כל צורכו ומצטמק שונים – חלקם משתבחים בתוספת בישול
“שכחנו”.14 וחלקם נפסדים ממנו? ורע לו .ובגדר זה:
דין שאר בני הבית והאורחים :מעיקר כשיש ספק :כל תבשיל שאין יודעים לגביו מצטמק ויפה לו (תוספת הבישול משביחה):
הדין המאכל נאסר לכל אדם – בין לבעל
בבירור אם הוא בקטגוריית “מצטמק ויפה פירושו שהמאכל אמנם כבר ראוי לאכילה,
הבית עצמו ,בין לבני ביתו ובין לאורחים
לו” או “מצטמק ורע לו” – ראוי להחמיר בו אך הוא עדיין לא הגיע לטעמו המושבח
אחרים .15אולם ,יש פוסקים שכתבו להקל
מספק ,ולדון אותו כדין תבשיל שמצטמק ביותר .ככל שהוא ממשיך לשהות על
בשכח ושהה בשוגג לגבי אחרים.16
ויפה לו שאסור להשהותו על אש גלויה גבי האש ,התבשיל מתרכך ,וטעמו הולך
ויש שכתבו להקל בדיעבד אפילו אם הגיע (לדעת השו”ע).10 ומשתפר .כגון :בישול שעועית וסוגי
התבשיל לשליש בישולו רק סמוך לזמן קטניות למיניהם ,או תבשיל בשר שמן
דין קדירה עם מאכלים מעורבים :כאשר שיש בו הרבה רוטב וכיוצא בזה .במאכלים
צאת הכוכבים ,מטעם שהרי התירו שבותהקדירה מכילה תערובת של מאכלים
בבין השמשות לצורך מצווה ,לשיטתם יש אלו קיים חשש חיתוי ,שמא יבוא האדם
שחלקם משתבחים בבישול ממושך וחלקם להגביה את חום האש כדי לזרז ולהשביח
להקל גם כשאינו צורך מצווה עד שלושנפסדים ממנו ,הולכים אחר הרוב .אולם,
עשרה וחצי דקות זמניות אחר השקיעה .אך את התבשיל.
אם המיעוט בקדירה הוא עיקר המאכל
לכתחילה אין לסמוך על זה ,ולכן אם לא מצטמק ורע לו (תוספת הבישול מזיקה):
וחשיבותו המרכזית של התבשיל תלויה בו
הגיע התבשיל לשיעור זה קודם השקיעה – היינו מאכל שבישול ממושך מזיק לו והוא
(כגון קדירה שיש בה רוב אורז אך המיעוט
חובה להסירו מן האש ,ואם לא הסירו נאסר מאבד בכך את טעמו הטוב .בגדר זה נכלל
שבה הוא בשר ,או חמין שעיקרו בשר) – גם תבשיל שהמשך הבישול הממושך אינו
התבשיל באכילה.17
פשוט שהמיעוט החשוב הוא הקובע את דין מזיק לטעמו ישירות ,אך גם אינו מועיל לו,
התארחו במקום ללא פלטה או ‘בלעך’: הקדירה כולה.11 והוא רק מאבד מכמותו ללא תכלית (כגון
והשהו את החמין על גבי אש גלויה ונמוכה מים חמים המתאדים על האש) .במקרים
לצורך מחר ,בטענה שהתבשיל מיועד אך דין התבשיל בדיעבד אלו אין כל חשש שהאדם יבוא להגביה את
ורק ליום המחרת וממילא אין בעל הבית חום האש ,וממילא מותר להשהותם.
מהו דינו של מאכל שהושאר מערב שבת בהול לזרז את בישולו בלילה ,האם יהיה למעשה ,אפילו תבשיל שדרך העולם
על גבי אש גלויה באופן האסור? האם יש מותר לאכול מהחמין בשבת? לשבחו בתוספת בישול (כגון בשר שמן),
אף שדעתו המפורשת של האדם לאכול את הבדל בהלכה בין מי שעשה זאת במזיד אם עתה האדם מצטער בהמשך הצטמקותו
התבשיל רק למחרת (ואפילו רק במוצאי לבין מי ששגג או שכח ,והאם המאכל – כגון שהתבשיל מתמעט ומתאדה ובעל
שבת) ,חלים על הקדירה כל דיני שהייה נאסר גם על שאר בני הבית והאורחים? הבית חושש שלא יישאר ממנו די צורך
האסורה ,מפני שחוששים שמא ימלך בדעתו חומרת קנס חכמים בדיני שהייה :חכמים לבני הבית ולאורחים ,או שמא מחמת רוב
לאוכלו בלילה ויבוא לידי חיתוי והגבהת החמירו מאוד בדין שהייה ,וקבעו כי תבשיל הבישול המאכל ייפרך ויתפורר ולא יהיה
האש .לפיכך ,לכתחילה אסור להשהות שהושהה מערב שבת על גבי אש גלויה ראוי להגשה מכובדת לפני האורחים ,או
קדירה על גבי אש גלויה גם אם התבשיל באופן האסור (כגון שלא הגיע לכל הפחות שאותו אדם מצטער מכך מחמת שמצד
מיועד לסעודת הבוקר בלבד. לשיעור “מאכל בן דרוסאי” 12קודם כניסת מזגו או בריאותו קשה לו לעכל תבשיל
השבת) – התבשיל אסור באכילה לכל אורך ששהה זמן רב על האש – בכל המקרים
בדיעבד – אם כבר השהו את החמין באופן הללו משתנה מעמד התבשיל ל”מצטמק
זה – מצינו פוסקים שהקלו בדיעבד וסוברים השבת ,וייאכל רק במוצאי שבת לאחר
שימתינו זמן של “בכדי שיעשו” (כדי שלא ורע לו” .כיון שהאדם אינו מעוניין בהגברת
שכל שמסיח דעתו מן הקדירה לצורך מחר הבישול ,פג חשש חיתוי ומותר להשהותו
לא גזרו בו חכמים .על כן ,בדיעבד ובאקראי ירוויח דבר מן השהייה האסורה).13
על גבי האש.9
שנעשה כן ,יש לסמוך על שיטה זו להתיר דין השוגג והשוכח :האיסור חל לא רק על
את אכילת החמין בשבת (ובפרט כשיש מי שהשהה את המאכל במזיד ,אלא אפילו מה הדין כאשר מתעורר ספק לגבי תבשיל
ספקות נוספים להקל).18 על מי ששכח לחלוטין את הקדירה על האש מסוים ,ולא יודעים בבירור אם המשך
שהוא בכלל הגזירה שיבואו להשהות לכתחילה עוד שעה"צ ס"ק לג. התבשיל עד מוצאי שבת בכדי שיעשו ,אלא 9גמרא שבת לז ע"ב ,שו"ע סעיף א ,משנ"ב
עד זמן ר"ת אם נתיר בדיעבד ,עיין עוד הליכות 16הגהות מרדכי ,הב"ח ,שיירי כנסת הגדולה שיש לחלק בזה בין שכח ושהה ,לעבר במזיד סק"ח ,שעה"צ סק"ט ,בה"ל ד"ה והוא מצטמק
שבת עמוד תשיג מה שהרחיב בזה. (הגהות ב"י ס"ק יא ,יג) ,נחלת צבי (עטרת צבי ושהה ,שבעבר ושהה אסור התבשיל בדיעבד ורע לו ,הגרש"ז אויערבך שולחן שלמה סק"ב
18הב"י סימן רנג ד"ה ומה שכתב רבנו וכל זה, ס"ק יב) ,החוות יאיר במקור חיים סעיף א ,תורת בכל גוונא עד מוצאי שבת בכדי שיעשו ,ובשכח והערה ב.
הביא בשם הכל בו והגהות מרדכי שהקלו בזה, שבת סק"ו ,ועיין הלכה ברורה סוף הלכה כח, ושהה אם לא נתבשל כל צורכו אסור התבשיל 10בה"ל ד"ה והוא מצטמק ורע לו בשם האליה
שמצדד שהמקל בזה לגבי אחרים יש לו על מי עד מוצאי שבת בכדי שיעשו ,אולם אם התבשל רבה והפמ"ג.
היות ומסיח דעתו ממנו ,וכתב על זה שלא ראה
שיסמוך ,ועוד בחלק בירור ההלכה שם ס"ק כח, כל צורכו ,ורק מצטמק ויפה לו ,מותר בדיעבד 11פמ"ג סימן רנט משב"ז סק"ג .אבל לעניין
בפוסקים זולתם שחילקו בכך ,ומשמע שדחה ובשעה"צ שם ס"ק לח ,לט. להנות מהתבשיל כיון שלא נהנה ממנו כל כך מאכל שחלקו התבשל כמאכל בן דרוסאי ,וחלקו
שיטתם ,אולם בסוף הסימן ד"ה ומכלל הדברים 17חזו"א סימן לז ס"ק כז ד"ה דינים העולים, שבלא זה היה התבשיל ראוי לאכילה. עדיין לא הגיע לרמת בישול זו ,אפילו הוא
הראה פנים לשיטה זו ,ועיין בפירוש משניות אולם אף בדיעבד אין להקל עד צאת הכוכבים 13בה"ל ד"ה עד בכדי שיעשו ,על פי הטעמים מיעוט יש להסתפק בדינו ,שאפשר שיש לחשב
להרמב"ם ריש פ"ג שמבואר בדבריו שיש גם בזה של ר"ת מדין מחלוקת הפוסקים ,וכפי שכתב של רש"י והרמב"ם. כאילו כל הקדירה לא הגיע לשיעור זה ,כיון
כל דיני שהייה ,וכ"כ בתורת חיים סופר סק"ג הבה"ל בסימן רסא סעיף א ד"ה ואין מדליקין 14גמרא שבת לז ע"ב לח ע"ב ,שו"ע סימן רנג שיש עדיין חשש חיתוי שיגביה חום האש מחמת
לדייק בדבריו ,ולמעשה בבה"ל ד"ה ולהשהותו לעניין בישול בזמן הזה ,כיון שכל חידוש סעיף א ,משנ"ב ס"ק כט-לב ,מג-מד .אלא שכתב מקצת הקדירה שאינה מבושלת ,עיין תוספת
עליה כתב להקל בזה בדיעבד ובלבד שלא יהיה החזו"א מכך שהתירו שבות לצורך מצווה ,אך המשנ"ב בס"ק לב בדין שכח ושהה שנחלקו שבת סימן רנד ס"ק כב שמצדד בזה ללכת אחר
רגיל לעשות כן ,וכן בחזו"ע ח"א עמוד מו ,ס, כשהיה קבלת שבת של ציבור לא התירו שבות הראשונים אם צריך להמתין בכדי שיעשו ,וכתב עיקר התבשיל וכדמשמע ברמ"א סימן רנד
כתב שראויה סברא זו לצרפה לספיקות אחרים, לצורך מצווה ,אף לא לעניין הטמנה ,כמבואר שמלשון הרמב"ם נראה להקל ,ובסימן רנד סעיף ה ,אך לא החליט בזה ,ואפשר שלשיטתו
בשו"ע סימן רסא ס"ד ובמשנ"ב שם ס"ק כח, במשנ"ב סק"כ הכריע בזה לאסור ,וכן מבואר יסבור כן גם במצטמק ויפה לו שלא כהפמ"ג
אולם לכתחילה אין להקל גם אם בדעתו לאוכלו
ולאחר צאת הכוכבים של הגאונים וודאי כל בשו"ע שם סעיף ח ,וכן פירש הב"י כאן בדעת הנ"ל ,ויש לחלק ,עיין עוד פסקי תשובות סימן
במוצאי שבת ,כמבואר בשעה"צ סימן רנד ס"ק הציבור קיבלו שבת ,ואף לר"ת אין להקל בזה, הרמב"ם שגם הוא סובר לאסור בשכח עד מוצאי רנג סוף הלכה א.
לו שיש לחוש בזה שמא ימלך לאוכלו בשבת, ודברי הבה"ל לעניין בישול יש לחלק שחמור דין שבת בכדי שיעשו. 12ולשיטות הראשונים שפסקו כחכמים
ויבוא לידי חיתוי והגבהת האש ,ועוד בהרחבה שהייה שלמרות שהוא דרבנן אסרוה אף בשוגג 15כן כתב הב"י על פי הרא"ש והטור ,וכן פסקו שאוסרים שהייה על גבי האש גם בתבשיל שלא
דעות הראשונים והאחרונים הלכה ברורה הלכה והחמירו בה יותר משאר מלאכות ,הרי שיש המג"א ס"ק יא והאליה רבה והתוספת שבת נתבשל כל צורכו ,וכן אפילו מבושל כל צורכו
ד והלכה כ ובחלק בירור ההלכה שם. לאוסרה גם בזמן תוספת שבת של ציבור ,ובפרט ועוד ,וכ"פ המשנ"ב ס"ק לא ,כה"ח סק"כ ,עיין כל שמצטמק ויפה לו ,גם בזה אסור בדיעבד
