gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha

שבוע: תולדות (2026-11-09)

שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שו״‪+‬ת בה‪++++‬לכה לשולחן שבת‬ ‫מאת הרב משה חיים חנונו שליט"א‬ ‫גיליון מס' ‪155‬‬ ‫דיני שהייה על גבי אש גלויה‪ ,‬תנאי ההיתר לכתחילה ודין סירים שהושהו באופנים האסורים‬ ‫כפי שנתבאר לעיל‪ ,‬מעיקר הדין‪ ,‬מותר לאדם להתחיל מלאכה מערב שבת אף על פי שהיא נמשכת מאליה בשבת‪ ,‬שכן אין אדם מצווה על‬ ‫שביתת כליו‪ .‬אולם‪ ,‬חכמים החמירו במיוחד לגבי הכנת תבשילים לסעודות שבת‪ ,‬ואסרו להשהות קדירה מערב שבת על גבי אש גלויה‪ ,‬שמא‬ ‫מתוך שהאדם בהול על תבשילו יבוא לחתות בגחלים כדי להגביר את החום‪ ,‬ויעבור על איסור הבערה או בישול‪.‬‬ ‫בגדרה של גזירה זו נחלקו התנאים‪ :‬לשיטת חכמים אסור להשהות תבשיל על אש גלויה אלא אם כן התבשל “כל צרכו” והוא “מצטמק ורע לו”‬ ‫(שהמשך החימום מזיק לו)‪ ,‬שאז אין לו עניין לחתות באש‪ .‬אולם‪ ,‬לשיטת חנניה הקלו‪ ,‬שכל שהגיע המאכל לשיעור “מאכל בן דרוסאי” (מאכל‬ ‫המבושל במקצת‪ ,‬כחצי בישול) – מותר להשהותו‪ ,‬שכן שוב אין האדם בהול עליו‪ .‬בנוסף‪ ,‬לכל הדעות מותר להשהות “קדירה חייתא” (תבשיל‬ ‫חי לגמרי שהונח סמוך לחשכה‪ ,‬שמכיוון שאינו ראוי כלל ללילה האדם מסיח דעתו ממנו)‪ .‬כמו כן‪ ,‬כאשר מקור האש הינה “כירה גרופה‬ ‫וקטומה” (שגרף או כיסה את הגחלים באפר)‪ ,‬פעולה המוכיחה שאין ברצונו להגביר את החום ומסירה את חשש החיתוי‪.‬‬ ‫להלכה‪ ,‬מרן השולחן ערוך סתם כשיטת חכמים המחמירה‪ ,‬בעוד שהרמ”א הכריע שהמנהג להקל כשיטת חנניה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬כתבו האחרונים‬ ‫שראוי ונכון לכתחילה לצאת ידי חובת כל השיטות ולא להשהות תבשיל על גבי אש גלויה‪ ,‬בפרט בזמננו שניתן לעשות זאת בקלות על ידי‬ ‫כיסוי האש או שימוש באמצעי חימום המותרים על פי ההלכה לכתחילה‪.‬‬ ‫לשהות על האש מאותו רגע ועד שיהיה‬ ‫הפחות לשיעור חצי בישול (ובשעת הדחק‬ ‫גדר שיעור “מאכל בן דורסאי”‬ ‫מבושל כל צורכו‪ .‬כלומר‪ :‬אם המאכל זקוק‬ ‫שליש בישול‪ – )2‬מותר להשהותו על גבי‬ ‫לשעה שלמה מרגע שהיד סולדת בו‪ ,‬אזי‬ ‫האש‪ ,‬ואין בזה איסור‪.3‬‬ ‫נקלעו למקום ללא פלטה של שבת או‬ ‫כעבור חצי שעה נחשב כחצי בישול‪ ,‬ובשעת‬ ‫‘בלעך’‪ ,‬והזמן דוחק‪ :‬האם מותר להשהות‬ ‫דין תבשיל שלא הגיע לשליש בישול קודם‬ ‫הדחק כעבור שליש שעה (‪ 20‬דקות) נחשב‬ ‫השקיעה‪ :‬אם לא הגיע התבשיל לשליש‬ ‫מערב שבת קדירה על גבי אש גלויה כל‬ ‫כאיכות שליש בישול‪.7‬‬ ‫בישולו קודם השקיעה‪ ,‬אסור להשהותו על‬ ‫שהגיעה לשיעור ‘מאכל בן דרוסאי’? אם‬ ‫למעשה‪ ,‬קשה לסמוך על חישוב הזמן‬ ‫גבי האש‪ ,‬וחובה להסירו מיד מחשש שמא‬ ‫בזמן הדלקת הנרות (או קבלת שבת)‬ ‫בלבד‪ ,‬מפני שלא תמיד יש אומדן מדויק‪,‬‬ ‫יבוא לחתות ולסובב את כפתור הגז כדי‬ ‫התבשיל עדיין לא הגיע לשיעור זה‪ ,‬ורק‬ ‫ובמאכלים רבים עיקר הריכוך נעשה דווקא‬ ‫לזרז את בישולו‪ .4‬ואף שהקדירה והתבשיל‬ ‫בזמן שקיעת החמה הוא יהיה מבושל‬ ‫בסוף תהליך הבישול‪ .‬לפיכך הכריעו‬ ‫‪5‬‬ ‫מוקצים שהרי נאסרו באכילה אף לאחרים‬ ‫כמאכל בן דרוסאי – האם מותר להשהותו?‬ ‫הפוסקים לשער לפי איכות הבישול בפועל‪.‬‬ ‫– יסיר את הקדרה‪ ,‬משום שגזירת חז”ל שמא‬ ‫כירות הגז שבימינו דינן ככירה שאינה‬ ‫כל שרואים שהמאכל הגיע לרמת ריכוך‬ ‫יחתה חמורה מאיסור מוקצה‪ ,‬וכל רגע ורגע‬ ‫גרופה ואינה קטומה‪ ,‬הואיל והאש שבהן‬ ‫כזו שבני אדם המוכרחים לכך היו מוכנים‬ ‫שהקדירה מונחת על האש באופן האסור‪,‬‬ ‫גלויה‪ ,‬שייך בהן חשש חיתוי – שמא יבוא‬ ‫לאוכלו מדוחק – הרי הוא נחשב כ”מאכל בן‬ ‫עוברים עליה באיסור של חשש חיתוי‪.6‬‬ ‫לסובב את הכפתור להגדלת הלהבה‪ ,‬כדרך‬ ‫דרוסאי” ומותר להשהותו‪.8‬‬ ‫שרגילים לעשות בחול‪ .1‬משום כך‪ ,‬כדי‬ ‫כיצד משערים בפועל האם התבשיל הגיע‬ ‫שיהיה מותר להשהות תבשיל על גבי אש‬ ‫גדר “מצטמק ויפה לו” או “ורע לו”‬ ‫למחצית או לשליש בישולו? האם יש‬ ‫גלויה מערב שבת‪ ,‬יש להקפיד שהמאכל‬ ‫למדוד את דקות הבישול מרגע שהקדירה‬ ‫יהיה מבושל כל צורכו קודם השבת‪,‬‬ ‫התחממה‪ ,‬או שהדבר תלוי ברמת הריכוך מהו הגדר המדויק בין תבשיל שהמשך‬ ‫ובדיעבד מספיק שיהיה מבושל כמאכל בן‬ ‫שהייתו על האש “יפה לו”‪ ,‬לבין תבשיל‬ ‫והאיכות של המאכל בפועל?‬ ‫דרוסאי – שהוא חצי בישול (ובשעת הדחק‬ ‫נחלקו הפוסקים איך ניתן לדעת מתי שתוספת הבישול “רעה לו”? והאם מאכל‬ ‫ניתן להקל גם בשליש בישול)‪.‬‬ ‫התבשיל נחשב כחצי בישול או שליש‪ ,‬יש מן שטעמו אמנם משתבח בבישול ממושך‪ ,‬אך‬ ‫זמן שיעור “מאכל בן דרוסאי” נקבע לפי‬ ‫האחרונים שחידשו לשער לפי זמן הבישול‪ ,‬בעל הבית חושש שמא יתמעט או יתפורר‬ ‫מצב התבשיל קודם שקיעת החמה‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫החל מהרגע שבו הגיע חום התבשיל – האם יחשב כעת כמאכל ש”מצטמק ורע‬ ‫אפילו אם בשעת קבלת שבת והדלקת הנרות‬ ‫לשיעור “יד סולדת בו” (כ‪ 45–40-‬מעלות)‪ .‬לו”?‬ ‫התבשיל עדיין רחוק מלהיות מבושל‪ ,‬כל‬ ‫כאמור‪ ,‬לדעת השו”ע האפשרות להשהות‬ ‫מחשבים כמה זמן כולל זקוק התבשיל‬ ‫שידוע שבזמן השקיעה יגיע המאכל לכל‬ ‫‪ 5‬כפי שנתבאר בשו"ע סעיף א‪ ,‬בדין עבר ושהה‬ ‫שאינו אלא מדרבנן‪ ,‬שהרי מדאורייתא די בזמן‬ ‫‪ 3‬הגרש"ז אויערבך מנחת שלמה ח"ב סימן לד‬ ‫‪ 1‬ואין זה דומה לכירה שהוסקה בקש ובגבבא‬ ‫או שכח ושהה‪ ,‬שאסור לאכול את התבשיל עד‬ ‫מועט‪ ,‬כמבואר במג"א ס"ק כו ובמחצית השקל‬ ‫אות ט‪ ,‬וכן מוכח במשנ"ב סק"י‪ ,‬ובבה"ל ד"ה‬ ‫שאין חוששים בה לחיתוי‪ ,‬כיון ששם צריך להביא‬ ‫מוצאי שבת בכדי שיעשו‪ ,‬ויבואר עוד לקמן‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬וסיים הגרש"ז שם שיתכן ויש להתחשב‬ ‫ונהגו להקל‪ ,‬וכן בסימן רנד ס"ק נא‪ ,‬ובסיכום‬ ‫מבחוץ‪ ,‬וכשילך להביא יזכר שהיום שבת‪ ,‬שו"ת‬ ‫‪ 6‬חזו"א או"ח סימן לז ס"ק כא‪ ,‬כו‪.‬‬ ‫בזמן שכל הציבור רגילים לקבל שבת כאילו‬ ‫הדינים סוף סימן רנט‪ ,‬וכן משמע בחזו"א סימן לז‬ ‫פנים מאירות ח"א סוף סימן פד‪ ,‬שו"ת מהרש"ם‬ ‫‪ 7‬חזו"א סימן לז סק"ו‪.‬‬ ‫זה השקיעה‪ ,‬אולם יש חולקים וסוברים שהכל‬ ‫סק"ו‪ ,‬וס"ק כב‪ ,‬וכן מוכח במג"א ס"ק כו‪ ,‬והביאור‬ ‫ח"ג סימן קסה‪ ,‬הגרש"ז אויערבך והגרי"ש‬ ‫‪ 8‬מהרש"ג ח"ב סימן קעח‪ ,‬כה"ח ס"ק כח‪ ,‬פסקי‬ ‫תלוי בקבלת שבת שלו בין לקולא בין לחומרא‪,‬‬ ‫בזה שכיון שבזמן השקיעה שהוא תחילת השבת‬ ‫אלישיב שבות יצחק שהיה וחזרה תחילת פ"ז‪,‬‬ ‫תשובות הלכה א‪ ,‬אורחות שבת ח"א פ"ב הערה‬ ‫תולדות שמואל מצווה לב סימן לג אות ג‪ ,‬חוט‬ ‫ראוי המאכל לאכילה לכל הפחות על ידי הדחק‪,‬‬ ‫חוט שני ח"ב פכ"ו שעה"צ ס"ק נא‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬הלכה ברורה הלכה ה‪.‬‬ ‫שני ח"ב פכ"ו סק"ד‪.‬‬ ‫שוב אינו בהול לחתות בגחלים להגביה חום‬ ‫‪ 2‬הגר"ז סעיף יג‪ ,‬משנ"ב ס"ק לח ומג וכמו‬ ‫‪ 4‬מג"א סק"ב‪ ,‬משנ"ב סק"ה‪ ,‬וסק"י‪.‬‬ ‫האש‪ ,‬אך אין חוששים לחיתוי בזמן תוספת שבת‬ ‫שנתבאר לעיל‪.‬‬ ‫או ששגג בדין וחשב לתומו שהדבר מותר‪.‬‬ ‫תבשיל על גבי אש גלויה (כירה שאינה השהייה על האש מיטיב עמו או מזיק לו?‬ ‫חכמים קנסו גם בשוגג‪ ,‬כדי שלא יבואו‬ ‫גרופה וקטומה‪ ,‬ללא “בלעך”)‪ ,‬מותנת בכך וכיצד דנים קדירה המכילה סוגי מאכלים‬ ‫אנשים להשהות לכתחילה במזיד ויטענו‬ ‫שהמאכל יהיה מבושל כל צורכו ומצטמק שונים – חלקם משתבחים בתוספת בישול‬ ‫“שכחנו”‪.14‬‬ ‫וחלקם נפסדים ממנו?‬ ‫ורע לו‪ .‬ובגדר זה‪:‬‬ ‫דין שאר בני הבית והאורחים‪ :‬מעיקר‬ ‫כשיש ספק‪ :‬כל תבשיל שאין יודעים לגביו‬ ‫מצטמק ויפה לו (תוספת הבישול משביחה)‪:‬‬ ‫הדין המאכל נאסר לכל אדם – בין לבעל‬ ‫בבירור אם הוא בקטגוריית “מצטמק ויפה‬ ‫פירושו שהמאכל אמנם כבר ראוי לאכילה‪,‬‬ ‫הבית עצמו‪ ,‬בין לבני ביתו ובין לאורחים‬ ‫לו” או “מצטמק ורע לו” – ראוי להחמיר בו‬ ‫אך הוא עדיין לא הגיע לטעמו המושבח‬ ‫אחרים‪ .15‬אולם‪ ,‬יש פוסקים שכתבו להקל‬ ‫מספק‪ ,‬ולדון אותו כדין תבשיל שמצטמק‬ ‫ביותר‪ .‬ככל שהוא ממשיך לשהות על‬ ‫בשכח ושהה בשוגג לגבי אחרים‪.16‬‬ ‫ויפה לו שאסור להשהותו על אש גלויה‬ ‫גבי האש‪ ,‬התבשיל מתרכך‪ ,‬וטעמו הולך‬ ‫ויש שכתבו להקל בדיעבד אפילו אם הגיע‬ ‫(לדעת השו”ע)‪.10‬‬ ‫ומשתפר‪ .‬כגון‪ :‬בישול שעועית וסוגי‬ ‫התבשיל לשליש בישולו רק סמוך לזמן‬ ‫קטניות למיניהם‪ ,‬או תבשיל בשר שמן‬ ‫דין קדירה עם מאכלים מעורבים‪ :‬כאשר‬ ‫שיש בו הרבה רוטב וכיוצא בזה‪ .‬במאכלים‬ ‫צאת הכוכבים‪ ,‬מטעם שהרי התירו שבות‬‫הקדירה מכילה תערובת של מאכלים‬ ‫בבין השמשות לצורך מצווה‪ ,‬לשיטתם יש‬ ‫אלו קיים חשש חיתוי‪ ,‬שמא יבוא האדם‬ ‫שחלקם משתבחים בבישול ממושך וחלקם‬ ‫להגביה את חום האש כדי לזרז ולהשביח‬ ‫להקל גם כשאינו צורך מצווה עד שלוש‬‫נפסדים ממנו‪ ,‬הולכים אחר הרוב‪ .‬אולם‪,‬‬ ‫עשרה וחצי דקות זמניות אחר השקיעה‪ .‬אך‬ ‫את התבשיל‪.‬‬ ‫אם המיעוט בקדירה הוא עיקר המאכל‬ ‫לכתחילה אין לסמוך על זה‪ ,‬ולכן אם לא‬ ‫מצטמק ורע לו (תוספת הבישול מזיקה)‪:‬‬ ‫וחשיבותו המרכזית של התבשיל תלויה בו‬ ‫הגיע התבשיל לשיעור זה קודם השקיעה –‬ ‫היינו מאכל שבישול ממושך מזיק לו והוא‬ ‫(כגון קדירה שיש בה רוב אורז אך המיעוט‬ ‫חובה להסירו מן האש‪ ,‬ואם לא הסירו נאסר‬ ‫מאבד בכך את טעמו הטוב‪ .‬בגדר זה נכלל‬ ‫שבה הוא בשר‪ ,‬או חמין שעיקרו בשר) –‬ ‫גם תבשיל שהמשך הבישול הממושך אינו‬ ‫התבשיל באכילה‪.17‬‬ ‫פשוט שהמיעוט החשוב הוא הקובע את דין‬ ‫מזיק לטעמו ישירות‪ ,‬אך גם אינו מועיל לו‪,‬‬ ‫התארחו במקום ללא פלטה או ‘בלעך’‪:‬‬ ‫הקדירה כולה‪.11‬‬ ‫והוא רק מאבד מכמותו ללא תכלית (כגון‬ ‫והשהו את החמין על גבי אש גלויה ונמוכה‬ ‫מים חמים המתאדים על האש)‪ .‬במקרים‬ ‫לצורך מחר‪ ,‬בטענה שהתבשיל מיועד אך‬ ‫דין התבשיל בדיעבד‬ ‫אלו אין כל חשש שהאדם יבוא להגביה את‬ ‫ורק ליום המחרת וממילא אין בעל הבית‬ ‫חום האש‪ ,‬וממילא מותר להשהותם‪.‬‬ ‫מהו דינו של מאכל שהושאר מערב שבת בהול לזרז את בישולו בלילה‪ ,‬האם יהיה‬ ‫למעשה‪ ,‬אפילו תבשיל שדרך העולם‬ ‫על גבי אש גלויה באופן האסור? האם יש מותר לאכול מהחמין בשבת?‬ ‫לשבחו בתוספת בישול (כגון בשר שמן)‪,‬‬ ‫אף שדעתו המפורשת של האדם לאכול את‬ ‫הבדל בהלכה בין מי שעשה זאת במזיד‬ ‫אם עתה האדם מצטער בהמשך הצטמקותו‬ ‫התבשיל רק למחרת (ואפילו רק במוצאי‬ ‫לבין מי ששגג או שכח‪ ,‬והאם המאכל‬ ‫– כגון שהתבשיל מתמעט ומתאדה ובעל‬ ‫שבת)‪ ,‬חלים על הקדירה כל דיני שהייה‬ ‫נאסר גם על שאר בני הבית והאורחים?‬ ‫הבית חושש שלא יישאר ממנו די צורך‬ ‫האסורה‪ ,‬מפני שחוששים שמא ימלך בדעתו‬ ‫חומרת קנס חכמים בדיני שהייה‪ :‬חכמים‬ ‫לבני הבית ולאורחים‪ ,‬או שמא מחמת רוב‬ ‫לאוכלו בלילה ויבוא לידי חיתוי והגבהת‬ ‫החמירו מאוד בדין שהייה‪ ,‬וקבעו כי תבשיל‬ ‫הבישול המאכל ייפרך ויתפורר ולא יהיה‬ ‫האש‪ .‬לפיכך‪ ,‬לכתחילה אסור להשהות‬ ‫שהושהה מערב שבת על גבי אש גלויה‬ ‫ראוי להגשה מכובדת לפני האורחים‪ ,‬או‬ ‫קדירה על גבי אש גלויה גם אם התבשיל‬ ‫באופן האסור (כגון שלא הגיע לכל הפחות‬ ‫שאותו אדם מצטער מכך מחמת שמצד‬ ‫מיועד לסעודת הבוקר בלבד‪.‬‬ ‫לשיעור “מאכל בן דרוסאי”‪ 12‬קודם כניסת‬ ‫מזגו או בריאותו קשה לו לעכל תבשיל‬ ‫השבת) – התבשיל אסור באכילה לכל אורך‬ ‫ששהה זמן רב על האש – בכל המקרים‬ ‫בדיעבד – אם כבר השהו את החמין באופן‬ ‫הללו משתנה מעמד התבשיל ל”מצטמק‬ ‫זה – מצינו פוסקים שהקלו בדיעבד וסוברים‬ ‫השבת‪ ,‬וייאכל רק במוצאי שבת לאחר‬ ‫שימתינו זמן של “בכדי שיעשו” (כדי שלא‬ ‫ורע לו”‪ .‬כיון שהאדם אינו מעוניין בהגברת‬ ‫שכל שמסיח דעתו מן הקדירה לצורך מחר‬ ‫הבישול‪ ,‬פג חשש חיתוי ומותר להשהותו‬ ‫לא גזרו בו חכמים‪ .‬על כן‪ ,‬בדיעבד ובאקראי‬ ‫ירוויח דבר מן השהייה האסורה)‪.13‬‬ ‫על גבי האש‪.9‬‬ ‫שנעשה כן‪ ,‬יש לסמוך על שיטה זו להתיר‬ ‫דין השוגג והשוכח‪ :‬האיסור חל לא רק על‬ ‫את אכילת החמין בשבת (ובפרט כשיש‬ ‫מי שהשהה את המאכל במזיד‪ ,‬אלא אפילו‬ ‫מה הדין כאשר מתעורר ספק לגבי תבשיל‬ ‫ספקות נוספים להקל)‪.18‬‬ ‫על מי ששכח לחלוטין את הקדירה על האש‬ ‫מסוים‪ ,‬ולא יודעים בבירור אם המשך‬ ‫שהוא בכלל הגזירה שיבואו להשהות לכתחילה‬ ‫עוד שעה"צ ס"ק לג‪.‬‬ ‫התבשיל עד מוצאי שבת בכדי שיעשו‪ ,‬אלא‬ ‫‪ 9‬גמרא שבת לז ע"ב‪ ,‬שו"ע סעיף א‪ ,‬משנ"ב‬ ‫עד זמן ר"ת אם נתיר בדיעבד‪ ,‬עיין עוד הליכות‬ ‫‪ 16‬הגהות מרדכי‪ ,‬הב"ח‪ ,‬שיירי כנסת הגדולה‬ ‫שיש לחלק בזה בין שכח ושהה‪ ,‬לעבר במזיד‬ ‫סק"ח‪ ,‬שעה"צ סק"ט‪ ,‬בה"ל ד"ה והוא מצטמק‬ ‫שבת עמוד תשיג מה שהרחיב בזה‪.‬‬ ‫(הגהות ב"י ס"ק יא‪ ,‬יג)‪ ,‬נחלת צבי (עטרת צבי‬ ‫ושהה‪ ,‬שבעבר ושהה אסור התבשיל בדיעבד‬ ‫ורע לו‪ ,‬הגרש"ז אויערבך שולחן שלמה סק"ב‬ ‫‪ 18‬הב"י סימן רנג ד"ה ומה שכתב רבנו וכל זה‪,‬‬ ‫ס"ק יב)‪ ,‬החוות יאיר במקור חיים סעיף א‪ ,‬תורת‬ ‫בכל גוונא עד מוצאי שבת בכדי שיעשו‪ ,‬ובשכח‬ ‫והערה ב‪.‬‬ ‫הביא בשם הכל בו והגהות מרדכי שהקלו בזה‪,‬‬ ‫שבת סק"ו‪ ,‬ועיין הלכה ברורה סוף הלכה כח‪,‬‬ ‫ושהה אם לא נתבשל כל צורכו אסור התבשיל‬ ‫‪ 10‬בה"ל ד"ה והוא מצטמק ורע לו בשם האליה‬ ‫שמצדד שהמקל בזה לגבי אחרים יש לו על מי‬ ‫עד מוצאי שבת בכדי שיעשו‪ ,‬אולם אם התבשל‬ ‫רבה והפמ"ג‪.‬‬ ‫היות ומסיח דעתו ממנו‪ ,‬וכתב על זה שלא ראה‬ ‫שיסמוך‪ ,‬ועוד בחלק בירור ההלכה שם ס"ק כח‪,‬‬ ‫כל צורכו‪ ,‬ורק מצטמק ויפה לו‪ ,‬מותר בדיעבד‬ ‫‪ 11‬פמ"ג סימן רנט משב"ז סק"ג‪ .‬אבל לעניין‬ ‫בפוסקים זולתם שחילקו בכך‪ ,‬ומשמע שדחה‬ ‫ובשעה"צ שם ס"ק לח‪ ,‬לט‪.‬‬ ‫להנות מהתבשיל כיון שלא נהנה ממנו כל כך‬ ‫מאכל שחלקו התבשל כמאכל בן דרוסאי‪ ,‬וחלקו‬ ‫שיטתם‪ ,‬אולם בסוף הסימן ד"ה ומכלל הדברים‬ ‫‪ 17‬חזו"א סימן לז ס"ק כז ד"ה דינים העולים‪,‬‬ ‫שבלא זה היה התבשיל ראוי לאכילה‪.‬‬ ‫עדיין לא הגיע לרמת בישול זו‪ ,‬אפילו הוא‬ ‫הראה פנים לשיטה זו‪ ,‬ועיין בפירוש משניות‬ ‫אולם אף בדיעבד אין להקל עד צאת הכוכבים‬ ‫‪ 13‬בה"ל ד"ה עד בכדי שיעשו‪ ,‬על פי הטעמים‬ ‫מיעוט יש להסתפק בדינו‪ ,‬שאפשר שיש לחשב‬ ‫להרמב"ם ריש פ"ג שמבואר בדבריו שיש גם בזה‬ ‫של ר"ת מדין מחלוקת הפוסקים‪ ,‬וכפי שכתב‬ ‫של רש"י והרמב"ם‪.‬‬ ‫כאילו כל הקדירה לא הגיע לשיעור זה‪ ,‬כיון‬ ‫כל דיני שהייה‪ ,‬וכ"כ בתורת חיים סופר סק"ג‬ ‫הבה"ל בסימן רסא סעיף א ד"ה ואין מדליקין‬ ‫‪ 14‬גמרא שבת לז ע"ב לח ע"ב‪ ,‬שו"ע סימן רנג‬ ‫שיש עדיין חשש חיתוי שיגביה חום האש מחמת‬ ‫לדייק בדבריו‪ ,‬ולמעשה בבה"ל ד"ה ולהשהותו‬ ‫לעניין בישול בזמן הזה‪ ,‬כיון שכל חידוש‬ ‫סעיף א‪ ,‬משנ"ב ס"ק כט‪-‬לב‪ ,‬מג‪-‬מד‪ .‬אלא שכתב‬ ‫מקצת הקדירה שאינה מבושלת‪ ,‬עיין תוספת‬ ‫עליה כתב להקל בזה בדיעבד ובלבד שלא יהיה‬ ‫החזו"א מכך שהתירו שבות לצורך מצווה‪ ,‬אך‬ ‫המשנ"ב בס"ק לב בדין שכח ושהה שנחלקו‬ ‫שבת סימן רנד ס"ק כב שמצדד בזה ללכת אחר‬ ‫רגיל לעשות כן‪ ,‬וכן בחזו"ע ח"א עמוד מו‪ ,‬ס‪,‬‬ ‫כשהיה קבלת שבת של ציבור לא התירו שבות‬ ‫הראשונים אם צריך להמתין בכדי שיעשו‪ ,‬וכתב‬ ‫עיקר התבשיל וכדמשמע ברמ"א סימן רנד‬ ‫כתב שראויה סברא זו לצרפה לספיקות אחרים‪,‬‬ ‫לצורך מצווה‪ ,‬אף לא לעניין הטמנה‪ ,‬כמבואר‬ ‫שמלשון הרמב"ם נראה להקל‪ ,‬ובסימן רנד‬ ‫סעיף ה‪ ,‬אך לא החליט בזה‪ ,‬ואפשר שלשיטתו‬ ‫בשו"ע סימן רסא ס"ד ובמשנ"ב שם ס"ק כח‪,‬‬ ‫במשנ"ב סק"כ הכריע בזה לאסור‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫יסבור כן גם במצטמק ויפה לו שלא כהפמ"ג‬ ‫אולם לכתחילה אין להקל גם אם בדעתו לאוכלו‬ ‫ולאחר צאת הכוכבים של הגאונים וודאי כל‬ ‫בשו"ע שם סעיף ח‪ ,‬וכן פירש הב"י כאן בדעת‬ ‫הנ"ל‪ ,‬ויש לחלק‪ ,‬עיין עוד פסקי תשובות סימן‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬כמבואר בשעה"צ סימן רנד ס"ק‬ ‫הציבור קיבלו שבת‪ ,‬ואף לר"ת אין להקל בזה‪,‬‬ ‫הרמב"ם שגם הוא סובר לאסור בשכח עד מוצאי‬ ‫רנג סוף הלכה א‪.‬‬ ‫לו שיש לחוש בזה שמא ימלך לאוכלו בשבת‪,‬‬ ‫ודברי הבה"ל לעניין בישול יש לחלק שחמור דין‬ ‫שבת בכדי שיעשו‪.‬‬ ‫‪ 12‬ולשיטות הראשונים שפסקו כחכמים‬ ‫ויבוא לידי חיתוי והגבהת האש‪ ,‬ועוד בהרחבה‬ ‫שהייה שלמרות שהוא דרבנן אסרוה אף בשוגג‬ ‫‪ 15‬כן כתב הב"י על פי הרא"ש והטור‪ ,‬וכן פסקו‬ ‫שאוסרים שהייה על גבי האש גם בתבשיל שלא‬ ‫דעות הראשונים והאחרונים הלכה ברורה הלכה‬ ‫והחמירו בה יותר משאר מלאכות‪ ,‬הרי שיש‬ ‫המג"א ס"ק יא והאליה רבה והתוספת שבת‬ ‫נתבשל כל צורכו‪ ,‬וכן אפילו מבושל כל צורכו‬ ‫ד והלכה כ ובחלק בירור ההלכה שם‪.‬‬ ‫לאוסרה גם בזמן תוספת שבת של ציבור‪ ,‬ובפרט‬ ‫ועוד‪ ,‬וכ"פ המשנ"ב ס"ק לא‪ ,‬כה"ח סק"כ‪ ,‬עיין‬ ‫כל שמצטמק ויפה לו‪ ,‬גם בזה אסור בדיעבד‬