gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: תולדות (2026-11-09)

הואיל משה · Hoil Moshe — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת תולדות‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫ובשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' ז') הקשה ג"כ קושיא זו וז"ל‪ ,‬וקשה‬ ‫ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את‬ ‫נהו דסמכו על הנס לענין גוף המצוה‪ ,‬לפימש"כ בשו"ת שבות‬ ‫יצחק‪ :‬ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה‬ ‫יעקב דחצי שיעור נמי קצת מצוה אית ביה‪ ,‬וכיון שלא היה להם‬ ‫וגו'‪ :‬ואיתא במדרש (מובא בספר תורת שלום)‪ ,‬כך שנו רבותינו‪ ,‬נר‬ ‫שמן רק ליום אחד‪ ,‬מוטב היה להם להדליק בח' ימים לעשות‬ ‫חנוכה אין בודקין עליו אבנים טובות ומרגליות ע"כ‪,‬‬ ‫בכל יום קצת מצוה‪ ,‬אבל היאך עשו בשבת‪ ,‬דהא בתוך ח' ימים‬ ‫וצ"ב שייכות חנוכה ליצחק‪.‬‬ ‫היה ג"כ שבת והיאך הדליקו בשבת‪ ,‬דפשיטא כשאין שיעור‬ ‫הצריך לשמן אסור להדליק בשבת‪ ,‬דלא ניתן לדחות רק‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במסכת שבת (דף כ"א‪ ,):‬מאי חנוכה‬ ‫(על איזה נס‬ ‫כשעושין כדין ולא משום קצת מצוה דחצי שיעור‪ ,‬וגם לא יתכן‬ ‫קבעוה) ‪ ,‬דתנו רבנן‪ ,‬בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא‬ ‫לסמוך על נס במקום חילול שבת דאורייתא‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬די"ל‬ ‫למספד בהון‪ ,‬שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים‬ ‫שעשאוהו ע"י שני כהנים דקיי"ל שנים שעשאו מלאכה‬ ‫שבהיכל‪ ,‬וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום‪ ,‬בדקו ולא‬ ‫פטורים‪ ,‬ואף דאסור מדרבנן‪ ,‬אך במקום מצוה ובפרט במקדש‬ ‫מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול‬ ‫לא גזרו עיי"ש‪.‬‬ ‫(בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו)‪ ,‬ולא היה בו אלא להדליק יום‬ ‫אחד‪ ,‬נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים‪ ,‬לשנה אחרת‬ ‫(חאו"ח סי' כ"ח)‬ ‫אך יש להעיר‪ ,‬דבשו"ת חסד לאברהם מהדו"ק‬ ‫קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה עיי"ש‪.‬‬ ‫האריך בהאי ענינא דשנים שעשאוהו פטורים‪ ,‬וכתב דהטעם‬ ‫הוא‪ ,‬דכיון דשלימות המלאכה נעשית רק על ידי שניהם‪ ,‬אם כן‬ ‫ונודע קושית הבית יוסף בטור או"ח (סי' תר"ע)‪ ,‬דהלא על לילה‬ ‫כל אחד בעצמו לא עשה שיעור שלם‪ ,‬אך זהו דייקא במלאכה‬ ‫אחת היה שמן להדליק‪ ,‬וא"כ לא היה הנס רק על שבעה ימים‪,‬‬ ‫שיש בו שיעור‪ ,‬משא"כ מלאכות שאין בו שיעור כגון בונה‬ ‫ואמאי קבעו ימי חנוכה לשמונה ימים‪ ,‬ותירץ ע"ז שלשה‬ ‫וחורש וכדומה‪ ,‬א"כ לא שייך לומר דעשו פחות מכשיעור‪,‬‬ ‫תירוצים‪ ,‬א) כי כאשר ראו דאין להם שמן רק על לילה אחת‪,‬‬ ‫דהרי שיעורו הוא בכל שהוא‪ ,‬וכהאי גונא אמרינן שנים‬ ‫והמה צריכין שמן לשמונה ימים‪ ,‬חלקו תיכף ומיד את השמן‬ ‫שעשאוהו חייבים עיי"ש‪ ,‬ועיין בשו"ת יד יצחק (ח"א סי' רכ"ז)‬ ‫לשמונת ימים שיהיה להם לקיים המצוה כל לילה‪ ,‬הגם שלא‬ ‫שכתב‪ ,‬דלגבי שחיטה לא שייך שנים שעשאוהו‪ ,‬ומביא מש"כ‬ ‫יהיה המצוה בשלימות‪ ,‬וא"כ גם בלילה הראשונה היה נס כי‬ ‫התבואות שור (סי' י"א ס"ק י"א)‪ ,‬דדעת כל הראשונים דמחייב על כל‬ ‫המה הכניסו בהמנורה מעט שמן ודלקו כל הלילה‪ ,‬ב) כי תיכף‬ ‫פורתא שיוצא דם משום נטילת נשמה‪ ,‬וא"כ אין לחלק‬ ‫כאשר הריקו כל השמן מהפך אל המנורה נתמלא הפך‪ ,‬וא"כ‬ ‫המלאכה עיי"ש‪.‬‬ ‫היה תיכף הנס בלילה הראשונה שנתמלא הפך‪ ,‬ג) שבליל‬ ‫ראשון נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה‪ ,‬ובבקר מצאו את‬ ‫והרמב"ם בהל' שבת (פי"ח ה"א) כתב‪ ,‬המבעיר כל שהוא חייב‬ ‫הנרות מלאים שמן וכן בכל לילה ולילה עכ"ד‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכתב בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ה יוסף דעת (סי' כ"ח)‪,‬‬ ‫דרק להמ"ד דס"ל הבערה לחלק יצאת אין שיעור להבערה‬ ‫והקשה הגה"ק מאוסטראווצע זצ"ל בספר אור תורה לחנוכה‬ ‫וחייב בכל שהוא‪ ,‬משא"כ למ"ד הבערה ללאו יוצאת גם‬ ‫(אות ב') ‪ ,‬לפימש"כ בסדר הדורות דאז חל לילה ראשונה דחנוכה‬ ‫להבערה איכא שיעור כגרוגרת עיי"ש‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬א"כ איך חלקו השמן לשמונה חלקים והדליקו בשבת‬ ‫כיון שהיה פחות מכשיעור‪ ,‬דאף דאמרינן דהדלקת המנורה‬ ‫ובקרית מלך הביא המקור לדברי הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬מהא דאיתא‬ ‫דוחה שבת זה דוקא בכשיעור‪ ,‬אבל פחות מכשיעור הוי חילול‬ ‫בירושלמי שבת (פ"ג ה"ז)‪ ,‬תני נר שהוא מונח ע"ג טבלה מסלק את‬ ‫שבת ואיך סמכו על הנס במקום שיש חילול שבת‪ ,‬ואין לומר‬ ‫הטבלה והנר נופל‪ ,‬אמר ר' יוחנן קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב‬ ‫דבערב שבת הדליקו מבעוד יום‪ ,‬לפימש"כ המפ' שהיו טמאים‬ ‫חטאת‪ ,‬לפניו משום מבעיר‪ ,‬לאחריו משום מכבה עיי"ש‪ ,‬ומהא‬ ‫טומאת ערב וטהרי ע"י טבילה והערב שמש‪ ,‬בהכרח היו‬ ‫דאמר ריו"ח לפניו חייב משום מבעיר זהו המקור לדברי‬ ‫צריכים להדליק בליל שבת‪ ,‬וקשה היאך הדליקו חלק שמינית‬ ‫הרמב"ם דמבעיר חייב בכ"ש‪ ,‬עיי"ש‬ ‫וסמכו על הנס במקום שיש חילול שבת עכ"ק‪.‬‬ ‫א‬ ‫ולא פליגי הא לן והא להו‪ ,‬ורש"י ותוס' מדחיקים בפירושם הא‬ ‫ולפי"ז אי ס"ל הבערה לחלק יצאת‪ ,‬ואז שיעור הבערה הוא‬ ‫לן והא להו‪ .‬אך י"ל פירוש אחר‪ ,‬לפי"מ דאיתא במסכת‬ ‫בכל שהוא‪ ,‬ושנים שעשאוהו חייבים‪ ,‬א"כ אין לתרץ שחלקו‬ ‫קידושין (דף ל"ז‪ ,):‬בשלמא למ"ד מושבות כל מקום שאתם‬ ‫את השמן לשמונה חלקים‪ ,‬דתקשי איך הדליקו בשבת‪ ,‬דאין‬ ‫יושבים משמע (ומושב דכתיב גבי חדש לאו לירושה וישיבה אתא)‪ ,‬היינו דכתיב‬ ‫לומר שהדליקו על ידי שנים‪ ,‬דהא בהבערה איסור אף על ידי‬ ‫ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח‪ ,‬ממחרת הפסח אכול‬ ‫שנים‪ ,‬ועכצ"ל שנתנו כל השמן‪ ,‬משא"כ אי ס"ל הבערה ללאו‬ ‫מעיקרא לא אכול‪ ,‬אלמא אקרוב עומר והדר אכול‪.‬‬ ‫יצאת‪ ,‬ולפי"ז גם באיסור הבערה איכא שיעור‪ ,‬ושפיר י"ל‬ ‫דחילקו את השמן לשמונה חלקים‪ ,‬ובשבת הדליקו על ידי שני‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה אקרוב) בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה‬ ‫כהנים‪ ,‬דשנים שעשאוהו פטורים‪.‬‬ ‫מחדש‪ ,‬יבוא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש‪,‬‬ ‫ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף ע‪ ,).‬מנין לחילוק מלאכות וכו'‪ ,‬והקשה‬ ‫אי נמי גזירה כזית ראשון אטו כזית שני עיי"ש‪.‬‬ ‫רש"י (ד"ה ועל כולן) דאמאי לא נילף מבחריש ובקציר תשבות‬ ‫דחייב על חרישה וקצירה לעצמן‪ ,‬וכתב‪ ,‬אי נמי‪ ,‬דמהתם לא‬ ‫ובשו"ת יד אליהו מקשה מהא דבמסכת יבמות (דף ה‪ ):‬רוצה הגמ'‬ ‫גמרינן כיון דחרישה וקצירה הו"ל שני כתובים הבכ"א ואין‬ ‫ללמוד דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מפסח ומילה ותמיד‬ ‫מלמדין דהוי סגי למיכתב חד עיי"ש‪.‬‬ ‫שהם דוחין לא תעשה דשבת שיש בה כרת‪ ,‬ופריך מה להני שכן‬ ‫ישנן לפני הדיבור [דפסח ומילה הוי לפני הדיבור‪ ,‬וגם מצוות‬ ‫ובהגהות מראה כהן (עמ"ס ביצה דף ב‪ ).‬הביא מה שכתבו האחרונים‪,‬‬ ‫הקרבת תמיד מבואר בחגיגה (דף ו‪ ).‬דהיה לפני הדיבור]‪ ,‬משמע‬ ‫דהא דפליגי תנאי אי הבערה ללאו יצאת או לחלק יצאת‪ ,‬תליא‬ ‫דעשה דלפני הדיבור חמור‪ ,‬ובירושלמי משמע דקל‪ ,‬ועכצ"ל‬ ‫אי שני כתובים הבאין כאחד‪ ,‬מלמדין או אין מלמדין‪ ,‬דרבי‬ ‫דהש"ס דילן פליג אירושלמי וס"ל לתלמודא דידן דעשה‬ ‫נתן ס"ל שני כתובים כתובים הבאין כאחד אין מלמדין‪,‬‬ ‫דקודם הדיבור עדיפא לענין דחיית לא תעשה‪ ,‬וקושית‬ ‫ולכן אין ללמוד לחלק מבחריש ובקציר ואיצטריך הבערה‬ ‫הירושלמי י"ל כאידך תירוצא דגזירה כזית ראשון אטו כזית‬ ‫לחלק‪ ,‬משא"כ ר' יוסי ס"ל דשני כתובים כתובים הבאין‬ ‫שני‪ ,‬וא"כ י"ל דפו"ר הוה עשה דקודם הדיבור ות"ת עשה‬ ‫כאחד מלמדין‪ ,‬וגמרינן לחלק מבחריש ובקציר‪ ,‬ובהכרח‬ ‫דלאחר הדיבור‪ ,‬וא"כ שפיר משני הא לן לבני בבל דס"ל דעשה‬ ‫דהבערה ללאו יצאת עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בספר שמן רוקח עמ"ס‬ ‫דקודם הדיבור חמור ופו"ר הוא עשה דקודם הדיבור‪ ,‬ולכן ישא‬ ‫פסחים (דף כ"ז‪ ).‬עיי"ש‪.‬‬ ‫אשה ואח"כ ילמוד תורה‪ ,‬הא להו היינו לבני ארץ ישראל דס"ל‬ ‫כשיטת הירושלמי הנ"ל דעשה דקודם הדיבור קל א"כ ילמוד‬ ‫ובספר דברי יואל לחנוכה (אות קל"ג) כתב‪ ,‬דסברת הר"ן דלכן‬ ‫תורה ואח"כ ישא אשה עכ"ד‪.‬‬ ‫אסור להשתמש לאורה דכיון דעל הנס שנעשה במנורה תקנוה‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬זה א"ש לפי תירוץ הראשון של הבית יוסף דחלקו‬ ‫אך המנחת חינוך (מצוה ש"ג בקומץ מנחה) כתב ליישב הקושיא דאמאי‬ ‫השמן לשמונה חלקים‪ ,‬ולא נתנו במנורה רק שמינית מהשמן‪,‬‬ ‫לא אכלו מצה מן החדש‪ ,‬לפימש"כ הבעלי תוס' (פי' ריב"א פרשת‬ ‫והנס שדלקו כל הלילה נעשה במנורה‪ ,‬לפי"ז שפיר י"ל כטעם‬ ‫ראה)‪ ,‬דבחדש איכא עשה ולא תעשה‪ ,‬דהיינו לאו הבא מכלל‬ ‫הר"ן דכיון דתקנו להדליק נר חנוכה לזכר הנס שנעשה בתוך‬ ‫עשה‪ ,‬דכתיב ששת ימים תאכלו מצות מן החדש‪ ,‬ולא שבעה‪,‬‬ ‫המנורה‪ ,‬עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה‪ ,‬אבל לאידך‬ ‫ולכן לא דחי עשה דמצה ללא תעשה דחדש‪ ,‬דהלא מצה אינו‬ ‫תירוצא דלאחר שנתנו כל השמן בנרות המנורה נשאר הפך מלא‬ ‫אלא עשה‪ ,‬וחדש הוה עשה ול"ת‪ ,‬ואין עשה דוחה לתו"ע‬ ‫כבתחילה‪ ,‬כיון דהנס לא נעשה בתוך המנורה אלא בתוך הפח‪,‬‬ ‫עכ"ד‪ ,‬ומעתה אין הכרח לומר דעשה דקודם הדיבור אינו דוחה‬ ‫לא שייך לומר דכיון דעל נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה‬ ‫ל"ת שלאחר הדיבור‪.‬‬ ‫כמנורה שאין משתמשין בה‪ ,‬ולפי"ז שפיר י"ל דמותר‬ ‫להשתמש לאורה עכ"ד‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ה‪ ,).‬אלא אתיא (דאמרינן עשה דוחה ל"ת) מראשו‬ ‫דהך תנא‪ ,‬דתניא‪ ,‬ראשו מה תלמוד לומר‬ ‫(במצורע כתיב יגלח את כל שערו‬ ‫ובספר זרע ברך ראשון (בפרשתן) כתב‪ ,‬דלכן המתין יצחק לישא‬ ‫הרי ראשו בכלל למה לי דכתיב ראשו)‪ ,‬לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו‪,‬‬ ‫אשה עד ארבעים שנה‪ ,‬דס"ל כהמאן דאמר במסכת קידושין‬ ‫שומע אני אף מצורע ונזיר כן‪ ,‬תלמוד לומר ראשו (דאי לאו דרבי קרא‬ ‫(דף כ"ט‪ ):‬דילמוד תורה ואחר כך ישא אשה‪ ,‬ואין אדם עומד על‬ ‫הו"א דלא ליקוף אלמא אשמעינן קרא דאתי עשה ודחי ל"ת ומהכא נפקא דעשה דוחה ל"ת)‪ ,‬איכא‬ ‫דעת רבו עד ארבעים שנה‪ ,‬ולכן המתין לישא אשה עד ארבעים‬ ‫למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה‪ ,‬דאי לא תימא הכי‬ ‫שנה עכ"ד‪.‬‬ ‫הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמר מנזיר (בנזיר איכא ל"ת‬ ‫ועשה‪ ,‬תער לא יעבור על ראשו‪ ,‬קדוש יהיה גדל פרע)‪ ,‬אלא מנזיר מאי טעמא לא‬ ‫ובספר פרדס דוד (פרשת לך) כתב לפרש מה דאיתא במסכת‬ ‫גמרינן דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה‪ ,‬ה"נ איכא למיפרך‬ ‫קידושין (דף כ"ט‪ ,):‬הלכה נושא אדם אשה ואחר כך ילמוד תורה‬ ‫שכן ישנו בשאלה עיי"ש‪.‬‬ ‫מדברי ר' יצחק‪ ,‬ר' יוחנן אמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה‪,‬‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ב‬ ‫איסור יחוד‪ ,‬ואיסור יחוד דאשת איש הוא דאורייתא‪ ,‬אך לק"מ‬ ‫והקשו התוס' (ד"ה שכן)‪ ,‬וא"ת‪ ,‬וניגמר במה הצד מכהן ונזיר‬ ‫לפי"מ דאיתא במסכת נזיר (דף כ"ג‪ ,):‬גדולה עבירה לשמה ממצוה‬ ‫דלידחי בעלמא עשה את לאו ועשה‪ ,‬ובנזיר (דף נ"ח‪ ):‬בתר דקאמר‬ ‫שלא לשמה עיי"ש‪ ,‬א"כ ליכא איסור כלל כיון דכוונתם לשם‬ ‫כהן ונזיר לא גמרינן מהדדי קאמר ובעלמא לא ילפינן מינייהו‬ ‫מצוה שיהא לה בנים כדי לקיים מצות פו"ר‪.‬‬ ‫משום דאיכא למיפרך כדאמרן‪ ,‬פי' מה לנזיר שכן ישנו בשאלה‪,‬‬ ‫וכהן אינו שוה בכל‪ ,‬ותימה דאמאי לא ניגמר מינייהו במה הצד‪,‬‬ ‫ולפי"ז שפיר מיושב קושית התוס'‪ ,‬דדוקא לר' ישמעאל דס"ל‬ ‫וי"ל דעל מה הצד פרכינן כל דהו דאינו לא קולא ולא חומרא‪,‬‬ ‫דהיתה עקרה נפקדת שפיר קשה א"כ יסתתרו כל העקרות‪ ,‬אף‬ ‫ואיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שיש בהן איסור גילוח‬ ‫דיעבור על איסור יחוד‪ ,‬כדי שתהיה נפקדת ויקיימו מצות פו"ר‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬אבל קשיא נילוף מכהן ונזיר ומילה דדחיא צרעת דהוי‬ ‫ולכן רק אי ס"ל דעקרה נפקדת אז יתכן לומר שתחשוב שכיון‬ ‫עשה ול"ת וכו'‪ ,‬ונראה דהוי כמו שני כתובים הבאים כאחד‪,‬‬ ‫שעקרה היא ועדיין לא קיימה מצות פו"ר מותרת להסתתר כדי‬ ‫דממילה וחד מהנך איכא למילף‪ ,‬נמצא חד דלא איצטריך‬ ‫שתפקד‪ ,‬משא"כ לר' עקיבא דס"ל דאם יולדת בצער יולדת‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכתב בספר מלא הרועים ערך עשה דוחה ל"ת (אות י"ט)‪,‬‬ ‫בריוח‪ ,‬לדידיה לא חיישינן שתלך ותסתתר ותעבור על איסור‬ ‫דנמצא לפי"ז דלמ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדין‪ ,‬שפיר‬ ‫יחוד דהוא דאורייתא משום צערא דגופא וכדומה‪ ,‬דלא נחשדו‬ ‫ילפינן מכהן ונזיר ומילה דעשה דוחה ל"ת ועשה עיי"ש‪.‬‬ ‫בנות ישראל על כך עכ"ד‪ ,‬ועיין בספר ישמח משה (פרשת נשא)‪.‬‬ ‫ומעתה מבואר שייכת הך דינא‪ ,‬דכיון דכתיב ויהי יצחק בן‬ ‫ומובן מאליו‪ ,‬דמה שאמר ר' עקיבא דאין לומר דעקרה נפקדת‪,‬‬ ‫ארבעים שנה בקחתו את רבקה‪ ,‬והטעם דהמתין עד ארבעים‬ ‫דא"כ יסתתרו כל העקרות משום דיחשבו דלצורך מצות פו"ר‬ ‫שנה‪ ,‬דס"ל דילמוד קודם ואח"כ ישא אשה‪ ,‬ומינה דס"ל דעשה‬ ‫שפיר מותר להן לעבור על איסור יחוד‪ ,‬זהו רק אליבא דר' יוחנן‬ ‫שלפני הדיבור אינו דוחה ל"ת שלאחר הדיבור‪ ,‬וילפינן לה‬ ‫בן ברוקה דס"ל במסכת יבמות (ס"ה‪ ):‬דאשה מצווה על פו"ר‪,‬‬ ‫מהא דבני ישראל לא אכלו ממצה של חדש‪ ,‬דאי"ל דלכן לא‬ ‫ולכן יטעו דבגין מצות פו"ר שרי להן לעבור על איסור יחוד‪,‬‬ ‫אכלו משום דאין עשה דוחה לתו"ע‪ ,‬דס"ל שכהבכ"א מלמדין‪,‬‬ ‫משא"כ אי ס"ל דנשים אינן מצוות על מצות פו"ר‪ ,‬אין מקום‬ ‫ומעתה ס"ל הבערה ללאו יצאת‪ ,‬ולפי"ז גם באיסור הבערה‬ ‫לחוש שיעברו על איסור יחוד משום מצות פו"ר שהרי אינם‬ ‫איכא שיעור‪ ,‬ושפיר י"ל דחילקו את השמן לשמונה חלקים‪,‬‬ ‫מצוות על זה כלל וז"פ‪.‬‬ ‫ובשבת הדליקו על ידי שני כהנים‪ ,‬דשנים שעשאוהו פטורים‪,‬‬ ‫וכיון דס"ל דחלקו את השמן לשמונה חלקים‪ ,‬א"כ נעשה הנס‬ ‫והטעם דנשים פטורות מעשה דפו"ר‪ ,‬כתב בספר משך חכמה‬ ‫תוך המנורה‪ ,‬ושפיר י"ל דכיון דעל שם הנס הנעשה במנורה‬ ‫(פרשת נח ט‪-‬ז)‪ ,‬כי משפטי ה' ודרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיה‬ ‫תקנוה‪ ,‬אסור להשתמש לאורה‪ ,‬ולכן הביא הך דינא הכא ודו"ק‪.‬‬ ‫שלום‪ ,‬ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף‬ ‫לקבל‪ ,‬ומכל דבר האסור לא מנעה התורה בסוגה ההיתר‪,‬‬ ‫***‬ ‫כדאיתא במסכת חולין (דף ק"ט‪ ,):‬ומשום זה לא מצאנו מצוה‬ ‫להתענות רק יום אחד בשנה וקודם הזהירה וחייבה לאכול וכו'‪,‬‬ ‫ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי‬ ‫וא"כ נשים שמסתכנות בעיבור ולידה ומשום זה אמרו מיתה‬ ‫ותלך לדרש את ה'‪:‬‬ ‫גבי נשים שכיחא כמ"ש התוס' במסכת כתובות (דף פ"ג‪ ):‬ד"ה‬ ‫מיתה שכיחא‪ ,‬ע"כ לא גזרה התורה לצוות לפרות ולרבות על‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במסכת ברכות (דף ל"א‪ ,):‬ונקתה ונזרעה זרע‪,‬‬ ‫האשה וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫מלמד שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' ישמעאל‪ ,‬א"ל ר'‬ ‫עקיבא‪ ,‬אם כן ילכו כל העקרות ויסתתרו וזו שלא קלקלה‬ ‫וסברת המ"ד דס"ל דנשים מצוות על פו"ר‪ ,‬כתב בספר כתנת‬ ‫נפסדת‪ ,‬אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח‬ ‫תשב"ץ (פרשת נח דף ל"ח)‪ ,‬משום דס"ל אין מיתה בלא חטא‪ ,‬דעל‬ ‫קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים אחד יולדת שנים‬ ‫שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן‪ ,‬ויש לה להשמר‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והקשו התוס' במסכת סוטה (דף כ"ו‪ ,).‬ור' עקיבא לימא‬ ‫מלחטוא בהן‪ ,‬ואז בטוחה בלידה ואין לפחד כלל עיי"ש‪.‬‬ ‫ליה לנפשיה יסתרו כל יולדת בצער וילדו בריוח‪ ,‬וזו הואיל ולא‬ ‫נסתרה הפסידה עכ"ק‪,‬‬ ‫ובספר דרש משה (פרשת חיי שרה דף ל"ז‪ ):‬כתב‪ ,‬דהמ"ד דס"ל דשכר‬ ‫מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ע"כ דס"ל דיש מיתה בלא חטא‪ ,‬דאי‬ ‫וכתב בספר פרדס דוד (פרשת נשא) לתרץ קושית התוס'‪ ,‬דלכאורה‬ ‫ס"ל אין מיתה בלא חטא‪ ,‬א"כ מי שלא חטא דבודאי לא ימות‪,‬‬ ‫(דף‬‫קשה לפי"מ דאיתא במסכת סנהדרין (דף כ"א‪ ).‬ובמסכת ע"ז‬ ‫ואימתי יותן לו שכרו כיון דבהאי עלמא ליכא שכר‪ ,‬וע"כ דס"ל‬ ‫ל"ו‪ , ):‬דבימי דוד גזרו על איסור יחוד‪ ,‬ופריך יחוד דאורייתא הוא‬ ‫דיש מיתה בלא חטא‪ ,‬משא"כ המ"ד דס"ל אין מיתה בלא חטא‬ ‫שנאמר כי יסיתך אחיך וגו'‪ ,‬ומשני‪ ,‬מדאורייתא אסור רק אשת‬ ‫סובר דשכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬ומי שלא חטא אשר לא‬ ‫איש ואינהו גזרו על יחוד דפנויה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז קשה דמאי‬ ‫ימות‪ ,‬יותן לו שכרו בהאי עלמא עכ"ד‪.‬‬ ‫פריך יסתתרו כל העקרות‪ ,‬מהיכא תיתי נאמר כן שיעברו על‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ג‬ ‫אבג"ד ניתנה תורה‪ ,‬א"כ כתיב קודם לימוד ואח"כ המעשה צדקה‪,‬‬ ‫ובספר חנוכת התורה (פרשת יתרו) כתב להעיר בהא דאמרינן שכר‬ ‫ולפי"ז ס"ל תלמוד גדול ממעשה‪ ,‬משא"כ אי נימא דבסדר תשר"ק‬ ‫מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬הרי איתא במדרש רבה פרשת משפטים‬ ‫ניתנה‪ ,‬א"כ כתיב קודם מעשה צדקה ואח"כ לימוד‪ ,‬וממילא ס"ל‬ ‫(פרשה ל‪-‬ט) ‪ ,‬מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות‪ ,‬חוקיו ומשפטיו לישראל‬ ‫מעשה גדול מתלמוד עיי"ש‪.‬‬ ‫אלו המשפטים‪ ,‬לפי שאין מדותיו של הקב"ה כמדת ב"ו‪ ,‬מדת ב"ו‬ ‫מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום‪ ,‬והקב"ה אינו כן אלא‬ ‫ובבראשית רבה (פרשה א‪-‬י) איתא‪ ,‬א"ר אלעזר בר חנינא בשם ר' אחא‪,‬‬ ‫מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור (ולכן נקראו חוקיו‬ ‫עשרים וששים דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של‬ ‫ומשפטיו שכביכול הוא עצמו משמרן) וכו' עיי"ש‪ ,‬וכן איתא בירושלמי ראש‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אמרה לפניו רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת‬ ‫השנה (פ"א ה"ג)‪ ,‬בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה‪ ,‬רצה‬ ‫עולמך בי‪ ,‬אמר לה הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות‬ ‫מקיימה (הוא עצמו שאין גזירותיו אלא על אחרים)‪ ,‬רצו אחרים מקיימים אותה (אלו‬ ‫התורה‪ ,‬שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגו'‪ ,‬למחר אני בא ליתן תורה‬ ‫הגוזרים אינן מקיימין אותה אלא אחרים מקיימין אותה)‪ ,‬אבל הקב"ה אינו כן‪ ,‬אלא גוזר‬ ‫בסיני‪ ,‬ואיני פותח תחילה אלא בך שנאמר אנכי ה' אלקיך עיי"ש‪.‬‬ ‫גזירה ומקיימה תחילה‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬ושמרו את משמרתי אני ה'‪,‬‬ ‫אני הוא ששימרתי מצותיה של תורה תחילה וכו' עיי"ש‪ ,‬הרי‬ ‫וכתב בספר פתח האוהל (ערך אותיות)‪ ,‬דטענתו הוא רק אי ס"ל דבניסן‬ ‫דהקב"ה מקיים מצות התורה‪ ,‬וא"כ כיון דהתורה הזהירה לא תלין‬ ‫נברא העולם‪ ,‬ואז ס"ל דהאותיות אבג"ד נאמרה‪ ,‬אבל אי ס"ל‬ ‫פעולת שכיר אתך עד בקר וביומו תתן שכרו‪ ,‬האיך הקב"ה משהה‬ ‫בתשרי נברא העולם‪ ,‬אז בדרך תשר"ק נאמרה‪ ,‬א"כ האל"ף אינו‬ ‫שכר המצוות לעוה"ב‪ ,‬הא אית ביה משום בל תלין עיי"ש‪.‬‬ ‫ראש האותיות‪ ,‬והקב"ה לא היה צריך לפייסה עכ"ד‪.‬‬ ‫ובספר תולעת השני (דף קס"ד‪ ).‬כתב לתרץ‪ ,‬דלאו דבל תלין לא שייך‬ ‫ובזה יבואר הקרא ויתרוצצו הבנים בקרבה‪ ,‬וע"כ דהשכר דונקתה‬ ‫לגבי קיום המצות‪ ,‬מפני שאין אדם בעולם שיוכל לגמור כל‬ ‫ונזרעה זרע הוא דאם היתה עקרה נפקדת‪ ,‬ולכאורה קשה דא"כ‬ ‫מלאכת ה'‪ ,‬כמש"כ בקרית ספר מהמבי"ט (הקדמה פ"ז)‪ ,‬שהאריך‬ ‫ילכו כל עקרות ויסתתרו‪ ,‬וע"כ דאשה אינה מצווה על מצות פו"ר‪,‬‬ ‫לחקור בענין חיוב התרי"ג מצות שנראה שאפשר לאיש אחד לקיים‬ ‫ומינה דס"ל יש מיתה בלא חטא‪ ,‬ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪,‬‬ ‫כל מצות עשה ול"ת‪ ,‬וזה אינו‪ ,‬כי אם נחפש המצוות אחת לאחת‬ ‫דס"ל מעשה גדול מתלמוד‪ ,‬ומעתה האותיות ניתנו בדרך תשר"ק‪,‬‬ ‫למצוא חשבון‪ ,‬נמצא כמה מצות שאינם על כל איש ואיש אלא על‬ ‫ולפי"ז לא היה צריך הקב"ה לפייס אות אל"ף‪ ,‬א"כ למה זה אנכי‬ ‫הציבור‪ ,‬וכמה מצות שהם חובה אם יעשה פעולה פלוני או‬ ‫דהיינו למה הוצרך העשרת הדברות להתחיל באנכי ודו"ק‬ ‫ימצאהו דבר פלוני וכו'‪ ,‬ולעולם א"א שיקיים כל רמ"ח מצות‬ ‫עשה‪ ,‬ואפילו הוא מלך או כהן שנתוספו בהן הרבה מצות וכו'‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דבספר המקנה עמ"ס קידושין בפתחא זעירא (אות ה')‪,‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ודין שלנו לגבי קודשא בריך הוא הלא הוא כמי שקיבל‬ ‫הביא פירוש הקרא כי לא יטוש ה' את עמו וגו' כי הואיל ה' לעשות‬ ‫מלאכה בקבלנות שאין לו שכר אלא כשגמר כל מלאכתו‪ ,‬דהרי‬ ‫אתכם לו לעם‪ ,‬דאיתא במדרש‪ ,‬אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה‬ ‫שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף‪ ,‬ולכן כשנגמור לקיים כל‬ ‫שמענו‪ ,‬שהתנה הקב"ה עם ישראל שיהיו לו לעם סגולה‪ ,‬והוא‬ ‫התורה אז מגיע לנו שכר‪ ,‬וכיון שזה אי אפשר ממילא דליכא שום‬ ‫יהיה להם לאלקים לא יעזבם ולא יטשם‪ ,‬והוא בדרך תנאי‪ ,‬כאלו‬ ‫תביעה לקבלת שכר עיי"ש‪.‬‬ ‫אמר אנכי ה' אלקיך אם לא יהיה לך‪ ,‬דהיינו אם ישמרו תורתו‬ ‫להיות לו לעם סגולה‪ ,‬וקיי"ל דבדיני תנאי בעינן תנאי קודם‬ ‫אך בספר מתת יה (פ' בהעלותך) כתב ליישב קושית המפ' דאיך אפשר‬ ‫למעשה‪ ,‬אבל אם הקדים המעשה לתנאי תנאי בטל ומעשה קיים‪,‬‬ ‫לאדם אחד לקיים כל התרי"ג מצות‪ ,‬די"ל דכמו שאמרו חז"ל‬ ‫וכיון דהכא אמר אנכי ה' אלקיך שהוא המעשה קודם לתנאי שהוא‬ ‫במנחות (ק"י‪ ).‬כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה עיי"ש‪ ,‬א"כ‬ ‫לא יהיה לך‪ ,‬ממילא אפילו אם ישראל עוברים על התנאי אפי"ה‬ ‫כמו כן יש לומר דע"י עסק לימוד התורה יוכל לקיים כל התרי"ג‬ ‫המעשה קיים‪ ,‬והיינו דכתיב כי לא יטוש ה' את עמו וגו' כי הואיל‬ ‫מצוות‪ ,‬אך כתב דזה תלוי אי מעשה גדול מתלמוד או תלמוד גדול‬ ‫ה' "לעשות" שהתחיל במעשה עכ"ד‪.‬‬ ‫ממעשה‪ ,‬דאי ס"ל תלמוד גדול ממעשה שפיר יכול לקיים כל‬ ‫התרי"ג מצוות ע"י לימוד‪ ,‬משא"כ אם מעשה גדול מתלמוד אז צריך‬ ‫אמנם יש להעיר‪ ,‬דהתוס' (ד"ה כפה) הקשו‪ ,‬דלמה כפה עליהם את ההר‬ ‫לקיים המצוות בפועל ממש עיי"ש‪ .‬היוצא לנו מזה‪ ,‬דאי ס"ל תלמוד‬ ‫כגיגית הא אמרו נעשה ונשמע עיי"ש‪ ,‬וכתב בישמח משה (פ' במדבר)‬ ‫גדול ממעשה‪ ,‬ואז יש לקיים כל התרי"ג מצוות ע"י לימוד‪ ,‬אז י"ל‬ ‫לתרץ קושית התוס' בשם ספר עמודי שש‪ ,‬דהלא הקב"ה שומר‬ ‫שכר מצוה בה"ע איכא‪ ,‬אך אי ס"ל מעשה גדול מתלמוד‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫משמרתו של תורה‪ ,‬כדאיתא בירושלמי ר"ה (פ"א ה"ג)‪ ,‬בנוהג‬ ‫צריכין לקיים המצוות בפועל‪ ,‬ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪.‬‬ ‫שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה‪ ,‬רצה מקיימה (הוא עצמו שאין גזירותיו‬ ‫אלא על אחרים)‪ ,‬רצו אחרים מקיימים אותה (אלו הגוזרים אינן מקיימין אותה אלא אחרים‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף ק"ד‪ ,).‬אמרי ליה רבנן לר' יהושע בן לוי‪ ,‬אתו‬ ‫מקיימין אותה)‪ ,‬אבל הקב"ה אינו כן‪ ,‬אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה‪,‬‬ ‫דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן‬ ‫מאי טעמא‪ ,‬ושמרו את משמרתי אני ה'‪ ,‬אני הוא ששימרתי מצותיה‬ ‫נו"ן לא איתמר כוותייהו‪ ,‬אל"ף בי"ת אלף בינה (למוד תורה)‪ ,‬גימ"ל‬ ‫של תורה תחילה וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫דל"ת גמול דלים עיי"ש‪ ,‬ובספר בני שמואל (דף ל‪ ).‬כתב‪ ,‬דאי בסדר‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ד‬ ‫כי מלאכי השרת נהנין מזיו השכינה מבחינת חסד ה' שהרי אינם‬ ‫וכן איתא במד"ר פ' משפטים (ל‪-‬ט)‪ ,‬מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות‪,‬‬ ‫בעלי בחירה‪ ,‬והו"ל בבחינת אכיל דלאו מדיליה‪ ,‬דבהית לאסתכולי‬ ‫חוקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים‪ ,‬לפי שאין מדותיו של‬ ‫באפיה‪ ,‬ולפיכך נאמר בהן בשתים יכסה פניו‪ ,‬משא"כ הצדיקים‬ ‫הקב"ה כמדת ב"ו‪ ,‬מדת ב"ו מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה‬ ‫עובדי ה' גדולים ממלאכי השרת יען שזוכים מצד מעשיהם‪ ,‬לכך‬ ‫כלום‪ ,‬והקב"ה אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל‬ ‫נאמר בהן אני בצדק אחזה פניך עיי"ש‪ ,‬מובא במאמר מרדכי פרשת‬ ‫לעשות ולשמור (ולכן נקראו חוקיו ומשפטיו שכביכול הוא עצמו משמרן) וכו' עיי"ש‪ ,‬ולכן‬ ‫תולדות (דף כ מדפה"ס)‪.‬‬ ‫במכוון היה מאתו יתברך שיהיה באונס‪ ,‬כדי שיהיה להם דין אונס‬ ‫ולא יוכל לשלחה כל ימיו ובזה נדחו כל המקטריגים עיי"ש‪ .‬וכן כתב‬ ‫ובספר עיר דוד (אות תרי"ב) כתב‪ ,‬דמצינו שני כתובים המכחישים זה את‬ ‫המהר"ל בתפארת ישראל (פל"ב בשם המדרש) דטעמא דמילתא דכפיית‬ ‫זה‪ ,‬כתוב אחד אומר ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני‬ ‫ההר משום דהקב"ה דורש טוב לעמו וחשב מחשבות לבלתי ידח‬ ‫האדם וחי‪ ,‬וכתוב אחד אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך‬ ‫ממנו נדח‪ ,‬ולכך כיון שישראל נתקדשו לקדושתו של מקום בתורת‬ ‫האש‪ ,‬אך י"ל דהקרא כי לא יראני האדם וחי קאי על מלאכי השרת‬ ‫קידושין‪ ,‬ובאונס אשה כתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו‪ ,‬לכן כפה‬ ‫כדכתיב ביחזקאל (פרשה א‪-‬י) ודמות פניהם פני אדם‪ ,‬וכדכתיב בישעיה‬ ‫עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלו בני ישראל התורה מאונס‪ ,‬וכיון שכן‬ ‫(פרשה ו‪-‬ב) בשתים יכסה פניו‪ ,‬אבל צדיקים שפיר יכולים להסתכל בפני‬ ‫הרי כנסת ישראל דכלה קרואה הו"ל בבחינת אנוסתו של הקב"ה‪,‬‬ ‫השכינה‪ ,‬אמנם כ"ז א"ש אי ס"ל דצדיקים גדולים ממלאכי השרת אז‬ ‫ושייך בנו אזהרת הכתוב ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו‬ ‫י"ל כנ"ל דצדיקים דגדולים ממלאכי השרת יכולים להסתכל‬ ‫עיי"ש‪ .‬וכן כתב החיד"א בנחל קדומים (פ' יתרו) בשם המפ' דהטעם‬ ‫בשכינה‪ ,‬אבל אי ס"ל דמלאכי השרת גדולים מצדיקים‪ ,‬א"כ אם‬ ‫שכפה הקב"ה את ההר כגיגית‪ ,‬זהו בשביל שעי"ז יהא דין ישראל‬ ‫מלאכי השרת אינם יכולין להסתכל מכש"כ צדיקים‪ ,‬ובהכרח צ"ל‬ ‫כאנוסה‪ ,‬ולא יוכל לשלחה כל ימיו‪ ,‬ושוב לא יחליפנו לעולם‪,‬‬ ‫לדידיה דקרא דפנים בפנים וגו' אינה כפשוטה אלא לדרוש דארבעה‬ ‫וזשה"כ ויתיצבו שהיה לישראל עמידה ומצב על שהיו אנוסים‬ ‫פנים לתורה עיי"ש‪.‬‬ ‫בתחתית ההר עיי"ש‪ ,‬ועיין באגרא דפרקא (סי' רס"ט) שהביא כן בשם‬ ‫המדרש‪ ,‬ולפי"ז אף אם הקדים התנאי קודם למעשה‪ ,‬עכ"ז יהא‬ ‫ואיתא בספר שלה"ק (עשרה מאמרות מאמר ב')‪ ,‬דזה אי צדיקים גדולים‬ ‫המעשה קיים משום דקבלת התורה היתה על ידי כפייה‪.‬‬ ‫ממלאכי השרת או מלאכי השרת גדולים מצדיקים תליא אי גדול‬ ‫מצווה ועושה או שאינו מצווה ועושה‪ ,‬דאי גדול מצווה ועושה‬ ‫אך י"ל‪ ,‬לפימש"כ בספר יציב פתגם (פרשת משפטים) עה"פ ויראו את‬ ‫דמתגבר בו היצר הרע א"כ צדיקים שיש בהם יצר הרע גדולים‬ ‫אלקי ישראל וגו'‪ ,‬די"ל הטעם דהקב"ה כפה עליהם ההר בעת קבלת‬ ‫ממלאכי השרת‪ ,‬משא"כ אי ס"ל גדול שאינו מצווה ועושה אז‬ ‫התורה‪ ,‬דהלא כתיב בפרשת יתרו (פרשה י"ט‪-‬כ) וירד ה' על הר סיני אל‬ ‫מלאכי השרת גדולים מצדיקים עיי"ש‪ .‬ובס' משמרת אלעזר (מהרה"ג ר'‬ ‫ראש ההר וגו'‪ ,‬וכתיב בפרשת ברכה (פרשה ל"ג‪-‬ב) ה' מסיני בא וגו'‪ ,‬וכדי‬ ‫שאול בראך ז"ל) ערך אורה ושמחה (אות י"ג) כתב וז"ל‪ ,‬ויש לתת טעם לדבר‬ ‫שלא יסתכלו ויהנו מזיו השכינה‪ ,‬כפה עליהם את ההר כדי לכסות‬ ‫למה הנשים פטורות ממצוה יקרה הלזו‪ ,‬כי הנה אמרו חז"ל בע"ז (ג‪).‬‬ ‫מראה עיניהם עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז קבלת התורה לא היתה על ידי אונס‪,‬‬ ‫גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה‪ ,‬וכתבו התוס'‬ ‫ולכן הקדים המעשה קודם לתנאי‪.‬‬ ‫(ד"ה גדול) לפי שעל מה שהוא מצווה היצר הרע מסיתו בכל כחו שימנע‬ ‫מלעשותו‪ ,‬אבל בדבר שאינו מצווה עליו אין היצר הרע מסיתו כל כך‬ ‫ואיתא במד"ר (במדבר י"ד‪-‬כ"א)‪ ,‬ר' עקיבא אומר‪ ,‬כי לא יראני האדם וחי‪,‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וידוע שיסורי אשה בהריון ולידה הם גדולים מאוד עד‬ ‫אף חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד‪ ,‬א"ר שמעון בן‬ ‫שהנביאים המשילו הצרות היותר גדולות לחבלי לידה‪ ,‬ומעתה אם‬ ‫עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו‪ ,‬כי לא יראני‬ ‫תהיה האשה מצווה על פו"ר אז יסיתה היצר הרע שלא תנשא לאיש‬ ‫האדם וחי אף מלאכי השרת שחייהם חיי עולם אינן רואים את‬ ‫ובקל היתה מתפתית לשמוע בקולו מאחר שיש לה יסורים גדולים‬ ‫הכבוד‪ ,‬ואיתא בירושלמי יומא (פ"ה‪-‬ה"ב)‪ ,‬ארבעים שנה שימש שמעון‬ ‫מזה‪ ,‬ולכן לא חייבה הקב"ה במצוה זו כדי שלא יהיה היצר הרע‬ ‫הצדיק את ישראל בכהונה גדולה‪ ,‬ובשנה האחרונה אמר להן בשנה‬ ‫מסית אותה ויבוטל לגמרי מצות פו"ר עכ"ל‪.‬‬ ‫הזאת אני מת‪ ,‬אמרו לו מאיכן אתה יודע‪ ,‬אמר להן כל שנה ושנה‬ ‫שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד (כינוי להקב"ה) לבוש‬ ‫ובזה יבואר הקרא ויתרוצצו הבנים בקרבה‪ ,‬וע"כ דהשכר דונקתה‬ ‫לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי‪ ,‬ובשנה הזו נכנס עמי ולא‬ ‫ונזרעה זרע הוא דאם היתה עקרה נפקדת‪ ,‬ולכאורה קשה דא"כ ילכו‬ ‫יצא עמי‪ ,‬בעון קומי ר' אבהו‪ ,‬והא כתיב וכל אדם לא יהיה באוהל‬ ‫כל עקרות ויסתתרו‪ ,‬וע"כ דאשה אינה מצווה על מצות פו"ר‪ ,‬ומינה‬ ‫מועד בבאו לכפר אל הקודש עד צאתו‪ ,‬אפילו אותן שכתוב בהן‬ ‫דס"ל גדול מצווה ועושה‪ ,‬וס"ל דצדיקים גדולים ממלאכי השרת‪,‬‬ ‫ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באוהל מועד (דכל אדם לרבויי אתי א"כ כיון שאין‬ ‫ולפי"ז יכולין להסתכל בשכינה‪ ,‬ולפי"ז כפיית ההר היתה לקבלת‬ ‫מלאך רשאי להיות שם בשעת הקטרה מי היה הזקן שהיה עמו שם)‪ ,‬אמר לון מה אמר לי דהוה‬ ‫התורה‪ ,‬והו"ל דין אנוסה דלא יוכל לשלחה כל ימיו‪ ,‬א"כ למה זה‬ ‫בר נש (מאן אמר לך שהיה אדם או מלאך) אני אומר הקב"ה היה (שהיה הקב"ה בעצמו)‪.‬‬ ‫אנכי‪ ,‬דהתחיל אנכי קודם יהיה לך כדי שיהיה מעשה קודם לתנאי‪,‬‬ ‫וכתב בספר שערי שמים (שער השישי עמוד ל"ט)‪ ,‬דלפי"ז י"ל דרק מלאכי‬ ‫דהתנאי בטל ומעשה קיים‪ ,‬הלא אף אם לא התחיל באנכי קודם‪,‬‬ ‫השרת אינם יכולים לראות השכינה‪ ,‬אבל לאדם צדיק בארץ אשר‬ ‫עכ"ז המעשה קיים כיון דקבלת התורה היתה על ידי אונס ודו"ק‪.‬‬ ‫יעשה טוב ולא יחטא אפשר לראות השכינה‪ ,‬ומילתא בטעמא י"ל‪,‬‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ה‬ ‫חובת הגלות על כל זרע אברהם דהיינו יצחק וישמעאל‪ ,‬ובדין‬ ‫שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד‪:‬‬ ‫שיהא כל אחד מהם משלם מחצית החוב דד' מאות שנה‪ ,‬ונמצא‬ ‫ובמסורה‪ ,‬וצא השדה ואידך וצא הלחם בעמלק וצ"ב‪.‬‬ ‫דשפיר השלימו בני ישראל את חלקם בגזירת השעבוד‪ ,‬ולא יצאו‬ ‫ישראל ממצרים קודם הזמן‪ ,‬אך כ"ז הוא דווקא אי אאע"ה שיחרר‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר צנצנת מנחם (דף כ"ה‪ .‬מדפה"ס)‪ ,‬דלכאורה‬ ‫את הגר וגם ישמעאל מתייחס אחר אאע"ה‪ ,‬משא"כ אי לא‬ ‫קשה לפי"מ דאיתא בפרקי דר' אליעזר (פרק ל"ב)‪ ,‬אמרה רבקה ליעקב‬ ‫נשתחררה הגר והו"ל ישמעאל בן האמה דוולדה כמותה שאין‬ ‫בנה הבא שני גדיים עזים‪ ,‬וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק‪,‬‬ ‫מתייחס אחר האב‪ ,‬לא שייך לומר על ישמעאל כי גר יהיה זרעך‪.‬‬ ‫והלא די באחד שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו‪ ,‬אלא אחד כנגד‬ ‫הפסח‪ ,‬ואחד לעשות לו מטעמים לאכול דתנינן הפסח אינו נאכל‬ ‫(דף‬‫וכתב בספר אור תורה (פרשת לך אות מ"ט)‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין‬ ‫אלא על השובע (והיינו חגיגת י"ד) עיי"ש‪ ,‬א"כ איך אמר יצחק לעשו‬ ‫ס"ח‪ ):‬דשפחה ולדה כמותה‪ ,‬וא"כ כיון דהגר היתה שפחה‪ ,‬הוה‬ ‫שילך השדה ויצוד ציד להביא‪ ,‬הא אין מקריבין חיה לגבי מזבח‪,‬‬ ‫ישמעאל בנה כמותה ולא מקרי זרע אברהם‪ ,‬אך הא קיי"ל ביור"ד‬ ‫כדאיתא במסכת זבחים (דף ל"ד‪ ).‬בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה‬ ‫(סי' רס"ז סס"ט) דאם בא על שפחתו הולד הוה בן חורין לכל דבר‪,‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וגם יצחק היתה כוונתו שיבוא לו עשו להקריב זכר פסח‬ ‫דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות‪ ,‬ומסתמא שיחררה כדי‬ ‫וחגיגה‪ ,‬ואיך עבר על זה דחיה פסול לקרבן וכש"כ לפסח וחגיגה‬ ‫שלא יהא איסור עיי"ש‪ ,‬וכ"כ המהרש"א במסכת יבמות (דף ק) דלכן‬ ‫דאינו בא אלא מן הצאן שה ועזים‪.‬‬ ‫נשא אאע"ה את הגר שפחת שרה‪ ,‬משום דבודאי שחררה מקודם‬ ‫כדי שלא יעבור על הלאו דלא יהיה קדש עיי"ש‪ ,‬אך כבר הקשו‬ ‫אך י"ל דהטעם דדוקא בהמה כשר לקרבן ולא חיה הוא‪ ,‬מבואר‬ ‫המפ' הא איתא במסכת ברכות (דף מ"ז‪ ,):‬דהמשחרר עבדו עובר‬ ‫במד"ר פ' אמור (כ"ז‪-‬ו)‪ ,‬אמר ר' יהודה בר ר' סימון‪ ,‬אמר הקב"ה‪,‬‬ ‫בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו‪ ,‬ולפי"ז איך אפשר לומר‬ ‫עשרה מיני בהמות מסרתי לך‪ ,‬שלשה ברשותך וז' אינן ברשותך‪,‬‬ ‫דאאע"ה שיחרר את הגר עכ"ק‪.‬‬ ‫שלשה ברשותך שור שה כשבים ושה עזים‪ ,‬וז' אינן ברשותך איל‬ ‫וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר‪ ,‬לא הטרחתי עליכם ולא‬ ‫ובספר האשל (פרשת חיי שרה) כתב לתרץ‪ ,‬דאיתא במסכת ברכות (דף מ"ז‪,):‬‬ ‫אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינן‬ ‫מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר‬ ‫ברשותך אלא ממה שברשותך מן הגדל על אבוסיך הה"ד שור או‬ ‫עבדו והשלימו לעשרה‪ ,‬ופריך‪ ,‬והיכי עביד הכי‪ ,‬והאמר רב יהודה‬ ‫כשב או עז עיי"ש‪ ,‬והנה איתא במדרש‪ ,‬דבגדי עשו החמודות‬ ‫כל המשחרר עבדו עובר בעשה‪ ,‬שנאמר לעולם בהם תעבודו‪,‬‬ ‫שלקח אותן מנמרוד‪ ,‬היה סגולתו דהיו מצויר עליהן כל מין החיות‬ ‫ומשני לדבר מצוה שאני‪ ,‬ופריך מצוה הבאה בעבירה היא‪ ,‬ומשני‬ ‫וכשיצא השדה ראו אותו כל החיות ובאין אצלו ולקח אותו בלי‬ ‫מצוה דרבים שאני עיי"ש‪ ,‬ומוכח מכאן דהיכא דהוה מצוה לצורך‬ ‫טורח כלל כי מאליהן באו אליו‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהיו רשאין להקריב‬ ‫רבים אז אמרינן דמותר לשחרר עבדו‪ ,‬משא"כ לצורך מצוה דיחיד‬ ‫קרבן מאלו החיות כיון דבלא טורח באו לו‪ ,‬דזיל בתר טעמא משום‬ ‫אמרינן דאסור לשחרר‪ ,‬אך הר"ן במסכת גיטין (דף ל"ח‪ ).‬לא ס"ל כן‪,‬‬ ‫שבאין על ידי טורח נפסלו‪ ,‬ואינהו דבלא טורח באו היה רשאים‬ ‫דהא כתב שם דלכן מותר לשחרר לצורך מצוה‪ ,‬שלא אמרה תורה‬ ‫להקריב ממנו עיי"ש‪ .‬אך י"ל דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא‬ ‫לעולם בהם תעבודו אלא כדי שלא ליתן להם מתנת חנם‪ ,‬וכענין‬ ‫דקרא‪ ,‬אז י"ל דהטעם דהחיות נפסלו לקרבן משום שבאין ע"י‬ ‫שכתוב בעכו"ם לא תחנם‪ ,‬ולכן היכא שמשחררו לצורך מצוה ולא‬ ‫טורח‪ ,‬וכיון דלגבי עשו החיות באו אצלו שפיר י"ל דמותר להקריב‬ ‫משום חנינה דידהו קעביד‪ ,‬אזי שפיר יש לומר דמותר לשחררו‬ ‫גם חיות‪ ,‬משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז אסור‬ ‫דהו"ל כנותן דמי עצמו דקיי"ל דיוצא לחירות עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אין‬ ‫להקריב חיות בכל אופן שיהיה אף היכא כשבא לו בלי טורח‪.‬‬ ‫לחלק בין היכא דהוה צורך רבים או צורך יחיד‪ ,‬ואפילו לצורך‬ ‫יחיד היכא דהוה לדבר מצוה מותר לשחררו‪ ,‬ולפי"ז לא עבר‬ ‫והמפרשים כתבו למה בא עמלק להלחם בישראל‪ ,‬מפני שישראל‬ ‫אאע"ה על העשה דלעולם בהם תעבודו‪ ,‬דהרי שחררה לצורך‬ ‫יצאו ממצרים קודם הזמן‪ ,‬דכתיב בראשית (לו‪-‬ו) וילך אל ארץ מפני‬ ‫מצות פו"ר‪ ,‬ואף היכא דהוה לצורך מצות יחיד מותר לשחרר העבד‬ ‫יעקב אחיו ופירש"י מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫המוטל על זרעו של יצחק‪ ,‬אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא‬ ‫במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר עיי"ש‪ ,‬וכשראה‬ ‫והנה עצם סברת הר"ן דהא דאסור לשחרר עבדו הוא משום לא‬ ‫עמלק בן בנו של עשו שישראל עזבו את מצרים לסוף רד"ו שנים‪,‬‬ ‫תחנם‪ ,‬והיכא דעשאו לשם מצוה ולא משום חנינה דידהו מותר‬ ‫ולא קיימו את הגזירה כמו שאמר הקב"ה לאאע"ה ועבדום וענו‬ ‫לשחררו‪ ,‬כתבו האחרונים [עיין שו"ת בית יצחק (או"ח סי' י"ח בשולי‬ ‫אותם ארבע מאות שנה‪ ,‬והיה ירא שמא יצטרך הוא להשלים מספר‬ ‫המכתב) ובשו"ת משיבת מרדכי בפתיחה (אות ב')] דזה דוקא אי דרשינן‬ ‫ד' מאות שנים‪ ,‬וא"כ גם לו חלק בארץ ישראל‪ ,‬ולכן בא להלחם‬ ‫טעמא דקרא‪ ,‬דאז שפיר יש לומר דהטעם הוא משום לא תחנם‪,‬‬ ‫ולתבוע חלקו בארץ‪ ,‬עיין במאיר עיני חכמים (מהדו"א דרוש א' או"ה)‪.‬‬ ‫והיכא דלא שייך חנינה מותר‪ ,‬משא"כ אי לא דרשינן טעמא‬ ‫דקרא‪ ,‬שוב יש לומר דאסור לשחרר העבד אפילו לצורך מצוה‪,‬‬ ‫אך בספר קרבן שבת (פרק א' סי' ד') כתב‪ ,‬דאי נימא דישמעאל הוה בנו‬ ‫דגזירת הכתוב הוא דבכל אופן אסור עיי"ש‪.‬‬ ‫של אאע"ה א"כ גם הוא בכלל הגזירה דכי גר יהיה זרעך‪ ,‬א"כ חל‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ו‬ ‫מעלה בקדוש ונורא שמו יתברך‪ ,‬הו"ל כל"ת שבמקדש‪ ,‬ושוב אין‬ ‫ולפי"ז אי דרשינן טעמא דקרא שפיר י"ל דמה דאסור לשחרר‬ ‫עשה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬ולכן לא מהני תשובה על חטא דעבודה‬ ‫העבד הוי משום חנינה‪ ,‬והיכא דליכא חנינה מותר אף דהוה לצורך‬ ‫זרה‪ ,‬ועד"ז ביאר מאמר הכתוב (תהלים קי"א‪-‬ח) סמוכים לעד לעולם וגו'‬ ‫יחיד‪ ,‬ושפיר י"ל דאאע"ה שחרר את הגר וישמעאל נקרא בנו של‬ ‫פדות שלח לעמו וגו' קדוש ונורא שמו‪ ,‬היינו סמוכים לעד לעולם‬ ‫אאע"ה‪ ,‬משא"כ אי לא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז אמרינן דאפילו‬ ‫מה שאנו דורשין סמוכין דכלאים בציצית דאמרינן עשה דוחה ל"ת‬ ‫היכא דהוה לצורך מצוה אסור לשחרר העבד‪ ,‬ואאע"ה לא שחרר‬ ‫עיין ביבמות (דף ד‪ ,).‬ולכן פדות שלח לעמו היינו שמועיל תשובה‪,‬‬ ‫את הגר‪ ,‬וישמעאל לא הוה זרעו של אאע"ה‪.‬‬ ‫אבל קדוש ונורא שמו היינו אם פגם בשם השם וחטא בע"ז לא‬ ‫מהני תשובה דהו"ל בחינת קדוש דהוא כל"ת שבמקדש עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי"ז מבואר המסורה‪ ,‬דכיון דיצחק אמר וצא השדה וצודה לי‬ ‫ציד‪ ,‬וצוה להביא לו קרבן מן החיות‪ ,‬ע"כ דס"ל דדרשינן טעמא‬ ‫ואיתא במסכת זבחים (דף צ"ז‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬כל אשר יגע‪ ,‬יכול אפילו‬ ‫דקרא‪ ,‬דכל הטעם דחיות פסול לקרבן משום שבאין ע"י טורח‪,‬‬ ‫שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה‪ ,‬יקדש להיות כמוה הא‬ ‫וכיון דכאן לא באו ע"י טורח אף החיות כשרות להביא ממנו קרבן‪,‬‬ ‫כיצד אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה‬ ‫וכיון דס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬א"כ שפיר י"ל דאאע"ה שחרר‬ ‫[ופירש"י (פסחים דף מ"ה‪ ).‬בשר חולין או שלמים שזמן אכילתו מרובה‬ ‫את הגר‪ ,‬וישמעאל נקרא בנו של אברהם‪ ,‬וחצי הגלות חל על‬ ‫מחטאת ונגע בחטאת יקדש להיות כמוה‪ ,‬שאם פסולה היתה‬ ‫ישמעאל לפרוע‪ ,‬ושפיר יצאו בזמנם‪ ,‬ושלא כדין עשה עמלק במה‬ ‫החטאת כגון פיגול או פסול אחר‪ ,‬תיפסל אף זו שבלעה ממנה‪ ,‬ואם‬ ‫שבא להלחם עם ישראל‪ ,‬ולכן וצא הלחם בעמלק ודו"ק‪.‬‬ ‫כשרה היא‪ ,‬החטאת מהניא לבולעת הימנה לאסור באכילה אלא‬ ‫כחמור שבה כחומר החטאת שנבלע בה לפנים מן הקלעים ולזכרי‬ ‫***‬ ‫כהונה וליום ולילה אחד] ופריך ואמאי (תיפסל משום האי פורתא) וניתי עשה‬ ‫(דואכלו אותם דכשירה) ולידחי את ל"ת (דלא תאכל דפסולה)‪ ,‬ומשני אמר רבא אין‬ ‫ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא‬ ‫ע שה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬שנאמר ועצם לא תשברו בו‪ ,‬ר"ש בן‬ ‫הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך‬ ‫מנסיא אומר‪ ,‬אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח‪,‬‬ ‫יהיה‪ :‬ואיתא במדרש‪ ,‬בשעה שראה יצחק מיתת ננדב‬ ‫אמאי ניתי עשה (דאכילת מוח דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה) ולידחי הל"ת (דועצם‬ ‫ואביהוא שריפת נשמה וגוף קיים‪ ,‬חרד חרדה גדולה ע"כ‪,‬‬ ‫לא תשברו בו)‪ ,‬אלא ש"מ אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש עיי"ש‪.‬‬ ‫והוא תמוה‪.‬‬ ‫ובספר ברכת אברהם עמ"ס פסחים (דף פ"ה‪ ).‬הקשה‪ ,‬דהאיך ילפינן‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דבפרשת שמיני (פרשה י‪-‬י"ב) עה"פ וידבר משה אל אהרן‬ ‫משבירת עצם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬דלמא הטעם דאין‬ ‫ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים‪ ,‬פירש"י הנותרים מן המיתה‪,‬‬ ‫עשה דוחה ל"ת בשבירת עצם‪ ,‬משום דכתיב שני פעמים ועצם לא‬ ‫מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עון העגל‪ ,‬הוא שנאמר ובאהרן‬ ‫תשברו בו ואין עשה דוחה שני לאוין עכ"ק‪ ,‬וכן הקשה בספר‬ ‫התאנף ה' מאד להשמידו‪ ,‬ואין השמדה אלא כילוי בנים שנאמר‬ ‫לימודי ה' (לימוד ב') עיי"ש‪.‬‬ ‫ואשמיד פריו ממעל‪ ,‬ותפלתו של משה בטלה מחצה שנאמר‬ ‫ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוא עכ"ד‪ ,‬מבואר מזה שסיבת מיתת‬ ‫ובספר עין פנים לתורה (אות כ"א) הקשה‪ ,‬דמנ"ל דאין עשה דוחה ל"ת‬ ‫נו"א היתה בשביל חטא העגל‪.‬‬ ‫שבמקדש‪ ,‬לפי"מ דאיתא בחולין (י"ז‪ ,):‬א"ר שמעון ב"ל ג' פגימות‬ ‫הן‪ ,‬פגימות עצם דפסח פגימות אוזן בכור פגימות מום בקדשים‬ ‫אך לכאורה היה להם לישראל אמתלא על חטאתם‪ ,‬לפי"מ דאיתא‬ ‫וכו' וכולן פגימתן כדי פגימות מזבח‪ ,‬וכמה כדי שתחגור בו צפורן‬ ‫במסכת ע"ז (דף ד‪ ):‬לא חטאו ישראל אלא כדי להורות תשובה‬ ‫ע"כ‪ ,‬מבואר דשבירת עצם הוא בעשיית פגימה במשהו בעלמא‪,‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אין שום חטא בעשיית העגל‪ ,‬אך כבר דן בזה בספר‬ ‫ולפי"ז בשבירת עצם איכא כמה לאוין‪ ,‬דכשישבור עצם עד חללו‬ ‫כפות תמרים עמ"ס יומא (דף פ"ו‪ ):‬אם תשובה מועיל לע"ז עיי"ש‪,‬‬ ‫להוציא ממנו המוח שיש בעומק יעשה עי"ז כמה פגימות וא"כ‬ ‫דאי ס"ל דתשובה מהני אף לע"ז שפיר י"ל דלכן חטאו בע"ז כדי‬ ‫תהיה כמה לאוין‪ ,‬דאי"ל דאחרי פגימה ראשונה הנעשית בהעצם‪,‬‬ ‫שנדע דתשובה מהני‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דעל חטא דע"ז לא מהני‬ ‫נחשב העצם לשבור ופגימה שניה הנעשית בעומק העצם אחרי‬ ‫תשובה‪ ,‬אין להם אמתלא לומר דלכן חטאו כדי להורות תשובה‪,‬‬ ‫הראשונה איננו עוד איסור‪ ,‬דהא הרמב"ם בה' קרבן פסח (פ"י ה"ד)‬ ‫דהא על חטא דע"ז לא מהני תשובה‪.‬‬ ‫כתב‪ ,‬דהשובר אחר השובר בעצם אחד הרי זה לוקה עיי"ש‪ ,‬וא"כ‬ ‫איך מביא הגמ' ראיה דאמרינן אין עדל"ת שבמקדש‪ ,‬דילמא שאני‬ ‫ובספר פרדס יוסף (פרשת שמיני) עה"פ בני אהרן הנותרים‪ ,‬הביא מה‬ ‫התם דאיכא כמה לאוין‪ ,‬והרי אין עשה דוחה שני לאוין כמש"כ‬ ‫ששמע מפ"ק של הגה"ק מאוסטראווצא זצ"ל‪ ,‬בטעם הדבר דלא‬ ‫בספר הכריתות (שער ג' סי' קס"ד)‪ ,‬וכתב דאה"נ דראיית הגמ' הוא רק אי‬ ‫מהני תשובה על חטא דעבודה זרה‪ ,‬עפמש"כ קמאי דהא דמהני‬ ‫ס"ל דעשה דוחה אף ב' לאוין‪ ,‬אבל אי ס"ל דאין עשה דוחה ב'‬ ‫תשובה הוא מטעם עשה דוחה ל"ת‪ ,‬וכדאיתא במסכת יומא (דף פ"ו‪,):‬‬ ‫לאוין ליכא שום ראיה‪ ,‬וי"ל דאמרינן עשה דוחה ל"ת אף במקדש‬ ‫גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה‪ ,‬וכיון דקיי"ל אין עשה דוחה‬ ‫ושאני הכא בשבירת עצם דאיכא כמה לאוין עיי"ש‪.‬‬ ‫ל"ת שבמקדש‪ ,‬לכן גבי חטא דעבודה זרה שכביכול הרים יד כלפי‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ז‬ ‫תורה] עיי"ש‪ ,‬וכיון דאם לא יקבלו בני ישראל את התורה היה העולם‬ ‫ובמסכת יבמות (דף ה‪ ):‬רוצה הגמ' למילף עשה דוחה ל"ת שיש בו‬ ‫חוזר לתוהו ובוהו‪ ,‬א"כ הוי בני ישראל כמציל מזוטו של ים‪,‬‬ ‫כרת ממילה ופסח שדוחה שבת‪ ,‬וקאמר מה למילה שכן נכרתו‬ ‫ושלילתו של נהר שהכל שלהם כדאיתא במסכת ב"ה (דף כ"ד‪ ).‬עכ"ד‪.‬‬ ‫עליה י"ג בריתות עיי"ש‪ ,‬והקשה בשו"ת חת"ס חיור"ד (סי' רמ"ט)‪,‬‬ ‫דאמאי לא ילפינן מפריעה דדחי שבת‪ ,‬ובזה לא שייך כרת ולא י"ג‬ ‫אך כ"ז א"ש אי נימא דהקרא יום השישי אתיא להא דתנאי התנה‬ ‫בריתות‪ ,‬דהא לא נאמרה כרת וי"ג בריתות אלא בפרשתו של‬ ‫הקב"ה עם מעשי בראשית‪ ,‬אך לפי"מ דאיתא במד"ר (פרשה ט‪-‬י"ב)‪,‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬ולא נאמרה פריעה לאברהם אבינו ע"ה עכ"ק‪,‬‬ ‫אמר ר' יודן‪ ,‬יום השישי זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על הקודש‬ ‫ותי' לשיטת הסוברים דאין עושין יוכיח מהלכה כמו דאין דנין ק"ו‬ ‫עיי"ש‪ ,‬לפי"ז לא אמרינן דהיה תנאי בשעת הבריאה ע"מ שיקבלו‬ ‫מהלכה‪ ,‬והא דפריעה דוחה שבת הוא מהלכה‪ ,‬וא"כ ליכא למילף‬ ‫ישראל את התורה‪ ,‬ולפי"ז למ"ד דגזל עכו"ם מותר מטעם דהעולם‬ ‫מפריעה דעשה דוחה ל" ת שיש בו כרת דאין דנין מהלכה עיי"ש‪.‬‬ ‫מתקיים בשביל קבלת התורה‪ ,‬ונלמד דבר זה מיום הששי‪ ,‬א"כ‬ ‫יקשה מנא לן דתוס' שבת דאורייתא‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת נזיר (דף נ"ו‪ ,):‬אמר ר' עקיבא‪ ,‬דנתי לפני ר' אליעזר מה‬ ‫אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באוהל‪ ,‬הנזיר מגלח על מגעו‬ ‫אך מבואר במסכת ר"ה (דף ט‪ ).‬בתוס' ד"ה ור' ישמעאל‪ ,‬דהא‬ ‫ועל משאו‪ ,‬רביעית דם שהוא מטמא אדם באוהל אינו דין שיהא‬ ‫דאיצטריך קרא לתוס' שבת ויו"ט ולא ילפינן מק"ו משביעית‪ ,‬דמה‬ ‫הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה‪ ,‬אמר לי מה זה עקיבא‪ ,‬אין דנין‬ ‫שביעית דקיל משבת אמרינן ביה תוספת‪ ,‬שבת החמורה לא כש"כ‪,‬‬ ‫כאן מק"ו (שאין דנין ק"ו מהלכה)‪ ,‬וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר'‬ ‫משום דבשביעית הא דמוסיפין מחול על הקודש הוי הלכה למשה‬ ‫יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה עכ"ל המשנה‪,‬‬ ‫מסיני‪ ,‬ואין למידין ק"ו מהלכה עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אי ס"ל למידין ק"ו‬ ‫ובביאור הגר"א על משניות פ"ג דידים (משנה ב') ובפ"ח דטהרות (משנה‬ ‫מהלכה שפיר י"ל דילפינן תוס' שבת בק"ו משביעית‪ ,‬והקרא דיום‬ ‫ז') כתב‪ ,‬דר' עקיבא ור' אליעזר ור' יהושע פליגי אי דנין ק"ו מהלכה‬ ‫השישי אתיא דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית‪.‬‬ ‫או אין דנין‪ ,‬דר' אליעזר ס"ל אין דנין ק"ו מהלכה‪ ,‬ור' עקיבא ור'‬ ‫יהושע ס"ל דדנין ק"ו מהלכה‪ ,‬ועיין בשיטה מקובצת מסכת ב"ק‬ ‫ואיתא במסכת ב"ק (דף ל"ז‪ ,):‬שור של ישראל שנגח שור של כנעני‬ ‫(דף י"ח) דר' עקיבא לא הודה לר' אליעזר עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בספר שו"ת ר'‬ ‫פטור‪ ,‬ושל כנעני שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם‬ ‫חיים כהן (סי' ט"ו) דר' עקיבא ס"ל דנין ק"ו מהלכה ולא הודה לר'‬ ‫נזק שלם‪ ,‬ופריך הגמ' (דף ל"ח‪ ,).‬ממה נפשך אי רעהו דוקא דכנעני כי‬ ‫אליעזר‪ ,‬וע"ע בספר באר יעקב יור"ד (סי' ק"י)‪ ,‬ובספר שו"ת בית‬ ‫נגח דישראל נמי ליפטר‪ ,‬ואי רעהו לאו דוקא אפילו דישראל כי נגח‬ ‫יצחק יור"ד ח"א (סי' נ"ב אות ה')‪ ,‬ולפי"ז לר' עקיבא דס"ל דנין ק"ו‬ ‫דכנעני נחייב‪ ,‬א"ר אבהו אמר קרא עמד וימודד ארץ ראה ויתר‬ ‫מהלכה שפיר איכא למילף עשה דוחה ל”ת שיש בו כרת מפריעה‬ ‫גוים‪ ,‬ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד‬ ‫דדחי שבת‪ ,‬ותליא דין זה אי אמרינן עשה דוחה ל”ת שיש בו כרת‬ ‫והתיר ממונן לישראל‪ ,‬ר' יוחנן אמר מהכא הופיע מהר פארן‬ ‫בפלוגתת ר' עקיבא ור' אליעזר הנ"ל אי דנין ק"ו מהלכה‪.‬‬ ‫מפארן הופיע ממונם לישראל עיי"ש‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה עמד) משמע‬ ‫דוקא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם‪ ,‬ולמ"ד גזל עכו"ם‬ ‫ולפי"ז כתב בספר שערי ציון (שער מ"ב) דזה אי אמרינן עשה דוחה‬ ‫אסור ניחא אבל למ"ד מותר קשה עיי"ש‪ ,‬ועיין במהרש"ל‬ ‫ל”ת בב' לאוין או לא‪ ,‬תליא בפלוגתא הנ"ל אי דנין ק"ו מהלכה או‬ ‫והמהרש"א ומהר"ם דס"ל להתוס' דילפינן רק לפטור תשלומין‬ ‫אין דנין‪ ,‬דבספר מגן אבות כתב דבמילה איכא ב' מלאכות‪ ,‬דאית‬ ‫בשור שנגח‪ ,‬משא"כ שאר גזל עכו"ם אסור‪.‬‬ ‫ביה ג"כ משום מכה בפטיש עיי"ש‪ ,‬ומובא במנ"ח מוסך השבת (אות‬ ‫כ"ז) ‪ ,‬ולפי"ז י"ל דגם בפריעה אית ביה משום מכה בפטיש דמל ולא‬ ‫וכ"כ הנימוקי יוסף (דף י"ט‪ .‬מדפי הרי"ף) בהא דעמד והתיר וכו' דרק לענין‬ ‫פרע כאלו לא מל וא"כ איכא בפריעה ב' מלאכות‪ ,‬ולפי"ז לר'‬ ‫נזקין דסברא היא אבל לשאר גזל אסור עיי"ש‪ ,‬ועיין בשיטה‬ ‫עקיבא דס"ל דנין ק"ו מהלכה ומוכח עשה דוחה ל”ת מפריעה‬ ‫מקובצת שהביא בשם ר"פ‪ ,‬ואם תאמר מאי איריא בנגיחות אפילו‬ ‫דדחי שבת‪ ,‬לדידיה י"ל דס"ל עשה דוחה אף ב' לאוין כיון‬ ‫בעלמא נמי‪ ,‬יש לומר דאית ליה דגזל העכו"ם אסור מוחשב עם‬ ‫דבפריעה איכא ב' מלאכות‪ ,‬ולפי"ז י"ל דזה אי עשה דוחה שני‬ ‫קונהו‪ ,‬והלכך על כרחך האי קרא לענין נזקין קאמר דסברא היא‬ ‫לאוין תליא בפלוגתא דר' עקיבא ור' אליעזר הנ"ל אי דנין ק"ו‬ ‫שיהא מותר בכהאי גונא עיי"ש‪ ,‬ובשיטה מקובצת על הגליון הביא‬ ‫מהלכה עכ"ד‪ ,‬וכבר קדמו בזה בספר מאה שערים (שער נ"ז) עיי"ש‪.‬‬ ‫מרבנו יהונתן שכתב וז"ל‪ ,‬עמד והתיר ממונם לישראל כלומר ראה‬ ‫שאכזרים ולב רע להם וחשודים על כל שהן מצווין משבע מצות‬ ‫ובספר מאיר עיני חכמים (ח"ב דרוש א' אות ו') כתב הטעם דגזל עכו"ם‬ ‫וכש"כ שאינן מצירים בצרת אחיהם לפיכך קנסם הכתוב כדי‬ ‫מותר‪ ,‬דאיתא בשבת (פ"ח‪ ,).‬ובע"ז (ה‪ ,).‬אמר ר"ל‪ ,‬מאי דכתיב ויהי‬ ‫שישמרו שווריהן עכ"ל‪.‬‬ ‫ערב ויהי בקר יום הששי‪ ,‬ה"א יתירה למ"ל (מאי שנא דכתיב ה"א ביום גמר‬ ‫מעשה בראשית)‪ ,‬מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם‬ ‫ועיין ברמב"ם בהל' נזקי ממון (פ"ח‪-‬ה"ה) שכתב וז"ל‪ ,‬שור של ישראל‬ ‫מקבלין ישראל את התורה אתם מתקיימין ואם לאו אחזיר אתכם‬ ‫שנגח שור של נכרי בין תם בין מועד פטור‪ ,‬לפי שאין הגוים‬ ‫לתוהו ובוהו‪[ ,‬הששי משמע הששי המיוחד במקום אחר‪ ,‬כדאמרינן בחולין (דף צ"א‪ ).‬הירך‬ ‫מחייבים את האדם על בהמתו שהזיקה והרי אנו דנין להם כדיניהן‪,‬‬ ‫המיומנת‪ ,‬אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר מעשה בראשית תלוי ביום הששי והוא ששה בסיון שנתנה בו‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ח‬ ‫להורות תשובה‪ ,‬משום דעל חטא דע"ז לא מהני תשובה‪ ,‬ומשום‬ ‫ושור של נכרי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק‬ ‫דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש‪ ,‬ולפי"ז ס"ל דעשה דוחה שני‬ ‫שלם‪ ,‬קנס הוא זה לגוים‪ ,‬לפי שאינן זהירין במצות אינן מסלקין‬ ‫לאוין‪ ,‬דס"ל דנין ק"ו מהלכה‪ ,‬וילפינן תוס' שבת בק"ו משביעית‪,‬‬ ‫הזיקן‪ ,‬ואם לא תחייב אותם על נזקי בהמתן אין משמרין אותה‬ ‫והקרא דיום השישי אתיא דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית‪,‬‬ ‫ומפסידין ממון הבריות עכ"ל‪ ,‬הרי דהותר ממונן רק לענין תשלומי‬ ‫ומעתה ס"ל גזל עכו"ם מותר‪ ,‬ולפי"ז אינו מצווה ועושה גדול‬ ‫נזקין בלבד‪.‬‬ ‫ממצווה ועושה‪ ,‬ומעתה י"ל דלכן כהו עיני יצחק‪ ,‬ולא משום‬ ‫שיעקב יטול את הברכות‪ ,‬ולכן חרד חרדה גדולה‪ ,‬דלפי"ז בירך את‬ ‫אך הר"ן בחידושין עמ"ס סנהדרין (דף נ"ז‪ ).‬ס"ל דמהך דרשא דהתיר‬ ‫מי שהברכות אינם שלו ודו"ק‪.‬‬ ‫ממונם לישראל ילפינן דגזל עכו"ם מותר‪ ,‬וכ"ה שיטת היראים (סי'‬ ‫רנ"ה עמוד הדיינים) עיי"ש‪ ,‬וכן נקט בפשטות בכפתור ופרח (פ"ד) דהותר‬ ‫***‬ ‫ממונם לגמרי לישראל‪ ,‬אלא שמחדש שם לחלק בין מטלטלין‬ ‫וקרקע עיי"ש‪ ,‬ועיי"ש בפרחי ציון מהגאון מהרי"פ פערלא (ס"ק ס"א)‬ ‫ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי‬ ‫שהאריך בזה עיי"ש‪.‬‬ ‫לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה‪:‬‬ ‫ודקדקו המפ' דלאיזה צורך התרעם עכשיו על מכירת הבכורה‪,‬‬ ‫ולהלן בגמ' (שם) איתא‪ ,‬אמר רב יוסף‪ ,‬עמד וימודד ארץ ראה וגו'‪,‬‬ ‫הלא עיקר טענתו כעת הוא על מה שלקח יאע"ה את הברכות‪ ,‬ומה‬ ‫מה ראה‪ ,‬ראה שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד‬ ‫יוסיף תת כח במה שהתרעם על מכירת הבכורה‪.‬‬ ‫והתירן להם‪ ,‬איתגורי איתגר אם כן מצינו חוטא נשכר‪ ,‬אמר מר‬ ‫בריה דרבנא לומר שאפילו מקיימין אותן אין מקבלין עליהן שכר‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דבשו"ת הריב"ש (סי' שכ"ח) הקשה‪ ,‬דהיאך קנה יעקב‬ ‫וכו'‪ ,‬ומסיק בגמ' אין מקבלים שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו‬ ‫הבכורה מעשיו‪ ,‬הא הוי דבר שלא בא לעולם שהרי יצחק היה חי‬ ‫מצווה ועושה‪ ,‬דא"ר חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו‬ ‫אז עכ"ק‪ ,‬ותי' הריב"ש (סי' רכ"ח) דקודם מתן תורה היה מועיל קנין‬ ‫מצווה ועושה עיי"ש‪.‬‬ ‫בדבר שלא בא לעולם עיי"ש‪ ,‬והטעם דקודם מ"ת מהני קנין אף‬ ‫בדבר שלא בא לעולם כתב בספר ישועות מלכו (פרשת תולדות)‪ ,‬דאיתא‬ ‫וכתבו המפ'‪ ,‬דנמצא לפי"ז דדין גזל עכו"ם אי מותר או אסור תליא‬ ‫במסכת ע"ז (דף ג‪ ,).‬אמר ר"ש בן לקיש‪ ,‬מאי דכתיב ויהי ערב ויהי‬ ‫בזה‪ ,‬דאי ס"ל גדול מצווה ועושה‪ ,‬י"ל דמה דכתיב ראה ויתר גוים‬ ‫בקר יום השישי (ה' יתירה למה לי)‪ ,‬מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשי‬ ‫היינו דהתירן שלא יהיו רק כאינם מצווים ועושים‪ ,‬ולא להא דהתיר‬ ‫בראשית ואמר דאם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני‬ ‫ממונם וממילא דגזל עכו"ם אסור‪ ,‬משא"כ אי ס"ל גדול שאינו‬ ‫מחזיר אתכם לתוהו ובהו‪ ,‬ושם בגמ' אמר חזקיה מאי דכתיב‬ ‫מצווה ועושה גדול ממצווה ועושה‪ ,‬ליכא למימר שנענשו להיות‬ ‫משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה‪ ,‬אם יראה למה שקטה ואם‬ ‫כמי שאינם מצווים ועושים‪ ,‬שהרי גדול שאינו מצווה ועושה‪,‬‬ ‫שקטה למה יראה‪ ,‬אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה עיי"ש‪,‬‬ ‫ועכצ"ל דהתיר ממונם לישראל ומינה דגזל עכו"ם מותר עכ"ד‪.‬‬ ‫ומבואר מזה דעד שלא קיבלו בני ישראל את התורה בסיני לא‬ ‫נתבסס כל הבריאה‪ ,‬ועמודי שמים ירופפו ונתייראו שמא לא‬ ‫ואיתא במדרש רבה בראשית (פרשה ס"ה‪-‬ח)‪ ,‬רבי חנינא בר פפא פתח‪,‬‬ ‫יתקיים העולם‪ ,‬וא"כ קודם קבלת התורה כל מהות הבריאה היה‬ ‫רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך וגו'‪ ,‬א"ר חנינא כל פעולות‬ ‫כדבר שאינו קבוע וכדבר שלבל"ע‪ ,‬שהרי עדיין היה תלוי ועומד‬ ‫ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו‪ ,‬למה כהו עיניו של יצחק כדי‬ ‫אם יקבלו ישראל את התורה‪ ,‬ולכן באותה זמן אהני הקנין גם בדבר‬ ‫שיבוא יעקב ויטול את הברכות עיי"ש‪,‬‬ ‫שלבל"ע‪ ,‬שהרי כל היקום לא היה קבוע וקיימי עכ"ד‪.‬‬ ‫ובספר נחלת יעקב בפרשתן (אות ט') הביא בשם החסד לאברהם וז"ל‪,‬‬ ‫ובספר נחלת בנימין (מצוה ל"ו אות ז') הקשה‪ ,‬אהא דאמרינן דתנאי התנה‬ ‫הענין שהיה יצחק סומא כדי שישמור המצות כשאינו מצווה‬ ‫הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם‬ ‫ועושה כי סומא פטור מכל המצות‪ ,‬וגם אברהם שמר המצות קודם‬ ‫מתקיימין וכו'‪ ,‬דהאיך חל התנאי בשעת בריאת העולם‪ ,‬הרי בדיני‬ ‫שנימול בשאינו מצווה‪ ,‬אבל יצחק היה נימול לשמונה ימים‪ ,‬והיה‬ ‫התנאים צריך שיקדים התנאי למעשה‪ ,‬ואם הקדים המעשה לתנאי‬ ‫מלידתו מצווה‪ ,‬ולכן נעשה סומא שישמור המצות כשאינו מצווה‪,‬‬ ‫תנאי בטל ומעשה קיים‪ ,‬ואחז"ל דבמאמר ראשון נברא העולם‪,‬‬ ‫וזה הטעם שצוה יצחק לעשו לעשות לו מטעמים ויעקב עשה‬ ‫ובהכרח דהתנאי היה לאחר שכבר נבראו שמים וארץ והו"ל מעשה‬ ‫כשאינו מצווה‪ ,‬בכדי שכל הג' אבות שמרו המצות כשאינם‬ ‫קודם לתנאי ובכה"ג לא מהני תנאי עכ"ק‪.‬‬ ‫מצווים‪ ,‬שגדול שכרן מאוד עכ"ל‪ ,‬ועיין בספר חכמת התורה‬ ‫בפרשתן (דף ת"ג) שכתב נמי כן דיצחק נעשה סומא כדי שיקיים‬ ‫וכתב לתרץ‪ ,‬דא"ש אליבא דהמ"ד דס"ל דהשמים נבראו מתחלה‬ ‫המצות בתורת אינו מצווה ועושה עיי"ש‪.‬‬ ‫ואח"כ היה בריאת הארץ‪ ,‬וא"כ י"ל דבמאמר ראשון נברא שמים‪,‬‬ ‫ומיד התנה הקב"ה התנאי טרם בריאת הארץ‪ ,‬וא"כ לגבי הארץ‬ ‫ומעתה מבואר דברי המדרש‪ ,‬כשראה יצחק מיתת נדב ואביהוא‪,‬‬ ‫שפיר חל התנאי‪ ,‬דהו"ל תנאי קודם למעשה‪ ,‬ובזה כתב לפרש מה‬ ‫משום חטא מעשה העגל‪ ,‬דלא מהני אמתלא דלא חטאו אלא‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ט‬ ‫כדאיתא במנחות (ק"י‪ ).‬כל העוסק בתורה עולה כאילו הקריב עולה‬ ‫דכתיב (תהלים פרק ע"ו‪-‬ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה‪ ,‬ודרשו‬ ‫עיי"ש ‪ ,‬ואז ס"ל דצריכין לקיים כל החוקים ולא סגי בחק אחד‪,‬‬ ‫חז"ל במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,).‬דבתחלה קודם שקיבלו ישראל את‬ ‫אבל אי ס"ל מעשה גדול מתלמוד‪ ,‬ומעתה אי אפשר לקיים כל‬ ‫התורה יראה שמא תחזור לתוהו ובוהו‪ ,‬ולבסוף לאחר שקיבלו‬ ‫החוקים על ידי לימוד‪ ,‬אז בע"כ ס"ל דבחק אחד ניצול מגיהנם‪.‬‬ ‫ישראל את התורה שקטה‪ ,‬ולכאורה יש לדייק‪ ,‬דהול"ל שמים וארץ‬ ‫יראו ושקטו‪ ,‬אך להנ"ל א"ש‪ ,‬דדייקא ארץ היא אשר יראה‪,‬‬ ‫ובספר זכרון יצחק (פרשת לך אות ד') כתב דמה שאמרו ישראל נעשה‬ ‫דהשמים לא חששה שתחזור לתוהו ובוהו דהא הוי לגבי דידה הוה‬ ‫ונשמע והקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬להורות דגדול שאינו מצווה ועושה‬ ‫מעשה קודם לתנאי דאמרינן דהתנאי בטל עכ"ד‪.‬‬ ‫והיינו דהעדיפו לעשות לפני שיהיו מצווים מפי הגבורה עיי"ש‪,‬‬ ‫אמנם כ"ז א"ש אי ס"ל דגדול שאינו מצווה ועושה‪ ,‬משא"כ אי‬ ‫היוצא לנו מזה דהך מילתא דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה‬ ‫ס"ל דגדול מצווה ועושה ל"ש טעם זה‪ ,‬וצ"ל כמש"כ בספר חוט‬ ‫בראשית וכו'‪ ,‬תליא בפלוגתא אי שמים נבראו תחילה או הארץ‬ ‫המשולש (פרשת תרומה שער המים)‪ ,‬דמשו"ה הקדימו נעשה לנשמע‪,‬‬ ‫נבראת תחילה‪ ,‬דלמ"ד דס"ל דהארץ נבראת תחילה ליכא למימר‬ ‫דנעשה רומז למ"ע שהוא בקום ועשה ונשמע רומז לל"ת שהוא‬ ‫דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬דהא לא מצי לחול התנאי‬ ‫בשוא"ת‪ ,‬והקדימו נעשה לנשמע להורות דמעלת העשה גדולה‬ ‫דהו"ל מעשה קודם לתנאי‪.‬‬ ‫יותר ממעלת הל"ת‪ ,‬ומה"ט אמרינן עשה דוחה לל"ת וע"ד שכתב‬ ‫הרמב"ן בפר' יתרו עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת חגיגה (דף י"ב‪ ,).‬בית שמאי אומרים השמים נבראו‬ ‫תחילה ואח"כ הארץ‪ ,‬שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת‬ ‫ובספר מנחת יהודה וירושלים (פרשת ואתחנן) כתב לבאר פלוגתת ב"ש‬ ‫הארץ‪ ,‬ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה‪ ,‬שנאמר ביום עשות‬ ‫וב"ה הנ"ל‪ ,‬אי טוב לו שנברא או לא נברא‪ ,‬דב"ש וב"ה אזלי‬ ‫ה' אלקים ארץ ושמים עיי"ש‪ ,‬ובספר מעשה רוקח (פרשת בראשית) כתב‪,‬‬ ‫לשיטתם‪ ,‬דנודעים דברי המהרש"א במסכת מכות (דף כ"ג‪ ):‬ד"ה‬ ‫דפלוגתת ב"ש וב"ה תליא אי ס"ל דתלמוד גדול ממעשה או מעשה‬ ‫תרי"ג מצוות‪ ,‬דנמנו היינו שמנו המצוות וראו שהלאוין מרובין‬ ‫גדול מתלמוד‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין (דף מ‪ ,):‬וכבר היו ר' טרפון‬ ‫מהעשין‪ ,‬וא"כ האדם קרוב להפסד מחמת ריבוי הלאוין ורחוק‬ ‫וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד‪ ,‬נשאלה שאילה זו בפניהם‪,‬‬ ‫משכר על העשין שהם מועטים‪ ,‬לכך הסכימו לומר נח לו לאדם‬ ‫תלמוד גדול או מעשה גדול‪ ,‬נענה ר"ט אמר מעשה גדול‪ ,‬נענה ר"ע‬ ‫שלא נברא עיי"ש‪.‬‬ ‫ואמר תלמוד גדול וכו' עיי"ש‪ ,‬וכיון דשמים וארץ לא נבראו אלא‬ ‫בשביל התורה‪ ,‬ובעליונים לא שייכי מצות מעשיות‪ ,‬אך עיקר‬ ‫אמנם אי נימא דהמ"ע חשובין במעלתם יותר מל"ת‪ ,‬ואף שהל"ת‬ ‫הלימוד הוא בישיבה של מעלה‪ ,‬ולפי"ז ב"ש סברי תלמוד גדול‬ ‫מרובין יותר בכמות‪ ,‬מ"מ הרי גדולים וחשובים הם באיכות מל"ת‪,‬‬ ‫ממעשה ולכן השמים נבראו תחלה‪ ,‬וב"ה סברי דמעשה גדול‬ ‫וכדחזינן מהא דאמרינן עשה דוחה לא תעשה‪ ,‬ממילא שוב י"ל‬ ‫מתלמוד ולכן הארץ נברא תחלה עיי"ש‪.‬‬ ‫דנח לו לאדם שנברא‪ ,‬דהגם שהעשין מועטין מ"מ חשובין הן‬ ‫טובא‪ ,‬ולכן ב"ה לשיטתם דדרשי סמוכין וילפי מסמיכות כלאים‬ ‫ואיתא במסכת סנהדרין (דף קי"א‪ ).‬עה"פ (ישעיה ה‪-‬ל"ד) לכן הרחיבה שאול‬ ‫בציצית דאמרינן עשה דוחה ל"ת‪ ,‬א"כ מוכח שהעשה עדיף‬ ‫נפשה ופערה פיה לבלי חק‪ ,‬אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו‬ ‫באיכותו משו"ה ס"ל נח לו לאדם שנברא משלא נברא‪ ,‬דשפיר הוה‬ ‫חק אחד (מלשמרו נידון בגיהנם)‪ ,‬אמר ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת‬ ‫קרוב לשכר מלהפסד כיון דבאיכות העשין עדיפי‪ ,‬אמנם ב"ש‬ ‫להו הכי (אין הקב"ה רוצה שיהא דן את ישראל כל כך לכף חובה)‪ ,‬אלא אפילו לא למד‬ ‫לשיטתייהו אזלי דלא דרשי סמוכין ולי"ל דין עשה דוחה ל"ת‪,‬‬ ‫אלא חק אחד עיי"ש‪.‬‬ ‫וכמש"כ רש"י במסכת שבת (דף כ"ה‪ ,):‬ובמסכת מנחות (דף מ‪ ,).‬ולית‬ ‫להו הא דמעלת העשין עדיפי‪ ,‬ומשו"ה ס"ל דנח לו לאדם שלא‬ ‫ואיתא במסכת עירובין (דף י"ג‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬שתי שנים ומחצה נחלקו‬ ‫נברא משנברא עכ"ד‪.‬‬ ‫ב"ש וב"ה‪ ,‬הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא‪,‬‬ ‫והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא‪ ,‬נמנו וגמרו‬ ‫היוצא לנו מזה דאי ס"ל נח לו לאדם שנברא משלא נברא‪ ,‬א"כ‬ ‫נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכו' עיי"ש‪ ,‬ובהגדה של‬ ‫משו"ה הקדימו נעשה לנשמע להורות על מעלת העשין לעומת‬ ‫פסח בית אברהם (בינת אהרן) בפיסקא אחד מי יודע כתב‪ ,‬דפלוגתת‬ ‫הל"ת‪ ,‬משא"כ אי ס"ל נח לאדם שלא נברא משנברא והיינו משום‬ ‫בית שמאי ובית הלל אי נוח לו לאדם שנברא או שלא נברא‪ ,‬תליא‬ ‫דהל"ת מרובין ולא אמרינן דמעלת העשה עדיפא מהל"ת‪ ,‬א"כ מה‬ ‫בפלוגתת ריו"ח ור"ל הנ"ל‪ ,‬דלר"ל דס"ל דאם עבר על חק אחד‬ ‫שהקדימו נעשה לנשמע להורות דגדול מי שאינו מצווה ועושה‪.‬‬ ‫יורד לגיהנם‪ ,‬אז י"ל נוח לו שלא נברא‪ ,‬משא"כ לריו"ח דס"ל‬ ‫דאפילו קיים רק חק אחד ניצול מדינה של גיהנם‪ ,‬אז שפיר אמרינן‬ ‫ואיתא במדרש רבה בראשית (פרשה ס"ה‪-‬ח)‪ ,‬רבי חנינא בר פפא פתח‪,‬‬ ‫נוח לו שנברא עיי"ש‪.‬‬ ‫רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך וגו'‪ ,‬א"ר חנינא כל פעולות‬ ‫ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו‪ ,‬למה כהו עיניו של יצחק כדי‬ ‫ובספר מתת יה (פרשת בהעלותך) כתב‪ ,‬דאי ס"ל תלמוד גדול ממעשה אז‬ ‫שיבוא יעקב ויטול את הברכות עיי"ש‪,‬‬ ‫אפשר על ידי עסק ולימוד התורה לקיים כל התרי"ג מצוות‪,‬‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף י‬ ‫לילה‪ ,‬דלמה יכתוב ב' פעמים שם אלקים‪ ,‬אלא דקשיא ליה מדוע‬ ‫ובספר נחלת יעקב בפרשתן (אות ט') הביא בשם החסד לאברהם וז"ל‪,‬‬ ‫לא הקדים הכתוב חושך לאור כברייתו של עולם‪.‬‬ ‫הענין שהיה יצחק סומא כדי שישמור המצות כשאינו מצווה‬ ‫ועושה כי סומא פטור מכל המצות‪ ,‬וגם אברהם שמר המצות קודם‬ ‫וע"ז מתרץ דאי הקדים חושך ליום היה צריך להזכיר שם אלקים‬ ‫שנימול בשאינו מצווה‪ ,‬אבל יצחק היה נימול לשמונה ימים‪ ,‬והיה‬ ‫גבי חושך (דהול"ל ויקרא אלקים לחושך לילה וליום קרא אור) וז"ש דהקדים היום‬ ‫מלידתו מצווה‪ ,‬ולכן נעשה סומא שישמור המצות כשאינו מצווה‪,‬‬ ‫ללילה כיון דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה‪ ,‬ונמצא לפי"ז‬ ‫וזה הטעם שצוה יצחק לעשו לעשות לו מטעמים ויעקב עשה‬ ‫דבהכרח הקדים הכתוב יום ללילה כדי שלא יוזכר שמו יתברך על‬ ‫כשאינו מצווה‪ ,‬בכדי שכל הג' אבות שמרו המצות כשאינם‬ ‫הרעה‪ ,‬וא"כ תו ליכא להוכיח מינה דיעקב הוא הבכור‪ ,‬ושו"כ‬ ‫מצווים‪ ,‬שגדול שכרן מאוד עכ"ל‪ ,‬ועיין בספר חכמת התורה‬ ‫החוט המשולש דכלל זה דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אינו‬ ‫בפרשתן (דף ת"ג) שכתב נמי כן דיצחק נעשה סומא כדי שיקיים‬ ‫דבר השוה לכל‪ ,‬וכאשר הקשו המפ' ממה שנאמר (במדבר ג ‪-‬מ"א)‬ ‫המצות בתורת אינו מצווה ועושה עיי"ש‪.‬‬ ‫ולקחת את הלויים לי אני ה' תחת כל הבכור בבני ישראל‪ ,‬אע"ג‬ ‫שהיה בזה רעה אל הבכורים שניטל העבודה מן הבכורים מ"מ‬ ‫ומעתה יבואר דברי עשו‪ ,‬את בכרתי לקח‪ ,‬ולכאורה הא לא מהני‬ ‫כתיב אני ה' עיי"ש‪.‬‬ ‫הקנין כיון דהוא דבר שלא בא לעולם‪ ,‬וע"כ דקודם מתן תורה מהני‬ ‫קנין בדבר שלא בא לעולם‪ ,‬כיון דתנאי התנה הקב"ה במעשה‬ ‫ולכאורה יש להוכיח דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה‪ ,‬עפימש"כ‬ ‫בראשית‪ ,‬וא"כ קודם קבלת התורה כל מהות הבריאה היה כדבר‬ ‫המפרשים דלכן נאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪,‬‬ ‫שאינו קבוע וכדבר שלא בא לעולם‪ ,‬שהרי עדיין היה תלוי ועומד‬ ‫ולא אמר אשר בראתיך‪ ,‬דאיתא במדרש תנחומא (פרשת תזריע אות ט')‪ ,‬לא‬ ‫אם יקבלו ישראל את התורה‪ ,‬ולכן באותה זמן אהני הקנין גם בדבר‬ ‫יגורך רע‪ ,‬אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוחנן‪ ,‬אין שמו של‬ ‫שלא בא לעולם‪ ,‬ומינה דס"ל שמים נברא תחילה‪ ,‬ותלמוד גדול‬ ‫הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה‪ ,‬תדע לך שהוא כן‪ ,‬שבשעה‬ ‫ממעשה‪ ,‬וצריכין לקיים כל החקים‪ ,‬וטוב שלא נברא‪ ,‬ולפי"ז מה‬ ‫שברא הקב"ה את האור ואת החשך וקרא להן שמות‪ ,‬הזכיר שמו‬ ‫שאמרו נעשה ונשמע להורות דאינו מצווה ועושה גדול ממי‬ ‫על האור ולא הזכיר שמו על החושך‪ ,‬שנאמר ויקרא אלקים לאור‬ ‫שמצווה ועושה‪ ,‬ומעתה י"ל דלכן כהו עיני יצחק‪ ,‬ולא כדי שיעקב‬ ‫יום ולחשך קרא לילה‪ ,‬הרי הזכיר שמו על האור‪ ,‬אבל כשבא‬ ‫יבוא ויקבל את הברכות‪ ,‬וא"כ אמאי לקח את ברכתי ודו"ק‪.‬‬ ‫לחשך‪ ,‬אינו אומר קרא אלקים לחשך לילה אלא קרא לילה עיי"ש‪,‬‬ ‫ולכן כיון דנמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא משנברא כדאיתא‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬עפימש"כ בספר ברית שלום (בפרשתן) לבאר הכתוב ויאמר‬ ‫בעירובין (י"ג‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה‪ ,‬הללו‬ ‫יעקב מכרה כיום את בכורתך לי‪ ,‬דהנה יעקב ועשיו היו מחולקין‬ ‫אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא‪ ,‬והללו אומרים נוח‬ ‫למי משפט הבכורה‪ ,‬לפי שיעקב נוצר בראשונה והיה הבכור‬ ‫לו לאדם שנברא יותר משלא נברא‪ ,‬נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא‬ ‫ליצירה‪ ,‬ועשיו שיצא ראשונה היה בכור ללידה וכפירש"י משל‬ ‫נברא יותר משנברא וכו' עיי"ש‪ ,‬ולכן לא ייחס הקב"ה את בריאת‬ ‫לשפופרת שהנכנס ראשון יצא אחרון‪ ,‬אמנם יש להוכיח שהבכורה‬ ‫האדם לעצמו לומר אשר בראתיך עכ"ד‪ ,‬עיין בכלי יקר‪ ,‬ומדרש‬ ‫שייך ליעקב מהא דאיתא (בראשית רבה פרשה ב‪-‬ג)‪ ,‬ויקרא אלקים לאור יום‬ ‫יהונתן‪ ,‬הרי דמוכח מכאן דהקב"ה אינו מייחד שמו על הרעה‪.‬‬ ‫זה יעקב‪ ,‬ולחושך קרא לילה זה עשיו‪ ,‬הרי שהקדים הכתוב את‬ ‫יעקב לעשיו ומינה דיעקב הוא הבכור‪ ,‬וז"ש יעקב לעשיו מכרה‬ ‫אך י"ל דלכן אמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪,‬‬ ‫כיום היינו מדכתיב תחילה ויקרא אלקים לאור יום דאקדמיה‬ ‫ולא אמר אשר בראתיך‪ ,‬דאיתא בשבת (פ"ח‪ ,):‬דבשעה שעלה משה‬ ‫לדידיה והדר ולחושך קרא לילה שרומז על עשו עיי"ש‪.‬‬ ‫למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר‬ ‫להם לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו תנה הודך על השמים וכו' ומשה‬ ‫ובספר חוט המשולש בפרשתן (שער אשר) הביא דבריו והוסיף דמ"ש‬ ‫השיב להם כתיב בתורה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ‬ ‫המדרש ויקרא אלקים לאור יום על יעקב‪ ,‬משום דקשה למה לא‬ ‫מצרים‪ ,‬כלום למצרים ירדתם כלום לפרעה השתעבדתם וכו'‪ ,‬הרי‬ ‫הקדים הכתוב לילה ליום כברייתו של עולם‪ ,‬דכתיב ויהי ערב ויהי‬ ‫לן דלכן זכו בני ישראל להתורה ולא המלאכים‪ ,‬מחמת שהמלאכים‬ ‫בוקר ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת דף ע"ז‪ ,):‬וא"כ הו"ל לומר‬ ‫לא היו במצרים‪ ,‬ולכן כתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪.‬‬ ‫ויקרא אלקים לחושך לילה ולאור קרא יום‪ ,‬אלא משום דרצה‬ ‫הכתוב לרמז על יעקב ועשיו לפיכך הקדים היום דקאי על יעקב‬ ‫אך בספר קולו של יעקב פרשת בראשית (אות ט') הביא משם ספר‬ ‫שהוא בכור ליצירה‪.‬‬ ‫לחם עוני (דף ס"ח‪ ):‬תירוץ‪ ,‬על טענת המלאכים דהתורה שייכה להם‬ ‫מכח דינא דבר מיצרא‪ ,‬עפימש"כ הרשב"א מובא בחו"מ (סי' קע"ה סעיף‬ ‫אמנם איתא (בראשית רבה פרשה ג‪-‬ו) טעם אחר על שהקדים הכתוב את‬ ‫ס"ג בהג"ה)‪ ,‬דמי שמכר שדה לזמן ולא לחלוטין לית בה דינא דבר‬ ‫היום ללילה‪ ,‬דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אלא על הטובה‬ ‫מצרא עיי"ש‪ ,‬ולפי"מ דאיתא במסכת נדה (דף ס"א‪ ):‬דמצות בטילות‬ ‫שנאמר ויקרא אלקים לאור יום‪ ,‬ולחושך קרא אלקים לילה אין‬ ‫לעת"ל עיי"ש‪ ,‬א"כ הקב"ה מכר את התורה רק לזמן קצוב‪ ,‬ול"ש‬ ‫כתיב כאן אלא ולחושך קרא לילה עיי"ש‪ ,‬ופי' בנזר הקודש דאין‬ ‫בה דינא דבר מיצרא עכ"ד‪.‬‬ ‫כוונת המדרש דהול"ל ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא אלקים‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף יא‬ ‫בעלים‪ ,‬וכ"כ בשו"ת ברית אברהם חאו"ח (סי' כ"ו אות ה')‪ ,‬ועיין‬ ‫וכתב בספר יושב אהלים פרשת בשלח (דף קנ"א מדהפ"ס) דמכר‬ ‫מש"כ הקצות (סי' ת"ו סק"ב) ובאבני מילואים (סי' כ"ח ס"ק נ"ו) עיי"ש‪.‬‬ ‫לזמן דינו כקנין פירות‪ ,‬ולכן דעת הרשב"א הוא רק למ"ד דקנין‬ ‫פירות לא הוי כקנין הגוף‪ ,‬אבל להמ"ד דס"ל דהוה כקנין הגוף‪,‬‬ ‫ולפימש"כ בספר בית האוצר (ח"א כלל קל"ז) דאי ס"ל איסור הנאה‬ ‫אז אף במוכר לזמן אית ביה דינא דבר מצרא כיון דהוה כקנין‬ ‫לית ליה בעלים י"ל דלא מהני ביטול‪ ,‬לדעת הש"ך (סי' ק"ט) דלענין‬ ‫הגוף עיי"ש‪.‬‬ ‫ביטול איסור בעינן ידיעה מה"ת שיהיה נודע התערובות עיי"ש‪,‬‬ ‫ובירשלמי ערלה (פ"ב‪-‬ה"א) מסתפק לומר דבעינן ידיעת בעלים‬ ‫ולכאורה מוכח שמגיע ליעקב הברכות‪ ,‬מהא דכהו עיניו של‬ ‫דוקא עיי"ש‪ ,‬ואי ס"ל איסור הנאה לית ליה בעלים י"ל דלא מהני‬ ‫יצחק לפני מותו‪ ,‬כדאיתא במדרש רבה בראשית (פרשה ס"ה‪-‬ח)‪,‬‬ ‫ביטול כיון דליכא ידיעת בעלים עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז חטא אדם‬ ‫רבי חנינא בר פפא פתח‪ ,‬רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך‬ ‫הראשון באכילת עץ הדעת‪ ,‬דלא מהני מה שביטלו ברוב‪.‬‬ ‫וגו'‪ ,‬א"ר חנינא כל פעולות ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו‪,‬‬ ‫למה כהו עיניו של יצחק‪ ,‬כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות‬ ‫ובשו"ת קול אריה (חאו"ח סי' י"ח) ד"ה ובגוף כתב‪ ,‬דמחלוקת‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫הראשונים אם איסורי הנאה אית ליה בעלים או לי"ל בעלים‪,‬‬ ‫תליא במחלוקת ריו"ח ור"ל במסכת גיטין (דף מ"ז‪ ,):‬אי קנין פירות‬ ‫אך בספר פלח הרימון (כללי הספר כלל שני) כתב וז"ל‪ ,‬שהיה מן הראוי‬ ‫הוה כקנין הגוף או לא‪ ,‬עפי"מ שפירש הרשב"ם במסכת ב"ב (דף‬ ‫שיהא יצחק נשחט ונשפך דמו‪ ,‬מפני שאיהו מגילגולא דאדם‬ ‫נ‪ ).‬ד"ה כקנין הגוף‪ ,‬סברת המ"ד דקנין פירות הוה כקנין הגוף‪,‬‬ ‫הראשון שנצטווה על אכילת עץ הדעת‪ ,‬כדכתיב כי ביום‬ ‫משום דס"ל דכל עצמו וגופו של החפץ עומד רק לתשמישו‪,‬‬ ‫אכלך ממנו מות תמות וכו'‪ ,‬וכשאכל מעץ הדעת גרם מיתה לכל‬ ‫ולכן למי ששייך התשמיש שייך ג"כ גוף הדבר‪ ,‬דהגוף לא הוי‬ ‫העולם ושפך דמו של עולם‪ ,‬ושופך דם האדם באדם דמו ישפך‬ ‫רק כמו טפל להתשמיש‪ ,‬ומאן דס"ל דלאו כקנין הגוף דמי‪ ,‬סובר‬ ‫לפיכך הוצרך למסור נפשו לטבח‪ ,‬ועל כן כהו עיניו דסומא‬ ‫דהתשמיש והגוף המה שני ענינים מחולקים ועיקר הוא הגוף‬ ‫חשוב כמת עיי"ש‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וא"כ ה"נ באיסורי הנאה שאין בהם שום תשמיש שהרי‬ ‫אסור בהנאה‪ ,‬וביד האדם נמצא רק גוף הדבר בלבד‪ ,‬וא"כ אי‬ ‫ולפי"ז אי אמרינן דאכילת עץ הדעת נחשב לאדם הראשון‬ ‫ס"ל דכקנין הגוף דמי דס"ל דהתשמיש הוא עיקר הדבר‪ ,‬א"כ כל‬ ‫לחטא ונתחייב על כך‪ ,‬ומעתה י"ל דלכן כהו עיני יצחק‪ ,‬ולא‬ ‫שאין בו שום תשמיש ממילא דגם הגוף אין לו וממילא דלית ליה‬ ‫משום שיבוא יעקב ויקבל הברכות‪ ,‬משא"כ אי נימא דאדם‬ ‫בעלים‪ ,‬ולמ"ד דלאו כקנין הגוף דמי דס"ל דהתשמיש והגוף‬ ‫הראשון יש לו אמתלא על מה שאכל מעץ הדעת‪ ,‬אז לכן כהו‬ ‫המה שני ענינים מחולקים‪ ,‬א"כ י"ל דגם באיסורי הנאה אעפ"י‬ ‫עיני יצחק כדי שיעקב יקבל הברכות‪.‬‬ ‫שאין בה תשמיש‪ ,‬מ"מ נשאר בעלים על הגוף עכ"ד‪.‬‬ ‫ולכאורה צ"ב האיך עבר אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה על מאמר‬ ‫ובזה יבואר דברי עשיו שאמר את בכורתי לקח והנה עתה לקח‬ ‫פי ה'‪ ,‬וכתבו הקדמונים‪ ,‬דאדה"ר לא חטא באכילת עץ הדעת‬ ‫ברכתי‪ ,‬דעשיו בא בטענת ממה נפשך ליעקב‪ ,‬את בכורתי לקח‪,‬‬ ‫משום שביטל העץ הדעת ברוב (עיין ביושב אהלים דף ה' מדפה"ס) עיי"ש‪,‬‬ ‫משום דיעקב ס"ל דכיון דכתיב ויקרא אלקים לאור יום ואח"כ‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬הלא הרמב"ם כתב בהל' מאכלות אסורות‬ ‫ולחשך קרא לילה‪ ,‬הרי דהקדים הכתוב יעקב לעשו ומינה דיעקב‬ ‫(פ"ח הט"ו)‪ ,‬דקיי"ל כר' אבהו במסכת פסחים (דף כ"א‪ ,):‬דכל מקום‬ ‫הוא הבכור‪ ,‬ומינה דס"ל דהקב"ה מייחד שמו על הרעה‪,‬‬ ‫שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור‬ ‫ולכאורה מדכתיב אשר הוצאתיך ולא כתיב אשר בראתיך‪ ,‬מוכח‬ ‫הנאה במשמע עיי"ש‪ ,‬וא"כ בעץ הדעת דכתיב ומעץ הדעת טוב‬ ‫דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה‪ ,‬ע"כ דמשם אינו ראיה די"ל‬ ‫ורע לא תאכל ממנו‪ ,‬אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה‬ ‫דלכן כתיב אשר הוצאתיך כדי שהמלאכים לא יהיה להם טענת‬ ‫במשמע‪ ,‬ונודע מה שהאריכו הראשונים אי איסור הנאה יש לו‬ ‫בר מיצרא‪ ,‬ולכאורה הרי בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא משום‬ ‫בעלים או לא‪ ,‬עיין ברש"י מסכת סוכה (דף ל"ה‪ ).‬שכתב לפי שאין‬ ‫דהיכא דמכר לזמן ליכא טענת בר מיצרא‪ ,‬וע"כ דס"ל קנין פירות‬ ‫בה דין ממון שאינו שוה פרוטה דאיסורי הנאה הוא הלכך לאו‬ ‫כקנין הגוף ואף היכא דמכר לזמן איכא טענת בר מיצרא‪ ,‬ומעתה‬ ‫שלכם הוא‪ ,‬וכ"ה בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תשמ"ו תשמ"ז) הובא ברמ"א‬ ‫דס"ל דהוי כקנין הגוף א"כ ס"ל דאיסור הנאה לי"ל בעלים‪ ,‬ולא‬ ‫באו"ח (סי' תרמ"ט ס"ב) ‪ ,‬דהמודר הנאה מלולבו של חבירו או מלולבו‬ ‫מהני ביטול ברוב באיסורי הנאה‪ ,‬ולפי"ז חטא אדה"ר באכילת‬ ‫של עצמו אינו יוצא בו ביום ראשון דלא הוי שלכם‪ ,‬ועיין בר"ן‬ ‫עץ הדעת‪ ,‬ומעתה י"ל דלכן כהו עיני יצחק‪ ,‬ולא כדי שיבוא‬ ‫מסכת נדרים (דף פ"ה‪ ).‬ד"ה רבא אמר עיי"ש‪ ,‬וכן ס"ל להריב"ש (סי'‬ ‫ויטול את הברכות‪ ,‬וא"כ אמאי לקח את ברכתי ודו"ק‪.‬‬ ‫ת"א)‪ ,‬אמנם הריטב"א בחידושיו עמ"ס סוכה (דף ל"ה) הביא בשם‬ ‫רבותיו דאיסורי הנאה מקרי שלו עיי"ש‪ ,‬ועיין בשו"ת חת"ס‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫חאו"ח (סי' ק"פ) שהוכיח דשיטת התוס' הוא דאיסורי הנאה יש לו‬ ‫הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף יב‬