הואיל משה · Hoil Moshe — תולדות (2026-11-09)

פרשת תולדות
שנת תשפ"ז
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
ובשו"ת אמרי יושר (ח"ב סי' ז') הקשה ג"כ קושיא זו וז"ל ,וקשה ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את
נהו דסמכו על הנס לענין גוף המצוה ,לפימש"כ בשו"ת שבות יצחק :ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה
יעקב דחצי שיעור נמי קצת מצוה אית ביה ,וכיון שלא היה להם וגו' :ואיתא במדרש (מובא בספר תורת שלום) ,כך שנו רבותינו ,נר
שמן רק ליום אחד ,מוטב היה להם להדליק בח' ימים לעשות חנוכה אין בודקין עליו אבנים טובות ומרגליות ע"כ,
בכל יום קצת מצוה ,אבל היאך עשו בשבת ,דהא בתוך ח' ימים וצ"ב שייכות חנוכה ליצחק.
היה ג"כ שבת והיאך הדליקו בשבת ,דפשיטא כשאין שיעור
הצריך לשמן אסור להדליק בשבת ,דלא ניתן לדחות רק והנבס"ד ,דאיתא במסכת שבת (דף כ"א ,):מאי חנוכה
(על איזה נס
כשעושין כדין ולא משום קצת מצוה דחצי שיעור ,וגם לא יתכן קבעוה) ,דתנו רבנן ,בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא
לסמוך על נס במקום חילול שבת דאורייתא ,ומתרץ ,די"ל למספד בהון ,שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים
שעשאוהו ע"י שני כהנים דקיי"ל שנים שעשאו מלאכה שבהיכל ,וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום ,בדקו ולא
פטורים ,ואף דאסור מדרבנן ,אך במקום מצוה ובפרט במקדש מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול
לא גזרו עיי"ש. (בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו) ,ולא היה בו אלא להדליק יום
אחד ,נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים ,לשנה אחרת
(חאו"ח סי' כ"ח) אך יש להעיר ,דבשו"ת חסד לאברהם מהדו"ק קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה עיי"ש.
האריך בהאי ענינא דשנים שעשאוהו פטורים ,וכתב דהטעם
הוא ,דכיון דשלימות המלאכה נעשית רק על ידי שניהם ,אם כן ונודע קושית הבית יוסף בטור או"ח (סי' תר"ע) ,דהלא על לילה
כל אחד בעצמו לא עשה שיעור שלם ,אך זהו דייקא במלאכה אחת היה שמן להדליק ,וא"כ לא היה הנס רק על שבעה ימים,
שיש בו שיעור ,משא"כ מלאכות שאין בו שיעור כגון בונה ואמאי קבעו ימי חנוכה לשמונה ימים ,ותירץ ע"ז שלשה
וחורש וכדומה ,א"כ לא שייך לומר דעשו פחות מכשיעור, תירוצים ,א) כי כאשר ראו דאין להם שמן רק על לילה אחת,
דהרי שיעורו הוא בכל שהוא ,וכהאי גונא אמרינן שנים והמה צריכין שמן לשמונה ימים ,חלקו תיכף ומיד את השמן
שעשאוהו חייבים עיי"ש ,ועיין בשו"ת יד יצחק (ח"א סי' רכ"ז) לשמונת ימים שיהיה להם לקיים המצוה כל לילה ,הגם שלא
שכתב ,דלגבי שחיטה לא שייך שנים שעשאוהו ,ומביא מש"כ יהיה המצוה בשלימות ,וא"כ גם בלילה הראשונה היה נס כי
התבואות שור (סי' י"א ס"ק י"א) ,דדעת כל הראשונים דמחייב על כל המה הכניסו בהמנורה מעט שמן ודלקו כל הלילה ,ב) כי תיכף
פורתא שיוצא דם משום נטילת נשמה ,וא"כ אין לחלק כאשר הריקו כל השמן מהפך אל המנורה נתמלא הפך ,וא"כ
המלאכה עיי"ש. היה תיכף הנס בלילה הראשונה שנתמלא הפך ,ג) שבליל
ראשון נתנו כל השמן בנרות ודלקו כל הלילה ,ובבקר מצאו את
והרמב"ם בהל' שבת (פי"ח ה"א) כתב ,המבעיר כל שהוא חייב הנרות מלאים שמן וכן בכל לילה ולילה עכ"ד.
עיי"ש ,וכתב בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ה יוסף דעת (סי' כ"ח),
דרק להמ"ד דס"ל הבערה לחלק יצאת אין שיעור להבערה והקשה הגה"ק מאוסטראווצע זצ"ל בספר אור תורה לחנוכה
וחייב בכל שהוא ,משא"כ למ"ד הבערה ללאו יוצאת גם (אות ב') ,לפימש"כ בסדר הדורות דאז חל לילה ראשונה דחנוכה
להבערה איכא שיעור כגרוגרת עיי"ש. בשבת ,א"כ איך חלקו השמן לשמונה חלקים והדליקו בשבת
כיון שהיה פחות מכשיעור ,דאף דאמרינן דהדלקת המנורה
ובקרית מלך הביא המקור לדברי הרמב"ם הנ"ל ,מהא דאיתא דוחה שבת זה דוקא בכשיעור ,אבל פחות מכשיעור הוי חילול
בירושלמי שבת (פ"ג ה"ז) ,תני נר שהוא מונח ע"ג טבלה מסלק את שבת ואיך סמכו על הנס במקום שיש חילול שבת ,ואין לומר
הטבלה והנר נופל ,אמר ר' יוחנן קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב דבערב שבת הדליקו מבעוד יום ,לפימש"כ המפ' שהיו טמאים
חטאת ,לפניו משום מבעיר ,לאחריו משום מכבה עיי"ש ,ומהא טומאת ערב וטהרי ע"י טבילה והערב שמש ,בהכרח היו
דאמר ריו"ח לפניו חייב משום מבעיר זהו המקור לדברי צריכים להדליק בליל שבת ,וקשה היאך הדליקו חלק שמינית
הרמב"ם דמבעיר חייב בכ"ש ,עיי"ש וסמכו על הנס במקום שיש חילול שבת עכ"ק.
א
ולא פליגי הא לן והא להו ,ורש"י ותוס' מדחיקים בפירושם הא ולפי"ז אי ס"ל הבערה לחלק יצאת ,ואז שיעור הבערה הוא
לן והא להו .אך י"ל פירוש אחר ,לפי"מ דאיתא במסכת בכל שהוא ,ושנים שעשאוהו חייבים ,א"כ אין לתרץ שחלקו
קידושין (דף ל"ז ,):בשלמא למ"ד מושבות כל מקום שאתם את השמן לשמונה חלקים ,דתקשי איך הדליקו בשבת ,דאין
יושבים משמע (ומושב דכתיב גבי חדש לאו לירושה וישיבה אתא) ,היינו דכתיב לומר שהדליקו על ידי שנים ,דהא בהבערה איסור אף על ידי
ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ,ממחרת הפסח אכול שנים ,ועכצ"ל שנתנו כל השמן ,משא"כ אי ס"ל הבערה ללאו
מעיקרא לא אכול ,אלמא אקרוב עומר והדר אכול. יצאת ,ולפי"ז גם באיסור הבערה איכא שיעור ,ושפיר י"ל
דחילקו את השמן לשמונה חלקים ,ובשבת הדליקו על ידי שני
וכתבו התוס' (ד"ה אקרוב) בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה כהנים ,דשנים שעשאוהו פטורים.
מחדש ,יבוא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש,
ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור, ואיתא במסכת שבת (דף ע ,).מנין לחילוק מלאכות וכו' ,והקשה
אי נמי גזירה כזית ראשון אטו כזית שני עיי"ש. רש"י (ד"ה ועל כולן) דאמאי לא נילף מבחריש ובקציר תשבות
דחייב על חרישה וקצירה לעצמן ,וכתב ,אי נמי ,דמהתם לא
ובשו"ת יד אליהו מקשה מהא דבמסכת יבמות (דף ה ):רוצה הגמ' גמרינן כיון דחרישה וקצירה הו"ל שני כתובים הבכ"א ואין
ללמוד דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מפסח ומילה ותמיד מלמדין דהוי סגי למיכתב חד עיי"ש.
שהם דוחין לא תעשה דשבת שיש בה כרת ,ופריך מה להני שכן
ישנן לפני הדיבור [דפסח ומילה הוי לפני הדיבור ,וגם מצוות ובהגהות מראה כהן (עמ"ס ביצה דף ב ).הביא מה שכתבו האחרונים,
הקרבת תמיד מבואר בחגיגה (דף ו ).דהיה לפני הדיבור] ,משמע דהא דפליגי תנאי אי הבערה ללאו יצאת או לחלק יצאת ,תליא
דעשה דלפני הדיבור חמור ,ובירושלמי משמע דקל ,ועכצ"ל אי שני כתובים הבאין כאחד ,מלמדין או אין מלמדין ,דרבי
דהש"ס דילן פליג אירושלמי וס"ל לתלמודא דידן דעשה נתן ס"ל שני כתובים כתובים הבאין כאחד אין מלמדין,
דקודם הדיבור עדיפא לענין דחיית לא תעשה ,וקושית ולכן אין ללמוד לחלק מבחריש ובקציר ואיצטריך הבערה
הירושלמי י"ל כאידך תירוצא דגזירה כזית ראשון אטו כזית לחלק ,משא"כ ר' יוסי ס"ל דשני כתובים כתובים הבאין
שני ,וא"כ י"ל דפו"ר הוה עשה דקודם הדיבור ות"ת עשה כאחד מלמדין ,וגמרינן לחלק מבחריש ובקציר ,ובהכרח
דלאחר הדיבור ,וא"כ שפיר משני הא לן לבני בבל דס"ל דעשה דהבערה ללאו יצאת עיי"ש ,וכ"כ בספר שמן רוקח עמ"ס
דקודם הדיבור חמור ופו"ר הוא עשה דקודם הדיבור ,ולכן ישא פסחים (דף כ"ז ).עיי"ש.
אשה ואח"כ ילמוד תורה ,הא להו היינו לבני ארץ ישראל דס"ל
כשיטת הירושלמי הנ"ל דעשה דקודם הדיבור קל א"כ ילמוד ובספר דברי יואל לחנוכה (אות קל"ג) כתב ,דסברת הר"ן דלכן
תורה ואח"כ ישא אשה עכ"ד. אסור להשתמש לאורה דכיון דעל הנס שנעשה במנורה תקנוה
וכנ"ל ,זה א"ש לפי תירוץ הראשון של הבית יוסף דחלקו
אך המנחת חינוך (מצוה ש"ג בקומץ מנחה) כתב ליישב הקושיא דאמאי השמן לשמונה חלקים ,ולא נתנו במנורה רק שמינית מהשמן,
לא אכלו מצה מן החדש ,לפימש"כ הבעלי תוס' (פי' ריב"א פרשת והנס שדלקו כל הלילה נעשה במנורה ,לפי"ז שפיר י"ל כטעם
ראה) ,דבחדש איכא עשה ולא תעשה ,דהיינו לאו הבא מכלל הר"ן דכיון דתקנו להדליק נר חנוכה לזכר הנס שנעשה בתוך
עשה ,דכתיב ששת ימים תאכלו מצות מן החדש ,ולא שבעה, המנורה ,עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה ,אבל לאידך
ולכן לא דחי עשה דמצה ללא תעשה דחדש ,דהלא מצה אינו תירוצא דלאחר שנתנו כל השמן בנרות המנורה נשאר הפך מלא
אלא עשה ,וחדש הוה עשה ול"ת ,ואין עשה דוחה לתו"ע כבתחילה ,כיון דהנס לא נעשה בתוך המנורה אלא בתוך הפח,
עכ"ד ,ומעתה אין הכרח לומר דעשה דקודם הדיבור אינו דוחה לא שייך לומר דכיון דעל נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה
ל"ת שלאחר הדיבור. כמנורה שאין משתמשין בה ,ולפי"ז שפיר י"ל דמותר
להשתמש לאורה עכ"ד.
ואיתא במסכת יבמות (דף ה ,).אלא אתיא (דאמרינן עשה דוחה ל"ת) מראשו
דהך תנא ,דתניא ,ראשו מה תלמוד לומר
(במצורע כתיב יגלח את כל שערו ובספר זרע ברך ראשון (בפרשתן) כתב ,דלכן המתין יצחק לישא
הרי ראשו בכלל למה לי דכתיב ראשו) ,לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו, אשה עד ארבעים שנה ,דס"ל כהמאן דאמר במסכת קידושין
שומע אני אף מצורע ונזיר כן ,תלמוד לומר ראשו (דאי לאו דרבי קרא (דף כ"ט ):דילמוד תורה ואחר כך ישא אשה ,ואין אדם עומד על
הו"א דלא ליקוף אלמא אשמעינן קרא דאתי עשה ודחי ל"ת ומהכא נפקא דעשה דוחה ל"ת) ,איכא דעת רבו עד ארבעים שנה ,ולכן המתין לישא אשה עד ארבעים
למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה ,דאי לא תימא הכי שנה עכ"ד.
הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמר מנזיר (בנזיר איכא ל"ת
ועשה ,תער לא יעבור על ראשו ,קדוש יהיה גדל פרע) ,אלא מנזיר מאי טעמא לא ובספר פרדס דוד (פרשת לך) כתב לפרש מה דאיתא במסכת
גמרינן דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה ,ה"נ איכא למיפרך קידושין (דף כ"ט ,):הלכה נושא אדם אשה ואחר כך ילמוד תורה
שכן ישנו בשאלה עיי"ש. מדברי ר' יצחק ,ר' יוחנן אמר ריחיים בצוארו ויעסוק בתורה,
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ב
איסור יחוד ,ואיסור יחוד דאשת איש הוא דאורייתא ,אך לק"מ והקשו התוס' (ד"ה שכן) ,וא"ת ,וניגמר במה הצד מכהן ונזיר
לפי"מ דאיתא במסכת נזיר (דף כ"ג ,):גדולה עבירה לשמה ממצוה דלידחי בעלמא עשה את לאו ועשה ,ובנזיר (דף נ"ח ):בתר דקאמר
שלא לשמה עיי"ש ,א"כ ליכא איסור כלל כיון דכוונתם לשם כהן ונזיר לא גמרינן מהדדי קאמר ובעלמא לא ילפינן מינייהו
מצוה שיהא לה בנים כדי לקיים מצות פו"ר. משום דאיכא למיפרך כדאמרן ,פי' מה לנזיר שכן ישנו בשאלה,
וכהן אינו שוה בכל ,ותימה דאמאי לא ניגמר מינייהו במה הצד,
ולפי"ז שפיר מיושב קושית התוס' ,דדוקא לר' ישמעאל דס"ל וי"ל דעל מה הצד פרכינן כל דהו דאינו לא קולא ולא חומרא,
דהיתה עקרה נפקדת שפיר קשה א"כ יסתתרו כל העקרות ,אף ואיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שיש בהן איסור גילוח
דיעבור על איסור יחוד ,כדי שתהיה נפקדת ויקיימו מצות פו"ר, וכו' ,אבל קשיא נילוף מכהן ונזיר ומילה דדחיא צרעת דהוי
ולכן רק אי ס"ל דעקרה נפקדת אז יתכן לומר שתחשוב שכיון עשה ול"ת וכו' ,ונראה דהוי כמו שני כתובים הבאים כאחד,
שעקרה היא ועדיין לא קיימה מצות פו"ר מותרת להסתתר כדי דממילה וחד מהנך איכא למילף ,נמצא חד דלא איצטריך
שתפקד ,משא"כ לר' עקיבא דס"ל דאם יולדת בצער יולדת עיי"ש ,וכתב בספר מלא הרועים ערך עשה דוחה ל"ת (אות י"ט),
בריוח ,לדידיה לא חיישינן שתלך ותסתתר ותעבור על איסור דנמצא לפי"ז דלמ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדין ,שפיר
יחוד דהוא דאורייתא משום צערא דגופא וכדומה ,דלא נחשדו ילפינן מכהן ונזיר ומילה דעשה דוחה ל"ת ועשה עיי"ש.
בנות ישראל על כך עכ"ד ,ועיין בספר ישמח משה (פרשת נשא).
ומעתה מבואר שייכת הך דינא ,דכיון דכתיב ויהי יצחק בן
ומובן מאליו ,דמה שאמר ר' עקיבא דאין לומר דעקרה נפקדת, ארבעים שנה בקחתו את רבקה ,והטעם דהמתין עד ארבעים
דא"כ יסתתרו כל העקרות משום דיחשבו דלצורך מצות פו"ר שנה ,דס"ל דילמוד קודם ואח"כ ישא אשה ,ומינה דס"ל דעשה
שפיר מותר להן לעבור על איסור יחוד ,זהו רק אליבא דר' יוחנן שלפני הדיבור אינו דוחה ל"ת שלאחר הדיבור ,וילפינן לה
בן ברוקה דס"ל במסכת יבמות (ס"ה ):דאשה מצווה על פו"ר, מהא דבני ישראל לא אכלו ממצה של חדש ,דאי"ל דלכן לא
ולכן יטעו דבגין מצות פו"ר שרי להן לעבור על איסור יחוד, אכלו משום דאין עשה דוחה לתו"ע ,דס"ל שכהבכ"א מלמדין,
משא"כ אי ס"ל דנשים אינן מצוות על מצות פו"ר ,אין מקום ומעתה ס"ל הבערה ללאו יצאת ,ולפי"ז גם באיסור הבערה
לחוש שיעברו על איסור יחוד משום מצות פו"ר שהרי אינם איכא שיעור ,ושפיר י"ל דחילקו את השמן לשמונה חלקים,
מצוות על זה כלל וז"פ. ובשבת הדליקו על ידי שני כהנים ,דשנים שעשאוהו פטורים,
וכיון דס"ל דחלקו את השמן לשמונה חלקים ,א"כ נעשה הנס
והטעם דנשים פטורות מעשה דפו"ר ,כתב בספר משך חכמה תוך המנורה ,ושפיר י"ל דכיון דעל שם הנס הנעשה במנורה
(פרשת נח ט-ז) ,כי משפטי ה' ודרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיה תקנוה ,אסור להשתמש לאורה ,ולכן הביא הך דינא הכא ודו"ק.
שלום ,ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף
לקבל ,ומכל דבר האסור לא מנעה התורה בסוגה ההיתר, ***
כדאיתא במסכת חולין (דף ק"ט ,):ומשום זה לא מצאנו מצוה
להתענות רק יום אחד בשנה וקודם הזהירה וחייבה לאכול וכו', ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי
וא"כ נשים שמסתכנות בעיבור ולידה ומשום זה אמרו מיתה ותלך לדרש את ה':
גבי נשים שכיחא כמ"ש התוס' במסכת כתובות (דף פ"ג ):ד"ה
מיתה שכיחא ,ע"כ לא גזרה התורה לצוות לפרות ולרבות על והנבס"ד ,דאיתא במסכת ברכות (דף ל"א ,):ונקתה ונזרעה זרע,
האשה וכו' עיי"ש. מלמד שאם היתה עקרה נפקדת דברי ר' ישמעאל ,א"ל ר'
עקיבא ,אם כן ילכו כל העקרות ויסתתרו וזו שלא קלקלה
וסברת המ"ד דס"ל דנשים מצוות על פו"ר ,כתב בספר כתנת נפסדת ,אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער יולדת בריוח
תשב"ץ (פרשת נח דף ל"ח) ,משום דס"ל אין מיתה בלא חטא ,דעל קצרים יולדת ארוכים שחורים יולדת לבנים אחד יולדת שנים
שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן ,ויש לה להשמר עיי"ש ,והקשו התוס' במסכת סוטה (דף כ"ו ,).ור' עקיבא לימא
מלחטוא בהן ,ואז בטוחה בלידה ואין לפחד כלל עיי"ש. ליה לנפשיה יסתרו כל יולדת בצער וילדו בריוח ,וזו הואיל ולא
נסתרה הפסידה עכ"ק,
ובספר דרש משה (פרשת חיי שרה דף ל"ז ):כתב ,דהמ"ד דס"ל דשכר
מצוה בהאי עלמא ליכא ,ע"כ דס"ל דיש מיתה בלא חטא ,דאי וכתב בספר פרדס דוד (פרשת נשא) לתרץ קושית התוס' ,דלכאורה
ס"ל אין מיתה בלא חטא ,א"כ מי שלא חטא דבודאי לא ימות, (דףקשה לפי"מ דאיתא במסכת סנהדרין (דף כ"א ).ובמסכת ע"ז
ואימתי יותן לו שכרו כיון דבהאי עלמא ליכא שכר ,וע"כ דס"ל ל"ו , ):דבימי דוד גזרו על איסור יחוד ,ופריך יחוד דאורייתא הוא
דיש מיתה בלא חטא ,משא"כ המ"ד דס"ל אין מיתה בלא חטא שנאמר כי יסיתך אחיך וגו' ,ומשני ,מדאורייתא אסור רק אשת
סובר דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ,ומי שלא חטא אשר לא איש ואינהו גזרו על יחוד דפנויה עיי"ש ,ולפי"ז קשה דמאי
ימות ,יותן לו שכרו בהאי עלמא עכ"ד. פריך יסתתרו כל העקרות ,מהיכא תיתי נאמר כן שיעברו על
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ג
אבג"ד ניתנה תורה ,א"כ כתיב קודם לימוד ואח"כ המעשה צדקה, ובספר חנוכת התורה (פרשת יתרו) כתב להעיר בהא דאמרינן שכר
ולפי"ז ס"ל תלמוד גדול ממעשה ,משא"כ אי נימא דבסדר תשר"ק מצוה בהאי עלמא ליכא ,הרי איתא במדרש רבה פרשת משפטים
ניתנה ,א"כ כתיב קודם מעשה צדקה ואח"כ לימוד ,וממילא ס"ל (פרשה ל-ט) ,מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות ,חוקיו ומשפטיו לישראל
מעשה גדול מתלמוד עיי"ש. אלו המשפטים ,לפי שאין מדותיו של הקב"ה כמדת ב"ו ,מדת ב"ו
מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום ,והקב"ה אינו כן אלא
ובבראשית רבה (פרשה א-י) איתא ,א"ר אלעזר בר חנינא בשם ר' אחא, מה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות ולשמור (ולכן נקראו חוקיו
עשרים וששים דורות היתה האל"ף קורא תגר לפני כסאו של ומשפטיו שכביכול הוא עצמו משמרן) וכו' עיי"ש ,וכן איתא בירושלמי ראש
הקב"ה ,אמרה לפניו רבש"ע אני ראשון של אותיות ולא בראת השנה (פ"א ה"ג) ,בנוהג שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה ,רצה
עולמך בי ,אמר לה הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות מקיימה (הוא עצמו שאין גזירותיו אלא על אחרים) ,רצו אחרים מקיימים אותה (אלו
התורה ,שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגו' ,למחר אני בא ליתן תורה הגוזרים אינן מקיימין אותה אלא אחרים מקיימין אותה) ,אבל הקב"ה אינו כן ,אלא גוזר
בסיני ,ואיני פותח תחילה אלא בך שנאמר אנכי ה' אלקיך עיי"ש. גזירה ומקיימה תחילה ,מאי טעמא ,ושמרו את משמרתי אני ה',
אני הוא ששימרתי מצותיה של תורה תחילה וכו' עיי"ש ,הרי
וכתב בספר פתח האוהל (ערך אותיות) ,דטענתו הוא רק אי ס"ל דבניסן דהקב"ה מקיים מצות התורה ,וא"כ כיון דהתורה הזהירה לא תלין
נברא העולם ,ואז ס"ל דהאותיות אבג"ד נאמרה ,אבל אי ס"ל פעולת שכיר אתך עד בקר וביומו תתן שכרו ,האיך הקב"ה משהה
בתשרי נברא העולם ,אז בדרך תשר"ק נאמרה ,א"כ האל"ף אינו שכר המצוות לעוה"ב ,הא אית ביה משום בל תלין עיי"ש.
ראש האותיות ,והקב"ה לא היה צריך לפייסה עכ"ד.
ובספר תולעת השני (דף קס"ד ).כתב לתרץ ,דלאו דבל תלין לא שייך
ובזה יבואר הקרא ויתרוצצו הבנים בקרבה ,וע"כ דהשכר דונקתה לגבי קיום המצות ,מפני שאין אדם בעולם שיוכל לגמור כל
ונזרעה זרע הוא דאם היתה עקרה נפקדת ,ולכאורה קשה דא"כ מלאכת ה' ,כמש"כ בקרית ספר מהמבי"ט (הקדמה פ"ז) ,שהאריך
ילכו כל עקרות ויסתתרו ,וע"כ דאשה אינה מצווה על מצות פו"ר, לחקור בענין חיוב התרי"ג מצות שנראה שאפשר לאיש אחד לקיים
ומינה דס"ל יש מיתה בלא חטא ,ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כל מצות עשה ול"ת ,וזה אינו ,כי אם נחפש המצוות אחת לאחת
דס"ל מעשה גדול מתלמוד ,ומעתה האותיות ניתנו בדרך תשר"ק, למצוא חשבון ,נמצא כמה מצות שאינם על כל איש ואיש אלא על
ולפי"ז לא היה צריך הקב"ה לפייס אות אל"ף ,א"כ למה זה אנכי הציבור ,וכמה מצות שהם חובה אם יעשה פעולה פלוני או
דהיינו למה הוצרך העשרת הדברות להתחיל באנכי ודו"ק ימצאהו דבר פלוני וכו' ,ולעולם א"א שיקיים כל רמ"ח מצות
עשה ,ואפילו הוא מלך או כהן שנתוספו בהן הרבה מצות וכו'
ב) עוי"ל ,דבספר המקנה עמ"ס קידושין בפתחא זעירא (אות ה'), עיי"ש ,ודין שלנו לגבי קודשא בריך הוא הלא הוא כמי שקיבל
הביא פירוש הקרא כי לא יטוש ה' את עמו וגו' כי הואיל ה' לעשות מלאכה בקבלנות שאין לו שכר אלא כשגמר כל מלאכתו ,דהרי
אתכם לו לעם ,דאיתא במדרש ,אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ,ולכן כשנגמור לקיים כל
שמענו ,שהתנה הקב"ה עם ישראל שיהיו לו לעם סגולה ,והוא התורה אז מגיע לנו שכר ,וכיון שזה אי אפשר ממילא דליכא שום
יהיה להם לאלקים לא יעזבם ולא יטשם ,והוא בדרך תנאי ,כאלו תביעה לקבלת שכר עיי"ש.
אמר אנכי ה' אלקיך אם לא יהיה לך ,דהיינו אם ישמרו תורתו
להיות לו לעם סגולה ,וקיי"ל דבדיני תנאי בעינן תנאי קודם אך בספר מתת יה (פ' בהעלותך) כתב ליישב קושית המפ' דאיך אפשר
למעשה ,אבל אם הקדים המעשה לתנאי תנאי בטל ומעשה קיים, לאדם אחד לקיים כל התרי"ג מצות ,די"ל דכמו שאמרו חז"ל
וכיון דהכא אמר אנכי ה' אלקיך שהוא המעשה קודם לתנאי שהוא במנחות (ק"י ).כל העוסק בתורה עולה כאלו הקריב עולה עיי"ש ,א"כ
לא יהיה לך ,ממילא אפילו אם ישראל עוברים על התנאי אפי"ה כמו כן יש לומר דע"י עסק לימוד התורה יוכל לקיים כל התרי"ג
המעשה קיים ,והיינו דכתיב כי לא יטוש ה' את עמו וגו' כי הואיל מצוות ,אך כתב דזה תלוי אי מעשה גדול מתלמוד או תלמוד גדול
ה' "לעשות" שהתחיל במעשה עכ"ד. ממעשה ,דאי ס"ל תלמוד גדול ממעשה שפיר יכול לקיים כל
התרי"ג מצוות ע"י לימוד ,משא"כ אם מעשה גדול מתלמוד אז צריך
אמנם יש להעיר ,דהתוס' (ד"ה כפה) הקשו ,דלמה כפה עליהם את ההר לקיים המצוות בפועל ממש עיי"ש .היוצא לנו מזה ,דאי ס"ל תלמוד
כגיגית הא אמרו נעשה ונשמע עיי"ש ,וכתב בישמח משה (פ' במדבר) גדול ממעשה ,ואז יש לקיים כל התרי"ג מצוות ע"י לימוד ,אז י"ל
לתרץ קושית התוס' בשם ספר עמודי שש ,דהלא הקב"ה שומר שכר מצוה בה"ע איכא ,אך אי ס"ל מעשה גדול מתלמוד ,ולפי"ז
משמרתו של תורה ,כדאיתא בירושלמי ר"ה (פ"א ה"ג) ,בנוהג צריכין לקיים המצוות בפועל ,ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא.
שבעולם מלך בשר ודם גוזר גזירה ,רצה מקיימה (הוא עצמו שאין גזירותיו
אלא על אחרים) ,רצו אחרים מקיימים אותה (אלו הגוזרים אינן מקיימין אותה אלא אחרים ואיתא במסכת שבת (דף ק"ד ,).אמרי ליה רבנן לר' יהושע בן לוי ,אתו
מקיימין אותה) ,אבל הקב"ה אינו כן ,אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה, דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן
מאי טעמא ,ושמרו את משמרתי אני ה' ,אני הוא ששימרתי מצותיה נו"ן לא איתמר כוותייהו ,אל"ף בי"ת אלף בינה (למוד תורה) ,גימ"ל
של תורה תחילה וכו' עיי"ש. דל"ת גמול דלים עיי"ש ,ובספר בני שמואל (דף ל ).כתב ,דאי בסדר
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ד
כי מלאכי השרת נהנין מזיו השכינה מבחינת חסד ה' שהרי אינם וכן איתא במד"ר פ' משפטים (ל-ט) ,מגיד דבריו ליעקב אלו הדברות,
בעלי בחירה ,והו"ל בבחינת אכיל דלאו מדיליה ,דבהית לאסתכולי חוקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים ,לפי שאין מדותיו של
באפיה ,ולפיכך נאמר בהן בשתים יכסה פניו ,משא"כ הצדיקים הקב"ה כמדת ב"ו ,מדת ב"ו מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה
עובדי ה' גדולים ממלאכי השרת יען שזוכים מצד מעשיהם ,לכך כלום ,והקב"ה אינו כן אלא מה שהוא עושה הוא אומר לישראל
נאמר בהן אני בצדק אחזה פניך עיי"ש ,מובא במאמר מרדכי פרשת לעשות ולשמור (ולכן נקראו חוקיו ומשפטיו שכביכול הוא עצמו משמרן) וכו' עיי"ש ,ולכן
תולדות (דף כ מדפה"ס). במכוון היה מאתו יתברך שיהיה באונס ,כדי שיהיה להם דין אונס
ולא יוכל לשלחה כל ימיו ובזה נדחו כל המקטריגים עיי"ש .וכן כתב
ובספר עיר דוד (אות תרי"ב) כתב ,דמצינו שני כתובים המכחישים זה את המהר"ל בתפארת ישראל (פל"ב בשם המדרש) דטעמא דמילתא דכפיית
זה ,כתוב אחד אומר ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני ההר משום דהקב"ה דורש טוב לעמו וחשב מחשבות לבלתי ידח
האדם וחי ,וכתוב אחד אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך ממנו נדח ,ולכך כיון שישראל נתקדשו לקדושתו של מקום בתורת
האש ,אך י"ל דהקרא כי לא יראני האדם וחי קאי על מלאכי השרת קידושין ,ובאונס אשה כתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו ,לכן כפה
כדכתיב ביחזקאל (פרשה א-י) ודמות פניהם פני אדם ,וכדכתיב בישעיה עליהם ההר כגיגית כדי שיקבלו בני ישראל התורה מאונס ,וכיון שכן
(פרשה ו-ב) בשתים יכסה פניו ,אבל צדיקים שפיר יכולים להסתכל בפני הרי כנסת ישראל דכלה קרואה הו"ל בבחינת אנוסתו של הקב"ה,
השכינה ,אמנם כ"ז א"ש אי ס"ל דצדיקים גדולים ממלאכי השרת אז ושייך בנו אזהרת הכתוב ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו
י"ל כנ"ל דצדיקים דגדולים ממלאכי השרת יכולים להסתכל עיי"ש .וכן כתב החיד"א בנחל קדומים (פ' יתרו) בשם המפ' דהטעם
בשכינה ,אבל אי ס"ל דמלאכי השרת גדולים מצדיקים ,א"כ אם שכפה הקב"ה את ההר כגיגית ,זהו בשביל שעי"ז יהא דין ישראל
מלאכי השרת אינם יכולין להסתכל מכש"כ צדיקים ,ובהכרח צ"ל כאנוסה ,ולא יוכל לשלחה כל ימיו ,ושוב לא יחליפנו לעולם,
לדידיה דקרא דפנים בפנים וגו' אינה כפשוטה אלא לדרוש דארבעה וזשה"כ ויתיצבו שהיה לישראל עמידה ומצב על שהיו אנוסים
פנים לתורה עיי"ש. בתחתית ההר עיי"ש ,ועיין באגרא דפרקא (סי' רס"ט) שהביא כן בשם
המדרש ,ולפי"ז אף אם הקדים התנאי קודם למעשה ,עכ"ז יהא
ואיתא בספר שלה"ק (עשרה מאמרות מאמר ב') ,דזה אי צדיקים גדולים המעשה קיים משום דקבלת התורה היתה על ידי כפייה.
ממלאכי השרת או מלאכי השרת גדולים מצדיקים תליא אי גדול
מצווה ועושה או שאינו מצווה ועושה ,דאי גדול מצווה ועושה אך י"ל ,לפימש"כ בספר יציב פתגם (פרשת משפטים) עה"פ ויראו את
דמתגבר בו היצר הרע א"כ צדיקים שיש בהם יצר הרע גדולים אלקי ישראל וגו' ,די"ל הטעם דהקב"ה כפה עליהם ההר בעת קבלת
ממלאכי השרת ,משא"כ אי ס"ל גדול שאינו מצווה ועושה אז התורה ,דהלא כתיב בפרשת יתרו (פרשה י"ט-כ) וירד ה' על הר סיני אל
מלאכי השרת גדולים מצדיקים עיי"ש .ובס' משמרת אלעזר (מהרה"ג ר' ראש ההר וגו' ,וכתיב בפרשת ברכה (פרשה ל"ג-ב) ה' מסיני בא וגו' ,וכדי
שאול בראך ז"ל) ערך אורה ושמחה (אות י"ג) כתב וז"ל ,ויש לתת טעם לדבר שלא יסתכלו ויהנו מזיו השכינה ,כפה עליהם את ההר כדי לכסות
למה הנשים פטורות ממצוה יקרה הלזו ,כי הנה אמרו חז"ל בע"ז (ג). מראה עיניהם עכ"ד ,ולפי"ז קבלת התורה לא היתה על ידי אונס,
גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה ,וכתבו התוס' ולכן הקדים המעשה קודם לתנאי.
(ד"ה גדול) לפי שעל מה שהוא מצווה היצר הרע מסיתו בכל כחו שימנע
מלעשותו ,אבל בדבר שאינו מצווה עליו אין היצר הרע מסיתו כל כך ואיתא במד"ר (במדבר י"ד-כ"א) ,ר' עקיבא אומר ,כי לא יראני האדם וחי,
עיי"ש ,וידוע שיסורי אשה בהריון ולידה הם גדולים מאוד עד אף חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד ,א"ר שמעון בן
שהנביאים המשילו הצרות היותר גדולות לחבלי לידה ,ומעתה אם עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו ,כי לא יראני
תהיה האשה מצווה על פו"ר אז יסיתה היצר הרע שלא תנשא לאיש האדם וחי אף מלאכי השרת שחייהם חיי עולם אינן רואים את
ובקל היתה מתפתית לשמוע בקולו מאחר שיש לה יסורים גדולים הכבוד ,ואיתא בירושלמי יומא (פ"ה-ה"ב) ,ארבעים שנה שימש שמעון
מזה ,ולכן לא חייבה הקב"ה במצוה זו כדי שלא יהיה היצר הרע הצדיק את ישראל בכהונה גדולה ,ובשנה האחרונה אמר להן בשנה
מסית אותה ויבוטל לגמרי מצות פו"ר עכ"ל. הזאת אני מת ,אמרו לו מאיכן אתה יודע ,אמר להן כל שנה ושנה
שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים היה זקן אחד (כינוי להקב"ה) לבוש
ובזה יבואר הקרא ויתרוצצו הבנים בקרבה ,וע"כ דהשכר דונקתה לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי ,ובשנה הזו נכנס עמי ולא
ונזרעה זרע הוא דאם היתה עקרה נפקדת ,ולכאורה קשה דא"כ ילכו יצא עמי ,בעון קומי ר' אבהו ,והא כתיב וכל אדם לא יהיה באוהל
כל עקרות ויסתתרו ,וע"כ דאשה אינה מצווה על מצות פו"ר ,ומינה מועד בבאו לכפר אל הקודש עד צאתו ,אפילו אותן שכתוב בהן
דס"ל גדול מצווה ועושה ,וס"ל דצדיקים גדולים ממלאכי השרת, ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באוהל מועד (דכל אדם לרבויי אתי א"כ כיון שאין
ולפי"ז יכולין להסתכל בשכינה ,ולפי"ז כפיית ההר היתה לקבלת מלאך רשאי להיות שם בשעת הקטרה מי היה הזקן שהיה עמו שם) ,אמר לון מה אמר לי דהוה
התורה ,והו"ל דין אנוסה דלא יוכל לשלחה כל ימיו ,א"כ למה זה בר נש (מאן אמר לך שהיה אדם או מלאך) אני אומר הקב"ה היה (שהיה הקב"ה בעצמו).
אנכי ,דהתחיל אנכי קודם יהיה לך כדי שיהיה מעשה קודם לתנאי, וכתב בספר שערי שמים (שער השישי עמוד ל"ט) ,דלפי"ז י"ל דרק מלאכי
דהתנאי בטל ומעשה קיים ,הלא אף אם לא התחיל באנכי קודם, השרת אינם יכולים לראות השכינה ,אבל לאדם צדיק בארץ אשר
עכ"ז המעשה קיים כיון דקבלת התורה היתה על ידי אונס ודו"ק. יעשה טוב ולא יחטא אפשר לראות השכינה ,ומילתא בטעמא י"ל,
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ה
חובת הגלות על כל זרע אברהם דהיינו יצחק וישמעאל ,ובדין שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד:
שיהא כל אחד מהם משלם מחצית החוב דד' מאות שנה ,ונמצא ובמסורה ,וצא השדה ואידך וצא הלחם בעמלק וצ"ב.
דשפיר השלימו בני ישראל את חלקם בגזירת השעבוד ,ולא יצאו
ישראל ממצרים קודם הזמן ,אך כ"ז הוא דווקא אי אאע"ה שיחרר והנבס"ד ,עפימש"כ בספר צנצנת מנחם (דף כ"ה .מדפה"ס) ,דלכאורה
את הגר וגם ישמעאל מתייחס אחר אאע"ה ,משא"כ אי לא קשה לפי"מ דאיתא בפרקי דר' אליעזר (פרק ל"ב) ,אמרה רבקה ליעקב
נשתחררה הגר והו"ל ישמעאל בן האמה דוולדה כמותה שאין בנה הבא שני גדיים עזים ,וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק,
מתייחס אחר האב ,לא שייך לומר על ישמעאל כי גר יהיה זרעך. והלא די באחד שנאמר צדיק אוכל לשובע נפשו ,אלא אחד כנגד
הפסח ,ואחד לעשות לו מטעמים לאכול דתנינן הפסח אינו נאכל
(דףוכתב בספר אור תורה (פרשת לך אות מ"ט) ,דאיתא במסכת קידושין אלא על השובע (והיינו חגיגת י"ד) עיי"ש ,א"כ איך אמר יצחק לעשו
ס"ח ):דשפחה ולדה כמותה ,וא"כ כיון דהגר היתה שפחה ,הוה שילך השדה ויצוד ציד להביא ,הא אין מקריבין חיה לגבי מזבח,
ישמעאל בנה כמותה ולא מקרי זרע אברהם ,אך הא קיי"ל ביור"ד כדאיתא במסכת זבחים (דף ל"ד ).בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה
(סי' רס"ז סס"ט) דאם בא על שפחתו הולד הוה בן חורין לכל דבר, עיי"ש ,וגם יצחק היתה כוונתו שיבוא לו עשו להקריב זכר פסח
דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ,ומסתמא שיחררה כדי וחגיגה ,ואיך עבר על זה דחיה פסול לקרבן וכש"כ לפסח וחגיגה
שלא יהא איסור עיי"ש ,וכ"כ המהרש"א במסכת יבמות (דף ק) דלכן דאינו בא אלא מן הצאן שה ועזים.
נשא אאע"ה את הגר שפחת שרה ,משום דבודאי שחררה מקודם
כדי שלא יעבור על הלאו דלא יהיה קדש עיי"ש ,אך כבר הקשו אך י"ל דהטעם דדוקא בהמה כשר לקרבן ולא חיה הוא ,מבואר
המפ' הא איתא במסכת ברכות (דף מ"ז ,):דהמשחרר עבדו עובר במד"ר פ' אמור (כ"ז-ו) ,אמר ר' יהודה בר ר' סימון ,אמר הקב"ה,
בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ,ולפי"ז איך אפשר לומר עשרה מיני בהמות מסרתי לך ,שלשה ברשותך וז' אינן ברשותך,
דאאע"ה שיחרר את הגר עכ"ק. שלשה ברשותך שור שה כשבים ושה עזים ,וז' אינן ברשותך איל
וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר ,לא הטרחתי עליכם ולא
ובספר האשל (פרשת חיי שרה) כתב לתרץ ,דאיתא במסכת ברכות (דף מ"ז,): אמרתי אליכם להתייגע בהרים להביא לפני קרבן מאלו שאינן
מעשה ברבי אליעזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר ברשותך אלא ממה שברשותך מן הגדל על אבוסיך הה"ד שור או
עבדו והשלימו לעשרה ,ופריך ,והיכי עביד הכי ,והאמר רב יהודה כשב או עז עיי"ש ,והנה איתא במדרש ,דבגדי עשו החמודות
כל המשחרר עבדו עובר בעשה ,שנאמר לעולם בהם תעבודו, שלקח אותן מנמרוד ,היה סגולתו דהיו מצויר עליהן כל מין החיות
ומשני לדבר מצוה שאני ,ופריך מצוה הבאה בעבירה היא ,ומשני וכשיצא השדה ראו אותו כל החיות ובאין אצלו ולקח אותו בלי
מצוה דרבים שאני עיי"ש ,ומוכח מכאן דהיכא דהוה מצוה לצורך טורח כלל כי מאליהן באו אליו ,ולפי"ז י"ל דהיו רשאין להקריב
רבים אז אמרינן דמותר לשחרר עבדו ,משא"כ לצורך מצוה דיחיד קרבן מאלו החיות כיון דבלא טורח באו לו ,דזיל בתר טעמא משום
אמרינן דאסור לשחרר ,אך הר"ן במסכת גיטין (דף ל"ח ).לא ס"ל כן, שבאין על ידי טורח נפסלו ,ואינהו דבלא טורח באו היה רשאים
דהא כתב שם דלכן מותר לשחרר לצורך מצוה ,שלא אמרה תורה להקריב ממנו עיי"ש .אך י"ל דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא
לעולם בהם תעבודו אלא כדי שלא ליתן להם מתנת חנם ,וכענין דקרא ,אז י"ל דהטעם דהחיות נפסלו לקרבן משום שבאין ע"י
שכתוב בעכו"ם לא תחנם ,ולכן היכא שמשחררו לצורך מצוה ולא טורח ,וכיון דלגבי עשו החיות באו אצלו שפיר י"ל דמותר להקריב
משום חנינה דידהו קעביד ,אזי שפיר יש לומר דמותר לשחררו גם חיות ,משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא ,אז אסור
דהו"ל כנותן דמי עצמו דקיי"ל דיוצא לחירות עיי"ש ,ולפי"ז אין להקריב חיות בכל אופן שיהיה אף היכא כשבא לו בלי טורח.
לחלק בין היכא דהוה צורך רבים או צורך יחיד ,ואפילו לצורך
יחיד היכא דהוה לדבר מצוה מותר לשחררו ,ולפי"ז לא עבר והמפרשים כתבו למה בא עמלק להלחם בישראל ,מפני שישראל
אאע"ה על העשה דלעולם בהם תעבודו ,דהרי שחררה לצורך יצאו ממצרים קודם הזמן ,דכתיב בראשית (לו-ו) וילך אל ארץ מפני
מצות פו"ר ,ואף היכא דהוה לצורך מצות יחיד מותר לשחרר העבד יעקב אחיו ופירש"י מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך
עכ"ד. המוטל על זרעו של יצחק ,אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא
במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר עיי"ש ,וכשראה
והנה עצם סברת הר"ן דהא דאסור לשחרר עבדו הוא משום לא עמלק בן בנו של עשו שישראל עזבו את מצרים לסוף רד"ו שנים,
תחנם ,והיכא דעשאו לשם מצוה ולא משום חנינה דידהו מותר ולא קיימו את הגזירה כמו שאמר הקב"ה לאאע"ה ועבדום וענו
לשחררו ,כתבו האחרונים [עיין שו"ת בית יצחק (או"ח סי' י"ח בשולי אותם ארבע מאות שנה ,והיה ירא שמא יצטרך הוא להשלים מספר
המכתב) ובשו"ת משיבת מרדכי בפתיחה (אות ב')] דזה דוקא אי דרשינן ד' מאות שנים ,וא"כ גם לו חלק בארץ ישראל ,ולכן בא להלחם
טעמא דקרא ,דאז שפיר יש לומר דהטעם הוא משום לא תחנם, ולתבוע חלקו בארץ ,עיין במאיר עיני חכמים (מהדו"א דרוש א' או"ה).
והיכא דלא שייך חנינה מותר ,משא"כ אי לא דרשינן טעמא
דקרא ,שוב יש לומר דאסור לשחרר העבד אפילו לצורך מצוה, אך בספר קרבן שבת (פרק א' סי' ד') כתב ,דאי נימא דישמעאל הוה בנו
דגזירת הכתוב הוא דבכל אופן אסור עיי"ש. של אאע"ה א"כ גם הוא בכלל הגזירה דכי גר יהיה זרעך ,א"כ חל
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ו
מעלה בקדוש ונורא שמו יתברך ,הו"ל כל"ת שבמקדש ,ושוב אין ולפי"ז אי דרשינן טעמא דקרא שפיר י"ל דמה דאסור לשחרר
עשה דוחה ל"ת שבמקדש ,ולכן לא מהני תשובה על חטא דעבודה העבד הוי משום חנינה ,והיכא דליכא חנינה מותר אף דהוה לצורך
זרה ,ועד"ז ביאר מאמר הכתוב (תהלים קי"א-ח) סמוכים לעד לעולם וגו' יחיד ,ושפיר י"ל דאאע"ה שחרר את הגר וישמעאל נקרא בנו של
פדות שלח לעמו וגו' קדוש ונורא שמו ,היינו סמוכים לעד לעולם אאע"ה ,משא"כ אי לא דרשינן טעמא דקרא ,אז אמרינן דאפילו
מה שאנו דורשין סמוכין דכלאים בציצית דאמרינן עשה דוחה ל"ת היכא דהוה לצורך מצוה אסור לשחרר העבד ,ואאע"ה לא שחרר
עיין ביבמות (דף ד ,).ולכן פדות שלח לעמו היינו שמועיל תשובה, את הגר ,וישמעאל לא הוה זרעו של אאע"ה.
אבל קדוש ונורא שמו היינו אם פגם בשם השם וחטא בע"ז לא
מהני תשובה דהו"ל בחינת קדוש דהוא כל"ת שבמקדש עיי"ש. ולפי"ז מבואר המסורה ,דכיון דיצחק אמר וצא השדה וצודה לי
ציד ,וצוה להביא לו קרבן מן החיות ,ע"כ דס"ל דדרשינן טעמא
ואיתא במסכת זבחים (דף צ"ז ,):תנו רבנן ,כל אשר יגע ,יכול אפילו דקרא ,דכל הטעם דחיות פסול לקרבן משום שבאין ע"י טורח,
שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה ,יקדש להיות כמוה הא וכיון דכאן לא באו ע"י טורח אף החיות כשרות להביא ממנו קרבן,
כיצד אם פסולה היא תפסל ואם כשרה היא תאכל כחמור שבה וכיון דס"ל דרשינן טעמא דקרא ,א"כ שפיר י"ל דאאע"ה שחרר
[ופירש"י (פסחים דף מ"ה ).בשר חולין או שלמים שזמן אכילתו מרובה את הגר ,וישמעאל נקרא בנו של אברהם ,וחצי הגלות חל על
מחטאת ונגע בחטאת יקדש להיות כמוה ,שאם פסולה היתה ישמעאל לפרוע ,ושפיר יצאו בזמנם ,ושלא כדין עשה עמלק במה
החטאת כגון פיגול או פסול אחר ,תיפסל אף זו שבלעה ממנה ,ואם שבא להלחם עם ישראל ,ולכן וצא הלחם בעמלק ודו"ק.
כשרה היא ,החטאת מהניא לבולעת הימנה לאסור באכילה אלא
כחמור שבה כחומר החטאת שנבלע בה לפנים מן הקלעים ולזכרי ***
כהונה וליום ולילה אחד] ופריך ואמאי (תיפסל משום האי פורתא) וניתי עשה
(דואכלו אותם דכשירה) ולידחי את ל"ת (דלא תאכל דפסולה) ,ומשני אמר רבא אין ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא
ע שה דוחה ל"ת שבמקדש ,שנאמר ועצם לא תשברו בו ,ר"ש בן הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך
מנסיא אומר ,אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח, יהיה :ואיתא במדרש ,בשעה שראה יצחק מיתת ננדב
אמאי ניתי עשה (דאכילת מוח דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה) ולידחי הל"ת (דועצם ואביהוא שריפת נשמה וגוף קיים ,חרד חרדה גדולה ע"כ,
לא תשברו בו) ,אלא ש"מ אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש עיי"ש. והוא תמוה.
ובספר ברכת אברהם עמ"ס פסחים (דף פ"ה ).הקשה ,דהאיך ילפינן והנבס"ד ,דבפרשת שמיני (פרשה י-י"ב) עה"פ וידבר משה אל אהרן
משבירת עצם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ,דלמא הטעם דאין ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים ,פירש"י הנותרים מן המיתה,
עשה דוחה ל"ת בשבירת עצם ,משום דכתיב שני פעמים ועצם לא מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עון העגל ,הוא שנאמר ובאהרן
תשברו בו ואין עשה דוחה שני לאוין עכ"ק ,וכן הקשה בספר התאנף ה' מאד להשמידו ,ואין השמדה אלא כילוי בנים שנאמר
לימודי ה' (לימוד ב') עיי"ש. ואשמיד פריו ממעל ,ותפלתו של משה בטלה מחצה שנאמר
ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוא עכ"ד ,מבואר מזה שסיבת מיתת
ובספר עין פנים לתורה (אות כ"א) הקשה ,דמנ"ל דאין עשה דוחה ל"ת נו"א היתה בשביל חטא העגל.
שבמקדש ,לפי"מ דאיתא בחולין (י"ז ,):א"ר שמעון ב"ל ג' פגימות
הן ,פגימות עצם דפסח פגימות אוזן בכור פגימות מום בקדשים אך לכאורה היה להם לישראל אמתלא על חטאתם ,לפי"מ דאיתא
וכו' וכולן פגימתן כדי פגימות מזבח ,וכמה כדי שתחגור בו צפורן במסכת ע"ז (דף ד ):לא חטאו ישראל אלא כדי להורות תשובה
ע"כ ,מבואר דשבירת עצם הוא בעשיית פגימה במשהו בעלמא, עיי"ש ,ולפי"ז אין שום חטא בעשיית העגל ,אך כבר דן בזה בספר
ולפי"ז בשבירת עצם איכא כמה לאוין ,דכשישבור עצם עד חללו כפות תמרים עמ"ס יומא (דף פ"ו ):אם תשובה מועיל לע"ז עיי"ש,
להוציא ממנו המוח שיש בעומק יעשה עי"ז כמה פגימות וא"כ דאי ס"ל דתשובה מהני אף לע"ז שפיר י"ל דלכן חטאו בע"ז כדי
תהיה כמה לאוין ,דאי"ל דאחרי פגימה ראשונה הנעשית בהעצם, שנדע דתשובה מהני ,משא"כ אי ס"ל דעל חטא דע"ז לא מהני
נחשב העצם לשבור ופגימה שניה הנעשית בעומק העצם אחרי תשובה ,אין להם אמתלא לומר דלכן חטאו כדי להורות תשובה,
הראשונה איננו עוד איסור ,דהא הרמב"ם בה' קרבן פסח (פ"י ה"ד) דהא על חטא דע"ז לא מהני תשובה.
כתב ,דהשובר אחר השובר בעצם אחד הרי זה לוקה עיי"ש ,וא"כ
איך מביא הגמ' ראיה דאמרינן אין עדל"ת שבמקדש ,דילמא שאני ובספר פרדס יוסף (פרשת שמיני) עה"פ בני אהרן הנותרים ,הביא מה
התם דאיכא כמה לאוין ,והרי אין עשה דוחה שני לאוין כמש"כ ששמע מפ"ק של הגה"ק מאוסטראווצא זצ"ל ,בטעם הדבר דלא
בספר הכריתות (שער ג' סי' קס"ד) ,וכתב דאה"נ דראיית הגמ' הוא רק אי מהני תשובה על חטא דעבודה זרה ,עפמש"כ קמאי דהא דמהני
ס"ל דעשה דוחה אף ב' לאוין ,אבל אי ס"ל דאין עשה דוחה ב' תשובה הוא מטעם עשה דוחה ל"ת ,וכדאיתא במסכת יומא (דף פ"ו,):
לאוין ליכא שום ראיה ,וי"ל דאמרינן עשה דוחה ל"ת אף במקדש גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה ,וכיון דקיי"ל אין עשה דוחה
ושאני הכא בשבירת עצם דאיכא כמה לאוין עיי"ש. ל"ת שבמקדש ,לכן גבי חטא דעבודה זרה שכביכול הרים יד כלפי
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ז
תורה] עיי"ש ,וכיון דאם לא יקבלו בני ישראל את התורה היה העולם ובמסכת יבמות (דף ה ):רוצה הגמ' למילף עשה דוחה ל"ת שיש בו
חוזר לתוהו ובוהו ,א"כ הוי בני ישראל כמציל מזוטו של ים, כרת ממילה ופסח שדוחה שבת ,וקאמר מה למילה שכן נכרתו
ושלילתו של נהר שהכל שלהם כדאיתא במסכת ב"ה (דף כ"ד ).עכ"ד. עליה י"ג בריתות עיי"ש ,והקשה בשו"ת חת"ס חיור"ד (סי' רמ"ט),
דאמאי לא ילפינן מפריעה דדחי שבת ,ובזה לא שייך כרת ולא י"ג
אך כ"ז א"ש אי נימא דהקרא יום השישי אתיא להא דתנאי התנה בריתות ,דהא לא נאמרה כרת וי"ג בריתות אלא בפרשתו של
הקב"ה עם מעשי בראשית ,אך לפי"מ דאיתא במד"ר (פרשה ט-י"ב), אברהם אבינו ע"ה ,ולא נאמרה פריעה לאברהם אבינו ע"ה עכ"ק,
אמר ר' יודן ,יום השישי זו שעה יתירה שמוסיפין מחול על הקודש ותי' לשיטת הסוברים דאין עושין יוכיח מהלכה כמו דאין דנין ק"ו
עיי"ש ,לפי"ז לא אמרינן דהיה תנאי בשעת הבריאה ע"מ שיקבלו מהלכה ,והא דפריעה דוחה שבת הוא מהלכה ,וא"כ ליכא למילף
ישראל את התורה ,ולפי"ז למ"ד דגזל עכו"ם מותר מטעם דהעולם מפריעה דעשה דוחה ל" ת שיש בו כרת דאין דנין מהלכה עיי"ש.
מתקיים בשביל קבלת התורה ,ונלמד דבר זה מיום הששי ,א"כ
יקשה מנא לן דתוס' שבת דאורייתא. ואיתא במסכת נזיר (דף נ"ו ,):אמר ר' עקיבא ,דנתי לפני ר' אליעזר מה
אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באוהל ,הנזיר מגלח על מגעו
אך מבואר במסכת ר"ה (דף ט ).בתוס' ד"ה ור' ישמעאל ,דהא ועל משאו ,רביעית דם שהוא מטמא אדם באוהל אינו דין שיהא
דאיצטריך קרא לתוס' שבת ויו"ט ולא ילפינן מק"ו משביעית ,דמה הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה ,אמר לי מה זה עקיבא ,אין דנין
שביעית דקיל משבת אמרינן ביה תוספת ,שבת החמורה לא כש"כ, כאן מק"ו (שאין דנין ק"ו מהלכה) ,וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר'
משום דבשביעית הא דמוסיפין מחול על הקודש הוי הלכה למשה יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה עכ"ל המשנה,
מסיני ,ואין למידין ק"ו מהלכה עיי"ש ,ולפי"ז אי ס"ל למידין ק"ו ובביאור הגר"א על משניות פ"ג דידים (משנה ב') ובפ"ח דטהרות (משנה
מהלכה שפיר י"ל דילפינן תוס' שבת בק"ו משביעית ,והקרא דיום ז') כתב ,דר' עקיבא ור' אליעזר ור' יהושע פליגי אי דנין ק"ו מהלכה
השישי אתיא דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית. או אין דנין ,דר' אליעזר ס"ל אין דנין ק"ו מהלכה ,ור' עקיבא ור'
יהושע ס"ל דדנין ק"ו מהלכה ,ועיין בשיטה מקובצת מסכת ב"ק
ואיתא במסכת ב"ק (דף ל"ז ,):שור של ישראל שנגח שור של כנעני (דף י"ח) דר' עקיבא לא הודה לר' אליעזר עיי"ש ,וכ"כ בספר שו"ת ר'
פטור ,ושל כנעני שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם חיים כהן (סי' ט"ו) דר' עקיבא ס"ל דנין ק"ו מהלכה ולא הודה לר'
נזק שלם ,ופריך הגמ' (דף ל"ח ,).ממה נפשך אי רעהו דוקא דכנעני כי אליעזר ,וע"ע בספר באר יעקב יור"ד (סי' ק"י) ,ובספר שו"ת בית
נגח דישראל נמי ליפטר ,ואי רעהו לאו דוקא אפילו דישראל כי נגח יצחק יור"ד ח"א (סי' נ"ב אות ה') ,ולפי"ז לר' עקיבא דס"ל דנין ק"ו
דכנעני נחייב ,א"ר אבהו אמר קרא עמד וימודד ארץ ראה ויתר מהלכה שפיר איכא למילף עשה דוחה ל”ת שיש בו כרת מפריעה
גוים ,ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד דדחי שבת ,ותליא דין זה אי אמרינן עשה דוחה ל”ת שיש בו כרת
והתיר ממונן לישראל ,ר' יוחנן אמר מהכא הופיע מהר פארן בפלוגתת ר' עקיבא ור' אליעזר הנ"ל אי דנין ק"ו מהלכה.
מפארן הופיע ממונם לישראל עיי"ש ,וכתבו התוס' (ד"ה עמד) משמע
דוקא בענין זה שנגח שור שלנו שור שלהם ,ולמ"ד גזל עכו"ם ולפי"ז כתב בספר שערי ציון (שער מ"ב) דזה אי אמרינן עשה דוחה
אסור ניחא אבל למ"ד מותר קשה עיי"ש ,ועיין במהרש"ל ל”ת בב' לאוין או לא ,תליא בפלוגתא הנ"ל אי דנין ק"ו מהלכה או
והמהרש"א ומהר"ם דס"ל להתוס' דילפינן רק לפטור תשלומין אין דנין ,דבספר מגן אבות כתב דבמילה איכא ב' מלאכות ,דאית
בשור שנגח ,משא"כ שאר גזל עכו"ם אסור. ביה ג"כ משום מכה בפטיש עיי"ש ,ומובא במנ"ח מוסך השבת (אות
כ"ז) ,ולפי"ז י"ל דגם בפריעה אית ביה משום מכה בפטיש דמל ולא
וכ"כ הנימוקי יוסף (דף י"ט .מדפי הרי"ף) בהא דעמד והתיר וכו' דרק לענין פרע כאלו לא מל וא"כ איכא בפריעה ב' מלאכות ,ולפי"ז לר'
נזקין דסברא היא אבל לשאר גזל אסור עיי"ש ,ועיין בשיטה עקיבא דס"ל דנין ק"ו מהלכה ומוכח עשה דוחה ל”ת מפריעה
מקובצת שהביא בשם ר"פ ,ואם תאמר מאי איריא בנגיחות אפילו דדחי שבת ,לדידיה י"ל דס"ל עשה דוחה אף ב' לאוין כיון
בעלמא נמי ,יש לומר דאית ליה דגזל העכו"ם אסור מוחשב עם דבפריעה איכא ב' מלאכות ,ולפי"ז י"ל דזה אי עשה דוחה שני
קונהו ,והלכך על כרחך האי קרא לענין נזקין קאמר דסברא היא לאוין תליא בפלוגתא דר' עקיבא ור' אליעזר הנ"ל אי דנין ק"ו
שיהא מותר בכהאי גונא עיי"ש ,ובשיטה מקובצת על הגליון הביא מהלכה עכ"ד ,וכבר קדמו בזה בספר מאה שערים (שער נ"ז) עיי"ש.
מרבנו יהונתן שכתב וז"ל ,עמד והתיר ממונם לישראל כלומר ראה
שאכזרים ולב רע להם וחשודים על כל שהן מצווין משבע מצות ובספר מאיר עיני חכמים (ח"ב דרוש א' אות ו') כתב הטעם דגזל עכו"ם
וכש"כ שאינן מצירים בצרת אחיהם לפיכך קנסם הכתוב כדי מותר ,דאיתא בשבת (פ"ח ,).ובע"ז (ה ,).אמר ר"ל ,מאי דכתיב ויהי
שישמרו שווריהן עכ"ל. ערב ויהי בקר יום הששי ,ה"א יתירה למ"ל (מאי שנא דכתיב ה"א ביום גמר
מעשה בראשית) ,מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם
ועיין ברמב"ם בהל' נזקי ממון (פ"ח-ה"ה) שכתב וז"ל ,שור של ישראל מקבלין ישראל את התורה אתם מתקיימין ואם לאו אחזיר אתכם
שנגח שור של נכרי בין תם בין מועד פטור ,לפי שאין הגוים לתוהו ובוהו[ ,הששי משמע הששי המיוחד במקום אחר ,כדאמרינן בחולין (דף צ"א ).הירך
מחייבים את האדם על בהמתו שהזיקה והרי אנו דנין להם כדיניהן, המיומנת ,אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר מעשה בראשית תלוי ביום הששי והוא ששה בסיון שנתנה בו
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ח
להורות תשובה ,משום דעל חטא דע"ז לא מהני תשובה ,ומשום ושור של נכרי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק
דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ,ולפי"ז ס"ל דעשה דוחה שני שלם ,קנס הוא זה לגוים ,לפי שאינן זהירין במצות אינן מסלקין
לאוין ,דס"ל דנין ק"ו מהלכה ,וילפינן תוס' שבת בק"ו משביעית, הזיקן ,ואם לא תחייב אותם על נזקי בהמתן אין משמרין אותה
והקרא דיום השישי אתיא דתנאי התנה הקב"ה עם מעשי בראשית, ומפסידין ממון הבריות עכ"ל ,הרי דהותר ממונן רק לענין תשלומי
ומעתה ס"ל גזל עכו"ם מותר ,ולפי"ז אינו מצווה ועושה גדול נזקין בלבד.
ממצווה ועושה ,ומעתה י"ל דלכן כהו עיני יצחק ,ולא משום
שיעקב יטול את הברכות ,ולכן חרד חרדה גדולה ,דלפי"ז בירך את אך הר"ן בחידושין עמ"ס סנהדרין (דף נ"ז ).ס"ל דמהך דרשא דהתיר
מי שהברכות אינם שלו ודו"ק. ממונם לישראל ילפינן דגזל עכו"ם מותר ,וכ"ה שיטת היראים (סי'
רנ"ה עמוד הדיינים) עיי"ש ,וכן נקט בפשטות בכפתור ופרח (פ"ד) דהותר
*** ממונם לגמרי לישראל ,אלא שמחדש שם לחלק בין מטלטלין
וקרקע עיי"ש ,ועיי"ש בפרחי ציון מהגאון מהרי"פ פערלא (ס"ק ס"א)
ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי שהאריך בזה עיי"ש.
לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה:
ודקדקו המפ' דלאיזה צורך התרעם עכשיו על מכירת הבכורה, ולהלן בגמ' (שם) איתא ,אמר רב יוסף ,עמד וימודד ארץ ראה וגו',
הלא עיקר טענתו כעת הוא על מה שלקח יאע"ה את הברכות ,ומה מה ראה ,ראה שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד
יוסיף תת כח במה שהתרעם על מכירת הבכורה. והתירן להם ,איתגורי איתגר אם כן מצינו חוטא נשכר ,אמר מר
בריה דרבנא לומר שאפילו מקיימין אותן אין מקבלין עליהן שכר
והנבס"ד ,דבשו"ת הריב"ש (סי' שכ"ח) הקשה ,דהיאך קנה יעקב וכו' ,ומסיק בגמ' אין מקבלים שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו
הבכורה מעשיו ,הא הוי דבר שלא בא לעולם שהרי יצחק היה חי מצווה ועושה ,דא"ר חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו
אז עכ"ק ,ותי' הריב"ש (סי' רכ"ח) דקודם מתן תורה היה מועיל קנין מצווה ועושה עיי"ש.
בדבר שלא בא לעולם עיי"ש ,והטעם דקודם מ"ת מהני קנין אף
בדבר שלא בא לעולם כתב בספר ישועות מלכו (פרשת תולדות) ,דאיתא וכתבו המפ' ,דנמצא לפי"ז דדין גזל עכו"ם אי מותר או אסור תליא
במסכת ע"ז (דף ג ,).אמר ר"ש בן לקיש ,מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בזה ,דאי ס"ל גדול מצווה ועושה ,י"ל דמה דכתיב ראה ויתר גוים
בקר יום השישי (ה' יתירה למה לי) ,מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשי היינו דהתירן שלא יהיו רק כאינם מצווים ועושים ,ולא להא דהתיר
בראשית ואמר דאם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני ממונם וממילא דגזל עכו"ם אסור ,משא"כ אי ס"ל גדול שאינו
מחזיר אתכם לתוהו ובהו ,ושם בגמ' אמר חזקיה מאי דכתיב מצווה ועושה גדול ממצווה ועושה ,ליכא למימר שנענשו להיות
משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה ,אם יראה למה שקטה ואם כמי שאינם מצווים ועושים ,שהרי גדול שאינו מצווה ועושה,
שקטה למה יראה ,אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה עיי"ש, ועכצ"ל דהתיר ממונם לישראל ומינה דגזל עכו"ם מותר עכ"ד.
ומבואר מזה דעד שלא קיבלו בני ישראל את התורה בסיני לא
נתבסס כל הבריאה ,ועמודי שמים ירופפו ונתייראו שמא לא ואיתא במדרש רבה בראשית (פרשה ס"ה-ח) ,רבי חנינא בר פפא פתח,
יתקיים העולם ,וא"כ קודם קבלת התורה כל מהות הבריאה היה רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך וגו' ,א"ר חנינא כל פעולות
כדבר שאינו קבוע וכדבר שלבל"ע ,שהרי עדיין היה תלוי ועומד ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו ,למה כהו עיניו של יצחק כדי
אם יקבלו ישראל את התורה ,ולכן באותה זמן אהני הקנין גם בדבר שיבוא יעקב ויטול את הברכות עיי"ש,
שלבל"ע ,שהרי כל היקום לא היה קבוע וקיימי עכ"ד.
ובספר נחלת יעקב בפרשתן (אות ט') הביא בשם החסד לאברהם וז"ל,
ובספר נחלת בנימין (מצוה ל"ו אות ז') הקשה ,אהא דאמרינן דתנאי התנה הענין שהיה יצחק סומא כדי שישמור המצות כשאינו מצווה
הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלין התורה אתם ועושה כי סומא פטור מכל המצות ,וגם אברהם שמר המצות קודם
מתקיימין וכו' ,דהאיך חל התנאי בשעת בריאת העולם ,הרי בדיני שנימול בשאינו מצווה ,אבל יצחק היה נימול לשמונה ימים ,והיה
התנאים צריך שיקדים התנאי למעשה ,ואם הקדים המעשה לתנאי מלידתו מצווה ,ולכן נעשה סומא שישמור המצות כשאינו מצווה,
תנאי בטל ומעשה קיים ,ואחז"ל דבמאמר ראשון נברא העולם, וזה הטעם שצוה יצחק לעשו לעשות לו מטעמים ויעקב עשה
ובהכרח דהתנאי היה לאחר שכבר נבראו שמים וארץ והו"ל מעשה כשאינו מצווה ,בכדי שכל הג' אבות שמרו המצות כשאינם
קודם לתנאי ובכה"ג לא מהני תנאי עכ"ק. מצווים ,שגדול שכרן מאוד עכ"ל ,ועיין בספר חכמת התורה
בפרשתן (דף ת"ג) שכתב נמי כן דיצחק נעשה סומא כדי שיקיים
וכתב לתרץ ,דא"ש אליבא דהמ"ד דס"ל דהשמים נבראו מתחלה המצות בתורת אינו מצווה ועושה עיי"ש.
ואח"כ היה בריאת הארץ ,וא"כ י"ל דבמאמר ראשון נברא שמים,
ומיד התנה הקב"ה התנאי טרם בריאת הארץ ,וא"כ לגבי הארץ ומעתה מבואר דברי המדרש ,כשראה יצחק מיתת נדב ואביהוא,
שפיר חל התנאי ,דהו"ל תנאי קודם למעשה ,ובזה כתב לפרש מה משום חטא מעשה העגל ,דלא מהני אמתלא דלא חטאו אלא
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף ט
כדאיתא במנחות (ק"י ).כל העוסק בתורה עולה כאילו הקריב עולה דכתיב (תהלים פרק ע"ו-ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה ,ודרשו
עיי"ש ,ואז ס"ל דצריכין לקיים כל החוקים ולא סגי בחק אחד, חז"ל במסכת שבת (דף פ"ח ,).דבתחלה קודם שקיבלו ישראל את
אבל אי ס"ל מעשה גדול מתלמוד ,ומעתה אי אפשר לקיים כל התורה יראה שמא תחזור לתוהו ובוהו ,ולבסוף לאחר שקיבלו
החוקים על ידי לימוד ,אז בע"כ ס"ל דבחק אחד ניצול מגיהנם. ישראל את התורה שקטה ,ולכאורה יש לדייק ,דהול"ל שמים וארץ
יראו ושקטו ,אך להנ"ל א"ש ,דדייקא ארץ היא אשר יראה,
ובספר זכרון יצחק (פרשת לך אות ד') כתב דמה שאמרו ישראל נעשה דהשמים לא חששה שתחזור לתוהו ובוהו דהא הוי לגבי דידה הוה
ונשמע והקדימו נעשה לנשמע ,להורות דגדול שאינו מצווה ועושה מעשה קודם לתנאי דאמרינן דהתנאי בטל עכ"ד.
והיינו דהעדיפו לעשות לפני שיהיו מצווים מפי הגבורה עיי"ש,
אמנם כ"ז א"ש אי ס"ל דגדול שאינו מצווה ועושה ,משא"כ אי היוצא לנו מזה דהך מילתא דתנאי התנה הקב"ה עם מעשה
ס"ל דגדול מצווה ועושה ל"ש טעם זה ,וצ"ל כמש"כ בספר חוט בראשית וכו' ,תליא בפלוגתא אי שמים נבראו תחילה או הארץ
המשולש (פרשת תרומה שער המים) ,דמשו"ה הקדימו נעשה לנשמע, נבראת תחילה ,דלמ"ד דס"ל דהארץ נבראת תחילה ליכא למימר
דנעשה רומז למ"ע שהוא בקום ועשה ונשמע רומז לל"ת שהוא דתנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית ,דהא לא מצי לחול התנאי
בשוא"ת ,והקדימו נעשה לנשמע להורות דמעלת העשה גדולה דהו"ל מעשה קודם לתנאי.
יותר ממעלת הל"ת ,ומה"ט אמרינן עשה דוחה לל"ת וע"ד שכתב
הרמב"ן בפר' יתרו עיי"ש. ואיתא במסכת חגיגה (דף י"ב ,).בית שמאי אומרים השמים נבראו
תחילה ואח"כ הארץ ,שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת
ובספר מנחת יהודה וירושלים (פרשת ואתחנן) כתב לבאר פלוגתת ב"ש הארץ ,ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחילה ,שנאמר ביום עשות
וב"ה הנ"ל ,אי טוב לו שנברא או לא נברא ,דב"ש וב"ה אזלי ה' אלקים ארץ ושמים עיי"ש ,ובספר מעשה רוקח (פרשת בראשית) כתב,
לשיטתם ,דנודעים דברי המהרש"א במסכת מכות (דף כ"ג ):ד"ה דפלוגתת ב"ש וב"ה תליא אי ס"ל דתלמוד גדול ממעשה או מעשה
תרי"ג מצוות ,דנמנו היינו שמנו המצוות וראו שהלאוין מרובין גדול מתלמוד ,דאיתא במסכת קידושין (דף מ ,):וכבר היו ר' טרפון
מהעשין ,וא"כ האדם קרוב להפסד מחמת ריבוי הלאוין ורחוק וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד ,נשאלה שאילה זו בפניהם,
משכר על העשין שהם מועטים ,לכך הסכימו לומר נח לו לאדם תלמוד גדול או מעשה גדול ,נענה ר"ט אמר מעשה גדול ,נענה ר"ע
שלא נברא עיי"ש. ואמר תלמוד גדול וכו' עיי"ש ,וכיון דשמים וארץ לא נבראו אלא
בשביל התורה ,ובעליונים לא שייכי מצות מעשיות ,אך עיקר
אמנם אי נימא דהמ"ע חשובין במעלתם יותר מל"ת ,ואף שהל"ת הלימוד הוא בישיבה של מעלה ,ולפי"ז ב"ש סברי תלמוד גדול
מרובין יותר בכמות ,מ"מ הרי גדולים וחשובים הם באיכות מל"ת, ממעשה ולכן השמים נבראו תחלה ,וב"ה סברי דמעשה גדול
וכדחזינן מהא דאמרינן עשה דוחה לא תעשה ,ממילא שוב י"ל מתלמוד ולכן הארץ נברא תחלה עיי"ש.
דנח לו לאדם שנברא ,דהגם שהעשין מועטין מ"מ חשובין הן
טובא ,ולכן ב"ה לשיטתם דדרשי סמוכין וילפי מסמיכות כלאים ואיתא במסכת סנהדרין (דף קי"א ).עה"פ (ישעיה ה-ל"ד) לכן הרחיבה שאול
בציצית דאמרינן עשה דוחה ל"ת ,א"כ מוכח שהעשה עדיף נפשה ופערה פיה לבלי חק ,אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו
באיכותו משו"ה ס"ל נח לו לאדם שנברא משלא נברא ,דשפיר הוה חק אחד (מלשמרו נידון בגיהנם) ,אמר ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת
קרוב לשכר מלהפסד כיון דבאיכות העשין עדיפי ,אמנם ב"ש להו הכי (אין הקב"ה רוצה שיהא דן את ישראל כל כך לכף חובה) ,אלא אפילו לא למד
לשיטתייהו אזלי דלא דרשי סמוכין ולי"ל דין עשה דוחה ל"ת, אלא חק אחד עיי"ש.
וכמש"כ רש"י במסכת שבת (דף כ"ה ,):ובמסכת מנחות (דף מ ,).ולית
להו הא דמעלת העשין עדיפי ,ומשו"ה ס"ל דנח לו לאדם שלא ואיתא במסכת עירובין (דף י"ג ,):תנו רבנן ,שתי שנים ומחצה נחלקו
נברא משנברא עכ"ד. ב"ש וב"ה ,הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא,
והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא ,נמנו וגמרו
היוצא לנו מזה דאי ס"ל נח לו לאדם שנברא משלא נברא ,א"כ נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וכו' עיי"ש ,ובהגדה של
משו"ה הקדימו נעשה לנשמע להורות על מעלת העשין לעומת פסח בית אברהם (בינת אהרן) בפיסקא אחד מי יודע כתב ,דפלוגתת
הל"ת ,משא"כ אי ס"ל נח לאדם שלא נברא משנברא והיינו משום בית שמאי ובית הלל אי נוח לו לאדם שנברא או שלא נברא ,תליא
דהל"ת מרובין ולא אמרינן דמעלת העשה עדיפא מהל"ת ,א"כ מה בפלוגתת ריו"ח ור"ל הנ"ל ,דלר"ל דס"ל דאם עבר על חק אחד
שהקדימו נעשה לנשמע להורות דגדול מי שאינו מצווה ועושה. יורד לגיהנם ,אז י"ל נוח לו שלא נברא ,משא"כ לריו"ח דס"ל
דאפילו קיים רק חק אחד ניצול מדינה של גיהנם ,אז שפיר אמרינן
ואיתא במדרש רבה בראשית (פרשה ס"ה-ח) ,רבי חנינא בר פפא פתח, נוח לו שנברא עיי"ש.
רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך וגו' ,א"ר חנינא כל פעולות
ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו ,למה כהו עיניו של יצחק כדי ובספר מתת יה (פרשת בהעלותך) כתב ,דאי ס"ל תלמוד גדול ממעשה אז
שיבוא יעקב ויטול את הברכות עיי"ש, אפשר על ידי עסק ולימוד התורה לקיים כל התרי"ג מצוות,
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף י
לילה ,דלמה יכתוב ב' פעמים שם אלקים ,אלא דקשיא ליה מדוע ובספר נחלת יעקב בפרשתן (אות ט') הביא בשם החסד לאברהם וז"ל,
לא הקדים הכתוב חושך לאור כברייתו של עולם. הענין שהיה יצחק סומא כדי שישמור המצות כשאינו מצווה
ועושה כי סומא פטור מכל המצות ,וגם אברהם שמר המצות קודם
וע"ז מתרץ דאי הקדים חושך ליום היה צריך להזכיר שם אלקים שנימול בשאינו מצווה ,אבל יצחק היה נימול לשמונה ימים ,והיה
גבי חושך (דהול"ל ויקרא אלקים לחושך לילה וליום קרא אור) וז"ש דהקדים היום מלידתו מצווה ,ולכן נעשה סומא שישמור המצות כשאינו מצווה,
ללילה כיון דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה ,ונמצא לפי"ז וזה הטעם שצוה יצחק לעשו לעשות לו מטעמים ויעקב עשה
דבהכרח הקדים הכתוב יום ללילה כדי שלא יוזכר שמו יתברך על כשאינו מצווה ,בכדי שכל הג' אבות שמרו המצות כשאינם
הרעה ,וא"כ תו ליכא להוכיח מינה דיעקב הוא הבכור ,ושו"כ מצווים ,שגדול שכרן מאוד עכ"ל ,ועיין בספר חכמת התורה
החוט המשולש דכלל זה דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אינו בפרשתן (דף ת"ג) שכתב נמי כן דיצחק נעשה סומא כדי שיקיים
דבר השוה לכל ,וכאשר הקשו המפ' ממה שנאמר (במדבר ג -מ"א) המצות בתורת אינו מצווה ועושה עיי"ש.
ולקחת את הלויים לי אני ה' תחת כל הבכור בבני ישראל ,אע"ג
שהיה בזה רעה אל הבכורים שניטל העבודה מן הבכורים מ"מ ומעתה יבואר דברי עשו ,את בכרתי לקח ,ולכאורה הא לא מהני
כתיב אני ה' עיי"ש. הקנין כיון דהוא דבר שלא בא לעולם ,וע"כ דקודם מתן תורה מהני
קנין בדבר שלא בא לעולם ,כיון דתנאי התנה הקב"ה במעשה
ולכאורה יש להוכיח דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה ,עפימש"כ בראשית ,וא"כ קודם קבלת התורה כל מהות הבריאה היה כדבר
המפרשים דלכן נאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שאינו קבוע וכדבר שלא בא לעולם ,שהרי עדיין היה תלוי ועומד
ולא אמר אשר בראתיך ,דאיתא במדרש תנחומא (פרשת תזריע אות ט') ,לא אם יקבלו ישראל את התורה ,ולכן באותה זמן אהני הקנין גם בדבר
יגורך רע ,אמר ר' אלעזר בן פדת בשם ר' יוחנן ,אין שמו של שלא בא לעולם ,ומינה דס"ל שמים נברא תחילה ,ותלמוד גדול
הקב"ה נזכר על הרעה אלא על הטובה ,תדע לך שהוא כן ,שבשעה ממעשה ,וצריכין לקיים כל החקים ,וטוב שלא נברא ,ולפי"ז מה
שברא הקב"ה את האור ואת החשך וקרא להן שמות ,הזכיר שמו שאמרו נעשה ונשמע להורות דאינו מצווה ועושה גדול ממי
על האור ולא הזכיר שמו על החושך ,שנאמר ויקרא אלקים לאור שמצווה ועושה ,ומעתה י"ל דלכן כהו עיני יצחק ,ולא כדי שיעקב
יום ולחשך קרא לילה ,הרי הזכיר שמו על האור ,אבל כשבא יבוא ויקבל את הברכות ,וא"כ אמאי לקח את ברכתי ודו"ק.
לחשך ,אינו אומר קרא אלקים לחשך לילה אלא קרא לילה עיי"ש,
ולכן כיון דנמנו וגמרו דנוח לו לאדם שלא נברא משנברא כדאיתא ב) עוי"ל ,עפימש"כ בספר ברית שלום (בפרשתן) לבאר הכתוב ויאמר
בעירובין (י"ג ,):תנו רבנן ,שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה ,הללו יעקב מכרה כיום את בכורתך לי ,דהנה יעקב ועשיו היו מחולקין
אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ,והללו אומרים נוח למי משפט הבכורה ,לפי שיעקב נוצר בראשונה והיה הבכור
לו לאדם שנברא יותר משלא נברא ,נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא ליצירה ,ועשיו שיצא ראשונה היה בכור ללידה וכפירש"י משל
נברא יותר משנברא וכו' עיי"ש ,ולכן לא ייחס הקב"ה את בריאת לשפופרת שהנכנס ראשון יצא אחרון ,אמנם יש להוכיח שהבכורה
האדם לעצמו לומר אשר בראתיך עכ"ד ,עיין בכלי יקר ,ומדרש שייך ליעקב מהא דאיתא (בראשית רבה פרשה ב-ג) ,ויקרא אלקים לאור יום
יהונתן ,הרי דמוכח מכאן דהקב"ה אינו מייחד שמו על הרעה. זה יעקב ,ולחושך קרא לילה זה עשיו ,הרי שהקדים הכתוב את
יעקב לעשיו ומינה דיעקב הוא הבכור ,וז"ש יעקב לעשיו מכרה
אך י"ל דלכן אמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כיום היינו מדכתיב תחילה ויקרא אלקים לאור יום דאקדמיה
ולא אמר אשר בראתיך ,דאיתא בשבת (פ"ח ,):דבשעה שעלה משה לדידיה והדר ולחושך קרא לילה שרומז על עשו עיי"ש.
למרום ,אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו ,אמר
להם לקבל תורה בא ,אמרו לפניו תנה הודך על השמים וכו' ומשה ובספר חוט המשולש בפרשתן (שער אשר) הביא דבריו והוסיף דמ"ש
השיב להם כתיב בתורה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ המדרש ויקרא אלקים לאור יום על יעקב ,משום דקשה למה לא
מצרים ,כלום למצרים ירדתם כלום לפרעה השתעבדתם וכו' ,הרי הקדים הכתוב לילה ליום כברייתו של עולם ,דכתיב ויהי ערב ויהי
לן דלכן זכו בני ישראל להתורה ולא המלאכים ,מחמת שהמלאכים בוקר ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת דף ע"ז ,):וא"כ הו"ל לומר
לא היו במצרים ,ולכן כתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ויקרא אלקים לחושך לילה ולאור קרא יום ,אלא משום דרצה
הכתוב לרמז על יעקב ועשיו לפיכך הקדים היום דקאי על יעקב
אך בספר קולו של יעקב פרשת בראשית (אות ט') הביא משם ספר שהוא בכור ליצירה.
לחם עוני (דף ס"ח ):תירוץ ,על טענת המלאכים דהתורה שייכה להם
מכח דינא דבר מיצרא ,עפימש"כ הרשב"א מובא בחו"מ (סי' קע"ה סעיף אמנם איתא (בראשית רבה פרשה ג-ו) טעם אחר על שהקדים הכתוב את
ס"ג בהג"ה) ,דמי שמכר שדה לזמן ולא לחלוטין לית בה דינא דבר היום ללילה ,דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אלא על הטובה
מצרא עיי"ש ,ולפי"מ דאיתא במסכת נדה (דף ס"א ):דמצות בטילות שנאמר ויקרא אלקים לאור יום ,ולחושך קרא אלקים לילה אין
לעת"ל עיי"ש ,א"כ הקב"ה מכר את התורה רק לזמן קצוב ,ול"ש כתיב כאן אלא ולחושך קרא לילה עיי"ש ,ופי' בנזר הקודש דאין
בה דינא דבר מיצרא עכ"ד. כוונת המדרש דהול"ל ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא אלקים
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף יא
בעלים ,וכ"כ בשו"ת ברית אברהם חאו"ח (סי' כ"ו אות ה') ,ועיין וכתב בספר יושב אהלים פרשת בשלח (דף קנ"א מדהפ"ס) דמכר
מש"כ הקצות (סי' ת"ו סק"ב) ובאבני מילואים (סי' כ"ח ס"ק נ"ו) עיי"ש. לזמן דינו כקנין פירות ,ולכן דעת הרשב"א הוא רק למ"ד דקנין
פירות לא הוי כקנין הגוף ,אבל להמ"ד דס"ל דהוה כקנין הגוף,
ולפימש"כ בספר בית האוצר (ח"א כלל קל"ז) דאי ס"ל איסור הנאה אז אף במוכר לזמן אית ביה דינא דבר מצרא כיון דהוה כקנין
לית ליה בעלים י"ל דלא מהני ביטול ,לדעת הש"ך (סי' ק"ט) דלענין הגוף עיי"ש.
ביטול איסור בעינן ידיעה מה"ת שיהיה נודע התערובות עיי"ש,
ובירשלמי ערלה (פ"ב-ה"א) מסתפק לומר דבעינן ידיעת בעלים ולכאורה מוכח שמגיע ליעקב הברכות ,מהא דכהו עיניו של
דוקא עיי"ש ,ואי ס"ל איסור הנאה לית ליה בעלים י"ל דלא מהני יצחק לפני מותו ,כדאיתא במדרש רבה בראשית (פרשה ס"ה-ח),
ביטול כיון דליכא ידיעת בעלים עיי"ש ,ולפי"ז חטא אדם רבי חנינא בר פפא פתח ,רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך
הראשון באכילת עץ הדעת ,דלא מהני מה שביטלו ברוב. וגו' ,א"ר חנינא כל פעולות ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו,
למה כהו עיניו של יצחק ,כדי שיבוא יעקב ויטול את הברכות
ובשו"ת קול אריה (חאו"ח סי' י"ח) ד"ה ובגוף כתב ,דמחלוקת עיי"ש.
הראשונים אם איסורי הנאה אית ליה בעלים או לי"ל בעלים,
תליא במחלוקת ריו"ח ור"ל במסכת גיטין (דף מ"ז ,):אי קנין פירות אך בספר פלח הרימון (כללי הספר כלל שני) כתב וז"ל ,שהיה מן הראוי
הוה כקנין הגוף או לא ,עפי"מ שפירש הרשב"ם במסכת ב"ב (דף שיהא יצחק נשחט ונשפך דמו ,מפני שאיהו מגילגולא דאדם
נ ).ד"ה כקנין הגוף ,סברת המ"ד דקנין פירות הוה כקנין הגוף, הראשון שנצטווה על אכילת עץ הדעת ,כדכתיב כי ביום
משום דס"ל דכל עצמו וגופו של החפץ עומד רק לתשמישו, אכלך ממנו מות תמות וכו' ,וכשאכל מעץ הדעת גרם מיתה לכל
ולכן למי ששייך התשמיש שייך ג"כ גוף הדבר ,דהגוף לא הוי העולם ושפך דמו של עולם ,ושופך דם האדם באדם דמו ישפך
רק כמו טפל להתשמיש ,ומאן דס"ל דלאו כקנין הגוף דמי ,סובר לפיכך הוצרך למסור נפשו לטבח ,ועל כן כהו עיניו דסומא
דהתשמיש והגוף המה שני ענינים מחולקים ועיקר הוא הגוף חשוב כמת עיי"ש.
עיי"ש ,וא"כ ה"נ באיסורי הנאה שאין בהם שום תשמיש שהרי
אסור בהנאה ,וביד האדם נמצא רק גוף הדבר בלבד ,וא"כ אי ולפי"ז אי אמרינן דאכילת עץ הדעת נחשב לאדם הראשון
ס"ל דכקנין הגוף דמי דס"ל דהתשמיש הוא עיקר הדבר ,א"כ כל לחטא ונתחייב על כך ,ומעתה י"ל דלכן כהו עיני יצחק ,ולא
שאין בו שום תשמיש ממילא דגם הגוף אין לו וממילא דלית ליה משום שיבוא יעקב ויקבל הברכות ,משא"כ אי נימא דאדם
בעלים ,ולמ"ד דלאו כקנין הגוף דמי דס"ל דהתשמיש והגוף הראשון יש לו אמתלא על מה שאכל מעץ הדעת ,אז לכן כהו
המה שני ענינים מחולקים ,א"כ י"ל דגם באיסורי הנאה אעפ"י עיני יצחק כדי שיעקב יקבל הברכות.
שאין בה תשמיש ,מ"מ נשאר בעלים על הגוף עכ"ד.
ולכאורה צ"ב האיך עבר אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה על מאמר
ובזה יבואר דברי עשיו שאמר את בכורתי לקח והנה עתה לקח פי ה' ,וכתבו הקדמונים ,דאדה"ר לא חטא באכילת עץ הדעת
ברכתי ,דעשיו בא בטענת ממה נפשך ליעקב ,את בכורתי לקח, משום שביטל העץ הדעת ברוב (עיין ביושב אהלים דף ה' מדפה"ס) עיי"ש,
משום דיעקב ס"ל דכיון דכתיב ויקרא אלקים לאור יום ואח"כ ולכאורה יש להעיר ,הלא הרמב"ם כתב בהל' מאכלות אסורות
ולחשך קרא לילה ,הרי דהקדים הכתוב יעקב לעשו ומינה דיעקב (פ"ח הט"ו) ,דקיי"ל כר' אבהו במסכת פסחים (דף כ"א ,):דכל מקום
הוא הבכור ,ומינה דס"ל דהקב"ה מייחד שמו על הרעה, שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור
ולכאורה מדכתיב אשר הוצאתיך ולא כתיב אשר בראתיך ,מוכח הנאה במשמע עיי"ש ,וא"כ בעץ הדעת דכתיב ומעץ הדעת טוב
דאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה ,ע"כ דמשם אינו ראיה די"ל ורע לא תאכל ממנו ,אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה
דלכן כתיב אשר הוצאתיך כדי שהמלאכים לא יהיה להם טענת במשמע ,ונודע מה שהאריכו הראשונים אי איסור הנאה יש לו
בר מיצרא ,ולכאורה הרי בלא"ה ליכא טענת בר מיצרא משום בעלים או לא ,עיין ברש"י מסכת סוכה (דף ל"ה ).שכתב לפי שאין
דהיכא דמכר לזמן ליכא טענת בר מיצרא ,וע"כ דס"ל קנין פירות בה דין ממון שאינו שוה פרוטה דאיסורי הנאה הוא הלכך לאו
כקנין הגוף ואף היכא דמכר לזמן איכא טענת בר מיצרא ,ומעתה שלכם הוא ,וכ"ה בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תשמ"ו תשמ"ז) הובא ברמ"א
דס"ל דהוי כקנין הגוף א"כ ס"ל דאיסור הנאה לי"ל בעלים ,ולא באו"ח (סי' תרמ"ט ס"ב) ,דהמודר הנאה מלולבו של חבירו או מלולבו
מהני ביטול ברוב באיסורי הנאה ,ולפי"ז חטא אדה"ר באכילת של עצמו אינו יוצא בו ביום ראשון דלא הוי שלכם ,ועיין בר"ן
עץ הדעת ,ומעתה י"ל דלכן כהו עיני יצחק ,ולא כדי שיבוא מסכת נדרים (דף פ"ה ).ד"ה רבא אמר עיי"ש ,וכן ס"ל להריב"ש (סי'
ויטול את הברכות ,וא"כ אמאי לקח את ברכתי ודו"ק. ת"א) ,אמנם הריטב"א בחידושיו עמ"ס סוכה (דף ל"ה) הביא בשם
רבותיו דאיסורי הנאה מקרי שלו עיי"ש ,ועיין בשו"ת חת"ס
להערותhoilmoshe@gmail.com: חאו"ח (סי' ק"פ) שהוכיח דשיטת התוס' הוא דאיסורי הנאה יש לו
הואיל משה פרשת תולדות תשפ"ז דף יב
