gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון קל"א | פר' תולדות תשפ"ז‬ ‫מסירת מוצר שנמכר לנכרי לשליח בשבת‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫(הלכות שבת פ"ו הי"ט) נתפרש חשד נוסף‪ ,‬שמא יאמר הרואה שעכשיו מכרו לו‪.‬‬ ‫יחזקאל מכר מוצר משומש באתר מכירות לקונה נכרי‪ ,‬וקיבל את התשלום‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רנב סעיף א)‪.‬‬ ‫באשראי לפני שבת‪ .‬בעיצומה של סעודת השבת נשמע לפתע צלצול פעמון‬ ‫במשנה ברורה (שם סק”ט) הביא את שני הטעמים‪ :‬חשד שציווהו להוציא‪,‬‬ ‫בביתו של יחזקאל‪ .‬הוא קם לפתוח את הדלת‪ ,‬ובפתח עומד משלוחן גוי שהגיע‬ ‫וחשד שמכר לו בשבת‪ .‬ולפי הטעם השני אסור גם בעיר המוקפת חומה או‬ ‫לביתו על מנת לאסוף את המוצר שנמכר ולהביאו לידי הקונה‪ .‬כעת הסתפק‬ ‫שיש בה עירוב‪ ,‬אף שאין לחשוש להוצאה האסורה‪ ,‬מכל מקום יש לחוש‬ ‫יחזקאל‪ ,‬האם הוא רשאי למסרו לשליח בשבת הואיל ותמורתו כבר שולמה‬ ‫לחשד הרואים שיסברו שמכר לו בשבת‪.‬‬ ‫לפני השבת‪ ,‬או שמא יש חשש מראית העין גם כשהמוצר כבר שייך לנכרי?‬ ‫מעתה‪ ,‬מה שהקונה הזמין את השליח מדעת עצמו‪ ,‬אינו טעם מספיק‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫להתיר למסור לידיו‪ .‬אמנם אין המוכר מצווהו לעשות מלאכה‪ ,‬אבל הרואה‬ ‫א‪ .‬מסירת מקח שנמכר מערב שבת‬ ‫את מסירת המוצר בבית המוכר אינו יודע מי הזמינו ומתי נעשתה המכירה‪.‬‬ ‫בברייתא (שבת יח‪ ):‬מבואר‪ ,‬שאף לבית הלל שהתירו למכור לנכרי בערב‬ ‫לענין חשד זה אין לחלק בין הקונה הבא ליטול בעצמו ובין שליח שבא‬ ‫שבת‪ ,‬ההיתר הוא בתנאי שיצא מפתח ביתו של ישראל מבעוד יום‪ .‬ופירש‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫מטעמו‪.‬‬ ‫רש"י (שם ד"ה אלא כדי שיגיע לביתו)‪ ,‬שהחשש הוא שיתחלף בשלוחו‪ .‬וברמב"ם‬ ‫חימום קוגל בליל שבת להשבחת טעמו‬ ‫שהתפלל מנחה‪ ,‬אולם חברו העיר לו שחז"ל‬ ‫אסרו להסתפר סמוך למנחה‪ .‬האם אפשר‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫בליל שבת רצה אהרן להניח קוגל שהוכן מערב‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫שבת על מכסה סיר החמין העומד על הפלטה‪,‬‬ ‫להקל בזמננו בטענה שהתספורת נעשית‬ ‫ולהשאירו שם עד סעודת הבוקר‪ .‬מטרתו לא‬ ‫במהירות והתקלות אינן שכיחות כל כך‪ ,‬והאם‬ ‫יש הבדל בין מספרה לבין תספורת בבית?‬ ‫השמיט 'לברכה' בשאילת גשמים‬ ‫הייתה רק לחממו‪ ,‬אלא שהשהייה הממושכת‬ ‫תעשה את הקוגל משובח וטעים יותר‪ .‬האם‬ ‫ת‪ .‬גזרו חז"ל שלא ישב לפני הספר לאחר שכבר‬ ‫לאחר תפילת שחרית באחד מימות החורף נזכר‬ ‫שינוי זה אסור משום 'בישול'‪ ,‬אף כשההנחה‬ ‫הגיע זמן מנחה שמא ישברו המספרים וישכח‬ ‫אבישי שבברכת השנים אמר 'ותן טל ומטר על‬ ‫נעשית בדרך המותרת?‬ ‫פני האדמה'‪ ,‬ודילג על תיבת 'לברכה'‪ .‬את שאר‬ ‫ולא יתפלל‪ .2‬וכתבו הפוסקים כי אם יש לפניו‬ ‫הברכה אמר כרגיל‪ .‬הוא הסתפק האם עצם‬ ‫ת‪ .‬אם הקוגל כבר נאפה או נתבשל כל צורכו‪,‬‬ ‫מספריים או מכונת תספורת חלופיים‪ ,‬אפשר‬ ‫בקשת טל ומטר מספיקה‪ ,‬או שהבקשה שיהיו‬ ‫והוא יבש בלא רוטב‪ ,5‬מותר לחממו אף שכוונתו‬ ‫להקל ולהסתפר קודם מנחה‪ .3‬אבל כשאין‬ ‫לברכה מעכבת‪ .‬האם עליו לחזור ולהתפלל?‬ ‫להשביח טעמו והוא 'מצטמק ויפה לו'‪ ,6‬ויניח‬ ‫לפניו כלי חלופי‪ ,‬גם בזמנינו על אף שהתקלות‬ ‫נדירות או שהתספורת קצרה‪ ,‬נכון לנהוג כדברי‬ ‫ת‪ .‬אינו צריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬אף אם נזכר‬ ‫את הקוגל על גבי מכסה סיר‪ ,‬אך אין להטמין‬ ‫חז"ל ולהתפלל קודם שמסתפר‪ ,‬ובכל אופן צריך‬ ‫באמצע התפילה לאחר שסיים את ברכת השנים‪.1‬‬ ‫את הקוגל בתוך כיסוי הסיר‪ ,7‬וכן מותר להניחו‬ ‫בליל שבת לצורך סעודת הבוקר‪ ,‬ואין בכך איסור‬ ‫שיישאר זמן מספיק להשלים את התספורת‬ ‫הכנה‪ .8‬אולם אם לא נגמר בישולו‪ ,‬אף שכבר‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬ואין להתחיל תספורת כשעלול להפסיד‬ ‫תספורת לפני מנחה בזמננו‬ ‫אפשר לאוכלו בדוחק‪ ,‬אסור להניחו על הסיר‬ ‫את זמן התפילה‪.4‬‬ ‫יצחק ביקש להסתפר אחר הצהריים‪ ,‬לפני‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫סי' ג ס"ד) הובאה דעת הגרי"ש אלישיב והגרב"צ פלמן‪,‬‬ ‫אם לא גמר להסתפר‪ ,‬ואם כן בהפסקת חשמל שאין‬ ‫הרמב"ם (הל' תפילה פ"ו ה"ה) והשולחן ערוך (סי' רלב ס"ב)‬ ‫‪ 1‬מאחר שהמתפלל ביקש על טל ומטר ואמר את‬ ‫שמיחם חשמלי דינו ככירה משום שגוף החימום‬ ‫לו במה להטרד אין לחוש‪.‬‬ ‫לאסור אף בתספורת רגילה סמוך למנחה גדולה‪.‬‬ ‫שאר הברכה וחתימתה כראוי‪ ,‬ולא החסיר את עיקר‬ ‫מחובר אליו‪ ,‬ומכיוון שניתן להעבירו למצב הרתחה‪,‬‬ ‫‪ 4‬בקצות השלחן (סי' כו‪ ,‬בדי השולחן אות טו) כתב שמנהג‬ ‫ובמשנה ברורה (שם סק"ז) נתבאר שתחילת זמן זה‬ ‫שאלת הגשמים‪ ,‬דילוג תיבת 'לברכה' אינו מעכב‬ ‫דינו ככירה שאינה גרופה וקטומה‪ ,‬וכיסוי המיחם‬ ‫העולם היום להסתפר אף סמוך למנחה קטנה‪ ,‬ואולי‬ ‫היא חצי שעה זמנית קודם מנחה גדולה‪ ,‬דהיינו‬ ‫בדיעבד‪ ,‬וכמבואר בביאור הלכה (סי' קיט ד"ה אם דילג)‬ ‫אינו הופך את האש לגרופה וקטומה‪ ,‬שכן הוא כיסוי‬ ‫לפי שאנו רואים בחוש שמלאכת התספורת עם‬ ‫מחצות היום‪.‬‬ ‫שחיסרון בדבר שהוא מעיקר הברכה‪ ,‬כגון שאלת‬ ‫קבוע‪ ,‬וכמבואר במשנה ברורה (סי' רנג ס"ק פא‪ ,‬ובשער‬ ‫מכונות התספורת המצויים בזמנינו‪ ,‬היא עבודה קלה‬ ‫‪ 3‬המגן אברהם (סי' רלב סק"ג) כתב שאפשר להקל‬ ‫גשמים בימות הגשמים‪ ,‬מעכב‪ ,‬אך השמטת דבר‬ ‫הציון ס"ק עה) שנדרש כיסוי אחר‪ ,‬שיהווה היכר שאינו‬ ‫הנגמרת בזמן קצר‪ ,‬ואף שאין לנו לחדש חילוקים‬ ‫כשיש שניים או שלושה זוגות מספריים מוכנים‬ ‫שאינו מעיקר עניינה אינה מעכבת‪ .‬ועל פי זה בנידון‬ ‫חפץ בחום רב ולא יבא לחתות באש שלמטה‪ .‬ולפיכך‬ ‫מדעתנו‪ ,‬מכל מקום יש להקל בצירוף הדעה‬ ‫לפניו‪ ,‬הביאו במשנה ברורה (שם סק"ו)‪ .‬ובשער הציון‬ ‫דידן שעצם שאלת המטר נאמרה והברכה נחתמה‬ ‫אין להניח מאכלים בשבת אף על כיסוי המיחם‪ ,‬כי‬ ‫המובאת ברמ"א להתיר גם סעודה קטנה אף סמוך‬ ‫(סק"ג) כתב שהאליה רבה (סק"ג) מפקפק בזה‪ ,‬ומשום‬ ‫כראוי‪ ,‬אינו צריך לחזור‪ .‬ואף שכתב הט"ז (או"ח סי'‬ ‫הכיסוי והמיחם נחשבים כלי אחד‪ ,‬והמים שבתוך‬ ‫למנחה קטנה‪.‬‬ ‫דלא פלוג רבנן‪ .‬ובברכי יוסף (סק"ג) הביא מהארחות‬ ‫קיד סק"ח) שעיקר מה שמבקשים על הטל בברכת‬ ‫המיחם אינם מפסיקים‪ ,‬כדין מים שבתוך הכירה‬ ‫‪ 5‬הלחלוחית הבלועה בתוך הקוגל אינה כרוטב‬ ‫חיים (דין תפילת המנחה אות ב) שכתב ג"כ שאם יש לו‬ ‫השנים הוא כדי שיהיה לברכה‪ ,‬מכל מקום אין ללמוד‬ ‫עצמה‪ ,‬שאינם מפסיקים‪ .‬אמנם הרבה פוסקים‬ ‫נפרד‪ ,‬אך אין לחמם עמה רוטב שהצטנן לגמרי‪,‬‬ ‫זוגות אחרים מותר וכדעת המג"א‪ .‬וכתב הברכי‬ ‫מכך שתיבת 'לברכה' היא מעיקר הברכה ומעכבת‪,‬‬ ‫חולקים על כך וסוברים שהמכסה של המיחם נחשב‬ ‫כמבואר בשו"ע (סי' שיח סט"ז) ובמשנה ברורה (שם ס"ק‬ ‫יוסף‪ ,‬שאף שמצאנו בכמה גזירות חז"ל שאמרו 'לא‬ ‫שהרי הריטב"א (תענית ג‪ .‬ד"ה תאנא בטל וברוחות) כתב‬ ‫כקדירה העומדת מעל האש‪ ,‬ולכך מותר לחמם על‬ ‫ק ‪ -‬קה) בדין פשטידה ששומן נימוח בתוכה‪ :‬כשאינו‬ ‫פלוג רבנן'‪ ,‬יש לחלק שכאן אף אם ישבר הזוג ויחזר‬ ‫שנהגו לשאול על טל של ברכה‪ ,‬ואף על פי כן אם‬ ‫גבו תבשילים המבושלים כל צרכם אפילו כאשר‬ ‫נעשה משקה מרובה הזב וניכר בפני עצמו‪ ,‬אין‬ ‫אחר זוג אחר‪ ,‬עדיין יתכן שבכל זאת ישאר לו זמן‬ ‫לא שאל טל אין בכך כלום‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי'‬ ‫האש אינה גרופה וקטומה‪ ,‬וכמבואר בשו"ע (סי' שיח‬ ‫ההפשרה אוסרת את החימום‪ .‬ולכן לחלוחית פנימית‬ ‫להתפלל‪ ,‬ואף אם יעבור זמן המנחה‪ ,‬אין בזה רק‬ ‫קיז ס"ד) שאם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו‪.‬‬ ‫ס"ח) שמותר להניח לכתחילה מאכלים על גבי מיחם‬ ‫אינה נחשבת רוטב נפרד‪ .‬אולם ברוטב שהצטנן שייך‬ ‫ביטול מצוה דרבנן בשב ואל תעשה‪ .‬וכן בבן איש‬ ‫ועוד שבנידון דידן שאמר את שאר הברכה כרגיל‪,‬‬ ‫העומד על אש שאינה גרופה וקטומה‪ ,‬משום שאין‬ ‫בישול אחר בישול‪ ,‬כמבואר (שם ס"ק קד) ובשו"ע (שם‬ ‫חי (שנה ראשונה‪ ,‬ויקהל אות יא) הביא את החולקים על‬ ‫הבקשה לטובה ולברכה עולה מתוך מה שאמר 'ברך‬ ‫דרך בישול בכך‪ .‬ואם רוצה להניח את הקוגל עטוף‬ ‫ס"ד)‪ .‬כשיש שומן קרוש רב שיימס ויזוב לחוץ‪ ,‬יש‬ ‫המג"א ואף על פי כן כתב שיש לסמוך על המקילים‪,‬‬ ‫עלינו'‪' ,‬לטובה' ו'וברך שנתנו כשנים הטובות'‪ .‬ובפרט‬ ‫בנייר כסף‪ ,‬דעת האגרות משה (ח"ד סי' ע"ד) שאין דין‬ ‫לדון גם משום נולד‪.‬‬ ‫ושכן נהגו בבגדאד גם לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה‪.‬‬ ‫שבנוסחאות הישנות של סדר התפילות לרמב"ם‬ ‫הטמנה בנייר כסף כיון שאינו עשוי לשמירת חום‪,‬‬ ‫‪ 6‬בשו"ע (או"ח סי' שיח ס"ד) התיר חימום חוזר של‬ ‫ובשו"ת אור לציון (ח"ב פט"ו סי' קי) פסק ג"כ להתיר‬ ‫(נוסח ברכות התפילה‪ ,‬ברכה ט)‪ ,‬הנוסח הוא 'ותן טל ומטר‬ ‫אמנם שאר הפוסקים חלקו עליו ולדעתם יש בו דין‬ ‫מאכל יבש המבושל כל צורכו‪ ,‬אף לאחר שנצטנן‪.‬‬ ‫אם יש לו או לשכנו עוד זוג מספרים‪ ,‬וכתב שיש‬ ‫על פני האדמה'‪ ,‬בלא תיבת 'לברכה'‪ .‬אמנם בנוסח‬ ‫הטמנה משום שלפעמים הוא נועד גם לשמירת חום‪,‬‬ ‫ודין הנחתו על מיחם מבואר שם (ס"ח)‪ .‬במשנה‬ ‫מי שרצה לאסור במכונת גילוח אף אם יש עוד כמה‬ ‫הדפוסים (שם) מופיע 'לברכה'‪ ,‬אך הנוסח הנזכר‬ ‫ולכן הדבר תלוי בכוונת הנותן‪ ,‬ראה בספר שמירת‬ ‫ברורה (שם ס"ק נ) הובא בשם מאמר מרדכי‪ ,‬שאף אם‬ ‫מכונות גילוח‪ ,‬שמא יפסק זרם החשמל‪ ,‬ודחה מכמה‬ ‫מלמד שאין לתלות בזה את הכשר ברכת שאלת‬ ‫שבת כהלכתה (פ"א הערה רנד)‪ .‬אם כוונת העטיפה הוא‬ ‫ההעמדה משביחה את התבשיל בדרך של מצטמק‬ ‫טעמים‪ :‬שהרי הפסקת חשמל אינה שכיחה ואין‬ ‫הגשמים‪.‬‬ ‫בכדי למנוע התפוררות‪ ,‬או משום שחפץ שהקדירה‬ ‫ויפה לו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫לחוש לה‪ ,‬ועוד שאין לנו לגזור גזירות מדעתנו מה‬ ‫‪ 2‬במשנה (שבת ט‪ :):‬לא ישב אדם לפני הספר סמוך‬ ‫תישאר נקיה‪ ,‬אין בזה איסור הטמנה‪ ,‬אפילו כשהוא‬ ‫‪ 7‬בשו"ע (סי' רנג ס"ה) ובמשנה ברורה (שם ס"ק פה‪-‬פז)‬ ‫שלא גזרו חז"ל‪ ,‬ועוד שכל החשש לענין מספרים הוא‬ ‫למנחה עד שיתפלל‪ ,‬ואמרו בגמרא הטעם‪ ,‬שמא‬ ‫עטוף מכל צדדיו‪.‬‬ ‫שמותר להניח על פי קדירת חמין העומדת על האש‪,‬‬ ‫שמא ישבר הזוג ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר ויטרד‬ ‫ישבר הזוג‪ ,‬ופירש רש"י (ד"ה שמא ישבר הזוג)‪ :‬של‬ ‫‪ 8‬ראה משנה ברורה (סימן שכג סקכ"ז)‪ ,‬שהתיר להדיח‬ ‫שאין דרך בישול בכך‪ .‬בספר וביום השבת (סי' ב ס"ג וס"י‪,‬‬ ‫בזה ולא יתפלל‪ ,‬אבל לא חששו שלא ילך להתפלל‬ ‫מספרים‪ ,‬ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר‪ .‬וכן פסקו‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫להסיר את הבגדים לפני הדלקת נרות‪ .‬האם‬ ‫שהלחות תפגע במילוי‪ .‬בימות החול הם‬ ‫לגמור בישולו בשבת‪.9‬‬ ‫מותר לי להשאיר את הבגדים תלויים בחוץ‬ ‫רגילים לפרוס את השמיכה על סורג החלון‬ ‫במהלך השבת?‬ ‫כדי לאווררה‪ .‬האם מותר לעשות זאת‬ ‫השלמת כוס הקידוש בקוביית קרח‬ ‫ת‪ .‬מעיקר הדין מותר‪ ,‬כיון שהכביסה נתלתה‬ ‫בשבת? ואם כבר הניחוה שם בלי לדעת‬ ‫שהדבר אסור‪ ,‬האם צריכים להסירה‪ ,‬ובאיזו‬ ‫בסעודת שבת בשמחה משפחתית עמד ר'‬ ‫טרם כניסת השבת‪ .17‬אולם יש שהקפידו על‬ ‫מיכאל לקדש על יין משובח ויקר‪ .‬גיסיו כבר‬ ‫כך‪.18‬‬ ‫דרך מותר לאווררה?‬ ‫קידשו לפניו‪ ,‬וכשמזג מן הבקבוק התברר‬ ‫ת‪ .‬אין לפרוס את השמיכה על חבל או על סורג‬ ‫שלא נותר בו די יין למלא את כוסו‪ .‬פנחס‬ ‫טלטול מפה רטובה בשבת‬ ‫כדרך שתולים כביסה לייבוש‪ ,‬מפני מראית‬ ‫הילד הציע להוסיף מים‪ ,‬אך ר' מיכאל חשש‬ ‫בליל שבת לאחר הסעודה נשפך כד מלא‬ ‫העין‪ ,‬שיחשבו שכיבסוה בשבת‪ .‬ואין להתיר‬ ‫שהדילול יפגום בטעם היין ובעונג שבת‪.‬‬ ‫מים על מפת השולחן שבביתי‪ .‬האם מותר‬ ‫זאת משום שנרטב רק חלק ממנה‪ ,‬ואף בחדר‬ ‫הציע לו פנחס להניח קוביית קרח ולקדש‬ ‫לי להוריד את המפה כדי להחליפה באחרת?‬ ‫סגור אסור לפרוס‪ .13‬מכל מקום אפשר להניחה‬ ‫מיד‪ ,‬קודם שתימס‪ .‬האם הכוס נחשבת‬ ‫ת‪ .‬מפה הרטובה ברטיבות מועטה‪ ,‬מותרת‬ ‫כרגיל על הספה או על גב כיסא במקום מאוורר‪,‬‬ ‫מלאה אף שר' מיכאל מקפיד שהקרח לא‬ ‫בטלטול‪ .‬אך מפה הספוגה במים בכמות‬ ‫ולפתוח את החלון‪ .‬אך אסור למתוח את‬ ‫יתערב ביין?‬ ‫שמקפידים לסחוט יש איסור לטלטלה‪ .19‬יש‬ ‫השמיכה בין כיסאות כמתקן לייבוש כביסה‪.14‬‬ ‫ת‪ .‬אם יש בכוס רביעית יין‪ ,‬רשאי להוסיף‬ ‫להטות את השולחן על הצד כדי שהמפה תיפול‬ ‫אם השמיכה נרטבה מכוס מיץ וכדומה מותר‬ ‫קוביות קרח כדי להגביה את מפלס היין‬ ‫על הארץ‪ ,‬ואחר כך להזיזה ברגליים לפינת‬ ‫לשוטחה‪ ,‬כיון שניכר שלא כובסה‪.15‬‬ ‫ולהשלים את הכוס‪ .10‬אך אין לרסק את הקרח‬ ‫הבית‪.20‬‬ ‫אם כבר פרסוה בשבת‪ ,‬אין חובה להסירה‪ ,‬לפי‬ ‫כדי להמיסו‪ .11‬אפשר גם להעביר את היין לכוס‬ ‫שהגזירה היא על מעשה הפריסה‪ ,‬והסרתה‬ ‫קטנה המחזיקה רביעית כדי שתהיה הכוס‬ ‫חימום חלה כדי שתהיה פריכה‬ ‫אינה מתקנת את האיסור שכבר נוצר‪ ,‬ויש‬ ‫מלאה‪ .‬אם אין דרך למלא את הכוס‪ ,‬יכול לקדש‬ ‫האם מותר לחמם חלה על סיר כשהחימום‬ ‫מחמירים בזה‪.16‬‬ ‫על כוס שיש בה רביעית‪ ,‬גם כאשר היא חסרה‪.12‬‬ ‫מקשה את תחתיתה‪ ,‬עד שהיא נעשית פריכה‬ ‫כצנים?‬ ‫השארת כביסה תלויה על החבל‬ ‫לפרוס לייבוש שמיכת פוך שנרטבה‬ ‫ת‪ .‬אם החלה רק מתחממת ותחתיתה מתקשה‬ ‫בשבת‬ ‫בשבת‬ ‫מעט ונעשית פריכה‪ ,‬מותר‪ .‬אבל אין להניח‬ ‫ביום שישי בבוקר כיבסתי כמה בגדים‬ ‫בשבת אחר הצהריים ישב אריאל על הספה‪,‬‬ ‫לחם כדי לייבשו ולהקשותו עד שייעשה צנימים‬ ‫ותליתי אותם על החבל לייבוש‪ .‬מכיון שהיה‬ ‫ולידו התהפכה כוס מים‪ .‬מעט מים נשפכו‬ ‫ממש‪ ,‬והמיקל בזה יש לו על מי לסמוך‪.21‬‬ ‫זה יום שישי קצר‪ ,‬של שעון חורף‪ ,‬שכחתי‬ ‫על שמיכת הפוך הטבעי‪ ,‬ובני הבית חששו‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫בשמירת שבת כהלכתה (פט"ו סי"ז) שהביא מהגרש"ז‬ ‫בו בגדים‪ ,‬ומפני שעיקר הגזירה היא על פעולת‬ ‫המשנה ברורה (ס"ק קסג) מהמגן אברהם (ס"ק נה)‬ ‫כלים בליל שבת לצורך מחר‪ ,‬על פי זה‪ ,‬כשאופן‬ ‫אויערבאך שאף כאשר נרטב רק חלק מהבגד אסור‬ ‫השטיחה בשבת‪ .‬והביא דבריו להלכה בכף החיים‬ ‫שמלשון השו"ע שכתב מי שנשרו כליו‪ ,‬משמע דוקא‬ ‫החימום מותר‪ ,‬רשאי להקדימו ללילה לצורך‬ ‫לטלטלו כולו‪ ,‬אם החלק הרטוב הוא ניכר וחשוב‬ ‫(ס"ק ר"ס ורס"ב)‪ .‬אך בחוט שני (פל"ג 'איסור תליית בגדים‬ ‫נשרו במים‪ ,‬אבל אם נשפכו עליהם מים מועטים‬ ‫האכילה בבוקר‪ ,‬ואין צריך לסמוך את החימום‬ ‫בבגד‪ ,‬אך אם נרטב רק חלק מועט מהבגד מותר‬ ‫לייבשם' אות ד) כתב שלכאורה מטעם זה שיחשדוהו‬ ‫שאין חשש שיחשדוהו בכיבוס‪ ,‬מותר לשטחם‬ ‫לשעת הסעודה‪.‬‬ ‫לטלטלו‪ ,‬וכמבואר במשנה ברורה (סי' שיט סק"ס)‬ ‫אותם בני אדם שראו שלא היו הבגדים שטוחים‬ ‫בשבת‪ .‬אבל דעת האליה רבה (ס"ק עז) והשלחן עצי‬ ‫‪ 9‬השו"ע (סי' שיח ס"ד) אסר את השלמת בישולו של‬ ‫שבאופן זה אינו חושש לסוחטו‪ .‬וכתב המגן אברהם‬ ‫בכניסת השבת ועתה ישנם בגדים שטוחים‪ ,‬יש‬ ‫שיטים (סי' ג ס"א) לאסור אפילו כאשר הבגד נרטב‬ ‫מאכל שלא נתבשל כל צורכו‪ .‬ובמשנה ברורה (שם‬ ‫(סי' שא ס"ק נח) שאף בגד שנרטב ממש מותר לטלטלו‬ ‫לומר שצריך לסלקם ולא כמו שכתב הבן איש חי‪,‬‬ ‫במים מועטים‪ ,‬וכן כתב המגן אברהם (שם) בסוף‬ ‫ס"ק כו) ביאר שאף מעבר למאכל בן דרוסאי שייך‬ ‫על ידי עשרה בני אדם יחד‪ ,‬וכמבואר במשנה (שבת‬ ‫ונשאר בצריך עיון‪ .‬וכן כתב בשו"ת מגדנות אליהו‬ ‫דבריו שממה שאסר השו"ע (שם סמ"ז) לשטוח בשבת‬ ‫בו בישול מן התורה‪ .‬לכן לא די בכך שהאטריות‬ ‫פכ"ב מ"ד) 'אבל עשרה בני אדם מסתפגים באלונטית‬ ‫(ח"ב סי' לא) שמדקדוק דברי השו"ע הרב (סנ"ו)‬ ‫בגד שנרטב מזיעה מבואר‪ ,‬שאף בגד שנרטב במים‬ ‫מבושלות אם הביצים שבתערובת טרם נתבשלו‬ ‫אחת ומביאין אותה בידיהם'‪ ,‬ולפי שהרבים מזכירים‬ ‫שכתב 'שהרואה אותם שטוחים לנגב‪ ,‬יאמר שכבסן‬ ‫מועטים אסור לשטוח בשבת‪ .‬ולפי דבריהם נראה‬ ‫כל צורכן‪ .‬עוד ביאר (שם ס"ק מא) שלפי הדעה שיש‬ ‫זה לזה שלא לסחוט‪ .‬וכן כתבו התוספת שבת (סי'‬ ‫בשבת'‪ ,‬משמע שגזירת חכמים היתה שלא יראו‬ ‫שיש לאסור הן כאשר נרטב כל הבגד והן כאשר‬ ‫צלייה אחר בישול‪ ,‬אף קדירה מפסקת אינה מתירה‬ ‫רעה סק"ד‪ ,‬וסי' שא ס"ק פו) והתהלה לדוד (ס"ק מד)‬ ‫אותם שטוחים בשבת ולא רק על עצם השטיחה‪.‬‬ ‫נרטב מקצתו‪ .‬אבל הערוך השולחן (סעי' קיט) כתב‬ ‫זאת‪ .‬ומכל מקום אין צלי אחר צלי ואין אפייה אחר‬ ‫שדוקא בעשרה בני אדם יש להקל ולא בפחות מכך‪,‬‬ ‫‪ 17‬הבית יוסף (או"ח סי' שא סמ"ה) הביא את דברי‬ ‫שבדברי המגן אברהם מבואר להתיר לשטוח בשבת‬ ‫אפייה‪.‬‬ ‫וכן נראה מדברי הבן איש חי (שנה שנייה‪ ,‬ויחי‪ ,‬אות ד)‪.‬‬ ‫הרשב"א (שו"ת ח"ז סי' צז) שכתב שמי ששטח בגדים‬ ‫בגד שנרטב רק מקצתו‪ ,‬ולפי שאין שייך חשש‬ ‫‪ 10‬בגמרא (ברכות נא‪ ).‬נמנה 'מלא' בין דיני כוס של‬ ‫אבל האליה רבה (סק"פ) כתב שעשרה לאו דוקא‪,‬‬ ‫בערב שבת יכול להשאירם בשבת אף שעדיין אינם‬ ‫מראית העין שיחשדוהו שכבסן בשבת‪ ,‬שהרי רואים‬ ‫ברכה‪ .‬ובשו"ע (או"ח סי' רעא ס"י) מבואר לעניין כוס‬ ‫והוא הדין לשניים‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש להיזהר מלנער את‬ ‫יבשים‪ ,‬ואין לחוש למראית העין כיון שלא אסרו‬ ‫שמקצתו של הבגד יבש‪ ,‬וכן כתב הבני ציון (ליכטמן‪,‬‬ ‫של קידוש שיש לקדש על כוס מלאה יין‪ ,‬והושוו‬ ‫המפה וכפי שכבר הזהיר על כך בביאור הלכה (סי'‬ ‫חכמים אלא את השטיחה עצמה בשבת‪ .‬והוכיח כן‬ ‫ס"ק סח)‪ .‬אמנם במאמר מרדכי (ס"ק לה) כתב שאף‬ ‫שאר דיני כוס הקידוש לדיני כוס של ברכת המזון‪.‬‬ ‫שא ד"ה ואינו חושש)‪ ,‬ועל פי המבואר בשו"ע (סי' שב‬ ‫מהמבואר במסכת ביצה (ט‪ ).‬שאסור להוליך סולם‬ ‫באופן כזה יש משום מראית העין‪ ,‬שהרואה יחשוד‬ ‫וכן כתב הרמ"א (או"ח סי' קפג ס"ב) לעניין כוס של‬ ‫ס"א)‪.‬‬ ‫משובך לשובך ביום טוב מחשש מראית העין שלא‬ ‫שכיבס מקצת הבגד אחר שנתלכלך אותו מקום‪.‬‬ ‫ברכת המזון שיש למלאותה על כל גדותיה‪ .‬וראה‬ ‫‪ 20‬כיון שהמפה היא מוקצה‪ ,‬אין לטלטלה אלא‬ ‫יאמרו להטיח גגו הוא מוליכם‪ ,‬ומכל מקום אינו‬ ‫וכן כתב בתורת שבת (ס"ק מא) שאין לחלק בין נרטב‬ ‫במשנה ברורה (סי' קפב ס"ק יט) שמותר להוסיף לכוס‬ ‫באופנים שהותרו טלטול מוקצה‪ .‬ולכן מותר‬ ‫צריך לסלק סולם המונח שם מערב יום טוב‪ .‬וכן‬ ‫מקצת הבגד או כולו‪ ,‬שאם כן נתת דבריך לשיעורים‬ ‫שאינה מלאה חתיכת פת‪ ,‬כדי להגביה את היין‬ ‫להטות את השולחן כדי שהמפה תיפול על הארץ‪,‬‬ ‫פסק השו"ע (שם סמ"ה)‪ .‬ובלבוש (סמ"ה) ביאר שבאמת‬ ‫שהרי אין ידוע מה נחשב מקצת בגד רטוב‪ ,‬ומה הוא‬ ‫ולמלא את הכוס‪ .‬וביאר‪ ,‬שאין צורך שתהיה הכוס‬ ‫שהרי זה טלטול מן הצד המותר בשבת כמבואר‬ ‫אין אדם נחשד לעבור עבירה לפי שכל ישראל‬ ‫שיעור מים מועטים‪ .‬וראה בבן איש חי (שנה שנייה‪,‬‬ ‫מלאה כולה ביין‪ ,‬שהרי די ברביעית יין‪ ,‬ורק שלא‬ ‫בשו"ע (או"ח סי' שט ס"ד)‪ .‬וכן לאחר שנפלה המפה‬ ‫בחזקת כשרות‪ ,‬ועל כן הרואים את בגדו שטוח‬ ‫ויחי‪ ,‬אות א) שסובר שאפילו בגד שהוא יבש לגמרי‪,‬‬ ‫תהא הכוס חסרה‪ .‬אולם הביא (שם ס"ק לב) מהאליה‬ ‫לארץ מותר לו להזיזה ממקום למקום ברגליו‪,‬‬ ‫בשבת אינם חושדים שמא כיבסו ושטחו בשבת‬ ‫אסור לשטחו בשבת‪ ,‬ומפני שהרואה אינו מבחין‬ ‫רבה (ס"ק יד) שהמילוי מועיל דוקא בחתיכת פת‬ ‫שהרי זה טלטול כלאחר יד וכמבואר בשו"ע (או"ח סי'‬ ‫אלא יאמרו ששטחו מערב שבת‪ ,‬אך אדם השוטח‬ ‫שהבגד יבש‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬לפי שבהרבה חתיכות היין נמאס ואין לקדש‬ ‫שיא ס"ח) ובמשנה ברורה (סי' שח ס"ק יג)‪.‬‬ ‫בגד בשבת יש מקום לחושדו שכיבסו בשבת‪ ,‬לפי‬ ‫‪ 14‬כל האיסור הוא רק כדרך ששוטחים בגדים אחר‬ ‫עליו‪ ,‬משום (מלאכי א ח) 'הקריבהו נא לפחתך'‪ .‬ולפי‬ ‫‪ 21‬כאשר החלה נהיית מעט קשה ופריכה (‪-‬קראנץ')‬ ‫שאילו כיבסו אתמול מדוע לא שטחו מיד אחר‬ ‫כיבוסם בימות החול‪ ,‬אבל אם אינו פורס ושוטח את‬ ‫זה‪ ,‬בקוביות קרח מותר להוסיף אפילו מספר‬ ‫מותר‪ ,‬ואין לחשוש בזה לאיסור בישול וכמבואר‬ ‫הכיבוס‪ ,‬ואין בני אדם יודעים שלא כיבסם כלל אלא‬ ‫הבגד כדרך שנוהגים לאחר כביסתו אין בזה איסור‪,‬‬ ‫קוביות‪ ,‬כיון שאין היין נמאס על ידן‪.‬‬ ‫במשנה ברורה (סי' שיח ס"ק מא) שאין אפיה אחר‬ ‫נשרו במים‪.‬‬ ‫וכמבואר במשנה ברורה (ס"ק קע) שמותר להניח את‬ ‫‪ 11‬בשו"ע (סי' שכ ס"ט) מבואר שאסור מדרבנן לרסק‬ ‫אפיה‪ .‬אמנם לגבי עשיית צנימים בשבת כתבו‬ ‫‪ 18‬בדינים והנהגות להחזו"א (פרק ט אות ד) כתב‬ ‫הבגד שלא בדרך שטיחה‪ .‬וכן כתב הבן איש חי (שם)‬ ‫בידים שלג או ברד כיון שבורא מים חדשים שלא‬ ‫האחרונים לאסור לעשות כן מחמת כמה טעמים‪:‬‬ ‫שלא היה ניחא לו שישאירו בשבת בגדים מכובסים‬ ‫שמותר לתלות את הבגד על החבל מבלי לשטחו‪.‬‬ ‫היו כאן קודם‪ ,‬אך מותר ליתנם לתוך כוס יין או‬ ‫א‪ .‬בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה תליתאה ח"ב סי' כ)‬ ‫תלויים על החבל מערב שבת‪ ,‬מפני מראית העין‬ ‫‪ 15‬במשנה ברורה (סי' שא ס"ק קסד) הביא בשם החיי‬ ‫מים והם נימוחים מאליהם‪ .‬ובמשנה ברורה (ס"ק לד)‬ ‫העלה חשש מצד הקשיית גוף רך‪ ,‬ועל פי מה שכתב‬ ‫אף שמעיקר הדין מותר‪ .‬וכן כתב בטעמא דקרא‬ ‫אדם (כלל כב סק"ז) להתיר שטיחת בגדים המלפפים‬ ‫ביאר שבאופן זה לא אסרו רבנן כיון שאינו עושה‬ ‫הרמב"ם (שבת פ"ט ה"ו) 'כללו של דבר בין שריפה גוף‬ ‫(הנהגות והוראות ממרן החזון איש אות י) שהחזון איש‬ ‫בהם תינוקות בשבת‪ ,‬מפני שלכלוכם מוכיח שלא‬ ‫מעשה בידיים‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש להקפיד שלא להניח‬ ‫קשה באש או שהקשה גוף רך‪ ,‬הרי זה חייב משום‬ ‫הקפיד בביתו שלא יישארו בגדים מכובסים תלויים‬ ‫כובסו‪ .‬ועוד כתב כי אפשר שמותר גם כשהבגדים‬ ‫מידי הרבה קרח בתוך המים‪ ,‬שהרי ברמ"א (סי' קפג‬ ‫מבשל'‪ ,‬ונשאר בזה בצ"ע‪ .‬ב‪ .‬בשו"ת רב פעלים‬ ‫על החבל אף מערב שבת מפני מראית העין‪ ,‬ואף‬ ‫נרטבו במי רגליים‪ ,‬כיון שהרטיבות מצויה בהם‬ ‫ס"ב) מבואר שאין צורך למזוג יין במים כשאינו חזק‪,‬‬ ‫(ח"ב או"ח סי' נב) דחה את ההשוואה לדברי הרמב"ם‬ ‫שמעיקר הדין אין צורך להסירם מן החבל‪ .‬ובחוט‬ ‫ומוכרת לרואים‪ ,‬ולא יבואו לחשוד בו שכיבסם‬ ‫ובמשנה ברורה (סי' קפב סק"ל) התנה את המזיגה בכך‬ ‫ולפי שהאיסור בזה הוא מחמת מבשל‪ ,‬והרי קיימא‬ ‫שני (פל"ג) כתב שהחזון איש הקפיד על כך במקום‬ ‫בשבת‪ .‬וכן כתב הבן איש חי (שנה שנייה‪ ,‬ויחי‪ ,‬אות ב)‬ ‫שטעם היין לא יתקלקל על ידי מזיגתו‪ ,‬לפיכך אין‬ ‫לן שאין אפיה אחר אפייה‪ ,‬ועוד שכל האיסור‬ ‫שיש חשש חילול ה'‪ ,‬שנמצאים שם אנשים שאינן‬ ‫שמותר לשטוח אותם‪ ,‬מפני שהכול יודעים שהדרך‬ ‫לדללו באופן הפוגם את טעמו כדי למלא את הכוס‪.‬‬ ‫בהקשיית דבר רך הוא כאשר צריך זאת למלאכתו‪,‬‬ ‫שומרים תורה ומצוות ויחשדוהו שכיבס בשבת‪.‬‬ ‫לשטוח בגדים אלו בלא כיבוס‪ .‬והוסיף (שם אות ג)‬ ‫‪ 12‬במשנה ברורה (סי' רעא ס"ק מב‪ ,‬נב) כתב שאם יש‬ ‫ואילו כאן עושה זאת בדרך אכילתו‪ .‬אולם למעשה‬ ‫אמנם בדינים והנהגות (שם) מבואר טעמו של החזון‬ ‫שלדברי החיי אדם יש להתיר לשטוח גם מטפחות‬ ‫כוס קטנה המחזיקה רביעית ישפוך היין לתוכה‬ ‫כתב לאסור עשיית צנימים בשבת משום גמר‬ ‫איש‪ ,‬שכיום שהדור יותר פרוץ יש יותר להקפיד על‬ ‫של גדולים שניכר בהם קצת לכלוך‪ ,‬שכן לכלוכן‬ ‫כדי שתהא מלאה‪ ,‬ואם אין לו אפשרות לכך מותר‬ ‫מלאכה ומכה בפטיש [ויש לציין שהביאור הלכה‬ ‫חשש מראית עין‪ .‬ומכל מקום כתב בקובץ מבית לוי‬ ‫מוכיח שלא כובסו‪ ,‬וכן כתב הכף החיים (ס"ק רנט)‪.‬‬ ‫לקדש על רביעית בכוס שאינה מלאה‪ ,‬כיון שכוס‬ ‫(סי' שיח ד"ה והדחתן) כתב שאין משום מכה בפטיש‬ ‫(ח"ו עמ' מח) בשם הגר"ש ואזנר שאם שכח ולא הסיר‬ ‫ובשמירת שבת כהלכתה (פט"ו הערה לט) כתב שיש‬ ‫מלאה היא מצוה רק לכתחילה אך אין זה מעכב‬ ‫באוכלים]‪ .‬ג‪ .‬בכף החיים (סי' שיח אות עח) הביא‬ ‫את הכביסה מהחבלים לפני כניסת השבת שלא‬ ‫לעיין לפי דבריהם‪ ,‬האם מותר גם לשטוח שאר‬ ‫בדיעבד‪ .‬ובפרט כאשר הכוס מלאה כמעט עד סופה‬ ‫משו"ת אורח לצדיק (סי' ו) לאסור אפיה אחר אפיה‬ ‫יסירה בשבת‪ ,‬ומפני שאם אינו צריך את הבגדים‬ ‫בגדים שניתז עליהם לכלוך או משקה צבוע הניכר‬ ‫שיכול לקדש כן אף לכתחילה‪ ,‬כיון שהט"ז (סי' קפג‬ ‫כשפעולת האפייה השנייה משנה את המאכל‪,‬‬ ‫לשימוש בשבת זו יש בסילוקן מחבל הכביסה‬ ‫על הבגד‪ ,‬אולם בספר פסקי תשובות (סי' שא הערה‬ ‫סק"ד) הביא שיש הסוברים שגם כשאינו ממלא את‬ ‫ואינה חימום חוזר בלבד‪ ,‬וכמו שכתב הט"ז (סי' שיח‬ ‫משום איסור הכנה משבת לחול‪.‬‬ ‫‪ )409‬כתב בפשיטות שמותר‪ ,‬ואין בכך חשש מראית‬ ‫הכוס עד סופה‪ ,‬עדיין שם 'מלא' על הכוס‪ ,‬ולפי‬ ‫סק"ו) לעניין בישול אחר בישול במצטמק ויפה לו‪.‬‬ ‫‪ 19‬הרמ"א (סי' שא סמ"ו) אסר לטלטל בגדים הספוגים‬ ‫העין‪.‬‬ ‫שאם תהיה הכוס מלאה הרבה ישפך היין ויתבזה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ל ס"ו) כתב שיש לחשוש‬ ‫מים‪ ,‬מחשש סחיטה‪ .‬ובמשנה ברורה (שם ס"ק קעא‪-‬‬ ‫‪ 16‬השו"ע (סי' שא סמ"ה) התיר להשאיר בגדים‬ ‫וכן הביאו האליה רבה (סק"ד) והמשנה ברורה (סק"ט)‪.‬‬ ‫בזה לצלייה אחר אפיה‪ .‬ולהלכה דעת הגרש"ז‬ ‫קעב) חילק בין מים מרובים למועטים‪ ,‬וכפי שמבואר‬ ‫שנפרסו מערב שבת‪ ,‬ובמשנה ברורה (שם ס"ק קסז)‬ ‫‪ 13‬בשו"ע (או"ח סי' שא סמ"ה)‪' :‬מי שנשרו כליו במים‬ ‫אויערבאך (שולחן שלמה סי' שיח ס"ק נו) שאין להפוך‬ ‫ברמ"א (סי' שב ס"ט) שבמים מרובים יש חשש סחיטה‪,‬‬ ‫ביאר שעיקר החשד אינו אלא בשעת הפריסה‪,‬‬ ‫וכו' ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא‬ ‫לחם לצנימים‪ ,‬וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה‬ ‫אך לא במים מועטים‪ .‬וראה בדברי המשנה ברורה‬ ‫שהרואה שהוא שוטחם בשבת חושד בו שכיבסו‬ ‫יחשדוהו שכבסן בשבת‪ ,‬ואפילו בחדרי חדרים‬ ‫(פ"א סע"א)‪ .‬אמנם בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' כב) התיר‬ ‫(סי' שח ס"ק סג) שהגדר של מים מרובים הוא טופח‬ ‫היום‪ .‬ולפי זה כתב הבן איש חי (שם אות א) שהעובר‬ ‫שאין שם רואים אסור'‪ .‬וביאר המשנה ברורה (ס"ק‬ ‫עשיית צנימים‪ ,‬משום שאין אפייה אחר אפייה‪.‬‬ ‫על מנת להטפיח‪ ,‬אבל בגד שנרטב בפחות משיעור‬ ‫ופורס בשבת אינו חייב להסיר‪ ,‬אפילו אם רואים‬ ‫קסה) שבחשד לכיבוס שהוא איסור תורה‪ ,‬לא חילקו‬ ‫והביא שם את דעת המהרש"ם בדעת תורה (סי' שיח‬ ‫זה אינו מוקצה ומותר לטלטלו בשבת‪ .‬וראה‬ ‫שמקום התלייה היה ריק בכניסת שבת וכעת יש‬ ‫חכמים בין מקום גלוי למקום נסתר‪ .‬עוד הביא‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫בקניית מקח‪ .‬ואף דקדק הקצות מלשון תרומת‬ ‫הסיק המשנה ברורה (סי' תמח סקי"ט) שדרכי קניין‬ ‫ב‪ .‬מראית העין בחפץ שכבר שייך לנכרי‬ ‫הדשן כדעת משאת בנימין‪ ,‬שבשאר דברים יש‬ ‫אלו מועילות גם במכירה לנכרי‪.‬‬ ‫בתוספות (שבת ג‪ .‬ד"ה בבא דרישא) העמידו את‬ ‫שליחות לנכרי חברו‪.‬‬ ‫אלא שיש לדקדק בגדר המנהג‪ .‬יען שלא כל‬ ‫הבבא ברישא של המשנה שבעל הבית מוציא ואין‬ ‫אלא שהמגן אברהם (סי’ תמח סק”ד) הביא ראיה‬ ‫פעולה המחייבת את הצדדים לעמוד בדיבורם‬ ‫בכך איסור "לפני עור" שמדובר בנכר והחפץ‬ ‫מהירושלמי (דמאי פרק ו)‪ ,‬שאין נכרי עושה שליח‬ ‫מקנה את גוף החפץ‪ ,‬אלא צריך שדרך אותו‬ ‫של הנכרי‪ ,‬דאפילו מכניס ומוציא כל היום אין‬ ‫לנכרי חברו‪ ,‬ומשום כך הסיק שאין להקל בזה‪.‬‬ ‫מסחר תהיה להקנות את המוצר המסוים באותה‬ ‫כאן איסור כלל כיון שאין החפץ של בעל הבית‪.‬‬ ‫וכן הכריע הביאור הלכה (סי’ תמח סעיף ג ד”ה ובלבד‬ ‫פעולה‪ ,‬ולא רק להתחייב לספקו לאחר מכן‪.‬‬ ‫אולם הרא"ש (שבת פ"א סי' א) הביא פירוש זה ודחהו‬ ‫שיתננו לו)‪ ,‬שאין לסמוך על משיכת שליח נכרי‬ ‫לפיכך‪ ,‬אישור העסקה באתר יהיה נחשב כקניין‬ ‫וכתב‪' :‬ובאשכנז ראיתי מורין לאיסור אף בחפץ‬ ‫עבור קונה נכרי‪ .‬לפיכך‪ ,‬כשהמוצר עדיין לא‬ ‫סיטומתא‪ ,‬במקום שהדבר מחייב כגמר קניין וכך‬ ‫של עובד גילולים'‪ .‬וביאר הטעם מפני שהרואה‬ ‫נקנה‪ ,‬אין לומר שנטילת השליח בבית המוכר‬ ‫מקובל ונהוג באותו מקום‪.‬‬ ‫אינו מכיר של מי החפץ‪ ,‬והסכים לאסור‪.‬‬ ‫מקנה אותו לקונה מכוח שליחות רגילה‪.‬‬ ‫אף בכסף עצמו מצינו מחלוקת אם קונה‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (סי’ שכה סעיף א)‪ ,‬שאסור‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬הביאור הלכה הביא בשם מטה‬ ‫מכוח המנהג‪ .‬בשו”ת מהרש”ם (ח”ה סי’ יח) צירף‬ ‫ליתן לנכרי חפצים שדרכו להוציא‪ ,‬אפילו הם‬ ‫יהודה‪ ,‬שאם הגיע החפץ לבית הקונה ממש‬ ‫את הסברא שבזמננו תשלום כל המעות קונה‬ ‫שלו‪‘ ,‬שהרואה אינו יודע שהחפצים של נכרי’‪.‬‬ ‫מדעת המוכר‪ ,‬וקיבלו הקונה מדעתו‪ ,‬הקניין קיים‬ ‫משום סיטומתא‪ .‬אולם הכרעתו שם היתה שלא‬ ‫הרי שאף כשהמקח יצא מרשות המוכר ועומד‬ ‫אף שהמוביל ישראל‪ .‬כאן אין צורך שפעולת‬ ‫להוציא מן המוכר המוחזק‪ ,‬בצירוף טעמים‬ ‫בבעלות הגוי‪ ,‬אסור למסור לידו מצד מראית‬ ‫המוביל תיחשב מעשה הקונה‪ ,‬שהרי החפץ הגיע‬ ‫נוספים עיי”ש‪ .‬לעומתו בשו”ת אבני נזר (יו”ד סי’‬ ‫העין שיאמרו שהוא של ישראל‪.‬‬ ‫לרשות הקונה עצמו‪.‬‬ ‫תה אות יא) שלל את תוקפו של מנהג שכסף קונה‬ ‫וכן נשאל בשו”ת מגן שאול (ליקוטים סי’ נז) במי‬ ‫וכל זה כשעדיין צריך להקנות את המוצר‪.‬‬ ‫בין בישראל ובין בנכרי‪ ,‬וחילק בין מנהג זה ובין‬ ‫שמכר סחורה לנכרי בחול‪ ,‬והנכרי השאירה אצלו‬ ‫אבל אם כבר נקנה לנכרי קודם שבת‪ ,‬אין צורך‬ ‫מעשי קניין חשובים‪ ,‬כרשימה‪ ,‬מסירת מפתח‬ ‫עד שיצטרך לה‪ ,‬ובא בשבת ליטלה‪ ,‬והעלה שיש‬ ‫בשליחות הקונה כדי להקנותו שנית‪ ,‬שהרי‬ ‫ולחיצת יד‪.‬‬ ‫לחוש ולהחמיר אם אפשר‪ .‬ובתשובת גיסו ר’ יוסף‬ ‫המוביל נוטל ממון שכבר שייך לקונה‪.‬‬ ‫אמנם בנידון שלפנינו הקניין נעשה על ידי‬ ‫ב”ר יעקב בן חסון שנדפסה שם (סוף הסימן) הוסיף‪,‬‬ ‫ו‪ .‬שליח בשכר ויד פועל כיד בעל הבית‬ ‫מסירת פרטי אשראי‪ ,‬ויש לדון שזהו בגדר קנין‬ ‫שלשיטות שנכרי קונה במשיכה‪ ,‬הרי שהמכר‬ ‫עוד יש לדון מצד דין 'יד פועל כיד בעל הבית'‪.‬‬ ‫‘סיטומתא’‪ ,‬אך יש בזה כמה פרטים משתנים‬ ‫נגמר בשבת ובודאי דאסור’‪ .‬והובאו הדברים בכף‬ ‫בבבא מציעא (י‪ ).‬מבואר‪ ,‬שאף לדעה שהמגביה‬ ‫באופן התשלום‪ ,‬ועל כן אין להכריע שהבעלות‬ ‫החיים (סי’ שכה אות יא)‪ .‬הרי לנו מדבריהם שאף‬ ‫מציאה לחברו לא קנה חברו‪ ,‬פועל שנשכר לכך‬ ‫עברה קודם שבת‪.‬‬ ‫לאחר קניין יש לחוש לחשד מראית העין במסירה‬ ‫קונה לבעל הבית‪ .‬הרי שיש בפועל יסוד קניין‬ ‫ה‪ .‬נטילת שליח עבור קונה נכרי‬ ‫לידו‪ ,‬וקודם הקניין הדבר אסור מצד שגמר המקח‬ ‫שאינו תלוי בשליחות רגילה‪ ,‬ויש לברר אם מכוחו‬ ‫אם לא נקנה המוצר בתשלום‪ ,‬יש לדון אם‬ ‫נעשה בשבת ואסור משום ‘מקח וממכר’ בשבת‪.‬‬ ‫תועיל גם הגבהת פועל נכרי‪.‬‬ ‫נטילת השליח משלימה את הקניין‪ .‬בשולחן ערוך‬ ‫ג‪ .‬קבלת התשלום וקניין הנכרי‬ ‫במחנה אפרים (הלכות מכירה‪ ,‬קניין מעות סי’ טו)‬ ‫(חו"מ סי' קפח סעיף א) פסק שאין ישראל נעשה שליח‬ ‫והנה שלוש דעות נאמרו בראשונים בדין קנין‬ ‫הסתפק במי שקנה מקח‪ ,‬ופועלים נכרים הגביהוהו‬ ‫לנכרי‪ .‬ואף מדין זכייה אינו זוכה לו‪ ,‬כמבואר‬ ‫הגוי הקונה מטלטלין מישראל‪ :‬א‪ .‬דעת רש"י‬ ‫עבורו והניחוהו בפונדק‪ .‬מצד אחד‪ ,‬יד הפועלים‬ ‫בשולחן ערוך (סי' רמג סעיף יד)‪ .‬ממילא‪ ,‬אילו היה‬ ‫(בכורות ג‪ :‬ד"ה קנין גמור) שהקנין המועיל בגוי הלוקח‬ ‫כיד בעל הבית‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אם באנו להחשיב‬ ‫המוביל ישראל‪ ,‬אין הגבהתו קונה לנכרי מכוח‬ ‫מישראל הוא קנין כסף בלבד‪ .‬ב‪ .‬דעת הרמב"ן‬ ‫את ידם כחצרו‪ ,‬הרי זו חצר המהלכת שאינה‬ ‫שליחות רגילה או זכייה‪.‬‬ ‫(הל' בכורות ריש פ"ב)‪ ,‬ורבינו תם (תוס' ע"ז עא‪ .‬ד"ה רב אשי‬ ‫קונה‪ .‬ואף שצידד בסוף דבריו לומר שיקנה מכוח‬ ‫ובנכרי שמינה נכרי אחר לשלוחו נחלקו‬ ‫ועוד) שהקנין המועיל בגוי הוא רק קנין משיכה‬ ‫עשיית הפעולה עבור בעל הבית‪ ,‬סיים שאין בידו‬ ‫האחרונים‪ .‬בשו”ת משאת בנימין (סי’ צז‪ ,‬במגן אברהם‬ ‫וכן פסק הרא"ש (בכורות פ"א סי' ב)‪ .‬ג‪ .‬דעת הרמב"ם‬ ‫ראיה גמורה לנידונו‪ .‬ואין החיסרון תלוי בהליכת‬ ‫סי’ תמח סק”ד הביא דבריו ואת דעת החולקים) כתב שהמיעוט‬ ‫ועוד (פ"א מזכיה הי"ד כפי שביארו דבריו המ"מ ובכס"מ שם)‬ ‫הפועל באותה שעה‪ ,‬שבגיטין (כא‪ ).‬מבואר שאף‬ ‫מדין שליחות נאמר כשהמשלח ישראל והשליח‬ ‫הקנין המועיל בגוי הלוקח מטלטלין מישראל‬ ‫כשהעבד עומד או יושב אין ידו קונה לאדונו‪,‬‬ ‫נכרי‪ ,‬או להיפך‪ ,‬אבל נכרי נעשה שליח לנכרי‬ ‫הוא בין קנין כסף ובין קנין משיכה‪.‬‬ ‫מפני שראוי להלך‪.‬‬ ‫חברו‪ .‬לפיכך‪ ,‬נכרי שקנה מקח מישראל ומינה‬ ‫ובמשנה ברורה (סי’ תמח סקי”ז) הביא את השיטות‪,‬‬ ‫ובנתיבות המשפט (סי’ קפח ביאורים סק”א) חילק בין‬ ‫נכרי אחר למשכו עבורו‪ ,‬קונה במשיכת שלוחו‪.‬‬ ‫אם קונה בכסף או במשיכה‪ ,‬והצריך לכתחילה‬ ‫קניין יד לקניין הגבהה‪ .‬יד קונה בעצם החזקת‬ ‫אין היות המוכר ישראל גורעת משליחות זו‪,‬‬ ‫במכירת חמץ לצרף כסף ומשיכה‪ ,‬כדי לצאת ידי‬ ‫החפץ‪ ,‬אף בלא שיעור הגבהה‪ .‬ואילו הגבהה‬ ‫שהמשלח והשליח שניהם נכרים‪ .‬וכן סתם הש”ך‬ ‫כולן‪ .‬ומעתה‪ ,‬אין קבלת הדמים מוכיחה שהמקח‬ ‫קונה גם כשהחפץ אינו ביד הקונה‪ ,‬אם הוגבה‬ ‫(חו”מ סי’ רמג סק”ה) בשם משאת בנימין‪.‬‬ ‫כבר יצא מרשות המוכר‪.‬‬ ‫מכוחו‪ .‬יד הפועל אינה קונה לבעל הבית מצד‬ ‫והבית שמואל (אה”ע סי’ ה סקי”ט) הוכיח להיפך‬ ‫ואכן לשיטה שכסף קונה‪ ,‬יש לומר שהחפץ‬ ‫עצם ההחזקה‪ ,‬שהרי היא כחצר המהלכת‪.‬‬ ‫מדברי תרומת הדשן (סי’ רצט)‪ .‬שם דן בישראל‬ ‫נקנה כבר קודם שבת‪ ,‬אמנם לשיטה המצריכה‬ ‫אבל כשהפועל מגביה כראוי בציווי בעל הבית‪,‬‬ ‫המוכר תרנגולים לנכרי שעתיד לסרסם‪ ,‬שלדעה‬ ‫משיכה‪ ,‬עדיין צריך הנכרי למעשה קניין‪ .‬ומה‬ ‫ההגבהה מתייחסת לכוח בעל הבית‪ ,‬ש’יד וכח‬ ‫שבני נח מצווים על הסירוס יש במכירה חשש‬ ‫שהקל המשנה ברורה (שם) בדיעבד במכירת חמץ‬ ‫פועל כיד וכח בעה”ב’‪.‬‬ ‫‘לפני עיוור’‪ .‬אולם אם הקונה אינו מסרסם‬ ‫בכסף בלבד‪ ,‬נאמר לאחר הפסח‪ ,‬לגבי דיני הקנס‬ ‫וכן במשיכה‪ ,‬כשמושך הפועל לרשות בעל‬ ‫בעצמו‪ ,‬אלא מוסרם לעבדו או לשפחתו לסרסם‪,‬‬ ‫המיוחדים לחמץ שעבר עליו הפסח‪ ,‬אבל לא‬ ‫הבית‪ ,‬הרי זו משיכה מכוחו‪ ,‬כעין ‘קורא לה והיא‬ ‫צידד להתיר משום ‘לפני דלפני’‪ ,‬שהישראל אינו‬ ‫הכריע שכסף קונה בוודאי בכל מקח‪.‬‬ ‫באה’‪ .‬אבל משיכה לרשות הפועל או לסימטא‬ ‫מוסר את התרנגולים לעובר העבירה‪ ,‬אלא למי‬ ‫ד‪ .‬סיטומתא ותשלום באתר מכירות‬ ‫אינה מועילה כשאין הפועל בן שליחות‪ ,‬שאין‬ ‫שימסרם אליו‪ .‬והבית שמואל למד מכך שאין‬ ‫אמנם מלבד קניין כסף יש לדון מצד קניין‬ ‫רשות הפועל כרשות בעל הבית‪ .‬ועוד הצריך‬ ‫מעשה המסרס מתייחס לקונה ששלחו‪ ,‬ומכאן‬ ‫'סיטומתא' שהוא קנין שנהגו בו הסוחרים‪.‬‬ ‫שבעל הבית יתכוון לקנות באמצעות מעשה‬ ‫שאין שליחות אף מנכרי לנכרי‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך (חו"מ סי' רא סעיפים א–ב) נפסק‪ ,‬שרושם‬ ‫פועליו‪ ,‬והפועלים עצמם אינם צריכים להתכוון‬ ‫אולם הקצות החושן (סי’ קפח סק”א) דחה ראיה‬ ‫שעושה הקונה על המקח אינו קונה קניין גמור‬ ‫לזכות לו‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬וכתב שהתרומת הדשן דן בשליחות לעשות‬ ‫בסתם‪ ,‬אבל במקום שנהגו לקנות בו נקנה המקח‪,‬‬ ‫ולפי יסוד הנתיבות יש לדון גם בקונה הנכרי‬ ‫עבירה‪ ,‬ובזו יש לומר שאין שליח לדבר עבירה‬ ‫וכן בכל מעשה שנהגו התגרים לקנות בו‪ .‬וכבר‬ ‫שלפנינו‪ :‬אם המוביל הוא פועלו‪ ,‬מגביה הגבהה‬ ‫אף מנכרי לנכרי‪ .‬ממילא‪ ,‬אין לייחס את הסירוס‬ ‫כתב בשו"ת הרשב"א (מיוחסות להרמב"ן סי' רכה) דקנין‬ ‫הראויה לקנות על פי ציוויו‪ ,‬והקונה מתכוון‬ ‫למשלח‪ ,‬אף אם בדבר היתר שליחותו מועילה‪.‬‬ ‫הנהוג‪ ,‬מועיל אף בגוי‪ ,‬וכן כתב הרמ"א (בתשובה‬ ‫לקנות בה‪ ,‬יש לומר שתועיל הגבהתו אף בלא‬ ‫כשם שאין שליח לדבר עבירה בישראל‪ ,‬ואין בכך‬ ‫סי' פז) וכן העלה בנתה"מ (סי' קצד ס"ק ח)‪ ,‬וכן הביא‬ ‫שליחות‪ .‬ואולם במוביל מטעם חברת הובלה יש‬ ‫כדי לשלול את שליחותו בשאר דברים‪ ,‬כך אין‬ ‫המגן אברהם (או"ח סי' תמח סק"ד) מתשובת משאת‬ ‫לומר שאין לו דין פועל של הקונה לעניין זה‪.‬‬ ‫ללמוד מן הסירוס שאין נכרי נעשה שליח לנכרי‬ ‫בנימין (סי' צז)‪ ,‬וכ"כ בשו"ע הרב (סי' תמח סי"א)‪ ,‬וכן‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫החזרת רכב שהושאל כשהבעלים‬ ‫הנחת מעיל רטוב ליד פלטת השבת‬ ‫ז‪ .‬גמר קניין בשבת וחלות הנעשית מאליה‬ ‫הקדימו לשוב מחו"ל‬ ‫בשבת חזרתי מבית הכנסת ובדרך המעיל‬ ‫הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ג הי"ב–הי"ג) פסק שאסור‬ ‫לצורך עסקיי תכננתי לנסוע לחודש לארה"ב‪,‬‬ ‫שלי נרטב כולו מגשם‪ .‬כשנכנסתי הביתה‬ ‫לקנות ולמכור בשבת גזירה שמא יכתוב‪,‬‬ ‫וידידי ביקשני שאשאיל לו את רכבי בתקופה‬ ‫הציע הבן שלי הציע שאניח את המעיל‬ ‫והוסיף‪' :‬אחד המוכר בפה או במסירה אסור'‪.‬‬ ‫בה אשהה בחו"ל‪ ,‬והסכמתי‪ .‬לאחר כשבוע‬ ‫על כסא סמוך לפלטת השבת‪ ,‬כדי שהוא‬ ‫הרי שאיסור מקח וממכר אינו תלוי בנתינת‬ ‫וחצי הקדמתי לחזור לארץ בגלל המתיחות‬ ‫יתייבש מהר יותר‪ .‬האם מותר להניח אותו‬ ‫מעות בשבת‪ ,‬ואף המסירה הגומרת את המקח‬ ‫והחשש מתקיפה איראנית‪ ,‬וכעת אני זקוק‬ ‫במקום חם?‬ ‫אסורה‪ .‬אך יש לדון במעשה קניין שנעשה‬ ‫לרכב‪ .‬האם החבר חייב להחזירו‪ ,‬או שכבר‬ ‫ת‪ .‬אין לייבש את המעיל במקום שהרטיבות‬ ‫בחול וחלות הקנין נעשה בשבת‪.‬‬ ‫זכה להשתמש בו חודש שלם? ומה הדין אם‬ ‫עלולה להתחמם לחום שהיד סולדת בו‪.22‬‬ ‫בשו”ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סי’ קנט)‬ ‫השכרתי לו את הרכב בתשלום?‬ ‫נידונו שני אופנים‪ :‬האחד‪ ,‬שהקנה בערב שבת‬ ‫ואמר ‘תקנה לך למחר’‪ ,‬שהמעשה נעשה‬ ‫ת‪ .‬אם לשון הסיכום היה שהרכב יעמוד לרשות‬ ‫בצל שנחתך בסכין חלבית בתוך שש‬ ‫בחול והקניין חל בשבת‪ .‬והשני‪ ,‬שהקנה‬ ‫החבר במשך זמן שהייתו בחו"ל‪ ,‬והחודש הוזכר‬ ‫שעות מבשר‬ ‫בערב שבת ‘מעכשיו’ על תנאי שיעשה הלוקח‬ ‫כמשך זמן הנסיעה המשוער‪ ,‬עליו להחזירו עם‬ ‫אברהם חתך בצל להכנת סלט ירקות‪,‬‬ ‫דבר מסוים‪ ,‬והוא מקיים את התנאי במעשה‬ ‫שובו של בעל הרכב‪ .26‬אולם אם הסיכום היה‬ ‫ואחר כך הבחין שהשתמש בסכין חלבית‬ ‫בשבת‪ .‬באופן השני הקניין חל למפרע בערב‬ ‫להעמיד את הרכב לחודש קצוב ללא תלות‬ ‫נקייה‪ .‬הוא עדיין בתוך שש שעות מאכילת‬ ‫שבת‪ ,‬אבל מעשה שבשבת הוא המקיים אותו‪.‬‬ ‫במועד חזרתו‪ ,‬יש לחלק בין שכירות להשאלה‪.‬‬ ‫בשר‪ .‬האם מותר לו לאכול את הבצל‪ ,‬או‬ ‫ולמסקנתו שניהם אסורים‪ :‬הראשון מפני גמר‬ ‫שחריפות הבצל עושה אותו לחלבי גם‬ ‫הקניין בשבת‪ ,‬אף שאין בו מעשה חדש‪ .‬והשני‬ ‫בשכירות‪ ,‬אפילו אם כשדיברו גילה דעתו‬ ‫שהוא משכיר את הרכב לחודש מאחר שבדעתו‬ ‫לעניין ההמתנה אחרי בשר?‬ ‫מפני עשיית המעשה המקיים את הקניין‪ ,‬אף‬ ‫שחלותו למפרע‪.‬‬ ‫לשהות בחו"ל באותו זמן‪ ,‬אך לבסוף חזר‬ ‫ת‪ .‬אם הסכין הייתה נקייה משיירי חלב‪ ,‬אפשר‬ ‫ובשו”ת מהרש”ג (ח”ב סי’ קיז) צידד להתיר‬ ‫בעקבות המצב הבטחוני‪ ,‬אי אפשר לדרוש את‬ ‫לאכול את הבצל גם בתוך שש שעות מאכילת‬ ‫מכונת ממכר שהנכרי מפעילה והישראל אינו‬ ‫הרכב בחזרה קודם תום החודש‪ .27‬אבל בשואל‬ ‫בשר‪ ,‬אפילו הסכין הייתה בת יומה‪ ,23‬ויש‬ ‫משתתף במכירה בשבת‪ .‬וחילק מדברי רעק”א‪,‬‬ ‫אף אם לא גילה דעתו בפרוש לפני ההשאלה‬ ‫מחמירים כשהסכין בת יומה‪ .24‬דין זה הוא רק‬ ‫ששם נקבע מראש שיחול המקח בשבת‪ ,‬ואילו‬ ‫רק שיש 'אומדנא דמוכח' שהשאילו כל זמן‬ ‫לגבי המתנת שש שעות‪ ,‬אך אסור לאכול את‬ ‫בעל המכונה אינו קובע מתי יקנו‪ ,‬ואף אינו‬ ‫שלא יהיה בארץ‪ ,‬וכל שכן אם גילה דעתו‪ ,‬יכול‬ ‫הבצל עם בשר ממש‪.25‬‬ ‫יודע אם יקנו בשבת‪ .‬ומכל מקום החמיר‬ ‫לדרוש את רכבו בחזרה‪.28‬‬ ‫למעשה כשהמכונה בחצרו או בחנותו משום‬ ‫מראית העין‪ ,‬ואסר למלאותה בסחורה בשבת‪.‬‬ ‫שהוא דבר מצוי לא מועיל גילוי דעת‪ .‬אלא‬ ‫יהודה (פיה"א סק"ה) ומשמרת שלום (שפ"ד‬ ‫ס"ה)‪ ,‬שהתיר מטעם זה‪ .‬וכן דעת החוט שני‬ ‫שהיה מקום לומר ע"פ מה שכתב הנתיבות‬ ‫סקי"ט) כתבו שלא מוכח מדברי הרעק"א‬ ‫(פכ"ט ס"ק יט) שמותר‪ ,‬ומשום ששינוי בטעם‬ ‫ובשו”ת מנחת יצחק (ח”ג סי’ לד אותיות ג–ה)‬ ‫(סי' שיב סקי"ב)‪ ,‬שם יישב דברי הרמ"א (סי'‬ ‫לענין זה‪ ,‬דיש לחלק בין אם מתחילה‬ ‫אינו נחשב כבישול‪.‬‬ ‫הצריך שיתנה קודם שבת שהמוצר יהיה קנוי‬ ‫שיב ס"ט) שהמשכיר בית לחבירו ואמר לו‬ ‫אכל את הדבר החריף‪ ,‬שא"צ להמתין שש‬ ‫‪ 22‬בשו"ע (או"ח סי' שא סמ"ו)‪' :‬בגדים השרוים‬ ‫מתחילה שאינו משכירו רק משום שהוא‬ ‫אחריו כיון שאינו מושך טעם כבשר עצמו‪,‬‬ ‫במים‪ ,‬אסור לנגבם סמוך לאש'‪ .‬ובמגן‬ ‫מערב שבת למי שיוציאנו‪ ,‬ושלא יזכה המוכר‬ ‫לבין אם מקודם אכל בשר בעין ואח"כ‬ ‫אברהם (ס"ק נז) הביא מהמרדכי (רמז תלג‪-‬‬ ‫אוהבו‪ ,‬ונעשה שונאו‪ ,‬שיכול להוציאו‪,‬‬ ‫במעות עד מוצאי שבת‪ .‬וביאר על פי האבני‬ ‫דמועיל גילוי דעת בשכירות בתים אף‬ ‫בא לאכול את הדבר חריף שאסור לאכלו‬ ‫תלד) כי טעם האיסור הוא משום שהמים‬ ‫נזר (או”ח סי’ נא)‪ ,‬שבזה אין הישראל עושה בשבת‬ ‫שלא עשה תנאי מפורש ולא כפלו‪ .‬ותמה‬ ‫כיון שבלע מהבשר‪ .‬ובדרכי תשובה (שם‬ ‫הספוגים בבגד מתבשלים‪ ,‬וכן משום‬ ‫עליו הקצות (סי' שיט סק"א) שמסברא יש‬ ‫סקמ"ב) כתב בשם שו"ת מור ואהלות שנהגו‬ ‫איסור מלבן‪ ,‬כמו שאמרו בגמרא (שבת כז‪):‬‬ ‫מעשה לקיום התנאי‪ ,‬אלא הקניין מתברר‬ ‫להשוות שכירות בתים למכירת מטלטלין‬ ‫להקל אף בבן יומו‪ ,‬וכן הורו להקל הגר"ש‬ ‫על אינון של פשתן שהם מתלבנים על ידי‬ ‫למפרע בלא מעשה שלו בשבת‪ .‬ולעניין איסור‬ ‫לפי שדרך הוא להשכיר בתים‪ ,‬שמדובר‬ ‫ואזנר (קובץ מבית לוי עניני יו"ד עמ' לה)‪ ,‬והגר"מ‬ ‫החום‪ .‬ולפי זה כתב המגן אברהם שאפילו‬ ‫שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א סי' תלג)‪.‬‬ ‫אם הבגדים שרויים במעט מים בלבד גם‬ ‫מקח וממכר‪ ,‬שהוא מדרבנן‪ ,‬סמך על ברירה‪,‬‬ ‫בבעה"ב שאין דרכו להשכיר את ביתו‪,‬‬ ‫‪ 24‬חומרת הפרי מגדים (הנ"ל)‪ .‬והסכימו‬ ‫כן אסור‪ .‬אולם הוסיף שדין זה נאמר דוקא‬ ‫ולא נתרצה להשכירו אלא לאדם זה שהוא‬ ‫שתתברר בשבת זהות מי שקנה למפרע‪ .‬בכך‬ ‫אוהבו‪ ,‬וגם גילה בדבריו בשעת ההשכרה‬ ‫הרבה פוסקים לאסור כשהסכין בת יומה‪,‬‬ ‫כאשר המים יכולים להתחמם לשיעור 'יד‬ ‫חילק מהאופן השני שברעק”א‪ ,‬שבו הישראל‬ ‫ולהקל באינה בת יומה‪ ,‬כמו שכתב ביד‬ ‫סולדת בו'‪ ,‬אך בפחות מכך אין בו משום‬ ‫שאינו משכירו אלא לו לפי שהוא אוהבו‪,‬‬ ‫יהודה (יו"ד סי' פט)‪ .‬ובספר דבר חריף (פ"א‬ ‫בישול או ליבון‪ .‬והנה‪ ,‬אף שמפשטות דברי‬ ‫מקיים את התנאי במעשה בשבת‪ .‬והתנאי‬ ‫לפיכך הדבר נחשב קפידא גמורה ואומדנא‬ ‫סט) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שמעיקר‬ ‫המרדכי משמע שהעושה כן עובר על‬ ‫דמוכח ולכן מועיל גילוי דעת‪ .‬לפי זה יש‬ ‫בעניין המעות נצרך בפני עצמו‪ ,‬כדי שלא יקנו‬ ‫צד לומר‪ ,‬כי לענין בעל רכב זה יועיל גילוי‬ ‫הדין נקטינן לקולא ורק בתורת חומרא‬ ‫איסור מהתורה‪ ,‬כתב המאמר מרדכי (ס"ק‬ ‫יש מקום להחמיר בבן יומו‪ .‬ובשו''ת ויען‬ ‫לו) שאפשר שאין זה אלא איסור דרבנן ואין‬ ‫לו כלי המכונה את הדמים בשבת‪ .‬בצירוף שאר‬ ‫דעת‪ ,‬שהרי אין הוא מתעסק בהשכרת‬ ‫דוד (ח"ג סי קלו הערות לסי' קלו) הביא שהרה"ק‬ ‫בו חיוב חטאת‪ ,‬מאחר שאין כוונתו ללבן‬ ‫התנאים‪ ,‬ובהם שהמכונה מחוץ לרשות ישראל‬ ‫רכבים‪ ,‬וכל עיקר הטעם שהשכיר הוא‬ ‫ה'דברי יואל' מסאטמר החמיר בזה‪.‬‬ ‫או לבשל אלא לייבש בלבד‪ ,‬אלא שעל‬ ‫רק מפאת העדרו מהארץ באותה תקופה‪,‬‬ ‫‪ 25‬בשו"ע (יו"ד סי' צו ס"א ‪ -‬ב) נתבאר דין צנון‬ ‫כל פנים אסור משום פסיק רישיה‪ ,‬וציין‬ ‫ואין ידוע מי בעליה‪ ,‬סיים שיש מקום להתיר‪.‬‬ ‫וראה משפט שלום (סימן ר"ז ס"ג) שכתב‬ ‫ובצלים שנחתכו בסכין בשרית‪ ,‬ובש"ך (שם‬ ‫שעדיין צריך עיון‪ .‬מאידך‪ ,‬האליה רבה‬ ‫ולנידוננו‪ ,‬אם המוכר מוסר בשבת את המוצר‬ ‫לענין מכירת מטלטלין ושכירות בתים‬ ‫סק"ב) ביאר שאף בסכין נקייה‪ ,‬החריפות‬ ‫(ס"ק עט) כתב שהדבר אסור מדאורייתא‪,‬‬ ‫שהכל לפי הענין והאומדנא‪ ,‬וא"כ לכאורה‬ ‫ודוחקא דסכינא מוציאים את טעם‬ ‫וכן העתיק המשנה ברורה (ס"ק קסט) שהוא‬ ‫באופן שהמסירה משלימה את קניינו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫גם בנ"ד שאינו רגיל להשכיר את רכבו‬ ‫הבליעה‪ ,‬ואין דינו כשאר נ"ט בר נ"ט‪ ,‬והוא‬ ‫אסור מן התורה‪ .‬וראה בשער הציון (ס"ק רי)‬ ‫משתתף במעשה המקח בשבת‪ .‬ואין ללמוד‬ ‫ורק במקרה שטס לחו"ל משכירו לאחרים‬ ‫הדין בכיוון ההפוך‪ ,‬בסכין חלבית‪.‬‬ ‫שהביא מהאליה רבה (שם) שהסתפק האם‬ ‫היתר ממכונה הפועלת בלא השתתפותו‪ ,‬ואף‬ ‫יועיל גילוי דעתו‪ ,‬אולם מספק נראה שא"א‬ ‫‪ 26‬אין זו חזרה מהשאלה בתוך זמנה‪ ,‬אלא‬ ‫מותר למי שבגדיו רטובים לעמוד כנגד‬ ‫להוציא מהשוכר‪ ,‬ואין זה בוודאי בגדר‬ ‫סיום התקופה שעליה הייתה ההסכמה‪ ,‬גם‬ ‫האש כדי לחמם את עצמו‪ ,‬כיון שלעניין‬ ‫תנאי שהקניין יחול למפרע אינו מתיר את‬ ‫אומדנא גלויה לבטל את השכירות‪ ,‬מאחר‬ ‫אם חזר מוקדם מהצפוי‪ .‬ראה בשו"ע (חו"מ‬ ‫הבגדים הרי זה 'דבר שאינו מתכוון'‪ ,‬או‬ ‫מעשה המסירה‪.‬‬ ‫וההשכרה היא לזמן קצר ואפשר להסתדר‬ ‫סי' סא סט"ז) שם מבואר שפירוש התנאי‬ ‫שיש לאסור משום פסיק רישיה‪ ,‬ונשאר‬ ‫בזמן קצר בדרכים חלופיות‪ ,‬ע"י שישכור‬ ‫נקבע לפי הכוונה ולא לפי הלשון בלבד‪.‬‬ ‫בצ"ע‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ייחוד מקום ונטילה בידי הנכרי‬ ‫רכב אחר וכדומה‪ ,‬ולכן לא יוכל לבטל את‬ ‫ובשו"ע (סי' שמא ס"ה) כתב שזמן ההשאלה‬ ‫‪ 23‬הפרי מגדים (או"ח סי' תצד‪ ,‬אשל אברהם‬ ‫הרמ"א (סי' רנב סעיף א) הביא שיש מתירים‬ ‫השכירות אם לא עשה תנאי מפורש‪.‬‬ ‫הוא בהתאם למלאכה או לנסיעה שביקש‬ ‫סק"ו) כתב שאסור לאכול צנון שנחתך‬ ‫‪ 28‬בשו"ע (סי' שמא ס"א) פסק לגבי שאלה‬ ‫את הדבר‪ .‬לפי זה‪ ,‬כשסוכם על שימוש עד‬ ‫בסכין חולב לאחר בשר תוך שש שעות‪.‬‬ ‫אם ייחד לנכרי מקום מבעוד יום‪ ,‬וסיים שיש‬ ‫לזמן קצוב‪ ,‬שלאחר שהשואל משך וזכה‪,‬‬ ‫חזרת המשאיל‪ ,‬רק המועד ששב מסיים‬ ‫אמנם ראה בדברי הרמ"א (יו"ד סי' פט ס"ג)‬ ‫להחמיר‪ .‬ובט"ז (שם סק"ג) ביאר שייחוד המקום‬ ‫א"א לחזור בו קודם הזמן‪ .‬והרמב"ם (הלכות‬ ‫את ההשאלה‪.‬‬ ‫שכתב שאם אכל תבשיל שהתבשל בקדרה‬ ‫‪ 27‬בשו"ע (סי' שיב ס"א) פסק שהמשכיר בית‬ ‫בשרית‪ ,‬שאינו צריך להמתין שש שעות‬ ‫אינו מסלק את החשד‪ ,‬שהרי הרואה אינו יודע‬ ‫שאלה ופיקדון פ"א ה"ה) ביאר שהשואל קונה‬ ‫לזמן קצוב אינו יכול להוציא את השוכר‬ ‫אח"כ‪ ,‬ובש"ך (סקי"ט) תמה שזה פשיטא‪,‬‬ ‫את הגוף לפירותיו עד הזמן שנקבע‪,‬‬ ‫שהחפץ של נכרי‪ .‬ומכל מקום התיר לצורך‬ ‫אף שלא נתן דמים‪ ,‬וסיים‪' :‬כך המשאיל‬ ‫אף כשנפל ביתו ואין לו מקום לדור בו‪.‬‬ ‫שאפילו לאכלו עם גבינה מותר משום‬ ‫אולם כאן יש גילוי דעת מצד בעל הרכב‬ ‫דהוי נ"ט בר נ"ט‪ .‬ובחידושי רעק"א (שם‬ ‫גדול והפסד‪ .‬וכן פסק המשנה ברורה (שם‬ ‫כמשכיר שאינו יכול לחזור בתוך הזמן'‪.‬‬ ‫שלא היה משכיר את רכבו כלל‪ ,‬וכל סיבת‬ ‫ד"ה דהוי) תירץ‪ ,‬דנפק"מ שאפילו בישל‬ ‫סק"י–סקי"א)‪ ,‬שאין לסמוך על ייחוד המקום אלא‬ ‫הרמ"א (סי' רז ס"ד) הביא בשם יש אומרים‬ ‫השכרת הרכב היא רק מפני שלא יצטרכו‬ ‫דבר חריף בקערה של בשר‪ ,‬אעפ"כ מותר‬ ‫שבמתנה דברים שבלב נחשבים דברים‪.‬‬ ‫בזמן שהותו בחו"ל וכעת שחזר י"ל שיש‬ ‫לאכול גבינה אחריו‪ .‬הרי אף שדבר חריף‬ ‫במקום הפסד וצורך גדול‪.‬‬ ‫וביאר הסמ"ע (שם סק"י) שבנתינה בחינם‬ ‫כאן גילוי דעת גמור‪ .‬אמנם גילוי דעת מועיל‬ ‫דינו כבשר‪ ,‬מכל מקום לעניין המתנת‬ ‫ובשולחן ערוך הרב (שם סעיף ג) כתב שאף אם‬ ‫אומדן דעת כל דהו מבטל המעשה‪.‬‬ ‫במכירת קרקע כמ"ש בשו"ע (חו"מ סי' רז ס"ג)‪,‬‬ ‫שש שעות אין צריך‪ .‬ובדעת תורה (סי' פט‬ ‫ומבואר בתוספות (כתובות מז‪ :‬ד"ה שלא כתב‬ ‫ואילו במכירת מטלטלין כתב הרמ"א (שם)‬ ‫ס"ג‪ ,‬אור"ח שם) הוכיח מדברי רעק"א דסובר‬ ‫בא הנכרי ליטול בעצמו מן המקום שיוחד לו‪,‬‬ ‫לה) שבמתנה יש ללכת אחר דעת הנותן‪,‬‬ ‫שלא מועיל גילוי דעת עד שיתנה בפירוש‪.‬‬ ‫שמותר לאכול דבר חריף שבלע בתוך‬ ‫לא יניחנו להוליכו בשבת‪ .‬הרי שאין די בהנחת‬ ‫ואילו במקח יש גם דעת הצד שכנגד‪ .‬לכן‬ ‫הטעם הוא‪ ,‬דרק במכירת קרקעות שהוא‬ ‫שש שעות מאכילת בשר‪ ,‬והוסיף לצדד‬ ‫החפץ ליד הדלת ובאמירה שהשליח ייקחנו‬ ‫מאחר שיש כאן אומדנא שהשאילו בגלל‬ ‫דבר שאין רגילים למכור לפי שאדם‬ ‫שגם הפמ"ג לא החמיר אלא בסכין שאינו‬ ‫שלא יהיה בארץ‪ ,‬וכ"ש אם גילה דעתו‬ ‫מתפרנס מהקרקע‪ ,‬ואם לא שדעתו‬ ‫מודח‪ ,‬וכתב‪' :‬ולכן יש להקל‪ ,‬בפרט אם היה‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫בפירוש‪ ,‬וודאי יועיל וחייב השואל להחזיר‬ ‫לעקור לא היה מוכרה‪ ,‬לפיכך גילוי דעת‬ ‫הסכין אינו בן יומו‪ ,‬ועכ"פ אחר שעה אחת‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫את הרכב לבעליו מיד עם חזרתו לארץ‪.‬‬ ‫לבד מספיק‪ ,‬משא"כ במכירת מטלטלין‬ ‫מאכילת הבשר בודאי יש להקל'‪ .‬אמנם היד‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫הרה"ג יהושע הולצמן‬ ‫האם לשותף מותר להכניס אנשים אחרים לבית המשותף לו ולאחר‬ ‫שלושה טעמים‪ ,‬טעם הסמ”ע שע”י הוספת‬ ‫ולא רק בחצר ומדוע המהר”ם פסק שבבית‬ ‫לייבל וחבריו רכשו לפני שנים רבות‬ ‫דיורין זה מקלקל את הבית‪ ,‬טעם הלבוש‬ ‫אסור‪ ,‬ותירץ שהמהר”ם לומד כשיטת ר”ת‬ ‫דירת מרתף בירושלים‪ .‬דירה אמורה הייתה‬ ‫שהשותף יכול לומר איתך נוח לי לגור‬ ‫שסובר שפוסקים אומנם כר”א אך לא‬ ‫לשמש להם אכסנייה [“סטנציא”] כאשר‬ ‫אך עם האחרים לא נוח לי‪ ,‬טעם הט”ז‬ ‫מטעמיה שיש ברירה שהרי אנו פוסקים‬ ‫יבואו ל’נסיעות’ בשבתות ובי”ט לשהות‬ ‫כיון שמרבה דיורין כלומר שעושה יותר‬ ‫שבדאורייתא אין ברירה אלא הסיבה‬ ‫בצל רבם בעיר הקדושה‪ ,‬הסיכום ביניהם‬ ‫צפןף ממה שהיה מקודם‪ ,‬ויש נפקא מינה‬ ‫שמותר משום שויתור מותר במודר הנאה‬ ‫היה שכל אחד מבני החבורה יכול להביא‬ ‫בין הטעמים‪ ,‬לסמ”ע יהיה מותר להכניס‬ ‫ואם כך יפה חילק המהר”ם בין חצר שלא‬ ‫יחד עימו גם את ילדיו‪ .‬עם השנים ר’ לייבל‬ ‫מעט אנשים באופן שזה לא מקלקל את‬ ‫מקפידים לבית שמקפידים‪.‬‬ ‫הלך והתבגר ומשכך הפחית את נסיעותיו‬ ‫הבית אך להכניס הרבה אנשים יהיה אסור‬ ‫ויש לכאורה להקשות סתירה מר”ת‬ ‫לירושלים‪ ,‬ביקשוהו נכדיו שיתן להם את‬ ‫אפילו שהשותף לא נמצא כעת בבית‪,‬‬ ‫הנ”ל לר”ת כי התוספת הביאו בשם ר”ת‬ ‫המפתחות בכדי שיוכלו המה וילדיהם ללון‬ ‫ללבוש ולט”ז אם השותף נמצא בבית יהיה‬ ‫שכל מה שאנשים לא מקפידים בחצר זה‬ ‫באותה דירה במקומו‪ .‬אולם שותפיו לדירה‬ ‫אסור להכניס אפילו מישהו אחד אך אם‬ ‫דווקא שותף אחד כלפי שותפו השני אך‬ ‫הוותיקים‪ ,‬התנגדו לדבר‪ ,‬טענתם בפיהם כי‬ ‫לא נמצא בבית יוכל להכניס אפילו רבים‪,‬‬ ‫שותף כלפי איש אחר שלא שותף בחצר כן‬ ‫הסיכום היה שרק השותפים עצמם יכולים‬ ‫ומוסיף הט”ז חידוש שאם השותף שהכניס‬ ‫מקפידים ואם כך איך ר”ת פסק כר”א הרי‬ ‫לבא עם ילדיהם‪ ,‬ולא שישלחו אחרים‬ ‫אחרים לא נמצא בבית אז יכול להכניס‬ ‫ר”א התיר גם לאיש אחר שלא שותף כלל‬ ‫במקומם‪ ,‬לא לזה הייתה כוונתם‪ .‬האם‬ ‫אפילו כמה אנשים שהרי אם היה רוצה היה‬ ‫להיכנס לחצר‪.‬‬ ‫יכולים לעכב עליו?‬ ‫מוכר לכמה אנשים וכיון שלא משתמש‬ ‫תירץ על זה “השלמי נדרים” (נדרים מ”ה ד”ה‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫כעת בבית נחשב כאילו הסתלק מהבית אך‬ ‫ועיין) שגם אחר שלא שותף בחצר אם נכנס כי‬ ‫נתחיל לבאר משורש הדברים‪ ,‬המהר”ם‬ ‫אם נמצא בבית לא יכול להכניס אחרים‬ ‫צריך את השותף או כי השותף צריך אותו‬ ‫מרוטנבורג (הו”ד במרדכי ב”ב פ”ג רמז תקנח) נשאל‬ ‫שהרי לא יכול לטעון שאם היה רוצה היה‬ ‫גם על זה לא מקפידים וכל מה שר”ת אמר‬ ‫שותפים בבית שאחד מהם רוצה להכניס‬ ‫מוכר לאחרים שהרי הוא עדיין נמצא בבית‬ ‫שעל אחר כן מקפידים זה כשנכנס לצורך‬ ‫עוד אנשים אחרים לבית וטוען שמכניסם‬ ‫ואם היה מוכר הוא לא היה משתמש בבית‪,‬‬ ‫עצמו בלבד וכל מה שר”ת פסק כר”א זה‬ ‫לחלקו האם שותפו יכול לעכב עליו והשיב‬ ‫הנתיבות המשפט(ביאורים ס”ק ד) דחה את דברי‬ ‫כשנכנס לצורך השותף‪ ,‬ולפי זה צריך לומר‬ ‫המהר”ם שיכול לעכב והביא לזה ראיה‬ ‫הט”ז משני סיבות‪ ,‬אחד כי מי אמר באמת‬ ‫שכל מה שהמהר”ם התיר לשותף להכניס‬ ‫ממה שכתוב במשנה (ב”ב נ”ט) שאחד שקנה‬ ‫שיכול למכור ליותר אנשים ממה שהוא‬ ‫בחצר עוד אנשים אחרים זה דווקא כשהוא‬ ‫בית בחצר אחרת ורוצה לפתוח עוד פתח‬ ‫היה בעצמו‪ ,‬סיבה שניה כי אם הט”ז צודק‬ ‫צריך אותם או שהם צריכים אותו אבל אם‬ ‫לחצר שיש לו בו שותפות שותפיו יכולים‬ ‫מדוע כשהוא נמצא בבית אסור לו להכניס‬ ‫מכניסם לצורך עצמם אסור גם בחצר‪.‬‬ ‫לעכב עליו ולטוען שמרבה עליהם את‬ ‫אחרים הרי אם היה רוצה היה מכניס שותף‬ ‫כתב הסמ”ע שלכאורה יש להקשות‬ ‫הדרך‪.‬‬ ‫עמו יחד ומוכר חצי מהחלק שלו אלא חייב‬ ‫על המהר”ם שהרי במשנה כתוב שאסור‬ ‫מכאן מביא ראיה שגם בבית יכול‬ ‫להיות שבאמת אי אפשר למכור למספר‬ ‫לפתוח פתח בבית שנמצא בחצר אחרת‬ ‫השותף לעכב‪ ,‬אך מקשה המהר”ם שהרי‬ ‫אנשים יותר ממה שהוא עצמו היה‪.‬‬ ‫לחצר השותפים כי שותפיו יכולים לטעון‬ ‫אנו פוסקים כשיטת ר”א בן יעקב שסובר‬ ‫סיכום הדינים ע”פ כל הנ”ל‪:‬‬ ‫שמרבה עליהם את הדרך בחצר כלומר‬ ‫שאחד שמודר הנאה מחברו ולחברו יש‬ ‫‪1.1‬בחצר‪ :‬בדך קביעות אסור‪ .‬בדרך עראי‪.‬‬ ‫שגורם להם צפיפות בחצר יותר ממה‬ ‫חצר בשותפות הוא יכול להיכנס לחצר‬ ‫אם נכנס לצורך עצמו אסור‪ ,‬אם נכנס כי‬ ‫שהיה ממקודם ואם כן מוכח שגם בחצר‬ ‫שיכול לומר לחלק חברך אני נכנס ואם כך‬ ‫צריך את השותף או שהשותף צריך אותו‬ ‫מקפידים‪ ,‬ותירץ על כך הסמ”ע שיש חילוק‬ ‫גם בבית יוכל להכניס עוד אנשים ולומר‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫בין תשמיש קבוע לתשמיש עראי שתשמיש‬ ‫שמכניסם לחלקו‪.‬‬ ‫‪2.2‬בבית‪ :‬יש לפסוק כסמ”ע שאפילו‬ ‫קבוע מקפידים גם בחצר אך בתשמיש‬ ‫ומישב המהר”ם שכל מה שר”א התיר‬ ‫שהשותף לא נמצא כרגע בבית אסור‬ ‫עראי לא מקפידים בחצר והגמרא מדברת‬ ‫זה דווקא בחצר משום שבחצר אנשים לא‬ ‫להכניס אנשים רבים שיכולים לקלקל את‬ ‫שיעברו בקביעות בחצר ולכן אסרה לפתוח‬ ‫מקפידים וויתור מותר במודר הנאה מה‬ ‫הבית ואפילו דרך עראי [כך משמע מהט”ז‬ ‫פתח אך המהר”ם דיבר על שימוש עראי אך‬ ‫שאין כן בבית שאנשים מקפידים שלא‬ ‫שלסמ”ע זה דווקא אנשים רבים אבל אחד‬ ‫הקשה על זה הבעי חיי (שם) שאם כך איך‬ ‫יכנסו עוד אנשים אחרים יהיה אסור למודר‬ ‫יותר מהכמות הרגילה שמשתמש השותף‬ ‫הוכיח המהר”ם מהגמרא של פתח שאסור‬ ‫הנאה להיכנס וכן לגבי דיני ממונות יהיה‬ ‫מותר משום שלא מתקלקל הבית על ידי‬ ‫להוסיף דיורין בבית המשותף הרי שמה‬ ‫אסור לשותף להכניס עוד אנשים אחרים‪,‬‬ ‫כך] אך הפתחי חושן מתיר לביקור קצר‬ ‫מדובר בתשמיש קבוע ולפי דברי הסמ”ע‬ ‫ואכן כך פסק הרמ”א (חו”מ סימן קנ”ד סעיף ב)‬ ‫בכל אופן‪.‬‬ ‫המהר”ם דיבר על תשמיש עראי שאפילו‬ ‫שלאחד מהשותפים בבית אסור להכניס‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫זה אסור בבית המשותף ותירץ שתשמיש‬ ‫אנשים אחרים ללא הסכמת השותף השני‬ ‫בנידון דידון לגבי ה’סטנציא’‪ ,‬הדבר‬ ‫עראי בבית שווה לתשמיש קבוע בחצר‬ ‫אך בחצר יכול להכניס ללא רשות השני‬ ‫תלוי בכמות הנכדים‪ .‬אם יגיעו לשם‬ ‫ואם תשמיש קבוע בחצר המשנה אסרה אז‬ ‫כיון שלא מקפידים בחצר‪.‬‬ ‫אותה כמות אנשים שהוא עצמו‬ ‫אותו דבר תשמיש עראי בבית יהיה אסור‪,‬‬ ‫אך ה”בעי חיי” (שו”ת חו”מ ח”א סימן קי”ב)‬ ‫היה שם כשנסע עם ילדיו מותר‪ .‬אך‬ ‫אך כתב הפתחי חושן (ח”ז פ”ד הערה ס”ט) שכל‬ ‫הקשה על דבריו של המהר”ם שהרי בגמרא‬ ‫אם יגיעו לשם כמות גדולה יותר‪,‬‬ ‫מה שאסרו בבית אפילו דרך עראי זה רק‬ ‫מבואר שהסיבה שר”א מתיר למודר הנאה‬ ‫שותפיו של הסבא יכולים לעכב עליו‬ ‫אם יש בזה קצת קביעות אך אם זה ביקור‬ ‫להיכנס לחצר זה בגלל שסובר שיש ברירה‬ ‫שלא יבאו ואפילו שהם עצמם כבר‬ ‫ממש קצר מותר גם בבית‪.‬‬ ‫ויכול לומר לחלק חברך אני נכנס ולא‬ ‫לא נמצאים שם‪ ,‬מהסיבה שזה גורם‬ ‫ובדין של המהר”ם שאסור לשותף‬ ‫לחלק של שותפו שהוא מודר הנאה ממנו‬ ‫לקילקול הבית‪.‬‬ ‫להכניס לבית אנשים אחרים נאמרו בזה‬ ‫ואם כך טעם זה שייך גם בבית של שותפים‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫אליבא דהלכתא‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫הרה”ג יצחק מאיר ווייס‬ ‫קילוף תפוח במקלף‬ ‫המשך מעמ' ד'‬ ‫נשאלתי אם שרי לקלף תפוח בשבת במקלף‪ ,‬דמצד בורר אין לאסור כלל‪ ,‬דדרך העולם לאכול‬ ‫ט‪ .‬מסירה בצנעא בשעת הדחק‬ ‫תפוח בקליפתה ולא חשיב כפסולת כלל‪ ,‬ודינו כמין אחד דקיי"ל (סי' שי"ט ס"ג) דאין בזה משום בורר‬ ‫בביאור הלכה‬ ‫(סי' רנב סעיף א ד"ה מבעוד יום)‬ ‫כלל‪ ,‬אלא שיש לאסור מצד עובדא דחול‪ ,‬כדאיתא (בסי' שכ"א ס"י)‪ ,‬אסור לגרור הגבינה בשבת במורג‬ ‫כתב‪ ,‬שבנכרי שהשאיר חפץ אצל ישראל ובא‬ ‫חרוץ בעל פיפיות‪ ,‬אף דאין בזה משום טוחן‪ ,‬ומה"ט שרי לחתוך בשר בסכין‪ ,‬מ"מ בכלי המיוחד לכך‬ ‫בלילה ליטלו‪ ,‬יש להקל בשעת הדחק במקום‬ ‫אסור משום עובדא דחול‪ ,‬כמ"ש בפוסקים ובמשנ"ב שם (ס"ק ל"ו) עיי"ש‪.‬‬ ‫שאין רואים‪ .‬טעמו‪ ,‬שכאן החשד הוא באיסור‬ ‫דרבנן‪ ,‬ובצנעא יש להקל בו‪ .‬יסוד החילוק‬ ‫א‪ .‬הנה באמרי יצחק (שכ"א סי' ל"ב אות ז') הארכנו בזה‪ ,‬ונביא כאן כל דברינו שם‪ ,‬עוד נראה דבסכין‬ ‫בתוספות (כתובות ס‪ .‬ד"ה ממעכן ברגלו)‪ ,‬שלא בכל‬ ‫המיוחד כגון מקלף דשכיח האידנא‪ ,‬מלבד שיש בזה חיוב חטאת דבורר כנ"ל‪ ,‬יש בזה נמי איסור‬ ‫מראית העין של איסור דרבנן אסרו גם בחדרי‬ ‫דרבנן דעובדא דחול‪ ,‬וכדאיתא לעיל ס"י דאסור לגרור הגבינה במורג חריץ‪ ,‬אף דבגבינה ליכא טחינה‬ ‫חדרים‪.‬‬ ‫דלא הוי גדו"ק‪ ,‬מ"מ אסור דבכלי המיוחד הרי"ז דרך חול‪ ,‬כדאיתא שם במג"א הובא במשנ"ב ס"ק ל"ו‬ ‫ולפי טעם זה יש להקל גם במקח שכבר‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וביותר מפורש כן במשנ"ב (ס"ק מ"ה)‪ ,‬שכתב דלחתוך בסכין המיוחד אף לאלתר אסור‪ ,‬משום‬ ‫נקנה לנכרי קודם שבת‪ ,‬אם בא ליטלו בלילה‬ ‫עובדא דחול כהאי דס"י עיי"ש‪ ,‬וא"כ נראה דה"ה גבי קילוף אין לקלוף בסכין המיוחד לכך‪.‬‬ ‫במקום שאין רואים‪ ,‬ויש שעת הדחק‪.‬‬ ‫ונפ"מ דאף במקום דליכא משום בורר‪ ,‬כגון בקליפות תפוח דעת הפרמ"ג‪ ,‬דשרי לקלוף לאח"ז‬ ‫אמנם אין להפוך היתר זה של צנעא לסדר‬ ‫משום שראוי לאכילה‪ ,‬מ"מ אין לקלפם במקלף משום עובדא דחול‪ ,‬אולם באגל"ט בורר (ס"ו) כתב‬ ‫קבוע של מסירת מקח בשבת‪ ,‬שהרי כתב‬ ‫להדיא‪ ,‬דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן‪ ,‬שרי לקולפם אפי' בכלי המיוחדת לקילוף עיי"ש‪,‬‬ ‫במשנה ברורה (סי’ רנב סק”ח) שאם הנכרי מתנה‬ ‫ועיין באגל"ט טוחן (ס"ח) שהביא דינא הנ"ל‪ ,‬דאסור לטחון הגבינה במורג חרוץ משום עובדא דחול‬ ‫בשעת המכירה שייטול את המקח בשבת‪ ,‬אף‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫המכירה בערב שבת אסורה‪.‬‬ ‫ואפשר ס"ל לאגל"ט דדוקא במורג חריץ חשיב עובדא דחול‪ ,‬ולא בכל סכין המיוחד‪ ,‬אולם במשנ"ב‬ ‫עוד כתב במשנה ברורה (סי' שכה סקי"א)‪,‬‬ ‫הנ"ל מבואר דגם בסכין המיוחד‪ ,‬אסור משום עובדא דחול‪ ,‬וגם נראה דמקלף חשיבי עובדא דחול‬ ‫שגם באופני ההיתר המבוארים שם יניח‬ ‫כמו מורג חרוץ‪ ,‬וע"כ נראה דאין לקלוף במקלף תפוחים‪ ,‬וגם לא בדברים המקולפים כבר‪ ,‬אסור‬ ‫לנכרי ליטול בעצמו‪ ,‬ולא ימסור לידו באופן‬ ‫לקלף יותר במקלף משום עובדא דחול‪ ,‬ע"כ דברינו שם באמרי יצחק‪.‬‬ ‫שהישראל עושה את העקירה‪ .‬כמו כן‪ ,‬היתר‬ ‫ב‪ .‬הנה בשו"ע (סי' שי"ט ס"י) איתא‪ ,‬יין או מים שהם צלולים‪ ,‬מותר לסננן במשמרת‪ ,‬ואע"פ שיש בו‬ ‫המסירה אינו מתיר טלטול מוצר שהוא‬ ‫קסמין דקין‪ ,‬הואיל וראוין לשתות בלאו הכי‪ ,‬ולהרמב"ם במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים‪,‬‬ ‫מוקצה‪ ,‬או שאר פעולות אסורות‪.‬‬ ‫ולהלכה נקטינן דשרי במשמרת‪ ,‬כמ"ש בשו"ע הרב שם (סי"ג)‪ ,‬ומשנ"ב (ס"ק מ"א) עיי"ש‪ ,‬והרי אין לך‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫כלי המיוחד לכך יותר ממשמרת‪ ,‬ומבואר דהיכי דליכא משום בורר‪ ,‬אין איסור לעשותו אף בכלי‬ ‫א‪ .‬אין למסור לשליח את המוצר בבית‬ ‫המיוחד לך‪ ,‬ואין בזה משום עובדא דחול‪.‬‬ ‫המוכר בשבת כדרך מסירת מקח‪,‬‬ ‫אלא דקשה ע"ז ממה דאסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ‪ ,‬דמזה מבואר דיש בזה משום‬ ‫אף אם השליח נכרי ואף במקום שיש‬ ‫עובדא דחול כמ"ש לעיל‪ ,‬וע"כ צריך לחלק דשאני התם‪ ,‬שבפועל עושה טחינה גמורה כמו כל טוחן‪,‬‬ ‫עירוב‪ ,‬אלא יש לדחות את האיסוף‬ ‫שמחתך לחתיכות דקות וקטנות‪ ,‬אלא שאין בזה משום טוחן‪ ,‬דאין איסור טוחן אלא בגידולי קרקע‬ ‫לאחר השבת‪ .‬גם אם נקנה המוצר קודם‬ ‫ולא בגבינה ובשר‪ ,‬כה"ג אמרינן דכל שעושה כן בכלי המיוחד לכך‪ ,‬אף שאין בזה משום טוחן‪ ,‬מ"מ‬ ‫שבת‪ ,‬נשאר איסור 'מראית העין' שיבואו‬ ‫יש בזה משום עובדא דחול‪ ,‬דעושה פעולת טחינה בכלי מיוחד שהוא עובדא דחול‪.‬‬ ‫הרואים לחשדו שציווה על הוצאתו או‬ ‫ג‪ .‬וכן מש"כ במשנ"ב הנ"ל‪ ,‬דאסור לחתוך לאלתר בסכין המיוחד לכך‪ ,‬דגם התם בפועל הוא עושה‬ ‫שמכרו עתה‪.‬‬ ‫פעולת טוחן שמחתך לחתיכות דקות‪ ,‬אלא דאין בזה משום בורר‪ ,‬משום דלאלתר שרי לטחון דדרך‬ ‫ב‪ .‬תשלום באתר נחשב לקניין במקום‬ ‫אכילה הוא‪ ,‬כה"ג אם עושה כן בכלי המיוחד‪ ,‬יש בזה משום עובדא דחול‪ ,‬שכל טחינה בכלי המיוחד‬ ‫שכך הוא המנהג והדרך המקובלת‪.‬‬ ‫אף דאין בזה משום איסור טוחן‪ ,‬יש בזה עובדא דחול‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נטילת השליח אינה קונה לקונה‬ ‫משא"כ במים ויין צלולים דשרי לסננם מקסמין דקים שיש בהם‪ ,‬הטעם דאין בזה משום בורר‪,‬‬ ‫הנכרי‪ .‬שליח ישראל אינו קונה עבורו‬ ‫משום שרוב העולם שותים אותם אף שיש בהם קסמים אלו‪ ,‬וחשיב כמין אחד דשרי לברור ביניהם‪,‬‬ ‫מכוח שליחות רגילה או זכייה‪ ,‬ובשליח‬ ‫כה"ג לא חשיב כפעולת בורר‪ ,‬דרק בבורר שני מינים חשיב כבורר‪ ,‬וכל דלא חשיב כלל כפעולת‬ ‫נכרי נחלקו הפוסקים‪ .‬בשליח שכיר יש‬ ‫בורר‪ ,‬שרי לעשותו אף בכלי המיוחד לכך‪ ,‬דשרי לחתוך פרי לשנים בכלי המיוחד לכך‪ ,‬דלא חשיב לא‬ ‫אומרים שקונה עבורו מצד יד פועל‪.‬‬ ‫כטוחן ולא כבורר‪ ,‬ה"נ בורר במין אחד לא חשיב כלל כבורר‪ ,‬ולא דמי לטוחן גבינה או לאלתר‪ ,‬דמצד‬ ‫ד‪ .‬בשעת הדחק‪ ,‬כשנתברר שהמקח‬ ‫פעולתו הוא טוחן גמור‪ ,‬אלא דאין בזה איסור טוחן‪ ,‬כה"ג אמרינן דבכלי המיוחד לכך‪ ,‬אין לעשות‬ ‫נקנה קודם שבת‪ ,‬ובא שליח נכרי ליטלו‬ ‫פעולת טוחן מצד עובדא דחול ודו"ק בזה‪.‬‬ ‫בלילה במקום שאין רואים‪ ,‬יש להקל‬ ‫ד‪ .‬וברור דמש"כ באגל"ט הנ"ל‪ ,‬דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן‪ ,‬שרי לקולפם אפי' בכלי‬ ‫מצד מראית העין‪ ,‬ובלבד שאין במסירה‬ ‫המיוחדת לקילוף‪ ,‬מקורו טהור מדינא דקסמין דקין הנ"ל‪ ,‬דשרי לסננן אף במשמרת‪ ,‬משום דרוב‬ ‫איסור נוסף‪ ,‬ויניח לנכרי ליטול בעצמו‪,‬‬ ‫ולא ימסור לידו‪ .‬ייחוד מקום מבעוד יום‬ ‫העולם שותין אותו בלי סינון‪ ,‬והוא ממש דינא דהאגל"ט‪ ,‬דכה"ג שרי אף בכלי המיוחד לקילוף‪ ,‬וע"כ‬ ‫יש להתיר רק במקום הפסד וצורך גדול‪.‬‬ ‫צריך לחלק בין טחינת גבינה דאסור מצד עובדא דחול‪ ,‬דבפועל עושה פעולת טחינה כמ"ש לעיל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אין לקבוע איסוף בשבת כדרך מסחר‬ ‫מסקנא לדינא דודאי שרי לקלף תפוח במקלף בשבת כדברי אגלי טל הנ"ל‪ ,‬כדמוכח מדינא דקמחין‬ ‫על סמך היתרים אלו‪.‬‬ ‫דקים הנ"ל‪ ,‬ואין ראיה נגד זה מדברי משנ"ב כמו שחילקנו למעלה‪ ,‬וכ"ז בשבת אך ביו"ט שרי לקלוף‬ ‫אף קליפה שאינה ראויה כלל‪ ,‬כמו תפוח אדמה ואבוקדו וקיווי‪ ,‬כדאיתא ברמ"א (סי' תק"ד ס"ג)‪ ,‬דמותר‬ ‫לגרור גבינה בי"ט על הכלי שהוא מורג חרוץ‪ ,‬אף שבשבת אסור כדאיתא (סי' שכ"א ס"י) הנ"ל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ובאמרי יצחק (שכ"א סי' י"ד) כתבנו דיש להוכיח ממשנה ערוכה‪ ,‬דליכא איסור‬ ‫ביו"ט משום עובדא דחול‪ ,‬דבמתני' שבת (קל"ז ע"ב) תנן‪ ,‬דלת"ק דקיי"ל כוותיה‬ ‫נותנים ע"ג משמרת התלויה מעיו"ט‪ ,‬והיינו דשרי לסנן יין עם שמרים‬ ‫במשמרת ביו"ט‪ ,‬וכן הוא בשו"ע (סי' תק"י ס"ד) דשרי אף לכתחילה עיי"ש‪.‬‬ ‫והרי אין לך כלי המיוחד יותר ממשמרת‪ ,‬ואמאי לא אסרינן מצד‬ ‫עובדא דחול‪ ,‬והתם בורר גמור הוא דהשמרים אינם ראויים לשתיה‪,‬‬ ‫אלא דביו"ט שרי מלאכת בורר‪ ,‬ובבאה"ל שם ד"ה מותר ליתן נתקשה‪,‬‬ ‫ממה שאסרינן לברור ביו"ט בנפה וכברה‪ ,‬ותי' דבנו"כ דרכן לעשותן‬ ‫לימים רבים‪ ,‬משא"כ במשמרת אף שמיוחד לסינון‪ ,‬מ"מ אין דרכן‬ ‫לעשות בזה לימים רבים עיי"ש‪ ,‬עכ"פ יש לנו ראיה ברורה‪ ,‬דביו"ט‬ ‫לא אסרו מצד עובדא דחול‪ ,‬אף במקום שהוא עושה ברירה גמורה‬ ‫אוכל מפסולת ודו"ק‪.‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬