מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — תולדות (2026-11-09)

בס"ד ,גליון קל"א | פר' תולדות תשפ"ז
מסירת מוצר שנמכר לנכרי לשליח בשבת מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
(הלכות שבת פ"ו הי"ט) נתפרש חשד נוסף ,שמא יאמר הרואה שעכשיו מכרו לו. יחזקאל מכר מוצר משומש באתר מכירות לקונה נכרי ,וקיבל את התשלום
וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רנב סעיף א). באשראי לפני שבת .בעיצומה של סעודת השבת נשמע לפתע צלצול פעמון
במשנה ברורה (שם סק”ט) הביא את שני הטעמים :חשד שציווהו להוציא, בביתו של יחזקאל .הוא קם לפתוח את הדלת ,ובפתח עומד משלוחן גוי שהגיע
וחשד שמכר לו בשבת .ולפי הטעם השני אסור גם בעיר המוקפת חומה או לביתו על מנת לאסוף את המוצר שנמכר ולהביאו לידי הקונה .כעת הסתפק
שיש בה עירוב ,אף שאין לחשוש להוצאה האסורה ,מכל מקום יש לחוש יחזקאל ,האם הוא רשאי למסרו לשליח בשבת הואיל ותמורתו כבר שולמה
לחשד הרואים שיסברו שמכר לו בשבת. לפני השבת ,או שמא יש חשש מראית העין גם כשהמוצר כבר שייך לנכרי?
מעתה ,מה שהקונה הזמין את השליח מדעת עצמו ,אינו טעם מספיק תשובה:
להתיר למסור לידיו .אמנם אין המוכר מצווהו לעשות מלאכה ,אבל הרואה א .מסירת מקח שנמכר מערב שבת
את מסירת המוצר בבית המוכר אינו יודע מי הזמינו ומתי נעשתה המכירה. בברייתא (שבת יח ):מבואר ,שאף לבית הלל שהתירו למכור לנכרי בערב
לענין חשד זה אין לחלק בין הקונה הבא ליטול בעצמו ובין שליח שבא שבת ,ההיתר הוא בתנאי שיצא מפתח ביתו של ישראל מבעוד יום .ופירש
המשך בעמ' ג' מטעמו. רש"י (שם ד"ה אלא כדי שיגיע לביתו) ,שהחשש הוא שיתחלף בשלוחו .וברמב"ם
חימום קוגל בליל שבת להשבחת טעמו שהתפלל מנחה ,אולם חברו העיר לו שחז"ל
אסרו להסתפר סמוך למנחה .האם אפשר הלכה למעשה
בליל שבת רצה אהרן להניח קוגל שהוכן מערב תשובות ממורינו הרב שליט”א
שבת על מכסה סיר החמין העומד על הפלטה, להקל בזמננו בטענה שהתספורת נעשית
ולהשאירו שם עד סעודת הבוקר .מטרתו לא במהירות והתקלות אינן שכיחות כל כך ,והאם
יש הבדל בין מספרה לבין תספורת בבית? השמיט 'לברכה' בשאילת גשמים
הייתה רק לחממו ,אלא שהשהייה הממושכת
תעשה את הקוגל משובח וטעים יותר .האם ת .גזרו חז"ל שלא ישב לפני הספר לאחר שכבר לאחר תפילת שחרית באחד מימות החורף נזכר
שינוי זה אסור משום 'בישול' ,אף כשההנחה הגיע זמן מנחה שמא ישברו המספרים וישכח אבישי שבברכת השנים אמר 'ותן טל ומטר על
נעשית בדרך המותרת? פני האדמה' ,ודילג על תיבת 'לברכה' .את שאר
ולא יתפלל .2וכתבו הפוסקים כי אם יש לפניו
הברכה אמר כרגיל .הוא הסתפק האם עצם
ת .אם הקוגל כבר נאפה או נתבשל כל צורכו, מספריים או מכונת תספורת חלופיים ,אפשר בקשת טל ומטר מספיקה ,או שהבקשה שיהיו
והוא יבש בלא רוטב ,5מותר לחממו אף שכוונתו להקל ולהסתפר קודם מנחה .3אבל כשאין לברכה מעכבת .האם עליו לחזור ולהתפלל?
להשביח טעמו והוא 'מצטמק ויפה לו' ,6ויניח לפניו כלי חלופי ,גם בזמנינו על אף שהתקלות
נדירות או שהתספורת קצרה ,נכון לנהוג כדברי ת .אינו צריך לחזור ולהתפלל ,אף אם נזכר
את הקוגל על גבי מכסה סיר ,אך אין להטמין
חז"ל ולהתפלל קודם שמסתפר ,ובכל אופן צריך באמצע התפילה לאחר שסיים את ברכת השנים.1
את הקוגל בתוך כיסוי הסיר ,7וכן מותר להניחו
בליל שבת לצורך סעודת הבוקר ,ואין בכך איסור שיישאר זמן מספיק להשלים את התספורת
הכנה .8אולם אם לא נגמר בישולו ,אף שכבר ולהתפלל ,ואין להתחיל תספורת כשעלול להפסיד תספורת לפני מנחה בזמננו
אפשר לאוכלו בדוחק ,אסור להניחו על הסיר את זמן התפילה.4 יצחק ביקש להסתפר אחר הצהריים ,לפני
המשך בעמ' ב'
סי' ג ס"ד) הובאה דעת הגרי"ש אלישיב והגרב"צ פלמן, אם לא גמר להסתפר ,ואם כן בהפסקת חשמל שאין הרמב"ם (הל' תפילה פ"ו ה"ה) והשולחן ערוך (סי' רלב ס"ב) 1מאחר שהמתפלל ביקש על טל ומטר ואמר את
שמיחם חשמלי דינו ככירה משום שגוף החימום לו במה להטרד אין לחוש. לאסור אף בתספורת רגילה סמוך למנחה גדולה. שאר הברכה וחתימתה כראוי ,ולא החסיר את עיקר
מחובר אליו ,ומכיוון שניתן להעבירו למצב הרתחה, 4בקצות השלחן (סי' כו ,בדי השולחן אות טו) כתב שמנהג ובמשנה ברורה (שם סק"ז) נתבאר שתחילת זמן זה שאלת הגשמים ,דילוג תיבת 'לברכה' אינו מעכב
דינו ככירה שאינה גרופה וקטומה ,וכיסוי המיחם העולם היום להסתפר אף סמוך למנחה קטנה ,ואולי היא חצי שעה זמנית קודם מנחה גדולה ,דהיינו בדיעבד ,וכמבואר בביאור הלכה (סי' קיט ד"ה אם דילג)
אינו הופך את האש לגרופה וקטומה ,שכן הוא כיסוי לפי שאנו רואים בחוש שמלאכת התספורת עם מחצות היום. שחיסרון בדבר שהוא מעיקר הברכה ,כגון שאלת
קבוע ,וכמבואר במשנה ברורה (סי' רנג ס"ק פא ,ובשער מכונות התספורת המצויים בזמנינו ,היא עבודה קלה 3המגן אברהם (סי' רלב סק"ג) כתב שאפשר להקל גשמים בימות הגשמים ,מעכב ,אך השמטת דבר
הציון ס"ק עה) שנדרש כיסוי אחר ,שיהווה היכר שאינו הנגמרת בזמן קצר ,ואף שאין לנו לחדש חילוקים כשיש שניים או שלושה זוגות מספריים מוכנים שאינו מעיקר עניינה אינה מעכבת .ועל פי זה בנידון
חפץ בחום רב ולא יבא לחתות באש שלמטה .ולפיכך מדעתנו ,מכל מקום יש להקל בצירוף הדעה לפניו ,הביאו במשנה ברורה (שם סק"ו) .ובשער הציון דידן שעצם שאלת המטר נאמרה והברכה נחתמה
אין להניח מאכלים בשבת אף על כיסוי המיחם ,כי המובאת ברמ"א להתיר גם סעודה קטנה אף סמוך (סק"ג) כתב שהאליה רבה (סק"ג) מפקפק בזה ,ומשום כראוי ,אינו צריך לחזור .ואף שכתב הט"ז (או"ח סי'
הכיסוי והמיחם נחשבים כלי אחד ,והמים שבתוך למנחה קטנה. דלא פלוג רבנן .ובברכי יוסף (סק"ג) הביא מהארחות קיד סק"ח) שעיקר מה שמבקשים על הטל בברכת
המיחם אינם מפסיקים ,כדין מים שבתוך הכירה 5הלחלוחית הבלועה בתוך הקוגל אינה כרוטב חיים (דין תפילת המנחה אות ב) שכתב ג"כ שאם יש לו השנים הוא כדי שיהיה לברכה ,מכל מקום אין ללמוד
עצמה ,שאינם מפסיקים .אמנם הרבה פוסקים נפרד ,אך אין לחמם עמה רוטב שהצטנן לגמרי, זוגות אחרים מותר וכדעת המג"א .וכתב הברכי מכך שתיבת 'לברכה' היא מעיקר הברכה ומעכבת,
חולקים על כך וסוברים שהמכסה של המיחם נחשב כמבואר בשו"ע (סי' שיח סט"ז) ובמשנה ברורה (שם ס"ק יוסף ,שאף שמצאנו בכמה גזירות חז"ל שאמרו 'לא שהרי הריטב"א (תענית ג .ד"ה תאנא בטל וברוחות) כתב
כקדירה העומדת מעל האש ,ולכך מותר לחמם על ק -קה) בדין פשטידה ששומן נימוח בתוכה :כשאינו פלוג רבנן' ,יש לחלק שכאן אף אם ישבר הזוג ויחזר שנהגו לשאול על טל של ברכה ,ואף על פי כן אם
גבו תבשילים המבושלים כל צרכם אפילו כאשר נעשה משקה מרובה הזב וניכר בפני עצמו ,אין אחר זוג אחר ,עדיין יתכן שבכל זאת ישאר לו זמן לא שאל טל אין בכך כלום ,וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי'
האש אינה גרופה וקטומה ,וכמבואר בשו"ע (סי' שיח ההפשרה אוסרת את החימום .ולכן לחלוחית פנימית להתפלל ,ואף אם יעבור זמן המנחה ,אין בזה רק קיז ס"ד) שאם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו.
ס"ח) שמותר להניח לכתחילה מאכלים על גבי מיחם אינה נחשבת רוטב נפרד .אולם ברוטב שהצטנן שייך ביטול מצוה דרבנן בשב ואל תעשה .וכן בבן איש ועוד שבנידון דידן שאמר את שאר הברכה כרגיל,
העומד על אש שאינה גרופה וקטומה ,משום שאין בישול אחר בישול ,כמבואר (שם ס"ק קד) ובשו"ע (שם חי (שנה ראשונה ,ויקהל אות יא) הביא את החולקים על הבקשה לטובה ולברכה עולה מתוך מה שאמר 'ברך
דרך בישול בכך .ואם רוצה להניח את הקוגל עטוף ס"ד) .כשיש שומן קרוש רב שיימס ויזוב לחוץ ,יש המג"א ואף על פי כן כתב שיש לסמוך על המקילים, עלינו'' ,לטובה' ו'וברך שנתנו כשנים הטובות' .ובפרט
בנייר כסף ,דעת האגרות משה (ח"ד סי' ע"ד) שאין דין לדון גם משום נולד. ושכן נהגו בבגדאד גם לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה. שבנוסחאות הישנות של סדר התפילות לרמב"ם
הטמנה בנייר כסף כיון שאינו עשוי לשמירת חום, 6בשו"ע (או"ח סי' שיח ס"ד) התיר חימום חוזר של ובשו"ת אור לציון (ח"ב פט"ו סי' קי) פסק ג"כ להתיר (נוסח ברכות התפילה ,ברכה ט) ,הנוסח הוא 'ותן טל ומטר
אמנם שאר הפוסקים חלקו עליו ולדעתם יש בו דין מאכל יבש המבושל כל צורכו ,אף לאחר שנצטנן. אם יש לו או לשכנו עוד זוג מספרים ,וכתב שיש על פני האדמה' ,בלא תיבת 'לברכה' .אמנם בנוסח
הטמנה משום שלפעמים הוא נועד גם לשמירת חום, ודין הנחתו על מיחם מבואר שם (ס"ח) .במשנה מי שרצה לאסור במכונת גילוח אף אם יש עוד כמה הדפוסים (שם) מופיע 'לברכה' ,אך הנוסח הנזכר
ולכן הדבר תלוי בכוונת הנותן ,ראה בספר שמירת ברורה (שם ס"ק נ) הובא בשם מאמר מרדכי ,שאף אם מכונות גילוח ,שמא יפסק זרם החשמל ,ודחה מכמה מלמד שאין לתלות בזה את הכשר ברכת שאלת
שבת כהלכתה (פ"א הערה רנד) .אם כוונת העטיפה הוא ההעמדה משביחה את התבשיל בדרך של מצטמק טעמים :שהרי הפסקת חשמל אינה שכיחה ואין הגשמים.
בכדי למנוע התפוררות ,או משום שחפץ שהקדירה ויפה לו ,מותר. לחוש לה ,ועוד שאין לנו לגזור גזירות מדעתנו מה 2במשנה (שבת ט :):לא ישב אדם לפני הספר סמוך
תישאר נקיה ,אין בזה איסור הטמנה ,אפילו כשהוא 7בשו"ע (סי' רנג ס"ה) ובמשנה ברורה (שם ס"ק פה-פז) שלא גזרו חז"ל ,ועוד שכל החשש לענין מספרים הוא למנחה עד שיתפלל ,ואמרו בגמרא הטעם ,שמא
עטוף מכל צדדיו. שמותר להניח על פי קדירת חמין העומדת על האש, שמא ישבר הזוג ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר ויטרד ישבר הזוג ,ופירש רש"י (ד"ה שמא ישבר הזוג) :של
8ראה משנה ברורה (סימן שכג סקכ"ז) ,שהתיר להדיח שאין דרך בישול בכך .בספר וביום השבת (סי' ב ס"ג וס"י, בזה ולא יתפלל ,אבל לא חששו שלא ילך להתפלל מספרים ,ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר .וכן פסקו
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
להסיר את הבגדים לפני הדלקת נרות .האם שהלחות תפגע במילוי .בימות החול הם לגמור בישולו בשבת.9
מותר לי להשאיר את הבגדים תלויים בחוץ רגילים לפרוס את השמיכה על סורג החלון
במהלך השבת? כדי לאווררה .האם מותר לעשות זאת השלמת כוס הקידוש בקוביית קרח
ת .מעיקר הדין מותר ,כיון שהכביסה נתלתה בשבת? ואם כבר הניחוה שם בלי לדעת
שהדבר אסור ,האם צריכים להסירה ,ובאיזו בסעודת שבת בשמחה משפחתית עמד ר'
טרם כניסת השבת .17אולם יש שהקפידו על מיכאל לקדש על יין משובח ויקר .גיסיו כבר
כך.18 דרך מותר לאווררה?
קידשו לפניו ,וכשמזג מן הבקבוק התברר
ת .אין לפרוס את השמיכה על חבל או על סורג שלא נותר בו די יין למלא את כוסו .פנחס
טלטול מפה רטובה בשבת כדרך שתולים כביסה לייבוש ,מפני מראית הילד הציע להוסיף מים ,אך ר' מיכאל חשש
בליל שבת לאחר הסעודה נשפך כד מלא העין ,שיחשבו שכיבסוה בשבת .ואין להתיר שהדילול יפגום בטעם היין ובעונג שבת.
מים על מפת השולחן שבביתי .האם מותר זאת משום שנרטב רק חלק ממנה ,ואף בחדר הציע לו פנחס להניח קוביית קרח ולקדש
לי להוריד את המפה כדי להחליפה באחרת? סגור אסור לפרוס .13מכל מקום אפשר להניחה מיד ,קודם שתימס .האם הכוס נחשבת
ת .מפה הרטובה ברטיבות מועטה ,מותרת כרגיל על הספה או על גב כיסא במקום מאוורר, מלאה אף שר' מיכאל מקפיד שהקרח לא
בטלטול .אך מפה הספוגה במים בכמות ולפתוח את החלון .אך אסור למתוח את יתערב ביין?
שמקפידים לסחוט יש איסור לטלטלה .19יש השמיכה בין כיסאות כמתקן לייבוש כביסה.14 ת .אם יש בכוס רביעית יין ,רשאי להוסיף
להטות את השולחן על הצד כדי שהמפה תיפול אם השמיכה נרטבה מכוס מיץ וכדומה מותר קוביות קרח כדי להגביה את מפלס היין
על הארץ ,ואחר כך להזיזה ברגליים לפינת לשוטחה ,כיון שניכר שלא כובסה.15 ולהשלים את הכוס .10אך אין לרסק את הקרח
הבית.20 אם כבר פרסוה בשבת ,אין חובה להסירה ,לפי כדי להמיסו .11אפשר גם להעביר את היין לכוס
שהגזירה היא על מעשה הפריסה ,והסרתה קטנה המחזיקה רביעית כדי שתהיה הכוס
חימום חלה כדי שתהיה פריכה אינה מתקנת את האיסור שכבר נוצר ,ויש מלאה .אם אין דרך למלא את הכוס ,יכול לקדש
האם מותר לחמם חלה על סיר כשהחימום מחמירים בזה.16 על כוס שיש בה רביעית ,גם כאשר היא חסרה.12
מקשה את תחתיתה ,עד שהיא נעשית פריכה
כצנים? השארת כביסה תלויה על החבל לפרוס לייבוש שמיכת פוך שנרטבה
ת .אם החלה רק מתחממת ותחתיתה מתקשה בשבת בשבת
מעט ונעשית פריכה ,מותר .אבל אין להניח ביום שישי בבוקר כיבסתי כמה בגדים בשבת אחר הצהריים ישב אריאל על הספה,
לחם כדי לייבשו ולהקשותו עד שייעשה צנימים ותליתי אותם על החבל לייבוש .מכיון שהיה ולידו התהפכה כוס מים .מעט מים נשפכו
ממש ,והמיקל בזה יש לו על מי לסמוך.21 זה יום שישי קצר ,של שעון חורף ,שכחתי על שמיכת הפוך הטבעי ,ובני הבית חששו
המשך בעמ' ד'
בשמירת שבת כהלכתה (פט"ו סי"ז) שהביא מהגרש"ז בו בגדים ,ומפני שעיקר הגזירה היא על פעולת המשנה ברורה (ס"ק קסג) מהמגן אברהם (ס"ק נה) כלים בליל שבת לצורך מחר ,על פי זה ,כשאופן
אויערבאך שאף כאשר נרטב רק חלק מהבגד אסור השטיחה בשבת .והביא דבריו להלכה בכף החיים שמלשון השו"ע שכתב מי שנשרו כליו ,משמע דוקא החימום מותר ,רשאי להקדימו ללילה לצורך
לטלטלו כולו ,אם החלק הרטוב הוא ניכר וחשוב (ס"ק ר"ס ורס"ב) .אך בחוט שני (פל"ג 'איסור תליית בגדים נשרו במים ,אבל אם נשפכו עליהם מים מועטים האכילה בבוקר ,ואין צריך לסמוך את החימום
בבגד ,אך אם נרטב רק חלק מועט מהבגד מותר לייבשם' אות ד) כתב שלכאורה מטעם זה שיחשדוהו שאין חשש שיחשדוהו בכיבוס ,מותר לשטחם לשעת הסעודה.
לטלטלו ,וכמבואר במשנה ברורה (סי' שיט סק"ס) אותם בני אדם שראו שלא היו הבגדים שטוחים בשבת .אבל דעת האליה רבה (ס"ק עז) והשלחן עצי 9השו"ע (סי' שיח ס"ד) אסר את השלמת בישולו של
שבאופן זה אינו חושש לסוחטו .וכתב המגן אברהם בכניסת השבת ועתה ישנם בגדים שטוחים ,יש שיטים (סי' ג ס"א) לאסור אפילו כאשר הבגד נרטב מאכל שלא נתבשל כל צורכו .ובמשנה ברורה (שם
(סי' שא ס"ק נח) שאף בגד שנרטב ממש מותר לטלטלו לומר שצריך לסלקם ולא כמו שכתב הבן איש חי, במים מועטים ,וכן כתב המגן אברהם (שם) בסוף ס"ק כו) ביאר שאף מעבר למאכל בן דרוסאי שייך
על ידי עשרה בני אדם יחד ,וכמבואר במשנה (שבת ונשאר בצריך עיון .וכן כתב בשו"ת מגדנות אליהו דבריו שממה שאסר השו"ע (שם סמ"ז) לשטוח בשבת בו בישול מן התורה .לכן לא די בכך שהאטריות
פכ"ב מ"ד) 'אבל עשרה בני אדם מסתפגים באלונטית (ח"ב סי' לא) שמדקדוק דברי השו"ע הרב (סנ"ו) בגד שנרטב מזיעה מבואר ,שאף בגד שנרטב במים מבושלות אם הביצים שבתערובת טרם נתבשלו
אחת ומביאין אותה בידיהם' ,ולפי שהרבים מזכירים שכתב 'שהרואה אותם שטוחים לנגב ,יאמר שכבסן מועטים אסור לשטוח בשבת .ולפי דבריהם נראה כל צורכן .עוד ביאר (שם ס"ק מא) שלפי הדעה שיש
זה לזה שלא לסחוט .וכן כתבו התוספת שבת (סי' בשבת' ,משמע שגזירת חכמים היתה שלא יראו שיש לאסור הן כאשר נרטב כל הבגד והן כאשר צלייה אחר בישול ,אף קדירה מפסקת אינה מתירה
רעה סק"ד ,וסי' שא ס"ק פו) והתהלה לדוד (ס"ק מד) אותם שטוחים בשבת ולא רק על עצם השטיחה. נרטב מקצתו .אבל הערוך השולחן (סעי' קיט) כתב זאת .ומכל מקום אין צלי אחר צלי ואין אפייה אחר
שדוקא בעשרה בני אדם יש להקל ולא בפחות מכך, 17הבית יוסף (או"ח סי' שא סמ"ה) הביא את דברי שבדברי המגן אברהם מבואר להתיר לשטוח בשבת אפייה.
וכן נראה מדברי הבן איש חי (שנה שנייה ,ויחי ,אות ד). הרשב"א (שו"ת ח"ז סי' צז) שכתב שמי ששטח בגדים בגד שנרטב רק מקצתו ,ולפי שאין שייך חשש 10בגמרא (ברכות נא ).נמנה 'מלא' בין דיני כוס של
אבל האליה רבה (סק"פ) כתב שעשרה לאו דוקא, בערב שבת יכול להשאירם בשבת אף שעדיין אינם מראית העין שיחשדוהו שכבסן בשבת ,שהרי רואים ברכה .ובשו"ע (או"ח סי' רעא ס"י) מבואר לעניין כוס
והוא הדין לשניים .בנוסף ,יש להיזהר מלנער את יבשים ,ואין לחוש למראית העין כיון שלא אסרו שמקצתו של הבגד יבש ,וכן כתב הבני ציון (ליכטמן, של קידוש שיש לקדש על כוס מלאה יין ,והושוו
המפה וכפי שכבר הזהיר על כך בביאור הלכה (סי' חכמים אלא את השטיחה עצמה בשבת .והוכיח כן ס"ק סח) .אמנם במאמר מרדכי (ס"ק לה) כתב שאף שאר דיני כוס הקידוש לדיני כוס של ברכת המזון.
שא ד"ה ואינו חושש) ,ועל פי המבואר בשו"ע (סי' שב מהמבואר במסכת ביצה (ט ).שאסור להוליך סולם באופן כזה יש משום מראית העין ,שהרואה יחשוד וכן כתב הרמ"א (או"ח סי' קפג ס"ב) לעניין כוס של
ס"א). משובך לשובך ביום טוב מחשש מראית העין שלא שכיבס מקצת הבגד אחר שנתלכלך אותו מקום. ברכת המזון שיש למלאותה על כל גדותיה .וראה
20כיון שהמפה היא מוקצה ,אין לטלטלה אלא יאמרו להטיח גגו הוא מוליכם ,ומכל מקום אינו וכן כתב בתורת שבת (ס"ק מא) שאין לחלק בין נרטב במשנה ברורה (סי' קפב ס"ק יט) שמותר להוסיף לכוס
באופנים שהותרו טלטול מוקצה .ולכן מותר צריך לסלק סולם המונח שם מערב יום טוב .וכן מקצת הבגד או כולו ,שאם כן נתת דבריך לשיעורים שאינה מלאה חתיכת פת ,כדי להגביה את היין
להטות את השולחן כדי שהמפה תיפול על הארץ, פסק השו"ע (שם סמ"ה) .ובלבוש (סמ"ה) ביאר שבאמת שהרי אין ידוע מה נחשב מקצת בגד רטוב ,ומה הוא ולמלא את הכוס .וביאר ,שאין צורך שתהיה הכוס
שהרי זה טלטול מן הצד המותר בשבת כמבואר אין אדם נחשד לעבור עבירה לפי שכל ישראל שיעור מים מועטים .וראה בבן איש חי (שנה שנייה, מלאה כולה ביין ,שהרי די ברביעית יין ,ורק שלא
בשו"ע (או"ח סי' שט ס"ד) .וכן לאחר שנפלה המפה בחזקת כשרות ,ועל כן הרואים את בגדו שטוח ויחי ,אות א) שסובר שאפילו בגד שהוא יבש לגמרי, תהא הכוס חסרה .אולם הביא (שם ס"ק לב) מהאליה
לארץ מותר לו להזיזה ממקום למקום ברגליו, בשבת אינם חושדים שמא כיבסו ושטחו בשבת אסור לשטחו בשבת ,ומפני שהרואה אינו מבחין רבה (ס"ק יד) שהמילוי מועיל דוקא בחתיכת פת
שהרי זה טלטול כלאחר יד וכמבואר בשו"ע (או"ח סי' אלא יאמרו ששטחו מערב שבת ,אך אדם השוטח שהבגד יבש. אחת ,לפי שבהרבה חתיכות היין נמאס ואין לקדש
שיא ס"ח) ובמשנה ברורה (סי' שח ס"ק יג). בגד בשבת יש מקום לחושדו שכיבסו בשבת ,לפי 14כל האיסור הוא רק כדרך ששוטחים בגדים אחר עליו ,משום (מלאכי א ח) 'הקריבהו נא לפחתך' .ולפי
21כאשר החלה נהיית מעט קשה ופריכה (-קראנץ') שאילו כיבסו אתמול מדוע לא שטחו מיד אחר כיבוסם בימות החול ,אבל אם אינו פורס ושוטח את זה ,בקוביות קרח מותר להוסיף אפילו מספר
מותר ,ואין לחשוש בזה לאיסור בישול וכמבואר הכיבוס ,ואין בני אדם יודעים שלא כיבסם כלל אלא הבגד כדרך שנוהגים לאחר כביסתו אין בזה איסור, קוביות ,כיון שאין היין נמאס על ידן.
במשנה ברורה (סי' שיח ס"ק מא) שאין אפיה אחר נשרו במים. וכמבואר במשנה ברורה (ס"ק קע) שמותר להניח את 11בשו"ע (סי' שכ ס"ט) מבואר שאסור מדרבנן לרסק
אפיה .אמנם לגבי עשיית צנימים בשבת כתבו 18בדינים והנהגות להחזו"א (פרק ט אות ד) כתב הבגד שלא בדרך שטיחה .וכן כתב הבן איש חי (שם) בידים שלג או ברד כיון שבורא מים חדשים שלא
האחרונים לאסור לעשות כן מחמת כמה טעמים: שלא היה ניחא לו שישאירו בשבת בגדים מכובסים שמותר לתלות את הבגד על החבל מבלי לשטחו. היו כאן קודם ,אך מותר ליתנם לתוך כוס יין או
א .בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה תליתאה ח"ב סי' כ) תלויים על החבל מערב שבת ,מפני מראית העין 15במשנה ברורה (סי' שא ס"ק קסד) הביא בשם החיי מים והם נימוחים מאליהם .ובמשנה ברורה (ס"ק לד)
העלה חשש מצד הקשיית גוף רך ,ועל פי מה שכתב אף שמעיקר הדין מותר .וכן כתב בטעמא דקרא אדם (כלל כב סק"ז) להתיר שטיחת בגדים המלפפים ביאר שבאופן זה לא אסרו רבנן כיון שאינו עושה
הרמב"ם (שבת פ"ט ה"ו) 'כללו של דבר בין שריפה גוף (הנהגות והוראות ממרן החזון איש אות י) שהחזון איש בהם תינוקות בשבת ,מפני שלכלוכם מוכיח שלא מעשה בידיים .בנוסף ,יש להקפיד שלא להניח
קשה באש או שהקשה גוף רך ,הרי זה חייב משום הקפיד בביתו שלא יישארו בגדים מכובסים תלויים כובסו .ועוד כתב כי אפשר שמותר גם כשהבגדים מידי הרבה קרח בתוך המים ,שהרי ברמ"א (סי' קפג
מבשל' ,ונשאר בזה בצ"ע .ב .בשו"ת רב פעלים על החבל אף מערב שבת מפני מראית העין ,ואף נרטבו במי רגליים ,כיון שהרטיבות מצויה בהם ס"ב) מבואר שאין צורך למזוג יין במים כשאינו חזק,
(ח"ב או"ח סי' נב) דחה את ההשוואה לדברי הרמב"ם שמעיקר הדין אין צורך להסירם מן החבל .ובחוט ומוכרת לרואים ,ולא יבואו לחשוד בו שכיבסם ובמשנה ברורה (סי' קפב סק"ל) התנה את המזיגה בכך
ולפי שהאיסור בזה הוא מחמת מבשל ,והרי קיימא שני (פל"ג) כתב שהחזון איש הקפיד על כך במקום בשבת .וכן כתב הבן איש חי (שנה שנייה ,ויחי ,אות ב) שטעם היין לא יתקלקל על ידי מזיגתו ,לפיכך אין
לן שאין אפיה אחר אפייה ,ועוד שכל האיסור שיש חשש חילול ה' ,שנמצאים שם אנשים שאינן שמותר לשטוח אותם ,מפני שהכול יודעים שהדרך לדללו באופן הפוגם את טעמו כדי למלא את הכוס.
בהקשיית דבר רך הוא כאשר צריך זאת למלאכתו, שומרים תורה ומצוות ויחשדוהו שכיבס בשבת. לשטוח בגדים אלו בלא כיבוס .והוסיף (שם אות ג) 12במשנה ברורה (סי' רעא ס"ק מב ,נב) כתב שאם יש
ואילו כאן עושה זאת בדרך אכילתו .אולם למעשה אמנם בדינים והנהגות (שם) מבואר טעמו של החזון שלדברי החיי אדם יש להתיר לשטוח גם מטפחות כוס קטנה המחזיקה רביעית ישפוך היין לתוכה
כתב לאסור עשיית צנימים בשבת משום גמר איש ,שכיום שהדור יותר פרוץ יש יותר להקפיד על של גדולים שניכר בהם קצת לכלוך ,שכן לכלוכן כדי שתהא מלאה ,ואם אין לו אפשרות לכך מותר
מלאכה ומכה בפטיש [ויש לציין שהביאור הלכה חשש מראית עין .ומכל מקום כתב בקובץ מבית לוי מוכיח שלא כובסו ,וכן כתב הכף החיים (ס"ק רנט). לקדש על רביעית בכוס שאינה מלאה ,כיון שכוס
(סי' שיח ד"ה והדחתן) כתב שאין משום מכה בפטיש (ח"ו עמ' מח) בשם הגר"ש ואזנר שאם שכח ולא הסיר ובשמירת שבת כהלכתה (פט"ו הערה לט) כתב שיש מלאה היא מצוה רק לכתחילה אך אין זה מעכב
באוכלים] .ג .בכף החיים (סי' שיח אות עח) הביא את הכביסה מהחבלים לפני כניסת השבת שלא לעיין לפי דבריהם ,האם מותר גם לשטוח שאר בדיעבד .ובפרט כאשר הכוס מלאה כמעט עד סופה
משו"ת אורח לצדיק (סי' ו) לאסור אפיה אחר אפיה יסירה בשבת ,ומפני שאם אינו צריך את הבגדים בגדים שניתז עליהם לכלוך או משקה צבוע הניכר שיכול לקדש כן אף לכתחילה ,כיון שהט"ז (סי' קפג
כשפעולת האפייה השנייה משנה את המאכל, לשימוש בשבת זו יש בסילוקן מחבל הכביסה על הבגד ,אולם בספר פסקי תשובות (סי' שא הערה סק"ד) הביא שיש הסוברים שגם כשאינו ממלא את
ואינה חימום חוזר בלבד ,וכמו שכתב הט"ז (סי' שיח משום איסור הכנה משבת לחול. )409כתב בפשיטות שמותר ,ואין בכך חשש מראית הכוס עד סופה ,עדיין שם 'מלא' על הכוס ,ולפי
סק"ו) לעניין בישול אחר בישול במצטמק ויפה לו. 19הרמ"א (סי' שא סמ"ו) אסר לטלטל בגדים הספוגים העין. שאם תהיה הכוס מלאה הרבה ישפך היין ויתבזה.
ד .בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ל ס"ו) כתב שיש לחשוש מים ,מחשש סחיטה .ובמשנה ברורה (שם ס"ק קעא- 16השו"ע (סי' שא סמ"ה) התיר להשאיר בגדים וכן הביאו האליה רבה (סק"ד) והמשנה ברורה (סק"ט).
בזה לצלייה אחר אפיה .ולהלכה דעת הגרש"ז קעב) חילק בין מים מרובים למועטים ,וכפי שמבואר שנפרסו מערב שבת ,ובמשנה ברורה (שם ס"ק קסז) 13בשו"ע (או"ח סי' שא סמ"ה)' :מי שנשרו כליו במים
אויערבאך (שולחן שלמה סי' שיח ס"ק נו) שאין להפוך ברמ"א (סי' שב ס"ט) שבמים מרובים יש חשש סחיטה, ביאר שעיקר החשד אינו אלא בשעת הפריסה, וכו' ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא
לחם לצנימים ,וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה אך לא במים מועטים .וראה בדברי המשנה ברורה שהרואה שהוא שוטחם בשבת חושד בו שכיבסו יחשדוהו שכבסן בשבת ,ואפילו בחדרי חדרים
(פ"א סע"א) .אמנם בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סי' כב) התיר (סי' שח ס"ק סג) שהגדר של מים מרובים הוא טופח היום .ולפי זה כתב הבן איש חי (שם אות א) שהעובר שאין שם רואים אסור' .וביאר המשנה ברורה (ס"ק
עשיית צנימים ,משום שאין אפייה אחר אפייה. על מנת להטפיח ,אבל בגד שנרטב בפחות משיעור ופורס בשבת אינו חייב להסיר ,אפילו אם רואים קסה) שבחשד לכיבוס שהוא איסור תורה ,לא חילקו
והביא שם את דעת המהרש"ם בדעת תורה (סי' שיח זה אינו מוקצה ומותר לטלטלו בשבת .וראה שמקום התלייה היה ריק בכניסת שבת וכעת יש חכמים בין מקום גלוי למקום נסתר .עוד הביא
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
המשך מעמ' א'
בקניית מקח .ואף דקדק הקצות מלשון תרומת הסיק המשנה ברורה (סי' תמח סקי"ט) שדרכי קניין ב .מראית העין בחפץ שכבר שייך לנכרי
הדשן כדעת משאת בנימין ,שבשאר דברים יש אלו מועילות גם במכירה לנכרי. בתוספות (שבת ג .ד"ה בבא דרישא) העמידו את
שליחות לנכרי חברו. אלא שיש לדקדק בגדר המנהג .יען שלא כל הבבא ברישא של המשנה שבעל הבית מוציא ואין
אלא שהמגן אברהם (סי’ תמח סק”ד) הביא ראיה פעולה המחייבת את הצדדים לעמוד בדיבורם בכך איסור "לפני עור" שמדובר בנכר והחפץ
מהירושלמי (דמאי פרק ו) ,שאין נכרי עושה שליח מקנה את גוף החפץ ,אלא צריך שדרך אותו של הנכרי ,דאפילו מכניס ומוציא כל היום אין
לנכרי חברו ,ומשום כך הסיק שאין להקל בזה. מסחר תהיה להקנות את המוצר המסוים באותה כאן איסור כלל כיון שאין החפץ של בעל הבית.
וכן הכריע הביאור הלכה (סי’ תמח סעיף ג ד”ה ובלבד פעולה ,ולא רק להתחייב לספקו לאחר מכן. אולם הרא"ש (שבת פ"א סי' א) הביא פירוש זה ודחהו
שיתננו לו) ,שאין לסמוך על משיכת שליח נכרי לפיכך ,אישור העסקה באתר יהיה נחשב כקניין וכתב' :ובאשכנז ראיתי מורין לאיסור אף בחפץ
עבור קונה נכרי .לפיכך ,כשהמוצר עדיין לא סיטומתא ,במקום שהדבר מחייב כגמר קניין וכך של עובד גילולים' .וביאר הטעם מפני שהרואה
נקנה ,אין לומר שנטילת השליח בבית המוכר מקובל ונהוג באותו מקום. אינו מכיר של מי החפץ ,והסכים לאסור.
מקנה אותו לקונה מכוח שליחות רגילה. אף בכסף עצמו מצינו מחלוקת אם קונה וכן נפסק בשולחן ערוך (סי’ שכה סעיף א) ,שאסור
ומכל מקום ,הביאור הלכה הביא בשם מטה מכוח המנהג .בשו”ת מהרש”ם (ח”ה סי’ יח) צירף ליתן לנכרי חפצים שדרכו להוציא ,אפילו הם
יהודה ,שאם הגיע החפץ לבית הקונה ממש את הסברא שבזמננו תשלום כל המעות קונה שלו‘ ,שהרואה אינו יודע שהחפצים של נכרי’.
מדעת המוכר ,וקיבלו הקונה מדעתו ,הקניין קיים משום סיטומתא .אולם הכרעתו שם היתה שלא הרי שאף כשהמקח יצא מרשות המוכר ועומד
אף שהמוביל ישראל .כאן אין צורך שפעולת להוציא מן המוכר המוחזק ,בצירוף טעמים בבעלות הגוי ,אסור למסור לידו מצד מראית
המוביל תיחשב מעשה הקונה ,שהרי החפץ הגיע נוספים עיי”ש .לעומתו בשו”ת אבני נזר (יו”ד סי’ העין שיאמרו שהוא של ישראל.
לרשות הקונה עצמו. תה אות יא) שלל את תוקפו של מנהג שכסף קונה וכן נשאל בשו”ת מגן שאול (ליקוטים סי’ נז) במי
וכל זה כשעדיין צריך להקנות את המוצר. בין בישראל ובין בנכרי ,וחילק בין מנהג זה ובין שמכר סחורה לנכרי בחול ,והנכרי השאירה אצלו
אבל אם כבר נקנה לנכרי קודם שבת ,אין צורך מעשי קניין חשובים ,כרשימה ,מסירת מפתח עד שיצטרך לה ,ובא בשבת ליטלה ,והעלה שיש
בשליחות הקונה כדי להקנותו שנית ,שהרי ולחיצת יד. לחוש ולהחמיר אם אפשר .ובתשובת גיסו ר’ יוסף
המוביל נוטל ממון שכבר שייך לקונה. אמנם בנידון שלפנינו הקניין נעשה על ידי ב”ר יעקב בן חסון שנדפסה שם (סוף הסימן) הוסיף,
ו .שליח בשכר ויד פועל כיד בעל הבית מסירת פרטי אשראי ,ויש לדון שזהו בגדר קנין שלשיטות שנכרי קונה במשיכה ,הרי שהמכר
עוד יש לדון מצד דין 'יד פועל כיד בעל הבית'. ‘סיטומתא’ ,אך יש בזה כמה פרטים משתנים נגמר בשבת ובודאי דאסור’ .והובאו הדברים בכף
בבבא מציעא (י ).מבואר ,שאף לדעה שהמגביה באופן התשלום ,ועל כן אין להכריע שהבעלות החיים (סי’ שכה אות יא) .הרי לנו מדבריהם שאף
מציאה לחברו לא קנה חברו ,פועל שנשכר לכך עברה קודם שבת. לאחר קניין יש לחוש לחשד מראית העין במסירה
קונה לבעל הבית .הרי שיש בפועל יסוד קניין ה .נטילת שליח עבור קונה נכרי לידו ,וקודם הקניין הדבר אסור מצד שגמר המקח
שאינו תלוי בשליחות רגילה ,ויש לברר אם מכוחו אם לא נקנה המוצר בתשלום ,יש לדון אם נעשה בשבת ואסור משום ‘מקח וממכר’ בשבת.
תועיל גם הגבהת פועל נכרי. נטילת השליח משלימה את הקניין .בשולחן ערוך ג .קבלת התשלום וקניין הנכרי
במחנה אפרים (הלכות מכירה ,קניין מעות סי’ טו) (חו"מ סי' קפח סעיף א) פסק שאין ישראל נעשה שליח והנה שלוש דעות נאמרו בראשונים בדין קנין
הסתפק במי שקנה מקח ,ופועלים נכרים הגביהוהו לנכרי .ואף מדין זכייה אינו זוכה לו ,כמבואר הגוי הקונה מטלטלין מישראל :א .דעת רש"י
עבורו והניחוהו בפונדק .מצד אחד ,יד הפועלים בשולחן ערוך (סי' רמג סעיף יד) .ממילא ,אילו היה (בכורות ג :ד"ה קנין גמור) שהקנין המועיל בגוי הלוקח
כיד בעל הבית .מאידך גיסא ,אם באנו להחשיב המוביל ישראל ,אין הגבהתו קונה לנכרי מכוח מישראל הוא קנין כסף בלבד .ב .דעת הרמב"ן
את ידם כחצרו ,הרי זו חצר המהלכת שאינה שליחות רגילה או זכייה. (הל' בכורות ריש פ"ב) ,ורבינו תם (תוס' ע"ז עא .ד"ה רב אשי
קונה .ואף שצידד בסוף דבריו לומר שיקנה מכוח ובנכרי שמינה נכרי אחר לשלוחו נחלקו ועוד) שהקנין המועיל בגוי הוא רק קנין משיכה
עשיית הפעולה עבור בעל הבית ,סיים שאין בידו האחרונים .בשו”ת משאת בנימין (סי’ צז ,במגן אברהם וכן פסק הרא"ש (בכורות פ"א סי' ב) .ג .דעת הרמב"ם
ראיה גמורה לנידונו .ואין החיסרון תלוי בהליכת סי’ תמח סק”ד הביא דבריו ואת דעת החולקים) כתב שהמיעוט ועוד (פ"א מזכיה הי"ד כפי שביארו דבריו המ"מ ובכס"מ שם)
הפועל באותה שעה ,שבגיטין (כא ).מבואר שאף מדין שליחות נאמר כשהמשלח ישראל והשליח הקנין המועיל בגוי הלוקח מטלטלין מישראל
כשהעבד עומד או יושב אין ידו קונה לאדונו, נכרי ,או להיפך ,אבל נכרי נעשה שליח לנכרי הוא בין קנין כסף ובין קנין משיכה.
מפני שראוי להלך. חברו .לפיכך ,נכרי שקנה מקח מישראל ומינה ובמשנה ברורה (סי’ תמח סקי”ז) הביא את השיטות,
ובנתיבות המשפט (סי’ קפח ביאורים סק”א) חילק בין נכרי אחר למשכו עבורו ,קונה במשיכת שלוחו. אם קונה בכסף או במשיכה ,והצריך לכתחילה
קניין יד לקניין הגבהה .יד קונה בעצם החזקת אין היות המוכר ישראל גורעת משליחות זו, במכירת חמץ לצרף כסף ומשיכה ,כדי לצאת ידי
החפץ ,אף בלא שיעור הגבהה .ואילו הגבהה שהמשלח והשליח שניהם נכרים .וכן סתם הש”ך כולן .ומעתה ,אין קבלת הדמים מוכיחה שהמקח
קונה גם כשהחפץ אינו ביד הקונה ,אם הוגבה (חו”מ סי’ רמג סק”ה) בשם משאת בנימין. כבר יצא מרשות המוכר.
מכוחו .יד הפועל אינה קונה לבעל הבית מצד והבית שמואל (אה”ע סי’ ה סקי”ט) הוכיח להיפך ואכן לשיטה שכסף קונה ,יש לומר שהחפץ
עצם ההחזקה ,שהרי היא כחצר המהלכת. מדברי תרומת הדשן (סי’ רצט) .שם דן בישראל נקנה כבר קודם שבת ,אמנם לשיטה המצריכה
אבל כשהפועל מגביה כראוי בציווי בעל הבית, המוכר תרנגולים לנכרי שעתיד לסרסם ,שלדעה משיכה ,עדיין צריך הנכרי למעשה קניין .ומה
ההגבהה מתייחסת לכוח בעל הבית ,ש’יד וכח שבני נח מצווים על הסירוס יש במכירה חשש שהקל המשנה ברורה (שם) בדיעבד במכירת חמץ
פועל כיד וכח בעה”ב’. ‘לפני עיוור’ .אולם אם הקונה אינו מסרסם בכסף בלבד ,נאמר לאחר הפסח ,לגבי דיני הקנס
וכן במשיכה ,כשמושך הפועל לרשות בעל בעצמו ,אלא מוסרם לעבדו או לשפחתו לסרסם, המיוחדים לחמץ שעבר עליו הפסח ,אבל לא
הבית ,הרי זו משיכה מכוחו ,כעין ‘קורא לה והיא צידד להתיר משום ‘לפני דלפני’ ,שהישראל אינו הכריע שכסף קונה בוודאי בכל מקח.
באה’ .אבל משיכה לרשות הפועל או לסימטא מוסר את התרנגולים לעובר העבירה ,אלא למי ד .סיטומתא ותשלום באתר מכירות
אינה מועילה כשאין הפועל בן שליחות ,שאין שימסרם אליו .והבית שמואל למד מכך שאין אמנם מלבד קניין כסף יש לדון מצד קניין
רשות הפועל כרשות בעל הבית .ועוד הצריך מעשה המסרס מתייחס לקונה ששלחו ,ומכאן 'סיטומתא' שהוא קנין שנהגו בו הסוחרים.
שבעל הבית יתכוון לקנות באמצעות מעשה שאין שליחות אף מנכרי לנכרי. בשולחן ערוך (חו"מ סי' רא סעיפים א–ב) נפסק ,שרושם
פועליו ,והפועלים עצמם אינם צריכים להתכוון אולם הקצות החושן (סי’ קפח סק”א) דחה ראיה שעושה הקונה על המקח אינו קונה קניין גמור
לזכות לו. זו ,וכתב שהתרומת הדשן דן בשליחות לעשות בסתם ,אבל במקום שנהגו לקנות בו נקנה המקח,
ולפי יסוד הנתיבות יש לדון גם בקונה הנכרי עבירה ,ובזו יש לומר שאין שליח לדבר עבירה וכן בכל מעשה שנהגו התגרים לקנות בו .וכבר
שלפנינו :אם המוביל הוא פועלו ,מגביה הגבהה אף מנכרי לנכרי .ממילא ,אין לייחס את הסירוס כתב בשו"ת הרשב"א (מיוחסות להרמב"ן סי' רכה) דקנין
הראויה לקנות על פי ציוויו ,והקונה מתכוון למשלח ,אף אם בדבר היתר שליחותו מועילה. הנהוג ,מועיל אף בגוי ,וכן כתב הרמ"א (בתשובה
לקנות בה ,יש לומר שתועיל הגבהתו אף בלא כשם שאין שליח לדבר עבירה בישראל ,ואין בכך סי' פז) וכן העלה בנתה"מ (סי' קצד ס"ק ח) ,וכן הביא
שליחות .ואולם במוביל מטעם חברת הובלה יש כדי לשלול את שליחותו בשאר דברים ,כך אין המגן אברהם (או"ח סי' תמח סק"ד) מתשובת משאת
לומר שאין לו דין פועל של הקונה לעניין זה. ללמוד מן הסירוס שאין נכרי נעשה שליח לנכרי בנימין (סי' צז) ,וכ"כ בשו"ע הרב (סי' תמח סי"א) ,וכן
המשך בעמ' ד'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה הלכה למעשה
תשובה ממורינו הרב שליט”א תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'
המשך מעמ' ג'
החזרת רכב שהושאל כשהבעלים הנחת מעיל רטוב ליד פלטת השבת
ז .גמר קניין בשבת וחלות הנעשית מאליה הקדימו לשוב מחו"ל בשבת חזרתי מבית הכנסת ובדרך המעיל
הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ג הי"ב–הי"ג) פסק שאסור לצורך עסקיי תכננתי לנסוע לחודש לארה"ב, שלי נרטב כולו מגשם .כשנכנסתי הביתה
לקנות ולמכור בשבת גזירה שמא יכתוב, וידידי ביקשני שאשאיל לו את רכבי בתקופה הציע הבן שלי הציע שאניח את המעיל
והוסיף' :אחד המוכר בפה או במסירה אסור'. בה אשהה בחו"ל ,והסכמתי .לאחר כשבוע על כסא סמוך לפלטת השבת ,כדי שהוא
הרי שאיסור מקח וממכר אינו תלוי בנתינת וחצי הקדמתי לחזור לארץ בגלל המתיחות יתייבש מהר יותר .האם מותר להניח אותו
מעות בשבת ,ואף המסירה הגומרת את המקח והחשש מתקיפה איראנית ,וכעת אני זקוק במקום חם?
אסורה .אך יש לדון במעשה קניין שנעשה לרכב .האם החבר חייב להחזירו ,או שכבר ת .אין לייבש את המעיל במקום שהרטיבות
בחול וחלות הקנין נעשה בשבת. זכה להשתמש בו חודש שלם? ומה הדין אם עלולה להתחמם לחום שהיד סולדת בו.22
בשו”ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סי’ קנט) השכרתי לו את הרכב בתשלום?
נידונו שני אופנים :האחד ,שהקנה בערב שבת
ואמר ‘תקנה לך למחר’ ,שהמעשה נעשה ת .אם לשון הסיכום היה שהרכב יעמוד לרשות בצל שנחתך בסכין חלבית בתוך שש
בחול והקניין חל בשבת .והשני ,שהקנה החבר במשך זמן שהייתו בחו"ל ,והחודש הוזכר שעות מבשר
בערב שבת ‘מעכשיו’ על תנאי שיעשה הלוקח כמשך זמן הנסיעה המשוער ,עליו להחזירו עם אברהם חתך בצל להכנת סלט ירקות,
דבר מסוים ,והוא מקיים את התנאי במעשה שובו של בעל הרכב .26אולם אם הסיכום היה ואחר כך הבחין שהשתמש בסכין חלבית
בשבת .באופן השני הקניין חל למפרע בערב להעמיד את הרכב לחודש קצוב ללא תלות נקייה .הוא עדיין בתוך שש שעות מאכילת
שבת ,אבל מעשה שבשבת הוא המקיים אותו. במועד חזרתו ,יש לחלק בין שכירות להשאלה. בשר .האם מותר לו לאכול את הבצל ,או
ולמסקנתו שניהם אסורים :הראשון מפני גמר שחריפות הבצל עושה אותו לחלבי גם
הקניין בשבת ,אף שאין בו מעשה חדש .והשני בשכירות ,אפילו אם כשדיברו גילה דעתו
שהוא משכיר את הרכב לחודש מאחר שבדעתו לעניין ההמתנה אחרי בשר?
מפני עשיית המעשה המקיים את הקניין ,אף
שחלותו למפרע. לשהות בחו"ל באותו זמן ,אך לבסוף חזר ת .אם הסכין הייתה נקייה משיירי חלב ,אפשר
ובשו”ת מהרש”ג (ח”ב סי’ קיז) צידד להתיר בעקבות המצב הבטחוני ,אי אפשר לדרוש את לאכול את הבצל גם בתוך שש שעות מאכילת
מכונת ממכר שהנכרי מפעילה והישראל אינו הרכב בחזרה קודם תום החודש .27אבל בשואל בשר ,אפילו הסכין הייתה בת יומה ,23ויש
משתתף במכירה בשבת .וחילק מדברי רעק”א, אף אם לא גילה דעתו בפרוש לפני ההשאלה מחמירים כשהסכין בת יומה .24דין זה הוא רק
ששם נקבע מראש שיחול המקח בשבת ,ואילו רק שיש 'אומדנא דמוכח' שהשאילו כל זמן לגבי המתנת שש שעות ,אך אסור לאכול את
בעל המכונה אינו קובע מתי יקנו ,ואף אינו שלא יהיה בארץ ,וכל שכן אם גילה דעתו ,יכול הבצל עם בשר ממש.25
יודע אם יקנו בשבת .ומכל מקום החמיר
לדרוש את רכבו בחזרה.28
למעשה כשהמכונה בחצרו או בחנותו משום
מראית העין ,ואסר למלאותה בסחורה בשבת. שהוא דבר מצוי לא מועיל גילוי דעת .אלא יהודה (פיה"א סק"ה) ומשמרת שלום (שפ"ד ס"ה) ,שהתיר מטעם זה .וכן דעת החוט שני
שהיה מקום לומר ע"פ מה שכתב הנתיבות סקי"ט) כתבו שלא מוכח מדברי הרעק"א (פכ"ט ס"ק יט) שמותר ,ומשום ששינוי בטעם
ובשו”ת מנחת יצחק (ח”ג סי’ לד אותיות ג–ה) (סי' שיב סקי"ב) ,שם יישב דברי הרמ"א (סי' לענין זה ,דיש לחלק בין אם מתחילה אינו נחשב כבישול.
הצריך שיתנה קודם שבת שהמוצר יהיה קנוי שיב ס"ט) שהמשכיר בית לחבירו ואמר לו אכל את הדבר החריף ,שא"צ להמתין שש 22בשו"ע (או"ח סי' שא סמ"ו)' :בגדים השרוים
מתחילה שאינו משכירו רק משום שהוא אחריו כיון שאינו מושך טעם כבשר עצמו, במים ,אסור לנגבם סמוך לאש' .ובמגן
מערב שבת למי שיוציאנו ,ושלא יזכה המוכר לבין אם מקודם אכל בשר בעין ואח"כ אברהם (ס"ק נז) הביא מהמרדכי (רמז תלג-
אוהבו ,ונעשה שונאו ,שיכול להוציאו,
במעות עד מוצאי שבת .וביאר על פי האבני דמועיל גילוי דעת בשכירות בתים אף בא לאכול את הדבר חריף שאסור לאכלו תלד) כי טעם האיסור הוא משום שהמים
נזר (או”ח סי’ נא) ,שבזה אין הישראל עושה בשבת שלא עשה תנאי מפורש ולא כפלו .ותמה כיון שבלע מהבשר .ובדרכי תשובה (שם הספוגים בבגד מתבשלים ,וכן משום
עליו הקצות (סי' שיט סק"א) שמסברא יש סקמ"ב) כתב בשם שו"ת מור ואהלות שנהגו איסור מלבן ,כמו שאמרו בגמרא (שבת כז):
מעשה לקיום התנאי ,אלא הקניין מתברר להשוות שכירות בתים למכירת מטלטלין להקל אף בבן יומו ,וכן הורו להקל הגר"ש על אינון של פשתן שהם מתלבנים על ידי
למפרע בלא מעשה שלו בשבת .ולעניין איסור לפי שדרך הוא להשכיר בתים ,שמדובר ואזנר (קובץ מבית לוי עניני יו"ד עמ' לה) ,והגר"מ החום .ולפי זה כתב המגן אברהם שאפילו
שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"א סי' תלג). אם הבגדים שרויים במעט מים בלבד גם
מקח וממכר ,שהוא מדרבנן ,סמך על ברירה, בבעה"ב שאין דרכו להשכיר את ביתו,
24חומרת הפרי מגדים (הנ"ל) .והסכימו כן אסור .אולם הוסיף שדין זה נאמר דוקא
ולא נתרצה להשכירו אלא לאדם זה שהוא
שתתברר בשבת זהות מי שקנה למפרע .בכך אוהבו ,וגם גילה בדבריו בשעת ההשכרה
הרבה פוסקים לאסור כשהסכין בת יומה, כאשר המים יכולים להתחמם לשיעור 'יד
חילק מהאופן השני שברעק”א ,שבו הישראל ולהקל באינה בת יומה ,כמו שכתב ביד סולדת בו' ,אך בפחות מכך אין בו משום
שאינו משכירו אלא לו לפי שהוא אוהבו, יהודה (יו"ד סי' פט) .ובספר דבר חריף (פ"א בישול או ליבון .והנה ,אף שמפשטות דברי
מקיים את התנאי במעשה בשבת .והתנאי לפיכך הדבר נחשב קפידא גמורה ואומדנא סט) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שמעיקר המרדכי משמע שהעושה כן עובר על
דמוכח ולכן מועיל גילוי דעת .לפי זה יש
בעניין המעות נצרך בפני עצמו ,כדי שלא יקנו צד לומר ,כי לענין בעל רכב זה יועיל גילוי
הדין נקטינן לקולא ורק בתורת חומרא איסור מהתורה ,כתב המאמר מרדכי (ס"ק
יש מקום להחמיר בבן יומו .ובשו''ת ויען לו) שאפשר שאין זה אלא איסור דרבנן ואין
לו כלי המכונה את הדמים בשבת .בצירוף שאר דעת ,שהרי אין הוא מתעסק בהשכרת דוד (ח"ג סי קלו הערות לסי' קלו) הביא שהרה"ק בו חיוב חטאת ,מאחר שאין כוונתו ללבן
התנאים ,ובהם שהמכונה מחוץ לרשות ישראל רכבים ,וכל עיקר הטעם שהשכיר הוא ה'דברי יואל' מסאטמר החמיר בזה. או לבשל אלא לייבש בלבד ,אלא שעל
רק מפאת העדרו מהארץ באותה תקופה, 25בשו"ע (יו"ד סי' צו ס"א -ב) נתבאר דין צנון כל פנים אסור משום פסיק רישיה ,וציין
ואין ידוע מי בעליה ,סיים שיש מקום להתיר. וראה משפט שלום (סימן ר"ז ס"ג) שכתב ובצלים שנחתכו בסכין בשרית ,ובש"ך (שם שעדיין צריך עיון .מאידך ,האליה רבה
ולנידוננו ,אם המוכר מוסר בשבת את המוצר לענין מכירת מטלטלין ושכירות בתים סק"ב) ביאר שאף בסכין נקייה ,החריפות (ס"ק עט) כתב שהדבר אסור מדאורייתא,
שהכל לפי הענין והאומדנא ,וא"כ לכאורה ודוחקא דסכינא מוציאים את טעם וכן העתיק המשנה ברורה (ס"ק קסט) שהוא
באופן שהמסירה משלימה את קניינו ,הרי הוא גם בנ"ד שאינו רגיל להשכיר את רכבו הבליעה ,ואין דינו כשאר נ"ט בר נ"ט ,והוא אסור מן התורה .וראה בשער הציון (ס"ק רי)
משתתף במעשה המקח בשבת .ואין ללמוד ורק במקרה שטס לחו"ל משכירו לאחרים הדין בכיוון ההפוך ,בסכין חלבית. שהביא מהאליה רבה (שם) שהסתפק האם
היתר ממכונה הפועלת בלא השתתפותו ,ואף יועיל גילוי דעתו ,אולם מספק נראה שא"א 26אין זו חזרה מהשאלה בתוך זמנה ,אלא מותר למי שבגדיו רטובים לעמוד כנגד
להוציא מהשוכר ,ואין זה בוודאי בגדר סיום התקופה שעליה הייתה ההסכמה ,גם האש כדי לחמם את עצמו ,כיון שלעניין
תנאי שהקניין יחול למפרע אינו מתיר את אומדנא גלויה לבטל את השכירות ,מאחר אם חזר מוקדם מהצפוי .ראה בשו"ע (חו"מ הבגדים הרי זה 'דבר שאינו מתכוון' ,או
מעשה המסירה. וההשכרה היא לזמן קצר ואפשר להסתדר סי' סא סט"ז) שם מבואר שפירוש התנאי שיש לאסור משום פסיק רישיה ,ונשאר
בזמן קצר בדרכים חלופיות ,ע"י שישכור נקבע לפי הכוונה ולא לפי הלשון בלבד. בצ"ע.
ח .ייחוד מקום ונטילה בידי הנכרי רכב אחר וכדומה ,ולכן לא יוכל לבטל את ובשו"ע (סי' שמא ס"ה) כתב שזמן ההשאלה 23הפרי מגדים (או"ח סי' תצד ,אשל אברהם
הרמ"א (סי' רנב סעיף א) הביא שיש מתירים השכירות אם לא עשה תנאי מפורש. הוא בהתאם למלאכה או לנסיעה שביקש סק"ו) כתב שאסור לאכול צנון שנחתך
28בשו"ע (סי' שמא ס"א) פסק לגבי שאלה את הדבר .לפי זה ,כשסוכם על שימוש עד בסכין חולב לאחר בשר תוך שש שעות.
אם ייחד לנכרי מקום מבעוד יום ,וסיים שיש לזמן קצוב ,שלאחר שהשואל משך וזכה, חזרת המשאיל ,רק המועד ששב מסיים אמנם ראה בדברי הרמ"א (יו"ד סי' פט ס"ג)
להחמיר .ובט"ז (שם סק"ג) ביאר שייחוד המקום א"א לחזור בו קודם הזמן .והרמב"ם (הלכות
את ההשאלה. שכתב שאם אכל תבשיל שהתבשל בקדרה
27בשו"ע (סי' שיב ס"א) פסק שהמשכיר בית בשרית ,שאינו צריך להמתין שש שעות
אינו מסלק את החשד ,שהרי הרואה אינו יודע שאלה ופיקדון פ"א ה"ה) ביאר שהשואל קונה
לזמן קצוב אינו יכול להוציא את השוכר אח"כ ,ובש"ך (סקי"ט) תמה שזה פשיטא,
את הגוף לפירותיו עד הזמן שנקבע,
שהחפץ של נכרי .ומכל מקום התיר לצורך אף שלא נתן דמים ,וסיים' :כך המשאיל
אף כשנפל ביתו ואין לו מקום לדור בו. שאפילו לאכלו עם גבינה מותר משום
אולם כאן יש גילוי דעת מצד בעל הרכב דהוי נ"ט בר נ"ט .ובחידושי רעק"א (שם
גדול והפסד .וכן פסק המשנה ברורה (שם כמשכיר שאינו יכול לחזור בתוך הזמן'. שלא היה משכיר את רכבו כלל ,וכל סיבת ד"ה דהוי) תירץ ,דנפק"מ שאפילו בישל
סק"י–סקי"א) ,שאין לסמוך על ייחוד המקום אלא הרמ"א (סי' רז ס"ד) הביא בשם יש אומרים השכרת הרכב היא רק מפני שלא יצטרכו דבר חריף בקערה של בשר ,אעפ"כ מותר
שבמתנה דברים שבלב נחשבים דברים. בזמן שהותו בחו"ל וכעת שחזר י"ל שיש לאכול גבינה אחריו .הרי אף שדבר חריף
במקום הפסד וצורך גדול. וביאר הסמ"ע (שם סק"י) שבנתינה בחינם כאן גילוי דעת גמור .אמנם גילוי דעת מועיל דינו כבשר ,מכל מקום לעניין המתנת
ובשולחן ערוך הרב (שם סעיף ג) כתב שאף אם אומדן דעת כל דהו מבטל המעשה. במכירת קרקע כמ"ש בשו"ע (חו"מ סי' רז ס"ג), שש שעות אין צריך .ובדעת תורה (סי' פט
ומבואר בתוספות (כתובות מז :ד"ה שלא כתב ואילו במכירת מטלטלין כתב הרמ"א (שם) ס"ג ,אור"ח שם) הוכיח מדברי רעק"א דסובר
בא הנכרי ליטול בעצמו מן המקום שיוחד לו, לה) שבמתנה יש ללכת אחר דעת הנותן, שלא מועיל גילוי דעת עד שיתנה בפירוש. שמותר לאכול דבר חריף שבלע בתוך
לא יניחנו להוליכו בשבת .הרי שאין די בהנחת ואילו במקח יש גם דעת הצד שכנגד .לכן הטעם הוא ,דרק במכירת קרקעות שהוא שש שעות מאכילת בשר ,והוסיף לצדד
החפץ ליד הדלת ובאמירה שהשליח ייקחנו מאחר שיש כאן אומדנא שהשאילו בגלל דבר שאין רגילים למכור לפי שאדם שגם הפמ"ג לא החמיר אלא בסכין שאינו
שלא יהיה בארץ ,וכ"ש אם גילה דעתו מתפרנס מהקרקע ,ואם לא שדעתו מודח ,וכתב' :ולכן יש להקל ,בפרט אם היה
בעצמו. בפירוש ,וודאי יועיל וחייב השואל להחזיר לעקור לא היה מוכרה ,לפיכך גילוי דעת הסכין אינו בן יומו ,ועכ"פ אחר שעה אחת
המשך בעמ' ו' את הרכב לבעליו מיד עם חזרתו לארץ. לבד מספיק ,משא"כ במכירת מטלטלין מאכילת הבשר בודאי יש להקל' .אמנם היד
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
ליבון דהלכתא
הרה"ג יהושע הולצמן
האם לשותף מותר להכניס אנשים אחרים לבית המשותף לו ולאחר
שלושה טעמים ,טעם הסמ”ע שע”י הוספת ולא רק בחצר ומדוע המהר”ם פסק שבבית לייבל וחבריו רכשו לפני שנים רבות
דיורין זה מקלקל את הבית ,טעם הלבוש אסור ,ותירץ שהמהר”ם לומד כשיטת ר”ת דירת מרתף בירושלים .דירה אמורה הייתה
שהשותף יכול לומר איתך נוח לי לגור שסובר שפוסקים אומנם כר”א אך לא לשמש להם אכסנייה [“סטנציא”] כאשר
אך עם האחרים לא נוח לי ,טעם הט”ז מטעמיה שיש ברירה שהרי אנו פוסקים יבואו ל’נסיעות’ בשבתות ובי”ט לשהות
כיון שמרבה דיורין כלומר שעושה יותר שבדאורייתא אין ברירה אלא הסיבה בצל רבם בעיר הקדושה ,הסיכום ביניהם
צפןף ממה שהיה מקודם ,ויש נפקא מינה שמותר משום שויתור מותר במודר הנאה היה שכל אחד מבני החבורה יכול להביא
בין הטעמים ,לסמ”ע יהיה מותר להכניס ואם כך יפה חילק המהר”ם בין חצר שלא יחד עימו גם את ילדיו .עם השנים ר’ לייבל
מעט אנשים באופן שזה לא מקלקל את מקפידים לבית שמקפידים. הלך והתבגר ומשכך הפחית את נסיעותיו
הבית אך להכניס הרבה אנשים יהיה אסור ויש לכאורה להקשות סתירה מר”ת לירושלים ,ביקשוהו נכדיו שיתן להם את
אפילו שהשותף לא נמצא כעת בבית, הנ”ל לר”ת כי התוספת הביאו בשם ר”ת המפתחות בכדי שיוכלו המה וילדיהם ללון
ללבוש ולט”ז אם השותף נמצא בבית יהיה שכל מה שאנשים לא מקפידים בחצר זה באותה דירה במקומו .אולם שותפיו לדירה
אסור להכניס אפילו מישהו אחד אך אם דווקא שותף אחד כלפי שותפו השני אך הוותיקים ,התנגדו לדבר ,טענתם בפיהם כי
לא נמצא בבית יוכל להכניס אפילו רבים, שותף כלפי איש אחר שלא שותף בחצר כן הסיכום היה שרק השותפים עצמם יכולים
ומוסיף הט”ז חידוש שאם השותף שהכניס מקפידים ואם כך איך ר”ת פסק כר”א הרי לבא עם ילדיהם ,ולא שישלחו אחרים
אחרים לא נמצא בבית אז יכול להכניס ר”א התיר גם לאיש אחר שלא שותף כלל במקומם ,לא לזה הייתה כוונתם .האם
אפילו כמה אנשים שהרי אם היה רוצה היה להיכנס לחצר. יכולים לעכב עליו?
מוכר לכמה אנשים וכיון שלא משתמש תירץ על זה “השלמי נדרים” (נדרים מ”ה ד”ה תשובה:
כעת בבית נחשב כאילו הסתלק מהבית אך ועיין) שגם אחר שלא שותף בחצר אם נכנס כי נתחיל לבאר משורש הדברים ,המהר”ם
אם נמצא בבית לא יכול להכניס אחרים צריך את השותף או כי השותף צריך אותו מרוטנבורג (הו”ד במרדכי ב”ב פ”ג רמז תקנח) נשאל
שהרי לא יכול לטעון שאם היה רוצה היה גם על זה לא מקפידים וכל מה שר”ת אמר שותפים בבית שאחד מהם רוצה להכניס
מוכר לאחרים שהרי הוא עדיין נמצא בבית שעל אחר כן מקפידים זה כשנכנס לצורך עוד אנשים אחרים לבית וטוען שמכניסם
ואם היה מוכר הוא לא היה משתמש בבית, עצמו בלבד וכל מה שר”ת פסק כר”א זה לחלקו האם שותפו יכול לעכב עליו והשיב
הנתיבות המשפט(ביאורים ס”ק ד) דחה את דברי כשנכנס לצורך השותף ,ולפי זה צריך לומר המהר”ם שיכול לעכב והביא לזה ראיה
הט”ז משני סיבות ,אחד כי מי אמר באמת שכל מה שהמהר”ם התיר לשותף להכניס ממה שכתוב במשנה (ב”ב נ”ט) שאחד שקנה
שיכול למכור ליותר אנשים ממה שהוא בחצר עוד אנשים אחרים זה דווקא כשהוא בית בחצר אחרת ורוצה לפתוח עוד פתח
היה בעצמו ,סיבה שניה כי אם הט”ז צודק צריך אותם או שהם צריכים אותו אבל אם לחצר שיש לו בו שותפות שותפיו יכולים
מדוע כשהוא נמצא בבית אסור לו להכניס מכניסם לצורך עצמם אסור גם בחצר. לעכב עליו ולטוען שמרבה עליהם את
אחרים הרי אם היה רוצה היה מכניס שותף כתב הסמ”ע שלכאורה יש להקשות הדרך.
עמו יחד ומוכר חצי מהחלק שלו אלא חייב על המהר”ם שהרי במשנה כתוב שאסור מכאן מביא ראיה שגם בבית יכול
להיות שבאמת אי אפשר למכור למספר לפתוח פתח בבית שנמצא בחצר אחרת השותף לעכב ,אך מקשה המהר”ם שהרי
אנשים יותר ממה שהוא עצמו היה. לחצר השותפים כי שותפיו יכולים לטעון אנו פוסקים כשיטת ר”א בן יעקב שסובר
סיכום הדינים ע”פ כל הנ”ל: שמרבה עליהם את הדרך בחצר כלומר שאחד שמודר הנאה מחברו ולחברו יש
1.1בחצר :בדך קביעות אסור .בדרך עראי. שגורם להם צפיפות בחצר יותר ממה חצר בשותפות הוא יכול להיכנס לחצר
אם נכנס לצורך עצמו אסור ,אם נכנס כי שהיה ממקודם ואם כן מוכח שגם בחצר שיכול לומר לחלק חברך אני נכנס ואם כך
צריך את השותף או שהשותף צריך אותו מקפידים ,ותירץ על כך הסמ”ע שיש חילוק גם בבית יוכל להכניס עוד אנשים ולומר
מותר. בין תשמיש קבוע לתשמיש עראי שתשמיש שמכניסם לחלקו.
2.2בבית :יש לפסוק כסמ”ע שאפילו קבוע מקפידים גם בחצר אך בתשמיש ומישב המהר”ם שכל מה שר”א התיר
שהשותף לא נמצא כרגע בבית אסור עראי לא מקפידים בחצר והגמרא מדברת זה דווקא בחצר משום שבחצר אנשים לא
להכניס אנשים רבים שיכולים לקלקל את שיעברו בקביעות בחצר ולכן אסרה לפתוח מקפידים וויתור מותר במודר הנאה מה
הבית ואפילו דרך עראי [כך משמע מהט”ז פתח אך המהר”ם דיבר על שימוש עראי אך שאין כן בבית שאנשים מקפידים שלא
שלסמ”ע זה דווקא אנשים רבים אבל אחד הקשה על זה הבעי חיי (שם) שאם כך איך יכנסו עוד אנשים אחרים יהיה אסור למודר
יותר מהכמות הרגילה שמשתמש השותף הוכיח המהר”ם מהגמרא של פתח שאסור הנאה להיכנס וכן לגבי דיני ממונות יהיה
מותר משום שלא מתקלקל הבית על ידי להוסיף דיורין בבית המשותף הרי שמה אסור לשותף להכניס עוד אנשים אחרים,
כך] אך הפתחי חושן מתיר לביקור קצר מדובר בתשמיש קבוע ולפי דברי הסמ”ע ואכן כך פסק הרמ”א (חו”מ סימן קנ”ד סעיף ב)
בכל אופן. המהר”ם דיבר על תשמיש עראי שאפילו שלאחד מהשותפים בבית אסור להכניס
העולה לדינא: זה אסור בבית המשותף ותירץ שתשמיש אנשים אחרים ללא הסכמת השותף השני
בנידון דידון לגבי ה’סטנציא’ ,הדבר עראי בבית שווה לתשמיש קבוע בחצר אך בחצר יכול להכניס ללא רשות השני
תלוי בכמות הנכדים .אם יגיעו לשם ואם תשמיש קבוע בחצר המשנה אסרה אז כיון שלא מקפידים בחצר.
אותה כמות אנשים שהוא עצמו אותו דבר תשמיש עראי בבית יהיה אסור, אך ה”בעי חיי” (שו”ת חו”מ ח”א סימן קי”ב)
היה שם כשנסע עם ילדיו מותר .אך אך כתב הפתחי חושן (ח”ז פ”ד הערה ס”ט) שכל הקשה על דבריו של המהר”ם שהרי בגמרא
אם יגיעו לשם כמות גדולה יותר, מה שאסרו בבית אפילו דרך עראי זה רק מבואר שהסיבה שר”א מתיר למודר הנאה
שותפיו של הסבא יכולים לעכב עליו אם יש בזה קצת קביעות אך אם זה ביקור להיכנס לחצר זה בגלל שסובר שיש ברירה
שלא יבאו ואפילו שהם עצמם כבר ממש קצר מותר גם בבית. ויכול לומר לחלק חברך אני נכנס ולא
לא נמצאים שם ,מהסיבה שזה גורם ובדין של המהר”ם שאסור לשותף לחלק של שותפו שהוא מודר הנאה ממנו
לקילקול הבית. להכניס לבית אנשים אחרים נאמרו בזה ואם כך טעם זה שייך גם בבית של שותפים
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה
אליבא דהלכתא תשובה ממורינו הרב שליט”א
הרה”ג יצחק מאיר ווייס קילוף תפוח במקלף המשך מעמ' ד'
נשאלתי אם שרי לקלף תפוח בשבת במקלף ,דמצד בורר אין לאסור כלל ,דדרך העולם לאכול ט .מסירה בצנעא בשעת הדחק
תפוח בקליפתה ולא חשיב כפסולת כלל ,ודינו כמין אחד דקיי"ל (סי' שי"ט ס"ג) דאין בזה משום בורר בביאור הלכה
(סי' רנב סעיף א ד"ה מבעוד יום)
כלל ,אלא שיש לאסור מצד עובדא דחול ,כדאיתא (בסי' שכ"א ס"י) ,אסור לגרור הגבינה בשבת במורג כתב ,שבנכרי שהשאיר חפץ אצל ישראל ובא
חרוץ בעל פיפיות ,אף דאין בזה משום טוחן ,ומה"ט שרי לחתוך בשר בסכין ,מ"מ בכלי המיוחד לכך בלילה ליטלו ,יש להקל בשעת הדחק במקום
אסור משום עובדא דחול ,כמ"ש בפוסקים ובמשנ"ב שם (ס"ק ל"ו) עיי"ש. שאין רואים .טעמו ,שכאן החשד הוא באיסור
דרבנן ,ובצנעא יש להקל בו .יסוד החילוק
א .הנה באמרי יצחק (שכ"א סי' ל"ב אות ז') הארכנו בזה ,ונביא כאן כל דברינו שם ,עוד נראה דבסכין בתוספות (כתובות ס .ד"ה ממעכן ברגלו) ,שלא בכל
המיוחד כגון מקלף דשכיח האידנא ,מלבד שיש בזה חיוב חטאת דבורר כנ"ל ,יש בזה נמי איסור מראית העין של איסור דרבנן אסרו גם בחדרי
דרבנן דעובדא דחול ,וכדאיתא לעיל ס"י דאסור לגרור הגבינה במורג חריץ ,אף דבגבינה ליכא טחינה חדרים.
דלא הוי גדו"ק ,מ"מ אסור דבכלי המיוחד הרי"ז דרך חול ,כדאיתא שם במג"א הובא במשנ"ב ס"ק ל"ו
ולפי טעם זה יש להקל גם במקח שכבר
עיי"ש ,וביותר מפורש כן במשנ"ב (ס"ק מ"ה) ,שכתב דלחתוך בסכין המיוחד אף לאלתר אסור ,משום נקנה לנכרי קודם שבת ,אם בא ליטלו בלילה
עובדא דחול כהאי דס"י עיי"ש ,וא"כ נראה דה"ה גבי קילוף אין לקלוף בסכין המיוחד לכך. במקום שאין רואים ,ויש שעת הדחק.
ונפ"מ דאף במקום דליכא משום בורר ,כגון בקליפות תפוח דעת הפרמ"ג ,דשרי לקלוף לאח"ז אמנם אין להפוך היתר זה של צנעא לסדר
משום שראוי לאכילה ,מ"מ אין לקלפם במקלף משום עובדא דחול ,אולם באגל"ט בורר (ס"ו) כתב קבוע של מסירת מקח בשבת ,שהרי כתב
להדיא ,דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן ,שרי לקולפם אפי' בכלי המיוחדת לקילוף עיי"ש, במשנה ברורה (סי’ רנב סק”ח) שאם הנכרי מתנה
ועיין באגל"ט טוחן (ס"ח) שהביא דינא הנ"ל ,דאסור לטחון הגבינה במורג חרוץ משום עובדא דחול בשעת המכירה שייטול את המקח בשבת ,אף
עיי"ש. המכירה בערב שבת אסורה.
ואפשר ס"ל לאגל"ט דדוקא במורג חריץ חשיב עובדא דחול ,ולא בכל סכין המיוחד ,אולם במשנ"ב עוד כתב במשנה ברורה (סי' שכה סקי"א),
הנ"ל מבואר דגם בסכין המיוחד ,אסור משום עובדא דחול ,וגם נראה דמקלף חשיבי עובדא דחול שגם באופני ההיתר המבוארים שם יניח
כמו מורג חרוץ ,וע"כ נראה דאין לקלוף במקלף תפוחים ,וגם לא בדברים המקולפים כבר ,אסור לנכרי ליטול בעצמו ,ולא ימסור לידו באופן
לקלף יותר במקלף משום עובדא דחול ,ע"כ דברינו שם באמרי יצחק. שהישראל עושה את העקירה .כמו כן ,היתר
ב .הנה בשו"ע (סי' שי"ט ס"י) איתא ,יין או מים שהם צלולים ,מותר לסננן במשמרת ,ואע"פ שיש בו המסירה אינו מתיר טלטול מוצר שהוא
קסמין דקין ,הואיל וראוין לשתות בלאו הכי ,ולהרמב"ם במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים, מוקצה ,או שאר פעולות אסורות.
ולהלכה נקטינן דשרי במשמרת ,כמ"ש בשו"ע הרב שם (סי"ג) ,ומשנ"ב (ס"ק מ"א) עיי"ש ,והרי אין לך להלכה:
כלי המיוחד לכך יותר ממשמרת ,ומבואר דהיכי דליכא משום בורר ,אין איסור לעשותו אף בכלי א .אין למסור לשליח את המוצר בבית
המיוחד לך ,ואין בזה משום עובדא דחול. המוכר בשבת כדרך מסירת מקח,
אלא דקשה ע"ז ממה דאסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ ,דמזה מבואר דיש בזה משום אף אם השליח נכרי ואף במקום שיש
עובדא דחול כמ"ש לעיל ,וע"כ צריך לחלק דשאני התם ,שבפועל עושה טחינה גמורה כמו כל טוחן, עירוב ,אלא יש לדחות את האיסוף
שמחתך לחתיכות דקות וקטנות ,אלא שאין בזה משום טוחן ,דאין איסור טוחן אלא בגידולי קרקע לאחר השבת .גם אם נקנה המוצר קודם
ולא בגבינה ובשר ,כה"ג אמרינן דכל שעושה כן בכלי המיוחד לכך ,אף שאין בזה משום טוחן ,מ"מ שבת ,נשאר איסור 'מראית העין' שיבואו
יש בזה משום עובדא דחול ,דעושה פעולת טחינה בכלי מיוחד שהוא עובדא דחול. הרואים לחשדו שציווה על הוצאתו או
ג .וכן מש"כ במשנ"ב הנ"ל ,דאסור לחתוך לאלתר בסכין המיוחד לכך ,דגם התם בפועל הוא עושה שמכרו עתה.
פעולת טוחן שמחתך לחתיכות דקות ,אלא דאין בזה משום בורר ,משום דלאלתר שרי לטחון דדרך ב .תשלום באתר נחשב לקניין במקום
אכילה הוא ,כה"ג אם עושה כן בכלי המיוחד ,יש בזה משום עובדא דחול ,שכל טחינה בכלי המיוחד שכך הוא המנהג והדרך המקובלת.
אף דאין בזה משום איסור טוחן ,יש בזה עובדא דחול. ג .נטילת השליח אינה קונה לקונה
משא"כ במים ויין צלולים דשרי לסננם מקסמין דקים שיש בהם ,הטעם דאין בזה משום בורר, הנכרי .שליח ישראל אינו קונה עבורו
משום שרוב העולם שותים אותם אף שיש בהם קסמים אלו ,וחשיב כמין אחד דשרי לברור ביניהם, מכוח שליחות רגילה או זכייה ,ובשליח
כה"ג לא חשיב כפעולת בורר ,דרק בבורר שני מינים חשיב כבורר ,וכל דלא חשיב כלל כפעולת נכרי נחלקו הפוסקים .בשליח שכיר יש
בורר ,שרי לעשותו אף בכלי המיוחד לכך ,דשרי לחתוך פרי לשנים בכלי המיוחד לכך ,דלא חשיב לא אומרים שקונה עבורו מצד יד פועל.
כטוחן ולא כבורר ,ה"נ בורר במין אחד לא חשיב כלל כבורר ,ולא דמי לטוחן גבינה או לאלתר ,דמצד ד .בשעת הדחק ,כשנתברר שהמקח
פעולתו הוא טוחן גמור ,אלא דאין בזה איסור טוחן ,כה"ג אמרינן דבכלי המיוחד לכך ,אין לעשות נקנה קודם שבת ,ובא שליח נכרי ליטלו
פעולת טוחן מצד עובדא דחול ודו"ק בזה. בלילה במקום שאין רואים ,יש להקל
ד .וברור דמש"כ באגל"ט הנ"ל ,דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן ,שרי לקולפם אפי' בכלי מצד מראית העין ,ובלבד שאין במסירה
המיוחדת לקילוף ,מקורו טהור מדינא דקסמין דקין הנ"ל ,דשרי לסננן אף במשמרת ,משום דרוב איסור נוסף ,ויניח לנכרי ליטול בעצמו,
ולא ימסור לידו .ייחוד מקום מבעוד יום
העולם שותין אותו בלי סינון ,והוא ממש דינא דהאגל"ט ,דכה"ג שרי אף בכלי המיוחד לקילוף ,וע"כ
יש להתיר רק במקום הפסד וצורך גדול.
צריך לחלק בין טחינת גבינה דאסור מצד עובדא דחול ,דבפועל עושה פעולת טחינה כמ"ש לעיל.
ה .אין לקבוע איסוף בשבת כדרך מסחר
מסקנא לדינא דודאי שרי לקלף תפוח במקלף בשבת כדברי אגלי טל הנ"ל ,כדמוכח מדינא דקמחין על סמך היתרים אלו.
דקים הנ"ל ,ואין ראיה נגד זה מדברי משנ"ב כמו שחילקנו למעלה ,וכ"ז בשבת אך ביו"ט שרי לקלוף
אף קליפה שאינה ראויה כלל ,כמו תפוח אדמה ואבוקדו וקיווי ,כדאיתא ברמ"א (סי' תק"ד ס"ג) ,דמותר
לגרור גבינה בי"ט על הכלי שהוא מורג חרוץ ,אף שבשבת אסור כדאיתא (סי' שכ"א ס"י) הנ"ל.
ה .ובאמרי יצחק (שכ"א סי' י"ד) כתבנו דיש להוכיח ממשנה ערוכה ,דליכא איסור
ביו"ט משום עובדא דחול ,דבמתני' שבת (קל"ז ע"ב) תנן ,דלת"ק דקיי"ל כוותיה
נותנים ע"ג משמרת התלויה מעיו"ט ,והיינו דשרי לסנן יין עם שמרים
במשמרת ביו"ט ,וכן הוא בשו"ע (סי' תק"י ס"ד) דשרי אף לכתחילה עיי"ש.
והרי אין לך כלי המיוחד יותר ממשמרת ,ואמאי לא אסרינן מצד
עובדא דחול ,והתם בורר גמור הוא דהשמרים אינם ראויים לשתיה,
אלא דביו"ט שרי מלאכת בורר ,ובבאה"ל שם ד"ה מותר ליתן נתקשה,
ממה שאסרינן לברור ביו"ט בנפה וכברה ,ותי' דבנו"כ דרכן לעשותן
לימים רבים ,משא"כ במשמרת אף שמיוחד לסינון ,מ"מ אין דרכן
לעשות בזה לימים רבים עיי"ש ,עכ"פ יש לנו ראיה ברורה ,דביו"ט
לא אסרו מצד עובדא דחול ,אף במקום שהוא עושה ברירה גמורה
אוכל מפסולת ודו"ק.
להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
