gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מצורפים העלונים‪:‬‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫מזהב ומ‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫פנינים מלוקטים‬ ‫אדמו"רי שושילת‬ ‫עמ' י"א‬ ‫עמ' י'‬ ‫אשית ָ ּב ָרא ֱא‪-‬ל ִֹהים‬ ‫ְ ּב ֵר ׁ ִ‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'‬ ‫ש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ )א‪ ,‬א(‬ ‫ה ָּ‬ ‫ַׁ‬ ‫הנה אמרו רבותינו ז"ל )ויקרא‬ ‫לו‪ ,‬ד( "בראשית ברא אלקים‬ ‫בשביל ישראל שנקראו 'רא‬ ‫תבואתו' )ירמיהו ב‪ ,‬ג( "ברא אל‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫את השמים ואת הארץ"‪ ,‬וא‬ ‫המלאכים לא נבראו כי אם בש‬ ‫גליון שי”ג‬ ‫ישראל‪ ,‬והצדיקים הגמורים מע‬ ‫מן המלאכים‪ ,‬שנשמות הצד‬ ‫ִכגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ‬ ‫בס"דדברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫ונש‬ ‫העולמות‬ ‫מפנימיות‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫המלאכים מחיצוניות העולמות‪.‬‬ ‫ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל יְ ֵר ָאיו‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה‬ ‫לרמוז זאת בתחילת התורה ובס‬ ‫"כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ‬‫כתוב בפסוק )תהילים קג יא( ִ‬ ‫דתחילת התורה הוא‪" :‬בראשית‬ ‫פר' תולדות‬ ‫ַעל יְ ֵר ָאיו"‪ .‬המקובלים אמרו שהמרחק בין שמים לארץ‬ ‫אלקים את השמים ואת הא‬ ‫הוא מצוין שאם יהיה פחות כלשהו ממהלך ת"ק שנה היתה‬ ‫וסופה הוא "לעיני כל ישראל" )ד‬ ‫מתבטלת הארץ‪ ,‬כי לא היה בכוחה לסבול תוקף‬ ‫לד‪ ,‬יב(‪ ,‬להורות בא לומר‪ ,‬בשביל‬ ‫ההשפעה של השמים וכן הוא בכל העולמות‪,‬‬ ‫המרחק בין‬ ‫ברא הקב"ה את השמים ואת הא‬ ‫משיעוריהגובה הוא לטובת הארץ‪ ,‬ועם דרך זה‬ ‫אם כן‬ ‫שמים וארץ זה‬ ‫בשביל "לעיני כל ישראל" – דו‬ ‫שהקב"ה משפיע על יראיו בצמצום‪ ,‬כי‬ ‫מנחם מנדל‬ ‫החסד‬ ‫רבי‬ ‫קבוע מבריאת‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫פומרנץ‬ ‫תשפ”ז‬ ‫דבר אחר זולת‬ ‫שום א'‬ ‫ולא בשבילגיליון‬ ‫היה שליט"א‬ ‫העולם ואינו‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫באופן אחר לא היו יכולים לקבלו‪.‬‬ ‫אם‬ ‫)שערי תש‬ ‫שאמרו חז"ל בברכות )נד‪ (.‬בכל מדה‬ ‫תשפ"ג(‬ ‫)בראשיתמה‬ ‫וזה‬ ‫משתנה‪ .‬משא"כ‬ ‫בראשית תשפ"ו‬ ‫ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד‪,‬‬ ‫האדם זה תלוי‬ ‫˙ור˙ חיים‬ ‫עמ' ט"ו‬ ‫'בראשית' ‪ -‬בגימטריא 'ש‬ ‫"כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל‬ ‫הכוונה ִ‬ ‫בעבודת ה' יתברך‬ ‫עמ'החייםי"ט‬ ‫נו˘‡ ˙ורני מר˙˜‬ ‫עזנו'‪ ,‬לרמוז שעיקר התורה והעב‬ ‫והמצוות הכל הוא לתיקון השכ‬ ‫שתלויה בבני ישראל שהם ב‬ ‫יְ ֵר ָאיו" בחינת גבורה וצמצום ומ"מ הוא חסדו‪.‬‬ ‫וא"א להבין‪ ,‬למה אמר גבר חסדו יותר מהחסד‬ ‫הפרדת רשויות – האדם ובעלי‬ ‫שלו ובמסירות‬ ‫נפש שלו‪ ,‬כמה‬ ‫שמתעלה יותר‬ ‫ל‡ור „ברי ה‡ור החיים‬ ‫˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים‬ ‫שיש בין שמים לארץ‪ ,‬אלא בסייעתא דשמייא‬ ‫ולכן צריכים להיות זריזים וזה‬ ‫המרחק בין שמים וארץ זה קבוע מבריאת‬ ‫האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול‬ ‫להיות קרוב‬ ‫טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי‬ ‫אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה‪ ,‬קטנים‬ ‫איך שרק תסתכלו על זה‪ ,‬היה יחיאל מיכל חביב הקהל‪.‬‬ ‫ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר‪ ,‬מקומו הקבוע אי וגדולים גם יחד‪.‬‬ ‫בתיקונה‪.‬‬ ‫יתברך גם‬ ‫להשםלנפש חיה‬ ‫מוֹע‬‫הגבורה )יט‪ ,‬ה(‪” :‬וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ‬ ‫משתנה‪.‬במעשה בראשית מדברת ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע‬ ‫לכאורה כאן‬ ‫ואינו‬ ‫העולם‬ ‫מובן‪ ,‬כי‬ ‫ויהי האדם‬ ‫יתי‬ ‫וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ‬ ‫ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ‬ ‫שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר‪ ,‬בכה וקונן‪ .‬על‬ ‫)מחשוף‬ ‫יתברך פרי עץ‪ .‬אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן‬ ‫והבהמה‪,‬ה'וכי וכל‬ ‫בעבודת‬ ‫תלויהאדם‬ ‫האדם זה‬ ‫משא"כעל דרך‬ ‫כן מתגבר החסד‬ ‫שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים‪ ,‬הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות‪ ,‬על השאגות‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫פעולת גוף‬ ‫התורה‬ ‫יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל‬ ‫וִ ְהיִ ֶ‬ ‫יותראת כל ירק עשב‪ ,‬ולא את פרי העץ והזרעים‪.‬‬ ‫שמתעלה רק‬‫שיאכלו מאכל אחד‬ ‫שלו‪ ,‬כמה‬ ‫להם עד‬‫נפש‬ ‫ובמסירותאחד‬ ‫שלושניהם מקרה‬ ‫יותר‬ ‫בברואים‬ ‫בריאת האדם ושלטונועליו‬ ‫ָה ָא ֶרץ“‪.‬‬ ‫ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה מקפיאות הדם והכלבים האימתניים‪ ,‬על המגלבים שהכו‬ ‫ותושייה‪ ,‬חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם‪ ,‬חלוט ביד בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת‪-‬תנאים בקרונות‬ ‫ואין מאכלם יחד כולם בשווה‪ .‬וַ ִ ּי ְת ּ ְפר ּו ֲע ֵלה ְת ֵאנָ ה וַ ַ ּי ֲע ׂש ּו‬ ‫ויהיו ניזונים בשווה?‬ ‫’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘‪.‬להיות קרוב להשם יתברך גם כן מתגבר החסד‬ ‫האור החיים מבאר את פשר הציווי‬ ‫הבקר‪.‬‬ ‫אוהבת וגדוש קוביות סוכר‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬וכותב‪” :‬וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא‪-‬ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה ‪ -‬בריאת מעשה בראשית אם כן‪ ,‬לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות ברם‪ ,‬לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת‬ ‫ֲח ֹגרֹת )ג‪ ,‬ז(‬ ‫משמים עליו לפי פעולתו שכמה‬ ‫שבאהביאור‪.‬‬ ‫וההשפעה‬ ‫יותרמעשה‬ ‫עליו‬ ‫הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקת‪ַ .‬זקן הקהל‪ ,‬ניצול הוא נזכר‪ ,‬בקול‪ ,‬בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף‬ ‫וכותב כי כך‬ ‫בשר לאדם הראשון‪ ,‬מודה הרמב“ן‪,‬‬ ‫וחיות‘ צריך‬ ‫בה כלו‬ ‫בששה ימים‪ ,‬ולבסוף שבת קודש‪,‬‬ ‫דוּשּׁה‬ ‫וּב ָרה‪ ,‬יְ סוֹד ַה ְקּ ָ‬ ‫תּוֹרה זַ כָּ ה ָ‬ ‫לָ ֵתת ַה ָ‬ ‫שואה‪ ,‬סבא חביב או שכן אדיב‪ ,‬כל אלה הינם רק חלק יד וקבע מי לחיים ומי למוות‪ .‬ביכּה מרות‪ ,‬לראשונה מזה‬ ‫בס“ד‬ ‫לפרש על דרך ה‬ ‫יששל מקרא‪.‬‬ ‫היא דעת רבותינו ז“ל‪ ,‬והוא פשוטו‬ ‫השפעה יותר‬ ‫לקבל ’ולא הרשה‬ ‫מתקרבלאחר מכן‬‫כך מה שכתב‬ ‫ברוחניותלהבין‬ ‫יותר ובפרט יש‬ ‫שמתעלה‬ ‫אלקים ביום‬ ‫השמים והארץ וכל צבאם‪ ,‬וישבות‬ ‫רוּחנִ יּוֹת‪ִ ,‬צוָּ ה לָ ֶהם‬‫רוּחנִ יּוּת ָה ָ‬ ‫וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ‬ ‫מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק עשורים‪ ,‬את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת‬ ‫לטעון שהם פט‬ ‫הקושיא‬‫שהתחכמו‬ ‫בשר‘‪ .‬לשון עולה אם כן‪ ,‬כי לדברי הרמב“ן לא קשה‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫ולאכול‬‫מהשמים‬ ‫להמית בריה‬ ‫שיש‬ ‫לאדםממה‬ ‫ולאשתו‬ ‫גדולה מהשמים יותר‬ ‫השביעי‪.‬‬ ‫שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל‪.‬‬ ‫ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ‬ ‫וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין‬ ‫שעלו על המוקד‪ ,‬חלקם מול עיניו‪ .‬צירל וחווהל‘ה‪ ,‬משה‪-‬‬ ‫מתדמיתו‪ ,‬חלק ממסכת חייו‪.‬‬ ‫וכדברי אנטונינוס לר‬ ‫דברי הדין‪,‬‬ ‫רש“י‪ ,‬בדבר‬ ‫ביום השישי לבריאה‪ ,‬ברא הקדוש ברוך הוא את זו אינה מצויה‪ ,‬כי מן התורה יודעים אנו על הראשונה שהקשינו על מן‬ ‫ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל‬ ‫מרגליות יקרות ואבני מט‪,‬‬ ‫חושן‪,‬‬ ‫שרוליק נכדו‪ ,‬אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול‪ ,‬החליט מרדכי ויידל‪ ,‬אבא ואמא‪ .‬החברים לשטיבל והשכנים‪ ,‬הרבי‬ ‫לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק וגבאי‪ ,‬המלמד והבלן‪.‬‬ ‫האדם‪ .‬האדם הוא נזר הבריאה‪ ,‬ונברא אחרון האסור והמותר‪ ,‬ומדברי חז“ל למדנו על הכשר השוואת האדם והבהמה‪ .‬אך עדיין שומה עלינו‬ ‫הקדוש המובאים בגמרא )סנהדרי‬ ‫נפלאיםעליהם‬ ‫פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים‬ ‫ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר‪ ,‬וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע‪,‬‬ ‫צדיקיםיו ִק ִ‬ ‫וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ‬ ‫למעשה בראשית‪ ,‬אחר כל בעלי החיים‪ ,‬כדי והפסול‪ ,‬אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור להבין את הלשון שנקט רש“י‪ ,‬ש‘לא הרשה‘ לאדם‬ ‫הסדיסט שכפה‬ ‫המשפחה ‪ -‬כובע הסבא החביב‪.‬‬ ‫יכולין לפטור עצמ‬ ‫ונשמהנוקט‬ ‫הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא ולאשתו להמית בריה ולאכול"גוף‬ ‫ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא‬ ‫ידּוּשׁין‪ ,‬כִּ י ַחיְ ִ‬ ‫ידּוּשׁ‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫בשר‪ .‬מדוע‬ ‫באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו‪ ,‬החליט שרוליק כי לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג‪ ,‬ועטו ארשת סלידה‬ ‫שישלוט בכולם‪.‬‬ ‫הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ‬ ‫די לו להחשות‪ .‬הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו כשתיאר את מרק‪-‬הפיגולים שחולק להם דברי‬ ‫רך‬ ‫ידה לַמדוע ֶד ֶ‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫שׁוּבתוֹ‬ ‫וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ‬ ‫שׁוּבה‪ְ ,‬‬ ‫גוף אומר‪ :‬נשמה חט‬ ‫כיצד?‬ ‫את ‪ַּ -‬ת ֲא ִמין ׁ ֶש ָ ּיגַ ְע ָּת‪.‬‬ ‫בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם את אדם הראשון בפירוש‪ ,‬ואמר לו )בראשית ב יז( רש“י בביטוי זה‪ ,‬החורג מלשוןהדין‪,‬‬ ‫ִאם ָמ ָצ ָ‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫התורה בכל‬ ‫במשורה‪.‬‬ ‫יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“‪.‬‬ ‫שפירשה ממני הריני מ‬ ‫שמיום‬ ‫הבשר לאדם והותר לנח?‬ ‫נאסר‬ ‫ולאשתו )פסוקים כט‪-‬ל(‪” :‬ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל ”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ “‪ ,‬אך מה‬ ‫אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח‪,‬‬ ‫החסידות‬ ‫כך‬ ‫תורת‬ ‫מאוצרות‬ ‫של סבא‪ ,‬להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה‬ ‫יאה‪.‬‬ ‫יאה ְלל ֹא יְ גִ ָיעה ‪ֵ -‬אינָ ּה ְמ ִצ ָ‬ ‫ְמ ִצ ָ‬ ‫לא‬ ‫בדרך‬ ‫מאי‪-‬שם‬ ‫שהושג‬ ‫השופר‬ ‫היהודית‪.‬‬ ‫האמיתית‪,‬‬ ‫נוסטלגיה‬ ‫נוטפי‬ ‫בסיפורים‬ ‫נרתיקו‬ ‫שמעתם אוזן ולמלא את‬ ‫מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל ביאור הנוסח ’לא הרשה‘?‬ ‫בקבר‪ .‬ונשמה אומ‬ ‫כאבן דומם‬ ‫קודם שנבוא לביאור הדברים‪ ,‬נציגה נא בזה את‬ ‫לא(‪]” :‬המקדש את האשה[ על עֵשׂ‬ ‫משובצות מיד‬ ‫זהבליד‬ ‫המחנה‪.‬ומסודרות‬ ‫דרך‪ ,‬התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו‬ ‫מעברו הנסתר של סבא‪.‬‬ ‫הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה‪:‬‬ ‫שאני צדיק‪ ,‬אפילו רשע גמור‪ ,‬ה ָ‬ ‫שמיום שפירשתי מ‬ ‫חטא‪,‬‬ ‫החילוק בין‬ ‫בביאור‬ ‫המשך דברי הרמב“ן‪ ,‬העוסק גוף‬ ‫כבהמות נדמו‬ ‫ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל‬ ‫תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא הרהר וּ לְכ‬ ‫תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד‪ ,‬וכך מצא את עצמו בהתרגשות‪ ,‬ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני‬ ‫משיעוריו‬ ‫ושיחותיו של‬ ‫‬ ‫תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות‪ ,‬הריקודים‬ ‫שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר‪ ,‬עוקב בדריכות אחר‬ ‫דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו‪ ,‬ובין נח ובניו‬ ‫על מנת לשנות פרק זה‪ ,‬שומה עלינו לחקור‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו‬ ‫לדגש‪:‬ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה‪,‬‬ ‫בלבו“‪ .‬עם זאת יש לשים לב הָאָ‬ ‫המשך בע‬ ‫‪ -‬להם הותרה אכילת בשר‪.‬‬ ‫ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה‪.‬‬ ‫הרהר כ ֵן“‪ .‬ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי‬ ‫מקודשת מספק‪ ,‬שמא ו ַיְה ִי‬ ‫שליט“א‬ ‫בשמחת תורה‪ ,‬שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק‬ ‫ההדדי באמונה‪.‬‬ ‫מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה‪ .‬הרגע בו‬ ‫הוא יוכל לדרוש‪ ,‬ולעמוד על שלו‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה‪,‬‬ ‫הנה‪ ,‬כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש‬ ‫עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(‪” ,‬ו ַּיַר ְא‬ ‫תשובה בלבו‘‪.‬‬ ‫קולו התאושש מעט‪ ,‬התייצב‪ ,‬כשהגיע לשלב בו הופיע‬ ‫’נו? אז מי גנב את האפיקומן?‪ ‘...‬הפנה סבא מבט חמים‬ ‫אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת‪,‬‬ ‫המשכלת‪ ,‬וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ‬ ‫”כ ִי מִקְר ֶה‬ ‫האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב‬ ‫נידון מעניין כשלעצמו הוא ‪ -‬אֱלֹ‬ ‫הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו‪ ,‬שחרר את שלדי‬ ‫לנכדים‪ ,‬בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת‬ ‫ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה‪ ,‬לבחור‬ ‫ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם‬ ‫תשובה‪ ,‬בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“‪.‬‬ ‫ו ַיְה ִי‬ ‫ניתן להניח שהעבריין עשה‬ ‫האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים‪.‬‬ ‫מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו‪.‬‬ ‫עמ' כ"ג‬ ‫בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם‬ ‫ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּ מוֹתַר הָאָד ָם‬ ‫ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים‬ ‫עמ' כ"ז‬ ‫’ואז נמלטתי לארץ הקודש‪ ,‬השתקעתי בבני ברק והנה אני‬ ‫נדמה לו שהוא שמע משהו‪ .‬מי?‬ ‫מאכל האדם‪ ,‬ואיסור הבשר‬ ‫שבת קודש‬ ‫על התורה‬ ‫למזונם‪ ,‬ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה‬ ‫מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“‪ .‬כי אכן מאכל האדם‬ ‫מספק‪ ,‬גם בשעה שאנו עודנו רואים ‪-‬‬ ‫כאן‘ סיים באחת‪ ,‬נותן סביבו מבט אוהב‪ ,‬חם‪.‬‬ ‫’אני‘ נשמע שוב הקול‪ ,‬צלול וצעיר‪ ,‬מפיו של שרוליק‪’ ,‬אני‬ ‫ומבקשים את מזונם וטובתם‪ .‬וכמו שאמר הכתוב‬ ‫והבהמה שווה‪ ,‬ויכול אדם לאבד ולהפקיר את‬ ‫והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה‬ ‫לדוגמה ‪ -‬את החפץ הגנוב בידו‪ ,‬על‬ ‫זהו? הנכדים היו המומים‪.‬‬ ‫גנבתי את האפיקומן!‘‬ ‫)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא‬ ‫שליחותו בעולם‪ ,‬עד שיהא נמשל כבהמות נדמה‪.‬‬ ‫כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו‪ ,‬וז“ל‪:‬‬ ‫טרם החזירו לבעליו‪.‬‬ ‫בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים‬ ‫נועם‬ ‫לאחרשבת‬ ‫לפתע‬ ‫אכסוף‬ ‫חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים‪ ,‬לקצר‬ ‫קודש והגיונות מה‬ ‫שלהבות‬ ‫זמן‪.‬‬ ‫’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז‬ ‫לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“‪.‬‬ ‫ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי‬ ‫”לכם יהיה לאכלה‪ .‬ולכל חית הארץ ‪ -‬השוה להם‬ ‫’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ‪ ,‬חבלי‬ ‫ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים‬ ‫השרת לבהמת הארץ‪ ,‬וכלשונם )חגיגה טז‪” :(.‬ששה‬ ‫וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם(‪ ,‬יש הסבורים כי אכן‬ ‫הכתוב בהמות וחיות למאכל“‪.‬‬ ‫השבת‬ ‫בוער‬ ‫ועוד? מה‬ ‫בקדושת‬ ‫השבועלי הקליטה והקמת המשפחה‪ ,‬שיקומו האישי‬ ‫מפרשת‬ ‫משתמע לשתי פנים‪’ ,‬אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח‬ ‫בבעלי החיים ולא לגרום להם צער‪.‬‬ ‫דברים נאמרו בבני אדם‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת‪,‬‬ ‫ניתן להאמין בכך‪ ,‬אך זאת כמובן רק‬ ‫לו?‬ ‫מבואר‪ ,‬כי על אף היות האדם נזר הבריאה‬ ‫נאמנה כי יגשים את משאלתי‘‪.‬‬ ‫ה˘ורהגביע‬ ‫ישועות אשא ‪-‬‬ ‫ה‡הבה כוס‬ ‫האש‬ ‫כבשןיכול‬ ‫הרבילהשיב‬ ‫עצמו‬ ‫בתנאי שהוא קיבל על‬ ‫את השמש ושאלו על‬ ‫מאן‪-‬דהוא שפגש‬ ‫מטעם זה‪ ,‬מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא‬ ‫שלשה כבהמה“‪ .‬בחלק הרוחני שבו נוהג האדם‬ ‫ותכליתה‪ ,‬מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית‬ ‫וסבורים‬ ‫עצמו את על ההנהגה‪ ,‬ובטרם לקח‬ ‫החולקים‬ ‫ויש בכדי‬ ‫הגזילה‪,‬‬ ‫את את‬ ‫מ˜ל˜ל˙ ‡˙‬ ‫להיות מדובר?‪ ‘...‬סבא הפך משועשע‪,‬‬ ‫תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו‪ ,‬סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב‬ ‫’במה כבר‬ ‫הקדושנורא ההוד ‪-‬‬ ‫לאכול מבשר בעלי החיים‪ .‬אולם כאשר השחית‬ ‫כמלאכי מרומים‪ ,‬אולם בצרכיו הגופניים אינו‬ ‫ובהמת הארץ‪ ,‬ומאכל כולם מעשב הארץ‪.‬‬ ‫לקדש בו‪,‬‬ ‫הגביע לידו‬ ‫מקוצק‬ ‫’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘‬ ‫קידושיו אינם‬ ‫אלאסטוטשינר‬ ‫די‪ ,‬נתן‬ ‫אין רבי‬ ‫אחדאף בכך‬ ‫מהחסידים‪,‬‬ ‫קם כי‬ ‫שנקלע אליו שלא בטובתו‪ .‬התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד‬ ‫הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)‬ ‫שרוליק‪:‬‬ ‫כל אדם את דרכו על הארץ‪ ,‬וגם הארץ הנה‬ ‫שונה מן הבהמה‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אם לא ישגיח על‬ ‫ועוד הוסיף רש“י וכתב‪” :‬ולא הרשה לאדם ולאשתו‬ ‫בראשו‪.‬יוסף ביום השלישי‪ ,‬הם כבר ממשמעמד‬ ‫’לא ולא‘ הניד‬ ‫נשחתה‪ ,‬ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת‬ ‫קיום תפקידו בזה העולם‪ ,‬ידמה לבהמה‪ ,‬כי האדם‬ ‫והעמידו השיב‬ ‫כל עוד לא‬ ‫מספק‬ ‫הגביע‬ ‫אף את‬ ‫ולקח‬‫קידושין‬ ‫מוורשה‪,‬‬ ‫פותחת בפסוקים‬ ‫סוד הגביע‬ ‫כעסו‪.‬הר סיני וקבלת התורה‪ ,‬והפרשה‬ ‫השמש שלנצפה‬ ‫כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה‬ ‫הגזילה‪.‬יצחק מאיר באמרו לו‪ :‬להמית בריה ולאכול בשר‪ ,‬אך כל ירק עשב יאכלו‬ ‫את של רבי‬ ‫הרב על ידו‬‫שלר ֵאל‬ ‫לפטירתויִ ְשׂ ָ‬ ‫השבעהאת ְבּנֵ י‬ ‫ישׁי לְ ֵצ‬ ‫ימי ִ‬ ‫כלותה ְשּׁלִ‬‫עם ֶֹדשׁ ַ‬ ‫”בּח‬‫כהרגלו‪ ,‬ב(‪ַ :‬‬‫בעיר )יט‪ ,‬א ‪-‬‬ ‫סבא‪ .‬משוטט הבאים‬ ‫נרמזה בקולו‬‫רוחחי?‬‫קוצרהוא‬ ‫להודיע של‬ ‫לאביו כי‬ ‫נימה קלה‬‫’נו?‘שלח‬ ‫במצרים‪ ,‬לא‬ ‫והמתפללים של‬ ‫האדם‪ ,‬נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה‪ ,‬והיו‬ ‫אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא‬ ‫בראשונים כלם‪ ,‬וכשבאו בני נח התיר להם בשר‪ ,‬שנאמר‬ ‫לכן יקדש יחד‬ ‫מוקדשת‬ ‫רוצהנרחבת‬ ‫לשמוע קדוש‪,‬‬ ‫זי”ע “העולם‬ ‫יריעה‬ ‫ידים‬ ‫בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ‬ ‫מפשיסחא‬ ‫שמחהי‪ :‬וַ יִּ‬ ‫רבי ַבּר ִסינָ‬ ‫הקדוש ִמ ְד‬ ‫סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ‬ ‫המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ‬ ‫המאוחריםריִ ם ַבּ‬ ‫ובשנות כליאתו בבית‬ ‫לי‪ ,‬סבא‘‪.‬‬ ‫’תבטיח‬ ‫עבדותו‪,‬‬ ‫אם בשנות‬ ‫לעולם הזה‪ ,‬עליו אמרו חז“ל )עירובין יג‪” (:‬נוח‬ ‫חלק נא רבנו”‪.‬‬ ‫הסוהר‪ ,‬ייתכן שלא היה באפשרותו‪ ,‬אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף‬ ‫ראויים כולם למות במבול‪ .‬אלא שנח איש צדיק‬ ‫)להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘‪ ,‬כירק עשב‘ ‪-‬‬ ‫נוספתאלא‪ -‬האם‬ ‫לנקודה‬ ‫ובאחרונים‬ ‫וגמרור“‪.‬‬ ‫נמנו ד ָה ָה‬ ‫תקפ”ז‪ֵ,‬אל נֶ גֶ‬ ‫שׁם יִ ְשׂ ָר‬ ‫י”בוַ יִּ ַחן ָ‬ ‫באלול‬ ‫ביום ָבּר‬ ‫ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְד‬ ‫תחת‬ ‫כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ‬ ‫שריר וַ יָּ ב‬ ‫מביתו’והכל‬ ‫בנינוחות‬ ‫והתפייט‪,‬‬ ‫נו‪ ,‬אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף‬ ‫’נו‬ ‫ענה כלום‪,‬‬ ‫הרי”מ’ לא‬ ‫בעל ‘חדושי‬ ‫שעלה לגדולה‪,‬‬ ‫תמים היה‪ ,‬ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה‪,‬‬ ‫לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“‪ .‬אך לעולם‬ ‫שהתרתי לאדם הראשון ‪’ -‬נתתי לכם את כל‘“‪.‬‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫הגביע הרהר‬ ‫שהוא‬‫בשתיקה את‬ ‫בצל הקדש‬ ‫העובדהכי לקחאמירתו‬ ‫הסתופפוועל‬ ‫הפסוקים‬ ‫סדראשר‬ ‫מהחסידים‬ ‫האור החיים הקדוש על‬ ‫וקיים‘‪.‬הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו‪ ,‬והוא צועד לביתעומד‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫והעמידו על‬ ‫הנוראים‬ ‫בימים‬ ‫אביו?נעץ עבור מה‬ ‫עד שבאו אחיו‪ ,‬וכיצד לא חש לצערו של‬ ‫ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל‬ ‫בוודאי שם אדם עליו‪ ,‬ויוכל לחזור אל מעלתו‪.‬‬ ‫יש מבואר‪ ,‬כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט‬ ‫בתשובה‪.‬הרי‬ ‫ודאי שב‬ ‫הרביכי אכן‬ ‫מקוצק‪ .‬ואף‬ ‫קובעת‬‫ידו של‬ ‫תקפ”ח‬ ‫המציין כי‬ ‫תחלת שנת‬ ‫לאחרשלהפסוק‬ ‫נאמר‬ ‫שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘‬ ‫הסיכה תשלום?‬ ‫מקבל השמש‬‫שרוליק את‬ ‫אושוויץ‪ ,‬סבא!‘‬ ‫ַ’ס ֵפּר לנו על‬ ‫הרבי מקוצק‬ ‫יפל דבר בהנהגת חסידי‬ ‫והתאבל האם‬ ‫הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו‬ ‫פשיסחא‪.‬לָ ָמּה‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫מין‪ ,‬ושבעה שבעה מן הטהורים‪ .‬ומעתה ואילך‬ ‫ולאכול בשר בהמה‪ ,‬ואף על ידי שחיטה ‪ -‬כשאינו‬ ‫אדם נאמן‬ ‫שמואל( כי‬ ‫הסוברים‬ ‫מעריב‪ ,‬הביט על‬ ‫”ק ֶשׁה‪,‬‬ ‫מ ְד ַבּר ִסינָ י‘‪ ,‬וקושייתו איתנה‪ָ :‬‬ ‫בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ‬ ‫המשרה‬ ‫במפורש ַ’בּיּוֹם ַה‬ ‫נכלל סביב‪,‬‬ ‫ששררה‬ ‫המשועשעת לא‬ ‫שפוצצה באחת את הבועה‬ ‫שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה‬ ‫ואמר לו‪:‬‬ ‫)ביתרבי נתקי‬ ‫החסיד‬ ‫בליל ראש השנה‪ ,‬לאחר תפילת‬ ‫על בנו אהובו‪.‬‬ ‫נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול‪ ,‬כי כל‬ ‫בפוזמקאות‬ ‫תבוא אלי‬ ‫סוּק‬ ‫פּ‬ ‫ָ‬ ‫ם‬ ‫קוֹד‬ ‫ֶ‬ ‫נגשו החסידים אל הרב הקדוש רבי “נתקי‪ ,‬עוד‬‫ים‬ ‫דּ‬‫ִ‬ ‫ק‬‫ְ‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫לְ‬ ‫לוֹ‬ ‫ה‬ ‫יָ‬ ‫ה‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫זֶ‬ ‫סוּק‬ ‫פּ‬ ‫ָ‬ ‫י‬ ‫כִּ‬ ‫הכנסת‬‫ם‪,‬‬ ‫דּ‬‫ָ‬ ‫מּוּק‬ ‫ְ‬ ‫בית‬‫ה‬ ‫ַ‬ ‫את‬ ‫ר‬ ‫יח‬ ‫ֵ‬ ‫א‬ ‫ולהכין‬ ‫ִ‬ ‫קום‬ ‫להשכים‬ ‫שעליו‬ ‫לנו על החוויה‪ .‬על הקשיים והאתגרים‪ ,‬הניסים‬ ‫והתשובה ’ספר‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫נבלה וטריפה‪ ,‬אלא רק לנח ובניו הותר הדבר‪ ,‬ואז‬ ‫שהרהרבכדי‬ ‫עצמו‬ ‫להעיד על‬ ‫מרעידה‪:‬‬ ‫על המדף ›››‬ ‫סינַ י‘“‪.‬‬ ‫ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ‬ ‫נמנע יוסףוהישועות‪ ,‬הגבורה וההצלה‪ ,‬אנא!‘ למתפללים?‬ ‫קיום המין ‪ -‬בעבור נח וזרעו‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י‪,‬‬ ‫לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(‬ ‫נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם‪.‬‬ ‫מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן‬ ‫נזיפה”‪...‬‬ ‫יצחק‬ ‫כשהטיח אחד מנכבדי הקהילה בפני השמש‬ ‫מלהודיע לאביו‪ ,‬מפני שלא רצה‬ ‫וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט‪ :‬ד“ה ’לא הותר‘(‬ ‫ממעשים אלו למדנו שקדושי עליון‬ ‫נתונהאתלו רק בעדות של‬ ‫הנאמנות‬ ‫ואף‬‫לרבם‪,‬שכל‬‫לוהטות‬ ‫חסידים‬ ‫במילים‬ ‫הקדוש אצל‬‫טוב’‪ ,‬כנהוג‬ ‫את האשמה‪ ,‬שתק הלה על כך משיב האור החיים‬ ‫חטאם‪ .‬האפירו‪.‬‬ ‫אחיוהרצין‬ ‫ולפרסם את‬ ‫באחת‪ ,‬פניו‬ ‫לבייש אתסבא‬ ‫ועם כל זאת‪ ,‬גם אחר היתר אכילת הבשר‪ ,‬לא נתן‬ ‫במבוכה ופניו הסמיקו‪.‬‬ ‫ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה‪ ,‬ואסר להם‬ ‫בזה הלשון‪” :‬לא הותר בשר באכילה‪ ,‬דכתיב ’הנה‬ ‫מהי ההשוואה בין אדם ובהמה?‬ ‫עול הנהגת‬ ‫עדים‪.‬הגביע‪ ,‬ויש‬ ‫קיבלו על עצמם‬ ‫שניהחזקת‬ ‫שלידי‬‫ממש‪,‬על‬ ‫החסידים‬ ‫צדיקים כי‬ ‫השלחן‬ ‫התבטאויערך את‬ ‫אודותם ממנו כי‬ ‫הוסיפו ובקשו‬ ‫אש יוקדת‪,‬‬ ‫יהיה לא כולן שלהבת‬ ‫כשורה” הבטיח לאיש‬ ‫מדברים‪,‬‬‫לא הכל‬ ‫רעהעלאכלתהו‪,‬‬ ‫הנושא הזה‬ ‫“ממחר‬ ‫הכל‪.‬‬‫שחיה‬ ‫ליעקב‬ ‫ידעו‬ ‫טאבו‪,‬‬‫זהוסיפרו‬ ‫האחים הרי‬ ‫וכאשר ישמע‬ ‫נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ ‪ -‬לכם ולחיות נתתי‬ ‫שראויהשלכה‬ ‫לנידון זה‬ ‫טוב‪.‬אוּלַ י ֶשׁהוּא ַעל‬ ‫לכבוד יום‬ ‫קדשו‪” :‬וְ‬ ‫הטהורלשון‬ ‫הזועם‪.‬על הנושא ולא ’התיבות בוערות באש‘‪ ,‬וזו‬ ‫אין שאלות‬‫בו‪ .‬הוא‬‫עלול‬ ‫דשים‬ ‫ולא חי‪,‬‬ ‫יעקבאותו‬ ‫שיוסף‬ ‫מזכירים‬ ‫אבר מן החי‪ ,‬והוסיף להם לישראל איסור אכילת‬ ‫והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד‪.‬‬ ‫שלישהגביע‬‫הראשונה‪,‬‬ ‫לדעהמהו סודו‬ ‫להתבונן‬ ‫לחשוד באחים שידם במעל – כפי‬ ‫הרבי ְמ ַקלְ ֶקלֶ‬ ‫מוורקאת ַה‬ ‫נענהב(‪ַ :‬‬ ‫להם‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נכנס‬ ‫ואכן ָ‬ ‫שּׁוּרה“‪,‬‬ ‫”א ֲה ָבה‬ ‫)סנהדרין קה‪,‬‬ ‫לחלונות בית‬ ‫אוֹמ ָרם‬‫מבעד‪ְ ‬‬ ‫נראו ֶדּ ֶר‬ ‫מקטנותו‪ ,‬וזהו‪.‬‬ ‫אבלנכדלמחרת‪ ,‬לא‬ ‫אירע‪.‬‬ ‫ידע כל‬ ‫שאכן‬ ‫’משם‘‪,‬‬ ‫רמזים‪ ,‬כלום‪ .‬סבא הגיע‬ ‫דם‪ ,‬כי הדם הוא הנפש‪ .‬ורק את גוף בעלי החיים‬ ‫העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה‪ ,‬אבל‬ ‫הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמה‬‫לכך? הנידון הקודם שהוזכר‪ .‬כי‬ ‫הוא על‬ ‫לעריכת השלחן‪ ,‬עמד בראש השלחן‬ ‫וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט‪“ ).‬נוח לו לאדם‬ ‫זרחר‪.‬‬‫אוּח‬ ‫ור’מּ ָ‬ ‫ים ַה ְ‬ ‫משתף‪ .‬הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ‬ ‫ולאפני חבירו‬ ‫ואלכך‬ ‫האש על‬ ‫לכבשןמדבר‬ ‫הוא לא‬ ‫להשיגהנ“ל‬ ‫את ‪ -‬האם‬ ‫בשאלה‬ ‫יכולים‬ ‫מסתפק‬ ‫אמנם אין‬ ‫שמואלאנחנו‬ ‫העששיות‪,‬‬ ‫התיר הבורא‪ ,‬ולא את נפשו‪ .‬וציוה ה‘ על השחיטה‬ ‫לא חית הארץ נתונה לכם“‪.‬‬ ‫ניזונים מדבר אחד‪ ,‬יש להבין מהו שהושווה‬ ‫והתכונן לקדש‪ .‬על ימינו עמד בנו של‬ ‫האופה‬ ‫ילבין‬ ‫שיפיל עצמו‬ ‫ישהגביע‬ ‫להחזיק את‬ ‫דברים‪ ,‬אולם‬ ‫עודנהענינו‬ ‫בידושל‬ ‫סודם של‬ ‫כשהגזילה‬ ‫רבי עוֹלָ ם‪,‬‬ ‫אברהם‬ ‫תּוֹרה‪ ,‬לָ‬ ‫הרבא‪ ,‬לַ ָ‬ ‫הקדוש‬ ‫בּוֹר‬ ‫הקודם‪,‬לַ ֵ‬ ‫ה ְמּ ֻקוֶּ וה‬ ‫הוּא זֶ ה יוֹם ַ‬ ‫הרבי‬ ‫במילוי‬ ‫את ְהיוֹת‬ ‫זמנו כִּ י‬ ‫”שׁלִּ‬ ‫לכלות ֶ‬ ‫שובוסבא‬ ‫נאלץנאנח‬ ‫חושש‪,‬‬ ‫ברבים”‪’ .‬הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון‬ ‫למעט צער הבעל חי‪ .‬וזהו אשר אנו מברכים‬ ‫אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב‬ ‫האדם להם‪ ,‬כאילו תורה אחת להם‪ .‬וגם עצם‬ ‫בתורה מצאנו בענין גביע‬ ‫וּמ ַצ ִפּים‬‫עודִבים ְ‬ ‫יוֹשׁ‬ ‫עמו ְ‬ ‫ואתווְ ֵהם‬ ‫יאה‪,‬‬‫זי”ע‪,‬ר ָ‬ ‫יּוֹם ַה ְבּ ִ‬ ‫וּמ‬‫תּוֹנִ ים‪ִ ,‬‬ ‫תוך לָ ֶעלְ‬ ‫שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ‬ ‫משפשףתּ ְחאת‬ ‫ההסקהאת‬ ‫התנור בעצי‬ ‫”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“‪.‬‬ ‫בין האדם ואשתו לחיה והבהמה‪ ,‬ופירש כי לאדם‬ ‫הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו‬ ‫הכסףוהוא‬ ‫של מכריע‬ ‫מספק‪,‬‬ ‫הקידושין כחלים‬ ‫מגדולי‬ ‫רבים‬ ‫משה‬ ‫והחליט לקיים‬ ‫בפי על כסאו‪ ,‬לקח נשימה ארוכה‬ ‫הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור‪,‬‬ ‫והתרווח‬ ‫מאמר זה שגור‬ ‫יוסף הצדיק‪ ,‬המלמד אותנו כי הצדיק‬ ‫החסידים‪,‬ינַ י‪.‬הרב הקדוש רבי יעקב אריה‬ ‫את ְבּנֵ י יִ ְ‬ ‫פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס‬ ‫במקום ָמ ַתי יָ‬ ‫לומרבוֹאוּ‬ ‫לא לנבור בפצעים הישנים‬ ‫ומעולםנאלץ‬ ‫חברו‪ ,‬בחייו‬ ‫לראשונה‬ ‫יש להזהרהבטחתו‪.‬‬ ‫מהלבנת פני‬ ‫במקרה בו הוא טוען שהרהר‬ ‫משולכילגביע‪.‬‬ ‫התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני‬ ‫רבי ֶדר ַה ָדּ ָבר‪,‬‬ ‫אלכסנדרוְ ֵתכֶ ף‬ ‫זושא‬ ‫מרדזימיןכּ ַֹח לְ ַס‬ ‫זי”ע‪ֵ ,‬פּר ֵס‬ ‫שיעלה על‬ ‫מצאנו אדםההם‪,‬‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫הקדוש כך‪.‬‬ ‫יש להניח‬ ‫בתשובה ‪-‬שלודאי‬ ‫ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה ‪‬א ָע ְצרוּ‬ ‫לדוש בהם‬ ‫התפלה‪.‬‬ ‫להפיל את‬ ‫הפוגה‪,‬עצמו‬ ‫דעתוללא‬ ‫המדממים‬ ‫א‬ ‫רבי‬ ‫המגיד‬ ‫וכדברי קדשו‬ ‫ישראל מקוזניץ זי”ע‪ ,‬בספרו ’נזר ישראל’‬ ‫פייבל ָחשׁוּק‬ ‫מגריצא‬ ‫שרגא ִהגִּ ַ‬ ‫יע‬ ‫אוּ‘ וגו‘‪,‬‬ ‫מפלוצק ַהזֶּ ה‬ ‫זי”ע‪ָ ,‬בּרבי‬ ‫אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם‬ ‫זי”ע ועוד‪.‬‬ ‫רגיל ְבּ ְ‬ ‫הוֹד ָעה‬ ‫המהבילה ַה ָ‬ ‫שהיה‬ ‫בפומבי‪ .‬שלא ילבין פני חברו‪ ,‬מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ‬ ‫לכבשן האש ובלבד‬ ‫שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של‬ ‫תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות‪.‬‬ ‫קם רבי אברהם משה ומזג‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה‪,‬‬ ‫יוסף‪ ,‬כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל‬ ‫היין‬‫מלא◄‬ ‫המ˘ך בעמו„ הב‡‬ ‫אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש‬ ‫בתוך הגביע שעמד לפני הרבי מווארקא‬ ‫הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב‬ ‫בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב‪.‬‬ ‫ואף הרימו ונתנו על ידו‪ .‬ברב שרעפיו‬ ‫ליובצ’אנסקי – ממשרתו‪ ,‬ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו‪.‬‬ ‫המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום דמו לא‬ ‫ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי‬ ‫בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל‬ ‫היה מושג “עבור מה אנו משלמים לו? על שנת החורף‬ ‫הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך‬ ‫שכזה‪ ,‬מאמר חז”ל בעלמא‪ ,‬ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”‬ ‫בסדר הקדוש‪ ,‬עיניו זלגו דמעות רותחות‬ ‫חכמינו – כך יש לנהוג!‬ ‫יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה‬ ‫וכלו היה אש להבה‪ .‬ואז‪ ,‬לפתע פתאום‪,‬‬ ‫ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי‬ ‫המנין סביב השמש בזעם‪:‬‬ ‫חורף כבד היה זה‪.‬‬ ‫והצלחה על כל המסתופפים בצלם‪.‬‬ ‫התנער ממחשבותיו‪ ,‬הושיט את ידו בה‬ ‫השלג נערם לילות‬ ‫ארוכים‪ ,‬וקור עז שרר “כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”‬ ‫גביע האבות‬ ‫היה נתון גביע הקדוש‪ ,‬והניחו על ידו‬ ‫השמש השפיל עיניו ושתק‪.‬‬ ‫ברחובות‪.‬‬ ‫בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב‬ ‫של רבי אברהם משה‪ ,‬ואמר לו בחרדת‬ ‫כל מי שהיה‬ ‫קדש‪:‬‬ ‫באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה‪ ,‬והוא ייחל שהאדמה תבלע‬ ‫המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא‬ ‫תחת לשמיכות המחממות‪ ,‬ולא לצאת אל אותו‪.‬‬ ‫זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות‪:‬‬ ‫“עשו אתם קדוש‪ ,‬שכן אתם זכיתם בנזר‬ ‫הרחוב הסוער‪.‬‬ ‫הנהגת הצבור”‪.‬‬ ‫“אתם צודקים‪ ,‬אמצא לכך פתרון” אמר‪ ,‬ונמלט‬ ‫ג‪-‬י‪-‬ב‪-‬ע‪ ,‬הרומזות ל‪-‬ג’ אבות‪ ,‬י”ב שבטים‪,‬‬ ‫מהמקום‪.‬‬ ‫וכך נהג גם השמש העירוני‪ ,‬שבמקום להתייצב‬ ‫וע’ נפש‪ ,‬וכל אלו הם היסודות האיתנים‬ ‫לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש‬ ‫על משמרתו‬ ‫על היין‪ ,‬ובכך היה למנהיג החסידים‬ ‫בבית הכנסת הגדול עם שחר‪ ,‬אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא‪,‬‬ ‫עליהם עם ישראל נשען ועומד‪.‬‬ ‫שנותרו בפשיסחא‪ ,‬כשהרבי מווארקא‪,‬‬ ‫ולהעלות את האש בתנור הגדול‪ ,‬נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון‪.‬‬ ‫ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים‪,‬‬ ‫במיטתו‪.‬‬ ‫שהיה מבגר ממנו‪ ,‬מתבטל אליו כתלמיד‬ ‫בקור שכזה לא יעלה על הדעת להוציא אף‬ ‫שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים‪ ,‬על‬ ‫בתחילה‪,‬‬ ‫כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה‪,‬‬ ‫ספיר ויהלום בראשית‬ ‫עניין הבארות הן אורות וסודות עליונים‬ ‫ידם נמסרה התורה אשר קבל משה‬ ‫לפני רבו‪.‬‬ ‫שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם‪ ,‬ומצאו את הרהר מוחו המנומנם‪ ,‬שלא אבה לחשוב על‬ ‫אחרים‪ ,‬כמו שהיה בעת אשר אברהם הוליד‬ ‫מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים‪,‬‬ ‫כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי‬ ‫פשיסחא אשר קבלו על עצמם את‬ ‫בית הכנסת קר וחשוך‪ ,‬חשבו שנאנס השמש ההשלכות‪.‬‬ ‫כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א‬ ‫לבוא‪.‬‬ ‫היה‬ ‫ולא יכול‬ ‫מ”א)‪.‬‬ ‫מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫את העלבונות שספג אמש‪ ,‬העדיף לשכוח‪.‬‬ ‫“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך‬ ‫שמא חלה והצטנן‪.‬‬ ‫הרי לנו מן האמור‪ ,‬כי בבחינת הגביע‬ ‫מקוצק זי”ע‪ ,‬כפי שמספר בספר ’מאיר‬ ‫אך למחרת‪ ,‬שוב היה ההיכל קפוא וריק‪.‬‬ ‫עיני הגולה’ (אות קפח)‪:‬‬ ‫כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב‪.‬‬ ‫נרמזים שרשי בני ישראל‪ ,‬שעל ידם קיום‬ ‫אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת‬ ‫בליל שבת קדש‪ ,‬כאשר עמד הרבי‬ ‫בחוץ שאגה הרוח‪ ,‬פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים‪ ,‬כשהזדחל מהמטה‪ ,‬וראה את‬ ‫מורשה לדורות הבאים‪.‬‬ ‫מקוצק לערך את שלחנו‪ ,‬עמד בסמוך‬ ‫החלונות‪ ,‬ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון‪ ,‬כמעט ופרח לבו בקרבו‪.‬‬ ‫שוב פעם גברה עליו תאות השינה‪ ,‬וכעת עלול‬ ‫המפתח בחור המנעול‪.‬‬ ‫כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש‬ ‫אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר‬ ‫הרב‬ ‫הזמן‬ ‫על‬ ‫שלא לדבר‬ ‫זי”ע‪,‬‬ ‫מגור‬ ‫ממשרתו‪...‬‬ ‫מפוטר‬ ‫להיות‬ ‫הוא‬ ‫בהכנסת‬ ‫שבוזבז‬ ‫רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו‬ ‫בעל ’חדושי הרי”מ’‪ ,‬ובכבודו‬ ‫העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?‬ ‫וַ ּיָ ָׁשב יִ ְצ ָחק וַ ּיַ ְחּפֹר ֶאת ְּב ֵארֹת ַה ַּמיִ ם ֲא ֶׁשר את יצחק‪ ,‬וזהו גילה אחר גילה (קול יעקב)‪:‬‬ ‫’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד)‪ ,‬שביאר את‬ ‫ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את‬ ‫הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ‬ ‫ש ָר ֵאל ְּכחוֹל‬ ‫הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק‪,‬‬ ‫המגושם‪ ,‬על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?‬ ‫מעשה חסיד לרבו‪.‬‬ ‫הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת‬ ‫מעיליהם‪.‬‬ ‫ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)‬ ‫בדרך הראויה לעבודת הבורא‪ ,‬שעיקר‬ ‫בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו‬ ‫ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום‪...‬‬ ‫הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך‬ ‫עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על‬ ‫מהקור כמו בימים הטובים‪ ,‬מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית‪ ,‬אלא שזמן‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫"ספיר ויהלום בראשית" מתוך‬ ‫(מהרי”ד מבעלזא ‪ -‬הרה”ק רבי ישכר דוב מבעלזא זיע”א)‬ ‫ימי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו (כו יח)‬ ‫ָח ְפרּו ִּב ֵ‬ ‫שיעוריו ושיחותיו של הגאון רבי‬ ‫בוודאי יש בעניין הבארות שחפרו כל אחד התקדשות הן בימי הנעורים והן בימי הזקנה‬ ‫מנחם מנדל פומרנץ שליט"א‪,‬‬ ‫ּוׁשנֵ י לְ ֻא ִּמים‬ ‫ֹאמר ה’ לָ ּה ְׁשנֵ י גֹויִ ם ְּב ִב ְטנֵ ְך ְ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫מאבותינו אורות וסודות עליונים עמוקים‪,‬‬ ‫בתוספת משלים סיפורי הוד‬ ‫וכל הסיפור שבתורה אודות הבארות שסתמו ִמ ֵּמ ַעיִ ְך יִ ָּפ ֵרדּו (כה כג)‬ ‫מצדיקי הדורות‪ ,‬הנהגות ופנינים‬ ‫‘גיים’ כתיב‪ ,‬אלו אנטונינוס ורבי‪ ,‬שלא פסקו‬ ‫פלשתים וחזר יצחק וחפרם‪ ,‬בוודאי לא דבר‬ ‫מאירים‪ 705 .‬עמודים מלאים זיו‬ ‫ריק הוא‪ ,‬שזה היה פעולת אבותינו הקדושים‪ ,‬מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת‪ ,‬לא בימות‬ ‫ובזה היה עניין עבודתם להשם יתברך ברוך החמה ולא בימות הגשמים (רש”י)‪.‬‬ ‫ומפיקים נוגה על פרשיות התורה‪.‬‬ ‫הוא כל אחד לפי מדרגתו ובחינתו ושורשו‬ ‫האדם השלם מכניע ומשבר כל תאוות‬ ‫שו"ע המבואר 'מתיבתא'‬ ‫גשמיות‪ ,‬עד כי גם לדברים המוכרחים לקיום‬ ‫מסדילקוב זיע”א) הגוף‪ ,‬שבהכרח הוא עושה ‪ -‬מצונן הוא‪ .‬וגם‬ ‫(דגל מחנה אפרים ‪ -‬הרה”ק רבי משה חיים אפרים‬ ‫הזך‪:‬‬ ‫חו"מ הלכות נזיקין סי' שעח‪-‬שפח‬ ‫לאכילה אינו להוט ומתאווה‪ ,‬אך אוכל הוא‬ ‫ספר הטור עם הערות וציונים‪ ,‬עם ספר שולחן‬ ‫יש לבטוח בה’ וגם לעשות איזה השתדלות בכדי שיוכל לעבוד להשם יתברך‪ .‬ועוד זאת‪,‬‬ ‫ערוך ונושאי כליו‪ ,‬בתוספת מדורי ביאור נרחבים‬ ‫שהצדיק באכילתו מעלה הניצוצין הקדושין‪,‬‬ ‫וַ יְ ָב ֲרכֵ הּו ה’ (כו יב)‬ ‫והערות נחוצות‪ ,‬ועוד שלל רב של הוספות לתועלת‬ ‫פירוש שה’ יתברך נתן לו הטובה וברכה על ומחזירן לשורשן בכוונתו וייחודיו‪.‬‬ ‫הלומד‪ .‬הביאור 'מתיבתא' ערוך בשפה ברורה‬ ‫והנה‪ ,‬בעוד שהאדם בנעוריו‪ ,‬אז מה נקל‬ ‫זה שזרע ועסק על פי דרך הטבע ולא הוצרך‬ ‫שישנה עבורו סדרי בראשית (וכחז”ל (שבת נג‪ ):‬לאיש הקדוש לחשוב מחשבות וגם להעלות‬ ‫ונוחה‪ ,‬קצות החושן עם מקורות והערות‪ ,‬נתיבות‬ ‫כמה קשה זה שנשתנו עליו סדרי בראשית)‪ ,‬ניצוצין בכוונתו‪ ,‬שמוחו צלול‪ ,‬אבל יקשה עליו‬ ‫המשפט עם ביאור משולב לחלק‬ ‫וגם שם מבטחו בה’‪ ,‬כי כל אחד בלא חברו לשבר עצמו מכל תאווה גופניים ברתיחת‬ ‫ה'ביאורים' עם מקורות והערות‪,‬‬ ‫דמיו‪ .‬ולהפך‪ ,‬לעת הזקנה מה נקל לו הכנעת‬ ‫אינו טוב ושניהם כאחד טובים‪.‬‬ ‫כשאליו נוספים‪' :‬ילקוט ביאורים'‪,‬‬ ‫וזהו שנאמר ‘בטח בה’ ועשה טוב’‪ ,‬היינו התאווה‪ ,‬אבל לפעמים‪ ,‬לרפיון כוחו‪ ,‬לא יוכל‬ ‫ועוד מדורי ליקוט שונים‬ ‫שביטחון בלבד אם שהוא דבר טוב‪ ,‬מכל מקום לכוון באכילתו‪ ,‬ואינו מחזיק הניצוצין לשורשן‪.‬‬ ‫ומגוונים‪ ,‬כשהכל ערוך ומוגה‬ ‫אבל אנטונינוס ורבי‪ ,‬לגודל מדרגתם‪ ,‬לא‬ ‫בלא מעשה אינו טוב‪ ,‬ביען כי יצטרך לשנות‬ ‫על פי דפוסים ישנים‪ ,‬במהדורה‬ ‫עבורו המערכות‪ ,‬ועשייה בלבד בלא ביטחון פסק מעל שולחנם לא צנון ‪ -‬קרירות לתאווה‪,‬‬ ‫ודאי איננו טוב‪ ,‬ולזה אמר ‘בטח בה’ ועשה ולא חזרת ‪ -‬החזרת הניצוצין לשורשן‪ ,‬לא‬ ‫מהודרת ומאירת עיניים‪ ,‬לתועלת‬ ‫טוב’‪ ,‬היינו שתעשה שניהם‪ .‬וזהו שאמרו חז”ל בימות החמה ‪ -‬ימות הנוער‪ ,‬ולא בימות‬ ‫הלומדים‪.‬‬ ‫(שבת לא‪ ).‬אמונה זו סדר זרעים שמאמין בחי הגשמים ‪ -‬ימי הזקנה‪:‬‬ ‫מתיבתא שינון כחול תמורה‬ ‫(מרגניתא דרבי מאיר ‪ -‬הרה”ק רבי מאיר מפרמישלאן‬ ‫העולמים וזורע‪ ,‬רצה לומר אף על פי שמאמין‬ ‫זיע”א)‬ ‫מכל מקום זורע‪ ,‬ואף שזורע מכל מקום‬ ‫מהדורה חדשה וייחודית של‬ ‫כל אחד יכול לזכות להגיע למעשי האבות‬ ‫מאמין‪ ,‬והבן‪:‬‬ ‫(אילנא דחיי ‪ -‬הרה”ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זיע”א)‬ ‫הגמרא ‘מתיבתא’‪ ,‬עם מדור‬ ‫וְ ֵאּלֶ ה תּוֹלְ דֹת יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְב ָר ָהם‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם‬ ‫ביאורי הגמרא והמדור הייחודי‬ ‫הֹולִ יד ֶאת יִ ְצ ָחק (כה יט)‬ ‫בעת שמחה אצל הצדיק נפתחים שערי‬ ‫‘שינון התלמוד’ המסכם בצורה‬ ‫דיבר פעם (מוהרנ”ת) מהתבערת הלב של‬ ‫ישועה‬ ‫ייחודית ומעניינת את הדף‪,‬‬ ‫אברהם אבינו עליו השלום שהוא היה הראשון‬ ‫וְ ֵאּלֶ ה ּתֹולְ דֹת יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְב ָר ָהם‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם‬ ‫שזכה לעבוד את בוראו יומם ולילה במסירות‬ ‫הֹולִ יד ֶאת יִ ְצ ָחק (כה יט)‬ ‫ומועילה לסיכום הנלמד‪.‬‬ ‫נפש כזה ולפרסם שמו יתברך ויתעלה בעולם‪.‬‬ ‫במדרש (ב”ר סג א) גיל יגיל אבי צדיק ויולד‬ ‫הסדרה עתידה לכלול בע”ה כ‪-‬‬ ‫ובתוך שיחתו הקדושה ענה אחד לפניו‬ ‫חכם ישמח בו‪ ,‬גילה אחר גילה בזמן שהצדיק‬ ‫‪ 70‬כרכים‪.‬‬ ‫בלשון צער וגניחה‪ ,‬איך לוקחים לב כזה‪.‬‬ ‫נולד‪.‬‬ ‫גער בו מוהרנ”ת ז”ל ואמר אליו‪ ,‬גם אתה‬ ‫שמעתי בזה ממרן הרב מבעלזא זי”ע‪ ,‬על‬ ‫להזמנות ספרים עד הבית‪1800-22-55-66 :‬‬ ‫יש לך לב הזה אלא שאין אתה מלבב אותו‪ .‬כי‬ ‫הבחירה חופשית אצל כל אדם וכל אדם אפילו‬ ‫דרך שהביא האליה רבה בשם ספר חסידים‬ ‫במה דקיימא לן כשנולד לו בן מברך הטוב‬ ‫אקטואלי‪:‬‬ ‫השבוע בגליון‪:‬‬ ‫חשיפה‪:‬‬ ‫הגרוע שבגרועים יש בכוחו לזכות למדרגה‬ ‫הגדולה שבגדולות‪ ,‬וכמו שאמרו חז”ל (תנדא”ר‬ ‫והמטיב‪ ,‬שגם כאשר נולד בן לצדיק הכל‬ ‫מברכים הטוב והמטיב‪.‬‬ ‫פכ”ה) שצריך כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי‬ ‫ואמר מרן זי”ע‪ ,‬כמו שכתב רש”י על הפסוק‬ ‫ניעור‬ ‫יצחק‬ ‫הבגד‬ ‫האור החיים הק’‪:‬‬ ‫אבינו‬ ‫למעשי אבותי‪.‬‬ ‫‘כל השומע יצחק לי’ (בראשית כא ו)‪ ,‬כי הרבה‬ ‫תפילות נענו‪ ,‬הרבה עקרות נפקדו‪ ,‬הרבה‬ ‫עוד פעם אחת דיבר עם אחד מאיזה עניין‬ ‫בשבת‬ ‫מדוע אהב יצחק‬ ‫בסוכת‬ ‫שהיה לזה שייכות להביא לו ראיה מיצחק‬ ‫חולים נתרפאו‪ ,‬ורוב שחוק היה בעולם‪ ,‬כי‬ ‫בדרך‬ ‫את עשו?‬ ‫המגיד‬ ‫אבינו עליו השלום‪ ,‬ושאל אותו זה האיש‪ ,‬מה‬ ‫שער הישועה נפתח אז‪ ,‬ושפיר נאה לברך הטוב‬ ‫מתעסק‬ ‫| עמ’ ב' |‬ ‫מזלאטשוב‬ ‫אתם מדמים אותי ליצחק אבינו עליו השלום‪.‬‬ ‫והמטיב‪ ,‬ודבר זה אנו למדים מהשם יצחק‪.‬‬ ‫| עמ’ ח' |‬ ‫עמ' ה'‬ ‫פניני אביר יעקב‬ ‫| עמ’ ג' |‬ ‫השיב לו‪ ,‬מה אתה סובר שיצחק אבינו לא היה‬ ‫וזה שאמר גיל יגיל אבי צדיק‪ ,‬שיגיל גם‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫א‬ ‫מחוברים‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫כבר עמד רש”י על כך‪ ,‬כי מאחר ונתנה רבקה על‬ ‫לו יצר הרע‪ ,‬אם כן מפני מה זכה להיות יצחק (כוכבי אור‪,‬‬ ‫דבר האמונה‬ ‫ידיו של יעקב את עורות גדיי העיזים‪ ,‬לכאורה ריח רע‬ ‫היה בו‪ ,‬כי אין ריח רע יותר משטף העיזים‪ .‬אלא‪ ,‬מלמד‬ ‫(כוכבי אור ‪ -‬הרה”ק רבי נתן מברסלב זיע”א)‬ ‫אנשי מוהר”ן אות ל‪ ,‬לא)‪:‬‬ ‫מכח אברהם אבינו יש כח לבני‬ ‫שנכנס עמו ריח גן עדן‪.‬‬ ‫ישראל לא לדאוג את דאגת המחר‬ ‫עיקר התפילה תהיה עבור צער השכינה‬ ‫ולענין אותו שדה‪ ,‬פירש רש”י כי ניתן בו ריח טוב‪,‬‬ ‫בדבריו שם מבאר בזה את שאלת‬ ‫וַ ּיֶ ְע ַּתר יִ ְצ ָחק לַ ה’ לְ נֹכַ ח ִא ְׁשּתֹו ּכִ י ֲע ָק ָרה ִהוא וַ ּיֵ ָע ֶתר לֹו‬ ‫והוא שדה תפוחים‪ ,‬ומקורו מדברי הגמרא (תענית כט‪.):‬‬ ‫הבן החכם שבהגדה של פסח ‘מה‬ ‫ה’ וַ ַּת ַהר ִר ְב ָקה ִא ְׁשּתֹו (כה כא)‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה ענין שדה תפוחים לגן עדן‪.‬‬ ‫העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה‬ ‫כתב הרה”ק רבי אברהם יהושע העשל מאפטא ע”ה‬ ‫ונראה כי יומתקו הדברים‪ ,‬לפי מה שמצינו בדברי‬ ‫בספרו אוהב ישראל (תולדות)‪ ,‬הנה ידוע כשיבוא לאדם‬ ‫ה’ אלהינו אתכם’ (דברים ו כ)‪ ,‬ששאלת‬ ‫החכם היא כיצד לדורות עולם יוכלו‬ ‫חז”ל (בראשית רבה טו‪ ,‬ז) כי לפי אחת הדעות עץ הדעת‬ ‫איזה צרה או ייסורין חס ושלום‪ ,‬אז ישכיל ויבין בדעתו‬ ‫בני ישראל לעסוק בתורה הלא לא‬ ‫אתרוג היה‪ ,‬שנאמר בו (בראשית ג ו) “וַ ֵּת ֶרא ָה ִא ָּׁשה ּכִ י טֹוב‬ ‫שבוודאי יש צער גדול להשכינה הקדושה כביכול‪ ,‬כי‬ ‫ניתנה התורה אלא לאוכלי המן (מכילתא‬ ‫ָה ֵעץ לְ ַמ ֲאכָ ל”‪ ,‬ובאתרוג שווה טעם העץ לטעם הפרי‪.‬‬ ‫‘בכל צרתם לו צר’ (ישעיה סג ט) כביכול‪ .‬לכן כשהאדם‬ ‫בשלח מס’ דויסע ב)‪ ,‬והכוונה שכדי לקנות‬ ‫אם כן קיום מצות אתרוג בחג הסוכות יש בו משום‬ ‫ישר‪ ,‬נותן אל ליבו להתפלל להשם יתברך על איזה‬ ‫את התורה יש לנהוג כמנהג אוכלי‬ ‫תיקון לחטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫דבר‪ ,‬צריך להיות עיקר כוונתו ורצונו בתפילתו עבור‬ ‫המן שלא דאגו את דאגת המחר‪ ,‬וכך‬ ‫והנה איתא בגמרא (שבת פח‪“ :).‬אמר רבי חמא ברבי‬ ‫שיתמלא החיסרון שיש בהשכינה מזה כביכול‪ ,‬על דרך‬ ‫יש לו לאדם לסלק את טרדות הפרנסה‬ ‫חנינא‪ ,‬מאי דכתיב (שיר השירים ב ג) ‘כתפוח בעצי היער’‬ ‫קלני מראשי וכו’ (חגיגה טו‪ :‬סנהדרין מו‪ ,).‬וכשיתוקן שם‬ ‫ולהאמין שהקדוש ברוך הוא יספק לו‬ ‫וגו’‪ ,‬למה נמשלו ישראל לתפוח ‪ -‬לומר לך‪ ,‬מה תפוח זה‬ ‫הפגם והחיסרון‪ ,‬אז ממילא יתוקן גם כן חסרונו וייגאל‬ ‫כל צרכיו‪ ,‬ואם כן כיצד יכולים בני‬ ‫פריו קודם לעליו‪ ,‬אף ישראל ‪ -‬הקדימו נעשה לנשמע”‪.‬‬ ‫מצרתו‪.‬‬ ‫ישראל להגיע לדרגת אמונה כזאת‪ .‬ועל‬ ‫וכתבו שם רבותינו בעלי התוספות (ד”ה ‘פריו’) כי לא מצינו‬ ‫וכן עשה יצחק אבינו עליו השלום שהיה כל מגמתו‬ ‫כך התשובה ‘עבדים היינו לפרעה וכו’‬ ‫דבר זה בתפוח שלנו‪ ,‬אלא כוונת הגמרא לאתרוג‪ ,‬שכן את‬ ‫ורצונו וכוונתו רק למלאות החיסרון בהשכינה הקדושה‬ ‫ויוציאנו’ (דברים שם פסוק כא)‪ ,‬רוצה לומר‪,‬‬ ‫ּפּוחים” מתרגמים‬ ‫הפסוק (שיר השירים ז ט) “וְ ֵר ַ‬ ‫יח ַא ֵּפְך ּכַ ַּת ִ‬ ‫כביכול‪ .‬וזהו ‘ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו’‪ ,‬היינו עבור‬ ‫בשכר האמנה שהאמין אברהם‪ ,‬מזה זכו‬ ‫אנו “כריחא דאתרוגא”‪ .‬ועל האתרוג אמרו חז”ל (סוכה לא‪):‬‬ ‫השכינה שהיא לנוכח אשתו‪‘ ,‬כי עקרה היא’ דייקא‪ ,‬ואז‬ ‫ישראל בניו שבאו למדריגה זו גם כן‪,‬‬ ‫שהוא פרי הדר באילנו משנה לשנה‪ ,‬וממילא קודם פריו‬ ‫וכמו שכתוב ‘ויאמן העם’‪ ,‬ומזה היתה‬ ‫ממילא נפקדה גם כן רבקה אשתו‪.‬‬ ‫של שנה שעברה לעלים של השנה החדשה‪.‬‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא חדתא תורה)‬ ‫תשובה למשה ‘בני מאמינים’‪ ,‬רוצה‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬כי ריחו של האתרוג ‪ -‬הוא הוא ריח‬ ‫לומר מצד שהם בני מאמינים‪ ,‬זכו שהם‬ ‫שדה תפוחים אשר ברכו ה’‪ ,‬והוא ריח גן עדן ‪ -‬חקל‬ ‫ריח שדה תפוחים‬ ‫גם כן מאמינים‪.‬‬ ‫תפוחין קדישין‪.‬‬ ‫יח ְּבגָ ָדיו וַ יְ ָב ֲרכֵ הּו‪ ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ְר ֵאה‬ ‫וַ ּיִ ּגַ ׁש וַ ּיִ ַּׁשק לֹו וַ ּיָ ַרח ֶאת ֵר ַ‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪-‬‬ ‫(עינים מאירות ‪ -‬להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א)‬ ‫יח ָׂש ֶדה ֲא ֶׁשר ֵּב ֲרכֹו ה' (בראשית כז כז)‬ ‫יח ְּבנִ י ּכְ ֵר ַ‬ ‫ֵר ַ‬ ‫מילתא חדתא ‪ -‬אמונה וביטחון)‬ ‫ונקודה זו מצינו‪ ,‬בספה”ק תומר דבורה (פ”א)‬ ‫שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב וייטיב‬ ‫ווארט מהאור החיים הק'‬ ‫לפרש מדת ‘לא החזיק לעד אפו’‪ ,‬וזלה”ק‪“ :‬וזו מדה‬ ‫דרכיו‪ .‬כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע‪,‬‬ ‫ראויה לאדם להתנהג בה עם חבריו‪ ,‬אפילו שהוא‬ ‫והיה משתדל עמו להטיב‪ ,‬ואפשר שהיה מועיל‪,‬‬ ‫מדוע אהב יצחק את עשו?‪...‬‬ ‫רשאי להוכיח ביסורים את חברו או את בניו והם‬ ‫ותמצא שאמרו ז”ל (ב”ר פ”פ) כי נענש יעקב שמנע‬ ‫וַ יֶ ֱּא ַהב יִ ְצ ָחק ֶאת ֵע ָׂשו ּכִ י ַציִ ד ְּב ִפיו וְ ִר ְב ָקה א ֶֹה ֶבת‬ ‫מתייסרים לא מפני זה ירבה תוכחתו‪ ...‬אלא מצוה‬ ‫דינה מעשו שאפשר שהיתה מחזירתו למוטב‪ ,‬הרי‬ ‫ֶאת יַ ֲעקֹב (כה‪ ,‬כח)‪ .‬ידוע קושיית העולם שהתחבטו‬ ‫לקרבם באהבה‪ ,‬אולי יואיל בדרך זה” עכ”ל‪.‬‬ ‫שאפשר לו לחזור למוטב” עכ”ל‪.‬‬ ‫בה רבים‪ ,‬בהא שרצה יצחק לברך את עשו‪ ,‬היתכן‬ ‫מ‪â‬אי ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫י‪õ‬תר ִ ַ‬ ‫‪à‬פרנסה ֵ‬ ‫נפ‪ָ ָ ְ ַ ְ õŁ‬‬ ‫‪ë‬טריד ַ ְ‬ ‫מ‪ä‬סר א‪õ‬ד‪õ‬ת ַה ַ ְ ִ‬ ‫‪â‬ברי ָ‬ ‫ה‪ë‬איר | ִ ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ר ַ ֵ ִ‬ ‫אוצר פניני החסידות‬ ‫ובחינה זו מסופר‪ ,‬על הרה”ק הרבי ר’ אלימלך‬ ‫ויש ללמוד מדברי רבינו‪ ,‬שיצחק אבינו ידע‬ ‫‪à‬רוח ‪ . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫שאיש כזה תהיה לו טעות גמורה מהיפוך להיפוך‪,‬‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת‬ ‫‪ָ ŁçŁ‬ל‪ִ ְ ã‬‬ ‫‪éŁ‬ן ֶ ֵ‬ ‫לפרנסה ְ ֶ ַ‬ ‫מ‪é‬ל ֶ ֵ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪ô‬או‪õ‬ת ִ ָ‬ ‫האכילה ֶ‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת ַל ַ ֲ‬ ‫‪à‬תאו‪õ‬ת ָ ֲ ִ ָ‬ ‫‪ì‬פ‪ִ ְ Ł‬‬ ‫המצמצם ְ ַ ֲ‬ ‫‪ַ ŁçŁ‬לֶ ֶ‬ ‫לקרבת ה' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ‬ ‫‪Łé‬ם ֶ ֵ‬ ‫אמת | ְ ֵ‬ ‫אמרי ֹ ַ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫‪ä‬דרכים ְ ִ ְ ַ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫‪Ł‬על‬‫הבטחה ֶ ַ‬ ‫‪Ł‬אין‬ ‫מ‪ï‬ני ֶ ֵ‬ ‫ה‪Łá‬מ‪äç‬ת | ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪à‬הס ֵ‪ô‬ר ִ ְ ֵ‬ ‫טרד‪õ‬ת ַ ַ ְ ִ‬ ‫‪ï‬רנסה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫‪ìŁ‬אמר‪ְ ֶ ְ ä‬‬ ‫‪õ‬תיה' – ִ ְ‬ ‫וקלל ֶ ָ‬ ‫טר ַ‪â‬ת ַה ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ֶא ָ‪ê‬א ֶ ֶ ֶ ְ‬ ‫‪Ł‬נה ְ ִ ְ‬ ‫מהאדם ִ ְ‬ ‫ה‪õô‬כחה ֵהם ְ ָ‬ ‫'‪ô‬כלה ָ ָ‬ ‫‪äô‬סר ֵ ָ ָ ָ‬ ‫עניני ַ ֵ ָ‬ ‫י‪ł‬ראל | ִ ְ ֶ‬ ‫‪õô‬רה ַ‬ ‫על ָ‬ ‫ל‪äñ‬טי ִ‪ł‬יח‪õ‬ת | ָ‪é‬ל ִ ְ ְ ֵ‬ ‫ֵ‪à‬ית ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ק‪à‬לת ֹ‬ ‫ידי ַ ָ ַ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ְֵ‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ְ‪á‬ד‪õ‬ל‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪ï‬נחס | ַ ֵ‬ ‫אמרי ִ ְ ָ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫‪à‬ג‪äê‬י ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫זצ”ל‪ ,‬שפעם בא אליו איש חוטא לבקש דרך‬ ‫היטב שעשו בנו הוא רשע ואיש שדה‪ ,‬ומאידך‬ ‫ואף אם נתרץ שאהב את עשו “כי ציד בפיו”‪ ,‬מ”מ‬ ‫לעם‬‫‪é‬ברכ‪õ‬ת ִוי‪äŁ‬ע‪õ‬ת ְ ַ‬ ‫ה‪õô‬כחה ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ַ ֵ ָ‬ ‫‪ä‬מפר ִ‪Ł‬ים ֶאת ִ ְ ֵ‬ ‫מר‪ë‬זים ְ ָ‬‫‪õôà‬כח‪õ‬ת ְ ֻ ָ ִ‬ ‫‪ï‬כים ְ ָ ְ‬ ‫מה ְ ִ‬ ‫‪â‬יקים ְ ַ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪ä‬ברכ‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪ô‬רים ט‪õ‬ב‪õ‬ת ְ ָ‬ ‫‪ä‬מס ָ ִ‬ ‫‪õ‬כ‪áְ ã‬נ ִ‪ä‬זים ֻ ְ‬ ‫‪à‬ינה | ַצ ִ ִ‬ ‫י‪äŁ‬עה | ְ‪à‬ת ָ‬ ‫עטרת ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ִ ָ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ִי ְ ָ ֵ‬ ‫ֲ ֶֶ‬ ‫‪áŁ‬ם‬‫‪à‬אפן ֶ ַ‬‫‪à‬אדם ְ ֹ ֶ‬ ‫טב‪ä‬ע ָ ָ ָ‬‫להי‪õ‬ת ָ ַ‬ ‫צריכה ִ ְ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ב‬ ‫‪é‬תיבה' ‪ . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫ו'א‪õ‬ת‪õç‬ת ַה ְ ִ ָ‬ ‫ית‪à‬ר‪ָ ִ ְ ü‬‬ ‫החקיקה' ְ ִ‬ ‫ה‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫מא‪ַ ָ ְ ִ õô‬‬ ‫מציא‪ä‬ת ַ ֵ‬ ‫‪õ‬ת‪õç‬ת ַ ֲ ִ ָ‬ ‫י‪éŁ‬ח ֵ ִ‬ ‫א‪õ‬ריתא | ְ ִ‬ ‫‪à‬הלה ֹלא ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬חינת 'א ִ‬ ‫‪à‬יכל ָ‪ô‬ן ָלב‪õ‬א ְ ִ‬ ‫‪ï‬ת‪á‬מי ַ ְ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ð‬ב ֶ‪Ł‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫‪õô‬רה | ְ ִ ַ‬ ‫ל‪äñ‬טי ָ‬ ‫ִ ְָ‬ ‫ִ ְֵָ‬ ‫ְַָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫תשובה‪ .‬אמר הרבי ר’ אלימלך לבנו הרה”ק רבי‬ ‫יעקב הוא איש צדיק ויושב אוהלים‪ ,‬ואפילו הכי‬ ‫וז‪õ‬כים‬ ‫מע ָ‪ł‬יו ְ ִ‬ ‫‪ä‬פ‪õ‬סקים ‪ . .‬ו‬‫ְִ‬ ‫להיטיב ַ ֲ‬ ‫למה נעלמה ממנו צדקת יעקב שהיה מפורסם לכל‬ ‫‪á‬מרא‬ ‫עצמ‪ִ ֵ ְ õ‬‬ ‫לל‪äë‬ד ְ ָ ָ‬ ‫מק‪à‬ל ַעל ַ ְ‬ ‫וחסיד‪ä‬ת ְ ִ‬ ‫אחד ְ ַ ֵ‬ ‫מ‪ä‬סר ַ ֲ ִ‬ ‫‪õô‬כחה ָ‪é‬ל ֶ ָ‬ ‫‪õô‬רה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫ספרי ָ‬ ‫‪à‬קריאת ַה ֵ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ô‬ן ָ‬ ‫אמת | ִ ְ ִ ַ‬ ‫‪Łà‬למ‪ä‬ת ְ ַ ַ‬ ‫הח‪äê‬ק ֵ‪à‬ין ִל‪äë‬ד ִ ְ ֵ‬ ‫‪õô‬רת ֱ ֶ‬ ‫להתק‪ֵ ְ ִ Łâ‬‬ ‫‪â‬וד | ַ ִ‬ ‫ְִ ְֵַ‬ ‫חמ‪â‬ת ָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֶ ְַ‬ ‫הה‪ïŁ‬ע‪õ‬ת ‪ . . . . . . . .‬ג‬ ‫ההתח ְ‪äŁâ‬ת‬‫‪à‬חינת ַ ִ ְ ַ‬ ‫לכל ַ ַ ְ ָ‬ ‫‪ä‬לג‪õê‬ת ֶאת ְ ִ ַ‬ ‫ז‪õ‬כים ְ ָ‬ ‫ה‪à‬רית ִ‬ ‫להאמין ְ ַ‬ ‫‪Łà‬מירת ַ ְ ִ‬ ‫‪õô‬ציא‪ִ ֲ ַ ְ – 'ä‬‬ ‫ה‪å‬היר‪ä‬ת ִ ְ ִ ַ‬ ‫חד‪ִ Ł‬‬ ‫מ‪ï‬ני ָ ָ‬ ‫‪àŁ‬כל י‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫‪é‬פי ַ ְ ִ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ְ ִ‬ ‫'וי‪Ł‬ן ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫עין | ְ ָ ָ‬ ‫ַ‪à‬ת ַ ִ‬ ‫ֶ ְָ‬ ‫ֵֵ‬ ‫נ‪Ł‬מת‪õ‬‬‫האדם ֶאת ִ ְ ָ‬ ‫מעלה ָ ָ ָ‬ ‫לאט ַ ֲ ֶ‬ ‫לאט ְ ַ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ְוי‪õ‬ם ִ‪é‬י ְ ַ‬ ‫ה‪ô‬פ‪ê‬ה ְ ָ‬ ‫טעם ַ ְ ִ ָ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ַ ַ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫ֵֵ‬ ‫האדם‬‫הנהגת ָ ָ ָ‬‫‪ô‬היה ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪êŁ‬א ִ ְ ֶ‬ ‫זק‪ä‬פה' – ֶ ֹ‬ ‫'‪à‬ק‪õ‬מה ְ ָ‬ ‫ק‪õ‬ממ‪äç‬ת ְ ָ‬ ‫אתכם ֲ ִ‬ ‫וא‪õ‬ל‪ֶ ְ ֶ ü‬‬ ‫‪õô‬רת ָאב‪õ‬ת | ָ ֵ‬ ‫ַ‬ ‫אלעזר מליזענסק זצ”ל‪ ,‬שיפקח על אותו איש‬ ‫ל‪Ł‬ר ָ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁ‬ו‬ ‫שהוא איש תם יושב אוהלים‪ ,‬ואם לא נעלמה ממנו‬ ‫‪õ‬ספת ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫י‪õ‬סף | ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ֵ‬ ‫ְְָ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫‪à‬המה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫י‪Ł‬ר‪ä‬ת ‪ . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ֲ ָ ֵ‬ ‫‪à‬בחינת ְ ֵ ָ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫ְִִ ַ‬ ‫רצה לברכו‪ ,‬שאולי ע”י השפעת רוב טובה עליו‬ ‫מצוה נ ֶ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ִ ְ ָ‬‫‪ä‬מ‪õôŁ‬קק ְ ַ ֵ‬ ‫‪àŁà‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬מצוה ִ ְ ֵ‬ ‫‪õ‬סק ְ ִ ְ ָ‬ ‫‪Łá‬מים ְ ַ ָ‬ ‫‪ł‬כר‪Łֶ õ‬ל ָהע ֵ‬ ‫ירידת ְ ָ ִ‬ ‫ה‪ô‬ר ְ ִ ַ‬ ‫‪ìŁ‬י | ֶ ֵ‬ ‫ה‪á‬ר ֻ ִ‬‫ילק‪ä‬ט ַ ֵ ְ‬ ‫ְַ‬ ‫‪⁄‬כינה ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪ëŁ‬ה‪ä‬ת‪ְ ַ õ‬‬ ‫‪Łà‬ביל ַה ְ ִ ָ‬ ‫אבינ‪ַ ֶ ä‬‬ ‫מ‪ç‬עקב ָ ִ‬ ‫‪ł‬ראל ִ ְ ִ‬ ‫עמלק ָהפ‪ֹ ֲ ַ ִ üä‬‬ ‫יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫ה‪ê‬בן | הקב"ה ִ ְ ַ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫שיאכל מכל טוב‪ .‬האיש קיים את הוראתו של הרבי‬ ‫‪ł‬ביעה ‪ . . . . . .‬ז‬ ‫‪é‬די ְ ִ ָ‬ ‫‪Ł‬א‪õ‬כלים ְ ֵ‬ ‫לי‪ł‬ראל ַאף ַעל ִ‪ï‬י ֶ ְ ִ‬ ‫ה‪⁄‬ל‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫צדקת יעקב היה לו לברך את שניהם‪ ,‬ולא לשנות‬ ‫מביאה ֶאת ַ ָ‬ ‫‪ï‬נים ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫‪õô‬רה ְ ִ ָ‬ ‫‪ł‬יאת ָ ִ‬‫נבחר | ְנ ִ ַ‬ ‫מלכים | ַה ָ‬ ‫‪é‬סף ִ ְ ָ‬ ‫מ‪ä‬סר ְ ָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ֶֶ‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ה‪õà‬רא ‪ . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫נ‪Ł‬מ‪õ‬ת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫לעב‪õ‬דת ַ ֵ‬ ‫לער‪ְ ִ ü‬‬ ‫‪õà‬ערה ַ ֲ ַ‬ ‫קצבה ְ ֵ ֶ‬ ‫‪é‬א‪ָ ֵ Ł‬‬ ‫ואין ִ ְ ָ‬ ‫ער‪ֵ ְ ü‬‬ ‫התלהב‪ä‬ת ְ ֵ‬ ‫ה‪ê‬בן | ֵאין ֵ ֶ‬ ‫מים ַח ִ‪ç‬ים | ִ ְ ַ ֲ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫‪à‬אר ַ ִ‬ ‫ְֵ‬ ‫יוכל לקרבו ולהחזירנו למוטב‪ .‬ודלא כמו שלומדים‬ ‫אל‪ç‬ה‪ . . . . . . . . . . . . . . ä‬ז‬ ‫‪ì‬ביא ז‬ ‫אלָ‪ç‬ה‪ַ ä‬הָ ִ‬ ‫ידי ֵ ִ‬ ‫ידי ֵ ִ ָ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫להקרבת ְ ִ ִ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫הקרבת ְ ִ ִ‬ ‫ה‪é‬ת‪ä‬ב ְ ַ ְ ָ ַ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ָ ַ‬ ‫רמז ַ ָ‬ ‫ו‪ç‬אמר ָ‪Ł‬א‪ä‬ל | ֶ ֶ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ַֹ ֶ‬ ‫ַַ‬ ‫‪ä‬מת‪ä‬קים ֵהם‬ ‫‪õ‬תם ְ ִ‬ ‫‪ë‬ק‪ç‬מים א ָ‬ ‫הנאה ַל ְ ַ ְ ִ‬ ‫טעם יֵ‪ָ ָ ֲ Ł‬‬ ‫להם ַ ַ‬ ‫‪ֶ ָ ŁçŁ‬‬ ‫‪ë‬צ‪õ‬ת ֶ ֵ‬ ‫מאד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫קד‪ַ | Ł‬ה ִ ְ‬ ‫ֶַזרע ֶֹ‬ ‫ְ ֹ‬ ‫ר’ אלימלך במשך שנה‪ ,‬אולם במהלך השנה‪ ,‬ככל‬ ‫לה ָ‪à‬א ֵאינ‪ְ õ‬כל‪ä‬ם ‪ . . . . . .‬ח‬ ‫וק‪à‬לה ְ ַ‬ ‫‪äŁô‬בה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪äŁô‬בה ְ ַ ָ ָ‬‫‪à‬לא ְ ָ‬ ‫ידי ְ ָ‬ ‫ה‪õô‬רה | ִו‪äâ‬י ְ ֹ‬ ‫‪äíç‬רים ַעל ְ ֵ‬ ‫חפץ ַח ִ‪ç‬ים ַעל ַ ָ‬ ‫‪ïé‬רת ַה ִ ִ‬ ‫ִ‪Ł‬יר ָמע‪õ‬ן | ַ ָ ַ‬ ‫ֵָ‬ ‫‪ä‬לד‪à‬ר ִ‪äàâ‬ר‬ ‫‪õôà‬רה ְ ַ ֵ‬ ‫לעסק ַ ָ‬ ‫‪çŁ‬כ‪õ‬ל ַ ֲ ֹ‬ ‫אהבה ֶ ָ‬ ‫מרב ַ ֲ ָ‬ ‫‪à‬עפר ֵ ֹ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ה‬ ‫להת‪á‬ל‪á‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫אביב | ֵי‪ֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł‬‬ ‫לפני ַה ֵ‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫ִ‪ֵäéà‬רי ָ ִ‬ ‫אחד ִ ְ ֵ‬ ‫ֶָ‬ ‫בפשיטות שיצחק לא ידע את מעשי עשו “כי ציד‬ ‫בן בין הבנים‪( .‬לשון השם משמואל שנת תרע”ו)‪.‬‬ ‫‪ëô‬ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪à‬ע‪õ‬לם‬ ‫לה‪õ‬ריו ָ ָ‬ ‫ר‪ä‬ח ְ ָ‬ ‫נחת ַ‬ ‫‪õá‬רם ַ ַ‬ ‫‪àŁà‬ת ֵ‬ ‫‪õô‬רה ְ ַ ָ‬ ‫לא ַ ָ‬ ‫‪à‬רית ָאב‪õ‬ת ֹ‬ ‫המח‪ִ Łâ‬ח‪ָ Łäâ‬‬ ‫יה‪õ‬נתן | ְ ִ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ַ ֵ‬ ‫מדר‪ָ ָ ְ Ł‬‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫ַַ‬ ‫‪ł‬מחה‬‫יתמ‪ê‬א ִ ְ ָ‬ ‫לא ִ ְ ַ ֵ‬ ‫‪ï‬תי ֹ‬ ‫‪õô‬רה ִמי ֶ ִ‬ ‫טעמי ָ‬ ‫לטעם ַ ֲ ֵ‬ ‫‪õåŁ‬כין ִ ְ ֹ‬ ‫אחר ֶ ִ‬ ‫וחדוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫אמת | ַ ַ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ְ ַ‬ ‫ְ ְֶָ‬ ‫שאכל יותר ‪ -‬נעשה כחוש יותר‪ ,‬עד שנחלש מאוד‪,‬‬ ‫ַה ָ‪à‬א ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫ה‪à⁄‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫ה‪õô‬רה ְ‪à‬י‪õ‬ם ַ ַ ָ‬ ‫הארץ | ִע ַ‪ñ‬ר ִל‪äë‬ד ַ ָ‬ ‫מ‪å‬מרת ָ ָ ֶ‬ ‫ִ ִ ְַ‬ ‫למעלה‬ ‫האלקי ֶ‪Ł‬ה‪ä‬א ְ ַ ְ ָ‬ ‫ה‪äàâ‬ק ָ ֱ ֹ ִ‬ ‫האדם ֶאת ַ ִ‬ ‫מפסיד ָ ָ ָ‬ ‫‪àŁ‬ע‪õ‬לם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫העברה ַ ְ ִ‬ ‫ידי ָ ֲ ֵ ָ‬ ‫ו‪ł‬מחה ֶ ָ ָ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ַעל ְ ֵ‬ ‫וענג ְ ִ ְ ָ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫‪äŁ‬ע ְ ֶֹ‬‫‪Ł‬ע ַ‬ ‫מ‪é‬ל ַ ֲ‬ ‫ִָ‬ ‫כי בכל פעם שהתיישב לאכול‪ ,‬חשב בדעתו ‪ -‬הלא‬ ‫בפיו” וכפרש”י‪ :‬בפיו של עשו‪ ,‬שהיה צד אותו‬ ‫הרבה מהלכים ותירוצים נאמרו בזה‪ ,‬גם רבינו‬ ‫‪õ‬לם ַהֶ‪å‬ה ‪ . . . .‬ח‬ ‫ל‪ł‬כר ַאף ָ‪à‬ע ָ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ָ ָ‬ ‫‪ä‬במצ‪õ‬ת ֶ‬ ‫‪àŁà‬ת ְ‪à‬ת ָ‪õ‬רה ְ ִ ְ‬ ‫הע‪õ‬סק ְ ַ ָ‬ ‫מעשי צדיקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫‪â‬וד | ָ ֵ‬ ‫‪à‬נין ָ ִ‬‫ִ ְַ‬ ‫לאחר‬ ‫האדם ַאף ְ ַ ַ‬ ‫‪ä⁄‬מ‪ַ ã‬על ָ ָ ָ‬ ‫‪⁄çŁ‬אר ִר ָ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ִ ָ ֵ‬ ‫‪ë‬צוה ְ ֹ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ַה ִ ְ ָ‬ ‫אדם | ֵי‪ֵ ַ ְ Ł‬‬ ‫ק‪äç‬מ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ã‬ה‬ ‫‪ìŁ‬דמה ל‪Łֶ õ‬ה‪ä‬א ָרח‪õ‬ק ֵמהשי"ת ה‪ä‬א ָקר‪õ‬ב ‪ . . . . . . . . .‬ה‬ ‫אלימל‪ִ | ü‬מי ֶ ִ ְ ֶ‬ ‫‪õô‬לד‪õ‬ת ָ ָ‬ ‫נעם ֱ ִ ֶ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ַֹ‬ ‫זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫‪êŁ‬א‬ ‫רחמים ֶ ֹ‬ ‫יב‪ִ ֲ ַ Łñ‬‬ ‫‪ï‬רנסת‪ֵ ַ ְ õ‬‬‫‪à‬צרכי ַ ְ ָ ָ‬‫להתע ֵ‪í‬ק ְ ָ ְ ֵ‬ ‫קדם ֵצאת‪ַ ְ ִ ְ õ‬‬ ‫הרמ"ל | ֶֹ‬ ‫מ‪Ł‬נת ָ ַ ַ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫חטאתי עוויתי לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה‪,‬‬ ‫ומרמהו בדבריו‪.‬‬ ‫האור החיים הק’‪ ,‬דרך בדרך נפלאה משלו‪ ,‬דיש‬ ‫י‪Łé‬ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ִָ ֵ‬ ‫בס"ד‬ ‫האם מגיע לי לאכול מאכלים כאלה?!‪ ...‬ועי”כ זכה‬ ‫ולמדים אנו מדברי רבינו‪ ,‬שיכולים להוכיח לאדם‬ ‫לקרב ולהחזיר אדם בתשובה ע”י השפעת אהבה‪.‬‬ ‫לשוב בתשובה שלימה‪ .‬והוא כבחינה הנ”ל‪ ,‬שיצחק‬ ‫ולהשיבו מדרכו הרעה למוטב ע”י השפעת אהבה‪.‬‬ ‫וכה כתב רבינו בפסוק (כז‪ ,‬א) וַ יְ ִהי ּכִ י זָ ֵקן יִ ְצ ָחק‬ ‫חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב‬ ‫וכלשונו הזהב‪“ :‬שבאמצעות הברכות יתהפך למדת‬ ‫וגו’ וַ יִ ְּק ָרא ֶאת ֵע ָׂשו ְּבנֹו ַהּגָ דֹל‪ ,‬וזלה”ק‪“ :‬וטעם‬ ‫וייטיב דרכיו‪.‬‬ ‫הטוב וייטיב דרכיו”‪.‬‬ ‫יצחק שהיה חפץ לברך את עשו הרשע‪ ,‬כי חשב‬ ‫לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש ‪8‬‬ ‫מחוברים‬ ‫ניתן להשיג את הגיליון‬ ‫מתחילים‬ ‫את היום!‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬שוקי קנר‬ ‫מדי שבוע בכל סניפי‬ ‫להצטרפות‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ישירות למייל האישי‬ ‫קו מענה הלכה‬ ‫עיצוב ועימוד עלונים‪ :‬שוקי קנר‬ ‫העלון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫"ספרי אור החיים"‬ ‫ירושלים‪ :‬ירמיהו ‪ | 13‬שאולזון ‪ | 49‬הפסגה ‪ | 45‬בר אילן ‪ | 4‬חבקוק ‪ • 2‬בית שמש‪ :‬שדרות‬ ‫האמוראים ‪ | 63‬נחל ניצנים ‪ | 3‬יהודה הנשיא ‪ • 6‬בני ברק‪ :‬רבי עקיבא ‪ | 152‬רבי עקיבא ‪68‬‬ ‫| הרב שך ‪ | 8‬אהרנוביץ ‪ | 12‬נחמיה ‪ | 28‬כהנמן ‪ • 64‬מודיעין עילית‪ :‬שד' יחזקאל ‪ | 2‬חפץ‬ ‫‪02-803-9999‬‬ ‫חיים ‪ 7‬אלעד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ • 94‬אשדוד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ | 8‬אליעזר בן הורקנוס ‪ 8‬ביתר‬ ‫או במייל‪rav@abiryaakov.com :‬‬ ‫עילית‪ :‬הרן ‪ • 9‬חיפה‪ :‬מיכאל ‪ 27‬נתיבות‪ :‬הרמב"ם ‪ 1‬נתניה‪ :‬הס ‪ 18‬פתח תקוה‪ :‬רוטשילד ‪75‬‬ ‫קו השיעורים – קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ב‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫קח פתקא אחרת וכתוב עליה את הפסוק “וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו‬ ‫יצחק אבינו בסוכתו של המגיד מזלאטשוב‬ ‫בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר” והשלך אותה אל הבאר‪,‬‬ ‫ימי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו ִס ְּתמּום ְּפלִ ְׁש ִּתים‬ ‫וְ כָ ל ַה ְּב ֵארֹת ֲא ֶׁשר ָח ְפרּו ַע ְב ֵדי ָא ִביו ִּב ֵ‬ ‫עשה האיש כן‪ ,‬ובפעם אחת תמו המים מן הבאר‪ ,‬כשראו זאת ערלי הכפר‬ ‫ימי ַא ְב ָר ָהם‬‫וַ יְ ַמלְ אּום ָע ָפר‪ ...‬וַ ּיָ ָׁשב יִ ְצ ָחק וַ ּיַ ְחּפֹר ֶאת ְּב ֵארֹת ַה ַּמיִ ם ֲא ֶׁשר ָח ְפרּו ִּב ֵ‬ ‫באו אל אדון בית המלון וצעקו כולם פה אחד‪ ,‬כי כל הימים שהשוכר הראשון‬ ‫ָא ִביו וַ יְ ַס ְּתמּום ְּפלִ ְׁש ִּתים ַא ֲח ֵרי מֹות ַא ְב ָר ָהם וַ ּיִ ְק ָרא לָ ֶהן ֵׁשמֹות ּכַ ֵּׁשמֹת ֲא ֶׁשר ָק ָרא‬ ‫היה דר בבית המלון היה תמיד מים בבאר בשפע רב‪ ,‬ומיום שבא השוכר‬ ‫לָ ֶהן ָא ִביו (כו טו‪-‬יח)‪.‬‬ ‫החדש תמו המים ואינם ואין מים לשתות העם ולכל חייתם‪.‬‬ ‫מעשה נפלא התרחש אצל הרה”ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע”א‪ .‬היה‬ ‫ושוב חדלו עוברי אורח דרך הכפר ההוא‪ ,‬ובית המלון היה שומם מאין‬ ‫זה ביום טוב שני של חג הסכות‪ ,‬והרב הקדוש ישב בסוכתו הגדולה כשהוא‬ ‫עובר‪ ,‬שלח האדון לקרוא לשוכר הראשון ויאמר לו‪ :‬אחרי שובי נחמתי כי‬ ‫מקף בחסידים‪ .‬לפתע נרעש הרב הקדוש מזלאטשוב וקרא בסלודין‪‘ :‬הכינו‬ ‫הדחתיך מן בית המלון‪ ,‬עתה שוב אליו כבראשונה‪ ,‬ולא אוסיף עוד להדיחך‬ ‫כסא עבור יצחק אבינו שבא לסוכתנו ביום האשפיזין שלו’‪ .‬לאחר שהכינו את‬ ‫ממנו‪ ,‬ענה היהודי ואמר לו‪ :‬אנוכי לא אוכל לעשות קטנה או גדולה בלי‬ ‫הכסא כראוי‪ ,‬המשיך הרה”ק מזלאטשוב ואמר‪‘ :‬ברוך הבא ‪ -‬יצחק אבינו’‪,‬‬ ‫שאלת עצה מרבי‪ ,‬הנני הולך אל רבי וככל אשר יגיד כן אעשה‪ ,‬הלך אל‬ ‫ולכבודכם נגיד ‘תורה’ על האמור בכם בפרשת תולדות (בראשית כו טו‪-‬יח)‪ :‬וְ כָ ל‬ ‫הרה”ק מזידיטשוב זי”ע‪ .‬והרה”ק אמר לו‪ :‬אם ישכיר לך האדון את בית המלון‬ ‫ימי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו ִס ְּתמּום ְּפלִ ְׁש ִּתים וַ יְ ַמלְ אּום‬ ‫ַה ְּב ֵארֹת ֲא ֶׁשר ָח ְפרּו ַע ְב ֵדי ָא ִביו ִּב ֵ‬ ‫למקח הראשון ששילמת לו‪ ,‬עלה ושכור‪ ,‬ואחרי כן תשליך אל הבאר פתקא‬ ‫ימי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו‬ ‫ָע ָפר‪ ...‬וַ ּיָ ָׁשב יִ ְצ ָחק וַ ּיַ ְחּפֹר ֶאת ְּב ֵארֹת ַה ַּמיִ ם ֲא ֶׁשר ָח ְפרּו ִּב ֵ‬ ‫שכתוב עליה את הפסוק‪“ :‬ויחפרו באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה‬ ‫וַ יְ ַס ְּתמּום ְּפלִ ְׁש ִּתים ַא ֲח ֵרי מֹות ַא ְב ָר ָהם וַ ּיִ ְק ָרא לָ ֶהן ֵׁשמֹות ּכַ ֵּׁשמֹת ֲא ֶׁשר ָק ָרא‬ ‫רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ”‪ ,‬חזר האיש אל האדון‬ ‫לָ ֶהן ָא ִביו‪.‬‬ ‫ושכר ממנו את בית המלון כבראשונה‪ ,‬ואל הבאר השליך הפתקא כמצות רבו‬ ‫פתח הרב הקדוש מזלאטשוב ואמר‪ :‬המדה הראשונה של יהודי צריכה‬ ‫הרה”ק מזידיטשוב ואכן נתמלא הבאר מים כבתחילה‪ ,‬ושוב העבירו הסוחרים‬ ‫להיות שלא להטעות את עצמו ולא לעשות דבר מפני שאף אדם אחר עושה‬ ‫את בהמותיהם רק דרך שם‪ ,‬והיתה לו הרווחה‪ ,‬ומאז יושבים בבית מלון ההוא‬ ‫כך‪ .‬והנה ידוע שמדתו של אברהם אבינו היתה מדת הענוה‪ ,‬כמו שהעיד על‬ ‫בני בניו של השוכר ההוא‪ ,‬ורואים בו ברכה ואין מסיג את גבולם‪.‬‬ ‫עצמו (בראשית יח כז)‪‘ :‬ואנכי עפר ואפר’‪ ,‬והמסתופפים בצלו של אברהם אבינו‬ ‫(צבי לצדיק עמ’ עח)‬ ‫בקשו לעשות כמותו ולחקותו כמעשה קוף בעלמא‪ ,‬וזהו ‘וימלאום עפר’‪,‬‬ ‫מדוע ביקש ה’כתב סופר’ לשבת תחת חופתו?‬ ‫שהיו משימים עצמם כאלו יש בהם מדה זו של עפר‪ ,‬ונהיו אנשים רבים ‘עפר‬ ‫קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך (כז יט)‪  .‬‬ ‫ואפר לך’‪ .‬אולם יצחק אבינו לא כן היה עמו‪ ,‬ועליו נאמר ‘וישב יצחק ויחפר‬ ‫יעקב אבינו פונה אל אביו יצחק ואומר “שבה ואכלה מצידי”‪ .‬ואילו עשיו‬ ‫את בארת המים’‪ ,‬והוא בקש להגיע למדה זו מכח עצמו ולא לעשות כן מפני‬ ‫כשהביא את המטעמים לאביו אמר‪“ :‬יקום אבי ויאכל”‪ .‬יעקב נהג כפי הראוי‬ ‫שאחרים עושים כן‪.‬‬ ‫(ספיר ויהלום להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א)‬ ‫ונכון לנהוג בסדר האכילה‪ .‬כמו שאמרו חז”ל במסכת גיטין (ע‪“ ).‬שלשה‬ ‫דברים מתישין גופו של אדם‪ ,‬ואלו הן‪ :‬אכל מעומד‪ ,‬ושתה מעומד” וכו’‪ .‬כמו‬ ‫ה’באר מים’ הפלאי‬ ‫כן יש ליזהר לומר הברכות כשהוא מיושב‪ ,‬עיין כף החיים (קפג‪ ,‬נא)‪ .‬אבל עשיו‬ ‫ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים‬ ‫עם הארץ היה‪ .‬על כן אמר‪“ :‬יקום אבי ויאכל”‪.‬‬ ‫(כו לב)‪  .‬‬ ‫מסופר על הגאון הכתב סופר זצ”ל‪ :‬בזמן חופתו כשהגישו לו את כוס היין‬ ‫מעשה בכפרי אחד שבא לשאול בעצת רבו הרה”ק ר’ צבי הירש מזידיטשוב‬ ‫לטעום הימנו‪ .‬לא נתפעל החתן מעשרות הרבנים והגאונים שעמדו מסביבו‪,‬‬ ‫זי”ע‪ :‬היות ויש לשכור אצל האדון פלוני בית מלון העומד על פרשת דרכים‪,‬‬ ‫מאות המכובדים ואלפי המשתתפים‪ ,‬ביקש כסא‪ ,‬התיישב ולגם לגימה אחת‬ ‫שאפשר היה למצוא בו פרנסה בריוח אילו היה שם באר מים‪ ,‬כי אז כל‬ ‫מכוס היין‪ .‬גדולי התורה הפליאו את עוז רוחו וישוב דעתו‪ ,‬וכבר אז ניבאו‬ ‫סוחרי בהמות היה מעבירין את בהמותיהם שהם מוליכים לשוק אלמיץ רק‬ ‫עליו שעתיד להיות ממנהיגי הדור‪.‬‬ ‫דרך שם‪ ,‬מפני שהדרך קצרה‪ ,‬תחת שהם מקיפים את הדרך לדרך ארוכה‬ ‫(לב ישראל)‬ ‫ששם יש באר מים‪.‬‬ ‫פקחותו של מרן ה’חזון איש’‬ ‫אמר לו רבינו עלה והצלח‪ ,‬שכור את בית המלון וחפור שם באר סמוך‬ ‫ויהי עשו איש יודע ציד (כה כז)‪ .‬וברש”י לצוד ולרמות את אביו בפיו‪ ,‬ושואלו‪,‬‬ ‫לו ואחר שחפור כמה אמות לעומק‪ ,‬תבוא לשבת אלי‪ ,‬ואגיד לך את אשר‬ ‫אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן‪ ,‬כסבור אביו שהוא מדקדק במצות‪.‬‬ ‫תעשה‪ .‬הלך האיש ועשה כעצת הרה”ק מזידיטשוב ושכר את בית המלון‬ ‫בתנאים טובים מאוד‪ ,‬מיד התחיל לחפור באר בקרבתו בעומר אמות אחדות‬ ‫ראשי המושבה בבני ברק חיפשו שוחט‪ .‬בין המועמדים הגיע אדם שעסקני‬ ‫ונסע אל הרה”ק מזידיטשוב‪ ,‬אמר לו הרה”ק‪ :‬חפור עוד מעט בעומק‪ ,‬והנח‬ ‫המושבה התרשמו ממנו מאד‪ ,‬כיון שהיה נראה כיהודי ירא שמים‪ ,‬בקיא‬ ‫בחפירה פיתקה שכתוב עליה הפסוק “ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו אודות‬ ‫בהלכות‪ ,‬וזקנו ארוך על פי מידותיו‪.‬‬ ‫הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים” עשה האיש כמצות רבו חפר עוד‬ ‫לפני שסיכמו עמו סופית על העסקתו ביקשו שיכנס למרן החזון איש‪,‬‬ ‫מעט בעומק והניח שם הפיתקא שכתוב עליה הפסוק הנ”ל‪ ,‬מיד התחיל‬ ‫כדי שיתהה על קנקנו‪ ,‬ויתן את הסכמתו למינויו‪ .‬ה’’חזון איש’’ שוחח עימו‪,‬‬ ‫לבצבץ מים‪ ,‬ונתמלא כל הבאר מים ומאז היתה הרווחה לכל ערלי הכפר‪,‬‬ ‫ולאחר מכן אמר להם שלא ימנוהו!‬ ‫ששאבו מן הבאר ההוא מים להם ולבהמתם‪ ,‬וכל הסוחרים אשר הוליכו עד‬ ‫שאלוהו מדוע? ענה להם סתומות‪“ :‬זקנו ארוך”‪ ...‬ולא הבינו את כוונתו‪.‬‬ ‫עתה את בהמותיהם סחור סחור בדרך ארוכה עד בואם אל באר מים‪ ,‬העבירו‬ ‫לימים התגלה האיש כנוכל רב מעללים‪ .‬הוא מכר את אותה הדירה לשלשה‬ ‫מעתה את בהמותיהם רק דרך המלון ההוא‪ ,‬והשקו את בעירם‪ ,‬וקנו שמה גם‬ ‫אנשים שונים‪ ,‬תיווך ומכר קרקעות שאינם שלו‪ ,‬ועוד מעשי נוכלות רבים‪,‬‬ ‫תבן ומספוא לבהמתם וגם צידה לדרך‪ ,‬וילך האיש הלוך וגדל עד כי נתעשר‬ ‫ונאלץ לברוח לאמריקה מפחד נושיו ורודפיו הרבים‪.‬‬ ‫בזמן קצר‪.‬‬ ‫שאלו עסקני המושבה את ‘’חזון איש’’ איך ידע שהשוחט הזה לא ראוי‪,‬‬ ‫כשראה בעל המלון שבדרך הארוכה‪ ,‬כי חדלו עוברי אורח לעבור דרך‬ ‫וכי נביאות היא?‬ ‫ביתו‪ ,‬עבר עליו רוח קנאה‪ ,‬והלך אל אדון בית המלון של הדרך הקרובה‪,‬‬ ‫ענה להם ה’’חזון איש” במתק לשונו‪’‘ :‬אילו הוא היה סנדלר עם זקן ארוך‬ ‫ואמר לו כי היהודי ששכר ממנו את בית מלונו הונה אותו במקחו‪ ,‬והוא‬ ‫היה זה סימן שהוא ירא שמים‪ ,‬אבל פה שבא להיות שוחט‪ ,‬כל זמן השיחה‬ ‫נתעשר בזמן קצר‪ ,‬ועתה הנה הוא מוכן ומזומן לתת לו שכירות יותר גדולה‬ ‫עימי הוא שיחק בזקנו כדי שאשים לב שזקנו ארוך ומגודל‪ ,‬ממילא הבנתי‬ ‫מזו שהוא לוקח מאת השוכר היהודי‪ ,‬נאות לו האדון והשכיר לו את בית‬ ‫שחוץ מזקן ארוך ויפה אין בתוכו כלום‪”...‬‬ ‫המלון‪ ,‬והשוכר הראשון יצא ממנו ודר במקום אחר ללא כל פרנסה‪.‬‬ ‫(מעשי איש)‬ ‫הלך וקבל על מסיג גבולו בפני הרה”ק מזידיטשוב זי”ע‪ ,‬אמר לו הרה”ק‪:‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ג‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫מי שנפגעה באמת זאת אמי עליה השלום‪.‬‬ ‫“אמור‪-‬נא לי”‪ ,‬פנה המושל אל הכומר‪“ ,‬האם יש הוכחה שיהודי כלשהו גרם בידיו‬ ‫היא לא יכלה לשאת את זה שחושדים בבת‬ ‫נזק לציבור?”‪“ .‬אין הוכחה למעשה ממשי של גרימת נזק”‪ ,‬ענה הכומר בקול יבש‪,‬‬ ‫שלה‪ ,‬וממנה אתם צריכים לבקש מחילה’‪.‬‬ ‫“אך בידנו הוכחות כי המגֵ פה ברחובותינו באה בגללם”‬ ‫אשתי ביררה אצלה על מקום מנוחתה‬ ‫לחטוף זה מידו של זה את מטבעות הכסף‪.‬‬ ‫מגֵ פה קשה פשטה בעיר אליק שבמערב‬ ‫של האם‪ ,‬ואנחנו בדרך לשם”‪...‬‬ ‫“היהודים יצאו מדעתם”‪ ,‬גיחכו ביניהם‪.‬‬ ‫אוקראינה‪ .‬מיום ליום גדל מספר הנספים בה‪,‬‬ ‫מאותו יום דעכה המגֵ פה בשכונות‬ ‫במיוחד בין צעירים ועוללים‪ ,‬ואין מושיע‪.‬‬ ‫אני גר באשדוד‪ .‬יש לי רכב‪ ,‬ומפעם לפעם אני מסיע‬ ‫היהודים‪ ,‬וגם מי שחלו החלו להירפא‪ .‬לעומת‬ ‫הציבור קיבל עליו תעניות‪ ,‬תפילות ודמעות‬ ‫אנשים בתשלום‪ .‬אברך אחד הזמין אצלי נסיעה להר‬ ‫זה‪ ,‬בשכונות הגויים הוסיפה המגֵ פה להפיל‬ ‫נשפכו כמים‪ ,‬אולם שערי שמים כאילו ננעלו‪,‬‬ ‫המנוחות יחד עם אשתו‪ .‬הנסיעה החלה באווירה כבדה‬ ‫חללים‪ ,‬ורבים מהפורעים שאהבו להציק‬ ‫והמצב מחמיר והולך‪.‬‬ ‫משהו‪ ,‬ובהמשך הנסיעה שפך האברך את לבו‪:‬‬ ‫ליהודים נפגעו‪.‬‬ ‫המכה הזאת באה בתקופה קשה לקהילה‬ ‫“הבן שלי מאושפז ב’מעייני הישועה’ במצב נפשי‬ ‫דבר פיזור המטבעות נודע לכומר‬ ‫היהודית‪ .‬מאז ומעולם סבלו היהודים‬ ‫חמור‪ .‬זה דבר שאיני מאחל לאיש‪ .‬היסורים שלו‪,‬‬ ‫האנטישמי‪ .‬הוא החל לחקור בעניין וגילה כי‬ ‫משכניהם הגויים‪ ,‬אבל בעת האחרונה החמיר‬ ‫היסורים שלנו‪ .‬עינינו רואות וכלות‪ ,‬ואין בידינו להועיל‬ ‫זו הייתה הוראתו של הצדיק‪ .‬בתוך כך נודע‬ ‫המצב מאוד‪ .‬הדבר קרה בהשפעת הכומר‬ ‫מאומה‪ .‬בתוך הניסיון המר והנמהר הזה‪ ,‬עשינו חשבון‬ ‫כי המגֵ פה נעלמה משכונות היהודים‪ ,‬והכומר‬ ‫המקומי‪ ,‬שהיה שונא ישראל מושבע‪ ,‬והטיף‬ ‫נפש‪ .‬אשתי אמרה שאולי עלינו לבקש ממישהו מחילה‪,‬‬ ‫קישר מיד בין הדברים‪.‬‬ ‫השכם והערב לשנאת היהודים‪ .‬בעקבות‬ ‫ואכן נזכרנו‪ .‬לפני כמה שנים יצאנו מהבית‪ ,‬ואת‬ ‫משולהב משנאת ישראל רץ הכומר אל‬ ‫דברי ההסתה רבו הפגיעות ביהודים‪ ,‬והיה‬ ‫הילדים הקטנים השארנו עם נערה צעירה ששימשה‬ ‫מושל המחוז והגיש תביעה כנגד הצדיק‪.‬‬ ‫רחוב אחד שכל יהודי שעבר בו היה מותקף‬ ‫כבייביסיטר‪ .‬כשחזרנו‪ ,‬גילינו שנעלם לנו כסף בסכום‬ ‫גדול מאד‪ .‬חיפשנו בכל הבית ולא מצאנו‪ ,‬והחשד נפל על‬ ‫המושל הורה לקבוע מועד למשפט‪ .‬שוב‬ ‫ומוכה באכזריות‪.‬‬ ‫הבייביסיטר‪ .‬אשתי שאלה את הנערה על כך‪ ,‬וזו הכחישה‬ ‫עטפה חרדה את הקהילה היהודית‪ .‬הם‬ ‫בעיר התגורר הצדיק רבי צבי‪-‬אריה‬ ‫את העניין מכל וכל‪.‬‬ ‫הכירו את שנאתו של הכומר‪ ,‬וידעו כי הסכנה‬ ‫מאליק‪ ,‬תלמידו של המגיד ממזריטש‪ .‬כוחו‬ ‫נשקפת לא לצדיק בלבד‪ ,‬אלא הדברים‬ ‫הרוחני והנפלאות שחולל היו שם‪-‬דבר בכל‬ ‫אני כהן‪ ,‬ולכן לא‬ ‫וכיוון‬ ‫המשכנו לחפש‪,‬‬ ‫עלולים להתפתח לפעולות נקם כנגד כל‬ ‫הסביבה‪ .‬היו צדיקים שכינוהו בחיבה ‘הגנב’‪,‬‬ ‫שלא מצאנו‪ ,‬חזרנו אל‬ ‫המשפחה של הנערה‪ ,‬נכנסתי למתחם‪.‬‬ ‫יהודי העיר‪.‬‬ ‫באומרם שגם כאשר שערי התפילות ננעלו‪,‬‬ ‫הנוסע שלי עלה‬ ‫ודרשנו את הכסף‪ .‬האם‬ ‫כאשר הודיעו לצדיק על המשפט לא נראה‬ ‫הוא מצליח לפרוץ את כל המנעולים‪ ,‬לחתור‬ ‫להר‪ ,‬מצא את‬ ‫כעסה‪‘ :‬מה אתם רוצים‬ ‫נרגש כלל‪ .‬להפך‪ ,‬הוא עודד את בני קהילתו‬ ‫תחת כיסא הכבוד ולבטל את הגזֵ רות‪.‬‬ ‫החלקה בהר‬ ‫ממנה? הבת שלנו יראת‬ ‫להתחזק באמונתם ובביטחונם בה’‪ ,‬והבטיח‬ ‫כי לא יאונה לו ולהם כל רע‪.‬‬ ‫עם פרוץ המגֵ פה לא חדלו מלהתדפק‬ ‫על דלת ביתו‪ .‬הורים לילדים חולים וראשי‬ ‫תמיר‪ ,‬ובמרחק‬ ‫שמים והיא לא תיגע במה‬ ‫יום המשפט הגיע‪ .‬לפני השופטים‪ ,‬ובראשם‬ ‫הקהילה‪ ,‬כולם משוועים בבקשת ברכה‬ ‫אנחנו כמה קברים מצא‬ ‫שאינו שייך לה’‪ ,‬אבל‬ ‫טענו שההורים מחפים‬ ‫המושל המחוזי‪ ,‬התייצב הכומר ופתח בנאום‬ ‫לרפואה ולהפסקת המגֵ פה‪ .‬הצדיק עומד‬ ‫תשעה יהודים‬ ‫עליה במקום לחנך אותה‪,‬‬ ‫רווי שטנה על הנזקים שהיהודים גורמים‪.‬‬ ‫ומתחנן‪ ,‬מפיל את תחינתו לפני הקב”ה‪,‬‬ ‫ועוד כמה חילופי דברים בדיוק‪ ,‬ואלו הסכימו‬ ‫בצבעים עזים תיאר את ‘מעלליהם’‪ ,‬שעליהם‬ ‫דמעות זולגות מעיניו‪ ,‬הוא אינו אוכל ואינו‬ ‫להצטרף למניין‪.‬‬ ‫בסגנון‪.‬‬ ‫מנצח כביכול הצדיק‪.‬‬ ‫ישן; אולם הפעם אין הוא מצליח להעביר את‬ ‫רוע הגזֵ רה‪.‬‬ ‫הנוסע ואשתו חלצו‬ ‫שעלינו‬ ‫אמרה‪,‬‬ ‫אשתי‬ ‫מושל המחוז שמע את הדברים בנחת‪.‬‬ ‫שמע הצדיק ונפלאותיו היה ידוע לו והוא‬ ‫כשראה שכל מאמציו עלו בתוהו אמר‬ ‫מהנערה נעליים‪ ,‬ובלב נשבר‬ ‫לבקש מחילה‬ ‫שפגענו בה‪ .‬איתרנו את‬ ‫כיבדו מאוד‪ .‬לעומת זה היה בליבו על‬ ‫למקורביו‪“ :‬אין לפנינו עצה אלא לקיים את‬ ‫ביקשו מחילה‬ ‫הנערה שגרה היום בחו”ל‪,‬‬ ‫הכומר‪ ,‬שבשנאתו ליהודים גורם הפרות חוק‬ ‫מה שנאמר בגמרא על הפסוק ‘ואתן אדם‬ ‫ואשתי שוחחה עמה מאמה של הנערה‬ ‫ואובדן הסדר בעיר‪.‬‬ ‫תחתיך’ ‪‘ -‬אל תקרי אדם אלא ֱאדֹום’‪ .‬יבואו‬ ‫בטלפון‪ .‬הנערה לשעבר‬ ‫“אמור‪-‬נא לי”‪ ,‬פנה המושל אל הכומר‪,‬‬ ‫שונאי ישראל תחתינו והגזרה תחול עליהם”‪.‬‬ ‫אמרה‪ ,‬שאכן היא לא לקחה כלום‪ ,‬אך אין לה בעיה‬ ‫“האם יש הוכחה שיהודי כלשהו גרם בידיו‬ ‫הוא ביקש מפרנסי העיר להביא לפניו‬ ‫למחול‪.‬‬ ‫נזק לציבור?”‪.‬‬ ‫מאה ושישים מטבעות כסף‪ ,‬לשם עריכת‬ ‫‘אני מבינה שהייתם לחוצים מאד‪ ,‬ולכן פעלתם כך‪.‬‬ ‫“אין הוכחה למעשה ממשי של גרימת‬ ‫‘פדיון נפש’ מיוחד‪ .‬הפרנסים מיהרו לקיים‬ ‫אני מוחלת בלב שלם‪ ,‬אבל תדעו שכבר אז לקחתי את‬ ‫נזק”‪ ,‬ענה הכומר בקול יבש‪“ ,‬אך בידנו‬ ‫את בקשתו‪ ,‬והוא הסתגר בחדרו‪ .‬כמה מבני‬ ‫העניין יותר בקלילות‪ .‬מי שנפגעה באמת זאת אמי עליה‬ ‫הוכחות כי המגֵ פה ברחובותינו באה בגללם”‪.‬‬ ‫העיר‪ ,‬שהתמצאו ברזי הקבלה‪ ,‬התלחשו‬ ‫השלום‪ .‬היא לא יכלה לשאת את זה שחושדים בבת שלה‪,‬‬ ‫“כיצד?”‪ ,‬שאל המושל‪ ,‬שכבר ידע על‬ ‫שהצדיק עורך עכשיו ‘פדיון’ מיוחד‪ ,‬שסודו‬ ‫וממנה אתם צריכים לבקש מחילה’‪ .‬אשתי ביררה אצלה‬ ‫האירועים‪ ,‬אולם העמיד פני תם‪.‬‬ ‫ידוע רק לצדיקים הגדולים‪ ,‬באמצעות מאה‬ ‫על מקום מנוחתה של האם‪ ,‬ואנחנו בדרך לשם”‪.‬‬ ‫בהתלהבות סיפר הכומר על התפרצותו‬ ‫ושישים מטבעות כסף‪ ,‬כמניין ‘צלם’‪.‬‬ ‫אני כהן‪ ,‬ולכן לא נכנסתי למתחם‪ .‬הנוסע שלי עלה‬ ‫של הצעיר היהודי אל רחוב הגויים‪ ,‬אגב‬ ‫דרוכים ומתוחים המתינו ראשי הקהילה‬ ‫להר‪ ,‬מצא את החלקה בהר תמיר‪ ,‬ובמרחק כמה קברים‬ ‫פיזור מטבעות כסף לכל עבר‪ ,‬וכי מאז‬ ‫לצאת הצדיק מחדרו‪ .‬כעבור זמן יצא רבי‬ ‫מצא תשעה יהודים בדיוק‪ ,‬ואלו הסכימו להצטרף‬ ‫נעלמה המגֵ פה מרחובות היהודים‪ ,‬בעוד היא‬ ‫צבי‪-‬אריה‪ ,‬צרור המטבעות בידו‪ ,‬ואמר‪“ :‬תנו‬ ‫למניין‪ .‬הנוסע ואשתו חלצו נעליים‪ ,‬ובלב נשבר ביקשו‬ ‫מכה על ימין ועל שמאל בשכונות הנוצריות‪.‬‬ ‫שקית זו לבחור צעיר וקל‪-‬רגליים‪ ,‬שיעבור‬ ‫מחילה מאמה של הנערה‪.‬‬ ‫“אם‪-‬כן”‪ ,‬נעשה קולו של המושל תקיף‬ ‫בריצה ברחוב המסוכן‪ ,‬שבו שונאי‪-‬ישראל‬ ‫בדרך חזור‪ ,‬האברך שלצדי מקבל טלפון מ’מעייני‬ ‫וסמכותי‪“ ,‬יש להטיל על היהודים עונש כבד‪,‬‬ ‫מתקבצים‪ ,‬ויפזר שם את המטבעות”‪.‬‬ ‫הישועה’‪ ,‬וזאת אחרי תקופה קשה שלא ראו שום‬ ‫ואתה הכומר תהיה ממונה על ביצוע גזר‪-‬‬ ‫הוראת הצדיק התמלאה מיד‪ .‬בחור‬ ‫התקדמות‪“ .‬הבחור שלך יכול להשתחרר”‪ ,‬הם אומרים‬ ‫הדין”‪.‬‬ ‫נמרץ לקח את צרור מטבעות הכסף‪ ,‬חצה‬ ‫לו‪“ .‬ערכנו עכשיו בדיקות‪ ,‬והמצב שלו תקין‪ .‬אנחנו‬ ‫שמחתו של הכומר נראתה היטב על פניו‪,‬‬ ‫בריצה מהירה את הרחוב המסוכן ופיזר את‬ ‫ממליצים לו על תרופה מסוימת בעוצמה פחותה‪ ,‬למשך‬ ‫והוא זקף את אוזניו לשמוע את גזר‪-‬הדין‪.‬‬ ‫המטבעות לכל אורכו‪.‬‬ ‫תקופה‪ ,‬ויש סיכוי גדול שאחרי ביקורת חוזרת יוכלו‬ ‫שקט השתרר באולם‪ ,‬והמושל המשיך‪“ :‬מחר‬ ‫כשהגויים ראו את הבחור היהודי נכנס אל‬ ‫להוריד גם את התרופה הזאת”‪.‬‬ ‫בבוקר תעבור אתה ברחובות היהודים‪ ,‬ותפזר‬ ‫הרחוב‪ ,‬החלו לדלוק אחריו‪ ,‬אך במהרה עטו‬ ‫אני רק הנהג‪ ,‬וזה הסיפור שהייתי עד לו‪ .‬את המסקנות‬ ‫אצלם מלוא חופניים מטבעות כסף‪ ,‬מידה‬ ‫אל השלל והחלו להתקוטט על המטבעות‪.‬‬ ‫תסיקו בעצמכם‪.‬‬ ‫כנגד מידה”‪...‬‬ ‫בכל פינה לאורך הרחוב נראו התגודדויות‬ ‫(גל’ השגחה פרטית מס’ ‪)34‬‬ ‫(אהל מועד)‬ ‫והתכתשויות בין פרחחי הגויים‪ ,‬שניסו‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ד‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים‬ ‫מאלפים מצדיקי‬ ‫הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫פנינים על הפרשה‪:‬‬ ‫עצות וסגולות‪:‬‬ ‫תשובה מקובלת בשבת‬ ‫עיקר תולדותיו של יצחק שהלך בדרכו של אברהם‬ ‫אשי ֵּתבוֹ ת ְּב ׁ ַש ָ ּבת שׂ וֹ ְטנִ ים יוֹ ְר ִדים ֶאל ְּתהוֹ ָמא ַר ָ ּבא‪ּ ָ .‬בא לִ ְרמֹז לְ ַמה ּׁ ֶש ָּכ ַתב ַ ּב ּז ַֹהר‬ ‫אשית‪ָ .‬ר ׁ ֵ‬ ‫ְּב ֵר ׁ ִ‬ ‫ְו ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת יִ ְצ ָחק ֶ ּבן ַא ְב ָר ָהם ַא ְב ָר ָהם הוֹ לִ יד ֶאת יִ ְצ ָחק (כה יט)‪.‬‬ ‫ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”ב קלה‪ְ ):‬וּב ִד ְב ֵרי ַה ְמ ֻק ָ ּבלִ ים ז”ל (ראה שער הכונות ענין ראש חודש)‪ּ ִ ,‬ד ְביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ַר ֲח ִמים‬ ‫יֵ ׁש לְ ַד ְק ֵּדק‪ְּ ,‬ד ָפ ַתח ְּבתֹלְ דֹת יִ ְצ ָחק‪ְ ,‬ו ִה ְפ ִסיק ְו ָא ַמר ַא ְב ָר ָהם הוֹ לִ יד ֶאת יִ ְצ ָחק‬ ‫גּ וֹ ְב ִרים ְו ָכל ַה ִ ּדינִ ים ִמ ְת ַ ּב ּ ְטלִ ים וּ לְ ִפ ָיכְך ֵא ׁש ׁ ֶשל ֵ ּג ִיה ָ ּנם ָּכ ָבה ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪ ,‬לְ ִפי ׁ ֶש ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ַה ִ ּדינִ ים‬ ‫ְול ֹא ִהזְ ִּכיר ּתוֹ לְ דוֹ ת יִ ְצ ָחק‪ְ .‬ו ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז‪ִ ,‬מ ּׁשוּ ם ְּד ָקיְ ָמא ָלן ִע ַ ּקר ּתוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהם‬ ‫ִמ ְת ַ ּב ּ ְטלִ ים‪ּ ַ ,‬גם ָה ֵא ׁש ׁ ֶשבּ וֹ ֶע ֶרת ִמ ּכ ָֹחם ִמ ְת ַ ּב ּ ֶט ֶלת ְו ָכ ָבה‪ .‬וּ לְ ִפ ָיכְך ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ִּס ְט ָרא ַא ֲח ָרא ֵאין ָל ּה‬ ‫יקים ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪ְ ּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ּ ֵפ ֵר ׁש ַר ׁ ִש”י ַ ּג ֵ ּבי ֵ‘א ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח’ (לעיל‬ ‫ׁ ֶשל ַצ ִ ּד ִ‬ ‫ׁ ְשלִ ָיטה ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪ַ ,‬ה ְּת ׁש ָוּבה ְמ ֻק ֶ ּב ֶלת ַ ּב ּיוֹ ם ַההוּ א‪ְּ ,‬ד ֵאין שָׂ ָטן ְמ ַק ְט ֵרג ׁ ֶש ְ ּי ַק ְט ֵרג ָע ָליו‪ .‬וּ לְ ִפ ָיכְך‬ ‫ו ט)‪ְ ,‬וגַ ם ָּכאן ָ ּבא לִ ְרמֹז‪ְ ,‬ו ֵא ֶּלה ּתֹלְ דֹת יִ ְצ ָחק‪ַ ,‬וּמה הוֹ לִ יד‪ַ ,‬א ְב ָר ָהם הוֹ לִ יד ֶאת‬ ‫ָצ ִריְך לְ ִה ְתעוֹ ֵרר ַ ּב ַעל ְּת ׁש ָוּבה ְּב ָכל ׁ ַש ָ ּבת ְו ׁ ַש ָ ּבת וּ לְ הוֹ ִסיף ְּת ׁש ָוּבה ַעל ְּת ׁש ָוּבה‪ֵּ ,‬כיוָ ן ְּדיוֹ ם ָקדוֹ ׁש‬ ‫יִ ְצ ָחק‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר ָהרוֹ ֶאה ֶאת יִ ְצ ָחק ִּב ְק ֻד ּׁ ָשה וַ ֲענָ וָ ה ְויִ ְר ַאת ה’ ְו ַא ֲה ָבתוֹ ‪ָ ,‬היָ ה אוֹ ֵמר‬ ‫הוּ א ֵלאל ֵֹהינוּ‪ְּ ,‬בוַ ַּדאי ְּד ַה ְּת ׁש ָוּבה ְמ ֻק ֶ ּב ֶלת ְּביוֹ ם זֶ ה‪ְּ ,‬ד ֵעת ָרצוֹ ן הוּ א‪.‬‬ ‫ל ֹא יָ ָצא זֶ ה ִּכי ִאם ֵמ ַא ְב ָר ָהם‪ֶ ׁ ,‬ש ָּכְך ֵהם ִמ ּדוֹ ָתיו‪ .‬נִ ְמ ָצא ל ֹא ִהזְ ִּכיר ַה ָּכתוּב ִּכי‬ ‫(גנזי המלך תיקון השכינה אות נח)‬ ‫ִאם ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים ׁ ֶשל יִ ְצ ָחק‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ִע ַ ּקר ּתוֹ לְ דוֹ ת ַה ַ ּצ ִ ּד ִיקים‪.‬‬ ‫(פיתוחי חותם)‬ ‫דוד משתבח שקיים כל מצוות השבת כראוי‬ ‫ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ִפ ּקוּ ֶדיָך ְו ֵעד ֶֹתיָך ִּכי ָכל ְּד ָר ַכי נֶ גְ ֶּדָך (תהלים קיט קסח)‪ְּ .‬כ ָבר ָּכ ַת ְבנוּ (מעגלי צדק אות ק)‪,‬‬ ‫יצחק רומז לצדיק ורבקה רומזת לתורה‬ ‫‘וּפ ַק ְד ָּת נָ ְוָך ְול ֹא ֶת ֱח ָטא’ (איוב ה כד)‪.‬‬ ‫ְּד ִמ ַּלת ּ ִפ ּקוּ ֶדיָך רוֹ ֵמז ַעל ַה ִּזוּ וּ ג ׁ ֶשהוּ א לְ ׁשוֹ ן ּ ְפ ִק ָידה‪ְּ ,‬כמוֹ ָ‬ ‫וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ֶ ּבן ַא ְר ָ ּב ִעים ׁ ָשנָ ה ְּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת ִר ְב ָקה ַ ּבת ְּבתוּ ֵאל ָה ֲא ַר ִּמי ִמ ּ ַפ ַּדן‬ ‫ִוּמ ַּלת פּ ִּקוּ ֶדיָך רוֹ ֶמזֶ ת ַ ּגם ֵּכן ַעל ַה ְּת ִפ ָּלה‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוּ ְּכ ָבר (שם)‪ְ .‬ואוֹ ֵמר ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו‬ ‫ֲא ָרם ֲאחוֹ ת ָל ָבן ָה ֲא ַר ִּמי לוֹ לְ ִא ּׁ ָשה‪ .‬וַ ֶ ּי ְע ַּתר יִ ְצ ָחק לַ ה’ לְ נ ַֹכח ִא ׁ ְש ּתוֹ ִּכי ֲע ָק ָרה‬ ‫ַה ּׁ ָשלוֹ ם ְּד ִק ֵ ּים ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָּכ ָראוּ י‪ְּ ,‬ד ָהיָ ה נִ זְ ָהר ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַהחֹל ַאזְ ָה ָרה ְ ּגדוֹ ָלה ְּכ ֵדי ׁ ֶש ָּתחוּ ל ָע ָליו‬ ‫ִהוא וַ ֵ ּי ָע ֶתר לוֹ ה’ וַ ַּת ַהר ִר ְב ָקה ִא ׁ ְש ּתוֹ (כה כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫ְק ֻד ּׁ ַשת ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ּ ֵפ ַר ׁ ְשנוּ ְּב ָפסוּ ק ‘שִׂ ַ ּב ְר ִּתי לִ ׁישוּ ָע ְתָך’‪ְ .‬וּב ׁ ַש ָ ּבת ָהיָ ה נִ זְ ָהר ַה ְר ֵ ּבה ִּב ְת ִפלּ וֹ ָתיו‬ ‫ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַעל ּ ִפי ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (אבות פ”ה מכ”א) ְּד ֶבן ַא ְר ָ ּב ִעים לַ ִּבינָ ה‪,‬‬ ‫ַ ּב ַּליְ ָלה ַוּב ּיוֹ ם‪ְ ,‬ול ֹא ָהיָ ה ְמ ַק ֵ ּים עוֹ נָ ה ִּכי ִאם ְּב ׁ ַש ָ ּבת‪ֶ ׁ ,‬שהוּ א זִ וּ וּ ָגא ְּד ַמלְ ָּכא ַוּמ ְטרוֹ נִ ָיתא‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר‬ ‫ְויָ דוּ ַע ְּד ַה ּתוֹ ָרה ָק ְד ָמה ָלעוֹ ָלם‪ְ ,‬ו ֵכן נַ ִמי ִּכ ֵּסא ַה ָּכבוֹ ד ָק ַדם ָלעוֹ ָלם (פסחים נד‪.).‬‬ ‫ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ִפ ּקוּ ֶדיָך ְו ֵעד ֶֹתיָך‪ָּ ,‬כל זֶ ה ַמיְ ֵרי ְּב ׁ ַש ָ ּבת ְּכמוֹ ׁ ֶש ּ ֵפ ַר ׁ ְשנוּ ָּכל אוֹ ת זֶ ה ׁ ֶשל ׁ ִשי”ן ַעל ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪,‬‬ ‫ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘צ ִ ּדיק’ ִעם ד’ אוֹ ִת ּיוֹ ָתיו‪ּ ֶ ,‬בן ַא ְר ָ ּב ִעים ׁ ָשנָ ה‪,‬‬ ‫ְו ֵכן ָראוּ י לִ ְהיוֹ ת‪ְּ ,‬ד ׁ ַש ָ ּבת ַמ ְת ֶח ֶלת ְּב ׁ ִשי”ן‪ָ ,‬ל ֵכן ָראוּ י לְ ָפ ֵר ׁש אוֹ ת ׁ ִשי”ן ַעל ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ָש ַמ ְר ִּתי‬ ‫ְּכמוֹ ׁ ֶש ָא ְמרוּ ֶ ּבן ַא ְר ָ ּב ִעים לַ ִּבינָ ה‪ְ ,‬וזֶ הוּ ְּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת ִר ְב ָקה‪ִ ,‬היא ַה ּתוֹ ָרה ְּדנִ ְק ֵראת‬ ‫ִפ ּקוּ ֶדיָך‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ַה ְּת ִפלּ וֹ ת ָּכ ָראוּ י‪ּ ַ ,‬גם ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ִמ ְצוַ ת עוֹ נָ ה ַעד ֵליל ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪,‬‬ ‫ִא ּׁ ָשה ַּכ ָ ּידוּ ַע‪ְ .‬ועוֹ ד‪ִ ,‬ר ְב ָקה ׁ ְש ֵּתי ּ ְפ ָע ִמים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא תרי”ד‪ ,‬רוֹ ֵמז לַ ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ֵ ּי ׁש‬ ‫ַ ּגם ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ ְּביִ חוּ ד ָ ּגמוּ ר‪ ,‬לִ ְרמֹז ָּכל זֶ ה ְּב ִפ ּקוּ ֶדיָך ְו ֵעד ֶֹתיָך ְּכמוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוּ‪ְ .‬ו ָכל ַמה‬ ‫ָ ּב ּה ַּתרְיַ”ג ִמ ְצוֹ ת‪ ,‬וּכְ ָללוּ ָת ּה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא תרי”ד‪ְ .‬ו ַה ּתוֹ ָרה ִהיא ִּב ּתוֹ ׁ ֶשל ֵאל ָרם‬ ‫ּׁ ֶש ֲאנִ י עוֹ שֶׂ ה ָ ּגלוּ י ְו ָצפוּ י לְ ָפנֶ יָך‪ְ ,‬וזֶ הוּ ִּכי ָכל ְּד ָר ַכי נֶ גְ ֶּדָך‪ְ .‬ו ָל ֵכן ֵמרֹב ָה ַא ֲה ָבה ׁ ֶש ֲאנִ י אוֹ ֵהב ִמ ְצוֹ ֶתיָך‬ ‫ְונִ ּ ָׂשא‪ְ ,‬וזֶ הוּ ַ ּבת ְּבתוּ ֵאל ָה ֲא ַר ִּמי ִמ ּ ַפ ַדן ֲא ָרם‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ׁ ֶש ַה ּתוֹ ָרה ָ ּב ָאה ָלנוּ ִמ ָּמקוֹ ם‬ ‫ישנִ י ִמ ּ ִׂש ְב ִרי‪ַ ,‬וּמ ֵּלא ִמ ׁ ְש ֲאלוֹ ת לִ ִּבי לְ טוֹ ָבה‬ ‫ְוּמ ַק ֵ ּים אוֹ ָתם ְּב ַא ֲה ָבה ְוּבשִׂ ְמ ָחה ַר ָ ּבה‪ּ ַ ,‬גם ַא ָּתה ַאל ְּת ִב ׁ ֵ‬ ‫ָרם‪ֲ .‬אחוֹ ת ָל ָבן ָה ֲא ַר ִּמי‪ּ ָ ,‬בא לִ ְרמֹז ׁ ֶש ַה ּתוֹ ָרה ָק ְד ָמה ָלעוֹ ָלם ְּכמוֹ ִּכ ֵּסא ַה ָּכבוֹ ד‪.‬‬ ‫לְ ַה ּ ָׂשגַ ת ֱאל ֹהוּ ְתָך ָּכ ָראוּ י‪ְּ ,‬דזֶ הוּ ִע ַ ּקר ׁ ְש ֵא ָל ִתי ַוּב ָ ּק ׁ ָש ִתי‪:‬‬ ‫(מעגלי צדק אות ש’)‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ִּ‘כ ֵּסא’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ָל ָבן‪ְּ ,‬ד ַה ּתוֹ ָרה‪ִ ,‬היא ְוכִ ֵּסא ַה ָּכבוֹ ד ׁ ֶשהוּ א ָרם‬ ‫ְונִ ּ ָׂשא‪ְ ׁ ,‬שנֵ ֶיהם ַא ִחים ְו ׁ ָש ִוים ְּב ַמ ֲע ָלה‪ּ ִ ,‬ד ׁ ְשנֵ ֶיהם ָק ְדמוּ ָלעוֹ ָלם‪ְ .‬וזֶ הוּ ַה ַ ּצ ִ ּדיק‬ ‫המכין עצמו לשבת יקבל בה תוספת קדושה‬ ‫לְ ָק ָח ּה לַ ּתוֹ ָרה לוֹ לְ ִא ּׁ ָשה‪:‬‬ ‫ְוכֹל ֲא ׁ ֶשר ל ֹא יָ בֹא ָ ּב ֵא ׁש ַּת ֲע ִבירוּ ַב ָּמיִ ם (במדבר לא כג)‪ְּ .‬ד ַהיְ נוּ ִמי ׁ ֶש ֵאינוֹ ַ ּב ַעל ּתוֹ ָרה ַמה ִהיא‬ ‫הצדיק מתפלל שיזכה לחדש חידושים בתורה ויקראו בניו‬ ‫ֹאחז ְּב ִמ ַּדת ָה ֲענָ וָ ה ְו ַדי לוֹ ‪ּ ִ ,‬דכְ ִתיב (תהלים נא יט) ‘זִ ְב ֵחי ֱאל ִֹהים רוּ ַח נִ ׁ ְש ָ ּב ָרה’‪ְ ,‬וזֶ הוּ ְו ָכל‬ ‫ַּת ָ ּקנָ תוֹ ‪ ,‬י ֵ‬ ‫ְו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַּכ ָ ּונַ ת ַצ ִ ּדיק זֶ ה לַ ֲעסֹק ַ ּב ּתוֹ ָרה וּ לְ ָק ָח ּה לוֹ לְ ִא ּׁ ָשה‪ְ ,‬ו ָר ָאה ְו ִה ֵ ּנה ֲ‘א ֻר ָּכה‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ל ֹא יָ בֹא ָ ּב ֵא ׁש ׁ ֶש ִהיא ַה ּתוֹ ָרה‪ַּ ,‬ת ָ ּקנָ תוֹ ִהיא ַּת ֲע ִבירוּ ַב ָּמיִ ם ִהיא ָה ֲענָ וָ ה ׁ ֶש ָר ַמזְ נוּ ְּב ַאְך ְּב ֵמי‬ ‫ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ָּד ּה ְוּר ָח ָבה ִמ ִ ּני יָ ם’ וַ ֲע ֻמ ָ ּקה ְמאֹד ִמ ּׁשוּ ם ְּדכֻ ָּל ּה ִמ ְק ׁ ָשה‪ִ ,‬אם ִמ ּ ְפנֵ י ּ ְפ ׁ ָש ֶט ָיה‬ ‫נִ ָּדה‪ְ ,‬וזֶ הוּ ַּת ֲע ִבירוּ ַב ָּמיִ ם‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ַה ַּמיִ ם ָה ֲאמוּ ִרים ׁ ֶש ִ ּנ ְר ְמזָ ה ָ ּב ֶהם ָה ֲענָ וָ ה‪ְ .‬וגַ ם ַה ַּמיִ ם ַע ְצ ָמם נִ ְר ְמזָ ה‬ ‫ִוּפלְ ּפוּ ֶל ָיה‪ִ ,‬אם ִמ ּ ְפנֵ י ְר ָמזֶ ָיה וּ ְד ָר ׁשוֹ ֶת ָיה ְוסוֹ דוֹ ֶת ָיה‪ ,‬וַ ֲע ַדיִ ן שִׂ כְ לוֹ ל ֹא ִה ּ ִׂשיג ָּכל‬ ‫ָ ּב ֶהם ָה ֲענָ וָ ה‪ּ ִ ,‬דכְ מוֹ ׁ ֶש ַה ַּמיִ ם ֵאינָ ם הוֹ לְ כִ ים ַרק לְ ָמקוֹ ם נָ מוּ ְך ְו ׁ ָש ָפל (תענית ז‪ֵּ ,).‬כן יִ ְתנַ ֵהג ָה ָא ָדם‬ ‫ֳא ָפנֶ ָיה‪ָ ,‬ע ַמד ִּב ְת ִפ ָּלה ַא ַחר ְּת ִפ ָּלה ְו ִה ְר ָ ּבה ְו ִה ְפ ִציר ֵמ ִא ּתוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך לְ ָחנְ נוֹ ֵּד ָעה ִּבינָ ה‬ ‫לִ ְהיוֹ ת נָ מוּ ְך ְו ׁ ָש ָפל‪:‬‬ ‫לוּמ ּה וּ לְ ַח ֵּד ׁש ָ ּב ּה ְּב ָכל ֵעת‪,‬‬ ‫ְו ַהשְׂ ֵּכל לִ ְהיוֹ ת ְּכ ַמ ְעיָ ן ַה ִּמ ְת ַ ּג ֵ ּבר ָ ּב ּה‪ ,‬לְ הוֹ ִציא ָלאוֹ ר ַּת ֲע ָ‬ ‫ָוּבזֶ ה יִ ְתנַ ֲהגוּ ֵ ּבין ַ ּב ֲע ֵלי ּתוֹ ָרה ֵ ּבין ַ ּב ֲע ֵלי ֲענָ וָ ה ָּכל יְ מוֹ ת ַה ּׁ ָשבוּ ַע‪ְּ ,‬כ ֵדי ְּכ ׁ ֶש ָ ּיבוֹ א ַה ּׁ ַש ָ ּבת יְ כוֹ לִ ים‬ ‫ִּכי ִמי ׁ ֶש ֵאינוֹ ְמ ַח ֵּד ׁש ַ ּב ּתוֹ ָרה ּדוֹ ֶמה ְּכ ִמי ׁ ֶש ֵ ּי ׁש לוֹ ִא ּׁ ָשה ֲע ָק ָרה ְול ֹא יָ ל ָָדה‪ְ .‬וזֶ הוּ‬ ‫לְ ַק ֵ ּבל ּתוֹ ֶס ֶפת ְק ֻד ּׁ ָשתוֹ ְּבנָ ֵקל‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶשאוֹ ֵמר ָל ֶהם ְוכִ ַ ּב ְס ֶּתם ִּבגְ ֵד ֶיכם ַ ּב ּיוֹ ם ַה ּׁ ְש ִב ִיעי וּ ְט ַה ְר ֶּתם‪,‬‬ ‫וַ ֶ ּי ְע ַּתר יִ ְצ ָחק לַ ה’‪ ,‬הוּ א ַה ַ ּצ ִ ּדיק ַה ֶּזה‪ ,‬לְ נ ַֹכח ִא ׁ ְש ּתוֹ ִהיא ַה ּתוֹ ָרה‪ִּ ,‬כי ֲע ָק ָרה ִהוא‪,‬‬ ‫ִּבגְ ֵד ֶיכם ֵהם נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶש ָּל ֶכם‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ יִ ְהיוּ נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶש ָּל ֶכם ְמ ֻת ָ ּקנִ ים וּ ְטהוֹ ִרים ִּב ֵימי‬ ‫ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ִהיא ֲע ָק ָרה ְו ֵאינוֹ ְמ ַח ֵּד ׁש ָ ּב ּה ַה ְר ֵ ּבה‪ְ ,‬ו ִה ְפ ִציר ִּב ְת ִפ ָּלה לַ ה’ ׁ ֶש ִ ּי ְפ ַּתח‬ ‫ַה ּׁ ָשבוּ ַע‪ָ ,‬אז ְו ַא ַחר ָּתבֹאוּ ֶאל ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪ַ ,‬ה ַּמ ֲחנֶ ה ָק ֵרי ֵ ּב ּיה ַ‘ה ְּמנֻ ָחה’‪ֶ ׁ ,‬שהוּ א ׁ ַש ַ ּבת ק ֶֹד ׁש ׁ ֶשהוּ א יוֹ ם‬ ‫לִ בּ וֹ ַ ּב ּתוֹ ָרה ְויִ ְהיֶ ה ְמ ַח ֵּד ׁש ָ ּב ּה‪ְ .‬ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ָ ּגלוּ י לְ ָפנָ יו יִ ְת ָ ּב ַרְך ׁ ֶש ַּכ ָ ּונָ תוֹ לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם‬ ‫ְמנוּ ָחה ַה ׁ ְש ֵקט ִוּב ְט ָחה‪:‬‬ ‫ִק ֵ ּבל ְּת ִפ ָּלתוֹ ‪ְ ,‬וזֶ הוּ וַ ַּת ַהר ִר ְב ָקה ִא ׁ ְש ּתוֹ ‪ֶ ׁ ,‬ש ִה ְת ִחיל לְ ַח ֵּד ׁש ָ ּב ּה ִח ּדוּ ׁ ִשים‪:‬‬ ‫(מחשוף הלבן פר’ מטות)‬ ‫שלוש הבארות רומזות על בחינות נפש רוח נשמה‬ ‫הטעם שלא חייבים בשבת להניח תפילין‬ ‫וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ֵשם ַה ְּב ֵאר ֵעשֶׂ ק ִּכי ִה ְת ַע ּ ְׂשקוּ ִע ּמוֹ ‪ ,‬וַ ַ ּי ְח ּ ְפרוּ ְּב ֵאר ַא ֶח ֶרת וַ ָ ּי ִריבוּ ַ ּגם‬ ‫ִא ׁיש ִא ּמוֹ ְו ָא ִביו ִּת ָיראוּ ְוגוֹ ’ (ויקרא יט ג)‪ֶ .‬א ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַעל ַה ְּת ִפ ִּלין‪ְּ ,‬ד ָכ ַתב ַר ֵ ּבנוּ זִ כְ רוֹ נוֹ לִ ְב ָר ָכה‬ ‫ָע ֶל ָיה וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ְש ָמ ּה שִׂ ְטנָ ה‪ ,‬וַ ַ ּי ְע ֵּתק ִמ ּׁ ָשם וַ ַ ּי ְח ּפֹר ְּב ֵאר ַא ֶח ֶרת ְול ֹא ָרבוּ ָע ֶל ָיה‬ ‫(שער הכונות דרושי תפילין דרוש ו) ְּדחוֹ ָבה ַעל ָּכל ַ ּבר יִ שְׂ ָר ֵאל לְ ַה ִ ּנ ַיח ׁ ְשנֵ י זוּ גוֹ ת ׁ ֶשל ְּת ִפ ִּלין‪ֶ ,‬א ָחד‬ ‫וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ְש ָמ ּה ְרחֹבוֹ ת ְוכוּ ’ (כו כ‪-‬כב)‪.‬‬ ‫ְּד ַר ׁ ִש”י ְו ֶא ָחד ְּד ַר ֵ ּבנוּ ָּתם‪ְּ ,‬ד ַר ׁ ִש”י ְּכנֶ ֶגד מ ִֹחין ְּד ִא ָּמא וּ ְד ַר ֵ ּבנוּ ָּתם ְּכנֶ ֶגד מ ִֹחין ְּד ַא ָ ּבא‪ִ ,‬מ ּׁשוּ ם ִ ּדזְ ֵעיר‬ ‫אשוֹ נִ ים ָק ָרא ׁ ְש ָמם ֵעשֶׂ ק‬ ‫ִה ֵ ּנה ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַעל ׁ ָשל ֹ ׁש ְּב ֵארוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ּׁ ְשנַ יִ ם ָה ִר ׁ‬ ‫ַאנְ ּ ִפין ֻמכְ ָרח ְּדנִ כְ נָ ִסים בּ וֹ מ ִֹחין ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ְו ָל ֵכן חוֹ ָבה לְ ַה ִ ּנ ַיח ׁ ְשנֵ י זוּ גוֹ ת‪ִ .‬וּמ ּׁשוּ ם ְּדיוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת‬ ‫ישי ָק ָרא ׁ ְשמוֹ ְרחֹבוֹ ת‪ .‬יֵ ׁש לִ ְרמֹז ׁ ֶש ֵהם‬ ‫ְושִׂ ְטנָ ה ִמ ּׁשוּ ם ְּד ָרבוּ ֲע ֵל ֶיהם‪ְ ,‬ו ַה ּׁ ְשלִ ׁ ִ‬ ‫עוֹ ֶלה לְ ַמ ְע ָלה ִמ ַּמ ְד ֵרגַ ת ְמקוֹ ם ַה ּמ ִֹחין ׁ ֶש ִ ּנכְ נְ סוּ בּ וֹ ַ ּבחֹל‪ ,‬לְ ִפ ָיכְך ֵאין ָאנוּ ַמ ִ ּנ ִיחין ְּת ִפ ִּלין ְּביוֹ ם‬ ‫ְּכנֶ ֶגד נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמה‪ְּ ,‬ד ָה ָא ָדם ַ ּבתּ ְִח ָּלה יֵ ׁש לוֹ נֶ ֶפ ׁש‪ְ ,‬ו ִאם ָהיָ ה ִמ ׁ ְש ַּת ֵּדל ְּב ִמ ְצוֹ ת‬ ‫ֹאמר ָמה ֲאנִ י‬ ‫ֹאשוֹ ‪ְ ,‬וי ַ‬ ‫ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪ְ .‬ו ָלזֶ ה ָצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְתעוֹ ֵרר ָה ָא ָדם ְּביִ ְר ָאה ִוּב ְר ָע ָדה‪ְ ,‬ו ִת ְס ַּת ֵּמר שַׂ ֲערוֹ ת ר ׁ‬ ‫ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים ַעד ׁ ֶש ִּת ֵ ּקן נַ ְפ ׁשוֹ ָּכ ָראוּ י‪ָ ,‬אז יָ בוֹ א לוֹ ָהרוּ ַח‪ְ .‬ו ִאם עוֹ ד הוֹ ִסיף‬ ‫ֶמה ַח ַ ּיי ׁ ֶש ִה ִ ּג ַיענִ י ה’ יִ ְת ָ ּב ַרְך לַ ָּכבוֹ ד ַה ֶּזה ְולַ ַּמ ֲע ָלה ַה ּזֹאת‪ֶ ׁ ,‬ש ָעשַׂ נִ י ִּכ ְדמוּ תוֹ ְּב ַצלְ מוֹ ַמ ָּמ ׁש ּד ְוּמיָ א‬ ‫ְק ֻד ּׁ ָשה ַעל ְק ֻד ּׁ ָשתוֹ ְו ִת ֵ ּקן ָהרוּ ַח ָּכ ָראוּ י‪ָ ,‬אז ָּתבוֹ א לוֹ ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ָּכל עוֹ ד‬ ‫ִ ּדזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין‪ּ ִ ,‬דכְ מוֹ ׁ ֶשהוּ א ַמ ִ ּנ ַיח ְּת ִפ ִּלין ַ ּבחֹל ׁ ֶש ֵהם מ ִֹחין ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ָּכְך ֲאנִ י ִצ ַ ּונִ י לַ ֲעשׂ וֹ ת‬ ‫ׁ ֶשלּ ֹא ָ ּב ָאה לוֹ ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ֲע ַדיִ ן ַה ִחיצוֹ נִ ים רוֹ ְד ִפים ַא ֲח ָריו ִוּמ ְת ַּד ְּב ִקים בּ וֹ לְ ַה ֲח ִטיאוֹ ‪,‬‬ ‫ְּכנֶ גְ ָּדם‪ ,‬וּכְ מוֹ ׁ ֶש ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת עוֹ ֶלה לְ ַמ ְע ָלה ִמ ְּמקוֹ ם ַה ּמ ִֹחין ַ ּגם ֲאנִ י ִצ ַ ּונִ י ׁ ֶשלּ ֹא לְ ַה ִ ּנ ָיחם‪ְ .‬ו ַעל זֶ ה‬ ‫וּכְ ׁ ֶשזּוֹ ֶכה לִ נְ ׁ ָש ָמה ָאז ִמ ְת ַר ֲח ִקים ַה ִחיצוֹ נִ ים ִמ ֶּמנּ וּ‪ִ .‬מ ּׁשוּ ם ְּד ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ֵמעוֹ לַ ם‬ ‫ַה ָּד ָבר יִ ְת ּ ַפ ֵּלא ָה ָא ָדם ְויִ ָּז ֵהר ְּביִ ְר ַאת ַה ּׁ ֵשם וּ ְק ֻד ּׁ ָשה יְ ֵת ָרה ֵ ּבין ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבת‪ְ ,‬ויַ ֲעבֹד ה’ ְּב ַא ֲה ָבה‬ ‫יאה ָ ּתלוּ י ְ ּב ִא ָּמא ִע ָּל ָאה‪ְ ּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַ ּב ִּת ּקוּנִ ים (תיקון ו’‬ ‫ַה ְּב ִר ָיאה‪ְ ,‬ועוֹ לַ ם ַה ְּב ִר ָ‬ ‫ְוּבשִׂ ְמ ָחה ַר ָ ּבה ׁ ֶש ִּז ָּכהוּ לַ ַּמ ֲע ָלה ַה ְ ּגדוֹ ָלה ַה ּזֹאת‪:‬‬ ‫כג‪ִ ).‬א ָּמא ְמ ַק ְ ּננָ א ְּבכ ְֻר ְסיָ א‪ְ .‬ועוֹ ד‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶש ִּב ְב ִר ָיאה מוּ ָע ִטים ְונִ כְ ּ ָפ ִפים ַּת ַחת‬ ‫בשבת יש לאדם מעלה יותר ממעלת תפילין‬ ‫ַה ְ ּק ֻד ּׁ ָשה‪ ,‬לְ ִפ ָיכְך ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ָ ּב ָאה ִמ ּׁ ָשם ֵאין ַה ִחיצוֹ נִ ים יְ כוֹ לִ ים לְ ִה ְת ַא ֵחז ָ ּב ּה‪:‬‬ ‫ְוחוֹ ָבה לְ ַה ִ ּנ ַיח ׁ ְשנֵ י זוּ גוֹ ת ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא‪ְ ,‬וזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר ִא ׁיש ִא ּמוֹ ְו ָא ִביו ִּת ָיראוּ‪ִ .‬א ׁיש ִא ּ’מוֹ‬ ‫אשוֹ ן הוּ א ְּכנֶ ֶגד ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש ׁ ֶש ּקוֹ נֶ ה ָא ָדם בּ ַתּ ְִח ָּלה‪ ,‬וּכְ ׁ ֶש ֵ ּי ׁש‬ ‫וּ לְ ִפ ָיכְך ַה ְּב ֵאר ָה ִר ׁ‬ ‫אשי ֵּתבוֹ ת‬ ‫אשי ֵּתבוֹ ת ‘אוֹ ת’‪ ,‬לִ ְרמֹז ַעל ַה ְּת ִפ ִּלין ׁ ֶש ִ ּנ ְק ָר ִאים ‘אוֹ ת’‪ְ .‬ועוֹ ד‪ִּ ,‬ת ָיראוּ ָר ׁ ֵ‬ ‫ְו ָ’א ִביו ִּת ָ’יראוּ ָר ׁ ֵ‬ ‫בּ וֹ ִּכי ִאם ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש ֲע ַדיִ ן ַה ִחיצוֹ נִ ים ִמ ְת ַּד ְּב ִקים בּ וֹ ְּבחֹזֶ ק‪ ,‬וּ לְ ָהכִ י ָק ָרא ׁ ֵשם ַה ְּב ֵאר‬ ‫ֹאש ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא‪ְ .‬וזֶ הוּ ִא ׁיש ִא ּמוֹ ְו ָא ִביו‪ַ ,‬היְ נוּ ׁ ֶש ַּת ִ ּניחוּ ׁ ֶשל ַר ׁ ִש”י ְו ַר ֵ ּבנוּ ָּתם ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגד‬‫ְּת ִפ ִּלין יָ ד ר ׁ‬ ‫ֵעשֶׂ ק‪ִּ ,‬כי ִה ְת ַע ּ ְׂשקוּ ַה ִחיצוֹ נִ ים ִע ּמוֹ ‪ַ .‬א ַחר ָּכְך קוֹ נֶ ה ָהרוּ ַח‪ְ ,‬וגַ ם ָ ּבזֶ ה ֲע ַדיִ ן‬ ‫מ ִֹחין ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא‪ְ ,‬ויִ ְהיֶ ה זֶ ה ְּבמוֹ ָרא‪ְ ,‬וזֶ הוּ ִּת ָיראוּ‪ְ .‬וּב ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ָל ֶכם ַמ ֲע ָלה יוֹ ֵתר ִמ ַּמ ֲעלַ ת ְּת ִפ ִּלין‬ ‫ַה ִחיצוֹ נִ ים ִמ ְת ַּד ְּב ִקים בּ וֹ ‪ ,‬וּ לְ ָהכִ י ָק ָרא ׁ ְשמוֹ שִׂ ְטנָ ה‪ַ .‬א ַחר ָּכְך קוֹ נֶ ה ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה‪ְ ,‬ו ָאז‬ ‫ְּכמוֹ זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפין‪ִּ ,‬ת ָּז ֲהרוּ ַה ְר ֵ ּבה ִּב ׁ ְש ִמ ָירתוֹ ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִּתזְ ּכוּ ֵל ָהנוֹ ת ֵמאוֹ ָת ּה ַמ ֲע ָלה‪ְ ,‬וזֶ הוּ ְו ֶאת ׁ ַש ְּבת ַֹתי‬ ‫ַה ִחיצוֹ נִ ים ִמ ְת ַר ֲח ִקים ִמ ֶּמנּ וּ‪ ,‬וּ לְ ָהכִ י ָק ָרא אוֹ ָת ּה ְרחֹבוֹ ת‪‘ִּ ,‬כי ַע ָּתה ִה ְר ִחיב ה’ ָלנוּ‬ ‫ִּת ׁ ְשמֹרוּ‪ ,‬וּכְ ׁ ֶש ִּת ְהיוּ זְ ִה ִירים ָּכְך ָאז ְראוּ יִ ים ַא ֶּתם ׁ ֶשא ַֹמר ֲאנִ י ֲע ֵל ֶיכם ֲאנִ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם‪:‬‬ ‫(מחשוף הלבן פר’ קדושים)‬ ‫וּפ ִרינוּ ָב ָא ֶרץ’‪( :‬מחשוף הלבן)‬ ‫ָ‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ה‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫ויעקב איש תם‬ ‫שהבע"ד נוחל אצל האדם‪,‬‬ ‫הוא משום שהוא תמיד מזדרז‬ ‫מכרה‪ ...‬את בכורתך לי‬ ‫אחת מפלאות הבורא ית׳‪,‬‬ ‫שהתמימות המושלמת והחכמה‬ ‫מובא בליקוטי מוהר"ן (סימן ב') וז"ל‪:‬‬ ‫ומקדים את האדם‪ ,‬כי מיד עם‬ ‫הגדולה ביותר [הנראים כתרתי‬ ‫ויוסף ששמר את הברית נטל את הבכורה‬ ‫לידת האדם הוא כבר מופיע‪,‬‬ ‫דסתרי בעיני ההמון] מתאימים זה‬ ‫שהיא בחי' עבודת התפילה‪ ,‬בחי' פי‬ ‫כמ"ש (בראשית ד' ז') "לפתח‬ ‫לזה ומשלימים זה את זה‪ ,‬ויחדיו‬ ‫שנים‪ .‬כי התפילה היא פי שנים שיש‬ ‫חטאת רובץ"‪ ,‬כי מיד עם צאת‬ ‫יהיו תמים‪ .‬וזה מרומז גם בנוטריקון‬ ‫בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו בחי'‬ ‫האדם לאויר העולם‪ ,‬מיד יש בו הרגשת החומר‬ ‫של השם ׳יעקב׳‪ ,‬שרבינו מביאו‬ ‫וחרב פיפיות בידם‪ ,‬שתי פיות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ושאיפת החומר‪ ,‬כתאות האכילה ועוד כהנה‬ ‫בתורה זו כרמז לשלימות החכמה‬ ‫בכורה היא הארה‪ ,‬הארה נפלאה השייכת‬ ‫וכהנה‪ ,‬כמ"ש (איוב יא יב) "ועיר פרא אדם יולד"‪,‬‬ ‫ארכיון 'עוז והדר'‬ ‫והתמימות; ׳יוד׳ מרמזת לחכמה‬ ‫לתפילה‪ .‬והנה גם עשיו כשהבכורה‬ ‫ועד שהוא זוכה לדעת האמת שהעולם הזה אינו‬ ‫עליונה [יוד חכמה קדומה]‪ ,‬ו׳עקב׳‬ ‫היתה בידיו היתה לו הארה גדולה מאד‪ ,‬הארה של‬ ‫עיקר‪ ,‬והחומר אינו אלא מרכבה להדעת‪ ,‬כבר קנה‬ ‫מרמז ל׳מלכות׳‪ ,‬תמימות‪ .‬כלומר ה׳עקב׳ וה׳יוד׳‬ ‫בכורה‪ ,‬הארה של פי שנים שהיא כאמור הארה‬ ‫הבע"ד שביתה עצלו‪ ,‬ועשה חזקה אצלו‪ ,‬ואז עליו‬ ‫שהם התמימות והחכמה‪ ,‬אחד הם בל ייפרדו‪ .‬וזה‬ ‫של תפילה‪ ,‬כמו שכתב רבינו שענין התפילה הוא‬ ‫להתחיל ללחום נגדו‪ ,‬לאחר שכבר נטבע בו מאז‬ ‫מרומז ב״יעקב איש תם"‪ ,‬כי יעקב מרמז על החכמה‬ ‫לידתו‪ ,‬ומכאן שורש הנצחונות הרבים של היצה"ר‬ ‫(כתרגום "ויעקבני׳ ׳וחכמני׳) והשבח היחיד הנאמר עליו חרב פיפיות‪ ,‬שיש בה פי שנים‪ ,‬שבחו של מקום‬ ‫(עיין כעי"ז בס' חובות הלבבות בפתיחה לשער הבחינה)‪.‬‬ ‫בתורה הוא ׳איש תם׳ ‪ -‬התמימות היא הכלי הנפלא ושאלת צרכיו‪ ,‬אבל הרע התגבר עליו ולא הוציא‬ ‫המדוייק ביותר לקבלת החכמה ולהסתכלות בשכל לפועל את סגולת הבכורה שהיתה בו‪ .‬כי אילו היה‬ ‫וזו היתה חכמתו של יעקב אבינו ע"ה –‬ ‫שיש בכל דבר בבריאה‪ ,‬שזה מחובתו של כל איש עשיו מגביר את הטוב ומכלה את הרע‪ ,‬היה לנו‬ ‫"ויעקבני" (באשית כז לו)‪ ,‬שתרגם אונקלוס "וחכמני"‪,‬‬ ‫עוד 'יעקב'‪ ,‬ויתכן שהיה עוד עולה על יעקב‪ ,‬כי‬ ‫מישראל ‪ -‬כמתבאר בתורה זו בפנים‪.‬‬ ‫שסיבב את עשו מיד עם צאת לאויר העולם‪ ,‬עד‬ ‫הוא היה הבכור‪ .‬ואילו יעקב קיים בו 'זכה נוטל‬ ‫שלבסוף היה הוא הבכור ולא עשו‪ ,‬והוציא את‬ ‫גם המלאך‪ ,‬הס״מ‪ ,‬לא הצליח להכניע את יעקב ‪-‬‬ ‫חלקו וחלק חבירו בגן עדן' (חגיגה טו) וקנה ממנו‬ ‫היצר הרע מחזקתו אצלו‪ .‬וזה היה הענין שהקב"ה‬ ‫מפני תמימותו ועל פי זה שיעקב מרמז על שלימות‬ ‫את הבכורה‪ ,‬שהיא כאמור הארה בתפילה‪ ,‬נשמה‬ ‫הכניע את הבכורות דסט"א – להתוודע ולהגלות‬ ‫התמימות [והחכמה האלקית‪ ,‬שתרווייהו חדא‬ ‫של תפילה‪ ,‬ונעימות בתפילה‪.‬‬ ‫שהבכור האמיתי הוא הבכור דקדושה (בני בכורי‬ ‫כנ״ל] יש לומר כי זה היה שורש מאבק האיתנים‬ ‫(אוסף אמרים ‪ -‬אמונה ותפילה מאמר ח')‬ ‫ישראל)‪ ,‬שנזכה להתאמץ ולהתחכם ליטול מהם את‬ ‫שניהל יעקב אבינו עם המלאך‪ ,‬שרו של עשיו‪,‬‬ ‫החזקה ולכבוש אותם תחת יד הקדושה‪.‬‬ ‫ויעקבני ‪ -‬וחכמני‬ ‫ולבסוף ניצח אותו בכוח תמימותו וכדלקמן‪.‬‬ ‫(ונכתב בספר – ח"ב‪ ,‬מאמר חיים של בהירות)‬ ‫ענין קדושת הבכורות הוא‪ ,‬כי הנה כל הנצחונות‬ ‫(אוסף אמרים‪ ,‬אמונה ותפילה‪ ,‬ד)‬ ‫הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א‬ ‫ויעקב‪ ,‬גם הם לא יכלו לברך אם‬ ‫לא הסכים הקב”ה לדבר‪ .‬מעתה‪,‬‬ ‫בני יוסף ונסתלקה ממנו שכינה‬ ‫(להלן מח ח)‬ ‫עד שאמר ‘מי אלה’‬ ‫שוא תשועת אדם ‪ -‬אך הוא‬ ‫‘חדלו לכם מן האדם אשר נשמה‬ ‫‪‘ -‬מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין‬ ‫צורי וישועתי‬ ‫באפו כי במה נחשב הוא’ (ישעיה ב‬ ‫לברכה’ (לשון רש”י שם)‪ ,‬ומכאן מוכח‬ ‫בפרשתן (כז לד‪-‬לט)‪‘ ,‬כשמוע עשו את‬ ‫כב)‪ ,‬אין שום טעם וצורך להחניף‬ ‫בוודאי ‘שברכות האבות לא היתה‬ ‫דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד‬ ‫ו’להשקיע’ בבשר ודם אשר הוא‬ ‫מהם אל המתברך [כלומר‪ ,‬שלא‬ ‫מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי‪,‬‬ ‫חדל אונים‪‘ ,‬אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין‬ ‫היו יכולים להשפיע את הברכה‬ ‫ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך‪,‬‬ ‫לו תשועה’‪ ,‬כמו כן אין סיבה להתיירא משום בר‬ ‫מעצמם ומכוחם] רק מה’ היה‬ ‫ויאמר הכי קרא שמו יעקב וכו’ ויאמר‬ ‫אנוש שבעולם שאינו יכול להרע ולהזיק ברצונו‪,‬‬ ‫הדבר יוצא ובא שפע על ידיהם‬ ‫הלא אצלת לי ברכה‪ ,‬ויען יצחק ויאמר‬ ‫ארכיון 'עוז והדר'‬ ‫לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו‬ ‫אין לנו אלא לפנות אל אבינו שבשמים שהוא עשה‬ ‫וחל על המתברך’‪ ,‬ומהאי טעמא‬ ‫ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬הוא מושיענו והוא‬ ‫נמנע יצחק מלברך את עשו ולא‬ ‫נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו‬ ‫יושיענו‪ ,‬ואשרי מי ששברו על ה’ אלוקיו ‪ -‬אינו‬ ‫הועילו לו צעקותיו ותחנוניו ‘שעם שהיה רצון‬ ‫אביו‬ ‫אל‬ ‫ולכה אפוא מה אעשה בני‪ ,‬ויאמר עשו‬ ‫סומך על אחרים ואף אינו סומך על עצמו‪ ,‬ואינו‬ ‫הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא יצחק לברכו ‪ -‬לא היה הקב”ה מסכים על ידו’‪,‬‬ ‫נשען אלא על אביו שבשמים‪ ,‬ומובטח הוא שאכן‬ ‫עשו קולו ויבך‪ ,‬ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה מאחר שאותו רשע לא היה ראוי לברכה‪ .‬ובתחילה‬ ‫א‪-‬ל יעקב יהיה בעזרו‪.‬‬ ‫משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל’‪ ,‬סבר עשו שאין יצחק מברכו מחמת שכבר נתן‬ ‫והנה כל המעיין בפסוקים אלו עומד ומשתומם את הברכות ליעקב על כן התרעם וצעק‪ ,‬מה בכך‬ ‫יושב תהילות ישראל ‪ -‬הקב”ה מתאווה‬ ‫מדוע בתחילה סירב יצחק לברך את עשו‪ ,‬שלוש שכבר ברכת את יעקב‪ ,‬וכי ‘הברכה אחת היא לך‬ ‫לשמוע קול תפילותינו‬ ‫פעמים התחנן עשו אל אביו [א‪ .‬ברכני גם אני אבי’‪ .‬עוד הוסיף עשו לטעון‪ ,‬שמא אינך רוצה‬ ‫בפרשתן (כה כא)‪‘ ,‬ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו‬ ‫אבי‪ .‬ב‪ .‬הלא אצלת לי ברכה‪ .‬ג‪ .‬הברכה אחת לברך אותי הלא אבי אתה ו’ברכני גם אני אבי’‪,‬‬ ‫כי עקרה היא’‪ ,‬הקשה רבינו בחיי‪ ,‬שלכאורה‬ ‫היא לך אבי ברכני גם אני אבי] ויצחק עומד על ועדיין החריש יצחק כי לא היה בידו לברכו מאחר‬ ‫היה צריך לומר תחילה ‘ותהי רבקה עקרה’‪ ,‬ורק‬ ‫דעתו שלא לברכו‪ ,‬ואילו לבסוף הסכים לו וברכו שלא היה הקב”ה חפץ לברך את עשו‪ ,‬וכאשר ראה‬ ‫לאחמ”כ להזכיר ‘ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו’‪.‬‬ ‫במשמני הארץ ומטל השמים‪ ,‬ומהו הדבר שגרם עשו שיצחק עומד בשלו אז נתן ליבו להבין שאין‬ ‫ומבאר כי לא כמו שנראה בעיני בשר שמחמת‬ ‫להפך דעתו של יצחק‪ .‬עוד הקשה ה’אלשיך’ הק’ הדבר תלוי ביצחק אלא אך ורק בידי הקב”ה‪ ,‬על‬ ‫שהיו עקרות הוצרכו להתפלל‪ ,‬אלא אדרבה‪,‬‬ ‫זי”ע במה שאמרו חז”ל (תנא דבי אליהו רבא כד) שעשו כן מיד ‘וישא קולו ויבך’ בכה והתחנן אל השי”ת‬ ‫מחמת שרצה הבורא והתאווה שיתפללו לכן‬ ‫זכה לכל הטובות בזכות שבכה והוריד דמעות שיואיל לברכו‪‘ ,‬ולהיות כי שערי דמעות לא ננעלו‬ ‫עשאם עקרות‪ ,‬וז”ל‪ ,‬יתכן לומר שהקדים העיקר‪,‬‬ ‫מעיניו‪ ,‬ולכאורה תמוה מה שתלו כל טובתו אז נתרצתה שכינה להשפיע לו ברכה’‪ .‬ובזה‬ ‫ולמדנו שאין הכוונה שתהיה העקרות סיבת‬ ‫בדמעות ולא ב’ברכות’ שבירכו יצחק ‘הנה משמני מתיישב אומרו ‘הנה’‪ ,‬כי משמעות לשון הנה הוא‬ ‫התפילה‪ ,‬שאם כן הסיבה עיקר והתפילה טפלה‬ ‫הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל’‪ ,‬גם צריך לשון ‘הכנה והזמנה’‪ ,‬וכך אמר לו יצחק ‘הנה’ ‪-‬‬ ‫לה (והיה צריך לכתוב תחילה את העיקר דהיינו ה’עקרות’)‪ ,‬אבל‬ ‫לבאר אומרו ‘הנה משמני הארץ’ וגו’‪ ,‬שלכאורה דמעות אלו לפני ה’ הם אלו שהכינו את ברכתך‬ ‫הכוונה בלשון הכתוב כי התפילה סיבת העקרות‪,‬‬ ‫תיבת ‘הנה’ היא יתור לשון‪ ,‬כי די היה באומרו שמשמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל‪.‬‬ ‫ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו‬ ‫ללמוד וללמד‪ ,‬שאין ביד האדם לתת מאומה‬ ‫‘משמני הארץ יהיה מושבך’‪.‬‬ ‫שניהם על הדבר‪ ,‬לפיכך הקדים התפילה שהיא‬ ‫ומבאר האלשיך הק’‪ ,‬שהנה אמרו חז”ל (תנחומא לרעהו ולהיטיב לו או להרע לו אם הקב”ה אינו‬ ‫העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה בא העקרות‬ ‫ויחי ו) שיעקב אבינו ביקש לברך את מנשה ואפרים חפץ בדבר‪ ,‬ומי לנו גדול מאבותינו הקדושים יצחק‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ו‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫ששלט מזל טוב כזמן לידתו של פלוני‪ ,‬או במקום‬ ‫מחתרת שעל ידה יוכלו התפלות לעלות ולפעול‬ ‫לרבקה אמנו‪ .‬וזה שדרשו ז”ל (שהש”ר ב לד) ‘מפני‬ ‫שנולד צדיק פלוני‪ .‬לזה עשה הקב”ה שיהיו יעקב‬ ‫פעולתם לטובה (מבלי שתוכל מידת הדין לעכב)‪.‬‬ ‫מה נתעקרו האמהות‪ ,‬מפני שהקב”ה מתאווה‬ ‫ועשו תאומים שנולדו לאותם אב ואם באותו‬ ‫ודע‪ ,‬שע”י התפילה נעשה המתפלל עצמו‬ ‫לתפילתן של צדיקים’‪ .‬עכ”ל‪ .‬וכך כתב הרה”ק‬ ‫המזל ובאותו המקום‪ ,‬ואעפי”כ זה פירש לרשעו‬ ‫ל’בריה חדשה’ ומציאות אחרת‪ ,‬וכך ביאר ב’ש”ך‬ ‫ה’ערבי נחל’ זי”ע (ריש פר’ וארא) וז”ל‪ .‬היוצא מכלל‬ ‫וזה פירש לתומו וצדקותו‪ .‬ללמדך‪ ,‬שלא הטבע‬ ‫על התורה’ (מגורי האר”י‪ ,‬בריש פרשתן)‪ ,‬וז”ל‪ ,‬סיבת‬ ‫דברינו‪ ,‬שלפעמים מתאחר בקשתו להתמלאות‬ ‫גורם ולא המקום גורם כי אם רצונו ועבודתו‬ ‫העקרות הוא כדי שיתפלל עליה ותתהפך לבריה‬ ‫עבור שחפץ השי”ת שיתפלל לפניו‪ .‬ובזה נראה‬ ‫של אדם הוא הקובע האם יהא כ’יעקב אבינו’‬ ‫אחרת (ע”י התפילה)‪ ,‬לומר שאינה זאת (רבקה) ‘בת‬ ‫לי ביאור מה שאמר דוד המלך ע”ה (תהילים פו ג)‬ ‫או כעשו אחיו‪ .‬ולעולם אל יתייאש האדם‪ ,‬וגם‬ ‫בתואל’‪ ,‬כי אותה (רבקה) הייתה עקרה‪ ,‬וזו (רבקה‬ ‫‘חנני ה’ כי אליך אקרא כל היום’‪ ,‬ויש לדקדק‪,‬‬ ‫אם נפל ח”ו ‪ -‬יעזוב את ‘העבר’ ויתחזק לעבודתו‬ ‫החדשה) נאמר עליה ‘ותהר רבקה’‪ ,‬אם כן אינה‬ ‫ש’חנני’ הוא בקשת מתנת חינם‪ ,‬והיאך אמר ‘חנני‬ ‫ית”ש מתוך התחדשות‪ ,‬וכך ביארו צדיקים במה‬ ‫אותה רבקה אלא רבקה אחרת שאינה בת בתואל‪.‬‬ ‫כי אליך אקרא’ שנראה כאומר חנני בשכר שאליך‬ ‫שנאמר (כה לד) ‘ויבז עשו את הבכורה’‪ ,‬כי הנה‬ ‫וכל זה כדי לנקות זרע ישראל כדי שלא יהיה‬ ‫אקרא כל היום‪ .‬ועוד‪ ,‬מהו אומרו אקרא לשון‬ ‫ה’בכורה’ מרמזת על עבודת האדם להתחדש בכל‬ ‫להם שום אחיזה עם אומות עכו”ם‪ ...‬ולזה אמר‬ ‫עתיד‪ ,‬היה לו לומר ‘קראתי’‪ .‬אלא ביאורו‪ ,‬שביקש‬ ‫עת‪ ,‬ולהתחיל הכל מחדש ‪ -‬כאילו עתה נולד‪,‬‬ ‫‘ויעתר’ כמו העתר שמהפך את התבואה מלמעלה‬ ‫‘חנני ה’’ ‪ -‬במתנת חינם מיד‪ ,‬ואל תעכב מלמלאות‬ ‫ועשו הוא הסט”א מבזה את חשיבות ההתחלה‪,‬‬ ‫למטה‪ ,‬כן נתהפכה מעקרות ל’ותהר רבקה’ (ע”י‬ ‫בקשתי כדי שאתפלל לפניך‪ ,‬כי הנני מקבל עלי‬ ‫והוא מנסה להערים הררי קשיים על האדם לבל‬ ‫התפילה)‪ ...‬ולאה לא הייתה עקרה כי היא הפכה‬ ‫‘לעתיד’ שאליך אקרא כל היום אפילו אחר שאשיג‬ ‫יתחיל מחדש‪ ,‬בטענות שונות ומשונות‪ ,‬שגם‬ ‫עצמה בבכייתה שהייתה בוכה כדי שלא תנשא‬ ‫מבוקשי‪.‬‬ ‫אתמול רצה להתחדש וכהנה רבות‪ ,‬ולהפילו‬ ‫לעשו כמו שאמרו חז”ל על הפסוק ‘ועיני לאה‬ ‫ומוסיף הערבי נחל יסוד גדול‪ ,‬וז”ל‪ .‬ולטעם‬ ‫לייאוש רח”ל‪ ,‬וזאת מוטל עלינו לדעת שאין זה‬ ‫רכות’‪ ,‬אם כן אינה אותה לאה‪ ,‬כי אותה לאה היא‬ ‫זה ארז”ל (סנהדרין מד‪‘ ):‬לעולם יקדים אדם תפלה‬ ‫אלא עצת היצר ותו לא ‪ -‬כי יודע הוא אל נכון‬ ‫לעשו‪ ,‬וזו (לאה) אחרת‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫לצרה’ וכו’‪ ,‬כי השי”ת מתאוה לתפלת ישראל‪,‬‬ ‫שבאם היהודי יתחדש בכל עת אין לו מה לנסות‬ ‫והנה מצינו בחז”ל (בר”ר מה ד) שכל האמהות‬ ‫וכשלא יתפלל אלא בעת הצורך לו תעוכב בקשתו‬ ‫להכשילו מעת לעת‪ ,‬כי מיד ישוב ויתחדש‪...‬‬ ‫היו עקרות‪ ,‬וגבי האבות מצינו שרק אברהם היה‬ ‫כדי שיתפלל הרבה‪ ,‬משא”כ האדם המתפלל תמיד‬ ‫וכך היא עיקר עבודתו של איש יהודי‪ ,‬להתחזק‬ ‫עקר (ראה ילקו”ש רמז עח)‪ ,‬ולהאמור יתבאר‪ ,‬כי יצחק‬ ‫אף באין צר לו אין כל סיבה להביא עליו צרה‬ ‫תדיר‪ ,‬ולחדש כנשר נעוריו מבלי להביט על‬ ‫ויעקב נולדו בטהרה מאבותיהם הקדושים‪ ,‬ע”כ‬ ‫ועקתא‪ ,‬ואף אם תבוא עליו תסתלק מעליו מיד‬ ‫הכשלונות שהיו לו בעבר‪ ,‬מתוך הידיעה והאמונה‬ ‫היו יכולים להוליד בדרך הטבע‪ ,‬אבל אברהם‬ ‫בבואה‪ .‬עכ”ל‪.‬‬ ‫כי בכל מצב שלא יהיה ‪ -‬תמיד הקב”ה מצפה‬ ‫אבינו שהיה בנו של תרח שעבד ע”ז‪ ,‬וכן האמהות‬ ‫עוד כתב רבינו בחיי בזה”ל‪ ,‬מכאן יש ללמוד‬ ‫עליו שישוב‪ ,‬ואם ישוב יחזור להאיר כבראשונה‪.‬‬ ‫היו כולן בנותיהן של רשעים‪ ,‬על כן היו צריכים‬ ‫עוד כח התפלה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות‬ ‫ולעולם לא יתייאש מחמת הקשיים המתגברים‬ ‫להיות עקרות כדי שבדרך הטבע לא יוכלו ללדת‪,‬‬ ‫הטבע‪ .‬ומטעם זה הזכיר לשון ‘ויעתר’ ולא אמר‬ ‫עליו‪ ,‬ואף כשאינו רואה סימן ברכה בעבודתו‪ ,‬כי‬ ‫ורק על ידי ריבוי בתפילה אל השי”ת יפקדו בדבר‬ ‫ויתפלל או ויצעק‪ ,‬ושאר הלשונות‪ ,‬כי הוא מלשון‬ ‫חובתו בעולמו להילחם ולהתייגע‪ ,‬ואם יעשה את‬ ‫ישועה ורחמים‪ ,‬וכיון שיהיו נענין בתפילה נמצא‬ ‫עתר וכו’‪ ,‬כמו שאמרו בפ”ק דסוכה (יד‪ ).‬למה‬ ‫שלו אזי הקב”ה יעזרנו ויתן את אויביו בידו‪.‬‬ ‫שנהפכו והשתנו לבריה חדשה‪ ,‬וממילא הוסר‬ ‫נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר‪ ,‬מה עתר זה‬ ‫הקשר והשייכות שהיו‬ ‫מהפך הגורן הזה ממקום למקום‪ ,‬כך תפלתן של‬ ‫בס"ד‬ ‫להם עם אומות העולם‪,‬‬ ‫צדיקים מהפכת דעתו של הקב”ה ממדת אכזריות‬ ‫ועי”ז יוכלו להקים את‬ ‫למדת רחמנות‪ ,‬עכ”ל‬ ‫‘כלל ישראל’ בקדושה‬ ‫וכך איתא בזוה”ק (ח”א קלו‪ ):‬לפרש בלשון הכתוב‬ ‫ובטהרה‪.‬‬ ‫ויעתר לו ה’‪‘ ,‬דצלי צלותיה וחתר חתירה דלעילא‬ ‫יעקב ועשו האמורים ‪-‬‬ ‫לגבי מזלא על בנין וכו’ וכדין ויעתר לו ה’‪ ,‬אל‬ ‫אין הדבר תלוי אלא בי‬ ‫תקרי ויעתר אלא ויחתר לו‪ ,‬חתירה חתר ליה‬ ‫קוב”ה וקביל ליה’‪( .‬ותרגום ללה”ק‪ ,‬שהתפלל תפלתו וחתר‬ ‫(כה יט)‪,‬‬ ‫בפרשתן‬ ‫‘ואלה תולדות יצחק’‪,‬‬ ‫חתירה למעלה אל המזל הממונה על הבנים וכו’‪ ,‬ואז ויעתר לו‬ ‫ופירש רש”י‪‘ ,‬יעקב ועשו‬ ‫ה’ אל תקרי ויעתר אלא ויחתר לו‪ ,‬חתירה חתר לו הקב”ה וקבל‬ ‫האמורים בפרשה’‪ ,‬רמזו‬ ‫אותו)‪ .‬וכעין זה איתא במדרש (בר”ר סג ה) ‘רבי לוי‬ ‫בה צדיקים‪ ,‬שעל כל בר‬ ‫אמר‪ ,‬משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו ליטול‬ ‫ישראל לדעת שהוא עומד‬ ‫ליטרא של זהב‪ ,‬והיה זה חותר מבפנים וזה חותר‬ ‫תמיד בפרשת דרכים ‪-‬‬ ‫מבחוץ (שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא)‪.‬‬ ‫ובידו הבחירה אם ללכת‬ ‫וביארו בספה”ק‪ ,‬כי בעצם לא היה שייך כלל‬ ‫בדרכיו של יעקב דרך‬ ‫שתוליד רבקה (עיי”ש במדרש)‪ ,‬אלא שיצחק התעצם‬ ‫הטוב ועוה”ב‪ ,‬או בדרכי‬ ‫בתפלתו עד שפתח ‘מקום’ לקבל את התפילה‬ ‫עשו דרך הרע‪ ,‬ועליו‬ ‫ולהמשיך לה בנים מחוץ ל’סדרי בראשית’‪ ,‬אמנם‬ ‫לעשות הפרשה ‪ -‬להבדיל‬ ‫מידת הדין היתה מעכבת בדבר‪ ,‬על כן חתר הקב”ה‬ ‫בין האור ובין החושך‬ ‫מחתרת לקבל את התפילה מחוץ לסדר הרגיל עד‬ ‫וללכת אחרי ה’ ותורתו‪.‬‬ ‫שלא יוכלו המקטרגים לעכב מלקבל את התפילה‪.‬‬ ‫כתב רבינו הריטב”א (סוף‬ ‫וזהו המשל שהביאו במדרש ‘לבן מלכים שהיה‬ ‫פסחים‪ ,‬בפירושו על הגש”פ‬ ‫חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב’‪ ,‬שבן המלך‬ ‫ד”ה ואתן ליצחק) לבאר‬ ‫רצה ליטול מאוצר המלוכה‪ ,‬אך ‘מלך במשפט‬ ‫מדוע נולדו יעקב ועשו‬ ‫יעמיד ארץ’‪ ,‬ואי אפשר למלא מבוקשו באופן‬ ‫כתאומים‪ .‬כי רבים יענו‬ ‫הרגיל‪ ,‬על כן חתר הבן מחתרת מבחוץ בכדי‬ ‫ויאמרו ‪ -‬אין ביכולתי‬ ‫‘לשדוד’ את הזהב מבלי שירגישו בו‪ ,‬והמלך עצמו‬ ‫לעסוק בתורה ועבודה‪ ,‬כי‬ ‫הסכים לנהוג עמו בעקיפין‪ ,‬כלומר‪ ,‬אף הוא חפר‬ ‫מה אעשה שלא נולדתי‬ ‫מחתרת בתוככי ארמון המלוכה בכדי שיוכל הבן‬ ‫לאב ואם צדיקים כפלוני‬ ‫לבצע את זממו‪ ,‬לגודל אהבתו את בנו‪ .‬וכך הוא‬ ‫הצדיק‪ ,‬או יאמרו מה‬ ‫גם לגבי קבלת התפלות‪ ,‬שהקב”ה בכבודו ובעצמו‬ ‫אעשה ולא נולדתי בעת‬ ‫כביכול הפר ‘את החוקים ואת המשפטים’‪ ,‬ועושה‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ז‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א‬ ‫איסור בזה‪ ,‬דלא גרע מכסכוסי‬ ‫סידורא המבואר בסעי’ ה’‬ ‫אסור מעיקר הדין לכל הדעות‪,‬‬ ‫וכמבואר בשו”ע (ס”א) ובפוסקים‪,‬‬ ‫ניעור הבגד בשבת כשהוא בדרך‬ ‫שאסור‪ ,‬ע”כ‪ .‬והנה מדויק בלשון‬ ‫אמנם מצד שני הרי הוא מתעסק‬ ‫מתעסק‬ ‫רש”י בסוגיא דכסכוס (שבת קמ‪.‬‬ ‫ד”ה לכסכוסי) שכתב בזה הלשון‪:‬‬ ‫בדבר היתר‪ ,‬וכן אינו עושה בעצמו‬ ‫שום פעולה רק שהגשם יורד‬ ‫מי שנתלכלך לו בגד מאבק‪ ,‬האם‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫מותר לו להידחק בין אנשים או לשכב במיטתו‬ ‫ומשפשפה בין שתי ידיו‪ ,‬עכ”ל‪,‬‬ ‫עליו מאליו‪ ,‬ועכ”פ הוא קיל יותר‬ ‫בכדי לנקות את הבגד מן האבק שעליו‪.‬‬ ‫ומשמע דלנער ביד אחת אפי’‬ ‫מבשאלה הקודמת ששם עושה‬ ‫בחוזק מותר‪ .‬וכן ביאר מו”ר‬ ‫פעולה בידיו ממש להיכנס למיטה‬ ‫אם עושה כן כדי לנקות את הבגד‪,‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫דמותר לנער אף בחוזק כל‬ ‫ולחכך עצמו במצעי המיטה כדי‬ ‫אסור‪ .‬אמנם אם רוצה לישון בלאו הכי‪ ,‬או שבין‬ ‫זמן שאינו מגרד ומוציא את‬ ‫להתנקות‪ .‬ועל כן להלכה יש‬ ‫כה רוצה הוא ללכת בין אנשים‪ ,‬ודרך אגב רוצה‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' הבלוע בבגד‪ ,‬וביאר דזה כסכוס‬ ‫להסתפק בזה‪ .‬ויש להוסיף עוד‪,‬‬ ‫גם לנקות את הבגד‪ ,‬באופן זה מותר‪.‬‬ ‫ושפשוף שנאסר‪.‬‬ ‫שבדרך כלל כשיורד גשם בחוץ‬ ‫הרחבת הדברים‪ :‬הנה באופן שעיקר כוונתו‬ ‫אינו בגדר שמקפיד ללכת כך עם מעיל מלוכלך‪,‬‬ ‫ניקוי הבגד מלכלוך של מאכל‬ ‫ואולי חזי לאיצטרופי האי סברא להיתרא‪.‬‬ ‫ללכת לישון או שממילא כוונתו להידחק בין‬ ‫אנשים ‪ -‬ולא בשביל לנקות את הבגד בלבד ‪-‬‬ ‫בגד שנתלכלך על ידי מאכל [כטחינה‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫הגדרת “ניעור” שאסרו חכמים‬ ‫באופן זה הוא מתעסק ואינו מתכוין לזה‪ ,‬ולפיכך‬ ‫וכדומה]‪ ,‬איך מותר לנקות את הבגד בשבת קודש‪,‬‬ ‫הדבר מותר‪ ,‬ואינו צריך להימנע שלא ללכת‬ ‫ומה מותר לעשות בכגון דא‪.‬‬ ‫כפי שנתבאר האופנים שבהם מותר‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫לישון או שלא להידחק בין אנשים בשביל שהבגד‬ ‫לנער את הבגד ‪ -‬באופן שאינו מקפיד או משום‬ ‫מותר לקנח את הבגד בטישיו‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫כבוד הבריות‪ ,‬הרי שעדיין אסור לשפשף את‬ ‫מתנקה ממילא על ידי זה‪ .‬אמנם אם כוונתו רק‬ ‫בשביל לנקות את הבגד‪ ,‬הרי אסור כיון שבאופן‬ ‫וכדומה אף כשהלכלוך לח‪ ,‬אך יזהר שלא יסחוט‬ ‫הבגד אלא רק לנערו‪ ,‬כמבואר בביאור הלכה‬ ‫את הבלוע בתוך הבגד‪ .‬ובאופן שהלכלוך כבר‬ ‫כזה הוא נחשב למתכוין ולא למתעסק‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫(ד”ה י”א דאסור לנער)‪ .‬אם כן‪ ,‬מהו הגדרת ניעור‬ ‫נתייבש‪ ,‬עי’ מה שיתבאר להלן סעיף ז’ בעז”ה‪.‬‬ ‫המותר ומהו הגדרת שפשוף האסור‪.‬‬ ‫לצאת עם בגד מעיל מלוכלך אל‬ ‫הרחבת הדברים‪ :‬עי’ בביאור הלכה (ד”ה עליה)‬ ‫שמבואר‪ ,‬דכל זמן שמוריד מה שלמעלה ונשאר‬ ‫הגדרת ניעור היינו כל זמן שאינו‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫הגשם כשעי”ז יתנקה המעיל‬ ‫עדיין מראה הכתם שנבלע בבגד‪ ,‬מותר‪ .‬אמנם‬ ‫מגרד הבגד ומוציא הבלוע בתוך הבגד‪ .‬ולכן‬ ‫כאשר התלכלך המעיל ורוצה ללכת‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫אסור לשפשף ולהוציא הבלוע בבגד‪ ,‬וכמבואר גם‬ ‫באופן המותר לנער‪ ,‬מותר לטפוח על הבגד אף‬ ‫לביהכ”נ בשעה שיורד גשם בחוץ‪ ,‬האם מותר‬ ‫בביאור הלכה (ד”ה י”א דאסור לנער)‪ .‬ולענין מלאכת‬ ‫בחוזקה ביד אחת‪ .‬ועי’ עוד בהערה‪.‬‬ ‫ללבוש את המעיל כאשר הוא קרוב לפסיק רישא‬ ‫טוחן‪ ,‬הנה אם נתייבש הלכלוך עד שמתפורר‪,‬‬ ‫הרחבת הדברים‪ :‬בביאור הלכה (ד”ה י”א דאסור‬ ‫שעל ידי כך יתנקה המעיל בשבת ע”י הגשם‪.‬‬ ‫עי’ מה שנבאר בעז”ה להלן סעי’ ז’‪ .‬ובנידון דידן‬ ‫לנער) כתב בזה הלשון‪ :‬אפי’ לדעת המתירים‬ ‫מותר גם להמשנ”ב שאוסר לנער האבק כשהוא‬ ‫[היינו דעת המחבר וסייעתו] הוא דוקא באינו‬ ‫יש להסתפק בזה‪ ,‬ועי’ בהערה‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫מקפיד‪ ,‬כיון דכאן נשאר רושם הלכלוך‪ ,‬וכמבואר‬ ‫עושה שום פעולה כלל‪ ,‬כי אם ניעור בעלמא‬ ‫בצדדי הספק‪.‬‬ ‫בארוכה בביאור הלכה (ד”ה עליה)‪ ,‬ואי”צ להגיע בזה‬ ‫מן האבק שעליו‪ ,‬אבל אם מכסכס ומשפשף את‬ ‫הרחבת הדברים‪ :‬ביאר מו”ר‪ ,‬דהנה מצד אחד‬ ‫להיתר מיוחד של כבוד הבריות‪.‬‬ ‫הבגד להסיר ממנו הכתמים כדי ליפותו‪ ,‬לכו”ע יש‬ ‫הרי הנידון כאן הוא על כיבוס עם מים שזה כבר‬ ‫הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א‬ ‫ושו”ת דברי יציב יו”ד סל”א‬ ‫או”ז‪ ,‬וכתבו דגם המקילים‬ ‫גם לשיטתו‪ ,‬אם היה המאכל מכוסה‬ ‫בב’ כיסוים‪ ,‬כגון שהיה מונח תוך נילון‬ ‫המשך שמירת הגוף והנפש‬ ‫בדיעבד באוכלים שהיו תחת‬ ‫בתוך כיסו‪ ,‬אין להחמיר‪[ .‬הג”ר שמאי‬ ‫ה‪ .‬שלא להכניס אוכלים ומשקים לבית הכסא‬ ‫המיטה‪ ,‬יחמירו כאן‪ ,‬כיון‬ ‫גראס שליט”א בעל שבט הקהתי‪ ,‬הו”ד‬ ‫או בית המרחץ‪.‬‬ ‫שאחז”ל מתחייב בנפשו ודמו‬ ‫בספר להלכה סימן יט]‪.‬‬ ‫א‪ .‬לכתחילה יזהר שלא להכניס אוכלים‬ ‫בראשו]‪ .‬ויש מקילים בזה‬ ‫ו‪ .‬שום‪ ,‬בצל‪ ,‬ביצה קלופים שעבר‬ ‫ומשקים לבית הכסא או בית המרחץ‪ ,‬אפילו אם‬ ‫בדיעבד‪ ,‬כיון שלא נזכרה‬ ‫סכנה זו בשו”ע‪[ .‬שו”ת שבט‬ ‫עליהם הלילה‪.‬‬ ‫הם ארוזים ומכוסים יפה‪ ,‬משום חשש רוח רעה‬ ‫א‪ .‬שום‪ ,‬בצל‪ ,‬ביצה קלופים שעבר‬ ‫השורה במקומות אלו‪[ .‬שו”ת מהר”ם בריסק ח”א‬ ‫הלוי ח”ו סימן קיא או”ה‪,‬‬ ‫עליהם הלילה‪ ,‬אמר רשב”י [נדה יז‪].‬‬ ‫ס”י]‪.‬‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' ובקובץ מבית לוי שם]‪.‬‬ ‫האוכלם מתחייב בנפשו ודמו בראשו‪,‬‬ ‫ב‪ .‬בדיעבד‪ ,‬אוכלים ומשקים שהיו בבית הכסא‬ ‫ד‪ .‬יש אומרים דהאיסור‬ ‫אמור דוקא אם עבר עליהם לילה שלם‪ ,‬דהיינו‬ ‫מפני רוח רעה ששורה עליהם‪.‬‬ ‫או בית מרחץ‪ ,‬מותרים באכילה ובשתיה‪ ,‬לפי‬ ‫שהיו קלופים מצאת הכוכבים על עלות השחר‪,‬‬ ‫ב‪ .‬כתב השו”ע הרב [חו”מ הל’ שמירת גוף‬ ‫שבתי כסאות ובתי מרחצאות שלנו אין רוח רעה‬ ‫אך אם הקילוף נעשה לאחר תחילת הלילה‪ ,‬אינם‬ ‫ונפש ס”ז]‪ :‬ולא יאכל שום קלוף או בצל קלוף‬ ‫שורה בהם‪[ .‬שו”ת ארץ צבי ח”א סימן קי‪-‬קיא‪,‬‬ ‫נאסרים‪[ .‬שו”ת דברי יציב שם אות יג‪ ,‬תשובת‬ ‫או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה‪ ,‬מפני‬ ‫והובא בקובץ מבית לוי שם‪ ,‬שלדעת בעל שבט‬ ‫הגר”ח קניבסקי הו”ד בפסקים ותשובות סימן‬ ‫שרוח רעה שורה עליהם‪ ,‬אפילו הם צרורים בבגד‬ ‫הלוי‪ ,‬בדיעבד אין לאסור‪ ,‬אך לכתחילה‪ ,‬במכוסה‬ ‫קטז אות יח]‪ .‬ויש מחמירים אפילו אם קילפם רק‬ ‫וחתומים (עטופים וסגורים בכלי או במקרר)‪ ,‬ואם שייר‬ ‫אפשר להקל‪ ,‬ובמגולה (כגון להכשיר בשר באמבטיה)‬ ‫בסוף הלילה‪[ .‬שו”ת שבט הקהתי ח”ב סימן רמז]‪.‬‬ ‫בהם עיקרם והוא השער שבראש השום והבצל‪,‬‬ ‫יש להחמיר‪ ,‬והחזון איש היה מיקל גם במגולה‪,‬‬ ‫ה‪ .‬בכתבי הג”ר שמריהו גריינמן זצ”ל כתוב‬ ‫או מעט קליפתם‪ ,‬מותרים‪.‬‬ ‫כיון שבזמנינו מנקים את השירותים והאמבטיה‬ ‫ששמע מהחזון איש‪ ,‬שבבצל ירוק קלוף שעבר‬ ‫ג‪ .‬בגמרא מבואר שאם עבר עליהם הלילה אין‬ ‫היטב]‪.‬‬ ‫עליו הלילה אין חשש‪ ,‬וכן הורה בעל שבט הלוי‪.‬‬ ‫לאכלם אפילו בדיעבד‪ ,‬וכן כתבו כמה פוסקים‬ ‫ג‪ .‬מקובל מהרה”ק המהר”ש מבעלז זיע”א‪,‬‬ ‫[מבית לוי שם‪ ,‬ע”פ מה שכתב בפ”ת סימן צו‬ ‫להלכה‪[ .‬שו”ת בית שלמה יו”ד ח”א סו”ס קפט‪,‬‬ ‫שאין לאכול מאכל שהיה מונח בבית הכסא‪ .‬אמנם‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ח‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫מערב שבת‪[ .‬ספר הכשרות פי”ח סי”ב ע”פ‬ ‫בתבשיל או במאכל אחר‪ ,‬אינם נאסרים‪[ .‬סמ”ק‬ ‫סק”ג בשם חמודי דניאל‪ ,‬שבצלים קטנים אינם‬ ‫הוראת המנחת יצחק‪ ,‬וכן נהג החזון איש‪ ,‬הובא‬ ‫סימן קעא‪ ,‬שו”ת בית שלמה שם‪ ,‬כה”ח סימן קטז‬ ‫נחשבים לדבר חריף]‪.‬‬ ‫בדינים והנהגות פי”א ס”י‪ ,‬ובשו”ת אבן ישראל‬ ‫ס”ק צב‪ ,‬שו”ת דברי יציב יו”ד סל”א אות יד‪ ,‬שו”ת‬ ‫ו‪ .‬צנון ושאר דברים חריפים שהיו קלופים כל‬ ‫ח”ח סי”ט חידש שאפילו לא נתן שמן ומלח יש‬ ‫מנחת יצחק ח”ו סע”ה]‪ .‬ואפילו עירב בהם שמן‬ ‫להתיר‪ ,‬כי הביצה מצלת על הבצל‪ ,‬והבצל על‬ ‫עם מלח נחשב כמעורב במאכל ואינו נאסר‪ ,‬ועל‬ ‫הלילה‪ ,‬מותרים באכילה‪[ .‬שם]‪.‬‬ ‫הביצה‪ ,‬והשבט הלוי החמיר בזה‪ ,‬מבית לוי שם]‪.‬‬ ‫זה סומכים המכינים את המאכל בצל עם ביצה‬ ‫ז‪ .‬בצל ביצה שום קלופים שהיו מעורבים‬ ‫פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א‬ ‫מח”ס תשובות והנהגות‬ ‫וענייה בהלל לא מעכב שמדלגין‬ ‫עלה אין חוזרין אלא אומרים‬ ‫ו”הן שותקין” ואח”כ עונין הודו‪,‬‬ ‫והוא כדי שלא ישתכח התקנה‬ ‫שלום זכר בליל שבת כשהתינוק‬ ‫הודו‪ ,‬אבל בימים שגומרים אין‬ ‫לאינם בקיאים דאף דעל כל‬ ‫אינו שמה‬ ‫סומכין על השליח ציבור כלל‬ ‫פסוק שהש”ץ מקריא עונין רק‬ ‫מקור המנהג ברמ”א (יו”ד רס”ה סעיף י”ב) דהוי‬ ‫שמא יחסר תיבה שי”א שמעכב‬ ‫הללויה‪ ,‬על ראשי פרקים מצוה‬ ‫סעודת מצוה ויסודו מתה”ד (רס”ט) שמביא מב”ק‬ ‫בהלל שלם‪ ,‬ולכן גם כל אחד‬ ‫לענות ראשי פרקים עצמן‪( ,‬יעו”ש‬ ‫(פ א) שרב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי ישוע‬ ‫חוזר על דברי השליח ציבור‬ ‫בפירוש רש”י)‪ .‬ובגמרא שם דהיה‬ ‫הבן‪ ,‬ופירש רבינו תם שנולד בן זכר ולכן עושין‬ ‫שמא לא שמע ממנו כל תיבה‬ ‫מנהג שהש”ץ אומר ברוך הבא‬ ‫סעודה‪ ,‬ולתה”ד בליל שבת פנויים ולכן עושין‬ ‫ושוב עונין הודו‪ ,‬אבל מעיקר‬ ‫והם עונים בשם ד’ לרמז על דין‬ ‫אז את השמחה‪ ,‬ועיקרה הודאה להקב”ה‪ ,‬ולדעת‬ ‫דין הלל לשמוע משליח ציבור‬ ‫שומע כעונה‪ ,‬וגם בזמנינו דהכל‬ ‫הט”ז (רס”ה ס”ק י”ג) יש סמך לזה מהמדרש שאין‬ ‫ולצאת ממנו כשאומר כל פעם‬ ‫בקיאים ואומרים כל ההלל‬ ‫קרבן בלי שבת וכן מילה צריך מטרוניתא דשבת‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' יאמרו נא ועונין הודו‪ ,‬וראוי‬ ‫המנהג לרמז על “שומע כעונה”‬ ‫וכוונתו דשבת זהו ההכנה להמילה‪ ,‬וע”כ עושים‬ ‫בימים טובים וחנוכה שהשליח‬ ‫לשמוע מהש”ץ ה”יאמרו נא”‬ ‫סעודה‪ ,‬ולפי זה אין צורך שיהא התינוק במקום‬ ‫ציבור יאמר לבד יאמר נא והציבור יזמרו ע”ז הודו‬ ‫ולענות הודו וכמבואר בטור‪ ,‬ואם כן כאן נראה‬ ‫השלום זכר‪ ,‬אבל בדרישה סוס”י רס”ד מפרש‬ ‫לבד בשירה וא”ש‪.‬‬ ‫שראוי לשמוע ולענות‪ ,‬וכשכולם שרים יחד עם‬ ‫וז”ל מה שנוהגין בשבת לבקר אצל התינוק שנולד‬ ‫הש”ץ ומזמרים‪ ,‬אין שומעים הש”ץ כלל‪ ,‬ואין כאן‬ ‫משום שהוא אבל על תורתו ששכח עכ”ל‪ .‬וכפי‬ ‫ברכת הלל דראש חודש‬ ‫שומע כעונה‪ ,‬והודו צריך להיות תשובה לבקשת‬ ‫הנראה זהו הטעם שאוכלים מיני זרעונים כעין‬ ‫רוב הפוסקים ס”ל שאין מברכין על הלל דר”ח‪,‬‬ ‫הש”ץ‪ ,‬ואין דמיון למנהג קדמון‪.‬‬ ‫עדשים‪ ,‬ולטעם זה משמע שהענין רק כשהתינוק‬ ‫אכן אנו נוהגין לברך ואפילו אם אומרים אותו‬ ‫שמה‪ ,‬וכמבואר בלשונו “אצל התינוק שנולד”‪.‬‬ ‫לכן נראה לדקדק לשמוע היטב הודו ו”יאמרו”‬ ‫ביחידות‪ .‬ונלע”ד הטעם לפי שבכל אמירת הלל‬ ‫כל פעם מש”ץ‪ ,‬ואז לענות אחריו הודו וכן הש”ץ‬ ‫ומיהו נראה שעיקר הטעם שמשום בשבת הוא‬ ‫איכא פירסומי ניסא‪ ,‬ובאמירתו בלי ברכה הוה‬ ‫יש לו לומר כל הפסוק בקול רם ולא רק התחלת‬ ‫ע”פ מה שמבואר בזוה”ק שכל השבוע מתברך‬ ‫כאמירת פרקי תהלים ולא כמצות הלל‪ ,‬ע”כ שפיר‬ ‫הפסוק‪ ,‬רק נהגו דכל אחד חוזר שוב אחרי החזן‪,‬‬ ‫משבת קודש‪ ,‬ולכן יש חשיבות לשבת שלפני‬ ‫ראוי לומר בברכה דוקא לפירסומי ניסא שמדי‬ ‫שמא לא ישמע היטב הש”ץ וכמוש”כ המג”א‬ ‫הנשואין או לפני מילה או אפילו לפני יאהרצייט‬ ‫חדש בחדשו מפרסמים אנו שבח והלל לאלקינו‬ ‫סי’ תכ”ט סק”ח ומחה”ש שם‪ ,‬אבל כדי לרמוז‬ ‫כי אז הזמן שהשפע כבר מוכן‪ ,‬רק יורד כל דבר‬ ‫ית”ש‪[ .‬ואין להקשות דא”כ היאך מברכין “אשר‬ ‫דהשמיעה כעונה חוזרים על ה”יאמרו” רק בנחת‬ ‫בזמנו‪ ,‬ולכן בשבת מודה אבי הבן ומשבח לה’ על‬ ‫קדשנו במצותו וצונו”‪ ,‬דבאמת אי”ז כברכת‬ ‫ולא בקול רם כבהודו (עיין משנ”ב סי’ תכ”ב ס”ק י”ט)‪,‬‬ ‫השפע וברכה דמילה שבא כבר אז בשבת‪ ,‬וכל‬ ‫המצוות אלא זהו חלק מהמצות הלל‪ ,‬הנוהג‬ ‫וכן במדרש תהלים הובא בפוסקים סימן תכ”ב‬ ‫אחד בא ומברך אותו‪ ,‬ומסייע זכות הרבים לזכות‬ ‫בעתים מזומנים‪ ,‬והנוסח “וצונו” היינו על מצות‬ ‫בברכה ושפע‪ ,‬ומודים ושמחים ומשבחים אלקינו‬ ‫איתא דבעינן שיאמר אחד לאחרים הודו‪ ,‬שזהו‬ ‫הלל בעלמא‪ ,‬כמו ביום טוב וחנוכה ופורים דהוא‬ ‫ית”ש על חסדיו‪ ,‬וא”כ ניתן לעשות השלום זכר גם‬ ‫מצורת אמירת ההלל‪ ,‬וכמו בעניית ברכו וכדומה‪,‬‬ ‫חיוב מדינא‪ ,‬ומברכין זאת כאן לגלות שההלל‬ ‫במקום שאין התינוק שם‪ ,‬וכן המנהג‪.‬‬ ‫וביארנו בזה במק”א‪ ,‬ולכן אף שמצוה לשיר‬ ‫אינה כפסוד”ז אלא כהלל וכמ”ש]‪ .‬וכעין זה‬ ‫ולשמוח בהלל ולקרוא בנעימה‪ ,‬נראה שראוי‬ ‫ויש להסתפק אם נשים ראוי להן ללכת‪,‬‬ ‫פירש הגריעב”ץ זצ”ל על הדלקת נר חנוכה בבית‬ ‫לשמוע מש”ץ הודו ופסוקי יאמר נא ויאמרו נא‬ ‫ושמעתי בשם הגאון רבי העשיל זצ”ל דבר נפלא‬ ‫הכנסת דמברכין וצונו אף שאינו אלא מנהג‪,‬‬ ‫ועונין אחריו הודו כמ”ש‪ ,‬ומצוי שמזמרים עמו‬ ‫בפירוש הגמרא (ר”ה טז ב) “מדוע את הולכת אליו‬ ‫שהברכה היא הפירסומי ניסא שמדליק למצותה‪,‬‬ ‫ולא שומעין הש”ץ לכן הזהרתי ליזהר בדבר‪ .‬והנה‬ ‫לא חודש ולא שבת‪ ,‬מכלל דבחודש ושבת בעי‬ ‫וה”ה בברכת הלל דר”ח‪.‬‬ ‫בראש חודש שמדלגין מבואר ברמב”ם פרק ג’‬ ‫למיזל” ומכאן למדו שחייב אדם לקבל פני רבו‬ ‫ובמק”א (ח”ב סימן ר”ט) הבאתי‪ ,‬דכיון שהברכה‬ ‫דחנוכה הלכה ח’ שאין אומרים הודו ועונין כלל‪,‬‬ ‫ברגל‪ ,‬ותמוה הדבר והפלא שלפי זה אדרבה מוכח‬ ‫היא על המנהג‪ ,‬יש לומר דשמע וענה אמן יצא‬ ‫ולכן בזה אין להקפיד כ”כ שלא לזמר‪ ,‬רק בימים‬ ‫דבר”ח ושבת בעי למיזל ולמה קאמר רק ברגל‪,‬‬ ‫אפילו לא נתכוין לצאת כיון דבאמת אינו חיוב‬ ‫שגומרים שהחיוב מדינא צריך להקפיד לא לחסר‬ ‫ופירש הגאון הנ”ל שדיבר אל האשה השונמית‬ ‫כלל ע”כ ל”ש בזה ענין דמצוות צריכות כוונה‪,‬‬ ‫שראוי לה ללכת בחודש ושבת‪ ,‬וקשה למה לא‬ ‫תיבה ואין לזמר עם החזן שאומר הודו‪ ,‬ואנן היום‬ ‫ע’ ש”ע סימן רי”ג ובמ”ב סקי”ח‪ .‬ולפ”ז יצא דבר‬ ‫אמר לה ברגל‪ ,‬וע”כ חייב אדם לקבל פני רבו‬ ‫להיפך בראש חודש לא מנגנים כ”כ ושומעין‬ ‫חידוש‪ ,‬דאין לנהוג כמנהג העולם לשמוע הברכה‬ ‫ברגל ומצויים אנשים אצל הרב‪ ,‬ולכן פריצותא‬ ‫השליח ציבור‪ ,‬וביום טוב או חנוכה מנגנים ולא‬ ‫על הלל מהש”ץ לענות אמן ואז מברך השומע‬ ‫לנשים לילך אז‪ ,‬ומזה מוכיח שחייב אדם לקבל‬ ‫שומעין דברי השליח ציבור שקורא הודו‪ ,‬אבל‬ ‫פני רבו ברגל‪ ,‬והוא הדין כאן אין לסדר שמחה‬ ‫ואומר הלל‪ ,‬דכיון דבמנהג אם עונה אמן סגי‬ ‫ראוי לשמוע לחזן שאומר הודו ושאר קריאות‬ ‫בחדר בערבוביא‪ ,‬ורק אנשים באים לברך ולא‬ ‫לצאת אף דלא כיוון בהברכה‪ ,‬נמצא דאם יברך‬ ‫שזהו מעיקר מצות ההלל‪ ,‬ורק מקדימין לומר‬ ‫נשים כשיש חשש ערבוביא ורק כשאין חשש‬ ‫הוי חשש ברכה לבטלה‪.‬‬ ‫לפני החזן שמא לא ישמע ממנו כל תיבה כדין)‪.‬‬ ‫עירבוביא מותר‪.‬‬ ‫וע”כ אני נוהג להקדים את הש”ץ ולברך‬ ‫במעשה רב מביא מהגר”א זצ”ל שבראש חודש‬ ‫“לקרוא את ההלל”‪ ,‬ואח”כ לשמוע הברכה מהש”ץ‬ ‫שומעים מהשליח ציבור יאמר נא ורק עונין הודו‪,‬‬ ‫עניית הודו אחרי ש”ץ בהלל‬ ‫ועונה אמן ומתחיל בהלל (כמו בשהחיינו דכל נדרי)‬ ‫ובחנוכה וימים טובים שאומרים הלל שלם אומר‬ ‫נהגו בכמה מקומות בר”ח או בחנוכה ויום‬ ‫שוב מצאתי כן במנהגי הגאון רבי משה פיינשטיין‬ ‫השומע הודו וגם פסוקים דיאמרו נא‪ ,‬ומפרשים‬ ‫טוב שהש”ץ שר הודו ויאמר נא ישראל ובית‬ ‫זצ”ל‪ ,‬וכן הראוני במנהגי החזו”א שהקדים לברך‬ ‫טעמו שבראש חודש שמדלגין לא איכפת לן אם‬ ‫אהרן‪ ,‬והעם עונים אחריו הודו ואומרים ההמשך‪,‬‬ ‫קודם שיענה על הש”ץ אמן‪ .‬ואף שאין המנהג כן‬ ‫אינו שומע השליח ציבור (ולדעת הרמב”ם השמיטו בראש‬ ‫ומקורו מדברי הטור סי’ תכ”ב שהביא המנהג כן‪,‬‬ ‫המחמיר תע”ב וכמ”ש‪.‬‬ ‫חודש בימים שאין גומרין הודו בכלל) ולכן כיון שהשמיעה‬ ‫ובגמרא סוכה לח‪ :‬מבואר ד”הוא אומר הודו”‪,‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ט‬ ‫מחוברים‬ ‫‬ ‫חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י ‪„ˆ‰‬י˜ים‬ ‫ופעול˙ם ‪‰‬ליכו˙י‪‰‬ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל‬ ‫מרנן ˙למי„י ‪‰‬בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם‬ ‫‬ ‫‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ‪ ‰‬מסו„ר וערוך מ˙וך‬ ‫˘יחו˙ ‪‡‚‰‬ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ‪˘ ı‬ליט"‡‬ ‫‪‰‬ר‪ ˜"‰‬רבי ˆבי ‪‰‬יר˘‬ ‫‪‰‬כ‪‰‬ן מרימנוב זי"ע‬ ‫יומ‡ „‪‰‬ילול‡‬ ‫ל' ח˘וון ˙ר"ז‬ ‫"אל נא"‪ ,‬ענה הרבי‪" ,‬חפץ אני שר' צבי הירש יעשה זאת‬ ‫שוב‪ ,‬חפץ אני שמכאן ואילך הוא זה שיסדר את מיטתי‬ ‫הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע המכונה 'המשרת מרימנוב' נולד בעיירה דומברובה בשנת תקל"ח לאביו‬ ‫בכל ערב!"‬ ‫ר' יהודה לייב כץ‪ ,‬ולאימו הרבנית שפרינצא‪ .‬חייו של הרבי לא היו קלים‪ .‬כאשר היה ילד בן עשר התייתם משני‬ ‫הוריו ונשאר בודד בעולם‪ .‬קרוביו מסרו אותו לחייט שלימד אותו את תורת החייטות‪ ,‬אולם נפשו של הנער חשקה‬ ‫ל‡ ב‡˙י לעולם ‡ל‡ ב˘ביל ‪‰‬יר˘ ˙למי„י!‬ ‫בתורה‪ ,‬נמשכה אל אור החסידות‪.‬‬ ‫כאשר היה בן חמש עשרה נסע הנער צבי הירש לרבי אברהם משה מפשוורסק אשר שלח אותו להסתופף בצילו של‬ ‫שנים רבות שימש רבי צבי הירש את רבו הגדול ר'‬ ‫הרבי הקדוש מנחם מנדל מרימנוב‪ .‬ר' צבי הירש דבק ברבו הגדול עד שהפך לאחד מגדולי תלמידיו‪ .‬ואכן קודם‬ ‫מנדלי מרימנוב במסירות עצומה‪ ,‬עד שבפי כל נקרא שמו‬ ‫פטירתו ציווה רבו הקדוש רבי מנחם מנדל שלאחר מותו ימלא את מקומו תלמידו הגדול ר' צבי הירש מרימנוב‪.‬‬ ‫'המשרת מרימנוב'‪ ,‬כינוי המלמד יותר על ענוותנותו של ר'‬ ‫חייו של הרבי הקדוש רבי צבי הירש מרימנוב מלאים בייסורים היו‪ .‬הרבי התאלמן משתי נשים ושיכל ששה עשר‬ ‫צבי הירש ועל התבטלותו המוחלטת לרבו הגדול‪.‬‬ ‫מילדיו! אולם למרות הכל תמיד הייתה צהלתו בפניו‪ ,‬וקיבל את ייסוריו באהבה‪.‬‬ ‫לילה אחד ראה הרבי הקדוש ר' מנדלי מרימנוב בחלומו‬ ‫בשנת תר"ז חלה הרבי במחלה קשה‪ ,‬שבוע שלם שכב הרבי הקדוש מרימנוב בחוליו עד שביום רביעי ל' בחשוון‬ ‫מחזה נורא הוד‪ ,‬הרבי ראה את המלאך הגדול שר הפנים‬ ‫נפטר לבית עולמו‪ ,‬ונקבר בעירו רימנוב ממול אוהל רבו הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב‪ ,‬וגם על קברו הוקם אוהל‪.‬‬ ‫מושיב על כסאו את משמשו המסור ר' צבי הירש! הרבי‬ ‫הרבי השאיר אחריו את דברי תורתו בספריו הקדושים 'מבשר טוב'‪' ,‬בארות המים'‪' ,‬דבש השדה' ו'תורת מנחם'‪.‬‬ ‫הבין שמשמים מיעדים את תלמידו הגדול למלאות את‬ ‫מקומו‪ ,‬ולהמשיך את דרכו בהנהגת העדה‪.‬‬ ‫דודו שהסכים לקחת חסות על אחיינו המסכן‪ .‬אותו דוד‬ ‫למחרת היום ניגש ר' צבי הירש לרבו הגדול מתכוון‬ ‫יהודי פשוט היה‪ ,‬השגות רבות לא היו לו‪ ,‬לכך החליט‬ ‫'‪‰‬מ˘ר˙ מרימנוב'‬ ‫לסייע לו ולשמשו כבכל יום‪ ,‬אלא שאותו היום סרב הרבי‪.‬‬ ‫לדאוג לפרנסת הילד לכשיגדל ושלח אותו לשמש‬ ‫הרבי הקדוש רבי צבי הירש מרימנוב מכונה 'המשרת‬ ‫ר' מנדלי לא הניח לתלמידו לשמשו כבכל יום‪ .‬הן חזה עד‬ ‫כשולייתו של החייט כדי שילמד את מלאכת החייטות‪.‬‬ ‫מרימנוב'‪ .‬כינוי זה ניתן לו על כך שזכה לשמש את רבו‬ ‫כמה מכובד תלמידו בשמים‪ ,‬וחשש להשתמש בו לדברים‬ ‫כאשר היה הנער צבי הירש כבן חמש עשרה נסע לעיר‬ ‫הקדוש רבי מנדלי מרימנוב‪ .‬שם זה מלמד אותנו על‬ ‫של מה בכך‪ .‬מאותו היום שימש ר' צבי הירש את רבו‬ ‫טרנוב אל הרבי הקדוש רבי משה מפשוורסק‪ .‬נפשו של‬ ‫ענוותנותו הגדולה של הרבי ועל התבטלותו המוחלטת‬ ‫רק במלאכות חשובות ביותר כגון לקשור את הרצועות‬ ‫הנער דבקה ברבי הקדוש 'רוח ה' החלה לפעם בקרבו'‪ ,‬אז‬ ‫לרבו הגדול‪ ,‬שעל אף שהנהיג קהילה וערך שולחן ‪ -‬העדיף‬ ‫התפילין על ידו הקדושה‪ ,‬ושאר דברים שבקדושה‪.‬‬ ‫החליט לעזוב את מלאכת החייטות ולדבוק ברבי הקדוש‬ ‫להישאר בכינוי זה 'משרת'‪ ,‬משרת של רבו הגדול רבי‬ ‫מספר ימים לאחר מכן זימן אליו ר' מנדלי את תלמידו‬ ‫מפשוורסק ולהקדיש את חייו לתורה לעבודת השם‪.‬‬ ‫מנחם מנדל מרימנוב‪.‬‬ ‫הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ וסיפר לו על דבר חלומו‪ ,‬ועל‬ ‫באחד הימים קרא רבי משה מפשוורסק לנער צבי הירש‬ ‫גבוהות ועצומות היו המדרגות להם זכה הרבי הקדוש‬ ‫כך שהוא מיעד את תלמידו ר' צבי הירש להיות ממלא‬ ‫וציווה עליו "סע נא לעיר רימנוב‪ ,‬רואה אני שמקומך הינו‬ ‫רבי צבי הירש מרימנוב‪ ,‬אולם כדרכו בקודש הצניע לכת‬ ‫מקומו וממשיך דרכו‪.‬‬ ‫תחת צלו של הרבי הקדוש ר' מנדלי מרימנוב"‪ .‬הנער לא‬ ‫והסתירם בכל מיני הסתרות‪ .‬וידועה אמרתו של השר‬ ‫בל"ג בעומר בשנת תקע"ה זימן הרבי הקדוש ר' מנדלי‬ ‫שאל שאלות‪ ,‬נטל הנער את מעט מטלטליו ונסע לעיר‬ ‫שלום מבעלזא שר' צבי הירש זכה לקבל כל התורה כולה‬ ‫מרימנוב את תלמידיו הגדולים ואמר להם שהוא עומד‬ ‫רימנוב כמצוות רבו‪.‬‬ ‫מפי אליהו הנביא זכור לטוב!‬ ‫להסתלק מן העולם‪ ,‬ולמחרת היום ביום י"ט באייר נפטר‬ ‫גדולה הייתה דבקותו של ר' צבי הירש ברבו הגדול‪,‬‬ ‫מסופר שפעם אחת הגיעה לפניו אלמנה מסכנה ובכתה‬ ‫הרבי לבית עולמו‪ .‬קודם פטירתו התבטא באמירה צופנת‬ ‫ומרוב חשקו להתדבק בצדיק ביקש לשמשו‪ ,‬אלא שבאותו‬ ‫לפני הרבי "לא מזמן יצאתי משערי בית הדין אשר בעיר‬ ‫סוד ואמר כך‪ :‬כשם שהאריז"ל לא בא לעולם אלא בשביל‬ ‫הזמן כבר היה לרבי משמש‪ ,‬משרה זו הייתה תפוסה‪ .‬לכך‬ ‫והדיינים פסקו לטובת הצד השני‪ ,‬כעת נשארתי בלא‬ ‫תלמידו הגדול רבי חיים ויטאל‪ ,‬כך אף אני‪ ,‬אף אני לא‬ ‫הציע ר' צבי הירש לבצע את המלאכות הפשוטות כמו‬ ‫כלום"‪.‬‬ ‫באתי לעולם אלא בשביל הירש תלמידי!‬ ‫הסקת התנור וכיבוד הבית‪ ,‬העיקר לזכות לשמש את רבו‬ ‫"מה אעשה!" בכתה האלמנה‪.‬‬ ‫לאחר שתמו ימי האבל על הרבי הקדוש ר' מנדלי‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫"חיזרי נא לבית הדין"‪ ,‬אמר לה הרבי‪" ,‬ובקשי מהם‬ ‫מרימנוב נסעו בניו ר' נתן לייב ור' יעקב ישראל יחד עם ר'‬ ‫באחד הימים נאלץ משמשו של הרבי להעדר‬ ‫שיכתבו לך את נימוקי פסק הדין‪ ,‬ברצוני לעיין בו"‪.‬‬ ‫צבי הירש למעונו של ר' נפתלי מרופשיץ כדי להיוועץ בו‬ ‫ממשמרתו‪ ,‬נאלץ לנסוע לעיר הסמוכה‪ ,‬לכך ציווה על ר'‬ ‫לאחר שעה קלה חזרה האלמנה ובידה מכתב מפורט‬ ‫ולקבל את הכרעתו מי מבין שני האחים ראוי למלא מקום‬ ‫צבי הירש לסדר את מיטתו של הרבי‪ ,‬ואף הזהיר אותו‬ ‫מדייני העיר בו הם כותבים את נימוקי הפסק‪ .‬זמן רב‬ ‫אביהם הקדוש‪.‬‬ ‫באזהרות רבות כיצד עליו לעשות זאת‪ ,‬ולבל ישנה מאומה‬ ‫התבונן הרבי בדבר‪ ,‬ולבסוף הוציא הרבי נייר ממגירת‬ ‫בדרכם לרופשיץ עצרו הצדיקים באכסניה על אם הדרך‬ ‫כדי שהרבי לא יבחין שמשמשו הקבוע נעדר ויקפיד על‬ ‫שולחנו וכתב מכתב ארוך עבור הדיינים ופרט מדוע פסק‬ ‫כדי לחלץ את עצמותיהם מעמל הדרך‪ ,‬בעל האכסניה‬ ‫כך‪.‬‬ ‫זה אינו נכון‪ ,‬מדוע הצדק דווקא עם האלמנה המסכנה‪.‬‬ ‫שהיה חסידו של אביהם ר' מנדלי מרימנוב שמח שמחה‬ ‫לעת ערב נכנס ר' צבי הירש לחדרו של הרבי‪ ,‬ובדחילו‬ ‫לאחר מעשה אמר הרבי לתלמידיו "תורת ה' תמימה‬ ‫גדולה לארח בביתו את בניו הקדושים של רבו‪ .‬לעת ערב‬ ‫ורחימו החל לסדר את מיטתו של רבו הקדוש‪ ,‬כאשר הוא‬ ‫משיבת נפש‪ ,‬לא יתכן שפסק דין לאמיתה של תורה יצער‬ ‫ניגש בעל הבית אל האחים הקדושים כאשר בידו קויטל‬ ‫מכוון כוונות גדולות וייחודים‪ ,‬לא לפני שפשפש במעשיו‬ ‫כך אדם! מדוע אותה אלמנה מסכנה אינה מסוגלת להשלים‬ ‫לישועה ולברכה‪ .‬אולם בני הרבי סרבו לקבל זאת‪" ,‬כל עוד‬ ‫ועשה תשובה על כל סרך של עוון‪" .‬הרי קל וחומר הוא"‪,‬‬ ‫עם הפסק של בית דין‪ ,‬הרי תורה היא משיבת נפש? מכך‬ ‫ולא הוכרע מיהו זה שישב על כסא אבינו לא נוכל לקבל‬ ‫חשב ר' צבי הירש לעצמו‪ ,‬אם אבנים שיעקב אבינו הניח‬ ‫הבנתי והרגשתי שכנראה פסק זה אינו נכון‪ ,‬כנראה שאינו‬ ‫מידך קויטלך"‪.‬‬ ‫מראשותיו רבו ביניהם על הזכות לשמש את הצדיק‪ ,‬כל‬ ‫לאמיתה של תורה‪ ,‬לכך נכנסתי לעובי הקורה עד שעלה‬ ‫"יכול אתה להגיש את הקויטל לרבי צבי הירש‪ ,‬הוא‬ ‫אחד מהם ביקש ש'עלי יניח צדיק את ראשו'‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫בידי להוציא את הצדק לאור"‪.‬‬ ‫וודאי יכול לברך אותך ולהשפיע עליך שפע וברכה"‪ ,‬אמרו‬ ‫וכמה שאני שזכיתי במו ידי לשמש את הצדיק ולסדר את‬ ‫האחים הקדושים‪ .‬ואכן רבי צבי הירש קיבל מידיו את‬ ‫מיטתו צריך אני לתקן את מעשי ומדותי‪.‬‬ ‫'ו‪‰‬י‪ ‰‬ר‡˘י˙ך מˆער‪ ,‬ו‡חרי˙ך י˘‚‪ ‰‬מ‡„'‬ ‫הקויטל וקרא אותו כזקן ורגיל במלאכת הקודש וברך את‬ ‫למחרת לאחר תפילת שחרית פנה הרבי הקדוש ר'‬ ‫חייו של הרבי הקדוש ר' צבי הירש מרימנוב לא קלים‬ ‫בעל האכסניה בישועה וברכה‪.‬‬ ‫מנדלי מרימנוב לשמשו הוותיק ושאלו "מי סידר את‬ ‫היו‪ ,‬מלאים היו בייסורים‪ .‬הרבי התאלמן משתי נשים‬ ‫עם הגיעם לרופשיץ פנו הצדיקים אל ביתו של ר'‬ ‫מיטתי אמש?"‬ ‫ושיכל ששה עשר מילדיו! אולם למרות הכל תמיד הייתה‬ ‫נפתלי‪ ,‬מיד כאשר נכנסו אל ביתו קם ר' נפתלי בשמחה‬ ‫המשמש נבהל‪ ,‬הרבי הבחין שמעל בתפקידו! "רבי"‪,‬‬ ‫צהלתו בפניו‪ ,‬וקיבל את ייסוריו באהבה‪.‬‬ ‫וברך את רבי צבי הירש לשלום והשיבו לצידו‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫התנצל המשמש‪" ,‬נאלצתי לצאת מן העיר בדחיפות לכך‬ ‫בכפר קטן בחבל ארץ גליציה הנקרא דומברובה בבית‬ ‫פנה להושיב את האחים הקדושים‪ .‬ר' נתן לייב ור' יעקב‬ ‫לא סידרתי את מיטתו של הרבי‪ ,‬אולם לא אעשה זאת‬ ‫קטן ונעים גדל ר' צבי הירש‪ ,‬אביו ר' יהודה לייב כץ‪ ,‬ואימו‬ ‫ישראל בניו של הרבי הקדוש ר' מנדלי מרימנוב קבלו את‬ ‫יותר"‪.‬‬ ‫הרבנית שפרינצא הרעיפו עליו חום ואהבה‪ ,‬אולם חיים‬ ‫הכרעתו הברורה של ר' נפתלי וקבלו את מרותו של רבי‬ ‫"מי סידר את מיטתי אמש?" שאל הרבי שנית‪" ,‬הטלתי‬ ‫אלו פסקו באחת‪ ,‬כאשר היה הרבי ילד בן עשר התייתם‬ ‫צבי הירש 'המשרת'‪ ,‬הבינו שזהו רצונו של אביהם הקדוש‬ ‫את המלאכה על הבחור הצעיר מטרנוב ר' צבי הירש‪ ,‬אבל‬ ‫משני הוריו ונשאר בודד בעולם!‬ ‫כפי שגילה זאת באוזני תלמידו הגדול ר' נפתלי מרופשיץ‪.‬‬ ‫לא אעשה זאת שוב!"‬ ‫קרוביו ריחמו על הילד המסכן‪ ,‬ושלחו אותו אל בית‬ ‫קו השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ֶ ּבן ַא ְר ָ ּב ִעים ׁ ָשנָ ה ְ ּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת‬ ‫פרשת תולדות תשפ"ז | גיליון ו'‬ ‫ִר ְב ָקה )כה‪ ,‬כ(‬ ‫הנה ידוע שיצחק שורשו בגבורות‬ ‫ודינים‪ ,‬ועל ידי עקידת יצחק נתמתקו‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫גבורות יצחק על ידי אברהם אבינו‬ ‫ששורשו במידת החסד‪ .‬וכתבו‬ ‫המקובלים שעיקר מיתוק הגבורות‬ ‫נעשה בעת שנשא יצחק את רבקה‬ ‫דברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫ובזה יובן מדוע פירש הכתוב את‬ ‫אימנו‪.‬‬ ‫ָ"ראוֹ ָר ִאינ ּו ִּכי ָהיָ ה ה' ִע ָּמ ְך"‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫)בראשית כו כח(‬ ‫מניין שנות חיי יצחק בעת נישואיו‪ ,‬מה‬ ‫שלא עשה כן אצל אברהם ויעקב‬ ‫והרב נועם מגדים ע"ה אומר‪ ,‬כאשר רבקה‬ ‫הגמ' בעירובין )יג‪ (:‬אמר רבי האי דמחדדנא‬ ‫אבינו‪ ,‬מפני שרמז גדול מונח כאן‪ :‬יצחק‬ ‫ראתה את יצחק אבינו ע"ה מיד שאבה אור‬ ‫מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה‪.‬‬ ‫בגימטריא ר"ח‪ ,‬הוסף לו ארבעים ויהיה‬ ‫מראייתה את הקודש‪ ,‬ותיפול מעל הגמל‪ ,‬כי‬ ‫פירש רש"י כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה‬ ‫רמ"ח‪ ,‬כמניין גימטריא של "אברהם"‪,‬‬ ‫אז עדיין לא התנתקה מבית אביה ועדיין לא‬ ‫של אחריו‪ .‬ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא‬ ‫חושבנא דדין כחושבנא דדין‪ .‬לאמור‪,‬‬ ‫היתה בשלימות‪ ,‬ועל ידי שראתה ואמרה "מי‬ ‫טפי‪.‬‬ ‫על ידי אותם נישואים שבה בחינתו של‬ ‫האיש הלזה שבא לקראתו" שאבה קדושה‬ ‫שהראיה‬ ‫משמע‬ ‫משמע‬ ‫יצחק ונתמתקה כאברהם אבינו ‪ -‬מידת‬ ‫יתירה‪ ,‬וזה שאמר לה אליעזר "הוא אדוני"‪.‬‬ ‫החסד‪.‬‬ ‫וההבטה בצדיק מועילה‬ ‫שהראיה‬ ‫)מחשוף הלבן(‬ ‫בזוהר הקדוש )פרשת משפטים דף קכג‪ (:‬רבי אבא‬ ‫ומשפיעה הארה ואור‬ ‫וההבטה‬ ‫צורת רבי שמעון בר יוחאי ע"ה היתה מצוירת‬ ‫גדול לאדם‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫בצדיק מועילה‬ ‫לפניו ועל ידי זה היה משיג השגות גדולות‪ .‬וזה‬ ‫בגמ' )ר"ה טז‪ (:‬בדין הקבלת‬ ‫ְ ּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת ִר ְב ָקה ַ ּבת ְ ּבתו ֵּאל ָה ֲא ַר ִּמי‬ ‫מה שאומר הפסוק )ישעיה ל כ( "וְ ָהי ּו ֵעינֶ ָיך רֹאוֹ ת‬ ‫פני רבו‪ ,‬חייב אדם להקביל‬ ‫ומשפיעה‬ ‫א ּ ָשה‬ ‫ִמ ּ ַפ ַּדן ֲא ָרם ֲאחוֹ ת ָל ָבן ָה ֲא ַר ִּמי לוֹ ְל ִ ׁ‬ ‫הארה ואור‬ ‫)כה‪ ,‬כ(‬ ‫ֶאת מוֹ ֶר ָיך"‪.‬‬ ‫פני רבו ברגל‪ ,‬שעל ידי‬ ‫הנה ברש"י פירש על כך וזה לשונו‪" :‬וכי‬ ‫ורבינו בעל הראשית חכמה ע"ה )שער הקדושה‬ ‫שמסתכל בפני רבו‬ ‫גדול לאדם‪,‬‬ ‫עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות‬ ‫פרק ח אות יז( אומר‪ ,‬על ידי שאדם מסתכל בפני‬ ‫מתווספת לו בהירות‪.‬‬ ‫כמו שכתוב‬ ‫לבן ומפדן ארם‪ ,‬אלא להגיד שבחה‬ ‫רבו הוא מתקן את עיניו‪ ,‬שעל ידי זה מקנה‬ ‫הקדושת לוי ע"ה )פרשת‬ ‫בגמ' בדין‬ ‫שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה‬ ‫בנפשו הארת הנשמה הטהורה שנראית בפניו‬ ‫וירא ד"ה עוד יבואר( אומר‬ ‫הקבלת פני‬ ‫ובפרט בשבת וברגל‪ .‬וגם קב הישר ע"ה )פרק‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה‬ ‫אנשי רשע‪ ,‬ולא למדה ממעשיהם"‪.‬‬ ‫רבו‪ ,‬חייב אדם‬ ‫פז( אומר‪ ,‬טוב לאדם לקבל פני רבו ברגל והוא‬ ‫כאשר ראה את המלאכים‬ ‫ועדיין צריך ביאור מה מקומו כאן‬ ‫כאילו מקבל פני השכינה ואז באה לו הארה‬ ‫רץ לקראתם כיון שבאותה‬ ‫להקביל פני‬ ‫דווקא‪ .‬ונראה לבאר שבא לומר שאמנם‬ ‫רבו ברגל‪ ,‬שעל‬ ‫על אף כל המכשולים הנ"ל הצליחה‬ ‫של ניצוץ קדושה כדמיון נשמה יתירה‪.‬‬ ‫שעה נפל עליו בהירות‬ ‫רבקה לעמוד בצדקה ובתומתה‪ ,‬אך‬ ‫התפארת שלמה ע"ה )פרשת תולדות( על הפסוק‬ ‫ואור גדול מחמת הראיה‬ ‫ידי שמסתכל‬ ‫עדיין היות ושורשה היה מגזע רשע‪,‬‬ ‫)בראשית כו כח( ָ"ראוֹ ָר ִאינ ּו ִּכי ָהיָ ה ה' ִע ָּמ ְך" שאמרו‬ ‫לכן רץ לקראתם‪.‬‬ ‫בפני רבו‬ ‫נתן הדבר את אותותיה בילדיה ויצא‬ ‫הפלישתים ליצחק אבינו ע"ה‪ ,‬הבינו שכאשר‬ ‫פרי עץ חיים ע"ה )שער‬ ‫מתווספת לו‬ ‫הראשון אדמוני כולו כאדרת שער והיה‬ ‫היה עמם השפיע עליהם יראה‪ ,‬והרגישו את זה‬ ‫ר"ח פרק ג( אומר‪ ,‬שבראש‬ ‫בהירות‬ ‫רשע‪.‬‬ ‫כאשר שילחו אותו מעליהם‪ ,‬לכן חזרו וביקשו‬ ‫חודש יש נפש יתירה בעת‬ ‫)פתח האוהל(‬ ‫ממנו לעשות ברית ביניהם‪ .‬וכן אצל משה‬ ‫הכתר‪ ,‬ואז אם יקבל פני‬ ‫רבינו ע"ה )שמות לז ל( "וַ ִ ּי ְירא ּו ִמ ֶ ּ ׁג ֶשת ֵא ָליו" שזכו‬ ‫רבו יושפע לו מכח רבו‪ ,‬אבל בשבת וברגל יש‬ ‫וַ ִ ּי ֶבז ֵע ָׂשו ֶאת ַה ְ ּבכ ָֹרה )כה‪ ,‬לד(‬ ‫ליראת שמים כשניגשו לראות פניו הקדושים‬ ‫נפש יתירה כל היום‪ .‬וההסתכלות על הצדיק‬ ‫וברש"י‪" :‬ויבז עשו ‪ -‬העיד הכתוב‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫גורמת בהירות בנפשו של האדם‪.‬‬ ‫על רשעו שביזה עבודתו של מקום"‪,‬‬ ‫שכן באותה עת היתה עבודת הקרבנות‬ ‫ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך‬ ‫על ידי הבכורות‪ ,‬ועשו הרשע ביזה‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫עבודה זו ואמר שאין לו חפץ בה‪ .‬ולפי‬ ‫ֵ"ע ָׂשו ָח ֵפץ ְ ּב ַהנְ ָהגַ ת ַה ֶּט ַבע ְּכ ִפי ׁ ֶש ִהיא ְל ַע ְצ ָמ ּה‪,‬‬ ‫זה מובן היטב סמיכות הפרשה‪" :‬וַ יְ ִהי‬ ‫ָר ָעב ָ ּב ָא ֶרץ"‪ ,‬שכן על ידי ביזוי עבודתו‬ ‫וְ יַ ֲעקֹב ְמ ַב ֵּטל ֶאת ַה ֶּט ַבע ֶאל ַה ּתוֹ ָרה וְ ַה ְ ּק ֻ ׁד ּ ָשה"‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫‬ ‫חותמו אמת‬ ‫מתוך שיעורים בספר הקדוש‬ ‫’פיתוחי חותם‘‬ ‫ברכות עם צידה‬ ‫אם סמכה רבקה על הנבואה שלא תכזב לא הייתה צריכה לעשות מאומה אלא‬ ‫לשבת בחיבוק ידים ולהמתין לקיומה‪ .‬ואם הבינה שקיומה המעשי של הנבואה מוטל‬ ‫עליה‪ ,‬היה עליה לקיימה בשום שכל ומבלי סיכונים מופרזים‬ ‫כראוי‪ .‬והברכה הזאת שרצה יצחק לברך היא הכנה לקבלת התורה‪,‬‬ ‫השבוע נעסוק בס"ד בביאורו של מרן אביר יעקב‪ ,‬אודות נושאה‬ ‫שמי שיזכה לברכה זו הוא שיזכה לקבלת התורה"‪ .‬בדברים אלו מיושב‬ ‫העיקרי של פרשתנו‪ ,‬הלוא הוא מעמד גנבת הברכות מאת עשו‪ ,‬על‬ ‫היטב מדוע לא היה יכול יצחק להותיר ברכה לאח השני‪ ,‬שכן ברכת‬ ‫ידי יעקב ורבקה אימנו‪ .‬רבינו מציג את דבריו כביאור על דרך הפשט‪,‬‬ ‫התורה כוללת את הכל‪ ,‬שהרי בעבורה נברא העולם והיא תכלית הכל‪,‬‬ ‫העונה על תמיהות רבות בפרשה‪ ,‬אך כמובן שבין השיטין מונח לו עומק‬ ‫וכל חפצים לא ישוו בה‪.‬‬ ‫גדול בביאור מהותה הפנימית של עבודת האבות הקדושים‪ .‬יוער‪ ,‬כי‬ ‫הביאור עצמו ארוך ורבו פארותיו‪ ,‬ועל כן נאלץ להזדקק רק לעיקרו‬ ‫הספק של יצחק‬ ‫ושורשו‪ ,‬והחפץ למלא ידו בהרחבת העניין עד תומו יוכל לראותו‬ ‫ממשיך רבינו ומבאר את התלבטותו של יצחק‪ ,‬איזה בן מבניו ראוי‬ ‫נכוחה בספרו של מרן עצמו‪.‬‬ ‫לברכה זו‪ ,‬ואת הכרעתו להותיר את הדבר בידי שמים‪" :‬ויצחק אוהב‬ ‫וזה לשונו של מרן‪" :‬ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות‪ ,‬ויקרא את‬ ‫את עשו כידוע‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬כיון שהברכה זו שרצה לברך היא הכנה‬ ‫עשו בנו הגדול וגו'‪ .‬הנה יש לתמוה הרבה על יצחק אבינו עליו השלום‬ ‫לקבלת התורה‪ ,‬נסתפק יצחק אם זרע עשו הוא שראוי לקבל התורה‬ ‫בשעה שרצה לברך את עשו תמיהות הרבה‪ .‬חדא‪ ,‬מפני מה תלה לו‬ ‫או זרע יעקב‪ ,‬וכיון שהוא אוהב את עשו יותר‪ ,‬אמר‪ ,‬אעשה הכנה זו‬ ‫הברכות עד שיביא לו ציד ויברך אותו‪ ,‬היה לו לברכו בלא צידה"‪.‬‬ ‫לעשו‪ ,‬אם הוא ראוי לקבלת התורה יזכה בברכה‪ ,‬ואם אינו ראוי‬ ‫לקבלת התורה לא יזכה בברכה‪ .‬ולהכי לא ברכו בתחילה תיכף ומיד‬ ‫תמיהה נוספת‪" :‬ועוד‪ ,‬כל מה שראינו שכוונת יצחק לברך עשו‪ ,‬כשבא‬ ‫בלי הבאת מטעמים‪ ,‬דכיון דברכה זו הכנה לקבלת התורה‪ ,‬נסתפק לו‬ ‫יעקב ולקח הברכות‪ ,‬ואחר כך בא עשו‪ ,‬אמר לו יצחק "בא אחיך במרמה‬ ‫שמא יעקב הוא שראוי לקבלת התורה‪ .‬לפיכך נתחכם ואמר לו שיביא‬ ‫ויקח ברכתך"‪ ,‬היה לו לברכו גם הוא‪ ,‬וכי נגמרו הברכות?! כמו שתמה גם‬ ‫ציד ויעשה לו מטעמים‪ ,‬ובזה יראה אם רצון ה' שזרע עשו הוא שראוי‬ ‫עשו על זה באומרו "הברכה אחת היא לך אבי"‪ .‬ועוד תמיהה על רבקה‪,‬‬ ‫לקבל התורה‪ ,‬ילך עשו וימצא ציד ויעשה מטעמים כאשר אהב‪ ,‬ולא‬ ‫מה ראתה להכניס יעקב בסכנה גדולה‪ ,‬כמו שטען אליה יעקב "אולי‬ ‫יתגלה הדבר ליעקב ויקדימנו"‪.‬‬ ‫ימושני אבי"‪ ,‬ועוד‪ ,‬מה שאמרה לו "עלי קללתך בני"‪ ,‬כיון שיקלל יצחק‬ ‫ליעקב מי יסיר הקללה מיעקב וישימה על רבקה‪ .‬והדקדוקים בזה רבו‬ ‫ברם‪" :‬אם יהיה שום עיכוב בדבר‪ ,‬כגון שלא ימצא ציד‪ ,‬או אם יתגלה‬ ‫מלספור ואין להאריך בהם"‪.‬‬ ‫הדבר ליעקב ויקדימנו במרמה ויקח הברכות‪ ,‬בזה ידע כי רצון ה' ליתן‬ ‫התורה לזרע יעקב דווקא‪ .‬לפיכך תלה הברכות בצידה‪ .‬ועשה יצחק‬ ‫החסרים ברכות‬ ‫הדבר באזהרה גדולה לעשו‪ ,‬שלא ישמע הדבר לזולת‪ ,‬ובזה יראה אם‬ ‫יש להעיר‪ ,‬שרש"י הקדוש בפירושו על התורה הרגיש בקושיית רבינו‬ ‫מאת ה' נהיה הדבר שהתורה ראויה לעשו‪ ,‬לא יהיה שום עיכוב לעשו‬ ‫מדוע לא בירך גם את עשו‪ ,‬וביאר וזה לשונו )כז‪ ,‬לז(‪" :‬אמר לו מה תועלת‬ ‫בצידה‪ ,‬וגם לא יתגלה הדבר ליעקב ויקדים ויקח הברכות"‪.‬‬ ‫לך בברכה‪ ,‬אם תקנה נכסים שלו הם‪ ,‬שהרי גביר שמתיו לך‪ ,‬ומה‬ ‫ומעתה מובן היטב מדוע ראתה רבקה חובה לעצמך להתערב‪ ,‬וגם‬ ‫שקנה עבד קנה רבו"‪ .‬ברם תמיהת רבינו עדיין שרירה וקיימת‪ ,‬מדוע‬ ‫הייתה בטוחה שתצליח בכך‪ ,‬שכן עצם העובדה שתוכניתו של יצחק‬ ‫ראה לשעבד את אחד מבניו תחת אחיו‪ ,‬ולא חילק ביניהם את הברכות‬ ‫השתבשה והדברים נשמעו גם לאוזני רבקה‪ ,‬מהווה הוכחה שרצון ה'‬ ‫באופן שיותיר ברכה לשניהם‪.‬‬ ‫לברך את יעקב וחפץ ה' בידו יצלח‪ .‬ובלשונו של רבינו‪" :‬וזהו שאמרה‬ ‫גם לקושייתו השניה של רבינו‪ ,‬כיצד תעזור אמירתה של רבקה‬ ‫רבקה ליעקב "הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך"… וכל מה‬ ‫שתקח על עצמה את הקללה מצינו לכאורה מענה בדברי אונקלוס על‬ ‫שנזהר אביך שלא ישמענו אחר הנה אני שמעתי ומדאני שמעתי‬ ‫אתר שפירש את כוונת רבקה במילותיה על כך שידוע בנבואה שלא‬ ‫‪ -‬שמע מינה דרצון ה' שתזכה אתה בברכות ובתורה‪ ,‬ולכן בני שמע‬ ‫תבוא עליו קללה‪ ,‬וכוונתו לנבואה שנאמרה לה בטרם לידתם "ורב‬ ‫בקולי לאשר אני מצווה אותך‪ ,‬וזרז עצמך וקום הקדימנו לעשו‪ ,‬כדי‬ ‫יעבוד צעיר"‪ ,‬הרי שהצעיר יהיה מבורך ולא מקולל חלילה‪.‬‬ ‫שתזכה לברכות ולתורה‪ .‬ואמר לה יעקב "אולי ימושני אבי"‪ ,‬והשיבה‬ ‫אך עדיין הדבר צריך תבלין‪ ,‬שהרי אם סמכה על הנבואה שלא‬ ‫לו "עלי קללתך בני"‪ ,‬היה פשוט בעיניה שלא יכירנו‪ ,‬וסיבה מאת ה'‬ ‫תכזב לא הייתה צריכה לעשות מאומה אלא לשבת בחיבוק ידים‬ ‫ועזר אלקים‪ ,‬וסמכה על מה שיצחק עשה בדעתו שלא ישמענו אדם‬ ‫ולהמתין לקיומה‪ .‬ואם הבינה שקיומה המעשי של הנבואה מוטל עליה‪,‬‬ ‫והיא שמעה‪ ,‬בודאי דיגמר העניין בטוב ולא יכירנו‪ ,‬וזהו שאמרה "עלי‬ ‫היה עליה לקיימה בשום שכל ומבלי סיכונים מופרזים‪ ,‬וכדברי הגמרא‬ ‫קללתך בני"‪ ,‬כלומר לא תהיה שום קללה מדאני שמעתי"‪.‬‬ ‫)פסחים דף ח‪ (:‬הידועים אודות שלוחי מצוה שאינם ניזוקים "היכי דשכיח‬ ‫נותר לנו להבין פרט אחד‪ ,‬שמאיר את דברי רבינו בעומק חדש‪.‬‬ ‫הזיקא שאני"‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬יצחק אבינו ומאידך רבקה אימנו יעקב אבינו ניצבים בפני‬ ‫ומיישב רבינו וזה לשונו‪" :‬והנראה לענ"ד בזה אם אפשר‪ ,‬ובעיני ה'‬ ‫מצב דומה‪ .‬האחד‪ ,‬אינו יודע איזה בן ה' חפץ לברך‪ ,‬ומאידך גם יעקב‬ ‫יכשר‪ ,‬דיצחק אבינו ע"ה רוח הקודש שורה עליו כידוע‪ ,‬והיה יודע‬ ‫אבינו אינו משוכנע שאכן עליו לחטוף את הברכות במרמה‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫שעתידה תורה להינתן לזרעו‪ ,‬דהיינו אחד מבניו עתידים בניו לקבל‬ ‫הבחירה שלהם בהתמודדות עם המצב שונה מהקצה אל הקצה‪ :‬יצחק‬ ‫תורה‪ ,‬והיה יודע שיעקב איש תם ויושב אהלים ועשו היה מכבדו‬ ‫‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫אבינו בוחר בפסיביות ואומר‪ :‬ניתן לענינים להתגלגל‪ ,‬אם מאת‬ ‫של מקום באה קללה ורעב‪ ,‬וכנבואתו של מלאכי )פרק ב(‪" :‬וְ ַע ָּתה‬ ‫ה' יצא הדבר הרי טוב‪ ,‬ואם לאו הרי שאין זה רצון ה'‪ .‬ואילו‬ ‫ֲא ֵל ֶיכם ַה ִּמ ְצוָ ה ַה ּזֹאת ַהכּ ֲֹהנִ ים‪ִ :‬אם ל ֹא ִ ׁ‬ ‫ת ְש ְמע ּו וְ ִאם ל ֹא ָת ִׂשימ ּו ַעל‬ ‫רבקה ויעקב נוקטים בסדרת הטעיות בכדי לקבל את הברכות‬ ‫ֵלב ָל ֵתת ָּכבוֹ ד ִ ׁל ְש ִמי ָא ַמר ה' וְ ׁ ִש ַּל ְח ִּתי ָב ֶכם ֶאת ַה ְּמ ֵא ָרה וְ ָארוֹ ִתי ֶאת‬ ‫תחת אפו של עשו‪ .‬וזאת מדוע?‬ ‫ִ ּב ְרכוֹ ֵת ֶיכם"‪.‬‬ ‫אין עצה ותבונה‬ ‫)כלי כסף(‬ ‫אם נכון הוא שעל האדם לשלב ידיים‬ ‫יה וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ְש ָמ ּה ְרחֹבוֹ ת )כו‪ ,‬כב(‬ ‫וַ ַ ּי ְח ּפֹר ְ ּב ֵאר ַא ֶח ֶרת וְ ל ֹא ָרב ּו ָע ֶל ָ‬ ‫צריכים יעקב אבינו‬ ‫ולסמוך על ה'‪ ,‬גם רבקה ויעקב היו‬ ‫לנהוג כך‪ .‬לכאורה‪ ,‬היה עליהם לצפות במחזה‬ ‫חפירת הבארות הם רמז לתורה‪ .‬והנה כל זמן שהאדם עוסק רק‬ ‫בנגלה‪ ,‬יש עליו ערעורים וקשיים‪ ,‬אך משהגיע לסודות התורה‪ ,‬אז‬ ‫בשילוב ידים ולומר את אותם דברים‪ :‬אם שמידתו‬ ‫ייצא מאפלה לאורה ומתהלך בדרך רחבה וישרה‪ .‬ולזה רומז השם‬ ‫יעלה ביד עשו לקבל את הברכה‪ ,‬הרי שזהו נטתה‬ ‫'רחובות'‪ ,‬בגימטריא 'האורות'‪ .‬שרומז לאור האלוקי של תורת‬ ‫הנסתר‪ ,‬שכן 'אור' בגימטריא 'רז'‪.‬‬ ‫הרי לחסד‬ ‫רצון ה' ועלינו להשלים עמו‪ ,‬ואם לאו‪,‬‬ ‫שאין עצה ואין תבונה נגד ה'‪ ,‬והדבר ייכשל‬ ‫)מעגלי צדק(‬ ‫ממילא‪ .‬וכי נגרעה מידת הבטחון שלהם מזו ורחמים‪,‬‬ ‫וַ ִּת ַ ּקח ִר ְב ָקה ֶאת ִ ּבגְ ֵדי ֵע ָׂשו ְ ּבנָ ּה ַה ָ ּגדֹל ַה ֲח ֻמדֹת ֲ ׁ‬ ‫א ֶשר ִא ָּת ּה ַ ּב ָ ּביִ ת‬ ‫ודאי שראה‬ ‫של יצחק?‬ ‫)כז‪ ,‬טו(‬ ‫בעובדה חובה‬ ‫גם אם נאמר שרבקה ראתה‬ ‫ששמעה את דברי יצחק אות ברור משמים‬ ‫הנה ידוע שבברכה זו שקיבל יעקב זכה להיות ממשיכם של‬ ‫האבות להקים את העם הנבחר ולקבל את התורה‪ .‬ולפי זה מובן‬ ‫על כך שעליה לפעול‪ ,‬מכל מקום לא הייתה בעצמו‬ ‫היטב מדוע סיבב ה' שהברכה תינתן דווקא באופן שיעקב לובש‬ ‫להסוות לפעול‬ ‫צריכה להרבות בתחבולות על מנת‬ ‫את המהלך אלא להניח שאם זהו רצון ה'‬ ‫את בגדי עשו ועטוף בעורות גדיי עיזים‪ ,‬שכן מפורש בזוהר )פרשת‬ ‫בלק דף קצב‪ ,(:‬שכשהקב"ה רצה לתת את התורה לישראל‪ ,‬פנה תחילה‬ ‫ולתקן את‬ ‫ודאי שהדבר יצליח‪ ,‬כשם שעשה יצחק‪.‬‬ ‫לאדום ולס"מ שרם מלמעלה ושאל אותם האם הם חפצים לקבל‬ ‫כמובן שאין ביכולתנו לדון ולהשיג את שליחותו‬ ‫את התורה‪ .‬וכשבירר הס"מ בנוגע לתורה זו מה טיבה‪ ,‬השיב לו‬ ‫היא בעולמו‪,‬‬ ‫מעלת אבותינו הקדושים אולם תורה‬ ‫וללמוד אנו צריכים‪ .‬דומה שיסוד החילוק‬ ‫שנאמר בה "לא תרצח"‪ .‬ומשכך סירב הס"מ לקבל את התורה‪,‬‬ ‫שכן זו ממשלתו‪ ,‬מלאך המוות הוא וברכתה של אומתו "על חרבך‬ ‫שבין הנהגת האישים קשורה לסוגי המידות מבלי חשש‬ ‫תחיה"‪.‬‬ ‫שכל אחד מהם נתייחד בהן‪ .‬כידוע‪ ,‬יצחק שמא‬ ‫הציע אם כן הס"מ לקב"ה לתת את התורה לבני יעקב אבינו‪ ,‬אך‬ ‫הקב"ה טען שיתכן שגם הם לא יסכימו לקבל אותה‪ ,‬ועל כן הסכים‬ ‫היראה ואולי יטה‬ ‫אבינו מידתו מידת הגבורה‪ ,‬שהיא‬ ‫והצמצום‪ ,‬מה שאין כן יעקב אבינו שמידתו‬ ‫הס"מ להפשיט את אורו ולהביא אותו לישראל בכדי לשכנעם‬ ‫היא תפארת ‪ -‬מידת הרחמים הנוטה לחסד‪ .‬מהשורה‪,‬‬ ‫לקבל את התורה‪ .‬ומבואר שם שאור זה הלקוח מס"מ‪ ,‬הוא שורשם‬ ‫של דיני נפשות שבתורה‪ ,‬ששייכים במקורם למלאך המוות‪ ,‬וניתנו‬ ‫דרכו של בעל היראה‪ ,‬שהוא ירא וחרד שכן ודאי‬ ‫לישראל לקיים בהם את דיני ארבעה מיתות‪.‬‬ ‫רע‪ ,‬בעל‬ ‫מעשיית מעשה שיש בו שמץ כלשהוא‬ ‫וכמו שכתב הכהן הגדול רבי צדוק מלובלין‬ ‫ועל כן מובן שכשקיבל יעקב את ברכת התורה‪ ,‬לבש את בגדי‬ ‫עשו‪ ,‬וגם התעטף בעור גדיי עיזים‪ ,‬כעשו איש שעיר‪ .‬וכך גם רמז‬ ‫בספרו מחשבת חרוץ )אות יב(‪" :‬שהירא אין לו הרחמים‬ ‫יצחק אבינו באומרו "הקול קול יעקב ‪ -‬הידיים ידי עשו"‪ ,‬כלומר‬ ‫דבר יראה את‬ ‫שום דבר מבורר לסמוך עליו‪ ,‬דבכל‬ ‫ירא ורועד אפילו במעשה הטוב בבירור אולי‬ ‫שבכח ברכה זו‪ ,‬יוכל לקיים את דיני התורה גם בדיני נפשות שהם‬ ‫יש איזה פגם וחסרון‪ ,‬באופן שאין לו שום כוונתו‬ ‫בתחומי ממשלת אחיו עשו‪.‬‬ ‫)פיתוחי חותם(‬ ‫יסוד להיות לרגל אחיזה וסמיכה בו"‪ .‬ואשר הטובה‪,‬‬ ‫ֶל ְך נָ א ֶאל ַהצּ ֹאן וְ ַקח ִלי ִ ׁ‬ ‫מ ּ ָשם ׁ ְשנֵ י ְ ּג ָדיֵ י ִע ִ ּזים ט ִֹבים )כז‪ ,‬ט(‬ ‫הכל ונכון ליבו‬ ‫על כן הוא מבטל את ישותו ומניח את‬ ‫לידי ההשגחה‪ .‬וכך גם כותב האדמו"ר מגור‬ ‫מידתו של יעקב אבינו היא התפארת שכוללת חסדים ודינים‪,‬‬ ‫בה' ולא‬ ‫בעל השפת אמת בספרו )שנת תרל"ב(‪:‬‬ ‫ועל כן ציוותה רבקה אימנו שיביא לה גדיי עיזים טובים‪' ,‬עיזים' לשון‬ ‫"כי יש איברים שהם ברשות האדם‪ ,‬ואם יירא‬ ‫עזות כנגד הדין‪ ,‬ו'טובים' כנגד החסדים שהם טוב הנראה והנגלה‪.‬‬ ‫האדם זוכה גם הם אינם ברשותו‪ ,‬רק ברשות‬ ‫)אוצרות יעקב(‬ ‫הש"י‪ .‬כמו שהיה ביצחק‪ ,‬אף שטעה לברך‬ ‫עשו לא עלתה בידו‪ .‬והוא על ידי מסירות נפש באמת אליו‬ ‫א ֶשר ֵ ּב ֲרכוֹ ה' )כז‪ ,‬כז(‬ ‫ְר ֵאה ֵר ַיח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַיח ָׂש ֶדה ֲ ׁ‬ ‫יתברך‪ ,‬כמו יצחק בעקידה‪ ,‬אם כן רוצה באמת שלא להיות‬ ‫חז"ל דרשו שנכנס עמו ריח גן עדן‪ ,‬וגם איתא שבגדי עשו‬ ‫ברשות עצמו‪ ,‬ורצון יראיו יעשה"‪.‬‬ ‫החמודות הן בגדי אדם הראשון‪ .‬ויש לבאר בטעם העניין‪ ,‬כי ידוע‬ ‫מה שאין כן יעקב אבינו שמידתו נטתה לחסד ורחמים‪ ,‬ודאי‬ ‫מה שכתבו המקובלים‪ ,‬שיעקב אבינו תיקן את חטא אדם הראשון‪,‬‬ ‫שראה חובה בעצמו לפעול ולתקן את שליחותו בעולמו‪ ,‬מבלי‬ ‫ובזה נתקנה קללת אדם הראשון‪ .‬ועל כן‪ ,‬כשם שקללתו הייתה בגן‬ ‫חשש שמא ואולי יטה מהשורה‪ ,‬שכן ודאי בעל הרחמים יראה‬ ‫עדן‪ ,‬כך הברכה שבאה לתקן אותה הייתה צריכה להיות באותו‬ ‫את כוונתו הטובה‪ ,‬ונכון ליבו בה' ולא יירא‪.‬‬ ‫אופן‪ ,‬ועל כן נכנס עמו ריח גן עדן‪.‬‬ ‫)מחשוף הלבן(‬ ‫‬ ‫משולחן גבוה‬ ‫בינו שנות‬ ‫תשובות דא“ח שהשיב כ“ק‬ ‫מעשי רב מתוקף פעולת‬ ‫מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים‬ ‫קדושים רבוה“ק זי“ע‬ ‫מדרכי ההנהגה וההשגחה‬ ‫פרק ו'‬ ‫אם אמונה היא מצרך כה חשוב‪ ,‬למה אפוא ברא‬ ‫סוף העולם הישן‬ ‫הקב"ה מפריעים והסתרות לאמונה?‬ ‫במאמרינו הקודמים עמדנו על כך שספרד ומרוקו הצמודות זו‬ ‫עלינו לדעת שהיסוד הגדול של אמונה לא מתקיים במקום‬ ‫לזו‪ ,‬מהוות שתיהן את סופו של העולם הישן שלפני גילוי יבשת‬ ‫שיש ידיעה וזו אחת הסיבות שא‪-‬ל מסתתר בשפריר חביון –‬ ‫אמריקה‪ .‬במאמר הנוכחי נראה שגורל אחד לשתיהן גם מבחינת‬ ‫כדי שנזכה למתנת האמונה‪ .‬כלל ישראל בעת שעמדו רגליהם‬ ‫אזכורי המקומות בחז"ל‪ ,‬כשלשניהן קמו מקומות אחרים‪ ,‬קרובים‬ ‫תחת הר סיני זכו שנפתחו לפניהם שבעה רקיעים עד שכביכול‬ ‫יותר גיאוגרפית אך דומים מבחינת השם‪ ,‬עד שלעיתים חל בלבול‬ ‫ראו את השכינה הקדושה ועל אותה שעה אומר להם משה‬ ‫וחוסר ידיעה לאיזה מהם כוונו חז"ל בדבריהם‪.‬‬ ‫רבינו "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו"‪.‬‬ ‫כפי שכבר הזכרנו במאמרינו הקודמים‪ ,‬חז"ל במסכת בבא‬ ‫אבל לאחר המעמד הגדול של מתן תורה בהר סיני‪ ,‬נסגרו‬ ‫בתרא )דף לח‪ (.‬קוראים לספרד בשם אספמיא‪ ,‬ורואים בה את‬ ‫שבעת הרקיעים ורק משה רבינו נשאר בהר סיני‪ .‬כלל ישראל‬ ‫המרחק הגדול ביותר אליו עשוי אדם מן הישוב להגיע ‪ -‬מהלך‬ ‫חזר לקיים את התורה שעכשיו קיבלו בתוך מהלך החיים‬ ‫שנה תמימה‪ .‬דא עקא‪ ,‬שבאותה מסכת עצמה )דף עד‪ (:‬מוזכרת‬ ‫היומיומי שלהם והגילויים הגדולים שלהם זכו בהר סיני שבו‬ ‫אספמיא כמקום הקרוב לארץ ישראל )וכבר עמדו בכך המפרשים‪ .‬יש טוענים‬ ‫והתכסו מפניהם‪ ,‬עד של"ע כעבור ארבעים יום כבר נתגלגל‬ ‫שיש לגרוס 'אפמיא'‪ ,‬ויש טוענים שאכן היו שתי מקומות בשם זה‪ ,‬האחד קרוב ומשנהו רחוק(‪.‬‬ ‫לפתחם חטא העגל רח"ל‪.‬‬ ‫אפילו בשם 'ספרד' שמקורו בנביא )עובדיה פרק א( וכה פשוט‬ ‫וזה מדרכי ההנהגה וההשגחה של ה' יתברך שהוא דווקא‬ ‫בעיננו שמדובר על ארץ ספרד של ימינו חל בלבול כלשהוא‪ ,‬שכן‬ ‫מסתתר כדי להעמידנו בניסיון האמונה ולראות שנחזיק‬ ‫שמעלים אפשרות שהכוונה לטריטוריה המצויה בשטחה של‬ ‫באמונה מול כל הניסיונות‪ .‬וכך נהג כבר עם ראש המאמינים‬ ‫טורקיה )אם כי לפי פירוש הראשונים אכן מדובר במדינה המכונה גם בימינו בשם זה(‪.‬‬ ‫אברהם אבינו שהוא ניסה אותו בעצמו בעשר ניסיונות‬ ‫שכוללים את כל מצבי החיים ועמידתו של אברהם אבינו‬ ‫והנה גורל דומה גם למרוקו‪ ,‬ברבריה בלשון חז"ל )וכנזכר במאמרינו‬ ‫בניסיון היא שנותנת כוח לכל הדורות לעמוד בכל הניסיונות‬ ‫הקודמים(‪ .‬בירושלמי במסכת מועד קטן )פרק ג הלכה א( מסופר על‬ ‫ולהישאר דבקים באמונתנו )וכפי שמבאר הגה"ק רבי חיים מוולוז'ין זיע"א בספרו‬ ‫התרחשות שקרתה עם ריש לקיש‪ ,‬בהיותו שומר על תאנים במקום‬ ‫רוח חיים על פרקי אבות(‪.‬‬ ‫ושמו 'ברברית'‪ .‬לדברי ערוך השלם‪ ,‬מדובר בעיר כלשהיא המצויה‬ ‫בסוריה‪ .‬אולם בספר עלי תמר טוען שיש לגרוס 'ברבריה'‪ ,‬ולדבריו‬ ‫ידוע ומפורסם מה שאמרו צדיקים ההולכים בדרך הבעל‬ ‫ריש לקיש היה בשלבים שונים בחייו בצפון מערב אפריקה‪.‬‬ ‫שם טוב זיע"א שבדור שלפני הגאולה יהיה מאוד קשה להחזיק‬ ‫באמונה‪ .‬היו מהם שהמשילו זאת לטיפוס על קיר חלק ובשם‬ ‫כך עלה גם בגורלה של העיר 'קרטיגנא'‪ ,‬המוזכרת בדברי חז"ל‬ ‫הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך מליז'נסק זיע"א בעל 'נועם‬ ‫בכמה הקשרים והייתה מושבם של כמה מחכמי ישראל כדוגמת‬ ‫אלימלך' מסרו שמועה שבדור לפני משיח‪ ,‬הקב"ה יוריד חבל‬ ‫רבי יצחק דמן קרטיגנין ורבי אבא מקרטיגנא‪ ,‬שגם לגביה נפלה‬ ‫לעולם וכל המאמינים יחזיקו בו‪ ,‬אבל אז הקב"ה יטלטל את‬ ‫מחלוקת‪ .‬יש שטוענים שמדובר בקרתגו ההיסטורית שהייתה‬ ‫החבל בכל הכח ורבים יפלו ורק מי שיחזיק בכל כוחו הוא‬ ‫בצפון מערב אפריקה )כיום בשטחה של תוניסיה(‪ ,‬ומאידך יש שטוענים שזו‬ ‫שיזכה לגאולה‪.‬‬ ‫עיר בתחומי ספרד‪ ,‬או שבכלל אין לחפש את מיקומה במערב‪,‬‬ ‫אלא מדובר בעיר מזרחית המצויה שטורקיה‪ ,‬בהרי כורדיסטן או‬ ‫אנו כבר נמצאים במקום הזה שבו ניסיונות הדור והתקופה‬ ‫ארמניה‪.‬‬ ‫הם בעצם הטלטול שמטלטלים את החבל משמים‪ .‬ומי‬ ‫שמחזיקים באמונה תמימה ופשוטה בתקופה הזו ולא נחרדים‬ ‫לסיום ניתן לקבוע שקיימים בחז"ל רמזים למציאות יהודים‬ ‫ולא נבהלים מכל המניעות וההסתרות ומבינים "כי לבעבור‬ ‫במרוקו‪ ,‬אך לא כאלו שמגיעים לכלל ידיעות היסטוריות‬ ‫נסות אתכם בא האלוקים" ‪ -‬הם שיזכו לקבל פני משיח צדקנו‬ ‫ברורות מוצקות ומפורטות‪ .‬במאמרינו הבאים נמשיך ונסקור‬ ‫במהרה בימינו ועל מה שהחזיקו באמונה מבלי להרפות דווקא‬ ‫את היסטוריית יהדות מרוקו בתקופות הבאות‪ ,‬לאחר חתימת‬ ‫מול כל הקשיים וההסתרות עוד יזכו לשכר כפול ומכופל!‬ ‫התלמוד‪.‬‬ ‫‬ ‫ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א‬ ‫יראת שמים‬ ‫אמונה ובטחון חלק ב'‬ ‫אמונה ובטחון חלק א‬ ‫אהבת התורה‬ ‫מילתא חדתא — על מסכת אבות‬ ‫מילתא חדתא — על התורה‬ ‫מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים‪,‬‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫פרקי חיזוק באהבת התורה‪ ,‬ביגיעתה‬ ‫מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני‬ ‫שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות‬ ‫יראת הרוממות ודבקות בה׳‪ ,‬המשלבים‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫ובעסק לימודה‪ ,‬המעוררים את הלב‬ ‫עבודת ה׳ והליכות חיים‪ ,‬המשלבים‬ ‫התורה‪ ,‬המאירים את עבודת ה׳ ואת‬ ‫את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫להתמסרות לתורה ולהתחזקות‬ ‫דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך‬ ‫ההתמודדות עם אתגרי הדור‪ ,‬ערוכים‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫המוסר והחסידות‪.‬‬ ‫בלשון בהירה ונגישה‪.‬‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫הגדה של פסח — מילתא חדתא‬ ‫פורים‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫שבת קודש‬ ‫שערי תפילה‬ ‫ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח‬ ‫מאמרים על עניני הפורים‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק בעניני‬ ‫מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול‬ ‫מאמרים על קדושת השבת ועל סדר‬ ‫שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה‪,‬‬ ‫ושיה“ש‪ ,‬המעמיקים בעניני יציאת‬ ‫ופנימיות החג‪ ,‬ובהם דברי‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‪ ,‬המאירים את‬ ‫ותשרי‪ :‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫יומה‪ ,‬המאירים את עבודת השבת‪.‬‬ ‫לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות‬ ‫מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור‬ ‫חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳‬ ‫עבודת הימים ומעוררים להתחזקות‬ ‫יום הכיפורים וחג הסוכות‪ ,‬לאור‬ ‫בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר‬ ‫עם אתגרי החיים‪ ,‬ערוכים בלשון בהירה‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫ולהליכות החיים‪.‬‬ ‫בתורה ואמונה‪.‬‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫שליט״א‪.‬‬ ‫הקרובה לכל נפש‪.‬‬ ‫לשה״ק )ספרד ‪ /‬ע“מ( ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‪.‬‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"ח | פר' תולדות | תשפ"ז‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫ב‡ור החיים‬ ‫˙ול„ו˙ רבנו ה˜'‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫פר˜ ˘מיני‪˙ :‬הפוכו˙‬ ‫בכל לבבך‪ ,‬נפ˘ך ומ‡ו„ך‬ ‫מה נוגע ללב הוא תיאורו של רבינו על אהבת ה‘ הראויה‪ ,‬בו‬ ‫הערכים האמיתי של האדם‪.‬‬ ‫כשהקושי מוביל לתכלית‬ ‫מסביר הוא כי כל אחד צריך לחוש כמי שאין לו בנים ופרנסה‬ ‫דבר שהוא יקר באמת – לא מוכרים בזול‪.‬‬ ‫ואף חייו נתונים לו בסכנה‪ ,‬והוא מתבשר כי נושע בכל השלשה‪.‬‬ ‫וַ ִ ּי ְתר ֲֹצצ ּו ַה ָ ּבנִ ים ְ ּב ִק ְר ָ ּב ּה‪ ,‬וַ ּת ֶ‬ ‫ֹאמר ִאם‬ ‫כפי האהבה שיחוש אז לבוראו‪ ,‬אומר רבינו‪ ,‬כך צריך יהודי‬ ‫ֵּכן ָל ָּמה ֶ ּזה ָאנ ִֹכי‪ ,‬וַ ֵּת ֶל ְך ִל ְד ׁרֹש ֶאת ה'‬ ‫להרגיש תמיד‪.‬‬ ‫הברכה אינה נעצרת‬ ‫)בראשית כה כב(‪.‬‬ ‫”‪...‬כי בא הכתוב לשער שיעור האהבה שמחויב כל איש‬ ‫במספרים‬ ‫ישראל לאהוב הבורא‪ .‬ואמר שהיא בשיעור ההרגש אשר‬ ‫רבקה אמנו מרגישה את ההתרוצצות הקשה‬ ‫יבוא בלב האדם בעת אשר תשיג ידו לשלשה דברים‬ ‫וַ ִ ּיזְ ַרע יִ ְצ ָחק ָ ּב ָא ֶרץ ַה ִהוא‪ ,‬וַ ִ ּי ְמ ָצא‬ ‫בקרבה ואומרת‪' :‬למה זה אנכי'‪ .‬היא אינה‬ ‫מסתפקת בכאב‪ ,‬אלא הולכת 'לדרוש את ה''‬ ‫כאחד‪ .‬כמו שתאמר‪ ,‬אדם שהיה חשוך בנים‪ ,‬ועני‪ ,‬ונטה‬ ‫ַ ּ ׁב ּ ָשנָ ה ַה ִהוא ֵמ ָאה ׁ ְש ָע ִרים‪ ,‬וַ יְ ָב ֲר ֵכה ּו‬ ‫ולברר מה מוטל עליה לעשות‪.‬‬ ‫למות‪ .‬ובא נביא בדבר ה‘ ובשרו כי יקום מחוליו‪ ,‬גם אמר‬ ‫ה' )בראשית כו יב(‪.‬‬ ‫אליו הנה אשתך הרה ויולדת בן‪ ,‬וכי ריוח גדול נזדמן לו‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬רבקה לא‬ ‫יצחק אבינו זורע בארץ ומוצא 'מאה שערים'‪.‬‬ ‫להעשיר בהם‪ .‬אדם כזה‪ ,‬מה מאד יפליא אהבת האדון‬ ‫הקפידה על עצם צער ההריון‪.‬‬ ‫באין שיעור! ותהיה האהבה מורגשת בלבו בחשק מופלא‬ ‫התבואה כבר נמדדה‪ ,‬הכמות ידועה‬ ‫ומדויקת‪ .‬ואז מוסיפה התורה‪' :‬ויברכהו ה''‪.‬‬ ‫הצדיקים מוכנים לסבול צער גדול בעולם‬ ‫על אשר היטיב עמו כמה מעלות טובות‪ .‬כמו כן יצו ה‘ על‬ ‫הזה‪ ,‬כאשר הם יודעים שהקושי מוליך אותם‬ ‫כל איש ישראל עשות באהבתו תמיד‪ .‬והוא אומרו‪ :‬ואהבת‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬בדרך כלל 'דבר‬ ‫לתכלית טובה ונצחית‪.‬‬ ‫את ה‘ אלקיך בכל לבבך‪ ,‬פירוש כאילו נתן לך מחסורך‬ ‫הנמדד אין הברכה מצויה בו'‪ .‬אולם אצל‬ ‫בכל לבבך שהם הבנים‪ .‬ודקדק לומר ”בכל“‪ ,‬להעיר דמיון‬ ‫יצחק היה חידוש – אף על פי שהתבואה‬ ‫מה שהטריד את רבקה היה דבר אחר‪ :‬אם‬ ‫המשל שהוא חסר מהבנים ויתנם ה‘ לו‪ .‬וכמו כן ובכל‬ ‫נמדדה ונודע שיעורה‪ ,‬המדידה לא גרעה מן‬ ‫ההריון אינו עתיד להתקיים‪ ,‬הרי כל הצער‬ ‫נפשך‪ ,‬שנתן לך נפשך אחר הגיעך לשערי מות‪ .‬ובכל‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫יהיה לריק‪ .‬לכן ביקשה לדעת כיצד לשמור‬ ‫מאודך‪ ,‬כאילו נתן לך כל ממונך שאתה חפץ‪“...‬‬ ‫יש מספרים‪ ,‬חשבונות וגבולות שאדם רואה‬ ‫על ההריון ולקיימו‪.‬‬ ‫ומה נאוו הדברים למי שאמרם! הן רבינו חשוך בנים היה‪ ,‬ומשך‬ ‫לפני עיניו‪ .‬הם מתארים את המציאות‪ ,‬אבל‬ ‫זהו מבט של עובד ה'‪ :‬לא כל קושי הוא סיבה‬ ‫תקופה ממושכת מחייו היה מחוסר ממון באופן מבהיל‪ ,‬ואף‬ ‫אינם בעלי הבית על ברכת ה'‪.‬‬ ‫לעצור‪ .‬השאלה היא לאן הוא מוביל‪.‬‬ ‫חייו נתונים היו בסכנה‪ ,‬ועם כל זאת היתה אהבתו לבוראו כמי‬ ‫אדם עושה את ההשתדלות שלו‪ ,‬מודד‬ ‫שכבר נושע!‬ ‫ומחשב כראוי – ובתוך כל זה הוא יודע‪:‬‬ ‫כל צרכי הגשמיות וכל הבלי העולם הזה‪ ,‬לא היוו לדידו של‬ ‫הברכה באה מאת ה'‪.‬‬ ‫מה באמת חשוב בעיניך‬ ‫רבינו ולא כלום‪ .‬הן הכל כאן כל כך זמני‪ ,‬והאושר האמיתי ממתין‬ ‫לו לאדם בעולם העליון‪ ,‬משיסיים את תפקידו עלי אדמות‪ .‬לא‬ ‫וַ ָ ּי ָקם וַ ֵ ּי ַל ְך‪ ,‬וַ ִ ּי ֶבז ֵע ָׂשו ֶאת ַה ְ ּבכ ָֹרה‬ ‫זו בלבד‪ ,‬אלא שהשגותיו הרוחניות ממלאות את כל מחסורו‪ ,‬את‬ ‫מקומם של בני‪ ,‬חיי ומזוני‪.‬‬ ‫הריח של המעשים הטובים‬ ‫)בראשית כה לד(‪.‬‬ ‫אחרי שעשו אוכל‪ ,‬שותה והולך לדרכו‪,‬‬ ‫”והנה המשכיל בענין חשק ה‘‪ ,‬כל זה דבר קל הוא בערך‬ ‫ֹאמר‪:‬‬‫וַ ָ ּי ַרח ֶאת ֵר ַיח ְ ּבגָ ָדיו וַ יְ ָב ֲר ֵכהוּ‪ ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫התורה מוסיפה עוד מילים‪' :‬ויבז עשו את‬ ‫מה שהנפש חושקת בבורא‪ .‬והמשלתי דבר זה לאדם גדול‬ ‫ומופלא בנכסים‪ ,‬שרצה ללכת למקום רחוק לצד סכנת‬ ‫א ֶשר ֵ ּב ֲרכוֹ‬ ‫ְר ֵאה ֵר ַיח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַיח ָׂש ֶדה ֲ ׁ‬ ‫הבכורה'‪ .‬לכאורה‪ ,‬הרי כבר שמענו ממנו‬ ‫מקום שהיה בו‪ .‬ואסף כל נכסיו בקנית מרגליות גדולה‬ ‫ה' )בראשית כז כז(‪.‬‬ ‫'למה זה לי בכורה'‪.‬‬ ‫באלף אלפי דינרי זהב ושם לדרך פעמיו לעיר רחוקה אשר‬ ‫יצחק אבינו מריח את בגדי יעקב ואומר‪:‬‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬אין כאן רק‬ ‫שם נכון לבו בטוח בממונו והונו‪ .‬וקודם שהגיע לעיר אשר‬ ‫'ראה ריח בני'‪ .‬והדבר תמוה‪ :‬ריח אפשר‬ ‫המשך של הסיפור‪ .‬התורה עצמה מעידה‬ ‫פנה בדעתו ללכת שמה‪ ,‬כלתה צידתו ואין דינר בכיסו‪,‬‬ ‫להריח‪ ,‬אבל איך אפשר 'לראות' אותו?‬ ‫מה היה בלבו של עשו – הבכורה הייתה‬ ‫והיה מסתפק בדלות ובעוני גדול ושפלות רב כי אפס כסף‪.‬‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬המילה 'ראה' כאן‬ ‫בזויה בעיניו‪.‬‬ ‫והנה זה האיש‪ ,‬הגם שהוא מתהלך בדוחק וצער‪ ,‬עם כל זה‬ ‫אינה לשון ראייה‪ ,‬אלא לשון חשיבות‪ .‬יצחק‬ ‫ולכן‪ ,‬גם אילו לא היה אנוס מחמת רעבונו‪,‬‬ ‫לבו שמח וכליותיו עליצים‪ ,‬כי רב אונו והונו ויצא ממקום‬ ‫אומר שריח בנו הוא ריח ראוי ומעולה‪.‬‬ ‫היה מוכן למכור אותה בדבר מועט‪ .‬הרעב‬ ‫המסתכן‪ ,‬ובא יבא ברנה נושא האבן גדולה יקרת הערך‪.‬‬ ‫רק גילה כלפי חוץ את מה שכבר היה בפנים‪.‬‬ ‫ומהו אותו ריח? הריח העולה ממעשיו‬ ‫כן הדבר הזה‪ :‬אדם שזכה בדביקותו יתברך ואהבתו‪ ,‬ובו‬ ‫הטובים‪.‬‬ ‫ברגע של לחץ מתברר לפעמים סולם‬ ‫קבץ כל ממונו והונו ויבז בעיניו קנות דבר בעולם הזה לצד‬ ‫סכנת המקום נוסף על מיעוט שוויו‪ ,‬ולקח לו ה‘ לאלקים‪,‬‬ ‫אין לך קניה בעולם כקנין זה למעלה מהאבן יקרה‬ ‫המ˘ך בעמו„ ‚' ◄‬ ‫שבמשל! כי מי ידמה לו ומי ישוה לו?! ואדם כזה לו יהיה‬ ‫שיהיה דחוק ומצטער בימים מועטים אלה לו בעה‘‘ז‪ ,‬נכון‬ ‫לבו בטוח בה‘ אור עולם וישמח לבו ויגל כבודו‪ ,‬ובהגיע‬ ‫למחוז חפצו שהוא עולם הקיים והבטוח הנה שכרו אתו‪,‬‬ ‫ומעתה חיבת הקודש הוא היוצר ודבקותו בו הלא הוא בניו‬ ‫וחייו וממונו וביתר שאת!“‬ ‫המ˘ך ב˘בוע הב‡‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה‬ ‫ולנסוע עמו‪ .‬בעת נסיעתם שוחחו בדברי‬ ‫לעזוב‪ ,‬מאחר שהרופא מאוסטרהא עושה‬ ‫חכמה ומוסר‪ ,‬ובתוך הדברים שאלו הרבי‪:‬‬ ‫את דרכו אליהם‪.‬‬ ‫ל‡ עזב˙יך‬ ‫היכן העולם הזה שלך?‬ ‫ירא כִּ י ִא ְתּ‪ָ ‬אנֹכִ י‘ )בראשית כו כד(‬ ‫ַ’אל ִתּ ָ‬ ‫רבי אברהם הפציר בו מאוד שלא ייסע‪,‬‬ ‫העשיר צחק למשמע השאלה‪ .‬הלוא כל‬ ‫ולרוב הפצרותיו ניאות הבעל שם טוב ללון‬ ‫כאשר עלה יצחק אבינו לבאר שבע‪ ,‬נגלה‬ ‫רכושו גלוי לעין‪ :‬נכסים בבית ובשדה‪,‬‬ ‫שם‪ .‬גם בבוקר‪ ,‬כאשר ביקש לצאת‪ ,‬הוסיף‬ ‫אליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו‪’ :‬אל תירא‬ ‫שוורים וחמורים ושאר קניינים יקרים‪ .‬וכי‬ ‫החולה לעכבו‪ .‬רק לאחר שהגיע הרופא‬ ‫כי אתך אנכי‘‪.‬‬ ‫אין הרבי רואה את כל אלה? השיב לו הרבי‬ ‫לעיר‪ ,‬נפרד ממנו הבעל שם טוב‪ ,‬עלה על‬ ‫מפני מה הוצרך יצחק להבטחה זו? הרי‬ ‫בקול רועם‪’ :‬זה הוא עולם הבא שלך‪ ,‬אבל‬ ‫העגלה ויצא לדרכו‪.‬‬ ‫עוד בהיותו בגרר נאמר לו‪’ :‬גור בארץ‬ ‫היכן העולם הזה שלך??? ‪ ‘...‬חדרו הדברים‬ ‫בדרכו עבר הבעל שם טוב ליד האכסניה‬ ‫הזאת ואהיה עמך ואברכך‘ )בראשית כו ג(‪,‬‬ ‫ללבו של העשיר‪ ,‬עד שנעשה בעל תשובה‪.‬‬ ‫שבה התאכסן הרופא‪ .‬הוא ירד מן העגלה‪,‬‬ ‫ואף ראה בעיניו כיצד מתקיימת הברכה‪.‬‬ ‫ומעשה נוסף מסופר על הרב הקדוש רבי‬ ‫נכנס פנימה והקדים שלום לרופא‪.‬‬ ‫מה אירע בינתיים‪ ,‬שמחמתו הוצרך הקדוש‬ ‫אלימלך מליז‘נסק זיע“א‪ .‬בעירו התגורר‬ ‫שאלו הרופא מניין למד את חכמת הרפואה‪,‬‬ ‫ברוך הוא לחזור ולחזקו?‬ ‫סוחר עשיר‪ ,‬בעל חנות גדולה‪ ,‬שהיה‬ ‫והבעל שם טוב השיב‪’ :‬השם יתברך‬ ‫תחילה זכה יצחק להצלחה מופלגת‪ .‬הוא‬ ‫יוצא בכל בוקר לאחר התפילה אל חנותו‬ ‫למדני‘‪ .‬לאחר מכן נסע לביתו‪ .‬הביאו בני‬ ‫זרע בארץ גרר ומצא מאה שערים‪ ,‬היינו‬ ‫ושוהה בה כל היום‪ .‬פעם התעורר לחשוב‬ ‫רבי אברהם את הרופא אל אביהם‪ ,‬אך על‬ ‫פי מאה‪ ,‬ועושרו הלך וגדל‪ .‬אלא שברכה‬ ‫מה תהיה תכליתו‪ ,‬והחל להקדיש את יומו‬ ‫כל טיפול שהציע השיבו שכבר עשהו‬ ‫זו עוררה את קנאת הפלשתים‪ .‬הבארות‬ ‫לתפילה וללימוד‪.‬‬ ‫הבעל שם טוב‪ .‬לא מצא הרופא דבר נוסף‬ ‫שחפרו עבדי אברהם נסתמו בעפר‪,‬‬ ‫בני ביתו ניהלו את החנות‪ ,‬והוא נהג ללכת‬ ‫לעשות‪ ,‬ועזב את המקום בפחי נפש‪.‬‬ ‫ואבימלך עצמו דרש ממנו‪’ :‬לך מעמנו כי‬ ‫בכל ערב אל רבי אלימלך ולשמוע מפיו‬ ‫התרעם רבי אברהם על בניו ואמר‪ :‬אף‬ ‫עצמת ממנו מאד‘‪ .‬יצחק יצא מן העיר‪ ,‬וגם‬ ‫דברי תורה‪.‬‬ ‫שלא נתרפא באמצעות הבעל שם טוב‪,‬‬ ‫בנחל גרר לא מצא מנוחה‪ :‬חפר באר‪ ,‬ובאו‬ ‫פעם שמע מרבו שמי שנמנע מדברי שקר‬ ‫הרי ’כשנכנס אצלי הבעש“ט‪ ,‬הייתי יודע‬ ‫הרועים ורבו עמו; חפר באר אחרת‪ ,‬ואף‬ ‫במשך יממה שלמה מובטח לו שהוא בן‬ ‫שהשכינה באה עמו‘‪.‬‬ ‫עליה רבו‪.‬‬ ‫עולם הבא‪ .‬נעל הסוחר את עצמו בחדרו‬ ‫על כך מבאר רבנו האור החיים הקדוש‬ ‫כדי להימנע מכל שיחה עם בני אדם‪.‬‬ ‫עי˜ר ו˙וספ˙‬ ‫)בראשית כו כד(‪’ :‬להיות שראה השפלה ממלך‬ ‫פלשתים שגרשו מארצו ולא ידע אן יפנה‪,‬‬ ‫בצהריים דפקה כלתו על הדלת‪ ,‬ומשלא‬ ‫וּמ ְש ַׁמנֵּ י‬ ‫‪‬הים ִמ ַטּל ַה ָשּ ַׁמיִ ם ִ‬ ‫’וְ יִ ֶתּן לְ ‪ָ ‬ה ֱא ִ‬ ‫נענתה חששה שהתעלף והזעיקה אנשים‪.‬‬ ‫ָה ָא ֶרץ וְ רֹב ָדּגָ ן וְ ִתירֹשׁ‘ )בראשית כז כח(‬ ‫חש כי ה‘ עזבו‪ ,‬לזה אמר אל תירא לא‬ ‫הללו פרצו פנימה ומצאוהו לומד‪ ,‬מעוטף‬ ‫ברכתו של יצחק אבינו ליעקב פותחת‬ ‫עזבתיך אתך אני‘‪.‬‬ ‫בטלית ובתפילין‪ .‬אף לשאלותיהם לא‬ ‫באות וי“ו‪’ :‬ויתן לך האלהים‘‪ .‬ויש להבין‪,‬‬ ‫וכבר לעיל‪ ,‬בפסוק המתאר את יציאת‬ ‫השיב‪ ,‬מחשש שייכשל בשקר‪ ,‬ובני‬ ‫הרי כאן מתחיל פירוט הברכות‪ ,‬ומפני‬ ‫יצחק מגרר‪ ,‬כתב רבנו האור החיים הקדוש‬ ‫המשפחה נבהלו מן השתיקה‪.‬‬ ‫מה נאמר ’ויתן‘‪ ,‬בלשון המוסיפה על דבר‬ ‫)שם פסוק יז(‪ ,‬שאפשר שהיה הדבר לניסיון‪:‬‬ ‫בתוך כך נכנס שכן וביקש לשאול קרדום‪,‬‬ ‫שכבר נאמר? ועוד‪ ,‬בפסוק הקודם נאמר‪:‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא הבטיח ליצחק את הארץ‪,‬‬ ‫כלי לביקוע עצים‪ .‬השיב הסוחר שאין לו‪.‬‬ ‫’ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה‬ ‫ואילו בפועל אין מניחים לו לשבת בה‬ ‫כשסיים ללמוד ראה את הקרדום תחת‬ ‫אשר ברכו ה‘‘‪ .‬איזו ברכה בירכו יצחק‬ ‫אפילו כאחד העם‪.‬‬ ‫מיטתו‪ ,‬ונבהל שלא אמר אמת‪ .‬הוא מיהר‬ ‫קודם שפירט את טל השמים‪ ,‬משמני‬ ‫אכן‪ ,‬רק לאחר הבטחה זו נאמר‪’ :‬ויבן שם‬ ‫לרבי אלימלך‪ ,‬והרבי הקדימו בשאלה‪:‬‬ ‫הארץ‪ ,‬רוב הדגן והתירוש?‬ ‫מזבח ויקרא בשם ה‘ ויט שם אהלו ויכרו‬ ‫’איה קרדומך?‘ לאחר מכן הסביר לו‪,‬‬ ‫מבאר רבנו האור החיים הקדוש )בראשית‬ ‫שם עבדי יצחק באר‘ )בראשית כו כה(‪.‬‬ ‫שהראו לו מן השמים שאין זו הדרך לקנות‬ ‫כז כח‪ ,‬ד“ה ’עוד ירצה שברכו‘(‪ ,‬שיצחק בירך את‬ ‫­‬ ‫עולם הבא בפעם אחת‪ .‬הדרך היא להרגיל‬ ‫יעקב בברכות רוחניות ובברכות גשמיות‪.‬‬ ‫מעשה נפלא מסופר בספר ’שבחי‬ ‫עצמו במשא ומתן עם הבריות ולהיזהר מן‬ ‫כנגד הברכות הרוחניות נאמר ’ויברכהו‘‪,‬‬ ‫הבעש“ט‘‪ :‬בעיר שדה לבן התגורר תלמיד‬ ‫השקר‪.‬‬ ‫בלי לפרטן‪ ,‬וכנגד הברכות הגשמיות‬ ‫חכם גדול בשם רבי אברהם פודלסקר‪,‬‬ ‫נאמר ’ויתן לך‘‪ .‬אות הוי“ו מלמדת שברכת‬ ‫ויהי היום‪ ,‬חלה רבי אברהם במחלה קשה‪,‬‬ ‫˘נ‡ה מחמ˙ ˜נ‡ה‬ ‫העולם הזה ניתנת כתוספת על ברכת‬ ‫ושלח לקרוא לרבנו הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫אתם ֵאלָ י וְ ַא ֶתּם‬ ‫דּוּע ָבּ ֶ‬ ‫ּאמר ֲאלֵ ֶהם יִ ְצ ָחק ַמ ַ‬ ‫’וַ יֹ ֶ‬ ‫העולם העליון‪ ,‬שבחר אברהם אבינו לבניו‪,‬‬ ‫זיע“א‪.‬‬ ‫אתם א ִֹתי וַ ְתּ ַשׁלְּ חוּנִ י ֵמ ִא ְתּכֶ ם‘ )בראשית כו‬ ‫ְשׂנֵ ֶ‬ ‫ושהיא עיקר תכליתם של ישראל‪.‬‬ ‫בא הבעל שם טוב‪ ,‬שהה בביתו זמן רב‬ ‫כז(‬ ‫­‬ ‫ועסק ברפואתו‪ .‬כשראו בניו של החולה‬ ‫לאחר שיצחק אבינו יצא מגרר והתיישב‬ ‫מסופר על הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫שעדיין לא נתרפא אביהם‪ ,‬החליטו להזמין‬ ‫בבאר שבע‪ ,‬בא אליו אבימלך‪ ,‬ועמו אחוזת‬ ‫מקוצק זיע“א‪ ,‬שפעם נסע לפשיסחא‬ ‫רופא מן העיר אוסטרהא‪.‬‬ ‫מרעהו ופיכל שר צבאו‪ .‬יצחק קיבל את‬ ‫אל רבו‪ ,‬הרב הקדוש רבי שמחה בונם‬ ‫לאחר שהרופא יצא לדרכו‪ ,‬התברר שאותו‬ ‫פניהם בשאלה‪’ :‬מדוע באתם אלי ואתם‬ ‫מפשיסחא זיע“א‪ .‬באמצע הדרך פגש‬ ‫רופא כבר הביע בעבר את שנאתו העזה‬ ‫שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם‘‪.‬‬ ‫עשיר שהכיר מנעוריו‪ ,‬וברבות הימים‬ ‫לבעל שם טוב‪ ,‬ואף אמר שאם יראהו‬ ‫יש להבין‪ ,‬מה מקום לשאלה זו‪ ,‬וכי כך‬ ‫התרחק מתורה ומצוות‪.‬‬ ‫יהרגהו בכלי הנשק שבידו‪ ,‬אלא שהחולה‬ ‫ראוי לקבל את פני המלך ושריו? ועוד‪ ,‬הרי‬ ‫העשיר ישב בעגלה מפוארת‪ ,‬הרתומה‬ ‫עצמו לא ידע על כך‪.‬‬ ‫לבסוף נענה יצחק לבקשתם וכרת עמם‬ ‫לסוסים משובחים‪ ,‬והזמין את הרבי לעלות‬ ‫הודיע לו הבעל שם טוב כי הוא עומד‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫◄ המ˘ך מעמו„ ‡'‬ ‫◄◄◄‬ ‫לאדם יש השפעה שאינה תמיד נראית לעין‪ .‬מעשה‬ ‫טוב‪ ,‬הנהגה ישרה‪ ,‬תפילה ומצוה – משאירים סביבו‬ ‫רושם של קדושה‪.‬‬ ‫מתורתו וממעשיו הטובים‪ ,‬הרי זו קנאה רעה‪.‬‬ ‫ברית‪ ,‬ומדוע הקדים לדבר אליהם בלשון זו?‬ ‫זהו הריח החשוב באמת‪ :‬הריח שעולה מן המעשים‪.‬‬ ‫במקום להוסיף על מעשיו שלו‪ ,‬הוא מחפש‬ ‫גם כפל הדברים צריך ביאור‪ .‬תחילה אמר‬ ‫כיצד למנוע מן האחר את מעלתו‪.‬‬ ‫יצחק‪’ :‬ואתם שנאתם אותי‘‪ ,‬ואחר כך הוסיף‪:‬‬ ‫ובאותו שער מובא משל על חומד וקנאי‬ ‫’ותשלחוני מאתכם‘‪ .‬אם הגירוש הוא הראיה‬ ‫כשהכעס באמת נרגע‬ ‫שפגשו מלך‪ .‬אמר להם המלך‪ ,‬שאחד מהם‬ ‫לשנאה‪ ,‬לכאורה היה לו לומר‪ :‬אתם שנאתם‬ ‫יבקש ממנו דבר ויקבלנו‪ ,‬ואילו לחברו יינתן‬ ‫אותי‪ ,‬כי שלחתם אותי מאתכם‪ .‬מדוע מנה‬ ‫תשוּב ֲח ַמת ָא ִח ָיך… ַעד ׁשוּב‬ ‫א ֶשר ָּ ׁ‬‫ַעד ֲ ׁ‬ ‫כפליים‪.‬‬ ‫את השנאה ואת הגירוש כשני דברים?‬ ‫ַאף ָא ִח ָיך ִמ ְּמ ָך וְ ׁ ָש ַכח ֵאת ֲ ׁ‬ ‫א ֶשר ָע ִׂש ָית ּלוֹ‬ ‫החומד רצה שחברו ישאל ראשון‪ ,‬כדי שהוא‬ ‫מבאר רבנו האור החיים הקדוש )בראשית כו‬ ‫)בראשית כז מד‪-‬מה(‪.‬‬ ‫עצמו יקבל את המתנה הכפולה‪ .‬גם הקנאי‬ ‫כז(‪ ,‬שיצחק ביקש לברר לשם מה באו אליו‪.‬‬ ‫רבקה אמנו אומרת ליעקב להמתין 'עד אשר תשוב‬ ‫לא רצה לבקש תחילה‪ ,‬מפני שלא יכול‬ ‫אם אבימלך חושש שיפגעו בארצו‪ ,‬הרי כבר‬ ‫חמת אחיך'‪ ,‬ומיד מוסיפה שוב‪' :‬עד שוב אף אחיך‬ ‫לשאת את המחשבה שחברו יקבל פי שניים‬ ‫כרת ברית עם אברהם אבינו‪ ,‬שנשבע לו שלא‬ ‫ממך'‪ .‬מדוע הכפילות?‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫ישקר בו ובזרעו‪ .‬יצחק מצדו התכוון לקיים‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬יש שני שלבים בשכיכת‬ ‫דחק החומד בקנאי שיבקש מן המלך‪ .‬לבסוף‬ ‫את אותה ברית‪ ,‬ולא לפגוע במה שהתחייב‬ ‫הכעס‪.‬‬ ‫ביקש הקנאי שינקרו לו עין אחת‪ ,‬כדי‬ ‫לו אביו‪ .‬מדוע אפוא הוצרך אבימלך לבוא‬ ‫שלחברו ינקרו שתי עיניים‪.‬‬ ‫ולבקש ברית נוספת?‬ ‫בתחילה‪ ,‬עצם חלוף הזמן מקרר את החמה‪ .‬ככל‬ ‫שהמאורע מתרחק‪ ,‬תוקפו ורושמו נחלשים‪ .‬אבל‬ ‫­‬ ‫ומכאן עלתה אפשרות אחרת‪ :‬שמא באו כדי‬ ‫עדיין אין בכך סימן שהכעס נעלם לגמרי‪.‬‬ ‫מעשה בשני אנשים שניהלו עסק בשותפות‪,‬‬ ‫להיטיב עם יצחק ולהשיבו אל המקום שממנו‬ ‫בימי הרב הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל‬ ‫גירשוהו‪.‬‬ ‫הסימן האמיתי הוא שגם כאשר מזכירים שוב את‬ ‫האדם ואת מה שעשה – הכעס אינו מתעורר מחדש‪.‬‬ ‫מאפטא זיע“א‪ ,‬בעל ה‘אוהב ישראל‘‪ .‬גם‬ ‫לפי זה יתפרשו המילים ’מדוע באתם אלי‘‬ ‫נשותיהם סייעו להם בענייני המסחר‪ ,‬ואחת‬ ‫— אם באתם לצורכי‪ ,‬כדי לפייסני ולהחזירני‬ ‫לא די שהאש שקטה‪ .‬צריך שהזיכרון כבר לא ידליק‬ ‫מהן היתה בקיאה וזריזה יותר מחברתה‪.‬‬ ‫לגרר‪ ,‬כיצד אאמין לכך‪ ,‬כאשר שנאתם אותי‬ ‫אותה שוב‪.‬‬ ‫אותה אשה טענה לפני בעלה שאין להם‬ ‫וגירשתם אותי?‬ ‫תועלת בשותפות‪ .‬היא העיקר בעסק‪ ,‬ואילו‬ ‫בדבריו ’ואתם שנאתם אותי‘ הדגיש יצחק‪ ,‬כי‬ ‫לצאת לדרך עם מצוה‬ ‫חברתה אינה מצליחה במסחר ואינה מסייעת‬ ‫מלבד אנשי העיר‪ ,‬גם המלך ושריו היו בין‬ ‫לה‪ .‬לשם מה יוסיפו לעבוד יחד?‬ ‫שונאיו‪ .‬סיבת השנאה היתה קנאתם בו‪ .‬הם‬ ‫וַ ַ ּי ְרא ֵע ָׂשו ִּכי ֵב ַר ְך יִ ְצ ָחק ֶאת יַ ֲעקֹב‪ ,‬וְ ׁ ִש ַּלח‬ ‫שמע האיש לקולה‪ ,‬והשותפות התפרקה‪.‬‬ ‫לא יכלו לסבול את הצלחתו ואת גדולתו‪ ,‬עד‬ ‫א ּ ָשה‬ ‫מ ּ ָשם ִ ׁ‬ ‫אֹתוֹ ּ ַפ ֶּדנָ ה ֲא ָרם ָל ַק ַחת לוֹ ִ ׁ‬ ‫מעתה עסקה כל משפחה במסחר לעצמה‪.‬‬ ‫שלא הניחו לו לשבת עמם בעיר‪.‬‬ ‫)בראשית כח ו(‪.‬‬ ‫אלא שברבות הימים התהפך המצב‪ :‬האשה‬ ‫וכאן מגלה רבנו את שורשה של אותה‬ ‫עשו מבקש להרוג את יעקב‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬כשהתורה‬ ‫שהיתה בטוחה ביכולתה ירדה מטה מטה‪,‬‬ ‫שנאה‪’ :‬שנאה מחמת קנאה אינה בטילה‬ ‫מתארת את יציאת יעקב לחרן‪ ,‬היא מדגישה שעשו‬ ‫ואילו עסקי חברתה עלו והצליחו‪ ,‬והיא‬ ‫עולמית‪ ,‬זולת בהבטל הדבר שבאמצעותו‬ ‫ראה כי יצחק בירך את יעקב ושלח אותו לדרכו‪.‬‬ ‫התעשרה‪.‬‬ ‫היתה הקנאה‘‪ .‬שנאה שנוצרה בעקבות דבר‬ ‫קינאה האשה בחברתה על שהצליחה יותר‬ ‫מסוים יכולה להתבטל כאשר מסתלקת‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ :‬עשו הבין שהליכתו של‬ ‫יעקב אינה נסיעה פרטית‪ .‬הוא הולך במצות אביו‬ ‫ממנה‪ .‬היא שכרה עדי שקר כדי להוציא‬ ‫סיבתה; אולם כל עוד מצויה אצל האדם‬ ‫ואמו‪ ,‬לקיים כיבוד אב ואם ולקחת אשה‪ ,‬ואף יוצא‬ ‫עליה שם רע‪ ,‬והעדים באו לפני בית הדין‬ ‫הטובה שבגללה מקנאים בו‪ ,‬עומדת גם סיבת‬ ‫כשהוא מבורך על ידם‪.‬‬ ‫והעידו עדות שבגללה הוצרך בעלה לגרשה‪.‬‬ ‫הקנאה‪.‬‬ ‫משום כך ידע עשו שלא יוכל להשיגו בדרך ולהזיקו‪.‬‬ ‫האשה שעליה העידו ידעה שהכל שקר‪.‬‬ ‫לפיכך הזכיר יצחק גם את הגירוש‪ .‬הצלחתו‬ ‫בטרם יגרשנה בעלה‪ ,‬ביקשה ממנו שייסע‬ ‫היתה בעיני הפלשתים סיבה לשנוא אותו‪,‬‬ ‫יעקב יוצא מביתו כשסכנה מאחוריו ודרך ארוכה‬ ‫ומשום כך הוציאוהו מקרבם‪ .‬עתה‪ ,‬בבואם‬ ‫לפניו‪ ,‬אבל הוא יוצא כשליח מצוה‪.‬‬ ‫עמה אל הרב הקדוש מאפטא‪ .‬נתרצה האיש‬ ‫לבקשתה‪ ,‬ושניהם נסעו יחדיו אל הצדיק‬ ‫אליו‪ ,‬ביקש לברר מה השתנה‪ .‬הרי אותה‬ ‫ועל דרך כזו אמרו חז"ל‪' :‬שלוחי מצוה אינן ניזוקין'‪.‬‬ ‫וסיפרו לו את אשר אירע להם‪.‬‬ ‫טובה שעוררה את קנאתם עדיין קיימת‪,‬‬ ‫ראה הרב הקדוש ברוח קדשו שהאשה‬ ‫ומפני מה ישתנה עתה יחסם אליו? כך‬ ‫אומרת אמת‪ ,‬אך פסק בית הדין כבר ניתן על‬ ‫מתבארים יחד דברי יצחק על השנאה ועל‬ ‫פי עדותם של שני העדים‪.‬‬ ‫הגירוש‪.‬‬ ‫באותה שעה אחזו את האשה ששכרה את‬ ‫קרא הרב הקדוש לבנו‪ ,‬רבי יצחק מאיר‬ ‫­‬ ‫העדים ואת עדי השקר רעד וזיעה‪ ,‬והם‬ ‫מז‘ינקוב‪ ,‬וציווהו לצאת ולהכריז ברבים שלא‬ ‫בספר ’ארחות צדיקים‘ )שער הקנאה( מבחין‬ ‫מיהרו לנסוע לאפטא‪ ,‬בעקבות האשה‬ ‫יתנו לו עוד מעות לפדיונות‪ ,‬אפילו רובל כסף‬ ‫המחבר בין שתי דרכים של קנאה‪ ,‬אף‬ ‫ובעלה‪.‬‬ ‫אחד‪ .‬אלו המעות שהיו נותנים לצדיק כאשר‬ ‫כשמדובר בתורה ובמעשים טובים‪:‬‬ ‫בבואם אל הרב הקדוש הודו על האמת‪:‬‬ ‫באו לבקש את ברכתו‪.‬‬ ‫הרואה את חברו לומד כל היום ואומר‪ :‬אף‬ ‫עדותם היתה שקר‪ ,‬והעלילה נעשתה‬ ‫הסביר הרב הקדוש את פשר ההכרזה‪ :‬רוח‬ ‫אני אעשה כמוהו‪ ,‬משתמש בקנאה כדי‬ ‫מחמת קנאה ושנאה‪.‬‬ ‫הקודש שלו מורה שהאשה דוברת אמת‪,‬‬ ‫להוסיף בעבודת ה‘‪ .‬כך גם בשאר המצוות;‬ ‫אז פנה הרב הקדוש לבנו רבי יצחק מאיר‬ ‫ואילו על פי העדות שנמסרה בבית הדין‬ ‫הוא מבקש לתפוס את המעשים הטובים‬ ‫וציווהו‪’ :‬עתה צא והכרז שמותרים ליתן לי‬ ‫נפסק הדין להיפך‪ .‬אם רוח הקודש שלו‬ ‫שראה אצל חברו ולקיימם בעצמו‪.‬‬ ‫הרבה מעות‪ ,‬שרוח הקודש שלי הוא שוה‬ ‫מנוגדת לדין התורה‪ ,‬אין זו רוח הקודש‪ ,‬ואין‬ ‫אולם אם הוא מצטער על מעלות חברו ועל‬ ‫לדברי התורה הקדושה‘‪.‬‬ ‫לקבל מעות לפדיונות‪.‬‬ ‫הכבוד שרוחשים לו‪ ,‬ומבקש לבטלו ולבלבלו‬ ‫)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(‬ ‫מ˙יב˙‡ ‡ור החיים‬ ‫תזכור’‪ ,‬כי עשו אינו מזרעו של יצחק‪.‬‬ ‫נחלקו המפרשים‪:‬‬ ‫כתב רבינו )בראשית כו כח(‪ :‬בינותינו בינינו וביניך‬ ‫ב‪ .‬בחיי יצחק פירש כוונת רבינו‪ ,‬שרק אבימלך‬ ‫א‪ .‬ביפה ללב )פאלאג‘י‪ ,‬ח“ה סי‘ תקצא ס“ד( ביאר‪,‬‬ ‫וגו’‪ .‬טעם שהאריך לומר בינותינו וגו’‪ ,‬נתכוון‬ ‫היה סבור כן‪ ,‬שאף שעשו אינו נחשב זרעו של‬ ‫שרבינו סובר שעשו נקרא זרעו של יצחק‪ ,‬כדעת‬ ‫לחזק ברית אברהם ולהוסיף ברית מחדש‬ ‫אברהם‪ ,‬מכל מקום הוא בכלל זרע יצחק‪ ,‬אולם‬ ‫הט”ז )שם סק“ג( שיש לומר בנוסח של תפילת‬ ‫עם יצחק‪ ,‬והכונה בזה לדעת ברית הראשונה‬ ‫לפי האמת אינו נחשב גם זרעו של יצחק‪.‬‬ ‫של אברהם האם עומדת לנס‪ ,‬ויש בזה תוקף‬ ‫מוסף בראש השנה ‘ועקידת יצחק לזרע יעקב‬ ‫משבועה של יצחק כי כבר נפטר אברהם ואין‬ ‫ג‪ .‬בעיון בתורה הוכיח שלדעת רבינו עשו לא‬ ‫תזכור’‪ ,‬כיון שגם עשו נקרא זרעו של יצחק‪ ,‬ולא‬ ‫נקרא זרעו של יצחק‪ ,‬שכן ביאר לעיל )כו ג( על‬ ‫מציאות להתרתה לבנים ולקיים כל דבר נשבע‬ ‫הפסוק ‘לך ולזרעך’‪ ,‬שהתכוין ה’ לשלול חלק‬ ‫כדעת השלחן ערוך )שם ס“ז( שכתב לומר ‘לזרעו‬ ‫יצחק בתנאים אשר ירשום‪ .‬ואולי כי חש אבימלך‬ ‫מבניו שאינו נקרא זרעו‪ .‬והוסיף‪ ,‬שאין לומר‬ ‫גם כן שיתן ה’ מתנה מחדש ליצחק וינחילנה‬ ‫שאבימלך טעה בזה‪ ,‬שאם כן מדוע לא השיב לו‬ ‫לעשו ועשו אינו זרעו של אברהם דכתיב )כא‬ ‫יצחק שהוא טועה‪ ,‬ולפי האמת עשו לא נקרא‬ ‫יב( ’כי ביצחק יקרא לך זרע’ ולא כל יצחק‪ ,‬ואם‬ ‫זרעו‪ ,‬וממילא אין צורך בשבועה זו‪ ,‬ואין בה‬ ‫יתן יצחק לעשו ארץ פלשתים לא יזכה אבימלך‬ ‫שום תועלת יותר מהשבועה שנשבע אברהם‪.‬‬ ‫בדינו עם עשו מצד ברית אברהם כי יאמר זו‬ ‫ולכן פירש‪ ,‬שאף שאין לעשו דין זרע לענין‬ ‫מתנה חדשה נתן ה’ ליצחק אחרי מות אברהם‬ ‫ירושת הארץ‪ ,‬מכל מקום לענין השבועה הוא‬ ‫ויצחק נתנה לעשו ואין מידו מציל‪ .‬לזה נתחכם‬ ‫נחשב כזרעו של יצחק‪ ,‬ונכלל בשבועתו‪ .‬ואף‬ ‫להשביע יצחק ושבועת יצחק תחול גם על עשו‬ ‫שהדין הוא )נדרים לא‪ (.‬שהנודר מזרע אברהם‪,‬‬ ‫כי זרעו יקרא הגם שאינו נקרא זרעו של אברהם‪.‬‬ ‫אין ישמעאל ועשו בכלל‪ ,‬היינו בנודר מעצמו‬ ‫רבינו מפרש‪ ,‬שאף שעשו נתמעט מלהיות‬ ‫או שהדירו ישראל בסתם‪ ,‬אך אם הדירו גוי ודאי‬ ‫מזרעו של אברהם‪ ,‬כמו שאמר ה’ לאברהם )לעיל‬ ‫מתכוין הוא גם לזרע ישמעאל או עשו‪ ,‬והרי זה‬ ‫כא יב( ‘כי ביצחק יקרא לך זרע’‪ ,‬ולא כל יצחק‪,‬‬ ‫כמי שפירש שרוצה לכלול בשבועתו גם את בני‬ ‫מכל מקום סבר אבימלך שעשו נחשב זרעו של‬ ‫ישמעאל ועשו‪ ,‬שודאי חלה שבועתו גם עליהם‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬כי מיצחק לא נתמעט‪ .‬ובביאור דבריו‬ ‫ה˙פילה ˘החזירה ‡˙ בני לחיים‬ ‫רציתי לשתף את הקוראים בעוצמתה של תפילה בציונו של הצדיק‪ ,‬רבנו חיים בן עטר זצ"ל‪ ,‬בעל ה"אור החיים"‬ ‫‡ור הי˘ועו˙‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫מכ˙בי הלומ„ים‬ ‫בערב פסח בשנה שעברה‪ ,‬בני שיחיה עבר תאונת אופנוע קשה מאוד‪ .‬הוא פונה לבית החולים כשהוא מחוסר‬ ‫הכרה‪ ,‬עם פגיעות חמורות‪ :‬שברים ברוב חלקי גופו‪ ,‬חור בריאה ושברים בצלעות‪ .‬מצבו היה קריטי‪ ,‬והדאגה‬ ‫ליוותה אותנו בכל רגע‪.‬‬ ‫במשך שבועיים הוא היה מורדם ומונשם‪ .‬הרופאים נאלצו לבצע ניתוח להחדרת צינור נשימה דרך הגרון‪ ,‬מאחר שלא היה ניתן להנשים אותו בדרך‬ ‫אחרת‪ .‬הימים חלפו באיטיות בלתי נסבלת‪ ,‬ותחושת חוסר האונים התעצמה‪ .‬בית החולים הפך לביתנו‪ ,‬עייפים ומודאגים‪ ,‬מייחלים לישועה‪.‬‬ ‫אני גר בעיר במרכז הארץ‪ ,‬שרוב תושביה אינם שומרי תורה ומצוות‪ .‬עם זאת‪ ,‬בכל יום שישי מתכנסים בבית הכנסת שבשכונתנו כמעט שני מניינים‬ ‫של אברכים‪ ,‬שלומדים יחד בתורתו של האור החיים הקדוש‪ .‬ה' זיכה אותי להיות שותף בהחזקת אחד האברכים שם‪.‬‬ ‫כששיתפתי את ראש הכולל במצבו של בני‪ ,‬הוא יעץ לי להצטרף לנסיעה לציונו של האור החיים הקדוש בהר הזיתים יחד עם אחד האברכים‪ ,‬שתכנן‬ ‫לנסוע לשם‪ .‬הוא הבטיח לי‪" :‬במקום הקדוש הזה התפילות מתקבלות‪ ,‬ובעזרת ה' תראה ישועה גדולה"‪.‬‬ ‫לצערי‪ ,‬ביום שתכננתי לנסוע לא הצלחתי להשתחרר מהמחויבויות – גם בגלל מצבו של בני בבית החולים וגם בגלל עיסוקיי בחנות‪ .‬ביקשתי מהאברך‬ ‫שכבר נסע באותו יום שיתפלל בשמי על בני בציון הקדוש‪.‬‬ ‫וכך היה‪ .‬האברך נסע מוקדם בבוקר והתפלל מעומק הלב‪ ,‬ובשעות הצהריים עדכן אותי שהוא הזכיר את בני בתפילתו‪ .‬והנה‪ ,‬באותו יום אחר הצהריים‬ ‫קרה נס שלא ייאמן‪ :‬בני פקח את עיניו ואמר‪" :‬מה זה המכשירים האלה עליי? תנתקו אותם"‪.‬‬ ‫הוא דיבר בצורה צלולה לחלוטין‪ ,‬להפתעת הרופאים‪ ,‬שהזהירו אותנו מראש שאם בכלל יתעורר‪ ,‬הוא יסבול מכאבים קשים וממצב של ערפול‪.‬‬ ‫עבורנו היה ברור שזכות הצדיק והתפילה בציונו חוללו את הנס‪.‬‬ ‫כיום‪ ,‬בני עדיין עובר טיפולים ונדרש לשיקום ארוך‪ ,‬אבל העיקר הוא שה' יתברך החזיר אותו אלינו והעיר אותו מהתרדמת בזכות התפילה והקשר‬ ‫לצדיק‪.‬‬ ‫אני מסיים בתודה לה' יתברך על הניסים הגלויים שעשה עמנו‪ ,‬ומתפלל שנזכה תמיד להיות מחוברים לצדיק האור החיים הקדוש‪ ,‬שזכותו תגן עלינו‬ ‫ועל כל עם ישראל‪.‬‬ ‫ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫חיים כולכם היום‬ ‫מוסרי אור החיים‬ ‫פרי תואר המבואר‬ ‫סט חוברות אור החיים משולב‬ ‫סט חומש אור החיים המבואר‬ ‫חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה‬ ‫ביאור משולב בשפה ברורה‪ ,‬בתוספת‬ ‫דברי האור החיים מוגהים ומבוארים‬ ‫פנינים נבחרות מתורת האור החיים‪,‬‬ ‫דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים‪,‬‬ ‫לקט מדברי האור החיים הק' על דרך‬ ‫דעה‪ ,‬עם ביאורים‪ ,‬ציונים ומדור מסכם של‬ ‫מדור "תורת חיים"; מחולק ל־‪ 48‬חוברות‬ ‫בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי‬ ‫ערוכות לפי נושאים ועניינים‪.‬‬ ‫מסודרות לפי ימות השנה והמועדים‪.‬‬ ‫המוסר עם ביאור דבריו‪.‬‬ ‫פסקיו והלכותיו‪.‬‬ ‫נוחות לנשיאה וללימוד‪.‬‬ ‫החיים"‪ ,‬להבנת עומק דבריו וכוונתו‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום אור החיים‬ ‫אוצרות אור החיים מתיבתא‬ ‫חפץ ה' המבואר‬ ‫שולחן שבת עם אור החיים‬ ‫אור החיים לוח יומי‬ ‫אור החיים עם ביאור משולב‬ ‫מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל‬ ‫חיבורו של האור החיים על מסכת שבת‪,‬‬ ‫מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת‬ ‫ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי‬ ‫אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור‬ ‫ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל‬ ‫פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים‪ ,‬בשילוב‬ ‫מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬מעובדים בשפה פשוטה‬ ‫האור החיים‪ ,‬לצד ליקוטים משלימים‬ ‫החיים הקדוש‪.‬‬ ‫ימות השנה‪.‬‬ ‫משלים‪ ,‬סיפורי צדיקים‪ ,‬הנהגות ופנינים‪.‬‬ ‫ציונים ומראי מקומות‪.‬‬ ‫ובניקוד מלא‪.‬‬ ‫משאר ספריו‪.‬‬ ‫הגדה של פסח אור החיים‬ ‫באור החיים‬ ‫פרק שירה אור החיים‬ ‫ראשון לציון המבואר‬ ‫מגילת אסתר ‪ -‬אור החיים‬ ‫מפתח של חיים‬ ‫ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה‪ ,‬עם‬ ‫פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫מגילה מבוארת‪ ,‬עם "ראשון לציון" המבואר‬ ‫עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים‪,‬‬ ‫פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת‬ ‫ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר‪,‬‬ ‫ביאורים‪ ,‬הערות וציונים‪ ,‬בתוספת "ראשון‬ ‫מלווים בתמונות ומסמכים נדירים‬ ‫וליקוטים מספרי האור החיים על סדר‬ ‫מסודרות לפי עניינים‪ ,‬אישים ומאורעות‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬בתוספת נוסח בעל השל"ה‪.‬‬ ‫בתוספת ביאורים‪.‬‬ ‫לציון" המבואר על שיר השירים‪.‬‬ ‫מתקופתו‪.‬‬ ‫המגילה‪.‬‬ ‫בתוספת תולדות רבינו‪.‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙‬ ‫ניתן להשיג בנדרים פלוס‬ ‫זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו‬ ‫חיי‚ו‪03-617-1077 :‬‬ ‫למייל‪ m028039999@gmail.com :‬או לפקס ‪ 02-5385689‬או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬ ‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון נ"ה‬ ‫)פר' תולדות‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫תשפ"ה ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל(‬ ‫תשפ"ז‬ ‫ראה ריח בני‬ ‫שדה תפוחים • ריח העקידה • ריח בית המקדש • מסירות נפש בכיבוד אב ואם • דרור קן לה‬ ‫יוסף זיע"א‪ ,‬תלמידו של רבינו הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫ואנעל מבפנים את כל שערי הגיהנום‪ .‬ומכאן ואילך‬ ‫ראה ריח בני‬ ‫ומנחיל תורתו בספר הראשון שיצא מדברי קדשו‪.‬‬ ‫שוב לא יוכלו להכניס שום רשע לגיהנום‪ ,‬וזה יהיה הגן‬ ‫עדן שלי‪.‬‬ ‫בפרשתנו ‪ -‬פרשת תולדות‪ ,‬מאריכה התורה הקדושה‬ ‫והנה‪ ,‬על קבר הרה"ק בעל ה'תולדות' הוקם אוהל‬ ‫בענין ברכות יצחק ליעקב אבינו‪ .‬כאשר נכנס יעקב אל‬ ‫לכבודו‪ ,‬ובאוהל זה קבורים עמו גם הצדיק רבי לייב‬ ‫מוכיח מפולנאה‪ ,‬ועוד יהודי אחד אשר לא נודע שמו‪.‬‬ ‫בחייהם ובמותם לא נפרדו‬ ‫יצחק והביא לו מן המטעמים אשר הכינה אמו‪ ,‬הסתפק‬ ‫יצחק תחילה מיהו זה הבא אליו‪ .‬אולם לאחר מכן נאמר‬ ‫ועל יהודי זה נסוב סיפורנו‪.‬‬ ‫עד כאן דבריו המופלאים של הרה“ק מראפשיץ‪ ,‬אשר‬ ‫בפסוק )בראשית כז כז( ’ו ַּי ִּגׁ ַש ו ַּיׁ ִּשַק לוֹ ו ַּיָר ַח אֶת ר ֵיחַ ּב ְגָד ָיו‬ ‫ידוע כי נוהג היה לבדח את קהל מרעיתו בדברים‬ ‫לאן אתה הולך‬ ‫עמוקים מאוד‪ ,‬וגם בדברים אלו נוכל למצוא עומק‬ ‫שׂד ֶה אֲׁשֶר ּבֵרֲכוֹ ה‘‘‪.‬‬ ‫ו ַיְב ָ ֲרכ ֵהוּ‪ ,‬וַיֹּאמֶר רְאֵה ר ֵיחַ ּב ְנ ִי ּכְר ֵיחַ ָ‬ ‫לפנים מעומק‪.‬‬ ‫מדברים אלו נראה‪ ,‬כי ריח בגדיו של יעקב הוא שהכריע‬ ‫פעם אחת עבר המוכיח רבי לייב מפולנאה בבית‬ ‫את הכף‪ ,‬ומיד לאחר מכן בירך יצחק את יעקב‪.‬‬ ‫החיים דשם‪ ,‬ובדרך הילוכו עבר בסמוך לאוהל קבורה‬ ‫מסורת עתיקה היא‪ ,‬כי את צדיקי הדור מעבירים‬ ‫אחד‪ ,‬והרגיש לפליאתו ריח גן עדן עולה ממנו‪ .‬הלך רבי‬ ‫בגיהנום בדרכם לגן עדן‪ ,‬והרשות בידם להוציא‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מהו אותו ’ריח שדה אשר ברכו ה‘‘ שדיבר‬ ‫לייב אצל אנשי החברא קדישא לברר את פשר הדבר‪,‬‬ ‫עימם את נפשותיהם של אלו שהיו מקושרים בהם‬ ‫עליו יצחק‪ .‬וביותר כבר עמד רש"י על כך‪ ,‬כי מאחר‬ ‫ואמרו לו כי באוהל זה אין קבור איש‪ ,‬אלא שאדם אחד‬ ‫שנתנה רבקה על ידיו את עורות גדיי העיזים‪ ,‬לכאורה‬ ‫בעולם הזה ולהעלותם למקום עליון‪ .‬וגם דברי הרה“ק‬ ‫מן העיר רכש מקום זה לקבורה בעבורו‪ ,‬והקים שם‬ ‫ריח רע היה בו‪ ,‬כי אין ריח רע יותר משטף העיזים‪.‬‬ ‫מראפשיץ עוסקים בענין זה‪ ,‬כי כח הצדיקים אינו רק‬ ‫אוהל על גביו‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬מלמד שנכנס עמו ריח גן עדן‪.‬‬ ‫לתקן את הרשעים שקדמו להם‪ ,‬אלא אף להצילם‬ ‫איש פשוט היה אותו יהודי‪ ,‬ולא נודע בשערים‪ ,‬אך‬ ‫מכאן ולהבא‪ ,‬שלא ייכנסו אל הגיהנום כלל‪ .‬וזהו ענין‬ ‫ולענין אותו שדה‪ ,‬פירש רש"י כי ניתן בו ריח טוב‪ ,‬והוא‬ ‫לשמע הדברים פנה רבי לייב מוכיח לביתו‪ ,‬לתהות על‬ ‫נעילת דלתות הגיהנום‪ ,‬היינו שיש בכוחו לתקן גם‬ ‫שדה תפוחים‪ ,‬ומקורו מדברי הגמרא )תענית כט‪ .(:‬וגם‬ ‫קנקנו ולהבין במה זכה שיעלה ריח גן עדן מן המקום‬ ‫את הבאים אחריו‪ ,‬כי חלילה לא היו בדבריו מליצות‬ ‫בעומק דבר זה יש להתבונן‪.‬‬ ‫המיועד לקברו‪.‬‬ ‫בעלמא‪ .‬כי אכן‪ ,‬הדבקים בצדיק זוכים שלא לראות פני‬ ‫שערי גן עדן‬ ‫קיבל היהודי את פני רבי לייב בסבר פנים יפות‪ ,‬ואכן‬ ‫גיהנום כלל‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כמה וכמה מתולדותיהם של צדיקים ‪ -‬אלו‬ ‫אימת את דברי אנשי החברא קדישא‪ ,‬כי אכן רכש‬ ‫לעצמו חלקת קבר זו‪ ,‬כידוע שדבר זה יש בו סגולה‬ ‫מעלת הריח‬ ‫מעשים טובים ‪ -‬יש בידינו מענין ריח גן עדן‪.‬‬ ‫גדולה‪ ,‬ולאחר אריכות ימיו ושנותיו מבקש הוא‬ ‫מעתה יתחדדו הדברים אשר צריכים לנו ביאור בענין‬ ‫על אודות הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זיע"א מסופר‬ ‫להיקבר שם‪.‬‬ ‫ריח גן עדן שהריח יצחק אבינו בכניסת יעקב אליו‪,‬‬ ‫סיפור מופלא‪ .‬מסורת בידינו כי אמר על עצמו‬ ‫ומהו ענין ריח שדה תפוחים‪ .‬כי מן המעשה האמור‪,‬‬ ‫בענוותנותו‪ ,‬כי כאשר יעלה לשמים‪ ,‬מן הסתם יפסקו‬ ‫השתומם רבי לייב‪” :‬ובמה זכית כי יעלה ריח גן עדן‬ ‫בבית דין של מעלה כי ראוי הוא הרבי מראפשיץ‬ ‫ממקום קבורתך‪ .‬מה עשית עד שמובטח לך כי תיכנס‬ ‫אשר עוסק אמנם בריח הרשעים בגיהנום ‪ -‬נוכל להבין‬ ‫כי ענין הריח קובע לו מקום וחשיבות גדולה בעולם‬ ‫להיכנס לגן עדן‪ .‬אולם כאשר יבקשו לקיים את‬ ‫לגן עדן“‪.‬‬ ‫פסק הדין בפועל‪ ,‬עלולים שם בעולם האמת לעמוד‬ ‫השיב האיש‪” :‬יהודי פשוט אני‪ ,‬ומעשים גדולים לא‬ ‫העליון‪.‬‬ ‫בפני קושי‪ .‬כי כמה מיני גן עדן יש‪ ,‬לכל סוג וסוג מן‬ ‫עשיתי‪ .‬מנהג אחד יש בידי‪ ,‬כי בכל ערב חודש לוקח‬ ‫עוד ידוע מה שמספרים מכמה צדיקים‪ ,‬ובהם הרה"ק‬ ‫הצדיקים שבעולם‪ .‬ואם יבקשו להכניסו אל גן עדן‬ ‫אני סכום כסף ופונה אל בית החיים‪ .‬אוחז אני בידי את‬ ‫רבי מנדל מויטבסק זיע"א‪ ,‬כי לפעמים היו יוצאים‬ ‫של המתפללים‪ ,‬הרי אינו מן המצטיינים בתפילה ‪ -‬כך‬ ‫צרור הכסף‪ ,‬וכך אני עומד ומסובב את חלקת הקבר‬ ‫לרחובה של עיר וקוראים כי אין הם מריחים בריחו של‬ ‫אמר על עצמו בענווה‪ .‬ואם לגן עדן של בעלי צדקה‬ ‫שקניתי לי‪ .‬בזה מזכיר אני לעצמי את סוף כל האדם‪,‬‬ ‫משיח‪ .‬הרי שהיו יכולים להבחין בריחו של משיח‪ ,‬והיו‬ ‫ירצו להכניסו‪ ,‬הלא גם בצדקה לא הרבה‪ .‬ואפילו אם‬ ‫ואת חוסר הטעם בעסק בעניני גשמיות‪ ,‬לאסוף הון‬ ‫להם השגות גדולות בענין הריח‪.‬‬ ‫ירצו להביאו אל גן עדן של טובלי מקוואות‪ ,‬הן גם‬ ‫ולאגור כסף וזהב‪ ,‬כי סוף כל סוף ד‘ אמות אלו הן כל‬ ‫ואם כן מבקשים אנו להבין‪ ,‬הרי ספקות גדולים עמדו‬ ‫מן המרבים בטבילות בכל יום אינו‪ .‬וכך יעברו על כל‬ ‫קנין האדם בעולמו‪ .‬ובזוכרי לאן אני הולך‪ ,‬משתדל אני‬ ‫בדרכו של יצחק אבינו קודם שברך את יעקב‪ ,‬ולא היה‬ ‫שערי גן עדן‪ ,‬ועדיין לא ימצאו מקום בעבור הרבי‬ ‫לצבור זכויות ומעשים טובים‪.‬‬ ‫בטוח מיהו העומד לפניו‪ ,‬ואם ראוי הוא לברכה‪ .‬אולם‬ ‫מראפשיץ‪ .‬ומאידך‪ ,‬הן מוכרחים להביאו לגן עדן‪ ,‬ומה‬ ‫לאחר שמסיים אני את הקפותי סביב הקבר‪ ,‬מקדש‬ ‫מיד כשהריח בריח בנו‪ ,‬עמד ומסר בידו הכל‪ ,‬את טל‬ ‫יעשו‪.‬‬ ‫אני את הקרקע לקבורתי‪ ,‬והולך אני לביתי“‪.‬‬ ‫השמים ומשמני הארץ‪ ,‬להיות גביר לאחיו וכל העמים‬ ‫יעבדוהו‪ ,‬הלא דבר הוא‪.‬‬ ‫נעילת פתחי גיהנום‬ ‫טובים השנים מן האחד…‬ ‫שמע רבי לייב מוכיח את דברי האיש שנאמרו‬ ‫נפשות לצדיקים‬ ‫אמר רבי נפתלי כך‪ :‬אומר להם‪ ,‬כי מאחר שאין מוצאים‬ ‫מקום בעבורי בגן עדן‪ ,‬הרי שעליהם להובילני אל‬ ‫בתמימות‪ ,‬והתפעל מאוד‪” .‬שמע נא“ ‪ -‬אמר לו ‪” -‬הן‬ ‫רגיל היה המגיד הירושלמי הגה"צ רבי שלום שבדרון‬ ‫הגיהנום‪ ,‬כי בלא מקום כלל אי אפשר‪ .‬וכאשר אכנס‬ ‫באוהל זה ישנו מקום לשני קברים; מבקש אני ממך‪ ,‬כי‬ ‫זצ"ל לומר‪ ,‬כי בשנים עברו היו אנשים שהרגישו‬ ‫לשם‪ ,‬לא אוכל לסבול את ריחם הנורא של הרשעים‪,‬‬ ‫את הקבר השני תניח בעבורי‪ ,‬כי גם אני מבקש להיטמן‬ ‫בעצמם בכל עת מאין באו ולאן הם הולכים‪ ,‬ולפני מי‬ ‫ואומר לממונים כי עונש כזה אינו ראוי שייגזר עלי‬ ‫באוהל הזה“‪.‬‬ ‫עתידים הם ליתן דין וחשבון‪ ,‬ובזה לא באו לידי עבירה‪.‬‬ ‫להריח בריח הקשה‪ ,‬על כן אבקש כי יוציאו כל איש‬ ‫הסכים היהודי לבקשה‪ ,‬ואכן ערכו הסכם וכתבו שטר‬ ‫על ענין זה‪ ,‬היה המגיד מספר מעשה ששמע מפי חמיו‪,‬‬ ‫מעלי‪ ,‬וישלחו את כל הרשעים מן הגיהנום‪.‬‬ ‫בהתחייבות גמורה‪ ,‬כדי שגם אם יקבר שם רבי לייב‬ ‫הגאון רבי חיים לייב אויערבאך זצ"ל‪ ,‬על אודות זקנו‬ ‫ישמעו הדיינים את טענתי בכובד ראש‪ ,‬ויקבלו את‬ ‫ראשון‪ ,‬לא יוכלו אחר כך לטעון כי אותו יהודי פשוט‬ ‫הגאון רבי אברהם דב אויערבאך זצ"ל‪ ,‬רבה של פולנאה‬ ‫דברי‪ ,‬ואכן יכניסו אותי אל הגיהנום לבדי‪ .‬כאשר‬ ‫אינו ראוי להיטמן לצידו‪.‬‬ ‫שבאוקראינה‪ ,‬עירו של הרה"ק בעל התולדות יעקב‬ ‫אעמוד שם‪ ,‬אנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכי‪,‬‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫עצמה תחתיו )ראה ב“ר סג יג‪ ,‬אוצר המדרשים מדרש ’עשרת‬ ‫דבר זה בתפוח שלנו‪ ,‬אלא כוונת הגמרא לאתרוג‪ ,‬שכן‬ ‫עברו כמה וכמה שנים‪ ,‬ונפטר רבי לייב מן העולם‬ ‫המלכים‘‪ ,‬רש“י פסחים נד‪ :‬ד“ה בגדו(‪ .‬ואחר שאכן פשט נמרוד‬ ‫את הפסוק )שיה"ש ז ט( 'וְר ֵיחַ א ַּפֵך ְ ּכ ַּת ַּפוּ חִים' מתרגמים‬ ‫לעולם שכולו טוב‪ ,‬וכפי צוואתו ‪ -‬נטמן באוהל המדובר‪.‬‬ ‫את בגדו כדי להראות את גבורתו ‪ -‬יכול היה עשו לגבור‬ ‫אנו "כריחא דאתרוגא"‪ .‬ועל האתרוג אמרו חז"ל )סוכה‬ ‫עליו‪ ,‬ונצחו וירש את בגד החמודות‪.‬‬ ‫לה‪ (.‬שהוא פרי הדר באילנו משנה לשנה‪ ,‬וממילא קודם‬ ‫…והחוט המשולש לא במהרה ינתק‬ ‫מעתה נוכל לומר‪ ,‬כי מאת ה‘ הייתה זאת שמסרה רבקה‬ ‫פריו של השנה שעברה לעלים של השנה החדשה‪.‬‬ ‫ידידו של רבי לייב מוכיח‪ ,‬היה הרה“ק רבי יעקב יוסף‬ ‫ביד יעקב את הבגד השייך לעשו‪ ,‬אף שהיה סומך עליה‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬כי ריחו של האתרוג ‪ -‬הוא הוא ריח שדה‬ ‫בעל ה‘תולדות‘‪ ,‬וגם הוא חשקה נפשו להיקבר בבוא‬ ‫ומאמין בה‪ .‬וכפי שהייתה הנביאה הצדקת ע“ה עושה‬ ‫תפוחים אשר ברכו ה'‪ ,‬והוא ריח גן עדן ‪ -‬חקל תפוחין‬ ‫יומו בסמוך לידידו הגדול‪ .‬וכאשר נודע לו כי המקום‬ ‫כל זאת ממה שהוגד לה ברוח הקודש‪.‬‬ ‫קדישין‪.‬‬ ‫הסמוך לקברו של רבי לייב מצוי בחזקת אותו יהודי‪,‬‬ ‫זהו סוד המעשים המופלאים על אודות הצדיקים אשר‬ ‫פנה אליו והפציר בו כי רוצה גם הוא להיקבר שם‪.‬‬ ‫אל תתן ה' מאויי רשע‬ ‫הריחו ביראת ה' בריח גן עדן‪ ,‬כי ריח מיוחד נודף מקיום‬ ‫הוציא האיש את השטר‪ ,‬והראה לרבינו כי מפורש כתוב‬ ‫עוד יש לשאול‪ ,‬מפני מה השאיר עשו בגד מיוחד זה‬ ‫המצוות בשלימות‪ ,‬ועל אודות ריח זה אמר יצחק אבינו‬ ‫שם שמקום זה ‪ -‬בעבורו נועד‪ ,‬על דעתו של רבי לייב‪.‬‬ ‫ברשות אמו כאשר יצא לצוד ציד בעבור יצחק אביו‪.‬‬ ‫כי נודף הוא מיעקב אבינו‪ ,‬ריח שדה תפוחים של כל‬ ‫אולם רבינו המשיך לבקש‪ ,‬והבטיחו נאמנה כי לא‬ ‫הרי לכאורה אין לך נאה מבגדים אלו לצוד על ידם‬ ‫המעשים הטובים שהיה עושה‪.‬‬ ‫יפסיד מן הויתור‪ .‬ואף שרק שני מקומות קבורה יש‬ ‫בקלות‪.‬‬ ‫מעתה לא יפלא כי הכיר יצחק אבינו בריח גן עדן‬ ‫באוהל‪ ,‬יזכה גם הוא להיקבר שם‪.‬‬ ‫ואכן אמרו חז“ל )תנחומא תולדות יא( כי לא הצליח עשו‬ ‫העולה מיעקב אבינו‪ .‬שכן מן האבות הקדושים שהיו‬ ‫ביקש האיש מבעל ה‘תולדות‘ שיכתוב לו את הבטחתו‬ ‫במעשיו‪ ,‬ועד שצד צבי אחד וקשרו לעץ והלך לצוד‬ ‫מרכבה לשכינה הקדושה ועסקו כל ימיהם במצוות‬ ‫בשטר‪ ,‬ואכן חתם רבינו על נוסח ההתחייבות‪,‬‬ ‫אחר ‪ -‬בא מלאך והתיר את הראשון‪ ,‬וכך כמה פעמים‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬ודאי עלה בכל עת ובכל זמן ריח גן עדן‪.‬‬ ‫ולכשנסתלק מן העולם‪ ,‬קברו אותו לצד המוכיח‪.‬‬ ‫קשר עשו והמלאך התיר עד שרגז עשו והלך ושחט‬ ‫כלב להביאו אל אביו )ראה תרגום יונתן בראשית כז לא(‪.‬‬ ‫מה יום מיומיים‬ ‫שומר הבטחתו‬ ‫אכן מה שיש להבין‪ ,‬הוא מה שהטעים יצחק אבינו כי‬ ‫חלפו שנים‪ ,‬וגם אותו יהודי פשוט נסתלק לבית עולמו‪,‬‬ ‫ה' יתירה‬ ‫הריח הטוב העולה מבנו בזאת הפעם‪ ,‬היה ריח שדה‬ ‫ומצאו בצוואתו כי מבקש הוא לקוברו באוהל הצדיקים‪,‬‬ ‫עוד יש להתבונן כאן‪ ,‬כי הנה כאמור ציווה יצחק‬ ‫אשר ברכו ה‘‪ ,‬שדה תפוחים ללקוט בו מרקחים‪ .‬הרי‬ ‫ואת חתימות קדשם של רבי לייב מוכיח וה‘תולדות‬ ‫בפירוש לעשו מה יעשה‪ ,‬ואמר לו )בראשית כז ג( ’וְע ַּתָה‬ ‫כאמור‪ ,‬בוודאי בכל זמן היה עולה מיעקב ריח גן עדן‪,‬‬ ‫יעקב יוסף‘‪ .‬הלכו אנשי החברא קדישא לשם להכין‬ ‫ַשד ֶה ו ְצוּ ד ָה ּל ִי צ ָי ִדה‘‪.‬‬ ‫שָׂא נ ָא כֵל ֶיך ָ ּתֶל ְיְך ָ וְקַׁש ְּתֶך ָ וְצ ֵא ה ּ ָׂ‬ ‫שהרי שקוד על דלתי תורה ויושב אהלים היה‪ ,‬ולא היה‬ ‫לו את קברו‪ ,‬והנה אין מקום כלל לקוברו שם‪ ,‬ותהום‬ ‫וכבר עמדו חז“ל )ב“ר סה יג( ופירשו מקרא זה דבר דבור‬ ‫יגע בתורה כמותו‪ ,‬וסיגל מצוות ומעשים טובים לאין‬ ‫כל העיר‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬הן אי אפשר להפר מה שהבטיחו‬ ‫על אופניו‪ ,‬כי כל תיבה ותיבה שבו יש לדורשה כמה‬ ‫שיעור‪ .‬ומשמע שבזאת הפעם עלה ממנו ריח מיוחד‬ ‫הצדיקים מפורש בכתב ידם‪ ,‬ומאידך מה יוכלו לעשות‬ ‫אופנים‪ ,‬וכאן רמז לו על הגלויות שעתידים בני יעקב‬ ‫במינו‪ ,‬שלא כרגיל‪ .‬ויש לנו לעמוד ולבאר מה אירע‬ ‫ואין כאן מקום‪.‬‬ ‫לגלות אצל בניו‪.‬‬ ‫ברגע זה שהגיש בו יעקב את המטעמים לפני יצחק‬ ‫מכיון שכך‪ ,‬הובא הדבר לפתחו של רב העיר‪ ,‬רבי אברהם‬ ‫והנה בתיבת ’ציד‘ שבפסוק נוספת אות ה‘ הנעלמת‬ ‫אביו‪ ,‬עד שדווקא בשעה זו עלה ממנו אותו ריח מיוחד‪.‬‬ ‫דב אויערבאך‪ ,‬זקנו של רבי חיים לייב אויערבאך‪ ,‬חמיו‬ ‫בקריאה‪ .‬וכתב בעל הטורים‪ ,‬כי כאן רמז יצחק לעשו‬ ‫וכן יש להבין את המכוון בריח שדה תפוחים‪ ,‬אשר‬ ‫של המגיד רבי שלום שבדרון שסיפר את המעשה‪.‬‬ ‫ולימדו חמש הלכות שחיטה‪ ,‬וציווהו להיזהר בהן‪ ,‬וכן‬ ‫בוודאי רומז לסודות עליונים‪ ,‬אולם מה נוכל אנו‬ ‫יצא המרא דאתרא אל בית החיים‪ ,‬והניח את שני‬ ‫רמז לו על כמה מעניני כשרות המאכלים‪ ,‬כפי שפירט‬ ‫הכתבים ובהם ההבטחות על קברי שני הצדיקים‪,‬‬ ‫בעל הטורים שם‪.‬‬ ‫זהו לענין אות ה' הנוספת‪.‬‬ ‫ספקות גדולים עמדו בדרכו של יצחק אבינו‬ ‫ואמר‪” :‬קיימו נא מה שהבטחתם“‪.‬‬ ‫קודם שברך את יעקב‪ ,‬ולא היה בטוח מיהו‬ ‫יצאו הכל מן המקום‪ ,‬ואחר שעה קלה חזרו‪ ,‬והנה‬ ‫קצתי בחיי‬ ‫העומד לפניו‪ ,‬ואם ראוי הוא לברכה‪ .‬אולם‬ ‫נעו הקירות ממקומם מעט כלפי חוץ‪ ,‬ונתרחקו שני‬ ‫הקברים זה מזה‪ ,‬ונעשה מקום בעבור אותו יהודי יחד‬ ‫אכן‪ ,‬גם בסוף הפרשה מצינו שינוי באות אחת‪ .‬כי אחר‬ ‫שנטל יעקב את הברכות‪ ,‬כעס עשו מאוד והתנכל אליו‬ ‫מיד כשהריח בריח בנו‪ ,‬עמד ומסר בידו‬ ‫עימם‪ ,‬ונקבר שם‪.‬‬ ‫להורגו אחר שיעברו ימי אבל אביו‪ .‬וכאשר שמעה‬ ‫הכל‪ ,‬את טל השמים ומשמני הארץ‪ ,‬להיות‬ ‫כך זכה יהודי זה כי חלקת הקבר שקנה בעבורו‪ ,‬הריחה‬ ‫כבר בעולם הזה בריח גן עדן‪ ,‬משום שזכר לאן הוא‬ ‫רבקה מזה‪ ,‬ביקשה להציל את יעקב‪ ,‬ופנתה אל יצחק‬ ‫גביר לאחיו וכל העמים יעבדוהו‬ ‫הולך ולפני מי עתיד הוא ליתן דין וחשבון‪.‬‬ ‫ואמרה לו כי לא תוכל לסבול עוד את בנות חת אשר‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬היה בכוחם של גדולי עולם להכיר בריחו של‬ ‫לקח מהן עשו לנשים‪ ,‬ומבקשת היא שישלח את יעקב‬ ‫גן עדן‪ ,‬ולהשיג היכן הוא מצוי בזה העולם‪.‬‬ ‫חרנה אל בית אחיה לבן‪ ,‬ויקח משם אשה מבנותיו‪ .‬ואכן‬ ‫להוציא מן הדברים לחלק עבודתנו‪.‬‬ ‫קרא יצחק ליעקב וברכו ושלחו לחרן‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כי לכאורה מה מאוד יש להתבונן ביצחק אבינו‪ ,‬כי‬ ‫ריח טוב בפירות‬ ‫ולשון הכתוב בזה )בראשית כז מו( ’ו ַּתֹאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק‬ ‫בוודאי מיום לידת שני בניו יכול היה להריח ביראת ה‘‬ ‫בריח גן עדן העולה ממעשיו הטובים של יעקב אבינו‪,‬‬ ‫באותו ענין‪ ,‬ידוע המעשה אשר נעשה אצל הרה"ק הרבי‬ ‫קַצ ְּתִי בְחַ ּיַי מ ִּפ ְנ ֵי ּב ְנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ י ַ ֲעקֹב אׁ ִּשָה מ ִּב ְנוֹת‬ ‫ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א‪ ,‬כי באחת השנים בשעת‬ ‫חֵת ּכָא ֵּל ֶה מ ִּב ְנוֹת הָאָר ֶץ ל ָּמָה ּל ִי חַ ּיִים‘‪.‬‬ ‫ובגיהנום הפתוחה תחת עשו‪ ,‬אם כן כיצד זה עלתה על‬ ‫דעתו כלל לברך את עשו ולהניח את יעקב‪ ,‬ומפני מה‬ ‫אמירת הלל ביום טוב ראשון של חג‪ ,‬הרגיש בבית‬ ‫ק' קטנה‬ ‫שלח את עשו הרשע לצוד ציד להביא‪ ,‬והרי כבר בני‬ ‫מדרשו כי מאתרוגו של אחד המתפללים עולה ריח‬ ‫גן עדן‪ ,‬עד שמצאו ביד אברך צעיר‪ ,‬אשר נודע לימים‬ ‫והנה אות ק‘ של תיבת ’קצתי‘‪ ,‬מן האותיות הקטנות‬ ‫שישים ושלוש שנים היו באותו היום‪ ,‬וכבר ניכר כל‬ ‫אחד מהם במעשיו מאז ומקדם‪.‬‬ ‫כהשרף הרה"ק רבי אורי מסטרליסק זיע"א‪ .‬ולאחר‬ ‫היא‪ .‬וגם בזה עמד בעל הטורים שם‪ ,‬ופירש שראתה‬ ‫דרישה וחקירה שמע מפיו כי את המעות אשר ייחד‬ ‫רבקה כי עתיד עשו להחריב את הבית שגובהו ק' אמה‬ ‫)ראה מדות פ"ד מ"ו(‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬אות ק' בפסוק )תהלים‬ ‫בגדי החמודות‬ ‫לקניית אתרוג מהודר נתן ביד עגלון עני אשר סוסו מת‬ ‫כדי לעמוד על פשר הדבר‪ ,‬יש לנו להביא עוד נקודה‬ ‫בענין רע‪ ,‬ומשום כך הסתפק באתרוג פשוט‪.‬‬ ‫פד ד( 'ודרור קן לה' היא גדולה‪ ,‬שבקש דוד על ההיכל‬ ‫התבייש רבי אורי לשוב לביתו בידים ריקות‪ ,‬וכך נקלע‬ ‫שגובהו ק' אמה שלא יחרב‪.‬‬ ‫אחת‪ .‬הנה הזכרנו עד עתה את עורות גדיי העיזים‬ ‫שהניחה רבקה על ידי יעקב ועל חלקת צוואריו‪ .‬אולם‬ ‫לבסוף לבית הכנסת בליז'ענסק‪ ,‬ובידו אתרוג כשר‪ ,‬אך‬ ‫ויש להבין דבר זה‪ ,‬מה ענין בית המקדש לכאן‪ ,‬ומה‬ ‫פשוט ביותר‪ .‬אולם‪ ,‬דווקא מאתרוג זה הריח הרבי ר'‬ ‫קודם לכן מדובר בפסוק על לבוש אחר שהלבישתו‬ ‫טעם נרמז הדבר דווקא בפסוק זה‪.‬‬ ‫אלימלך ריח גן עדן‪ ,‬כי אתרוג של מסירות נפש למצוות‬ ‫)בראשית כז טו( ’ו ַּת ִּקַח רִבְקָה אֶת ּב ִגְד ֵי עֵשָׂו ּב ְנ ָּה ה ַּגָדֹל‬ ‫עוד יש להביא כאן את לשון המדרש בזה הפסוק )ב"ר סז‬ ‫הַ ֲחמֻדֹת אֲׁשֶר א ִּת ָּה ּב ַּב ָי ִת ו ַּתַל ְּבֵׁש אֶת י ַ ֲעקֹב ּב ְנ ָּה ה ַּקָטָן‘‪.‬‬ ‫היה‪.‬‬ ‫יא(‪" :‬ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי‪ ,‬אמר רב הונא‪,‬‬ ‫ופירש רש"י שם‪" :‬החמודות ‪ -‬הנקיות‪ ,‬כתרגומו‬ ‫הרי לנו גם כאן גודל כוחם של הצדיקים להכיר בריחו‬ ‫התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת"‪ .‬ופירש ביפה תואר‬ ‫'דכייתא'‪ .‬דבר אחר שחמד אותן מן נמרוד‪ :‬אשר אתה‬ ‫של גן עדן‪.‬‬ ‫כי ביקשה רבקה לבטא במעשיה עד כמה מואסת היא‬ ‫בבנות הארץ‪ ,‬כצואת החוטם‪.‬‬ ‫בבית ‪ -‬והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו‪,‬‬ ‫אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן"‪.‬‬ ‫ריח שדה תפוחים‬ ‫ענין אותיות ה' וק'‬ ‫בגדי אדם הראשון‬ ‫ביותר יומתקו הדברים‪ ,‬לפי מה שמצינו בדברי חז“ל‬ ‫)ב“ר טו ז( כי לפי אחת הדעות עץ הדעת אתרוג היה‪,‬‬ ‫הרי לנו שני רמזים בשני פסוקים‪ ,‬אחד באות ה‘ ואחד‬ ‫ואמרו חז“ל )הובא בהדר זקנים בראשית כה כט( כי את הבגדים‬ ‫שנאמר בו )בראשית ג ו( ’ו ַּתֵר ֶא הָאׁ ִּשָה ּכ ִי טוֹב הָעֵץ‬ ‫באות ק‘‪ ,‬אשר בשניהם עמד בעל הטורים‪.‬‬ ‫האלו לקח עשו מנמרוד אחר ששמע לעצתו של יעקב‬ ‫לְמַ ֲאכ ָל‘‪ ,‬ובאתרוג שווה טעם העץ לטעם הפרי‪ .‬וקיום‬ ‫וכבר נודע הקשר בין שתי אותיות אלו‪ ,‬כי נתייחדו הה‘‬ ‫אבינו‪ .‬כי כמה פעמים יצא עשו למלחמה על נמרוד‪,‬‬ ‫מצות אתרוג יש בו משום תיקון לחטא עץ הדעת‪.‬‬ ‫והק‘ בכך שנכתבות משני חלקים‪ ,‬החלק העליון הדומה‬ ‫ובכל פעם ניצח נמרוד את עשו‪ .‬עד שיעץ לו יעקב‪,‬‬ ‫והנה איתא בגמרא )שבת פח‪” :(.‬אמר רבי חמא ברבי‬ ‫לאות ד‘‪ ,‬והרגל התחתונה‪ .‬אלא שבה‘ נמצאת הרגל‬ ‫כי יאמר לו לנמרוד שאין זה מן הגבורה לנצח בעוד‬ ‫חנינא‪ ,‬מאי דכתיב )שיה“ש ב ג( ’כתפוח בעצי היער‘ וגו‘‪,‬‬ ‫בתוך צורת האות‪ ,‬ובק‘ יורדת היא כלפי מטה‪.‬‬ ‫הוא לבוש בבגדו המיוחד של אדם הראשון‪ ,‬בגד אשר‬ ‫למה נמשלו ישראל לתפוח ‪ -‬לומר לך‪ ,‬מה תפוח זה‬ ‫ואכן עמדו בדבר חז“ל במסכת שבת )קד‪ (.‬בסוגיא‬ ‫היו מצויירים עליו כל בעלי החיים שבעולם‪ ,‬וכל חיה‬ ‫פריו קודם לעליו‪ ,‬אף ישראל ‪ -‬הקדימו נעשה לנשמע“‪.‬‬ ‫העוסקת בעניני האותיות וצורתן‪ ,‬שם אתו דרדקי לבית‬ ‫שהיתה רואה אותו לבוש בבגד זה מיד היתה מכניעה‬ ‫וכתבו שם רבותינו בעלי התוספות )ד"ה פריו( כי לא מצינו‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫ולאום מלאום יאמץ‬ ‫זבחו ישראל במצרים את טלה הכבשים שהוא עבודה‬ ‫המדרש ולימדו דברים שלא נאמרו אפילו בזמן יהושע‬ ‫זרה שלהם‪ ,‬ומדוע לא עשו יצחק ורבקה כפסח מצרים‪.‬‬ ‫בן נון‪ ,‬ופירשו הדברים לענין האות ק'‪ ,‬ובמסכת מנחות‬ ‫אם כן‪ ,‬מלחמה גדולה היה יעקב צריך לערוך כנגד‬ ‫)כט‪ (:‬לענין הה'‪.‬‬ ‫וכנראה‪ ,‬כדי ליישב דבר זה כבר כתב רש"י )שמות יב‬ ‫עשו‪ ,‬ולא מן הקלות היתה‪ ,‬כי משורש חטאי בני יעקב‬ ‫נתגדל כוחו של עשו‪ ,‬וכמו שדרשו חז“ל )מגילה ו‪” :(.‬קסרי‬ ‫ה( שעז בכלל שה‪ ,‬ומקורו מן המכילתא )בא מסכתא‬ ‫דפסחא ד( ומן הגמרא )ראה חולין עח‪ .(:‬אך בזה עדיין לא‬ ‫פתח לדופקי בתשובה‬ ‫וירושלים‪ ,‬אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן ‪ -‬אל תאמן‪,‬‬ ‫במנחות אמרו‪” :‬ומפני מה נברא העולם הזה בה“י‪,‬‬ ‫העלנו רפואה שלימה למכאובינו‪ ,‬שכן עוד זאת מצינו‬ ‫ישבו שתיהן ‪ -‬אל תאמן‪ .‬חרבה קסרי וישבה ירושלים‪,‬‬ ‫מפני שדומה לאכסדרה‪ ,‬שכל הרוצה לצאת יצא; ומאי‬ ‫בראשונים שהמצרים היו עובדים למזל טלה‪ ,‬ואם כן‬ ‫חרבה ירושלים וישבה קסרי ‪ -‬תאמן‪ .‬שנאמר )יחזקאל כו‬ ‫עיקר עבודתם היה דוקא למין שה כבשים‪ ,‬ומה ענין גדי‬ ‫טעמא תליא כרעיה‪ ,‬דאי הדר בתשובה מעיילי ליה“‪.‬‬ ‫ב( ’אמלאה החרבה‘‪ ,‬אם מליאה זו ‪ -‬חרבה זו‪ .‬אם מליאה‬ ‫עזים לכאן‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬האות ה‘ רומזת היא לתשובה‪ ,‬כי גם אחר‬ ‫זו חרבה זו‪ .‬רב נחמן בר יצחק אמר מהכא )בראשית כה‬ ‫והרי בכתובתה של רבקה נתחייב לה יצחק ליתן לה‬ ‫שהוציא אדם עצמו מן העולם בחטאיו‪ ,‬יוכל לשוב אל‬ ‫כג( ’ולאם מלאם יאמץ‘“‪ .‬זהו הפסוק בפרשתנו שנאמר‬ ‫שני גדיי עזים בכל יום )ב"ר סה יד‪ ,‬הובא ברש"י בראשית כז ט(‪.‬‬ ‫ה‘ בשערי תשובה‪ .‬והוסיפו וביארו שם‪ ,‬כי מה שהוצרך‬ ‫בנבואה לרבקה אימנו על יעקב ועשו המתרוצצים‬ ‫מעתה יש להבין גם את טעם ההתחייבות הזאת‪ :‬מדוע‬ ‫בעל התשובה שיחתרו לו חתירה ויפתחו לו פתח חדש‬ ‫בקרבה‪ ,‬כי כשזה קם ‪ -‬זה נופל‪.‬‬ ‫נבחרו דווקא גדיי עזים?‬ ‫מלמעלה‪ ,‬ולא די לו בפתח שלמטה שיצא משם‪ ,‬זהו‬ ‫מערכה גדולה זו‪ ,‬החלה במעשי אבות ‪ -‬סימן לבנים‪,‬‬ ‫כדברי ריש לקיש שהבא ליטמא ‪ -‬פותחין לו‪ ,‬אולם‬ ‫בברכותיו של יצחק‪.‬‬ ‫גער חית קנה‬ ‫הבא ליטהר ‪ -‬מסייעין בידו‪ ,‬כי צריך הוא לסיוע מפני‬ ‫דורון לאיש שעיר‬ ‫אך נוכל לבאר את הדבר‪ ,‬על פי רעיון נפלא מספר‬ ‫היצר הרע‪ ,‬לכן הוסיפו לו עוד פתח אחד לתשובתו‪.‬‬ ‫הזוהר הקדוש )ח"ג רנא‪ (:‬שם נתפרש כי מלבד מה‬ ‫בדומה לזה מתבאר בגמרא בשבת לענין האות ק‘‪.‬‬ ‫ומעתה יובן היטב מפני מה הביא יעקב גדיי עיזים‬ ‫שביציאת מצרים גברו ישראל על טומאת מצרים‬ ‫ואמרו שם כי ק‘ רומזת לקדוש‪ ,‬ורגלה תלויה כדי ליתן‬ ‫דווקא‪ .‬כי אמנם אליל מצרים כבש היה‪ ,‬אולם עשו‬ ‫הנמשלת לשה‪ ,‬עוד השלימו שם את מלחמתם כנגד‬ ‫פתח לרשע לשוב‪ ,‬ולא די לו בתחתון אלא צריך לעליון‬ ‫נרמז בשעיר עיזים‪ ,‬וזהו ’איש שעיר‘‪ ,‬ועל כן משלחים‬ ‫עשו הנמשל לשעיר‪.‬‬ ‫כדברי ריש לקיש האמורים‪.‬‬ ‫ישראל ביום הכפורים את השעיר לעזאזל‪ ,‬הוא מתנת‬ ‫דברי הזוהר נסובים על הפסוק )תהלים סח לא( ּ’גְעַר חַ ּי ַת‬ ‫מכאן נפתח בפנינו הפתח להבין את קשר הדברים‪ ,‬בין‬ ‫השטן שלא יפריע לעבודת הקודש‪ .‬וכך איתא ברעיא‬ ‫קָנ ֶה ֲעד ַת א ַּב ִיר ִים ּבְעֶגְל ֵי ע ַּמִים‘‪ .‬ופירשו שם כי ’חית‘‬ ‫אות הה‘ שנוספה בציוויו של יצחק לעשו ‪ -‬לאות הק‘‬ ‫מהימנא )זוהר ח"ג סג‪ (.‬כי השעיר לעזאזל הוא מנחה לעשו‬ ‫היא החיה שנאחז בה עשו‪ ,‬ו‘קנה‘ הוא הקנה שנעץ‬ ‫הקטנה במאמרה של רבקה ליצחק כי קצה בחייה מפני‬ ‫וכת דיליה‪.‬‬ ‫גבריאל בים ביום שנשא שלמה את בת פרעה‪ ,‬ונעשה‬ ‫בנות חת‪ ,‬מפחד חורבן בית המקדש‪.‬‬ ‫ומעשה אבות סימן לבנים לזה הוא הדורון ששלח יעקב‬ ‫שרטון ועליו נבנתה העיר הגדולה רומי )ראה סנהדרין כא‪.(:‬‬ ‫אבינו מנחה לעשו אחיו‪ ,‬ואמר )בראשית לב כא( ' ֲאכ ַּפְר ָה‬ ‫הקנה הוא הזכר של אותה חיה רעה שיש לה אחיזה‬ ‫ויאהב יצחק את עשו‬ ‫פ ָנ ָיו ּב ַּמִנְחָה הַהֹלֶכ ֶת לְפ ָנ ָי'‪ ,‬וגם שם באו העיזים בראש‬ ‫כמו כן מבקשים אנו לדעת‪ ,‬האם שייך קשר זה למה‬ ‫מועטת באחדות הקדושה‪ ,‬ובזה הקנה שולטת מלכות‬ ‫המנחה מתנה לעשו הוא שעיר‪.‬‬ ‫שנמלך יצחק בדעתו והחליט לברך את יעקב‪ ,‬אף כי‬ ‫אדום ‪ -‬היא עשו ‪ -‬בעולם‪.‬‬ ‫משום כך בחרו רבקה ויעקב דווקא בגדיי העיזים‬ ‫והנה אין בין חמץ למצה אלא כחוט השערה‪ ,‬כי בשתיהן‬ ‫מתחילה היה סבור לברך את עשו‪ ,‬והרי כאמור‪ ,‬לא‬ ‫לקרבן פסח וחגיגה‪ ,‬אף שגם הכבשים כשרים לפסח‪ ,‬כי‬ ‫יש אותיות מ“צ‪ ,‬אלא שבחמץ נוספה להן חי“ת ובמצה‬ ‫יעלה על הדעת כלל לומר כי לא הכיר יצחק במעשיו‬ ‫ביקשו שיטול יעקב את הברכות בדרך הנצחון כביום‬ ‫ה“א‪ ,‬ואם תינקב הח‘ כחוט השערה תיעשה ה‘‪ ,‬ויהיה‬ ‫של עשו‪ ,‬ובוודאי טעם גדול וחזק היה לו ליצחק אבינו‬ ‫הכפורים‪ .‬ושני גדיים אלו באו כנגד שני השעירים אשר‬ ‫ברצונו לברך את עשו במצבו‪.‬‬ ‫אחד לה' ואחד לעזאזל‪.‬‬ ‫והנה מצינו בכמה מקומות בדברי חז“ל כי גדול היה‬ ‫וכבר נתפרש הדבר בדברי חז"ל במדרש )ב"ר סה יד( על‬ ‫ריח מיוחד נודף מקיום המצוות בשלימות‪,‬‬ ‫עשו במצות כיבוד אב‪.‬‬ ‫הפסוק )בראשית כז ט( ׁ'שְנ ֵי ּגְד ָיֵי עִזּ ִים טֹב ִים'‪" :‬ר' חלבו‬ ‫אמר‪ ,‬טובים לך שעל ידן את נוטל את הברכות‪ ,‬וטובים‬ ‫ועל אודות ריח זה אמר יצחק אבינו כי נודף‬ ‫ויש להבין‪ ,‬מה באמת היה מונח בהנהגתו זו של עשו‪,‬‬ ‫לבניך שעל ידן הוא מתכפר להם ביום הכפורים‪ ,‬דכתיב‬ ‫הוא מיעקב אבינו‪ ,‬ריח שדה תפוחים של כל‬ ‫ועל שום מה כיבד את אביו כל כך‪ .‬וכן לאידך גיסא‪ ,‬מה‬ ‫מצא יצחק בעשו‪ ,‬עד שנאמר בו )בראשית כה כח( ’ו ַּיֶאֱהַב‬ ‫)ויקרא טז ל( 'כי ביום הזה יכפר' וגו'"‪ .‬כי שני זמנים אלו‬ ‫המעשים הטובים שהיה עושה‬ ‫יִצְחָק אֶת עֵשָׂו ּכ ִי צ ַי ִד ּבְפ ִיו‘‪ ,‬אף כי כאמור אין ספק בכך‬ ‫‪ -‬ליל הסדר ויום הכפורים ‪ -‬הם הזמנים הראויים‬ ‫שהכיר בו מראשיתו‪.‬‬ ‫לנצחונו של יעקב על עשו‪.‬‬ ‫ויש לפרש בדרך הדרוש‪ ,‬כי אהב יצחק את עשו בכל‬ ‫כאן עמד יעקב אבינו בראשית מלחמתו כנגד עשו‪,‬‬ ‫החמץ למצה‪.‬‬ ‫כח אהבתו‪ ,‬כדי שעל ידי זה ישוב בתשובה‪ .‬ודבר זה‬ ‫אותה מלחמה אשר לא יבוא סופה עד שיתקיים מה‬ ‫וזהו ’גער חית קנה‘‪ ,‬היא האות ח‘ שיש בה סתימה‬ ‫נרמז באות ה‘ הנוספת בפסוק ’וצודה לי ציד‘‪ ,‬היא אות‬ ‫שאמר לו לימים )בראשית לג יד( 'וַאֲנ ִי אֶתְנ ָ ֲהל ָה לְא ִּטִי לְר ֶג ֶל‬ ‫המביאה לידי חימוץ‪ ,‬על כן נמשל עשו לחמץ התופח‬ ‫ה‘ הרומזת אל התשובה‪ .‬ועל ידי שהאמין בו באמת‪,‬‬ ‫ה ַּמְל ָאכ ָה אֲׁשֶר לְפ ָנ ַי וּ לְר ֶג ֶל הַיְלָד ִים עַד אֲׁשֶר אָבֹא אֶל‬ ‫בגאוותו‪ ,‬ועל ידי שיגער הקדוש ברוך הוא באות ח‘‬ ‫ומסר בידו את הכנת מאכלו עם כל דיני הכשרות שנהג‬ ‫שׂעִיר ָה'‪ ,‬בביאת גואל צדק במהרה בימינו‪.‬‬ ‫ֲאדֹנ ִי ֵ‬ ‫ויפרוץ בה פרצה מועטת‪ ,‬תהפוך למצה הרומזת ליעקב‪.‬‬ ‫בהם ]ככל אשר דיבר בזה בעל הטורים[‪ ,‬הראה לעשו‬ ‫אם כן‪ ,‬שעיר העיזים הוא עשו‪ ,‬והכבש הוא מצרים‪,‬‬ ‫בדומה לזה עתיד הקדוש ברוך הוא לשבור את רגלה‬ ‫כי סומך הוא עליו ומאמין בכשרותו‪ .‬ועל דבר זה כיבד‬ ‫אשר עליו גברו ישראל בגאולת מצרים‪.‬‬ ‫של הק‘ שבתיבת ’קנה‘ שלא תהא עודפת הק‘ כלפי‬ ‫עשו את יצחק‪ ,‬כי היתה אהבתו אליו אמיתית‪.‬‬ ‫מטה‪ ,‬ובזה תיעשה ה‘ וייקרא כאן ’הנה‘‪ .‬ובא הרמז לזה‬ ‫בית המקדש כנגד מלכות רומי‬ ‫בפסוקים )ישעיה מ י( ’ה ִּנ ֵה ה‘ אלקים ּבְחָז ָק י ָבוֹא וּזְרֹעוֹ‬ ‫ומעתה יתפרש‪ ,‬כי בדווקא ציווהו יצחק לעשו )בראשית‬ ‫ַשד ֶה ו ְצוּ ד ָה‬ ‫כז ג( ’וְע ַּתָה שָׂא נ ָא כֵל ֶיך ָ ּתֶל ְיְך ָ וְקַׁש ְּתֶך ָ וְצ ֵא ה ּ ָׂ‬ ‫מעתה נוכל לבאר באר היטב את ענין אות ה‘ שנוספה‬ ‫שׂכ ָרוֹ א ִּתוֹ וּ פְע ֻּל ָתוֹ לְפ ָנ ָיו‘‪ ,‬ופעולתו תהא‬ ‫ֹשל ָה לוֹ ה ִּנ ֵה ְ‬ ‫מׁ ְ‬ ‫ּל ִי צ ָי ִדה‘‪ ,‬כי ביקש יצחק שיתאמץ עשו בעבורו ולא יצא‬ ‫בדברי יצחק לעשו לצוד לו ציד‪ ,‬ואות ק‘ הקטנה‬ ‫לשבור את הקנה ולעשותו ’הנה‘‪ ,‬וכן הוא אומר )שם מא‬ ‫עם בגדי החמודות‪ ,‬אלא יצוד כרגיל בכלי זינו‪ ,‬ויעשה כן‬ ‫בדברי רבקה ’קצתי בחיי‘‪ ,‬וכדברי המדרש שהיתה‬ ‫ַשֵר א ֶּתֵן‘‪ ,‬כי הנה‬ ‫ִירוּשל ִַם מְב ּ ׂ‬ ‫כז( ’ר ִׁאשוֹן לְצ ִ ּיוֹן ה ִּנ ֵה ה ִּנ ָם וְל ׁ ָ‬ ‫לשם מצות כיבוד אב‪ .‬ובעבור זה יברכנו יצחק‪ ,‬כי בזה‬ ‫משליכה מחוטמה‪ ,‬ודברי בעל הטורים שרמזה כאן‬ ‫שנת גאולי באה כשנעשה ה‘קנה‘ ל‘הנה‘‪.‬‬ ‫ירומם את עשו בכח האמון הניתן בו‪.‬‬ ‫לבית המקדש‪ .‬כי בתחילה ביקש יצחק לקרב את עשו‬ ‫אלו דברי הזוהר הקדוש הנפלאים מאוד‪.‬‬ ‫אכן עתה יקשה ביותר‪ ,‬כי אם כן מה נשתנה בשעה שבא‬ ‫לתשובה על ידי האות ה‘‪ ,‬אולם לבסוף ראתה רבקה‬ ‫יעקב לפני יצחק‪ ,‬ומדוע נמלך בדעתו לברך את יעקב‬ ‫כי יש להרחיק את עשו‪ ,‬וזה נרמז במה שנעשתה הק‘‬ ‫בנין וחורבן בלילה אחד‬ ‫תחת עשו‪.‬‬ ‫קטנה‪.‬‬ ‫למדנו כאן כי סוד אכילת המצה אינו רק בשבירת‬ ‫וזה מה שהתפלל דוד המלך בתהלים ’גער חית קנה‘‪,‬‬ ‫קליפת מצרים‪ ,‬אלא הוא גם בשבירת קליפת רומי‬ ‫פסח וחגיגה‬ ‫וביקש כי בזכות בית המקדש שגובהו מאה אמה‪,‬‬ ‫הנקראת ’חיה‘‪ ,‬ושורשה באות ח‘ ובחמץ‪ ,‬כי הח‘ היא‬ ‫והנה‪ ,‬כשביקש יצחק לברך את עשו בנו‪ ,‬ציווה עליו‬ ‫יתבטל כוחה של רומי העומדת כנגדו ונאחזת בקנה‬ ‫מענין חטא‪ ,‬והיא גם ראש תיבות ’חמץ‘ ו‘חיה‘‪ .‬וממש‬ ‫להביא לו מטעמים כאשר אהב‪ ,‬וכאשר יאכל יברכנו‬ ‫שבים‪ ,‬הוא הקנה שראשו אות ק‘ העולה מאה‪.‬‬ ‫מעין זה‪ ,‬יתקיים התיקון בשבירת אות הק‘ אשר בה‬ ‫ברצון‪ .‬ואמרו חז“ל )פרקי דר“א פל“ב‪ ,‬הובא ברש“י בראשית כז‬ ‫נאחזת הקליפה‪ ,‬והוא הקנה‪ .‬ומאין נוצר קנה זה ‪-‬‬ ‫ט( כי ערב פסח היה‪ ,‬וכל מה שהביאו לפני יצחק היה‬ ‫יצחק קראו שדה‬ ‫מנישואי שלמה המלך לבת פרעה‪ ,‬וכפי שהובא לעיל‬ ‫ממצוות הלילה‪ .‬וכן מה שציוותה רבקה ליעקב להביא‬ ‫ויתחבר האוהל להיות אחד לפי דברי הגמרא הידועים‬ ‫)סנהדרין כא‪ .(:‬ובמדרש מתואר גם שהאריך בשינה ביום‬ ‫לה שני גדיי עיזים‪ ,‬אמרו כי היה אחד לפסח ואחד‬ ‫במסכת פסחים )פח‪" :(.‬ואמר רבי אלעזר‪ ,‬מאי דכתיב‬ ‫חנוכת בית המקדש )ראה מדרש משלי לא ד(‪ .‬וביותר‪ ,‬לפי‬ ‫לחגיגה‪.‬‬ ‫)ישעיה ב ג( 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'‬ ‫מה שכתבו המקובלים )ספר גלגולי נשמות לרמ“ע מפאנו זיע“א‬ ‫אל בית אלקי יעקב' וגו'‪ ,‬אלקי יעקב ולא אלקי אברהם‬ ‫אות נ סעיף ג( כי נבוכדנצר הרשע נולד משלמה המלך‬ ‫מדוע נבחרו העיזים‬ ‫ויצחק‪ ,‬אלא לא כאברהם שכתוב בו הר‪ ,‬שנאמר )בראשית‬ ‫ומלכת שבא‪.‬‬ ‫ובאמת יש כאן מקום שאלה‪ ,‬מפני מה בחרה רבקה‬ ‫כב יד( 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה'‪ ,‬ולא כיצחק שכתוב‬ ‫הרי כאן שורש החורבן בבנין והכל אחד‪ ,‬כי אות ק‘‬ ‫דווקא בגדיי עיזים‪ ,‬ולא ביקשה כבשים‪ .‬הן אמנם‪,‬‬ ‫בו שדה‪ ,‬שנאמר )שם כד סג( 'ויצא יצחק לשוח בשדה'‪.‬‬ ‫הרומזת בקדושה לבנין בית המקדש‪ ,‬היא עצמה‬ ‫קרבן פסח כשר בין מן הכבשים ובין מן העיזים )שמות‬ ‫אלא כיעקב שקראו בית‪ ,‬שנאמר )שם כח יט( 'ויקרא את‬ ‫כשבאה מצד הקליפה מתנגדת לבנין בית המקדש‪,‬‬ ‫יב ה(‪ ,‬אולם דבר זה גופא צריך טעם‪ ,‬כי כבר אמרו בזוהר‬ ‫שם המקום ההוא בית אל'"‪.‬‬ ‫והיא השורש לחורבנו‪.‬‬ ‫הקדוש )ח"ב יח‪ (.‬שהיו המצרים עובדים לשה‪ ,‬ומשום כך‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫כיעקב אבינו‪ ,‬אשר ממנו יצא כלל ישראל‪ .‬והנה חלפו‬ ‫מבעל הטורים‪ ,‬שבית המקדש נרמז בפסוק 'ודרור קן‬ ‫ריח העקידה‬ ‫שנים הרבה‪ ,‬ועתה עומד יעקב אבינו להיכנס אל יצחק‬ ‫לה'‪ .‬ולכן יש בו סגולה לקירוב הגאולה‪ .‬ובזה מבואר‬ ‫לפי זה יש לומר‪ ,‬כי כשאמר יצחק ליעקב )בראשית כז‬ ‫אביו‪ .‬וריחה של תפילה זו עלה באפו של יצחק‪ ,‬והזכירו‬ ‫הקשר בין שתי המצוות‪ ,‬שכן כאמור‪ ,‬כל מה שזכה‬ ‫יעקב אבינו לכל מה שזכה‪ ,‬לקבלת הברכות ולבנין בית‬ ‫שׂד ֶה אֲׁשֶר ּבֵרֲכוֹ ה‘‘‪ ,‬והוא שדה‬ ‫כז( ’רְאֵה ר ֵיחַ ּב ְנ ִי ּכְר ֵיחַ ָ‬ ‫את אותה התפילה אשר בעבורה יצא לשוח בשדה‪ .‬על‬ ‫המקדש‪ ,‬היה על ידי שנלחם כנגד הק' דטומאה שהיא‬ ‫תפוחים‪ ,‬כיוון בזה לבית המקדש שקראו שדה‪ ,‬וכשיצא‬ ‫כך אמר יצחק לעצמו‪" :‬לא יכולתי לבקש לעצמי בן‬ ‫מלכות רומי וגדי העיזים‪ ,‬ובזכות זה זכה לבית המקדש‬ ‫לשוח בשדה‪ ,‬הלך להתפלל במקום העקידה ‪ -‬הוא בית‬ ‫יותר טוב מזה"‪.‬‬ ‫שגובהו ק' אמה‪ ,‬מכח הק' דקדושה שיש בה כפרה על‬ ‫המקדש‪ .‬כי כאשר הריח יצחק ריח גן עדן העולה ובא‬ ‫הרי דברים אלו עולים בקנה אחד עם דברינו‪ .‬כי אנו‬ ‫מיעקב בנו‪ ,‬לא היה זה רק ריח מעשיו הטובים שהיה‬ ‫ביארנו שהריח יצחק את ריח העקידה אשר היתה‬ ‫פושעי ישראל‪ ,‬הנדבקים בקדושה ושבים בתשובה‪,‬‬ ‫ואינם כפושעי אומות העולם אשר נדחו מדרך‬ ‫רגיל בו‪ ,‬אלא אמרו חז“ל )אגדת בראשית פרק מג( שחזר‬ ‫במקום המקדש‪ ,‬והנה גם בדברי הרבי מאוז'רוב מתבאר‬ ‫והריח את אותו הריח המופלא אשר עלה באפו כבר‬ ‫כי הריח יצחק את ריח מקום המקדש‪ ,‬הוא השדה אשר‬ ‫התשובה מחמת שמצרים לישראל‪ .‬ומלחמה זו החל‬ ‫בה יעקב בכח מצות כיבוד אב ואם‪ ,‬שמסר נפשו עליה‬ ‫בזמן העקידה‪.‬‬ ‫אליו יצא להשיח תפילתו לפני ה'‪.‬‬ ‫העולה מן הדברים‪ ,‬כי שלוש פעמים זכה יצחק‬ ‫כיצחק אביו‪ ,‬ובזה זכה לבגדי החמודות אשר קיבל אדם‬ ‫מסירות נפשו של יצחק על כיבוד אב‬ ‫להריח את אותו הריח המופלא; פעם ראשונה במעמד‬ ‫הראשון מגן עדן‪ ,‬ולריח שדה אשר ברכו ה'‪ ,‬הוא ריח‬ ‫בית המקדש שהריח יצחק בשעת העקידה‪ ,‬ועל ידי זה‬ ‫והנה אמרו חז“ל עוד )תנד“א רבה פכ“ד‪ ,‬ילקוט רמז רעו(‪ ,‬כי‬ ‫העקידה‪ ,‬פעם שניה כשבאה רבקה ויצא לשוח בשדה‬ ‫קיימו האבות את כל התורה כולה‪ ,‬ויצחק קיים מה‬ ‫בתפילת המנחה‪ ,‬ופעם שלישית כאשר בא לפניו יעקב‬ ‫הכיר בו ביעקב שהוא לבדו הראוי לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫שכתוב בתורה‪ ,‬וכאשר עקד אותו אברהם אביו על גבי‬ ‫לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫ובזה מבואר באר היטב הקשר בין 'ריח בגדיו' וריח‬ ‫המזבח לא בא וטען כי אביו הוא שנצטוה מפי ה‘ ולא‬ ‫העקידה‪ ,‬אשר שניהם מענין בנין בית המקדש‪.‬‬ ‫מקור הברכות‬ ‫הוא‪ ,‬אלא קיים מצות כיבוד אב במסירות נפש‪ ,‬ומאחר‬ ‫להשלמת הדברים‪ ,‬נביא את דברי הספה“ק שפת אמת‬ ‫יצחק אבינו‬ ‫וכך אמר לו אביו ‪ -‬השליך עצמו כשה זבוח וקיבל עליו‬ ‫את הדין‪ .‬וכלשון המדרש‪” :‬כבד‪ ,‬קיימו יצחק‪ ,‬שהיה‬ ‫בפרשתנו )תרס"ב(‪ ,‬כי ריח גן עדן שעלה מבגדיו של יעקב‬ ‫והנה כבר הבאנו למעלה את דברי הגמרא בשבת )פח‪,(.‬‬ ‫מושלך לפני אביו כשה לטבח וכרחל לפני גוזזיה“‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬הוא משום שמגן עדן יוצאת הברכה לכל העולם‪,‬‬ ‫כי נמשלו ישראל לתפוח שפריו קודם לעליו במה‬ ‫שהקדימו נעשה לנשמע‪.‬‬ ‫ומעתה יתפרש‪ ,‬כי בזכות זה הריח יצחק ריח גן עדן‬ ‫כי שם ציוה ה' את הברכה‪ ,‬וזה סוד הנהר היוצא מעדן‬ ‫באותה שעה‪ ,‬כי מקום המקדש הוא שער השמים‬ ‫להשקות את הגן ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים‪,‬‬ ‫ובהמשך הדברים שם בסוגיא דמתן תורה )פט‪ (:‬מובא‬ ‫ומכוון כנגד גן עדן‪ ,‬ואז נפתחו השערים וזכה להריח‬ ‫כי ממקור הברכה יוצאת הברכה לארבע קצוות הארץ‪,‬‬ ‫בגמרא מאמר נורא‪.‬‬ ‫בריח הניחוח‪.‬‬ ‫והוא שורש כל הברכות‪ .‬ובדומה לזה היה גם בית‬ ‫שם דרשו חז"ל את הפסוק )ישעיה סג טז( ּ'כ ִי א ַּתָה אָב ִינוּ‬ ‫המקדש מקור ברכות כל העולם‪ ,‬וכן אדם הראשון היה‬ ‫שׂרָאֵל לֹא י ַּכ ִיר ָנוּ א ַּתָה ה' אָב ִינוּ‬ ‫ּכ ִי אַבְרָה ָם לֹא יְדָעָנוּ ו ְי ִ ְ‬ ‫מעלת יעקב בכיבוד אב ואם‬ ‫כלי לקבל ברכה זו לכל הנפשות‪ .‬ויעקב אבינו שזכה‬ ‫שמֶךָ'‪ .‬וביארו שם כי פסוק זה על יצחק‬ ‫גֹּ ֲאל ֵנוּ מֵעוֹל ָם ׁ ְ‬ ‫כפי שבעקידתו על גבי המזבח הביא יצחק לידי ביטוי‬ ‫לבגדיו של אדם הראשון זכה על ידם לברכות‪ .‬וכן בכל‬ ‫אבינו הוא אמור‪ ,‬אשר הוא היחידי שעמד להם לישראל‬ ‫את מסירות נפשו על מצות כיבוד אב‪ ,‬כך מעין זה ביקש‬ ‫יום שבת קודש זוכים לאותו הריח‪ ,‬כי מעין עולם הבא‬ ‫בשעת קטרוג‪ ,‬והצילם מגזר דין קשה‪.‬‬ ‫יצחק גם מאת עשו כששלחו לצוד בלא בגדי החמודות‬ ‫היא‪ .‬זהו שאמר הכתוב )בראשית ב ג( 'ו ַיְבָרֶך ְ אֱלֹקִים אֶת‬ ‫כי לעתיד לבוא יאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו‬ ‫ולהשביעו מטעמים בעבור תברכו נפשו‪.‬‬ ‫ַשב ִיעִי'‪ ,‬כי שבת קודש מקור הברכה היא‪.‬‬ ‫יוֹם הׁ ּ ְ‬ ‫אך באמת‪ ,‬מיהו שכיבד את אביו כל ימיו ‪ -‬הלא ודאי‬ ‫והנה‪ ,‬כשם שנאמר כאן 'ראה ריח בני כריח שדה'‪ ,‬כך‬ ‫מה שהתפלל דוד המלך בתהלים 'גער חית‬ ‫היה זה יעקב אבינו‪ ,‬שעשה כמעשי אביו והלך בדרכיו‪.‬‬ ‫מצינו גם בעבודת הקרבנות שעולה מהם ריח ניחוח‬ ‫לה'‪ .‬וריח הקרבנות הוא ריח גן עדן‪ .‬וזו היא הברכה‬ ‫קנה'‪ ,‬וביקש כי בזכות בית המקדש שגובהו‬ ‫ומלבד מה שכיבד יעקב את אביו יצחק‪ ,‬כיבד גם את‬ ‫שברך יצחק את יעקב‪ ,‬שיעלה מנפשות בני ישראל‬ ‫מאה אמה‪ ,‬יתבטל כוחה של רומי העומדת‬ ‫רבקה אמו במסירות נפש‪ ,‬וגם עם כל חששו פן יקללנו‬ ‫אביו‪ ,‬כאשר אמרה לו אמו ’עלי קללתך בני‘ הלך ולבש‬ ‫אותו הריח כדוגמת הקרבנות‪ ,‬וזאת בשעה שמתפללים‪,‬‬ ‫כנגדו ונאחזת בקנה שבים‪ ,‬הוא הקנה שראשו‬ ‫את בגדי החמודות ונכנס אצל אביו‪ ,‬ולא חש לסכנה‬ ‫כי תפילות כנגד הקרבנות הן‪ ,‬ועל ידי הריח העולה מן‬ ‫התפילות ממשיכים ישראל את השפע לעולם‪.‬‬ ‫אות ק' העולה מאה‬ ‫הגדולה שבדבר‪ ,‬כי בדרך הטבע היה יצחק מכירנו‬ ‫בקולו קול יעקב‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬גם על משיח צדקנו נזכר חוש הריח‪ ,‬כפי שדרשו‬ ‫הנה כאן כיבד יעקב את רבקה במסירות נפש ושמע‬ ‫עליו חז"ל )סנהדרין צג‪ (:‬את הפסוק )ישעיה יא ג( 'ו ַ ֲהר ִיחוֹ‬ ‫שחטאו בניו‪ ,‬ויאמר אברהם כי אין לו במה להצטדק‪,‬‬ ‫לדבריה‪ ,‬כפי ששמע יצחק אבינו במסירות נפש למצות‬ ‫ּב ְיִרְאַת ה''‪ .‬ובחוש הריח יכיר מיהו הצודק בדין‪ .‬על‬ ‫וראויים הם להימחות על קדושת השם‪ ,‬וכן יאמר יעקב‬ ‫אברהם בעקידה‪.‬‬ ‫כן יכל גם יצחק אבינו להכיר בכח הריח מיהו הראוי‬ ‫אבינו‪ .‬אולם יצחק אבינו עתיד לעמוד מנגד‪ ,‬וקודם כל‬ ‫בכח מסירות נפש זו‪ ,‬הכיר יצחק ביעקב את ריח מעשה‬ ‫לברכות‪.‬‬ ‫יטען כי בני הקדוש ברוך הוא הם ולא רק בניו‪ ,‬שנקראו‬ ‫העקידה‪ ,‬ריח מקום המקדש‪.‬‬ ‫חוש הריח ‪ -‬מתענוגות הנשמה הוא‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫)שמות ד כב( 'בני בכורי ישראל' כשהקדימו נעשה לנשמע‪,‬‬ ‫אמור מעתה‪ ,‬כי ראתה רבקה בעיני רוחה את בית‬ ‫ָ‪-‬ה'‪ ,‬ואמרו חז"ל )ברכות‬ ‫)תהלים קנ ו( ּ'כֹל ה ַּנׁ ְָשמָה ּתְה ַּל ֵל י ּ‬ ‫ועוד יוסיף ויערוך חשבון‪ ,‬כי שנותיו של אדם שבעים‬ ‫המקדש עומד‪ ,‬ובכח זה שלחה את יעקב להתברך מפי‬ ‫מג‪" :(:‬אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב‪ ,‬מנין שמברכין‬ ‫שנה‪ ,‬ועד עשרים אין מענישים בדיני שמים‪ ,‬נותרו‬ ‫יצחק‪ .‬וכאשר ראתה את אותה חית קנה‪ ,‬את עשו אחי‬ ‫על הריח ‪ -‬שנאמר 'כל הנשמה תהלל י‪-‬ה'‪ ,‬איזהו דבר‬ ‫חמישים אשר חציים לילות שאין חוטאים בהם‪ ,‬ומן‬ ‫יעקב ‪ -‬מתנכל לו להורגו‪ ,‬ולאבד את כל מה שנפעל‬ ‫שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו ‪ -‬הוי אומר‬ ‫העשרים וחמש חציים לתפילה וקיום צרכי הגוף‪ ,‬הרי‬ ‫כאן לבנין הבית הגדול והקדוש‪ ,‬אז‪ ,‬כדי לגעור בחית‬ ‫זה הריח"‪.‬‬ ‫כאן שתים עשרה ומחצה‪ .‬וחלק זה‪ ,‬או שיתחלק בינו‬ ‫הקנה‪ ,‬אמרה לפני יצחק ’קצתי בחיי‘‪ ,‬באות ק‘ קטנה‪,‬‬ ‫אלו הם דבריו הנפלאים של הרה"ק השפת אמת זיע"א‪,‬‬ ‫ובין הקדוש ברוך הוא‪ ,‬או שיקחנו כולו עליו‪ ,‬כי מסר‬ ‫כדי להקטין את כח הק‘ של רומי‪ ,‬ולהעמיד כנגדה את‬ ‫אשר דברינו כאן מכוונים מעין דברי קדשו‪.‬‬ ‫נפשו בעקידה לקרבן‪.‬‬ ‫בנין בית המקדש שגובהו ק‘ אמות‪.‬‬ ‫כאשר ישמעו ישראל דברים אלו‪ ,‬יעמדו ויקלסו ליצחק‬ ‫תפילות במקום קרבנות‬ ‫'אתה אבינו'‪ ,‬והוא יאמר להם כי לה' נאה לשבח‪ ,‬ויאמרו‬ ‫סוד מצות שילוח הקן‬ ‫והנה עתה בעוונותינו הרבים חסרנו כל אלה ואין בידינו‬ ‫יחד 'אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך'‪.‬‬ ‫על פי הדברים האלה נוכל לומר ביאור נפלא בקשר‬ ‫להקריב קרבנות בהר המוריה‪ ,‬ואין אנו זוכים להריח‬ ‫ולפי דרכנו יש לבאר גם כאן‪ ,‬כי כוחו של יצחק אבינו‬ ‫שנמצא בין מצות שילוח הקן למצות כיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫במור הטוב שישנו שם‪ .‬אך עדיין נותר לנו כח התפילה‬ ‫להגן על ישראל‪ ,‬היה על ידי ריח גן עדן שעלה בעקידה‪.‬‬ ‫אשר על שתיהן גזרה תורה שכר אחד ‪ -‬טובה ואריכות‬ ‫העומד במקום תמידין‪ ,‬כפי שהתפלל יצחק אבינו‬ ‫ימים‪ ,‬וכבר עמדו חז“ל בזה ואמרו )ירושלמי פאה פ“א‬ ‫כשיצא לשוח בשדה לפנות ערב‪ .‬וכאמור‪ ,‬בזמן מיוחד‬ ‫ריח התפילה‬ ‫ה“א(‪” :‬אמר ר‘ אבא בר כהנה‪ ,‬השוה הכתוב מצוה‬ ‫זה שבו התעורר בתפילה על צאצאיו‪ ,‬אז נתעורר ריח גן‬ ‫ומובא על הרה"ק מאוז'רוב זיע"א )בלבת אש ח“ב פ“ט עמ‘‬ ‫קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות‪ ,‬מצוה קלה‬ ‫עדן שעלה במסירות נפשו על כבודו של אברהם אביו‬ ‫ט‪ ,‬הערה ‪ ,(4‬כי פעם אחת עמד והתבונן בדברי רש“י‬ ‫שבקלות זה שלוח הקן‪ ,‬ומצוה חמורה שבחמורות זה‬ ‫במעמד העקידה‪ ,‬ונתעוררה שוב בחינת השדה‪ .‬ואימתי‬ ‫בפרשתנו‪ ,‬כי ריח שדה אשר ברכו ה‘ הוא שדה תפוחים‪.‬‬ ‫כיבוד אב ואם‪ ,‬ובשתיהן כתיב ’והארכת ימים‘“‪.‬‬ ‫שב הריח הטוב ‪ -‬כאשר עמד יעקב בנו ומסר את נפשו‬ ‫והקשה‪ ,‬אם כן למה אמר יצחק בסתם ’ריח שדה‘‪ ,‬ולא‬ ‫אך באמת סוד גדול נרמז בה במצות שילוח הקן‪,‬‬ ‫על כיבוד אמו‪ ,‬אז עלה גם ממנו ריח גן עדן‪.‬‬ ‫אמר ’ריח תפוחים‘ וכדומה‪.‬‬ ‫כמו שאמרו בזוהר הקדוש )זוהר חדש רות כט‪ (.‬כי בשעה‬ ‫מכל זה נלמד על כוחה של תפילה וכוחה של מסירות‬ ‫ופירש‪ ,‬כי רמז כאן הכתוב לזה שיצא יצחק לשוח בשדה‬ ‫שמשלחים את היונה היא בוכה וצועקת‪ ,‬וקול זה מעורר‬ ‫נפש‪.‬‬ ‫קודם שנשא את רבקה‪ ,‬ופירש רש"י שם על פי הגמרא‬ ‫את מידת הרחמים וכנסת ישראל בוכה ומבקשת על‬ ‫ויהי רצון שנזכה כולנו שיתקיים בנו בקרוב בימינו‬ ‫)ברכות כו‪ (:‬כי 'שיחה' זו תפילה היא‪ .‬ועתה נשער בנפשנו‪,‬‬ ‫בניה‪ ,‬ודבר זה מקרב את הגאולה‪.‬‬ ‫היעוד ’והריחו ביראת ה‘‘ האמור על מלך המשיח‪,‬‬ ‫על מה היתה תפילתו של יצחק קודם שנשא אשה‪ ,‬מן‬ ‫ונראה לפרש לפי זה ענין שילוח ה'קן'‪ ,‬כי הוא הק' שמצד‬ ‫שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הסתם ביקש מלפני ה' כי יעלה הזיווג יפה ויזכה לבן‬ ‫השכינה ובנין בית המקדש‪ ,‬וכפי שהבאנו למעלה‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬ ‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫תהילים‬ ‫על התורה‬ ‫אבני חן ונטפי שיח‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בפרקי נעים זמירות ישראל‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫במבט פשוט‪ ,‬נראה כי חזקיהו המלך‬ ‫אשור’‪.‬‬ ‫כח לעשות חיל‬ ‫יגיד עליו רעו‬ ‫בעת חדווה ושמחה‪ ,‬סיפר הרב הקדוש‬ ‫הרחק משכן רע‬ ‫ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד‬ ‫ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה‬ ‫היה גדול יותר מכל המלכים שמלכו‬ ‫כלותם (תהלים יח לח)‪.‬‬ ‫רבי חיים מאיר מויז’ניץ זי”ע בעל ה’אמרי‬ ‫זה אנכי ותלך לדרש את ה’ (בראשית כה כב)‪.‬‬ ‫לפניו‪ ,‬עד כדי כך שהוא לא היה זקוק‬ ‫במדרש איכה (פתיחתא ל ד טו) תיארו‬ ‫חיים’‪ ,‬כי הרב הקדוש רבי אריה לייב‬ ‫הגאון רבי שמעון סופר זצ”ל‪ ,‬בנו של רבנו‬ ‫לעשות מאומה בעצמו‪ ,‬ואפילו תפילה‬ ‫חכמינו ז”ל ארבעה מלכים ממלכי‬ ‫’הסבא’ משפולי זי”ע‪ ,‬היה נזהר מאוד‬ ‫הגאון רבי משה סופר זצ”ל בעל ה’חתם‬ ‫ושירה לא אמר‪ ,‬אלא היה ישן על מיטתו‬ ‫בית דוד‪ ,‬שהתפללו לפני הבורא‬ ‫בבחירת חבריו‪ ,‬והעיד על עצמו שאינו‬ ‫סופר’ ורבה של קראקא‪ ,‬נהג להזהיר את‬ ‫ורואה ניסים גלויים מאת ה’ יתברך‪.‬‬ ‫יתברך שיצילם מאויביהם ויסייע להם‬ ‫חפץ להתחבר אלא עם אנשים יראי שמים‬ ‫בני קהילתו לעמוד על המשמר ולהקפיד‬ ‫מעלה יתרה יש בכך‪ ,‬משום שכאשר‬ ‫במלחמתם כנגדם‪ ,‬אלא שכל אחד ביקש‬ ‫ושלמים במעשיהם‪.‬‬ ‫שבניהם ילמדו אך ורק בחברת חברים‬ ‫אדם משתתף בפעולה‪ ,‬עלולה להיכנס‬ ‫באופן אחר‪ ,‬ולכל אחד מהם נענה ה’‬ ‫וכשנשאל על טעם הדבר‪ ,‬הסביר‪ :‬בשעה‬ ‫ישרים ויראי שמים‪.‬‬ ‫בליבו מחשבה‪ ,‬כי הוא אשר פעל את‬ ‫יתברך כפי בקשתו‪.‬‬ ‫שאעלה לבית דין של מעלה לאחר אריכות‬ ‫הוא הדגיש שוב ושוב כי אין די בכך‬ ‫התוצאה בכוחו‪ ,‬והיו ישראל עלולים‬ ‫ארבעת המלכים הם‪ :‬דוד‪ ,‬אסא‪,‬‬ ‫ימי ושנותי‪ ,‬בוודאי יציגו לפני רשימה של‬ ‫שהמלמד עצמו יהיה אדם הגון וראוי‪,‬‬ ‫להיכשל במחשבת ‘כחי ועצם ידי’‪.‬‬ ‫יהושפט‪ ,‬חזקיהו‪ :‬דוד המלך עליו‬ ‫אנשים וישאלוני מי מתוכם היו חברי וידידי‬ ‫אלא חובה לבחון היטב גם את מהותם של‬ ‫ואכן אמרו חכמינו ז”ל (סנהדרין צד‪).‬‬ ‫השלום ביקש בתפילתו‪‘ :‬ארדוף אויבי‬ ‫בעולם הזה‪ .‬לאחר שאשיב‪ ,‬יבחנו בבית‬ ‫שביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את‬ ‫התלמידים בכיתה‪ ,‬ולוודא שאין בהתנהגותם‬ ‫ואשיגם ולא אשוב עד כלותם’‪ ,‬והשיב‬ ‫הדין את מעשיהם של אותם אנשים‪ ,‬ועל פי‬ ‫חזקיהו משיח‪ ,‬ולכאורה נראה כי הוא‬ ‫כדי להשפיע לרעה על חבריהם‪.‬‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא שיעשה כפי‬ ‫זה יבואו לדון גם אותי‪.‬‬ ‫בא אל התכלית ואל השלמות‪.‬‬ ‫עוד היה אומר‪ ,‬כי חברים רעים עלולים‬ ‫בקשתו‪ ,‬וזה האמור (שמואל א’ ל יז) ‘ויכם‬ ‫לפיכך‪ ,‬אם אתחבר בעולם הזה עם חברים‬ ‫אולם כבר אמרו המפרשים כי לא‬ ‫להשפיע לרעה אף על ילד ישר דרך‬ ‫דוד מהנשף ועד הערב למחרתם’‪.‬‬ ‫כשרים וטובים‪ ,‬אוכל להצביע עליהם שם‪,‬‬ ‫יתכן לומר על דוד המלך – רגל‬ ‫ולהדיחו מן המסילה‪ ,‬על כן מוטל על‬ ‫במקרא זה דרש רבי יהושע בן לוי את‬ ‫ויאמרו עלי בשמים ‘יגיד עליו רעו’ (איוב לו‬ ‫רביעי במרכבה העליונה‪ ,‬שדרגתו‬ ‫לג) – מכיוון שחבריו היו טובים‪ ,‬מסתבר‬ ‫ההורים לעמוד על המשמר ולעקוב בדקדוק‬ ‫המילה ‘למחרתם’ כשני לילות ויום‬ ‫אחר חברתו של הבן‪ ,‬שכן כוחה של הסביבה‬ ‫היא הפחותה מכל ארבעת המלכים‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬שהיה הקדוש ברוך הוא מאיר‬ ‫שגם הוא נהג כמותם‪ ,‬ובזכות זה לא יבואו‬ ‫עד שהוצרך לרדוף ולהשמיד בעצמו‬ ‫לפשפש במעשי ולדקדק עמי כחוט השערה‪.‬‬ ‫הוא עצום‪ ,‬וביכולתה להוריד לטמיון את כל‬ ‫לדוד המלך באותם לילות שרדף אחרי‬ ‫החינוך והעמל שהשקיעו בו הוריו ומוריו‪.‬‬ ‫ולהרוג בכלי נשק‪ ,‬ולא יכול היה לישון‬ ‫אויביו בברקים‪ ,‬וזהו שנאמר (תהלים יח‬ ‫אך אם אתרועע עם חברים שאינם הגונים‪,‬‬ ‫על מיטתו ויעשה ה’ חפצו‪ .‬אין מסתבר‬ ‫יתעורר בשמים חשש שמא הושפעתי‬ ‫בדרשותיו בענין זה‪ ,‬נהג להביא את הפסוק‬ ‫כט) ‘כי אתה תאיר נרי’‪.‬‬ ‫‘ויתרצצו הבנים בקרבה‪ ...‬ותלך לדרש את‬ ‫כלל כי אמונתו היתה פחותה חלילה‬ ‫כעבור חמישה דורות עמד נכד‪-‬נכדו‬ ‫ממעשיהם הרעים‪ ,‬ויבואו לבדוק את כל‬ ‫מהמלכים אשר אחריו‪ ,‬ועל כן היה‬ ‫מעשי שלי בבחינה מדוקדקת‪ ,‬ומי יודע מה‬ ‫ה’’‪ ,‬ופרש רש”י שהמילה ‘ויתרצצו’ היא‬ ‫אסא מלך יהודה‪ ,‬ואמר לקדוש ברוך‬ ‫רודף את אויביו ונלחם בהם ולא מאמין‬ ‫יימצאו בהם‪...‬‬ ‫מלשון ריצה‪ :‬כשהיתה רבקה עוברת על‬ ‫הוא‪ :‬אני אין בי כוח להרוג את אויבי‪,‬‬ ‫ובוטח בה’ יתברך שיילחם עבורו‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬סיים‪ ,‬החכם עיניו בראשו ועליו‬ ‫פתחי תורה של שם ועבר‪ ,‬היה יעקב רץ‬ ‫אלא מבקש אני שארדפם ואתה תשלים‬ ‫אלא הביאור הוא להפך – כפי שכתבו‬ ‫את המלאכה ותהרגם‪ .‬נענה לו הקדוש‬ ‫לבחור את חבריו בקפידה מרובה‪ ,‬כדי‬ ‫ומפרכס לצאת‪ ,‬וכשהיתה עוברת על פתחי‬ ‫בספרים הקדושים – כי דווקא העובדה‬ ‫ברוך הוא ומילא בקשתו‪ ,‬שנאמר (דברי‬ ‫שיוכל להתהדר בהם בבית דין של מעלה‪.‬‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬היה עשו מפרכס לצאת‪.‬‬ ‫שהיה יוצא למלחמה מעידה על גודל‬ ‫הימים ב’ יד יב) ‘וירדפם אסא והעם אשר‬ ‫בהקשר לכך‪ ,‬נהג בנו‪ ,‬הרב הקדוש רבי משה‬ ‫והנה‪ ,‬השאלה מתבקשת מאליה‪ :‬ניתן להבין‬ ‫האמונה שהיתה חדורה בו‪ .‬וכה נשגבה‬ ‫עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם‬ ‫יהושע מויז’ניץ זי”ע בעל ה’ישועות משה’‪,‬‬ ‫שעשו ביקש לצאת כשרבקה עברה ליד‬ ‫היתה אמונתו‪ ,‬עד אשר אפילו בשעה‬ ‫מחיה כי נשברו לפני ה’ ולפני מחנהו’‪.‬‬ ‫להזהיר על כך ביותר‪ ,‬והיה מספר כי ראה‬ ‫פתחי עבודה זרה‪ ,‬שהרי הוא נמשך לרע‬ ‫שהיה יוצא בעצמו למלחמה ורואה‬ ‫מדוע לא נאמר כי הם נשברו ‘לפני‬ ‫בעיניו כיצד חבר רע עלול להשפיע לרעה‬ ‫ולטומאה‪ .‬אך יעקב אבינו‪ ,‬לשם מה ביקש‬ ‫ניצחונות על ידי כוחו כביכול‪ ,‬לא‬ ‫אסא’ אלא ‘לפני ה’ ולפני מחנהו’? כי‬ ‫ולהוריד לטמיון עמל והשקעה של שנים‪.‬‬ ‫לצאת לבית מדרשם של שם ועבר?‬ ‫עלתה על דעתו כלל לומר כי בכוחו‬ ‫הבורא יתברך שברם והרגם‪.‬‬ ‫וכה סיפר‪“ :‬לפני מלחמת העולם השניה‪,‬‬ ‫הלוא חז”ל מגלים לנו במסכת נדה (ל‪):‬‬ ‫עשה וניצח‪ ,‬וברור היה לו ולכל העם‬ ‫עמד אחריו בנו יהושפט ואמר‪ :‬אני‬ ‫בעודי בעיר גרוסוורדיין‪ ,‬למד בישיבתי‬ ‫שקודם לידת האדם‪ ,‬בעודו במעי אימו‪ ,‬נר‬ ‫הנלווים אליו כי יד ה’ עשתה זאת‪ ,‬כי ה’‬ ‫אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף‪ ,‬אלא‬ ‫תלמיד מצוין‪ ,‬מתמיד עצום שהיה לשם‬ ‫דלוק על ראשו והוא צופה ומביט מסוף‬ ‫הוא איש מלחמות וא‪-‬ל נקמות‪.‬‬ ‫אני אומר שירה ואתה עושה עבורי את‬ ‫ולתפארת‪ ,‬והכל ניבאו לו עתיד מזהיר כגאון‬ ‫העולם ועד סופו‪ ,‬ומלמדים אותו את כל‬ ‫אולם בימי חזקיהו המלך‪ ,‬שנחלש כוח‬ ‫השאר‪.‬‬ ‫בישראל‪ .‬במהלך שנות המלחמה לא ידעתי‬ ‫התורה כולה‪ ,‬עד שהפליגו שם ואמרו שאין‬ ‫האמונה ביותר‪ ,‬חשש חזקיהו כי אם‬ ‫נענה לו הבורא יתברך‪ ,‬שנאמר (שם כ‬ ‫מה עלה בגורלו‪ ,‬אך לאחריה פגשתיו כאן‬ ‫לך ימים שהאדם שרוי בהם בטובה יותר‬ ‫יצאו ישראל למלחמה בעצמם ויגברו‬ ‫כב) ‘ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה’‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬לתדהמתי ולאכזבתי הרבה‪,‬‬ ‫מאותם הימים‪ .‬ואם כן‪ ,‬מה ראה יעקב‬ ‫על אויביהם בכוחם‪ ,‬עלולה להיכנס‬ ‫מארבים על בני עמון מואב והר שעיר‬ ‫נוכחתי לראות כי שינה את דרכו לחלוטין‪.‬‬ ‫אבינו לפרכס ולבקש לצאת החוצה‪ ,‬בשעה‬ ‫בליבם המחשבה כביכול היה זה על ידי‬ ‫הבאים ליהודה וינגפו’‪ .‬הרי שעל ידי‬ ‫לא נותר בו זכר לאותו בחור של פעם; הוא‬ ‫שהוא יושב במעי אימו ולומד את התורה‬ ‫כוחם ועלולים הם לשכוח כי ה’ אלקיך‬ ‫הרינה והתהילה השלים ה’ את המלאכה‬ ‫שינה את לבושו וגילח את זקנו‪ ,‬והכרת פניו‬ ‫מפי מלאך?‬ ‫הוא הנותן לך כח לעשות חיל‪ .‬על כן‬ ‫ואויבי ישראל נגפו לפניהם‪.‬‬ ‫ענתה בו כי השתנה לגמרי‪.‬‬ ‫אלא שבכך בא יעקב אבינו ללמדנו יסוד‬ ‫ביקש חזקיהו שיוכו חיילי אשור בעוד‬ ‫תשעה דורות לאחר מכן‪ ,‬עמד חזקיהו‬ ‫פניתי אליו ואמרתי לו‪“ :‬ברור לי שהגורם‬ ‫גדול אודות כוחם הרע והשפעתם המזיקה‬ ‫הוא ישן על מיטתו‪ ,‬ואפילו שירה לא‬ ‫המלך ואמר לפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬אני‬ ‫לירידתך הרוחנית היה אחד משני דברים‬ ‫של חברים רעים‪ .‬אף על פי שזכה ללמוד‬ ‫אמר‪ ,‬כדי שיבינו העם שאפילו התפילה‬ ‫אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא‬ ‫– או שהתחברת לחברים רעים‪ ,‬או שקראת‬ ‫את התורה כולה מפי המלאך‪ ,‬כיוון שהיה‬ ‫והשירה אינן פועלות ללא רצון ה’‪.‬‬ ‫לומר שירה‪ ,‬אלא אני ישן על מיטתי‬ ‫בספרים פסולים”‪.‬‬ ‫שרוי במחיצתו של עשו הרשע‪ ,‬העדיף‬ ‫חזקיהו הינו המלך המאוחר מבין אותם‬ ‫ואתה עושה‪ .‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪:‬‬ ‫השיב לי הלה בצער‪‘ :‬רבי‪ ,‬שניהם התקיימו‬ ‫יעקב לוותר על כך ולצאת לבית מדרשם‬ ‫ארבעה מלכים‪ ,‬והאמונה בדורו נחלשה‬ ‫אני עושה‪ ,‬שנאמר (מלכים ב’ יט לה) ‘ויהי‬ ‫בי – גם התחברתי לחברים רעים וגם קראתי‬ ‫של שם ועבר – ובלבד שלא לשהות בצוותא‬ ‫יותר מן הדורות הקודמים‪.‬‬ ‫בלילה ההוא ויצא מלאך ה’ ויך במחנה‬ ‫בספרים פסולים’”‪.‬‬ ‫עם חבר רע!‬ ‫המשך בעמוד ג’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫איש לא ידע באותה שעה להיכן מועדות‬ ‫לא קלה היתה הדרך בימים ההם מטבריה‬ ‫ברוך הוא ודרך לעשות לו נחת רוח‪.‬‬ ‫פנה ה’ישועות משה’ לתלמידיו וסיים‪:‬‬ ‫פניהן של רכבות המשא בהן נדחסו אלפי‬ ‫שבגליל לירושלים‪.‬‬ ‫הגדרים והסייגים שהאדם מוסיף על‬ ‫“אם כן‪ ,‬הכל מובן‪ .‬חברים רעים הם סכנה‬ ‫יהודים כבהמות‪ ,‬אך אף אחד מהיהודים‬ ‫הדרכים משובשות היו‪ ,‬המכוניות ישנות‬ ‫עצמו‪ ,‬הם המדד שבו נבחן האדם אם‬ ‫עצומה לנפש האדם‪ ,‬ומספרים קלוקלים‬ ‫שבעיירה לא השלה את עצמו שהנאצים‬ ‫ומקרטעות‪ ,‬והשמש קפחה על ראשי‬ ‫הוא מקיים את התורה מחוסר ברירה‪ ,‬או‬ ‫יש לברוח כמו מפני אש בוערת!”‬ ‫דורשים את טובתו‪.‬‬ ‫הנוסעים במשך כל הדרך הארוכה‪.‬‬ ‫מרצונו הטוב‪.‬‬ ‫פחות משעה ניתנה ליהודי העיירה‬ ‫לאחר נסיעה מייגעת הגיע ה’ברכת‬ ‫וכך כותב הגאון הקדוש רבי צבי אלימלך‬ ‫משמרת למשמרתי‬ ‫להתארגן לקראת שילוחם אל הבלתי‬ ‫אברהם’ לירושלים ומיהר לבית ר’ יוסל‬ ‫מדינוב זי”ע בספרו ’בני יששכר’ (תשרי‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר‬ ‫נודע‪.‬‬ ‫וינברג לבקר את אביו‪.‬‬ ‫מאמר י)‪ ,‬כי הנהגת היהודי שונה מהנהגת‬ ‫משמרתי מצותי חקותי ותורתי (בראשית‬ ‫היה עליהם לארוז את כל חייהם בפרק‬ ‫והנה‪ ,‬מיד כשדרכו רגליו על מפתן הבית‪,‬‬ ‫הגוי ביחסו למצוות‪:‬‬ ‫כו ה)‪.‬‬ ‫זמן קצר ובלתי אפשרי שכזה‪ ,‬ולצאת‬ ‫עוד טרם שהספיק לנשום מהדרך‪ ,‬נשמע‬ ‫גם כאשר היהודי פטור ממצווה‪ ,‬רצונו‬ ‫רש”י עומד על המילים ‘וישמר משמרתי’‪,‬‬ ‫ליעד עלום‪.‬‬ ‫קולו של האב‪ ,‬רבי נח‪ ,‬המבקש מבנו‬ ‫וחפצו הוא לקיים את מצוות השם‬ ‫ומפרש שמדובר בגזרות להרחקה על‬ ‫הבהלה היתה עצומה‪ ,‬בכל בית התרוצצו‬ ‫להביא לו קערת מים לנטילת ידיים‪.‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ועל כן בכל מצווה שהוא מקיים‪,‬‬ ‫אזהרות שבתורה‪ ,‬כגון שניות לעריות‬ ‫כולם‪ ,‬וניסו לארוז את החפצים הנחוצים‬ ‫הזדרז ה’ברכת אברהם’ לעשות רצון‬ ‫הוא מחמיר על עצמו חומרות יתרות‬ ‫ושבות לשבת‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬איש לא ידע מה ילד יום‪.‬‬ ‫אביו והגיש לו את מבוקשו‪ ,‬אך למראה‬ ‫שלא נצטווה עליהן‪ .‬לעומת זאת הגוי‬ ‫נמצא לפי זה‪ ,‬שכאשר הקדוש ברוך הוא‬ ‫אנשים לקחו את הטלית והתפילין‪ ,‬מזון‬ ‫הקערה הניד האב בראשו לשלילה‪ ,‬והורה‬ ‫גם כאשר הוא מקיים מצווה‪ ,‬היא עליו‬ ‫מסביר ליצחק שהוא מברך אותו בעבור‬ ‫לדרך‪ ,‬בגדים חמים‪ ,‬מזכרות אישיות‬ ‫להביא מים אחרים‪.‬‬ ‫למשא‪ ,‬והוא עושה רק את המוטל עליו‪,‬‬ ‫אברהם‪ ,‬הוא אומר לו שמעלתו הגדולה‬ ‫ותרופות‪ .‬היו שלא יכלו לצאת לדרך‬ ‫לא התעצל הבן‪ ,‬ומבלי להוציא מילה‬ ‫ובוודאי לא מחמיר על עצמו לעשות יותר‬ ‫של אברהם אינה מתמצה בקיום המצוות‬ ‫ללא גמרא או משניות‪ ,‬ומי שהיו ברשותו‬ ‫מפיו מיהר והחליף את המים שלא מצאו‬ ‫מכך‪ ,‬ובהזדמנות הראשונה שבה הוא‬ ‫עצמן‪ ,‬אלא מגיעה לשיאה בבניית גבולות‬ ‫חפצי ערך וכסף מזומן הטמין אותם‬ ‫חן בעיני אביו‪.‬‬ ‫יכול לפטור את עצמו מן המצווה – הוא‬ ‫והרחקות סביבן‪ .‬לפיכך נאמר תחילה‬ ‫באמתחתו‪ .‬כל אחד נפרד מביתו‪ ,‬מחפציו‬ ‫שוב ביקש רבי נח מבנו כוס מים‪ ,‬וכאשר‬ ‫בורח ממנה כאדם הבורח מעבודה קשה‪.‬‬ ‫‘וישמר משמרתי’‪ ,‬שעשה גדרים וסייגים‬ ‫ומחלק גדול מאישיותו‪.‬‬ ‫הגיש את הכוס לפניו‪ ,‬דחה אותה וציווה‬ ‫לפי זה יובן‪ ,‬שלא יימצא בכל אומות‬ ‫למצווה‪ ,‬ורק לאחר מכן נאמר ‘מצותי‬ ‫בבית אחד בעיירה התנהלו הדברים‬ ‫עליו להביא כוס אחרת‪.‬‬ ‫העולם מי שיעשה מצווה כלשהי בדקדוק‬ ‫חקותי ותורתי’‪ ,‬שקיים את המצוות‪.‬‬ ‫בצורה שונה לחלוטין‪.‬‬ ‫כך נמשך הדבר במשך זמן מה‪ ,‬כאשר‬ ‫ובחומרות יתרות‪ ,‬וגם אם יהיה אחד‬ ‫והסיבה לכך היא פשוטה‪ :‬כשאדם מקיים‬ ‫בבית משפחת אפטרגוט‪ ,‬קורא האב לבנו‬ ‫רבי נח מבקש מבנו בקשות מוזרות שהיו‬ ‫מרבבות גויים שישמור את שבע מצוות‬ ‫תורה ושומר מצוות‪ ,‬אין בכך ראיה שהוא‬ ‫ואומר לו‪“ :‬מוישל’ה תביא לי חולצה של‬ ‫נראות חסרות תכלית‪ ,‬אך את פקודת‬ ‫בני נח‪ ,‬הוא ישמור רק את מה שהוא‬ ‫עושה זאת מאהבת השם יתברך‪ ,‬ויתכן‬ ‫שבת”‪ .‬הילד מציית לאביו ורץ במהירות‬ ‫אביו שמרה רוחו‪ ,‬ובמלוא יראת הכבוד‬ ‫מוכרח לעשות‪ ,‬אך לא יחמיר על עצמו‬ ‫שכל רצונו הוא לקבל על כך שכר או‬ ‫להביא את החולצה‪.‬‬ ‫קיים את כל הוראותיו במלואן בסבר‬ ‫בשום אופן‪.‬‬ ‫לחלופין לא להענש אם לא יעשה את‬ ‫הזמן דוחק‪ ,‬הילדים של שנות ה’ת”ש‬ ‫פנים יפות‪.‬‬ ‫רק יהודים שמחים בתורה ובמצוות‪,‬‬ ‫המוטל עליו‪.‬‬ ‫התבגרו טרם זמנם‪ ,‬ומוישל’ה הקטן חש‬ ‫לתומו חשב ה’ברכת אברהם’‪ ,‬שמחלת‬ ‫ומתחברים עם הקדוש ברוך הוא נותן‬ ‫אך אם אדם עושה דברים שהוא אינו‬ ‫בסכנה הממשמשת ובזמן הקצר שעומד‬ ‫הסוכר ממנה סבל אביו מטרידה את‬ ‫התורה!‬ ‫חייב לעשות‪ ,‬ומציב לעצמו גדרים רק כדי‬ ‫לרשותם‪.‬‬ ‫דעתו ובשל כך מבקש הוא את הבקשות‬ ‫לא להיכשל בעבירה‪ ,‬זו ההוכחה שהוא‬ ‫מבעד לחלון נשמעו היטב נביחות‬ ‫הכלבים וצרחות חיילי האס‪-‬אס ימ”ש‪.‬‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫טעם הגדי‬ ‫לא מקיים את התורה מתוך כפייה אלא‬ ‫אך אז פנה אליו אביו ואמר לו‪“ :‬בני‪ ,‬ודאי‬ ‫לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי‬ ‫ברצון‪ ,‬ושהוא שמח עם התורה ורוצה‬ ‫“מוישל’ה‪ ,‬תכניס גחלים למגהץ ותחמם‬ ‫נראו לך הדברים שציוויתי עליך כעת‪,‬‬ ‫לעשות לקדוש ברוך הוא נחת רוח‪.‬‬ ‫אותו”‪ .‬הילד תולה באביו מבט תמה;‬ ‫עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך‬ ‫והבקשות שביקשתי ממך מיד בבואך מן‬ ‫כאשר אהב (בראשית כז ט)‪.‬‬ ‫זו היתה דרכו של אברהם אבינו‪ ,‬וממנו‬ ‫חימום מגהץ בתקופה ההיא לא היה‬ ‫הדרך עוד בטרם הספקת לנוח‪ ,‬כבלתי‬ ‫ירשנו את הכוח לנהוג כך‪ .‬יהודי מקבל‬ ‫ענין פשוט‪ ,‬היה עליו להדליק אש‪ ,‬לחמם‬ ‫שני גדיי עיזים עשתה רבקה ליצחק‬ ‫הגיוניים‪.‬‬ ‫באותו לילה שבו רצה לברך את עשו‪.‬‬ ‫על עצמו לעשות גם דברים שהוא אינו‬ ‫גחלים‪ ,‬וכשרתחו ‪ -‬להכניסן למגהץ‪ ,‬אבל‬ ‫דע לך‪ ,‬בני‪ ,‬שחש אני כי שעתי האחרונה‬ ‫את פשרם של שני הגדיים מגלה לנו רש”י‬ ‫מחויב בהם!‬ ‫ילד טוב אינו שואל שאלות על אביו‪ ,‬הוא‬ ‫עושה מה שאומרים לו‪.‬‬ ‫קרבה‪ .‬רציתי ללמדך‪ ,‬שלאחר פטירתי‬ ‫הקדוש‪“ :‬וכי שני גדיי עיזים היה מאכלו‬ ‫שישו ושמחו בשמחת תורה‬ ‫מהעולם‪ ,‬כאשר תהיה לך איזו שאלה או‬ ‫של יצחק? אלא פסח היה‪ ,‬האחד הקריב‬ ‫לפני מספר שנים‪ ,‬הוזמנה אשת ממשל‬ ‫בזה לא תמה סדרת ההוראות המוזרות‪.‬‬ ‫התלבטות‪ ,‬תחשוב לפני כן‪ :‬מה היה אבי‬ ‫צחצוח נעליים‪ ,‬חימום מים‪ ,‬וכהנה וכהנה‬ ‫לפסחו‪ ,‬והאחד עשה מטעמים”‪.‬‬ ‫בכירה בארצות הברית לבית הכנסת ביום‬ ‫אומר על כך? מה היתה דעתו בשאלה‬ ‫טעם הגדי ‪ -‬מסביר רש”י בשם ’פרקי‬ ‫שמחת תורה‪ .‬ממקומה בעזרת הנשים‬ ‫בקשות מוזרות בשעה היקרה מפז‪.‬‬ ‫כזו? ובדרך זו תנהג‪.‬‬ ‫הדקות נוקפות‪ ,‬עוד רגע כבר מסתיימת‬ ‫דרבי אליעזר’ ‪ -‬דומה הוא מאוד לטעם‬ ‫היא נחשפה למחזה שלא ראתה מימיה‪:‬‬ ‫ואבקשך בני‪ ,‬גם אם דעתי נראית בעיניך‬ ‫הצבי‪ ,‬אותו ביקש יצחק מעשו לצוד‬ ‫אנשים רוקדים ומחבקים אל ליבם חפצים‬ ‫השעה‪ ,‬ואבוי למי שלא יתייצב בשעה‬ ‫בלתי נכונה והפוכה מההיגיון‪ ,‬עשה בכל‬ ‫היעודה‪.‬‬ ‫בעבורו בשדה‪.‬‬ ‫גדולים עטופים בדי קטיפה מרהיבים‬ ‫אופן כפי שהיתה דעתי ורצוני בעולם‬ ‫כעת‪ ,‬כאשר יאכל יצחק מהגדי‪ ,‬לא יחוש‬ ‫ומעוטרים בכתרי כסף נוצצים‪.‬‬ ‫כמה רגעים לפני שמוכרחים לצאת‪ ,‬פונה‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫האב לבנו ואומר לו‪:‬‬ ‫בטעמו השונה מהצבי אותו הלך עשו‬ ‫משתאה כולה‪ ,‬פנתה למארחיה ושאלה‪:‬‬ ‫כנראה‪ ,‬שואל אתה את עצמך‪ ,‬לשם מה‬ ‫לצוד‪ ,‬ולא יחשוד ביעקב המחופש לעשו‬ ‫“מהם החפצים המפוארים האלה שכולם‬ ‫“בני יקירי‪ ,‬נראה שאנו עומדים להיפרד‬ ‫פקדתי עליך את כל הפקודות המשונות‬ ‫זה מזה‪ ,‬מי יודע מתי אני ואמך נזכה‬ ‫בבואו לקבל את הברכות‪.‬‬ ‫רוקדים עמם?”‬ ‫הללו?! הן יכולתי לומר לך זאת מיד!‬ ‫אלא שפרט אחד נותר עדיין מוקשה‬ ‫“אלו ספרי התורה שלנו”‪ ,‬ענו‪“ .‬זהו ספר‬ ‫לראותך שוב‪ ,‬אם נזכה לכך‪ ,‬איש אינו‬ ‫תשובתי היא‪ ,‬כי אם הייתי אומר לך זאת‪,‬‬ ‫מאוד בדברי רש”י‪ :‬האם ביקש יצחק‬ ‫החוקים של העם היהודי”‪.‬‬ ‫יודע להיכן מוליכים אותנו ואם נצא מזה‬ ‫היית שומע ואכן מבטיח לי שכך תעשה‪,‬‬ ‫מעשו לצוד לו צבי בעבור קרבן פסח?!‬ ‫אשת הממשל הביטה בהם בפליאה‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫אולם בפועל אינני יודע אם כך אכן היית‬ ‫הלוא אין הצבי כשר להקרבה כלל‪ ,‬וכיצד‬ ‫עצומה‪“ .‬איזו אומה מוזרה”‪ ,‬אמרה‬ ‫הרוצחים עומדים מוכנים בכיכר העיר‪,‬‬ ‫עושה‪.‬‬ ‫יכול היה להקריבו לשם פסח?!‬ ‫בתמיהה‪“ .‬אני מכירה אינספור אמריקאים‬ ‫ודבר טוב לא עתיד לצאת מהם‪.‬‬ ‫רציתי להעניק לך צידה לדרך‪ .‬מה יכולתי‬ ‫אך כעת‪ ,‬שבפועל עשית מעשים תמוהים‬ ‫קושיא זו הקשה החסיד ר’ עזריאל זעליג‬ ‫פטריוטים‪ ,‬ואני עצמי פטריוטית של‬ ‫לתת לך‪ ,‬שילווה אותך לכל החיים?‬ ‫בעיניך רק משום שכך ביקשתי ממך‪,‬‬ ‫וינברג ז”ל בספרו ’זכרון עז’‪ ,‬והסביר על‬ ‫ארצות הברית‪ ,‬אך מימי לא ראיתי אדם‬ ‫כסף מזומן? יהלומים? הרי הם יחרימו‬ ‫בטוח אני שנחקקו הדברים בעצמותיך‬ ‫פי מעשה‪:‬‬ ‫שרוקד עם ספר החוקה האמריקאית‪.‬‬ ‫הכל! מזון? כעבור זמן קצר ביותר לא‬ ‫וכן תנהג‪”...‬‬ ‫כיסופיהם העזים של חסידי סלאנים‬ ‫מדוע אתם רוקדים עם ספר החוקים בכזו‬ ‫יישאר ממנו כלום!‬ ‫בהנהגתו זו של רבי נח וינברג יש להסביר‬ ‫שבטבריה לרבותיהם שבגולה היו לשם‬ ‫שמחה? הלוא חוקים הם דבר שמגביל‬ ‫בני היקר‪ ,‬נתתי לך את הדבר החשוב‬ ‫גם את כוונתו של יצחק אבינו שביקש‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫את האדם!”‬ ‫ביותר‪ :‬את מצוות כיבוד אב ואם‪ ,‬שעל‬ ‫מעשו להביא לו צבי בעבור קרבן פסח‪,‬‬ ‫אחד מראשי העדה היה החסיד המופלג‬ ‫ואכן‪ ,‬לא נמצא אזרח המוסיף לעצמו‬ ‫קיומה זוכים לאריכות ימים‪.‬‬ ‫אף שחיה אינה כשרה להקרבה‪.‬‬ ‫רבי נח וינברג‪ ,‬נכדו של בעל ה’יסוד‬ ‫סייגים וגדרים מעבר לחוקי המדינה‪ ,‬או‬ ‫זכית לקיים את המצווה בזמן קשה כל‬ ‫מכיוון שלפני מותו ביקש ללמדו לקח זה‪:‬‬ ‫העבודה’ מסלאנים‪.‬‬ ‫בן נח המוסיף חומרות והרחקות מיוזמתו‬ ‫כך ומתוך חוסר הבנה מוחלט‪ ,‬אך ורק‬ ‫עשה את רצונו של אביך‪ ,‬אף כאשר‬ ‫בשנת תרפ”ז איוותה נפשו של רבי נח‬ ‫על שבע המצוות שבהן הוא מחויב‪.‬‬ ‫כדי לקיים את רצון ה’‪ .‬בזכות זה תזכה‬ ‫נראים הדברים בעיניך תמוהים ובלתי‬ ‫לנסוע לרבו בעל ’בית אברהם’ מסלאנים‪,‬‬ ‫עבור אומות העולם‪ ,‬החוקים נועדו‬ ‫להאריך ימים ותשרוד את המלחמה‬ ‫הגיוניים!‬ ‫לשם כך נסע ירושלימה במטרה להצטייד‬ ‫אך ורק כדי לשמור על הסדר הציבורי‬ ‫הארורה הזאת‪”...‬‬ ‫למען יארכון ימיך‬ ‫בדרכון לנסיעה לאירופה‪.‬‬ ‫ולמנוע אנרכיה‪ .‬הם מתקבלים כהכרח‬ ‫וכשר’ משה אפטרגוט היה מספר את‬ ‫העיירה צאנז‪ ,‬גליציה‪ ,‬שנת תש”ב‪.‬‬ ‫אלא שבירושלים נפל רבי נח למשכב‪,‬‬ ‫בל יגונה – עושים אותם רק כי חייבים‪,‬‬ ‫הסיפור הזה‪ ,‬הוא היה אומר‪:‬‬ ‫מחוץ תשכל חרב‪ ,‬ומחדרים אימה‪.‬‬ ‫ושכב על מיטת חוליו בבית קרוב‬ ‫אך בעומק הלב‪ ,‬השאיפה הטבעית היא‬ ‫“והנה רואים אתם בעיניכם‪ ,‬זכות המצווה‬ ‫בחוץ נערכת אקציה רצחנית‪ :‬יהודי‬ ‫משפחתו ר’ יוסל וינברג‪.‬‬ ‫שניתן יהיה לחיות בלעדיהם‪.‬‬ ‫עמדה לי!‬ ‫העיירה מצטווים להתאסף בכיכר העיר‬ ‫כאשר אך קיבל בנו‪ ,‬הוא אדמו”ר רבי‬ ‫אצלנו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התורה היא מהות‬ ‫מכל בני עירי ומשפחתי ‪ -‬נשארתי אני‬ ‫עם צרורותיהם‪ ,‬משם יצאו למסע עלום ‪-‬‬ ‫אברהם בעל ה’ברכת אברהם’‪ ,‬את הידיעה‬ ‫אחרת לחלוטין‪ .‬המצוות אינן אוסף של‬ ‫בחיים‪.‬‬ ‫מסע שהסתיים בכבשני המוות באושוויץ‪.‬‬ ‫על מחלתו של אביו‪ ,‬יצא לדרכו ירושלימה‪.‬‬ ‫חוקים אלא אמצעי לקשר עם הקדוש‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫תהילים‬ ‫את הגורל שלכם‪ ,‬אלא לכו לכל‬ ‫אמר להם הרבי‪“ :‬אם כן‪ ,‬מה אתם‬ ‫ראיתי את מלאך המוות מול העיניים‬ ‫וכך פחתה האמונה והלכה במקביל‬ ‫מקום שיוליכו אתכם מהשמים‪ .‬קיימו‬ ‫תמהים? כשיהודי מקיים מצווה‪ ,‬נשמתו‬ ‫פעמים רבות מאוד‪ ,‬עברתי צרות‬ ‫לירידת הדורות‪ .‬אם בזמן דוד המלך‪,‬‬ ‫בעצמכם את שנאמר בתחנון ‘נפלה נא‬ ‫מאירה בכל העולמות באור כה גדול‪,‬‬ ‫נוראות וייסורים מרים ‪ -‬ושרדתי‪.‬‬ ‫יכול היה לצאת למלחמה ולפעול‬ ‫ביד ה’ כי רבים רחמו’‪ ,‬אבל אתם – אל‬ ‫שבאותה שעה פשוט אי אפשר לראות‬ ‫בזכות מסירות נפש למצוות ‘כבד את‬ ‫בגבורתו בלא חשש שיהרהרו שזרועו היא‬ ‫תבחרו דבר!”‬ ‫בו שום רע”‪.‬‬ ‫אביך ואת אמך’‪ ,‬זכיתי ל’למען יארכון‬ ‫שהושיעה להם‪ ,‬בימי אסא היתה אמונתם‬ ‫לאחר אותו לילה שבו נחטפו כל‬ ‫לפי זה אפשר לתרץ את השאלה‪ ,‬כיצד‬ ‫ימיך’!”‬ ‫פחותה‪ ,‬אך ברדיפתו אחרי אויביו עדיין‬ ‫הגברים לעבודות כפייה‪ ,‬ניסו תושבי‬ ‫רק עתה יצחק ראה את הגיהינום‬ ‫לא היו ישראל נכשלים בביטחון בכוח‬ ‫הזרוע‪ ,‬ובדור הבא בימי יהושפט‪ ,‬כבר‬ ‫העירה שנותרו למצוא מקלט ומסתור‬ ‫הפתוחה מתחת עשו‪.‬‬ ‫כי נר מצווה‬ ‫אצל איכרים גויים מהסביבה‪ ,‬שהסכימו‬ ‫בכל השנים‪ ,‬היה עשו מסור בכל ליבו‬ ‫ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר‬ ‫עלה החשש כי רדיפה אחר האויבים‬ ‫להעסיק יהודים בחוותיהם ובכך להגן‬ ‫למצוות כיבוד אב‪ .‬הוא זה שדאג‬ ‫מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל‬ ‫תגרום להחלשות האמונה‪ ,‬וביקש לומר‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫במסירות לכל מחסורו של יצחק‪ ,‬ובכל‬ ‫שירה בלבד‪.‬‬ ‫מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה‬ ‫“אני‪ ,‬אימי וששת אחי פנינו אל מרכז‬ ‫פעם שנכנס אל אביו – עסק במצווה‬ ‫(בראשית כז לג)‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬בימי חזקיהו המלך‪ ,‬חשש שאף אם‬ ‫העירה‪ ,‬המקום שבו התקבצו כל‬ ‫הגדולה הזו‪ .‬לכן‪ ,‬יצחק פשוט לא יכול‬ ‫יאמר שירה בלבד‪ ,‬עלולים ישראל לחשוב‬ ‫רש”י מפרש כי החרדה העצומה שאחזה‬ ‫המשפחות היהודיות בניסיון למצוא‬ ‫היה לראות בו שום רע; בזמן שיהודי‬ ‫ביצחק באותו רגע היתה מפני שהוא‬ ‫שיכולים הצדיקים לחולל פלאות בכוחם‬ ‫מעסיק גוי שייקח אותן אליו‪ .‬זכרנו‬ ‫מקיים מצווה‪ ,‬נשמתו מאירה באור כה‬ ‫הרוחני בלבד‪ ,‬ועל כן ביקש שהישועה‬ ‫ראה גיהינום פתוחה מתחת עשו‪.‬‬ ‫היטב את מילותיו האחרונות של‬ ‫גדול שמכסה על כל חטאיו‪.‬‬ ‫הקשה רבי אריה צבי פרומר הי”ד‬ ‫תעשה בשעה שהוא ישן על מיטתו‪.‬‬ ‫אבל הפעם הזו היתה שונה לחלוטין‪.‬‬ ‫אבא‪ ,‬והחלטנו שלא לפנות מיוזמתנו‬ ‫ה’גאון מקוז’יגלוב’ בספרו ’ארץ צבי’‬ ‫מכך נלמד‪ ,‬כי אמירת שירה אינה דבר‬ ‫לאף אחד‪ ,‬אלא פשוט להמתין בשקט‬ ‫עשו נכנס אל אביו כשיעקב כבר הקדים‬ ‫(פרשת תולדות)‪ :‬הרי לא היתה זו הפעם‬ ‫הנתון ביד כל אדם‪ ,‬ואפילו ביד מלכי‬ ‫שמישהו יפנה אלינו‪.‬‬ ‫אותו והביא ליצחק את המטעמים‪ ,‬כך‬ ‫הראשונה שבה עשו נכנס אל אביו‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וזקוקים לזכות מיוחדת כדי‬ ‫לאמרה‪ .‬ובשעת סכנה רוחנית ממחשבת‬ ‫לפתע הבחנו בתוך ההמון באזרח‬ ‫שלמעשה אביו כבר קיבל את מבוקשו‪.‬‬ ‫מדוע ראה יצחק את הגיהינום פתוחה‬ ‫עצמיות‪ ,‬מחשבה של כחי ועצם ידי‬ ‫אוסטרי שהיה נראה אדם הגון ומכובד‬ ‫הפעם עשו לא בא במטרה לשרת‬ ‫מתחתיו דווקא כעת‪ ,‬ולא באף אחת‬ ‫המחלישה את האמונה בה’ – אין אומרים‬ ‫מאוד‪ ,‬בעל חזות של איש דת רחום‬ ‫ולכבד את אביו‪ ,‬אלא מתוך רצון לקבל‬ ‫מהפעמים הקודמות שבהן עשו הגיע‬ ‫אפילו שירה‪.‬‬ ‫ומיטיב‪ .‬יהודים רבים פנו אליו בתחינה‬ ‫את הברכות‪ ,‬בנוסף‪ ,‬הוא כלל לא מלא‬ ‫אליו?‬ ‫שיסכים לקחת אותם איתו‪ .‬גם אימי‬ ‫את מבוקשו של אביו‪ ,‬שכן יצחק ביקש‬ ‫מעבר לכך‪ ,‬קשה להבין‪ :‬ישנם סיפורים‬ ‫שם אלקי יעקב‬ ‫החלה לצעוד לכיוונו‪ ,‬אך באותו רגע‬ ‫תפסתי בידה בבהלה גדולה וזעקתי‬ ‫ממנו להביא לו בשר כשר‪ ,‬והנה מובא‬ ‫בתרגום יונתן (כז לא)‪ ,‬שעשו הביא‬ ‫רבים על גדולי ישראל שידעו להבחין‬ ‫מיד בטיבו של האדם שעומד מולם‪,‬‬ ‫יענך ה’ ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב‬ ‫ליצחק בשר כלב‪.‬‬ ‫(תהלים כ ב)‪.‬‬ ‫בבכי‪“ :‬אמא‪ ,‬אבא אמר לא לבחור כלום!”‬ ‫האם הוא צדיק או חלילה להפך‪ .‬כיצד‬ ‫אימי השתכנעה מדברי ונעצרה על‬ ‫בעת הזו‪ ,‬ללא אור המצווה שהסתיר את‬ ‫ייתכן שיצחק אבינו טעה לגבי עשו‬ ‫בשעת צרה מבקש דוד המלך עליו‬ ‫עמדה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬אדם אחר פנה‬ ‫מעשיו הרעים של עשו‪ ,‬נחשפה האמת‬ ‫במשך זמן רב כל כך‪ ,‬ורק כעת התגלה‬ ‫השלום‪‘ :‬ישגבך שם אלקי יעקב’‪ .‬לא‬ ‫אלינו מיוזמתו‪ ,‬וכולנו – שבעת האחים –‬ ‫המרה לנגד עיניו של יצחק‪ ,‬והוא נחרד‬ ‫לו שהוא רשע מרושע?!‬ ‫בשמו של אברהם ולא בשמו של יצחק‬ ‫נתלה המזמור‪ ,‬אלא דווקא בשמו של‬ ‫הלכנו עימו‪ ,‬מלבד אימי שמצאה מקום‬ ‫חרדה גדולה כשראה גיהינום פתוחה‬ ‫הדבר יובן על פי מעשה שהיה‪:‬‬ ‫יעקב אבינו‪ .‬סודו של שם זה טמון בדרכו‬ ‫מסתור נפרד‪.‬‬ ‫מתחתיו‪.‬‬ ‫הרב הקדוש רבי יעקב יצחק מלובלין‬ ‫של יעקב לדבוק במידותיו של הבורא‬ ‫כעבור מספר חדשים נכנעה גרמניה‬ ‫’רצה באשר ירצה יוצרך‘‬ ‫זי”ע‪ ,‬היה ידוע בכוח ראייתו הרוחנית‬ ‫ולהמשיך רחמים וחנינה לעולם‪.‬‬ ‫הנאצית והמלחמה הנוראה הגיעה‬ ‫לאחר שהבין יצחק כי יעקב הוא זה‬ ‫וברוח קדשו‪ ,‬עד שבעבורם זכה לכינוי‬ ‫ביאור לדבר נמצא בדברי רבנו משה‬ ‫לקיצה‪ .‬מיהרנו לברר מה עלה בגורלם‬ ‫שקיבל את הברכות בפועל‪ ,‬אמר‪‘ :‬מי‬ ‫’החוזה מלובלין’‪ .‬באחד הימים הגיעו‬ ‫אלשיך‪ ,‬שכתב בספרו ’תורת משה’ על‬ ‫של חברינו ומכרינו שהלכו עם אותו‬ ‫אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל‬ ‫אליו שליחים מעירה שבה פעל ‘מוסר’‬ ‫התורה (במדבר יד כ) בשם הספר הקדמון‬ ‫אוסטרי בעל המראה האצילי‪ ,‬שהתגורר‬ ‫בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה’‪.‬‬ ‫– יהודי שהידרדר והלשין לשלטונות‬ ‫’לבנת הספיר’ (פר’ וירא)‪ ,‬שקיבל ממורו‬ ‫בסמוך למקום שבו שהינו‪ .‬כשהגענו‬ ‫רש”י מבאר את פשר המילים ‘גם ברוך‬ ‫על בני קהילתו‪ ,‬הלשנות שהעמידו את‬ ‫שדקדק בלשון חכמינו שאמרו‪“ :‬כל זמן‬ ‫לשם‪ ,‬נגלה לנגד עינינו מחזה מחריד‪:‬‬ ‫יהיה’ כי יצחק ביקש למנוע טענה‬ ‫חייהם בסכנת מוות ממשית‪.‬‬ ‫שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה”‪,‬‬ ‫כל היהודים שבחרו ללכת עם אותו אדם‬ ‫עתידית‪ ,‬שאלמלא התרמית של יעקב‪,‬‬ ‫פרנסי העיירה‪ ,‬שלא מצאו מוצא אחר‬ ‫ולא אמרו ‘יאמרו לפני כסדר הזה’‪.‬‬ ‫‘הגון’ היו שרועים על הארץ ללא רוח‬ ‫הוא לא היה זוכה לקבל את הברכות‬ ‫מול האיום‪ ,‬שלחו את נציגיהם אל‬ ‫והכוונה היא‪ ,‬שלא די שיאמרו בני ישראל‬ ‫חיים‪ ,‬לאחר שזה רצח אותם במו ידיו‪.‬‬ ‫כלל‪ .‬לכן‪ ,‬ברגע שהבין את האמת‪,‬‬ ‫ה’חוזה’ כדי שיעתיר בתפילה שהמלשין‬ ‫את שלוש‪-‬עשרה המידות בלבד ובכך‬ ‫התברר שברגע ששמע אותו אזרח‬ ‫הסכים יצחק עם המעשה מרצונו‬ ‫יסתלק מן העולם‪ .‬השליחים רשמו את‬ ‫יסולח להם עוונם‪ ,‬אלא שעליהם ‘לעשות‬ ‫אוסטרי על השחרור הקרוב‪ ,‬הוא פקד‬ ‫ומדעתו‪.‬‬ ‫שמו של אותו מוסר על פתק והגישו‬ ‫כסדר הזה’‪ .‬כלומר‪ ,‬לדבוק בשלוש‪-‬‬ ‫על כל היהודים שהיו עמו לשכב על‬ ‫אך כאן מתעוררת תמיהה עצומה‪ :‬הרי‬ ‫אותו לרבי‪ .‬ה’חוזה’ הביט בפתק‪ ,‬ואז‬ ‫עשרה המידות של הבורא‪ ,‬שהוא ‘א‪-‬ל‬ ‫הרצפה‪ ,‬שלף את אקדחו ורצח את כולם‬ ‫יצחק חפץ בכל ליבו לברך את עשו‪.‬‬ ‫פנה אליהם בתמיהה‪“ :‬מה אתם רוצים‬ ‫רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת’‬ ‫אחד אחרי השני – השם יקם דמם‪.‬‬ ‫מה ארע באותו רגע שבו גילה כי בירך‬ ‫מהאדם הזה? נשמתו מאירה בכל‬ ‫וכל המידות הנאמרות שם‪ .‬וכדרך שאמר‬ ‫לאחר המלחמה התאחדנו מחדש‬ ‫את יעקב בטעות‪ ,‬שגרם לו לשנות את‬ ‫העולמות!”‬ ‫התנא הקדוש אבא שאול (שבת קלג‪“ :):‬הווי‬ ‫ומצאנו הן את אימי והן את אבי;‬ ‫דעתו ולהחליט שהברכות אכן ראויות‬ ‫השליחים נדהמו‪ .‬הם הכירו היטב את‬ ‫דומה לו‪ .‬מה הוא חנון ורחום – אף אתה‬ ‫המשפחה כולה שרדה בנס”‪.‬‬ ‫ליעקב? מדוע בחר יצחק להסכים עם‬ ‫פשעיו של אותו אדם‪ ,‬ולא הצליחו להבין‬ ‫היה חנון ורחום”‪.‬‬ ‫“מאז אותו יום”‪ ,‬סיכם ר’ בנימין אריה‬ ‫הברכות‪ ,‬ובניגוד לפעם הראשונה בה‬ ‫כיצד הרבי אינו מבחין ברשעותו ואף‬ ‫ובדומה לזה מצאנו בדברי חכמינו (ספרי‬ ‫גולדשטיין‪“ ,‬אינני בוחר לעצמי דבר‪.‬‬ ‫בירך אותו במחשבה שהוא עשו‪ ,‬כעת‬ ‫טוען שנשמתו מאירה בכל העולמות‪.‬‬ ‫עקב מט) שדרשו על הכתוב (דברים יא כב)‬ ‫אני מתמסר לחלוטין לתכניותיו של‬ ‫בירך אותו בידיעה גמורה שהוא יעקב‪,‬‬ ‫הם החליטו להמתין להזדמנות אחרת‪,‬‬ ‫‘ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו’‪“ :‬ואלו הן‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הולך רק לאן שהוא‬ ‫ואמר ‘גם ברוך יהיה’? היה עליו לכעוס‬ ‫וכעבור זמן מה הגישו את שמו של‬ ‫דרכי המקום‪‘ :‬ה’ ה’ א‪-‬ל רחום וחנון ארך‬ ‫מוביל אותי‪ ,‬ומשתדל בכל רגע רק‬ ‫על יעקב ואף לקלל אותו על כך שנטל‬ ‫המלשין לרבי פעם נוספת‪.‬‬ ‫אפים ורב חסד ואמת’”‪ .‬ואמרו שעל האדם‬ ‫לראות להיכן הקדוש ברוך הוא מוביל‬ ‫את הברכות במרמה!‬ ‫הפעם‪ ,‬כשהביט ה’חוזה’ בפתק‪ ,‬אחז‬ ‫לדבוק במידותיו‪ ,‬מה הוא נקרא רחום‪ ,‬אף‬ ‫אותי”‪.‬‬ ‫סיפור מצמרר מימי השואה יכול לשפוך‬ ‫בו זעזוע עמוק‪ .‬הוא אמר בכאב‪“ :‬אדם‬ ‫האדם יהיה רחום‪ ,‬ומה הוא נקרא חנון אף‬ ‫למעשה הנהגה רוחנית זו כבר נכתבה‬ ‫אור על הענין‪:‬‬ ‫שפל כזה‪ ,‬המוכן להסגיר יהודים אחרים‬ ‫האדם ידבק במידת החנינה‪.‬‬ ‫על ידי רבנו הרא”ש בספרו ’ארחות‬ ‫ר’ בנימין אריה גולדשטיין‪ ,‬מהעיירה‬ ‫ולסכן את חייהם עבור בצע כסף‪...‬‬ ‫וכאשר ינהגו כן ויזכו לדבוק במידותיו‪,‬‬ ‫חיים’ (ליום רביעי‪ ,‬אות סט)‪’ :‬רצה באשר‬ ‫הודאהז שבהונגריה‪ ,‬סיפר על הלילה‬ ‫בעזרת השם הוא יסתלק בקרוב מן‬ ‫ימחל להם הבורא יתברך על כל‬ ‫עוונותיהם‪.‬‬ ‫ירצה יוצרך’‪ .‬על האדם להתבונן ברצונו‬ ‫הנורא שבו פרצו הנאצים ועוזריהם‬ ‫העולם‪ ,‬ולא יוכל עוד להרע לאיש”‪.‬‬ ‫וכאן המקום להביא את ביאורו הנפלא‬ ‫של הבורא‪ ,‬לקבל את המציאות כפי‬ ‫לבית משפחתו ולקחו בכפייה את אביו‪,‬‬ ‫השליחים המופתעים פנו לרבי ושאלו‪:‬‬ ‫של הגאון הקדוש רבי פינחס הורויץ‬ ‫שהיא ולהתאים את עצמו אליה‪ ,‬מבלי‬ ‫ר’ פישל גולדשטיין‪ ,‬לעבודת כפייה‪.‬‬ ‫“מדוע בפעם הקודמת שהבאנו את‬ ‫מפרנקפורט זי”ע בעל ה’הפלאה’ בספרו‬ ‫לנסות להאבק במה שהועידו לו השמים‪.‬‬ ‫בתוך הבהלה והחטיפה המהירה‪ ,‬האב‬ ‫הפתק אמר הרבי שהוא מאיר בכל‬ ‫’פנים יפות’ (ויקרא ז כא)‪ ,‬שם הסביר שיעקב‬ ‫כך בדיוק נהג גם יצחק אבינו‪ .‬כאשר‬ ‫לא הספיק להיפרד מבני משפחתו כראוי‬ ‫העולמות‪ ,‬ואילו כעת התגלתה האמת‬ ‫אבינו‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬דבק במידותיו של‬ ‫ראה שלמרות כל תכניותיו ורצונו העז‬ ‫או לומר להם מילות פרדה ארוכות‪ .‬אך‬ ‫על מעשיו הרעים?”‬ ‫הבורא יתברך במידה כזו‪ ,‬עד שאמרו‬ ‫לברך את עשו‪ ,‬יעקב הוא שקיבל את‬ ‫ממש ברגע האחרון‪ ,‬תוך כדי שהנאצים‬ ‫השיב להם ה’חוזה’‪“ :‬צאו ובדקו מה‬ ‫חכמינו (מגילה יח‪ ):‬על הפסוק (בראשית לג‬ ‫הברכות‪ ,‬הוא לא ניסה להילחם בכך או‬ ‫גוררים אותו החוצה אל הבלתי נודע‪,‬‬ ‫עשה אותו אדם בשעה שהגשתם לי את‬ ‫כ) ‘ויקרא לו אל אלהי ישראל’‪ ,‬שהקדוש‬ ‫להתנגד‪ .‬הוא הבין מיד שזהו רצונו של‬ ‫הצליח לצעוק לעברם‪:‬‬ ‫הפתק בפעם הראשונה”‪.‬‬ ‫ברוך הוא קראו ליעקב ‘אל’‪ ,‬ועל כן זכה‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬והסכים עם הברכות‬ ‫“בימים האלה‪ ,‬כשכולם נתונים בסכנה‪,‬‬ ‫והנה התברר שבאותם רגעים שבהם‬ ‫מדעתו‪ ,‬בבחינת ‘רצה באשר ירצה‬ ‫אף אדם אינו יכול לדעת מה באמת טוב‬ ‫באו אל ה’חוזה’ בפעם הראשונה‪ ,‬עסק‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫יוצרך’‪.‬‬ ‫עבורו‪ .‬לכן‪ ,‬אל תנסו לבחור בעצמכם‬ ‫המלשין בהדלקת נרות חנוכה‪.‬‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫תהילים‬ ‫השלום ואומר‪‘ :‬לה׳ הארץ ומלואה’‪.‬‬ ‫(בראשית כה כא) ‘ויעתר יצחק’ שכל ימיו‬ ‫ומיישב את התמיהה שבה פתחנו‪.‬‬ ‫לשנים‪-‬עשר שבטים‪ ,‬כנגד שתים‪-‬עשרה‬ ‫אולם במקום אחר נאמר‪‘ :‬והארץ נתן‬ ‫היה מתפלל יצחק לה’‪ ,‬ומה היתה‬ ‫כל זמן שזעקתו של האדם באה מתוך‬ ‫המידות הנותרות שדבק בהן‪.‬‬ ‫לבני אדם’‪ .‬אם הארץ לה׳ היא – כיצד‬ ‫תפילתו? ‘לה’ לנכח אשתו’‪‘ ,‬אשתו’ היא‬ ‫תרעומת‪ ,‬מפני שאינו מוכן לקבל את‬ ‫וזה פרושו של הכתוב שלפנינו‪‘ :‬יענך ה’‬ ‫ניתנה לבני אדם?‬ ‫כנסת ישראל‪ ,‬ועל דבר זה ביקש יצחק‬ ‫הדרך שבה בחר הקדוש ברוך הוא‬ ‫ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב’‪ ,‬שבעת‬ ‫על כן צריך האדם להיות בבחינת‬ ‫אבינו‪ ,‬שיהיה ה’ תמיד לנוכח עיני כנסת‬ ‫להנהיגו באותה שעה‪ ,‬מתקיים בו ‘אלקי‬ ‫צרה ידבקו ישראל במידותיו של הקדוש‬ ‫״מאמין בחי עולמים וזורע״‪ ,‬ולזכור בכל‬ ‫ישראל‪ ,‬שבכל עת ובכל זמן יפנו כנסת‬ ‫אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬כשם שדבק יעקב אבינו שזכה‬ ‫שלב שהכול מאת הבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫ישראל לנוכח ה’ יתברך‪ ,‬לדעת שהכל בא‬ ‫לי’‪ .‬הבורא יתברך כביכול ‘יושב’ – ממתין‬ ‫לכינוי ‘אל’‪ ,‬ואזי מובטחים הם שיענו‪.‬‬ ‫לשם כך ניתנו התרומות‪ ,‬המעשרות‬ ‫ממנו יתברך שמו לעד‪.‬‬ ‫ומצפה ל’תהלות ישראל’‪ :‬שהיהודי יצרף‬ ‫והביכורים‪ ,‬כדי שבכל מלאכת השדה‬ ‫אמונה זו אינה רק בשעה שהדרך נוחה‬ ‫אל תפילתו גם שבח והודאה‪ ,‬ויקבל‬ ‫מזעקה לתהילה‬ ‫יכיר כי לא כוחו ועוצם ידו עושים לו‬ ‫ומאירה‪ .‬עיקר מבחנו של האדם הוא‬ ‫באמונה ובשמחה את הנהגתו יתברך‪.‬‬ ‫אלי אלי למה עזבתני‪ ...‬אלהי אקרא יומם‬ ‫חיל; יש מנהיג לבירה והכול מאתו‬ ‫כאשר הרועה מוליכו בנתיב שאינו מבין‪,‬‬ ‫כאשר הזעקה נעשית לתפילה של‬ ‫ולא תענה‪ ...‬ואתה קדוש יושב תהלות‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫בתוך ‘גיא צלמות’‪ ,‬גם שם עליו לזכור‬ ‫אמונה ולא לטענה‪ ,‬נפתחים לפניו שערי‬ ‫ישראל (תהלים כב ב–ד)‪.‬‬ ‫כל עוד הוא ממתין לגשמים‪ ,‬הרי הוא‬ ‫‘כי אתה עמדי’‪.‬‬ ‫ישועה‪.‬‬ ‫יש שעות שבהן זעקתו של היהודי‬ ‫חש היטב כי תלוי הוא בחסדי שמים‪.‬‬ ‫וגדול הוא כוח האמונה בשעת הצרה‪,‬‬ ‫אסתר המלכה עצמה היא דוגמה לכך‪.‬‬ ‫בוקעת מעומק לבו‪ ,‬אך נדמה לו כי‬ ‫אבל לאחר שצמחה התבואה והוא‬ ‫שכפי מה שמאמינים שתכלית הדין‬ ‫היא לא חדלה מלזעוק ולהתפלל‪ ,‬אך‬ ‫שערי שמים ננעלו בפניו‪‘ :‬אלי אלי למה‬ ‫קוצר‪ ,‬טוחן ולש‪ ,‬עלולה להתגנב ללבו‬ ‫היא רחמים‪ ,‬כך זוכים להתגלות הטוב‬ ‫לצד תפילתה פעלה מתוך אמונה וקבלת‬ ‫עזבתני‪ ...‬אלקי אקרא יומם ולא תענה‬ ‫המחשבה שהדבר תלוי בחריצותו‪ .‬דווקא‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫הנהגת הבורא‪ .‬במשתה שעשתה ביטאה‪,‬‬ ‫ולילה ולא דומיה לי’‪ .‬והנה‪ ,‬בתוך אותה‬ ‫בסוף המלאכות‪ ,‬כשהבצק עומד להיכנס‬ ‫וזהו שביקש דוד המלך ‘גם כי אלך בגיא‬ ‫לפי ביאור ה׳חתם סופר׳‪ ,‬קבלת עול‬ ‫זעקה עצמה‪ ,‬עובר דוד המלך עליו‬ ‫לתנור‪ ,‬נצטווה להפריש חלה מראשית‬ ‫צלמות לא אירא רע’‪ ,‬גם בעת צרה שאין‬ ‫הגלות בשמחה ובהכנעה; ובכך החלה‬ ‫השלום ואומר‪‘ :‬ואתה קדוש יושב תהלות‬ ‫העיסה‪ .‬אף שכבר הפריש תרומות‬ ‫רחמי ה’ נגלים לעין גם כן לא אירא רע‪,‬‬ ‫הישועה עוד קודם שביקשה מאחשורוש‬ ‫ישראל’‪ .‬כיצד משתלבת כאן התהילה‪,‬‬ ‫ומעשרות בשדה‪ ,‬חוזרת מצוות חלה‬ ‫והוסיף לבקש ‘אך טוב וחסד ירדפוני’‪,‬‬ ‫על אחיה היהודים‪.‬‬ ‫בשעה שהלב מלא כאב והתפילה עדיין‬ ‫ומזכירה לו שהקדוש ברוך הוא לבדו‬ ‫שירדפהו חסד‪ ,‬הן חסד נגלה והן חסד‬ ‫ואם כך‪ ,‬שמא מוטב לאדם לשתוק ולא‬ ‫לא נענתה?‬ ‫עשה ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬והוא‬ ‫נסתר‪ ,‬הן טוב שהוא חס”ד במספר קטן‪,‬‬ ‫להתפלל על צרתו?‬ ‫את התמיהה הזאת מעמיד הגאון רבינו‬ ‫הקוצב לכל בריה די מחסורה‪.‬‬ ‫והן חסד נגלה‪ ,‬ובכוח האמונה נזכה‬ ‫בוודאי שלא‪ .‬הבורא יתברך חפץ‬ ‫משה סופר זי״ע‪ ,‬בעל ה׳חתם סופר׳‪,‬‬ ‫זו היא עקירת שורשה של עבודה זרה‪:‬‬ ‫שיתהפך ה’טוב’ ל’חסד’ ויתגלו רחמיו‬ ‫בתפילתם של ישראל‪ ,‬ואף אסתר עצמה‬ ‫בדרשותיו (פר’ זכור תקנ״ד)‪ ,‬ותשובתו אינה‬ ‫שלא לייחס כוח לשום דבר מלבד‬ ‫יתברך עלינו בשלמות‪.‬‬ ‫ביקשה והתחננה‪ .‬אלא שתפילה שלמה‬ ‫אמורה רק לאותה שעה שעמדה אסתר‬ ‫אלוקותו יתברך‪ .‬האדם ממתין ואינו‬ ‫וכאשר האדם נאחז בידיעה שהבורא‬ ‫אינה באה מתוך תרעומת על הנהגת‬ ‫בחצר הפנימית של המלך אחשורוש‪,‬‬ ‫אוכל מיגיעו עד שייתן חלק למקום‪,‬‬ ‫עמו גם בתוך הגיא‪ ,‬הוא יודע שהירידה‬ ‫הבורא‪ ,‬אלא מתוך אמונה שגם מה שאין‬ ‫אליו לא הורשתה להכנס; היא מגלה‬ ‫ובכך הוא מבטל מלבו גאווה וישות‬ ‫אינה סוף הדרך‪ .‬שבטו של הרועה אינו‬ ‫האדם מבין בא מאתו יתברך ולתכלית‬ ‫דרך בעבודת הבורא לכל יהודי העומד‬ ‫ומכיר שהוא וכל קניינו שייכים לאדונו‬ ‫בא לדחותו‪ ,‬אלא להוליכו אל המשענת‬ ‫טובה‪ .‬תחילה מקבל היהודי את רצון‬ ‫בעת צרה‪.‬‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫ואל העלייה שתבוא אחריה‪.‬‬ ‫קונו באמונה ובשמחה‪ ,‬ומתוך כך הוא‬ ‫את תשובתו מבאר ה’חתם סופר’ על פי‬ ‫האדם עשוי לחשוב שככל שירבה‬ ‫על כל אדם עוברים בחייו זמני עלייה‬ ‫שופך לפניו את לבו ומייחל לישועתו‪.‬‬ ‫מאמר חכמינו ז”ל במסכת אבות (פ”ד‬ ‫בחריצות ובהשתדלות‪ ,‬כך תרבה‬ ‫וזמני ירידה‪ ,‬והעצה להתחזק בזמני‬ ‫אפשר לבכות‪ ,‬לזעוק ולהתחנן‪ ,‬ועם כל‬ ‫מט”ו)‪“ :‬אין בידינו לא משלוות הרשעים‬ ‫הצלחתו‪ .‬אולם ביחס למצוות חלה אומר‬ ‫הירידה היא לדעת שהקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫זאת להוסיף ולומר‪‘ :‬ואתה קדוש יושב‬ ‫ולא מייסורי הצדיקים”‪ ,‬כלומר‪ ,‬אין‬ ‫הנביא יחזקאל‪‘ :‬וראשית עריסותיכם‬ ‫הוא העומד מאחרי כל הקשיים העוברים‬ ‫תהילות ישראל’‪ .‬הזעקה אינה סותרת‬ ‫אנחנו מבינים מדוע מתנהל העולם‬ ‫תתנו לכהן‪ ,‬להניח ברכה אל ביתך’‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬ואין שום צרה הנמשכת לעולם‬ ‫את ההודאה; אדרבה‪ ,‬כשהיא כרוכה‬ ‫באופן שישנו רשע וטוב לו‪ ,‬ולעומתו‪,‬‬ ‫וחכמינו ז״ל אמרו כי המפריש חלה זוכה‬ ‫אלא ישוב הגלגל ויתהפך עליו למוטב‪.‬‬ ‫באמונה ובקבלת הנהגתו יתברך‪ ,‬נעשית‬ ‫צדיק הנאלץ לסבול ורע לו‪ ,‬אבל זו‬ ‫לברכה (שבת לב‪ .):‬נמצא שלא היגיעה‬ ‫וכן מצינו בדוד המלך עליו השלום‬ ‫גם היא עצמה פתח לישועה‪.‬‬ ‫מציאות קיימת שאי אפשר בעולם‬ ‫לבדה היא המביאה את השפע; דווקא‬ ‫שעברו עליו זמנים קשים בימי חייו‪ ,‬והיה‬ ‫הזה להגיע לזיכוך ולתיקון האמיתי‬ ‫כשהאדם נותן מראשית עמלו לשמים‪,‬‬ ‫מחזק עצמו באמרו ‘שבטך ומשענתך‬ ‫הרועה המלווה‬ ‫בלא קושי‪ ,‬צער ומשיכה אל החומריות‬ ‫מונחת הברכה בביתו‪.‬‬ ‫המה ינחמני’‪ ,‬ופרש רבנו עובדיה ספורנו‬ ‫ה׳ רעי לא אחסר‪ ...‬גם כי אלך בגיא‬ ‫הגשמית‪.‬‬ ‫הפרשת החלה מקשרת אפוא את האדם‬ ‫שדוד נתן אל לבו שכבר היה כן בעבר‪,‬‬ ‫צלמות‪ ...‬אך טוב וחסד ירדפוני (תהלים‬ ‫כי רק על ידי שהאדם מצטער בכל‬ ‫עם בורא העולם‪ ,‬ומשרישה בו כי הלחם‬ ‫שהכה אותו ה’ בשבט חובלים‪ ,‬ואחר כך‬ ‫כג א–ו)‪.‬‬ ‫הניסיונות העוברים עליו ועומד מול‬ ‫וכל אשר לו מאת ה׳ הם‪ .‬אך גם לאחר‬ ‫תמך אותו לעזרו במשענתו‪ ,‬וכמו שהיה‬ ‫רועה נאמן אינו עוזב את צאנו בשעה‬ ‫יצרו המושכו לגשמיות ומתרחק ממנה‪,‬‬ ‫שהפריש חלה והפת מותרת באכילה‪,‬‬ ‫כן בעבר שאחר המכה באה הסמיכה‪ ,‬זו‬ ‫שהדרך נעשית קשה‪ .‬הוא מוליך אותו‬ ‫הוא מתקרב אל הבורא יתברך‪ ,‬ועל כן‬ ‫עדיין לא הושלם סדר העבודה; קודם‬ ‫היא נחמתו שגם להבא ישוב ה’ לסמכו‬ ‫בנאות דשא‪ ,‬יורד עימו אל הגיא החשוך‪,‬‬ ‫שיבח דוד המלך בתהלים (קיח כא) וייקר‬ ‫שייהנה ממנה עליו לברך‪.‬‬ ‫במשענתו אחר שהכה אותו בשבטו‪ ,‬וזהו‬ ‫ובשבטו ובמשענתו מחזירו אל הדרך‬ ‫את הקושי שזימן לו השם יתברך ‪‘ -‬אודך‬ ‫כך אמרו חכמינו ז״ל (ברכות לה‪ :).‬״כל‬ ‫החיזוק לכל אדם בשעת קושי וסבל‪,‬‬ ‫העולה‪.‬‬ ‫כי עניתני’ מלשון עינוי‪ ,‬כפרושו של‬ ‫הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה –‬ ‫לדעת שכל קושי הוא זמני ואחריו תבוא‬ ‫כך ראה דוד המלך עליו השלום את‬ ‫המלבי”ם‪ ,‬כי ידע שדווקא על ידי העינוי‬ ‫כאילו נהנה מקדשי שמים‪ ,‬שנאמר ‘לה׳‬ ‫הרווחה‪.‬‬ ‫הנהגת הבורא עמו‪‘ :‬ה׳ רעי לא אחסר’‬ ‫והצער תצמח הישועה וההתקרבות –‬ ‫הארץ ומלואה’״‪ .‬רבי לוי הקשה‪ :‬מצד‬ ‫זהו חוט האמונה השזור לאורך המזמור‪:‬‬ ‫– וממילא ‘גם כי אלך בגיא צלמות לא‬ ‫‘ותהי לי לישועה’‪.‬‬ ‫אחד נאמר ‘לה׳ הארץ ומלואה״’‪ ,‬ומצד‬ ‫‘ה׳ רעי’ – שלא תחסר מליבנו הידיעה‬ ‫אירא רע‪ ,‬כי אתה עמדי’‪.‬‬ ‫על פי יסוד זה מוכח שרצון ה’ האמיתי‬ ‫שני ‘והארץ נתן לבני אדם’‪ .‬ותירצו‪ :‬״כאן‬ ‫שהוא מנהיגנו; ‘כי אתה עמדי’ – גם‬ ‫על מנת לזכות למידת האמונה זקוק‬ ‫הוא שיתעצם האדם כנגד כל הקשיים‬ ‫קודם ברכה‪ ,‬כאן לאחר ברכה״‪.‬‬ ‫במקום החשוך ביותר‪‘ ,‬שבטך ומשענתך‬ ‫כל אדם לסיוע מן השמים‪ ,‬ותמיד עליו‬ ‫ודווקא מתוכם ידבק בו‪ ,‬וכשאין האדם‬ ‫קודם שבירך האדם‪ ,‬המזון אינו שלו‬ ‫המה ינחמני’ – מפני שגם הירידה עצמה‬ ‫להתפלל על כך‪ ,‬שיעזרהו ה’ יתברך לתת‬ ‫מסוגל לעמוד בכך‪ ,‬לעיתים אכן נעשה‬ ‫כלל; הוא עומד עדיין ברשותו של אדון‬ ‫נתונה ביד הרועה‪ ,‬והוא המוליך ממנה‬ ‫בו מבטחו בכל תהלוכותיו בעולם‪ ,‬כמו‬ ‫לו נס‪ ,‬אבל אין זה רצון הבורא שיעבדו‬ ‫הכול‪ .‬בברכה נוטל האדם רשות‪ :‬הוא‬ ‫אל הטוב והחסד‪ .‬היודע זאת אינו נשאר‬ ‫שאמר דוד המלך עליו השלום ה’ רעי‬ ‫אותו כך‪ ,‬אלא מתוך הקושי דייקא‪.‬‬ ‫מודה לבורא על מזונו ומכיר כי אין הוא‬ ‫בגיא‪ ,‬אלא הולך בו בלב בטוח עד שישוב‬ ‫לא אחסר‪ ,‬ופרש הרב הקדוש רבי מנחם‬ ‫כיוצא בזה מסופר בגמרא (שבת נג‪ ):‬על‬ ‫בעל הבית אלא מקבל מתנה‪ .‬רק מתוך‬ ‫וישב בבית ה׳ לאורך ימים‪.‬‬ ‫מנדל מלינסק זי”ע שהיה דוד המלך‬ ‫אדם אחד שנעשה לו נס בשינוי סדרי‬ ‫הכרה זו נעשית הארץ ‘נתונה לבני אדם’‪.‬‬ ‫מתפלל שאף פעם לא תחסר לו אמונה‬ ‫הטבע‪ ,‬ואמרו עליו חכמים‪“ :‬כמה‬ ‫נמצא שמצוות חלה והברכה משלימות‬ ‫לה׳ הארץ – לאחר הברכה‬ ‫זו שה’ הוא הרועה אותו מעודו‪.‬‬ ‫גרוע הוא אדם זה שבגללו נשתנו סדרי‬ ‫זו את זו‪ .‬לאחר כל העמל מפריש האדם‬ ‫לה׳ הארץ ומלואה תבל וישבי בה (תהלים‬ ‫זו הכוונה ‘ה’ רעי’‪ ,‬שהידיעה הזאת‬ ‫בראשית”‪.‬‬ ‫מראשית עיסתו לשמים‪ ,‬וברגע האכילה‬ ‫כד א)‪.‬‬ ‫לעולם לא אחסר‪ ,‬שלא תחסר ממנו‬ ‫ללא ספק היה אותו אדם ראוי לנס‬ ‫הוא מברך על הפת‪ .‬כך נשמרת בלבו‬ ‫האדם יוצא אל שדהו‪ ,‬זורע וקוצר‪ ,‬טוחן‬ ‫האמונה בה’ יתברך הרועה ומנהיג את‬ ‫שנעשה לו‪ ,‬אבל אם היה עובד את‬ ‫הידיעה כי גם הארץ שניתנה לבני אדם‬ ‫ולש‪ ,‬ולבסוף עומדת לפניו פת הראויה‬ ‫האדם בכל דבריו‪.‬‬ ‫הבורא יתברך מתוך הקושי והצער‬ ‫לא יצאה מרשותו של הבורא‪ :‬לעולם‬ ‫לאכילה‪ .‬בשעה זו עלול הוא להרגיש‬ ‫ועל דרך זו פירש בנו הרב הקדוש רבי‬ ‫ללא צורך בניסים‪ ,‬היה זה חשוב יותר‬ ‫‘לה׳ הארץ ומלואה’‪.‬‬ ‫כי עמל כפיו הוא שהביא לו את לחמו‪.‬‬ ‫נפתלי מרופשיץ זי”ע בספרו ’זרע קדש’‬ ‫בשמים‪.‬‬ ‫כנגד מחשבה זו פותח דוד המלך עליו‬ ‫(תולדות ד”ה ועוד י”ל ויעתר הד’) את הפסוק‬ ‫שב ה׳חתם סופר׳ אל לשון המזמור‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון קל"א | פר' תולדות תשפ"ז‬ ‫מסירת מוצר שנמכר לנכרי לשליח בשבת‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫(הלכות שבת פ"ו הי"ט) נתפרש חשד נוסף‪ ,‬שמא יאמר הרואה שעכשיו מכרו לו‪.‬‬ ‫יחזקאל מכר מוצר משומש באתר מכירות לקונה נכרי‪ ,‬וקיבל את התשלום‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רנב סעיף א)‪.‬‬ ‫באשראי לפני שבת‪ .‬בעיצומה של סעודת השבת נשמע לפתע צלצול פעמון‬ ‫במשנה ברורה (שם סק”ט) הביא את שני הטעמים‪ :‬חשד שציווהו להוציא‪,‬‬ ‫בביתו של יחזקאל‪ .‬הוא קם לפתוח את הדלת‪ ,‬ובפתח עומד משלוחן גוי שהגיע‬ ‫וחשד שמכר לו בשבת‪ .‬ולפי הטעם השני אסור גם בעיר המוקפת חומה או‬ ‫לביתו על מנת לאסוף את המוצר שנמכר ולהביאו לידי הקונה‪ .‬כעת הסתפק‬ ‫שיש בה עירוב‪ ,‬אף שאין לחשוש להוצאה האסורה‪ ,‬מכל מקום יש לחוש‬ ‫יחזקאל‪ ,‬האם הוא רשאי למסרו לשליח בשבת הואיל ותמורתו כבר שולמה‬ ‫לחשד הרואים שיסברו שמכר לו בשבת‪.‬‬ ‫לפני השבת‪ ,‬או שמא יש חשש מראית העין גם כשהמוצר כבר שייך לנכרי?‬ ‫מעתה‪ ,‬מה שהקונה הזמין את השליח מדעת עצמו‪ ,‬אינו טעם מספיק‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫להתיר למסור לידיו‪ .‬אמנם אין המוכר מצווהו לעשות מלאכה‪ ,‬אבל הרואה‬ ‫א‪ .‬מסירת מקח שנמכר מערב שבת‬ ‫את מסירת המוצר בבית המוכר אינו יודע מי הזמינו ומתי נעשתה המכירה‪.‬‬ ‫בברייתא (שבת יח‪ ):‬מבואר‪ ,‬שאף לבית הלל שהתירו למכור לנכרי בערב‬ ‫לענין חשד זה אין לחלק בין הקונה הבא ליטול בעצמו ובין שליח שבא‬ ‫שבת‪ ,‬ההיתר הוא בתנאי שיצא מפתח ביתו של ישראל מבעוד יום‪ .‬ופירש‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫מטעמו‪.‬‬ ‫רש"י (שם ד"ה אלא כדי שיגיע לביתו)‪ ,‬שהחשש הוא שיתחלף בשלוחו‪ .‬וברמב"ם‬ ‫חימום קוגל בליל שבת להשבחת טעמו‬ ‫שהתפלל מנחה‪ ,‬אולם חברו העיר לו שחז"ל‬ ‫אסרו להסתפר סמוך למנחה‪ .‬האם אפשר‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫בליל שבת רצה אהרן להניח קוגל שהוכן מערב‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א‬ ‫שבת על מכסה סיר החמין העומד על הפלטה‪,‬‬ ‫להקל בזמננו בטענה שהתספורת נעשית‬ ‫ולהשאירו שם עד סעודת הבוקר‪ .‬מטרתו לא‬ ‫במהירות והתקלות אינן שכיחות כל כך‪ ,‬והאם‬ ‫יש הבדל בין מספרה לבין תספורת בבית?‬ ‫השמיט 'לברכה' בשאילת גשמים‬ ‫הייתה רק לחממו‪ ,‬אלא שהשהייה הממושכת‬ ‫תעשה את הקוגל משובח וטעים יותר‪ .‬האם‬ ‫ת‪ .‬גזרו חז"ל שלא ישב לפני הספר לאחר שכבר‬ ‫לאחר תפילת שחרית באחד מימות החורף נזכר‬ ‫שינוי זה אסור משום 'בישול'‪ ,‬אף כשההנחה‬ ‫הגיע זמן מנחה שמא ישברו המספרים וישכח‬ ‫אבישי שבברכת השנים אמר 'ותן טל ומטר על‬ ‫נעשית בדרך המותרת?‬ ‫פני האדמה'‪ ,‬ודילג על תיבת 'לברכה'‪ .‬את שאר‬ ‫ולא יתפלל‪ .2‬וכתבו הפוסקים כי אם יש לפניו‬ ‫הברכה אמר כרגיל‪ .‬הוא הסתפק האם עצם‬ ‫ת‪ .‬אם הקוגל כבר נאפה או נתבשל כל צורכו‪,‬‬ ‫מספריים או מכונת תספורת חלופיים‪ ,‬אפשר‬ ‫בקשת טל ומטר מספיקה‪ ,‬או שהבקשה שיהיו‬ ‫והוא יבש בלא רוטב‪ ,5‬מותר לחממו אף שכוונתו‬ ‫להקל ולהסתפר קודם מנחה‪ .3‬אבל כשאין‬ ‫לברכה מעכבת‪ .‬האם עליו לחזור ולהתפלל?‬ ‫להשביח טעמו והוא 'מצטמק ויפה לו'‪ ,6‬ויניח‬ ‫לפניו כלי חלופי‪ ,‬גם בזמנינו על אף שהתקלות‬ ‫נדירות או שהתספורת קצרה‪ ,‬נכון לנהוג כדברי‬ ‫ת‪ .‬אינו צריך לחזור ולהתפלל‪ ,‬אף אם נזכר‬ ‫את הקוגל על גבי מכסה סיר‪ ,‬אך אין להטמין‬ ‫חז"ל ולהתפלל קודם שמסתפר‪ ,‬ובכל אופן צריך‬ ‫באמצע התפילה לאחר שסיים את ברכת השנים‪.1‬‬ ‫את הקוגל בתוך כיסוי הסיר‪ ,7‬וכן מותר להניחו‬ ‫בליל שבת לצורך סעודת הבוקר‪ ,‬ואין בכך איסור‬ ‫שיישאר זמן מספיק להשלים את התספורת‬ ‫הכנה‪ .8‬אולם אם לא נגמר בישולו‪ ,‬אף שכבר‬ ‫ולהתפלל‪ ,‬ואין להתחיל תספורת כשעלול להפסיד‬ ‫תספורת לפני מנחה בזמננו‬ ‫אפשר לאוכלו בדוחק‪ ,‬אסור להניחו על הסיר‬ ‫את זמן התפילה‪.4‬‬ ‫יצחק ביקש להסתפר אחר הצהריים‪ ,‬לפני‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫סי' ג ס"ד( הובאה דעת הגרי"ש אלישיב והגרב"צ פלמן‪,‬‬ ‫אם לא גמר להסתפר‪ ,‬ואם כן בהפסקת חשמל שאין‬ ‫הרמב"ם )הל' תפילה פ"ו ה"ה( והשולחן ערוך )סי' רלב ס"ב(‬ ‫‪ 1‬מאחר שהמתפלל ביקש על טל ומטר ואמר את‬ ‫שמיחם חשמלי דינו ככירה משום שגוף החימום‬ ‫לו במה להטרד אין לחוש‪.‬‬ ‫לאסור אף בתספורת רגילה סמוך למנחה גדולה‪.‬‬ ‫שאר הברכה וחתימתה כראוי‪ ,‬ולא החסיר את עיקר‬ ‫מחובר אליו‪ ,‬ומכיוון שניתן להעבירו למצב הרתחה‪,‬‬ ‫‪ 4‬בקצות השלחן )סי' כו‪ ,‬בדי השולחן אות טו( כתב שמנהג‬ ‫ובמשנה ברורה )שם סק"ז( נתבאר שתחילת זמן זה‬ ‫שאלת הגשמים‪ ,‬דילוג תיבת 'לברכה' אינו מעכב‬ ‫דינו ככירה שאינה גרופה וקטומה‪ ,‬וכיסוי המיחם‬ ‫העולם היום להסתפר אף סמוך למנחה קטנה‪ ,‬ואולי‬ ‫היא חצי שעה זמנית קודם מנחה גדולה‪ ,‬דהיינו‬ ‫בדיעבד‪ ,‬וכמבואר בביאור הלכה )סי' קיט ד"ה אם דילג(‬ ‫אינו הופך את האש לגרופה וקטומה‪ ,‬שכן הוא כיסוי‬ ‫לפי שאנו רואים בחוש שמלאכת התספורת עם‬ ‫מחצות היום‪.‬‬ ‫שחיסרון בדבר שהוא מעיקר הברכה‪ ,‬כגון שאלת‬ ‫קבוע‪ ,‬וכמבואר במשנה ברורה )סי' רנג ס"ק פא‪ ,‬ובשער‬ ‫מכונות התספורת המצויים בזמנינו‪ ,‬היא עבודה קלה‬ ‫‪ 3‬המגן אברהם )סי' רלב סק"ג( כתב שאפשר להקל‬ ‫גשמים בימות הגשמים‪ ,‬מעכב‪ ,‬אך השמטת דבר‬ ‫הציון ס"ק עה( שנדרש כיסוי אחר‪ ,‬שיהווה היכר שאינו‬ ‫הנגמרת בזמן קצר‪ ,‬ואף שאין לנו לחדש חילוקים‬ ‫כשיש שניים או שלושה זוגות מספריים מוכנים‬ ‫שאינו מעיקר עניינה אינה מעכבת‪ .‬ועל פי זה בנידון‬ ‫חפץ בחום רב ולא יבא לחתות באש שלמטה‪ .‬ולפיכך‬ ‫מדעתנו‪ ,‬מכל מקום יש להקל בצירוף הדעה‬ ‫לפניו‪ ,‬הביאו במשנה ברורה )שם סק"ו(‪ .‬ובשער הציון‬ ‫דידן שעצם שאלת המטר נאמרה והברכה נחתמה‬ ‫אין להניח מאכלים בשבת אף על כיסוי המיחם‪ ,‬כי‬ ‫המובאת ברמ"א להתיר גם סעודה קטנה אף סמוך‬ ‫)סק"ג( כתב שהאליה רבה )סק"ג( מפקפק בזה‪ ,‬ומשום‬ ‫כראוי‪ ,‬אינו צריך לחזור‪ .‬ואף שכתב הט"ז )או"ח סי'‬ ‫הכיסוי והמיחם נחשבים כלי אחד‪ ,‬והמים שבתוך‬ ‫למנחה קטנה‪.‬‬ ‫דלא פלוג רבנן‪ .‬ובברכי יוסף )סק"ג( הביא מהארחות‬ ‫קיד סק"ח( שעיקר מה שמבקשים על הטל בברכת‬ ‫המיחם אינם מפסיקים‪ ,‬כדין מים שבתוך הכירה‬ ‫‪ 5‬הלחלוחית הבלועה בתוך הקוגל אינה כרוטב‬ ‫חיים )דין תפילת המנחה אות ב( שכתב ג"כ שאם יש לו‬ ‫השנים הוא כדי שיהיה לברכה‪ ,‬מכל מקום אין ללמוד‬ ‫עצמה‪ ,‬שאינם מפסיקים‪ .‬אמנם הרבה פוסקים‬ ‫נפרד‪ ,‬אך אין לחמם עמה רוטב שהצטנן לגמרי‪,‬‬ ‫זוגות אחרים מותר וכדעת המג"א‪ .‬וכתב הברכי‬ ‫מכך שתיבת 'לברכה' היא מעיקר הברכה ומעכבת‪,‬‬ ‫חולקים על כך וסוברים שהמכסה של המיחם נחשב‬ ‫כמבואר בשו"ע )סי' שיח סט"ז( ובמשנה ברורה )שם ס"ק‬ ‫יוסף‪ ,‬שאף שמצאנו בכמה גזירות חז"ל שאמרו 'לא‬ ‫שהרי הריטב"א )תענית ג‪ .‬ד"ה תאנא בטל וברוחות( כתב‬ ‫כקדירה העומדת מעל האש‪ ,‬ולכך מותר לחמם על‬ ‫ק ‪ -‬קה( בדין פשטידה ששומן נימוח בתוכה‪ :‬כשאינו‬ ‫פלוג רבנן'‪ ,‬יש לחלק שכאן אף אם ישבר הזוג ויחזר‬ ‫שנהגו לשאול על טל של ברכה‪ ,‬ואף על פי כן אם‬ ‫גבו תבשילים המבושלים כל צרכם אפילו כאשר‬ ‫נעשה משקה מרובה הזב וניכר בפני עצמו‪ ,‬אין‬ ‫אחר זוג אחר‪ ,‬עדיין יתכן שבכל זאת ישאר לו זמן‬ ‫לא שאל טל אין בכך כלום‪ ,‬וכן נפסק בשו"ע )או"ח סי'‬ ‫האש אינה גרופה וקטומה‪ ,‬וכמבואר בשו"ע )סי' שיח‬ ‫ההפשרה אוסרת את החימום‪ .‬ולכן לחלוחית פנימית‬ ‫להתפלל‪ ,‬ואף אם יעבור זמן המנחה‪ ,‬אין בזה רק‬ ‫קיז ס"ד( שאם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו‪.‬‬ ‫ס"ח( שמותר להניח לכתחילה מאכלים על גבי מיחם‬ ‫אינה נחשבת רוטב נפרד‪ .‬אולם ברוטב שהצטנן שייך‬ ‫ביטול מצוה דרבנן בשב ואל תעשה‪ .‬וכן בבן איש‬ ‫ועוד שבנידון דידן שאמר את שאר הברכה כרגיל‪,‬‬ ‫העומד על אש שאינה גרופה וקטומה‪ ,‬משום שאין‬ ‫בישול אחר בישול‪ ,‬כמבואר )שם ס"ק קד( ובשו"ע )שם‬ ‫חי )שנה ראשונה‪ ,‬ויקהל אות יא( הביא את החולקים על‬ ‫הבקשה לטובה ולברכה עולה מתוך מה שאמר 'ברך‬ ‫דרך בישול בכך‪ .‬ואם רוצה להניח את הקוגל עטוף‬ ‫ס"ד(‪ .‬כשיש שומן קרוש רב שיימס ויזוב לחוץ‪ ,‬יש‬ ‫המג"א ואף על פי כן כתב שיש לסמוך על המקילים‪,‬‬ ‫עלינו'‪' ,‬לטובה' ו'וברך שנתנו כשנים הטובות'‪ .‬ובפרט‬ ‫בנייר כסף‪ ,‬דעת האגרות משה )ח"ד סי' ע"ד( שאין דין‬ ‫לדון גם משום נולד‪.‬‬ ‫ושכן נהגו בבגדאד גם לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה‪.‬‬ ‫שבנוסחאות הישנות של סדר התפילות לרמב"ם‬ ‫הטמנה בנייר כסף כיון שאינו עשוי לשמירת חום‪,‬‬ ‫‪ 6‬בשו"ע )או"ח סי' שיח ס"ד( התיר חימום חוזר של‬ ‫ובשו"ת אור לציון )ח"ב פט"ו סי' קי( פסק ג"כ להתיר‬ ‫)נוסח ברכות התפילה‪ ,‬ברכה ט(‪ ,‬הנוסח הוא 'ותן טל ומטר‬ ‫אמנם שאר הפוסקים חלקו עליו ולדעתם יש בו דין‬ ‫מאכל יבש המבושל כל צורכו‪ ,‬אף לאחר שנצטנן‪.‬‬ ‫אם יש לו או לשכנו עוד זוג מספרים‪ ,‬וכתב שיש‬ ‫על פני האדמה'‪ ,‬בלא תיבת 'לברכה'‪ .‬אמנם בנוסח‬ ‫הטמנה משום שלפעמים הוא נועד גם לשמירת חום‪,‬‬ ‫ודין הנחתו על מיחם מבואר שם )ס"ח(‪ .‬במשנה‬ ‫מי שרצה לאסור במכונת גילוח אף אם יש עוד כמה‬ ‫הדפוסים )שם( מופיע 'לברכה'‪ ,‬אך הנוסח הנזכר‬ ‫ולכן הדבר תלוי בכוונת הנותן‪ ,‬ראה בספר שמירת‬ ‫ברורה )שם ס"ק נ( הובא בשם מאמר מרדכי‪ ,‬שאף אם‬ ‫מכונות גילוח‪ ,‬שמא יפסק זרם החשמל‪ ,‬ודחה מכמה‬ ‫מלמד שאין לתלות בזה את הכשר ברכת שאלת‬ ‫שבת כהלכתה )פ"א הערה רנד(‪ .‬אם כוונת העטיפה הוא‬ ‫ההעמדה משביחה את התבשיל בדרך של מצטמק‬ ‫טעמים‪ :‬שהרי הפסקת חשמל אינה שכיחה ואין‬ ‫הגשמים‪.‬‬ ‫בכדי למנוע התפוררות‪ ,‬או משום שחפץ שהקדירה‬ ‫ויפה לו‪ ,‬מותר‪.‬‬ ‫לחוש לה‪ ,‬ועוד שאין לנו לגזור גזירות מדעתנו מה‬ ‫‪ 2‬במשנה )שבת ט‪ :(:‬לא ישב אדם לפני הספר סמוך‬ ‫תישאר נקיה‪ ,‬אין בזה איסור הטמנה‪ ,‬אפילו כשהוא‬ ‫‪ 7‬בשו"ע )סי' רנג ס"ה( ובמשנה ברורה )שם ס"ק פה‪-‬פז(‬ ‫שלא גזרו חז"ל‪ ,‬ועוד שכל החשש לענין מספרים הוא‬ ‫למנחה עד שיתפלל‪ ,‬ואמרו בגמרא הטעם‪ ,‬שמא‬ ‫עטוף מכל צדדיו‪.‬‬ ‫שמותר להניח על פי קדירת חמין העומדת על האש‪,‬‬ ‫שמא ישבר הזוג ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר ויטרד‬ ‫ישבר הזוג‪ ,‬ופירש רש"י )ד"ה שמא ישבר הזוג(‪ :‬של‬ ‫‪ 8‬ראה משנה ברורה )סימן שכג סקכ"ז(‪ ,‬שהתיר להדיח‬ ‫שאין דרך בישול בכך‪ .‬בספר וביום השבת )סי' ב ס"ג וס"י‪,‬‬ ‫בזה ולא יתפלל‪ ,‬אבל לא חששו שלא ילך להתפלל‬ ‫מספרים‪ ,‬ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר‪ .‬וכן פסקו‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'‬ ‫להסיר את הבגדים לפני הדלקת נרות‪ .‬האם‬ ‫שהלחות תפגע במילוי‪ .‬בימות החול הם‬ ‫לגמור בישולו בשבת‪.9‬‬ ‫מותר לי להשאיר את הבגדים תלויים בחוץ‬ ‫רגילים לפרוס את השמיכה על סורג החלון‬ ‫במהלך השבת?‬ ‫כדי לאווררה‪ .‬האם מותר לעשות זאת‬ ‫השלמת כוס הקידוש בקוביית קרח‬ ‫ת‪ .‬מעיקר הדין מותר‪ ,‬כיון שהכביסה נתלתה‬ ‫בשבת? ואם כבר הניחוה שם בלי לדעת‬ ‫שהדבר אסור‪ ,‬האם צריכים להסירה‪ ,‬ובאיזו‬ ‫בסעודת שבת בשמחה משפחתית עמד ר'‬ ‫טרם כניסת השבת‪ .17‬אולם יש שהקפידו על‬ ‫מיכאל לקדש על יין משובח ויקר‪ .‬גיסיו כבר‬ ‫כך‪.18‬‬ ‫דרך מותר לאווררה?‬ ‫קידשו לפניו‪ ,‬וכשמזג מן הבקבוק התברר‬ ‫ת‪ .‬אין לפרוס את השמיכה על חבל או על סורג‬ ‫שלא נותר בו די יין למלא את כוסו‪ .‬פנחס‬ ‫טלטול מפה רטובה בשבת‬ ‫כדרך שתולים כביסה לייבוש‪ ,‬מפני מראית‬ ‫הילד הציע להוסיף מים‪ ,‬אך ר' מיכאל חשש‬ ‫בליל שבת לאחר הסעודה נשפך כד מלא‬ ‫העין‪ ,‬שיחשבו שכיבסוה בשבת‪ .‬ואין להתיר‬ ‫שהדילול יפגום בטעם היין ובעונג שבת‪.‬‬ ‫מים על מפת השולחן שבביתי‪ .‬האם מותר‬ ‫זאת משום שנרטב רק חלק ממנה‪ ,‬ואף בחדר‬ ‫הציע לו פנחס להניח קוביית קרח ולקדש‬ ‫לי להוריד את המפה כדי להחליפה באחרת?‬ ‫סגור אסור לפרוס‪ .13‬מכל מקום אפשר להניחה‬ ‫מיד‪ ,‬קודם שתימס‪ .‬האם הכוס נחשבת‬ ‫ת‪ .‬מפה הרטובה ברטיבות מועטה‪ ,‬מותרת‬ ‫כרגיל על הספה או על גב כיסא במקום מאוורר‪,‬‬ ‫מלאה אף שר' מיכאל מקפיד שהקרח לא‬ ‫בטלטול‪ .‬אך מפה הספוגה במים בכמות‬ ‫ולפתוח את החלון‪ .‬אך אסור למתוח את‬ ‫יתערב ביין?‬ ‫שמקפידים לסחוט יש איסור לטלטלה‪ .19‬יש‬ ‫השמיכה בין כיסאות כמתקן לייבוש כביסה‪.14‬‬ ‫ת‪ .‬אם יש בכוס רביעית יין‪ ,‬רשאי להוסיף‬ ‫להטות את השולחן על הצד כדי שהמפה תיפול‬ ‫אם השמיכה נרטבה מכוס מיץ וכדומה מותר‬ ‫קוביות קרח כדי להגביה את מפלס היין‬ ‫על הארץ‪ ,‬ואחר כך להזיזה ברגליים לפינת‬ ‫לשוטחה‪ ,‬כיון שניכר שלא כובסה‪.15‬‬ ‫ולהשלים את הכוס‪ .10‬אך אין לרסק את הקרח‬ ‫הבית‪.20‬‬ ‫אם כבר פרסוה בשבת‪ ,‬אין חובה להסירה‪ ,‬לפי‬ ‫כדי להמיסו‪ .11‬אפשר גם להעביר את היין לכוס‬ ‫שהגזירה היא על מעשה הפריסה‪ ,‬והסרתה‬ ‫קטנה המחזיקה רביעית כדי שתהיה הכוס‬ ‫חימום חלה כדי שתהיה פריכה‬ ‫אינה מתקנת את האיסור שכבר נוצר‪ ,‬ויש‬ ‫מלאה‪ .‬אם אין דרך למלא את הכוס‪ ,‬יכול לקדש‬ ‫האם מותר לחמם חלה על סיר כשהחימום‬ ‫מחמירים בזה‪.16‬‬ ‫על כוס שיש בה רביעית‪ ,‬גם כאשר היא חסרה‪.12‬‬ ‫מקשה את תחתיתה‪ ,‬עד שהיא נעשית פריכה‬ ‫כצנים?‬ ‫השארת כביסה תלויה על החבל‬ ‫לפרוס לייבוש שמיכת פוך שנרטבה‬ ‫ת‪ .‬אם החלה רק מתחממת ותחתיתה מתקשה‬ ‫בשבת‬ ‫בשבת‬ ‫מעט ונעשית פריכה‪ ,‬מותר‪ .‬אבל אין להניח‬ ‫ביום שישי בבוקר כיבסתי כמה בגדים‬ ‫בשבת אחר הצהריים ישב אריאל על הספה‪,‬‬ ‫לחם כדי לייבשו ולהקשותו עד שייעשה צנימים‬ ‫ותליתי אותם על החבל לייבוש‪ .‬מכיון שהיה‬ ‫ולידו התהפכה כוס מים‪ .‬מעט מים נשפכו‬ ‫ממש‪ ,‬והמיקל בזה יש לו על מי לסמוך‪.21‬‬ ‫זה יום שישי קצר‪ ,‬של שעון חורף‪ ,‬שכחתי‬ ‫על שמיכת הפוך הטבעי‪ ,‬ובני הבית חששו‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫בשמירת שבת כהלכתה )פט"ו סי"ז( שהביא מהגרש"ז‬ ‫בו בגדים‪ ,‬ומפני שעיקר הגזירה היא על פעולת‬ ‫המשנה ברורה )ס"ק קסג( מהמגן אברהם )ס"ק נה(‬ ‫כלים בליל שבת לצורך מחר‪ ,‬על פי זה‪ ,‬כשאופן‬ ‫אויערבאך שאף כאשר נרטב רק חלק מהבגד אסור‬ ‫השטיחה בשבת‪ .‬והביא דבריו להלכה בכף החיים‬ ‫שמלשון השו"ע שכתב מי שנשרו כליו‪ ,‬משמע דוקא‬ ‫החימום מותר‪ ,‬רשאי להקדימו ללילה לצורך‬ ‫לטלטלו כולו‪ ,‬אם החלק הרטוב הוא ניכר וחשוב‬ ‫)ס"ק ר"ס ורס"ב(‪ .‬אך בחוט שני )פל"ג 'איסור תליית בגדים‬ ‫נשרו במים‪ ,‬אבל אם נשפכו עליהם מים מועטים‬ ‫האכילה בבוקר‪ ,‬ואין צריך לסמוך את החימום‬ ‫בבגד‪ ,‬אך אם נרטב רק חלק מועט מהבגד מותר‬ ‫לייבשם' אות ד( כתב שלכאורה מטעם זה שיחשדוהו‬ ‫שאין חשש שיחשדוהו בכיבוס‪ ,‬מותר לשטחם‬ ‫לשעת הסעודה‪.‬‬ ‫לטלטלו‪ ,‬וכמבואר במשנה ברורה )סי' שיט סק"ס(‬ ‫אותם בני אדם שראו שלא היו הבגדים שטוחים‬ ‫בשבת‪ .‬אבל דעת האליה רבה )ס"ק עז( והשלחן עצי‬ ‫‪ 9‬השו"ע )סי' שיח ס"ד( אסר את השלמת בישולו של‬ ‫שבאופן זה אינו חושש לסוחטו‪ .‬וכתב המגן אברהם‬ ‫בכניסת השבת ועתה ישנם בגדים שטוחים‪ ,‬יש‬ ‫שיטים )סי' ג ס"א( לאסור אפילו כאשר הבגד נרטב‬ ‫מאכל שלא נתבשל כל צורכו‪ .‬ובמשנה ברורה )שם‬ ‫)סי' שא ס"ק נח( שאף בגד שנרטב ממש מותר לטלטלו‬ ‫לומר שצריך לסלקם ולא כמו שכתב הבן איש חי‪,‬‬ ‫במים מועטים‪ ,‬וכן כתב המגן אברהם )שם( בסוף‬ ‫ס"ק כו( ביאר שאף מעבר למאכל בן דרוסאי שייך‬ ‫על ידי עשרה בני אדם יחד‪ ,‬וכמבואר במשנה )שבת‬ ‫ונשאר בצריך עיון‪ .‬וכן כתב בשו"ת מגדנות אליהו‬ ‫דבריו שממה שאסר השו"ע )שם סמ"ז( לשטוח בשבת‬ ‫בו בישול מן התורה‪ .‬לכן לא די בכך שהאטריות‬ ‫פכ"ב מ"ד( 'אבל עשרה בני אדם מסתפגים באלונטית‬ ‫)ח"ב סי' לא( שמדקדוק דברי השו"ע הרב )סנ"ו(‬ ‫בגד שנרטב מזיעה מבואר‪ ,‬שאף בגד שנרטב במים‬ ‫מבושלות אם הביצים שבתערובת טרם נתבשלו‬ ‫אחת ומביאין אותה בידיהם'‪ ,‬ולפי שהרבים מזכירים‬ ‫שכתב 'שהרואה אותם שטוחים לנגב‪ ,‬יאמר שכבסן‬ ‫מועטים אסור לשטוח בשבת‪ .‬ולפי דבריהם נראה‬ ‫כל צורכן‪ .‬עוד ביאר )שם ס"ק מא( שלפי הדעה שיש‬ ‫זה לזה שלא לסחוט‪ .‬וכן כתבו התוספת שבת )סי'‬ ‫בשבת'‪ ,‬משמע שגזירת חכמים היתה שלא יראו‬ ‫שיש לאסור הן כאשר נרטב כל הבגד והן כאשר‬ ‫צלייה אחר בישול‪ ,‬אף קדירה מפסקת אינה מתירה‬ ‫רעה סק"ד‪ ,‬וסי' שא ס"ק פו( והתהלה לדוד )ס"ק מד(‬ ‫אותם שטוחים בשבת ולא רק על עצם השטיחה‪.‬‬ ‫נרטב מקצתו‪ .‬אבל הערוך השולחן )סעי' קיט( כתב‬ ‫זאת‪ .‬ומכל מקום אין צלי אחר צלי ואין אפייה אחר‬ ‫שדוקא בעשרה בני אדם יש להקל ולא בפחות מכך‪,‬‬ ‫‪ 17‬הבית יוסף )או"ח סי' שא סמ"ה( הביא את דברי‬ ‫שבדברי המגן אברהם מבואר להתיר לשטוח בשבת‬ ‫אפייה‪.‬‬ ‫וכן נראה מדברי הבן איש חי )שנה שנייה‪ ,‬ויחי‪ ,‬אות ד(‪.‬‬ ‫הרשב"א )שו"ת ח"ז סי' צז( שכתב שמי ששטח בגדים‬ ‫בגד שנרטב רק מקצתו‪ ,‬ולפי שאין שייך חשש‬ ‫‪ 10‬בגמרא )ברכות נא‪ (.‬נמנה 'מלא' בין דיני כוס של‬ ‫אבל האליה רבה )סק"פ( כתב שעשרה לאו דוקא‪,‬‬ ‫בערב שבת יכול להשאירם בשבת אף שעדיין אינם‬ ‫מראית העין שיחשדוהו שכבסן בשבת‪ ,‬שהרי רואים‬ ‫ברכה‪ .‬ובשו"ע )או"ח סי' רעא ס"י( מבואר לעניין כוס‬ ‫והוא הדין לשניים‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש להיזהר מלנער את‬ ‫יבשים‪ ,‬ואין לחוש למראית העין כיון שלא אסרו‬ ‫שמקצתו של הבגד יבש‪ ,‬וכן כתב הבני ציון )ליכטמן‪,‬‬ ‫של קידוש שיש לקדש על כוס מלאה יין‪ ,‬והושוו‬ ‫המפה וכפי שכבר הזהיר על כך בביאור הלכה )סי'‬ ‫חכמים אלא את השטיחה עצמה בשבת‪ .‬והוכיח כן‬ ‫ס"ק סח(‪ .‬אמנם במאמר מרדכי )ס"ק לה( כתב שאף‬ ‫שאר דיני כוס הקידוש לדיני כוס של ברכת המזון‪.‬‬ ‫שא ד"ה ואינו חושש(‪ ,‬ועל פי המבואר בשו"ע )סי' שב‬ ‫מהמבואר במסכת ביצה )ט‪ (.‬שאסור להוליך סולם‬ ‫באופן כזה יש משום מראית העין‪ ,‬שהרואה יחשוד‬ ‫וכן כתב הרמ"א )או"ח סי' קפג ס"ב( לעניין כוס של‬ ‫ס"א(‪.‬‬ ‫משובך לשובך ביום טוב מחשש מראית העין שלא‬ ‫שכיבס מקצת הבגד אחר שנתלכלך אותו מקום‪.‬‬ ‫ברכת המזון שיש למלאותה על כל גדותיה‪ .‬וראה‬ ‫‪ 20‬כיון שהמפה היא מוקצה‪ ,‬אין לטלטלה אלא‬ ‫יאמרו להטיח גגו הוא מוליכם‪ ,‬ומכל מקום אינו‬ ‫וכן כתב בתורת שבת )ס"ק מא( שאין לחלק בין נרטב‬ ‫במשנה ברורה )סי' קפב ס"ק יט( שמותר להוסיף לכוס‬ ‫באופנים שהותרו טלטול מוקצה‪ .‬ולכן מותר‬ ‫צריך לסלק סולם המונח שם מערב יום טוב‪ .‬וכן‬ ‫מקצת הבגד או כולו‪ ,‬שאם כן נתת דבריך לשיעורים‬ ‫שאינה מלאה חתיכת פת‪ ,‬כדי להגביה את היין‬ ‫להטות את השולחן כדי שהמפה תיפול על הארץ‪,‬‬ ‫פסק השו"ע )שם סמ"ה(‪ .‬ובלבוש )סמ"ה( ביאר שבאמת‬ ‫שהרי אין ידוע מה נחשב מקצת בגד רטוב‪ ,‬ומה הוא‬ ‫ולמלא את הכוס‪ .‬וביאר‪ ,‬שאין צורך שתהיה הכוס‬ ‫שהרי זה טלטול מן הצד המותר בשבת כמבואר‬ ‫אין אדם נחשד לעבור עבירה לפי שכל ישראל‬ ‫שיעור מים מועטים‪ .‬וראה בבן איש חי )שנה שנייה‪,‬‬ ‫מלאה כולה ביין‪ ,‬שהרי די ברביעית יין‪ ,‬ורק שלא‬ ‫בשו"ע )או"ח סי' שט ס"ד(‪ .‬וכן לאחר שנפלה המפה‬ ‫בחזקת כשרות‪ ,‬ועל כן הרואים את בגדו שטוח‬ ‫ויחי‪ ,‬אות א( שסובר שאפילו בגד שהוא יבש לגמרי‪,‬‬ ‫תהא הכוס חסרה‪ .‬אולם הביא )שם ס"ק לב( מהאליה‬ ‫לארץ מותר לו להזיזה ממקום למקום ברגליו‪,‬‬ ‫בשבת אינם חושדים שמא כיבסו ושטחו בשבת‬ ‫אסור לשטחו בשבת‪ ,‬ומפני שהרואה אינו מבחין‬ ‫רבה )ס"ק יד( שהמילוי מועיל דוקא בחתיכת פת‬ ‫שהרי זה טלטול כלאחר יד וכמבואר בשו"ע )או"ח סי'‬ ‫אלא יאמרו ששטחו מערב שבת‪ ,‬אך אדם השוטח‬ ‫שהבגד יבש‪.‬‬ ‫אחת‪ ,‬לפי שבהרבה חתיכות היין נמאס ואין לקדש‬ ‫שיא ס"ח( ובמשנה ברורה )סי' שח ס"ק יג(‪.‬‬ ‫בגד בשבת יש מקום לחושדו שכיבסו בשבת‪ ,‬לפי‬ ‫‪ 14‬כל האיסור הוא רק כדרך ששוטחים בגדים אחר‬ ‫עליו‪ ,‬משום )מלאכי א ח( 'הקריבהו נא לפחתך'‪ .‬ולפי‬ ‫‪ 21‬כאשר החלה נהיית מעט קשה ופריכה )‪-‬קראנץ'(‬ ‫שאילו כיבסו אתמול מדוע לא שטחו מיד אחר‬ ‫כיבוסם בימות החול‪ ,‬אבל אם אינו פורס ושוטח את‬ ‫זה‪ ,‬בקוביות קרח מותר להוסיף אפילו מספר‬ ‫מותר‪ ,‬ואין לחשוש בזה לאיסור בישול וכמבואר‬ ‫הכיבוס‪ ,‬ואין בני אדם יודעים שלא כיבסם כלל אלא‬ ‫הבגד כדרך שנוהגים לאחר כביסתו אין בזה איסור‪,‬‬ ‫קוביות‪ ,‬כיון שאין היין נמאס על ידן‪.‬‬ ‫במשנה ברורה )סי' שיח ס"ק מא( שאין אפיה אחר‬ ‫נשרו במים‪.‬‬ ‫וכמבואר במשנה ברורה )ס"ק קע( שמותר להניח את‬ ‫‪ 11‬בשו"ע )סי' שכ ס"ט( מבואר שאסור מדרבנן לרסק‬ ‫אפיה‪ .‬אמנם לגבי עשיית צנימים בשבת כתבו‬ ‫‪ 18‬בדינים והנהגות להחזו"א )פרק ט אות ד( כתב‬ ‫הבגד שלא בדרך שטיחה‪ .‬וכן כתב הבן איש חי )שם(‬ ‫בידים שלג או ברד כיון שבורא מים חדשים שלא‬ ‫האחרונים לאסור לעשות כן מחמת כמה טעמים‪:‬‬ ‫שלא היה ניחא לו שישאירו בשבת בגדים מכובסים‬ ‫שמותר לתלות את הבגד על החבל מבלי לשטחו‪.‬‬ ‫היו כאן קודם‪ ,‬אך מותר ליתנם לתוך כוס יין או‬ ‫א‪ .‬בשו"ת שואל ומשיב )מהדורה תליתאה ח"ב סי' כ(‬ ‫תלויים על החבל מערב שבת‪ ,‬מפני מראית העין‬ ‫‪ 15‬במשנה ברורה )סי' שא ס"ק קסד( הביא בשם החיי‬ ‫מים והם נימוחים מאליהם‪ .‬ובמשנה ברורה )ס"ק לד(‬ ‫העלה חשש מצד הקשיית גוף רך‪ ,‬ועל פי מה שכתב‬ ‫אף שמעיקר הדין מותר‪ .‬וכן כתב בטעמא דקרא‬ ‫אדם )כלל כב סק"ז( להתיר שטיחת בגדים המלפפים‬ ‫ביאר שבאופן זה לא אסרו רבנן כיון שאינו עושה‬ ‫הרמב"ם )שבת פ"ט ה"ו( 'כללו של דבר בין שריפה גוף‬ ‫)הנהגות והוראות ממרן החזון איש אות י( שהחזון איש‬ ‫בהם תינוקות בשבת‪ ,‬מפני שלכלוכם מוכיח שלא‬ ‫מעשה בידיים‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש להקפיד שלא להניח‬ ‫קשה באש או שהקשה גוף רך‪ ,‬הרי זה חייב משום‬ ‫הקפיד בביתו שלא יישארו בגדים מכובסים תלויים‬ ‫כובסו‪ .‬ועוד כתב כי אפשר שמותר גם כשהבגדים‬ ‫מידי הרבה קרח בתוך המים‪ ,‬שהרי ברמ"א )סי' קפג‬ ‫מבשל'‪ ,‬ונשאר בזה בצ"ע‪ .‬ב‪ .‬בשו"ת רב פעלים‬ ‫על החבל אף מערב שבת מפני מראית העין‪ ,‬ואף‬ ‫נרטבו במי רגליים‪ ,‬כיון שהרטיבות מצויה בהם‬ ‫ס"ב( מבואר שאין צורך למזוג יין במים כשאינו חזק‪,‬‬ ‫)ח"ב או"ח סי' נב( דחה את ההשוואה לדברי הרמב"ם‬ ‫שמעיקר הדין אין צורך להסירם מן החבל‪ .‬ובחוט‬ ‫ומוכרת לרואים‪ ,‬ולא יבואו לחשוד בו שכיבסם‬ ‫ובמשנה ברורה )סי' קפב סק"ל( התנה את המזיגה בכך‬ ‫ולפי שהאיסור בזה הוא מחמת מבשל‪ ,‬והרי קיימא‬ ‫שני )פל"ג( כתב שהחזון איש הקפיד על כך במקום‬ ‫בשבת‪ .‬וכן כתב הבן איש חי )שנה שנייה‪ ,‬ויחי‪ ,‬אות ב(‬ ‫שטעם היין לא יתקלקל על ידי מזיגתו‪ ,‬לפיכך אין‬ ‫לן שאין אפיה אחר אפייה‪ ,‬ועוד שכל האיסור‬ ‫שיש חשש חילול ה'‪ ,‬שנמצאים שם אנשים שאינן‬ ‫שמותר לשטוח אותם‪ ,‬מפני שהכול יודעים שהדרך‬ ‫לדללו באופן הפוגם את טעמו כדי למלא את הכוס‪.‬‬ ‫בהקשיית דבר רך הוא כאשר צריך זאת למלאכתו‪,‬‬ ‫שומרים תורה ומצוות ויחשדוהו שכיבס בשבת‪.‬‬ ‫לשטוח בגדים אלו בלא כיבוס‪ .‬והוסיף )שם אות ג(‬ ‫‪ 12‬במשנה ברורה )סי' רעא ס"ק מב‪ ,‬נב( כתב שאם יש‬ ‫ואילו כאן עושה זאת בדרך אכילתו‪ .‬אולם למעשה‬ ‫אמנם בדינים והנהגות )שם( מבואר טעמו של החזון‬ ‫שלדברי החיי אדם יש להתיר לשטוח גם מטפחות‬ ‫כוס קטנה המחזיקה רביעית ישפוך היין לתוכה‬ ‫כתב לאסור עשיית צנימים בשבת משום גמר‬ ‫איש‪ ,‬שכיום שהדור יותר פרוץ יש יותר להקפיד על‬ ‫של גדולים שניכר בהם קצת לכלוך‪ ,‬שכן לכלוכן‬ ‫כדי שתהא מלאה‪ ,‬ואם אין לו אפשרות לכך מותר‬ ‫מלאכה ומכה בפטיש ]ויש לציין שהביאור הלכה‬ ‫חשש מראית עין‪ .‬ומכל מקום כתב בקובץ מבית לוי‬ ‫מוכיח שלא כובסו‪ ,‬וכן כתב הכף החיים )ס"ק רנט(‪.‬‬ ‫לקדש על רביעית בכוס שאינה מלאה‪ ,‬כיון שכוס‬ ‫)סי' שיח ד"ה והדחתן( כתב שאין משום מכה בפטיש‬ ‫)ח"ו עמ' מח( בשם הגר"ש ואזנר שאם שכח ולא הסיר‬ ‫ובשמירת שבת כהלכתה )פט"ו הערה לט( כתב שיש‬ ‫מלאה היא מצוה רק לכתחילה אך אין זה מעכב‬ ‫באוכלים[‪ .‬ג‪ .‬בכף החיים )סי' שיח אות עח( הביא‬ ‫את הכביסה מהחבלים לפני כניסת השבת שלא‬ ‫לעיין לפי דבריהם‪ ,‬האם מותר גם לשטוח שאר‬ ‫בדיעבד‪ .‬ובפרט כאשר הכוס מלאה כמעט עד סופה‬ ‫משו"ת אורח לצדיק )סי' ו( לאסור אפיה אחר אפיה‬ ‫יסירה בשבת‪ ,‬ומפני שאם אינו צריך את הבגדים‬ ‫בגדים שניתז עליהם לכלוך או משקה צבוע הניכר‬ ‫שיכול לקדש כן אף לכתחילה‪ ,‬כיון שהט"ז )סי' קפג‬ ‫כשפעולת האפייה השנייה משנה את המאכל‪,‬‬ ‫לשימוש בשבת זו יש בסילוקן מחבל הכביסה‬ ‫על הבגד‪ ,‬אולם בספר פסקי תשובות )סי' שא הערה‬ ‫סק"ד( הביא שיש הסוברים שגם כשאינו ממלא את‬ ‫ואינה חימום חוזר בלבד‪ ,‬וכמו שכתב הט"ז )סי' שיח‬ ‫משום איסור הכנה משבת לחול‪.‬‬ ‫‪ (409‬כתב בפשיטות שמותר‪ ,‬ואין בכך חשש מראית‬ ‫הכוס עד סופה‪ ,‬עדיין שם 'מלא' על הכוס‪ ,‬ולפי‬ ‫סק"ו( לעניין בישול אחר בישול במצטמק ויפה לו‪.‬‬ ‫‪ 19‬הרמ"א )סי' שא סמ"ו( אסר לטלטל בגדים הספוגים‬ ‫העין‪.‬‬ ‫שאם תהיה הכוס מלאה הרבה ישפך היין ויתבזה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בשו"ת אור לציון )ח"ב פ"ל ס"ו( כתב שיש לחשוש‬ ‫מים‪ ,‬מחשש סחיטה‪ .‬ובמשנה ברורה )שם ס"ק קעא‪-‬‬ ‫‪ 16‬השו"ע )סי' שא סמ"ה( התיר להשאיר בגדים‬ ‫וכן הביאו האליה רבה )סק"ד( והמשנה ברורה )סק"ט(‪.‬‬ ‫בזה לצלייה אחר אפיה‪ .‬ולהלכה דעת הגרש"ז‬ ‫קעב( חילק בין מים מרובים למועטים‪ ,‬וכפי שמבואר‬ ‫שנפרסו מערב שבת‪ ,‬ובמשנה ברורה )שם ס"ק קסז(‬ ‫‪ 13‬בשו"ע )או"ח סי' שא סמ"ה(‪' :‬מי שנשרו כליו במים‬ ‫אויערבאך )שולחן שלמה סי' שיח ס"ק נו( שאין להפוך‬ ‫ברמ"א )סי' שב ס"ט( שבמים מרובים יש חשש סחיטה‪,‬‬ ‫ביאר שעיקר החשד אינו אלא בשעת הפריסה‪,‬‬ ‫וכו' ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא‬ ‫לחם לצנימים‪ ,‬וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה‬ ‫אך לא במים מועטים‪ .‬וראה בדברי המשנה ברורה‬ ‫שהרואה שהוא שוטחם בשבת חושד בו שכיבסו‬ ‫יחשדוהו שכבסן בשבת‪ ,‬ואפילו בחדרי חדרים‬ ‫)פ"א סע"א(‪ .‬אמנם בשו"ת יחוה דעת )ח"ג סי' כב( התיר‬ ‫)סי' שח ס"ק סג( שהגדר של מים מרובים הוא טופח‬ ‫היום‪ .‬ולפי זה כתב הבן איש חי )שם אות א( שהעובר‬ ‫שאין שם רואים אסור'‪ .‬וביאר המשנה ברורה )ס"ק‬ ‫עשיית צנימים‪ ,‬משום שאין אפייה אחר אפייה‪.‬‬ ‫על מנת להטפיח‪ ,‬אבל בגד שנרטב בפחות משיעור‬ ‫ופורס בשבת אינו חייב להסיר‪ ,‬אפילו אם רואים‬ ‫קסה( שבחשד לכיבוס שהוא איסור תורה‪ ,‬לא חילקו‬ ‫והביא שם את דעת המהרש"ם בדעת תורה )סי' שיח‬ ‫זה אינו מוקצה ומותר לטלטלו בשבת‪ .‬וראה‬ ‫שמקום התלייה היה ריק בכניסת שבת וכעת יש‬ ‫חכמים בין מקום גלוי למקום נסתר‪ .‬עוד הביא‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫בקניית מקח‪ .‬ואף דקדק הקצות מלשון תרומת‬ ‫הסיק המשנה ברורה (סי' תמח סקי"ט) שדרכי קניין‬ ‫ב‪ .‬מראית העין בחפץ שכבר שייך לנכרי‬ ‫הדשן כדעת משאת בנימין‪ ,‬שבשאר דברים יש‬ ‫אלו מועילות גם במכירה לנכרי‪.‬‬ ‫בתוספות (שבת ג‪ .‬ד"ה בבא דרישא) העמידו את‬ ‫שליחות לנכרי חברו‪.‬‬ ‫אלא שיש לדקדק בגדר המנהג‪ .‬יען שלא כל‬ ‫הבבא ברישא של המשנה שבעל הבית מוציא ואין‬ ‫אלא שהמגן אברהם (סי’ תמח סק”ד) הביא ראיה‬ ‫פעולה המחייבת את הצדדים לעמוד בדיבורם‬ ‫בכך איסור "לפני עור" שמדובר בנכר והחפץ‬ ‫מהירושלמי (דמאי פרק ו)‪ ,‬שאין נכרי עושה שליח‬ ‫מקנה את גוף החפץ‪ ,‬אלא צריך שדרך אותו‬ ‫של הנכרי‪ ,‬דאפילו מכניס ומוציא כל היום אין‬ ‫לנכרי חברו‪ ,‬ומשום כך הסיק שאין להקל בזה‪.‬‬ ‫מסחר תהיה להקנות את המוצר המסוים באותה‬ ‫כאן איסור כלל כיון שאין החפץ של בעל הבית‪.‬‬ ‫וכן הכריע הביאור הלכה (סי’ תמח סעיף ג ד”ה ובלבד‬ ‫פעולה‪ ,‬ולא רק להתחייב לספקו לאחר מכן‪.‬‬ ‫אולם הרא"ש (שבת פ"א סי' א) הביא פירוש זה ודחהו‬ ‫שיתננו לו)‪ ,‬שאין לסמוך על משיכת שליח נכרי‬ ‫לפיכך‪ ,‬אישור העסקה באתר יהיה נחשב כקניין‬ ‫וכתב‪' :‬ובאשכנז ראיתי מורין לאיסור אף בחפץ‬ ‫עבור קונה נכרי‪ .‬לפיכך‪ ,‬כשהמוצר עדיין לא‬ ‫סיטומתא‪ ,‬במקום שהדבר מחייב כגמר קניין וכך‬ ‫של עובד גילולים'‪ .‬וביאר הטעם מפני שהרואה‬ ‫נקנה‪ ,‬אין לומר שנטילת השליח בבית המוכר‬ ‫מקובל ונהוג באותו מקום‪.‬‬ ‫אינו מכיר של מי החפץ‪ ,‬והסכים לאסור‪.‬‬ ‫מקנה אותו לקונה מכוח שליחות רגילה‪.‬‬ ‫אף בכסף עצמו מצינו מחלוקת אם קונה‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (סי’ שכה סעיף א)‪ ,‬שאסור‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬הביאור הלכה הביא בשם מטה‬ ‫מכוח המנהג‪ .‬בשו”ת מהרש”ם (ח”ה סי’ יח) צירף‬ ‫ליתן לנכרי חפצים שדרכו להוציא‪ ,‬אפילו הם‬ ‫יהודה‪ ,‬שאם הגיע החפץ לבית הקונה ממש‬ ‫את הסברא שבזמננו תשלום כל המעות קונה‬ ‫שלו‪‘ ,‬שהרואה אינו יודע שהחפצים של נכרי’‪.‬‬ ‫מדעת המוכר‪ ,‬וקיבלו הקונה מדעתו‪ ,‬הקניין קיים‬ ‫משום סיטומתא‪ .‬אולם הכרעתו שם היתה שלא‬ ‫הרי שאף כשהמקח יצא מרשות המוכר ועומד‬ ‫אף שהמוביל ישראל‪ .‬כאן אין צורך שפעולת‬ ‫להוציא מן המוכר המוחזק‪ ,‬בצירוף טעמים‬ ‫בבעלות הגוי‪ ,‬אסור למסור לידו מצד מראית‬ ‫המוביל תיחשב מעשה הקונה‪ ,‬שהרי החפץ הגיע‬ ‫נוספים עיי”ש‪ .‬לעומתו בשו”ת אבני נזר (יו”ד סי’‬ ‫העין שיאמרו שהוא של ישראל‪.‬‬ ‫לרשות הקונה עצמו‪.‬‬ ‫תה אות יא) שלל את תוקפו של מנהג שכסף קונה‬ ‫וכן נשאל בשו”ת מגן שאול (ליקוטים סי’ נז) במי‬ ‫וכל זה כשעדיין צריך להקנות את המוצר‪.‬‬ ‫בין בישראל ובין בנכרי‪ ,‬וחילק בין מנהג זה ובין‬ ‫שמכר סחורה לנכרי בחול‪ ,‬והנכרי השאירה אצלו‬ ‫אבל אם כבר נקנה לנכרי קודם שבת‪ ,‬אין צורך‬ ‫מעשי קניין חשובים‪ ,‬כרשימה‪ ,‬מסירת מפתח‬ ‫עד שיצטרך לה‪ ,‬ובא בשבת ליטלה‪ ,‬והעלה שיש‬ ‫בשליחות הקונה כדי להקנותו שנית‪ ,‬שהרי‬ ‫ולחיצת יד‪.‬‬ ‫לחוש ולהחמיר אם אפשר‪ .‬ובתשובת גיסו ר’ יוסף‬ ‫המוביל נוטל ממון שכבר שייך לקונה‪.‬‬ ‫אמנם בנידון שלפנינו הקניין נעשה על ידי‬ ‫ב”ר יעקב בן חסון שנדפסה שם (סוף הסימן) הוסיף‪,‬‬ ‫ו‪ .‬שליח בשכר ויד פועל כיד בעל הבית‬ ‫מסירת פרטי אשראי‪ ,‬ויש לדון שזהו בגדר קנין‬ ‫שלשיטות שנכרי קונה במשיכה‪ ,‬הרי שהמכר‬ ‫עוד יש לדון מצד דין 'יד פועל כיד בעל הבית'‪.‬‬ ‫‘סיטומתא’‪ ,‬אך יש בזה כמה פרטים משתנים‬ ‫נגמר בשבת ובודאי דאסור’‪ .‬והובאו הדברים בכף‬ ‫בבבא מציעא (י‪ ).‬מבואר‪ ,‬שאף לדעה שהמגביה‬ ‫באופן התשלום‪ ,‬ועל כן אין להכריע שהבעלות‬ ‫החיים (סי’ שכה אות יא)‪ .‬הרי לנו מדבריהם שאף‬ ‫מציאה לחברו לא קנה חברו‪ ,‬פועל שנשכר לכך‬ ‫עברה קודם שבת‪.‬‬ ‫לאחר קניין יש לחוש לחשד מראית העין במסירה‬ ‫קונה לבעל הבית‪ .‬הרי שיש בפועל יסוד קניין‬ ‫ה‪ .‬נטילת שליח עבור קונה נכרי‬ ‫לידו‪ ,‬וקודם הקניין הדבר אסור מצד שגמר המקח‬ ‫שאינו תלוי בשליחות רגילה‪ ,‬ויש לברר אם מכוחו‬ ‫אם לא נקנה המוצר בתשלום‪ ,‬יש לדון אם‬ ‫נעשה בשבת ואסור משום ‘מקח וממכר’ בשבת‪.‬‬ ‫תועיל גם הגבהת פועל נכרי‪.‬‬ ‫נטילת השליח משלימה את הקניין‪ .‬בשולחן ערוך‬ ‫ג‪ .‬קבלת התשלום וקניין הנכרי‬ ‫במחנה אפרים (הלכות מכירה‪ ,‬קניין מעות סי’ טו)‬ ‫(חו"מ סי' קפח סעיף א) פסק שאין ישראל נעשה שליח‬ ‫והנה שלוש דעות נאמרו בראשונים בדין קנין‬ ‫הסתפק במי שקנה מקח‪ ,‬ופועלים נכרים הגביהוהו‬ ‫לנכרי‪ .‬ואף מדין זכייה אינו זוכה לו‪ ,‬כמבואר‬ ‫הגוי הקונה מטלטלין מישראל‪ :‬א‪ .‬דעת רש"י‬ ‫עבורו והניחוהו בפונדק‪ .‬מצד אחד‪ ,‬יד הפועלים‬ ‫בשולחן ערוך (סי' רמג סעיף יד)‪ .‬ממילא‪ ,‬אילו היה‬ ‫(בכורות ג‪ :‬ד"ה קנין גמור) שהקנין המועיל בגוי הלוקח‬ ‫כיד בעל הבית‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אם באנו להחשיב‬ ‫המוביל ישראל‪ ,‬אין הגבהתו קונה לנכרי מכוח‬ ‫מישראל הוא קנין כסף בלבד‪ .‬ב‪ .‬דעת הרמב"ן‬ ‫את ידם כחצרו‪ ,‬הרי זו חצר המהלכת שאינה‬ ‫שליחות רגילה או זכייה‪.‬‬ ‫(הל' בכורות ריש פ"ב)‪ ,‬ורבינו תם (תוס' ע"ז עא‪ .‬ד"ה רב אשי‬ ‫קונה‪ .‬ואף שצידד בסוף דבריו לומר שיקנה מכוח‬ ‫ובנכרי שמינה נכרי אחר לשלוחו נחלקו‬ ‫ועוד) שהקנין המועיל בגוי הוא רק קנין משיכה‬ ‫עשיית הפעולה עבור בעל הבית‪ ,‬סיים שאין בידו‬ ‫האחרונים‪ .‬בשו”ת משאת בנימין (סי’ צז‪ ,‬במגן אברהם‬ ‫וכן פסק הרא"ש (בכורות פ"א סי' ב)‪ .‬ג‪ .‬דעת הרמב"ם‬ ‫ראיה גמורה לנידונו‪ .‬ואין החיסרון תלוי בהליכת‬ ‫סי’ תמח סק”ד הביא דבריו ואת דעת החולקים) כתב שהמיעוט‬ ‫ועוד (פ"א מזכיה הי"ד כפי שביארו דבריו המ"מ ובכס"מ שם)‬ ‫הפועל באותה שעה‪ ,‬שבגיטין (כא‪ ).‬מבואר שאף‬ ‫מדין שליחות נאמר כשהמשלח ישראל והשליח‬ ‫הקנין המועיל בגוי הלוקח מטלטלין מישראל‬ ‫כשהעבד עומד או יושב אין ידו קונה לאדונו‪,‬‬ ‫נכרי‪ ,‬או להיפך‪ ,‬אבל נכרי נעשה שליח לנכרי‬ ‫הוא בין קנין כסף ובין קנין משיכה‪.‬‬ ‫מפני שראוי להלך‪.‬‬ ‫חברו‪ .‬לפיכך‪ ,‬נכרי שקנה מקח מישראל ומינה‬ ‫ובמשנה ברורה (סי’ תמח סקי”ז) הביא את השיטות‪,‬‬ ‫ובנתיבות המשפט (סי’ קפח ביאורים סק”א) חילק בין‬ ‫נכרי אחר למשכו עבורו‪ ,‬קונה במשיכת שלוחו‪.‬‬ ‫אם קונה בכסף או במשיכה‪ ,‬והצריך לכתחילה‬ ‫קניין יד לקניין הגבהה‪ .‬יד קונה בעצם החזקת‬ ‫אין היות המוכר ישראל גורעת משליחות זו‪,‬‬ ‫במכירת חמץ לצרף כסף ומשיכה‪ ,‬כדי לצאת ידי‬ ‫החפץ‪ ,‬אף בלא שיעור הגבהה‪ .‬ואילו הגבהה‬ ‫שהמשלח והשליח שניהם נכרים‪ .‬וכן סתם הש”ך‬ ‫כולן‪ .‬ומעתה‪ ,‬אין קבלת הדמים מוכיחה שהמקח‬ ‫קונה גם כשהחפץ אינו ביד הקונה‪ ,‬אם הוגבה‬ ‫(חו”מ סי’ רמג סק”ה) בשם משאת בנימין‪.‬‬ ‫כבר יצא מרשות המוכר‪.‬‬ ‫מכוחו‪ .‬יד הפועל אינה קונה לבעל הבית מצד‬ ‫והבית שמואל (אה”ע סי’ ה סקי”ט) הוכיח להיפך‬ ‫ואכן לשיטה שכסף קונה‪ ,‬יש לומר שהחפץ‬ ‫עצם ההחזקה‪ ,‬שהרי היא כחצר המהלכת‪.‬‬ ‫מדברי תרומת הדשן (סי’ רצט)‪ .‬שם דן בישראל‬ ‫נקנה כבר קודם שבת‪ ,‬אמנם לשיטה המצריכה‬ ‫אבל כשהפועל מגביה כראוי בציווי בעל הבית‪,‬‬ ‫המוכר תרנגולים לנכרי שעתיד לסרסם‪ ,‬שלדעה‬ ‫משיכה‪ ,‬עדיין צריך הנכרי למעשה קניין‪ .‬ומה‬ ‫ההגבהה מתייחסת לכוח בעל הבית‪ ,‬ש’יד וכח‬ ‫שבני נח מצווים על הסירוס יש במכירה חשש‬ ‫שהקל המשנה ברורה (שם) בדיעבד במכירת חמץ‬ ‫פועל כיד וכח בעה”ב’‪.‬‬ ‫‘לפני עיוור’‪ .‬אולם אם הקונה אינו מסרסם‬ ‫בכסף בלבד‪ ,‬נאמר לאחר הפסח‪ ,‬לגבי דיני הקנס‬ ‫וכן במשיכה‪ ,‬כשמושך הפועל לרשות בעל‬ ‫בעצמו‪ ,‬אלא מוסרם לעבדו או לשפחתו לסרסם‪,‬‬ ‫המיוחדים לחמץ שעבר עליו הפסח‪ ,‬אבל לא‬ ‫הבית‪ ,‬הרי זו משיכה מכוחו‪ ,‬כעין ‘קורא לה והיא‬ ‫צידד להתיר משום ‘לפני דלפני’‪ ,‬שהישראל אינו‬ ‫הכריע שכסף קונה בוודאי בכל מקח‪.‬‬ ‫באה’‪ .‬אבל משיכה לרשות הפועל או לסימטא‬ ‫מוסר את התרנגולים לעובר העבירה‪ ,‬אלא למי‬ ‫ד‪ .‬סיטומתא ותשלום באתר מכירות‬ ‫אינה מועילה כשאין הפועל בן שליחות‪ ,‬שאין‬ ‫שימסרם אליו‪ .‬והבית שמואל למד מכך שאין‬ ‫אמנם מלבד קניין כסף יש לדון מצד קניין‬ ‫רשות הפועל כרשות בעל הבית‪ .‬ועוד הצריך‬ ‫מעשה המסרס מתייחס לקונה ששלחו‪ ,‬ומכאן‬ ‫'סיטומתא' שהוא קנין שנהגו בו הסוחרים‪.‬‬ ‫שבעל הבית יתכוון לקנות באמצעות מעשה‬ ‫שאין שליחות אף מנכרי לנכרי‪.‬‬ ‫בשולחן ערוך (חו"מ סי' רא סעיפים א–ב) נפסק‪ ,‬שרושם‬ ‫פועליו‪ ,‬והפועלים עצמם אינם צריכים להתכוון‬ ‫אולם הקצות החושן (סי’ קפח סק”א) דחה ראיה‬ ‫שעושה הקונה על המקח אינו קונה קניין גמור‬ ‫לזכות לו‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬וכתב שהתרומת הדשן דן בשליחות לעשות‬ ‫בסתם‪ ,‬אבל במקום שנהגו לקנות בו נקנה המקח‪,‬‬ ‫ולפי יסוד הנתיבות יש לדון גם בקונה הנכרי‬ ‫עבירה‪ ,‬ובזו יש לומר שאין שליח לדבר עבירה‬ ‫וכן בכל מעשה שנהגו התגרים לקנות בו‪ .‬וכבר‬ ‫שלפנינו‪ :‬אם המוביל הוא פועלו‪ ,‬מגביה הגבהה‬ ‫אף מנכרי לנכרי‪ .‬ממילא‪ ,‬אין לייחס את הסירוס‬ ‫כתב בשו"ת הרשב"א (מיוחסות להרמב"ן סי' רכה) דקנין‬ ‫הראויה לקנות על פי ציוויו‪ ,‬והקונה מתכוון‬ ‫למשלח‪ ,‬אף אם בדבר היתר שליחותו מועילה‪.‬‬ ‫הנהוג‪ ,‬מועיל אף בגוי‪ ,‬וכן כתב הרמ"א (בתשובה‬ ‫לקנות בה‪ ,‬יש לומר שתועיל הגבהתו אף בלא‬ ‫כשם שאין שליח לדבר עבירה בישראל‪ ,‬ואין בכך‬ ‫סי' פז) וכן העלה בנתה"מ (סי' קצד ס"ק ח)‪ ,‬וכן הביא‬ ‫שליחות‪ .‬ואולם במוביל מטעם חברת הובלה יש‬ ‫כדי לשלול את שליחותו בשאר דברים‪ ,‬כך אין‬ ‫המגן אברהם (או"ח סי' תמח סק"ד) מתשובת משאת‬ ‫לומר שאין לו דין פועל של הקונה לעניין זה‪.‬‬ ‫ללמוד מן הסירוס שאין נכרי נעשה שליח לנכרי‬ ‫בנימין (סי' צז)‪ ,‬וכ"כ בשו"ע הרב (סי' תמח סי"א)‪ ,‬וכן‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫החזרת רכב שהושאל כשהבעלים‬ ‫הנחת מעיל רטוב ליד פלטת השבת‬ ‫ז‪ .‬גמר קניין בשבת וחלות הנעשית מאליה‬ ‫הקדימו לשוב מחו"ל‬ ‫בשבת חזרתי מבית הכנסת ובדרך המעיל‬ ‫הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ג הי"ב–הי"ג) פסק שאסור‬ ‫לצורך עסקיי תכננתי לנסוע לחודש לארה"ב‪,‬‬ ‫שלי נרטב כולו מגשם‪ .‬כשנכנסתי הביתה‬ ‫לקנות ולמכור בשבת גזירה שמא יכתוב‪,‬‬ ‫וידידי ביקשני שאשאיל לו את רכבי בתקופה‬ ‫הציע הבן שלי הציע שאניח את המעיל‬ ‫והוסיף‪' :‬אחד המוכר בפה או במסירה אסור'‪.‬‬ ‫בה אשהה בחו"ל‪ ,‬והסכמתי‪ .‬לאחר כשבוע‬ ‫על כסא סמוך לפלטת השבת‪ ,‬כדי שהוא‬ ‫הרי שאיסור מקח וממכר אינו תלוי בנתינת‬ ‫וחצי הקדמתי לחזור לארץ בגלל המתיחות‬ ‫יתייבש מהר יותר‪ .‬האם מותר להניח אותו‬ ‫מעות בשבת‪ ,‬ואף המסירה הגומרת את המקח‬ ‫והחשש מתקיפה איראנית‪ ,‬וכעת אני זקוק‬ ‫במקום חם?‬ ‫אסורה‪ .‬אך יש לדון במעשה קניין שנעשה‬ ‫לרכב‪ .‬האם החבר חייב להחזירו‪ ,‬או שכבר‬ ‫ת‪ .‬אין לייבש את המעיל במקום שהרטיבות‬ ‫בחול וחלות הקנין נעשה בשבת‪.‬‬ ‫זכה להשתמש בו חודש שלם? ומה הדין אם‬ ‫עלולה להתחמם לחום שהיד סולדת בו‪.22‬‬ ‫בשו”ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סי’ קנט)‬ ‫השכרתי לו את הרכב בתשלום?‬ ‫נידונו שני אופנים‪ :‬האחד‪ ,‬שהקנה בערב שבת‬ ‫ואמר ‘תקנה לך למחר’‪ ,‬שהמעשה נעשה‬ ‫ת‪ .‬אם לשון הסיכום היה שהרכב יעמוד לרשות‬ ‫בצל שנחתך בסכין חלבית בתוך שש‬ ‫בחול והקניין חל בשבת‪ .‬והשני‪ ,‬שהקנה‬ ‫החבר במשך זמן שהייתו בחו"ל‪ ,‬והחודש הוזכר‬ ‫שעות מבשר‬ ‫בערב שבת ‘מעכשיו’ על תנאי שיעשה הלוקח‬ ‫כמשך זמן הנסיעה המשוער‪ ,‬עליו להחזירו עם‬ ‫אברהם חתך בצל להכנת סלט ירקות‪,‬‬ ‫דבר מסוים‪ ,‬והוא מקיים את התנאי במעשה‬ ‫שובו של בעל הרכב‪ .26‬אולם אם הסיכום היה‬ ‫ואחר כך הבחין שהשתמש בסכין חלבית‬ ‫בשבת‪ .‬באופן השני הקניין חל למפרע בערב‬ ‫להעמיד את הרכב לחודש קצוב ללא תלות‬ ‫נקייה‪ .‬הוא עדיין בתוך שש שעות מאכילת‬ ‫שבת‪ ,‬אבל מעשה שבשבת הוא המקיים אותו‪.‬‬ ‫במועד חזרתו‪ ,‬יש לחלק בין שכירות להשאלה‪.‬‬ ‫בשר‪ .‬האם מותר לו לאכול את הבצל‪ ,‬או‬ ‫ולמסקנתו שניהם אסורים‪ :‬הראשון מפני גמר‬ ‫שחריפות הבצל עושה אותו לחלבי גם‬ ‫הקניין בשבת‪ ,‬אף שאין בו מעשה חדש‪ .‬והשני‬ ‫בשכירות‪ ,‬אפילו אם כשדיברו גילה דעתו‬ ‫שהוא משכיר את הרכב לחודש מאחר שבדעתו‬ ‫לעניין ההמתנה אחרי בשר?‬ ‫מפני עשיית המעשה המקיים את הקניין‪ ,‬אף‬ ‫שחלותו למפרע‪.‬‬ ‫לשהות בחו"ל באותו זמן‪ ,‬אך לבסוף חזר‬ ‫ת‪ .‬אם הסכין הייתה נקייה משיירי חלב‪ ,‬אפשר‬ ‫ובשו”ת מהרש”ג (ח”ב סי’ קיז) צידד להתיר‬ ‫בעקבות המצב הבטחוני‪ ,‬אי אפשר לדרוש את‬ ‫לאכול את הבצל גם בתוך שש שעות מאכילת‬ ‫מכונת ממכר שהנכרי מפעילה והישראל אינו‬ ‫הרכב בחזרה קודם תום החודש‪ .27‬אבל בשואל‬ ‫בשר‪ ,‬אפילו הסכין הייתה בת יומה‪ ,23‬ויש‬ ‫משתתף במכירה בשבת‪ .‬וחילק מדברי רעק”א‪,‬‬ ‫אף אם לא גילה דעתו בפרוש לפני ההשאלה‬ ‫מחמירים כשהסכין בת יומה‪ .24‬דין זה הוא רק‬ ‫ששם נקבע מראש שיחול המקח בשבת‪ ,‬ואילו‬ ‫רק שיש 'אומדנא דמוכח' שהשאילו כל זמן‬ ‫לגבי המתנת שש שעות‪ ,‬אך אסור לאכול את‬ ‫בעל המכונה אינו קובע מתי יקנו‪ ,‬ואף אינו‬ ‫שלא יהיה בארץ‪ ,‬וכל שכן אם גילה דעתו‪ ,‬יכול‬ ‫הבצל עם בשר ממש‪.25‬‬ ‫יודע אם יקנו בשבת‪ .‬ומכל מקום החמיר‬ ‫לדרוש את רכבו בחזרה‪.28‬‬ ‫למעשה כשהמכונה בחצרו או בחנותו משום‬ ‫מראית העין‪ ,‬ואסר למלאותה בסחורה בשבת‪.‬‬ ‫שהוא דבר מצוי לא מועיל גילוי דעת‪ .‬אלא‬ ‫יהודה )פיה"א סק"ה( ומשמרת שלום )שפ"ד‬ ‫ס"ה(‪ ,‬שהתיר מטעם זה‪ .‬וכן דעת החוט שני‬ ‫שהיה מקום לומר ע"פ מה שכתב הנתיבות‬ ‫סקי"ט( כתבו שלא מוכח מדברי הרעק"א‬ ‫)פכ"ט ס"ק יט( שמותר‪ ,‬ומשום ששינוי בטעם‬ ‫ובשו”ת מנחת יצחק (ח”ג סי’ לד אותיות ג–ה)‬ ‫)סי' שיב סקי"ב(‪ ,‬שם יישב דברי הרמ"א )סי'‬ ‫לענין זה‪ ,‬דיש לחלק בין אם מתחילה‬ ‫אינו נחשב כבישול‪.‬‬ ‫הצריך שיתנה קודם שבת שהמוצר יהיה קנוי‬ ‫שיב ס"ט( שהמשכיר בית לחבירו ואמר לו‬ ‫אכל את הדבר החריף‪ ,‬שא"צ להמתין שש‬ ‫‪ 22‬בשו"ע )או"ח סי' שא סמ"ו(‪' :‬בגדים השרוים‬ ‫מתחילה שאינו משכירו רק משום שהוא‬ ‫אחריו כיון שאינו מושך טעם כבשר עצמו‪,‬‬ ‫במים‪ ,‬אסור לנגבם סמוך לאש'‪ .‬ובמגן‬ ‫מערב שבת למי שיוציאנו‪ ,‬ושלא יזכה המוכר‬ ‫לבין אם מקודם אכל בשר בעין ואח"כ‬ ‫אברהם )ס"ק נז( הביא מהמרדכי )רמז תלג‪-‬‬ ‫אוהבו‪ ,‬ונעשה שונאו‪ ,‬שיכול להוציאו‪,‬‬ ‫במעות עד מוצאי שבת‪ .‬וביאר על פי האבני‬ ‫דמועיל גילוי דעת בשכירות בתים אף‬ ‫בא לאכול את הדבר חריף שאסור לאכלו‬ ‫תלד( כי טעם האיסור הוא משום שהמים‬ ‫נזר (או”ח סי’ נא)‪ ,‬שבזה אין הישראל עושה בשבת‬ ‫שלא עשה תנאי מפורש ולא כפלו‪ .‬ותמה‬ ‫כיון שבלע מהבשר‪ .‬ובדרכי תשובה )שם‬ ‫הספוגים בבגד מתבשלים‪ ,‬וכן משום‬ ‫עליו הקצות )סי' שיט סק"א( שמסברא יש‬ ‫סקמ"ב( כתב בשם שו"ת מור ואהלות שנהגו‬ ‫איסור מלבן‪ ,‬כמו שאמרו בגמרא )שבת כז‪(:‬‬ ‫מעשה לקיום התנאי‪ ,‬אלא הקניין מתברר‬ ‫להשוות שכירות בתים למכירת מטלטלין‬ ‫להקל אף בבן יומו‪ ,‬וכן הורו להקל הגר"ש‬ ‫על אינון של פשתן שהם מתלבנים על ידי‬ ‫למפרע בלא מעשה שלו בשבת‪ .‬ולעניין איסור‬ ‫לפי שדרך הוא להשכיר בתים‪ ,‬שמדובר‬ ‫ואזנר )קובץ מבית לוי עניני יו"ד עמ' לה(‪ ,‬והגר"מ‬ ‫החום‪ .‬ולפי זה כתב המגן אברהם שאפילו‬ ‫שטרנבוך )תשובות והנהגות ח"א סי' תלג(‪.‬‬ ‫אם הבגדים שרויים במעט מים בלבד גם‬ ‫מקח וממכר‪ ,‬שהוא מדרבנן‪ ,‬סמך על ברירה‪,‬‬ ‫בבעה"ב שאין דרכו להשכיר את ביתו‪,‬‬ ‫‪ 24‬חומרת הפרי מגדים )הנ"ל(‪ .‬והסכימו‬ ‫כן אסור‪ .‬אולם הוסיף שדין זה נאמר דוקא‬ ‫ולא נתרצה להשכירו אלא לאדם זה שהוא‬ ‫שתתברר בשבת זהות מי שקנה למפרע‪ .‬בכך‬ ‫אוהבו‪ ,‬וגם גילה בדבריו בשעת ההשכרה‬ ‫הרבה פוסקים לאסור כשהסכין בת יומה‪,‬‬ ‫כאשר המים יכולים להתחמם לשיעור 'יד‬ ‫חילק מהאופן השני שברעק”א‪ ,‬שבו הישראל‬ ‫ולהקל באינה בת יומה‪ ,‬כמו שכתב ביד‬ ‫סולדת בו'‪ ,‬אך בפחות מכך אין בו משום‬ ‫שאינו משכירו אלא לו לפי שהוא אוהבו‪,‬‬ ‫יהודה )יו"ד סי' פט(‪ .‬ובספר דבר חריף )פ"א‬ ‫בישול או ליבון‪ .‬והנה‪ ,‬אף שמפשטות דברי‬ ‫מקיים את התנאי במעשה בשבת‪ .‬והתנאי‬ ‫לפיכך הדבר נחשב קפידא גמורה ואומדנא‬ ‫סט( כתב בשם הגרי"ש אלישיב שמעיקר‬ ‫המרדכי משמע שהעושה כן עובר על‬ ‫דמוכח ולכן מועיל גילוי דעת‪ .‬לפי זה יש‬ ‫בעניין המעות נצרך בפני עצמו‪ ,‬כדי שלא יקנו‬ ‫צד לומר‪ ,‬כי לענין בעל רכב זה יועיל גילוי‬ ‫הדין נקטינן לקולא ורק בתורת חומרא‬ ‫איסור מהתורה‪ ,‬כתב המאמר מרדכי )ס"ק‬ ‫יש מקום להחמיר בבן יומו‪ .‬ובשו''ת ויען‬ ‫לו( שאפשר שאין זה אלא איסור דרבנן ואין‬ ‫לו כלי המכונה את הדמים בשבת‪ .‬בצירוף שאר‬ ‫דעת‪ ,‬שהרי אין הוא מתעסק בהשכרת‬ ‫דוד )ח"ג סי קלו הערות לסי' קלו( הביא שהרה"ק‬ ‫בו חיוב חטאת‪ ,‬מאחר שאין כוונתו ללבן‬ ‫התנאים‪ ,‬ובהם שהמכונה מחוץ לרשות ישראל‬ ‫רכבים‪ ,‬וכל עיקר הטעם שהשכיר הוא‬ ‫ה'דברי יואל' מסאטמר החמיר בזה‪.‬‬ ‫או לבשל אלא לייבש בלבד‪ ,‬אלא שעל‬ ‫רק מפאת העדרו מהארץ באותה תקופה‪,‬‬ ‫‪ 25‬בשו"ע )יו"ד סי' צו ס"א ‪ -‬ב( נתבאר דין צנון‬ ‫כל פנים אסור משום פסיק רישיה‪ ,‬וציין‬ ‫ואין ידוע מי בעליה‪ ,‬סיים שיש מקום להתיר‪.‬‬ ‫וראה משפט שלום )סימן ר"ז ס"ג( שכתב‬ ‫ובצלים שנחתכו בסכין בשרית‪ ,‬ובש"ך )שם‬ ‫שעדיין צריך עיון‪ .‬מאידך‪ ,‬האליה רבה‬ ‫ולנידוננו‪ ,‬אם המוכר מוסר בשבת את המוצר‬ ‫לענין מכירת מטלטלין ושכירות בתים‬ ‫סק"ב( ביאר שאף בסכין נקייה‪ ,‬החריפות‬ ‫)ס"ק עט( כתב שהדבר אסור מדאורייתא‪,‬‬ ‫שהכל לפי הענין והאומדנא‪ ,‬וא"כ לכאורה‬ ‫ודוחקא דסכינא מוציאים את טעם‬ ‫וכן העתיק המשנה ברורה )ס"ק קסט( שהוא‬ ‫באופן שהמסירה משלימה את קניינו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫גם בנ"ד שאינו רגיל להשכיר את רכבו‬ ‫הבליעה‪ ,‬ואין דינו כשאר נ"ט בר נ"ט‪ ,‬והוא‬ ‫אסור מן התורה‪ .‬וראה בשער הציון )ס"ק רי(‬ ‫משתתף במעשה המקח בשבת‪ .‬ואין ללמוד‬ ‫ורק במקרה שטס לחו"ל משכירו לאחרים‬ ‫הדין בכיוון ההפוך‪ ,‬בסכין חלבית‪.‬‬ ‫שהביא מהאליה רבה )שם( שהסתפק האם‬ ‫היתר ממכונה הפועלת בלא השתתפותו‪ ,‬ואף‬ ‫יועיל גילוי דעתו‪ ,‬אולם מספק נראה שא"א‬ ‫‪ 26‬אין זו חזרה מהשאלה בתוך זמנה‪ ,‬אלא‬ ‫מותר למי שבגדיו רטובים לעמוד כנגד‬ ‫להוציא מהשוכר‪ ,‬ואין זה בוודאי בגדר‬ ‫סיום התקופה שעליה הייתה ההסכמה‪ ,‬גם‬ ‫האש כדי לחמם את עצמו‪ ,‬כיון שלעניין‬ ‫תנאי שהקניין יחול למפרע אינו מתיר את‬ ‫אומדנא גלויה לבטל את השכירות‪ ,‬מאחר‬ ‫אם חזר מוקדם מהצפוי‪ .‬ראה בשו"ע )חו"מ‬ ‫הבגדים הרי זה 'דבר שאינו מתכוון'‪ ,‬או‬ ‫מעשה המסירה‪.‬‬ ‫וההשכרה היא לזמן קצר ואפשר להסתדר‬ ‫סי' סא סט"ז( שם מבואר שפירוש התנאי‬ ‫שיש לאסור משום פסיק רישיה‪ ,‬ונשאר‬ ‫בזמן קצר בדרכים חלופיות‪ ,‬ע"י שישכור‬ ‫נקבע לפי הכוונה ולא לפי הלשון בלבד‪.‬‬ ‫בצ"ע‪.‬‬ ‫ח‪ .‬ייחוד מקום ונטילה בידי הנכרי‬ ‫רכב אחר וכדומה‪ ,‬ולכן לא יוכל לבטל את‬ ‫ובשו"ע )סי' שמא ס"ה( כתב שזמן ההשאלה‬ ‫‪ 23‬הפרי מגדים )או"ח סי' תצד‪ ,‬אשל אברהם‬ ‫הרמ"א (סי' רנב סעיף א) הביא שיש מתירים‬ ‫השכירות אם לא עשה תנאי מפורש‪.‬‬ ‫הוא בהתאם למלאכה או לנסיעה שביקש‬ ‫סק"ו( כתב שאסור לאכול צנון שנחתך‬ ‫‪ 28‬בשו"ע )סי' שמא ס"א( פסק לגבי שאלה‬ ‫את הדבר‪ .‬לפי זה‪ ,‬כשסוכם על שימוש עד‬ ‫בסכין חולב לאחר בשר תוך שש שעות‪.‬‬ ‫אם ייחד לנכרי מקום מבעוד יום‪ ,‬וסיים שיש‬ ‫לזמן קצוב‪ ,‬שלאחר שהשואל משך וזכה‪,‬‬ ‫חזרת המשאיל‪ ,‬רק המועד ששב מסיים‬ ‫אמנם ראה בדברי הרמ"א )יו"ד סי' פט ס"ג(‬ ‫להחמיר‪ .‬ובט"ז (שם סק"ג) ביאר שייחוד המקום‬ ‫א"א לחזור בו קודם הזמן‪ .‬והרמב"ם )הלכות‬ ‫את ההשאלה‪.‬‬ ‫שכתב שאם אכל תבשיל שהתבשל בקדרה‬ ‫‪ 27‬בשו"ע )סי' שיב ס"א( פסק שהמשכיר בית‬ ‫בשרית‪ ,‬שאינו צריך להמתין שש שעות‬ ‫אינו מסלק את החשד‪ ,‬שהרי הרואה אינו יודע‬ ‫שאלה ופיקדון פ"א ה"ה( ביאר שהשואל קונה‬ ‫לזמן קצוב אינו יכול להוציא את השוכר‬ ‫אח"כ‪ ,‬ובש"ך )סקי"ט( תמה שזה פשיטא‪,‬‬ ‫את הגוף לפירותיו עד הזמן שנקבע‪,‬‬ ‫שהחפץ של נכרי‪ .‬ומכל מקום התיר לצורך‬ ‫אף שלא נתן דמים‪ ,‬וסיים‪' :‬כך המשאיל‬ ‫אף כשנפל ביתו ואין לו מקום לדור בו‪.‬‬ ‫שאפילו לאכלו עם גבינה מותר משום‬ ‫אולם כאן יש גילוי דעת מצד בעל הרכב‬ ‫דהוי נ"ט בר נ"ט‪ .‬ובחידושי רעק"א )שם‬ ‫גדול והפסד‪ .‬וכן פסק המשנה ברורה (שם‬ ‫כמשכיר שאינו יכול לחזור בתוך הזמן'‪.‬‬ ‫שלא היה משכיר את רכבו כלל‪ ,‬וכל סיבת‬ ‫ד"ה דהוי( תירץ‪ ,‬דנפק"מ שאפילו בישל‬ ‫סק"י–סקי"א)‪ ,‬שאין לסמוך על ייחוד המקום אלא‬ ‫הרמ"א )סי' רז ס"ד( הביא בשם יש אומרים‬ ‫השכרת הרכב היא רק מפני שלא יצטרכו‬ ‫דבר חריף בקערה של בשר‪ ,‬אעפ"כ מותר‬ ‫שבמתנה דברים שבלב נחשבים דברים‪.‬‬ ‫בזמן שהותו בחו"ל וכעת שחזר י"ל שיש‬ ‫לאכול גבינה אחריו‪ .‬הרי אף שדבר חריף‬ ‫במקום הפסד וצורך גדול‪.‬‬ ‫וביאר הסמ"ע )שם סק"י( שבנתינה בחינם‬ ‫כאן גילוי דעת גמור‪ .‬אמנם גילוי דעת מועיל‬ ‫דינו כבשר‪ ,‬מכל מקום לעניין המתנת‬ ‫ובשולחן ערוך הרב (שם סעיף ג) כתב שאף אם‬ ‫אומדן דעת כל דהו מבטל המעשה‪.‬‬ ‫במכירת קרקע כמ"ש בשו"ע )חו"מ סי' רז ס"ג(‪,‬‬ ‫שש שעות אין צריך‪ .‬ובדעת תורה )סי' פט‬ ‫ומבואר בתוספות )כתובות מז‪ :‬ד"ה שלא כתב‬ ‫ואילו במכירת מטלטלין כתב הרמ"א )שם(‬ ‫ס"ג‪ ,‬אור"ח שם( הוכיח מדברי רעק"א דסובר‬ ‫בא הנכרי ליטול בעצמו מן המקום שיוחד לו‪,‬‬ ‫לה( שבמתנה יש ללכת אחר דעת הנותן‪,‬‬ ‫שלא מועיל גילוי דעת עד שיתנה בפירוש‪.‬‬ ‫שמותר לאכול דבר חריף שבלע בתוך‬ ‫לא יניחנו להוליכו בשבת‪ .‬הרי שאין די בהנחת‬ ‫ואילו במקח יש גם דעת הצד שכנגד‪ .‬לכן‬ ‫הטעם הוא‪ ,‬דרק במכירת קרקעות שהוא‬ ‫שש שעות מאכילת בשר‪ ,‬והוסיף לצדד‬ ‫החפץ ליד הדלת ובאמירה שהשליח ייקחנו‬ ‫מאחר שיש כאן אומדנא שהשאילו בגלל‬ ‫דבר שאין רגילים למכור לפי שאדם‬ ‫שגם הפמ"ג לא החמיר אלא בסכין שאינו‬ ‫שלא יהיה בארץ‪ ,‬וכ"ש אם גילה דעתו‬ ‫מתפרנס מהקרקע‪ ,‬ואם לא שדעתו‬ ‫מודח‪ ,‬וכתב‪' :‬ולכן יש להקל‪ ,‬בפרט אם היה‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫בפירוש‪ ,‬וודאי יועיל וחייב השואל להחזיר‬ ‫לעקור לא היה מוכרה‪ ,‬לפיכך גילוי דעת‬ ‫הסכין אינו בן יומו‪ ,‬ועכ"פ אחר שעה אחת‬ ‫המשך בעמ' ו'‬ ‫את הרכב לבעליו מיד עם חזרתו לארץ‪.‬‬ ‫לבד מספיק‪ ,‬משא"כ במכירת מטלטלין‬ ‫מאכילת הבשר בודאי יש להקל'‪ .‬אמנם היד‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫ליבון דהלכתא‬ ‫הרה"ג יהושע הולצמן‬ ‫האם לשותף מותר להכניס אנשים אחרים לבית המשותף לו ולאחר‬ ‫שלושה טעמים‪ ,‬טעם הסמ”ע שע”י הוספת‬ ‫ולא רק בחצר ומדוע המהר”ם פסק שבבית‬ ‫לייבל וחבריו רכשו לפני שנים רבות‬ ‫דיורין זה מקלקל את הבית‪ ,‬טעם הלבוש‬ ‫אסור‪ ,‬ותירץ שהמהר”ם לומד כשיטת ר”ת‬ ‫דירת מרתף בירושלים‪ .‬דירה אמורה הייתה‬ ‫שהשותף יכול לומר איתך נוח לי לגור‬ ‫שסובר שפוסקים אומנם כר”א אך לא‬ ‫לשמש להם אכסנייה ]“סטנציא”[ כאשר‬ ‫אך עם האחרים לא נוח לי‪ ,‬טעם הט”ז‬ ‫מטעמיה שיש ברירה שהרי אנו פוסקים‬ ‫יבואו ל’נסיעות’ בשבתות ובי”ט לשהות‬ ‫כיון שמרבה דיורין כלומר שעושה יותר‬ ‫שבדאורייתא אין ברירה אלא הסיבה‬ ‫בצל רבם בעיר הקדושה‪ ,‬הסיכום ביניהם‬ ‫צפןף ממה שהיה מקודם‪ ,‬ויש נפקא מינה‬ ‫שמותר משום שויתור מותר במודר הנאה‬ ‫היה שכל אחד מבני החבורה יכול להביא‬ ‫בין הטעמים‪ ,‬לסמ”ע יהיה מותר להכניס‬ ‫ואם כך יפה חילק המהר”ם בין חצר שלא‬ ‫יחד עימו גם את ילדיו‪ .‬עם השנים ר’ לייבל‬ ‫מעט אנשים באופן שזה לא מקלקל את‬ ‫מקפידים לבית שמקפידים‪.‬‬ ‫הלך והתבגר ומשכך הפחית את נסיעותיו‬ ‫הבית אך להכניס הרבה אנשים יהיה אסור‬ ‫ויש לכאורה להקשות סתירה מר”ת‬ ‫לירושלים‪ ,‬ביקשוהו נכדיו שיתן להם את‬ ‫אפילו שהשותף לא נמצא כעת בבית‪,‬‬ ‫הנ”ל לר”ת כי התוספת הביאו בשם ר”ת‬ ‫המפתחות בכדי שיוכלו המה וילדיהם ללון‬ ‫ללבוש ולט”ז אם השותף נמצא בבית יהיה‬ ‫שכל מה שאנשים לא מקפידים בחצר זה‬ ‫באותה דירה במקומו‪ .‬אולם שותפיו לדירה‬ ‫אסור להכניס אפילו מישהו אחד אך אם‬ ‫דווקא שותף אחד כלפי שותפו השני אך‬ ‫הוותיקים‪ ,‬התנגדו לדבר‪ ,‬טענתם בפיהם כי‬ ‫לא נמצא בבית יוכל להכניס אפילו רבים‪,‬‬ ‫שותף כלפי איש אחר שלא שותף בחצר כן‬ ‫הסיכום היה שרק השותפים עצמם יכולים‬ ‫ומוסיף הט”ז חידוש שאם השותף שהכניס‬ ‫מקפידים ואם כך איך ר”ת פסק כר”א הרי‬ ‫לבא עם ילדיהם‪ ,‬ולא שישלחו אחרים‬ ‫אחרים לא נמצא בבית אז יכול להכניס‬ ‫ר”א התיר גם לאיש אחר שלא שותף כלל‬ ‫במקומם‪ ,‬לא לזה הייתה כוונתם‪ .‬האם‬ ‫אפילו כמה אנשים שהרי אם היה רוצה היה‬ ‫להיכנס לחצר‪.‬‬ ‫יכולים לעכב עליו?‬ ‫מוכר לכמה אנשים וכיון שלא משתמש‬ ‫תירץ על זה “השלמי נדרים” (נדרים מ”ה ד”ה‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫כעת בבית נחשב כאילו הסתלק מהבית אך‬ ‫ועיין) שגם אחר שלא שותף בחצר אם נכנס כי‬ ‫נתחיל לבאר משורש הדברים‪ ,‬המהר”ם‬ ‫אם נמצא בבית לא יכול להכניס אחרים‬ ‫צריך את השותף או כי השותף צריך אותו‬ ‫מרוטנבורג (הו”ד במרדכי ב”ב פ”ג רמז תקנח) נשאל‬ ‫שהרי לא יכול לטעון שאם היה רוצה היה‬ ‫גם על זה לא מקפידים וכל מה שר”ת אמר‬ ‫שותפים בבית שאחד מהם רוצה להכניס‬ ‫מוכר לאחרים שהרי הוא עדיין נמצא בבית‬ ‫שעל אחר כן מקפידים זה כשנכנס לצורך‬ ‫עוד אנשים אחרים לבית וטוען שמכניסם‬ ‫ואם היה מוכר הוא לא היה משתמש בבית‪,‬‬ ‫עצמו בלבד וכל מה שר”ת פסק כר”א זה‬ ‫לחלקו האם שותפו יכול לעכב עליו והשיב‬ ‫הנתיבות המשפט(ביאורים ס”ק ד) דחה את דברי‬ ‫כשנכנס לצורך השותף‪ ,‬ולפי זה צריך לומר‬ ‫המהר”ם שיכול לעכב והביא לזה ראיה‬ ‫הט”ז משני סיבות‪ ,‬אחד כי מי אמר באמת‬ ‫שכל מה שהמהר”ם התיר לשותף להכניס‬ ‫ממה שכתוב במשנה (ב”ב נ”ט) שאחד שקנה‬ ‫שיכול למכור ליותר אנשים ממה שהוא‬ ‫בחצר עוד אנשים אחרים זה דווקא כשהוא‬ ‫בית בחצר אחרת ורוצה לפתוח עוד פתח‬ ‫היה בעצמו‪ ,‬סיבה שניה כי אם הט”ז צודק‬ ‫צריך אותם או שהם צריכים אותו אבל אם‬ ‫לחצר שיש לו בו שותפות שותפיו יכולים‬ ‫מדוע כשהוא נמצא בבית אסור לו להכניס‬ ‫מכניסם לצורך עצמם אסור גם בחצר‪.‬‬ ‫לעכב עליו ולטוען שמרבה עליהם את‬ ‫אחרים הרי אם היה רוצה היה מכניס שותף‬ ‫כתב הסמ”ע שלכאורה יש להקשות‬ ‫הדרך‪.‬‬ ‫עמו יחד ומוכר חצי מהחלק שלו אלא חייב‬ ‫על המהר”ם שהרי במשנה כתוב שאסור‬ ‫מכאן מביא ראיה שגם בבית יכול‬ ‫להיות שבאמת אי אפשר למכור למספר‬ ‫לפתוח פתח בבית שנמצא בחצר אחרת‬ ‫השותף לעכב‪ ,‬אך מקשה המהר”ם שהרי‬ ‫אנשים יותר ממה שהוא עצמו היה‪.‬‬ ‫לחצר השותפים כי שותפיו יכולים לטעון‬ ‫אנו פוסקים כשיטת ר”א בן יעקב שסובר‬ ‫סיכום הדינים ע”פ כל הנ”ל‪:‬‬ ‫שמרבה עליהם את הדרך בחצר כלומר‬ ‫שאחד שמודר הנאה מחברו ולחברו יש‬ ‫‪ .1‬בחצר‪ :‬בדך קביעות אסור‪ .‬בדרך עראי‪.‬‬ ‫שגורם להם צפיפות בחצר יותר ממה‬ ‫חצר בשותפות הוא יכול להיכנס לחצר‬ ‫אם נכנס לצורך עצמו אסור‪ ,‬אם נכנס כי‬ ‫שהיה ממקודם ואם כן מוכח שגם בחצר‬ ‫שיכול לומר לחלק חברך אני נכנס ואם כך‬ ‫צריך את השותף או שהשותף צריך אותו‬ ‫מקפידים‪ ,‬ותירץ על כך הסמ”ע שיש חילוק‬ ‫גם בבית יוכל להכניס עוד אנשים ולומר‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫בין תשמיש קבוע לתשמיש עראי שתשמיש‬ ‫שמכניסם לחלקו‪.‬‬ ‫‪ .2‬בבית‪ :‬יש לפסוק כסמ”ע שאפילו‬ ‫קבוע מקפידים גם בחצר אך בתשמיש‬ ‫ומישב המהר”ם שכל מה שר”א התיר‬ ‫שהשותף לא נמצא כרגע בבית אסור‬ ‫עראי לא מקפידים בחצר והגמרא מדברת‬ ‫זה דווקא בחצר משום שבחצר אנשים לא‬ ‫להכניס אנשים רבים שיכולים לקלקל את‬ ‫שיעברו בקביעות בחצר ולכן אסרה לפתוח‬ ‫מקפידים וויתור מותר במודר הנאה מה‬ ‫הבית ואפילו דרך עראי [כך משמע מהט”ז‬ ‫פתח אך המהר”ם דיבר על שימוש עראי אך‬ ‫שאין כן בבית שאנשים מקפידים שלא‬ ‫שלסמ”ע זה דווקא אנשים רבים אבל אחד‬ ‫הקשה על זה הבעי חיי (שם) שאם כך איך‬ ‫יכנסו עוד אנשים אחרים יהיה אסור למודר‬ ‫יותר מהכמות הרגילה שמשתמש השותף‬ ‫הוכיח המהר”ם מהגמרא של פתח שאסור‬ ‫הנאה להיכנס וכן לגבי דיני ממונות יהיה‬ ‫מותר משום שלא מתקלקל הבית על ידי‬ ‫להוסיף דיורין בבית המשותף הרי שמה‬ ‫אסור לשותף להכניס עוד אנשים אחרים‪,‬‬ ‫כך] אך הפתחי חושן מתיר לביקור קצר‬ ‫מדובר בתשמיש קבוע ולפי דברי הסמ”ע‬ ‫ואכן כך פסק הרמ”א (חו”מ סימן קנ”ד סעיף ב)‬ ‫בכל אופן‪.‬‬ ‫המהר”ם דיבר על תשמיש עראי שאפילו‬ ‫שלאחד מהשותפים בבית אסור להכניס‬ ‫העולה לדינא‪:‬‬ ‫זה אסור בבית המשותף ותירץ שתשמיש‬ ‫אנשים אחרים ללא הסכמת השותף השני‬ ‫בנידון דידון לגבי ה’סטנציא’‪ ,‬הדבר‬ ‫עראי בבית שווה לתשמיש קבוע בחצר‬ ‫אך בחצר יכול להכניס ללא רשות השני‬ ‫תלוי בכמות הנכדים‪ .‬אם יגיעו לשם‬ ‫ואם תשמיש קבוע בחצר המשנה אסרה אז‬ ‫כיון שלא מקפידים בחצר‪.‬‬ ‫אותה כמות אנשים שהוא עצמו‬ ‫אותו דבר תשמיש עראי בבית יהיה אסור‪,‬‬ ‫אך ה”בעי חיי” (שו”ת חו”מ ח”א סימן קי”ב)‬ ‫היה שם כשנסע עם ילדיו מותר‪ .‬אך‬ ‫אך כתב הפתחי חושן (ח”ז פ”ד הערה ס”ט) שכל‬ ‫הקשה על דבריו של המהר”ם שהרי בגמרא‬ ‫אם יגיעו לשם כמות גדולה יותר‪,‬‬ ‫מה שאסרו בבית אפילו דרך עראי זה רק‬ ‫מבואר שהסיבה שר”א מתיר למודר הנאה‬ ‫שותפיו של הסבא יכולים לעכב עליו‬ ‫אם יש בזה קצת קביעות אך אם זה ביקור‬ ‫להיכנס לחצר זה בגלל שסובר שיש ברירה‬ ‫שלא יבאו ואפילו שהם עצמם כבר‬ ‫ממש קצר מותר גם בבית‪.‬‬ ‫ויכול לומר לחלק חברך אני נכנס ולא‬ ‫לא נמצאים שם‪ ,‬מהסיבה שזה גורם‬ ‫ובדין של המהר”ם שאסור לשותף‬ ‫לחלק של שותפו שהוא מודר הנאה ממנו‬ ‫לקילקול הבית‪.‬‬ ‫להכניס לבית אנשים אחרים נאמרו בזה‬ ‫ואם כך טעם זה שייך גם בבית של שותפים‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫אליבא דהלכתא‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫הרה“ג יצחק מאיר ווייס‬ ‫קילוף תפוח במקלף‬ ‫המשך מעמ' ד'‬ ‫נשאלתי אם שרי לקלף תפוח בשבת במקלף‪ ,‬דמצד בורר אין לאסור כלל‪ ,‬דדרך העולם לאכול‬ ‫ט‪ .‬מסירה בצנעא בשעת הדחק‬ ‫תפוח בקליפתה ולא חשיב כפסולת כלל‪ ,‬ודינו כמין אחד דקיי"ל (סי' שי"ט ס"ג) דאין בזה משום בורר‬ ‫בביאור הלכה‬ ‫(סי' רנב סעיף א ד"ה מבעוד יום)‬ ‫כלל‪ ,‬אלא שיש לאסור מצד עובדא דחול‪ ,‬כדאיתא (בסי' שכ"א ס"י)‪ ,‬אסור לגרור הגבינה בשבת במורג‬ ‫כתב‪ ,‬שבנכרי שהשאיר חפץ אצל ישראל ובא‬ ‫חרוץ בעל פיפיות‪ ,‬אף דאין בזה משום טוחן‪ ,‬ומה"ט שרי לחתוך בשר בסכין‪ ,‬מ"מ בכלי המיוחד לכך‬ ‫בלילה ליטלו‪ ,‬יש להקל בשעת הדחק במקום‬ ‫אסור משום עובדא דחול‪ ,‬כמ"ש בפוסקים ובמשנ"ב שם (ס"ק ל"ו) עיי"ש‪.‬‬ ‫שאין רואים‪ .‬טעמו‪ ,‬שכאן החשד הוא באיסור‬ ‫דרבנן‪ ,‬ובצנעא יש להקל בו‪ .‬יסוד החילוק‬ ‫א‪ .‬הנה באמרי יצחק (שכ"א סי' ל"ב אות ז') הארכנו בזה‪ ,‬ונביא כאן כל דברינו שם‪ ,‬עוד נראה דבסכין‬ ‫בתוספות (כתובות ס‪ .‬ד"ה ממעכן ברגלו)‪ ,‬שלא בכל‬ ‫המיוחד כגון מקלף דשכיח האידנא‪ ,‬מלבד שיש בזה חיוב חטאת דבורר כנ"ל‪ ,‬יש בזה נמי איסור‬ ‫מראית העין של איסור דרבנן אסרו גם בחדרי‬ ‫דרבנן דעובדא דחול‪ ,‬וכדאיתא לעיל ס"י דאסור לגרור הגבינה במורג חריץ‪ ,‬אף דבגבינה ליכא טחינה‬ ‫חדרים‪.‬‬ ‫דלא הוי גדו"ק‪ ,‬מ"מ אסור דבכלי המיוחד הרי"ז דרך חול‪ ,‬כדאיתא שם במג"א הובא במשנ"ב ס"ק ל"ו‬ ‫ולפי טעם זה יש להקל גם במקח שכבר‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וביותר מפורש כן במשנ"ב (ס"ק מ"ה)‪ ,‬שכתב דלחתוך בסכין המיוחד אף לאלתר אסור‪ ,‬משום‬ ‫נקנה לנכרי קודם שבת‪ ,‬אם בא ליטלו בלילה‬ ‫עובדא דחול כהאי דס"י עיי"ש‪ ,‬וא"כ נראה דה"ה גבי קילוף אין לקלוף בסכין המיוחד לכך‪.‬‬ ‫במקום שאין רואים‪ ,‬ויש שעת הדחק‪.‬‬ ‫ונפ"מ דאף במקום דליכא משום בורר‪ ,‬כגון בקליפות תפוח דעת הפרמ"ג‪ ,‬דשרי לקלוף לאח"ז‬ ‫אמנם אין להפוך היתר זה של צנעא לסדר‬ ‫משום שראוי לאכילה‪ ,‬מ"מ אין לקלפם במקלף משום עובדא דחול‪ ,‬אולם באגל"ט בורר (ס"ו) כתב‬ ‫קבוע של מסירת מקח בשבת‪ ,‬שהרי כתב‬ ‫להדיא‪ ,‬דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן‪ ,‬שרי לקולפם אפי' בכלי המיוחדת לקילוף עיי"ש‪,‬‬ ‫במשנה ברורה (סי’ רנב סק”ח) שאם הנכרי מתנה‬ ‫ועיין באגל"ט טוחן (ס"ח) שהביא דינא הנ"ל‪ ,‬דאסור לטחון הגבינה במורג חרוץ משום עובדא דחול‬ ‫בשעת המכירה שייטול את המקח בשבת‪ ,‬אף‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫המכירה בערב שבת אסורה‪.‬‬ ‫ואפשר ס"ל לאגל"ט דדוקא במורג חריץ חשיב עובדא דחול‪ ,‬ולא בכל סכין המיוחד‪ ,‬אולם במשנ"ב‬ ‫עוד כתב במשנה ברורה (סי' שכה סקי"א)‪,‬‬ ‫הנ"ל מבואר דגם בסכין המיוחד‪ ,‬אסור משום עובדא דחול‪ ,‬וגם נראה דמקלף חשיבי עובדא דחול‬ ‫שגם באופני ההיתר המבוארים שם יניח‬ ‫כמו מורג חרוץ‪ ,‬וע"כ נראה דאין לקלוף במקלף תפוחים‪ ,‬וגם לא בדברים המקולפים כבר‪ ,‬אסור‬ ‫לנכרי ליטול בעצמו‪ ,‬ולא ימסור לידו באופן‬ ‫לקלף יותר במקלף משום עובדא דחול‪ ,‬ע"כ דברינו שם באמרי יצחק‪.‬‬ ‫שהישראל עושה את העקירה‪ .‬כמו כן‪ ,‬היתר‬ ‫ב‪ .‬הנה בשו"ע (סי' שי"ט ס"י) איתא‪ ,‬יין או מים שהם צלולים‪ ,‬מותר לסננן במשמרת‪ ,‬ואע"פ שיש בו‬ ‫המסירה אינו מתיר טלטול מוצר שהוא‬ ‫קסמין דקין‪ ,‬הואיל וראוין לשתות בלאו הכי‪ ,‬ולהרמב"ם במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים‪,‬‬ ‫מוקצה‪ ,‬או שאר פעולות אסורות‪.‬‬ ‫ולהלכה נקטינן דשרי במשמרת‪ ,‬כמ"ש בשו"ע הרב שם (סי"ג)‪ ,‬ומשנ"ב (ס"ק מ"א) עיי"ש‪ ,‬והרי אין לך‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫כלי המיוחד לכך יותר ממשמרת‪ ,‬ומבואר דהיכי דליכא משום בורר‪ ,‬אין איסור לעשותו אף בכלי‬ ‫א‪ .‬אין למסור לשליח את המוצר בבית‬ ‫המיוחד לך‪ ,‬ואין בזה משום עובדא דחול‪.‬‬ ‫המוכר בשבת כדרך מסירת מקח‪,‬‬ ‫אלא דקשה ע"ז ממה דאסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ‪ ,‬דמזה מבואר דיש בזה משום‬ ‫אף אם השליח נכרי ואף במקום שיש‬ ‫עובדא דחול כמ"ש לעיל‪ ,‬וע"כ צריך לחלק דשאני התם‪ ,‬שבפועל עושה טחינה גמורה כמו כל טוחן‪,‬‬ ‫עירוב‪ ,‬אלא יש לדחות את האיסוף‬ ‫שמחתך לחתיכות דקות וקטנות‪ ,‬אלא שאין בזה משום טוחן‪ ,‬דאין איסור טוחן אלא בגידולי קרקע‬ ‫לאחר השבת‪ .‬גם אם נקנה המוצר קודם‬ ‫ולא בגבינה ובשר‪ ,‬כה"ג אמרינן דכל שעושה כן בכלי המיוחד לכך‪ ,‬אף שאין בזה משום טוחן‪ ,‬מ"מ‬ ‫שבת‪ ,‬נשאר איסור 'מראית העין' שיבואו‬ ‫יש בזה משום עובדא דחול‪ ,‬דעושה פעולת טחינה בכלי מיוחד שהוא עובדא דחול‪.‬‬ ‫הרואים לחשדו שציווה על הוצאתו או‬ ‫ג‪ .‬וכן מש"כ במשנ"ב הנ"ל‪ ,‬דאסור לחתוך לאלתר בסכין המיוחד לכך‪ ,‬דגם התם בפועל הוא עושה‬ ‫שמכרו עתה‪.‬‬ ‫פעולת טוחן שמחתך לחתיכות דקות‪ ,‬אלא דאין בזה משום בורר‪ ,‬משום דלאלתר שרי לטחון דדרך‬ ‫ב‪ .‬תשלום באתר נחשב לקניין במקום‬ ‫אכילה הוא‪ ,‬כה"ג אם עושה כן בכלי המיוחד‪ ,‬יש בזה משום עובדא דחול‪ ,‬שכל טחינה בכלי המיוחד‬ ‫שכך הוא המנהג והדרך המקובלת‪.‬‬ ‫אף דאין בזה משום איסור טוחן‪ ,‬יש בזה עובדא דחול‪.‬‬ ‫ג‪ .‬נטילת השליח אינה קונה לקונה‬ ‫משא"כ במים ויין צלולים דשרי לסננם מקסמין דקים שיש בהם‪ ,‬הטעם דאין בזה משום בורר‪,‬‬ ‫הנכרי‪ .‬שליח ישראל אינו קונה עבורו‬ ‫משום שרוב העולם שותים אותם אף שיש בהם קסמים אלו‪ ,‬וחשיב כמין אחד דשרי לברור ביניהם‪,‬‬ ‫מכוח שליחות רגילה או זכייה‪ ,‬ובשליח‬ ‫כה"ג לא חשיב כפעולת בורר‪ ,‬דרק בבורר שני מינים חשיב כבורר‪ ,‬וכל דלא חשיב כלל כפעולת‬ ‫נכרי נחלקו הפוסקים‪ .‬בשליח שכיר יש‬ ‫בורר‪ ,‬שרי לעשותו אף בכלי המיוחד לכך‪ ,‬דשרי לחתוך פרי לשנים בכלי המיוחד לכך‪ ,‬דלא חשיב לא‬ ‫אומרים שקונה עבורו מצד יד פועל‪.‬‬ ‫כטוחן ולא כבורר‪ ,‬ה"נ בורר במין אחד לא חשיב כלל כבורר‪ ,‬ולא דמי לטוחן גבינה או לאלתר‪ ,‬דמצד‬ ‫ד‪ .‬בשעת הדחק‪ ,‬כשנתברר שהמקח‬ ‫פעולתו הוא טוחן גמור‪ ,‬אלא דאין בזה איסור טוחן‪ ,‬כה"ג אמרינן דבכלי המיוחד לכך‪ ,‬אין לעשות‬ ‫נקנה קודם שבת‪ ,‬ובא שליח נכרי ליטלו‬ ‫פעולת טוחן מצד עובדא דחול ודו"ק בזה‪.‬‬ ‫בלילה במקום שאין רואים‪ ,‬יש להקל‬ ‫ד‪ .‬וברור דמש"כ באגל"ט הנ"ל‪ ,‬דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן‪ ,‬שרי לקולפם אפי' בכלי‬ ‫מצד מראית העין‪ ,‬ובלבד שאין במסירה‬ ‫המיוחדת לקילוף‪ ,‬מקורו טהור מדינא דקסמין דקין הנ"ל‪ ,‬דשרי לסננן אף במשמרת‪ ,‬משום דרוב‬ ‫איסור נוסף‪ ,‬ויניח לנכרי ליטול בעצמו‪,‬‬ ‫ולא ימסור לידו‪ .‬ייחוד מקום מבעוד יום‬ ‫העולם שותין אותו בלי סינון‪ ,‬והוא ממש דינא דהאגל"ט‪ ,‬דכה"ג שרי אף בכלי המיוחד לקילוף‪ ,‬וע"כ‬ ‫יש להתיר רק במקום הפסד וצורך גדול‪.‬‬ ‫צריך לחלק בין טחינת גבינה דאסור מצד עובדא דחול‪ ,‬דבפועל עושה פעולת טחינה כמ"ש לעיל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אין לקבוע איסוף בשבת כדרך מסחר‬ ‫מסקנא לדינא דודאי שרי לקלף תפוח במקלף בשבת כדברי אגלי טל הנ"ל‪ ,‬כדמוכח מדינא דקמחין‬ ‫על סמך היתרים אלו‪.‬‬ ‫דקים הנ"ל‪ ,‬ואין ראיה נגד זה מדברי משנ"ב כמו שחילקנו למעלה‪ ,‬וכ"ז בשבת אך ביו"ט שרי לקלוף‬ ‫אף קליפה שאינה ראויה כלל‪ ,‬כמו תפוח אדמה ואבוקדו וקיווי‪ ,‬כדאיתא ברמ"א (סי' תק"ד ס"ג)‪ ,‬דמותר‬ ‫לגרור גבינה בי"ט על הכלי שהוא מורג חרוץ‪ ,‬אף שבשבת אסור כדאיתא (סי' שכ"א ס"י) הנ"ל‪.‬‬ ‫ה‪ .‬ובאמרי יצחק (שכ"א סי' י"ד) כתבנו דיש להוכיח ממשנה ערוכה‪ ,‬דליכא איסור‬ ‫ביו"ט משום עובדא דחול‪ ,‬דבמתני' שבת (קל"ז ע"ב) תנן‪ ,‬דלת"ק דקיי"ל כוותיה‬ ‫נותנים ע"ג משמרת התלויה מעיו"ט‪ ,‬והיינו דשרי לסנן יין עם שמרים‬ ‫במשמרת ביו"ט‪ ,‬וכן הוא בשו"ע (סי' תק"י ס"ד) דשרי אף לכתחילה עיי"ש‪.‬‬ ‫והרי אין לך כלי המיוחד יותר ממשמרת‪ ,‬ואמאי לא אסרינן מצד‬ ‫עובדא דחול‪ ,‬והתם בורר גמור הוא דהשמרים אינם ראויים לשתיה‪,‬‬ ‫אלא דביו"ט שרי מלאכת בורר‪ ,‬ובבאה"ל שם ד"ה מותר ליתן נתקשה‪,‬‬ ‫ממה שאסרינן לברור ביו"ט בנפה וכברה‪ ,‬ותי' דבנו"כ דרכן לעשותן‬ ‫לימים רבים‪ ,‬משא"כ במשמרת אף שמיוחד לסינון‪ ,‬מ"מ אין דרכן‬ ‫לעשות בזה לימים רבים עיי"ש‪ ,‬עכ"פ יש לנו ראיה ברורה‪ ,‬דביו"ט‬ ‫לא אסרו מצד עובדא דחול‪ ,‬אף במקום שהוא עושה ברירה גמורה‬ ‫אוכל מפסולת ודו"ק‪.‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬