מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — תולדות (2026-11-09)

מצורפים העלונים:
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
מזהב ומ ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
פנינים מלוקטים
אדמו"רי שושילת
עמ' י"א עמ' י'
אשית ָ ּב ָרא ֱא-ל ִֹהים ְ ּב ֵר ׁ ִ
פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'
ש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ )א ,א( ה ָּ
ַׁ
הנה אמרו רבותינו ז"ל )ויקרא
לו ,ד( "בראשית ברא אלקים
בשביל ישראל שנקראו 'רא
תבואתו' )ירמיהו ב ,ג( "ברא אל
הכתב והמכתב
את השמים ואת הארץ" ,וא
המלאכים לא נבראו כי אם בש
גליון שי”ג
ישראל ,והצדיקים הגמורים מע
מן המלאכים ,שנשמות הצד ִכגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ בס"דדברי מוסר ויראה מכתי“ק
ונש העולמות מפנימיות כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א
המלאכים מחיצוניות העולמות.
ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל יְ ֵר ָאיו
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
לרמוז זאת בתחילת התורה ובס "כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹכתוב בפסוק )תהילים קג יא( ִ
דתחילת התורה הוא" :בראשית
פר' תולדות
ַעל יְ ֵר ָאיו" .המקובלים אמרו שהמרחק בין שמים לארץ
אלקים את השמים ואת הא הוא מצוין שאם יהיה פחות כלשהו ממהלך ת"ק שנה היתה
וסופה הוא "לעיני כל ישראל" )ד
מתבטלת הארץ ,כי לא היה בכוחה לסבול תוקף
לד ,יב( ,להורות בא לומר ,בשביל ההשפעה של השמים וכן הוא בכל העולמות, המרחק בין
ברא הקב"ה את השמים ואת הא משיעוריהגובה הוא לטובת הארץ ,ועם דרך זה אם כן שמים וארץ זה
בשביל "לעיני כל ישראל" – דו שהקב"ה משפיע על יראיו בצמצום ,כי מנחם מנדל החסד רבי קבוע מבריאת ‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
פומרנץ
תשפ”ז
דבר אחר זולת שום א'
ולא בשבילגיליון היה שליט"א העולם ואינו
ע úה˙ורה והמוע„ים באופן אחר לא היו יכולים לקבלו. אם
)שערי תש
שאמרו חז"ל בברכות )נד (.בכל מדה תשפ"ג(
)בראשיתמה
וזה משתנה .משא"כ
בראשית תשפ"ו ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד, האדם זה תלוי ˙ור˙ חיים
עמ' ט"ו
'בראשית' -בגימטריא 'ש "כגְ ב ַֹּה ׁ ָש ַמיִ ם ַעל ָה ָא ֶרץ ָ ּג ַבר ַח ְס ּדוֹ ַעל הכוונה ִ בעבודת ה' יתברך
עמ'החייםי"ט
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
עזנו' ,לרמוז שעיקר התורה והעב
והמצוות הכל הוא לתיקון השכ
שתלויה בבני ישראל שהם ב
יְ ֵר ָאיו" בחינת גבורה וצמצום ומ"מ הוא חסדו.
וא"א להבין ,למה אמר גבר חסדו יותר מהחסד הפרדת רשויות – האדם ובעלי שלו ובמסירות
נפש שלו ,כמה
שמתעלה יותר
ל‡ור „ברי ה‡ור החיים ˘ולחן ˘ב˙ עם ה‡ור החיים
שיש בין שמים לארץ ,אלא בסייעתא דשמייא
ולכן צריכים להיות זריזים וזה המרחק בין שמים וארץ זה קבוע מבריאת האכילה קודם החטא ולאחריה ולאחר דור המבול
להיות קרוב טרם מתן תורה נצטוו ישראל מפי
אותו ליל הסדר לא יישכח במהרה מבני המשפחה ,קטנים איך שרק תסתכלו על זה ,היה יחיאל מיכל חביב הקהל.
ממרום גילו המופלג וזקנו שופע ההדר ,מקומו הקבוע אי וגדולים גם יחד.
בתיקונה. יתברך גם להשםלנפש חיה
מוֹעהגבורה )יט ,ה(” :וְ ַע ָתּה ִאם ָשׁ ַ
משתנה.במעשה בראשית מדברת ולאשתו נתן הבורא יתברך את כל עשב זורע זרע לכאורה כאן ואינו העולם
מובן ,כי ויהי האדם יתי וּשׁ ַמ ְר ֶתּם ֶאת ְבּ ִר ִ ִתּ ְשׁ ְמעוּ ְבּקֹלִ י ְ שם בכותל המזרח בבית הכנסת השכונתי וקורות חייו עד סמוך לעלות השחר ישב סבא וסיפר ,בכה וקונן .על
)מחשוף יתברך פרי עץ .אולם לחית הארץ ולעוף השמים נתן והבהמה,ה'וכי וכל בעבודת תלויהאדם האדם זה משא"כעל דרך כן מתגבר החסד שהותירו את חותמם בפניו משופעות הקמטים והתלמים ,הצרת צעדיהם ועל האקציות ההמוניות ,על השאגות
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
פעולת גוף התורה יתם לִ י ְסגֻ לָּ ה ִמכָּ ל ָה ַע ִמּים כִּ י לִ י כָּ ל וִ ְהיִ ֶ
יותראת כל ירק עשב ,ולא את פרי העץ והזרעים. שמתעלה רקשיאכלו מאכל אחד שלו ,כמה להם עדנפש ובמסירותאחד
שלושניהם מקרה יותר בברואים
בריאת האדם ושלטונועליו ָה ָא ֶרץ“. ירד מיכל‘ה אל העם והואיל בטובו להעניק להם עצה מקפיאות הדם והכלבים האימתניים ,על המגלבים שהכו
ותושייה ,חיוך חם וגם כוס תה מפעם לפעם ,חלוט ביד בבשר החי ועל הנסיעות הממושכות בתת-תנאים בקרונות
ואין מאכלם יחד כולם בשווה .וַ ִ ּי ְת ּ ְפר ּו ֲע ֵלה ְת ֵאנָ ה וַ ַ ּי ֲע ׂש ּו ויהיו ניזונים בשווה?
’בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‘.להיות קרוב להשם יתברך גם כן מתגבר החסד
האור החיים מבאר את פשר הציווי הבקר. אוהבת וגדוש קוביות סוכר.
הזה ,וכותב” :וְ כַ ֲא ֶשׁר ָר ָצה ֵא-ל ֶעלְאיןיוֹןלך יפה מן ההתחלה -בריאת מעשה בראשית אם כן ,לשון רש“י ’השוה להם הכתוב בהמות ברם ,לענין מה שכתב רש“י בדבר איסור אכילת
ֲח ֹגרֹת )ג ,ז( משמים עליו לפי פעולתו שכמה שבאהביאור. וההשפעה יותרמעשה עליו הגדרתו המדויקת שנויה היתה במחלוקתַ .זקן הקהל ,ניצול הוא נזכר ,בקול ,בפניו של השטן שחרץ את גורלם בהינף
וכותב כי כך בשר לאדם הראשון ,מודה הרמב“ן, וחיות‘ צריך בה כלו בששה ימים ,ולבסוף שבת קודש, דוּשּׁה וּב ָרה ,יְ סוֹד ַה ְקּ ָ תּוֹרה זַ כָּ ה ָ
לָ ֵתת ַה ָ שואה ,סבא חביב או שכן אדיב ,כל אלה הינם רק חלק יד וקבע מי לחיים ומי למוות .ביכּה מרות ,לראשונה מזה בס“ד
לפרש על דרך ה יששל מקרא. היא דעת רבותינו ז“ל ,והוא פשוטו השפעה יותר לקבל ’ולא הרשה מתקרבלאחר מכןכך מה שכתב ברוחניותלהבין
יותר ובפרט יש שמתעלה
אלקים ביום השמים והארץ וכל צבאם ,וישבות רוּחנִ יּוֹתִ ,צוָּ ה לָ ֶהםרוּחנִ יּוּת ָה ָ וְ ַה ָטּ ֳה ָרה וְ ָ מאותו רצף ארוך של תארים שהוצמדו לו והפכו לחלק עשורים ,את גורלה של משפחתו הענפה וקהילתו הפורחת
לטעון שהם פט הקושיאשהתחכמו
בשר‘ .לשון עולה אם כן ,כי לדברי הרמב“ן לא קשה לארץ. ולאכולמהשמים
להמית בריה שיש לאדםממה
ולאשתו גדולה מהשמים יותר השביעי. שׁוּבה ֲא ִפלּוּ ֵמ ֵח ְטא ַקל. ֶשׁיַּ ְחזְ רוּ ִבּ ְת ָ
וּכְ ָבר ָק ַדם לָ נוּ ַמ ֲא ָמ ָרם זַ “ל )קידושין
שעלו על המוקד ,חלקם מול עיניו .צירל וחווהל‘ה ,משה- מתדמיתו ,חלק ממסכת חייו.
וכדברי אנטונינוס לר דברי הדין,
רש“י ,בדבר ביום השישי לבריאה ,ברא הקדוש ברוך הוא את זו אינה מצויה ,כי מן התורה יודעים אנו על הראשונה שהקשינו על מן ב( ְבּ ִדין ַה ְמ ַק ֵדּשׁ ֶאת ָה ִא ָשּׁה ַעל מרגליות יקרות ואבני מט,
חושן,
שרוליק נכדו ,אשר חש קרוב מספיק לסבא הגדול ,החליט מרדכי ויידל ,אבא ואמא .החברים לשטיבל והשכנים ,הרבי
לעשות שימוש מועיל בכובע אותו חבש מיכל‘ה בחיק וגבאי ,המלמד והבלן.
האדם .האדם הוא נזר הבריאה ,ונברא אחרון האסור והמותר ,ומדברי חז“ל למדנו על הכשר השוואת האדם והבהמה .אך עדיין שומה עלינו
הקדוש המובאים בגמרא )סנהדרי נפלאיםעליהם פניו הוצפו דם כשנזכר במפקדפנינים
ְמנָ ת ֶשׁהוּא ַצ ִדּיק גָּ מוּר ,וְ נִ ְמ ָצא ָר ָשׁע,
צדיקיםיו ִק ִ וסיפורי ֶשׁ ִקּ ָ
למעשה בראשית ,אחר כל בעלי החיים ,כדי והפסול ,אולם מהו ’לא הרשה‘? האם איסור גמור להבין את הלשון שנקט רש“י ,ש‘לא הרשה‘ לאדם הסדיסט שכפה המשפחה -כובע הסבא החביב.
יכולין לפטור עצמ ונשמהנוקט הוא? הלא על עץ הדעת הזהיר הקדוש ברוך הוא ולאשתו להמית בריה ולאכול"גוף ישׁינַ ן ֶשׁ ָמּא ידּוּשׁין ,כִּ י ַחיְ ִ ידּוּשׁ
ְ ּ
בשר .מדוע באותו ליל הסדר עליו נסוב סיפורנו ,החליט שרוליק כי לרוץ ריצה חסרת תכלית על השלג ,ועטו ארשת סלידה
שישלוט בכולם. הגות ורעיון ָע ָשׂה ְתּ ָ די לו להחשות .הוא מוכרח להתחקות אחר סיפור חייו כשתיאר את מרק-הפיגולים שחולק להם דברי
רך ידה לַמדוע ֶד ֶ ֵצ ָ
שׁוּבתוֹ וּב ֶא ְמ ָצעוּת ְתּ ָ שׁוּבהְ ,
גוף אומר :נשמה חט כיצד?
את ַּ -ת ֲא ִמין ׁ ֶש ָ ּיגַ ְע ָּת.
בסיום מעשה בראשית אמר אלקים לאדם את אדם הראשון בפירוש ,ואמר לו )בראשית ב יז( רש“י בביטוי זה ,החורג מלשוןהדין,
ִאם ָמ ָצ ָ
מקום. התורה בכל במשורה.
יִ ָקּ ֵרא ַצ ִדּיק“.
שפירשה ממני הריני מ שמיום
הבשר לאדם והותר לנח? נאסר
ולאשתו )פסוקים כט-ל(” :ה ִּנ ֵה נָת ַּתִי לָכ ֶם אֶת ּכ ָל ”וּ מֵעֵץ ה ַּדַעַת טוֹב וָר ָע לֹא תֹאכ ַל מ ִּמ ֶּנוּ “ ,אך מה אכן נפסק בשלחן ערוך )אה“ע לח, החסידות
כך תורת מאוצרות
של סבא ,להעשיר בפרטים שעוד לא ראו אור עולם וטרם ההתרגשות לפתה אותו כששיתף בסיפורי הגבורה
יאה.
יאה ְלל ֹא יְ גִ ָיעה ֵ -אינָ ּה ְמ ִצ ָ ְמ ִצ ָ
לא בדרך מאי-שם שהושג השופר היהודית. האמיתית, נוסטלגיה נוטפי בסיפורים נרתיקו שמעתם אוזן ולמלא את
מנתֶב זֹרֵעַ זֶר ַע אֲׁשֶר עַל ּפ ְנ ֵי כ ָל הָאָר ֶץ וְאֶת ּכ ָל ביאור הנוסח ’לא הרשה‘?
בקבר .ונשמה אומ כאבן דומם
קודם שנבוא לביאור הדברים ,נציגה נא בזה את
לא(]” :המקדש את האשה[ על עֵשׂ משובצות מיד
זהבליד
המחנה.ומסודרות דרך ,התפילין שהוחבאו במסירות נפש והועברו מעברו הנסתר של סבא.
הריעזוֵץ אֲׁשֶר ּבוֹ פְר ִי עֵץ זֹרֵעַ זָר ַע לָכ ֶם יִהְי ֶה לְאָכְל ָה: שאני צדיק ,אפילו רשע גמור ,ה ָ
שמיום שפירשתי מ חטא,
החילוק בין בביאור המשך דברי הרמב“ן ,העוסק גוף כבהמות נדמו ַשמַי ִם וּ לְכֹל רוֹמֵשׂ עַל
תשובהָל חַ ּי ַת הָאָר ֶץ וּ לְכ ָל עוֹף הׁ ּ ָ
מקודשת מספק ,שמא הרהר וּ לְכ
תכנית מורכבת נטוותה מבעוד מועד ,וכך מצא את עצמו בהתרגשות ,ספר תהלים בלוי אותו חלקו בני
משיעוריו
ושיחותיו של
תפילות הימים הנוראים והבכיות המזעזעות ,הריקודים שרוליק בוהה בסבו משך כל הסדר ,עוקב בדריכות אחר
דורו של אדם הראשון וזרעו אחריו ,ובין נח ובניו על מנת לשנות פרק זה ,שומה עלינו לחקור
רבי מנחם מנדל פומרנץ ’הרי זו
לדגש:ר ֶץ אֲׁשֶר ּבוֹ נֶפֶׁש חַ ּי ָה אֶת ּכ ָל יֶר ֶק עֵשֶׂב לְאָכְל ָה, בלבו“ .עם זאת יש לשים לב הָאָ
המשך בע -להם הותרה אכילת בשר. ולפרש את פשר היחס בין אדם לבהמה. הרהר כ ֵן“ .ובזה מסתיימת מלאכת היום השישי מקודשת מספק ,שמא ו ַיְה ִי שליט“א בשמחת תורה ,שיעורי התורה המחתרתיים והחיזוק
ההדדי באמונה.
מעשיו ומצפה לרגע הגורלי בו תשתנה המשוואה .הרגע בו
הוא יוכל לדרוש ,ולעמוד על שלו.
וכתב ,כי בעלי החיים יש בהם נפש התנועה, הנה ,כל אדם יש בו נפש בהמית מלבד הנפש עם כל מלאכת השמים והארץ )פסוק לא(” ,ו ַּיַר ְא תשובה בלבו‘. קולו התאושש מעט ,התייצב ,כשהגיע לשלב בו הופיע ’נו? אז מי גנב את האפיקומן? ‘...הפנה סבא מבט חמים
אשר יש בה קצת מעלה בדומה לנפש המשכלת, המשכלת ,וכדברי הכתוב )קהלת ג יט( ּ
”כ ִי מִקְר ֶה האםקִים אֶת ּכ ָל אֲׁשֶר עָשָׂה וְה ִּנ ֵה טוֹב מְאֹד ו ַיְה ִי עֶר ֶב נידון מעניין כשלעצמו הוא -אֱלֹ הצבא האדום בשערי המחנה וכבש אותו ,שחרר את שלדי לנכדים ,בקולו נשמעת היטב שמחת החג אך לצד זאת
ואף כח הבחירה ניתן בהם במידה ידועה ,לבחור ב ְנ ֵי הָאָד ָם וּ מִקְר ֶה ה ַּבְהֵמָה וּ מִקְר ֶה אֶחָד לָה ֶם תשובה ,בֹקֶר יוֹם הׁ ַּשׁ ִּשִי“.
ו ַיְה ִי ניתן להניח שהעבריין עשה האדם שבו ואפשר להם לשוב לארץ החיים. מעיד רעד קל כי השנים לא פסחו עליו.
עמ' כ"ג
בחיים על פני המוות ולבחור את הראוי להם ּכ ְמוֹת ז ֶה ּכ ֵן מוֹת ז ֶה ו ְרוּ חַ אֶחָד ל ַּכֹל וּ מוֹתַר הָאָד ָם ובכך להחזיק את הקידושין כתקפים
עמ' כ"ז
’ואז נמלטתי לארץ הקודש ,השתקעתי בבני ברק והנה אני נדמה לו שהוא שמע משהו .מי?
מאכל האדם ,ואיסור הבשר
שבת קודש על התורה
למזונם ,ובכח זה בורחים הם מן הצער והמיתה מִן ה ַּבְהֵמָה אָי ִן ּכ ִי ה ַּכֹל הָב ֶל“ .כי אכן מאכל האדם מספק ,גם בשעה שאנו עודנו רואים - כאן‘ סיים באחת ,נותן סביבו מבט אוהב ,חם. ’אני‘ נשמע שוב הקול ,צלול וצעיר ,מפיו של שרוליק’ ,אני
ומבקשים את מזונם וטובתם .וכמו שאמר הכתוב והבהמה שווה ,ויכול אדם לאבד ולהפקיר את והואנתינת עשב הארץ למאכל לאדם ולכל הבהמה לדוגמה -את החפץ הגנוב בידו ,על זהו? הנכדים היו המומים. גנבתי את האפיקומן!‘
)קהלת ג כא( ”מִי יוֹדֵעַ רוּ חַ ּב ְנ ֵי הָאָד ָם הָעֹל ָה ה ִיא שליחותו בעולם ,עד שיהא נמשל כבהמות נדמה. כתב רש“י דבר אשר יש בו ענין לענות בו ,וז“ל: טרם החזירו לבעליו.
בענין זה נחלקו הראשונים והאחרונים
נועם
לאחרשבת לפתע אכסוף חכמההחיפזון הפתאומי של סבא לסיים ,לקצר קודש והגיונות מה שלהבות
זמן. ’ומה תרצה בתמורה?‘ סבא לא בזבז
לְמָעְל ָה ו ְרוּ חַ ה ַּבְהֵמָה הַיֹּרֶד ֶת ה ִיא לְמ ַּטָה לָאָר ֶץ“. ואמרו חז“ל כי האדם הוא ממוצע בין מלאכי ”לכם יהיה לאכלה .ולכל חית הארץ -השוה להם ’אבקש את אשר חפצתי‘ הבהיר שרוליק בטון עסקי שאינו האריכות הרבה ולוותר על פירוט העלייה לארץ ,חבלי
ומשום כך ראוי גם לבני האדם לנהוג ברחמים השרת לבהמת הארץ ,וכלשונם )חגיגה טז” :(.ששה וסגולתה)עיי‘ נו“כ שם( ,יש הסבורים כי אכן
הכתוב בהמות וחיות למאכל“. השבת
בוער ועוד? מה בקדושת השבועלי הקליטה והקמת המשפחה ,שיקומו האישי מפרשת
משתמע לשתי פנים’ ,אך ורק אם יואיל הסבא להבטיח
בבעלי החיים ולא לגרום להם צער. דברים נאמרו בבני אדם ,שלשה כמלאכי השרת, ניתן להאמין בכך ,אך זאת כמובן רק לו?
מבואר ,כי על אף היות האדם נזר הבריאה נאמנה כי יגשים את משאלתי‘.
ה˘ורהגביע ישועות אשא - ה‡הבה כוס האש כבשןיכול
הרבילהשיב עצמו בתנאי שהוא קיבל על את השמש ושאלו על מאן-דהוא שפגש
מטעם זה ,מדרכי המוסר ראוי היה תחילה שלא שלשה כבהמה“ .בחלק הרוחני שבו נוהג האדם ותכליתה ,מכל מקום לענין מאכלו הושווה לחית וסבורים
עצמו את על ההנהגה ,ובטרם לקח
החולקים
ויש בכדי הגזילה, את את מ˜ל˜ל˙ ‡˙ להיות מדובר? ‘...סבא הפך משועשע,
תמיהה מתבקשת תמה רבינו בעל ’אור החיים’ היעדרותו ,סיפר שהלה גמגם על עיסוק חשוב
’במה כבר
הקדושנורא ההוד -
לאכול מבשר בעלי החיים .אולם כאשר השחית כמלאכי מרומים ,אולם בצרכיו הגופניים אינו ובהמת הארץ ,ומאכל כולם מעשב הארץ. לקדש בו, הגביע לידו מקוצק ’אוסף הבולים היקר שלי? הכרך העתיק של סלאוויטא?‘
קידושיו אינם
אלאסטוטשינר די ,נתן
אין רבי אחדאף בכך
מהחסידים, קם כי שנקלע אליו שלא בטובתו .התורה הקדושה מספרת לנו אודות המעמד הקדוש בפרשת ויגש (בראשית מה)
שרוליק:
כל אדם את דרכו על הארץ ,וגם הארץ הנה שונה מן הבהמה .ומשום כך ,אם לא ישגיח על ועוד הוסיף רש“י וכתב” :ולא הרשה לאדם ולאשתו בראשו.יוסף ביום השלישי ,הם כבר ממשמעמד ’לא ולא‘ הניד
נשחתה ,ובעלי החיים השחיתו דרכם ברעת קיום תפקידו בזה העולם ,ידמה לבהמה ,כי האדם
והעמידו השיב
כל עוד לא מספק
הגביע אף את ולקחקידושין
מוורשה, פותחת בפסוקים סוד הגביע כעסו.הר סיני וקבלת התורה ,והפרשה
השמש שלנצפה
כיצד ייתכן שכל אותן שנים שהיה
הגזילה.יצחק מאיר באמרו לו :להמית בריה ולאכול בשר ,אך כל ירק עשב יאכלו את של רבי הרב על ידושלר ֵאל
לפטירתויִ ְשׂ ָ
השבעהאת ְבּנֵ י ישׁי לְ ֵצ ימי ִ
כלותה ְשּׁלִעם ֶֹדשׁ ַ ”בּחכהרגלו ,ב(ַ :בעיר )יט ,א - סבא .משוטט הבאים נרמזה בקולורוחחי?קוצרהוא להודיע של
לאביו כי נימה קלה’נו?‘שלח
במצרים ,לא
והמתפללים של
האדם ,נגזרה כליה על תבל וכל יושבי בה ,והיו אשר אינו מקיים את התכלית אשר בעבורה בא בראשונים כלם ,וכשבאו בני נח התיר להם בשר ,שנאמר
לכן יקדש יחד מוקדשת רוצהנרחבת
לשמוע קדוש, זי”ע “העולם
יריעה ידים בונםְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִ
מפשיסחא שמחהי :וַ יִּ
רבי ַבּר ִסינָ הקדוש ִמ ְד סיפרויּוֹם ַהזֶּ ה ָבּאוּ המנינים ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ָ
המאוחריםריִ ם ַבּ ובשנות כליאתו בבית לי ,סבא‘. ’תבטיח
עבדותו, אם בשנות
לעולם הזה ,עליו אמרו חז“ל )עירובין יג” (:נוח חלק נא רבנו”. הסוהר ,ייתכן שלא היה באפשרותו ,אך לאחר שלקראת השעה שמונה; הוא נראה מגיח סוף
ראויים כולם למות במבול .אלא שנח איש צדיק )להלן ט ג( ’כל רמש אשר הוא חי וגו‘ ,כירק עשב‘ -
נוספתאלא -האם לנקודה ובאחרונים וגמרור“.
נמנו ד ָה ָה תקפ”זֵ,אל נֶ גֶ
שׁם יִ ְשׂ ָר י”בוַ יִּ ַחן ָ
באלול ביום ָבּר
ותפליור ִסינַ י וַ יַּ ֲחנוּ ַבּ ִמּ ְד
תחת
כשטליתוֹאוּ ִמ ְד ַבּ
שריר וַ יָּ ב מביתו’והכל
בנינוחות והתפייט,
נו ,אני מתחייב בזאת‘ נעתר סבא סוף ’נו
ענה כלום, הרי”מ’ לא בעל ‘חדושי שעלה לגדולה,
תמים היה ,ואותו ראה ה‘ צדיק לפניו בדור הזה, לו לאדם שלא נברא יותר משנברא“ .אך לעולם שהתרתי לאדם הראשון ’ -נתתי לכם את כל‘“.
בתשובה, הגביע הרהר שהואבשתיקה את
בצל הקדש
העובדהכי לקחאמירתו הסתופפוועל
הפסוקים סדראשר מהחסידים האור החיים הקדוש על וקיים‘.הלא חלפו תשע שנים תמימות בית שחיו ,והוא צועד לביתעומד
הכנסת.
והעמידו על הנוראים בימים אביו?נעץ עבור מה עד שבאו אחיו ,וכיצד לא חש לצערו של
ובזכותו הציל הקדוש ברוך הוא שנים שנים מכל בוודאי שם אדם עליו ,ויוכל לחזור אל מעלתו. יש מבואר ,כי לא הותר לאדם הראשון לשחוט בתשובה.הרי ודאי שב הרביכי אכן
מקוצק .ואף קובעתידו של
תקפ”ח
המציין כי תחלת שנת לאחרשלהפסוק נאמר שהפסוק ’וַ יִּ ְסעוּ ֵמ ְר ִפ ִידים‘ הסיכה תשלום? מקבל השמששרוליק את אושוויץ ,סבא!‘ ַ’ס ֵפּר לנו על
הרבי מקוצק יפל דבר בהנהגת חסידי והתאבל האם הרי כל אותן שנים ישב יעקב אבינו
פשיסחא.לָ ָמּה
פנינים ואמרות
מין ,ושבעה שבעה מן הטהורים .ומעתה ואילך ולאכול בשר בהמה ,ואף על ידי שחיטה -כשאינו אדם נאמן שמואל( כי הסוברים
מעריב ,הביט על ”ק ֶשׁה, מ ְד ַבּר ִסינָ י‘ ,וקושייתו איתנהָ : בתנאיזֶּ ה ָבּאוּ ִ
המשרה במפורש ַ’בּיּוֹם ַה נכלל סביב,
ששררה המשועשעת לא שפוצצה באחת את הבועה
שיטת הרמב"ן בהבדל שבין מאכל אדם ובהמה ואמר לו: )ביתרבי נתקי החסיד בליל ראש השנה ,לאחר תפילת על בנו אהובו.
נתן ה‘ רשות לבני האדם לשחוט ולאכול ,כי כל בפוזמקאות תבוא אלי סוּק פּ ָ ם קוֹד
ֶ
נגשו החסידים אל הרב הקדוש רבי “נתקי ,עודים דִּ קְ ה ַ לְ לוֹ ה יָ הָ ה זֶ סוּק פּ ָ י כִּ
הכנסתם, דָּ מּוּק
ְ ביתה ַ את
ר יח
ֵ א ולהכין
ִ קום להשכים שעליו
לנו על החוויה .על הקשיים והאתגרים ,הניסים והתשובה ’ספר
בתשובה,
נבלה וטריפה ,אלא רק לנח ובניו הותר הדבר ,ואז שהרהרבכדי עצמו להעיד על מרעידה:
על המדף ›››
סינַ י‘“. ֶשׁלְּ ָפנָ יו ֶשׁ ָא ַמר ָ’בּאוּ ִמ ְד ַבּר ִ נמנע יוסףוהישועות ,הגבורה וההצלה ,אנא!‘ למתפללים?
קיום המין -בעבור נח וזרעו. והנה ,הרמב“ן על אתר הביא את דברי רש“י, לדעות אחרות )טיב קידושין ועוד(
נאסר להם בשר מן החי ואבר מן החי ודם. מוורקא זי”ע ואחלו לו ‘גוט יום לקבלאכן
נזיפה”... יצחק
כשהטיח אחד מנכבדי הקהילה בפני השמש
מלהודיע לאביו ,מפני שלא רצה
וכתב שכן פירש גם בסנהדרין )נט :ד“ה ’לא הותר‘( ממעשים אלו למדנו שקדושי עליון
נתונהאתלו רק בעדות של הנאמנות ואףלרבם,שכללוהטות חסידים במילים הקדוש אצלטוב’ ,כנהוג את האשמה ,שתק הלה על כך משיב האור החיים חטאם .האפירו. אחיוהרצין
ולפרסם את
באחת ,פניו לבייש אתסבא
ועם כל זאת ,גם אחר היתר אכילת הבשר ,לא נתן במבוכה ופניו הסמיקו.
ה‘ יתברך לאדם רשות בנפש הבהמה ,ואסר להם בזה הלשון” :לא הותר בשר באכילה ,דכתיב ’הנה מהי ההשוואה בין אדם ובהמה? עול הנהגת
עדים.הגביע ,ויש
קיבלו על עצמם
שניהחזקת
שלידיממש,על
החסידים
צדיקים כי
השלחן התבטאויערך את אודותם ממנו כי הוסיפו ובקשו אש יוקדת, יהיה לא כולן שלהבת
כשורה” הבטיח לאיש מדברים,לא הכל רעהעלאכלתהו,
הנושא הזה
“ממחר הכל.שחיה ליעקב
ידעו טאבו,זהוסיפרו האחים הרי
וכאשר ישמע
נתתי לכם את כל עשב‘ וגו‘ -לכם ולחיות נתתי שראויהשלכה
לנידון זה טוב.אוּלַ י ֶשׁהוּא ַעל לכבוד יום
קדשו” :וְ הטהורלשון הזועם.על הנושא ולא ’התיבות בוערות באש‘ ,וזו אין שאלותבו .הואעלול
דשים ולא חי, יעקבאותו
שיוסף מזכירים
אבר מן החי ,והוסיף להם לישראל איסור אכילת והנה השוואה זו בין אדם ובהמה צריכה תלמוד. שלישהגביעהראשונה,
לדעהמהו סודו
להתבונן לחשוד באחים שידם במעל – כפי
הרבי ְמ ַקלְ ֶקלֶ
מוורקאת ַה נענהב(ַ :
להם
פנינים חכמים ואמרות
נכנס ואכן ָ
שּׁוּרה“, ”א ֲה ָבה )סנהדרין קה, לחלונות בית אוֹמ ָרםמבעדְ נראו ֶדּ ֶר מקטנותו ,וזהו.
אבלנכדלמחרת ,לא אירע.
ידע כל שאכן
’משם‘, רמזים ,כלום .סבא הגיע
דם ,כי הדם הוא הנפש .ורק את גוף בעלי החיים העשבים והאילנות ואת כל ירק עשב לאכלה ,אבל הביתגם אם נקבל את עצם הדבר שהאדם והבהמהלכך? הנידון הקודם שהוזכר .כי הוא על לעריכת השלחן ,עמד בראש השלחן וכך אמרו חכמינו (ב”מ נט“ ).נוח לו לאדם
זרחר.אוּח
ור’מּ ָ ים ַה ְ משתף .הכנסת קרני אורן של לְ ַה ְק ִדּ
ולאפני חבירו ואלכך
האש על
לכבשןמדבר הוא לא
להשיגהנ“ל
את -האם בשאלה יכולים
מסתפק אמנם אין
שמואלאנחנו העששיות,
התיר הבורא ,ולא את נפשו .וציוה ה‘ על השחיטה לא חית הארץ נתונה לכם“. ניזונים מדבר אחד ,יש להבין מהו שהושווה והתכונן לקדש .על ימינו עמד בנו של האופה ילבין שיפיל עצמו
ישהגביע
להחזיק את דברים ,אולם
עודנהענינו
בידושל סודם של
כשהגזילה רבי עוֹלָ ם,
אברהם תּוֹרה ,לָ הרבא ,לַ ָ
הקדוש בּוֹר
הקודם,לַ ֵ
ה ְמּ ֻקוֶּ וה הוּא זֶ ה יוֹם ַ
הרבי במילוי את ְהיוֹת
זמנו כִּ י ”שׁלִּ לכלות ֶ שובוסבא
נאלץנאנח חושש, ברבים”’ .הבטחה זו הבטחה‘ הזכיר שרוליק בטון
למעט צער הבעל חי .וזהו אשר אנו מברכים אמנם הרמב“ן עצמו כתב כי אכן חילק הכתוב האדם להם ,כאילו תורה אחת להם .וגם עצם בתורה מצאנו בענין גביע וּמ ַצ ִפּיםעודִבים ְ יוֹשׁ
עמו ְ ואתווְ ֵהם
יאה,זי”ע,ר ָ
יּוֹם ַה ְבּ ִ וּמתּוֹנִ יםִ , תוך לָ ֶעלְ
שהואיוֹנִ ים וְ לַ ַ
משפשףתּ ְחאת ההסקהאת
התנור בעצי
”אשר קדשנו במצוותיו וציונו על השחיטה“. בין האדם ואשתו לחיה והבהמה ,ופירש כי לאדם הדבר שהאדם וחמורו יאכלו מאבוס אחד אינו הכסףוהוא
של מכריע מספק, הקידושין כחלים מגדולי רבים משה והחליט לקיים בפי על כסאו ,לקח נשימה ארוכה
הבריות כדוגמא עד היכן ידיו מחמת הקור,
והתרווח
מאמר זה שגור
יוסף הצדיק ,המלמד אותנו כי הצדיק החסידים,ינַ י.הרב הקדוש רבי יעקב אריה את ְבּנֵ י יִ ְ
פרקישׂ ָר ֵאל ִמ ְד ַבּר ִס במקום ָמ ַתי יָ
לומרבוֹאוּ לא לנבור בפצעים הישנים ומעולםנאלץ
חברו ,בחייו
לראשונה יש להזהרהבטחתו.
מהלבנת פני
במקרה בו הוא טוען שהרהר משולכילגביע. התהלים הקבועים שהיה רגיל לומר לפני
רבי ֶדר ַה ָדּ ָבר,
אלכסנדרוְ ֵתכֶ ף
זושא מרדזימיןכּ ַֹח לְ ַס
זי”עֵ ,פּר ֵס שיעלה על מצאנו אדםההם,
נפלאות על פרשת השבוע
הקדוש כך.
יש להניח בתשובה -שלודאי ועוד לעשות זאת ”לָ זֶ ה כְּ ֶשׁ ִהגִּ יעוּ ָשׁ ָמּה א ָע ְצרוּ לדוש בהם
התפלה. להפיל את
הפוגה,עצמו דעתוללא
המדממים
א רבי המגיד וכדברי קדשו
ישראל מקוזניץ זי”ע ,בספרו ’נזר ישראל’
פייבל ָחשׁוּק
מגריצא שרגא ִהגִּ ַ
יע אוּ‘ וגו‘, מפלוצק ַהזֶּ ה
זי”עָ ,בּרבי אוֹמרוֹ ַ’בּיּוֹם
זי”ע ועוד.
רגיל ְבּ ְ הוֹד ָעה המהבילה ַה ָ
שהיה בפומבי .שלא ילבין פני חברו ,מלבד שלא לדבר על כוס התה ָק ְד ָמ לכבשן האש ובלבד
שכתב שהצדיק משול הוא כגביע של תמר שבעקבותיה דרש רבי יוחנן משמו של לשתות.
קם רבי אברהם משה ומזג רבי שמעון בר יוחאי מאמר הזה,
יוסף ,כי הצדיק אינו אלא כגביע שמקבל
הייןמלא◄ המ˘ך בעמו„ הב‡ אבל אצל אחד המתפללים קרא לפטר את השמש
בתוך הגביע שעמד לפני הרבי מווארקא הגאון הצדיק רבי ישראל יעקב
בתוכו להשפיע לכל ישראל כל טוב. ואף הרימו ונתנו על ידו .ברב שרעפיו ליובצ’אנסקי – ממשרתו ,ואחרים תבעו לקצץ במשכורתו.
המשגיח מברנוביץ’ ה’ יקום דמו לא
ובודאי ענין הגביע אשר נתן על ידי בקרבו התעכב הרבי מוורקא מלהתחיל היה מושג “עבור מה אנו משלמים לו? על שנת החורף
הצדיקים הוא לאות ולסימן שעל ידי כך שכזה ,מאמר חז”ל בעלמא ,ואם כך אמרו המתוקה שלו?!”
בסדר הקדוש ,עיניו זלגו דמעות רותחות חכמינו – כך יש לנהוג!
יהיה בידם הצנורות להשפיע שפע ברכה וכלו היה אש להבה .ואז ,לפתע פתאום, ואחרי תפלת המנחה התגודדו כמה מותיקי
המנין סביב השמש בזעם: חורף כבד היה זה.
והצלחה על כל המסתופפים בצלם. התנער ממחשבותיו ,הושיט את ידו בה השלג נערם לילות
ארוכים ,וקור עז שרר “כיצד אינך מתבייש לישון על מיטתך?!”
גביע האבות היה נתון גביע הקדוש ,והניחו על ידו
השמש השפיל עיניו ושתק. ברחובות.
בספרו ’מגלה עמקות’ (פר’ ויגש) כתב של רבי אברהם משה ,ואמר לו בחרדת כל מי שהיה
קדש: באפשרותו העדיף להתכרבל אזניו בערו מבושה ,והוא ייחל שהאדמה תבלע
המקובל הקדוש רבינו נתן נטע שפירא תחת לשמיכות המחממות ,ולא לצאת אל אותו.
זי”ע כי תבת ‘גביע’ בנויה מהאותיות: “עשו אתם קדוש ,שכן אתם זכיתם בנזר הרחוב הסוער.
הנהגת הצבור”. “אתם צודקים ,אמצא לכך פתרון” אמר ,ונמלט
ג-י-ב-ע ,הרומזות ל-ג’ אבות ,י”ב שבטים, מהמקום. וכך נהג גם השמש העירוני ,שבמקום להתייצב
וע’ נפש ,וכל אלו הם היסודות האיתנים לא סרב רבי אברהם משה ומיד קדש על משמרתו
על היין ,ובכך היה למנהיג החסידים בבית הכנסת הגדול עם שחר ,אלא שכאשר קרא התרנגול בעלות השחר הבא,
עליהם עם ישראל נשען ועומד.
שנותרו בפשיסחא ,כשהרבי מווארקא, ולהעלות את האש בתנור הגדול ,נותר מחופר התהפך השמש על מיטתו והמשיך לישון.
ויש להשלים זאת עם המבאר בספרים, במיטתו.
שהיה מבגר ממנו ,מתבטל אליו כתלמיד בקור שכזה לא יעלה על הדעת להוציא אף
שהאות ע’ רומזת לשבעים הזקנים ,על בתחילה,
כשהגיעו ראשוני מנין ‘ותיקין’ לא את האצבע הקטנה אל מחוץ לשמיכה,
ספיר ויהלום בראשית עניין הבארות הן אורות וסודות עליונים
ידם נמסרה התורה אשר קבל משה לפני רבו.
שהתגברו כארי לעמוד ממיטתם ,ומצאו את הרהר מוחו המנומנם ,שלא אבה לחשוב על
אחרים ,כמו שהיה בעת אשר אברהם הוליד
מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים, כך היה גם אצל חלק הארי של חסידי
פשיסחא אשר קבלו על עצמם את בית הכנסת קר וחשוך ,חשבו שנאנס השמש ההשלכות.
כמו ששנינו בתחלת מסכת אבות (פ”א לבוא. היה ולא יכול
מ”א). מרותו של הרב הקדוש רבי מנחם מנדל את העלבונות שספג אמש ,העדיף לשכוח.
“ממחר” החליט בלבו ב’החלטה נחושה’ תוך שמא חלה והצטנן.
הרי לנו מן האמור ,כי בבחינת הגביע מקוצק זי”ע ,כפי שמספר בספר ’מאיר אך למחרת ,שוב היה ההיכל קפוא וריק.
עיני הגולה’ (אות קפח): כדי ששמורות עיניו נעצמות שוב.
נרמזים שרשי בני ישראל ,שעל ידם קיום
אומתינו ומהם יצאו הענפים להנחיל דת בליל שבת קדש ,כאשר עמד הרבי בחוץ שאגה הרוח ,פתותי השלג כיסו את כעבור שעתיים ,כשהזדחל מהמטה ,וראה את
מורשה לדורות הבאים. מקוצק לערך את שלחנו ,עמד בסמוך החלונות ,ואך בקושי הצליחו לתחוב את השעון ,כמעט ופרח לבו בקרבו.
שוב פעם גברה עליו תאות השינה ,וכעת עלול המפתח בחור המנעול.
כעין דברים אלו יש בדברי הרב הקדוש אליו הגאון הקדוש רבי יצחק מאיר הרב הזמן על שלא לדבר
זי”ע, מגור ממשרתו... מפוטר להיות הוא בהכנסת שבוזבז
רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע בספרו בעל ’חדושי הרי”מ’ ,ובכבודו
העצים ועל הנסיונות להצית את האש בתנור מאין יביא לחם לעולליו?
וַ ּיָ ָׁשב יִ ְצ ָחק וַ ּיַ ְחּפֹר ֶאת ְּב ֵארֹת ַה ַּמיִ ם ֲא ֶׁשר את יצחק ,וזהו גילה אחר גילה (קול יעקב):
’שפת אמת’ (במדבר תרל”ד) ,שביאר את ובעצמו פתח את בקבוק היין ומזג את
הכתוב וְ ָהיָ ה ִמ ְס ּ ַפר ְ ּבנֵ י יִ ְ ׂ
ש ָר ֵאל ְּכחוֹל הגביע של הקדוש עבור הרבי מקוצק, המגושם ,על מנת שיוכלו הבאים לפשוט את וכיצד יישא את פניו בבית הכנסת?
מעשה חסיד לרבו. הגערות שספג אמש יהיו כאין וכאפס לעומת מעיליהם.
ַה ָיּם ֲא ֶׁשר ל ֹא יִ ּ ַמד וְ ל ֹא יִ ָּס ֵפר (הושע ב א)
בדרך הראויה לעבודת הבורא ,שעיקר בין הנוכחים היו כאלה שלא השלימו ומים חמים עבור הבאים להשיב את הנפש מה שעלול הוא לספוג היום...
הרצון אצל יהודי הוא להיות דבק ונמשך עם כך שרבי יצחק מאיר אינו מקבל על מהקור כמו בימים הטובים ,מאן דכר שמייהו? כמעט והחליט להישאר בבית ,אלא שזמן
המשך בעמוד ב’ המשך בעמוד ב’
"ספיר ויהלום בראשית" מתוך (מהרי”ד מבעלזא -הרה”ק רבי ישכר דוב מבעלזא זיע”א)
ימי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו (כו יח)
ָח ְפרּו ִּב ֵ
שיעוריו ושיחותיו של הגאון רבי בוודאי יש בעניין הבארות שחפרו כל אחד התקדשות הן בימי הנעורים והן בימי הזקנה
מנחם מנדל פומרנץ שליט"א, ּוׁשנֵ י לְ ֻא ִּמים
ֹאמר ה’ לָ ּה ְׁשנֵ י גֹויִ ם ְּב ִב ְטנֵ ְך ְ וַ ּי ֶ מאבותינו אורות וסודות עליונים עמוקים,
בתוספת משלים סיפורי הוד וכל הסיפור שבתורה אודות הבארות שסתמו ִמ ֵּמ ַעיִ ְך יִ ָּפ ֵרדּו (כה כג)
מצדיקי הדורות ,הנהגות ופנינים ‘גיים’ כתיב ,אלו אנטונינוס ורבי ,שלא פסקו פלשתים וחזר יצחק וחפרם ,בוודאי לא דבר
מאירים 705 .עמודים מלאים זיו ריק הוא ,שזה היה פעולת אבותינו הקדושים ,מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת ,לא בימות
ובזה היה עניין עבודתם להשם יתברך ברוך החמה ולא בימות הגשמים (רש”י).
ומפיקים נוגה על פרשיות התורה. הוא כל אחד לפי מדרגתו ובחינתו ושורשו
האדם השלם מכניע ומשבר כל תאוות
שו"ע המבואר 'מתיבתא' גשמיות ,עד כי גם לדברים המוכרחים לקיום
מסדילקוב זיע”א) הגוף ,שבהכרח הוא עושה -מצונן הוא .וגם
(דגל מחנה אפרים -הרה”ק רבי משה חיים אפרים
הזך:
חו"מ הלכות נזיקין סי' שעח-שפח
לאכילה אינו להוט ומתאווה ,אך אוכל הוא
ספר הטור עם הערות וציונים ,עם ספר שולחן יש לבטוח בה’ וגם לעשות איזה השתדלות בכדי שיוכל לעבוד להשם יתברך .ועוד זאת,
ערוך ונושאי כליו ,בתוספת מדורי ביאור נרחבים שהצדיק באכילתו מעלה הניצוצין הקדושין, וַ יְ ָב ֲרכֵ הּו ה’ (כו יב)
והערות נחוצות ,ועוד שלל רב של הוספות לתועלת פירוש שה’ יתברך נתן לו הטובה וברכה על ומחזירן לשורשן בכוונתו וייחודיו.
הלומד .הביאור 'מתיבתא' ערוך בשפה ברורה והנה ,בעוד שהאדם בנעוריו ,אז מה נקל זה שזרע ועסק על פי דרך הטבע ולא הוצרך
שישנה עבורו סדרי בראשית (וכחז”ל (שבת נג ):לאיש הקדוש לחשוב מחשבות וגם להעלות
ונוחה ,קצות החושן עם מקורות והערות ,נתיבות כמה קשה זה שנשתנו עליו סדרי בראשית) ,ניצוצין בכוונתו ,שמוחו צלול ,אבל יקשה עליו
המשפט עם ביאור משולב לחלק וגם שם מבטחו בה’ ,כי כל אחד בלא חברו לשבר עצמו מכל תאווה גופניים ברתיחת
ה'ביאורים' עם מקורות והערות, דמיו .ולהפך ,לעת הזקנה מה נקל לו הכנעת אינו טוב ושניהם כאחד טובים.
כשאליו נוספים' :ילקוט ביאורים', וזהו שנאמר ‘בטח בה’ ועשה טוב’ ,היינו התאווה ,אבל לפעמים ,לרפיון כוחו ,לא יוכל
ועוד מדורי ליקוט שונים שביטחון בלבד אם שהוא דבר טוב ,מכל מקום לכוון באכילתו ,ואינו מחזיק הניצוצין לשורשן.
ומגוונים ,כשהכל ערוך ומוגה אבל אנטונינוס ורבי ,לגודל מדרגתם ,לא בלא מעשה אינו טוב ,ביען כי יצטרך לשנות
על פי דפוסים ישנים ,במהדורה עבורו המערכות ,ועשייה בלבד בלא ביטחון פסק מעל שולחנם לא צנון -קרירות לתאווה,
ודאי איננו טוב ,ולזה אמר ‘בטח בה’ ועשה ולא חזרת -החזרת הניצוצין לשורשן ,לא
מהודרת ומאירת עיניים ,לתועלת טוב’ ,היינו שתעשה שניהם .וזהו שאמרו חז”ל בימות החמה -ימות הנוער ,ולא בימות
הלומדים. (שבת לא ).אמונה זו סדר זרעים שמאמין בחי הגשמים -ימי הזקנה:
מתיבתא שינון כחול תמורה
(מרגניתא דרבי מאיר -הרה”ק רבי מאיר מפרמישלאן העולמים וזורע ,רצה לומר אף על פי שמאמין
זיע”א) מכל מקום זורע ,ואף שזורע מכל מקום
מהדורה חדשה וייחודית של כל אחד יכול לזכות להגיע למעשי האבות מאמין ,והבן:
(אילנא דחיי -הרה”ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זיע”א)
הגמרא ‘מתיבתא’ ,עם מדור וְ ֵאּלֶ ה תּוֹלְ דֹת יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְב ָר ָהםַ ,א ְב ָר ָהם
ביאורי הגמרא והמדור הייחודי הֹולִ יד ֶאת יִ ְצ ָחק (כה יט) בעת שמחה אצל הצדיק נפתחים שערי
‘שינון התלמוד’ המסכם בצורה דיבר פעם (מוהרנ”ת) מהתבערת הלב של ישועה
ייחודית ומעניינת את הדף, אברהם אבינו עליו השלום שהוא היה הראשון וְ ֵאּלֶ ה ּתֹולְ דֹת יִ ְצ ָחק ֶּבן ַא ְב ָר ָהםַ ,א ְב ָר ָהם
שזכה לעבוד את בוראו יומם ולילה במסירות הֹולִ יד ֶאת יִ ְצ ָחק (כה יט)
ומועילה לסיכום הנלמד.
נפש כזה ולפרסם שמו יתברך ויתעלה בעולם. במדרש (ב”ר סג א) גיל יגיל אבי צדיק ויולד
הסדרה עתידה לכלול בע”ה כ- ובתוך שיחתו הקדושה ענה אחד לפניו חכם ישמח בו ,גילה אחר גילה בזמן שהצדיק
70כרכים. בלשון צער וגניחה ,איך לוקחים לב כזה. נולד.
גער בו מוהרנ”ת ז”ל ואמר אליו ,גם אתה שמעתי בזה ממרן הרב מבעלזא זי”ע ,על
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : יש לך לב הזה אלא שאין אתה מלבב אותו .כי
הבחירה חופשית אצל כל אדם וכל אדם אפילו
דרך שהביא האליה רבה בשם ספר חסידים
במה דקיימא לן כשנולד לו בן מברך הטוב
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה:
הגרוע שבגרועים יש בכוחו לזכות למדרגה
הגדולה שבגדולות ,וכמו שאמרו חז”ל (תנדא”ר
והמטיב ,שגם כאשר נולד בן לצדיק הכל
מברכים הטוב והמטיב.
פכ”ה) שצריך כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי ואמר מרן זי”ע ,כמו שכתב רש”י על הפסוק
ניעור יצחק
הבגד האור החיים הק’: אבינו
למעשי אבותי. ‘כל השומע יצחק לי’ (בראשית כא ו) ,כי הרבה
תפילות נענו ,הרבה עקרות נפקדו ,הרבה
עוד פעם אחת דיבר עם אחד מאיזה עניין
בשבת מדוע אהב יצחק בסוכת שהיה לזה שייכות להביא לו ראיה מיצחק חולים נתרפאו ,ורוב שחוק היה בעולם ,כי
בדרך את עשו? המגיד אבינו עליו השלום ,ושאל אותו זה האיש ,מה שער הישועה נפתח אז ,ושפיר נאה לברך הטוב
מתעסק | עמ’ ב' | מזלאטשוב אתם מדמים אותי ליצחק אבינו עליו השלום. והמטיב ,ודבר זה אנו למדים מהשם יצחק.
| עמ’ ח' | עמ' ה' פניני אביר יעקב | עמ’ ג' | השיב לו ,מה אתה סובר שיצחק אבינו לא היה וזה שאמר גיל יגיל אבי צדיק ,שיגיל גם
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
כבר עמד רש”י על כך ,כי מאחר ונתנה רבקה על לו יצר הרע ,אם כן מפני מה זכה להיות יצחק (כוכבי אור,
דבר האמונה ידיו של יעקב את עורות גדיי העיזים ,לכאורה ריח רע
היה בו ,כי אין ריח רע יותר משטף העיזים .אלא ,מלמד (כוכבי אור -הרה”ק רבי נתן מברסלב זיע”א)
אנשי מוהר”ן אות ל ,לא):
מכח אברהם אבינו יש כח לבני שנכנס עמו ריח גן עדן.
ישראל לא לדאוג את דאגת המחר עיקר התפילה תהיה עבור צער השכינה
ולענין אותו שדה ,פירש רש”י כי ניתן בו ריח טוב,
בדבריו שם מבאר בזה את שאלת וַ ּיֶ ְע ַּתר יִ ְצ ָחק לַ ה’ לְ נֹכַ ח ִא ְׁשּתֹו ּכִ י ֲע ָק ָרה ִהוא וַ ּיֵ ָע ֶתר לֹו
והוא שדה תפוחים ,ומקורו מדברי הגמרא (תענית כט.):
הבן החכם שבהגדה של פסח ‘מה ה’ וַ ַּת ַהר ִר ְב ָקה ִא ְׁשּתֹו (כה כא)
ויש להבין ,מה ענין שדה תפוחים לגן עדן.
העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה כתב הרה”ק רבי אברהם יהושע העשל מאפטא ע”ה
ונראה כי יומתקו הדברים ,לפי מה שמצינו בדברי בספרו אוהב ישראל (תולדות) ,הנה ידוע כשיבוא לאדם
ה’ אלהינו אתכם’ (דברים ו כ) ,ששאלת
החכם היא כיצד לדורות עולם יוכלו חז”ל (בראשית רבה טו ,ז) כי לפי אחת הדעות עץ הדעת איזה צרה או ייסורין חס ושלום ,אז ישכיל ויבין בדעתו
בני ישראל לעסוק בתורה הלא לא אתרוג היה ,שנאמר בו (בראשית ג ו) “וַ ֵּת ֶרא ָה ִא ָּׁשה ּכִ י טֹוב שבוודאי יש צער גדול להשכינה הקדושה כביכול ,כי
ניתנה התורה אלא לאוכלי המן (מכילתא
ָה ֵעץ לְ ַמ ֲאכָ ל” ,ובאתרוג שווה טעם העץ לטעם הפרי. ‘בכל צרתם לו צר’ (ישעיה סג ט) כביכול .לכן כשהאדם
בשלח מס’ דויסע ב) ,והכוונה שכדי לקנות אם כן קיום מצות אתרוג בחג הסוכות יש בו משום ישר ,נותן אל ליבו להתפלל להשם יתברך על איזה
את התורה יש לנהוג כמנהג אוכלי תיקון לחטא עץ הדעת. דבר ,צריך להיות עיקר כוונתו ורצונו בתפילתו עבור
המן שלא דאגו את דאגת המחר ,וכך והנה איתא בגמרא (שבת פח“ :).אמר רבי חמא ברבי שיתמלא החיסרון שיש בהשכינה מזה כביכול ,על דרך
יש לו לאדם לסלק את טרדות הפרנסה חנינא ,מאי דכתיב (שיר השירים ב ג) ‘כתפוח בעצי היער’ קלני מראשי וכו’ (חגיגה טו :סנהדרין מו ,).וכשיתוקן שם
ולהאמין שהקדוש ברוך הוא יספק לו וגו’ ,למה נמשלו ישראל לתפוח -לומר לך ,מה תפוח זה הפגם והחיסרון ,אז ממילא יתוקן גם כן חסרונו וייגאל
כל צרכיו ,ואם כן כיצד יכולים בני פריו קודם לעליו ,אף ישראל -הקדימו נעשה לנשמע”. מצרתו.
ישראל להגיע לדרגת אמונה כזאת .ועל וכתבו שם רבותינו בעלי התוספות (ד”ה ‘פריו’) כי לא מצינו
וכן עשה יצחק אבינו עליו השלום שהיה כל מגמתו
כך התשובה ‘עבדים היינו לפרעה וכו’ דבר זה בתפוח שלנו ,אלא כוונת הגמרא לאתרוג ,שכן את
ורצונו וכוונתו רק למלאות החיסרון בהשכינה הקדושה
ויוציאנו’ (דברים שם פסוק כא) ,רוצה לומר, ּפּוחים” מתרגמים הפסוק (שיר השירים ז ט) “וְ ֵר ַ
יח ַא ֵּפְך ּכַ ַּת ִ
כביכול .וזהו ‘ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו’ ,היינו עבור
בשכר האמנה שהאמין אברהם ,מזה זכו אנו “כריחא דאתרוגא” .ועל האתרוג אמרו חז”ל (סוכה לא):
השכינה שהיא לנוכח אשתו‘ ,כי עקרה היא’ דייקא ,ואז
ישראל בניו שבאו למדריגה זו גם כן, שהוא פרי הדר באילנו משנה לשנה ,וממילא קודם פריו
וכמו שכתוב ‘ויאמן העם’ ,ומזה היתה ממילא נפקדה גם כן רבקה אשתו.
של שנה שעברה לעלים של השנה החדשה.
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא תורה)
תשובה למשה ‘בני מאמינים’ ,רוצה אמור מעתה ,כי ריחו של האתרוג -הוא הוא ריח
לומר מצד שהם בני מאמינים ,זכו שהם שדה תפוחים אשר ברכו ה’ ,והוא ריח גן עדן -חקל ריח שדה תפוחים
גם כן מאמינים. תפוחין קדישין. יח ְּבגָ ָדיו וַ יְ ָב ֲרכֵ הּו ,וַ ּי ֶ
ֹאמר ְר ֵאה וַ ּיִ ּגַ ׁש וַ ּיִ ַּׁשק לֹו וַ ּיָ ַרח ֶאת ֵר ַ
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א - (עינים מאירות -להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א) יח ָׂש ֶדה ֲא ֶׁשר ֵּב ֲרכֹו ה' (בראשית כז כז) יח ְּבנִ י ּכְ ֵר ַ ֵר ַ
מילתא חדתא -אמונה וביטחון)
ונקודה זו מצינו ,בספה”ק תומר דבורה (פ”א) שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב וייטיב
ווארט מהאור החיים הק'
לפרש מדת ‘לא החזיק לעד אפו’ ,וזלה”ק“ :וזו מדה דרכיו .כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע,
ראויה לאדם להתנהג בה עם חבריו ,אפילו שהוא והיה משתדל עמו להטיב ,ואפשר שהיה מועיל, מדוע אהב יצחק את עשו?...
רשאי להוכיח ביסורים את חברו או את בניו והם ותמצא שאמרו ז”ל (ב”ר פ”פ) כי נענש יעקב שמנע וַ יֶ ֱּא ַהב יִ ְצ ָחק ֶאת ֵע ָׂשו ּכִ י ַציִ ד ְּב ִפיו וְ ִר ְב ָקה א ֶֹה ֶבת
מתייסרים לא מפני זה ירבה תוכחתו ...אלא מצוה דינה מעשו שאפשר שהיתה מחזירתו למוטב ,הרי ֶאת יַ ֲעקֹב (כה ,כח) .ידוע קושיית העולם שהתחבטו
לקרבם באהבה ,אולי יואיל בדרך זה” עכ”ל. שאפשר לו לחזור למוטב” עכ”ל. בה רבים ,בהא שרצה יצחק לברך את עשו ,היתכן
מâאי . . . . . .ו יõתר ִ ַ àפרנסה ֵ נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ ëטריד ַ ְ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ âברי ָ הëאיר | ִ ְ ֵ אõר ַ ֵ ִ אוצר פניני החסידות
ובחינה זו מסופר ,על הרה”ק הרבי ר’ אלימלך ויש ללמוד מדברי רבינו ,שיצחק אבינו ידע
àרוח . . . . . . . . . . . .ו
שאיש כזה תהיה לו טעות גמורה מהיפוך להיפוך,
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã éŁן ֶ ֵ
לפרנסה ְ ֶ ַ
מéל ֶ ֵ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ
ôאוõת ִ ָ
האכילה ֶ
מŁיכõת ַל ַ ֲ
àתאוõת ָ ֲ ִ ָ
ìפִ ְ Ł
המצמצם ְ ַ ֲ
ַ ŁçŁלֶ ֶ
לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ
Łéם ֶ ֵ אמת | ְ ֵ
אמרי ֹ ַ
łפת ֱ ֶ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
ִ ְֵ
ְ ַ
ְָ ִ
Łעלהבטחה ֶ ַ
Łאין
מïני ֶ ֵ
הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ
àהס ֵôר ִ ְ ֵ
טרדõת ַ ַ ְ ִ
ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
ìŁאמרְ ֶ ְ ä
õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ
טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ
àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ
Łנה ְ ִ ְ
מהאדם ִ ְ
הõôכחה ֵהם ְ ָ
'ôכלה ָ ָ
äôסר ֵ ָ ָ ָ
עניני ַ ֵ ָ
יłראל | ִ ְ ֶ
õôרה ַ על ָ
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ
ֵàית ִ ְ ָ ֵ
קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ
ִ ֵ
ְֵ
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו ïנחס | ַ ֵ אמרי ִ ְ ָ ִ ְֵ àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
זצ”ל ,שפעם בא אליו איש חוטא לבקש דרך היטב שעשו בנו הוא רשע ואיש שדה ,ומאידך ואף אם נתרץ שאהב את עשו “כי ציד בפיו” ,מ”מ
לעםéברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ
מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ
ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
âיקים ְ ַ
łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו ôרים טõבõת ְ ָ äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ
àינה | ַצ ִ ִ
יäŁעה | ְàת ָ עטרת ְ ָ
âברי ִ ָ ִ ְֵ
ִי ְ ָ ֵ
ֲ ֶֶ
áŁםàאפן ֶ ַàאדם ְ ֹ ֶ טבäע ָ ָ ָלהיõת ָ ַ צריכה ִ ְ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב
éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ
יתàרָ ִ ְ ü
החקיקה' ְ ִ
ה⁄ם ִ ְ ָ ַ
מאַ ָ ְ ִ õô
מציאäת ַ ֵ
õתõçת ַ ֲ ִ ָ
יéŁח ֵ ִ
אõריתא | ְ ִ
àהלה ֹלא ִ ְ ַ
àחינת 'א ִ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ïתáמי ַ ְ ָ
àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ
õôרה | ְ ִ ַ לäñטי ָ
ִ ְָ
ִ ְֵָ
ְַָ
ִ ֵ
תשובה .אמר הרבי ר’ אלימלך לבנו הרה”ק רבי יעקב הוא איש צדיק ויושב אוהלים ,ואפילו הכי
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ
äפõסקים . .וְִ
להיטיב ַ ֲ
למה נעלמה ממנו צדקת יעקב שהיה מפורסם לכל áמרא
עצמִ ֵ ְ õ
ללäëד ְ ָ ָ
מקàל ַעל ַ ְ
וחסידäת ְ ִ
אחד ְ ַ ֵ
מäסר ַ ֲ ִ
õôכחה ָéל ֶ ָ
õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
ספרי ָ
àקריאת ַה ֵ ָ
àמôן ָ
אמת | ִ ְ ִ ַ
Łàלמäת ְ ַ ַ
החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ
õôרת ֱ ֶ
להתקֵ ְ ִ Łâ
âוד | ַ ִ
ְִ ְֵַ
חמâת ָ ִ
ַ
ֶ ְַ
ההïŁעõת . . . . . . . .ג
ההתח ְäŁâתàחינת ַ ִ ְ ַ
לכל ַ ַ ְ ָ
äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ
זõכים ְ ָ הàרית ִ
להאמין ְ ַ
Łàמירת ַ ְ ִ
õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä
הåהירäת ִ ְ ִ ַ
חדִ Ł מïני ָ ָ
àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
éפי ַ ְ ִ מŁה | ְ ִ
'ויŁן ִ ְ ֵ
àאר ֹ ֶ
עין | ְ ָ ָ ַàת ַ ִ
ֶ ְָ
ֵֵ
נŁמתõהאדם ֶאת ִ ְ ָ מעלה ָ ָ ָ לאט ַ ֲ ֶ לאט ְ ַ àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ הôפêה ְ ָ
טעם ַ ְ ִ ָ מŁה | ַ ַ àאר ֹ ֶ ֵֵ האדםהנהגת ָ ָ ָôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ זקäפה' – ֶ ֹ 'àקõמה ְ ָ קõממäçת ְ ָ אתכם ֲ ִ ואõלֶ ְ ֶ ü õôרת ָאבõת | ָ ֵ ַ
אלעזר מליזענסק זצ”ל ,שיפקח על אותו איש לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
שהוא איש תם יושב אוהלים ,ואם לא נעלמה ממנו
õספת . . . . . .ו יõסף | ְ ָ âברי ֵ
ְְָ
ִ ְֵ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
יŁרäת . . . . . . . . . . .ד מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
ְִִ ַ
רצה לברכו ,שאולי ע”י השפעת רוב טובה עליו מצוה נ ֶ ֶ לקçם ִ ְ ָäמõôŁקק ְ ַ ֵ
àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ
Łáמים ְ ַ ָ
łכרŁֶ õל ָהע ֵ
ירידת ְ ָ ִ הôר ְ ִ ַ ìŁי | ֶ ֵ הáר ֻ ִילקäט ַ ֵ ְ ְַ ⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד
ëŁהäתְ ַ õ
Łàביל ַה ְ ִ ָ
אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִ
łראל ִ ְ ִ
עמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä
יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ מחłף ַ ָ ָ ְַ ֹ
שיאכל מכל טוב .האיש קיים את הוראתו של הרבי łביעה . . . . . .ז éדי ְ ִ ָ Łאõכלים ְ ֵ
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
צדקת יעקב היה לו לברך את שניהם ,ולא לשנות
מביאה ֶאת ַ ָ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ
õôרה ְ ִ ָ
łיאת ָ ִנבחר | ְנ ִ ַ
מלכים | ַה ָ
éסף ִ ְ ָ
מäסר ְ ָ ִ ַ
ֶֶ łראל . . . . . . . . . . . . .ה
הõàרא . . . . . . . . . . . .ה
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
לעבõדת ַ ֵ
לערְ ִ ü
õàערה ַ ֲ ַ
קצבה ְ ֵ ֶ
éאָ ֵ Ł
ואין ִ ְ ָ ערֵ ְ ü
התלהבäת ְ ֵ
הêבן | ֵאין ֵ ֶ
מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ
מחłף ַ ָ ָ ְַ ֹ
àאר ַ ִ ְֵ
יוכל לקרבו ולהחזירנו למוטב .ודלא כמו שלומדים אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז
ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ
ידי ֵ ִ ָ
àכל יõם ַעל ְ ֵ
àכל יõם ַעל ְ ֵ
ôמידים ְ ָ להקרבת ְ ִ ִ
ôמידים ְ ָ הקרבת ְ ִ ִ
הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ
קדäמים | ַ ְ ָ ַ
רמז ַ ָ וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ
נחל ְ ִ
ַֹ ֶ
ַַ äמתäקים ֵהם õתם ְ ִ ëקçמים א ָ הנאה ַל ְ ַ ְ ִ טעם יֵָ ָ ֲ Ł להם ַ ַ ֶ ָ ŁçŁ ëצõת ֶ ֵ
מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
קדַ | Łה ִ ְ ֶַזרע ֶֹ
ְ ֹ
ר’ אלימלך במשך שנה ,אולם במהלך השנה ,ככל לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח וקàלה ְ ַ
äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
äŁôבה ְ ַ ָ ָàלא ְ ָ
ידי ְ ָ
הõôרה | ִוäâי ְ ֹ
äíçרים ַעל ְ ֵ
חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ
ïéרת ַה ִ ִ ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
ֵָ äלדàר ִäàâר õôàרה ְ ַ ֵ לעסק ַ ָ çŁכõל ַ ֲ ֹ אהבה ֶ ָ מרב ַ ֲ ָ àעפר ֵ ֹ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
להתáלáל ֶ ָ ָ אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
ִֵäéàרי ָ ִ
אחד ִ ְ ֵ ֶָ
בפשיטות שיצחק לא ידע את מעשי עשו “כי ציד בן בין הבנים( .לשון השם משמואל שנת תרע”ו).
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àעõלם
להõריו ָ ָ רäח ְ ָ נחת ַ õáרם ַ ַ àŁàת ֵ õôרה ְ ַ ָ
לא ַ ָ àרית ָאבõת ֹ
המחִ Łâחָ Łäâ
יהõנתן | ְ ִ
קדäמים | ַ ְ ַ ֵ
מדרָ ָ ְ Ł
נחל ְ ִ
ִ ְַ
ַַ
łמחהיתמêא ִ ְ ָ לא ִ ְ ַ ֵ ïתי ֹ õôרה ִמי ֶ ִ טעמי ָ לטעם ַ ֲ ֵ õåŁכין ִ ְ ֹ אחר ֶ ִ
וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
אמת | ַ ַ łפת ֱ ֶ ְ ַ
ְ ְֶָ
שאכל יותר -נעשה כחוש יותר ,עד שנחלש מאוד, ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ מåמרת ָ ָ ֶ ִ ִ ְַ
למעלה
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ הäàâק ָ ֱ ֹ ִ האדם ֶאת ַ ִ מפסיד ָ ָ ָ
àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
העברה ַ ְ ִ ידי ָ ֲ ֵ ָ
וłמחה ֶ ָ ָ
מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ
וענג ְ ִ ְ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
äŁע ְ ֶֹŁע ַ מéל ַ ֲ ִָ
כי בכל פעם שהתיישב לאכול ,חשב בדעתו -הלא בפיו” וכפרש”י :בפיו של עשו ,שהיה צד אותו הרבה מהלכים ותירוצים נאמרו בזה ,גם רבינו
õלם ַהֶåה . . . .ח לłכר ַאף ָàע ָ זõכה ְ ָ ָ äבמצõת ֶ àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ העõסק ְ ַ ָ
מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
âוד | ָ ֵ àנין ָ ִִ ְַ לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ ⁄çŁאר ִר ָ àאפן ֶ ִ ָ ֵ ëצוה ְ ֹ ֶ לקçם ַה ִ ְ ָ אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł
קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה
ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ
õôלדõת ָ ָ
נעם ֱ ִ ֶ ֶ
ְ
ִ ָ
ַֹ
זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ הרמ"ל | ֶֹ מŁנת ָ ַ ַ ִ ְַ
חטאתי עוויתי לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה, ומרמהו בדבריו. האור החיים הק’ ,דרך בדרך נפלאה משלו ,דיש יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה ִָ ֵ
בס"ד
האם מגיע לי לאכול מאכלים כאלה?! ...ועי”כ זכה ולמדים אנו מדברי רבינו ,שיכולים להוכיח לאדם לקרב ולהחזיר אדם בתשובה ע”י השפעת אהבה.
לשוב בתשובה שלימה .והוא כבחינה הנ”ל ,שיצחק ולהשיבו מדרכו הרעה למוטב ע”י השפעת אהבה. וכה כתב רבינו בפסוק (כז ,א) וַ יְ ִהי ּכִ י זָ ֵקן יִ ְצ ָחק
חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב וכלשונו הזהב“ :שבאמצעות הברכות יתהפך למדת וגו’ וַ יִ ְּק ָרא ֶאת ֵע ָׂשו ְּבנֹו ַהּגָ דֹל ,וזלה”ק“ :וטעם
וייטיב דרכיו. הטוב וייטיב דרכיו”. יצחק שהיה חפץ לברך את עשו הרשע ,כי חשב
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
מחוברים ניתן להשיג את הגיליון
מתחילים
את היום!
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים "ספרי אור החיים"
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
02-803-9999
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
קח פתקא אחרת וכתוב עליה את הפסוק “וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו יצחק אבינו בסוכתו של המגיד מזלאטשוב
בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר” והשלך אותה אל הבאר, ימי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו ִס ְּתמּום ְּפלִ ְׁש ִּתים וְ כָ ל ַה ְּב ֵארֹת ֲא ֶׁשר ָח ְפרּו ַע ְב ֵדי ָא ִביו ִּב ֵ
עשה האיש כן ,ובפעם אחת תמו המים מן הבאר ,כשראו זאת ערלי הכפר ימי ַא ְב ָר ָהםוַ יְ ַמלְ אּום ָע ָפר ...וַ ּיָ ָׁשב יִ ְצ ָחק וַ ּיַ ְחּפֹר ֶאת ְּב ֵארֹת ַה ַּמיִ ם ֲא ֶׁשר ָח ְפרּו ִּב ֵ
באו אל אדון בית המלון וצעקו כולם פה אחד ,כי כל הימים שהשוכר הראשון ָא ִביו וַ יְ ַס ְּתמּום ְּפלִ ְׁש ִּתים ַא ֲח ֵרי מֹות ַא ְב ָר ָהם וַ ּיִ ְק ָרא לָ ֶהן ֵׁשמֹות ּכַ ֵּׁשמֹת ֲא ֶׁשר ָק ָרא
היה דר בבית המלון היה תמיד מים בבאר בשפע רב ,ומיום שבא השוכר לָ ֶהן ָא ִביו (כו טו-יח).
החדש תמו המים ואינם ואין מים לשתות העם ולכל חייתם. מעשה נפלא התרחש אצל הרה”ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע”א .היה
ושוב חדלו עוברי אורח דרך הכפר ההוא ,ובית המלון היה שומם מאין זה ביום טוב שני של חג הסכות ,והרב הקדוש ישב בסוכתו הגדולה כשהוא
עובר ,שלח האדון לקרוא לשוכר הראשון ויאמר לו :אחרי שובי נחמתי כי מקף בחסידים .לפתע נרעש הרב הקדוש מזלאטשוב וקרא בסלודין‘ :הכינו
הדחתיך מן בית המלון ,עתה שוב אליו כבראשונה ,ולא אוסיף עוד להדיחך כסא עבור יצחק אבינו שבא לסוכתנו ביום האשפיזין שלו’ .לאחר שהכינו את
ממנו ,ענה היהודי ואמר לו :אנוכי לא אוכל לעשות קטנה או גדולה בלי הכסא כראוי ,המשיך הרה”ק מזלאטשוב ואמר‘ :ברוך הבא -יצחק אבינו’,
שאלת עצה מרבי ,הנני הולך אל רבי וככל אשר יגיד כן אעשה ,הלך אל ולכבודכם נגיד ‘תורה’ על האמור בכם בפרשת תולדות (בראשית כו טו-יח) :וְ כָ ל
הרה”ק מזידיטשוב זי”ע .והרה”ק אמר לו :אם ישכיר לך האדון את בית המלון ימי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו ִס ְּתמּום ְּפלִ ְׁש ִּתים וַ יְ ַמלְ אּום ַה ְּב ֵארֹת ֲא ֶׁשר ָח ְפרּו ַע ְב ֵדי ָא ִביו ִּב ֵ
למקח הראשון ששילמת לו ,עלה ושכור ,ואחרי כן תשליך אל הבאר פתקא ימי ַא ְב ָר ָהם ָא ִביו ָע ָפר ...וַ ּיָ ָׁשב יִ ְצ ָחק וַ ּיַ ְחּפֹר ֶאת ְּב ֵארֹת ַה ַּמיִ ם ֲא ֶׁשר ָח ְפרּו ִּב ֵ
שכתוב עליה את הפסוק“ :ויחפרו באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה וַ יְ ַס ְּתמּום ְּפלִ ְׁש ִּתים ַא ֲח ֵרי מֹות ַא ְב ָר ָהם וַ ּיִ ְק ָרא לָ ֶהן ֵׁשמֹות ּכַ ֵּׁשמֹת ֲא ֶׁשר ָק ָרא
רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה’ לנו ופרינו בארץ” ,חזר האיש אל האדון לָ ֶהן ָא ִביו.
ושכר ממנו את בית המלון כבראשונה ,ואל הבאר השליך הפתקא כמצות רבו פתח הרב הקדוש מזלאטשוב ואמר :המדה הראשונה של יהודי צריכה
הרה”ק מזידיטשוב ואכן נתמלא הבאר מים כבתחילה ,ושוב העבירו הסוחרים להיות שלא להטעות את עצמו ולא לעשות דבר מפני שאף אדם אחר עושה
את בהמותיהם רק דרך שם ,והיתה לו הרווחה ,ומאז יושבים בבית מלון ההוא כך .והנה ידוע שמדתו של אברהם אבינו היתה מדת הענוה ,כמו שהעיד על
בני בניו של השוכר ההוא ,ורואים בו ברכה ואין מסיג את גבולם. עצמו (בראשית יח כז)‘ :ואנכי עפר ואפר’ ,והמסתופפים בצלו של אברהם אבינו
(צבי לצדיק עמ’ עח)
בקשו לעשות כמותו ולחקותו כמעשה קוף בעלמא ,וזהו ‘וימלאום עפר’,
מדוע ביקש ה’כתב סופר’ לשבת תחת חופתו? שהיו משימים עצמם כאלו יש בהם מדה זו של עפר ,ונהיו אנשים רבים ‘עפר
קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך (כז יט) . ואפר לך’ .אולם יצחק אבינו לא כן היה עמו ,ועליו נאמר ‘וישב יצחק ויחפר
יעקב אבינו פונה אל אביו יצחק ואומר “שבה ואכלה מצידי” .ואילו עשיו את בארת המים’ ,והוא בקש להגיע למדה זו מכח עצמו ולא לעשות כן מפני
כשהביא את המטעמים לאביו אמר“ :יקום אבי ויאכל” .יעקב נהג כפי הראוי שאחרים עושים כן.
(ספיר ויהלום להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א)
ונכון לנהוג בסדר האכילה .כמו שאמרו חז”ל במסכת גיטין (ע“ ).שלשה
דברים מתישין גופו של אדם ,ואלו הן :אכל מעומד ,ושתה מעומד” וכו’ .כמו ה’באר מים’ הפלאי
כן יש ליזהר לומר הברכות כשהוא מיושב ,עיין כף החיים (קפג ,נא) .אבל עשיו ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים
עם הארץ היה .על כן אמר“ :יקום אבי ויאכל”. (כו לב) .
מסופר על הגאון הכתב סופר זצ”ל :בזמן חופתו כשהגישו לו את כוס היין מעשה בכפרי אחד שבא לשאול בעצת רבו הרה”ק ר’ צבי הירש מזידיטשוב
לטעום הימנו .לא נתפעל החתן מעשרות הרבנים והגאונים שעמדו מסביבו, זי”ע :היות ויש לשכור אצל האדון פלוני בית מלון העומד על פרשת דרכים,
מאות המכובדים ואלפי המשתתפים ,ביקש כסא ,התיישב ולגם לגימה אחת שאפשר היה למצוא בו פרנסה בריוח אילו היה שם באר מים ,כי אז כל
מכוס היין .גדולי התורה הפליאו את עוז רוחו וישוב דעתו ,וכבר אז ניבאו סוחרי בהמות היה מעבירין את בהמותיהם שהם מוליכים לשוק אלמיץ רק
עליו שעתיד להיות ממנהיגי הדור. דרך שם ,מפני שהדרך קצרה ,תחת שהם מקיפים את הדרך לדרך ארוכה
(לב ישראל) ששם יש באר מים.
פקחותו של מרן ה’חזון איש’ אמר לו רבינו עלה והצלח ,שכור את בית המלון וחפור שם באר סמוך
ויהי עשו איש יודע ציד (כה כז) .וברש”י לצוד ולרמות את אביו בפיו ,ושואלו, לו ואחר שחפור כמה אמות לעומק ,תבוא לשבת אלי ,ואגיד לך את אשר
אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן ,כסבור אביו שהוא מדקדק במצות. תעשה .הלך האיש ועשה כעצת הרה”ק מזידיטשוב ושכר את בית המלון
בתנאים טובים מאוד ,מיד התחיל לחפור באר בקרבתו בעומר אמות אחדות
ראשי המושבה בבני ברק חיפשו שוחט .בין המועמדים הגיע אדם שעסקני ונסע אל הרה”ק מזידיטשוב ,אמר לו הרה”ק :חפור עוד מעט בעומק ,והנח
המושבה התרשמו ממנו מאד ,כיון שהיה נראה כיהודי ירא שמים ,בקיא בחפירה פיתקה שכתוב עליה הפסוק “ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו אודות
בהלכות ,וזקנו ארוך על פי מידותיו. הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים” עשה האיש כמצות רבו חפר עוד
לפני שסיכמו עמו סופית על העסקתו ביקשו שיכנס למרן החזון איש, מעט בעומק והניח שם הפיתקא שכתוב עליה הפסוק הנ”ל ,מיד התחיל
כדי שיתהה על קנקנו ,ויתן את הסכמתו למינויו .ה’’חזון איש’’ שוחח עימו, לבצבץ מים ,ונתמלא כל הבאר מים ומאז היתה הרווחה לכל ערלי הכפר,
ולאחר מכן אמר להם שלא ימנוהו! ששאבו מן הבאר ההוא מים להם ולבהמתם ,וכל הסוחרים אשר הוליכו עד
שאלוהו מדוע? ענה להם סתומות“ :זקנו ארוך” ...ולא הבינו את כוונתו. עתה את בהמותיהם סחור סחור בדרך ארוכה עד בואם אל באר מים ,העבירו
לימים התגלה האיש כנוכל רב מעללים .הוא מכר את אותה הדירה לשלשה מעתה את בהמותיהם רק דרך המלון ההוא ,והשקו את בעירם ,וקנו שמה גם
אנשים שונים ,תיווך ומכר קרקעות שאינם שלו ,ועוד מעשי נוכלות רבים, תבן ומספוא לבהמתם וגם צידה לדרך ,וילך האיש הלוך וגדל עד כי נתעשר
ונאלץ לברוח לאמריקה מפחד נושיו ורודפיו הרבים. בזמן קצר.
שאלו עסקני המושבה את ‘’חזון איש’’ איך ידע שהשוחט הזה לא ראוי, כשראה בעל המלון שבדרך הארוכה ,כי חדלו עוברי אורח לעבור דרך
וכי נביאות היא? ביתו ,עבר עליו רוח קנאה ,והלך אל אדון בית המלון של הדרך הקרובה,
ענה להם ה’’חזון איש” במתק לשונו’‘ :אילו הוא היה סנדלר עם זקן ארוך ואמר לו כי היהודי ששכר ממנו את בית מלונו הונה אותו במקחו ,והוא
היה זה סימן שהוא ירא שמים ,אבל פה שבא להיות שוחט ,כל זמן השיחה נתעשר בזמן קצר ,ועתה הנה הוא מוכן ומזומן לתת לו שכירות יותר גדולה
עימי הוא שיחק בזקנו כדי שאשים לב שזקנו ארוך ומגודל ,ממילא הבנתי מזו שהוא לוקח מאת השוכר היהודי ,נאות לו האדון והשכיר לו את בית
שחוץ מזקן ארוך ויפה אין בתוכו כלום”... המלון ,והשוכר הראשון יצא ממנו ודר במקום אחר ללא כל פרנסה.
(מעשי איש) הלך וקבל על מסיג גבולו בפני הרה”ק מזידיטשוב זי”ע ,אמר לו הרה”ק:
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ג מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
מי שנפגעה באמת זאת אמי עליה השלום. “אמור-נא לי” ,פנה המושל אל הכומר“ ,האם יש הוכחה שיהודי כלשהו גרם בידיו
היא לא יכלה לשאת את זה שחושדים בבת נזק לציבור?”“ .אין הוכחה למעשה ממשי של גרימת נזק” ,ענה הכומר בקול יבש,
שלה ,וממנה אתם צריכים לבקש מחילה’. “אך בידנו הוכחות כי המגֵ פה ברחובותינו באה בגללם”
אשתי ביררה אצלה על מקום מנוחתה לחטוף זה מידו של זה את מטבעות הכסף. מגֵ פה קשה פשטה בעיר אליק שבמערב
של האם ,ואנחנו בדרך לשם”... “היהודים יצאו מדעתם” ,גיחכו ביניהם. אוקראינה .מיום ליום גדל מספר הנספים בה,
מאותו יום דעכה המגֵ פה בשכונות במיוחד בין צעירים ועוללים ,ואין מושיע.
אני גר באשדוד .יש לי רכב ,ומפעם לפעם אני מסיע
היהודים ,וגם מי שחלו החלו להירפא .לעומת הציבור קיבל עליו תעניות ,תפילות ודמעות
אנשים בתשלום .אברך אחד הזמין אצלי נסיעה להר
זה ,בשכונות הגויים הוסיפה המגֵ פה להפיל נשפכו כמים ,אולם שערי שמים כאילו ננעלו,
המנוחות יחד עם אשתו .הנסיעה החלה באווירה כבדה
חללים ,ורבים מהפורעים שאהבו להציק והמצב מחמיר והולך.
משהו ,ובהמשך הנסיעה שפך האברך את לבו:
ליהודים נפגעו. המכה הזאת באה בתקופה קשה לקהילה
“הבן שלי מאושפז ב’מעייני הישועה’ במצב נפשי
דבר פיזור המטבעות נודע לכומר היהודית .מאז ומעולם סבלו היהודים
חמור .זה דבר שאיני מאחל לאיש .היסורים שלו,
האנטישמי .הוא החל לחקור בעניין וגילה כי משכניהם הגויים ,אבל בעת האחרונה החמיר
היסורים שלנו .עינינו רואות וכלות ,ואין בידינו להועיל
זו הייתה הוראתו של הצדיק .בתוך כך נודע המצב מאוד .הדבר קרה בהשפעת הכומר
מאומה .בתוך הניסיון המר והנמהר הזה ,עשינו חשבון
כי המגֵ פה נעלמה משכונות היהודים ,והכומר המקומי ,שהיה שונא ישראל מושבע ,והטיף
נפש .אשתי אמרה שאולי עלינו לבקש ממישהו מחילה,
קישר מיד בין הדברים. השכם והערב לשנאת היהודים .בעקבות
ואכן נזכרנו .לפני כמה שנים יצאנו מהבית ,ואת
משולהב משנאת ישראל רץ הכומר אל דברי ההסתה רבו הפגיעות ביהודים ,והיה
הילדים הקטנים השארנו עם נערה צעירה ששימשה
מושל המחוז והגיש תביעה כנגד הצדיק. רחוב אחד שכל יהודי שעבר בו היה מותקף
כבייביסיטר .כשחזרנו ,גילינו שנעלם לנו כסף בסכום
גדול מאד .חיפשנו בכל הבית ולא מצאנו ,והחשד נפל על המושל הורה לקבוע מועד למשפט .שוב ומוכה באכזריות.
הבייביסיטר .אשתי שאלה את הנערה על כך ,וזו הכחישה עטפה חרדה את הקהילה היהודית .הם בעיר התגורר הצדיק רבי צבי-אריה
את העניין מכל וכל. הכירו את שנאתו של הכומר ,וידעו כי הסכנה מאליק ,תלמידו של המגיד ממזריטש .כוחו
נשקפת לא לצדיק בלבד ,אלא הדברים הרוחני והנפלאות שחולל היו שם-דבר בכל
אני כהן ,ולכן לא וכיוון המשכנו לחפש,
עלולים להתפתח לפעולות נקם כנגד כל הסביבה .היו צדיקים שכינוהו בחיבה ‘הגנב’,
שלא מצאנו ,חזרנו אל
המשפחה של הנערה ,נכנסתי למתחם. יהודי העיר. באומרם שגם כאשר שערי התפילות ננעלו,
הנוסע שלי עלה ודרשנו את הכסף .האם כאשר הודיעו לצדיק על המשפט לא נראה הוא מצליח לפרוץ את כל המנעולים ,לחתור
להר ,מצא את כעסה‘ :מה אתם רוצים נרגש כלל .להפך ,הוא עודד את בני קהילתו תחת כיסא הכבוד ולבטל את הגזֵ רות.
החלקה בהר ממנה? הבת שלנו יראת להתחזק באמונתם ובביטחונם בה’ ,והבטיח
כי לא יאונה לו ולהם כל רע.
עם פרוץ המגֵ פה לא חדלו מלהתדפק
על דלת ביתו .הורים לילדים חולים וראשי
תמיר ,ובמרחק שמים והיא לא תיגע במה
יום המשפט הגיע .לפני השופטים ,ובראשם הקהילה ,כולם משוועים בבקשת ברכה
אנחנו כמה קברים מצא שאינו שייך לה’ ,אבל
טענו שההורים מחפים המושל המחוזי ,התייצב הכומר ופתח בנאום לרפואה ולהפסקת המגֵ פה .הצדיק עומד
תשעה יהודים עליה במקום לחנך אותה, רווי שטנה על הנזקים שהיהודים גורמים. ומתחנן ,מפיל את תחינתו לפני הקב”ה,
ועוד כמה חילופי דברים בדיוק ,ואלו הסכימו בצבעים עזים תיאר את ‘מעלליהם’ ,שעליהם דמעות זולגות מעיניו ,הוא אינו אוכל ואינו
להצטרף למניין. בסגנון. מנצח כביכול הצדיק. ישן; אולם הפעם אין הוא מצליח להעביר את
רוע הגזֵ רה.
הנוסע ואשתו חלצו שעלינו אמרה, אשתי מושל המחוז שמע את הדברים בנחת.
שמע הצדיק ונפלאותיו היה ידוע לו והוא כשראה שכל מאמציו עלו בתוהו אמר
מהנערה נעליים ,ובלב נשבר לבקש מחילה
שפגענו בה .איתרנו את כיבדו מאוד .לעומת זה היה בליבו על למקורביו“ :אין לפנינו עצה אלא לקיים את
ביקשו מחילה הנערה שגרה היום בחו”ל, הכומר ,שבשנאתו ליהודים גורם הפרות חוק מה שנאמר בגמרא על הפסוק ‘ואתן אדם
ואשתי שוחחה עמה מאמה של הנערה ואובדן הסדר בעיר. תחתיך’ ‘ -אל תקרי אדם אלא ֱאדֹום’ .יבואו
בטלפון .הנערה לשעבר “אמור-נא לי” ,פנה המושל אל הכומר, שונאי ישראל תחתינו והגזרה תחול עליהם”.
אמרה ,שאכן היא לא לקחה כלום ,אך אין לה בעיה “האם יש הוכחה שיהודי כלשהו גרם בידיו הוא ביקש מפרנסי העיר להביא לפניו
למחול. נזק לציבור?”. מאה ושישים מטבעות כסף ,לשם עריכת
‘אני מבינה שהייתם לחוצים מאד ,ולכן פעלתם כך. “אין הוכחה למעשה ממשי של גרימת ‘פדיון נפש’ מיוחד .הפרנסים מיהרו לקיים
אני מוחלת בלב שלם ,אבל תדעו שכבר אז לקחתי את נזק” ,ענה הכומר בקול יבש“ ,אך בידנו את בקשתו ,והוא הסתגר בחדרו .כמה מבני
העניין יותר בקלילות .מי שנפגעה באמת זאת אמי עליה הוכחות כי המגֵ פה ברחובותינו באה בגללם”. העיר ,שהתמצאו ברזי הקבלה ,התלחשו
השלום .היא לא יכלה לשאת את זה שחושדים בבת שלה, “כיצד?” ,שאל המושל ,שכבר ידע על שהצדיק עורך עכשיו ‘פדיון’ מיוחד ,שסודו
וממנה אתם צריכים לבקש מחילה’ .אשתי ביררה אצלה האירועים ,אולם העמיד פני תם. ידוע רק לצדיקים הגדולים ,באמצעות מאה
על מקום מנוחתה של האם ,ואנחנו בדרך לשם”. בהתלהבות סיפר הכומר על התפרצותו ושישים מטבעות כסף ,כמניין ‘צלם’.
אני כהן ,ולכן לא נכנסתי למתחם .הנוסע שלי עלה של הצעיר היהודי אל רחוב הגויים ,אגב דרוכים ומתוחים המתינו ראשי הקהילה
להר ,מצא את החלקה בהר תמיר ,ובמרחק כמה קברים פיזור מטבעות כסף לכל עבר ,וכי מאז לצאת הצדיק מחדרו .כעבור זמן יצא רבי
מצא תשעה יהודים בדיוק ,ואלו הסכימו להצטרף נעלמה המגֵ פה מרחובות היהודים ,בעוד היא צבי-אריה ,צרור המטבעות בידו ,ואמר“ :תנו
למניין .הנוסע ואשתו חלצו נעליים ,ובלב נשבר ביקשו מכה על ימין ועל שמאל בשכונות הנוצריות. שקית זו לבחור צעיר וקל-רגליים ,שיעבור
מחילה מאמה של הנערה. “אם-כן” ,נעשה קולו של המושל תקיף בריצה ברחוב המסוכן ,שבו שונאי-ישראל
בדרך חזור ,האברך שלצדי מקבל טלפון מ’מעייני וסמכותי“ ,יש להטיל על היהודים עונש כבד, מתקבצים ,ויפזר שם את המטבעות”.
הישועה’ ,וזאת אחרי תקופה קשה שלא ראו שום ואתה הכומר תהיה ממונה על ביצוע גזר- הוראת הצדיק התמלאה מיד .בחור
התקדמות“ .הבחור שלך יכול להשתחרר” ,הם אומרים הדין”. נמרץ לקח את צרור מטבעות הכסף ,חצה
לו“ .ערכנו עכשיו בדיקות ,והמצב שלו תקין .אנחנו שמחתו של הכומר נראתה היטב על פניו, בריצה מהירה את הרחוב המסוכן ופיזר את
ממליצים לו על תרופה מסוימת בעוצמה פחותה ,למשך והוא זקף את אוזניו לשמוע את גזר-הדין. המטבעות לכל אורכו.
תקופה ,ויש סיכוי גדול שאחרי ביקורת חוזרת יוכלו שקט השתרר באולם ,והמושל המשיך“ :מחר כשהגויים ראו את הבחור היהודי נכנס אל
להוריד גם את התרופה הזאת”. בבוקר תעבור אתה ברחובות היהודים ,ותפזר הרחוב ,החלו לדלוק אחריו ,אך במהרה עטו
אני רק הנהג ,וזה הסיפור שהייתי עד לו .את המסקנות אצלם מלוא חופניים מטבעות כסף ,מידה אל השלל והחלו להתקוטט על המטבעות.
תסיקו בעצמכם. כנגד מידה”... בכל פינה לאורך הרחוב נראו התגודדויות
(גל’ השגחה פרטית מס’ )34 (אהל מועד) והתכתשויות בין פרחחי הגויים ,שניסו
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה: עצות וסגולות:
תשובה מקובלת בשבת
עיקר תולדותיו של יצחק שהלך בדרכו של אברהם אשי ֵּתבוֹ ת ְּב ׁ ַש ָ ּבת שׂ וֹ ְטנִ ים יוֹ ְר ִדים ֶאל ְּתהוֹ ָמא ַר ָ ּבאּ ָ .בא לִ ְרמֹז לְ ַמה ּׁ ֶש ָּכ ַתב ַ ּב ּז ַֹהר אשיתָ .ר ׁ ֵ ְּב ֵר ׁ ִ
ְו ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת יִ ְצ ָחק ֶ ּבן ַא ְב ָר ָהם ַא ְב ָר ָהם הוֹ לִ יד ֶאת יִ ְצ ָחק (כה יט). ַה ָ ּקדוֹ ׁש (ח”ב קלהְ ):וּב ִד ְב ֵרי ַה ְמ ֻק ָ ּבלִ ים ז”ל (ראה שער הכונות ענין ראש חודש)ּ ִ ,ד ְביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ַר ֲח ִמים
יֵ ׁש לְ ַד ְק ֵּדקְּ ,ד ָפ ַתח ְּבתֹלְ דֹת יִ ְצ ָחקְ ,ו ִה ְפ ִסיק ְו ָא ַמר ַא ְב ָר ָהם הוֹ לִ יד ֶאת יִ ְצ ָחק גּ וֹ ְב ִרים ְו ָכל ַה ִ ּדינִ ים ִמ ְת ַ ּב ּ ְטלִ ים וּ לְ ִפ ָיכְך ֵא ׁש ׁ ֶשל ֵ ּג ִיה ָ ּנם ָּכ ָבה ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ,לְ ִפי ׁ ֶש ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ַה ִ ּדינִ ים
ְול ֹא ִהזְ ִּכיר ּתוֹ לְ דוֹ ת יִ ְצ ָחקְ .ו ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹזִ ,מ ּׁשוּ ם ְּד ָקיְ ָמא ָלן ִע ַ ּקר ּתוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהם ִמ ְת ַ ּב ּ ְטלִ יםּ ַ ,גם ָה ֵא ׁש ׁ ֶשבּ וֹ ֶע ֶרת ִמ ּכ ָֹחם ִמ ְת ַ ּב ּ ֶט ֶלת ְו ָכ ָבה .וּ לְ ִפ ָיכְך ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ִּס ְט ָרא ַא ֲח ָרא ֵאין ָל ּה
יקים ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִביםְ ּ ,כמוֹ ׁ ֶש ּ ֵפ ֵר ׁש ַר ׁ ִש”י ַ ּג ֵ ּבי ֵ‘א ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח’ (לעיל ׁ ֶשל ַצ ִ ּד ִ ׁ ְשלִ ָיטה ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבתַ ,ה ְּת ׁש ָוּבה ְמ ֻק ֶ ּב ֶלת ַ ּב ּיוֹ ם ַההוּ אְּ ,ד ֵאין שָׂ ָטן ְמ ַק ְט ֵרג ׁ ֶש ְ ּי ַק ְט ֵרג ָע ָליו .וּ לְ ִפ ָיכְך
ו ט)ְ ,וגַ ם ָּכאן ָ ּבא לִ ְרמֹזְ ,ו ֵא ֶּלה ּתֹלְ דֹת יִ ְצ ָחקַ ,וּמה הוֹ לִ ידַ ,א ְב ָר ָהם הוֹ לִ יד ֶאת ָצ ִריְך לְ ִה ְתעוֹ ֵרר ַ ּב ַעל ְּת ׁש ָוּבה ְּב ָכל ׁ ַש ָ ּבת ְו ׁ ַש ָ ּבת וּ לְ הוֹ ִסיף ְּת ׁש ָוּבה ַעל ְּת ׁש ָוּבהֵּ ,כיוָ ן ְּדיוֹ ם ָקדוֹ ׁש
יִ ְצ ָחקְּ ,כלוֹ ַמר ָהרוֹ ֶאה ֶאת יִ ְצ ָחק ִּב ְק ֻד ּׁ ָשה וַ ֲענָ וָ ה ְויִ ְר ַאת ה’ ְו ַא ֲה ָבתוֹ ָ ,היָ ה אוֹ ֵמר הוּ א ֵלאל ֵֹהינוְּּ ,בוַ ַּדאי ְּד ַה ְּת ׁש ָוּבה ְמ ֻק ֶ ּב ֶלת ְּביוֹ ם זֶ הְּ ,ד ֵעת ָרצוֹ ן הוּ א.
ל ֹא יָ ָצא זֶ ה ִּכי ִאם ֵמ ַא ְב ָר ָהםֶ ׁ ,ש ָּכְך ֵהם ִמ ּדוֹ ָתיו .נִ ְמ ָצא ל ֹא ִהזְ ִּכיר ַה ָּכתוּב ִּכי (גנזי המלך תיקון השכינה אות נח)
ִאם ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים ׁ ֶשל יִ ְצ ָחקֶ ׁ ,ש ֵהם ִע ַ ּקר ּתוֹ לְ דוֹ ת ַה ַ ּצ ִ ּד ִיקים.
(פיתוחי חותם)
דוד משתבח שקיים כל מצוות השבת כראוי
ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ִפ ּקוּ ֶדיָך ְו ֵעד ֶֹתיָך ִּכי ָכל ְּד ָר ַכי נֶ גְ ֶּדָך (תהלים קיט קסח)ְּ .כ ָבר ָּכ ַת ְבנוּ (מעגלי צדק אות ק),
יצחק רומז לצדיק ורבקה רומזת לתורה ‘וּפ ַק ְד ָּת נָ ְוָך ְול ֹא ֶת ֱח ָטא’ (איוב ה כד). ְּד ִמ ַּלת ּ ִפ ּקוּ ֶדיָך רוֹ ֵמז ַעל ַה ִּזוּ וּ ג ׁ ֶשהוּ א לְ ׁשוֹ ן ּ ְפ ִק ָידהְּ ,כמוֹ ָ
וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ֶ ּבן ַא ְר ָ ּב ִעים ׁ ָשנָ ה ְּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת ִר ְב ָקה ַ ּבת ְּבתוּ ֵאל ָה ֲא ַר ִּמי ִמ ּ ַפ ַּדן ִוּמ ַּלת פּ ִּקוּ ֶדיָך רוֹ ֶמזֶ ת ַ ּגם ֵּכן ַעל ַה ְּת ִפ ָּלהְּ ,כמוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוּ ְּכ ָבר (שם)ְ .ואוֹ ֵמר ָּד ִוד ַה ֶּמ ֶלְך ָע ָליו
ֲא ָרם ֲאחוֹ ת ָל ָבן ָה ֲא ַר ִּמי לוֹ לְ ִא ּׁ ָשה .וַ ֶ ּי ְע ַּתר יִ ְצ ָחק לַ ה’ לְ נ ַֹכח ִא ׁ ְש ּתוֹ ִּכי ֲע ָק ָרה ַה ּׁ ָשלוֹ ם ְּד ִק ֵ ּים ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָּכ ָראוּ יְּ ,ד ָהיָ ה נִ זְ ָהר ְּב ׁ ֵש ׁ ֶשת יְ ֵמי ַהחֹל ַאזְ ָה ָרה ְ ּגדוֹ ָלה ְּכ ֵדי ׁ ֶש ָּתחוּ ל ָע ָליו
ִהוא וַ ֵ ּי ָע ֶתר לוֹ ה’ וַ ַּת ַהר ִר ְב ָקה ִא ׁ ְש ּתוֹ (כה כ-כא). ְק ֻד ּׁ ַשת ַה ּׁ ַש ָ ּבתְּ ,כמוֹ ׁ ֶש ּ ֵפ ַר ׁ ְשנוּ ְּב ָפסוּ ק ‘שִׂ ַ ּב ְר ִּתי לִ ׁישוּ ָע ְתָך’ְ .וּב ׁ ַש ָ ּבת ָהיָ ה נִ זְ ָהר ַה ְר ֵ ּבה ִּב ְת ִפלּ וֹ ָתיו
ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַעל ּ ִפי ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (אבות פ”ה מכ”א) ְּד ֶבן ַא ְר ָ ּב ִעים לַ ִּבינָ ה, ַ ּב ַּליְ ָלה ַוּב ּיוֹ םְ ,ול ֹא ָהיָ ה ְמ ַק ֵ ּים עוֹ נָ ה ִּכי ִאם ְּב ׁ ַש ָ ּבתֶ ׁ ,שהוּ א זִ וּ וּ ָגא ְּד ַמלְ ָּכא ַוּמ ְטרוֹ נִ ָיתאְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר
ְויָ דוּ ַע ְּד ַה ּתוֹ ָרה ָק ְד ָמה ָלעוֹ ָלםְ ,ו ֵכן נַ ִמי ִּכ ֵּסא ַה ָּכבוֹ ד ָק ַדם ָלעוֹ ָלם (פסחים נד.). ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ִפ ּקוּ ֶדיָך ְו ֵעד ֶֹתיָךָּ ,כל זֶ ה ַמיְ ֵרי ְּב ׁ ַש ָ ּבת ְּכמוֹ ׁ ֶש ּ ֵפ ַר ׁ ְשנוּ ָּכל אוֹ ת זֶ ה ׁ ֶשל ׁ ִשי”ן ַעל ַה ּׁ ַש ָ ּבת,
ְוזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ַ‘צ ִ ּדיק’ ִעם ד’ אוֹ ִת ּיוֹ ָתיוּ ֶ ,בן ַא ְר ָ ּב ִעים ׁ ָשנָ ה, ְו ֵכן ָראוּ י לִ ְהיוֹ תְּ ,ד ׁ ַש ָ ּבת ַמ ְת ֶח ֶלת ְּב ׁ ִשי”ןָ ,ל ֵכן ָראוּ י לְ ָפ ֵר ׁש אוֹ ת ׁ ִשי”ן ַעל ַה ּׁ ַש ָ ּבתְ .וזֶ הוּ ׁ ָש ַמ ְר ִּתי
ְּכמוֹ ׁ ֶש ָא ְמרוּ ֶ ּבן ַא ְר ָ ּב ִעים לַ ִּבינָ הְ ,וזֶ הוּ ְּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת ִר ְב ָקהִ ,היא ַה ּתוֹ ָרה ְּדנִ ְק ֵראת ִפ ּקוּ ֶדיָךְּ ,ד ַהיְ נוּ ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ַה ְּת ִפלּ וֹ ת ָּכ ָראוּ יּ ַ ,גם ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ִמ ְצוַ ת עוֹ נָ ה ַעד ֵליל ַה ּׁ ַש ָ ּבת,
ִא ּׁ ָשה ַּכ ָ ּידוּ ַעְ .ועוֹ דִ ,ר ְב ָקה ׁ ְש ֵּתי ּ ְפ ָע ִמים ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא תרי”ד ,רוֹ ֵמז לַ ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ַ ּגם ׁ ָש ַמ ְר ִּתי ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ ְּביִ חוּ ד ָ ּגמוּ ר ,לִ ְרמֹז ָּכל זֶ ה ְּב ִפ ּקוּ ֶדיָך ְו ֵעד ֶֹתיָך ְּכמוֹ ׁ ֶש ָּכ ַת ְבנוְּ .ו ָכל ַמה
ָ ּב ּה ַּתרְיַ”ג ִמ ְצוֹ ת ,וּכְ ָללוּ ָת ּה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא תרי”דְ .ו ַה ּתוֹ ָרה ִהיא ִּב ּתוֹ ׁ ֶשל ֵאל ָרם ּׁ ֶש ֲאנִ י עוֹ שֶׂ ה ָ ּגלוּ י ְו ָצפוּ י לְ ָפנֶ יָךְ ,וזֶ הוּ ִּכי ָכל ְּד ָר ַכי נֶ גְ ֶּדָךְ .ו ָל ֵכן ֵמרֹב ָה ַא ֲה ָבה ׁ ֶש ֲאנִ י אוֹ ֵהב ִמ ְצוֹ ֶתיָך
ְונִ ּ ָׂשאְ ,וזֶ הוּ ַ ּבת ְּבתוּ ֵאל ָה ֲא ַר ִּמי ִמ ּ ַפ ַדן ֲא ָרםְּ ,ד ַהיְ נוּ ׁ ֶש ַה ּתוֹ ָרה ָ ּב ָאה ָלנוּ ִמ ָּמקוֹ ם ישנִ י ִמ ּ ִׂש ְב ִריַ ,וּמ ֵּלא ִמ ׁ ְש ֲאלוֹ ת לִ ִּבי לְ טוֹ ָבה ְוּמ ַק ֵ ּים אוֹ ָתם ְּב ַא ֲה ָבה ְוּבשִׂ ְמ ָחה ַר ָ ּבהּ ַ ,גם ַא ָּתה ַאל ְּת ִב ׁ ֵ
ָרםֲ .אחוֹ ת ָל ָבן ָה ֲא ַר ִּמיּ ָ ,בא לִ ְרמֹז ׁ ֶש ַה ּתוֹ ָרה ָק ְד ָמה ָלעוֹ ָלם ְּכמוֹ ִּכ ֵּסא ַה ָּכבוֹ ד. לְ ַה ּ ָׂשגַ ת ֱאל ֹהוּ ְתָך ָּכ ָראוּ יְּ ,דזֶ הוּ ִע ַ ּקר ׁ ְש ֵא ָל ִתי ַוּב ָ ּק ׁ ָש ִתי:
(מעגלי צדק אות ש’)
ְו ִה ֵ ּנה ִּ‘כ ֵּסא’ ִעם ַה ּכוֹ ֵלל ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ָל ָבןְּ ,ד ַה ּתוֹ ָרהִ ,היא ְוכִ ֵּסא ַה ָּכבוֹ ד ׁ ֶשהוּ א ָרם
ְונִ ּ ָׂשאְ ׁ ,שנֵ ֶיהם ַא ִחים ְו ׁ ָש ִוים ְּב ַמ ֲע ָלהּ ִ ,ד ׁ ְשנֵ ֶיהם ָק ְדמוּ ָלעוֹ ָלםְ .וזֶ הוּ ַה ַ ּצ ִ ּדיק המכין עצמו לשבת יקבל בה תוספת קדושה
לְ ָק ָח ּה לַ ּתוֹ ָרה לוֹ לְ ִא ּׁ ָשה: ְוכֹל ֲא ׁ ֶשר ל ֹא יָ בֹא ָ ּב ֵא ׁש ַּת ֲע ִבירוּ ַב ָּמיִ ם (במדבר לא כג)ְּ .ד ַהיְ נוּ ִמי ׁ ֶש ֵאינוֹ ַ ּב ַעל ּתוֹ ָרה ַמה ִהיא
הצדיק מתפלל שיזכה לחדש חידושים בתורה ויקראו בניו ֹאחז ְּב ִמ ַּדת ָה ֲענָ וָ ה ְו ַדי לוֹ ּ ִ ,דכְ ִתיב (תהלים נא יט) ‘זִ ְב ֵחי ֱאל ִֹהים רוּ ַח נִ ׁ ְש ָ ּב ָרה’ְ ,וזֶ הוּ ְו ָכל ַּת ָ ּקנָ תוֹ ,י ֵ
ְו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַּכ ָ ּונַ ת ַצ ִ ּדיק זֶ ה לַ ֲעסֹק ַ ּב ּתוֹ ָרה וּ לְ ָק ָח ּה לוֹ לְ ִא ּׁ ָשהְ ,ו ָר ָאה ְו ִה ֵ ּנה ֲ‘א ֻר ָּכה ֲא ׁ ֶשר ל ֹא יָ בֹא ָ ּב ֵא ׁש ׁ ֶש ִהיא ַה ּתוֹ ָרהַּ ,ת ָ ּקנָ תוֹ ִהיא ַּת ֲע ִבירוּ ַב ָּמיִ ם ִהיא ָה ֲענָ וָ ה ׁ ֶש ָר ַמזְ נוּ ְּב ַאְך ְּב ֵמי
ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ָּד ּה ְוּר ָח ָבה ִמ ִ ּני יָ ם’ וַ ֲע ֻמ ָ ּקה ְמאֹד ִמ ּׁשוּ ם ְּדכֻ ָּל ּה ִמ ְק ׁ ָשהִ ,אם ִמ ּ ְפנֵ י ּ ְפ ׁ ָש ֶט ָיה נִ ָּדהְ ,וזֶ הוּ ַּת ֲע ִבירוּ ַב ָּמיִ םְּ ,ד ַהיְ נוּ ַה ַּמיִ ם ָה ֲאמוּ ִרים ׁ ֶש ִ ּנ ְר ְמזָ ה ָ ּב ֶהם ָה ֲענָ וָ הְ .וגַ ם ַה ַּמיִ ם ַע ְצ ָמם נִ ְר ְמזָ ה
ִוּפלְ ּפוּ ֶל ָיהִ ,אם ִמ ּ ְפנֵ י ְר ָמזֶ ָיה וּ ְד ָר ׁשוֹ ֶת ָיה ְוסוֹ דוֹ ֶת ָיה ,וַ ֲע ַדיִ ן שִׂ כְ לוֹ ל ֹא ִה ּ ִׂשיג ָּכל ָ ּב ֶהם ָה ֲענָ וָ הּ ִ ,דכְ מוֹ ׁ ֶש ַה ַּמיִ ם ֵאינָ ם הוֹ לְ כִ ים ַרק לְ ָמקוֹ ם נָ מוּ ְך ְו ׁ ָש ָפל (תענית זֵּ ,).כן יִ ְתנַ ֵהג ָה ָא ָדם
ֳא ָפנֶ ָיהָ ,ע ַמד ִּב ְת ִפ ָּלה ַא ַחר ְּת ִפ ָּלה ְו ִה ְר ָ ּבה ְו ִה ְפ ִציר ֵמ ִא ּתוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך לְ ָחנְ נוֹ ֵּד ָעה ִּבינָ ה לִ ְהיוֹ ת נָ מוּ ְך ְו ׁ ָש ָפל:
לוּמ ּה וּ לְ ַח ֵּד ׁש ָ ּב ּה ְּב ָכל ֵעת, ְו ַהשְׂ ֵּכל לִ ְהיוֹ ת ְּכ ַמ ְעיָ ן ַה ִּמ ְת ַ ּג ֵ ּבר ָ ּב ּה ,לְ הוֹ ִציא ָלאוֹ ר ַּת ֲע ָ ָוּבזֶ ה יִ ְתנַ ֲהגוּ ֵ ּבין ַ ּב ֲע ֵלי ּתוֹ ָרה ֵ ּבין ַ ּב ֲע ֵלי ֲענָ וָ ה ָּכל יְ מוֹ ת ַה ּׁ ָשבוּ ַעְּ ,כ ֵדי ְּכ ׁ ֶש ָ ּיבוֹ א ַה ּׁ ַש ָ ּבת יְ כוֹ לִ ים
ִּכי ִמי ׁ ֶש ֵאינוֹ ְמ ַח ֵּד ׁש ַ ּב ּתוֹ ָרה ּדוֹ ֶמה ְּכ ִמי ׁ ֶש ֵ ּי ׁש לוֹ ִא ּׁ ָשה ֲע ָק ָרה ְול ֹא יָ ל ָָדהְ .וזֶ הוּ לְ ַק ֵ ּבל ּתוֹ ֶס ֶפת ְק ֻד ּׁ ָשתוֹ ְּבנָ ֵקלְ .וזֶ הוּ ׁ ֶשאוֹ ֵמר ָל ֶהם ְוכִ ַ ּב ְס ֶּתם ִּבגְ ֵד ֶיכם ַ ּב ּיוֹ ם ַה ּׁ ְש ִב ִיעי וּ ְט ַה ְר ֶּתם,
וַ ֶ ּי ְע ַּתר יִ ְצ ָחק לַ ה’ ,הוּ א ַה ַ ּצ ִ ּדיק ַה ֶּזה ,לְ נ ַֹכח ִא ׁ ְש ּתוֹ ִהיא ַה ּתוֹ ָרהִּ ,כי ֲע ָק ָרה ִהוא, ִּבגְ ֵד ֶיכם ֵהם נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶש ָּל ֶכםְּ ,ד ַהיְ נוּ יִ ְהיוּ נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמה ׁ ֶש ָּל ֶכם ְמ ֻת ָ ּקנִ ים וּ ְטהוֹ ִרים ִּב ֵימי
ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ָר ָאה ׁ ֶש ִהיא ֲע ָק ָרה ְו ֵאינוֹ ְמ ַח ֵּד ׁש ָ ּב ּה ַה ְר ֵ ּבהְ ,ו ִה ְפ ִציר ִּב ְת ִפ ָּלה לַ ה’ ׁ ֶש ִ ּי ְפ ַּתח ַה ּׁ ָשבוּ ַעָ ,אז ְו ַא ַחר ָּתבֹאוּ ֶאל ַה ַּמ ֲחנֶ הַ ,ה ַּמ ֲחנֶ ה ָק ֵרי ֵ ּב ּיה ַ‘ה ְּמנֻ ָחה’ֶ ׁ ,שהוּ א ׁ ַש ַ ּבת ק ֶֹד ׁש ׁ ֶשהוּ א יוֹ ם
לִ בּ וֹ ַ ּב ּתוֹ ָרה ְויִ ְהיֶ ה ְמ ַח ֵּד ׁש ָ ּב ּהְ .ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ָ ּגלוּ י לְ ָפנָ יו יִ ְת ָ ּב ַרְך ׁ ֶש ַּכ ָ ּונָ תוֹ לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם ְמנוּ ָחה ַה ׁ ְש ֵקט ִוּב ְט ָחה:
ִק ֵ ּבל ְּת ִפ ָּלתוֹ ְ ,וזֶ הוּ וַ ַּת ַהר ִר ְב ָקה ִא ׁ ְש ּתוֹ ֶ ׁ ,ש ִה ְת ִחיל לְ ַח ֵּד ׁש ָ ּב ּה ִח ּדוּ ׁ ִשים: (מחשוף הלבן פר’ מטות)
שלוש הבארות רומזות על בחינות נפש רוח נשמה הטעם שלא חייבים בשבת להניח תפילין
וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ֵשם ַה ְּב ֵאר ֵעשֶׂ ק ִּכי ִה ְת ַע ּ ְׂשקוּ ִע ּמוֹ ,וַ ַ ּי ְח ּ ְפרוּ ְּב ֵאר ַא ֶח ֶרת וַ ָ ּי ִריבוּ ַ ּגם ִא ׁיש ִא ּמוֹ ְו ָא ִביו ִּת ָיראוּ ְוגוֹ ’ (ויקרא יט ג)ֶ .א ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַעל ַה ְּת ִפ ִּליןְּ ,ד ָכ ַתב ַר ֵ ּבנוּ זִ כְ רוֹ נוֹ לִ ְב ָר ָכה
ָע ֶל ָיה וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ְש ָמ ּה שִׂ ְטנָ ה ,וַ ַ ּי ְע ֵּתק ִמ ּׁ ָשם וַ ַ ּי ְח ּפֹר ְּב ֵאר ַא ֶח ֶרת ְול ֹא ָרבוּ ָע ֶל ָיה (שער הכונות דרושי תפילין דרוש ו) ְּדחוֹ ָבה ַעל ָּכל ַ ּבר יִ שְׂ ָר ֵאל לְ ַה ִ ּנ ַיח ׁ ְשנֵ י זוּ גוֹ ת ׁ ֶשל ְּת ִפ ִּליןֶ ,א ָחד
וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ְש ָמ ּה ְרחֹבוֹ ת ְוכוּ ’ (כו כ-כב). ְּד ַר ׁ ִש”י ְו ֶא ָחד ְּד ַר ֵ ּבנוּ ָּתםְּ ,ד ַר ׁ ִש”י ְּכנֶ ֶגד מ ִֹחין ְּד ִא ָּמא וּ ְד ַר ֵ ּבנוּ ָּתם ְּכנֶ ֶגד מ ִֹחין ְּד ַא ָ ּבאִ ,מ ּׁשוּ ם ִ ּדזְ ֵעיר
אשוֹ נִ ים ָק ָרא ׁ ְש ָמם ֵעשֶׂ ק ִה ֵ ּנה ֶא ְפ ׁ ָשר לִ ְרמֹז ַעל ׁ ָשל ֹ ׁש ְּב ֵארוֹ תֶ ׁ ,ש ּׁ ְשנַ יִ ם ָה ִר ׁ ַאנְ ּ ִפין ֻמכְ ָרח ְּדנִ כְ נָ ִסים בּ וֹ מ ִֹחין ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ְו ָל ֵכן חוֹ ָבה לְ ַה ִ ּנ ַיח ׁ ְשנֵ י זוּ גוֹ תִ .וּמ ּׁשוּ ם ְּדיוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת
ישי ָק ָרא ׁ ְשמוֹ ְרחֹבוֹ ת .יֵ ׁש לִ ְרמֹז ׁ ֶש ֵהם ְושִׂ ְטנָ ה ִמ ּׁשוּ ם ְּד ָרבוּ ֲע ֵל ֶיהםְ ,ו ַה ּׁ ְשלִ ׁ ִ עוֹ ֶלה לְ ַמ ְע ָלה ִמ ַּמ ְד ֵרגַ ת ְמקוֹ ם ַה ּמ ִֹחין ׁ ֶש ִ ּנכְ נְ סוּ בּ וֹ ַ ּבחֹל ,לְ ִפ ָיכְך ֵאין ָאנוּ ַמ ִ ּנ ִיחין ְּת ִפ ִּלין ְּביוֹ ם
ְּכנֶ ֶגד נֶ ֶפ ׁש רוּ ַח נְ ׁ ָש ָמהְּ ,ד ָה ָא ָדם ַ ּבתּ ְִח ָּלה יֵ ׁש לוֹ נֶ ֶפ ׁשְ ,ו ִאם ָהיָ ה ִמ ׁ ְש ַּת ֵּדל ְּב ִמ ְצוֹ ת ֹאמר ָמה ֲאנִ י ֹאשוֹ ְ ,וי ַ ַה ּׁ ַש ָ ּבתְ .ו ָלזֶ ה ָצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְתעוֹ ֵרר ָה ָא ָדם ְּביִ ְר ָאה ִוּב ְר ָע ָדהְ ,ו ִת ְס ַּת ֵּמר שַׂ ֲערוֹ ת ר ׁ
ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים ַעד ׁ ֶש ִּת ֵ ּקן נַ ְפ ׁשוֹ ָּכ ָראוּ יָ ,אז יָ בוֹ א לוֹ ָהרוּ ַחְ .ו ִאם עוֹ ד הוֹ ִסיף ֶמה ַח ַ ּיי ׁ ֶש ִה ִ ּג ַיענִ י ה’ יִ ְת ָ ּב ַרְך לַ ָּכבוֹ ד ַה ֶּזה ְולַ ַּמ ֲע ָלה ַה ּזֹאתֶ ׁ ,ש ָעשַׂ נִ י ִּכ ְדמוּ תוֹ ְּב ַצלְ מוֹ ַמ ָּמ ׁש ּד ְוּמיָ א
ְק ֻד ּׁ ָשה ַעל ְק ֻד ּׁ ָשתוֹ ְו ִת ֵ ּקן ָהרוּ ַח ָּכ ָראוּ יָ ,אז ָּתבוֹ א לוֹ ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמהְ .ו ִה ֵ ּנה ָּכל עוֹ ד ִ ּדזְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפיןּ ִ ,דכְ מוֹ ׁ ֶשהוּ א ַמ ִ ּנ ַיח ְּת ִפ ִּלין ַ ּבחֹל ׁ ֶש ֵהם מ ִֹחין ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמא ָּכְך ֲאנִ י ִצ ַ ּונִ י לַ ֲעשׂ וֹ ת
ׁ ֶשלּ ֹא ָ ּב ָאה לוֹ ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ֲע ַדיִ ן ַה ִחיצוֹ נִ ים רוֹ ְד ִפים ַא ֲח ָריו ִוּמ ְת ַּד ְּב ִקים בּ וֹ לְ ַה ֲח ִטיאוֹ , ְּכנֶ גְ ָּדם ,וּכְ מוֹ ׁ ֶש ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת עוֹ ֶלה לְ ַמ ְע ָלה ִמ ְּמקוֹ ם ַה ּמ ִֹחין ַ ּגם ֲאנִ י ִצ ַ ּונִ י ׁ ֶשלּ ֹא לְ ַה ִ ּנ ָיחםְ .ו ַעל זֶ ה
וּכְ ׁ ֶשזּוֹ ֶכה לִ נְ ׁ ָש ָמה ָאז ִמ ְת ַר ֲח ִקים ַה ִחיצוֹ נִ ים ִמ ֶּמנּ וִּ .מ ּׁשוּ ם ְּד ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ֵמעוֹ לַ ם ַה ָּד ָבר יִ ְת ּ ַפ ֵּלא ָה ָא ָדם ְויִ ָּז ֵהר ְּביִ ְר ַאת ַה ּׁ ֵשם וּ ְק ֻד ּׁ ָשה יְ ֵת ָרה ֵ ּבין ַ ּבחֹל ֵ ּבין ְּב ׁ ַש ָ ּבתְ ,ויַ ֲעבֹד ה’ ְּב ַא ֲה ָבה
יאה ָ ּתלוּ י ְ ּב ִא ָּמא ִע ָּל ָאהְ ּ ,כמוֹ ׁ ֶש ָא ְמרוּ ַ ּב ִּת ּקוּנִ ים (תיקון ו’ ַה ְּב ִר ָיאהְ ,ועוֹ לַ ם ַה ְּב ִר ָ ְוּבשִׂ ְמ ָחה ַר ָ ּבה ׁ ֶש ִּז ָּכהוּ לַ ַּמ ֲע ָלה ַה ְ ּגדוֹ ָלה ַה ּזֹאת:
כגִ ).א ָּמא ְמ ַק ְ ּננָ א ְּבכ ְֻר ְסיָ אְ .ועוֹ דֶ ׁ ,ש ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶש ִּב ְב ִר ָיאה מוּ ָע ִטים ְונִ כְ ּ ָפ ִפים ַּת ַחת בשבת יש לאדם מעלה יותר ממעלת תפילין
ַה ְ ּק ֻד ּׁ ָשה ,לְ ִפ ָיכְך ֵּכיוָ ן ׁ ֶש ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ָ ּב ָאה ִמ ּׁ ָשם ֵאין ַה ִחיצוֹ נִ ים יְ כוֹ לִ ים לְ ִה ְת ַא ֵחז ָ ּב ּה: ְוחוֹ ָבה לְ ַה ִ ּנ ַיח ׁ ְשנֵ י זוּ גוֹ ת ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמאְ ,וזֶ ה ׁ ֶש ָא ַמר ִא ׁיש ִא ּמוֹ ְו ָא ִביו ִּת ָיראוִּ .א ׁיש ִא ּ’מוֹ
אשוֹ ן הוּ א ְּכנֶ ֶגד ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש ׁ ֶש ּקוֹ נֶ ה ָא ָדם בּ ַתּ ְִח ָּלה ,וּכְ ׁ ֶש ֵ ּי ׁש וּ לְ ִפ ָיכְך ַה ְּב ֵאר ָה ִר ׁ אשי ֵּתבוֹ ת אשי ֵּתבוֹ ת ‘אוֹ ת’ ,לִ ְרמֹז ַעל ַה ְּת ִפ ִּלין ׁ ֶש ִ ּנ ְק ָר ִאים ‘אוֹ ת’ְ .ועוֹ דִּ ,ת ָיראוּ ָר ׁ ֵ ְו ָ’א ִביו ִּת ָ’יראוּ ָר ׁ ֵ
בּ וֹ ִּכי ִאם ַה ֶ ּנ ֶפ ׁש ֲע ַדיִ ן ַה ִחיצוֹ נִ ים ִמ ְת ַּד ְּב ִקים בּ וֹ ְּבחֹזֶ ק ,וּ לְ ָהכִ י ָק ָרא ׁ ֵשם ַה ְּב ֵאר ֹאש ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמאְ .וזֶ הוּ ִא ׁיש ִא ּמוֹ ְו ָא ִביוַ ,היְ נוּ ׁ ֶש ַּת ִ ּניחוּ ׁ ֶשל ַר ׁ ִש”י ְו ַר ֵ ּבנוּ ָּתם ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגדְּת ִפ ִּלין יָ ד ר ׁ
ֵעשֶׂ קִּ ,כי ִה ְת ַע ּ ְׂשקוּ ַה ִחיצוֹ נִ ים ִע ּמוֹ ַ .א ַחר ָּכְך קוֹ נֶ ה ָהרוּ ַחְ ,וגַ ם ָ ּבזֶ ה ֲע ַדיִ ן מ ִֹחין ְּד ַא ָ ּבא ְו ִא ָּמאְ ,ויִ ְהיֶ ה זֶ ה ְּבמוֹ ָראְ ,וזֶ הוּ ִּת ָיראוְּ .וּב ׁ ַש ָ ּבת ׁ ֶש ֵ ּי ׁש ָל ֶכם ַמ ֲע ָלה יוֹ ֵתר ִמ ַּמ ֲעלַ ת ְּת ִפ ִּלין
ַה ִחיצוֹ נִ ים ִמ ְת ַּד ְּב ִקים בּ וֹ ,וּ לְ ָהכִ י ָק ָרא ׁ ְשמוֹ שִׂ ְטנָ הַ .א ַחר ָּכְך קוֹ נֶ ה ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמהְ ,ו ָאז ְּכמוֹ זְ ֵעיר ַאנְ ּ ִפיןִּ ,ת ָּז ֲהרוּ ַה ְר ֵ ּבה ִּב ׁ ְש ִמ ָירתוֹ ְּכ ֵדי ׁ ֶש ִּתזְ ּכוּ ֵל ָהנוֹ ת ֵמאוֹ ָת ּה ַמ ֲע ָלהְ ,וזֶ הוּ ְו ֶאת ׁ ַש ְּבת ַֹתי
ַה ִחיצוֹ נִ ים ִמ ְת ַר ֲח ִקים ִמ ֶּמנּ וּ ,וּ לְ ָהכִ י ָק ָרא אוֹ ָת ּה ְרחֹבוֹ ת‘ִּ ,כי ַע ָּתה ִה ְר ִחיב ה’ ָלנוּ ִּת ׁ ְשמֹרוּ ,וּכְ ׁ ֶש ִּת ְהיוּ זְ ִה ִירים ָּכְך ָאז ְראוּ יִ ים ַא ֶּתם ׁ ֶשא ַֹמר ֲאנִ י ֲע ֵל ֶיכם ֲאנִ י ה’ ֱאל ֵֹה ֶיכם:
(מחשוף הלבן פר’ קדושים)
וּפ ִרינוּ ָב ָא ֶרץ’( :מחשוף הלבן) ָ
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ה מחוברים
אוצרות הפרשה
ויעקב איש תם
שהבע"ד נוחל אצל האדם,
הוא משום שהוא תמיד מזדרז
מכרה ...את בכורתך לי אחת מפלאות הבורא ית׳,
שהתמימות המושלמת והחכמה
מובא בליקוטי מוהר"ן (סימן ב') וז"ל:
ומקדים את האדם ,כי מיד עם הגדולה ביותר [הנראים כתרתי
ויוסף ששמר את הברית נטל את הבכורה
לידת האדם הוא כבר מופיע, דסתרי בעיני ההמון] מתאימים זה
שהיא בחי' עבודת התפילה ,בחי' פי
כמ"ש (בראשית ד' ז') "לפתח לזה ומשלימים זה את זה ,ויחדיו
שנים .כי התפילה היא פי שנים שיש
חטאת רובץ" ,כי מיד עם צאת יהיו תמים .וזה מרומז גם בנוטריקון
בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו בחי'
האדם לאויר העולם ,מיד יש בו הרגשת החומר של השם ׳יעקב׳ ,שרבינו מביאו
וחרב פיפיות בידם ,שתי פיות ,עכ"ל.
ושאיפת החומר ,כתאות האכילה ועוד כהנה בתורה זו כרמז לשלימות החכמה
בכורה היא הארה ,הארה נפלאה השייכת
וכהנה ,כמ"ש (איוב יא יב) "ועיר פרא אדם יולד", ארכיון 'עוז והדר' והתמימות; ׳יוד׳ מרמזת לחכמה
לתפילה .והנה גם עשיו כשהבכורה
ועד שהוא זוכה לדעת האמת שהעולם הזה אינו עליונה [יוד חכמה קדומה] ,ו׳עקב׳
היתה בידיו היתה לו הארה גדולה מאד ,הארה של
עיקר ,והחומר אינו אלא מרכבה להדעת ,כבר קנה מרמז ל׳מלכות׳ ,תמימות .כלומר ה׳עקב׳ וה׳יוד׳
בכורה ,הארה של פי שנים שהיא כאמור הארה
הבע"ד שביתה עצלו ,ועשה חזקה אצלו ,ואז עליו שהם התמימות והחכמה ,אחד הם בל ייפרדו .וזה
של תפילה ,כמו שכתב רבינו שענין התפילה הוא
להתחיל ללחום נגדו ,לאחר שכבר נטבע בו מאז מרומז ב״יעקב איש תם" ,כי יעקב מרמז על החכמה
לידתו ,ומכאן שורש הנצחונות הרבים של היצה"ר (כתרגום "ויעקבני׳ ׳וחכמני׳) והשבח היחיד הנאמר עליו חרב פיפיות ,שיש בה פי שנים ,שבחו של מקום
(עיין כעי"ז בס' חובות הלבבות בפתיחה לשער הבחינה). בתורה הוא ׳איש תם׳ -התמימות היא הכלי הנפלא ושאלת צרכיו ,אבל הרע התגבר עליו ולא הוציא
המדוייק ביותר לקבלת החכמה ולהסתכלות בשכל לפועל את סגולת הבכורה שהיתה בו .כי אילו היה
וזו היתה חכמתו של יעקב אבינו ע"ה –
שיש בכל דבר בבריאה ,שזה מחובתו של כל איש עשיו מגביר את הטוב ומכלה את הרע ,היה לנו
"ויעקבני" (באשית כז לו) ,שתרגם אונקלוס "וחכמני",
עוד 'יעקב' ,ויתכן שהיה עוד עולה על יעקב ,כי מישראל -כמתבאר בתורה זו בפנים.
שסיבב את עשו מיד עם צאת לאויר העולם ,עד
הוא היה הבכור .ואילו יעקב קיים בו 'זכה נוטל
שלבסוף היה הוא הבכור ולא עשו ,והוציא את גם המלאך ,הס״מ ,לא הצליח להכניע את יעקב -
חלקו וחלק חבירו בגן עדן' (חגיגה טו) וקנה ממנו
היצר הרע מחזקתו אצלו .וזה היה הענין שהקב"ה מפני תמימותו ועל פי זה שיעקב מרמז על שלימות
את הבכורה ,שהיא כאמור הארה בתפילה ,נשמה
הכניע את הבכורות דסט"א – להתוודע ולהגלות התמימות [והחכמה האלקית ,שתרווייהו חדא
של תפילה ,ונעימות בתפילה.
שהבכור האמיתי הוא הבכור דקדושה (בני בכורי כנ״ל] יש לומר כי זה היה שורש מאבק האיתנים
(אוסף אמרים -אמונה ותפילה מאמר ח')
ישראל) ,שנזכה להתאמץ ולהתחכם ליטול מהם את שניהל יעקב אבינו עם המלאך ,שרו של עשיו,
החזקה ולכבוש אותם תחת יד הקדושה. ויעקבני -וחכמני ולבסוף ניצח אותו בכוח תמימותו וכדלקמן.
(ונכתב בספר – ח"ב ,מאמר חיים של בהירות) ענין קדושת הבכורות הוא ,כי הנה כל הנצחונות (אוסף אמרים ,אמונה ותפילה ,ד)
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
ויעקב ,גם הם לא יכלו לברך אם
לא הסכים הקב”ה לדבר .מעתה,
בני יוסף ונסתלקה ממנו שכינה
(להלן מח ח) עד שאמר ‘מי אלה’
שוא תשועת אדם -אך הוא
‘חדלו לכם מן האדם אשר נשמה ‘ -מהיכן יצאו אלו שאינן ראוין צורי וישועתי
באפו כי במה נחשב הוא’ (ישעיה ב לברכה’ (לשון רש”י שם) ,ומכאן מוכח בפרשתן (כז לד-לט)‘ ,כשמוע עשו את
כב) ,אין שום טעם וצורך להחניף בוודאי ‘שברכות האבות לא היתה דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד
ו’להשקיע’ בבשר ודם אשר הוא מהם אל המתברך [כלומר ,שלא מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי,
חדל אונים‘ ,אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין היו יכולים להשפיע את הברכה ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך,
לו תשועה’ ,כמו כן אין סיבה להתיירא משום בר מעצמם ומכוחם] רק מה’ היה ויאמר הכי קרא שמו יעקב וכו’ ויאמר
אנוש שבעולם שאינו יכול להרע ולהזיק ברצונו, הדבר יוצא ובא שפע על ידיהם הלא אצלת לי ברכה ,ויען יצחק ויאמר
ארכיון 'עוז והדר' לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו
אין לנו אלא לפנות אל אבינו שבשמים שהוא עשה וחל על המתברך’ ,ומהאי טעמא
ועושה ויעשה לכל המעשים ,הוא מושיענו והוא נמנע יצחק מלברך את עשו ולא נתתי לו לעבדים ודגן ותירוש סמכתיו
יושיענו ,ואשרי מי ששברו על ה’ אלוקיו -אינו הועילו לו צעקותיו ותחנוניו ‘שעם שהיה רצון אביו אל ולכה אפוא מה אעשה בני ,ויאמר עשו
סומך על אחרים ואף אינו סומך על עצמו ,ואינו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא יצחק לברכו -לא היה הקב”ה מסכים על ידו’,
נשען אלא על אביו שבשמים ,ומובטח הוא שאכן עשו קולו ויבך ,ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה מאחר שאותו רשע לא היה ראוי לברכה .ובתחילה
א-ל יעקב יהיה בעזרו. משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל’ ,סבר עשו שאין יצחק מברכו מחמת שכבר נתן
והנה כל המעיין בפסוקים אלו עומד ומשתומם את הברכות ליעקב על כן התרעם וצעק ,מה בכך
יושב תהילות ישראל -הקב”ה מתאווה מדוע בתחילה סירב יצחק לברך את עשו ,שלוש שכבר ברכת את יעקב ,וכי ‘הברכה אחת היא לך
לשמוע קול תפילותינו פעמים התחנן עשו אל אביו [א .ברכני גם אני אבי’ .עוד הוסיף עשו לטעון ,שמא אינך רוצה
בפרשתן (כה כא)‘ ,ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו אבי .ב .הלא אצלת לי ברכה .ג .הברכה אחת לברך אותי הלא אבי אתה ו’ברכני גם אני אבי’,
כי עקרה היא’ ,הקשה רבינו בחיי ,שלכאורה היא לך אבי ברכני גם אני אבי] ויצחק עומד על ועדיין החריש יצחק כי לא היה בידו לברכו מאחר
היה צריך לומר תחילה ‘ותהי רבקה עקרה’ ,ורק דעתו שלא לברכו ,ואילו לבסוף הסכים לו וברכו שלא היה הקב”ה חפץ לברך את עשו ,וכאשר ראה
לאחמ”כ להזכיר ‘ויעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו’. במשמני הארץ ומטל השמים ,ומהו הדבר שגרם עשו שיצחק עומד בשלו אז נתן ליבו להבין שאין
ומבאר כי לא כמו שנראה בעיני בשר שמחמת להפך דעתו של יצחק .עוד הקשה ה’אלשיך’ הק’ הדבר תלוי ביצחק אלא אך ורק בידי הקב”ה ,על
שהיו עקרות הוצרכו להתפלל ,אלא אדרבה, זי”ע במה שאמרו חז”ל (תנא דבי אליהו רבא כד) שעשו כן מיד ‘וישא קולו ויבך’ בכה והתחנן אל השי”ת
מחמת שרצה הבורא והתאווה שיתפללו לכן זכה לכל הטובות בזכות שבכה והוריד דמעות שיואיל לברכו‘ ,ולהיות כי שערי דמעות לא ננעלו
עשאם עקרות ,וז”ל ,יתכן לומר שהקדים העיקר, מעיניו ,ולכאורה תמוה מה שתלו כל טובתו אז נתרצתה שכינה להשפיע לו ברכה’ .ובזה
ולמדנו שאין הכוונה שתהיה העקרות סיבת בדמעות ולא ב’ברכות’ שבירכו יצחק ‘הנה משמני מתיישב אומרו ‘הנה’ ,כי משמעות לשון הנה הוא
התפילה ,שאם כן הסיבה עיקר והתפילה טפלה הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל’ ,גם צריך לשון ‘הכנה והזמנה’ ,וכך אמר לו יצחק ‘הנה’ -
לה (והיה צריך לכתוב תחילה את העיקר דהיינו ה’עקרות’) ,אבל לבאר אומרו ‘הנה משמני הארץ’ וגו’ ,שלכאורה דמעות אלו לפני ה’ הם אלו שהכינו את ברכתך
הכוונה בלשון הכתוב כי התפילה סיבת העקרות, תיבת ‘הנה’ היא יתור לשון ,כי די היה באומרו שמשמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל.
ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו ללמוד וללמד ,שאין ביד האדם לתת מאומה ‘משמני הארץ יהיה מושבך’.
שניהם על הדבר ,לפיכך הקדים התפילה שהיא ומבאר האלשיך הק’ ,שהנה אמרו חז”ל (תנחומא לרעהו ולהיטיב לו או להרע לו אם הקב”ה אינו
העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה בא העקרות ויחי ו) שיעקב אבינו ביקש לברך את מנשה ואפרים חפץ בדבר ,ומי לנו גדול מאבותינו הקדושים יצחק
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
אוצרות הפרשה
ששלט מזל טוב כזמן לידתו של פלוני ,או במקום מחתרת שעל ידה יוכלו התפלות לעלות ולפעול לרבקה אמנו .וזה שדרשו ז”ל (שהש”ר ב לד) ‘מפני
שנולד צדיק פלוני .לזה עשה הקב”ה שיהיו יעקב פעולתם לטובה (מבלי שתוכל מידת הדין לעכב). מה נתעקרו האמהות ,מפני שהקב”ה מתאווה
ועשו תאומים שנולדו לאותם אב ואם באותו ודע ,שע”י התפילה נעשה המתפלל עצמו לתפילתן של צדיקים’ .עכ”ל .וכך כתב הרה”ק
המזל ובאותו המקום ,ואעפי”כ זה פירש לרשעו ל’בריה חדשה’ ומציאות אחרת ,וכך ביאר ב’ש”ך ה’ערבי נחל’ זי”ע (ריש פר’ וארא) וז”ל .היוצא מכלל
וזה פירש לתומו וצדקותו .ללמדך ,שלא הטבע על התורה’ (מגורי האר”י ,בריש פרשתן) ,וז”ל ,סיבת דברינו ,שלפעמים מתאחר בקשתו להתמלאות
גורם ולא המקום גורם כי אם רצונו ועבודתו העקרות הוא כדי שיתפלל עליה ותתהפך לבריה עבור שחפץ השי”ת שיתפלל לפניו .ובזה נראה
של אדם הוא הקובע האם יהא כ’יעקב אבינו’ אחרת (ע”י התפילה) ,לומר שאינה זאת (רבקה) ‘בת לי ביאור מה שאמר דוד המלך ע”ה (תהילים פו ג)
או כעשו אחיו .ולעולם אל יתייאש האדם ,וגם בתואל’ ,כי אותה (רבקה) הייתה עקרה ,וזו (רבקה ‘חנני ה’ כי אליך אקרא כל היום’ ,ויש לדקדק,
אם נפל ח”ו -יעזוב את ‘העבר’ ויתחזק לעבודתו החדשה) נאמר עליה ‘ותהר רבקה’ ,אם כן אינה ש’חנני’ הוא בקשת מתנת חינם ,והיאך אמר ‘חנני
ית”ש מתוך התחדשות ,וכך ביארו צדיקים במה אותה רבקה אלא רבקה אחרת שאינה בת בתואל. כי אליך אקרא’ שנראה כאומר חנני בשכר שאליך
שנאמר (כה לד) ‘ויבז עשו את הבכורה’ ,כי הנה וכל זה כדי לנקות זרע ישראל כדי שלא יהיה אקרא כל היום .ועוד ,מהו אומרו אקרא לשון
ה’בכורה’ מרמזת על עבודת האדם להתחדש בכל להם שום אחיזה עם אומות עכו”ם ...ולזה אמר עתיד ,היה לו לומר ‘קראתי’ .אלא ביאורו ,שביקש
עת ,ולהתחיל הכל מחדש -כאילו עתה נולד, ‘ויעתר’ כמו העתר שמהפך את התבואה מלמעלה ‘חנני ה’’ -במתנת חינם מיד ,ואל תעכב מלמלאות
ועשו הוא הסט”א מבזה את חשיבות ההתחלה, למטה ,כן נתהפכה מעקרות ל’ותהר רבקה’ (ע”י בקשתי כדי שאתפלל לפניך ,כי הנני מקבל עלי
והוא מנסה להערים הררי קשיים על האדם לבל התפילה) ...ולאה לא הייתה עקרה כי היא הפכה ‘לעתיד’ שאליך אקרא כל היום אפילו אחר שאשיג
יתחיל מחדש ,בטענות שונות ומשונות ,שגם עצמה בבכייתה שהייתה בוכה כדי שלא תנשא מבוקשי.
אתמול רצה להתחדש וכהנה רבות ,ולהפילו לעשו כמו שאמרו חז”ל על הפסוק ‘ועיני לאה ומוסיף הערבי נחל יסוד גדול ,וז”ל .ולטעם
לייאוש רח”ל ,וזאת מוטל עלינו לדעת שאין זה רכות’ ,אם כן אינה אותה לאה ,כי אותה לאה היא זה ארז”ל (סנהדרין מד‘ ):לעולם יקדים אדם תפלה
אלא עצת היצר ותו לא -כי יודע הוא אל נכון לעשו ,וזו (לאה) אחרת .עכ”ל. לצרה’ וכו’ ,כי השי”ת מתאוה לתפלת ישראל,
שבאם היהודי יתחדש בכל עת אין לו מה לנסות והנה מצינו בחז”ל (בר”ר מה ד) שכל האמהות וכשלא יתפלל אלא בעת הצורך לו תעוכב בקשתו
להכשילו מעת לעת ,כי מיד ישוב ויתחדש... היו עקרות ,וגבי האבות מצינו שרק אברהם היה כדי שיתפלל הרבה ,משא”כ האדם המתפלל תמיד
וכך היא עיקר עבודתו של איש יהודי ,להתחזק עקר (ראה ילקו”ש רמז עח) ,ולהאמור יתבאר ,כי יצחק אף באין צר לו אין כל סיבה להביא עליו צרה
תדיר ,ולחדש כנשר נעוריו מבלי להביט על ויעקב נולדו בטהרה מאבותיהם הקדושים ,ע”כ ועקתא ,ואף אם תבוא עליו תסתלק מעליו מיד
הכשלונות שהיו לו בעבר ,מתוך הידיעה והאמונה היו יכולים להוליד בדרך הטבע ,אבל אברהם בבואה .עכ”ל.
כי בכל מצב שלא יהיה -תמיד הקב”ה מצפה אבינו שהיה בנו של תרח שעבד ע”ז ,וכן האמהות עוד כתב רבינו בחיי בזה”ל ,מכאן יש ללמוד
עליו שישוב ,ואם ישוב יחזור להאיר כבראשונה. היו כולן בנותיהן של רשעים ,על כן היו צריכים עוד כח התפלה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות
ולעולם לא יתייאש מחמת הקשיים המתגברים להיות עקרות כדי שבדרך הטבע לא יוכלו ללדת, הטבע .ומטעם זה הזכיר לשון ‘ויעתר’ ולא אמר
עליו ,ואף כשאינו רואה סימן ברכה בעבודתו ,כי ורק על ידי ריבוי בתפילה אל השי”ת יפקדו בדבר ויתפלל או ויצעק ,ושאר הלשונות ,כי הוא מלשון
חובתו בעולמו להילחם ולהתייגע ,ואם יעשה את ישועה ורחמים ,וכיון שיהיו נענין בתפילה נמצא עתר וכו’ ,כמו שאמרו בפ”ק דסוכה (יד ).למה
שלו אזי הקב”ה יעזרנו ויתן את אויביו בידו. שנהפכו והשתנו לבריה חדשה ,וממילא הוסר נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר ,מה עתר זה
הקשר והשייכות שהיו מהפך הגורן הזה ממקום למקום ,כך תפלתן של
בס"ד להם עם אומות העולם, צדיקים מהפכת דעתו של הקב”ה ממדת אכזריות
ועי”ז יוכלו להקים את למדת רחמנות ,עכ”ל
‘כלל ישראל’ בקדושה
וכך איתא בזוה”ק (ח”א קלו ):לפרש בלשון הכתוב
ובטהרה.
ויעתר לו ה’‘ ,דצלי צלותיה וחתר חתירה דלעילא
יעקב ועשו האמורים - לגבי מזלא על בנין וכו’ וכדין ויעתר לו ה’ ,אל
אין הדבר תלוי אלא בי תקרי ויעתר אלא ויחתר לו ,חתירה חתר ליה
קוב”ה וקביל ליה’( .ותרגום ללה”ק ,שהתפלל תפלתו וחתר
(כה יט), בפרשתן
‘ואלה תולדות יצחק’, חתירה למעלה אל המזל הממונה על הבנים וכו’ ,ואז ויעתר לו
ופירש רש”י‘ ,יעקב ועשו ה’ אל תקרי ויעתר אלא ויחתר לו ,חתירה חתר לו הקב”ה וקבל
האמורים בפרשה’ ,רמזו אותו) .וכעין זה איתא במדרש (בר”ר סג ה) ‘רבי לוי
בה צדיקים ,שעל כל בר אמר ,משל לבן מלכים שהיה חותר על אביו ליטול
ישראל לדעת שהוא עומד ליטרא של זהב ,והיה זה חותר מבפנים וזה חותר
תמיד בפרשת דרכים - מבחוץ (שכן בערביא קורין לחתירתא עתירתא).
ובידו הבחירה אם ללכת וביארו בספה”ק ,כי בעצם לא היה שייך כלל
בדרכיו של יעקב דרך שתוליד רבקה (עיי”ש במדרש) ,אלא שיצחק התעצם
הטוב ועוה”ב ,או בדרכי בתפלתו עד שפתח ‘מקום’ לקבל את התפילה
עשו דרך הרע ,ועליו ולהמשיך לה בנים מחוץ ל’סדרי בראשית’ ,אמנם
לעשות הפרשה -להבדיל מידת הדין היתה מעכבת בדבר ,על כן חתר הקב”ה
בין האור ובין החושך מחתרת לקבל את התפילה מחוץ לסדר הרגיל עד
וללכת אחרי ה’ ותורתו. שלא יוכלו המקטרגים לעכב מלקבל את התפילה.
כתב רבינו הריטב”א (סוף וזהו המשל שהביאו במדרש ‘לבן מלכים שהיה
פסחים ,בפירושו על הגש”פ חותר על אביו ליטול ליטרא של זהב’ ,שבן המלך
ד”ה ואתן ליצחק) לבאר רצה ליטול מאוצר המלוכה ,אך ‘מלך במשפט
מדוע נולדו יעקב ועשו יעמיד ארץ’ ,ואי אפשר למלא מבוקשו באופן
כתאומים .כי רבים יענו הרגיל ,על כן חתר הבן מחתרת מבחוץ בכדי
ויאמרו -אין ביכולתי ‘לשדוד’ את הזהב מבלי שירגישו בו ,והמלך עצמו
לעסוק בתורה ועבודה ,כי הסכים לנהוג עמו בעקיפין ,כלומר ,אף הוא חפר
מה אעשה שלא נולדתי מחתרת בתוככי ארמון המלוכה בכדי שיוכל הבן
לאב ואם צדיקים כפלוני לבצע את זממו ,לגודל אהבתו את בנו .וכך הוא
הצדיק ,או יאמרו מה גם לגבי קבלת התפלות ,שהקב”ה בכבודו ובעצמו
אעשה ולא נולדתי בעת כביכול הפר ‘את החוקים ואת המשפטים’ ,ועושה
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ז מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
איסור בזה ,דלא גרע מכסכוסי
סידורא המבואר בסעי’ ה’
אסור מעיקר הדין לכל הדעות,
וכמבואר בשו”ע (ס”א) ובפוסקים,
ניעור הבגד בשבת כשהוא בדרך
שאסור ,ע”כ .והנה מדויק בלשון אמנם מצד שני הרי הוא מתעסק מתעסק
רש”י בסוגיא דכסכוס (שבת קמ.
ד”ה לכסכוסי) שכתב בזה הלשון:
בדבר היתר ,וכן אינו עושה בעצמו
שום פעולה רק שהגשם יורד
מי שנתלכלך לו בגד מאבק ,האם שאלה.
מותר לו להידחק בין אנשים או לשכב במיטתו
ומשפשפה בין שתי ידיו ,עכ”ל, עליו מאליו ,ועכ”פ הוא קיל יותר
בכדי לנקות את הבגד מן האבק שעליו.
ומשמע דלנער ביד אחת אפי’ מבשאלה הקודמת ששם עושה
בחוזק מותר .וכן ביאר מו”ר פעולה בידיו ממש להיכנס למיטה אם עושה כן כדי לנקות את הבגד, תשובה.
דמותר לנער אף בחוזק כל ולחכך עצמו במצעי המיטה כדי אסור .אמנם אם רוצה לישון בלאו הכי ,או שבין
זמן שאינו מגרד ומוציא את להתנקות .ועל כן להלכה יש כה רוצה הוא ללכת בין אנשים ,ודרך אגב רוצה
ארכיון 'עוז והדר' הבלוע בבגד ,וביאר דזה כסכוס להסתפק בזה .ויש להוסיף עוד, גם לנקות את הבגד ,באופן זה מותר.
ושפשוף שנאסר. שבדרך כלל כשיורד גשם בחוץ הרחבת הדברים :הנה באופן שעיקר כוונתו
אינו בגדר שמקפיד ללכת כך עם מעיל מלוכלך,
ניקוי הבגד מלכלוך של מאכל ואולי חזי לאיצטרופי האי סברא להיתרא.
ללכת לישון או שממילא כוונתו להידחק בין
אנשים -ולא בשביל לנקות את הבגד בלבד -
בגד שנתלכלך על ידי מאכל [כטחינה שאלה. הגדרת “ניעור” שאסרו חכמים באופן זה הוא מתעסק ואינו מתכוין לזה ,ולפיכך
וכדומה] ,איך מותר לנקות את הבגד בשבת קודש, הדבר מותר ,ואינו צריך להימנע שלא ללכת
ומה מותר לעשות בכגון דא. כפי שנתבאר האופנים שבהם מותר שאלה. לישון או שלא להידחק בין אנשים בשביל שהבגד
לנער את הבגד -באופן שאינו מקפיד או משום
מותר לקנח את הבגד בטישיו תשובה. כבוד הבריות ,הרי שעדיין אסור לשפשף את
מתנקה ממילא על ידי זה .אמנם אם כוונתו רק
בשביל לנקות את הבגד ,הרי אסור כיון שבאופן
וכדומה אף כשהלכלוך לח ,אך יזהר שלא יסחוט הבגד אלא רק לנערו ,כמבואר בביאור הלכה
את הבלוע בתוך הבגד .ובאופן שהלכלוך כבר כזה הוא נחשב למתכוין ולא למתעסק ,ופשוט.
(ד”ה י”א דאסור לנער) .אם כן ,מהו הגדרת ניעור
נתייבש ,עי’ מה שיתבאר להלן סעיף ז’ בעז”ה. המותר ומהו הגדרת שפשוף האסור. לצאת עם בגד מעיל מלוכלך אל
הרחבת הדברים :עי’ בביאור הלכה (ד”ה עליה)
שמבואר ,דכל זמן שמוריד מה שלמעלה ונשאר הגדרת ניעור היינו כל זמן שאינו תשובה. הגשם כשעי”ז יתנקה המעיל
עדיין מראה הכתם שנבלע בבגד ,מותר .אמנם מגרד הבגד ומוציא הבלוע בתוך הבגד .ולכן כאשר התלכלך המעיל ורוצה ללכת שאלה.
אסור לשפשף ולהוציא הבלוע בבגד ,וכמבואר גם באופן המותר לנער ,מותר לטפוח על הבגד אף לביהכ”נ בשעה שיורד גשם בחוץ ,האם מותר
בביאור הלכה (ד”ה י”א דאסור לנער) .ולענין מלאכת בחוזקה ביד אחת .ועי’ עוד בהערה. ללבוש את המעיל כאשר הוא קרוב לפסיק רישא
טוחן ,הנה אם נתייבש הלכלוך עד שמתפורר, הרחבת הדברים :בביאור הלכה (ד”ה י”א דאסור שעל ידי כך יתנקה המעיל בשבת ע”י הגשם.
עי’ מה שנבאר בעז”ה להלן סעי’ ז’ .ובנידון דידן לנער) כתב בזה הלשון :אפי’ לדעת המתירים
מותר גם להמשנ”ב שאוסר לנער האבק כשהוא [היינו דעת המחבר וסייעתו] הוא דוקא באינו יש להסתפק בזה ,ועי’ בהערה תשובה.
מקפיד ,כיון דכאן נשאר רושם הלכלוך ,וכמבואר עושה שום פעולה כלל ,כי אם ניעור בעלמא בצדדי הספק.
בארוכה בביאור הלכה (ד”ה עליה) ,ואי”צ להגיע בזה מן האבק שעליו ,אבל אם מכסכס ומשפשף את הרחבת הדברים :ביאר מו”ר ,דהנה מצד אחד
להיתר מיוחד של כבוד הבריות. הבגד להסיר ממנו הכתמים כדי ליפותו ,לכו”ע יש הרי הנידון כאן הוא על כיבוס עם מים שזה כבר
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
ושו”ת דברי יציב יו”ד סל”א
או”ז ,וכתבו דגם המקילים
גם לשיטתו ,אם היה המאכל מכוסה
בב’ כיסוים ,כגון שהיה מונח תוך נילון
המשך שמירת הגוף והנפש
בדיעבד באוכלים שהיו תחת בתוך כיסו ,אין להחמיר[ .הג”ר שמאי ה .שלא להכניס אוכלים ומשקים לבית הכסא
המיטה ,יחמירו כאן ,כיון גראס שליט”א בעל שבט הקהתי ,הו”ד או בית המרחץ.
שאחז”ל מתחייב בנפשו ודמו בספר להלכה סימן יט]. א .לכתחילה יזהר שלא להכניס אוכלים
בראשו] .ויש מקילים בזה ו .שום ,בצל ,ביצה קלופים שעבר ומשקים לבית הכסא או בית המרחץ ,אפילו אם
בדיעבד ,כיון שלא נזכרה
סכנה זו בשו”ע[ .שו”ת שבט עליהם הלילה. הם ארוזים ומכוסים יפה ,משום חשש רוח רעה
א .שום ,בצל ,ביצה קלופים שעבר השורה במקומות אלו[ .שו”ת מהר”ם בריסק ח”א
הלוי ח”ו סימן קיא או”ה,
עליהם הלילה ,אמר רשב”י [נדה יז]. ס”י].
ארכיון 'עוז והדר' ובקובץ מבית לוי שם].
האוכלם מתחייב בנפשו ודמו בראשו, ב .בדיעבד ,אוכלים ומשקים שהיו בבית הכסא
ד .יש אומרים דהאיסור
אמור דוקא אם עבר עליהם לילה שלם ,דהיינו מפני רוח רעה ששורה עליהם. או בית מרחץ ,מותרים באכילה ובשתיה ,לפי
שהיו קלופים מצאת הכוכבים על עלות השחר, ב .כתב השו”ע הרב [חו”מ הל’ שמירת גוף שבתי כסאות ובתי מרחצאות שלנו אין רוח רעה
אך אם הקילוף נעשה לאחר תחילת הלילה ,אינם ונפש ס”ז] :ולא יאכל שום קלוף או בצל קלוף שורה בהם[ .שו”ת ארץ צבי ח”א סימן קי-קיא,
נאסרים[ .שו”ת דברי יציב שם אות יג ,תשובת או ביצה קלופה שעבר עליהם הלילה ,מפני והובא בקובץ מבית לוי שם ,שלדעת בעל שבט
הגר”ח קניבסקי הו”ד בפסקים ותשובות סימן שרוח רעה שורה עליהם ,אפילו הם צרורים בבגד הלוי ,בדיעבד אין לאסור ,אך לכתחילה ,במכוסה
קטז אות יח] .ויש מחמירים אפילו אם קילפם רק וחתומים (עטופים וסגורים בכלי או במקרר) ,ואם שייר אפשר להקל ,ובמגולה (כגון להכשיר בשר באמבטיה)
בסוף הלילה[ .שו”ת שבט הקהתי ח”ב סימן רמז]. בהם עיקרם והוא השער שבראש השום והבצל, יש להחמיר ,והחזון איש היה מיקל גם במגולה,
ה .בכתבי הג”ר שמריהו גריינמן זצ”ל כתוב או מעט קליפתם ,מותרים. כיון שבזמנינו מנקים את השירותים והאמבטיה
ששמע מהחזון איש ,שבבצל ירוק קלוף שעבר ג .בגמרא מבואר שאם עבר עליהם הלילה אין היטב].
עליו הלילה אין חשש ,וכן הורה בעל שבט הלוי. לאכלם אפילו בדיעבד ,וכן כתבו כמה פוסקים ג .מקובל מהרה”ק המהר”ש מבעלז זיע”א,
[מבית לוי שם ,ע”פ מה שכתב בפ”ת סימן צו להלכה[ .שו”ת בית שלמה יו”ד ח”א סו”ס קפט, שאין לאכול מאכל שהיה מונח בבית הכסא .אמנם
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
מערב שבת[ .ספר הכשרות פי”ח סי”ב ע”פ בתבשיל או במאכל אחר ,אינם נאסרים[ .סמ”ק סק”ג בשם חמודי דניאל ,שבצלים קטנים אינם
הוראת המנחת יצחק ,וכן נהג החזון איש ,הובא סימן קעא ,שו”ת בית שלמה שם ,כה”ח סימן קטז נחשבים לדבר חריף].
בדינים והנהגות פי”א ס”י ,ובשו”ת אבן ישראל ס”ק צב ,שו”ת דברי יציב יו”ד סל”א אות יד ,שו”ת
ו .צנון ושאר דברים חריפים שהיו קלופים כל
ח”ח סי”ט חידש שאפילו לא נתן שמן ומלח יש מנחת יצחק ח”ו סע”ה] .ואפילו עירב בהם שמן
להתיר ,כי הביצה מצלת על הבצל ,והבצל על עם מלח נחשב כמעורב במאכל ואינו נאסר ,ועל הלילה ,מותרים באכילה[ .שם].
הביצה ,והשבט הלוי החמיר בזה ,מבית לוי שם]. זה סומכים המכינים את המאכל בצל עם ביצה ז .בצל ביצה שום קלופים שהיו מעורבים
פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א
מח”ס תשובות והנהגות
וענייה בהלל לא מעכב שמדלגין
עלה אין חוזרין אלא אומרים
ו”הן שותקין” ואח”כ עונין הודו,
והוא כדי שלא ישתכח התקנה
שלום זכר בליל שבת כשהתינוק
הודו ,אבל בימים שגומרים אין לאינם בקיאים דאף דעל כל אינו שמה
סומכין על השליח ציבור כלל פסוק שהש”ץ מקריא עונין רק מקור המנהג ברמ”א (יו”ד רס”ה סעיף י”ב) דהוי
שמא יחסר תיבה שי”א שמעכב הללויה ,על ראשי פרקים מצוה סעודת מצוה ויסודו מתה”ד (רס”ט) שמביא מב”ק
בהלל שלם ,ולכן גם כל אחד לענות ראשי פרקים עצמן( ,יעו”ש (פ א) שרב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי ישוע
חוזר על דברי השליח ציבור בפירוש רש”י) .ובגמרא שם דהיה הבן ,ופירש רבינו תם שנולד בן זכר ולכן עושין
שמא לא שמע ממנו כל תיבה מנהג שהש”ץ אומר ברוך הבא סעודה ,ולתה”ד בליל שבת פנויים ולכן עושין
ושוב עונין הודו ,אבל מעיקר והם עונים בשם ד’ לרמז על דין אז את השמחה ,ועיקרה הודאה להקב”ה ,ולדעת
דין הלל לשמוע משליח ציבור שומע כעונה ,וגם בזמנינו דהכל הט”ז (רס”ה ס”ק י”ג) יש סמך לזה מהמדרש שאין
ולצאת ממנו כשאומר כל פעם בקיאים ואומרים כל ההלל קרבן בלי שבת וכן מילה צריך מטרוניתא דשבת
ארכיון 'עוז והדר' יאמרו נא ועונין הודו ,וראוי המנהג לרמז על “שומע כעונה” וכוונתו דשבת זהו ההכנה להמילה ,וע”כ עושים
בימים טובים וחנוכה שהשליח לשמוע מהש”ץ ה”יאמרו נא” סעודה ,ולפי זה אין צורך שיהא התינוק במקום
ציבור יאמר לבד יאמר נא והציבור יזמרו ע”ז הודו ולענות הודו וכמבואר בטור ,ואם כן כאן נראה השלום זכר ,אבל בדרישה סוס”י רס”ד מפרש
לבד בשירה וא”ש. שראוי לשמוע ולענות ,וכשכולם שרים יחד עם וז”ל מה שנוהגין בשבת לבקר אצל התינוק שנולד
הש”ץ ומזמרים ,אין שומעים הש”ץ כלל ,ואין כאן משום שהוא אבל על תורתו ששכח עכ”ל .וכפי
ברכת הלל דראש חודש שומע כעונה ,והודו צריך להיות תשובה לבקשת הנראה זהו הטעם שאוכלים מיני זרעונים כעין
רוב הפוסקים ס”ל שאין מברכין על הלל דר”ח, הש”ץ ,ואין דמיון למנהג קדמון. עדשים ,ולטעם זה משמע שהענין רק כשהתינוק
אכן אנו נוהגין לברך ואפילו אם אומרים אותו שמה ,וכמבואר בלשונו “אצל התינוק שנולד”.
לכן נראה לדקדק לשמוע היטב הודו ו”יאמרו”
ביחידות .ונלע”ד הטעם לפי שבכל אמירת הלל כל פעם מש”ץ ,ואז לענות אחריו הודו וכן הש”ץ ומיהו נראה שעיקר הטעם שמשום בשבת הוא
איכא פירסומי ניסא ,ובאמירתו בלי ברכה הוה יש לו לומר כל הפסוק בקול רם ולא רק התחלת ע”פ מה שמבואר בזוה”ק שכל השבוע מתברך
כאמירת פרקי תהלים ולא כמצות הלל ,ע”כ שפיר הפסוק ,רק נהגו דכל אחד חוזר שוב אחרי החזן, משבת קודש ,ולכן יש חשיבות לשבת שלפני
ראוי לומר בברכה דוקא לפירסומי ניסא שמדי שמא לא ישמע היטב הש”ץ וכמוש”כ המג”א הנשואין או לפני מילה או אפילו לפני יאהרצייט
חדש בחדשו מפרסמים אנו שבח והלל לאלקינו סי’ תכ”ט סק”ח ומחה”ש שם ,אבל כדי לרמוז כי אז הזמן שהשפע כבר מוכן ,רק יורד כל דבר
ית”ש[ .ואין להקשות דא”כ היאך מברכין “אשר דהשמיעה כעונה חוזרים על ה”יאמרו” רק בנחת בזמנו ,ולכן בשבת מודה אבי הבן ומשבח לה’ על
קדשנו במצותו וצונו” ,דבאמת אי”ז כברכת ולא בקול רם כבהודו (עיין משנ”ב סי’ תכ”ב ס”ק י”ט), השפע וברכה דמילה שבא כבר אז בשבת ,וכל
המצוות אלא זהו חלק מהמצות הלל ,הנוהג וכן במדרש תהלים הובא בפוסקים סימן תכ”ב אחד בא ומברך אותו ,ומסייע זכות הרבים לזכות
בעתים מזומנים ,והנוסח “וצונו” היינו על מצות בברכה ושפע ,ומודים ושמחים ומשבחים אלקינו
איתא דבעינן שיאמר אחד לאחרים הודו ,שזהו
הלל בעלמא ,כמו ביום טוב וחנוכה ופורים דהוא ית”ש על חסדיו ,וא”כ ניתן לעשות השלום זכר גם
מצורת אמירת ההלל ,וכמו בעניית ברכו וכדומה,
חיוב מדינא ,ומברכין זאת כאן לגלות שההלל במקום שאין התינוק שם ,וכן המנהג.
וביארנו בזה במק”א ,ולכן אף שמצוה לשיר
אינה כפסוד”ז אלא כהלל וכמ”ש] .וכעין זה ולשמוח בהלל ולקרוא בנעימה ,נראה שראוי ויש להסתפק אם נשים ראוי להן ללכת,
פירש הגריעב”ץ זצ”ל על הדלקת נר חנוכה בבית לשמוע מש”ץ הודו ופסוקי יאמר נא ויאמרו נא ושמעתי בשם הגאון רבי העשיל זצ”ל דבר נפלא
הכנסת דמברכין וצונו אף שאינו אלא מנהג, ועונין אחריו הודו כמ”ש ,ומצוי שמזמרים עמו בפירוש הגמרא (ר”ה טז ב) “מדוע את הולכת אליו
שהברכה היא הפירסומי ניסא שמדליק למצותה, ולא שומעין הש”ץ לכן הזהרתי ליזהר בדבר .והנה לא חודש ולא שבת ,מכלל דבחודש ושבת בעי
וה”ה בברכת הלל דר”ח. בראש חודש שמדלגין מבואר ברמב”ם פרק ג’ למיזל” ומכאן למדו שחייב אדם לקבל פני רבו
ובמק”א (ח”ב סימן ר”ט) הבאתי ,דכיון שהברכה דחנוכה הלכה ח’ שאין אומרים הודו ועונין כלל, ברגל ,ותמוה הדבר והפלא שלפי זה אדרבה מוכח
היא על המנהג ,יש לומר דשמע וענה אמן יצא ולכן בזה אין להקפיד כ”כ שלא לזמר ,רק בימים דבר”ח ושבת בעי למיזל ולמה קאמר רק ברגל,
אפילו לא נתכוין לצאת כיון דבאמת אינו חיוב שגומרים שהחיוב מדינא צריך להקפיד לא לחסר ופירש הגאון הנ”ל שדיבר אל האשה השונמית
כלל ע”כ ל”ש בזה ענין דמצוות צריכות כוונה, שראוי לה ללכת בחודש ושבת ,וקשה למה לא
תיבה ואין לזמר עם החזן שאומר הודו ,ואנן היום
ע’ ש”ע סימן רי”ג ובמ”ב סקי”ח .ולפ”ז יצא דבר אמר לה ברגל ,וע”כ חייב אדם לקבל פני רבו
להיפך בראש חודש לא מנגנים כ”כ ושומעין
חידוש ,דאין לנהוג כמנהג העולם לשמוע הברכה ברגל ומצויים אנשים אצל הרב ,ולכן פריצותא
השליח ציבור ,וביום טוב או חנוכה מנגנים ולא
על הלל מהש”ץ לענות אמן ואז מברך השומע לנשים לילך אז ,ומזה מוכיח שחייב אדם לקבל
שומעין דברי השליח ציבור שקורא הודו ,אבל
פני רבו ברגל ,והוא הדין כאן אין לסדר שמחה
ואומר הלל ,דכיון דבמנהג אם עונה אמן סגי ראוי לשמוע לחזן שאומר הודו ושאר קריאות
בחדר בערבוביא ,ורק אנשים באים לברך ולא
לצאת אף דלא כיוון בהברכה ,נמצא דאם יברך שזהו מעיקר מצות ההלל ,ורק מקדימין לומר
נשים כשיש חשש ערבוביא ורק כשאין חשש
הוי חשש ברכה לבטלה. לפני החזן שמא לא ישמע ממנו כל תיבה כדין).
עירבוביא מותר.
וע”כ אני נוהג להקדים את הש”ץ ולברך במעשה רב מביא מהגר”א זצ”ל שבראש חודש
“לקרוא את ההלל” ,ואח”כ לשמוע הברכה מהש”ץ שומעים מהשליח ציבור יאמר נא ורק עונין הודו, עניית הודו אחרי ש”ץ בהלל
ועונה אמן ומתחיל בהלל (כמו בשהחיינו דכל נדרי) ובחנוכה וימים טובים שאומרים הלל שלם אומר נהגו בכמה מקומות בר”ח או בחנוכה ויום
שוב מצאתי כן במנהגי הגאון רבי משה פיינשטיין השומע הודו וגם פסוקים דיאמרו נא ,ומפרשים טוב שהש”ץ שר הודו ויאמר נא ישראל ובית
זצ”ל ,וכן הראוני במנהגי החזו”א שהקדים לברך טעמו שבראש חודש שמדלגין לא איכפת לן אם אהרן ,והעם עונים אחריו הודו ואומרים ההמשך,
קודם שיענה על הש”ץ אמן .ואף שאין המנהג כן אינו שומע השליח ציבור (ולדעת הרמב”ם השמיטו בראש ומקורו מדברי הטור סי’ תכ”ב שהביא המנהג כן,
המחמיר תע”ב וכמ”ש. חודש בימים שאין גומרין הודו בכלל) ולכן כיון שהשמיעה ובגמרא סוכה לח :מבואר ד”הוא אומר הודו”,
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ט מחוברים
חמ„ו˙ ‚נוזו˙ ופנינים י˜רים מע˘י „ˆ‰י˜ים
ופעול˙ם ‰ליכו˙י‰ם ב˜ו„˘ ורום מעל˙ם ˘ל
מרנן ˙למי„י ‰בע˘"ט זי"ע וממ˘יכי „רכם
‡וˆר בלום וכלי מל‡ ברכ ‰מסו„ר וערוך מ˙וך
˘יחו˙ ‡‚‰ון רבי מנחם מנ„ל פומרנ˘ ıליט"‡
‰ר ˜"‰רבי ˆבי ‰יר˘
‰כ‰ן מרימנוב זי"ע
יומ‡ „‰ילול‡
ל' ח˘וון ˙ר"ז
"אל נא" ,ענה הרבי" ,חפץ אני שר' צבי הירש יעשה זאת
שוב ,חפץ אני שמכאן ואילך הוא זה שיסדר את מיטתי הרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע המכונה 'המשרת מרימנוב' נולד בעיירה דומברובה בשנת תקל"ח לאביו
בכל ערב!" ר' יהודה לייב כץ ,ולאימו הרבנית שפרינצא .חייו של הרבי לא היו קלים .כאשר היה ילד בן עשר התייתם משני
הוריו ונשאר בודד בעולם .קרוביו מסרו אותו לחייט שלימד אותו את תורת החייטות ,אולם נפשו של הנער חשקה
ל‡ ב‡˙י לעולם ‡ל‡ ב˘ביל ‰יר˘ ˙למי„י! בתורה ,נמשכה אל אור החסידות.
כאשר היה בן חמש עשרה נסע הנער צבי הירש לרבי אברהם משה מפשוורסק אשר שלח אותו להסתופף בצילו של
שנים רבות שימש רבי צבי הירש את רבו הגדול ר' הרבי הקדוש מנחם מנדל מרימנוב .ר' צבי הירש דבק ברבו הגדול עד שהפך לאחד מגדולי תלמידיו .ואכן קודם
מנדלי מרימנוב במסירות עצומה ,עד שבפי כל נקרא שמו פטירתו ציווה רבו הקדוש רבי מנחם מנדל שלאחר מותו ימלא את מקומו תלמידו הגדול ר' צבי הירש מרימנוב.
'המשרת מרימנוב' ,כינוי המלמד יותר על ענוותנותו של ר' חייו של הרבי הקדוש רבי צבי הירש מרימנוב מלאים בייסורים היו .הרבי התאלמן משתי נשים ושיכל ששה עשר
צבי הירש ועל התבטלותו המוחלטת לרבו הגדול. מילדיו! אולם למרות הכל תמיד הייתה צהלתו בפניו ,וקיבל את ייסוריו באהבה.
לילה אחד ראה הרבי הקדוש ר' מנדלי מרימנוב בחלומו בשנת תר"ז חלה הרבי במחלה קשה ,שבוע שלם שכב הרבי הקדוש מרימנוב בחוליו עד שביום רביעי ל' בחשוון
מחזה נורא הוד ,הרבי ראה את המלאך הגדול שר הפנים נפטר לבית עולמו ,ונקבר בעירו רימנוב ממול אוהל רבו הקדוש רבי מנחם מנדל מרימנוב ,וגם על קברו הוקם אוהל.
מושיב על כסאו את משמשו המסור ר' צבי הירש! הרבי הרבי השאיר אחריו את דברי תורתו בספריו הקדושים 'מבשר טוב'' ,בארות המים'' ,דבש השדה' ו'תורת מנחם'.
הבין שמשמים מיעדים את תלמידו הגדול למלאות את
מקומו ,ולהמשיך את דרכו בהנהגת העדה. דודו שהסכים לקחת חסות על אחיינו המסכן .אותו דוד
למחרת היום ניגש ר' צבי הירש לרבו הגדול מתכוון יהודי פשוט היה ,השגות רבות לא היו לו ,לכך החליט
'‰מ˘ר˙ מרימנוב'
לסייע לו ולשמשו כבכל יום ,אלא שאותו היום סרב הרבי. לדאוג לפרנסת הילד לכשיגדל ושלח אותו לשמש הרבי הקדוש רבי צבי הירש מרימנוב מכונה 'המשרת
ר' מנדלי לא הניח לתלמידו לשמשו כבכל יום .הן חזה עד כשולייתו של החייט כדי שילמד את מלאכת החייטות. מרימנוב' .כינוי זה ניתן לו על כך שזכה לשמש את רבו
כמה מכובד תלמידו בשמים ,וחשש להשתמש בו לדברים כאשר היה הנער צבי הירש כבן חמש עשרה נסע לעיר הקדוש רבי מנדלי מרימנוב .שם זה מלמד אותנו על
של מה בכך .מאותו היום שימש ר' צבי הירש את רבו טרנוב אל הרבי הקדוש רבי משה מפשוורסק .נפשו של ענוותנותו הגדולה של הרבי ועל התבטלותו המוחלטת
רק במלאכות חשובות ביותר כגון לקשור את הרצועות הנער דבקה ברבי הקדוש 'רוח ה' החלה לפעם בקרבו' ,אז לרבו הגדול ,שעל אף שהנהיג קהילה וערך שולחן -העדיף
התפילין על ידו הקדושה ,ושאר דברים שבקדושה. החליט לעזוב את מלאכת החייטות ולדבוק ברבי הקדוש להישאר בכינוי זה 'משרת' ,משרת של רבו הגדול רבי
מספר ימים לאחר מכן זימן אליו ר' מנדלי את תלמידו מפשוורסק ולהקדיש את חייו לתורה לעבודת השם. מנחם מנדל מרימנוב.
הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ וסיפר לו על דבר חלומו ,ועל באחד הימים קרא רבי משה מפשוורסק לנער צבי הירש גבוהות ועצומות היו המדרגות להם זכה הרבי הקדוש
כך שהוא מיעד את תלמידו ר' צבי הירש להיות ממלא וציווה עליו "סע נא לעיר רימנוב ,רואה אני שמקומך הינו רבי צבי הירש מרימנוב ,אולם כדרכו בקודש הצניע לכת
מקומו וממשיך דרכו. תחת צלו של הרבי הקדוש ר' מנדלי מרימנוב" .הנער לא והסתירם בכל מיני הסתרות .וידועה אמרתו של השר
בל"ג בעומר בשנת תקע"ה זימן הרבי הקדוש ר' מנדלי שאל שאלות ,נטל הנער את מעט מטלטליו ונסע לעיר שלום מבעלזא שר' צבי הירש זכה לקבל כל התורה כולה
מרימנוב את תלמידיו הגדולים ואמר להם שהוא עומד רימנוב כמצוות רבו. מפי אליהו הנביא זכור לטוב!
להסתלק מן העולם ,ולמחרת היום ביום י"ט באייר נפטר גדולה הייתה דבקותו של ר' צבי הירש ברבו הגדול, מסופר שפעם אחת הגיעה לפניו אלמנה מסכנה ובכתה
הרבי לבית עולמו .קודם פטירתו התבטא באמירה צופנת ומרוב חשקו להתדבק בצדיק ביקש לשמשו ,אלא שבאותו לפני הרבי "לא מזמן יצאתי משערי בית הדין אשר בעיר
סוד ואמר כך :כשם שהאריז"ל לא בא לעולם אלא בשביל הזמן כבר היה לרבי משמש ,משרה זו הייתה תפוסה .לכך והדיינים פסקו לטובת הצד השני ,כעת נשארתי בלא
תלמידו הגדול רבי חיים ויטאל ,כך אף אני ,אף אני לא הציע ר' צבי הירש לבצע את המלאכות הפשוטות כמו כלום".
באתי לעולם אלא בשביל הירש תלמידי! הסקת התנור וכיבוד הבית ,העיקר לזכות לשמש את רבו "מה אעשה!" בכתה האלמנה.
לאחר שתמו ימי האבל על הרבי הקדוש ר' מנדלי הגדול. "חיזרי נא לבית הדין" ,אמר לה הרבי" ,ובקשי מהם
מרימנוב נסעו בניו ר' נתן לייב ור' יעקב ישראל יחד עם ר' באחד הימים נאלץ משמשו של הרבי להעדר שיכתבו לך את נימוקי פסק הדין ,ברצוני לעיין בו".
צבי הירש למעונו של ר' נפתלי מרופשיץ כדי להיוועץ בו ממשמרתו ,נאלץ לנסוע לעיר הסמוכה ,לכך ציווה על ר' לאחר שעה קלה חזרה האלמנה ובידה מכתב מפורט
ולקבל את הכרעתו מי מבין שני האחים ראוי למלא מקום צבי הירש לסדר את מיטתו של הרבי ,ואף הזהיר אותו מדייני העיר בו הם כותבים את נימוקי הפסק .זמן רב
אביהם הקדוש. באזהרות רבות כיצד עליו לעשות זאת ,ולבל ישנה מאומה התבונן הרבי בדבר ,ולבסוף הוציא הרבי נייר ממגירת
בדרכם לרופשיץ עצרו הצדיקים באכסניה על אם הדרך כדי שהרבי לא יבחין שמשמשו הקבוע נעדר ויקפיד על שולחנו וכתב מכתב ארוך עבור הדיינים ופרט מדוע פסק
כדי לחלץ את עצמותיהם מעמל הדרך ,בעל האכסניה כך. זה אינו נכון ,מדוע הצדק דווקא עם האלמנה המסכנה.
שהיה חסידו של אביהם ר' מנדלי מרימנוב שמח שמחה לעת ערב נכנס ר' צבי הירש לחדרו של הרבי ,ובדחילו לאחר מעשה אמר הרבי לתלמידיו "תורת ה' תמימה
גדולה לארח בביתו את בניו הקדושים של רבו .לעת ערב ורחימו החל לסדר את מיטתו של רבו הקדוש ,כאשר הוא משיבת נפש ,לא יתכן שפסק דין לאמיתה של תורה יצער
ניגש בעל הבית אל האחים הקדושים כאשר בידו קויטל מכוון כוונות גדולות וייחודים ,לא לפני שפשפש במעשיו כך אדם! מדוע אותה אלמנה מסכנה אינה מסוגלת להשלים
לישועה ולברכה .אולם בני הרבי סרבו לקבל זאת" ,כל עוד ועשה תשובה על כל סרך של עוון" .הרי קל וחומר הוא", עם הפסק של בית דין ,הרי תורה היא משיבת נפש? מכך
ולא הוכרע מיהו זה שישב על כסא אבינו לא נוכל לקבל חשב ר' צבי הירש לעצמו ,אם אבנים שיעקב אבינו הניח הבנתי והרגשתי שכנראה פסק זה אינו נכון ,כנראה שאינו
מידך קויטלך". מראשותיו רבו ביניהם על הזכות לשמש את הצדיק ,כל לאמיתה של תורה ,לכך נכנסתי לעובי הקורה עד שעלה
"יכול אתה להגיש את הקויטל לרבי צבי הירש ,הוא אחד מהם ביקש ש'עלי יניח צדיק את ראשו' ,על אחת כמה בידי להוציא את הצדק לאור".
וודאי יכול לברך אותך ולהשפיע עליך שפע וברכה" ,אמרו וכמה שאני שזכיתי במו ידי לשמש את הצדיק ולסדר את
האחים הקדושים .ואכן רבי צבי הירש קיבל מידיו את מיטתו צריך אני לתקן את מעשי ומדותי. 'ו‰י ‰ר‡˘י˙ך מˆער ,ו‡חרי˙ך י˘‚ ‰מ‡„'
הקויטל וקרא אותו כזקן ורגיל במלאכת הקודש וברך את למחרת לאחר תפילת שחרית פנה הרבי הקדוש ר' חייו של הרבי הקדוש ר' צבי הירש מרימנוב לא קלים
בעל האכסניה בישועה וברכה. מנדלי מרימנוב לשמשו הוותיק ושאלו "מי סידר את היו ,מלאים היו בייסורים .הרבי התאלמן משתי נשים
עם הגיעם לרופשיץ פנו הצדיקים אל ביתו של ר' מיטתי אמש?" ושיכל ששה עשר מילדיו! אולם למרות הכל תמיד הייתה
נפתלי ,מיד כאשר נכנסו אל ביתו קם ר' נפתלי בשמחה המשמש נבהל ,הרבי הבחין שמעל בתפקידו! "רבי", צהלתו בפניו ,וקיבל את ייסוריו באהבה.
וברך את רבי צבי הירש לשלום והשיבו לצידו ,ולאחר מכן התנצל המשמש" ,נאלצתי לצאת מן העיר בדחיפות לכך בכפר קטן בחבל ארץ גליציה הנקרא דומברובה בבית
פנה להושיב את האחים הקדושים .ר' נתן לייב ור' יעקב לא סידרתי את מיטתו של הרבי ,אולם לא אעשה זאת קטן ונעים גדל ר' צבי הירש ,אביו ר' יהודה לייב כץ ,ואימו
ישראל בניו של הרבי הקדוש ר' מנדלי מרימנוב קבלו את יותר". הרבנית שפרינצא הרעיפו עליו חום ואהבה ,אולם חיים
הכרעתו הברורה של ר' נפתלי וקבלו את מרותו של רבי "מי סידר את מיטתי אמש?" שאל הרבי שנית" ,הטלתי אלו פסקו באחת ,כאשר היה הרבי ילד בן עשר התייתם
צבי הירש 'המשרת' ,הבינו שזהו רצונו של אביהם הקדוש את המלאכה על הבחור הצעיר מטרנוב ר' צבי הירש ,אבל משני הוריו ונשאר בודד בעולם!
כפי שגילה זאת באוזני תלמידו הגדול ר' נפתלי מרופשיץ. לא אעשה זאת שוב!" קרוביו ריחמו על הילד המסכן ,ושלחו אותו אל בית
קו השיעורים -קול הלשון03-6171077 :
מזהב ומפז ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
וַ יְ ִהי יִ ְצ ָחק ֶ ּבן ַא ְר ָ ּב ִעים ׁ ָשנָ ה ְ ּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת פרשת תולדות תשפ"ז | גיליון ו'
ִר ְב ָקה )כה ,כ(
הנה ידוע שיצחק שורשו בגבורות
ודינים ,ועל ידי עקידת יצחק נתמתקו
הכתב והמכתב
גבורות יצחק על ידי אברהם אבינו
ששורשו במידת החסד .וכתבו
המקובלים שעיקר מיתוק הגבורות
נעשה בעת שנשא יצחק את רבקה
דברי מוסר ויראה מכתי“ק
ובזה יובן מדוע פירש הכתוב את
אימנו.
ָ"ראוֹ ָר ִאינ ּו ִּכי ָהיָ ה ה' ִע ָּמ ְך" כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א
)בראשית כו כח(
מניין שנות חיי יצחק בעת נישואיו ,מה
שלא עשה כן אצל אברהם ויעקב והרב נועם מגדים ע"ה אומר ,כאשר רבקה הגמ' בעירובין )יג (:אמר רבי האי דמחדדנא
אבינו ,מפני שרמז גדול מונח כאן :יצחק ראתה את יצחק אבינו ע"ה מיד שאבה אור מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה.
בגימטריא ר"ח ,הוסף לו ארבעים ויהיה מראייתה את הקודש ,ותיפול מעל הגמל ,כי פירש רש"י כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה
רמ"ח ,כמניין גימטריא של "אברהם", אז עדיין לא התנתקה מבית אביה ועדיין לא של אחריו .ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא
חושבנא דדין כחושבנא דדין .לאמור, היתה בשלימות ,ועל ידי שראתה ואמרה "מי טפי.
על ידי אותם נישואים שבה בחינתו של האיש הלזה שבא לקראתו" שאבה קדושה שהראיה משמע משמע
יצחק ונתמתקה כאברהם אבינו -מידת יתירה ,וזה שאמר לה אליעזר "הוא אדוני".
החסד.
וההבטה בצדיק מועילה שהראיה
)מחשוף הלבן(
בזוהר הקדוש )פרשת משפטים דף קכג (:רבי אבא ומשפיעה הארה ואור וההבטה
צורת רבי שמעון בר יוחאי ע"ה היתה מצוירת גדול לאדם ,כמו שכתוב בצדיק מועילה
לפניו ועל ידי זה היה משיג השגות גדולות .וזה בגמ' )ר"ה טז (:בדין הקבלת
ְ ּב ַק ְח ּתוֹ ֶאת ִר ְב ָקה ַ ּבת ְ ּבתו ֵּאל ָה ֲא ַר ִּמי
מה שאומר הפסוק )ישעיה ל כ( "וְ ָהי ּו ֵעינֶ ָיך רֹאוֹ ת פני רבו ,חייב אדם להקביל ומשפיעה
א ּ ָשה
ִמ ּ ַפ ַּדן ֲא ָרם ֲאחוֹ ת ָל ָבן ָה ֲא ַר ִּמי לוֹ ְל ִ ׁ הארה ואור
)כה ,כ( ֶאת מוֹ ֶר ָיך". פני רבו ברגל ,שעל ידי
הנה ברש"י פירש על כך וזה לשונו" :וכי ורבינו בעל הראשית חכמה ע"ה )שער הקדושה שמסתכל בפני רבו גדול לאדם,
עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות פרק ח אות יז( אומר ,על ידי שאדם מסתכל בפני מתווספת לו בהירות. כמו שכתוב
לבן ומפדן ארם ,אלא להגיד שבחה רבו הוא מתקן את עיניו ,שעל ידי זה מקנה הקדושת לוי ע"ה )פרשת בגמ' בדין
שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה בנפשו הארת הנשמה הטהורה שנראית בפניו וירא ד"ה עוד יבואר( אומר הקבלת פני
ובפרט בשבת וברגל .וגם קב הישר ע"ה )פרק שאברהם אבינו ע"ה
אנשי רשע ,ולא למדה ממעשיהם". רבו ,חייב אדם
פז( אומר ,טוב לאדם לקבל פני רבו ברגל והוא כאשר ראה את המלאכים
ועדיין צריך ביאור מה מקומו כאן
כאילו מקבל פני השכינה ואז באה לו הארה רץ לקראתם כיון שבאותה
להקביל פני
דווקא .ונראה לבאר שבא לומר שאמנם רבו ברגל ,שעל
על אף כל המכשולים הנ"ל הצליחה של ניצוץ קדושה כדמיון נשמה יתירה. שעה נפל עליו בהירות
רבקה לעמוד בצדקה ובתומתה ,אך התפארת שלמה ע"ה )פרשת תולדות( על הפסוק ואור גדול מחמת הראיה ידי שמסתכל
עדיין היות ושורשה היה מגזע רשע, )בראשית כו כח( ָ"ראוֹ ָר ִאינ ּו ִּכי ָהיָ ה ה' ִע ָּמ ְך" שאמרו לכן רץ לקראתם. בפני רבו
נתן הדבר את אותותיה בילדיה ויצא הפלישתים ליצחק אבינו ע"ה ,הבינו שכאשר פרי עץ חיים ע"ה )שער מתווספת לו
הראשון אדמוני כולו כאדרת שער והיה היה עמם השפיע עליהם יראה ,והרגישו את זה ר"ח פרק ג( אומר ,שבראש בהירות
רשע. כאשר שילחו אותו מעליהם ,לכן חזרו וביקשו חודש יש נפש יתירה בעת
)פתח האוהל( ממנו לעשות ברית ביניהם .וכן אצל משה הכתר ,ואז אם יקבל פני
רבינו ע"ה )שמות לז ל( "וַ ִ ּי ְירא ּו ִמ ֶ ּ ׁג ֶשת ֵא ָליו" שזכו רבו יושפע לו מכח רבו ,אבל בשבת וברגל יש
וַ ִ ּי ֶבז ֵע ָׂשו ֶאת ַה ְ ּבכ ָֹרה )כה ,לד( ליראת שמים כשניגשו לראות פניו הקדושים נפש יתירה כל היום .וההסתכלות על הצדיק
וברש"י" :ויבז עשו -העיד הכתוב מאוד. גורמת בהירות בנפשו של האדם.
על רשעו שביזה עבודתו של מקום",
שכן באותה עת היתה עבודת הקרבנות
ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך
על ידי הבכורות ,ועשו הרשע ביזה
ֵצ ָ
עבודה זו ואמר שאין לו חפץ בה .ולפי ֵ"ע ָׂשו ָח ֵפץ ְ ּב ַהנְ ָהגַ ת ַה ֶּט ַבע ְּכ ִפי ׁ ֶש ִהיא ְל ַע ְצ ָמ ּה,
זה מובן היטב סמיכות הפרשה" :וַ יְ ִהי
ָר ָעב ָ ּב ָא ֶרץ" ,שכן על ידי ביזוי עבודתו וְ יַ ֲעקֹב ְמ ַב ֵּטל ֶאת ַה ֶּט ַבע ֶאל ַה ּתוֹ ָרה וְ ַה ְ ּק ֻ ׁד ּ ָשה"
המשך בעמ' ג'
חותמו אמת
מתוך שיעורים בספר הקדוש
’פיתוחי חותם‘
ברכות עם צידה
אם סמכה רבקה על הנבואה שלא תכזב לא הייתה צריכה לעשות מאומה אלא
לשבת בחיבוק ידים ולהמתין לקיומה .ואם הבינה שקיומה המעשי של הנבואה מוטל
עליה ,היה עליה לקיימה בשום שכל ומבלי סיכונים מופרזים
כראוי .והברכה הזאת שרצה יצחק לברך היא הכנה לקבלת התורה, השבוע נעסוק בס"ד בביאורו של מרן אביר יעקב ,אודות נושאה
שמי שיזכה לברכה זו הוא שיזכה לקבלת התורה" .בדברים אלו מיושב העיקרי של פרשתנו ,הלוא הוא מעמד גנבת הברכות מאת עשו ,על
היטב מדוע לא היה יכול יצחק להותיר ברכה לאח השני ,שכן ברכת ידי יעקב ורבקה אימנו .רבינו מציג את דבריו כביאור על דרך הפשט,
התורה כוללת את הכל ,שהרי בעבורה נברא העולם והיא תכלית הכל, העונה על תמיהות רבות בפרשה ,אך כמובן שבין השיטין מונח לו עומק
וכל חפצים לא ישוו בה. גדול בביאור מהותה הפנימית של עבודת האבות הקדושים .יוער ,כי
הביאור עצמו ארוך ורבו פארותיו ,ועל כן נאלץ להזדקק רק לעיקרו
הספק של יצחק ושורשו ,והחפץ למלא ידו בהרחבת העניין עד תומו יוכל לראותו
ממשיך רבינו ומבאר את התלבטותו של יצחק ,איזה בן מבניו ראוי נכוחה בספרו של מרן עצמו.
לברכה זו ,ואת הכרעתו להותיר את הדבר בידי שמים" :ויצחק אוהב
וזה לשונו של מרן" :ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות ,ויקרא את
את עשו כידוע .ומכל מקום ,כיון שהברכה זו שרצה לברך היא הכנה
עשו בנו הגדול וגו' .הנה יש לתמוה הרבה על יצחק אבינו עליו השלום
לקבלת התורה ,נסתפק יצחק אם זרע עשו הוא שראוי לקבל התורה
בשעה שרצה לברך את עשו תמיהות הרבה .חדא ,מפני מה תלה לו
או זרע יעקב ,וכיון שהוא אוהב את עשו יותר ,אמר ,אעשה הכנה זו
הברכות עד שיביא לו ציד ויברך אותו ,היה לו לברכו בלא צידה".
לעשו ,אם הוא ראוי לקבלת התורה יזכה בברכה ,ואם אינו ראוי
לקבלת התורה לא יזכה בברכה .ולהכי לא ברכו בתחילה תיכף ומיד תמיהה נוספת" :ועוד ,כל מה שראינו שכוונת יצחק לברך עשו ,כשבא
בלי הבאת מטעמים ,דכיון דברכה זו הכנה לקבלת התורה ,נסתפק לו יעקב ולקח הברכות ,ואחר כך בא עשו ,אמר לו יצחק "בא אחיך במרמה
שמא יעקב הוא שראוי לקבלת התורה .לפיכך נתחכם ואמר לו שיביא ויקח ברכתך" ,היה לו לברכו גם הוא ,וכי נגמרו הברכות?! כמו שתמה גם
ציד ויעשה לו מטעמים ,ובזה יראה אם רצון ה' שזרע עשו הוא שראוי עשו על זה באומרו "הברכה אחת היא לך אבי" .ועוד תמיהה על רבקה,
לקבל התורה ,ילך עשו וימצא ציד ויעשה מטעמים כאשר אהב ,ולא מה ראתה להכניס יעקב בסכנה גדולה ,כמו שטען אליה יעקב "אולי
יתגלה הדבר ליעקב ויקדימנו". ימושני אבי" ,ועוד ,מה שאמרה לו "עלי קללתך בני" ,כיון שיקלל יצחק
ליעקב מי יסיר הקללה מיעקב וישימה על רבקה .והדקדוקים בזה רבו
ברם" :אם יהיה שום עיכוב בדבר ,כגון שלא ימצא ציד ,או אם יתגלה מלספור ואין להאריך בהם".
הדבר ליעקב ויקדימנו במרמה ויקח הברכות ,בזה ידע כי רצון ה' ליתן
התורה לזרע יעקב דווקא .לפיכך תלה הברכות בצידה .ועשה יצחק החסרים ברכות
הדבר באזהרה גדולה לעשו ,שלא ישמע הדבר לזולת ,ובזה יראה אם יש להעיר ,שרש"י הקדוש בפירושו על התורה הרגיש בקושיית רבינו
מאת ה' נהיה הדבר שהתורה ראויה לעשו ,לא יהיה שום עיכוב לעשו מדוע לא בירך גם את עשו ,וביאר וזה לשונו )כז ,לז(" :אמר לו מה תועלת
בצידה ,וגם לא יתגלה הדבר ליעקב ויקדים ויקח הברכות". לך בברכה ,אם תקנה נכסים שלו הם ,שהרי גביר שמתיו לך ,ומה
ומעתה מובן היטב מדוע ראתה רבקה חובה לעצמך להתערב ,וגם שקנה עבד קנה רבו" .ברם תמיהת רבינו עדיין שרירה וקיימת ,מדוע
הייתה בטוחה שתצליח בכך ,שכן עצם העובדה שתוכניתו של יצחק ראה לשעבד את אחד מבניו תחת אחיו ,ולא חילק ביניהם את הברכות
השתבשה והדברים נשמעו גם לאוזני רבקה ,מהווה הוכחה שרצון ה' באופן שיותיר ברכה לשניהם.
לברך את יעקב וחפץ ה' בידו יצלח .ובלשונו של רבינו" :וזהו שאמרה גם לקושייתו השניה של רבינו ,כיצד תעזור אמירתה של רבקה
רבקה ליעקב "הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך"… וכל מה שתקח על עצמה את הקללה מצינו לכאורה מענה בדברי אונקלוס על
שנזהר אביך שלא ישמענו אחר הנה אני שמעתי ומדאני שמעתי אתר שפירש את כוונת רבקה במילותיה על כך שידוע בנבואה שלא
-שמע מינה דרצון ה' שתזכה אתה בברכות ובתורה ,ולכן בני שמע תבוא עליו קללה ,וכוונתו לנבואה שנאמרה לה בטרם לידתם "ורב
בקולי לאשר אני מצווה אותך ,וזרז עצמך וקום הקדימנו לעשו ,כדי יעבוד צעיר" ,הרי שהצעיר יהיה מבורך ולא מקולל חלילה.
שתזכה לברכות ולתורה .ואמר לה יעקב "אולי ימושני אבי" ,והשיבה אך עדיין הדבר צריך תבלין ,שהרי אם סמכה על הנבואה שלא
לו "עלי קללתך בני" ,היה פשוט בעיניה שלא יכירנו ,וסיבה מאת ה' תכזב לא הייתה צריכה לעשות מאומה אלא לשבת בחיבוק ידים
ועזר אלקים ,וסמכה על מה שיצחק עשה בדעתו שלא ישמענו אדם ולהמתין לקיומה .ואם הבינה שקיומה המעשי של הנבואה מוטל עליה,
והיא שמעה ,בודאי דיגמר העניין בטוב ולא יכירנו ,וזהו שאמרה "עלי היה עליה לקיימה בשום שכל ומבלי סיכונים מופרזים ,וכדברי הגמרא
קללתך בני" ,כלומר לא תהיה שום קללה מדאני שמעתי". )פסחים דף ח (:הידועים אודות שלוחי מצוה שאינם ניזוקים "היכי דשכיח
נותר לנו להבין פרט אחד ,שמאיר את דברי רבינו בעומק חדש. הזיקא שאני".
לכאורה ,יצחק אבינו ומאידך רבקה אימנו יעקב אבינו ניצבים בפני ומיישב רבינו וזה לשונו" :והנראה לענ"ד בזה אם אפשר ,ובעיני ה'
מצב דומה .האחד ,אינו יודע איזה בן ה' חפץ לברך ,ומאידך גם יעקב יכשר ,דיצחק אבינו ע"ה רוח הקודש שורה עליו כידוע ,והיה יודע
אבינו אינו משוכנע שאכן עליו לחטוף את הברכות במרמה .ברם, שעתידה תורה להינתן לזרעו ,דהיינו אחד מבניו עתידים בניו לקבל
הבחירה שלהם בהתמודדות עם המצב שונה מהקצה אל הקצה :יצחק תורה ,והיה יודע שיעקב איש תם ויושב אהלים ועשו היה מכבדו
מזהב ומפז
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
המשך מעמ' א'
אבינו בוחר בפסיביות ואומר :ניתן לענינים להתגלגל ,אם מאת
של מקום באה קללה ורעב ,וכנבואתו של מלאכי )פרק ב(" :וְ ַע ָּתה ה' יצא הדבר הרי טוב ,ואם לאו הרי שאין זה רצון ה' .ואילו
ֲא ֵל ֶיכם ַה ִּמ ְצוָ ה ַה ּזֹאת ַהכּ ֲֹהנִ יםִ :אם ל ֹא ִ ׁ
ת ְש ְמע ּו וְ ִאם ל ֹא ָת ִׂשימ ּו ַעל רבקה ויעקב נוקטים בסדרת הטעיות בכדי לקבל את הברכות
ֵלב ָל ֵתת ָּכבוֹ ד ִ ׁל ְש ִמי ָא ַמר ה' וְ ׁ ִש ַּל ְח ִּתי ָב ֶכם ֶאת ַה ְּמ ֵא ָרה וְ ָארוֹ ִתי ֶאת תחת אפו של עשו .וזאת מדוע?
ִ ּב ְרכוֹ ֵת ֶיכם". אין עצה ותבונה
)כלי כסף(
אם נכון הוא שעל האדם לשלב ידיים
יה וַ ִ ּי ְק ָרא ׁ ְש ָמ ּה ְרחֹבוֹ ת )כו ,כב(
וַ ַ ּי ְח ּפֹר ְ ּב ֵאר ַא ֶח ֶרת וְ ל ֹא ָרב ּו ָע ֶל ָ צריכים יעקב אבינו ולסמוך על ה' ,גם רבקה ויעקב היו
לנהוג כך .לכאורה ,היה עליהם לצפות במחזה
חפירת הבארות הם רמז לתורה .והנה כל זמן שהאדם עוסק רק
בנגלה ,יש עליו ערעורים וקשיים ,אך משהגיע לסודות התורה ,אז
בשילוב ידים ולומר את אותם דברים :אם שמידתו
ייצא מאפלה לאורה ומתהלך בדרך רחבה וישרה .ולזה רומז השם יעלה ביד עשו לקבל את הברכה ,הרי שזהו נטתה
'רחובות' ,בגימטריא 'האורות' .שרומז לאור האלוקי של תורת
הנסתר ,שכן 'אור' בגימטריא 'רז'.
הרי לחסד רצון ה' ועלינו להשלים עמו ,ואם לאו,
שאין עצה ואין תבונה נגד ה' ,והדבר ייכשל
)מעגלי צדק( ממילא .וכי נגרעה מידת הבטחון שלהם מזו ורחמים,
וַ ִּת ַ ּקח ִר ְב ָקה ֶאת ִ ּבגְ ֵדי ֵע ָׂשו ְ ּבנָ ּה ַה ָ ּגדֹל ַה ֲח ֻמדֹת ֲ ׁ
א ֶשר ִא ָּת ּה ַ ּב ָ ּביִ ת
ודאי שראה של יצחק?
)כז ,טו( בעובדה חובה גם אם נאמר שרבקה ראתה
ששמעה את דברי יצחק אות ברור משמים
הנה ידוע שבברכה זו שקיבל יעקב זכה להיות ממשיכם של
האבות להקים את העם הנבחר ולקבל את התורה .ולפי זה מובן
על כך שעליה לפעול ,מכל מקום לא הייתה בעצמו
היטב מדוע סיבב ה' שהברכה תינתן דווקא באופן שיעקב לובש להסוות לפעול צריכה להרבות בתחבולות על מנת
את המהלך אלא להניח שאם זהו רצון ה'
את בגדי עשו ועטוף בעורות גדיי עיזים ,שכן מפורש בזוהר )פרשת
בלק דף קצב ,(:שכשהקב"ה רצה לתת את התורה לישראל ,פנה תחילה
ולתקן את ודאי שהדבר יצליח ,כשם שעשה יצחק.
לאדום ולס"מ שרם מלמעלה ושאל אותם האם הם חפצים לקבל כמובן שאין ביכולתנו לדון ולהשיג את שליחותו
את התורה .וכשבירר הס"מ בנוגע לתורה זו מה טיבה ,השיב לו היא בעולמו, מעלת אבותינו הקדושים אולם תורה
וללמוד אנו צריכים .דומה שיסוד החילוק
שנאמר בה "לא תרצח" .ומשכך סירב הס"מ לקבל את התורה,
שכן זו ממשלתו ,מלאך המוות הוא וברכתה של אומתו "על חרבך שבין הנהגת האישים קשורה לסוגי המידות מבלי חשש
תחיה". שכל אחד מהם נתייחד בהן .כידוע ,יצחק שמא
הציע אם כן הס"מ לקב"ה לתת את התורה לבני יעקב אבינו ,אך
הקב"ה טען שיתכן שגם הם לא יסכימו לקבל אותה ,ועל כן הסכים
היראה ואולי יטה אבינו מידתו מידת הגבורה ,שהיא
והצמצום ,מה שאין כן יעקב אבינו שמידתו
הס"מ להפשיט את אורו ולהביא אותו לישראל בכדי לשכנעם היא תפארת -מידת הרחמים הנוטה לחסד .מהשורה,
לקבל את התורה .ומבואר שם שאור זה הלקוח מס"מ ,הוא שורשם
של דיני נפשות שבתורה ,ששייכים במקורם למלאך המוות ,וניתנו
דרכו של בעל היראה ,שהוא ירא וחרד שכן ודאי
לישראל לקיים בהם את דיני ארבעה מיתות. רע ,בעל מעשיית מעשה שיש בו שמץ כלשהוא
וכמו שכתב הכהן הגדול רבי צדוק מלובלין
ועל כן מובן שכשקיבל יעקב את ברכת התורה ,לבש את בגדי
עשו ,וגם התעטף בעור גדיי עיזים ,כעשו איש שעיר .וכך גם רמז
בספרו מחשבת חרוץ )אות יב(" :שהירא אין לו הרחמים
יצחק אבינו באומרו "הקול קול יעקב -הידיים ידי עשו" ,כלומר דבר יראה את שום דבר מבורר לסמוך עליו ,דבכל
ירא ורועד אפילו במעשה הטוב בבירור אולי
שבכח ברכה זו ,יוכל לקיים את דיני התורה גם בדיני נפשות שהם יש איזה פגם וחסרון ,באופן שאין לו שום כוונתו
בתחומי ממשלת אחיו עשו.
)פיתוחי חותם( יסוד להיות לרגל אחיזה וסמיכה בו" .ואשר הטובה,
ֶל ְך נָ א ֶאל ַהצּ ֹאן וְ ַקח ִלי ִ ׁ
מ ּ ָשם ׁ ְשנֵ י ְ ּג ָדיֵ י ִע ִ ּזים ט ִֹבים )כז ,ט(
הכל ונכון ליבו על כן הוא מבטל את ישותו ומניח את
לידי ההשגחה .וכך גם כותב האדמו"ר מגור
מידתו של יעקב אבינו היא התפארת שכוללת חסדים ודינים, בה' ולא בעל השפת אמת בספרו )שנת תרל"ב(:
ועל כן ציוותה רבקה אימנו שיביא לה גדיי עיזים טובים' ,עיזים' לשון "כי יש איברים שהם ברשות האדם ,ואם יירא
עזות כנגד הדין ,ו'טובים' כנגד החסדים שהם טוב הנראה והנגלה. האדם זוכה גם הם אינם ברשותו ,רק ברשות
)אוצרות יעקב( הש"י .כמו שהיה ביצחק ,אף שטעה לברך
עשו לא עלתה בידו .והוא על ידי מסירות נפש באמת אליו
א ֶשר ֵ ּב ֲרכוֹ ה' )כז ,כז(
ְר ֵאה ֵר ַיח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַיח ָׂש ֶדה ֲ ׁ יתברך ,כמו יצחק בעקידה ,אם כן רוצה באמת שלא להיות
חז"ל דרשו שנכנס עמו ריח גן עדן ,וגם איתא שבגדי עשו ברשות עצמו ,ורצון יראיו יעשה".
החמודות הן בגדי אדם הראשון .ויש לבאר בטעם העניין ,כי ידוע מה שאין כן יעקב אבינו שמידתו נטתה לחסד ורחמים ,ודאי
מה שכתבו המקובלים ,שיעקב אבינו תיקן את חטא אדם הראשון, שראה חובה בעצמו לפעול ולתקן את שליחותו בעולמו ,מבלי
ובזה נתקנה קללת אדם הראשון .ועל כן ,כשם שקללתו הייתה בגן חשש שמא ואולי יטה מהשורה ,שכן ודאי בעל הרחמים יראה
עדן ,כך הברכה שבאה לתקן אותה הייתה צריכה להיות באותו
את כוונתו הטובה ,ונכון ליבו בה' ולא יירא.
אופן ,ועל כן נכנס עמו ריח גן עדן.
)מחשוף הלבן(
משולחן גבוה בינו שנות
תשובות דא“ח שהשיב כ“ק מעשי רב מתוקף פעולת
מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים קדושים רבוה“ק זי“ע
מדרכי ההנהגה וההשגחה פרק ו'
אם אמונה היא מצרך כה חשוב ,למה אפוא ברא סוף העולם הישן
הקב"ה מפריעים והסתרות לאמונה?
במאמרינו הקודמים עמדנו על כך שספרד ומרוקו הצמודות זו
עלינו לדעת שהיסוד הגדול של אמונה לא מתקיים במקום
לזו ,מהוות שתיהן את סופו של העולם הישן שלפני גילוי יבשת
שיש ידיעה וזו אחת הסיבות שא-ל מסתתר בשפריר חביון –
אמריקה .במאמר הנוכחי נראה שגורל אחד לשתיהן גם מבחינת
כדי שנזכה למתנת האמונה .כלל ישראל בעת שעמדו רגליהם
אזכורי המקומות בחז"ל ,כשלשניהן קמו מקומות אחרים ,קרובים
תחת הר סיני זכו שנפתחו לפניהם שבעה רקיעים עד שכביכול
יותר גיאוגרפית אך דומים מבחינת השם ,עד שלעיתים חל בלבול
ראו את השכינה הקדושה ועל אותה שעה אומר להם משה
וחוסר ידיעה לאיזה מהם כוונו חז"ל בדבריהם.
רבינו "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו".
כפי שכבר הזכרנו במאמרינו הקודמים ,חז"ל במסכת בבא
אבל לאחר המעמד הגדול של מתן תורה בהר סיני ,נסגרו
בתרא )דף לח (.קוראים לספרד בשם אספמיא ,ורואים בה את
שבעת הרקיעים ורק משה רבינו נשאר בהר סיני .כלל ישראל
המרחק הגדול ביותר אליו עשוי אדם מן הישוב להגיע -מהלך
חזר לקיים את התורה שעכשיו קיבלו בתוך מהלך החיים
שנה תמימה .דא עקא ,שבאותה מסכת עצמה )דף עד (:מוזכרת
היומיומי שלהם והגילויים הגדולים שלהם זכו בהר סיני שבו
אספמיא כמקום הקרוב לארץ ישראל )וכבר עמדו בכך המפרשים .יש טוענים
והתכסו מפניהם ,עד של"ע כעבור ארבעים יום כבר נתגלגל
שיש לגרוס 'אפמיא' ,ויש טוענים שאכן היו שתי מקומות בשם זה ,האחד קרוב ומשנהו רחוק(.
לפתחם חטא העגל רח"ל.
אפילו בשם 'ספרד' שמקורו בנביא )עובדיה פרק א( וכה פשוט
וזה מדרכי ההנהגה וההשגחה של ה' יתברך שהוא דווקא
בעיננו שמדובר על ארץ ספרד של ימינו חל בלבול כלשהוא ,שכן
מסתתר כדי להעמידנו בניסיון האמונה ולראות שנחזיק
שמעלים אפשרות שהכוונה לטריטוריה המצויה בשטחה של
באמונה מול כל הניסיונות .וכך נהג כבר עם ראש המאמינים
טורקיה )אם כי לפי פירוש הראשונים אכן מדובר במדינה המכונה גם בימינו בשם זה(.
אברהם אבינו שהוא ניסה אותו בעצמו בעשר ניסיונות
שכוללים את כל מצבי החיים ועמידתו של אברהם אבינו והנה גורל דומה גם למרוקו ,ברבריה בלשון חז"ל )וכנזכר במאמרינו
בניסיון היא שנותנת כוח לכל הדורות לעמוד בכל הניסיונות הקודמים( .בירושלמי במסכת מועד קטן )פרק ג הלכה א( מסופר על
ולהישאר דבקים באמונתנו )וכפי שמבאר הגה"ק רבי חיים מוולוז'ין זיע"א בספרו התרחשות שקרתה עם ריש לקיש ,בהיותו שומר על תאנים במקום
רוח חיים על פרקי אבות(. ושמו 'ברברית' .לדברי ערוך השלם ,מדובר בעיר כלשהיא המצויה
בסוריה .אולם בספר עלי תמר טוען שיש לגרוס 'ברבריה' ,ולדבריו
ידוע ומפורסם מה שאמרו צדיקים ההולכים בדרך הבעל
ריש לקיש היה בשלבים שונים בחייו בצפון מערב אפריקה.
שם טוב זיע"א שבדור שלפני הגאולה יהיה מאוד קשה להחזיק
באמונה .היו מהם שהמשילו זאת לטיפוס על קיר חלק ובשם כך עלה גם בגורלה של העיר 'קרטיגנא' ,המוזכרת בדברי חז"ל
הרב הקדוש הרבי ר' אלימלך מליז'נסק זיע"א בעל 'נועם בכמה הקשרים והייתה מושבם של כמה מחכמי ישראל כדוגמת
אלימלך' מסרו שמועה שבדור לפני משיח ,הקב"ה יוריד חבל רבי יצחק דמן קרטיגנין ורבי אבא מקרטיגנא ,שגם לגביה נפלה
לעולם וכל המאמינים יחזיקו בו ,אבל אז הקב"ה יטלטל את מחלוקת .יש שטוענים שמדובר בקרתגו ההיסטורית שהייתה
החבל בכל הכח ורבים יפלו ורק מי שיחזיק בכל כוחו הוא בצפון מערב אפריקה )כיום בשטחה של תוניסיה( ,ומאידך יש שטוענים שזו
שיזכה לגאולה. עיר בתחומי ספרד ,או שבכלל אין לחפש את מיקומה במערב,
אלא מדובר בעיר מזרחית המצויה שטורקיה ,בהרי כורדיסטן או
אנו כבר נמצאים במקום הזה שבו ניסיונות הדור והתקופה
ארמניה.
הם בעצם הטלטול שמטלטלים את החבל משמים .ומי
שמחזיקים באמונה תמימה ופשוטה בתקופה הזו ולא נחרדים לסיום ניתן לקבוע שקיימים בחז"ל רמזים למציאות יהודים
ולא נבהלים מכל המניעות וההסתרות ומבינים "כי לבעבור במרוקו ,אך לא כאלו שמגיעים לכלל ידיעות היסטוריות
נסות אתכם בא האלוקים" -הם שיזכו לקבל פני משיח צדקנו ברורות מוצקות ומפורטות .במאמרינו הבאים נמשיך ונסקור
במהרה בימינו ועל מה שהחזיקו באמונה מבלי להרפות דווקא את היסטוריית יהדות מרוקו בתקופות הבאות ,לאחר חתימת
מול כל הקשיים וההסתרות עוד יזכו לשכר כפול ומכופל! התלמוד.
ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א
יראת שמים אמונה ובטחון חלק ב' אמונה ובטחון חלק א אהבת התורה מילתא חדתא — על מסכת אבות מילתא חדתא — על התורה
מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים, מאמרים להעמקת האמונה מאמרים להעמקת האמונה פרקי חיזוק באהבת התורה ,ביגיעתה מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות
יראת הרוממות ודבקות בה׳ ,המשלבים והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק ובעסק לימודה ,המעוררים את הלב עבודת ה׳ והליכות חיים ,המשלבים התורה ,המאירים את עבודת ה׳ ואת
את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט להתמסרות לתורה ולהתחזקות דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך ההתמודדות עם אתגרי הדור ,ערוכים
התורה. באתגרי דורנו .חלק א. באתגרי דורנו .חלק א. בעבודת ה׳. המוסר והחסידות. בלשון בהירה ונגישה.
לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אידיש לשה״ק לשה״ק /אנגלית לשה״ק /אנגלית
הגדה של פסח — מילתא חדתא פורים חנוכה וט״ו בשבט ירח האיתנים שבת קודש שערי תפילה
ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח מאמרים על עניני הפורים שיחות ומאמרי חיזוק בעניני מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול מאמרים על קדושת השבת ועל סדר שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה,
ושיה“ש ,המעמיקים בעניני יציאת ופנימיות החג ,ובהם דברי חנוכה וט״ו בשבט ,המאירים את ותשרי :ראש השנה ,עשרת ימי תשובה, יומה ,המאירים את עבודת השבת. לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות
מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳ עבודת הימים ומעוררים להתחזקות יום הכיפורים וחג הסוכות ,לאור בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר עם אתגרי החיים ,ערוכים בלשון בהירה
פנימיות התורה. ולהליכות החיים. בתורה ואמונה. פנימיות התורה. שליט״א. הקרובה לכל נפש.
לשה״ק )ספרד /ע“מ( /אנגלית לשה״ק לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אנגלית. לשה״ק /אידיש
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"ח | פר' תולדות | תשפ"ז
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜'
פניני ‡ור החיים
פר˜ ˘מיני˙ :הפוכו˙
בכל לבבך ,נפ˘ך ומ‡ו„ך
מה נוגע ללב הוא תיאורו של רבינו על אהבת ה‘ הראויה ,בו הערכים האמיתי של האדם.
כשהקושי מוביל לתכלית
מסביר הוא כי כל אחד צריך לחוש כמי שאין לו בנים ופרנסה דבר שהוא יקר באמת – לא מוכרים בזול.
ואף חייו נתונים לו בסכנה ,והוא מתבשר כי נושע בכל השלשה. וַ ִ ּי ְתר ֲֹצצ ּו ַה ָ ּבנִ ים ְ ּב ִק ְר ָ ּב ּה ,וַ ּת ֶ
ֹאמר ִאם
כפי האהבה שיחוש אז לבוראו ,אומר רבינו ,כך צריך יהודי ֵּכן ָל ָּמה ֶ ּזה ָאנ ִֹכי ,וַ ֵּת ֶל ְך ִל ְד ׁרֹש ֶאת ה'
להרגיש תמיד. הברכה אינה נעצרת )בראשית כה כב(.
”...כי בא הכתוב לשער שיעור האהבה שמחויב כל איש במספרים
ישראל לאהוב הבורא .ואמר שהיא בשיעור ההרגש אשר רבקה אמנו מרגישה את ההתרוצצות הקשה
יבוא בלב האדם בעת אשר תשיג ידו לשלשה דברים וַ ִ ּיזְ ַרע יִ ְצ ָחק ָ ּב ָא ֶרץ ַה ִהוא ,וַ ִ ּי ְמ ָצא בקרבה ואומרת' :למה זה אנכי' .היא אינה
מסתפקת בכאב ,אלא הולכת 'לדרוש את ה''
כאחד .כמו שתאמר ,אדם שהיה חשוך בנים ,ועני ,ונטה ַ ּ ׁב ּ ָשנָ ה ַה ִהוא ֵמ ָאה ׁ ְש ָע ִרים ,וַ יְ ָב ֲר ֵכה ּו
ולברר מה מוטל עליה לעשות.
למות .ובא נביא בדבר ה‘ ובשרו כי יקום מחוליו ,גם אמר ה' )בראשית כו יב(.
אליו הנה אשתך הרה ויולדת בן ,וכי ריוח גדול נזדמן לו אומר האור החיים הקדוש :רבקה לא
יצחק אבינו זורע בארץ ומוצא 'מאה שערים'.
להעשיר בהם .אדם כזה ,מה מאד יפליא אהבת האדון הקפידה על עצם צער ההריון.
באין שיעור! ותהיה האהבה מורגשת בלבו בחשק מופלא התבואה כבר נמדדה ,הכמות ידועה
ומדויקת .ואז מוסיפה התורה' :ויברכהו ה''. הצדיקים מוכנים לסבול צער גדול בעולם
על אשר היטיב עמו כמה מעלות טובות .כמו כן יצו ה‘ על הזה ,כאשר הם יודעים שהקושי מוליך אותם
כל איש ישראל עשות באהבתו תמיד .והוא אומרו :ואהבת אומר האור החיים הקדוש :בדרך כלל 'דבר
לתכלית טובה ונצחית.
את ה‘ אלקיך בכל לבבך ,פירוש כאילו נתן לך מחסורך הנמדד אין הברכה מצויה בו' .אולם אצל
בכל לבבך שהם הבנים .ודקדק לומר ”בכל“ ,להעיר דמיון יצחק היה חידוש – אף על פי שהתבואה מה שהטריד את רבקה היה דבר אחר :אם
המשל שהוא חסר מהבנים ויתנם ה‘ לו .וכמו כן ובכל נמדדה ונודע שיעורה ,המדידה לא גרעה מן ההריון אינו עתיד להתקיים ,הרי כל הצער
נפשך ,שנתן לך נפשך אחר הגיעך לשערי מות .ובכל הברכה. יהיה לריק .לכן ביקשה לדעת כיצד לשמור
מאודך ,כאילו נתן לך כל ממונך שאתה חפץ“... יש מספרים ,חשבונות וגבולות שאדם רואה על ההריון ולקיימו.
ומה נאוו הדברים למי שאמרם! הן רבינו חשוך בנים היה ,ומשך לפני עיניו .הם מתארים את המציאות ,אבל זהו מבט של עובד ה' :לא כל קושי הוא סיבה
תקופה ממושכת מחייו היה מחוסר ממון באופן מבהיל ,ואף אינם בעלי הבית על ברכת ה'. לעצור .השאלה היא לאן הוא מוביל.
חייו נתונים היו בסכנה ,ועם כל זאת היתה אהבתו לבוראו כמי אדם עושה את ההשתדלות שלו ,מודד
שכבר נושע! ומחשב כראוי – ובתוך כל זה הוא יודע:
כל צרכי הגשמיות וכל הבלי העולם הזה ,לא היוו לדידו של הברכה באה מאת ה'. מה באמת חשוב בעיניך
רבינו ולא כלום .הן הכל כאן כל כך זמני ,והאושר האמיתי ממתין
לו לאדם בעולם העליון ,משיסיים את תפקידו עלי אדמות .לא וַ ָ ּי ָקם וַ ֵ ּי ַל ְך ,וַ ִ ּי ֶבז ֵע ָׂשו ֶאת ַה ְ ּבכ ָֹרה
זו בלבד ,אלא שהשגותיו הרוחניות ממלאות את כל מחסורו ,את
מקומם של בני ,חיי ומזוני.
הריח של המעשים הטובים )בראשית כה לד(.
אחרי שעשו אוכל ,שותה והולך לדרכו,
”והנה המשכיל בענין חשק ה‘ ,כל זה דבר קל הוא בערך ֹאמר:וַ ָ ּי ַרח ֶאת ֵר ַיח ְ ּבגָ ָדיו וַ יְ ָב ֲר ֵכהוּ ,וַ ּי ֶ התורה מוסיפה עוד מילים' :ויבז עשו את
מה שהנפש חושקת בבורא .והמשלתי דבר זה לאדם גדול
ומופלא בנכסים ,שרצה ללכת למקום רחוק לצד סכנת א ֶשר ֵ ּב ֲרכוֹ
ְר ֵאה ֵר ַיח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַיח ָׂש ֶדה ֲ ׁ הבכורה' .לכאורה ,הרי כבר שמענו ממנו
מקום שהיה בו .ואסף כל נכסיו בקנית מרגליות גדולה ה' )בראשית כז כז(. 'למה זה לי בכורה'.
באלף אלפי דינרי זהב ושם לדרך פעמיו לעיר רחוקה אשר יצחק אבינו מריח את בגדי יעקב ואומר: אומר האור החיים הקדוש :אין כאן רק
שם נכון לבו בטוח בממונו והונו .וקודם שהגיע לעיר אשר 'ראה ריח בני' .והדבר תמוה :ריח אפשר המשך של הסיפור .התורה עצמה מעידה
פנה בדעתו ללכת שמה ,כלתה צידתו ואין דינר בכיסו, להריח ,אבל איך אפשר 'לראות' אותו? מה היה בלבו של עשו – הבכורה הייתה
והיה מסתפק בדלות ובעוני גדול ושפלות רב כי אפס כסף. אומר האור החיים הקדוש :המילה 'ראה' כאן בזויה בעיניו.
והנה זה האיש ,הגם שהוא מתהלך בדוחק וצער ,עם כל זה אינה לשון ראייה ,אלא לשון חשיבות .יצחק ולכן ,גם אילו לא היה אנוס מחמת רעבונו,
לבו שמח וכליותיו עליצים ,כי רב אונו והונו ויצא ממקום אומר שריח בנו הוא ריח ראוי ומעולה. היה מוכן למכור אותה בדבר מועט .הרעב
המסתכן ,ובא יבא ברנה נושא האבן גדולה יקרת הערך. רק גילה כלפי חוץ את מה שכבר היה בפנים.
ומהו אותו ריח? הריח העולה ממעשיו
כן הדבר הזה :אדם שזכה בדביקותו יתברך ואהבתו ,ובו הטובים. ברגע של לחץ מתברר לפעמים סולם
קבץ כל ממונו והונו ויבז בעיניו קנות דבר בעולם הזה לצד
סכנת המקום נוסף על מיעוט שוויו ,ולקח לו ה‘ לאלקים,
אין לך קניה בעולם כקנין זה למעלה מהאבן יקרה המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
שבמשל! כי מי ידמה לו ומי ישוה לו?! ואדם כזה לו יהיה
שיהיה דחוק ומצטער בימים מועטים אלה לו בעה‘‘ז ,נכון
לבו בטוח בה‘ אור עולם וישמח לבו ויגל כבודו ,ובהגיע
למחוז חפצו שהוא עולם הקיים והבטוח הנה שכרו אתו,
ומעתה חיבת הקודש הוא היוצר ודבקותו בו הלא הוא בניו
וחייו וממונו וביתר שאת!“
המ˘ך ב˘בוע הב‡
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
ולנסוע עמו .בעת נסיעתם שוחחו בדברי לעזוב ,מאחר שהרופא מאוסטרהא עושה
חכמה ומוסר ,ובתוך הדברים שאלו הרבי: את דרכו אליהם. ל‡ עזב˙יך
היכן העולם הזה שלך? ירא כִּ י ִא ְתָּ אנֹכִ י‘ )בראשית כו כד(
ַ’אל ִתּ ָ
רבי אברהם הפציר בו מאוד שלא ייסע,
העשיר צחק למשמע השאלה .הלוא כל ולרוב הפצרותיו ניאות הבעל שם טוב ללון כאשר עלה יצחק אבינו לבאר שבע ,נגלה
רכושו גלוי לעין :נכסים בבית ובשדה, שם .גם בבוקר ,כאשר ביקש לצאת ,הוסיף אליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו’ :אל תירא
שוורים וחמורים ושאר קניינים יקרים .וכי החולה לעכבו .רק לאחר שהגיע הרופא כי אתך אנכי‘.
אין הרבי רואה את כל אלה? השיב לו הרבי לעיר ,נפרד ממנו הבעל שם טוב ,עלה על מפני מה הוצרך יצחק להבטחה זו? הרי
בקול רועם’ :זה הוא עולם הבא שלך ,אבל העגלה ויצא לדרכו. עוד בהיותו בגרר נאמר לו’ :גור בארץ
היכן העולם הזה שלך??? ‘...חדרו הדברים בדרכו עבר הבעל שם טוב ליד האכסניה הזאת ואהיה עמך ואברכך‘ )בראשית כו ג(,
ללבו של העשיר ,עד שנעשה בעל תשובה. שבה התאכסן הרופא .הוא ירד מן העגלה, ואף ראה בעיניו כיצד מתקיימת הברכה.
ומעשה נוסף מסופר על הרב הקדוש רבי נכנס פנימה והקדים שלום לרופא. מה אירע בינתיים ,שמחמתו הוצרך הקדוש
אלימלך מליז‘נסק זיע“א .בעירו התגורר שאלו הרופא מניין למד את חכמת הרפואה, ברוך הוא לחזור ולחזקו?
סוחר עשיר ,בעל חנות גדולה ,שהיה והבעל שם טוב השיב’ :השם יתברך תחילה זכה יצחק להצלחה מופלגת .הוא
יוצא בכל בוקר לאחר התפילה אל חנותו למדני‘ .לאחר מכן נסע לביתו .הביאו בני זרע בארץ גרר ומצא מאה שערים ,היינו
ושוהה בה כל היום .פעם התעורר לחשוב רבי אברהם את הרופא אל אביהם ,אך על פי מאה ,ועושרו הלך וגדל .אלא שברכה
מה תהיה תכליתו ,והחל להקדיש את יומו כל טיפול שהציע השיבו שכבר עשהו זו עוררה את קנאת הפלשתים .הבארות
לתפילה וללימוד. הבעל שם טוב .לא מצא הרופא דבר נוסף שחפרו עבדי אברהם נסתמו בעפר,
בני ביתו ניהלו את החנות ,והוא נהג ללכת לעשות ,ועזב את המקום בפחי נפש. ואבימלך עצמו דרש ממנו’ :לך מעמנו כי
בכל ערב אל רבי אלימלך ולשמוע מפיו התרעם רבי אברהם על בניו ואמר :אף עצמת ממנו מאד‘ .יצחק יצא מן העיר ,וגם
דברי תורה. שלא נתרפא באמצעות הבעל שם טוב, בנחל גרר לא מצא מנוחה :חפר באר ,ובאו
פעם שמע מרבו שמי שנמנע מדברי שקר הרי ’כשנכנס אצלי הבעש“ט ,הייתי יודע הרועים ורבו עמו; חפר באר אחרת ,ואף
במשך יממה שלמה מובטח לו שהוא בן שהשכינה באה עמו‘. עליה רבו.
עולם הבא .נעל הסוחר את עצמו בחדרו על כך מבאר רבנו האור החיים הקדוש
כדי להימנע מכל שיחה עם בני אדם. עי˜ר ו˙וספ˙ )בראשית כו כד(’ :להיות שראה השפלה ממלך
פלשתים שגרשו מארצו ולא ידע אן יפנה,
בצהריים דפקה כלתו על הדלת ,ומשלא וּמ ְש ַׁמנֵּ י
הים ִמ ַטּל ַה ָשּ ַׁמיִ ם ִ
’וְ יִ ֶתּן לְ ָ ה ֱא ִ
נענתה חששה שהתעלף והזעיקה אנשים. ָה ָא ֶרץ וְ רֹב ָדּגָ ן וְ ִתירֹשׁ‘ )בראשית כז כח( חש כי ה‘ עזבו ,לזה אמר אל תירא לא
הללו פרצו פנימה ומצאוהו לומד ,מעוטף ברכתו של יצחק אבינו ליעקב פותחת עזבתיך אתך אני‘.
בטלית ובתפילין .אף לשאלותיהם לא באות וי“ו’ :ויתן לך האלהים‘ .ויש להבין, וכבר לעיל ,בפסוק המתאר את יציאת
השיב ,מחשש שייכשל בשקר ,ובני הרי כאן מתחיל פירוט הברכות ,ומפני יצחק מגרר ,כתב רבנו האור החיים הקדוש
המשפחה נבהלו מן השתיקה. מה נאמר ’ויתן‘ ,בלשון המוסיפה על דבר )שם פסוק יז( ,שאפשר שהיה הדבר לניסיון:
בתוך כך נכנס שכן וביקש לשאול קרדום, שכבר נאמר? ועוד ,בפסוק הקודם נאמר: הקדוש ברוך הוא הבטיח ליצחק את הארץ,
כלי לביקוע עצים .השיב הסוחר שאין לו. ’ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה ואילו בפועל אין מניחים לו לשבת בה
כשסיים ללמוד ראה את הקרדום תחת אשר ברכו ה‘‘ .איזו ברכה בירכו יצחק אפילו כאחד העם.
מיטתו ,ונבהל שלא אמר אמת .הוא מיהר קודם שפירט את טל השמים ,משמני אכן ,רק לאחר הבטחה זו נאמר’ :ויבן שם
לרבי אלימלך ,והרבי הקדימו בשאלה: הארץ ,רוב הדגן והתירוש? מזבח ויקרא בשם ה‘ ויט שם אהלו ויכרו
’איה קרדומך?‘ לאחר מכן הסביר לו, מבאר רבנו האור החיים הקדוש )בראשית שם עבדי יצחק באר‘ )בראשית כו כה(.
שהראו לו מן השמים שאין זו הדרך לקנות כז כח ,ד“ה ’עוד ירצה שברכו‘( ,שיצחק בירך את
עולם הבא בפעם אחת .הדרך היא להרגיל יעקב בברכות רוחניות ובברכות גשמיות. מעשה נפלא מסופר בספר ’שבחי
עצמו במשא ומתן עם הבריות ולהיזהר מן כנגד הברכות הרוחניות נאמר ’ויברכהו‘, הבעש“ט‘ :בעיר שדה לבן התגורר תלמיד
השקר. בלי לפרטן ,וכנגד הברכות הגשמיות חכם גדול בשם רבי אברהם פודלסקר,
נאמר ’ויתן לך‘ .אות הוי“ו מלמדת שברכת ויהי היום ,חלה רבי אברהם במחלה קשה,
˘נ‡ה מחמ˙ ˜נ‡ה העולם הזה ניתנת כתוספת על ברכת ושלח לקרוא לרבנו הבעל שם טוב הקדוש
אתם ֵאלָ י וְ ַא ֶתּם
דּוּע ָבּ ֶ
ּאמר ֲאלֵ ֶהם יִ ְצ ָחק ַמ ַ ’וַ יֹ ֶ העולם העליון ,שבחר אברהם אבינו לבניו, זיע“א.
אתם א ִֹתי וַ ְתּ ַשׁלְּ חוּנִ י ֵמ ִא ְתּכֶ ם‘ )בראשית כו
ְשׂנֵ ֶ ושהיא עיקר תכליתם של ישראל. בא הבעל שם טוב ,שהה בביתו זמן רב
כז( ועסק ברפואתו .כשראו בניו של החולה
לאחר שיצחק אבינו יצא מגרר והתיישב מסופר על הרב הקדוש רבי מנחם מנדל שעדיין לא נתרפא אביהם ,החליטו להזמין
בבאר שבע ,בא אליו אבימלך ,ועמו אחוזת מקוצק זיע“א ,שפעם נסע לפשיסחא רופא מן העיר אוסטרהא.
מרעהו ופיכל שר צבאו .יצחק קיבל את אל רבו ,הרב הקדוש רבי שמחה בונם לאחר שהרופא יצא לדרכו ,התברר שאותו
פניהם בשאלה’ :מדוע באתם אלי ואתם מפשיסחא זיע“א .באמצע הדרך פגש רופא כבר הביע בעבר את שנאתו העזה
שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם‘. עשיר שהכיר מנעוריו ,וברבות הימים לבעל שם טוב ,ואף אמר שאם יראהו
יש להבין ,מה מקום לשאלה זו ,וכי כך התרחק מתורה ומצוות. יהרגהו בכלי הנשק שבידו ,אלא שהחולה
ראוי לקבל את פני המלך ושריו? ועוד ,הרי העשיר ישב בעגלה מפוארת ,הרתומה עצמו לא ידע על כך.
לבסוף נענה יצחק לבקשתם וכרת עמם לסוסים משובחים ,והזמין את הרבי לעלות הודיע לו הבעל שם טוב כי הוא עומד
◄◄◄
פניני ‡ור החיים
◄ המ˘ך מעמו„ ‡' ◄◄◄
לאדם יש השפעה שאינה תמיד נראית לעין .מעשה
טוב ,הנהגה ישרה ,תפילה ומצוה – משאירים סביבו
רושם של קדושה. מתורתו וממעשיו הטובים ,הרי זו קנאה רעה. ברית ,ומדוע הקדים לדבר אליהם בלשון זו?
זהו הריח החשוב באמת :הריח שעולה מן המעשים. במקום להוסיף על מעשיו שלו ,הוא מחפש גם כפל הדברים צריך ביאור .תחילה אמר
כיצד למנוע מן האחר את מעלתו. יצחק’ :ואתם שנאתם אותי‘ ,ואחר כך הוסיף:
ובאותו שער מובא משל על חומד וקנאי ’ותשלחוני מאתכם‘ .אם הגירוש הוא הראיה
כשהכעס באמת נרגע שפגשו מלך .אמר להם המלך ,שאחד מהם לשנאה ,לכאורה היה לו לומר :אתם שנאתם
יבקש ממנו דבר ויקבלנו ,ואילו לחברו יינתן אותי ,כי שלחתם אותי מאתכם .מדוע מנה
תשוּב ֲח ַמת ָא ִח ָיך… ַעד ׁשוּב א ֶשר ָּ ַׁעד ֲ ׁ כפליים. את השנאה ואת הגירוש כשני דברים?
ַאף ָא ִח ָיך ִמ ְּמ ָך וְ ׁ ָש ַכח ֵאת ֲ ׁ
א ֶשר ָע ִׂש ָית ּלוֹ החומד רצה שחברו ישאל ראשון ,כדי שהוא מבאר רבנו האור החיים הקדוש )בראשית כו
)בראשית כז מד-מה(. עצמו יקבל את המתנה הכפולה .גם הקנאי כז( ,שיצחק ביקש לברר לשם מה באו אליו.
רבקה אמנו אומרת ליעקב להמתין 'עד אשר תשוב לא רצה לבקש תחילה ,מפני שלא יכול אם אבימלך חושש שיפגעו בארצו ,הרי כבר
חמת אחיך' ,ומיד מוסיפה שוב' :עד שוב אף אחיך לשאת את המחשבה שחברו יקבל פי שניים כרת ברית עם אברהם אבינו ,שנשבע לו שלא
ממך' .מדוע הכפילות? ממנו. ישקר בו ובזרעו .יצחק מצדו התכוון לקיים
אומר האור החיים הקדוש :יש שני שלבים בשכיכת דחק החומד בקנאי שיבקש מן המלך .לבסוף את אותה ברית ,ולא לפגוע במה שהתחייב
הכעס. ביקש הקנאי שינקרו לו עין אחת ,כדי לו אביו .מדוע אפוא הוצרך אבימלך לבוא
שלחברו ינקרו שתי עיניים. ולבקש ברית נוספת?
בתחילה ,עצם חלוף הזמן מקרר את החמה .ככל
שהמאורע מתרחק ,תוקפו ורושמו נחלשים .אבל ומכאן עלתה אפשרות אחרת :שמא באו כדי
עדיין אין בכך סימן שהכעס נעלם לגמרי. מעשה בשני אנשים שניהלו עסק בשותפות, להיטיב עם יצחק ולהשיבו אל המקום שממנו
בימי הרב הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל גירשוהו.
הסימן האמיתי הוא שגם כאשר מזכירים שוב את
האדם ואת מה שעשה – הכעס אינו מתעורר מחדש. מאפטא זיע“א ,בעל ה‘אוהב ישראל‘ .גם לפי זה יתפרשו המילים ’מדוע באתם אלי‘
נשותיהם סייעו להם בענייני המסחר ,ואחת — אם באתם לצורכי ,כדי לפייסני ולהחזירני
לא די שהאש שקטה .צריך שהזיכרון כבר לא ידליק
מהן היתה בקיאה וזריזה יותר מחברתה. לגרר ,כיצד אאמין לכך ,כאשר שנאתם אותי
אותה שוב.
אותה אשה טענה לפני בעלה שאין להם וגירשתם אותי?
תועלת בשותפות .היא העיקר בעסק ,ואילו בדבריו ’ואתם שנאתם אותי‘ הדגיש יצחק ,כי
לצאת לדרך עם מצוה חברתה אינה מצליחה במסחר ואינה מסייעת מלבד אנשי העיר ,גם המלך ושריו היו בין
לה .לשם מה יוסיפו לעבוד יחד? שונאיו .סיבת השנאה היתה קנאתם בו .הם
וַ ַ ּי ְרא ֵע ָׂשו ִּכי ֵב ַר ְך יִ ְצ ָחק ֶאת יַ ֲעקֹב ,וְ ׁ ִש ַּלח שמע האיש לקולה ,והשותפות התפרקה. לא יכלו לסבול את הצלחתו ואת גדולתו ,עד
א ּ ָשה מ ּ ָשם ִ ׁ
אֹתוֹ ּ ַפ ֶּדנָ ה ֲא ָרם ָל ַק ַחת לוֹ ִ ׁ מעתה עסקה כל משפחה במסחר לעצמה. שלא הניחו לו לשבת עמם בעיר.
)בראשית כח ו(. אלא שברבות הימים התהפך המצב :האשה וכאן מגלה רבנו את שורשה של אותה
עשו מבקש להרוג את יעקב .ובכל זאת ,כשהתורה שהיתה בטוחה ביכולתה ירדה מטה מטה, שנאה’ :שנאה מחמת קנאה אינה בטילה
מתארת את יציאת יעקב לחרן ,היא מדגישה שעשו ואילו עסקי חברתה עלו והצליחו ,והיא עולמית ,זולת בהבטל הדבר שבאמצעותו
ראה כי יצחק בירך את יעקב ושלח אותו לדרכו. התעשרה. היתה הקנאה‘ .שנאה שנוצרה בעקבות דבר
קינאה האשה בחברתה על שהצליחה יותר מסוים יכולה להתבטל כאשר מסתלקת
אומר האור החיים הקדוש :עשו הבין שהליכתו של
יעקב אינה נסיעה פרטית .הוא הולך במצות אביו ממנה .היא שכרה עדי שקר כדי להוציא סיבתה; אולם כל עוד מצויה אצל האדם
ואמו ,לקיים כיבוד אב ואם ולקחת אשה ,ואף יוצא עליה שם רע ,והעדים באו לפני בית הדין הטובה שבגללה מקנאים בו ,עומדת גם סיבת
כשהוא מבורך על ידם. והעידו עדות שבגללה הוצרך בעלה לגרשה. הקנאה.
משום כך ידע עשו שלא יוכל להשיגו בדרך ולהזיקו. האשה שעליה העידו ידעה שהכל שקר. לפיכך הזכיר יצחק גם את הגירוש .הצלחתו
בטרם יגרשנה בעלה ,ביקשה ממנו שייסע היתה בעיני הפלשתים סיבה לשנוא אותו,
יעקב יוצא מביתו כשסכנה מאחוריו ודרך ארוכה ומשום כך הוציאוהו מקרבם .עתה ,בבואם
לפניו ,אבל הוא יוצא כשליח מצוה.
עמה אל הרב הקדוש מאפטא .נתרצה האיש
לבקשתה ,ושניהם נסעו יחדיו אל הצדיק אליו ,ביקש לברר מה השתנה .הרי אותה
ועל דרך כזו אמרו חז"ל' :שלוחי מצוה אינן ניזוקין'. וסיפרו לו את אשר אירע להם. טובה שעוררה את קנאתם עדיין קיימת,
ראה הרב הקדוש ברוח קדשו שהאשה ומפני מה ישתנה עתה יחסם אליו? כך
אומרת אמת ,אך פסק בית הדין כבר ניתן על מתבארים יחד דברי יצחק על השנאה ועל
פי עדותם של שני העדים. הגירוש.
באותה שעה אחזו את האשה ששכרה את קרא הרב הקדוש לבנו ,רבי יצחק מאיר
העדים ואת עדי השקר רעד וזיעה ,והם מז‘ינקוב ,וציווהו לצאת ולהכריז ברבים שלא בספר ’ארחות צדיקים‘ )שער הקנאה( מבחין
מיהרו לנסוע לאפטא ,בעקבות האשה יתנו לו עוד מעות לפדיונות ,אפילו רובל כסף המחבר בין שתי דרכים של קנאה ,אף
ובעלה. אחד .אלו המעות שהיו נותנים לצדיק כאשר כשמדובר בתורה ובמעשים טובים:
בבואם אל הרב הקדוש הודו על האמת: באו לבקש את ברכתו. הרואה את חברו לומד כל היום ואומר :אף
עדותם היתה שקר ,והעלילה נעשתה הסביר הרב הקדוש את פשר ההכרזה :רוח אני אעשה כמוהו ,משתמש בקנאה כדי
מחמת קנאה ושנאה. הקודש שלו מורה שהאשה דוברת אמת, להוסיף בעבודת ה‘ .כך גם בשאר המצוות;
אז פנה הרב הקדוש לבנו רבי יצחק מאיר ואילו על פי העדות שנמסרה בבית הדין הוא מבקש לתפוס את המעשים הטובים
וציווהו’ :עתה צא והכרז שמותרים ליתן לי נפסק הדין להיפך .אם רוח הקודש שלו שראה אצל חברו ולקיימם בעצמו.
הרבה מעות ,שרוח הקודש שלי הוא שוה מנוגדת לדין התורה ,אין זו רוח הקודש ,ואין אולם אם הוא מצטער על מעלות חברו ועל
לדברי התורה הקדושה‘. לקבל מעות לפדיונות. הכבוד שרוחשים לו ,ומבקש לבטלו ולבלבלו
)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
תזכור’ ,כי עשו אינו מזרעו של יצחק. נחלקו המפרשים: כתב רבינו )בראשית כו כח( :בינותינו בינינו וביניך
ב .בחיי יצחק פירש כוונת רבינו ,שרק אבימלך א .ביפה ללב )פאלאג‘י ,ח“ה סי‘ תקצא ס“ד( ביאר, וגו’ .טעם שהאריך לומר בינותינו וגו’ ,נתכוון
היה סבור כן ,שאף שעשו אינו נחשב זרעו של שרבינו סובר שעשו נקרא זרעו של יצחק ,כדעת לחזק ברית אברהם ולהוסיף ברית מחדש
אברהם ,מכל מקום הוא בכלל זרע יצחק ,אולם הט”ז )שם סק“ג( שיש לומר בנוסח של תפילת עם יצחק ,והכונה בזה לדעת ברית הראשונה
לפי האמת אינו נחשב גם זרעו של יצחק. של אברהם האם עומדת לנס ,ויש בזה תוקף
מוסף בראש השנה ‘ועקידת יצחק לזרע יעקב משבועה של יצחק כי כבר נפטר אברהם ואין
ג .בעיון בתורה הוכיח שלדעת רבינו עשו לא תזכור’ ,כיון שגם עשו נקרא זרעו של יצחק ,ולא
נקרא זרעו של יצחק ,שכן ביאר לעיל )כו ג( על מציאות להתרתה לבנים ולקיים כל דבר נשבע
הפסוק ‘לך ולזרעך’ ,שהתכוין ה’ לשלול חלק כדעת השלחן ערוך )שם ס“ז( שכתב לומר ‘לזרעו יצחק בתנאים אשר ירשום .ואולי כי חש אבימלך
מבניו שאינו נקרא זרעו .והוסיף ,שאין לומר גם כן שיתן ה’ מתנה מחדש ליצחק וינחילנה
שאבימלך טעה בזה ,שאם כן מדוע לא השיב לו לעשו ועשו אינו זרעו של אברהם דכתיב )כא
יצחק שהוא טועה ,ולפי האמת עשו לא נקרא יב( ’כי ביצחק יקרא לך זרע’ ולא כל יצחק ,ואם
זרעו ,וממילא אין צורך בשבועה זו ,ואין בה יתן יצחק לעשו ארץ פלשתים לא יזכה אבימלך
שום תועלת יותר מהשבועה שנשבע אברהם. בדינו עם עשו מצד ברית אברהם כי יאמר זו
ולכן פירש ,שאף שאין לעשו דין זרע לענין מתנה חדשה נתן ה’ ליצחק אחרי מות אברהם
ירושת הארץ ,מכל מקום לענין השבועה הוא ויצחק נתנה לעשו ואין מידו מציל .לזה נתחכם
נחשב כזרעו של יצחק ,ונכלל בשבועתו .ואף להשביע יצחק ושבועת יצחק תחול גם על עשו
שהדין הוא )נדרים לא (.שהנודר מזרע אברהם, כי זרעו יקרא הגם שאינו נקרא זרעו של אברהם.
אין ישמעאל ועשו בכלל ,היינו בנודר מעצמו רבינו מפרש ,שאף שעשו נתמעט מלהיות
או שהדירו ישראל בסתם ,אך אם הדירו גוי ודאי מזרעו של אברהם ,כמו שאמר ה’ לאברהם )לעיל
מתכוין הוא גם לזרע ישמעאל או עשו ,והרי זה כא יב( ‘כי ביצחק יקרא לך זרע’ ,ולא כל יצחק,
כמי שפירש שרוצה לכלול בשבועתו גם את בני מכל מקום סבר אבימלך שעשו נחשב זרעו של
ישמעאל ועשו ,שודאי חלה שבועתו גם עליהם. יצחק ,כי מיצחק לא נתמעט .ובביאור דבריו
ה˙פילה ˘החזירה ‡˙ בני לחיים
רציתי לשתף את הקוראים בעוצמתה של תפילה בציונו של הצדיק ,רבנו חיים בן עטר זצ"ל ,בעל ה"אור החיים" ‡ור הי˘ועו˙
הקדוש. מכ˙בי הלומ„ים
בערב פסח בשנה שעברה ,בני שיחיה עבר תאונת אופנוע קשה מאוד .הוא פונה לבית החולים כשהוא מחוסר
הכרה ,עם פגיעות חמורות :שברים ברוב חלקי גופו ,חור בריאה ושברים בצלעות .מצבו היה קריטי ,והדאגה
ליוותה אותנו בכל רגע.
במשך שבועיים הוא היה מורדם ומונשם .הרופאים נאלצו לבצע ניתוח להחדרת צינור נשימה דרך הגרון ,מאחר שלא היה ניתן להנשים אותו בדרך
אחרת .הימים חלפו באיטיות בלתי נסבלת ,ותחושת חוסר האונים התעצמה .בית החולים הפך לביתנו ,עייפים ומודאגים ,מייחלים לישועה.
אני גר בעיר במרכז הארץ ,שרוב תושביה אינם שומרי תורה ומצוות .עם זאת ,בכל יום שישי מתכנסים בבית הכנסת שבשכונתנו כמעט שני מניינים
של אברכים ,שלומדים יחד בתורתו של האור החיים הקדוש .ה' זיכה אותי להיות שותף בהחזקת אחד האברכים שם.
כששיתפתי את ראש הכולל במצבו של בני ,הוא יעץ לי להצטרף לנסיעה לציונו של האור החיים הקדוש בהר הזיתים יחד עם אחד האברכים ,שתכנן
לנסוע לשם .הוא הבטיח לי" :במקום הקדוש הזה התפילות מתקבלות ,ובעזרת ה' תראה ישועה גדולה".
לצערי ,ביום שתכננתי לנסוע לא הצלחתי להשתחרר מהמחויבויות – גם בגלל מצבו של בני בבית החולים וגם בגלל עיסוקיי בחנות .ביקשתי מהאברך
שכבר נסע באותו יום שיתפלל בשמי על בני בציון הקדוש.
וכך היה .האברך נסע מוקדם בבוקר והתפלל מעומק הלב ,ובשעות הצהריים עדכן אותי שהוא הזכיר את בני בתפילתו .והנה ,באותו יום אחר הצהריים
קרה נס שלא ייאמן :בני פקח את עיניו ואמר" :מה זה המכשירים האלה עליי? תנתקו אותם".
הוא דיבר בצורה צלולה לחלוטין ,להפתעת הרופאים ,שהזהירו אותנו מראש שאם בכלל יתעורר ,הוא יסבול מכאבים קשים וממצב של ערפול.
עבורנו היה ברור שזכות הצדיק והתפילה בציונו חוללו את הנס.
כיום ,בני עדיין עובר טיפולים ונדרש לשיקום ארוך ,אבל העיקר הוא שה' יתברך החזיר אותו אלינו והעיר אותו מהתרדמת בזכות התפילה והקשר
לצדיק.
אני מסיים בתודה לה' יתברך על הניסים הגלויים שעשה עמנו ,ומתפלל שנזכה תמיד להיות מחוברים לצדיק האור החיים הקדוש ,שזכותו תגן עלינו
ועל כל עם ישראל.
ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון
פניני אור החיים חיים כולכם היום מוסרי אור החיים פרי תואר המבואר סט חוברות אור החיים משולב סט חומש אור החיים המבואר
חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה ביאור משולב בשפה ברורה ,בתוספת דברי האור החיים מוגהים ומבוארים
פנינים נבחרות מתורת האור החיים, דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים, לקט מדברי האור החיים הק' על דרך
דעה ,עם ביאורים ,ציונים ומדור מסכם של מדור "תורת חיים"; מחולק ל־ 48חוברות בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי
ערוכות לפי נושאים ועניינים. מסודרות לפי ימות השנה והמועדים. המוסר עם ביאור דבריו.
פסקיו והלכותיו. נוחות לנשיאה וללימוד. החיים" ,להבנת עומק דבריו וכוונתו.
ספיר ויהלום אור החיים אוצרות אור החיים מתיבתא חפץ ה' המבואר שולחן שבת עם אור החיים אור החיים לוח יומי אור החיים עם ביאור משולב
מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל חיבורו של האור החיים על מסכת שבת, מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי
אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל
פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים ,בשילוב מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור, האור החיים ,מעובדים בשפה פשוטה האור החיים ,לצד ליקוטים משלימים
החיים הקדוש. ימות השנה.
משלים ,סיפורי צדיקים ,הנהגות ופנינים. ציונים ומראי מקומות. ובניקוד מלא. משאר ספריו.
הגדה של פסח אור החיים באור החיים פרק שירה אור החיים ראשון לציון המבואר מגילת אסתר -אור החיים מפתח של חיים
ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה ,עם פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש, מגילה מבוארת ,עם "ראשון לציון" המבואר עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים,
פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר,
ביאורים ,הערות וציונים ,בתוספת "ראשון מלווים בתמונות ומסמכים נדירים וליקוטים מספרי האור החיים על סדר מסודרות לפי עניינים ,אישים ומאורעות,
האור החיים ,בתוספת נוסח בעל השל"ה. בתוספת ביאורים.
לציון" המבואר על שיר השירים. מתקופתו. המגילה. בתוספת תולדות רבינו.
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
ניתן להשיג בנדרים פלוס
זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו
חיי‚ו03-617-1077 : למייל m028039999@gmail.com :או לפקס 02-5385689או ב'נדרים פלוס' -באר ישראל
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון נ"ה )פר' תולדות
פרשת תולדות ע úה˙ורה והמוע„ים תשפ"ה -ביהמ"ד
באר ישראל(
תשפ"ז
ראה ריח בני
שדה תפוחים • ריח העקידה • ריח בית המקדש • מסירות נפש בכיבוד אב ואם • דרור קן לה
יוסף זיע"א ,תלמידו של רבינו הבעל שם טוב הקדוש ואנעל מבפנים את כל שערי הגיהנום .ומכאן ואילך ראה ריח בני
ומנחיל תורתו בספר הראשון שיצא מדברי קדשו. שוב לא יוכלו להכניס שום רשע לגיהנום ,וזה יהיה הגן
עדן שלי. בפרשתנו -פרשת תולדות ,מאריכה התורה הקדושה
והנה ,על קבר הרה"ק בעל ה'תולדות' הוקם אוהל בענין ברכות יצחק ליעקב אבינו .כאשר נכנס יעקב אל
לכבודו ,ובאוהל זה קבורים עמו גם הצדיק רבי לייב
מוכיח מפולנאה ,ועוד יהודי אחד אשר לא נודע שמו. בחייהם ובמותם לא נפרדו יצחק והביא לו מן המטעמים אשר הכינה אמו ,הסתפק
יצחק תחילה מיהו זה הבא אליו .אולם לאחר מכן נאמר
ועל יהודי זה נסוב סיפורנו. עד כאן דבריו המופלאים של הרה“ק מראפשיץ ,אשר
בפסוק )בראשית כז כז( ’ו ַּי ִּגׁ ַש ו ַּיׁ ִּשַק לוֹ ו ַּיָר ַח אֶת ר ֵיחַ ּב ְגָד ָיו
ידוע כי נוהג היה לבדח את קהל מרעיתו בדברים
לאן אתה הולך עמוקים מאוד ,וגם בדברים אלו נוכל למצוא עומק
שׂד ֶה אֲׁשֶר ּבֵרֲכוֹ ה‘‘. ו ַיְב ָ ֲרכ ֵהוּ ,וַיֹּאמֶר רְאֵה ר ֵיחַ ּב ְנ ִי ּכְר ֵיחַ ָ
לפנים מעומק. מדברים אלו נראה ,כי ריח בגדיו של יעקב הוא שהכריע
פעם אחת עבר המוכיח רבי לייב מפולנאה בבית
את הכף ,ומיד לאחר מכן בירך יצחק את יעקב.
החיים דשם ,ובדרך הילוכו עבר בסמוך לאוהל קבורה מסורת עתיקה היא ,כי את צדיקי הדור מעבירים
אחד ,והרגיש לפליאתו ריח גן עדן עולה ממנו .הלך רבי בגיהנום בדרכם לגן עדן ,והרשות בידם להוציא ויש להבין ,מהו אותו ’ריח שדה אשר ברכו ה‘‘ שדיבר
לייב אצל אנשי החברא קדישא לברר את פשר הדבר, עימם את נפשותיהם של אלו שהיו מקושרים בהם עליו יצחק .וביותר כבר עמד רש"י על כך ,כי מאחר
ואמרו לו כי באוהל זה אין קבור איש ,אלא שאדם אחד שנתנה רבקה על ידיו את עורות גדיי העיזים ,לכאורה
בעולם הזה ולהעלותם למקום עליון .וגם דברי הרה“ק
מן העיר רכש מקום זה לקבורה בעבורו ,והקים שם ריח רע היה בו ,כי אין ריח רע יותר משטף העיזים.
מראפשיץ עוסקים בענין זה ,כי כח הצדיקים אינו רק
אוהל על גביו. אלא ,מלמד שנכנס עמו ריח גן עדן.
לתקן את הרשעים שקדמו להם ,אלא אף להצילם
איש פשוט היה אותו יהודי ,ולא נודע בשערים ,אך מכאן ולהבא ,שלא ייכנסו אל הגיהנום כלל .וזהו ענין ולענין אותו שדה ,פירש רש"י כי ניתן בו ריח טוב ,והוא
לשמע הדברים פנה רבי לייב מוכיח לביתו ,לתהות על נעילת דלתות הגיהנום ,היינו שיש בכוחו לתקן גם שדה תפוחים ,ומקורו מדברי הגמרא )תענית כט .(:וגם
קנקנו ולהבין במה זכה שיעלה ריח גן עדן מן המקום את הבאים אחריו ,כי חלילה לא היו בדבריו מליצות בעומק דבר זה יש להתבונן.
המיועד לקברו. בעלמא .כי אכן ,הדבקים בצדיק זוכים שלא לראות פני שערי גן עדן
קיבל היהודי את פני רבי לייב בסבר פנים יפות ,ואכן גיהנום כלל.
והנה ,כמה וכמה מתולדותיהם של צדיקים -אלו
אימת את דברי אנשי החברא קדישא ,כי אכן רכש
לעצמו חלקת קבר זו ,כידוע שדבר זה יש בו סגולה מעלת הריח מעשים טובים -יש בידינו מענין ריח גן עדן.
גדולה ,ולאחר אריכות ימיו ושנותיו מבקש הוא מעתה יתחדדו הדברים אשר צריכים לנו ביאור בענין על אודות הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זיע"א מסופר
להיקבר שם. ריח גן עדן שהריח יצחק אבינו בכניסת יעקב אליו, סיפור מופלא .מסורת בידינו כי אמר על עצמו
ומהו ענין ריח שדה תפוחים .כי מן המעשה האמור, בענוותנותו ,כי כאשר יעלה לשמים ,מן הסתם יפסקו
השתומם רבי לייב” :ובמה זכית כי יעלה ריח גן עדן בבית דין של מעלה כי ראוי הוא הרבי מראפשיץ
ממקום קבורתך .מה עשית עד שמובטח לך כי תיכנס אשר עוסק אמנם בריח הרשעים בגיהנום -נוכל להבין
כי ענין הריח קובע לו מקום וחשיבות גדולה בעולם להיכנס לגן עדן .אולם כאשר יבקשו לקיים את
לגן עדן“. פסק הדין בפועל ,עלולים שם בעולם האמת לעמוד
השיב האיש” :יהודי פשוט אני ,ומעשים גדולים לא העליון.
בפני קושי .כי כמה מיני גן עדן יש ,לכל סוג וסוג מן
עשיתי .מנהג אחד יש בידי ,כי בכל ערב חודש לוקח עוד ידוע מה שמספרים מכמה צדיקים ,ובהם הרה"ק הצדיקים שבעולם .ואם יבקשו להכניסו אל גן עדן
אני סכום כסף ופונה אל בית החיים .אוחז אני בידי את רבי מנדל מויטבסק זיע"א ,כי לפעמים היו יוצאים של המתפללים ,הרי אינו מן המצטיינים בתפילה -כך
צרור הכסף ,וכך אני עומד ומסובב את חלקת הקבר לרחובה של עיר וקוראים כי אין הם מריחים בריחו של אמר על עצמו בענווה .ואם לגן עדן של בעלי צדקה
שקניתי לי .בזה מזכיר אני לעצמי את סוף כל האדם, משיח .הרי שהיו יכולים להבחין בריחו של משיח ,והיו ירצו להכניסו ,הלא גם בצדקה לא הרבה .ואפילו אם
ואת חוסר הטעם בעסק בעניני גשמיות ,לאסוף הון להם השגות גדולות בענין הריח. ירצו להביאו אל גן עדן של טובלי מקוואות ,הן גם
ולאגור כסף וזהב ,כי סוף כל סוף ד‘ אמות אלו הן כל ואם כן מבקשים אנו להבין ,הרי ספקות גדולים עמדו מן המרבים בטבילות בכל יום אינו .וכך יעברו על כל
קנין האדם בעולמו .ובזוכרי לאן אני הולך ,משתדל אני בדרכו של יצחק אבינו קודם שברך את יעקב ,ולא היה שערי גן עדן ,ועדיין לא ימצאו מקום בעבור הרבי
לצבור זכויות ומעשים טובים. בטוח מיהו העומד לפניו ,ואם ראוי הוא לברכה .אולם מראפשיץ .ומאידך ,הן מוכרחים להביאו לגן עדן ,ומה
לאחר שמסיים אני את הקפותי סביב הקבר ,מקדש מיד כשהריח בריח בנו ,עמד ומסר בידו הכל ,את טל יעשו.
אני את הקרקע לקבורתי ,והולך אני לביתי“. השמים ומשמני הארץ ,להיות גביר לאחיו וכל העמים
יעבדוהו ,הלא דבר הוא. נעילת פתחי גיהנום
טובים השנים מן האחד…
שמע רבי לייב מוכיח את דברי האיש שנאמרו נפשות לצדיקים אמר רבי נפתלי כך :אומר להם ,כי מאחר שאין מוצאים
מקום בעבורי בגן עדן ,הרי שעליהם להובילני אל
בתמימות ,והתפעל מאוד” .שמע נא“ -אמר לו ” -הן רגיל היה המגיד הירושלמי הגה"צ רבי שלום שבדרון הגיהנום ,כי בלא מקום כלל אי אפשר .וכאשר אכנס
באוהל זה ישנו מקום לשני קברים; מבקש אני ממך ,כי זצ"ל לומר ,כי בשנים עברו היו אנשים שהרגישו לשם ,לא אוכל לסבול את ריחם הנורא של הרשעים,
את הקבר השני תניח בעבורי ,כי גם אני מבקש להיטמן בעצמם בכל עת מאין באו ולאן הם הולכים ,ולפני מי ואומר לממונים כי עונש כזה אינו ראוי שייגזר עלי
באוהל הזה“. עתידים הם ליתן דין וחשבון ,ובזה לא באו לידי עבירה. להריח בריח הקשה ,על כן אבקש כי יוציאו כל איש
הסכים היהודי לבקשה ,ואכן ערכו הסכם וכתבו שטר על ענין זה ,היה המגיד מספר מעשה ששמע מפי חמיו, מעלי ,וישלחו את כל הרשעים מן הגיהנום.
בהתחייבות גמורה ,כדי שגם אם יקבר שם רבי לייב הגאון רבי חיים לייב אויערבאך זצ"ל ,על אודות זקנו ישמעו הדיינים את טענתי בכובד ראש ,ויקבלו את
ראשון ,לא יוכלו אחר כך לטעון כי אותו יהודי פשוט הגאון רבי אברהם דב אויערבאך זצ"ל ,רבה של פולנאה דברי ,ואכן יכניסו אותי אל הגיהנום לבדי .כאשר
אינו ראוי להיטמן לצידו. שבאוקראינה ,עירו של הרה"ק בעל התולדות יעקב אעמוד שם ,אנצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכי,
א
עינים מאירות
עצמה תחתיו )ראה ב“ר סג יג ,אוצר המדרשים מדרש ’עשרת דבר זה בתפוח שלנו ,אלא כוונת הגמרא לאתרוג ,שכן עברו כמה וכמה שנים ,ונפטר רבי לייב מן העולם
המלכים‘ ,רש“י פסחים נד :ד“ה בגדו( .ואחר שאכן פשט נמרוד את הפסוק )שיה"ש ז ט( 'וְר ֵיחַ א ַּפֵך ְ ּכ ַּת ַּפוּ חִים' מתרגמים לעולם שכולו טוב ,וכפי צוואתו -נטמן באוהל המדובר.
את בגדו כדי להראות את גבורתו -יכול היה עשו לגבור אנו "כריחא דאתרוגא" .ועל האתרוג אמרו חז"ל )סוכה
עליו ,ונצחו וירש את בגד החמודות. לה (.שהוא פרי הדר באילנו משנה לשנה ,וממילא קודם …והחוט המשולש לא במהרה ינתק
מעתה נוכל לומר ,כי מאת ה‘ הייתה זאת שמסרה רבקה פריו של השנה שעברה לעלים של השנה החדשה. ידידו של רבי לייב מוכיח ,היה הרה“ק רבי יעקב יוסף
ביד יעקב את הבגד השייך לעשו ,אף שהיה סומך עליה אמור מעתה ,כי ריחו של האתרוג -הוא הוא ריח שדה בעל ה‘תולדות‘ ,וגם הוא חשקה נפשו להיקבר בבוא
ומאמין בה .וכפי שהייתה הנביאה הצדקת ע“ה עושה תפוחים אשר ברכו ה' ,והוא ריח גן עדן -חקל תפוחין יומו בסמוך לידידו הגדול .וכאשר נודע לו כי המקום
כל זאת ממה שהוגד לה ברוח הקודש. קדישין. הסמוך לקברו של רבי לייב מצוי בחזקת אותו יהודי,
זהו סוד המעשים המופלאים על אודות הצדיקים אשר פנה אליו והפציר בו כי רוצה גם הוא להיקבר שם.
אל תתן ה' מאויי רשע הריחו ביראת ה' בריח גן עדן ,כי ריח מיוחד נודף מקיום הוציא האיש את השטר ,והראה לרבינו כי מפורש כתוב
עוד יש לשאול ,מפני מה השאיר עשו בגד מיוחד זה המצוות בשלימות ,ועל אודות ריח זה אמר יצחק אבינו שם שמקום זה -בעבורו נועד ,על דעתו של רבי לייב.
ברשות אמו כאשר יצא לצוד ציד בעבור יצחק אביו. כי נודף הוא מיעקב אבינו ,ריח שדה תפוחים של כל אולם רבינו המשיך לבקש ,והבטיחו נאמנה כי לא
הרי לכאורה אין לך נאה מבגדים אלו לצוד על ידם המעשים הטובים שהיה עושה. יפסיד מן הויתור .ואף שרק שני מקומות קבורה יש
בקלות. מעתה לא יפלא כי הכיר יצחק אבינו בריח גן עדן באוהל ,יזכה גם הוא להיקבר שם.
ואכן אמרו חז“ל )תנחומא תולדות יא( כי לא הצליח עשו העולה מיעקב אבינו .שכן מן האבות הקדושים שהיו ביקש האיש מבעל ה‘תולדות‘ שיכתוב לו את הבטחתו
במעשיו ,ועד שצד צבי אחד וקשרו לעץ והלך לצוד מרכבה לשכינה הקדושה ועסקו כל ימיהם במצוות בשטר ,ואכן חתם רבינו על נוסח ההתחייבות,
אחר -בא מלאך והתיר את הראשון ,וכך כמה פעמים ומעשים טובים ,ודאי עלה בכל עת ובכל זמן ריח גן עדן. ולכשנסתלק מן העולם ,קברו אותו לצד המוכיח.
קשר עשו והמלאך התיר עד שרגז עשו והלך ושחט
כלב להביאו אל אביו )ראה תרגום יונתן בראשית כז לא(. מה יום מיומיים שומר הבטחתו
אכן מה שיש להבין ,הוא מה שהטעים יצחק אבינו כי חלפו שנים ,וגם אותו יהודי פשוט נסתלק לבית עולמו,
ה' יתירה הריח הטוב העולה מבנו בזאת הפעם ,היה ריח שדה ומצאו בצוואתו כי מבקש הוא לקוברו באוהל הצדיקים,
עוד יש להתבונן כאן ,כי הנה כאמור ציווה יצחק אשר ברכו ה‘ ,שדה תפוחים ללקוט בו מרקחים .הרי ואת חתימות קדשם של רבי לייב מוכיח וה‘תולדות
בפירוש לעשו מה יעשה ,ואמר לו )בראשית כז ג( ’וְע ַּתָה כאמור ,בוודאי בכל זמן היה עולה מיעקב ריח גן עדן, יעקב יוסף‘ .הלכו אנשי החברא קדישא לשם להכין
ַשד ֶה ו ְצוּ ד ָה ּל ִי צ ָי ִדה‘.
שָׂא נ ָא כֵל ֶיך ָ ּתֶל ְיְך ָ וְקַׁש ְּתֶך ָ וְצ ֵא ה ּ ָׂ שהרי שקוד על דלתי תורה ויושב אהלים היה ,ולא היה לו את קברו ,והנה אין מקום כלל לקוברו שם ,ותהום
וכבר עמדו חז“ל )ב“ר סה יג( ופירשו מקרא זה דבר דבור יגע בתורה כמותו ,וסיגל מצוות ומעשים טובים לאין כל העיר .מחד גיסא ,הן אי אפשר להפר מה שהבטיחו
על אופניו ,כי כל תיבה ותיבה שבו יש לדורשה כמה שיעור .ומשמע שבזאת הפעם עלה ממנו ריח מיוחד הצדיקים מפורש בכתב ידם ,ומאידך מה יוכלו לעשות
אופנים ,וכאן רמז לו על הגלויות שעתידים בני יעקב במינו ,שלא כרגיל .ויש לנו לעמוד ולבאר מה אירע ואין כאן מקום.
לגלות אצל בניו. ברגע זה שהגיש בו יעקב את המטעמים לפני יצחק מכיון שכך ,הובא הדבר לפתחו של רב העיר ,רבי אברהם
והנה בתיבת ’ציד‘ שבפסוק נוספת אות ה‘ הנעלמת אביו ,עד שדווקא בשעה זו עלה ממנו אותו ריח מיוחד. דב אויערבאך ,זקנו של רבי חיים לייב אויערבאך ,חמיו
בקריאה .וכתב בעל הטורים ,כי כאן רמז יצחק לעשו וכן יש להבין את המכוון בריח שדה תפוחים ,אשר של המגיד רבי שלום שבדרון שסיפר את המעשה.
ולימדו חמש הלכות שחיטה ,וציווהו להיזהר בהן ,וכן בוודאי רומז לסודות עליונים ,אולם מה נוכל אנו יצא המרא דאתרא אל בית החיים ,והניח את שני
רמז לו על כמה מעניני כשרות המאכלים ,כפי שפירט הכתבים ובהם ההבטחות על קברי שני הצדיקים,
בעל הטורים שם.
זהו לענין אות ה' הנוספת.
ספקות גדולים עמדו בדרכו של יצחק אבינו ואמר” :קיימו נא מה שהבטחתם“.
קודם שברך את יעקב ,ולא היה בטוח מיהו יצאו הכל מן המקום ,ואחר שעה קלה חזרו ,והנה
קצתי בחיי העומד לפניו ,ואם ראוי הוא לברכה .אולם
נעו הקירות ממקומם מעט כלפי חוץ ,ונתרחקו שני
הקברים זה מזה ,ונעשה מקום בעבור אותו יהודי יחד
אכן ,גם בסוף הפרשה מצינו שינוי באות אחת .כי אחר
שנטל יעקב את הברכות ,כעס עשו מאוד והתנכל אליו
מיד כשהריח בריח בנו ,עמד ומסר בידו עימם ,ונקבר שם.
להורגו אחר שיעברו ימי אבל אביו .וכאשר שמעה הכל ,את טל השמים ומשמני הארץ ,להיות כך זכה יהודי זה כי חלקת הקבר שקנה בעבורו ,הריחה
כבר בעולם הזה בריח גן עדן ,משום שזכר לאן הוא
רבקה מזה ,ביקשה להציל את יעקב ,ופנתה אל יצחק גביר לאחיו וכל העמים יעבדוהו הולך ולפני מי עתיד הוא ליתן דין וחשבון.
ואמרה לו כי לא תוכל לסבול עוד את בנות חת אשר הנה כי כן ,היה בכוחם של גדולי עולם להכיר בריחו של
לקח מהן עשו לנשים ,ומבקשת היא שישלח את יעקב גן עדן ,ולהשיג היכן הוא מצוי בזה העולם.
חרנה אל בית אחיה לבן ,ויקח משם אשה מבנותיו .ואכן להוציא מן הדברים לחלק עבודתנו.
קרא יצחק ליעקב וברכו ושלחו לחרן. ועוד ,כי לכאורה מה מאוד יש להתבונן ביצחק אבינו ,כי ריח טוב בפירות
ולשון הכתוב בזה )בראשית כז מו( ’ו ַּתֹאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק בוודאי מיום לידת שני בניו יכול היה להריח ביראת ה‘
בריח גן עדן העולה ממעשיו הטובים של יעקב אבינו, באותו ענין ,ידוע המעשה אשר נעשה אצל הרה"ק הרבי
קַצ ְּתִי בְחַ ּיַי מ ִּפ ְנ ֵי ּב ְנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ י ַ ֲעקֹב אׁ ִּשָה מ ִּב ְנוֹת ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א ,כי באחת השנים בשעת
חֵת ּכָא ֵּל ֶה מ ִּב ְנוֹת הָאָר ֶץ ל ָּמָה ּל ִי חַ ּיִים‘. ובגיהנום הפתוחה תחת עשו ,אם כן כיצד זה עלתה על
דעתו כלל לברך את עשו ולהניח את יעקב ,ומפני מה אמירת הלל ביום טוב ראשון של חג ,הרגיש בבית
ק' קטנה שלח את עשו הרשע לצוד ציד להביא ,והרי כבר בני מדרשו כי מאתרוגו של אחד המתפללים עולה ריח
גן עדן ,עד שמצאו ביד אברך צעיר ,אשר נודע לימים
והנה אות ק‘ של תיבת ’קצתי‘ ,מן האותיות הקטנות שישים ושלוש שנים היו באותו היום ,וכבר ניכר כל
אחד מהם במעשיו מאז ומקדם. כהשרף הרה"ק רבי אורי מסטרליסק זיע"א .ולאחר
היא .וגם בזה עמד בעל הטורים שם ,ופירש שראתה דרישה וחקירה שמע מפיו כי את המעות אשר ייחד
רבקה כי עתיד עשו להחריב את הבית שגובהו ק' אמה
)ראה מדות פ"ד מ"ו( .ולעומת זאת ,אות ק' בפסוק )תהלים
בגדי החמודות לקניית אתרוג מהודר נתן ביד עגלון עני אשר סוסו מת
כדי לעמוד על פשר הדבר ,יש לנו להביא עוד נקודה בענין רע ,ומשום כך הסתפק באתרוג פשוט.
פד ד( 'ודרור קן לה' היא גדולה ,שבקש דוד על ההיכל התבייש רבי אורי לשוב לביתו בידים ריקות ,וכך נקלע
שגובהו ק' אמה שלא יחרב. אחת .הנה הזכרנו עד עתה את עורות גדיי העיזים
שהניחה רבקה על ידי יעקב ועל חלקת צוואריו .אולם לבסוף לבית הכנסת בליז'ענסק ,ובידו אתרוג כשר ,אך
ויש להבין דבר זה ,מה ענין בית המקדש לכאן ,ומה פשוט ביותר .אולם ,דווקא מאתרוג זה הריח הרבי ר'
קודם לכן מדובר בפסוק על לבוש אחר שהלבישתו
טעם נרמז הדבר דווקא בפסוק זה. אלימלך ריח גן עדן ,כי אתרוג של מסירות נפש למצוות
)בראשית כז טו( ’ו ַּת ִּקַח רִבְקָה אֶת ּב ִגְד ֵי עֵשָׂו ּב ְנ ָּה ה ַּגָדֹל
עוד יש להביא כאן את לשון המדרש בזה הפסוק )ב"ר סז הַ ֲחמֻדֹת אֲׁשֶר א ִּת ָּה ּב ַּב ָי ִת ו ַּתַל ְּבֵׁש אֶת י ַ ֲעקֹב ּב ְנ ָּה ה ַּקָטָן‘. היה.
יא(" :ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי ,אמר רב הונא, ופירש רש"י שם" :החמודות -הנקיות ,כתרגומו הרי לנו גם כאן גודל כוחם של הצדיקים להכיר בריחו
התחילה גורפת מחוטמה ומשלכת" .ופירש ביפה תואר 'דכייתא' .דבר אחר שחמד אותן מן נמרוד :אשר אתה של גן עדן.
כי ביקשה רבקה לבטא במעשיה עד כמה מואסת היא
בבנות הארץ ,כצואת החוטם.
בבית -והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו,
אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן". ריח שדה תפוחים
ענין אותיות ה' וק' בגדי אדם הראשון
ביותר יומתקו הדברים ,לפי מה שמצינו בדברי חז“ל
)ב“ר טו ז( כי לפי אחת הדעות עץ הדעת אתרוג היה,
הרי לנו שני רמזים בשני פסוקים ,אחד באות ה‘ ואחד ואמרו חז“ל )הובא בהדר זקנים בראשית כה כט( כי את הבגדים שנאמר בו )בראשית ג ו( ’ו ַּתֵר ֶא הָאׁ ִּשָה ּכ ִי טוֹב הָעֵץ
באות ק‘ ,אשר בשניהם עמד בעל הטורים. האלו לקח עשו מנמרוד אחר ששמע לעצתו של יעקב לְמַ ֲאכ ָל‘ ,ובאתרוג שווה טעם העץ לטעם הפרי .וקיום
וכבר נודע הקשר בין שתי אותיות אלו ,כי נתייחדו הה‘ אבינו .כי כמה פעמים יצא עשו למלחמה על נמרוד, מצות אתרוג יש בו משום תיקון לחטא עץ הדעת.
והק‘ בכך שנכתבות משני חלקים ,החלק העליון הדומה ובכל פעם ניצח נמרוד את עשו .עד שיעץ לו יעקב, והנה איתא בגמרא )שבת פח” :(.אמר רבי חמא ברבי
לאות ד‘ ,והרגל התחתונה .אלא שבה‘ נמצאת הרגל כי יאמר לו לנמרוד שאין זה מן הגבורה לנצח בעוד חנינא ,מאי דכתיב )שיה“ש ב ג( ’כתפוח בעצי היער‘ וגו‘,
בתוך צורת האות ,ובק‘ יורדת היא כלפי מטה. הוא לבוש בבגדו המיוחד של אדם הראשון ,בגד אשר למה נמשלו ישראל לתפוח -לומר לך ,מה תפוח זה
ואכן עמדו בדבר חז“ל במסכת שבת )קד (.בסוגיא היו מצויירים עליו כל בעלי החיים שבעולם ,וכל חיה פריו קודם לעליו ,אף ישראל -הקדימו נעשה לנשמע“.
העוסקת בעניני האותיות וצורתן ,שם אתו דרדקי לבית שהיתה רואה אותו לבוש בבגד זה מיד היתה מכניעה וכתבו שם רבותינו בעלי התוספות )ד"ה פריו( כי לא מצינו
ב
עינים מאירות
ולאום מלאום יאמץ זבחו ישראל במצרים את טלה הכבשים שהוא עבודה המדרש ולימדו דברים שלא נאמרו אפילו בזמן יהושע
זרה שלהם ,ומדוע לא עשו יצחק ורבקה כפסח מצרים. בן נון ,ופירשו הדברים לענין האות ק' ,ובמסכת מנחות
אם כן ,מלחמה גדולה היה יעקב צריך לערוך כנגד )כט (:לענין הה'.
וכנראה ,כדי ליישב דבר זה כבר כתב רש"י )שמות יב
עשו ,ולא מן הקלות היתה ,כי משורש חטאי בני יעקב
נתגדל כוחו של עשו ,וכמו שדרשו חז“ל )מגילה ו” :(.קסרי ה( שעז בכלל שה ,ומקורו מן המכילתא )בא מסכתא
דפסחא ד( ומן הגמרא )ראה חולין עח .(:אך בזה עדיין לא פתח לדופקי בתשובה
וירושלים ,אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן -אל תאמן, במנחות אמרו” :ומפני מה נברא העולם הזה בה“י,
העלנו רפואה שלימה למכאובינו ,שכן עוד זאת מצינו
ישבו שתיהן -אל תאמן .חרבה קסרי וישבה ירושלים, מפני שדומה לאכסדרה ,שכל הרוצה לצאת יצא; ומאי
בראשונים שהמצרים היו עובדים למזל טלה ,ואם כן
חרבה ירושלים וישבה קסרי -תאמן .שנאמר )יחזקאל כו
עיקר עבודתם היה דוקא למין שה כבשים ,ומה ענין גדי טעמא תליא כרעיה ,דאי הדר בתשובה מעיילי ליה“.
ב( ’אמלאה החרבה‘ ,אם מליאה זו -חרבה זו .אם מליאה
עזים לכאן. כלומר ,האות ה‘ רומזת היא לתשובה ,כי גם אחר
זו חרבה זו .רב נחמן בר יצחק אמר מהכא )בראשית כה
והרי בכתובתה של רבקה נתחייב לה יצחק ליתן לה שהוציא אדם עצמו מן העולם בחטאיו ,יוכל לשוב אל
כג( ’ולאם מלאם יאמץ‘“ .זהו הפסוק בפרשתנו שנאמר
שני גדיי עזים בכל יום )ב"ר סה יד ,הובא ברש"י בראשית כז ט(. ה‘ בשערי תשובה .והוסיפו וביארו שם ,כי מה שהוצרך
בנבואה לרבקה אימנו על יעקב ועשו המתרוצצים
מעתה יש להבין גם את טעם ההתחייבות הזאת :מדוע בעל התשובה שיחתרו לו חתירה ויפתחו לו פתח חדש
בקרבה ,כי כשזה קם -זה נופל.
נבחרו דווקא גדיי עזים? מלמעלה ,ולא די לו בפתח שלמטה שיצא משם ,זהו
מערכה גדולה זו ,החלה במעשי אבות -סימן לבנים, כדברי ריש לקיש שהבא ליטמא -פותחין לו ,אולם
בברכותיו של יצחק. גער חית קנה הבא ליטהר -מסייעין בידו ,כי צריך הוא לסיוע מפני
דורון לאיש שעיר אך נוכל לבאר את הדבר ,על פי רעיון נפלא מספר היצר הרע ,לכן הוסיפו לו עוד פתח אחד לתשובתו.
הזוהר הקדוש )ח"ג רנא (:שם נתפרש כי מלבד מה בדומה לזה מתבאר בגמרא בשבת לענין האות ק‘.
ומעתה יובן היטב מפני מה הביא יעקב גדיי עיזים שביציאת מצרים גברו ישראל על טומאת מצרים ואמרו שם כי ק‘ רומזת לקדוש ,ורגלה תלויה כדי ליתן
דווקא .כי אמנם אליל מצרים כבש היה ,אולם עשו הנמשלת לשה ,עוד השלימו שם את מלחמתם כנגד פתח לרשע לשוב ,ולא די לו בתחתון אלא צריך לעליון
נרמז בשעיר עיזים ,וזהו ’איש שעיר‘ ,ועל כן משלחים עשו הנמשל לשעיר. כדברי ריש לקיש האמורים.
ישראל ביום הכפורים את השעיר לעזאזל ,הוא מתנת
דברי הזוהר נסובים על הפסוק )תהלים סח לא( ּ’גְעַר חַ ּי ַת מכאן נפתח בפנינו הפתח להבין את קשר הדברים ,בין
השטן שלא יפריע לעבודת הקודש .וכך איתא ברעיא
קָנ ֶה ֲעד ַת א ַּב ִיר ִים ּבְעֶגְל ֵי ע ַּמִים‘ .ופירשו שם כי ’חית‘ אות הה‘ שנוספה בציוויו של יצחק לעשו -לאות הק‘
מהימנא )זוהר ח"ג סג (.כי השעיר לעזאזל הוא מנחה לעשו
היא החיה שנאחז בה עשו ,ו‘קנה‘ הוא הקנה שנעץ הקטנה במאמרה של רבקה ליצחק כי קצה בחייה מפני
וכת דיליה.
גבריאל בים ביום שנשא שלמה את בת פרעה ,ונעשה בנות חת ,מפחד חורבן בית המקדש.
ומעשה אבות סימן לבנים לזה הוא הדורון ששלח יעקב שרטון ועליו נבנתה העיר הגדולה רומי )ראה סנהדרין כא.(:
אבינו מנחה לעשו אחיו ,ואמר )בראשית לב כא( ' ֲאכ ַּפְר ָה
הקנה הוא הזכר של אותה חיה רעה שיש לה אחיזה ויאהב יצחק את עשו
פ ָנ ָיו ּב ַּמִנְחָה הַהֹלֶכ ֶת לְפ ָנ ָי' ,וגם שם באו העיזים בראש כמו כן מבקשים אנו לדעת ,האם שייך קשר זה למה
מועטת באחדות הקדושה ,ובזה הקנה שולטת מלכות
המנחה מתנה לעשו הוא שעיר. שנמלך יצחק בדעתו והחליט לברך את יעקב ,אף כי
אדום -היא עשו -בעולם.
משום כך בחרו רבקה ויעקב דווקא בגדיי העיזים והנה אין בין חמץ למצה אלא כחוט השערה ,כי בשתיהן מתחילה היה סבור לברך את עשו ,והרי כאמור ,לא
לקרבן פסח וחגיגה ,אף שגם הכבשים כשרים לפסח ,כי יש אותיות מ“צ ,אלא שבחמץ נוספה להן חי“ת ובמצה יעלה על הדעת כלל לומר כי לא הכיר יצחק במעשיו
ביקשו שיטול יעקב את הברכות בדרך הנצחון כביום ה“א ,ואם תינקב הח‘ כחוט השערה תיעשה ה‘ ,ויהיה של עשו ,ובוודאי טעם גדול וחזק היה לו ליצחק אבינו
הכפורים .ושני גדיים אלו באו כנגד שני השעירים אשר ברצונו לברך את עשו במצבו.
אחד לה' ואחד לעזאזל. והנה מצינו בכמה מקומות בדברי חז“ל כי גדול היה
וכבר נתפרש הדבר בדברי חז"ל במדרש )ב"ר סה יד( על ריח מיוחד נודף מקיום המצוות בשלימות, עשו במצות כיבוד אב.
הפסוק )בראשית כז ט( ׁ'שְנ ֵי ּגְד ָיֵי עִזּ ִים טֹב ִים'" :ר' חלבו
אמר ,טובים לך שעל ידן את נוטל את הברכות ,וטובים
ועל אודות ריח זה אמר יצחק אבינו כי נודף ויש להבין ,מה באמת היה מונח בהנהגתו זו של עשו,
לבניך שעל ידן הוא מתכפר להם ביום הכפורים ,דכתיב הוא מיעקב אבינו ,ריח שדה תפוחים של כל ועל שום מה כיבד את אביו כל כך .וכן לאידך גיסא ,מה
מצא יצחק בעשו ,עד שנאמר בו )בראשית כה כח( ’ו ַּיֶאֱהַב
)ויקרא טז ל( 'כי ביום הזה יכפר' וגו'" .כי שני זמנים אלו המעשים הטובים שהיה עושה יִצְחָק אֶת עֵשָׂו ּכ ִי צ ַי ִד ּבְפ ִיו‘ ,אף כי כאמור אין ספק בכך
-ליל הסדר ויום הכפורים -הם הזמנים הראויים שהכיר בו מראשיתו.
לנצחונו של יעקב על עשו. ויש לפרש בדרך הדרוש ,כי אהב יצחק את עשו בכל
כאן עמד יעקב אבינו בראשית מלחמתו כנגד עשו, החמץ למצה. כח אהבתו ,כדי שעל ידי זה ישוב בתשובה .ודבר זה
אותה מלחמה אשר לא יבוא סופה עד שיתקיים מה וזהו ’גער חית קנה‘ ,היא האות ח‘ שיש בה סתימה נרמז באות ה‘ הנוספת בפסוק ’וצודה לי ציד‘ ,היא אות
שאמר לו לימים )בראשית לג יד( 'וַאֲנ ִי אֶתְנ ָ ֲהל ָה לְא ִּטִי לְר ֶג ֶל המביאה לידי חימוץ ,על כן נמשל עשו לחמץ התופח ה‘ הרומזת אל התשובה .ועל ידי שהאמין בו באמת,
ה ַּמְל ָאכ ָה אֲׁשֶר לְפ ָנ ַי וּ לְר ֶג ֶל הַיְלָד ִים עַד אֲׁשֶר אָבֹא אֶל בגאוותו ,ועל ידי שיגער הקדוש ברוך הוא באות ח‘ ומסר בידו את הכנת מאכלו עם כל דיני הכשרות שנהג
שׂעִיר ָה' ,בביאת גואל צדק במהרה בימינו. ֲאדֹנ ִי ֵ ויפרוץ בה פרצה מועטת ,תהפוך למצה הרומזת ליעקב. בהם ]ככל אשר דיבר בזה בעל הטורים[ ,הראה לעשו
אם כן ,שעיר העיזים הוא עשו ,והכבש הוא מצרים, בדומה לזה עתיד הקדוש ברוך הוא לשבור את רגלה כי סומך הוא עליו ומאמין בכשרותו .ועל דבר זה כיבד
אשר עליו גברו ישראל בגאולת מצרים. של הק‘ שבתיבת ’קנה‘ שלא תהא עודפת הק‘ כלפי עשו את יצחק ,כי היתה אהבתו אליו אמיתית.
מטה ,ובזה תיעשה ה‘ וייקרא כאן ’הנה‘ .ובא הרמז לזה
בית המקדש כנגד מלכות רומי בפסוקים )ישעיה מ י( ’ה ִּנ ֵה ה‘ אלקים ּבְחָז ָק י ָבוֹא וּזְרֹעוֹ
ומעתה יתפרש ,כי בדווקא ציווהו יצחק לעשו )בראשית
ַשד ֶה ו ְצוּ ד ָה
כז ג( ’וְע ַּתָה שָׂא נ ָא כֵל ֶיך ָ ּתֶל ְיְך ָ וְקַׁש ְּתֶך ָ וְצ ֵא ה ּ ָׂ
מעתה נוכל לבאר באר היטב את ענין אות ה‘ שנוספה שׂכ ָרוֹ א ִּתוֹ וּ פְע ֻּל ָתוֹ לְפ ָנ ָיו‘ ,ופעולתו תהא ֹשל ָה לוֹ ה ִּנ ֵה ְ מׁ ְ ּל ִי צ ָי ִדה‘ ,כי ביקש יצחק שיתאמץ עשו בעבורו ולא יצא
בדברי יצחק לעשו לצוד לו ציד ,ואות ק‘ הקטנה לשבור את הקנה ולעשותו ’הנה‘ ,וכן הוא אומר )שם מא עם בגדי החמודות ,אלא יצוד כרגיל בכלי זינו ,ויעשה כן
בדברי רבקה ’קצתי בחיי‘ ,וכדברי המדרש שהיתה ַשֵר א ֶּתֵן‘ ,כי הנה
ִירוּשל ִַם מְב ּ ׂ
כז( ’ר ִׁאשוֹן לְצ ִ ּיוֹן ה ִּנ ֵה ה ִּנ ָם וְל ׁ ָ לשם מצות כיבוד אב .ובעבור זה יברכנו יצחק ,כי בזה
משליכה מחוטמה ,ודברי בעל הטורים שרמזה כאן שנת גאולי באה כשנעשה ה‘קנה‘ ל‘הנה‘. ירומם את עשו בכח האמון הניתן בו.
לבית המקדש .כי בתחילה ביקש יצחק לקרב את עשו אלו דברי הזוהר הקדוש הנפלאים מאוד. אכן עתה יקשה ביותר ,כי אם כן מה נשתנה בשעה שבא
לתשובה על ידי האות ה‘ ,אולם לבסוף ראתה רבקה יעקב לפני יצחק ,ומדוע נמלך בדעתו לברך את יעקב
כי יש להרחיק את עשו ,וזה נרמז במה שנעשתה הק‘ בנין וחורבן בלילה אחד תחת עשו.
קטנה. למדנו כאן כי סוד אכילת המצה אינו רק בשבירת
וזה מה שהתפלל דוד המלך בתהלים ’גער חית קנה‘, קליפת מצרים ,אלא הוא גם בשבירת קליפת רומי פסח וחגיגה
וביקש כי בזכות בית המקדש שגובהו מאה אמה, הנקראת ’חיה‘ ,ושורשה באות ח‘ ובחמץ ,כי הח‘ היא והנה ,כשביקש יצחק לברך את עשו בנו ,ציווה עליו
יתבטל כוחה של רומי העומדת כנגדו ונאחזת בקנה מענין חטא ,והיא גם ראש תיבות ’חמץ‘ ו‘חיה‘ .וממש להביא לו מטעמים כאשר אהב ,וכאשר יאכל יברכנו
שבים ,הוא הקנה שראשו אות ק‘ העולה מאה. מעין זה ,יתקיים התיקון בשבירת אות הק‘ אשר בה ברצון .ואמרו חז“ל )פרקי דר“א פל“ב ,הובא ברש“י בראשית כז
נאחזת הקליפה ,והוא הקנה .ומאין נוצר קנה זה - ט( כי ערב פסח היה ,וכל מה שהביאו לפני יצחק היה
יצחק קראו שדה מנישואי שלמה המלך לבת פרעה ,וכפי שהובא לעיל ממצוות הלילה .וכן מה שציוותה רבקה ליעקב להביא
ויתחבר האוהל להיות אחד לפי דברי הגמרא הידועים )סנהדרין כא .(:ובמדרש מתואר גם שהאריך בשינה ביום לה שני גדיי עיזים ,אמרו כי היה אחד לפסח ואחד
במסכת פסחים )פח" :(.ואמר רבי אלעזר ,מאי דכתיב חנוכת בית המקדש )ראה מדרש משלי לא ד( .וביותר ,לפי לחגיגה.
)ישעיה ב ג( 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' מה שכתבו המקובלים )ספר גלגולי נשמות לרמ“ע מפאנו זיע“א
אל בית אלקי יעקב' וגו' ,אלקי יעקב ולא אלקי אברהם אות נ סעיף ג( כי נבוכדנצר הרשע נולד משלמה המלך מדוע נבחרו העיזים
ויצחק ,אלא לא כאברהם שכתוב בו הר ,שנאמר )בראשית ומלכת שבא. ובאמת יש כאן מקום שאלה ,מפני מה בחרה רבקה
כב יד( 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה' ,ולא כיצחק שכתוב הרי כאן שורש החורבן בבנין והכל אחד ,כי אות ק‘ דווקא בגדיי עיזים ,ולא ביקשה כבשים .הן אמנם,
בו שדה ,שנאמר )שם כד סג( 'ויצא יצחק לשוח בשדה'. הרומזת בקדושה לבנין בית המקדש ,היא עצמה קרבן פסח כשר בין מן הכבשים ובין מן העיזים )שמות
אלא כיעקב שקראו בית ,שנאמר )שם כח יט( 'ויקרא את כשבאה מצד הקליפה מתנגדת לבנין בית המקדש, יב ה( ,אולם דבר זה גופא צריך טעם ,כי כבר אמרו בזוהר
שם המקום ההוא בית אל'". והיא השורש לחורבנו. הקדוש )ח"ב יח (.שהיו המצרים עובדים לשה ,ומשום כך
ג
עינים מאירות
כיעקב אבינו ,אשר ממנו יצא כלל ישראל .והנה חלפו מבעל הטורים ,שבית המקדש נרמז בפסוק 'ודרור קן ריח העקידה
שנים הרבה ,ועתה עומד יעקב אבינו להיכנס אל יצחק לה' .ולכן יש בו סגולה לקירוב הגאולה .ובזה מבואר
לפי זה יש לומר ,כי כשאמר יצחק ליעקב )בראשית כז
אביו .וריחה של תפילה זו עלה באפו של יצחק ,והזכירו הקשר בין שתי המצוות ,שכן כאמור ,כל מה שזכה
יעקב אבינו לכל מה שזכה ,לקבלת הברכות ולבנין בית שׂד ֶה אֲׁשֶר ּבֵרֲכוֹ ה‘‘ ,והוא שדה
כז( ’רְאֵה ר ֵיחַ ּב ְנ ִי ּכְר ֵיחַ ָ
את אותה התפילה אשר בעבורה יצא לשוח בשדה .על
המקדש ,היה על ידי שנלחם כנגד הק' דטומאה שהיא תפוחים ,כיוון בזה לבית המקדש שקראו שדה ,וכשיצא
כך אמר יצחק לעצמו" :לא יכולתי לבקש לעצמי בן
מלכות רומי וגדי העיזים ,ובזכות זה זכה לבית המקדש לשוח בשדה ,הלך להתפלל במקום העקידה -הוא בית
יותר טוב מזה".
שגובהו ק' אמה ,מכח הק' דקדושה שיש בה כפרה על המקדש .כי כאשר הריח יצחק ריח גן עדן העולה ובא
הרי דברים אלו עולים בקנה אחד עם דברינו .כי אנו מיעקב בנו ,לא היה זה רק ריח מעשיו הטובים שהיה
ביארנו שהריח יצחק את ריח העקידה אשר היתה פושעי ישראל ,הנדבקים בקדושה ושבים בתשובה,
ואינם כפושעי אומות העולם אשר נדחו מדרך רגיל בו ,אלא אמרו חז“ל )אגדת בראשית פרק מג( שחזר
במקום המקדש ,והנה גם בדברי הרבי מאוז'רוב מתבאר והריח את אותו הריח המופלא אשר עלה באפו כבר
כי הריח יצחק את ריח מקום המקדש ,הוא השדה אשר התשובה מחמת שמצרים לישראל .ומלחמה זו החל
בה יעקב בכח מצות כיבוד אב ואם ,שמסר נפשו עליה בזמן העקידה.
אליו יצא להשיח תפילתו לפני ה'.
העולה מן הדברים ,כי שלוש פעמים זכה יצחק כיצחק אביו ,ובזה זכה לבגדי החמודות אשר קיבל אדם מסירות נפשו של יצחק על כיבוד אב
להריח את אותו הריח המופלא; פעם ראשונה במעמד הראשון מגן עדן ,ולריח שדה אשר ברכו ה' ,הוא ריח
בית המקדש שהריח יצחק בשעת העקידה ,ועל ידי זה והנה אמרו חז“ל עוד )תנד“א רבה פכ“ד ,ילקוט רמז רעו( ,כי
העקידה ,פעם שניה כשבאה רבקה ויצא לשוח בשדה קיימו האבות את כל התורה כולה ,ויצחק קיים מה
בתפילת המנחה ,ופעם שלישית כאשר בא לפניו יעקב הכיר בו ביעקב שהוא לבדו הראוי לקבל את הברכות.
שכתוב בתורה ,וכאשר עקד אותו אברהם אביו על גבי
לקבל את הברכות. ובזה מבואר באר היטב הקשר בין 'ריח בגדיו' וריח המזבח לא בא וטען כי אביו הוא שנצטוה מפי ה‘ ולא
העקידה ,אשר שניהם מענין בנין בית המקדש.
מקור הברכות הוא ,אלא קיים מצות כיבוד אב במסירות נפש ,ומאחר
להשלמת הדברים ,נביא את דברי הספה“ק שפת אמת
יצחק אבינו וכך אמר לו אביו -השליך עצמו כשה זבוח וקיבל עליו
את הדין .וכלשון המדרש” :כבד ,קיימו יצחק ,שהיה
בפרשתנו )תרס"ב( ,כי ריח גן עדן שעלה מבגדיו של יעקב והנה כבר הבאנו למעלה את דברי הגמרא בשבת )פח,(. מושלך לפני אביו כשה לטבח וכרחל לפני גוזזיה“.
אבינו ,הוא משום שמגן עדן יוצאת הברכה לכל העולם, כי נמשלו ישראל לתפוח שפריו קודם לעליו במה
שהקדימו נעשה לנשמע. ומעתה יתפרש ,כי בזכות זה הריח יצחק ריח גן עדן
כי שם ציוה ה' את הברכה ,וזה סוד הנהר היוצא מעדן באותה שעה ,כי מקום המקדש הוא שער השמים
להשקות את הגן ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים, ובהמשך הדברים שם בסוגיא דמתן תורה )פט (:מובא ומכוון כנגד גן עדן ,ואז נפתחו השערים וזכה להריח
כי ממקור הברכה יוצאת הברכה לארבע קצוות הארץ, בגמרא מאמר נורא. בריח הניחוח.
והוא שורש כל הברכות .ובדומה לזה היה גם בית שם דרשו חז"ל את הפסוק )ישעיה סג טז( ּ'כ ִי א ַּתָה אָב ִינוּ
המקדש מקור ברכות כל העולם ,וכן אדם הראשון היה שׂרָאֵל לֹא י ַּכ ִיר ָנוּ א ַּתָה ה' אָב ִינוּ
ּכ ִי אַבְרָה ָם לֹא יְדָעָנוּ ו ְי ִ ְ מעלת יעקב בכיבוד אב ואם
כלי לקבל ברכה זו לכל הנפשות .ויעקב אבינו שזכה שמֶךָ' .וביארו שם כי פסוק זה על יצחק גֹּ ֲאל ֵנוּ מֵעוֹל ָם ׁ ְ כפי שבעקידתו על גבי המזבח הביא יצחק לידי ביטוי
לבגדיו של אדם הראשון זכה על ידם לברכות .וכן בכל אבינו הוא אמור ,אשר הוא היחידי שעמד להם לישראל את מסירות נפשו על מצות כיבוד אב ,כך מעין זה ביקש
יום שבת קודש זוכים לאותו הריח ,כי מעין עולם הבא בשעת קטרוג ,והצילם מגזר דין קשה. יצחק גם מאת עשו כששלחו לצוד בלא בגדי החמודות
היא .זהו שאמר הכתוב )בראשית ב ג( 'ו ַיְבָרֶך ְ אֱלֹקִים אֶת כי לעתיד לבוא יאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ולהשביעו מטעמים בעבור תברכו נפשו.
ַשב ִיעִי' ,כי שבת קודש מקור הברכה היא. יוֹם הׁ ּ ְ אך באמת ,מיהו שכיבד את אביו כל ימיו -הלא ודאי
והנה ,כשם שנאמר כאן 'ראה ריח בני כריח שדה' ,כך מה שהתפלל דוד המלך בתהלים 'גער חית היה זה יעקב אבינו ,שעשה כמעשי אביו והלך בדרכיו.
מצינו גם בעבודת הקרבנות שעולה מהם ריח ניחוח
לה' .וריח הקרבנות הוא ריח גן עדן .וזו היא הברכה
קנה' ,וביקש כי בזכות בית המקדש שגובהו ומלבד מה שכיבד יעקב את אביו יצחק ,כיבד גם את
שברך יצחק את יעקב ,שיעלה מנפשות בני ישראל מאה אמה ,יתבטל כוחה של רומי העומדת רבקה אמו במסירות נפש ,וגם עם כל חששו פן יקללנו
אביו ,כאשר אמרה לו אמו ’עלי קללתך בני‘ הלך ולבש
אותו הריח כדוגמת הקרבנות ,וזאת בשעה שמתפללים, כנגדו ונאחזת בקנה שבים ,הוא הקנה שראשו את בגדי החמודות ונכנס אצל אביו ,ולא חש לסכנה
כי תפילות כנגד הקרבנות הן ,ועל ידי הריח העולה מן
התפילות ממשיכים ישראל את השפע לעולם.
אות ק' העולה מאה הגדולה שבדבר ,כי בדרך הטבע היה יצחק מכירנו
בקולו קול יעקב.
והנה ,גם על משיח צדקנו נזכר חוש הריח ,כפי שדרשו הנה כאן כיבד יעקב את רבקה במסירות נפש ושמע
עליו חז"ל )סנהדרין צג (:את הפסוק )ישעיה יא ג( 'ו ַ ֲהר ִיחוֹ שחטאו בניו ,ויאמר אברהם כי אין לו במה להצטדק, לדבריה ,כפי ששמע יצחק אבינו במסירות נפש למצות
ּב ְיִרְאַת ה'' .ובחוש הריח יכיר מיהו הצודק בדין .על וראויים הם להימחות על קדושת השם ,וכן יאמר יעקב אברהם בעקידה.
כן יכל גם יצחק אבינו להכיר בכח הריח מיהו הראוי אבינו .אולם יצחק אבינו עתיד לעמוד מנגד ,וקודם כל בכח מסירות נפש זו ,הכיר יצחק ביעקב את ריח מעשה
לברכות. יטען כי בני הקדוש ברוך הוא הם ולא רק בניו ,שנקראו העקידה ,ריח מקום המקדש.
חוש הריח -מתענוגות הנשמה הוא ,כמו שנאמר )שמות ד כב( 'בני בכורי ישראל' כשהקדימו נעשה לנשמע, אמור מעתה ,כי ראתה רבקה בעיני רוחה את בית
ָ-ה' ,ואמרו חז"ל )ברכות )תהלים קנ ו( ּ'כֹל ה ַּנׁ ְָשמָה ּתְה ַּל ֵל י ּ ועוד יוסיף ויערוך חשבון ,כי שנותיו של אדם שבעים המקדש עומד ,ובכח זה שלחה את יעקב להתברך מפי
מג" :(:אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב ,מנין שמברכין שנה ,ועד עשרים אין מענישים בדיני שמים ,נותרו יצחק .וכאשר ראתה את אותה חית קנה ,את עשו אחי
על הריח -שנאמר 'כל הנשמה תהלל י-ה' ,איזהו דבר חמישים אשר חציים לילות שאין חוטאים בהם ,ומן יעקב -מתנכל לו להורגו ,ולאבד את כל מה שנפעל
שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו -הוי אומר העשרים וחמש חציים לתפילה וקיום צרכי הגוף ,הרי כאן לבנין הבית הגדול והקדוש ,אז ,כדי לגעור בחית
זה הריח". כאן שתים עשרה ומחצה .וחלק זה ,או שיתחלק בינו הקנה ,אמרה לפני יצחק ’קצתי בחיי‘ ,באות ק‘ קטנה,
אלו הם דבריו הנפלאים של הרה"ק השפת אמת זיע"א, ובין הקדוש ברוך הוא ,או שיקחנו כולו עליו ,כי מסר כדי להקטין את כח הק‘ של רומי ,ולהעמיד כנגדה את
אשר דברינו כאן מכוונים מעין דברי קדשו. נפשו בעקידה לקרבן. בנין בית המקדש שגובהו ק‘ אמות.
כאשר ישמעו ישראל דברים אלו ,יעמדו ויקלסו ליצחק
תפילות במקום קרבנות 'אתה אבינו' ,והוא יאמר להם כי לה' נאה לשבח ,ויאמרו סוד מצות שילוח הקן
והנה עתה בעוונותינו הרבים חסרנו כל אלה ואין בידינו יחד 'אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך'. על פי הדברים האלה נוכל לומר ביאור נפלא בקשר
להקריב קרבנות בהר המוריה ,ואין אנו זוכים להריח ולפי דרכנו יש לבאר גם כאן ,כי כוחו של יצחק אבינו שנמצא בין מצות שילוח הקן למצות כיבוד אב ואם,
במור הטוב שישנו שם .אך עדיין נותר לנו כח התפילה להגן על ישראל ,היה על ידי ריח גן עדן שעלה בעקידה. אשר על שתיהן גזרה תורה שכר אחד -טובה ואריכות
העומד במקום תמידין ,כפי שהתפלל יצחק אבינו ימים ,וכבר עמדו חז“ל בזה ואמרו )ירושלמי פאה פ“א
כשיצא לשוח בשדה לפנות ערב .וכאמור ,בזמן מיוחד ריח התפילה ה“א(” :אמר ר‘ אבא בר כהנה ,השוה הכתוב מצוה
זה שבו התעורר בתפילה על צאצאיו ,אז נתעורר ריח גן ומובא על הרה"ק מאוז'רוב זיע"א )בלבת אש ח“ב פ“ט עמ‘ קלה שבקלות למצוה חמורה שבחמורות ,מצוה קלה
עדן שעלה במסירות נפשו על כבודו של אברהם אביו ט ,הערה ,(4כי פעם אחת עמד והתבונן בדברי רש“י שבקלות זה שלוח הקן ,ומצוה חמורה שבחמורות זה
במעמד העקידה ,ונתעוררה שוב בחינת השדה .ואימתי בפרשתנו ,כי ריח שדה אשר ברכו ה‘ הוא שדה תפוחים. כיבוד אב ואם ,ובשתיהן כתיב ’והארכת ימים‘“.
שב הריח הטוב -כאשר עמד יעקב בנו ומסר את נפשו והקשה ,אם כן למה אמר יצחק בסתם ’ריח שדה‘ ,ולא אך באמת סוד גדול נרמז בה במצות שילוח הקן,
על כיבוד אמו ,אז עלה גם ממנו ריח גן עדן. אמר ’ריח תפוחים‘ וכדומה. כמו שאמרו בזוהר הקדוש )זוהר חדש רות כט (.כי בשעה
מכל זה נלמד על כוחה של תפילה וכוחה של מסירות ופירש ,כי רמז כאן הכתוב לזה שיצא יצחק לשוח בשדה שמשלחים את היונה היא בוכה וצועקת ,וקול זה מעורר
נפש. קודם שנשא את רבקה ,ופירש רש"י שם על פי הגמרא את מידת הרחמים וכנסת ישראל בוכה ומבקשת על
ויהי רצון שנזכה כולנו שיתקיים בנו בקרוב בימינו )ברכות כו (:כי 'שיחה' זו תפילה היא .ועתה נשער בנפשנו, בניה ,ודבר זה מקרב את הגאולה.
היעוד ’והריחו ביראת ה‘‘ האמור על מלך המשיח, על מה היתה תפילתו של יצחק קודם שנשא אשה ,מן ונראה לפרש לפי זה ענין שילוח ה'קן' ,כי הוא הק' שמצד
שיבוא ויגאלנו במהרה בימינו ,אמן. הסתם ביקש מלפני ה' כי יעלה הזיווג יפה ויזכה לבן השכינה ובנין בית המקדש ,וכפי שהבאנו למעלה
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
פרשת תולדות
תהילים על התורה
אבני חן ונטפי שיח שלהבות קודש והגיונות חכמה
בפרקי נעים זמירות ישראל מפרשת השבוע
במבט פשוט ,נראה כי חזקיהו המלך
אשור’. כח לעשות חיל יגיד עליו רעו
בעת חדווה ושמחה ,סיפר הרב הקדוש
הרחק משכן רע
ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה
היה גדול יותר מכל המלכים שמלכו כלותם (תהלים יח לח). רבי חיים מאיר מויז’ניץ זי”ע בעל ה’אמרי זה אנכי ותלך לדרש את ה’ (בראשית כה כב).
לפניו ,עד כדי כך שהוא לא היה זקוק במדרש איכה (פתיחתא ל ד טו) תיארו חיים’ ,כי הרב הקדוש רבי אריה לייב הגאון רבי שמעון סופר זצ”ל ,בנו של רבנו
לעשות מאומה בעצמו ,ואפילו תפילה חכמינו ז”ל ארבעה מלכים ממלכי ’הסבא’ משפולי זי”ע ,היה נזהר מאוד הגאון רבי משה סופר זצ”ל בעל ה’חתם
ושירה לא אמר ,אלא היה ישן על מיטתו בית דוד ,שהתפללו לפני הבורא בבחירת חבריו ,והעיד על עצמו שאינו סופר’ ורבה של קראקא ,נהג להזהיר את
ורואה ניסים גלויים מאת ה’ יתברך. יתברך שיצילם מאויביהם ויסייע להם חפץ להתחבר אלא עם אנשים יראי שמים בני קהילתו לעמוד על המשמר ולהקפיד
מעלה יתרה יש בכך ,משום שכאשר במלחמתם כנגדם ,אלא שכל אחד ביקש ושלמים במעשיהם. שבניהם ילמדו אך ורק בחברת חברים
אדם משתתף בפעולה ,עלולה להיכנס באופן אחר ,ולכל אחד מהם נענה ה’ וכשנשאל על טעם הדבר ,הסביר :בשעה ישרים ויראי שמים.
בליבו מחשבה ,כי הוא אשר פעל את יתברך כפי בקשתו. שאעלה לבית דין של מעלה לאחר אריכות הוא הדגיש שוב ושוב כי אין די בכך
התוצאה בכוחו ,והיו ישראל עלולים ארבעת המלכים הם :דוד ,אסא, ימי ושנותי ,בוודאי יציגו לפני רשימה של שהמלמד עצמו יהיה אדם הגון וראוי,
להיכשל במחשבת ‘כחי ועצם ידי’. יהושפט ,חזקיהו :דוד המלך עליו אנשים וישאלוני מי מתוכם היו חברי וידידי אלא חובה לבחון היטב גם את מהותם של
ואכן אמרו חכמינו ז”ל (סנהדרין צד). השלום ביקש בתפילתו‘ :ארדוף אויבי בעולם הזה .לאחר שאשיב ,יבחנו בבית
שביקש הקדוש ברוך הוא לעשות את התלמידים בכיתה ,ולוודא שאין בהתנהגותם
ואשיגם ולא אשוב עד כלותם’ ,והשיב הדין את מעשיהם של אותם אנשים ,ועל פי
חזקיהו משיח ,ולכאורה נראה כי הוא כדי להשפיע לרעה על חבריהם.
לו הקדוש ברוך הוא שיעשה כפי זה יבואו לדון גם אותי.
בא אל התכלית ואל השלמות. עוד היה אומר ,כי חברים רעים עלולים
בקשתו ,וזה האמור (שמואל א’ ל יז) ‘ויכם לפיכך ,אם אתחבר בעולם הזה עם חברים
אולם כבר אמרו המפרשים כי לא להשפיע לרעה אף על ילד ישר דרך
דוד מהנשף ועד הערב למחרתם’. כשרים וטובים ,אוכל להצביע עליהם שם,
יתכן לומר על דוד המלך – רגל ולהדיחו מן המסילה ,על כן מוטל על
במקרא זה דרש רבי יהושע בן לוי את ויאמרו עלי בשמים ‘יגיד עליו רעו’ (איוב לו
רביעי במרכבה העליונה ,שדרגתו לג) – מכיוון שחבריו היו טובים ,מסתבר ההורים לעמוד על המשמר ולעקוב בדקדוק
המילה ‘למחרתם’ כשני לילות ויום אחר חברתו של הבן ,שכן כוחה של הסביבה
היא הפחותה מכל ארבעת המלכים, אחד ,שהיה הקדוש ברוך הוא מאיר שגם הוא נהג כמותם ,ובזכות זה לא יבואו
עד שהוצרך לרדוף ולהשמיד בעצמו לפשפש במעשי ולדקדק עמי כחוט השערה. הוא עצום ,וביכולתה להוריד לטמיון את כל
לדוד המלך באותם לילות שרדף אחרי החינוך והעמל שהשקיעו בו הוריו ומוריו.
ולהרוג בכלי נשק ,ולא יכול היה לישון אויביו בברקים ,וזהו שנאמר (תהלים יח אך אם אתרועע עם חברים שאינם הגונים,
על מיטתו ויעשה ה’ חפצו .אין מסתבר יתעורר בשמים חשש שמא הושפעתי בדרשותיו בענין זה ,נהג להביא את הפסוק
כט) ‘כי אתה תאיר נרי’. ‘ויתרצצו הבנים בקרבה ...ותלך לדרש את
כלל כי אמונתו היתה פחותה חלילה כעבור חמישה דורות עמד נכד-נכדו ממעשיהם הרעים ,ויבואו לבדוק את כל
מהמלכים אשר אחריו ,ועל כן היה מעשי שלי בבחינה מדוקדקת ,ומי יודע מה ה’’ ,ופרש רש”י שהמילה ‘ויתרצצו’ היא
אסא מלך יהודה ,ואמר לקדוש ברוך
רודף את אויביו ונלחם בהם ולא מאמין יימצאו בהם... מלשון ריצה :כשהיתה רבקה עוברת על
הוא :אני אין בי כוח להרוג את אויבי,
ובוטח בה’ יתברך שיילחם עבורו. על כן ,סיים ,החכם עיניו בראשו ועליו פתחי תורה של שם ועבר ,היה יעקב רץ
אלא מבקש אני שארדפם ואתה תשלים
אלא הביאור הוא להפך – כפי שכתבו את המלאכה ותהרגם .נענה לו הקדוש לבחור את חבריו בקפידה מרובה ,כדי ומפרכס לצאת ,וכשהיתה עוברת על פתחי
בספרים הקדושים – כי דווקא העובדה ברוך הוא ומילא בקשתו ,שנאמר (דברי שיוכל להתהדר בהם בבית דין של מעלה. עבודה זרה ,היה עשו מפרכס לצאת.
שהיה יוצא למלחמה מעידה על גודל הימים ב’ יד יב) ‘וירדפם אסא והעם אשר בהקשר לכך ,נהג בנו ,הרב הקדוש רבי משה והנה ,השאלה מתבקשת מאליה :ניתן להבין
האמונה שהיתה חדורה בו .וכה נשגבה עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם יהושע מויז’ניץ זי”ע בעל ה’ישועות משה’, שעשו ביקש לצאת כשרבקה עברה ליד
היתה אמונתו ,עד אשר אפילו בשעה מחיה כי נשברו לפני ה’ ולפני מחנהו’. להזהיר על כך ביותר ,והיה מספר כי ראה פתחי עבודה זרה ,שהרי הוא נמשך לרע
שהיה יוצא בעצמו למלחמה ורואה מדוע לא נאמר כי הם נשברו ‘לפני בעיניו כיצד חבר רע עלול להשפיע לרעה ולטומאה .אך יעקב אבינו ,לשם מה ביקש
ניצחונות על ידי כוחו כביכול ,לא אסא’ אלא ‘לפני ה’ ולפני מחנהו’? כי ולהוריד לטמיון עמל והשקעה של שנים. לצאת לבית מדרשם של שם ועבר?
עלתה על דעתו כלל לומר כי בכוחו הבורא יתברך שברם והרגם. וכה סיפר“ :לפני מלחמת העולם השניה, הלוא חז”ל מגלים לנו במסכת נדה (ל):
עשה וניצח ,וברור היה לו ולכל העם עמד אחריו בנו יהושפט ואמר :אני בעודי בעיר גרוסוורדיין ,למד בישיבתי שקודם לידת האדם ,בעודו במעי אימו ,נר
הנלווים אליו כי יד ה’ עשתה זאת ,כי ה’ אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ,אלא תלמיד מצוין ,מתמיד עצום שהיה לשם דלוק על ראשו והוא צופה ומביט מסוף
הוא איש מלחמות וא-ל נקמות. אני אומר שירה ואתה עושה עבורי את ולתפארת ,והכל ניבאו לו עתיד מזהיר כגאון העולם ועד סופו ,ומלמדים אותו את כל
אולם בימי חזקיהו המלך ,שנחלש כוח השאר. בישראל .במהלך שנות המלחמה לא ידעתי התורה כולה ,עד שהפליגו שם ואמרו שאין
האמונה ביותר ,חשש חזקיהו כי אם נענה לו הבורא יתברך ,שנאמר (שם כ מה עלה בגורלו ,אך לאחריה פגשתיו כאן לך ימים שהאדם שרוי בהם בטובה יותר
יצאו ישראל למלחמה בעצמם ויגברו כב) ‘ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה’ בארץ ישראל .לתדהמתי ולאכזבתי הרבה, מאותם הימים .ואם כן ,מה ראה יעקב
על אויביהם בכוחם ,עלולה להיכנס מארבים על בני עמון מואב והר שעיר נוכחתי לראות כי שינה את דרכו לחלוטין. אבינו לפרכס ולבקש לצאת החוצה ,בשעה
בליבם המחשבה כביכול היה זה על ידי הבאים ליהודה וינגפו’ .הרי שעל ידי לא נותר בו זכר לאותו בחור של פעם; הוא שהוא יושב במעי אימו ולומד את התורה
כוחם ועלולים הם לשכוח כי ה’ אלקיך הרינה והתהילה השלים ה’ את המלאכה שינה את לבושו וגילח את זקנו ,והכרת פניו מפי מלאך?
הוא הנותן לך כח לעשות חיל .על כן ואויבי ישראל נגפו לפניהם. ענתה בו כי השתנה לגמרי. אלא שבכך בא יעקב אבינו ללמדנו יסוד
ביקש חזקיהו שיוכו חיילי אשור בעוד תשעה דורות לאחר מכן ,עמד חזקיהו פניתי אליו ואמרתי לו“ :ברור לי שהגורם גדול אודות כוחם הרע והשפעתם המזיקה
הוא ישן על מיטתו ,ואפילו שירה לא המלך ואמר לפני הקדוש ברוך הוא :אני לירידתך הרוחנית היה אחד משני דברים של חברים רעים .אף על פי שזכה ללמוד
אמר ,כדי שיבינו העם שאפילו התפילה אין בי כוח לא להרוג ולא לרדוף ולא – או שהתחברת לחברים רעים ,או שקראת את התורה כולה מפי המלאך ,כיוון שהיה
והשירה אינן פועלות ללא רצון ה’. לומר שירה ,אלא אני ישן על מיטתי בספרים פסולים”. שרוי במחיצתו של עשו הרשע ,העדיף
חזקיהו הינו המלך המאוחר מבין אותם ואתה עושה .אמר לו הקדוש ברוך הוא: השיב לי הלה בצער‘ :רבי ,שניהם התקיימו יעקב לוותר על כך ולצאת לבית מדרשם
ארבעה מלכים ,והאמונה בדורו נחלשה אני עושה ,שנאמר (מלכים ב’ יט לה) ‘ויהי בי – גם התחברתי לחברים רעים וגם קראתי של שם ועבר – ובלבד שלא לשהות בצוותא
יותר מן הדורות הקודמים. בלילה ההוא ויצא מלאך ה’ ויך במחנה בספרים פסולים’”. עם חבר רע!
המשך בעמוד ג’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על התורה
איש לא ידע באותה שעה להיכן מועדות לא קלה היתה הדרך בימים ההם מטבריה ברוך הוא ודרך לעשות לו נחת רוח. פנה ה’ישועות משה’ לתלמידיו וסיים:
פניהן של רכבות המשא בהן נדחסו אלפי שבגליל לירושלים. הגדרים והסייגים שהאדם מוסיף על “אם כן ,הכל מובן .חברים רעים הם סכנה
יהודים כבהמות ,אך אף אחד מהיהודים הדרכים משובשות היו ,המכוניות ישנות עצמו ,הם המדד שבו נבחן האדם אם עצומה לנפש האדם ,ומספרים קלוקלים
שבעיירה לא השלה את עצמו שהנאצים ומקרטעות ,והשמש קפחה על ראשי הוא מקיים את התורה מחוסר ברירה ,או יש לברוח כמו מפני אש בוערת!”
דורשים את טובתו. הנוסעים במשך כל הדרך הארוכה. מרצונו הטוב.
פחות משעה ניתנה ליהודי העיירה לאחר נסיעה מייגעת הגיע ה’ברכת וכך כותב הגאון הקדוש רבי צבי אלימלך משמרת למשמרתי
להתארגן לקראת שילוחם אל הבלתי אברהם’ לירושלים ומיהר לבית ר’ יוסל מדינוב זי”ע בספרו ’בני יששכר’ (תשרי עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר
נודע. וינברג לבקר את אביו. מאמר י) ,כי הנהגת היהודי שונה מהנהגת משמרתי מצותי חקותי ותורתי (בראשית
היה עליהם לארוז את כל חייהם בפרק והנה ,מיד כשדרכו רגליו על מפתן הבית, הגוי ביחסו למצוות: כו ה).
זמן קצר ובלתי אפשרי שכזה ,ולצאת עוד טרם שהספיק לנשום מהדרך ,נשמע גם כאשר היהודי פטור ממצווה ,רצונו רש”י עומד על המילים ‘וישמר משמרתי’,
ליעד עלום. קולו של האב ,רבי נח ,המבקש מבנו וחפצו הוא לקיים את מצוות השם ומפרש שמדובר בגזרות להרחקה על
הבהלה היתה עצומה ,בכל בית התרוצצו להביא לו קערת מים לנטילת ידיים. יתברך ,ועל כן בכל מצווה שהוא מקיים, אזהרות שבתורה ,כגון שניות לעריות
כולם ,וניסו לארוז את החפצים הנחוצים הזדרז ה’ברכת אברהם’ לעשות רצון הוא מחמיר על עצמו חומרות יתרות ושבות לשבת.
ביותר ,איש לא ידע מה ילד יום. אביו והגיש לו את מבוקשו ,אך למראה שלא נצטווה עליהן .לעומת זאת הגוי נמצא לפי זה ,שכאשר הקדוש ברוך הוא
אנשים לקחו את הטלית והתפילין ,מזון הקערה הניד האב בראשו לשלילה ,והורה גם כאשר הוא מקיים מצווה ,היא עליו מסביר ליצחק שהוא מברך אותו בעבור
לדרך ,בגדים חמים ,מזכרות אישיות להביא מים אחרים. למשא ,והוא עושה רק את המוטל עליו, אברהם ,הוא אומר לו שמעלתו הגדולה
ותרופות .היו שלא יכלו לצאת לדרך לא התעצל הבן ,ומבלי להוציא מילה ובוודאי לא מחמיר על עצמו לעשות יותר של אברהם אינה מתמצה בקיום המצוות
ללא גמרא או משניות ,ומי שהיו ברשותו מפיו מיהר והחליף את המים שלא מצאו מכך ,ובהזדמנות הראשונה שבה הוא עצמן ,אלא מגיעה לשיאה בבניית גבולות
חפצי ערך וכסף מזומן הטמין אותם חן בעיני אביו. יכול לפטור את עצמו מן המצווה – הוא והרחקות סביבן .לפיכך נאמר תחילה
באמתחתו .כל אחד נפרד מביתו ,מחפציו שוב ביקש רבי נח מבנו כוס מים ,וכאשר בורח ממנה כאדם הבורח מעבודה קשה. ‘וישמר משמרתי’ ,שעשה גדרים וסייגים
ומחלק גדול מאישיותו. הגיש את הכוס לפניו ,דחה אותה וציווה לפי זה יובן ,שלא יימצא בכל אומות למצווה ,ורק לאחר מכן נאמר ‘מצותי
בבית אחד בעיירה התנהלו הדברים עליו להביא כוס אחרת. העולם מי שיעשה מצווה כלשהי בדקדוק חקותי ותורתי’ ,שקיים את המצוות.
בצורה שונה לחלוטין. כך נמשך הדבר במשך זמן מה ,כאשר ובחומרות יתרות ,וגם אם יהיה אחד והסיבה לכך היא פשוטה :כשאדם מקיים
בבית משפחת אפטרגוט ,קורא האב לבנו רבי נח מבקש מבנו בקשות מוזרות שהיו מרבבות גויים שישמור את שבע מצוות תורה ושומר מצוות ,אין בכך ראיה שהוא
ואומר לו“ :מוישל’ה תביא לי חולצה של נראות חסרות תכלית ,אך את פקודת בני נח ,הוא ישמור רק את מה שהוא עושה זאת מאהבת השם יתברך ,ויתכן
שבת” .הילד מציית לאביו ורץ במהירות אביו שמרה רוחו ,ובמלוא יראת הכבוד מוכרח לעשות ,אך לא יחמיר על עצמו שכל רצונו הוא לקבל על כך שכר או
להביא את החולצה. קיים את כל הוראותיו במלואן בסבר בשום אופן. לחלופין לא להענש אם לא יעשה את
הזמן דוחק ,הילדים של שנות ה’ת”ש פנים יפות. רק יהודים שמחים בתורה ובמצוות, המוטל עליו.
התבגרו טרם זמנם ,ומוישל’ה הקטן חש לתומו חשב ה’ברכת אברהם’ ,שמחלת ומתחברים עם הקדוש ברוך הוא נותן אך אם אדם עושה דברים שהוא אינו
בסכנה הממשמשת ובזמן הקצר שעומד הסוכר ממנה סבל אביו מטרידה את התורה! חייב לעשות ,ומציב לעצמו גדרים רק כדי
לרשותם. דעתו ובשל כך מבקש הוא את הבקשות לא להיכשל בעבירה ,זו ההוכחה שהוא
מבעד לחלון נשמעו היטב נביחות
הכלבים וצרחות חיילי האס-אס ימ”ש.
הללו. טעם הגדי לא מקיים את התורה מתוך כפייה אלא
אך אז פנה אליו אביו ואמר לו“ :בני ,ודאי לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי ברצון ,ושהוא שמח עם התורה ורוצה
“מוישל’ה ,תכניס גחלים למגהץ ותחמם נראו לך הדברים שציוויתי עליך כעת, לעשות לקדוש ברוך הוא נחת רוח.
אותו” .הילד תולה באביו מבט תמה; עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך
והבקשות שביקשתי ממך מיד בבואך מן כאשר אהב (בראשית כז ט). זו היתה דרכו של אברהם אבינו ,וממנו
חימום מגהץ בתקופה ההיא לא היה הדרך עוד בטרם הספקת לנוח ,כבלתי ירשנו את הכוח לנהוג כך .יהודי מקבל
ענין פשוט ,היה עליו להדליק אש ,לחמם שני גדיי עיזים עשתה רבקה ליצחק
הגיוניים. באותו לילה שבו רצה לברך את עשו. על עצמו לעשות גם דברים שהוא אינו
גחלים ,וכשרתחו -להכניסן למגהץ ,אבל דע לך ,בני ,שחש אני כי שעתי האחרונה את פשרם של שני הגדיים מגלה לנו רש”י מחויב בהם!
ילד טוב אינו שואל שאלות על אביו ,הוא
עושה מה שאומרים לו.
קרבה .רציתי ללמדך ,שלאחר פטירתי הקדוש“ :וכי שני גדיי עיזים היה מאכלו שישו ושמחו בשמחת תורה
מהעולם ,כאשר תהיה לך איזו שאלה או של יצחק? אלא פסח היה ,האחד הקריב לפני מספר שנים ,הוזמנה אשת ממשל
בזה לא תמה סדרת ההוראות המוזרות. התלבטות ,תחשוב לפני כן :מה היה אבי
צחצוח נעליים ,חימום מים ,וכהנה וכהנה לפסחו ,והאחד עשה מטעמים”. בכירה בארצות הברית לבית הכנסת ביום
אומר על כך? מה היתה דעתו בשאלה טעם הגדי -מסביר רש”י בשם ’פרקי שמחת תורה .ממקומה בעזרת הנשים
בקשות מוזרות בשעה היקרה מפז. כזו? ובדרך זו תנהג.
הדקות נוקפות ,עוד רגע כבר מסתיימת דרבי אליעזר’ -דומה הוא מאוד לטעם היא נחשפה למחזה שלא ראתה מימיה:
ואבקשך בני ,גם אם דעתי נראית בעיניך הצבי ,אותו ביקש יצחק מעשו לצוד אנשים רוקדים ומחבקים אל ליבם חפצים
השעה ,ואבוי למי שלא יתייצב בשעה בלתי נכונה והפוכה מההיגיון ,עשה בכל
היעודה. בעבורו בשדה. גדולים עטופים בדי קטיפה מרהיבים
אופן כפי שהיתה דעתי ורצוני בעולם כעת ,כאשר יאכל יצחק מהגדי ,לא יחוש ומעוטרים בכתרי כסף נוצצים.
כמה רגעים לפני שמוכרחים לצאת ,פונה הזה.
האב לבנו ואומר לו: בטעמו השונה מהצבי אותו הלך עשו משתאה כולה ,פנתה למארחיה ושאלה:
כנראה ,שואל אתה את עצמך ,לשם מה לצוד ,ולא יחשוד ביעקב המחופש לעשו “מהם החפצים המפוארים האלה שכולם
“בני יקירי ,נראה שאנו עומדים להיפרד פקדתי עליך את כל הפקודות המשונות
זה מזה ,מי יודע מתי אני ואמך נזכה בבואו לקבל את הברכות. רוקדים עמם?”
הללו?! הן יכולתי לומר לך זאת מיד! אלא שפרט אחד נותר עדיין מוקשה “אלו ספרי התורה שלנו” ,ענו“ .זהו ספר
לראותך שוב ,אם נזכה לכך ,איש אינו
תשובתי היא ,כי אם הייתי אומר לך זאת, מאוד בדברי רש”י :האם ביקש יצחק החוקים של העם היהודי”.
יודע להיכן מוליכים אותנו ואם נצא מזה
היית שומע ואכן מבטיח לי שכך תעשה, מעשו לצוד לו צבי בעבור קרבן פסח?! אשת הממשל הביטה בהם בפליאה
בחיים.
אולם בפועל אינני יודע אם כך אכן היית הלוא אין הצבי כשר להקרבה כלל ,וכיצד עצומה“ .איזו אומה מוזרה” ,אמרה
הרוצחים עומדים מוכנים בכיכר העיר,
עושה. יכול היה להקריבו לשם פסח?! בתמיהה“ .אני מכירה אינספור אמריקאים
ודבר טוב לא עתיד לצאת מהם.
רציתי להעניק לך צידה לדרך .מה יכולתי אך כעת ,שבפועל עשית מעשים תמוהים קושיא זו הקשה החסיד ר’ עזריאל זעליג פטריוטים ,ואני עצמי פטריוטית של
לתת לך ,שילווה אותך לכל החיים? בעיניך רק משום שכך ביקשתי ממך, וינברג ז”ל בספרו ’זכרון עז’ ,והסביר על ארצות הברית ,אך מימי לא ראיתי אדם
כסף מזומן? יהלומים? הרי הם יחרימו בטוח אני שנחקקו הדברים בעצמותיך פי מעשה: שרוקד עם ספר החוקה האמריקאית.
הכל! מזון? כעבור זמן קצר ביותר לא וכן תנהג”... כיסופיהם העזים של חסידי סלאנים מדוע אתם רוקדים עם ספר החוקים בכזו
יישאר ממנו כלום! בהנהגתו זו של רבי נח וינברג יש להסביר שבטבריה לרבותיהם שבגולה היו לשם שמחה? הלוא חוקים הם דבר שמגביל
בני היקר ,נתתי לך את הדבר החשוב גם את כוונתו של יצחק אבינו שביקש דבר. את האדם!”
ביותר :את מצוות כיבוד אב ואם ,שעל מעשו להביא לו צבי בעבור קרבן פסח, אחד מראשי העדה היה החסיד המופלג ואכן ,לא נמצא אזרח המוסיף לעצמו
קיומה זוכים לאריכות ימים. אף שחיה אינה כשרה להקרבה. רבי נח וינברג ,נכדו של בעל ה’יסוד סייגים וגדרים מעבר לחוקי המדינה ,או
זכית לקיים את המצווה בזמן קשה כל מכיוון שלפני מותו ביקש ללמדו לקח זה: העבודה’ מסלאנים. בן נח המוסיף חומרות והרחקות מיוזמתו
כך ומתוך חוסר הבנה מוחלט ,אך ורק עשה את רצונו של אביך ,אף כאשר בשנת תרפ”ז איוותה נפשו של רבי נח על שבע המצוות שבהן הוא מחויב.
כדי לקיים את רצון ה’ .בזכות זה תזכה נראים הדברים בעיניך תמוהים ובלתי לנסוע לרבו בעל ’בית אברהם’ מסלאנים, עבור אומות העולם ,החוקים נועדו
להאריך ימים ותשרוד את המלחמה הגיוניים! לשם כך נסע ירושלימה במטרה להצטייד אך ורק כדי לשמור על הסדר הציבורי
הארורה הזאת”... למען יארכון ימיך בדרכון לנסיעה לאירופה. ולמנוע אנרכיה .הם מתקבלים כהכרח
וכשר’ משה אפטרגוט היה מספר את העיירה צאנז ,גליציה ,שנת תש”ב. אלא שבירושלים נפל רבי נח למשכב, בל יגונה – עושים אותם רק כי חייבים,
הסיפור הזה ,הוא היה אומר: מחוץ תשכל חרב ,ומחדרים אימה. ושכב על מיטת חוליו בבית קרוב אך בעומק הלב ,השאיפה הטבעית היא
“והנה רואים אתם בעיניכם ,זכות המצווה בחוץ נערכת אקציה רצחנית :יהודי משפחתו ר’ יוסל וינברג. שניתן יהיה לחיות בלעדיהם.
עמדה לי! העיירה מצטווים להתאסף בכיכר העיר כאשר אך קיבל בנו ,הוא אדמו”ר רבי אצלנו ,לעומת זאת ,התורה היא מהות
מכל בני עירי ומשפחתי -נשארתי אני עם צרורותיהם ,משם יצאו למסע עלום - אברהם בעל ה’ברכת אברהם’ ,את הידיעה אחרת לחלוטין .המצוות אינן אוסף של
בחיים. מסע שהסתיים בכבשני המוות באושוויץ. על מחלתו של אביו ,יצא לדרכו ירושלימה. חוקים אלא אמצעי לקשר עם הקדוש
המשך מעמוד א’ תהילים
את הגורל שלכם ,אלא לכו לכל אמר להם הרבי“ :אם כן ,מה אתם ראיתי את מלאך המוות מול העיניים
וכך פחתה האמונה והלכה במקביל מקום שיוליכו אתכם מהשמים .קיימו תמהים? כשיהודי מקיים מצווה ,נשמתו פעמים רבות מאוד ,עברתי צרות
לירידת הדורות .אם בזמן דוד המלך, בעצמכם את שנאמר בתחנון ‘נפלה נא מאירה בכל העולמות באור כה גדול, נוראות וייסורים מרים -ושרדתי.
יכול היה לצאת למלחמה ולפעול ביד ה’ כי רבים רחמו’ ,אבל אתם – אל שבאותה שעה פשוט אי אפשר לראות בזכות מסירות נפש למצוות ‘כבד את
בגבורתו בלא חשש שיהרהרו שזרועו היא תבחרו דבר!” בו שום רע”. אביך ואת אמך’ ,זכיתי ל’למען יארכון
שהושיעה להם ,בימי אסא היתה אמונתם לאחר אותו לילה שבו נחטפו כל לפי זה אפשר לתרץ את השאלה ,כיצד ימיך’!”
פחותה ,אך ברדיפתו אחרי אויביו עדיין הגברים לעבודות כפייה ,ניסו תושבי רק עתה יצחק ראה את הגיהינום
לא היו ישראל נכשלים בביטחון בכוח
הזרוע ,ובדור הבא בימי יהושפט ,כבר
העירה שנותרו למצוא מקלט ומסתור הפתוחה מתחת עשו. כי נר מצווה
אצל איכרים גויים מהסביבה ,שהסכימו בכל השנים ,היה עשו מסור בכל ליבו ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר
עלה החשש כי רדיפה אחר האויבים להעסיק יהודים בחוותיהם ובכך להגן למצוות כיבוד אב .הוא זה שדאג מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל
תגרום להחלשות האמונה ,וביקש לומר עליהם. במסירות לכל מחסורו של יצחק ,ובכל
שירה בלבד. מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה
“אני ,אימי וששת אחי פנינו אל מרכז פעם שנכנס אל אביו – עסק במצווה (בראשית כז לג).
אכן ,בימי חזקיהו המלך ,חשש שאף אם העירה ,המקום שבו התקבצו כל הגדולה הזו .לכן ,יצחק פשוט לא יכול
יאמר שירה בלבד ,עלולים ישראל לחשוב רש”י מפרש כי החרדה העצומה שאחזה
המשפחות היהודיות בניסיון למצוא היה לראות בו שום רע; בזמן שיהודי ביצחק באותו רגע היתה מפני שהוא
שיכולים הצדיקים לחולל פלאות בכוחם מעסיק גוי שייקח אותן אליו .זכרנו מקיים מצווה ,נשמתו מאירה באור כה
הרוחני בלבד ,ועל כן ביקש שהישועה ראה גיהינום פתוחה מתחת עשו.
היטב את מילותיו האחרונות של גדול שמכסה על כל חטאיו. הקשה רבי אריה צבי פרומר הי”ד
תעשה בשעה שהוא ישן על מיטתו. אבל הפעם הזו היתה שונה לחלוטין.
אבא ,והחלטנו שלא לפנות מיוזמתנו ה’גאון מקוז’יגלוב’ בספרו ’ארץ צבי’
מכך נלמד ,כי אמירת שירה אינה דבר
לאף אחד ,אלא פשוט להמתין בשקט עשו נכנס אל אביו כשיעקב כבר הקדים (פרשת תולדות) :הרי לא היתה זו הפעם
הנתון ביד כל אדם ,ואפילו ביד מלכי
שמישהו יפנה אלינו. אותו והביא ליצחק את המטעמים ,כך הראשונה שבה עשו נכנס אל אביו.
ישראל ,וזקוקים לזכות מיוחדת כדי
לאמרה .ובשעת סכנה רוחנית ממחשבת לפתע הבחנו בתוך ההמון באזרח שלמעשה אביו כבר קיבל את מבוקשו. מדוע ראה יצחק את הגיהינום פתוחה
עצמיות ,מחשבה של כחי ועצם ידי אוסטרי שהיה נראה אדם הגון ומכובד הפעם עשו לא בא במטרה לשרת מתחתיו דווקא כעת ,ולא באף אחת
המחלישה את האמונה בה’ – אין אומרים מאוד ,בעל חזות של איש דת רחום ולכבד את אביו ,אלא מתוך רצון לקבל מהפעמים הקודמות שבהן עשו הגיע
אפילו שירה. ומיטיב .יהודים רבים פנו אליו בתחינה את הברכות ,בנוסף ,הוא כלל לא מלא אליו?
שיסכים לקחת אותם איתו .גם אימי את מבוקשו של אביו ,שכן יצחק ביקש מעבר לכך ,קשה להבין :ישנם סיפורים
שם אלקי יעקב החלה לצעוד לכיוונו ,אך באותו רגע
תפסתי בידה בבהלה גדולה וזעקתי
ממנו להביא לו בשר כשר ,והנה מובא
בתרגום יונתן (כז לא) ,שעשו הביא
רבים על גדולי ישראל שידעו להבחין
מיד בטיבו של האדם שעומד מולם,
יענך ה’ ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב ליצחק בשר כלב.
(תהלים כ ב). בבכי“ :אמא ,אבא אמר לא לבחור כלום!” האם הוא צדיק או חלילה להפך .כיצד
אימי השתכנעה מדברי ונעצרה על בעת הזו ,ללא אור המצווה שהסתיר את ייתכן שיצחק אבינו טעה לגבי עשו
בשעת צרה מבקש דוד המלך עליו
עמדה .בסופו של דבר ,אדם אחר פנה מעשיו הרעים של עשו ,נחשפה האמת במשך זמן רב כל כך ,ורק כעת התגלה
השלום‘ :ישגבך שם אלקי יעקב’ .לא
אלינו מיוזמתו ,וכולנו – שבעת האחים – המרה לנגד עיניו של יצחק ,והוא נחרד לו שהוא רשע מרושע?!
בשמו של אברהם ולא בשמו של יצחק
נתלה המזמור ,אלא דווקא בשמו של הלכנו עימו ,מלבד אימי שמצאה מקום חרדה גדולה כשראה גיהינום פתוחה הדבר יובן על פי מעשה שהיה:
יעקב אבינו .סודו של שם זה טמון בדרכו מסתור נפרד. מתחתיו. הרב הקדוש רבי יעקב יצחק מלובלין
של יעקב לדבוק במידותיו של הבורא כעבור מספר חדשים נכנעה גרמניה ’רצה באשר ירצה יוצרך‘ זי”ע ,היה ידוע בכוח ראייתו הרוחנית
ולהמשיך רחמים וחנינה לעולם. הנאצית והמלחמה הנוראה הגיעה לאחר שהבין יצחק כי יעקב הוא זה וברוח קדשו ,עד שבעבורם זכה לכינוי
ביאור לדבר נמצא בדברי רבנו משה לקיצה .מיהרנו לברר מה עלה בגורלם שקיבל את הברכות בפועל ,אמר‘ :מי ’החוזה מלובלין’ .באחד הימים הגיעו
אלשיך ,שכתב בספרו ’תורת משה’ על של חברינו ומכרינו שהלכו עם אותו אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל אליו שליחים מעירה שבה פעל ‘מוסר’
התורה (במדבר יד כ) בשם הספר הקדמון אוסטרי בעל המראה האצילי ,שהתגורר בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה’. – יהודי שהידרדר והלשין לשלטונות
’לבנת הספיר’ (פר’ וירא) ,שקיבל ממורו בסמוך למקום שבו שהינו .כשהגענו רש”י מבאר את פשר המילים ‘גם ברוך על בני קהילתו ,הלשנות שהעמידו את
שדקדק בלשון חכמינו שאמרו“ :כל זמן לשם ,נגלה לנגד עינינו מחזה מחריד: יהיה’ כי יצחק ביקש למנוע טענה חייהם בסכנת מוות ממשית.
שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה”, כל היהודים שבחרו ללכת עם אותו אדם עתידית ,שאלמלא התרמית של יעקב, פרנסי העיירה ,שלא מצאו מוצא אחר
ולא אמרו ‘יאמרו לפני כסדר הזה’. ‘הגון’ היו שרועים על הארץ ללא רוח הוא לא היה זוכה לקבל את הברכות מול האיום ,שלחו את נציגיהם אל
והכוונה היא ,שלא די שיאמרו בני ישראל חיים ,לאחר שזה רצח אותם במו ידיו. כלל .לכן ,ברגע שהבין את האמת, ה’חוזה’ כדי שיעתיר בתפילה שהמלשין
את שלוש-עשרה המידות בלבד ובכך התברר שברגע ששמע אותו אזרח הסכים יצחק עם המעשה מרצונו יסתלק מן העולם .השליחים רשמו את
יסולח להם עוונם ,אלא שעליהם ‘לעשות אוסטרי על השחרור הקרוב ,הוא פקד ומדעתו. שמו של אותו מוסר על פתק והגישו
כסדר הזה’ .כלומר ,לדבוק בשלוש- על כל היהודים שהיו עמו לשכב על אך כאן מתעוררת תמיהה עצומה :הרי אותו לרבי .ה’חוזה’ הביט בפתק ,ואז
עשרה המידות של הבורא ,שהוא ‘א-ל הרצפה ,שלף את אקדחו ורצח את כולם יצחק חפץ בכל ליבו לברך את עשו. פנה אליהם בתמיהה“ :מה אתם רוצים
רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת’ אחד אחרי השני – השם יקם דמם. מה ארע באותו רגע שבו גילה כי בירך מהאדם הזה? נשמתו מאירה בכל
וכל המידות הנאמרות שם .וכדרך שאמר לאחר המלחמה התאחדנו מחדש את יעקב בטעות ,שגרם לו לשנות את העולמות!”
התנא הקדוש אבא שאול (שבת קלג“ :):הווי ומצאנו הן את אימי והן את אבי; דעתו ולהחליט שהברכות אכן ראויות השליחים נדהמו .הם הכירו היטב את
דומה לו .מה הוא חנון ורחום – אף אתה המשפחה כולה שרדה בנס”. ליעקב? מדוע בחר יצחק להסכים עם פשעיו של אותו אדם ,ולא הצליחו להבין
היה חנון ורחום”. “מאז אותו יום” ,סיכם ר’ בנימין אריה הברכות ,ובניגוד לפעם הראשונה בה כיצד הרבי אינו מבחין ברשעותו ואף
ובדומה לזה מצאנו בדברי חכמינו (ספרי גולדשטיין“ ,אינני בוחר לעצמי דבר. בירך אותו במחשבה שהוא עשו ,כעת טוען שנשמתו מאירה בכל העולמות.
עקב מט) שדרשו על הכתוב (דברים יא כב) אני מתמסר לחלוטין לתכניותיו של בירך אותו בידיעה גמורה שהוא יעקב, הם החליטו להמתין להזדמנות אחרת,
‘ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו’“ :ואלו הן הקדוש ברוך הוא ,הולך רק לאן שהוא ואמר ‘גם ברוך יהיה’? היה עליו לכעוס וכעבור זמן מה הגישו את שמו של
דרכי המקום‘ :ה’ ה’ א-ל רחום וחנון ארך מוביל אותי ,ומשתדל בכל רגע רק על יעקב ואף לקלל אותו על כך שנטל המלשין לרבי פעם נוספת.
אפים ורב חסד ואמת’” .ואמרו שעל האדם לראות להיכן הקדוש ברוך הוא מוביל את הברכות במרמה! הפעם ,כשהביט ה’חוזה’ בפתק ,אחז
לדבוק במידותיו ,מה הוא נקרא רחום ,אף אותי”. סיפור מצמרר מימי השואה יכול לשפוך בו זעזוע עמוק .הוא אמר בכאב“ :אדם
האדם יהיה רחום ,ומה הוא נקרא חנון אף למעשה הנהגה רוחנית זו כבר נכתבה אור על הענין: שפל כזה ,המוכן להסגיר יהודים אחרים
האדם ידבק במידת החנינה.
על ידי רבנו הרא”ש בספרו ’ארחות ר’ בנימין אריה גולדשטיין ,מהעיירה ולסכן את חייהם עבור בצע כסף...
וכאשר ינהגו כן ויזכו לדבוק במידותיו,
חיים’ (ליום רביעי ,אות סט)’ :רצה באשר הודאהז שבהונגריה ,סיפר על הלילה בעזרת השם הוא יסתלק בקרוב מן
ימחל להם הבורא יתברך על כל
עוונותיהם. ירצה יוצרך’ .על האדם להתבונן ברצונו הנורא שבו פרצו הנאצים ועוזריהם העולם ,ולא יוכל עוד להרע לאיש”.
וכאן המקום להביא את ביאורו הנפלא של הבורא ,לקבל את המציאות כפי לבית משפחתו ולקחו בכפייה את אביו, השליחים המופתעים פנו לרבי ושאלו:
של הגאון הקדוש רבי פינחס הורויץ שהיא ולהתאים את עצמו אליה ,מבלי ר’ פישל גולדשטיין ,לעבודת כפייה. “מדוע בפעם הקודמת שהבאנו את
מפרנקפורט זי”ע בעל ה’הפלאה’ בספרו לנסות להאבק במה שהועידו לו השמים. בתוך הבהלה והחטיפה המהירה ,האב הפתק אמר הרבי שהוא מאיר בכל
’פנים יפות’ (ויקרא ז כא) ,שם הסביר שיעקב כך בדיוק נהג גם יצחק אבינו .כאשר לא הספיק להיפרד מבני משפחתו כראוי העולמות ,ואילו כעת התגלתה האמת
אבינו ,עליו השלום ,דבק במידותיו של ראה שלמרות כל תכניותיו ורצונו העז או לומר להם מילות פרדה ארוכות .אך על מעשיו הרעים?”
הבורא יתברך במידה כזו ,עד שאמרו לברך את עשו ,יעקב הוא שקיבל את ממש ברגע האחרון ,תוך כדי שהנאצים השיב להם ה’חוזה’“ :צאו ובדקו מה
חכמינו (מגילה יח ):על הפסוק (בראשית לג הברכות ,הוא לא ניסה להילחם בכך או גוררים אותו החוצה אל הבלתי נודע, עשה אותו אדם בשעה שהגשתם לי את
כ) ‘ויקרא לו אל אלהי ישראל’ ,שהקדוש להתנגד .הוא הבין מיד שזהו רצונו של הצליח לצעוק לעברם: הפתק בפעם הראשונה”.
ברוך הוא קראו ליעקב ‘אל’ ,ועל כן זכה הקדוש ברוך הוא ,והסכים עם הברכות “בימים האלה ,כשכולם נתונים בסכנה, והנה התברר שבאותם רגעים שבהם
מדעתו ,בבחינת ‘רצה באשר ירצה אף אדם אינו יכול לדעת מה באמת טוב באו אל ה’חוזה’ בפעם הראשונה ,עסק
המשך בעמוד ד’ יוצרך’. עבורו .לכן ,אל תנסו לבחור בעצמכם המלשין בהדלקת נרות חנוכה.
המשך מעמוד ג’ תהילים
השלום ואומר‘ :לה׳ הארץ ומלואה’. (בראשית כה כא) ‘ויעתר יצחק’ שכל ימיו ומיישב את התמיהה שבה פתחנו. לשנים-עשר שבטים ,כנגד שתים-עשרה
אולם במקום אחר נאמר‘ :והארץ נתן היה מתפלל יצחק לה’ ,ומה היתה כל זמן שזעקתו של האדם באה מתוך המידות הנותרות שדבק בהן.
לבני אדם’ .אם הארץ לה׳ היא – כיצד תפילתו? ‘לה’ לנכח אשתו’‘ ,אשתו’ היא תרעומת ,מפני שאינו מוכן לקבל את וזה פרושו של הכתוב שלפנינו‘ :יענך ה’
ניתנה לבני אדם? כנסת ישראל ,ועל דבר זה ביקש יצחק הדרך שבה בחר הקדוש ברוך הוא ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב’ ,שבעת
על כן צריך האדם להיות בבחינת אבינו ,שיהיה ה’ תמיד לנוכח עיני כנסת להנהיגו באותה שעה ,מתקיים בו ‘אלקי צרה ידבקו ישראל במידותיו של הקדוש
״מאמין בחי עולמים וזורע״ ,ולזכור בכל ישראל ,שבכל עת ובכל זמן יפנו כנסת אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה ברוך הוא ,כשם שדבק יעקב אבינו שזכה
שלב שהכול מאת הבורא יתברך שמו. ישראל לנוכח ה’ יתברך ,לדעת שהכל בא לי’ .הבורא יתברך כביכול ‘יושב’ – ממתין לכינוי ‘אל’ ,ואזי מובטחים הם שיענו.
לשם כך ניתנו התרומות ,המעשרות ממנו יתברך שמו לעד. ומצפה ל’תהלות ישראל’ :שהיהודי יצרף
והביכורים ,כדי שבכל מלאכת השדה אמונה זו אינה רק בשעה שהדרך נוחה אל תפילתו גם שבח והודאה ,ויקבל מזעקה לתהילה
יכיר כי לא כוחו ועוצם ידו עושים לו ומאירה .עיקר מבחנו של האדם הוא באמונה ובשמחה את הנהגתו יתברך. אלי אלי למה עזבתני ...אלהי אקרא יומם
חיל; יש מנהיג לבירה והכול מאתו כאשר הרועה מוליכו בנתיב שאינו מבין, כאשר הזעקה נעשית לתפילה של ולא תענה ...ואתה קדוש יושב תהלות
יתברך. בתוך ‘גיא צלמות’ ,גם שם עליו לזכור אמונה ולא לטענה ,נפתחים לפניו שערי ישראל (תהלים כב ב–ד).
כל עוד הוא ממתין לגשמים ,הרי הוא ‘כי אתה עמדי’. ישועה. יש שעות שבהן זעקתו של היהודי
חש היטב כי תלוי הוא בחסדי שמים. וגדול הוא כוח האמונה בשעת הצרה, אסתר המלכה עצמה היא דוגמה לכך. בוקעת מעומק לבו ,אך נדמה לו כי
אבל לאחר שצמחה התבואה והוא שכפי מה שמאמינים שתכלית הדין היא לא חדלה מלזעוק ולהתפלל ,אך שערי שמים ננעלו בפניו‘ :אלי אלי למה
קוצר ,טוחן ולש ,עלולה להתגנב ללבו היא רחמים ,כך זוכים להתגלות הטוב לצד תפילתה פעלה מתוך אמונה וקבלת עזבתני ...אלקי אקרא יומם ולא תענה
המחשבה שהדבר תלוי בחריצותו .דווקא בפועל. הנהגת הבורא .במשתה שעשתה ביטאה, ולילה ולא דומיה לי’ .והנה ,בתוך אותה
בסוף המלאכות ,כשהבצק עומד להיכנס וזהו שביקש דוד המלך ‘גם כי אלך בגיא לפי ביאור ה׳חתם סופר׳ ,קבלת עול זעקה עצמה ,עובר דוד המלך עליו
לתנור ,נצטווה להפריש חלה מראשית צלמות לא אירא רע’ ,גם בעת צרה שאין הגלות בשמחה ובהכנעה; ובכך החלה השלום ואומר‘ :ואתה קדוש יושב תהלות
העיסה .אף שכבר הפריש תרומות רחמי ה’ נגלים לעין גם כן לא אירא רע, הישועה עוד קודם שביקשה מאחשורוש ישראל’ .כיצד משתלבת כאן התהילה,
ומעשרות בשדה ,חוזרת מצוות חלה והוסיף לבקש ‘אך טוב וחסד ירדפוני’, על אחיה היהודים. בשעה שהלב מלא כאב והתפילה עדיין
ומזכירה לו שהקדוש ברוך הוא לבדו שירדפהו חסד ,הן חסד נגלה והן חסד ואם כך ,שמא מוטב לאדם לשתוק ולא לא נענתה?
עשה ועושה ויעשה לכל המעשים ,והוא נסתר ,הן טוב שהוא חס”ד במספר קטן, להתפלל על צרתו? את התמיהה הזאת מעמיד הגאון רבינו
הקוצב לכל בריה די מחסורה. והן חסד נגלה ,ובכוח האמונה נזכה בוודאי שלא .הבורא יתברך חפץ משה סופר זי״ע ,בעל ה׳חתם סופר׳,
זו היא עקירת שורשה של עבודה זרה: שיתהפך ה’טוב’ ל’חסד’ ויתגלו רחמיו בתפילתם של ישראל ,ואף אסתר עצמה בדרשותיו (פר’ זכור תקנ״ד) ,ותשובתו אינה
שלא לייחס כוח לשום דבר מלבד יתברך עלינו בשלמות. ביקשה והתחננה .אלא שתפילה שלמה אמורה רק לאותה שעה שעמדה אסתר
אלוקותו יתברך .האדם ממתין ואינו וכאשר האדם נאחז בידיעה שהבורא אינה באה מתוך תרעומת על הנהגת בחצר הפנימית של המלך אחשורוש,
אוכל מיגיעו עד שייתן חלק למקום, עמו גם בתוך הגיא ,הוא יודע שהירידה הבורא ,אלא מתוך אמונה שגם מה שאין אליו לא הורשתה להכנס; היא מגלה
ובכך הוא מבטל מלבו גאווה וישות אינה סוף הדרך .שבטו של הרועה אינו האדם מבין בא מאתו יתברך ולתכלית דרך בעבודת הבורא לכל יהודי העומד
ומכיר שהוא וכל קניינו שייכים לאדונו בא לדחותו ,אלא להוליכו אל המשענת טובה .תחילה מקבל היהודי את רצון בעת צרה.
יתברך. ואל העלייה שתבוא אחריה. קונו באמונה ובשמחה ,ומתוך כך הוא את תשובתו מבאר ה’חתם סופר’ על פי
האדם עשוי לחשוב שככל שירבה על כל אדם עוברים בחייו זמני עלייה שופך לפניו את לבו ומייחל לישועתו. מאמר חכמינו ז”ל במסכת אבות (פ”ד
בחריצות ובהשתדלות ,כך תרבה וזמני ירידה ,והעצה להתחזק בזמני אפשר לבכות ,לזעוק ולהתחנן ,ועם כל מט”ו)“ :אין בידינו לא משלוות הרשעים
הצלחתו .אולם ביחס למצוות חלה אומר הירידה היא לדעת שהקדוש ברוך הוא, זאת להוסיף ולומר‘ :ואתה קדוש יושב ולא מייסורי הצדיקים” ,כלומר ,אין
הנביא יחזקאל‘ :וראשית עריסותיכם הוא העומד מאחרי כל הקשיים העוברים תהילות ישראל’ .הזעקה אינה סותרת אנחנו מבינים מדוע מתנהל העולם
תתנו לכהן ,להניח ברכה אל ביתך’, עליו ,ואין שום צרה הנמשכת לעולם את ההודאה; אדרבה ,כשהיא כרוכה באופן שישנו רשע וטוב לו ,ולעומתו,
וחכמינו ז״ל אמרו כי המפריש חלה זוכה אלא ישוב הגלגל ויתהפך עליו למוטב. באמונה ובקבלת הנהגתו יתברך ,נעשית צדיק הנאלץ לסבול ורע לו ,אבל זו
לברכה (שבת לב .):נמצא שלא היגיעה וכן מצינו בדוד המלך עליו השלום גם היא עצמה פתח לישועה. מציאות קיימת שאי אפשר בעולם
לבדה היא המביאה את השפע; דווקא שעברו עליו זמנים קשים בימי חייו ,והיה הזה להגיע לזיכוך ולתיקון האמיתי
כשהאדם נותן מראשית עמלו לשמים, מחזק עצמו באמרו ‘שבטך ומשענתך הרועה המלווה בלא קושי ,צער ומשיכה אל החומריות
מונחת הברכה בביתו. המה ינחמני’ ,ופרש רבנו עובדיה ספורנו ה׳ רעי לא אחסר ...גם כי אלך בגיא הגשמית.
הפרשת החלה מקשרת אפוא את האדם שדוד נתן אל לבו שכבר היה כן בעבר, צלמות ...אך טוב וחסד ירדפוני (תהלים כי רק על ידי שהאדם מצטער בכל
עם בורא העולם ,ומשרישה בו כי הלחם שהכה אותו ה’ בשבט חובלים ,ואחר כך כג א–ו). הניסיונות העוברים עליו ועומד מול
וכל אשר לו מאת ה׳ הם .אך גם לאחר תמך אותו לעזרו במשענתו ,וכמו שהיה רועה נאמן אינו עוזב את צאנו בשעה יצרו המושכו לגשמיות ומתרחק ממנה,
שהפריש חלה והפת מותרת באכילה, כן בעבר שאחר המכה באה הסמיכה ,זו שהדרך נעשית קשה .הוא מוליך אותו הוא מתקרב אל הבורא יתברך ,ועל כן
עדיין לא הושלם סדר העבודה; קודם היא נחמתו שגם להבא ישוב ה’ לסמכו בנאות דשא ,יורד עימו אל הגיא החשוך, שיבח דוד המלך בתהלים (קיח כא) וייקר
שייהנה ממנה עליו לברך. במשענתו אחר שהכה אותו בשבטו ,וזהו ובשבטו ובמשענתו מחזירו אל הדרך את הקושי שזימן לו השם יתברך ‘ -אודך
כך אמרו חכמינו ז״ל (ברכות לה :).״כל החיזוק לכל אדם בשעת קושי וסבל, העולה. כי עניתני’ מלשון עינוי ,כפרושו של
הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה – לדעת שכל קושי הוא זמני ואחריו תבוא כך ראה דוד המלך עליו השלום את המלבי”ם ,כי ידע שדווקא על ידי העינוי
כאילו נהנה מקדשי שמים ,שנאמר ‘לה׳ הרווחה. הנהגת הבורא עמו‘ :ה׳ רעי לא אחסר’ והצער תצמח הישועה וההתקרבות –
הארץ ומלואה’״ .רבי לוי הקשה :מצד זהו חוט האמונה השזור לאורך המזמור: – וממילא ‘גם כי אלך בגיא צלמות לא ‘ותהי לי לישועה’.
אחד נאמר ‘לה׳ הארץ ומלואה״’ ,ומצד ‘ה׳ רעי’ – שלא תחסר מליבנו הידיעה אירא רע ,כי אתה עמדי’. על פי יסוד זה מוכח שרצון ה’ האמיתי
שני ‘והארץ נתן לבני אדם’ .ותירצו :״כאן שהוא מנהיגנו; ‘כי אתה עמדי’ – גם על מנת לזכות למידת האמונה זקוק הוא שיתעצם האדם כנגד כל הקשיים
קודם ברכה ,כאן לאחר ברכה״. במקום החשוך ביותר‘ ,שבטך ומשענתך כל אדם לסיוע מן השמים ,ותמיד עליו ודווקא מתוכם ידבק בו ,וכשאין האדם
קודם שבירך האדם ,המזון אינו שלו המה ינחמני’ – מפני שגם הירידה עצמה להתפלל על כך ,שיעזרהו ה’ יתברך לתת מסוגל לעמוד בכך ,לעיתים אכן נעשה
כלל; הוא עומד עדיין ברשותו של אדון נתונה ביד הרועה ,והוא המוליך ממנה בו מבטחו בכל תהלוכותיו בעולם ,כמו לו נס ,אבל אין זה רצון הבורא שיעבדו
הכול .בברכה נוטל האדם רשות :הוא אל הטוב והחסד .היודע זאת אינו נשאר שאמר דוד המלך עליו השלום ה’ רעי אותו כך ,אלא מתוך הקושי דייקא.
מודה לבורא על מזונו ומכיר כי אין הוא בגיא ,אלא הולך בו בלב בטוח עד שישוב לא אחסר ,ופרש הרב הקדוש רבי מנחם כיוצא בזה מסופר בגמרא (שבת נג ):על
בעל הבית אלא מקבל מתנה .רק מתוך וישב בבית ה׳ לאורך ימים. מנדל מלינסק זי”ע שהיה דוד המלך אדם אחד שנעשה לו נס בשינוי סדרי
הכרה זו נעשית הארץ ‘נתונה לבני אדם’. מתפלל שאף פעם לא תחסר לו אמונה הטבע ,ואמרו עליו חכמים“ :כמה
נמצא שמצוות חלה והברכה משלימות לה׳ הארץ – לאחר הברכה זו שה’ הוא הרועה אותו מעודו. גרוע הוא אדם זה שבגללו נשתנו סדרי
זו את זו .לאחר כל העמל מפריש האדם לה׳ הארץ ומלואה תבל וישבי בה (תהלים זו הכוונה ‘ה’ רעי’ ,שהידיעה הזאת בראשית”.
מראשית עיסתו לשמים ,וברגע האכילה כד א). לעולם לא אחסר ,שלא תחסר ממנו ללא ספק היה אותו אדם ראוי לנס
הוא מברך על הפת .כך נשמרת בלבו האדם יוצא אל שדהו ,זורע וקוצר ,טוחן האמונה בה’ יתברך הרועה ומנהיג את שנעשה לו ,אבל אם היה עובד את
הידיעה כי גם הארץ שניתנה לבני אדם ולש ,ולבסוף עומדת לפניו פת הראויה האדם בכל דבריו. הבורא יתברך מתוך הקושי והצער
לא יצאה מרשותו של הבורא :לעולם לאכילה .בשעה זו עלול הוא להרגיש ועל דרך זו פירש בנו הרב הקדוש רבי ללא צורך בניסים ,היה זה חשוב יותר
‘לה׳ הארץ ומלואה’. כי עמל כפיו הוא שהביא לו את לחמו. נפתלי מרופשיץ זי”ע בספרו ’זרע קדש’ בשמים.
כנגד מחשבה זו פותח דוד המלך עליו (תולדות ד”ה ועוד י”ל ויעתר הד’) את הפסוק שב ה׳חתם סופר׳ אל לשון המזמור
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון קל"א | פר' תולדות תשפ"ז
מסירת מוצר שנמכר לנכרי לשליח בשבת מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
(הלכות שבת פ"ו הי"ט) נתפרש חשד נוסף ,שמא יאמר הרואה שעכשיו מכרו לו. יחזקאל מכר מוצר משומש באתר מכירות לקונה נכרי ,וקיבל את התשלום
וכן נפסק בשולחן ערוך (או"ח סי' רנב סעיף א). באשראי לפני שבת .בעיצומה של סעודת השבת נשמע לפתע צלצול פעמון
במשנה ברורה (שם סק”ט) הביא את שני הטעמים :חשד שציווהו להוציא, בביתו של יחזקאל .הוא קם לפתוח את הדלת ,ובפתח עומד משלוחן גוי שהגיע
וחשד שמכר לו בשבת .ולפי הטעם השני אסור גם בעיר המוקפת חומה או לביתו על מנת לאסוף את המוצר שנמכר ולהביאו לידי הקונה .כעת הסתפק
שיש בה עירוב ,אף שאין לחשוש להוצאה האסורה ,מכל מקום יש לחוש יחזקאל ,האם הוא רשאי למסרו לשליח בשבת הואיל ותמורתו כבר שולמה
לחשד הרואים שיסברו שמכר לו בשבת. לפני השבת ,או שמא יש חשש מראית העין גם כשהמוצר כבר שייך לנכרי?
מעתה ,מה שהקונה הזמין את השליח מדעת עצמו ,אינו טעם מספיק תשובה:
להתיר למסור לידיו .אמנם אין המוכר מצווהו לעשות מלאכה ,אבל הרואה א .מסירת מקח שנמכר מערב שבת
את מסירת המוצר בבית המוכר אינו יודע מי הזמינו ומתי נעשתה המכירה. בברייתא (שבת יח ):מבואר ,שאף לבית הלל שהתירו למכור לנכרי בערב
לענין חשד זה אין לחלק בין הקונה הבא ליטול בעצמו ובין שליח שבא שבת ,ההיתר הוא בתנאי שיצא מפתח ביתו של ישראל מבעוד יום .ופירש
המשך בעמ' ג' מטעמו. רש"י (שם ד"ה אלא כדי שיגיע לביתו) ,שהחשש הוא שיתחלף בשלוחו .וברמב"ם
חימום קוגל בליל שבת להשבחת טעמו שהתפלל מנחה ,אולם חברו העיר לו שחז"ל
אסרו להסתפר סמוך למנחה .האם אפשר הלכה למעשה
בליל שבת רצה אהרן להניח קוגל שהוכן מערב תשובות ממורינו הרב שליט“א
שבת על מכסה סיר החמין העומד על הפלטה, להקל בזמננו בטענה שהתספורת נעשית
ולהשאירו שם עד סעודת הבוקר .מטרתו לא במהירות והתקלות אינן שכיחות כל כך ,והאם
יש הבדל בין מספרה לבין תספורת בבית? השמיט 'לברכה' בשאילת גשמים
הייתה רק לחממו ,אלא שהשהייה הממושכת
תעשה את הקוגל משובח וטעים יותר .האם ת .גזרו חז"ל שלא ישב לפני הספר לאחר שכבר לאחר תפילת שחרית באחד מימות החורף נזכר
שינוי זה אסור משום 'בישול' ,אף כשההנחה הגיע זמן מנחה שמא ישברו המספרים וישכח אבישי שבברכת השנים אמר 'ותן טל ומטר על
נעשית בדרך המותרת? פני האדמה' ,ודילג על תיבת 'לברכה' .את שאר
ולא יתפלל .2וכתבו הפוסקים כי אם יש לפניו
הברכה אמר כרגיל .הוא הסתפק האם עצם
ת .אם הקוגל כבר נאפה או נתבשל כל צורכו, מספריים או מכונת תספורת חלופיים ,אפשר בקשת טל ומטר מספיקה ,או שהבקשה שיהיו
והוא יבש בלא רוטב ,5מותר לחממו אף שכוונתו להקל ולהסתפר קודם מנחה .3אבל כשאין לברכה מעכבת .האם עליו לחזור ולהתפלל?
להשביח טעמו והוא 'מצטמק ויפה לו' ,6ויניח לפניו כלי חלופי ,גם בזמנינו על אף שהתקלות
נדירות או שהתספורת קצרה ,נכון לנהוג כדברי ת .אינו צריך לחזור ולהתפלל ,אף אם נזכר
את הקוגל על גבי מכסה סיר ,אך אין להטמין
חז"ל ולהתפלל קודם שמסתפר ,ובכל אופן צריך באמצע התפילה לאחר שסיים את ברכת השנים.1
את הקוגל בתוך כיסוי הסיר ,7וכן מותר להניחו
בליל שבת לצורך סעודת הבוקר ,ואין בכך איסור שיישאר זמן מספיק להשלים את התספורת
הכנה .8אולם אם לא נגמר בישולו ,אף שכבר ולהתפלל ,ואין להתחיל תספורת כשעלול להפסיד תספורת לפני מנחה בזמננו
אפשר לאוכלו בדוחק ,אסור להניחו על הסיר את זמן התפילה.4 יצחק ביקש להסתפר אחר הצהריים ,לפני
המשך בעמ' ב'
סי' ג ס"ד( הובאה דעת הגרי"ש אלישיב והגרב"צ פלמן, אם לא גמר להסתפר ,ואם כן בהפסקת חשמל שאין הרמב"ם )הל' תפילה פ"ו ה"ה( והשולחן ערוך )סי' רלב ס"ב( 1מאחר שהמתפלל ביקש על טל ומטר ואמר את
שמיחם חשמלי דינו ככירה משום שגוף החימום לו במה להטרד אין לחוש. לאסור אף בתספורת רגילה סמוך למנחה גדולה. שאר הברכה וחתימתה כראוי ,ולא החסיר את עיקר
מחובר אליו ,ומכיוון שניתן להעבירו למצב הרתחה, 4בקצות השלחן )סי' כו ,בדי השולחן אות טו( כתב שמנהג ובמשנה ברורה )שם סק"ז( נתבאר שתחילת זמן זה שאלת הגשמים ,דילוג תיבת 'לברכה' אינו מעכב
דינו ככירה שאינה גרופה וקטומה ,וכיסוי המיחם העולם היום להסתפר אף סמוך למנחה קטנה ,ואולי היא חצי שעה זמנית קודם מנחה גדולה ,דהיינו בדיעבד ,וכמבואר בביאור הלכה )סי' קיט ד"ה אם דילג(
אינו הופך את האש לגרופה וקטומה ,שכן הוא כיסוי לפי שאנו רואים בחוש שמלאכת התספורת עם מחצות היום. שחיסרון בדבר שהוא מעיקר הברכה ,כגון שאלת
קבוע ,וכמבואר במשנה ברורה )סי' רנג ס"ק פא ,ובשער מכונות התספורת המצויים בזמנינו ,היא עבודה קלה 3המגן אברהם )סי' רלב סק"ג( כתב שאפשר להקל גשמים בימות הגשמים ,מעכב ,אך השמטת דבר
הציון ס"ק עה( שנדרש כיסוי אחר ,שיהווה היכר שאינו הנגמרת בזמן קצר ,ואף שאין לנו לחדש חילוקים כשיש שניים או שלושה זוגות מספריים מוכנים שאינו מעיקר עניינה אינה מעכבת .ועל פי זה בנידון
חפץ בחום רב ולא יבא לחתות באש שלמטה .ולפיכך מדעתנו ,מכל מקום יש להקל בצירוף הדעה לפניו ,הביאו במשנה ברורה )שם סק"ו( .ובשער הציון דידן שעצם שאלת המטר נאמרה והברכה נחתמה
אין להניח מאכלים בשבת אף על כיסוי המיחם ,כי המובאת ברמ"א להתיר גם סעודה קטנה אף סמוך )סק"ג( כתב שהאליה רבה )סק"ג( מפקפק בזה ,ומשום כראוי ,אינו צריך לחזור .ואף שכתב הט"ז )או"ח סי'
הכיסוי והמיחם נחשבים כלי אחד ,והמים שבתוך למנחה קטנה. דלא פלוג רבנן .ובברכי יוסף )סק"ג( הביא מהארחות קיד סק"ח( שעיקר מה שמבקשים על הטל בברכת
המיחם אינם מפסיקים ,כדין מים שבתוך הכירה 5הלחלוחית הבלועה בתוך הקוגל אינה כרוטב חיים )דין תפילת המנחה אות ב( שכתב ג"כ שאם יש לו השנים הוא כדי שיהיה לברכה ,מכל מקום אין ללמוד
עצמה ,שאינם מפסיקים .אמנם הרבה פוסקים נפרד ,אך אין לחמם עמה רוטב שהצטנן לגמרי, זוגות אחרים מותר וכדעת המג"א .וכתב הברכי מכך שתיבת 'לברכה' היא מעיקר הברכה ומעכבת,
חולקים על כך וסוברים שהמכסה של המיחם נחשב כמבואר בשו"ע )סי' שיח סט"ז( ובמשנה ברורה )שם ס"ק יוסף ,שאף שמצאנו בכמה גזירות חז"ל שאמרו 'לא שהרי הריטב"א )תענית ג .ד"ה תאנא בטל וברוחות( כתב
כקדירה העומדת מעל האש ,ולכך מותר לחמם על ק -קה( בדין פשטידה ששומן נימוח בתוכה :כשאינו פלוג רבנן' ,יש לחלק שכאן אף אם ישבר הזוג ויחזר שנהגו לשאול על טל של ברכה ,ואף על פי כן אם
גבו תבשילים המבושלים כל צרכם אפילו כאשר נעשה משקה מרובה הזב וניכר בפני עצמו ,אין אחר זוג אחר ,עדיין יתכן שבכל זאת ישאר לו זמן לא שאל טל אין בכך כלום ,וכן נפסק בשו"ע )או"ח סי'
האש אינה גרופה וקטומה ,וכמבואר בשו"ע )סי' שיח ההפשרה אוסרת את החימום .ולכן לחלוחית פנימית להתפלל ,ואף אם יעבור זמן המנחה ,אין בזה רק קיז ס"ד( שאם שאל מטר ולא טל אין מחזירין אותו.
ס"ח( שמותר להניח לכתחילה מאכלים על גבי מיחם אינה נחשבת רוטב נפרד .אולם ברוטב שהצטנן שייך ביטול מצוה דרבנן בשב ואל תעשה .וכן בבן איש ועוד שבנידון דידן שאמר את שאר הברכה כרגיל,
העומד על אש שאינה גרופה וקטומה ,משום שאין בישול אחר בישול ,כמבואר )שם ס"ק קד( ובשו"ע )שם חי )שנה ראשונה ,ויקהל אות יא( הביא את החולקים על הבקשה לטובה ולברכה עולה מתוך מה שאמר 'ברך
דרך בישול בכך .ואם רוצה להניח את הקוגל עטוף ס"ד( .כשיש שומן קרוש רב שיימס ויזוב לחוץ ,יש המג"א ואף על פי כן כתב שיש לסמוך על המקילים, עלינו'' ,לטובה' ו'וברך שנתנו כשנים הטובות' .ובפרט
בנייר כסף ,דעת האגרות משה )ח"ד סי' ע"ד( שאין דין לדון גם משום נולד. ושכן נהגו בבגדאד גם לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה. שבנוסחאות הישנות של סדר התפילות לרמב"ם
הטמנה בנייר כסף כיון שאינו עשוי לשמירת חום, 6בשו"ע )או"ח סי' שיח ס"ד( התיר חימום חוזר של ובשו"ת אור לציון )ח"ב פט"ו סי' קי( פסק ג"כ להתיר )נוסח ברכות התפילה ,ברכה ט( ,הנוסח הוא 'ותן טל ומטר
אמנם שאר הפוסקים חלקו עליו ולדעתם יש בו דין מאכל יבש המבושל כל צורכו ,אף לאחר שנצטנן. אם יש לו או לשכנו עוד זוג מספרים ,וכתב שיש על פני האדמה' ,בלא תיבת 'לברכה' .אמנם בנוסח
הטמנה משום שלפעמים הוא נועד גם לשמירת חום, ודין הנחתו על מיחם מבואר שם )ס"ח( .במשנה מי שרצה לאסור במכונת גילוח אף אם יש עוד כמה הדפוסים )שם( מופיע 'לברכה' ,אך הנוסח הנזכר
ולכן הדבר תלוי בכוונת הנותן ,ראה בספר שמירת ברורה )שם ס"ק נ( הובא בשם מאמר מרדכי ,שאף אם מכונות גילוח ,שמא יפסק זרם החשמל ,ודחה מכמה מלמד שאין לתלות בזה את הכשר ברכת שאלת
שבת כהלכתה )פ"א הערה רנד( .אם כוונת העטיפה הוא ההעמדה משביחה את התבשיל בדרך של מצטמק טעמים :שהרי הפסקת חשמל אינה שכיחה ואין הגשמים.
בכדי למנוע התפוררות ,או משום שחפץ שהקדירה ויפה לו ,מותר. לחוש לה ,ועוד שאין לנו לגזור גזירות מדעתנו מה 2במשנה )שבת ט :(:לא ישב אדם לפני הספר סמוך
תישאר נקיה ,אין בזה איסור הטמנה ,אפילו כשהוא 7בשו"ע )סי' רנג ס"ה( ובמשנה ברורה )שם ס"ק פה-פז( שלא גזרו חז"ל ,ועוד שכל החשש לענין מספרים הוא למנחה עד שיתפלל ,ואמרו בגמרא הטעם ,שמא
עטוף מכל צדדיו. שמותר להניח על פי קדירת חמין העומדת על האש, שמא ישבר הזוג ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר ויטרד ישבר הזוג ,ופירש רש"י )ד"ה שמא ישבר הזוג( :של
8ראה משנה ברורה )סימן שכג סקכ"ז( ,שהתיר להדיח שאין דרך בישול בכך .בספר וביום השבת )סי' ב ס"ג וס"י, בזה ולא יתפלל ,אבל לא חששו שלא ילך להתפלל מספרים ,ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר .וכן פסקו
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
להסיר את הבגדים לפני הדלקת נרות .האם שהלחות תפגע במילוי .בימות החול הם לגמור בישולו בשבת.9
מותר לי להשאיר את הבגדים תלויים בחוץ רגילים לפרוס את השמיכה על סורג החלון
במהלך השבת? כדי לאווררה .האם מותר לעשות זאת השלמת כוס הקידוש בקוביית קרח
ת .מעיקר הדין מותר ,כיון שהכביסה נתלתה בשבת? ואם כבר הניחוה שם בלי לדעת
שהדבר אסור ,האם צריכים להסירה ,ובאיזו בסעודת שבת בשמחה משפחתית עמד ר'
טרם כניסת השבת .17אולם יש שהקפידו על מיכאל לקדש על יין משובח ויקר .גיסיו כבר
כך.18 דרך מותר לאווררה?
קידשו לפניו ,וכשמזג מן הבקבוק התברר
ת .אין לפרוס את השמיכה על חבל או על סורג שלא נותר בו די יין למלא את כוסו .פנחס
טלטול מפה רטובה בשבת כדרך שתולים כביסה לייבוש ,מפני מראית הילד הציע להוסיף מים ,אך ר' מיכאל חשש
בליל שבת לאחר הסעודה נשפך כד מלא העין ,שיחשבו שכיבסוה בשבת .ואין להתיר שהדילול יפגום בטעם היין ובעונג שבת.
מים על מפת השולחן שבביתי .האם מותר זאת משום שנרטב רק חלק ממנה ,ואף בחדר הציע לו פנחס להניח קוביית קרח ולקדש
לי להוריד את המפה כדי להחליפה באחרת? סגור אסור לפרוס .13מכל מקום אפשר להניחה מיד ,קודם שתימס .האם הכוס נחשבת
ת .מפה הרטובה ברטיבות מועטה ,מותרת כרגיל על הספה או על גב כיסא במקום מאוורר, מלאה אף שר' מיכאל מקפיד שהקרח לא
בטלטול .אך מפה הספוגה במים בכמות ולפתוח את החלון .אך אסור למתוח את יתערב ביין?
שמקפידים לסחוט יש איסור לטלטלה .19יש השמיכה בין כיסאות כמתקן לייבוש כביסה.14 ת .אם יש בכוס רביעית יין ,רשאי להוסיף
להטות את השולחן על הצד כדי שהמפה תיפול אם השמיכה נרטבה מכוס מיץ וכדומה מותר קוביות קרח כדי להגביה את מפלס היין
על הארץ ,ואחר כך להזיזה ברגליים לפינת לשוטחה ,כיון שניכר שלא כובסה.15 ולהשלים את הכוס .10אך אין לרסק את הקרח
הבית.20 אם כבר פרסוה בשבת ,אין חובה להסירה ,לפי כדי להמיסו .11אפשר גם להעביר את היין לכוס
שהגזירה היא על מעשה הפריסה ,והסרתה קטנה המחזיקה רביעית כדי שתהיה הכוס
חימום חלה כדי שתהיה פריכה אינה מתקנת את האיסור שכבר נוצר ,ויש מלאה .אם אין דרך למלא את הכוס ,יכול לקדש
האם מותר לחמם חלה על סיר כשהחימום מחמירים בזה.16 על כוס שיש בה רביעית ,גם כאשר היא חסרה.12
מקשה את תחתיתה ,עד שהיא נעשית פריכה
כצנים? השארת כביסה תלויה על החבל לפרוס לייבוש שמיכת פוך שנרטבה
ת .אם החלה רק מתחממת ותחתיתה מתקשה בשבת בשבת
מעט ונעשית פריכה ,מותר .אבל אין להניח ביום שישי בבוקר כיבסתי כמה בגדים בשבת אחר הצהריים ישב אריאל על הספה,
לחם כדי לייבשו ולהקשותו עד שייעשה צנימים ותליתי אותם על החבל לייבוש .מכיון שהיה ולידו התהפכה כוס מים .מעט מים נשפכו
ממש ,והמיקל בזה יש לו על מי לסמוך.21 זה יום שישי קצר ,של שעון חורף ,שכחתי על שמיכת הפוך הטבעי ,ובני הבית חששו
המשך בעמ' ד'
בשמירת שבת כהלכתה )פט"ו סי"ז( שהביא מהגרש"ז בו בגדים ,ומפני שעיקר הגזירה היא על פעולת המשנה ברורה )ס"ק קסג( מהמגן אברהם )ס"ק נה( כלים בליל שבת לצורך מחר ,על פי זה ,כשאופן
אויערבאך שאף כאשר נרטב רק חלק מהבגד אסור השטיחה בשבת .והביא דבריו להלכה בכף החיים שמלשון השו"ע שכתב מי שנשרו כליו ,משמע דוקא החימום מותר ,רשאי להקדימו ללילה לצורך
לטלטלו כולו ,אם החלק הרטוב הוא ניכר וחשוב )ס"ק ר"ס ורס"ב( .אך בחוט שני )פל"ג 'איסור תליית בגדים נשרו במים ,אבל אם נשפכו עליהם מים מועטים האכילה בבוקר ,ואין צריך לסמוך את החימום
בבגד ,אך אם נרטב רק חלק מועט מהבגד מותר לייבשם' אות ד( כתב שלכאורה מטעם זה שיחשדוהו שאין חשש שיחשדוהו בכיבוס ,מותר לשטחם לשעת הסעודה.
לטלטלו ,וכמבואר במשנה ברורה )סי' שיט סק"ס( אותם בני אדם שראו שלא היו הבגדים שטוחים בשבת .אבל דעת האליה רבה )ס"ק עז( והשלחן עצי 9השו"ע )סי' שיח ס"ד( אסר את השלמת בישולו של
שבאופן זה אינו חושש לסוחטו .וכתב המגן אברהם בכניסת השבת ועתה ישנם בגדים שטוחים ,יש שיטים )סי' ג ס"א( לאסור אפילו כאשר הבגד נרטב מאכל שלא נתבשל כל צורכו .ובמשנה ברורה )שם
)סי' שא ס"ק נח( שאף בגד שנרטב ממש מותר לטלטלו לומר שצריך לסלקם ולא כמו שכתב הבן איש חי, במים מועטים ,וכן כתב המגן אברהם )שם( בסוף ס"ק כו( ביאר שאף מעבר למאכל בן דרוסאי שייך
על ידי עשרה בני אדם יחד ,וכמבואר במשנה )שבת ונשאר בצריך עיון .וכן כתב בשו"ת מגדנות אליהו דבריו שממה שאסר השו"ע )שם סמ"ז( לשטוח בשבת בו בישול מן התורה .לכן לא די בכך שהאטריות
פכ"ב מ"ד( 'אבל עשרה בני אדם מסתפגים באלונטית )ח"ב סי' לא( שמדקדוק דברי השו"ע הרב )סנ"ו( בגד שנרטב מזיעה מבואר ,שאף בגד שנרטב במים מבושלות אם הביצים שבתערובת טרם נתבשלו
אחת ומביאין אותה בידיהם' ,ולפי שהרבים מזכירים שכתב 'שהרואה אותם שטוחים לנגב ,יאמר שכבסן מועטים אסור לשטוח בשבת .ולפי דבריהם נראה כל צורכן .עוד ביאר )שם ס"ק מא( שלפי הדעה שיש
זה לזה שלא לסחוט .וכן כתבו התוספת שבת )סי' בשבת' ,משמע שגזירת חכמים היתה שלא יראו שיש לאסור הן כאשר נרטב כל הבגד והן כאשר צלייה אחר בישול ,אף קדירה מפסקת אינה מתירה
רעה סק"ד ,וסי' שא ס"ק פו( והתהלה לדוד )ס"ק מד( אותם שטוחים בשבת ולא רק על עצם השטיחה. נרטב מקצתו .אבל הערוך השולחן )סעי' קיט( כתב זאת .ומכל מקום אין צלי אחר צלי ואין אפייה אחר
שדוקא בעשרה בני אדם יש להקל ולא בפחות מכך, 17הבית יוסף )או"ח סי' שא סמ"ה( הביא את דברי שבדברי המגן אברהם מבואר להתיר לשטוח בשבת אפייה.
וכן נראה מדברי הבן איש חי )שנה שנייה ,ויחי ,אות ד(. הרשב"א )שו"ת ח"ז סי' צז( שכתב שמי ששטח בגדים בגד שנרטב רק מקצתו ,ולפי שאין שייך חשש 10בגמרא )ברכות נא (.נמנה 'מלא' בין דיני כוס של
אבל האליה רבה )סק"פ( כתב שעשרה לאו דוקא, בערב שבת יכול להשאירם בשבת אף שעדיין אינם מראית העין שיחשדוהו שכבסן בשבת ,שהרי רואים ברכה .ובשו"ע )או"ח סי' רעא ס"י( מבואר לעניין כוס
והוא הדין לשניים .בנוסף ,יש להיזהר מלנער את יבשים ,ואין לחוש למראית העין כיון שלא אסרו שמקצתו של הבגד יבש ,וכן כתב הבני ציון )ליכטמן, של קידוש שיש לקדש על כוס מלאה יין ,והושוו
המפה וכפי שכבר הזהיר על כך בביאור הלכה )סי' חכמים אלא את השטיחה עצמה בשבת .והוכיח כן ס"ק סח( .אמנם במאמר מרדכי )ס"ק לה( כתב שאף שאר דיני כוס הקידוש לדיני כוס של ברכת המזון.
שא ד"ה ואינו חושש( ,ועל פי המבואר בשו"ע )סי' שב מהמבואר במסכת ביצה )ט (.שאסור להוליך סולם באופן כזה יש משום מראית העין ,שהרואה יחשוד וכן כתב הרמ"א )או"ח סי' קפג ס"ב( לעניין כוס של
ס"א(. משובך לשובך ביום טוב מחשש מראית העין שלא שכיבס מקצת הבגד אחר שנתלכלך אותו מקום. ברכת המזון שיש למלאותה על כל גדותיה .וראה
20כיון שהמפה היא מוקצה ,אין לטלטלה אלא יאמרו להטיח גגו הוא מוליכם ,ומכל מקום אינו וכן כתב בתורת שבת )ס"ק מא( שאין לחלק בין נרטב במשנה ברורה )סי' קפב ס"ק יט( שמותר להוסיף לכוס
באופנים שהותרו טלטול מוקצה .ולכן מותר צריך לסלק סולם המונח שם מערב יום טוב .וכן מקצת הבגד או כולו ,שאם כן נתת דבריך לשיעורים שאינה מלאה חתיכת פת ,כדי להגביה את היין
להטות את השולחן כדי שהמפה תיפול על הארץ, פסק השו"ע )שם סמ"ה( .ובלבוש )סמ"ה( ביאר שבאמת שהרי אין ידוע מה נחשב מקצת בגד רטוב ,ומה הוא ולמלא את הכוס .וביאר ,שאין צורך שתהיה הכוס
שהרי זה טלטול מן הצד המותר בשבת כמבואר אין אדם נחשד לעבור עבירה לפי שכל ישראל שיעור מים מועטים .וראה בבן איש חי )שנה שנייה, מלאה כולה ביין ,שהרי די ברביעית יין ,ורק שלא
בשו"ע )או"ח סי' שט ס"ד( .וכן לאחר שנפלה המפה בחזקת כשרות ,ועל כן הרואים את בגדו שטוח ויחי ,אות א( שסובר שאפילו בגד שהוא יבש לגמרי, תהא הכוס חסרה .אולם הביא )שם ס"ק לב( מהאליה
לארץ מותר לו להזיזה ממקום למקום ברגליו, בשבת אינם חושדים שמא כיבסו ושטחו בשבת אסור לשטחו בשבת ,ומפני שהרואה אינו מבחין רבה )ס"ק יד( שהמילוי מועיל דוקא בחתיכת פת
שהרי זה טלטול כלאחר יד וכמבואר בשו"ע )או"ח סי' אלא יאמרו ששטחו מערב שבת ,אך אדם השוטח שהבגד יבש. אחת ,לפי שבהרבה חתיכות היין נמאס ואין לקדש
שיא ס"ח( ובמשנה ברורה )סי' שח ס"ק יג(. בגד בשבת יש מקום לחושדו שכיבסו בשבת ,לפי 14כל האיסור הוא רק כדרך ששוטחים בגדים אחר עליו ,משום )מלאכי א ח( 'הקריבהו נא לפחתך' .ולפי
21כאשר החלה נהיית מעט קשה ופריכה )-קראנץ'( שאילו כיבסו אתמול מדוע לא שטחו מיד אחר כיבוסם בימות החול ,אבל אם אינו פורס ושוטח את זה ,בקוביות קרח מותר להוסיף אפילו מספר
מותר ,ואין לחשוש בזה לאיסור בישול וכמבואר הכיבוס ,ואין בני אדם יודעים שלא כיבסם כלל אלא הבגד כדרך שנוהגים לאחר כביסתו אין בזה איסור, קוביות ,כיון שאין היין נמאס על ידן.
במשנה ברורה )סי' שיח ס"ק מא( שאין אפיה אחר נשרו במים. וכמבואר במשנה ברורה )ס"ק קע( שמותר להניח את 11בשו"ע )סי' שכ ס"ט( מבואר שאסור מדרבנן לרסק
אפיה .אמנם לגבי עשיית צנימים בשבת כתבו 18בדינים והנהגות להחזו"א )פרק ט אות ד( כתב הבגד שלא בדרך שטיחה .וכן כתב הבן איש חי )שם( בידים שלג או ברד כיון שבורא מים חדשים שלא
האחרונים לאסור לעשות כן מחמת כמה טעמים: שלא היה ניחא לו שישאירו בשבת בגדים מכובסים שמותר לתלות את הבגד על החבל מבלי לשטחו. היו כאן קודם ,אך מותר ליתנם לתוך כוס יין או
א .בשו"ת שואל ומשיב )מהדורה תליתאה ח"ב סי' כ( תלויים על החבל מערב שבת ,מפני מראית העין 15במשנה ברורה )סי' שא ס"ק קסד( הביא בשם החיי מים והם נימוחים מאליהם .ובמשנה ברורה )ס"ק לד(
העלה חשש מצד הקשיית גוף רך ,ועל פי מה שכתב אף שמעיקר הדין מותר .וכן כתב בטעמא דקרא אדם )כלל כב סק"ז( להתיר שטיחת בגדים המלפפים ביאר שבאופן זה לא אסרו רבנן כיון שאינו עושה
הרמב"ם )שבת פ"ט ה"ו( 'כללו של דבר בין שריפה גוף )הנהגות והוראות ממרן החזון איש אות י( שהחזון איש בהם תינוקות בשבת ,מפני שלכלוכם מוכיח שלא מעשה בידיים .בנוסף ,יש להקפיד שלא להניח
קשה באש או שהקשה גוף רך ,הרי זה חייב משום הקפיד בביתו שלא יישארו בגדים מכובסים תלויים כובסו .ועוד כתב כי אפשר שמותר גם כשהבגדים מידי הרבה קרח בתוך המים ,שהרי ברמ"א )סי' קפג
מבשל' ,ונשאר בזה בצ"ע .ב .בשו"ת רב פעלים על החבל אף מערב שבת מפני מראית העין ,ואף נרטבו במי רגליים ,כיון שהרטיבות מצויה בהם ס"ב( מבואר שאין צורך למזוג יין במים כשאינו חזק,
)ח"ב או"ח סי' נב( דחה את ההשוואה לדברי הרמב"ם שמעיקר הדין אין צורך להסירם מן החבל .ובחוט ומוכרת לרואים ,ולא יבואו לחשוד בו שכיבסם ובמשנה ברורה )סי' קפב סק"ל( התנה את המזיגה בכך
ולפי שהאיסור בזה הוא מחמת מבשל ,והרי קיימא שני )פל"ג( כתב שהחזון איש הקפיד על כך במקום בשבת .וכן כתב הבן איש חי )שנה שנייה ,ויחי ,אות ב( שטעם היין לא יתקלקל על ידי מזיגתו ,לפיכך אין
לן שאין אפיה אחר אפייה ,ועוד שכל האיסור שיש חשש חילול ה' ,שנמצאים שם אנשים שאינן שמותר לשטוח אותם ,מפני שהכול יודעים שהדרך לדללו באופן הפוגם את טעמו כדי למלא את הכוס.
בהקשיית דבר רך הוא כאשר צריך זאת למלאכתו, שומרים תורה ומצוות ויחשדוהו שכיבס בשבת. לשטוח בגדים אלו בלא כיבוס .והוסיף )שם אות ג( 12במשנה ברורה )סי' רעא ס"ק מב ,נב( כתב שאם יש
ואילו כאן עושה זאת בדרך אכילתו .אולם למעשה אמנם בדינים והנהגות )שם( מבואר טעמו של החזון שלדברי החיי אדם יש להתיר לשטוח גם מטפחות כוס קטנה המחזיקה רביעית ישפוך היין לתוכה
כתב לאסור עשיית צנימים בשבת משום גמר איש ,שכיום שהדור יותר פרוץ יש יותר להקפיד על של גדולים שניכר בהם קצת לכלוך ,שכן לכלוכן כדי שתהא מלאה ,ואם אין לו אפשרות לכך מותר
מלאכה ומכה בפטיש ]ויש לציין שהביאור הלכה חשש מראית עין .ומכל מקום כתב בקובץ מבית לוי מוכיח שלא כובסו ,וכן כתב הכף החיים )ס"ק רנט(. לקדש על רביעית בכוס שאינה מלאה ,כיון שכוס
)סי' שיח ד"ה והדחתן( כתב שאין משום מכה בפטיש )ח"ו עמ' מח( בשם הגר"ש ואזנר שאם שכח ולא הסיר ובשמירת שבת כהלכתה )פט"ו הערה לט( כתב שיש מלאה היא מצוה רק לכתחילה אך אין זה מעכב
באוכלים[ .ג .בכף החיים )סי' שיח אות עח( הביא את הכביסה מהחבלים לפני כניסת השבת שלא לעיין לפי דבריהם ,האם מותר גם לשטוח שאר בדיעבד .ובפרט כאשר הכוס מלאה כמעט עד סופה
משו"ת אורח לצדיק )סי' ו( לאסור אפיה אחר אפיה יסירה בשבת ,ומפני שאם אינו צריך את הבגדים בגדים שניתז עליהם לכלוך או משקה צבוע הניכר שיכול לקדש כן אף לכתחילה ,כיון שהט"ז )סי' קפג
כשפעולת האפייה השנייה משנה את המאכל, לשימוש בשבת זו יש בסילוקן מחבל הכביסה על הבגד ,אולם בספר פסקי תשובות )סי' שא הערה סק"ד( הביא שיש הסוברים שגם כשאינו ממלא את
ואינה חימום חוזר בלבד ,וכמו שכתב הט"ז )סי' שיח משום איסור הכנה משבת לחול. (409כתב בפשיטות שמותר ,ואין בכך חשש מראית הכוס עד סופה ,עדיין שם 'מלא' על הכוס ,ולפי
סק"ו( לעניין בישול אחר בישול במצטמק ויפה לו. 19הרמ"א )סי' שא סמ"ו( אסר לטלטל בגדים הספוגים העין. שאם תהיה הכוס מלאה הרבה ישפך היין ויתבזה.
ד .בשו"ת אור לציון )ח"ב פ"ל ס"ו( כתב שיש לחשוש מים ,מחשש סחיטה .ובמשנה ברורה )שם ס"ק קעא- 16השו"ע )סי' שא סמ"ה( התיר להשאיר בגדים וכן הביאו האליה רבה )סק"ד( והמשנה ברורה )סק"ט(.
בזה לצלייה אחר אפיה .ולהלכה דעת הגרש"ז קעב( חילק בין מים מרובים למועטים ,וכפי שמבואר שנפרסו מערב שבת ,ובמשנה ברורה )שם ס"ק קסז( 13בשו"ע )או"ח סי' שא סמ"ה(' :מי שנשרו כליו במים
אויערבאך )שולחן שלמה סי' שיח ס"ק נו( שאין להפוך ברמ"א )סי' שב ס"ט( שבמים מרובים יש חשש סחיטה, ביאר שעיקר החשד אינו אלא בשעת הפריסה, וכו' ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא
לחם לצנימים ,וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה אך לא במים מועטים .וראה בדברי המשנה ברורה שהרואה שהוא שוטחם בשבת חושד בו שכיבסו יחשדוהו שכבסן בשבת ,ואפילו בחדרי חדרים
)פ"א סע"א( .אמנם בשו"ת יחוה דעת )ח"ג סי' כב( התיר )סי' שח ס"ק סג( שהגדר של מים מרובים הוא טופח היום .ולפי זה כתב הבן איש חי )שם אות א( שהעובר שאין שם רואים אסור' .וביאר המשנה ברורה )ס"ק
עשיית צנימים ,משום שאין אפייה אחר אפייה. על מנת להטפיח ,אבל בגד שנרטב בפחות משיעור ופורס בשבת אינו חייב להסיר ,אפילו אם רואים קסה( שבחשד לכיבוס שהוא איסור תורה ,לא חילקו
והביא שם את דעת המהרש"ם בדעת תורה )סי' שיח זה אינו מוקצה ומותר לטלטלו בשבת .וראה שמקום התלייה היה ריק בכניסת שבת וכעת יש חכמים בין מקום גלוי למקום נסתר .עוד הביא
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
המשך מעמ' א'
בקניית מקח .ואף דקדק הקצות מלשון תרומת הסיק המשנה ברורה (סי' תמח סקי"ט) שדרכי קניין ב .מראית העין בחפץ שכבר שייך לנכרי
הדשן כדעת משאת בנימין ,שבשאר דברים יש אלו מועילות גם במכירה לנכרי. בתוספות (שבת ג .ד"ה בבא דרישא) העמידו את
שליחות לנכרי חברו. אלא שיש לדקדק בגדר המנהג .יען שלא כל הבבא ברישא של המשנה שבעל הבית מוציא ואין
אלא שהמגן אברהם (סי’ תמח סק”ד) הביא ראיה פעולה המחייבת את הצדדים לעמוד בדיבורם בכך איסור "לפני עור" שמדובר בנכר והחפץ
מהירושלמי (דמאי פרק ו) ,שאין נכרי עושה שליח מקנה את גוף החפץ ,אלא צריך שדרך אותו של הנכרי ,דאפילו מכניס ומוציא כל היום אין
לנכרי חברו ,ומשום כך הסיק שאין להקל בזה. מסחר תהיה להקנות את המוצר המסוים באותה כאן איסור כלל כיון שאין החפץ של בעל הבית.
וכן הכריע הביאור הלכה (סי’ תמח סעיף ג ד”ה ובלבד פעולה ,ולא רק להתחייב לספקו לאחר מכן. אולם הרא"ש (שבת פ"א סי' א) הביא פירוש זה ודחהו
שיתננו לו) ,שאין לסמוך על משיכת שליח נכרי לפיכך ,אישור העסקה באתר יהיה נחשב כקניין וכתב' :ובאשכנז ראיתי מורין לאיסור אף בחפץ
עבור קונה נכרי .לפיכך ,כשהמוצר עדיין לא סיטומתא ,במקום שהדבר מחייב כגמר קניין וכך של עובד גילולים' .וביאר הטעם מפני שהרואה
נקנה ,אין לומר שנטילת השליח בבית המוכר מקובל ונהוג באותו מקום. אינו מכיר של מי החפץ ,והסכים לאסור.
מקנה אותו לקונה מכוח שליחות רגילה. אף בכסף עצמו מצינו מחלוקת אם קונה וכן נפסק בשולחן ערוך (סי’ שכה סעיף א) ,שאסור
ומכל מקום ,הביאור הלכה הביא בשם מטה מכוח המנהג .בשו”ת מהרש”ם (ח”ה סי’ יח) צירף ליתן לנכרי חפצים שדרכו להוציא ,אפילו הם
יהודה ,שאם הגיע החפץ לבית הקונה ממש את הסברא שבזמננו תשלום כל המעות קונה שלו‘ ,שהרואה אינו יודע שהחפצים של נכרי’.
מדעת המוכר ,וקיבלו הקונה מדעתו ,הקניין קיים משום סיטומתא .אולם הכרעתו שם היתה שלא הרי שאף כשהמקח יצא מרשות המוכר ועומד
אף שהמוביל ישראל .כאן אין צורך שפעולת להוציא מן המוכר המוחזק ,בצירוף טעמים בבעלות הגוי ,אסור למסור לידו מצד מראית
המוביל תיחשב מעשה הקונה ,שהרי החפץ הגיע נוספים עיי”ש .לעומתו בשו”ת אבני נזר (יו”ד סי’ העין שיאמרו שהוא של ישראל.
לרשות הקונה עצמו. תה אות יא) שלל את תוקפו של מנהג שכסף קונה וכן נשאל בשו”ת מגן שאול (ליקוטים סי’ נז) במי
וכל זה כשעדיין צריך להקנות את המוצר. בין בישראל ובין בנכרי ,וחילק בין מנהג זה ובין שמכר סחורה לנכרי בחול ,והנכרי השאירה אצלו
אבל אם כבר נקנה לנכרי קודם שבת ,אין צורך מעשי קניין חשובים ,כרשימה ,מסירת מפתח עד שיצטרך לה ,ובא בשבת ליטלה ,והעלה שיש
בשליחות הקונה כדי להקנותו שנית ,שהרי ולחיצת יד. לחוש ולהחמיר אם אפשר .ובתשובת גיסו ר’ יוסף
המוביל נוטל ממון שכבר שייך לקונה. אמנם בנידון שלפנינו הקניין נעשה על ידי ב”ר יעקב בן חסון שנדפסה שם (סוף הסימן) הוסיף,
ו .שליח בשכר ויד פועל כיד בעל הבית מסירת פרטי אשראי ,ויש לדון שזהו בגדר קנין שלשיטות שנכרי קונה במשיכה ,הרי שהמכר
עוד יש לדון מצד דין 'יד פועל כיד בעל הבית'. ‘סיטומתא’ ,אך יש בזה כמה פרטים משתנים נגמר בשבת ובודאי דאסור’ .והובאו הדברים בכף
בבבא מציעא (י ).מבואר ,שאף לדעה שהמגביה באופן התשלום ,ועל כן אין להכריע שהבעלות החיים (סי’ שכה אות יא) .הרי לנו מדבריהם שאף
מציאה לחברו לא קנה חברו ,פועל שנשכר לכך עברה קודם שבת. לאחר קניין יש לחוש לחשד מראית העין במסירה
קונה לבעל הבית .הרי שיש בפועל יסוד קניין ה .נטילת שליח עבור קונה נכרי לידו ,וקודם הקניין הדבר אסור מצד שגמר המקח
שאינו תלוי בשליחות רגילה ,ויש לברר אם מכוחו אם לא נקנה המוצר בתשלום ,יש לדון אם נעשה בשבת ואסור משום ‘מקח וממכר’ בשבת.
תועיל גם הגבהת פועל נכרי. נטילת השליח משלימה את הקניין .בשולחן ערוך ג .קבלת התשלום וקניין הנכרי
במחנה אפרים (הלכות מכירה ,קניין מעות סי’ טו) (חו"מ סי' קפח סעיף א) פסק שאין ישראל נעשה שליח והנה שלוש דעות נאמרו בראשונים בדין קנין
הסתפק במי שקנה מקח ,ופועלים נכרים הגביהוהו לנכרי .ואף מדין זכייה אינו זוכה לו ,כמבואר הגוי הקונה מטלטלין מישראל :א .דעת רש"י
עבורו והניחוהו בפונדק .מצד אחד ,יד הפועלים בשולחן ערוך (סי' רמג סעיף יד) .ממילא ,אילו היה (בכורות ג :ד"ה קנין גמור) שהקנין המועיל בגוי הלוקח
כיד בעל הבית .מאידך גיסא ,אם באנו להחשיב המוביל ישראל ,אין הגבהתו קונה לנכרי מכוח מישראל הוא קנין כסף בלבד .ב .דעת הרמב"ן
את ידם כחצרו ,הרי זו חצר המהלכת שאינה שליחות רגילה או זכייה. (הל' בכורות ריש פ"ב) ,ורבינו תם (תוס' ע"ז עא .ד"ה רב אשי
קונה .ואף שצידד בסוף דבריו לומר שיקנה מכוח ובנכרי שמינה נכרי אחר לשלוחו נחלקו ועוד) שהקנין המועיל בגוי הוא רק קנין משיכה
עשיית הפעולה עבור בעל הבית ,סיים שאין בידו האחרונים .בשו”ת משאת בנימין (סי’ צז ,במגן אברהם וכן פסק הרא"ש (בכורות פ"א סי' ב) .ג .דעת הרמב"ם
ראיה גמורה לנידונו .ואין החיסרון תלוי בהליכת סי’ תמח סק”ד הביא דבריו ואת דעת החולקים) כתב שהמיעוט ועוד (פ"א מזכיה הי"ד כפי שביארו דבריו המ"מ ובכס"מ שם)
הפועל באותה שעה ,שבגיטין (כא ).מבואר שאף מדין שליחות נאמר כשהמשלח ישראל והשליח הקנין המועיל בגוי הלוקח מטלטלין מישראל
כשהעבד עומד או יושב אין ידו קונה לאדונו, נכרי ,או להיפך ,אבל נכרי נעשה שליח לנכרי הוא בין קנין כסף ובין קנין משיכה.
מפני שראוי להלך. חברו .לפיכך ,נכרי שקנה מקח מישראל ומינה ובמשנה ברורה (סי’ תמח סקי”ז) הביא את השיטות,
ובנתיבות המשפט (סי’ קפח ביאורים סק”א) חילק בין נכרי אחר למשכו עבורו ,קונה במשיכת שלוחו. אם קונה בכסף או במשיכה ,והצריך לכתחילה
קניין יד לקניין הגבהה .יד קונה בעצם החזקת אין היות המוכר ישראל גורעת משליחות זו, במכירת חמץ לצרף כסף ומשיכה ,כדי לצאת ידי
החפץ ,אף בלא שיעור הגבהה .ואילו הגבהה שהמשלח והשליח שניהם נכרים .וכן סתם הש”ך כולן .ומעתה ,אין קבלת הדמים מוכיחה שהמקח
קונה גם כשהחפץ אינו ביד הקונה ,אם הוגבה (חו”מ סי’ רמג סק”ה) בשם משאת בנימין. כבר יצא מרשות המוכר.
מכוחו .יד הפועל אינה קונה לבעל הבית מצד והבית שמואל (אה”ע סי’ ה סקי”ט) הוכיח להיפך ואכן לשיטה שכסף קונה ,יש לומר שהחפץ
עצם ההחזקה ,שהרי היא כחצר המהלכת. מדברי תרומת הדשן (סי’ רצט) .שם דן בישראל נקנה כבר קודם שבת ,אמנם לשיטה המצריכה
אבל כשהפועל מגביה כראוי בציווי בעל הבית, המוכר תרנגולים לנכרי שעתיד לסרסם ,שלדעה משיכה ,עדיין צריך הנכרי למעשה קניין .ומה
ההגבהה מתייחסת לכוח בעל הבית ,ש’יד וכח שבני נח מצווים על הסירוס יש במכירה חשש שהקל המשנה ברורה (שם) בדיעבד במכירת חמץ
פועל כיד וכח בעה”ב’. ‘לפני עיוור’ .אולם אם הקונה אינו מסרסם בכסף בלבד ,נאמר לאחר הפסח ,לגבי דיני הקנס
וכן במשיכה ,כשמושך הפועל לרשות בעל בעצמו ,אלא מוסרם לעבדו או לשפחתו לסרסם, המיוחדים לחמץ שעבר עליו הפסח ,אבל לא
הבית ,הרי זו משיכה מכוחו ,כעין ‘קורא לה והיא צידד להתיר משום ‘לפני דלפני’ ,שהישראל אינו הכריע שכסף קונה בוודאי בכל מקח.
באה’ .אבל משיכה לרשות הפועל או לסימטא מוסר את התרנגולים לעובר העבירה ,אלא למי ד .סיטומתא ותשלום באתר מכירות
אינה מועילה כשאין הפועל בן שליחות ,שאין שימסרם אליו .והבית שמואל למד מכך שאין אמנם מלבד קניין כסף יש לדון מצד קניין
רשות הפועל כרשות בעל הבית .ועוד הצריך מעשה המסרס מתייחס לקונה ששלחו ,ומכאן 'סיטומתא' שהוא קנין שנהגו בו הסוחרים.
שבעל הבית יתכוון לקנות באמצעות מעשה שאין שליחות אף מנכרי לנכרי. בשולחן ערוך (חו"מ סי' רא סעיפים א–ב) נפסק ,שרושם
פועליו ,והפועלים עצמם אינם צריכים להתכוון אולם הקצות החושן (סי’ קפח סק”א) דחה ראיה שעושה הקונה על המקח אינו קונה קניין גמור
לזכות לו. זו ,וכתב שהתרומת הדשן דן בשליחות לעשות בסתם ,אבל במקום שנהגו לקנות בו נקנה המקח,
ולפי יסוד הנתיבות יש לדון גם בקונה הנכרי עבירה ,ובזו יש לומר שאין שליח לדבר עבירה וכן בכל מעשה שנהגו התגרים לקנות בו .וכבר
שלפנינו :אם המוביל הוא פועלו ,מגביה הגבהה אף מנכרי לנכרי .ממילא ,אין לייחס את הסירוס כתב בשו"ת הרשב"א (מיוחסות להרמב"ן סי' רכה) דקנין
הראויה לקנות על פי ציוויו ,והקונה מתכוון למשלח ,אף אם בדבר היתר שליחותו מועילה. הנהוג ,מועיל אף בגוי ,וכן כתב הרמ"א (בתשובה
לקנות בה ,יש לומר שתועיל הגבהתו אף בלא כשם שאין שליח לדבר עבירה בישראל ,ואין בכך סי' פז) וכן העלה בנתה"מ (סי' קצד ס"ק ח) ,וכן הביא
שליחות .ואולם במוביל מטעם חברת הובלה יש כדי לשלול את שליחותו בשאר דברים ,כך אין המגן אברהם (או"ח סי' תמח סק"ד) מתשובת משאת
לומר שאין לו דין פועל של הקונה לעניין זה. ללמוד מן הסירוס שאין נכרי נעשה שליח לנכרי בנימין (סי' צז) ,וכ"כ בשו"ע הרב (סי' תמח סי"א) ,וכן
המשך בעמ' ד'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה הלכה למעשה
תשובה ממורינו הרב שליט“א תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'
המשך מעמ' ג'
החזרת רכב שהושאל כשהבעלים הנחת מעיל רטוב ליד פלטת השבת
ז .גמר קניין בשבת וחלות הנעשית מאליה הקדימו לשוב מחו"ל בשבת חזרתי מבית הכנסת ובדרך המעיל
הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ג הי"ב–הי"ג) פסק שאסור לצורך עסקיי תכננתי לנסוע לחודש לארה"ב, שלי נרטב כולו מגשם .כשנכנסתי הביתה
לקנות ולמכור בשבת גזירה שמא יכתוב, וידידי ביקשני שאשאיל לו את רכבי בתקופה הציע הבן שלי הציע שאניח את המעיל
והוסיף' :אחד המוכר בפה או במסירה אסור'. בה אשהה בחו"ל ,והסכמתי .לאחר כשבוע על כסא סמוך לפלטת השבת ,כדי שהוא
הרי שאיסור מקח וממכר אינו תלוי בנתינת וחצי הקדמתי לחזור לארץ בגלל המתיחות יתייבש מהר יותר .האם מותר להניח אותו
מעות בשבת ,ואף המסירה הגומרת את המקח והחשש מתקיפה איראנית ,וכעת אני זקוק במקום חם?
אסורה .אך יש לדון במעשה קניין שנעשה לרכב .האם החבר חייב להחזירו ,או שכבר ת .אין לייבש את המעיל במקום שהרטיבות
בחול וחלות הקנין נעשה בשבת. זכה להשתמש בו חודש שלם? ומה הדין אם עלולה להתחמם לחום שהיד סולדת בו.22
בשו”ת רבי עקיבא איגר (מהדורא קמא סי’ קנט) השכרתי לו את הרכב בתשלום?
נידונו שני אופנים :האחד ,שהקנה בערב שבת
ואמר ‘תקנה לך למחר’ ,שהמעשה נעשה ת .אם לשון הסיכום היה שהרכב יעמוד לרשות בצל שנחתך בסכין חלבית בתוך שש
בחול והקניין חל בשבת .והשני ,שהקנה החבר במשך זמן שהייתו בחו"ל ,והחודש הוזכר שעות מבשר
בערב שבת ‘מעכשיו’ על תנאי שיעשה הלוקח כמשך זמן הנסיעה המשוער ,עליו להחזירו עם אברהם חתך בצל להכנת סלט ירקות,
דבר מסוים ,והוא מקיים את התנאי במעשה שובו של בעל הרכב .26אולם אם הסיכום היה ואחר כך הבחין שהשתמש בסכין חלבית
בשבת .באופן השני הקניין חל למפרע בערב להעמיד את הרכב לחודש קצוב ללא תלות נקייה .הוא עדיין בתוך שש שעות מאכילת
שבת ,אבל מעשה שבשבת הוא המקיים אותו. במועד חזרתו ,יש לחלק בין שכירות להשאלה. בשר .האם מותר לו לאכול את הבצל ,או
ולמסקנתו שניהם אסורים :הראשון מפני גמר שחריפות הבצל עושה אותו לחלבי גם
הקניין בשבת ,אף שאין בו מעשה חדש .והשני בשכירות ,אפילו אם כשדיברו גילה דעתו
שהוא משכיר את הרכב לחודש מאחר שבדעתו לעניין ההמתנה אחרי בשר?
מפני עשיית המעשה המקיים את הקניין ,אף
שחלותו למפרע. לשהות בחו"ל באותו זמן ,אך לבסוף חזר ת .אם הסכין הייתה נקייה משיירי חלב ,אפשר
ובשו”ת מהרש”ג (ח”ב סי’ קיז) צידד להתיר בעקבות המצב הבטחוני ,אי אפשר לדרוש את לאכול את הבצל גם בתוך שש שעות מאכילת
מכונת ממכר שהנכרי מפעילה והישראל אינו הרכב בחזרה קודם תום החודש .27אבל בשואל בשר ,אפילו הסכין הייתה בת יומה ,23ויש
משתתף במכירה בשבת .וחילק מדברי רעק”א, אף אם לא גילה דעתו בפרוש לפני ההשאלה מחמירים כשהסכין בת יומה .24דין זה הוא רק
ששם נקבע מראש שיחול המקח בשבת ,ואילו רק שיש 'אומדנא דמוכח' שהשאילו כל זמן לגבי המתנת שש שעות ,אך אסור לאכול את
בעל המכונה אינו קובע מתי יקנו ,ואף אינו שלא יהיה בארץ ,וכל שכן אם גילה דעתו ,יכול הבצל עם בשר ממש.25
יודע אם יקנו בשבת .ומכל מקום החמיר
לדרוש את רכבו בחזרה.28
למעשה כשהמכונה בחצרו או בחנותו משום
מראית העין ,ואסר למלאותה בסחורה בשבת. שהוא דבר מצוי לא מועיל גילוי דעת .אלא יהודה )פיה"א סק"ה( ומשמרת שלום )שפ"ד ס"ה( ,שהתיר מטעם זה .וכן דעת החוט שני
שהיה מקום לומר ע"פ מה שכתב הנתיבות סקי"ט( כתבו שלא מוכח מדברי הרעק"א )פכ"ט ס"ק יט( שמותר ,ומשום ששינוי בטעם
ובשו”ת מנחת יצחק (ח”ג סי’ לד אותיות ג–ה) )סי' שיב סקי"ב( ,שם יישב דברי הרמ"א )סי' לענין זה ,דיש לחלק בין אם מתחילה אינו נחשב כבישול.
הצריך שיתנה קודם שבת שהמוצר יהיה קנוי שיב ס"ט( שהמשכיר בית לחבירו ואמר לו אכל את הדבר החריף ,שא"צ להמתין שש 22בשו"ע )או"ח סי' שא סמ"ו(' :בגדים השרוים
מתחילה שאינו משכירו רק משום שהוא אחריו כיון שאינו מושך טעם כבשר עצמו, במים ,אסור לנגבם סמוך לאש' .ובמגן
מערב שבת למי שיוציאנו ,ושלא יזכה המוכר לבין אם מקודם אכל בשר בעין ואח"כ אברהם )ס"ק נז( הביא מהמרדכי )רמז תלג-
אוהבו ,ונעשה שונאו ,שיכול להוציאו,
במעות עד מוצאי שבת .וביאר על פי האבני דמועיל גילוי דעת בשכירות בתים אף בא לאכול את הדבר חריף שאסור לאכלו תלד( כי טעם האיסור הוא משום שהמים
נזר (או”ח סי’ נא) ,שבזה אין הישראל עושה בשבת שלא עשה תנאי מפורש ולא כפלו .ותמה כיון שבלע מהבשר .ובדרכי תשובה )שם הספוגים בבגד מתבשלים ,וכן משום
עליו הקצות )סי' שיט סק"א( שמסברא יש סקמ"ב( כתב בשם שו"ת מור ואהלות שנהגו איסור מלבן ,כמו שאמרו בגמרא )שבת כז(:
מעשה לקיום התנאי ,אלא הקניין מתברר להשוות שכירות בתים למכירת מטלטלין להקל אף בבן יומו ,וכן הורו להקל הגר"ש על אינון של פשתן שהם מתלבנים על ידי
למפרע בלא מעשה שלו בשבת .ולעניין איסור לפי שדרך הוא להשכיר בתים ,שמדובר ואזנר )קובץ מבית לוי עניני יו"ד עמ' לה( ,והגר"מ החום .ולפי זה כתב המגן אברהם שאפילו
שטרנבוך )תשובות והנהגות ח"א סי' תלג(. אם הבגדים שרויים במעט מים בלבד גם
מקח וממכר ,שהוא מדרבנן ,סמך על ברירה, בבעה"ב שאין דרכו להשכיר את ביתו,
24חומרת הפרי מגדים )הנ"ל( .והסכימו כן אסור .אולם הוסיף שדין זה נאמר דוקא
ולא נתרצה להשכירו אלא לאדם זה שהוא
שתתברר בשבת זהות מי שקנה למפרע .בכך אוהבו ,וגם גילה בדבריו בשעת ההשכרה
הרבה פוסקים לאסור כשהסכין בת יומה, כאשר המים יכולים להתחמם לשיעור 'יד
חילק מהאופן השני שברעק”א ,שבו הישראל ולהקל באינה בת יומה ,כמו שכתב ביד סולדת בו' ,אך בפחות מכך אין בו משום
שאינו משכירו אלא לו לפי שהוא אוהבו, יהודה )יו"ד סי' פט( .ובספר דבר חריף )פ"א בישול או ליבון .והנה ,אף שמפשטות דברי
מקיים את התנאי במעשה בשבת .והתנאי לפיכך הדבר נחשב קפידא גמורה ואומדנא סט( כתב בשם הגרי"ש אלישיב שמעיקר המרדכי משמע שהעושה כן עובר על
דמוכח ולכן מועיל גילוי דעת .לפי זה יש
בעניין המעות נצרך בפני עצמו ,כדי שלא יקנו צד לומר ,כי לענין בעל רכב זה יועיל גילוי
הדין נקטינן לקולא ורק בתורת חומרא איסור מהתורה ,כתב המאמר מרדכי )ס"ק
יש מקום להחמיר בבן יומו .ובשו''ת ויען לו( שאפשר שאין זה אלא איסור דרבנן ואין
לו כלי המכונה את הדמים בשבת .בצירוף שאר דעת ,שהרי אין הוא מתעסק בהשכרת דוד )ח"ג סי קלו הערות לסי' קלו( הביא שהרה"ק בו חיוב חטאת ,מאחר שאין כוונתו ללבן
התנאים ,ובהם שהמכונה מחוץ לרשות ישראל רכבים ,וכל עיקר הטעם שהשכיר הוא ה'דברי יואל' מסאטמר החמיר בזה. או לבשל אלא לייבש בלבד ,אלא שעל
רק מפאת העדרו מהארץ באותה תקופה, 25בשו"ע )יו"ד סי' צו ס"א -ב( נתבאר דין צנון כל פנים אסור משום פסיק רישיה ,וציין
ואין ידוע מי בעליה ,סיים שיש מקום להתיר. וראה משפט שלום )סימן ר"ז ס"ג( שכתב ובצלים שנחתכו בסכין בשרית ,ובש"ך )שם שעדיין צריך עיון .מאידך ,האליה רבה
ולנידוננו ,אם המוכר מוסר בשבת את המוצר לענין מכירת מטלטלין ושכירות בתים סק"ב( ביאר שאף בסכין נקייה ,החריפות )ס"ק עט( כתב שהדבר אסור מדאורייתא,
שהכל לפי הענין והאומדנא ,וא"כ לכאורה ודוחקא דסכינא מוציאים את טעם וכן העתיק המשנה ברורה )ס"ק קסט( שהוא
באופן שהמסירה משלימה את קניינו ,הרי הוא גם בנ"ד שאינו רגיל להשכיר את רכבו הבליעה ,ואין דינו כשאר נ"ט בר נ"ט ,והוא אסור מן התורה .וראה בשער הציון )ס"ק רי(
משתתף במעשה המקח בשבת .ואין ללמוד ורק במקרה שטס לחו"ל משכירו לאחרים הדין בכיוון ההפוך ,בסכין חלבית. שהביא מהאליה רבה )שם( שהסתפק האם
היתר ממכונה הפועלת בלא השתתפותו ,ואף יועיל גילוי דעתו ,אולם מספק נראה שא"א 26אין זו חזרה מהשאלה בתוך זמנה ,אלא מותר למי שבגדיו רטובים לעמוד כנגד
להוציא מהשוכר ,ואין זה בוודאי בגדר סיום התקופה שעליה הייתה ההסכמה ,גם האש כדי לחמם את עצמו ,כיון שלעניין
תנאי שהקניין יחול למפרע אינו מתיר את אומדנא גלויה לבטל את השכירות ,מאחר אם חזר מוקדם מהצפוי .ראה בשו"ע )חו"מ הבגדים הרי זה 'דבר שאינו מתכוון' ,או
מעשה המסירה. וההשכרה היא לזמן קצר ואפשר להסתדר סי' סא סט"ז( שם מבואר שפירוש התנאי שיש לאסור משום פסיק רישיה ,ונשאר
בזמן קצר בדרכים חלופיות ,ע"י שישכור נקבע לפי הכוונה ולא לפי הלשון בלבד. בצ"ע.
ח .ייחוד מקום ונטילה בידי הנכרי רכב אחר וכדומה ,ולכן לא יוכל לבטל את ובשו"ע )סי' שמא ס"ה( כתב שזמן ההשאלה 23הפרי מגדים )או"ח סי' תצד ,אשל אברהם
הרמ"א (סי' רנב סעיף א) הביא שיש מתירים השכירות אם לא עשה תנאי מפורש. הוא בהתאם למלאכה או לנסיעה שביקש סק"ו( כתב שאסור לאכול צנון שנחתך
28בשו"ע )סי' שמא ס"א( פסק לגבי שאלה את הדבר .לפי זה ,כשסוכם על שימוש עד בסכין חולב לאחר בשר תוך שש שעות.
אם ייחד לנכרי מקום מבעוד יום ,וסיים שיש לזמן קצוב ,שלאחר שהשואל משך וזכה, חזרת המשאיל ,רק המועד ששב מסיים אמנם ראה בדברי הרמ"א )יו"ד סי' פט ס"ג(
להחמיר .ובט"ז (שם סק"ג) ביאר שייחוד המקום א"א לחזור בו קודם הזמן .והרמב"ם )הלכות
את ההשאלה. שכתב שאם אכל תבשיל שהתבשל בקדרה
27בשו"ע )סי' שיב ס"א( פסק שהמשכיר בית בשרית ,שאינו צריך להמתין שש שעות
אינו מסלק את החשד ,שהרי הרואה אינו יודע שאלה ופיקדון פ"א ה"ה( ביאר שהשואל קונה
לזמן קצוב אינו יכול להוציא את השוכר אח"כ ,ובש"ך )סקי"ט( תמה שזה פשיטא,
את הגוף לפירותיו עד הזמן שנקבע,
שהחפץ של נכרי .ומכל מקום התיר לצורך אף שלא נתן דמים ,וסיים' :כך המשאיל
אף כשנפל ביתו ואין לו מקום לדור בו. שאפילו לאכלו עם גבינה מותר משום
אולם כאן יש גילוי דעת מצד בעל הרכב דהוי נ"ט בר נ"ט .ובחידושי רעק"א )שם
גדול והפסד .וכן פסק המשנה ברורה (שם כמשכיר שאינו יכול לחזור בתוך הזמן'. שלא היה משכיר את רכבו כלל ,וכל סיבת ד"ה דהוי( תירץ ,דנפק"מ שאפילו בישל
סק"י–סקי"א) ,שאין לסמוך על ייחוד המקום אלא הרמ"א )סי' רז ס"ד( הביא בשם יש אומרים השכרת הרכב היא רק מפני שלא יצטרכו דבר חריף בקערה של בשר ,אעפ"כ מותר
שבמתנה דברים שבלב נחשבים דברים. בזמן שהותו בחו"ל וכעת שחזר י"ל שיש לאכול גבינה אחריו .הרי אף שדבר חריף
במקום הפסד וצורך גדול. וביאר הסמ"ע )שם סק"י( שבנתינה בחינם כאן גילוי דעת גמור .אמנם גילוי דעת מועיל דינו כבשר ,מכל מקום לעניין המתנת
ובשולחן ערוך הרב (שם סעיף ג) כתב שאף אם אומדן דעת כל דהו מבטל המעשה. במכירת קרקע כמ"ש בשו"ע )חו"מ סי' רז ס"ג(, שש שעות אין צריך .ובדעת תורה )סי' פט
ומבואר בתוספות )כתובות מז :ד"ה שלא כתב ואילו במכירת מטלטלין כתב הרמ"א )שם( ס"ג ,אור"ח שם( הוכיח מדברי רעק"א דסובר
בא הנכרי ליטול בעצמו מן המקום שיוחד לו, לה( שבמתנה יש ללכת אחר דעת הנותן, שלא מועיל גילוי דעת עד שיתנה בפירוש. שמותר לאכול דבר חריף שבלע בתוך
לא יניחנו להוליכו בשבת .הרי שאין די בהנחת ואילו במקח יש גם דעת הצד שכנגד .לכן הטעם הוא ,דרק במכירת קרקעות שהוא שש שעות מאכילת בשר ,והוסיף לצדד
החפץ ליד הדלת ובאמירה שהשליח ייקחנו מאחר שיש כאן אומדנא שהשאילו בגלל דבר שאין רגילים למכור לפי שאדם שגם הפמ"ג לא החמיר אלא בסכין שאינו
שלא יהיה בארץ ,וכ"ש אם גילה דעתו מתפרנס מהקרקע ,ואם לא שדעתו מודח ,וכתב' :ולכן יש להקל ,בפרט אם היה
בעצמו. בפירוש ,וודאי יועיל וחייב השואל להחזיר לעקור לא היה מוכרה ,לפיכך גילוי דעת הסכין אינו בן יומו ,ועכ"פ אחר שעה אחת
המשך בעמ' ו' את הרכב לבעליו מיד עם חזרתו לארץ. לבד מספיק ,משא"כ במכירת מטלטלין מאכילת הבשר בודאי יש להקל' .אמנם היד
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
ליבון דהלכתא
הרה"ג יהושע הולצמן
האם לשותף מותר להכניס אנשים אחרים לבית המשותף לו ולאחר
שלושה טעמים ,טעם הסמ”ע שע”י הוספת ולא רק בחצר ומדוע המהר”ם פסק שבבית לייבל וחבריו רכשו לפני שנים רבות
דיורין זה מקלקל את הבית ,טעם הלבוש אסור ,ותירץ שהמהר”ם לומד כשיטת ר”ת דירת מרתף בירושלים .דירה אמורה הייתה
שהשותף יכול לומר איתך נוח לי לגור שסובר שפוסקים אומנם כר”א אך לא לשמש להם אכסנייה ]“סטנציא”[ כאשר
אך עם האחרים לא נוח לי ,טעם הט”ז מטעמיה שיש ברירה שהרי אנו פוסקים יבואו ל’נסיעות’ בשבתות ובי”ט לשהות
כיון שמרבה דיורין כלומר שעושה יותר שבדאורייתא אין ברירה אלא הסיבה בצל רבם בעיר הקדושה ,הסיכום ביניהם
צפןף ממה שהיה מקודם ,ויש נפקא מינה שמותר משום שויתור מותר במודר הנאה היה שכל אחד מבני החבורה יכול להביא
בין הטעמים ,לסמ”ע יהיה מותר להכניס ואם כך יפה חילק המהר”ם בין חצר שלא יחד עימו גם את ילדיו .עם השנים ר’ לייבל
מעט אנשים באופן שזה לא מקלקל את מקפידים לבית שמקפידים. הלך והתבגר ומשכך הפחית את נסיעותיו
הבית אך להכניס הרבה אנשים יהיה אסור ויש לכאורה להקשות סתירה מר”ת לירושלים ,ביקשוהו נכדיו שיתן להם את
אפילו שהשותף לא נמצא כעת בבית, הנ”ל לר”ת כי התוספת הביאו בשם ר”ת המפתחות בכדי שיוכלו המה וילדיהם ללון
ללבוש ולט”ז אם השותף נמצא בבית יהיה שכל מה שאנשים לא מקפידים בחצר זה באותה דירה במקומו .אולם שותפיו לדירה
אסור להכניס אפילו מישהו אחד אך אם דווקא שותף אחד כלפי שותפו השני אך הוותיקים ,התנגדו לדבר ,טענתם בפיהם כי
לא נמצא בבית יוכל להכניס אפילו רבים, שותף כלפי איש אחר שלא שותף בחצר כן הסיכום היה שרק השותפים עצמם יכולים
ומוסיף הט”ז חידוש שאם השותף שהכניס מקפידים ואם כך איך ר”ת פסק כר”א הרי לבא עם ילדיהם ,ולא שישלחו אחרים
אחרים לא נמצא בבית אז יכול להכניס ר”א התיר גם לאיש אחר שלא שותף כלל במקומם ,לא לזה הייתה כוונתם .האם
אפילו כמה אנשים שהרי אם היה רוצה היה להיכנס לחצר. יכולים לעכב עליו?
מוכר לכמה אנשים וכיון שלא משתמש תירץ על זה “השלמי נדרים” (נדרים מ”ה ד”ה תשובה:
כעת בבית נחשב כאילו הסתלק מהבית אך ועיין) שגם אחר שלא שותף בחצר אם נכנס כי נתחיל לבאר משורש הדברים ,המהר”ם
אם נמצא בבית לא יכול להכניס אחרים צריך את השותף או כי השותף צריך אותו מרוטנבורג (הו”ד במרדכי ב”ב פ”ג רמז תקנח) נשאל
שהרי לא יכול לטעון שאם היה רוצה היה גם על זה לא מקפידים וכל מה שר”ת אמר שותפים בבית שאחד מהם רוצה להכניס
מוכר לאחרים שהרי הוא עדיין נמצא בבית שעל אחר כן מקפידים זה כשנכנס לצורך עוד אנשים אחרים לבית וטוען שמכניסם
ואם היה מוכר הוא לא היה משתמש בבית, עצמו בלבד וכל מה שר”ת פסק כר”א זה לחלקו האם שותפו יכול לעכב עליו והשיב
הנתיבות המשפט(ביאורים ס”ק ד) דחה את דברי כשנכנס לצורך השותף ,ולפי זה צריך לומר המהר”ם שיכול לעכב והביא לזה ראיה
הט”ז משני סיבות ,אחד כי מי אמר באמת שכל מה שהמהר”ם התיר לשותף להכניס ממה שכתוב במשנה (ב”ב נ”ט) שאחד שקנה
שיכול למכור ליותר אנשים ממה שהוא בחצר עוד אנשים אחרים זה דווקא כשהוא בית בחצר אחרת ורוצה לפתוח עוד פתח
היה בעצמו ,סיבה שניה כי אם הט”ז צודק צריך אותם או שהם צריכים אותו אבל אם לחצר שיש לו בו שותפות שותפיו יכולים
מדוע כשהוא נמצא בבית אסור לו להכניס מכניסם לצורך עצמם אסור גם בחצר. לעכב עליו ולטוען שמרבה עליהם את
אחרים הרי אם היה רוצה היה מכניס שותף כתב הסמ”ע שלכאורה יש להקשות הדרך.
עמו יחד ומוכר חצי מהחלק שלו אלא חייב על המהר”ם שהרי במשנה כתוב שאסור מכאן מביא ראיה שגם בבית יכול
להיות שבאמת אי אפשר למכור למספר לפתוח פתח בבית שנמצא בחצר אחרת השותף לעכב ,אך מקשה המהר”ם שהרי
אנשים יותר ממה שהוא עצמו היה. לחצר השותפים כי שותפיו יכולים לטעון אנו פוסקים כשיטת ר”א בן יעקב שסובר
סיכום הדינים ע”פ כל הנ”ל: שמרבה עליהם את הדרך בחצר כלומר שאחד שמודר הנאה מחברו ולחברו יש
.1בחצר :בדך קביעות אסור .בדרך עראי. שגורם להם צפיפות בחצר יותר ממה חצר בשותפות הוא יכול להיכנס לחצר
אם נכנס לצורך עצמו אסור ,אם נכנס כי שהיה ממקודם ואם כן מוכח שגם בחצר שיכול לומר לחלק חברך אני נכנס ואם כך
צריך את השותף או שהשותף צריך אותו מקפידים ,ותירץ על כך הסמ”ע שיש חילוק גם בבית יוכל להכניס עוד אנשים ולומר
מותר. בין תשמיש קבוע לתשמיש עראי שתשמיש שמכניסם לחלקו.
.2בבית :יש לפסוק כסמ”ע שאפילו קבוע מקפידים גם בחצר אך בתשמיש ומישב המהר”ם שכל מה שר”א התיר
שהשותף לא נמצא כרגע בבית אסור עראי לא מקפידים בחצר והגמרא מדברת זה דווקא בחצר משום שבחצר אנשים לא
להכניס אנשים רבים שיכולים לקלקל את שיעברו בקביעות בחצר ולכן אסרה לפתוח מקפידים וויתור מותר במודר הנאה מה
הבית ואפילו דרך עראי [כך משמע מהט”ז פתח אך המהר”ם דיבר על שימוש עראי אך שאין כן בבית שאנשים מקפידים שלא
שלסמ”ע זה דווקא אנשים רבים אבל אחד הקשה על זה הבעי חיי (שם) שאם כך איך יכנסו עוד אנשים אחרים יהיה אסור למודר
יותר מהכמות הרגילה שמשתמש השותף הוכיח המהר”ם מהגמרא של פתח שאסור הנאה להיכנס וכן לגבי דיני ממונות יהיה
מותר משום שלא מתקלקל הבית על ידי להוסיף דיורין בבית המשותף הרי שמה אסור לשותף להכניס עוד אנשים אחרים,
כך] אך הפתחי חושן מתיר לביקור קצר מדובר בתשמיש קבוע ולפי דברי הסמ”ע ואכן כך פסק הרמ”א (חו”מ סימן קנ”ד סעיף ב)
בכל אופן. המהר”ם דיבר על תשמיש עראי שאפילו שלאחד מהשותפים בבית אסור להכניס
העולה לדינא: זה אסור בבית המשותף ותירץ שתשמיש אנשים אחרים ללא הסכמת השותף השני
בנידון דידון לגבי ה’סטנציא’ ,הדבר עראי בבית שווה לתשמיש קבוע בחצר אך בחצר יכול להכניס ללא רשות השני
תלוי בכמות הנכדים .אם יגיעו לשם ואם תשמיש קבוע בחצר המשנה אסרה אז כיון שלא מקפידים בחצר.
אותה כמות אנשים שהוא עצמו אותו דבר תשמיש עראי בבית יהיה אסור, אך ה”בעי חיי” (שו”ת חו”מ ח”א סימן קי”ב)
היה שם כשנסע עם ילדיו מותר .אך אך כתב הפתחי חושן (ח”ז פ”ד הערה ס”ט) שכל הקשה על דבריו של המהר”ם שהרי בגמרא
אם יגיעו לשם כמות גדולה יותר, מה שאסרו בבית אפילו דרך עראי זה רק מבואר שהסיבה שר”א מתיר למודר הנאה
שותפיו של הסבא יכולים לעכב עליו אם יש בזה קצת קביעות אך אם זה ביקור להיכנס לחצר זה בגלל שסובר שיש ברירה
שלא יבאו ואפילו שהם עצמם כבר ממש קצר מותר גם בבית. ויכול לומר לחלק חברך אני נכנס ולא
לא נמצאים שם ,מהסיבה שזה גורם ובדין של המהר”ם שאסור לשותף לחלק של שותפו שהוא מודר הנאה ממנו
לקילקול הבית. להכניס לבית אנשים אחרים נאמרו בזה ואם כך טעם זה שייך גם בבית של שותפים
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
מכתלי בית ההוראה
אליבא דהלכתא תשובה ממורינו הרב שליט“א
הרה“ג יצחק מאיר ווייס קילוף תפוח במקלף המשך מעמ' ד'
נשאלתי אם שרי לקלף תפוח בשבת במקלף ,דמצד בורר אין לאסור כלל ,דדרך העולם לאכול ט .מסירה בצנעא בשעת הדחק
תפוח בקליפתה ולא חשיב כפסולת כלל ,ודינו כמין אחד דקיי"ל (סי' שי"ט ס"ג) דאין בזה משום בורר בביאור הלכה
(סי' רנב סעיף א ד"ה מבעוד יום)
כלל ,אלא שיש לאסור מצד עובדא דחול ,כדאיתא (בסי' שכ"א ס"י) ,אסור לגרור הגבינה בשבת במורג כתב ,שבנכרי שהשאיר חפץ אצל ישראל ובא
חרוץ בעל פיפיות ,אף דאין בזה משום טוחן ,ומה"ט שרי לחתוך בשר בסכין ,מ"מ בכלי המיוחד לכך בלילה ליטלו ,יש להקל בשעת הדחק במקום
אסור משום עובדא דחול ,כמ"ש בפוסקים ובמשנ"ב שם (ס"ק ל"ו) עיי"ש. שאין רואים .טעמו ,שכאן החשד הוא באיסור
דרבנן ,ובצנעא יש להקל בו .יסוד החילוק
א .הנה באמרי יצחק (שכ"א סי' ל"ב אות ז') הארכנו בזה ,ונביא כאן כל דברינו שם ,עוד נראה דבסכין בתוספות (כתובות ס .ד"ה ממעכן ברגלו) ,שלא בכל
המיוחד כגון מקלף דשכיח האידנא ,מלבד שיש בזה חיוב חטאת דבורר כנ"ל ,יש בזה נמי איסור מראית העין של איסור דרבנן אסרו גם בחדרי
דרבנן דעובדא דחול ,וכדאיתא לעיל ס"י דאסור לגרור הגבינה במורג חריץ ,אף דבגבינה ליכא טחינה חדרים.
דלא הוי גדו"ק ,מ"מ אסור דבכלי המיוחד הרי"ז דרך חול ,כדאיתא שם במג"א הובא במשנ"ב ס"ק ל"ו
ולפי טעם זה יש להקל גם במקח שכבר
עיי"ש ,וביותר מפורש כן במשנ"ב (ס"ק מ"ה) ,שכתב דלחתוך בסכין המיוחד אף לאלתר אסור ,משום נקנה לנכרי קודם שבת ,אם בא ליטלו בלילה
עובדא דחול כהאי דס"י עיי"ש ,וא"כ נראה דה"ה גבי קילוף אין לקלוף בסכין המיוחד לכך. במקום שאין רואים ,ויש שעת הדחק.
ונפ"מ דאף במקום דליכא משום בורר ,כגון בקליפות תפוח דעת הפרמ"ג ,דשרי לקלוף לאח"ז אמנם אין להפוך היתר זה של צנעא לסדר
משום שראוי לאכילה ,מ"מ אין לקלפם במקלף משום עובדא דחול ,אולם באגל"ט בורר (ס"ו) כתב קבוע של מסירת מקח בשבת ,שהרי כתב
להדיא ,דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן ,שרי לקולפם אפי' בכלי המיוחדת לקילוף עיי"ש, במשנה ברורה (סי’ רנב סק”ח) שאם הנכרי מתנה
ועיין באגל"ט טוחן (ס"ח) שהביא דינא הנ"ל ,דאסור לטחון הגבינה במורג חרוץ משום עובדא דחול בשעת המכירה שייטול את המקח בשבת ,אף
עיי"ש. המכירה בערב שבת אסורה.
ואפשר ס"ל לאגל"ט דדוקא במורג חריץ חשיב עובדא דחול ,ולא בכל סכין המיוחד ,אולם במשנ"ב עוד כתב במשנה ברורה (סי' שכה סקי"א),
הנ"ל מבואר דגם בסכין המיוחד ,אסור משום עובדא דחול ,וגם נראה דמקלף חשיבי עובדא דחול שגם באופני ההיתר המבוארים שם יניח
כמו מורג חרוץ ,וע"כ נראה דאין לקלוף במקלף תפוחים ,וגם לא בדברים המקולפים כבר ,אסור לנכרי ליטול בעצמו ,ולא ימסור לידו באופן
לקלף יותר במקלף משום עובדא דחול ,ע"כ דברינו שם באמרי יצחק. שהישראל עושה את העקירה .כמו כן ,היתר
ב .הנה בשו"ע (סי' שי"ט ס"י) איתא ,יין או מים שהם צלולים ,מותר לסננן במשמרת ,ואע"פ שיש בו המסירה אינו מתיר טלטול מוצר שהוא
קסמין דקין ,הואיל וראוין לשתות בלאו הכי ,ולהרמב"ם במשמרת אסור ואפילו מים ויין צלולים, מוקצה ,או שאר פעולות אסורות.
ולהלכה נקטינן דשרי במשמרת ,כמ"ש בשו"ע הרב שם (סי"ג) ,ומשנ"ב (ס"ק מ"א) עיי"ש ,והרי אין לך להלכה:
כלי המיוחד לכך יותר ממשמרת ,ומבואר דהיכי דליכא משום בורר ,אין איסור לעשותו אף בכלי א .אין למסור לשליח את המוצר בבית
המיוחד לך ,ואין בזה משום עובדא דחול. המוכר בשבת כדרך מסירת מקח,
אלא דקשה ע"ז ממה דאסור לגרור הגבינה בשבת במורג חרוץ ,דמזה מבואר דיש בזה משום אף אם השליח נכרי ואף במקום שיש
עובדא דחול כמ"ש לעיל ,וע"כ צריך לחלק דשאני התם ,שבפועל עושה טחינה גמורה כמו כל טוחן, עירוב ,אלא יש לדחות את האיסוף
שמחתך לחתיכות דקות וקטנות ,אלא שאין בזה משום טוחן ,דאין איסור טוחן אלא בגידולי קרקע לאחר השבת .גם אם נקנה המוצר קודם
ולא בגבינה ובשר ,כה"ג אמרינן דכל שעושה כן בכלי המיוחד לכך ,אף שאין בזה משום טוחן ,מ"מ שבת ,נשאר איסור 'מראית העין' שיבואו
יש בזה משום עובדא דחול ,דעושה פעולת טחינה בכלי מיוחד שהוא עובדא דחול. הרואים לחשדו שציווה על הוצאתו או
ג .וכן מש"כ במשנ"ב הנ"ל ,דאסור לחתוך לאלתר בסכין המיוחד לכך ,דגם התם בפועל הוא עושה שמכרו עתה.
פעולת טוחן שמחתך לחתיכות דקות ,אלא דאין בזה משום בורר ,משום דלאלתר שרי לטחון דדרך ב .תשלום באתר נחשב לקניין במקום
אכילה הוא ,כה"ג אם עושה כן בכלי המיוחד ,יש בזה משום עובדא דחול ,שכל טחינה בכלי המיוחד שכך הוא המנהג והדרך המקובלת.
אף דאין בזה משום איסור טוחן ,יש בזה עובדא דחול. ג .נטילת השליח אינה קונה לקונה
משא"כ במים ויין צלולים דשרי לסננם מקסמין דקים שיש בהם ,הטעם דאין בזה משום בורר, הנכרי .שליח ישראל אינו קונה עבורו
משום שרוב העולם שותים אותם אף שיש בהם קסמים אלו ,וחשיב כמין אחד דשרי לברור ביניהם, מכוח שליחות רגילה או זכייה ,ובשליח
כה"ג לא חשיב כפעולת בורר ,דרק בבורר שני מינים חשיב כבורר ,וכל דלא חשיב כלל כפעולת נכרי נחלקו הפוסקים .בשליח שכיר יש
בורר ,שרי לעשותו אף בכלי המיוחד לכך ,דשרי לחתוך פרי לשנים בכלי המיוחד לכך ,דלא חשיב לא אומרים שקונה עבורו מצד יד פועל.
כטוחן ולא כבורר ,ה"נ בורר במין אחד לא חשיב כלל כבורר ,ולא דמי לטוחן גבינה או לאלתר ,דמצד ד .בשעת הדחק ,כשנתברר שהמקח
פעולתו הוא טוחן גמור ,אלא דאין בזה איסור טוחן ,כה"ג אמרינן דבכלי המיוחד לכך ,אין לעשות נקנה קודם שבת ,ובא שליח נכרי ליטלו
פעולת טוחן מצד עובדא דחול ודו"ק בזה. בלילה במקום שאין רואים ,יש להקל
ד .וברור דמש"כ באגל"ט הנ"ל ,דפירות שרוב העולם אוכלים עם קליפתן ,שרי לקולפם אפי' בכלי מצד מראית העין ,ובלבד שאין במסירה
המיוחדת לקילוף ,מקורו טהור מדינא דקסמין דקין הנ"ל ,דשרי לסננן אף במשמרת ,משום דרוב איסור נוסף ,ויניח לנכרי ליטול בעצמו,
ולא ימסור לידו .ייחוד מקום מבעוד יום
העולם שותין אותו בלי סינון ,והוא ממש דינא דהאגל"ט ,דכה"ג שרי אף בכלי המיוחד לקילוף ,וע"כ
יש להתיר רק במקום הפסד וצורך גדול.
צריך לחלק בין טחינת גבינה דאסור מצד עובדא דחול ,דבפועל עושה פעולת טחינה כמ"ש לעיל.
ה .אין לקבוע איסוף בשבת כדרך מסחר
מסקנא לדינא דודאי שרי לקלף תפוח במקלף בשבת כדברי אגלי טל הנ"ל ,כדמוכח מדינא דקמחין על סמך היתרים אלו.
דקים הנ"ל ,ואין ראיה נגד זה מדברי משנ"ב כמו שחילקנו למעלה ,וכ"ז בשבת אך ביו"ט שרי לקלוף
אף קליפה שאינה ראויה כלל ,כמו תפוח אדמה ואבוקדו וקיווי ,כדאיתא ברמ"א (סי' תק"ד ס"ג) ,דמותר
לגרור גבינה בי"ט על הכלי שהוא מורג חרוץ ,אף שבשבת אסור כדאיתא (סי' שכ"א ס"י) הנ"ל.
ה .ובאמרי יצחק (שכ"א סי' י"ד) כתבנו דיש להוכיח ממשנה ערוכה ,דליכא איסור
ביו"ט משום עובדא דחול ,דבמתני' שבת (קל"ז ע"ב) תנן ,דלת"ק דקיי"ל כוותיה
נותנים ע"ג משמרת התלויה מעיו"ט ,והיינו דשרי לסנן יין עם שמרים
במשמרת ביו"ט ,וכן הוא בשו"ע (סי' תק"י ס"ד) דשרי אף לכתחילה עיי"ש.
והרי אין לך כלי המיוחד יותר ממשמרת ,ואמאי לא אסרינן מצד
עובדא דחול ,והתם בורר גמור הוא דהשמרים אינם ראויים לשתיה,
אלא דביו"ט שרי מלאכת בורר ,ובבאה"ל שם ד"ה מותר ליתן נתקשה,
ממה שאסרינן לברור ביו"ט בנפה וכברה ,ותי' דבנו"כ דרכן לעשותן
לימים רבים ,משא"כ במשמרת אף שמיוחד לסינון ,מ"מ אין דרכן
לעשות בזה לימים רבים עיי"ש ,עכ"פ יש לנו ראיה ברורה ,דביו"ט
לא אסרו מצד עובדא דחול ,אף במקום שהוא עושה ברירה גמורה
אוכל מפסולת ודו"ק.
להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
