gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דב"ק קרעטשניף סיגעט · Db"K Krechnif Seagate — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: דב"ק קרעטשניף סיגעט · Db"K Krechnif Seagate

שבוע: תולדות (2026-11-09)

דב"ק קרעטשניף סיגעט · Db"K Krechnif Seagate — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫גליון‬ ‫דברות קודש‬ ‫קרעטשניף סיגעט‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫מרבותה"ק זי"ע‬ ‫ולהבדלחט"א‬ ‫מכ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫שבתתשפ"ז‬ ‫הגדול‬ ‫פרשתתצותו‪-‬לדות‬ ‫פ רש‬ ‫חג הפסח‬ ‫תשפ''ו‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון "נהרי אמונה"‬ ‫דחסידי קרעטשניף סיגעט‬ ‫תוכן‪:‬‬ ‫דא"ח מרביה"ק בעל קדושת צבי זיע"א שיעור חומש רש"י פר' תולדות‪......‬עמוד א‬ ‫דא"ח מרביה"ק בעל רזא דאמונה זיע"א פר' תולדות‪ ..............................‬עמוד י'‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן רבינו עט"ר שליט"א רעוא דרעוין פר' תולדות תשפ"ו‪ .......‬עמוד יז‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן רבינו עט"ר שליט"א רעוא דרעוין פר' חיי שרה תשפ"ז‪.....‬עמוד כד‬ ‫הוצאת הגליון נתרם לע"נ‬ ‫קודש‬ ‫דברות‬ ‫רביה"ק רבי זיידא אליעזר זאב בן‬ ‫ויגש‬ ‫רביה"ק רבי צבי הירש זי"ע ועכי"א‬ ‫מערכת קול קרעטשניף סיגעט‬ ‫רעוא דרעוין‬ ‫ניתן לשמוע דברות קודש דא"ח מרבותינו הק' זי"ע‬ ‫ויבדלחט"א כ"ק מרן רבינו עט"ר שליט"א‬ ‫שב”ק פרשת וישב תשפ”ו‬ ‫וכן מהנעשה והנשמע בצל הקודש‬ ‫בית שמש יצ”ו‬ ‫‪02-313-6802‬‬ ‫בעיר‬ ‫ארה"ק‪:‬‬ ‫מאת כ”ק מרן רבינו עט”ר שליט”א‬ ‫ארה"ב‪1518-592-0074 :‬‬ ‫ענגלאנד‪4420-81477-116 :‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות‬ ‫קשר‪) :‬סוטה י‪(:‬‬ ‫רבותינו ז”ל‬ ‫ודרשו‬ ‫ליצור‬ ‫בעש”ט‪,‬ניתן‬ ‫בזכות שב”ק‪,‬‬ ‫ולקבל הגליון‬ ‫והארות‬‫להערותהצבור‪,‬‬ ‫השי”ת יעזור בזכות‬ ‫‪ 4165512@gmail.com‬בבית חמיה שהיתה צנועה‪,‬‬ ‫בזכות זקני ה’ ובזכות אבי הק’ שיסדו מקום שכסתה פניה‬ ‫זה‪ ,‬כל הצדיקים‪ ,‬ב״ה דיש עדיין קבוצה עיי”ש ברש”י‪ ,‬וכשהיה הבעש”ט בסטמבול‬ ‫יהודים שרוצים לשמוע בשעה אחרי הזמן‪ ,‬ראה יונגע לייט שהיה להם נשמת תנאים‪,‬‬ ‫א‬ ‫קודש‬ ‫ויגש‬ ‫דברות‬ ‫בס''ד‬ ‫דרעוין‬ ‫רעוא‬ ‫שיחות קודש‬ ‫תשפ”וזיעוכי"א‬ ‫בעלוישב‬ ‫קדושת צבי‬ ‫פרשת‬ ‫שב”ק‬ ‫רביה"ק‬ ‫מכ"ק מרן‬ ‫בעיר בית שמש יצ”ו‬ ‫שיעור חומש רש"י ‪ -‬פרשת תולדות תשנ"ו בארה"ב‬ ‫מאת כ”ק מרן רבינו עט”ר שליט”א‬ ‫כתוב י‪(:‬‬ ‫עליונהסוטה‬ ‫השגחהז”ל )‬ ‫רבותינו‬ ‫ודרשו‬ ‫לזה שיש‬ ‫המקור‬ ‫בעש”ט‪,‬‬ ‫והנה‬ ‫שב”ק‪,‬‬ ‫בזכות בשנה‬ ‫הצבור‪ ,‬וימצא‬ ‫יצחק בזכות‬ ‫בארץ ההוא‬ ‫ויזרע יעזור‬ ‫השי”ת‬ ‫שהיתהוכתב‬ ‫צנועה‪,‬‬ ‫חמיה הכתוב‬ ‫שמדגיש‬ ‫פניה כאן‬ ‫בבית‬ ‫שכסתה הק’‬ ‫בתורה‬ ‫שיסדו יב)‬ ‫מקום‬ ‫הק’ ה’‪( ,‬כו‪,‬‬ ‫ויברכהו‬ ‫ה’ שערים‬ ‫ובזכות אבי‬ ‫מאה‬ ‫ההואזקני‬ ‫בזכות‬ ‫באריכות ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא‬ ‫וברש"י מאה שערים שאמדוה כמה ראויה‬ ‫בסטמבול‬ ‫עיי”ש ברש”י‪ ,‬וכשהיה הבעש”ט‬ ‫קבוצה‬ ‫זה‪ ,‬כל הצדיקים‪ ,‬ב״ה דיש עדיין‬ ‫בשנה ההוא מאה שערים וגו’ דהיינו אע"פ‬ ‫לעשות ועשתה על אחת שאמדוה מאה‪,‬‬ ‫ראה יונגע לייט שהיה להם נשמת תנאים‪,‬‬ ‫יהודים שרוצים לשמוע בשעה אחרי הזמן‪,‬‬ ‫שהיה הזמן והשנה קשה והארץ הייתה‬ ‫ורבותינו אמרו אומד זה למעשרות ע"כ‪.‬‬ ‫ואמר שזה מגודל צניעות הנשים וכבר דברנו‬ ‫ורוצים להאריך את השבת ולשבת בס”ג‪,‬‬ ‫קשה (כפירש"י כאן) אין נפ"מ‪ .‬ובכל מקום‬ ‫השמים‬ ‫ומןיהודי‪,‬‬ ‫צניעות‪,‬‬ ‫על כל‬ ‫מעניןעליונה‬ ‫הקודםהשגחה‬‫בשבת זמן יש‬ ‫ובכל‬ ‫תשובה‬ ‫להוראה‬ ‫ניתנהשל‬ ‫הוא זמן‬ ‫התורהשל ס”ג‬ ‫הקדושה‬ ‫זה הזמן‬ ‫והנה‬ ‫והנה‬ ‫הה”ק‬‫בדרך‬‫מאא”ז‬ ‫שכברכידוע‬ ‫רואים שא"ז‬ ‫שנדברזהמזה‪,‬‬ ‫נסתבב‬ ‫ואדרבה מכח‬ ‫קדמה‬ ‫תשובה הוא‪,‬‬ ‫לשון העולם‬‫אחז”ל‪..‬‬ ‫דהנהכלל‬‫תכליתהובדרך‬ ‫ומהוללימוד‪,‬‬ ‫בכלמכל‬ ‫גדולה א‬ ‫דהשגחהשריפה‬ ‫עליונה הולך‬ ‫משום שעשה‬ ‫הטבע זי”ע‬ ‫מורא”ז‬ ‫הכל‬ ‫ומתקןאיזאת‬ ‫אזוי‬ ‫מצב יעצט‬‫שווערעהכל‬ ‫וענינהא’שמגביה‬ ‫לעולם‪,‬‬ ‫ס’איז היינט‬ ‫הרבהוכפי‬ ‫להיותהוא‬ ‫[המעשה אז יכול‬ ‫בשלימות‬ ‫ובכל זמן כנ"ל‬ ‫מקום‬ ‫הצעיפים‪,‬‬ ‫סיבות‬ ‫שנתן‬ ‫דרךאנדערע‬ ‫תשובה‪,‬‬ ‫אדער‬‫דיש‬‫ווינטער‬ ‫לשרשה‪,‬‬‫יעצט איז‬‫בחזרה‬ ‫מטתכאןאמו‬‫יותר מדרך הרגילה וכמו שרואים‬ ‫שסיפר רביה”ק הכ”מ לפני‬ ‫וכדו’‪ ,‬אבל כל הסיבות ותירוצים אלו אינה‬ ‫בסה”ק‬ ‫השי”ת זמן של תשובה וכמו”ש‬ ‫דאפי’ שהייתה הארץ קשה והשנה קשה לא‬ ‫שייך ליהודים‪ ,‬דכל יהודי יש לו השגחה‬ ‫הרבנית הצדקנית מרת שפרה בת הצה”ק‬ ‫סידורו של שבת‪ ,‬של זקה”ק בעל באר מים‬ ‫די שהייתה צומחת כשנה רגילה וקלה אלא‬ ‫עליונה‪ ,‬דהשגחה עליונה שיש בכלל‬ ‫חופה‬ ‫רבי חיים מרדכי ע”ה‪ ,‬שהיה איזה‬ ‫עוד עשתה הרבה יותר משנה רגילה דהיה‬ ‫צפת‬ ‫חיים ]שמנוחתו כבוד פה באה”ק בעיר‬ ‫ישראל הוא השגחה מיוחדת מה שאין לכל‬ ‫המשפחה‬ ‫זי”ע וכל‬ ‫בדרך הטבע‬ ‫מורא”זהכל‬ ‫דאם היה‬ ‫הרה”ק‬ ‫שערים‪,‬‬‫מצאצאי‬ ‫מאה‬ ‫דרשז”ך‬‫אלקיך זו‬ ‫אשר ה’בשבוע‬‫יומד”קארץדיליה‬ ‫שחלוכדכתיב‪,‬‬‫העולם‪,‬‬ ‫ת”ו[‬ ‫צעיפים‬ ‫השמחה‬ ‫חשבון כמה‬ ‫לכבוד‬ ‫ולעשות‬ ‫הנשיםאדםקנולומר‬ ‫היה יכול‬‫בית‬ ‫גדולת‬ ‫משלים‬ ‫ופירש"י‬ ‫אלקיךע”פ‬ ‫בה וגו’‪,‬‬ ‫באריכות‬ ‫שמבארעיני ה’‬ ‫אותה תמיד‬ ‫כסלו‪,‬‬ ‫שהיה‬‫שנוי איך‬ ‫איזהולדאוג‬ ‫בהם זהרקוכדו’‬ ‫שהיהבחודש‬ ‫חדשםמרויח‬ ‫אני‬ ‫שאותן‬ ‫וודאיישראל‬ ‫כ”שארץ‬ ‫א”כ את‬ ‫שהקב"הקודש‪,‬‬ ‫דורש רק‬ ‫של שבת‬ ‫ס”גשם’‬ ‫הכלאבל‬ ‫סאמעטממילא‬ ‫בלע”ז‪,‬‬ ‫שלאבל אם‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫בצד‪,‬‬‫להרויח‬ ‫שיוכלאחת‬ ‫שורה‬ ‫משפיע גם על‬ ‫קודש‪,‬‬ ‫שדורשה בשבת‬ ‫דרישה יותר‬ ‫שיושבים‬ ‫יהודים אותה‬ ‫וע"י‬ ‫הולך חוץ מדרך הטבע ממילא יכול ליהיות‬ ‫כל העולם אבל כל ההשפעה באה מא"י‪,‬‬ ‫היה הכל בתכלית הצניעות כמובן‬ ‫מתקרבין יותר להקב”ה‪ ,‬וממילא יש להם‬ ‫הרבה יותר מן דרך הרגילה בלי שיעור‪,‬‬ ‫וכשהרגיש בזה רבינו הקדוש נ”ע אמר‬ ‫יותר כח בשמים לכל השבוע‪ ,‬בפרשתן כתי’‬ ‫שאינו הולך להחופה עד שכולם ילכו הביתה‬ ‫)לח – טו( כי כסתה פניה‪ ,‬כתוב בספה”ק‬ ‫ב‬ ‫בס''ד‬ ‫עקורים משום שהקב"ה מתאוה לתפילתם‪,‬‬ ‫וממילא זהו שאומר כאן הכתוב ויזרע‬ ‫יצחק בארץ ההוא וגו’ משום דכבר יצא‬ ‫בתפילות‬ ‫ממילא שפיר מותר להפציר‬ ‫מדרך הטבע שהיה יכול לזרוע בשנה קשה‬ ‫על זה ויש לפרש כן בפסוק עצמו‪ ,‬ויעתר‬ ‫והארץ קשה‪ ,‬ממילא כבר מצא בשדה‬ ‫יצחק לה’ שהרבה והפציר בתפילה ולכאו’‬ ‫ההוא מאה שערים הרבה יותר מדרך‬ ‫איך יכול לעשות כן‪ ,‬ע"ז משיב הכתוב‪‘ ,‬כי‬ ‫הרגילה משום דכבר יצאו מדרך הטבע‬ ‫עקרה הוא’ כי הוא נתינת טעם כדאי’ בגמ’‬ ‫אין לה שום שייכות מעתה עם דרך הטבע‬ ‫(ר"ה ג‪ ).‬כי משמש ב"ד לשונות ואחד מן‬ ‫ולכן היה ברכה רבה דהכל אזיל בהשגחה‬ ‫הלשונות הוא ‘דהא’‪ ,‬והוא נתינת טעם למה‬ ‫עליונה‪/ ,‬ונחזור לומר מה שאמרנו בריש‬ ‫כאן הותר לו להפציר בתפילה ‘כי עקרה‬ ‫השבוע בירושלים עיה"ק בתחילת הפרשה‬ ‫הוא’ דהלא כל הטעם שהוא עקרה היה‬ ‫כתיב ויעתר יצחק לה’ לנכח אשתו כי‬ ‫הסיבה משום ‘שהקב"ה מתאוה לתפלתן‬ ‫עקרה הוא ויעתר לו ה’ ותהר רבקה‬ ‫של צדיקים וממילא שפיר מותר להתפלל‬ ‫אשתו‪( ,‬כה‪ ,‬כא) וברש"י הק’ ד"ה ויעתר‬ ‫ולהפציר בתפילה דאדרבה ע"י שמפציר‬ ‫הרבה והפציר בתפלה‪ ,‬וע"ז אומר התורה‬ ‫בתפלה הוא יותר נתת רוח להקב"ה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫התפילה כמ"ש ויעתר לו ה’‬ ‫שנתקבלה‬ ‫וגו’‪ ,‬ולכאו’ קשה דהלא מצינו בגמ’ (ברכות‬ ‫ויעתר יצחק לה’ לנכח אשתו וכו’ ויעתר‬ ‫נה‪ ),‬שלשה דברים מזכירים עוונתיו של‬ ‫לו ה’ וגו’ וי"ל דכאן מרומז מה דאיתא‬ ‫אדם ואחד מהם עיון תפלה‪ ,‬שמעורר עליו‬ ‫בגמ’ (ב"ק צב‪ ).‬כל המבקש רחמים על‬ ‫דינים עי"ז‪ ,‬וכאן כתוב מפורש בתורה דע"י‬ ‫חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה‬ ‫שהרבה והפציר בתפילה נתקבלה התפילה‬ ‫תחילה וז"ש‪ ,‬ויעתר יצחק לה’ לנכח אשתו‬ ‫והלא אסורים להרבות ולהפציר בתפילה‬ ‫שהתפלל על רבקה אף כי עקרה הוא‬ ‫[באופן שמבקשים עם זכיות]‪ ,‬אלא י"ל‬ ‫שגם יצחק היה עקור והיה צריך לאותו‬ ‫עפ"י דאיתא בגמ’ (יבמות סד‪ ).‬מפני‬ ‫דבר להוושע בבנים ואעפ"כ התפלל‬ ‫מה היו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה‬ ‫עליה‪ ,‬לכן ויעתר "לו" השם’ והוא נענה‬ ‫לתפלתן של צדיקים‪ ,‬וא"כ לק"מ דאדרבה‬ ‫תחילה משום דכל המבקש על חבירו‬ ‫מותר וראוי להתפלל ולהפציר בתפילות‬ ‫והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה‪,‬‬ ‫שיהיה להם בנים דהרי כל הסיבה שהם‬ ‫ג‬ ‫בס''ד‬ ‫ושמעתי דיבור יפה מכ"ק האמרי אמת‬ ‫עוד כתוב ויתרצצו הבנים בקרבה‪ ,‬ותאמר‬ ‫זי"ע‪ ,‬דפע"א באו אליו להזכיר חולה אחד‪,‬‬ ‫אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה’‪,‬‬ ‫וצוה ללכת אל הרופא‪ ,‬אמרו לו שכבר היו‬ ‫ויאמר ה’ לה וגו‪ ,‬ופירש"י ותלך לדרוש‬ ‫אצל רופא זה‪ ,‬ענה האמרי אמת’ מכאן‬ ‫לבית מדרשו של שם‪ ,‬לדרוש את ה’‪ ,‬שיגיד‬ ‫שניתנה רשות לרופא לרפאות‪ ,‬דהיינו שאין‬ ‫לה מה תהא בסופה‪ ,‬ויאמר ה’ לה ע"י‬ ‫הרפואה באה מן הרופא‪ ,‬אלא ‘מכאן’ משום‬ ‫שליח‪ ,‬לשם נאמר ברוה"ק והוא אמר לה‪,‬‬ ‫שנותנים כאן רשות היינו בשליחות השי"ת‬ ‫ע"כ‪ ,‬ויש לומר בהקדים לומר דהנה במקום‬ ‫אז יכול הרופא לרפאות בתורת שליח‪,‬‬ ‫שאנו גידלנו ג"כ היה הסדר כך‪ ,‬דאם היה‬ ‫אצל יהודי בעיר קטנה דבר שלא כהוגן‪,‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דז"ש ותלך לדרוש את ה’‪,‬‬ ‫והיו רוצים להוושע היו באים ומכניסים‬ ‫שלא הלכה רבקה לשאול לרופא אלא‬ ‫לרב של העיירה שק של קארטאפיל עם‬ ‫ותלך לדרוש מה רוצים בשמים ממנה‬ ‫סמעטענע ‪ -‬מילעך‪ ,‬ויהודים אחרים היו‬ ‫דהלא אין מקרה כלל דהכל נעשית‬ ‫נוסעים אל יהודים טובים (צדיקים) וכל‬ ‫הלכה‬ ‫ולכן‬ ‫השמים‪,‬‬ ‫מן‬ ‫בהשגחה‬ ‫התכלית מה שהלכו ונסעו אליהם היו כדי‬ ‫לדרוש את ה’ מה רוצים בשמים ממנה‬ ‫לשאול [את הרב או הצדיק]‪ ,‬מה רוצה‬ ‫ומה שצריכה לתקן שעי"ז יסודר הכל‬ ‫הקב"ה ממני דכל דבר וצרה שמתרחש ח"ו‪,‬‬ ‫לטובה‪ ,‬וממשיך הכתוב ויאמר ה’ לה‪,‬‬ ‫הכל בא לעורר את היהודי ולכן באו לשאול‬ ‫את הצדיק מה רוצה השי"ת מהם ומה‬ ‫וי"ל בהקדים מה שפירשתי מ"ש (בתפילת‬ ‫שצריכים לתקן וכהיום יש עדיין יהודים‬ ‫מוסף בימים הק’) היה עם פיפיות שלוחי‬ ‫מעדת הספרדים שבאים אלי שמדברים‬ ‫עמך בית ישראל כו’‪ ,‬הורם מה שיאמרו‬ ‫עדיין שפה כזה הנ"ל ושואלים איזה תיקון‬ ‫ישמעו‬ ‫הבינם מה שידברו‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫אני צריך לעשות מה רוצים בשמים ממני‪,‬‬ ‫משלוחי עמך בית ישראל‪ ,‬התפילה‬ ‫וזהו היה הסדר תמיד שלא הלכו מיד אל‬ ‫שמבקשים‪ ,‬הורם מה שיאמרו שהשי"ת‬ ‫רופא לשאול מה שצריכים לעשות דברים‬ ‫יורו להם מה שיענו ליהודים והבינם‬ ‫בפשטות אלא קודם התפללו והלכו לשאול‬ ‫מה שידברו‪ ,‬אלו מבקשים על יהודים‬ ‫אל יהודי טוב‪ ,‬ואח"כ שלח אל הרופא‪,‬‬ ‫אלו ששומעים אל הצדיק‪ ,‬שיבינו מה‬ ‫ד‬ ‫בס''ד‬ ‫שליח מן השמים‪ ,‬וממילא אם רוצים‬ ‫שמדברים להם‪ ,‬ויאמינו באמונה שלימה‬ ‫ומצפים על ישועה מן השמים צריכים גם‬ ‫שמה שאומר הצדיק הוא שליחות גרידא‬ ‫לציית מה שנצטוו מן השמים ואז יוושעו‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬דח"ו אם לא מאמין בשלימות‬ ‫ג"כ בישועה מן השמים‪ .‬כתיב עוד בפרשה‬ ‫בזה‪ ,‬יוכל לחשוב אחר ששמע אל דברי‬ ‫(כו‪ ,‬ה) עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר‬ ‫הצדיק שאם לא הוציא לפועל בדיוק מה‬ ‫משמרתי מצותי חקותי ותורתי‪ ,‬ואמרתי‬ ‫שהוא רצה לפי חשבונו שלא היה צריך‬ ‫לבאר [כפל הלשון מ"ש אשר שמע אברהם‬ ‫לעשות כן והיה יכול לעשות אחרת‪ ,‬משא"כ‬ ‫בקלי‪ ,‬וכתוב עוד וישמר וגו’]‪ ,‬דהנה איתא‬ ‫כשיודע יהודי שהשי"ת ענה לו והצדיק‬ ‫דכשיבוא משיח יביאו אומות העולם‬ ‫הוא השליח‪ ,‬שאינו הולך לשאול את‬ ‫מתנות למלך המשיח (ע"י תהלים עו‪ ,‬יב‪,‬‬ ‫הצדיק שהוא בעצמו יענה לו אלא מצפה‬ ‫וע"ע שם סח‪ ,‬ל) [ואיתא (מפורש בפסוקי‬ ‫שצדיק זה יהיה השליח שידע מן השמים‬ ‫ישעיה קאפיטל סו’ פסוק כ‪ ,‬כא’ וברד"ק‬ ‫מה שצריך לעשות והאיך יוושע בישועה‪,‬‬ ‫שם וע"ע ברש"י ד"ה וגם]‪ ,‬דאומות העולם‬ ‫יביאו מתנות היינו יהודים מארצם [אפי’‬ ‫ולפי"ז א"ש מש"כ ויאמר ה’ לה ופירש"י‬ ‫מאותם שהיו משקועים בגוים עד שלא‬ ‫אם היה ע"י שליח‬ ‫ע"י שליח‪ ,‬ולכאו’‬ ‫נודע זכרם ולא עלו עם אחיהם בגולה יעלו‬ ‫למה אומר הכתוב ויאמר ה’ לה דהול"ל‬ ‫עם הגוים אל המשיח ואם הם ממשפחת‬ ‫ויאמר לה שם‪ ,‬אלא הוצרך התורה לכתוב‬ ‫כהנים ולויים יהיו לכהנים ולויים רד"ק‬ ‫ויאמר ה’ לה ללמד הוראה לדורות’ שמה‬ ‫שם] למלך המשיח‪ ,‬ויאמרו למלך המשיח‬ ‫שאומר הצדיק הוא ממש ויאמר ה’ לה‬ ‫שהוא יהודי ולא נפל אצלינו (בגוים)‪,‬‬ ‫שהוא השליח מהשי"ת‪ ,‬דאל"כ (שלא היה‬ ‫התורה כותבה ויאמר ה’ לה) לא יקיים‬ ‫ולפי מה שאנו מבינים כהיום בא"י שיש‬ ‫מה שיצוה לו הצדיק דלא יודע שהשי"ת‬ ‫נסיונות גדולות ה"י‪[ ,‬במדינה הציונות‬ ‫צוה לו כן ואז אין שום שאלות וספיקות‪,‬‬ ‫ימ"ש]‪ ,‬ולאו דווקא בא"י אלא אפי’ בכל‬ ‫הארצות עכ"פ ליהודים שנפלו ר"ל‪ ,‬ואז‬ ‫ולכן אמר הכתוב ויאמר ה’ לה‪ ,‬אף שהיה‬ ‫כשיבואו משיח יהיה יהודים אלו שלא‬ ‫ע"י שליח‪ ,‬כדי ללמד שמה שאומר הצדיק‬ ‫נפלו בתוכם מתנה למשיח‪ ,‬ואמרתי על‬ ‫ומצוה לעשות לא אמר מדיליה אלא הוא‬ ‫ה‬ ‫בס''ד‬ ‫על כל דבר יקר‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב ‘וישמר‬ ‫זה דהנה כשאבא לא מצא את בנו ימים‬ ‫משמרתי’ על מצותי חקותי ותורתי‪,‬‬ ‫רבים‪ ,‬ומביאים לו אח"כ את הבן שמח‬ ‫היינו שצריך כסדר לשמור על המצוות‬ ‫עמו מאד מאד‪ ,‬אבל אפי’ ששמח אתו מאד‬ ‫חוקים ותורות אם עושה אותם כראוי‪,‬‬ ‫מ"מ אין לו חיות ומנוחה בזה שרואה את‬ ‫הבן איינגעשמירט און צובראכן והכי נמי‬ ‫כתוב עוד בפרשה (כו‪ ,‬יג) ויגדל האיש‬ ‫אפי’ שיש דבר אחד זה שלא נפלו עמם‬ ‫וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד‪ ,‬ויש לבאר‬ ‫אין מ’האט נישט מיטגעהאלטן מיט זיי‬ ‫עפי"מ שכבר אמרנו כמ"פ דהן ברוחניות‬ ‫(עם הציונים הרשעים וכן בכל הארצות‬ ‫והן בגשמיות‪ ,‬ווילן ווילט זעך אנדערש‪,‬‬ ‫שלא נשתקעו בגוים)‪ ,‬מ"מ צל"ד שיש עוד‬ ‫אבער דאס וואס ס’ווילט זיך דאס איז‬ ‫מצוות בתורה זולת דבר אחד זה‪ ,‬וע"ז אמר‬ ‫נישט דער טייטש אז דאס דארף זיין אזוי‬ ‫התורה עקב אשר שמע אברהם בקלי זהו‬ ‫ווי ס’ווילט זיך פון א’ מענטש פשוט‪,‬‬ ‫דבר אחד ששמע בקול ה’ ולא החזיק עם‬ ‫ס’קען זעך וועלן דאס וואס ס’שטייט אין‬ ‫רשעים יחד אבל לא היה לו רק זה בלבד‬ ‫די הייליגע ספרים און וואס מ’האט מקבל‬ ‫אלא גם וישמר משמרתי מצותי חקותי‬ ‫געווען פון די צדיקים דאס דארף מען‬ ‫ותורתי לשמור כל המצוות ובאמת זהו‬ ‫וועלן‪ .‬נישט ווי מיר ווילט זעך‪ .‬א מענטש‬ ‫אשר שמע בקלי אם שומרים ביחד זה כל‬ ‫האט געוואלט זעהן די שם הוי"ה פאר די‬ ‫המצוות‪ ,‬ומ"ש וישמר משמרתי יש לבאר‬ ‫אויגן ער האט געוואלט ? ער האט געוואלט‬ ‫זאת דכמו ששומר האדם את רכושו כגון‬ ‫קענען ביים דאווענען נישט וויסן אז ער‬ ‫שיש לאדם רכוש של מעות רב או אבן טובה‬ ‫שטייט אויף די וועלט‪ ,‬ער האט געוואלט‬ ‫ששוה מיליון דולער הלא חושב מזה כל‬ ‫שבת זאל ער שפירן א טעם פון שבת און‬ ‫הזמן אם הם נמצאים בידו וממשמש בכיסו‬ ‫וויסן וואס ס’הייסט שבת‪ ,‬ס’איז גייט נישט‬ ‫כל שעה אם נמצאים בכיסו ‪ ,‬כן צריך יהודי‬ ‫אזוי ווייל מען וויל ווערט עס שוין תיכף‬ ‫לעמד על המשמר כסדר‪ ,‬לשמור בכל דקה‪,‬‬ ‫אזוי יעדע זאך גייט אז מען דארף גיין‬ ‫אם דיברתי דיבור מעט שלא כהוגן‪ ,‬אם‬ ‫בהדרגה מען דארף זוכה זיין פארוואס‪,‬‬ ‫לא התפללתי כראוי‪ ,‬אם לא עשיתי טובה‬ ‫אפגעהיטן די אויגן יארן לאנג‪ ,‬אפגעהיטן‬ ‫לאדם בכל הלב וכן על כל דבר‪ ,‬צריכין‬ ‫אין זמן‪ ,‬אפגעהיטן יעדע מצוה טוהן‬ ‫לראות ולשמור בכל זמן‪ ,‬כמו ששומרים‬ ‫ו‬ ‫בס''ד‬ ‫גרויסע ווייזער זעהט מען נישט ווען ער‬ ‫בשלימות קומט מען אן אויף דעם‪ ,‬אזוי‬ ‫גייט‪ ,‬אבער סוף סוף‪ ,‬א שעה גייט אדורך‬ ‫יעדע זאך‪ ,‬ביי געלט איז הויכט די זעלבע‬ ‫מיטן זייגער ער גייט צוביסלעך ארויף‬ ‫זאך‪ ,‬מען דארף האבן די אייגענע פרנסה‪,‬‬ ‫[כמו המורה הגדול שבמורה שעות שאין‬ ‫ארבעטן זאל גיין מיט א גלייכן וועג מיט‬ ‫רואין איך שהולך ומתנועע ממקומו‪,‬‬ ‫א שפע פון הימל‪ ,‬אז דער רבוש"ע וויל‬ ‫כי אם לאחר שעה מתגלה‪ ,‬שבמשך‬ ‫אז דער יוד זאל נתעשר ווערן האט ער‬ ‫השעה הגיע מעט מעט לשעה השני]‪,‬‬ ‫גענוג עצות וויאזוי זאל ער מתעשר ווערן‪,‬‬ ‫ביי יודישקייט אויכט‪ ,‬טאהר נישט א‬ ‫סאיז שטייט אין נועם אלימלך די ווערטער‬ ‫מענטש שפירן אז ער איז עפעס ארויף‪ ,‬אויב‬ ‫[באגרת הקודש‪ -‬של בנו הגה"ק ר’ אלעזר‬ ‫ער שפירט אז ער איז ארויף דאס איז שוין‬ ‫מביא דיבורים אלו המובאים להלן בשם‬ ‫פונקט ווי ער איז אראפ די זעלבע צייט וואס‬ ‫אביו הק’] שלא ירדפו אחר הממון ולא‬ ‫ער שפירט אז ער איז ארויף איז די זעלבע‬ ‫יהיו חביב עליהן יותר מגופן ונשמתן‬ ‫איז ער שוין אראפ אויכעט‪ ,‬נאר אז א יוד‬ ‫שזה מבלבל מאד ואין מועילין כלום כי‬ ‫גייט מדרגא לדרגא שפירט זעך דאס נישט‬ ‫בודאי למי שהשם יתברך רוצה בעשרו‬ ‫אזוי די גרויסע ווייזער פון זייג און אויכט‬ ‫ממילא בא לו העשירות בלי עמל ע"ש‪ .‬די‬ ‫ביי א שפע‪ ,‬יענער זאל נישט האבן קיין‬ ‫נארמאלע וועג סיי ברוחניות סיי בגשמיות‬ ‫עין הרע וכדו’ פארשידענע אופנים‪ ,‬מ’זאל‬ ‫אז א איד דארף גיין מדרגא לדרגא‪,‬‬ ‫נישט באצאלן אויף דעי וועלט חלילה‪ ,‬נאר‬ ‫ס’איז גייט צוביסלעך דאס האט א קיום עד‬ ‫ודרך הנכונה הוא הן ברוחניות והן בגשמיות‬ ‫כי גדל מאד אבל הכל הולך מעט מעט וילך‬ ‫שיהודי צריך ללכת מדרגא לדרגא‪ ,‬וזהו‬ ‫הלוך וגדל‪ ,‬לזה יש קיום עד כי גדל מאד‪,‬‬ ‫שאומר הכתוב ויגדל האיש‪ ,‬וממשיך‬ ‫הכתוב לומר איך יכול ליהיות גדול‪,‬‬ ‫עוד כתוב בפרשה וישב יצחק ויחפר‬ ‫וילך הלוך וגדל‪ ,‬שהולך מדרגא לדרגא‪,‬‬ ‫את בארת המים אשר חפרו בימי‬ ‫פלשתים‬ ‫ויסתמום‬ ‫אביו‬ ‫אברהם‬ ‫אני רגיל לומר תמיד המשל על זה אזוי‬ ‫אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות‬ ‫דע גרויסע ווייזער פון דעם זייגער‪ ,‬דע‬ ‫ז‬ ‫בס''ד‬ ‫אשכנזים‪ ,‬אז ניגש אליו הראש הקהל ואמר‬ ‫כשמת אשר קרא להן אביו‪( ,‬כו‪ ,‬יח)‬ ‫לו דער רבי זאל אנשולדיגן אין לייפניק‬ ‫זאגט מען די פייף‪ ,‬ענה הברוך טעם שהיה‬ ‫והנה כל דבר שאני אומר הוא רק משום‬ ‫חותנו של הרה"ק מצאנז זצלה"ה‪ ,‬אז איך‬ ‫זה‪ ,‬שהוא תורה שצריכין ללמוד מזה‪,‬‬ ‫זאל דארפן משנה זיין איין ווארט אנדערש‬ ‫ויש לבאר דיצחק לא פחד כלל‪ .‬אפי’‬ ‫ווי דער טאטע האט גערעדט שלאג איך‬ ‫שהיה צריך לנהוג מלחמה נגד כל הארץ‪,‬‬ ‫כפרות מיט גאנץ לייפניק רבנות‪ ,‬ע"כ‪,‬‬ ‫והוא היה אחד לבדו‪ ,‬אבל בשביל שידע‬ ‫שא"ז סתם מה שסתמו הבארות בשביל‬ ‫אלע מאל ווען איך קום אהער רעד איך‬ ‫דברים אחרים רק באמת כיוונו לסתום‬ ‫אויף דעם אז מ’זאל נישט אריינמישן קיין‬ ‫בארות של אברהם ולבטל מה שעשה‬ ‫ענגלישע ווערטער אריין אין די יודישע‬ ‫אברהם‪ ,‬וכמ"ש ויסתמום פלשתים אחרי‬ ‫שפראכן‪ ,‬אז מענטשן וואס זענען אלט‬ ‫מות אברהם‪ ,‬וממילא ידע שא"ז דבר‬ ‫געווען פופציג יאר‪ ,‬זענען אהער געקומען‬ ‫פשוט רק הם רק נסיונות מן השמים‬ ‫אין זיי האבן געזאגט (לפני שבאו לחו"ל) א‬ ‫שהסטרא אחרא פועלת ועושה‪ ,‬דאם הוא‬ ‫בעקעריי‪ ,‬און ווייל די ענגלישע גוים האבן‬ ‫רק פשטות אז אין יחיד יכול ללחום נגד‬ ‫בארעכנט אז מ’דארף זאגן די בעקערי‪,‬‬ ‫רבים‪ ,‬אבל אם זה מלחמה ברוחניות אז‬ ‫דארף ער אויכט זאגן די בעקערי ?‪ ,‬אז‬ ‫הוא דבר אחרת דברוחניות יכול ליהיות‬ ‫זיין טאטע האט געזאגט די בעקעריי דארף‬ ‫מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך‪,‬‬ ‫ער אויכעט זאגן די בעקעריי‪ ,‬און אז דער‬ ‫טאטע האט געזאגט דא האט מען זיך‬ ‫ומ"ש ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא‬ ‫געשטעלט דארף ער זאגן דא האט מען זיך‬ ‫להן אביו (לא לשנות מדרכי אביו עי’ רבינו‬ ‫געשטעלט נישט דא האט מען געסטאפט‪,‬‬ ‫בחיי כאן)‪ ,‬הנה יש מעשה עם הגאון הק’‬ ‫אז דער ברוך טעם האט נישט געוואלט‬ ‫הברוך טעם זצלה"ה בעת שקיבל הרבנות‬ ‫משנה זיין פון לילקע ציבעך אויף פייף‬ ‫בלייפניק ובאו שם כל המכובדי העיר‬ ‫קען מען פארשטיין‪ ,‬בפרט אז ווען מ’איז‬ ‫לכבוד ההכתרה‪ ,‬ואמר שם (באמצע הקבלת‬ ‫דא געקומען אהער (אמעריקע) איז דאך‬ ‫פנים) להגבאי שלו שיתן לו את הלולקע‬ ‫ל"ע געווען די קליפות ממש מער ווי די‬ ‫ציבעך‪ ,‬והיה שם כל הגבירים יהודים‬ ‫ח‬ ‫בס''ד‬ ‫זה של נפשינו חכתה לה’‪ ,‬מען דארף‬ ‫גאנצע וועלט‪ ,‬געלויבט דער הייליגער‬ ‫גראבן ‪ -‬גראבן און הארעווען נישט זעך‬ ‫באשעפער ברוך שמו‪ ,‬דער סאטמער רב‬ ‫אפשטעלן‪ ,‬זאלסט נישט מיינען אז היינט‬ ‫זכרונו לברכה און נאך צדיקים אין יודן‬ ‫קען מען נישט צוקומען צו גארנישט‪ ,‬אלא‬ ‫אליין האבן מכניע געווען ברוך השם אז‬ ‫אם יחפרו ויעמלו יזכו להמשך הכתוב‬ ‫מ’זאל נישט אריינלאזן בכלל די קליפה פון‬ ‫וימצאו באר מים חיים‪ [,‬עי’ תו"ח ואמונה‬ ‫אמעריקע צווישן היימישן עולם‪ ,‬ויקרא‬ ‫שהוסיף ע"ז וימצאו באר מים חיים להשיג‬ ‫להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו‪,‬‬ ‫עריבות ותשוקה בנועם עבודתו ית"ש]‬ ‫יש תורה של זקה"ק הרבי ר’ מרדכי’לע זי"ע‬ ‫ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו‬ ‫עה"פ (משלי ב‪-‬ד‪-‬ה) אם תבקשנה ככסף‬ ‫עליה וגו’ דקדק זקה"ק (בעל רזא דשבת)‬ ‫וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ד’‪,‬‬ ‫זיעוכי"א למה בב’ בארות הראשונות אמר‬ ‫ששמעתי זאת מהרה"ק מסאטמאר זי"ע בשם‬ ‫הכתוב בלשון רבים ‘ויחפרו’ (בפסוק י"ט‪,‬‬ ‫הרה"ק ר’ מרדכי’לע‪ ,‬ותורה זו לא שמעתי‬ ‫ובפסוק כ"א) וכאן אמר ויחפור בלשון יחיד‪,‬‬ ‫מעולם מאבי וזקני‪ ,‬וכה פירש זקה"ק רבי‬ ‫ומתרץ זקה"ק (בספרו רזא דשבת) שהבאר‬ ‫מרדכי’לע‪" ,‬אם תבקשנה ככסף וכמטמונים‬ ‫מרמז על בית המקדש‪ ,‬ושתי בארות‬ ‫תחפשנה אז תבין יראת ה’" וועסטו נאר‬ ‫הראשונות מרמז על שתי בתי המקדשות‬ ‫פארשטיין‪ .,‬אבער האבין יראת ה’‪ ,‬דארף‬ ‫שנבנו ע"י בשר ודם ולכן שלטו בם ידי זרים‬ ‫מען נאך הארעווען מיט קרעמינעיס‪..‬‬ ‫(היינו יוכל רק להבין)‪ ,‬אבל להגיע לידי‬ ‫וזהו ויחפרו עבדי יצחק ורבו עליה שבני‬ ‫יראת ה’ באמת‪ ,‬צריך עוד הרבה לעבוד‬ ‫אדם חפרוהו וכתוב בהם התעשקו ורבו‪,‬‬ ‫ולעמול כפי שהיו עמלים אי פעם בהוצאת‬ ‫אולם באר השלישית מרמז על בית המקדש‬ ‫אש ע"י אבנים הנקראים קרעמינעיס‪..‬‬ ‫השלישית שגדול יהיה בית האחרון‬ ‫שיבנה ע"י השי"ת כמ"ש התוס’ (סוכה‬ ‫כתיב (כו‪ ,‬יט) "ויחפרו עבדי יצחק בנחל"‬ ‫מא‪ ,.‬ובשבועות טו‪ ):‬שמקדש העתיד‬ ‫וימצאו שם באר מים חיים‪" ,‬י"ל דנחל‬ ‫שאנו מצפין בנוי ומשוכלל יגלה ויבוא‬ ‫הוא ר"ת נפשינו חכתה לה’‪ ,‬ובא הכ’‬ ‫משמים שנא’ מקדש ה’ כוננו ידיך עכ"ל‪,‬‬ ‫לרמז שצריכין לחפור ולעמול בענין‬ ‫ט‬ ‫בס''ד‬ ‫לנו ופרינו בארץ‪ ,‬כי הרחיב ה’ לנו‪ ,‬דאס‬ ‫וז"ש ויחפור בלשון יחיד שמרמז על‬ ‫איז שוין פארן גאנצן עולם ס’איז זאל‬ ‫השי"ת כביכול אדיר הוא יבנה ביתו‬ ‫כסדר גוט ווערן פאר יעדן איינעם‪ ,‬סאיז‬ ‫בקרוב שיגלה ויבוא משמים ולא רבו‬ ‫שטייט אזוי אין די תורה איך זאג נישט‬ ‫עליה‪ , ,‬עכדה"ק וממשיך הכתוב ויקרא‬ ‫מיין תורה דאס איז תורת משה‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה’‬ ‫י‬ ‫קודש‬ ‫ויגש‬ ‫דברות‬ ‫בס''ד‬ ‫דרעוין‬ ‫חיים‬ ‫רעוא‬ ‫אלוקים‬ ‫דברי‬ ‫תשפ”וזיעוכי"א‬ ‫וישבדאמונה‬ ‫פרשת‬ ‫בעל רזא‬ ‫שב”ק‬ ‫רביה"ק‬ ‫מכ"ק מרן‬ ‫בעיר בית שמש יצ”ו‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫מאת כ”ק מרן רבינו עט”ר שליט”א‬ ‫וכל ימיו הלך במחשבתו שהוא בעצמו‬ ‫אברהם‪,‬‬ ‫בן‬ ‫יצחק‬ ‫תולדות‬ ‫ואלה‬ ‫בעש”ט‪ ,‬ודרשו רבותינו ז”ל )סוטה י‪(:‬‬ ‫השי”ת יעזור בזכות הצבור‪ ,‬בזכות שב”ק‪,‬‬ ‫אינו ראוי לכלום‪ ,‬וזכותו הוא רק מה‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫את‬ ‫הוליד‬ ‫אברהם‬ ‫צנועה‪,‬‬ ‫שכסתה פניה בבית חמיה שהיתה‬ ‫שהוא ‘בר אבהן’ בן אברהם‪ ,‬ואמר כסדר‬ ‫בזכות זקני ה’ ובזכות אבי הק’ שיסדו מקום‬ ‫בסטמבול‬ ‫את יצחק’‪.‬‬‫הבעש”ט‬ ‫ולבווכשהיה‬ ‫‘אברהם הוליד‬ ‫ברש”י‪,‬‬ ‫עיי”שעצמו‬ ‫אל‬ ‫קבוצה‬ ‫עדיין הענין‬ ‫כפלה דיש‬ ‫התוה"ק‬ ‫הצדיקים‪ ,‬ב״ה‬ ‫תמוה אמאי‬ ‫זה‪ ,‬כל‬ ‫ראה יונגע לייט שהיה להם נשמת תנאים‪,‬‬ ‫הזמן‪,‬‬ ‫אחרי בן‬ ‫בשעה יצחק‬ ‫לשמוע דאם‬ ‫הלא פשוט‬‫שרוצים‬ ‫יהודים‬ ‫פעמיים‪,‬‬ ‫דברנו‬ ‫שהם‬‫וכבר‬ ‫הנשיםמה‬ ‫מגודל צניעות‬ ‫הצדיקים שכל‬ ‫דרך כל‬ ‫ואמרכןשזה‬ ‫כי‬ ‫בס”ג‪,‬‬ ‫ולשבתהוליד‬ ‫אברהם‬ ‫השבת‬ ‫הוא‪ ,‬את‬ ‫ממילא‬ ‫אברהםלהאריך‬‫ורוצים‬ ‫ומןבזכות‬ ‫השמים‬ ‫צניעות‪,‬הוא‬ ‫מענין בקודש‬ ‫הקודםעבודתם‬ ‫סומכים על‬ ‫בשבת‬ ‫הכתוב בזה‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫משמיענו זמן של‬ ‫הזמן ומה‬ ‫של ס”ג הוא‬ ‫אתזהיצחק‬ ‫והנה‬ ‫וכוח אבותיהם הק’ בלבד שעל ידי זה הם‬ ‫נסתבב שנדבר מזה‪ ,‬כידוע מאא”ז הה”ק‬ ‫ומה תכליתה דהנה אחז”ל‪ ..‬תשובה קדמה‬ ‫יכולים להמשיך ישועות ונפלאות על בני‬ ‫ברש"י הק’ תירץ‪ ,‬שהיו ליצני הדור אומרים‬ ‫מורא”ז זי”ע שעשה שריפה גדולה אמכל‬ ‫לעולם‪ ,‬וענינה שמגביה הכל ומתקן את הכל‬ ‫דורם‪ ,‬וכמו שאמרו חז"ל (ברכות י) כל‬ ‫מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬ולכן צר הקב"ה‬ ‫עצמו‪.‬וכפי‬ ‫בזכותהוא‬ ‫בשלימות‬ ‫[המעשה‬ ‫אבותיו תולין לו‬ ‫הצעיפים‪,‬בזכות‬ ‫התולה‬ ‫שנתן‬ ‫תשובה‪,‬‬ ‫לאברהם‪,‬‬ ‫דרךדומה‬ ‫לשרשה‪,‬שלדיש‬ ‫יצחק‬ ‫בחזרה‬ ‫קלסתר פניו‬ ‫שסיפר רביה”ק הכ”מ לפני מטת אמו‬ ‫בסה”ק‬ ‫וכמו”ש יצחק‪.‬‬ ‫תשובההוליד את‬ ‫והעידוזמןהכלשלשאברהם‬ ‫השי”ת‬ ‫הצה”ק‬ ‫ד"הבתונחזור‬ ‫שפרה‬‫מרתשלמה‬ ‫הצדקנית‬ ‫(תפארת‬ ‫הרבניתפירשו‬ ‫ובזה‬ ‫סידורו של שבת‪ ,‬של זקה”ק בעל באר מים‬ ‫חופה‬‫הקודמת‬ ‫בפרשה איזה‬ ‫ע”ה‪ ,‬שהיה‬ ‫מרדכיהנאמר‬ ‫חייםהכתוב‬‫ועוד)‬‫רבי‬ ‫צפת‬‫בעיר פי‬ ‫העבודה‪ ,‬על‬ ‫פה באה”ק‬ ‫כבודדרך‬ ‫שמנוחתו על‬ ‫ונראה ליישב‬‫חיים ]‬ ‫בעקידה‪ ,‬ויאמר יצחק אל אברהם ויאמר‬ ‫המשפחה‬ ‫מצאצאי הרה”ק מורא”ז זי”ע וכל‬ ‫‘ללמדךז”ך‬ ‫דברי רש"י ז"ל בריש פרשת נח‬ ‫בשבוע זו‬ ‫ת”ו[ שחל יומד”ק דיליה‬ ‫אבי – היינו שכל עבודת השי"ת וכל‬ ‫שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשיהם‬ ‫בית הנשים קנו לכבוד השמחה צעיפים‬ ‫כסלו‪ ,‬שמבאר באריכות ע”פ משלים גדולת‬ ‫השגות אלוקות שהשגתי הוא מכוח אבי‬ ‫הטובים’‪ ,‬וזהו שאמרה התוה"ק כאן אלה‬ ‫חדשם שהיה בהם רק איזה שנוי שהיה‬ ‫ס”ג של שבת קודש‪ ,‬א”כ כ”ש וודאי שאותן‬ ‫הקדוש‪ ,‬ולית ליה מגרמיה כלום‪ ,‬דעבודה‬ ‫תולדות יצחק – היינו שיצחק בענותנותו‬ ‫ותלהאבל‬ ‫בלע”ז‪,‬‬ ‫סאמעטכלל‪,‬‬ ‫בצד‪ ,‬של‬ ‫חשובה בעיניו‬ ‫היתה‬‫אחת‬‫שורה לא‬ ‫שלו‬ ‫קודש‪,‬‬ ‫בשבתומעשיו‬ ‫יותרתולדותיו‬ ‫שיושבים‬ ‫סבור שכל‬ ‫יהודים‬ ‫הגדולה היה‬ ‫כמובן‬ ‫הצניעות‬ ‫אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫בתכליתאברהם‬ ‫הכל הכל‬ ‫מכוחו של אביו‬ ‫היה‬ ‫להם‬‫עצמוישכלל‪,‬‬ ‫וממילא‬ ‫להקב”ה‪,‬‬ ‫וכוחות‬ ‫הטובים יותר‬ ‫אינם משלו‬ ‫מתקרבין‬ ‫וכשהרגיש בזה רבינו הקדוש נ”ע אמר‬ ‫כתי’‬ ‫בפרשתן‬ ‫הולידו‪,‬‬ ‫וע‪ ,‬ע"ה‬ ‫שאברהםהשב‬ ‫אבינו‬ ‫בשמים לכל‬‫כחבזכות‬‫אלא‬‫יותר‬ ‫שאינו הולך להחופה עד שכולם ילכו הביתה‬ ‫)לח – טו( כי כסתה פניה‪ ,‬כתוב בספה”ק‬ ‫יא‬ ‫בס''ד‬ ‫של מעלה שיהיו גם בניהם צדיקים‪.‬‬ ‫בעמדינו‬ ‫יום‬ ‫שבכל‬ ‫הסיבה‬ ‫וזהו‬ ‫להתפלל שמונה עשרה אנו מזכירים‬ ‫ג – מחמת שהקב"ה גזר בבריאת העולם‬ ‫בתחילה אלוקי אברהם אלוקי יצחק‬ ‫כמה צדיקים יהיו בכל דור ודור‪.‬‬ ‫ואלוקי יעקב – שבזכות אבותינו הק’‬ ‫יתקבלו תפלותינו לרצון לפני אדון כל‪.‬‬ ‫ואיתא עוד בנועם אלימלך (קורח ד"ה‬ ‫ויקח קרח) ‘זכות אבות הוא דבר גדול‪,‬‬ ‫וכן בעבודת יום הכיפורים‪ ,‬בעת תחילת‬ ‫ועומדת לו לאדם בשעה שהוא רוצה‬ ‫עבודת תמיד של שחר מזכירים ואומרים‬ ‫לעבוד את ה’ שיהיה לו סייעתא מן‬ ‫‘האיר פני כל המזרח עד שבחברון’‬ ‫השמים‪ ,‬לעשות המצוה בשלימות אז‬ ‫(יומא כח‪ – ):‬כדי להזכיר בכך זכות‬ ‫בוודאי עומדת לו הזכות אבות לעבודת‬ ‫אבות הקבורים בחברון שמכוחם יתקבל‬ ‫הבורא’‪ ,‬משא"כ קורח לקח את ענין של‬ ‫עבודתינו לנחת רוח לפניו כראוי וכיאות‪.‬‬ ‫הייחוס לצד אחר שבא לידי גאוה וחלק‬ ‫על משה רבינו מחמת גודל יחוסו ע"ש‪.‬‬ ‫וזהו הענין שכפל ומסיים כאן הכתוב‬ ‫‘אברהם הוליד את יצחק’ – שהיה‬ ‫וכאן רומזת לנו התורה הק’ שיצחק אבינו‬ ‫יצחק אבינו מעורר את עצמו תמיד‬ ‫ע"ה לקח את כל הייחוס לצד הטוב שבדבר‬ ‫שהוא רק בנן של קדושים‪ ,‬וכמו דאיתא‬ ‫שגרם על ידי זה ‘תולדות יצחק’ – אלו‬ ‫בנועם אלימלך (במדבר‪ ,‬ד"ה שאו את‬ ‫תולדותיהם של צדיקים ומעשיהם הטובים‪,‬‬ ‫ראש)‪ ,‬שיש שלושה סיבות הגורמים‬ ‫שעשה את המצוות ומעשים טובים‬ ‫צדיק‪:‬‬ ‫במדריגת‬ ‫להיות‬ ‫אדם‬ ‫לכל‬ ‫ברוב הכנעה וענוה ובשלימות הראויה‪.‬‬ ‫צדיק‬ ‫שהיה‬ ‫הגלגול‬ ‫מצד‬ ‫–‬ ‫א‬ ‫[ב] עוד יש ליישב‪ ,‬שהרי כל אחד ואחד‬ ‫זה‬ ‫דמחמת‬ ‫הקודם‪,‬‬ ‫בגלגולו‬ ‫כבר‬ ‫רוצה שבניו ונכדיו יהיו ישרים וצדיקים‪,‬‬ ‫נקל עבורו להיות גם עתה צדיק‪.‬‬ ‫ואומר על זה הפסוק ‘ואלה תולדות יצחק’‬ ‫איך קורה הדבר שנולד כזה בן צדיק‬ ‫ב – מחמת זכות אבותיו שהיו צדיקים‪,‬‬ ‫כיצחק‪‘ ,‬אברהם הוליד את יצחק’ – שצריך‬ ‫דבזכותם חולקים להם כבוד בפמליא‬ ‫יב‬ ‫בס''ד‬ ‫יצחק’ שהיה אביו מולידו ממש‪ ,‬ולא כאבא‬ ‫האדם לחנך את עצמו מקודם ולהיות‬ ‫רוחני בלבד וככל הגרים וכלל ישראל‬ ‫צדיק כאברהם‪ ,‬ואז יזכה גם הוא להוליד‬ ‫שנאמר על אברהם ‘אב’ המון גויים נתתיך‪.‬‬ ‫אחריו בנים צדיקים כמו יצחק אבינו‪.‬‬ ‫דבריו‬ ‫בתחילת‬ ‫כתב‬ ‫ברש"י‬ ‫[ד]‬ ‫וכדאמרינן בשם חכמי המוסר‪ ,‬שענין‬ ‫בסוגריים‪‘ ,‬לאחר שקרא הקב"ה שמו‬ ‫החינוך אינו מתחיל בגיל מבוגר כשהולכים‬ ‫אברהם הוליד אחר כך את יצחק’‪.‬‬ ‫מתחת לחופה להינשא‪ ,‬אלא כשהוא עדיין‬ ‫בחור וצעיר לימים צריך כבר לעבוד‬ ‫ויש להבין מה בעי רש"י הק’ לומר בזה‪,‬‬ ‫ולעמול בעצמו להתרגל במידות טובות‬ ‫הלא הם פסוקים מפורשים לעיל בפרשת‬ ‫ועבודת השי"ת כדבעי‪ ,‬דעל זה אמר‬ ‫לך לך‪ ,‬דהקב"ה שינה את שמו לאברהם‬ ‫זקה"ק הרבי רבי מרדכי’לע מנדבורנא זי"ע‬ ‫כי אברם אינו מוליד‪ ,‬ורק אברהם יש לו‬ ‫עה"פ בפרשתן ‘ורב יעבוד צעיר’ – שאם‬ ‫בן‪ ,‬וכך הוציאו הקב"ה מאיצטגנינות שלו‪.‬‬ ‫רוצה לגדול ולהיות בחינת ‘רב’ – לאילנא‬ ‫רברבא בכרם בית ישראל‪ ,‬צריך לעבוד‬ ‫אלא שרש"י הק’ בא לבאר לנו שעל ידי‬ ‫ולהזיע הרבה בעוד שהוא צעיר [הובא‬ ‫שנשתנה שמו לאברהם נעשה כבריה‬ ‫במאמר מרדכי]‪ ,‬שגם כי יזקין לא יסור‬ ‫חדשה ממש‪ ,‬גם בעבודת השי"ת באופן‬ ‫ממנו לעולם וגם לדורות היוצאים ממנו‪.‬‬ ‫נעלה‪ ,‬ועי"ז שרתה עליו הברכה שיהיה‬ ‫ראוי להוליד בן קדוש כיצחק אבינו‪.‬‬ ‫[ג] עוד יש לומר‪ ,‬שלאברהם אבינו ע"ה‬ ‫היו לו הרבה בנים שהתייחסו אחריו‪,‬‬ ‫דאין הדבר כפשוטו שהיה אברם עקר‬ ‫וכמו שהעידה התורה הקדושה ‘ואת‬ ‫שהרי‬ ‫בנים‪,‬‬ ‫כלל‬ ‫מלהוליד‬ ‫לגמרי‬ ‫הנפש אשר עשו בחרן’ אלו הגרים שנכנסו‬ ‫מקודם‬ ‫חזינן שנולד לו בנו ישמעאל‬ ‫תחת כנפי השכינה שגם הם נקראו בני‬ ‫(י"ג שנים לפני יצחק) כבר בזקנותו‪.‬‬ ‫אברהם ושרה‪ ,‬וכמו שכל גר צדק נקרא‬ ‫אברהם בן אברהם‪ ,‬ולכן אע"פ דכתיב‬ ‫וידוע בזה דברי האור החיים הק’ שישמעאל‬ ‫בקרא תולדות יצחק בן אברהם‪ ,‬הוצרך‬ ‫לא נחשב לבנו של אברהם אלא של הגר‪,‬‬ ‫לכפול פעם שנית ‘אברהם הוליד את‬ ‫יג‬ ‫בס''ד‬ ‫ובזה פירש בנו הרה"ק מהרי"ד זי"ע מה‬ ‫דרק לאחר שינוי שמו לאברהם נעשה‬ ‫שאומרים בהלל ‘יוסף ה’ עליכם עליכם ועל‬ ‫בריה חדשה ונפסק ממנו כוח וטבע של‬ ‫בניכם’ דתיבת ‘עליכם’ כפולה לרמז לנו‬ ‫אביו תרח‪ ,‬ואחר כך זכה ונולד לו בקדושה‬ ‫שעל ידי שיתוסף עליכם קדושה ואלוקות‬ ‫וטהרה בנו יצחק המתייחס אחריו‪ ,‬וזה רימז‬ ‫היינו על ידי תשובה ומעשים טובים‬ ‫הכתוב ‘אברהם הוליד’ – דדיקא כשנקרא‬ ‫עכשיו‪ ,‬ימשיך הדבר קדושה לא רק עליכם‬ ‫שמו הק’ אברהם ושלט על כל רמ"ח‬ ‫אלא גם על בניכם אף שנולדו זה מכבר‪.‬‬ ‫אבריו יכל להוליד את בנו הצדיק יצחק‪.‬‬ ‫ובדרך זה יש לבאר גם כאן כפל הלשון אלה‬ ‫[ה] עוד יש ליישב‪ ,‬על פי המובא‬ ‫תולדות וכו’ אברהם הוליד – דאף לאחר‬ ‫מהרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע‪ ,‬דעיקר‬ ‫שנולד יצחק בכל זאת שייך שאברהם יוליד‬ ‫הסיבה לבנים טובים וצדיקים העוסקים‬ ‫עוד הפעם את יצחק – על ידי שיכניס קדושה‬ ‫בתורה ומצוות לשמה‪ ,‬תלוי בקדושת‬ ‫וטהרה בו מחדש כמו שנתבאר שיש שני‬ ‫והכנת ההורים כראוי איך להוריד נשמה‬ ‫תולדות לאדם‪ ,‬וגם אם בתחילה לא התכונן‬ ‫קדושה לבניהם‪ ,‬דאם האב הוא ירא ה’‬ ‫כדבעי‪ ,‬עדיין יש לו תקווה‪ ,‬לקדש את בניו‬ ‫הוא ממשיך נשמה קדושה ואזי הולכים‬ ‫באמצעות תיקון מעשיו עכשיו בתשובה‪.‬‬ ‫אחר כך גם בניו בדרכיו‪ ,‬דהכל תלוי‬ ‫ועומד לפי אופן פעולתו וקדושתו‪.‬‬ ‫ואף שפשוט שלא נתכוונה התוה"ק על‬ ‫אברהם אבינו בעצמו שלא עלה בידו‬ ‫ועם כל זה‪ ,‬אף באופן שלא עלה כהוגן‬ ‫מקודם ונצרך לקדש את יצחק עוד‬ ‫ובניו לא נעשו יראי השם‪ ,‬עדיין לא‬ ‫בשנית‪ ,‬אלא שהתורה מכוונת ומדברת‬ ‫אפסה התקוה‪ ,‬וכשיתקן האדם את‬ ‫(תורה – לשון הוראה והדרכה) לכל איש‬ ‫מעשיו בתשובה ומעשים טובים בקדושה‬ ‫ישראל שילמד ממעשה אבות סימן לבנים‬ ‫ובטהרה‪ ,‬ממילא יחול שפע קודש גם על‬ ‫שאף פעם לא מאוחר ויש עדיין תקווה‬ ‫הוולד‪ ,‬שזהו גודל כוח התשובה לפעול‬ ‫לקדשו לחנכו ולחכמו גם לאחר שנולד‪.‬‬ ‫לטוב ולמוטב גם אחרי פעולת הלידה‪,‬‬ ‫והוא חידוש גדול שתשובה מועילה גם‬ ‫ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה‬ ‫על ענין הכנת לידת הבנים מלמפרע‪.‬‬ ‫יד‬ ‫בס''ד‬ ‫(בראשית א‪ ,‬ד והובא ברש"י שם) וירא‬ ‫זה אנוכי וכו’ שני גויים בבטנך ושני לאומים‬ ‫אלהים את האור כי טוב – שאינו ראוי‬ ‫ממעייך יפרדו‪ ,‬ולאום מלאום יאמץ‪.‬‬ ‫שישתמשו האור והחושך בערבוביא‪,‬‬ ‫דבא לרמז כי דרכי התורה ויראת אלוקים‬ ‫ברש"י הק’ והוא מהמדרש‪ ,‬כשעוברת‬ ‫רומזים לאור יום‪ ,‬ותאוות עוה"ז השפל‬ ‫על פתחי תורה של שם ועבר יעקב‬ ‫והנבזה דומים לחושך ולילה‪ ,‬והאדם‬ ‫אבינו רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬וכשעוברת על‬ ‫צריך לשמור על עצמו לבל יהיה עניניהם‬ ‫פתחי עובדי אלילים עשו מפרכס לצאת‪.‬‬ ‫בערבוביא‪ ,‬ושיפסח על שני הסעיפים שיום‬ ‫אחד ילך בדרכי התורה והמצוות ויום אחד‬ ‫ויש להבין שהרי רבקה התפללה על‬ ‫יפנה וילך בדרכי חושך ועקלקלות רח"ל‪.‬‬ ‫צערה הגדול שיש לה בן כזה ח"ו שרוצה‬ ‫לצאת רח"ל לבית עבודה זרה‪ ,‬ואם כן‬ ‫ולכן כשראתה רבקה אמנו ע"ה שהתרוצצו‬ ‫מה השיבו אותה בבית מדרשו של שם‬ ‫הבנים בקרבה ופעם אחת הולך הוולד‬ ‫‘שני גויים בבטנך’ הרי מכל מקום בן אחד‬ ‫לצאת לבית הכנסת ופעם אחת לבית‬ ‫שיהיה רשע גדול מאד בוודאי יהא לה‪,‬‬ ‫עובדי גלילים‪ ,‬נבהלה מאד וסברה שמיירי‬ ‫ובמה נתפייסה וקיבלה תנחומין על זה‪.‬‬ ‫כאן מבן אחד שפוסח על שני הסעיפים‬ ‫שהוא חמור מכל‪ ,‬דכשבא בין הצדיקים‬ ‫אך ידוע מספרים הק’ (תפארת שלמה)‬ ‫עושה כמעשיהם וכשרק פונה מהם‬ ‫שהתורה הק’ מורה לנו כאן דרך הישרה‬ ‫ופוגש באנשים ריקים נעשה לאחד מהם‪.‬‬ ‫לעבודת השם‪ ,‬שלא ילך אדם בדרך‬ ‫הפכפך וכמו שמצוי אצל רבים מעמי‬ ‫ולכך ותלך לדרוש את ה’ – מה יהא בסופו‬ ‫הארצות‪ ,‬שבשעה שהוא עוסק בתורה‬ ‫ותכליתו‪ ,‬כי לא על זה הדרך ישכון אור‪,‬‬ ‫ותפילה בבית הכנסת לבבו יוקד ובוער‬ ‫רק צריך האדם להיות קבוע כיתד שלא‬ ‫כאש כדצריך‪ ,‬אולם אחר התפילה מתקרר‬ ‫ימוט לעולם בתמידות ובקביעות חזקה‬ ‫ותיכף ומיד הולך בשרירות ליבו וחומד‬ ‫בעניני תורה קדושה ועבודת השי"ת‪.‬‬ ‫ומתאוה לעל עניני עולם הזה החומריים‪.‬‬ ‫לזה אמר לה הקב"ה ‘שני גויים בבטנך’ –‬ ‫וזהו ביאור הענין שדרשו חז"ל על הפסוק‬ ‫טו‬ ‫בס''ד‬ ‫תמוה אמאי פירכס יעקב לצאת משם‪.‬‬ ‫היינו שבאמת הם שני בנים נפרדים ואחד‬ ‫פונה לרשעו ולתאותו לגמרי‪ ,‬אבל על כל‬ ‫ותירץ בזה‪ ,‬דהסיבה לכך היתה שלא רצה‬ ‫פנים אחד פונה לגמרי לתומו וצדקתו‬ ‫ללמוד אפילו בקדושה כל כך גדולה משום‬ ‫שתהא עומדת לעד ולעולמי עולמים‪.‬‬ ‫שעשו הרשע נמצא עמו במחיצתו שם‪ ,‬וגרוע‬ ‫מאד ללמוד אף בחיידר חשוב אם נמצאים‬ ‫ועל דרך זה פירש ה’תפארת שלמה’ קרא‬ ‫שם תלמידים שאינם הגונים שמקלקלים‬ ‫ד’ויהי אך יצוא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו‬ ‫את כל הסביבה ומשפיעים לרעה אף‬ ‫והנה עשו אחיו בא מצידו’ – כידוע מחז"ל‬ ‫שהמלמד הוא מלאך אלוקים ממש‪.‬‬ ‫(מגילה) ויהי לשון צער‪ ,‬דכאשר נמצא איש‬ ‫הפכפך במעשיו שבשעת עשיית המצוות‬ ‫ובספר ‘דברי ישראל’ ביאר דברי רש"י‬ ‫הוא נעשה לבחינת יעקב‪ ,‬וכאשר יצא מפני‬ ‫‘להגיד לה מה תהא בסופה’ – דאף אם‬ ‫יצחק ‪ -‬היינו בעת גמר התפילה (ויצא‬ ‫הוולד יהיה הפכפך מכל מקום אינשי‬ ‫יצחק לשוח – בתפילה) הוא חוזר לסורו‬ ‫דעלמא אומרים שאם הסוף טוב הכל טוב –‬ ‫כבתחילה‪ ,‬אדם כזה הסיטרא אחרא תיגבר‬ ‫שאם עכ"פ קודם מיתתו יחזור בתשובה על‬ ‫עליו תמיד להחטיאו בתאוות עולם הזה‪.‬‬ ‫כל חטאיו יהיה לו בזה תיקון ראוי וגמור‪.‬‬ ‫ונצרך ביותר להשגיח בזה על בנינו הרכים‬ ‫ועל כן הלכה לדרוש מה יהא בסופו של‬ ‫בפרט בתחילת חינוכם לראות היכן הם‬ ‫בנה זה‪ ,‬האם יעשה תשובה לפני מותו‪,‬‬ ‫רועים‪ ,‬שיהיו עם חברים טובים ובסביבה‬ ‫שהרי יש ארבעה זמנים של תשובה‪ ,‬א‪.‬‬ ‫טובה המתנהגת כדרכה של תורה‪ ,‬כי‬ ‫לפני כל לילה ולילה ב‪ .‬בערב שבת ג‪ .‬ערב‬ ‫ברגע קטן עזבתיך – ומפסידים ח"ו כל‬ ‫ראש חודש ד‪ .‬ערב יום המיתה‪ ,‬וכל ימיו‬ ‫ההשקעה הרבה שהשקיעו בהם כל הימים‪.‬‬ ‫בעמוד והחזר קאי שאם יעשה תשובה‬ ‫לבסוף מחשיבין לו את כל ימיו בתשובה‪.‬‬ ‫וידוע ביאור הרה"ק מבעלזא אמאי יעקב‬ ‫אבינו רצה לצאת כשעברה אימו ליד בתי‬ ‫רץ‬ ‫מדוע‬ ‫שם‪,‬‬ ‫שביאר‬ ‫מה‬ ‫וראה‬ ‫הכנסת‪ ,‬הרי איתא בגמרא שמלמדין את‬ ‫יעקב לצאת מאחר שאינו יכול ולא‬ ‫העובר במעי אמו את כל התורה הקדושה‬ ‫הגיע זמנו עוד לצאת שהרי עשו הוא‬ ‫ורואה שם מסוף העולם עד סופו‪ ,‬ואם כן‬ ‫טז‬ ‫בס''ד‬ ‫דמשיחא שקאי על זמנינו שעוברים כל‬ ‫בכך‪.‬‬ ‫הענין‬ ‫ומה‬ ‫ללידה‪,‬‬ ‫הראשון‬ ‫כך הרבה נסיונות קושי בפרנסה ובחינוך‬ ‫גידול הבנים וידוע שהעניות מעבירה אדם‬ ‫אלא שלא היה לחינם ומעשה אבות סימן‬ ‫על דעתו ועל דעת קונו [עירובין מא‪.]:‬‬ ‫לבנים‪ ,‬דאף שכל אדם טרוד ומוקף בחבילי‬ ‫טירדות מכל מקום ירצה וישאף לצאת‬ ‫והשיב לה הקב"ה‪ .‬שהסוף והקץ של‬ ‫ולחטוף שיעורי תורה תמידין כסדרן‬ ‫ישראל יהיה בעושר ובכבוד וגדולה‪.‬‬ ‫ושיהיה לו בכל יום קביעת עתים לתורה‬ ‫כאנטונינוס ורבי שלא פסקה צנון וחזרת‬ ‫[שבת ל‪ ,].‬וכמו שכתב החיד"א כל קבוע‬ ‫מעל שולחנם‪ .‬וכמו שכתוב ביציאת‬ ‫כמחצה על מחצה‪ ,‬שקבוע – הוא מלשון‬ ‫מצרים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כן‬ ‫גזילה‪ ,‬שיראה אדם לגנוב מסדר יומו‬ ‫יהיה לעתיד לבוא שכל עצי הסרק יתנו‬ ‫לשיעורי תורה בקביעות‪ ,‬וזה יחשב לו‬ ‫פירות וגלוסקאות טובות ויהיה כל טוב‬ ‫כאילו למד חצי מהיום‪ ,‬שלפי צערא אגרא‪.‬‬ ‫ברוחניות וגשמיות כמו בזמן של שלמה‬ ‫המלך שכל ישראל חיו תחת גפנם ותאנתם‪.‬‬ ‫עוד פירש ה’דברי ישראל’ שאף שראתה‬ ‫וצריך לצפות על זה בכל עת ורגע שהקב"ה‬ ‫רבקה את כל צערו של יעקב אבינו ובניו‬ ‫יעזור שיהיה בפועל ממש במהרה בימינו‪.‬‬ ‫בכל סדר הגלויות‪ ,‬הלכה לדרוש אצל שם‬ ‫ועבר מה תהא בסופה – היינו בעיקבתא‬ ‫יז‬ ‫קודש‬ ‫ויגש‬ ‫דברות‬ ‫בס''ד‬ ‫דרעוין‬ ‫חיים‬ ‫רעוא‬ ‫אלוקים‬ ‫דברי‬ ‫עט"ר תשפ”ו‬ ‫שליט"א‬ ‫רבינו וישב‬ ‫פרשת‬ ‫שב”ק‬ ‫מרן‬ ‫מכ"ק‬ ‫בעיר בית שמש יצ”ו‬ ‫רעוא דרעוין ‪ -‬פרשת תולדות תשפ"ו‬ ‫מאת כ”ק מרן רבינו עט”ר שליט”א‬ ‫דברים הנכונים די ריכטיגע דיבורים אז‬ ‫איתא בספרים הקדושים דמאי דתנן יפה‬ ‫בעש”ט‪ ,‬ודרשו רבותינו ז”ל )סוטה י‪(:‬‬ ‫השי”ת יעזור בזכות הצבור‪ ,‬בזכות שב”ק‪,‬‬ ‫סאיז זאל בלייבן מיט א קיום נישט סתם‪,‬‬ ‫שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים‬ ‫שכסתה פניה בבית חמיה שהיתה צנועה‪,‬‬ ‫מקום‬ ‫בזכות זקני ה’ ובזכות אבי הק’ שיסדו‬ ‫בעוה"ז מכל חיי העולם הבא (אבות פ"ד‬ ‫בסטמבול‬ ‫הבעש”ט‬ ‫שקורין כל‬ ‫וכשהיההקדושה‬ ‫ברש”י‪ ,‬בתורה‬ ‫עיי”ש‬ ‫וכמו שחזינן‬ ‫קבוצה‬ ‫עדיין שלוש‬ ‫ב״ה דידיש‬ ‫בחינה פון‬ ‫הצדיקים‪,‬‬ ‫ארויף אויף‬ ‫זה‪ ,‬כל‬ ‫מי"ז) גייט‬ ‫תנאים‪,‬‬ ‫נשמתיעקב‬ ‫פרשה של‬‫ושנה להם‬ ‫שנהשהיה‬ ‫בכללייט‬‫הדבריונגע‬ ‫ראה‬ ‫הזמן‪,‬‬ ‫אחרי מען‬ ‫בשעה וואס‬ ‫שעה אחת‬‫לשמוע‬‫שרוצים דע‬ ‫יהודים‬ ‫סעודות אויף‬ ‫דברנו‬ ‫הבניםוכבר‬ ‫בקרבה‬ ‫הנשים‬ ‫צניעות‬ ‫ויתרצצו‬ ‫מגודלשל‬ ‫כל הענין‬‫שזה‬ ‫ואמר‬ ‫ועשיו‪,‬‬ ‫בס”ג‪,‬‬ ‫ולשבת מכל‬ ‫שלושהשבת‬ ‫סעודות‪ ,‬ומ"ש‬ ‫להאריך את‬ ‫ורוצים‬ ‫זיצט לענגער‬ ‫בכל שנה‬ ‫השמים‬ ‫קוריןומן‬ ‫הברכות כו’‪,‬‬ ‫צניעות‪,‬‬ ‫בשבתהענין של‬ ‫הקודם מענין‬ ‫וכל‬ ‫שהכוונה‬ ‫תשובה‬ ‫פעםשל‬‫אמרנו זמן‬ ‫שלכבר‬ ‫ס”ג הוא‬ ‫הזמןהבא‬ ‫חייזהעולם‬ ‫והנה‬ ‫ושנה עוד פעם ועוד פעם‪ ,‬וכבר אמרתי‬ ‫על שבת קודש שהיא מעין עולם הבא יום‬ ‫נסתבב שנדבר מזה‪ ,‬כידוע מאא”ז הה”ק‬ ‫ומה תכליתה דהנה אחז”ל‪ ..‬תשובה קדמה‬ ‫כמ"פ דחוץ מן פשט הפשוט יש פשט חדש‬ ‫שבת מנוחה‪ ,‬ובכל דבר שעושין בשבת‬ ‫מורא”ז זי”ע שעשה שריפה גדולה אמכל‬ ‫לעולם‪ ,‬וענינה שמגביה הכל ומתקן את הכל‬ ‫בכל הפרשיות בכל שנה ושנה וקורין אותן‬ ‫הוא בחינת עוה"ב ובמיוחד כשיושבין‬ ‫הואבנווכפי‬ ‫בשלימות בחר‬ ‫ברכה עה"ת אשר‬ ‫[המעשה‬‫ומברכין‬ ‫הצעיפים‪,‬‬ ‫מחדש‬ ‫שנתן‬ ‫תשובה‪,‬יותר‬ ‫זהו בחינה‬‫מאוחר‪ ,‬דרך‬ ‫לשרשה‪ ,‬דיש‬ ‫ארוך בשעה‬ ‫בחזרה‬ ‫ממצותאמו‬ ‫חוץ מטת‬ ‫הכ”מפעםלפני‬ ‫רביה”ק‬ ‫כו’‪ ,‬וכל‬ ‫שסיפרהעמים‬‫מכל‬ ‫בסה”ק‬ ‫שעה אחת‬ ‫וכמו”ש‬ ‫תשובה‬ ‫וזהו יפה‬ ‫השבת‪,‬‬‫מכלשל‬‫גבוההזמן‬ ‫השי”ת‬ ‫הצה”ק‬ ‫שפרה בת‬ ‫התורה יש‬ ‫מרתידיעת‬‫ומצות‬‫הצדקנית‬ ‫הרבנית התורה‬ ‫לימוד‬ ‫בארעלמים‬ ‫בעוה"זבעל‬ ‫רומז‬ ‫של זקה”ק‬ ‫של שבת‪,‬‬ ‫ובמעשים‬ ‫סידורו‬ ‫בתשובה‬ ‫חופה‬‫ואיתא‬ ‫מהלך‪,‬איזה‬ ‫ועקסטערעשהיה‬ ‫מרדכי ע”ה‪,‬‬ ‫מיוחד‬‫רביפשטחיים‬ ‫צפת‬‫שלוש‬‫לענגערבעיר‬ ‫שיושביםבאה”ק‬ ‫שמנוחתוזהכבוד פה‬ ‫שעה אחת‬ ‫חיים ]‬ ‫שצדיקים ראו אורות גדולות בעת העליות‬ ‫המשפחה‬ ‫מצאצאי הרה”ק מורא”ז זי”ע וכל‬ ‫עוה"ב זומכלז”ך‬ ‫דיליהחייבשבוע‬ ‫סעודות דהוא יותר מכל‬ ‫ת”ו[ שחל יומד”ק‬ ‫בתורה ולא רק צדיקים אלא כל אדם‬ ‫השבת כולו‪ ,‬ובפרט כשיושבים עם יהודים‬ ‫בית הנשים קנו לכבוד השמחה צעיפים‬ ‫כסלו‪ ,‬שמבאר באריכות ע”פ משלים גדולת‬ ‫שלומד חומש רש"י ולומד תורה הקדושה‬ ‫ביחד ואומרים דברי תורה‪ ,‬בודאי יכולים‬ ‫חדשם שהיה בהם רק איזה שנוי שהיה‬ ‫ס”ג של שבת קודש‪ ,‬א”כ כ”ש וודאי שאותן‬ ‫האט דע תורה א עקסטערע פשט פאר אים‪,‬‬ ‫לתקן כל השבת ויכולים עדיין לתקן כל‬ ‫הקדושאבל‬ ‫סאמעטזוהרבלע”ז‪,‬‬ ‫של אן דער‬ ‫הייבט‬‫בצד‪,‬‬ ‫אחתוואך‬ ‫שורה‬ ‫טאקע דע‬ ‫קודש‪,‬‬ ‫בשבת‬ ‫זיידעס די‬ ‫יותרהייליגע‬ ‫שיושבים‬ ‫עתיד‪ ,‬די‬ ‫יהודים‬ ‫השבוע אויפן‬ ‫כמובן‬ ‫הצניעות‬ ‫קב"ה כו’‬ ‫קלד‪ ).‬דעבתכלית‬ ‫ווערטער כד בעא‬ ‫(דף הכל‬ ‫היה‬ ‫להם‬‫שלוש‬‫תורה יש‬ ‫וממילא‬ ‫להקב”ה‪,‬לומר‬ ‫הייליגע יותר‬ ‫צדיקים נהגו‬ ‫מתקרבין‬ ‫באורייתאנ”עובראאמר‬ ‫מסתכלהקדוש‬ ‫עלמאבזההוהרבינו‬‫וכשהרגיש‬ ‫למברי‬ ‫כתי’‬ ‫בפרשתן‬ ‫לומר‬ ‫וע‪ ,‬יכולים‬‫לכל השב‬ ‫שבזכותם‬ ‫בשמים‬ ‫בודאי‬ ‫יותר כח‬ ‫סעודות הרי‬ ‫שאינו הולך להחופה עד שכולם ילכו הביתה‬ ‫)לח – טו( כי כסתה פניה‪ ,‬כתוב בספה”ק‬ ‫יח‬ ‫בס''ד‬ ‫לשאול לשם ולא שאלה לאברהם ויצחק‪,‬‬ ‫ליה‪ ,‬שהקב"ה הסתכל בתורה ועי"ז ברא‬ ‫עלמא הרי חזינן שהקב"ה כביכול ברא את‬ ‫ואיתא עוד בפסוק (כא) ויעתר לו ופירש"י‬ ‫העולם עם התורה‪ ,‬וזה הדבר שייך לכל‬ ‫שאין דומה תפילת צדיק בן רשע לתפילת‬ ‫יהודי על כל דבר שצריך לדעת וכן מה‬ ‫צדיק בן צדיק וגם בזה יש הרבה מהלכים‬ ‫שצריך לעשות הכול כתוב בתורה והכול‬ ‫מה הפי’ בזה‪ ,‬והנה הרה"ק מסאטמאר‬ ‫מרומז בתורה הקדושה לפעמים יודע‬ ‫זי"ע מפרש הענין למה רצה יעקב אבינו‬ ‫זאת שנעלער אמאהל שטאטער אבער‬ ‫לצאת לביהמ"ד אפי’ שמלאך מלמד אותו‬ ‫אלעס איז מרומז אין דע הייליגע תורה‪.‬‬ ‫כל התורה‪ ,‬והוא שארפע ווארט אפי’‬ ‫במצב זה שהמלאך מלמד אותו כל התורה‬ ‫איתא ברש"י עה"פ ויתרצצו הבנים בקרבה‬ ‫כולה אבל אם עשיו בפנים רצה לצאת‬ ‫כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם‬ ‫לביהמ"ד של שם ועבר שלא רצה להיות‬ ‫ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס לצאת‪ ,‬שהיה‬ ‫יחד עם עשיו עד כדי כך אפי’ שזוכה כו’‪,‬‬ ‫אז ביהמ"ד אחת של שם ועבר‪ ,‬ועשיו‬ ‫וזהו ג"כ אינו כשפשוטו אבל על חלק‬ ‫מפרכס לצאת לעבודה זרה‪ ,‬ואיתא בפסוק‬ ‫הלימוד שבו ודאי אמת שחלק הלימוד הוא‬ ‫שרבקה הלכה לדרוש את ד’ לבית מדרשו‬ ‫שצריכין לראות כשלומדים במקום שיהיו‬ ‫של שם‪ ,‬ולכאו’ יש לתמוה למה לא הלכה‬ ‫זהירין אין אפגעהיטןט מחברים רעים‬ ‫לשאול לאברהם ויצחק שעדיין היו בחיים‪,‬‬ ‫ורק להיות קרוב לחברים טובים אין גיין‬ ‫ויש הרבה קשיות בענין ויש הרבה לדבר‬ ‫צו גוטע אידן נאר אזוי קען מען פויעלן‪.‬‬ ‫ואכמ"ל ויש הרבה מהלכים בענין זה‬ ‫שיעקב אבינו רצה לצאת לביהמ"ד של שם‬ ‫והנה מה שהלכה רבקה לשם ועבר ולא‬ ‫ועבר וכבר דברנו אתמול מענין זה דלכאו’‬ ‫הלכה לאברהם ויצחק‪ ,‬היינו משום‬ ‫קשה דהרי עובר רואה מסוף העולם ועד‬ ‫דבקרובים יש נגיעות שמחפין עליו‪,‬‬ ‫סופו ומלאך מלמדו כל התורה כולה (נדה‬ ‫משא"כ לאחרים שאין להם שום נגיעות‬ ‫ל‪ ):‬וא"כ מה היה לא טוב ליעקב אבינו בזה‬ ‫הם יאמרו לו בפנים מה שקורה עמו ומה‬ ‫שלמד תורה מן המלאך קדוש‪ ,‬שהיה צריך‬ ‫שצריך לתקן‪ ,‬ולכן שפיר הלכה רבקה‬ ‫לפרכס לביהמ"ד של שם‪ ,‬הלא כבר לומד‬ ‫לשם שיאמר לה האמת‪ ,‬וכתיב ויאמר ד’‬ ‫כל התורה כולה מן המלאך‪ ,‬וכן למה הלכה‬ ‫יט‬ ‫בס''ד‬ ‫(בליל שב"ק) דאיך אהב יצחק את עשיו‬ ‫לה שני גוים בבטנך דכל הכלל ישראל‬ ‫אלא שהגבורות של יצחק נכנס אל עשיו וכך‬ ‫נבנה מזה שאז יצא יעקב ועשיו ואפי’‬ ‫איתא בזוה"ק (דף קלז‪ ):‬שמפחד אני לומר‬ ‫אחר תפילת צדיק בן צדיק‪ ,‬דצריך להיות‬ ‫דיבור זה ויצא הראשון אדמוני וגו’ שזהו‬ ‫בעולם יעקב ועשיו‪ ,‬סיי א יעקב סיי א‬ ‫מינו של יצחק שהוא דין קשה והם פסולת‬ ‫עשיו אזוי דארף אויסקוקן די וועלט ואיתא‬ ‫של יצחק ומשום שהיה עשיו דומה למינו‬ ‫שהיו להם בתי דינים מיוחדים‪ ,‬בין יעקב‬ ‫של יצחק וכל מין הולך אל מינו ועל כן אהב‬ ‫ובין עשיו וזה נוגע לכל אחד ואחד שיש‬ ‫עשיו יותר דהגבורות של יצחק היה שייכות‬ ‫קשיות אם הולך לו טוב בעבודת השם או‬ ‫לדינים של עשיו‪ ,‬שבאו משורשו מיצחק‪,‬‬ ‫לא וכל מיני דברים שאינו יודע העצה לזה‬ ‫מצינו בפרשה ותלך לדרוש את ד’ שהלכה‬ ‫ואפ"ל זה בבחינה אחרת שרצה להמתיק‬ ‫לשאול לבית מדרשו של שם שהולכים‬ ‫את הדינים ורצה להחזיר את עשיו לשורשו‬ ‫לדרוש אצל הקב"ה מען רייסט איין‬ ‫בקדושה ואכמ"ל‪ ,‬אמנם רבקה אמרה אל‬ ‫וועלטין ביז מען ווערט געוואר אמאל איז‬ ‫יעקב שילך לקבל הברכות בחכמה וי"ל‬ ‫מען זוכה געוואר צו ווערן וואס דאס איז‬ ‫דאפי’ מצד השכינה ורוח הקודש שהיה‬ ‫אמאהל נישט‪ ,‬אבל בודאי כך צריך להיות‬ ‫ליצחק לברך את עשיו הרי שהי’ צריך לברכו‬ ‫וזהו סדר העולם שיש יעקב ויש גם עשיו‬ ‫אמנם באה רבקה ואמרה ליעקב אבינו‬ ‫ואפי’ שאיתא בספרים שיצא עשיו‪ ,‬משום‬ ‫שילך לחטוף את הברכות דאל"כ יחטוף‬ ‫שהולך הבנים אחר אחי האם ודומה ללבן‪,‬‬ ‫אותם עשיו וכבר אמרנו מזה פעם דחכם‬ ‫עדיף מנביא דאפי’ שעפ"י רוה"ק הי’ מיחזי‬ ‫מכ"מ צריך לדעת שכך היה צריך להיות‬ ‫כן ראתה רבקה בפקחות שיעקב הוא קיום‬ ‫כנ"ל וצל"ד דכל האבות הקדושים לא עברו‬ ‫של כלל ישראל והוא צריך לקבל הברכות‬ ‫ימי חייהם בטוב ומתוק מדבש דחזינן כאן‬ ‫והדברים נשגבים שצריכים להבינם‪.‬‬ ‫ביעקב בקבלת הברכות שהי’ צריך להיות‬ ‫במרמה וכל הענין ואח"כ היה צריך לברוח‬ ‫ועכ"פ השי"ת יעזור בפרשה הקדושה של‬ ‫מבית אביו שלא יהרגוהו וכו’‪ ,‬וחזינן מזה‬ ‫ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני‬ ‫מאבות הק’ הצדיקים הקדושים שלא עברו‬ ‫הארץ ורוב דגן ותרוש‪ ,‬איתא בסה"ק‬ ‫חייהם הכל בניקל וכבר דברנו אתמול‬ ‫כ‬ ‫בס''ד‬ ‫דהכול אזיל עם כוח התורה דבלא התורה‬ ‫דאחד מן הדברים שהי’ צריך להיות‬ ‫א"א לנענע דאפי’ האבות הק’ והמדות‬ ‫הברכות באופן זה של חטיפה ולבוש אחר‬ ‫הגדולות חסד גבורה תפארת הכול אזיל‬ ‫דיהיה לימוד זכות לכל הזמנים שאם לא‬ ‫עם התורה‪ ,‬וכן י"ב שבטים א"א להעמיד‬ ‫יהיה ישראל שוים לקבלת הברכות אעפי"כ‬ ‫רק אם יושבים בצינעא ולומדים התוה"ק‬ ‫יקבלו אותן ויהיה להם כל הברכות‪ ,‬ועם‬ ‫בישיבת שם ועבר‪[ ,‬כדמשמע כן הלשון‬ ‫כל זה אינם מובנים בפשטות‪ ,‬ויש בהם‬ ‫"נטמן" בשם ועבר שהיו בצינעא והסתרה]‪,‬‬ ‫סודות גדולים‪ ,‬וגם בתורה של יעקב‬ ‫ועשיו וכל הענין ורש"י התחיל הפרשה‬ ‫ולכן צריך כ"א להתחזק כל אחד במקום‬ ‫יעקב ועשיו האמורים בזהו הפרשה‬ ‫שהוא נמצא בעולם להתחזק בתורה ויראת‬ ‫וכל הסודות והוא עד סוף כל הדורות‪,‬‬ ‫שמים להתחזק בעבודת השם ולהתחזק‬ ‫בדבר שכתוב בתורה הוא קיום העולם‪.‬‬ ‫שלא יהיו שום שייכות עם עשיו עם רשעים‬ ‫כמו שמקובל מצדיקים שלנו זי"ע שמסרו‬ ‫ובעת שקורין התורה יש לה שייכות לכל‬ ‫נפשם על ענין זה וכמו שמסופר מזקה"ק‬ ‫יהודי כל הפרשיות וכל יהודי צריך ללמוד‬ ‫רבי מאיר’ל מקרעטשניף זי"ע בילדותו‬ ‫מן הפרשה עבודת השם וכמו שרואים‬ ‫שלמד אצל מלמד שלימד אותו עברי‬ ‫שלא לפחד מעשיו כמו שרואים ביעקב‬ ‫ואח"כ נתברר דהמלמד אינו כהוגן לא שלח‬ ‫בפרשה זו וכן מה שרואים ברבקה שיש‬ ‫אותו הרבי ר’ מרדכי’לע זי"ע עוד למלמד‬ ‫לה חסרון הלכה לשם ועבר כנ"ל ואין‬ ‫זה והניחו בביתו עד שישכחו כל העברי‬ ‫להאריך בחלק הפנימיות מה שהיה שם‬ ‫שלימד אותו המלמד ובתקופה זו לימד‬ ‫וכן חזינן שני גוים בבטנך שאפי’ יש שני‬ ‫עצמו רבי מאיר’ל צו שפילן אויפן פידל‪,‬‬ ‫דברים היפוכים זה לזה לא מונע ואדרבה‬ ‫והיו נזהרים מאוד לא ללמוד אצל מלמדים‬ ‫זהו הסדר עולם כנ"ל‪ ,‬וכן רואים שאין‬ ‫שאינם כהוגן וממקומות שאינם טובים‪,‬‬ ‫מייאשים תמיד‪ ,‬מען געבט נישט אויף ולא‬ ‫ויתר על הברכות רק עשה אותה בעצה‬ ‫ועכ"פ צריכין ליזהר בזה וללמוד במקומות‬ ‫וחכמה‪ ,‬ואח"כ חזינן ששלחו את יעקב‬ ‫של שם ועבר כדברי הרה"ק מסאטמער‬ ‫לפדן ארם והלך ללמוד אצל שם ועבר י"ד‬ ‫זי"ע לעיל דאם יש עשיו בפנים רצה‬ ‫שנים ושם קנה שלימות ע"י התורה הק’‬ ‫כא‬ ‫בס''ד‬ ‫עצמו בידים ואחד מן היסודות בחסידות אז‬ ‫לברוח משם יעקב‪ ,‬ולכן צריכין להתחזק‬ ‫מען וועט נישט דערשראקן פון כשלונות‬ ‫ללמוד אין דע אייגענע מקומות עם חברים‬ ‫מען גייט ווייטער און מען שטרעבט צו גיין‬ ‫טובים דלפעמים יכולים להועיל מאוד ע"י‬ ‫העכער און מען בלייבט נישט שטיל מען‬ ‫חברים טובים וצריכים להתפלל ע"ז וכמו‬ ‫בלייבט נישט שטיין אפי’ שהיה כשלון פה‬ ‫שאומרים ביהי רצון של הרבי ר’ אלימלך‬ ‫כשלון פה אינם עומדים והולכים הלאה‬ ‫זי"ע להתפלל שנראה מעלת חברינו ולא‬ ‫ועולים בחזרה‪ ,‬וכל אחד לפי מדריגתו‬ ‫חסרונם וצריכין חברים טובים באיזה מקום‬ ‫שעומד צריך לעלות גבוה יותר שלא‬ ‫שהוא‪ ,‬בין בתורה בין בתפילה וכן בשמונה‬ ‫החליטו מעולם שצריכין להשאר בדרגה‬ ‫עשרה דלפעמים לא יכולים להתפלל‬ ‫זו אלא יכולים בודאי להתעלות יותר‪,‬‬ ‫כהוגן ואינו יודע הסיבה‪ ,‬והטעם שצריכין‬ ‫להתפלל אין איידעלע מקומות ולהתפלל‬ ‫וכל אחד יכול להתעלות‪ ,‬עד תשעים‬ ‫במקומות טובים וגם בימות החול צריכין‬ ‫יכולים לילך העכער אין העכער זאל דער‬ ‫להתפלל כהוגן ולכן יחפש כ"א בימות‬ ‫אייבערשטער העלפן טאקע מען זאל‬ ‫החול איידעלע פלעצער וואו צו דאווענען‬ ‫זוכה זיין דע הייליגע צדיקים וואס זיצן‬ ‫צו שחרית מנחה און מעריב ולא רק‬ ‫דא וואס זיי זענען בצילא דמהמנותא‬ ‫בשבת צריכים להתפלל ובודאי בשבת‬ ‫וואס זיי זענען מגין אויף אונז ובזכותם‬ ‫צריכין להתפלל וכן לבוא להתפלל מוקדם‬ ‫אנו כאן זיי זאלן אונז ארויסנעמען‬ ‫מתחילתה ועד סופה וב"ה שמתפללים‬ ‫פון שאול תחתית צו זייער גן עדן‪.‬‬ ‫כאן כראוי בזכות זקיני הק’ ואבי הק’ זי"ע‬ ‫שהכניסו כוחות בתפילה וכל הצדיקים‬ ‫ומסופר מהרה"ק ר’ פנחס מקוריץ זי"ע‬ ‫הקודמים שתיקנו נוסח התפילה מכ"מ‬ ‫שחלם עם חסיד שלו שכבר נסתלק ושאל‬ ‫צריך התפילה להיות בהכנה און מען דארף‬ ‫לו מה הולך שם בגן עדן ענה לו החסיד צום‬ ‫ברענען שבת אבל גם בימות החול צריכין‬ ‫רבינ’ס א שבת קומט עס אבער נישט צו‪,‬‬ ‫להתפלל וכבר דברנו (שבוע שעברה) מענין‬ ‫אמר לו הרבי כן דלמעלה בשמים אתה בגן‬ ‫הלימוד לפני התפילה בכל יום ואף שאין‬ ‫עדן שלך ובעוה"ז היית בגן עדן שלי‪ ,‬ועכ"פ‬ ‫יכולים ביום אחד לעלות במדריגה מכ"מ‬ ‫הם [הצדיקים] האבין אונז אריינגעשיינט‪,‬‬ ‫צריכים מעט ומעט לעלות וצריכים לקחת‬ ‫כב‬ ‫בס''ד‬ ‫לפני שמגיעים לאור הגנוז דבלא תורה א"א‬ ‫דע ביסל שבת וואס אונז האבן מיר דע‬ ‫להגיע לאור הגנוז והשי"ת יעזור שמגיע‬ ‫ביסל יודישקייט וואס אונז האבן מיר‬ ‫חודש כסלו אור של חנוכה ובודאי נתגלה‬ ‫איז נאר בזכותם ובכוחם של הצדיקים‬ ‫האור הגנוז כמו שמביא הבני יששכר (חודש‬ ‫שלנו ועוד צדיקים שהאירו בכלל ישראל‪,‬‬ ‫כסלו מאמר ב’ אות טז) והוא אור שברא‬ ‫הקב"ה בששת ימי בראשית מתגלה בנרות‬ ‫והשי"ת יעזור אז מען זאל זעך נישט לאזן‬ ‫חנוכה‪ ,‬ובחנוכה והאור הגנוז נתגלה ע"י‬ ‫נישט לאזן יעדע חבריא יעדע חבורה וואס‬ ‫מסירות נפש של בני ישראל באותו הדור‪,‬‬ ‫האלטין בי יודישקייט צריכין להתחזק‬ ‫בעבודת השם‪ ,‬שלוש סעודות אינה זמן‬ ‫וכן הוא בכל יהודי שיש לו בקרבו אור הגנוז‬ ‫לומר רק פשטים זה גם טוב דדברי תורה‬ ‫וע"י שמוסר נפש עפעס פארן אייבערשטען‬ ‫הם‪ ,‬אבל העיקר הוא כדאי להתחזק‬ ‫ער שטייט אויף פריער והולך ברחוב‬ ‫ביחד שכל אחד צריך לבדוק עצמו היכן‬ ‫ושומר עצמו ודברים אחרים או נותן צדקה‬ ‫הוא עומד בעבודת השם וכמה סימנים‬ ‫לשני או דיבור טוב לשני מה ששובר עצמו‬ ‫בשו"ע אינו יכול וכמה סמנים בעץ‬ ‫יוצא האור הגנוז שלו והנשמה מתחלת‬ ‫חיים אינו יכול ועוד ועוד שאינו יכול‪.‬‬ ‫יותר להאיר והגוף מקבל חבטה עי"ז‪ ,‬וע"פ‬ ‫זהו הענין של אור הגנוז‪ ,‬וכל אדם יכול‬ ‫ולמעשה צריכין להתחזק לילך הלאה‬ ‫להרים את האור הגנוז ובפשטות בעת‬ ‫אין אנגיין ווייטער‪ ,‬זאל דער אייברשטער‬ ‫הזה שמגיע חנוכה וחודש כסלו צריכין‬ ‫העלפן יעדער איינער בכל מקום שהם זאל‬ ‫ללמוד התורה ותורה אור דהתורה מאיר‬ ‫זעך שטארקין אין עבודת השם‪ ,‬בחורים אין‬ ‫בכל יהודי דע תורה שיינט אריין אין יעדע‬ ‫זייערע מצבים יונגעלייט אין זייערע מצבים‬ ‫איד דע תורה שיינט אריין ובודאי שצריכין‬ ‫יעדער איינער זאל זעך געבין א שאקיל‬ ‫שמירת עיניים ויראת שמים שבלא זה ליכא‬ ‫יעדער איינער זאל זעך געבין א טרייסל‬ ‫תורה ובפרט בחסידים הקפידו מאד על‬ ‫א וועק אויף ס’קומט שוין חנוכה א אור‬ ‫כל הדברים ולילך למקוה כשצריכין לילך‪,‬‬ ‫הגנוז‪ ,‬ובחנוכה מתחלת הזמן להיות פתוח‬ ‫שהתורה יהיה שמור תורה שמורה ויהיה א‬ ‫האור התורה‪ ,‬אבל קודם [לפני חנוכה]‬ ‫לעכטיגע תורה און א הייליגע תורה ותורה‬ ‫צריכים ללמוד נגלות ופשטות התורה‬ ‫כג‬ ‫בס''ד‬ ‫אין מען זאל זוכה זיין די זכות פון דעם‬ ‫של מחשבות טהורות ותורה של קדושה‬ ‫הייליגן טאטן און בזכות פון דעם הייליגן‬ ‫וטהרה ואח"כ יכולין לעלות כחה של אור‬ ‫זיידן זאל מגין זיין אויף אונז ס’קומט אזא‬ ‫הגנוז ולהשיג השגות ולילך בעולם גבוה‪,‬‬ ‫חודש כסלו מען זאל זעך קענען צוגרייטן‬ ‫סאיז זאל שיינען אין אלע זאטן אין מען‬ ‫ועכ"פ זאל דער אייבערשטער העלפין‬ ‫זאל זוכה זיין צו בנין בית המקדש ע"י‬ ‫טאקע יעדער איינער זאל זעך טרעפין וואס‬ ‫ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫ער דארף זעך טרעפין און דעם אור הגנוז‬ ‫כד‬ ‫קודש‬ ‫ויגש‬ ‫דברות‬ ‫בס''ד‬ ‫דרעוין‬ ‫חיים‬ ‫רעוא‬ ‫אלוקים‬ ‫דברי‬ ‫עט"ר תשפ”ו‬ ‫שליט"א‬ ‫רבינו וישב‬ ‫פרשת‬ ‫שב”ק‬ ‫מרן‬ ‫מכ"ק‬ ‫בעיר בית שמש יצ”ו‬ ‫רעוא דרעוין ‪ -‬פרשת חיי שרה תשפ"ז‬ ‫מאת כ”ק מרן רבינו עט”ר שליט”א‬ ‫געקאכט י‪(:‬‬ ‫איך )סוטה‬ ‫האב ז”ל‬ ‫רבותינו‬ ‫ודרשו‬ ‫בשב"ק זה‬ ‫בעש”ט‪ ,‬הרי‬ ‫ליפול‪,‬‬ ‫שב”ק‪,‬‬ ‫בזכות‬ ‫היהודים‬ ‫הצבור‪,‬‬ ‫ובזכות‬ ‫הקדושים‬‫בזכות‬ ‫בזכותיעזור‬ ‫הצדיקים‬ ‫השי”ת‬ ‫געקאכט ביי‬ ‫צנועה‪,‬‬ ‫שבתשהיתה‬ ‫חמיה‬‫האב די‬ ‫פניה איך‬ ‫בבית‬ ‫שבח יקר‪,‬‬ ‫שכסתה‬‫ביי‬ ‫שיסדולומר‬ ‫מקום‬ ‫הק’שנזכה‬‫השי"ת‬‫יעזור אבי‬ ‫שיושבים ה’כאןובזכות‬ ‫בזכות זקני‬ ‫נשמת ‪ -‬ביי האדרת והאמונה‪ ,‬וואס א’ פנים‬ ‫דיבורים שנוגע לנו ושנוכל ללכת הלאה‬ ‫בסטמבול‬ ‫עיי”ש ברש”י‪ ,‬וכשהיה הבעש”ט‬ ‫קבוצה‬ ‫זה‪ ,‬כל הצדיקים‪ ,‬ב״ה דיש עדיין‬ ‫וועל איך האבן‪ ,‬איך בין א’ פורים שפילער?‬ ‫בזמנים אלו ולהתחזק בכל הענינים‬ ‫ראה יונגע לייט שהיה להם נשמת תנאים‪,‬‬ ‫יהודים שרוצים לשמוע בשעה אחרי הזמן‪,‬‬ ‫שבת אזוי אינמיטן וואך אזוי‪ ,‬וזהו אחד מן‬ ‫שצריכים‪ ,‬ואסור להרפות [מען טאהר‬ ‫ואמר שזה מגודל צניעות הנשים וכבר דברנו‬ ‫ורוצים להאריך את השבת ולשבת בס”ג‪,‬‬ ‫הדברים שיוכל האדם להתחזק ולהמשיך‬ ‫נישט נאכלאזין] ולעשות חשבון הנפש איך‬ ‫השמים‬ ‫ומןשיזכור‬ ‫צניעות‪,‬‬ ‫הדברים‬ ‫מעניןובכל‬ ‫הלאה הקודם‬ ‫בעבודת השם‬ ‫בשבת‬ ‫תשובה‬ ‫היהזמן של‬ ‫מתעלה וכמה‬ ‫כמההוא‬‫השבועס”ג‬ ‫הזמן של‬ ‫והנה זה‬ ‫שעבר כל‬ ‫הה”ק‬‫מאא”זלגבי‬ ‫כידוע דווקא‬ ‫וזהו לאו‬‫כאלו‪,‬מזה‪,‬‬ ‫שנדבר‬ ‫נסתבב‬ ‫מחשבות‬ ‫קדמה‬ ‫תשובהוהאיך‬ ‫אחז”ל‪..‬כהרגלו‪,‬‬ ‫דהנההמשיך‬‫תכליתהוכמה‬ ‫ומההיה נופל‬ ‫השנהמכל‬ ‫גדולה א‬ ‫שריפה‬ ‫קודש של‬ ‫שעשהזמני‬ ‫זי”עאפי’ כל‬‫מורא”זאלא‬ ‫שבת‬ ‫הכל‬ ‫ומתקן את‬ ‫ואעפי"כ‬ ‫השבוע‪,‬‬‫בכלהכל‬‫שמגביה‬ ‫וענינההתפילה‬ ‫לעולם‪ ,‬נראה‬ ‫היה‬ ‫הואבהן‪,‬וכפי‬ ‫להתחזק‬ ‫[המעשהמועילים‬ ‫בשלימות‬ ‫ויו"כ כו’‪ ,‬ג"כ‬ ‫ר"ה‬ ‫הצעיפים‪,‬‬ ‫תשובה‪ ,‬פעם‬ ‫שנתן‬ ‫מתחילין עוד‬‫קודש דרך‬ ‫השבת דיש‬ ‫לשרשה‪,‬‬ ‫כשמגיע‬ ‫בחזרה‬ ‫טוביםאמו‬ ‫זמניםמטת‬ ‫לאדםלפני‬‫כשישהכ”מ‬ ‫דהכלל הוא‬ ‫רביה”ק‬ ‫שסיפר‬ ‫כל אחד לפום דרגא דיליה‪ ,‬קודם חומש‬ ‫בסה”ק‬ ‫השי”ת זמן של תשובה וכמו”ש‬ ‫שהיה בזמן ההוא בגדלות מועיל זאת‬ ‫ורש"י‪-‬שיר השירים הודו ‪ -‬קבלת שבת‪ ,‬ואין‬ ‫הרבנית הצדקנית מרת שפרה בת הצה”ק‬ ‫סידורו של שבת‪ ,‬של זקה”ק בעל באר מים‬ ‫להתעורר בכל הזמנים שלא יפול מטה‪,‬‬ ‫נפק"מ מה שהיה בכל השבוע‪ ,‬דכשמגיע‬ ‫רבי חיים מרדכי ע”ה‪ ,‬שהיה איזה חופה‬ ‫צפת‬ ‫חיים ]שמנוחתו כבוד פה באה”ק בעיר‬ ‫שבת ‪ -‬שבת נועם הנשמות שבת מעלה את‬ ‫המשפחה‬ ‫וכלאלימלך‬ ‫מורא”זשלזי”ע‬ ‫הרבי ר’‬ ‫הרה”ק‬ ‫הדיבור ג"כ‬ ‫מצאצאי זהו‬ ‫ובאמת‬ ‫לשבועז”ך‬ ‫בשבוע זו‬ ‫דיליהלזכות גם‬ ‫הנשמות‪ ,‬יומד”ק‬ ‫וכשרוצים‪ ,‬אח"כ‬ ‫ת”ו[ שחל‬ ‫צעיפים‬ ‫השמחה‬ ‫דברי רש"י‬ ‫הק’ פ’לכבוד‬ ‫אמור) על‬ ‫(בספרו קנו‬ ‫זי"עהנשים‬ ‫בית‬ ‫גדולת‬ ‫משליםהאיך‬ ‫ע”פ ולזכור‬ ‫באריכות‬ ‫להשתוקק‬ ‫שמבאר גם‬ ‫טוב צריכים‬ ‫כסלו‪,‬‬ ‫שהיה‬ ‫להזהירשנוי‬ ‫גדולים‬ ‫הקטנים‪,‬איזה‬ ‫בהם רק‬ ‫להזהירשהיה‬ ‫גדולים על‬ ‫חדשם‬ ‫שאותן‬ ‫וודאייודוך‪,‬‬ ‫כ”ש‪ -‬הכל‬‫הנשמת‬‫קודש‪ -,‬א”כ‬ ‫שבתהשבת‬‫שלנראה‬ ‫ס”גהיה‬ ‫הגדוליםאבל‬ ‫בזמניםבלע”ז‪,‬‬ ‫סאמעט‬ ‫בגדלות‪,‬‬ ‫אחת שהם‬ ‫בצד‪ ,‬של‬ ‫שורהבשעה‬‫פי’‬ ‫יהודים שיושבים יותר בשבת קודש‪,‬‬ ‫כשנמצאים בגדלות המוחין אז יזהירו על‬ ‫וכמ"ש זקה"ק זי"ע דאם יש ניסיון לאדם‬ ‫היה הכל בתכלית הצניעות כמובן‬ ‫מתקרבין יותר להקב”ה‪ ,‬וממילא יש להם‬ ‫הקטנים על זמנים הקטנים בזמן של קטנות‬ ‫ליפול באיזה נקודה יחשוב אז‪ ,‬איך אני יכול‬ ‫וכשהרגיש בזה רבינו הקדוש נ”ע אמר‬ ‫יותר כח בשמים לכל השבוע‪ ,‬בפרשתן כתי’‬ ‫שאינו הולך להחופה עד שכולם ילכו הביתה‬ ‫)לח – טו( כי כסתה פניה‪ ,‬כתוב בספה”ק‬ ‫כה‬ ‫בס''ד‬ ‫ואחד שיש לו המשך אחד גדול מזמנים‬ ‫שגם אז ישארו בקדושתם ע"ש‪ ,‬ובאמת בכל‬ ‫הטובים שהיה לו שישאר ככה בכל הזמנים‪.‬‬ ‫אדם יש הכל‪ ,‬הן גדלות’ זמנים גדולים‪,‬‬ ‫זמנים של בינוני‪ ,‬וזמנים של קטנות‪ ,‬ולכן‬ ‫וזהו עצה היחידה שעוד יש לנו בזה‬ ‫צריכין לראות שיהיה כל הזמנים ביחד‬ ‫העולם להחזיק ביהדות ולהמשיך בדרך‬ ‫ובשוה להתעורר אז מזמנים הגדולים כנ"ל‪,‬‬ ‫הטובה‪ ,‬ואנחנו אחרונים שבאחרונים כמו‬ ‫שאנו מנגנים בליל שב"ק (בשיר היחוד)‬ ‫ולפי"ז יתכן לומר דזהו הפשט כאן‪ ,‬ויהיו‬ ‫הטיבות מאד לראשונים כן תיטיב גם‬ ‫חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע‬ ‫לאחרונים‪ ,‬שאנחנו עכשיו האחרונים‬ ‫שנים שני חיי שרה‪ ,‬ופירש"י בת מאה כבת‬ ‫ולכן מבקשין אנו כל הדברים‪ ,‬הטיבות‬ ‫עשרים לחטא מה בת עשרים לא חטאה‬ ‫מאד לראשונים כן תיטיב גם לאחרונים‪,‬‬ ‫שהרי אינה בת עונשין אף בת מאה בלא‬ ‫וזה קשר גם לאחרונים‪ ,‬שאנו האחרונים‬ ‫חטא‪ ,‬בת עשרים כבת שבע ליופי‪ ,‬שני חיי‬ ‫ואוחזים כבר אט אט לפני משיח‪ ,‬וצריכים‬ ‫שרה כולן שוין לטובה‪ ,‬ולכאו’ מה הכוונה‬ ‫עוד לעבור זמן זה‪ ,‬וכמו דאיתא מהרב‬ ‫שכולן היו שוין לטובה הלא יש כמה מיני‬ ‫הקדוש רבי אלימלך זיעוכי"א שלפני ביאת‬ ‫זמנים לאדם‪ ,‬אכן לפי"ז י"ל דזהו הפשט‬ ‫המשיח יהיה חבל (א’ שטריק)‪ ,‬ומי שיאחז‬ ‫ששרה אמנו התחזקה בכל הזמנים שעברה‬ ‫בחבל הזה הוא יזכה לקבל פני משיח‪,‬‬ ‫מזמנים הטובים והגדולים שישארו כן‬ ‫בכל הזמנים‪ ,‬וזהו שפירש"י בת מאה כבת‬ ‫ועכ"פ רואים מזה שאינו כ"כ פשוט‬ ‫עשרים דאף בת מאה הייתה בלא חטא היינו‬ ‫וצריכים לבקש תפילה מיוחדת כן תיטיב‬ ‫שחיזקה עצמה בשנים אלו‪ ,‬בזמנים הטובים‬ ‫גם לאחרונים‪ ,‬כמה [וויפיל] שיהודי מוסר‬ ‫שהייתה בלא חטא שהרי אינה בת עונשין‬ ‫נפש כבר על צניעות וכמה שכבר מוסר‬ ‫ובכך חיזקה עצמה שכך יהיה בכל השנים‬ ‫נפש על בהירות הדעת שלא יהיה שום‬ ‫שישארה תמיד בלא חטא‪ ,‬וזהו המשך אחד‬ ‫שייכות עם המדינה‪ ,‬וכמה שמוסר נפש על‬ ‫ג"כ מה שהייתה בלא חטא כשהייתה בת כ’‬ ‫כל הדברים על תורה ותפילה‪ ,‬מ"מ צריכין‬ ‫דאז היה לה הארה מבת ז’ וכך הייתה כל‬ ‫עוד ליזהר שישארו אחוזים ודבוקים עם‬ ‫השנים כולן שוין לטובה דהייתה כל החיים‬ ‫החבל‪ ,‬שלא די ומספיק שברור וצלול‬ ‫המשך אחד גדול‪ ,‬וזהו חיזוק לכל אחד‬ ‫כו‬ ‫בס''ד‬ ‫שלא שלא יקח אשה רק ממשפחתו (כד‪,‬‬ ‫במוח לבד אלא צריכין ליהיות שלם גם‬ ‫ד)‪ ,‬וידע היטב תמיד איך להתנהג’ וכמו‬ ‫למטה מעשרה טפחים בכל דבר וכל יהודי‬ ‫שרואים ג"כ בסוף הפרשה איך שסידר את‬ ‫צריך להיות שמור בכל הדברים הן בעניני‬ ‫בני קטורה (כה‪ ,‬ו) וידע תמיד איך לסדר‬ ‫כלליים והן בעניני פרטיים‪ ,‬דלפעמים יכול‬ ‫דברים בעולם ער איז געווען מיט ביידע‬ ‫ליהיות אדם שלם בעניני כלליים אבל‬ ‫פיס אויף די וועלט און ער איז געווען מיט‬ ‫איפה השלימות בעניני פרטיים איך נראה‬ ‫ביידע פיס אויף יענע וועלט [דכשהיה‬ ‫התפילה שלו הלימוד שלו ‪ -‬השמירת‬ ‫צריך לסדר ולפעול דברים בעולם הזה היה‬ ‫עיניים שלו וכן האיך נראה השמירה שלו‬ ‫עם שתי הרגליים על הקרקע] דהיינו שידע‬ ‫והאיך מיוסד הבית שלו בעצמו‪ ,‬דחכמה‬ ‫ג"כ בעוה"ז איך לסדר ולהצליח כנ"ל‪,‬‬ ‫גדולה הוא לדבר על כל העולם בזמן שהוא‬ ‫והיינו שצריכין להיות שלמים בשניהם‬ ‫בעצמו צריך תיקון‪ ,‬ועכ"פ באמת צריכים‬ ‫יחדיו הן בעניני פרטיים והן בעניני כלליים‪,‬‬ ‫שניהם הן עניני כלליים והן עניני פרטיים‪,‬‬ ‫וזהו הענין שצריכים להתחזק בכל הענינים‬ ‫ויש ג"כ להיפך דיש אדם דשלם בעניני‬ ‫הן בעניני רוחניים והן בעניני גשמיים‪,‬‬ ‫פרטיים ומאידך עניני כלליים אין לו שום‬ ‫שצריכים לדעת שלא לערב שני הענינים‬ ‫שייכות ולא רוצה אפי’ לדעת‪ ,‬אבל צריכים‬ ‫יחד‪ ,‬דבעת שצריכין לעשות דברים‬ ‫להיות משולב משני הצדדים‪ ,‬וכמו שחזינן‬ ‫בעניני יודישקייט עושים אותם בבהירות‬ ‫באברהם אבינו דכתיב (לעיל יח‪ ,‬יט) כי‬ ‫גדולה עם ישוב הדעת בלא שום יראה‪,‬‬ ‫ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת‬ ‫ובעת שצריכים לעשות דברים אחרים‬ ‫ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ וגו’ שאברהם‬ ‫צריכים לעשות אותם בשלימות‪ ,‬דהם‬ ‫אבינו חוץ ממה שלימד לבניו את דרך‬ ‫שני מיני עולמות‪ ,‬וכמו שהיו צדיקים‬ ‫השם לימד ג"כ דרך השם לכל העולם (ע"י‬ ‫שאפי’ שהיו מייחדים יחודים באופן‬ ‫מד"ר פמ"ג‪ ,‬ד על פסוק זה שלימד דרך ה’‬ ‫היותר גדול היו יכולים ג"כ להוריד עצמם‬ ‫לאנשים ע"י צדקה וחסד ואח"כ במשפט‬ ‫לחזק הדור בעניני יהדות ובכל הדברים‪,‬‬ ‫ע"ש)‪ ,‬וחוץ מזה ידע ג"כ מתי להרחיק את‬ ‫ישמעל (לעיל כא‪ ,‬י)‪ ,‬ואח"כ כשהי’ צריכין‬ ‫ועכ"פ בדורינו האחרון אי אפשר האדם‬ ‫לחפש זיווג טוב ליצחק הי’ משביע אליעזר‬ ‫כז‬ ‫בס''ד‬ ‫ועליה על גביו דבר אחר שכפולה בזוגות‪,‬‬ ‫להוציא א"ע מן הכלל לומר שאני רק‬ ‫ולכאו’ קשה דאם קרית ארבע הפי’ שהוא‬ ‫עובד השם וכו’ ואיני מתערב בעניני הכלל‬ ‫ע"ש ארבע זוגות איך קורין המכפלה ע"ש‬ ‫של כלל ישראל‪ ,‬דאינו הולך ככה דאפי’‬ ‫הזוגות‪ ,‬אכן התי’ הוא דבעצם הם שני‬ ‫שיש לכל אדם עבודה מיוחדת שיש לו‬ ‫שיטות דיש שיטה אחת קרית ארבע על‬ ‫בעוה"ז (עי’ עבודת ישראל אבות פ"ד)‬ ‫שם ארבע ענקים והם ג"כ סוברים דמכפלה‬ ‫מ"מ בוודאי צריך כל אדם להשתתף עם‬ ‫הוא ע"ש הזוגות‪ ,‬ולמ"ד קרית ארבע ע"ש‬ ‫הציבור עם כלל ישראל דאם לפעמים‬ ‫הזוגות סוברים המכפלה הוא בית ועליה‪,‬‬ ‫צריכים עזר שקורין אנשים לעזרה וכן‬ ‫ונמצא דשני שיטות בתרווייהו ולק"מ‪,‬‬ ‫יש זמנים שצריכים להתאסף יחד‪ ,‬ואז‬ ‫ועכ"פ יוצא מזה שצריכין שני הענינים‪,‬‬ ‫אם משתתפין עם הציבור זוכין לראות‬ ‫הן הענין של זוגות דהיינו הבחינה של‬ ‫בנחמת הציבור כדאיתא בגמ’ (תענית‬ ‫עניני פרטיות כנ"ל והן הענין של עניני‬ ‫יא‪ .‬ובתנדב"א פ"א) בזמן שישראל שרויין‬ ‫הכלל והיינו קרית ארבע ע"ש ד’ ענקים‪,‬‬ ‫בצער ופרש אחד מהן באים שני מלאכי‬ ‫דלכאו’ צ"ע מהו האושר של הד’ ענקים‬ ‫השרת ומניחים ידיהם על ראשן ואומרים‬ ‫שנקראת המקום על שמם ואיזה שמחה‬ ‫פלוני זה שפרש עצמו מן הציבור אל יראה‬ ‫גדולה הוא שנקראת המקום ע"ש הענקים‪,‬‬ ‫בנחמת ציבור‪ ,‬אבל אם משתתף עצמו עם‬ ‫וכמו שיש אנשים בזמנינו שחושבים‬ ‫הציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור יעו"ש‪,‬‬ ‫שכל האושר הוא שיקרא שם המחוז או‬ ‫ועכ"פ צל"ד שיש כלל ישראל בעולם‪,‬‬ ‫שם רחוב ע"ש של צדיק וחושבים דזהו‬ ‫עילוי‪-‬נשמה גדולה לצדיק יותר מספר‪,‬‬ ‫וזהו הענין ג"כ דכתיב בפרשתן בקרית‬ ‫ארבע הוא חברון (כג‪ ,‬ב) ופירש"י שני‬ ‫ועכ"פ י"ל דקרית ארבע שנקראת ע"ש‬ ‫פירושים א) על שם ארבע ענקים שהיו‬ ‫הד’ ענקים הכוונה להיפך דאברהם אבינו‬ ‫שם אחימן שישי ותלמי אביהם‪ ,‬ב) דבר‬ ‫הכניע את הארבע ענקים ע"י שהלך שם‬ ‫אחר על שם ארבע זוגות שנקברו שם‬ ‫לקבור את שרה‪ ,‬ומש"כ רש"י קרית ארבע‬ ‫איש ואשתו אדם וחוה אברהם ושרה‪,‬‬ ‫ע"ש ד’ זוגות אדם אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫יצחק ורבקה‪ ,‬יעקב ולאה עכל"ק‪ ,‬וכן‬ ‫הגם דעדיין לא היו כולם דעכשיו היו שם‬ ‫איתא להלן (פסוק ט) ד"ה המכפלה‪ ,‬בית‬ ‫כח‬ ‫בס''ד‬ ‫השידוך של יצחק משום שיצחק היה עולה‬ ‫רק אדם וחוה ושרה‪ ,‬וא"כ איך נקרא קרית‬ ‫ולא היה יכול לצאת לחו"ל (רש"י בפר’‬ ‫ארבע על דבר שעדיין לא בא‪ ,‬אכן בפשטות‬ ‫תולדות)‪ ,‬וקודם כל נקדים מ"ש זקה"ק‬ ‫י"ל כמו שרואים הרבה פעמים בתורה‬ ‫זי"ע במש"כ (כד‪ ,‬לג) ויושם לפניו לאכל‬ ‫שנקרא על שם העתיד ולכן נקראת קרית‬ ‫ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר‬ ‫ארבע ע"ש העתיד שיקבר שם ארבע זוגות‬ ‫דבר‪ ,‬דבעל הטורים פירש דהכוונה על‬ ‫לעתיד‪ ,‬ורואים זאת למעלה כמ"פ הן בפ’‬ ‫ברכת המוציא ע"ש אבל זקה"ק פירש לא‬ ‫לך (יד‪ ,‬ג) הוא ים המלח ופירש"י לאחר‬ ‫אכל עד אם דברתי שאמר אליעזר שלא‬ ‫זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח‬ ‫יכול עדיין לאכול שעדיין לא התפלל‪ ,‬וע"ז‬ ‫וא"כ איך קורין אותו כבר ים המלח וע"כ‬ ‫ענו לו "ויאמר דבר" שא"כ תתפלל מהר‬ ‫דנקראת עכשיו ע"ש העתיד‪ ,‬וכ"כ רש"י‬ ‫ותבוא לאכל (געב א דאווען אפ שנעל)‪,‬‬ ‫כמ"פ בהדיא (שם פסוק ז) עה"פ עין משפט‬ ‫ענה אליעזר לא‪ ,‬עבד אברהם אנכי אנכי‬ ‫הוא קדש על שם העתיד שעתידין משה‬ ‫ולמדתי ממנו שצריכין להתפלל במתינות‬ ‫ואהרן להשפט שם ע"ש‪ ,‬שדה העמלקי‬ ‫ובכוונה ולמעשה בזכות זה ניצל אליעזר‬ ‫ע"ש העתיד שעדיין לא נולד עמלק ע"ש‪,‬‬ ‫ממיתה כדאי’ בשפתי חכמים על רש"י‬ ‫(וכ"כ רש"י בפ’ נח (י‪ ,‬כה) לגבי עבר שהיה‬ ‫ד"ה ויאמר אחיה וכו’ ובתואל היכן היה‪,‬‬ ‫נביא וקרא שם בנו פלג על שם העתיד)‬ ‫היה רוצה לעכב כו’ (כד‪ .‬נה)‪ ,‬וכן איתא‬ ‫והביאור בזה דהתורה היא נצחיות ואינה‬ ‫בדעת זקנים (לבעה"ת) שהיה נותן סם‬ ‫רק פשט על אותו זמן בלבד‪ ,‬ועכ"פ חזינן‬ ‫המות בקערה באכילה ולכן מיהרו עליו‬ ‫מכל זה דצריכין להיות שני הענינים יחדיו‪,‬‬ ‫לאכול ע"ש‪ ,‬איתא ברש"י הק’ ד"ה ואבא‬ ‫דצריכין להיות הן הענין של מלחמה לה’‬ ‫היום אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי‬ ‫בעמלק מדר דר (שמות יז‪ ,‬טז)‪ ,‬היינו‬ ‫אבות לפני המקום מתורתן של בנים‬ ‫בעניני הכלל‪ ,‬והן בעניני הפרט להתחזק‬ ‫שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה‪,‬‬ ‫כל אחד ביהדות שלו‪ ,‬כמו שחזינן באברהם‬ ‫והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה‪,‬‬ ‫אבינו שהיה לו שני הבחינות יחדיו‪ ,‬ע"כ‪,‬‬ ‫ע"כ‪ ,‬ופירש זקה"ק בעל רזא דשבת זי"ע‬ ‫יפה שיחתן של עבדי אבות‪ ,‬שטוב יותר‬ ‫וחזינן עוד בפרשה כל הפרשה של אליעזר‬ ‫לדבר מעבודות ה’ ומעשיות של מצדיקים‬ ‫עבד אברהם שהיה כאן השליח לעשות‬ ‫כט‬ ‫בס''ד‬ ‫ארבעים יום קודם יצירת הולד מכריזין בת‬ ‫אבותינו הק’ נ"ע‪ ,‬מתורתן של בנים‪,‬‬ ‫פלוני לפלוני‪ ,‬שהשידוך באה מן השמים‪,‬‬ ‫ממה שהבנים יאמרו תורה‪ ,‬עכדה"ק‪,‬‬ ‫ורק עי"ז היו יכולים לבנות דור החדש‬ ‫של כלל ישראל‪ ,‬ויצחק אבינו מרומז‬ ‫ועכ"פ חזינן מכאן כל הענין שמאריך‬ ‫על מסירות נפש כמו שביארנו (בשבוע‬ ‫התורה בכל הפרטים‪ ,‬ויש להבין מה הטעם‬ ‫העבר‪ ,‬ע"י הגליון פ’ חיי שרה דף כח‪ ,‬ענין‬ ‫שהאריכה התורה כ"כ בשידוך של יצחק‬ ‫זה) בניסיון של יצחק בעקידה מה שמסר‬ ‫מה שלא מצינו במקו"א‪ ,‬ויש לבאר דכאן‬ ‫נפשו בעקידה שהיה ניסיון גדולה משום‬ ‫הוא שידוך הראשונה של כלל ישראל‬ ‫שיצחק שמע זאת רק מאביו‪ ,‬ואברהם‬ ‫דור שני‪ ,‬דתחילה היה‬ ‫שכאן מתחלת‬ ‫שמע זאת מהקב"ה בעצמו ואעפ"י שלא‬ ‫רק אברם ושרי ולא היה שלימות חזקה‬ ‫שמע מהקב"ה בעצמו האמין לדברי אביו‬ ‫עדיין דאח"כ קיבל השם אברהם ואח"כ‬ ‫ומסר נפשו ברצון ובשמחה‪ ,‬וה"נ בפרשתן‬ ‫הי’ מל בברית מילה [וכמ"ש באוהחה"ק‬ ‫חזינן דכ’ רש"י עה"פ לספד לשרה‪ ,‬ונסמכה‬ ‫ריש פ’ וירא‪ ,‬שע"י המילה זכה אברהם‬ ‫מיתת שרה לעקידת יצחק לפי שע"י בשורת‬ ‫לשלימות] אבל כאן היה שלימות בשידוך‬ ‫העקידה שנזדמן בזה לשחיטה וכמעט שלא‬ ‫של יצחק‪ ,‬וכאן היו צריכים להעמיד כלל‬ ‫נשחט פרחה נשמתה ממנה ומתה עכל"ק‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ולכן הכא בעת שהיו הולכין לחפש‬ ‫שידוך עבור יצחק היה צריך להיות עם‬ ‫וצריך להבין הלשון כמעט שלא נשחט‪,‬‬ ‫כל הפרטים עם כל ההשגחה פרטיות בכל‬ ‫אכן י"ל דבא לרמז הענין דאיתא בסה"ק‬ ‫ענין כמו שהיו‪ ,‬ועם כל האמונה שיצא‬ ‫[ליקו"ת פ’ חיי שרה‪ ,‬ואוה"ח הק’ (פ’‬ ‫עי"ז‪ ,‬וכמו שרואים עד כדי כך שאפי’‬ ‫לך יז‪,‬יט)] שהיה יצחק קודם מסטרא‬ ‫לבן ובתואל הרשעים הוצרכו להודות‬ ‫דנוקבא (והאריך בזה בילקוט ראובני פ’‬ ‫שהשי"ת מנהיג את העולם וכמ"ש ויען לבן‬ ‫וירא אות כג) ולא היה ראוי להוליד וזה‬ ‫ובתואל ויאמרו מה’ יצא הדבר‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫היה הסיבה שנפטרה שרה שעי"ז נכנס‬ ‫מנהיג את העולם והשידוך באה משמים‪,‬‬ ‫סטרא דנוקבא ברבקה ונכנס ביצחק ע"י‬ ‫מעשה העקידה נפש דדיכרא שאז הי’ ראוי‬ ‫וכמו שכתב הספורנו ורבינו בחיי כאן שזהו‬ ‫להוליד ולכן בעת ההוא נולדה רבקה בת‬ ‫הכוונה מה’ יצא הדבר כמ"ש (סוטה ב‪).‬‬ ‫ל‬ ‫בס''ד‬ ‫לראות שהשי"ת מנהיג את השידוך שיהיה‬ ‫זוגו כמ"ש רש"י (לעיל כב‪ ,‬כ)‪ ,‬ולכן שפיר‬ ‫ברור שזהו שידוך הנכון בלא שום ספיקות‬ ‫כתב רש"י עד שלא נשחט פרחה נשמתה‪,‬‬ ‫ומניעות‪ ,‬וכמו שפרשה זו סגולה גדולה‬ ‫שלא נשחט יצחק‬ ‫דדווקא משום זה‬ ‫לשידוכים כנודע‪[ ,‬ורבים כבר נושעו עם‬ ‫והיה צריך להתהפך לנפש דדכורא הי’‬ ‫שידוכים ע"י אמירת פרשה זו שבתורה‪,‬‬ ‫מתה שרה כנ"ל אבל אם היה נשחט יצחק‬ ‫(פרשה כד’ ס"ז פסוקים)‪ ,‬וע"ע סגולה‬ ‫ומת היה יכולה שרה לחיות הלאה דכל‬ ‫לשידוך בס’ קדושת צבי פר’ בא‪ ,‬והוא‬ ‫הסיבה שנפטרה היה בעבור זה כאמור‪,‬‬ ‫בשם הרמ"ע מפאנו זי"ע לומר בסוף שמו"ע‬ ‫לפני יהיו לרצון מזמור קכ"א שבתהילם]‪,‬‬ ‫ועכ"פ נחזור לענינינו שבשידוך של יצחק‬ ‫נתגלה לעין כל שנעשית השידוך מן‬ ‫ואכן יעזור השי"ת שיהיה כל שידוך עם‬ ‫השמים והשי"ת רוצה את השידוך שיהיה‬ ‫מעות בהרחבה והשפעות שנוכל כ"א‬ ‫דור חדש עד כדי כך שאפי’ שם בפדן ארם‬ ‫לחתן את יוצ"ח בניקל ובנחת‪ ,‬כמו שהיה‬ ‫הוצרכו להודות שיש בורא עולם שמנהיג‬ ‫כאן בשידוך של יצחק וכל טוב אדניו בידו‬ ‫את העולם ומה’ יצא הדבר‪ ,‬ומה’ מצעדי‬ ‫(כד‪ ,‬י) שהיה כאן מעות גדולות והשפעות‬ ‫גבר כוננו (תהלים לז) שהשי"ת מנהיג הכל‬ ‫גדולות‪ ,‬ויעזור השי"ת שיהיה קיום לדורות‬ ‫מתחילה ועד סוף‪ ,‬וענין זה כתוב בתורה‬ ‫וגם בזמן שיבוא מלך המשיח הקדוש יהיו‬ ‫פעמיים קודם כתוב כן בתורה כל הענין‬ ‫ג"כ המשך הדורות להוליד בנים (שבת‬ ‫באריכות ואמר אח"כ (כד‪ ,‬כז) ברוך ה’ וגו’‬ ‫ל‪ ):‬אבל גם בזמן הזה יהיה הרחבת הדעת‬ ‫ואח"כ סיפר כל הענין לבתואל ולבן‪ ,‬וכ"ז‬ ‫דקדושה ביי אונזערע יודן‪ ,‬מ’זאל זיך נישט‬ ‫נהיה תורה שלימה עד סוף כל הדורות כל‬ ‫דארפן וואלגערן אזויפיל‪ ,‬יעדער איינער‬ ‫הענין‪ ,‬שכל הענין של שידוכים נעשים הכל‬ ‫וואס מאכט חתונה‪ ,‬דער אייבערשטער זאל‬ ‫ע"י הקב"ה כנ"ל והכל בהשגחה פרטית‬ ‫העלפן טאקע מ’זאל זוכה זיין אין זכות פון‬ ‫מתחילה ועד סוף‪ ,‬וכן איתא בגמ’ (מו"ק יח‪).‬‬ ‫די הייליגע פרשה פון אברהם ויצחק מיט‬ ‫מן התורה שאין זיווגו של אדם אלא מאת‬ ‫רבקה‪ ,‬אלעס וואס שטייט‪ ,‬אין אחותינו את‬ ‫הקב"ה שנאמר ויאמרו מה’ יצא הדבר ע"ש‪,‬‬ ‫היי לאלפי רבבה וגו’ וכל מה שכתוב בפרשה‬ ‫זו יתקיימו אצלינו ג"כ‪ ,‬לכל אחד ואחד‪,‬‬ ‫ואכן יעזור השי"ת שבכל שידוך נזכה‬ ‫לא‬ ‫בס''ד‬ ‫העלפן טאקע מ’זאל זוכה צום התגלות‬ ‫אין אוודאי אין אוודאי זאל מען זוכה זיין‬ ‫אלקות צום בנין בית המקדש ע"י ביאת‬ ‫צו אזעלכע קינדער ווי יצחק אין אזעלכע‬ ‫משיח צדקינו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫שנירן ווי רבקה‪ ,‬וואס דאס איז הויכט א‬ ‫חלק פון די ברכה‪ ,‬דער אייבערשטער זאל‬