gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois

שבוע: תולדות (2026-11-09)

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון סה‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫תשפ"ז‬ ‫עבודת השבת‬ ‫שבת‬ ‫עי_לאה‬ ‫רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת [א]‬ ‫קילוסו‪ ,‬כמו ֱ'ענ ּו לַ ה' ְּבתוֹ ָדה' [תהלים קמז ז]‪.‬‬ ‫היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אלעאי‬ ‫א‪ .‬המנהג לרחוץ פניו ידיו ורגליו‬ ‫ומצינו בתורה כן [דברים כא כג] בהיפוכו‬ ‫בערב שבת וכו'‪.‬‬ ‫איתא בגמ' [שבת כה‪' ]:‬רחיצת ידים ורגלים‬ ‫של דבר‪ ,‬שאסור להלין אדם תלוי ִּ'כי ִקלְ לַ ת‬ ‫מבואר בדבריו שניקיון הגוף הוא בבחינת‬ ‫בחמין ערבית מצוה‪ ,‬מאי מצוה‪ ,‬דאמר‬ ‫ֱאל ִֹהים ָּתלוּי'‪ ,‬ופירש רש"י שיש בזה משום‬ ‫'כבוד שבת'‪ .‬וכן פסק הרמב"ם [פ"ל מהלכות‬ ‫רב יהודה אמר רב‪ ,‬כך היה מנהגו של רבי‬ ‫בזיון 'צלם האלהים'‪ ,‬וכך בניקיון הגוף יש‬ ‫שבת ה"ב]‪' :‬אמרו חכמים שמצווה על אדם‬ ‫יהודה בר אלעאי‪ ,‬ערב שבת מביאים לו‬ ‫משום כבוד של מעלה‪ ,‬שצלם האלהים‬ ‫לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת‪,‬‬ ‫עריבה מלאה חמין‪ ,‬ורוחץ פניו ידיו ורגליו‪,‬‬ ‫נראה מכובד‪.‬‬ ‫מפני כבוד השבת'‪.‬‬ ‫ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין‪ ,‬ודומה‬ ‫ואם בימי החול יש מעלה בניקיון 'צלם‬ ‫ענין הכבוד שיש ברחיצה יש לפרשו בשני‬ ‫למלאך ה' צבאות'‪ .‬ולהלן הבאנו מדברי‬ ‫האלהים' של האדם‪ ,‬ק"ו בערב שבת‪ ,‬שבו‬ ‫דרכים‪:‬‬ ‫הרמב"ם שהרחיצה מחלקי כבוד השבת‬ ‫מכין האדם את עצמו לפגוש במלך‪ ,‬וצלם‬ ‫היא‪ ,‬וחיוב 'כבוד השבת' מדברי הנביאים‬ ‫האלהים שעל פניו מאיר בשבת באור‬ ‫הדרך האחת‪ ,‬לפי המבואר במדרש [ב"ר יא‬ ‫הוא‪ ,‬כמבואר ברמב"ם שם‪.‬‬ ‫מיוחד [ב"ר פי"א ב]‪ ,‬שראוי לנקות הצלם‬ ‫ח] שהשבת היא בת זוגו של ישראל‪ ,‬ואם‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫כן בכל שבת האדם נישא לשבת‪ ,‬ומדרך‬ ‫וכתב החתם סופר‪' :‬ומסתמא מצוה רבה היא‬ ‫הכבוד הוא שיכנס האדם לחופתו והוא נקי‪.‬‬ ‫מדנקט 'מנהגו'‪ ,‬ומנהג ישראל תורה היא‪,‬‬ ‫אמנם חשוב להעיר‪ ,‬כי ודאי הדבר תלוי‬ ‫וכן כתב בספר סדר היום [הנהגת יום הששי]‬ ‫כך מצאתי בראב"ן' [שבת שמג]‪ .‬וכתב הפרי‬ ‫בכוונת האדם‪ ,‬וכל שמתכוין להנאת עצמו‪,‬‬ ‫'ירחץ בחמין פניו ידיו ורגליו‪ ,‬והוא כבוד‬ ‫מגדים בראש יוסף שם‪' ,‬ומה שאינו מברך‬ ‫נמצא משתמש בצלם האלהים להנאתו‬ ‫להדר עצמו כדי להקביל פני הכלה בפנים‬ ‫על הרחיצה איני יודע‪ ,‬ואפשר דאין כל‬ ‫האישית‪ ,‬ועונשו גדול‪ .‬וזהו שהזהיר רבינו‬ ‫מאירות ונקיות וטהרה'‪ .‬ויש בזה התעוררות‬ ‫כך מצוה' [ובאמת על כל מצוות כבוד ועונג‬ ‫יונה בספר היראה‪' :‬ירחץ פניו ידיו ורגליו‬ ‫גדולה‪ ,‬שכל מי שאינו מנקה עצמו לכבוד‬ ‫בחמין לערב‪ ,‬אחר שעשה כל צרכיו‪ ,‬וכל‬ ‫שבת אין מברכים‪ ,‬ראה מה שכתב בזה בפסקי‬ ‫השבת‪ ,‬מוכיח שאינו רואה בכניסת השבת‬ ‫תשובות סי' רמב]‪.‬‬ ‫מה שיעשה יחשוב לעשות לכבוד שבת'‪.‬‬ ‫משום נישואין‪ ,‬כי ודאי לחופת אשתו לא‬ ‫היה נכנס כן בשום פנים ואופן‪.‬‬ ‫למדנו מכך‪ ,‬שמלבד ענין הטבילה במקווה‬ ‫ג‪ .‬רחיצה לעונג השבת‬ ‫בערב שבת‪ ,‬יש ענין מיוחד ברחיצת‬ ‫הדרך השנייה‪ ,‬על פי המדרש [ויק"ר לד ג]‬ ‫טעם נוסף לרחיצה כתב רבינו ירוחם [תא"ו‬ ‫פניו ידיו ורגליו‪ .‬ביאור הדברים מתחלק‬ ‫שכתב שמעשה הלל הזקן היה בימי החול‪,‬‬ ‫ני"ב ח"א סה‪' :].‬רחיצת ידים ורגלים שעושה‬ ‫לשני חלקים‪ ,‬החלק האחד‪ ,‬שיש בזה‬ ‫וביאר הלל לתלמידיו ענין הרחיצה‪' :‬מה אם‬ ‫לכבוד שבת הוא מצוה משום עונג שבת'‪.‬‬ ‫משום קיום 'כבוד שבת' ו'עונג שבת'‪ ,‬כמו‬ ‫איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי‬ ‫וכן כתב המאירי [שבת כה‪ ]:‬כלפי הרחיצה‪:‬‬ ‫שיתפרשו הדברים לפנינו‪ .‬החלק השני על‬ ‫טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה‬ ‫ש'המרבה בתענוג נקיות‪ ,‬ובחבוב מצות‬ ‫פי מה שכתב השל"ה הק' [שבת תו"א צ]‪:‬‬ ‫עליהם הוא מורקן ושוטפן‪ ,‬והן מעלין לו‬ ‫שבת‪ ,‬הרי זה משובח'‪ .‬וכעין זה כתב בספר‬ ‫'משמע מכתבי הקודש דהאריז"ל [פע"ח‬ ‫מזונות‪ ,‬ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם‬ ‫הבתים [הקידוש והשביתה ט יד] 'מצאתי‬ ‫צ‪ ]:‬שהטבילה תהיה סמוך לקבלת שבת‪.‬‬ ‫גדולי מלכות‪ ,‬אני שנבראתי בצלם ובדמות‬ ‫כתוב‪ ,‬שמעונג השבת וכבודו הוא‪ ,‬להדר‬ ‫וכן רחיצת רגלים בחמין‪ ,‬כי גם ברחיצה‬ ‫דכתיב [בראשית ט] ִּ'כי ְּב ֶצלֶ ם ֱאל ִֹהים ָעשָׂ ה‬ ‫עצמו'‪.‬‬ ‫יש סודות'‪ .‬וענין סודה של הרחיצה בערב‬ ‫ֶאת ָה ָא ָדם' על אחת כמה וכמה‪ .‬וזהו שכתב‬ ‫ומשום כך כתב המטה משה [תי ג] בשם‬ ‫השל"ה הק' [משפטים ד"ח אות מג] ש'איקונין‬ ‫שבת על פי דרכי העבודה‪ ,‬יבואר בעזה"י‬ ‫המהרש"ל‪ ,‬בטעם שכתב הרמ"א [רס"ב‬ ‫של מלך‪ ,‬זה צלם ודמות'‪.‬‬ ‫בגיליון הבא‪.‬‬ ‫ס"ג] שיש לרחוץ סמוך לערב‪' ,‬כדי שתבוא‬ ‫ההנאה בשבת עצמו‪ ,‬שהנאת הרחיצה באה‬ ‫כיוצא בזה נאמר בגמ' [שבת נ‪' :]:‬תניא‪,‬‬ ‫ב‪ .‬רחיצה לכבוד שבת‬ ‫רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬כמו שכתב הרמב"ן ז"ל'‪.‬‬ ‫קונו‪ ,‬משום שנאמר [משלי טז ד] ּ ֹ'כל ּ ָפ ַעל‬ ‫איתא בשאילתות דרב אחאי [א]‪' :‬כך היה‬ ‫אמנם אף בזה צריך לזכור את דברי הגר"א‬ ‫ה' לַ ַּמ ֲענֵ הוּ'‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬בשביל קונהו‬ ‫מנהגו של הלל הזקן במעלי שבתא‪ ,‬אומר‬ ‫[ישעיהו א יב] ש'תהיה כוונתו לענג לשם‬ ‫‪ -‬לכבוד קונהו‪ ,‬דכתיב ִּ'כי ְּב ֶצלֶ ם ֱאל ִֹהים‬ ‫לו אדם להיכן אתה הולך‪ ,‬אומר לו לעשות‬ ‫השבת‪ ,‬ולא להנאת עצמו‪ ,‬ועל זה אמר‬ ‫ָעשָׂ ה ֶאת ָה ָא ָדם'‪ ,‬ובפירוש למשלי הביא‬ ‫מצוה‪ ,‬ואיזו היא מצוה‪ ,‬לבית המרחץ‪ ,‬כדי‬ ‫'וקראת לשבת עונג' לשבת דייקא'‪.‬‬ ‫רש"י ממדרש תהלים‪ :‬ש'הכל עשה בשביל‬ ‫לנקות את הגוף בשביל כבוד שבת‪ ,‬שכך‬ ‫עומד לפני‬ ‫תיקון המידות‬ ‫מדה כנגד‬ ‫עבודת התפילה‬ ‫המ_לך‬ ‫מדה‬ ‫מאה ברכות בכל יום [ד]‬ ‫מידת העצלות [ט]‬ ‫במאמרים הקודמים נתבאר שסוד אמירת מאה ברכות ניתן לאבות הקדושים‪ ,‬ושוב קבעם‬ ‫משה רבינו לישראל‪ .‬ושכחום וחזר דוד ויסדם‪ .‬במאמר זה נבאר את הזמן הרביעי והמסיים‬ ‫העצלות מאבדת 'צורת האדם'‬ ‫של התקנה‪.‬‬ ‫מידת העצלות שונה ביסודה לגריעותא‬ ‫מכל שאר המידות‪ .‬בכל המידות כאשר‬ ‫מעייני ברכה לעולם‪ ,‬שמשם יוצאת ברכה‪,‬‬ ‫הזמן הרביעי ‪ -‬קביעת חכמי‬ ‫מתעוררת המידה באדם‪ ,‬מתעוררת עימה‬ ‫ושפע ואצילות לכל הנבראים [והוסיף בדברים‬ ‫התלמוד נוסח מאה ברכות‬ ‫מלחמת היצרים‪ ,‬לחשב 'הפסד עבירה‬ ‫[ח י] ש'תיקנו מאה ברכות כנגד עשר ספירות‪,‬‬ ‫כנגד הנאתה'‪ .‬שונה מידת העצלות‪ ,‬שכיון‬ ‫כתב בספר המנהיג‪' :‬ושוב שכחום‪ ,‬וחזרו חכמי‬ ‫שבכל אחת מהן עשרה]‪ .‬ולפיכך תמצא‬ ‫שכל עניינה להתעצל‪ ,‬האדם גם מתעצל‬ ‫התלמוד ויסדום כמפורש בברכות'‪ .‬ובשיבולי‬ ‫באהל מועד מאה אדנים [שמות לח כז]‪ ,‬שאין‬ ‫מלחשוב‪ ,‬ואינו דן כלל בהפסד ובשכר‪.‬‬ ‫הלקט [תפילה טז] כתב‪' :‬מצאתי לגאונים ז"ל‬ ‫לך אדן שלא יהיה לו בית קיבול לקבל הברכה‬ ‫שכשיסדו מאה ברכות שלחו לגולה רצונכם‬ ‫והיות וחשבון ההפסד והרווח הוא מוֹ תר‬ ‫מהעמודים‪.‬‬ ‫לקבל מאה ברכות‪ ,‬שלחו להם 'אמת ויציב‬ ‫האדם מהבהמה‪ ,‬כמו שכתב הרמב"ם‬ ‫והוא סוד מאה ברכות בכל יום‪ ,‬והמקיים זה‬ ‫ונכון' וכו' עיי"ש [ראה אליה רבה סו יד]‪.‬‬ ‫[תשובה פ"ה ה"א] ש'מין זה של אדם‪ ,‬היה‬ ‫יזכה בזה‪ .‬כי כל ברכה וברכה יש לה מקום‬ ‫והיינו‪ ,‬שכיון שראו חכמים שחוזרים הדברים‬ ‫יחיד בעולם‪ ,‬ואין מין שני דומה לו בזה‬ ‫ומעיין ממה שהיא נשפעת ונאצלת‪ .‬נמצא‬ ‫ונשכחים‪ ,‬הבינו ברוח קודשם שהסיבה לכך‬ ‫הענין‪ ,‬שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו‬ ‫שהגומר בכל יום מאה ברכות כאילו פּוֹרֵשֹ‬ ‫משום שאין נוסח קבוע ומחייב לברכות‪ ,‬וכל‬ ‫יודע הטוב והרע‪ ,‬ועושה כל מה שהוא חפץ'‪.‬‬ ‫אהל מועד וְ תְָקָעוֹ על מאה אדנים‪ ,‬ומתברך‬ ‫אחד מברך כשמתעורר לכך‪ ,‬ולכך ברבות‬ ‫נמצא שמלבד עצם רעת העצלות שמונעת‬ ‫במאה מיני ברכות'‪ .‬וכתב הסדר היום שעל כן‬ ‫הימים משתכחת תקנת 'מאה הברכות'‪ .‬ולכן‬ ‫ממנו העשייה‪ ,‬היא גם מבטלת ממנו לשעה‬ ‫נאמר [משלי י כה] 'וְ ַצדִּ יק יְ סוֹ ד עוֹ לָ ם'‪ ,‬כי הוא‬ ‫קבעו נוסח ברכות מחייב לכולם‪ ,‬ויש בתקנתם‬ ‫את 'צורת האדם'‪.‬‬ ‫כאדנים שהם יסודי המשכן‪.‬‬ ‫מאה ברכות ויותר [משנ"ב מו יד]‪ .‬ומצינו כעין‬ ‫וביאר הדברים הר"ן בדרשותיו [יא] ש'המשכן‬ ‫זה בתפילה‪ ,‬שכשרבו הגלויות וקצרה לשונם‪,‬‬ ‫משום כך רעת מידת העצלות אינה רק‬ ‫הוא מקום ירידת השפע לישראל ולעולם‬ ‫תיקן עזרא לכל ישראל נוסח אחד [רמב"ם‬ ‫כשמתעצל מלעשות מצוות או הנהגות‬ ‫כולו‪ ,‬מלמעלה למטה‪ .‬תחילת שרייתו בעולם‬ ‫תפילה פ"א ה"ד]‪.‬‬ ‫טובות‪ ,‬אלא גם המתעצל מלעשות צורכי‬ ‫התחתון ביריעות האוהל המבדילות בין‬ ‫הגוף וכדומה‪ .‬כי אף שאין חסרון במה‬ ‫שאינו עושה המעשה‪ ,‬אבל על כל פנים‬ ‫העליונים לתחתונים‪ ,‬ומשם יורד לתחתונים‬ ‫הטעם למנין 'מאה' ברכות‬ ‫הוא מאבד באותה שעה את 'צורת האדם'‬ ‫דרך קרשי המשכן‪ .‬ומקום קיבול השפע על‬ ‫ידי התחתונים הוא באדנים המשמשים בית‬ ‫מבואר במדרש [במד"ר יח כא] שבימי דוד‬ ‫לחשב דרכיו‪.‬‬ ‫קיבול לקרשים'‪.‬‬ ‫המלך רמז הקב"ה לישראל על חיוב הברכות‬ ‫זהו שאמרו חכמים [במדב"ר י ה] ש'כל מעשי‬ ‫על כן בדקו חכמים את כל ענייני העולם‬ ‫במיתת 'מאה' בני אדם‪ .‬למדנו מכך שהמספר‬ ‫הצדיקים במהירות' [וראה מסילת ישרים פ"ז]‪,‬‬ ‫המתייחסים לאדם‪ ,‬ומצאו מאה עניינים‬ ‫השלם של הברכות בכל יום הוא 'מאה'‪.‬‬ ‫ו'כל'‪ ,‬מרבה אפילו דברים שאינם מעשה‬ ‫כלליים‪ ,‬ותיקנו עליהם ברכה [ראה טור [סימן‬ ‫ולעומתם ישנם מאה קללות‪ ,‬צ"ח קללות‬ ‫מצוה‪ ,‬אלא רשות‪ ,‬שאף שאין בדחיית‬ ‫מו] בשם רב נטרונאי גאון]‪ .‬וכל זה צורך‬ ‫שבפרשת כי תבוא‪ ,‬ועוד שנים‪ּ ַ ' ,‬גם ָּכל ֳחלִ י‬ ‫המעשה חסרון בעבודת ה'‪ ,‬מ"מ יש בזה‬ ‫גבוה‪ ,‬כדי שמאה שורשי ההשפעה ישפיעו‬ ‫וְ ָכל ַמ ָּכה' [רוקח [סי' שכ]‪ ,‬ובעל הטורים‬ ‫חסרון בצורת האדם שאינו שוקל הדברים‪.‬‬ ‫את כל צורכי האדם‪ ,‬ככוונת הבריאה‪.‬‬ ‫[דברים י ז]‪.‬‬ ‫וכתב הזוה"ק [ח"א עו‪ ]:‬ש'כד בעיא נפשא‬ ‫אמנם הדבר טעון ביאור‪ ,‬כיון שהאדם‬ ‫ביחס לברכת התחתונים‪ :‬כתב הרמח"ל [ילקוט‬ ‫בכל ענייניו הגשמיים והרוחניים‪ ,‬שוקל‬ ‫ידיעות האמת שנג‪ ,‬מאדיר במרום פי"א] ש'סוד‬ ‫לנחתא להאי עלמא‪ ,‬מסר לה קודשא בריך‬ ‫הוא מאה מפתחאן דברכאן דכל יומא‪,‬‬ ‫הפסד ורווח‪ ,‬ומכריע מה לעשות‪ ,‬איך מידת‬ ‫הגוף בכל חלקיו‪ ,‬שורשו מאה מדרגות‪ ,‬והוא‬ ‫העצלות מצליחה לבטל ממנו ענין יסודי זה‪.‬‬ ‫סוד מה שהנמיך הקב"ה לאדם אחר החטא‬ ‫לאשלמא לדרגין עלאין'‪.‬‬ ‫למאה אמה [במדב"ר יג ב]‪ .‬והקב"ה מחזיק‬ ‫במאמרים הקודמים ביארנו שכאשר האדם‬ ‫יש לבאר הדברים על פי מה שכתב הסבא‬ ‫בחינת הגוף בכל יום במאה אורות הללו‪ .‬וזהו‬ ‫מברך נפעלים שני דברים‪ .‬האחד שהאדם‬ ‫מקלם [חכמה ומוסר ח"א קעו] ש'דרך העצל‬ ‫שאמרו בגמ' ברכות [מ‪' ].‬בכל יום תן לו מעין‬ ‫מברך לעליונים‪ ,‬והשני שהאדם מתברך‬ ‫לדחות הדברים לאחר כך'‪.‬‬ ‫ברכותיו'‪ ,‬והיינו אותן מאה ברכות שמברך'‪.‬‬ ‫מהעליונים‪ .‬ומספר מאה הברכות משלים שני‬ ‫כלומר‪ ,‬שמחכמת היצר הרע שלא להסית‬ ‫על כן‪ ,‬כיון שהאדם עצמו שלימות חלקיו‬ ‫דברים אלו‪.‬‬ ‫את האדם לבטל לגמרי את המעשה‪ ,‬כי‬ ‫במספר 'מאה'‪ ,‬צריך הוא למאה ברכות‬ ‫ביחס לברכת העליונים‪ :‬כתב המגלה עמוקות‬ ‫באופן זה יחשב האדם כדרכו רווח והפסד‪,‬‬ ‫להעמידו על תיקונו‪ .‬ובשבת חסרות כמה‬ ‫[אופן עה] 'שהתחיל משה רבינו לתקן לישראל‬ ‫ולא ישמע לעצלותו‪ ,‬אבל כאשר הוא רק‬ ‫ברכות‪ .‬ואמנם מצד תיקון העליונים‪ ,‬הם‬ ‫מאה ברכות‪ ,‬כשנתן מאה אדנים למשכן‪ ,‬שהם‬ ‫דוחה את הדברים‪ ,‬הוא דוחה גם את הדין‬ ‫מתוקנים מצד עצמם בעניינים אלו [כגון‬ ‫כנגד מאה ברכות'‪ .‬וכן כתב הבעל הטורים‬ ‫וחשבון על הדבר‪ ,‬ואינו מרגיש בכך‪.‬‬ ‫התפילין‪ ,‬שהשבת בעצמה אות]‪ ,‬אך מצד צורך‬ ‫[שמות לח כז]‪ .‬הקשר שבין הברכות לאדנים‪,‬‬ ‫ברכת האדם‪ ,‬אנו משלימים אותן על ידי‬ ‫יובן על פי מה שכתב הריקאנטי [בראשית כו‬ ‫על כן‪ ,‬כשבא לפני האדם מעשה לעשות‪,‬‬ ‫חזרה על אותן ברכות כמה פעמים‪ ,‬כמבואר‬ ‫יב]‪ :‬ש'חכמי הקבלה אמרו‪ ,‬שהארץ העליונה‬ ‫והוא מרגיש התרופפות לדחות המעשה‬ ‫במשנ"ב שם‪.‬‬ ‫'מאה שערים'‪ ,‬לכל שער בית קיבול נובע‬ ‫לאחר זמן‪ ,‬ידע כי התעוררה בקרבו מידת‬ ‫העצלות‪ ,‬וימהר לעשותו קודם שיאבד צורת‬ ‫האדם שבו וישקע בתרדמת העצלות‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ‬ ‫הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו‬ ‫‪L0527114615@gmail.com‬‬ ‫איש ישר דרך‪ ,‬מתמיד בתורתו‪ ,‬מתבטל בביטול גמור לרבותיו‪ ,‬עבד את ה' בצניעות‪ ,‬ועוולה לא נמצא בשפתיו‬ ‫הגליון יו"ל בסיועם הנדיב של הר"ר דוד משה הי"ו ורעייתו מרת רחל תחי' מץ‬