מעינות הלוי · Mayanois Halevi — תולדות (2026-11-09)

ומכ"ק מרן רבינו 'בעל מחשבת הלוי' זצוק"ל
ומכ"ק מרן רבינו שליט"א
פר' תולדות תשפ"ז
גליון א' – תקצ"ד
ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת
בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשה.
(כה ,כ)
וברש"י ,להגיד שבחה ,שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה
אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם - .ובאמת יפלא האיך זכתה
רבקה לשמור עצמה בקדושה ובטהרה כל כך ,אע"פ שמשפחתה
ואנשי מקומה רעים וחטאים לה'.
ונראה ,דהנה אמרו חכז"ל (סוטה ב ע"א) ארבעים יום קודם יצירת
הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני -נמצא דמשהכריזו
לאמור כי רבקה היא המיועדת להדבק בגוף טהור כיצחק אבינו
ע"ה ,והויא היא השלמת פלג גופו של האי צדיק וקדוש ,זה אשר
גרם לה לשמירה מעולה בטהרה ויראת ה' שלא ללמוד ממעשיהם
ולעמוד בצדקתה עד שזכתה להיות אחת מן האמהות הקדושות.
נמצא דרישא דקרא 'ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את
רבקה' -הוי נתינת טעם לצדקתה של רבקה ,כי אף שהיא ' -בת
בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי' בת רשע ואחות רשע
ומקומה אנשי רשע ,לא למדה ממעשיהם ,מפאת בת קול היוצאת
[תשל"ח] ארבעים יום קודם יצירת הוולד.
ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי
(כה ,כב) וגו'.
ופרש"י ,רבותינו דרשוהו לשון ריצה ,כשהיתה עוברת על פתחי
תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי ע"א
עשו מפרכס לצאת - .ומקשים העולם ,בשלמא עשו מובן למה
רצה לצאת ,אבל יעקב למה היה מפרכס לצאת ,הרי אמרו חכז"ל
(נדה ל ע"ב) אין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים וכו'
אלו ירחי לידה שמלמדין אותו כל התורה כולה.
ב
ונראה עפ"י מש"כ הגאון רבי חיים מוואלאזין בהקדמת ספרא
דצניעותא ,שלרבו הגר"א זי"ע בא אליו מגיד ללמדו תורה ,כמו
שהיה להרב בית יוסף ,והגר"א דחאו ולא רצה לקבלו ,כי יחסר
לו העמל והיגיעה בתורה - .ולפי זה מובן מה שהיה יעקב רץ
ומפרכס לצאת ,כי אף על פי שלמד שם כל התורה כולה על ידי
מלאך ,אבל אין זה הלימוד האמיתי ,כי חסר אז העמל והיגיעה
[תשע"א] בתורה ,כי כל חלקו הוא העמל.
עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי
(כו ,ה) חקותי ותורתי.
הנה הקדים 'משמרתי' ל'מצותי' ,דמשמרת הם הגדרים
והסייגים ,כעין גדר בשדה דהרוצה לפרוץ פוגע קודם בגדר
וסייג ,ועל ידי משמרת וסייג נשמר גוף המצוה .אבל אמאי
הקדים 'מצותי חקותי' ל'ותורתי' ,הרי 'תורתי' קאי על הלימוד
של תורה שבכתב ושבעל פה ,ואם כן ראוי היה שיאמר בתחלה
'וישמור תורתי'.
והנראה לענ"ד דאמר 'ותורתי' לבסוף ,כי הבדל יש בין השגת
תו רה של אברהם אבינו ע"ה לבין תורתינו ,כי אצלינו התלמוד
תמיד קודם למעשה ,ואמרו סוף פ"ק דקידושין (מ ע"ב) תלמוד
גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה ,ושם ,גדול תלמוד שקדם
למעשה -לחלה ארבעים שנה ,לתרומות ומעשרות חמישים
וארבע ,לשמיטים ששים ואחת ,וכו' עיי"ש .אבל השגת התורה
של אברהם אבינו ע"ה היתה אחר המעשה ,כי מרוב קדושתו
נתברר לו חיובן ,דעל ידי שהרגיש בכל אבריו הקדושים כל מצוה
השייכת לאותו אבר ולאותו גיד ,התחיל לחקור על הלכותיהן עד
שהשיג גם תורתן שבכתב ושבעל פה .וזה מה דאמרו במדרש
(ב"ר סא ,א) דשתי כליותיו נעשו כשתי מעיינות נובעות ומלמדות
אותו תורה וחכמה - .ואתי שפיר דאיחר השגת התורה של
אברהם לאחר השגת קיום המצוות שלו ,והבן זה.
(מתוך הצוואה הק') [תשכ"ט]
ג
זוכה לשני עולמות
התעסקות המותר בעולם הזה -כשהוא דרגא ואמצעי לחיי עולם הבא
בילקוט שמעוני (רמז קיא ),אמרו ,כשהיו יעקב ועשו במעי אמן אמר לו יעקב לעשו ,שני עולמות לפנינו העולם הזה
והעולם הבא ,העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ,משא ומתן ,לישא אשה ולהוליד בנים ובנות ,אבל העולם הבא אין בו כל
המדות הללו ,רצונך טול אתה העולם הזה וכו' .וכשבא יעקב מבית לבן וראה לו עושר בנים ובנות שפחות ועבדים ,אמר
לו ,יעקב אחי ,לא כך אמרת שתטול אתה עולם הבא ואני אטול עולם הזה ,מנין לך כל הממון הזה שתשמח .הרהר עשו
בדעתו ואמר ,מה עולם הזה שאינו חלקו נתן לו הקב"ה שכרו ,עולם הבא שהוא חלקו על אחת כמה וכמה ,מיד אמר
עשו ,רצונך בא ונעשה שותפות ,טול אתה חצי העולם הזה וחצי עולם הבא .אמר לו יעקב ,בני רכים הם ואין יכולים
לעמוד ביסורין שנאמר (לג ,יג) ודפקום יום אחד ,עיי"ש.
והנה סוף סוף תמיהתו של עשו לא נתיישבה ,דאיך לקח יעקב חלק בעוה"ז וזכה לנחלת שני עולמות .ועוד ,מאי
קאמר יעקב ,העולם הזה יש בו אכיל ה ושתיה ומשא ומתן לישא אשה ולהוליד בנים ובנות ,טול אתה העולם הזה -וכי
רצה יעקב לוותר על מה שהוא בגדר מצוה ,וכי משא ומתן עבירה יש בו כשמפרנס בזה אשתו ובניו.
אבל הבט כי רז"ל ישבו זה במתק לשונם כשאמרו ,אמר לו יעקב לעשו ,שני עולמות לפנינו - .כי לעולם אין לאדם
לפעול ולשאוף בעוז אלא למטרה אחת ולא לשתי מטרות ,ובפרט כשהן בדברים הפכיים ומנוגדים זה לזה כהעולם הזה
והעולם הבא -אמנם אימתי מנוגדים צרכי העוה"ז לעוה"ב -כאשר אכילה ושתיה משא ומתן ולידת בנים הם מטרה
לעצמם ,לא כן כשגם הם נעשו דרגא לחיי עולם הבא ,בזמן שכל א כילתו רק לחזק גופו וכחו לעבודת הקב"ה ,כשהמשא
ומתן הוא בבחינת דרז"ל (כתובות נ ע"א) בפסוק (תהלים קו ,ג) 'עושה צדקה בכל עת' זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים,
כשנישואי אשה ולידת בנים ובנות לתכלית שיהיו לו בנים גיבורים לעבודת ה' ,ולא רק כדי שישמשו אותו או כוונה
גרועה מזאת -באופן זה הרי כל חיי עולם הזה נעשו חיי עולם הבא.
נמצא דלא ויתר יעקב אע"ה כלל על עניני עוה"ז אלו ,וזכה בהם ע"י שבחר רק דרך אחת ,דרך העולם הבא ,אבל
אילו היה בוחר בשתיהן ,בא זה ובטל את זה.
וכשבא יעקב מבית לבן וראה עשו את כל אשר ליעקב עושר בנים ובנות שפחות ועבדים ,שאלו עשו מנין לך כל
הממון הזה שתשמח .או אז אמר עשו ,רצונך ונעשה שותפות טול אתה חצי העולם הזה וחצי עולם הבא .ודחהו יעקב
בשאט נפש ,כי עם הסט"א אין עושים שותפות ,וחצי עוה"ז וחצי עוה"ב הוא חורבן לבית וחורבן לבני הנעורים .ודרך זו
בחר לו יעקב מרגע של 'ויתרוצצו הבנים בקרבה' (כב ,כה) ,להפרד לחלוטין מדרכו של עשו ומשותפות עמו.
ובזה נבין מה שהשיבו יעקב ,בני רכים הם -כי אם הבנים יראו וירגישו שותפות בין ימין ושמאל ,עוה"ז ועוה"ב,
כשותפות תאות ומש את נפשו של עשו ,הרי יחיו תמיד ביסורי נפש ובמלחמה פנימית .ואומר לו יעקב לסט"א ,בני רכים
-הרי ילדיי נולדו בקדושה וטהרה ,ושמורים הם מיום הוולדם ,ועוד קודם יום הוולדם ,ובמלאות להם ג' שנים עטפום
אביהם בטלית והוליכם לחדר ,ושמרו עליהם שלא יראו מראות טמאות ,ואב ואם מתפללים עליהם זה בזוית זו וזו בזוית
אחרת ,והאם מתחננת עליהם כי יצליחו בתורה ויראה - ,ילדים רכים אלו לא יעמדו בנבכי הספקות של שני הקצוות.
וזו כוונתו באומרו כי אין הבנים יכולים לעמוד ביסורים -דהלא ידוע דאין לך יסורים גדולים מנבכי הספיקות ,כששני
קצוות מתא בקים בתוך אדם ,והאחד מושך להעולם הזה והאחד לעולם הבא .ואדם שרואה לפניו מעיקרא שתי מטרות
כנ"ל עוה"ז ועוה"ב ,שוב אין יכולת בידו להגביר האחת על זולתה .על כן אמר יעקב ,הרי ברצוני למנוע מבניי יסורים אלו,
יסורי הנפש והרוח ,אמנם אני נותן להם בחלקם גם את כל חיי עולם הזה ,שכולם ניתנו לבריות ליהנות מהם ,אבל בתנאי
(תשנ"ט -תש"ס) שהכל ברוח עולם הבא.
ד
ואהבת לרעך כמוך
בספה"ק כתבו ,שמיד כשיעור האדם משנתו יקבל על עצמו המצוה של ואהבת
לרעך כמוך ,וטעמם כתבו משום שא"א שעבודת ישראל תהיה עטרה לראש צדיק אלא
א"כ יש אחדות בין בני ישראל
עוד טעם בדבר ,דמיד כשקם משנתו ,צריך להסיר מלבו שנאת חנם ,כי כל
העבירות החמורות תחילתן בעבירות הקטנות והדקות ואח"כ כיון שפרץ הגדר יורד עד
שמגיע אל העבירות החמורות .ועל שנאת חנם אמרו כן ,דעי"ז אפשר להגיע לעבוד ע"ז.
בזמן האחרון אחד מעיקרי הניסיונות הוא פירוד הלבבות ,והעם נפוץ בדעותיו
אחת הנה ואחת הנה ,וכששני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה ואינם מקפידים זה כנגד
זה ,מה שמתפללים שיזכו לכון לאמיתה של תורה הקב"ה שומע תפלתם.
בכלל "ואהבת לרעך כמוך" ,שאם הקב"ה חנן את התלמיד להבין איזה ענין
מהתורה הק' ולידו יושב החברותא שלא זכה להבין ,צריכים לעשות עמו חסד ולהודיעו
ענין זה ,וזוהי המצוה הראשונה בה פוגע ת"ח בהכנסו לביהמ"ד מצות ואהבת לרעך
כמוך .לשמוח בעליותם ובטובת תלמידיו ,לשמוח בטובת חברים ולייחל שכל אחד
מחבריו יזכה למה שהוא מאחל לעצמו ברוחניות ובגשמיות.
" מאז עמדי על דעתי קיבלתי על עצמי לומר בכל יום אחר "מה טובו" את הנוסח
"הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך" ,ומבקש אני מתלמידיי ומן
הנוכחים בביהמ"ד לקבל זאת ממני ולומר נוסח זה בכל יום המכוון הן על גשמיות והן על
רוחניות ,שענין זה הוא שורש החיים בעולם ,ובזכות זו תאריכו ימים ותזכו לקדש שם
שמים בעולם ולקבל פני משיח צדקנו ברחמים גדולים".
"כי עיקר התקשרות אל הצדיקים ללכת בדרכיהם הטובים וללמוד תורתם" ]שו"ת חלק יא ,סימן ערב[.
ה
אגרות הלוי
המקדים עצמו לקדושת שבת
שכרו בטוח מן השמים
ב"ה ,יום ד' פ' תולדות ר"ח כסלו תשמ"ז לפ"ק
היות שידוע מן הנסיון שמאחרים לצאת בעש"ק במוניות או
באוטובוסים -מפה לירושלים -ומשם לכאן ,ועלולים לבא לידי
חילול שבת ,וגם מכשיל את הנהגים לחלל שבת על ידו ,וכאשר היה
מקרה ידוע לפני כשבועיים ,ודבר זה חוזר לצערנו מערב שבת לערב
שבת.
על כן תקנה גמורה עפ"י ההלכה ,שלא לצאת מפה לירושלים
ת"ו ,או מירושלים ת"ו לפה ,לכל הפחות שעתיים לפני הזמן הקבוע
להדלקת נרות ,וזה ג"כ רק לעת צורך ,ולכתחילה להקדים עוד יותר,
והמקדים עצמו לקדושת שבת ,שכרו בטוח מן השמים.
וכן חיוב גמור להקדים הקניות לש"ק ,שלא להכניס עצמו
ואחרים לספק חילול שבת.
ובזכות שמירת שבת כהלכתו
נזכה להיושע בתשועת עולמים.
ו
שום חיוב ,וכיסוד רבינו בעל שו"ת פ"י ,והדברים תפלה בציבור בששה מתפללים
(שו"ת חלק י"א סי כ) ברורים. בדין תפלה בציבור אם בעינן עשרה מתפללים
תפלה באמצע נסיעה בעמידה בפועל כאשר הביא כב' מהחיי"א או דסגי בששה
לא יעמוד ע"ג מטה ולא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל, מתפללים.
ואפי' אינן גבוהין ג' ,ולא ע"ג מקום גבוה ,וכו' הנה דברי המג"א (סי' ס"ט ס"ק ד') כמפורש דסגי
(או"ח סימן צ סעיף ח) בששה מתפללים בפועל בתפלת ציבור בלחש
הנה יש מן הדברים שטעמם הוא משום גבהות, ואח"כ חזרת הש"ץ כדין תפלת ציבור ,וכן פסק
ויש משום ביעותותא ,ועיין במגן גבורים דחידש שם למעשה בשו"ע הרב ,וכן ראיתי מכבר בשו"ת
דזה שהוא משום גבהות בודאי אינו חוזר ומתפלל, אמרי יושר ח"ב סי' ט' פסק כן להלכה ועוד ואין
דחלק הפגם של גבהות א"א לתקן עם חזרת בכחנו לדחות שיטת המג"א בלי טעם מספיק.
התפלה ,אבל כשהוא משום בעותותא דאפשר
ופשוט דבעינן עוד שם ד' משלימים לעשרה,
לתקן ,גם לדידן דאין מכונין כל כך מכ"מ
כשהכניס עצמו לזה גם לדידן חוזר ומתפלל יע"ש. אעפ"י שאין מתפללים בפועל ,וראיתי בס' שו"ת
מנחת אלעזר ח"ב סוס"י ע"ז פסק כן למעשה.
וצ"ע לדינא אם לחייב להתפלל עוד פעם
כחידושו ,מכ"מ לפעמים שבני"א מתפללים (שו"ת חלק י"א סי כ)
במקום דאיכא ביעותותא ודאי ,או כדומה
שמכניס עצמו להתפלל במקום שאי אפשר בשום אמירת קדיש באמצע פסוקי דזמרה
אופן להתפלל אפילו מקצת שמ"ע בכוונה כל דהו, אשר שאל כ"ת ,במקום שנתקבץ המנין רק אחרי
בודאי יש מקום להתפלל אח"כ במקום מנוחה. שהתחילו פסוקי דזמרה ,האם יש מקום לומר
וכן צ"ע רב באלו שמתפללים באמצע נסיעת קדיש דרבנן או קדיש יתום בשעה שנשלם המנין
האוירון שמנענע הרבה עולה ויורד ומתפללים באמצע פסוקי דזמרה ,וכב' העיר מתשובת פני
בחטיפה ,אם זה בגדר תפלה לגמרי. יהושע (סי' ה') דנראה מדבריו דאין מקום לזה,
(שו"ת חלק יא סימן כב) והניח בצ"ע.
בענין הנ"ל לדידי אין שום צ"ע למעשה ,כיון דהרי"ף (פ' אין
א .למה נוהגים העולם שנוסעים באוירון או עומדין) כ' דאסור להפסיק בפסוקי דזמרה ,כיון
באוטובוס להתפלל בעמידה ,האם לא עדיף דאיכא ברכה לפניה ולאחרי' ,כמש"כ בתשובת
בישיבה. פ"י שם ,ובאמת כן נפסק להלכה בשו"ע ורמ"א
תשובה :פשוטה של הלכה ,דישיבה עדיף ופוסקים או"ח סי' נ"א.
דהכוונה מכריע ,והא דלא נוהגים כן משום והא דעונין על קדיש וברכו היינו איש"ר וכיו"ב,
דבעו"ה רובם גם בישיבה לא מכונים כ"כ בזה"ז, כיון דחל חיוב העני' ,אבל לא הפסק כקדיש דרבנן
אבל האמת נוטה יותר דסו"ס העמידה לפעמים או יתום ,דכיון דלא הי' מנין לא נתחייב בקדישים
הוא גורם לבטול כוונה בידים( .שו"ת חי"א סי' כד) אלו ,ואסור להכניס עצמו להפסקה שאין אתה
ז
מחשבת הלוי
חידו"ת ממרן רבינו זיע"א
הפרישות מעניני עולם הזה
היא רק לאחר שכבר התעלה האדם בתורה
ידוע לכל הבא בשערי השגת התורה ,שיסוד היסודות להתעלות בתורה שישעבד האדם
את עצמו לזה בכל חושיו וכוחותיו .ומן הנמנע שיוכל אדם להתעלות בתורה כאשר ראשו
עדיין מונח בעניני עולם הזה ובדברי הרשות .ואף דברים שאין בהם איסור או פגם מ"מ אינם
עולים בקנה אחד עם התעלות בתורה ,וכן אמר ר' נהוראי (קידושין פב ).מניח אני כל אומנות
שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה.
והנה דוד המלך ע"ה במזמור הראשון מורה לנו הדרך היאך להתעלות בתורה ,אשרי האיש
אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים וגו' ובמושב לצים וגו' כי אם בתורת ה' חפצו
ובתורתו יהגה יומם ולילה .ולכאורה היה לו אף להוסיף יסוד זה – שלא לדבוק בעניני עולם
הזה ,שהוא כלל גדול בהתעלות בתורה .וכן להלן (קיט לו) 'הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע',
וברד"ק (שם ,וכן ביאר במצודות) 'לא יהא לבי להוט לקבץ ממון ,אלא כל לבבי יהיה אל
עדותיך'.
ונראה לבאר על פי כמה יסודות ,ההכרחיים ונחוצים לכל העומד בשערי ההתקרבות
להקדוש ברוך הוא ,ולכל הרוצה להניח את עניני עולם הזה בכדי לשעבד את כל מעייניו
לתורה ועבודה.
א .הנה כאשר מקבל אדם על עצמו לעזוב את עניני עולם הזה ולשקוע כל כולו בתורה,
הרי הוא נצרך לסייעתא דשמיא מיוחדת וחכמה יתירה לדעת היכן לגרוע והיכן להוסיף .כי
התורה הקדושה – דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום .וכאשר לא יילך האדם בדרך הנכונה
הרי יצער את משפחתו ואת סובביו על ידי שפורש מדברים שאין לפרוש מהם וגודר את עצמו
בגדרים שאין בהם צורך ,ואף אינו ממלא את תפקידו כראש המשפחה ומזניח את פרנסת
והנהגת הבית .ולפעמים אף עלול אדם להשתבש כאשר מרחיק ללכת בדרכו לפרוש מעניני
העולם הזה .אמנם כאשר הוגה האדם בתורת ה' יומם ולילה וזוכה להתעטר בדעת תורה אזי
בידו לקבל על עצמו לפרוש מעניני עולם הזה במידה הנכונה ,כי הפרישות מעולם הזה צריכה
להיות מנוהלת על פי דעת תורה בבחינת 'מכלכל דבריו במשפט' .ויש להבחין נכון בין ענינים
שאכן מפריעים מהאדם להתעלות בעבודת ה' ,לענינים שהם בגדר דרך ארץ.
ח
והוא מה שנמנע דוד המלך בראש דבריו מלהורות לאדם לפרוש מעניני עולם הזה .שהרי
מדבר כאן לאלו העומדים בראשית דרכם בסולם העולה בית א-ל ,ואם יפרשו מעניני עולם
הזה טרם השיגם השגות בתורה יש לחשוש שיטו מהדרך הנכונה.
משבת עם רשעים לבין הפרישות מעניני ב .עוד נראה לבאר ,דהפרש יש בין ההימנעות ֶ
עולם הזה .דכל מי שיראת ה' נוגע ללבו ורוצה להתעלות בעבודת ה' הרי מבין שההליכה
בדרכי רשעים וחטאים היא סתירה להתדבקות בתורה ובהקב"ה .אמנם ,אף מי שמבין ענין
זה עדיין אינו מבחין שעניני עולם הזה מפריעים ממנו להתעלות ,ועולם כמנהגו נוהג שכל
ברעות וידידות ולהרבות בעסקים ובמסחר ,ואין המון
אחד משקיע מכוחותיו וזמנו להרבות ֵ
העם רואה בזה הפרעה לעבודת ה' .אמנם מי שכבר זכה לטהר את לבבו על ידי שהרבה
בישיבה לעסוק בתורת ה' ובמצותיו הרי יודע כמה מפריעים בעדו עניני עולם הזה לעבודת
ה' ,וכמה בידו להוסיף להתעלות מעלה מעלה כאשר ינער את עצמו אף מעניני הרשות.
ודוד המלך במזמור זה הרי הוא מורה להמון העם היאך להתחיל את דרכם בהתקרבות
להקדוש ברוך הוא ,לכן פתח את דבריו בנחיצות ההימנעות מללכת בדרכי החטאים והרשעים
שהוא ענין המובן לכל – אף לאלו העומדים בשערי ההתקרבות לה' ,ולא הזכיר כלל את ענין
הפריש ות מעולם הזה ,מכיוון שהמון העם לא יבינו היאך סותר זה לעבודת ה'.
ג .ועוד נראה לבאר על פי מה ששמעתי מאאמו"ר זצוק"ל בשם הגה"ק ר' שמעון מזעליכוו
זי"ע שאמר לראה"ח של גור ביח"ל שדרך עבודתו עם בני החבורה יהיה ע"ד הכתוב 'מכה
נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש' שמתבאר על דרך העבודה כהוראה לרב ומחנך אשר
מכה ומוציא את הנפש הבהמי מתלמידו ,שמחובתו שיהיה ביכולתו להשלים תחת זה נפש
אחרת של אדם הישר'[ .מכה נפש בהמה' מתוך האדם' ,ישלמנה' על ידי שמשלים 'נפש תחת
נפש'] דאם אין בידו להשלים נפש חדשה ומעולה לאדם זה הרי יווצר חלל ריק בלבו ,שהיא
מזיקה וגרועה הרבה יותר מאשר שיהיה בו עכ"פ נפש הבהמי.
וכן הם הדברים לגבי הפרישות מעולם הזה .כי כאשר יזרזו את האדם להימנע מרבוי
ההתעסקות בעניני חולין כאשר עדיין לא זכה למלאות את כרסו בש"ס ופוסקים ,הרי בעוזבו
את עניניו יהיה מרוקן מכל וכל ויגרום לו זה שיעביר את יומו בריקנות ושעמום ,ויגיע למצב
גרוע יותר מאשר אם היה מתעסק עכ"פ בעניני הרשות .ואדם זה אף שהוא נכסף להתדבק
בעבודת ה' ,מכל מקום כיון שרצון והשתוקקות זה הוא מתוך ריקנות ,אזי עלול הוא לעלות
על דרך מוטעת .אמנם ,אחר שהאדם משיג השגות בתורה הקדושה ,והוא אף משתוקק
להוסיף ולשעבד את כל חושיו לתורה ,אז הזמן נכון לפרוש מעסקיו ולשקוע אכן כל כולו
בימה של תורה.
והוא מה שדוד המלך אינו עוסק במזמור זה במעלת הפרישות מעניני עולם הזה .כיוון
שאין נכון לאדם לפרוש מעניני עולם הזה כאשר הוא בראשית דרכו להתקרב לעבודה .ודייקא
[שמואל א פרק כה]
אחר שיהיה במצב של 'כי אם בתורת ה' חפצו' אז בידו לפרוש מדברי הרשות.
ט
ידות הלוי
פרקי הדרכה והליכות חיים
ממרן רבינו שליט"א
העצה האידיאלית לברוח ממלחמה -גם אם יש את התשובה המתאימה
גם החכם והיועץ לצרכי עמו – צריך להתייעץ עם הזולת לצורך עצמו
וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם .חז"ל אמרו (במ"ר רבה כאן) עפ"י הפסוק (משלי
יב) ושומע לעצה חכם זה יעקב וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך.
יש להתבונן בדברי רבותינו ז"ל ,רבקה אומרת ליעקב שנאמר לה ברוח הקודש עשו אחיך
מתנחם לך להרגך ,ועתה בני שמע בקולי וקם ברח לך אל לבן אחי חרנה ,איזה חכמה טמונה
כאן במה ששמע לדבריה ,וכי אם יעקב לא היה זוכה לתואר 'חכם' ואולי אף אם היה שוטה ,וכי
מי שנודע לו שרוצים להרגו לא יברח מיד ,הרי אין ספק שיעקב אבינו האמין לאמו הצדקנית
שזה המצב עשו רוצה להרגו ,מי לא היה בורח מיד.
ויתכן שיש כאן רמז לחכמה עמוקה שלכן יעקב אבינו נתעטר כאן בתואר 'חכם' ,יעקב אבינו
ידוע שהיה גיבור חזק מאוד ,האבן שעל פי הבאר שהרבה רועים היו מתאמצים לגללו בא יעקב
והעביר את האבן כמי שמוריד פקק מבקבוק [כדברי חז"ל] ,וזאת עשה אחרי שהייה של ארבעה
עשרה שנה בבית מדרש של שם ועבר שלא שכב לישון ,יעקב אבינו הכין עצמו ללחום עם
עשו כששמע שהוא בא לקראתו עם ארבע מאות איש.
יעקב אבינו אמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ,ואמרו חז"ל שאחר המעשה של
שכם שלקחו את דינה ,ושמעון ולוי הרגו אותם ,באו כל מלכי כנען עם אלפי אלפים חילותיהם,
ויעקב נצחם ,גם את המלאך שהתאבק עמו ניצחו יעקב אבינו ,וא"כ הרי מדובר מגיבור בלתי
מצוי.
ואם כך הם פני הדברים ,הגיבור הזה בהחלט שהוא היה יכול לחשוב ,אני לא מפחד מאחי
שרוצה להרוג אותי ,הרי כוחי במתני ,בהחלט שאני יכול לקיים הבא להרגך השכם להרגו ,או
לכה"פ לקטוע את ידיו וכיו"ב שלא יוכל להרע לי ,למה אני צריך לברוח ,למה אני צריך לעזוב
את הארבע אמות הקדושות של אבי הקדוש ,ולהפסיד את כל מה שאני יכול עוד לקבל ממנו
תורה וידיעת אלוקות וכו' ,למה אני צריך להתרחק מבית אמי הצדקנית בעלת רוח הקודש.
עם כל זה הוא מבטל את רצונו ,מבטל את דעתו ,ושומע לעצת אביו ואמו ,והולך לפדן ארם,
ועל זה דרשו חז"ל ושומע לעצה חכם ,זה יעקב שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך.
העצה שניתנה כאן ליעקב אבינו ,ההוראה שקיבל יעקב אבינו מאביו ואמו ,היא ,על תלחם ,אל
תיכנס למערכות גם אם יש לך את הכוח ללחום ,גם אם יש לך את הכישורים לנצח ,עם כל זה
תהיה חכם ואל תהיה צודק ,הוי אומר – הוכח את 'חכמתך' ואל תוכיח את 'צדקתך'.
הגם שאם נקלעת למצב שאתה חייב להגן על עצמך ,ואין לך דרך לברוח ,חזק ואמץ ,ובס"ד
בכוחך עמוד מול מי שאתה צריך ,ועשה מה שהתורה אומרת לך ,אבל כל עוד שיש לך דרך
להתחמק מעימות ,כל עוד שיש לך אפשרות לברוח ,גם אם הדרך קשה ,גם אם היא זרועת
חתחתים ,והרבה מכשולות הנערמים בדרך ,עשה זאת ,בהקדם האפשרי.
גם כאשר אליפז בנו של עשו פגש את יעקב אבינו ורצה להרגו ,ולבסוף נתרצה ולקח ממנו את
כל הכסף והזהב שקיבל מאביו ואמו כדי שיוכל לקחת מבנות לבן לו לאשה ,היה יעקב אבינו
י
יכול להתעמת עמו ,ולנצח אותו ,אבל החינוך שקיבל מאביו ואמו לא להתעמת ,לא להיכנס
למלחמות ,רק לברוח מזירת הקרב ,אם אפשר לצאת מכל הענין על ידי ויתור ,יש לך לותר
ולותר עוד ועוד ,כדי למנוע מלחמות ,ודבריהם נר לרגלו ,ועל כן מסר לו את כל הרכוש הרב
שהיה בידו ,העיקר שיעזבהו לנפשו ,ולא יצטרך להיאבק עם אליפז.
גם כשעשו בא לקראתו וארבע מאות איש עמו ,הכין יעקב תחילה דורון לשלוח לו מתנה לרכך
את לבו אולי ז ה יועיל ,ואם זה לא יעזור ,הוא מוכן להיכנס עמו למלחמה ,כעת הוא לא יכול
לברוח ,אין אפשרות עם כל המשפחה שלו לברוח ,יש רק עצה אחת להרוג אם יצטרך ,והוא
מוכן לזה ,אם הדרך האחרת של מתנות לא תועיל.
הפסוק אומר שומע לעצה חכם ,יש כאן רמז חשוב' ,עצם השמיעה היא חכמה' ,עוד בטרם
קיבל את העצה ,בטרם ראה את התוצאות הנכונות של העצה ,מיד עם כריית אוזן שומעת ,הוא
מוכיח 'חכמה' ,והענין בזה כי מלבד מה שאמרו חז"ל איזה חכם הלומד מכל אדם ,הרי אמרו
איזהו חכם המכיר את מקומו ,ואינו מחזיק את עצמו כאדם המושלם ,הוא מכיר בכך שיתכן
שיטעה ,וטוב שיתייעץ.
גם מי שמשמש כתובת לייעץ לאחרים בכל שטח שהוא ,כותב רבינו יונה שגם מי שאחרים
סומכים על חכמתו ורבים נושעים בעצתו ,בכל זאת הוא לעצמו בעניניו הוא שומע לעצת
אחרים.
בא וראה מש"כ במדרש (ש"ר כז) הקב"ה אומר כמה חביבים ישראל ,שאם יפול אדם מראש הגג
כל גופו לוקה ,והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטייה בראשו ,וכן בידיו ,וכן ברגליו ,ובכל אבריו,
נמצא כולו רטיות ,אני [הקב"ה] איני כן ,אלא רמ"ח אברים באדם הזה והאוזן אחד מהם ,וכל הגוף
מלוכלך בעבירות ,והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים כאמור (ישעיה נה) שמעו ותחי נפשכם.
מבהיל על הרעיון הכוח שיש לנכונות האדם להטות אוזן ולשמוע ,הסיבה פשוטה ,האדם
לעצמו יש לו נגיעות שמעוורות את העין ומשבשת את הראיה שלא תהא זכה ונקיה ,לפעמים
הרצון והתשוקה לצד מסוים מסתירה ממנו את האמת ,ולפעמים פשוט אי אפשר לו לראות
הכל ,כמו שעיני האדם לא מסוגלים לראות את הגב שלו ,כך אין עיני השכל של האדם מסוגלות
לראות שטחים מסוימים הנוגעים לצרכי האדם או משפחתו וכיו"ב.
ואפשר לחדור יותר עמוק לרעיון הזה ,לא קל לאדם לשבור את האגו שלו ,ז"א לשים בצד את
ה'אני' שלו ,ולשמוע דעת אחרים ,בפרט אדם שרואה את עצמו חכם ,מבין ,בעל מחשבה ,ואולי
אף יועץ מחנך וכיו"ב ,ועצם הדבר שכאילו הוא לא מבין את הענין ,והוא לא יודע מה לעשות,
הוא צריך להגיע לידי כך שאחרים יגידו לו מה עליו לעשות ,זה לא כל כך מתאים לו ,ויש כאלה
שזה ממש קשה להם.
ולפעמים דווקא אם האבא או אמא הם אלו שיגידו מה לעשות זה עוד יותר קשה לו ,בגלל
שהוא חושש שאם הוא ישמע להם כעת ,הם יתערבו לו בחיים ועל כל צעד ושעל הם יכתיבו
לו מה לעשות או לא לעשות ,או שיש בזה נקודה עמוקה יותר ,האדם חושב הנה הגעתי למצב
שעליו נאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ,גדלתי ,התבגרתי ,יש לי כבר משפחה ,ופתאום
אלה שעד לפני זמן קצר הייתי תחת רשותם ,וכי עכשיו אני חוזר לשם ,הקושי הזה גורם לו
התנגדות 'לשמוע'.
אבל הפסוק אומר 'שמעו' ותחי נפשכם ,ועוד אומר הפסוק 'שומע' לעצה חכם ,אזי – תהיה
חכם ואל תהיה צודק [גם אם אתה צודק] אמנם לכל כלל יש יוצא מן הכלל ,אבל בדרך כלל ,הכלל
[שמואל א פרק כה] הזה נכון ,וכולנו בכללה.
יא
הברכה שתרמו להוצאת הגליון
על זיע"א
יעמדו הלוי'
אלה בעל 'שבט
ממרן רבינו
עושים חסד עם נשמתי
השותפים הקבועים
הרה"ג מרדכי אהרן הלפרט שליט"א הרה"ח אברהם אליהו אייזנבאך הי"ו
לע"נ אביו הר"ר שמואל ב"ר מרדכי ז"ל הרה"ח אלחנן אלימלך אייזנבאך
הי"ו -ביתר
לרגל שמחת אירוסי הנכדה /הבת תחי'
נלב"ע ט' כסלו ת.נ.צ.ב.ה. למז"ט ובשעטומ"צ
הרה"ח נתן צבי פונפדר הי"ו הרה"ח אברהם הערש גרויז הי"ו
לע"נ אביו הר"ר דב ב"ר זאב ז"ל לרגל שמחת נישואי הבת תחי'
למז"ט ובשעטומ"צ
נלב"ע ה' כסלו תשפ"א ת.נ.צ.ב.ה. -החתונה ביום ד' ויצא -רויאל ב"ב-
לע"נ הי"ו -אלעד הרה"ח אליקים לקס
הרה"ח אליעזר שלמה ב"ר יששכר ז"ל בנדיקט לרגל שמחת הבר מצוה לבנו ני"ו
נלב"ע כ"ה ניסן תשפ"ו ת.נ.צ.ב.ה. למז"ט ובשעטומ"צ
הרה"ח אברהם יוסף נאה
הי"ו -אנטוורפען הי"ו -י-ם הרה"ח שלמה יצחק רוזנשטיין
לרגל שמחת הולדת הנכדה תחי' לרגל שמחת אירוסי הבת תחי' והולדת הנכדה תחי'
למז"ט ובשעטומ"צ למז"ט ובשעטומ"צ
הי"ו -אשדוד הרה"ח אפרים פונפדר הרה"ח שמחה אהרן בלוי הי"ו
לע"נ אביו הר"ר דב ב"ר זאב ז"ל לרגל שמחת נישואי הבן הבה"ח מרדכי ני"ו
למז"ט ובשעטומ"צ
נלב"ע ה' כסלו תשפ"א ת.נ.צ.ב.ה. -החתונה ביום ג' ויצא -ארמונות חן ב"ב-
⚫ היכל שבט הלוי ⚫
126 פרשת ויצא תשע"א פרשת תולדות תש"ס /תש"ע חומש רש"י:
הדרכות
111 כינוס תלמידי ובוגרי יש' חכמי לובלין בארה"ב -כסלו תשל"ט ישרות:
451 ימי חנוכה – הכנה //הלכה //דרוש עניני דיומא:
18 שבֶ ט הַ ּ ֵלוִ י 2 //מינוט פון לעבען.
א ּגֶעדַּ אנְ ק פוּן דֶּ ער ֵ
⚫ היכל מחשבת הלוי ⚫
216 פר' ויצא תשס"ו /ס"ז /ס"ח /ס"ט פר' תולדות תשס"ו /תשס"ח /תשס"ט חומש רש"י:
452 ימי חנוכה – הכנה //הלכה //דרוש עניני דיומא:
⚫ היכל ידות הלוי ⚫
316 פר' ויצא תשפ"ב – תשפ"ו פר' תולדות תשפ"ב – תשפ"ו רעוא דרעוין:
32 דוֹתי בְ סֵ פֶר הַ חָ כְ מָ ה >>> סדרת השיעורים בספר משלי {שבועי – ליל שישי}
סָ מַ כְ ִתי י ְֵת ַ
36 אוסף פרקי הדרכה חינוך הצאצאים )נאמרו בימי חול המועד בשנים קדומות( חינוך הצאצאים:
453 ימי חנוכה – הכנה //הלכה //דרוש עניני דיומא:
יו"ל ע"י מכון מעינות הלוי
הו"ל והפצת תורת מרן רבינו הגה"ק בעל שבט הלוי זי"ע
ת.ד 550 .ב"ב דוא"ל i5798836@gmail.com :טל03-5798836 :
