בעקבי הראשונים · B'Ikvei Harishoinim — תולדות (2026-11-09)

בעקבי הראשונים
"לצאת בעקבי הראשונים אריות שבחבורה גאוני הדורות בעלי גבורה" (לשון הרמב"ן בהקדמה לפירושו)
● גליון ק"ב עיון בפשוטו של מקרא בעקבות רבותינו ,רש"י ובעלי מחלוקתו תולדות תשפ"ז ●
וקח ְליְ :משלי הם ואינם גזל ,שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי לֶ ךְְנָאְאֶ ְלְהַ צֹּאןְו ַקחְלִ יְ ִמ ָשםְְ
עזים בכל יום .שניְגדייְעזיםְ:וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק ,אלא ֱשהְ שנֵיְג ָדיֵיְ ִעזִיםְט ִֹּביםְואֶ ע ֶ
האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים .בפרקי דרבי אליעזר (פל"ב). ֲשרְְ
יך ְ ַכא ֶא ָֹּתם ְמַ טעַ ִמים ְלאָ ִב ְָ
כאשרְאה ְבְ:כי טעם הגדי כטעם הצביְ . אָ הֵ ְב(ְ:כז ,ט)
דבור המתחיל 'וקח לי'
וכי לא הורשתה רבקה להשתמש בנכסי יצחק בשלושת דבורי המתחיל של רש"י ,ישנם טעמים לבקשת
רבקה להביא מן הצאן דוקא 'שני גדיי עזים' ,ונבוא בע"ה
מתוך דברי היפה תואר מתיישבת קושיא ,איזה חשש גזל
להעמיק בדברי רש"י ובמקורותיו ,לבחון כל דיבור בפני
היה כאן ,וכי לא נתן יצחק רשות לרבקה להשתמש בנכסיו
עצמו ושילוב כל הדברים יחד.
לכל מה שתרצה .אלא שאם הייתה רוצה לקחת גדיים
לצרכה ,בודאי שהייתה לה הרשות להשתמש בנכסים רש"י מביא רק חלק מדברי המדרש
כרצונה ,אבל מאחר ורצתה רבקה להאכיל את יצחק דברי רש"י בדיבור הראשון מיוסדים על דברי המדרש
סעודה ,שהוא עצמו חישב בדעתו לאכול חינם ,נמצא בבראשית רבה (סה ,יד) ,זה לשונו:
שהיא גונבת דעתו ומפסידתו שני גדיים ,ולכן הוצרכה
רבקה להשתמש בזכות כתובתה[ .וראה עוד ב'משכיל "ולקח לי משם שני גדיי עזים טובים .אמר רבי לוי ,אם
לדוד' ,ובעיקר ב'באר בשדה' ,שהאריך אם יש במעשה כזה מצאת ,הרי מוטב ,ואם לאו ,הבא לי מפרפורנין שלי ,שכך
איסור גזל]. כתב לה ,שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום".
ובעיקר דברי המדרש מפרש היפה תואר [וכן כתבו שאר
ונראה לעיניים ,שרש"י חילק המדרש בסכין חריף,
מפרשים] ,שרבקה אמרה ליעקב ,שילך לקנות גדיים מן והשמיט מדברי רבי לוי את מה שאמר' ,אם מצאת מוטב
השוק ,אבל אם לא ימצא שם ,יביא משל יצחק מזכות ואם לאו וכו' .ובהכרח שסובר רש"י שרק סוף דברי
כתובתה .ומדויק זה מלשון 'קח' ולא 'הבא' ,שהוא לשון המדרש נצרך להבנת הפסוק ,מה שאין כן תחילתו .ובכדי
'מקח' .והטעם שלא אמרה לו לקחת מיד מזכות כתובתה, להבין את דברי רש"י צריכים אנו קודם לירד להבנת
משום שלכתחילה לא הייתה מממשת זכות זו ,בכדי שלא המדרש ,מהו 'אם מצאת ואם לאו'.
למעט נכסי יצחק.
ומה נאים דברי בעל ה'יפה תואר' על המדרש (ר' שמואל
לפירוש זה מובן מאוד שלא הביא רש"י את תחילת דברי ב"ר יצחק יפה אשכנזי ,רפ"ה-שמ"ה) ,ונביא דבריו בלשונו:
המדרש ,כי הדרש הראשון דחוק בלשון הכתוב ,שהתורה
אומרת 'לך נא אל הצאן וקח לי משם' ,ומשמע שאמרה לו "אם מצאת הרי מוטב כו' .מדכתיב 'לי' דייק ,כי משלה
להביא ממקום מסויים ,ולדרשת המדרש ה'קח' וה'לי' בקשה ולא בגזל ,שאף על פי ששל יצחק היו ,הוו גזל,
אינם אותה לקיחה ,ש'קח' הוא מן השוק ו'לי' הוא מצאן מכיון שהוא היה מסתפק במה שיביא לו עשו בחנם ,והיא
יצחק .ועל כן הוציא רש"י מהמדרש רק את הדרשה על גורמת למעט מנכסיו .ומדכתיב 'וקח' ולא קאמר 'והבא',
התיבה 'לי' ' -משלי' ,ודרשה זו נצרכת אף בלא דיוק משמע לקוחין ,שיקחם בממון ,להכי קאמר ,אם מצאת
התיבות ,שכן היא מבארת את עיקר הפרשה ,מדוע לא
מוטב ,כלומר ,אם תמצא לקנות ממקום אחר ,מוטב ,שאף
היה חשש 'גזל' במה שהשתמשה רבקה לסעודת יצחק
בממון שלא היה בדעתו להוציא. על פי שהיה חייב לתת לה שני גדיים בכל יום ,היתה
מצמצמת ומבקשת שלא למעט מנכסיו כל שאפשר".
דבור המתחיל 'שני גדיי עזים'
[במהדו' המצויות ,ובמהדו' חורב הוא ממש כלשון רש"י] ,ודבריו קרבן פסח -דרש או פשט
באים ליישב קושיה גדולה בפסוק ,מפני מה הוצרכה
רבקה לשני גדיי עזים ,וכי יש אדם שאוכל בסעודה אחת לשון רש"י כאן ,קרוב מאוד ללשון הפרקי דרבי אליעזר
להערות והארות ,ולהצטרפות לרשימת המנויים :שמעון גומבו ss025322898@gmail.com - 0527152244 -
לקושיה זו ,מפני מה הוצרכה לשני גדיים [וראה רבינו בחיי יותר מגדי אחד .וראה במשכיל לדוד שהקשה על רש"י:
שהביא את דברי המדרש רבה ,שהוא רמז לשני שעירי יום
"איכא למידק ,מי הכניסו לזה ,שהיא אגדה שאין בה שום
הכיפורים .ועוד יעויין בחומש 'אוצר הראשונים' מפירוש 'רבינו
שלמה אשתרוק (ה"א קיט לערך) ,].והיא קושיא שעולה רמז בכתוב ,ולכאורה אין שום הכרח לדרשה זו ,דשפיר
מאליה בפשט הכתוב .ואפשר לראות בזה סיוע לדברי אפשר לומר כפשוטו ,שאמרה שנים כדי לעשות מאותו
המשכיל לדוד ,שעל דרך הפשט אין בכך קושי ,וצ"ע. החלק שהייתה יודעת שערב לו מטעמים שונים ,ומה גם
מנין שכתב יצחק לרבקה 'שני' גדיים דפשט הכתוב ,ואעשה אותם מטעמים ,משמע שניהם
למטעמים ,ולא כמו שכתב רש"י ,אחד לפסח ואחד
אלא שיש לעיין בדברי רש"י שהביא לשני המדרשים,
למטעמים ,אם כן מי הכריחו להביא אגדה זו הואיל ואין
המדרש רבה והפרקי דרבי אליעזר .שיש מקום לטעון,
שאין שניהם עולים בקנה אחד. דרך הרב להביא אלא אגדות המיישבות וצריכות
למשמעות המקרא".
שהנה יש להקשות בדברי המדרש רבה ,מנין למדו חז"ל
שכתב לה יצחק 'שני גדיים בכל יום' ,שמא כתב לה גדיים עיין שם מה שיישב .אמנם תלמידו ,בעל 'באר בשדה'
רבים ,אלא שכעת לא הייתה צריכה אלא שנים ,ולא היה דחה דברי רבו ,בזה הלשון:
למדרש אלא לומר 'שכתב לה כמה גדיים בכל יום' ,ומדוע "וכי דרכו של יצחק וכו' .דאפילו תימא דהיתה צריכה
כתב דבר שאין משמע מהפסוק.
לעשות מטעמים שונים מאותו החלק שערב לו ,אכתי בחד
והיה נראה שאדרבה ,זהו מקורו של המדרש שיצחק כתב סגי ,דאין לך סעודה גדולה כסעודת אברהם אבינו ע"ה
'שני גדיים' ,שהמדרש בא להשיב גם על הקושיא ,מדוע
שהיא יותר מסעודת שלמה המלך (ב"מ פו ,ב) ,ואפילו הכי
בקשה רבקה 'שני גדיים' ,הרי בשביל יצחק היה די באחד.
לא עשה אלא בן בקר אחד לכל אחד ואחד .ואין צורך
ומיישב המדרש שבקשה להביא שניים ,משום שזו הייתה
זכות כתובתה .ולפי זה שני המדרשים משיבים תשובה למה שכתב מורי הרב".
אחרת על אותה שאלה ,מדוע בקשה שני גדיים ולא אחד. את ראיית ה'באר בשדה' מאברהם אבינו ,ששחט לכל
אמנם אפשר שאין המדרשים סותרים ,שאפילו לדברי אחד רק בקר אחד ,יש לדחות בקל ,שאין לדמות בן בקר
הבראשית רבה שהיה לה זכות לשני גדיים ,הרי אמר שהוא גדול מאוד לגדי עזים .ועוד ,שכבר גלו לנו חכמינו
הכתוב 'ואעשה אתם מטעמים' ,ולא אמר 'ואעשה מהם איזה חלק מתוך הבקר רצה אברהם להגיש בפני אורחיו,
מטעמים' ,משמע שאת שניהם תתן לפני יצחק [וכעי"ז דייק וכידוע לשון הבקר יש בו בשר רב ומספיק הוא בשפע
בנחלת יעקב] ,וממילא צריך טעם מדוע לא עשתה רק גדי לסעודת אדם אחד ,אבל בגדי אין אנו יודעים מהו החלק
אחד .ומה שדרש המדרש רבה שקבלה בזכות הכתובה הטוב אותו רצתה רבקה לעשות מטעמים ליצחק ,ואולי
'שני גדיים' ,אפשר שהוא דורש את לשון הכתוב 'לי שני חלק זה קטן הוא ואינו מספיק לסעודה אחת.
גדיי עזים' ,משמע שכך הוא זכות שלה ,שני גדיים. ובאמת פלא הדבר ,שלא מצאנו בראשונים שהתייחסו
דבור המתחיל 'כאשר אהב'
קושיא למה לא הביאה ממין אחר שלא היה כלול בזכותה. בדיבור זה נותן רש"י טעם ,מדוע הכינה רבקה ליצחק
[עוד יש להעיר ,שאין ברור איזה דיוק יש מהלשון 'כאשר אהב'. דוקא גדיים ,ולא למשל כבשים או בן בקר .ומפרש רש"י,
ועיין מה שביארו בנחלת יעקב ובאר בשדה]. שכיון שיצחק בקש מעשיו לצוד לו ציד ,כלומר ,להביא מן
שני הד"ה האחרונים אינם בבירור מדברי רש"י המינים שצריכים לצודם ,והיינו מן החיות הטהורות ,על כן
בקשה רבקה להביא בשר שטעמו דומה לחיה טהורה ,כדי
אך יש לציין ידיעה חשובה מאוד ,ששני דיבורי המתחיל שלא יבין יצחק שהביאו לו מן הבהמות שבבית .וטעם זה
האחרונים שברש"י ,אינם נמצאים בכל הדפוסים וכתבי כתבו גם רבי אברהם בן הרמב"ם וב'מאור האפלה' (ר'
היד ,בחלק מהם אין את שניהם ,בחלק אין את ד"ה 'שני נתנאל בן ישעיהו ,ה"א פ"ח לערך ,הו' בחומש 'אוצר הראשונים').
גדיי עזים' ובחלק אין את ד"ה 'כאשר אהב' .ועל כן אין [ועיין עוד ברשב"ם שכתב טעם אחר].
ברור שהם יצאו מקולמוסו של רש"י .ומעתה אפשר כמו
שהתבאר ,שלרש"י לקחה רבקה דוקא גדיים ודוקא אלא שצריך עיון גם כאן ,אחר שכתב רש"י בדיבור הראשון
שניים ,כי זה מה שהיה לה בזכות כתובתה. כדברי המדרש ,שהיה לה זכות לשני גדיי עזים ,שוב אין
עיקרי הדברים:
א] צריך טעם מדוע בקשה רבקה דוקא גדיים ,ומדוע שניים .ב] רש"י מביא את המדרש ,שהיה לה בכתובתה 'שני גדיים
ליום' .ג] בפשטות רש"י בא ליישב את לשון 'לי' ,וכן מדוע אין כאן גזל [ולכן לא הביא רש"י את שאר דברי המדרש] .ד] יתכן
שרש"י מיישב בזה גם מדוע בקשה שניים .ה] רש"י שלפנינו מביא גם את הפרדר"א ,שבקשה שנים לפסח וחגיגה .ו]
עוד ברש"י לפנינו ,שבקשה גדיים בגלל הדמיון לטעם הצבי .ז] פירוש זה נראה שאינו מתיישב עם הרש"י הראשון.
