gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בעקבי הראשונים · B'Ikvei Harishoinim — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: בעקבי הראשונים · B'Ikvei Harishoinim

שבוע: תולדות (2026-11-09)

בעקבי הראשונים · B'Ikvei Harishoinim — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעקבי הראשונים‬ ‫"לצאת בעקבי הראשונים אריות שבחבורה ‪ ‬גאוני הדורות בעלי גבורה" (לשון הרמב"ן בהקדמה לפירושו)‬ ‫● גליון ק"ב‬ ‫עיון בפשוטו של מקרא בעקבות רבותינו‪ ,‬רש"י ובעלי מחלוקתו‬ ‫תולדות תשפ"ז ●‬ ‫וקח ְלי‪ְ :‬משלי הם ואינם גזל‪ ,‬שכך כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי‬ ‫לֶ ךְְנָאְאֶ ְלְהַ צֹּאןְו ַקחְלִ יְ ִמ ָשםְְ‬ ‫עזים בכל יום‪ .‬שניְגדייְעזים‪ְ:‬וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק‪ ,‬אלא‬ ‫ֱשהְ‬ ‫שנֵיְג ָדיֵיְ ִעזִיםְט ִֹּביםְואֶ ע ֶ‬ ‫האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים‪ .‬בפרקי דרבי אליעזר (פל"ב)‪.‬‬ ‫ֲשרְְ‬ ‫יך ְ ַכא ֶ‬‫א ָֹּתם ְמַ טעַ ִמים ְלאָ ִב ְָ‬ ‫כאשרְאה ְב‪ְ:‬כי טעם הגדי כטעם הצבי‪ְ .‬‬ ‫אָ הֵ ְב‪(ְ:‬כז‪ ,‬ט)‬ ‫דבור המתחיל 'וקח לי'‬ ‫וכי לא הורשתה רבקה להשתמש בנכסי יצחק‬ ‫בשלושת דבורי המתחיל של רש"י‪ ,‬ישנם טעמים לבקשת‬ ‫רבקה להביא מן הצאן דוקא 'שני גדיי עזים'‪ ,‬ונבוא בע"ה‬ ‫מתוך דברי היפה תואר מתיישבת קושיא‪ ,‬איזה חשש גזל‬ ‫להעמיק בדברי רש"י ובמקורותיו‪ ,‬לבחון כל דיבור בפני‬ ‫היה כאן‪ ,‬וכי לא נתן יצחק רשות לרבקה להשתמש בנכסיו‬ ‫עצמו ושילוב כל הדברים יחד‪.‬‬ ‫לכל מה שתרצה‪ .‬אלא שאם הייתה רוצה לקחת גדיים‬ ‫לצרכה‪ ,‬בודאי שהייתה לה הרשות להשתמש בנכסים‬ ‫רש"י מביא רק חלק מדברי המדרש‬ ‫כרצונה‪ ,‬אבל מאחר ורצתה רבקה להאכיל את יצחק‬ ‫דברי רש"י בדיבור הראשון מיוסדים על דברי המדרש‬ ‫סעודה‪ ,‬שהוא עצמו חישב בדעתו לאכול חינם‪ ,‬נמצא‬ ‫בבראשית רבה (סה‪ ,‬יד)‪ ,‬זה לשונו‪:‬‬ ‫שהיא גונבת דעתו ומפסידתו שני גדיים‪ ,‬ולכן הוצרכה‬ ‫רבקה להשתמש בזכות כתובתה‪[ .‬וראה עוד ב'משכיל‬ ‫"ולקח לי משם שני גדיי עזים טובים‪ .‬אמר רבי לוי‪ ,‬אם‬ ‫לדוד'‪ ,‬ובעיקר ב'באר בשדה'‪ ,‬שהאריך אם יש במעשה כזה‬ ‫מצאת‪ ,‬הרי מוטב‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬הבא לי מפרפורנין שלי‪ ,‬שכך‬ ‫איסור גזל‪].‬‬ ‫כתב לה‪ ,‬שהוא מעלה לה שני גדיים בכל יום‪".‬‬ ‫ובעיקר דברי המדרש מפרש היפה תואר [וכן כתבו שאר‬ ‫ונראה לעיניים‪ ,‬שרש"י חילק המדרש בסכין חריף‪,‬‬ ‫מפרשים]‪ ,‬שרבקה אמרה ליעקב‪ ,‬שילך לקנות גדיים מן‬ ‫והשמיט מדברי רבי לוי את מה שאמר‪' ,‬אם מצאת מוטב‬ ‫השוק‪ ,‬אבל אם לא ימצא שם‪ ,‬יביא משל יצחק מזכות‬ ‫ואם לאו וכו'‪ .‬ובהכרח שסובר רש"י שרק סוף דברי‬ ‫כתובתה‪ .‬ומדויק זה מלשון 'קח' ולא 'הבא'‪ ,‬שהוא לשון‬ ‫המדרש נצרך להבנת הפסוק‪ ,‬מה שאין כן תחילתו‪ .‬ובכדי‬ ‫'מקח'‪ .‬והטעם שלא אמרה לו לקחת מיד מזכות כתובתה‪,‬‬ ‫להבין את דברי רש"י צריכים אנו קודם לירד להבנת‬ ‫משום שלכתחילה לא הייתה מממשת זכות זו‪ ,‬בכדי שלא‬ ‫המדרש‪ ,‬מהו 'אם מצאת ואם לאו'‪.‬‬ ‫למעט נכסי יצחק‪.‬‬ ‫ומה נאים דברי בעל ה'יפה תואר' על המדרש (ר' שמואל‬ ‫לפירוש זה מובן מאוד שלא הביא רש"י את תחילת דברי‬ ‫ב"ר יצחק יפה אשכנזי‪ ,‬רפ"ה‪-‬שמ"ה)‪ ,‬ונביא דבריו בלשונו‪:‬‬ ‫המדרש‪ ,‬כי הדרש הראשון דחוק בלשון הכתוב‪ ,‬שהתורה‬ ‫אומרת 'לך נא אל הצאן וקח לי משם'‪ ,‬ומשמע שאמרה לו‬ ‫"אם מצאת הרי מוטב כו'‪ .‬מדכתיב 'לי' דייק‪ ,‬כי משלה‬ ‫להביא ממקום מסויים‪ ,‬ולדרשת המדרש ה'קח' וה'לי'‬ ‫בקשה ולא בגזל‪ ,‬שאף על פי ששל יצחק היו‪ ,‬הוו גזל‪,‬‬ ‫אינם אותה לקיחה‪ ,‬ש'קח' הוא מן השוק ו'לי' הוא מצאן‬ ‫מכיון שהוא היה מסתפק במה שיביא לו עשו בחנם‪ ,‬והיא‬ ‫יצחק‪ .‬ועל כן הוציא רש"י מהמדרש רק את הדרשה על‬ ‫גורמת למעט מנכסיו‪ .‬ומדכתיב 'וקח' ולא קאמר 'והבא'‪,‬‬ ‫התיבה 'לי' ‪' -‬משלי'‪ ,‬ודרשה זו נצרכת אף בלא דיוק‬ ‫משמע לקוחין‪ ,‬שיקחם בממון‪ ,‬להכי קאמר‪ ,‬אם מצאת‬ ‫התיבות‪ ,‬שכן היא מבארת את עיקר הפרשה‪ ,‬מדוע לא‬ ‫מוטב‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם תמצא לקנות ממקום אחר‪ ,‬מוטב‪ ,‬שאף‬ ‫היה חשש 'גזל' במה שהשתמשה רבקה לסעודת יצחק‬ ‫בממון שלא היה בדעתו להוציא‪.‬‬ ‫על פי שהיה חייב לתת לה שני גדיים בכל יום‪ ,‬היתה‬ ‫מצמצמת ומבקשת שלא למעט מנכסיו כל שאפשר‪".‬‬ ‫דבור המתחיל 'שני גדיי עזים'‬ ‫[במהדו' המצויות‪ ,‬ובמהדו' חורב הוא ממש כלשון רש"י]‪ ,‬ודבריו‬ ‫קרבן פסח ‪ -‬דרש או פשט‬ ‫באים ליישב קושיה גדולה בפסוק‪ ,‬מפני מה הוצרכה‬ ‫רבקה לשני גדיי עזים‪ ,‬וכי יש אדם שאוכל בסעודה אחת‬ ‫לשון רש"י כאן‪ ,‬קרוב מאוד ללשון הפרקי דרבי אליעזר‬ ‫להערות והארות‪ ,‬ולהצטרפות לרשימת המנויים‪ :‬שמעון גומבו ‪ss025322898@gmail.com - 0527152244 -‬‬ ‫לקושיה זו‪ ,‬מפני מה הוצרכה לשני גדיים [וראה רבינו בחיי‬ ‫יותר מגדי אחד‪ .‬וראה במשכיל לדוד שהקשה על רש"י‪:‬‬ ‫שהביא את דברי המדרש רבה‪ ,‬שהוא רמז לשני שעירי יום‬ ‫"איכא למידק‪ ,‬מי הכניסו לזה‪ ,‬שהיא אגדה שאין בה שום‬ ‫הכיפורים‪ .‬ועוד יעויין בחומש 'אוצר הראשונים' מפירוש 'רבינו‬ ‫שלמה אשתרוק (ה"א קיט לערך)‪ ,].‬והיא קושיא שעולה‬ ‫רמז בכתוב‪ ,‬ולכאורה אין שום הכרח לדרשה זו‪ ,‬דשפיר‬ ‫מאליה בפשט הכתוב‪ .‬ואפשר לראות בזה סיוע לדברי‬ ‫אפשר לומר כפשוטו‪ ,‬שאמרה שנים כדי לעשות מאותו‬ ‫המשכיל לדוד‪ ,‬שעל דרך הפשט אין בכך קושי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫החלק שהייתה יודעת שערב לו מטעמים שונים‪ ,‬ומה גם‬ ‫מנין שכתב יצחק לרבקה 'שני' גדיים‬ ‫דפשט הכתוב‪ ,‬ואעשה אותם מטעמים‪ ,‬משמע שניהם‬ ‫למטעמים‪ ,‬ולא כמו שכתב רש"י‪ ,‬אחד לפסח ואחד‬ ‫אלא שיש לעיין בדברי רש"י שהביא לשני המדרשים‪,‬‬ ‫למטעמים‪ ,‬אם כן מי הכריחו להביא אגדה זו הואיל ואין‬ ‫המדרש רבה והפרקי דרבי אליעזר‪ .‬שיש מקום לטעון‪,‬‬ ‫שאין שניהם עולים בקנה אחד‪.‬‬ ‫דרך הרב להביא אלא אגדות המיישבות וצריכות‬ ‫למשמעות המקרא‪".‬‬ ‫שהנה יש להקשות בדברי המדרש רבה‪ ,‬מנין למדו חז"ל‬ ‫שכתב לה יצחק 'שני גדיים בכל יום'‪ ,‬שמא כתב לה גדיים‬ ‫עיין שם מה שיישב‪ .‬אמנם תלמידו‪ ,‬בעל 'באר בשדה'‬ ‫רבים‪ ,‬אלא שכעת לא הייתה צריכה אלא שנים‪ ,‬ולא היה‬ ‫דחה דברי רבו‪ ,‬בזה הלשון‪:‬‬ ‫למדרש אלא לומר 'שכתב לה כמה גדיים בכל יום'‪ ,‬ומדוע‬ ‫"וכי דרכו של יצחק וכו'‪ .‬דאפילו תימא דהיתה צריכה‬ ‫כתב דבר שאין משמע מהפסוק‪.‬‬ ‫לעשות מטעמים שונים מאותו החלק שערב לו‪ ,‬אכתי בחד‬ ‫והיה נראה שאדרבה‪ ,‬זהו מקורו של המדרש שיצחק כתב‬ ‫סגי‪ ,‬דאין לך סעודה גדולה כסעודת אברהם אבינו ע"ה‬ ‫'שני גדיים'‪ ,‬שהמדרש בא להשיב גם על הקושיא‪ ,‬מדוע‬ ‫שהיא יותר מסעודת שלמה המלך (ב"מ פו‪ ,‬ב)‪ ,‬ואפילו הכי‬ ‫בקשה רבקה 'שני גדיים'‪ ,‬הרי בשביל יצחק היה די באחד‪.‬‬ ‫לא עשה אלא בן בקר אחד לכל אחד ואחד‪ .‬ואין צורך‬ ‫ומיישב המדרש שבקשה להביא שניים‪ ,‬משום שזו הייתה‬ ‫זכות כתובתה‪ .‬ולפי זה שני המדרשים משיבים תשובה‬ ‫למה שכתב מורי הרב‪".‬‬ ‫אחרת על אותה שאלה‪ ,‬מדוע בקשה שני גדיים ולא אחד‪.‬‬ ‫את ראיית ה'באר בשדה' מאברהם אבינו‪ ,‬ששחט לכל‬ ‫אמנם אפשר שאין המדרשים סותרים‪ ,‬שאפילו לדברי‬ ‫אחד רק בקר אחד‪ ,‬יש לדחות בקל‪ ,‬שאין לדמות בן בקר‬ ‫הבראשית רבה שהיה לה זכות לשני גדיים‪ ,‬הרי אמר‬ ‫שהוא גדול מאוד לגדי עזים‪ .‬ועוד‪ ,‬שכבר גלו לנו חכמינו‬ ‫הכתוב 'ואעשה אתם מטעמים'‪ ,‬ולא אמר 'ואעשה מהם‬ ‫איזה חלק מתוך הבקר רצה אברהם להגיש בפני אורחיו‪,‬‬ ‫מטעמים'‪ ,‬משמע שאת שניהם תתן לפני יצחק [וכעי"ז דייק‬ ‫וכידוע לשון הבקר יש בו בשר רב ומספיק הוא בשפע‬ ‫בנחלת יעקב]‪ ,‬וממילא צריך טעם מדוע לא עשתה רק גדי‬ ‫לסעודת אדם אחד‪ ,‬אבל בגדי אין אנו יודעים מהו החלק‬ ‫אחד‪ .‬ומה שדרש המדרש רבה שקבלה בזכות הכתובה‬ ‫הטוב אותו רצתה רבקה לעשות מטעמים ליצחק‪ ,‬ואולי‬ ‫'שני גדיים'‪ ,‬אפשר שהוא דורש את לשון הכתוב 'לי שני‬ ‫חלק זה קטן הוא ואינו מספיק לסעודה אחת‪.‬‬ ‫גדיי עזים'‪ ,‬משמע שכך הוא זכות שלה‪ ,‬שני גדיים‪.‬‬ ‫ובאמת פלא הדבר‪ ,‬שלא מצאנו בראשונים שהתייחסו‬ ‫דבור המתחיל 'כאשר אהב'‬ ‫קושיא למה לא הביאה ממין אחר שלא היה כלול בזכותה‪.‬‬ ‫בדיבור זה נותן רש"י טעם‪ ,‬מדוע הכינה רבקה ליצחק‬ ‫[עוד יש להעיר‪ ,‬שאין ברור איזה דיוק יש מהלשון 'כאשר אהב'‪.‬‬ ‫דוקא גדיים‪ ,‬ולא למשל כבשים או בן בקר‪ .‬ומפרש רש"י‪,‬‬ ‫ועיין מה שביארו בנחלת יעקב ובאר בשדה‪].‬‬ ‫שכיון שיצחק בקש מעשיו לצוד לו ציד‪ ,‬כלומר‪ ,‬להביא מן‬ ‫שני הד"ה האחרונים אינם בבירור מדברי רש"י‬ ‫המינים שצריכים לצודם‪ ,‬והיינו מן החיות הטהורות‪ ,‬על כן‬ ‫בקשה רבקה להביא בשר שטעמו דומה לחיה טהורה‪ ,‬כדי‬ ‫אך יש לציין ידיעה חשובה מאוד‪ ,‬ששני דיבורי המתחיל‬ ‫שלא יבין יצחק שהביאו לו מן הבהמות שבבית‪ .‬וטעם זה‬ ‫האחרונים שברש"י‪ ,‬אינם נמצאים בכל הדפוסים וכתבי‬ ‫כתבו גם רבי אברהם בן הרמב"ם וב'מאור האפלה' (ר'‬ ‫היד‪ ,‬בחלק מהם אין את שניהם‪ ,‬בחלק אין את ד"ה 'שני‬ ‫נתנאל בן ישעיהו‪ ,‬ה"א פ"ח לערך‪ ,‬הו' בחומש 'אוצר הראשונים')‪.‬‬ ‫גדיי עזים' ובחלק אין את ד"ה 'כאשר אהב'‪ .‬ועל כן אין‬ ‫[ועיין עוד ברשב"ם שכתב טעם אחר‪].‬‬ ‫ברור שהם יצאו מקולמוסו של רש"י‪ .‬ומעתה אפשר כמו‬ ‫שהתבאר‪ ,‬שלרש"י לקחה רבקה דוקא גדיים ודוקא‬ ‫אלא שצריך עיון גם כאן‪ ,‬אחר שכתב רש"י בדיבור הראשון‬ ‫שניים‪ ,‬כי זה מה שהיה לה בזכות כתובתה‪.‬‬ ‫כדברי המדרש‪ ,‬שהיה לה זכות לשני גדיי עזים‪ ,‬שוב אין‬ ‫עיקרי הדברים‪:‬‬ ‫א] צריך טעם מדוע בקשה רבקה דוקא גדיים‪ ,‬ומדוע שניים‪ .‬ב] רש"י מביא את המדרש‪ ,‬שהיה לה בכתובתה 'שני גדיים‬ ‫ליום'‪ .‬ג] בפשטות רש"י בא ליישב את לשון 'לי'‪ ,‬וכן מדוע אין כאן גזל [ולכן לא הביא רש"י את שאר דברי המדרש]‪ .‬ד] יתכן‬ ‫שרש"י מיישב בזה גם מדוע בקשה שניים‪ .‬ה] רש"י שלפנינו מביא גם את הפרדר"א‪ ,‬שבקשה שנים לפסח וחגיגה‪ .‬ו]‬ ‫עוד ברש"י לפנינו‪ ,‬שבקשה גדיים בגלל הדמיון לטעם הצבי‪ .‬ז] פירוש זה נראה שאינו מתיישב עם הרש"י הראשון‪.‬‬