הלכה ולמעשה · Halacha Ulema'aseh — תולדות (2026-11-09)

הלכה ולמעשה – מוקצה גמור
בס"ד – גליון מ' -סיכום חבורות על סימן שח – הלכות מוקצה – פרשת תולדות שנת תשפ''ז
עם הגהות הגרי"א הכהן פארכהיימער שליט"א -מו"ץ בבית מדרש גבוה ובק"ק ליקוואוד יצ"ו
א] כללי הלכות מוקצה
]1יש לחלק גדרי מוקצה לשנים א] כלי שמלאכתו לאיסור ב] מוקצה גמור.
]2וכל דבר שמוקצה מחמת חסרון כיס (ע' להלן בגדרו) או מחמת גופו (ע' להלן בגדרו) נחשב מוקצה גמור.
]3והחילוק העיקרי ביניהם הוא דמוקצה גמור אסור לטלטלו בידים כדרכו ואף לצורך גופו/מקומו( 1משא"כ כלי שמלאכתו
לאיסור שמותר בזה.)2
ב] גדר מוקצה מחמת גופו
]1כל דבר שאינו אוכל וגם אינו נחשב 'כלי' (בהלכות מוקצה) מקרי 'מוקצה מחמת גופם'.
]2ובהלכות מוקצה ,כדי שיהא נחשב כלי צריך שיהא מיוחד לאיזה שימוש.3
]3ולכן עפר ,אבנים ועשבים ,עצים וקנים ,וכן שערות ונוצות ] ,[Dandruffהם כולם מוקצה מחמת גופו.4
]4וכן כל דבר המחובר לקרקע (שאין הדרך לטלטלו) ג"כ אינו נחשב כלי ומוקצה הם מחמת גופם.
]5ולכן כתבו פוסקי זמנינו שגדר המתנדד ] [Shaky Fenceהוא מוקצה מחמת גופו( ,ואסור להזיז אותו בידם)[ .5א]
]6ויש הרבה דברים מסוגי שונים שמוקצים הם מחמת גופם ,ויתבארו בעזהי"ת בגליונות הבאות.
ג] גדר של מוקצה מחמת חסרון כיס
]1דבר שבעליו מקפיד עמו שלא לטלטל משום חשש נזק נקרא 'מוקצה מחמת חסרון כיס' [ .6ב]
]2ויש כמה דברים שמוקצים הם מפני 'חסרון כיס' ויתבארו בעזהי"ת בגליונות הבאות.
ד] אופנים המותרים לטלטל כל מוקצה
טלטול מן הצד
]1מותר לטלטל מוקצה (אף מוקצה גמור) באופן של 'טלטול מן הצד' אם הוא לצורך דבר המותר( 7והיינו שלא לצורך המוקצה
עצמה).
הגהות הרב הגרי"א הכהן פארכהיימער שליט"א:
[א] זה תלויה בהבנת הפוסקים בהסוגיא ,ע' בשו"ת אורח יעקב [בסימן נו] במה שכתבתי בנידון זה ,ויש להחמיר בזה לכתחילה.
[ב] ודווקא אם הוא כלי שמלאכתו לאיסור ,כמו שכתב הערוך השולחן [שח,יא] ,אבל כלי שמלאכתו להיתר אף אם בעליו מקפיד עליו ,לא נחשב 'מוקצה
מחמת חסרון כיס'.
מזיזו] וכן כתב הבאר היטב [ס"ק ד] ,ומבאור מדבריהם שכיון שהוא מחובר לקרקע 1אסור לטלטל כל דבר שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואפילו לצורך גופו או
אסור לנדד אותו כלל כדין מוקצה מחמת גופו ,וכן מבואר מדברי הפמ"ג [שיב א"א מקומו וכמו שכתב בשו"ע סימן שח,א ,וכן אסור לטלטל כל דבר שמוקצה מחמת
ס"ק ו וכן בסימן שלו משב"ז ס"ק ד] שכל דבר המחובר אסור לנדד אותו כלל ,וכמו"כ גופו ואפילו לצורך גופו או מקומו וכמו שכתב הרמ"א בסימן שח,ז.
מפורש בדברי הט"ז [בסימן שלו ס"ק ד]. 2וכמו שכתב בשו"ע סימן שח,ג וכן ביאר המשנ"ב [בס"ק א] כוונת השו"ע של 'כל
אולם יש אחרונים שכתבו שאין מוקצה במחובר כשעדיין ראוי להשתמש בו ,ע' הכלים נטלים בשבת'.
בתוספת שבת [ס"ק יא וע"ש שתמה על המג"א שאמאי לא אסרו הגמ' להשתמש באילן מטעם 3עיין ברמ"א שח,ז.
זה ,אבל עיין בדברי הט"ז בסימן שלו ס"ק ד שתירוץ שנתנו הגמ' טעם לכולי עלמא אפ' למאן 4עיין במשנ"ב בהקדמתו לסימן שח.
דלית ליה מוקצה ע"ש] ובאליה רבה [ס"ק יב] שכתבו שאין איסור מוקצה במחובר כל 5בגמ' שבת [דף פב ].איתא 'היו לפניו צרור ועשבים וכו' חד אמר מקנח בצרור ואין
שעדיין מחובר להקרקע וראוי להשתמש בו ,ולדעתם אין איסור להזיז עשבים כלל, מקנח בעשבים וכו' ,וכתב רש"י [ד"ה ואינו מקנח בעשבים] שכוונת הגמ' הוא בעשבים
וזה שכתב השו"ע 'שלא יזיזים' היינו שלא יתלשם [לשון התו"ש' :שלא ישמוט אותם מחוברים ומשום חשש תלישה אין לקנח בהם.
ממקומם משום תלישה' .ועיין בפמ"ג שם שנתקשה על דברי הא"ר ע"ש]. ומבואר מרש"י שמותר להשתמש בעשבים מחוברים ,וכן כתב הב"י [שיב,ה] וז"ל:
וגדולי פוסקי זמנינו כתבו שנקטינן כגדולי האחרונים המחמירים בזה ,וכל דבר 'ומשמע מדברי רש"י שאפילו אם העשבים מחוברים יכול לקנח בהם בעודם
המחובר לקרקע (כגון גדר המתנדנד) הוא מוקצה ,כך הובא בשם הגרש"ז אוריבאך מחוברים ולא יזיזם' עכ"ל וכן כתב בדרכי משה [ס"ק ב] ולכן כתב בשו"ע [בסימן
[בשלמי יהודה פרק יג הערה ג] וכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב [בשלמי יהודה שם]. שיב,ו] 'מקנחין בשבת בעשבים לחים אפילו הם מחוברים ובלבד שלא יזיזים' עכ"ל,
אולם בשו"ת אור לציון [פרק כו,א בהערה שם] כתב להקל כדברי הא"ר שמחובר והסכים עמו הרמ"א ,ועיין בביאר הגר"א [ס"ק ה] שכתב שמקורו הוא מדברי רש"י.
לקרקע אינו מוקצה מצד עצמו. ויש מבוכה בהאחרונים בהבנת דברי הב"י במה שכתב על הטור ובשו"ע 'שלא
6ע' משנ"ב שח ס"ק ב. יזיזים' ,שכתב במג"א [שם] שכוונתו הוא דאסור להזיזים מפני איסור מוקצה ,ורק
7וכמו שכתב בשו"ע סימן שט,ד. מותר לקנח בהם בלא הזזה כלל [כמו שכתב בשו"ע שח,מב דמותר ליגע במוקצה אם אינו
] 2וגדר של טלטול מן הצד היינו שמטלטל בידיו דבר המותר ועי"ז מתנדד דבר המוקצה. 2
]3ולכן מותר לטלטל דבר המותר המונח על דבר המוקצה 8ואף אם ע"י זה מנדד את הדבר האסור.
]4וכן מותר לטלטל דבר המותר שיש עליו דבר האסור( 9אם אינו 'בסיס' )10ואף שע"י זה מטלטל ג"כ הדבר האסור.
]5אמנם ,אם אפשר לנער את הדבר האסור ,מחוייב לנערו מעליו ולא יטלטלו אם דבר ההיתר.
]6אולם ,אם צריך אותו מקום פנוי או יש חשש הפסד בהניעור מותר לטלטל אותו ממקומו עד שיגיע למקום משומר ,ואז
ינער אותו.11
]7אם יש דברים מוקצים ע"ג השולחן ,לדעת המשנ"ב מותר לגרר מעל השולחן ע"י סכין וכיוצ"ב( ,12דהוי טלטול מן הצד
לצורך דבר המותר) וכן נקטו פוסקי זמנינו.
טלטול בגופו
]1מותר לטלטל כל מוקצה (אף מוקצה גמור) בגופו (ואף אם מטלטל אותו לצורך דבר המוקצה עצמה.)13
]2ולדעת המשנ"ב טלטל ברגלו 14או במרפק 15נחשבים טלטול בגופו ומותרים [ג] (והחזו"א החמיר כל שמטלטל המוקצה להדיא.)16
]3וכן מותר לנדד כל דבר המוקצה ע"י נפוח הפיו.[Blowing] 17
]4ונחלקו הפוסקים לענין טלטול מאחורי ידיו אם זה נחשבת טלטול בגופו או לא.18
הגהות הרב הגרי"א הכהן פארכהיימער שליט"א:
[ג] ונהגו להקל כהמשנ"ב
בגופו אלא כוונתו שאין ענין שכיבה על הקש שם 'טלטול הקש' אלא שם 'תשמיש 8רמ"א שח,ג ומשנ"ב ס"ק יט.
השכיבה' ,הלכך אף אם כוונת השוכב לנער את הקש מותר מפני שהוא דבר הנמשך 9שו"ע שט,ד ומנש"ב שם ס"ק יד
מפעולת השכיבה ,וע"ש בחזו"א [בס"ק יג] שהעלה דטלטול ברגליו אפ' טלטול מן 10שאם הוא בסיס אז אסור לטלטל הדבר המותר כמו הדבר המוקצה בעצמו.
הצד לא מיקרי אלא נחשב טלטול גמור. 11שו"ע שט,ג ומנש"ב שט ס"ק יב ובסימן שי ס"ק לו.
ובקיצור ,לדעת החזו"א כל טלטול אפ' בגופו אם מטלטל האיסור להדיא נחשב 12כתב המשנ"ב [בסימן שח ס"ק קטו] בשם הט"ז שלגרר את הפסולת מעל השלחון
טלטול גמור ,וענין טלטול מן הצד הוא ששם מעשה הטלטול הוא על דבר ההיתר בסכין חשיב טלטול מן הצד שמותר לצורך דבר המותר ,וכגון לגררם מן השלחן כדי
שהוא מטלטל עם האיסור ,וזה שהותר לטלטל הקש בגופו הוא משום דאין מעשה להשתמש באותו מקום.
שכיבה על הקש שם מעשה טלטול הקש אלא שם מעשה תשמיש השכיבה [אבל צ"ע וע"ש בבאר היטב [ס"ק לד] שתמה על דברי הט"ז מדבריו [שבסימן שיא ס"ק ב והובא
בדעתו מה שנפסק בשו"ע בסימן שח,מג ברמ"א שם דמותר לטלטל ע"י ניפוח ,ואפשר דניפוח גם במשנ"ב שיא ס"ק ו] דאסור לדחוף מוקצה ע"י קנה ,ועיין במנחת שלמה [סימן יד
לא חשיב כלל טלטול ,וצ"ע ,וכן צ"ע על החזו"א בזה דמבואר ברמ"א בסימן רעו ס"ק ג בשם אות ב] שכתב לבאר דאין זה דומה להדוחף את המוקצה בקנה ,דאם דוחפו בדבר
כמה ראשונים דמותר לומר לגוי ליטול הנר משום דאי בעי ישראל שקיל ליה בעצמו ע"י טלטול שאין דרכו בכך אפשר דדמי לניעור ולכו"ע שרי[ .וע' בשעה"צ סימן שח ס"ק צה שכתב
מן הצד כגון באחורי ידיו ,שלפי החזו"א לכאורה לא יהא שרי לישראל להביא הנר ככה ,וכן בשם הפמ"ג לבאר דעת הט"ז שהתיר הט"ז רק משום שצריך להשתמש במקום שבו מונח
העיר בשונה הלכות על החזו"א בסימן רעו,ג ,וצ"ע].
17ע' שו"ע שח,מג ,וכן מפורש בשמירת שבת כהלכתה [פרק כב,לו].
הקליפין והעצמות]
18כתב בשמירת שבת כהלכתה [פרק כב,לו] וכן כתב באג"מ [ח"ה סימן כב] שאין זה ויש להזכיר שיש חולקים לגמרי על הט"ז ואוסרים לגרר בסכין ,ע' בשו"ע הרב
נחשב טלטול בגופן[ ,ועיין להלן שכן מבואר מדברי המשנ"ב]. [בסימן שח בסוף הסימן] שכתב שגרירה לא מקרי טלטול מן הצד ,וביאר שטלטול מן
אבל בשו"ע הרב [בסימן רעו ס"ק י] כתב דטלטול ע"י אחורי ידיו או בין אצילי ידיו הצד לא הוי אלא בהיכא שהאיסור מתטלטל מאליו משא"כ בגרירה ע"י סכין אין
חשיב טלטול בגופו [ע"ש במה שכתב לבאר אמאי לא שרי לומר לאינו יהודי לטלטל הנר כדי
המוקצה מטלטל מאליו אלא הוא מטלטלו להדיא ע"י הסכין שנעשה לו כידו
שלא יפסד ,אע"פ דאי בעי הישראל מצי מטלטל בגופו והיינו ע"י אחורי ידיו] וכן הובא להלכה ארוכה.
בשם הגרי"ש אלישיב [בשלמי יהודה בהפתיחה הערה כט] שגם טלטול מאחורי היד והחזו"א [בסימן מז ס"ק יד] ג"כ חולק על הט"ז וכתב דלא נאמר דין טלטול מן הצד
נחשב טלטול בגופו ,ובמקום אחר [במכתב א,קמג-קמד] ביאר דדוקא אם מטלטל ע"י אלא בכגון ששכח אבן על הכלי דמטלטל את הכלי עם האבן ,ושם הטלטול הוא על
אחורי ידיו מלמטה ,דהיינו שמניח ידיו מתחת למוקצה ומטלטל את המוקצה ע"ג הכלי ,אבל בגרירה עיקר הטלטול הוא בשביל המוקצה ואף שכוונתו לנקות השלחן
אחורי ידיו ולא על כף ידו ,אבל אם מטלטל המוקצה ע"י אחורי ידיו מלמעלה, ולכן אסור.
והיינו שמניח ידיו ע"ג המוקצה והופך את ידיו לטלטל את המוקצה מאחורי ידו, ולענין מעשה כבר הורה המשנ"ב [ס"ק קטו] שיש להקל כהט"ז ,וכן כתבו פוסקי
דינו כטלטול כדרכו ,כיון דהדרך לפעמים להזיז דברים המונחים על השולחן ככה זמנינו ,כך נפסק בשמירת שבת כהלכתה [פרק כב,לח] וכן הובא בשם החזו"א עצמו
ע"ש. [בטעמא דקרא להגר"ח קניבסקי] שהמנהג כהט"ז ,וכן הובא בשם הגר"ח קניבסקי
והנה ,מדברי המשנ"ב [בסימן שיא ס"ק ל] מבואר שסובר דטלטול בגופו הוא רק [בשבות יצחק ח"א פרק י,ד] שבביתו של החזו"א נהגו למעשה להקל כהט"ז ,וכן מבואר
בשאר אבריו שכתב 'טלטול בגופו פירוש שאינו נוגע בידיו' ,אבל במשנ"ב [בסימן רעו
משו"ת מנחת יצחק [ח"ה סימן קכה] שכן נקטינן להלכה ,וכן כתב בשמירת שבת
ס"ק לא על מה שכתב הרמ"א להתיר לומר לגוי ליטול נר דלוק וביאר המשנ"ב דכיון דאי בעי כהלכתה [פרק כב,לח] וכן כתב בשו"ת אור לציון [פרק כו,ז].
ישראל שקיל ליה בעצמו ע"י טלטול מן הצד כגון באחורי ידיו או בין אצילי ידיו ממילא מותר וכתב בשו"ת אז נדברו [ח"ט סימן לג] שבאופן שאין עצה אחרת בודאי יש על מי
לומר לגוי להביאו] מבואר שעכ"פ נחשב הוא טלטול מן הצד [ולא טלטול בגופו ,שהרי לסמוך לגרר הפסולת בסכין או בכף.
כתב המשנ"ב להדיא שהוא 'טלטל מן הצד' ,וכן מוכח מזה שכתב המג"א בסימן רעט ס"ק ט והובא בשם הגר"מ פיינשטיין [בספר טלטולי שבת תשובה לט] דמוטב לנוהג כהט"ז
שאסור לטלטל את הפתילה ע"י גוי כדי שלא יגנב או שלא יפסד ,ומבואר שאינו נחשב טלטול לטלטל בסכין אף היכא שהפסולות דינם כגרף של רעי (ומעיקר הדין מותר לטלטלו
בגופו אלא טלטול מן הצד ומפני כך מותר טלטול מאחורי ידיו רק לצורך דבר המותר אבל לא בידים) כיון שההיתר של גש"ר הוא רק כשאין עצה אחרת [ע"פ דברי הערוך השולחן
לצורך דבר האסור עצמו כגון שלא יגנב ,ולכן כיון שאין דרך היתר לישראל לטלטל אותו כן, שח,ס].
ממילא אסור לטלטלו אף ע"י גוי]. 13כתב הרמ"א [בסימן שח,ג] שמותר לטלטל דבר מוקצה ע"י נפוח 'דלא הוי אלא
ויש להזכיר כאן שהובא בשם הגרי"ש אלישיב [במכתב א,קמה הנדפס במאור השבת כלאחר יד ולא מיקרי טלטול'.
ח"ה] דאף מותר לטלטל דבר המוקצה בין אצבעות ידיו כיון שאין הדרך לטלטל 14משנ"ב [סימן שיא ס"ק ל].
כך ,אבל לא ראינו בשאר פוסקי זמנינו שהקילו כן. 15כתב המשנ"ב [בסימן שיא ס"ק ל] דטלטול בגופו 'פירושו שאינו נוגע בידו כי אם
בגופו או בשאר אבריו' עכ"ל ,ומבואר מדבריו דמרפק נחשב טלטול בגופו וכן כתב
To receive a free weekly email, send a blank email to halachahulemasah@gmail.com באג"מ [ח"ה סימן כב] ,וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה [פרק כב,לו] וכן הובא בשם
We are in need of sponsors for our Gilyin, as costs accumulate הגרי"ש אלישיב [במכתב א,קמג הנדפס במאור השבת ח"ה].
To contribute to the Gilyin costs, please contact the above email address. 16החזו"א [בסימן מז ס"ק יג] פליג על עיקר הדין של טלטול מוקצה ברגלו (או שאר
אבריו) לצורך המוקצה וכתב דאין היתר בה כלל אפילו לדעת הרא"ש [שהוא המקור
להתיר טלטל בגופו מזה שביאר ההיתר לשכוב על קש מאחר שאינו מטלטל אותו בידים אלא
בגופו] ובאר כוונת הרא"ש [שם בס"ק יב] דאין כוונתו לחלק בין טלטול ביד לטלטול
