gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור פנימי · Ohr Pnimi — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אור פנימי · Ohr Pnimi

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אור פנימי · Ohr Pnimi — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫גליון י"ג‬ ‫משוכתב מתוך שיעורים‬ ‫לשון רבינו בעל הסולם‬ ‫ּומקֻ לְ קָ ל‪ ,‬אֵּ יְך יָצָ א וְהָ יָה בְ מַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה ְבאֵּ ין סֹוף‪ֶׁ ,‬שלְ אַ ְחּדּותֹו‬ ‫יג אָ ְמנָם עֲדַ יִן נִ ְשאַ ר לָנּו לְהָ ִבין‪ ,‬סֹוף סֹוף‪ ,‬כֵּיוָן ֶׁשהָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל לְ עַ צְ מֹו הּוא כָל ָכְך פָ גּום ְ‬ ‫ֲשה כָ מֹונּו‪,‬‬ ‫ּומלָה לְפָ ְר ָשה‪ .‬וְהָ עִ נְ יָן הּוא‪ ,‬כִ י בֶׁ אֱמֶׁ ת תֵּ כֶׁף ְבהַ מַ ְח ָשבָ ה ל ְִבר ֹא אֶׁ ת הַ נְ ָשמֹות‪ ,‬הָ יְתָ ה מַ ְח ַש ְבתֹו ית' ּגֹומֶׁ רֶׁ ת הַ כֹל‪ ,‬כִ י אֵּ ינֹו צָ ִריְך לִכְ לֵּי מַ ע ֶׁ‬ ‫אֵּ ין הֶׁ גֶׁה ִ‬ ‫ּסֹופית‪,‬‬‫וְתֵּ כֶׁף יָצְ אּו וְנִ ְתהַ ּוּו ָכ ל הַ נְ ָשמֹות ְוכָל הָ עֹולָמֹות הָ ע ֲִת ִידים ל ְִהבָ ְראֹות‪ְ ,‬מל ִֵּאים בְ כָל הַ ּטֹוב וְהָ ֹענֶׁג וְהָ רֹך‪ֶׁ ,‬ש ִח ֵּשב בַ עֲדָ ן‪ ,‬עִ ם כָל תַ כְ לִ ית ְשלֵּמּותָ ן הַ ִ‬ ‫ֶׁשהַ נְ ָשמֹות ע ֲִתידֹות לְ קַ בֵּ ל ִבגְ מַ ר הַ ִתּקּון‪ְּ ,‬דהַ יְנּו אַ חַ ר ֶׁשהָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל ֶׁשבַ נְ ָשמֹות כְ בָ ר ִקבֵּ ל ָכל ִתּקּונֹו ִב ְשלֵּמּות‪ ,‬וְנִ ְתהַ פֵּ ְך ִל ְהיֹות הַ ְשפָ עָ ה ְטהֹורָ ה‪ְ ,‬בהַ ְשוָאַ ת‬ ‫הַ ּצּורָ ה הַ ּגְ מּורָ ה אֶׁ ל הַ מַ אֲצִ יל ית'‪ .‬וְהּוא ִמּטַ עַ ם‪ ,‬כִ י ְבנִ צְ ִחּיּותֹו ית' הֶׁ עָ בָ ר וְהֶׁ עָ ִתיד וְהַ הֹ וֶׁה ְמ ַש ְמ ִשים כְ אֶׁ חָד‪ .‬וְעָ ִתיד ְמ ַשמֵּ ש לֹו כְ הֹ וֶׁה‪ .‬וְאֵּ ין עִ נְ יָן ְמחֻ ּסָ ר זְ מַ ן‬ ‫ּומּטַ עַ ם זֶׁה ל ֹא הָ יָה כְ לָל עִ נְ יָן הָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל הַ ְמקֻ לְ קָ ל ְבצּורָ ה ְדפֵּ רּודָ א ְבאֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא‪ .‬אֶׁ לָא לְהֵּ פְֶׁך‪ֶׁ ,‬שאֹותָ ה הַ ְשוָאַ ת הַ ּצּורָ ה‪ ,‬הָ ע ֲִתידָ ה‬ ‫נֹוהֵּ ג בֹו ית'‪ִ .‬‬ ‫ּושמֹו אֶׁ חָ ד" (זהר חדש בראשית‪ ,‬פרקי דרבי‬ ‫הֹופיעָ ה תֵּ כֶׁף ְבנִ צְ ִחּיּותֹו ית'‪ .‬וְעַ ל סֹוד הַ זֶׁה אָ ְמרּו חז"ל‪" :‬קֹדֶׁ ם ֶׁשנִ ְב ָרא הָ עֹולָם הָ יָה הּוא ְ‬ ‫ל ְִהּגָלֹות ִבגְ מַ ר הַ ִתּקּון‪ִ ,‬‬ ‫אליעזר פרק כ"ג)‪ .‬כִ י הַ ּצּורָ ה ְדפֵּ רּודָ א ֶׁש ְב ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל ל ֹא נִ ְת ַּגלְתָ ה כְ לָל בִ ְמצִ יאּות הַ נְ ָשמֹות‪ֶׁ ,‬שיָצְ אּו בְ מַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה‪ .‬אֶׁ לָא הֵּ ן הָ יּו ְּדבּוקֹות בֹו ְבהַ ְשוָאַ ת‬ ‫ּושמֹו אֶׁ חָד‪.‬‬ ‫הַ ּצּורָ ה‪ ,‬בְ סֹוד הּוא ְ‬ ‫יד ו ְִהנְ ָך מֹוצֵּ א ְבהֶׁ כְ רֵּ חַ ‪ֶׁ ,‬שּיֵּש ג' מַ ּצָ ִבים לַנְ ָשמֹות ְבדֶׁרֶׁ ְך כְ לָל‪ :‬מַ ּצָ ב א' ‪ -‬הּוא ְמצִ יאּותָ ן ְבאֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא בְ מַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה‪ֶׁ ,‬שכְ בָ ר יֵּש לָהֶׁ ן ָשם צּורָ ה‬ ‫ּומצְ וֹות‪,‬‬ ‫הָ ע ֲִתידָ ה ֶׁשל ּגְ מַ ר הַ ִתּקּון‪ .‬מַ ּצָ ב ב' ‪ -‬הּוא ְמצִ יאּותָ ן ִב ְב ִחינַת ִשתָ א אַ לְפֵּ י ְשנֵּי‪ֶׁ ,‬שנִ ְתחַ לְ קּו ע"י ב' הַ מַ עֲרָ כֹות לְ גּוף ְונֶׁפֶׁ ש‪ .‬וְנִ ְתנָה לָהֶׁ ן הָ עֲבֹודָ ה בַ תֹורָ ה ִ‬ ‫גּופים‬ ‫כְ דֵּ י ְלהַ פֵּ ְך אֶׁ ת הָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל ֶׁשבָ הֶׁ ן ּולְהָ ִביאֹו ל ְִב ִחינַת ָרצֹון לְהַ ְש ִפיעַ נַחַ ת רּוחַ לְ יֹוצְ רָ ם‪ְ ,‬ול ֹא לְ עַ צְ מָ ם כְ לָל‪ּ .‬ובְ מֶׁ ֶׁשְך זְ מַ ן מַ ּצָ ב הַ זֶׁה‪ ,‬ל ֹא יַּגִ יעַ שּום ִתּקּון לְ ִ‬ ‫ַרק לַנְ פָ שֹות בִ לְבַד‪ .‬כְ לֹומַר‪ֶׁ ,‬שּצְ ִריכִ ים לְבָ עֵּ ר ִמ ִּק ְרבָ ם כָל ְב ִחינַת הַ ּקַ בָ לָה לְ עַ צְ מָ ם‪ֶׁ ,‬ש ִהיא ְב ִחי ַנת הַ ּגּוף‪ּ ,‬ו ְל ִה ָשאֵּ ר ִב ְב ִחינַת ָרצֹון אַ ְך לְהַ ְש ִפיעַ ִבלְבַד‪ֶׁ ,‬שזֶׁהּו‬ ‫יקים ל ֹא תּו ַכ ְלנָה ל ְִה ְתעַ נֵּג ְבגַן עֵּ דֶׁ ן אַ חַ ר ְפ ִטירָ ָתן‪ ,‬אֶׁ לָא אַ חַ ר כִ כְ לֹות כָל ּגּופָ ן לְהֵּ ָרקֵּ ב בֶׁ עָ פָר‪ .‬מַ ּצָ ב ג' ‪ -‬הּוא‬ ‫צּורַ ת הָ ָרצֹון ֶׁשבַ נְ פָ שֹות‪ .‬וַאֲ ִפילּו נ ְַפשֹות הַ ּצַ ִּד ִ‬ ‫ּגּופין‪ ,‬כִ י אָ ז יַהַ ְפכּו ּגַם אֶׁ ת הַ ּקַ בָ לָה עַ צְ מָ ה‪ֶׁ ,‬ש ִהיא צּורַ ת הַ ּגּוף‪ֶׁ ,‬ש ִת ְשרֶׁ ה‬ ‫ּגְ מַ ר הַ ִתּקּון ֶׁשל הַ נְ ָשמֹות אַ חַ ר ְת ִחּיַת הַ מֵּ ִתים‪ֶׁ ,‬שאָ ז יַּגִ יעַ הַ ִתּקּון הַ ָשלֵּם ּגַם אֶׁ ל הַ ִ‬ ‫עָ לֶׁיהָ צּורָ ה ֶׁשל הַ ְשפָ עָ ה ְטהֹורָ ה‪ְ ,‬ו ַנע ֲִשים ְראּויִים לְ קַ בֵּ ל לְ עַ צְ מָ ם כָל הַ ּטֹוב וְהָ ֹענֶׁג וְהַ נֹעַ ם‪ֶׁ ,‬שבְ מַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה‪ .‬וְעִ ם כָל זֶׁה יִזְ כּו לִ ְדבֵּ קּות הַ חֲ זָקָ ה‪ִ ,‬מכֹחַ‬ ‫הַ ְשוָאַ ת צּורָ ָתם לְ יֹוצְ רָ ם‪ .‬כִ י ל ֹא יְקַ בְ לּו כָל זֶׁה ִמּצַ ד ְרצֹונָם לְ קַ בֵּל‪ ,‬אֶׁ לָא ִמּצַ ד ְרצֹונָם לְהַ ְש ִפיעַ ַנ חַ ת רּוחַ לְ יֹוצְ רָ ם‪ֶׁ ,‬שהֲ ֵּרי יֵּש לֹו ית' הֲ נָאָ ה ֶׁש ְמקַ בְ לִ ים ִממֶׁ נּו‪.‬‬ ‫ּולְ ֵּשם הַ ִּק ּצּור אֶׁ ְשתַ מֵּ ש ִמכָאן וָאֵּ ילְָך ְב ֵּשמֹות ג' הַ מַ ּצָ ִבים הַ לָלּו ְּדהַ יְנּו מַ ּצָ ב א'‪ ,‬מַ ּצָ ב ב' ּומַ ּצָ ב ג'‪.‬‬ ‫(הקדמה לספר הזהר סעיפים י"ג – י"ד)‬ ‫פרק א'‬ ‫תמצית הגליונות הקודמים‬ ‫בגליון הקודם עסקנו בעבודת התורה והמצוות‪ ,‬שתכליתם לזכך‬ ‫מחשבת הבריאה‬ ‫את הרצון לקבל ולהביא את האדם להכרה ברע שבאהבה‬ ‫עד כאן למדנו הרבה יסודות חשובים‪ ,‬והעיקר שבהם הוא‬ ‫העצמית‪ .‬למדנו שככל שהאדם משתדל לעבוד לשמה‪ ,‬הוא‬ ‫מהותה של הבריאה‪ :‬הרצון לקבל‪ ,‬שהוא השורש של כל‬ ‫מגלה יותר את עומק האהבה העצמית הטבועה בו‪ ,‬ומבין עד‬ ‫הנבראים‪ .‬האדם נולד עם רצון לקבל לעצמו‪ ,‬וכפי שאמרו‬ ‫כמה הוא זקוק לתורה ולעזרה מלמעלה כדי לצאת ממנה‪.‬‬ ‫חז"ל‪" :‬עיר פרא אדם יולד"‪ .‬תפקידו של האדם הוא להתפתח‬ ‫עוד התבאר תפקידה של מערכת הקליפות והטומאה‪ :‬לפתח‬ ‫באמצעות התורה והמצוות‪ ,‬עד שיגיע למצב שבו הרצון לקבל‬ ‫באדם את הרצון לקבל‪ ,‬כי ללא כלי קבלה מפותחים לא יוכל‬ ‫שלו יתוקן ויהפוך לרצון לקבל על מנת להשפיע‪.‬‬ ‫לקבל את ההטבה שהבורא רוצה להעניק לנבראיו‪.‬‬ ‫כעת מעלה רבינו שאלה יסודית‪:‬‬ ‫למדנו גם מדוע התענוגים הרוחניים מוסתרים מאיתנו בתחילת‬ ‫" אָ ְמנָם עֲדַ יִן נִ ְשאַ ר לָנּו לְ הָ ִבין‪ ,‬סֹוף סֹוף‪ ,‬כֵּ יוָן ֶׁשהָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל‬ ‫הדרך – כדי שנוכל לרכוש בהדרגה את היכולת להתגבר על‬ ‫ּומקֻ לְ קָ ל‪ ,‬אֵּ יְך יָצָ א וְהָ יָה ְבמַ ְח ֶׁשבֶׁ ת‬‫לְ עַ צְ מֹו הּוא כָל כָ ְך פָ גּום ְ‬ ‫הרצון לקבל‪ ,‬ולהגיע לקבלה על מנת להשפיע‪.‬‬ ‫ּומלָה לְ פָ ְר ָשה"‪.‬‬ ‫הַ ְב ִריאָ ה ְבאֵּ ין סֹוף‪ֶׁ ,‬שלְ אַ ְחּדּותֹו אֵּ ין הֶׁ גֶׁה ִ‬ ‫מתוך מהלך הדברים מתעוררת קושיא‪ :‬הרי מחשבת הבריאה‬ ‫כלומר‪ ,‬אם הרצון לקבל לעצמו הוא דבר פגום ומקולקל כל כך‪,‬‬ ‫להיטיב לנבראיו‪ ,‬כוללת גם את הנבראים‪ ,‬שמהותם "רצון‬ ‫עד שהוא זה שמרחיק ומפריד אותנו לגמרי ממנו ית'‪ ,‬כיצד‬ ‫לקבל"‪ .‬אם הרצון לקבל הוא כל כך שפל ומגונה‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫ייתכן שהוא יצא ממחשבתו של הבורא יתברך‪ ,‬שאין לנו שום‬ ‫שורש הפירוד והריחוק מן הבורא‪ ,‬כיצד ייתכן שהוא עצמו טבוע‬ ‫תפיסה והשגה באחדותו?‬ ‫במחשבת הבריאה? האם יתכן שגם במחשבתו יתברך הוא‬ ‫לִבר ֹא‬ ‫מסביר רבינו‪ " :‬וְהָ ִענְ יָן הּוא‪ ,‬כִ י בֶׁ ֱאמֶׁ ת ֵּתכֶׁ ף ְבהַ מַ ְח ָשבָ ה ְ‬ ‫מופיע בצורה המקולקלת והמגונה שקיימת אצלנו?‬ ‫אֶׁ ת הַ נְ ָשמֹות‪ ,‬הָ י ְָתה מַ ְח ַש ְבתֹו ית' ּגֹומֶׁ ֶׁרת הַ כֹל‪ ,‬כִ י אֵּ ינֹו צָ ִריְך‬ ‫על כך נעמוד בע"ה בגליון שלפנינו‪.‬‬ ‫א‬ ‫בתחילה‪ .‬האם הוא תואם במאה אחוז את מה שהוא תכנן‬ ‫ֲשה כָ מֹונּו‪ ,‬וְתֵּ כֶׁ ף יָצְ אּו וְנִ ְתהַ ּוּו כָל הַ נְ ָשמֹות וְכָל‬ ‫לִ כְ לֵּי מַ ע ֶׁ‬ ‫בתחילה? לא ממש‪ .‬אצל בני אדם‪ ,‬פעמים רבות יש חוסר‬ ‫הָ עֹולָמֹות הָ ע ֲִת ִידים לְ ִהבָ ְראֹות‪ְ ,‬מל ִֵּאים ְבכָל הַ ּטֹוב וְהָ ֹענֶׁג וְהָ רֹך‬ ‫התאמה בין המחשבה המקורית לבין התוצאה שיצאה בפועל‪.‬‬ ‫ּסֹופית‪ֶׁ ,‬שהַ נְ ָשמֹות‬ ‫ֶׁש ִח ֵּשב בַ ע ֲָדן‪ִ ,‬עם כָל תַ כְ לִ ית ְשלֵּמּותָ ן הַ ִ‬ ‫המציאות אינה מתנהלת תמיד בדיוק כפי שהאדם תכנן‪.‬‬ ‫ע ֲִתידֹות לְ קַ בֵּ ל ִבגְ מַ ר הַ ִתּקּון‪ְּ ,‬דהַ יְנּו אַ חַ ר ֶׁשהָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל‬ ‫אבל אצל הבורא יתברך אין הדבר כך‪ .‬מחשבתו אינה מוגבלת‬ ‫ֶׁשבַ נְ ָשמֹות כְ בָ ר ִקבֵּ ל כָל ִתּקּונֹו ִב ְשלֵּמּות‪ ,‬וְנִ ְתהַ פֵּ ְך לִ ְהיֹות‬ ‫בזמן‪ ,‬ואינה תלויה בתהליכי ביצוע שעלולים להשתבש‪ .‬כל מה‬ ‫מּורה אֶׁ ל הַ מַ אֲצִ יל ית'‪".‬‬ ‫ּצּורה הַ ּגְ ָ‬ ‫הֹורה‪ְ ,‬בהַ ְשוָאַ ת הַ ָ‬ ‫הַ ְשפָ עָ ה ְט ָ‬ ‫שעתיד להתגלות בבריאה כבר קיים אצלו בשלמות במחשבת‬ ‫כלומר‪ ,‬במחשבת הבריאה היו הנשמות והעולמות העתידים‬ ‫הבריאה‪ .‬דהיינו‪ :‬לא רק שהמחשבה והתוצאה הסופית‬ ‫להיברא במצב של שלמות גמורה‪ ,‬כפי שהם עתידים להיות‬ ‫תואמות בשלמות‪ ,‬אלא שמצד נצחיותו יתברך‪ ,‬שהוא למעלה‬ ‫בגמר התיקון‪.‬‬ ‫ממערכת הזמן‪ ,‬הרי העתיד משמש לו כהווה‪ .‬נמצא‬ ‫במצב זה הרצון לקבל כבר מתוקן בשלמות‪ ,‬והפך להיות‬ ‫שהשלמות העתידה של הנשמות בגמר התיקון קיימת כבר‬ ‫השפעה טהורה‪ ,‬כשהוא נמצא בהשוואת הצורה הגמורה אל‬ ‫אצלו עכשיו‪.‬‬ ‫המאציל יתברך‪ ,‬והנבראים מקבלים בו את כל ההטבה‬ ‫וזוהי תשובתו של רבינו לשאלה שבה פתחנו‪ :‬כיצד יצא הרצון‬ ‫שהבורא חשב להעניק לנשמות‪.‬‬ ‫לקבל המקולקל ממחשבת הבריאה? התשובה היא‬ ‫נמצא שהרצון לקבל עצמו אינו נעדר ממחשבת הבריאה‪.‬‬ ‫שבמחשבת הבריאה אין שום פגם וקלקול‪ ,‬כי הרצון לקבל לא‬ ‫אדרבה‪ ,‬הוא קיים שם‪ ,‬אך לא בצורתו העכשווית המקולקלת‬ ‫קיים שם בצורת הפירוד והקלקול שאנו מכירים כאן‪ ,‬אלא כפי‬ ‫והנפרדת כפי שהוא נראה לעינינו במהלך עבודת התיקון‪ ,‬אלא‬ ‫שיהיה בצורתו העתידית השלמה לאחר גמר התיקון‪ ,‬כאשר‬ ‫בצורתו המתוקנת והשלמה‪ ,‬כפי שהוא עתיד להיות לעתיד‬ ‫יהיה בהשוואת הצורה הגמורה אל המאציל‪.‬‬ ‫לבוא‪.‬‬ ‫נקודות קצרות‬ ‫כיצד ייתכן שהשלמות העתידית‪ ,‬שעדיין אינה קיימת בפועל‪,‬‬ ‫כבר קיימת במחשבת הבורא?‬ ‫• אצל הבורא אין עבר ועתיד; העתיד קיים בהווה‪.‬‬ ‫מסביר רבינו‪ " :‬וְהּוא ִמּטַ עַ ם‪ ,‬כִ י ְבנִ צְ ִחּיּותֹו ית' הֶׁ עָ בָ ר וְהֶׁ עָ ִתיד‬ ‫• מסיבה זו‪ ,‬הרצון לקבל לא הופיע במחשבת הבריאה בצורתו‬ ‫וְהַ הֹ וֶׁה ְמ ַש ְמ ִשים כְ אֶׁ חָ ד‪ ,‬וְעָ ִתיד ְמ ַשמֵּ ש לֹו כְ הֹ וֶׁה‪ .‬וְאֵּ ין ִענְ יָן‬ ‫המקולקלת‪ ,‬אלא בצורתו המתוקנת והשלמה העתידית‪.‬‬ ‫ּומּטַ עַ ם זֶׁה ל ֹא הָ יָה כְ לָל עִ נְ יָן הָ ָרצֹון‬ ‫ְמחֻ ּסָ ר זְ מַ ן נֹוהֵּ ג בֹו ית'‪ִ .‬‬ ‫צּורה ְדפֵּ רּודָ א ְבאֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא‪ .‬אֶׁ לָא‬ ‫לְ קַ בֵּ ל הַ ְמקֻ לְ קָ ל ְב ָ‬ ‫פרק ב'‬ ‫ּצּורה‪ ,‬הָ ע ֲִת ָידה לְ ִהּגָלֹות ִבגְ מַ ר‬ ‫אֹותה הַ ְשוָאַ ת הַ ָ‬ ‫לְ הֵּ פֶׁ ְך‪ֶׁ ,‬ש ָ‬ ‫הֹופיעָ ה תֵּ כֶׁ ף ְבנִ צְ ִחּיּותֹו ית'‪".‬‬ ‫הַ ִתּקּון‪ִ ,‬‬ ‫הוא ושמו אחד‬ ‫אצל הבורא יתברך אין מושג של זמן‪ .‬העבר‪ ,‬ההווה והעתיד‬ ‫מסכם רבינו את דבריו במאמר חז"ל‪" :‬וְעַ ל סֹוד הַ זֶׁה אָ ְמרּו חז"ל‪:‬‬ ‫משמשים אצלו כאחד‪ ,‬והעתיד משמש לו כהווה‪ .‬משום כך‪,‬‬ ‫ּושמֹו אֶׁ חָ ד" (מדרש פדר"א ומדרש‬ ‫קֹ ֶׁדם ֶׁשנִ ְב ָרא הָ עֹולָם הָ יָה הּוא ְ‬ ‫הַ ְשלֵּמּות העתידה להתגלות אצל הנשמות בגמר התיקון כבר‬ ‫הנעלם)‪ .‬מה פירוש "הוא ושמו אחד"? מה זאת אומרת שלפני‬ ‫קיימת במחשבתו הנצחית‪.‬‬ ‫שנברא העולם היה הבורא אחד עם שמו? ומדוע לאחר שנברא‬ ‫ננסה להבין זאת באמצעות משל‪ :‬אדם רוצה לבנות בית‪.‬‬ ‫העולם כבר אין אנו אומרים שהוא ושמו אחד?‬ ‫בתחילה הוא מדמיין לעצמו כיצד ייראה הבית המוגמר‪ :‬היכן‬ ‫ראשית ננסה לברר מהו בכלל המושג " ֵּשם"‪ .‬מבאר רבינו‪ֵּ :‬שם‬ ‫יהיו החדרים‪ ,‬כיצד ייראה הסלון‪ ,‬מה יהיה גודל המטבח וכיצד‬ ‫מורה על השגה‪ ,‬שם מורה על תפיסה‪.‬‬ ‫ייראה הבית כולו‪ .‬בשלב הזה הבית כבר קיים במחשבתו‪ ,‬אבל‬ ‫כאשר אתה אומר על אדם שהוא עשיר‪ ,‬יש לך תפיסה מסוימת‬ ‫עדיין אין לו פירוט מעשי של כל מה שנדרש כדי לבנות אותו‪.‬‬ ‫עליו – אתה יודע שיש לו ממון‪ .‬כאשר אתה אומר על אדם‬ ‫לאחר מכן הוא מתחיל לתכנן את הבנייה לפרטיה‪ :‬כמה אבנים‬ ‫שהוא רחמן‪ ,‬אתה מתאר תכונה שאתה מכיר בו‪ ,‬בעקבות‬ ‫יצטרך‪ ,‬כמה עצים‪ ,‬כמה פועלים‪ ,‬אילו חומרים יש לרכוש וכיצד‬ ‫מקרה שבו ריחם על מישהו‪ .‬וכאשר אתה אומר על רופא שהוא‬ ‫תתבצע כל מלאכה‪ .‬כעת התוכנית כבר מפורטת ומוכנה‬ ‫רופא טוב‪ ,‬הרי שאתה מכיר מקרה שבו אדם היה חולה‪,‬‬ ‫לביצוע‪.‬‬ ‫והרופא טיפל בו וריפא אותו‪.‬‬ ‫בשלב הבא מתחילה הבנייה בפועל‪ .‬כאן כבר עלולים להתעורר‬ ‫נמצא שכל ֵּשם מורה על השגה מסוימת של תכונה או מעלה‪,‬‬ ‫קשיים שלא היו בתוכנית המקורית‪ :‬בור ביוב מתגלה במקום‬ ‫שאותה הזולת מכיר ומגדיר באמצעות אותו ֵּשם‪.‬‬ ‫בלתי צפוי‪ ,‬עולה התנגדות מצד השכנים‪ ,‬צריך לקבל אישורים‬ ‫אם כן‪ ,‬מתעוררת כאן שאלה‪ :‬כיצד שייך לומר שלפני שנברא‬ ‫מהעירייה‪ ,‬ולעיתים מתברר שיש צורך לשנות דברים במהלך‬ ‫העולם היה הוא ושמו אחד? איזה ֵּשם היה ָשם? הרי מי נתן‬ ‫העבודה‪ .‬זה נקרא זמן קלקול ותיקון‪.‬‬ ‫לבורא את השמות? מי הם המשיגים אותו? הנבראים‪ .‬אם‬ ‫לבסוף‪ ,‬כאשר הבית עומד על תילו‪ ,‬אפשר להשוות אותו‬ ‫העולם עדיין לא נברא‪ ,‬לא היה מי שישיג אותו ויגדירהו ב ֵּשם!‬ ‫לתוכנית המקורית ולבדוק אם הוא אכן יצא כפי שהאדם רצה‬ ‫ב‬ ‫את התשובה המלאה לכך נביא בפרק הבא‪ ,‬אך כדי להבין זאת‪,‬‬ ‫נקודות קצרות‬ ‫צריך להקדים יסוד חשוב‪ :‬כל העסק והדיבור שלנו בנוגע לבורא‬ ‫• אין לנו השגה בעצמות הבורא‪ ,‬אלא רק במעשיו והנהגתו‪.‬‬ ‫ית'‪ ,‬אינו על עצמותו יתברך כפי שהוא לעצמו‪ ,‬כיוון שאין לאדם‬ ‫• ב"אין סוף" האור מילא את הכלי והיטיב לו ללא גבול‪.‬‬ ‫יכולת להשיגו‪ .‬וכפי שאמרו המקובלים‪" :‬לית מחשבה תפיסא‬ ‫• "הוא ושמו אחד" – האור והכלי היו באחדות גמורה בלי שום‬ ‫ביה כלל‪ ".‬כל מה שאנו יכולים לדבר עליו הוא רק מה שנוגע‬ ‫היכר של שינוי צורה ביניהם‪.‬‬ ‫אלינו‪ :‬הנהגתו ודרכי התגלותו בבריאה‪ ,‬וכפי שאמרו‪:‬‬ ‫"ממעשיך הכרנוך‪".‬‬ ‫פרק ג'‬ ‫הדבר דומה לאדם הרואה פעולות מסוימות של העומד מולו‪,‬‬ ‫ומתוך המעשים שהוא רואה הוא לומד להכיר את מי שעומד‬ ‫שלושת המצבים שבבריאה‬ ‫מאחוריהם‪ .‬אין הוא משיג את עצמותו ומהותו של אותו אדם‪,‬‬ ‫אלא מכיר את תכונותיו מתוך הדברים שהוא עושה ומגלה‪.‬‬ ‫" ו ְִהנְ ָך מֹוצֵּ א ְבהֶׁ כְ ֵּרחַ ‪ֶׁ ,‬שּיֵּש ג' מַ ּצָ ִבים לַנְ ָשמֹות ְב ֶׁד ֶׁרְך כְ לָל‪:‬‬ ‫מרן האדמו"ר הרב"ש אשלג זצ"ל המשיל על כך משל נפלא‪:‬‬ ‫יאּותן ְבאֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא ְבמַ ְח ֶׁשבֶׁ ת‬ ‫ָ‬ ‫מַ ּצָ ב א' ‪ -‬הּוא ְמצִ‬ ‫באחת הישיבות התקבלה תרומה נכבדה מאוד‪ .‬הגיע צ'ק‬ ‫צּורה הָ ע ֲִת ָידה ֶׁשל ּגְ מַ ר הַ ִתּקּון‪".‬‬ ‫הַ ְב ִריאָ ה‪ֶׁ ,‬שכְ בָ ר יֵּש לָהֶׁ ן ָשם ָ‬ ‫בסכום גדול‪ ,‬אך ללא ציון שמו של התורם‪ .‬התכנסו ראשי‬ ‫קיימים שלושה מצבים בבריאה‪ :‬ראשית‪ ,‬מחשבת הבריאה‪,‬‬ ‫הישיבה וניסו להבין מי עומד מאחורי התרומה‪.‬‬ ‫שבה הכלי קיבל את ההטבה בשלימות‪ ,‬מצב שנקרא "אין‬ ‫אחד אמר‪ :‬אם הוא מסוגל לתת סכום כזה‪ ,‬ודאי שמדובר באדם‬ ‫סוף"‪ .‬אחריו זמן הקלקול והתיקון‪ ,‬הנקרא שיתא אלפי שני‪,‬‬ ‫עשיר מאוד‪ .‬השני הוסיף‪ :‬הוא לא רק עשיר‪ ,‬אלא גם נדיב ובעל‬ ‫ולבסוף גמר התיקון‪.‬‬ ‫לב רחב‪ .‬לא כל אדם שיש לו ממון מוכן לתת סכום כזה בנדיבות‬ ‫מהו "אין סוף"? האר"י הק' אומר שקודם שנבראו העולמות‪,‬‬ ‫כזו‪ .‬השלישי אמר‪ :‬נראה שהוא גם אדם שומר תורה ומצוות‪.‬‬ ‫היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות‪ .‬שואל על כך בעל‬ ‫אילו לא היה לו קשר לתורה‪ ,‬מן הסתם היה תורם את כספו‬ ‫הסולם‪ :‬אם המדובר הוא קודם שנבראו העולמות‪ ,‬מהי‬ ‫למטרות אחרות ולא לישיבה‪ .‬כך ישבו ודנו‪ ,‬וכל אחד הוסיף‬ ‫ה"מציאות" הקיימת כאן שאור העליון יכול למלאותה?‬ ‫פרט נוסף על דמותו של התורם‪.‬‬ ‫ומשיב שאין הכוונה למצב שהיה טרם שהיו נבראים‪ ,‬כיוון שאין‬ ‫ככל שהמשיכו לשער‪ ,‬החלה להצטייר בעיניהם דמות מסוימת‪.‬‬ ‫לנו שום השגה באור בלי כלי‪ ,‬ואין לנו השגה בבורא ית'‬ ‫הם ידעו שהוא עשיר‪ ,‬ידעו שהוא נדיב‪ ,‬והבינו שהוא קשור‬ ‫כשלעצמו בלי נבראים‪ .‬אלא המדובר כאן הוא במצב הראשוני‬ ‫לעולם התורה‪ .‬אבל היו דברים שלא הייתה להם כל דרך לדעת‪:‬‬ ‫והשורשי של הנשמות‪ :‬כשעלה ברצון הבורא להיטיב לנבראיו‪,‬‬ ‫מה שמו? היכן הוא גר? מה הוא אוהב לעשות? כיצד הוא‬ ‫מחשבתו יתברך גמרה מיד את הכול‪ ,‬שהרי אינה זקוקה לִ כְ לֵּי‬ ‫נראה? ומי הוא באמת? כל מה שידעו עליו‪ ,‬הבינו והסיקו מתוך‬ ‫מעשה כמונו‪ .‬מיד יצאה ונבראה מציאות הכלי‪ ,‬שמהותו רצון‬ ‫הפעולה שעשה – התרומה הנכבדה לישיבה‪.‬‬ ‫לקבל‪ ,‬וכבר הייתה בו כל ההטבה בשלמות‪.‬‬ ‫כך היא גם השגת האדם כלפי הבורא‪ .‬בעצמותו יתברך אין לנו‬ ‫מצב זה נקרא "אין סוף"‪" :‬אין סוף" לא בא להגדיר את הבורא‬ ‫כל תפיסה והשגה‪ ,‬אבל מתוך מעשיו אנו לומדים להכיר את‬ ‫חלילה‪ ,‬אלא את הכלי ‪ -‬הרצון לקבל‪ ,‬שקיבל במצב זה את כל‬ ‫הנהגתו‪ :‬מתוך הבריאה‪ ,‬מתוך ההשגחה ומתוך הטובות שהוא‬ ‫ההטבה – את כל האור‪ ,‬ללא גבול וללא צמצום‪ .‬במצב זה‬ ‫משפיע על עולמו אנו לומדים שהוא טוב ומיטיב ובעל הרחמים‪.‬‬ ‫העולמות הרוחניים הנקראים‪ :‬אצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה ועשיה‪,‬‬ ‫נמצא שכאשר אנו מדברים על שמותיו של הבורא‪ ,‬אין הכוונה‬ ‫עדיין לא נבראו‪ ,‬אבל כבר היה שם כלי רוחני שקיבל את הטבת‬ ‫להשגת עצמותו יתברך‪ ,‬אלא להשגת פעולותיו והתגלותו‬ ‫הבורא בשלימות ובצורה מתוקנת‪ .‬כלי זה נקרא "אין סוף"‪.‬‬ ‫כלפינו‪ .‬השמות מבטאים את מה שאנו משיגים מתוך הנהגתו‬ ‫במצב א' הזה‪ ,‬יש לנשמות כבר צורה עתידה של גמר התיקון‪,‬‬ ‫ומעשיו‪.‬‬ ‫וזאת מהטעם שהתבאר בסוף הפרק הקודם‪.‬‬ ‫ּצּורה ְדפֵּ רּודָ א ֶׁש ְב ָרצֹון‬ ‫כעת נבין את המשך דברי רבינו‪" :‬כִ י הַ ָ‬ ‫זו התשובה לשאלה שהעלינו בפרק הקודם‪ :‬מי הם הנבראים‬ ‫לְ קַ בֵּ ל ל ֹא נִ ְתּגַלְתָ ה כְ לָל ִב ְמצִ יאּות הַ נְ ָשמֹות‪ֶׁ ,‬שיָצְ אּו‬ ‫שקראו לבורא בשם לפני בריאת העולם? אלו שרשי הנשמות‬ ‫ּצּורה‪,‬‬ ‫ְבמַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה‪ .‬אֶׁ לָא הֵּ ן הָ יּו ְּדבּוקֹות בֹו ְבהַ ְשוָאַ ת הַ ָ‬ ‫הקיימים במחשבת הבריאה בצורתן המתוקנת‪.‬‬ ‫ּושמֹו אֶׁ חָ ד‪".‬‬‫ְבסֹוד הּוא ְ‬ ‫רבינו מדגיש שלכאורה יש הפכיות גמורה בין האור לכלי‪ :‬האור‬ ‫יאּותן ִב ְב ִחינַת ִשתָ א אַ לְ פֵּ י ְשנֵּי‪ֶׁ ,‬שנִ ְתחַ לְ קּו‬ ‫ָ‬ ‫"מַ ּצָ ב ב' ‪ -‬הּוא ְמצִ‬ ‫מגיע מהבורא‪ ,‬שכל רצונו להשפיע‪ ,‬ואילו הכלי רוצה לקבל‪ .‬לפי‬ ‫תֹורה‬ ‫ֲבֹודה בַ ָ‬ ‫ע"י ב' הַ מַ ע ֲָרכֹות לְ גּוף ְונֶׁפֶׁ ש‪ .‬וְנִ ְתנָה לָהֶׁ ן הָ ע ָ‬ ‫זה‪ ,‬היה מקום לחשוב שהפכיות זו תיצור ביניהם פירוד‬ ‫לִב ִחינַת‬‫ּומצְ וֹות‪ ,‬כְ ֵּדי לְ הַ פֵּ ְך אֶׁ ת הָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל ֶׁשבָ הֶׁ ן ּולְ הָ ִביאֹו ְ‬ ‫ִ‬ ‫והרחקה‪ .‬על כך באו חז״ל ללמדנו שבמחשבת הבריאה היו‬ ‫ָרצֹון לְ הַ ְש ִפיעַ נַחַ ת רּוחַ לְ יֹוצְ ָרם‪ְ ,‬ול ֹא לְ עַ צְ מָ ם כְ לָל‪".‬‬ ‫האור והכלי במציאות של אחדות גמורה‪ .‬וכיצד? כיון שהרצון‬ ‫"שיתא אלפי שני" זהו המצב הנוכחי שלנו‪ ,‬מצב של עבודה‬ ‫לקבל היה כבר מתוקן שם בשלמות‪ ,‬וכפי שיבואר בהרחבה‬ ‫ותיקון‪ .‬במצב זה הנשמות מתחלקות על ידי שתי המערכות‬ ‫בפרק הבא‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ֶׁשּיָקּום מחדש? אלא צריך לזכור שכאשר אנחנו מדברים כאן‬ ‫העליונות – מערכת הקדושה ומערכת הטומאה – לגוף ולנפש‪.‬‬ ‫על הגוף‪ ,‬אין הכוונה דווקא לגוף הגשמי; הגוף הוא הרצון לקבל‪.‬‬ ‫גם לנפש עצמה ‪ -‬לנשמה‪ ,‬יש כלי‪ ,‬שנקרא בשם גוף‪.‬‬ ‫מה עושים עם הרצון לקבל בתחילת הדרך? קוברים אותו‪.‬‬ ‫תפקידנו במצב הנוכחי הוא להתייגע בעבודה בתורה ובמצוות‬ ‫האדם אומר‪ :‬אני לא רוצה להשתמש ברצון לקבל לעצמי‪ .‬אני‬ ‫כדי להפוך את הרצון לקבל שבנו‪ ,‬ולהביאו לבחינת רצון‬ ‫רוצה רק להשפיע‪ .‬כביכול עושים לו מצבה‪ :‬כאן נטמן הרצון‬ ‫להשפיע נחת רוח ליוצרו‪.‬‬ ‫לקבל‪ .‬אני לא רוצה להכיר אותך יותר! אני רוצה רק להשפיע!‬ ‫ּובמֶׁ ֶׁשְך זְ מַ ן מַ ּצָ ב הַ זֶׁה‪ ,‬ל ֹא יַּגִ יעַ שּום ִתּקּון‬‫ממשיך רבינו‪ְ " :‬‬ ‫אבל האם זה הסוף? לא! הרי בסופו של דבר הבורא רוצה‬ ‫גּופים ַרק לַנְ פָ שֹות ִבלְבַ ד‪ .‬כְ לֹומַ ר‪ֶׁ ,‬שּצְ ִריכִ ים לְבָ עֵּ ר ִמ ִּק ְרבָ ם‬‫לְ ִ‬ ‫שהאדם יקבל את כל הטוב שהכין עבורו‪ .‬ואם לא יהיה לאדם‬ ‫כָל ְב ִחינַת הַ ּקַ בָ לָה לְ עַ צְ מָ ם ֶׁש ִהיא ְב ִחינַת הַ ּגּוף‪ּ ,‬ולְ ִה ָשאֵּ ר‬ ‫רצון לקבל‪ ,‬כיצד יוכל לקבל מהבורא? איזו נחת רוח תהיה‬ ‫צּורת הָ ָרצֹון‬ ‫ַ‬ ‫ִב ְב ִחינַת ָרצֹון אַ ְך לְ הַ ְש ִפיעַ ִבלְבַ ד‪ֶׁ ,‬שזֶׁהּו‬ ‫לבורא? ולכן יבוא יום של תחיית המתים‪.‬‬ ‫ֶׁשבַ נְ פָ שֹות‪".‬‬ ‫בתחיית המתים האדם מקים לתחייה את הרצון לקבל שלו‪ ,‬אך‬ ‫בזמן הזה עדיין אין תיקון לגופים‪ ,‬אלא לנפשות בלבד‪ .‬דהיינו‬ ‫הפעם הוא משתמש בו בצורה מתוקנת‪ :‬מקבל את האור‬ ‫שמטרת העבודה היא להגדיל את הרצון להשפיע ולבער את כל‬ ‫האלוקי על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו‪.‬‬ ‫בחינת הקבלה לעצמנו‪ ,‬עד שתישאר בנו צורת הרצון להשפיע‬ ‫מסיים רבינו‪ּ :‬ולְ ֵּשם הַ ִּקּצּור אֶׁ ְשתַ מֵּ ש ִמכָ אן וָאֵּ ילְָך ְב ֵּשמֹות ג'‬ ‫בלבד‪ ,‬שהיא צורת הרצון שבנפשות‪.‬‬ ‫הַ מַ ּצָ ִבים הַ לָלּו ְּדהַ יְנּו מַ ּצָ ב א'‪ ,‬מַ ּצָ ב ב' ּומַ ּצָ ב ג'‬ ‫יקים ל ֹא תּוכַלְ נָה לְ ִה ְתעַ נֵּג‬ ‫ממשיך רבינו‪" :‬וַאֲ ִפילּו נ ְַפשֹות הַ ּצַ ִּד ִ‬ ‫שלושת המצבים הללו מלווים את כל מהלך הבריאה‪ :‬מצב א׳‬ ‫ְבגַן עֵּ דֶׁ ן אַ חַ ר ְפ ִט ָירתָ ן‪ ,‬אֶׁ לָא אַ חַ ר כִ כְ לֹות כָל ּגּופָ ן לְ הֵּ ָרקֵּ ב‬ ‫– השלמות שבמחשבת הבריאה; מצב ב׳ – עבודת התיקון‬ ‫בֶׁ עָ פָ ר‪".‬‬ ‫בשיתא אלפי שני; ומצב ג׳ – השלמות המתגלה בגמר התיקון‪.‬‬ ‫הנשמה אינה יכולה להתענג בגן עדן כל עוד יש בה איזשהו‬ ‫נקודות קצרות‬ ‫שיעור של רצון לקבל לעצמה‪ .‬זאת מפני שהתענוג הרוחני הוא‬ ‫תענוג של דבקות‪ ,‬וכל עוד נשאר לאדם עדיין בחינת "גוף" –‬ ‫• מצב א' – שורשי הנשמות קיימים במחשבת הבריאה‬ ‫רצון לקבל‪ ,‬זה מפריד אותו מהבורא ומעכב את הדבקות‪ ,‬לכן‬ ‫בשלמותם העתידה‪ ,‬והרצון לקבל כבר קיבל את כל ההטבה‪.‬‬ ‫האדם צריך לבער את הרצון לקבל לעצמו‪ ,‬ורק אז הנשמה‬ ‫• מצב ב׳ ‪ -‬שיתא אלפי שני‪ :‬עבודת האדם היא לבער את צורת‬ ‫יכולה להתענג‪ .‬זו כוונת חז"ל באמרם שהנפשות לא יכולות‬ ‫הקבלה לעצמו ולפתח את הרצון להשפיע‪.‬‬ ‫להתענג בגן עדן אלא רק אחר ריקבון הגוף בעפר‪.‬‬ ‫• מצב ג׳ ‪ -‬גמר התיקון‪ :‬גם הרצון לקבל עצמו מתוקן‪ ,‬והאדם‬ ‫נמצא שבמצב ב׳ האדם עדיין אינו מתקן את עצם הרצון לקבל‪,‬‬ ‫מקבל את כל הטוב על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו‪.‬‬ ‫כך שיוכל לקבל על מנת להשפיע‪ ,‬אלא עבודתו היא לבער‬ ‫מתוכו את צורת הקבלה‪ ,‬ולגלות את הרצון להשפיע בלבד‪.‬‬ ‫לקראת הגליון הבא‪...‬‬ ‫"מַ ּצָ ב ג' ‪ -‬הּוא ּגְ מַ ר הַ ִתּקּון ֶׁשל הַ נְ ָשמֹות אַ חַ ר ְת ִחּיַת הַ מֵּ ִתים‪,‬‬ ‫בגליון זה למדנו כי הרצון לקבל‪ ,‬אף שהוא שורש הפירוד‬ ‫ּגּופין‪ ,‬כִ י אָ ז יַהַ ְפכּו ּגַם אֶׁ ת‬ ‫ֶׁשאָ ז יַּגִ יעַ הַ ִתּקּון הַ ָשלֵּם ּגַם אֶׁ ל הַ ִ‬ ‫והריחוק מן הבורא במצבו הנוכחי‪ ,‬כבר נכלל במחשבת‬ ‫צּורה ֶׁשל‬‫צּורת הַ ּגּוף‪ֶׁ ,‬ש ִת ְש ֶׁרה עָ לֶׁיהָ ָ‬ ‫הַ ּקַ בָ לָה עַ צְ מָ ה‪ֶׁ ,‬ש ִהיא ַ‬ ‫הבריאה בצורתו המתוקנת והשלמה‪.‬‬ ‫הֹורה‪ְ ,‬ו ַנע ֲִשים ְראּויִים לְ קַ בֵּ ל לְ עַ צְ מָ ם כָל הַ ּטֹוב‬ ‫הַ ְשפָ עָ ה ְט ָ‬ ‫עוד למדנו כי הבורא ברא את הבריאה חסרה – רצון לקבל לא‬ ‫וְהָ ֹענֶׁג וְהַ נֹעַ ם‪ֶׁ ,‬ש ְבמַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה‪ .‬וְעִ ם כָל זֶׁה יִזְ כּו לִ ְדבֵּ קּות‬ ‫מתוקן‪ ,‬ותפקיד האדם לתקנו בשיתא אלפי שני ולהביאו‬ ‫צּור ָתם לְ יֹוצְ ָרם‪ .‬כִ י ל ֹא יְקַ ְבלּו כָל זֶׁה‬ ‫הַ חֲ זָקָ ה‪ִ ,‬מכֹחַ הַ ְשוָאַ ת ָ‬ ‫לקבל על מנת להשפיע‪.‬‬ ‫ִמּצַ ד ְרצֹונָם לְ קַ בֵּ ל‪ ,‬אֶׁ לָא ִמּצַ ד ְרצֹונָם לְ הַ ְש ִפיעַ נַחַ ת רּוחַ‬ ‫אולם כאן מתעוררת שאלה‪ :‬אם אנחנו כבר נמצאים‬ ‫לְ יֹוצְ ָרם‪ֶׁ ,‬שהֲ ֵּרי יֵּש לֹו ית' הֲ נָאָ ה ֶׁש ְמקַ ְבלִ ים ִממֶׁ נּו‪".‬‬ ‫במחשבת הבריאה בשלמות הגמורה‪ ,‬מדוע אנו צריכים‬ ‫במצב ג׳ גם הרצון לקבל עצמו מקבל תיקון‪ .‬כיצד? על ידי‬ ‫לעבור את כל התהליך הארוך של העבודה והתיקון? מדוע‬ ‫שהרצון לקבל נעשה רצון לקבל על מנת להשפיע‪ .‬דהיינו‬ ‫אין אנו נשארים באותה שלמות שבה אנו כבר כלולים‬ ‫שהאדם אינו מקבל את כל הטוב מצד רצונו לקבל לעצמו‪ ,‬אלא‬ ‫במחשבת הבורא?‬ ‫מצד רצונו להשפיע נחת רוח ליוצרו‪ ,‬שהרי יש לו יתברך הנאה‬ ‫על כך נעמוד בע"ה בגיליון הבא‪ ,‬שבו יבאר רבינו בעל הסולם‬ ‫מכך שמקבלים ממנו‪.‬‬ ‫מדוע יש הכרח בקיומם של שלושת המצבים‪ ,‬וכיצד כל אחד‬ ‫כאן הדברים מתחברים לשאלה של תחיית המתים שבה‬ ‫מהם מחייב את קיומם של שני המצבים האחרים‪.‬‬ ‫עסקנו בתחילת ההקדמה‪ .‬רבינו שאל‪ :‬אם הגוף כל כך עכור‪,‬‬ ‫בשביל מה צריך בכלל את תחיית המתים? למה יש צורך‬ ‫להערות והארות ולקבלת הגליונות במייל ניתן לשלוח בקשה ל‪ichud.ashlag@gmail.com:‬‬ ‫ד‬