אור פנימי · Ohr Pnimi — תולדות (2026-11-09)

בס"ד
גליון י"ג
משוכתב מתוך שיעורים
לשון רבינו בעל הסולם
ּומקֻ לְ קָ ל ,אֵּ יְך יָצָ א וְהָ יָה בְ מַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה ְבאֵּ ין סֹוףֶׁ ,שלְ אַ ְחּדּותֹו יג אָ ְמנָם עֲדַ יִן נִ ְשאַ ר לָנּו לְהָ ִבין ,סֹוף סֹוף ,כֵּיוָן ֶׁשהָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל לְ עַ צְ מֹו הּוא כָל ָכְך פָ גּום ְ
ֲשה כָ מֹונּו, ּומלָה לְפָ ְר ָשה .וְהָ עִ נְ יָן הּוא ,כִ י בֶׁ אֱמֶׁ ת תֵּ כֶׁף ְבהַ מַ ְח ָשבָ ה ל ְִבר ֹא אֶׁ ת הַ נְ ָשמֹות ,הָ יְתָ ה מַ ְח ַש ְבתֹו ית' ּגֹומֶׁ רֶׁ ת הַ כֹל ,כִ י אֵּ ינֹו צָ ִריְך לִכְ לֵּי מַ ע ֶׁ אֵּ ין הֶׁ גֶׁה ִ
ּסֹופית,וְתֵּ כֶׁף יָצְ אּו וְנִ ְתהַ ּוּו ָכ ל הַ נְ ָשמֹות ְוכָל הָ עֹולָמֹות הָ ע ֲִת ִידים ל ְִהבָ ְראֹותְ ,מל ִֵּאים בְ כָל הַ ּטֹוב וְהָ ֹענֶׁג וְהָ רֹךֶׁ ,ש ִח ֵּשב בַ עֲדָ ן ,עִ ם כָל תַ כְ לִ ית ְשלֵּמּותָ ן הַ ִ
ֶׁשהַ נְ ָשמֹות ע ֲִתידֹות לְ קַ בֵּ ל ִבגְ מַ ר הַ ִתּקּוןְּ ,דהַ יְנּו אַ חַ ר ֶׁשהָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל ֶׁשבַ נְ ָשמֹות כְ בָ ר ִקבֵּ ל ָכל ִתּקּונֹו ִב ְשלֵּמּות ,וְנִ ְתהַ פֵּ ְך ִל ְהיֹות הַ ְשפָ עָ ה ְטהֹורָ הְ ,בהַ ְשוָאַ ת
הַ ּצּורָ ה הַ ּגְ מּורָ ה אֶׁ ל הַ מַ אֲצִ יל ית' .וְהּוא ִמּטַ עַ ם ,כִ י ְבנִ צְ ִחּיּותֹו ית' הֶׁ עָ בָ ר וְהֶׁ עָ ִתיד וְהַ הֹ וֶׁה ְמ ַש ְמ ִשים כְ אֶׁ חָד .וְעָ ִתיד ְמ ַשמֵּ ש לֹו כְ הֹ וֶׁה .וְאֵּ ין עִ נְ יָן ְמחֻ ּסָ ר זְ מַ ן
ּומּטַ עַ ם זֶׁה ל ֹא הָ יָה כְ לָל עִ נְ יָן הָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל הַ ְמקֻ לְ קָ ל ְבצּורָ ה ְדפֵּ רּודָ א ְבאֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא .אֶׁ לָא לְהֵּ פְֶׁךֶׁ ,שאֹותָ ה הַ ְשוָאַ ת הַ ּצּורָ ה ,הָ ע ֲִתידָ ה נֹוהֵּ ג בֹו ית'ִ .
ּושמֹו אֶׁ חָ ד" (זהר חדש בראשית ,פרקי דרבי הֹופיעָ ה תֵּ כֶׁף ְבנִ צְ ִחּיּותֹו ית' .וְעַ ל סֹוד הַ זֶׁה אָ ְמרּו חז"ל" :קֹדֶׁ ם ֶׁשנִ ְב ָרא הָ עֹולָם הָ יָה הּוא ְ ל ְִהּגָלֹות ִבגְ מַ ר הַ ִתּקּוןִ ,
אליעזר פרק כ"ג) .כִ י הַ ּצּורָ ה ְדפֵּ רּודָ א ֶׁש ְב ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל ל ֹא נִ ְת ַּגלְתָ ה כְ לָל בִ ְמצִ יאּות הַ נְ ָשמֹותֶׁ ,שיָצְ אּו בְ מַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה .אֶׁ לָא הֵּ ן הָ יּו ְּדבּוקֹות בֹו ְבהַ ְשוָאַ ת
ּושמֹו אֶׁ חָד.
הַ ּצּורָ ה ,בְ סֹוד הּוא ְ
יד ו ְִהנְ ָך מֹוצֵּ א ְבהֶׁ כְ רֵּ חַ ֶׁ ,שּיֵּש ג' מַ ּצָ ִבים לַנְ ָשמֹות ְבדֶׁרֶׁ ְך כְ לָל :מַ ּצָ ב א' -הּוא ְמצִ יאּותָ ן ְבאֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא בְ מַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ הֶׁ ,שכְ בָ ר יֵּש לָהֶׁ ן ָשם צּורָ ה
ּומצְ וֹות, הָ ע ֲִתידָ ה ֶׁשל ּגְ מַ ר הַ ִתּקּון .מַ ּצָ ב ב' -הּוא ְמצִ יאּותָ ן ִב ְב ִחינַת ִשתָ א אַ לְפֵּ י ְשנֵּיֶׁ ,שנִ ְתחַ לְ קּו ע"י ב' הַ מַ עֲרָ כֹות לְ גּוף ְונֶׁפֶׁ ש .וְנִ ְתנָה לָהֶׁ ן הָ עֲבֹודָ ה בַ תֹורָ ה ִ
גּופים כְ דֵּ י ְלהַ פֵּ ְך אֶׁ ת הָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל ֶׁשבָ הֶׁ ן ּולְהָ ִביאֹו ל ְִב ִחינַת ָרצֹון לְהַ ְש ִפיעַ נַחַ ת רּוחַ לְ יֹוצְ רָ םְ ,ול ֹא לְ עַ צְ מָ ם כְ לָלּ .ובְ מֶׁ ֶׁשְך זְ מַ ן מַ ּצָ ב הַ זֶׁה ,ל ֹא יַּגִ יעַ שּום ִתּקּון לְ ִ
ַרק לַנְ פָ שֹות בִ לְבַד .כְ לֹומַרֶׁ ,שּצְ ִריכִ ים לְבָ עֵּ ר ִמ ִּק ְרבָ ם כָל ְב ִחינַת הַ ּקַ בָ לָה לְ עַ צְ מָ םֶׁ ,ש ִהיא ְב ִחי ַנת הַ ּגּוףּ ,ו ְל ִה ָשאֵּ ר ִב ְב ִחינַת ָרצֹון אַ ְך לְהַ ְש ִפיעַ ִבלְבַדֶׁ ,שזֶׁהּו
יקים ל ֹא תּו ַכ ְלנָה ל ְִה ְתעַ נֵּג ְבגַן עֵּ דֶׁ ן אַ חַ ר ְפ ִטירָ ָתן ,אֶׁ לָא אַ חַ ר כִ כְ לֹות כָל ּגּופָ ן לְהֵּ ָרקֵּ ב בֶׁ עָ פָר .מַ ּצָ ב ג' -הּוא צּורַ ת הָ ָרצֹון ֶׁשבַ נְ פָ שֹות .וַאֲ ִפילּו נ ְַפשֹות הַ ּצַ ִּד ִ
ּגּופין ,כִ י אָ ז יַהַ ְפכּו ּגַם אֶׁ ת הַ ּקַ בָ לָה עַ צְ מָ הֶׁ ,ש ִהיא צּורַ ת הַ ּגּוףֶׁ ,ש ִת ְשרֶׁ ה ּגְ מַ ר הַ ִתּקּון ֶׁשל הַ נְ ָשמֹות אַ חַ ר ְת ִחּיַת הַ מֵּ ִתיםֶׁ ,שאָ ז יַּגִ יעַ הַ ִתּקּון הַ ָשלֵּם ּגַם אֶׁ ל הַ ִ
עָ לֶׁיהָ צּורָ ה ֶׁשל הַ ְשפָ עָ ה ְטהֹורָ הְ ,ו ַנע ֲִשים ְראּויִים לְ קַ בֵּ ל לְ עַ צְ מָ ם כָל הַ ּטֹוב וְהָ ֹענֶׁג וְהַ נֹעַ םֶׁ ,שבְ מַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה .וְעִ ם כָל זֶׁה יִזְ כּו לִ ְדבֵּ קּות הַ חֲ זָקָ הִ ,מכֹחַ
הַ ְשוָאַ ת צּורָ ָתם לְ יֹוצְ רָ ם .כִ י ל ֹא יְקַ בְ לּו כָל זֶׁה ִמּצַ ד ְרצֹונָם לְ קַ בֵּל ,אֶׁ לָא ִמּצַ ד ְרצֹונָם לְהַ ְש ִפיעַ ַנ חַ ת רּוחַ לְ יֹוצְ רָ םֶׁ ,שהֲ ֵּרי יֵּש לֹו ית' הֲ נָאָ ה ֶׁש ְמקַ בְ לִ ים ִממֶׁ נּו.
ּולְ ֵּשם הַ ִּק ּצּור אֶׁ ְשתַ מֵּ ש ִמכָאן וָאֵּ ילְָך ְב ֵּשמֹות ג' הַ מַ ּצָ ִבים הַ לָלּו ְּדהַ יְנּו מַ ּצָ ב א' ,מַ ּצָ ב ב' ּומַ ּצָ ב ג'.
(הקדמה לספר הזהר סעיפים י"ג – י"ד)
פרק א' תמצית הגליונות הקודמים
בגליון הקודם עסקנו בעבודת התורה והמצוות ,שתכליתם לזכך
מחשבת הבריאה את הרצון לקבל ולהביא את האדם להכרה ברע שבאהבה
עד כאן למדנו הרבה יסודות חשובים ,והעיקר שבהם הוא העצמית .למדנו שככל שהאדם משתדל לעבוד לשמה ,הוא
מהותה של הבריאה :הרצון לקבל ,שהוא השורש של כל מגלה יותר את עומק האהבה העצמית הטבועה בו ,ומבין עד
הנבראים .האדם נולד עם רצון לקבל לעצמו ,וכפי שאמרו כמה הוא זקוק לתורה ולעזרה מלמעלה כדי לצאת ממנה.
חז"ל" :עיר פרא אדם יולד" .תפקידו של האדם הוא להתפתח עוד התבאר תפקידה של מערכת הקליפות והטומאה :לפתח
באמצעות התורה והמצוות ,עד שיגיע למצב שבו הרצון לקבל באדם את הרצון לקבל ,כי ללא כלי קבלה מפותחים לא יוכל
שלו יתוקן ויהפוך לרצון לקבל על מנת להשפיע. לקבל את ההטבה שהבורא רוצה להעניק לנבראיו.
כעת מעלה רבינו שאלה יסודית: למדנו גם מדוע התענוגים הרוחניים מוסתרים מאיתנו בתחילת
" אָ ְמנָם עֲדַ יִן נִ ְשאַ ר לָנּו לְ הָ ִבין ,סֹוף סֹוף ,כֵּ יוָן ֶׁשהָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל הדרך – כדי שנוכל לרכוש בהדרגה את היכולת להתגבר על
ּומקֻ לְ קָ ל ,אֵּ יְך יָצָ א וְהָ יָה ְבמַ ְח ֶׁשבֶׁ תלְ עַ צְ מֹו הּוא כָל כָ ְך פָ גּום ְ הרצון לקבל ,ולהגיע לקבלה על מנת להשפיע.
ּומלָה לְ פָ ְר ָשה". הַ ְב ִריאָ ה ְבאֵּ ין סֹוףֶׁ ,שלְ אַ ְחּדּותֹו אֵּ ין הֶׁ גֶׁה ִ מתוך מהלך הדברים מתעוררת קושיא :הרי מחשבת הבריאה
כלומר ,אם הרצון לקבל לעצמו הוא דבר פגום ומקולקל כל כך, להיטיב לנבראיו ,כוללת גם את הנבראים ,שמהותם "רצון
עד שהוא זה שמרחיק ומפריד אותנו לגמרי ממנו ית' ,כיצד לקבל" .אם הרצון לקבל הוא כל כך שפל ומגונה ,שהרי הוא
ייתכן שהוא יצא ממחשבתו של הבורא יתברך ,שאין לנו שום שורש הפירוד והריחוק מן הבורא ,כיצד ייתכן שהוא עצמו טבוע
תפיסה והשגה באחדותו? במחשבת הבריאה? האם יתכן שגם במחשבתו יתברך הוא
לִבר ֹא מסביר רבינו " :וְהָ ִענְ יָן הּוא ,כִ י בֶׁ ֱאמֶׁ ת ֵּתכֶׁ ף ְבהַ מַ ְח ָשבָ ה ְ מופיע בצורה המקולקלת והמגונה שקיימת אצלנו?
אֶׁ ת הַ נְ ָשמֹות ,הָ י ְָתה מַ ְח ַש ְבתֹו ית' ּגֹומֶׁ ֶׁרת הַ כֹל ,כִ י אֵּ ינֹו צָ ִריְך על כך נעמוד בע"ה בגליון שלפנינו.
א
בתחילה .האם הוא תואם במאה אחוז את מה שהוא תכנן ֲשה כָ מֹונּו ,וְתֵּ כֶׁ ף יָצְ אּו וְנִ ְתהַ ּוּו כָל הַ נְ ָשמֹות וְכָל לִ כְ לֵּי מַ ע ֶׁ
בתחילה? לא ממש .אצל בני אדם ,פעמים רבות יש חוסר הָ עֹולָמֹות הָ ע ֲִת ִידים לְ ִהבָ ְראֹותְ ,מל ִֵּאים ְבכָל הַ ּטֹוב וְהָ ֹענֶׁג וְהָ רֹך
התאמה בין המחשבה המקורית לבין התוצאה שיצאה בפועל. ּסֹופיתֶׁ ,שהַ נְ ָשמֹות ֶׁש ִח ֵּשב בַ ע ֲָדןִ ,עם כָל תַ כְ לִ ית ְשלֵּמּותָ ן הַ ִ
המציאות אינה מתנהלת תמיד בדיוק כפי שהאדם תכנן. ע ֲִתידֹות לְ קַ בֵּ ל ִבגְ מַ ר הַ ִתּקּוןְּ ,דהַ יְנּו אַ חַ ר ֶׁשהָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל
אבל אצל הבורא יתברך אין הדבר כך .מחשבתו אינה מוגבלת ֶׁשבַ נְ ָשמֹות כְ בָ ר ִקבֵּ ל כָל ִתּקּונֹו ִב ְשלֵּמּות ,וְנִ ְתהַ פֵּ ְך לִ ְהיֹות
בזמן ,ואינה תלויה בתהליכי ביצוע שעלולים להשתבש .כל מה מּורה אֶׁ ל הַ מַ אֲצִ יל ית'". ּצּורה הַ ּגְ ָ
הֹורהְ ,בהַ ְשוָאַ ת הַ ָ הַ ְשפָ עָ ה ְט ָ
שעתיד להתגלות בבריאה כבר קיים אצלו בשלמות במחשבת כלומר ,במחשבת הבריאה היו הנשמות והעולמות העתידים
הבריאה .דהיינו :לא רק שהמחשבה והתוצאה הסופית להיברא במצב של שלמות גמורה ,כפי שהם עתידים להיות
תואמות בשלמות ,אלא שמצד נצחיותו יתברך ,שהוא למעלה בגמר התיקון.
ממערכת הזמן ,הרי העתיד משמש לו כהווה .נמצא
במצב זה הרצון לקבל כבר מתוקן בשלמות ,והפך להיות
שהשלמות העתידה של הנשמות בגמר התיקון קיימת כבר
השפעה טהורה ,כשהוא נמצא בהשוואת הצורה הגמורה אל
אצלו עכשיו.
המאציל יתברך ,והנבראים מקבלים בו את כל ההטבה
וזוהי תשובתו של רבינו לשאלה שבה פתחנו :כיצד יצא הרצון שהבורא חשב להעניק לנשמות.
לקבל המקולקל ממחשבת הבריאה? התשובה היא
נמצא שהרצון לקבל עצמו אינו נעדר ממחשבת הבריאה.
שבמחשבת הבריאה אין שום פגם וקלקול ,כי הרצון לקבל לא
אדרבה ,הוא קיים שם ,אך לא בצורתו העכשווית המקולקלת
קיים שם בצורת הפירוד והקלקול שאנו מכירים כאן ,אלא כפי
והנפרדת כפי שהוא נראה לעינינו במהלך עבודת התיקון ,אלא
שיהיה בצורתו העתידית השלמה לאחר גמר התיקון ,כאשר
בצורתו המתוקנת והשלמה ,כפי שהוא עתיד להיות לעתיד
יהיה בהשוואת הצורה הגמורה אל המאציל.
לבוא.
נקודות קצרות כיצד ייתכן שהשלמות העתידית ,שעדיין אינה קיימת בפועל,
כבר קיימת במחשבת הבורא?
• אצל הבורא אין עבר ועתיד; העתיד קיים בהווה.
מסביר רבינו " :וְהּוא ִמּטַ עַ ם ,כִ י ְבנִ צְ ִחּיּותֹו ית' הֶׁ עָ בָ ר וְהֶׁ עָ ִתיד
• מסיבה זו ,הרצון לקבל לא הופיע במחשבת הבריאה בצורתו
וְהַ הֹ וֶׁה ְמ ַש ְמ ִשים כְ אֶׁ חָ ד ,וְעָ ִתיד ְמ ַשמֵּ ש לֹו כְ הֹ וֶׁה .וְאֵּ ין ִענְ יָן
המקולקלת ,אלא בצורתו המתוקנת והשלמה העתידית.
ּומּטַ עַ ם זֶׁה ל ֹא הָ יָה כְ לָל עִ נְ יָן הָ ָרצֹון
ְמחֻ ּסָ ר זְ מַ ן נֹוהֵּ ג בֹו ית'ִ .
צּורה ְדפֵּ רּודָ א ְבאֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא .אֶׁ לָא לְ קַ בֵּ ל הַ ְמקֻ לְ קָ ל ְב ָ
פרק ב' ּצּורה ,הָ ע ֲִת ָידה לְ ִהּגָלֹות ִבגְ מַ ר אֹותה הַ ְשוָאַ ת הַ ָ לְ הֵּ פֶׁ ְךֶׁ ,ש ָ
הֹופיעָ ה תֵּ כֶׁ ף ְבנִ צְ ִחּיּותֹו ית'".
הַ ִתּקּוןִ ,
הוא ושמו אחד אצל הבורא יתברך אין מושג של זמן .העבר ,ההווה והעתיד
מסכם רבינו את דבריו במאמר חז"ל" :וְעַ ל סֹוד הַ זֶׁה אָ ְמרּו חז"ל: משמשים אצלו כאחד ,והעתיד משמש לו כהווה .משום כך,
ּושמֹו אֶׁ חָ ד" (מדרש פדר"א ומדרש קֹ ֶׁדם ֶׁשנִ ְב ָרא הָ עֹולָם הָ יָה הּוא ְ הַ ְשלֵּמּות העתידה להתגלות אצל הנשמות בגמר התיקון כבר
הנעלם) .מה פירוש "הוא ושמו אחד"? מה זאת אומרת שלפני קיימת במחשבתו הנצחית.
שנברא העולם היה הבורא אחד עם שמו? ומדוע לאחר שנברא ננסה להבין זאת באמצעות משל :אדם רוצה לבנות בית.
העולם כבר אין אנו אומרים שהוא ושמו אחד? בתחילה הוא מדמיין לעצמו כיצד ייראה הבית המוגמר :היכן
ראשית ננסה לברר מהו בכלל המושג " ֵּשם" .מבאר רבינוֵּ :שם יהיו החדרים ,כיצד ייראה הסלון ,מה יהיה גודל המטבח וכיצד
מורה על השגה ,שם מורה על תפיסה. ייראה הבית כולו .בשלב הזה הבית כבר קיים במחשבתו ,אבל
כאשר אתה אומר על אדם שהוא עשיר ,יש לך תפיסה מסוימת עדיין אין לו פירוט מעשי של כל מה שנדרש כדי לבנות אותו.
עליו – אתה יודע שיש לו ממון .כאשר אתה אומר על אדם לאחר מכן הוא מתחיל לתכנן את הבנייה לפרטיה :כמה אבנים
שהוא רחמן ,אתה מתאר תכונה שאתה מכיר בו ,בעקבות יצטרך ,כמה עצים ,כמה פועלים ,אילו חומרים יש לרכוש וכיצד
מקרה שבו ריחם על מישהו .וכאשר אתה אומר על רופא שהוא תתבצע כל מלאכה .כעת התוכנית כבר מפורטת ומוכנה
רופא טוב ,הרי שאתה מכיר מקרה שבו אדם היה חולה, לביצוע.
והרופא טיפל בו וריפא אותו. בשלב הבא מתחילה הבנייה בפועל .כאן כבר עלולים להתעורר
נמצא שכל ֵּשם מורה על השגה מסוימת של תכונה או מעלה, קשיים שלא היו בתוכנית המקורית :בור ביוב מתגלה במקום
שאותה הזולת מכיר ומגדיר באמצעות אותו ֵּשם. בלתי צפוי ,עולה התנגדות מצד השכנים ,צריך לקבל אישורים
אם כן ,מתעוררת כאן שאלה :כיצד שייך לומר שלפני שנברא מהעירייה ,ולעיתים מתברר שיש צורך לשנות דברים במהלך
העולם היה הוא ושמו אחד? איזה ֵּשם היה ָשם? הרי מי נתן העבודה .זה נקרא זמן קלקול ותיקון.
לבורא את השמות? מי הם המשיגים אותו? הנבראים .אם לבסוף ,כאשר הבית עומד על תילו ,אפשר להשוות אותו
העולם עדיין לא נברא ,לא היה מי שישיג אותו ויגדירהו ב ֵּשם! לתוכנית המקורית ולבדוק אם הוא אכן יצא כפי שהאדם רצה
ב
את התשובה המלאה לכך נביא בפרק הבא ,אך כדי להבין זאת,
נקודות קצרות צריך להקדים יסוד חשוב :כל העסק והדיבור שלנו בנוגע לבורא
• אין לנו השגה בעצמות הבורא ,אלא רק במעשיו והנהגתו. ית' ,אינו על עצמותו יתברך כפי שהוא לעצמו ,כיוון שאין לאדם
• ב"אין סוף" האור מילא את הכלי והיטיב לו ללא גבול. יכולת להשיגו .וכפי שאמרו המקובלים" :לית מחשבה תפיסא
• "הוא ושמו אחד" – האור והכלי היו באחדות גמורה בלי שום ביה כלל ".כל מה שאנו יכולים לדבר עליו הוא רק מה שנוגע
היכר של שינוי צורה ביניהם. אלינו :הנהגתו ודרכי התגלותו בבריאה ,וכפי שאמרו:
"ממעשיך הכרנוך".
פרק ג' הדבר דומה לאדם הרואה פעולות מסוימות של העומד מולו,
ומתוך המעשים שהוא רואה הוא לומד להכיר את מי שעומד
שלושת המצבים שבבריאה מאחוריהם .אין הוא משיג את עצמותו ומהותו של אותו אדם,
אלא מכיר את תכונותיו מתוך הדברים שהוא עושה ומגלה.
" ו ְִהנְ ָך מֹוצֵּ א ְבהֶׁ כְ ֵּרחַ ֶׁ ,שּיֵּש ג' מַ ּצָ ִבים לַנְ ָשמֹות ְב ֶׁד ֶׁרְך כְ לָל: מרן האדמו"ר הרב"ש אשלג זצ"ל המשיל על כך משל נפלא:
יאּותן ְבאֵּ ין סֹוף בָ רּוְך הּוא ְבמַ ְח ֶׁשבֶׁ ת ָ מַ ּצָ ב א' -הּוא ְמצִ באחת הישיבות התקבלה תרומה נכבדה מאוד .הגיע צ'ק
צּורה הָ ע ֲִת ָידה ֶׁשל ּגְ מַ ר הַ ִתּקּון".
הַ ְב ִריאָ הֶׁ ,שכְ בָ ר יֵּש לָהֶׁ ן ָשם ָ בסכום גדול ,אך ללא ציון שמו של התורם .התכנסו ראשי
קיימים שלושה מצבים בבריאה :ראשית ,מחשבת הבריאה, הישיבה וניסו להבין מי עומד מאחורי התרומה.
שבה הכלי קיבל את ההטבה בשלימות ,מצב שנקרא "אין אחד אמר :אם הוא מסוגל לתת סכום כזה ,ודאי שמדובר באדם
סוף" .אחריו זמן הקלקול והתיקון ,הנקרא שיתא אלפי שני, עשיר מאוד .השני הוסיף :הוא לא רק עשיר ,אלא גם נדיב ובעל
ולבסוף גמר התיקון. לב רחב .לא כל אדם שיש לו ממון מוכן לתת סכום כזה בנדיבות
מהו "אין סוף"? האר"י הק' אומר שקודם שנבראו העולמות, כזו .השלישי אמר :נראה שהוא גם אדם שומר תורה ומצוות.
היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות .שואל על כך בעל אילו לא היה לו קשר לתורה ,מן הסתם היה תורם את כספו
הסולם :אם המדובר הוא קודם שנבראו העולמות ,מהי למטרות אחרות ולא לישיבה .כך ישבו ודנו ,וכל אחד הוסיף
ה"מציאות" הקיימת כאן שאור העליון יכול למלאותה? פרט נוסף על דמותו של התורם.
ומשיב שאין הכוונה למצב שהיה טרם שהיו נבראים ,כיוון שאין ככל שהמשיכו לשער ,החלה להצטייר בעיניהם דמות מסוימת.
לנו שום השגה באור בלי כלי ,ואין לנו השגה בבורא ית' הם ידעו שהוא עשיר ,ידעו שהוא נדיב ,והבינו שהוא קשור
כשלעצמו בלי נבראים .אלא המדובר כאן הוא במצב הראשוני לעולם התורה .אבל היו דברים שלא הייתה להם כל דרך לדעת:
והשורשי של הנשמות :כשעלה ברצון הבורא להיטיב לנבראיו, מה שמו? היכן הוא גר? מה הוא אוהב לעשות? כיצד הוא
מחשבתו יתברך גמרה מיד את הכול ,שהרי אינה זקוקה לִ כְ לֵּי נראה? ומי הוא באמת? כל מה שידעו עליו ,הבינו והסיקו מתוך
מעשה כמונו .מיד יצאה ונבראה מציאות הכלי ,שמהותו רצון הפעולה שעשה – התרומה הנכבדה לישיבה.
לקבל ,וכבר הייתה בו כל ההטבה בשלמות. כך היא גם השגת האדם כלפי הבורא .בעצמותו יתברך אין לנו
מצב זה נקרא "אין סוף"" :אין סוף" לא בא להגדיר את הבורא כל תפיסה והשגה ,אבל מתוך מעשיו אנו לומדים להכיר את
חלילה ,אלא את הכלי -הרצון לקבל ,שקיבל במצב זה את כל הנהגתו :מתוך הבריאה ,מתוך ההשגחה ומתוך הטובות שהוא
ההטבה – את כל האור ,ללא גבול וללא צמצום .במצב זה משפיע על עולמו אנו לומדים שהוא טוב ומיטיב ובעל הרחמים.
העולמות הרוחניים הנקראים :אצילות ,בריאה ,יצירה ועשיה, נמצא שכאשר אנו מדברים על שמותיו של הבורא ,אין הכוונה
עדיין לא נבראו ,אבל כבר היה שם כלי רוחני שקיבל את הטבת להשגת עצמותו יתברך ,אלא להשגת פעולותיו והתגלותו
הבורא בשלימות ובצורה מתוקנת .כלי זה נקרא "אין סוף". כלפינו .השמות מבטאים את מה שאנו משיגים מתוך הנהגתו
במצב א' הזה ,יש לנשמות כבר צורה עתידה של גמר התיקון, ומעשיו.
וזאת מהטעם שהתבאר בסוף הפרק הקודם. ּצּורה ְדפֵּ רּודָ א ֶׁש ְב ָרצֹון
כעת נבין את המשך דברי רבינו" :כִ י הַ ָ
זו התשובה לשאלה שהעלינו בפרק הקודם :מי הם הנבראים לְ קַ בֵּ ל ל ֹא נִ ְתּגַלְתָ ה כְ לָל ִב ְמצִ יאּות הַ נְ ָשמֹותֶׁ ,שיָצְ אּו
שקראו לבורא בשם לפני בריאת העולם? אלו שרשי הנשמות ּצּורה,
ְבמַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה .אֶׁ לָא הֵּ ן הָ יּו ְּדבּוקֹות בֹו ְבהַ ְשוָאַ ת הַ ָ
הקיימים במחשבת הבריאה בצורתן המתוקנת. ּושמֹו אֶׁ חָ ד".ְבסֹוד הּוא ְ
רבינו מדגיש שלכאורה יש הפכיות גמורה בין האור לכלי :האור
יאּותן ִב ְב ִחינַת ִשתָ א אַ לְ פֵּ י ְשנֵּיֶׁ ,שנִ ְתחַ לְ קּו
ָ "מַ ּצָ ב ב' -הּוא ְמצִ מגיע מהבורא ,שכל רצונו להשפיע ,ואילו הכלי רוצה לקבל .לפי
תֹורה
ֲבֹודה בַ ָ ע"י ב' הַ מַ ע ֲָרכֹות לְ גּוף ְונֶׁפֶׁ ש .וְנִ ְתנָה לָהֶׁ ן הָ ע ָ זה ,היה מקום לחשוב שהפכיות זו תיצור ביניהם פירוד
לִב ִחינַתּומצְ וֹות ,כְ ֵּדי לְ הַ פֵּ ְך אֶׁ ת הָ ָרצֹון לְ קַ בֵּ ל ֶׁשבָ הֶׁ ן ּולְ הָ ִביאֹו ְ
ִ והרחקה .על כך באו חז״ל ללמדנו שבמחשבת הבריאה היו
ָרצֹון לְ הַ ְש ִפיעַ נַחַ ת רּוחַ לְ יֹוצְ ָרםְ ,ול ֹא לְ עַ צְ מָ ם כְ לָל". האור והכלי במציאות של אחדות גמורה .וכיצד? כיון שהרצון
"שיתא אלפי שני" זהו המצב הנוכחי שלנו ,מצב של עבודה לקבל היה כבר מתוקן שם בשלמות ,וכפי שיבואר בהרחבה
ותיקון .במצב זה הנשמות מתחלקות על ידי שתי המערכות בפרק הבא.
ג
ֶׁשּיָקּום מחדש? אלא צריך לזכור שכאשר אנחנו מדברים כאן העליונות – מערכת הקדושה ומערכת הטומאה – לגוף ולנפש.
על הגוף ,אין הכוונה דווקא לגוף הגשמי; הגוף הוא הרצון לקבל. גם לנפש עצמה -לנשמה ,יש כלי ,שנקרא בשם גוף.
מה עושים עם הרצון לקבל בתחילת הדרך? קוברים אותו. תפקידנו במצב הנוכחי הוא להתייגע בעבודה בתורה ובמצוות
האדם אומר :אני לא רוצה להשתמש ברצון לקבל לעצמי .אני כדי להפוך את הרצון לקבל שבנו ,ולהביאו לבחינת רצון
רוצה רק להשפיע .כביכול עושים לו מצבה :כאן נטמן הרצון להשפיע נחת רוח ליוצרו.
לקבל .אני לא רוצה להכיר אותך יותר! אני רוצה רק להשפיע! ּובמֶׁ ֶׁשְך זְ מַ ן מַ ּצָ ב הַ זֶׁה ,ל ֹא יַּגִ יעַ שּום ִתּקּוןממשיך רבינוְ " :
אבל האם זה הסוף? לא! הרי בסופו של דבר הבורא רוצה גּופים ַרק לַנְ פָ שֹות ִבלְבַ ד .כְ לֹומַ רֶׁ ,שּצְ ִריכִ ים לְבָ עֵּ ר ִמ ִּק ְרבָ םלְ ִ
שהאדם יקבל את כל הטוב שהכין עבורו .ואם לא יהיה לאדם כָל ְב ִחינַת הַ ּקַ בָ לָה לְ עַ צְ מָ ם ֶׁש ִהיא ְב ִחינַת הַ ּגּוףּ ,ולְ ִה ָשאֵּ ר
רצון לקבל ,כיצד יוכל לקבל מהבורא? איזו נחת רוח תהיה צּורת הָ ָרצֹון ַ ִב ְב ִחינַת ָרצֹון אַ ְך לְ הַ ְש ִפיעַ ִבלְבַ דֶׁ ,שזֶׁהּו
לבורא? ולכן יבוא יום של תחיית המתים. ֶׁשבַ נְ פָ שֹות".
בתחיית המתים האדם מקים לתחייה את הרצון לקבל שלו ,אך בזמן הזה עדיין אין תיקון לגופים ,אלא לנפשות בלבד .דהיינו
הפעם הוא משתמש בו בצורה מתוקנת :מקבל את האור שמטרת העבודה היא להגדיל את הרצון להשפיע ולבער את כל
האלוקי על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. בחינת הקבלה לעצמנו ,עד שתישאר בנו צורת הרצון להשפיע
מסיים רבינוּ :ולְ ֵּשם הַ ִּקּצּור אֶׁ ְשתַ מֵּ ש ִמכָ אן וָאֵּ ילְָך ְב ֵּשמֹות ג' בלבד ,שהיא צורת הרצון שבנפשות.
הַ מַ ּצָ ִבים הַ לָלּו ְּדהַ יְנּו מַ ּצָ ב א' ,מַ ּצָ ב ב' ּומַ ּצָ ב ג' יקים ל ֹא תּוכַלְ נָה לְ ִה ְתעַ נֵּג ממשיך רבינו" :וַאֲ ִפילּו נ ְַפשֹות הַ ּצַ ִּד ִ
שלושת המצבים הללו מלווים את כל מהלך הבריאה :מצב א׳ ְבגַן עֵּ דֶׁ ן אַ חַ ר ְפ ִט ָירתָ ן ,אֶׁ לָא אַ חַ ר כִ כְ לֹות כָל ּגּופָ ן לְ הֵּ ָרקֵּ ב
– השלמות שבמחשבת הבריאה; מצב ב׳ – עבודת התיקון בֶׁ עָ פָ ר".
בשיתא אלפי שני; ומצב ג׳ – השלמות המתגלה בגמר התיקון.
הנשמה אינה יכולה להתענג בגן עדן כל עוד יש בה איזשהו
נקודות קצרות שיעור של רצון לקבל לעצמה .זאת מפני שהתענוג הרוחני הוא
תענוג של דבקות ,וכל עוד נשאר לאדם עדיין בחינת "גוף" –
• מצב א' – שורשי הנשמות קיימים במחשבת הבריאה
רצון לקבל ,זה מפריד אותו מהבורא ומעכב את הדבקות ,לכן
בשלמותם העתידה ,והרצון לקבל כבר קיבל את כל ההטבה.
האדם צריך לבער את הרצון לקבל לעצמו ,ורק אז הנשמה
• מצב ב׳ -שיתא אלפי שני :עבודת האדם היא לבער את צורת
יכולה להתענג .זו כוונת חז"ל באמרם שהנפשות לא יכולות
הקבלה לעצמו ולפתח את הרצון להשפיע.
להתענג בגן עדן אלא רק אחר ריקבון הגוף בעפר.
• מצב ג׳ -גמר התיקון :גם הרצון לקבל עצמו מתוקן ,והאדם
נמצא שבמצב ב׳ האדם עדיין אינו מתקן את עצם הרצון לקבל,
מקבל את כל הטוב על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
כך שיוכל לקבל על מנת להשפיע ,אלא עבודתו היא לבער
מתוכו את צורת הקבלה ,ולגלות את הרצון להשפיע בלבד.
לקראת הגליון הבא...
"מַ ּצָ ב ג' -הּוא ּגְ מַ ר הַ ִתּקּון ֶׁשל הַ נְ ָשמֹות אַ חַ ר ְת ִחּיַת הַ מֵּ ִתים,
בגליון זה למדנו כי הרצון לקבל ,אף שהוא שורש הפירוד
ּגּופין ,כִ י אָ ז יַהַ ְפכּו ּגַם אֶׁ ת
ֶׁשאָ ז יַּגִ יעַ הַ ִתּקּון הַ ָשלֵּם ּגַם אֶׁ ל הַ ִ
והריחוק מן הבורא במצבו הנוכחי ,כבר נכלל במחשבת
צּורה ֶׁשלצּורת הַ ּגּוףֶׁ ,ש ִת ְש ֶׁרה עָ לֶׁיהָ ָ הַ ּקַ בָ לָה עַ צְ מָ הֶׁ ,ש ִהיא ַ
הבריאה בצורתו המתוקנת והשלמה.
הֹורהְ ,ו ַנע ֲִשים ְראּויִים לְ קַ בֵּ ל לְ עַ צְ מָ ם כָל הַ ּטֹוב הַ ְשפָ עָ ה ְט ָ
עוד למדנו כי הבורא ברא את הבריאה חסרה – רצון לקבל לא
וְהָ ֹענֶׁג וְהַ נֹעַ םֶׁ ,ש ְבמַ ְח ֶׁשבֶׁ ת הַ ְב ִריאָ ה .וְעִ ם כָל זֶׁה יִזְ כּו לִ ְדבֵּ קּות
מתוקן ,ותפקיד האדם לתקנו בשיתא אלפי שני ולהביאו
צּור ָתם לְ יֹוצְ ָרם .כִ י ל ֹא יְקַ ְבלּו כָל זֶׁה הַ חֲ זָקָ הִ ,מכֹחַ הַ ְשוָאַ ת ָ
לקבל על מנת להשפיע.
ִמּצַ ד ְרצֹונָם לְ קַ בֵּ ל ,אֶׁ לָא ִמּצַ ד ְרצֹונָם לְ הַ ְש ִפיעַ נַחַ ת רּוחַ
אולם כאן מתעוררת שאלה :אם אנחנו כבר נמצאים לְ יֹוצְ ָרםֶׁ ,שהֲ ֵּרי יֵּש לֹו ית' הֲ נָאָ ה ֶׁש ְמקַ ְבלִ ים ִממֶׁ נּו".
במחשבת הבריאה בשלמות הגמורה ,מדוע אנו צריכים
במצב ג׳ גם הרצון לקבל עצמו מקבל תיקון .כיצד? על ידי
לעבור את כל התהליך הארוך של העבודה והתיקון? מדוע
שהרצון לקבל נעשה רצון לקבל על מנת להשפיע .דהיינו
אין אנו נשארים באותה שלמות שבה אנו כבר כלולים
שהאדם אינו מקבל את כל הטוב מצד רצונו לקבל לעצמו ,אלא
במחשבת הבורא?
מצד רצונו להשפיע נחת רוח ליוצרו ,שהרי יש לו יתברך הנאה
על כך נעמוד בע"ה בגיליון הבא ,שבו יבאר רבינו בעל הסולם מכך שמקבלים ממנו.
מדוע יש הכרח בקיומם של שלושת המצבים ,וכיצד כל אחד
כאן הדברים מתחברים לשאלה של תחיית המתים שבה
מהם מחייב את קיומם של שני המצבים האחרים.
עסקנו בתחילת ההקדמה .רבינו שאל :אם הגוף כל כך עכור,
בשביל מה צריך בכלל את תחיית המתים? למה יש צורך
להערות והארות ולקבלת הגליונות במייל ניתן לשלוח בקשה לichud.ashlag@gmail.com:
ד
