עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — תולדות (2026-11-09)

38
פרשת תולדות
שאלה :הרוצה להקנות כלי לגוי כדי להפטר מטבילת כלים ,ולכן ביקש מהגוי שירים את בשבוע שעבר הבאנו את הנידון במטוס אשר השתלט עליו מחבל ורוצה להנחיתו במקום
החפץ ויזכה בהגבהה[ ,כמבואר בשו"ע (חו"מ סימן ק"כ סעיף א') ובש"ך (שם) שלכו"ע הומי אדם ע"מ לפגע ,אם מותר ליירט את המטוס בזמן שנמצאים בו יהודים שייפגעו מכך.
משיכה או הגבהה מהני לגוי כדי לזכות בחפץ] ,ועשה הגוי הגבהה מבלי להבין שצריך והעלנו דודאי יש למטוס דין רודף אף שהיהודים בתוכו אינם רודפים ,והבאנו דבכה"ג הסתפק
לזכות ,וכגון גוי סיני שאינו מבין עברית אלא מבקשים ממנו שיגביה והוא מגביה ,האם חל החזו"א ולא הכריע.
הקנין ונפטר מטבילה או שהקנין לא חל מאחר שהגוי לא נתכוון לזכות? אולם נראה שיש לחלק בין עידן שלום לבין עידן מלחמה ,וכפי שהארכנו בספרנו שמרו
תשובה :אודות קנין יהודי ליהודי אחר ,נפסק בשו"ע (חו"מ סימן קמ"ב ס"ב) שאין צריך משפט (ח"ב סימן פ"ז) בדין הצלת חייל פצוע תחת אש הכרוכה בסיכון המציל .ושם הבאנו
דעת הקונה אלא דעת המקנה בלבד .ולכן אם ראובן רוצה להקנות קרקע לשמעון בלי את דברי הציץ אליעזר (חי"ג סימן ק') דזמן מלחמה וכלליו שונים מזמן שלום וכלליו.
ששמעון ידע מכך ,יכול לומר לשמעון שיעזור לו לשים גדר ,וראובן מתכוון שיחשב קנין דהגם דבזמן שלום קיי"ל חייך קודמין ואין חייב לסכן את חייו אפילו בספק פקו"נ ע"מ להציל
חזקה לשמעון ,וזוכה שמעון למרות שאינו מתכוון ואינו יודע מאומה. את חברו מודאי סכנה ,וכנפסק בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סימן תרכ"ז) הוב"ד בפת"ש יו"ד (סימן
לפי"ז ה"ה קנין הגבהה או משיכה דלא בעינן אלא דעת המקנה. קנ"ז סקט"ו) ,וכ"כ המשנ"ב (סימן שכ"ט סקי"ט).
מקור השו"ע מדברי רבינו יונה (הובא בטור שם) שלמד כן מהגמ' ב"ב (מ"א ).גבי מעשה מ"מ בעידן מלחמה כתב הנצי"ב בפירושו העמק דבר על הפסוק (בראשית ט' ,ה') "ואך דמכם
דרב ענן .וכ"כ הנימ"י שם .וכ"כ הרשב"א (גיטין דף כ' ):שאין צריך דעת הקונה .וכן האריך לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם",
בזה הנתה"מ (סימן ר' ס"ק י"ד). אימתי אדם נענש בשעה שראוי לנהוג אחוה ,משא"כ בשעת מלחמה ועת לשנוא ועת להרוג,
וכ"כ הקצוה"ח (סימן ער"ה ס"ק ד') שכשיש דעת מקנה ,אין צריך דעת קונה כלל .אך הביא ואין עונש על זה כלל .וכדאיתא בשבועות (דף ל"ה' ):מלכותא דקטלא חד משיתא לא
שם דברי שו"ת עבודת הגרשוני (סימן ק"ב) בנידון אשה שמכרה פרה שלא ביכרה לגויה, מיענש ואפילו מלך ישראל מותר לעשות מלחמת הרשות אע"ג דכמה מישראל יהרגו על
והגויה שילמה סכום מסויים ליהודיה אך השאירה את הפרה בשדה של היהודיה והולידה ידי זה'.
בכור .ופסק שהוא ספק בכור כ יון שנחלקו הראשונים אם גוי קונה בקנין כסף לבד .והוסיף עפי"ז פסק שם בצי"א דעל אף שקיים דין חייך קודמין בזמן שלום מ"מ בזמן מלחמה שיש
דאע"פ שהגויה קראה לפרה והיא באה בהליכה על צידי רה"ר ,מ"מ כיון שלא נתכוונה לקנין רשות לצאת למלחמת הרשות אע"ג שכמה מישראל יהרגו עי"ז ,וק"ו למלחמת הגנה קיומית
לא זכתה .ושכ"כ בתשובת מהר"ם מינץ .והקצוה"ח הוסיף שכ"כ גם הצמח צדק. לא שייך לומר בזה חייך קודמין אלא מחוייב למסור נפש להציל את אחיו.
והשיג הקצוה"ח עליהם שהרי נפסק שכשיש דעת אחרת מקנה אין צריך כוונה של קונה, ועוד כתבנו שם בתשובה את דברי הספרי דבי רב בפרשת כי תצא אשר כתב כן דבעידן
ושנראה שנעלם מעיניהם דברי רבינו יונה והרשב"א הנ"ל .ובגליונות ברוך טעם על מלחמה ישים עצמו בסכנה כדי להציל את אחיו שלא יהרג .ועוד ציינו שם דברי מרן הגרי"ז
הקצוה"ח (שם) כתב ליישב דברי הצמח צדק ודעימיה ,שדווקא קנין יד מהני בלי דעת עה"ת (פרשת בשלח) על הפסוק "זבולון עם חרף נפשו למות" אשר כתב כן דאין משגיחין
הקונה מטעם חצר ,משא"כ משיכה יע"ש. במלחמה על סכנת נפשות והוא מדיני המלחמה.
אולם הנתה"מ (סימן ר' ס"ק י"ד) כתב ליישב באופן אחר .והוא דדעת אחרת לא מהני אלא ובזה ביאר את ספר החינוך (מצוה תכ"ה) אשר כתב שהרואה א' מז' עממין מצוה להורגו והוא
שלא יסתכן בדבר .ולעומתו במנ"ח שם הקשה עליו דהרי בשעת מלחמה יוצאין להסתכן
כשמתכוון להקנות בקנין זה דווקא ,דהיינו שבשעה שהקונה מושך לפי תומו ,מתכוון
והתורה גזרה ללחום עם שבעה עממין אף דהוי סכנה מצוה להורגם .וביאר הגרי"ז דספר
המקנה ,שיזכה הקונה במשיכה זו .משא"כ בנידון עבודת הגרשוני ,שהיהודיה לא כוונה
החינוך איירי בשעת שלום ובזה כתב והוא שלא יסתכן ,והמנ"ח איירי בשעת מלחמה דיש לו
שהגויה תזכה במשיכה ,לכן לא זכתה .אבל אם היהודיה היתה מתכוונת שהגויה תזכה
להסתכן ולהרוג את שבעת העממין המחוייבים בהריגה.
במשיכה ,אף שהגויה לא נתכוונה ,מהני.
עוד כתב שם בתשובת הצי"א בשם הגראי"ה קוק (משפט כהן סימן קמ"ג) דטעם החילוק בין
נמצא שלכו"ע אם יהודי ביקש מהגוי שיגביה כלי ,והיהודי מתכוון שהגוי יזכה בהגבהה
זמן מלחמה לשלום כיון דבזמן שלום כל יהודי לעצמו ולכך שייך לומר חייך קודמין ,אבל בזמן
ובקנין יד ,אף שהגוי לא הבין מאומה ,זכה הגוי.
מלחמה נעשו היחידים כלל אחד ,לכך לא שייך לומר חייך קודמין ושע"כ ודאי סכנה של
אך עדיין אין זה פשוט .דהנה השו"ע (חו"מ סימן רל"ה ס"ז) כתב בדין המוכר קרקע לקטן
הזולת גובר על ספק סכנה דיליה .ועכ"פ בשעת מלחמה מצווה לחרף נפשו ולהלחם באוייב.
ע"י שהקטן עשה חזקה בקרקע ,קנה הקטן אע"פ שאין לו דעת לזכות משום שזכין לאדם
כמו"כ כתבנו שם בתשובה דבעידן מלחמה בטרור שקיימת סכנה קיומית גם לאנשי העורף
שלא בפניו .וע"ש קצוה"ח (סק"ד) שביאר שהרמב"ם לא ס"ל כתוס' שזוכה הקטן מדין דעת
הרי שכל יחיד נחשב שנמצא בקשרי המלחמה ,ושע"כ מוטל על כל יחיד ויחיד לסכן עצמו
אחרת מקנה אלא מדין זכין .ו ממילא לפי הרמב"ם גם ההיא דרב ענן (ב"ב מ"א ).הוא מדין
בספק סכנה ע"מ להציל חברו מודאי סכנה דנחשב הדבר שכל אחד נמצא בקשרי המלחמה,
זכין( ,ועיין עוד באריכות בספר זכור לאברהם חלק י"ג כרך א' ,שיעור על סימן רל"ה מש"כ
ושע"כ יהיה מחוייב לתפוס מחבל שבא לחדור לקניון ע"מ לגרום שם ח"ו לפיגוע.
בס"ד).
נשוב לנ"ד ונאמר דמאחר ונמצאים אנחנו במצב של חירום ,אשר אויבנו נשאו ראש וחדשים
לפי"ז יש מקום לומר שבגוי לא יועיל .שדווקא בקטן שייך דין זכין אבל בגוי לא שייך זכין
לבקרים זוממים בכל מיני דרכים לפגוע בעם ישראל ["כל כלי יוצר עליך לא יצלח" "עוצו
(כמבואר בגמ' ב"מ ע"א.):
עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל"] ,נחשבים כולנו נמצאים בעידן מלחמה ואין
ובשלמא לפי המהרי"ט שביאר ברמב"ם דלאו דווקא דין זכין אלא דעת אחרת מקנה,
עושין חשבון של פרט אלא חשבון של הכלל ,ושע"כ בכה"ג נראה שמוטלת חובה ליירט את
לשיטתו לכו"ע אפשר להקנות לגוי בלי שיבין וכנ"ל .אבל להקצוה"ח אליבא דהרמב"ם
המטוס ע"מ שלא יפגע בפיגוע המוני ושלא ישמש תקדים למעשים נוראיים שכאלה.
שדעת אחרת מקנה לא מהני אלא מדין זכין ,בגוי לא יועיל וצריך שהגוי יתכוון לזכות.
ואין זה סותר למה שהעלנו בשמרו משפט (ח"א סימן קכ"ח) לאסור ליירט את המטוס דשם
העולה להלכה :לכתחילה יש להחמיר שהגוי יבין שבהגבהת הכלי הרי הוא קונה אותו.
עסקנו בעידן שלום ולא בעידן מלחמה [אחרי אסון בניני התאומים בארה"ב].
ובדיעבד או בשעת הדחק שהגוי לא מבין יש להתיר ע"י ס"ס -שמא כהתוס' שמועיל מדין
העולה להלכה :מטוס אשר מחבל ישתלט עליו ורוצה לעשות פיגוע המוני ,אם הוא בזמן
דעת אחרת מקנה .ואפי' אם נאמר כהרמב"ם ,שמא כהמהרי"ט הנוקט שגם לדעת הרמב"ם
שיש שלום אסור ליירטו ,אבל בזמן מלחמה מותר ליירט את המטוס ,על אף שיפגעו יהודים
מועיל מדין דעת אחרת מקנה.
הנמצאים במטוס.
ניתן לשמוע את שיעוריו של ראש בית ההוראה הרה"ג ר' אפרים כהן עמאש שליט"א בטלפון – 0733-718734
[ואף שיש חולקים (משפטי התורה) ,מ"מ אי אפשר להוצא ממון מספק] .הרכב שנעמד שאלה :מעסיק שנקלע לקשיים כלכליים ,ולכן הפועל שלו חדל מלתבוע את משכורתו,
בפתאומיות ,נחשב כ׳בור באונס׳ שפטור ,ואף התריע ע״י אורות הבלמים על בלימת ואף אמר למכר משותף שהוא חס על המעסיק ואינו רואה אפשרות לגביית חובו ,ושוב
המיידית .ועוד זאת שהרכבים שניזוקו כלל לא נפגעו מרכב ה'בור' ,שרק גרם לתאונה .נהג תובע ממונו אחר שהמעסיק התאושש .האם צודק בתביעתו אחר שלכאורה מחל על
הרכב המתנגש חייב בנזקי הרכב החונה שהתנגש בו (שם) .מה גם שלא שמר על מרחק כספו?
עצירה כמחוייב בחוק ,שעל דעת החוקים יורדים הנהגים לכביש( ,ע"פ השמרו משפט). תשובה :המעסיק חייב לשלם לשכיר את שחייב לו משלושה טעמים -א .מחילה בליבו
שאלה :מה הדין כשנקרע חוט אחד או שניים מציציות הטלית? אינה מחילה לרוב הפוסקים .ואף במה שאמר בשפתיו ,אין לראות בזה יאוש ומחילה על
תשובה :הנה ז"ל השו"ע (או"ח ריש סימן י"ג) 'אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר בהם כדי עצם החוב אלא יאוש מתביעת החוב.
עניבת כל החוטים הפסוקים ביחד ,כשר .ואם לא נשאר כדי עניבה ,אפילו בחוט אחד ב .המחילה התבססה על כך שסבר שאין לו עוד אפשרות לגבות את המגיע לו בדין ,ולא
שנפסק כולו (דהיינו משני צדיו) ,פסול' ,עכ"ל. שיער שכעבור זמן יוכל לקבל את כספו ,ולכך הוי מחילה בטעות שאינה מחילה.
שיעור כדי עניבת כל החוטים הקרועים ביחד הוא לכל היותר אורך של שני אגודלים (בה"ל ג .אף שיש מחלוקת אם יש ייאוש מחוב ,מ"מ לא יוכל המחזיר לטעון 'קים לי׳ ולהחזיק
רס"י י"ב) ,והוא 4ס"מ (לגר"ח נאה ,ו 5-ס"מ לחזו"א) ,ודעת הגהות איש מצליח (שם הע' )3 בכספו ,כי פסקינן שאין בזה יאוש( ,מאורות תורת המשפט).
לסמוך על האומרים שאורכו אגודל וחצי בלבד ,שהוא 3ס"מ. שאלה :רכב שלא נשמע לתמרור 'עצור' התפרץ לכביש ראשי ,ולכן נהג שנסע בכביש
ואם נפסק רק חוט אחד כשר מעיקר הדין אף אם לא נשאר כלום ,ואם נפסקו שניים שיש בלם מיידית את רכבו ,ורכב שנסע מאחוריו נאלץ לסטות הצידה בכדי לא לפגוע בו,
חשש שהם שני צדי חוט אחד ,אזי די אם שיעור רק אחד מהם הוא רבע מב' אגודלים ,דהיינו והתנגש ברכב חונה .מי צריך לשלם?
כסנטימטר אחד בלבד. תשובה :המתפרץ לכביש בפשיעה ,אינו חייב בדיני אדם ,כי הוי בכלל גרמא ולא גרמי,
לשאלות ובירורים ניתן לפנות
ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'
אחד חונה בצדי הכביש הציבורי ולכל אחד יש רשות לחנות את רכבו בכל מקום שירצה. המשך הנידון ביזם אשר מכר דירה לכמה רוכשים בטאבו משותף -מקרה ח'
תשובה :אכן יש ממש בטענותיהם של הדיירים הוותיקים ,וכפי שכתבנו במדור בניה כהלכה לאחר סיום הבנייה בשעטו"מ התחיל המקום להתאכלס ע"י הרוכשים ,כולם זוגות צעירים עם
(עלון י"ח) שכל המוסיף דיורים ,יכולים הדיירים להתנגד בטענה כי ממלא את חדר המדרגות תינוקות ,וכשהעמידו את עגלות הילדים שלהם בחדר המדרגות בבניין נתקלו בהתנגדות קשה
ואת החנייה ומפריע להם בשימושם. מאת השכנים שטענו כי אין מספיק מקום לכולם ,ודי בכך שלא התנגדו להוספת כ"כ הרבה
ברם כל זה נכון לזמן טרם הבנייה יכולים השכנים להתנגד להוספת דיירים בטענות אלו ,אבל דיירים ,אבל לא התכוונ ו להרשות שימוש בכל השטחים המשותפים ככל השכנים ,אלא יש להם
לאחר שידעו מראש שבונים כאן כמה דירות במסגרת "טאבו משותף" ולא התנגדו ,מעתה יש זכות כשכן אחד בלבד ,ויבחרו ביניהם למי יש זכות להשתמש בחדר המדרגות להעמדת
לרוכשים זכויות בשטחים המשותפים ככל הדיירים ,וככל שאין החלטה או מנהג האזור על העגלה.
השימוש בחדר המדרגות וכמות השימוש( ,כגון אם יחליטו שלכל דייר יש זכות להשתמש כמו כן טענו השכנים לגבי חניית הרכבים של הרוכשים כי אין מקום מספיק לכל הרכבים,
לעגלה אחת בלבד או המנהג באזור של הבניין שלא להשתמש בחדר המדרגות להעמדת ומשכך גם כאן יש רשות רק לרוכש אחד בלבד לחנות את רכבו,
עגלות או אופניים וכד') ,הרי שלכל אחד יש רשות שימוש ,אכן אם השכנים יערכו אסיפת כנגדם טענו הרוכשים -א .לגבי העגלות ,אנו בעלי זכויות ככל השכנים ומאחר שידעתם את
דיירים ויחליטו ע"פ הרוב הגבלה וצמצום השימוש בשטחים המשותפים ,הרשות בידם. מספר הדירות שנבנה כאן ולא הגבלתם את העמדת העגלות ,שוב אין לכם זכות למחות עתה,
לגבי החנייה ,אמנם המקום בכביש שייך לכל הציבור ואין אחד שיכול ההתנגד לכל מאן דהוא [ק"ו שלגבי הדברים שהפריעו לכם עצרתם את הבנייה וקיבלתם שינויים ופיצויים ,ולכן כל מה
לחנות שם ,אבל כמו שכתבנו שלפני הבנייה יכולים להתנגד אמור גם מסיבת חנייה ,אבל שלא טענתם מקודם אין לכם שום זכות טענה כעת].
לאחריה א"א להתנגד ואף לא לערוך אסיפת דיירים למנוע מכל מאן דהו לחנות סמוך לבניין. ב .לגבי חניית הרכבים מלבד הטענה הקודמת ,הוסיפו לטעון כי אין חנייה צמודה לבניין וכל
הרה"ג ראובן חורי שליט"א
ספרי חכמה הנ"ל ,ונראה שהוא הדין הוראה דידן .ובמקום צורך של מבחן לחוץ כנ"ל ,יש מקום להקל כשקורא שאלה :תלמידה בסמינר גבוה מבקשת ללמוד את מקצוע ההוראה בשבת ,כהכנה למבחן שיתקיים במשך
בהרהור ,ובפרט שיצטער בלא זה שיש בזה צורך הגוף ,וכל שכן ונשים .ואם קשה לה בהרהור יש מקום להקל ללמוד השבוע .האם מותרת בזה?
גם בקול במקום צורך ולחץ גדול ,דהוי ספיקא דרבנן דלקולא. תשובה :הנה בשאלה זו יש לדון מדין איסור קריאת שטרי הדיוטות ,ומדין איסור ממצוא חפצך ,ומדין איסור הכנה
בדין איסור ממצוא חפצך .נחלקו האח' אם לימוד בשבת לצורך השתלמות מקצועית גרע מלימוד חכמה בעלמא, משבת לחול.
כיון שהינו בכלל איסור ממצוא חפצך ,שהרי מתעסק בצרכי מקצועו ופרנסתו שלעתיד (הגרש"ז אוירבך בשש"כ בדין קריאה בשבת בשטרי הדיוטות יש לחלק בין סוגי הספרים – א .ספרי חולין כספרי מלחמות וכד' .אסור
פכ"ט הע' קכ"ח) ,או שאדרבא עדיף הוא מלימוד חכמה דעלמא ,היות ולימוד מלאכה ואמנות מצוה היא (חלקת לקוראם בשבת (שו"ע או"ח סי' ש"ז סט"ז) ,ומכל מקום אין למחות במקילים לקוראם בהרהור כשמתענגים בכך
יעקב שם) .ונראה שבמקום הצורך יש להקל מדין ספק דרבנן לקולא .ואף שיש גם ספק ספקא להחמיר ,דשמא כל מאד (איל משולש ,הליכות שבת ועוד ,כדעת המג"א) ,ובפרט אם לא ישמעו לנו .וכל שכן שאין למחות בנשים
חכמה אסור ללמוד ,וא"ת שהלכה כאומרים שמותר ,שמא הלכה כהגרשז"א שלימוד חכמה של מקצועו מיהת וילדים שאינם מצווים על ביטול תורה ,והשעמום יכול להזיק להם ,והוי צורך גופם .וכן בקריאת עיתונים ,שיש
אסורה ,מכל מקום הרי נקטינן לעיקר כאומרים דלא עבדינן ספק ספקא להחמיר באיסור דרבנן ,כמו שכתב מרן מתירים קריאתם גם לכתחילה (כמובא במ"ב ס"ק ס"ג ובאחרונים .ויש אוסרים בזמננו ואכמ"ל).
היבי"א (עיין בזה בעין יצחק ח"ב עמ' ר"ז). ב .ספרי חכמה ,הכולל כל סוגי הלימוד ,כמדע ורפואה חשבון והנדסה ,פילוסופיה ,טבע ,גיאוגרפיה ,פיסיקה
בדין הכנה משבת לחול .הנה לימודי חול מותרים בשבת כאשר נהנה מהלימוד או מכך שמוסיף השכלה ודעת. וכימיה ,לימוד שפות ועוד .יש אומרים (מנוחת אהבה ,ילקו"י) שהעיקר להחמיר בדעת מרן השו"ע שפסק (סימן
והסתפק הגרש"ז אוירבך כשאינו נהנה ,ואין צריך ללימוד אלא לצורך הצלחתו במבחן ,אם נחשב זה צורך שבת, ש"ז סעיף י"ז) בזה"ל 'אסור ללמוד בשבת ויום טוב ,זולת בד ברי תורה ,ואפילו בספרי חכמות אסור (רמב"ם) ,ויש
מאחר וע"י הלימוד יורד ממנו עול וטירדה בשבת במה שמתקדם בלימוד שצריך לדעת (ע' בזה בשש"כ פכ"ח ה"פ). מי שמתיר (רמב"ן ורשב"א) ,ע"כ .ויש אומרים דלא ברירא דעת השו"ע בזה (חזו"ע).
מסקנה דדינא :כיון שנראה שהעיקר כאומרים שכל ידיעה במקצוע הינה בגדר חכמה ,והרשב"א וסיעתו מתירים לכן אם קורא בהרהור יש להתיר משום ספק ספקא ,שמא מותר למרן ,ושמא כדעת האומרים שלא אסרו קריאת
בזה ,וגם השו"ע כפי שמצדד החזו"ע ,ועל פי כף החיים כשיש עוד צירוף ,וכיון שאין ודאות שאסור משום מכין אף שטרי הדיוטות בהרהור (שם) ,ויש אומרים שאף הקורא בקול ,יש לו על מה שיסמוך (מנו"א) .ויש שהתירו אף
שאינה נהנית מהלימוד ,וכיון שיש מתירים בכל מקרה בהרהור בלבד ,ובלשון הקודש הרמ"א מתיר אף להוציא לכתחילה ללמוד בקול ,במקום צורך ,כגון שלומד למבחן ברפואה וכדומה ,והזמן דוחק (ילקו"י) ,ובלבד שמנצל
בפיו ,וכל זאת במילתא דרבנן. את הזמן לכך גם לאחר צאת השבת (הוראת מרן היבי"א מפי הגר"א אבוטבול) .ויש מפרשים שדעת מרן להתיר
נראה שאין למחות בה כשלומדת בעיון בלבד ובפרט באשה ,ועוד כיון ששעת הדחק כדיעבד דמי ,יש להתיר גם מעיקר הדין (ע"פ מש"כ בסי' ש"ח ס"נ שהרמב"ם מסתפק בזה ולא אוסר) ,אך לא ממידת חסידות (ערוה"ש).
לכתחילה ללמוד בעיון במקום צורך לפני מבחן חשוב ,ובצירוף הסברא דהוי בכה"ג כצורך הגוף. ג .ספרי אמנות .כמו אלקטרוניקה הוראה וכד' ,וכן ספרי הסטוריה נחלקו האחרונים אם הינם בגדר
העלון מוקדש לע"נ מכלוף בן עליזה | רחל בת אסתר ע"ה
להנצחת העלון לשכה לממונות 'זכור לאברהם' בית הוראה 'עושה שלום'
רחוב אש קודש 6ביתר עילית
או לקבלתו במייל 055-6743601 02-3750741
BeitHoraaOsehShalom@gmail.com Zachor123456@gmail.com ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות 8:00-00:00
