gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa

שבוע: תולדות (2026-11-09)

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה‬ ‫כפי המציאות שבזמנינו‪ ,‬היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה‬ ‫מסכת בבא מציעא ‪ ‬גליון מ"ט ‪ ‬פרשת תולדות תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ומי הוא בעל כורחיה‪ ,‬והנה מוכר זה בתחילה הרי ידע ממי קיבל הממון מדעתיה‪,‬‬ ‫ונמצא דהספק נולד ברשותו של מוכר‪ ,‬ואם כן אמאי אמרינן יחלוקו‪ ,‬וגם אליבא‬ ‫דתו' יש להקשות דאין דרך שיקנה לו החצי אחרי שהוא ביד חבירו‪ ,‬ואין החלוקה‬ ‫מסכת בבא מציעא‬ ‫יכולה להיות אמת‪.‬‬ ‫פרק שנים אוחזין‬ ‫ומבאר הקצות החושן (סי' קלח) על פי מה שכתב הש"ך דהיכא דליכא רמאי אפילו‬ ‫בהך דמנה שלישי נמי חולקין‪ ,‬א"כ ניחא גבי מכר דיחלוקו‪ ,‬דליכא רמאי‪ ,‬דכל‬ ‫דף ב ע"א‬ ‫חד סבור לדידיה הוא דנתרצה‪ ,‬ומשום כן בכהאי גונא יחלוקו‪ .‬וכן כתב בנתיבות‬ ‫(א) במתני'‪ ,‬שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני‬ ‫המשפט‪ ,‬דלהתוס' בעינן תרווייהו‪ ,‬שאין החלוקה יכולה להיות אמת וגם שיהיה‬ ‫מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה ישבע שאין לו בה‬ ‫אחד מינייהו רמאי‪ ,‬ובלא"ה חולקין‪.‬‬ ‫פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם (פרק ט' מהלכות טו"נ הל' ז)‪:‬‬ ‫ובגמרא‪ ,‬רישא במציאה וסיפא במקח וממכר‪.‬‬ ‫שנים שהיו אוחזין בכלי אחד או שהיו רוכבין על גבי בהמה אחת או שהיה‬ ‫והיינו שמה ששנינו זה אומר כולה שלי היינו במקח וממכר‪ ,‬שכל אחד טוען אני‬ ‫אחד רוכב ואחד מנהיג או יושבין בצד ערמה של חטים ומונחות בסמטא או‬ ‫קניתיה מיד פלוני‪.‬‬ ‫בחצר של שניהם‪ ,‬זה אומר הכל שלי וזה אומר הכל שלי‪ ,‬כל אחד משניהן‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬ודוקא מקח וממכר הוא דאמרינן יחלוקו בשבועה‪ ,‬דאיכא למימר‬ ‫נשבע בנקיטת חפץ שאין לו בזה הדבר פחות מחציו ויחלוקו‪ ,‬ושבועה זו תקנת‬ ‫שניהם קנאוה ולשניהם נתרצה המוכר‪ ,‬אבל זה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני‬ ‫חכמים היא כדי שלא יהיה כל אחד תופס בטליתו של חבירו ונוטל בלא שבועה‪.‬‬ ‫ארגתיה לא יחלוקו‪ ,‬דודאי חד מינייהו רמאי הוא‪ ,‬ותהא מונחת עד שיבא אליהו‪,‬‬ ‫כתב המחבר (סי' קל"ח סעי' א)‪:‬‬ ‫והוא על פי מה ששנינו בפר' המפקיד (דף לז‪ ).‬שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה‬ ‫שנים שהיו אוחזים בכלי אחד‪ ,‬או שהיו רוכבים על גבי בהמה אחת‪ ,‬או שהיה‬ ‫וזה מאתים‪ ,‬זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים נותן לזה מנה ולזה מנה‬ ‫אחד רוכב ואחד מנהיג‪ ,‬או יושבים בצד ערימה של חטים המונחים בסימטא‬ ‫והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו‪ ,‬אמר רבי יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי‪ ,‬אלא‬ ‫או בחצר של שניהם‪( ,‬הגה‪ :‬מיהו אם הבית של אחד ולקח חבירו אצלו וחלוקים על הנכסים‬ ‫הכל יהא מונח עד שיבא אליהו‪ ,‬ואמרו בגמרא (לקמן דף ג‪ ).‬דמתני' לא דמי להתם‪,‬‬ ‫שבבית‪ ,‬הרי הם בחזקת המוחזק בבית)‪ ,‬זה אומר הכל שלי‪ ,‬וזה אומר הכל שלי‪ ,‬כל אחד‬ ‫כיון דאיכא למימר דתרוייהו הוא‪ ,‬והתם ודאי איכא רמאי הכא מי יימר דאיכא‬ ‫מהם נשבע בנקיטת חפץ שיש לו בזה הדבר ושאין לו בה פחות מחציו‪ ,‬ויחלוקו‪.‬‬ ‫רמאי‪ ,‬אימא תרוייהו בהדי הדדי אגבהוה‪ ,‬ועל פי זה פירש רש"י דבאופן זה אומר‬ ‫כתב הסמ"ע‪ ,‬כתב הטור דרש"י והרמב"ן ס"ל דדוקא כשאפשר ששניהן זכו בו‪,‬‬ ‫אני ארגתיה וזה אומר אני ארגתיה לא יחלוקו‪ ,‬דודאי חד מינייהו רמאי הוא‪ ,‬ותהא‬ ‫והיינו שמצאו והגביהו כאחד או שלקחו כאחד‪ ,‬הוא דאמרינן יחלוקו‪ ,‬אבל אם תפסו‬ ‫מונחת עד שיבא אליהו‪.‬‬ ‫בדבר שאחד מהן ודאי רמאי‪ ,‬כגון שכל אחד אומר אני ארגתיה‪ ,‬יהא מונח עד שיבוא‬ ‫אבל התוס' (ע"ב ד"ה אי תנא) חלקו על זה דהיכא שודאי אינו סבור לומר אמת‪ ,‬כגון‬ ‫אליהו‪ ,‬אבל ר"י והרא"ש ס"ל דגם בזה יחלוקו‪ ,‬ומדסתם המחבר משמע דלא חילק‪,‬‬ ‫דקא טעין כל אחד אני ארגתיה שאחד מהן טוען שקר במזיד‪ ,‬או כגון שנים אדוקין‬ ‫כדעת ר"י והרא"ש‪ .‬ובטעם דעת המחבר כתב הנתיבות המשפט דכיון שהחלוקה‬ ‫בשטר דלקמן (דף ז‪ ,).‬התם פשיטא דיחלוקו בשבועה‪ ,‬דעל ידי שבועה ודאי יפרוש‬ ‫יכולה להיות אמת (דמכר לו החצי) משום כן יחלוקו‪ .‬וכבר נתבאר דברי הקצוה"ח‪,‬‬ ‫דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא‪.‬‬ ‫שאומרים יחלוקו מלבד באופן דאיכא רמאי ואין החלוקה יכולה להיות אמת‪.‬‬ ‫ויש להבין מאי שנא ממה ששנינו לגבי פקדון במנה שלישי‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה‬ ‫ומה שכתבו הרמב"ם והמחבר או יושבים בצד ערימה של חיטים‪ ,‬כתב הסמ"ע‪,‬‬ ‫יחלוקו) דבשנים אדוקים בשטר דמדמי לקמן למתני' משום דשניהם אדוקים בו‬ ‫שגם הטור כתב זה בשם הרמב"ם‪ ,‬וכתב עליו שם ז"ל‪ ,‬נראה דס"ל כיון שהיא‬ ‫דהחלוקה יכולה להיות אמת‪ ,‬דאפשר שפרע לו החצי‪ ,‬אבל במנה אין דרך שיקנה לו‬ ‫מונחת בסימטא שהוא מקום הראוי לקנות ושניהם יושבים בצידה חשוב כאילו‬ ‫החצי אחרי שהוא ביד חבירו‪ ,‬ולפי זה צריך לומר שגם באני ארגתיה החלוקה יכולה‬ ‫שניהם מוחזקים בה‪ ,‬אבל צריך שיהיו יושבים בצדה‪ ,‬וכן כתב הש"ך‪ ,‬נראה דדוקא‬ ‫להיות אמת‪ ,‬דאפשר שהקנה לו חצי מהבגד‪ ,‬ומשום כן יחלוקו‪.‬‬ ‫קאמר ושניהם יושבים בצדה‪ ,‬דאל"כ אף על פי שהיא בסימטא לא חשיב כאילו‬ ‫וכן כתב הרא"ש שגם בזה אומר אני ארגתיה יחלוקו‪ ,‬אף שאחד מהם בודאי רמאי‪,‬‬ ‫שניהם מוחזקין בה‪.‬‬ ‫דכל חלוק ממון ששנים חולקין עליו אם שניהם מוחזקין בו פלגינן בשבועה‪ ,‬ושאני‬ ‫ועל מה שכתב הרמ"א מיהו אם הבית של אחד ולקח חבירו אצלו וחלוקים על‬ ‫בפקדון זה מנה וזה מאתים כיון דהספק נולד ברשותו של הנפקד‪ ,‬משום כן יהא‬ ‫הנכסים שבבית‪ ,‬הרי הם בחזקת המוחזק בבית‪ ,‬כתב הסמ"ע‪ ,‬אבל אם שניהם‬ ‫מונח עד שיבא אליהו‪ ,‬אבל בזה אומר אני ארגתיה אף שאחד מהם בודאי רמאי‪,‬‬ ‫שולטים בבית בשוה‪ ,‬יחלוקו‪ .‬ועוד כתב הסמ"ע‪ ,‬דדוקא בחלוקים על הנכסים שבבית‬ ‫הדין הוא יחלוקו‪.‬‬ ‫הבעה"ב מיקרי בעל הבית מוחזק טפי‪ ,‬אבל בעניין קניית דבר הפקר שנכנס לבית‬ ‫והקשה התומים‪ ,‬שהרי לגבי מקח וממכר הקשו בגמרא ולחזי זוזי ממאן נקט‪ ,‬לא‬ ‫מעצמו או לענין קניית מציאה שם‪ ,‬שניהן שוים בו‪ ,‬כיון ששניהם דרים שם בשוה‪.‬‬ ‫צריכא דנקט מתרוייהו מחד מדעתיה ומחד בעל כרחיה ולא ידענא מי הוא מדעתיה‬ ‫והא דאמרו דהאומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים‪ ,‬כתב‬ ‫עוד כתב הש"ך‪ ,‬דה"ה אפילו אין הבית שלו לחלוטין‪ ,‬רק שהוא שכר הבית ופורע‬ ‫הרא"ש‪ ,‬דמן הדין היה לו ליטול החצי שהוא מודה לו בלא שבועה‪ ,‬והחצי האחר‬ ‫השכירות‪ ,‬רק שאסף את חברו שיגור אצלו‪ ,‬הנכסים בחזקתו לבדו כיון שהוא לבדו שכר‬ ‫שהן דנין עליו יחלוקו בשבועה‪ ,‬אלא שלא יוכל לכוין שום רמאות בשבועתו‬ ‫הבית‪ ,‬לאפוקי כששניהם שוכרים הבית ואין האחד עיקר בבית יותר מאחר‪ ,‬אז חולקים‪.‬‬ ‫הזקיקוהו לכלול כל ג' חלקים בשבועתו‪ ,‬ואף על פי שנשבע על דעת ב"ד מאי‬ ‫כתב בערוך השולחן שבאופן שמונחים בחצר של שניהם‪ ,‬אז אף אם אין יושבים‬ ‫דאפשר לתקוני תקון שלא לבא לידי רמאות‪.‬‬ ‫בצידה הם כמוחזקים בה‪ ,‬ואפילו אחד יושב בצידה ואחד אינו יושב מ"מ הוי‬ ‫וכתב המגיד משנה (פ"ט מהל' טוען ה"ח) דכתב הרשב"א דמסתברא דבדבר הראוי‬ ‫בחזקת שניהם‪ ,‬כיון שמונח ברשותם‪ .‬לאפוקי אם הבית היא של אחד או ששכרה‬ ‫ליחלק לשליש ולרביע‪ ,‬אילו רצה נוטל ממנו החצי ואח"כ נשבע על מחצית מה‬ ‫אחד מהם ולקח את השני לדור אצלו בחינם כל המטלטלין שבבית הוא רק בחזקת‬ ‫שנשאר שאין לו בה פחות מחציה‪ ,‬אבל בדבר שאינו ראוי ליחלק נשבע על כל‬ ‫הבעה"ב או השוכר אותה‪.‬‬ ‫השלשה חלקים‪ ,‬עוד כתב בזה נוטל שלשה חלקים‪ ,‬וכללא הוא לכל צד שנחלקו בה‬ ‫עוד כתב‪ ,‬דאם יש לכל אדם חדרים מיוחדים כל אחד מוחזק לבדו במה שנמצא‬ ‫דכל שזה תובע כולה וזה מודה לו בה בחלק אחד זה ישבע על חצי טעון וזה ישבע‬ ‫בחדריו‪ ,‬וכל מה שבחצר הוא בחזקת שניהם‪ ,‬כששניהם יש להם רשות להשתמש‬ ‫על חצי טעון‪ ,‬וכדאיתא בתוספתא ובירושלמי‪ ,‬ודבר פשוט הוא‪.‬‬ ‫בו‪ ,‬ואפילו לאחד יש בני בית רבים ולאחד מועטין אין לזה יותר חזקה מלהשני‬ ‫כתב המחבר (סי' קל"ח סעי' ב)‪:‬‬ ‫ואפילו שכרוה שניהם ואחד משלם דמי דירה יותר מ"מ כיון שיש רשות לשניהם‬ ‫ואם זה אומר כולה שלי‪ ,‬וזה אומר חציה שלי‪ ,‬האומר כולה שלי‪ ,‬ישבע שיש‬ ‫להשתמש שם כל מה שנמצא הוא בחזקת שניהם בשוה‪.‬‬ ‫לו בה ושאין לו בה פחות משלשה חלקים‪ ,‬והאומר חציה שלי ישבע שיש לו‬ ‫עוד כתב המחבר‪:‬‬ ‫בה ושאין לו בה פחות מרביע‪ ,‬זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע‪ .‬וכתב‬ ‫ואם אמר אחד לחבירו השבע וטול כולו‪ ,‬שומעין לו‪ .‬ואם גם השני אינו רוצה‬ ‫הרמ"א‪ :‬ואם הוא דבר הראוי לחלוק‪ ,‬יוכל ליטול החצי שמודה לו בלא שבועה‪,‬‬ ‫לישבע‪ ,‬חולקין בלא שבועה‪.‬‬ ‫ונשבע כל אחד אחר כך שאין לו בנשאר פחות מחציו‪.‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫כתב הסמ"ע‪ ,‬הקשו התוס' למה לא יהא נאמן לומר חצי שלי במיגו דהיה אומר‬ ‫•שנים שהיו אוחזים בכלי אחד‪ ,‬זה אומר הכל שלי‪ ,‬וזה אומר הכל שלי‪ ,‬ואפי'‬ ‫כולה שלי‪ ,‬ותירצו דמיגו להוציא לא אמרינן‪ .‬ועיין לעיל סוף סימן פ"ב שכן כתב ג"כ‬ ‫זה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני ארגתיה‪ ,‬אף שאחד מהם ודאי רמאי‪ .‬או‬ ‫הטור אענין אחר דמיגו להוציא לא אמרינן‪ .‬אבל יש חולקים ע"ז‪.‬‬ ‫יושבים בצד ערימה של חטים המונחים בסימטא או בחצר של שניהם‪ ,‬או‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫בגג של שניהם‪ ,‬ואז אפי' אינם יושבים שם זה אומר הכל שלי‪ ,‬וזה אומר הכל‬ ‫•זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי‪ ,‬אם שייך לחלוק הכלי יקח האחד‬ ‫שלי‪ ,‬כל אחד מהם נשבע בנקיטת חפץ שיש לו בזה הדבר ושאין לו בה פחות‬ ‫המחצה ועל החצי השני ישבע כל אחד שיש לו בה ושאין לו בה פחות מחציו‪,‬‬ ‫מחציו‪ ,‬ויחלוקו‪.‬‬ ‫ואם א"א לחלקו‪ ,‬האומר כולה שלי‪ ,‬ישבע שיש לו בה ושאין לו בה פחות‬ ‫•ואם אמר אחד לחבירו השבע וטול כולו‪ ,‬שומעין לו‪ .‬ואם גם השני אינו רוצה‬ ‫משלשה חלקים‪ ,‬והאומר חציה שלי ישבע שיש לו בה ושאין לו בה פחות‬ ‫לישבע‪ ,‬חולקין בלא שבועה ע''כ בזמנינו שאין משביעין אפשר דחולקין‬ ‫מרביע‪ ,‬זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע‪.‬‬ ‫בלא שבועה‪.‬‬ ‫•באופן שא' בעה"ב וא' הוא רק אורח בבית נחשב הכל ברשות בעל הבית‪ ,‬וכל‬ ‫דף ב ע"ב‬ ‫זה אם חלוקים על הכלים שבבית אבל אם נכנס שם מציאה שניהם שווים בה‪.‬‬ ‫(ג) בגמרא‪ ,‬מקח וממכר ולחזי זוזי ממאן נקט‪ ,‬לא צריכא דנקט מתרוייהו‬ ‫•ואם יש לאורח חדר מיוחד נחשב החדר שלו ולא של בעה''ב‪.‬‬ ‫מחד מדעתיה ומחד בעל כרחיה ולא ידענא מי הוא מדעתיה ומי הוא‬ ‫•באופן שיש לאחד בית גדול ואחד בית קטן ואילו בחצר משתמשים שניהם‬ ‫בעל כורחיה‪.‬‬ ‫בשוה הוי החצר ברשות שניהם ויחלוקו בשווה‪.‬‬ ‫בביאור קושית הגמרא פירש רש"י‪ ,‬שנשאל את המוכר ממי קיבל דמיה‪ ,‬דתניא‬ ‫(ב) במתני'‪ ,‬זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי האומר כולה שלי‬ ‫בקדושין דנאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי‪ ,‬ואף על גב דמסיים‬ ‫ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר חציה שלי ישבע שאין‬ ‫במה דברים אמורים שמקחו בידו אבל אין מקחו בידו אינו נאמן‪ ,‬שלא נתן לב‬ ‫לו בה פחות מרביע זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע‪.‬‬ ‫לדבר כל כך להיות זכור‪ ,‬מאחר ששניהם חזרו אחריו בפיסוק דמיה‪ ,‬הא אוקימנא‬ ‫הקשו התוס' (ד"ה וזה נוטל)‪ ,‬שיהא נאמן זה שאומר חציה שלי דחציו שלו מיגו דאי‬ ‫התם בדנקט זוזי מתרוייהו‪ ,‬מחד מדעתיה ומחד בעל כרחיה‪ ,‬דכיון דלא עליה‬ ‫בעי אמר כולה שלי‪ ,‬ותירצו‪ ,‬ומפרש ריב"ם דמיגו להוציא לא אמרינן‪ ,‬דבחציו השני‬ ‫רמיא לאסהודי‪ ,‬לא דק כולי האי להיות נזהר משהלכו מלפניו הי מדעתיה והי בעל‬ ‫מוחזק זה כמו זה‪.‬‬ ‫כורחיה‪ ,‬אבל היכא דלא קיבל דמים אלא מחד מידכר דכיר ליה‪.‬‬ ‫ובנימוקי יוסף כתב לבאר הא דלא אמרינן מיגו בכמה מהלכים‪ ,‬מהלך אחד הוא‪,‬‬ ‫ומשני לא צריכא דנקט זוזי מתרוייהו‪ ,‬ולא ידעו מיהו מדעתיה וקנה המקח ומיהו‬ ‫משום דלא אמרינן מיגו אלא בטענות שקולות‪ ,‬אבל הכא יותר נוח לו לומר חציה‬ ‫בעל כרחיה ולא קנה המקח‪ ,‬ופירש רש"י דגרסינן ולא ידעינן מהי מדעתיה ומהי‬ ‫שלי‪ ,‬שאינו מעיז פניו בחברו כל כך מלומר כולה שלי שיצטרך להעיז לגמרי‪ ,‬מהלך‬ ‫בעל כורחיה‪ ,‬ולא גרסינן ולא ידע‪ ,‬דאפילו ידע המוכר‪ ,‬בזו אין המוכר נאמן משהלכו‪,‬‬ ‫שני כתב‪ ,‬שאין אומרים מגו אלא באותו דבר עצמו שהוא תובע או כופר‪ ,‬אבל מדבר‬ ‫כדמוקי התם‪ .‬ומבואר בדברי רש"י דבאין מקחו בידו אם קיבל מעות מחד נאמן‪,‬‬ ‫לדבר לא‪ ,‬ואפילו כשהיו אותן שני דברים שקולים‪ ,‬לפי שאפשר שבדבר אחד הוא‬ ‫ואם קיבל מתרוייהו נראה מדברי רש''י דאין שום נאמנות למוכר אפי' כעד אחד‪.‬‬ ‫מעיז ובדבר אחר אע"פ שהוא שקול אינו יכול להעיז‪ ,‬ועוד מהלך כתב‪ ,‬שאילו היה‬ ‫הרי"ף גרס בגמרא ולא ידע מי הוא מדעתיה ומי הוא בעל כרחיה‪ ,‬וס"ל לדינא כרש"י‬ ‫נוטל חציה יותר היה נוח לומר חציה ושיטול כל תביעתו מלומר כולה ושלא יטול‬ ‫שגם אם המוכר ידע למי מכר מדעתיה אינו נאמן כשאין מקחו בידו‪ ,‬ועל זה הקשה‪,‬‬ ‫אלא חציה‪ ,‬ולפיכך כשם שאילו אמר כולה שלי אינו נוטל אלא חצי טענתו‪ ,‬אף‬ ‫הא דגרסינן הכא ולא ידע מי הוא מדעתיה ומי הוא בעל כרחיה‪ ,‬מכלל דאי ידע מי‬ ‫האומר חציה שלי אינו נוטל אלא חצי טענתו‪ ,‬והיינו דאמרינן בתוספתא כללו של‬ ‫הוא מדעתיה ומי הוא בעל כרחיה נאמן‪ ,‬ואע"ג דאין המקח יוצא מתחת ידו‪ ,‬דהא‬ ‫דבר אינו נוטל אלא חצי טענתו בלבד‪.‬‬ ‫וכתב הסמ"ע‪ ,‬דמשמע מלשון הרמ"א דקאי אדסמיך ליה אאין מקחו בידו‪ ,‬שהוא‬ ‫שנים אוחזין בטלית קתני‪ ,‬וכתב לתרץ דמסתברא לן דהאי דקתני שנים אוחזין‬ ‫נאמן לומר מי נתן מדעתו ומי נתן בעל כרחו‪ ,‬גם כשקיבל ממון משניהם‪ ,‬והקשה‬ ‫בטלית לאו אכולה מילתא קתני אלא אמציאה בלחוד קתני‪ ,‬אבל מקח וממכר איירי‬ ‫הסמ"ע דזהו דלא כמאן‪ ,‬דלהרי"ף כשקיבל זוזי מחד הוא נאמן כבי תרי‪ ,‬ולר"ח‬ ‫בדאיתיה בידא דמוכר‪ ,‬ומשום הכי אמרינן לא ידע מי הוא מדעתיה ומי הוא בעל‬ ‫אפילו מקחו בידו אינו נאמן לומר שהוא של השני שלא נתן לו מעות‪ ,‬וכתב דנראה‬ ‫כרחיה‪ ,‬הא ידע מהימן‪ ,‬אבל ליתיה בידא דמוכר אלא שניהן אדוקין אין בעל המקח‬ ‫דהג"ה זו קאי אהרישא אבזמן שהמקח בידו‪ ,‬ופירש גם כן דברי הרמב"ם ודברי‬ ‫נאמן לחודיה לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אלא עד דמצטרף אחרינא בהדיה‬ ‫המחבר כדעת הרי"ף‪ ,‬דבמקחו בידו הוא נאמן לומר ממי קיבל המעות לא שנא נקט‬ ‫כשאר עדיות דעלמא‪.‬‬ ‫זוזי מחד‪ ,‬לא שנא נקט זוזי משנים ואמר שאחד מהם נתן לו בעל כרחו‪.‬‬ ‫אבל התוס' (ד"ה ולחזי) כתבו דבחנם דחק רש"י לפרש כן‪ ,‬דהכא פריך שפיר דאע"ג‬ ‫ומה שכתב המחבר הרי הוא כעד אחד דעלמא‪ ,‬מבאר הסמ"ע שהכוונה לפטור מן‬ ‫דאין מקחו בידו נאמן הוא כעד אחד‪ ,‬ועל זה הקשו אמאי שניהם נשבעין‪ ,‬שאותו‬ ‫השבועה אותו שמסייע לו‪ ,‬ואם שניהם תופסים במקח‪ ,‬אותו שאומר שנתרצה‬ ‫שהמוכר מסייעו יפטר משבועה ואידך ישבע שבועה דאורייתא‪ ,‬והשתא גרס שפיר‬ ‫לו נוטל חציה וחצי הדמים בלא שבועה‪ ,‬והשני נוטל חציה וחצי הדמים ונשבע‬ ‫ולא ידע‪ ,‬דאי ידע הוה נאמן כעד אחד‪ ,‬וכ"כ הר"ח במס' קידושין‪.‬‬ ‫שבועה דאורייתא‪.‬‬ ‫וכתב הפרישה (סי' רכב) דנראה דגם רש"י והרי"ף מודים לעיקרא דדינא‪ ,‬דאף כשאין‬ ‫אבל הטורי זהב חולק על הסמ"ע וכתב דלדעת הרי"ף והרמב"ם באין מקחו בידו‬ ‫מקחו בידו והוא נקט זוזי מתרווייהו דהוי כעד אחד אם זוכר ממי קיבל מרצונו‬ ‫אינו נאמן בכל גווני בעולם רק כעד אחד‪ ,‬וזהו כונת הרמ"א שכתב בתוך דברי‬ ‫ונתרצה לו‪ ,‬אלא שמחולק עם ר"ת ור"ח בזה‪ ,‬שהן סוברין כן דאפילו אם קיבל מעות‬ ‫הרמב"ם לא שנא נקט זוזי מחד כו'‪ ,‬דבאופן שאין מקחו בידו אין לו שום נאמנות‪.‬‬ ‫מחד דג"כ אינו נאמן יותר מעד אחד‪ ,‬ולדעת רש"י והרי"ף באופן שקיבל ממון מחד‬ ‫כתב המחבר (סי' רכב סעי' א)‪:‬‬ ‫אפי' אין מקחו בידו נאמן המוכר כשני עדים‪ ,‬ועוד נחלקו דלדעת הרא''ש בדברי‬ ‫ולפיכך אם נטל הדמים משנים‪ ,‬ונטל מאחד מדעתו ומאחד בעל כרחו‪ ,‬ולא ידע ממי‬ ‫רש"י והרי"ף כשקיבל המעות מאחד מהן מאמינים לו בכל ענין‪ ,‬לא מיבעיא אם‬ ‫נטל מדעתו וממי נטל בעל כרחו‪ ,‬בין שהיה המקח בידו בין שהיו שניהם תופסים‬ ‫אומר שנתרצה לזה שאומר שקיבל ממנו המעות‪ ,‬אלא אפילו אמר שנתרצה להשני‬ ‫בו‪ ,‬אין כאן עדות כלל‪ ,‬וכל אחד מהם נשבע כתקנת חכמים בנקיטת חפץ ונוטל חצי‬ ‫אמרינן אי לא שברי הדבר לא היה אומר דבר שהוא נגד הסברא ובמזיד לא חיישינן‬ ‫המקח וחצי הדמים‪.‬‬ ‫ליה שמשקר‪ ,‬אבל לדעת הר"ח והתוס' נאמנותו של המוכר הוא ואפי' כשמקחו‬ ‫בידו רק משום מיגו‪ ,‬ואנן סהדי שנתרצה לזה שקיבל ממנו המעות‪ ,‬ומיגו במקום‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫עדים לא אמרינן‪ ,‬ע''כ אינו נאמן לומר שנתרצה לשני שלא קיבל המעות‪.‬‬ ‫•שנים שטוענין זה אומר אני לקחתיה וזה אומר אני לקחתיה‪ ,‬באופן שמקחו‬ ‫כתב הרמב"ם (פרק כ' מהלכות מכירה הל' ד)‪:‬‬ ‫בידו ולקח זוזי מחד נאמן לומר לזה מכרתי‪ ,‬אמנם אם אמר שמכרה לזה שלא‬ ‫נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי‪ ,‬אימתי בזמן שהמקח יוצא‬ ‫נתן לו המעות נח' הראשונים אם נאמן בכה"ג‪.‬‬ ‫מתחת ידו‪ ,‬אבל אם אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא עד אחד בלבד ודינו‬ ‫•לקח זוזי מתרווייהו לזה מדעתיה ולזה בעל כרחיה ומקחו עדיין בידו הרי הוא‬ ‫בעדות זו כדין כל אדם שהרי אינו נוגע בעדותו‪ ,‬לפיכך אם נטל הדמים משנים‬ ‫נאמן לומר למי מכרו מדעתו‪.‬‬ ‫ונטל מאחד מדעתו ומאחד בעל כרחו ולא ידע ממי נטל מדעתו וממי נטל בעל‬ ‫•באופן שאין מקחו בידו ושניהם אוחזין בה ולקח זוזי מחד י''א דנאמן לומר‬ ‫כרחו‪ ,‬בין שהיה המקח בידו בין שהיו שניהן תופסין בו אין כאן עדות כלל‪ ,‬וכל‬ ‫למי מכרו‪ ,‬וי''א שנאמן אפי' לומר שמכרו לזה שלא נתן לו הממון‪ ,‬אבל י"א‬ ‫אחד מהן נשבע בתקנת חכמים בנקיטת חפץ ונוטל חצי המקח וחצי דמים‪.‬‬ ‫שכאשר אין מקחו בידו דינו רק כעד אחד ונאמן רק לאותו שנתן הממון‪ ,‬וזה‬ ‫ומבאר המגיד משנה‪ ,‬ברייתא בקדושין פרק עשרה יוחסין נאמן בעל המקח לומר‬ ‫שהוא מעיד עליו פטור משבועה והשני חייב שבועה דאורייתא‪.‬‬ ‫לזה מכרתי ולזה לא מכרתי בד"א בזמן שהמקח בידו וכו' וניחזי זוזי ממאן נקט לא‬ ‫•אין מקחו בידו לקח זוזי מתרווייהו לזה מדעתיה ולזה בעל כרחיה‪ ,‬אם אינו זוכר‬ ‫צריכא דנקט מתרוייהו ואמר חד מדעתאי וחד בעל כרחי‪ .‬וכתב‪ ,‬ויש מי שפירש‬ ‫מי היה מדעתו כל אחד מהם נשבע בנקיטת חפץ שיש לו בזה הדבר ושאין לו‬ ‫קושיא זו אסיפא‪ ,‬דאפילו בזמן שאין מקחו בידו ליהימניה כל זמן שהלוקח שם‪,‬‬ ‫בה פחות מחציו‪ ,‬ויחלוקו‪ ,‬ואם הוא זוכר למי מכרה מדעתה דינו כעד אחד‪ ,‬וזה‬ ‫דהוה ליה כעין דיין שנאמן לומר לזה זכיתי ולזה לא זכיתי שבעלי דינין עומדין‬ ‫שהוא מעיד עליו פטור משבועה והשני חייב שבועה דאורייתא‪ ,‬וכהיום דאין‬ ‫לפניו‪ ,‬ופריק התם דנקט מתרוייהו‪ ,‬וכיון שכן שנטל משניהם הרי זה אינו מדקדק‬ ‫נשבעים יקח אתו שעד מסייעו ולהאחר יחזיר לו מעותיו‪.‬‬ ‫אי זהו מדעתו ואינו נאמן אלא הרי הוא כעד אחד‪ ,‬וגרסינן שם ולא ידע הי מדעתו‬ ‫•ויש בזה עוד אריכות דברים ונאריך בזה בע"ה בסוגיא בפרק עשרה יוחסין‪.‬‬ ‫והי בעל כרחיה‪ ,‬פירוש ואין ידוע בעדים אע"פ שהמוכר אומר כך הוא כיון שאין‬ ‫מקחו בידו אינו נאמן‪.‬‬ ‫(ד) בגמרא‪ ,‬מקח וממכר ולחזי זוזי ממאן נקט‪.‬‬ ‫וכתב עוד שמדברי הרמב"ם נראה שהוא גורס ולא ידע‪ ,‬פירוש שאף המוכר אינו‬ ‫כתבו התוס' (ד"ה ולחזי)‪ ,‬דאע"ג דאין מקחו בידו נאמן הוא כעד אחד ואמאי‬ ‫יודע‪ ,‬אי נמי אפילו ידע המוכר רצה הלה לישבע שבועת התורה וליטול מחצה נוטל‬ ‫שניהם נשבעין אותו שהמוכר מסייעו יפטר משבועה ואידך ישבע שבועה‬ ‫וחבירו נוטל בלא שבועה‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ומבואר מדבריהם דעד המסייע פוטר גם בשבועה דאורייתא‪ ,‬אבל יש‬ ‫אומרים שאין אומרים שעד המסייע פוטר כי אם בשבועה דתקנה ולא בשבועה‬ ‫והראב"ד השיג על הרמב"ם וכתב דאין דבריו מתחוורים‪ ,‬דמשמע מכלל דבריו‬ ‫דאורייתא‪ ,‬אבל הרא"ש מביא שיטת הרבינו תם דעד המסייע פוטר מן השבועה גם‬ ‫דרישא שהוא מעיד אין שם שבועה לשניהם בנקיטת חפץ‪ ,‬ולא ידעתי למה‪ ,‬וכי‬ ‫בשבועה דאורייתא‪.‬‬ ‫מפני הכרעת עד אחד יטול זה בלא שבועה‪ ,‬אין דין זה ברור אצלנו‪.‬‬ ‫ובנימוקי יוסף כתב להדיא דכי היכי דעד אחד מחייב שבועה כדאמרינן לא יקום‬ ‫כתב המחבר (סי' רכב סעי' א)‪:‬‬ ‫עד אחד וכו' לכל עון וכו' אבל קם הוא לשבועה‪ ,‬ולא מוכח קרא טפי שיהא קם‬ ‫נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי ולזה לא מכרתי‪ ,‬אימתי בזמן שהמקח יוצא‬ ‫לחייבו שבועה מלפוטרו משבועה‪ ,‬וכל שכן משבועת התקנה כשבועה דמתני'‪,‬‬ ‫מתחת ידו‪ ,‬אבל אם אין המקח יוצא מתחת ידו‪ ,‬הרי הוא עד אחד בלבד‪ ,‬ודינו‬ ‫וכן דעת ר"ת ז"ל‪ ,‬אבל כתב דדעת הרמב"ן דעד אחד דמחייב בשבועה דאורייתא‬ ‫בעדות זו כדין כל אדם‪ ,‬שהרי אינו נוגע בעדותו‪ .‬וכתב הרמ"א‪ :‬לא שנא נקט‬ ‫דין הוא דליפטר משבועת התקנה‪ ,‬אבל לא משבועה דאורייתא‪ ,‬ודעת רבינו מאיר‬ ‫זוזי מחד‪ ,‬לא שנא נקט זוזי משנים ואמר שאחד מהם נתן לו בעל כרחו‪.‬‬ ‫באופן דיש שני עדים המכחישים זה את זה כמאן דליתא דמי‪.‬‬ ‫מרוטנבור"ק ז"ל ודעת הרנב"ר ז"ל דלא מיבעיא דמיפטר משבועת התקנה‪ ,‬אלא‬ ‫אפילו משבועה שמחייב עד אחד פוטרו ממנה‪ ,‬כיון דאיכא עד אחד דמכחישו משוי‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫סהדותיה דראשון כמאן דליתיה‪ ,‬וכתב עוד דדין זה היינו דוקא בעד אחד‪ ,‬דמשוי‬ ‫•עד המסייע פוטר משבועה‪ ,‬גם משבועה דאורייתא‪ ,‬וכמו כן במקום שאמרו‬ ‫ליה לסהדותא דקמא כמאן דליתיה‪ ,‬אבל לפטור מי שחייב שבועה של תורה כמודה‬ ‫נשבע ונוטל ויש שם עד המסייע נוטל בלא שבועה‪.‬‬ ‫מקצת אי נמי שבועת השומרים לא‪.‬‬ ‫•בנשבע ונוטל‪ ,‬אם יש שם עד המסייע נוטל ואינו צריך להשבע מלבד בחשוד‪.‬‬ ‫והטור כתב בשם הגהות מיימוניות דהוא הדין בנשבע ונוטל ויש לו עד המסייע‬ ‫•המחויב שבועה ואינו יכול להשבע דצריך לשלם לא מהני עד אחד לפטרו‪.‬‬ ‫דנוטל בלא שבועה‪.‬‬ ‫•אם מאמינים לו בשבועה מכח מיגו דיש לו טענה אחרת ואם היה טוען אותו‬ ‫המרדכי מביא דעד המסייע פוטר משבועה רק באופן שהוא נאמן ללא מיגו‪ ,‬אבל‬ ‫טענה צריך לשבע אז אין עד אחד פטרו משבועה דאין לו עד על טענות‬ ‫אם הוא נאמן רק במיגו‪ ,‬והלא עד המסייע אינו מסייע למיגו ולא מהני‪.‬‬ ‫המיגו‪.‬‬ ‫כתב המחבר (סי' ע"ה סעי' ב)‪:‬‬ ‫דף ג ע"א‬ ‫מנה לי בידך‪ ,‬אין לך בידי אלא חמשים‪ ,‬חייב לישבע מן התורה שאינו חייב‬ ‫לו אלא חמשים‪ ,‬ונותן החמשים שהודה‪ .‬ואם יש אחר שמסייעו‪ ,‬יש אומרים‬ ‫(ה) בגמרא‪ ,‬תני רבי חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום‬ ‫שפוטרו משבועה‪ ,‬ויש אומרים שאינו פוטרו‪.‬‬ ‫והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז נותן לו חמשים זוז וישבע על‬ ‫כתב הסמ"ע‪ ,‬טעם שתי הדעות כתב הטור בדין עד אחד לפוטרו משבועה‬ ‫השאר‪ ,‬שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מקל וחומר‪ ,‬ותנא‬ ‫דאורייתא‪ ,‬וגם כתב שתי הדעות לענין לפוטרו משבועת היסת בכופר הכל‪ ,‬ובשני‬ ‫תונא שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וכו' והא הכא כיון דתפיס‬ ‫המקומות הסכים הטור שיכול לפטור‪ ,‬וכ"כ הרא"ש‪ ,‬ויליף לה מק"ו‪ ,‬אם עד אחד‬ ‫אנן סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא ומאי דתפיס האי דידיה הוא‬ ‫שמביא התובע מזקיק את הנתבע המוחזק לשבועה‪ ,‬ק"ו שעד אחד שמביא‬ ‫וקתני ישבע‪.‬‬ ‫הנתבע המוחזק שיפטרנו מהשבועה‪ ,‬וכן דעת הרמ"א‪.‬‬ ‫ואמרו בגמרא (דף ה ע"א) דתני אבוה דרבי אפטוריקי לדרבי חייא קמייתא‬ ‫כתב המחבר (סי' פ"ז סעי' ו)‪:‬‬ ‫מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש‬ ‫הודה במקצת‪ ,‬ועד אחד מסייעו‪ ,‬י"א שפוטרו משבועה‪ ,‬וי"א שאינו פוטרו‪ .‬וכתב‬ ‫בידו חמשים זוז יכול ישבע על השאר תלמוד לומר על כל אבדה אשר‬ ‫הרמ"א‪ :‬והעיקר כסברא הראשונה‪ ,‬וכן ראוי להורות‪ .‬והוא הדין כשכתיבת יד‬ ‫יאמר כי הוא זה על הודאת פיו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על העדאת‬ ‫התובע מסייע לנתבע‪ ,‬שפטור משבועה‪ ,‬ויש אומרים דה"ה בנשבע ונוטל‪ ,‬אם‬ ‫עדים מתניתא קא רמית עליה דרבי חייא רבי חייא תנא הוא ופליג‪.‬‬ ‫יש לו עד המסייע‪ ,‬נוטל בלא שבועה‪ .‬מי שנתחייב שבועה והפכה על שכנגדו‪,‬‬ ‫וכתבו התוס' (ד"ה אי איתא)‪ ,‬נראה דהלכה כרבי חייא‪ ,‬והוכיחו כן בכמה ראיות‪ ,‬וכן‬ ‫ויש לו עד המסייע‪ ,‬פטור מן השבועה‪ .‬והא דאמרינן עד אחד המסייע פוטר מן‬ ‫פסקו הרי"ף הרא"ש והרמב"ם‪.‬‬ ‫השבועה‪ ,‬היינו דוקא שטוען הנתבע טענה שאפשר להאמינו בלא מיגו‪ .‬אבל‬ ‫כתב המחבר (סי' ע"ה סעי' ד)‪:‬‬ ‫אם אין מאמינין אותו אלא מכח מיגו דטוען טענה אחרת‪ ,‬צריך לישבע כאילו‬ ‫כפר בכל‪ ,‬ועדים מעידים שחייב לו חמשים‪ ,‬ישלם חמשים וישבע מן התורה על‬ ‫טען הטענה האחרת‪.‬‬ ‫השאר‪ ,‬שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים‪.‬‬ ‫וכתב הש"ך‪ ,‬דמה שכתב הרמ"א דבאופן דנשבע ונוטל אם יש לו עד המסייע נוטל‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫בלא שבועה‪ ,‬דדין זה נוהג בכל האופנים מלבד בחשוד על השבועה‪ ,‬דאל"כ כל מי‬ ‫שיש לו עד אחד יוציא ממון מהחשוד‪.‬‬ ‫•האומר מנה לי בידך וכפר הכל והעדים מעידים אותו שיש לו חמשים זוז נותן‬ ‫לו חמשים זוז וישבע על השאר שבועה דאורייתא‪.‬‬ ‫ובמה שכתב הרמ"א שמי שנתחייב שבועה והפכה על שכנגדו ויש לו עד המסייע‬ ‫פטור מן השבועה הקשה הסמ"ע דהלא כשיש עד המסייע א"כ הנתבע חייב‬ ‫שבועה דאורייתא‪ ,‬ואז אין יכול להפך השבועה על התובע‪ ,‬וכמו שכתבו הטור‬ ‫•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל‬ ‫והמחבר דשבועה דאורייתא אין מהפכין‪ ,‬ותירץ דמיירי דאחר שהיפך עליו השבועה‬ ‫‪845-537-1300‬‬ ‫נודע לו שיש לו עד המסייע‪ ,‬ולא מצי הנתבע למימר אדעתא דהכי לא הפכתי‬ ‫•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪shmaatsa@gmail.com :‬‬ ‫השבועה‪ ,‬דנאמר לו כיון שלא היתה דעתך לישבע אפילו היסת‪ ,‬כל שכן שלא‬ ‫•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק‪.‬‬ ‫היית נשבע שבועה דאורייתא נגד העד‪ ,‬ועוד כתב דמיירי שהתובע נתרצה לישבע‬ ‫ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר' ‪845-537-4000‬‬ ‫נומ‪2-1-1-2-6 .‬‬ ‫שבועה דאורייתא וליטול‪ ,‬עוד כתב הש"ך דמשכחת לה דין זה בעבדים ושטרות‬ ‫וקרקעות‪ .‬עוד משכחת לה‪ ,‬מי שהיה דינו ליטול והפך היסת על שכנגדו‪ ,‬שאמר אי‬ ‫•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו‬ ‫וחבר הבי''ד קרית יואל‬ ‫אפשי בתקנה זו‪ ,‬ויש לו עד המסייע לזה שנהפכה עליו‪ ,‬פטור‪.‬‬ ‫ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו‬ ‫ובמה שכתב הרמ"א דבאופן שאין מאמינין אותו אלא מכח מיגו דטוען טענה‬ ‫‪845-239-1351‬‬ ‫אחרת‪ ,‬צריך לישבע כאילו טען הטענה האחרת כתב בנתיבות המשפט דהיינו דוקא‬ ‫•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים‪ ,‬ע''י‬ ‫במקום שאילו היה טוען טענת המיגו היה חייב ג"כ שבועה‪ ,‬כגון בהחזרתי במיגו‬ ‫הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני ממונות קרית יואל‪ .‬וכן אפשר‬ ‫דנאנסו‪ ,‬אף שיש עד אחד שהחזיר חייב שבועה‪ ,‬כיון דאינו נאמן אלא מכח מיגו‬ ‫לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות‪ .‬בבית הוראה ‪ 845-782-6465‬עקסט‪6 .‬‬ ‫דנאנסו ואילו היה טוען נאנסו היה חייב שבועה‪ ,‬דהא אין לו עד שלא נאנס דהא‬ ‫•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים‪ ,‬אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון‪ ,‬ונמצא‬ ‫היה מכחיש להעד שאומר החזיר‪ ,‬משו"ה אף בטענת החזרתי חייב שבועה‪ ,‬אבל‬ ‫שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים ד' חלקי ש"ע ביום סיום‬ ‫הש"ס בס"ד‪.‬‬ ‫במשכון שנאמן לטעון למשכון במיגו דלקוח‪ ,‬ויש לו עד המסייע בסך ההלואה‪ ,‬כיון‬ ‫שאילו היה טוען לקוח אין צריך לישבע‪ ,‬גם עכשיו שטוען משכון אין צריך לישבע‪.‬‬ ‫‪845-210-6668‬‬