gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: אוצר נחמד · Oitzer Nichmad

שבוע: תולדות (2026-11-09)

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫אוצר נחמד‬ ‫מתוך דברות קודש‬ ‫שיעורי השבוע של‬ ‫כ”ק מרן הרה”צ שליט”א‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א‬ ‫שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ‬ ‫פרנס הגליון‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫ידידינו מוה"ר מרדכי יואל אונגאר הי"ו‬ ‫לע"נ זקינתו מרת שרה ב"ר אברהם זאנוויל ע"ה‬ ‫תנצב"ה‬ ‫הקונטרס הוא בלתי מוגה‬ ‫להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר‬ ‫‪otzarnechmad@gmail.com‬‬ ‫לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של‬ ‫דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'‬ ‫‪718.298.3301‬‬ ‫ג‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫שיעור ד' תולדות תשפ"ד‬ ‫אחר כוונת הלב הן הן הדברים ‪-‬‬ ‫עניני העוה"ז בכוונה הראויה‬ ‫הצדיק מכוון מחשבתו לשמים אף כשעוסק‬ ‫בעניני העוה”ז‬ ‫בפרשתנו אנו לומדים את תולדות יעקב ועשיו שכבר מן המעיים‬ ‫נפרדו זה לתומו וזה לרשעו‪ ,‬ויש לציין מה שעולה מן הפסוקים שאף‬ ‫אם התיאור הכללי שנותנת לנו התורה עליהם הוא מאמה"כ (בראשית כה‬ ‫כז) ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם‬ ‫יושב אהלים‪ ,‬אך כשאנו מחפשים את פרטי מעשיהם מה היו‪ ,‬אין אנו‬ ‫מוצאים תיאור על תורתו ותפילתו של יעקב אבינו‪ ,‬אלא אנו מוצאים‬ ‫(שם כט) ויזד יעקב נזיד‪ ,‬היותו עוסק באכילה ושתיה‪ ,‬עוד אנו מוצאים‬ ‫(שם כח) ורבקה אהבת את יעקב‪ ,‬שאימו אהבה אותו מאוד‪ ,‬ואח"כ‬ ‫בפרשת ויצא אנו מוצאים אותו עוסק בנישואיו ורועה צאן‪ ,‬וכי היכן‬ ‫הוא אותו יושב אוהלים? ואילו עשיו אנו רואים (שם כח) ויאהב יצחק את‬ ‫עשו כי ציד בפיו‪ ,‬וברש"י שהיה מברר אצל אביו דבר הלכה והיה שואל‬ ‫אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן‪ ,‬שהוא היה הבן‪-‬תורה‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫אנו יודעים שיעקב הוא הצדיק ועשיו הוא הרשע‪ ,‬אלא זה בא ללמדנו‬ ‫שהצדיק הוא מי שעושה את המוטל עליו מן השמים כראוי‪ ,‬ופעמים‬ ‫אכן 'ויזד' דעכשיו שמת אברהם אבינו וצריך להכין סעודת הבראה אין‬ ‫זה בושה לעמוד ולבשל נזיד עדשים‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ד‬ ‫כשעוסקים בעניני העוה”ז בכוונה הראויה‬ ‫הרי”ז מביא לקרבת ה’‬ ‫עוד למדים אנו שמעשה גשמי כשהוא נעשה מתוך כונה אמיתית‬ ‫לשם ה' יוצא מזה 'בכורה'‪ ,‬דהרי כל מה שזכה בבכורה היה רק בזכות‬ ‫מה שעמד לבשל את נזיד העדשים‪ .‬וכן רואים אח"כ כשיצחק אביו‬ ‫ביקש מעשיו (כז ד) ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי‪ ,‬ואימו ציותה עליו‬ ‫שהוא יעשה זאת תחת עשיו‪ ,‬והלך והביא שני גדיי עזים‪ ,‬הכל היה‬ ‫בדברים גשמיים‪ ,‬וכל זה מדובר על יעקב אבינו בחיר האבות מידת‬ ‫תפארת‪ ,‬וכשעשיו בא ומבקש מיעקב (שם לה) הלעיטני נא מן האדום‬ ‫האדום הזה‪ ,‬ידע היטב לנהל איתו משא ומתן ולא ברח לבית המדרש‪,‬‬ ‫ובפרט כשמגיעים לפרשת ויצא כשהיה אצל לבן ועבד בצאנו ורואים‬ ‫איך הכל היה מכוון לדברים גבוהים ונעלים‪ ,‬ומזה נלמד דגם אנו אצלנו‬ ‫בכל מה שאנו עושים אם מוסיפים כוונה ראויה יכול הכל להתעלות‬ ‫יותר ויותר עד אין שיעור‪.‬‬ ‫דרכו של עשיו ‪ -‬בטעם ‘ויבז עשיו את הבכורה’‬ ‫כתב רש"י הק' עה"פ (בראשית כה לב) הנה אנכי הולך למות‪( ,‬מתנודדת‬ ‫והולכת היא הבכורה שלא תהא כל עת העבודה בבכורות כי שבט לוי יטול אותה ועוד)‬ ‫אמר עשו מה טיבה של עבודה זו‪ ,‬אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות‬ ‫תלוין בה‪ ,‬כאותה ששנינו אלו הן שבמיתה שתויי יין‪ ,‬ופרועי ראש‪ .‬אמר‬ ‫אני הולך למות על ידה‪ ,‬אם כן מה חפץ לי בה עכל"ק‪ ,‬נתבארו כאן ב'‬ ‫טעמים מדוע זלזל עשו בבכורה ‪ -‬שעיקר ענינה הוא העבודה בבית‬ ‫המקדש שהיתה מיועדת לבכורים ‪ -‬והסכים למכרה ליעקב‪ ,‬ראשית הוא‬ ‫הטעם הפשוט כיון שאסור בשתיית יין ופרוע ראש ופחד שהולך למות‬ ‫על ידה‪ ,‬אך עוד טעם יש דכיון שהיה יודע שעתידה הכהונה שתילקח‬ ‫מן הבכורות ותינתן לשבט לוי טען ואמר אם אני יודע שזה שלי וישאר‬ ‫שלי לעולם אני חפץ בה ולא אמכרנה‪ ,‬אך כיון שאני יודע שאינו באמת‬ ‫שלי לעולם רק לזמן קצוב עד שיקחוה ממני ויתנוה ללויים‪ ,‬א"כ איני‬ ‫חפץ בה כלל 'למה זה לי בכורה ‪ -‬ויבז עשו את הבכורה'‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫להחשיב אפילו רגע אחד של עבודת ה’‬ ‫ועל זה אמר רש"י (שם לד) ויבז עשו‪ ,‬העיד הכתוב על רשעו שביזה‬ ‫עבודתו של מקום‪ ,‬דמהלך זה שאיני חפץ באלקות וקרבת ה' רק אם‬ ‫יהיה שלי לעולם אבל אם אני יודע שנתנוה לי לזמן איני חפץ בה כלל‪,‬‬ ‫זהו 'ביזה עבודתו של מקום'‪ .‬דעל האדם לדעת ולהכיר שפעם אחת‬ ‫ויחידה של גילוי אלקות שוה כל הון דעלמא‪ ,‬אפילו אם אח"כ לא יהיה‬ ‫לו עוד מזה כלל‪ ,‬ואם אין חשוב אצלו פעם אחת של גילוי אור הרי‬ ‫זה מבזה עבודתו של מקום שאינה חשובה אצלו‪ .‬והרי אם יתנו לאדם‬ ‫ביליאן דאלער‪ ,‬ויאמרו לו שידע שרק היום קיבל כך אבל מחר לא הוא‬ ‫יקבל זאת אלא אדם אחר‪ ,‬ודאי שאעפ"כ ישמח מאוד במה שקיבל ביום‬ ‫זה‪ ,‬ולא ימצא אפילו שוטה שבעולם שיאמר אם אין אני מקבל מחר מה‬ ‫לי לקבל היום‪.‬‬ ‫אך עשיו הרשע כך היתה מידתו שמבזה אפילו מה שיש לו כיון‬ ‫שעתיד להילקח ממנו‪ ,‬וזה נקרא 'רוע לב' ובבחי' 'יש לי רב'‪ ,‬זאת כנגד‬ ‫מידת יעקב ‪ -‬תפארת שיודע שמה שיש לי טוב בשבילי ומה שיש‬ ‫לפלוני טוב בשבילו‪ ,‬מידת 'טוב לב' ובבחי' 'יש לי כל'‪ .‬וגם בתוכנו אנו‬ ‫נדבק ממידתו של עשיו ועלינו להילחם בזה‪ ,‬לזכור ולהכיר באמת‪ ,‬שכל‬ ‫רגע הוא עולם מלא ואם עכשיו אני יכול לקבל ולהיות דבוק בה' אקחנו‬ ‫בשתי ידיים בלא חשבונות מלמחר ולאחר זמן‪ ,‬והרי אמרו חז"ל (בר"ר יד‬ ‫ט) ר’ לוי בשם ר’ חנינא אמר על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך‬ ‫לקלס לבורא מ”ט כל הנשמה תהלל יה כל הנשימה תהלל יה‪ ,‬דכל‬ ‫נשימה ונשימה הוא עולם חדש לעצמו‪.‬‬ ‫ע”י שמכיר שכל מה שיש לו הוא מתנה מן‬ ‫השמים ישמח אפילו במעט‬ ‫וכשידע האדם ויבין שכל מה שיש לו הוא מתנה גמורה מן השמים‬ ‫ברוב חסדיו ורחמיו של הקב"ה עליו ישמח ויגל בכל מה שיקבל‪ ,‬ולא‬ ‫יעשה חשבונות אם יהיה לו כן גם לאחר זמן ואם יצליח לעמוד בזה‪,‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ו‬ ‫כיון שיודע שלפי מעשיו אין מגיע לו מאומה ועליו לשמוח עד אין‬ ‫שיעור בכל מה שזכה לקבל‪ ,‬וכך הוא מאמר העולם 'א געשאנקענער‬ ‫פערד קוקט מען נישט ביי די ציין'‪ .‬אמנם ודאי דיחד עם זה על האדם‬ ‫להשתוקק ולצפות ליותר‪ ,‬אבל אעפ"כ ישמח ויחשיב מה שיש לו‪ .‬אף‬ ‫אמנם שיש דרגה של ביטול בו אפילו אינו משתוקק וכמבואר בספה"ק‬ ‫קדושת לוי כמה פעמים‪ ,‬אך זוהי מדריגת הצדיקים‪ ,‬ואילו אנשים‬ ‫כערכנו יש לנו לצפות ולהשתוקק לזכות ליותר אך עכ"ז לשמוח במה‬ ‫שיש לנו עכשיו‪.‬‬ ‫מתוך שלא לשמה בא לשמה‬ ‫ובספה"ק פרי הארץ (ויקה"פ פרה) איתאא  דשלשה סיבות יש המביאות‬ ‫את האדם לעבודת ה' והם יראת עונש‪ ,‬שכר עוה"ב‪ ,‬תענוג שמרגיש‬ ‫א‪ .‬זל"ק בא"ד הענין הוא שני מאמרי הש"ס שהם ללמוד שלא לשמה שמתוך כך‬ ‫בא לידי לשמה‪ ,‬ומאמר הסותר על הלומד שלא לשמה נוח לו שנהפך שליתו על פניו‪.‬‬ ‫וכבר פי' שהוא השלא לשמה לבד שאין כוונתו כ"א לזה‪ ,‬משא"כ מי שרוצה לכוף את‬ ‫עצמו לשמה ועדיין לא הגיע אליה מתוך שלא לשמה בא לידי לשמה שהוא מאמר‬ ‫שלמה המלך ע"ה על פרשת פרה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כי באמונה תליא‬ ‫מלתא וכן מאמר דוד המלך ע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך‪ ,‬שכבר פי'‬ ‫להיות ידוע שהגוף הוא חומר עכור ואינו מסכים לעשות כהתחייבות השכל כי אם‬ ‫ע"י פתויי משיגי הגוף‪ ,‬שהם יראת עונש או שכר עוה"ב או נחת רוח ותענוג שמרגיש‬ ‫בעבודתו ואהבתו את ה'‪.‬‬ ‫ובאמת שאין שום השגה משגת ותופסת הדביקות האמיתי באין סוף בשום שכל‬ ‫כ"ש בהרגשה ותענוג‪ ,‬ממילא מובן שכל הרגשת היראה או אהבה או תענוג הדביקות‬ ‫והרגשת עניני כל אדם כוזב‪ ,‬כי לא ברעש ה'‪ ,‬אבל הדביקות האמיתי אחר המורגש‬ ‫הוא השאינו מורגש בשום תפיסה‪ ,‬והראיה כי לא יראני האדם וחי‪ ,‬כי אם ע"י האמונה‬ ‫בלי שום הרגשה‪ ,‬שהוא ענין בטול המציאות שא"א לעמוד עליו בעצמו וכ"ש להבין‬ ‫ולהשכיל לאחרים‪ ,‬הוא הנקרא לשמה של כל אדם לפום דרגא דילא‪ .‬אבל א"א להגיע‬ ‫אליה כי אם ע"י פתויי הגוף עם שלא לשמה תחלה שהוא היראה והאהבה והתענוג‪,‬‬ ‫אשר בלתי אפשרותם לחול ג"כ כי אם ע"י האמונה בשכר ועונש ושארי ענינים וע"י‬ ‫אמונה זו מגיע למעלה הימנה כנזכר‪ .‬וזהו חשבתי דרכי‪ ,‬תחילה חשב דרכי הגוף‬ ‫ופתוייו ואח"כ ואשיבה רגלי שהיא האמונה הנקרא רגל‪ ,‬אל עדותיך שהוא הלשמה‬ ‫ז‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫בעבודתו‪ ,‬וכל זה עדיין נחשב שלא לשמה לעומת העבודה האמיתית‬ ‫שהיא בכוונה טהורה לה'‪ ,‬אלא שבתחילת הדרך מוכרחים להשתמש‬ ‫בכוחות אלו בשביל להיכנס בעבודת ה' ועל זה אמרו בגמ' (פסחים נ‪):‬‬ ‫אר”י א”ר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה‬ ‫שמתוך שלא לשמה בא לשמה‪ ,‬וכן כתב הרמב"ם בפיה"מ (סנהדרין י אב )‬ ‫עדות אמת בלי שום עירוב זרות ושקר‪ ,‬וכן עדות הוא לשון קשוט עדי ולשון חבור‬ ‫אותיות דעות שהוא הדעת ודביקות וכו' ע"כ‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וז"ל בא"ד ואתה המעיין הבן ממני משל זה ואחר כך שים לבך לשמוע דברי‬ ‫בכל הענין הזה‪ .‬נניח‪ ,‬שנער צעיר הוכנס אצל מחנך ללמדו התורה‪ ,‬וזה טובה גדולה‬ ‫לו בגלל מה שיגיע אליו מן השלמות אלא שהוא מחמת גילו הצעיר וחוסר דעתו לא‬ ‫יבין ערך אותו הטוב‪ ,‬ולא מה שיביא לו מן השלמות‪ .‬והנה ההכרח מביא את המלמד‬ ‫שהוא מושלם ממנו לזרזו על הלמוד בדבר החביב עליו מחמת גילו הצעיר‪ ,‬ויאמר‬ ‫לו למד ואתן לך אגוזים או תאנים‪ ,‬או אתן לך חתיכת סוכר‪ ,‬ואז ילמד וישתדל לא‬ ‫לעצם הלמוד לפי שאינו יודע לזה ערך‪ ,‬אלא כדי להשיג אותו האוכל‪ ,‬ואכילת אותו‬ ‫המאכל אצלו יותר חשוב מן הלמוד ויותר טוב בלי ספק‪ ,‬ולפיכך חושב הוא את הלמוד‬ ‫עמל ויגיעה שהוא עמל בו כדי שישיג באותו העמל אותה המטרה החביבה עליו והיא‬ ‫אגוז אחד או חתיכת סוכר‪ ,‬וכאשר גדל ונתחזק שכלו ונעשה קל בעיניו אותו הדבר‬ ‫שהיה מחשיבו מקודם‪ ,‬וחזר להעריך דברים אחרים‪ ,‬משדלים אותו באותו הדבר היותר‬ ‫חשוב בעיניו‪ ,‬ויאמר לו מלמדו למד ואקנה לך נעלים נאים או בגד שתארו כך‪ ,‬וגם‬ ‫אז ישתדל לא לעצם הלמוד אלא לאותו הלבוש כי אותו הבגד אצלו יותר חשוב מן‬ ‫הלמוד והוא תכלית הלמוד וכאשר תהיה דעתו יותר שלמה וייקל בעיניו דבר זה‪,‬‬ ‫משדלים אותו במה שהוא יותר מזה‪ ,‬ויאמר לו מלמדו למד פרשה זו או פרק זה‬ ‫ואתן לך דינר או שני דינרין‪ ,‬וגם אז ילמד וישתדל כדי לקבל אותן המעות‪ ,‬וקבלת‬ ‫המעות אצלו יותר נכבד מן הלמוד‪ ,‬לפי שתכלית הלמוד אצלו אז הוא קבלת המעות‬ ‫שהובטחו לו‪ .‬וכאשר יהיה בעל הכרה יותר וייקל בעיניו גם דבר זה וידע שהוא דבר‬ ‫פחות ערך‪ ,‬משדלים אותו במה שהוא יותר חשוב מזה ואומרים לו למד כדי שתהיה‬ ‫רב ודיין יכבדוך בני אדם ויעמדו מפניך ויקיימו דבריך ויגדל שמך בחייך ואחר מותך‬ ‫כמו פלוני ופלוני‪ ,‬ואז ילמד וישתדל כדי להשיג אותה המעלה‪ ,‬ותהיה התכלית אצלו‬ ‫שיכבדוהו בני אדם וינשאוהו וישבחוהו‪ ,‬וכל זה מגונה‪ ,‬אלא שצריכים לכך מחמת‬ ‫קלות דעת האדם שעושה תכלית הלמוד דבר אחר חוץ מן הלמוד‪ ,‬ויאמר מדוע לומד‬ ‫אני את הלמוד הזה אלא כדי להשיג בו הזיה באמת‪ ,‬וזהו אצל חכמים שלא לשמה‪,‬‬ ‫כלומר שהוא מקיים את המצות ועושה אותם ולומד ומשתדל לא למען אותו הדבר‬ ‫עצמו אלא למען דבר אחר‪ ,‬והזהירונו חכמים עליו השלום מזה ואמרו לא תעשם‬ ‫עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם‪ ,‬רומזים למה שביארתי לך שלא יעשה‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ח‬ ‫שנער צעיר בתחילת דרכו מזרזים אותו ללמוד ע"י אגוזים ותאנים או‬ ‫חתיכת סוכר ואז לומד רק בשביל השגת אותו אוכל‪ ,‬וכשיגדל אומרים‬ ‫לו שיקנו לו בגד חדש וכדו'‪ ,‬ואח"כ מבטיחים לו דינר או שנים‪ ,‬ואח"כ‬ ‫אומרים לו שיהיה רב או דיין עד שיגדל ויבין את האמת שזוהי תכלית‬ ‫לעצמה ללמוד וללמד לשמור ולעשות תורת ה'‪ ,‬אבל בשביל החינוך‬ ‫וההרגל מותר וראוי להתחיל אם דברים אחרים‪ .‬ואילו אותם החפצים‬ ‫להתחיל מיד בעבודה הטהורה בלתי לה' לבדו הרי"ז דבר קשה מאוד‬ ‫ובלתי אפשרי לאנשים פשוטים כי אם בזכות אבות או ענינים מיוחדים‪,‬‬ ‫אבל הדרך הפתוחה לכל היא ההתחלה על ידי שכר ועונש ובקשת‬ ‫תענוג מתוך תשוקה ורצון להשיג הביטול הגמור לה' ולעבדו בלבב‬ ‫שלם בלתי לה' לבדו‪.‬‬ ‫תכלית הלמוד לא שיכבדוהו בני אדם ולא רכישת ממון‪ ,‬ואל יעשה תורת ה' פרנסה‪,‬‬ ‫ואל יהא אצלו תכלית הלמוד אלא ידיעתו בלבד‪ ,‬וכן אין תכלית האמת אלא לדעת‬ ‫שהוא אמת‪ ,‬והמצות אמת ולכן תכליתם קיומם‪ .‬ואסור לאדם השלם שיאמר אם‬ ‫עשיתי אלו הטובות ונמנעתי מאלו הרעות שהזהיר ה' מהם במה יהיה גמולי‪ ,‬לפי שזה‬ ‫כמו שיאמר הנער אם למדתי מה ינתן לי ואומרים לו דבר פלוני לפי שכאשר ראינו‬ ‫חוסר דעתו שאינו מבין ערך הדבר הזה ומבקש לתכלית תכלית‪ ,‬נענה לו לפי ערך‬ ‫סכלותו ענה כסיל כאולתו‪ .‬וכבר הזהירונו חכמים גם על זה כלומר שלא ישים האדם‬ ‫תכלית עבודתו וקיומו למצות איזה דבר מן הדברים‪ ,‬והוא מאמר החסיד השלם משיג‬ ‫האמת אנטגנס איש שוכו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס‬ ‫אלא היו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס‪ .‬ורצו בכך להאמין‬ ‫באמת לעצם האמת וזהו הענין שקוראין אותו עובד מאהבה‪ .‬ואמרו עליהם השלום‬ ‫במצותיו חפץ מאד‪ ,‬אמר ר' אלעזר במצותיו ולא בשכר מצותיו‪ .‬וכמה גדולה ראיה זו‬ ‫וכמה ברורה היא‪ ,‬שזו ראיה ברורה על מה שהקדמנו בדברינו‪ .‬ויותר גדול מזה אמרם‬ ‫בלשון ספרי שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי‬ ‫בשביל שאקבל שכר בעולם הבא‪ ,‬תלמוד לומר לאהבה את ה'‪ ,‬כל שאתם עושים‬ ‫לא תעשו אלא מאהבה‪ .‬הנה נתבאר זה הענין ונתברר שהוא מטרת המצות ויסוד‬ ‫אמונת חכמים‪ ,‬ולא יתעלם ממנו אלא סכל ופתי אשר כבר השחיתוהו הזיות הדעות‬ ‫השגעוניות והדמיונות הגרועות‪ .‬וזוהי מעלת אברהם אבינו שהיה עובד מאהבה‪ ,‬ואל‬ ‫הדרך הזו חובה לשאוף וכו' ע"כ עיין שם‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫בענין חכמתו מרובה ממעשיו‬ ‫הנה ראינו מ"ש בספה"ק פרי הארץ (נשא) על מאמר חז"ל (אבות ג יז)‬ ‫כל שחכמתו מרובה ממעשיו דומה וכו’ והופכתו על פניו וכו’ אבל כל‬ ‫שמעשיו מרובין וכו’‪ ,‬זלה"ק דקדקו המפרשים שסיבת והופכתו הוא רבוי‬ ‫החכמה מלשון שחכמתו מרובה ולא אמר שמעשיו מועטין מחכמתו‬ ‫ודו”ק וכו’‪ ,‬משא”כ כשירבה המדרש והחכמה לדעת ולא המעשה יהיה‬ ‫חכמתו מרובה ממעשיו ולא די שלא יתקן אלא אדרבה והופכתו על פניו‬ ‫כנזכר‪ .‬וכמאמר כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולא דרך כלל אמרו‬ ‫אלא אפילו אם ירבה לדעת תוכחות ומוסר חכמה ודעת איך להנצל‬ ‫מאותו תאוה ולא ירבה במצות אותו אבר המיוחד לאותו תאוה ג”כ מזיק‬ ‫יותר בחכמתו‪ .‬והוא מאמר רז”ל למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת נזיר‬ ‫שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין‪ ,‬משא”כ אם אינו רואה‬ ‫סוטה בקלקולה ואינו יודע חכמה ודעת להווסר כל כך אין צריך להזיר‬ ‫עצמו מן היין‪ .‬ולכאורה הוא להיפך אדרבא כי בראותו נווסרו כל הנשים‬ ‫ואין צריך להזיר אבל הוא דברינו הנ”ל כי בראייתו הוא נוזר ומבין יותר‬ ‫באמת שלא לעשותו להשתמש בתאוה זו ומאז צריך שימור יותר ויותר‬ ‫כי אין לו עדיין מעשה להגן עליו שלא תתהפך הידיעה [והחכמה] על‬ ‫פניו וכו’ עכל"ק‪.‬‬ ‫התגברות הנסיונות אחר שיודע ומתעורר‬ ‫בחשיבות הענין‬ ‫ולפי זה יכול להיות שדווקא בזמן זה כשהתורה מספרת לנו את‬ ‫דרכו של עשיו בכדי ללמדנו לחפוץ ולבחור בעבודתו של מקום ללא‬ ‫כל חשבונות‪ ,‬עתה יתעורר אצלנו נסיון בענין זה‪ ,‬ועלינו לעמוד על‬ ‫המשמר בזהירות יתירה שלא ליפול ברשת היצה"ר ללכת ח"ו בדרכו של‬ ‫עשיו‪ .‬וכן הוא בכל פעם ועל כל ענין שמדברים ומתעוררים שנצרכת‬ ‫זהירות יתירה שלא ליכשל בו‪ ,‬אם כשמדברים על אור השבת וכוחו‬ ‫הגדול לדבקים בו באמת‪ ,‬ובכל ענין ונושא‪ .‬וכמה יותר שההשגה גודלת‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫י‬ ‫צריך יותר שמירה‪ ,‬וכגון מי שנתעורר ליבו בקדושת השבת ורואה בעיני‬ ‫שכלו את קדושת השבת אשר כל דינין מתעברין מינה‪ ,‬יזכור שעליו‬ ‫לעשות עשיה בפועל בעבודת קדושת השבת שיהיו מעשיו מרובין‬ ‫מחכמתו‪ ,‬ובלא זה הוא עלול ליפול ולהיכשל ח"ו‪.‬‬ ‫וכפי שכתב העשיה צריכה להיות דוקא 'במצות אותו אבר המיוחד‬ ‫לאותו תאוה' ולא די במה שמרבה בעשיה באופן כללי‪ .‬ודבריו אמורים‬ ‫בין לגבי סור מרע כששמע בגנות מידה רעה‪ ,‬וגם כששמע במעלת‬ ‫איזה דבר טוב‪ ,‬וכלשונו 'אם ירבה לדעת תוכחות ומוסר חכמה ודעת'‪,‬‬ ‫דהיינו 'תוכחות ומוסר' לפרוש מרע‪ ,‬ו'חכמה ודעת' לבחור בטוב‪ .‬וריבוי‬ ‫העשיה יכול להיות בכל אחד לפי דרכו בכמות או באיכות אבל זה ברור‬ ‫שצריכים להוסיף בעשיה‪.‬‬ ‫אחר כונת הלב הן הן הדברים‬ ‫נחזור לעניננו‪ ,‬יעקב ועשיו האמורים בפרשה‪ ,‬וכפי שכבר נתבאר‬ ‫שהמעשה הראשון שאנו מוצאים בתורה על יעקב אבינו הוא 'ויזד יעקב‬ ‫נזיד'‪ ,‬וללמדנו זה בא שלא המעשה העיקר אלא אחר כוונת הלב הן הן‬ ‫הדברים‪ ,‬ויכול בשר ודם לעמוד בזה העולם ולהזיד נזיד עדשים‪ ,‬וחז"ל‬ ‫הק' מגלה לנו שבפנימיות יש בזה מידת תפארת‪ ,‬ומרגלי המרכבה‪.‬‬ ‫מעדיפים לדבר מעבודת הצדיקים בתו”ת‬ ‫ולא מעבודת המידות שלהם‬ ‫ואמנם דרכו של עולם לעסוק ולדבר מעבודת הצדיקים הגדולה‬ ‫בתורה ותפילה סיגופים‪ ,‬ופחות מהעבודה הפשוטה באכילה ושתיה‬ ‫והתעסקות בגשמיות מתוך פנימיות וכוונת הלב לשם ה'‪ ,‬וגודל‬ ‫עבודתם בגמילות חסדים‪ ,‬לטרוח בגוף ולעמול לטובת בני ישראל‬ ‫בסיפוק צרכיהם הגשמיים באש"ל‪ .‬וסיבת הדבר היא דבעשיה בפועל‬ ‫בתורה ועבודה מרגיש כל אחד שהדברים שייכים גם אליו עכ"פ לפי‬ ‫אי‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫מדריגתו הוא‪ ,‬אבל כשעוברים לדבר מפנימיות ונתינת עצמו עבור‬ ‫השני‪ ,‬דברים הדורשים יגיעה אמיתית ופנימית‪ ,‬שם מפחד האדם‬ ‫שיתחייב להשקיע ולהתייגע‪ ,‬לוותר ולהקריב ולו במעט מרצונותיו‬ ‫תענוגיו והרגליו החומריים‪ .‬מה גם שתורתם ותפילתם שנערכו שעות‬ ‫ע"ג שעות ולמעלה מגדר אנושי‪ ,‬והסיגופים שהיו לוקחים על עצמם‪,‬‬ ‫זאת יודע כל אחד שאף אם הם התנהגו כך אין זה אומר שגם הוא עליו‬ ‫לעשות כן‪ ,‬ואין בזה אלא שבחם וגדולתם הם‪ ,‬משא"כ עבודתם הק'‬ ‫בדברים פשוטים בחיצוניות מלאים בעבודה פנימית והקרבת העצמיות‬ ‫ורצונות הגשם והחומר שמחייבים גם אותנו‪ ,‬נוח יותר לאדם לדבר‬ ‫ולספר מענינים שאינם מחייבים אותו‪.‬‬ ‫וכגון כשבאים לספר עובדא דהוי אצל הרה"ק מצאנז זי"ע שפשט את‬ ‫השטיוול באמצע הרחוב‪ ,‬או עובדא דהוי אצל בנו הרה"ק משינאווע‬ ‫זי"ע שהזדמן לאיזה מקום‪ ,‬והזכירו לפניו יהודי שחלה והרופא אומר‬ ‫שאי אפשר להצילו וקרבה שעתו להסתלק לעולמו ל"ע‪ ,‬נענה ואמר‬ ‫הרה"ק אי אפשר שיהיה כזאת שימות כאן יהודי ולא יודיעוני קודם מן‬ ‫השמים‪ ,‬קם והלך לבית החולה וכשראהו אמר אין זה אלא שנתקרר‬ ‫מבפנים וצריך לחממו‪ ,‬ופשט את הפעלץ (מעיל) שלו והניח עליו לחממו‪,‬‬ ‫והבריא‪ .‬דברים אלו על הדאגה והעשיה לצרכי אחנו בני ישראל אלו‬ ‫דברים מחייבים‪ ,‬ואת זה נמנעים מלספר ולדבר‪.‬‬ ‫יתבונן כל אחד לעצמו‪ ,‬כביכול עומד הוא לפני התקיעות ובניו‬ ‫עומדים סביבו כשהם רעבים ואינם רגועים‪ ,‬ומחפש עצה ליישב דעתו‬ ‫ולעורר ליבו בגודל הזמן אשר הוא שרוי בו‪ ,‬ולפניו ב' דרכים או לילך‬ ‫למקוה ולנסות להכין הלב וליישב המוח בעבודה הראויה לזמן זה‪ ,‬או‬ ‫לפשוט את טליתו ולחפש מיני מזונות‪ ,‬לחם לפי הטף‪ ,‬לחתוך ולחלק‬ ‫לכל אחד שיאכל כדי שבעו‪ ,‬ואז יהיה פנוי לנפשו בזמן שנשאר להכין‬ ‫ליבו בישוב הדעת לעבודת היום‪ ,‬בואו ונחשוב אם לא נפנה יותר לדרך‬ ‫הראשון‪ ,‬או שנוכל להתגבר ולעשות את העבודה הפשוטה והנכונה‬ ‫בדרך השני‪.‬‬ ‫וכפי שרואים אנשים מספרים בהתלהבות גדולה על עבודת הצדיקים‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫בי‬ ‫שתברו גזיזי דברדא והלכו לטבול בנהר במסירות נפש‪ ,‬וזהו כיון שהיום‬ ‫יש מקוואות מחוממים היטב‪ ,‬נוחים ונעימים‪ ,‬בכל מקום ובכל שעה‪,‬‬ ‫ויודעים שמעשיות אלו לא יביאו ויחייבו אותנו לעשות ולהתאמץ גם‬ ‫אנחנו‪ .‬אם רק נבדוק ניוכח לראות שרוב העובדות שמרבים לספר‬ ‫הם כאלו שלא יביאו את האדם לצאת מה'קומפורט זאון' שלו‪ .‬ומצד‬ ‫שני פעמים יש שמספרים דבר מה שמעלה בת שחוק אצל השומעים‪,‬‬ ‫ואילו יש כאלו שממש מתקשים להעלות חיוך על פניהם‪ ,‬וזהו כיון‬ ‫שהם מרגישים שהדברים מחייבים אותם לעשות מה שלא היו חפצים‬ ‫לעשות‪ .‬וכגון אם יבוא אחד ויספר שאצל הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע‬ ‫היו התלמידים מכינים יחד בערב פסח את כל צרכי החג‪ ,‬ויהיה בין‬ ‫השומעים מי שמתקשה בענין בין אדם לחבירו‪ ,‬הוא ינסה להעביר את‬ ‫הדברים ויאמר מה לכם מספרים מעשיות בעלמא ולא עבודה למעשה‪,‬‬ ‫והאמת הוא שדיבורים אלו אין מראים אלא על גודל העבודה שבעובדא‬ ‫זו‪ ,‬אלא שאין בכוחו לקבל זאת על עצמו ועל כן מנסה לברוח הימנו‪.‬‬ ‫ואיתא 'נשמת אדם תלמדנו'‪ ,‬וכששומע האדם איזה דבר מוסר השייך‬ ‫אליו‪ ,‬אזי הנשמה שבקרבו מדברת אליו ומייסרת את ליבו‪ ,‬שיתעורר‬ ‫להשתנות ולקיים את אשר שמע‪ ,‬ולכן מעדיף לדבר ממה שאין שייך‬ ‫אליו או מדברים הגבוהים מהשגתו לגמרי‪ ,‬ובזה יודע שיכול להמשיך את‬ ‫יומו בהשקט ושלוה‪ ,‬ובכל פעם שידברו איזה עובדא מעבודת הצדיקים‬ ‫תמצאהו עובר לספר על גודל דבקות הצדיק ומדריגותיו הגדולות‬ ‫שהיה יכול לשהות בדבקותו שעות ארוכות וכדו'‪ ,‬ובזה יכול לחזור‬ ‫למנוחתו‪ ,‬וכפי שניתן לראות שמי שעבודתו ועסקו הוא בענין הדבקות‬ ‫הוא ימנע מלדבר דווקא בענינים אלו כיון שזהו מה שמחייב אותו‪.‬‬ ‫וכגון כשיושבים גדולי תלמידי הרה"ק מהר"י מדזיקוב זי"ע‪ ,‬ומדברים‬ ‫על עבודתו הגדולה‪ ,‬שבכל ערב שבת ויו"ט או סתם בימי החול היה‬ ‫עולה לבית אלמנות והיה יושב עם הילדים היתומים‪ ,‬ונותן את עצמו‬ ‫להרנין ולשמח לב אלמנה ויתום‪ .‬וכשמספרים זאת עומדים השומעים‬ ‫וזעים בחוסר נוחות כיון שמרגישים שהדברים מחייבים גם אותם ללכת‬ ‫בדרכיו‪ ,‬אך כשמגיעים לספר על התמדתו הגדולה בימי נעוריו שהיה‬ ‫גי‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫יושב והוגה בתורה ח"י שעות רצופות‪ ,‬כאן נושמים כולם לרווחה‪,‬‬ ‫כיון שמרגישים שמדובר במדריגות גבוהות ורמות שממילא גבוהים‬ ‫מהשגתנו‪ ,‬ואין הדבר מחייב אותנו‪.‬‬ ‫וכפי שאנו על עצמנו עוסקים יותר בכמות ובדברים חיצוניים‪ ,‬אבל‬ ‫דברים אמיתיים ופנימיים הדורשים יגיעה והקרבה מזה אנו מעדיפים‬ ‫להתעלם ולתלות עיננו בכמות החיצונית ולהרגיש טוב עם מעשינו‬ ‫שהנה אנו עושים ופועלים הרבה‪ ,‬בעוד שבעבודה האמיתית ליתן את‬ ‫עצמנו לה' אין מתקדמים מאומה‪ ,‬וכך גם בעבודת הצדיקים פנינו‬ ‫מועדות לשמוע ולראות רק דברים חיצוניים שאפשר להסתפק אחריהם‬ ‫בכמה פעולות יבשות ופשוטות‪ ,‬אבל אם מדובר בדברים המחייבים‬ ‫ודורשים מאיתנו עבודה פנימית והקרבה אמיתית של מוח ולב לעשות‬ ‫הטוב והישר בעיני אלקים ואדם‪ ,‬בזה אנו מעדיפים שלא לשמוע לא‬ ‫לדבר ולא לראות‪.‬‬ ‫לימוד התורה מתוך פנימיות‬ ‫בספה"ק יושר דברי אמת (קונטרס ראשון ט‪-‬יא) מבאר ענין חיצוניות‬ ‫ופנימיות בלימוד התורה וזל"ק ואני שמעתי מפה ק”ק האלהי ר’ דוב‬ ‫בער ז”ל באותו שבת שהייתי אצלו בחיים חיותו ששאלוהו איזה מדרש‬ ‫שאמר שם במדרש משל של ת”ח למה הדבר דומה לזג של זהב וענביל‬ ‫של מרגליות וכו’ ואמר כי מי שעוסק בתורה לשמה ר”ל להיות דבוק‬ ‫בשי”ת ותמיד כל הגיון לבו בהשי”ת כמש”ה לא ימוש ספר התורה הזה‬ ‫מפיך והגית בו יומם ולילה בו דייקא ר”ל בה’ יהיה הגיונך כי הוא שורה‬ ‫ומצומצים ברוחניות הבל התורה היוצאת מפה הטהור של האדם‪ ,‬אם‬ ‫זכה לטהר פיו ולבו שיהיה מרכבה להשי”ת נמצא הדביקות שמתדבק‬ ‫בהשי”ת הוא פנימי’ ודברי תורה שלומד היא חיצוני’ ולבוש לזה‬ ‫הדביקות והוא הנכון‪ ,‬משא”כ אם אין חשקו ואהבתו בהשי”ת רק הוא‬ ‫דבוק עדיין בתאות הזמן וחושק לכבוד אפי’ בכ”ש אזי פנימית מחשבתו‬ ‫היא הכבוד‪ ,‬והתורה חיצונית למחשבתו ואוי לה לאותו בושה שמשים‬ ‫דברי תורה לבוש לפנימיות שטות מחשבתו‪ ,‬וכו’ וכו’ ועיקר הדביקות‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫די‬ ‫שעי”ז יקבל השי”ת נחת מאתנו אם ע”י כל מה שדברנו מהרחקת הרע‬ ‫נתדבק בטוב דהיינו שנקיים שויתי ה’ לנגדי תמיד ונרגיל עצמינו במדת‬ ‫אמונה להאמין בכל עת שנוכל שהשי”ת מכה”כ ולית אתר פנוי מיניה כי‬ ‫דבר גשמי אינו מונע מקום לדבר רוחני כידוע בחוש‪ .‬ועי”ז תפול עלינו‬ ‫יראת השי”ת כל אחד לפי שעורו ולפי הזמן והמקום וע”י יראה זו נוכל‬ ‫לבוא לענוה האמיתית להיות כאין נגד כח השי”ת וכו’ עכל"ק עיין שם‪.‬‬ ‫היוצא מדבריו שיש לשמור שיהא בליבו יותר מהנראה בחוץ ולא‬ ‫להיפך‪ ,‬דאם בחיצוניות נראה כעובד ה' מופלג‪ ,‬יושב ולומד שעות‬ ‫ארוכות‪ ,‬ואילו כשנפתח ונתבונן בפנימיותו נמצא ונראה שכוונת הכל‬ ‫היא מחמת כבוד וכדו' אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה‪,‬‬ ‫שאין זה אלא ליצנות ומעטה של שקר על המתחולל בפנים‪ ,‬אבל דרך‬ ‫האמת היא לשמור ולהשקיע במעט ונקודת האמת שבפנימיות לבבו‪,‬‬ ‫להגביר הכוונה הטהורה האמיתית לעשות נחת רוח לבורא ית"ש‪ ,‬ואף‬ ‫אם בחיצוניות אינו נראה יפה כ"כ הרי"ז עדיף מההיפך‪.‬‬ ‫ועל כן אצל יעקב אבינו אף כשמבחוץ היה נראה סתם עומד ומבשל‬ ‫דבר מאכל‪ ,‬אבל פנימיות ליבו בער בה'‪ ,‬ובאותיות התורה שפנימיותם‬ ‫היא חכמתו ורצונו של הקב"ה‪ ,‬ואף אנו נראה להרבות ולהגדיל נקודת‬ ‫האמת שבליבנו‪ ,‬שלא נהיה כאותם הקונים לעצמם מלבושים מכובדים‬ ‫כשהכל יודעים שאין זה אלא לבוש חיצוני שאינו מעיד מאומה על‬ ‫פנימיותם‪ ,‬אלא שנזכה להיות תוכו כברו‪ ,‬ובכל מה שעושים אם בתורה‬ ‫ותפילה או בכל שאר הענינים כפי שמוליכה אותנו ההשגחה העליונה‪,‬‬ ‫יהיו כל מעשינו מתוך כוונה ולב נכון לעשות רצונו ולגלות מלכותו ית'‬ ‫בעולם‪ ,‬אשר זהו תכלית הכל‪.‬‬ ‫המעיין נובע מים חיים‬ ‫המוטבע בכל אחד ואחד מישראל‬ ‫נביא כאן דברים מלהיבים מספה"ק אוהב ישראל בפרשתנו על‬ ‫הכוחות הגדולים שבכל אחד ואחד מישראל כשינקה ויטהר את ליבו‬ ‫וט‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫מכל חטא ועון‪ ,‬ולא יחשוב שרק לבעלי נשמות גבוהות קדושים‬ ‫וצדיקים‪ ,‬אבל הוא יש לו נשמה מ'נפש דעשיה' וכדו'‪ ,‬שאף אם זה‬ ‫נכון עדיין כוחו גדול מאוד ואין הדבר תלוי אלא בי‪ .‬זל"ק בא"ד ועל‬ ‫פי זה יבואר דברי הכתוב ויבואו עבדי יצחק גו’ הבאר אשר חפרו גו’‪.‬‬ ‫דהנה הבורא יתברך הטביע בהכנסת ישראל בכלל ובפרט בכל אחד‬ ‫ואחד מישראל שיהא בו מעיין נובע מים חיים נביעו חכמה בינה‬ ‫ודעת ותורה וחכמות אלהות ושאר מידות העליונים‪ .‬אך שהמעיין הוא‬ ‫סתום מעפריות החומר וחשכות הגשמיות הסותם המעיין ההוא ומעכב‬ ‫נביעתו‪[ .‬שכך ברא הקב"ה את האדם והטביע בו 'מעיין נובע מים חיים'‬ ‫אלא שהוא סתום ועל ידי העבודה והיגיעה נפתח המעיין‪ ,‬והוא זה‬ ‫כעין מצות מילה שהאדם נברא אם הערלה האוטמת ומכסה‪ ,‬וציונו‬ ‫ה' לחתוך ולהסיר הערלה וזה הוא האות ברית ביננו לאבינו שבשמים‪.‬‬ ‫אבל זה ברור שלכל אחד יש בתוכו‪ ,‬חכמה בינה ודעת וכו' כלשון‬ ‫קדשו‪ ,‬אלא שהוא מכוסה ואצל כל אחד לפי ענינו אם בכיסוי אחד או‬ ‫שנים ושלשה‪ ,‬ועל דרך משל מרן הבעש"ט למלך שהקיף את עצמו בז'‬ ‫חומות לראות ולבחון את אהבת בנו אליוג ‪ ,‬והעבודה שלנו היא להתגבר‬ ‫ג‪ .‬מובא בספה"ק דגל מחנה אפרים (הפטרת כי תבוא) זל"ק בא"ד שמעתי משל‬ ‫מאא"ז זללה"ה למלך שעשה מחיצות רבות באחיזת עינים זו לפנים מזו וגם סיבוב מן‬ ‫כותל וכותל נהרות וגם חיילות רבים מבוהלים וגם דובים ואריות ושאר חיות מבוהלים‬ ‫בכדי שיראו מגשת אליו ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול‪ ,‬והמלך הוא נורא‬ ‫ומלכותו בכל משלה ואור פני המלך מאיר בכל העולמות וכבודו מלא את הארץ רק‬ ‫הכותלים והסובבים הם המסתירים את פני המלך והוא באחיזת עינים‪ ,‬וכרוזים יוצאים‬ ‫כל מי שיבוא אל המלך יתן לו המלך עושר וכבוד ויהיה שר אצלו עומד בהיכלו‬ ‫ומי הוא שאינו רוצה בזה רק כשבא לחומה ראשונה ורואה כמה ארכה וגבהה ושאר‬ ‫דברים המבהילים לבבות בני אדם נסוג לבבו אחור ויש מהם שהולך כמה חומות זו‬ ‫לפנים מזו ושם יש שרים נכבדים ממונים מאת המלך מפזרים ממון רב לבוא לפנים‬ ‫מן החומות ולפעמים אחרי רואו שיש לו כל הון יקר וכבר מצא ידו ואוצרות ממון‬ ‫נסוג אחור אף על פי שראה כבר שהלך כמה חומות ונהרות ואין שם פגע רע ואין מים‬ ‫ואין חומה מכל מקום אחר אשר כל חומה וחומה גבוהה ורחבה מראשונה ואיומה כדי‬ ‫להבהיל יותר שלא יקרב מי שירצה אל המלך‪ ,‬אבל לבן המלך אשר מעיו המו אל אביו‬ ‫וגם רחמי אב על הבן לקרב אותו לאור פניו אשר באור פני מלך חיים נצחיים תמיד‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫זט‬ ‫ולשבור המסכים והחומות אם רב או מעט כל אחד כאשר ייעדו לו‬ ‫מן השמים‪ ,‬וכפי שכבר הזכרנו מה שהיו אומרים 'א גוטע קאפ ווערט‬ ‫א תלמיד חכם מיט אפאר לעכטליך‪ ,‬און א שווערע קאפ דארף האבן‬ ‫מער לעכטליך צו ווערן א תלמיד חכם'‪ ,‬שאצל כל אחד יש את כל‬ ‫הכוחות הגדולים והעליונים והחילוק בין האחד לחבירו הוא רק כמה‬ ‫עליו להתייגע בכדי לגלותם]‪.‬‬ ‫ומאור פני המלך מי שזוכה לראותו אזי זיו פניו מבהיקים ומאירים בכל העולם וממנו‬ ‫יגורו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כמו בפני המלך בעצמו ורשות בידו להמית ולהחיות‬ ‫לאסור מלכיהם בזיקים ולפתוח ולהוציא אסורים חפשי בכח אור פני המלך ובודאי בן‬ ‫המלך כח האב בבנו בחכמה‪ ,‬וכשבא לחומות ולנהרות וחילות ודובים וכל המבהילים‬ ‫ומסתירים את פני המלך תמה עצמו למאוד מה זה מלך רחמן כמותך כרחם אב על‬ ‫בנים תסתיר עצמך בהסתרות כאלו ואני אנה אני בא וצועק אלי אלי למה עזבתני‬ ‫ובכח לבבו הבוער והנשבר לבוא אל אביו מוסר עצמו ודוחק עצמו בכח לדלג על‬ ‫החומות ונהרות ומפזר כל הונו לחיילות הסובבים שמה ובראות אביו געגועיו ומסירות‬ ‫נפשו ושועתו עלתה באזני אביו המלך והסיר האחיזות עינים הללו וירא אין שום חומה‬ ‫ולא שום מסך מבדיל רק ארץ מישור וגנות ופרדיסים והיכלי עונג ומשרתי המלך‬ ‫עומדים בלבושי יקר וכל מיני מזמרים עומדים והמלך יושב על כסא מלכותו והארץ‬ ‫האירה מכבודו‪ ,‬וירא ויפול על פניו ויאמר אהה אדוני המלך אבי ומלכי מה זאת ומה‬ ‫זה אשר הסתרת פניך ממני הסתרת פניך הייתי נבהל מחיילותיך ומחומותיך ושאר‬ ‫דברים המבהילים אותי וכמעט אשר אבדתי‪:‬‬ ‫ויאמר המלך קום בני חביבי ויושט לו את שרביט הזהב אשר בידו ויחזקהו‬ ‫וילבישהו הודו ואורו ולבושו וכתרו נתן בראשו ויאמר לו לא למענך ועליך עשיתי את‬ ‫כל זאת רק למען נסותך ולדעת את אשר בלבבך יראתך ואהבתך אלי ועתה בני אהובי‬ ‫עבור בכל העולם והנה מהודי נתתי עליך ואורי על פניך מאירים ולבושי תלביש וכתר‬ ‫יתן בראשך למען דעת כל עמי הארץ כי בני אתה‪ ,‬והסתרות והפחדים הכל אשר ראית‬ ‫המה שלא יקרבו אלי שונאיך אשר אינם רוצים בטובתך והמגדילים עליך והמלשינים‬ ‫עליך ואינם רוצים במלכותך והמה רוצים לירש את מלכותך כי יודעים הם כל זמן‬ ‫שאתה חי מלכותם לא יכון בידם לכן אם יבואו לפני ילשינו עליך במעשים הכעורים‬ ‫אשר הלכת עמהם ואחרי עצתם בבית המשתה וכמעט היית בכל רע לולא שמעתי עד‬ ‫כה לעצתם הרעה להדיחך ממני והם ישלטו במלכותי ועתה בני אל תירא ואל תיחת‬ ‫כי אורך אורי ומלכותי בכל משלה לך היא ולך ישתחוו כולם אחרי שובך אלי ואחרי‬ ‫ראותי געגועיך אלו והם לא יבואו לפני לראות את אור פני כי לא יוכלו מפני גודל‬ ‫המחיצות והסיבובים והפחדים המבהילים וכטוב בעיניך תעשה מהם כל גוי וממלכה‬ ‫אשר לא יעבדוך וצרת עד רדתה והנמשל מובן ע"כ‪.‬‬ ‫זי‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫וצריך כל אחד לחפור הבאר ההוא ולהסיר משם כל הדברים‬ ‫המעכבים ומונעים הנביעו‪ .‬ויש צדיק אשר הש”י מתנהג עמו בחסדים‬ ‫מגולים שעל ידי אור התורה והמצות שבו פותח מקור הנביעו של מים‬ ‫חיים ומדבק את עצמו להש”י‪ .‬אך יש בני אדם שיש להם מסכים גדולים‬ ‫המעכבים נביעתו‪[ .‬ואדם זה צריך לזכור שאין לנו ח"ו שום קושיות‬ ‫על הנהגת הבורא מדוע פלוני כך ופלוני כך‪ ,‬ועל זה אמרו חז"ל בהדי‬ ‫כבשי דרחמנא למה לך (ברכות דף י)‪ .‬ועתה מוסיף לומר דאף לאדם זה‬ ‫שנגזר עליו לעמול קשה בשבירת המסכים המבדילים עדיין מתגוללים‬ ‫עליו רחמי ה' החפץ בטובתו להעלותו ולהביאו לפניו‪ ,‬ועל כן] ואז‬ ‫צריך הש”י כביכול לסבב סיבות ולגלגל עליהם על ידי מדת הגבורה‬ ‫כדי להסיר מהם החשך והמסך המבדיל ואז יתגלה מקור נביעתו של‬ ‫המעיין ונפתח אליהם להוציא מים חיים‪ .‬ר”ל מיין נוקבין אתערותא‬ ‫מתתא לעילא על ידי התורה ומצות‪[ .‬כשאף מידת הגבורה כביכול‬ ‫בה מתנהג עימו ה' אינה אלא לגודל רחמי ה' המרובים עליו ולצרכו‬ ‫וטובתו‪ ,‬ואין זה אלא גבורה שבחסד או חסד שבגבורה‪ .‬וענין זה‬ ‫הוא בין בכלל כשמגיע זמן של חושך וצרה לכלל ישראל‪ ,‬ובין בפרט‬ ‫כשהאדם מתמודד עם זמן קשה בגשמיות או ברוחניות כשאור האמונה‬ ‫נעלם ועליו לעמול ולהתייגע להיות ירא ה’ שומע בקול עבדו אשר הלך‬ ‫חשכים ואין נגה לו יבטח בשם ה’ וישען באלהיו (ישעיהו פרק נ י)‪ ,‬ובכל‬ ‫אלו יש לזכור שלטובתי נשברה רגל פרתי (תדבא"ר יט)‪ ,‬ומקור הכל הוא‬ ‫חסד עליון בגודל אהבה ורחמי האב על הבן]‪.‬‬ ‫ובחינה זו נקרא עבדי יצחק‪ ,‬היינו שהם נשלחים ממדתו של יצחק‬ ‫שהוא דין שהש”י מסבב ומגלגל על האדם כדי שיפתח ויתגלה נביעת‬ ‫המעיין‪ ,‬ואז יסיר מעליו ויסלק כל הסיבות והדינין הנ”ל וכל הגבורות‬ ‫נמתקין כיון שכבר עשו שליחותן ועל ידו נתפעל רצון הש”י‪ .‬וזה שאמר‬ ‫ויבואו עבדי יצחק ר”ל שלוחי מדת הדין כשגמרו שליחותן ונעשה‬ ‫פעולתם שבשבילו נשתלחו ונפתח המעיין‪ .‬אז נמתקין הגבורות ונהפכו‬ ‫לסניגורים ולפרקליטים גדולים‪ .‬וזה שאמר ויגידו לו‪ ,‬על דרך ממגד‬ ‫תבואות שמש שהוא לשון מתוק‪ .‬היינו שכבר נמתקו על ידי זה שחפרו‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫חי‬ ‫הבאר והסירו ממנו מה שהיה סותמו‪ ,‬ויאמרו לו מצאנו מים‪ ,‬היוצא‬ ‫מכל אחד ואחד מישראל כשנפתח אור נשמתו ומתחיל להתנוצץ בו‬ ‫אור החכמה והתורה והמצות ונמשכים מיין נוקבין לכל העולמות‪ .‬וכל‬ ‫הדינים מתהפכים לרחמים וחסדים גדולים וטובים כן יהי רצון אמן‬ ‫עכל"ק‪.‬‬ ‫ואם אין האדם משכיל לראות הטוב הטמון וגנוז בגויה‪ ,‬ובמקום‬ ‫לקחת את עצמו ולהתעלות מזמן ומצב זה‪ ,‬הוא בוכה ונאנח על מצבו‬ ‫ולא עושה מאומה לשבור החושך ולגלות האור‪ ,‬אזי כביכול נגרם צער‬ ‫גדול למעלה‪ ,‬שאחר כל הצמצומים וירידת השכינה עימו בכל הצרות‬ ‫וההסתרים העוברים עליו וכמאמה"כ (ישעיהו סג ט) בכל צרתם לו צר‪,‬‬ ‫כשכל זה הוא בשביל להעלותו מן החושך בו הוא שרוי‪ ,‬ולמעשה לא‬ ‫נעשה עימו מאומה‪.‬‬ ‫ע”י האמונה בהשגחה פרטית מתעורר בתשובה מיד‬ ‫והן אלו דברי מרן הבעש"ט נבג"מ (תולדות יעקב יוסף וישלח) וזל"ק ונ”ל‬ ‫דשמעתי ממורי וכו’ דאמרו בש”ס מי שעברו עליו ארבעים יום בלא‬ ‫יסורין קיבל עולמו וכו’‪ ,‬היכי דמי יסורין‪ ,‬המושיט ידו לארנקי וכו’‪.‬‬ ‫והקשה‪ ,‬הא אין יסורין בלא עון‪ ,‬וכי ס”ד שזה נחשב לכפרת עון‪ .‬וביאר‪,‬‬ ‫כי צדיק באמונתו יחיה‪ ,‬כי המאמין בהשגחה פרטית של הש”י‪ ,‬ויודע בו‬ ‫כי כל מאורעות של האדם הוא ממנו יתברך‪ ,‬הן דבר קטן או גדול‪ ,‬הכל‬ ‫הוא בדין אדני דינא דמלכות שמיא‪ ,‬והוא לסיבת חטאו‪ ,‬ומיד נתחרט‬ ‫ומלא חרדה ופחד ה’‪ ,‬מיד מוחלין לו‪ ,‬מאחר שהוא מאמין וחוזר בו‬ ‫ומדבק מחשבתו בו יתברך‪ .‬לכך גם המושיט ידו וכו’‪ ,‬אחר שהוא מאמין‬ ‫שזה לסיבת חטאו ומתחרט נחשב לכפרת עון וכו’ ע"כ עיין שם‪ ,‬דמי‬ ‫שמתעורר מיד כשהושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים‪ ,‬וחופר‬ ‫ומגלה המעיין די לו בזה‪ ,‬אלא שאם אינו מתעורר מוסיפים לשלוח לו‬ ‫ולעוררו עד שיתעורר ויבקיע החומות ויגלה את נביעת המעיין להאיר‬ ‫נשמתו באור ה'‪.‬‬ ‫טי‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫וכשמתבוננים במאורעות שעברו על כלל ישראל רואים בבירור שכל‬ ‫קושי וצרה שעברה עלינו‪ ,‬הביאה אחריה התעוררות גדולה להתקרב‬ ‫לה'‪ ,‬ונתגלה המעיין הנובע‪ ,‬אף שודאי צריך להתפלל ולבקש שנזכה‬ ‫להתעורר ולשוב בתשובה מתוך רוב טוב השקט שלוה ובטח‪ ,‬אבל זה‬ ‫תולה בעיקר בנו ובמעשינו אם נשכיל להתעורר ולשוב לפניו בעודנו‬ ‫יושבים שלים ובטוחים אז לא נצטרך להגיע ליסורים וגלויות ה"י‪.‬‬ ‫לעשות כלי לקבל האור‬ ‫הנשפע אליו מן השמים‬ ‫בספה"ק קדושת לוי (יתרו) גם מעורר על דרך דברי הפרי הארץ הנ"ל‬ ‫שאחר ידיעת החכמה והתעוררות הלב צריך להגביר המעשים‪ ,‬זל"ק פן‬ ‫יהרסו אל ה’ לראות‪ ,‬זהו הלא תעשה שאמר הקדוש ברוך הוא בשעת‬ ‫מתן תורה‪ .‬הכלל‪ ,‬כי הרמב”ן (אמונה ובטחון פי”ט) פירש על הפסוק אם‬ ‫תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ‪ ,‬כשמגיע אל האדם אהבת‬ ‫הבורא או יראת הבורא ברוך הוא‪ ,‬אזי שתיכף יעשה מצוה‪ ,‬ואז בזה‬ ‫מביא אהבה ויראת הבורא בצמצום‪ ,‬כי כל זמן שלא עשה מצוה יש לו‬ ‫מלחמות‪ ,‬אבל כשעושה עם זה היראה ואהבה מצוה‪ ,‬אזי מביא בצמצום‬ ‫ובטל ממנו כל המלחמות‪ .‬והנה מצוה שעושה הוא כמו כלי שתנוח בו‬ ‫זה התעוררות שמגיע לו מלמעלה‪ ,‬זהו ‘עד שתחפץ’‪ ,‬כי החפץ הוא כלי‪,‬‬ ‫עיין שם ברמב”ן וכו’ ע"כ עיין שם‪.‬‬ ‫וכן כתב בדרוש לשבועות בזה"ל אופן הג’‪ ,‬הוא על פי דברי הרמב”ן‬ ‫(ס’ האמונה והבטחון פי”ט) שפירש על פסוק מה תעירו ומה תעוררו את‬ ‫האהבה עד שתחפץ‪ ,‬ופירש כשמגיע לאדם איזה התעוררות של יראה‬ ‫ואהבה להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי‪ ,‬היינו‬ ‫שיעשה תיכף איזה מצוה‪ ,‬דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד‬ ‫וכדומה‪ .‬כי ידוע שהתעוררות הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור‬ ‫הנשפע עליו מלמעלה‪ ,‬ונקרא בחינת נשמה‪ ,‬אזי צריך האדם להלבישה‬ ‫בגוף‪ ,‬בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום‪ ,‬כידוע‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫כ‬ ‫למביני מדע‪ .‬וזה פירוש הפסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה‬ ‫עד ‘שתחפץ’‪ ,‬כי ‘חפץ’ הוא מלשון כלי‪ ,‬דהיינו ההתעוררות ההוא שבא‬ ‫אל האדם צריך תיכף ומיד כלי‪ ,‬וזהו ‘עד שתחפץ’‪ ,‬עד כאן לשונו אף‬ ‫שאין זה לשונו ממש‪ .‬והנה בשעת מתן תורה שהיה בוודאי לישראל אז‬ ‫התעוררות גדולה‪ ,‬ולא היה להם עדיין שום מצוה לעשות להתעוררות‬ ‫כלי‪ ,‬מוכרח לומר שהיו מקיימים מצות הגבלה שהזהיר משה רבינו עליו‬ ‫השלום שלא ליגע בהר והם היו נעצרים מליגע‪ ,‬וממצוה הזה היו עושים‬ ‫כלי להתעוררות‪ ,‬ועל שם זה נקרא בשם עצרת עכל"ק‪.‬‬ ‫וכוח הכלי גדול מאוד‪ ,‬וכפי שבגשמיות אם נהיה חור בחבית‬ ‫והיין הולך ונשפך רק על ידי כלים אפשר להציל היין שלא יאבד‪,‬‬ ‫כביכול על זה הדרך גם ברוחניות מעשי המצוה שהוא הכלי שומר‬ ‫על החכמה וההתעוררות שלא תלך ותאבד‪ .‬ומה שכתב 'היינו שיעשה‬ ‫תיכף איזה מצוה‪ ,‬דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה'‬ ‫כוונתו ללימוד התורה לשמה שהיא עשיה אמיתית לשם ה'‪ ,‬והרבה‬ ‫דרכים נאמרו בענין תורה לשמה‪ ,‬אם כדברי הב"ח (או"ח מז בד )‪ ,‬או‬ ‫ד‪ .‬עיין שם מה שכתב בזה"ל ומ"ש דאמר רב יהודה אמר רב וכו'‪ .‬רבינו מביא‬ ‫ראיה מרב יהודא אמר רב שהקב"ה מקפיד על לומדי תורה אפילו עוסקין בה טובא אם‬ ‫אינן זהירין לברך בתורה תחלה‪ .‬ואיכא לתמוה טובא למה יצא כזאת מלפניו להענישם‬ ‫בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחלה שהוא לכאורה עבירה קלה ונראה‬ ‫דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות‬ ‫ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה ולכן נתן הקדוש ברוך הוא תורת אמת לישראל‬ ‫במתנה שלא תשתכח מאתנו כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה‬ ‫גידין ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על‬ ‫הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם‬ ‫כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה‬ ‫מאירה מכבודו ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן‬ ‫אחד אבל עתה שעברו חוק זה שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים‬ ‫להנאתם לידע הדינים לצורך משא ומתן גם להתגאות להראות חכמתם ולא נתכוונו‬ ‫להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי‬ ‫שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה‬ ‫מן הארץ ועלתה לה למעלה והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה וזה היה גורם‬ ‫אכ‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫בדרכו של ספה"ק יסוד העבודה מסלאנים‪ ,‬או כפי שביאר בנפש‬ ‫החיים‪ ,‬וכן ידועים מ"ש הרה"ק האבני נזר בהקדמה לספרו אגלי טל‬ ‫שכתב על התענוג בלימוד התורה שגם הוא נחשב לתורה לשמהה ‪ ,‬כל‬ ‫אחד לפי דרכו‪ ,‬ואנו הלואי ונזכה לנגיעה במדרגות אלו להיות מ'יודעי‬ ‫שמך ולומדי תורתך לשמה'‪.‬‬ ‫חורבנה ואבידתה והוא אמרו מי האיש החכם וגומר על מה אבדה הארץ וגומר ויאמר‬ ‫ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם וגומר ואמר תורתי תורת אמת אשר נתתי‬ ‫במתנה שלא יהיו למדין ושוכחין וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופירושיהם וזהו‬ ‫אשר נתתי לפניהם כשלחן ערוך וכו' וכמו שכתבו רבותינו ז"ל (עירובין נד ב‪ ,‬מכילתא ריש‬ ‫משפטים) על פסוק (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וכוונתי שיתקשרו‬ ‫בעצם קדושת תורתי תורת אמת והשכינה תהא שורה בקרבם והמה עזבו את תורתי‬ ‫ולא הלכו בה פירוש תחלת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתתדבק‬ ‫הנשמה בעצמות קדושת התורה לא הלכו בה דהיינו לא הלכו בה לשמה בשעה שבאו‬ ‫לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו יתברך ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל‬ ‫כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינתו יתברך והוא המכוון בברכת אשר בחר בנו על‬ ‫אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה‬ ‫בכל יום כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה‬ ‫בקרבנו לא הלכו בה לעסוק בדברי תורה לשמה כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מן‬ ‫התחתונים ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר כלומר נחרבה ונשארה חומרית‬ ‫מבלי עובר שם קדושת השכינה כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלתה לה‬ ‫למעלה וכך היא גירסת רב אלפס (ברכות ה ב) ולומדי תורתך לשמה וכזה ראוי להגיה‬ ‫בסדורים עכל"ק‪.‬‬ ‫ה‪ .‬זל"ק הנה שמעתי קצת בני אדם טועים מדרך השכל בענין לימוד תורה‪,‬‬ ‫ואומרים כי הלומד ש"ס ופוסקים ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו‪ ,‬אין זה‬ ‫לימוד תורה לשמה כל כך‪ ,‬כמו שאם היה לומד בפשטות שאין לו מהלימוד שום‬ ‫תענוג‪ ,‬והוא רק לשם מצוה‪ ,‬אבל המתענג מלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת‬ ‫עצמו‪ .‬ובאמת שזהו טעות גמורה‪ ,‬ואדרבה זה עיקר מצות לימוד תורה להיות שש‬ ‫ושמח ומתענג בלימודו‪ ,‬שאז דברי תורה נבלעים בדמו‪ ,‬ונעשה דבוק בתורה הקדושה‪.‬‬ ‫וכך אנו אומרים בברכת קריאת שמע של ערבית‪ ,‬ונשמח ונעלוז בדברי תלמוד תורתך‬ ‫ומצותיך וחוקותיך לעולם ועד‪ .‬וכן אמרו בזוה"ק שיצר הטוב מתגדל מתוך שמחה של‬ ‫מצוה‪ ,‬והיצר הרע להיפך‪ .‬ורק הלומד שלא לשם מצות הלימוד אלא לתענוג בלבד‪,‬‬ ‫נחשב לומד שלא לשמה‪ .‬שעל זה אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה וכו'‬ ‫ע"כ עיין שם‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫בכ‬ ‫כוח לימוד התורה לשמה‬ ‫הרה"ק מהר"י מדזיקוב זי"ע סיפר להרה"צ ר' מנחם מונדרר זצ"ל‬ ‫מה שהיה עימו אחר שעלה לגור בירושלים ובפעם הראשונה כשהגיע‬ ‫לבני ברק היה אזעקה להתריע על טיל או בדומה לו שנשלח לעבר‬ ‫העיר‪ ,‬והיה צריך לחפש מקום מוגן לשהות שם עד יעבור זעם‪ ,‬והוא‬ ‫רץ ונכנס לבית החזון איש זצ"ל‪ ,‬וכשראהו החזון איש שאלו מה הביאך‬ ‫לכאן‪ ,‬ענה לו הרי היה אזעקה‪ ,‬שאלו שוב הרי כשיש אזעקה צריכים‬ ‫ליכנס למקום מוגן ומה מצאת בביתי שאינו אלא בית אבנים פשוט‪,‬‬ ‫אמר לו מהר"י היכן יש מקום מוגן יותר מבית זה כאן יושב הרבי ולומד‬ ‫תורה לשמה‪ ,‬ואמר שראה אור נשפך על פני החזון איש שבזה הרים‬ ‫לו את המוחין‪.‬‬ ‫מקור הגבורות ברחמים לקרב אותנו‬ ‫לפני ה’‬ ‫עכ"פ‪ ,‬כשנכיר ונאמין במעיין הנובע הנמצא בכל אחד מאיתנו יקל‬ ‫עלינו לקבל ולהאמין שכל הגבורות לא נשלחו אלא לפתוח את הנביעה‬ ‫ולהוציא משם מים חיים לחיותנו ולהעלותנו ממדריגה למדריגה‪ .‬וגבורה‬ ‫אין פירושה צרות ויסורים דווקא‪ ,‬אלא אהבת ה' לבניו שרוצה לקרבם‬ ‫אליו ולהביאם לפניו וזה שייך אם ע"י הכנת הכלים או יגיעה במסירות‬ ‫נפש והקרבה עצמית‪ ,‬וכפי שאמרו חז"ל (ברכות ז‪ ).‬טובה מרדות אחת‬ ‫בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות‪ .‬וזהו טובת האדם ונחת רוח לפני‬ ‫ה' כשבניו מתקרבים אליו‪ ,‬וודאי אין רצונו של הקב"ה להלקות ולייסר‬ ‫אותנו ח"ו ועדיף לו והוא מצפה לקרבנו אליו בדרכי נועם‪ ,‬מתוך אהבה‬ ‫וחביבות‪ ,‬אלא דאם אין משכילים להתעורר מתוך אהבה וחביבות‬ ‫מוכרחים להשתמש ברצועה ולהכות במקל להביאנו אליו‪.‬‬ ‫גכ‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫כשרוצה ה’ להיטיב לאדם הוא מזמין לו‬ ‫מצוה שסגולתה בכך‬ ‫כתב האור החיים הק' עה"פ (בראשית כא א) וה’ פקד וגו’ כאשר אמר‪,‬‬ ‫זל"ק עוד לעולם כי תפלתו על אבימלך הוא דבר המעמיד לפקידת‬ ‫שרה והבטחתו יתברך היתה שיתן לו בן והזמין לו ה’ מצוה שסגולתה‬ ‫שיפקד ובזה נתקיימה הבטחתו והוא אומרו כאשר אמר פירוש ולצד‬ ‫האמירה שאמר ה’ הוא שנזדמן לו הדבר ונפקדה‪ ,‬כי כשירצה ה’ להיטיב‬ ‫יזמין המצוה שסגולתה היא הטובה המבוקשת‪ .‬ותמצא שקודם הבטחת‬ ‫הפקידה כבר נזדמן לאברהם מעשה פרעה שהוא בדומה למעשה‬ ‫אבימלך ולא עצרו ה’ לפרעה כדי שיתפלל עליו אברהם וזה לך האות‬ ‫למה שפירשנו עכל"ק‪.‬‬ ‫כשרוצים להעניש אדם מגלגלים מן השמים‬ ‫שיהא סיבה להענישו‬ ‫ובזוה"ק איתא לאידך גיסא דכשרוצים להעניש אדם מחמת איזה‬ ‫סיבה שהיא מגלגלים לו סיבה שיתחייב על ידה בעונש‪ ,‬ועל דרך מאמר‬ ‫המדרש (תנחומא וישב ד) ויוסף הורד מצרימה‪ ,‬זש”ה לכו חזו מפעלות‬ ‫אלהים נורא עלילה על בני אדם א”ר יהושע בן קרחה אף הנוראות‬ ‫שאתה מביא עלינו בעלילה את מביאן‪ ,‬בא וראה כשברא הקדוש‬ ‫ברוך הוא את העולם מיום הראשון ברא מלאך המות מנין א”ר ברכיה‬ ‫משום שנאמר וחושך על פני תהום זה מלאך המות המחשיך פניהם‬ ‫של בריות‪ ,‬ואדם נברא בששי ועלילה נתלה בו שהוא הביא את המיתה‬ ‫לעולם שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות וכו’ ע"כ עיין שם‪ ,‬ומזה‬ ‫נלמד למידה טובה מרובה שפעמים מגלגל הקב"ה ומביאו לעשות איזה‬ ‫מצוה או סגולה להצלחה בכדי לגלגל עליו זכות ולשלוח לו ישועה‬ ‫במה שהוא צריך‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫דכ‬ ‫עומק נפש האדם מתגלה כשעוסק בדבר‬ ‫המתאים לטבעו וכוחות נפשו‬ ‫והרי זה כאותו פלאמבע"ר שאמר‪ ,‬שלא כיון שהוצרך לפרנסה על כן‬ ‫הגיע לעבודתו זו‪ ,‬אלא שכך ייעדוהו מן השמים וטבעו בו כוחות הנפש‬ ‫המובילים אותו לעשות עבודה זו ובזה ייטב לו‪ ,‬אלא שריחמו עליו‬ ‫מן השמים ובכדי שיוכל להביא טרף לביתו‪ ,‬מסייעים בידו שעסקו זה‬ ‫יביא לו גם את פרנסתו‪ .‬ומעלה גדולה יש כשהאדם עוסק במה שליבו‬ ‫חפץ אם לענין פרנסתו או בדרך לימודו‪ ,‬כיון שעי"ז נתגלה עומק ליבו‬ ‫ורצונו הפנימי‪ ,‬וכידוע שרצון הוא בחי' כתר‪ ,‬שעי"ז מגלה את פנימיותו‬ ‫ומעתה פתוחה לו הדרך להעלות כוחותיו לה'‪ ,‬לידבק בו ולעבדו‬ ‫באמת ובלב שלם‪ ,‬ועל דרך דברי המאור עיניים בכמה מקומות שאחר‬ ‫שהתעורר באדם מידת אהבה ויראה ושאר מידות אז יכול להעלותם‬ ‫ולהקדישם לשמים‪ ,‬וכן איתא בספה"ק ראשית חכמה (שער האהבה סוף‬ ‫פרק ד')‪ ,‬וזהו רק כשהאדם מכיר ומעורר את עומקי נפשו ונטיות ליבו‬ ‫באמת ובפנימיות‪ ,‬אבל כשחסר ידיעה זו‪ ,‬אזי הוא רחוק מהידבק נפשו‬ ‫בה' באמת כיון שאין מכיר את נפשו כלל‪.‬‬ ‫להאמין בכוחות הגדולים המוטבעים בו‬ ‫ובעזר ה’ להוציאם ולגלותם בשעת נסיון‬ ‫עכ"פ על כל אחד לחזור ולשנן היסוד הגדול שלמדנו בדברי האוהב‬ ‫ישראל וכלשונו 'דהנה הבורא יתברך הטביע בהכנסת ישראל בכלל‬ ‫ובפרט בכל אחד ואחד מישראל שיהא בו מעיין נובע מים חיים נביעו‬ ‫חכמה בינה ודעת ותורה וחכמות אלהות ושאר מידות העליונים'‪,‬‬ ‫מדריגות גבוהות ורמות טבועים ונמצאים אצל כל אחד ואחד מישראל‪,‬‬ ‫וכשרואה האדם איזה גבורות מתגברים עליו‪ ,‬אם איזה בזיון וכדו' יזכור‬ ‫וידע שעתה הוא הזמן לעורר ולגלות כוחות אלו‪ ,‬ולא יתן ליצה"ר‬ ‫להכניס רפיון וחששות בליבו שלא יעמוד בנסיון וכשיגיע זמן קשה‬ ‫ישכח מהכל‪ ,‬אלא יאמין בה' שיסייע בעדו לעמוד איתן בשעת נסיון‬ ‫להתנהג כראוי לגלות ולהמשיך מים חיים ממקור החיים‪.‬‬ ‫הכ‬ ‫ד"פשת תודלות 'ד רועיש‬ ‫וכבר אמרו חז"ל (תוס' שבת לא‪ ).‬אמונת זה סדר זרעים‪ ,‬מפרש‬ ‫בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע‪ ,‬שבלא האמונה הרי הוא‬ ‫כאותו בעל שדה שלא רוצה לזרוע את שדהו כיון שרואה חרקים‬ ‫וזוחלים למיניהם השורצים על הקרקע וחושש שכשישליך את‬ ‫הזרעים על פני הארץ יהיו למאכל בפיהם ולא יבואו לידי השרשה‬ ‫ועשיית פרי‪ ,‬והלא לשוטה ייחשב דאם ימשיך כך‪ ,‬ישאר עם חלקת‬ ‫אדמה ריקה‪ ,‬ורק אם יזרע ויתגבר על חששותיו וישליך יהבו על‬ ‫ה'‪ ,‬יראה ויווכח שעל ידי עזר ה' גודלים פירות נאים ומשובחים אף‬ ‫כשיש שם חרקים ושרצים‪.‬‬ ‫טענת היצה”ר דכיון שכוחות אלו יש לכולם‬ ‫אין לו סיבה להתאמץ במיוחד‬ ‫עוד טענה מעלה היצה"ר והיא בדרכו של עשיו והשקפתו וכפי‬ ‫שנתבאר לעיל‪ ,‬דאף אם אכן יסכים לקבל ולהאמין שיש בו כוחות‬ ‫גדולים 'מעיין נובע מים חיים נביעו חכמה בינה ודעת ותורה וחכמות‬ ‫אלהות ושאר מידות'‪ ,‬אך כיון שאין זו מעלה השמורה ליחידי סגולה‬ ‫והוא עלה בידו להיות מביניהם‪ ,‬וכפי שהוא קיבל גם חבירו קיבל‬ ‫כמוהו‪ ,‬ומחמת זה הוא מאבד את הסיבה והרצון להשקיע ולהתייגע‬ ‫לגלותם ולהשיגם‪ ,‬כיון שאין זה לו מעלה מיוחדת אלא נשאר שוה עם‬ ‫כולם‪ .‬דכל זמן שמדברים עימו על גילוי אליהו‪ ,‬שהוא מדריגת הצדיקים‬ ‫הבעש"ט‪ ,‬המגיד‪ ,‬ועוד יחידי סגולה צדיקי הדורות‪ ,‬בזה הוא מרגיש‬ ‫חתיכה הראויה להתכבד‪ ,‬ששוה להתאמץ עבורו‪ ,‬אבל בדבר השוה לכל‬ ‫מה לו להתאמץ‪.‬‬ ‫והלא ברור שהרגשה זו מוטעית ושקרית‪ ,‬ובזאת יבחן האדם עם‬ ‫חפצו בהשגה הוא ממקור אמת להתקרב לה' ולידבק בו‪ ,‬או שאין זה‬ ‫אלא בקעה להתגדר בה וכיון שרואה שלא תביא לו כבוד א"כ אין חפץ‬ ‫בו‪ .‬וכפי שרואים בעולם הגשמי שפעמים רוצה האדם (ובפרט בית יעקב‬ ‫אלו הנשים) מאוד באיזה מלבוש או כלי וכדו' כיון שמרגיש שבזה הוא‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫וכ‬ ‫מעלה ומגדיל את עצמו משאר בני אדם‪ ,‬ואם רק יבחין שהדבר הפך‬ ‫לנחלת הכלל ומעתה אין מעלה יתירה בדבר לא יחפוץ בו כלל‪.‬‬ ‫ג’ יסודות מדרכו של יעקב‬ ‫אל מול דרכו של עשיו הרשע‬ ‫והבוחר בטוב‪ ,‬בדרכו של יעקב אבינו צריך לשנן לעצמו ג' נקודות‪,‬‬ ‫א‪ -‬שההשגה חשובה אצלי בעצמותה ואף אם תהיה ידועה ומושגת‬ ‫לכל עדיין אחפוץ בה מחמת אמיתתה‪ .‬ב‪ -‬גם אם אדע ברור שמעלה‬ ‫זו ניתנת לי לזמן ואח"כ תילקח ממני עכ"ז אשמח במה שיש לי וחשוב‬ ‫בעיני יותר מכל הון דעלמא‪ .‬ג‪ -‬אף אם ימצאני מכשול ולא אחזיק‬ ‫במעלתי זו עדיין חשוב אצלי כמה שהצלחתי ולא אמכרנו ולא אוותר‬ ‫עליו לעולם‪ .‬ובהכרת והשרשת נקודות אלו הוא מקושר לחלק יעקב‬ ‫ויוצא מגדר 'מבזה עבודתו של מקום' מידתו של עשיו‪.‬‬ ‫והרי יעקב אבינו נעמד לבשל נזיד עדשים עבור סעודה הבראה אחר‬ ‫פטירת אברהם אבינו אף שלא ידע אם יצליח או לא‪ ,‬שהוא הלך תמיד‬ ‫ועשה את המוטל עליו ומה שיצליח יצליח‪ .‬אבל עשיו טען שעדיף‬ ‫להיות באמת בשקר מלהיות בשקר באמת‪ ,‬ועל כן לא פנה אל בית‬ ‫המטבחיים אלא על השדה שם הגיע לידי רציחה כדכתב רש"י שם‪.‬‬ ‫ועלינו לדעת שב' דרכים אלו של יעקב ועשיו נמצאים בנו תמיד ועלינו‬ ‫להשכיל על דבר טוב ולבחור בטוב‪ ,‬ורבקה היא כנסת ישראל עומדת‬ ‫מן הצד ומעודדת את יעקב ללכת בערמה ולהגביר את כוחו ודרכו על‬ ‫דרכו של עשיו‪ ,‬כן יעזרנו ה' על דבר כבוד שמו‪ ,‬אמן‪.‬‬