gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma

שבוע: תולדות (2026-11-09)

ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫ליקוטים וביאורים על פרשת תולדות‬ ‫‪ -‬מתי יצא עשיו לתרבות רעה?‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫‪ -‬איך אכל יצחק שחיטתו של עשיו?‬ ‫‪ -‬מכירת בכורה‬ ‫‪ -‬סמיכות הפרשיות‬ ‫‪ -‬חמש עבירות עבר באותו היום‬ ‫‪ -‬קלסתר פניו של יצחק נשתנו פתאום לשל אברהם‬ ‫‪ -‬כל מלך פלשתים יקרא אבימלך?‬ ‫‪ -‬ארבע אנשים היו דומים זה לזה‬ ‫‪ -‬כל שר צבא פלשתים יקרא פיכל?‬ ‫‪ -‬בת כמה היתה רבקה‬ ‫‪ -‬שכן בארץ וגו' גור בארץ וגו'‬ ‫‪ -‬רוב בנים דומין לאחי האם ובנות לאחות האב‬ ‫‪ -‬כפל הלשון לגבי נתינת ארץ ישראל‬ ‫‪ -‬לנוכח אשתו‬ ‫‪ -‬באר שבע‬ ‫‪ -‬ברכה של רשע מקלקלת‬ ‫‪ -‬ברית עם אבימלך‬ ‫‪ -‬שערות של עשיו עקצו את יעקב בבטן אמו‬ ‫‪ -‬ולרבקה ב' במסורה‬ ‫‪ -‬אין כמעט גרים מישמעאל אבל מעשיו יש‬ ‫‪ -‬ברכת יצחק ליעקב‬ ‫‪ -‬למה לדרוש אצל שם ולא אצל אברהם?‬ ‫‪ -‬כל מי שאומר קדיש שמגיע לחבירו‪ ,‬לא הועיל לעצמו‬ ‫‪ -‬הקשר של רבקה ליצחק‬ ‫ולא הפסיד לחבירו‪ ,‬דמכל מקום עולה לנשמת מי ששייך‬ ‫‪ -‬רבי ואנטונינוס‬ ‫לו‬ ‫‪ -‬תואמים ‪ -‬תמים‬ ‫‪ -‬שני גדיי עזים‬ ‫‪ -‬למה נולדו האבות אחרי שבעה חדשים?‬ ‫‪ -‬האם יצחק ידע שפסח היום?‬ ‫‪ -‬יצחק לא מל את עשיו‬ ‫‪' -‬פן' ו'אולי'‬ ‫‪ -‬עשיו = עשוי ולא מנסה לתקן‬ ‫‪ -‬איך השתמשה רבקה שלא ברשות עשיו עם בגדיו?‬ ‫‪ -‬עשיו גרם לרבקה חימוץ והקאה בהריון ויעקב רצה‬ ‫‪ -‬צידי לשון רמיה‬ ‫לחשוך לה כאב‬ ‫‪ -‬ויעקבני זה פעמים ‪ -‬בא אחיך במרמה‬ ‫‪ -‬רק יצחק נשאר עם אותו שם‬ ‫‪ -‬איך פתאום היה ליצחק ברכה בשביל עשיו?‬ ‫‪ -‬כל אחד יכול לבדוק את עצמו אם הוא דומה ליעקב או‬ ‫‪ -‬האם יעקב ועשיו מתו באותו יום?‬ ‫לעשיו‬ ‫השלמות על פרשת חיי שרה בסוף‬ ‫נלקט ונערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושינסקי‬ ‫הערות והארות אפשר לשלוח ל‪-‬‬ ‫‪3810060@gmail.com‬‬ ‫או להתקשר ל‪053-3177381 -‬‬ ‫אפשרות לקבל את הגליון במייל‬ ‫מותר להעתיק קטעים שלמים או חלק מן הגליון הזה‬ ‫ניתנת האפשרות לכל המעוניינים לקחת חלק בהוצאות‪ ,‬ולנדב‬ ‫לזכות ולעילוי נשמה‬ ‫גליון ‪23‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ליקוטים וביאורים על פרשת תולדות‬ ‫והנה ברור הוא‪ ,‬שעל אף שהיו דומים זה לזה‪ ,‬היה אפשר‬ ‫בקלות להבחין ולהבדיל בין אברהם ויצחק שהיו צדיקי‬ ‫סמיכות הפרשיות‬ ‫וקדושי עליון‪ ,‬מלוט שלא היה לו זכות עצמי להינצל‬ ‫מסדום‪.‬‬ ‫הבעל הטורים סוף פרשת חיי שרה )כ״ה י״ח( מביא וז"ל‪:‬‬ ‫הראשונים אומרים על יפת תואר ויפת מראה‪ ,‬שתואר זהו‬ ‫על פני כל אחיו נפל וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק לומר‬ ‫צורת הפנים ומראה זה החן או מה שהוא מקרין‪ .‬ואולי‬ ‫כשיפול ישמעאל באחרית הימים אזי יצמח בן דוד שהוא‬ ‫קלסתר פנים זהו התואר ששם היו דומים זה לזה‪ ,‬אבל‬ ‫מתולדות יצחק‪.‬‬ ‫המראה וההקרנה‪ ,‬שם היו רואים על האבות את הקדושה‬ ‫ועל לוט מן הסתם היה זה חסר‪) .‬תשפ"ז(‬ ‫קלסתר פניו של יצחק נשתנו פתאום לשל‬ ‫בת כמה היתה רבקה‬ ‫אברהם‬ ‫כ"ה כ' ויהי יצחק בן־ארבעים שנה בקחתו את־רבקה‬ ‫כ"ה י"ט ברש"י וז"ל‪ :‬אברהם הוליד את יצחק‪ .‬על ידי‬ ‫בת־בתואל‪ .‬רש"י אומר שרבקה היתה בת ג' אולם בדעת‬ ‫שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הזקק לומר אברהם הוליד‬ ‫זקנים מבעלי התוס' מביא שהיא היתה בת י"ד‪ .‬וז"ל‪ :‬ל"נ‬ ‫את יצחק; לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך‬ ‫שהיתה רבקה בת י"ד שנים כשנשאה יצחק והכי איתא‬ ‫נתעברה שרה‪ ,‬שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא‬ ‫בסדר עולם וכן א"ר יהודה ואז תמצא שהיתה קל"ג שנים‬ ‫נתעברה הימנו; מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של‬ ‫מכוונים‪ .‬ולפי זה צ"ל מה ששנינו בסדר עולם כשחזר‬ ‫יצחק דומה לאברהם‪ ,‬והעידו הכל אברהם הוליד את‬ ‫אברהם מן העקדה נתבשר שנולדה רבקה שנולדה כבר‬ ‫יצחק‪ ,‬וזהו שכתוב כאן יצחק בן אברהם‪ ,‬שהרי עדות יש‬ ‫עבר י"א שנים‪ .‬ועל זה הקשה הרב משה שלמה בר אברהם‬ ‫שאברהם הוליד את יצחק‪ ,‬עכ"ל של רש"י‪.‬‬ ‫המכונה אנסימ"אן מאי האי דאמרינן נותנין זמן לבתולה‬ ‫משמע שהיה זמן שלא היה דומה לאברהם ואז אמרו ליצני‬ ‫שנים עשר חודש וילפי' לה מקרא דכתיב תשב הנערה וכו'‬ ‫הדור מאבימלך נתעברה שרה‪ ,‬ואז באיזה יום הקב"ה צר‬ ‫והיאך מצינו למילף מרבקה והלא בוגרת היתה באותו זמן‬ ‫קלסתר פניו של יצחק לשל אברהם‪.‬‬ ‫ואמרי' התם דלבוגרת אין נותנין כי אם ל' יום כמו‬ ‫לאלמנה וצ"ע‪.‬‬ ‫ארבע אנשים היו דומים זה לזה‬ ‫אברהם אבינו היה דומה ליצחק כמו שמביא רש"י כאן‪.‬‬ ‫רוב בנים דומין לאחי האם ובנות לאחות האב‬ ‫וכן היה דומה ללוט‪ ,‬כן כתב במדרש לקח טוב‪ ,‬בראשית‬ ‫י״ג ח׳ וז"ל‪ :‬כי אנשים אחים אנחנו‪ ,‬מלמד שהיה קלסתר‬ ‫כ"ה כ' רבקה וגו' אחות לבן הארמי‪ .‬אומר הספורנו וז"ל‪:‬‬ ‫פניו דומה לו‪ ,‬ולכן רדף אחרי המלכים להציל את לוט‪,‬‬ ‫וממנה נולד עשו הדומה לאחי האם‪ .‬והאור החיים מבאר‬ ‫שלא יהיה חילול השם כשיחשבו העולם שאברהם הוא זה‬ ‫בדומה לזה‪ :‬ואמרו אחות לבן ללא צרך‪ ,‬ונוסף שכבר‬ ‫שנשבה‪ .‬וכן אליעזר היה דומה לאברהם כמו שכתוב‬ ‫ידענו‪ ,‬אלא הטעם הוא שבא ללמד זכות על רבקה‬ ‫במדרש בראשית רבה נ"ט ח' ויאמר אברהם אל עבדו זקן‬ ‫ביתו )בראשית כד‪ ,‬ב(‪ ,‬שהיה זיו איקונין שלו דומה לו‪.‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫ולכן לא הזכיר את שמה‪ ,‬קל נא רפא נא לה‪ .‬והחתם סופר‬ ‫בראותנו שילדה בן רשע מבהק‪ ,‬ותאמר איך מבטן ברוך‬ ‫)נדרים מ‪ (.‬מביא שכשמזכירים שמו של החולה‪ ,‬יכול‬ ‫יצא ארור‪ ,‬לזה אמר כי זה הוא סבה לדבר היותה אחות‬ ‫לגרום קצת 'דין' עליו‪ ,‬לכן יש מעלה בזה שמתפלל בפניו‬ ‫לבן הארמי‪ ,‬פירוש הרמאי בתוספת רשע על אביו‪ ,‬וכבר‬ ‫ואינו צריך להזכיר שמו‪ .‬ולכן התפלל יצחק נוכח רבקה‬ ‫קדמו חז״ל )בבא בתרא קי‪ (.‬רוב הבנים‪ ,‬לטעם הידוע‪,‬‬ ‫ובזה חשך לעצמו להזכיר שמה בתפילתו‪.‬‬ ‫ולזה יצא עשו‪ ,‬וזולת זה צאצאיה צדיקים היו יוצאים‬ ‫ממנה‪ ,‬כי צדקת גמורה היתה‪ ,‬והעד ״לנכח אשתו״‪ ,‬ואמרו‬ ‫ברכה של רשע מקלקלת‬ ‫ז״ל )בראשית רבה פס״ג( וכו׳‪ .‬ושלא תאמר ואם כן ולמה‬ ‫לא נתן לב יצחק לבדק באחיה‪ ,‬לזה גמר אומר לו לאשה‬ ‫כ"ה כ"א כי עקרה הוא‪ .‬האור החיים כ"ה כ' וז"ל‪ :‬עוד‬ ‫וכמו שפרשתי למעלה‪ ,‬וזולת זה לא היה נושא אחות‬ ‫רמז בהודעת אחות לבן על דרך אמרם זכרונם לברכה‬ ‫רשע‪.‬‬ ‫)בראשית רבה ס‪:‬יג( שטעם רבקה שהיתה עקרה הוא לצד‬ ‫לעומת זה אצל בנות מביא הרבינו בחיי פרשת ויצא כ"ח‬ ‫ברכת לבן‪ ,‬כדי שלא יראה כי ברכתו תעשה מעשה טוב‪.‬‬ ‫ה' וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי‪ ,‬וז"ל‪ :‬ומה‬ ‫לזה קודם שאמר הכתוב כי עקרה היא‪ ,‬קדם לומר טעם‬ ‫שאמר‪ :‬״אחי רבקה אם יעקב ועשו״‪ ,‬וכי לא היינו יודעין‬ ‫הדבר ואמר ״אחות לבן״‪ ,‬וזו היתה סבה שנעקרה רבקה‬ ‫כי לבן אחי רבקה ורבקה אם יעקב ועשו?‬ ‫עד שהצרכו לתפלה‪.‬‬ ‫אבל על דרך הפשט כיון הכתוב בזה לכבוד יעקב‪ ,‬ולומר‬ ‫כי מה שהלך יעקב להתחתן עם רשע בן רשע זה שאמר‬ ‫״אל לבן בן בתואל הארמי״‪ ,‬אל תתמה מזה‪ ,‬כי ״אחי‬ ‫שערות של עשיו עקצו את יעקב בבטן אמו‬ ‫רבקה״ הוא‪ ,‬אחי הצדיקה‪ ,‬וראויות הבנות להדמות לאחות‬ ‫אביהן‪.‬‬ ‫כ"ה כ"ב ויתרצצו הבנים בקרבה‪ .‬הטור הארוך מפרש‬ ‫אולם בתוס' יבמות ס"ב‪ :‬ד"ה והנושא אומר בשם ר"ת‪:‬‬ ‫בזה"ל‪ :‬לפי הפשט לפי שהיה עשו איש שעיר ויעקב חלק‬ ‫והנושא את בת אחותו ור"ת אומר דדוקא נקט בת אחותו‬ ‫ושערות עוקצים ליעקב ולכך ברח מפניו‪.‬‬ ‫לפי שהיא בת מזלו כדאמרינן רוב בנים דומין לאחי האם‪.‬‬ ‫וא"כ לפי ר"ת בנים ובנות היינו הך לגבי זה‪.‬‬ ‫אין כמעט גרים מישמעאל אבל מעשיו יש‬ ‫החתם סופר בתשובות אבן העזר ח"א סי' קי"ג מביא‪ ,‬דמה‬ ‫שאמרו שרוב בנים הולכים אחר אחי האם‪ ,‬לאו דווקא‬ ‫כ"ה כ"ב ותאמר אם־כן למה זה אנכי‪ .‬שמעתי פעם מהג"ר‬ ‫אחיה של האם‪ ,‬דהוא הדין אחות האם‪ .‬הכלל הוא שהם‬ ‫מנשה רייזמן שליט"א )שיעורו משנת תשפ"ד( שרבקה‬ ‫דומין למשפחת האם‪.‬‬ ‫שאלה‪ ,‬אם יש לי בבטן צדיק ורשע כמו יצחק וישמעאל‪,‬‬ ‫אבל בגור אריה שמות ו' כ"ג מבואר שצריך לבדוק דווקא‬ ‫למה בא הרשע ממני ולא לקח יצחק אשה אחרת כמו הגר‬ ‫ב'אחיה'‪) .‬משחת שמן מהג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל(‬ ‫להוליד את הרשע‪ .‬ועל זה הגיע התשובה‪ ,‬שמישמעאל לא‬ ‫יהיו כמעט גרים מה שאין כן מעשיו יהיו גרים לכן הוא‬ ‫לנוכח אשתו‬ ‫היה צריך להיולד מרבקה‪.‬‬ ‫כעין דבריו מצינו גם בס' המאמרים לבעל התניא )תקס"ב‪,‬‬ ‫כ"ה כ"א ויעתר יצחק לנכח אשתו‪ .‬יש לפרש לפי מה‬ ‫עמ' תקה(‪" ,‬לא מצינו גרים מבני ישמעאל אלא דרך מקרה‬ ‫שכתוב בשל"ה בעשיית תשליך שהולכים אל הנהר לצייר‬ ‫פעם אחת בשמיטה"‪ .‬וכ"כ החיד"א בס' חומת אנך )ריש‬ ‫לפניו מדת החסד‪ ,‬כי מי הם בחסד ועל ידי אותו הציור‬ ‫פ 'תולדות( בשם גורי האריז"ל‪ ,‬ובמדבר קדמות )מערכת ג‬ ‫יומשך עליו החסד ביום הדין‪ ,‬והכי נמי יש לומר כי להיות‬ ‫אות ט( דגרים באים מאדום ולא מישמעאל וזה משום‬ ‫יצחק מדת הדין דינא קשיא ורבקה רפיא מניה וכלולה‬ ‫שעשו היה במעי רבקה הצדקת‪ ,‬ואילו ישמעאל היה במעי‬ ‫ברחמים יותר ממנו‪ ,‬על כן בשעה תפלתו העמידה נוכחו‬ ‫הגר‪ .‬כ"כ בספר החרדים פ' תולדות‪.‬‬ ‫ונתכוון עליה בציור להמשיך ממדתה‪ .‬יצחק רבקה‬ ‫גמטריא תפלה‪) .‬חתם סופר תקס"ב(‬ ‫אולם במשחת שמן מהג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל מביא‬ ‫מגן אברהם )או"ח סי' קי"ט סק"א( בשם המהרי"ל‪,‬‬ ‫שכאשר מתפלל על חבירו בפניו אינו צריך להזכיר את‬ ‫שמו‪ ,‬ועל זה יש ראיה ממרים שהתפלל משה רבינו בפניה‬ ‫‪3‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫מראש שתגיע רבקה ליצחק בשעה שתבהל ממנו ויצא‬ ‫לדרוש את ה'‪ :‬תפילה או עתידות?‬ ‫אחרית דבר כפי רצונו יתברך‪.‬‬ ‫ויצא מזה שיעקב קבל את הברכות בתור עשיו ולא כיעקב‪,‬‬ ‫כ"ה כ"ב ותלך לדרוש את ה'‪ .‬פירש"י מה יהא בסופה‪.‬‬ ‫ואם היה מקבל את הברכות כיעקב‪ ,‬יש לנו רק שייכות‬ ‫והרמב"ן פירש וז"ל‪ :‬ולא מצאתי דרישה אצל ה' רק‬ ‫לברכות אלו אם אנחנו נהיה במדרגתו‪ ,‬וזה כמעט בלתי‬ ‫להתפלל‪ ,‬כטעם "דרשתי את ה' וענני" )תהלים לד ה(‪,‬‬ ‫אפשרי‪ ,‬אבל עכשיו שיצחק בירך את יעקב בתור עשיו‪ ,‬יש‬ ‫"דרשוני וחיו" )עמוס ה ד(‪" ,‬חי אני אם אדרש לכם"‬ ‫לנו תקווה להיות יותר טוב מעשיו ואז יהיה לנו שייכות‬ ‫)יחזקאל כ ג(‪.‬‬ ‫לברכות אלו במדרגה שאנחנו נמצאים גם כעת‪.‬‬ ‫ועם פירושו של הנצי"ב מבינים למה רבקה הלכה לדרוש‬ ‫את ה' אצל שם ולא אצל יצחק או אברהם‪ ,‬כי היא פחדה‬ ‫למה לדרוש אצל שם ולא אצל אברהם?‬ ‫מיצחק‪ ,‬ואברהם היה דומה לו‪ .‬וגם לא חזרה אל יצחק עם‬ ‫הקשר של רבקה ליצחק‬ ‫התשובה שהיא קבלה משם‪ ,‬ורק בדרך הזה נולד המצב‪,‬‬ ‫שהיא יודעת מי הוא עשיו ויצחק טעה בזה‪ ,‬כמו שמבואר‬ ‫כ"ה כ"ב ותלך לדרוש את ה'‪ .‬פירש"י והלכה למדרשו של‬ ‫בפסוק ויחרד יצחק חרדה גדולה‪.‬‬ ‫שם‪ .‬ובבעל הטורים שם‪' :‬לדרוש' בגימטריא 'מן שם בן‬ ‫נח'‪ .‬והטור הארוך מסביר‪ :‬ואולי לא רצתה לילך לאברהם‬ ‫רבי ואנטונינוס‬ ‫אע"פ שעדיין היה חי שלא רצתה להודיע לו צערה‪.‬‬ ‫אולם הנצי"ב בפירושו העמק דבר יש לו מהלך בכל‬ ‫כ"ה כ"ג 'שני גוים בבטנך' עי' בבעל הטורים‪ :‬בגימטריא‬ ‫הפרשה ובזה מתרץ הרבה קושיות‪ .‬וזה לשונו בסוף פרשת‬ ‫'זה רבי יהודה ואנטונינוס'‪.‬‬ ‫חיי שרה כ"ד ס"ד ותשא רבקה וגו׳ ותרא את יצחק‪ .‬בעודו‬ ‫עומד ומתפלל והיה אז כמלאך אלקים נורא מאד‪.‬‬ ‫תואמים ‪ -‬תמים )א(‬ ‫וכמבואר ברבה שראתה ידיו שטוחות בתפלה ע״כ נבעתה‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫כ"ה כ"ג‪-‬כ"ד ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאמים‬ ‫ותפל מעל הגמל‪ .‬מרוב פחד ואימה‪ .‬אמנם לא ידעה ממי‬ ‫ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר‪ .‬וימלאו‬ ‫היא מתפחדת ואלו לא היתה יושבת עם העבד על גמל‬ ‫ימיה ללדת והנה תומם בבטנה‪ .‬ופירש הנצי"ב בהעמק‬ ‫אחד והיתה יושבת מאחוריו עד שראתה שאח״כ האיש‬ ‫דבר וז"ל‪ :‬בבטנך‪ .‬שבעודם בבטן כבר נתמנו שרי מעלה‬ ‫הולך לקראת העבד ועומד ומדבר עמו ככל אדם והיתה‬ ‫לכל ילד בפני עצמו‪ ,‬וכענין דכתיב בשירת האזינו בהנחל‬ ‫דעתה מתקרר בתוך כך עד שבהודעה אח״כ מי הוא האיש‬ ‫עליון גוים בהפרידו בני אדם וגו׳‪ .‬ויבואר שמה בעז״ה‪.‬‬ ‫היה כבר סר הפחד ממנה‪ .‬אבל בהיותה יושבת עם העבד‪.‬‬ ‫ושני לאמים‪ .‬לאום הוא אומה המתנהגת בטבע המיוחדת‬ ‫ובתוך הפחד שאלה את העבד מי האיש הלזה‪ .‬אשר אני‬ ‫לה משארי אומות‪ .‬ובאשר יש שתי אומות שמולכות כל‬ ‫מתפעל ומתפחד ממנו‪ .‬וכמבואר בב״ר בלשון הלזה‬ ‫אחד בפני עצמו ומכל מקום מנהגן וטבען שוה‪ .‬אבל שני‬ ‫משמעו אדם מאוים ונורא‪ .‬ע״כ כששמעה שהוא אישה‬ ‫לאומים המה נפרדים גם בטבעם‪.‬‬ ‫ותקח הצעיף ותתכס‪ .‬מרוב פחד ובושה כמו שמבינה‬ ‫ממעיך יפרדו‪ .‬הבדל שביניהם יהא ניכר תיכף ביציאתם מן‬ ‫שאינה ראויה להיות לו לאשה ומאז והלאה נקבע בלבה‬ ‫הבטן‪.‬‬ ‫פחד‪.‬‬ ‫ולאם מלאם יאמץ‪ .‬באשר יש שני לאומים שאינם נוגעים‬ ‫ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם‪ .‬ורחל עם יעקב‪.‬‬ ‫זה בזה‪ .‬לא כן המה תמיד יאמצו זה מזה‪.‬‬ ‫אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רתת‬ ‫ורב יעבד צעיר‪ .‬אמר ה׳ לשון דמשתמע בתרי אפי‪ .‬דאלו‬ ‫לפניהם‪ .‬משא״כ רבקה‪ .‬וכל זה הקדמה להסיפור שיבוא‬ ‫אמר בהחלט שהרב יהיה עבד להצעיר‪ .‬היה אומר ורב‬ ‫בפרשת תולדות שהיו יצחק ורבקה מחולקים בדעות‪.‬‬ ‫יעבוד לצעיר‪ .‬ואלו אמר בהחלט להיפך היה אומר ורב‬ ‫ומכל מקום לא מצאה רבקה לב להעמיד את יצחק על‬ ‫יעבוד בצעיר‪ .‬עתה משמעו בשני אופנים‪ .‬אבל איך שהוא‪.‬‬ ‫דעתה בדברים נכוחים כי היא יודעת האמת כי עשו רק‬ ‫האחד יעבוד את השני וזה תלוי לפי השעה‪.‬‬ ‫ציד בפיו‪ .‬וכן בשעת הברכות‪ .‬וכל זה היה סיבה מהקב״ה‬ ‫והנה‪ .‬משמעו פלא מה שלא עלה ע״ד כמש״כ לעיל ט״ו‬ ‫שיגיעו הברכות ליעקב דוקא באופן כזה וכאשר יבואר‬ ‫ד׳‪ .‬היינו שהיה תומים בבטנה‪ .‬ולא תאומים‪ .‬וזהו החידוש‬ ‫במקומו‪ .‬ואלו היתה רבקה עם אישה כמו שרה ורחל עם‬ ‫שכסבורה שההפרד שביניהם יהיה בצאתם ממעיה אבל‬ ‫אנשיהן לא היה מגיע בזה האופן‪ .‬והכל בהשגחה פרטית‬ ‫‪4‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫בגוף אדם טהור אשר יתקן עולמו ויעשה מעשים טובים‪,‬‬ ‫בבטן המה תאומים אבל לא כן אלא גם בבטנה המה‬ ‫תרד בו בעת שאפשר והוא נולד לשבעה חדשים‪.‬‬ ‫תומים בלי אלף ללמד שהיו חלוקים‪.‬‬ ‫חוץ מיעקב‪ .‬וימלאו ימיה כי היה עמו עשיו והנשמה של‬ ‫עשיו לא רצתה לצאת מוקדם לגוף שלו‪ ,‬לכן גם יעקב היה‬ ‫מוכרח לחכות בפנים עד מלאת ימי עיבורה‪.‬‬ ‫תואמים ‪ -‬תמים )ב(‬ ‫כ"ה כ"ד וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה‪ .‬וברש"י‬ ‫יצחק לא מל את עשיו‬ ‫שם‪ :‬והנה תומם‪ .‬חסר‪ ,‬ובתמר תאומים מלא‪ ,‬לפי ששניהם‬ ‫עשיו = עשוי ולא מנסה לתקן‬ ‫צדיקים; אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע‪.‬‬ ‫ולכאורה פשט ברש"י הוא‪ ,‬שתאומים הם כששניהם‬ ‫כ"ה כ"ה ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו‬ ‫שווים ותמים כשאינם שווים‪.‬‬ ‫שמו עשו‪ .‬מבאר בדעת זקנים מבעלי התוס' בזה"ל‪ :‬ויצא‬ ‫ועי' בספר מעין בית השואבה מהג"ר שמעון שוואב זצ"ל‬ ‫הראשון אדמוני‪ .‬מדרש כשראהו אביו אמר עדיין לא נבלע‬ ‫פרשת תרומה כ"ו כ"ד תואמים מלמטה מלשון תאומים‬ ‫בו דמיו ולא רצה למולו לשמונה ימים כדאמרינן גבי‬ ‫שדומים זה לזה אבל אינם גוף אחד ממש וכו' אבל‬ ‫מעשה דשתי נשים שבאו לפני נתן הבבלי וכו'‪ .‬כשעבר‬ ‫מלמעלה יחדיו יהיו תמים שנתאחדו ונעשו אחד בלי‬ ‫שנה או שנתיים וראה יצחק שלא החליף מראיתו ידע שזו‬ ‫הפסק וכו'‪.‬‬ ‫תולדתו ואפילו הכי לא מל אותו‪ ,‬אמר הואיל ולא מלתי‬ ‫ולכאורה זה לא כרש"י הנ"ל? ועי' בתורת משה להחתם‬ ‫אותו לשמנה כמוני אמתין עד שיהיה בן י"ג כמו ישמעאל‬ ‫סופר שמסביר רש"י פה שאין שני צדיקים דומים זה לזה‬ ‫אחי ואמול אותו וכשהיה בן י"ג שנה הוא עכב בעצמו‬ ‫וכל אחד יש בו מידות אחירות ולכן כתיב תואמים‪ ,‬מה‬ ‫ולא רצה למול והיינו דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך‪.‬‬ ‫שאין כן יעקב ועשו‪ ,‬שכמו שיעקב היה בו כל הצדקות‬ ‫והנה מבאר החתם סופר כמה פעמים‪ ,‬שעניין הברית מילה‬ ‫אשר השיג יצחק וכל דם הטומאה בא אל עשיו והיה יעקב‬ ‫הוא להראות שיהודי הוא אינו מושלם וצריך לתקן את‬ ‫תמים בצדקותו ועשו תמים ברשעתו‪ .‬וא"כ גם ברש"י‬ ‫עצמו כל החיים‪ ,‬וזה עבודתו‪ ,‬לכן נולד ערל‪ ,‬וכבר בן‬ ‫אפשר להבין כמו המעין בית השואבה שתואמים זה לא‬ ‫שמונה ימים חייבים למולו כי הוא כבר מאז הלידה לא‬ ‫לגמרי דומים אבל תמים כן לגמרי דומים‪.‬‬ ‫שלם‪ .‬לעומת זה‪ ,‬עשיו אינו רואה בעצמו שום חסרון‬ ‫ופגם‪ ,‬לכן הוא נולד כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו‬ ‫תואמים ‪ -‬תמים )ג(‬ ‫מלשון עשוי ושלם‪ .‬ולכן גם מובן שלא רצה למול את‬ ‫עצמו‪ ,‬כי אם הוא נולד ערל‪ ,‬אז כנראה כך הוא שלימותו‪,‬‬ ‫כ"ה כ"ד עי' בפענח רזא שמסביר בזה"ל‪ :‬והנה תומם‬ ‫ואינו מאמין בעבודה להגיע לשלימות‪.‬‬ ‫בבטנה‪ ,‬חסר א' וחסר י' כתיב להורות על עוד י"א שבטים‬ ‫וכן מביא החתם סופר על הפסוק כ"ה ל' על כן קרא שמו‬ ‫שהיו ראויין לצאת ממנה ונחסרו לה‪ ,‬כי עשו הוציא עמו‬ ‫אדום‪ ,‬וז"ל‪ :‬בביאתו לעולם היה ראוי לקרותו אדמוני‪ ,‬או‬ ‫בצאתו האם והשליא כמו שיסד הפייט‪ ,‬טרף אף וישחת‬ ‫אדרת שער‪ ,‬אלא שאין דרך לקבוע שם על חיצוניות הדבר‬ ‫רחם וכו'‪ ,‬ד"א שנכתב חסר בעבור שלא היו כשאר‬ ‫אלא על פנימיותו ותכליתו והאדמוניות ושערות מורים על‬ ‫תאומים הדומים זל"ז‪ ,‬שהרי זה איש שעיר וזה איש חלק‪,‬‬ ‫תוכיותו שהוא גבר עשוי ונגמר‪ ,‬על כן קרא שמו על‬ ‫והיו הפכיים לגמרי לכן הוא חסר ב' החסרונות‪.‬‬ ‫עצמותו 'עשו' כפירש"י אדם עשוי ונגמר‪ .‬אך מעשיו‬ ‫ופעולותיו לא כן‪ ,‬שהוא אינו מביט אל אחרית דבר‬ ‫בראשיתו‪ ,‬ואוכל בעולם הזה ויורש גהינום‪ ,‬וכן עשה‬ ‫למה נולדו האבות אחרי שבעה חדשים?‬ ‫במכירת בכורתו לא הביט אלא לשבור רעבונו ולא הביט‬ ‫אל הברכות הטמונות בבכורה‪ ,‬ומשום כן נמי קרא‬ ‫כ"ה כ"ד וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה‪ :‬אומר‬ ‫התבשיל אדום כפי צבעו‪ ,‬ולא הביט במה שבתוך הקנקן‬ ‫החתם סופר בתורת משה שכל נשמה רוצה לישאר למעלה‬ ‫עדשים או מין אחר‪ ,‬אז נקרא גם שמו אדום על צבעו‬ ‫לפי שנשמת האדם היא נשמת רוח חיים חלק אלקי ממעל‬ ‫שהוא אדום ולא תכליתו שהוא עשוי ונגמר‪ ,‬כי באמת אינו‬ ‫ואין לה חבר ודמיון כלל בעולם וצר לה שתפרד ממקומה‬ ‫נגמר והוא חסר מכל טוב ‪ ,‬והיינו דכתיב ל"ו א' עש"ו‬ ‫הנבחר במקומות ותלך ותדבק בחומר אדמה‪ ,‬כי יודעת‬ ‫הו"א אדו"ם‪ ,‬וק"ל‪) .‬תקפ"ו(‬ ‫היא שיחטא האדם בעולמו ויפגום בה‪ ,‬ולזה הכוונה טוב‬ ‫לו שלא נברא משנברא‪ .‬אמנם הנשמה אשר תדע שתבא‬ ‫‪5‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫תם‪ .‬אינו בקי בכל אלה‪ ,‬כלבו כן פיו‪ ,‬מי שאינו חריף‬ ‫עשיו גרם לרבקה חימוץ והקאה בהריון ויעקב‬ ‫לרמות קרוי תם‪.‬‬ ‫ישב אהלים‪ .‬אהלו של שם ואהלו של עבר‪.‬‬ ‫רצה לחשוך לה כאב‬ ‫והג"ר מרדכי דרוק זצ"ל היה רגיל לומר‪ ,‬שכל אחד יכול‬ ‫לבדוק את עצמו אם הוא דומה יותר ליעקב או לעשיו‪ .‬אם‬ ‫כ"ה כ"ה עי' בצרור המור וז"ל‪ :‬ויצא הראשון אדמוני כלו‬ ‫הוא רמאי ויושב בטל אז הוא דומה לעשיו ואם הוא כלבו‬ ‫כאדרת שער בענין שתתחלחל מאד‪ .‬כי העובר שיש לו‬ ‫כן פיו ויושב ולומד אז הוא דומה יותר ליעקב‪.‬‬ ‫שער מזיק לאשה וגורמת לה הקיאה והחימוץ‪ .‬וכן לקמן‬ ‫בפסוק כ"ז‪ :‬כי רבקה אולי אהבה את יעקב לפי שהיה איש‬ ‫חלק בלא שער‪ .‬ולא ציער אותה‪ .‬אבל עשו ברוב שערו‬ ‫מתי יצא עשיו לתרבות רעה?‬ ‫וצפרניו גרם לה הקיא והחמוץ והצער‪ .‬ולכן שנאה אותו‪.‬‬ ‫כ"ה כ"ו וידו אחזת בעקב עשו עי' בפענח רזא וידו אוחזת‬ ‫כ"ה כ"ז ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה‬ ‫וגו'‪ ,‬נכתב זה בתורה להודיע חסידותו אף מרחם אמו‪,‬‬ ‫ויעקב איש תם ישב אהלים‪.‬‬ ‫שמכיון שנפתח הקבר דקדק לצאת יחדיו בפ"א שלא‬ ‫ובדעת זקנים מבעלי התוס' מפרש וז"ל‪ :‬ויגדלו הנערים‪.‬‬ ‫תצטער אמו פעמיים‪ ,‬רי"ח‪.‬‬ ‫פירש"י כל זמן שהיו קטנים לא היו מעשיהן נכרין כיון‬ ‫שנעשו בני י"ג שנה זה פירש לבית המדרש וזה פירש‬ ‫לע"ז משל לנעצוצית והדס שהן גדלין זה עם זה כל זמן‬ ‫רק יצחק נשאר עם אותו שם‬ ‫שהם קטנים אין אדם מבחין בין זה לזה הגדילו זה ריחו‬ ‫וזה חוחו ב"ר‪.‬‬ ‫ויקרא שמו יעקב וברש"י ויקרא שמו יעקב‪ .‬הקב"ה‪.‬‬ ‫ואי קשיא דפרש"י שעשו לא היה כי אם בן י"ג שנה‬ ‫ובפענח רזא מבאר בזה"ל‪ :‬ויקרא שמו יעקב‪ ,‬במדרש‬ ‫כשפירש לע"ז שהרי הוא עצמו פירש ויזד יעקב נזיד‬ ‫אמרו אמר הקב"ה אתון קריתון לחזירתכון שם שנאמר‬ ‫שאותו יום מת אברהם שלא יראה עשו בן בנו יוצא‬ ‫ויקראו שמו עשו אף אנא אקרא לברי שם דכתיב כה אמר‬ ‫לתרבות רעה וזהו שיבה טובה שהבטיחו הקב"ה‪ .‬ולפי זה‬ ‫ה' בני בכורי ישראל‪ ,‬ותימה דבירושלמי אמרו למה נשתנו‬ ‫שאמרנו שהוא בן י"ג שנה אם כן מרד בחיי אברהם ב'‬ ‫שם אברהם ויעקב ואלו שם יצחק לא נשתנה‪ ,‬ומשני אלו‬ ‫שנים שהרי אברהם חי קע"ה שנה ובן מאה שנה היה‬ ‫אבותיהם קראו שמותיהם אבל יצחק הקב"ה קרא שמו‪,‬‬ ‫כשנולד יצחק ויצחק בן ששים שנה כשנולד עשו ומשם‬ ‫שנאמר וקראת שמו יצחק‪ ,‬והשתא הרי גם יעקב קרא לו‬ ‫עד קע"ה יש ט"ו שנים מכלל שהיה עשו בן ט"ו שנים‬ ‫הקב"ה שמו‪ ,‬וי"ל דה"פ יצחק הקב"ה קרא שמו קודם‬ ‫כשמת אברהם א"כ מרד שתי שנים בחייו‪ .‬בירושלמי פריך‬ ‫יצירתו משא"כ ביעקב‪ ,‬א"נ יעקב הקב"ה לא קראו רק‬ ‫לה הכי ומשני שנתים מרד במטמוניות פירוש בצנעה אבל‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫לאחר מותו מרד בפרהסיא‪.‬‬ ‫וכן באבן עזרא פרשת וירא כ"א ג' מביא בזה"ל‪ :‬ולא‬ ‫פי' מי"ג מרד בצנעה מט"ו בפרהסיא אבל כבר בבטן אמו‬ ‫הוסיף השם על שם יצחק ולא החליפו כי הוא צוה לקראו‬ ‫היה עשיו אחרת מיעקב‪ ,‬וצריך ביאור מה היה מבטן אמו‬ ‫כן‪.‬‬ ‫ומה רק אחרי י"ג?‬ ‫כל אחד יכול לבדוק את עצמו אם הוא דומה‬ ‫איך אכל יצחק שחיטתו של עשיו?‬ ‫ליעקב או לעשיו‬ ‫כ"ה כ"ח ויאהב יצחק את־עשו כי־ציד בפיו וברש"י בפיו‪.‬‬ ‫כ"ה כ"ז ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה‬ ‫כתרגומו בפיו של יצחק‪ .‬והקשה בחזקוני כ"ז ג' ואם‬ ‫ויעקב איש תם ישב אהלים‪.‬‬ ‫תאמר היאך מסתייע מילתא שהיה אוכל איסור בשוגג‬ ‫וברש"י מפרש‪:‬‬ ‫השתא ומה בהמתן של צדיקים וכו׳ אלא יש לומר שלא‬ ‫ידע ציד‪ .‬לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו אבא‪ ,‬האיך‬ ‫אכל משחיטתו משהיה כופר והדברים ידועים שהרי‬ ‫מעשרין את המלח ואת התבן? כסבור אביו שהוא מדקדק‬ ‫הקדימו יעקב בגדי עזים ומה שכתב כי ציד בפיו היינו‬ ‫במצות )תנחומא(‪.‬‬ ‫קודם שכפר‪.‬‬ ‫איש שדה‪ .‬כמשמעו‪ ,‬אדם בטל וצודה בקשתו חיות‬ ‫ועופות‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫כתיב הכא‪ :‬״למה זה לי״‪ ,‬וכתיב התם‪ :‬״זה אלי ואנוהו״‪.‬‬ ‫ודומה לזה בפענח רזא‪ ,‬וז"ל‪ :‬שא נא כליך תליך‪ ,‬וקשה‬ ‫וכפר בתחיית המתים – דכתיב‪ :‬״הנה אנכי הולך למות״‪.‬‬ ‫דבפ"ק דחולין מוכיח מאחאב ויהושפט דמותר לאכול‬ ‫ושט את הבכורה – דכתיב‪ :‬״ויבז עשו את הבכורה״‪.‬‬ ‫משחיטת משומדי לע"ז‪ ,‬תיפוק ליה מהכא שאכל יצחק‬ ‫איך היה נערה מאורסה‪ ,‬הרי אין אירוסין בבני נח? ועוד‬ ‫משחיטת עשו‪ ,‬וי"ל דלעולם אימא לך דלא אכל דלכך‬ ‫הקשה התוס' שם‪ :‬בא על נערה המאורסה‪ .‬ואם תאמר‬ ‫נזדמן לו יעקב לעשות לו מטעמים כי הצדיקים אין‬ ‫והלא לא נצטוו בני נח על נערה המאורסה כדאמרי' בפ'‬ ‫הקב"ה מביא תקלה על ידן‪ ,‬וכ"ת הא כתיב כי ציד בפיו‬ ‫ארבע מיתות )סנהדרין דף נז‪ :‬ושם ד"ה לנערה( בעולת‬ ‫דמשמע שהי' רגיל לאכול מצידתו‪ ,‬וי"ל דההוא קודם‬ ‫בעל יש להן נכנסת לחופה ולא נבעלה אין להן ואומר ר"י‬ ‫שנשתמד הי'‪ ,‬ר"י אורלייניש‪.‬‬ ‫דאף על פי שלא נצטוו מכל מקום מכוער הדבר כמו ושט‬ ‫והנה לפי מה שביארנו‪ ,‬כבר מגיל י"ג מרד בצנעה ולפני‬ ‫את הבכורה אף על פי שאינו מצווה על כך‪.‬‬ ‫כן היה קטן ושחיטתו רק כשירה כשגדול עומד על גבו‪.‬‬ ‫והנה בפרי מגדים מביא ירושלמי שהאוכל מצות בערב‬ ‫א"כ מתי אכל יצחק ציד של עשיו? ועוד קשה‪ ,‬הוא רצה‬ ‫פסח כבא על ארוסה בבית חמיו בלא ז׳ ברכות ומהרי״ו‬ ‫לברך אותו כי אהב אותו מאחר שאכל ממנו לפני ‪ 50‬שנה‬ ‫סימן קצ״ג דף ס״ח א׳ חשיב פה״ג קידוש אשר גאלנו‬ ‫את צידו?‬ ‫פה״ג שנית ד׳ ענ״י ומוציא ואכילת מצה ז׳ שהחיינו לא‬ ‫חשיב דאומרו אף בשוק ברכה דטיבול א׳ חיובה לדרדקי‬ ‫ולהרא״ש דלא מברך פה״ג על כוס שני חשיב גאלנו ב׳‬ ‫מכירת בכורה‬ ‫ברכות תחלה וסוף יע״ש ועיין פרישה וכה״ג‪ .‬והלבוש‬ ‫חשיב וק״ז ענ״י פה״א המוציא ומצה ועיין עולת שבת‬ ‫כ"ה ל"ג וימכר את־בכרתו ליעקב‬ ‫וא״י א״כ יתיר אשר גאלנו וכוס שני לדידן וי״ל יש בכלל‬ ‫והנה ידוע מה שמבאר הקצות החושן בחושן משפט רע"ח‬ ‫מאתים מנה ועא״י וער״מ ז״ל פ״ו מחו״מ הי״ב דלוקה‬ ‫י"ג וז"ל‪ :‬ואפשר לומר זה בענין יעקב שקנה הבכורה‬ ‫מכות מרדות‪ .‬ולכאורה בליל ט״ו בלא ברכה נמי ככלה‬ ‫מעשו והוא דבר שלא בא לעולם ובריב"ש סי' שכ"א כת'‬ ‫בלא ברכה‪.‬‬ ‫דקודם מתן תורה דשלבל"ע נמי קונה ולפמ"ש אפשר‬ ‫והנה עשיו אכל לחם ונזיד עדשים‪ ,‬ומכיון שזה היה ערב‬ ‫דאבד עשו הבכורה במה שאמר למה זה לי בכורה דהוא‬ ‫פסח הרי יעקב בודאי נתן לו מצות ולא חמץ‪ ,‬וכאילו בא‬ ‫מדין סילוק‪.‬‬ ‫על ארוסתו בבית חמיו‪.‬‬ ‫והביאור הוא‪ ,‬שאחרי שעשיו הסתלק מן הבכורה‪ ,‬שניהם‬ ‫ולגבי רציחה כתוב בדעת זקנים מבעלי התוס' כי עיף אנכי‪.‬‬ ‫הם פשוטים‪.‬‬ ‫שאותו היום הרג נמרוד שנלחם עמו‪ ,‬כי כאשר התחיל‬ ‫ועי' שמות ד' כ"ב כה אמר ה' בני בכרי ישראל וברש"י‬ ‫עשו לצוד בשדה מצאו נמרוד שהיה גבור ציד ואמר לו‬ ‫שם‪ :‬ומדרשו‪ :‬כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח‬ ‫שאין שום אדם רשאי לצוד בשדות אלא הוא ולקחו יום‬ ‫יעקב מעשו )בראשית רבה ס"ג(‪.‬‬ ‫מלחמה ובא עשו ונטל עצה מיעקב ואמר לו כל זמן‬ ‫משמע מרש"י שיעקב נהיה הבכור‪.‬‬ ‫שיהיה נמרוד לבוש בגדיו החמודות לא תוכל לו אך תאמר‬ ‫אולם בסוטה י"ג‪ .‬אי' אמר להו‪ :‬נהי דזביני בכירותא‪,‬‬ ‫לו שיפשיטם אז תוכל לו וכן עשה והרג נמרוד‪ .‬ולכך אמר‬ ‫פשיטותא מי זביני? ורש"י מסביר שם‪ :‬נהי דזבינתי‬ ‫כי עיף אנכי כדכתיב כי עיפה נפשי להורגי'‪.‬‬ ‫לבכורתי ‪ -‬ולא אטול פי שנים אלא כמוהו‪.‬‬ ‫ובודאי לא היה יעקב אבינו ממליץ לעשיו איך לעבור‬ ‫משמע כמו הקצות ששניהם נהיו פשוטים‪.‬‬ ‫עבירה‪ ,‬ואם נתן לו עצה איך להרוג את נמרוד‪ ,‬כנראה היה‬ ‫נמרוד חייב מיתה‪) .‬מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל(‬ ‫חמש עבירות עבר באותו היום‬ ‫כ"ה ל"ד ויבז עשו וגו'‪ .‬עי' בדעת זקנים מבעלי התוס'‪:‬‬ ‫כ"ה ל"ד ויבז עשו את־הבכרה‪ .‬אי' בב"ב ט"ז‪ :‬אמר רבי‬ ‫פירוש מכבר היה מבזה אותה ועל כן לקחה יעקב ממנו‪.‬‬ ‫יוחנן‪ :‬חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום – בא על‬ ‫ונמצא בספר ר' יהודה החסיד‪ ,‬מכאן אתה למד שאם יש‬ ‫נערה מאורסה‪ ,‬והרג את הנפש‪ ,‬וכפר בעיקר‪ ,‬וכפר‬ ‫ביד רשע ס"ת או מצוה אחרת דמותר לצדיק לרמותו‬ ‫בתחיית המתים‪ ,‬ושט את הבכורה‪ .‬בא על נערה מאורסה‬ ‫וליטלו ממנו‪.‬‬ ‫– כתיב הכא‪ :‬״ויבא עשו מן השדה״‪ ,‬וכתיב התם‪ :‬״כי‬ ‫בשדה מצאה״‪ .‬הרג את הנפש – כתיב הכא‪ :‬״עיף״‪ ,‬וכתיב‬ ‫התם‪ :‬״אוי נא לי כי עיפה נפשי להרגים״‪ .‬וכפר בעיקר –‬ ‫‪7‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫בארץ אשר שם גלוי שכינתי‪ ,‬ושם אומר אליך בעת אשר‬ ‫ובספורנו מסביר‪ :‬גם אחר מעשה היתה הבכורה בעיניו‬ ‫ארצה לאמר לך איזו דבר נבואה‪ .‬ובזה מיושב מ״ש‬ ‫בלתי ראויה לאותו המחיר שפסקו‪ ,‬ובכן התבאר שלא‬ ‫מתחלה שכון בארץ‪ ,‬ואח״כ אמר גור בארץ‪ ,‬כי שכון‬ ‫נתאנה המוכר כי לא היה הממכר שוה אצלו כל כך‪.‬‬ ‫משמע יותר דירת קבע מן גור שהוא לשון גרות‪ ,‬לפי‬ ‫שמצד קניית השלימות הרוחנית בארץ הזאת תשכון בה‬ ‫כל מלך פלשתים יקרא אבימלך?‬ ‫כתושב‪ ,‬אבל מצד קניית הברכות הגופנית תהיה בו כגר‪,‬‬ ‫זהו שאמר גור בארץ הזאת וגו' כי כל מה שנאמר אחריו‬ ‫כ"ו א' וילך יצחק אל־אבימלך מלך־פלשתים‪ .‬אומר‬ ‫מדבר בייעודי הגופנית‪ ,‬וזה שאמר גר ותושב אנכי עמכם‬ ‫הרמב"ן‪ :‬אל אבימלך מלך פלשתים לא נודע אם הוא‬ ‫גר מצד ותושב מצד‪.‬‬ ‫אבימלך אשר היה בימי אברהם או שכל מלך פלשתים‬ ‫בעת ההיא יקרא כן כי גם בימי דוד יקרא אבימלך ודעת‬ ‫כפל הלשון לגבי נתינת ארץ ישראל‬ ‫אונקלוס שהיה בנו‪.‬‬ ‫כ"ו ג' ד' ‪ -‬כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל וגו'‬ ‫כל שר צבא פלשתים יקרא פיכל?‬ ‫ונתתי לזרעך את כל הארצות האל וגו' מה כפל הלשון?‬ ‫ועי' בהעמק דבר של הנצי"ב והרביתי וגו׳‪ .‬זה הכתוב הוא‬ ‫כ"ו כ"ה ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל‬ ‫טעם על הבטחה של ואברכך‪ .‬ומתחלה יש להבין עיקר זה‬ ‫שר־צבאו‪ .‬האם פיכל הוא אותו פיכל כמו בפרשת וירא?‬ ‫הכתוב שהוא מיותר אחר שהקדים והקמתי את השבועה‬ ‫אשר נשבעתי לאברהם אביך כבר נכלל בזה ברכת ה׳‬ ‫לאברהם שיהיו ככוכבי השמים‪.‬‬ ‫שכן בארץ וגו' גור בארץ וגו'‬ ‫ויותר קשה מה שאמר ה׳ עוד‪ .‬ונתתי לזרעך את כל‬ ‫הארצות האל‪ .‬והרי בזה המאמר אמר לו כי לך ולזרעך‬ ‫כ"ו ב' ג' ‪ -‬שכן בארץ וגו' גור בארץ וגו'‬ ‫אתן וגו׳ אלא על כרחך יש הבטחה אחרת בזה שאמר‬ ‫עי' ברמב"ן‪ :‬שכון בארץ אשר אומר אליך אין טעם‬ ‫ככוכבי השמים‪ .‬והנה גם שם גבי אברהם אבינו ביארנו‬ ‫שיאמר בבת אחת "שכון בארץ אשר אומר אליך גור בארץ‬ ‫שאינו הבטחה לרבוי שהרי על זה כבר הובטח שיהיה‬ ‫הזאת" אבל פירושו אל תרד מצרימה ושכון כל ימיך‬ ‫זרעו כעפר הארץ‪ .‬אלא שיהיו גדולי המעלה ככוכבי‬ ‫בארץ שאומר אליך בכל פעם ופעם על פי ה' תסע ועל פי‬ ‫השמים המאירים לרבים‪ .‬ושם היתה הכונה לענין חכמה‬ ‫ה' תחנה וגור עתה בארץ הזאת בארץ פלשתים כי לך‬ ‫כמבואר בענין‪ .‬והוסיף כאן להבטיח ליצחק אשר בניו‬ ‫ולזרעך אתן אותה כדכתיב )יהושע יג ג( לכנעני תחשב‬ ‫יאירו בשפע ברכה ועושר ככוכבי השמים‪ .‬והיינו מה‬ ‫חמשת סרני פלשתים ויתכן שיהיה "וירא אליו" מוקדם כי‬ ‫שסיים ונתתי לזרעך את כל הארצות האל‪ .‬היינו כח ושפע‬ ‫קודם צאתו ממקומו נאמר לו אל תרד מצרימה שכון בארץ‬ ‫של כל הארצות‪ .‬במה שתהיה ברכה מיוחדת בתבואת‬ ‫אשר אומר אליך בהיותך שם וגור עתה בארץ הזאת בארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫כנען אשר תכלול עמים רבים וארצות רבות כי אני מצוך‬ ‫עתה שלא תצא ממנה לעולם כי כל הארצות האל אתן‬ ‫לזרעך והנה נסע ממקומו מפני הרעב ללכת בכל ארצות‬ ‫באר שבע‬ ‫כנען לשכון בארץ אשר יאמר אליו ובבאו לגרר אמר לו‬ ‫כאן תשב ולא הוצרך לפרש כי ידוע הוא שלא עבר על‬ ‫כ"ו ל"ג ויקרא אתה שבעה על־כן שם־העיר "באר שבע"‬ ‫מצות השם וכן על אחד ההרים אשר אומר אליך )בראשית‬ ‫עד היום הזה‪.‬‬ ‫כ״ב‪:‬ב׳( כאשר הזכרתי )שם פסוק ט(‪.‬‬ ‫וירא כ"א ל"א על־כן קרא למקום ההוא "באר שבע" כי‬ ‫ועי' בכלי יקר‪ :‬שכון בארץ אשר אומר אליך‪ .‬ואח״כ אמר‬ ‫שם נשבעו שניהם‪.‬‬ ‫מיד גור בארץ הזאת‪ ,‬וא״כ מהו זה שאמר אשר אומר‬ ‫יש כמה מהלכים בראשונים על זה שקראו פעמיים את‬ ‫אליך‪ ,‬משמע לאחר זמן אומר אליך באיזו ארץ תשכון‪,‬‬ ‫המקום באר שבע‪:‬‬ ‫ומיד ותיכף אמר לו איזה ארץ הוא‪ ,‬והוא דבר תמוה‬ ‫אבן עזרא‪ :‬נקרא כן על ב' דברים או היא עיר אחרת‪.‬‬ ‫בפסוק והקרוב בעיני לומר בזה שמנע ממנו הליכת חו״ל‬ ‫הטור הארוך‪ :‬פירוש על שם הבאר אשר קראוהו כן האב‬ ‫לפי ששם אין מקום לגילוי השכינה‪ ,‬וא״כ לא יוכל לאמר‬ ‫והבן וקראוהו כן על שם השבועה שנשבעו שם ונקראת‬ ‫אליו שם בנבואה איזו דבר לפי צורך השעה‪ ,‬לפיכך שכון‬ ‫‪8‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫העיר על שם הבאר‪ .‬והבאר הזה רומז למשכן שילה‬ ‫ולרבקה ב' במסורה‬ ‫ופלשתים סתמוהו כי לקחו הארון וחזרו וחפרו בו כי כן‬ ‫השיבו הארון עם הדורון לאלקים‪ .‬ור' אברהם פי'‬ ‫כ"ו ל"ה ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה‪ .‬עי' בבעל‬ ‫שבשביל שני דברים נקראת באר שבע או היא עיר אחרת‪.‬‬ ‫הטורים בפרשת חיי שרה כ״ד כ״ט ולרבקה ב' במסורה חד‬ ‫בחזקוני‪ :‬וא״ת הרי מימות אברהם קרויה היא באר שבע‪.‬‬ ‫ריש פסוק ולרבקה אח‪ .‬וחד סוף פסוק ותהיין מורת רוח‬ ‫אלא הכי קאמר ויקרא אתה הבאר שבעה‪ ,‬על אשר קרא‬ ‫ליצחק ולרבקה‪ .‬שכהו עיניו מעשן ע"א של עשו אבל‬ ‫שם העיר באר שבע‪ .‬מיהו בתחלה נקראת באר שבע על‬ ‫לרבקה לא הזיק לפי שהיא ראתה כן בבית אביה שהיה‬ ‫שם השבועה ועל ידי כך באו שם עכשיו לחדש השבועה‪.‬‬ ‫כומר לע"א וע"כ הקדים הכתוב שם יצחק לומר שלא היו‬ ‫חז״ק‪.‬‬ ‫מורת רוח לרבקה כמו ליצחק‪ .‬א"נ רמז למה שאמרו‬ ‫בחזקוני בפרשת וירא‪ :‬על כן קרא למקום ההוא באר שבע‬ ‫הנושא אשה יבדוק באחיה שרוב בנים דומין לאחי האם‬ ‫המקום גרידא נקרא באר שבע בימיו‪ .‬אבל העיר לא נקראת‬ ‫ובשביל שהיה אחיה רשע‪ ,‬ילדה עשו הרשע‪ .‬וזהו ולרבקה‬ ‫באר שבע עד בימיו של יצחק‪.‬‬ ‫אח ושמו לבן ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה‪.‬‬ ‫בספורנו‪ :‬על כן שם העיר באר שבע‪ .‬בסגול מורה על‬ ‫השבועה ועל מספר השבעה‪ ,‬אבל בימי אברהם היה שם‬ ‫העיר באר שבע בקמץ על שם השבועה בלבד‪.‬‬ ‫בפענח רזא‪ :‬ויקרא אותה שבעה ע"כ שם העיר באר שבע‪,‬‬ ‫פירוש שקרא לבאר שבע הזאת שבעה מפני כי כבר מימות‬ ‫ברכת יצחק ליעקב‬ ‫אברהם שם העיר באר שבע‪ .‬ולכך בא טעם מהפך תחת על‬ ‫כן להורות כי נתינת טעם של על הזה מהופך שקריאת שם‬ ‫כל מי שאומר קדיש שמגיע לחבירו‪ ,‬לא‬ ‫העיר שהיה כבר באר שבע הוא נתינת טעם לשם הבאר‬ ‫הועיל לעצמו ולא הפסיד לחבירו‪ ,‬דמכל‬ ‫שבעה ולא שיהיה שם שבעה של הבאר טעם לקריאת שם‬ ‫העיר באר שבע כמובן הפשוט שבפסוק‪.‬‬ ‫מקום עולה לנשמת מי ששייך לו‬ ‫הרד"ק‪ :‬ויקרא אתה שבעה‪ .‬על דבר השבועה שנשבעו‪,‬‬ ‫וכן עשה אברהם גם כן לבאר שחפר שם )בראשית‬ ‫והנה הקשה החתם סופר בתורת משה )כ"ה כ"ז( כמה‬ ‫כא‪:‬לא(‪ ,‬ואף על פי שלא קרא הוא לבאר שבעה‪ ,‬לכל‬ ‫שאלות‪:‬‬ ‫המקום ההוא קרא באר שבע על השבועה ועל שבע‬ ‫שהרי רש"י כתב כ"ז כ"א שהכיר יצחק בו במה שהזכיר‬ ‫כבשות הצאן‪ ,‬ובפני אבימלך עשה זה אברהם וכן יצחק‪.‬‬ ‫שם שמים ומעולם לא שמע שם שמים מפי עשיו‪ ,‬אם כן‬ ‫ומה שאמר על־כן שם־העיר באר שבע‪ ,‬וכן נקראת בימי‬ ‫כבר היה יכול לידע מזה שאין עשיו ראוי להברכות?‬ ‫אברהם כמו שכתוב‪ ,‬על זה המעשה היה יותר קבוע ונזכר‬ ‫ועוד‪ ,‬מה זה שאמר יצחק‪ ,‬בא אחיך במרמה ולקח את‬ ‫שם העיר‪ ,‬בעבור מה שהיה כאן שארעו שני דברים כאלה‬ ‫ברכתך‪ ,‬הלא אמרינן בגמרא ב"ק ע"ו‪ .‬הגונב עולתו של‬ ‫לאב ולבן‪ ,‬ובענין השבועה עם אבימלך יהיה נזכר יותר‬ ‫חבירו והקריבה יצאה לחובתו של הבעלים‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫בפי האנשים כי שם העיר באר שבע על דבר השבועה‪.‬‬ ‫יודע של מי היא? וכן הגוזל קדיש של חבירו נקטינן כן‪.‬‬ ‫הרשב"ם‪ :‬על כן שם העיר באר שבע ‪ -‬ואין זו אותו באר‬ ‫וכן פוסק החתם סופר ביורה דעה סי' שמ"ה ד"ה ובענין‬ ‫שבע של אברהם‪ ,‬כי שני באר שבע היו‪ ,‬כדכתיב‪ :‬ויבא‬ ‫התפילה‪ :‬שמעתי כד הוינא טליא בפרנקפורט דמיין בשם‬ ‫באר שבע אשר ליהודה‪.‬‬ ‫הגאון שב יעקב בהיותו שם‪ ,‬אמר להאבלים שכל מי‬ ‫שאומר קדיש שמגיע לחבירו‪ ,‬לא הועיל לעצמו ולא‬ ‫ברית עם אבימלך‬ ‫הפסיד לחבירו‪ ,‬דמכל מקום עולה לנשמת מי ששייך לו‪.‬‬ ‫ועי' שם מה שתירץ‪.‬‬ ‫עי' בחזקוני‪ :‬חז״ק‪ .‬איך עשה יצחק שותפות עם אבימלך‬ ‫הא אמרינן במסכת ע״ז דאית ביה משום לפני עור לא תתן‬ ‫ועוד כמה דברים לא מובנים בענין הזה‪:‬‬ ‫מכשול‪ .‬דקעבר א'לא ישמע על פיך'?‬ ‫למה רצה יצחק לברך את עשיו?‬ ‫ועי' בחזקוני פרשת וירא‪ :‬חז״ק היאך עשה אברהם‬ ‫רש"י כ"ז כ"ב אומר‪ :‬קול יעקב שמדבר בלשון תחנונים‬ ‫שותפות עם אבימלך הרי אמרו רבותינו דאין לעשות‬ ‫קום נא‪ ,‬אבל עשו קנטוריא דבר יקם אבי‪.‬‬ ‫משום דקא עבר על לפני עור לא תתן מכשול?‬ ‫‪9‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫ומה שאמר יעקב אבינו עליו השלום אולי ימשני אבי‪,‬‬ ‫הדעת זקנים מבעלי תוס' כ"ה כ"ה שהבאנו לעיל שעשיו‬ ‫שלכאורה אינו רוצה יעקב שימשהו אביו‪ ,‬מפרש בהג"ה‬ ‫לא רצה למול את עצמו וגם לא נתן ליצחק למולו‪.‬‬ ‫בקול אליהו שם וכן במהר"ץ חיות במכות כ"ד‪ ,.‬שמפני‬ ‫ואם כן למה בכל זאת רצה יצחק לברך אותו?‬ ‫שמידתו של יעקב היא מידת האמת לא היה ליבו שלם עם‬ ‫ועי' בפענח רזא כ"ז ג' וא"ת הלא יצחק ידע שעשו רשע‬ ‫מעשה הרמייה‪ ,‬ואכן רצה שיתפסהו אביו במרמתו ובלבד‬ ‫הוא ולמה א"כ רצה לברכו‪ ,‬וי"ל מפני שהיה מסתכן‬ ‫שלא יעשה מעשה רמייה כזה‪.‬‬ ‫בנפשו בצידה יום יום לרצון יצחק‪ ,‬וזהו כאשר אהבתי‪,‬‬ ‫ומה שאמר אליעזר )חיי שרה כ"ד ה'( 'אולי לא תלך'‪ ,‬הרי‬ ‫ר"ל מטעם ויאהב יצחק וגו'‪ ,‬דהיינו ששם כתובה תשובתו‬ ‫רצה שתלך‪ .‬היינו שהיה רוצה ואינו רוצה‪ ,‬והיינו שמפני‬ ‫בצדו כי ציד בפיו‪.‬‬ ‫שבת הייתה לו וחשב אם לא תרצה היא לבוא עימו‪ ,‬אולי‬ ‫יזכה לקבל את יצחק לבתו‪.‬‬ ‫שני גדיי עזים‬ ‫כ"ז י"ג ועי' בפענח רזא ד"ה עלי קללתך וכו' שאתה נער‪.‬‬ ‫וקשה לי‪ ,‬הוא היה בן ‪ 63‬והוא עדיין נער? הוא ממשיך‪:‬‬ ‫כ"ז ט' ברש"י וקח לי‪ .‬משלי הם ואינם גזל‪ ,‬שכך כתב לה‬ ‫אני אורישך כל כתובתי‪.‬‬ ‫יצחק בכתבתה לטל שני גדיי עזים בכל יום )בראשית‬ ‫גם זה צריך ביאור‪ ,‬איך ידעה שיצחק ימות לפני רבקה?‬ ‫רבה(‪.‬‬ ‫והאמת הוא שהיא נפטרה לפני יצחק?‬ ‫שני גדיי עזים‪ .‬וכי שני גדיי עזים היה מאכל של יצחק?‬ ‫אלא האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים; בפרקי‬ ‫רבי אליעזר‪.‬‬ ‫איך השתמשה רבקה שלא ברשות עשיו עם‬ ‫רש"י השניה מסביר בשם הפרקי דר' אליעזר‪ ,‬למה ביקש‬ ‫בגדיו?‬ ‫יצחק שני גדיי עזים‪ .‬ורש"י ראשונה בשם המדרש רבה‬ ‫מסביר למה היה לרבקה זכות לקחת שני גדיי עזים‪.‬‬ ‫כ"ז ט"ו ותקח רבקה את־בגדי עשו בנה הגדל החמדת‬ ‫אשר אתה בבית ותלבש את־יעקב בנה הקטן‪.‬‬ ‫האם יצחק ידע שפסח היום?‬ ‫הקשה החתם סופר‪ ,‬יש לדעת איך השתמשה רבקה שלא‬ ‫ברשות עשיו? ויש לומר דליל פסח היה ומותר להשתמש‬ ‫רש"י כ"ז ט' ‪ -‬כאשר אהב‪ :‬כי טעם הגדי כטעם הצבי‪.‬‬ ‫במשכונות של נכרים כמו שכתב המגן אברהם בשם‬ ‫רש"י לפני כן מביא שזה היה קרבן פסח‪ .‬וצריך ביאור‪,‬‬ ‫המהרי"ל סי' תע"ב‪ ,‬ועשיו ישראל מומר הוה ודינו כגוי‪.‬‬ ‫ממה נפשך‪ ,‬אם יצחק לא ידע שעכשיו פסח‪ ,‬אם כן אינו‬ ‫יוצא באכילה זו‪ ,‬ואם כן רצה לאכול קרבן פסח‪ ,‬למה לא‬ ‫צידי לשון רמיה‬ ‫הזמין גדי?‬ ‫כ"ז י"ט ויאמר יעקב אל־אביו אנכי עשו בכרך עשיתי‬ ‫כאשר דברת אלי קום־נא שבה ואכלה מצידי בעבור‬ ‫תברכני נפשך‪.‬‬ ‫'פן' ו'אולי'‬ ‫והקשה הג"ר דניאל פרבשטיין שליט"א שזה לכאורה שקר‬ ‫כי זה לא היה ציד? ובאמת החתם סופר שואל את זה‬ ‫כ"ז י"ב אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע‪.‬‬ ‫ואומר שצידה מלשון רמיה‪ .‬וז"ל‪ :‬ואכלה מצידי‪ ,‬נראה לי‬ ‫הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל בספרו משחת שמן מביא‬ ‫שלא שיקר בזה כי צידי לשון רמיה‪ ,‬אכול מרמיה שלי‬ ‫בשם הגר"א בקול אליהו לבאר ההבדל בין 'אולי' ל'פן'‪,‬‬ ‫שהיה מרמה אביו‪ .‬והיינו דאמר יצחק בא אחיך במרמה‪.‬‬ ‫שמשמעות אחת להם‪ ,‬רק שכשאומר 'פן' הכוונה היא‬ ‫והותר לגנוב דעתו של יצחק יען עשיו גנב דעתו של יצחק‬ ‫שהרצון הוא שלא יהיה כך‪ ,‬כמו 'פן יפתה לבבכם'‪,‬‬ ‫כל ימיו‪ ,‬הותר עתה לגנוב דעתו כדי להעמידו על האמת‬ ‫שמשמעותה שאינו רוצה שיפתה הלב‪ .‬וכשאומר 'אולי'‬ ‫)תצד"ק(‪.‬‬ ‫הכוונה שכן רוצה שיהיה כך‪ ,‬כמו 'אולי' יש חמישים‬ ‫צדיקים בתוך העיר‪ ,‬שרצה אברהם אבינו עליו השלום‬ ‫כ"ז כ"ג עי' בספורנו‪ :‬שעירות ויברכהו‪ .‬על שחשד שהיה‬ ‫שיהיו שם הצדיקים להציל העיר בזכותם‪.‬‬ ‫ראוי לקללה‪ ,‬כאמרו והבאתי עלי קללה‪ .‬וכן אמרו זכרונם‬ ‫‪10‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫כיבוד אב ביותר ע"כ מחל ליעקב הבכרה למפרע מפני‬ ‫לברכה שהחושד את חבירו בדבר שאין בו צריך לפייסו‪,‬‬ ‫טובת יצחק‪ .‬ע"כ אמר ויעקבני זה פעמיים‪ ,‬עכשיו בפעם‬ ‫ולא עוד אלא שצריך לברכו‪ ,‬כענין עלי כשחשד את חנה‬ ‫הזאת רמני ב' פעמים בבת אחת דתו אין לי ערעור על‬ ‫לשכורה )שמואל א א‪:‬יג‪-‬יז(‪.‬‬ ‫הבכרה‪ .‬שוב חזר ואמר לפי זה‪ ,‬מי האכילך את הפסח‬ ‫הלא אני ולא יעקב דאי בעינא לערער על הבכורה כלום‬ ‫לא אכלת כי אם קדשים פסולים ומפני כבודך אני מוחל‪,‬‬ ‫כ"ז ל"א ויבא לאביו‪ .‬והנה בתחילת פרשת כי תשא כתיב‬ ‫ואם כן הלא אצלת לי ברכה‪.‬‬ ‫ונתנו איש כופר נפשו‪' .‬ונתנו' אומר שם הבעל הטורים‬ ‫ונתנו אם תקראנו למפרע יהיה ג"כ ונתנו‪ ,‬לומר לך כל מה‬ ‫רש"י כ"ז ל"ו הכי קרא שמו‪ .‬התחיל עשו מצעק ויעקבני‬ ‫שאדם נותן לצדקה יחזור אליו ולא יחסר לו בשביל זה‬ ‫זה פעמים‪ ,‬אמר לו אביו מה עשה לך? אמר לו את בכרתי‬ ‫כלום‪' .‬ויבא לאביו' גם אפשר לקרוא ישר והפוך‪ ,‬כי מה‬ ‫לקח‪ ,‬אמר בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת‬ ‫שאתה עושה לאביך‪ ,‬הילדים שלך יעשו בשבילך‪.‬‬ ‫הדין‪ ,‬עכשו לבכור ברכתי‪ ,‬גם ברוך יהיה‪.‬‬ ‫ובפרשת ויחי כתיב אנא שא נא פשע עון אחיך‪' .‬אנא שא‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬שהפסוק גם 'ברוך יהיה' כתוב לפני כן‬ ‫נא' אפשר גם לקרוא ישר והפוך‪ ,‬כי המעביר על מידותיו‬ ‫בפסוק ל"ג‪.‬‬ ‫מעבירין לו על פשעיו‪) .‬מר' יצחק זלושינסקי שיחי'(‬ ‫איך פתאום היה ליצחק ברכה בשביל עשיו?‬ ‫כ"ז ל"ו ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים‬ ‫את־בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא־אצלת‬ ‫כ"ז ל"ו ‪ -‬מ' ויאמר הלא־אצלת לי ברכה‪ .‬ויען יצחק ויאמר‬ ‫לי ברכה‪ .‬למה כתוב פעמיים 'ויאמר'?‬ ‫לעשו הן גביר שמתיו לך ואת־כל־אחיו נתתי לו לעבדים‬ ‫ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני‪ .‬ויאמר‬ ‫ויעקבני זה פעמים ‪ -‬בא אחיך במרמה‬ ‫עשו אל־אביו הברכה אחת הוא־לך אבי ברכני גם־אני אבי‬ ‫וישא עשו קלו ויבך‪ .‬ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה‬ ‫ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי‬ ‫משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל‪ .‬ועל־חרבך‬ ‫ויאמר לא אצלת לי ברכה‪ .‬וכתב החתם סופר‪ :‬ויש לדעת‬ ‫תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל‬ ‫מאי ויעקבני זה פעמים‪ ,‬ועוד‪ ,‬למה אמר עתה הלא אצלת‬ ‫צוארך‪.‬‬ ‫לי ברכה ולא מקודם?‬ ‫והנה עשיו בקש ברכה ויצחק אומר לו שהוא כבר נתן את‬ ‫ויש לומר דהנה כתיב קח לי משם שני גדיי עזים פירש"י‬ ‫הכל ליעקב ואפילו עשה אותו אדון עליו ומה שקנה עבד‬ ‫בשם הפרקי דר' אליעזר ליל פסח היה וא' לחגיגה וא'‬ ‫קנה רבו )רש"י כ"ז ל"ז(‪ ,‬ופתאום מתחיל לברך אותו‪:‬‬ ‫לפסח‪ ,‬ונראה לעניות דעתי דבחכמה עשתה רבקה כזאת‪,‬‬ ‫משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל‪ .‬ועל־חרבך‬ ‫כדי שלא יבוא עשיו אחריו ויאכל גם מצידו ויתברך גם‬ ‫תחיה ואת־אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל‬ ‫הוא‪ ,‬דהברכה היתה תלויה דווקא באותו הלילה זמן לידת‬ ‫צוארך‪ .‬איך אפשר להבין את זה?‬ ‫יצחק שנולד בפסח כמבואר בר"ה‪ ,‬ולכן אמר לפני מותי‪,‬‬ ‫מפרש הג"ר שמחה זיסל מקלם זצ"ל )הסבא מקלם( שלכל‬ ‫שהצדיקים מתים ביום הלידה מסתמא‪ ,‬ודווקא על ידי‬ ‫אחד יש תפקיד בעולם‪ ,‬ועשיו רצה להיות זבולון שתומך‬ ‫שמחה של מצוה שהבן מאכיל לאביו חל עליו הברכה‬ ‫ביעקב בעבודת ה'‪ .‬רק שהקב"ה ידע שעשיו לא יתמוך‬ ‫הלז‪ ,‬לכן נתחכמה והאכילו פסח ואין מפטירין אחר הפסח‬ ‫ביעקב בסוף ולכן סידר שיעקב יקבל גם רוחניות וגם‬ ‫אפיקומן ואסור לאכול אחריו‪ .‬ולכן אמר יצחק לעשיו‬ ‫גשמיות‪ .‬וזה אמר עשיו‪ ,‬מה יהיה התפקיד שלי בעולם?‬ ‫ואכל מכל בטרם תבוא ותו אי אפשר לי לאכול שום דבר‪.‬‬ ‫ועל זה בירך יצחק את עשיו ונתן לו להיות המקל שמחזיר‬ ‫והנה אז היתה העבודה בבכורות במקום כהנים אע"ג דאין‬ ‫אותנו בתשובה‪ :‬והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל‬ ‫כיהון בבמה מכל מקום הא אין פסח נקרב בבמת יחיד כי‬ ‫צוארך‪.‬‬ ‫אם בבמת ציבור‪ ,‬והיינו בהר המוריה ושם בעינן כהן או‬ ‫וזה מה שאמרה הגמ' סנהדרין צ"ו‪ :‬מבני בניו של סיסרא‬ ‫בכור ולכן דקדק יעקב לאמור אנכי עשיו בכורך דייקא‪.‬‬ ‫למדו תורה בירושלים‪ ,‬מבני בניו של סנחריב לימדו תורה‬ ‫והנה עשיו היה מערער תמיד על מכירת הבכורה‪ ,‬אך עתה‬ ‫ברבים‪ .‬ומאן נינהו? שמעיה ואבטליון‪ .‬מבני בניו של המן‬ ‫באשר ששמע שיעקב הקריב פסח והאכילו ליצחק‪ ,‬אי היה‬ ‫למדו תורה בבני ברק‪.‬‬ ‫מערער למפרע נמצא היה יצחק אוכל קדשים פסולים‬ ‫למפרע שהקריבן זר לפי דעת עשיו‪ ,‬ולפי שעשיו היה נוהג‬ ‫‪11‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫ובכל זאת אמר להם לפי רש"י‪ ,‬גר ותושב‪ ,‬שאם לא ירצו‬ ‫כי הם החזירו עם הצרות שעשו‪ ,‬את כלל ישראל להקב"ה‪.‬‬ ‫לתת לו‪ ,‬הרי זה מגיע לו לקחת אותה מן הדין‪ .‬והם דברו‬ ‫ומאחר שלא עשו את הצרות לשם שמים קבלו את עונשם‪.‬‬ ‫על מתנה אבל רצו הרבה מאוד כסף‪.‬‬ ‫אבל אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה‪ ,‬לכן קבלו נכדים‬ ‫ואולי ה"שמיעה" כאן הוא קבלה‪ ,‬לפי מה שהבאנו‬ ‫עובדי ה'‪.‬‬ ‫בפרשת וירא‪) .‬תשפ"ז(‬ ‫האם יעקב ועשיו מתו באותו יום?‬ ‫וה' ברך את אברהם בכל‬ ‫כ"ז מ"ה ברש"י למה אשכל‪ .‬אהיה שכולה משניכם‪.‬‬ ‫אי' בב"ב ט"ז‪ :‬״וה׳ ברך את אברהם בכל״ – מאי ״בכל״?‬ ‫הקובר את בניו קרוי שכול‪ .‬גם שניכם‪ .‬אם יקום עליך‬ ‫רבי מאיר אומר‪ :‬שלא היתה לו בת‪ .‬רבי יהודה אומר‪:‬‬ ‫ואתה תהרגנו יעמדו בניו ויהרגוך; ורוח הקדש נזרקה בה‬ ‫שהיתה לו בת‪ .‬אחרים אומרים‪ :‬בת היתה לו לאברהם‪,‬‬ ‫ונתנבאה שביום א' ימותו‪ ,‬כמו שמפרש בפרק המקנא‬ ‫ו״בכל״ שמה‪.‬‬ ‫לאשתו‪.‬‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬כי אחרים זה ר' מאיר ואיך הוא חולק על ר'‬ ‫ועי' בפענח רזא‪ :‬למה אשכל גם שניכם ביום אחד‪ ,‬וקשה‬ ‫מאיר?‬ ‫הרי לא נתקיים זה דתניא בשעה שהלכו לקבור את יעקב‬ ‫והראה לי הג"ר אליהו רוטשילד שליט"א תוס' בע"ז ס"ד‪:‬‬ ‫בא עשו וערער על המערה והרגו חושים בן דן‪ ,‬והרי הי'‬ ‫ד"ה אחרים אומרים וכו' ‪ -‬על כרחך אחרים דהכא לאו‬ ‫מ' ימי החנוטים בנתים‪ ,‬ואיך אמרו בהמקנא ורש"י הביאו‬ ‫היינו ר"מ דהא פליג עליה וכן מצינו בכמה מקומות‬ ‫שנתקיים‪ ,‬אבל לפי הפשט י"ל שאמרה על יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫אחרים במחלוקת אצל ר"מ‪.‬‬ ‫שהי' בדעתו של עשו להרוג את יעקב ביום מיתת יצחק‬ ‫ועי' עוד בתוס' בסוטה י"ב‪ :‬אחרים אומרים נולד כשהוא‬ ‫מיד‪ ,‬שזהו יקרבו ימי אבל וגו'‪ ,‬כלומר תיכף כשיקרבו‬ ‫מהול ‪ -‬ומקשים מדקאמר ר"מ טוב שמו מכלל דאחרים‬ ‫שעדיין לא יהיו ימי אבלו דהיינו תיכף למיתתו )אבל‬ ‫לאו היינו ר"מ ובשלהי הוריות )דף יג‪ (:‬אמר דאסקוה‬ ‫באמת לא קשיא אסוגיא דסוטה שהביא רש"י‪ ,‬דס"ל‬ ‫לר"מ אחרים ובפ"ק דברכות )דף ט‪ (:‬בגמרא מאימתי‬ ‫לתלמודא דודאי מקרי זה ביום א'‪ ,‬דאחר החנטה כיום‬ ‫קורין שמע בשחרית אפליגו ר"מ ואחרים וא"ר שראה‬ ‫מיתה דמי כאשר ראוי להם חנטה‪ ,‬וכן ימלאו ימי החנוטים‬ ‫בקונטרס צרפת שמועות שקיבל מאלישע בן אבויה‬ ‫הרי אין ראוי לקבורה עד שם והוי כיום מיתה דעלמא(‪.‬‬ ‫קבעום בשם אחרים מפני שהיה שמו אחר אבל שאר‬ ‫שמועות קבעום בשמו ולא מסתברא דהא לרבי נתן אסקו‬ ‫כ"ז מ"ו ותאמר רבקה אל־יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת‬ ‫יש אומרים ואית לך שכל שמועותיו קבעו כך ולר"מ נמי‬ ‫אם־לקח יעקב אשה מבנות־חת כאלה מבנות הארץ למה לי‬ ‫עשו כיוצא בו אלא נראה דלאחר דאסקוהו אחרים חזר בו‬ ‫חיים‪.‬‬ ‫ואמר נולד כשהוא מהול וכן בפ' קמא דברכות‪.‬‬ ‫וצריך ביאור‪ ,‬מה זה הלשון 'קצתי בחיי' ו'למה לי חיים'?‬ ‫הרי אנו חיים בשביל עבודת השם?‬ ‫לבן ובתואל ‪ -‬אחיה ואמה‬ ‫השלמות על פרשת חיי שרה‬ ‫כ"ד נ' ויען לבן ובתואל‪ ,‬ועי' ברש"י רשע היה‪ ,‬וקפץ‬ ‫שמעוני ‪ -‬שמעני‬ ‫להשיב לפני אביו‪ .‬והנה בפסוק נ"ה כתיב ויאמר אחיה‬ ‫ואמה ושם לא אומרים שהוא קפץ לדבר בפני אמו?‬ ‫חמשה פעמים יש בפרשה 'שמעני' או 'שמעוני' ופעם אחת‬ ‫'וישמע' ופעמיים 'באזני'‪ .‬למה יש כל כך הרבה שמיעות‬ ‫להשיא קודם את הילדים ורק אחרי זה לישא‬ ‫בפרשה זו?‬ ‫אשה בעצמו‬ ‫ועוד מעניין‪ ,‬שכל הדיבורים לא היו אמתיים ורק מן‬ ‫השפה ולחוץ‪ .‬ואולי זאת הסיבה לשאלה שלנו‪ ,‬כי יש כאן‬ ‫כ"ד ס"ז ותהי לו לאשה ויוסף אברהם‪ .‬אומר הבעל‬ ‫רק שמיעה ולא דברים היוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב‪.‬‬ ‫הטורים‪ :‬דרך ארץ שמי שמתה אשתו והניחה לו בנים‬ ‫אברהם אבינו כיבד אותם בגלל שרצה מהם את המערה‪,‬‬ ‫ישיאם קודם שישא אחרת‪.‬‬ ‫אבל זה היה יותר נימוס מאשר שהיה מחשיבם באמת‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫איך עבר יצחק וקידש אשה בלי לראות אותה?‬ ‫איך קידש יצחק את רבקה דרך שליח בלי לראות אותה‬ ‫הרי הגמ' קידושין מ"א‪ .‬אומרת‪ :‬דאמר רב יהודה אמר רב‪,‬‬ ‫אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה‪ ,‬שמא יראה בה‬ ‫דבר מגונה ותתגנה עליו‪ ,‬ורחמנא אמר‪ :‬״ואהבת לרעך‬ ‫כמוך״?‬ ‫והנה אי' בהעמק דבר של הנצי"ב כ"ד ס"ז ויקח את רבקה‪.‬‬ ‫קדשה שנית דבאמת קידושי העבד בתורת שליחות לא‬ ‫מהני בד״ת כדאי׳ בגיטין פ״ב דעבד אינו נעשה שליח‬ ‫לקדש ולגרש ולא הועיל אלא לענין שתהא מיועדת‬ ‫ליצחק‪ .‬וכענין דאי׳ בסנהדרין דנ״ז דבן נח שייחד שפחה‬ ‫לעבדו ובא עליה נהרג‪ .‬משום שנקראת רביתא דפלניא‬ ‫ובזה נעשה שליח‪ .‬אבל אינן קידושין ואין צריך גט אלא‬ ‫בפרישה ממנה סגי‪ .‬ע״כ קידשה שנית‪.‬‬ ‫ולפי זה מבואר למה כסתה פניה‪ ,‬כי הוא עדיין לא היה‬ ‫בעלה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל נלב"ע כ"ז כסלו‬ ‫תשמ"ט‬ ‫לעילוי נשמת זקני ר' יצחק בן ר' ירמיה הי"ד‬ ‫לעילוי נשמת אבי זקני ר' ירמיה בן ר' יוסף ז"ל נלב"ע י' חשון תשי"ב‬ ‫לעילוי נשמת ר' דוד יוסף בן חנניה אלפסי ז"ל נלב"ע כ"ב תשרי שמיני‬ ‫עצרת תשפ"ז‬ ‫ניתנת האפשרות לכל המעוניינים לקחת חלק בהוצאות‬ ‫ולנדב לזכות ולעילוי נשמה‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫ליקוטים וביאורים על הפרשה‬ ‫‪3‬‬