gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ליבון הלכה · Libun Halacha — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: ליבון הלכה · Libun Halacha

שבוע: תולדות (2026-11-09)

ליבון הלכה · Libun Halacha — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫פניני הלכה שנתלבנו בקו הוראה דבית יחיאל‬ ‫טעלפון‪ | 1-630-996-2499 :‬דוא"ל‪ | gilyoinlibunhalacha@gmail.com :‬ק"פל ז"פשת תודלות ‪' -‬ז ןוילג‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫הנה בגמ' יבמות מו‪ .‬מבואר דהבא להתגייר בזמן הזה אומרים‬ ‫לו מה ראית להתגייר האין אתה יודע שבזמן הזה יש להם‬ ‫ש‪+‬אלה‪:‬‬ ‫כל הגלויות‪.‬‬ ‫ואם אומר יודע אני ואעפ"כ הלואי שאזכה לזה‪ ,‬אפי' להשתתף‬ ‫לא) איש חשוב שנסע למרחקים לצורך פרנסתו‪ ,‬ופתאום‬ ‫בצרתן של ישראל‪ ,‬אז אומרים לו כמה מצוות קלות ומצוות‬ ‫פגש בו גוי אחד ואמר לו אני ממש שמח שפגשתי יהודי‬ ‫חמורות ומבארים לו שעד עכשיו לא היית נענש על עבירות‪,‬‬ ‫שברצוני להתגייר ויש לי כמה ענינים שברצוני לדעת‪,‬‬ ‫וגם מפרטים לו ממצוות של בין אדם לחבירו ומה לך לצרה‬ ‫וגם האם אתה יכול לעזור לי האיך ואיפה אני יכול לפנות‬ ‫זו‪ ,‬ומאידך גיסא אומרים לו שבאמת צפון לישראל השכר‬ ‫לצורך הגיור‪ ,‬ובאמצע שיחתם כדי להראות להיהודי שהוא‬ ‫לעולם הבא‪.‬‬ ‫מתכוון לזה ברצינות‪ ,‬אמר לו הגוי שיש לו על לבו כתובת‬ ‫קעקע בשם הוי"ה‪.‬‬ ‫אבל מאידך אין מרבין עליו לפרט בחומר הענינים‪.‬‬ ‫וברש"י שלא לאיים עליו ויפרוש‪.‬‬ ‫ומיד עלה על דעת הישראל כמה שאלות א' האם מונחת‬ ‫עליו חיוב או עכ"פ מצוה לעזור לו למצוא רב העוסק בגיור‪.‬‬ ‫ואז מבואר בגמ' דאם קיבל עליו מיד מקבלים אותו‪.‬‬ ‫ובהמשך הסוגיא מבואר דהטעם דמקודם מרחיקים אותו דאם‬ ‫ב' האם יש על אדם פרטי (לא מבי"ד) להגיד להגוי שקשה‬ ‫פריש יפרוש‪ ,‬משום דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת‪,‬‬ ‫להיות ישראל‪ ,‬כמו שהדין שבי"ד צריך לומר כן להבא‬ ‫וברש"י דלכן לא איכפת לן אם יפרוש‪.‬‬ ‫להתגייר‪ ,‬או שזה דין המונחת רק על בי"ד‪.‬‬ ‫וביותר מבואר בדף קט‪ :‬ביתר חומרת הלשון מר' יצחק שדורש‬ ‫ג' אם יש עדיפות שיעיר לו על הכתובת קעקע עם שם ה'‬ ‫מפסוק דרעה אחר רעה יבוא למקבלי גרים והטעם מבאר כנ"ל‬ ‫דעדיף שיסירנו כשהוא עדיין גוי‪.‬‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫כר' חלבו‪.‬‬ ‫וכל הסוגיות אלו מבוארים ברמב"ם (הלכות איסורי ביאה פי"ד ה"ב)‬ ‫ובשו"ע (יו"ד סי' רס"ח ס"ב)‪.‬‬ ‫ועכשיו לפי המובא נתעמק בשאלתינו דלכאורה משמע קצת‬ ‫סתירה בענינים דמחד משמע דאפי' על בי"ד אין שום ענין‬ ‫לקבלו ורק מרחיקים אותו ורק אם באמת רוצה אז מקבלים‬ ‫על השאלה אם יש חיוב לעזור לו בגיור זה ודאי שאינו‪.‬‬ ‫אותו‪ ,‬וכלשון הגמ' דאם פריש יפרוש וברש"י ולא איכפת לן‪,‬‬ ‫אמנם לענין אם מצוה יש‪ ,‬יתכן שיש בזה איזה מצוה‪ ,‬אבל‬ ‫והטעם משום דקשים לישראל כספחת‪ ,‬וברש"י שמכיון שאוחזין‬ ‫מצוה חיובית בודאי שלא‪.‬‬ ‫בהרגלם ולומדים ישראל או סומכים עליהם‪.‬‬ ‫ועל השאלה בענין הכתובת קעקע נראה שיש בזה‬ ‫ובתוס' מביא מרש"י דמשום דישראל ערבים עליהם דכל ישראל‬ ‫תועלת‪.‬‬ ‫א‬ ‫ל"ע או שאינם יראי שמים‪ ,‬אולי י"ל דיש מצוה להגיד לו שאין‬ ‫ערבים זל"ז ומכיון שלא מדקדקים יש עוד עונש‪( .‬והתוס' מקשה‬ ‫זה נכון‪ ,‬דהרי הם לא יאמרו לו דברים כהלכה‪ ,‬אבל חיוב אין לו‬ ‫על זה דלא נתערבו ישראל על הגרים)‪.‬‬ ‫דאינו אחראי על זה‪.‬‬ ‫ועוד כתבו התוס' משום דיותר נזהרים על אונאתן‪.‬‬ ‫ומאידך לסברא בעלמא י"ל דיהא חייב מטעם ערבות על אותו‬ ‫ועוד טעם דאין השכינה שורה אלא על המשפחות‬ ‫הנקרא רב שאינו ירא"ש ולא כהלכה‪.‬‬ ‫המיוחסות שבישראל‪.‬‬ ‫ועכשיו לענין הכתובת קעקע עם כתיבת ה'‪ ,‬אולי עצה טובה‬ ‫ובתוס' ישנים כאן דכשמטיבים מעשיהם יותר מישראל יש‬ ‫הוא‪ ,‬דמצוה זו אין מוטלת על בני נח‪ ,‬ורק לישראל נאמר‪.‬‬ ‫קטרוג ח"ו על ישראל‪.‬‬ ‫וכן מביא בתוס' קידושין ע‪ :‬ד"ה קשים גרים בשם ר' אברהם‬ ‫ובגמ' שבת קכ‪ :‬מבואר מחלוקת חכמים ור"י אם יש לו חיוב‬ ‫הגר בעל תוס'‪.‬‬ ‫טבילה ושם כתוב על בשרו ויש בזיון לה' כשהוא ערום‪ ,‬דלר"י‬ ‫יטבול כך משום איסור מחיקת ה'‪ ,‬וחכמים אומרים דיטול גמי‬ ‫עכ"פ משמע מזה שיש ענין להרחיקם שבאמת אין לנו חיוב‬ ‫משום בזיון השם‪ ,‬ולמסקנא מבואר דנחלקו אם הא דאמרו 'לא‬ ‫ומצוה לקבלם‪.‬‬ ‫תעשון כן לה' אלקיכם' דדרשו על איסור מחיקת השם‪ ,‬אם‬ ‫אבל מאידך על הא דמפרשים להם המצוות והשכר והעונש‬ ‫גרמא אסור‪ ,‬ולרבנן נקטינן דשרי‪.‬‬ ‫משמע שדוקא אומרים גם הטוב שיש לישראל‪.‬‬ ‫וברמב"ם העתיקו בהלכות יסודי התורה פ"ו ה"ו‪.‬‬ ‫וגם מבואר שלא מרבים לאיים עליו שלא יפרוש‪.‬‬ ‫ע"כ בקצירת האומר מהמבואר בהש"ס ובשו"ע‪.‬‬ ‫אמנם לכאורה יש לחשוב שהרי לא נכתב כלל לשם קדושה‬ ‫ולכאורה אין בזה קדושה כלל‪.‬‬ ‫ובפשטות היינו מבארים הענין דבאמת כל האיום הוא רק כדי‬ ‫לראות שאכן בלב שלם ברצונו להתגייר ואז יתכן שיש גם‬ ‫אבל מאידך מצינו בגמ' ערכין ו‪ .‬דשם הכתוב על ידות הכלי‬ ‫מצוה בזה‪.‬‬ ‫יגוד ויגנוז השם‪ ,‬ונפסק בשו"ע סי' רע"ו סי"ג‪.‬‬ ‫חוץ מהטעם שכתבו התוס' שאין השכינה שורה עליהם‪ ,‬או‬ ‫ואל יוקשה הקורא שאמרו במסכת ערכין ו‪ .‬דגוי המקדיש דבר‬ ‫שיהא ח"ו קטרוג על ישראל על ידיהם‪.‬‬ ‫אסור להוציא חולין דשמא כוונתו לשמים‪ ,‬ז"א דשם יש פסוק‬ ‫אמנם לומר דיהא בזה חיוב לחזור עליהם זה בודאי שאין זה‬ ‫מפורש דגם גויים יכולים להקדיש‪.‬‬ ‫צריך לפנים‪ ,‬ובודאי שאין חיוב‪.‬‬ ‫ומבואר עוד שם דאם גוי התנדב קורה ושם כתוב עליה יגוד‬ ‫ומצוה יש לומר שיש שעפ"י רוב המפרשים משמע דהעיקר‬ ‫השם ויגנזנו‪ ,‬ובהמשך דהקורה ג"כ צריך גניזה דשמא בלבו‬ ‫לדעת אם כוונתו לטובה‪.‬‬ ‫להקדש בזמן הזה‪ ,‬ומקשה למה צריך לומר דגם שם כתוב עליה‪,‬‬ ‫ומאידך על אדם פרטי שאינו מתמחה בזה בודאי שיכול אפי'‬ ‫משום דרצה להשמיעינו דשם שלא במקמו אינו קדוש‪ ,‬כן כתב‬ ‫להשתמט לגמרי כאילו אין מבין מה שמדבר‪.‬‬ ‫רש"י בל"ב שם‪ .‬ורק בכתיבה במקרא עם השם כנתינתו‪ ,‬אבל‬ ‫אבל אם יש לו איזה הבנה בענין אולי יכול להציע לו רבנים‬ ‫שם לבדו לא קדוש‪.‬‬ ‫חרדיים יראי שמים העוסקים בזה‪.‬‬ ‫ומ"מ לכאורה יש איסור למחוק שם אפי' שאין לו קדושה‪ ,‬ורק‬ ‫ואולי גם למצוה יחשב‪.‬‬ ‫בגרמא יש אופנים שהתירו‪.‬‬ ‫ומאידך לכאורה גם אין עליו חיוב לבאר לו הסיבות שיוקשה‬ ‫ורק בס"ת שכתבו מין מבואר בשבת קטו‪ .‬דישרף עם‬ ‫עליו הגיור‪ ,‬שזה כמבואר רק על בי"ד מונחת לדעת הרצינות‬ ‫השמת שלו‪.‬‬ ‫שלו להענין‪.‬‬ ‫וכל הענין צריך עוד ביאור‪ ,‬וסגי בזה כעת‪.‬‬ ‫אמנם הא לכאורה יתכן לומר שאם אומר שהולך לבי"ד רפורמי‬ ‫‪+‬תשובה‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫התשובה הוא דהרבה מהפוסקים נקטו דבגד שנתלכלך‬ ‫בכתם בודד לחוד‪ ,‬מותר לכבס את מקום הכתם בכל ענין‪.‬‬ ‫לב) נשאלתי מאשה בחול המועד שבגדה היקרה‬ ‫אבל יש מחמירים אם הכתם היה כבר מעיו"ט וידע ממנה‬ ‫המיוחדת לכבוד יו"ט נתלכלכה בכתם שמנונית וברצונה‬ ‫ולא כיבסה‪ ,‬אסור לכבסו בחול המועד‪.‬‬ ‫לדעת האם והאיך יכולה לנקות הכתם‪.‬‬ ‫ב‬ ‫דמכיון שדרכן להתלכלך תדיר‪ ,‬ואפי' היה מכבסן קודם יו"ט‬ ‫ועוד יש מחמירים דגם אם צריכה דוקא ללבוש זה לכבוד‬ ‫היו חוזרין ומתלכלכין לכן שרי‪.‬‬ ‫יום טוב דלא תכבס גם הכתם בלבד‪.‬‬ ‫וכן הוא בענין הכתמים שהדרך שהבגד יקבל כתמים בכל עת‪.‬‬ ‫אמנם אם חוששת שבזה שתשאיר הכתם עד אחר החג שוב‬ ‫ולפי"ז ימצא דאם היה לו הכתם מלפני יו"ט אין היתר זה‪ ,‬וכן‬ ‫לא יצא הלכלוך ממנה עוד‪ ,‬מותר לכבסו‪ ,‬אפי' אם יש לה‬ ‫נקט בשש"כ פס"ו סע"ג‪.‬‬ ‫מה ללבוש‪.‬‬ ‫אבל האגר"מ והגר"ש וואזנער סברי דכתם בודד לא הוי בגדר‬ ‫אבל יש לציין דבמקום שהכתם היה כבר מלפני יו"ט ורק‬ ‫הכיבוס שאסרו חז"ל‪.‬‬ ‫משום רשלנות לא כיבסהו לפני יו"ט‪ ,‬יש מחמירים שלא‬ ‫ומאידך יש מקשים על זה דא"כ למה הוצרך השו"ע לומר‬ ‫לכבסו גם בחוה"מ‪.‬‬ ‫נימוק הדין‬ ‫דבעלת הכתם שנמצא במועד התירו‪ ,‬הרי להנ"ל בלא"ה שרי‬ ‫בכל כתם‪.‬‬ ‫ומ"מ לכו"ע אם אין לו בגד אחר ללבוש לכבוד יו"ט לכו"ע‬ ‫שרי‪ ,‬דלא גרע מאין לו אלא חלוק אחד המבואר להתיר בשו"ע‬ ‫מבואר בשו"ע סי' תקל"ד ס"א אין מכבסין במועד‪ ,‬ובמ"ב‬ ‫שם‪ ,‬וכ"כ בשו"ת באר משה ח"ז סי' ל"ג‪.‬‬ ‫סק"א דאפילו לצורך המועד‪ ,‬והטעם כדי שיכבסנו מערב יו"ט‬ ‫ובאופן שאם לא ינקה הכתם ישאר לעולם‪ ,‬אז שרי לכבסו‬ ‫כדי שלא יכנס ליו"ט כשהוא מנוול‪.‬‬ ‫מטעם דבר האבוד המותר גם בשאר מלאכות בחוה"מ‪ ,‬כמבואר‬ ‫אבל כתבו הפוסקים דכתם בודד שרי לכבס‪ ,‬והטעם דדומה‬ ‫בסי' תקל"ז ס"א‪ ,‬וכן במהרש"ם (שו"ת ח"ז סי' ק"ל)‪.‬‬ ‫למש"כ השו"ע אח"ז דמטפחות הידים שרי לכבס‪ ,‬ובמ"ב סק"ד‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫השע"ת בסי' קי"ז סק"ב מביא בשם הברכי יוסף סק"ה דבן ארץ‬ ‫שהיה בז' חשון בארץ ישראל ושאל כמנהג ארץ ישראל ימים‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫מועטים ושוב חזר לחוץ לארץ‪ ,‬כיון שהתחיל לא יפסיק‪ ,‬שלא‬ ‫יהיה כחוכא ואיטלולא‪.‬‬ ‫לג) בן ארץ ישראל שנסע לשמחת משפחה לחוץ לארץ‬ ‫והגיע הזמן של שאלת מטר בארץ ישראל שהוא ז' חשון‪,‬‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫ומביא עוד מהלכות קטנות ח"א סי' ע"ג דאם שכח אין‬ ‫האיך יתנהג לענין שאלת מטר‪.‬‬ ‫מחזירין אותו‪.‬‬ ‫ומאידך בשם מהר"י מולכו כתב דכן מחזירין אותו‪ ,‬ומכריע‬ ‫דיתפלל בנדבה‪ ,‬אבל כבר כתבו הפוסקים שבזמנינו מכיון שאין‬ ‫אנו יכולים לכוון בתפילה כדבעי יש למנוע מלהתפלל נדבה‪.‬‬ ‫ואם יצא אחר ז' חשון מביא המ"ב סק"ה מהברכי יוסף שישאול‬ ‫אם נסע אחרי ז' חשון שכבר התחיל לבקש על מטר נקטו‬ ‫כמקום שנמצא בה‪ ,‬ומשמע מהמ"ב שנקט כוותיה‪.‬‬ ‫רוב הפוסקים שאין כאן ספק אפילו ויכול לשאול כרגיל‬ ‫בברכת השנים‪.‬‬ ‫והכריעו כמה מגדולי הפוסקים שיזכיר בש"ת וכנוסח המוזכר‪,‬‬ ‫אבל אם נסע קודם ז' חשון‪ ,‬ובז' חשון הוא בחוץ לארץ‬ ‫וכ"ה בשו"ת דברי יצי"ב ח"א סי' ס"ח‪.‬‬ ‫הכריעו הרבה מגדולי הפוסקים שלא יתחיל לבקש על מטר‬ ‫והא דכתבנו דהש"ץ אל ישנה ממנהג המקום‪ ,‬כ"ה פשוט בכל‬ ‫בברך עלינו כשהוא עדיין בחוץ לארץ‪ ,‬רק יבקש בשומע‬ ‫הפוסקים‪ ,‬ומ"מ אי"צ למנוע מלגשת להעמוד כ"כ במשנה‬ ‫תפילה ויאמר בזה הנוסח 'ותן טל ומטר בארצינו הקדושה‬ ‫הלכות חי"א סי' פ' ופ"א‪.‬‬ ‫ובכל המקומות הצריכים לכך'‪.‬‬ ‫ואם שכח להזכיר אי"צ לחזור כבר הבאנו כן מהלכות קטנות‪,‬‬ ‫אבל כל האמור הוא בתפילת הלחש‪ ,‬אבל כשהוא ש"ץ יאמר‬ ‫וכן העתיקו הדברי יציב שם והמנח"י ח"י סי' ט'‪.‬‬ ‫כמנהג המקום שהוא שם‪.‬‬ ‫ובלא"ה הרי הבאה"ט סק"ד העתיק כמה דעות דס"ל דיזכיר‬ ‫ומאידך אין צריך כלל למנוע בשביל זה מלגשת להעמוד‪.‬‬ ‫כפי המקום שנמצא שם‪ ,‬הדבר שמואל סי' שכ"ג ועוד‪ ,‬ומכיון‬ ‫ובכל מקרה אם שכח להזכיר אי"צ לחזור ולהתפלל‪ ,‬שבלא"ה‬ ‫שכן האיך שיאמר יש לו על מי לסמוך‪.‬‬ ‫יש נוקטים שבכל אופן יתפללו כפי המקום שנמצא עכשיו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫המקור לזה הוא מהגמ' נדה יז‪ .‬אמר רשב"י ה' דברים‬ ‫העושה אותן מתחייב בנפשו‪ ,‬האוכל שום קלוף ובצל קלוף‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫וביצה קלופה‪.‬‬ ‫לד) ביום שישי ערש"ק נשאלתי מאברך כהלכה שנוות‬ ‫ובאמת לא מוזכר בגמ' מה השעה שחל הלינה והיה סברא‬ ‫ביתו החשובה השכימה קום לפני העלות השחר לבשל‬ ‫לדמותו לרחיצת ידים ורגליים וכדו'‪ ,‬או לנטילת ידים שחרית‪,‬‬ ‫ולאפות לכבוד שבת קודש ובתוך כך חשב האברך דהרי יש‬ ‫כמבואר בסי' ד' או"ח סי"ד ספק בזה‪.‬‬ ‫דין לינה על ביצים קלופים ושום ובצל קלופים‪ ,‬ונזכר מהגמ'‬ ‫אבל למעשה הכריע בשו"ת דברי יציב (ח"ב‪ ,‬סי' ט"ז אות יג) שרק‬ ‫זבחים כ‪ .‬דלענין רחיצת ידים ורגליים בעבודת הכהנים‬ ‫אם שהה כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר בלי קליפה‬ ‫בבית המקדש יש דיון אם עלות השחר גורם הלינה‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫יש לאסור בזה‪.‬‬ ‫רצה לחשוב מה הדין בדברים הנ"ל‪ ,‬שהרי קילפום לפני‬ ‫‪+‬תשובה‬ ‫ויש לציין עוד דבביצים נחלקו הפוסקים אם המדובר בביצים‬ ‫העלות השחר ומשתמשים בהם לאחר העלות השחר‪.‬‬ ‫חיים או מבושלים‪ ,‬שהמשמרת שלום סי' קט"ז סק"ד נקט בשם‬ ‫כמה פוסקים דהסכנה דוקא בצלויה או מבושלת‪ ,‬אבל חיה‬ ‫אין סכנה‪.‬‬ ‫ומאידך הבית שלמה (שו"ת יו"ד קפ"ט) נקט להיפך‪.‬‬ ‫ועפי"ז כתב השו"ת שבט הלוי (ח"ו‪ ,‬סי' קי"א) דאין לנו כח למחות‬ ‫התשובה למעשה אין להחמיר כ"כ בזה‪ ,‬די"א דאיסור לינה‬ ‫בהנוהגים להקל בזה דהרי כל הענין מונח בספק‪.‬‬ ‫חל דוקא כששהה כל הלילה בלי הקליפה‪.‬‬ ‫נימוק הדין‪:‬‬ ‫מקור הענין הוא במג"א סי' רצ"ט סקט"ו בשם אבודרהם דכתב‬ ‫הירושלמי‬ ‫דנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל מוצ"ש‪.‬‬ ‫נגד‬ ‫דהוא‬ ‫כתב‬ ‫המג"א)‬ ‫(על‬ ‫ובנתיב חיים‬ ‫ש‪+‬אלה‬ ‫שמפורש להיתר‪.‬‬ ‫לה) נשאלתי על דבר הענין שנשים אינן עוסקות בתפירה‬ ‫ובאמת לא פירטו איזה מלאכות נכנסים בכלל זה‪ ,‬ובמקור חיים‬ ‫במוצאי שבת האם לצורך יש להקל בזה‪.‬‬ ‫לחו"י כתב דהגדר במלאכות כבידות‪.‬‬ ‫‪+‬תשובה‪:‬‬ ‫ולמעשה בשו"ת רבבות אפרים (ח"ב סי' ק"ז) כתב דהמנהג‬ ‫להחמיר רק לענין תפירה‪.‬‬ ‫ומאידך הבאנו מהנתיב חיים דכתב דאינו מנהג‪ ,‬וכן בערוך‬ ‫השולחן כתב דאין ענין לימנע אחר הבדלה‪.‬‬ ‫אבל למעשה הוא מסורת קדומה המובא במ"א כנ"ל ואין להקל‬ ‫סתם כך בלי סיבה מוצדקת‪.‬‬ ‫באמת ענין זה שנוי במחלוקת‪ ,‬אבל אין להקל בזה שלא‬ ‫מכל מקום לצורך גדול כגון שבעלה אץ לדרכו או הבחור ישיבה‬ ‫לצורך מי שהמסורת בידו להחמיר‪.‬‬ ‫צריך לנסוע לישיבה וכדו'‪ ,‬יש להקל דלא גרע ממלאכה בחוה"מ‪.‬‬ ‫מכל מקום אם יש צורך גדול יש להקל בזה‪.‬‬ ‫ובשו"ת דברי יציב או"ח סי' קל"ז מבבאר בארוכה שכל הענין‬ ‫וי"א דאחר חצות אין אפי' ענין לימנע מזה‪.‬‬ ‫לימנע הוא רק עד חצות‪.‬‬ ‫מי שברצונו לקחת חלק בהדפסת ובהפצת הגליון לרגל יארצייט או לרגל שמחה יפנה למערכת‬ ‫‪845-210-6668‬‬ ‫הרוצה לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪gilyoinlibunhalacha@gmail.com :‬‬ ‫ד‬