gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma

שבוע: תולדות (2026-11-09)

פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס״ד‬ ‫לעילוי נשמת הרב דוד בן חמו זצ״ל‬ ‫שבת פרשת תולדות תשפ״ז‬ ‫שנה א | עלון מס׳ ‪6‬‬ ‫פרשת תולדות‬ ‫בענין מכירת הבכורה וטענת מודעא במתן תורה‬ ‫ויהיב בלא דמים ג"כ גמר ומקני‪.‬‬ ‫א‬ ‫והמשנה למלך )מכירה פ"י ה"א( הקשה על שיטה זו מה דאמרינן‬ ‫הנה לאחר שנכנס יעקב אצל יצחק אביו לקבל את הברכות‪ ,‬וברך‬ ‫בשבת )פח‪ (.‬עה"פ )שמות יט יז( 'ויתיצבו בתחתית ההר'‪ ,‬א"ר אבדימי‬ ‫יצחק את יעקב בנו בחשבו שהוא עשו‪ ,‬אחר כך נכנס עשו‪ ,‬וכשראה‬ ‫בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר‬ ‫שיעקב הקדימו וקיבל את הברכות ויזעק זעקה גדולה ומרה והפציר‬ ‫להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם‪,‬‬ ‫ביצחק שגם לו יתן ברכה‪ ,‬ואכן יצחק בירך את עשו כמ"ש )בראשית‬ ‫אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא‪ .‬ופרש"י‪' :‬שאם‬ ‫כז לט‪-‬מ(‪' :‬ויען יצחק אביו ויאמר אליו‪ ,‬הנה משמני הארץ יהיה‬ ‫יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקיבלתם עליכם‪ ,‬יש להם תשובה‬ ‫מושבך ומטל השמים מעל‪ ,‬ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד‪ ,‬והיה‬ ‫שקבלוה באונס'‪ .‬והרי שם היה אונס מיתה שאמר להם 'אם לאו שם‬ ‫כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך'‪ .‬ופירש רש"י‪' :‬כלומר כשיעברו‬ ‫תהא קבורתכם'‪ ,‬ואפ"ה מבואר בגמ' שיש להם טענת אונס‪ ,‬וקשה על‬ ‫ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל‪,‬‬ ‫הסוברים שבאונס מיתה אגב אונסיה גמר ומקני‪ .‬והניח בצ"ע‪.‬‬ ‫ופרקת עולו מעל צוארך'‪ .‬וכן הוא בתרגום אונקלוס‪' :‬ויהי כד יעברון‬ ‫והשתא במכירת הבכורה כתיב שאמר עשו 'הנה אנכי הולך למות'‪,‬‬ ‫בנוהי על פתגמי אוריתא‪ ,‬ותעדה נירה מעל צורך' ]ויהיה כאשר‬ ‫וכתבו בראשונים ]עי' בפי' הטור עה"ת )כה טז( ובמושב זקנים )ד"ה‬ ‫יעברו בניו על דברי התורה‪ ,‬אז תסיר את עולו מעל צווארך[‪.‬‬ ‫הלעיטני נא([ שאחזו בולמוס והגיע אז לשערי מות‪ ,‬וא"כ היה אז‬ ‫והקשו המפרשים מה לו לעשו אם יעברו בני יעקב על התורה‪ ,‬ועוד‬ ‫אונס מיתה‪ ,‬ואתינן למחלוקת‪ ,‬דלשיטת המרדכי והב"י גמר ומקני‬ ‫מי נתן רשות ליצחק להטיל תנאי בברכתו‪ ,‬וכיון שברכו בסתם איך‬ ‫אפי' אם לא נתן דמים כלל‪ ,‬ולפי המשנה למלך ממה שהוכיח מטענת‬ ‫יכול מעתה להטיל עליה תנאי‪.‬‬ ‫אונס דמתן תורה כיון שלא נתן את דמי שווי המקח אין כאן מכירה‪.‬‬ ‫והחתם סופר בפרשתן )כז מ( כתב ליישב בדרך חידוד‪ ,‬דהנה יש‬ ‫ועל פי זה פירש החת"ס באופן נפלא‪ ,‬דהנה כתב רש"י )כז לו( בשם‬ ‫להקשות איך חלה מכירת הבכורה‪ ,‬דהרי קיי"ל )ב"ב מח‪ (.‬תליוהו‬ ‫התנחומא‪' :‬למה חרד יצחק‪ ,‬אמר שמא עון יש בו שברכתי קטן לפני‬ ‫ויהיב לאו זביניה זביני‪ ,‬תליוהו וזבין זביניה זביני‪ .‬כלומר מי שתלוהו‬ ‫גדול ושניתי סדר היחס‪ ,‬התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמיים‪ ,‬אמר‬ ‫או יסרוהו ביסורים עד שהסכים לתת מתנה‪ ,‬אין המתנה מתנה‪ ,‬אבל‬ ‫לו אביו מה עשה לך‪ ,‬אמרו לו את בכורתי לקח‪ ,‬אמר בכך הייתי מצר‬ ‫אם הכריחוהו למכור המחירה חלה‪ ,‬ואמרו בגמ' הטעם דאגב אונסא‬ ‫וחרד שמא עברתי על שורת הדין‪ ,‬עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך‬ ‫וזוזא גמר ומקנה‪ ,‬שכיון שיש גם יסורים וגם מתן מעות‪ ,‬שאינו‬ ‫יהיה'‪ .‬ומבואר דנתינת הברכה היתה תלויה בבכורה‪ ,‬דלמי שהוא בכור‬ ‫מפסיד כלום גמר ומקנה‪.‬‬ ‫לו משפט הברכה‪ ,‬ולכן בתחילה סבר יצחק שטעה במה שבירך את‬ ‫והנה כאן במכירת הבכורה לכאורה דמי דתליוהו וזבין‪ ,‬שכיון ששילם‬ ‫הקטן לפני הגדול‪ ,‬וכששמע 'את בכורתי לקח' נתיישבה דעתו‬ ‫לו על המכירה שנתן לו לחם ונזיד עדשים‪ ,‬א"כ לא היה כאן מתנה‬ ‫ונתקיימו הברכות‪ ,‬אבל אם מכירת הבכורה לא חלה‪ ,‬א"כ אף הברכה‬ ‫אלא מכירה וזביניה זביני‪ .‬אמנם כתבו הפוסקים )עי' טור ושו"ע חו"מ‬ ‫לא חלה‪.‬‬ ‫סי' רה ס"ד( דכל זה דוקא כשנתן דמי המקח כמה ששוה‪ ,‬אבל בפחות‬ ‫אבל במכירת הבכורה גופא יש לדון‪ ,‬דיש לומר שכיון ששילם בלחם‬ ‫מכדי שוויו הרי זה כאילו נתן לו במתנה שאין הנתינה נתינה‪ ,‬וא"כ‬ ‫ונזיד עדשים בלבד והו"ל פחות מדמי המקח‪ ,‬א"כ לא חלה המכירה‬ ‫במה שמכר הבכורה בלחם ובנזיד עדשים הרי זה פחות משווי‬ ‫ולא אמרינן דגמר ומקני‪ ,‬וע"כ צ"ל כהמרדכי ודעימיה שבאונס מיתה‬ ‫הבכורה‪ ,‬וכיון שהיה אנוס על הדבר א"כ אין זביניה זביני‪ ,‬ולמה חלה‬ ‫אף בתליוהו ויהיב הוי מתנה‪ ,‬וכאן שהיה אונס מיתה‪ ,‬אגב אונסיה‬ ‫המכירה‪.‬‬ ‫גמר ומקני‪.‬‬ ‫אכן הנה בבית יוסף )חו"מ שם ס"ב( הקשה על הדין דתליוהו וזבין‪,‬‬ ‫ומעתה מובן מה שאמר יצחק לעשו‪' ,‬והיה כאשר תריד ופרקת עולו‬ ‫מהא דסקריקון בגיטין )נה‪ (:‬דמשמע התם דעל ידי אונס אפי' לא נתן‬ ‫מעל צוארך'‪ ,‬שהרי כל הברכה היא רק למי שהוא בכור‪ ,‬וכל מה‬ ‫דמים נמי גמר ומקני‪ .‬ותירץ בחד תירוצא‪' :‬וי"ל דשאני התם שאונס‬ ‫שחלה המכירה זה עפ"י סברת המרדכי ודעימיה דבאונס מיתה אף‬ ‫חמור הוא שאין לך חמור הימנו‪ ,‬דהיינו שהיו הורגים אותם‪ ,‬וכיון‬ ‫בלא נתן דמים גמר ומקני‪ ,‬אבל אם יעברו ישראל על התורה‪ ,‬ויטענו‬ ‫דאונס גדול הוא אגב אונסיה גמר ומקני אף בלא דמים‪ ,‬אבל בשאר‬ ‫שאינם חייבים מחמת טענת מודעא שקיבלו את התורה באונס‪ ,‬א"כ‬ ‫אונסים אי איכא זוזי בהדי אונס גמר ומקני ואי לא לא'‪ .‬וכתירוץ הזה‬ ‫הם סוברים דאפי' באונס מיתה אמרי' דכיון שלא נתן דמים לא חלה‬ ‫מבואר כבר במרדכי בגיטין )סי' שצה( בשם מהר"ם‪ ,‬וכן הוא בתרומת‬ ‫הנתינה‪ ,‬וכקושיית המשנה למלך‪ ,‬וא"כ שוב אין המכירה חלה‪ ,‬ולא‬ ‫הדשן )פסקים וכתבים סי' עג(‪ .‬ומבואר דבאונס מיתה אפי' בתליוהו‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫‪1‬‬ ‫בס״ד‬ ‫שבת פרשת תולדות תשפ״ז | שנה א | עלון מס׳ ‪6‬‬ ‫פלפלת בחכמה‬ ‫בענין מכירת הבכורה וטענת מודעא במתן תורה — המשך‬ ‫מ"מ כיון שיש הרבה אנשים שאגב אונסא וזוזי כן גומרים בדעתם‬ ‫היה יעקב בכור‪ ,‬וכל הברכה היא בטעות‪ ,‬ושפיר 'ופרקת עולו מעל‬ ‫ומקנים‪ ,‬שוב אין זה דבר שבלבו ובלב כל אדם‪ ,‬וחזר הדין להיות ככל‬ ‫צוארך'‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫דברים שבלב שאינם דברים‪ ,‬וכיון שאמר בפיו שהינו מסכים למכירה‪,‬‬ ‫ב‬ ‫לא איכפת לן מה שיש בלבו‪ ,‬דדברים שבלב אינם דברים והוי מכירתו‬ ‫מכירה גמורה וזביניה זביני‪.‬‬ ‫ובעיקר קושיית המשנה למלך על המרדכי דלדבריו שבאונס מיתה‬ ‫אפי' בלא דמים גמר ומקני‪ ,‬א"כ איך אמרינן במתן תורה מכאן מודעא‬ ‫ומעתה כתב הבית אפרים ליישב‪ ,‬דלכן אמרו במתן תורה מכאן מודעא‬ ‫רבה לאורייתא הרי היה שם אונס מיתה‪ .‬הנה בשו"ת בית אפרים‬ ‫רבה לאורייתא במה שכפה עליהם את ההר כגיגית‪ ,‬דהנה כל הקושיא‬ ‫)אהע"ז בהקדמה ד"ה אך באותה( הביא קושיית המפרשים איך אמרו‬ ‫דנימא דהוי כתליוהו וזבין לא שייכת כאן‪ ,‬שהרי כל מה שאמרי'‬ ‫בגמ' מכאן מודעא רבה לאורייתא‪ ,‬דהא קיי"ל תליוהו וזבין זביניה‬ ‫דאגב זוזא גמר ומקני הוא רק מפני שאין אנו יודעים מה בלבו אם‬ ‫זביני‪ ,‬וכיון שהקב"ה נותן שכר טוב לשומרי מצוותיו‪ ,‬א"כ הו"ל‬ ‫להסכים למכירה או לא‪ ,‬ואתינן לכללא דדברים שבלב אינם דברים‪,‬‬ ‫כתליוהו וזבין שאגב אונסא וזוזי גמר ומקני‪ ,‬וה"נ נימא דהיתה‬ ‫אמנם כל זה יתכן רק בדברים שבין בני אדם שאין אחד יודע מה שיש‬ ‫קבלתם קבלה‪.‬‬ ‫בלב חבירו‪ ,‬ולכן אמרינן דברים שבלב אינם דברים‪ ,‬אבל לגבי הקב"ה‬ ‫שהוא יודע מחשבות אדם ויצרי מעללי איש‪ ,‬פשיטא שאצלו ית' אף‬ ‫ותירץ הבית אפרים דהנה באמת יש להקשות במה שאמרו בגמ'‬ ‫דברים שבלב הוו כאמירה להדיוט וכאילו פירש כן להדיא‪.‬‬ ‫דבתליוהו וזבין אגב אונסא וזוזי גמר ומקני‪ ,‬דודאי לאו מילתא‬ ‫פסיקתא היא‪ ,‬שיש לך אדם שחפציו חביבים עליו מאוד ואינו רוצה‬ ‫ואמרו במדרש )עי' שמו"ר פרשה מב סי' ח( עה"פ )תהלים עח לו‪-‬לז(‬ ‫ליתנם אף במחיר בשום אופן‪ ,‬ואע"פ שאונסים אותו למכור אינו נותן‬ ‫'ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו‪ ,‬וליבם לא נכון עמו ולא נאמנו‬ ‫מדעתו אלא בעל כרחו‪.‬‬ ‫בבריתו'‪ ,‬ויפתוהו בפיהם – שאמרו נעשה ונשמע ולבם לא נכון עמו‪,‬‬ ‫ע"ש‪ .‬ולכן אף שהיה כאן הבטחת שכר וגם אמרו בפה מלא רוצה אני‪,‬‬ ‫וי"ל דהנה הר"ן והריטב"א הקשו על הדין דתליוהו ויהיב מתנה שאין‬ ‫מ"מ כיון שהקב"ה היה יודע מחשבות לבם שאינו כן‪ ,‬הרי זה כאילו‬ ‫המתנה מתנה כיון שהיה באונס ואין בדעתו להקנות‪ ,‬וקשה דכיון‬ ‫פירשו לפניו ית' שאינם רוצים ואינו דומה לתליוהו וזבין כלל‪ ,‬ולכן‬ ‫דקיי"ל דברים שבלב אינם דברים‪ ,‬א"כ למה לא תחול המתנה‪ ,‬והרי‬ ‫אמרו 'מכאן מודעא רבה לאורייתא'‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫בפיו הוא אמר שנותן המתנה‪ ,‬ומה איכפת לי מה יש בלבו ושלא ניחא‬ ‫ליה‪ ,‬הרי דברים שבלב אינם דברים‪ .‬ותירצו דכי אמרינן דברים שבלב‬ ‫ועפ"י דבריו יש ליישב גם את קושיית המשנה למלך‪ ,‬דכל מה שאמר‬ ‫אינם דברים היינו בדברים שבלבו בלבד‪ ,‬אבל דברים שבלבו ובלב כל‬ ‫המרדכי דאונס מיתה שאני‪ ,‬היינו משום דסבר דבאונס מיתה שהוא‬ ‫אדם הן הוו דברים‪ ,‬ולכן באונס שהכל יודעים שאינו נותן המתנה‬ ‫אונס חמור הו"ל כדברים שבלבו ובלב כל אדם דאגב אונסא גמר‬ ‫ברצון ורק מחמת האונס‪ ,‬הוי דברים שבלבו ובלב כל אדם והוי דברים‬ ‫ומקני‪ ,‬דכל אשר לאיש יתן אדם בעד נפשו‪ ,‬והו"ל דברים שבלבו‬ ‫ואין המתנה חלה‪ .‬וכ"כ התוספות ושאר פוסקים דבאומדנא דמוכח הוי‬ ‫ובלב כל אדם‪ ,‬ולכן אפי' בלא דמים כלל חלה הנתינה‪ ,‬ואף אם יש‬ ‫דברים‪.‬‬ ‫מישהו שאין דעתו אף בכה"ג לתת הרי בטלה דעתו אצל כל אדם‪,‬‬ ‫אבל במתן תורה‪ ,‬הרי הקב"ה יודע מחשבות וידע שלבם לא נכון עמו‪,‬‬ ‫ולפי"ז א"ש בתליוהו וזבין‪ ,‬שאע"פ שודאי יש אנשים שכשאונסים‬ ‫ובזה לא שייך לומר דברים שבלב והוי כאילו פירשו להדיא ושפיר‬ ‫אותם למכור אין ברצונם למכור כלל אפי' ישלמו להם דמי המקח‪,‬‬ ‫אמרינן מכאן מודעא רבה לאורייתא‪.‬‬ ‫רמב״ם על התורה‬ ‫לעולם‪ ,‬אם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדישו כיבוא‬ ‫בענין מכירת הבכורה הקשו ראשונים ואחרונים‪ ,‬דכיון דכל זכות‬ ‫לעולם משום נדרו וכו'‪ ,‬כיצד האומר הרי עלי להקדיש כל שתעלה‬ ‫הבכורה אינה אלא לאחר מיתת האב‪ ,‬א"כ הו"ל כדבר שלא בא‬ ‫מצודתי מן הים חייב ליתן ולעשות בהן מה שאמר כשיבואו לידו‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬וקיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם‪ ,‬ואיך חלה‬ ‫ראיה לדבר זה מה שאמר יעקב אבינו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו‬ ‫המכירה‪ .‬ובקצות החושן )סי' רעח ס"ק יג( הביא מה שכתב בתשובות‬ ‫לך‪ ,‬ונאמר אשר נדרת לי שם נדר'‪.‬‬ ‫הריב"ש )סי' שכח( שקודם מתן תורה היה מועיל קנין אף בדבר שלא‬ ‫ואם איתא כדברי הריב"ש שקודם מתן תורה אדם מקנה דבר שלא בא‬ ‫בא לעולם‪.‬‬ ‫לעולם‪ ,‬א"כ אין ראיה מיעקב שהקדיש דבר שלא בא לעולם כיון‬ ‫אכן בשיטת הרמב"ם נראה דלא כן‪ ,‬דהנה כתב הרמב"ם )ערכין פ"ו‬ ‫שהיה קודם מתן תורה‪.‬‬ ‫הל' לא‪-‬לג(‪' :‬יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דבר שלא בא‬ ‫מוקדש להצלחה ברכה ומזל טוב ליוסף וציפי בן חמו‬ ‫נתרם לזכות וזיווג הגון בקרוב שרה בת לינדה‬ ‫הערות והארות יתקבלו בברכה ‪shlomo@ben-hamu.com‬‬ ‫‪2‬‬