פלפלת בחכמה · Pilpeles Bechachma — תולדות (2026-11-09)

בס״ד
לעילוי נשמת הרב דוד בן חמו זצ״ל
שבת פרשת תולדות תשפ״ז שנה א | עלון מס׳ 6
פרשת תולדות
בענין מכירת הבכורה וטענת מודעא במתן תורה
ויהיב בלא דמים ג"כ גמר ומקני. א
והמשנה למלך )מכירה פ"י ה"א( הקשה על שיטה זו מה דאמרינן הנה לאחר שנכנס יעקב אצל יצחק אביו לקבל את הברכות ,וברך
בשבת )פח (.עה"פ )שמות יט יז( 'ויתיצבו בתחתית ההר' ,א"ר אבדימי יצחק את יעקב בנו בחשבו שהוא עשו ,אחר כך נכנס עשו ,וכשראה
בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר שיעקב הקדימו וקיבל את הברכות ויזעק זעקה גדולה ומרה והפציר
להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ביצחק שגם לו יתן ברכה ,ואכן יצחק בירך את עשו כמ"ש )בראשית
אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא .ופרש"י' :שאם כז לט-מ(' :ויען יצחק אביו ויאמר אליו ,הנה משמני הארץ יהיה
יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקיבלתם עליכם ,יש להם תשובה מושבך ומטל השמים מעל ,ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד ,והיה
שקבלוה באונס' .והרי שם היה אונס מיתה שאמר להם 'אם לאו שם כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך' .ופירש רש"י' :כלומר כשיעברו
תהא קבורתכם' ,ואפ"ה מבואר בגמ' שיש להם טענת אונס ,וקשה על ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל,
הסוברים שבאונס מיתה אגב אונסיה גמר ומקני .והניח בצ"ע. ופרקת עולו מעל צוארך' .וכן הוא בתרגום אונקלוס' :ויהי כד יעברון
והשתא במכירת הבכורה כתיב שאמר עשו 'הנה אנכי הולך למות', בנוהי על פתגמי אוריתא ,ותעדה נירה מעל צורך' ]ויהיה כאשר
וכתבו בראשונים ]עי' בפי' הטור עה"ת )כה טז( ובמושב זקנים )ד"ה יעברו בניו על דברי התורה ,אז תסיר את עולו מעל צווארך[.
הלעיטני נא([ שאחזו בולמוס והגיע אז לשערי מות ,וא"כ היה אז והקשו המפרשים מה לו לעשו אם יעברו בני יעקב על התורה ,ועוד
אונס מיתה ,ואתינן למחלוקת ,דלשיטת המרדכי והב"י גמר ומקני מי נתן רשות ליצחק להטיל תנאי בברכתו ,וכיון שברכו בסתם איך
אפי' אם לא נתן דמים כלל ,ולפי המשנה למלך ממה שהוכיח מטענת יכול מעתה להטיל עליה תנאי.
אונס דמתן תורה כיון שלא נתן את דמי שווי המקח אין כאן מכירה. והחתם סופר בפרשתן )כז מ( כתב ליישב בדרך חידוד ,דהנה יש
ועל פי זה פירש החת"ס באופן נפלא ,דהנה כתב רש"י )כז לו( בשם להקשות איך חלה מכירת הבכורה ,דהרי קיי"ל )ב"ב מח (.תליוהו
התנחומא' :למה חרד יצחק ,אמר שמא עון יש בו שברכתי קטן לפני ויהיב לאו זביניה זביני ,תליוהו וזבין זביניה זביני .כלומר מי שתלוהו
גדול ושניתי סדר היחס ,התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמיים ,אמר או יסרוהו ביסורים עד שהסכים לתת מתנה ,אין המתנה מתנה ,אבל
לו אביו מה עשה לך ,אמרו לו את בכורתי לקח ,אמר בכך הייתי מצר אם הכריחוהו למכור המחירה חלה ,ואמרו בגמ' הטעם דאגב אונסא
וחרד שמא עברתי על שורת הדין ,עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך וזוזא גמר ומקנה ,שכיון שיש גם יסורים וגם מתן מעות ,שאינו
יהיה' .ומבואר דנתינת הברכה היתה תלויה בבכורה ,דלמי שהוא בכור מפסיד כלום גמר ומקנה.
לו משפט הברכה ,ולכן בתחילה סבר יצחק שטעה במה שבירך את והנה כאן במכירת הבכורה לכאורה דמי דתליוהו וזבין ,שכיון ששילם
הקטן לפני הגדול ,וכששמע 'את בכורתי לקח' נתיישבה דעתו לו על המכירה שנתן לו לחם ונזיד עדשים ,א"כ לא היה כאן מתנה
ונתקיימו הברכות ,אבל אם מכירת הבכורה לא חלה ,א"כ אף הברכה אלא מכירה וזביניה זביני .אמנם כתבו הפוסקים )עי' טור ושו"ע חו"מ
לא חלה. סי' רה ס"ד( דכל זה דוקא כשנתן דמי המקח כמה ששוה ,אבל בפחות
אבל במכירת הבכורה גופא יש לדון ,דיש לומר שכיון ששילם בלחם מכדי שוויו הרי זה כאילו נתן לו במתנה שאין הנתינה נתינה ,וא"כ
ונזיד עדשים בלבד והו"ל פחות מדמי המקח ,א"כ לא חלה המכירה במה שמכר הבכורה בלחם ובנזיד עדשים הרי זה פחות משווי
ולא אמרינן דגמר ומקני ,וע"כ צ"ל כהמרדכי ודעימיה שבאונס מיתה הבכורה ,וכיון שהיה אנוס על הדבר א"כ אין זביניה זביני ,ולמה חלה
אף בתליוהו ויהיב הוי מתנה ,וכאן שהיה אונס מיתה ,אגב אונסיה המכירה.
גמר ומקני. אכן הנה בבית יוסף )חו"מ שם ס"ב( הקשה על הדין דתליוהו וזבין,
ומעתה מובן מה שאמר יצחק לעשו' ,והיה כאשר תריד ופרקת עולו מהא דסקריקון בגיטין )נה (:דמשמע התם דעל ידי אונס אפי' לא נתן
מעל צוארך' ,שהרי כל הברכה היא רק למי שהוא בכור ,וכל מה דמים נמי גמר ומקני .ותירץ בחד תירוצא' :וי"ל דשאני התם שאונס
שחלה המכירה זה עפ"י סברת המרדכי ודעימיה דבאונס מיתה אף חמור הוא שאין לך חמור הימנו ,דהיינו שהיו הורגים אותם ,וכיון
בלא נתן דמים גמר ומקני ,אבל אם יעברו ישראל על התורה ,ויטענו דאונס גדול הוא אגב אונסיה גמר ומקני אף בלא דמים ,אבל בשאר
שאינם חייבים מחמת טענת מודעא שקיבלו את התורה באונס ,א"כ אונסים אי איכא זוזי בהדי אונס גמר ומקני ואי לא לא' .וכתירוץ הזה
הם סוברים דאפי' באונס מיתה אמרי' דכיון שלא נתן דמים לא חלה מבואר כבר במרדכי בגיטין )סי' שצה( בשם מהר"ם ,וכן הוא בתרומת
הנתינה ,וכקושיית המשנה למלך ,וא"כ שוב אין המכירה חלה ,ולא הדשן )פסקים וכתבים סי' עג( .ומבואר דבאונס מיתה אפי' בתליוהו
המשך בעמוד הבא
1
בס״ד
שבת פרשת תולדות תשפ״ז | שנה א | עלון מס׳ 6 פלפלת בחכמה
בענין מכירת הבכורה וטענת מודעא במתן תורה — המשך
מ"מ כיון שיש הרבה אנשים שאגב אונסא וזוזי כן גומרים בדעתם היה יעקב בכור ,וכל הברכה היא בטעות ,ושפיר 'ופרקת עולו מעל
ומקנים ,שוב אין זה דבר שבלבו ובלב כל אדם ,וחזר הדין להיות ככל צוארך' .ודפח"ח.
דברים שבלב שאינם דברים ,וכיון שאמר בפיו שהינו מסכים למכירה, ב
לא איכפת לן מה שיש בלבו ,דדברים שבלב אינם דברים והוי מכירתו
מכירה גמורה וזביניה זביני. ובעיקר קושיית המשנה למלך על המרדכי דלדבריו שבאונס מיתה
אפי' בלא דמים גמר ומקני ,א"כ איך אמרינן במתן תורה מכאן מודעא
ומעתה כתב הבית אפרים ליישב ,דלכן אמרו במתן תורה מכאן מודעא רבה לאורייתא הרי היה שם אונס מיתה .הנה בשו"ת בית אפרים
רבה לאורייתא במה שכפה עליהם את ההר כגיגית ,דהנה כל הקושיא )אהע"ז בהקדמה ד"ה אך באותה( הביא קושיית המפרשים איך אמרו
דנימא דהוי כתליוהו וזבין לא שייכת כאן ,שהרי כל מה שאמרי' בגמ' מכאן מודעא רבה לאורייתא ,דהא קיי"ל תליוהו וזבין זביניה
דאגב זוזא גמר ומקני הוא רק מפני שאין אנו יודעים מה בלבו אם זביני ,וכיון שהקב"ה נותן שכר טוב לשומרי מצוותיו ,א"כ הו"ל
להסכים למכירה או לא ,ואתינן לכללא דדברים שבלב אינם דברים, כתליוהו וזבין שאגב אונסא וזוזי גמר ומקני ,וה"נ נימא דהיתה
אמנם כל זה יתכן רק בדברים שבין בני אדם שאין אחד יודע מה שיש קבלתם קבלה.
בלב חבירו ,ולכן אמרינן דברים שבלב אינם דברים ,אבל לגבי הקב"ה
שהוא יודע מחשבות אדם ויצרי מעללי איש ,פשיטא שאצלו ית' אף ותירץ הבית אפרים דהנה באמת יש להקשות במה שאמרו בגמ'
דברים שבלב הוו כאמירה להדיוט וכאילו פירש כן להדיא. דבתליוהו וזבין אגב אונסא וזוזי גמר ומקני ,דודאי לאו מילתא
פסיקתא היא ,שיש לך אדם שחפציו חביבים עליו מאוד ואינו רוצה
ואמרו במדרש )עי' שמו"ר פרשה מב סי' ח( עה"פ )תהלים עח לו-לז( ליתנם אף במחיר בשום אופן ,ואע"פ שאונסים אותו למכור אינו נותן
'ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ,וליבם לא נכון עמו ולא נאמנו מדעתו אלא בעל כרחו.
בבריתו' ,ויפתוהו בפיהם – שאמרו נעשה ונשמע ולבם לא נכון עמו,
ע"ש .ולכן אף שהיה כאן הבטחת שכר וגם אמרו בפה מלא רוצה אני, וי"ל דהנה הר"ן והריטב"א הקשו על הדין דתליוהו ויהיב מתנה שאין
מ"מ כיון שהקב"ה היה יודע מחשבות לבם שאינו כן ,הרי זה כאילו המתנה מתנה כיון שהיה באונס ואין בדעתו להקנות ,וקשה דכיון
פירשו לפניו ית' שאינם רוצים ואינו דומה לתליוהו וזבין כלל ,ולכן דקיי"ל דברים שבלב אינם דברים ,א"כ למה לא תחול המתנה ,והרי
אמרו 'מכאן מודעא רבה לאורייתא' .ודפח"ח. בפיו הוא אמר שנותן המתנה ,ומה איכפת לי מה יש בלבו ושלא ניחא
ליה ,הרי דברים שבלב אינם דברים .ותירצו דכי אמרינן דברים שבלב
ועפ"י דבריו יש ליישב גם את קושיית המשנה למלך ,דכל מה שאמר אינם דברים היינו בדברים שבלבו בלבד ,אבל דברים שבלבו ובלב כל
המרדכי דאונס מיתה שאני ,היינו משום דסבר דבאונס מיתה שהוא אדם הן הוו דברים ,ולכן באונס שהכל יודעים שאינו נותן המתנה
אונס חמור הו"ל כדברים שבלבו ובלב כל אדם דאגב אונסא גמר ברצון ורק מחמת האונס ,הוי דברים שבלבו ובלב כל אדם והוי דברים
ומקני ,דכל אשר לאיש יתן אדם בעד נפשו ,והו"ל דברים שבלבו ואין המתנה חלה .וכ"כ התוספות ושאר פוסקים דבאומדנא דמוכח הוי
ובלב כל אדם ,ולכן אפי' בלא דמים כלל חלה הנתינה ,ואף אם יש דברים.
מישהו שאין דעתו אף בכה"ג לתת הרי בטלה דעתו אצל כל אדם,
אבל במתן תורה ,הרי הקב"ה יודע מחשבות וידע שלבם לא נכון עמו, ולפי"ז א"ש בתליוהו וזבין ,שאע"פ שודאי יש אנשים שכשאונסים
ובזה לא שייך לומר דברים שבלב והוי כאילו פירשו להדיא ושפיר אותם למכור אין ברצונם למכור כלל אפי' ישלמו להם דמי המקח,
אמרינן מכאן מודעא רבה לאורייתא.
רמב״ם על התורה
לעולם ,אם אמר הרי עלי להקדישו הרי זה חייב להקדישו כיבוא בענין מכירת הבכורה הקשו ראשונים ואחרונים ,דכיון דכל זכות
לעולם משום נדרו וכו' ,כיצד האומר הרי עלי להקדיש כל שתעלה הבכורה אינה אלא לאחר מיתת האב ,א"כ הו"ל כדבר שלא בא
מצודתי מן הים חייב ליתן ולעשות בהן מה שאמר כשיבואו לידו. לעולם ,וקיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ,ואיך חלה
ראיה לדבר זה מה שאמר יעקב אבינו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו המכירה .ובקצות החושן )סי' רעח ס"ק יג( הביא מה שכתב בתשובות
לך ,ונאמר אשר נדרת לי שם נדר'. הריב"ש )סי' שכח( שקודם מתן תורה היה מועיל קנין אף בדבר שלא
ואם איתא כדברי הריב"ש שקודם מתן תורה אדם מקנה דבר שלא בא בא לעולם.
לעולם ,א"כ אין ראיה מיעקב שהקדיש דבר שלא בא לעולם כיון אכן בשיטת הרמב"ם נראה דלא כן ,דהנה כתב הרמב"ם )ערכין פ"ו
שהיה קודם מתן תורה. הל' לא-לג(' :יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דבר שלא בא
מוקדש להצלחה ברכה ומזל טוב ליוסף וציפי בן חמו
נתרם לזכות וזיווג הגון בקרוב שרה בת לינדה
הערות והארות יתקבלו בברכה shlomo@ben-hamu.com
2
