gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם האור · No'am Ha'or — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: נועם האור · No'am Ha'or

שבוע: תולדות (2026-11-09)

נועם האור · No'am Ha'or — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫“נועם האור” גליון יט‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫א‬ ‫“נועם האור” גליון יט‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫שיעור אור החיים הקדוש תולדות תשפ”ז‬ ‫הטוב כבר טמון בך‬ ‫אתה בן לאברהם אבינו ‪ -‬והירושה הקדושה חיה בנשמתך‬ ‫וכותב האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫מה אתה יודע על עצמך‬ ‫״עֹוד יִ ְרמֹ ז עַ ל עִ קַ ר ּתֹולְ דֹות הַ צַ ִדיקִ ים שֶּ הֵ ם ִמ ְצֹות‬ ‫יהודי יושב עם עצמו ועורך חשבון נפש‪.‬‬ ‫נֹודעּו‬ ‫ְ‬ ‫טֹובים‪ ,‬כִ י לִ ְהיֹות שֶּ יִ ְצחָ ק ל ֹא‬ ‫ִ‬ ‫ּומַ ע ֲִשים‬ ‫בתפילה נדדו המחשבות‪ .‬בלימוד היה חסר חשק‪ .‬וגם‬ ‫נִ ְסיֹונֹותָ יו וְ גֶּדֶּ ר ִצ ְדקּותֹו״ (אור החיים‪ ,‬שם)‪.‬‬ ‫בעבודת המידות לא הכול התנהל כפי שהיה רוצה‪.‬‬ ‫עיקר תולדותיהם של צדיקים הם המצוות והמעשים‬ ‫הוא קיווה להיות היום במקום אחר‪.‬‬ ‫הטובים שלהם‪ .‬אלו הפירות הקדושים שחייהם‬ ‫הוא מביט במה שחסר‪ ,‬והלב כואב‪ .‬הרי הוא רוצה‬ ‫מצמיחים בעולם‪.‬‬ ‫להיות טוב‪ .‬הוא רוצה לחיות עם הקב״ה‪.‬‬ ‫אצל נח מזכירה התורה את צדקותו מיד לאחר הפתיחה‬ ‫לפעמים אין צורך אפילו להתיישב ולערוך חשבון‪.‬‬ ‫בתולדותיו‪ .‬גם על אברהם אבינו למדנו פרשיות‬ ‫הטענות כבר שגורות בפיו‪ .‬כאן לא נהגתי כראוי‪ ,‬שם‬ ‫שלמות‪ :‬על אמונתו‪ ,‬על הליכתו אחר ציווי ה׳‪ ,‬על‬ ‫שוב נכשלתי‪ .‬הוא מכיר היטב את המרירות המתעוררת‬ ‫הכנסת האורחים שלו ועל עמידתו בניסיונות‪.‬‬ ‫בעקבות המחשבות הללו‪.‬‬ ‫עתה באה התורה לספר את תולדות יצחק‪.‬‬ ‫אבל יהודי יקר‪ ,‬בשעה שאתה מונה את מה שחסר לך‪,‬‬ ‫היכן נתפרשו מעשיו הקדושים? היכן נודעו ניסיונותיו‬ ‫זכור גם את מה שכבר ניתן לך‪.‬‬ ‫וגדר צדקותו?‬ ‫למי אתה שייך?‬ ‫הפסוק אומר לנו שהוא בן אברהם‪ ,‬ושאברהם הוליד‬ ‫אתה בן לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫אותו‪ .‬היכן מתגלות כאן תולדותיו של יצחק ‪ -‬המצוות‬ ‫והמעשים הטובים שלו?‬ ‫לאברהם הקדוש אתה קורא אבינו ‪ -‬אבי‪ .‬לשרה אתה‬ ‫גם מסירות נפשו לא נתפרשה בכתוב‬ ‫קורא אמנו ‪ -‬אמי‪.‬‬ ‫המילים הללו שגורות כל כך על לשוננו‪ ,‬עד שלעתים‬ ‫ממשיך האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫איננו עוצרים להקשיב להן‪ .‬אבל מה טמון בהן? מה הן‬ ‫״וְ הַ גַם שֶּ פָשַ ט צַ ּוָארֹו עַ ל גַבֵ י הַ ִמזְבֵ חַ ‪ ,‬אֵ ין דָ בָ ר זֶּה‬ ‫אומרות עליך‪ ,‬על נשמתך‪ ,‬על הטוב שכבר חי בתוכך?‬ ‫פָר ִשים כִ י ְבעַ ל כ ְָרחֹו‬ ‫ּתֹורה‪ ,‬וְ עַ ד הַ יֹום יֵש ְמ ְ‬ ‫ְמבֹ אָ ר בַ ָ‬ ‫נלמד את דברי האור החיים הקדוש‪ .‬הוא ילמד אותנו‬ ‫ֶּנעֱקַ ד״ (שם; ועיין ראב״ע‪ ,‬בראשית כב‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫להביט בשורש‪ ,‬ומתוך כך להכיר את הטוב הנמשך אל‬ ‫הלא יצחק אבינו פשט את צווארו על גבי המזבח! הוא‬ ‫הבן‪.‬‬ ‫היה מוכן למסור את נפשו לה׳!‬ ‫היכן נתפרשו תולדותיו של יצחק‬ ‫אולם הדבר אינו מפורש בפסוקים‪ .‬התורה מספרת על‬ ‫פרשתנו פותחת‪:‬‬ ‫ניסיונו של אברהם ועל עקדת בנו‪ ,‬ואילו הסכמתו של‬ ‫יצחק אינה נכתבת בפירוש‪ .‬עד שיש מן המפרשים‬ ‫״וְ אֵ לֶּה ּתֹולְ דֹ ת יִ ְצחָ ק בֶּ ן אַ ְב ָרהָ ם‪ ,‬אַ ְב ָרהָ ם הֹולִ יד אֶּ ת‬ ‫שפירשו כי נעקד בעל כורחו‪.‬‬ ‫יִ ְצחָ ק״ (בראשית כה‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫ב‬ ‫“נועם האור” גליון יט‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫בכינוי ״בן חכם״‪ ,‬המילה חכם מתארת את הבן עצמו‪.‬‬ ‫האור החיים הקדוש עצמו פותח בקביעה שיצחק פשט‬ ‫בדרך זו דורש האור החיים הקדוש גם את הכינוי ״בן‬ ‫את צווארו על גבי המזבח‪ .‬אין כאן שום ספק בגדולתו‬ ‫אברהם״‪ :‬בן שיש בו מבחינתו של אברהם‪ ,‬בצדקות‬ ‫ובקדושתו של יצחק אבינו‪ .‬השאלה היא על לשון‬ ‫ובאהבה המופלגת לה׳‪.‬‬ ‫הכתוב‪ :‬התורה פותחת בתולדותיו‪ ,‬ואנו מצפים לשמוע‬ ‫בדומה לכך אנו משתמשים בתואר ״בן תורה״‪ .‬התואר‬ ‫את מעלותיו הקדושות‪ ,‬שהן תולדותיהם של צדיקים‪.‬‬ ‫מעיד על האדם עצמו ועל שייכותו לתורה‪.‬‬ ‫והנה היא מספרת שאברהם הוליד אותו‪.‬‬ ‫כך מאיר כאן השם ״בן אברהם״‪ .‬איזה תואר נעלה הוא‬ ‫כיצד נודעת לנו בכך מדרגתו של יצחק?‬ ‫זה ‪ -‬אדם שאפשר לכנותו על שמו של אברהם!‬ ‫הבט וראה המוליד‬ ‫ביצחק חיה בחינתו של אברהם‪ :‬צדקותו ואהבתו‬ ‫על כך משיב האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫הגדולה לה׳‪ .‬האב הוא השורש‪ ,‬והבן נושא בתוכו את‬ ‫מֹודיעַ הַ כָתּוב ְבאָ ְמרֹו‪ :‬וְ אֵ לֶּה ּתֹולְ דֹות יִ ְצחָ ק בֶּ ן‬ ‫״ ָלזֶּה ִ‬ ‫הטוב שקיבל ממנו‪.‬‬ ‫מּורם כַיֹוצֵ א בֹו״‬ ‫אַ ְב ָרהָ ם ‪ -‬הַ בֵ ט ְּוראֵ ה הַ מֹולִ יד‪ ,‬וְ הַ ָ‬ ‫ומסיים האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫(שם)‪.‬‬ ‫אֹומרֹו ׳וְ אֵ לֶּה׳ ְבתֹוסֶּ פֶּ ת וָא״ו‪,‬‬ ‫״ּוכְ פִ י זֶּה יְ ֻדיָק גַם כֵן ְ‬ ‫רוצה אתה לדעת מיהו יצחק? הבט באברהם שהולידו‪.‬‬ ‫מֹוסיף עַ ל ּתֹולְ דֹותָ יו שֶּ ל אַ ְב ָרהָ ם הַ ְמפ ְֻרסָ ם‬ ‫ִ‬ ‫לֹומַ ר‬ ‫הוא בן אברהם!‬ ‫לְ טֹובָ ה ְבכַמָ ה נִ ְסיֹונֹות‪ ,‬גַם ּתֹולְ דֹותָ יו שֶּ ל יִ ְצחָ ק‬ ‫את אברהם כבר הכרנו מתוך מעשיו‪ .‬למדנו על אמונתו‪,‬‬ ‫דֹומין״ (שם)‪.‬‬ ‫ְב ִ‬ ‫על צדקותו ועל אהבתו הגדולה לה׳‪ .‬עתה אומרת לנו‬ ‫האות וא״ו מוסיפה את תולדות יצחק על תולדות‬ ‫התורה‪ :‬יצחק הוא בנו‪ .‬השורש הקדוש של האב חי‬ ‫אברהם‪ .‬אל מעשיו הקדושים של האב‪ ,‬שנתפרסם‬ ‫ומתגלה גם בו‪.‬‬ ‫בעמידתו בניסיונות‪ ,‬מצטרפים מעשיו הקדושים של‬ ‫האור החיים הקדוש משתמש בביטוי המזכיר את לשון‬ ‫הבן הדומים להם‪.‬‬ ‫המשנה‪:‬‬ ‫לעבודתו של האב יש המשך בחיי בנו‪.‬‬ ‫מּורם מֵ הֶּ ם כַיֹוצֵ א בָ הֶּ ם״ (זבחים פ״ה מ״ז)‪.‬‬ ‫״הַ ָ‬ ‫אברהם הוא גם אבי‬ ‫המשנה עוסקת בחלקים מן הקרבנות הניתנים לכהנים‪,‬‬ ‫נעצור כאן לרגע‪.‬‬ ‫שגם בהם נוהגים דיני הקרבן שממנו הורמו‪ ,‬לפי‬ ‫אין לנו השגה במדרגתו של יצחק אבינו‪ .‬אבל איזו דרך‬ ‫הפרטים המבוארים שם‪ .‬בלשון זו מאיר האור החיים‬ ‫נתנה לנו התורה כאן להכירו?‬ ‫הקדוש את הקשר שבין האב לבנו‪ :‬הטוב שבשורש‬ ‫הוא בן אברהם‪.‬‬ ‫נמשך וחי במי שבא ממנו‪.‬‬ ‫יהודי יקר‪ ,‬גם אתה נושא את השם הזה‪.‬‬ ‫התורה אומרת לנו מיהו אביו של יצחק‪ ,‬ובכך היא‬ ‫מלמדת אותנו להכיר את יצחק עצמו‪.‬‬ ‫אברהם הוא גם אביך‪.‬‬ ‫השם מספר על הבן‬ ‫אותו אברהם שאהבת ה׳ מילאה את לבו‪ ,‬שהפיץ אמונה‬ ‫בעולם‪ ,‬שאוהלו היה פתוח לאורחים ושחייו היו מלאים‬ ‫מוסיף האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫חסד ‪ -‬הוא אביך‪.‬‬ ‫אֹומרֹו ׳בֵ ן‬ ‫״וְ ָרמַ ז גַם כֵן ְבתֵ בַ ת ׳בֶּ ן אַ ְב ָרהָ ם׳ עַ ל דֶּ ֶּרְך ְ‬ ‫חָ כָם׳‪ ,‬פֵ רּוש כִ י הּוא אַ ְב ָרהָ ם ִב ְב ִחינַת הַ ִצ ְדקּות‬ ‫וְ הַ פְ ָלגַת ִחבָ תֹו יִ ְתבָ ַרְך״ (שם)‪.‬‬ ‫ג‬ ‫“נועם האור” גליון יט‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫אבות ואמהות לכולנו‬ ‫אנו יודעים שדורות רבים מפרידים בינינו לבינו‪ .‬אולם‬ ‫חז״ל אומרים‪:‬‬ ‫באבהותו של אברהם לכלל ישראל‪ ,‬הקשר הוא קשר‬ ‫חי של אב ובנים‪ .‬לכל יהודי יש שייכות אליו בעצמו‪.‬‬ ‫קֹורין ִאמָ הֹות‬ ‫קֹורין אָ בֹות אֶּ לָא לִ ְשֹלשָ ה‪ ,‬וְ אֵ ין ִ‬ ‫״אֵ ין ִ‬ ‫אֶּ לָא לְ אַ ְרבַ ע״ (ברכות טז ע״ב)‪.‬‬ ‫חלוף הדורות לא הפך את הקשר לזיכרון רחוק‪ .‬גם‬ ‫היום אנו קוראים לו אבינו‪.‬‬ ‫התואר המיוחד אבות ניתן לאברהם‪ ,‬ליצחק וליעקב;‬ ‫והתואר אמהות ‪ -‬לשרה‪ ,‬לרבקה‪ ,‬לרחל וללאה‪.‬‬ ‫אפשר לתת למילים הללו להיכנס אל הלב‪ :‬אברהם הוא‬ ‫אבי‪ .‬שרה היא אמי‪ .‬אני בנם‪.‬‬ ‫הגמרא מבררת מדוע אין קוראים גם לשבטים אבות‪:‬‬ ‫יש לנו שייכות של בן לאביו‪ .‬ובשייכות הזאת יכול גם‬ ‫״אָ בֹות מַ אי טַ עְ מָ א? ִאילֵימָ א ִמּׁשּום ְדלָא י ְָדעִ ינַן ִאי‬ ‫יהודי פשוט לשמוח‪ :‬אברהם‪ ,‬אביו של יצחק‪ ,‬הוא גם‬ ‫מֵ ְראּובֵ ן קָ א אָ תֵ ינַן ִאי ִמ ִּׁש ְמעֹון קָ א אָ תֵ ינַן ‪ִ -‬אי הָ כִ י‪,‬‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫ִאמָ הֹות נ ִַמי לָא י ְָדעִ ינַן ִאי מֵ ָרחֵ ל קָ א אָ תֵ ינַן ִאי ִמלֵאָ ה‬ ‫קָ א אָ תֵ ינַן!״ (שם)‪.‬‬ ‫אני ויצחק קוראים לאותו אב‬ ‫אם הטעם הוא שאין אנו יודעים מאיזה שבט בא כל אחד‬ ‫יש כאן מחשבה שאפשר לשמוח בה מאוד‪.‬‬ ‫מאתנו‪ ,‬הרי גם איננו יודעים אם אנו מבני רחל או מבני‬ ‫לי וליצחק אבינו יש שייכות לאותו אב‪.‬‬ ‫לאה‪ ,‬ובכל זאת שתיהן נקראות אמותינו‪.‬‬ ‫יצחק קורא לאברהם‪ :‬אבי‪ .‬וגם אני קורא לו‪ :‬אבי‪.‬‬ ‫ומשיבה הגמרא‪:‬‬ ‫התורה מכנה את יצחק ״בן אברהם״‪ .‬וגם אני‪ ,‬יהודי‬ ‫יבי״ (שם)‪.‬‬ ‫יבי‪ְ ,‬טפֵ י לָא ח ֲִש ִ‬ ‫״אֶּ לָא עַד הָ כָא ח ֲִש ִ‬ ‫פשוט היושב כאן אלפי שנים לאחר מכן‪ ,‬בן לאברהם‬ ‫לאבות ולאמהות הללו ניתנה החשיבות המיוחדת לשאת‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫את התואר הזה‪.‬‬ ‫כמה יקר הדבר הזה!‬ ‫אנו קוראים לרחל וללאה אמותינו‪ ,‬אף שכל אחד מאתנו‬ ‫האופן שבו התורה מציגה כאן את יצחק יכול לפתוח‬ ‫משתלשל מאחת מארבע נשותיו של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫לנו פתח אל הלב‪ .‬מעלותיו אינן נמנות כאן; התורה‬ ‫אמהותן נוגעת לכולנו‪.‬‬ ‫אומרת שהוא בן אברהם‪ ,‬ובכך כבר מאירה לנו את‬ ‫כל יהודי יכול לומר‪ :‬אבותיי‪ ,‬אמותיי‪.‬‬ ‫גדולתו‪.‬‬ ‫השייכות הזאת מלווה אותו בכל מקום‪ .‬גם בדור הזה‪,‬‬ ‫ויהודי שומע ומתעורר‪ :‬אם כן‪ ,‬גם לי יש חלק בקשר‬ ‫בתוך טרדותיו וניסיונותיו‪ ,‬הוא בן לאבות הקדושים‪.‬‬ ‫הזה! גם אני שייך לאותו אב‪ .‬גם עליי נאמר שאני‬ ‫מבניו‪.‬‬ ‫כי אתה אבינו‬ ‫אנו בתוך המשפחה הקדושה‪.‬‬ ‫הגמרא מספרת שלעתיד לבוא ילמד יצחק אבינו זכות‬ ‫על כלל ישראל‪ .‬הוא יעמוד לימין בניו‪ ,‬ילמד עליהם‬ ‫לפעמים‪ ,‬כשאנו שומעים על האבות‪ ,‬אנו מרגישים‬ ‫זכות ויישא וייתן בעדם לפני הקב״ה‪.‬‬ ‫בעיקר את המרחק‪ .‬מדרגות נשגבות כל כך‪ ,‬דבקות‬ ‫נפלאה‪ ,‬מסירות נפש שאין לנו השגה בה‪.‬‬ ‫ואז‪:‬‬ ‫אבל השם ״אבינו״ מביא עמו גם קרבה‪ .‬הוא אבי‪ .‬יש‬ ‫״פָ ְתחּו וְ אָ ְמרּו‪ :‬כִ י אַ ּתָ ה אָ ִבינּו״ (שבת פט ע״ב)‪.‬‬ ‫לי חלק בו‪ .‬מעבודתו הקדושה נותרה ירושה גם‬ ‫ישראל יפנו אל יצחק ויקראו לו‪ :‬אתה אבינו!‬ ‫בנשמתי‪.‬‬ ‫אפשר לשמוח בכך בפשטות‪ .‬זו מתנה שהקב״ה נתן לנו‪.‬‬ ‫ד‬ ‫“נועם האור” גליון יט‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫האבות הם שורש ומקור כל נשמות ישראל‪ .‬עבודתם‬ ‫נקשיב למילים‪ .‬יהודים מן הדורות המאוחרים יעמדו‬ ‫הקדושה הותירה ירושה בבניהם‪.‬‬ ‫לפני יצחק ויחושו את אבהותו‪ .‬הם יכירו כיצד הוא‬ ‫הירושה הזאת מלמדת אותנו להכיר גם את עצמנו‪.‬‬ ‫עומד לימינם ומדבר בעדם‪.‬‬ ‫יש בנשמתך שורש קדוש‪ .‬האמונה‪ ,‬אהבת ה׳ והחסד‬ ‫אלו בניו‪ .‬אנחנו בניו‪.‬‬ ‫היהודי נוגעים לפנימיותך‪.‬‬ ‫ויצחק יאמר לנו‪:‬‬ ‫כשמדברים על ירושה‪ ,‬מבינים שהבן קיבל דבר מה‪.‬‬ ‫״עַ ד שֶּ אַ ּתֶּ ם ְמקַ לְ ִסין לִ י‪ ,‬קַ לְ סּו לְ הַ קָ דֹוש בָ רּוְך הּוא״‬ ‫האוצר שהיה אצל האב הגיע לידיו של הבן‪.‬‬ ‫(שם)‪.‬‬ ‫כך מלמד בעל התניא‪ :‬בחינת האבות היא ירושה‬ ‫הוא יפנה את מבטנו אל הקב״ה‪ ,‬ואנו נישא את עינינו‬ ‫לבניהם‪ .‬כל אחד לפי שיעורו‪ ,‬ולכל אחד חלק‪.‬‬ ‫למרום ונאמר‪:‬‬ ‫אפשר לשמוח במתנה שכבר נמצאת בנשמתנו‪.‬‬ ‫״אַ ּתָ ה ה׳ אָ ִבינּו גֹ אֲ לֵנּו מֵ עֹולָם ְשמֶּ ָך״ (שם)‪.‬‬ ‫מגן אברהם ‪ -‬גם בנשמתך‬ ‫כך מקרב אותנו האב הקדוש אל אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫ובפרשתנו אומר ה״שפת אמת״ בשם זקנו החידושי‬ ‫מדוע דווקא יצחק הוא המלמד עלינו זכות זו? הספרים‬ ‫הרי״ם דבר יקר‪:‬‬ ‫הקדושים מבארים זאת בדרכים עמוקות‪ .‬אך בדרך רמז‬ ‫״כִ י נְ קֻ דָ ה יֵש ְבכָל ִאיש יִ ְש ָראֵ ל מֵ אַ ְב ָרהָ ם אָ ִבינּו עָ לָיו‬ ‫והתעוררות אפשר להוסיף מחשבה לאור דברי האור‬ ‫הַ ּׁשָ לֹום״‪.‬‬ ‫החיים הקדוש‪.‬‬ ‫ועל כך הוא מוסיף בביאור ברכת ״מגן אברהם״‪:‬‬ ‫כביכול אפשר לשמוע כאן את יצחק אומר‪ :‬התורה אינה‬ ‫מונה כאן את מעלותיי בפני עצמן‪ .‬היא מגלה את‬ ‫״שֶּ הַ ּׁשֵ ם יִ ְתבָ ַרְך מֵ גִ ין עַ ל נְ קֻ דָ ה זֹו״ (שפת אמת‪ ,‬תולדות‬ ‫חשיבותי בכך שאני בן לאברהם‪ .‬כמה יקר הוא השם‬ ‫תרל״ב‪ ,‬ד״ה גם עשרה נסיונות)‪.‬‬ ‫בן! והרי גם היהודים הללו בניך הם‪ ,‬רבונו של עולם;‬ ‫בכל איש ישראל‪ .‬גם באותו יהודי שיושב כעת ומונה‬ ‫זכור את שייכותם אליך ורחם עליהם כאב על בניו‪.‬‬ ‫את חסרונותיו‪ .‬בתוך נשמתו יש נקודה מאברהם אבינו‪,‬‬ ‫האור הזה מאיר בפרשתנו ומבעיר את הלב‪ .‬האבות הם‬ ‫והקב״ה מגן עליה‪.‬‬ ‫אבותינו‪ .‬השייכות חיה‪ .‬ומתוכה מתעורר לבנו אל‬ ‫כמה חום מקבלות עתה המילים שאנו אומרים בכל יום‪:‬‬ ‫הקב״ה‪ ,‬שכולנו שייכים אליו‪.‬‬ ‫״מגן אברהם״‪ .‬אנו מזכירים את אבינו הקדוש‪ ,‬ומתוך‬ ‫הירושה נמצאת בנשמתך‬ ‫דברי ה״שפת אמת״ לומדים להכיר גם את הנקודה‬ ‫שהניח בבניו‪.‬‬ ‫כותב בעל התניא‪:‬‬ ‫לפעמים היהודי מתקשה להרגיש את קרבת ה׳‪.‬‬ ‫״וְ הָ עִ נְ יָן שֶּ ְב ִחינַת הָ אָ בֹות ִהיא יְ רֻ ּׁשָ ה לִ ְבנֵיהֶּ ם‬ ‫טרדותיו ממלאות את מחשבתו‪ ,‬והוא שוכח את הטוב‬ ‫עּורא ִדילֵיּה״‬ ‫אַ ח ֲֵריהֶּ ם ְבכָל דֹור וָדֹור‪ ,‬לְ כָל חַ ד לְ פּום ִש ָ‬ ‫הטמון בו‪ .‬והנה מזכירים לו‪ :‬יש בך נקודה מאברהם‪.‬‬ ‫(תורה אור‪ ,‬וארא נה ע״א)‪.‬‬ ‫היא יקרה לפני הקב״ה‪.‬‬ ‫בכל דור ודור‪ .‬גם בדור שלנו‪ .‬גם אצלך‪.‬‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬אתה מגן על הנקודה הזאת‪ .‬עזור לי‬ ‫ומוסיף‪:‬‬ ‫להכיר את יקרתה‪ ,‬ולתת לה להאיר בתפילתי ובמעשיי‪.‬‬ ‫״מַ ה ּׁשֶּ אֵ ין כֵן ְב ִחינַת הָ אָ בֹות צָ ִריְך לִ ְהיֹות ְבכָל אָ דָ ם‪,‬‬ ‫ּומקֹור כָל נִ ְשמֹות יִ ְש ָראֵ ל״ (שם)‪.‬‬ ‫שֶּ הֵ ם שֹ ֶּרש ְ‬ ‫ה‬ ‫“נועם האור” גליון יט‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫גם בעל התניא כותב‪:‬‬ ‫האהבה כבר טמונה בלב‬ ‫מֹוס ִרים‬ ‫ְ‬ ‫ּופֹושעֵ י יִ ְש ָראֵ ל‬ ‫ְ‬ ‫״וְ ָלכֵן אֲפִ לּו קַ ל שֶּ בַ קַ לִ ים‬ ‫ומאותה ירושה נמשכת גם אהבת ה׳ הטמונה בלבו של‬ ‫סֹובלִ ים עִ ּנּויִ ם קָ ִשים‬ ‫נַפְ שָ ם עַ ל קְ דֻּׁשַ ת ה׳ עַ ל הָ רֹ ב‪ ,‬וְ ְ‬ ‫היהודי‪ .‬בספר התניא נאמר‪:‬‬ ‫שֶּ ל ֹא לִ כְ פֹ ר בַ ה׳ אֶּ חָ ד״ (תניא‪ ,‬פרק יח)‪.‬‬ ‫״שֶּ ִהיא אַ הֲבָ ה ְמסֻּתֶּ ֶּרת שֶּ ְבלֵב כְ לָלּות יִ ְש ָראֵ ל‪ ,‬שֶּ ִהיא‬ ‫אותו יהודי פשוט אולי לא ידע זאת על עצמו מעולם‪.‬‬ ‫יְ רֻ ּׁשָ ה לָנּו מֵ אֲ בֹותֵ ינּו״ (תניא‪ ,‬פרק יח)‪.‬‬ ‫אבל בשעת הניסיון התגלה מה נשא בנשמתו‪.‬‬ ‫האהבה עשויה להיות מסותרת‪ .‬אין אנו מרגישים אותה‬ ‫כמה יקר יהודי‪ .‬כמה טוב טמון בו‪ ,‬יותר מכפי שהוא‬ ‫בכל שעה‪ .‬ובכל זאת היא קיימת ‪ -‬ירושה מאבותינו‪.‬‬ ‫עצמו יודע!‬ ‫יהודי עומד בתפילה ונאבק במחשבות המטרידות אותו‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬נדרשת יגיעה כדי להביא את הכוחות לידי גילוי‪.‬‬ ‫הוא היה רוצה שלבו יהיה חם יותר‪.‬‬ ‫אולם רבי חיים מוואלאז׳ין פוקח את עינינו להכיר‬ ‫ובעל התניא מלמד אותו‪ :‬בלבך טמונה אהבה קדושה‪.‬‬ ‫תחילה את הירושה‪ :‬למידות הקדושות כבר יש שורש‬ ‫איזו ידיעה יקרה! גם בשעה שהוא מרגיש קרירות‪ ,‬הוא‬ ‫בתוכנו‪ .‬עבודתנו נעשית מתוך הטוב שקיבלנו‬ ‫נושא את הירושה בתוכו‪ .‬הוא יכול להודות לה׳ עליה‬ ‫מאבותינו‪.‬‬ ‫ולבקש שתתגלה‪.‬‬ ‫ללב הטוב שלך יש שורש‬ ‫לעתים הלב נפתח בניגון‪ .‬לעתים בדבר תורה‪ ,‬ולעתים‬ ‫ואין צורך להמתין לניסיון גדול‪.‬‬ ‫באמירת פרק תהלים בשעה קשה‪ .‬מתעוררים געגועים‬ ‫אתה שומע שיהודי נמצא בצרה‪ ,‬והדבר נוגע ללבך‪.‬‬ ‫לה׳‪ ,‬רצון להיות קרוב אליו‪.‬‬ ‫אינך מכיר אותו כלל‪ ,‬ובכל זאת אתה רוצה שיהיה לו‬ ‫רגע כזה יקר מאוד‪ .‬היהודי פוגש משהו מן הטמון‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫בנשמתו‪.‬‬ ‫מישהו מבקש טובה‪ ,‬ואתה מנסה לסייע‪ .‬אדם זקוק‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬נתת לי מתנה כזאת‪ .‬עזור לי לחיות‬ ‫לאוזן קשבת‪ ,‬ואתה מקשיב‪.‬‬ ‫עמה‪.‬‬ ‫בעיניך אלו דברים פשוטים‪ .‬מה כבר עשית?‬ ‫מסירות נפשו של אברהם חיה בבניו‬ ‫אבל ללב הטוב שלך יש שורש‪.‬‬ ‫רבי חיים מוואלאז׳ין זי"ע כותב‪:‬‬ ‫הרמב״ם כותב‪:‬‬ ‫״כִ י כַמָ ה ִמדֹות שֶּ הַ צַ ִדיק טָ ַרח וְ ָיגַע לְ הַ ִשיגָם‪ ,‬לְ בָ נָיו‬ ‫״שֶּ הַ ְצדָ קָ ה ִסימָ ן לַצַ ִדיק ז ֶַּרע אַ ְב ָרהָ ם אָ ִבינּו״ (הלכות‬ ‫ּובקְ צָ ת יְ גִ יעָה יַגִ יעּו ָלזֶּה״‬ ‫אַ ח ֲָריו הֵ מָ ה כְ טֶּ בַ ע מ ְֻטבָ ע‪ִ ,‬‬ ‫מתנות עניים פ״י ה״א)‪.‬‬ ‫(רוח חיים‪ ,‬אבות פ״ה מ״ג)‪.‬‬ ‫ברחמנות שלך‪ ,‬ברצון להיטיב‪ ,‬בטובה שאתה עושה‪,‬‬ ‫המידות שקנה הצדיק בעמל וביגיעה נעשות בבניו‬ ‫מתעורר ומתגלה השורש הקדוש‪.‬‬ ‫כטבע מוטבע‪ ,‬עד שבקצת יגיעה יוכלו להגיע אליהן‪.‬‬ ‫חשבת שעזרת ליהודי ותו לא‪ .‬ובמעשה הזה אפשר‬ ‫הוא מביא ראיה מיהודים פשוטים‪ ,‬אף עמי הארץ‪,‬‬ ‫להכיר שאברהם הוא אביך‪.‬‬ ‫המוסרים את נפשם על קידוש השם‪.‬‬ ‫אולי הטובה עלתה לך בזמן‪ .‬אולי היית צריך לוותר על‬ ‫מניין להם מסירות נפש כזאת?‬ ‫נוחותך‪ .‬אבל מצוקתו של אותו יהודי נגעה ללבך‪.‬‬ ‫״וְ הּוא מ ְֻטבָ ע בָ נּו מֵ אַ ְב ָרהָ ם אָ ִבינּו‪ ,‬שֶּ מָ סַ ר נַפְ שֹו לְ אּור‬ ‫תן דעתך על הלב הטוב שהקב״ה נתן לך‪ .‬בחייך הופיע‬ ‫ַש ִדים עַ ל אֱ מּונָתֹו״ (שם)‪.‬‬ ‫כ ְ‬ ‫עתה פרי מן השורש הקדוש‪.‬‬ ‫מסירות נפשו של אברהם אבינו חיה בבניו‪.‬‬ ‫ו‬ ‫“נועם האור” גליון יט‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫כשאתה ניגש להתפלל‪ ,‬אתה יכול לבוא בלב חם‪ :‬אני‬ ‫אברהם הוא אביך‬ ‫שייך אליך‪ ,‬רבונו של עולם‪ .‬נתת לי נשמה הקשורה בך‪.‬‬ ‫אל תחשוב שהקשר בינך לבין אברהם רחוק כפי‬ ‫הידיעה הזאת ממלאת את הלב בהכרת הטוב‪ .‬האדם‬ ‫שרחוקים הדורות שביניכם‪.‬‬ ‫מעריך את המצווה שזכה לקיים‪ ,‬ומתעורר בו רצון‬ ‫הוא אביך‪ ,‬ובאבהותו לכלל ישראל יש לך שייכות‬ ‫לחיות עוד יותר עם הקב״ה‪.‬‬ ‫ישירה אליו‪ .‬כך גם לכל יהודי‪ ,‬ואף לגר הצדק שנולד‬ ‫מתוך השמחה הזאת הוא מבקש לחיות עם המתנה‬ ‫בין האומות ונכנס תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫היקרה שכבר הופקדה בנשמתו ולהביאה לידי מעשה‪.‬‬ ‫הרמב״ם כתב לרבי עובדיה הגר‪ ,‬ששאל על לשונות‬ ‫ומה יפה ירושתנו‬ ‫התפילה המזכירות את אבותינו‪:‬‬ ‫בכל בוקר אנו אומרים‪ :‬״אשרינו‪ ,‬מה טוב חלקנו‪ ,‬ומה‬ ‫״נִ ְמצָ א אַ ְב ָרהָ ם אָ ִבינּו עָ לָיו הַ ּׁשָ לֹום הּוא אָ ב לְ ז ְַרעֹו‬ ‫נעים גורלנו‪ ,‬ומה יפה ירושתנו״‪.‬‬ ‫הַ כְ שֵ ִרים הַ הֹולְ כִ ים ִב ְד ָרכָיו‪ ,‬וְ אָ ב לְ תַ לְ ִמידָ יו‪ ,‬וְ הֵ ם כָל‬ ‫בעל התניא מבאר זאת במשל‪:‬‬ ‫גֵר שֶּ יִ ְת ַגיֵר״ (תשובות הרמב״ם‪ ,‬סימן רצג)‪.‬‬ ‫״כְ מֹו שֶּ הָ אָ דָ ם שָ ש וְ שָ מֵ חַ ִבירֻ ּׁשָ ה שֶּ ּנָפְ לָה לֹו הֹון עָ תֵ ק‬ ‫והוא אומר לו במפורש‪:‬‬ ‫שֶּ ל ֹא עָ מַ ל בֹו״ (תניא‪ ,‬פרק לג)‪.‬‬ ‫״לְ פִ יכְָך יֵש לְ ָך לֹומַ ר אֱ ֹלהֵ ינּו וֵאֹלהֵ י אֲ בֹותֵ ינּו‪,‬‬ ‫כך‪ ,‬הוא מלמד‪ ,‬יש לנו לשמוח בירושת האמונה בייחוד‬ ‫שֶּ אַ ְב ָרהָ ם עָ לָיו הַ ּׁשָ לֹום הּוא אָ ִביָך״ (שם)‪.‬‬ ‫ה׳ שהנחילונו אבותינו‪.‬‬ ‫הוא אביך‪.‬‬ ‫אדם שקיבל ירושה גדולה מתעורר בבוקר ויודע שחייו‬ ‫גם גר הצדק זכה בחלק באבהותו של אברהם‪ .‬הוא‬ ‫נתעשרו‪ .‬עוד יש לו טרדות‪ ,‬עוד מוטלת עליו עבודה‪,‬‬ ‫נעשה מתלמידיו‪ ,‬ויכול לקרוא לו אבינו‪.‬‬ ‫אבל הידיעה על האוצר שקיבל משמחת את לבו‪.‬‬ ‫זו שייכות חיה‪ .‬יהודי רשאי לומר את המילים בכל לבו‪:‬‬ ‫גם יהודי יכול להתעורר כך‪ :‬איזו ירושה נתת לי‪ ,‬רבונו‬ ‫אברהם הוא אבי‪.‬‬ ‫של עולם! אני מאמין בך‪ .‬אני יודע שיש לי אב בשמים‪.‬‬ ‫הטוב כבר נמצא‬ ‫האמונה הזאת מלווה אותי בתוך חיי‪ ,‬והיא אוצר שאין‬ ‫לו שיעור‪.‬‬ ‫נשוב אל היהודי היושב ועורך חשבון נפש‪.‬‬ ‫כמה פעמים עברנו על המילים ״ומה יפה ירושתנו״‬ ‫יש חסרונות‪ ,‬ויש לתקנם‪ .‬אולם החסרונות אינם נוטלים‬ ‫במהירות‪ .‬אפשר לעצור בהן מעט‪ ,‬ולשמוח‪ .‬לתת ללב‬ ‫את יקרתה של הנשמה שנתן לנו ה׳‪.‬‬ ‫להרגיש את העושר שבחלקנו‪.‬‬ ‫הירושה הקדושה כבר קיימת‪.‬‬ ‫ומתוך השמחה הזאת ניגשים לתורה ולתפילה‪ :‬אבינו‬ ‫אתה בן לאברהם‪ .‬שייכותך לה׳ עמוקה בנשמתך‪.‬‬ ‫שבשמים‪ ,‬כמה אני מודה לך על מה שכבר נתת לי‪ .‬כמה‬ ‫האהבה טמונה בה‪ ,‬האמונה נטועה בה‪ ,‬והשורש הקדוש‬ ‫אני רוצה לחיות עמך‪.‬‬ ‫חי בתוכך‪.‬‬ ‫גם הוא בן אברהם‬ ‫במצוות ובמעשים הטובים שאתה עושה‪ ,‬הטוב הטמון‬ ‫מתוך כך אפשר להביט בחום גם על יהודי אחר‪.‬‬ ‫בנשמתך מתגלה בחייך‪.‬‬ ‫לעתים חסרונותיו של הזולת נראים לנו היטב‪ .‬משהו‬ ‫אפשר לשמוח בחלק הזה ולהודות עליו‪.‬‬ ‫בהתנהגותו מפריע לנו‪ ,‬ואנו שוכחים לראות מיהו‪.‬‬ ‫כשאתה עושה חסד‪ ,‬אתה יכול להרגיש‪ :‬כך נאה לי‪ .‬אני‬ ‫גם הוא בן לאברהם אבינו‪ .‬גם בתוכו חי השורש‬ ‫בן לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫הקדוש‪.‬‬ ‫ז‬ ‫“נועם האור” גליון יט‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫שיכירו שאני בנו‪.‬‬ ‫כשאתה רואה אצלו מעשה טוב‪ ,‬התגברות או רצון‬ ‫תפילה‬ ‫לעזור ‪ -‬הערך אותם‪ .‬הכר בטוב שהקב״ה נטע בנשמתו‪.‬‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬אבי שבשמים‪ ,‬מודה אני לפניך על‬ ‫לפעמים אפשר גם לומר לו זאת‪ .‬מילה חמה עשויה‬ ‫החלק הקדוש שנתת לי‪.‬‬ ‫לעזור ליהודי להכיר את הטוב שלו עצמו‪.‬‬ ‫הבטתי במה שחסר לי‪ ,‬ולא הערכתי די את מה שכבר‬ ‫כמה יקר להביט ביהודי ולזכור‪ :‬בן לאבות הקדושים‬ ‫נטעת בתוכי‪.‬‬ ‫עומד כאן לפניי‪.‬‬ ‫שיכירו במעשינו את האב‬ ‫זיכית אותי להיות מבני אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬שרה‪,‬‬ ‫רבקה‪ ,‬רחל ולאה‪ .‬ירושתם הקדושה חיה בנשמתי‪.‬‬ ‫האור החיים הקדוש לימד אותנו להביט במוליד ולהכיר‬ ‫פקח את עיניי להכיר במתנה הזאת‪.‬‬ ‫את הטוב שבבן‪.‬‬ ‫תן לי להרגיש את השמחה שבשייכות אליך‪ .‬עזור לי‬ ‫אברהם הוא גם אבינו‪.‬‬ ‫להעריך את האמונה‪ ,‬את האהבה ואת הלב הטוב שנתת‬ ‫נעצור מעט וניתן ללב לשמוח בחלק הזה‪ .‬אני ויצחק‬ ‫לי‪.‬‬ ‫אבינו קוראים לאברהם‪ :‬אבינו‪ .‬אני בן לאבות ולאמהות‬ ‫גם בשעה שאני נצרך לתיקון‪ ,‬עזור לי לזכור את טובך‬ ‫הקדושים‪ .‬ירושתם חיה בנשמתי‪.‬‬ ‫ואת מתנותיך‪ .‬זכני לחיות עם הירושה הקדושה‬ ‫איזו מתנה נתן לנו הקב״ה!‬ ‫ולהוציאה אל הפועל בתורה‪ ,‬בתפילה ובמעשים טובים‪.‬‬ ‫בפעם הבאה שנזכיר את האבות בתפילה‪ ,‬נוכל‬ ‫זכני לשמוח בירושתנו‪ ,‬ולזכור את הנקודה הקדושה‬ ‫להשתהות לרגע‪ .‬אבינו ‪ -‬אבי‪ .‬הקשר הזה שייך גם לי‪.‬‬ ‫שהנחלת לי מאברהם אבינו‪ .‬תן לה להאיר בלבי ולחמם‬ ‫ומתוך הלב עולה בקשה‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬תן לירושה‬ ‫את עבודתי לפניך‪.‬‬ ‫הזאת להאיר בחיי‪ .‬שיכירו במעשיי מאין באתי‪.‬‬ ‫זאת תהיה זכייתי‪ :‬שיכירו במעשיי שאני בן לאבות‬ ‫באמונה שלי‪ ,‬בתפילתי ובחסד שאני עושה עם יהודי‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬שיהיה אפשר להצביע ולומר‪:‬‬ ‫תבער אהבתך בלבי‪ .‬עזרני לעבוד אותך בשמחה‬ ‫״אַ ְב ָרהָ ם הֹולִ יד״‪.‬‬ ‫ולהיות קרוב אליך כל ימי חיי‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫לכל ענייני הגליון‬ ‫דוד איגל‬ ‫‪054-8498791‬‬ ‫‪dudle148@gmail.com‬‬ ‫ח‬